פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 139
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט' בכסלו התשס"ח (19 בנובמבר 2007), שעה 11:00
סדר היום: הקיצוץ הצפוי באולפנים לעברית בחבר העמים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן - היו"ר
יולי אדלשטיין
זאב אלקין
מרינה סולודקין
מוזמנים:
בני חדד - ראש מחלקת חינוך, נתיב, משרד ראש הממשלה
ראובן שלום - רמ"ט יו"ר הנהלה, הסוכנות היהודית
גרדה פוירשטיין - מנהלת החטיבה לחינוך בחבר העמים, הסוכנות היהודית
אלן הופמן - מנכ"ל המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
הקיצוץ הצפוי באולפנים לעברית בחבר העמים
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא הוא הקיצוץ הצפוי באולפנים לעברית בחבר העמים. את הנושא יזם חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה.
זאב אלקין:
תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל, לפני שאתאר את מהות הבעיה, לפחות כפי שהיא נראית בעיניי, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, ולהודות לחברים שהצטרפו לדיון. נדמה לי שזה אחד הרגעים הנדירים בוועדת הקליטה שמספר חברי הכנסת הוא שווה למספר הנוכחים האחרים בישיבה וזה מלמד לפחות על החשיבות שמייחסת הכנסת לעניין, וגם המהירות שבה יזמת את הדיון.
לגבי מהות הבעיה, כפי שאני מבין אותה ואני אשמח ללמוד שטעיתי. לפי מיטב ידיעתי, בישיבה של חבר הנאמנים האחרון של הסוכנות, לפני כשבועיים וחצי, או שלושה שבועות, התקבלה החלטה על קיצוץ משמעותי במסגרת קיצוצים מתמשכים בתקציבי הליבה של הסוכנות היהודית וחלק מהקיצוצים שהוחלט עליהם נוגע לקיצוץ באולפנים. לפי איך שזה הוצג בחבר הנאמנים, מדובר על קיצוץ כ-500,000 דולר מתוך סך התקציב השוטף של האולפנים, כש-850,000 דולר, קרי קיצוץ של 60% מתקציב הליבה.
המשמעות של הקיצוץ דרמטית. תוך שנה אחת, בסדר הגודל הזה, המשמעות היא מאוד מאוד ברורה, במיוחד בהתחשב בעובדה שאנחנו נמצאים כבר לאחר תחילת שנת הלימודים ומהיכרותי את המערכת, משנים עברו, לא ניתן לבצע קיצוץ בסדר גודל כזה, תוך כדי תנועה. זאת אומרת שרוב הקיצוץ יושת על השנה מעבר לשנת הלימודים הנוכחית, או במלים אחרות, כדי לקרוא לדברים בשמם, אם לא יימצאו כספים אחרים, או מתקציבי ליבה, או מתקציבי אלקטיב, לתחזוק המערכת, משמעות ההחלטה היא שפחות או יותר במאי או תחילת יוני ינוצלו כל ה-40%, זה בדיוק עד סוף מאי, והאולפנים ייסגרו לפחות עד לראשון בינואר.
אני רואה בהחלטה הזאת החלטה מאוד מאוד בעייתית מכמה סיבות ואני אמנה אותן, אדוני היושב ראש. קודם כל, לגבי המרקם של החיים היהודיים בחבר העמים. ידוע היטב שלמעשה אחרי נפילת מסך הברזל הסוכנות היהודית לקחה על עצמה, בין כמה תחומים נוספים שהיא הובילה בחבר המדינות, את הנושא של האולפנים. לפני נפילת מסך הברזל ואפילו בשנים האחרונות לאחר נפילתו, ניתן ללמוד את זה היום בתערוכה בבית התפוצות, שיושב כאן אחד מהאנשים שעמדו מאחורי ארגונה, האולפנים היו אולפנים עצמאים, אבל הסוכנות היהודית נכנסה לשטח, מיצבה את עצמה כגורם מרכזי והובילה בגאון את העניין הזה במשך יותר מ-15 שנים. היו שחקנים נוספים בתחום, למשל נתיב שמיוצגת כאן, ובשנים האחרונות המשקל של נתיב הלך וירד ולעומת זאת הסוכנות היהודית הלכה ובנתה אימפריה לתפארת בנושא הזה של הוראת עברית, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת ההשקעה.
קיצוץ דרמטי, תוך שנה אחת, אם הוא יהיה באמת באותם סדרי גודל, כפי שהחליט עליהם חבר הנאמנים, זה אומר, בעיניי, פחות או יותר חיסולה של המערכת בלי מתן זמן ראוי להתארגנות לקהילה המקומית, או לשחקנים אחרים שיכולים להיכנס לתחום וזאת בעיה ראשונה. יש כאן מכה גדולה מאוד לתפוצה היהודית בחבר המדינות, דווקא בתחום שהוא קשור לחיבור לישראל ולציונות, קרי אולפנים, ובהרבה מאוד מקומות בערים בינוניות זה כמעט אחד מהאפיקים היחידים לחיים יהודיים. כל מה שיש שם זה או אולפן של הסוכנות, או חסד של הג'וינט. לכן אם אולפן של הסוכנות נסגר, אז החיים היהודיים יתארגנו סביב החסד של הג'וינט והשאלה אם זה נכון. זה נושא אחד.
