פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 51
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"ז בכסלו התשס"ח (27 בנובמבר, 2007), שעה 13:20
סדר היום: 1. השלכות שביתת המורים המתמשכת על התלמידים
נכחו:
חברי הוועדה: נאדיה חילו – היו"ר
שמואל הלפרט
מוזמנים: יפה פס - מנהלת האגף לחינוך על יסודי, משרד החינוך
חנה שדמי - מנהלת שפ"י, משרד החינוך
אילנית זווילי - דוברות, משרד החינוך
אפרת וולך - מפקחת במחלקת נוער, המטה הארצי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
אשר כהן - מורה בקיבוץ יבנה, מטה מאבק המורים
גילה דוד - מורה בבי"ס תל"י בית חינוך, מטה מאבק המורים
שגיא טובים - מועצת התלמידים הארצית
שחף סדן - מועצת התלמידים הארצית
הדס טרספולסקי - תלמידה בבי"ס פלך בירושלים
יונתן האווארד - תלמיד בבי"ס הרטמן
ילנה רומנובסקי - תלמידה, עמותת "קו הזינוק"
גל סלומקה - תלמידה, עמותת "קו הזינוק"
גלית ינובסקי - אמא לתלמידות בבי"ס פלך בירושלים
אתי בנימין - יו"ר הוועדה לביטחון ובטיחות, פורום ועדי הורים ישוביים, ארגון ההורים הארצי
אבי גור - בריאות התלמיד, ארגון ההורים הארצי
עפרה דונסקי - משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים
גאול דונסקי - הסתדרות המורים
אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, מרכז השלטון המקומי
עו"ד נועה ברודסקי-לוי - הלשכה המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד
יעל חייט - המחלקה לנוער, החברה למתנ"סים
כפיר רייך - מנהל מגדלור בית ים, על"ם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
רינה יצחקי - דוברת הוועד הישראלי למען יוניס"ף
מנהלת הוועדה: רחל סעדה
רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת
השלכות שביתת המורים המתמשכת על התלמידים
היו"ר נאדיה חילו:
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. בחרתי היום לקיים ישיבה מיוחדת מאוד וממוקדת בכנסת. מאז פרצה שביתת המורים התקיימו הרבה מאוד ישיבות בוועדת החינוך ובוועדות אחרות, והייתי שותפה לאותן ישיבות, אולם שם דנו בעיקר בשביתה ובהשלכות שלה על המורים, בהסכמים, בדרישות של ארגון המורים מול ההסכמות של משרד האוצר. הדיונים התקיימו עם שר האוצר ושרת החינוך, עם כולם. חשוב לדון בזה וחשוב להמליץ. אולם מה שלא נדון דיו במהלך כל ימי השביתה, ולצערי גם לא בתקשורת או בהתבטאויות בהפגנה, לא ניתן די משקל להשלכה של השביתה על התלמידים ועל מה שקורה להם בימים אלה.
נדלק אצלי אור אדום בעניין הזה לאחר שבשבוע שעבר התקיים היום הבין-לאומי לזכויות הילד ולרגל האירוע כינסתי כאן נציגים של תלמידים מבתי-ספר שונים. בשיחה לא פורמלית עם מספר תלמידים נודע לי שיש תופעה, שלא הייתי מודעת לה, שחלק מהתלמידים התחילו לעבוד ושוקלים לא לחזור ללימודים. מישהו מהתלמידים אמר לי שהוא מכיר חבר שנקלט בשוק העבודה וכנראה לא יחזור ללימודים. זה הדליק אצלי נורה אדומה בוהקת. אני מניחה שזאת לא ההשלכה היחידה של השביתה. בשתי ישיבות שהשתתפתי בהן לאחר מכן, גם בוועדת החינוך וגם בסיעת העבודה שדנה בעניין הזה בנוכחות שרת החינוך, הצבעתי במלוא החומרה על התופעה הזאת. אמרתי שבעיניי תופעת הנשירה, הגלויה והסמויה, חמורה מאוד-מאוד ולא ניתן לה די דגש ומשקל.
החלטתי ליזום את הדיון היום כדי לשמוע גם את הגורמים המטפלים, אנשי המקצוע, ואת נציגי ההורים, אבל בעיקר את נציגי התלמידים. אתם נמצאים בשטח יותר מאתנו. לאור הקשרים שלכם עם החברים והחברות בוודאי תוכלו להזין אותנו במידע כן על ההשלכות החמורות מאוד של השביתה.
הצבעתי רק על תופעה אחת ולא על תופעות נוספות שאולי יתחילו להתגלות מאוחר יותר, כמו למשל הנזקים לבחינות הבגרות. הפניתי שאלה למשטרה על מספר התיקים שנפתחו לבני נוער, האם נתקלים בתופעות של שוטטות ואלימות או של שתיית אלכוהול. רק שלשום לצערנו שמענו על אסון בעקבות השתכרות. אנחנו שומעים על התופעה כשהיא מגיעה למעין שיא. כל מי שנוהג במכונית יכול לראות, גם בלי לדעת את המספרים, אם מסתכל סביבו – לא כולם מסתכלים, אבל אני שמה לב ומסתכלת – את מה שקורה בהתנהגות של שעות הפנאי. "שעות פנאי" זה מושג חיובי, אבל כששעות הפנאי ממושכות מדי ללא שום תוכן, כאשר באופק לצערי לא נראה סיום השביתה מתגלות תופעות לא רצויות.
אנחנו מתקרבים ליום ה-50 לשביתה, ועם החופש הגדול התלמידים נמצאים כבר כמעט 6 חודשים מחוץ למערכת, החל מאמצע חודש יוני. מדובר על אוכלוסיית התלמידים בכיתות ז'-יב', שמונה 600,000 תלמידים. בכל שכבת גיל לומדים כ-100,000 תלמידים.
אלה נערים ונערות בגיל ההתבגרות, על כל המשמעויות שנובעות מכך, על הנתונים האישיים בגיל הזה, ועל משקלה הגדול יותר של קבוצת בני הגיל וההשלכות של הקשר הזה. אנחנו מדברים על היעדר פיקוח הורי בשכבת הגיל הזאת, על היעדר פיקוח חברתי, על חוסר-מעש וחוסר-ודאות.
אם החברה היתה יודעת מראש שהשביתה תימשך כך וכך ימים, או אם ידעו מתי תסתיים אולי זה היה עוזר לתלמידים ולמערכות לנסות להתארגן, להחליט איך לגשת לימים האלה ולחשוב איך למלא אותם, אבל אי-הוודאות מכביד מאוד ויוצר תופעות שליליות.
בדיון זה, גם אם המוקד שלי על ההשלכות השליליות על התלמידים, אינני יכולה שלא להזכיר שמדובר גם ב-41,000 מורים שחברים בארגון המורים השובת. לפי הערכה ונתונים שיש לי, כ-60% מכלל התלמידים בחינוך העל-יסודי אינם לומדים בגלל השביתה. שמענו על ניסיונות פה ושם, אבל לצורך הדיון אני לא מחשיבה את ה-40%, גם אם נמצאים פה ושם בהסדרים כאלה או אחרים. גם אני שמעתי על יוזמות שונות, על שיעורים שונים, על אלתורים, אבל זה לא המסגרת שמדינה מתוקנת צריכה לספק לתלמידים שלה.
בפתח דבריי אני מבקשת להביע צער עמוק מאוד על השביתה הזאת ועל חוסר-האונים של כל המערכות וכל הצדדים השותפים למשא ומתן – ואני לא רוצה להאשים אף אחד – שעדיין לא השכילו להגיע לפתרון שיחזיר את 600,000 התלמידים למסגרות ויאפשר המשך מסלול חיים נורמטיבי שנקטע. אוי לנו אם לא נציג היום את ההשלכות של השביתה וניתן עליהן את הדעת.
לפני שאני מסיימת ומעבירה את רשות הדיבור אליכם אני מוצאת לנכון להביע מחאה קשה מאוד ביום זה, שהוא יום המלחמה באלימות נגד נשים, על התבטאות אומללה, קשה ומשפילה של יושב-ראש ארגון המורים אתמול, שאמר כי "מי שאונסים אותו הרבה פעמים גם נהנה מזה בסוף". זאת התבטאות אומללה מאוד. לא הייתי מצפה מאיש שמוביל מערכת חינוך ומייצג צוותים חינוכיים גדולים מאוד להתבטאות כזאת, בלי קשר לדברים האחרים, למאבקים שלו על השכר וכדומה. אני מגיעה כרגע מדיון ארוך מאוד בוועדה לקידום מעמד האישה לציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים ואלימות בכלל, שבהחלט גואה בחברה. אסור להתבטא בצורה כזאת. למרות הזעם והכעס חייבים לשמור על גבולות, ובפרט מי שנושאים באחריות. יושב-ראש איגוד המורים חייב לשלוט בדבריו ולשים גבולות להתבטאות שלו.
