פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 143
מישיבת וועדת הקליטה
יום שני, כ"ג כסלו, תשס"ח , (3 בדצמבר 2007), שעה 08:30
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אי השתלבותם בצבא של מתגייסים יוצאי אתיופיה
של חברת הכנסת קולט אביטל.
נכחו:
חברי הוועדה:
היו"ר – מיכאל נודלמן
קולט אביטל
מרינה סולודקין
יוסף שאגאל
מוזמנים:
סגן אלוף מושיק אביב – אמ"ש, רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון
יעקב דנון – ר' תחום היערכות העורף, המשרד לקליטת העליה
דוד יאסו – מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה
צגה מלקו – מנהלת השידורים בשפה האמהרית בירושלים, רשות השידור
ריקי לאופר – מנהלת תחום חינוך חברתי
דורית בר-חי – מח' הדוברות, משרד החינוך
עמירם קלאוס – משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
וונדה קסהון – רכז פרוייקטים מיוחדים – נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה
ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
מלסה מזי – קשרי חוץ לגיוס משאבים - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
עמירם קלאוס – מנהל שרות נוער וצעירים – משרד הרווחה
אמבדו רדה – מפקח פרוייקט לאומי ליוצאי אתיופיה
צגה מלקו – קול ישראל (אמהרית) אחראית על השידורים
דוד יאסו – מנהלת מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה
אבי מספין – דובר, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
משה באטה – מנהל אגף עולי אתיופיה, הסוכנות היהודית
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה: אתי בן שמחון
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אי השתלבותם בצבא של מתגייסים יוצאי אתיופיה
של חברת הכנסת קולט אביטל
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
הנושא היום, אי השתלבותם בצבא של מתגייסים יוצאי אתיופיה. הדיון הוא דיון מהיר, של חברת הכנסת קולט אביטל. בבקשה.
קולט אביטל:
תודה רבה אדוני היושב ראש, אני עוקבת מקרוב מזה כמה שנים אחרי כל אותם המאפיינים, וכל אותן הבעיות שמוצאת הקהילה האתיופית בקליטתה בארץ. בוועדה הזאת שמענו הרבה מאוד דיווחים גם על קשיים, גם על כשלים, אבל גם על הצלחות.
שמענו דברים נפלאים מפי מפקדים בצבא, גם על המוטיבציה, גם על הקליטה, גם על התפקוד הנכון של חיילים ממוצא אתיופי, וגם על כך שהצבא מהווה בעבורם איזושהי אכסניה שבה הם נקלטים יותר טוב לארץ, והם יוצאים עם נכסים אחרים לחברה הישראלית.
אנחנו גם יודעים שחלק גדול מהם אחרי הצבא, הולכים ללימודים אקדמאיים. אנחנו יודעים שלפחות 3,000 סיימו בהצלחה רבה אוניברסיטאות. ולכן, הדו"ח הזה שהתפרסם בצבא, על ידי הצבא, מצאתי בו משהו מאוד מדאיג בכמה רמות. קודם כל משום שיש פה נתונים שנראים לי קצת מוזרים. שנית, מעצם הרצון או הנכונות לפרסם דו"ח כזה, שהוא מטיל דופי, הוא מדביק סטיגמה לקהילה שלמה, ובוודאי לא עוזר לא לצבא ולא לקליטתם של אותם העולים. אז יכול מאוד להיות שיש עולים אתיופים שמגיעים לצבא בלתי מוכנים על ידי מערכת החינוך. אגב, זה לא המקרה היחידי, גם חלק מאיתנו שהיינו פה עולים חדשים, אני יודעת שהגעתי לצבא אחרי קליטה בלתי מוצלחת בבית ספר, ובכל זאת הצבא עזר לי להיקלט הרבה יותר טוב.
ולכן, במקום לבוא ולהגיד בצורה גורפת, יש לנו בעיות עם קליטתם של עולי אתיופיה, ולהטיל סטיגמה על קהילה שלמה, דבר שלא עוזר, כי אנחנו יודעים שיש כל כך הרבה בעיות, שלא מקבלים אותם לעבודה, ולא מקבלים אותם לגני ילדים וכו'. הצבא היה צריך לבוא ולהגיד לנו, או למשרד הקליטה, אנחנו מצאנו נקודות, א', ב', ג', ד', שמקשות, ואנחנו סבורים שמערכת החינוך צריכה להתייחס לנקודות האלה, או אולי צריך קורסים לפני ההתגייסות לצה"ל וכו'.
אני מתייחסת רק למה שהתפרסם בעיתונות. את הדו"ח עצמו אינני יודעת אם צה"ל טרח למסור לכם, או שיכול להיות שהוא מסר את זה למשרד הקליטה.
אני חושבת שכאשר יש דבר כזה, שהוא בעל עניין ציבורי על צה"ל לבוא ולדבר, קודם כל עם נבחרי הציבור, להגיד מה הבעיות אם קיימות כאלה. ולא להפוך את הדבר הזה על קהילה שלמה, שלא נקלטת בצבא.
ולכן אני מעונינת לשמוע מצד אחד את אנשי צה"ל בעניין הזה. שנית, אני רוצה לראות מה ניתן לעשות, כדי לא להטיל על כל הקהילה הזאת את הסטיגמה. תודה רבה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה מקרב לב.
מושיק אביב:
התפקיד שלי הוא ראש ענף עלייה והשתלבות בצה"ל. אני במפקדת קצין חינוך ראשי, אגף משאבי אנוש, ואני מנסה לטפל בכל העולים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ביקרנו בבסיס.
מושיק אביב:
ראשית, חברת הכנסת קולט אביטל, צה"ל לא פירסם שום נתונים, שום דו"ח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל אתם על הדו"ח.
מושיק אביב:
כן בהחלט, מה שהתפרסם, זה הפרסום של כרמלה מנשה.
קולט אביטל:
כרמלה מנשה לא ממציאה דברים, מישהו מסר לה את זה.
מושיק אביב:
ציינתי קודם, צה"ל היה אמור להגיע לגורמים מוסמכים. לא יצא דו"ח שמפרט את הנתונים, זה הגיע לכרמלה מנשה. אני שוחחתי איתה בנושא. אתן נתונים על פי בקשת הוועדה, ואתייחס גם לפעולות שאנחנו נוקטים בנושא הזה.
אני חייב לציין, יושבים כאן רבים ששותפים לפעילות שהיא מאוד עניפה בקרב חיילים עולים בכלל, ובטח ובטח לבני העדה. בהערכת מצב שהתבצעה אצלנו, ומכאן עלו הנתונים, נמצא שיש נתונים שמצריכים טיפול, חלק מהאנשים משתתפים בוועדה הזאת, טיפול ועיסוק בנושא. על כן, אני יכול להגיד את הנתונים, חלק מהדברים מעוררים אהדה והתלהבות, וחלק דאגה.
היום אנחנו בשיח על הנושא של השתמטות וגיוס, בני העדה מתגייסים לצה"ל בצורה מרשימה ביותר. 90% מבני העדה מהגברים מתגייסים לצה"ל, במספרים הרבה יותר גבוהים מילידי הארץ, צברים שנמצאים פה, זה באמת מרשים. מה שמעיד על מוטיבציה רבה, ועל רצון לתרום למערכת.
בתוך השרות, בהחלט יש נתונים שהם מצריכים טיפול, כמו למשל עריקויות רבות. רבים מוצאים את הדבר הזה שנקרא עריקות, כמפלט אחרון מבחינתם, וגם הגעה לכלא.
קולט אביטל:
בהשוואה לקהילות אחרות, יש יותר בקרב בני העדה.