הנושא השני, שהוא בעיניי הרבה יותר משמעותי וזאת היתה הסיבה לפנייה המהירה ליושב ראש וגם לבקשה, שאני מאוד מאוד שמח שכובדה, על הנציגות בדרג גבוה של הסוכנות היהודית, קשורה לעניין שבמהות. אני תמיד הבנתי את המעמד המיוחד שמדינת ישראל הקנתה לסוכנות היהודית במסגרת חוק מיוחד, על מעמדה של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית ומעמדה של הסוכנות כמוסדות לאומיים שיש לו כל מיני השלכות, כולל השלכות מעשיות, על מסים ועל הרבה מאוד דברים שגם התעמקתי בהם בימים האחרונים, כתוצאה מתפיסה שהסוכנות היהודית, גם הסוכנות היהודית החדשה, לאחר כינונה מחדש, היא במידה רבה פועלת כזרוע של ההסתדרות הציונית העולמית. כשעיינתי במסמך היסוד הבסיסי ביותר של ההסתדרות הציונית העולמית, הנקראת 'תכנית ירושלים 2004', במסמך היסוד הזה מופיעים יסודות הציונות ולאחר מכן יש 6 נקודות שזה הבסיס לכל הפעילות של ההסתדרות הציונית העולמית. מתוך 6 הנקודות יש סעיף אחד בלבד שמדבר על החינוך ואני אקריא לכם אותו, איך הוא מנוסח: "הבטחת עתידו ואיכותו של העם היהודי על ידי קידום חינוך יהודי, עברי (אני מדגיש) וציוני, טיפוח ערכי רוח ותרבות יהודיים והנחלתה של הלשון העברית כשפתו הלאומית". זאת אומרת שעל פי תכנית ירושלים הנחלת הלשון העברית כשפתו הלאומית למעשה כמעט תופסת 30%, 50% מהסעיף היחידי שמדבר על החינוך והוא מסמך הבסיס של ההסתדרות הציונית העולמית. חשבתי ש'תכנית ירושלים' היא בסיס לפעילותה של ההסתדרות הציונית העולמית וכתוצאה מזה גם של הסוכנות היהודית.
מרינה סולודקין:
אז חשבת.
זאב אלקין:
אולי אומרת בצדק חברת הכנסת סולודקין 'אז חשבתי'. ההחלטה הזאת מאוד מאוד תמוהה בעיניי, הרי הסוכנות היהודית לא ירדה מנכסיה, הסוכנות היהודית מצליחה, ואני חושב שיושבים כאן אנשים שמגיע להם על זה יישר כוח וכל הכבוד, מצליחה לגייס סכומים גדולים מאוד לטובת הפעילות בחבר העמים, מה שנקרא תקציבי אלקלטיב, ולכן סך ההשקעות של הסוכנות בחבר המדינות לא ירד, אלא אפילו גדל בשנים האחרונות. לסוכנות היהודית עדיין קיים תקציב גרעיני, תקציב ליבה, בסדר גודל, לפי מיטב ידיעתי, של כ-8 מיליון דולר שעדיין שמור להחלטתה החופשית והוא לא תקציב אלקטיב. כאשר לוקחים מהתקציב הזה ומסך התקציב לנושא האולפנים, 850,000 דולר, זה כ-10% מתקציב הליבה שעדיין קיים ומקצצים כ-60%, יש כאן החלטה מאוד מאוד תמוהה, שמלמדת על סדר עדיפויות, שאומרת דבר מאוד פשוט. אם אני אתרגם את זה לשפת מעשה, לא ניתן למצוא לנושא העברית, או כמעט ולא ניתן את האלקטיב, ואנחנו ננצל את תקציבי הליבה שלנו בהתאם ליכולת שלנו לגיוס תקציבי אלקטיב. קרי, העברת היוזמה וקביעת סדר עדיפויות לתורם, לפדרציות ולקנות למיניהן.
אני חושב שזה מאוד מאוד בעייתי, אדוני היושב ראש, כי למעשה בהתנהלות הזאת הסוכנות מתנהלת כמו עמותה מן השורה. כל עמותה נורמלית היתה עושה את הצעד הזה. איפה שניתן לגייס כסף, היתה שמה את הכסף שלה ומשעבדת אותו לכספים החדשים. אבל הסוכנות היהודית היא לא עמותה נורמלית והיא גם מצפה מהמדינה שהמדינה תנהג בה לא כעמותה רגילה, אלא כמוסד עם זכויות מיוחדות ועם מעמד מיוחד, על פי חוק מיוחד. במסגרת של החוק הזה, אחד מהדברים הבסיסיים ביותר להפצת הציונות, קרי הוראת עברית, שוב, לא לפי קביעתי האישית ואפילו לא על פי קביעתה של הכנסת, אלא על פי קביעתה של ההסתדרות הציונית העולמית, זה הנחלת השפה העברית. מאוד מאוד תמוה כאשר בסופו של דבר מה שצריך ליפול קורבן זה אלקטיב.
אדוני היושב ראש, ינסו עכשיו להרגיע אותנו כאן, יספרו לנו על התקציבים הגדולים שהסוכנות משקיעה בחבר העמים, וזה נכון, ושוב, מגיע על זה כל הכבוד לסוכנות היהודית, על יכולת גיוס בתנאים לא פשוטים. יגידו לנו שהכסף הזה יימצא מתקציבי אלקטיב. בסך הכול ההחלטה פנימית, מה זה משנה לנו מאיפה הוא מגיע. אני רק רוצה שנהיה מאוד מאוד זהירים כאן בדיון הזה, כי לפי מיטב ידיעתי היכולת, לצערי, לגייס היום ביהדות העולם כספים לנושא של הוראת עברית היא מאוד מאוד מוגבלת, ולא במקרה לא נמצאו תקציבים גדולים מהאלקטיב לנושא הזה של תחזוקה שוטפת של אולפנים ולכן ההחלטה להוציא את זה מתקציב הליבה יש בה איום מהותי לכך שכולנו נראה בחודש מאי 2008, עוד מעט, אולפנים נסגרים אחד אחרי השני ומה שקל לסגור, יהיה קשה מאוד לבנות מחדש.
עד כאן בינתיים. אני אשמח להגיב כשנשמע את התשובות.
אלן הופמן:
דווקא אולי כדאי לציין, אם חבר הכנסת אלקין כבר ציין את זה, כאשר אני באתי לסוכנות מהאוניברסיטה העברית לפני שבע שנים, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כאשר התחלתי ללמוד את התחום הזה של החינוך היהודי בחבר העמים, זה שפניתי למר זאב אלקין וביקשתי ממנו להיות יועצי האישי בכל התחום הזה, אז אני גם תלמידו.