רשות הדיבור לחברי חבר הכנסת הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט:
הבעיה ידועה. דנו על הנושא הזה כבר בוועדת החינוך ובוועדות אחרות ובמליאה. לצערי הרב השביתה נמשכת כבר מספר חודשים, וכפי שאמרת כבר 6 חודשים התלמידים לא לומדים. זה חמור מאוד. יש לזה השלכות חמורות, ועדיין אי אפשר ללמוד את מלוא ההשלכות של השביתה האומללה הזאת. יש לי רושם ששני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם וכל צד טוען לצדקתו. לכן קשה מאוד למצוא פתרון מתקבל על הדעת.
חז"ל אומרים כי "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". בן אדם שקשור בחבלים לא יכול להשתחרר לבד, צריך שמישהו אחר יבוא וישחרר אותו. לפעמים צריכים שצד שלישי ייכנס בעובי הקורה, אדם נבון שמכיר את הנושא מכל היבטיו, גם הצד החינוכי וגם הצד הכלכלי, שינסה להשפיע על שני הצדדים, לכופף קצת את שני הצדדים.
באתי עכשיו במיוחד להציע מועמד שלהערכתי יוכל בתוך תקופה קצרה להביא לסיום השביתה. יש חבר כנסת שכולנו מכירים, פרופ' ברוורמן, שהוא איש חינוך וכלכלן דגול, אדם נבון. שוחחתי אתו רבות על השביתה וביקשתי ממנו שייכנס בעובי הקורה. הוא הבטיח לי שאם יתבקש על-ידי שר האוצר להתערב יוכל לנסות לסיים את השביתה בתוך מספר ימים.
הייתי מציע שהוועדה תקבל את הצעתי ותבקש משר האוצר להטיל על חבר הכנסת פרופ' ברוורמן את התפקיד. כולם מכירים את פרופ' ברוורמן, הוא איש חינוך, אדם משכמו ומעלה. להערכתי הוא יוכל בתוך תקופה קצרה להביא לסיום השביתה. ללא אישיות מהדרג הבכיר הזה אני לא רואה איך תסתיים השביתה. שר האוצר, שרת החינוך ויושב-ראש ארגון המורים ישבו כבר עשרות ומאות שעות ולא יצא מזה לצערי שום דבר. בואו ננסה את האדם הזה, אולי יצליח להביא לסיום השביתה.
היו"ר נאדיה חילו:
תודה רבה. הפעם, בניגוד לישיבות אחרות שאני בדרך כלל פותחת בשמיעת אנשי המקצוע, אני מבקשת להתחיל עם נציגי מועצות התלמידים. לאחר מכן נשמע את אנשי המקצוע. ארצה לשמוע תלמיד אחד מכל אזור. אני מבקשת שתנסו להציג לנו תמונה, מהידוע לכם, על ההשלכות של שביתת המורים על הציבור שלכם ועל החברים שלכם.
הדס טרספולסקי:
אני תלמידה בבית-ספר פלך בירושלים, בית-ספר דתי לבנות. אנסה לתאר לכם מה קורה אצלנו.
הדבר העיקרי שמאפיין את השביתה הזאת הוא אי-הוודאות. זה מה שמנע מאתנו להפיק משהו מהזמן הפנוי העומד לרשותנו. כתלמידת יב' יש לי הרבה להספיק ולעשות, פרויקטים, עניינים ותחביבים. במבט לאחור אולי יכולתי לתכנן דברים רבים שימלאו את הזמן שעמד לרשותי בחודש וחצי של השביתה, אבל מכיוון שכל פעם הסתכלנו לכל היותר יום או יומיים קדימה, ולפעמים גם זה לא, בעצם נמנע מאתנו לתכנן לטווח ארוך. פשוט החלטנו: טוב, נצא לראות סרט, טוב, נראה עוד חברים, טוב, נצפה בטלוויזיה. בעצם לא יכולנו לעשות דברים בעלי משמעות. זה אפילו דרבן אנשים לבזבז זמן, כי אם נשאר עוד יום אז בואו לפחות ניהנה ממנו.
זאת השנה האחרונה שלי ושל בני גילי במסגרת חינוכית יציבה. חלק מאתנו יתגייסו אחר-כך לצבא או יילכו לשירות לאומי, כל אחד יקבע את מעשיו בלי איזו הדרכה והשגחה ממישהו שינסה להעביר לו עוד כלי התמודדות לחיים. אני רואה כל יום שמתבזבז כרגע כהפסד ענק עבורנו.
היו"ר נאדיה חילו:
בקשר שלך עם חברות מהכיתה ומבית-הספר שלך, נתקלת גם בתלמידים שאומרים שהם עובדים ולא מתכוונים לחזור להמשך הלימודים?
הדס טרספולסקי:
מקרב החברים הקרובים שלי – לא. יש מי שהתחילו לעבוד, וכנראה ימשיכו בעבודה, אבל לא על חשבון בית-הספר. אני מניחה שזה יהיה על חשבון ההשקעה בלימודים כי מי שנכנס למסלול עבודה במשמרות 3 פעמים בשבוע לא יתנתק מהמסלול הזה, מה שאומר שזה יבוא כנראה על חשבון ההשקעה, אבל אני לא מכירה אנשים שיעזבו את בית-הספר בגלל העבודה שמצאו.
בעיה אחרת שאני רואה, שאנשים כבר עכשיו מזיקים לעצמם. יש לי חברים רבים שבמסגרת הלימודית הם ילדים טובים יחסית, חוזרים הביתה בשעות סבירות יחסית, ועכשיו כל ערב הולכים למרכז העיר, שותים וחוזרים הביתה ב-4 לפנות בוקר, ולמחרת קמים בשעה 3 אחר-הצהרים ושוב יוצאים ועושים שטויות. בגילנו אלכוהול עדין לא חוקי אבל כך הם עושים.
אבי קמינסקי:
מי שומר שלא ישתו אלכוהול?
הדס טרספולסקי:
רבים מהחברים שלי מבלים כך את ימי השביתה, בעיקר בגלל אי-הוודאות. הם פשוט מנסים לנצל כל יום לבילויים בצורה כזאת.
אתי בנימין:
חסר לי כאן נציג של מגן דוד אדום, שאולי ייתן לנו נתונים כמה ילדים נמצאים בכיכרות אחרי ששתו ואחרי שהתעלפו ואיבדו את הכרתם.
רחל סעדה:
הם הוזמנו לישיבה, אך אמרו שזה לא קשור אליהם.
היו"ר נאדיה חילו:
ננסה לברר עם הגורמים שנמצאים כאן, כל אחד בזווית שלו. אכן חסרים לנו נתונים בריאותיים מעין אלה. הנתונים לצערי יתחילו לזרום בעתיד הקרוב. יש תופעות חמורות בהשפעת השביתה הזאת שעדיין לא הגיעו למודעות החברה ולתקשורת. אני לא מדברת על המורים או על ארגון המורים, אלא על הילדים. הדס ציינה שהיא מכירה חברות שלא נשרו, אבל כבר עובדות והתחייבו למקום עבודה ואולי ההשקעה שלהן בלימודים תהיה פחותה. זה נשירה סמויה. אני רואה כבר את אי-ההצלחה של חלק מהם בבגרויות כי נוצרו דפוסי התנהגות מסוימים, שלא ייעלמו תוך חודש אלא ימשיכו גם אחרי השביתה. כאשת מקצוע שמגיעה מתחום העבודה הסוציאלית וטיפול בילדים אני מזהה כאן תופעה חמורה מאוד של נשירה ורואה את ההשלכות שלה לטווח ארוך.
שגיא טובים:
אני מייצג את מועצת התלמידים הארצית. אנחנו מודעים לכך שב-8 חודשים אנחנו אמורים ללמוד חומר של שנה שלמה. התחלנו ללמוד ואז קיצצו לנו 3 חודשים משנת הלימודים. אי אפשר להספיק ללמוד ב-5 חודשים חומר של 8 חודשים. במועצת התלמידים הארצית אנחנו מנסים למצוא פתרונות לבעיה הזאת.
היו"ר נאדיה חילו:
במועצות התלמידים אתם נמצאים בקשר עם תלמידים ממקומות שונים, בנוסף לישוב שבו אתה גר?
שגיא טובים:
כן. במזכירות הארצית נמצא יושב-ראש של כל מחוז. כל מחוז יוצר קשר עם בתי-הספר שיש בהם בעיות מיוחדות או שהביעו מחאה מיוחדת. בירושלים היתה מחאה של אחד מבתי-הספר והבאנו את נציגתם לדבר על המצב שלהם ועל מה שהם עושים. אנחנו תומכים בהם ונותנים להם כלים להתמודד עם המצב.
היו"ר נאדיה חילו:
אני רוצה לבקש שוב שתנסו להציג לנו תמונת מצב. דיברת על דבר חשוב מאוד, על ההישגים הלימודיים ורמת הלימודים והפגיעה במסלול החינוכי ובתעודות שישפיעו אולי לטווח ארוך, אבל אולי תוכל לדבר גם על תופעות שמתגלות כעת אצל תלמידים, תופעות של שתיית אלכוהול ושוטטות ושעות בילוי לא שגרתיות, ככל הידוע לך. האם יש נערים ונערות שכבר הסתבכו? ואני חוזרת ושואלת, האם חלק מן התלמידים שוקלים לא לחזור ללימודים לאחר שנקלטו בעבודה? חשוב לנו לראות את התמונה ולהבין אותה.
