פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 313
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני כ"ג בכסלו התשס"ח (3 בדצמבר 2007) בשעה 8:30
סדר היום: 1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סירוב מרצים ללמד חיילים במדים של חבר
הכנסת יצחק זיו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סירוב מרצה לקבל סטודנט לשיעור בשל היותו
לבוש מדים של חבר הכנסת זבולון אורלב.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הוצאת חייל מילואים במדים מהכיתה על-ידי
המרצה של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין.
נכחו:
חברי הוועדה:
זבולון אורלב – מ"מ היו"ר
אבשלום וילן
יואל חסון
אחמד טיבי
אלכס מילר
מרינה סולודקין
מוזמנים:
תא"ל דני וון בירן – קמל"ר, משרד הביטחון
סרן רוני קציר – יועץ משפטי תכנון ומנהל כ"א, משרד הביטחון
מוטי שחר – רכז תחום משפטי, מל"ג
פרופ' זאב צחור – נשיא מכללת ספיר
ד"ר פז נחמי – מנכ"ל מכללת ספיר
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סירוב מרצים ללמד חיילים במדים של חבר
הכנסת יצחק זיו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סירוב מרצה לקבל סטודנט לשיעור בשל היותו
לבוש מדים של חבר הכנסת זבולון אורלב.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הוצאת חייל מילואים במדים מהכיתה על-ידי
המרצה של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הנושא על סדר היום זה 3 הצעות לדיון מהיר שאושרו בנשיאות הכנסת בעניין סירוב מרצה לקבל סטודנט לשיעור בגלל היותו לבוש מדים. הצעה לסדר שלי, של חבר הכנסת יצחק זיו ושל חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
התבקשתי על-ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, היושב ראש הקבוע של הוועדה, למלא את מקומו בישיבה הזאת, ואני עושה את זה בעונג. הכיסא הזה קצת מוכר לי. הם לא יודעים, אבל אתה יודע.
זאב זאב צחור:
קלקלת לי, היה לי פתיח בשבחו של היושב ראש הקודם להבדיל מהנוכחי.
היו"ר זבולון אורלב:
היות שאני אחד המציעים אני רוצה לפתוח את הישיבה. שמעתי בזעזוע עמוק שבמכללה ישראלית שדווקא נמצאת במקום שהוא בסדר היום הלאומי הביטחוני – במכללת ספיר – לא במכללה בשווייץ, אלא מכללה שנתונה תחת מתקפת טרור עם מודעות גבוהה מאוד לבעיות הביטחון של מדינת ישראל; מכללה שבאיה אמורים לדעת מה יתרונו של צה"ל כמגן העם ומה תפקידו של צה"ל בשמירת ביטחון המדינה – דווקא בה יש מרצה, שלצערי, לא הוזמן, שהעז לנסות לגרש סטודנט ש"העז" להגיע במדים משירות המילואים שלו – ונדמה לי שהוא גם קצין – לשיעור כדי לא להחמיץ אותו, והמרצה העיר לו הערות מבישות כאלה ואחרות. בעיניי זה דבר שלא ייעשה כן במקומנו וגם לא מעשה שיכול להישאר ללא תגובה.
חופש הדיבור במדינת ישראל מתוח עד קצה גבול היכולת, ואנשים כאן אומרים דברים קשים מאוד, אבל ההתבטאות הזאת של המרצה חרגה מכל פרופורציה אפשרית. גם כלפי חיילי צה"ל וגם כלפי קציני צה"ל לא עלה בדעתי שכנסת ישראל תעבור על העניין הזה לסדר היום כאילו שום דבר לא קרה, כאילו אין לנו מה לומר. לכן ביקשתי את הדיון. אני מצטער שחבריי שהיו שותפים לבקשה לדיון המהיר וקיבלו הודעה מסודרת, כנראה, עסוקים בדברים חשובים נוספים או שהם עסוקים בשירות מילואים כרגע. לכן חשבתי שמן הראוי לקיים דיון בעניין הזה. אני מודה לראש המכללה זאב צחור- -
אבשלום וילן:
יצחק זיו כבר השתחרר משירות מילואים.
היו"ר זבולון אורלב:
- - ואני גם מודה לקצין מילואים ראשי, תא"ל בירן, שגם הוא הואיל להגיע כדי לקיים דיון בעניין הזה.
