פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 308
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, יב' כסלו התשס"ח (22 בנובמבר 2007), שעה 10:00
סדר היום: סיור במכון וינגייט בנושא ההכנות האולימפיות
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
אלכס מילר
מוזמנים:
צבי ורשביאק – יו"ר הוועד האולימפי
אפרים זלינגר – מנכ"ל הוועד האולימפי
יהדוה מעיין – יו"ר איגוד השיט, מ"מ יו"ר ועד אולימפי
אורי חרל"פ – מינהל הספורט
גילי לוסטיג – מנהל היחידה לספורט הישגי
ד"ר אורי שפר – מנכ"ל וינגייט
ערן גרומי
אריה זלינגר
מיכל שחף
גלעד ויינגרטן
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
מזכירת הוועדה
רבקה מושיץ
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
סיור במכון וינגייט בנושא ההכנות האולימפיות
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
קיבלנו הזמנה מיושב ראש הוועד האולימפי, שביקר אצלנו כמה פעמים ואמר שזה לא בסדר שאנחנו לא מבקרים אצלו. למרות שכמה מהחברים שלנו שוהים בחוץ לארץ וכמה בישיבות בכנסת, אמרנו שאנו נערוך את הביקור בעיקר כי אנחנו רוצים. חבר הכנסת אלכס מילר ואנוכי באנו עם צוות שלנו, לקחתי איתי גם את לארי קפלן שלא עוסק בספורט האולימפי, אבל עבד איתי כמה שנים, ואנחנו בעיקר באים ללמוד, לשמוע ולהתכונן לאולימפיאדה בשנה הבאה שממנה מצפים לישועה גדולה שם.
צבי ורשביאק:
ברוכים הבאים, אנחנו שמחים ומודים לכם שבאתם. הרבה יותר קל לנו להראות לכם מה אנחנו עושים, כשאתם נמצאים בעצם בלב של ההכנות האולימפיות, ביחידה לספורט הישגי, שהיא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי. היא לא סתם נמצאת בוינגייט, יש לנו פה מערכת רפואית שלמה שעוזרת.
אני מציע שאפרים זלינגר ישלים, ואחר כך נבקש מגילי לוסטיג שיראה לכם מה אנחנו עושים. כולם סקרנים לדעת מה הסיכויים, מה האפשרויות, מי בספורטאים, יחד עם זאת אני מקווה שביום ראשון כבוד הרב וחבר הכנסת יהיה גיבושון של הספורטאים, ואז גם תוכל לראות את אותם אנשים שעליהם אנחנו מדברים היום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האמת היא, שאתמול טיפלנו בספורט בצורה מאוד שלילית.
צבי ורשביאק:
אני שמעתי תגובות חיוביות מאוד מהדיון שהיה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הדיון היה טוב, ואני מקווה שגם הגענו לדברים "שיזיזו" את המערכת. התופעות האלו יהרסו את כל הספורט הישראלי, לא יהיה ספורט בישראל, אנשים לא ילכו לזה, לפחות לא ספורט כמו כדורגל וכדורסל.
צבי ורשביאק:
אחרי הדיון שלכם אתמול, ישבנו ראש ההתאחדות לכדורגל ואנוכי, ולדעתנו יש להקצות משאבים, להקים רשות למניעת אלימות בספורט, לקחת ניצב משטרה בדימוס בשכר, על מנת לתפעל בתוך החבורות האלה. במקביל לצאת בקמפיין תקשורתי, שכל גופי הספורט במדינת ישראל פועלים יחדיו, ולהוציא ספורטאים לבתי הספר, שיעברו בבתי הספר וידברו עד כמה זה מזיק לספורטאים עצמם, עצם האלימות הזו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ודאי שההסברה חשובה, אבל אני לקחתי על עצמי שאנחנו חייבים לדאוג לענישה, ולא יעזור שום דבר. זה ודאי מבורך, אני מאמין מאוד בחינוך, והדוגמא האישית של ספורטאים שבאים לבתי ספר, גיבורי תרבות ולא תת תרבות, זה ודאי טוב.
אפרים זלינגר:
אז ברשותו של יושב ראש הוועדה האולימפי אני מצטרף לברכה, ברוכים הבאים בצל קורתנו. ברשותך אציג במהירות את הנוכחים כאן. צבי ורשביאק, יושב ראש הוועד האולימפי, אנוכי מנכ"ל הוועד האולימפי, מימיני יהודה מעיין, שהוא ממלא מקום יושב ראש הוועד האולימפי ויושב ראש איגוד השיט, גיל לוסטיג הוא מנהל היחידה לספורט הישגי שלנו, ד"ר גלעד ויינגרטן הוא מנכ"ל העמותה לתמיכה בוועד האולימפי, וגם חבר מינהלת הספורט ההישגי. מיכל שחר דוברת הוועד האולימפי, אריה זלינגר מאמן כדורעף, בעצם המאמן בהא' הידיעה ככדורעף. הוא עובד איתנו גם בנושא של מאמנים, אבל לקח לעצמו משימה להביא את נבחרת הנשים לרמות הגבוהות ביותר. בהמשך אולי אנחנו גם נראה אימון, כך שכל מה שאני אגיד יהיה מיותר, כי טוב מראה עיניים. ערן גרומי, שחיין אולימפי לשעבר, חבר במינהלת הספורט ההישגי, ואורי חרל"פ ממינהל הספורט, חבר מועצת הספורט ההישגי.
ברשותכם, אני אתחיל גילי לוסטיג ימשיך, ולאחר מכן חברים אחרים שירצו לתרום לדיון יתרמו, וכמובן נשמח לענות על כל שאלות והערות ולתת תמונת מצב עדכנית, כאשר בייג'ין כבר ממש ממש מעבר לפתח.
הוועד האולימפי בישראל הוא למעשה פועל מכוחם של שתי פונקציות, אנחנו חברים בוועד האולימפי הבינלאומי ואנחנו מחוייבים לאמנה האולימפית. בו זמנית אנחנו מוסד הגג של ענפי הספורט האולימפיים בישראל. עובדת היותנו מוסד הגג של הספורט האולימפי בישראל היא מכוח העובדה שחברי העמותה המרכיבים את העמותה זה כל ראשי איגודי והתאחדויות הספורט בישראל, מדובר בכדורגל, הכדורסל ושאר ענפי הספורט האולימפים.
מתוקף זה אנחנו עוסקים בשלושה נושאים. הנושא המרכזי זה הכנתם ושיגורם של משלחות ישראל למשחקים אולימפיים ולתחרויות ספורט בחסות אולימפית. תשומת הלב הציבורית מתמקדת במשחקי הקיץ האולימפיים. אנחנו לקראת בייג'ין, אבל בכל שנה יש אירוע ספורט אולימפי, אולימפיאדה אירופאית לנוער, ב-2010 תהיה אולימפיאדה עולמית לנוער, משחקי החורף האולימפיים וכדומה. כך שאנחנו אחראים להכנתן ושיגורן של המשלחות מכוח הסמכות שהאמנה האולימפית מקנה לנו. מה המשמעות של הכנתן של משלחות אולימפיות, אני אגע בזה בקצרה בעוד דקה וחצי, וגילי לוסטיג יפרט את זה.
מעבר לכך, מתפקידנו להפיץ את הרעיונות האולימפיים. זה לא מקרי שיושב ראש הוועד האולימפי מוביל את היוזמה גם של נושא האלימות וכדומה, כי אחד התפקידים המרכזיים שלנו זה לפעול להפצתם של הרעיונות האולימפיים, שאני מניח שאתם יודעים, אם זה מצויינות, הישגיות, פייר פליי, כל אותם רעיונות טובים ויפים, שאני לא אכנס אליהם, והשתתפות בעיצוב מדיניות הספורט של מדינת ישראל.
המערכת האולימפית בישראל הגיעה לפיסגה, ביחד עם עוד מספר סקטורים במדינת ישראל. כמו תחום החקלאות, תחום הצבא, היי-טק וכו', גם הספורט האולימפי הישראלי נמצא בצמרת, והוא נמצא שם למעלה מעשור. זה התחיל עם יעל ארד ואורן סמדג'ה בברצלונה 92', מדליות אולימפיות ראשונות, 96' גל פרידמן מדליית ארד, ובשנת 2000 מיכאל קלגנוב מדליית ארד בסידני. ובאתונה 2004 הלכנו עם החזון של התקווה שווה זהב, גל פרידמן הגיע לפיסגה של הספורט העולמי.
אנחנו נמצאים עכשיו בדרך לבייג'ין, וכשאנחנו מדברים על בייג'ין, מדברים על המשחקים האולימפיים, קצת לתת קנה מידה על מה זה האירוע הזה, זה עשרת אלפים שש מאות הספורטאים והספורטאיות הכי טובים בעולם, מלווים על ידי חמשת אלפים חמש מאות אנשי מקצוע, מאמנים, צוותים רפואיים וכדומה, שיתחרו בעשרים ושמונה ענפי ספורט אולימפיים קיץ, יש עוד שבעה ענפי ספורט אולימפיים חורף, בשלוש מאות ושניים מקצועות.