אנחנו שמענו מחבר הכנסת אלקין תיאור מפורט, הוא מכיר אותנו ומלווה אותנו הרבה שנים, מכיר אותנו לפרטי הפרטים, הוא היה גם שותף לגיבוש הכיוונים האסטרטגיים של המחלקה לחינוך בשנים האחרונות ואני חושב שההתפתחות של המחלקה לחינוך בעבודה החינוכית שלה בחבר העמים בשמונה השנים האחרונות, חרף הקיצוצים התכופים שעברו על הסוכנות היהודית, המחלקה לחינוך היום, היקפה התקציבי יהיה בשנה הבאה לפחות 150% יותר ממה שהיתה המחלקה לחינוך כאשר זאב אלקין ואני הכרנו אותה לראשונה.
אני מאוד גאה בזה והדבר הזה בעצם התאפשר ממשהו שמר אלקין מכיר אותו מצוין, אבל לא בטוח שכל חברי הוועדה הזאת מכירים. הסוכנות היהודית, בניגוד למדינה ולתקציב המדינה, בעצם ניזונה משני סוגים של כספים. יש את מה שנקרא תקציב הליבה, שזה הכסף של המגביות שמגיעות כל שנה וכל שנה העוגה הזאת מצטמצמת, לפחות מאז שאני בסוכנות, הכסף הזה מצטמצם. אבל במקביל, ואני צריך לציין פה, כפי שכולכם יודעים, שאנחנו גם בקו של הרובל מול הדולר. ההכנסות שלנו בדולרים, הרובל בעצם נוסק ואנחנו ניסינו להתגבר על הדבר הזה בגיוס של כסף מה שנקרא כסף אלקטיבי מתרומות.
המדיניות של הסוכנות והמדיניות של המחלקה לחינוך היתה, ופה הנקודה החשובה, תקציב ליבה לא מתייחס לסדר עדיפות. אנחנו בשום מקום ובשום דרך לא אומרים שהפעולות שממומנות על ידי תקציב ליבה זה קבוצה א' והפעולות שאנחנו מממנים מכסף שאנחנו מגייסים מתורמים, מפדרציות, מקרנות, זה פעולה סוג ב'. מה שאנחנו עשינו לאורך השנים זה שלקחנו את הפעולות שחשבנו שאפשר למצוא להן תורם, או תורמים, או קרנות, כדי לאפשר לנו לעשות את הדברים שאין אנחנו מצליחים לעשות את זה ואני אתן דוגמה ואחר כך אני אעביר את השרביט לגב' גרדה פוירשטיין. היו בקיץ האחרון, הזה, קיץ וחורף, 12,000 צעירים במחנות קיץ בחבר העמים. זו פעולה מבורכת. להרבה מהצעירים האלה מחנה הקיץ הוא המפגש הראשון שלהם עם העולם היהודי, מזה הם הולכים למועדונים, אחר כך לנעל"ה ואחר כך לתגלית ואחר כך לפעולות כמו מסע או לעלות לארץ. כל הפעולה הזאת ממומנת לא מתקציב הליבה של הסוכנות, אלא מכסף שאנחנו מצליחים להביא לפעולה הזאת.
אני סמוך ובטוח שכאשר אנחנו עשינו את המהלך הזה, לא קיצצנו באולפנים. פה יש טעות בסיסית בדרך שחבר הכנסת אלקין ניסח את הדברים. קיבלנו החלטה בחבר הנאמנים של הסוכנות להעביר חלק מסוים של הפעולה של האולפנים האלה לתקציב אלקטיבי, מתוך אמונה שאנחנו נצליח לגייס את הכסף. גם חזרנו לוועדה ודיווחת, אני ראיתי, חבר הכנסת אלקין, בצורה מאוד נאמנה, אז אני מקווה שגם דיווחו לך שבוועדת החינוך קיבלנו החלטה שאם עד פברואר המשאבים האלה לא יימצאו, הדבר הזה יבוא עוד פעם לדיון, ואם זה הולך, אנחנו נמצא את המשאבים מתוך תקציב הסוכנות.
זאב אלקין:
רק להבין את הסיפא של דבריך. האם מה שאתה אומר, המשמעות של זה שבמידה ותקציבי אלקטיב לא יימצאו, היקף התקציב לנושא האולפנים בשנת 2008, יהיה כמו 2007?
אלן הופמן:
חבר הכנסת אלקין, אתה יודע שלסוכנות היהודית יש מוסדות והמוסד שקובע את התקציב של המחלקה לחינוך זה ועדת החינוך והתקבלה החלטה של הוועדה, שאם עד סוף פברואר, מועד הדיון הבא, לא יימצא כסף לנושא של האולפן, הנושא הזה הוא מספיק חשוב שכל הסוגיה תעלה מחדש בוועדת החינוך של הסוכנות. אני חושב שזה מתוך כוונה למצוא לזה פתרון. אני לא יכול לבוא לפה ולתת הבטחה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כל שנה מגייסים כסף לאולפנים, או החליטו עכשיו רק, בשנה הזו?
אלן הופמן:
עד עכשיו גייסנו להרבה דברים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם לאולפנים?
אלן הופמן:
לא גייסנו לאולפנים. אנחנו קיבלנו החלטה לגייס כסף לאולפנים כי יש לנו גם כבר חיבורים עם קרנות מסוימות בעולם שנתנו לנו להבין שהם יעמדו לצדנו בנושא הזה.
יולי אדלשטיין:
מהמעט שאני מבין, אילו היית שואל אותי, בלי שסיפרת, ברור לי לגמרי שלגייס כסף למחנות קיץ לנוער בחבר העמים זו משימה הרבה יותר קלה, מאשר לגייס כסף לדבר נורא "משעמם", כמו האולפנים.
אלן הופמן:
בגלל זה אנחנו מגייסים 11 מיליון דולר למחנות. לגייס 500,000 דולר לאולפנים, אני מקווה שנצליח.
