פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 258
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ט"ז בכסלו התשס"ח (26 בנובמבר, 2007), שעה 11:30
סדר היום: 1. אי עמידת הממשלה ביעדים לשימוש באנרגיה חליפית ותכנון משק האנרגיה המתחשב בסביבה
נכחו:
חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר
יוסי ביילין
נאדיה חילו
דב חנין
שרה מרום-שלו
מרינה סולודקין
יוחנן פלסנר
מוזמנים: שר התשתיות הלאומיות בנימין (פואד) בן-אליעזר
חה"כ מיכאל נודלמן
חה"כ חנא סוייד
שלמה ולד - המדען הראשי, משרד התשתיות הלאומיות
ד"ר אברהם ארביב - סגן המדען הראשי, משרד התשתיות הלאומיות
נופיה בכר - מנהלת אגף תכנון וכלכלה, משרד התשתיות הלאומיות
דן וינשטוק - מנהל מינהל החשמל, מש' התשתיות הלאומיות
יורם רונשטיין - סגן מנהל מינהל החשמל, משרד התשתיות הלאומיות
דניאל מרום - מנהל תחום בכיר חברות, אגף תכנון וכלכלה, משרד התשתיות הלאומיות
עו"ד זאב גרוס - מנהל האגף לניהול משאבי תשתית, משרד התשתיות הלאומיות
שרון קדמי - יועץ השר, משרד התשתיות הלאומיות
עוזי לוין - יועץ מקצועי למנכ"ל, מש' התשתיות הלאומיות
חן בר יוסף - כלכלן, משרד התשתיות הלאומיות
אפרים שלאין - ראש אגף תכנון ומדיניות, המשרד להגנת הסביבה
ד"ר יבגניה ברנשטיין - ממונה זיהום אוויר ומקורות אנרגיה, המשרד להגנת הסביבה
שלמה עובדיה - איגוד ערים לאיכות הסביבה, וועדת איכות הסביבה בעיריית אשקלון
מיכל איתן - מנהלת תחום תוכניות מתאר נושאיות והנדסיות, משרד הפנים
נועה נאור - ממונה תוכניות מתאר ארציות, משרד הפנים
זאב ברל - סגן מנהל מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
ערן פולק - אגף התקציבים, משרד האוצר
משה בוצר - רפרנט אנרגיה ותשתיות, אגף התקציבים, משרד האוצר
נועה יחזקאל - אגף החשב הכללי, משרד האוצר
אורן ארמבם - מנהל המחלקה לכלכלה, תעשייה ועסקים, התאחדות התעשיינים
מאיר ברקן - יו"ר ועדת התכנון והבנייה, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
ד"ר דוד אלמקיאס - מנהל אגף תכנון, פיתוח וטכנולוגיה, חברת החשמל
גיורא מרון - סגן מנהל אגף תכנון, פיתוח וטכנולוגיה, חברת החשמל
פרדי גולן - איגוד העובדים, חברת החשמל
ד"ר אילן סולימן - ראש אגף ייצוג, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל
יונתן נריסנה - מגמה ירוקה
יובל קלר - מגמה ירוקה
שירלי רקח - מגמה ירוקה
אורן עזריה - אדם, טבע ודין
נילי גרוסמן - מנהלת קמפיין איכות הסביבה, גרינפיס
מיכאל סנדיגורסקי - יועץ סביבתי, התנועה להעצמת ירושלים
יעל כהן-פארן - הפורום הישראלי לאנרגיה
יעל דניאלי - מנכ"לית איגוד חברות הנפט
טל מונד - מנהל פיתוח עסקי, "כלל תעשיות"
אבי ברנמילר - מנכ"ל "סולל – מערכות סולריות"
פרופ' אברהם קריבוס - אוניברסיטת תל-אביב, יושב-ראש האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת
ד"ר ארז סברדלוב - מנכ"ל חברת "חושבה לתכנון"
נירה לאמעי - נציבות הדורות הבאים
שני קידרמן - מחלקת המחקר והמידע של הכנסת
אליעזר פיקובסקי - מתמחה פרלמנטרי של חה"כ גדעון סער
ייעוץ משפטי: ורד קירו-זילברמן
מנהלת הוועדה: יפה שפירא
רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת
אי עמידת הממשלה ביעדים לשימוש באנרגיה חליפית ותכנון משק האנרגיה המתחשב בסביבה
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר יומנו אי עמידת הממשלה ביעדים לשימוש באנרגיה חליפית ותכנון משק האנרגיה כולו.
אני שמח ששר התשתיות הלאומיות, השר בנימין (פואד) בן-אליעזר משתתף אתנו בדיון החשוב הזה ומצא לנכון להקדיש לנושא הזה זמן, לא רק בתוך המשרד אלא גם בדיון שלנו בכנסת.
ברור שאנחנו ניגשים לדיון הזה לא מהאספקט הכלכלי המובהק. אנחנו לא ועדת הכלכלה של הכנסת, אלא ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואותנו מעניינים יותר ההיבטים "הירוקים" הסביבתיים מאשר ההיבטים הכלכליים פר-סה. ראינו אמנם שיש עלייה גדולה מאוד במחירי הדלק, וחבית נפט עולה כפי שעולה, וכמו כל עם ישראל וכמו כל העולם אנו עוקבים אחר הדברים האלה בדאגה רבה כי גם אנחנו מבינים שלהעלאה כל-כך דרמטית במחירי הנפט יש השפעות גלובליות אסטרטגיות לא רק בנושאים כלכליים אלא גם בנושאים מדיניים וביטחוניים מרחיקי-לכת. אין ספק שלכל מדינה מתפתחת, וקל וחומר לישראל, יש עניין לא להיות תלויה תלות מוחלטת במחירי הנפט ובמשק הנפט כמשק אנרגיה בלעדי, או כמעט בלעדי. זה ברור לכולם. אני מניח ששר התשתיות הלאומיות ירחיב על כך את הדיבור. אין ספק שזה יעד אסטרטגי של המדינה, של הממשלה, של המשרד, של כולם.
ממשלת ישראל נדרשה לנושא הזה כבר ב-1998. בהחלטת ממשלה שנתקבלה ב-1998 נקבע כי "יש לעודד הקמתם והפעלתם של מתקני חשמל ותחנות כוח לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות. משנת 2007 יופק חשמל עד היקף של 2% מן החשמל המסופק לצרכנים על-ידי מתקני אנרגיה מתחדשת. שיעור זה יעלה ב-1% בכל 6 שנים, כך שבשנת 2016 יופק חשמל ממתקנים כאמור עד לשיעור 5% מן החשמל המסופק לצרכנים". זאת החלטת ממשלה משנת 1998.
הממשלה שבה ודנה בנושא הזה גם בקבינט הכלכלי בשנת 2002 וחידדה את ההחלטה שנתקבלה ב-1998. קבעה הממשלה: "1. מחליטים לעודד הקמתם והפעלתם של מתקני חשמל ותחנות כוח לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות ועל-ידי יצרני חשמל פרטיים. 2. (א) מתקן חשמלי ותחנת כוח יוגדרו כמתקן אנרגיה מתחדשת אם מקור האנרגיה המשמש לייצור חשמל הינו אחד מאלה: שמש, רוח, מים, פסולת אורגנית, שפכים ותופעות טבע אחרות; (ב) בהליך ייצור החשמל במתקן אנרגיה מתחדשת יוּתַר שימוש בדלק פוסילי לצורכי תמיכה בלבד; שיעור השימוש בדלק הזה לא יעלה על 30% מסך האנרגיה המיוצרת." ושוב חוזרים על ההחלטה: "החל משנת 2007 יופק חשמל בכמות של עד 2% מן החשמל המסופק לצרכנים, ועד 2016 השיעור יעלה ב-1% בכל 6 שנים ונגיע ל-5%". חוזרים על החלטת הממשלה מ-1998. "צוות בין-משרדי בראשות המנהל הכללי של משרד התשתיות הלאומיות, בהשתתפות משרד האוצר, המשרד לאיכות הסביבה ... יעסוק בעניין הזה".
בשנת 2003 נתקבלה עוד החלטת ממשלה, על תוכנית אסטרטגית לפיתוח בר קיימא בישראל. זאת הצעת החלטה אסטרטגית שלא אקרא כאן כי היא אכן רחבה וגדולה, אך היא נוגעת לשורה ארוכה של נושאים ומשרדים בתחום האנרגיה החליפית, וצעדים קונקרטיים שצריכים לנקוט בנושאים הללו משרד התשתיות הלאומיות ומשרדים נוספים.
אני מבקש להפנות אתכם גם לדוח מבקר המדינה, דוח 56ב' משנת 2000, שעסק בנושא אנרגיה חליפית. אני מתייחס לדיון חוזר, שלישי, בוועדה לענייני ביקורת המדינה שהתקיים ב-11 ביולי 2007, לפני 4 חודשים. באותו דיון נשאלו שוב אותן שאלות: איפה אנחנו ואיפה היעדים שקבענו?
נקבע יעד נוסף – דובר על כך שבשנת 2020 נגיע לחיסכון של 20% בצריכת אנרגיה. בהקשר הזה אני רוצה לומר שהנחתי היום על שולחן הכנסת הצעת חוק לבנייה בת קיימא, מה שאני קראתי "בנייה ירוקה" שתאמץ את התקן החדש לגבי מבנים ציבוריים כעת, ולגבי מבנים פרטיים בהמשך הדרך בעוד 3 שנים. התקן הזה נקבע בעצה אחת עם משרדי הממשלה השונים. אני מקווה מאוד שהצעת החוק הזאת אכן תקבל את תמיכת הממשלה וניתן יהיה לעלות מדרגה. הוספתי גם תמרוץ להקמת גינות על בתים משותפים כדי להתמודד עם פליטת גז החממה. מצאנו שם פתרונות גם לנושא המים וההשקיה. הנושא הזה נמצא בתאוצה גדולה מאוד בארצות-הברית, בהובלתו של מר קלינטון. יש היום מדינות בארצות-הברית שאימצו את הדבר הזה כמדיניות, וגם כחקיקה.
נושא האנרגיה החליפית הוא אינטרס ישראלי ואינטרס עולמי מכל זווית ראייה אפשרית. אין ספק שבזווית הראייה שלנו, יש לנו סביבה חולה – אני אומר כבר זמן רב – כי לא שמרנו עליה, כי לא שמנו את נושא הסביבה בסדר עדיפות גבוה בשורה של החלטות אסטרטגיות שמדינת ישראל קיבלה לאורך כל שנות קיומה. היום אנחנו משלמים את המחיר כי זאת מדינה קטנה, צפופה מאוד, מתקדמת מאוד, עם הרבה מאוד זיהום סביבתי מכל הסוגים. היום אנחנו צריכים לעצור רגע לחשיבה, ולא רק לחשוב אלא גם להתקדם בשורה ארוכה של נושאים שאנו מפגרים בהם.
אני רוצה להזכיר לך אדוני השר, שהיעדים שהממשלה קבעה ב-1998 נתפסו בזמנו כיעדים שאפתניים, אבל אי אפשר בשום פנים ואופן לראות בהם היום יעדים שאפתניים. כאשר אנחנו יודעים את כל מה שלא ידענו ב-1998 על הזיהום הסביבתי, על גז החממה, על התחממות כדור הארץ, על הקשר בין זיהום למחלות מכל הסוגים, לו היום היינו ניגשים לנושא הזה אני מניח שהממשלה היתה מקבלת החלטות הרבה יותר מרחיקות-לכת בקביעת היעדים שלה לאנרגיה חליפית.
ואחרי שאמרתי את זה, אנחנו נמצאים רחוק מאוד מן היעד שנקבע ב-1998. שיעור האנרגיה החליפית היום הוא 0.3% על-פי האינפורמציה שבידי. לא 1%, לא 2% – 0.3%, אלא אם כן מישהו מהמומחים יתקן אותי.
קריאה:
אפילו פחות, 0.2%.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
0.1%.
היו"ר אופיר פינס-פז:
זה 10% מהיעד שנקבע, 10% ממה שציפינו ב-1998 כאשר לא ידענו כלום על שום דבר.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אבל אז לא הייתי שר האנרגיה.