שחף סדן:
אני מרחובות ומייצגת את מועצת התלמידים הארצית. אני מכירה מספר תלמידים בכיתות הגבוהות של התיכון, מכיתות יא'-יב', שבעקבות השביתה ינשרו מהלימודים. הם מצאו עבודה שוטפת והם צריכים את הכסף, ואז אומרים: טוב, לא אסיים את השנה הזאת, וגם כך אתגייס, או לא, ופשוט מתכוונים לנשור.
באשר לשוטטות בלילות – אני מכירה את התופעה הזאת. גם ילדים "טובים", שבדרך כלל ביום-יום לומדים היטב ויש להם ציונים גבוהים בלימודים, פשוט אומרים: אין לי מה לעשות בבית, משעמם לי שוב לראות טלוויזיה, טוב, אז אסתובב ברחוב. וברחוב יש סמים, ברחוב יש אלכוהול ואלימות.
היו"ר נאדיה חילו:
את מכירה באופן אישי, בלי להגיד כמובן שמות, תלמידים או תלמידות שכבר הסתבכו?
שחף סדן:
כן. לא חברים שלי, אבל אנשים שאני מכירה. שלושה מהם נמצאים במעצר בית לאחר שהסתבכו באירוע אלימות, שניים נמצאים במעצר בית בשל עבירת סמים.
היו"ר נאדיה חילו:
יש כאן מישהו משירות המבחן או ממשרד הרווחה, פקידות סעד? לא. נרצה לפנות גם אליהם.
שחף סדן:
אני מכירה שלושה שנמצאים במעצר בית על אלימות, שניים שנמצאים במעצר בית על סמים, ורבים שעדיין לא נתפסו. חבל, פשוט חבל. מועצות הנוער מנסות ככל היותר לרכז את הנוער, למצוא להם פעילויות, אבל אי אפשר בהיעדר שגרה. הצעירים מתעוררים מדי יום ב-2 או ב-4 אחר-הצהרים, משוטטים קצת במחשב, רואים קצת טלוויזיה, ובערב מחליטים שמשעמם להם ויוצאים לרחובות ומסתבכים. זה חוזר על עצמו מדי יום. כל יום חוזרים ב-6 בבוקר מהבילוי, קמים ב-4 אחר-הצהרים ויוצאים שוב לרחוב. זה לא יכול להימשך כך.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מודה לך מאוד שדיברת בגלוי וחשפת את העניין. בהמשך נחשוב לא רק על חשיפת התופעות אלא גם איך אנחנו מתכוונים לנסות להעביר את החומרה של הדברים שנאמרים כאן לגורמים השונים כדי שזה יהווה חלק מן השיקול שלהם.
ילנה רומנובסקי:
גל סלומקה ואני מגיעות לכאן מטעם עמותה לפיתוח מנהיגות נוער שנקראת "קו הזינוק". אני גרה ברחובות.
מה שהפריע לי, שיש כאן ראייה כאילו עבודה היא דבר מרכזי לא נכון. לדעתי אם תלמידים מעסיקים עצמם בעבודה זה טוב בהרבה מאשר תלמידים שיוצאים לשתות אלכוהול. אני עובדת עכשיו בשתי עבודות, בניקיון ובמעבדות, וגם בעת הלימודים תמיד עבדתי.
לדעתי הבעיה המרכזית היא השוטטות ברחובות. אני גרה ברחוב הראשי של רחובות, רחוב הרצל, ולא יכולה להירדם בלילות כי ברחוב הראשי מסתובבות חבורות של אנשים שצועקים ושותים ומרביצים. זה פשוט נראה לא הגיוני. דווקא מי שמעסיק עצמו בעבודה ולפחות מתעייף ביום לא ייצא לשתות בלילה, אז יש בזה גם דבר חיובי.
היו"ר נאדיה חילו:
בהחלט.
גל סלומקה:
אני מתל-אביב. כפי שילנה אמרה, כל אדם שמוצא עבודה ולא משוטט בימים ובלילות ברחובות, שיבורך.
אני מכירה ילדים שמסתובבים כל ערב ושותים אלכוהול. אני בדרך כלל נמנעת מלהסתובב איתם על אף שאלו אנשים שאני מכירה וקרובים אליי יחסית.
היו"ר נאדיה חילו:
הילדים שאת מכירה ששותים, זה תופעה חדשה אצלם, או שגם לפני השביתה נהגו לשתות אלכוהול? אני מבקשת לברר את השלכות השביתה. האם השביתה היא הגורם לשתייה?
גל סלומקה:
אם בזמן הלימודים הילדים היו שמים גבולות, מסתובבים ובשעה מסוימת הולכים הביתה כי בכל זאת למחרת יש להם לימודים, השביתה גרמה לכך שהגבול הזה נמחק. עכשיו הם יכולים להסתובב עד הבוקר. שמעתי שממש לפני יום-יומיים ילדים הסתובבו בלילה והשתוללו ועצרה אותם משטרה ולקחה אותם לחקירה. לא רציתי לדעת מי הם, לא רציתי להיות חלק מזה. זה מה שידוע לי על השוטטות.
באשר לנשירה מבית-הספר ומעבר מלימודים לעבודה, אני יודעת שאני אישית שקלתי לעבור לבית-ספר אקסטרני כי אני לא יודעת איך אעמוד בלחץ של השלמת כל חומר הלימודים. הגורם היחיד שמנע ממני לעבור לבית-ספר האקסטרני הוא העובדה שאני לומדת בבית-ספר טוב, בית-ספר שאני אוהבת ומכבדת, ואני יודעת שבעתיד אחוש גאווה אם אוכל להגיד שאני בוגרת בית-הספר הזה ויש לי תעודת בגרות שלו.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מאחלת לך בהצלחה.
גל סלומקה:
תודה. אם הייתי בבית-ספר פחות טוב והייתי יודעת שלא יבואו לקראתי אחרי השביתה ולא יעזרו לי, לא הייתי מהססת ואולי הייתי עוברת לבית-ספר אקסטרני.
שמואל הלפרט:
הבטלה היא אֵם כל חטאת.
יונתן האווארד:
אני מבית-ספר הרטמן בירושלים, בית-ספר דתי חצי פרטי. אני רוצה קצת להסתייג מהדברים שנאמרו כאן. למרות שאין ספק שהתופעה קיימת, ושההתהוללות והשוטטות בערבים זה עניין בעייתי, אני סבור שזה לא בהכרח דבר חדש. התופעה אמנם מתעצמת נוכח העובדה שבאמת אין מה לעשות במהלך היום, אבל לדעתי מדובר בתלמידים שנהגו לעשות את זה וימשיכו לעשות את זה גם אחרי השביתה. זה נוגע יותר לתודעה של אדם, אם אכפת לו ממה שהוא עושה במהלך הלימודים או לא. אני מכיר הרבה אנשים שלא אכפת להם מהשביתה, שלא יודעים מתי תסתיים וגם לא משנה להם. אני למשל פעיל בתיאטרון קהילתי, הן במהלך הלימודים בבית-ספר והן בעת השביתה, ויש אנשים שיילכו לשתות, הן במהלך הלימודים והן במהלך השביתה. יש עכשיו פשוט הקצנה של בעיה שקיימת גם במהלך הלימודים. שורש הבעיה לא טמון בשביתה.
עפרה דונסקי:
למה כוונתך שבית-הספר שאתה לומד בו חצי פרטי? בית-הספר שובת כולו או חצי עובד?
יונתן האווארד:
היו מספר ניסיונות להקים כל מיני אופני לימוד חדשים, להחיות את בית-הספר. בית-ספר חצי פרטי מקבל מימון מהממשלה וגם מימון ממקומות אחרים. חלק מן התוכניות נפלו, תוכניות לקראת הבגרות, אולם בשעות הבוקר פועל בית-מדרש ללימודים דתיים, שלא קשורים לבגרות, שעדיין מתקיים.
שמואל הלפרט:
גברתי היושבת-ראש, אודה לך מאוד אם תוסיפי את ההצעה שלי להצעת הסיכום. אני סבור שזה עשוי לפתור את הבעיה.
הדס טרספולסקי:
רבים מהפתרונות שהוצעו, פתרונות זמניים של כל מיני מועצות ועיריות, נתקלו בזלזול מצד התלמידים כי הרגישו שלא היתה להם די התייחסות. הם מרגישים שהם בעצם בתחתית סולם העדיפויות של רוב אזרחי המדינה ורוב הגופים במדינה. רבים מהתלמידים שדיברתי איתם, רבים מהחברים שלי התחילו לשקול האם הם רוצים לשרת בכלל בצבא או בשירות לאומי ולתרום למדינה. הם מרגישים שהמדינה זנחה אותם לגמרי. אומרים: אם המדינה לא דואגת לחינוך שלי מדוע אתרום לה אחר-כך? רבים מהחברים שלי אומרים את זה עכשיו. אנחנו עכשיו בדיוק בגיל שמחליטים ופועלים בעניין זה.