אני לא מכיר את הסנקציות שמכללה רשאית לנקוט כלפי עובדיה; אני לא מכיר את התקנון, ואני לא מכיר את המצב החוקי. אבל כל מה שאני מבקש הוא שהמכללה תבדוק, תשקול ותמצה את מלוא חומרת הדין עם אותו מרצה שהעז להתבטא ולפעול כך נגד קצין מילואים, שהרי אם הדבר הזה יעבור ככה כאילו שום דבר לא קרה המסר הוא מאוד בעייתי. מה עוד שלא הייתי אומר שלחיילי המילואים יש עדנה רבתי בחברה הישראלית אף על פי שעושים מאמצים, ואני חבר בשדולה למען חיילי המילואים שמובילים אותה חברי הכנסת אבשלום וילן ודני יתום. רק לאחרונה השתתפנו בישיבה בנושא הזה, והממשלה החליטה על שורה של הטבות. אבל עדיין הם, לצערי, נתפסים חלקם כפראיירים וחלקם כאנשים שלא ברור מה מושך אותם, ומה המוטיבציה. כולנו יודעים שחוט השדרה של צה"ל הוא צבא המילואים. בשעה 10:00 אני מנהל דיון של הוועדה לביקורת המדינה בהשתתפות ראש הממשלה על לקחי העורף. מלחמת לבנון השנייה היא עוד הוכחה מה תפקידו של חיל המילואים במערך של צה"ל, והוא בעצם חוט השדרה. מי שפוגע בחיילי המילואים בעצם פוגע בחוט השדרה הביטחוני שלנו, בחוט השדרה של צה"ל. הדבר הזה לא יעלה על הדעת. בחברה נורמלית היה ראוי שקצין צה"ל שמגיע, קודם כול מצדיעים לו, קודם כול מכבדים אותו ומעריכים אותו. כמי ששירת עשרות שנים במילואים אני יודע מה נדרש ממך ככל שעולים בדרגות – כמה ימים פורמליים וכמה לא פורמליים. במקום לשאת את האנשים האלה על כפיים אז אדם בא למכללה ישראלית וחוטף סטירת לחי מבישה בפנים.
לכן אני מודה לנשיאות שאישרה את הנושא הזה לדיון ומודה גם לחבר הכנסת מלכיאור שאפשר לקיים את הדיון הזה באופן מהיר יחסית. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה.
אבשלום וילן:
לא כיושב ראש שדולת חיילי המילואים בכנסת, אלא כישראלי אני מודה שהפרשה הזאת מביכה בלשון המעטה; היא מביכה במהות, בתוכן, והיא גם מביכה – משהו השתנה בישראליות. אחד האתוסים הציוניים הקדומים ביותר כמעט עד ימנו אלה הוא שסגנון הלבוש בארץ הוא יחסית פשוט לעומת המקובל במערב. זאת ארץ חמה, ובדרך כלל אף אחד לא נשפט איך הוא מגיע לא לאוניברסיטה, ולא אם הוא בא במדים ממילואים. זה חלק אינטגרלי.
גם בכנסת בדרך כלל לא היו חובות להופיע חנוטים בחליפות.גם פה אמרתי ליושבת ראש הכנסת שאני בעד הוראתה, אבל אני נגד הסגנון שבו זה נעשה - גם פה כתוב לנו: "על מוזמני הוועדה להגיע בלבוש הולם, לא בגופיות, ג'ינס או סנדלים לגברים. אם מישהו חושב שהוא רוצה להיכנס בסנדלים לכנסת שייכנס; צריך לכבד את המקום, אבל משהו פה פגום. אנחנו קצת יוצאים מאיזונים, ובין השאר גם בזה.
לעצם העניין. הוא הגיע, לא הוציאו אותו, אבל ההתבטאות של המרצה חמורה ביותר. אני שמעתי את פרופ' צחור מגיב על המקרה ברדיו והזדהיתי עם כל מילה שהוא אמר. אני מקווה שהם נוקטים את הצעדים המנהליים. כנסת ישראל יכולה להביע את מורת רוחה מהאירוע עצמו, אבל אני מניח שהנהלת המכללה טיפלה ותטפל בכל הדברים ותקבל את מלוא תמיכתנו.
היו"ר זבולון אורלב:
אני חייב לומר שאני לא רואה את העניין קשור לחופש האקדמי. החוק מקנה למועצה להשכלה גבוהה ולמוסדות חופש אקדמי. אני לא חושב שבמסגרת החופש האקדמי הזה מרצה יכול לפגוע בקצין צה"ל. החופש האקדמי לא התכוון לדבר הזה, וזה לא קשור לחופש האקדמי. כשם שמרצה לא יכול להעיר הערות גזעניות או להסית נגד מדינת ישראל וכשם שמרצה לא יכול לעבור על החוק של המרדה כנגד מוסדות השלטון, גם במסגרת החופש האקדמי יש מגבלות. לכן לא הייתי רוצה שמישהו יאמר שכנסת ישראל מנסה לפגוע. לא. אנחנו כאן חושבים שהפגיעה היא פגיעה אנושה מצד המרצה ולא מצדנו שאנחנו מעלים את הנושא הזה לסדר היום בכנסת. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.