קריאה:
ב-1998 מר אריאל שרון היה שר האנרגיה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בעיניי זה לא עניין אישי ולא חשוב מי היה שר ומי לא היה שר, אלא שאלה של מדיניות כוללת. השאלה מדוע אלה השיעורים שאנו מוצאים, ואף חשוב יותר, איך נוכל להתחיל להשתמש באנרגיה חליפית בהיקפים משמעותיים ולא רק לייצא לחוץ-לארץ טכנולוגיה לאנרגיה סולרית ולאנרגיה אחרת שעושה לנו שֵם טוב והרבה כבוד, אבל אנחנו לא באמת משתמשים בטכנולוגיות הללו בישראל.
אדוני השר, בבקשה.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אפתח בכך שאומר לך דבר אחד – תוך חודשיים ימים נצא בשני מכרזים לאנרגיה סולרית באזור אשלים בנגב. בנוסף לוועדה שציינת בראשות מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, יש ועדה נוספת בראשותו שכלולים בה כל משרדי הממשלה, שאמורה בעתיד הקרוב להביא לכך שאני אניח הצעה להחלטת ממשלה להכריז על הנגב כולו כאזור בעל עדיפות לאומית אך ורק לנושא אנרגיה חלופית. זה כרוך בהנחות במס, בהנחות במחיר הקרקע וכולי. דרך אגב, אני שוקל לאחרונה להכריז אפילו על אזור ירושלים.
נמצאים כאן רבים מאנשי המשרד כדי להציג לכם מצגת על פיתוח בר קיימא במשק האנרגיה.
הנחנו בראש סדר העדיפות שלנו את הנושא הזה – קידום אנרגיות נקיות ואנרגיות מתחדשות. אנרגיה נקייה היא חלק בלתי נפרד מפיתוח בר קיימא. המושג "פיתוח בר קיימא" נולד בעקבות המשבר הסביבתי שבו מצוי היום כדור הארץ, שאותותיו ניכרים בכל מקום על פני כדור הארץ. אנו עדים לזיהום האוויר שאנו נושמים, לאיכות הירודה של המים שאנו שותים, לחשיפה המזיקה לקרינת השמש, לשימוש ללא גבולות במשאבי הטבע היקרים ולפגיעה מתמשכת במערכות האקולוגיות של כדור הארץ.
משבר סביבתי זה הוא במידה רבה תוצאה של צריכה לא שקולה של משאבי הטבע, צריכה שעולה על קצב התחדשותם של משאבים אלה. אנשים שואפים להעלות את רמת החיים שלהם מבלי לבחון את ההשלכות לעתיד. צריכה לא שקולה זו נעשית על חשבון העתיד.
המושג פיתוח בר קיימא מתייחס לשורה של נושאים. האנרגיה אחד מהם, אך זה לא הכול. בכל התחומים מסמל פיתוח בר קיימא אורח חיים ומהות שיכולים להתקיים לאורך זמן מבלי לקרוס, תוך השארת מרחב רחב ככל הניתן לדורות הבאים. את זה אנחנו שמים בראש מעיינינו.
אני מניח שכולכם מודעים לכך שהעולם מכלה את כל מקורות האנרגיה הפוסיליים שלו. על-פי כל ההערכות שבידי משרד התשתיות הלאומיות ועל-פי פרסומים עולמיים, בתוך 40 שנים אנו צפויים שהנפט ייעלם מן העולם, ובתוך 60 שנים מקורות הגז הטבעיים ייעלמו מן העולם. כלומר אנחנו עומדים בפני בעיה אמיתית ולא פשוטה.
בעולם הכירו כבר מזמן בכך שהעתיד טמון באנרגיות מתחדשות, שמעבר להיותן זמינות ללא הגבלה גם לא פוגעות באיכות הסביבה, וזה חשוב לא פחות. בנוסף, שימוש באנרגיות מתחדשות יביא להקטנת התלות של מערכת הביטחון והמשק באוצרות טבע שמקורם במדינות זרות.
הצמיחה הכלכלית מוסיפה להגביר את הדרישה לאנרגיה – יותר פחם להפעלת מפעלים חדשים, יותר נפט להנעת מכוניות חדשות, ויותר גז טבעי להסקת בתים ומפעלים. אם אנו רוצים לתת מענה למגמת ההתחממות הגלובלית שמדאיגה את כולנו, אנו חייבים לנהוג כאחד העמים ולהתחייב במלוא הרצינות לפתח מקורות אנרגיה מתחדשים.
אנרגיות מתחדשות אינן דבר חדש. הן הופיעו לראשונה בראשית שנות השבעים כתגובה לחרם הנפט, אבל בימים ההם התמיכה באנרגיות המתחדשות לא האריכה ימים. מאז מאמץ שנות השבעים לאחר משבר האנרגיה קיימת מגמה עולה, בעיקר באירופה, לשימוש באנרגיות מתחדשות אשר עולה בקנה אחד עם עליית המודעות הציבורית לאיכות הסביבה.
בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בביצועים ובכדאיות הכלכלית לשימוש באנרגיות מתחדשות דוגמת תאים סולריים, טורבינות רוח, ביודיזל ואתנול שבאחרונה קיבלו דחיפה אדירה בעולם המערבי, מגמה שלא נעלמת מעינינו.
אנחנו עומדים בימים אלה בפני הזדמנות חסרת תקדים בתחום האנרגיה המתחדשת. זאת עת לפיתוח אנרגיה למען הדורות הבאים והתרכזות בפיתוח בר קיימא, שהפך לאחת מאבני היסוד של משרד התשתיות הלאומיות.
אני מבקש בזה לעצור כרגע ולאפשר לכם לראות את המצגת שהכנו, בבקשה.
נופיה בכר:
אני מנהלת אגף תכנון וכלכלה במשרד התשתיות הלאומיות.
משרד התשתיות הלאומיות אמון על משק הדלק, החשמל והגז הטבעי ומקפיד לשלב פרמטרים של איכות הסביבה ושל פיתוח בר קיימא לכל אורך הפעילות השוטפת שלו בהסדרת המשקים הללו.
זה בא לידי ביטוי במספר פרמטרים, הן בפעילות לצמצום ביקושים, על-ידי התקנת תקנות ליעילות אנרגטית של מכשירים מסוימים או על-ידי "בנייה ירוקה" כפי שהוזכר כאן עכשיו ונגענו בזה גם בעבר. דבר שני, אנחנו תומכים בפעילות של האנרגיות המתחדשות, של ייצור אנרגיה מגורמים טבעיים, כמו למשל הרוח או האנרגיה הסולרית. בנוסף, אנחנו מנסים להחליף חומרי גלם לחומרים מזהמים פחות ונוחים יותר לסביבה.
גז טבעי הוא חומר גלם מזהם פחות מבחינת איכות אוויר, פולט פחות CO2, ויש לו נצילות אנרגטית גבוהה הרבה יותר מחומרי הדלק האחרים, מהדלק הפוסילי האחר שיש לנו. כרגע אנחנו מקדמים את השימוש בגז הטבעי, וארחיב על כך בהמשך.
אנו פועלים לטפל בצמצום צריכת דלק במשק, ובעיקר בתחבורה, על-ידי החלפת דלקים לביודיזל, הכנסת רכבים היברידיים שעובדים גם על חשמל, "מיסוי ירוק" – מתן עידוד מיסויי, גריטת רכבים וכדומה.
אנו מטפלים בשימור אנרגיה בצד הביקושים – הקטנת הביקוש מצד הצרכנים ושמירה על נצילות אנרגטית מינימלית להפעלת מוצרים.
והדבר האחרון, שגם השר דיבר עליו, הוא פעילות המו"פ (המחקר והפיתוח) לייצור חשמל או אנרגיה מאמצעים טבעיים – שמש ורוח.
מי שאמור היה להרחיב על פיתוח משק הגז הטבעי לא הגיע ולכן אני אציג את הנושא. אנסה לענות כמיטב יכולתי על השאלות.
כפי שאמרתי, גז טבעי שומר על איכות הסביבה ובעל נצילות אנרגטית גבוהה יחסית, וגם זול למשתמשים בו. היות שכך מיועדים להשתמש בו בעיקר תחנות כוח ומפעלי תעשייה גדולים, שאמורים להחליף את המזוט, את הסולר ואת החומרים המזהמים שמשתמשים בהם היום בגז טבעי. על-ידי כך נשפר את איכות הסביבה ונדאג לפיתוח בר קיימא.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה המשקל שלו במשק האנרגיה היום?
נופיה בכר:
בחשמל – 12-15 אחוזים. המטרה לעלות בעשרים השנים הקרובות ל-40 אחוזים במסגרת תחנות הכוח. בתעשייה כרגע אין כמעט שימוש בגז טבעי. עכשיו אנחנו מחדירים את זה למשק.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
כדאי לדעת שלקראת אמצע חודש דצמבר אמורה להסתיים הנחת צינור גז ממצריים. אני מעריך שבתחילת שנת 2008 הגז הטבעי יתחיל לזרום על-פי ההסכם שלנו עם מצריים לעשרים השנים הבאות. אני מניח שאתם עדים לכך שאנחנו כמעט בשלושת-רבעי הדרך במיפוי הארץ בצנרת שמגיעה עד למפעלי ים המלח, ובסופה תגיע עד לאזור מפרץ חיפה. בינתיים תחנות הכוח שלנו ניזונות מגז של "ים תטיס" ושל חברת "דלק". אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים לקראת סיום המשא ומתן עם "בריטיש גז". אנחנו מקווים שחברת "דלק" תתחיל בשדה נוסף שנמצא בערך 90 קילומטרים מערבית לחיפה, גדול פי שלוש מהשדה של "ים תטיס", כלומר 80 BCL. אנחנו נמצא במשא ומתן גם עם "גז פרום" ועם חברה מאזרביז'אן. שאלת מקורות ההספקה של הגז כדי לעמוד ביעדים שקבענו, של 40 אחוזים בשנים הקרובות, היא שאלה קריטית ולכן אנחנו עוסקים בכך במלוא המרץ.
כבר לפני חודשיים חיברנו את המפעל השני. הראשון הוא תחנת ההתפלה באשקלון שקיבלה גז, אבל השני זה "מפעלי נייר חדרה" שפועלים כבר על גז. על-ידי כך מורידים את העלויות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה עם רכבים שפועלים על גז?
נופיה בכר:
נגיע גם לזה.
בשורה התחתונה אני מבקשת להדגיש שהפעילות של פריסת מערכת הגז הטבעי במדינה אמורה להפחית זיהום באופן משמעותי מאוד ולשפר את ניצולת האנרגיה בתחום הזה ואת איכות האוויר.
צריך לזכור, וזה אמנם לא קשור לאיכות הסביבה, שהשימוש בגז הטבעי מגבה לנו את מקורות האנרגיה. במקום שנהיה תלויים בשתיים-שלוש מדינות לקבלת דלק פוסילי, יש לנו עכשיו מגוון רחב יותר שאפשר להשתמש בו בהקשרים בין-לאומיים נוספים. צריך לציין, בהמשך לדבריו של השר, שיש פעילות בשדה קידוח "תמר", שמצפים לתוצאות חיוביות ממנו, ויש קידוחים נוספים שאנחנו מחכים לתוצאות גם מהם.
כרגע מערכת ההולכה של הגז הטבעי משרתת בעיקר שתי תחנות כוח – תחנת הכוח "אשכול" באשדוד ותחנת הכוח "רדינג" בתל-אביב, וכן את "מפעלי נייר חדרה" ומפעל התפלת המים.
הפריסה של הרשת במדינה עומדת באופן הבא: הקו הימי, כולל אשדוד ואשקלון, מחובר וזורם בו גז טבעי; יש חיבור לקריית-גת, עם מעין חי"ת יבשתי שגם בו זורם גז; התוואי הדרומי מאשקלון לאזור ים המלח, ומפעלי ים המלח שצורכים היום הרבה מזוט ומזהמים, יחובר עד אמצע שנת 2008; התוואי הצפוני לאזור חיפה ואלון תבור, הציפיות שיחובר בשנת 2009.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אלה ציפיות ריאליות?
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
כן.
נופיה בכר:
יש תוכנית לתוואי מרכזי יבשתי, במקביל לתוואי הימי, שיש לו שלוש פונקציות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
נדמה לי שבתוואי הימי היתה בעיה תכנונית. פתרתם אותה?
נופיה בכר:
כן.
