פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 14
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה
לנושא דוח מבקר המדינה על ההתנתקות
יום ראשון, ט"ו בכסלו התשס"ח (25 בנובמבר 2007), שעה 10:00
סדר היום: סיור הוועדה באריאל
נכחו:
חברי הוועדה:
עמירה דותן – היו"ר
זבולון אורלב – יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה
זאב אלקין
יוחנן גלזר
ראובן ריבלין
עתניאל שנלר
מוזמנים:
רון נחמן, ראש העיר אריאל
עמנואל יעקב, ממלא מקום ראש העיר אריאל
איציק נחום
אריק יפת, קהילת נצר אריאל
ראובן שפירא
איציק ואזנה, קהילת נצר אריאל
חגי אברמן
דורון בן-שלומי, יושב-ראש ועד המתיישבים
ד"ר מרים ביליג, המרכז האוניברסיטאי, אריאל
מנהלת הוועדה:
חנה פריידין
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
סיור הוועדה באריאל
היו"ר עמירה דותן:
אני רוצה לומר תודה רבה על קבלת הפנים החמה, על האכפתיות, על המוכנות ועל ההכנה. זה מאוד מחמם את הלב.
כולכם לקחתם את זה כדבר מובן מאליו שלא הוכרתם ובעצם כמעט כל הבעיות נובעות מחוסר ההכרה. הייתי רוצה להתחיל מאותו א' של לא הוכרנו.
איציק וזאנה:
אנחנו לא הוכרנו כקהילה בעלת זכויות קהילתיות שהמשמעות של זה בתחום החומרי הוא הכנת האתר.
היו"ר עמירה דותן:
למה לא הוכרתם ואחרים כן הוכרו?
איציק וזאנה:
זאת שאלה טובה.
אריק יפת:
כשהתחיל כל המהלך של השחרור מבתי המלון והמגורים הזמניים, היה בעצם מצב שהרבה קהילות לא מוכרות קיבלו תנאים קצת יותר נורמליים מאשר יש באתר כאן. משרד ראש-הממשלה לא נתן, זה כמו שראש העיר אמר, הם לא רצו להשקיע כאן. מי שמכיר את החוק, החוק הוא די פתוח. אפשר לנהל עד 20 משפחות כאשר מדברים על הכרה קהילתית אבל אז בהכרה הזמנית היה ברור לכולם שצריך להוציא את כולם.
היו"ר עמירה דותן:
כלומר, מספר המשפחות הוא הגורם? אני באמת רוצה להבין למה אתם לא הוכרתם. בגלל שהיה כאן מספר מצומצם של משפחות? בגלל שזה אריאל?
אריק יפת:
לטעמי בעיקר בגלל שזה אריאל.
קריאה:
זה לא בגלל תקציב הקהילות?
אריק יפת:
זה לא קשור לתקצוב הקהילה.
זאב אלקין:
מבחינת המינהלת, כמה משפחות יש כאן?
אריק יפת:
בערך 15-16 משפחות אבל אם היו בונים כאן אתר קרווילות כמו שבנו בשאר האתרים שהוקמו עבור משתכן אחד, היו כאן עוד 100 משפחות.
דורון בן-שלומי:
זה בעצם מערך שנבנה על מערך. לא היו כאן 20 זכאים מהתחלה שחתמו לבוא לכאן ועל זה הצטרפה העובדה שלא רצו שהם יבואו לאריאל. ההוכחה שמקומות אחרים שלא היו 20, כן בנו אתרים.
היו"ר זבולון אורלב:
למשל, איפה לא היו 20 משפחות והקימו אתרים?
דורון בן-שלומי:
למשל בשקף, מקום שאני גר, למשל באבני איתן ועוד מקומות אחרים.
היו"ר עמירה דותן:
שם היו 20 מהתחלה?
דורון בן-שלומי:
20 זכאים. אני מדבר על זכאים.
קריאה:
למשל בן ממשיך לא נחשב זכאי.
דורון בן-שלומי:
שם כן בנו למרות שלא היו 20 כי אמרו שהם עדיין קהילה והחשיבו גם את אלה שלא זכאים לטובת העניין. כאן הלכו עם החוק עד הסוף, עם החוק היבש. גם באבני איתן לא היו 20 זכאים.
