פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 312
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י"א בכסלו התשס"ח (21 בנובמבר 2007), שעה 10:00
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חשש להרעלת הציבור במפעל למחזור חביות
של חה"כ גלעד ארדן
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי - היו"ר
גלעד ארדן
אבשלום וילן
רן כהן
מוזמנים:
רועי טל - מנהל תחום תעשיות מחוז מרכז, המשרד להגנת הסביבה
אלי גורדון - שירות המזון הארצי, משרד הבריאות
תומר גולן - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
טל שגב - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
פרופ' שמואל קניג - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
דר' עו"ד מאיר ליפא - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
איתן שטיאסני - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
עו"ד ענת בנזון - פחמס (תעשיות מתכת, פלסטיק וקרטון)
גל אלישע - מנכ"ל, פרימור גניר
אפרים רזרט - משנה למנכ"ל, גת פריגת
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
צביקה גולדשטיין - מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חשש להרעלת הציבור במפעל למחזור חביות
של חה"כ גלעד ארדן
היו"ר יצחק גלנטי:
בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את הישיבה, אמנם קצת באיחור, אבל נתגבר גם על האיחור הזה. הנושא זה הצעה על סדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת גלעד ארדן בנושא של חשש להרעלת הציבור במפעל למחזור חביות. אבקש את חבר הכנסת ארדן לשאת את דבריו.
גלעד ארדן:
תודה, אדוני היושב ראש. אני קודם כל רוצה להודות לך ולמנהלת הוועדה על כך שקבעתם את הדיון הזה באמת בזמן שיא, לאור חשיבותו. צריך לדעת, זה לא דבר שבשגרה שקובעים בכנסת דיונים כאלה בתוך יומיים ואני באמת מודה לכם על כך שהבנתם את חשיבות הנושא ואני אסביר אותו בקצרה.
לפני שלושה ימים פורסם ושודר בתוכנית 'כלבוטק' תחקיר שהראה שמפעל בשם פחמס, שאני לא מכיר אותו, אבל המפעל הזה הוא, על פי התחקיר, ממחזר חביות. כלומר הוא מקבל חביות משומשות, מעביר אותן איזה שהוא תהליך ולאחר מכן מוכר אותן הלאה. אותו מפעל פחמס, חד משמעית התחקיר הזה הוכיח, באמצעות מצלמה נסתרת ובאמצעות דרכים נוספות, שבניגוד לפקודת בריאות הציבור בנושא מזון, הוא מקבל חביות שהגיעו לאחר שימוש ממושך שבמהלכו היו בחביות האלה חומרים רעילים מאוד, חומרים מסרטנים, חומר שבהחלט יכולים להביא לפגיעה משמעותית בבריאותו של אדם, ובניגוד למה שקובעות התקנות, שהוצאו מכוח פקודת בריאות הציבור, הוא מעביר את המיכלים האלה, או מוכר אותם, לתעשיית המזון. הדוגמאות שניתנו בכתבה היו לשימוש בתחום של מיצים, אבל זה לא הדבר החשוב. הדבר החשוב הוא שיש מפעל במדינת ישראל שכדי להרוויח כסף מוכן לקחת סיכון על הפגיעה בבריאות של עשרות ואולי מאות אלפי אזרחים במדינה הזו, שלאחר מכן צורכים את המזון הזה, או השתייה, מתוך אותן חביות. המומחים שהופיעו בכתבה, המומחים בתחום אמרו שלא עוזר כל תהליך המחזור, ברגע שהרעלים שהו ונמצאו לאורך זמן מסוים באותן חביות, יש תהליך של פעפוע, הרעל הזה נספג בחביות ולאחר מכן הוא עלול גם להיכנס בצורה חלקית, כמובן, לאותו מזון שאחר כך נמכר לציבור.
הדיון הזה שאני ביקשתי, אדוני היושב ראש, הוא אך ורק למטרה אחת – חייב להיות מסר ברור מכנסת ישראל שהדברים האלה לא ייגמרו באיזה שהוא קנס מנהלי. אדם שנמצא במפעל כזה וביודעין עובר על החוק ומוכן לקחת סיכון על הבריאות של כל הציבור במדינת ישראל, לא יכול להישאר שנייה אחת נוספת בתפקיד שלו, במידה והוא ידע שהוא עושה משהו בניגוד לחוק. לכן אני מבקש, במידה ואכן לא יהיה פה משהו שסותר את התחקיר, שהסיכום יהיה שכיוון שמדובר בעבירה שדינה מאסר, אנחנו נפנה למשטרת ישראל בדרישה שתיפתח חקירת משטרה, לדעת מי אחראי על השימוש האסור הזה בחביות הרעילות והעברתן אחר כך לתעשיית המזון. תודה.
אלי גורדון:
אני מנהל שירות המזון הארצי בפועל, במשרד הבריאות. באופן עקרוני וממש בקצרה, רק כהמשך לדבריו של חבר הכנסת, מה שנאמר, לכאורה, מהכתבה נראה שאכן קיימת עבירה על החוק, כי התקנות של משרד הבריאות קובעות שאסור שתשמש אריזה ששימשה בעבר לאחסון ואריזה של רעל כזה או אחר, באופן ניכר מסוכן, תשמש אחר כך לשימוש במזון, ועל כך נקבע בתקנות משנת 1977. לעניין של פחמס, שהוא בתחום של פיקוח ושחזור של משרד להגנת הסביבה, אני מציע שתהיה התייחסות שלהם.
היו"ר יצחק גלנטי:
הכתבה הוצגה כפי שהוצגה. אני מתאר לי שמשרד הבריאות, היה מי שהופנה את תשומת משרד הבריאות לכתבה. כלומר, זה לא משהו חדש במשרד הבריאות. האם בכוונת משרד הבריאות לבצע פעולה כלשהי על מנת להימצא בתחום של התקנות של בריאות הציבור? האם המשרד עשה איזה שהיא פעולה? אני הייתי שמח לשמוע מה נעשה בנושא לאחר פרסום הכתבה.
אלי גורדון:
רק בכדי להבין את תמונת המצב. תמונת המצב, נכון להיום, יש שירות מזון במשרד הבריאות ומשרד הבריאות מפקח על תעשיית המזון. מפעל פחמס---
גלעד ארדן:
את התוצאות אנחנו רואים כל שבוע, באותו תחקיר.