זאב אלקין:
אבל מר הופמן, למחנות היו תקדימים, זה לא קרה במכה אחת, מפני שהיו הצלחות של גיוסים שבעקבותיהם הורידו והורידו את הליבה על המחנות. בנושא של האולפנים, יכול להיות שזכרוני מטעה אותי, אבל לא זכורה לי בשנים האחרונות הצלחה אחת של גיוס כספים לאולפן.
גרדה פוירשטיין:
אני רוצה להעמיד אתכם פה על טעות אחת גם ברמת הנתונים. אכן יש לנו הצלחה בגיוס כספים לטובת הוראת השפה העברית. לפני שלוש שנים, מתוך הסכמה מוחלטת לתפיסת העולם שהציג חבר הכנסת אלקין כאן לפני מספר דקות ולחשיבותה של הוראת העברית בברית המועצות לשעבר, יצאנו לגיוס כסף על מנת להחדיר תוכניות להוראת השפה העברית לבתי הספר היהודיים במסגרת פרויקט חפציב"ה, תחת הכותרת 'נט"ע – תוכנית נוער לטובת עברית', תוכנית שהוכיחה את עצמה מאוד בגדול בצפון אמריקה, ומזה שלוש שנים, בזכות כספים שגויסו, כאשר אנחנו משתתפים אך ורק ב-25% מסך הכספים שאנחנו משקיעים בזה, אנחנו מלמדים את התוכנית הזו, אנחנו מלמדים עברית על פי תוכנית חדשה, ב-12 בתי ספר, וידנו עוד לקראת הרחבה.
זאב אלקין:
גב' פוירשטיין, את מכירה היטב מה ההבדל בין לגייס לבית ספר לבין אולפן.
גרדה פוירשטיין:
לא, אני רק מעמידה אותנו על עובדות. יש לנו לפחות הצלחה מוכחת אחת.
זאב אלקין:
אני שאלתי על אולפנים. יש תקדים של גיוס כספים לאולפנים?
גרדה פוירשטיין:
גיוס כספים להוראת עברית. המלה 'אולפנים' היא משנית, הוראת העברית היא המרכזית ובהוראת עברית אנחנו כן יכולים לרשום לעצמנו הצלחה. דרך אגב, ההצלחה הזאת עומדת היום על מעל 300,000 דולר. זאת אומרת, ש-300,000 דולר כבר גויסו לטובת הוראת עברית בבתי ספר. הייתי אומרת אפילו כך, שנניח שנלך על פי התסריט השחור ביותר שאנחנו מנסים לבחון אותו כאן במשותף, בסכום שעד כה לימדנו מבוגרים, במערכת האולפנים, אנחנו כבר בפועל מלמדים ילדים ובני נוער שהם העתיד, מבחינת המבט האסטרטגי שלנו של יהדות חבר העמים כמו של יהדות שאר העולם, כך שגם אם אנחנו הולכים על פי התרחיש השחור ביותר, אנחנו משמרים לחלוטין את מסגרת החשיבות של הוראת השפה.
חבר הכנסת אלקין, לפני שלוש שנים כשקיבלנו החלטה להעמיד את כל מפעל הנוער על אלקטיב, חשבו שאנחנו מטורפים. מאז הגדלנו את נפח הפעילות שלנו פי שלושה. אנחנו עוקבים היום אחר התעוררות של יוזמות פילנתרופיות בקרב דוברי רוסית בעולם. אנחנו יודעים שהנושא הזה של שפה הוא נושא שמדבר מאוד לקבוצות האלה.
זאב אלקין:
אם הייתם באים ואומרים 'אנחנו נהמר על 20% והשנה ננסה למצוא ולהוכיח שיש הצלחות ב-fundraising', ואז שנה הבאה להמשיך את התהליך, הייתי אולי יותר רגוע.
יולי אדלשטיין:
זה יותר מורכב מזה, כי יש אפילו סתירה מסוימת. את אומרת שהיד עודנה נטויה כי מאוד הצליחה הפעילות הזאת של חפציב"ה ומה שאת מספרת, ומצד שני יש קיצוץ ואף אחד לא מכחיש ואמרת שיש קיצוץ. אז יש פה סתירה מסוימת. אם זה כל כך טוב, אז את ההצלחה הזאת צריך למנף לגיוס כספים ולא לקצץ מכספי הליבה ואז להגיע ולנסות לכסות. עם כל הכבוד, אני אומר, נכון שלא 11 מיליון דולר, אלא חצי מיליון דולר, אבל עדיין זה לא סכום מבוטל.
גרדה פוירשטיין:
זה לא סכום מבוטל. יחסית להצלחות שלנו בגיוס כספים, הסכום הזה, אנחנו לא מדברים במונחים של 60%, אנחנו מדברים במונחים של סכום מוחלט. המשימה שלנו היא לגייס חצי מיליון דולר לטובת הוראת עברית, כאשר בסכום דומה מאוד הצלחנו לגייס שותפים להוראת עברית, אמנם בקרב בני נוער, אבל עדיין לטובת הוראת עברית.
זאב אלקין:
כל עוד מדובר על נוער זה סיפור אחר לגמרי.
אלן הופמן:
זה לא מה שאמרו כאשר התחלנו לגייס את הכסף לנוער. אנחנו עדים למצב של ארגון, כשהתקציב שלו קטן, שהעלויות גדלות בגלל ההבדל בין דולר ורובל, ואני מציע שניכנס---
זאב אלקין:
ההבדל בין דולר לרובל זה לא 60%.
אלן הופמן:
אני מציע שאנחנו נתכנס עוד פעם בסוף פברואר. קודם כל, יש לנו את הצפי של ועדת החינוך של הסוכנות היהודית שבעצמה ביקשה לראות מה תהיה התוצאה של ה- fundraising הזה ואין לאף אחד כוונה להוריד את מספר הלומדים באולפנים. כמה, גרדה?
גרדה פוירשטיין:
18,000 תלמידים.
