פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 257 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה ‏יום שני, ט"ז בכסלו התשס"ח (‏26 בנובמבר, 2007), שעה 10:00 סדר היום: 1. הריסת כביש הגישה לכפר דאר אל-חנון והתראות להריסת מבנים בוואדי ערה (דיון על-פי בקשתם של חה"כ נאדיה חילו וחה"כ ג'מאל זחאלקה) נכחו: חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר נאדיה חילו – מ"מ היו"ר יוסי ביילין דב חנין מוזמנים: חה"כ חיים אורון חה"כ טלב אלסאנע חה"כ ג'מאל זחאלקה חה"כ אחמד טיבי חה"כ חנא סוייד דוד יונה - ממונה פיקוח, מחוז חיפה, משרד הפנים עמר רשרש - ראש מנהלת מיעוטים (לנושא שטחים גליליים) בגליל ובנגב, משרד התחבורה האשם עבד אלרחמן - ראש עיריית אום אל פחם ריאד כבהא - ראש מועצת ברטעה יחיא זוהיר - ראש מועצת כפר קרע עו"ד סאלח אבו-חסין - ראש מועצת בסמה ראשד יוניס - מהנדס מועצת ערערה סברין נטור - קב"ט ועוזר מהנדס, מועצת ערערה חסן בויראת - בעל מבנה, נציג התושבים מוחמד מחאג'נה - בעל מבנה, נציג התושבים מחמד כבהא - בעל מבנה, נציג התושבים פטמה יונס - בעלת מבנה, נציגת התושבים אברהים ושאח - בעל מבנה, נציג התושבים עו"ד חסין אבו חסין - מייצג את התושבים אחמד מלחם - יו"ר הוועד העממי של תושבי ודי ערה עו"ד תאוופיק ג'בארין - הוועד העממי של תושבי ודי ערה בלהה גולן זונדרמן - ארגון "תעיוש", הוועד למען דאר אל-חנון מלחם מלחם - ערערה נילי ברוך - מתכננת ערים, עמותת "במקום" שולי הרטמן - רכזת פעילות חינוכית ציבורית, עמותת "במקום" דניאלה במברגר-אנוש - האגודה לזכויות האדם מחמד בויראת - רדיו שאמס עבד אל לטיף - מזכיר סיעת חד"ש מנהלת הוועדה: יפה שפירא רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת הריסת כביש הגישה לכפר דאר אל-חנון והתראות להריסת מבנים בוואדי ערה היו"ר נאדיה חילו: אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר היום עומדים שני נושאים שקשורים זה בזה: הריסה ואיום הריסה של הדרך המובילה לכפר דאר אל-חנון, ואיום הריסה בגני אל בורג', שהוא אזור נופש. לנשיאות הכנסת הוגשה בשבוע שעבר בקשה לדיון מהיר על-ידי 4 חברי כנסת: אחמד טיבי, דב חנין, ג'מאל זחאלקה ואני. הגשנו בקשה, שנדחתה בנשיאות הכנסת, אבל יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אופיר פינס-פז ראה חשיבות בקיום הדיון הזה ולכן, על אף שלא היתה הסכמה לדיון מהיר הוחלט לקיים את הישיבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז יצטרף אלינו מאוחר יותר ועד אז אנהל את הישיבה. לפניי חלק מן המסמכים, ביניהם החלטות בית-המשפט לעיכוב ההריסה במבנה שמוביל אל דאר אל-חנון. אני מבקשת לשאול כבר בתחילת הדיון איך יתכן שהרסו את הדרך כאשר הוצא צו לעיכוב הריסת המבנה? לפניי גם מכתב מחברת החשמל. חשבנו לנכון להזמין את חברת החשמל, אך הם התנצלו ואמרו שמעולם לא נתבקשו לחבר את הבתים לרשת החשמל. אני שמעתי אינפורמציה אחרת. נברר גם את הסוגייה הזאת. הועבר אלינו מידע גם על איום להריסת גני אל בורג'. ידוע לי שחלק מחברי הכנסת שהגישו את הבקשה ביקרו שם, וגם אני ביקרתי שם וראיתי את המקום ואת האנשים, את המשפחות שמעליהן מונחת חרב האיוּם להישאר ללא מקור פרנסה ואף ללא בית מגורים. חבר הכנסת אורון, שיש לו התחייבות נוספת, ביקש לפתוח את הדיון. אחריו נעבור לשמוע את המציעים. בבקשה. חיים אורון: תודה לכל המציעים. אני מתנצל, אבל אצטרך לעזוב לדיון בחוק חשוב בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בתשובת השר שטרית מוזכרת ועדת דב קהת, שהופעתי בפניה. הדיונים בוועדת קהת התקיימו לפני 18-19 שנים, בשנת 1989. אני זוכר שבאזור ההוא היתה אז בעיה באל-עריאן ובדאר אל-חנון. לכן כאשר מזכירים את הוועדות – במשך תקופה ארוכה השתמשו בתירוץ שהמועצה האזורית לא מוותרת על השטח. נדמה לי שהיה לי חלק בכך שהמועצה האזורית מנשה הודיעה, לאחר שיחות עם חברים, שמבחינתה אין בעיה. אני אומר את שתי העובדות הללו בכדי להגיד דבר אחד, ובזה אני מבקש לסיים כי אני בטוח שחברים נוספים יפרטו יותר. כל מה שמופיע בתשובות זה תירוצים. ההחלטה פשוטה מאוד: לצרף את קבוצת הבתים הזאת ליישוב קיים. למיטב ידיעתי כבר מזמן אין כוונה להקים יישוב חדש. צריך לכלול את הבתים הללו בתוכנית המתאר ולהפסיק את האיומים בהריסות. יש ליצור בהסכמה עם התושבים מסגרת להתפתחות העתידית, בהנחה שבמילא הטווח של 700, 800 או 900 דונם בין דאר אל-חנון ובין ערערה סביר ולא בעוד אלפי שנים יתמלא בגידול טבעי. יש כאן מקרה שאני לא מצליח להבין. בזמנו כאשר חבר הכנסת אופיר פינס-פז היה שר הפנים היתה תחושה שאנחנו או-טו-טו מתקדמים, אולם עם חילופי השרים זה השתנה. נדמה לי שהסיבה שחבר הכנסת פינס-פז כינס את הדיון הזה, בין השאר כי הבין והיה מוכן לחפש מוצא לסוגייה. התשובות הבירוקרטיות שמישהו כותב לשרים והם חותמים עליהן בלי להשקיע אפילו טיפת מחשבה וטיפת רגש, לא מכובדות. חבל שהשר לא נמצא כאן. העובדה שוועדות רבות כבר החליטו היא לא תשובה. זאת דוגמה לבעיה שאין סיבה שלא לפתור אותה, פרט לאטימות. תודה שאפשרתם לי להגיד את דברי בהתחלה. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה. הכפר הזה, שמונה היום 80-100 תושבים ב-9 בתי מגורים, אף פעם לא הוכר. הדרך שהובילה אל הכפר נהרסה. נכון שלפני שנתיים חבר הכנסת אופיר פינס-פז בהיותו שר הפנים קיבל החלטה בניסיון לקדם הסדר שהשטח הבנוי של הכפר והשטח הבנוי העתידי יועברו למועצה המקומית ערערה, אולם ידוע לנו שההסדר הזה אף פעם לא קוּדם. הכפר נמצא 850 מטרים מערערה, ממש סמוך אליה. בהצעה הזאת תמכו גם ראש המועצה האזורית מנשה, ראש מועצת ערערה ומשרד הפנים, אבל ידוע שעד היום לא קוּדם כל פתרון מוניציפלי או תכנוני לתושבי הכפר. אלה העובדות. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת טיבי, אחד מן המבקשים. אחמד טיבי: ביקשנו לקיים דיון מהיר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא הזה בשל חריפותו, בשל הסכנות הטמונות במדיניות משרד הפנים והסכנה המוחשית הפרטנית המרחפת על מספר בתים ובתי עסק באזור ואדי ערה בכלל – על אל בורג', שבעליו נמצא כאן, על ביתו של מר נזיה יונס בערה, על בית הבד בברטעה ומקומות אחרים. נדבר באופן פרטני. אני מעדיף שהאנשים עצמם יציגו את פרטי הפרטים של ההיסטוריה של המבנים הללו, את המגעים הבלתי נלאים מול הרשויות, הדרישות, ההיענות לדרישות, הקשחת העמדות האסקלטיבית – עוד דרישה ועוד דרישה ועוד כדי להקשות על בעלי הבתים הללו. הבעיה התכנונית באזור באופן כללי, בתמ"א 35, היא הרצון לעשות סטרנגולציה, חניקה תכנונית של הישובים הערבים באזור ואדי ערה, והיד הקלה על ההדק לחתום על צווי הריסה או לבקש מאנשים שיהרסו את בתיהם בוואדי ערה ובמקומות אחרים. הריסות הבתים על-פי חוק התכנון והבנייה הן נושא בוער שבמחלוקת קשה בין המדינה ובין אזרחיה הערבים. אני בא לומר שבדרך כלל אנשים "מתים" להוציא רשיון ורוצים מאוד לבנות בית עם רשיון. הם לא בונים בלי רשיון כברירה ראשונה, מתוך בחירה, אלא כברירת מחדל בשל אילוץ. הם באים במגע עם הרשויות, ועדות התכנון והבנייה המקומית והאזורית והמחוזית של משרד הפנים, ועושים הכול במשך שנים כדי לעמוד בדרישות משרד הפנים, ובכל זאת תמיד נמצא איזה סעיף קטן, כאילו משרד הפנים מחפש איך להכשיל את בעל המבנה ולא איך לעזור לו להכשיר את הבנייה, מה גם שמדובר בבנייה על קרקע פרטית ששייכת לו, בתוך תחום הישוב. הבעיה המקרו-סקופית היא בעיית התכנון והבנייה בישובים הערבים. ועדת הפנים והגנת הסביבה היא המקום המתאים ביותר לדון, גם היום וגם בעתיד, בדרך ניהול הוועדות האלה, במדיניות. תכנון ובנייה זה אידיאולוגיה. זה אמירה גם על היחס של המדינה לתושבים באזורים האלה, גם על איכות הסביבה, גם על פיתוח אורבני או אי-פיתוח, גם על אי-מתן אפשרות להקים ישובים ערבים חדשים ועיר ערבית חדשה. זו אמירה פוליטית שמתיישבת עם המדיניות הכללית. אנחנו רוצים גם לפתור את הבעיות הספציפיות של בעלי הבתים באזור ואדי ערה, שעשו כברת דרך ארוכה והשיגו את כל האישורים הדרושים כמעט. הם ניהלו מגעים, ואחר-כך גם בעלי תפקידים מהאזור, ראשי מועצות נפגשו עם הממונה על המחוז, נפגשו עם מנכ"ל משרד הפנים, אנחנו שוחחנו עם השר מאיר שטרית בנושא הזה. דרך הצגת התגובות – יש בה חיוב מסוים, אבל בשטח אִיום ההריסה קיים עדיין, למרות הדחיוֹת שהושגו דרך בית-המשפט. גברתי היושבת-ראש, חייבים לעשות מעשה כדי שלאנשים האלה תישאר קורת-גג, גם בית מגורים וגם בית עסק. זה זכות-יסוד אלמנטרית של כל אדם, וכך גם של התושבים בערה, ערערה ודאר אל-חנון. חברי חבר הכנסת חיים אורון דיבר על הריסת הכביש. יש הרגשה שמתייחסים אל האנשים בדאר אל-חנון כאל אוויר כאשר הורסים להם את הכביש. מדובר בכ-100 אנשים, 9 בתי-אב. אפשר לצרף אותם, ויש נכונות לצרף אותם למועצה המקומית בערערה. ההתעקשות מיותרת, והיא חלק ממה שאמרתי על האידיאולוגיה התכנונית של משרד הפנים. תודה רבה. היו"ר נאדיה חילו: אני מבינה שנמצא כאן מר דוד יונה ממשרד הפנים. האם נמצא כאן נציג ממשרד התחבורה? מר עמר רשרש. האם יש כאן נציגים נוספים ממשרדי הממשלה? לא. ג'מאל זחאלקה: אני סבור שנשיאות הכנסת טעתה כאשר לא אישרה דיון מהיר. מייד כאשר לא נתקבלה בקשתנו לדיון מהיר פניתי אל יושב-ראש הוועדה בבקשה לקיים את הדיון הזה, והוא הסכים מייד. דרך אגב, דבר כזה לא מקובל בכנסת, לא נהוג לאשר מייד דיון כאשר הבקשה אינה מגיעה בדרך של בקשה לדיון מהיר בעקבות החלטה של נשיאות הכנסת. אמנם לא הופתעתי, כי ניהלתי שיחות מקדימות עם חבר הכנסת אופיר פינס-פז – ואני מקווה שיגיע בהמשך – ודווקא על נושא דאר אל-חנון שבו היה מעורב אישית. כשר הפנים הוא חתם על צירוף דאר אל-חנון לערערה, אולם השרים שבאו אחריו ביטלו את ההחלטה. אני זוכר שהוא דיבר אתי אישית לאחר שחתם, ואמר: העניין גמור, נשארו רק עניינים טכניים, שיילכו וידברו עם אוסקר, הכול יסתדר. אבל בסופו של דבר, כמו בכל המקרים המשיכו במדיניות של לך וחזור, לך וחזור, כלפי אותם בעלי בתים, ובסופו של דבר התשובה שלילית. אני מבקש להציג שאלה על המקרים כולם. המשותף לכל הבתים, בתי העסק ואתרי הנופש הללו, כ-13 במספר אם אנחנו כוללים את הבתים באום אל פחם, שאפשר מבחינה תכנונית לפתור את הבעיה. לעתים יש עניינים בלתי פתירים מבחינה תכנונית, אבל כאן לכולם יש פתרון תכנוני. חשוב מאוד שחברי הוועדה יידעו, שכאשר אנשים פנו לוועדות התכנון נתבקשו כל העת להכניס תיקונים. התוכניות לא נפסלו על הסף, לא אמרו להם שאין סיכוי, אלא: תחזור, תוסיף את זה, תתקן את זה, תביא אישור משם, תביא כך וכך, כל הזמן לך וחזור ושנה את התוכנית בצורה כזאת או אחרת, וכך במשך שנים על גבי שנים, ובסוף לאחר המסע המייגע, שכלל אצל בעל בית הבד נסיעות רבות לאיטליה כדי למצוא פתרונות לבעיות הניקוז, והוא עשה מחקר, הוא עכשיו מומחה לבעיות ניקוז של בתי בד באיטליה, ביקשו ממנו את הפתרון האידיאלי והוא הביא את הפתרון האידיאלי, ולאחר כל המסע הארוך התשובה שלילית. כנ"ל באל בורג' – לך וחזור, להגיש 10 פעמים תוכניות חדשות ושינויים ואישורים פה ואישורים שם, ובסופו של דבר התשובה שלילית. כנ"ל בבית של מר נזיה יונס, אותו דבר. כלומר הפתרון התכנוני קיים, אפשר למצוא פתרון תכנוני. הבעיה נובעת מהחלטה פוליטית, לא יותר. אין ספק שבדאר אל-חנון ההחלטה פוליטית. שר הפנים חתם על הבקשה לצירוף דאר אל-חנון לערערה, נמצא הפתרון המתאים, אולם השר שנתמנה אחריו קיבל החלטה פוליטית לא לכבד את החלטת השר הקודם. זה המצב. הבעיה לא קשה – נדרשת רק חתימה של השר והוראה. עם קצת רצון טוב ניתן לפתור את הבעיה. אני רוצה להתייחס למספר בעיות. במקרים מסוימים מתנהל הליך תכנוני ויש מירוץ בין ההליך התכנוני ובין צווי ההריסה. למשל בית הבד בברטעה נמצא בהליך תכנוני להיות אזור תעשייה, ואומרים לו כל פעם שבית הבד צריך להיות מוכר כאזור תעשייה, והמקום שבו נמצא בית הבד מיועד לאזור תעשייה, אבל יש צו הריסה. לפני שהליך התכנון המייגע והאיטי ייגמר, יהרסו. לכך יש פתרונות, והיו דברים מעולם – כאשר מוגשות תוכניות מקפיאים את הליכי ההריסה עד שיתבררו התוכניות. באל בורג' מתרחש סיפור מהסרטים כמעט. האזור מיועד לאתרי נופש. החבר'ה של אל בורג', מר חסן