ודבר נוסף, רבים מהתלמידים לא הולכים לכל הפעילויות. ניסו לארגן לנו כל מיני פעילויות של התנדבות, מהעירייה ומכל מיני מקומות. התלמידים פשוט צוחקים על זה ואומרים: אם לא אכפת לכם מהחינוך שלנו, בתקופה של הבגרויות אתם לא מלמדים אותנו כבר חודש וחצי, למה אתם מצפים שנעשה משהו, שנציית לאיזה כלל או חוק?
עפרה דונסקי:
במצב אחר הם היו מתגייסים?
הדס טרספולסקי:
כן. הם התלבטו, אבל לפני השביתה כאשר דיברתי איתם היו יותר על הצד של הגיוס, ועכשיו מרגישים שאכזבו אותם.
אבי קמינסקי:
למה הם מצפים, שהרשויות ילמדו את הילדים? שיפתחו את בתי-הספר?
הדס טרספולסקי:
ציפו שאולי ימצאו להם פתרונות אחרים מלכתחילה, למשל למצוא סטודנטים שילמדו קבוצות מסוימות. יכלו לארגן פעילויות או דברים שונים.
אבי קמינסקי:
זה ישבור את השביתה. אין תחליף למורים.
עפרה דונסקי:
זה לא היה מביא אתכם לבגרויות וגם היה שובר שביתה.
היו"ר נאדיה חילו:
אין כאן נכון או לא נכון. אני מנסה לאפיין את הבעיה. כל אחד מסתכל מזווית הראייה שלו, כל אחד עם האמת שלו.
שגיא טובים:
למרות שהרבה חבר'ה לא מסתובבים ברחובות, זה פותח צוהר, כפי שהיא אמרה, לא להתגייס, פותח צוהר לאנשים שלא עשו דברים כאלה בעבר להיכנס להלך-מחשבה כזה. השביתה נמשכת כבר תקופה ממושכת והזמן גורם להתפתחות דברים מעין אלה.
שחף סדן:
ידוע לי שהתופעה היתה קיימת, אבל עכשיו מתעצמת במהירות, ורואים את זה. זה תמיד היה קיים, אף אחד לא מסתיר ואומר שזה לא היה, אבל עכשיו מתעצם. פתאום רואים חברים מהשכבה הולכים לשתות ואין לנו מה לעשות. רואים את זה וזה ידוע, זה לא חבוי.
היו"ר נאדיה חילו:
ארצה לשמוע את האמא שנמצאת אתנו כאן.
גלית ינובסקי:
אני אמא לשתי בנות שלומדות בבית-ספר פלך בירושלים.
אני אמא "מפונקת" מאוד, הבנות שלי לא יוצאות בערב ולא מבלות. אני לא נתקלת בהיבט המרכזי שהעלו כאן, לכן רציתי להציג פן אחד. אני מרגישה שהתלמידים שוקעים בחוסר יכולת ללמוד או להתרכז. גם דברים שהיו עושים קודם, אפילו ברמה של קריאת ספרים או התעניינות בכל מיני נושאים אחרים, לאט-לאט גם זה דועך. היכולת ללמוד ולהשקיע בלימודים אבדה במידה רבה. אני חוששת מאוד ממה שיקרה ביום שיחזרו ללמוד, איך יוכלו לחזור לשגרה של ההשקעה, של היכולת לנתח טקסט וכן הלאה. כבר כמעט חודשיים לא פתחו שום ספר.
היו"ר נאדיה חילו:
את מדברת על פגיעה במוטיבציה, ועל ההשפעה הפסיכולוגית של אי-הוודאות.
עפרה דונסקי:
וגם על הרגלי למידה שנשברים.
היו"ר נאדיה חילו:
את בוודאי מכירה חברות וחברים של בנותיך. האם ידוע לך מה עושים החברים והחברות בימי השביתה, מה אופני הבילוי שלהם וכדומה?
גלית ינובסקי:
פלך הוא בית-ספר לא אופייני מהבחינה הזאת. הרוב מבלים בקבוצות של תנועות נוער כמו בני עקיבא ומבלים פחות ברחובות. אני יודעת שמצבי טוב יחסית, לפחות לזה אני לא דואגת, אבל אני דואגת מאוד לעניין הלימודי. זה בית-ספר של תלמידות טובות מאוד, שאוהבות ללמוד ורוצות ללמוד, ואני לא יודעת מה יקרה עכשיו.
נושא שני שאני מבקשת להעלות, אני מבקשת לחזור לנושא הכאוב של הבגרויות, שאולי לא עומד בראש סדרי העדיפויות כאשר מדברים על דברים כל-כך חשובים כמו הילדים, אבל בכל זאת 40% מבתי-הספר כן לומדים באופן כזה או אחר וכאשר יגיע "יום הדין" בסוף השנה, בבגרויות מצבם יהיה טוב בהרבה משאר התלמידים ששבתו. צריך לתת על כך את הדעת. התלמידים האלה לומדים פיסיקה 5 יחידות, מתמטיקה 5 יחידות – מקצועות שקשה מאוד ללמוד לבד. חלק מבתי-הספר מלמדים, ובתי-ספר אחרים לא מלמדים דבר. בבתי-ספר טובים כמו בית-הספר שליד האוניברסיטה לא לומדים וזה יהיה בעוכרם של התלמידים.
עפרה דונסקי:
מי כן לומד?
גלית ינובסקי:
בקיבוצים לומדים ויש בתי-ספר אליטיסטים ערבים שם לומדים, וכך גם בחלק מבתי-הספר הדתיים. באולפנות כן לומדים.
אתי בנימין:
גם בחלק מבתי-הספר הממלכתיים לומדים.
גלית ינובסקי:
יש קבוצה רחבה למדי שלומדת, במגזרים מסוימים.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מבקשת לשמוע את נציגת המשטרה והמשרד לביטחון פנים. אולי תוכלי להציג בפנינו נתונים עדכניים על ממדי התופעה. האם אתם רואים בעיות מסוימות, עלייה במעורבות של בני נוער בעבירות מסוימות?
אפרת וולך:
אני מבקשת להתייחס לארבעה היבטים.
קודם כול, אנחנו בעיצומה של שביתה והנתונים שאני מציגה עכשיו לא סופיים. תיקים רבים שנפתחים נמצאים עדיין בהליכי חקירה ומן הסתם הנתונים יתעדכנו בעוד חודשיים-שלושה, אבל אני יכולה להציג איזו תמונת מצב ראשונית. אתייחס לשני סוגי עבירות – עבירות אלימות ועבירות סמים, כי עליהם בעיקר מדובר, וגם על שוטטות אגיד מילה או שתיים.
אני רוצה להגיד דבר שאולי לא יהיה כל-כך פופולרי. כאשר אנחנו בוחנים את נתוני המשטרה בתקופה הזאת, בניגוד למה שנאמר כאן ולאינטואיציות שלנו, על-פי נתוני המשטרה בעבירות אלימות יש דווקא ירידה בתקופת השביתה לעומת שנים קודמות, גם לעומת שנה שעברה וגם לעומת שנים קודמות. יש ירידה של 36.84%, ירידה גדולה למדי.
היו"ר נאדיה חילו:
לקחתם בחשבון תיקים שנפתחו במשטרה במחלק הנוער?
אפרת וולך:
אני מדברת עכשיו על נוער בלבד, על תיקי ט"מ ופ"א, כלל העבירות.
אבי גור:
אין להם תוספת כוח-אדם להיערכות לשביתה. הם לא מבקרים במקומות השונים.
אפרת וולך:
מוכרת הטענה שאין כוח-אדם למשטרה ושהמשטרה לא חושפת. אני יכולה להגיד שאת רוב עבירות האלימות אנחנו חושפים, יש 90% חשיפה בעבירות אלימות. אם היית אומר שלמשטרה אין כוח-אדם, זה לא נכון לגבי עבירות אלימות.
אבי גור:
אני בעדכם, שלא תטעי.
אפרת וולך:
יש ירידה בעבירות אלימות. אני יכולה להסביר את התופעה. הירידה שאנו עדים לה בתקופת השביתה זהה פחות או יותר לירידה בחודשים יולי-אוגוסט. בחודשים יולי-אוגוסט אנחנו שומעים פעמים רבות: זה חופש גדול והתלמידים משוטטים ומבצעים עבירות, אבל זה לא נכון. כאשר בוחנים נתונים משנת 2002 ועד היום, בתקופת החופש הגדול יש ירידה של בממוצע 20% בעבירות אלימות.
אנחנו יודעים במשטרה ש-30% מעבירות האלימות מבוצעות במוסדות חינוך וכאשר אין מוסדות חינוך יש 30% פחות עבירות אלימות.
עפרה דונסקי:
זה פתרון לאלימות של התלמידים.
אפרת וולך:
לא. אני רוצה להמשיך את דבריי לפני שכולם ייצאו מהישיבה הזאת עם כותרת שהמשטרה ממליצה לסגור מוסדות חינוך, ממש לא.
עפרה דונסקי:
אני מוכרחה להגיד לך שבתי-ספר שעברו מ-6 ימי לימוד ל-5 ימי לימוד, גם בהם יש ירידה בעבירות אלימות בימי שישי.