אלן הופמן:
עם כמה מורים?
גרדה פוירשטיין:
269, המספר המדויק.
אלן הופמן:
המפעל לחינוך מבוגרים הגדול ביותר בעולם היהודי. אנחנו גאים בזה מאוד. אין לנו שום כוונה לפרק אותו או למסור אותו לשום גורם אחר.
מרינה סולודקין:
עם קיצוצים.
אלן הופמן:
לא, זה לא מקצצים.
ראובן שלום:
אני באמת חושב שצריך לברך את הוועדה ואת ההתעניינות של חברי הכנסת, שהדבר הזה הוא בנפשה, אני רק חושב שהאזעקה והזעקה היא קצת מוקדמת. אני חושב שצריך לברך את הסוכנות על זה שסכומים שהיא מוציאה על חינוך בחבר העמים הולכים וגדלים ואנחנו יודעים את הקשיים וגם היושב ראש עמד על הקשר בין הרובל לדולר וגם הרובל ודולר לא נמדדים בשנה אלא נמדד בכמה שנים. כשמודדים בכמה שנים, רואים את ההבדל.
מכל מקום, כפי שאמר מר אלן הופמן, מוסדות הסוכנות, ועדת החינוך, ערניים לעניין, לכן לא החליטו החלטה וזהו, אלא בפברואר, שזה מספיק זמן לפני, לבחון את העניין ואם עד אז יגויסו כל הכספים, טוב, אם לא יגויסו, תימצא הדרך, הנושא ייבחן. יכול להיות שאחרי שייבחן הנושא, אני מקווה שהוועדה תזמין ותברך את הסוכנות ואת המחלקה ואת הוועדה על היכולות שלה ועל מה שהצליחה, ואם לא, תשמע איך מתכוונים לטפל ואיך מתכוונים לגשר על עוד פערים, ככל שיהיו, אני מקווה שלא יהיו פערים. מר אלן הופמן וגב' גרדה פוירשטיין ואני לא יכולים להבטיח שלא יהיו פערים, אבל הוועדה תבחן את הנושא ואני אומר, טוב שהנושא עלה, טוב שגם הכנסת ערנית לחשיבות של החינוך הזה ברוסיה, החינוך לעברית, ונקווה שנוכל לחזור בסוף פברואר עם בשורות טובות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לשמוע מהנציג של נתיב. הם עכשיו שינו קצת את המקצועות שלהם והם עסוקים גם עם החינוך.
בני חדד:
אני אמנם נכנסתי לתפקידי רק לפני חודשיים בנתיב, מנהל את המחלקה לחינוך. הייתי שליח של נתיב בעבר, עבדתי בנעל"ה כמה שנים והיום אני בלשכת הקשר, מנהל את תחום החינוך.
אני כמובן לא נמצא פה במקום של לדבר על המספרים וכולי, זה ממש לא דברים שאני מצוי בהם, אבל אני אגיד דבר אחד קודם כל, עקרוני, שממשיך את הדברים שחבר הכנסת אלקין אמר לפני כן ואני חושב שחשוב שהוא יהיה בסדר היום. צריך להבין שבהרבה מקומות הדרך היחידה לגעת באנשים, שהם מעל לגיל 25 ומתחת לגיל 60, זה האולפנים. כלומר יש פעילות ענפה של נוער, סטודנטים, מחנות, תגלית וזה נגמר, ואז בא החסד של הג'וינט שמיועד לקשישים, ובין 25 ל-60 מה שיש זה האולפנים ועל התשתית של האולפנים כל הפעולות הטובות של זהות יהודית ושל סמינרים למשפחות והרבה דברים אחרים שבעיקר הסוכנות עושה, נעשים על תשתית שמי שבא לאולפן נחשף לזה ומתוך זה מגיע לשאר הפעילויות האחרות. כלומר הדרך ליצור מגע עם קהילה יהודית, עם קהילה של זכאי עלייה בטווח של 25 עד 60, זה התשתית של האולפנים, לכן החשיבות היא מעבר לאתוס הבסיסי של לימוד העברית, שגם הוא מספיק. מעבר אליו, זה החיבור לאוכלוסייה בגילאים האלה, שמאפשר איזה שהוא מגע ועבודה איתם.
אני רוצה להגיד עוד דבר. הרבה פעמים אנחנו חוטאים בזה, ואני באמת לא במקום של האשמה, אנחנו, כולנו, מהעובדה שאנחנו עובדים המון עם הילדים והנוער, כשההורים שלהם לא מחוברים לתהליך הפעילות הזו ואז נוצר מצב שילד עובר תהליך של גיבוש זהות יהודית, או נער, שההורים שלו לא מחוברים לזה ונוצרים ממש משברים בתוך המשפחה סביב העניין הזה, והצורך לעבוד על משפחה כיחידה, גם על קהל ההורים וגם על קהל הילדים, הוא גם איזה שהיא מחויבות שלנו כלפי האוכלוסייה שם. לא לקחת את הילדים קדימה ולהשאיר את ההורים והמבוגרים מאחור.
כל זה לא נאמר בטענה. זה נאמר קודם כל כדי להמשיך את הדברים שחבר הכנסת אלקין הציג בהתחלה, ברמת התפיסה. נתיב, כמו שנאמר, בשנים האחרונות די ירדה בנפח הפעילות שלה. היום רוב האולפנים שלנו נמצאים על בסיס המרכזים הישראליים, כשיש לנו 10 עד 12 כאלה, 10 מאוישים ו-2 לא, כלומר מדובר על סדר גודל של 12 אולפנים שפרושים בשטח. אנחנו היום מנסים לקדם מהלכים בתחום החינוך בכמה רמות, בכמה גילאים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם עושים תחרות עם הסוכנות?