בויארת ובני משפחתו, לקחו את העניין ברצינות ובנו אתר נופש כי האזור מתוכנן לאתרי נופש. ושוב אותו סיפור – התוכניות המפורטות לא מתקבלות בשל סיבה כזאת או אחרת. אני סבור שיש כאן החלטה פוליטית. אנחנו מנסים לנתח את החלטות ועדות התכנון אבל לפעמים אי אפשר להבין אותן. כאשר ידוע שהאזור מיועד לאתרי נופש, או ידוע שהאזור מיועד לתעשייה ובכל זאת מוציאים צווי הריסה ומתעקשים על מימושם – זה לגמרי לא ברור. הבעיה בבית של מר נזיה יונס ניתנת לפתרון בצורה מכובדת. המועצה המקומית תומכת בכך, ואף שלחו תוכניות מפורטות. יש מספר בתים בערערה שנמצאים עכשיו בתהליך תכנון וידוע שיהיו חלק מתוכנית המתאר של היישוב. יש הסכמה עקרונית עם ועדות התכנון, ובכל זאת רוצים להרוס. יש גבול לכל תעלול. אני מציע שלא רק נציג את העניין, אלא נדון גם באפשרויות הפעולה. אתמול היתה ישיבה באל בורג' שהשתתפו בה למעלה מ-100 אנשים, כל בעלי הבתים והעסקים נפגשו עם סיעת בל"ד. היה שם חאג' עבד אלרחמן ואנשים מהוועד הציבורי להגנה על הבתים באזור ואדי ערה, כולם היו שם ודנו בעניין. אני רוצה להעביר רק מסר אחד לוועדה – אנשים תולים תקוות רבות בישיבת הוועדה הזאת, שתעזור, שתעצור את הדחפורים ותאפשר למתכננים לגמור את הליכי התכנון. זה עניין פתיר, לא עניין בלתי פתיר. אילו היה עניין בלתי פתיר היו יושבים ומתלבטים מה לעשות, אבל זה עניין פתיר. אחת ההצעות שעלו בישיבה אתמול, שוועדת הפנים והגנת הסביבה תסייר באזור ותראה במו עיניה. לא כולם יודעים מה קורה באל בורג'. כל מי שיראה את המקום לא יהיה לו לב לתמוך בהריסתו. המקום הזה משתלב בנוף ולא נראה מן הכביש. הוא מדורג, ונבנה עם כבוד לסביבה ולנוף הטבעי. יש שם הרבה עצים ולא רואים אותו כמעט מהכביש. חנא סוייד: למה שלא יראו אותו? ג'מאל זחאלקה: כוונתי שהמבנה לא מנקר עניין. הוא נבנה יפה מבחינה תכנונית ומשתלב עם הנוף. קריאה: אם הוא יפה אז לא צריך לכסות אותו בעצים. ג'מאל זחאלקה: כוונתי שהוא נבנה יפה. יש לעתים בנייה לא יפה, מכוערת, אך לא זה המקרה. זאת הערת אגב, לא לגופו של עניין. תושבי ואדי ערה זקוקים לאתרי נופש שישרתו את האזור כולו. הלוואי וירבו אתרי נופש באזור כדי שיעשו בהם פעילויות ולילדים יהיה מה לעשות בקיץ. זה צורך טבעי של האוכלוסייה. מה לעשות שבתוך הישובים עצמם אי אפשר לעשות משהו, וזה טבעי, היום לא בונים אתרי נופש באמצע עיר אלא בצד העיר, וכך עשו כאן. אני מציע שוב שהוועדה תסייר באזור ותשמע את הגורמים המוסמכים. אני מציע שיתקבלו החלטות על הקפאת ההריסות עד לסיור של הוועדה. אתמול שמעתי מספר הצעות. אני מציע שראשי הערים והמועצות יציגו אותן כאן. צריך ליצור מנגנון שימנע את ההריסה ויאפשר הליך של לגליזציה. היו"ר נאדיה חילו: לפני שאני עוברת למציע הרביעי חבר הכנסת חנין, מונח בפניי מכתב ששלח יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ב-8 באוקטובר 2007 לשר הפנים מאיר שטרית. הוא כתב: "... לפני כשנתיים כשכיהנתי כשר הפנים ניסיתי לקדם הסדר לפיו השטח הבנוי של הכפר והשטח הבנוי העתידי יועברו למועצת ערערה. בהצעה תמכו ראש המועצה האזורית מנשה, ראש מועצת ערערה ומשרד הפנים. אלא שההסדר לא בוצע." השר מאיר שטרית ענה למכתבו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. התשובה לא נמצאת בפניי כרגע, אבל בתמצית התשובה שלילית. רצוי לציין את זה. ג'מאל זחאלקה: בתשובת השר שטרית נכתב שמבני דאר אל-חנון לא יכולים להישאר שם "כי זה אזור בעל איכויות נופיות", כאילו באזור עם איכויות נופיות לא יכולים לגור אזרחים. היו"ר נאדיה חילו: אני מבקשת שתנסו לא רק לפרוש בפנינו את הבעיות, התופעה ידועה הרי, אלא גם לנסות להציע פתרונות. אני מניחה שרוב חברי הכנסת שנוכחים בדיון, אם לא כולם, ביקרו באזור ויש בינינו הסכמה, והעובדות ידועות לנו. דב חנין: אני רוצה בכל זאת להתיחס לעוד עניין אחד שלא עלה. לא אחזור על הדברים שאמרו חברי, הם הציגו את הדברים היטב, אבל אני חייב לומר לך גבירתי היושבת-ראש ולעמיתי חברי הכנסת, שלאחר שהייתי באזור הזה ופגשתי את האנשים יצאתי בתחושה קשה מאוד. יש לנו כאן כמה מקרים של הריסות, באל בורג' ובביתו של מר יונס שנמצא על הגבול בין ערה וערערה ובגלל איזו פורמליסטיקה עיוורת ואטומה הבעיה לא נפתרת. יש את המקרה של דאר אל-חנון, שאגיד עליו מספר מילים בהמשך. כל הדוגמאות הללו קפקאיות מאוד ואין שום סיבה תכנונית, אין שום סיבה הגיונית להגיע לצווי הריסה. במקומות אחרים לא פועלים כך. בדיון שהוועדה קיימה לפני כשבועיים נאמר לנו שמדיניות המינהל להגיע להסדרים עם אנשים, ואף הוצגו לנו מסמכים על כך. אני שואל את עצמי, אם המצב כל-כך מטורף האם יש איזה היגיון מאחורי השיגעון? אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש לי תחושה קשה מאוד. אני חש שמאחורי העניין הזה יש רצון להמאיס על אנשים את חייהם. כאשר אדם מתרוצץ ועושה את כל שדורשים ממנו, וגם משקיע כסף רב – במקרה של אל בורג' השקיעו כסף רב בכל ההליכים התכנוניים – וכל פעם מתגלה איזה תירוץ חדש, ואני אומר "תירוץ" כי אין מילה טובה יותר להציג את זה, אני חש שרוצים לתת לאנשים תחושה שבעצם אין שום דרך, ולא יעזור להם אם יגישו בקשות, ולא יועיל להם אם יילכו לפי הספר, תמיד יימצא טריק כזה או אחר שימנע מהם מלהקים את מה שהם מבקשים להקים. התחושה הזאת קשה מאוד, כאשר במקביל אנחנו שומעים את כל הדיבורים הפוליטיים, שחוזרים ונשמעים, על התנתקות מאום אל פחם או העברת ואדי ערה לרשות הפלסטינית. יש כנראה גורמים שהחליטו לתרגם את המדיניות הזאת גם לשפת המעשה בשטח בכדי שאנשים יבינו שמדובר בדברים רציניים. הכיוון הזה מדאיג אותי מאוד. לא אחזור על דברים שנאמרו, אך אני מבקש לומר כמה מילים על דאר אל-חנון. הכביש שנהרס זה דוגמה לרשעות. הרי בכביש הזה אין שום פגיעה, הוא לא פוגע תכנונית. דרך אגב, מי שלא ביקר במקום עשוי לחשוב שמדובר באיזה כביש ארוך של מספר קילומטרים, אבל מדובר ברצועה סלולה של 50-60 מטרים. ג'מאל זחאלקה: ובתוך השטח שלהם. אחמד טיבי: אין מתחתיו מנהרה ואין מעליו גשר. דב חנין: הדבר היחיד שקטע הכביש הקצר הזה עושה, שבחורף הילדים