אפרת וולך:
לא בדקתי את זה, ייתכן.
דיברו כאן הרבה על עבירות של אלכוהול וסמים. אלכוהול זה לא עבירה פלילית ולכן אין לנו במשטרה נתונים על שתיית אלכוהול.
אבי גור:
אבל מכירת אלכוהול לילד מתחת לגיל 18 היא כן עבירה.
אפרת וולך:
לכן אני לא מתייחסת כאן לאלכוהול כי זה לא עבירה פלילית. אני יכולה להגיד לכם, לא מנתונים סטטיסטיים אלא מתחושות שלנו כאנשי משטרה שמבלים בשטח, יש בעיה גואה בשתיית אלכוהול על-ידי בני נוער, אך ידינו כבולות. כמשטרה אין לנו מה לעשות, אנחנו לא יכולים לעשות לקטין דבר. אנחנו יכולים לעשות מהלכים לגבי מכירת אלכוהול לקטינים, ובנושא הזה המשטרה מתגברת כוחות ועושה יותר ויותר, סוגרת "פיצוציות" ומקומות שמוכרים אלכוהול לקטינים.
באשר לסמים יש לנו נתונים. יש עלייה של 29% בעבירות סמים בקרב בני נוער בתקופת השביתה. זאת עלייה גדולה מאוד לעומת השנים הקודמות.
כמחלקת נוער, עם פתיחת השביתה אנחנו היחידים שדווקא הבינו שצריך להיערך והוצאנו הנחיה מדוקדקת מאוד ליחידות השטח. הם צריכים להתמקד בנושאים בוערים בקרב הנוער, למשל בוונדליזם, בהפרעות למנוחה, שזה דבר שבדרך כלל אנחנו לא עוסקים בו יותר מדי, אבל נתנו הנחיה כן לעסוק בהפרעות למנוחה כי ידוע לנו שזה דבר שמאפיין מאוד את בני הנוער. אנחנו מנחים לגייס מאמץ בשעות הערב, מתגברים את סיירות ההורים שיסיירו במוקדי בילוי של קטינים. יש היערכות כלשהי, ובגלל הנוכחות המוגברת יש גם יותר חשיפה של עבירות סמים כי שוטרים נמצאים בשטח ורואים קטינים שמתגודדים ומגלים אצלם סמים. לכן יש עלייה גדולה למדי בלכידה של משתמשים בסמים.
היו"ר נאדיה חילו:
תודה רבה. רשות הדיבור לנציג השלטון המקומי, מר אבי קמינסקי.
אבי קמינסקי:
על השלכות השביתה על החברה ועל בני הנוער לא נוכל לעמוד היום, אלא נראה את זה בעוד חודשיים, שלושה וארבעה חודשים וגם מעבר לכך.
בתום לילה, קרי: בשעות הבוקר אני מתקשר בטלפון למפקד במשטרה במקום שבו אני מועסק ובודק מה קרה בלילה עם בני הנוער. אני עושה את זה, וממליץ שיעשו את זה האנשים שאחראים בתוך הרשויות המקומיות.
אנו כרשויות מקומיות מפעילים בני נוער בכספים שהוזרמו ממשרד החינוך. חלק מן הפעילויות מתבצעות באירועים, במופעים, ביציאות החוצה. לא כל בני הנוער מגיעים לפעילויות כמובן, גם לא 50 אחוזים מבני הנוער, אבל בכל זאת מגיעים בני נוער. אנחנו מקיימים את הפעילויות הללו בעלות כלכלית גבוהה מאוד למדינת ישראל, של 5 מיליון שקלים ליום בכל הרשויות המקומיות. זה סכום כסף מכובד שעושים אתו דברים. הפעילויות הן ספורט אתגרי וימי, טיולים וכן הלאה.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לכם הערכה, גם אם לא מדויקת, כמה מן התלמידים משתתפים בפעילויות שאתם יוזמים?
אבי קמינסקי:
50% משתתפים בפעילויות כאלה או אחרות במהלך היום.
היו"ר נאדיה חילו:
מדובר על פעילויות שנמשכות שעה, שעתיים?
אבי קמינסקי:
יכולות להימשך גם 3 שעות.
יעל חייט:
יש ויש. יש גם טיולים של מספר ימים של החברה להגנת הטבע.
אבי קמינסקי:
יש גם טיולים של יום שלם וטורנירים. הפעילות מתנקזת בעיקר בשעות אחר-הצהרים, בשעות 3-5 ואילך. בשעות מוקדמות יותר כאשר מנסים להעיר את הנערים לשיעורים בתוך בית-הספר על-ידי מורים של הסתדרות המורים הם לא מגיעים, כלומר אין תנועה של תלמידים לשיעורים בתוך בתי-ספר למרות שהמורים נמצאים שם.
צריך להגביר את הפעילות הקהילתית של סיירות הורים, של סיורי המשטרה, והמשטרה אכן נמצאת בשטח כל הזמן, רואים אותה.
ודבר נוסף, באשר לוונדליזם – בני הנוער אכן נמצאים בגנים בשעות הלילה המאוחרות. הפעילויות של הרשויות המקומיות מסתיימות ב-9 בערב ומשעה זו ואילך ובמשך שעות הלילה הצעירים נמצאים ברחובות, מנפצים מנורות רחוב ועושים מעשי ונדליזם בגנים הציבוריים, וזה עצוב.
אני מתנצל שאני חייב לעזוב כעת.
אבי גור:
אני מבקש להפנות אליך בקשה. אני פועל בנושא בריאות התלמיד בארגון ההורים הארצי. מכירת אלכוהול וסיגריות לקטינים נמצאים בתחום הפיקוח של השלטון המקומי. אני מבקש שתעביר את המסר שישלחו פקחים של הרשויות המקומיות לאכוף את זה.
אבי קמינסקי:
אעשה את זה בהחלט.
רינה יצחקי:
אני מייצגת את יוניס"ף – קרן האו"ם למען הילד. כאשר באים לדון בזכויות הילד רוצים כמובן קודם כול להסתכל עליכם הילדים. אין לי ספק שנגרמים נזקים כאלה או אחרים מן השביתה, קצת יותר או קצת פחות, זה כבר עניין של השקפה, אבל ברור שדבר כזה לא יכול לעבור בלי להשאיר חותם, ולצערי עלולה להיות השפעה על הילדים גם לטווח זמן ארוך יותר.
מצד שני, אני מבקשת לציין שיש מין נטייה להסתכל כאילו המורים הם הגורם לשביתה. כדאי לדעת שהתחושה שעלתה כאן מדבריהם של מספר ילדים, שמתבטאת ב: "לא נותנים לנו ואנחנו בשפל המדרגה בסדר העדיפויות" – נכונה מאוד, אבל לא התחילה בשביתה. השביתה היא רק אינדיקטור של הדבר הזה. אני כמעט רוצה להגיד תודה רבה ולברך על השביתה, כי סוף-סוף מבינים איפה החינוך נמצא, ולא רק יום או יומיים, גם בשנה שעברה היתה שביתה. כפי שאמרה נציגת המשטרה, אלימות היתה בחופש, אלימות יש כל הזמן, סמים זה לא דבר חדש. לכן כדאי מאוד לנצל את הצד הבהיר של השביתה ולהגיד: רבותי, הגיע הזמן לטפל בבעיות החמורות של החינוך.
אני קולטת כבר זמן רב, גם בעזרת הוועדה הזאת שאני מלווה המון זמן, מין נטייה להתייחס כאילו כל הילדים אלימים, כל הילדים שותים, כל הילדים משתמשים בסמים. בכלל יש איזה ילד נורמלי?
היו"ר נאדיה חילו:
זה לא נאמר.
רינה יצחקי:
אני רוצה להגיד לכם שיש ילדים רבים נורמליים וטובים ואסור לנו להיסחף עם המגמה הזאת. נכון שלעתים הנוער צעקני וקולני ופוגע בנו, ברור שאם ילדים עומדים בלילה מתחת לחלון ועושים את שעושים זה מאוד לא נחמד ויש נטיות להכללה, אבל צריך להיזהר מאוד.
לא נכון שהילדים לא בסדר או שהמורים לא בסדר. סדרי העדיפויות של המדינה שלנו קצת השתבשו, וצריך לנצל את השביתה לטובת העניין כדי לקרוא לסדר.
היו"ר נאדיה חילו:
תודה. נעבור לשמוע את נציגי ארגון ההורים.
אתי בנימין:
בדיון הזה נתבקשנו לדבר על השלכות השביתה על הילדים שלנו. אני רוצה להאיר נושאים נוספים שלא הועלו כאן.
הילדים שלנו בסופו של יום יצטרכו לחזור למערכת החינוך, יצטרכו לחזור ללימודים. חלק יחזרו וחלק לא יחזרו. אחרי שביתה אלימה וברוטלית כל-כך קשה לראות כיצד הילדים שלנו יסתכלו על המורים שלהם כמחנכים. כיצד הילדים שלנו, שרואים בנו המבוגרים וההורים דמות לחיקוי, יסתכלו על המורים שלהם שיצאו להפגנות, שאילצו אותם לצאת להפגנות?