אלי גורדון:
משרד הבריאות מפקח על תעשיית המזון. במסגרת הפיקוח שלנו נעשה, מבחינה תחיקתית העובדות ידועות, לפנינו התקנה, עוד משנת 1977, בפועל, עוד לפני שהיתה פנייה של 'כלבוטק', בעקבות ישיבה שהתקיימה במשרד להגנת הסביבה, בהשתתפות של נציגים שלנו, הוצא מכתב רענון לכל התעשייה שאריזה צריכה לעמוד בדרישות החוק.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש, בוא נעזוב את המשרד להגנת הסביבה. אתם המשרד להגנת בריאות הציבור. אני שואל, מאז פרסום הכתבה הזאת, מה עשיתם בעניין?
אלי גורדון:
אז אני אומר לך, נכון להיום, נעשה בירור ברמה של כל לשכת הבריאות שבתחומה נמצא מפעל כזה או אחר, מול כל יצרן שהיה לפחות, נכון להיום, שהוזכר בכתבה. כל מפעל מזון הפסיק להשתמש במוצר---
היו"ר יצחק גלנטי:
איך אתה יודע? האם עברו מפקחים שלכם במשרד הבריאות בכל תעשיית המזון ובדקו מה קורה היום?
אלי גורדון:
לכל תעשיית מזון קודם כל יצאה הודעה, תזכורת, 'רבותיי, תדעו לכם, חובה עליכם לדאוג לכך שהאריזה תעמוד בדרישות---
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל את החוק הם יודעים והחובה שלהם ידועה---
גלעד ארדן:
כמו שהמשטרה תגיד 'הוצאתי תזכורת לגנב שאסור לגנוב'.
היו"ר יצחק גלנטי:
בפועל, שלחתם מטעם משרד הבריאות בודקים שבדקו מה המצב, לא רק בנושא הזה?
אלי גורדון:
הבדיקה---
היו"ר יצחק גלנטי:
האם הגשתם תלונות למשטרה, למשל?
אלי גורדון:
מכוח אותה פקודה, אנחנו יכולים לפעול גם אנחנו בלי להעביר תלונה למשטרה, אבל, אדוני היושב ראש, מה שניתן לעשות במקרה של שחזור חביות ובואו נתמקד בנקודה הזו, אנחנו יכולים לוודא את זה ברמה אדמיניסטרטיבית לראות שחבית היא חדשה, לא חדשה, וכדומה. האם היא הגיעה ממקום שבמקורה, בתחילת הדרך, היא שימשה להעברת או לאכסון של רעל כזה או אחר? ברגע שמוצר או אותה חבית מגיעה לתעשיית מזון, אנחנו לא יכולים לעשות את הבירור.
היו"ר יצחק גלנטי:
תראה, צר לי נורא, באמת. לאחרונה אנחנו מוצפים, מוצפים אני אומר, במוצרים שונים, גם של תעשיית המזון וגם לא של תעשיית המזון אשר פוגעים בבריאות הציבור, אם זה תעשיית הצעצועים, עכשיו זה תעשיית המזון בנושא של מחזור, או בנושא של החתולים ובעלי חיים נוספים שנמצאים אצל כל מיני יצרני מזון. אנחנו רואים פה באיזה שהוא מקום אובדן, ממש אובדן, כל איזה שהיא מערכת שמפקחת ובודקת מה קורה במקומות. אז יכול להיות שחסרים לכם תקנים, אנחנו מכירים את הסיפור הזה. זה לא רק אצלכם, זה גם במשטרה, בכל מקום אחר. אבל אתה יכול לבוא ולהגיד, 'רבותיי, אלה הם גבולות היכולת שלנו, של המשרד, וכך אנחנו עובדים', בבקשה. אבל לנסות לעטוף את הדברים בקיומו של חוק ובמשלוח התראות ומשלוח הארות, רענון---
אלי גורדון:
זה לא רק רענון. זה כן, מכיוון שהתקנות האלה משנת 1977, ולפני כשלוש-ארבע שנים הוצאנו תזכורות לכל התעשיות. אנחנו צריכים להבין דבר אחד, רבותיי, נכון להיום, כן, יש לנו מחסור בכוח אדם, ועל אף המחסור בכוח אדם, אנחנו עשינו 11,000 ביקורות בעסקי מזון בשנת 2006, אדוני היושב ראש. אי אפשר לבוא ולומר שהפיקוח פה---
גלעד ארדן:
אני מבקש שתענה על שאלה אחת שהיושב ראש שאל. היה תחקיר, היו בו עובדים של פחמס שהוקלטו שהם מודים שהם לוקחים חביות שהיה בהם חומר רעיל והם מועברים לתעשיית המזון. פחמס, ככל שעמדתי עד רגע זה, לא הגיש תביעת דיבה נגד 'כלבוטק'. האם משרד הבריאות מגיש תלונה במשטרה כדי שתתבצע חקירה? זאת עבירה פלילית.
אלי גורדון:
מי שצריך לעשות את הבדיקה קודם כל מתחום אחריותו והפיקוח עליו זה המשרד להגנת הסביבה. קודם כל. על הפחמס, כי אנחנו לא אחראים על הפחמס.
גלעד ארדן:
לפי פקודת בריאות הציבור, השר הממונה זה לא שר הבריאות?
אלי גורדון:
זה כן, אבל---
גלעד ארדן:
זאת עבירה על הפקודה לבריאות הציבור.
אלי גורדון:
אבל זה בתעשיית המזון, לא על מפעל שהוא מפעל פחמס לשחזור של חביות.
היו"ר יצחק גלנטי:
אוקיי, הבהרת את התייחסות משרד הבריאות. אבקש את נציג המשרד להגנת הסביבה. אותה שאלה, היא מופנית אליכם.
רועי טל:
יש לי תשובה, אני רק אסביר, אני לא יודע אם כל הנוכחים מכירים, לעסק כמו פחמס, שעוסק בחומרים מסוכנים, יש לו היתר רעלים. היתר רעלים ניתן לבדוק, לפחות על פי הסמכויות שיש למשרד לאיכות הסביבה. המשמעות של היתר רעלים שהוא נותן לו אישור לעסוק בחומרים מסוכנים וכמובן הוא נותן לו שם תנאים איך הוא יאכסן אותם, איך הוא ישתמש בהם, וגם הנושא שבעצם עליו אנחנו מדברים פה עכשיו, הנושא של פסולת חומרים מסוכנים.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, אני מבקש, לגבי אריזות חומרים מסוכנים. אנחנו מתמקדים בנושא של אריזות.