כלומר באותו פרק זמן, באותו זמן נתון, מתקיימות למעשה עשרים ושמונה אליפויות עולם שמתנהלות בו זמנית, כאשר אותם מסקרים, למעלה מעשרים ושניים אלף אנשי תקשורת. המשחקים האולימפיים זה האירוע המסוקר ביותר בעולם, מבחינת רייטינג מצטבר אין שום אירוע שמתקרב אליו, לא בתחום הספורט ולא בתחומים אחרים. כתחרות ספורט המונדיאל, הכדורגל הוא האירוע הנצפה ביותר. במצטבר האירוע הנצפה ביותר בעולם אלה הם המשחקים האולימפיים. יש לו עוד ייחודיות, שלמעשה הוא פונה, מה שנקרא אירוע לכל המשפחה. אין כמעט אדם שלא רואה את זה.
אנחנו עובדים בצורת עבודה קבועה, חוזרים ממשחקים אולימפיים, רואים מה יש לנו מבחינת ספורטאים, מי ממשיך, מי פורש וכדומה, ואז קובעים את היעדים למשחקים האולימפיים הבאים. ולפני למעלה משנתיים קבענו את היעדים לבייג'ין, שזה התקווה שווה זהב, שואפים להישאר באותה משבצת. מאז יעל ארד בברצלונה 92, עבר הרבה זמן ואנחנו מצפים לראות שוב ספורטאית על דוכן המנצחות, ולראות שוב קבוצה במשחקים האולימפיים. זוהי המדיניות שהחלטנו, כל זה בשיתוף פעולה עם איגודי והתאחדויות הספורט בישראל. אנחנו לא יושבים לבד, אלא עובדים בצמוד לכל אחד מהאיגודים וההתאחדויות. מאותה נקודה יצאנו לדרך, כשזה עומד כנר לנגד עינינו.
שיטת העבודה שלנו היא לתת את המקסימום או את המערכת האופטימלית שתסייע לאותו ספורטאי או ספורטאית למצות את היכולת שלו או שלה ברגע נתון. ולשם כך בנינו ארבעה מעגלים. יש את המעגל המקצועי, כאשר האיגודים שאליהם שייכים למעשה הספורטאים, יחד עם היחידה לספורט הישגי שלנו בונים את התכניות המקצועיות, שנתיות ורב שנתיות, וגילי לוסטיג יפרט אותן בהמשך.
מאותה נקודת זמן שקבענו את הקריטריונים למשחקים האולימפיים, כל אחד, ספורטאי, מאמן, כל מי שרוצה לדעת יודע מי צריך לעשות מה ואיפה כדי להגיע למשחקים האולימפיים מאותה נקודת זמן, לקראת בייג'ין זה היה בדצמבר 2006 פורסם ספר הקריטריונים, היחידה לספורט הישגי, מול כל איגוד רלוונטי, מבצעים מעקב, בקרה ומה שנקרא תיקון בסטיות אם יש בהמשך הדרך.
מעבר למעגל המקצועי בנינו מעגל רפואי, שהוא אחד המתקדמים, לפחות באירופה, עד כמה שאני יודע. בנינו את המרפאה האולימפית, שבהמשך אנחנו נבקר בה, מרפאת הבית של הסגל האולימפי פה במכון וינגייט, שזו המרפאה שלנו, עם בית חולים צמוד, בית חולים אולימפי, שזה בית חולים מאיר בכפר סבא. כל ספורטאי ששייך לסגל האולימפי המורחב, לא רק אותם אלה שמיועדים לבייג'ין, גם סגל נוער, צעירים יותר, סדר גודל של למעלה ממאה ספורטאים וספורטאיות מקבלים את הטיפול הזה.
המשמעות, בלי להיכנס לפירוט, שבכל רגע נתון במשך עשרים וארבע שעות ביממה, הם מקבלים את הטיפול שהם צריכים בזמינות וברמה הגבוהה ביותר שהמערכות שלנו יכולות לתת. במקרים חריגים כשהמערכת לא מסוגלת לתת את הטיפול הנדרש והרמה הנדרשת המערכת הרפואית שלנו מפנה את הספורטאי גם לגורמי חוץ. כלומר עומד לרשות הספורטאים מערך רפואי שאני לא חושב שיש למישהו במדינת ישראל.
צבי ורשביאק:
אף ספורטאי שצריך MRI לא יחכה שבועיים וגם לא חודש, אלא הוא יקבל זאת למחרת.
אפרים זלינגר:
כמו שאומרים "הצבא צועד על קיבתו", הספורטאים האולימפיים למעשה צריכים בסוף היום להביא ציד הביתה. אנחנו מדברים על ספורטאים שברובם, במיוחד בדרגות הגבוהות ביותר, הם ספורטאים שאומנותם פרנסתם, ולכן בנינו מערך שלם שנותן רשת בטחון כלכלית לספורטאים שנמצאים בסגל האולימפי. לא בצורה שיוויונית, אלא ספורטאים הבכירים מקבלים יותר, הספורטאים ברמות הנמוכות יותר מקבלים קצת פחות. בעקרון אותה רשת בטחון כלכלית נותנת מלגה חודשית קבועה לספורטאי, נותנת תמריץ על הישגים מיוחדים, ואנחנו מסייעים גם לאותם ספורטאים כמיטב יכולתנו למצוא נותני חסות מהסקטור הפרטי.
אותם ספורטאים שהגדרנו אותם לפני כשנתיים כסגל יהלום, זה אותם ספורטאים שאנחנו מצפים מהם לגמרים ולמדליות, בנינו מסביבם מערכת כלכלית נוספת, וכדי לתת מושג על מה אני מדבר ספורטאי כזה בממוצע מקבל סדר גודל של כחמישה עשר אלף שקלים לחודש, יש תמריצים וכדומה, זה בנוסף. כך שזה בהחלט מאפשר לאותם ספורטאים להקדיש את כל זמנם ומרצם להתאמן.
המעגל הרביעי, שהוא לא פחות חשוב, זה המעגל הציבורי. אנחנו מקיימים פעילות די עניפה, גם במשרד החינוך, גם במשרד המדע, התרבות והספורט, ברשויות המקומיות עם ראשי ערים, גם עם גופים אחרים, כמו מוזיאון ישראל בזמנו וגופים ירוקים בארץ. הרעיון הוא בכללותו, מעבר להפצת הרעיונות האולימפיים, לקרב את הספורטאי לקהילה ממנה הוא בא ואת הקהילה לספורטאי. כי ההמנון, הדגל, נותן את אותו אקסטרא דחיפה שעושה לפעמים את ההבדל בין להיות במקום טוב באמצע ללסיים בפסגה.
מבחינת בייג'ין עצמה, הסינים מתכננים את המשחקים האולימפיים הגדולים ביותר אי פעם. הם הכריזו על ה-8:08, שמונה בערב ושמונה דקות, שזה טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים, כמעמד הרשמי שבו הם הופכים להיות מעצמת על. והם עושים את הכל כדי להמחיש לעולם שזה מה שהם הולכים לעשות, באמצעות המשחקים האולימפיים.
משחקים אולימפיים זה לא רק ספורט, זה גם תשתיות, זה גם תקשורת, זה גם כסף, זה פוליטיקה, זה עולם ומלואו. המרכז יהיה בבייג'ין, יהיו ערים נוספות מסביב לבייג'ין ששם תתקיימנה תחרויות בענפים אחרים, כמו בהונג-קונג סוסים, או תחרויות כדורגל בענפים האחרים. מבחינתנו המקום שהוא חשוב מאוד, כי שם מונחת בין השאר התקווה שווה זהב, זה ג'ימדאו, זה אתר השיט, שיתפקד ככפר אולימפי לכל דבר. שם יהיו השייטים ושם יש לנו את קבוצת השיט. יהודה מעיין, יושב ראש איגוד השיט, יהיה גם מנהל אתר השיט שם. שבע מאות קילומטר דרומית לבייג'ין, מתפקד כיחידה בפני עצמה.
בבייג'ין עצמה הם בנו את מרכז העצבים של האולימפיאדה, זה ככה מבט מרחוק, מצד ימין האיצטדיון שבו יהיה טכס הפתיחה, קן הציפורים, מצד שני זה בריכת השחייה, בנו את זה בארכיטקטורה נהדרת, לא ניכנס לזה. זה מרתק. פה למעשה יהיה לב התחרויות, גם כל ההתרחשויות שמסביב לתחרויות יהיו באולימפיק-גרין. צמוד לזה, במרחק של פחות מקילומטר יהיה הכפר האולימפי, כפר אולימפי שבו למעשה יגורו המשלחות האולימפיות, שזה אותם מאמנים, ספורטאים, אנשי מקצוע ומלווים. ומפה יצאו לדרך לתחרויות הספורטאים ואליו הם יחזרו.