מושיק אביב:
כן, בהחלט. יש לי נתון. 20% מהחיילים בני העדה, עורקים לפחות פעם אחת בשרות.
אגיד מה זה מעיד, אחרי ניתוח שביצענו ובדיקה.
קולט אביטל:
לעומת כמה מבני ילידי הארץ, כמה עריקויות יש בקרב מתחיילים ילידי הארץ.
מושיק אביב:
הרבה פחות, באחוזים גדולים. אין לי נתון מדויק לגבי ילידי הארץ, אבל אני יכול להגיד לגבי כניסה לכלא, אחד מכל שישה חיילים מבני העדה נכנס לכלא, לעומת אחד מתוך 23, 24 צברים, זה משמעותי מאוד.
קולט אביטל:
אותו הדין חל על כולם.
מושיק אביב:
בהחלט מעורר דאגה, ועל זה יצא הפרסום. אתייחס לפעולות שאנחנו נוקטים. 30% מבני העדה בצה"ל בתפקידי לוחמה, למרות בעיות קשות שיש, לעומת 39% מילידי הארץ.
קולט אביטל:
את הנתון הזה אתם דואגים לפרסם.
מושיק אביב:
כן, בהחלט.
קולט אביטל:
מה קורה שאנשים שיש להם מוטיבציה כל כך גבוהה, פתאום עורקים מהצבא.
מושיק אביב:
נתונים נוספים, 78% מהחיילים מסיימים שירות תקין, את כל מלוא השירות בצורה תקינה. אני מדבר על בני העדה.
דנה גורדון:
אתה מדבר על בני העדה שהם בני הארץ. מה עם בני העדה שהם ילידי הארץ?
מושיק אביב:
הנתונים הם דומים, בפילוח אין משהו שהוא דרמטי שונה. צריך להגיד שהיום בצה"ל,
23.6% מהמתגייסים היום ילידי הארץ, זאת אומרת שנולדו בארץ.
קולט אביטל:
אלה כלולים בסטטיסטיקה, גם מהם יש כאלה שעורקים.
מושיק אביב:
בהחלט.
מבחינת קצונה, פה אשווה לעומת עולים אחרים, 4% מבני העדה, יוצאים לקצונה, הם הופכים להיות קצינים בצה"ל, לעומת 2% מקרב העולים האחרים. נכון שיש פחות אנשים, אבל יש פה מיצוי יותר טוב לקצונה. זאת אומרת, 4% מבני העדה לעומת 2% משאר המקומות. 3% מחיילי החובה הם בני העדה, נשים 2% בלבד.
דגה מלקו:
כמה יש בקבע?
מושיק אביב:
אין לי נתון מדויק. אני אעביר את הנתונים.
דנה גורדון:
אשמח אם תעביר לוועדה, כמה בני עדה משרתים בקבע.
קולט אביטל:
אם אני קוראת נכון מה שאמרת עד עכשיו, אנחנו פה לא מטילים שום דופי, לא על המוטיבציה, לא על הפוטנציאל, לא על היכולות, לא על הכישורים. משהו קורה פה, שלמרות המוטיבציה והכישורים, פתאום קורה משהו לאנשים האלה, שגורמים להם לברוח מהצבא, מהו המשהו הזה?
מושיק אביב:
לגבי האיכויות, ברור שאין הטלת דופי. מבחינת קבוצות האיכות הגבוהה, רק 11.7% נמצאים בקבוצות האיכות הגבוהות, לעומת 58.7% מהצברים. כלי המיון שהם מערביים צבאיים, לפעמים לא יכולים לאמוד נכון את הנתונים.
מה קורה אחרי בדיקה מול כל האנשים, הסיבה המרכזית לעריקות היא סיבת הת"ש, הסיבה הכלכלית, זאת הסיבה המרכזית.
קולט אביטל:
זאת אומרת, הם נאלצים לברוח כדי לעזור למשפחה שלהם.
מושיק אביב:
כדי לעזור ולפרנס את עצמם כדי להתקיים.
קולט אביטל:
את זה אני הייתי מפרסמת, לא משהו אחר. ברגע שאדם נחשב לעריק, זה דבר קשה מאוד. ברגע שאנחנו רואים שמה שגורם לזה, שחלק מאנשים טובים שמתגייסים לצה"ל, בסופו של דבר נאלצים לקחת על עצמם סיכום כולל של בית כלא, משום שהמשפחות נמצאות במצב קשה, זהו בדיוק הנושא שבו צריך לטפל.
משה באטה:
האם התקשורת תהיה מוכנה לפרסם את זה?
קולט אביטל:
אני חושבת שכן. השאלה איך אתה מעמיד את זה. יצרו תדמית שלילית.
מושיק אביב:
נכון, זו הסיבה המרכזית. יש סיבות נוספות שאנחנו עוסקים בהן.
אבי מספין:
הפרסום של כלא יוצר תדמית שלילית.
מושיק אביב:
למשל, מודעות מפקדים, אנחנו הולכים לעסוק בזה בצורה בלתי רגילה, שיבינו שהוא לא מגיע ליחידה בגלל בעיה כלכלית, ולא איזושהי בעיית משמעת שנגרמה בעקבות השרות.
קולט אביטל:
יש ביניכם, זאת שאלה שאף פעם לא הבנתי עד הסוף, לבין צה"ל, לבין שרותי הרווחה איזה קשר. זאת אומרת, ברגע שאתם רואים שאלה המקרים, ואלה החיילים שבאים מרקע קשה, ונאלצים לערוק כדי לעזור למשפחה, האם אתם מדווחים לרשויות הרווחה למיניהן, אם זה עירוניות, אם זה ממלכתיות, כדי לנסות לעזור לאותן המשפחות. זה לא בטיפולכם, אבל האם אתם מעבירים מידע.
מושיק אביב:
יש מערכת שוטפת, יש משק"יות ת"ש, זה עובר לרשויות. אנחנו כמובן כפופים לנהלים של מדינת ישראל. יש סיוע נוסף שניתן בסיוע משרד הקליטה, שכל פעילות שאנחנו עושים הוא שותף לה, של תוספות תקציביות לחיילים. אבל כמובן צה"ל נותן על פי החוק, ונותן עוד כספים נוספים מתקציבו לעניין הזה. יש קשר שוטף מול מערכות הרווחה. יש דברים שאנחנו פשוט לא יכולים לסייע בסכומי כסף מסוימים שמעל ליכולתנו, ולכן אנחנו מגיעים למצב של כליאה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בקהילת יוצאי אתיופיה יש יותר מ-4% משפחות שהם במצוקה. רק 4% הם עריקים. אתם מסכימים איתי, אפילו יש יותר.
קסהון וונדה:
אני מסכים. גם החברה הכללית עושה עריקות בשביל להשתחרר מהצבא. יוצא אתיופיה, אם תשאל אותו, לא הוא רוצה לחזור לצבא. הוא עושה עריקות כאשר אומרים לו אתה לא תשוחרר מהצבא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני אומר שיש יותר מ-4%. יש בחורים שעושים ויש שלא, באותם תנאים.
קולט אביטל:
אנחנו למדים מהתשאול של אותם החיילים שערקו, שרוצים לחזור בסופו של דבר. האם הם עורקים, או האם הכוונה שלהם לערוק לתקופה מסוימת, כדי לעזור ולחזור. האם אפשר לחשוב על שירות יותר גמיש, לתת לאנשים באמצע שרות חודש חודשיים, כדי שיוכלו לעזור למשפחות ולחזור. האם אפשר לעשות את השרות לקצת יותר מודולרי, לגבי משפחות נצרכות. אגב, הם לא היחידים ממשפחות נצרכות.