רועי טל:
אז זה אותו דבר. אני אסביר למה, כי מבחינת החוק, מבחינתנו, אריזות פסולת חומרים מסוכנים דינן כפסולת חומרים מסוכנים. זאת אומרת, כל מפעל שיש לו אריזות של פסולת חומרים מסוכנים וברירת המחדל הוא צריך לפנות אותה לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, אלא אם כן, יש אישור מהממונים של המשרד לעשות איתם משהו אחר, להעביר אותם למפעל מחזור או לפעמים מייצאים אותם לחוץ לארץ, כל מיני פתרונות כאלה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני רוצה להבין. האריזות של פחמס הן אריזות שלא מוגדרות כחומר אפור, מה שנקרא, שניתן לאכסן אותו או לקבור אותו באתרים של אשפת בית. כשאתה קובע במפורש שזה חומר שצריך להגיע לרמת חובב, זאת אומרת שזה חומר שמכל הבחינות אין עליו שום ספק שהוא חומר מסוכן לבריאות הציבור.
רועי טל:
שהוא חומר מסוכן. בריאות הציבור זה יותר נושא של משרד הבריאות, מבחינתנו זה נחשב כחומר מסוכן והוא צריך להגיע לרמת חובב.
היו"ר יצחק גלנטי:
התמונה הברורה. עכשיו, האם מאז פרסום הכתבה אתם נערכתם, עשיתם משהו בעניין, כדי למנוע זליגה של אותן אריזות לכיוון אחר מחוץ לרמת חובב?
רועי טל:
כן. מה שעשינו, דבר ראשון, אחרי שראינו את הכתבה, ביום שני בדיוק עברנו על החומר וניסינו לדעת מה בדיוק עושים ואיך עושים ואתמול היינו במפעל פחמס, ראינו מה המצב שם, נכון להיום, קבענו ודרשנו מהמפעל שעד סוף החודש כל החביות של לשם, שהכילו פסולת חומרים מסוכנים, יפונו לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב. זה מה שבינתיים, נכון להיום.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם ימשיך להיות פיקוח כלשהו של המשרד להגנת הסביבה באופן מיוחד על אריזות גם ממפעלים אחרים, למנוע את המעבר שלהן אל תעשיית המזון? אני לא מסתפק בנושא בפחמס.
רועי טל:
כן, גם אנחנו לא. קיבלנו חלק מהמידע ונאסוף את כל המידע לגבי מפעלים שפינו את הפסולת חומרים מסוכנים שלהם שלא לרמת חובב, ונפעל בהתאם.
גלעד ארדן:
לא, אני שוב שואל אותך, אדוני היושב ראש, אני מאוד מעריך את השאלות שאתה שואל ובאמת חשוב שנלמד לקח מפחמס לצורך לבדוק את הנושא בכל מקום אחר שזה קיים בו. אבל אם המסר יהיה שהדבר שקורה למי שמוכן לקחת סיכון על בריאות של עשרות אלפי אזרחים ולהכניס להם, בספק, חומרים רעילים למזון או לשתייה, זה שמקסימום מעירים לו ומרעננים לו את ההנחיות ומבקשים ממנו לא לחזור על זה, אז מחר מפעל שעוד פעם ייקלע למצוקה ואפשר להרוויח כסף טוב מלקחת חביות שהיו בהן רעלים ולמכור אותן למזון, ולהרוויח על זה כסף, אז הסיכון המקסימלי שלו זה שירעננו לו עוד פעם את ההנחיות.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת ארדן, אנחנו עוד לא סיכמנו לסיכום.
גלעד ארדן:
ואני שוב מבקש שלא נאפשר למשרדי הממשלה להתחמק ממיצוי הדין עם מי שעשה מעשה שהוא מעשה, לטעמי, פלילי, עם השלכות סופר-מסוכנות על בריאות הציבור, ואני לא שמעתי עדיין גם מהמשרד להגנת הסביבה מה הוא עושה מבחינת סנקציה כלפי מפעל פחמס. שוב, אני לא אומר כרגע שכבר הרשעתי את המפעל ואת מי שעשה. לכל הפחות, זה מצדיק חקירת משטרה. יש כאן עבירה שיש לה עונש מאסר, בצידה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה. אבקש, בכל זאת יש כאן נציגים של המפעל עצמו, אז אני אשמח לשמוע את הצד שלו וכמובן אחד הדברים החשובים, כיצד בכלל הגענו לסיטואציה כזאת.
מאיר ליפא:
אני מייצג את המפעל. מפעל פחמס הוא מפעל שהוקם בשנת 1935. זה לא מפעל שעוסק באיזה שהן קוניונקטורות זמניות, זה מפעל תעשייתי של התעשייה הקיבוצית. אין לנו הרבה מפעלי תעשייה בארץ, כל כך הרבה, וזה מפעל לתפארת שרוב רובו עוסק בייצור של מוצרי תעשייה חדשים. זאת אומרת, חביות חדשות ומיכלי פלסטיק חדשים. זה לא מפעל, כמו שהציגו אותו בכתבה, מפעל שעוסק בחידוש חביות. חידוש החביות זה חלק קטן של הפעילות שלו, שזה מעין שירות ללקוחות שלו, שאומרים 'אנחנו רוצים לא לקנות רק חביות חדשות, תן לנו איזה שהוא מיקס של גם חביות חדשות וגם ממוחזרות'. מבחינת השיקולים הכלכליים שלהם זה עובד נכון. כשנגיע ומצבנו הכלכלי במדינת ישראל יהיה כמו של יפן, המפעל שלנו לפחות ישמח מאוד אם כל החביות שייקנו בשוק, בענפי המזון, יהיו חביות חדשות. זה יהיה הרבה יותר טוב והרבה יותר טוב לכולם. המצב הכלכלי של היום מחייב כנראה את מפעלי המזון, שהם הלקוחות שלנו, להשתמש גם בחביות ממוחזרות.