אלכס מילר:
רוב הדברים נאמר כבר. אנחנו רואים את העניין הזה כבר מתחילת השנה האקדמית, לא רק במכללת ספיר, אלא גם במוסדות אחרים. ראיתי את התופעה שהתחילה גם בחיפה עם סטודנטים ערבים שהפיצו שם יומן סטודנט שכל כולו הסתה והמרדה. לדעתי, כמו שציפיתי מאוניברסיטת חיפה לשלול מהסטודנטים הללו את האפשרות ללמוד במוסד אקדמי שממומן מהמסים של אזרחי מדינת ישראל, כך אני גם מצפה ממכללת ספיר שמקבלת את תקציבה מתקציב מדינת ישראל, לא להחזיק אצלה מרצים שמשתמשים בחופש האקדמי לטובת ההסתה וההמרדה. זה לא רק עניין שקשור לאותו מרצה או לאותם סטודנטים או לכל תופעה כזאת או אחרת. זה מסר שצריך לעבור היום גם באקדמיה הישראלית שלא צריך לנצל את האקדמיה ולעשות ממנה דמוקרטיה רדיקלית. אני אמרתי את זה גם לאחר שהאירוע הזה קרה, ואני עדיין מצפה לקבל מהמוסד תשובה חד-משמעית שהמרצה הזה כבר לא נמצא שם. שיחפש את עצמו במקומות אחרים, לא אצלנו.
היו"ר זבולון אורלב:
פרופ' צחור הנשיא והמייסד, בבקשה.
זאב זאב צחור:
אני מסכים לדברי היושב ראש וחבר הכנסת אבו וילן ללא ערעור הן ביחס לחומרת המעשה והן באשר לכך שאין שום קשר בין מה שקרה לבין חופש אקדמי.
אני רוצה להעיר הערה בעלת גוון אישי: אמש ב-9:15 נשמעו "בומים", ואני עשיתי סיור ברחבי המכללה, וראיתי את הסטודנטים, ובמיוחד את הסטודנטים לקולנוע, איתנים. חשבתי שיבוא יום וועדת החינוך של הכנסת תזמין אותם כדי להגיד להם דברים בשבחם ובשבחה של המכללה. נדמה לי שמגיע להם.
יהודית גידלי:
באנו לשם למספר סיורים.
היו"ר זבולון אורלב:
מותר לך להזכיר את זה.
זאב צחור:
7 שנות קסאמים אני מבקש מהמל"ג שיקיימו סמלית ישיבה אצלנו בספיר, ולא עולה בידי. לעומת זאת היה יושב ראש ועדת חינוך של הכנסת בשעתו- -
היו"ר זבולון אורלב:
איך קראו לו?
זאב צחור:
חבר הכנסת זבולון אורלב. הוא יודע את הערכתי לעניין הזה. פעמיים התקיימה ישיבת ועדת החינוך של הכנסת בביתנו, בצל הקסאמים.
יהודית גידלי:
אני מבקשת להוסיף ברשותך. אמנם אומרים בזכות האכסנייה, אבל גם חבר הכנסת אילן שלגי, בהיותו יושב ראש הוועדה קיים את הסיור הראשון של הוועדה בשדרות.
זאב צחור:
נכון. מה שאמרתי ביחס למל"ג, מצדי שיעבור הלאה, כי יש בלבי. אז קודם כול אני מציע את שבח המקום- -
אבשלום וילן:
אני מציע שתעניק כנפי קסאמים לכל מי שמגיע.
זאב צחור:
בבוא היום כשנהיה אחרי כל הדברים האלה יהיה לנו מה לספר, כי יש מנהיגות בחברה הישראלית שהפנתה לנו כתף קרה, ויש פוליטיקאים שיודעים רק להתעמר בנו – זה לא כולל את חבריי כאן.
לגופו של עניין. מדובר במעשה חמור מאוד גם אם הסטודנט לא נזרק מהכיתה. סיפור המעשה נמצא בידי הגברת יהודית גידלי. סיפור מעשה מביש.
היו"ר זבולון אורלב:
מהן העובדות?