מושיק אביב:
בהחלט. צה"ל מאפשר לקחת חופשות יזומות ארוכות גם כן, חופשות מיוחדות. לשאלתך, חלק מהחיילים בהחלט מגיע לכלא. בתוך הכלא הקמנו מנגנון, הצגנו ביום אחר בוועדה. מנגנון שנקרא גחלת, הרעיון הוא גם כשהוא מגיע לכלא, אחר כך יחזור לשרת בצורה תקינה, עד כדי גמישות, בהעברת תפקיד לתפקיד שהוא מתאים יותר, לאור הצרכים של אותו חייל. החיילים יודעים את זה. יש מנגנון שמגיעים לכאן, יש תנאי שירות, גורמי שיקום בכלא, שמסייעים לו לחזור לשרות שהוא מותאם לצרכים שלו. זאת אומרת, מנגנון שהוא קיים. יש חיילים שפשוט מבינים שדרך ההגעה לכלא הם בידיעה שהם מגיעים לכלא, שונה להם השיבוץ, לכן הם עושים את המעשה כדי לשפר את התנאים הכלכליים. זאת אומרת, יוצאים החוצה, עורקים, מסייעים לעצמם ולמשפחתם כלכלית, ואז חוזרים לצבא ונכלאים.
קולט אביטל:
במקרה הזה במקום להיכנס לכל המסלול הידוע מראש, אפשר היה להתחיל לטפל בנושא.
מושיק אביב:
כשנעבור לתכנית, לאור הערכת מצב הזאת, נראה מה אנחנו מתכוונים לעשות.
ברשותכם, אני שמח לבשר, ממש היום מסתיים קורס שנקרא "אמיר", מרבית האנשים מכירים. 65 חיילים מסיימים את הקורס. למעשה, הקורס מגשר על הפערים של הנתונים המקדימים. זה קורס בשיתוף משרד הקליטה, הג'ויינט, ביחד עם מכון פוירשטיין, הרעיון הוא לתת כלים לחיילים, ושיבוץ איכותי לצה"ל.
קורס חמישי מוצלח, מאוד יקר, משהו שאנחנו מתכוונים להרחיב אותו. מבחינתנו, המגמה לעשותו עוד לפני הצבא בבתי הספר. אני יכול לבשר שאנחנו עושים את הקורס הזה, יש פיילוט ראשון שהתחלתי בפנימיית ימין אורט, לעשות את זה כבר בתיכון, שנתיים לפני הגיוס, קורס ארוך, בשילוב הלימודים, בשילוב פעילות הכנה לקראת השירות. הרעיון הוא להגיע לצבא כמו כולם, ולא לעשות את הקורס בתחילת שרות, אלא לעשות אותו כהכנה. מבחינתי, זה הדבר האופטימלי, להרחיב את זה למקסימום מסגרות לימוד, שבהם יש בני נוער בקרב בני העדה. זה יתן לנו מענה מאוד גדול, גם בידע המוקדם, גם בשיבוץ איכותי. כי מי שמסיים את הקורס הזה, משובץ לתפקידים מאוד איכותיים בצה"ל, מבלי להתחשב בקב"א שלו, בנתונים הבסיסיים, שלא תואמים ליכולות שלו, כי קצת קשה לצבא לנבא לאור הכלים שיש בידו.
אנחנו מרחיבים את זה, והרחבנו עכשיו לשלב ההכנה.
אבי מספין:
כמה אחוזים מסיימים הקורס?
מושיק אביב:
כמעט כולם, מעטים מאוד עוזבים.
צדה מלקו:
מה משך הקורס?
מושיק אביב:
3 חודשים.
מלבד הקורס, מי שמתגייס לשרות קרבי, בדרך כלל ההצלחה שם גדולה, כי יש שם השתלבות חברתית טובה. החברה מסייעים, מדובר בעיקר על אנשים שלא הולכים לקרבי. מי שהולך לקרבי, בדרך כלל צולח את השרות, וצולח אותו בהצלחה.
לגבי התכניות, כפי שאמרתי, קורס אמיר למלשב"ים, לפני שרות. תכנית זינוק בעלייה, שמרבית האנשים מכירים בשיתוף משרד החינוך, הג'ויינט מוביל אותה, משרד הקליטה, שותפים רבים. אצלנו, למעשה מתקיים ועדת היגוי בנושא הזה, ואנחנו פורטים מספר פעולות, ועכשיו הג'ויינט מרחיב את מספר הרכזים שלו, כדי לתת מענה בטרם שרות. כי מצאנו ששלב ההכנה לצה"ל הוא מאוד משמעותי בהיכרות עם הצבא.
אנחנו פועלים להכשיר את סגלי הת"ש - תנאי השרות, כדי לתת טיפול טוב יותר. אנחנו מבצעים פעילות בקרב מפקדים, זה משהו שאנחנו מוצאים. ככל שהמפקד יכיר טוב יותר, ואני מדבר על מפקדים מכל הרמות. מרמת מ"כ – מפקד הכיתה, עד לקורסים בכירים בצה"ל. יכירו יותר טוב את עברה המפואר של ההיסטוריה של העדה האתיופית, את המאפיינים, יידע להתמודד טוב יותר עם חיי היום-יום.
אנחנו מדברים על ציר השרות, מהכנה לצה"ל ועד השחרור, במהלך שרות, מדברים על שילוב טוב יותר, וליווי שלנו של הענף שלי, כמובן בסיוע תקציבי. משרד הקליטה מגבה אותנו תקציבית, ואנחנו בכל יחידה שיש בה חיילים בני עדה, מביאים מומחי תוכן שיבואו ויעשו הכשרות למפקדים, ועבודה מול חיילים, להיכרות עם מאפייני העדה, התמודדות, דברים שהם לא פשוטים, אחר כך באים עם בעיות לא פשוטות מהבית. צה"ל מצפה מהם לבצע שרות טוב, המפגש הוא מאוד חשוב לצבא, בדרישות שלו של החייל, אבל חייל מתמודד עם בעיות נוספות, מלבד היותו חייל בצה"ל, קשיים כספיים ואישיים מאוד רבים.
דבר נוסף שמדברים, קידום ומינוף אישי ומקצועי. התכנית שאנחנו עושים עכשיו עם משרד הקליטה, גם משרד ראש הממשלה מעורב בעניין הזה. הרעיון הוא, שכל חייל מצה"ל ייצא מהשרות שלו עם קפיצה אחת מהמקום שהוא הגיע. למשל, אנשים שצריכים להשלים בגרויות, ישלימו במהלך השרות. זאת תכנית שעכשיו הסתיימה כתיבתה, ונמצאת באישורים. אנשים שמעונינים במקצוע, יקבלו את ההכשרה במהלך השירות, שייצאו לאזרחות עם מקצוע. הכנה לפסיכומטרי, הכנות לשחרור. יש מכינות לשחרור, אנחנו הולכים להרחיב אותם לכלל חיילים בני העדה, שכל חייל יקבל מכינה לקראת השיחרור שלו מהצבא, ואז אנחנו רואים את כל הרצף של הפעילות. זאת תכנית לחמש שנים קדימה, שמדברת על קידום ושילוב בני העדה בצה"ל.
השנה, שמנו לנו כדגש בכל הטיפול באדם בצה"ל, חיל חינוך מוביל תכנית, הדגש השנתי שלה, שילובם של בני העדה האתיופית לצה"ל. לא כסיסמה, אלא כתכנית פעולה ממשית, שבה אנחנו נכנסים לפרטי פרטים, לומדים את הבעיות. אנחנו אחרי שלב הלימוד, עכשיו שלב של אישורים אחרונים, ויישום של תכנית עבודה מקיפה.