אנחנו נגיע לבייג'ין בלוח זמנים שיתאים לתחרויות הספורטאים. יש טקס רשמי שבו כל משלחת מודיעים על כך שהיא הגיעה, וזה על ידי טקס בכפר האולימפי. מונף דגל הלאום של אותה משלחת ומאותו רגע הדגל ממשיך להתנופף אל על עד סיום המשחקים. זה יהיה בשבעה באוגוסט. בשמונה באוגוסט טקס הפתיחה של המשחקים האולימפים. מבחינתנו בשבעה עשר באוגוסט, מעבר לתחרויות וההישגים אנחנו נקיים את טקס האזכרה לי"א חללי מינכן, יש לנו מסורת שבכל מקום שאנחנו מגיעים במשחקים האולימפים י"א חללי מינכן נמצאים איתנו.
אנחנו רואים את המחוייבות שלנו להמשיך את המסורת שלהם. הטקס הזה הוא טקס שאנחנו מארגנים, בבייגין זה יהיה בשיתוף עם שגרירות ישראל שם, הוא זוכה לתהודה רבה ולתשומת לב, גם פוליטית גדולה מאוד, גם תקשורתית גדולה מאוד. אנחנו ממשיכים לעשות את זה אבל מייחלים ליום שבו הוועד האולימפי הבינלאומי יעשה את אותו אירוע מטעמו. ואז בעשרים וארבעה באוגוסט טקס הנעילה, טקס הסיום, ואנחנו קמים בבוקר ועושים את הספירה לאחור. הבוקר לפני שבאנו הסתכלנו בלוח וראינו שנותרו עוד מאתיים שישים יום לפתיחת המשחקים.
גילי לוסטיג:
אתם יכולים לראות פה ילדה צעירה שזכתה בזמנו במדליית זהב באליפות אירופה בקפיצות, וזו פשוט הילדה הזו, מיכל שחף, ספורטאית עבר שיש לה תפקיד בוועד האולימפי.
המשחקים בבייג'ין הולכים להיות המשחקים הגדולים ביותר שהיו, והסינים מהרבה מאוד סיבות, שהן לא רק ספורטיביות, גם פוליטיות, כלכליות, עסקיות, מדיניות, חברתיות, מתכוננים במרץ רב לקראת המשחקים האולימפים שם הם יראו במלוא כוחם, וכשהם עושים את זה עושות את זה גם השכנות שלהם, אני אראה לכם את זה אחר כך בשקף סטטיסטי. מה שחשוב שתראו, ותוכלו לראות את זה גם כשאתם נכנסים לתוך הלובי של הבניין, זה בראש ובראשונה לראות שהספורטאים, כמובן יש קיר של המדליסטים, וגם מסביב אם תרימו את ראשכם למעלה תראו שיש את הדגל ואת המשלחת האולימפית ואת המדליסטים וכדומה גם למעלה.
הדבר החשוב ביותר מכל הבחינות, גם ויזואלית אבל בראש ובראשונה עניינית, הספורטאי הוא באמצע, כל היושבים וכל העוסקים במלאכה בעצם עושים את הכל כדי שהספורטאים האלה בזמן הנתון, ברגע הנתון יהיו במיטבם, והם יצליחו להגשים את כל החלומות ואת כל המשאבים שהושקעו בהם. ובתוך הנושא הזה יש הרבה גורמים שמשפיעים. בראש ובראשונה האיגודים שהם מפעילים את הספורטאים באמצעות העבודות שלהם ובאמצעות הנבחרות יום יום. יש את צוות האימון, שלפעמים הוא נקבע בצורות כאלה או אחרות, אני אדגים תיכף דוגמא אחת. ויש מערכת מלגות ותמריצים שהיום באמת בצורה מאוד מאוד מכובדת ספורטאים שזוכים יודעים בדיוק מי זוכה, איך זוכה. ויש את המעטפת הרפואית.
אני רוצה לציין, את הנושא של מועצת ההימורים וקרן המתקנים. אני יכול להגיד שלספורטאים הבולטים שלנו מועצת ההימורים באמצעות קרן המתקנים מעמידה לספורטאים שלנו את הציוד הטוב ביותר, לספורטאים הבכירים שלנו, אנחנו עומדים בקו זינוק זהה לכל אחד ואחד מהמתחרים שלנו בחו"ל. אם זה בסירות בשייט ואם זה ברובים ואם זה קייאקים
בכל דבר הספורטאים הבכירים שלנו עומדים, וזה באמת באמצעות סיוע נרחב מאוד של קרן המתקנים.
אחד הדברים המאוד חשובים, אני אראה לכם אחר כך דוגמא של סיוע, אחד הדברים החשובים, וזה דבר שהתחלתי להגיד לרב מלכיאור כבר בפגישה שלנו כשהיינו בוועדת הכנסת זה שמאוד מקובל ותמיד מדברים על מדליות, צריכים להבין שהסיפור של הזכייה במדליות הוא סיפור מאוד מאוד קשה. כל המדינות בעולם, באתונה היו מאתיים ושתיים מדינות, בבייג'ין יהיו מאתיים וארבע מדינות, כולם רוצים להביא מדליות והסיפור הולך ונעשה יותר קשה.
אתם רואים שב-2004 היו כבר חמש מדינות פחות, לשמחתנו היינו אחת מהן. ואם מנתחים את זה יותר טוב רואים שאנחנו שייכים לאירופה, האירופאים הפסידו בין סידני לאתונה עשרים מדליות. לאן המדליות האלה הלכו, אתם רואים שהאסיאתים זכו בשלושים מדליות יותר. זאת אומרת מתוך השלושים שהאסיאתים האלה זכו עשרים באו על חשבון האירופאים, הווה אומר גם על חשבוננו. והנושא הזה מתחבר לפתיחה שלי כשאמרתי מה הולך להיות בבייג'ין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אפשר להחשיב אותנו כאסיאתים.
גילי לוסטיג:
בכל מקרה, כדי לשים לכם את זה בצורה מאוד מוחשית, אתם רואים ששלושת המדינות, איזו התעצמות היתה למזרח הרחוק כבר במשחקי אתונה. המדינות היחידות שבעצם ענו בכל הפרמטרים שנספרים באולימפיאדה, שזה מדליות הזהב ומאזן המדליות הכללי, כל המדינות האסיאתיות האלה קפצו מאוד משמעותי, ותמיד מדברים על הסינים, אבל תראו מה קרה למדינות מסביב. תראה היפנים קפצו משמונה עשרה מדליות לשישים ושבע, יותר מהכפילו. ואם אתם רואים גם הכיוון של מספר מדליות הזהב הם יותר משילשו. כדי לעשות את הסיפור עוד יותר, וזה אני עושה כי זה אחר כך מעיד על מה שאנחנו עושים, היפנים זכו מתוך השש עשרה מדליות זהב שלהם בשמונה מדליות מהג'ודו.
עכשיו כדי לסבר את האוזן בג'ודו יש ארבע עשרה מדליות שמחולקות, שבע מדליות לנשים ושבע מדליות לגברים. היפנים זכו ביותר מחצי ממדליות הזהב. אז אם היפנים, עם המסורת שלהם, עם התרבות שלהם, עם ההבנה שלהם בספורט ועם המשאבים שלהם עושים סדרי עדיפות ענפים, בטח אנחנו יכולים לעשות את זה, ולשמחתי הרבה התחלנו לעשות את זה.
נתון נוסף שהוא קשור גם לשיטת העבודה שלנו בוועד אולימפי ספורט הישגי הוא השיטה של לתת הרבה למעט. עקרון השמונים-עשרים. שמונים אחוז לעשרים אחוז, כולם מכירים את זה. אתם רואים את זה גם פה בשקף ששם את זה על השולחן. שבע מדינות המובילות בעולם לוקחות חמישים אחוז מהמדליות. לפני שמתחילים בכלל הם כבר לוקחים את החמישים אחוז מהמדליות, ובעצם כל השאר נאבקים על אותה פיסת עוגה הזו.
עכשיו אם אנחנו בודקים, תמיד אנחנו משווים מחזורים אולימפיים למחזורים אולימפיים. המחזור האולימפי הקודם לקראת אתונה היה מחזור אולימפי מאוד חיובי. אתם רואים שזכינו בעשרים וארבע מדליות. אגב, אנחנו יושבים פה בחדר, פעם זה לא היה פה, אבל כשהוקמה היחידה בזמנו על ידי שלושה גופים אז היתה גם התאחדות הספורט, על ידי הוועד האולימפי ועל ידי רשות הספורט, וביחד עם תומס לימפרט ז"ל, הקימו את היחידה.