זאב צחור:
לא מדובר בחבר סגל במובן האקדמי, אלא במחלקה לקולנוע יש מסלול נפרד של מומחים. במסלול הזה יש 4 במאים, ואחד מהם הוא אותו מרצה, ניזאר חסן. ישנו דורון צברי ואורי סיוון. זה שנה ג', ולכן הסטודנטים בוחרים את המרצה לפי השקפת עולמם. הם יודעים במי מדובר, ואני לא רוצה להקל במעשה. הם יודעים שמדובר באיש עם פתיל קצר ועם אמירה לאומנית קיצונית. התנאי: מותר לך מה שאתה רוצה, החופש האקדמי הוא עד כניסתך לדלת הכיתה. זה ברור לגמרי. הוא נכנס לכיתה, ראה חייל במדים, ואמר שהוא לא מלמד חייל במדים ונשק, ואז הוא הוסיף: אבל כיוון שאתה כאן תישאר, ובשבוע הבא תבוא בלי מדים. השיעור המשיך להתנהל, ואז הוא אמר משהו בנוסח "חירות הבמאי", וסטודנטית אמרה לו שהוא לא נתן חירות לסטודנט להתבטא. ואז הוא אמר שבשבוע הבא כשיבוא הוא יקבל 10 דקות, ובלבד שיהיה בלי מדים.
אני לא מקל בשום אופן בחומרת הדברים, הם חמורים כשלעצמם. בינם לבין מה שפורסם בתקשורת יש מרחק.
מרינה סולודקין:
אין מרחק.
זאב צחור:
בסדר. חמור. אין מרחק, לשיטתך, בסדר גמור. לא זלזלנו לרגע, ובעינינו הדברים חמורים.
הערה אישית: כשלמדתי לשלושת תאריי היו 3 מלחמות באמצע. הייתי מ"פ, ובאתי במדים, ואני זוכר שאולי המרצה החשוב ביותר שהיה בתולדות האוניברסיטה העברית, שאפשר לנחש מי זה, עם הרבה תארי דוקטור בהרבה תחומים אסר על כניסה במדים.
היו"ר זבולון אורלב:
להיסטוריה?
זאב צחור:
לא.
קריאה:
לפילוסופיה.
מרינה סולודקין:
צימרמן.
זאב צחור:
לא, זה היה לפני שנים.
מרינה סולודקין:
אבל צימרמן בזמנים המודרניים זה כל יומיים.
זאב צחור:
אני זוכר את זה כי באתי מרמת הגולן בג'יפ פתוח בחורף ולא יכולתי להחליף מדים, וויתרתי על הקורס שלו. זה קורה בכל האוניברסיטאות כל הזמן. יש מרצים שמודיעים מראש, אבל זה לא בסדר בשום מקרה. בספיר יש מספר גדול מאוד של אנשים שעובדים מטעם מערכת הביטחון. אנחנו גאים בהם מאוד; מותר להיכנס במדים כמה שרוצים.
מיד נפתח הליך, נבחרה ועדת שימוע מכובדת ביותר והיא מטפלת ככתוב. אני מניח שאתם יודעים שזאת אוניברסיטה, זה לא צבא, אני לא יכול לזרוק אותו בשרירות לבי. חוץ מזה יש ועד סגל אקדמי שגם לא ייתן לי גם אם הוא ימני בהרכבו. הוא ידרוש הליך כנדרש, ומה שיהיה בהליך כך יבוצע.
היו"ר זבולון אורלב:
אבל בהליך יש תובע ונתבע.
זאב צחור:
נכון.
היו"ר זבולון אורלב:
מי התובע פה, ההנהלה?
זאב צחור:
כן.
היו"ר זבולון אורלב:
מה ההנהלה תובעת בהליך?
זאב צחור:
אני אספר על כל התהליך: יש במכללות מועצה אקדמית פנימית שהיא חלופת סנאט. חלופת הסנאט היא הגורם המוסמך הדן. כל חברי הסנאט התבטאו; כולם התבטאו בחומרה ביחס לאירוע, ולדעת כולם, החליטו על הליך שימוע ועל הפקדת מלוא האחריות בידי הליך השימוע. כל מה שיתקבל בוועדת השימוע יתקבל על-ידי.
היו"ר זבולון אורלב:
מה הסמכויות של ועדת השימוע?
זאב צחור:
בכל הטווח מזיכוי ועד גירוש מהמוסד.
פז נחמי:
צריך לציין שהוא מושעה.
זאב צחור:
הוא הושעה, הוא לא מלמד.
פז נחמי:
הוא הושעה מרגע שאירע האירוע ועד סוף הליך השימוע.
אלכס מילר:
אתה אמרת בעצמך שאותו מרצה ידוע לסטודנטים כאדם קיצוני, ויש לו "פתיל קצר", לדבריך. אז אם אתם יודעים מזה, אז הרי בסופו של דבר יקרה המקרה, וזה קרה. גם אם זה יקרה בשבוע הבא, זה בסופו של דבר יקרה. אז למה לבוא ולפתוח את הדלת לדבר כזה כשאתם יודעים מראש זה מה שיקרה?