היו"ר עמירה דותן:
זאת הקהילה היחידה שבעצם לא קיבלה הכרה כקהילה.
דורון בן-שלומי:
נכון. שיפרו את זה במעט אחר כך כאשר המינהלת נתנה להם תקציב מינימלי קהילתי, חברתי-קהילתי כפי שהוא נקרא. המינהלת אמרה שבכל זאת את זה כן יעשו.
היו"ר עמירה דותן:
במהלך השנתיים האחרונות?
דורון בן-שלומי:
כן.
היו"ר עמירה דותן:
כולל גם השנה הזאת?
דורון בן-שלומי:
השנה הזאת הם טוענים שכן.
זאב אלקין:
זאת החלטה של ועדה מיוחדת?
דורון בן-שלומי:
לא. פשוט החליטו. הם מבינים שיש כאן קהילה, אז איפה שנוח להם לומר שזאת לא קהילה, הם אומרים שזאת לא קהילה כדי שלא נתחיל להסתבך עם בינוי אבל בנושא פרט יותר, שזה רווחה, שם יותר נוח לומר שזה בסדר וזאת כן קהילה.
רובי ריבלין:
אני מבקש לעשות סדר לפרוטוקול. בראשית התנגדה ממשלת ישראל באמצעות מנכ"לה שבהחלט פעל למען המפונים, המגורשים, אילן כהן, היא התנגדה לאיזשהו שיקום מגורש באזור אריאל. האם זה נכון אדוני ראש העיר?
רון נחמן:
נכון מאוד.
היו"ר עמירה דותן:
לא זה מה ששמענו מהמתיישבים.
רובי ריבלין:
הדבר השני היה במישור אחר לחלוטין, והוא היה דבר נפרד, אי רצון המדינה להכיר בחלק מקהילת נצרים כישוב קהילתי וכקבוצה קהילתית שהיא רשאית וזכאית לקבל את ההתייחסות של המדינה אליה על כל הבעיות האישיות של כל אחד ואחד מהמגורשים ועל הבעיה של הקהילה כשיקום הקהילה בתוך הישוב.
עד לרגע זה אני לא מבין מה קדם למה. האם אמרו לך באריאל שאתה לא תשקם אותם כי הם לא קהילה, או האם הם אמרו להם שהם לא קהילה מבלי שאתם מתייחסים לישוב באריאל או לא להתיישבות באריאל.
היו"ר עמירה דותן:
שאלה נוספת, כי נצרים בעצם היא אריאל ויבול. יבול מוכרת כקהילה. כמה משפחות זכאיות יש ביבול?
קריאה:
בסביבות 20-25.
היו"ר עמירה דותן:
כלומר, מעל ל-20 משפחות. זאת אומרת, לגבי ההיסטוריה, הייתי שמה את זה לרגע בצד.
רון נחמן:
לא, אתם טועים. עצם הדיון שלכם כאן הוא שגוי מהיסוד.
היו"ר עמירה דותן:
למה הוא שגוי?
רון נחמן:
כל הדיון הזה שגוי מתחילתו ועד סופו, כי אם היו לקבוצה הזאת 20 משפחות לפי חוק פינוי-פיצוי, לא הייתה שום בעיה אלא לפי החוק הם היו חייבים לקבל.
היו"ר עמירה דותן:
זאת הייתה השאלה. הבנו שזאת הנקודה.
רון נחמן:
אני ותיק כאן בדברים האלה ואני רוצה שהדברים יבואו לידי ביטוי. באותו לילה כל גרעין נצרים, כל נצרים, הגיעו לקרוואנים אצלנו, כולם הגיעו, משעה 11:00 חיכינו כאן עם אלפי אנשים וזה היה דבר מדהים כל המחזה הזה, אז לא היה יבול, לא היה אריאל ולא היה שום דבר אלא הייתה קהילת נצרים אחת. לאחר מכן בא הרעיון במשרד ראש-הממשלה שלא יתיישבו באריאל, בשטחים. לא אמרו את זה, אף אחד לא אמר את זה, שאלתי את אילן כהן האם ישנה החלטה של מדינת ישראל שהמגורשים של גוש קטיף לא יכולים להתיישב מחדש ביהודה ושומרון, והוא אמר שאין החלטה כזאת. אמרתי בסדר, אני רוצה קרווילות עבורם. אמר אילן שלא יהיו קרווילות באריאל. אמרתי לו שיש החלטת ממשלה, והוא אמר לא, לא יהיו קרווילות.