מה שאני אומר לכם פה זה מדליות רק בענפים אולימפיים, אליפות אירופה, אליפות עולם במשחקים אולימפיים. לא בכל הגביעי עולם, תחרויות שונות ומשונות שהספורטאים שלנו זוכים במדליות למכביר. אני מדבר רק על התחרויות הכי חשובות, הספורטאים שלנו השיגו במחזור האולימפי הקודם עשרים וארבע מדליות, ותראו, עשר מדליות מהשיט, תשע מדליות ממקצועות הקרב. אנחנו הלכנו לכיוון הזה של העדפת ענפים בצורה ברורה, לתת הרבה לענפים מובילים, לענפים שיש להם מסורת, שיש להם כבר הצלחה, שיש כבר את המאמנים הטובים, יש מודלים לחיקוי, ולכן אנחנו מצליחים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אגב הרבה יותר זול לעשות את זה ככה.
גילי לוסטיג:
זול וחכם. אנחנו צריכים למצוא, ואמרו את זה גם זוכי פרס נובל ישראלים, שחנובר, שצריך למצוא את המקום שיש לנו יתרונות יחסיים. זה המלחמה, כשאתה יוצא למלחמה זה הדבר הראשון שאתה עושה.
המחזור האולימפי הזה הוא כמובן לא מושלם, כי יש לנו עוד שנה גם של תחרויות וגם של המשחקים האולימפיים עצמם. הוא פחות טוב, אתם תראו את זה פה, שזה נובע בגלל שהספורט הישראלי, ואי אפשר להתעלם מזה, אנחנו עובדים מהבסיס מאוד צר. אין לנו בסיס פירמידה רחבה, זה אולי להזדמנות אחרת, לא לקראת משחקים אולימפיים, אבל הבעיה הכי קשה שלנו, אתם יכולים לראות את זה אחר כך בספרים שהוצאנו כמסקנות, הבעיה הכי קשה שלנו בספורט הישראלי זה התשתיות והאגודות. ולכן הבסיס שלנו מאוד צר, ולכן הספורטאים שלנו אנחנו צריכים לשמור עליהם במשמר רב. וכשספורטאי מסויים שלא נמצא או פורש או לא נמצא בכושרו הטוב, רואים את הירידה של השיט, ארבע מדליות מהשיט.
אפרים זלינגר:
אנחנו מטפלים בהם כמו באתרוגים.
גילי לוסטיג:
אחד כמו גל פרידמן, שלקח במחזור האולימפי הקודם מספר רב של מדליות, כולל מדליית זהב אולימפית, כולל מדליית זהב באליפות עולם, כולל מדליות ארד באליפויות עולם ואליפויות אירופה, פתאום ספורטאי אחד כזה נמצא באיזו פרשת דרכים, אנחנו צונחים בסטטיסטיקה שלנו. אגב החוכמה הזאת היא לא רק לנו, זה נכון למדינות יותר מתקדמות מאתנו. ההולנדים במשחקים אולימפיים הקודמים לקחו שתים עשרה מדליות זהב בסידני, באתונה הם ירדו לארבע. שני השחיינים הכי טובים שלהם שלקחו את מירב המדליות פרשו. זה הפיל את כולם. אז זה לא חוכמה רק שלנו. אבל מה שחשוב זה ששוב אתם רואים שהענפים המועדפים שלנו שבאים במקצועות המים ובענפי הקרב ממשיכים לקבל, לפי קו מומחה, עדיפות ברורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זו כמובן הבעיה שאין את התשתית הרחבה. כשאתה רק שם את הכל על שני ענפים, על השיט ועל הג'ודו בגדול.
גילי לוסטיג:
לא על שני ענפים. על חמישה שישה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כשאתה נופל שם, אין לך משהו אחר. כי אני משווה הרבה, בתחומים רבים, אני משווה קצת עם המדינות הסקנדינביות, שכל אחת מהן בסדר גודל אוכלוסיה בערך כמונו. חלק מהן פחות מהאוכלוסיה הישראלית, אבל הם מקבלים בכל אולימפיאדה מדליות כמו שאנחנו מקבלים בכל האולימפיאדה ביחד. תשווה עם הנורבגים, מדינה של ארבעה מיליון אנשים, שעיקר המאמצים שלה בכלל זה באולימפיאדת החורף, אבל לא מדובר באולימפיאדת חורף, שברור שאין לנו מה לעשות. אבל בגדול מביאים יותר מדליות כי יש תשתית רחבה בהרבה ענפים שונים. אז גם כן, אם יש נפילה אז יכול להיות אולימפיאדה גרועה ואולימפיאדה יותר טובה.
אפרים זלינגר:
שווה לבדוק פעם את מערכת החינוך הגופני בארץ מול מערכת החינוך הגופני בסקנדינביה ושם תמצא חלק גדול מהתשובות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין לנו אפילו אולמות ספורט, אנחנו עובדים על העניין.
גילי לוסטיג:
אגב בהשוואה לגודל ולמספר תושבים, ישראל זכתה במקום העשרים ושמונה בעולם המשחקים האולימפיים האחרונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה בגלל שלקחנו זהב אחד.
אפרים זלינגר:
מהבחינה הזאת סטטיסטית סין במקום האחרון.
גילי לוסטיג:
אבל הודו, עם כל עוצמתה וגודלה לקחה מדליה אחת ולא יותר. הנתון הזה נתון לשני הצדדים, אבל זאת הבעיה העיקרית שלנו, התשתיות.
אלכס מילר:
האם יש לכם הערכה, במידה ואתה מתרחב לתחום נוסף מבחינה כספית, מה העלויות?
יהודה מעיין:
אני יכול להגיד לך בשיט. השיט מורכב משישה ענפים, אחד עשרה ענפים. כל התרחבות, אם אתה רוצה להביא בסופו של דבר מדליה זה משהו בסביבות מיליון וחצי דולר לארבע שנים.
אלכס מילר:
ואם זה לא קשור למים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כל ספורט זה שונה במהות.
יהודה מעיין:
אבל אם אתה רוצה לקחת את עלות המכשירים, בכלל לא דומה, ולפתח אותו בדרום, סתם בשביל לעשות מדליה, או לעשות משהו באיזור, אתה צריך איזה מיליון, מיליון וחצי דולר כדי להביא ספורטאי אחד, במחזור של ארבע שנים.
צבי ורשביאק:
בירושלים יש מחלקה להתעמלות מכשירים, מחלקה יפה וטובה, אבל אין לה אולם ולכן הם צריכים לנסוע להדר יוסף בשביל להתאמן, והתוצאה היא שרוב הילדים לא מגיעים. זאת אומרת, כל עוד שהם שיחקו בסולם שוודי הם באו.
אלכס מילר:
בכמה תחומים לדעתך ישראל יכולה באמת להוביל, אם משקיעים כסף?
יהודה מעיין:
חמישה שישה תחומים.
צבי ורשביאק:
יש לנו מתעמל, שעכשיו נחשב בין הטובים בעולם בהתעמלות קרקע. אם היית שואל אותי לפני כמה שנים הייתי אומר לך התעמלות, אנחנו בכלל לא. התעמלות אומנותית מקום שישי בעולם. בקבוצתי. ספורטאית בודדת גם שביעית שישית באיזה שהוא מקום הופיעה, זה אדיר. קופצים לגובה, זה שוב כמה ספורטאים שקפצו תוצאות טובות לגובה. אבל שוב פעם, איפה יש לו מתקן להתאמן, יש מתקן אחד, בהדר יוסף. זו אחת הבעיות.
יהודה מעיין:
ברגע שאתה מרכז פעילות, נגיד באיזור תל אביב, פעילות מוגברת כמו שהוא אומר, מירושלים לנסוע לתל אביב הלוך חזור כל יום זה שעתיים, האנשים מתייאשים, הילדים בורחים הביתה, הם לא נשארים.
גלעד ויינגרטן:
הבעיה שלנו היא לא רק מתקנים. יש לנו בעיה אקוטית מאוד של מאמנים ברמה גבוהה. אין לנו מאמנים ברמה גבוהה שיכולים להצעיד ספורטאים לרמות אולימפיות גבוהות. הכל מתחיל במאמן, מנהיג כריזמטי שיודע את המקצוע והוא במשרה מלאה עוסק רק בעניין הזה.
צבי ורשביאק:
לתשתיות אתה לא צריך את הצ'מפיונים האלה. בכל תל אביב אין שחיין אחד. אתה מאמין? למה, כי אין בריכות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה גם הרבה תלוי, אתה לא יכול, אחת הסיבות בג'ודו, באמת בגלל שהיו הצלחות אז פתאום זה הפך להיות דוגמא, פתאום הרבה יותר תשתיות, הרבה יותר צעירים הלכו לג'ודו בגלל ההצלחות. אני באמת תמיד התפלאתי למה אנחנו בשיט כל כך טובים.
יהודה מעיין:
למה אנחנו כל כך טובים, המעפילים הקימו את המדינה. השיט שבעים שנה, עוד לפני הקמת המדינה. וזה הבסיס. היו מועדונים מאילת, כולל כל החוף. יש לך חוף ארוך, יש לך מזג אויר יחסית טוב לכל אורך השנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה יש להרבה מדינות.