התוואי המרכזי היבשתי נועד לגבות את התוואי הימי, לספק אפשרות להזרמת גז נוסף לצפון אם נצטרך, וגם לאפשר התחברות של צרכנים שנמצאים באזור הקו. גם הוא כרגע נמצא בתכנון. הצפי להקמה, אחרי סיום התכנון והזרמת גז, הוא 2012.
יש קו שאמור להוביל את הגז ממצריים לכיוון חוף אשקלון. אנו מקווים שבתחילת שנת 2008 נוכל להתחיל להזרים גז גם משם ואז חברת החשמל תוכל להשתמש יותר בגז טבעי.
היו"ר אופיר פינס-פז:
יש סיכום עם חברת החשמל על שימוש בגז טבעי?
נופיה בכר:
יש הסכם. זה כדאי גם לחברת החשמל כי העלות קטנה יותר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה הוא קובע מבחינת הפרופורציות?
דוד אלמקיאס:
8 יחידות שם מזהמות. כל יחידות המזוט יוחלפו בגז. באשדוד 1,200 מגה-ואט עובדים כבר בגז, פלוס המחז"מ – 1,600 מגה-ואט. כרגע אנחנו מחברים את "חגית" בצפון. כל המח"זמים יפעלו על גז.
מרינה סולודקין:
עשינו הפגנות באשקלון כדי שזה יקרה. זה קרה רק בשל לחץ.
נופיה בכר:
פורמט אחר של הגז הטבעי הוא גז נוזלי – גז דחוס שמיובא בצורה אחרת באמצעות אניות. דוחסים אותו, הופכים אותו לנוזלי, מביאים אותו לארץ וכאן ממירים אותו שוב לגז רגיל. זה אופציה נוספת שהמדינה בוחנת היום ומנסים לקדם גם אותה.
יוסי ביילין:
בכמה אחוזים זה מייקר את הפקת הגז?
נופיה בכר:
זה מייקר מאוד, בערך פי שתיים וחצי.
מערכת החלוקה היא מערכת שמתחברת אל מערכת ההולכה. לקוחות שיתחברו למערכת החלוקה הם מי שצורכים גז בכמות קטנה יותר ובלחץ נמוך יותר. רוב התעשייה על-פי הקריטריונים שקבענו תתחבר למערכת החלוקה. תחנות הכוח ברובן, אם לא בכולן, יתחברו למערכת ההולכה ומפעלי תעשייה גדולים מאוד סביר שאף הם יתחבר למערכת ההולכה.
כרגע אנחנו מטפלים במשרד בתכנון, בבחירת זכיין ומתן רישיון למערכות חלוקה בתחום הזה. היום עומדים על הפרק שני אזורים במדינה – אזור הנגב ואזור המרכז. בעוד 2-3 שבועות נצא למכרז במטרה למצוא זכיין.
היו"ר אופיר פינס-פז:
רק זכיין אחד?
נופיה בכר:
על-ידי תנאים במכרז פתחנו את האופציה לשתי האפשרויות, או שזכיין אחד יקבל את שני האזורים או שיהיו שני זכיינים. כרגע אנחנו מקדמים את הנושא הזה כדי לאפשר לכל צרכן שירצה, כולל הצרכן הביתי, יכולת להתחבר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אדוני השר, אני לא מבין בזה מספיק, אבל נדמה לי שאם הולכים כבר למכרז, ומדובר על משק גז מתפתח בהיקפים אדירים, לא סביר שיהיה רק זכיין אחד. תפתחו את זה לתחרות.
נופיה בכר:
זה פתוח לתחרות. המכרז נותן אופציה אם נחליט שעדיף שזכיין אחד יפעיל את מערכת החלוקה בשני האזורים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בהיקפים שמדובר עליהם, אין סיבה שלא יהיו מספר זכיינים.
נופיה בכר:
נבחר את האופציה הטובה ביותר שתעמוד בפנינו, אבל לא סגרנו אופציות. בתוך שבועיים אמור המכרז להתפרסם ונתחיל להריץ את זה.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
המדינה חולקה ל-5 אזורים, ובכל אזור יהיה זכיין אחד.
נופיה בכר:
אנחנו מדברים על אפשרות שיהיו שלושה זכיינים בחמשת האזורים, לכל היותר.
כבר לפני שנה וחצי פורסם מכרז לחלוקה באזור הדרום, באזור אשקלון ואשדוד. כרגע העניין נדון בבית-המשפט כי נוצרה בעיה כלשהי עם הזכיין, לא ברור אם זכה או לא זכה, אבל כאשר תתקבל החלטה בבית-המשפט נתקדם גם באזור הזה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
ולענייננו, אני מבקש שתגיעו לאנרגיה המתחדשת.
נופיה בכר:
המצגת נבנתה בשלבים.
דן וינשטוק:
אני מנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות.
נדלג על השקף הראשון, על-פי בקשתך, ונעבור ישר לפעילות שלנו לצמצום זיהום האוויר וגזי החממה.
מספר יחידות ייצור מזוטיות ישנות מושבתות כבר, בחיפה ב' וב"אשכול" ב'. מספר יחידות מזוטיות אחרות לא עובדות יותר על מזוט אלא על גז טבעי, הידועות שבהן הן "רידינג" בתל-אביב ו"אשכול" באשדוד, וגם חיפה ג' עברה הסבה וכאשר יגיע הגז טבעי גם היחידות שם יעבדו על גז טבעי.
הזכירו קודם את 8 המחז"מים (מחזור משולב) של חברת החשמל, שאחד מהם עובד לגמרי והאחרים נמצאים בשלבים כאלה או אחרים של הקמה. המחז"מים הם יחידות שיכולות לעבוד על סולר, אבל כאשר יגיע הגז הטבעי יעבדו על גז טבעי.
היעד שלנו להגיע ל-50% פחם, 40% גז טבעי ו-10% אנרגיות מתחדשות. היום לשם השוואה זה בערך 70% פחם, 20% גז טבעי והשאר מזוט וסולר. המזוט והסולר ייעלמו עד שנת 2020.
היו"ר אופיר פינס-פז:
תגיד לי רק איפה תהיה בשנת 2020 כדי שנוכל להתקשר אליך.
דן וינשטוק:
אני ממשיך להיות אתך ברעננה בלב הפארק, לא זז לאף מקום.
מכיוון שבכל זאת תחנות הכוח הפחמיות ילוו אותנו, אנחנו מנסים להוריד את הפליטות מתחנות הפחם הקיימות בחדרה ובאשקלון על-ידי הכנסת סולקנים; סל הפחם כבר שופר, היום הפחם כולו דל גופרית; וכל מיני שיפורים טכנולוגיים בתהליכי הבערה שאולי עדיף לא להיכנס אליהם עכשיו. כל שיפור כזה הוא קטן יחסית, אבל בסך הכול עושה את העבודה.
אנחנו מנסים לקדם את ייצור החשמל בקוגנרציה. בתהליך הקוגנרציה משתמשים בחום שמופק במילא להפקה מוגברת של חשמל, מה שמגביר מאוד את הנצילות של היחידות. בנושא הזה התקנו תקנות. יש פוטנציאל של 1,600 מגה-ואט ואני סבור שבשנים הקרובות נראה אותו ממומש.
אני מגיע לנושא שמעניין במיוחד את הוועדה הזאת – קידום ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים. ציטטת את ההחלטות. אכן לא עמדנו ביעדים של 2007.
היו"ר אופיר פינס-פז:
למה לא עמדתם בהם? אנחנו רוצים להבין מדוע.
דן וינשטוק:
אנסה להסביר. ההחלטה נתקבלה ב-2002 וציפו להתקדמות ליניארית באחוזים. באופן מעשי נדרשו כל מיני תהליכים – תהליכי רגולציה, תהליכים להכרות של השוק, תהליכים סטטוטוריים. התהליכים הללו חלקם הבשילו לגמרי, חלקם בתהליכי הבשלה, ואני סבור שעכשיו נראה התקדמות. לכן הרשינו לעצמנו אפילו להגדיר את היעד.
אתן לכם דוגמה. ב-23 בספטמבר 2007 הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת מכרזים להקמת שתי תחנות כוח סולריות גדולות שיספקו בין 100-125 מגה-ואט. במונחים סולריים אלה יחידות גדולות מאוד, גם ברמה עולמית. ועדת המכרזים הזאת קמה, אני שמח לדווח שמר ירון זליכה נענה והקים את הוועדה, והתכנסה. כל הגורמים הרלוונטיים כלולים בוועדה. אין טעם להקים ועדה רק של המשרד להגנת הסביבה או רק של משרד האוצר או רק של משרד התשתיות הלאומיות. כל הגורמים הרלוונטיים – משרד התשתיות הלאומיות, רשות החשמל, המשרד להגנת הסביבה, משרד האוצר על שני אגפיו, אגף החשב הכללי ואגף התקציבים – כולם חברים בוועדה. התקיימו כבר ישיבות ונשכרו יועצים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
זה הישג אדיר.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
ומינהל מקרקעי ישראל.
דן וינשטוק:
השתתפתי בישיבות הוועדה הזאת, כולל בוועדות המשנה. נצא למכרז בין-לאומי במהלך שנת 2008. אני מזהה כאן בקהל מתחרה פוטנציאלי שגם משתתף במכרז הזה. אני סבור שהמכרז יצליח. זה דוגמה לפעולה קונקרטית שנעשית, מעבר להחלטות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה יכולה להיות ההשפעה של מימוש ההחלטה הזאת?
דן וינשטוק:
מימוש ההחלטה הזאת יציב אותנו בליגה הלאומית של המדינות שיוצרות אנרגיה מתחדשת. אין הרבה יחידות בעולם של אנרגיות מתחדשות בהיקפים הללו. המובילות בעולם הן ספרד, ארצות-הברית וגרמניה. מימוש הדבר הזה, וכפי שאמרתי אני משוכנע שיקרה ויתממש, יקפיץ אותנו ממש, יקרב אותנו למימוש היעד. זאת הדרך הנכונה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בהנחה שהדברים יתפתחו על-פי התוכנית, מתי לדעתך יוכלו להפיק משם חשמל?
דן וינשטוק:
בשנת 2011.
היו"ר אופיר פינס-פז:
איך זה ישפיע על משק החשמל? נגיע ל-2% או ל-4%?
דן וינשטוק:
המערכת שלנו, גרוסו מודו, מספקת בערך 10,000 מגה-ואט. 250 מגה-ואט זה 2.5%. זה עדיין לא מימוש ההחלטה במלואה, אבל התקדמות יפה מאוד. אני בטוח שבעקבות המכרז הזה גם התהליך המקביל של הרשיונות, שהיום קצת מקרטע, יתקדם. זה יגביר מאוד את החשיפה של השוק לאנרגיה הזאת.
היו"ר אופיר פינס-פז:
האם לדעתך בכל זאת תוכלו לעמוד בהחלטת הממשלה על 5% בשנת 2016?
דן וינשטוק:
כן. למרות שב-2007 נכשלנו, כפי שציינת, ב-2016 נעמוד ביעדים.
מרינה סולודקין:
מה הצפי למחירי החשמל בשנת 2008?
דן וינשטוק:
רשות החשמל קבעה תעריפים למחירים לקילו-ואט שעה. למתקנים שגודלם מעל 20 מגה-ואט המחירים בערך 70 אגורות, וד"ר אילן סולימן ישמח בוודאי להרחיב בנושא הזה, ולמתקנים קטנים יותר, שעלות הקמתם גדולה יותר – 88 אגורות למתקנים שבין 100-20 מגה-ואט. רשות החשמל נמצאת בשלבים מתקדמים מאוד בביצוע עבודה, שישלימו כפי הנראה בתחילת שנת 2008, לקביעת מחירים למתקנים פוטו-וולטאים ביתיים קטנים. אני מניח שד"ר סולימן יתייחס לעניין הזה בהמשך.
זאב גרוס:
אני מנהל האגף לניהול משאבי תשתית במשרד התשתיות הלאומיות. העבודה שלי כאן הפשוטה ביותר כי אני לא מתעסק בייצור, אלא בחיסכון.
אני רוצה להציג בפני הוועדה נתון שלא כל-כך מוכר לאנשים רבים, שבמדינת ישראל יש כבר שווה ערך לשתי תחנות כוח פחמיות סולריות, וזה דודי השמש. 3,000 מגה-ואט תרמי מותקן במדינת ישראל. אילו היינו צריכים לספק את הכוח הזה מחשמל היינו בצרה צרורה.
