פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 300
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשס"ח (06.11.2007), בשעה 13:30
סדר היום: תקנות בריאות הציבור (מזון) (שאריות חומרי הדברה) (תיקון), התשס"ז-2007
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
מוזמנים:
רינה אשכנזי – ממונה תחום רישוי והדברה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
עו"ד שרון גוטמן – הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
ד"ר רינה ורסנו – שירותי מזון, משרד הבריאות
ייעוץ משפטי: איתי עצמון
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
תקנות בריאות הציבור (מזון) (שאריות חומרי הדברה) (תיקון), התשס"ז-2007
היו"ר יצחק גלנטי:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני הייתי שמח, לשמוע את נציגי משרד הבריאות.
שרון גוטמן:
התיקון מתייחס לתוספות הקובעות את השאריות המותרות של חומר הדברה.
היו"ר יצחק גלנטי:
למה בכלל צריך תיקון.
שרון גוטמן:
כל תקופה נערך עדכון של התוספות. העדכון האחרון נערך בשנת 2002.
היו"ר יצחק גלנטי:
כלומר, משנת 2002 ועד עכשיו לא חל שום שינוי.
שרון גוטמן:
חל שינוי, מעדכנים את זה. השיעור המותר נקבע על סמך ממצאים טוקסיקולוגים וצורך חקלאי בשימוש בחומר. הצורך בעדכון התוספות נובע משינוי בסל החומרים המותרים לשימוש וכן מהערכות בטיחותיות חדשות. שינויים בנתונים הטוקסיקולוגים מחייבים הוצאת חומר משימוש, הגבלתו, הקטנת הרמה המותרת, או לעיתים, התרת רמה גבוהה יותר, כשיש הצדקה חקלאית.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני עדיין רוצה להבין את הדברים. כאשר באים ואומרים שצריך לבצע תיקון של משהו, אז או שיש מוצר חדש שבודקים אותו וקובעים על סמך הבדיקה שאכן היעילות שלו מצד אחד גבוהה יותר ומצד שני רמת הנזק שבו היא פחותה יותר. אני מבין, שמשנת 2002 אולי הצטברו חומרים חדשים ולפי קוד אירופי או אמריקני סוכם שאכן החומרים האלה הם יותר יעילים וגורמים פחות נזק. אז בא משרד החקלאות בשיתוף עם משרד הבריאות ומשנה את המינון של החומרים האלה בהתאם לתוצאות.
אני הייתי רוצה להציג את זה מהצד ההפוך. כאשר אנחנו באים ואומרים שחומר מסוים גורם נזק לבריאות, צריך להיות מדד של אותו נזק. איך אתם מודדים מתי אותו חומר גורם יותר או פחות נזק?
רינה ורסנו:
אני אסביר. התוצאה שאתה רואה בתוספות נתקבלה לאחר עבודה של שתי ועדות שונות. ועדה אחת קשורה לאישור חומרים. אנו מקבלים תיקים טוקסיקולוגים הנוגעים לטוקסיקולוגיה לאדם ולסביבה, דנים על החומרים עצמם ומחליטים אם לאשר או לא לאשר אותם. בשלב השני ישנה ועדה של משרד החקלאות, אשר בודקת יעילות של חומרים, האם החומרים האלה נחוצים או לא נחוצים. כתוצאה משתי הוועדות האלה מאושר או לא מאושר חומר לשימוש. השלב השני הוא קביעת השארית המותרת שלא תזיק לאדם. בשלב הראשון אנו בודקים, האם בכלל החומר מותר לשימוש. בשלב השני נשאלת השאלה, איך וכמה על מנת שלא יהיה נזק לאדם.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה נכלל במונח נזק?
רינה ורסנו:
זה אומר שכל חומר, אפילו מלח, שיכול ברמה גבוהה להזיק מבחינה בריאות. החומרים המופיעים כאן הם חומרים קצת יותר חריפים ממלח, ולכן דרוש לקבוע רמה מסוימת אותה אדם יכול לצרוך מבלי שייגרם לו נזק לטווח הארוך.
היו"ר יצחק גלנטי:
את מדברת על האדם הממוצע.