שעוברים בין הבתים לא צריכים לעבור בבוץ. טלב אלסאנע: מה חמור יותר, סלילת הכביש או הריסתו? דב חנין: ההריסה של קטע הכביש מרגיזה ומקוממת, אין לה שום הצדקה. האזור כולו לפי תמ"א 35 מוגדר כאזור איתור של מרקם עירוני. אין שום סיבה לא לאפשר שם בנייה. אומר חבר הכנסת זחאלקה שיש שם איכויות נופיות, אבל איכויות נופיות יכולות להיות גם במרקם עירוני. אנחנו רוצים שגם בעיר יהיו נופים, לא רק בכפרים. אין שום סיבה תכנונית אמיתית לפי התוכניות הקיימות שלא לאשר את המבנים. חייבים לחתוך את הקשר הגורדי הזה. גברתי היושבת-ראש, אני מציע שהוועדה תקבל שלוש החלטות. ראשית, הרעיון שהציע חברי חבר הכנסת זחאלקה מצוין, שוועדת הפנים והגנת הסביבה תצא לסיור מאורגן באזור הזה במהרה, תבקר בכל הישובים ותראה את המבנים. אין תחליף למראה עיניים כדי להבין שלא מדובר כאן על אילו עוולות תכנוניות, אלא בסך הכול על הרצון של אנשים לחיות, זאת העוולה היחידה שמתרחשת שם. שנית, הוועדה צריכה לקבל החלטה חד-משמעית על פנייה לכל גורמי התכנון בבקשה לעצור את כל תוכניות ההריסה עד שיתקיים דיון רציני ומקיף עם כל הגורמים, ובהשתתפות התושבים. דבר שלישי, הוועדה צריכה לפנות בבקשה להשלים מייד את המהלך של העברת הכפר דאר אל-חנון, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורון, על-פי יוזמתו של שר הפנים לשעבר חבר הכנסת אופיר פינס-פז, למועצה המקומית ערערה. יש הסכמה של כל הגורמים המעורבים. הגורם היחיד שמתנגד הוא גורם שלא צריכה להיות לו אמירה בעניין. אם כל הגורמים בשטח מסכימים מדוע שר הפנים צריך להתעקש לייצר בעיה במקום שאף אחד לא רוצה בה? אחמד טיבי: בפרט כאשר הוא דוגל באידיאולוגיה של איחודים. דרך אגב, בנוסף לסיור של הוועדה חשוב ששר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים יבקרו במקום. זה יהיה אפקטיבי. הם אמרו שהם מוכנים לבקר במקום, אבל כדאי שהוועדה תקרא להם לסייר שם. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת סוייד, ואחריו נשמע את נציגי המשרדים ואת ראשי הרשויות והתושבים הנוגעים בדבר. חנא סוייד: תודה גברתי היושבת-ראש. כל האזור של ואדי ערה נמצא בתקופת מעבר מבחינה תכנונית, שלא מצדיקה בשום פנים ואופן הגעה לסוף הדרך ולביצוע צווי הריסה. אני מבקש לפרט. אני מגיע למסקנה שהמניע להוצאת צווי הריסה בפועל אינו דווקא תכנוני. צריך לדעת, האזור כולו נמצא בתקופת מעבר מבחינה תכנונית. תוכנית-אב לכל האזור נמצאת בהכנה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנחל עירון, שלצערי הרב נציגיה לא נמצאים כאן. זאת בעצם הסמכות התכנונית בשטח ואינני יודע מדוע לא שלחה נציגים לישיבה הזאת. תוכניות-האב לרוב הישובים באזור הזה נמצאות עדיין בהכנה ולכן המצב התכנוני של הישובים עדיין לא ברור והכול פתוח. יתכן שכל המבנים שמדובר עליהם ימצאו את פתרונם במסגרת תוכניות-האב. גם מבחינת תחומי השיפוט של הישובים המצב נזיל ובתקופת מעבר. אני יודע שבישוב עין א-סהלה, שהוא חלק מהמועצה המקומית בסמה, שראש הרשות שלה יושב אתנו כאן, מחצית הישוב נמצא בתחום המועצה האזורית מנשה. איך אפשר לדבר על תכנון סופי ובר-קיימא כאשר מחצית הישוב לא נמצאת בתחום המועצה המקומית אלא בתחום המועצה האזורית? כך גם לגבי ביתה של משפחת יונס בערה, שתחום השיפוט עובר ממש ליד הבית, כלומר 20 מטר משם נמצאים כבר בתוך תחום השיפוט של הישוב ואין כל בעיה. אנחנו מדברים על אזור רחב שחיים בו כ-100 אלף תושבים. אין בו שום אזור תעשייה. אם מישהו רוצה לבנות בית בד – והאזור הזה משופע בעצי זית – היכן יוכל לבנות בכל האזור כאשר אין אזורי תעשייה? אני רוצה שמשרד הפנים יענה על השאלות הללו. בהיעדר אזורי תעשייה היכן אפשר לבנות מפעל, או גן שמחות, או אולם אירועים? הבעיה של בתי בד – הרי אין תעשיית מכוניות בוואדי ערה, אלא זה מה שהאנשים רוצים וצריך לספק אזורי תעסוקה שייתנו מענה לפחות לעסקים הקטנים הללו. אולם אנחנו רואים שפועלים בדיוק להיפך, יש שם מספר מועט של עסקים ורוצים דווקא להרוס אותם. תוכנית המתאר המחוזית של האזור, שנקראת תמ"מ 6, נמצאת עדיין בהפקדה והוגשו עליה התנגדויות, לרבות בעניין הרחבת תחומי השיפוט של הישובים, לרבות בעניין הכרה בדאר אל-חנון. מדוע ממהרים כל-כך, עוד לפני שסיימו את תמ"מ 6 ואמרו את האמירה התכנונית הסופית, וכבר עכשיו רוצים להביא את הקץ ולמהר להגיע לסופו של התהליך? בתוכנית המתאר הנוכחית, שנותנת חזות לאזור הזה, עדיין לא נתקבלו החלטות מבחינה תכנונית מקצועית. דנו בהתנגדויות אבל טרם קיבלו החלטות. אני יודע שהרשויות המקומיות שם ממורמרות מאוד מתהליך התכנון. תהליך התכנון "תקוע" בכל הישובים. יושבים כאן חלק מראשי הרשויות. הם ממש זועקים לשמים על שלא מקדמים את התוכניות שהגישו. לוקח 10 שנים לאשר תוכנית מתאר לישוב. ג'מאל זחאלקה: ולפעמים גם 20-25 שנים. תן לי 10 שנים, נעשה חגיגות ... חנא סוייד: 10 שנים זה הרבה זמן להקפיא התפתחות של ישובים. ב-10 שנים הישובים הללו גדלים ב-50%, וכבר 10 שנים תוכניות תקועות. אז איך אנשים יתפתחו? איך יבנו? הרי יש ריבוי טבעי של האוכלוסייה וצריך פתרונות בנייה למגורים, למבני ציבור, לתעשייה, לתעסוקה. לאן האנשים יילכו? לגבי דאר אל-חנון – בדרך כלל אני נוסע בדרכי לירושלים ועובר דרך מודיעין. אני רואה בדרך את מבוא מודיעין, מעלה מודיעין, קדמת מודיעין, מודיעין עילית. שיקראו לדאר אל-חנון "מעלה ערערה", שכך יכנו את הבתים שקיימים שם כבר 100 שנים ויפתרו את הבעיה. מדוע עושים מהעניין הזה בעיה כל-כך גדולה? מודיעין היא עיר חדשה וכבר מסביב לה יש ישובי לוויין: קדמת מודיעין ומבוא מודיעין ומודיעין עילית ומודיעין תחתית. מה זה? מכיוון שמבחינה תכנונית אין כל הצדקה להקיץ את הקץ, אני סבור שיש כאן ניסיון להבעיר את השטח כדי להמאיס את האזור הזה על אזרחי מדינת ישראל. אם יוחלט על הריסת בתים אנשים לא יישבו בחיבוק ידיים. כבר החליטו שלא יהיה שם טיול עבור הדחפורים. ואז יגידו: תראו, אמרנו לכם, האנשים האלה לא צריכים להישאר במדינת ישראל. זה ניסיון להבעיר את השטח. אם הוועדה רוצה לגלות אחריות עליה להגיד את זה, ועליה להצביע