ההתייעלות האנרגטית ושימור האנרגיה מוכרים בעולם כמקור הזמין ביותר, המהיר ביותר, היעיל ביותר, הנקי ביותר והזול ביותר לאנרגיה. לכן אנחנו מתייחסים לזה כמקור אנרגיה לכל דבר. לצורך זה אנחנו מקדמים מסלולים שמנסים לפעול על המשק כולו, כמו תקנות וכולי, ודברים שאמורים להיות יותר פרויקטליים, גם בפרויקטים זעירים וגם ב-Performance Contracting.
באשר לתקנות – כבר בשנת 2004 המשרד העביר בכנסת 12 תקנות בתחום שימור אנרגיה. כל התקנות שלנו חייבות לעבור גם את אישור הכנסת. מתוך 12 התקנות, 7 עוסקות בעניינים מהותיים. היום אנחנו עוסקים עדיין בהטמעת המסה הזאת של התקנות. ביניהן נכללת תקנה על התייעלות מינימלית וסימון מקררים ומזגנים, דברים שקשורים גם לדודי קיטור, גם למחממי מים, גם למשאבות. רק כדי לסבר את האוזן, עשינו עבודה ביחד עם משרד האוצר בניסיון לקבוע את תוצאת התקנות הללו. בתקנות המקררים, שאת זה הכי קל לבחון, הערך הנוכחי של התקנות שנכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2005 היה 800 מיליון שקל. נמשיך להטמיע את התקנות, ואנחנו מתכוונים להגביר את התקינה והתקנות גם במוצרים נוספים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
הייתם מעורבים בתקן של הבנייה?
זאב גרוס:
כן, היו נציגים של משרד התשתיות הלאומיות גם בבנייה של התקן. דרך אגב, יש שני תקנים שהם חלק מהתקן הזה, שהמשרד מוביל, על דירוג אנרגטי של מבנים, גם משרדים וגם מבני מגורים. שני התקנים הללו הפכו להיות חלק אינטגרלי של תקן "הבנייה הירוקה".
באשר לפרויקטים – המשכנו במסגרת העבודה שלנו ב-Performance Contracting ללכת לשוק ולעודד פרויקטים זעירים וקטנים. בתחום הזה יוצא מכרז אחד מדי שנה, ואנחנו משתתפים בכ-30 פרויקטים בשנה. במקביל יצאנו גם לפיילוט ב-4 פרויקטים במתקנים ממשלתיים. על אף שהם עכשיו רק בשלבי סיום ההתקנה ואיסוף הנתונים הראשונים, שני משרדי ממשלה אמרו כבר שהם מעוניינים להתקדם ולבצע פרויקטים נוספים.
אחד הוא משטרת ישראל, גוף שאפשר להגיד עליו כל שרוצים, אבל מבחינה אנרגטית הוא גוף שיודע לנהל את עצמו בצורה יוצאת מן הכלל. אם תיכנס לכל מתקן משטרתי, יש אדם שיוכל להגיד לך בדיוק מה יש שם, כמה אנרגיה צרכו, כמה הם יכולים לחסוך, מי צריך לעשות את זה. הכול מאורגן, פשוט מדהים. השני הוא משרד הבריאות. הם מעוניינים להתחיל בפרויקט של כל בתי-החולים הממשלתיים בבת-אחת. זה פרויקט ענק.
הכיוון הזה מתחיל כבר לתת אותותיו בממשלה, ואני מקווה שימשיך כך וגם יתפשט לשוק הפרטי.
באשר לשיטות התקשרות – בכדי להפוך את הפרויקטים הללו למסוכנים פחות לציבור הצרכנים ולנסות להעביר את הסיכונים להצלחת הפרויקטים לספקים, אנו מנסים להטמיע את שיטת ה-Performance Contracting. לא אכנס לעומק השיטה. השיטה מחפשת להפוך את העסקה הזאת לעסקת חיסכון ולא עסקת ציוד. היא פועלת להעביר את הסיכונים לידי הספקים והמערכת הפיננסית שעוזרת להם. מכיוון שהספקים בארץ עדיין לא די מיומנים בתחום הזה, והעולם הפיננסי בכלל לא מיומן בתחום הזה, אנחנו מנסים לבנות כלים שיאפשרו את זה.
אברהם ארביב:
הרשו לי להקדים ולומר שאנחנו לא משופעים בארץ במקורות אנרגיה מתחדשת, אין לנו גלים ולא גאות ושפל. המקור העיקרי הוא השמש, וקצת רוח וקצת ביומאסה, כלומר ניצול פסולת למיניה. כלומר צריך להתרכז בעיקר בתחום הסולרי.
את התחום הסולרי אפשר לנצל בשתי צורות – הן בתחנות כוח, והן בדרך מבוזרת במתקנים בדירות המחוברים לרשת.
על תחנות הכוח שמעתם. יוצא עכשיו מכרז על הספקת 250 מגה-ואט ואני מקווה שזה יאיץ את התהליך. צריך להבין, הלוואי ונגיע ל-1,000 מגה-ואט במשך השנים. במדינה שבה הקרקע היא משאב במחסור יש גבול כמה תחנות כוח סולריות אפשר לבנות גם בנגב, אבל שוב, נעשה את המקסימום כדי להגביר את הכמות.
הפוטנציאל האמיתי לטווח הבינוני והארוך היא טכנולוגיה שנקראת פוטו-וולטאית, טכנולוגיה מבוזרת, תאי שמש על גגות בתים, והיום גם על קירות דרומיים, המחוברת לרשת. העלות של הטכנולוגיה הזאת עדיין גבוהה למדי, פי שתיים או שתיים וחצי מטכנולוגיה סולרית קונבנציונלית תרמית, אבל יש לה פוטנציאל ענק להוזלה והיא לא תלויה במשאבי קרקע – יש די מקום על הגגות כדי לייצר את החשמל שאנחנו צריכים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
עכשיו אנחנו מקימים גינות על הגגות.
אברהם ארביב:
יש לציין שהשנה היתה התקדמות גדולה בתחום הזה כי בהנחיית השר רשות החשמל מכינה לראשונה תעריפים למערכות כאלה בהיקף של 50 מגה-ואט לטווח של 7 שנים. 50 מגה-ואט זה בערך 25,000 מערכות. נצטרך להתקדם בקצב משמעותי למדי כדי להגיע להיקף הזה, אבל אנחנו מקווים שהתמריץ הכספי שרשות החשמל תציע אכן יאפשר את הקצב הזה.
מעבר לזה, יש לנו פוטנציאל בתחומים של רוח וביומאסה. אנחנו אומדים את פוטנציאל משאב הרוח בארץ בסביבות 600 מגה-ואט. הבעיה, שרוב האתרים עתירי הרוח נמצאים בשמורות טבע ואפילו אני לא הייתי רוצה להקים מתקני רוח בכל שמורת טבע.
היו"ר אופיר פינס-פז:
איך אתה יכול להגיד עכשיו שבשנת 2020 יהיה 10%?
קריאה:
כך יהיה. זה היעד.
היו"ר אופיר פינס-פז:
איך אתם קובעים את היעד הזה כאשר עכשיו השיעור עומד על 0.1% או 0.2%? צריך בשביל זה הרבה אומץ.
שרון קדמי:
מי שיהיה כאן בשנת 2020 יצטרך את האומץ.
אברהם ארביב:
כפי שאמר מר דן וינשטוק, חלק מן התהליכים היו צריכים להבשיל. היינו צריכים ללמוד את התהליכים, גם מבחינת הקרקע, גם מבחינת הרשיונות, ועכשיו אנחנו מקווים שיהיו קפיצות מדרגה. עדיין נזדקק אולי לעזרת המחוקקים להסרת כל מיני חסמים בדרך, אבל ההתקדמות לא תהיה ליניארית, אנחנו מקווים שתהיה עליית מדרגה. אין שום סיבה שלא תהיה התקדמות כאשר ייקבעו תעריפים טובים מספיק.
אנחנו ממשיכים במחקר בתחום הזה, אם כי לצערנו הרב התקציבים שהוקצו לנו למחקר צומצמו פי שש בשבע השנים האחרונות. אנחנו מקווים שהתקציבים שנלקחו יוחזרו.
היו"ר אופיר פינס-פז:
למה זה קורה? אני שואל את משרד האוצר. למה אתם כל הזמן מקצצים בתקציבי המחקר של המשרדים? אני לא מבין את המדיניות הזאת.
ערן פולק:
אלה סדרי העדיפויות כפי שקובע המשרד.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
שהשאלה תישאר בפרוטוקול. אני אשיב.
אברהם ארביב:
ודבר אחרון, השנה הוספנו לראשונה בתחום המחקר עוד חוליה, מה שנקרא "קרן הזנק", עוד חוליה בין המחקר המדעי היישומי ובין היישום, חוליה של תמיכה ביזמים בתחום האנרגיה המתחדשת. בשבוע שעבר ניתנו 7 המענקים הראשונים בסדר גודל של 500,000 שקל כל אחד.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אדוני היושב-ראש, יש לנו עוד סקירה על נושא הדלק, זיהום האוויר מכלי רכב, פיתוח בר קיימא באנרגיה לתחבורה, "מיסוי ירוק" ותוכנית-אב חדשה למשק הדלק. זה אופציונלי ותחליט כרצונך. אם זה מעניין אז בואו נמשיך.
מרינה סולודקין:
יש לי שאלה אחת. בחומר שקראתי בספרים על הנושא הזה, בהרבה מדינות נערך מחקר איך להשתמש בצואה של פרות וחזירים לצורך אנרגיות מתחדשות. מה עושים בתחום הזה אצלנו?
זאב גרוס:
שני מתקני ביומאסה פועלים, אחד בקיבוץ להב והשני במפעל "טמבור אקולוגיה". למיטב ידיעתי, קיבוץ להב עוסק רק בהפניית האנרגיה מתוך הפסולת להפעלת המתקן שלו. המתקן ליד חדרה של "טמבור אקולוגיה" כבר משווק 4 מגה-ואט חשמל לתוך הרשת. לפחות על-פי מה שהם אומרים, הם רווחיים בלי כל תוצרי הלוואי שיש להם מתוך זה, אבל זה מחייב המשך פיתוח.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מניח שאנחנו עוד בחיתולים בעניין הזה, תרתי משמע.
כל הנושאים שהשר ציין כרגע מעניינים מאוד, אבל מאחר ואנחנו בדיון של הכנסת ולא בדיון מקצועי של מומחים ממש, תנסה לדבר בתמצות רב ככל האפשר כדי שנוכל גם להבין וגם להתקדם.
דניאל מרום:
פיתוח בר קיימא תופס נתח חשוב במטרות שלנו, וזאת בשל הנתח הגבוה של אנרגיה שמושקעת בדלקים פוסיליים בתחום התחבורה. המאמץ האינטנסיבי שעשינו בשנים האחרונות להעביר החלטות ממשלה ומהלכים דרסטיים בכיוון הזה ייתן דחיפה רבה לכיוון של פיתוח בר קיימא בתחומים החשובים, קרי: צמצום זיהום האוויר, צמצום פליטה של גזי חממה, שימור אנרגיה, חיסכון בדלק והפחתת התלות בנפט.
הדבר הזה מקבל ביטוי, בין היתר, בהחלטת הממשלה מספר 2452 מאוקטובר 2007, שהמשרד העביר בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה. באותה החלטה מדובר על צמצום זיהום האוויר מהתחבורה ושימוש רב יותר בדלקים נקיים וברכבים מסחריים. יתרון נוסף הוא הפחתת תאונות הדרכים והקטנת הגודש בכבישים וכדומה.
פועלת ועדת "מיסוי ירוק", שהשר ודוברים אחרים הזכירו, במטרה לקבל תקציבים ולקבוע מנגנוני עידוד ותמיכה תוך הגברת הפיקוח והאכיפה, ובמקביל להטמעת דלקים מתחדשים. הכוונה לביודיזל שהוזכר קודם, אתנול וביומאסה.
אנחנו פועלים לשינוי בתחום החמרת התקנים ובמדיניות השכר, שכרגע הוא תנאי לקבלת החזקת רכב במרכיב השכר. בין היתר על-ידי הקמת מעבדה לאומית לרכב ופעילות לגריטת רכב מיושן, תוך עידוד המהלכים הללו.