יהודה מעיין:
דנמרק, נורבגיה, כל המדינות הסקנדינביות כולם חזקות בים. אנגליה ברור, ארצות הברית, ניו-זילנד, אוסטרליה, אלה מדינות שמשקיעות בים יותר מאשר משקיעות בכדורגל, אנחנו רואים אצלנו רק טלויזיה, את ערוץ הספורט, זה עניין של מסורת בת הרבה מאוד שנים.
צבי ורשביאק:
דיברנו על מתקנים, ויש לך מתקן לאורך כל מדינת ישראל.
יהודה מעיין:
זו בעצם מורשת שאתה יכול לאורך החוף, יש לך מספיק נקודות מפגש עם העירייה. כל עירייה היום שמכבדת את עצמה רוצה שתהיה לה מרינה. כל עיר לאורך החוף. כל מי שיקים מרינה יהיה לידו שיט טוב. זה ישר מוסיף לעיר, חשוב מאוד לעיר. תראה את הרצליה, הרצליה לפני שהיה לה את המרינה נראתה כמו עיר לפני מאתיים שנה.
יולי שוורץ:
יושב ראש השדולה לאיכות הסביבה, מתנגד לדברים האלה.
יהודה מעיין:
הסביבה מתנגד להרבה דברים, אבל גם אנשים חיים בסביבה, לא לשכוח.
גילי לוסטיג:
אמרתי שאני לא רוצה לדבר על כסף. אבל כדי שתבינו כמה עולה להכין ספורטאי וכמה זה משמעותי אז חזרתי לשקף שבעצם שם את הספורטאי במרכז, במקרה זה אריה זאבי. אבל דרך אגב, אחד הדברים שציינתי קודם על כספים מיוחדים שהוקצו לקראת האימונים, אתם תראו בסיור, אנחנו נראה את החדר האפוקסי, שהוקם פה באמצעות המועצה להימורים, ואתם תראו את הספורטאים שלנו, ספורטאי הג'ודו מתאמנים בחדר הזה, שהוא ייחודי בארץ.
הספורטאי הוא במרכז, סביבו יש כמובן את המאמן הלאומי, שעובד במסגרת הרגילה. יש את המאמן האישי, אלכס אשכנזי, שכספו משולם באופן נפרד מהוועד האולימפי במיוחד. יש לנו את המאמנת המקצועית שהיא עובדת שלנו ביחידה שהיא בעצם אחראית על כל הבקרה והמעקב והרבה מאוד טיפול בכל הלוגיסטיקה מסביב.
תראו כמה אנשים מטפלים באותו אריק זאבי. עכשיו מה שאני אומר לכם פה זה עוד לא הכל, כי לפעמים אנחנו יושבים עם אריק זאבי פה באותו חדר כדי לבדוק ולעשות את ההתאמות בין אנשי המקצוע הרבים, וכשהוא יושב שם הוא נדהם כל פעם מחדש. יש אורטופד, במקרה זה ד"ר מן מירושלים, שעובד איתו כי הבחור עבר הרבה מאוד פציעות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא מנעתם את הפציעה שלו.
גילי לוסטיג:
לצערנו הרב בספורט אי אפשר למנוע פציעות, אתה לא תמיד תלוי בעצמך. יש פיזיותרפיסטית, עירית סמילנסקי, שהיא אגב פיזיותרפיסטית שעובדת אצל אריה גם, אני לא יודע אם יראו אותה היום, היא פיזיותרפיסטית שטיפלה באריק אחרי ניתוח כתף שלו. היתה במהלך הניתוח וטיפלה בשיקום שלו, זאת אומרת היא יודעת כל פרט ופרט מה צריך, איך צריך ולמה צריך. יש את הפיזיותרפיסט של האיגוד שהוא נוסע איתם לכל התחרויות ויודע את כל הכללים. תזונאית, רופאים, יועץ מנטלי, פסיכולוג, שני מעסים, יריבי אימונים בארץ, יריבי אימונים בחו"ל. למה יריבי אימונים בארץ? כפי אמרתי יש לו מאמן אישי, שעובד עם הספורטאי לא במסגרת הנבחרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מניח שלא כולם עוסקים באריק.
גילי לוסטיג:
ודאי שלא. אני אומר שוב, לא כל הספורטאים מקבלים את התמיכה הזאת, גם לא כולם צריכים. למשל גל פרידמן הוא ספורטאי שלא אוהב הרבה אנשים סביבו.
צבי ורשביאק:
אבל הוא בעדיפות ראשונה אצל כל אחד מהם, זאת אומרת אם יש לו משהו אז ד"ר מן עוזב הכל, מטפל בו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לי נגיעה מיוחדת לג'ודו כי הילדים שלי הם אלופי הארץ בג'ודו.
גילי לוסטיג:
יריבי אימונים בארץ ויריבי אימונים בחו"ל, לאריק זאבי אין יציאה לחו"ל שהוא לא לוקח את המאמן האישי, פיזיותרפיסט/מעסה ויריב אימונים, אין דבר כזה, בכל נסיעה שלו יש שלושה אנשים אחריו.
צבי ורשביאק:
מינימום.
גילי לוסטיג:
זה אחד העקרונות שברורים שלא ייפגשו עם הספורטאי במטוס, יגידו לו שלום, נעים מאוד, אני אטפל בך בשבועיים הקרובים. זה עסק מאוד רציני, כל אחד צריך לדעת בדיוק מה להגיד לספורטאי, מה מותר ומה אסור. זה מוביל את הנושא בין נצחון להפסד.
אנחנו תמיד בודקים שנים ואולימפיאדות כדי להשוות, גם פה אתם רואים שנת 2003 אגב היתה השנה הכי מוצלחת מבחינת הישגים בספורט הישראלי, היו שתי אליפויות עולם באותה שנה, שתי אליפויות עולם, לצורך העניין בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל יש לנו רק ארבע אליפויות עולם, מדליות זהב באליפויות עולם במקצועות ותנאים אולימפיים. וב-2003 נערכו שניים. השנה קצת פחות, מאותן סיבות שהזכרתי לכם קודם.
הוזכר פה הצפי הראשוני שהיה בתחילת הדרך, על קבוצה במשחק כדור. כמו שאתם רואים זה יהיה שלושים ושניים לשלושים ושישה ספורטאים, שישה שמונה גמרים, מדליה אחת או שתיים. זה הצפי. אני אעבור על הדברים כדי שתקבלו קצת התרשמות. אלה המתקנים. אלה האירועים שלנו. לשמחתנו הרבה רוב האירועים שלנו המרכזיים הם מרוכזים באולימפיק-גרין, האיזור שזיגי ציין לכם קודם לכן. באולימפיק-גרין יש עשרה אירועים, שמבחינתם אנחנו נהיה באתלטיקה, נהיה בהתעמלות מכשירים, נהיה בשחייה, טניס וסיוף. מתוך זה שם זה ממש במרחק של קילומטר עד חמישה קילומטר.
זה נהדר, זה חוסך המון זמן של טרטורים, של הסעות, יציאות לאימונים וכדומה. גם באזור האוניברסיטה יש גם ענפים שיהיו לנו, במיוחד הג'ודו והטקמנדו. בגדול, הסינים עשו את הנושא הזה בצורה כזאת שמקסימום מרחק הוא שלושים קילומטר מהכפר האולימפי. באופן עקרוני, אחת המסקנות לקראת בייג'ין היא שאנחנו רוצים שאנשים יהיו בכפר ולא יצאו החוצה, מפני שהסינים עם כל הבלגן, על השונות, על האוכל, מערכת הבריאות וכדומה, אנחנו רוצים שהם יהיו תחת הידיים שלנו, עם תזונה מפוקחת ועם מערכת בריאות, גם של הכפר וגם שלנו, ככה שהם יהיו שם. והכי רחוקים זה הקייאקיסטים, שנקווה שיהיו לנו, זה חצי שעה נסיעה. אבל הכל במרחק של כשלושים דקות.
ענפים חדשים, נמשך הרצון לשיוויוניות של הוועד האולימפי הבינלאומי, הוסיפו שלושת אלפים מסלולים לנשים. יש פעם ראשונה שחיה, מרתון לעשרה קילומטר במים פתוחים, זה אגב יהיה במתקן הקייאקים והחתירה, שם ייערך המרתון הזה. זה מאוד יפה. ושיט מאוד משמעותי עבורנו, יש דגם חדש, אגב לעניות דעתי ענף מאוד מתאים למדינת ישראל, גם זה ענף לנשים, ולנשים זה יותר קל להצליח, גם בגלל שזה סירה קצת יותר זולה, אפילו יותר זולה מהגלשן, ויש לנו פעם ראשונה בהיסטוריה נציגה, את נופר אדלמן, שהצליחה לעשות גם את הישראלי והבינלאומי. ויש את הRA6 ניל פרייד שהוא בא במקום המיסטרל.
קבוצתי, שוב, כמו שאמרתי השיוויוניות, פעם היו רק עשר קבוצות, עשר נבחרות, העלו את זה לשתים עשרה, והמשחקים האחרונים של כדור בסיס.