רינה ורסנו:
אנחנו לא מדברים על האדם הממוצע, אלא על כל אדם. טווח הביטחון שאנו לוקחים הוא טווח מאוד גדול. כלומר, אנו לוקחים בחשבון גם אוכלוסייה רגישה: ילדים ומבוגרים. במזון לתינוקות קבענו רמה הרבה יותר נמוכה מזו הרשומה כאן. פקטור הביטחון הוא מאוד גבוה, על מנת שגם לאנשים עם רגישויות מסוימות לא ייגרם נזק. כאשר קובעים רמה מותרת לחומרים שאושרו מבחינה טוקסיקולוגית לאדם ולסביבה, אנו מתחשבים בשני היבטים: ההיבט החקלאי ואת ההיבט הבריאותי. ההיבט החקלאי – קובעים מינון ומתי מותר לקטוף או לאסוף. בהיבט הבריאותי ישנו את הערך הטוקסיקולוגי. ערך טוקסיקולוגי מסביר לנו כמה מותר לנו לאכול מבלי שייגרם לנו נזק מאותו חומר הדברה לא מאותו גידול בלבד, אלא מסך הדיאטה שאתה אוכל במשך היום. אותו חומר יכול להיות גם בעגבנייה וגם במלפפון.
היו"ר יצחק גלנטי:
כלומר, על בסיס ספיגה יומי של הגוף.
רינה אשכנזי:
במשך כל החיים.
רינה ורסנו:
במשך כל החיים.
היו"ר יצחק גלנטי:
הכוונה היא לתוחלת החיים.
רינה ורסנו:
כן. זה ערך טוקסיקולוגי שנקבע לכל חומר וחומר. כאשר יש לנו את שני המדדים האלה אנו קובעים, שבשארית איקס עם פקטור ביטחון מאוד גבוה זה מותר. אנו בודקים כמה מותר לך לצרוך למשך כל החיים מבלי שייגרם לך נזק. אז אתה קובע, כי כעבור 4 ימים מותר לך להפריש שארית מסוימת. אתה לוקחת את זה ובודק בסך הכל את החשיפה שלך לחומר מהדיאטה היומית שלך.
היו"ר יצחק גלנטי:
נניח שיש לי כרם ענבים. חקלאי מסוים מרסס אותו על פי הקביעה של משרד החקלאות בריכוז מסוים של חומר מסוים, והוא קובע כי מרססים כאשר הגפן חונטת את הפרי ופעם שנייה חודש אחרי זה וכו'. בסופו של דבר קובעים, כי שבועיים אחרי הריסוס האחרון ניתן יהיה לקטוף את הפרי כיוון שהרעילות של החומר פגה או מתמוססת, היא מפסיקה להיות בעלת השפעה קריטית על הגוף, אם אנו ניקח את זה באופן מצטבר לאורך חיי אדם. אני רוצה לשאול, איך אנו יודעים שאדם איקס נפגע מחומר ווי, וכמה אנשים במשך השנה האחרונה נפגעו עקב קליטה של חומר ווי.
רינה אשכנזי:
כאשר אתה קבעת את השארית המקסימאלית המותרת, אתה לקחת פקטור של 1,000, פקטור מקטין, ובצורה כזו ידעת להתייחס גם לפרטים הכי רגישים בכל האוכלוסייה.
היו"ר יצחק גלנטי:
עם קבוצת ביקורת שלא לקחה את זה.
רינה אשכנזי:
כן. כאשר פיתחו את החומר ועשו את כל המבחנים הטוקסיקולוגים, קבעו סף כמותי לאוכלוסייה לכל החיים. אז אתה מפעיל פקטור מקטין, פקטור ביטחון, שמבטיח לך עוד יותר לא לחשוף את האוכלוסייה לנזק.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני רוצה לשאול עוד שאלה. אם אנו לוקחים חומר איקס ואנו קובעים את רמת הרעילות שלו, כשהוא עומד בפני עצמו אין בעיה. אם אנו ניקח פרי אחר עם חומר הדברה אחר, האם לא תהיה השפעה של חומר איי על חומר בי? הרי יש גם אפקט מצטבר והשפעה של חומר אחד על חומר שני. האם הדברים האלה מדודים.