בני חדד:
זה המשפט הבא שרציתי להגיד אותו. לשמחתי הרבה, מהרגע שנכנסתי לארגון, הרוח המרכזית שנושבת, ואני חושב שזו אחד הסיבות שעזרו לי להיכנס פנימה, היתה האמירה שאנחנו הולכים אך ורק על שיתוף פעולה ולא על תחרות. כל צעד שייעשה, ייעשה בשיתוף פעולה ומתוך ניסיון להעצים את העבודה. כלומר שני ארגונים שעובדים, מעצימים אחד את השני ולא מסרסים אחד את השני, וזה כרגע לא דיון עבודה, אבל אני בהחלט חושב שאם אנחנו היום, עם יכולות קצת יותר ממה שהיה לנו בעבר, נוכל לבוא וגם נרצה ונהיה מוכנים לתרום את חלקנו בתיאום ובשיתוף פעולה ובהסכמה. אני לא מציע הצעה קונקרטית, אבל יש לי מחשבה על שיתוף פעולה שיעזור אולי אפילו להגדיל את הכמות ולא רק להשאיר אותה על הבסיס הקיים, כי בסך הכול הראייה שלנו היא ראייה שהדברים האלה מאוד חשובים, מתוך הדברים שהזכרתי לפני כן, והתפיסה הבסיסית מדברת על רצון ונכונות לשתף פעולה ולעשות דברים ביחד לטובת העניין וזה הדבר היחידי שמעניין, להבנתי.
יולי אדלשטיין:
מבחינתי, ברור לגמרי שעכשיו הדיון המכריע הוא בפברואר. אני פשוט רוצה שייקלט כאן עוד מסר אחד.
הזווית שלי לעניין הזה היא לא הזווית של חבר הכנסת אלקין לגבי המנדט של הסוכנות היהודית, למרות שהדברים היו נכונים וחשובים, ולא זווית אפילו של מר בני חדד שהיא זווית, אם מותר לי לומר, שליחותית כזאת על הפעילות שמתבצעת שם בשטח ונגיעה באוכלוסיות מסוימות. הזווית שלי הרבה יותר פשוטה, כדי לא לומר פשטנית. כל קיצוץ במספרי הלומדים, או איכות ההוראה, של האולפנים לעברית שם, אנחנו בוועדה, תסלחו לי על הביטוי הלא-פרלמנטרי, נאכל אותה בעוד שנה-שנתיים כאן בדיונים בנושא של תת תעסוקה ובנושא של פירוק המשפחות ובנושא של אי מוכנות העולים והעומס על האולפנים כאן בארץ וכן הלאה וכן הלאה. כלומר, זה יחזור כבומרנג ישירות לעבודה. כל אלה שבאולפנים בגילאי 30-40, הם לא באים כי הם נורא התרשמו מסיפור חייו של אליעזר בן יהודה. הם באים לאולפנים על מנת להתכונן לעלייה לארץ, או במיידי, או בשלב יותר מאוחר. ולכן אני אומר, כל בעיה, כל נפילה, כל קיצוץ שם, יחזור לשולחן הזה. אולי לא אלינו, כי זה לא יהיה בקדנציה הזאת, אבל בקדנציה הבאה, או בשנים הבאות. ואני אומר את זה בשיא האחריות, כמי שראה את הדברים האלה במשרד הקליטה. לכן אני חוזר ואומר ומפציר, אני מציע, אדוני היושב ראש, שכבר נקבע תאריך בפברואר ונשמע את הדברים, ובמידה והתוכניות לא הבשילו מבחינת הגיוסים, אז צריך לשכנע את הוועדה הרלוונטית להחזיר את התקציב.
מרינה סולודקין:
קודם כל תודה ליושב ראש ולחבר הכנסת אלקין. אני חושבת שהנושא הוא מאוד מאוד חשוב בגלל שזה המשך של העלייה מחבר העמים.
אני לא אוהבת את המשחק עם הכספים שלא מממנים מהתחלה את האולפנים. אנחנו מאוד מבינים שאולפנים זה מוקד של פעילות להחזיר את יהדות רוסיה למדינת ישראל. אני יכולה לומר שאני מרגישה גם כאן בסוכנות וגם במשרד הקליטה, שמשום מה שמנו פס על העלייה מברית המועצות לשעבר. מעדיפים את הכיוונים האחרים, אבל כשאנחנו עומדים מול הכיוונים האחרים, נותנים שלוש שנים חזרה לארץ מוצא ובמספרים אחרים. אני חושבת שמי שיודע מה קורה ברוסיה ובחבר העמים בשנים האחרונות, מי שלא יודע איזה מבחנים יהיו ב-2008, אני חושבת שזה לא חכם להפסיק לממן מהתחלה בצורה ממוסדת את האולפנים שם.
אני יכולה לומר שבדאגה רבה אני עוקבת אחרי מה שקורה במשרד הקליטה, שעכשיו משרד הקליטה מממן את העמותות עמ"י ו'נפש ונפש' מכסף של מדינת ישראל. אנחנו עוד לא שמענו דיווחים מה קורה עם העולים האלה, במשך חמש שנים איפה אנחנו רואים אותם. אני חושבת שלהפסיק ולמעט את הפעילות בחבר העמים זה מאוד מאוד לא נכון, בזמן לא נכון ואנשים יכולים ללכת לאיבוד בגלל שזו הזדמנות אחרונה להחזיר אנשים לכאן. אנחנו כולנו, זה נס משמים שאנחנו הגענו בכמויות כאלה, ואני חושבת שחייבים להמשיך. כשאני שומעת את הנימות אצל פוטין וכשאני רואה מה עושה יושינקה, שאנחנו עשינו כאן קבלת פנים עם האנדרטאות לסייענים לפשיסטים בזמן מלחמת העולם השנייה. אני מאוד מאוד לא אוהבת את זה ובגלל זה, במקום להרחיב את הפעילות שם, בגלל שאולי זה חמש שנים של הזדמנות אחרונה להביא אנשים בכמויות גדולות, אנחנו---
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם פותחים בתי תרבות כדי להביא אנשים מהארץ.