היו"ר זבולון אורלב:
איך הוא נימק את זה?
רון נחמן:
לא נימק, אמר שלא יהיה. שאלתי אותו איזה מין דבר זה, למה הם לא נותנים קרווילות והוא לא רצה לומר לי.
היו"ר עמירה דותן:
כולם מנצרים הגיעו לכאן.
רון נחמן:
כולם הגיעו לכאן. החבר'ה שהם בעלי המשקים החקלאיים לחצו לקבל שטחים. הציעו להם כאן לקבל שטחים בבקעה ולגור באריאל. אמרו שנשמור על האחדות, ניקח את כל אלה שנמצאים בגרעין עם כל המקצועות שלהם והעיסוקים שלהם, אנחנו מוכנים למצוא להם שטחים חקלאיים במרחק 30-40 קילומטרים מכאן, לבקעה, ושיגורו כאן. יהיה להם שם את החלקות והמגורים יהיו כאן.
היו"ר עמירה דותן:
מי הציע את זה?
רון נחמן:
כאן.
היו"ר עמירה דותן:
זאת אומרת שכן היו מוכנים להכיר במגורים כאן.
קריאה:
זאת שאלה מאוד מהותית, מי הציע את זה.
רון נחמן:
אני לא יודע מי הציע את זה, אבל אני חושב שזאת החטיבה להתיישבות.
קריאה:
החטיבה.
קריאה:
הבעיה שהיא לא ברת סמכה. לחטיבה אין שום סמכות בזה.
רון נחמן:
החטיבה משום שהישובים בבקעה שייכים לחטיבה. החטיבה לפי דעתי עם אמנה בדקו את האפשרות הזאת. אני חושב שזאת הייתה החטיבה. אני זוכר שישבתי עם החקלאים והם נתנו תשובה שלילית לאפשרות שהם יגורו כאן ויהיו להם שטחים חקלאיים שם והם נענו לדיבורים שדיברו אתם ממינהלת סל"ע שירכזו את כולם בדרום, את כל מפוני גוש קטיף, וייתנו להם את המקום שנקרא יבול. באותו רגע שזה קרה, נפרד הגרעין הזה כאן והתחלק לשני חלקים. החבר'ה, אחרי שעברו את כל התלאות באזור כאן ירדו לנגב. מאותו רגע שהם ירדו לנגב, נשארה הקבוצה הקטנה כאן שמתוכה בערך 12 משפחות היו זכאיות על פי חוק פינוי-פיצוי. כאשר אני דיברתי עבורם עם מינהלת סל"ע, לא יכולתי להיפגש עם מינהלת סל"ע. יונתן בשיא, שבוע לפני שהוא עזב את התפקיד שלו, הוא בא אלי לביקור פעם ראשונה. זאת שערורייה. פעם ראשונה שמנהל מינהלת סל"ע מגיע לכאן שבוע לפני שהוא עוזב את התפקיד. אני ישבתי אתו כאן במשרד שלי עם אנשי נצרים אבל מה יש לו לומר שבוע לפני שהוא עוזב וכאשר משרד ראש-הממשלה לא נותן כלום? כל הזמן הסבירו לנו שמדובר רק ב-12 משפחות ולא במינימום 20. אמרתי לאילת כהן שיש לו בבתי מלון בירושלים מאות משפחות שאין להן פתרון, אמרתי לו שייקחו מהמשפחות האלה ויצרפו אותן לגרעין של 100, 150, 200. אני רציתי להקים שכונה של 500-600 יחידות דיור ולפתור את הבעיות של גוש קטיף כאן. לכן יש לנו את השטח. יש לנו אתר. יש לנו תוכנית בתוקף בשטח המערבי. לקחתי אותם עם הג'יפים ונסענו לשם להראות להם את הגבעה שמחר הם יכולים לעלות עליה. התב"ע בתוקף. מדינת ישראל פרצה את הדרכים, מדינת ישראל פרצה את הכבישים של השכונה המדוברת ומחר הם יכולים לקחת אותה. כמו שאני מראה לך את העניין הזה שגדיש תנהל הקמת ישובים, אני דורש שייקחו - פה יש רק 690 בתים – עוד 600 בתים ויתכננו את הגבעה שלנו כאן וייפנו לא רק לאנשי נצרים אלא גם לאחרים שהם מהישובים של גוש קטיף. כולם דתיים שם, כולם פחות או יותר דומים מבחינת הרקע ואפשר לקחת אותם ולעשות כאן ומחר קהילה של 500-600 משפחות.