ב-30 באפריל 2007 שר התשתיות מר בנימין בן-אליעזר ביקש הגדלת תקציבים בתחום פיתוח בר קיימא באנרגיה לתחבורה, ובהתאם לכך בישיבת ועדת השרים בספטמבר 2007 אושרה תוספת תקציבית של כ-20 מיליון שקלים.
כפי שהזכרנו כבר, משרד התשתיות הלאומיות שותף בכיר בוועדה ל"מיסוי ירוק". בדוח שהופץ לאחרונה לכלל הציבור נכללת בקשת המשרד לצעדים חיוניים רבים בתחום פיתוח בר קיימא שנשען על תחום התחבורה.
העקרונות של ועדת "מיסוי ירוק" הוטמעו בתוך החלטת הממשלה להפחתת זיהום האוויר מכלי הרכב, ובאו לידי ביטוי גם בתוכנית-האב למשק האנרגיה.
באשר לשיפור של איכות הדלקים הלכנו למהלכים של קליטת סולר 10 PPM במשק, בהתאם לתקינה שמסתמנת באירופה. כרגע אנו בשלב של כניסה וולונטרית ופריסה חלקית במשק. מ-2009 סולר 10 PPM – שהוא סולר דל גופרית, הרבה יותר נקי ועם פחות פליטות – ייכנס למשק. במקביל נכנסים עכשיו גם בנזין 10 PPM, בנזין נקי יותר שיש בו 10 חלקיקים למיליון של גופרית, והחל מתחילת שנת 2009 זה יהפוך למהלך חובה בחוק, בהתאם לדירקטיבה האירופית. במקביל יש מהלך של קידום תחליבי סולר. זה צעד חשוב והכרחי בהקטנת מזהמים, בייחוד בתחבורה הציבורית שמסתמכת על צריכה גבוהה מאוד של סולר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה עם מנועי דיזל? אירופה הולכת יותר על מנועי דיזל.
דניאל מרום:
הכוונה למנוע דיזל. זה תחליף, מעין אמולסיה של סולר עם מים, שגורמת להקטנה דרסטית בזיהום האוויר. זה אחד הצעדים שלמדנו מהידע האירופאי ומבקשים להכניס לישראל.
במקביל אני מזכיר שוב את קביעת התקנים לביודיזל ואתנול, ויצירת תמריצי מס שיעודדו קליטת ביודיזל ואתנול כדי שיוטמעו בדלקים לתחבורה.
מהלך נוסף שלא הוזכר כאן, הוצאת בנזין 96.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה עם החלפת צי הרכב של הממשלה? לממשלה יש 20,000 מכוניות.
דניאל מרום:
בוועדת "מיסוי ירוק" הוגשו המלצות לעידוד משרדי הממשלה לעבור לרכבים נקיים, בין אם רכבים היברידיים, בין אם רכבים שיובאו בעתיד עם ביודיזל ואתנול. המהלך הראשוני נעשה כבר בעידוד לשימוש ברכבים היברידיים, זה כבר מיושם.
דב חנין:
זה לא מיושם.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אתם צריכים לקבל החלטה ממשלתית, שהחל משנת 2009 הממשלה לא תקנה רכב שאינו היברידי, למשל.
מרינה סולודקין:
אני מציע לומר בסיכום הדיון שאנחנו מבקשים שתתקבל החלטת ממשלה בנושא הזה.
מיכאל נודלמן:
מתי ימכרו בתחנות הדלק גז טבעי למכוניות?
דניאל מרום:
בינתיים אין תוכנית אופרטיבית כזאת, אבל אני מניח שזה ייכנס בשנים הקרובות.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אנחנו עובדים עכשיו על קביעת התקן. אני מקווה שנסיים את העבודה בימים הקרובים ואז ניתן יהיה ליישם את זה.
דניאל מרום:
הנושא האחרון והחשוב ביותר הוא החלפת דלקים לתחבורה ברכב חשמלי.
היו"ר אופיר פינס-פז:
על כך שמענו את עמדת המשרד בדיון הקודם כאשר דיברתם על רכב חשמלי. היה כאן נציג אחר של משרד התשתיות הלאומיות, מר עומר סלע, שדיבר על כך באריכות. תודה.
מרינה סולודקין:
אני מבקשת לשאול את השר. לפני שבוע אני וחברי חבר הכנסת יעקב כהן נאמנו במליאה על התייקרות תעריפי המים, החשמל, החלב והלחם. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה כבר הגיב והחזיר את הפיקוח על מחירי הלחם.
היו"ר אופיר פינס-פז:
קודם כול הוא הסיר את הפיקוח על המחירים ואחר-כך החזיר את הפיקוח. הוא הגיב פעמיים.
מרינה סולודקין:
מה עם הפיקוח על מחירי מקורות האנרגיה למשק המים?
דב חנין:
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מבקש לברך אותך על יוזמת הדיון. זה דיון חשוב. אדוני השר, אני מבקש לברך על דבריך בפתיחת הדיון, שהיו חשובים מאוד. אני מברך על העבודה שנעשית עם המשרד שלך, גם עם מנכ"ל המשרד, שפתוח מאוד לנושאים האלה, ועם מר גרוס שיושב כאן ופתוח לעניינים האלה.
עד כאן הברכות, ומכאן להצעות ולהערות.
אני שמח לשמוע על ההתקדמות בתחום הגז. אני מברך עליה. היא חשובה. אני בעדה ותומך בה.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
זה חלק מן התשובה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. אני בא עכשיו מדיון שני בוועדת הכלכלה על כך שבמשך חודשיים מחיר הגז הביתי עלה ב-20%, לכן עכשיו אנחנו עושים רפורמה ומחזירים את הפיקוח.
דב חנין:
אני מברך גם על כך.
גם הגז, עם כל חשיבותו, אינו פתרון פלא. קודם כול כי גם גז הוא דלק פוסילי וגם גז בסופו של דבר תורם לאפקט החממה שאנחנו מבקשים להימנע ממנו, וגם מכיוון שמלאי הגז בעולם מוגבל, ומלאי הגז שעומד לרשות ישראל מוגבל בוודאי אף הוא.
אני מבקש להציג טענות קשות למדי על מה שממשלת ישראל עושה בתחום האנרגיה. אני מבקש להתחיל בתקציב המדינה העומד בפנינו. בתקציב המדינה האחרון, סעיף ייעול השימוש באנרגיה שבתקציב הקודם עמד על 2.1 מיליון שקל, שהוא סכום אפסי, יורד ל-1.6 מיליון שקל, שהוא סכום עוד יותר אפסי. יש המון הצעות, יש אנשים מצוינים, אבל כאשר התקציב יורד גם היכולת לפעול יורדת, ואין מה לעשות, זאת המציאות.
נירה לאמעי:
מה עם התוספת לפיקוח בר קיימא? היתה תוספת תקציבית.
קריאה:
לא לתקציב משרד התשתיות הלאומיות.
דב חנין:
באשר לאנרגיות מתחדשות שדובר עליהן רבות, אני רוצה להגיד את המספרים בפרספקטיבה קצת יותר ארוכה. לפני שנתיים הוקצבו למעלה מ-6 מיליון שקל למחקר באנרגיות מתחדשות, בשנה שעברה הוקצבו קצת יותר מ-2 מיליון שקל, והשנה בגלל המון "דיבורים ירוקים" ירדנו לפחות ממיליון שקל, ל-900 אלף שקל.
היו"ר אופיר פינס-פז:
הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי שיעשה עבורם את כל העבודה.
דב חנין:
הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי. ראינו את ההסתמכות הזאת בביקור שלנו בשדה בוקר, כאשר ראינו מדענים שעושים עבודה מרשימה מאוד בתקציב מחקר פרטי שלהם, לא בתקציב שמדינת ישראל גייסה לעזרתם כפרויקט ממלכתי שניתנת לו כל התמיכה.
הוזכר כאן למשל עניין "המיסוי הירוק". הרעיונות יפים מאוד, אבל ועדת "מיסוי ירוק" עדיין מדשדשת ולא יצאה לדרך. יש פרסומים ודיבורים על "מיסוי ירוק" לכלי רכב היברידיים.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
עד לסוף השנה הוועדה אמורה להגיש מסקנות.
דב חנין:
בוועדה סמוכה של הכנסת אנחנו עובדים על רפורמה בליסינג, רפורמה ארוכת טווח למספר שנים, אולם מרכיב אחד נעדר ממנה לגמרי – המרכיב ה"ירוק". האופי המזהם או הלא מזהם של כלי הרכב לא נוכח ברפורמה שמשרד האוצר אומר שהיא רפורמה למספר שנים כי צריך יציבות. גם אני רוצה יציבות ועקביות, אבל ברפורמה הזאת אין מדד "ירוק". זה אומר שגם לא יהיה מדד "ירוק" עם יציבות והמשכיות.
המון טכנולוגיות סביבתיות מרשימות מאוד מתפתחות בארץ.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בעיקר לייצור.
דב חנין:
אך אין מעורבות ועידוד ממשלתיים. לא כל דבר צריך לעודד, אבל יש דברים רבים שבוודאי צריך לעודד. לא אציג כאן דוגמאות לדברים שמגיעים אל שולחני, והדוגמאות רבות מאוד, אבל התמונה הכללית היא של יזמים ישראלים שיש להם רעיונות טובים, כך זה נראה, ולא את כל הרעיונות בדקתי - -
היו"ר אופיר פינס-פז:
חלק מן היזמים יושבים כאן ונאפשר להם לדבר.
דב חנין:
- - וכולם מרגישים שהם נמצאים במצב מתסכל, שהם צריכים להתדפק על הדלתות של חברי הכנסת בכדי לשכנע שבכלל יש טעם לבדוק את היוזמות הללו.
יש לי מספר טענות לשר התשתיות הלאומיות. אדוני השר, הייתי רוצה מאוד שהדברים שאמרת בפתיחת הדיון יהיו אמירה שתוביל להחלפת הדיסקט במשרד. משרד התשתיות הלאומיות לא יכול להתנהל היום כמו לפני 10 שנים כי המציאות העולמית שונה. אני יודע שקשה מאוד לשנות התנהלות במשרדי הממשלה, יש המשכיות ואינרציה וכדומה, אבל אדוני השר, אנחנו בהחלט חייבים להחליף דיסקט. הדברים שאמרת בפתיחת הדיון הזה צריכים להיות המוטו של הדיסקט החדש.
בתחומים הללו המשרד לא צריך להתנהל בזהירות ובמתינות, אלא להיפך, בתנופה, לשים את הדברים על השולחן ולדפוק עם היד אם צריך. אנחנו זקוקים בדחיפות לתוכנית לאומית של חיסכון בשימוש באנרגיה, כפי שאמר מר גרוס. אני סבור שזה הכיוון הכי אפקטיבי, הכי קצר-טווח והכי מהיר. אם נעשה מה שצריך בתחום הזה נוכל לחסוך תחנת כוח פחמית אחת לפחות. אני יודע שהמשרד מקדם היום תחנת כוח פחמית. אם נחסוך באנרגיה אולי לא נצטרך את תחנת הכוח הפחמית הזאת. למרות שאני יודע שיש לנו מכרות פחם גדולים מאוד בישראל ואנחנו דואגים לכורי הפחם, עדיין לדעתי אפשר למצוא לזה פתרון אחר ...
גם לכנסת יש תפקיד, בשני מישורים. קודם כול במישור התקציבי, בתקציב המדינה בתחום האנרגיה והאנרגיה המתחדשת. לא נמלא תפקידנו כראוי בכנסת אם לא נפעל בעניין הזה. אני מקווה לראות אותך, אדוני השר, בוועדת הכספים, שתדרוש שם העלאה משמעותית בתקציבי המשרד לאנרגיה מתחדשת ולחיסכון באנרגיה. אני מבטיח לך שאני לפחות אהיה שם, ואני מקווה שכל חברי הכנסת שנמצאים כאן יהיו ויתמכו בך.
המישור השני הוא חקיקה של הכנסת. אנחנו לא יכולים להמתין לממשלה בכל הנושאים. אני מברך אותך מאוד אדוני היושב-ראש על הצעת החוק שהגשת בתחום הזה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
יחד עם חבר הכנסת יוחנן פלסנר.