מרינה סולודקין:
כן, הם מחזירים. עכשיו לפוטין יש איך להחזיר. אפילו אליי טלפנו. אפילו יושינקה דיבר על החזרת יהודי ברית המועצות. אליי טלפנו. לא היתה להם בושה לטלפן אליי כדי לחזור לשם. אז אתה מבין מה זה.
אלן הופמן:
אני רק רוצה להגיד שאני חושב שבחדר הזה יש פה דבר אחד משותף לכל מי שנמצא בחדר הזה וזה מחויבות---
מרינה סולודקין:
אין לך תחושת דחיפות. זו הזדמנות אחרונה. אין לך. אני לא שומעת אותה כאן.
אלן הופמן:
אני רוצה להגיד משהו לגבי מה שחבר הכנסת יולי אדלשטיין אמר. אפשר היה לחשוב שהעלייה מחבר העמים, לצערנו, יורדת בשנים האחרונות ולכן הפעילות החינוכית, אולי הפעילות של הוראת העברית, יכולה לרדת באותו היקף. דווקא אנחנו---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו לא חושבים כך. אפילו אם הם לא עולים, הם צריכים לדעת.
אלן הופמן:
אני רוצה להגיד, דווקא בתקופה הזאת אנחנו, והצוות שגב' גרדה פוירשטיין עומדת בראשו, דאגנו לכך שמספר האנשים הלומדים עברית נשאר קבוע ואף עולה, חרף הירידה של העלייה, והסיבה היא, לא רק בגלל שהעברית היא כלי להכנה לעלייה, אלא שהעברית היא כלי בסיסי לזהות היהודית, גם למי שעוד לא קיבל החלטה לעלות לארץ ולכן הנושא של הוראת העברית הוא לב לבה של עבודת הסוכנות היהודית. זה לא אומר שזה צריך להיות ממומן מתקציב ליבה.
מרינה סולודקין:
אתה נכנס לדבריי. אני גם רוצה לומר שהרבה שנים אני עוקבת אחרי המאבק. כל הזמן ניסו לסגור את הנתיב, כל הזמן, מסיבות כאלה ואחרות, היו ראשי הסוכנות כמו מר אברהם בורג, שבהתלהבות אמרו... אז מה שאני אומרת, ביחד. קודם כל יש כלים בנתיב שאין לכם וגם את תחושת הדחיפות הם מבינים יותר ממה שאתם מבינים. מה שאני אומרת, תנו הזדמנות אחרונה ליהדות חבר העמים ללמוד עברית ולחזור לארץ.
בני חדד:
רק משפט אחד. אני רק רוצה להגיד שאולי לא היה מובן שאמרתי, שמאז שנכנסתי לתפקיד, את האמירה על שיתוף פעולה אני פוגש גם בצד השני, זה בסדר. זה לא רק מצדנו, זה משני הצדדים.
מרינה סולודקין:
שמענו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה היה בלתי אפשרי אם אתם לבד רוצים לעשות עבודה.
זאב אלקין:
אנחנו כמובן מברכים על שיתוף הפעולה הזה ואמרנו את זה גם פה בדיוני ועדה לא פעם ולא פעמיים שדווקא ידם של הכוחות הציוניים בחבר העמים, גם הסוכנות וגם נתיב, היא על התחתונה בשנים האחרונות ורק באמצעות שיתוף פעולה בזה ניתן לנסות ולדאוג לכך שההשקעות הרבות שהיו ב-15 השנים האחרונות, בניסיון להשפיע על היהדות הזאת, לא יירדו לטמיון.
אבל אני רוצה להתייחס לכמה דברים ששמענו, גם כאן, אדוני היושב ראש. אני רוצה לחדד כמה דברים כדי שבאמת נוכל לצאת מהחדר הזה רגועים לפחות עד פברואר.
מרינה סולודקין:
רגועים אנחנו לא נהיה, הכיוון הוא ברור.
זאב אלקין:
זה נכון. יש לי שתי שאלות למר אלן הופמן ובקשה אחת ממר ראובן שלום. מהיכרותי עם המערכת, אני יודע שהמערכת לא יכולה להיות תלויה ועומדת עד פברואר, ולכן יש לי שתי שאלות עובדתיות. קודם כל, האם ברמת המציאות, תכנית הפעולה מינואר עד מאי, שמתכננים אותה עכשיו, לא מתכננים אותה בפברואר, אלא בפברואר זה כבר הילוך גבוה של חצי השנה הראשונה, היא מתוכננת להיות בדיוק כמו שהיא היתה בשנת 2007? כלומר, אם יש ביטחון שכסף יימצא, מן הסתם במסגרת הביטחון הזה תרד הוראה לשטח, לצוות המקצועי, לשליחים, להמשיך את הפעילות כמתוכנן, בלי לשים לב לזה שלכאורה הם ינצלו את כל התקציב של הליבה עד מאי ואז לא יהיה כסף. זאת השאלה, שאם לא יהיה קיצוץ במחצית השנה הראשונה, כי את זה מתכננים היום, לא בפברואר.
והשאלה השנייה, שקשורה לזה, גם ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים, לפחות ברמה הראשונית, גם כן כשבונים תוכנית עבודה, בונים אותה שנתית, לפחות כך אתה לימדת אותי בזמנו בסוכנות, ולכן השאלה היא האם ברמה של בניית תוכנית עבודה של החטיבה וגם מבחינת המסר לשליחים, המסר יהיה בדיוק כמו שאנחנו שמענו אותו כאן, שלא משנה מאיפה יגיע הכסף, מליבה, מאלקטיב, אבל אתם פועלים כרגיל והקיצוץ לא צפוי.
גם בחצי השנה הראשונה וגם בהיערכות לעתיד, אתם בינתיים פועלים כרגיל. אלה שתי שאלות עובדתיות, אחרי שהם ייענו, אני אפנה למר ראובן שלום.
גרדה פוירשטיין:
הבוקר התקיימה ישיבת צוות וירטואלית עם כל שליחי המחלקה לחינוך והוראה, בדיוק ברוח הזו ואפילו בניסוח הזה, הועברה לכל שליחי המחלקה לחינוך בשטח. אז זה כבר מוצב.