גלעד ארדן:
מפעלי המזון גם ביקשו מפחמס, ואולי הם מקבלים על זה מחיר זול יותר, לתת להם חביות שהיה בהן חומר רעיל?
מאיר ליפא:
הרעל זה לא חלק מהתפריט שלהן, אז לכן אני לא מניח שהם ביקשו את זה.
גלעד ארדן:
בסדר, אבל אדוני כאילו מעביר את הנטל, זה שהם מבקשים ממוחזר, זה מצוין, כמה שיהיה יותר ממוחזר בישראל, יותר טוב, כי כולנו רוצים את זה. פחות זיהום.
מאיר ליפא:
אם אני אסיים את דבריי, אז יהיה ברור שאני לא מאשים אף אחד. אני חושב שבסך הכול, אולי היחיד שאני יכול להאשים אותו, זה את הכתבה שקצת עיוותה את המציאות ומכיוון שחבר הכנסת ארדן, בהגינותו, אמר שהוא עדיין לא מרשיע והוא מוכן גם לשמוע שאולי המציאות שהוצגה בכתבה היא לא מדויקת, אז אני אנסה להציג את זה בקצרה, את המציאות האמיתית, כמו שהיא נראית. חבל רק שהמומחים, גם שלהם, לא נמצאים פה, היינו יכולים גם לשמוע מהם, כי אני חושב שאחרי שנשמע מהם באמת מה הראו להם, אז נבין מה הם אמרו. אבל תיכף אני אגיע לזה.
גלעד ארדן:
מאיפה המומחים שהופיעו ב'כלבוטק'?
מאיר ליפא:
מ'כלבוטק'.
וילמה מאור:
אני שיערתי שמשרד הבריאות יביא את המומחים שלו.
מאיר ליפא:
אנחנו הבאנו מומחה, פרופ' שמואל קניג, אני תיכף אציג אותו. המפעל מייצר חביות, כאמור, ממוחזרות כחלק מהשירות לתעשייה ואני רוצה להתחיל בשורה התחתונה. אנחנו בהחלט מוכנים להיות גם במצב, והחלטנו שאנחנו לא נמחזר יותר חביות שלא מענף המזון, לצורך מחזור חביות. דהיינו, אנחנו עד עכשיו קיבלנו חביות מכל מיני תחומים, גם חביות מענף המזון וגם חביות שלא מענף המזון, אנחנו לא נמחזר יותר חביות אלא מענף המזון. השאלה הזאת, אם רוצים לדעת מה יהיה בעתיד, אנחנו את ההחלטה שלנו קיבלנו, למרות מה שאני אגיד בהמשך, שאני חושב שלא קרה כלום גם בעבר.
היו"ר יצחק גלנטי:
מדוע היה צורך להמתין עד עכשיו על מנת להגיע למסקנה הזו?
מאיר ליפא:
אני אסביר. אני חושב שגם בעבר לא היה שום פגם בדרך שאותה נקטנו. מחזור החביות זו טכנולוגיה תעשייתית. הטכנולוגיה התעשייתית שנקטנו היא טכנולוגיה של תקנים אמריקאיים, של ה-FDA, שהם התקנים המחמירים ביותר למחזור של חומרים. הרי מחזור זה כמו שאדוני היושב ראש אמר, זה משהו חיובי לאיכות הסביבה גם. המשרד לאיכות הסביבה תומך בנו בעצם העיקרון של המחזור, הוא רק אומר 'תמחזרו כמו שצריך'. אנחנו מחזרנו את זה נכון. מה זה אומר? החביות עברו תהליך תעשייתי מאוד אלים, אם אפשר לומר, של שריפה ב-º300 צלזיוס, של הזרקת כדורי ברזל ואחר כך צביעה ושריפה נוספת של º180 צלזיוס. תהליך משולש שהוא התהליך לפי תקנים אמריקאיים. אגב, אם אנחנו מדברים על הציבור, למעלה מ-90% מהחביות שאנחנו מספקים לתעשיית הרכזים, מיועדות ליצוא, בעיקר למדינות מערב אירופה של האיחוד האירופי. החביות האלה עברו בדיקות גם של האיחוד האירופי ועמדו בבדיקות האלה. דהיינו, התברר שהתהליך שאנחנו מעבירים את החביות לא משאיר סיכון כלשהו לרעלים, לחומרים כימיים, לחומרים מזיקים.
בנוסף לזה, תעשיית המזון, בידיעה שלנו ובעדכון שלנו, אורזת את המזון, את המיצים במקרה הזה, את הרכז, לא בחביות. האריזה היא לא החבית. החבית היא האריזה החיצונית. האריזה של המזון היא אריזה פלסטית רב שכבתית שמורכבת משכבות של פלסטיק ובתוכם שכבת אלומיניום ועוד שכבת פלסטיק. התוצאה היא שהמזון לא בא בשום מגע, לא פיזי, לא כימי, לא בפעפוע ולא בהתנדפות בין המזון לבין משהו, אם נשאר אחרי כל מה שאנחנו עושים. עם שריפת הגיהינום שאנחנו עושים לחבית, לא נשאר כלום, ואם נשאר, הוא לא עובר.
כשישבתי במזנון עכשיו, לפני שנכנסנו, עם פרופ' קניג, הוא חזר והסביר לי מה זה האלומיניום הזה. הוא אמר 'מה זאת אומרת? כל תעשיית המזון בנויה על אלומיניום'. סתם לקחנו עכשיו, פה במזנון הכנסת, מי שמכיר את העטיפות למשל של הקפה, בפנים זה אלומיניום. כל תעשיית המזון עובדת עם אלומיניום.
היו"ר יצחק גלנטי:
בנקודה הזו, האם משרד הבריאות מודע לשקית הזאת? הוא מאשר אותה?
רועי טל:
אני יכול לתת תשובה, אדוני היושב ראש.
היו"ר יצחק גלנטי:
אדוני העורך דין, עד כמה שידוע לי, תקנות משרד הבריאות אוסרות למחזר אריזות שהכילו חומר רעיל עבור תעשיית המזון. זה מה שאני יודע. יכול להיות שכל ההליך הזה, שאתה תיארת, אכן הוא הליך על פי תקנות ה-FDA והתקנים באירופה והוא עונה לכל הדרישות, אבל יש לנו חקיקה ישראלית שמחייבת מעבר ל-FDA. מעבר לזה, ופה אני שואל גם את נציג משרד להגנת הסביבה, האם המשרד הוציא תקנות שמאפשרות מצב שניתן למחזר אריזות מזון על פי התהליך? התהליך הזה, האם הופך את החומר הממוחזר להיות כשר לאריזה חוזרת של מזון?