זאב צחור:
אני אענה על כך קצת בהרחבה. היום יהיה דיון בנושא ההשכלה הגבוהה. בישראל יש 64 מוסדות אקדמיים מעניקי תואר, על 7 מיליון נפש זה 1:130-150 אלף נפש. בעולם המערבי יש מוסד למיליון בערך. אני אומר את זה משום שיש תחרות מאוד גדולה בין המוסדות, בדרך כלל לרעה. הסיכוי של מכללה בפאתי שדרות לקבע מעמד מותנה באנשי הסגל המעולים ביותר שיש בישראל. אנשי סגל מעולים הם אנשי סגל ססגוניים; יש לנו מימין קיצוני מאוד ועד שמאל קיצוני: מתנחלים, ערבים – ככל האפשר הכי מעניינים שישנם. נכון, אנשים מעניינים הם לפעמים בלשון שלנו אנשים "שרוטים". לכן עד הכיתה מותר להם, ובכיתה אסור להם. אז יש תקלות, והאמן לי יש גם מימין.
מרינה סולודקין:
כשאני שמעתי את המקרה שקרה במכללה לא הופתעתי מכיוון שבוועדות ישבתי לפני כמה שנים ושמעתי שיש באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות אחרות מרצים שמקשים על סטודנטים להגיע לבחינות לאחר שהיו מילואים. שאלתי מה קורה מכיוון שחונכנו וגדלנו במדינה אחרת, והערכים של נאמנות למדינה ופטריוטיות היו מאוד חשובים. זאת לא הייתה מדינה דמוקרטית, אלא טוטליטרית, אבל הערכים של שירות המדינה ונאמנות למדינה היו ערכים שלא באו מלמעלה, אלא מלמטה. כאן אם זה קורה באוניברסיטה העברית או במכללה, זה אומר שאנשים לא מבינים מה זה חופש הביטוי.
אתם צודקים לגמרי בתהליכים שאתם עושים, אבל זה ריקודים מסורתיים מכיוון שהמקרה ברור. היה מספיק שבוע כדי להבין מה קרה, ומספיק כדי לומר לאנשים כאלה שאומרים לחייל צה"ל שבושה להגיע לכיתה באוניברסיטה במדים שהם צריכים ללכת החוצה, ובבושת פנים. עדיין זה לא נעשה כי אומרים "תהליכים". זה לא מעניין. השפילו את חייל צה"ל בזמן שירותו. אנחנו לא יכולים לשבת אדישים.
הבת שלי בקבע, והיא גם לומדת באוניברסיטה. אני שאלתי למה היא לא הולכת במדים, והיא אמרה שזה לא נהוג; יש כאלה שמסתכלים על זה בעין לא טובה. לי זה מפריע מאוד. בכל מקום, לא חשוב איפה זה – אם בפאתי שדרות או באוניברסיטת תל-אביב או באוניברסיטה העברית. תודה.
דני בירן:
אני כמובן מזדהה עם דברי היושב ראש וחברי הכנסת. הדברים האחרונים שנאמרו כאן הם אולי שורש העניין: נדמה לי שאנחנו צריכים להחזיר את הגאווה של השירות הצבאי במדינת ישראל בכלל ושל שירות המילואים בפרט. היום אנחנו נמצאים בעיצומה של רפורמה, וההתייחסות למערך המילואים מתבטאת גם באופן שבו צה"ל מטפל במערך המילואים ומכשיר אותו. אני מניח שהמהלך יסתיים בחודשים הקרובים בתהליך שהכנסת מובילה בחקיקה וביישום החלטת הממשלה על הוקרת תגמול אנשי המילואים, שיש בו מסר שהקבוצה הזאת היא אחרת: קבוצה שלוקחת על כתפיה הרבה יותר מיתר חלקי החברה. היא מיעוט, ואותו צריך להוקיר, להעריך ולשאת על כפיים. מה שחסר בסיפור הזה לבד מיחסן של המערכות הוא התמיכה של החברה הישראלית. התמיכה היא ביומיום: ביחס המרצים באקדמיה, ביחס המעסיקים, ביחסם של האנשים ברחוב. אנחנו צריכים לשאוף למצב שזה יהיה ערך שזוכה להערכה ולא לעלבון. אם יש דבר שחייל המילואים מתקשה לשאת זאת סיטואציה שבו הוא צריך לנקוט גישה אפולוגטית ולהתנצל על כך שהוא משרת במילואים.