כמי שעוסק בתחום הזה שנים רבות, לצבא מאוד חשוב כל נושא ההשתלבות החברתית, בדגש על בני העדה. השנה, זו שנה שתטפל בנושא הזה. מבחינתי, אנחנו מצפים לתוצאות, מבחינתנו לא רק חשובות לצבא, אלא בראיית החברה הישראלית.
קולט אביטל:
תודה רבה.
כמה אמרת שיש אנשים שמתגייסים ביחידות קרביות?
מושיק אביב:
30%.
קולט אביטל:
לעומת 39% ילידי הארץ, שזה מאוד גבוה.
אחרי הכתבה של כרמלה מנשה, אני פשוט לא שמעתי שעלית לשידור, האם פניתם לדובר
צה"ל, כדי לדברר גם את הנתונים החיוביים.
מושיק אביב:
בדובר צה"ל עוסקים בזה ממש בימים אלה. ממש בתקופה הזאת עוסקים בעניין. אנחנו מכינים תכנית עבודה, כדי לשווק וליידע את כולם בנושא כלל הפעילויות, בעיקר בדגש על דברים חיוביים.
לשאלתך, אני יכול להגיד, שאחד הדברים שאנחנו הולכים לעשות, בשיתוף מספר אנשים שיושבים פה, בינואר אנחנו מקיימים כנס, כולכם מוזמנים, של כלל הקצינים בני העדה.
קולט אביטל:
בהחלט יש לנו עניין לבוא.
מושיק אביב:
בתחילת ינואר, הרעיון הוא לרכז את כולם. כל קצין, אחד שיצא לקצונה, דרך המנהיגים האלה, לקחת ולעשות אותם שיהוו מודל לחיקוי. ייפגשו עם בני הנוער, יסייעו לבני העדה להתגייס כמו שצריך. יש כמויות גדולות של קצינים. אני מדבר על 70, 70+ קצינים בשרות סדיר שיכולים פשוט לסחוף אחריהם מאות ואלפי חיילים.
הרעיון של התכנית שלנו, גם עם הקצינים, ובכלל, אלה מספרים לא גדולים. בצה"ל היום יש 3,700, 4,000 חיילים בני העדה, אפשר להגיע לכל חייל וחייל. הרעיון הוא תכנית שמגיעה לכל חייל וחייל שמתגייס לצבא, מבחינתנו זה הדבר האידיאלי.
קולט אביטל:
רק על דבר אחד, נדמה לי שלא ענית. מה אנחנו עושים עם כל אותם המקרים, שעורקים מסיבות חברתיות.
מושיק אביב:
הנושא של מניעת כליאה, הקמנו גוף מיידי, לאור הדברים האלה שהוצגו בהערכת המצב שלנו, שיעסוק בנושא של מניעת כליאה בשלב השירות, שלא יגיעו למפלט האחרון לכלא. הרעיון הוא למנוע אותו. ברגע שיש בעיה, יש משבר או לפני המשבר, למנוע אותו, כדי שהמפלט של הגעה לכלא, לא יהיה מבחינתם משהו שהוא חיובי, אלא הפעולות יתבצעו עוד טרם כניסתו לכלא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שמעתי את השאלות, שמעתי גם את התשובות. ביקרנו בבסיס, שם מתקיימים קורסים כאלה, פה שמענו גם איך המשטרה עובדת. הצבא זה דוגמה לעבודה עם עולים, עם כל העולים מרוסיה, מאתיופיה.
אם סיבת עריקות זה מצב כלכלי, זה יותר מ-4% בקהילת יוצאי אתיופיה, במצב כלכלי קשה, ורק 4%, זה אומר שהצבא עושה עבודה טובה. כאשר אנחנו מדברים על המצב הכלכלי, אם לא היתה עבודה טובה, צריך להיות יותר מ-4%.
מושיק אביב:
20% עורקים, 4% לקצונה יוצאים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אפילו 20%, ויותר. אנחנו שומעים כל מיני סיפורים, כל מיני היסטוריה, אני חושב שצריכה להיות פנייה לעיתונאים, שמחפשים סקופים, מה שטוב הם לא מדברים, מדברים על מידע שלילי. לא רוצים לעשות איזון, מה האמת, עולים, סוג של אזרחים, שיש להם קושי. לצעירים יש קושי בלימודים, אחר כך קושי בצבא.
אין מה שיוצא מן הכלל, אני רואה שחברי העדה רוצים לדבר. אנחנו מבינים את המצב, אתם לא צריכים להיות כל כך בהגנה, גם בהתקפה לא צריכים להיות.
אני חושב שהיחידים שאחראים על כאלה, זאת הקליטה. אבל אין קליטה כל כך נוחה, עיתונאים עושים לא רק מהעדה שלכם, גם מעדות אחרות, צחוק לפעמים. במשך הזמן מתברר שהצעירים מרוסיה מתגייסים, הם משרתים, הם טובים כמו ילדים אחרים מהעדה שלהם. פה מי שרוצה לעשות סקופ, מקבל כסף. זה לא מקובל. בבקשה.
צדה מלקו:
אני יושבת בשני כובעים. אני גם כעיתונאית, וגם כבת העדה. קודם כל אני מברכת על היוזמה, אדוני היושב ראש. לאורך השנים אני מתמידה בנושא של הקהילה לעלות לוועדה. אבל מהנתון שסגן אלוף נתן, שתי גופים שאנחנו מתפארים בהם בקהילה לקליטה שלנו, הצבא, והאוניברסיטה, השכלה גבוהה. בשתי הגופים לא היו סטיגמות, ולא גן ילדים, ולא בית ספר. אבל מהנתון שהתפרסם, וכרמלה פירסמה, סטיגמה בלתי הפיכה, מה שקורה 90% אם יש להם מוטיבציה להתגייס, ואחר כך יש עריקות, אני רואה בזה בעיה בכישלון מתוך הצבא, ולא מהקהילה. שידרתי על זה, על מה שכרמלה דיווחה.
מושיק אביב:
לא אמרתי שהבעיה בקהילה.
צדה מלקו:
גם היה דיון.
קולט אביטל:
את כעיתונאית, קיבלת מצה"ל נתונים אחרים?
צגה מלקו:
כן, אמרו לי שיתנו לי את התגובה. הנתון הנכון עדיין לא קיבלתי. ברגע שכרמלה מפרסמת דבר כזה, אתם הייתם צריכים לקבל פרסום נכון. זה עוד סטיגמה, היום הרגשנו רע מאוד.
לאורך השנים מאז 84, באו דרך סודאן, בלי הורים, יוצאי אתיופיה, החיילים הצטיינו ביחידות לוחמה, גם פה, אני חושבת שצריך לעשות בדק בית אצלכם. אני מבקשת מצה"ל, לתת נתונים מדויקים. אנא להוריד את הסטיגמה שמרחפת מעלינו.
מרינה סולודקין:
גם לתת כתף, אפשר לעזור, ולא לטבוע.
צגה מלקו:
זה מה שקרה. דיברו על אחוז גבוה של יוצאי אתיופיה, משתמטים מצה"ל.
מושיק אביב:
לא משתמטים, נכנסים לכלא.