רינה ורסנו:
הנושא הזה מופיע בתקינה הבינלאומית. כאשר אנו מדברים על חשיפה לטווח הארוך, ישנו פקטור ביטחון די גדול. אתה מדבר על הסנרגיסטיות, כי יכולה להיות הגברה של החומר. דנו בזה בארגון הבריאות העולמי, ואמרו שטווח הביטחון הקיים מניח את הדעת מבחינה טוקסיקולוגית שלא תהיה פגיעה באדם. יש רעילות לטווח הארוך, כאשר לחלק מן החומרים ישנה השפעה של רעילות לטווח הקצר. יש לנו גם מדדים טוקסיקולוגים לזה. זה נקרא מדד אקיוטי. כאשר נקבע המדד הזה לקחו גם בחשבון חומרים שיש להם מנגנון פעולה מאוד דומה. אז קבעו את האקיוט אחרי מבחנים שנעשו בבעלי חיים. בדקו גם את העניין של קבוצות חומרים, שעלולים להזיק יותר בגלל שיש להם מנגנון דומה. חשיפה לטווח הקצר צריכה להיות ברמה כל כך גבוהה יותר ממה שרשום כאן. בגלל זה אנו בודקים וקובעים את הרמות המותרות, כדי שלא תהיה חשיפה מעל המותר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אנחנו לא נוכל להיכנס לכל הפרמטרים המקצועיים, ואנו נצטרך לקבל את הדין של אותה ועדה משותפת ביניכם.
איתי עצמון:
רציתי לשאול, האם באמת הוקטנה כמות חומרי ההדברה במזון. האם ישנה מגמה מאחורי התיקון הזה?
רינה אשכנזי:
אנחנו משתדלים שיהיה לנו סל רחב מאוד של חומרים, כדי לענות לבעיות פרקטיות בשטח. לא נשיג תוצאה חיובית מזה שיהיו חמישה חומרים בלבד, ואני אצור תנגודת לכל המזיקים. באופן כללי במשך השנים אנו עומדים פחות או יותר על אותו מספר של חומרים פעילים. מדובר בכמה מאות של חומרים. המספר זהה גם בארצות הברית ובאירופה.
איתי עצמון:
כלומר, אנו מיישרים קו עם העולם המערבי.
רינה אשכנזי:
דברים מתחדשים, ולכן אנו מעוניינים שיהיה לנו סל רחב.
איתי עצמון:
מדוע לקח 5 שנים להביא תיקון? איך אתם מעדכנים במהלך 5 השנים האלה.
רינה אשכנזי:
אתה צודק, צריך למצוא מנגנון יותר דינאמי לכל העדכונים, כי המציאות היא מאוד דינאמית.
רינה ורסנו:
אנו דיברנו על זה, והחלטנו לעשות עדכון דחוף כל חצי שנה, כאשר פעם בתקופה אנו נעדכן.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יוצאות הנחיות למשתמשים בחומרים האלה רק כאשר יש תיקון, או גם לאורך השנים, כאשר חל שינוי בפרמטרים?
רינה אשכנזי:
זה מופיע באתר שלנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
ירצו ישתמשו, לא ירצו לא ישתמשו.
שרון גוטמן:
ברגע שזו תוספת מתוך תקנה, אי אפשר להוציא חומר משימוש ללא חוק.
איתי עצמון:
אבל בכל זאת אתם עושים את זה. אם יש חומר מאוד מסוכן, ברור שאתם מוציאים אותו.
רינה ורסנו:
זו הנקודה הראשית שלנו. זה לא מכוח התקנה.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה לא מספיק שיש השפעה על מי שאוכל או מי שנוגע בחומר, השפעה ישירה של הטוקסיד על האדם שנמצא בסביבה, ישנה גם השפעה מצטברת של אותם חומרים גם בקרקע וגם במי תהום. האם הקריטריונים לוקחים בחשבון את כל הפרמטרים האלה?
רינה אשכנזי:
ד"ר ורסנו אמרה, שבתהליך רישוי החומרים יושבות שתי ועדות. הוועדה הטוקסיקולוגית בוחנת את הבטיחות של החומר לאדם ולסביבה. כאשר מגישים לנו תיק של חומר, זה כולל פרק סביבתי רחב מאוד ופרק של רעילות הומאנית.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש גורם מהמשרד לאיכות הסביבה שמעורב בזה?
רינה אשכנזי:
כן. הוועדה הטוקסיקולוגית הזו היא ועדה סטטוטורית שבה יושבים 13 חברים נציגי המשרדים השונים: המשרד לאיכות הסביבה, משרד העבודה, משרד הבריאות, משרד החקלאות והמועצה לצרכנות. יש מפתח מוגדר בתקנות. השרים מינו את הנציגים שלהם בוועדה הזו.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה. אנו מאשרים את התקנות, ואני מקווה שתיקחו לתשומת לבכן את השאלות שהועלו כאן, על מנת לשפר את הדברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00