מהכלל אל הפרט: המקרה הזה הוא חריג, אבל לא בודד. זה דבר שאני יכול להגיד מניסיוני האישי כמילואימניק באוניברסיטה ועד חוויותיהם של אחרים שמספרים לי, יש מקרים של היתקלויות כאלה. שירות המילואים זוכה ליחס – אגיד ב-understatement – לא מפרגן. את המקרים האלה צריך לבער מקרבנו. אני מקווה ומאמין שהמקרה החמור הזה יישאר מקרה בודד. צריך דווקא לקחת אותו ולמנף אותו לכיוון ההפוך: לראות איך המוסדות האקדמיים יחד עם שאר גופי החברה משדרים מכאן מסר של תמיכה באנשי המילואים. לקחת את הדברים בדיוק לכיוון ההפוך – להכיר, לעזור ולסייע לאנשי המילואים. אני שמח על יחסה של המכללה; זה יחס ראוי ששם את הדברים במקום הנכון.
היו"ר זבולון אורלב:
הייתה שיחה עם הקצין?
דני בירן:
הדברים שהוא אמר דומים לדברים שאמר פרופסור צחור. הוא אמר שהוא נכנס לכיתה ואף על פי שלא גורש מהשיעור, הוא זכה במשך כל השיעור לאמירות מעליבות ומשפילות, החל מ"פשיסט" ועד "אני לא מלמד אנשים במדים". הוא אמר שהוא הרגיש מושפל ומופתע. הוא החליט להתעמת מהמרצה, ואמר: "אני לא יוצא מפה", "אתה תלמד אותי", וכולי. כל הסיטואציה הייתה שאדם בא משירות צבאי וקיבל את סטירת הלחי שהוא צריך להתנצל על היותו חלק ממערך המילואים של צה"ל. על כך הוא אמר שהוא לא יעבור בשתיקה.
אבשלום וילן:
בזמנו במסגרת הניסיונות לקדם את חוק המילואים נחתמה אמנה בין האוניברסיטאות לבין מערך המילואים. זאב בוים היה סגן שר הביטחון- -
זאב צחור:
אנחנו היינו המוסד האקדמי הראשון שחתם על האמנה הזאת.
אבשלום וילן:
נעזוב את המקרה הפרטי, הוא יטופל. יש בעיה הרבה יותר חמורה שלא נעשית מסיבות פוליטיות אידיאולוגיות, אלא מסיבות ציניות של נוחיות של מרצים. סוכם שאנשי מילואים שנקראים למילואים בקיץ יוכלו לגשת לבחינות מועד ג'. אני מקבל הרבה מאוד תלונות מסטודנטים שאומרים שנקראו ל-20-30 יום, וזה נפל על המועדים, ואחרי זה מרצים נוסעים לתת סמסטר קיץ בחו"ל או יש לו השתלמות, והם מצפצפים ומודיעים שאין בחינות. לכן כל האמנות היפות מעידות על יחסי ציבור ועל רצון טוב. מכיוון שאתם תחת אש כל השנה אני מניח שאתם מבינים את האנשים, אבל יש הרבה מאוד אוניברסיטאות שכל ההתחייבות ללכת לקראת מילואימניקים ולאפשר להם לגשת למועדי ג' אם היו בשירות מילואים לא מתמלאת. פעם אחר פעם מטפלים במקרים פרטניים, והגיע הזמן לעורר את דעת הקהל. איבדנו את הבושה. זה שהמרצה מתפרפר לחו"ל, ולא מתבייש ולא מסוגל להשאיר בחינה - -
זאב צחור:
אני מבטיח לך שלא היה ולו סטודנט אחד מספיר שהגיע אליך, משום שמועד ג' למי ששירת במילואים הוא אוטומטי, ואין שום זכות למרצה להגיד אם הוא רוצה או לא רוצה.
דני בירן:
אנחנו סיימנו לאחרונה סקר מקיף בכל המוסדות האקדמיים בארץ. יש לנו כ-1,500 תשובות מסטודנטים כדי למפות בדיוק את הבעיות העיקריות שחבר הכנסת וילן דיבר עליהן. ביקשנו להיפגש בקרוב עם כל ראשי הארגונים – עם ור"ה ורמ"ה וכל ראשי המכללות באוניברסיטאות – כדי להציף את המסרים שהסטודנטים אומרים. יש מספר בעיות מרכזיות שעולות וחוזרות כל הזמן – החל ממועד ב' ועד ליצירת גוף שיודע לטפל בסטודנטים. אנחנו מקווים שיחד ניקח את התוצאות האלה ונעשה מהם גם נושאים לביצוע. אנחנו מצפים לשיתוף פעולה בעניין הזה עם כל הגופים האקדמיים בארץ.