צגה מלקו:
צה"ל לא הגיב על זה, לא היה נתון מדויק. אני האזנתי. אני חושבת שמן הראוי להוריד את הסטיגמה, זה מוריד את המוטיבציה של הדור הבא. נכון יש בעיה כלכלית, אפשר לפתור את זה יש המון גופים, כל הגופים יכולים לתת כתף. אבל הצבא צריך לתת תגובה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
המספרים זה מספרים, אבל צריך להיות איזון, אי אפשר להוריד מספרים.
מזי מלסה:
אותי מעניין לדעת בהשוואה לשנים קודמות, איך אתם רואים בצה"ל את השינוי הזה. אני בתור אחת שהתגייסתי לצה"ל, תמיד האמנתי, שזאת המסגרת שבה השתלבתי הכי הרבה איתו, והרגשתי שאני נותנת משהו מעצמי. אני מאמינה שזה גוף שיכול לסייע לעולים מאתיופיה.
בהשוואה לשנים קודמות, האם אתם רואים את השינוי הזה, את הירידה במוטיבציה להתגייס לקרבי, האם עשיתם השוואה לפני חמש שנים, לפני שבע שנים.
מושיק אביב:
לשאלתך אני אגיד.
הוועדה התכנסה על נתון שמדבר על אחד משישה שנכנס לכלא. אני חושב שאפשר ליישר קו בעניין הזה. בפועל, הצבא זה המקום שבו בני העדה, וחיילים, משתלבים בצורה הכי טובה שיכול להיות. היתרונות של בני העדה, שהם משרתים בצורה מעוררת תגובה. למרות קשיים, ולמרות בעיות, ולמרות דברים כאלה ואחרים, זה הדבר המרכזי שאנחנו רואים מול העיניים. כשמתפרסם נתון כזה או אחר, דרך אגב, בשבוע שעבר היה כנס של חיל חינוך, שהרעיון הוא לראות איך עושים את הדברים טוב יותר, לא רק לראות דרך הדבר השלילי. אם מישהו הבין שזה דרך הדבר השלילי, זה משהו שבטח לא צה"ל רצה שיהיה כך. הרעיון הוא לעשות את הדברים טוב יותר, כי לצה"ל זה חשוב. צה"ל זה המקום שהכי חשוב לו לטפל בצורה הטובה ביותר.
לשאלתך לגבי השוואה של שנים, אין לי נתון של ראייה של שנים. אני חושב שזה שומר על יציבות. לגבי הנושא של כליאה, יש עלייה משמעותית של כניסה לכלא. זה משהו שמעורר דאגה. צה"ל לוקח אחריות על העניין הזה, ויטפל בזה בשילוב גורמי קהילה. אני לא בא להאשים, זאת אחריות, כמו שאמרת קודם, אחריות הקהילה, אחריות משותפת של מדינת ישראל של כולנו, אני חלק מהמדינה. ובתוך הצבא אחריות בטח ובטח שלנו כמפקדים.
ראש אגף משאבי אנוש, אלוף אלעזר שטרן, שם לעצמו בראש מעייניו. אלוף בצה"ל מוביל את הדבר הזה אישית, עוקב אחרי זה בצורה מעוררת כבוד, אחרי כל תנועה. הוא מיודע על כל אחד שיצא לקצונה. ציינתי קודם קצין חינוך ראשי, ענף שלם בצבא שמטפל. יש פה התייחסות שהיא מכובדת, בוא לא ניתן לתקשורת לבלבל. זאת מדינה דמוקרטית, קטונתי, אנחנו גורם ביצוע. יכול להציג נתונים שרואה לנכון, אני לא אומר שהנתונים לא נכונים. צריך לראות איך מציגים אותם. אני מראה את הדברים החיוביים. צה"ל היה וימשיך להיות, המקום שבו ההשתלבות היא הכי טובה והכי נכונה.
קולט אביטל:
ואשר על כן, ומה שאתה אומר פה, יש בו גם נתונים מעודדים. אתם חייבים לעשות מהלך של פרסום, של כל אותם דברים בצורה יזומה. אני לא אומרת שאתה אחראי לזה, אבל אני בטוחה שלדובר צה"ל יש מה לעשות בעניין הזה. אני לא חושבת שכרמלה מנשה היא אדם שלא ישדר דברים כאלה.
מושיק אביב:
כרמלה מנשה אין לי ספק עושה רק דברים טובים. דובר צה"ל עוסקים בזה, זה מעניין אותם.
מרינה סולודקין:
יש בעיה, החברה הישראלית קצת עייפה מקליטת עלייה. בשנים האחרונות, יש עייפות של החומר. בגלל זה, יש תודעה ציבורית, ויש הזמנה למידע שלילי. אנחנו התעייפנו גם מרוסים, גם מאתיופים, אני לא יודעת עוד ממי התעייפנו.
מתעייפים מזה שכל הזמן שיש אוכלוסיות חדשות. אנחנו מדינה מיוחדת מאוד, אני מאוד תומכת בחוק השבות, בגירסה הליברלית, בגלל שאנחנו חברה עשירה גם בתרבויות, גם באנשים.
כאן יש בעיה בחברה הישראלית, אנחנו צריכים להבין, זאת לא בעיה של קהילה אתיופית או רוסית, יש בעיה בחברה הישראלית של השתמטות מהצבא, שעכשיו זה מאוד מדובר. כדי לא לדבר על דברים אמיתיים, מי משתמט--
קולט אביטל:
פה הבעיה בדיוק הפוכה.
מרינה סולודקין:
אז פתאום קפצו.
אני מכירה אישית, ומאוד מעריכה את אלעזר שטרן. זה מוסד בצבא שלנו, מאוד חיובי. כוועדה אנחנו צריכים לפנות אליו, שמבקשים גם תמיכה תקשורתית מתוך הצבא, בנושא שירות של עולים בכלל, זה מאוד חשוב.
לא צריכים להגן לא על קהילה אתיופית, ולא כקהילה רוסית, אלה המחלות של החברה הישראלית, אלה מחלות חברתיות, מחלה אחת משנות החמישים.
קולט אביטל:
אני עוקבת, ואני שומעת כך. שבכלל יש בעיות, הם לא נקלטים לבתי ספר, אחר כך הם לא נקלטים בצבא, בחברה, זה מייצר בחברה הישראלית, את חוסר הרצון לקלוט אותם אפילו למקומות עבודה.
מרינה סולודקין:
זה חוסר רצון של חברה ישראלית לקלוט את העליות האחרונות. היה עם ניצולי שואה, יותר בושה מוסרית אין. עכשיו אנחנו בשלב אחר, כמדינה, ככנסת, כצבא, אנחנו צריכים לתת כתף, לקהילות שתחת התקפות מסוג כזה, ולתת את המידע האמיתי, בגלל שיש יש עמידה חיובית, ואנחנו בטוחים בזה.
מדינה שעוזרת לקהילה האתיופית, כאשר יש קצינים, ויש סטודנטים, וצריכים לכתוב על זה, ויש אנשים מאוד מיוחדים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם בקרבי משרתים.
מרינה סולודקין:
אני בטוחה בזה. הייתי בנוטרדם, בקונגרס בנושא של הגירה וקליטה שהיה בשנת 2001. יש לנו זמנים קשים, זאת היתה התחלה של אינתיפאדה, אמרתי שבתודעה הציבורית, זה היה מאוד קשה, בין הראשונים שנפל בקרב, היה קצין אתיופי. הייתם צריכים לראות איך הציבור האירופאי שמע שיש לנו קצינים אתיופים, שאני אמרתי יש לכם בעיות עם מהגרים. למה, אתם מקבלים אותם, אבל לא קולטים. מה זה שאין להם זכויות לבחור ולהיבחר.