על פתרונות. צריכה לצאת מכאן החלטה להקפיא את הריסת המבנים. המצב התכנוני הרי נזיל עדיין ועם אישור התוכניות כל הבעיות הקטנות הללו, שמנסים לבנות עליהן מגדלים, עשויות להיפתר. צריך בינתיים להקפיא את כל הפעילות ההרסנית שמתכוונים לעשות באזור. היו"ר נאדיה חילו: אני מבקשת לקרוא לכם את מכתבו של שר הפנים מאיר שטרית ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אופיר פינס-פז מיום 30 באוקטובר 2007: "סוגיית דאר אל-חנון נדונה במהלך השנים בצורה מעמיקה על-ידי משרד הפנים. דיונים בנושא התקיימו במוסדות התכנון השונים. הן הוועדה המחוזית והן המועצה הארצית דחו את רעיון הקמת ישוב חדש, בעיקר מכיוון שאינו עולה בקנה אחד עם התכנון הארצי והמחוזי. מבני דאר אל-חנון נמצאים בלב שטח פתוח בעל איכויות נופיות. בנוסף, בין ערערה לדאר אל-חנון חוצצת דרך אזורית וכן יער אשר אינם מאפשרים רצף בנוי בין ערערה לדאר אל-חנון. בנוסף, מספר ועדות ממשלתיות (ועדת מרקוביץ, ועדת קהת) דחו את רעיון הפיכת דאר אל-חנון לישוב, דבר שקיבל תמיכה גם בפסיקת בג"ץ. לאור כל האמור לעיל, הפתרון המוצע על-ידי משרד הפנים אינו צירוף שטח דאר אל-חנון לתחום השיפוט של ערערה, אלא למצוא פתרון במעבר להתיישבות ביישובים הסמוכים." אחמד מלחם: עושים צחוק מן האנשים. טלב אלסאנע: אני סבור שהעניין אינו היעדר פתרונות תכנוניים, אלא היעדר רצון לפתור את הבעיות. לדעתי הבעיות במגזר הערבי אינן מקריות, לחלוטין לא. אני מאשים את גורמי התכנון, שיצרו את הבעיה בכוונה תחילה. הם ידעו שאם לא מאפשרים ואם לא מתכננים אנשים יבנו ללא היתר, וסברו כי על-ידי איום של צווי הריסה ימנעו את ההתפתחות הטבעית של האוכלוסייה. צריך קודם כול לתכנן ולתת פתרונות לישובים, לפעול במחשבה תחילה. רק אם יינתנו פתרונות תכנוניים ואחר-כך אנשים יבנו בניגוד לתוכניות, רק אז אפשר להשתמש בצווי הריסה. אבל במגזר הערבי קודם כול הורסים ורק אחר-כך מתחילים לחשוב מה לעשות. יש לנו דוגמאות רבות. אני לא רוצה לדבר על המסגרת הארצית כולה, אבל נסתפק בדוגמאות שאנחנו עדים להן בדאר אל-חנון ובאל בורג' ומשפחת יונס. כל המבנים שבהם מדובר נמצאים במרחב התכנוני של האוכלוסייה הערבית. טבעי מאוד שבאזור הזה יהיה תכנון המיועד לאוכלוסייה הזאת, שייתן מענה לגידול הטבעי, שייתן מענה לתעסוקה ולפרנסה, אך זה לא נעשה. זה לא גזירה מן השמים, אלא עניין של פקיד שצריך לשנות את גבולות השיפוט של הרשות המקומית או את תוכניות המתאר ובכך לפתור את הבעיה. ביקרנו אצל משפחתו של מר נזיה יונס. הבית נמצא ממש על גבול השיפוט של הרשות המקומית, כמה מטרים ממנו. אין צורך לספח אלפי דונמים לתחום השיפוט או לשנות את תוכניות המתאר, אין גם צורך להכשיר ישוב לא מוכר. זה ישוב מוכר, עיר שקיימת, וצריך להרחיב את גבולות השיפוט שלה ותוכניות המתאר ואז לא תהיה בעיה. הפתרון נמצא. הרצון לא נמצא. ביקרנו בדאר אל-חנון. כשלא רוצים לספח אומרים שאין רצף טריטוריאלי. בישובי בסמה לא בכל הישובים יש רצף טריטוריאלי. לשם כך יש גוף כמו מועצות אזוריות. למה מועצות אזוריות מצויות רק במגזר היהודי ואין מועצות אזוריות במגזר הערבי? בשל שיקול של קרקעות, שיקול גיאוגרפי. אם לא רוצים לספח לישוב ערבי, שמענו שאפשר לספח למועצה אזורית יהודית, כמו שקורה בוואדי סלמה ובעין חוואלד. יש ישובים ערבים רבים שכלולים במסגרת מועצות אזוריות יהודיות ואז מקבלים שירותים וגם משתתפים בבחירות. הפתרון קיים. הרצון לא קיים. אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת חנא סוייד. ראשית, כל סוגיית התכנון במגזר הערבי פוליטית. שנית, יש מי שעומד מאחורי העלאת הנושא לסדר היום דווקא עכשיו, כאשר על סדר היום עומד הדיון בתוכנית המתאר המחוזית 6 שאמורה לתת מענה להתפתחות של האוכלוסייה בתכנון העתידי במסגרת תוכנית מתאר ארצית 35. במקום לדון בדרך לפתרון הבעיה עכשיו מעלים את סוגיית ההריסה. הדוגמה הכי קלאסית להיעדר היגיון, לטפשות ולרשעות היא הריסת הכביש. אין בזה שום היגיון, שום תכלית, אבל זה אומר הרבה על התפיסה והגישה. הוועדה הזאת צריכה לא להסתפק אך ורק בדיון ולחשוב שבכך מיצתה את הנושא, אלא זה צריך להיות תחילת דיון כדי למצוא פתרון. קמו מספר ועדות, ועדת מרקוביץ ואחר-כך עוד מספר ועדות, במטרה להציג פתרונות. אפשר היום להציף את הסוגייה על-ידי גורמי התכנון ולהציג פתרון. אפשר במסגרת תוכנית מתאר מחוזית לתת מענה שישתלב בתכנון הכולל. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה. רשות הדיבור למר דוד יונה, ממונה הפיקוח במחוז חיפה במשרד הפנים. שמענו את תיאור הבעיה. דברים רבים תלויים במשרד הפנים, גם בהחלטות קודמות. השאלה מה אתם מציעים היום באופן אפקטיבי לפתרון הבעיה, בהתחשב בכל מה שנאמר כאן על-ידי חברי הכנסת וההצעות שהועלו. בבקשה. דוד יונה: אני מייצג את הפן האכיפתי. אני לא עוסק בפן התכנוני. היו"ר נאדיה חילו: אין כאן נציג של לשכת שר הפנים, מהמשרד הראשי? הוועדה מוחה על כך שבסוגייה כל-כך רצינית, שיש בה סכנה, כפי שנאמר כאן – זה לא עניין רק של בית אחד או שניים, אלא יכול להוות ניצוץ שיתפשט ויהיו לו השלכות קשות, שכולנו לא רוצים בהן בימים האלה – משרד הפנים לא שלח נציג שיוכל לענות ולהתייחס לסוגיות שהועלו בוועדה. חנא סוייד: מישהו שיתייחס להיבטים התכנוניים, לא רק ההרסניים. היו"ר נאדיה חילו: בהחלט, להתייחס לפתרונות. טלב אלסאנע: מתייחסים כאילו סוגיית הבנייה במגזר הערבי נוגעת רק להריסה, לכן שלחו את הנציג הרלוונטי. הפתרון היחיד שהמדינה מציעה – להרוס. אין פתרון של הכשרה. מסרסים את הדיון כי אין מי שייתן מענה. היו"ר נאדיה חילו: הוועדה הזאת דנה לא פעם בסוגיות של הריסות. כל פעם השמות שונים, האזור מתחלף, אבל הבעיה דומה ולא מתחלפת. לדעתי משרד הפנים היה חייב לשלוח לכאן אדם מוסמך שישמע את הטענות ואת ההתייחסויות של חברי הכנסת, שכולם ביקרו באזור ודיברו עם התושבים. הוועדה הזאת באה לא רק לדון ולהציג את הבעיות על השולחן, אלא מטרתנו לסייע להגיע לפתרונות, ואין כמו הסוגייה הזאת שמדאיגה היום את האוכלוסייה בכלל, ואת תושבי האזור בפרט. דוד יונה: אתחיל לענות לא