פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 241 מסיור ועדת הפנים והגנת הסביבה יום ראשון, כ"ג בחשוון התשס"ח (4 בנובמבר 2007), שעה 10:30 סדר היום: סיור בעיריית צפת, מועצה מקומית חורפיש, פקיעין, עיריית מעלות תרשיחא, משטרת מעונה ודיון בנושאים: 1. מקלוט והיערכות העורף 2. דיווח על יישום התכנית לפיתוח הצפון נכחו: חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר יוסף ביילין נאדיה חילו דב חנין משה כחלון סעיד נפאע יוחנן פלסנר מוזמנים: שייח' מואפק טאריף, ראש העדה הדרוזית מגלי והבה, סגן שר החוץ מוחמד תייר, ראש הרשות פקיעין דוד בן-ימיני, משרד ראש-הממשלה הרצל גדז', ממונה על המחוז, משרד הפנים אילן שכטר, תושב פקיעין אקרעם חסון, ראש העיר כרמל נאבי נאסר אלדין, יושב-ראש הפורום סאלח טריף, חבר כנסת לשעבר גדעון אבעס, פקיעין סאלח חיר, פקיעין שייח' נואף אבו עזאם שמעון קורן, מפקד מחוז הצפון, משטרת מעונה, משטרת ישראל אביב זיגלמן, תושב פקיעין אורי מור יוסף, מג"ב שלמה בוחבוט, ראש העיר מעלות תרשיחא רוני מוסקוביץ, ראש המועצה כפר ורדים ירון קמחי, ראש המועצה תפן גרשון שקד, מנהל מחוז צפון, אגף הבינוי, משרד הביטחון רכאד חיידאן, ראש המועצה המקומית חורפיש רונית ברוך, פיקוד העורף מאלק באדר, חורפיש אשר חאסין, חורפיש ישי מימון, ראש עיריית צפת שאול קמיסה, ראש עיריית חצור הגלילית משה מאדר, עיריית צפת מוטי כהן, צפת חמיסה שוואק, צפת שלמה סבג, צפת מנהלת הוועדה: יפה שפירא רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ סיור בעיריית צפת, מועצה מקומית חורפיש, פקיעין, עיריית מעלות תרשיחא, משטרת מעונה ודיון בנושאים: 1. מקלוט והיערכות העורף 2. דיווח על יישום התכנית לפיתוח הצפון ביקור במועצה המקומית פקיעין מוחמד חייר: אנחנו מברכים את השייח' שלנו, השייח' מואפק טאריף, ראש העדה הרוחנית על פועלו במשך כל הימים ועל התייצבותו ליד אופיר פינס. אנחנו מברכים את חבר הכנסת אופיר פינס, השר לשעבר, ומברכים את ועדת הכנסת, את סגן השר מגלי והבה, את חבר הכנסת סעיד נפאע, את ראש הפורום שלנו, את ראשי הרשויות, את מנהל המחוז, ואת כל העיתונאים וכל מי שהגיע אלינו. ברוכים הבאים לישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בפקיעין. אני מבקש מראש העדה לומר את דבריו. שייח' מואפק טאריף: אני מברך את כולם. ברוכים הבאים לכפר פקיעין. מה שקרה כאן בפקיעין כאב לכל העדה, כאב לתושבים. הכפר הזה שחי מאות שנים עם ארבע עדות בתוכו חיים בשלווה ביחד ובדו-קיום למופת. הייתה כאן טעות של המשטרה ואכן צריך לבדוק למה זה קרה ולמה הגענו למצב הזה בכפר שליו כמו פקיעין על ארבע העדות. אם הייתה טעות של כמה צעירים, יש דרך אחרת לעצור אותם ולא בדרך של הכנסת 300 שוטרים מהיחידה המיוחדת של היס"מ לכפר השליו הזה. אני פונה קודם כל לתקשורת ולמשטרה לא לתקן טעויות בטעויות נוספות. צריך להחזיר את המצב לקדמותו ולהרגיע את הרוחות בתוך הכפר ולא רק כאן אלא בכל הכפרים הדרוזים. לא ניכנס לתסכול הרב של הצעירים בגין חוסר דיור ובגין חוסר מקומות עבודה כי זה לא המקום ולא הזמן לעשות זאת עכשיו. כולנו נפעל ביחד על מנת להחזיר את החיים לקדמותם וכדי שכולם ידעו שכאן בתוך הכפר חיות ביחד ארבע דתות בשלווה. ברוכים הבאים. מוחמד חייר: תודה אדוני ראש העדה על הדברים החמים. ברשותכם, אני מתחיל את הדיון וידידנו אופיר פינס ימשיך אותו. אני מברך את ידידי אקרעם חסון, ראש עיריית הכרמל, שהגיע. ברוך בואך אתה וכל מי שנלווה אליך. בפקיעין הייתה תופעה נדירה מאוד של התנהגות המשטרה. כולנו יודעים ומיותר לציין שפקיעין מהווה כפר של כל העדות – דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים – וכי אנשים חיים בשלווה ובשקט. הכפר הוא כפר תיירותי אליו נכנסים מאות אנשים בימים כתיקונם ובחגים מגיעים אלפי אנשים. כולם אנשים מכובדים ואף אחד לא נוגע באף אחד. בפקיעין השלווה והקטנה שורר שקט עד שהגיעו המאורעות הקשורות לאנטנה. יש לנו ועדת אנטנות והוועדה הזאת עוקבת אחרי כל אנטנה בפקיעין ומורידה אותה. כמובן שאם אנחנו לא מגלים אותה, אנחנו לא יודעים עליה, אבל היכן שאנחנו מגלים, אנחנו מורידים אותה ועושים זאת בהסכמה. היו"ר אופיר פינס-פז: טוב שהוספת את המילה בהסכמה. מוחמד חייר: בהחלט. רק בהסכמה. גם חשודים שיש להם אנטנות, אנחנו הולכים אליהם עם הוועדה ומבקשים ומחפשים ועושים זאת בהסכמה. עד היום כולם הסכימו שאנחנו נחפש בבית ונבדוק כל פינה בכל מקום, כולל הגג, כדי לראות אם יש אנטנה. מי שאנחנו לא מוצאים, אומרים לו שהוא חף מפשע אם לדעתנו זה נקרא פשע. כל זה היה עד שאותרה אנטנה מולנו בלול במדרון של פקיעין החדשה. בפקיעין יש את פקיעין הישנה ואת פקיעין החדשה ואנחנו מהווים תאומים בכל דבר, בביקורי משפחות, בביקורי חברים, בחגים ולא בחגים, כולם מבקרים את כולם וחברים טובים. שכן בפקיעין החדשה הציב אנטנה בלול שלו, לא בביתו, כי כנראה רצה לשמור על עצמו מקרינה אבל התרנגולות פחות חשובות. היו"ר אופיר פינס-פז: פקיעין החדשה היא ישוב חדש? מוחמד חייר: זה ישוב בן 60 שנים. היו"ר אופיר פינס-פז: הוא חלק מפקיעין או שהוא מושב? מוחמד חייר: הוא מושב. קריאה: הוא שייך למועצה האזורית מעלה יוסף. מוחמד חייר: למרות שהרבה תושבים מבקשים להצטרף אלינו. היו"ר אופיר פינס-פז: חוץ מזה יש גם יהודים בפקיעין הישנה. מוחמד חייר: בוודאי. אומרים שמשפחת זנאתי נמצאת כאן מאז חורבן בית שני. ביום חמישי שעבר התפרצו כמה נערים ורצו לעלות על האנטנה לשבור אותה כי הדעה היא שאם יש אנטנה מולי, כאילו אני עכשיו מתחיל לקבל סרטן. הדבר נכנס למוחם של האנשים ואנחנו מדברים על למעלה מ-120 אנשים חולי סרטן בפקיעין והמספר הזה הוא מתוך 5,000 תושבים. ועדת האנטנות הייתה במשטרה לישיבה והזמינו גם את הבחור מפקיעין החדשה. הוזעקתי לשם והגעתי. יצאנו עם המשטרה למקום ובינתיים הנערים עלו על האנטנה ושברו אותה. המשטרה הגיע עם כ-50 שוטרים ועצרו שבעה נערים. את מי שתפסו, תפסו ועצרו. למחרת שחררנו אותם אבל בינתיים העצורים בבית המעצר והוא משקם את האנטנה וזה קורה מול עינינו ואנחנו רואים אותו. 24 שעות לא הייתה קליטה כי האנטנה נשברה ואחר כך חזרה הקליטה. אני רוצה לציין שאנחנו נגד אלימות מכל סוג. נמצא כאן אילן שכטר שהוא יהודי תושב פקיעין. ביום שני עלו כמה חמומי מוח ושברו את האנטנה והציתו אותה. אז המשטרה נכנסה עם 200 שוטרים כשהם חמושים מכף רגל ועד ראש והתנהגו אלינו כאילו אנחנו תושבי עזה. התחילו להפגיז את הכפר בגז מדמיע, ברימוני הלם וגם השתמשו באש חיה. כתוצאה משימוש באש החיה יש לנו ארבעה פצועים מתוכם אחד קשה מאוד שנמצא בבית החולים נהריה. הדיווח מבית החולים הוא שהפצועים נפצעו מאש חיה. כמובן שתושבי פקיעין לא השתמשו בכלום. אנחנו כאן הקמנו ועדה להרגעת הרוחות בפקיעין והיא פועלת במשך 24 שעות. היום נשארנו במועצה עד 12 בלילה. המועצה פועלת מ-7 בבוקר עד 12 בלילה ואנחנו מקבלים הרבה מאוד יהודים ואוטובוסים שלמים כאשר חלק מהאנשים מביא פרחים, חלק מביא ממתקים, חלק ברכות, מקבלים טלפונים מכל הארץ שמזדהים עם אנשי פקיעין והוועדה פועלת להרגעת הרוחות. קיצרתי בדברים עד כמה שיכולתי אבל חילקנו לנוכחים שני דפים עם העובדות כפי שהן. כפי שנאמר בדפים האלה, הכנסת 200 שוטרים חמושים בכל האמצעים לכפר בשעה 4 בבוקר במטרה לבצע מעצרים פשוטים של כמה ילדים לא הייתה מוצדקת. אני אומר את הדברים לא בגלל שאני ראש הרשות פקיעין. הדבר הזה לא היה מוצדק להכניס 200 שוטרים חמושים. הם אומרים שהוכנסו 200 שוטרים אבל אני חושב שהיו כאן 400 שוטרים. הכניסו מספר רב של שוטרים כדי לעצור 12 חשודים. אפשר לעצור את החשודים גם ביום. פגיעה ברכוש לא מצדיקה מעצרים, ואת זה שמעתי משופט, אלא מצדיקה חקירה. איך אפשר להיכנס לפקיעין בשעה 4 בבוקר עם כוח שהיה צריך להיות אולי בעזה או בג'בליה? דו הקיום שעליו מדובר, אחים לנשק ואחים לחיים, נפגע על ידי משטרת ישראל ויש לשקמו. ברית הדמים הייתה שפיכת דמים בפקיעין. ארבעה תושבים בפקיעין נפגעו מאש חיה. גם אני הייתי חייל, גם הילדים שלי וכך גם כל תושבי פקיעין. לא לימדו אותנו לתקוף את תושבינו בצורה האיומה בה אנחנו הותקפנו. מי פיקד על המבצע? מפקד המחוז ומפקד המרחב. קצינים בכירים מאוד שצריך שיהיה להם שיקול דעת נכון ולא בצורה כפי שהייתה להם. התנהגות השוטרים ומספרם מצדיקה כניסה לעזה ולא לפקיעין. היה מחדל בעניין כניסת כוח המשטרה ושום תירוץ לא מוצדק כאן. אמרתי להם שיבואו אלי למועצה ואני אביא לשם את הילדים. אמרתי להם שאני אצא עם המשטרה לפקיעין אבל לא בצורה כזאת כפי שהם נכנסו. היה מחדל בכניסת כוח משטרה וכאמור, שום תירוץ לא מצדיק זאת וכך גם לא שעת הכניסה, כאשר בשעה 4 בבוקר נכנסו לבתים. חזרנו למלחמת לבנון השנייה. ילדים מבוהלים, נשים בוכות, זקנים פוחדים, וכל זה על מה? בשביל לעצור 12 ילדים מבהילים את כל פקיעין? אנחנו צריכים לחזור ולשקם את הכפר. עוד לא הספקנו לשקם אותו ממלחמת לבנון השנייה, ועכשיו אנחנו נתקלים בתופעה כזאת. אנחנו מבקשים לתמוך בנו ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. מפכ"ל המשטרה הצהיר – עת היינו בישיבה אתו במעונה לפני שלושה ימים – שתיערך בדיקה, אבל אנחנו לא מאמינים במשטרה ולא רוצים להאמין לה. אנחנו מבקשים ועדת חקירה ממלכתית ולא בדיקה. אני לא אבדוק את עצמי כי תמיד אני אטייח ואראה יפה. צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המחדלים שלנו וגם שלהם ונראה מי היה צודק. כאמור, אני מבקש לתמוך בבקשתנו להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט כדי שתחקור את האירועים בפקיעין. התקיימו כמה ישיבות של ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות שהגיעו לפקיעין באותו יום ואחר כך התקיימה בבית העדה ישיבה של ראשי הרשויות הדרוזיות עם סגן השר מגלי והבה וחבר הכנסת סעיד נפאע ועוד כמה אנשים והיה גילוי דעת שיצא משם. אנחנו יכולים לתת לכם את כל החומר. עד כאן דבריי. אנחנו נשב כאן עד השעה 10:45 ולאחר מכן נלך למרכז הכפר, לבית התפילה, כדי לראות את מה שהיה שם ואני מקווה שנפגוש שם תיירים, ולאחר מכן ניסע למעונה לישיבה עם המשטרה. היו"ר אופיר פינס-פז: תודה רבה אדוני ראש המועצה. כבוד השייח' מואפק טאריף, ראש העדה הדרוזית בישראל, נכבדי העדה, ראשי רשויות. ועדת הפנים של הכנסת הגיעה לכאן בהרכב של שמונה חברי כנסת מרוב סיעות הבית. נמצא אתנו כאן גם סגן השר מגלי והבה. אני רוצה להודות לנציגי המשטרה שנמצאים כאן. נמצא כאן הרצל גדז', מנהל מחוז משרד הפנים וכן נמצאים נכבדי הכפר. אנחנו מאוד מחשיבים את המפגש הזה ואנחנו רוצים שהתוצאה שלו תהיה תוצאה חיובית, חיובית במובן שלא באנו לכאן לא להלהיט את הרוחות ולא לחמם את האווירה שכפי שאמרת אדוני ראש המועצה לקח לכם, בסיוע גורמים נוספים, להרגיע את האווירה ולייצר אווירה יותר נוחה בפקיעין. זה לא עניין של מה בכך מה שקרה כאן. אנחנו רואים את האירועים שהתרחשו כאן כאירועים חמורים ביותר מכל הבחינות ואני גם רוצה לומר מה ולמה. פקיעין היא אחד הסמלים של הישראליות. כפי שאמר שייח' מואפק, ארבע עדות חיות כאן בהרמוניה מאות שנים וזה לא דבר של מה בכך. זה לא קורה בכל ישוב בארץ. מוחמד חייר: זה אולי לא קורה בכל העולם. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא קורא לזה דו-קיום אלא אני קורא לזה קיום משותף. קיום משותף כאן במדינת ישראל של כל העדות והדתות, חיים משותפים, זה דבר שאנחנו לא מסכימים לוותר עליו כל כך בקלות. הייתה כאן סכנה לא קטנה לשמירת הפסיפס היפה הזה שהיה קשה מאוד להשגה ושהוא באמת נבנה במשך הרבה מאוד שנים. אני שמח על מה שכתבת כאן בשם כולם ואנחנו מצטרפים לאמירה הזאת. האלימות לא תעבור ואנחנו מגנים כל סוג של אלימות. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים, יש דרך בישראל לפעול, יש בתי משפט, יש חוק וסדר, והדברים האלה חשוב מאוד שהם נאמרים על ידי פרנסי הישוב כמי שמבינים את הדרך הנכונה להנהיג במדינת ישראל. אנחנו כבר שילמנו מחירים יותר מדיי יקרים על אלימות ואני אומר את זה כאן בפקיעין ב-4 בנובמבר. אלימות לא עוברת בשום מקום, בשום ישוב, בשום עדה, בשום נושא וזה דבר שאנחנו חייבים להפנים אותו באופן הברור ביותר. יחד עם זאת אני מוכרח לומר שלפי מיטב בדיקתי, האירועים שהתרחשו בפקיעין היה ניתן למנוע אותם. אני אומר את זה עוד לפני הפגישה שלנו עם מפכ"ל המשטרה ועם מפקד הפיקוד שאנחנו נקיים אותה במעונה על פי בקשת המשטרה כי גם הם לא רצו לייצר כאן אווירה וכדי לנקוט בזהירות מונעת הם ביקשו שניפגש בנפרד. יחד עם זאת, אני אומר לך מה שאמר לי מפכ"ל המשטרה, שאם תרצו לבוא למעונה קבוצה של נכבדים יחד עם חברי ועדת הפנים של הכנסת, הם ישמחו לכך. אני אומר עוד לפני שדיברתי אתם שיחת עומק שהאירועים האלה יכלו להימנע. למה שאתה תיארת הייתה הקדמה, היה קדימון, היו דברים שהתרחשו בשבת והם יצרו איזשהו מתח ואיזושהי התפרצות ראשונה של אלימות. המשטרה ידעה על כך והייתה מעורבת בכך ולכן המשטרה בשום פנים ואופן לא יכולה לטעון שהיא הייתה מופתעת כאשר האירועים התרחשו ביום שלישי. המשטרה יכלה להיערך, והיא אכן נערכה, והיא באה מראש עם כוחות מאוד מאוד גדולים כתוצאה מההיערכות. היו הרבה מאוד דברים שגורמים לי לשאול כל מיני שאלות כמו ראשית איפה ההידברות. אנחנו הרי יודעים שההידברות מונעת הרבה מאוד אי-הבנות ויציאה של דברים משליטה. שנית, בין לא לעשות כלום לבין לנקוט באמצעים שכוללים שימוש בנשק חם, יש עוד מגוון עצום של כלים שעומדים לכוחות אכיפת החוק בישראל. אני לא רוצה לפרט כי אני לא איש משטרה, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד אמצעים שאפשר לנקוט בהם לפני שנוקטים באמצעים הכי חמורים שיש, ואני מדבר על זרנוקי מים וכולי. לא חסרים כלים בידי המשטרה. מוחמד חייר: הידברות עם המועצה. היו"ר אופיר פינס-פז: אמרתי. קודם כל הידברות. יש גם עוד דבר שחייבים להפנים ובעיניי הוא מאוד מאוד חשוב שאני חושב שכל חבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית יסכימו לכך. חשוב מאוד שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. זאת לא פעם ראשונה בישראל שהתושבים יש להם קושי עצום עם אנטנות. זה לא המקום הראשון. אני זוכר שגם ברמת גן לפני חודשים ספורים, בגבול רמת גן-גבעתיים, הייתה הפגנת תושבים מאוד קשה כנגד אנטנה שהוקמה כולל אפילו שרפת האנטנה והורדתה בכוח על ידי התושבים. למותר לציין שלא נורתה שם אף ירייה ולא עלה על הדעת של מישהו לירות במישהו במקרה כזה. זאת אומרת, חשוב מאוד שהנורמה תהיה נורמה אחת כלפי יהודים ולא יהודים במדינת ישראל והדבר הזה יכול גם למנוע הרבה מאוד תחושות של תסכול ושל זעם בעתיד. לגבי חקירה. אין ספק ששום גוף לא יכול לחקור את עצמו בצורה כזאת שהציבור יקבל את הדברים האלה כפשוטם. אני תמיד התנגדתי ואני מתנגד שגוף יחקור את עצמו, בין אם מדובר בצבא, בין אם מדובר במשטרה, בין אם מדובר בכל גוף אחר שצריך לבדוק את עצמו. לכן מוסכם עליי לחלוטין שהבדיקה לא יכולה להיות פנימית אלא היא חייבת להיות חיצונית, אבל בין זה לבין ועדת חקירה ממלכתית, יש עוד שלבים. אני חושב שטוב יעשה השר לביטחון פנים – כי הדברים נמצאים בידיו – שהחוק מאפשר לו הקמת ועדת חקירה ממשלתית בנוסח שהייתה בזמנו ועדת השופט זיילר על אירועי המשטרה. קריאה: ועדת וינוגרד. היו"ר אופיר פינס-פז: ועדת וינוגרד היא דוגמה רעה לוועדת בדיקה ממשלתית כי וינוגרד הייתה צריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית. ועדת זיילר היא דוגמה טובה לוועדת חקירה בנושא משטרתי שעשתה עבודה. אני קורא לשר דיכטר לבוא לממשלה בשבוע הבא בהצעה כי זאת ועדה שהממשלה מקימה ובראשה עומד שופט. אני חושב שוועדת חקירה ממשלתית בראשות שופט שיכול ליזום השר לביטחון פנים בענייני משרדו, כך קובע החוק, זאת המתכונת הנכונה לחקירת האירועים בפקיעין מתוך כוונה שאירוע מהסוג הזה לא יישנה, כדי שהלקחים יילמדו ויראו איפה הייתה צריכה להיות הידברות, למה היא לא נעשתה, ואולי היא כן נעשתה ואנחנו לא יודעים, ועוד דברים רבים אחרים כהנה וכהנה. אני רוצה לקרוא לכל מי שמשתתף כאן בדיון ולומר שכל מי שרוצה לומר את דברו, יעשה זאת. אני לא צנזור אבל הייתי רוצה לבקש שהדברים ייאמרו מתוך גישה חיובית כדי להסתכל על העתיד קדימה ולא אחורה ולא רק לנבור באירועים וכן להציע דברים שיכולים לקדם אותנו לתוצאה יותר טובה. אני רוצה שבסופו של דבר נחזור לנורמליזציה בפקיעין. כפי שאמרת, גם אני מקווה שנראה היום תיירים בפקיעין, שנראה את כל התושבים היהודים שחזרו לבתים. קריאה: לא חזרו. לא הלכו. היו"ר אופיר פינס-פז: אני קורא לחידוש החיים המשותפים כאן בפקיעין בצורה שקטה, בהרמוניה, בחברות, מתוך כבוד הדדי. מוחמד חייר: אני מבקש את אילן לומר כמה מלים. תספר בקצרה האם ברחת מפקיעין ומה עושים לך כאן. אילן שכטר: המשפחה שלי גרה כאן יחד עם הדרוזים מאות שנים. במשך כל האירועים הקשים שעברו על פקיעין בימים האחרונים, אני הייתי כאן והשכנים מדי פעם היו נכנסים מדי פעם לשאול אותי אם הכל בסדר ולהרגיע אותי. אנחנו רוצים להמשיך את החיים המשותפים בכבוד, לשים את הדברים הרעים בצד ולהסתכל קדימה כי החיים יותר חזקים מהכל. אני חושב שביחד נוכל להתגבר. מוחמד חייר: הוא לא משוחד. אף אחד לא ביקש ממנו לומר את הדברים האלה. מגלי והבה: השייח' מואפק טאריף, יושב-ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת, ראש המועצה המארח. אני רוצה להתחבר לסיפא של הדברים של חבר הכנסת אופיר פינס. אין ספק שאנחנו רוצים לחזור לחיים נורמליים בפקיעין ולעשות זאת מהר ככל האפשר. כשכן של פקיעין תמיד קינאתי בפקיעין במובן החיובי כי בימי שישי ושבת אין אפשרות לעבור כאן בגלל כל כך הרבה אנשים שמגיעים לבלות במקום ולחיות בו. העובדות של האירוע הטרגי שקרה כאן ידועות לכולם. יצאתי בקריאה חד-משמעית לפטר את מפקד המחוז הצפוני עוד בטרם הבדיקות כי מפקד שלא יודע מי האוכלוסייה שבתחומו, איך להתייחס אליה ואיך לטפל בה, אין לו זכות לפקד על האזור הזה. אמרתי את הדברים בכל הזדמנות ואמרתי אותם גם לראש-הממשלה ולשר לביטחון פנים. האירוע הזה יכול היה להסתיים בצורה אחרת לגמרי. האיש פיקד על הכוחות, היא ליווה אותם ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמפקדים על אוכלוסייה בצפון לא יפיקו את הלקחים, לא ילמדו מטעויות העבר ויעשו מה שעשו עם תושבי פקיעין. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו חלילה היה הרוג. נקודה שנייה שהיא לא פחות חשובה. נמצא כאן נציג משרד הפנים ויושב-ראש ועדת הפנים. יש כאן סימפטום של מצב הרשויות המקומיות, במיוחד כאן בפקיעין. צרף לזה את שביתת המורים. אני לא יודע אם ראש המועצה שילם את המשכורות לעובדים אבל אני יודע על הרבה רשויות בהן העובדים לא מקבלים משכורות, לא מטפלים באשפה בתוך הכפר, לא מטפלים בתעסוקה בתוך הכפר. הסימפטום של הרשויות המקומיות יביא אותנו למצב עוד יותר גרוע כיוון שחלקן הגדול של הרשויות עשו את המוטל עליהן אבל אנחנו – ואני חלק מהממשלה – מחכים לתוכנית ההבראה, האם היא טופלה או לא טופלה, האם יועבר תקציב או לא יועבר וכולי. יש ראשי רשויות ששינו שלוש-ארבע פעמים תוכניות ועשו את כל המוטל עליהן אבל עדיין הכסף לא מגיע אליהן ממשרד הפנים וממשרד האוצר. הנקודה השלישית שאני רואה אותה והיא לא פחות חשובה. אתם עומדים לפגוש את המשטרה ואם תצא קריאה לאותה ועדת חקירה בלתי תלויה בראשות שופט – כי להקים ועדת חקירה ממלכתית, ראינו מה קרה וחבר הכנסת פינס יודע כמה זמן לקח להקים את הוועדה ומתי יהיו מסקנותיה – כי אנחנו רוצים ועדת חקירה בלתי תלויה לחקור את העובדות ולהגיע למסקנות הנכונות. אני מודה לראש מועצת פקיעין ולכל תושבי פקיעין על כך שהם עצמם מגנים כל תופעה של אלימות ואם ישנם מפירי חוק ומפירי סדר, גם אנחנו אחראים כעדה לטפל בהם על מנת שלא יישנו מקרים כאלה. מוחמד חייר: ידענו לשמור על השוטרת שבסוף היא אמרה בראיון הראשון שהכל בסדר אלא שאחר כך היא אמרה שבעטו בה. אנחנו מכבדים נשים ואנחנו מבקשים מחברת הכנסת נאדיה חילו לומר כמה דברים. נאדיה חילו: אדוני היושב-ראש, אדוני ראש המועצה, כל חברי הכנסת והנוכחים. אני חושבת שזה לא מובן מאליו שאנחנו מדברים על חיים משותפים. זה אוצר שלא מובן מאליו שצריך להמשיך ולשמור עליו מה עוד שלא בכל מקום הוא מתקיים. זה דבר ייחודי מאוד לאזור הזה וצריך לעשות הכל כדי שהחיים המשותפים ימשיכו כך. אני מסכימה שלא מדובר בדו-קיום אלא בחיים משותפים עם השונות הקיימת כאשר צד אחד מכבד את הצד השני. עם זאת אני חושבת שהיום צריך לעשות שני דברים מקבילים. מצד אחד אנחנו גם בכנסת וגם כאנשי ציבור וכתושבים מחנכים כבר תקופה מאוד ארוכה לרגישות לאיכות הסביבה, שאזרחים יהיו ערים לחייהם ולבריאותם. מצד שני, כאשר מעלים את המודעות, אי אפשר להתעלם מזה שהגורם שהיה כאן היה גורם המודעות ואיכפתיות של תושבים שקטים וטובים לאיכות חייהם ובריאותם. זאת דרישה לגיטימית וכמו שהיא לגיטימית בכל מקום אחר, היא גם לגיטימית כאן. נמצא אתנו חבר הכנסת דב חנין שמוביל את הנושא הזה. לגבי המצב שהיה - וצריך לטפל באירוע הזה – ללא ספק אני מסכימה ומחזקת את ראש המועצה שאכן אירוע מקומי אפשר לפתור בדרכים שונות והמשטרה יודעת שיש דרכים וניואנסים דקים בקהילות מסוימות שראשי קהילה חייבים להיות מעורבים בתהליך כדי להחיל את אותו תהליך. בכל מקום יש את העניינים הרגישים והייחודיים לו. מפקד תחנה שלא ער באזור שלו לניואנסים דקים ולכבוד האוכלוסייה, לדעתי הוא לא ראוי למלא את תפקידו. אם הוא טעה בהפעלת שיקול דעת, זה היה חלק מאחריותו וכאן צריך להפיק את הלקחים באופן אישי. אני מצטרפת לקריאות להקמת ועדת בדיקה, ועדה פרלמנטארית, כי לא עוברים על סדר היום לאחר אירוע כזה שהוא לא אירוע רק מקומי אלא זה אירוע שיש לו גם השלכות מקומיות וארציות. חשוב מאוד שהלקחים יופקו ושהלקחים שיופקו יפיק אותם גוף שיתקבל בצורה מהימנה על ידי כל הצדדים המעורבים ובראש וראשונה על ידי התושבים וראשי העדה שלדעתי פעלו בצורה מאוד מאוד טובה ואחראית וזה אמור מראש העדה, השייח' מואפק טאריף עד ראש המועצה ואחרים. אני רוצה לחזק את ידי הצוות הזה שהוקם ומנסה לפעול מתוך אחריות כללית ודאגה כללית במטרה להחזיר את החיים המשותפים לקדמותם. החיים המשותפים יחזרו אבל החיים המשותפים, בלי שני האלמנטים האלה שיתרמו באופן ישיר, לא יכולים לחזור למסלולם. יוסף ביילין: אדוני ראש המועצה, חברים וחברות. הנושא של שימוש באש חיה מול מפגינים או מול הציבור הזה הוא אולי הנושא המרכזי של הסיפור. כאשר אנחנו שומעים שהדבר הזה קורה בישוב לא יהודי, זה מעלה תמיהות ודאגות. הסיפור שהיה סביב השוטרת שמצאה את מקומה מחוץ לשוטרים האחרים הוא סיפור גם כן מאוד משונה שאני מוכרח שבאופן אישי הייתי רוצה להבין באמת מה בדיוק קרה שם כי סביב הסיפור הזה יש רשומון. אני חושב שיש מקום לבדיקה ולא לבדיקה פנימית. אם השר לביטחון פנים באמת יקבל את ההמלצה להקים ועדת בדיקה ממשלתית, מוטב. אם לא, אני מציע ליושב-ראש הוועדה לחשוב על ועדת חקירה פרלמנטרית. אם הוא לא יסכים להקמת ועדת בדיקה והבדיקה תהיה פנימית, אנחנו לא נקבל שום דבר שיהיה אמין בעיני הציבור ובעיני הציבור כאן. אני מכיר היטב את הישוב הזה. יש כאן כמה אנשים, גם סביב השולחן הזה, עבורי הם ממש משפחה. כאשר שמעתי בתקשורת שזה קרה בפקיעין, אני מוכרח לומר שבאמת לא האמנתי. זה לא שלא האמנתי אלא באמת לא האמנתי ואמרתי שלא יכול להיות שבפקיעין, המקום הכי שקט שאני מכיר, דבר כזה קרה. העובדה שדבר כזה יכול היה לקרות כאן אומרת שיש כנראה גם איזשהו דלק בגינו ניתן להפעיל את האש כל כך מהר ואני לפחות לא הייתי מודע לו. אני לוקח את זה על עצמי. יש כאן כנראה משהו כי ליצור במקום כל כך שקט מין בערה כזאת מפחידה, זה אומר שכאן הייתה איזושהי קרקע מוכנה לזה. אני אומר לכל האנשים שאני מכיר כאן ולאנשים שאני לא מכיר לחשוב על זה. זאת אומרת, זה תפקיד של כולנו להבטיח שאיכשהו זה לא יקרה ולהבין את המניעים ולא רק את התוצאות. מוחמד חייר: לא נשכח לאחל לפצועים שלנו ושל המשטרה החלמה מהירה. תרשו לי בשם כולנו לאחל לפצועים החלמה מהירה. יש לנו פצוע מאוד קשה והוא במצב לא טוב ונמצא בטיפול נמרץ. משה כחלון: אדוני ראש העדה, אדוני ראש המועצה. אני רוצה לתת לכם עוד זווית עליה שומעים בחדשות. כאשר שומעים שעולים על בתים ושורפים אותם, זה נשמע לא טוב אבל מי כמונו יודע שיש פער אדיר, ואנחנו ערים לפער האדיר הזה, ביניכם לבין ההנהגה לבין הקבוצה הזאת שעשתה את מה שעשתה שאתם כמובן גם לא מסכימים אתה. מי שהבין את זה, היה די רגוע, אבל מי שלא הבין את זה, נבהל ונבהל בצדק. אתה שומע שעולים על בתים של יהודים ושורפים אותם, זה נראה רע. עקבתי אחרי כל האירועים ואני אומר שההתנהלות שלכם הייתה באמת מעוררת כבוד ואני מברך על כך. אין ספק שצריכה לקום ועדת בדיקה. אני חושב שוועדת בדיקה ממלכתית זה דבר גדול מדיי וברוך השם לא הגענו לזה ונקווה שגם לא נגיע לזה. לא צריך ועדת בדיקה ממלכתית כי זה דבר גדול. כפי שאמר היושב-ראש זה נושא שצריך להיבדק ואני תומך בהקמת ועדת בדיקה אבל את המתכונת צריך להסדיר ביחד ולבנות מתכונת כזאת שבאמת גם תביא תוצאות כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו. מקומם אותי מאוד הניסיון המנוול כאשר ניסו להציג את המקרה כדרוזים נגד יהודים. נעשתה כאן הסתה. אני לא יודע מי עשה את זה ואני לא יודע למה זה קרה, אבל זה היה משהו מנוול. לא יודע למה עשו זאת וגם לא הבנתי את ההגיון. לפעמים כאשר נעשה מעשה שטני אתה מבין את ההגיון, אבל כאן לא הבנתי אותו. היו"ר אופיר פינס-פז: ניסו לייצר טריק. משה כחלון: את זה אני דוחה ואני מניח שכך גם חברי הוועדה. לידידי מגלי והבה שאני אוהב אותך אישית ואני חושב שזה הדדי. אתה יודע, אצלנו במקורות אומרים שחכמים, מנהיגים, היזהרו בדבריכם. אנחנו הולכים על מסלול ובוא לא נפטר אף אחד. תהיה ועדת בדיקה שתהיה מקובלת על כולם, ואת מי שצריך לפטר, נפטר. מגלי והבה: הם מספיק חזקים להגן על עצמם. אל תגן עליו. משה כחלון: אני לא מגן. אני כאן כדי לומר מה שאני חושב ואי אפשר לחשוד בי שיש לי משהו נגד הדרוזים. בואו נכבד את כולם וניתן למנגנונים לפעול. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו גם נשמע אותם במעונה. במהלך הסיור אני אנסח את המכתב לשר דיכטר בנושא הקמת ועדת בדיקה ממשלתית ואני מציע שמי שירצה מחברי הכנסת לחתום עליו, נחתום יחד. משה כחלון: אני חתמתי על הזדהות עם הדרוזים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני חושב שכולנו מאוחדים שצריכה להיות חקירה חיצונית אבל יחד עם זאת לא צריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית אלא ועדה שבאמת יכולה לרדת לשורש העניין. סעיד נפאע: מהישיבות שהיו בפורום ראשי הרשויות, כולל גם ראשי העדה, עלה שנהיה מאוד תמימים אם נחשוב שמה שקרה בפקיעין הוא תוצאה של אותו אירוע ספציפי. הדברים הם יותר עמוקים. באותן ישיבות שהתקיימו עם פורום ראשי הרשויות וראשי העדה הבנתי שהדברים הם יותר עמוקים והרקע הוא עוד יותר עמוק. לכן אני מציע שכל ועדה שתקום, שתבדוק לא רק את האירוע הספציפי כי כאן לא נעשה טיפול שורש וצריך להיעשות טיפול שורש על מנת שהדברים האלה לא יישנו. היו"ר אופיר פינס-פז: הוועדה היום מסיירת בחמישה או שישה ישובים. אנחנו מקיימים סיורים בחמישה אבל אני ממשיך למטה אשר לטקס של הגליל המערבי לזכרו של רבין. אני רוצה לשאול אותך אדוני ראש המועצה אם בשני היבטים תוכל לומר לנו מילה. אנחנו באים גם לבדוק את נושא המקלוט והעורף לאחר מלחמת לבנון השנייה ומי כמוך יודע ומי כמונו יודעים מה היה בפקיעין ואני הייתי בפקיעין גם תוך כדי המלחמה. אני שואל ראשית האם יש היערכות שונה בעורף, אם אתה יכול לומר מילה בנושא, ושנית, אני שואל לגבי התוכנית שהממשלה דיברה עליה והיא אמרה שהיא עומדת להשקיע בצפון 4 מיליארד שקלים והכל עומד להיות פורח וצומח. קריאה: בפקיעין לא הושקע כלום ואין מקלוט. סעיד נפאע: אני חוזר ואומר שכל גלימה שתלבש הוועדה הזאת, היא צריכה לבדוק את הדברים לעומק ולא רק את האירוע הספציפי עליו אנחנו מדברים. דב חנין: נכבדיי, אני רוצה להעלות חמש נקודות ולעשות זאת מאוד בקצרה. פקיעין היא מקום מקסים, מכניס אורחים וכולנו מכירים, אבל צריך לדעת שיש פה הרבה מאוד בעיות. יש פה בעיות של אפליה ולכן לא צריכים להיות מופתעים. כדאי היה שהוועדה תבוא פעם אחת ליום שלם לפקיעין כדי להכיר את הבעיות שלה. בפקיעין יש דאגה גדולה לעלייה בתחלואה בסרטן. יושב כאן ראש המועצה של הכרמל ויכול לומר שזה לא רק בפקיעין אלא יש עלייה מאוד גדולה בתחלואה בסרטן בכלל בישראל אבל היא עוד יותר בולטת באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה הדרוזית, בהן בעבר שיעורי מחלת הסרטן היו מאוד נמוכים. קריאה: כי מספר האנטנות הוא יותר גדול. דב חנין: זה מדאיג מאוד מאוד את האנשים ובצדק מדאיג אותם ובצדק האנשים מחברים בין התחלואה הזאת בסרטן לבין כל מיני מפגעים סביבתיים. האנטנות הסלולריות, לא רק בפקיעין אלא בכל הישובים הדרוזים – אבל לא רק בישובים הדרוזים אלא בכל הישובים הערבים וגם בישובים יהודים – זה נושא שמאוד מדאיג את התושבים. אני נגד שימוש בכוח אבל בואו נראה מי מתחיל פה בכוח. מי שמתחיל בכוח אלה הן החברות הסלולריות שממשיכות לבנות אנטנות סלולריות בלי להתחשב בעמדת התושבים, בלי היתרים, לפעמים בלי צורך בהיתרים, הן אלה שמשתמשות בכוח, הן אונסות את האוכלוסייה לקבל פה אנטנות סלולריות שאנשים לא רוצים אותן והן באות בטענות כאשר אנשים מגיבים בכוח. קריאה: החברות קונות את האנשים בכסף. דב חנין: נכון אבל זה נעשה בלי הסכמה של כל האוכלוסייה שמסביב. לכן אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים בוועדה שלנו לקחת את הכדור ולבטל את הפטור הזה ממתקני גישה לא חוקיים ובדרך להתקין אנטנות סלולריות בלי לקבל הסכמות ובלי לקבל היתרים. צריך לעשות סדר בתחום הזה. היו"ר אופיר פינס-פז: אם אתה כבר אומר את הדברים שאתה אומר, כדאי שתאמר שעשינו סדר אבל הוא לא פתר. דב חנין: עשינו, התחלנו. קריאה: הוא לא מושלם. היו"ר אופיר פינס-פז: הוא רחוק מלהיות מושלם אבל התחלנו לעשות סדר, דבר שלא עשו הרבה מאוד שנים. דב חנין: אתה צודק, התחלנו לעשות סדר אבל אנחנו צריכים להמשיך בו ולבטל את המצב הזה בו חברות עושות מה שהן רוצות. נקודה אחרונה שחשוב לי מאוד להדגיש אותה. דיברו כאן על ועדת חקירה ממלכתית. מה שאותי מדאיג זה שהייתה ועדת חקירה ממלכתית שכתבה שני ספרים מאוד ארוכים של מסקנות על איך המשטרה מתנהגת כלפי אוכלוסייה במקרה הזה הערבית. כאשר אני שומע את מפכ"ל המשטרה, אני מתרשם שכנראה לא למדו שום דבר. כנראה הספר הזה יושב בספרייה ואף אחד לא קורא בו כי מפכ"ל המשטרה, ואני אומר בכוונה מפכ"ל המשטרה ולא מפקד המחוז, יוצא לתקשורת כאילו הכל בסדר, כאילו שזה טבעי שהמשטרה תיכנס לכפר ותירה אש חיה על אזרחים כי הם הפגינו. ועדת אור אמרה בצורה ברורה וחד-משמעית שלא יורים על אזרחים גם אם אזרחים מפגינים. יש הרבה דרכים והרבה אמצעים, אבל לא יורים באש חיה על מפגינים. יוחנן פלסנר: מתפקידי כמנכ"ל קדימה אני מכיר את רוב ראשי הרשויות שנמצאים כאן. חשוב שתהיינה בדיקות, חשוב שנדע שמתקיימת בדיקה של מח"ש וגם בדיקה של המשטרה שיצאו לדרך. בקרוב נשמע את המפכ"ל. יכול להיות ששווה לשמוע מה קורה עם הבדיקות האלה כי אני מניח שהתוצאות תהיינה בקרוב ומה שאנחנו יודעים על ועדות חקירה במתכונת של ועדת זיילר, שזה יכול היום לקחת שנים. אני חושב שאנחנו כוועדה צריכים לחשוב על מתכונת לשיפור ויכול להיות שנצטרך לעשות שני דברים כאשר הדבר הראשון הוא לוודא שעד שמוודאים מה קורה עם מסקנות הוועדה, אנחנו נדאג שיהיה דיאלוג אמיתי בין המשטרה לבין הנכבדים לבין ראשי הרשויות ונוודא שזה קורה וניצור את המכניזם להידברות, דבר שימנע הישנות דברים כאלה. הדבר השני שנוגע לבעיות העומק עליהן דיבר חבר הכנסת ביילין, שאת חלקן אני מניח שאני מכיר, יכול להיות שאנחנו צריכים כוועדת הפנים לשבת יחד עם פורום ראשי הרשויות הדרוזיות, עם יושב-ראש הפורום ועם ראשי הרשויות כדי לראות איך אנחנו נכנסים לעומק הבעיות ויש מספר בעיות שהן מיוחדות לעדה ואנחנו מכירים אותן ולהשתמש באירוע הטראגי הזה כמנוף לפתור בעיות במקום לחפור בבעיות שהיו בעבר כאשר גם המשטרה מלקקת את פצעיה. מוחמד חייר: אני רוצה לתת את רשות הדיבור ליושב-ראש הפורום שלנו ואחר כך ליושב-ראש עיר הכרמל. נאבי נאסר אלדין: כל המכובדים שדיברו והציגו את הדברים דיברו כאילו אין חיים משותפים כאן. כולם התמקדו רק בנקודה אחת והיא שמרקם היחסים בין כל מרכיבי האוכלוסייה בפקיעין וגם בכל הגליל כאילו נפגע, דבר שהוא לא נכון. הבעיה היא בעיית המשטרה ואיך היא נכנסה לישוב הזה. כנראה שיש באמת איזה מפעל כאן שממומן על ידי האיראנים והחוליגנים, כך שמשטרת ישראל נכנסה עם אוגדה שלמה לתוך ישוב שכל האוכלוסייה שלו משרתת בצבא ובמשטרה. המשטרה היא אנחנו, בני העדה הדרוזית, ומי שכתב בעיתונות והכפיש את שם בני העדה הדרוזית, הוא צריך ללמוד עוד הרבה שנים על מנת לדעת איך אנחנו מכבדים את האנשים, איך אנחנו שומרים על השכנים ואיך אנחנו שומרים על דו-קיום ואם יש דו-קיום, זה דו-קיום שנמצא רק בגליל. זה לא הזמן לדבר על כל הבעיות ועל מגוון הבעיות ממנו סובל המגזר הדרוזי כי על זה תדברו בחורפיש ובמקומות אחרים. רבותיי, מקרה שמשטרת ישראל תיכנס לישוב כמו פקיעין בשעה 3 בבוקר ותירה איש חיה, רק במקומות אחרים וכל חברי הוועדה יודעים זאת. נכנסים לבית התפילה של הדרוזים? למה? מה קרה? עובדה קיימת. הוכחנו למשטרה שכאשר המנהיגות נרתמת לעשייה ומשתפים אותה, תוך שעה – בראשותו של הראש הרוחני של העדה הדרוזית – השלטנו סדר וחזרנו לחיים נורמטיביים בפקיעין. החיים חזרו לשגרה, נפגעו החיים ולא נפגע השיתוף והשותפות שקיימת בפקיעין. ני מבקש שכל המכובדים יתמקדו רק בבעיה אחת והיא איך משטרת ישראל התנהגה בישוב כזה. אקרעם חסון: אנחנו מודים לחבר הכנסת אופיר פינס ולחברי הכנסת המכובדים שבאו לכאן. כבר במשך ארבע שנים שאני כותב לחברי הכנסת מכתבים קשים ואני בטוח שלחלקכם כבר נמאס לקרוא אותם. תחזרו לפרוטוקול ועדת הפנים מחודש פברואר 2007, שם אמרתי שהעדה הדרוזית יושבת על חבית חומר נפץ וכי העסק יתפוצץ והכתובת על הקיר. כתבתי את זה לראש-הממשלה, לכל חברי הכנסת במדינת ישראל ולכל המנכ"לים. הישוב פקיעין קיבל 178 קטיושות, בכל בית מתגורר איש ביטחון, אבל כמובן שמישהו לקח החלטה מוטעית. אנחנו מגנים אלימות, אנחנו נגד אלימות, זה לא מתאים לנו ואנחנו מתביישים בזה, אבל צריך גם לומר למשטרה שלא נסכים לפגוע במשטרה ולכופף אותה אבל לא נסכים גם שהמשטרה תכופף אותנו ותפגע בנו. אנחנו מכבדים את המשטרה כי אנחנו המשטרה. לכן חשוב לדעת חברים שהאנטנה היא דבר משני. העדה הדרוזית מתוסכלת, העדה הדרוזית כאשר היא מסתכלת על כרמיאל רואה את ההבדל הגדול, כאשר היא מסתכלת על מעלות, על פקיעין, על בית ג'ן, ההבדל הוא שמים וארץ. כאשר מסתכלים על יוקנעם, תל חנן, על נשר, על טירת הכרמל, אור עקיבא, גם כאן ההבדל הוא גדול. סבלנו 60 שנים, מספיק. זאת מדינה דמוקרטית, מדינה אירופאית מתקדמת ולא מתאים למדינת ישראל אחרי 60 שנים שאנחנו נרגיש שהמדינה בגדה בנו. אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן. מצד אחד מתירים את דמנו בחוץ, מצד שני אנחנו סוג ג' במדינה. לא יעזור. אתם חייבים לשנות את הדרך. הגיע הזמן שתקומו בצורה עניינית ואחראית ותיתנו את השוויון שמגיע לעדה הדרוזית. אנחנו לא רוצים שיבואו ויאמרו לנו כל הכבוד כאשר קצין או חייל נהרג אלא הגיע הזמן שאנחנו נרגיש ישראלים צברים כמו כל יהודי במדינת ישראל. אנחנו מרגישים רע מאוד. כמה זמן אתם רוצים עוד לשמוע את הדבר הזה? עוד שנה, עוד שנתיים, עד שיהיה מאוחר? הגיע הזמן. אנחנו בקו האחרון כאשר עברנו את הקו האדום. בואו נחזור חזרה, בואו נתקדם, ראשי הרשויות יודעים מה הבעיות, זה לא הזמן לומר את הכל אבל זה הסיכום שלנו. אנחנו מרגישים רע מאוד. סאלח טריף: חברים, אנחנו שותפים לזעקת אנשי הרשויות על מצב הדרוזים אבל שלא נטעה, בואו נבדיל ושלא יובילו אותנו לפינה הזאת. לא הגענו לשום עימות עם המשטרה ולא קרה שום דבר. המקרה הזה צריך, כמו שאמר יושב-ראש הפורום, להיבדק. צריך לבדוק איך משטרה באה ותוקפת ישוב כזה באישון לילה, משתמשת באש חיה, ביחידות כאלו. היה חסר שיפעילו אפאצ'ים ואני לא מגזים. הדבר היותר חמור הוא שכדי להצדיק פעולה, מקיימים תדרוך של שוטרת, מקיימים תדרוך מתוזמן לכלי התקשורת, הפעלה של כלי התקשורת נגד העדה הדרוזית, כאילו פתאום יש בעיה ביני לבין יוסי ביילין וכי משה כחלון צריך להרגיש מאוים אצלי. אני ממש נחרד ואני שואל לאן אנחנו מובלים. אני לא ישן בלילות כי הבן שלי נמצא בעזה ואני שואל מה אתם עושים לנו. איפה אתם הייתם? פתאום שר המשטרה מניו-יורק מתחיל להצהיר הצהרות. הוא לא אומר מילה אחת על כך ששוטר שלו יורה באש חיה על אזרח שלו. איזה מין דבר זה? אני רוצה שתתקוממו על זה. תבדקו איך מאבק ציבורי על בריאות, על איכות חיים ואיכות סביבה הופך למהומת אלוהים, מי עשה את זה ולמה זה קרה. אנחנו עדה לטעמי יותר מדיי ממושמעת ואולי צריך לשנות זאת. ראיתי משטרה שנכנסת בתל-אביב ומקבלת מכות, ראיתי בעכו ששורפים מכונית ליד המשטרה, ראיתי משטרה שבורחת מעבריינים, אז אנחנו מסכימים לאלימות? אנחנו בוכים. בהפגנות שעשינו, השוטרים היו מכים אותנו והיינו מחבקים אותם. שלא יעשו לנו את זה, שלא תבינו לא נכון, הקטע של זכויות הוא מאבק אחר והוא משהו אחר, אבל כאן מה שקרה – על זה לא נעבור לסדר היום. סאלח חיר: אני מהוועדה שהוקמה לצורך החזרת השקט על כנו בפקיעין. התכנסנו כמה ראשי מועצות לשעבר עם התושבים ואנחנו אומרים שיש כאן מחדל. שמעתי את חבר הכנסת משה כחלון ומבחינת האינפורמציה הוא כאילו חי בעולם אחר. יש דיס-אינפורמציה. אנחנו נפגענו, אנחנו החוליה החלשה בתקשורת, אנחנו אלה ששמרו על החוק במשך שנים רבות ויש כאן מחדל שצריך לבדוק אותו לעומק והבדיקה צריכה לשכנע את התושבים. לצדי יושבת ליאורה שיש לה משרד לאיכות הסביבה ולחיים משותפים בפקיעין. לצדנו יש יהודים רבים שנמצאים בפקיעין. שנים רבות עבדנו על מרקם היחסים. אדוני, אנחנו נפגענו כלכלית וייקח לנו הרבה זמן לשקם את הפגיעה הזאת. עם ישראל לא שומע את מה שאני אומר אלא הוא שומע את מה שאומרת התקשורת ומה שאומר הגוף הממסדי החזק ביותר במדינה שהוא השר לביטחון הפנים ומשטרת ישראל והם מוסרים דיס-אינפורמציה מכוונת נגד תושבי פקיעין ומה שקרה כאן וזאת כדי לכסות את עצמם. גדעון אבעס: אני מברך את חבר הכנסת אופיר פינס ואת ראש העדה, את סגן השר, את כל חברי הכנסת, את כל הפעילים, אנשי רשויות, אנשי הכפר, אנשי התקשורת, את מנהל המחוז. יושבים כאן שני אנשים שאחד מהם הו אתת-אלוף והשני הוא אלוף-משנה ואני אלוף-משנה ואני הייתי המפקד שלהם. יש פה אולי עוד הרבה שפיקדתי עליהם. אולי יש כאן רק אדם אחד שהוא מבוגר ממני, השייח'. אני נולדתי לפני קום המדינה וכילד גדלתי בבתיהם של יהודים בפקיעין ושיחקנו בבתים של תושבים יהודים בפקיעין. זה שדיבר ראשון, לסבא ולסבתא שלו עד היום יש כאן אדמות. בפקיעין היו יהודים והיו דרוזים וימשיכו להיות יהודים ודרוזים. אנחנו בעד מדינה אחת, לא מדינה יהודית בלי דרוזים אלא מדינה יהודית לכולם, גם לדרוזים וגם לאחרים אבל ההבדל בינינו לבין האחרים הוא שאנחנו משרתים שירות חובה ואנחנו נלחמים למען מדינה אחת ולא למען שתי מדינות, לא למען מדינה יהודית ומדינה של אחרים. אני גדלתי על טוהרת הציונות. האבא שלי גדל בכפר הזה וקראו לו פעם יוסי כהן כי הוא עבד במקומות שהיה צריך לקבל כסף כמו כל יהודי. כאן שירתתי את המדינה ויש לי שלושה בנים היום בצבא כאשר אחד מהם הוא סגן-אלוף, השני רב-סרן והשלישי רס"ר וכולם משרתים ביחידות קרביות. לא יכול להיות שאני אקום בשעה 4 לפנות בוקר וארגיש כמו שאני הייתי כובש או כמו שהייתי מתרגל כיבוש יעד מבוצר. מהבית שלי צפיתי במה שקרה ואני יושב מעל הכפר. הרגשתי שכובשים את הכפר כי יש אנטנה ובגלל אנטנה נכנסו 300 שוטרים. אני רוצה לומר לכם שזה לא נכון וזה לא יכול להיות כי יש כאן דברים יותר מסוכנים מאנטנה. לא יכול להיות, ותבדוק את זה אתה, שהמשטרה הוציאה את היהודי ששרפו לו את הבית בערב, שעה לפני המהומות. למה הוציאו אותו מהבית? את זה לא אומרים. ומי הוא היהודי הזה? אני רוצה לומר לך שאני בחיים שלי לא אמרתי שאני דרוזי ערבי. מה שקרה הוא שהיהודי הזה מאנשי כהנא חי והוא מתנכל לדרוזים בישוב. תשאל את המשטרה מה הייתה מטרת המבצע, מי נתן אישור לפתוח באש חיה על תושבים אזרחים ונשים שירו להן בפרצוף גז מדמיע ומנעו מהן להוציא את הילדים החוצה ושהילדים עד היום שוכבים במיטות. תשאל את המשטרה על ההתנהגות שלה כלפי הנשים והכניסה שלה לבית התפילה. תשאלו למה ירו גז מדמיע לא רק על אלה שעמדו לפניהם אלא על אלה שהרימו ידיים. יושב כאן יוסף סוויד שלא דיבר אלא בא כדי להרגיע אבל ירו בו ומזל שלא פגעו בו. אני דרוזי ציוני וזה ידוע במדינה וכואב לי כי אני מרגיש את עצמי יהודי ודרוזי במדינתי זו, אבל לומר במחסום שלא ייכנסו לפקיעין כי זה מסוכן? בושה וחרפה למשטרה ולמדינה שכך מתנהגים אלינו. היו"ר אופיר פינס-פז: אני רוצה להודות לכם. אנחנו לא באנו לכאן כשופטים ולא כמי שיושבים בוועדת חקירה אלא באנו לשמוע ולהשמיע ובעיקר לנסות ולייצר איזשהו מצב של חזרה לנורמליזציה ולחיים משותפים. אני שוב רוצה להודות לראש העדה השייח' מואפק טאריף על כל המאמצים ועל האחדות בעדה, לכל הנכבדים שהגיעו לכאן מחוץ לפקיעין, לראשי הרשויות מחוץ לפקיעין שהגיעו לכאן, לאנשי הממשלה שהגיעו לכאן וכמובן לראש המועצה של פקיעין ולכל נכבדי פקיעין שהגיעו לכאן, ולחברי הכנסת שעשו דרך ארוכה מאוד כדי להגיע לכאן. אני רוצה לבקש ולהציע שקבוצה של נכבדים תתלווה אל ראש המועצה לפגישה במשטרה. אני חושב שחשוב שהשאלות שאני אשאל יהיו נוכחים גם נכבדים דרוזים שיקבלו את התשובות עליהן. אני חושב שצריך לנסות ולהתחיל הידברות עם המשטרה ולפתוח דף חדש כי החיים ממשיכים וחשוב שהם ימשיכו מתוך הבנה גם של הטעויות וגם של איך מתקדמים קדימה בצורה הרבה יותר טובה. אני מאוד רוצה להודות לכם. ביקור במשטרת מעונה היו"ר אופיר פינס-פז: חברים, אני אורח כאן ואני רוצה להתנהג כאורח ולאפשר למפקד המחוז לפתוח את הדיון. באנו לשמוע את עמדת המשטרה. אני רוצה לדווח לך שיושבים כאן מספר חברי כנסת – חבר הכנסת חנין, חברת הכנסת נאדיה חילו, חבר הכנסת נפאע, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת כחלון וחבר הכנסת ביילין יצטרף אלינו בהמשך. היינו בפקיעין ושמענו את אנשי המועצה. נמצא כאן מוחמד חייר, ראש המועצה ונמצא כאן השייח' נואף אבו-עזאם. שמענו את התושבים ושמענו את הנכבדים. באנו לכאן לשתי מטרות: לשמוע את המשטרה והבאנו אתנו גם את החברים מהעדה כדי להתחיל לייצר עוד פעם את אותו קשר שהוא חשוב לכולנו. על פי בקשת המשטרה הישיבה לא ישיבה פתוחה. אני רוצה לכבד את בקשת המשטרה ולנהל את הישיבה ברמה של צילום בלבד ומי שירצה לדבר אתי אחרי הדיון, אני אתראיין. שמעון קורן: אנחנו מקדמים בברכה את ועדת הפנים של הכנסת ואת יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אופיר פינס. אנחנו מתנצלים בשם המפכ"ל שלא יכול היה להגיע בגלל השתתפותו בישיבת ממשלה שהתארכה. יש לי כוונה להציג כאן את האירועים שהיו בפקיעין במהלך השבוע האחרון ובכלל, לתת מעט רקע ואעשה את זה ממש בקצרה. אם יש שאלות, בבקשה, גם שאלות של ראש המועצה. רקע. הכפר שוכן בין בית ג'ן במערב לבין כיסרא עסמייה במזרח, כפר עתיק יומין מתקופת בית שני, אתר תיירות לנוכח קיומם של אתרים קדושים, מערת הרשבי, קבר רבי יהושיה, בית הכנסת רשבי, כנסיות, חילווה, הרבה מאוד דברים. 