אצלנו באשקלון, בשנת 1998, אתיופי אחד ברשימה עצמאית, נכנס למועצה, כל הכבוד, זה דמוקרטיה, אנחנו בראש התהליך, ועל זה צריך לדבר.
קסהון וונדה:
אני מצטרף לברכות על כינוס הוועדה, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. הקהילה מאוד מעריכה. הנתונים מדברים בעד עצמם, הצבא צריך להגיב או להוציא איזשהו קמפיין, על מנת להחזיר את התדמית. כשאני הולך ברחוב, אומרים לי אתם החיילים הכי טובים, ועל זה הגאווה שלנו. מול הפרסום של התקשורת, אפשר להוציא גם את הדברים החיוביים.
להגן על הצבא, הצבא עושה הרבה למען הקהילה האתיופית. יש לי אחיין שהוא בקרבי, ביחידה סודית. הצבא צריך להמשיך להוביל את התכנית שאתם בונים, ובאמת תערבו בתוך זה את הקצינים בקרב הקהילה, יעזרו לכם לבנות את התכנית, וכן, לפתור את הבעיה הכלכלית.
בקהילה שלנו, אחרי עריקות רוצים לחזור ולהשלים את הצבא. לעומת הצברים שרוצים להשתחרר, ולכן הם מבצעים עריקות.
משה באטה:
אני בין הראשונים מהעלייה הראשונה, שהתגייס לצבא משנת 1984. כיום יש לי שני ילדים שמשרתים. הבן הגדול התגייס לצבא קבע. בחברה הישראלית, מי שלא שרת בצבא, מי שלא קלט קליטת עלייה, לא יודע מה זה חברה ישראלית. הוא רואה את חצי כוס הריקה, לא רואה את הכוס מלאה.
לכן אני חושב, עד היום הצבא הוא אחד הדמויות המרכזיות ביותר לקהילה שלנו, שנתן דחיפה בכל התחומים. אנחנו רואים שבחילות הקרביות מצליחים יותר. למה? יש שם תמיכה הדדית, אז מצליחים יותר. איפה הזוטרים ביותר, התסכול שם גובר, מתייחסים אליהם אחרת לגמרי. לכן לא רק הסיבה הכלכלית, היא הגורם העיקרי לעריקות, אלא מהפגנתיות, מהכעס, ומהיחס המזלזל של מפקדים זוטרים גם כן, עושים עוול לצבא כולו. שם צריך לתת דגש, איפה שהמפקדים הזוטרים, לעשות השתלמות, לראות במרכזי קליטה איך נקלטים עולים חדשים, מה מחכה להם.
ביום חמישי היה לי כנס באשקלון, שאלנו מה מציק להם. הפרסומים בעיתונים אוכל אותם, גורם להם לאי נוחות, לתסכול להיקלט בחברה ישראלית. תמיד שומעים דברים שליליים, תעשו משהו לשנות את הדבר הזה. האמירה הזאת מצלצלת לי באוזן.
הצבא עושה המון, אני חושב שבהדרכה צריך לעשות את זה לאותם אנשים שיוצאים עם פרסומים כאלה, כמו שאמרה חברת הכנסת קולט אביטל, הדובר היה צריך לצאת בקמפיין כזה, שגם יתן גם את הפאן החיובי. אני לא אומר שאם יש משהו שלילי, תסתירו אותו, שלא ישמעו שלא יראו. אבל במקביל 90% מתגייסים, ו-30% הולכים לקרבי, 4% הולכים לקצונה. הצבא עשה עוול לעצמו, שלא חשף את זה, כאילו הרים ידיים נראה בתגובה שלו.
יש לכם קרידט שאין לאף אחד, בחברה הישראלית לפחות, וקצת לתת הדרכה לאותם מפקדים, במיוחד לזוטרים שהתחשבו שיראו שאתם שווים כאל שווים, אחרת נוצר תסכול ויגרום לעריקות.
דוד יאסו:
אני מצטרף לברכות, ורוצה לברך את חברת הכנסת קולט אביטל, מלווה ומובילה את בני העדה לא מהיום.
קולט אביטל:
קיבלתם נתונים לפני הישיבה הזאת, אם אנחנו לא היינו יוזמים את זה היום, אתם כמשרד קליטה - - -
דוד יאסו:
אני שבוי בין שתיים. מאחר ואני רב סרן במילואים, ואני שותף מלא בכל מה שקורה בצבא, ואני גם בועדת היגוי, איך לשחרר את העריקים, אני גם חבר ועדה. מאחר ואני יודע את הנתונים האלה בעבר, הקטע הוא איך זה מפורסם הדבר שלילי, ולא דבר חיובי. מתקיימים הרבה דיונים כדי לשנות, הנושא של הקצונה לגבי 4% לא בא סתם מהצבא שבאמת רצה את ה-4%. זה הגיע באחד הדיונים, לפני תחילת שנה יש לנו דיונים רבים, מה אנחנו רוצים שזה השתלב.
אני יכול לחזור אחורה מה היה ב-1997, כאשר היה מהומה בקהילה, שצה"ל הורג לנו את הילדים. היו האשמות של בני העדה לכיוון צה"ל. יחד עם חבריי הקצינים במילואים, הקמנו מה שנקרא פורום יום שישי, התכנסו יחד עם צה"ל, עם משרד הקליטה, היה דיון מאוד מעמיק של שר הביטחון והרמטכ"ל, שעשו אותו כנס מאוד גדול בתל אביב, הקלטות חולקו לכל בית ובית. ואז באמת העניין הזה ירד, השילוב שלהם בצבא היה מאוד טוב.
בעניין הזה בזמן האחרון, צה"ל עשה טעות חמורה. כאשר אתה רוצה לפרסם, תפרסמו גם את הנקודות החלשות. אבל באותה מידה, תביאו פאן חיובי שישנו, הפאן החיובי הוא יותר גדול. היום יש קצינים מבני העדה אחרי פו"מ, שהיו מעומדים לסגני אלופים. אני מחכה שהם יהיו, יש שילוב. ישנם שלושה נושאים עיקריים, הנושא של בני העדה בארץ, נושא התעסוקה, וצה"ל והשכלה גבוהה. בצה"ל, בני העדה משולבים הכי טוב שיכול להיות בהשכלה גבוהה. הלוואי וכך היינו משולבים בעולם התעסוקה.
קל לי לבקר את הצבא, אני מכיר את העניין הזה. אבל אני לא יכול לבקר אותו. העשייה שהם עושים לטובת קליטת בני העדה הוא עולם ומלואו. אבל בנושא של הפרסומים, בנושא של המידע, גם אליי, כמו שאת שואלת כרגע, אין לי את המידע העדכני במאת אחוזים. המידע הוא לפני שלושה, ארבעה חודשים.
קולט אביטל:
אני לא מפקפקת לרגע, עכשיו אתה מדבר איתי בכובע אחר. בכובע של בן העדה, בכובע של אדם שמנסה בתוך צה"ל, וגם בתוך הקהילה לקדם את הנושא, ועל כל זה אני מברכת. אבל אני שואלת פה, מה תפקידו של משרד הקליטה. יש מעקב קבוע, משרד הקליטה בא לצה"ל ואומר, באותה נקודה של עריקות, שבה ברור לחלוטין שאנשים עורקים מסיבות כלכליות, אנחנו כמשרד קליטה, רוצים להיות שותפים לפתרונות שאתם הולכים לתת. מה מידת השותפות, מה עשיתם. הזדעקתי, וביקשתי לכנס את הישיבה. מה עשה משרד הקליטה באותו קטע שהיה אותו פרסום.