דב חנין:
זאת הזדמנות לברך גם אותו. עלינו לקדם חקיקה נמרצת מאוד בנושא אנרגיה, חיסכון באנרגיה ואנרגיה מתחדשת. עולים רעיונות רבים בתחום הזה ואני מקווה שנקדם אותם במהירות. תודה רבה.
מיכאל נודלמן:
קיימתי פגישות עם אנשי משרד התשתיות הלאומיות. ראיתי שהדיסקט שם עובד אחרת. אבל אנחנו רואים את היעדים שנקבעו ואף אחד לא בטוח שיגיעו להיקף של 10% בשימוש באנרגיות מתחדשות. אדוני היושב-ראש, שאלתי על היעד שנקבע, של 10%, ואני לא בטוח, והם לא בטוחים שאפשר להגיע אליו. זה אותו דבר כמו לקבוע עלייה של 2% מדי שנה.
בכל העולם פועלים אחרת ובונים תוכניות. לאחר שגגרין נסע לחלל בשנת 1961, נשיא ארצות-הברית הקים ועדה ואמר: אנחנו צריכים להיות בירח בעוד 10 שנים, וכעבור 10 שנים בדיוק הם היו שם. צריך לפעול באופן שיטתי: לקבוע מטרות, להקציב כסף ולקבוע יעדי זמן – שלושת הדברים חייבים להיות. צריכה להיבנות תוכנית איך להגיע ליעד של 10% בפעולה שתיעשה כל שנה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אדוני המדען, אתה אומר שבשנת 2020 שיעור האנרגיות המתחדשות יהווה 10% מכלל האנרגיה במשק. אנחנו רוצים לראות תוכנית איך מגיעים ל-10%.
מיכאל נודלמן:
חשוב לדעת כמה כסף צריך להשקיע ובאילו כלים נגיע ליעד הזה ומתי. רק כך אפשר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
לא רק יעד אלא גם תוכנית פעולה.
מיכאל נודלמן:
לא יהיו בעיות עם משרד האוצר. אם הממשלה אומרת שזה טוב, האוצר צריך להקציב לכך כסף בתקציב המדינה.
דבר שני, במדינות רבות בעולם – איטליה, אוסטרליה, אנגליה – יש תחנות דלק ביחד עם תחנות גז. אדם יכול לנסוע ברכב המופעל על גז או על דלק.
היו"ר אופיר פינס-פז:
כפי ששואל "הגשש החיוור": זה לא מסוכן?
מיכאל נודלמן:
בכל העולם זה לא מסוכן. מדובר על גז טבעי. עדיין לא יודעים מתי זה יפעל אצלנו. אבל אם מדברים לא רק על אסטרטגיה אלא על איכות הסביבה, החלפת חלק מן השימוש בדלק לשימוש בגז תשפר את איכות הסביבה.
את כל הדברים הללו אי אפשר לעשות בטווח קצר, אלא בטווח ארוך, אבל לטווח ארוך צריך להיות תכנון כפי שצריך, לא רק לקבוע מספרים ויעדים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
רשות הדיבור למר אבי ברנמילר, מנכ"ל "סולל – מערכות סולריות". עשית הרבה כסף בקליפורניה. אנחנו רוצים שתעשה כסף בארץ, לא בקליפורניה.
אבי ברנמילר:
אספר בקצרה על החברה. אנחנו מנסים להתרכז בטכנולוגיות שמשנות את כללי המשחק. לא חצי אחוז או אחוז פה ושם, אלא משהו שבאמת משנה את כללי המשחק. בימים אלה אנו עוסקים בהקמה של פרויקט מתמשך לייצור 500 מגה-ואט חשמל סולרי בספרד. בשלב הראשון מקימים 3 תחנות של 50 מגה-ואט, וביחד 150 מגה-ואט. חתמנו על חוזה לאספקת 550 מגה-ואט בקליפורניה ואנו בשלבים מתקדמים במשא ומתן לקראת חתימה על אספקת 2,500 מגה-ואט בתחנות כוח סולריות בקליפורניה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אדוני, Israel is calling. מה תוכניותיכם בישראל?
אבי ברנמילר:
עכשיו נחזור ונגיד למה אין פעילות כזאת בישראל – כי עד עכשיו אף אחד לא התכוון לזה ברצינות. עכשיו יש סימנים להתקדמות, כמו סימני נפט, אך עד היום לא התכוונו לכך ברצינות. מאז שנת 2002 אני מנסה להקים תחנה בישראל. פניתי למשרד התשתיות הלאומיות, אמרו: צריך קרקע. הלכנו למועצה הארצית לבחירת קרקע. כשנבחר אתר "אשלים" ב-2004, אמרו: רגע, למה ניתן לכם אותו? עכשיו נגרד בראש ונחכה, נראה מה לעשות עם האתר. עד היום מגרדים בראש. עכשיו שמעתי שיוצאים במכרז. אני שמח לשמוע.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אם לא היינו מביאים את זה אל שולחן הממשלה כדי שהממשלה תחליט שהמכרז יכלול גם את הקרקע, זה לא היה עובר.
אבי ברנמילר:
אני מסכים אתך. רשות החשמל עשתה עבודה נהדרת וקבעה תעריף, כלומר יש בסיס כלכלי שמאפשר להתקדם, אבל אין קרקע ואי אפשר לקבל קרקע. לא נכון שאין קרקע בנגב, זה טיעון שנשמע לי פתטי. 10 קילומטרים על 10 קילומטרים בנגב מספקים 10,000 מגה-ואט. אני לא אומר שצריך להחליט על ייצור 10,000 מגה-ואט, אלא צריך להבין את הפרופורציות. כאשר אומרים שאין קרקע – נו, באמת, מי שמבקר בנגב יודע שזה מצחיק.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בנגב ובערבה יש עדיין קרקע.
אבי ברנמילר:
יש מספיק לכל הצרכים של מדינת ישראל. אני לא אומר שהכול צריך להיות סולרי, זה לא הגיוני, אלא צריך להיות סל של דלקים. צריך לפעול באופן הגיוני בכל דבר. אבל בל נשכח שהשמש מייצרת אנרגיה בשעות היום כאשר אנחנו צריכים את החשמל. צריך להקים ככל היותר מקורות אנרגיה שהם גם מתחדשים, גם נקיים וגם חלופיים, והשמש עונה על כל הפרמטרים הללו.
זה לא קרה כי אין רגולציה, אין כללים, אין אפשרות לתת קרקע. אם משרד התשתיות הלאומיות רצה עד היום לתת לנו קרקע, לא מצאו דרך לעשות את זה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אתה מתכוון להתמודד במכרז?
אבי ברנמילר:
כן, בוודאי.
מרינה סולודקין:
זאת כבר בשורה.
אבי ברנמילר:
אנחנו רוצים. אנחנו חברה ציונית. אני עושה מאמץ, ויעידו כאן אנשי משרד התשתיות הלאומיות, משנת 2002 ועד היום ולא מתייאש. מדובר על תעשייה שמעסיקה היום 300 עובדים, ובקרב נעסיק 600 עובדים, אבל לצערי אנחנו מקימים מפעלי ייצור בספרד ובארצות-הברית ולא בישראל. הפרנסה נודדת בעקבות השוק ואם אין שוק לא תהיה פרנסה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
תודה. רשות הדיבור לפרופ' אברהם קריבוס מאוניברסיטת תל-אביב, יושב-ראש האגודה לאנרגיה מתחדשת.
אברהם קריבוס:
בשנת 2004 נחקק חוק שנותן תמריצים טובים מאוד למשתמשים באנרגיית שמש ומבטיח אותם ל-25 שנים. בשנת 2007, שלוש שנים אחרי כן, יש כבר עשרות מגה-ואטים של אנרגיה סולרית, ובשלוש השנים הבאות יגיעו ל-1,000 מגה-ואט של אנרגיה סולרית. כל זה נשמע כמו תסריט דמיוני, אבל לא, זה קורה במציאות, אך לא אצלנו אלא בספרד. והשאלה מדוע זה לא קורה אצלנו. הרי ההתחלה והחלטות הממשלה נתקבלו אצלנו הרבה לפני שנחקק החוק בספרד. אני לא מתכוון להגיד מדוע זה לא קרה עד כה בישראל, אלא לשאול שאלה קונסטרוקטיבית – מה הספרדים עשו נכון ולמה הם מצליחים הצלחה כל-כך פנטסטית בזמן שאנו נגררים מאחור.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אענה לך על כך במשפט אחד: בירוקרטיה. בממשלת ישראל דהיום על-פי החוק אני לא יכול להגיד לזכיין: חביבי, אתה רוצה להקים כאן תחנה של 500 מגה-ואט? קח את הקרקע ולך לעשות את זה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה שמר פנחס ספיר היה עושה לפני שלושים שנים.
אברהם קריבוס:
בספרד מאז חקיקת החוק הגיעו בתוך 6 שנים ל-1,000 מגה-ואט, כאשר קודם תהינו אם בכלל ניתן לעשות את זה. אז הנה, עובדה, ניתן לעשות את זה.
אבי ברנמילר:
ויש להם בהקמה עוד תחנות שייצרו 6,000 מגה-ואט.
היו"ר אופיר פינס-פז:
האם אנשי משרד התשתיות נסעו לספרד לראות מה נעשה שם? אתם בעניינים?
אברהם קריבוס:
איך עשו את זה? לדעתי זה עומד על שלוש רגליים.
העיקרון הראשון הוא מה שהזכיר כבוד השר לפני רגע. בספרד כל המערכת הציבורית מתגייסת כדי לתמוך במאמץ הזה, עד אחרון הפקידים. הם תומכים ועוזרים, מקצרים את הבירוקרטיה ומאפשרים לזכיינים ולתעשיינים לעשות את העבודה הזאת. עד היום זה לא היה קיים בארץ.
מיכאל נודלמן:
אפילו בכנסת לא מדברים על אנרגיה חליפית. בארצות-הברית במשך 4 שנים הכינו תוכנית לאנרגיה חליפית.
אברהם קריבוס:
איך ניתן לעשות את זה בארץ? קטונתי מלהגיד, אבל אתם המנהיגים והפוליטיקאים צריכים לדעת איך לגרום למערכת הציבורית להזיז את העניינים כפי שצריך.
אבי ברנמילר:
צריך לעשות קונטרול C ואחר-כך קונטרול V (העתקה) לחוק הספרדי ואז יוכלו להתקדם.
אברהם קריבוס:
העיקרון השני הוא תמריצים שניתנים למי שיוצר אנרגיה סולרית. התמריצים בספרד ניתנו בנדיבות והובטחו למשך 25 שנים. זה אומר שיזמים מקטינים את הסיכון בכניסה לתחום בלתי ידוע.
היו"ר אופיר פינס-פז:
עם כל הכבוד, לספרד יש יכולות כלכליות גדולות קצת יותר מאשר למדינת ישראל. צריך ללמוד מהניסיון, אבל לדעת גם שלא כל דבר שעושים בספרד אפשר לאמץ לישראל, מכדורגל ועד אנרגיה סולרית.
אברהם קריבוס:
נכון, אבל כדאי ללמוד מהם.
דוד אלמקיאס:
הם לקחו שם 32 סנט לקילו-ואט שעה.
אברהם קריבוס:
והעיקרון השלישי והאחרון, הספרדים כבר לפני עשרים שנה ויותר השקיעו מאמץ אדיר במחקר ופיתוח ובהכשרת כוח-אדם טכנולוגי ומדעי. אם לפני עשרים שנה הם היו כלום באנרגיה סולרית, היום הם המובילים בעולם, גם במחקר, לא רק בהתקנת תחנות כוח. אולי רק גרמניה נמצאת באותו מקום כמוהם.
באותן עשרים שנים אנחנו עשינו בדיוק אותו מסלול, אבל בכיוון ההפוך. לפני עשרים שנים היינו המובילים בעולם, והיום אנחנו הרחק מאחור.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אנחנו נשארנו עם תפוזים והם עברו לאנרגיה סולרית, וגם תפוזים כבר אין לנו.
אני מודה לך. רשות הדיבור לגברת שירלי רקח מ"מגמה ירוקה".