זאב אלקין:
זאת אומרת שזה המצב על שתי הנקודות. אנחנו כאן רושמים בפרוטוקול שהסוכנות משאירה את היקף הפעילות שלה בחצי השנה הראשונה של 2008 כמות שזה היה ב-2007 ומתכננת את צעדיה לקראת המחצית השנייה בהתאם לאותם יעדים שהיו.
גרדה פוירשטיין:
נכון, נכון, אפילו בוצע.
זאב אלקין:
זה מאוד משמח, כי בסופו של דבר הרי השאלה היא לא מה כתוב בספרי החשבונאות, אלא השאלה היא מה קורה בשטח, ואם זאת ההנחיה---
אלן הופמן:
חבל שלא שאלת אותנו בהתחלה.
מרינה סולודקין:
יש לו מקורות.
זאב אלקין:
לא, לא קשור למקורות, אני לא צריך מקורות, זה דיון בחבר נאמנים, לא צריכים בשביל זה מקורות סודיים. יושבים שם הרבה אנשים שדואגים לזעוק את הזעקה כשצריך. אני אולי אפילו מרשה לעצמי לקוות שאולי תרמנו תרומה צנועה לרוח הדברים האופטימית שאנחנו שומעים כרגע.
הפנייה שלי למר ראובן שלום – אנחנו נגיע לפברואר, ואני תומך בהצעה של חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אדוני היושב ראש, בהחלטה שלנו, מראש לקבוע שנתכנס כאן לאחר הישיבות של חבר הנאמנים ונלמד מה הוחלט בסופו של דבר ומה מצב העניינים, ואני חושב שגם יותר מזה, אולי כדאי כבר עכשיו, וזה קשור לפנייה שלי למר ראובן שלום, שנפנה כוועדה ליושב ראש הסוכנות שהוא גם יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית ומופקד על ביצוע אותה 'תוכנית ירושלים', כדי להפנות את תשומת לבו לחשיבות שאנחנו מייחסים לעניין ולנסות ולפנות אליו, במידה ויימצאו מחסורים בקמפיין ה- fundraising שאני מניח שיהיה עכשיו מאוד אינטנסיבי בחודשים הספורים שנשארו עד פברואר, זה לא כל כך רחוק, זה עוד מעט, שבמידה והכסף לא יימצא, למצוא דרך, כדי שההערכה האופטימית ששמענו כאן באמת תבוצע. הרבה מאוד תלוי ביושב ראש. מר ראובן שלום, אתה מייצג אותו נאמנה ואני חושב שגם יושב ראש שמודע לכך שהמעמד הייחודי של הסוכנות קשור לתפקיד המרכזי שהיא עושה במסגרת של 'תוכנית ירושלים', לא ירצה לכרסם במעמד הזה ולהגביר את הקולות בכנסת שמעמידים סימני שאלה כאלה או אחרים לגבי המעמד הייחודי.
גרדה פוירשטיין:
הערה קטנה. לי חשוב מאוד שאת תצאי יותר רגועה מהישיבה הזאת ולכן אני רוצה להתייחס למה שאת ציינת כתחושת הדחיפות שמפעמת בך ולהבטיח לך שאותה תחושת דחיפות פועלת בקרבנו. אנחנו מודעים מאוד לחלון ההזדמנויות, ייתכן ואחד הבודדים שפתוחים כרגע בקשר הזה בינינו לבין היהודים שנמצאים בברית המועצות לשעבר, ועל מנת לתקף את הדברים במשהו יותר מוצק, מעבר להצהרה, אני רק רוצה לומר לך שדווקא על רקע תחושת הדחיפות הזאת, והחד פעמיות הזאת, בפרספקטיבה של שש השנים האחרונות, הסוכנות היהודית, בתחום החינוך, הגדילה את סך התקציב שלה בהשקעה בחבר העמים מ-16 מיליון דולר ב-2001 ל-36.5 מיליון דולר, שיעמדו לרשות הפעילות הזאת, ב-2008. אז אם אנחנו לרגע חורגים מנושא הדיון שעוסק באולפנים, ומסתכלים על מדדים להבעת הסוכנות היהודית את תחושתה ביחס לקהילת חבר העמים, אני חושבת שהמספרים האלה מדברים בעד עצמם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מסכם. שמענו את כל הדברים, אין לי מה להוסיף, אני רק רוצה לומר שהוועדה עומדת על זה שהשיטה של לימוד שפה העברית השתנתה. אני לא אומר לכם את זה.
זאב אלקין:
דווקא הם פה הרבה יותר בסדר, הלוואי שהאולפנים בארץ היו---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה שהם יידעו שהוועדה מדברת על זה, יש עכשיו ועדה בין משרדית שבאוגוסט הם צריכים היו לתת לנו סיכומים שלהם, הם לא סיימו, אבל אנחנו נלחץ על השר החדש ואנחנו בטוחים שהאולפנים בישראל לא עובדים כמו שצריך.
מרינה סולודקין:
זה לא השר אחראי.
זאב אלקין:
אפשר לשלוח את חברי הוועדה ללמוד אצלם איך אפשר לעשות אולפנים טובים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
דבר שני, אני מסכים עם מה שאמרו פה, כי יש עובדים, יש שליחים, יש מורים, שצריכים לדעת שתהיה להם עבודה שהם לא יתחילו לחפש עבודה באיזה מוסדות אחרים. אני אומר, בפברואר, אחרי הוועידה של חבר הנאמנים, תהיה פה ישיבה ואנחנו נשלח, היום, מחר, מכתב ליושב ראש הסוכנות, מר ביילסקי, עם הבקשות שלנו עם דגש על חינוך יהודי בחבר העמים.
תודה רבה שבאתם, השתתפתם ונתתם לנו קצת הסברים על הנושא של חבר הכנסת זאב אלקין. אני חושב שהישיבה עברה טוב ונראה מה יהיה בפברואר. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:00