דוד יאסו:
אחרי הקטע של צבא וקליטה, לפני חודשיים בערך קיימנו ביחד עם המשנה למנכ"ל ודנון, סיור בכלא 4, התרשמנו מכל הכלואים שהיו שם. קיימנו דיון איך אפשר למנוע את הדבר הזה.
מושיק אביב:
יש שותפות מלאה.
דוד יאסו:
המשרד שם תקציבים לעניין הזה. אני לא חושב שהוא יכול להרחיב יותר.
ריקי לאופר:
אני מייצגת את משרד החינוך. אני מייצגת את מינהל חברה ונוער, שעוסק בהכנה לצה"ל לכלל תלמידי בתי הספר בישראל, והקהילה. בהקשר הזה, העבודה היא שלנו כמובן לפני הצבא, כאשר המטרה היא שלנו, בראייה שלנו, שאנחנו נחזק את בני הנוער של הקהילה בפעילויות בתוך בית הספר, ומחוץ לבית ספר. הם יגיעו מוכנים יותר מבחינה ערכית.
קולט אביטל:
בבתי ספר שמוכנים לקבל אותם.
ריקי לאופר:
כמובן, אנחנו בעד שכל תלמיד ייקלט בכל בית ספר, וגם מחוץ לבית הספר. בימים אלה, הוצאנו חוזר מנכ"ל מעודכן וחדש לנושא של נכונות ומוכנות לשירות בצה"ל. אחד הסעיפים שבו הנושא של הטיפול באוכלוסיות ייחודיות, כאשר הכוונה היא כמובן לטיפול באוכלוסייה של העולים, יש גם אוכלוסיות אחרות. אנחנו בתהליך של הטמעה של החוזר בכל המערכת החינוכית. כאשר אנחנו מדברים על המערכת החינוכית, אנחנו מדברים על המערכת הבית-ספרית. כלומר, יש תכנית בית ספרית להכנה לצה"ל. כל התלמידים עוברים את התכנית הזאת. אחת המטרות של החוזר הזה, היא לבנות את הרצף בין בית הספר ובין הקהילה. כאשר כאן אנחנו מדברים על תחום הרשות, ובו אנחנו באמת מנסים ועובדים הרבה על שילוב בני העדה בפעילות חוץ בית ספריות, בקבוצות של מנהיגות, מד"צים, מש"צים, מתוך המטרה שברגע שהם יהיו משולבים באותם קבוצות, הם הרי יגיעו לצה"ל יותר מוכנים מהבחינה של היכולת שלהם, וההכרה שלהם להכיר את התנאים.
הם משולבים בתנועות הנוער. יש לנו כ-3,000 תלמידים בני העדה שמשולבים בתנועות הנוער. ופה היבט אישי, ביתי עד לפני חודש, היתה ראש מרכזת שבט שבא, בנתניה, בחפציבה, בתנועת הצופים. ראיתי את הפעילות, ואכן מה זה עושה, לאותם תלמידים שנמצאים בפעילויות האלה. אם אני בונה את הרצף, בין בית הספר, והחוץ בית ספרי, וכמובן אנחנו שותפים יחד עם צה"ל, ויחד עם הג'וינט, לנושא של זינוק בעלייה, שזה אותה תכנית שמנסה לבנות את המהלך הרצוף בין הפעילות בתוך בית הספר, לפעילות מחוץ לבית הספר, וללוות את המלש"ב בצורה יותר מחוזקת לקראת השרות. בקידום נוער, אותם תלמידים שנשרו, יש טיפול של כ-1,789 אלה שנשרו, כאשר אחת המטרות שלהן, הטיפול שלהם בבעיות הפרט והת"ש, לטפל לפני כדי לחזק את השרידות שלהם בתוך הצבא.
יעקב דנון:
רוצה לברך על הדיון הזה. ומכל מקום, להתמקד על הדברים שצוינו כאן על ידי קודמיי, בעיית הת"ש. בממשק שבין צה"ל לבין משרד הקליטה, את הגדרת הזכאות לתשלומים מיוחדים שנותן הצבא, קובע צה"ל. מפעיל מערך מש"קיות, מגיע לכל חייל וחייל, רואה את הצרכים, ובהתאם לזה קובע את הזכאות. בהתאם לכך, משרד הקליטה, כאשר מדובר בחייל שהוא עולה זכאי, משלים בנוסף לתשלומים של הצבא.
קולט אביטל:
אתה יכול לתת לנו סדר גודל.
יעקב דנון:
בהתאם לכך, מדי חודש בחודשו, מדובר ב- 352 שקלים לבני העדה האתיופית, יש תוספת של 50% על התעריף הזה. זכות שניתנת לכל החיילים הבודדים, או עם בעיות משפחתיות.
קולט אביטל:
כמה דמי שיכלול מהצבא ומכם?
יעקב דנון:
מהצבא, אני מניח 900 שקלים בחודש, אני מדבר לעניין הת"ש. זה בערך עם אגודה למען החייל, עם סיוע בדיור, עם תשלומים כאלה ואחרים, שהצבא נותן. בשעתו, ריכזתי את החישוב הזה, בין 850 ל-900 שקלים, בנוסף לזה, הסיוע שהמשרד נותן. אבל צריך לזכור משהו. דיברו על רקע סוציו-אקונומי של בני העדה, הוא נכון, זה מטען שאתה סוחב איתך. אבל בביקור שעשיתי יחד עם דוד, עם נציגי חיל חינוך בכלא 4, ודיברנו עם אנשים. אתם יודעים מה מכניס אותם לאובר-דראפט, החובות שלפני הגיוס, הפלאפונים.
אנחנו בעידן של התקשורת, אבל זה קוריוז שמלמד. ישנם גם דברים אחרים שלא קשורים להיבט, וזה התקשורת הבינאישית, בין יוצאי העדה לבין צב"ר. לא צריך להתעלם מזה, זה חלק מחבלי קליטה. אני חושב שבני העדה בגבורה, מתמודדים בתחרות לא קטנה מול צברים ואחרים בשיבוץ בצבא, בכל מיני תפקידים, וזה לא קל.
התשובה להתמודדויות האלה נעשות בשקידה ובמסירות, על הן על ידי צה"ל, והן על ידי המשרד. יש תכניות משותפות וזה הוזכר כאן. כל הנושא של זינוק בעלייה, שהמשמעות שלו מתחילת המלש"ב, אבל גם תוך כדי שירות, לייצר כתובת, שהיא תסייע לחייל בשירות הצבאי בקהילה.
דובר כאן על תכנית "אמיר" שמנסה להתמודד עם איזשהו תהליך רך, של כניסה והסתגלות בתוך הצבא. דבר שהוכיח את עצמו, ואפשר להגיד גם, שהראשונים, הבוגרים, של קורס "אמיר" היום הם קצינים. יש אחת ששמה רחל, אתה מכיר אותה דויד, מושיק בוודאי, היא היום בחיל חינוך, מסייעת בטיפול בהתמודדות מול הטיפול של בני העדה.
אני רוצה לציין את מה שנעשה בשבוע שעבר. היה כנס כשירויות של חיל חינוך שריכזו שם
למעלה מ-350 קצינים. דיברו רק על קליטת בני העדה בתוך צה"ל. הביאו שם מודלים של מנהיגות שחבל על הזמן. אני חייב לציין את רב סרן שלומי ביצ'ה, ששידרו את הכתבה שלו בערוץ 2, והוא ריגש את כל הקהל. זה היה יום שלם שהצבא הקדיש, זה אומר שהצבא משקיע, אולי אל מול הפערים זה לא מרצה עד הסוף, אבל בהחלט זאת תשובה משמעותית למה שקורה עכשיו בתוך המשרד שלנו.