אלכס מילר:
בקשר לאמנה. אני לקחתי את האמנה, הפכתי אותה לחוק, והיא עברה טרומית. זה קשור גם אליכם כי כנראה שהוספתם, ואפשר גם את זה להכניס לחוק. יש לנו גם חוק ממשלתי של שרת החינוך שעשה את זה קצת אחרת. אני מקווה שבסופו של דבר נוכל לאחד ולהכניס לשם את התוכן. אז זה כבר מחייב כי אמנה זה לא דבר מחייב. גם בתור יושב ראש שדולת הסטודנטים ובתור סגן ארגון הסטודנטים הארצי קיבלנו הרבה מאוד תלונות מסטודנטים שסעיפים מסוימים מתוך האמנה לא מיושמים, והרבה מוסדות שלא נמצאים באמנה, זה בכלל לא קשור אליהם.
אני מקווה מאוד שכשנעביר את החוק נוכל גם לחייב את המוסדות שלא מעוניינים לתת את הטון לחיילי המילואים.
מוטי שחר:
אני מהמל"ג. המועצה להשכלה גבוהה רואה בחומרה רבה מקרים שבהם סטודנטים מופלים לרעה, ובטח על רקע כמו במקרה הזה. יחד עם זאת מסעיף 15 ומסעיף 14 בחוק השכלה גבוהה שקובע שמוסדות להשכלה גבוהה הם תאגידים שכשירים לתבוע ולהיתבע, עולה שהמל"ג לא יכולה להתערב במקרים כאלה, אבל מגלה - - -
היו"ר זבולון אורלב:
אני רוצה לסכם את הישיבה. יואל חסון, אתה רוצה לומר כמה דברים?
יואל חסון:
אני, כמובן, הזדעזעתי מהמקרה ובטוח שיטפלו בו.
היו"ר זבולון אורלב:
הואיל ומדובר בפרוצדורה של דיון מהיר, צריך סיכום דיון שגם מונח על שולחן הכנסת במליאה.
אני מקריא סיכום, ויש לחברים רשות מלאה להעיר ולתקן תוך כדי הדברים.
הפסקה הראשונה בסיכום צריכה להתייחס למדינה לחיילי צה"ל. חיילי צה"ל המשרתים במילואים אוחזים את חוט השדרה של צה"ל ומחזיקים על כתפיהם את עול ביטחון המדינה ותושביה. לכן קיימת חובה לאומית, אזרחית, מוסרית להבטיח את זכויותיהם ולמצות את כל האפשר כדי להיטיב עמם.
הוועדה סבורה כי ראוי שכל מוסדות המדינה, ובכלל זה המוסדות להשכלה גבוהה יעניקו יחס תומך, חם ואוהב לסטודנטים המשרתים מילואים בקבע ובסדיר בצה"ל ובשירותי הביטחון, ויקדישו תשומת לב מיוחדת לתנאי לימודים ההולמים לשירותם וליחס מתחשב מצד הסגל האקדמי.
הוועדה מגנה בחריפות בכל לשון של גינוי את התנהגות המרצה ניזאר חסן שסירב ללמד סטודנט בשל היות ולבוש במדי צה"ל ובנשק שבא במישרין משירות מילואים- -
זאב צחור:
הניסוח צריך להיות, לדעתי, "פגע בכבודו", כי הוא לא סירב ללמד.
היו"ר זבולון אורלב:
מה הוא אמר לו? אתה בעצמך אמרת שהוא אמר שהוא לא מלמד סטודנטים במדים.
זאב צחור:
אבל הוא לא סירב ללמד אותו.
דני בירן:
בדיעבד לא.
יהודית גידלי:
"שהביע הסתייגות ללמד סטודנט- -"
היו"ר זבולון אורלב:
למה "הסתייגות"? אני לוקח את המילים שלך.
זאב צחור:
פגע בכבודו זה יותר ברור.
יהודית גידלי:
"הביע הסתייגות ללמד סטודנט במדים".
היו"ר זבולון אורלב:
"שסירב ללמד סטודנט ופגע בכבודו בשל היותו לבוש מדי צה"ל ובנשק".
יואל חסון:
בכוונה לא מציינים את שמו של הסטודנט?
היו"ר זבולון אורלב:
אני לא יודע מה שמו.
זאב צחור:
סגן אייל כהן.
היו"ר זבולון אורלב:
"- - סגן אייל כהן שבא במישרין משירות מילואים למכללת ספיר שבנגב.