השאלה אם מבחינה פוליטית-מדינית מישהו רוצה לשים רגליים. אני אומר את זה לך גברתי היושבת-ראש שהדבר הזה נראה לי הזוי לחלוטין כאשר מדובר באנשים שהרסו להם את הבתים, הרסו להם את הכל ומשחקים את המשחקים האלה. מה קרה? המצב הדמוגרפי ישתנה עם עוד 500 משפחות כאן? פתאום יהיו כאן מיליוני אנשים?
הדברים האלה גורמים לטעם לא טוב והם עושים הרבה דברים שיש להם אחר כך השלכות על המשפחות, על הרס המשפחות, על הילדים, על הפרנסה שלהם, על האחדות ועל לכידות המשפחות. אני לא צריך לומר לך שאני שמח שכאן באריאל לפחות החבורה הזאת שיושבת כאן יש לה כאן את התמיכה של כל השירותים שישנם כאן ואלה שירותים של עיר והשירותים של העיר הם חשובים ביותר לאותם משפחות לצורך ניהול החיים שלהם, אבל אני אומר לך שלפי דעתי – ובזה אני אסיים את דבריי בשלב זה – שמדינת ישראל צריכה לומר בריש גלה - היא לא צריכה לקרוץ ולא לרמוז – שיודיע משרד ראש-הממשלה ומינהלת סל"ע האם המגורשים של גוש קטיף יכולים להתחיל חיים חדשים באריאל, כן או לא. שיאמרו את הדברים האלה.
היו"ר עמירה דותן:
השאלה נשאלה. אנחנו רוצים לנסות לעזור לאנשים שנמצאים כאן ולשם כך הגענו. בשנה וחצי שאני מלווה את המפונים-מגורשים, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, אני מאוד שמחה שגדיש קיבל את התפקיד ושניצנים בדרך ולכיש בדרך ולא תהיה עינינו צרה בקהילות אחרות שסוף סוף חוזרות לאיזשהו נוהל חיים נורמלי, כך אנחנו מקווים, במהרה יותר מאשר באיחור. גם כך זה באיחור מאוד גדול וכולנו יודעים את זה. על האיחור הזה אני בוכה וכועסת. באנו לכאן כדי לראות מה אפשר לעשות באריאל, איך אפשר גם לסייע וגם לשקם. מה שראינו עכשיו בעינינו בקרוואן הזה שנכנסנו אליו, זה לא יתכן בשנת 2007 בחורף לראות משפחה שחיה כך כאן במדינת ישראל. זה פשוט לא יתכן. לכן השאלה היא איך אנחנו יכולים לעזור.
אם אנחנו רוצים להישאר עוד רגע אחד בהיסטוריה ולהגיע עד היום כדי מכאן לראות איך אנחנו ממנפים את זה לעתיד, אני מבינה שיש כאן המתכננת שגם הייתה קצינה אצלי ואני מבקשת ממנה לציין בעיקר את הצמתים של קבלת ההחלטות כי זה מה שחשוב לנו כדי למנף את זה הלאה.