מדי שנה בשנה, אנחנו יושבים על תכניות עבודה יחד עם צה"ל, עם משה, הוא השותף שלנו בעניין הזה. מה לעשות לגבי הכשרת מפקדים, ולגבי כל מיני תהליכים שקורים בתוך הצבא, לעשות פעילות למניעה של התדרדרות למצב של כליאה. התכנית אחרת, תכנית "אמיר", אלה תכניות שאנחנו שותפים גם תקציבית וגם רעיונית למימושם.
אני חייב לומר, שגם כל הפעילות שהצבא עושה במחווה אלון, אני לא יודע גברתי, את מכירה את המושג הזה, של מחווה אלון, שזה מרכז קליטה. זה בסיס צבאי שבו נכנסים חיילים, עולים, ולומדים את השפה העברית, וגם מיומנויות צבאיות מסוימות לתקופה של הסתגלות, בין שישה שבועות לשלושה חודשים. זה תהליך מקסים, שם כבר סוגרים את כל בעיות הת"ש שלהם, אנחנו המשרד ייצגנו עובד שנמצא בתוך הבסיס הצבאי, על מנת לפתור את בעיות הת"ש מוקדם ככל האפשר. כי הבנו שזה דבר טכני קריטי, שהוא בעל משמעות להמשיך.
אני חושב שנעשה הרבה, אבל צריך להכיר בעובדה, כמו שאמרו קודמים, וחכמים ממני, שתהליכי קליטה, הם תהליכים לא כמו להכין כוס קפה. תהליכים ארוכים, מתמשכים, ודי לנו בכך, שאנחנו יודעים, או בטוחים בכך, שאנחנו בכיוון הנכון. אני שמח על השותפות שלכם, אני רק מחמיא לעשייה שיש לצה"ל.
קולט אביטל:
כל מי שבא לוועדה הזאת, הדבר הזה מובן מאליו. שיש בעיות, ושאדם שעובר מתרבות אחרות, לתרבות אחרות. מרגיש שהוא לא תמיד שייך לחברה הישראלית, וזה גורם קשיים, זה מביא אנשים אפילו לידי התאבדויות. בוועדה הזאת לא גילינו את הדבר הזה, כולנו יודעים את זה.
מה שאנחנו רוצים לבדוק זה שני דברים. כיוון שאנחנו למודי נסיון, מה נעשה כדי לסייע בתהליך הקליטה מצד אחד. ומצד שני, ומצד שני, מה שמטריד ומדאיג אותנו, כשאתה מפרסם, מחוץ לכל הקשר, נתונים שליליים על כשלונות, זה משליך על מוטיבציה של חברה שלמה. שעה שבעצם הנתון הזה הוא מבולבל, כשהרוב כן נקלט, כן נכנס לצבא. זה מייצר את הסטיגמה שאותה מנסים כרגע לראות איך מונעים.
נעשה פה דבר, שאנחנו רוצים לראות איך הוא יבוא על תיקונו, זאת המטרה פה.
עמירם קלאוז:
מטבע הדברים מתייחסים לאוכלוסיות מלכתחילה יותר בעייתיות, יותר קשות. בני נוער שיש להם ליקויי תיפקוד והתנהגות עוד לפני הצבא. אז ברור שהנתונים יותר נמוכים מהנתונים שפה. אם כי, אני רוצה להדגיש, שגם במקרים האלה, נערים בעייתיים, יש להם גם מוטיבציה גדולה להתגייס. אבל חלק מהם בפועל, באחוז יותר גבוה ממה שמושיק הזכיר, מטבע הדברים חלקם באו לא מוכנים.
יש לנו קבוצות שאנחנו משתדלים לעזור להם, קבוצות להכשרה ולכישורי חיים, שהצבא הוא חלק מהם, על מנת להחזיר אותם למסלול נורמטיבי. קבוצות שאמורות לעזור להם. יש לנו בערך כ-40 קבוצות בארץ, להתמודד עם מצבי משבר, להתמודד עם מצבי לחץ, על מנת שהם יגיעו לצבא, הם לא ייפלטו אחרי חודש, או שלושה שבועות.
אנחנו משתדלים לבחור בין אחת לשתיים, לאלה שיכולים לעבוד, יש להם נתונים פוטנציאליים סבירים לעזור להם להיקלט. ולאלה שאמורים לא להיקלט, אולי לעזור מראש לא להגיע לצבא בשביל לא להיכשל שם, ולהגיע לבתי סוהר, כי זה צרוף של כישלונות, כלומר, כשלון על כשלון שמחזיר אותם לחברה במצב יותר גרוע.
בגדול, גם האוכלוסייה הזאת שמוגדרת כבעייתית, יש מוטיבציה גבוהה. הפער בין המוטיבציה לבין המציאות, הוא יותר גדול, לכן חלק מהכישלונות. אבל סך הכל מקרב העדה, מוטיבציה מאוד חיובית לשרת בצבא.
קולט אביטל:
כל זה שמענו מהצבא, יסלח לי אדוני, אתה מייצג את משרד הרווחה, הציפייה שלנו לשמוע ממך אם יש לנו לתרום לדיון, מה עושה משרד הרווחה?
עמירם קלאוס:
יש כאלה שבעבר אולי לא היו מגיעים לצבא, לעזור להם להתגייס עד כמה שאפשר, לחזק אותם עם הנתונים שלהם, שמטבע הדברים יותר נמוכים.
קולט אביטל:
תודה רבה.
כיוון שזה היה דיון מהיר, אנחנו גם צריכים להסיק מסקנות. המסקנות שלנו תתמקדנה בשלוש, ארבע נקודות. אחת מהן שאנחנו דוחים מכל וכל, או מצרים על הפרסום של נתונים שליליים מחוץ לכל הקשר. שעה שרוב העדה מצטיינת במוטיבציה גבוהה להתגייס, ושעה ש-30% מקירבם מתנדבים ליחידות קרבות. הנקודה השנייה, תהיה פנייה או תביעה מדובר צה"ל, לתת פרסום של כל הנתונים כדי להראות תמונה שלמה בצורה יזומה. וזה גם דבר שחשוב להביא אותו לידיעת, לא רק כלל הציבור, אלא גם לעדה האתיופית.
כמובן שאנחנו מברכים את צה"ל, גם על המודעות, וגם על התכניות המיוחדות, היזומות שנעשות טרום צבא, או בזמן הצבא כדי לעזור לבני העדה להיקלט, לא רק עם הצבא, אלא גם בחברה הישראלית.
אנחנו ודאי נרצה להשתתף בכנס של הקצינים כוועדה, פניתי ליו"ר הוועדה, לנסות לעשות כנס בכנסת, וכבר ניסינו בעבר, אני חושבת שבהצלחה. להביא הנה את כל אותם בני העדה המצליחים, כשמדובר גם בקצינים, גם בחיילים. לעשות יום הצדעה לכל אותם האנשים בקהילה האתיופית.
אבי יאסו:
הבית לא יספיק.
קולט אביטל:
עכשיו מתפשטים לעבר מחוזות גדולים מאוד, אנחנו רוצים להצביע לבני העדה שמשתלבים בחברה, שמצליחים בחברה, לא רק בצה"ל גם בדברים אחרים. גם כעורכי דין, אמנים, עובדים סוציאליים, ויתר המקצועות. אולי ננסה כוועדה, לעשות דבר כזה. אלה הדברים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו סיימנו. אני חושב שהדיון היה בזמן, והיה דיון טוב.
אני מברך את כל המשתתפים על הדיון. תודה רבה שהגעתם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:00.