אני חייבת לומר לך חברת הכנסת נאדיה חילו שהמון תלמידים והורים שוחחו אתי. כאשר ביקשתי שיבואו אתי לוועדה ויאמרו את דבריהם הם פחדו לומר כאן דברים קשים, פחדו לומר שהמורים מתקשרים אליהם כל הזמן ומאיצים בהם לצאת להפגנה ושואלים מדוע הם לא תומכים במורים, ואומרים שאוי ואבוי אם יבואו לבתי-הספר.
היו"ר נאדיה חילו:
מישהו מבין התלמידים מכיר אישית את התופעה הזאת, מעצמו או מחבריו, שמורים מתקשרים לתלמידיהם?
(כל התלמידים מרימים יד.)
ילנה רומנובסקי:
גם לתלמידים יש דעה. אני יצאתי להפגנות, לא כי הכריחו אותי אלא כי אני מאמינה שהדרישות נכונות. תלמידים רבים יצאו להפגנות בדיוק בשל הסיבה הזאת. זאת שביתה לא רק של המורים אלא גם שלנו.
אתי בנימין:
לפני שאמשיך אני רוצה לומר שאני לא נגד המורים. פורום ועדי ההורים לא נגד המורים. אנו סבורים שהדרישות של המורים לגיטימיות. הגיע הזמן לעשות רפורמה אמיתית במערכת החינוך, לתת גמול למורים טובים במערכת ולהוציא את הטובים פחות. אני בטוחה שהתלמידים יודעים שיש גם מורים לא טובים במערכת. צריך להוציא אותם בכבוד מהמערכת, ויחד עם זה, זאת לא הדרך.
התחלתי לדבר על מורים שמתקשרים לתלמידים. יש מורים שעומדים בפתח בתי-הספר. גברת עפרה דונסקי אמרה שמורים של הסתדרות המורים מגיעים לבית-הספר ולא מלמדים. למה?
עפרה דונסקי:
כי אין ילדים.
אתי בנימין:
היו מקרים שילדים הגיעו לבית-הספר ובשער עמדו קבוצות של מורים ואמרו להם: אסור לכם להיכנס, אל תשברו את השביתה, תעזרו לנו, תתמכו בנו, תהיו חלק מאתנו, לכו הביתה. הילדים מפחדים שמחר יבולע להם.
הילדים רואים את המורים שלהם מפגינים. מורה אחד נעצר ליד בית-הדין לעבודה והוכנס לניידת משטרה. תלמידים שלו נפגשו אתי ואמרו: המורה הזה היה המורה הכי נערץ בבית-הספר, הוא המחנך שלנו, אבל היום אנחנו לא יודעים איך להסתכל עליו. איך המורה הזה יעמוד מול כיתה וילמד לערכים?
היו"ר נאדיה חילו:
תודה רבה. מר גור, אולי תוכל להתמקד בנושא הבריאות מאחר ואין כאן מי שיכול להציג לנו את התמונה.
אבי גור:
קודם כול אני רוצה להודות לך על שאת מובילה כיוון חדש, כיוון שאנחנו מדברים עליו כבר שנה שלמה, כיוון של פיצוי לתלמיד. נזקי השביתה מהווים נזק לתלמידים. אני סבור שצריך להעלות דרישה תקציבית של לפחות חצי מיליארד שקל שיתחלקו בין כל התלמידים במדינת ישראל. זה יגיע למספר עשרות שקלים לתלמיד, אבל בעזרת הפיצוי הזה התלמיד יוכל לקבל שיעורים ויתחשבו בו, ובעזרת הפיצוי אפשר יהיה לספק לילדים חיסונים ובדיקות.
רינה יצחקי:
אולי תחזיר אחיות לבתי-הספר, זה חשוב יותר.
היו"ר נאדיה חילו:
הוא לא נציג משרד הבריאות. הוא הורה, חבר בארגון ההורים, שמתמקד בהיבט הבריאותי.
אבי גור:
ראשי התבות של השם שלי – אבי – הם אחות בכל יום (אב"י), וכך צריך להיות בכל בית-ספר. אפילו ברשות הפלסטינית יש את זה, שלא לדבר על מדינות אחרות שאנחנו רוצים להידמות להן. מה שאמרת הוא דבר בסיסי, אבל לא קשור לנושא הדיון.
עפרה דונסקי:
אתם עושים משהו כדי לקדם את העניין הזה?
אבי גור:
בעוד חודש יתקיים על כך דיון בכנסת, ובעוד 10 ימים תוגש הצעת חוק, ואני פעיל בנושא הזה כבר שנה שלמה. אבל נעזוב את זה לעת עתה.
הדבר הכי חמור כרגע, כפי שרמזה נציגת המשטרה, וכאן אני רוצה להציג נתונים, שמכירת האלכוהול ב"פיצוציות" עלתה פי שלוש. אדם שנכנס היום ל"פיצוציה" רואה בכניסה מאכער שמקבל אחוזים ומוכר אלכוהול לילדים קטינים.
היו"ר נאדיה חילו:
מאין הנתון שבידך שמכירת האלכוהול ב"פיצוציות" עלתה פי שלוש?
אבי גור:
אפשר לקבל נתונים מהיצרנים ומהיבואנים. נפגשתי עם חלק מהם. אבל אפשר לעשות דבר פשוט יותר, כל אחד מן הנוכחים כאן יכול להיכנס ל"פיצוציה" הקרובה לביתו ולשאול בכמה עלתה מכירת הסיגריות בתקופה האחרונה ובכמה עלתה מכירת האלכוהול. יותר מזה, אפשר להסתכל בספסל הקרוב ל"פיצוציה" בשעות 1-3 בלילה, שעד השביתה היה שקט, ועכשיו כפי שהתלמידה רומזת, ומתעקשת ואומרת פעמיים, המצב חמור ולא עושים דבר.
עפרה דונסקי:
מאכערים זה כדי למנוע מכירה מתחת לגיל 17?
אבי גור:
אכן כך.
שחף סדן:
בעיר רחובות שבה אני גרה סגרו קרוב ל-20 "פיצוציות" שמכרו אלכוהול לילדים. בן 17 מבית-ספר מסוים בעיר הסתובב עם חולצת בית-ספר ועבר "פיצוציה"-"פיצוציה". 20 "פיצוציות" נסגרו. זה המון, ורובן באזור רחוב הרצל, הרחוב הראשי של רחובות. הוצא חוק חדש ברחובות שכל ה"פיצוציות" סגורות ביום שישי מ-10 בלילה.
אבי גור:
זה פעילות שגרתית שלנו, אבל יותר מזה, אני יכול להגיד שאלכוהול וסיגריות גורמים להתמכרות כימית. מי שקונה אותם כרגע, גם מי שלא נהגו לקנות קודם, עשוי להתמכר.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לך נתונים על עלייה בהיקף העישון בקרב בני נוער?
אבי גור:
אני יכול לשלוח לך באי-מייל נתונים על שני הנושאים הללו, גם על האלכוהול וגם על הסיגריות, אבל אני רוצה לדבר עכשיו על הנושא השלישי.
אני מבקש מהמשטרה להקצות משאבים וכוחות שיגיעו למקומות שצוינו כאן על-ידי התלמידים ועל-ידי ההורים בהיערכות מיוחדת. כפי שאמרת בתחילת הדברים, יש הרגשה של קריסת מערכות. משרדי הממשלה השונים לא מוציאים תיקי מגרה לנושא השביתה ולא פועלים לפיהם. כל הפעולות שצוינו כאן על-ידי המשטרה ועל-ידי התלמידים הן דברים שגרתיים שנאבקנו עליהם במשך שנים, ותודה לאל שהם קיימים.
אפרת וולך:
יש היערכות מתוגברת של המשטרה.
אבי גור:
והחשוב ביותר, אחד השירותים שניתנים באמצעות בית-הספר מיועד לשמירת בריאות התלמיד – חיסונים ובדיקות לאתר ילדים אנורקטיים, בדיקות לאתר ילדים עם עודפי משקל.
אשר כהן:
בתיכונים לא עושים את זה יותר. לימדתי במספר תיכונים בארץ ולא ניתן בהם טיפול בריאותי, לא חיסונים ולא שום דבר אחר.
קריאה:
אין מי שעוסק בדברים האלה יותר.
גילה דוד:
במילא אין אחות לבית-הספר.
אבי גור:
אתה מדבר על כיתות י'-יב'. כיתות ז'-ט' עוברות את הטיפולים האלה, ובכיתות י' יש איזו השלמה. יתרה מכך, כל העולים החדשים – ובמדינה הזאת מדובר על אלפי ילדים – מקבלים מדי שנה השלמות של מה שלא קיבלו. זה מבזק קטן על מה שמגיע לכל ילד במדינת ישראל.
עפרה דונסקי:
ומי עושה את זה?
אבי גור:
עכשיו הילדים לא מקבלים את השירות כי בית-הספר סגור. למשרד הבריאות יש תקציבים שנתיים, כל הכסף קיים. אני מבקש שמשרד הבריאות יוציא תוכנית מגרה שתגרום לכך שהתלמידים יגיעו לאן שצריך, יחוסנו וייבדקו כפי שצריך. מפאת קוצר הישיבה אני מסיים בכך.