מרים ביליג:
ההגעה של קבוצת נצרים לאריאל הייתה מקרית לחלוטין. לא היה איזשהו תכנון מראש אלא אני שעסקתי בהרבה מחקרים על כל חבל עזה, על כל הקהילות, ועמית שלי, פרופסור שרגא שובל, הגענו למסקנה שבעצם הטיפול בקהילות צריך להיות ברמה של קהילה ולא של פיזור. זה היה עוד לפני הפינוי וניסינו להבהיר את זה לגורמים שונים אבל לא מספיק בהצלחה. בשלב שכבר החל הפינוי הבנו שמציעים לפרק את קהילת נצרים לכמה בתי מלון ועמדנו כאן במרכז האוניברסיטאי, שהיה אז עוד מכללה, והסתכלנו על הקרוואנים ואמרנו שיש פה קרוואנים ריקים ולמה לא נזמן את הקהילה הזאת כי יש לנו 200 קרוואנים ריקים. הרמנו טלפון אל הקהילה. שיתפנו את ראש העיר בשלב כזה ואחר ובעצם הייתה פה החלטה שאנחנו מציעים לנצרים להגיע לכאן. כך הם הגיעו. לא היה איזשהו צעד אידיאולוגי, אלא פשוט פתרון הומניטרי שגם אם היו מפונים מסומליה או מאיזשהו מקום אחר, זאת הייתה ההצעה שלנו. כך הגיע הגרעין.
הייתה כאן קבלת פנים מאוד יפה של העיר אריאל למפונים והם מאוד התרגשו ממנה. לפעמים יש רגעים בחיים ואני חושבת שזה הרגע שנותן את הנגיעה הנכונה. היו כאלה שאמרו שאם לכאן הגענו, זה מקומנו.
היו"ר עמירה דותן:
איפה היה השבר?
מרים ביליג:
היו קשיים. לא היה שיתוף פעולה מבחינת מינהלת סל"ע. המינהלת לא אהבה את זה, היא לא ראתה את זה בעין יפה.
היו"ר זבולון אורלב:
אמרו לכם למה?
מרים ביליג:
לא אמרו למה אבל כאילו אנחנו גנבנו להם את ההצגה. אנחנו הצענו פתרון שהוא אולי יותר טוב.
רובי ריבלין:
לא גנבו את ההצגה אלא הייתה מחויבות של הממשלה כפי שהיא חשבה לא להרגיז את אומות העולם ולא לגרש ממקום אחד בארץ ישראל וליישב במקום אחר שלדעת העולם לא צריך ליישב.
מרים ביליג:
יכול להיות.
היו"ר עמירה דותן:
זאת ידיעה מהכנסת הקודמת?
רובי ריבלין:
זאת ידיעה מפי הגבורה.
מרים ביליג:
יכול להיות. זה סביר. ברור שזה עמד ברקע.
רובי ריבלין:
אנחנו כוועדה לביקורת המדינה באנו על מנת לומר אחת משתיים. האנשים האלה לא מצורעים. הם גורשו מבתיהם וביקשו להתיישב כקהילה כאן. האם מותר להם להתיישב כאן או אסור להם להתיישב כאן? האם נוח כרגע לבוא באנאפוליס – ואני מצטער שאני משתמש בשם הזה – ולומר להם שאנחנו לא מעבים את ההתנחלויות והלא אריאל היא התנחלות. חברים, שלושה מאנשי קדימה כאן והם הבסיס לכל דבר. זאת האמת.
מרים ביליג:
אני לא מתכחשת לאמת. אני מציגה את נקודת מבטם של המתיישבים.
היו"ר עמירה דותן:
אני מבינה מדברי ראש העיר שהיה איזשהו מצב בו שלמתיישבים החקלאים הציעו אדמות בבקעה ובעצם הם לא נענו להצעה הזאת וכאן היה השבר הקהילתי כאשר הם עזבו את אריאל ועברו לדרום.
מרים ביליג:
היו כמה הצעות, ביניהן מגדלים באשקלון. היו כמה הצעות שונות והקהילה באמת התלבטה בין הדברים. היה אילן כהן שמאוד מאוד משך לכיוון של יבול והיו כאלה מבין הגרעין שמאוד התלהבו מהעניין הזה ומשכו לכיוון הזה. אני חושבת שכאן הצומת החשובה מבחינת המתיישבים של אריאל בגלל שברגע שהסכימו ללכת ליבול, הרצון היה למשוך את כל הקהילה. אמרו שיש קהילה אחת וזה הכלל. אם הקהילה החליטה, גמרנו עם האחרים ולא רוצים לטפל באחרים ויהיו מה שיהיו. המקרה הזה הוא לא נכון לגבי הרבה קהילות אחרות כי הקהילות האחרות כן התפצלו וזה תהליך מאוד טבעי והבאתי לך את החוברת שכתבתי על הנושא הזה, על מה קרה לקהילות שלפני כן היו מפולגות. זאת הייתה הזדמנות לאיזשהו פילוג.