זה אתר השיט, שם יהיו כל תחרויות השיט, זה כפר אולימפי בפני עצמו. כמו שאתם רואים פה הספורטאים יגורו, כל המיתחם הזה יהיה סגור, וזה כפר אולימפי, וזה שונה משני המשחקים האולימפיים הקודמים, שהשיט הוועד האולימפי מצא להם מגורים רגילים במלונות וכו'.
באתלטיקה, האיצטדיון שיהיה גם האיצטדיון של טקס הפתיחה וטקס הסיום, תשעים ואחד אלף צופים, מרוחק ממש חצי קילומטר מהנושא הזה. הספורטאים הבולטים שלנו שללא ספק יהיו שם זה אחד אלכס אברבוך, שהוא קופץ במוט, והוא מיועד מבחינתנו לעלות לגמר. מיקי פאלי, בחורצ'יק צעיר, שאנחנו מקווים שיעשה את הקריטריון, גם הוא מיועד לגמר, ואולי יש לנו עוד ספורטאי שהבטיח את השתתפותו, זה מרתון גברים, זה אילה סטאים. ואולי יהיה לנו גם איתי מגידי בשלושת אלפים מכשולים. אבל באתלטיקה אנחנו מצפים אם מיקי יעלה לשני גמרים. אני אומר עוד פעם, אם אברבוך יעשה את זה, הוא ספורטאי ענק, זה יהיה המשחקים האולימפיים השלישיים ברציפות שהוא יצליח לעלות לגמר, שזה באתלטיקה, מלכת הספורט זה חלום.
קייאקים, ענף קצת ברגרסיה, יש לנו את קלגנוף, שהוא המדליסט האולימפי שלנו מסידני, והוא התחבר לברק לופן, הם עשו פריצה קדימה בזוגית הזאת ודווקא לצערנו השנה הלכו קצת אחורה, זה קצת בסימן שאלה. רועי ילין עשה את הקריטריון הישראלי, אנחנו מאוד מאוד מקווים, יש להם הזדמנות אחרונה במאי באליפות אירופה במילאנו, מאוד מקווים שהם יעשו את הקריטריון.
בהתעמלות מכשירים יש לנו ספורטאי בלתי רגיל בשם אלכס שטינוב, היה כבר מקום חמישי באליפות העולם האחרונה בקפיצות. זה התעמלות מכשירים, זה ענף מאוד מאוד חשוב בתנועה האולימפית. מיועד לעשות אפילו בגדול הוא אחד מאלה שיכול ביום נתון לחזור עם מדליה. למרות גילו הצעיר. הוא עשה כבר שני גמרים רצופים באליפות עולם. זה לא משהו מקרי, הוא חזר על זה פעם שנייה.
התעמלות אומנותית, ענף שאנחנו, לפני כל הגועל שצף לאחרונה, זה ענף שמבחינתנו ראינו את זה כגולת הכותרת של ההכנות. פעם ראשונה שהורכבה קבוצה ונבחרת, וזה לא איזה מתעמלת אחת או שתיים אלא קבוצה שלמה שעבדו קשה מאוד, עשר שעות ביום, והגיעו להישג חסר תקדים, פשוט חסר תקדים, מקום שישי באליפות העולם. ולצערי הרב קצת מלחמות, לא קצת, הרבה מלחמות, שאפילו אין לי חשק לדבר עליהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היתה לנו ישיבה שלמה על זה ,בואו נמשיך הלאה. אני יודע שזה לא נגמר.
גילי לוסטיג:
אגב הן מיועדות לגמר, ראשון בהיסטוריה. גם הן וגם הבת היחידה מיועדות לעלות לגמר, אף פעם לא היה לנו. לא ביחידים וכמובן קבוצתי שזה הפעם הראשונה.
בענף הסיוף, יש לנו שני ספורטאים מאוד מוכשרים, תומר אור, שהיה כבר אלוף עולם עד גיל עשרים ואחר כך עשה כמה תחרויות מאוד חשובות. ולילך חטואל. שניהם כבר ספורטאים מנוסים, יכולים לעשות תוצאות מאוד טובות. תומר אור היום מדורג עשירי בעולם, אנחנו עושים מאמץ גדול בזה שאנחנו עוזרים לו להשתתף בכל התחרויות כדי שהוא יטפס למקום השמיני, ואם הוא מטפס למקום השמיני אז הוא שני קרבות למדליה. רק עשרים וארבעה סייפים מגיעים מכל העולם. באולימפיאדה יש בעיה של מקום של מקסימום עשרת אלפים חמש מאות ספורטאים. אז יש חלק מהענפים שזה פשוט גמר. שם זה כבר רק עשרים וארבע. התעמלות אומנותית קבוצתית רק שתים עשרה מגיעות. באליפות עולם מגיעים שלושים נבחרות.
בענף הג'ודו, היתה לו שנה לא טובה, אבל גם בשנה הלא טובה הזאת שתי מדליות מהסטטיסטיקה שיש לכם קודם נלקחו על ידי גל יקותיאל, מדליית ארד באליפות אירופה, וכמובן אריק זאבי במאה קילו. אריק זאבי נשאר גם היום לאחד המועמדים היותר בכירים שלנו למדליות, ואפילו למדליה מוזהבת. הוא ספורטאי של יום נתון, אם הוא יהיה בריא אז הוא מסוגל ביום נתון לחזור עם המדליה החשובה לנו מכל. ספורטאי בחסד, מתאמן בצורה מאוד רצינית, והלוואי. מבחינת בנות אני קצת פחות אופטימי.
טקוואנדו, ענף רציני שעובד טוב, יש לנו ארבעה חבר'ה שמתאמנים לקראת המשימה שלהם. אני תמיד אומר שבטקוואנדו לאולימפיאדה זה הכי קשה להגיע, מפני שיחסית לתחרויות אחרות, אליפות עולם ואליפות אירופה, שיש שמונה משקלים, באולימפיאדה, שוב, מפאת חוסר מקום יש רק ארבעה משקלים. זאת אומרת קיצצו להם את זה לחצי. נוסף לזה מותר להגיע לכל מדינה לא לארבעה משקלים אלא רק מקסימום לשניים לבנים ושניים לבנות. יש להם מיון אירופאי בתורכיה, נקווה שלפחות אחד או אחת מהם יגיעו או תגענה.
היאבקות, ענף עם הרבה מאוד היסטוריה ומסורת, לצערנו הרב נמצא בפרשת דרכים ובחילוף משמרות ולצערי הרב אני לא רואה מתאבק שיגיע, וגם אם הוא יגיע הוא לא יכול לעשות שום דבר יוצא דופן.
דווקא ענף השחייה נמצא קצת אחרי באמת הדור הקודם, שערן דהומי הוא אחד מראשיו וחלוציו, ערן ויואב רוק, ואחר כך הדור של איתן אורבך ומיקי חליקה, יואב כץ וחבריהם, היתה ירידה מסויימת ונכון להיום השחייה קצת חוזרים לכותרות, אבל לא מצפים מהשחייה בשלב זה לאיזו שהיא תוצאה שדומה למה שעשה איתן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך אתה מסביר שבשחייה היינו כל כך טובים? יש הרבה מאוד מדינות, ושחייה זה אחד הענפים המאוד מאוד בולטים. מאוד קשה להגיע לגמר. איך אתה מסביר? פה אתה לא יכול להגיד מסורת יהודית, אף על פי שבגמרא כתוב שכל אבא יהודי חייב ללמד את בנו שחייה.
גילי לוסטיג:
אני אגיד לך בצורה חד משמעית, ב-90-91' היה גל עלייה ראשון מיוצאי ברית המועצות. והחבר'ה האלה, אני תמיד אומר תמיד מדברים על הספורטאים, ושם אם תבדוק את המדליסטיות שלנו תראה ששם הנושא הוא לא משמעותי. אבל בתחום המאמנים ואנשי המקצוע התרומה של העלייה מחבר העמים היתה בלתי ניתנת לשיעור. בשחייה, ויושב פה גם גלעד ויינגרטן שהיה אז מנהל המכון, אני הייתי המנהל הפנימייתי, הוקמה פה פנימייה, ולפנימייה הגיע מאמן ברמה מאוד מאוד גבוהה, בשם ליאוניד קאופמן, יחד איתו הגיעו עוד כמה מאמנים טובים לעבודות, כמו ליאוניד שחאד שעבד עם ערן באגודה בירושלים. והגיעו מספר מאמנים מאוד גדולים והרימו את השחייה לרמות שלא ידענו לפני כן.