רועי טל:
כמו שהזכרתי קודם, הנושא של שימוש באריזות שהכילו חומרים מסוכנים, שנחשבות לפסולת חומרים מסוכנים, דבר ראשון הם היו צריכים לקבל אישור של המשרד וזה לא סתם אישור מנהלי, כי יש לזה משמעות. אלה חביות שהכילו חומרים מסוכנים. חביות שנשרפות כחצי דקה ב-º300, וכמו שראינו אתמול יש שם מגוון רחב מאוד של חביות מכימיה שונה, מתעשייה צבאית, אז אני אומר שיכול להיות שהשריפה הזו לא מספיק טובה ולא מוציאה את הכול. דבר שני, אם היא מוציאה, היא מוציאה אותה לאיזה שהוא מקום. זאת אומרת שזה נפלט לאוויר, ובזה אנחנו לא מעוניינים. זאת אומרת, יש פה משני כיוונים---
גלעד ארדן:
אבל המצב של התעשייה הישראלית הוא לא טוב, אתה לא שמעת?
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת ארדן, אני מבקר את נוסח ההערות הציניות שלך.
רועי טל:
בגלל זה אני אומר שוב, בכל מקרה הם היו צריכים אישור ואנחנו היינו צריכים לבדוק בגלל, שוב, שיש שם מגוון חומרים, אם באמת זה יוצא מהאריזה ומה קורה עם זה שהוא נפלט החוצה.
לעניין השימוש של מזון, אז זה לא התחום שאנחנו מוסמכים בו ומתמצאים בו, זה התחום של משרד הבריאות.
אלי גורדון:
באופן עקרוני צדקת. טענת טענה מאוד נכונה שעל אף שייתכן מאוד שבעולם הרחב יש סטנדרטים ותהליכים כאלה או אחרים שמאפשרים לעשות ולמנוע ולפסול על הסף את כל השאריות של חומרים כימיים כאלה או אחרים, שהיו בחביות, ואחר כך להשתמש, נכון להיום החוק אצלנו אכן דורש שימוש חוזר של חביות אך ורק מתעשיית מזון, וכדי למנוע מה שעלול להימצא כשארית של חומר כזה או אחר.
היה והטכנולוגיה קיימת, אני יכול לומר בוודאות שאף אחד לא פנה אל משרד הבריאות באיזה שהיא בקשה אקטיבית, פרו-אקטיבית, לבוא ולעדכן את התקנות ולומר 'רבותיי, יש היום טכנולוגיה כזו או אחרת שמאפשרת למנוע את כל הסכנות ואחר כך להשתמש באותן חביות'. דרך אגב, אני יכול לומר, שוב, שבאחת הישיבות המשותפות לשני משרדים שהיו נציגים גם של המפעל וגם של שני משרדים, הגנת הסביבה ומשרד הבריאות, האופציה הזו הוצגה ונאמר שאם מישהו אכן רוצה לעשות תהליכים כאלה, רצוי שייפנו בכתב---
היו"ר יצחק גלנטי:
שיגיש את זה עם התהליכים ויציע את ההצעה.
אלי גורדון:
בוועדה כזו היו לוקחים בחשבון את כל ההיבטים, הן של הבטיחות של המזון והן בטיחות של הסביבה.
היו"ר יצחק גלנטי:
הנקודה ברורה, אבל לא ענית לי על שאלה אחת. אני חוזר עליה. כבוד העורך דין הציג פה לפנינו שקית אריזה שגם פה בכנסת משתמשים בה, כאשר מבפנים היא עם ציפוי אלומיניום. אני שואל אותך, האם אתה מודע ל---
אלי גורדון:
אתה צריך להבין, התעשייה של האריזות, נכון להיום, פועלת ממספר חקיקות, או סטנדרטים. יש את החקיקה שלנו לעניין שימוש אריזות וכולי. יש תקן ישראלי לאריזות פלסטיות ויש תקן ישראלי לאריזת זכוכית, אם אני לא טועה. אלו הסטנדרטים שהם למעשה הסטנדרטים שמגדירים מה האריזה, מה האופן של האריזה אמור להיות בכדי להבטיח שהיא אכן שומרת על האיכות והבטיחות של המוצר מצד אחד, וגם מצד שני נותנת מענה לחומרים. זה מה שיש. נכון להיום, ברגע שמפקח משרד הבריאות מגיע לפקח על תעשיית מזון, במסגרת ביקורת שהוא עושה, על כל התהליכים, דרך אגב, לא רק על מוצר מוגמר אלא על כל תהליך הייצור, נבדקים גם כל האישורים על כך שאריזות עומדות בכל הסטנדרטים שהזכרתי אותם קודם.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני אשמח מאוד אם כבודו ייקח את השקית הזו לדוגמה, יעביר אותה ביקורת, כיוון שמהשקית הזאת ניזונים כל נבחרי המדינה וכל אורחיהם.
גלעד ארדן:
רצוי שזה יבוא אולי במגע עם חומר רעיל, וכמה שיותר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני אשמח אם כבודו ייקח איתו את השקית לבדיקה.
גלעד ארדן:
הדגשתי שזה נאמר בהומור.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה לא אומר שצריך להגן אך ורק על נבחרי העם ועל מוזמניו. זה נאמר אך ורק לצורך בדיקה רגעית במוצר מסוים, אבל רק צריך לדעת האם המוצר הזה רעיל או לא רעיל, האם הוא פוגע בבריאות הציבור או לא פוגע בבריאות הציבור. אני אודה לך מאוד אם תתבצע הבדיקה הזאת.
אלי גורדון:
אני אומר שלו היו מבצעים את הבדיקה במכון התקנים---
היו"ר יצחק גלנטי:
מכון התקנים זה מכון התקנים והחוקים הם חוקים והתקנים הם תקנים. מעבר לכל זה, אם לא מתבצעת בדיקה שגרתית ושיטתית, אז זה ציפורים על העץ, כי כיוון שבסיטואציה הזאת כל אחד עושה מה שמתחשק שלו כי הוא יודע שאין מי שמסתכל על מה שהוא עושה. אז לתשומת לב שני המשרדים הנכבדים.