70 אחוזים מהאוכלוסייה הם דרוזים, 28 אחוזים נוצרים, 8 משפחות יהודיות ו-4 משפחות מוסלמיות. אלה המאפיינים של הכפר ולא בהיבט משטרתי אלא תמונת מצב. זה הכפר. הסתובבתם בו. זה המבנה הטופוגרפי, המעיין שהוא מהווה מרכז כינוס, בתי הכנסת. היו"ר אופיר פינס-פז: קוראים לזה פקיעין הישנה? שמעון קורן: אצלנו בז'רגון זאת פקיעין הישנה. מוחמד חייר: כן, פקיעין הישנה. שמעון קורן: יש גם את פקיעין החדשה שזה המושב. חיכוך, סכסוכים עסקיים, שליטה על מקומות קדושים, סכסוכים עדתיים ולאחרונה הצבת אנטנה סלולרית בפקיעין החדשה וזה לא קשור לפקיעין הישנה. היו"ר אופיר פינס-פז: מה המרחק בין פקיעין החדשה לפקיעין הישנה? שמעון קורן: מהבתים הקיצוניים, 100-200 מטרים בקו אווירי. כל מה שייאמר לגבי האנטנה הסלולרית, אנחנו לא בעניין. אגב, יש לו היתר להציב את האנטנה. היו"ר אופיר פינס-פז: המשרד לאיכות הסביבה אישר. מנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה נמצא כאן. קריאה: לבית יש היתר מטעם המשרד. למעשה הקרינה היא בטווח של עד תשעה מטרים מהאנטנה היא כבר לא בעייתית, כך זה בדרך כלל ברוב האנטנות. היו"ר אופיר פינס-פז: זאת אומרת, מרחק של 100 מטרים מרחק אווירי, אין שום סכנה. קריאה: נכון. שמעון קורן: אנחנו לא בעניין האנטנות ובאמת כל הגליל מוצף באנטנות, בכל הגליל שורפים אנטנות ורק ביום חמישי במהלך הערב שרפו אנטנה סלולרית בבלין ותגובת המשטרה היא חקירה. אנחנו מציינים כאן עובדות של סכסוכים וגם סכסוכים בתוך הכפר. יושב כאן גם ראש המועצה הקודם, נאיף סוויד, שהוא איש משטרה לשעבר וחבר. נזק בזדון לרכוש, איום ועבירת פחד בקרב האוכלוסייה היהודית, אלה המאפיינים של השנים האחרונות, התפרעות המונית לרבות יידוי אבנים, בלוקים, רימוני רסס, רימוני הלם וגז. זה החיכוך ומאפייניו וזאת התוצאה הסופית. אני אתן ברצף את השתלשלות האירועים. יש כאן מספר אירועים שהחלו עוד בפברואר 2007 של הצתות כלי רכב בין משפחות ואנחנו מדברים על מרץ, חבלה ברכב של אילן שכטר תושב יהודי של פקיעין הישנה, הצתת מחסן של רחל נקר שהתגוררה בפקיעין ועזבה את פקיעין במהלך השנה הזאת. היו"ר אופיר פינס-פז: פקיעין החדשה או הישנה? שמעון קורן: הישנה. כל מה שאני אומר זה לגבי פקיעין הישנה בלבד. היא התגוררה שם והיא עזבה את המקום. הצתת מחסן של אביב זיגלמן שנמצא כאן ואם תרצו לשמוע ממנו, הוא יוכל להתייחס. הצתת מחסן של רחל נקר שקרה באפריל, הצתת מבנה של עורך-דין הייל חיר ב-12 ביוני, ב-6 ביוני 2007 הצתת שני כלי רכב של זיאד. היו"ר אופיר פינס-פז: יש קשר בין האירועים? שמעון קורן: אני מדבר אתך על אירועים פליליים בפקיעין ולא מדובר באירוע אחד או שניים. באוקטובר הצתת רכב של אביב זיגלמן. השלכת רימון רסס למבנה יהודי לא מאוכלס עוד לפני סיפור האנטנות ואני מדבר אתכם על ה-20 באוקטובר 2007. השלכת רימון רסס על גג ביתה של משפחת זלכא, שכנים של משפחה יהודית. גרימת נזק לאנטנות בלול של רונן אסרף וכאן אנחנו מדברים על אירוע שהיה בפקיעין החדשה. הצתת רכב בסמוך לאנטנה ויום שבת, 27 באוקטובר, עימותים עם שוטרים, גרימת נזק לניידות. מדובר בכוח משטרה שנכנס לכפר בעקבות העובדה שנגרם הנזק בלול והפגיעה באנטנות. כ-500 צעירים שעלו בחזרה לכפר, זרקו רימון לעבר אחד הבתים, כאן מפקד המרחב מביא ניידות כדי לשמור על בתי היהודים וכדי להשיג את הכוחות. הכוח הזה מותקף וזה כוח של 40 שוטרים ולא 200 שוטרים. ניידת של מג"ב מותקפת בצורה קשה. אומרים לשוטר בן העדה הדרוזית שירד מהמכונית כדי שיוכלו לשרוף את המכונית וגונבים אלה. ראש המועצה נפגש עם מפקד המרחב. אגב, אם לא הצגתי, מפקד המרחב, ניר מריאש, אורי מפקד מג"ב צפון, חי ונושם פה את האווירה, ומפקד התחנה חמג'אד שהוא בתפקיד הזה מבחינת המשטרה. אלה המפקדים שגם היו כאן באותו יום. מפקד המרחב מדבר עם ראש המועצה באותו יום. אנחנו בכלל מדברים עם ראש המועצה ואומרים שיש בעיה כאן עם בני הנוער. היו"ר אופיר פינס-פז: אחרי האירוע. שמעון קורן: אחרי האירוע של מוצאי שבת וגם אחרי האירועים שהיו קודם לכן. תשובת ראש המועצה היא שכפי שיש ראש מועצה במקום אחר, זה טיפול למשטרה. מדובר בצעירים לא נשלטים ומבקשים שנעשה את העבודה שלנו. מלים כדורבנות. קיבלתי את המלים האלה כי אנחנו לא מתקשרים לעיריית תל-אביב לראש העירייה ואומרים לו שיטפל בצעירים מופרעים אלא אנחנו מטפלים כפי שהמשטרה צריכה לטפל אבל מאחר שאנחנו חיים באזור הזה ורגישים, אנחנו נותנים למנהיגות המקומית לטפל במספר אירועים. היו"ר אופיר פינס-פז: דיברת עם ראש המועצה? שמעון קורן: אני אישית לא דיברתי אתו. דיבר אתו מפקד המרחב, אחרי האירוע של יום שבת, אחרי שהותקפו הניידות. הוא ביקש מאתנו לצאת, אמר שיש חבורה של צעירים שהוא לא שולט בה ואף בית לא שולט בה. נאמר לנו שאפילו ההורים שלהם לא משתלטים עליהם ואין הרבה מה לעשות, אלא תטפלו בזה כמשטרה. אלה היו האמירות ביום שבת ועוד לא הגענו לאירועים האחרים. אחרי האירוע הכבד מאוד והקשה מאוד בו הותקפו שוטרים ונזרק רימון רסס, קיבלנו החלטה. קריאה: נפצעו אנשים. שמעון קורן: כן, נפצעו אנשים. אנחנו נראה לכם תמונות של שוטרים שנפצעו ושל ניידות הרוסות. זה אירוע קשה אבל אנחנו לא הודפים אותו ואנחנו לא מכריזים על יעד אלא אנחנו מכריזים על אותם צעירים שמפירים את הסדר כיעד משטרתי לטיפול במפירי הסדר. קבענו 12 חשודים על בסיס מודיעין ועל בסיס עבודת משטרה שאנחנו יודעים עליהם ואנחנו מנוסים בעניין הזה והחלטנו שאנחנו הולכים לבצע מעצרים. המעצרים תוכננו ליום ראשון אבל מטעמים טקטיים דחינו את זה ליום שני, תאריך רחוק מהאירוע הקודם. הכוונה היא לבוא עם כוח גדול, לא חמוש מכף רגל ועד ראש אלא מוגן מכף רגל ועד ראש כי הראש כבר נפגע כשלא היינו מוגנים. הכוח הזה נכנס, עומד ומתדרך בכרמיאל ואנחנו מתחילים לקבל מודיעין - ואני אשמיע לכם לאחר מכן את קריאות המצוקה של התושבים במקום – וגם רואים בעין שיש צעירים, בסביבות 40, 50, 60, 70, לקראת השעה 3:00 המספר יורד ל-50, שמסתובבים רעולי פנים, מכים על כל דבר, יורים ומבעירים צמיגים. זה המצב הנתון. מפקד המרחב התייעץ אתי ומקבל החלטה עם אותו כוח האם להמשיך בתכנון של המעצרים או לטפל באותה חבורת עבריינים מתפרעים ובזה אין שום ספק, והם רעולי פנים. ההחלטה שלי היא – גם אם היו לי ארבע ניידות – להיכנס כדי להגן על אותם תושבים ואני לא מפריד אם זאת משפחת חייר או משפחת זיגלמן. יש קריאת מצוקה מהתושבים ואז אנחנו מפנים כמובן את אותם כוחות מוגנים מכף רגל ועד ראש לתוך הכפר בפיקוד מפקד המרחב, בפיקוד מפקד מג"ב, יחידות איכותיות ומראש הצבנו יחידות איכותיות כדי שלא נסתבך, ואלה שהיו צריכים לבצע מעצרים נכנסים בהנחיה שלי כדי לטפל באותה קבוצה של מפירי סדר ומפירי חוק ולהגן על אוכלוסייה שנמצאת במצוקה. זאת החלטה שלי. הכוח הזה נכנס והתקבל בשריקות, ותכף תשמעו את הדיווחים. קריאה: מתי זה היה?< שמעון קורן: בסביבות 3:30-3:45 לפנות בוקר. הכל היה שקט ואנחנו לא הולכים לקרב. יכולנו להיכנס ביום. אנחנו הולכים לבצע מעצרים במקרה הזה של אותה קבוצה. הבנו שמדובר ב-40-50 צעירים. נכנסים לכפר משני כיוונים. בשלב מסוים כוח שנמצא במעיין מתחיל לחטוף. שלחנו כוח לבתי יהודים כי החלה מצוקה – ותכף תשמעו את קולות הקריאה, את מה שהם אמרו במוקד 100 ולא מה שאנחנו אמרנו – והלכנו להגן על בתי היהודים. הכוח מתחיל לבצע מעצרים כנגד אותם מתפרעים. כרגע העובדות הן שבשלבים מסוימים החלו מספר צעירים להיכנס לחילווה וקראו במערכת הקריזה שהמשטרה נכנסה לתוך החילווה. קריאה: באיזה שעה? שמעון קורן: בסביבות 4:45-5:00 לפנות בוקר. אנחנו רגישים לחילוווה, לכנסייה, למסגד ולבית תפילה יהודית באותה מידה. אני אצטט דרוזים שאומרים את זה גם בעדות והם היו בכוח הזה. אנחנו משטרה אחת ואנחנו לא משטרה מפולגת. אין כוח דרוזי שמטפל בזה וכוח אחר שמטפל בדבר אחר. שוטר דרוזי בעדות – ויש לנו את שמו – קם ואומר שהיה מתחת, הוא לא ידע שזה חילווה, זרקו עליו אבנים מהגג. אגב, אלה בלוקים ואבנים וזה כל הזמן. זה תיאור השוטרים ואת זה תשמעו גם ברשת הקשר. היו"ר אופיר פינס-פז: הסתובבנו בסמטאות. שמעון קורן: תשמעו את העובדות. זרקו משם אבנים. אותו שוטר נכנס פנימה כדי להגן על עצמו. אני מזכיר שוב, מדובר בשוטר דרוזי והוא אומר שחילווה זה לא מסגד, חילווה זה לא משהו שאתה רואה אותו אלא אתה אפילו לא יודע שזה חילווה והוא נכנס פנימה. זה בית רגיל. היו"ר אופיר פינס-פז: היינו שם. קחו בחשבון שאנחנו עשינו עבודת שטח. שמעון קורן: במערכת הקריזה תפס צעיר והחל להסית והוציא את תושבי הכפר. בשלב הזה אנחנו כבר היינו עם שבעה עצורים. הוריתי לכוחות לצאת מהכפר כי את המטרה של ההרחקה ביצענו. היו"ר אופיר פינס-פז: באיזה שעה זה היה? שמעון קורן: בסביבות 5:30, באור ראשון. אני לא רוצה להיכנס לעימות נרחב יותר ולכן נתתי הוראה לצאת. בשלב הזה קיבלנו דיווח ששוטרים נקלעו למארב, ואני מדבר על קבוצה של 10 שוטרים עם מפקדים שנקלעים למארב יזום, לא מארב בלבנון אלא מהגגות מיידים אבנים על שוטרים נמצאים בסמטה צרה ודוחקים אותם אל הקיר. בהגדרה זה מארב מבחינתנו כשוטרים. בשלב הזה אנחנו מקבלים נתונים לא ברורים ואתם תשמעו את הדיווחים והכוח יוצא. אני קיבלתי דיווח שיש שוטרת לוחמת שנמצאת בידי שוטר לשעבר שאנחנו מכירים אותו, זהבי, וזה הופיע גם בתקשורת, שוטר שאני מכיר אותו. אני מדבר אתו טלפונית ושואל אותו אם הכל בסדר והוא אומר לי שהכל בסדר ועוד מעט הוא יוצא אתה מהכפר. זה נוסח הדברים. אני מוציא את כל הכוחות ומבקשים מאתנו מבתי היהודים שנוציא אותם כדי לא לסמן אותם כי המצב גם ככה הוא רגיש. אין לי בעיה ואנחנו מוציאים את הכוחות כי בכמה דקות שנשארנו זה באמת כדי למנוע הגעה לבתי היהודים. עמד שם כוח של יס"מ וחסם כי הם היו בסכנה וראינו את זה בעינינו ואלה לא דיווחים. בשלב הזה אני בשיחה עם זהבי, עם אותו שוטר לשעבר, ואותו שוטר לשעבר אומר לנו שהוא לא יכול להוציא את השוטרת עכשיו. בשלב מסוים הוא אמר לי שנשקפת סכנה גם לחייו וגם לחייה של השוטרת ויש לו ארבעה ילדים בבית לבד והוא מקבל איומים על אותם ילדים והוא שוקל אם להשאיר אותה וללכת לילדים שלו או להישאר אתה. הוא החליט להישאר אתה. אמרתי לו שאני מטפל בבעיה. בלי הרבה משא ומתן אני מקבל החלטה לשחרר את העצורים בתנאי שאני רואה את אותה שוטרת ליאת שמבחינתי אני שלחתי אותה ואני דואג לה כרגע. אנחנו לא נמצאים בכפר לבנוני, אין כאן משא ומתן אלא יש החלטה. השוטרת הייתה בשלב הזה, האחרון, באמת בסכנה כי אם זהבי היה נוטש אותה אני לא יודע מה היה קורה לה. דיברתי עם זהבי ואז כמובן יוצא שאנחנו מקבלים את ליאת לכאן והעצורים משוחררים. אגב, הם נחקרו, ראו אותם ואנחנו מכירים אותם ויש התחייבות שלי שלא ייעצרו פעם נוספת. ביצענו מעצר ושחררנו וההתחייבות עומדת בתוקפה. אז אנחנו כמובן יוצאים מהכפר ומבצעים חסימות משני הכיוונים על מנת למנוע מתמים להיכנס לתוך הכפר ולא מטעמים אחרים שגם שמעתי עליהם. היו"ר אופיר פינס-פז: מי נתן את ההוראה לפתוח באש? שמעון קורן: ניתן תדריך גם על ידי מפקד המרחב וגם על ידי מפקד מג"ב, כאשר חד-משמעית לגבי הוראות פתיחה באש אין ירי. זה נחקר על ידי מח"ש. חד-משמעית על פי מה שהבנו מהשוטרים, באותה מצוקה של עשרת השוטרים, נפתחה אש. הם מודים שהם פתחו באש. הם טוענים שהם ירו למטרת הגנה עצמית. היו"ר אופיר פינס-פז: גם בבית התפילה? שמעון קורן: לא, חלילה, בבית התפילה לא נורתה אש. אני מדבר על אותה סמטה אליה נקלעו השוטרים למארב. היו"ר אופיר פינס-פז: הם פתחו באש על פי שיקול דעתם. שמעון קורן: להגנה עצמית, לטענתם. היו"ר אופיר פינס-פז: הם לא ביקשו אישור מאף גורם. שמעון קורן: לא. בשום פנים ואופן. היו"ר אופיר פינס-פז: זאת החלטה של רגע. שמעון קורן: החלטה של רגע. אני מניח שיש כאן גם משפטנים. הוראות הפתיחה באש ברגע שיש סכנה לחיי אדם אומרות שמותר לשוטר לפתוח באש על מנת לסכל את הסכנה. יש את המבחנים שקבע בית המשפט ויש מבחנים שאנחנו קבענו אותם. היו"ר אופיר פינס-פז: אפשר לירות באוויר ולהזהיר. נאדיה חילו: ההוראות אומרות לירות בגובה הראש או לירות באוויר? שמעון קורן: אני מדבר קודם על החוק. היו"ר אופיר פינס-פז: לא מדברים על מה שהיה שם. שמעון קורן: כשאני מדבר על סכנה לחיי אדם זה מבחן סובייקטיבי ולא איזה מבחן אובייקטיבי. היו"ר אופיר פינס-פז: זה ברור, אבל מה הנהלים? אתה לא צריך להזהיר? שמעון קורן: אתה צריך. תלוי מה הסכנה. אם מישהו עומד מולך עם נשק. היו"ר אופיר פינס-פז: היה נשק? שמעון קורן: נשמעו יריות. תכף תשמעו את הכל. היו"ר אופיר פינס-פז: ממי נשמע? שמעון קורן: מהתושבים עצמם. הם יאמרו לכם מה היה שם. שוטרים שמעו ירי. הסכנה זה לא רק מירי אלא סכנה היא גם כאשר באים אליך עם בלוק, מורידים לך את הקסדה ומעיפים עליך את הבלוק על הראש. לא צריך להיות ירי כדי להרוג בן אדם. אתם תכף תראו תמונות. היו"ר אופיר פינס-פז: בסדר, תראו לנו תמונות. למה המשטרה החליטה להפסיק לעשות שימוש בכדורי גומי במקום נשק חי? שמעון קורן: זה לא המשטרה שהחליטה אלא החליטה על כך ועדת אור. הנשק הזה הוא נשק שמרחב הסטייה שלו הוא גדול מדיי. היו"ר אופיר פינס-פז: הוא לא מדויק. שמעון קורן: הוא לא מדויק. אתה מדבר על הפרות סדר, אבל אני לא מדבר על הפרות סדר. יוחנן פלסנר: בטווח קצר הוא קטלני. שמעון קורן: אתה יכול לכוון לרגליים והוא פוגע בראש. כאן לא מדובר בהפרת סדר. לא באנו לפזר הפגנה אלא באנו לעצור מתפרעים שסיכנו חיי אדם ואסור להתבלבל בעובדות. אנחנו לא תקשורת אלא אנחנו מייצגים אך ורק עובדות ועל זה אני יכול להישבע בבית המשפט. אין כאן פיזור המון. אם שוטר החליט שהוא בסכנת חיים, הוא יסביר את זה. יש לנו את המחלקה לחקירות שוטרים. אלה התמונות. היו"ר אופיר פינס-פז: תחזיר שקף אחר לאחור. אנחנו רוצים לראות את ההיערכות המבצעית. שמעון קורן: החפ,ק היה ממ"ר גליל. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה שוטרים נכנסו? שמעון קורן: 185 שוטרים כולל פיקוד. חברנו לחפ"ק והחפ"ק היה על ידי המפקד הכי בכיר של האזור, מפקד מרחב גליל. איך ששינינו את המשימה, גם אני הגעתי לכאן. היו"ר אופיר פינס-פז: איפה ישב החפ"ק? שמעון קורן: החפ"ק ישב בפקיעין החדשה. אלה הכוחות – כוח מאיר, כוח אילן – ואנחנו מדברים רק על כוחות איכותיים שנתקלו כבר בהפרת סדר ובמעצרים קשים. כאן אתם רואים רימון רסס שהושלך על ידי אותם צעירים. רימוני גז, רימוני הלם. יש לנו שוטר שנתלשה לו הבוהן כתוצאה מרימון הלם ולא הפוך. מוטות ואלות. דב חנין: אני מבין שהתמונה הזאת צולמה ביום. שמעון קורן: צילמנו גם בלילה, אבל זה חומר ראייתי. דב חנין: היה עוד אירוע ביום? שמעון קורן: אחרי שיצאנו מהכפר היו רימונים. סעיד נפאע: רימון הרסס נזרק באותה פעולה? שמעון קורן: לא. קריאה: רק באירועים שלפני כן. שמעון קורן: שימו לב לניידת. זה הרכב של השומר בסיפור האנטנה שגם הוא הותקף. זה האמבולנס. תראו, קצין תושב הכפר סג'ור ששמו זידן והיה בכוח. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה מכיר אותו? שמעון קורן: כן. כולם מכירים אותו וגם התוקפים הכירו אותו. גם אלה מפקיעין הכירו אותו. הוא נפגע מאבן בראשו. הורידו לו את הקסדה. אנחנו מדברים על 40 שוטרים שחלקם בשלב הראשון הוגדרו במצב קשה עם פגיעות ראש. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה שוטרים כרגע עוד מאושפזים? שמעון קורן: שני שוטרים עדיין בבית החולים. קריאה: עכשיו שוחרר האחרון. שמעון קורן: זה שנקטעה לו האצבע. נפצעו שישה אזרחים כאשר שלושה מהם מירי. היו"ר אופיר פינס-פז: צריך לומר שברוך השם לא נהרגו אנשים. שמעון קורן: בזכות אותם שוטרים שנלחמו בכבוד. זה אירוע של יום מוצאי שבת. לא 200 שוטרים אלא כוח שבא לומר להם להט. זה קמב"ץ של מרחב גליל, קצין משטרה שחטף אבן בראש. באותו יום גם ניידת חטפה. אבנים מטווח קצר אלה לא כדורי גומי אלא זה הרבה יותר קשה. אני חושב שהעלינו את כל הדברים ואני מבקש להציג עוד כמה דברים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני אומר לחברי הכנסת שאנחנו באנו רק לשמוע. אפשר להעיר הערה, אפשר לשאול שאלה, אבל אנחנו שומרים לעצמנו את ההערות. אנחנו לא שופטים ואנחנו לא ועדת חקירה אלא אנחנו שומעים את הגרסה של המשטרה. שמעון קורן: אנחנו נשמע את קריאות המצוקה. זאת שיחה מחברת האבטחה. (שיחות מוקלטות). היו"ר אופיר פינס-פז: למה זיגלמן לא התקשר למוקד 100? שמעון קורן: גם הוא התקשר. יש עוד טלפונים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא מתלהב משמיעת עדויות על עדויות. שמעון קורן: יש לנו גם את המקור. היו"ר אופיר פינס-פז: יושב כאן מר זיגלמן וניתן לו את רשות הדיבור. שמעון קורן: לפני שניתן את רשות הדיבור למר זיגלמן, יש לנו עוד תיעוד שצריך לשמוע אותו. (שיחות מוקלטות). עכשיו תוכלו לצפות בסרט קצר. היו"ר אופיר פינס-פז: ראינו את זה גם בטלוויזיה. זאת כבר פקיעין החדשה. שמעון קורן: פקיעין העתיקה. זה אחרי האירועים כאשר לא היו כוחות משטרה בכפר. היו"ר אופיר פינס-פז: זה אחרי שבת. שמעון קורן: לא. זה אחרי האירועים. תראו, רעולי פנים. היו"ר אופיר פינס-פז: אחרי מה זה? שמעון קורן: אחרי שיצאנו מהכפר. היו"ר אופיר פינס-פז: אחרי יום שלישי? שמעון קורן: כן. קריאה: אחרי שהכוחות יצאו. שמעון קורן: אלה רעולי פנים. נאדיה חילו: בשעה 7:00 בבוקר יושב ילד לבוש בפיג'מה ומכין שיעורים ואישה שכבר עשתה את הכביסה ותולה אותה? שמעון קורן: קחי את העדות מהאבא. נאדיה חילו: מבחינת סדר יום נשי במשק בית, זה לא נראה. היו"ר אופיר פינס-פז: מר זיגלמן, כמה זמן אתה גר בפקיעין? אביב זיגלמן: ארבע וחצי שנים. היו"ר אופיר פינס-פז: למה עברת לפקיעין? אביב זיגלמן: כי זה מקום מיוחד עם היסטוריה מיוחדת שאני מרגיש קשר אליו. היינו ביחסים מצוינים עם תושבי הכפר ובקשרי ידידות עמוקים ואמיתיים. לאט לאט החלה נושבת רוח שלא כוונה כלפינו אלא כלפי הממסד וכלפי המשטרה וכל גורם שמזוהה עם החברה הישראלית. היא באה לידי ביטוי כלפי מטיילים כאשר בזה אחר זה באו קבוצות וספגו אירועים של אלימות מנערים. אתם יכולים לבדוק זאת כי יש תלונות במשטרה. רק שבועיים לפני האירועים האלה הגיעה קבוצה מלוד, מבית ספר תיכון וניסו לדרוס אותם בטרקטורון. היו הרבה מאוד אירועים כלפי מטיילים, גם כלפי תושבים וגם כלפי המשטרה. אצל הנוער קיימת הסלמה לאומנית שהלכה והתפתחה. כפי שתיארו את זה, זה יצא מכלל שליטה של המבוגרים שתמיד גינו את זה. זה בסופו של דבר מה שהוביל לאירועים האלה. אני חושב שלוועדה יש עכשיו איזשהו תפקיד ויש לה הזדמנות. אם אתה שואל אותי על פרטים עובדתיים, אני יכול לספר אבל אני רואה את התפקיד של הוועדה ללחוץ על הכפר באופן כזה שיתחילו לשלוט במצב ויתחילו להזמין בחזרה את היהודים לבוא לכפר. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה יהודים גרים בכפר? אביב זיגלמן: שמונה-תשע משפחות. היו"ר אופיר פינס-פז: אתם עכשיו לא בכפר? אביב זיגלמן: עכשיו אנחנו לא בכפר. היו"ר אופיר פינס-פז: זה לא מדויק. ראיתי בכפר שבאו יהודים ואמרו שהם לא עזבו. אביב זיגלמן: יש כאלה שלא עזבו ויש כאלה שעזבו. היו"ר אופיר פינס-פז: היית אומר שהחילונים לא עזבו והדתיים עזבו? אביב זיגלנמן: לא יודע בדיוק. יכול להיות שזה נתפס כך בעיני הכפר למרות שאני אומר לך שההתייחסות אלינו מצד תושבי הכפר עד היום – ויש לזה הוכחות – היא יפה מאוד ולא עשינו דבר רע לאף אחד. היו"ר אופיר פינס-פז: זה ברו לי שלא עשיתם דבר רע. אתה אומר שעם הנוער יש בעיה. אביב זיגלמן: עם הנוער יש בעיה אבל היא לא קשורה אלינו אלא היא כלפי כל גורם שמייצג את החברה הישראלית, כולל המשטרה, ואני חושב שלוועדה יש תפקיד בעניין הזה להפעיל לחץ על הכפר לא לדבר ולומר שרוצים את היהודים אלא לשפץ את הבתים, לקרוא ליהודים לחזור למקום ולעשות מעשים שבאמת יאפשרו את החיים ביחד. היו"ר אופיר פינס-פז: בישיבה אתנו ראש המועצה קרא ליהודים לחזור. אביב זיגלמן: לי הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה לאף אחד. קריאה: שלום לכולם. אני מדלית אל כרמל. אדוני, אני הייתי מצדיק את המשטרה אם היה מקרה אחד נגד יהודי אחד ואומר שהמשטרה צריכה להיכנס לכפר כדי לאכוף את החוק ולהסדיר את העניין. הדרוזים טוענים שהכל התחיל בגלל התקנת אנטנה שמזיקה להם ויש להם 123 אנשים שחולים במחלת הסרטן. המשטרה לא הייתה צריכה תכף להיכנס לכפר עם 200 או 300 שוטרים לכפר. אתם הולכים לעזה? אתם לא הולכים לעזה אלא אתם הולכים לחיילים שלכם. מה שנעשה, זה לא מקובל ואנחנו לא נקבל ולא נסלח על זה. אנחנו רוצים שיהיה חוק שווה לכולם. אסור שאחד ייקח את החוק לידיו אבל גם אסור למשטרה שמדבר קטן תעשה דבר גדול. אמרו לאותו יהודי שהאנטנה מזיקה לתושבים ואם זה כך, למה הוא לא הוריד אותה? הוא גם אמר מילה שמזיקה לכולם. הוא אמר שלא איכפת לו אם כל הערבים יישרפו. למה לומר דברים כאלה? אני שכן שלך ואתה רוצה להזיק לי? אם זה כך, אין לנו קשר טוב אלא קשר רע. מוחמד חייר: אני מברך את אביב זיגלמן שהוא תושב שלי שהוא גם בין המצביעים שלי. היו"ר אופיר פינס-פז: את זה אנחנו נראה בהמשך. מוחמד חייר: הוא היה בין המצביעים. אני כבר לא מתמודד. לפי מיטב הידיעות שלנו לא השתמשו בנשק חי בפקיעין נגד המשטרה. אדוני, האנשים הותקפו בבתים שלהם ושמעת מאישה שעצרה אותך בדרך וסיפרה לך מה היה. המשטרה נכנסה לבית התפילה וירתה גז מדמיע. כל כך הרבה שוטרים כדי לעצור 12 נערים? מארב יזום? אני יודע כי לימדו אותי בצבא לעשות מארב יזום אבל ילדים לא יודעים לעשות מארב יזום. לא הייתה סכנה לחייה של השוטרת ואני ביקרתי אותה ולא פעם אחת. היו"ר אופיר פינס-פז: ביקרת אותה במהלך הבוקר? מוחמד חייר: במהלך הבוקר. נכנסתי ודיברתי אתה ושאלתי מה חסר לה. היו"ר אופיר פינס-פז: למה לא הוצאת אותה? מוחמד חייר: היא אמרה לי שהיא עדיין לא רוצה לצאת כי יש רעש בחוץ. אורי מור יוסף: היא רצתה להישאר שם. היה לה טוב והיא לא הייתה לחוצה ולא בכתה. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו לא בית משפט. מוחמד חייר: אני דיברתי אתה. שמעון קורן אתה לא דיברת אתה. אני דיברתי אתה מספר פעמים. אתה היית מנותק. נאדיה חילו: לכן צריך להקים ועדת חקירה, כדי לבדוק את הדברים. שמעון קורן: האיש הזה לא היה. שייח' מואפק טאריף, ראש העדה הזאת, יצא מהכפר וחטף אבנים. על מה את מדברת? אלה עובדות ולא צריך לשם כך ועדה. עליו זרקו פעם אבנים? על שייח' מואפק טאריף זרקו אבנים. הוא יצא עם החיילת הזאת וזרקו עליו אבנים ואתם מדברים על כך שאין סכנה לחיים? הוא יצא והוא חטף אבנים. מי שמע דבר כזה? מוחמד חייר: מי אמר לך שזרקו עליו אבנים? שמעון קורן: תראה את הרכב שלו. מוחמד חייר: אני ביקרתי את השוטרת. אני הייתי שם ולא אתה. אני ראש המועצה של פקיעין ונכנסתי עם הסגן שלי ודיברתי עם השוטרת. היא אמרה שהכל בסדר אתה. לדעתי השוטרים שמעו את היריות של עצמם כי לא היו יריות בפקיעין. היו"ר אופיר פינס-פז: באנו לשמוע את גרסת המשטרה, לדבר קצת ולראות את החומר. לא באנו לכאן כשופטים ולא באנו כחברי ועדת חקירה אלא כחברי ועדת הפנים של הכנסת שרצו לשמוע גם את התושבים וגם את המשטרה. שמעון קורן: לפני שאתה מסכם את הישיבה אני מבקש שתתקבלנה שתי החלטות כאשר ההחלטה הראשונה היא לגבי למה הלכנו למעצרים והלכנו למעצרים בעקבות האירוע של יום שבת. הדבר השני והמרכזי הוא למה נכנסנו לתוך הכפר וזה היה בגלל מצוקת חלק מהתושבים במקום ושמעתם את הקריאות ויש לנו עוד הקלטות. זה היה שיקול הדעת שלנו. לא הלכנו להילחם באף אחד אלא הלכנו להגן על בתים מסוימים שהיו בסכנת חיים. אני מוחא על העובדה שהשוטרת לא הייתה בסכנת חיים. חד משמעית היא הייתה בסכנת חיים. היו"ר אופיר פינס-פז: אמרתי, אנחנו לא במקום הזה. כמו שאמרתי, אנחנו באנו לשמוע ולראות. אני רוצה שתדעו, וחברי הוועדה משמאל, מימין, קואליציה ואופוזיציה מאוחדים בכך שאת האירוע בפקיעין אי אפשר לטאטא ולהעלים אותו כי הוא היה והוא היה בסדר גודל גדול והמדינה עסקה בו חמישה-שישה ימים. ברוך השם לא היו הרוגים. זה אירוע שחייב להיבדק והוא חייב להיבדק על ידי גורם חיצוני לא משום שהמשטרה לא יודעת לבדוק, היא יודעת לבדוק, אבל אני חושב שהצדק גם להיראות ולא רק להיעשות. לכן אנחנו כמובן מתנגדים לכל הקריאות. אנחנו, הוועדה, לא קראנו לא לפיטורים של זה ולא לפיטורים של ההוא, למרות שהיו חברי כנסת שאמרו זאת אבל אמרו זאת על דעתם ולא על דעתנו ולא על דעת חברי הוועדה. אנחנו כן חושבים שהאירוע צריך להיבדק לא באמצעות ועדת חקירה ממלכתית ולא בסדר גודל של אירוע כזה, גם לא באמצעות ועדת חקירה פרלמנטרית – זו דעתי האישית כי אני חושב שהכנסת לא יכולה לבדוק אירוע כזה – אבל יש מכשיר שנקרא ועדת בדיקה ממשלתית שאנחנו חושבים שהשר לביטחון פנים צריך ליזום אותו. האירוע הזה צריך להיבדק על ידי גורם חיצוני בלתי תלוי. אגב, לא המשטרה צריכה להיבדק אלא האירוע כולו צריך להיבדק ואני אומר את זה לכל החברים. כל האירוע צריך להיבדק. צריך לבדוק מה קרה, מה הוביל לזה, הרשומון, השתלשלות הדברים, האלימות, היערכות המשטרה. הכל צריך להיבדק והציבור צריך לדעת מה קרה וצריכה להיות גם איזושהי המלצה או איזושהי תוכנית עבודה כדי שבאמת אנחנו נמנע מאירועים מהסוג הזה בעתיד. אנחנו מאוד לא אהבנו את האלימות שהייתה בפקיעין וגינינו אותה בכל פה, אבל גם לא אהבנו את השימוש בנשק חי. אני לא רוצה לשפוט את השוטרים, אני לא מכיר את הנסיבות ואני לא יודע מה היה, אבל אני כאזרח ישראלי, כחבר כנסת, כשאני שומע שיורים בנשק חם בתוך ישוב כמו פקיעין, זה עושה לי רע ואני בטוח שזה עושה רע לכולם. אני לא רוצה לומר מה היו הנסיבות כי הדברים האלה ייבדקו. מה שהיינו כן רוצים וזאת משאלת לב של כולנו שנייצר מחדש את היכולת לעבוד ביחד. יושבים כאן מפקדי כל הצפון של המשטרה וגם המפכ"ל בתמונה ואני אתו בקשר יום יומי. יושבים כאן ראשי העדה הדרוזית, כולל ראשי הישוב בפקיעין, ואני אומר שמוכרחים לייצר אמון מחודש ומוכרחים לייצר דפוסי עבודה חדשים כי אחרת אנחנו בכלל לא נוכל להגיע למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו שפקיעין היא עיר יפהפייה שאנחנו מראים אותה לא רק לכולנו אלא לכל העולם וכל העולם בא לראות את המקום כי פקיעין היא באמת דבר מיוחד בהוויה הישראלית. היכולת לייצר עבודה מחודשת ואמון מחודש לא תלויה בנו כי אנחנו היום כאן ומחר אנחנו בירושלים אלא היא תלויה מאוד ביכולת שלכם לשבת עוד פעם ועוד פעם לשתות קפה ועוד פעם לדבר. עזבו את האירועים. האירועים ייבדקו. דברו על ההמשך, דברו על העתיד, על מה עושים מחר בבוקר, על איך עובדים ביחד בעוד שבוע. מוכרחים לחזור למקום הזה כדי שבאמת נוכל לדאוג לתושבים, לביטחון ולשקט בכל הגליל. אני רוצה להודות לכם מאוד על הביקור. ביקור בעיריית מעלות תרשיחא היו"ר אופיר פינס-פז: נמצאים אתנו ראש המועצה בכפר ורדים, רוני מוסקוביץ, וראש המועצה בתפן, ירון קמחי. נמצאת אתי חברת הכנסת נאדיה חילו ואני מקווה שיצטרפו עוד חברי כנסת. התחלנו את היום עם שמונה חברי כנסת ואני מקווה שזה יהיה לא רק לענייני פקיעין. באנו לשני נושאים כאשר הנושא הראשון הוא נושא העורף אחרי המלחמה, כדי לראות האם יש שינויים, והנושא השני הוא נושא התוכנית של הממשלה, לא רק של משרד הפנים, לפיתוח הגליל, לא שיקום הגליל אלא פיתוח הגליל אחרי המלחמה, תוכנית שהכוונה היא להשקיע בה מיליארדי שקלים. רצינו לראות אם קורים דברים ברמת השטח. אני רוצה להתחיל בציטוט שאני מקווה שיש לי אותו כאן. ראיתי את הראיון עם אלוף פיקוד העורף בוועדת וינוגרד והוא אמר: "אני שלם עם עצמי לגבי ההכנות" אבל הוא אומר כמה דברים נוספים: "העורף הישראלי מבחינת הרשויות והארגונים בתחומי הסמכות והאחריות מצוי במצב בעייתי ביותר. התשתית מיושנת, אנכרוניסטית, אפשר להגיד אולי מנדטורית". באשר למל"ח הוא אומר: "חשיבה לפיה המל"ח הוא הגורם שיתכלל את כל משרדי הממשלה, ומה שאמרתי אולי בפתיחה, נשענת על משהו אנכרוניסטי שלא היה לו שום סיכוי במציאות מבחינתי. לכן המסקנה היא שיש צורך ברה-אורגניזציה בכל הקשור לטיפול בעורף, אולי ליצור רשות לאומית לחירום". הוא אומר עוד דברים נקודתיים על צפת ועל מקומות אחרים, אבל כרגע לא אצטט אותם. נמצאים אתנו אנשים מפיקוד העורף ואנשים ממשרד הביטחון. שלמה בוחבוט: האמת היא שהכנו לך מצגות אבל בגלל קוצר הזמן שלך אני מעדיף לעבור ישר לסדר היום. אם אתה בא ושואל אותי מה קרה אתנו אחרי המלחמה, האם אנחנו יותר ערוכים, אני רוצה לומר לך לא. אנחנו לא ערוכים. אנחנו ערוכים בדיוק כפי שהיינו לפני המלחמה. יש לנו מקלטים, המקלטים מסודרים. היו"ר אופיר פינס-פז: היינו אצלך במקלטים. שלמה בוחבוט: מר רענן דינור במשך שבעה-שמונה חודשים התווכח מי צריך לתחזק את המקלטים, האם העיריות או מישהו אחר. יש הבדל בין לתחזק לבין לשדרג. תחזוק, אנחנו טיפלנו וצבענו מה שצריך לצבוע, בדיוק כמו שבמלחמה. חכמי הדור הקציבו 50 מיליון שקלים לשדרג את המקלטים והם החליטו – ואני לא מבין למה – להתחיל דווקא מישובים במזרח ולהתקרב אלינו. אני לא יודע אם יישאר להם כסף לשדרג. למשל להתחיל מקצרין ורמת הגולן ואני לא מבין את זה. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל קריית שמונה אתה מבין. שלמה בוחבוט: כן, אבל אני לא יודע אם התחלתם בקריית שמונה. קריאה: כן. שלמה בוחבוט: בקריית שמונה, כן. זאת אומרת, מהמזרח למערב. אני לא יודע מתי יגיעו אלינו. קריאה: התוכנית המקורית הייתה מקריית שמונה למטה. שלמה בוחבוט: אנחנו באים ואומרים עובדות. בנושא של מקלטים פרטיים דווקא התחילו אצלנו ולצורך כך פועלת קרן ידידות. התחילו בעיקר בבתים רבי קומות בשכונות מצוקה. לגבי שאר הדברים, הייתה לנו פגישה עם מפקד העורף לשעבר, זאב לבני, והוא שאל אותנו את כל השאלות ואנחנו נתנו את כל התשובות אבל חוץ מזה, שום דבר אחר לא קרה. בזמנו ישבנו עם רענן דינור ואמרנו לו שאחד הדברים שצריך לעשות זה להקים בור אזרחי שבשעת חירום נדע בדיוק לאיפה אנחנו מפנים נכים, לאיפה אנחנו מפנים קשישים, לאיפה אנחנו מפנים תושבים, אם יש צורך בפינוי. היו"ר אופיר פינס-פז: עם אלוף פיקוד העורף הנוכחי ישבתם אחרי המלחמה? שלמה בוחבוט: ישבנו פעם אחת אחרי המלחמה. הוא היה אצלנו. העלינו את כל הנושאים, אבל חוץ מזה אי אפשר לומר שעשינו משהו מיוחד. היו"ר אופיר פינס-פז: מה לגבי התוכנית הגדולה של הממשלה? שלמה בוחבוט: 2.8 מיליארד שקלים זה ישראבלופ ואני רוצה לומר לך שמה שמדאיג אותי ומה שגורם לי לתסכול זה לא שאתה כיושב-ראש ועדת הפנים ולא 120 חברי כנסת שיכולים לעשות שינויים במה שהממשלה עושה. אתם לא יכולים וזה התסכול הכי גדול. אני שואל איך אפשר שממשלה לא יודעת לאיפה הלך הכסף. הנה, ברגעים אלה, עכשיו, אתה ראית לבד, הגיע אדם שחשבתי שהוא נכנס עם הרצל, אבל הוא הסתכל עלי כאילו הוא נפל מהירח ואמר לי שהוא לא בא עם ועדת הפנים אלא הוא בא מהחברה הזאת שאדון רענן דינור לקח אותה על מנת לבדוק להיכן הלך הכסף. היו"ר אופיר פינס-פז: עכשיו מחפשים את הכסף. שלמה בוחבוט: כן. עכשיו לא יודעים להיכן הלך הכסף והאם זה נכון ששלמה בוחבוט אומר שזאת תוכנית האפסים. אני קורא לזה תוכנית האפסים ואני לא רוצה להוסיף. אם אני הייתי מקבל, תאמין לי שהייתי מודה במכתבים אבל לא קיבלתי. היו"ר אופיר פינס-פז: יש בעיה אחת עם השם הזה תוכנית האפסים. אתה אומר שמי שנתן הוא אפס, נתנו אפס, התבצע אפס, ומי שקיבל אפס הוא אפס. שלמה בוחבוט: זה אתה אמרת ולא אני. היו"ר אופיר פינס-פז: לכן אמרתי שיש בעיה עם תוכנית האפסים וצריך לשנות את השם. שלמה בוחבוט: יושבים גאונים במשרדי ממשלה ואני אומר לך למה הם גאונים. אני 31 שנים ראש עיר ואני יותר ותיק ממך כחבר כנסת ואני יודע ותיק מאדון רענן דינור. ב-1996 שמעון פרס היה ראש-ממשלה, באנו אליו עם תוכנית גרנדיוזית והוא אמר לנו שהשתגענו כי אנחנו רוצים את כל תקציב המדינה. הקימו את המחלקה לתיאום ובקרה, היה שם יוסי רוסו והוא אמר שנכין תוכנית. הכינו תוכנית 838 ואז ידענו שלקו העימות נותנים 350-400 מיליון שקלים תוספתי לשנה, ידענו בדיוק מה מקבלים, והכל היה כתוב. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה אתה אמור לקבל בתכנית כולה? שלמה בוחבוט: כלום. היו"ר אופיר פינס-פז: לא יכול להיות. הנה, אני רואה בנייר של משרד הפנים שאתה אמור לקבל. שלמה בוחבוט: חוץ מזה. 3 מיליון שקלים קיבלתי במלחמה. היו"ר אופיר פינס-פז: זהו? שלמה בוחבוט: אלא מה? לא היו לי עלויות במלחמה? היו"ר אופיר פינס-פז: הצטרף אלינו חבר הכנסת יוחנן פלסנר מקדימה. שלמה בוחבוט: משרד השיכון לא נתן לי שום דבר מיוחד, משרד התעשייה והמסחר לא נתן כלום, אף אחד לא נתן שום דבר. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו ביקשנו ממישהו ממשרד ראש-הממשלה לבוא לנושא הזה. שלמה בוחבוט: הוא נמצא כאן. היו"ר אופיר פינס-פז: מה תפקידך? דוד בן-ימיני: אחרי המלחמה התחלתי כראש מינהלת שיקום הצפון. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה אחראי על התוכנית הממשלתית, לתכלל אותה? כל המשרדים כאילו אמורים להשתתף בה. דוד בן-ימיני: בהמשך אני אתייחס לזה. שלמה בוחבוט: אל תיקח את זה על עצמך. למה לך? אני אחראי על כל מילה שאני אמרתי. אמרתי לראש-הממשלה ואמרתי לכולם. אני רוצה לומר לך שראש-הממשלה במשך ארבע ישיבות הבטיח לנו ונתן הוראות למנכ"ל ואמר לו שהוא פעם בשבועיים ילך לקו העימות יחד עם כל הצוות שלו ויבדוק מה קיבלו ואמר לו שאחת לשלושה חודשים הוא רוצה שהמנכ"ל יכנס את ועדת הצפון ויבואו נציגי הצפון וידווחו מה קורה. אמרתי לרענן דינור שהוא לקח משרד יחסי ציבור שיסבירו לכל מדינת ישראל למה למרות שנותנים תקציבים לקו העימות תוקפים את הממשלה, אחרי חודש הוא לקח משרד שבודק לאיפה הלך הכסף. שיסביר להיכן הלך הכסף או שהכסף נגנב. אני אומר שהוא לא נגנב אלא פשוט נתנו למשרדים והמשרדים עשו בכסף הזה מה שהם רוצים והכל התמוסס. מילה אחת בקשר לפקיעין ואמרתי את זה גם לממונה על המחוז. אתה כיושב-ראש ועדת הפנים, אתה צריך לקיים דיון עם כל הנוגעים בדבר. המצב בפקיעין הוא סימפטום שיכול לקרות בהרבה מאוד ישובים, גם בישוב הערבי וגם בישוב הדרוזי, כי הם במצוקות כלכליות קשות ביותר ואבטלה כבדה. המדינה הזאת צריכה להבין שאי אפשר לתת לכפרים האלה לחיות כך. אומרים שראש העיר לא גבה ארנונה, אבל הבעיה שהארנונה היא 20 אחוזים מתקציב בעיקר אצלם כי אין להם אזור תעשייה, אין להם מסחר, אין להם שום דבר. אם לא תקום איזו רשות ממשלתית עם תקציבים אדירים לתשתיות, לפיתוח כלכלי וחברתי, אותם נערים צעירים שעשו מה שעשו, אלה נערים שמסתובבים ברחובות כי אין להם תעסוקה ואין להם מה לעשות. לכן חייבת להידלק לא נורה אלא מדורה. אנחנו כראשי ערים היינו ביום שישי והיינו אלה ששכנענו את המשטרה להוריד את המחסומים כי זה היה טיפשי לשים את המחסומים. מחובתי כיושב-ראש פורום קו העימות לקרוא לך כיושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת לקיים דיון על המצב של הכפר הערבי והדרוזי במדינה. רוני מוסקוביץ: משפט בנושא שיקום הצפון. אמרת נכון, זה לא צריך להיות שיקום הצפון אלא חיזוק הצפון. היו"ר אופיר פינס-פז: פיתוח. התוכנית הזאת אושרה עת אני הייתי שר בממשלה וגם אז אמרתי שזה מהר מדיי. תוכנית במיליארדי שקלים לא עושים בשנייה, אבל אז ראש-הממשלה אמר שזאת לא תוכנית לשיקום כי שיקום זה שיקום אלא זאת תוכנית לפיתוח הצפון, לעשות דברים חדשים כדי לייצג בצפון את אותה מסה קריטית בכל התחומים – כלכלי, חברתי, תרבותי, חינוכי – כדי שהצפון יהפוך להיות מקום שאנשים באים אליו ממרכז הארץ. זאת הייתה המטרה כפי שהצהירו עליה בכמה ישיבות. רוני מוסקוביץ: אני מסכים אתך שמה שעשו עשו באמת בחיפזון. גם בגלל להט הדברים וגם בגלל הרצון לרצות את ראש-הממשלה ואת העבודה נתנו בעיקר לאנשי האוצר ואנשי האוצר יודעים לשחק במספרים ולשחק בכולנו למרות שאנחנו ערניים וחכמים. קח לדוגמה את משרד הגמלאים שעד לרגע זה לא קיבלו תקציב שהבטיחו להם כי אמרו להם שזה דרך הרווחה וברווחה עוד לא יודעים על זה. בקיצור, פקידי האוצר משחקים ודוגמאות לא חסרות. הכוונה הייתה טובה, אבל החיפזון פה היה באמת מהשטן. אני חושב שכן ברמת המדיניות לקחו את קו העימות יחד עם חיפה, יחד עם הקריות ויחד עם עוד ישובים שבאמת כל הכבוד להם, אבל אי אפשר להשוות את זרעית, את דובב ואת פקיעין וחורפיש למה שקורה בחיפה ולעוצמה של חיפה כעיר אוניברסיטאית עם נמל ים ונמל תעופה, רבות וכל מה שיש. לקחו 2,8 מיליארד שקלים שהתמוססו ונבלעו. אני לא מדבר על כפר ורדים שמהווה דוגמה יוצאת דופן שלא מגיע לה כלום בגלל המצב הסוציו-אקונומי אבל אני רואה מה קורה אצל השכנים שלי. אני רואה את השכנים הקרובים כולל המגזר הלא יהודי וזה פשוט עוול שזועק לשמים. עדיף שהיו אומרים שלא עושים כלום, אבל יצרו ציפיות במהלך הזה ובאמירה הזאת. ישבנו כאן לדיון די מצומצם בו השתתפו גם דוד וגם ליאור שילת, לפני שסיים את תפקידו, והוא הודה ואמר שנעשתה כאן טעות. זאת אומרת, גם במשרד ראש-הממשלה הבינו שהעניין הזה הוחמץ. אני אומר שעדיין לא מאוחר, בעיקר כאשר תקציב 2008 נמצא על סדר היום. ירון קמחי: לגבי ההיערכות אחרי המלחמה. קיבלנו אזעקה וסוף סוף חיברו אותנו למערכת, דבר שהוא לזכות פיקוד העורף. שתי נקודות לגבי ההמשך כאשר הנקודה הראשונה היא הנושא של החוק לעידוד השקעות הון שהולכים לבטל אותו ואני חושב שזה יהיה חמור מאוד ותהיה לזה השפעה קשה על פיתוח התעשייה בפריפריה. היו"ר אופיר פינס-פז: מה עומדים להציע במקומו? ירון קמחי: כלום. קריאה: עוד לא עומדים לבטל אותו. ירון קמחי: עומדים לבטל אותו. הוא כבר מת לגמרי. יש תקציב של נדמה לי 150 מיליון שקלים ובקשות של 14 מיליארד שקלים. שלמה בוחבוט: פעם התקציב היה 2 מיליארד שקלים. ירון קמחי: דבר נוסף הוא הנושא של החלפת קרקעות באזורי תעשייה. באזורי תעשייה יש קרקעות פרטיות. עד לפני שנתיים-שלוש היו עושים החלפות ואפשר היה לפתח את אזורי התעשייה, אבל היום אם יש לי אדמה פרטית באמצע אזור התעשייה, אני תקוע עם זה ואני לא יכול לפתח את המקום כי המינהל הפך לסוחר קרקעות. במקום שהמינהל יהיה עובד מדינה, הוא סוחר קרקעות ופועל משיקולים כלכליים ואנחנו תקועים עם אזור תעשייה שאי אפשר לפתח אותו. היו"ר אופיר פינס-פז: יש לנו אתם סיפור גדול באדמות תע"ש ואנחנו מתרשמים שזה יותר עסק. ירון קמחי: הם לא סוחרים אלא הם משרתי ציבור כמונו. היו"ר אופיר פינס-פז: הם יכולים לראות את עצמם גם כשומרי הקרקע. דוד בן-ימיני: אני אתחיל בבעיה שהיא אולי הבעיה השורשית. אני הצטרפתי ממש בסוף המלחמה לכל התהליך הזה. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה עובד תחת מנכ"ל משרד ראש-הממשלה. דוד בן-ימיני: כן. אני הצטרפתי ממש בסוף המלחמה. מיד הבנו את מערכת הציפיות של כל ראשי הרשויות וגם התושבים וכל המנהיגות בעקבות ההצהרות והרצון הטוב של כל המנהיגות הפוליטית של מדינת ישראל על כל גווניה, שרצו לבוא, לסייע ולעזור. התפתחו פה ציפיות שהן הרבה מעבר ליכולת האמיתית של המדינה לבוא ולעשות כאן תוך שנה-שנתיים בבום אחד גדול שירעיד את אמות הספים ותוך שנה-שנתיים נאמר שעשינו את זה. זה לא קרה ואני אומר מה לפי דעתי הסיבות לכך. היה כאן רצון כן של הממשלה על כל שריה לתת כתף לצפון אחרי המכה שהוא קיבל ובאמת היה כאן גם הרבה כסף. כלומר, יש פה הרבה כסף. זה לא מספר בעלמא. כאשר אומרים 2,8 מיליארד שקלים, זה לא איזה מספר שמישהו זרק אותו אלא יש לזה 2,8 מיליארד שקלים ואנחנו יודעים גם איפה הם נמצאים. אני מסכים עם שלמה בוחבוט שבסוף, בקצה, ראש עיר או ראש מועצה בא ושואל מה מכל הסיפור הזה הוא קיבל. מספר הקטיושות שספגה אותה עיר מהווה מדד לראש העיר וראש העיר מתרגם את זה לאיזשהו תג מחיר ובסוף הוא יקבל המחאה על סך 50 או 100 מיליון שקלים, אבל זה לא קרה. אתה בטח מכיר את ליאור שילת, ראש אגף בקרה דאז. היו"ר אופיר פינס-פז: זה שהממשלה לא מסוגלת להחזיק בחור כמו ליאור שילת ולהפוך אותו לעובד מדינה לאורך שנים, זאת כבר שאלה של מה קורה בשירות הציבורי. דוד בן-ימיני: או מה שקורה בשוק הפרטי. היו"ר אופיר פינס-פז: נכון. אתה צודק. או גם וגם. דוד בן-ימיני: זה לא הוגן, מפני שהייתה לו הצעה רצינית מאוד. היו"ר אופיר פינס-פז: אני בטוח. הוא בחור מוכשר מאוד. דוד בן-ימיני: כן, בחור מוכשר. מה שקרה פה שהם באמת פיזרו את זה בין המשרדים והגדירו מה זה התקציב השוטף ומה זה התקציב התוספתי והכל ברור ואפשר להוכיח אותו במספרים. בסוף, בקצה, זה התפזר על 108 רשויות. קח את ה-600 מיליון שקלים שמשרד הפנים חילק לרשויות. הרי הוא לא חילק את זה ל-25 רשויות, ואני סתם זורק מספר בצפון, אלא הוא חילק את זה ל-108 רשויות וכשסכום כזה מתפזר, בסוף זה מגיע למספרים קטנים שלא נותנים את התחושה שיש כאן משהו רציני. לדבריו של שלמה בוחבוט ותכף אני אספר על עבודה שאנחנו עושים ביחד והוא באופן עקרוני גם מנחה בעניין הזה. החברה שנשכרה נשכרה לצורך שתי מטרות כאשר המטרה הראשונה היא לראות שהחלטות הממשלה מתבצעות הלכה למעשה מפני שהתוכנית בסופו של דבר מתפזרת על עשרות ישובים. היו"ר אופיר פינס-פז: החברה הזאת עובדת תחתיך? דוד בן-ימיני: לא. היא תחת אגף בקרה במשרד ראש-הממשלה. אני מלווה, אני מיודע, אבל היא מופעלת על ידי אגף בקרה. היו"ר אופיר פינס-פז: היא בעצם גם בודקת אותך. דוד בן-ימיני: מה זה בודקת אותי? אנחנו בודקים שבאמת החלטות הממשלה התבצעו וכאשר שלמה בוחבוט אומר שהוא לא קיבל, צריך לבוא ולומר לו שהוא כן קיבל אלא שאולי הוא לא יודע והיו לנו הרבה מקרים שבאמת ראשי רשויות לא ידעו שהם היו אמורים לקבל את זה. החברה התחילה לעבוד. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא מבין מה אתה אומר. מה זאת אומרת הם לא ידעו שהם אמורים לקבל? אני אומר לך מה אני חושב שהם לא ידעו. הם קיבלו איקס, הם ידעו מראש שהם יקבלו את האיקס הזה, לאיקס הזה קראו פעם איקס ועכשיו קישטו אותו, שמו עליו צלופן עם סרטים אדומים, הביאו את אותו איקס ואמרו לו שזאת התוכנית לצפון. צבעו תקציבים פעמיים. דוד בן-ימיני: לכן ה-2,8 מיליארד שקלים נחלקים לתקציב שוטף שלפי דבריך ממילא היו מקבלים אותו ולתקציב תוספתי של 1,5 מיליארד שקלים. התקציב התוספתי הזה נוסף לכל תחום ותחום. שלמה בוחבוט: מה זאת אומרת לקחו את הכסף שלי וצבעו אותו פעמיים? היו"ר אופיר פינס-פז: את הכסף המשרדי. לא שלך. דוד בן-ימיני: צריך להציג תמונה כוללת. לכן באו ואמרו שזה התקציב השוטף וזה התקציב התוספתי שהוא 1,8 מיליארד שקלים וזה לא כסף קטן אלא זה מקרו. הלכו לכל משרד ומשרד בנפרד כאשר כל משרד לקח את זה על פי החלטות הממשלה וחילק את זה על פי הצרכים ולכן זה התמסמס לא במובן השלילי אלא התפזר. חברת הבקרה התחילה לעבוד. שלמה בוחבוט: היום הנציגים כאן. דוד בן-ימיני: הם נפגשו עם נהריה, הם יושבים עם כל ראש רשות. היו"ר אופיר פינס-פז: אפשר לקרוא להם לכאן ולשמוע אותם? דוד בן-ימיני: אני לא חושב. כאמור, הם הלכו לכל המשרדים, אספו את הנתונים מכל המשרדים והולכים לכל הרשויות כדי לראות מה קיבלה הרשות והאם החלטות הממשלה של כל משרד ומשרד אכן מתממשות. היו"ר אופיר פינס-פז: תגיד לי אתה – עזוב את החברה ועזוב את שלמה בוחבוט וכולם – חמישה דברים שהממשלה עשתה בכל הגליל ושייכים לתוכנית הזאת. תאמר לי חמישה דברים שאנחנו מבינים מה הם. דוד בן-ימיני: קודם כל, בתחום הביטחון היא עשתה ועושה ואנחנו ממשיכים לעשות. היו"ר אופיר פינס-פז: היא לא הייתה אמורה לעסוק בכלל בנושא הביטחון. דוד בן-ימיני: שאלת מה עשתה הממשלה. היו"ר אופיר פינס-פז: לא. לא שאלתי מה עשתה הממשלה. שאלתי מה עשתה הממשלה בתחום התוכנית של פיתוח הגליל וביקשתי שתיתן לי חמישה פרוייקטים. דוד בן-ימיני: לא הכל התבצע כי יש חלק מהדברים שהם בתהליכים של עבודה, מכרזים וכולי. למשל כל התקציב של משרד הפנים שהיה סדר גודל של 600 מיליון שקלים בתוך התוכנית – סכום שניתן למשרד הפנים – הועבר לרשויות. שלמה בוחבוט: במלחמה. דוד בן-ימיני: מה זה משנה? שלמה בוחבוט: מלחמה ותוכניות הבראה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני רוצה לומר לך שאתה תדע - ותעבור על הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה שהם לא פרוטוקולים חסויים – שהכוונה הייתה שכל התקציב הזה, וכך המשרדים גם הונחו והשרים הונחו, אמור לעשות פרוייקטים חדשים ולא נועד לכיסוי גירעונות לישובים שזה משהו אחר ולא לתוכניות הבראה שהן משהו אחר. התקציב לא נועד לדברים מהסוג הזה אלא היו צריכים להקים פה למשל אמפיתיאטרון – סתם דוגמה – במעלות או במקום אחר שיהיה לכל האזור הזה של הגליל. זה מה שנדרשנו אנחנו להציע. אני נדרשתי כשר המדע, התרבות והספורט להציע פרוייקט בתחום המדע, פרוייקט בתחום התרבות, פרוייקט בתחום הספורט, להקים פה אולי איזשהו מגרש כדורגל ל-30 אלף אנשים. זה היה סוג הדיון. דוד בן-ימיני: עושים את זה. היו"ר אופיר פינס-פז: תן לי חמישה פרוייקטים. דוד בן-ימיני: כל נושא תשתיות העל הוא מחוץ לתוכנית והוא בנוסף לתוכנית. אני אתן לך דוגמה שתמיד שאני מזכיר אותה שלמה כועס עלי כי זה כאילו לא רלוונטי. כביש 90 עד קריית שמונה שיוצא לדרך, וכבר נבחר קבלן, בסדר גודל של 400 מיליון שקלים. אתה סופר את זה או לא סופר את זה? קריאה: זה התחיל אחרי מלחמת שלום הגליל. היו"ר אופיר פינס-פז: אם זה התחיל לפני המלחמה, אני לא סופר את זה. דוד בן-ימיני: למה? זאת החלטה. שלמה בוחבוט: אני יודע שביטלו את זה עכשיו. דוד בן-ימיני: לא ביטלו. אם אתם רוצים על כל דבר להתווכח אלי, חבל. היו"ר אופיר פינס-פז: לא, אנחנו לא רוצים להתווכח אתך. שלמה בוחבוט: המחלף בתל-אביב הוא תוכנית ביטחונית? אתה מכניס לי כל דבר באותה תוכנית? דוד בן-ימיני: לא, אני מסתכל על הצפון. שלמה בוחבוט: זה תקציב שהיה קיים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא רוצה להתווכח. תגיד לי אתה חמישה פרוייקטים. אתה אומר כביש 90. אני רושם, כביש 90. דוד בן-ימיני: כביש 90, ההשלמה שלו. בעקבות המלחמה הוחלט להקצות 400 מיליון שקלים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני מפרסם מה שאתה אומר. אתה אומר כביש 90. דוד בן-ימיני: אני אתן לך עוד כמה דוגמאות. למשל הכניסה הקשה לעיר צפת, נושא שדורש מיליוני שקלים. שלמה בוחבוט: גם זה היה ממילא בתוכנית. דוד בן-ימיני: לא. שלמה בוחבוט: אל תגיד לי לא. למה אתה אומר לי לא? זה היה ממילא בתוכנית. כל נעץ אתה מכניס לתוכנית. היו"ר אופיר פינס-פז: תן לי עוד שלוש דוגמאות. דוד בן-ימיני: כביש כניסה צפוני לטבריה. 150 מיליון שקלים להכנת זמינות הרכבת לכרמיאל וזה עבור הפקעות ותשלומים. 100 מיליון שקלים הלכו רק לזמינות של הכביש לקריית שמונה. הנה, נתתי לך כמה דוגמאות. קריאה: אפילו שאול מופז אומר שזה לא נכון. דוד בן-ימיני: אנחנו עוסקים עכשיו בהשקעה גדולה מאוד שלא הגענו לכל המקומות עדיין. הממשלה הקציבה 75 מיליון שקלים לשדרוג המקלטים. היו"ר אופיר פינס-פז: מהתקציב הזה? דוד בן-ימיני: לא. זה מעבר לתקציב הזה. שלמה בוחבוט: אמרו לנו כאן שיש רק 50 מיליון שקלים. יוחנן פלסנר: זה לא מ-2007? זה 1.5 מיליארד שקלים שהיו אמורים לצאת ב-2007? דוד בן-ימיני: התקציב הזה הוא למימוש בסוף 2006 בחלקו ובשנת 2007 והוא נגרר לכיוון 2008. יוחנן פלסנר: אמור להיות דוח שמראה את התוספתי. דוד בן-ימיני: יש לנו דוח כזה. שלמה בוחבוט: אין דוח. דוד בן-ימיני: יש הבדל בין משרדי הממשלה. פואד קיבל למשל 40 מיליון שקלים והוא כעס כי הוא אמר שלא נותנים לו. פואד לקח את הכסף הזה ומתחיל לתת אותו לפרוייקטים שונים שלאו דווקא הולכים ישירות לשלמה או לג'קי אלא לסביבה. היו"ר אופיר פינס-פז: לא משנה, אבל לגליל. דוד בן-ימיני: המשרד להגנת הסביבה קיבל 20 מיליון שקלים לטיפול בנחלים בגליל בגלל שבמלחמה הם זוהמו. זה נחשב? שלמה בוחבוט: בגלל המלחמה הנחלים זוהמו? דוד בן-ימיני: כן, בגלל השריפות. לך תראה את הצרות בכינרת. היו"ר אופיר פינס-פז: בסדר, זה נחשב. דוד בן-ימיני: נתתי לך מספר דוגמאות. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה עובד היום תחת מתן וילנאי? גרשון שקד: כן. דוד בן-ימיני: אנחנו הובלנו את זה. הם זרוע הביצוע שלנו. היו"ר אופיר פינס-פז: הם לא חושבים כך. משרד הביטחון עוד לא זרוע ביצוע שלכם. דוד בן-ימיני: במקרה הזה כן. היו"ר אופיר פינס-פז: המרטכ"ל יושב עם ראש-הממשלה ועם נציג של משרד הביטחון? גרשון שקד: בין יתר הפעילויות שלנו אנחנו עוסקים בניהול וביצוע של כל שיקום המקלטים בצפון. במסגרת התוכנית שיצאה לדרך לשיקום כ-3,200 מקלטים בקו של עכו-עמיאד, כולל טבריה. נאדיה חילו: גם בנייה חדשה? גרשון שקד: לא. בעיקר שיפוץ והבאת המקלטים לרמה סבירה, בטיחותית ונאותה לשירות. נאדיה חילו: יש עוד מישהו שעוסק בבנייה במקביל אליכם? גרשון שקד: אני מדבר על שיפוץ ושיקום המקלטים ולא על בנייה חדשה. אנחנו מדברים רק במקלטים הציבוריים. נאדיה חילו: הבנתי, אבל יש מישהו אחר שמטפל בבנייה חדשה? אנחנו גם יודעים שבהרבה מאוד מקומות, במיוחד בישובים הערבים, בהם אין בכלל מקלטים ולכן גם אין מה לשפץ. דוד בן-ימיני: לא צריך לשאול אותו את השאלה הזאת. הוא זרוע ביצוע של הפרוייקט הזה ולצורך כך נבחר אגף בינוי במשרד הביטחון והאנשים שיושבים כאן עושים עבודה מצוינת. מי שהוביל את הפרוייקט הזה זה משרד ראש-הממשלה. אם אתה רוצה לשאול אותו כמדיניות על המגזר הערבי, לא הוא האיש. הוא עושה את העבודה. היו"ר אופיר פינס-פז: מה אתה עונה לגבי המגזר הערבי? דוד בן-ימיני: אין מקלטים ציבוריים במגזר הערבי. לא ניבנו במשך השנים וזאת עובדה. שלמה בוחבוט: זה לא מדויק. אצלנו ביישובי קו העימות ניבנו בישובים הערביים. דוד בן-ימיני: אנחנו מדברים על הצפון ולא על יישובי קו העימות. קח את אל-שגור, דיר אל-אסאד וכולי, העיר המאוחדת הזאת. אנחנו לא טיפלנו במוסדות חינוך ואמרנו שקודם נלך לציבורי ומצאנו 3,200 מקלטים ציבוריים כאשר במגזר הערבי היו אבל הם היו בודדים. היו"ר אופיר פינס-פז: מה אתם עומדים לעשות שם? מה התוכנית? דוד בן-ימיני: אמרנו שהולכים למגזר ועושים את כל המקלטים במוסדות החינוך למרות שבמגזר היהודי לא עשינו. עוד לא התחלנו – כמו שעוד לא התחלנו לעבוד במעלות - אבל בקרוב אנחנו מתחילים. מאוקטובר 2006 אנחנו רצים אחרי ראשי המועצות ואני יכול להראות לך עשרים מכתבים שלי ושל פיקוד העורף שיושב כאן לכל ראשי הרשויות בהנחיית משרד ראש-הממשלה ובהנחיית ראש-הממשלה. ההנחיה הייתה ללכת ולאתר מקומות שאנחנו יכולים להפוך אותם למקום מחסה, במקומות שהטופוגרפיה מאפשרת, ושם נשקיע כסף. ההיענות כמעט אפסית למרות שיחות רבות ומכתבים שלי ושל אלוף פיקוד העורף. הם לא עונים והם לא מתייחסים לעניין הזה ברצינות אבל אנחנו לא מרפים מהם ואנחנו מתחילים בקרוב פיילוט בשלושה ישובים כדי לראות איפה אני יודע לעשות מחסה. נאדיה חילו: באיזה ישובים? דוד בן-ימיני: אני לא זוכר כרגע, אבל אני יכול להעביר לך את השמות. פיקוד העורף מוביל את זה בתיאום אתי. השלב הנוסף הוא הוועדה שאנחנו עכשיו מקימים אותה ועובדים עליה שהיא צריכה לבוא ולקבוע את המדיניות באשר לממ"ד כי הפתרון לא יהיה בניית מקלטים ציבוריים. במגזר הערבי, בכפרים, גם אין מקום לבנות ומדובר בשטחים גדולים. לכן הכיוון צריך להיות ממ"דים או תוספת או להתאים חדרים קיימים לממ"דים וכאן אנחנו רוצים לראות במה המדינה תשתתף ובמה הציבור ישתתף, כל אדם פרטי שיצטרך לעשות זאת. אגב, הבעיה לא קיימת רק כאן אלא היא קיימת במעלות, בנהריה, בכרמיאל ובקריית שמונה. יש מקומות שאין ממ"דים. הדירות שניבנו לפני 1991, אין בהן ממ"דים ולכן גם בזה אנחנו מטפלים כעת. זאת תשובה באשר למגזר הערבי. אני בקשר אתם. גם בנצרת יש עם זה בעיות ואנחנו מחפשים פתרונות נקודתיים כדי להגדיל את הקפסטי של השטח כדי שאנשים יוכלו לרוץ ולתפוס מחסה. היו"ר אופיר פינס-פז: פיקוד העורף, אתם רוצים להוסיף משהו? קריאה: אני לא חושבת שיש לי משהו אלא אם כן יש לכם משהו ספציפי שאתם רוצים לשאול. היו"ר אופיר פינס-פז: לא. דוד בן-ימיני: אני רוצה להדגיש את נושא החינוך. שאלת לגבי התוכנית. בצפון ייבנו 260 כיתות, מתוכן 220 במגזר, שם יש פיגור גדול מאוד. שלמה בוחבוט: במסגרת אותו תקציב. דוד בן-ימיני: כן. שלמה בוחבוט: אני מצדיע לך ולממשלת ישראל. באמת. זאת אומרת שאנחנו לא קיימים. אם לא הייתה מלחמה, לא היו בונים כיתות. אני חושב שאתה מטעה. מפעל הפיס, יש לו מנדט לבנות אלפי כיתות במסגרת משרד החינוך. אתה בא היום ולוקח תקציב של מע"צ, מלביש עליו את ה-1,8 מיליארד שקלים. זאת אומרת שלנו מגיע תקציב רק אחרי מלחמה. היו"ר אופיר פינס-פז: השאלה גם איך מציגים את העובדות. התחושה שלנו היא לא נוחה. בנושא הזה קיימנו שתי ישיבות כאשר ישיבה אחת התקיימה ב-6 במרץ 2007 קיימנו ישיבת ועדה בכנסת. ישיבה אחת הייתה עם מנכ"ל משרד הפנים על התוכנית של משרד הפנים וישיבה אחת הייתה עם נציגי הממשלה כולה. ההתרשמות שלנו לא טובה ואני אומר לך מדוע. לא בגלל שראש רשות קיבל או לא קיבל המחאה אלא אני אומר לך מה הייתה הכוונה ומה הייתה התכלית בהנחה שזה לא היה רק גימיק של יחסי ציבור. הכוונה הייתה לקחת כסף פרוס על משרדי הממשלה, בתיאום של משרד ראש-הממשלה ומשרד האוצר – קרי, ראש אגף תקציבים וגם משרד ראש-הממשלה – ולראות איך באיגום המשאבים הזה עושים הבדל בגליל ברמת פיתוח, איך עושים משהו חדש, משהו אחר, משהו נוסף, משהו שעושה הבדל. בפועל האוצר אומן התיחמונים לקח את הכספים המיועדים והקיימים. אתה באמת חושב שכביש 90 עם 400 מיליון שקלים זה בא מכאן? לא. הם אמרו שהם יתחילו לצבוע. אגב, אני אומר לך מתי השיטה הזאת נולדה כי אתה צריך להתמודד עם זה ואני מאמין שאתה רוצה לעשות ולהשאיר גם טביעות אצבעות. השיטה נולדה בתוכנית הגדולה למגזר הערבי ב-4 מיליארד שקלים. הוציאו שם 3 מיליארד שקלים אבל מה-3 מיליארד שקלים 2 פסיק משהו – ואני לא רוצה לומר את המספר המדויק – היו תקציבים צבועים קיימים למגזר הערבי ושקל לא בתוך הישוב הערבי אלא הכל היה מסביב, כביש כזה ורכבת כזאת. אלה היו דברים שהיו מתוכננים. סימנו, צבעו, צבעו וסימנו, ואמרו שהנה, קיבלו. מה קיבלו? לא קיבלו כלום. הרושם שלנו כחברי כנסת הוא שכאן יותר מאשר עושים לרשויות, עובדים על הרשויות. יותר מאשר עושים לצפון, עובדים על הצפון. אני לא בא אליך בטענות אבל אני אומר לך את התחושה ואני חושב שאתה צריך להיאבק. בעיניי אתה בתפקידך נמצא באמצע, גם מייצג אותם כלפי הממשלה וגם את הממשלה כלפיהם. כאן מאוד חשוב להיות אסרטיביים ולוודא שבסוף הפרוייקט הזה יקרה משהו שהוא אמיתי, שהוא מעבר לתכנון המקורי של הממשלה, שהוא מצביע גם על שינוי תוספתי נקי ומצביע על שינוי סדרי עדיפויות במשרדים ובממשלה. אני אומר לך שהרושם שלי הוא שזה לא קורה. דוד בן-ימיני: אני יושב כעת עם שלמה על תוכנית לשלוש השנים הבאות לצפון – שנת 2008, 2009, 2010 - על פי הנחיה של רענן דינור. אני מקווה שהתוכנית הזאת תקרום עור וגידים. אנחנו מציגים אותה בחודש הבא. אני מקווה שהתוכנית הזאת תביא איזושהי בשורה כי היא באמת בתחומים מאוד מוגדרים. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו נוסעים מכאן לחורפיש ולצפת ונראה גם מה קורה ברשויות האלה. שלמה בוחבוט: השאלה היא אם אתם יכולים לסייע לנו. את 2007 הפסדנו וזה נגמר ואיחרנו את הרכבת, אבל אנחנו הכנו תוכנית וגיבשנו אותה עם כמה ראשי ערים ואמרנו שייתנו לנו את מה שנתנו לנו ב-1996 ואני לא רוצה שום תוספות. שייתנו לנו עם ההתייקרויות. אני מקווה שאולי גם אתם תנסו לדחוף. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו כל הזמן דוחפים. שלמה בוחבוט: שיצבעו תקציבים פר ישוב כי אם לא, אי אפשר לבדוק. אתה יכול להביא את כל החברות לבדיקה ולא תדע. אתה נותן למשרד השיכון 400 מיליון שקלים והוא עושה בזה מה שהוא רוצה. היו"ר אופיר פינס-פז: תוכנית העבודה צריכה להיות רשות מקומית מול משרדי הממשלה. שלמה בוחבוט: נכון. היו"ר אופיר פינס-פז: כאשר לכולם ברור מה אמור להיות כי אחרת חבל על הזמן. תזמינו את ועדת המנכ"לים ליום שלם, תזמינו כל ראש רשות לחצי שעה - אחרי שעובדים אתו מראש ולא שמתחילים אתו בחצי שעה – לסיכומים. דוד בן-ימיני: זאת הייתה התוכנית המקורית של רענן דינור. היו"ר אופיר פינס-פז: תודה רבה. ביקור במועצה המקומית חורפיש רכאד חיידאן: אני מברך את חבר הכנסת אופיר פינס יושב-ראש ועדת הפנים ואת חברת הכנסת נאדיה חילו. אני שמח לקבל את חברי ועדת הפנים המצומצמת כאן. הייתי מקווה שיגיעו גם חברי כנסת נוספים כי יש דברים חשובים ולדעתי בהמשך לישיבה שהייתה בפקיעין חשוב לשמוע את הדברים, גם לקבל את הנתונים בתקווה שאכן יעזרו לנו לטפל בנושאים האלה. אנחנו קודם כל נציג מצגת ונסביר אותה. אשמח לענות על שאלות בסופה או תוך כדי הצגתה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני שמח להיות כאן. אני רוצה שנהיה מפוקסים על המטרה שלנו, כי זה מה שעשינו במעלות וזה מה שהיינו אמורים לעשות בפקיעין אבל בגלל המהומות שם דנו בנושאים אחרים. באנו לראות שני דברים: האחד, האם יש שינוי אחרי המלחמה בכל מה שקשור לנושא ההגנה על העורף, והדבר השני הוא שהממשלה דיברה גבוהה גבוהה על תוכנית שלמה לא רק של שיקום הגליל אלא על פיתוח הגליל, התוכנית המפורסמת של הממשלה עם תקציב של 2.8 מיליארד שקלים תוספת. רצינו לראות האם חורפיש קיבלה משהו מהתוכנית הזאת. נאדיה חילו: איזה פרוייקטים יש לה. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו עושים מעקב כדי לראות האם הישובים קיבלו או שהכל נשאר במסגרת יחסי ציבור. רכאד חיידאן: אתה תקבל את כל הנתונים האלה. כיוונו את המצגת לנושא הזה. אנחנו גם נציג את המצב הפיננסי של הרשות ותוכנית ההבראה שהיא חלק מתוך הדבר הזה. כרטיס הביקור של הישוב. חורפיש, גליל מערבי, 850 מטרים מעל פני הים, 5,426 תושבים, 1,350 בתי אב, אנחנו בגבולה הצפוני של מדינת ישראל, קו עימות, ישוב ספר על פי הגדרה חוקית, מועצה מקומית מ-1967, יש לנו בית קברות צבאי עם 29 חללים מטובי בנינו טמונים כאן. מצב סוציו-אקונומי 4 וזה חשוב למה שאנחנו מציגים אחר כך. גידול טבעי של 2.2 שזה פחות מהממוצע הארצי ותתפלא, אצלנו לא עושים ילדים. 11 אחוזים אבטלה רשומה למרות שיש אבטלה סמויה של 35 אחוזים וזה אחד הנושאים הקשים ביותר שאנחנו מתמודדים אתו. מצוקת הדיור היא אחת המצוקות הקשות ביותר אצלנו. תוכנית המתאר תוכננה ב-1975 ואושרה ב-1999 לגבי 1,200 דונם. שטח השיפוט הוא 4,300 דונם. יש שכונת חיילים משוחררים. היום – ואני מבקש כאן את עזרתך, חבר הכנסת אופיר פינס, ודיברנו על זה פעם אחת - תוכנית המתאר נמצאת עדיין בתחילת הטעינה אצל שמאי אסיף. יש כסף לנושא הזה ואני מקווה שתעזור לנו לקדם את זה בקצב יותר מהיר. יש לנו פער בין יחידות הדיור לבתי אב – יש לנו 1,350 בתי אב – לעומת 1,070 יחידות דיור. יש לנו מצוקת דיור קשה ביותר ואנחנו על סף פיצוץ חורפיש. זה מחזיר אותנו לשנות ה-80 הראשונות, עת היה אותו מצב כמעט. נראה לכם תמונות שצולמו בתקופת המלחמה. זה אחד מימי השישי הקשים כאשר היו הרבה פצועים ונפגע אחד מבתי הספר. נפגע אחד המקלטים. היו"ר אופיר פינס-פז: מה המרחק שלכם מהגבול? רכאד חיידאן: 2.4 קילומטרים. תקופת המלחמה היא תקופה קשה ביותר. נפלו 61 קטיושות בתוך הישוב עצמו ואלה פגיעות ישירות ולא מחוץ הישוב. 31 בתים נפגעו. שני בתי ספר נפגעו וגם האתר למעלה נפגע. 118 פצועים מתוכם שישה פצועים קשה. לשמחתנו אין כאן הרוגים וזה לא בגלל שאנחנו מוכנים למלחמה - וכאן אני נכנס לנושא לשמו באתם לכאן - אלא זה מזל. הישוב הוא דרום-צפוני כך שהנפילות הן סטטיסטיות, כך שהן יותר בין הבתים מאשר בתוך הבתים. אגב, זאת לא המלחמה הראשונה שאנחנו עוברים אותה כאן. משנות ה-80, מלפני מלחמת שלום הגליל ולפני מלחמת שלום הגליל חורפיש חוטפת קטיושות כל סבב נפילה והסבב הזה היה הרבה יותר קשה מהסבבים האחרים בגלל אורך ימי הלחימה וגם בגלל מספר הנפגעים הרב. לגבי המקלטים. הישוב הוא ישוב כפרי עם בנייה כפרית ובתים פרטיים, כך שהתושבים חייבים לבנות מקלטים ובתקופה מסוימת גם ממ"דים. 30 אחוזים מבתי האב או מהבתים ויחידות הדיור מתגוררים בישוב הישן ואין להם מקלטים. יש ארבעה מקלטים ציבוריים שמחייבים שדרוג. פעם אחת דובר על מצ'ינג ואמרתי שאני מוכן לקחת מצ'ינג מאה אחוזים כי בסך הכל מדובר בארבעה מקלטים אבל גם זה לא נעשה והמקלטים האלה לא טופלו. ארבעת המקלטים לא מוכנים במאת האחוזים לשהייה ארוכה ומזל שהסוכנות מיזגה את המקלטים האלה ויכולנו להשתמש גם בהם. אגב, במלחמה אנחנו השתמשנו בהם לטיפול בגיל הרך. את הנוער הסענו לתל-אביב ולמרכז ובגיל הרך, עד גיל 6-7, טיפלנו בהם במקלטים. אחד מבתי הספר שנפגע חטף קטיושה ביציאת חירום של אחד המקלטים כאשר חצי שעה לפני כן יצאו משם שישים ילדים. יש כמה דברים שסוכם עם פיקוד העורף אבל דבר לא נעשה. אנחנו השתמשנו בבניין הרב-תכליתי, בבניין בית העם, בקומה התחתונה, בניין שממוגן לשלושה צדדים – צריך למגן אותו בצד השלישי – כדי לכנס את הילדים בתוכו בבוקר וסוכם עם אלוף פיקוד העורף שאנחנו ממירים אותו למרחב מוגן. יש תוכניות הנדסיות, יש אפילו כתב כמויות, אבל דבר לא נעשה. תכננו שני גנים וסוכם עם אלוף פיקוד העורף שאנחנו בונים אותם בבנייה ביטחונית כדוגמת שדרות. שמעתי לפני חודש - ואני מנסה לתפוס את אלוף הפיקוד במשך החודש האחרון ולא מצליח – שלמעשה אין לזה תקציב למרות שהובטח וסוכם עם אלוף הפיקוד. דוד בן-ימיני: זה תקציב של משרד החינוך או משרד השיכון? רכאד חיידאן: לא. הסיכום הוא שהוא מממן את הכל אבל אני מוכן שיממן את הדלתא של המיגון. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה זה עולה? רכאד חיידאן: אנחנו מדברים על מיליון ו-600 אלף שקלים בסך הכל עבור שני הגנים האלה כולל מיגון. קרוב ל-400 אלף שקלים עולה המיגון. היו"ר אופיר פינס-פז: הדלתא היא 400 אלף שקלים. דוד בן-ימיני: אני לא יודע. היו"ר אופיר פינס-פז: כך הוא אומר. דוד בן-ימיני: אם הוא אומר, הוא כנראה יודע. באופן כללי אנחנו עומדים להעביר החלטה שכל בנייה של מוסדות ציבור בצפון מהיום תהיה בנייה ביטחונית כי אחרת אין טעם. בונים עכשיו 70 מתקני ציבור במשרד השיכון. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל מי צריך להעביר את הכסף לפיקוד העורף? הרי זה כסף נוסף. דוד בן-ימיני: זאת אחת השאלות שתעלה לממשלה בהחלטות לבנות בנייה ביטחונית. לתת בין 15 ל-20 אחוזים כתוצאה מהגידול בעובי הקירות וכולי. היו"ר אופיר פינס-פז: הסיפור הזה עוד לא מומן ועוד לא הוכרע. דוד בן-ימיני: עוד לא מומן אבל אנחנו עומדים להעביר את זה כהחלטה. היו"ר אופיר פינס-פז: ואז מי יבצע? משרד הביטחון? דוד בן-ימיני: משרד השיכון צריך לחפש את הדלתא שכאשר הוא בונה, הוא יבנה את זה רק בנייה ביטחונית. רכאד חיידאן: בכל אופן, כאן הייתה הבטחה בכתב של אלוף הפיקוד לממן את כל הבנייה. היו"ר אופיר פינס-פז: יש כאן נציג של אלוף פיקוד העורף. את מכירה את ההבטחה הזאת? רונית ברוך: לגבי בית העם אני מכירה וזה יתבצע. בתוך המבנה יש מקלט. היו"ר אופיר פינס-פז: אדוני ראש המועצה, יש לך הזדמנות עד סוף הישיבה הזאת להראות את המכתב מפיקוד העורף. תן לגברת ברוך את המכתב. רכאד חיידאן: בהחלט, אם כי לפני שבועיים הוא גם נשלח לאלוף הפיקוד כדי להזכיר לו את הבטחתו ואת הסיכום אתו. לכל מוסדות החינוך אין מענה מקלוטי. המקלטים הם קטנים מאוד וכולם משמשים כמעבדות. בגלל מצוקת השטח במוסדות החינוך, בבתי הספר, משתמשים בהם אבל גם המבנים האלה, המקלטים האלו, לא מיועדים לקלוט את כל התלמידים שבבתי הספר ויש לנו ארבעה בתי ספר. תוכנית הבראה. חורפיש עברה שלושה מסלולי הבראה. מסלול הבראה שנעשה בשנת 1999-2000 לא צלח במיוחד ותכף אסביר את הסיבות לאי-הצלחתו. תוכנית ההבראה השנייה הייתה ב-2004-2005. מה שאתם רואים כאן זה למעשה מה שתכננו בתוכנית ההבראה. אנחנו מדברים על גירעון עד סוף שנת 2006 בסכום של 31 מיליון שקלים כולל הלוואות לזמן ארוך. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה זה באחוזים? רכאד חיידאן: 130 אחוזים. תכף נגיע לתקציב של חורפיש, שם מוקד הבעיה. החלק הראשון של התוכנית היה 4 מיליון שקלים הלוואות וקרוב ל-10 מיליון שקלים מענקים שנקבל וזה כיסה חלק מהתוכנית. היום אנחנו נמצאים בתוכנית הבראה שעשינו אותה מיד אחרי המלחמה והיא מדברת על 10 מיליון שקלים הלוואות ו-8 מיליון שקלים מענקים. למעשה תוכנית ההבראה, חלק ממנה הם מענקים וחלק הלוואות. חורפיש עושה תכנון ואנחנו ניתן את נתוני הגבייה ואנחנו עושים שמיניות באוויר. המצב הסוציו-אקונומי הוא 4 וזה מצב קשה ביותר ואנחנו מצליחים להגיע בסוף 2006 ל56 אחוזי גבייה מ-24 אחוזים שהיו קודם לכן ובשנת 2007 אנחנו נגיע ל-70 אחוזי גבייה, וזה לא פשוט אלא זה קריעת ים סוף ואני חייב להסביר מקרה שקרה לי כאן כאשר אחד התושבים הגיע עם שלושה ילדים ואמר לי שאקח אותם במקום ארנונה כי אין לו כסף לשלם לי. זה המצב בפניו אני עומד מבחינת קושי הגבייה, אבל למרות זאת יש היענות של התושבים ואנחנו עושים את זה בכל הדרכים האפשריות ומשיגים גבייה מאוד יפה ברמה אפילו מחוזית. נאדיה חילו: מה אחוזי האבטלה בחורפיש? רכאד חיידאן: 11 אחוזים רשום אבל 35 אחוזים אבטלה סמויה. היו"ר אופיר פינס-פז: מה עם אבני בוחן? עמדתם בזה? רכאד חיידאן: ברבעון הראשון אושרה לנו הלוואה בסך מיליון ו-550 אלף שקלים אבל אי אפשר לקבל אותה כי דקסיה לא נותנת הלוואות. לא שלא נותנים הלוואות אלא רבו עם משרד הפנים בקשר לטייבה. ברבעון השני מיליון ו-800 אלף שקלים הלוואות ומיליון ו-500 אלף שקלים מענקים – לא קיבלנו כלום. ברבעון השלישי, למרות שהצגנו ברבעון השלישי גבייה של קרוב ל-90 אלף שקלים מעבר למה שתכננו, עדיין לא קיבלנו כלום. לעומת זאת קיבלתי מכתב שאיתן כבל מיוזמתו הפרטית ושאל את מנכ"ל משרד הפנים למה זה קורה ועונים שלא עמדנו ביעדי תוכנית ההבראה. נכון, אם הוא סופר על פי השקל בכל זמן נתון, בזמנים הנתונים לא עמדנו בגבייה. יש לי גירעון והייתי צריך להתאזן ב-2007, יצרנו גירעון של 350 אלף שקלים ברבעון השני ואני אסביר לכם למה. כי אם אני לא אקבל מיליון ו-500 אלף שקלים כדי לכסות, יוצא לי גירעון. אם אני לא משלם, זה עולה לי כסף. זה הגירעון שנוצר. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל גם את הראשון לא קיבלת. רכאד חיידאן: לא קיבלתי את הראשון. רבו עם טייבה ודקסה לא מוכן לתת הלוואות למרות שאישרו לכולם. היו"ר אופיר פינס-פז: מה יש לך לומר על זה? הרצל גדז': שהוא צודק. נאדיה חילו: השאלה מה ניתן לעשות. רכאד חיידאן: משרד הפנים צריך להמיר את זה להלוואות ולתת את הכסף ממענקים. הרצל גדז': יש בעיה כללית שאם רשות לא עומדת בתוכנית הבראה, אנחנו נשמע כמו הבוקר שראשי המועצות קמו והלכו הביתה. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל הוא עמד או לא עמד? הוא אומר שהוא עמד. הרצל גדז': הוא עמד חלקית. הוא עמד ברוב התוכנית אבל לא בכולה. צריך להבין שתוכנית ההבראה שלו נבנתה לפי אבני דרך שברגע שהם מושלמים במאה אחוזים, אפשר להתקדם. אם באבני הדרך הוא עומד, יתכן שהוא צריך לקבל כדי להשלים מקורות מימון והוא לא מקבל וזה יוצר לו בור, אז החלקה השנייה הרבה יותר עמוקה וזה כמעט בלתי אפשרי. מאלק באדר: ברשותכם, אני מצוי בענייני תוכנית ההבראה הקודמת. הבעיה היא לא העמידה באבני הבוחן והבעיה היא לא אם הוא יגבה עוד 200 או 300 אלף שקלים יותר או פחות, אלא הבעיה היא שתוכניות ההבראה שהוכתבו לרשויות, הם לא ישימות ואי אפשר ליישם אותן. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל את זאת לא הכתיבו לו אלא הוא חתם. מאלק באדר: הכתיבו לו. תאמין לי שהכתיבו לו. הכתיבו לי והכתיבו לו. רכאד חיידאן: יש מה שנקרא אונס בהסכמה ואונס בלי הסכמה. זה אונס בלי הסכמה. אני חותם על תוכנית הברא הכי אין לי ברירה אחרת. יש לי אפשרויות אחרות? מאלק באדר: אתה זוכר את המשבר של האשראי עם דיקסיה שנמשך שמונה חודשים? שר הפנים, קודמך, פורז, אמר עשרים אלף פעמים ויש לי ציטוטים בכתובים שאם תוך שבועיים המשבר של האשראי עם דיקסיה לא ייפתר, כל המועצות בארץ יקרסו והמשבר הזה נמשך שבעה-שמונה חודשים. היו"ר אופיר פינס-פז: הוא נמשך יותר. מאלק באדר: אתה מכיר את הנתונים מהתקופה בה היית שר הפנים. הרשויות המקומיות עם הפערים התקציביים האדירים שיש, אי אפשר לחיות כך. לפני הישיבה הזאת עיינתי בדוחות הכספיים של המועצה המקומית חורפיש ל-2006. רשות מקומית כמו חורפיש צריכה בשנה 34 מיליון שקלים ויש לה 25-25-27 מיליון שקלים. רכאד חיידאן: אם כן, זה המצב בו אנחנו מצויים. אגב, מה שאני מציג לכם כאן זה נחלת כל הרשויות המקומיות. כל הרשויות נמצאות במצוקה כלכלית קשה. ברשותכם, אני רוצה לעשות השוואה על דוחות כספיים של שנת 2005 ושלפתי את זה מתוך משרד הפנים כדי להציג לכם כמה נתונים בסיסיים כאן על מצב שמאלק הזכיר אותו וביקשתי שיעצור כי אני רוצה להציג אותו בצורה יסודית יותר. אני אקח כדוגמה את שלומי ואת חורפיש. בשלומי יש 6,000 נפש, שזה לא הרבה יותר גדול ממספר התושבים אצלנו אלא ב-10 אחוזים בלבד. הפער בתקציבים בין שלומי לחורפיש הוא כזה שבשלומי המצב הסוציו-אקונומי הוא 4 ואנחנו מדברים על הכנסות עצמיות 6.2 מיליון שקלים לעומת 19 מיליון שקלים. היו"ר אופיר פינס-פז: מאיפה הפער הזה? רכאד חיידאן: הפער הזה נובע מאזור תעשייה. היו"ר אופיר פינס-פז: אזורי תעשייה זה במשרד הפנים. זה שייך לוועדה המחוזית. אם אני הייתי יושב-ראש ועדה מחוזית במקומך, לא הייתי מקים אף אזור תעשייה חדש היום שהוא לא בישוב דרוזי או ערבי. רכאד חיידאן: אני רוצה להקל על הרצל. אני לא רוצה שיבנו לי אזור תעשייה אבל שייתנו לי 10 אחוזים ברמת חובב. הרצל גדז': זאת לא התפיסה היום. התפיסה היא לא להקים בכל כפר אלא לצרף את הישובים. אני רוצה להזכיר לך שבתקופה שהיית שר פנים העברנו בהצעת מחליטים רעיון לבצע חלוקת ארנונה בין אזורי תעשייה והר סמוכים. שלו כבר נמצא בחיוב. היו"ר אופיר פינס-פז: אני צירפתי. את ההחלטה העקרונית אני קיבלתי. הרצל גדז': נכון. צריך לקחת בחשבון שיש אזורי תעשייה סמוכים ואפשר להוביל מהלך על ידי ועדה מצומצמת לחלוקת ארנונה בין ישובים סמוכים. לצרף את אל סגור לבר-לב, זה אונס שלא בהסכמה כי עד שהם יראו משהו, זה עוד 40 שנים. אני מדבר על הארנונה של אזורי התעשייה והבאנו בזמנו תוכנית עבודה מסודרת אבל היא נגנזה בקדנציה הקודמת. זה מופיע בחוק ההסדרים. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל לא עושים את זה. הרצל גדז': לא עושים את זה. אם יאמצו את הרעיון הזה שאפשר לחלק ממקורות הכנסה באזורי תעשייה גם לרשויות סמוכות וזה יכול קצת להקל על רשויות חלושות. זה נכון לגבי חצור עם כל הסיפור של ראש פינה וכל האזור מסביב, זה נכון לגבי אל סגור במה שקשור לבר-לב, זה נכון לגבי שפרעם, זה נכון לגבי כל הרשויות. נאדיה חילו: אבל זה גם לא סותר. גם לתת את מה שיש וגם ההצעה של היושב-ראש שאם כבר מאשרים משהו חדש, לאשר את זה באזורים. זה לא סותר אלא אלה שני מסלולים. הרצל גדז': כיס-רסמיה עומד כאבן שאין לה הופכין. רכאד חיידאן: יש שם אזור תעשייה. הרצל גדז': הכל תקוע ולא מתקדם כבר כמה שנים. להתחיל חדש, זה יהיה התירוץ אבל עד אז מה נעשה? רכאד חיידאן: בקטע הזה אני מסכים עם הרצל. נכון, אני צריך למצוא מקורות תעסוקה לתושבים שלי בחורפיש. רציתי להדגיש את הנקודה ולומר שנכון שאני דורש לתושבים שלי מקורות תעסוקה וזה דבר הכרחי בתקופה הזאת. ראיתם את האבטלה במקום ואת האבטלה הסמויה. אגב, לגבי אבטלה, יש אבטלה של נשים אקדמאיות. נאדיה חילו: על זה רציתי לשאול. רכאד חיידאן: יש לי כאן 80 אקדמאיות שלא הולכות למכולת עם התעודה שלהם. זאת אחת הבעיות הקשות ביותר. ניסיתי לעשות עם משרד התעשייה פרוייקט כדוגמת קריית ספר של נשים חרדיות ויש לי את הפתרון של ההכשרה אבל אין לי פתרון קצה של השמה. זאת אחת הבעיות הקשות ביותר כאן אצלי בישוב. נאדיה חילו: בנושא הזה אנחנו יזמנו דיון בוועדה לקידום מעמד האישה שנדחה אבל אמור להתקיים דיון ספציפי בנושא של נשים אקדמאיות ואבטלה. רכאד חיידאן: עוד נקודה אחת בהשוואה בין חורפיש לשלומי. שימו לב שלמעשה תקציבי משרדי הממשלה לשלומי הרבה יותר גבוהים והם מקבלים מענקים מיוחדים במשך השנה. בסך הכל מענק משרד הפנים הוא מענק האיזון ומקבלים כמעט אותו הדבר למרות שיש פער בתקציבים. היו"ר אופיר פינס-פז: אגב, אל תטעה. כשאנחנו מגיעים לשלומי הבכי בשלומי נשמע עד חורפיש. רכאד חיידאן: יש להם גירעונות כמו שיש לי. המסקנה שכדי לנהל ישוב אני צריך 40 מיליון שקלים ולא 24 מיליון שקלים. היו"ר אופיר פינס-פז: הבעיה היא שראשי הרשויות תמיד אומרים שאין להם מספיק. זאת המסקנה הראשונה. רכאד חיידאן: מסקנה שנייה היא שכדי לנהל ישוב כמו חורפיש ושלומי אני צריך 40 מיליון שקלים. הנושא של ההשתתפות ותרומות. הוא מממן את המתנ"ס שלו ב-9 מיליון שקלים. רשום אצלי סכום מסוים שאני לא משלם אותו אף פעם. לגבי גביית ארנונה, אמרתי שהעלינו את הגבייה באופן משמעותי ביותר. התחייבנו לסכום מסוים השנה ונעמוד בו ואפילו נעבור אותו. נקודה חשובה לכל מי שמדבר על גביית ארנונה. חברים, מאה אחוזים ארנונה בחורפיש זה 10 אחוזים מסך כל התקציב העלוב שלי. היו"ר אופיר פינס-פז: אין לך בכלל ארנונת עסקים? רכאד חיידאן: אין שום דבר. שני משפטים לגבי תוכניות הממשלה, גם 561 וגם 412. תוכנית 412, למי שמכיר, זה חיזוק הישובים הדרוזיים, או יותר נכון גישור הפערים בישובים הדרוזים. תוכנית 561 היא תוכנית חיזוק הצפון. שלחו לי מכתב ואמרו לי שלחורפיש בתוכנית 561 יש 12 מיליון שקלים. שמחתי, אבל 5 מיליון שקלים מתוך הסכום הזה מהווים הלוואה של הביוב שקיבלתי בתקופה של מאלק, בשנת 2004. היו"ר אופיר פינס-פז: הכל עבודה בעיניים. רכאד חיידאן: ממחזרים לי מתנות. שר השיכון לא יודע שהוא צריך להקצות לי 1.220 מיליון שקלים ומשרד החינוך לא יודע שהוא צריך להקצות לי. זאת החלטת ממשלה ומשרדי הממשלה לא יודעים עליה. תוכנית 412 היא תוכנית שמהווה תוספת תקציבית לרשויות במשרדים השונים. יושב כאן האשם חברי היקר - וגם ליאור שילת לפניו – ואנחנו מנסים והגענו למצב בו פחות או יותר אנחנו יודעים לאיפה הכספים מגיעים ולאיזה משרד. חלק מהמשרדים קיבלו את הכסף אבל לא העבירו אותם לרשויות הדרוזיות. היו"ר אופיר פינס-פז: לא רק לרשויות הדרוזיות אלא גם לא לרשויות הלא דרוזיות. רכאד חיידאן: אנחנו מדברים על תוכנית 412. תוכנית 412 היא ישובים דרוזים. דוד בן-ימיני: תן לי דוגמה. רכאד חיידאן: משרד החינוך. ישבנו בישיבה קשה מאוד. אגב, 30 אחוזים מהתוכנית הם למעשה משרד החינוך. 153 מיליון שקלים. 1.3 מיליון שקלים פדגוגיה ועוד 50 ומשהו מיליון שקלים בינוי. לא קיבלנו. אני היום עומד ואין לי כסף לבנות גני ילדים. בנינו תוכנית. ישבנו כאן ביחד עם מפקחים של משרד החינוך, יחד עם סמנכ"ל משרד החינוך ואני הובלתי את המהלך הזה. דוד בן-ימיני: זה נראה לי מוזר. רכאד חיידאן: תבדוק. אני הובלתי את המהלך הזה, בנינו תוכנית ארבע-שנתית לחורפיש ברמה של שעת לימוד, זה אושר על ידי משרד החינוך אבל שעה אחת לא קיבלנו. אישרנו אותה בינואר שנה שעברה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני שמח להיות בחורפיש. הבטחתי לך שאני אבוא כאשר היית בישיבת הוועדה ואכן באתי. היינו היום בפקיעין ואני רוצה להתחיל דווקא בפקיעין כי זה סימפטום להרבה מאוד דברים. אני אומר לכם שהאנטנות שיש בפקיעין החדשה מרוחקות 100-200 מטרים מפקיעין, אלה הכל שטויות. הן לא מסכנות את פקיעין והכל שטויות. אפשר לומר שאם מדובר ב-10-15 מטרים, אולי, אבל הן נמצאות במרחק של 100 מטרים. זה היה תירוץ למה שקרה בפקיעין ולא היה הדבר האמיתי. בעיקר בקרב הדור הצעיר יש תחושה קשה מאוד של קיפוח ותסכול. הם ישראלים לכל דבר ועניין והם ממלאים את חובותיהם, הולכים לצבא ולמשטרה ולכל דבר, ולא תמיד זה נוח ולא תמיד זה קל ובסוף הם לא מוצאים את עצמם ומרגישים, חלק גדול – אני לא רוצה לדבר בשמם – אזרחים סוג ב' או מרגישים שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם. קריאה: מזמן עברנו את השלב של אזרחים סוג ב'. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אנחנו עכשיו בשיחה. יכולתי לומר סוג ב' או סוג ז', אבל עזבו את זה. הם מרגישים תסכול מאוד מאוד עמוק עד כדי כך שגם הדבר הזה בא לידי ביטוי בפרצי אלימות ובחוסר כבוד. שמעתי שזרקו אבנים על הרכב של שייח' מואפק ואלה לא דברים קטנים. אני יודע מה זה ראש העדה בציבור הדרוזי וזריקת אבנים על מכוניתו זה לא דבר קטן. יש כאן התפרקות של משמעת, יש כאן בעיות פנימיות מאוד לא פשוטות, של הבדל בין הדורות, מסורת, אלף ואחד דברים. אני מסתכל על כל הדברים כאילו שלא עזבתי את משרד הפנים. אלה אותן בעיות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם אחר פעם. עוד פעם אני שומע על דקסיה, עוד פעם אני שומע על תוכניות ההבראה, עוד פעם אני שומע סיפורי מעשיות וכולי. בארנונה צריך להיות שינוי. אני מחכה לעבודה של הממשלה כי עושים איזו עבודה עכשיו בקשר לארנונה. את הארנונה אתה גובה מהמטר הראשון בניגוד למס הכנסה שחצי המדינה לא משלמת מס הכנסה כי היא מתחת לסף המס. אין מתחת לסף המס בארנונה כי זה נכס. הארנונה בישוב הערבי והדרוזי בגלל המנטליות והמסורת וכדומה, אדם יכול להיות שיש לו בית מאוד יפה אבל אין לו מה לאכול ואנחנו מכירים את זה. גם את זה צריך קצת לשנות כדאי שיהיה לו מה לאכול ושיהיה לו חימום בחורף. רכאד חיידאן: אנחנו עשינו איזושהי רפורמה בקטע הזה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני חושב שצריך לעשות רביזיה בגביית ארנונה. אני חושב שיכולים להיות אנשים בישראל שלא ישלמו ארנונה והמדינה תפצה את הרשויות בתוך הנוסחה. רכאד חיידאן: יש תקדים. תקדים מעלות. מעלות משלמים נדמה לי עד מטר מסוים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני לא רוצה להיכנס לזה אבל יש אנשים במצב סוציו-אקונומי מסוים. כמו שבמס הכנסה לא כולם משלמים כי המדינה הבינה שאי אפשר לגבות מאנשים שמרוויחים שכר מינימום. היום מדינת ישראל היא מדינה שיכולה להיות יותר סוציאלית. יש צמיחה אדירה במדינה והבעיה היא שהיא לא מתחלקת בין כולם אלא היא נתקעת בעשירון הראשון, ב-700 אלף אנשים הראשונים, אחרי כן בעשירון השני פה ושם ובזה נגמר הסיפור. הפערים רק מתרחבים והולכים וגדלים. יושבים החבר'ה באוצר, אני מכבד אותם אבל אני חושב שהם ממיטים עלינו אסון בעניין הזה של חוסר הבנה ולצערי השרים משתפים פעולה. אפילו אני שיתפתי פעולה קצת יותר מדיי אבל השרים שהחליפו אותי משתפים פעולה. רוני בר-און היה מספר לי כמה זה נכון ואיך זה יכול להיות שמשלמים ארנונה ולא יקבלו כלום. השאלה לאן אתה מוביל את העניין, מה זה ארנונה? אין לו פה בכלל ארנונה מסחרית. אני רוצה לראות את כל ראשי הערים היהודים איך הם מסתדרים בלי ארנונה מתעשייה ורק מארנונה מהתושבים. נאדיה חילו: אלה תירוצים. היו"ר אופיר פינס-פז: יש אבני בוחן ואף פעם אתה לא יוצא מהברוך. באופן מובנה לא מוציאים אותך מהברוך ומצדיקים את זה ואומרים שזה הכי נכון. דיברתי עם שר הפנים הנוכחי שהוא אמנם טיפה רואה את הדברים אחרת, לא מספיק אחרת אבל קצת אחרת, יחסית לרוני בר-און ולא יחסית אלי. אנחנו חייבים שינוי יסודי בכל הגישה של הממשלה שהכל מתחיל ונגמר באגף התקציבים או בכל מקום אחר וכמה ארנונה גובים בחורפיש ואני אומר שיש עוד מבחנים. אם זה יהיה המבחן הבלעדי והיחידי, לעולם אנחנו לא נצליח להוציא עשרות ישובים – ולא רק חורפיש – מהסוציו-אקונומי 4, מהגירעונות ומחוסר היכולת לתת לתושבים את הדברים האלמנטריים שמגיעים לכל תושב במדינה. אני במקרה נולדתי בראשון והוא נולד בחורפיש, אבל זה לא משנה. מגיע לו משהו אחר ממה שמגיע לי כאזרח במדינה? לא. שלא תחשבו שאני אומר את זה רק כאן אלא אני אומר את זה בכל משרדי הממשלה ואני אומר את זה בוועדת הפנים בכנסת. זה לא שאני בא לעשות עליכם רושם אלא זאת העמדה שלי. קשה מאוד לשנות כי האוצר מסתכל על השלטון המקומי כמשאבה של כסף. כל שקל שחוסכים, זה הכל, הם לא מאמינים שיצא מזה משהו. אם הם היו יכולים, הם היו מבטלים את כל השלטון המקומי. הם לא מאמינים בכל הדבר הזה מ-א' ועד ת'. הרצל גדז': ברשותך, אני רוצה להתייחס לתוכניות הבראה. לדעתי תוכניות ההבראה הן כישלון בתפיסה ובגישה. להביא רשות לאיזון כספי שמזרימים כספים ועושים תרגילים חשבונאים על ידי חשב מלווה, זה נחמד. אני חושב שהתכלית של תוכנית הבראה זה לקחת רשות ולהרים אותה בדרגה אחת או שתיים. אם לא יעשו תוכנית הבראה שמשלבת בתוכה גם את משרדי הממשלה כדי שאיגום המשאבים יהיה מול יעד ומשימה שיש לרשות בתיאום עם ראש הרשות, הרי אנחנו מדברים על שדרוג רביעי או חמישי. אם אתה עושה כל כך הרבה שדרוגים, משהו כאן דפוק, משהו כאן לא קורה. זה לא שמביאים יותר כסף אלא זה אותו כסף שמביאים אותו בצורה אחרת. קיצצו 180 ואז אמרו להם שיחזירו להם 100, אבל ה-100 שהחזירו זה מה שלא נתנו במענק המותנה שלא קיבלו בגלל ה-20 אחוזים. כל הדברים האלה אלה תרגילים. היו"ר אופיר פינס-פז: המציאות היום במחוז שלך היא כמו שאני מכיר? זאת אומרת, רובם בתוכניות הבראה שלא מתבצעות? או שקורה משהו אחר ב-2007? הרצל גדז': יש לי פה נתונים. היו"ר אופיר פינס-פז: נכנס הרבה כסף במלחמה. הרצל גדז': אנחנו נמצאים במלחמת הישרדות שראש רשות, כל 1 בחודש מתעורר איך הוא מכין את הכסף לשלם משכורות. היו"ר אופיר פינס-פז: זה לא השתנה. הרצל גדז': אם אתה לוקח לו 20 אחוזים מענק מותנה מראש, זה כסף ממה שאין לו, ואין לו גם מהארנונה, אז מראש הוא מתחיל בגירעון. היו"ר אופיר פינס-פז: איך משנים את זה? הרצל גדז': לקחת רשות ולעשות לה תוכנית כלכלית פיתוחית שזה יביא לידי ביטוי גם את הפיתוח האורבני, גם את פיתוח התשתיות, גם את הביוב. יש לו תוכנית הבראה בגלל הלוואת ביוב שלו שמשרד אחר חייב אותו. כך זה עובד. אם לא ייקחו רשות ויעשו לה תוכנית בין-משרדית משולבת וכל משרדי הממשלה מכוונים לרשות הזאת באותה מידה, ולא שיבוא משרד א' ויחלק כסף ומשרד ב' ייתן משהו וזה ייראה כמו שזה נראה. היו"ר אופיר פינס-פז: זה יכול לעשות רק ראש אגף תקציבים באוצר. הרצל גדז': קודם כל צריך לגבש את התפיסה ברמה הלאומית שכך עושים. תוכנית ההבראה צריכה לשים מטרה. תוכנית ההבראה של חורפיש זה לא האיזון שלו אלא אני רוצה להביא אותו מסוציו-אקונומי 4 לסוציו-אקונומי 5 עם אבטלה שיורדת מ-9 ל-4. זאת תוכנית ולא איזון כספי. דוד בן-ימיני: שאל היושב-ראש מה המשמעות של תוכנית כזאת. מה שאתה אומר בעצם זה שזה כמו לבוא ולהביא את הישוב, להשקיע בו תקציבי פיתוח ועוד דברים רבים ומרכיבים. היו"ר אופיר פינס-פז: למה זה נעשה? עד עכשיו לא חולקו תקציבי פיתוח? רכאד חיידאן: לא. היו"ר אופיר פינס-פז: כמה אמורים להיות תקציבי פיתוח של משרד הפנים? רכאד חיידאן: 208 אלף שקלים לחורפיש. מה אני יכול לעשות עם הסכום הזה? הרצל גדז': מה שקרה עם תקציבי הפיתוח, יש פה איזשהו פטנט. יש עכשיו תקציבי פיתוח שהם מניבים כלכלית, אז ברור לך שלרשויות בסוציו-אקונומי 1, 2, 3 אין להם פרויקטים כלכליים שמניבים כלכלית, ולכן את הכסף הזה הם לא יקבלו. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה זוכר מה היה כלל התקציב? הרצל גדז': אני לא זוכר את המספרים. חילקנו למחוז הצפון השנה פחות מאשר חילקנו בשנה שעברה, בבסיסי כי כל הכסף הושקע לכלכלי העתידי שאמור להיות. אני אומר שהמצב ברשויות הוא משברי קשה ויש פה הידרדרות. לדעתי מסתירים את העניין. הרשויות בקריסה והעסק הזה יגרום להתעוררות. לעשות תוכנית הבראה אינטגרטיבית לכל רשות עם הגדרת מטרה ויעדים רב-שנתית ולא לעבוד מול כל רשות כל ארבעה חודשים על איזון תקציבי כזה או אחר. אלה שטויות וזה לא רציני. הוא מאוזן תקציבית חודשי מצוין, אבל מה עם הגירעונות של ה-100 מיליון שיש לו? הם בבנק עדיין והוא משלם את הכסף ואם כן, מה יוצא מזה? אם לא ייקחו את התוכנית ויעשו את הכל ביחד, מה יצא מזה? נאדיה חילו: לגבי העורף, המקלטים, התקציבים וכל ההבטחות שהיו, היו דיונים גם בוועדת הפנים וגם בוועדת הכספים שאני שותפה להם, אני יכולה היום להגיע למסקנה שבעצם מאז המלחמה ועד היום המצב הוא אותו מצב ואין שום שינוי מעשי. כלומר, מה הובטח ומה לא הובטח, התקציבים, המיגון, הגנים שדיברת עליהם. בשורה התחתונה אפשר להסיק שכלום עדיין לא השתנה. דוד בן-ימיני: התשובה היא לא. נאדיה חילו: זה מה שאני הסקתי מהדברים של ראש העיר. רכאד חיידאן: בחורפיש לא זז כלום. נאדיה חילו: ברור שהשלטון המקומי כולו קורס וזה לא סוד שהקריסה הטוטאלית קשורה באופן כללי לישובים הערביים והדרוזים. יש קריסה הדרגתית ויש קריסה טוטאלית. כנראה שחורפיש נמצאת בתוך המעגל הזה הכללי כאשר מדובר בקריסה כמעט טוטאלית. אני בטוחה שלא מדובר בגבייה של מאה אחוזים שנותנת 10,000 שקלים אלא יש פה צורך בשינוי מדיניות והתייחסות כוללת רוחבית שתבוא ותסדיר את כל העניין הזה. לא רק לתת מענקי איזון או מענק כזה ואחר כי גם זה לא יפתור את הבעיה אלא יהווה כיבוי שריפה. מעבר לחורפיש, אולי גם לוועדת הפנים צריך להיות תפקיד כזרוע מניעה לכל מה שקורה עם שר הפנים ועם שר האוצר. אני מסכימה אתך שאנחנו מדברים על משרד האוצר ונעריו וההתרשמות היא קשה מאוד. עבורם זה כמו לגו שמניעים ממקום למקום. הרבה פעמים אין התייחסות לאלמנט האנושי של השטח ולצרכים של השטח. מה שמניע זה רק הכספים ורק החסכון. בעניין הזה לצערי אני ממש לא אופטימית. שמעתי גם את מה שהצעת. אני חושבת שההצעה שהצעת לגבי הקמת תשתיות תעסוקתיות וגבייה, אם זה קיים, להכליל את זה, ואם זה לא קיים, לחדש. זה מרכיב אחד שאמור להיות בין כל המרכיבים הנוספים שצריכים להיות בתוכנית כוללת. אני ריאלית ומניחה שלא יתחילו ברה-ארגון טוטאלי בכל הישובים, אבל קחו פיילוט. כלומר, קחו כמה ישובים כפיילוט. לשם כך נדרשת החלטה ממשלתית כי זה הרבה מעבר לרמה המקומית. צריך לבוא ולומר שעד היום נכשלנו כי אם השלטון המקומי בכלים שיש לו היה מצליח, המצב היה אחר. כלומר, צריך אומץ מאוד גדול קודם כל להודות אבל עדיין אין הודאה שיש כישלון בעניין. כל עוד אין הודאה מאוד ברורה שהשיטות שמופעלות עד היום הן שיטות שנכשלו, צריך ללכת על משהו כולל, לקחת כפיילוט שניים-שלושה ישובים – הוועדה יכולה להוביל את זה – ומפה לצאת למשהו הרבה יותר גדול מבחינת מדיניות כוללת שתיקח את כל המרכיבים בחשבון. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו חייבים לנסוע לאביבים. אני רוצה לומר לכם שני משפטים. תמונת המצב בחורפיש ברורה. אנחנו הולכים לעזור לכם כמיטב יכולתנו כסניגורים וכחברי כנסת. אנחנו לא בתפקידים ממשלתיים. לגבי העובדה שתוכנית הפיתוח של הצפון עדיין לא הגיעה לחורפיש, אני מתכוון להוציא מכתב לראש-הממשלה בעניין הזה. אנחנו נקיים דיון בוועדה על כל נושא התוכנית אבל על חורפיש אנחנו נוציא מכתב מסודר בעניין הזה. לגבי תוכנית ההבראה של חורפיש. אני מתכוון לשוחח עם שר הפנים במסגרת השיחות התקופתיות שיש לנו אחת לשבועיים כאשר אנחנו נפגשים וגם עם מנכ"ל משרד הפנים אני נפגש והשבוע יש לי פגישה אתו ביום חמישי. זה אבסורד מוחלט. אנחנו הולכים לייצג אתכם בעניין הזה כמיטב היכולת ולעזור לכם לקבל את המענקים ואת ההלוואות כי אחרת יהיה בלתי אפשרי לצאת מהמלכוד בו אתם נמצאים בתחום ההבראה. לגבי המקלוט. אני מבין שכאן נעשית עבודה למרות שיש עוד מה לעשות. יש עוד פער בין מה שאתם יודעים שהתחייבו כלפיכם לבין מה שפיקוד העורף התחייב כלפיכם. רכאד חיידאן: יש כאן בעיה. מה זה נעשית עבודה? אפילו מה שתעשו, זה עדיין לא פותר את הבעיה של 30 אחוזים. 30 אחוזים מהתושבים שלי אין להם מקלטים. דוד בן-ימיני: יש פערי מקלוט בכל הצפון ולא רק אצלכם. אתה תגיע לצפת ותראה ש-16-18 אחוזים מהתושבים שם לא מוגנים. כלומר, זה לא רק בחורפיש אלא גם במקומות אחרים. רכאד חיידאן: אני בקו עימות ואני כבר עברתי ארבע מלחמות. היו"ר אופיר פינס-פז: אני מודה לכם. ביקור הוועדה בעיריית צפת ישי מימון: ברשותך, חבר הכנסת אופיר פינס, אני מודה לך שהגעת לצפת ומודה גם לחברת הכנסת נאדיה חילו לבדוק, וטוב שבודקים היום כי אני חושב שבסך הכל אנחנו עברנו מלחמה לא קלה, מלחמה שהייתה ברובה בעורף והעורף לא היה מוכן. את הדברים האלה צריך לומר במיוחד לאור מה שאמר אלוף פיקוד העורף. היו"ר אופיר פינס-פז: במקרה יש לי את המכתב. ישי מימון: אני רוצה להקריא לך מה חושב עלי אלוף פיקוד העורף בזמן המלחמה. זה דבר מאוד חמור ואתה חייב לשמוע. היו"ר אופיר פינס-פז: אני רוצה שהפיקודים של אלוף פיקוד העורף ישמעו את זה. אלוף פיקוד העורף נחקר בוועדת וינוגרד כמו כולנו – כולנו נחקרנו וגם אני נחקרתי כי הייתי שר בממשלה – והעדות שלו פורסמה ביום חמישי האחרון. בעדות שלו הוא כותב כל מיני דברים שהקראתי אתם למי שהיה אתי במעלות ולגבי צפת לא הקראתי כי זה לא היה רלוונטי למעלות. לגבי צפת הוא אמר כמה דברים אבל הדבר המרכזי שהוא אמר על צפת היה שלאורך כל הדרך הוא לא ידע מהי תמונת המצב האמיתית, לא הוא ולא אחרים. רק לאחר כשבועיים-שלושה הסתבר לו מה תמונת המצב האמיתית בצפת. עד אז אמרו לו שהכל בסדר. ישי מימון: נתתי לך את המכתב כי אולי תיפגש אתו ותראה לו את זה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני אמור להיפגש אתו ביום שלישי. הוא ואני מופיעים בכנס שדרות לחברה וכתוב: אלוף פיקוד העורף מוזמן אבל לא כתוב שהוא יגיע. אני חושב שהוא לא יגיע. הייתי אמור להופיע אתו כנס של המכון לדמוקרטיה בחיפה, היה פאנל עם ראש העיר חיפה ואנשים נוספים, אלוף פיקוד העורף היה מוזמן אבל הוא לא הגיע. נראה, אולי ביום שלישי הוא יגיע. אם הוא יגיע ביום שלישי, אני נותן לו את זה. ישי מימון: עליתי לשידור ברדיו. ראש הממשלה ביקר כאן בשיא נפילת הטילים. קריאה: ב-26 ביולי. ישי מימון: הוא כותב: "ישי, יישר כוח, צפת מהווה סמל לעמידה איתנה בזכות – המנהיגות, האחריות, הדוגמה שאתה מפגין בשעות הקשות שעוברות על הצפון בכלל ועל צפת בפרט. ג'רי, אלוף פיקוד העורף". זה צריך להגיע לוועדה. היו"ר אופיר פינס-פז: אני חשוב שג'רי פטור מצינון. אם הוא רוצה לעבור לפוליטיקה, הוא כבר לא צריך צינון. קריאה: לא נעים, הוא לא כאן, בוא נעזוב אותו. ישי מימון: אני אומר את הדברים כי אתם הנציגים של ועדת הפנים של הכנסת. היו"ר אופיר פינס-פז: מי צייר את זה? ישי מימון: ג'רי. הוא נתן לי את זה. נאדיה חילו: זה אוטנטי, למוזיאון. ישי מימון: תוך כדי זה שראש-הממשלה נמצא כאן, הוא צייר וכתב את הדברים. אני בכוונה מציין את זה כי הזדעזעתי ממה שהוא אמר גם בכלי התקשורת ומה שהוא אמר על צפת, נהריה ומקומות אחרים. אני חושב שהוא צריך להתפטר. הוא היה צריך לקחת דוגמה מאלוף פיקוד הצפון שקם והלך, למרות שאני חושב שהוא פחות אשם מג'רי, ואני חושב שהוא צריך לקחת דוגמה מהרמטכ"ל שהוא פחות אשם מג'רי, כי ג'רי היה אחראי על כל פיקוד העורף והמבחן הקשה ביותר שהיה לנו כאן – לנו, לרשויות – היה המבחן של העורף. העורף הופגז כאן בצורה מאוד קשה, פיקוד העורף לא ידע לא מימינו ולא משמאלו, אבל את המכתבים שלי, מה שקיבלתי, את הציונים שקיבלתי מפיקוד העורף, העברתי אליך כדי שיהיו אצלך. לא יעלה על הדעת שאנחנו ראשי הערים, ישתמשו בנו כל פעם כדי לנגח אותנו בעימות כזה או בעימות אחר. לא יעלה על הדעת שאנחנו אחראים על המלחמה, אנחנו אחראים על עצירת הטילים, אנחנו אחראים על כל מערך האימה שעברנו אותו. אני רוצה להיכנס לנושא של צפת. צפת במשך 50 שנים לא הייתה במאזן האימה בשום עימות חזיתי, לא בצפון וכך גם חצור. לכן הדברים הם משותפים וכשאני מדבר על צפת, אני מדבר גם על חצור שגם היא לא הייתה בתוך מעגל האימה. אנחנו ברגע אחד הופכים להיות האשמים המרכזיים. בא לכאן מבקר המדינה עם כל הסוללה שלו ומתחיל לחפש קרובי משפחה של ראש עיר כזה או ראש מועצה אחר שאולי אני שלחתי או הוא שלח, ואולי שלחנו את בני הדודים שלנו לקבל בית מלון כזה או אחר. אצלי זה לא קרה, וגם אצל שאול זה לא קרה, אבל זאת אחת התגובות הקשות ביותר לאחר המלחמה. הייתי רוצה לדעת אם אמי שתיבדל לחיים ארוכים, שהיא בת 80, מה ההבדל בין סוג הדם שלה לבין סוג דם של מישהי אחרת שבאמת יצאה לבית מלון אבל אותה שלחתי לאחי במרכז הארץ, לבני-ברק. זה להראות לך שאתם כוועדה הגוף היחידי שיכול להגן על הפריפריה, על העיריות החלשות, על מה שקורה ומה שנחתך בתוך הוועדות. לצערי הרב זה לא כמו בתקופה שלך כאשר ידעת לחלק את הכספים בצורה מאוזנת והיית בצפת וממך גם קיבלנו מענק מיוחד עת היינו במצב מאוד קשה. היום גם החשב בא ואומר שאנחנו נמצאים במצב של חלוקת כספים לא מאוזנת אלא פוליטית ויש הבדלים גדולים מהותיים כאשר מדובר במי שנכנס דרך סיעה כזאת או אחרת, ואני לא רוצה להכביר מלים אבל כמובן שאנחנו רואים את זה ושומעים את הדברים, אנחנו לא עיוורים ולא חירשים. לגופו של עניין. כרגע צפת שידרגה את עצמה מבחינת המוכנות. אני חושב שזה לקח זמן אבל זה בזכותו של בן-ימיני – ואני זוקף את זה רק לזכותו – שהוא איש מקצוע, איש צבא לשעבר שלקח על עצמו את המינהלת. כרגע יש לנו 120 מקלטים ציבוריים שנמצאים בשיפוץ מסיבי ואני מקווה שעד סוף נובמבר נוכל לסיים את השיפוץ של המקלטים הציבוריים האלה. אני חושב שבמקום שהממשלה תעשה את הפעולות, לצערי הרב קרן ידידות לקחה על עצמה לעשות את הפעולות הנדרשות במקלטים המשותפים. היו"ר אופיר פינס-פז: ועוד תוקפים אותו. דוד בן-ימיני: לא תוקפים. היו"ר אופיר פינס-פז: ראיתי בעיתון. דוד בן-ימיני: אני מהלל ומשבח. קריאה: תקרא את עיתון "ידיעות אחרונות" של סוף השבוע. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה חושב שאתה כל הממשלה, אבל אתה לא כל הממשלה. דוד בן-ימיני: אמרו ממשלה. אני לא יודע על ממשלה שתקפה אותם. היו"ר אופיר פינס-פז: תקרא עיתונים. אתה לא קורא עיתונים? יש ארבעה עמודים שאקשטיין לא שווה שום דבר, הוא סתם בן-אדם וכל מיני דברים נוראיים שאומרים עליו בממשלה. מי שהגן עליו היה יוסי שריד. דוד בן-ימיני: לא. הוא בסדר גמור. הם עושים עבודה מצוינת. היו"ר אופיר פינס-פז: גם אני חושב. אני עבדתי אתו צמוד מאוד. דוד בן-ימיני: הם עושים מקלטים משותפים ואנחנו עושים מקלטים ציבוריים. היו"ר אופיר פינס-פז: אני מסכים אתך. ישי מימון: אני רוצה לומר שקרן ידידות נכנסה וסיימה כרגע את נושא הסקר ותתחיל להיכנס לעבודה וגם המקלטים המשותפים שנמצאים בבתים משותפים יקבלו איזושהי דחיפה. כמובן שכל שדרוג של מקלט כזה נותן פתרון של עוד מספר שעות ואולי מספר ימים מצומצם שאפשר לשבת בו בשעת הפגזה. אני חייב לומר כאן משפט מאוד מכריע. לצערי הרב איך שאני רואה את הדברים כפי שהם מתנהלים היום, אין תפיסה מערכתית של משרד הביטחון ושל הממשלה ברגע שיהיה עימות חזיתי עם סוריה. אני חייב לומר את הדברים כי הם מוקלטים ואם פעם ירצו להעמיד אותי למשפט, לפחות יראו שאמרתי את הדברים בצורה אמיתית. חייב להיות פינוי אזרחי בעימות הבא. לא יעלה על הדעת להשאיר את כל האזרחים בצפון אם יש עימות חזיתי עם סוריה. מה שהולך לקרות עם סוריה, זה לא חיזבאללה. אני לא איש צבא, אני ראיתי מה שעבר עלינו ב-34 הימים והתגברנו על זה, אבל מה שיקרה עם סוריה, כשנקבל פה פרוג בינוני וקצת למעלה מזה, זה בלוק של 90 משפחות שיעוף ימינה ושמאלה ולא תראה אף אחד. אני חייב לומר את זה. אם הממשלה תדע מראש שעומד לפרוץ עימות ואם הממשלה רוצה ליזום עימות מצדה, אני חושב שחייבים לעמוד על כך שבמקומות רגישים – ואני בכוונה מדגיש ואומר מקומות רגישים, וצפת היא מקום רגיש ותכף אני אכנס לזה – יהיה פינוי של התושבים. אנחנו היום נמצאים בבעיה אסטרטגית מבחינה ביטחונית לאור העובדה שפיקוד צפון שוכן בצפת, לאור העובדה שאחד הבסיסים הרגישים ביותר – ואני לא רוצה לומר כרגע על איזה חיל אני מדבר – נמצא בתוך השטח המוניציפאלי של צפת. יש פה עוד מתקן אחד שהוא סודי ביותר ועוד מתקן אחד שהוא שייך ל-נ.מ. כלומר, ארבעה בסיסים רגישים ביותר שנמצאים בתוך צפת. לא יעלה על הדעת שמאה אחוזים מהתושבים יישארו בשעת עימות חזיתי עם סוריה. טוב שהדברים מוקלטים, טוב שאני אומר אותם, אני הנציג של התושבים ואני חייב לומר את הדברים האלה. מה שקרה לנו במלחמה האחרונה היה שחלק מהתושבים יכלו לצאת החוצה וטיפלנו אולי ב-50 אחוזים, ב-40 אחוזים, ב-60 אחוזים מהתושבים – תלוי ברמות ההפגזות, תלוי ברמות של המטחים הכבדים שירדו על צפת – אבל אני אומר שלא יעלה על הדעת שאם יהיה לנו עימות חזיתי כולל עם הסורים, התושבים יישארו אלא צריך למצוא פתרון במיוחד אם מדינת ישראל מחליטה ליזום או שהיא יודעת שעה אחת קודם לכן. אני לא מזלזל בעבודה היפה שעושה כאן משרד הביטחון לגבי הנושא של שדרוג המקלטים, דבר שהוא חשוב. היו"ר אופיר פינס-פז: אבל לא בונים חדשים. ישי מימון: אני לא בונה ואני אומר גם למה אני לא יכול לבנות. אני עכשיו נכנס לבעיה השנייה. עם כל הכבוד לשדרוג ועם כל הכבוד להרחבה של המקלטים, צפת היא בין הערים הבודדות בגליל שיש לה גידול טבעי של 2 אחוזים באוכלוסייה. יש פערי מקלוט בצפת מהגבוהים ביותר שאנחנו כרגע לא מסוגלים לתת מענה. זאת אומרת, אם יהיה לי כרגע עימות חזיתי – ולא משנה אם בגזרה כזאת או אחרת – יש לי בין 10,000 ל-15 אלף תושבים שנמצאים ללא מענה מבחינת מקלוט. היו"ר אופיר פינס-פז: אמר קודם בן-ימיני בסביבות 18 אחוזים. דוד בן-ימיני: כן. אנחנו מדברים על 18 אחוזים. ישי מימון: הוא מדבר על 18 אחוזים, הוא מדבר על 6,000 תושבים ואני מדבר על מספר כפול מזה. אתה אומר 6,000 תושבים ואני אומר 12 אלף תושבים, לפי ה-18 אחוזים. אני חייב לומר את הדברים כי אנחנו נמצאים בוועדה מאוד חשובה של הכנסת. קריאה: גם 6,000 זה מספר גדול. ישי מימון: קל וחומר. אני אומר את הדברים כדי שהם יהיו מובהרים מלכתחילה. אני לא בא להאשים. היו"ר אופיר פינס-פז: אתה אומר שאי אפשר לסגור את זה. ישי מימון: אני אומר שאי אפשר לסגור את זה גם אם הממשלה תיכנס למרתון. אני לא יודע מה קורה אצל שאול ידידי, אבל בטוח שגם שם זה כך וכי גם שם אין להם את כל סגירת פערים המקלוט, אבל הוא בטח ידבר ואני אשמח מאוד שהוא יאמר את הדברים. הבעיה בצפת היא שאנחנו נמצאים בעיר מאוד ישנה עם תשתיות ישנות. אני מדבר על עיר עתיקה, אני מדבר על קריית אומנים, אני מדבר על מבנים שנבנו כאן לפני 400 ו-500 שנים. זאת לא עיר מודרנית שבכל בלוק אתה שם מקלט. בבלוק אחד במאור חיים יש למעלה מ-90 משפחות כאשר כל משפחה מונה למעלה מ-10 או 15 נפשות, כאשר יש להם בסך הכל בכל הבלוק 80 מטרים מרובעים של מקלט. גם אם אני אשים אותם כמו סרדינים, הם לא מסוגלים לעמוד שם. היו"ר אופיר פינס-פז: אי אפשר לשדרג את זה. ישי מימון: אין מקום. אני יכול לתת אווירה יותר חמה, אני יכול לתת מקלט קצת יותר טוב, אבל אין מקום. לכן הפינוי כאן מחויב המציאות עוד לפני שאנחנו מתחילים לטפל בתושבים. אם אני אצטרך לטפל בו בשעת מבחן ב-32 אלף תושבים, אנחנו נהיה בפני קריסה. אחד הדברים החשובים שאני רוצה לציין ואני מבקש שהדברים האלה יישמעו וגם יירשמו. לא יעלה על הדעת שבמקומות רגישים אני מקבל את פיקוד צפון שבועיים או שבועיים וחצי ואת היקל"ר אני רואה בתקופה יותר מאוחרת בשעת עימות. אני דורש שבשעת עימות פיקוד העורף חייב להכין גדוד לכל הערים שנמצאות בעימות חזיתי ישיר וזאת אחת הבעיות הקשות שיש להתנהלות פיקוד העורף והוא זרק עלינו את כל הבוץ. אנחנו התנהלנו כאן בשעות ההפגזה, עוד לפני שפיקוד העורף הגיע, אנחנו פתחנו את הצירים, אנחנו נתנו מים, אנחנו נתנו מזון חם, נתנו תרופות. הייתי צריך לבקש טובה מיצחק גבאי שהוא ראש השב"ס כאן בכלא צלמון, הוא נתן לי 120 אסירים ואתם התנהלתי מצוין עד שפיקוד העורף בכלל הבין מה קורה. יש לי ויכוח עם ג'רי בקטע הזה. הוא קפץ לתקשורת, הוא אלוף, אותו שומעים קצת יותר ואותי פחות, אבל לא משנה. לדעתי טוב תעשו אם תחייבו את פיקוד העורף לגייס מילואים כבר ביום הראשון ולא להתחיל לעשות סקר אחרי 10 ימים כאשר אנחנו לא יודעים אם יש לנו זקנים וקשישים בתוך הבתים, אם הם כלואים או לא כלואים, והבושה הגדולה ביותר הייתה אם חלילה היינו מוצאים מספר קשישים בתוך הבתים. היו"ר אופיר פינס-פז: אין לך ויכוח אתו כי הכותרת של המאמר שלו היא שהוא מרוצה. ישי מימון: אם הוא מרוצה, כולנו נכשלנו. אתה יכול לרשום את מה שאני אומר ואני יכול לומר לו את זה בכל פורום. אני אומר את הדברים, הדברים הם קשים, הם נחרצים, אבל שאף אחד לא יספר לי סיפורים. אני הייתי כאן במלחמה, לא יצאתי מכאן אפילו לא לשעה אחת. היו"ר אופיר פינס-פז: האמת שגם אני הייתי כאן במלחמה. ישי מימון: אתה ראית אותו כשהגעת וזה סימן שלא ברחתי כי יש אנשים שחושבים שגם ראש העיר ברח. היו"ר אופיר פינס-פז: היו לך כאן בעיות. היו לך בעיות עם העובדים. הוא היה המנכ"ל? ישי מימון: הוא לא היה המנכ"ל. היו"ר אופיר פינס-פז: הייתי כאן וראיתי את קוצ'יק. ישי מימון: הם רק הפריעו. מוטי כהן: אבל הקוסם שהבאתם, הוא הגיע. ישי מימון: הוא עזר יותר מקוצ'יק. אני חייב לענות לך בקטע הזה של עובדי עירייה כי זה מאוד חשוב. היו כאן למעלה מ-120 עובדי עירייה. אני לא חושב שאני צריך לרתק כאן עוזרת גננת ואני לא חושב שאני צריך לרתק פקידה כאשר היא צריכה להישאר בבית או לעזוב את העיר. כל אותם עובדים שהיו בשירות הרווחה היו כאן, בשירות הפסיכולוגי היו כאן, מחלקת הנדסה הייתה כאן, מחלקת מים הייתה כאן, מחלקת חשמל הייתה כאן, לשכת ראש העיר הייתה כאן, כל העובדים החיוניים היו כאן. נכון שאדם מסוים נקלע לפחדים והוא נקלע להלם, וזה קורה גם לחייל בקרב. באותו רגע שזה קרה, שחררתי אותו מהתפקיד. בא לכאן שר הפנים דאז, ישב פה ידידי והיה לנו כאן ויכוח ושלחתי אותו חזרה לירושלים, את שר הפנים, ואמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יכנס לכאן ושיצא החוצה. הוא אמר לי שעוד יומיים - שר בכיר בממשלת ישראל שהיום הוא שר האוצר – המלחמה תסתיים ואולי נחשוב על איזו ועדה קרואה. בינתיים הוא לא שר הפנים ואין ועדה קרואה ואני שמח על כך. כך לא בונים חומה וכך גם לא מנהלים מלחמה, אבל זאת הבעיה, ולדעתי במקרה קשה או במלחמה חזיתית מול הסורים צריך קודם כל לחשוב איך מפנים את הישובים. היו"ר אופיר פינס-פז: לגבי התוכנית של פיתוח הגליל, קראת על זה רק בעיתון ואתה לא מכיר. ישי מימון: שמעתי על הרבה מאוד מיליארדים. משה מאדר: היו כאן אנשים ממבקר המדינה שבדקו את החלוקה של הכספים. לי לא היה מה לומר להם כי שקל אחד לא קיבלתי. הם אמרו שיש איזשהו מענק לגבי הביוב, 600-700 שקלים שהם הראו לי אותו ועדיין לא ידעתי עליו. זה הדבר היחיד שאני מכיר. דוד בן-ימיני: מה עם הכניסה לצפת? 15 מיליון שקלים. ישי מימון: לא התקבל שקל אחד. עד לרגע זה לא התקבל שקל אחד. דוד בן-ימיני: לא תקבל עד שלא תבוא ותאמר שסיימת את התכנון ואתה מוכן למכרז, מוכן להתקשרות. ישי מימון: אני שמח להפתיע אותך ולומר שיש תכנון וכמויות, ואנחנו מוכנים למכרז כבר מלפני חצי שנה. דוד בן-ימיני: לא. ישי מימון: אל תאמר לי לא. הנה, יושב כאן מנהל הפרוייקטים. הכסף לא הגיע עד הרגע הזה. בנושא שלך, אני שמח שעשית את חלקך אפילו שחלקך לא היה כזה גדול כי לא נתנו לך הרבה כסף. היו צריכים לתת לך הרבה יותר כסף כדי לעזור לכולם. יש לי הרבה מה לומר לממשלה. הבעיה היא שרק אני אומר, אולי בגלל הדעות שלי. דוד בן-ימיני: לא, כולם אומרים. ישי מימון: אמרתי את זה גם במלחמה וגם לאחר המלחמה. הכביש הזה שאתה מדבר עליו, הבטיח אותו דוקטור אפרים סנה כשהוא עוד היה שר התחבורה. אין לזה שום קשר לא למענק הזה ולא למענק אחר. שאלת אם הכסף הגיע ואני אומר לך שהוא לא הגיע. אני רוצה לומר לך שיונה יהב קיבל 100 מיליון שקלים ואולי מישהו אחר קיבל עוד קצת כסף, כמו עכו, ואחד שצועק עוד קצת במעלות. חפשו לאיפה הגיע הכסף. נאדיה חילו: מעלות לא קיבל אפילו שקל. ישי מימון: אבל יונה יהב, כאשר ראש-הממשלה הגיע לכנס ראשי ערים ופתאום הוא קם ויצא החוצה, ההמחאה רדפה אחריו. אני לא יונה יהב ואין לי כאן 300 אלף בוחרים. כך זה מתנהל. אני אומר לך את דעתי. הדברים מוקלטים ואני מוכן לחזור על הדברים גם בפני ראש-הממשלה ואמרתי לו את זה גם בכרמיאל, כאשר אתה ישבת שם. דוד בן-ימיני: נכון. ישי מימון: עד כאן. היו"ר אופיר פינס-פז: תודה רבה אדוני ראש העיר. ישי מימון: אולי שאול קמיסה, הקולגה שלי, רוצה לומר משהו. דוד בן-ימיני: הוא מלווה אותנו במשך כל הסיור מטעם השלטון המקומי. היו"ר אופיר פינס-פז: שאול הוא נציג מרכז השלטון המקומי בסיור הזה. דוד בן-ימיני: אני רוצה לומר כמה מלים בנושא הביטחון. לצפת יש מעמד מאוד מיוחד בעניין הזה. היא לא נחשבה עד היום לקו עימות ולא הייתה בהגדרה של קו עימות. כאשר פיקוד העורף ופיקוד צפון במשך שנים טיפלו בפערי מקלוט, הם טיפלו בקו העימות ובצפת לא נגעו. קרה מה שקרה והבנו שהמקום הזה מאוד רגיש. היה פה מתן וילנאי, סגן שר הביטחון, ואנחנו הצגנו בפניו את הנושא והוא הגדיר את צפת מבחינתו שהיא צריכה לקבל מעמד של קו עימות. זה עדיין לא חוקי סטטוטורית ויש לזה השלכות נוספות. היו"ר אופיר פינס-פז: מה המרחק של צפת מהגבול? דוד בן-ימיני: תשעה קילומטרים. 