אף פעם לא ידענו עלייה לגמר של הרביעייה ואיתן אורבך. וזאת הסיבה. מצד שני בארץ יש את כל הבעיות שיש. הבאנו הנה מאמן זר לשנה, הבאנו זה הוועד האולימפי, ששילמו לו הרבה מאוד כסף. אני לא יכול להגיד לך שהסיפור הצליח יותר מידי, אבל היה ניסיון מאוד חשוב. היתה פעולה מאוד חיובית. זה גרם לזעזוע בתוך הענף, רצון של אנשים ללמוד, רצון של אנשים להיאבק על מקומם, ולשמחתנו רואים כבר את התוצאות. ואני יכול להגיד לך ששחיה זה אחד הענפים, דיברנו קודם על תשתיות, זה אחד הענפים, התעמלות אומנותית זה אגב גם כן ענף אחד כזה, שיש להם אגודות ויש להם ספורטאים ומאמנים טובים ולכן השחייה זה ענף שאנחנו משקיעים בו.
ערן גרומי:
נכון שיש תשתית מאוד רחבה של שחיינים אבל מתקנים, למעט אולי בוינגייט אין כל כך מתקנים ברחבי הארץ שאפשר להפיק מהם בצורה טובה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין בריכות אולימפיות.
ערן גרומי:
בתל אביב, שכל נושא לימוד השחייה הוא עיריית תל אביב ולא האגודות לא מתפתחים שם שחיינים אולימפיים.
גילי לוסטיג:
שחייה אומנותית, יש לנו צמד שעובד בחוות הנוער הציוני בירושלים, עובד בצורה מאוד רצינית, גם שם מאמנת יוצאת ברית המועצות מאמנת ברמה מאוד מאוד גבוהה. לצערי הם קצת פישלו באליפות העולם האחרונה בגלל מחלה של אחת, ואתם יודעים כשיש דואט אם אחת חולה בצורה מאוד קיצונית זה משפיע מאוד על התוצאות. אני מאוד מקווה שהן תעשינה את הקריטריון, הן בנות מאוד איכותיות.
טניס, ענף בפריחה, גם ברמה לאומית, גביע דיוויס החבר'ה שלנו עלו לבית העליון בניצחון בלתי רגיל על צ'ילה. אגב הצ'ילאנים מחזיקים בשתי מדליות זהב אולימפיות, גם ביחיד וגם בזוגות. הבנות שלנו לגביע פדרציה גם הן עלו לבית העליון ויש לנו שני משחקים בתחילת שנה הבאה. גם ברמה האולימפית, היה פה היום בבוקר יוני ארליך, לא יכול לחכות, הוא נוסע לירח דבש, סוף סוף הוא יכול לחגוג את ירח הדבש אחרי שנה.
אנדי ויוני הם מאלה שביום טוב מסוגלים לחזור עם מדליה ללא צל של ספק. אגב הם מדורגים היום שמיני תשיעי בעולם. אבל צריך לקחת בחשבון שמתוך הזוגות שמקדימים אותם יש רק שניים שמייצגים אותה מדינה, זה אחד האחים באלט מארצות הברית והשניים זה שני צ'כים. ובאולימפיאדה כידוע לכם הזוגות המעורבים לא קיימים.
מצד שני אי אפשר לשכוח שגם באולימפיאדה יוצרים זוגות שלא משחקים בדרך כלל. אבל הם בהחלט מועמדים. וגם שחר פאר, היא כמובן ספורטאית ברמה מאוד גבוהה ומתקדמת כל הזמן. ואולי גם דודי ואולי גם ציפי עוזר, זה אחד הענפים שבאמת גם בקשר מצויין עם כל מרכיבי הוועד האולימפי וגם חבר'ה נהדרים. אנחנו מאוד מקווים שהם יצליחו.
צבי ורשביאק:
אולי אני רוצה לציין לגבי הטניסאים, למרות שאנחנו קוראים בעיתון שהם מרוויחים מיליונים ושכולם ספרו להם את הכסף, אנחנו גם יודעים מה ההוצאות שלהם, והם כולם מקבלים תמיכה מהוועד האולימפי. גם רפואית וגם כספית. אבל בעיקר לגבי מאמנים.
שי מאיר:
האם זה לא פוגע בהם?
צבי ורשביאק:
יש בעיה עם זה, אבל אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהספורטאי יודע יותר טוב ממני מה הוא צריך.
גילי לוסטיג:
אני אענה לך במילה, קודם כל הגזמת בחודשיים, שנה שלמה היא עבדה עם עודד פייג. עכשיו שחר יש לה דרישה מקצועית מאוד משמעותית, שהיא רוצה שהמאמן שלה יהיה צמוד אליה במשך הרבה מאוד שבועות. וזה דרישה קשה לאנשים שצריכים לקיים גם משפחה וקשרים אחרים. ועודד פייג היה איתה באמת ארבעים שבועות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה מה שעושים מאמנים בטניס, בכל הצמרת יש להם מאמנים.
גילי לוסטיג:
למשל פדרר, לדעתי אולי הספורטאי הכי טוב היום בעולם, נוסע בלי מאמן. זאת אומרת הרבה מאוד מהטניסאים חלק מהזמן נוסעים בלי מאמנים. ושחר, מה שהיא עשתה בשיקול שלה, שמזה נובע אחר כך החלפת המאמנים זה לשנות בין קליפורניה לברצלונה. שזה יותר קרוב לה, יותר נגיש, יותר קשורה הביתה, הכל יותר קל, יותר קל להביא לשם אנשי מקצוע. יכול להיות שזה לא יהיה טוב, אבל היא מנסה ואת זה צריך להעריך. בקליעה יש לנו שניים חדשים לשמחתנו הרבה, דור חדש, זה גיל סימקוביץ ודורון אגוזי, שהם עשו את הקריטריון.
אני לא רוצה לחזות כלום, כי תמיד לפני אולימפיאדה עושים תוצאות נהדרות, מגיעים לאולימפיאדה הן יורדות. יש הסבר לזה. אולימפיאדה זה עולם אחר. בגדול תראו, הכל צריך לעשות סימולטיבי. אתה לא יכול לעשות שום דבר סימולטיבי לאולימפיאדה, כלום, כי בחיי היומיום אף אחד לא יודע מהם, לא רואה אותם, זה לא מעניין את אף אחד. הם זוכים באליפות אירופה או אליפות העולם, הם חוזרים עם שורה בעיתון, חס וחלילה לא תמונה. ופתאום מגיעים לאולימפיאדה, בדרך כלל זה אחד המקצועות הראשונים, ופתאום כל הטלויזיה והרדיו והאינטרנט כולם עליהם, אתה מביא מדליה, והם כבר מתחילים לחשוב בכדור הראשון מה יגידו עליהם.
צבי ורשביאק:
באתונה, שבועיים לפני המשחקים האולימפיים, באותו מטווח, עם אותם מתחרים, גיא סטריק לקח מקום ראשון. שבועיים אחרי זה, באותו מטווח עם אותם מתחרים לקח מקום שבע עשרה בקושי.
גילי לוסטיג:
אחרונים חביבים זה השיט, כי השיט באמת מקבלים השקעה ומשאבים בלתי רגילים כדי שהם בסופו של דבר יעמדו בתחזית שהם צריכים לעשות מדליה. אנחנו מדברים על בין מדליה אחת לשתיים, אחת חייבת לבוא מהשיט. חייבת לבוא מהשיט. יש שם כמה ספורטאים שמועמדים לעשות את זה ויכולים לעשות את זה, ואני אומר בפה מלא, צריכים לעשות את זה. השיט חייב לחזור עם מדליה. יש לנו את אודי מגידי ב-470, זה שתי אליפויות עולם רצופות חוזרים עם מדליות ארד. יש לנו את ניקי וורד, חזרו לשוט ביחד, אני אומר, זה עוד לא מה שאנחנו רוצים, זה עוד לא מה שאנחנו שואפים, ויש גם שם קצת קשיים, אבל בגדול ביום נתון הן שייטות בלוול הגבוה ביותר בעולם.
יש לנו גולשים, יש היום, עכשיו הם כולם נמצאים בניו-זילנד בהכנות לקראת אליפות העולם שתהיה שם, גל פרידמן נמצא שם כבר שבועיים, אתמול הגיע לשם שחר צוברי, יש מלחמה ספורטיבית ראוייה וטובה, הלוואי והיו לנו בכל הענפים מלחמה כזאת כדי לעשות את הקריטריון. כל מי שיהיה שם, או צוברי או פרידמן יהיו ספורטאים ברמה מאוד גבוהה. למרות שצוברי צעיר הוא ספורטאי מוכשר ביותר. ונופר אדלמן שהזכרתי אותה קודם בדגם החדש.
המקום היחידי שעוד אין לנו קריטריון בשיט, יש לנו שישה שייטים כבר בבייג'ין בטוחים. המקום היחידי שעוד אין לנו זה בנשים, שזה ייקבע בין לי קורזיץ ומעין דוידוביץ. אז קודם כל זה ייקבע ביניהם, כי באולימפיאדה זה לא כמו באליפות עולם או אליפות אירופה, מותר רק סירה אחת למדינה. אז הן צריכות להילחם גם בינן לבין עצמן, וגם צריכות לעשות את הקריטריון הבינלאומי והישראלי. אז זה השיט, שזה ענף כמעט אחרון.