מאיר ליפא:
הוזכר כאן הנושא של מכון התקנים. יש באמת תקנים בישראל לנושא של בדיקת אריזות, אריזות פלסטיות ופרופ' שמואל קניג, שביקשנו ממנו להצטרף אלינו ונתן לנו גם חוות דעת שאני תיכף אתן לך אותה, המכון שהוא עומד בראשו, מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל, מסונף להתאחדות התעשיינים והמומחיות שלו זה הנושא של בדיקת אריזות. פרופ' קניג הוא פרופסור להנדסה, כולל הנדסה כימית והוא דיקן הפקולטה להנדסה במכללת שנקר, שמתמחה בנושא התעשייה וחוות הדעת שלו שהיא קצרה, שעסקה בנושא של פחמס, היא חד משמעית, ואני ארצה שהוא יגיד אולי כמה מלים.
גלעד ארדן:
לא שאני חס וחלילה מטיל ספק בחוות הדעת, אני רק, לשם הגילוי נאות, רוצה שיובהר שחוות הדעת היא מטעמכם.
מאיר ליפא:
כן, היא גם מופנית אלינו.
גלעד ארדן:
שכרתם את פרופ' קניג כדי לתת את חוות הדעת.
מאיר ליפא:
כן, אנחנו ביקשנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
רק הערה. אני עוד לא קראתי את זה, אבל אני יוצא מתוך הנחת יסוד שפרופ' קניג נתן את חוות הדעת כאן על תהליך חיובי ושיהיה חיובי ככל אשר יהיה. אבל האם התהליך הזה נתן למפעל את האופציה לבצע את התהליך אחרי קבלת הרשאה מן המשרד לאיכות הסביבה וממשרד הבריאות. האם הפעולה הזאת נעשתה? אם לא, יש פה עבירה, רבותיי, אני מצטער.
מאיר ליפא:
אולי קודם פרופ' קניג יגיד את זה בקצרה ואחר כך אני אענה לשאלת אדוני.
גלעד ארדן:
זה כמו שעכשיו יבוא מישהו שנסע ב-150 קמ"ש ויסביר לנו 'הנה יש לי חוות דעת מומחה שאם אני נוסע 150, אני לא מסכן אף אחד, כי אני מקצוען ויודע לנהוג'. זו בעצם הדוגמה, אבל בדיעבד זה לא מכשיר את הפעולה הבלתי חוקית.
מאיר ליפא:
אני אתייחס לשאלה המשפטית, אדוני.
שמואל קניג:
אני לא רוצה להיכנס לדיונים המשפטיים, אני מדען, אני טכנולוג בהכשרתי ואני רוצה רק להתייחס לחלקים הטכנולוגיים-מדעיים. כל העובדות מתוארות במכתב הקצר שניסינו לשים בפחות מעמוד אחד, כדי שהם יהיו מובנות. אני חושב שאני צריך להרגיע את כולכם, גם אותך, חבר הכנסת ארדן, וגם אותך, אדוני יושב הראש, שלא נגרם נזק בריאותי לאנשים. אני חושב שזה מה שחשוב, שהמסר הזה יהיה ברור. זאת אומרת, קרה מה שקרה ולא נגרם נזק. ועכשיו אני אסביר למה לא נגרם נזק. אנחנו צריכים קצת לאוורר את האוויר, שיהיה קצת יותר נקי.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, כאשר אתה מסביר שלא נגרם נזק, לאי גרימת הנזק יש שני היבטים. היבט אחד של מי שהשתמש במוצרי המזון האלה שהיו ארוזים באריזות האלה. היבט שני, שכאשר התבצעו התהליכים האלה, לא נפלט חומר לאוויר ששנינו נושמים ואנחנו רוצים שהוא יישאר נקי.
שמואל קניג:
אני אתייחס, ברשותך אדוני היושב ראש, לנושא הזה של אותם עשרות אלפי או מאות אלפי תושבים, אזרחים, שאכלו ושתו מהמיצים האלה, כמו שחבר הכנסת גלעד ארדן אמר. זה החלק החשוב ואחר כך אני גם אתייחס לנושא הסביבה. אני גם עוסק בהנדסת הסביבה ואני גם יכול להתייחס לזה.
בנושא של המזון – הדבר הוא מאוד ברור. אם מסתכלים על כל המערכת מרגע שהחבית יצאה עד אשר היא סופקה, עם התרכיז, לאותו משתמש סופי, המצב הוא מאוד פשוט. אם החבית עברה º300 בתוך כדי זמן, חצי דקה, דקה, או שתי דקות, הצבע התקלף. הרי מעבירים את החבית ב-º300 כדי לקלף את הצבע החיצוני. אם הצבע התקלף, פירושו של דבר שנעשתה פעולה תרמית שבה הצבע התקלף, הוא התפרק, ב-º300. גם אם היו שם איזה שהם חומרים שנשארו, אני לא יודע איזה היו, גם הם התפרקו והלכו. נשארה לנו חבית שהיא עירומה מצבע ועירומה מכל החומרים שהיו שם בפנים. אחר כך, החבית עוברת מה שנקרא התזה עם כדוריות פלדה, שהתפקיד שלה לגרד את השכבה העליונה של הפלדה. זה התפקיד של התזת הכדוריות. לאחר מכן אנחנו צובעים את זה בצבע סינתטי שהוא על בסיס מלאמין, מלאמין אלכיד, שהוא צבע מקובל בתעשיית המזון.
דרך אגב, למשל, אם אנחנו ניקח פחית שימורים ואנחנו נפתח את הפחית שימורים, מה נראה בפנים? נראה בפנים חומר פלסטי. הפחית עצמה היא מצופה בחומר פלסטי שתפקידו לבודד את אותם מלפפונים חמוצים, או תרכיז, או מה שלא יהיה, מהמתכת עצמה, וזה דבר מקובל בתעשיית המזון ועובר את כל הבדיקות. אני עוד מעט אתייחס לנושא התקן הישראלי, 5113, שמטפל בנושא תאימות, התאמה של חומרי מזון לאריזה. הנושא של תאימות צריך למנוע אי-טעימות. זה הרעיון.