9,2 קילומטרים. ישי מימון: יש לך ישוב במרחק של שני מטרים שכל הצעירים בורחים אליו. דוד בן-ימיני: נכון. ישי מימון: האוכלוסייה החלשה נשארת כאן וכולם הולכים ל-13 אחוזים. דוד בן-ימיני: אנחנו מטפלים בעניין הזה של הביטחון. העירייה ישבה ואני רוצה לומר שהם עשו עבודה מצוינת כפי שאני רואה אותם ומלווה אותם לאורך כל התקופה. הם נודניקים אמיתיים אבל נודניקים חיוביים בעניין הזה. סוף סוף באמת נכנסנו בחודשים האחרונים לעבודה מאומצת על מאות מקלטים ואני מאמין שעד מרץ-אפריל כל המקלטים כאן – ומדובר במאות מקלטים מסוגים שונים – יעמדו על רגליהם. גם את מרכז שליטה של העיר בבונקר כאן, אני מעריך שנסיים אותו תוך חודש ימים. היו"ר אופיר פינס-פז: זה איפה שישבנו במלחמה? דוד בן-ימיני: כן. הם יעמידו דבר יפה מאוד והם באמת מובילים את זה בצורה יפה. הבעיה המרכזית היא הבעיה של פערי המקלוט. בגלל הרגישות של המקום ואכן סביבו יש הרבה מתקנים ביטחוניים, מתן וילנאי מטפל בזה ובעניין הזה אני בקשר אתו. היו"ר אופיר פינס-פז: מה המדיניות? דוד בן-ימיני: הוא דיבר על פינוי. יש מדיניות פינוי - שלא ניכנס אליה - מה קורה בשעת מלחמה. יש פה המון ורסיות. האם מפנים, האם מפנים את כולם. היו"ר אופיר פינס-פז: יש מדיניות פינוי? דוד בן-ימיני: כן. היו"ר אופיר פינס-פז: כי במלחמה לא הייתה. דוד בן-ימיני: נכון. המלחמה עברה. היו"ר אופיר פינס-פז: אנחנו בודקים את הלקחים מהמלחמה. דוד בן-ימיני: אני יכול להראות לך עשרה נושאים שעולים לשולחן הממשלה שהם תולדה של המלחמה. היו"ר אופיר פינס-פז: מי שדרש פינוי בכל הממשלה הייתי אני. השר הראשון שדרש פינוי של קריית שמונה הייתי אני וכמעט זרקו עלי פירות וירקות בשולחן הממשלה. זה היה כמעט לקחת את נפשי בכפי. אני הצעתי את זה בממשלה ביום ראשון וכולם צעקו נגדי, אבל בשעה 11:30 בלילה התקשר אלי ראש-הממשלה והודיע לי אישית שמתחיל הפינוי של קריית שמונה לטבריה. אני דיברתי על זה ב-10:00 בבוקר וכולם צעקו נגדי, אבל ב-11:30 בלילה התחיל הפינוי לטבריה. דוד בן-ימיני: השאלה היא האם מפנים אוכלוסיות חלשות או לא חלשות וכולי. על זה עובדים כעת כדי לקבוע את מדיניות הפינוי, אבל אין ספק שצפת צריכה לקבל - והם הגישו גם דרישה של פערי מקלוט שונים – פתרון ולראות באיזושהי צורה זה ייעשה, או פינוי או חלק מפונה. יש מקומות שגם אין פתרון. הדוגמה שהוא נתן לגבי שכונת מאור חיים, זה 1,500 אנשים בבלוק אחד והמקלטים לא בנויים לקלוט את כולם. היו"ר אופיר פינס-פז: מה קורה עם מל"ח? כתב ג'רי שמל"ח פשט את הרגל והוא לא דבר רלוונטי. דוד בן-ימיני: אני יכול לענות לך באופן כללי. הוקמה רח"ל שזאת רשות חירום לאומי והיא בשלבי הקמה. היא צריכה להיות מאושרת בממשלה בשני הדיונים הקרובים. ישבנו על המבנה הארגוני שלה. היא צריכה לעשות אינטגרציה של כל הגופים וכולי. זה עסק מאוד מורכב ואתה בטח מכיר את זה. היו"ר אופיר פינס-פז: איפה היא תשב? דוד בן-ימיני: במשרד הביטחון כמשרד שמתכלל את כל פעילות העורף. היום זאת ההגדרה. היו"ר אופיר פינס-פז: היא תחליף את מל"ח? דוד בן-ימיני: זאת השאלה. קריאה: זה הבור האזרחי שאמור להיות. דוד בן-ימיני: בדיוק. זאת השאלה, אם היא תחליף את מל"ח או האם היא נבלעת בתוך מל"ח כחטיבה. קריאה: לא, מל"ח בפנים, מל"ח הוא אחד הגופים ברשות. דוד בן-ימיני: על העניין הזה מתקיימים דיונים. מל"ח כפונקציה לא תתבטל. אולי השם יתחלף, אבל ברור שחלקים ממנה ייבלעו בתוך רח"ל כרשות חירום לאומית שמתכללת את כל הפעילות. קריאה: ידוע שמל"ח לא פעל. דוד בן-ימיני: לא הופעל. קריאה: לא הופעל אבל פעל בגוף הסדיר במינימום אנשי מילואים. אני ליוויתי את החברים במשך המלחמה. אמנם יש חלק שהלכו אבל אלה שנשארו עשו עבודה במשך ימים ולילות בצורה מעוררת כבוד והערכה. אנחנו עם קומץ אנשי מל"ח ליווינו את האזור ועשינו כל מה שאפשר מבחינת תיאום בין-משרדי. האמירות האלה שהן על בסיס ידיעה אישית של אלוף כזה או אחר הן לא משנות את העובדות. אנחנו מכירים את הסיפור שההגנה הכי טובה היא ההתקפה, ואני לא נכנס לזה. היו"ר אופיר פינס-פז: בעניין הזה אני לא חושב שזאת התקפה או הגנה אלא אני חושב שזה אלוף פיקוד שחושב משהו על מל"ח. אני מוכרח לומר לך שגם אני כשר פנים לשעבר לא התרשמתי - ואני מודה שלא הייתי בקי לפרטי פרטים בהתנהלות של מל"ח – שסביר שמערכת מהסוג הזה יכולה לנהל מדינה תחת מתקפה. לא התרשמתי שזה סביר. לכן הקמת רשות לאומית לחירום או רשות חירום לאומית תחת משרד הביטחון, נשמע לי לקח מאוד סביר. קריאה: אמר את זה גם ראש מל"ח. שלחנו משלחות לחוץ לארץ, לארצות שם יש מיניסטר עורף שמתכלל את כל הגורמים. על זה אין ויכוח. חבל שאמרו ולא עשו. הקטע של מל"ח בתפקיד שיועד לו כמתאם בין משרדים, כגוף קיומי, לכל הצרכים החיוניים שצריכים לספק לאוכלוסייה, בתנאי שמכריזים על כניסה למצב חירום, לא בא לידי ביטוי. לכן הביקורת צריכה להיות ריאלית ובהתאם לנסיבות. ברשותכם, אני רוצה להתייחס למרכז הפעלה. זה מבוצע ואנחנו מלווים אותו והוא בשלבי סיום. כפי שנאמר כאן, זה החמ"ל ומטה המבצעים. הוא בשלב מתקדם אבל הדברים היותר טכנולוגיים – מחשבים וכולי – הם דברים נוספים. דוד בן-ימיני: דרך אגב, מל"ח עושה עבודה גדולה עכשיו על 105 רשויות. מל"ח היא זרוע הביצוע שמטפלת בכל מרכזי ההפעלה. אנחנו עשינו סקר מיד אחרי המלחמה, קיבלנו 10 מיליון שקלים, ועם הסכום הזה אנחנו משדרגים כ-100 מרכזי הפעלה לשעת חירום. בקו העימות, בצפת, זה ממש בלט כך שכאן אנחנו משקיעים קצת יותר מעבר לממוצע. מתוך ה-100 ומשהו, 70 רשויות ערביות שגם שם צריך לתת פתרון ועד ינואר נסיים שם את הכל. קריאה: לגבי מדיניות פינוי. אני כמובן לא מדבר בשם הממשלה אבל אני רוצה להתייחס לפחות לגבי פינוי אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. יש תכנון, נעשית עבודה שמל"ח מרכז אותה והיא בעיקר באמצעות משרד הרווחה בתיאום עם משרד הבריאות ומשרד החינוך. מדובר בתכנון איך לקלוט אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. למצוא להם פתרון ערב המלחמה או במהלך המלחמה כי זה מוריד מראשי הרשויות נטל גדול. היו"ר אופיר פינס-פז: צריך להגיע למצב בו, אם אנחנו נכנסים לשעת חירום, מישהו לוחץ על כפתור ורואה שבצפת יש 300 או 400 או 500 אנשים שאמורים להגיע לראשון לציון או למקום אחר. קריאה: זה הכיוון. דוד בן-ימיני: זה לא פשוט. היו"ר אופיר פינס-פז: ודאי שזה לא פשוט. הרצל גדז': אנחנו מדברים כאן על מצב שהוגדר גם על ידי כל הגורמים, גם ברמה הלאומית, כמצב מיוחד. אף אחד לא הגדיר לא חירום ולא שגרה. מצב מיוחד, אין תסריט במדינה. המציאו את זה תוך כדי המלחמה הזאת. גם למלחמה קראו מלחמה חודשיים אחרי שהמלחמה הסתיימה. זאת אומרת, המצב לא הוגדר מלכתחילה. היו"ר אופיר פינס-פז: פיקוד העורף ביקש שההגדרה תהיה מצב מיוחד. הרצל גדז': אם היו מגדירים בהתחלה מצב חירום, יש סדר פעולות מאוד מסודר גם למל"ח וגם לפס"ח מה לעשות במצב חירום וזה היה מצמצם חלק מהדברים עליהם מדובר. כתוצאה מכך שהייתה אי-ודאות ולא ידעו וכל ערב עסקו בהגדרת הישובים שייכנסו למעגל הפיצויים העתידי והאפשרי, ומשרד האוצר דחף אותם כמה שיותר קדימה כדי שלא ייכנסו למעגל הזה . זה בעצם היה המשחק היום-יומי. מצב מיוחד בהגדרה, בפקודות הביצוע וכולי, לא היה. היו"ר אופיר פינס-פז: במשך המלחמה עסקו בפיצויים של אחרי המלחמה. הרצל גדז': צריך לומר את הדברים כמו שהם היו. נאדיה חילו: אני חושבת שראש העיר הגדיר טוב מאוד את הנושא של מדיניות במצב של חירום מאחר שגם אם יש תוכניות לשיקום המקלטים – ונאמר כאן שיש תוכניות, כאשר אומרים שאפילו ממצים את החלק הזה עד מאה אחוזים – נשארת אוכלוסייה מאוד גדולה, לא רק בעלת צרכים מיוחדים אלא אוכלוסייה רגילה שמה שלא יעשו, היא לא תהיה מוגנת. במצב כזה לדעתי המדיניות – ונאמר כאן שיש מדיניות, אבל אני לא יודעת אם המדיניות הזאת כולם מכירים, יודעים והיא מאושרת והיא לא רק בגדר משהו הצהרתי של פינוי תושבים. השורה התחתונה היא שמה שצריך להנחות כל תוכנית וכל מדיניות היא הגנת התושבים. בעיניי וגם בעיני רבים, כולל אנשי ציבור, זה כולל כל אמצעי שמביא למתן הגנה לתושבים ולאזרחים על כל הצרכים שלהם. אני לא יודעת מה נכנס תחת ההגדרה של אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. במקצועי אני עובדת סוציאלית ואני יודעת שתחת ההגדרה הזאת של שצרכים מיוחדים יש המון מרחב לשיקול דעת ומה שבעיניי מוגדר צרכים מיוחדים יכול להיות מוגדר אחרת על ידי גורם אחר. כלומר, יש בזה מידה מסוימת שיכולים לשחק עם העניין הזה. לכן לא מספיק להגדיר צרכים מיוחדים אלא צריך לרדת לתת-סעיפים ולומר שצרכים מיוחדים אלה ילדים בחינוך מיוחד, אנשים מעל גיל 60 או מעל גיל 65 ולא רק קשישים סיעודיים. טוב מאוד אם יש הגדרות, אבל ברור שיש מרחק עד הצהרת מדיניות כוללת בעניין הזה. מצד אחד צריך לנצל את המשאבים הקיימים, תשפץ, תמגן ותכין את כל מה שאפשר אבל מצד שני יש לך חתך רציני מאוד של תושבים שגם אם ישוקם הכל והכל יהיה ממוגן בכלים המקומיים, עדיין הם יישארו חשופים ואנחנו בשלב הזה מדברים רק על מיגון פיזי. אני לא מדברת על החלקים הנוספים שהם הרבה מעל המצב הפיזי ומתן ההגנה והרבה יותר ממרחב מוגן אלא על תפקוד מערכות כולל וסיפוק צרכים יום יומיים שגם בזה לדעתי היה כשל מערכתי טוטאלי, עם אזכור העמותות שכולנו ראינו במלחמה וגם אחריה מה עשו והודינו להן על כניסתן. ברור לי שהנושא הזה הוא אחריות ישירה של השלטון המרכזי ולדעתי עד היום החלק הזה הוא לא מיושם. מוטי כהן: לפני שאני אומר כמה מלים לגבי הפקת הלקחים שלנו בנושא החירום, דיברנו קודם על חיזוק הצפון ועל פינוי. שני הדברים האלה, הממשלה מיישמת בצורה מבדחת. מצד אחד מדברים על חיזוק הצפון והגליל בפרט ומצד שני מפנים מכאן משרדי ממשלה. קיבלנו מכתב שהחברה הממשלתית לתיירות נסגרת ב-1 בינואר 2008, משרד הבריאות מתעקש לסגור כאן את הנפה עם מאה עובדים שצריך לזכור אותם הביתה, משרד המשפטים מתעקש שלא לבנות כאן בית משפט שהובטח בעבר ורוצים לסגור אותו ולהעביר אותו למקום אחר. זה חלק של מספר משרדים שנסגרו ועליהם יש להוסיף עוד חברות פרטיות שאי אפשר להלין עליהן – כמו בזק וכולי – שסגרו כאן משרדים כאלה ואחרים. אני חושב שיד שמאל לא יודעת מה עושה יד ימין. גם אם לא יבנו לנו כביש כזה או אחר, לפחות שישאירו מקומות עבודה שיגרמו לאנשים לנהור לכאן ועכשיו הם יעזבו את המקום. לגבי הפקת הלקחים עליהם נשאלנו קודם. אני רוצה להתחיל מהסוף. ב-28 ביוני קיימנו כאן תרגיל רב משתתפים של כל כוחות וגופי החירום, מלבד כיבוי אש שהיה בשביתה. התחלנו את התרגיל ב-9 בבוקר ובשעה 3:00 נאמרה המילה האחרונה של הסיכום. אני חושב שהתרגיל נחל הצלחה בלתי רגילה והיה תיאום של כל גורמי החירום. לגבי הפקת הלקחים המרכזית. במלחמה התנהלנו מחמ"ל מרכזי בו ביקרת ובמהלך המלחמה הקמנו עוד כמה מוקדים קטנים אבל בגדול העיר התנהלה מתוך חמ"ל אחד מרכזי. מה שעשינו במסגרת הפקת הלקחים היה שחילקנו את העיר לשישה רובעים, בכל רובע היה צוות מיומן שישבנו אתו והקב"ט עשה פה עבודה במשך זמן רב, הייתה הכשרת הצוותים האלה שזה שילוב של עובדי עירייה ומתנדבים, כאשר יש להם מקלט שהוא מוקד אזורי, מפקדת רובע, בראש כל ששת הרובעים האלה עמד מרכז שליטה עירוני שכולל מצלמות, כולל קשר מתקדם וכולי. היו"ר אופיר פינס-פז: בקיצור, אנחנו כבר לא באופוריה ואנחנו יודעים שיכול להיות כאן עוד מבחן. מוטי כהן: אני אומר את הדברים מאחר ששאלתם לגבי הפקת לקחים. ישי מימון: אנחנו לקראת ימים קשים. נאדיה חילו: נקווה שלא. ישי מימון: אני יכול לומר לך שכן, לצערי הרב. מוטי כהן: יכול להיות שניכנס חלילה לתקופת חירום ואז כל רכב, כל עובד, כל מכשיר קשר יודע לאן הוא פונה, לאיזה רובע, וכל אחד יודע את תפקידו. שאול, מה אתה אומר על האיחוד של חצור, צפת וראש פינה? שאול קמיסה: אני חותם היום על איחוד שכזה, אבל שיהיה כזה. לא רק חצור וצפת אלא גם ראש פינה. ישי מימון: גם אני חותם. היו"ר אופיר פינס-פז: גם טובה. שאול קמיסה: גם על טובה אני חותם. אנחנו רשויות מיוחדות וטובות. אני רוצה לומר כמה דברים כי עברתי עם יושב-ראש ועדת הפנים כנציג מרכז השלטון המקומי ושמעתי את הדברים. אני מרשה לעצמי לומר לך שאתה שומע עכשיו את העירייה החמישית ואני בטוח שתצא עם פרספקטיבה קצת יותר רחבה. אמר ידידי מימון ראש העיר שאנחנו ישובים שלא בישוב קו עימות שמתורגלים, מאורגנים וכולי. נקלענו למציאות חדשה. זיהינו את החולשות ואני מניח שכמו שהוא אמר, ואמר גם המנכ"ל, הפקנו את הלקחים. יש עוד מה לשפר וחלק תלוי בנו אבל חלק עדיין תלוי במערכות. לגבי התחושה הכללית. אני אומר לך ואמרתי את זה בישיבה במרץ-אפריל עת היינו אצלך בפורום של ראשי הישובים ואני חושב שאת אותן טענות שהעלו אז, שמעת גם היום. היו"ר אופיר פינס-פז: קיוויתי לראות איזשהו שינוי בשטח. שאול קמיסה: אין את זה. אני אומר לך באופן אישי שהתסכול והאכזבה היא נחלתם של מרבית יישובי הצפון ולא רק של מימון ושלי. הייתה ציפייה אבל האכזבה היא עצומה. הבום שציפינו לו הוא בום בדיוק בכיוון ההפוך, השלילי. תוסיף לזה עכשיו קיצוצים בתקציב, ביטולים של כל מיני סטטוסים כאלה ואחרים, וזה הוריד כמה מיליוני שקלים לכל רשות שלא לדבר על כך שכבר אומרים לך שבשנה הבאה, ב-2008, להיערך עם הקיצוץ של 3.5-4 אחוזים. לגבינו זה עוד שני מיליון ומשהו שקלים. ואם זה כך, איך נערכים? איך מתקנים? איך מטפלים בכל הבעיות השוטפות? הנושא של המקלוט אכן זכה לטיפול מיידי. חבל שלא כל כולו היה של המדינה כי זה מעצים יותר וזה נותן אווירה אחרת שהמדינה בתחום ביטחוני שיש לה את האחריות במאה אחוזים, אבל במקום זה באה קרן ידידות. זאת קרן נפלאה של אנשים מצוינים שהשקיעו כאן המון. אצלי בחצור באמת עשו עבודה נפלאה וכבר למעלה מ-30 אחוזים מהמקלטים שלי שודרגו במסגרת הפרוייקט וכמובן משרד הביטחון. הם עשו עבודה נפלאה ואנחנו בקשר יום יומי. העבירו כבר 20 מקלטים והולכים להיכנס עוד 20. יש עבודה מצוינת ואחראית. באשר למדיניות ולרגישות אל מול עימות טילי. מסתבר – וראינו את זה גם בישובים – שכל יישובי הגדר, נכון שהם על הגדר ואולי הם מאוימים יותר, אבל במצב של מלחמה הרבה יותר משמעותית מאשר חדירה של חוליה, ישובים בעלי פוטנציאל סיכוני איומי כמו צפת, חצור הגלילית, נהריה – אלה הישובים שהם מצויים במציאות ביטחונית שבאופן אוטומטי כבר במכת האש הראשונה יספגו. כל מה שלא נופל בצפת, נופל בחצור. כלומר, רמת הסיכון היא כזאת שמישהו צריך לתת את הדעת ולהיות מוכן עם מחסנית מוכנה שמיד, איך שחושבים, נערכים ומתכננים. זאת לא בושה לקבל פלוגה עם אמצעים וכלי רכב שתעסוק בפינוי או בפיזור. אני רואה את הקשר הישיר שהוא למעשה מתווה את הקו העתידי להעצים את הקשר של רשות שהיא חזקה מבחינה כלכלית עם יכולות באופן אוטומטי, היא תתנהג אחרת וטוב יותר במצב של מלחמה. היו"ר אופיר פינס-פז: שאול דיבר על נהריה וזה היעד הבא שלי. אני אצל יהודה שביט במטה אשר. היום ה-4 בנובמבר ויש לנו היום אירועי רבין בכל הגליל המערבי ובמטה אשר ואני מופיע שם. אני רוצה להודות לכם על שבאתם, על שהשכלתם אותי. נאמרו כאן דברים חשובים ומעניינים שאני לוקח אותם אתי. אני אמשיך לעשות את מלאכתי יחד עם נאדיה חילו ועם חברינו בוועדת הפנים, שזה בעיקר פעולת מעקב אחרי ביצועים ומחדלים של הממשלה. זה תפקידנו ואנחנו לא בתפקיד ביצועי אבל אנחנו בתפקיד שהוא לא פחות חשוב. אנחנו ננסה לשמש לכם ולתושבים שלכם גם עיניים, גם אוזניים וגם פה כדי שהדברים יטופלו בירושלים ויגיעו עד צפת. אני חושב שזה חשוב. אנחנו לא כל יום כאן אבל נשתדל לשמש לכם כתובת גם כאשר אנחנו כאן וגם כאשר אנחנו לא כאן. אתם כמובן חופשיים לעדכן אותנו, להתקשר אלינו, להודיע לנו, לבקש את סיוענו וכמידת יכולתנו נעזור. עניין המיגון ומדיניות המיגון של העורף הוא דבר מכריע. אני חושב שבסך הכל הדברים הולכים לכיוון הנכון ברמה האסטרטגית. משרד הביטחון אחראי וזה דבר חשוב מאוד. מתפתחת אסטרטגיה שלמה של מיגון ואני מאמין מאוד בהקמת הרשות שתוקם. אני מוטרד מהפערים ברמת המיגון ברמת השטח והפערים הם בכל המקומות. אני מוטרד מנדירות המשאבים לנוכח הצרכים. אני רוצה לקוות שאם נצטרך לעמוד בפני עימות נוסף, אנחנו נדע לעשות את זה בצורה הרבה יותר טובה מכל הבחינות, כולל הבחינה שאנחנו בודקים היום שזה עניין העורף. יש דבר שמטריד אותי עוד יותר. אני לא רואה תוכנית שהופכת את הגליל ליותר אטרקטיבי. בצימרים לא בונים את הגליל. אני מאוד בעד צימרים ואני מאוד בעד זה שעם ישראל יבוא לכאן לנופש, אבל בנופש לא נבנה את הגליל. זה לא ילך. הגליל צריך לקבל כמה יתרונות יחסיים על המדינה כדי שבאמת אנשים יחליטו לתקוע פה יתד. עד שלא נעשה את זה, זה לא יקרה. לא היה איכפת לי שבוחבוט ומימון יצעקו, זה לא העניין, אבל העניין הוא אם הם היו צועקים אבל יודעים שיש חמישה פרוייקטים רציניים בגליל שישרתו גם את התושבים שלהם. מרגע שזה אין, אתה אומר לעצמך מה יש. אני אומר לכם שאני בתחושה שכל התוכנית הזאת הייתה עבודה בעיניים לצורכי יחסי ציבור שנועדו לשרת ממשלה מוכה וחבולה ביום שאחרי המלחמה. מרגע שהדברים קצת התאוששו בדעת הקהל, הכל משחקים. פעם האוצר צובע ואומר שזה פרוייקט כזה ופעם פרוייקט כזה אבל אנחנו כבר מגיעים לימים של אפרים סנה במשרד התחבורה ומספרים לנו שזה הפרוייקטים של התוכנית. זה הופך את הכל לצחוק. ישי מימון: יש לנו פרוטוקול. היו"ר אופיר פינס-פז: אני מאמין לך. דוד בן-ימיני: אבל הוא לא מימן את זה. ישי מימון: גם הממשלה לא מימנה. דוד בן-ימיני: את זה מימנה. ישי מימון: אם תיתן לי את ההמחאה, אני אומר לך שקיבלתי. היו"ר אופיר פינס-פז: ממשלת ישראל נמצאת בעודפי הכנסות רציניים. אני לא אומר שצריך לפזר את הכסף אלא צריך לנהוג באחריות, אבל אם אנחנו מחליטים על גליל ונגב לא כאמירה ריקה ולא כדי לרצות את שמעון פרס אלא באופן אמיתי, אני אומר שזאת תקופה שעוד אפשר לעשות משהו. חלילה יהיו תקופות שגם אם נרצה, לא נוכל לעשות. היום אפשר אבל צריך לרצות וצריך להחליט מה עושים. אני אומר לכם שכאשר אני הייתי בחלק מהתוכנית הזאת, ולא אהבתי אותה מהתחלה, לא האמנתי בה. לא האמנתי שאחרי שנה ושלושה חודשים נהיה במקום שאני מגיע לסיור שלם בצפון ואין שום דבר מהדבר הזה. עד כדי כך לא האמנתי. האמנתי שלא יצא הרבה, אבל לא האמנתי שלא יצא דבר אבל אולי יצא בעתיד. אני אומר שחבל להחמיץ את השנים האלה כי אלה שנים שיכולות לעשות הבדל בגליל. אם לא נשמור על הגליל, הוא יאבד את התושבים שלו. אני לא אומר שלא יהיו כאן ישובים יפים, אני לא אומר שלא יהיו כאן דברים יפים, הגליל יישאר יפה, אבל אנחנו נאבד את הרוב ונאבד את היכולות ואנחנו כבר מאבדים אותן וזאת תהיה בכייה לדורות כי אחרי כן יהיה קשה מאוד לשנות את זה, וגם כאשר נרצה, יהיה מאוד קשה כי הילדים שלכם כבר יורדים למטה ואנחנו מכירים את המצב הזה. לא צריך להרים ידיים אלא צריך להמשיך לעבוד, להפיק לקחים, לשנות סדרי עדיפויות. אנחנו נשתדל לעזור לכם כמיטב יכולתנו. אני אומר לכם שוב שצפת יקרה לכולנו, לי היא יקרה במיוחד כי כאן ההורים שלי הכירו וכל הסיפור התחיל כאן. קריאה: זה הישוב היחידי שטווח מכל הישובים והוא לא קו עימות. הקביעה שהישוב הוא בקו העימות יכולה לעזור לתושבים מאוד. היו"ר אופיר פינס-פז: אם נפלתם בין כל הכיסאות. בעניין של קו עימות אני חושב שצריך לעשות על זה מלחמה גדולה. קריאה: הוא מדבר על נקודות זיכוי שהכניסו את חצור ואת צפת לקו העימות אבל ברמה המקומית ולא ברמה הארצית. היו"ר אופיר פינס-פז: אני מודה לכם.