טריאטלון, אנחנו מקווים שלראשונה, רואים אותו עכשיו הרבה בטלויזיה בפרסומת לסלקום, אחד התאומים, דן אלתרמן, דרך אגב בסוף השבוע יש באילת טריאטלון בינלאומי, מקווים מאוד שהבחורצ'יק יעשה פעם ראשונה בהיסטוריה וייכנס לרשימה. הדירוג הבינלאומי יהיה לו, הוא צריך להיות עד מקום עשרים באליפות אירופה.
דרך אגב, כשתראו קצת תקבלו איזה שהוא מסר על התהליך, מסתיימים משחקים אולימפיים, יוצא אחרי הרבה כמובן ישיבות, דיונים, תחקירים, יוצא ספר סיכום מסקנות. במקרה הזה מסקנות אתונה. הוועד האולימפי, לאחר המסקנות, אומר מה המטרות שלו לכיוון בייג'ין, ואז כל שנה יוצאת חוברת של תכניות, כל שנה יש חוברת כזאת עם תכניות, קריטריונים, וכל הדברים כתובים וידועים מראש, ובסוף אחרי שזה עובר את כל התהליך יוצאים קריטריונים אולימפיים. זאת אומרת אחר כך כשאומרים לנו אתם מקשים, הכל כתוב. הכל ידוע. מי שרוצה לעשות רק צריך לעשות את זה, לעמוד בקריטריונים.
צבי ורשביאק:
אם יורשה לי קצת לנושא הכלכלי, שגם דנו אצלך בישיבה, אבל לפני זה אולי עוד נושא שדנו, זה הנושא של הנכים. ביחידה הזו ישנם שישה מתאמים, שאחד המתאמים, מתאמת, הג'וב שלה זה לטפל בנושא הנכים. וזה נעשה תחת הגג הזה, בניהולו של גילי לוסטיג, והם מקבלים את כל השירותים כפי שמקבל כל ספורטאי, מבחינת בדיקת התכניות, פיקוח על התכניות וכו'.
לגבי הנושא הכספי, לצערנו הרב כידוע לך, וגם בעזרת הוועדה קיבלנו עשרה מיליון שקלים נוספים להכנות אולימפיות, הגשנו רשימה למה הם צריכים להיות מיועדים. לצערנו הרב בין הרשימה שהגשנו לבין מה שקרה סוף לא דומה לשום כלום. ואנחנו עד כדי כך שהגענו לזה שאנחנו מוציאים מכתב עם איום שנגיש תביעה משפטית. הם פשוט יגרמו לנו נזקים. הדוגמא האחת זה וינגייט, אז לקחו חובות של 2006, ואני לא יודע אם העבירו, עוד לא העבירו אבל לפחות טוענים שהם מעבירים את חובות 2006. מה הקשר. דוגמא נוספת בולטת, המטווח קיבל כשש מאות אלף שקל שנים קודמות.
הם הלכו ושינו את הניקוד של מתקנים, לא שאלו אף אחד, אז מתקן אחד כמו מטולה מקבל פתאום מיליון שש מאות, והמטווח האולימפי ששם יש לנו ארבעה ספורטאים שמתמודדים לאולימפיאדה, שלושה כבר זכו, אחד בדרך, לעומת שניים שתמיד היו לנו, תשעים אלף שקל. וגם את זה הוא לא קיבל. עכשיו עשינו מלחמה אז הגדילו להם. ולפי דעתי זה על גבול הפלילי. שינוי ניקוד, שזה לראות את הסיכום ולפי זה לתת נקודות. או הנושא של הקרנות, עוד יותר. יש קרנות ספורטאי הישג שמנוהל לפי תקנון מסויים. אז פתאום מופיעים שם עוד כל מיני שותפים. מה אתם בעסק, אתם עומדים גם לפי הקריטריונים, מה פתאום. פשוט נתנו עזרה לאיגודים מסויימים. מוגדרים, בלשון המעטה. השר אתמול דיברתי איתו, הבטיח לי שעד סוף החודש זה ייפתר. לפי דעתי כבר מדברים ככה כמה חודשים ולא יוצא כלום, כולל הוועדה שנתנה שבועיים להסדיר את העניין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך להמתין עד סוף החודש.
צבי ורשביאק:
ואחרי זה אנחנו נגיש תביעה משפטית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך לדבר עם השר על זה, כי זה מה שהוא בטיח.
צבי ורשביאק:
הבטחות יש לנו בסדר גודל סביר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכסף יש.
צבי ורשביאק:
איננו כבר. לפי דעתי הם כבר חילקו אותו. חלק חילקו אותו.
אורי חרל"פ:
לנו המשרד אומר שהוא יודע שהוא חייב והוא לא יודע איך לממש את זה.
צבי ורשביאק:
לא, הוא אומר שהוא עשה מן דייסה כזאת שהוא לא יודע איך לצאת ממנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אגב, זה לא חשוב במה אנחנו מטפלים, יש בעיה כרונית של הממשלה, בכל תחום, לא יודעת לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. הבירוקרטיה השתלטה בצורה כזאת, יועצים משפטיים, יועצים משפטיים אגב תמיד לרעת התושבים. זה דבר מדהים. שום דבר, גם כשיש רצון, ויש הכסף. זה סוגייה הרבה יותר רחבה, אבל זה לא עוזר לכם, צריכים לפתור את זה נקודתית.
הערה אחת שלא קשורה למה שראינו פה אבל אני תמיד חוזר על זה, בגלל הספורט בשבת, הריכוז בספורט השבת בישראל אנחנו מאבדים חמישים אחוז מהפוטנציאל גם של מדליות אולימפיות.
צבי ורשביאק:
רוב הענפים הם לא בשבת. כדורגל בשבת, כדורסל לא בשבת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רוב הענפים הגדולים אנשים שומרי שבת לא יכולים להשתתף בהם. אני אומר את זה, שוב, אני רואה את זה מהדוגמאות של ג'ודו ודברים אחרים, שחיה, יש פתרון לאחד שיכול לעשות את התחרות ביום שישי ולבד, אתה יודע שזה לא אותו דבר להיכנס לבריכה לבד ולעשות את הזמן. אני יודע על מה מדובר. אני אומר את זה נחרצות.
העובדה שהספורטאים שהיו פוטנציאל, זה חצי המדינה, בעוד שש שנים בחינוך החרדי והדתי יהיה חמישים אחוז מהילדים במדינת ישראל. עובדה, זה לא שבגנים של ילד דתי הם פחות, והם חיים באותה מדינה ובאותה סביבה. ועובדה, כמה מהם מגיעים לטופ, לא מגיעים. אף אחד. וזה אומר שאנחנו מראש הוצאנו חצי מדינה מהעסק. עכשיו חלק יכול להיות שממילא לא היו מגיעים, אולי בתוך הציבור החרדי וכו', בגלל סיבות תרבותיות, דתיות, לא היו מגיעים. אבל חלק גדול כן היו מגיעים. וזה פשוט חבל. אני לא אומר, אני נגד כפייה דתית, אבל אני חושב שזה חבל שציבור כל כך גדול לא מוצאים את הפוטנציאל שלו.
צבי ורשביאק:
יש התקדמות עצומה. למעט כדורגל כל משחקי הכדור כבר לא בשבת. פעם כולם היו בשבת. אליפויות ישראל גם באתלטיקה וגם בשחייה הן לא בשבת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אבל אני שוב אומר, ניקח לדוגמא את הג'ודו, אז גם אליפות ישראל זה לא בשבת אבל כל שאר האליפויות וכל הדברים שאתה צריך בשביל לצבור את הניקוד ואת הניסיון כל השאר בשבת. אז אתה לא יכול אם אתה שומר שבת, זה הכל. לא צריך להוכיח את הנקודה. וזה אומר שאנחנו בעצם יורדים בחמישים אחוז בפוטנציאל שלנו.
צבי ורשביאק:
למשל במשחקי הכדור, אני לא רואה שמשחקים שאין בשבת אני לא רואה שיש דתיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קודם כל זה לא נכון, יש כמה דתיים במשחקי כדור, הרבה יותר דתיים ברמה בכירה במשחקי כדור. ואני יכול להביא כמה דוגמאות, לא משנה עכשיו. ומשחקי הכדור היום בארץ זה בעיקר עובדים זרים. אני רק אומר לך שוב, אתה רואה את זה בתוצאה, אז אולי צריך לטפח.
אפרים זלינגר:
אבל אז אנחנו עלולים להיתקל בבעיה הבאה, שרוב התחרויות הבינלאומיות הן בסופי שבוע. היום אנחנו מתמודדים עם יום אחד בשנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה מדבר כמי שאחראי על שיט. אבל באמת בשיט היתה בעיה גם של יום כיפור. גם הציבור הדתי הוא לא רוצה להיות בתוך קופסה. הוא חלק מהציבור הכללי. מה הוא צריך להיות רק יחד עם דוסים.
אנחנו מודים לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00