החבית עצמה היא לא אריזה. התפקיד של החבית לתת קשיחות לשקית שנכנסת פנימה. זאת אומרת, החבית הזאת, מי שחושב שהיא אריזה, היא לא אריזה, היא תומכת בדפנות של שקית הפלסטיק, ונגיע לדפנות של שקית הפלסטיק. שקית הפלסטיק, כמו שעורך דין ליפא הראה, החלק הפנימי מורכב מחומר של פוליאתילן, חומר פלסטי שמאושר למגע עם מזון. בתוכו יש שכבת אלומיניום שתפקידה למנוע חדירה, יציאה וכניסה, לשני הכיוונים, והמחסום הוא מחסום אבסולוטי.
לצורך ההערה שניתנה בכתבה הטלוויזיונית הידועה, אמר שם אחד האנשים שחומרים פלסטיים לא מהווים מחסום מוחלט, אבל זאת לא אריזה פלסטית, זאת אריזה פלסטית עם שכבת אלומיניום בפנים. זאת אומרת, אם היו מראים למומחה שהיה שם, את האריזה האמיתית, ואני בטוח, אני מכיר את האיש הזה, הוא קולגה שלי---
גלעד ארדן:
אתה מכיר את שני המומחים שהיו בכתבת התחקיר?
שמואל קניג:
כן, אני מכיר. השני שאמר שחומרים פלסטיים לא מהווים מחסום אבסולוטי, הוא לא ידע שהשקית מכילה אלומיניום. אף אחד מהכתבה המפורסמת---
גלעד ארדן:
אתה דיברת איתו? איך אתה יודע שהוא לא ידע?
שמואל קניג:
אם הוא היה אומר את זה, הייתי אומר... אנחנו מקצוענים---
היו"ר יצחק גלנטי:
זה הופך את הבעיה לעוד יותר סבוכה.
שמואל קניג:
אדוני היושב ראש, אני עכשיו אומר לך את העובדות הטכניות, אתה תעשה את הפרשנות.
גלעד ארדן:
הוא טוען שהמומחים בתחום שלו שהופיעו בכתבה הוטעו, כאילו לא אמרו להם מה בדיוק---
שמואל קניג:
חבר הכנסת ארדן, אנחנו מקצוענים, אני טכנולוג, אני לא עוסק ביחסי ציבור ואני לא עוסק בהפקות של תוכניות טלוויזיוניות, אני עוסק בטכנולוגיה ומדע, זה תפקידי בחיים. אני בטוח שכל מומחה בתעשיית המזון, באריזות, אם היו מראים לו את השקית, היה רואה... השקית היא לא שקופה, אם הסתכלת בתוכנית, תסתכל עליה עוד פעם, יש איזה עשר שניות שמראים את השקית. כל אחד שהוא מומחה רואה שהשקית היא אטומה ויש לה ברק כזה של אלומיניום---
היו"ר יצחק גלנטי:
פרופ' קניג, סליחה שאני מפסיק אותך. אמרתי כבר קודם, אני בטוח שהמומחיות שלך והמקצוענות שלך בנושא הזה הן איך לומר, אתה שם בינלאומי בנושא זה. השאלה שנשאלת היא, אחרי כל התיאור הזה שאתה מתאר, האם המפעל קיבל הרשאה על התהליכים האלה לאריזה באותה מסגרת מתכתית, ולא במגע ישיר, האם כל הסיפור הזה קיבל את ההרשאה של משרד הבריאות ו/או המשרד להגנת הסביבה.
שמואל קניג:
אני יכול להגיד לך דבר אחד, אני לא יודע אם הוא קיבל הרשאה, אבל השקית הפנימית שבאה במגע עם מזון, קיבלה את ההרשאה לפי חוק תקן ישראלי 5113, שאומר מה צריך לעשות כדי לבדוק את התאימות בין החומר הפנימי ובין האריזה עצמה. האריזה עצמה כן קיבלה מפני שהיצרן של האריזה הזאת חייב להעביר את החומר שלו את התקן.
עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד, לצורך הידיעה. למרכז הפלסטיקה והגומי, שאני מנהל אותו, יש הסמכה מטעם הרשות להסמכת מעבדות, המעבדה היחידה בארץ שיש לה את ההסמכה הזאת, לבדוק את התאימות לפי תקן 5113. היה למרכז הפלסטיקה והגומי גם את ההסמכה של משרד הבריאות עד שנת 2004, בשעה שהעברתם את העניין הזה למכון התקנים, ומשנת 95' מרכז הפלסטיקה והגומי עוסק בבדיקות תאימות של חומרי פלסטיק לאריזה למזון. לכן האריזה הפנימית, אדוני היושב ראש, עומדת בתקן הישראלי 5113, ומכיוון שאני מכיר גם איך בודקים את הדבר הזה, הדבר הזה עובר על מיגרציה, על נדידה של חלקים למזון ומהמזון, לכן אני יכול להגיד, אדוני היושב ראש, שלא נגרם נזק לציבור. השקית הפנימית, יש לה את כל תכונות החסימה הנדרשות, המוחלטות.
גלעד ארדן:
שאלה אחרונה שאני רוצה להבין, היה מומחה שהופיע בתחקיר ודיבר על כך, וכפי שאני ראיתי, הוא כן הבין שזה היה פלסטיק בתוך החבית, הוא אמר שיש תהליך של פעפוע שבו הרעלים עלולים לפעפע, להישאר בחבית שהיו בה הרעלים ולאחר מכן באופן חלקי לפעפע גם מעבר ליריעת הפלסטיק, לפעפע לתוך המיץ. דיפוזיה.
שמואל קניג:
אני מסכים בדבר אחד. אבל צריך להבין, השקית שלנו היא לא חומר פלסטי, האלומיניום---
גלעד ארדן:
היא לא שלך, בינתיים, אתה לא נתת אישור מראש לזה, אתה נתת חוות דעת בדיעבד.
שמואל קניג:
אני מדבר על השקית. אני אומר לך, חבר הכנסת ארדן, אני מדבר על השקית. השקית עצמה, בגלל העובדה שיש בה את אותה שכבת אלומיניום היא אבסולוטית בלתי חדירה. אם לא היתה כאן שכבת אלומיניום, כל מה שנאמר בכתבה הוא נכון. אבל אני בטוח שלפרופ' מינץ, הקולגה שלי, לא הראו את השקית שנכנסת פנימה, את האמיתית.