עפרה דונסקי:
בשגרה יש אחיות שעושות את זה?
אבי גור:
כן.
יעל חייט:
אני מייצגת את החינוך הבלתי פורמלי בחברה למתנ"סים, לא את החינוך הפורמלי, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים שלא קשורים דווקא ישירות לחינוך הבלתי פורמלית.
יש לי כבוד רב לתלמידים שנמצאים במועצות התלמידים והנוער. זה נוער מצוין, נוער חזק. לדאבוני, זה נוער שלא מייצג את הנוער שבעיני השלכות השביתה עליו גדולות לאין שיעור מהנוער שיושב כאן בחדר או ממעגל חבריהם הקרוב. לא מפני שאתם לא טובים או לא מייצגים, אלא משום שידוע שבסופו של דבר הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות בפריפריה תהיה הגדולה ביותר.
ההשלכות תרתי משמע של כל מה שנאמר על האלכוהול והסמים, לא צריך סטטיסטיקה ולא נתונים של יצרנים, אפשר פשוט ללכת לפארקים הציבוריים ולראות את ההשלכות מושלכות על המדרכה.
אבל אני רוצה לדבר דווקא על היום שאחרי. אני יכולה לצייר בקלות תסריט על-פיו בתי-הספר ייכנסו לסיר לחץ של לימודים אינטנסיביים כדי להשלים את כל הפערים שנוצרו, ואז צפוי שהחזקים, שבמילא שורדים, ישרדו, ואותם חזקים לא צריכים ועדות בכנסת ולא צריכים אותנו, הם שורדים.
היו"ר נאדיה חילו:
את מדברת על הגדלת הפערים והעמקתם בקרב אוכלוסיות התלמידים, וזה קשור גם למעמד סוציו-אקונומי וגם לאזורי מגורים.
יעל חייט:
אני רוצה להציע להיערך כבר עכשיו, להקציב יותר תקציבים לקידום נוער, למלגות, לשירות המבחן. אנחנו יודעים מאיזו מצוקה סובל שירות המבחן. לכל הדברים האלה אפשר להיערך היום לקראת היום שישובו בחזרה לספסל הלימודים. רבות מן הבעיות של בני הנוער, כל הדברים שקורים בבית ובסביבתם החברתית, מתנקזות באיזה אופן דרך בית-הספר לגורמים הטיפוליים. היום אנחנו אולי יודעים פחות, אבל כאשר יחזרו לספסל הלימודים יצופו הרבה מאוד בעיות, ולדעתי אפשר להיערך אליהן כבר עכשיו.
נועה ברודסקי-לוי:
אני נציגת המועצה לשלום הילד.
מבלי להאשים ומבלי לנקוט עמדה ביקורתית כלפי צד כלשהו, יש תחושה שהילדים נשכחים, שיש אדישות רבה מאוד למצב שלהם. אין ספק שהנזק כאן עצום, הן בשל שנת הלימודים שעשויה ללכת לאיבוד וכל יום שעובר מסכן אותה יותר ויותר, הן בשל הפגיעה הקשה בזכות לחינוך, וכמובן בשל כל מה ששמענו כאן על הפגיעה ברווחתם ובשלומם של ילדים, כאשר נראה שהמצב הולך ומחמיר ולדעתנו מגיע ממש לגדר מצב חירום לאומי.
אנו סבורים שבלית ברירה אין מנוס מלערב גורם חיצוני כלשהו, אם הנשיא או ראש הממשלה בעצמו, שיתערב ויפתור את הבעיה. הבעיה הזאת צריכה להיפתר מייד כי הנזק פשוט עצום.
היו"ר נאדיה חילו:
רשות הדיבור לגברת יפה פס ממשרד החינוך. ראיתי לפי שפת הגוף שלך שאת מבקשת לדבר.
יפה פס:
אנו שומעים כאן בעוצמה גדולה מאוד את כוחה של השגרה – מה קורה כאשר השגרה אינה מתקיימת. המצב קשה מאוד, ואציין את זה מהיבט שמתקשר לדברים שלך.
תחילת שנת הלימודים מתמקדת, בין השאר, באיתור תלמידים שנושרים מהמערכת הרגילה. סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר-אוקטובר, אלה המועדים הקריטיים לאיתור התלמידים הללו כדי לשבץ אותם במסגרות שונות – מרכזי חינוך טכנולוגיים, מרכזי נוער או קידום נוער.
התלמידים שעד תחילת שנת הלימודים הזאת אותרו לומדים במסגרת קידום נוער, הם לא נפגעו וצריך לזכור את זה. אבל התלמידים שהיינו אמורים לאתר לא אותרו, וזה נוער בסיכון. זה נוער שבאמת מסתובב ברחובות ומי יודע מה קורה לו. אני מביאה כאן את הדברים הקשים מאוד של קידום נוער שדיברתי איתם כמה וכמה פעמים. זה נושא אחד.
ונושא שני דווקא על ההיבט של בחינות הבגרות, שלנו יש חלק נכבד מאוד בהן. מועד סיום השביתה קריטי בשל דברים רבים שלא עלו כאן. לא אכנס עכשיו לעניין מועד זה או אחר. כידוע יש גם מועד חורף ויש בעיה בעיקר לשכבת כיתת יב' עם מועד החורף, זה קצת עלה כאן. אבל העניין הקריטי, שיש תלמידים לקויי למידה במערכת שצריך לדאוג להם להתאמות שונות בבחינות הבגרות. זה מחייב איתור, כינוס ועדות מחוזיות וכל מה שקשור בכך ונקבעים מועדים מסוימים. אנחנו כבר רגע אחרי המועד האחרון. אם השביתה לא תסתיים מהר נזיק לתלמידים שלנו.
היו"ר נאדיה חילו:
את אומרת שיווצרו נזקים בלתי הפיכים.
יפה פס:
כן, ממש כך.
חנה שדמי:
אני מנהלת השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך. היות ומדי יום אני עוברת על העיתונות שסוקרת את החינוך, אני רוצה להגיד שיש הרבה מאוד אירועים של ונדליזם, אבל יש גם אירועים יפים מאוד. אני מבקשת לציין לפרוטוקול שצריך להציג את שני הדברים.
אציג שלוש השלכות של השביתה הממושכת.
ראשית, איתור ילדים במצוקה, איתור ילדים עם בעיות במשפחה וילדים עם פגיעות מיניות מתרחש בדרך כלל בחודשים הראשונים של השנה. לפיכך ייתכן שילדים רבים לא מאותרים והם יאותרו רק אחר-כך.
שנית, פעולות המניעה בכל הקשור לאלכוהול, סמים וכולי לא התקיימו, וכאשר יתחדשו הלימודים ויהיה עומס לימודי אנו בסכנה שגם אז לא יתקיימו.
ודבר שלישי, ילדים בסיכון נמצאים כעת בסיכון רב הרבה יותר. אני מודאגת בעיקר – וכאן היתה פנייה שלא נענתה – ממצב הילדים בכפרי הנוער, ששם הסיכון הכי גבוה. הילדים בסיכון נמצאים בסיכון-יתר בהיעדר המסגרות.
אבי גור:
אני מבקש לשאול את נציגות משרד החינוך, מה הדרישה התקציבית שאתם מגישים לפתרון כל הבעיות שהעלו כרגע?
יפה פס:
היום אנחנו לא מדברים על פתרונות, אלא על ההשלכות.
אבי גור:
ביקשו לדבר היום גם על פתרונות. אנחנו באים לכל דיון עם הצגה של בעיה והצעות לפתרון.
יפה פס:
יש לי תשובה. יש תקציב, אבל העיתוי חשוב מאוד. יש לנו תקציב עד לסוף שנת התקציב הנוכחית. לגבי שנת התקציב הבאה תוגש כמובן בקשה כי אחרת לא נוכל לטפל בצרכים.
אשר כהן:
אני מורה מחנך מירושלים. אני נציג של מטה מאבק המורים – מורים מהשטח שהתארגנו ופעילים בחסות ארגון המורים בזמן השביתה.
אחת המסקנות שלנו, שמורים לא מעורבים בכל נושא החינוך במדינה. אני משער שעד היום בוועדה לזכויות הילד לא הוזמן באופן קבוע מורה מהשטח שמלמד תלמידים, אך אולי אני טועה.
היו"ר נאדיה חילו:
אני עומדת כבר חודש וחצי בראשות הוועדה, אבל אני יודעת שמנהלת הוועדה בדרך כלל מזמינה את נציגי המורים.
רחל סעדה:
פעמים רבות אנחנו מזמינים מורים ממערכת החינוך לישיבות הוועדה, אך לא תמיד הם מגיעים.
עפרה דונסקי:
שולחים הזמנה לארגון המורים שיכול לשלוח את מי שירצה.
היו"ר נאדיה חילו:
נרשום את זה לפנינו כהמלצה.
עפרה דונסקי:
זאת טענה שצריכה להגיע לארגון המורים.