שירלי רקח:
שמענו היום הרבה על מה שקורה מבחינה סביבתית במשרד התשתיות הלאומיות, אך לא שמענו על מה שקורה מבחינה לא סביבתית, על התוכנית להקמת שתי תחנות פחמיות. לכאורה אין קשר בין השניים, אבל כאן בדיוק המקום לבחור בין הדברים. ביום סביר לא משתמשים בכל אמצעי האנרגיה שקיימים, לא בכל יום מביאים לשיא צריכת האנרגיה. כאשר מפעילים תחנה פחמית לא סוגרים אותה יותר כי זה לא כלכלי. אם נוסיף עכשיו שתי תחנות פחמיות לא יהיה צורך באנרגיית הגז או באנרגיה המתחדשת.
היו"ר אופיר פינס-פז:
איך זה משתלב עם הוספת עוד שתי תחנות כוח פחמיות? מי מייצג כאן את חברת החשמל?
דוד אלמקיאס:
עליכם להבין שדלקים הם דבר אסטרטגי. אי אפשר להשתית את כל תשתית האנרגיה רק על פחם או רק על גז. בעולם הבסיס הוא גרעין ופחם, ועוד 20-30 אחוזים לכל היותר בגז. בהולנד, שיש לה מקורות גז אדירים, הגז מהווה 30-40 אחוזים בלבד ממשק האנרגיה. בסכנות האסטרטגיות, כאשר מישהו עלול לסגור את העסק, התחנה הפחמית היא עניין אסטרטגי בתמהיל הדלקים.
לא רק זה, היא תהיה תחנה נקייה. היא לא מוסיפה כמעט שום זיהום לאזור. התחנה הזאת תפעל עם FGD, SAR, סורקנים לקליטת הגופרית, מתקנים לקליטת הלוקסים וכן הלאה. התחנה הזאת תהיה נקייה מאוד.
נירה לאמעי:
המשרד להגנת הסביבה לא מסכים עם ההנחה הזאת.
דוד אלמקיאס:
התסקיר נמצא כרגע בבחינה מעמיקה בוות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות), שבוחנת את כל החלופות הטכנולוגיות שהצגנו בשולחן העגול. הם קיבלו את העמדה שלנו, שהטכנולוגיה העל-קריטית שנבחרה, פלוס האמצעים להפחתת מזהמים סביבתיים, היא תחנה קבילה, ובכל העולם עושים את זה. באירופה יש גז, אבל מקימים גם תחנות פחם. מאות תחנות על-קריטיות כאלה קיימות בעולם. למדינת ישראל אין גרעין ואין הידרו ואי אפשר להפעיל רק תחנות גז ונפט, עם כל הכבוד. צריך תמהיל דלקים אסטרטגי סביר. זאת החלטה אסטרטגית. השר החליט על תמהיל מסוים של 60-70 אחוז פחם. זה הגיוני מאוד כי אין לנו גרעין ואין לנו הידרו, יש רק פחם וגז.
שירלי רקח:
הדיון בווט"ל לא כלל את חלופת האפס. אם נסתכל על מה שמתוכנן כאן לשימור אנרגיה, זה מוריד את הצורך בעוד תחנה פחמית. מעבר לזה, המשרד להגנת הסביבה מסכים שהטכנולוגיה הכי טובה בפחם כרגע, שהיא הרע במיעוטו, כי זה באמת רע, היא IGCC, ואתם לא מדברים על הטכנולוגיה הזאת.
דוד אלמקיאס:
IGCC נבחן בתסקיר. IGCC זה מפעל כימי אדיר, אולם נוצרת שם בעיה באינטגרציה של הכול. עליכם להבין שמי שמשקיע ב-IGCC מיליארדי דולרים זה ממשלת ארצות-הברית באמצעות משרד האנרגיה. הטכנולוגיה הזאת עדיין לא בשלה. יש אולי מספר מתקנים שעובדים על IGCC. מדינת ישראל, המדינה הקטנה, לא תוכל להשקיע עכשיו בפיתוח של IGCC. חזרתי עכשיו מכנס ביפן, שם מדברים על החדרת הטכנולוגיה הזאת בשנים 2018-2020. בינתיים הטכנולוגיה הזאת לא מסחרית.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אתם לא פוסלים את זה לעתיד.
דוד אלמקיאס:
לשנת 2030 אני לא פוסל שום דבר, אבל כרגע הטכנולוגיה הסבירה ביותר למדינת ישראל ושיעילותה מוכחת היא האנרגיה הפחמית.
היו"ר אופיר פינס-פז:
תודה. רשות הדיבור לגברת נילי גרוסמן מארגון "גרינפיס".
נילי גרוסמן:
אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר, ונאמרו כאן דברים נכונים מאוד. יש לנו כמה שאלות לשר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בבקשה, זה הזמן והמקום.
נילי גרוסמן:
היעד של 10% יפה, למרות שהוא מחצית מן היעד שאירופה הציבה לעצמה בשנת 2020 – יעד של 20%.
היו"ר אופיר פינס-פז:
באיזה שיעור אירופה עומדת היום?
נילי גרוסמן:
סביב 13%.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אירופה עומדת היום על 3%.
קריאה:
יש מדינות מתקדמות יותר מאתנו. גרמניה מייצרת בשנה בערך 70 טרה-ואט לשעה, שזה פי אחד וחצי מכל מה שישראל מייצרת לכל הטכנולוגיות. ישראל מייצרת 50 טרה-ואט לשעה. יש מדינות מתקדמות מאוד.
נילי גרוסמן:
אני מבקשת לדעת מה הוא לוח הזמנים ואיך נגיע ל-10% האלה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
זאת השאלה גם של חבר הכנסת פרופ' נודלמן על תוכנית העבודה המפורטת, כדי שנוכל להעריך שהיעד שנקבע לשנת 2020 הוא יעד ריאלי.
נילי גרוסמן:
ומה מתכוונים לעשות אם לא נעמוד בלוח הזמנים. זה באשר לאנרגיה מתחדשת.
עוד הערה על התחנה הסולרית. חבל שמאז שנת 2001 שום דבר משמעותי לא זז ולא הבשיל לכדי מימוש. כבר שנה אני שומעת שאו-טו-טו תחנה סולרית קמה ואו-טו-טו שתי תחנות סולריות קמות. אני שומעת את זה רק בתקשורת, כי עמיתיי שנמצאים בשטח לא רואים שום התפתחות.
לגבי שימוש אנרגיה, אולי פספסתי, אבל לא שמעתי מה היעד שנקבע.
זאב גרוס:
20% עד לשנת 2020.
היו"ר אופיר פינס-פז:
תודה. רשות הדיבור למר מאיר ברקן מהתאחדות הקבלנים.
מאיר ברקן:
אני מבקש לחשוף שיטה נוספת, אני מניח שחלקכם מכירים אותה, לשילוב של זיגוג בסיליקון אמורפי בבניינים רבי-קומות. הופכים את הזכוכית לתאים פוטו-וולטאים ועל-ידי כך הופכים כל מבנה גבוה לתחנת כוח עצמאית. התחנות הללו נותנות תפוקה בסדרי גודל של 2.5-3 מגה-ואט לבניין גבוה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
זה עובד במקום כלשהו בעולם?
מאיר ברקן:
זה עובד במדינות שבהן אין הרבה שמש, כמו ארצות-הברית וגרמניה. גם בדובאי זה עובד, ושם זה פנטסטי. התאים הללו יכולים לעבוד בטמפרטורות וברמות צל נמוכות. בישראל על אחת כמה וכמה אפשר להשיג תוצאות פנטסטיות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
רשות הדיבור לד"ר ארז סברדלוב. אני מבין שאתה בין היתר מומחה לאנרגיה ביולוגית.
ארז סברדלוב:
עמדתי בראש צוות שהכין תוכנית-אב למשק האנרגיה עבור משרד התשתיות הלאומיות ואני יועץ היום למינהל התכנון במשרד הפנים על תוכנית המתאר הארצית לתשתיות.
אני מבקש להתמקד בהבחנות האסטרטגיות המרכזיות שחשוב מאוד שכולנו נבין. החשיבה צריכה להתחיל מהטווח הארוך מאוד. מה שיקרה במשק האנרגיה במדינת ישראל בטווח הארוך מאוד אם נמשיך בעסקים כרגיל, בהתפתחות הדרגתית ואיטית, עשוי להיות חמור מאוד, ואסביר מדוע. אנחנו מדינה מפותחת.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בקיוטו אנחנו נחשבים למדינה מתפתחת.
ארז סברדלוב:
אני רוצה לעזוב את הצד הפורמלי. בהיבט הטכנולוגי הכלכלי הזה אנחנו על גבול המדינות המפותחות. מקרב המדינות המפותחות אנחנו המדינה היחידה ששיעור הצמיחה הדמוגרפי שלה כזה – רוב המדינות המפותחות עומדות היום על שיעור צמיחה אפס – והמדינה היחידה שבה הצריכה של אנרגיה פר-קפיטה ענקית. צריך להבין שאדם שיש לו מיליון שקלים לשנה וצומח ל-2 מיליון שקלים לשנה לא צורך יותר אנרגיה, ואילו אדם שיש לו מאה אלף שקלים לשנה וצומח ל-200 אלף שקלים לשנה צריך פי שתיים אנרגיה. מבחינת ההתפתחות הכלכלית הנשאפת במדינת ישראל, אנחנו רוצים להעלות את זה בסוציו-אקונומיה. פרט לצמיחה הדמוגרפית ה"משוגעת" מסיבות ידועות, גם הצמיחה פר קפיטה "משוגעת". עשיתי תחזית באמצעות מודל, שאם היום אנחנו צורכים בערך 40-42 מיליארד קילו-ואט לשעה חשמל במדינה - - -
קריאה:
50 מיליארד.
ארז סברדלוב:
הגענו כבר ל-50 מיליארד? אנחנו צופים ברוב התחזיות בתוך כ-20-25 שנים להיות בגבול ה-150 מיליארד.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה זה אומר?
ארז סברדלוב:
זה אומר פי שלוש צריכה. זה ממש משוגע. איך נעשה את זה? איך נענה על הצרכים? הלחץ הטבעי, כפי שרואים היום בסין, שם בכל שבוע נפתחת תחנה פחמית חדשה כי זה הכי נוח ומיידי.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אבל שם גם לא נושמים, לאנשים יש שנורקלים.
ארז סברדלוב:
עלינו לחשוב קדימה ולראות מה הפתרון שלנו. הגז הטבעי הוא מהפיכה חשובה, ובזה נגיע ל-40%, אבל בצידו יש סיכון אסטרטגי כבד מאוד כי נהיה תלויים בספק אחד, ויכול לקרות משהו במצריים עם האחים המוסלמים וכן הלאה ואז יהיה אסון למשק האנרגיה.
יש שני מוקדים עיקריים שאליהם אנחנו צריכים לכוון את המבט.
ראשית, אנרגיה חלופית סולרית. הרוח, הים וכל יתר הדברים נחמדים, אבל מבחינה פוטנציאלית מגיעים לגבול של 300, 400, 500 או 600 מגה-ואט, כאשר נצטרך הספק מעודכן של כ-25-26 אלף מגה-ואט. האנרגיה הסולרית היא האינטרנט הבא, היא הפצצה הבאה. כיום יש בעיה, וכולם אומרים, שהאנרגיה הסולרית עדיין יקרה, אבל אני מבקש לומר שבשנת 1980 מעטים יכלו לקנות מחשב אישי ואילו היום כל אחד יכול. כלומר קידום האנרגיה הסולרית תלוי בפיתוח כלכלת קוֹטֵן, וכאשר תהיה כלכלת קוֹטֵן נראה.
שנית, עלינו לא לדבר על יעד של 10% בשנת 2020. עלינו לזכור שבשנת 2040 השיעור צריך לעמוד על 60-70 אחוזים אנרגיה סולרית. זה אפשרי טכנולוגית, ויהיה אפשרי כלכלית.
היו"ר אופיר פינס-פז:
השאלה אם מישהו רק קובע יעדים כלשהם לזמן שכולנו נהיה כבר בפנסיה.
ארז סברדלוב:
בתוך התחום הסולרי הטכנולוגיה העיקרית היא הפוטו-וולטאית. השוק הפוטו-וולטאי בעולם צומח היום ב-70% בשנה. הוא עדיין קטן, אבל צומח ב-70% בשנה.
כולנו מניחים כאן אקסיומטית שמשק החשמל ימשיך לתפקד כאי חשמלי, כלומר ללא סחר עם הסביבה, וזה גורם לנו למחסור בקרקע למשל. בסיני יש שטח עצום וריק, שיש בו שמש גם בלילה. אם על שטח קטן בסיני ישקיעו בתחנה סולרית נקבל עשרות אחוזים של צמיחת הענף. גם על כך צריך לחשוב מבחינה מדינית.