על-פי סדר החשיבות של הנושאים שהועלו. אשתדל לתת מענה אחד לאחד על המבנים שמיועדים להריסה. צריך לזכור שבדאר אל-חנון חי מספר בודד של משפחות. כל ההחלטות התכנוניות עד היום, כולל במועצה הארצית, בבקשה להכיר במקום הזה כישוב נדחו, וכך גן בוועדת ערר ברמה העליונה שדנה בנושא הזה ודחתה את הבקשה להכיר במקום כישוב. היו"ר נאדיה חילו: למה? חנא סוייד: האם אדוני יודע שיש הרבה מִצְפִּים וקיבוצים שיש בהם אוכלוסייה קטנה אף יותר מאשר בישוב דאר אל-חנון? טלב אלסאנע: יש ישובים ריקים לחלוטין. היו"ר נאדיה חילו: ברור שאין לו את כל התשובות, אבל הוא יכול לומר מה שהוא יודע. חנא סוייד: הוא ציין שבדאר אל-חנון יש מספר מועט של בניינים. ידוע לכולנו שבמצפים רבים יש הרבה פחות תושבים. יוסי ביילין: מדובר על סיפוח דאר אל-חנון לערערה. התנגדו שהוא יוכר כישוב נפרד, אבל את זה אפשר לפתור. היו"ר נאדיה חילו: אני מבקשת לאפשר למר יונה, גם אם הדברים לא מקובלים על חלק מן הנוכחים, להגיד את דבריו. דוד יונה: לפני מספר שנים התנהל משא ומתן בין המשפחות הבודדות שנשארו בדאר אל-חנון ובין מינהל מקרקעי ישראל על התפנוּת. עד לפני מספר שנים התפנו מחצית מן המשפחות וקיבלו פיצויים. מלחם מלחם: מבקשים לעשות להם טרנספר. חסין אבו חסין: נאמרים דברים לא מדויקים. אני לא רוצה שהוא יזין את הוועדה בשטויות. אני מייצג את התושבים. היו"ר נאדיה חילו: אאפשר לך לדבר בהמשך הדיון. דוד יונה: היה משא ומתן וחלק מן האנשים התפנה וקיבל פיצויים וקרקעות חלופיות והם בנו את ביתם בישובים בסביבה. המהלך הזה נקטע בשל סיבות שונות. יש לציין שבשנת 2003 הגישו תושבי דאר אל-חנון בקשות לחיבור לחשמל, ונדחו. הם הגישו עתירה לבג"ץ ובג"ץ דן בבקשות. היו"ר נאדיה חילו: מדוע חברת החשמל דחתה את הבקשה לחיבורם לרשת החשמל? ג'מאל זחאלקה: חברת החשמל כותבת שלא הוגשו בקשות אפילו. דוד יונה: הם יכולים להגיד מה שירצו. ג'מאל זחאלקה: כך העניינים מתנהלים. דוד יונה: תסכים אתי שלא סתם מגישים עתירה לבג"ץ. חנא סוייד: מדוע חרשו את הכביש? האם רוצים לנטוע שם משהו או לזרוע? קריאה: אסור להגיד שזה כביש. זה חצר. חנא סוייד: אבל מה הקשר? נניח שאין חשמל, בסדר, אבל למה חרשו את הכביש? טלב אלסאנע: היה צו הריסה על הכביש? שיפוטי או מנהלי? חנא סוייד: שאלתי ואני מבקש לקבל תשובה, למה חרשו את הכביש? אין שטחים חקלאיים במדינה? אין אדמות בור שלא מטפלים בהם? זהו, התבייתו על הכביש הזה? מה יש לכם שם? היו"ר נאדיה חילו: חברת החשמל אומרת שלשכונה הזאת אין מעמד סטטוטורי ולכן "מעולם לא הוזמן בחברתנו חיבור חשמל לבתים בשכונה". זה בניגוד לאישורים שנמצאים ברשות האנשים. חברת החשמל אומרת שלא קיבלה מהוועדה לתכנון ובנייה הודעה על הריסת מבנים בוואדי ערה. יש קצת סתירות בין מה שאתה אומר ומה שהם אומרים. אני כמובן לא אומרת מי צודק, אבל לפניי מונח המכתב הפורמלי של חברת החשמל. דוד יונה: אם אנשים מגישים עתירה לבג"ץ כי לא רוצים לחבר אותם לרשת החשמל, זה אומר שהם הגישו בקשות. חנא סוייד: נעזוב את החשמל, אבל למה חרשתם את הכביש? למי הכביש הזה הפריע? היו"ר נאדיה חילו: בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת סוייד על הריסת הכביש, הבג"ץ נתן ארכה לקבלת החלטה אחרת בטווח הזמן הזה. מדוע לא חיכיתם? הרסתם את הכביש בטווח הזמן שניתן לחיפוש פתרונות אחרים. דוד יונה: על איזה החלטה של בג"ץ את מדברת? היו"ר נאדיה חילו: היתה החלטה של בית-המשפט שעיכבה את הליך ההריסה, ובטווח הזמן הזה הכביש נהרס. דוד יונה: אני מבקש שתתנו לי לענות. מה שלא תבינו אני אפרט על-פי הידוע לי. אם לא אדע, אגיד שאני לא יודע, לא אתבייש. באשר להריסת הכביש – הכביש נבנה בשנת 2001 והוצא לו צו הריסה מסודר. העניין נדון בבתי-המשפט. בזמנו קבע בית-המשפט השלום שדרך זה לא מבנה ולכן ביטל את הצו. הפרקליטות ערערה לבית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט המחוזי קבע חד וחלק שהדרך שנבנתה מחייבת היתר על-פי חוק והוציא צו הריסה. הצו הזה נכנס לתוקף רק בחודש יולי 2007, לפני כן היו עיכובים. לא היה שום עיכוב מטעם בית-המשפט לאי-ביצוע צו ההריסה. ביקשו לעכב אחרי שהדרך נהרסה כבר. הדרך נהרסה ב-2:30 לפנות בוקר. חסין אבו חסין: או שאתה לא יודע, או שאתה מזין את הוועדה באי-אמת. היו"ר נאדיה חילו: אני מחזיקה בידי החלטה של בית-המשפט השלום, שקובע שעד להחלטה אחרת יעוכב צו ההריסה. אה, אני מבינה שזה על ביתו של מר יונס. דוד יונה: ההריסה בוצעה בשעה 2:30 בלילה והבקשה הוגשה באותו יום לבית-המשפט. בית-המשפט לא עובד ב-2:30 בלילה, כלומר לא היה עיכוב של הצו. מי שרוצה, שיבדוק אותי. אחמד מלחם: למה בשעה 2:30 בלילה להקים ילדים מהמיטה ולזרוק אותם? חנא סוייד: למה בכלל? דוד יונה: באשר לאל בורג' – כל צווי ההריסה שהוצאנו כוועדה המחוזית או כפיקוח ארצי לא ניתנו למי שבנה בגרעין בתוך הכפר, אלא בעיקר על הפרות בוטות ביותר. בל נשכח, אחרי אסון ורסאי היתה החלטה לטפל בגני אירועים ביד קשה, וגני האירועים מטופלים לא רק במגזר הערבי. טלב אלסאנע: אתם פועלים מתוך דאגה לאוכלוסייה ... דוד יונה: אני יכול להביא נתונים – במגזר היהודי ידנו קשה יותר. בשבוע שעבר נהרס במלואו גן אירועים בפרדס חנה. חנא סוייד: בפרדס חנה יש עוד מספר גני אירועים, ואילו כאן יש גן אירועים אחד. ג'מאל זחאלקה: יש בעיה בטיחותית במבנה באל בורג'? דוד יונה: גן אירועים נבנה על קרקע חקלאית, ללא היתרים והפר צווים על ימין ועל שמאל. הצו יצא כבר מהחרישה הראשונה שם. אי אפשר להגיד שלא נאכוף את החוק. כל המקרים שאנו מטפלים בהם בוואדי ערה נוגעים להפרות בוטות בצורה בלתי רגילה, ואני יכול לעבור שמית בית-בית, איש-איש. חנא סוייד: למה אתם לא משאירים את זה לידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה? כי אתם קשים יותר? דוד יונה: יש מקומות בהם ההפרות בוטות במיוחד ואז אנחנו לוקחים פיקוד. היו"ר אופיר פינס-פז: חבר הכנסת סוייד יודע את התשובה כי בעבר היה יושב-ראש ועדה מקומית. דוד יונה: הוועדה המקומית בעירון מתפקדת, וזה בלשון המעטה, לא לטעמי. נאדיה חילו: תודה רבה למר דוד יונה. אנחנו