גלעד ארדן:
אבל אם אדוני עושה בדיקות עבור משרד הבריאות, הוא כבר היה מזמן צריך להמליץ למשרד הבריאות לשנות את התקנות ולקבוע שמותר להשתמש בחביות שהכילו רעל, ובלבד שיש שקית פלסטיק בתוכן ובא לציון גואל. אבל כרגע, כיוון שאדוני בדק הרבה שנים ולא המליץ זאת, המפעל שכרגע נתת לו חוות דעת, הוא כן הפר את החוק.
שמואל קניג:
חבר הכנסת ארדן, אני לא יודע מה יש מאחורי כוונת המלים שלך, אני עושה לפעמים---
גלעד ארדן:
שום דבר. בדיוק מה שהן, מה שאתה שומע, זאת הכוונה.
שמואל קניג:
אני לא פוליטיקאי, אמנם אני עוסק בפולימרים---
גלעד ארדן:
אני הבנתי שאתה לא פוליטיקאי ולא איש תקשורת, אתה לא צריך לפרט לנו מה עוד אתה לא. תגיד מה אתה כן.
שמואל קניג:
אבל מה שאני רוצה להגיד זה דבר אחד. גם אם אתה קורא את סעיף מספר 2, פרק 49 לבריאות העם, אם היה קורא את זה טכנולוג כמוני, יש לזה פרשנות מאוד מעניינת. זאת אומרת, סעיף 2, אם זה היה מגיע לבית משפט, אני לא יודע מה היו אומרים על סעיף 2, אבל נעזוב את זה.
וילמה מאור:
נציג המשרד להגנת הסביבה אומר שאתם הפרתם את החוק.
מאיר ליפא:
אם אנחנו שואלים את השאלה המשפטית, אז אני מגיע פה לסוף. התקנה הזאת, כמו שראיתם פה, יש הבחנה בין נציג משרד הבריאות לנציג משרד הגנת הסביבה. משרד הבריאות אומר, 'אני עוסק במפעלי מזון, פחמס זה לא מפעל מזון'. התקנות האלה הן תקנות בריאות הציבור שעוסקות במזון. אנחנו, מפעל פחמס, התקנה הזאת לא חלה עלינו, כי אנחנו לא אורזים מזון. אנחנו לא אורזי מזון ולכן גם הכתבה שהתחילה, 'אסור למחזר חביות', התקנה הזאת לא עוסקת במחזור חביות, היא עוסקת באריזת מזון. אנחנו לא אורזים מזון.
גלעד ארדן:
כתוב 'לא יְיַצר אדם אריזה למזון' בתקנה לבריאות העם, תקנה 4, 'לא ייצר אדם אריזה למזון מחומר המכיל פולי וכלוריד, לא יארוז מזון באריזה כאמור, לא ישווקו ולא...'---
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש לדעת מכבוד העורך דין הנכבד, האם מפעל פחמס לא ידע שהוא משווק את אותן חביות ממוחזרות לתעשיית המזון. האם הוא לא ידע, האם זה נעשה בתום לב?
מאיר ליפא:
ידענו שאנחנו משווקים חביות ממוחזרות בתהליך הזה, ידענו שהתהליך הזה הוא, כמו שפרופ' קניג הסביר, מוגן לחלוטין, ולכן התחלנו הליך של בקשה. נפגשנו עם אנשי המשרד להגנת הסביבה ואמרנו להם שיש פה תהליך טכנולוגי חדשני, שהוא חדשני כבר הרבה שנים בחוץ לארץ, שאנחנו משתמשים בו, התקנה שאומרת שהלקוחות שלנו לא יכולים לארוז בזה מזון, צריכים לשנות אותה, משום---
היו"ר יצחק גלנטי:
אוקיי, התחלת תהליך, האם, אחרי שהתחלתם תהליך, המתנתם עד לקבלת האישור של המשרד להגנת הסביבה, או שהלכתם וביצעתם שיווק של אותן חביות?
מאיר ליפא:
אחרי שהתברר שהמשרד להגנת הסביבה אומר לנו 'אנחנו לא יכולים לתת לכם את האישור הזה, אתם צריכים לפנות למשרד הבריאות', החלטנו, וזה היה המשפט הראשון שהתחלתי איתו, בגלל זה אדוני שאל אותי, למה זה קרה רק עכשיו, כי היינו בתהליך של בירור. ברגע שראינו שאומרים לנו 'אתם לא יכולים מאיתנו לקבל את האישור, תפנו למשרד הבריאות', אמרנו, בשלב זה אנחנו מפסיקים. ולכן אנחנו מפסיקים למחזר חביות שלא מענף המזון.
שמואל קניג:
האריזות האלה הן בסדר. חבר הכנסת ארדן, אתה יכול להמשיך לשתות קפה. האריזה מאושרת.
רועי טל:
בשנת 2004 כבר יצא המחקר של המשרד לאיכות הסביבה שלא מאשר למחזר את החביות פסולת חומרים מסוכנים לנושא מזון, כי אנחנו עבדנו בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות שלא מאושר למזון. היינו יכולים להסתכל בתוך המשרד לאיכות הסביבה ולהגיד 'לא מעניין אותנו לאן זה הולך', אבל כן שיתפנו פה פעולה. זה יצא בסוף 2004 ואותו דבר בישיבה שאני השתתפתי בה וכתבתי את הסיכום שלה, במאי 2007, כששוב הועלה הנושא על ידי מפעל פחמס, ושוב, בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, אמרנו שחביות כאלה לא יכולות להגיע למפעלי מזון.
היו"ר יצחק גלנטי:
רבותיי, אני מסכם את הישיבה להיום. הוועדה רואה בחומרה את המקרה שפורסם בכתבה של 'כלבוטק' על מחזור חביות לאריזת מזון, המעיד על אפשרות של פגיעה בבריאות הציבור.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד להגנת הסביבה לנקוט במדיניות של הרתעה.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד להגנת הסביבה לפנות למשטרה בדרישה לחקור את המקרה במפעל פחמס.
תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:00