אשר כהן:
כולנו בוודאי רוצים לחזור מהר ככל האפשר ללמד. כל מורה שנמצא בקשר עם תלמידים יודע מה המצב. הדבר כואב. אנחנו בוודאי רוצים שהשביתה תסתיים מהר ככל האפשר.
אפשר לצאת מכאן בקריאה מצד המורים שנמצאים בשטח, ויש מאות ואלפים כאלה, שבמקומות שיש בהם ילדים בסיכון, אם זה כפרי נוער או כל קבוצות אוכלוסייה אחרות שנמצאות בסיכון, יחזרו ללמד באופן רגיל. זאת נראית לי בקשה כמעט מחויבת המציאות לאור הדברים שעלו כאן. דרך אגב, עבדתי במשך שנתיים במעון לנוער מחוסר קורת-גג ואני מכיר נערים שמגיעים למקומות הללו. עבורם השגרה קריטית.
רינה יצחקי:
תתמכו בזה לפני שתסתיים השביתה.
אתי בנימין:
השרה ביקשה את זה ממר רן ארז בוועדת החינוך של הכנסת, אך נענתה בשלילה.
אשר כהן:
הבנתי שהוא ענה בחיוב, אך אם אני טועה אפנה אליו שוב ואגיד לו את הדברים, בהחלט.
התחושה של המורים, שרוצים שתהיה בשורה משמעותית למערכת החינוך. מערכת החינוך נמצאת במצב קשה. כל מי שעומד בבית-ספר מול תלמידים יודע. אם מדברים על זכויות הילד, זכויות הילד נפגעות ויש פגיעה בסמכות של ההורים ושל המורים. הייתי בשליחות בקנדה, שם ההורים אומרים לילד להיות בבית ב-11 בלילה וכל הילדים מתייצבים.
במסגרת הנוכחית לי ולמורים אחרים יש קושי להגיע לכל התלמידים שאנחנו מחנכים ומנסים לעזור להם. כל הנושאים שבוערים במדינה – אלימות, השתמטות, סמים – הכול חוזר לחינוך. מערכת חינוך טובה היא המקום לתת מענה לדברים הללו, ובסופו של דבר לטווח ארוך לשמור על זכויות הילד. לכן אם מהשביתה הזאת תצא איזו בשורה משמעותית למערכת החינוך אני סבור שגם ליושבים בחדר הזה, שאמונים על שלום הילד וזכויות הילד, תהיה בשורה משמעותית.
מורים נמצאים בקשר עם תלמידים שלהם. רק היום נפגשתי עם הכיתה שאני מחנך. מורים מארגנים כל מיני פעילויות, גם פעילות התנדבות וכל מיני שיעורים בווריאציות כאלה או אחרות. בסך הכול אני סבור שהמורים יוצאים מהשביתה הזאת בגו זקוף ועם ראש מורם. זה שיעור טוב באזרחות לתלמידים.
דרך אגב, אנחנו בקשר עם המשטרה. הם אמרו שזאת המחאה הכי מסודרת ומאורגנת ובחסות החוק שהם פגשו בשנים האחרונות.
כפיר רייך:
אני מייצג את עמותת על"ם. העומס בהחלט מורגש על-ידי מסגרות העמותה. מרכזי הנוער, "הפוך על הפוך" ו"מגדלור", מדווחים על גידול של כ-30% במספר בני הנוער שמגיעים. למרות שהיקף הפעילות גדל בעקבות התקציבים שמוזרמים, לא גדל במקביל מספר אנשי הצוות, כלומר אותו איש צוות צריך עכשיו לדאוג לתת קשב, תשומת לב, הכוונה והנחיה למספר גדול יותר של בני נוער. הלחץ בהחלט מורגש גם אצלנו.
אתי בנימין:
בפורום ועדי הורים אנחנו מבקשים מאוד, מכיוון שהזמן דחוק ומכיוון שלא לכל הילדים יש אפשרות ללמוד לבחינות הבגרות במסגרת שיעורים פרטיים, שהוועדה תפנה למשרד החינוך בבקשה שמשרד החינוך יוריד כ-25% מהחומר הנלמד לבגרויות.
יפה פס:
פרסמנו כבר את המיקוד, שבועיים לפני הזמן.
היו"ר נאדיה חילו:
שמעתי את הבקשה הזאת אבל לא אכנס אליה. אנחנו מדגישים היום פעולה בכיוון אחר. הבקשה שלך מצריכה דיון מעמיק. אני לא יכולה להכניס את זה היום כהמלצה.
עפרה דונסקי:
אני מהסתדרות המורים. אנחנו לא שובתים כי בחרנו ללכת בדרך אחרת ולהביא בשורה אחרת למערכת החינוך. לא אתחיל להסביר ולהרחיב, אתם בוודאי יודעים.
שמחתי מאוד על היוזמה של מר אשר כהן, שאמר שהם קבוצה של מורים מהשטח. אני מציעה שאת חלק מן הרעיונות שלך תפנה למטה השביתה שלכם בארגון המורים.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מבקשת להודות לכל הנוכחים.
אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה. לא רק להצביע על תופעה אלא גם לצאת בהמלצות ולהפנות אותן לגורמים המתאימים.
הוועדה שמעה בדאגה רבה מאוד מפי נציגי תלמידים והורים ומגורמי המקצוע השונים על נזקי השביתה והפגיעה הקשה מאוד בתלמידים. הפגיעה מתבטאת בהתגברות השימוש באלכוהול ובסמים – עלייה של 30%. שמענו על התגברות תופעות של ונדליזם ועל נזקים בריאותיים לחלק מאוכלוסיית היעד של תלמידים בכיתות הנמוכות יותר שאינם מקבלים את השירות הבריאותי הנדרש. שמענו גם על פגיעה בהישגיות של התלמידים וביכולתם לממש את זכאותם לתעודת בגרות. שמענו על פגיעה קשה מאוד בזכויות הילד, בעיקר בזכות הבסיסית לחינוך, ופגיעה במוטיבציה. דיברו על התגברות הסיכון לתופעות נשירה, גלויה וסמויה ועל הרחבת מעגל הילדים בסיכון ואי-יכולת של הגורמים המקצועיים לתת פתרונות ולאתר תלמידים נושרים בפוטנציה.
בישיבה תוארו תופעות קשות, מידיעה אישית ומהתרשמות אישית של נציגי התלמידים, על אווירה קשה, גם פסיכולוגית, שנובעת מאי-ודאות ואי-מעש.
אני מבקשת להצביע על פתרונות.
לדעת הוועדה השלכות השביתה והנזקים שהיא גורמת לתלמידים לא נלקחו די בחשבון. אני קוראת לכל הצדדים המעורבים בשביתה לפעול לסיומה במהירה.
אני מבקשת להביע הערכה ולשבח את המסגרות שלקחו יוזמה והתארגנו, הן מחלקות החינוך, הן מערכות החינוך הלא פורמלי, הן המורים שנטלו יוזמה והן ההורים. כל המסגרות שניסו למצוא פתרונות ולהציע פעילויות תורמות לחלק מן הילדים, אבל ברור שלא יכולות לפתור את הבעיה בכללותה.
אני מבקשת לקרוא לכל המערכות שבאות במגע עם הנוער – משרד החינוך, המשטרה, החינוך הלא פורמלי – לנסות לתגבר בשלב זה את כוחותיהן כדי לנסות להפחית מנזקי השביתה.
אני מבקשת לקרוא בשם התלמידים, ההורים וכל המשתתפים בדיון הזה לנשיא המדינה. אין ספק שזאת לא הקריאה הראשונה, אבל הקריאה היום נובעת מצורך ישיר, ומבחינתי בעדיפות ראשונה, לעצירת הנזקים בשלב הזה.
הוועדה מביעה דאגה רבה ועמוקה לאוכלוסיית התלמידים שנמצאים בסיכון וזקוקים לטיפול דיפרנציאלי, שלא זוכים לו בשלב הזה, וקוראת להתחשב בתלמידים הללו. על אף השביתה, שכולנו מקווים שתסתיים, יש לנסות לתת להם מענה מיוחד ולהחזיר אותם למסגרות.
הוועדה קוראת לתקצב את המערכות הלא פורמליות שעוסקות במתן פתרונות חלקיים לפעילויות לבני הנוער, לתגבר אותן מבחינה תקציבית.
אני מבקשת שפרוטוקול זה יובא לידיעת שרת החינוך, משרד האוצר ושר האוצר, יושב-ראש ארגון המורים וכל הצדדים שמעורבים בסכסוך, בתקווה שההשלכות הקשות ביותר על ילדים ובני נוער יהיו גורם בהכרעות על סיום השביתה.
הדס טרספולסקי:
לדעתי ההשלכות הקשות ביותר של השביתה יהיו כאשר נחזור ללימודים. אולי עכשיו הגיע הזמן להתחיל לתכנן, ולא רק בעוד חודש לכנס ישיבת ועדה ורק אז להתחיל לחשוב כיצד להיערך.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מבקשת להודות לכולם. הסיכום אמנם ארוך, אבל חשוב לכלול את כל הנושאים שצוינו. תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:50