חייבים לסיים בשעה 11:15 ואנחנו רוצים לשמוע עוד מספר דוברים. אני מבקשת שתנסו להתמקד בפתרונות. הבעיה ידועה וכבר פורטה לפרטי פרטים. תאוופיק ג'בארין: לא שמענו מה הם מתכוונים לעשות. נאדיה חילו: מר יונה לא דיבר על כך. הוא אמר מה שהיה לו להגיד. לא נכריח אותו להגיד מה שלא התכוון. אז אנחנו נמליץ מה לעשות. ריאד כבהא: חשוב לנו לשמוע את המשך דבריו של מר דוד יונה, מה הם מתכוונים לעשות בעתיד. דוד יונה: אני הזרוע הביצועית. אתם חברי הכנסת שלחתם אותי לבצע את החוק. אתם חוקקתם את החוקים. טלב אלסאנע: לא שלחנו אותך להרוס את הבתים הללו. נילי ברוך: אני מתכננת ערים ומייצגת את עמותת "במקום". ראוי היה שגורמי התכנון במשרד הפנים ישתתפו בדיון. התשובה ששלח השר שטרית לחבר הכנסת אופיר פינס-פז העלתה נימוקים תכנוניים מדוע לא להכיר בדאר אל-חנון. היו"ר אופיר פינס-פז: ידוע לכם שזה שינוי מדיניות מהתקופה שהייתי שר הפנים. התכוונתי להכיר בישוב דאר אל-חנון. נילי ברוך: בשל אותם נימוקים תכנוניים אנחנו יכולים להראות שאפשר דווקא להכיר בדאר אל-חנון כשכונה של ערערה, וזה פשוט מאוד. זה לא סותר את תמ"א 35, ואפילו לא סותר את המדיניות שנקבעה בתמ"מ 6. יש מקום לרכז ביחד את גורמי התכנון כדי לקדם את הטיפול בדאר אל-חנון. חנא סוייד: טוענים שדאר אל-חנון פוגעת בסביבה. אני רוצה לציין שבמרחק מאות מטרים משם יש מחצבה, אתר מגעיל שפוגע מאוד בסביבה. טלב אלסאנע: תלוי מי הבעלים שם. מלחם מלחם: והמחצבה מסוכנת. חסין אבו חסין: היה לי הכבוד להופיע בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה פעמיים או שלוש פעמים. הופעתי בפני הוועדה הזאת לפני 5 שנים, גם אז בדיון על דאר אל-חנון. באותו דיון ב-4 ביוני 2002 קיבלה הוועדה הנכבדה החלטות שאצטט בפניכם, ואני מחזיק בידי את הפרוטוקול: "מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות בקשה לדיון מהיר בנושא דאר אל-חנון: הוועדה קוראת לרשויות התכנון והבנייה לדון בהקדם בתוכנית המתאר המעודכנת של הכפר דאר אל-חנון, לפעול לאישורה ולהענקת מעמד חוקי לכפר עד להענקת מעמד של קבע. הוועדה קוראת לרשויות לספק את כל השירותים הבסיסיים המגיעים לכל אזרח, ובכלל זה אספקת חשמל והצרכים הנוספים המגיעים על-פי חוק." זאת החלטת הוועדה הנכבדה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז בעת היותו שר הפנים קיבל החלטה להכיר בישוב. נאדיה חילו: הזכרנו את זה. הזכרנו גם שהוא פנה לאחרונה אל שר הפנים הנוכחי ודיברנו על תגובתו של שר הפנים. חסין אבו חסין: בעקבות אותה החלטה יזמנו תוכנית שהוגשה לוועדה המחוזית ולמועצה הארצית לתכנון ובנייה. מנכ"ל משרד הפנים החליט להכיר ביישוב ולקדם את התוכנית הזאת בתנאי אחד, מאחר והמועצה האזורית מנשה לא מוכנה לספק לשטח הזה שירותים, אם מועצת ערערה מוכנה לקבל אותו אליה ולספק לו שירותים התוכנית תצא אל הפועל. ואכן מר אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה, ומר מרזוק, ראש המועצה המקומית ערערה, חתמו על הסכם. אבל כאשר זה הגיע למנהל התכנון, הוא עיכב הכול. הוא אמר: "עם כל הכבוד, היום יש שר אחד ומחר יהיה שר אחר. אני מחליט." ועל כן העסק הזה נתקע. מר דוד יונה אומר, ובצדק: מה אתם רוצים ממני? אני מבצע החלטות של המדינה. בזמנו ועדת מרקוביץ החליטה לגבי דאר אל-חנון ואל-עריאן שיש לפנות את התושבים. הופעתי בוועדה הזאת בדיון על אל-עריאן לפני 15 שנים והוועדה הנכבדה הזאת המליצה לשר הפנים דרעי שהתוכנית תאושר והיישוב יוכר. התוכנית של אל-עריאן אושרה כבר ב-1992 והאנשים בונים כיום כחוק, לא מטרטרים אותם בבתי-המשפט. מה אנחנו מבקשים בסך הכול לגבי דאר אל-חנון? ברשותכם, מה כל הסיפור שאנחנו מספרים כאן על כפר לא מוכר? מי צריך להכיר בהם בכלל? אני מחזיק בידי מפה של המתחם עליו מדובר. ואדי ערה שרוע ישובים קטנים: עין א-סהלה, אל-עריאן, עארה, ערערה, עין אל-זיתוני, אום אל פחם, עין איבראהים. אני לא מבין מדוע דאר אל-חנון לא מוכר ואילו עין אל-זיתוני כן מוכר. אני לא מבין מדוע ברטעה מוכר וח'ירבת ברטעה מוכר ואילו דאר אל-חנון לא מוכר. אגיד לכם למה – כי עין אל-זיתוני נמצאת בתחום הישוב אום אל פחם, ואום אל פחם דאגה להכין תוכנית ולא התייחסה אל עין אל-זיתוני כיישוב לא מוכר, ואילו דאר אל-חנון גדולה יותר מעין אל-זיתוני, אל-מועלקה גדולה יותר מעין-אל זיתוני. מדוע השכונות הללו הוכרו כולן ודווקא דאר אל-חנון לא מוכרת? היו"ר נאדיה חילו: ברור שלא אנחנו צריכים לתת תשובות, והמתכננים לא נמצאים כאן. חסין אבו חסין: אנחנו מבקשים בסך הכול שתושבי דאר אל-חנון יסופחו לערערה כדי שיוכלו לקבל שירותים. זאת חלקה 25 וזה הכביש המוביל לדאר אל-חנון. אני לא יודע איזה היגיון יש בהריסת קטע הכביש הזה. מה יצא לכם מזה? הרגשתם טוב? לא יכלתם לחכות עוד חודש-חודשיים? חלקה 25 היא אדמה פרטית שלנו, אבל כנראה כרישי נדל"ן לוטשים עיניהם למקום הזה ורוצים לקחת את האדמה. האם חסרים לנו פליטים? אתם רוצים לעקור את התושבים הללו מאדמתם? לשם מה? מה ייצא מזה? הוועדה הזאת צריכה לקבל החלטה להמליץ בפני שר הפנים להכיר בישוב דאר אל-חנון. כאשר הייתי במשרד הפנים נאמר לי דבר פשוט: השר החליט? אז מה, אנחנו הפקידים מחליטים. באשר לאום אל פחם, סידרנו את כל ענייני התכנון והבנייה בעיר אום אל פחם, הכול, אין הריסות, מלבד מספר מבנים צמודי דופן לשכונת עין איבראהים. זאת שכונת עין איבראהים. יש כאן 20 מבנים. מדוע לא יפתרו את הבעיה הזאת? אומרים: כי ניתנו פסקי-דין. שופט פוסק פסק-דין כי אין היתר. למה? כי לא נותנים לנו היתרים. תודה רבה. דוד יונה: אולי כי הבתים נמצאים מחוץ לתחום התכנון של העיר אום אל פחם. היו"ר נאדיה חילו: רשות הדיבור ליושב-ראש הוועד העממי של תושבי ואדי ערה. לא נוכל לשמוע את כל התושבים כי הזמן שלנו קצר אז אני מבקשת שתנסה לייצג אותם. אחמד מלחם: השיח' האשם עבד אלרחמן ימשיך את דברי. הוא יושב-ראש הוועד העממי. אני רכז הוועד, יש לי תפקיד צנוע יותר. המועצה האזורית מנשה צמודה לאום אל פחם, מעבר לשני כבישים ראשיים, וכלולים בה מספר ישובים קטנים. הישוב דאר אל-חנון יכול להיכלל