ודבר אחרון, חיסכון באנרגיה. המחקרים בעולם, גם האקדמיים וגם המעשיים, מראים שכולנו בזבזנים כי אין לנו עדיין שום תמריצים לחסוך. אפשר לחסוך כ-30% אנרגיה בלי לגרום לשום אי-נוחות בתפנוקים הרגילים שלנו.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מפנה אותך להצעת החוק של חבר הכנסת פלסנר ושלי שהנחנו היום. אשמח אם תסתכל עליה.
יוחנן פלסנר:
אני מברך על קיום הדיון, ושמח גם לראות שנעשית עבודה רבה בתחומים הללו.
אני מבקש לחבר בין שני נושאים, בין הבירוקרטיה והחסמים שדיבר עליהם שר התשתיות הלאומיות, ובין חיסכון באנרגיה שד"ר ארז סברדלוב הדגיש עכשיו. זה נושא שאני מכיר טוב יותר ועל כן מבין גם את החסמים.
ניקח את נושא החיסכון באנרגיה. מדברים כאן על תקנות ואכיפה, תמריצים להתייעלות, פרויקטי פיילוט. צריך גורם שיתכלל את כל הדברים הללו. השאלה אם יש בבירוקרטיה שלנו מישהו שמתכלל את זה בכלל, אתם או מישהו אחר. אם ניקח כדוגמה רק את נושא התאורה – תעשייתית, מסחרית ותאורת רחוב. אני מכיר מספר חברות שמתעסקות בתחום הזה ויש בו חיסכון פוטנציאלי דרמטי. החברות הישראליות מוכרות את הטכנולוגיה הזאת בחוץ-לארץ אבל בארץ אין לה כמעט שום יישום. תחום כזה דורש שיתוף פעולה בין משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות הלאומיות. השאלה איך נוכל לגרום לתכלול. אולי באמצעות ועדת מנכ"לים, או באמצעות הוועדה שלנו. אדוני היושב-ראש, אולי נוכל לקיים דיון על חיסכון באנרגיה, להזמין את הגורמים השונים ושיציגו בפנינו איך הם פועלים בהיעדר גורם מתכלל. אולי אנחנו נהפוך לגורם מתכלל. הטכנולוגיות נמצאות, היעד נמצא וצריך לראות שאכן מקדמים אותו.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אין ספק שמשרד התשתיות הלאומיות הוא בוודאי גורם מתכלל בנושא האנרגיה.
יוחנן פלסנר:
אך לא בנושא החיסכון באנרגיה. זה כבר לא הייצור אלא החיסכון. אם יש לכם פרויקט בעניין האנרגיות בתחום שדיברתי עליו אשמח לשמוע.
דוד אלמקיאס:
אתה מתפרץ לדלת פתוחה. יש לנו פרויקט שנקרא Integrated Resource Planning, שלוקח בחשבון גם את ההיצע וגם את הביקוש. אנחנו עובדים על זה ביחד עם משרד התשתיות הלאומיות. תוכניות הפיתוח שלנו יתבססו בעתיד על הדבר הזה.
יורם רונשטיין:
אני סגן מנהל מינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות. בתוכנית-האב של משרד התשתיות הלאומיות כלול נושא ה-IRP, שרואה תמונה כוללת של כל המרכיבים כדי להביא לחיסכון ולהתייעלות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
בהמשך לשאלה של חבר הכנסת פלסנר, אני מניח שמישהו ממשרד התשתיות הלאומיות נוסע לבאלי. השאלה מה אנחנו אומרים בעולם. יש לפי דעתי בעיה איך ממשלת ישראל מציגה את עצמה בכנס בין-לאומי בכל הקשור לאנרגיה, לאנרגיות חלופיות, למלחמה בגז החממה, בכל הדברים הללו. אני לא רואה שיש לנו הרבה מה להגיד.
יוחנן פלסנר:
IRP זה שֵם יפה, אבל אינני יודע איך מחברים בין IRP ובין הרצון שעירייה גדולה תחליף מחר את תאורת הרחוב שלה לתאורה חסכונית הרבה יותר.
דוד אלמקיאס:
זה תוצאה של תמריץ כלכלי.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני נאלץ לסיים. אאפשר כמובן לשר להגיב על השאלות והאמירות השונות של המשתתפים בדיון. אנחנו נחזור לדון עוד בדברים האלה באופן נקודתי. בשבוע שעבר דנו ברכב החשמלי. זה לא דיון אחרון שלנו בתחומים הללו, שלאף אחד לא יהיה ספק. בבקשה, אדוני השר.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
קודם כול, אני מברך על קיום הדיון הזה. אשמח מאוד אם דיון דומה יתקיים בוועדה מדי מספר חודשים, גם כדי לעקוב וגם כדי לשמוע על התפתחויות.
אין צל של ספק שהעתיד צריך להיות בנוי על אנרגיה סולרית וגרעינית, אבל היות ועל התחום השני חבל אפילו לדבר לכן את עיקר המסה בפעילות שלנו אנו שמים על האנרגיה הסולרית.
לגברת מ"גרינפיס" וגם לחבר הכנסת פרופ' נודלמן וכל מי שדיבר על היעד – עקרונית אם לא נקבע יעד לא נשיג אותו. אני סבור שהיעד של 10% יושג. אני מתחייב להציג תוכנית. כבר קבענו יעד-ביניים של 5% לשנת 2016 ונשיג את היעד הזה.
אין צל של ספק, חברים יקרים, שמעתי כאן כל מיני דברים יפים ומעניינים, אולם הכול נגזרת של התקציבים שיוקצו. צדק חבר הכנסת דב חנין, אנחנו נתקלים בבעיות קשות מאוד בנסיגה של תקציבים, גם בתחום ייבוא לאנרגיה וגם בתחום המחקר והפיתוח. כאן מקומה של הכנסת, שתפקידה לקיים את המלחמה שלנו על דבר שלפי דעתי הוא הכרח המציאות. עליכם להבין שהדבר בנפשנו. אני חוזר למה שנאמר בתחילת הדיון, בתוך 40 שנים נעמוד בפני עולם אחר שאין בו נפט, ובתוך 60 שנים נעמוד בפני עולם שאין בו גז טבעי.
חבר הכנסת פלסנר דיבר על בעיה של איגום סמכויות. בזמנו כאשר קידמנו בנייה מסיבית של 250 אלף יחידות דיור ב-4 שנים, היה לי הכבוד להיות שר הבינוי והשיכון בממשלתו של רבין. רבין ראש הממשלה ניהל חדר מצב, ושם מדי שבוע ישבו כל בעלי הסמכויות ממשרד הפנים, ברמה של ראשי מחוזות, מהמשרד לאיכות הסביבה דאז וכמובן ממשרד הבינוי והשיכון ומשרד התחבורה. ניתן היה לראות את טבלת הפרויקטים על ציר הזמן וראש הממשלה פיקח אישית היכן תקוע כל פרויקט. כך קידמנו בניית מאות אלפי יחידות דיור – אז היתה עלייה גדולה לארץ, כך קידמנו בניית 14 מחלפים. קבענו לא רק את העלות אלא גם מתי הפרויקטים מתחילים ומסתיימים.
אם כאן לא נלך לאיגום כל הסמכויות, לא נוכל לזוז. אני מקווה שהמכרזים הפעם ירוצו, ואני מאחל לכם שתזכו, אבל עליכם לדעת שבמשך 4 שנים דנים בכך. כאשר אתה שומע שיש עניין משפטי אתה מייד עומד דום בחשש מפני כתב אישום. זה טירוף טוטלי. מקדמים מכרז לקרקע ומכרז שני להקמת תחנת הכוח, כלומר ייתכן שהוא יזכה בהקמת התחנה ולא יזכה בקרקע ואחר-כך יחפש את הכוכבים. יש כאן בעיה גדולה מאוד. אני מקווה מאוד, אני מנסה להגיע לאיגום סמכויות, לפחות בכל הקשור לאנרגיה חלופית.
אמרתי בתחילת הדיון שכרגע פועלת ועדה בראשות המנכ"ל שלי, שמטרתה להביא לכך שהנגב יוכרז כאזור עדיפות לאומית רק לצורך אנרגיה חלופית.
קריאה:
וירושלים.
יוחנן פלסנר:
אתה סבור שרשות בין-משרדית לשימור אנרגיה זה רעיון טוב?
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
כן. רק אתמול קיימתי שני דיונים בעניין הסטטוס של כל תחנות החשמל. כך אנחנו עושים מדי שבוע. אתה מוזמן להשתתף באחד הדיונים הללו, גם בנושא הגז הטבעי וגם בנושא החשמל.
חברת הכנסת מרינה סולודקין שאלה על הפיקוח. היא לא נמצאת כאן, אבל אגיד רק לצורך הפרוטוקול. יש פיקוח על מחירי החשמל, יש פיקוח על מחירי המים. אנחנו כרגע נמצאים במהלך דיונים בוועדת הכלכלה על רפורמה במשק הגז ואני מתכוון בין היתר להפעיל שם פיקוח.
חבר הכנסת פרופ' נודלמן דיבר על גז במקום דלק. אנחנו מקדמים עכשיו תוכנית להסבת כלי רכב לגז. כאשר התקן יאושר אני מניח שנוכל להתקדם.
אלה הדברים בגדול.
אני מודה לך אדוני היושב-ראש. אם נידרש לבוא לכאן פעם נוספת ולדווח לוועדה, נשמח לבוא בכל עת.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אדוני השר, אני מבקש להודות לך על שהקדשת זמן לדיון הזה. אני מבקש להודות גם לצוות של משרד התשתיות הלאומיות שעוסק בנושאים במקצועיות רבה. אמנם הצוות קטן, אבל עושה רושם של צוות איכותי בהחלט.
אדוני השר, אחת הבעיות הקשות של הממשלה ביכולת שלה לקחת נושא כזה ולהעמיד אותו בסדר עדיפות אחר, נוגעת להתייחסות הכוללת של הממשלה אל עצמה – הקיצוצים הרוחביים, הקיצוצים בתקציבי המחקר והפיתוח. כל הזמן מקצצים, מקצצים ומקצצים ובסופו של דבר דורשים ממשרד מקצועי אבל קטן דברים שאני לא בטוח שהוא מסוגל לספק לנוכח גודל היריעה של העשייה בתחום האנרגיה היום.
משרד התשתיות הלאומיות צריך לקבל מקום אחר לגמרי בסדרי העדיפויות על-ידי הממשלה. זה חייב לבוא לידי ביטוי בספר התקציב, ואני לא רואה שניתן לזה די ביטוי.
ממשלת ישראל חייבת ללכת בגדול על אנרגיה סולרית. כאן יש לנו יתרון יחסי שאנחנו מבזבזים כבר שנים רבות מאוד. ההשוואה בינינו ובין ספרד מראה עד כמה אנחנו לא מנצלים את היתרון היחסי ועד כמה הם רצים חזק מאוד קדימה. זה שאלה של סדרי עדיפויות, של יוזמה, של גיבוי ושל תוכנית עבודה מסודרת. לא די לקבוע יעד לשנת 2020 שאין בצידו תוכנית עבודה מדוקדקת, שנה-שנה, פרט-פרט. במקום השר הזה יבוא שר אחר, ובמקומי יהיה חבר כנסת אחר בשנת 2020, ואז יתקיים דיון בוועדה אחרת של הכנסת ויגידו: רגע, איך לא הגענו ל-10%? לא נגיע ל-10% כפי שלא הגענו היום ל-2%. כדי להגיע ל-10% המשרד חייב לדעת שלב-שלב: לוח זמנים, תקציב, שנה-שנה איך מגיעים לייעד. אחרת, נמשיך לקבוע יעדים והביצוע לא יהיה קרוב לתכנון.
שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:
אני מציע שבעוד שלושה חודשים תזמין אותנו ותשמעו על תוכנית שלמה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אשמח מאוד לקיים דיון-המשך בעוד 3 חודשים ולראות תוכנית שלמה.
אני מבקש להודות לכם מאוד על הדיון הזה. הוא היה מעניין מאוד, ומבחינתנו גם מאוד-מאוד חשוב.
הישיבה ננעלה בשעה 13:15