הוועדה רשמה לפניה כי המרצה הושעה מידית עם היוודע המקרה עד סוף ההליכים, וכי בדיון שהתקיים- - איך קראת לוועדה שהחליטה על ועדת השימוע?
זאב צחור:
המועצה האקדמית הפנימית; בסוגריים אפשר לכתוב "חלופת סנאט".
היו"ר זבולון אורלב:
- - במועצה האקדמית הפנימית – חלופת סנאט – הוחלט פה אחד לגנות את מעשה המרצה ולהעביר את הטיפול בו בנוהל שימוע.
זאב צחור:
אני הייתי מצפה שהוועדה תאמר דברים בשבחם של הסטודנטים במכללה.
היו"ר זבולון אורלב:
יפה.
הוועדה מביעה הערכה רבה למכללת ספיר על יכולתה לקיים לימודים אקדמיים ברמה גבוהה זה 7 שנים חרף מתקפת הטילים מרצועת עזה, ומציינת במיוחד את הסטודנטים ואנשי הסגל האקדמי הממשיכים להביע אמון במכללה חרף הבעיות הביטחוניות.
אלכס מילר:
אני מבקש להוסיף שוועדת החינוך מבקשת מהמוסד לעדכן את הוועדה בתוצאות השימוע. כך תוכל גם הוועדה לעדכן את חברי הוועדה.
היו"ר זבולון אורלב:
הוועדה מבקשת לקבל דיווח על תוצאות נוהג השימוע.
אם אין הערות, תודה רבה, הישיבה נעולה.
אחמד טיבי:
אפשר רביזיה, בבקשה?
אלכס מילר:
על מה?
אחמד טיבי:
על ההצעה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני חושב שאי-אפשר רביזיה. מבחינת התקנון לא יכול להיכנס חבר שלא השתתף בדיון, לא שמע את הסיכום- -
אחמד טיבי:
שמעתי את הסיכום.
יואל חסון:
שמעת את המשפט האחרון.
היו"ר זבולון אורלב:
קודם כול לא שמעת את הסיכום.
אלכס מילר:
אני רוצה להצביע.
יואל חסון:
בואו נעשה רביזיה.
אחמד טיבי:
אתם תנצחו בכל מקרה.
אלכס מילר:
- - -
אחמד טיבי:
אז תשמעו - - - על חלק, מה הסיפור? אני לא רוצה שזה יהיה ויכוח לעומתי, אגב. אני רוצה לשמוע אם נשמעה – יש פה נציג מספיר? שמעתי את גרסת המנהל.
היו"ר זבולון אורלב:
מתקיים פה דיון כבר 3/4 שעה. אתה נכנס אחרי הסיכום- -
אחמד טיבי:
יצאתי מוועדת עבודה כדי להיכנס, אדוני.
היו"ר זבולון אורלב:
אני לא - - -
מי בעד רביזיה, ירים את ידו.
אלכס מילר:
הצבענו על ההצעה.
יהודית גידלי:
לא צריך את ההצעה, ההצעה התקבלה.
אחמד טיבי:
אתה מוכן להציג בפניי מה הייתה ההחלטה? אני יכול להתווכח.
היו"ר זבולון אורלב:
הישיבה נעולה.
אחמד טיבי:
- - -
יואל חסון:
הוא הודיע.
אחמד טיבי:
אני לא יכול להגיש רביזיה אם הישיבה נעולה, אדוני. תגיד שאתה לא רוצה לשמוע את דעתי. אתם רוצים להעלות אותו על גרדום, וזהו.
יואל חסון:
כבר העלינו, עזוב.
היו"ר זבולון אורלב:
טיבי, הסגנון הזה לא מקובל. אם היית מגיע בזמן הייתה ניתנת לך רשות דיבור. אפשרנו כאן לכל חבר- -
אחמד טיבי:
אני רק רוצה להזכיר לחברי הוועדה: כשאני מנהל ישיבה היית מתחנן שאני אתן לך זכות דיבור, והייתי נותן לך. תתבייש לך.
היו"ר זבולון אורלב:
מה קרה לך?
אחמד טיבי:
נכון או לא נכון? הייתי מבקש לפנים משורת הדין 3-4 פעמים, והייתי נותן לך. עכשיו אתה מתנהג באופן דיקטטורי. אז תשמע דעה אחרת, מה קרה?
אלכס מילר:
דעה אחרת על מה?
קריאות:
- - -
יואל חסון:
חבר הכנסת טיבי, איזו דעה אחרת יכולה להיות?
אחמד טיבי:
תודה רבה.
היו"ר זבולון אורלב:
מי בעד הצעת הסיכום, ירים את ידו. מי נגד? אני קובע שההצעה התקבלה פה-אחד. תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה ב-9:10