בתחום השיפוט של מועצת ערערה או שישאירו אותו בתחום השיפוט של המועצה האזורית מנשה. צריך לתת לדאר אל-חנון אישור כישוב קיים ולצרף אותו לערערה או למנשה. אברהים ושאח: וערערה מסכימה לכך. אחמד מלחם: אין לנו בעיה עם זה, אבל אנחנו חוששים מהמדיניות - - - יוסי ביילין: אבל ההעדפה לערערה, נכון? אז למה לחזור למועצה האזורית מנשה? עד שהוצאנו את הישוב משם, אחרי שכולנו התערבנו. אחמד מלחם: אנחנו מוכנים לקבל כל פתרון שישאיר את הישוב במקומו, אפילו להשאיר את דאר אל-חנון ואת מאגד' במועצה האזורית מנשה. קריאה: הנותן מסכים, והמקבל מסכים. היו"ר נאדיה חילו: רשות הדיבור לראש עיריית אום אל פחם, מר האשם עבד אלרחמן, בבקשה. האשם עבד אלרחמן: מאז התחלת המשבר בוואדי ערה, אני חייב לציין למרות ששר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים לא נוכחים כאן וגם נציגי משרד הביטחון לא נוכחים כאן, התייחסותם לראשי הערים ולוועדה העממית היתה חיובית, היענות חיובית למפגשים לפחות, וזה חשוב. הייתי שמח מאוד אילו היו משתתפים בישיבה הזאת ושומעים את העמדות השונות. לאחר המשבר הזה המסר שלנו ברור. חייבים ללמוד ממה שקרה באירועי אוקטובר 2000, וחייבים ללמוד ממה שקרה ב... . צריך לשבת ולדבר ולחפש פתרונות. לקחנו את העניינים לידיים וניהלנו את המשבר בצורה אחראית, באחריות מלאה. זאת אחריותנו כראשי רשויות וגם כתושבים ואזרחים שאכפת להם וכואב להם. הכאב הזה חייב להגיע לאוזני כל מקבלי ההחלטות, שישמעו אותנו. מר דוד יונה יכול להסביר על אלף עבירות על החוק, ואנחנו לא מזדהים עם מי שעובר על החוק, אנחנו לא מזדהים עם עבריינים שעוברים על חוק התכנון והבנייה, אבל אנחנו מבקשים גם שקודם כול כולם יבינו שאנחנו לא רוצים לעבור על החוק, אבל החיים חזקים יותר מכל מדיניות של חוק כזה או אחר. אנחנו רוצים לפעול על-פי החוק. תנו לנו את הכלים לפעול לפי החוק, משמע: תוכנית מתאר, תוכניות מפורטות ויכולת לקבל החלטות. כראש עיריית אום אל פחם אוכל לספר לכם על העוול, על ההתמרמרות, על הסבל, על כך שכל התוכניות שאני מגיש נתקעות עם מתכנן פה ומתכנן שם, אדם שאין לו ראש סביר ופשוט מאוד לא מבין. אני אישית עומד מול אוכלוסייה של 60,000 תושבים ולצערי אין לי תשובות לתוכניות, אין לי תשובות למוסדות, אין לי תשובות, אין לי, אין לי, אין לי, ואני הזרוע של השלטון המרכזי. אנחנו במצוקה, הצעירים במצוקה, העיריות במצוקה, הרשויות במצוקה, האנשים במצוקה. כל הזמן שומעים רק על אכיפה ואכיפה ואכיפה. אני בעד אכיפה, אבל תנו לי לפחות את הכלים לקדם את התכנון לפני שתאכפו עליי. כבר 4 שנים אנחנו בונים בוואדי ערה, בונים יחסים עם רשויות מקומיות ערביות ויהודיות, בונים תוכניות, בונים גשרים, בונים יחסים, ופתאום בהחלטה אחת רוצים להרוס לנו ארבע שנים של עשייה. חנא סוייד: אל תגיד שאתם בונים גשרים, שלא יבואו חס וחלילה להרוס אותם. אתה מדבר על גשרים של קשרים. האשם עבד אלרחמן: אני מדבר על תהליך של חיים. אנחנו רוצים שבוואדי ערה יהיה אזור תעשייה, יהיה אזור תיירות, יהיו מוסדות חינוך, יהיו בתי-חולים, שיבואו אנשים. אנחנו לא רוצים שתהיה רק ואדי ערה של הימים ההם. במשך 4 שנים אני וכל ראשי הרשויות המקומיות וכל אנשי הציבור פועלים בנחישות. הקמנו פורום של ראשי הרשויות המקומיות הערביות והיהודיות, אני יושב-ראש הפורום הזה. עד שהגענו למצב הזה, פשוט מאוד בטמטום אחד יכולים להרוס את כל שעשינו. אנחנו בונים והם הורסים. אני לא מדבר כאן על עברייני חוק. כפי שאמרו החברים, כל מה שנבנה באזור שלנו ניתן לפתרון. די לנו בנאומים, מרוב נאומים בשבוע האחרון אני כבר צרוד. אני מקווה שמישהו מחברי הכנסת ישמע. אנחנו כואבים. במשך 4 שנים אנחנו עושים עבודה יום ולילה, משרתים את הציבור, ופשוט מאוד מישהו שיושב במשרד מחליט החלטה שעשויה להרוס את כל החיים שלנו. אני מבקש שהוועדה תסייר באזור שלנו כדי שתוכלו לשמוע אותנו בפירוט ולראות במו עיניכם את הדברים. מי ששומע ורואה ירגיש אותנו טוב יותר. אני מציע שתקום ועדה שמטרתה לחפש פתרונות, ולא לחפש רק איך להרוס. היו"ר נאדיה חילו: זה ייכלל בהחלטת הסיכום של הישיבה. אנחנו נאלצים לסיים את הישיבה כי אמורה להתקיים כאן ישיבה נוספת. אני מתנצלת בפני מי שלא הספיק לדבר, אבל בהחלט מיצינו את הנושא. מוחמד בויראת: האם מר דוד יונה מהוועדה המחוזית בחיפה הוא התשובה לכל הבעיות שהתעוררו באזור? משרד הפנים הוא הכתובת לשאלות שלנו. היו"ר נאדיה חילו: הצעתי שהוועדה תפנה למשרד הפנים. כיושבת-ראש הדיון הזה מחיתי על כך שמשרד הפנים לא שלח לכאן נציגים מוסמכים שיוכלו להשיב לנו תשובות. אני סבורה שזה זלזול בסוגייה שמדאיגה את כל האוכלוסייה הערבית. ביקשתי לפנות למשרד הפנים במחאה על כך שלא שלח לכאן נציגים. תאוופיק ג'בארין: אפשר לקבוע ישיבה נוספת ולחייב אותם להגיע לכאן. היו"ר נאדיה חילו: אני מבקשת לסכם את הדיון. 1) ועדת הפנים והגנת הסביבה שמעה בדאגה רבה על היוזמה להריסת הבתים המתוכננת באזור ואדי ערה. הוועדה קובעת כי יש דחיפות רבה לקיים דיון כולל על סוגיות התכנון והבנייה בקרב האוכלוסייה הערבית. הוועדה קוראת להקפיא את כל מהלכי ההריסה באזור, לפחות עד לקיום דיון כולל על האזור. 2) הוועדה קובעת כי אין כל מניעה תכנונית אמיתית – לפחות על-פי הדברים שהובאו בפנינו – למדיניות שתאפשר בנייה לפי צורכי האוכלוסייה באזור ואדי ערה, אזור המוגדר כאזור איתור עירוני לפי תוכניות המתאר הקיימות. הוועדה קוראת למוסדות התכנון להתאים את התנהגותם למדיניות זו. 3) אני ממליצה שהוועדה תסייר בהקדם באזור ואדי ערה כדי לראות מקרוב את כל מה שתיארו כאן. 4) הוועדה קוראת לשר הפנים להשלים במהירות את העברת דאר אל-חנון לתחומי המועצה המקומית ערערה, בהתאם להחלטות קודמות של שר הפנים, כך שהמקום יוכר כשכונה של ערערה. תאוופיק ג'בארין: אני מציע להוסיף עוד המלצה. נבקש לאכוף על הנציגים של משרד הפנים להופיע בפני הוועדה. היו"ר נאדיה חילו: לצערי אנחנו לא יכולים לאכוף את זה. הוועדה יכולה לקרוא, יכולה לבקש, אבל אין לנו כלים לאכוף. תודה רבה. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 11:20