היו"ר זבולון אורלב:
אם אינני טועה, אף קהילה לא נשארה בשלמותה.
מרים ביליג:
לא. רק גני טל היא הקהילה היחידה שנשארה בשלמותה, אבל רוב הקהילות בצורה כזו או אחרת נחלקו. התהליך הוא מאוד טבעי. מאוד קשה לשכנע 80 משפחות או 100 משפחות על אותו רעיון בשלב כזה או אחר של החיים שלהם.
היו"ר עמירה דותן:
זה נכון לומר שזאת הקהילה היחידה שבפיצול הזה חלק מהפיצול לא זוכה להכרה?
מרים ביליג:
בדיוק. זאת הייתה הנקודה.
היו"ר עמירה דותן:
זאת הנקודה המרכזית עליה אנחנו מדברים.
מרים ביליג:
זאת הייתה הנקודה המרכזית.
היו"ר עמירה דותן:
זאת הנקודה עליה אנחנו רוצים לייחד את הדיבור.
קריאה:
יש את גרעין עצמונה שהלך ליתד. ביתד בהתחלה, אפילו 20 זכאים לא היו אבל מכיוון שהיה אינטרס ליישב שם, הכירו בהם.
היו"ר עמירה דותן:
זה מחדד את הנקודה, כי בעצם זה הישוב היחיד בתוך הפיצול שלא זוכה להכרה.
קריאה:
בנו לנו קרווילות ביבול, את בית הכנסת, כי היו בטוחים שלא נחזיק מעמד ונעבור לשם.
היו"ר עמירה דותן:
אבל אתם נשארים כאן.
מרים ביליג:
בעצם הפיצול היה על בסיס אידיאולוגי ויש פה שתי אידיאולוגיות שהובילו ובעצם הן חילקו בין התושבים של נצרים כמו שאני מבינה את זה. גישה אחת טענה – ואני חושבת שזאת הגישה שמוביל הרב טאו – שעל כל עקירה תבוא נטיעה מחדש, והרעיון היה שאם עקרו ישוב, מקימים ישוב חדש רחוק ומבודד כמו שהוא, שהוא יהווה איזשהו מוקד ודוגמה לישוב דתי בעל ערכים וכולי לעם ישראל. הצד השני האידיאולוגי אומר שההתנתקות באה לצורך התחברות מחדש ואנשים שהגיעו לאריאל הם בחרו באידיאולוגיה הזאת, הם ראו שיש פה מה לעשות והם גרעין איכותי שבא לתרום ולהתחבר כמה שיותר לאוכלוסייה שהם חשבו שיש להם מה לתרום לה. זה הבסיס הרעיוני של הפיצול. סביר להניח – ושוב אני מדגישה – שמאוד קשה שקבוצה של אוכלוסייה תגיע לאותה החלטה ברגע של שבר כזה. זאת התוצאה.
היו"ר עמירה דותן:
תודה רבה. אני חושבת שהתמונה מבחינת ההיסטוריה והרקע מאוד מאוד ברורה לנו. אני מבינה שיש לנו כאן 25 משפחות.
רון נחמן:
לא, חסר לך עוד משהו לרקע. אני כראש העיר פניתי לרענן דינור מנכ"ל משרד ראש-הממשלה.
היו"ר עמירה דותן:
אז או עכשיו?
רון נחמן:
אז. פניתי כדי לראות איך לקדם את העניינים של נצרים. במליאת מועצת העיר, בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, העברתי החלטה בהתנגדות של כמה אנשים שלא רצו באמצע הישוב לעשות את המחנה הזה של הקרוואנים כי אין בזה שום הגיון תכנוני, והעברתי את זה בקואליציה שלי, לתת להם אישור לשנתיים. השנתיים נגמרות בחודש אפריל 2008. זה האתר שאתם ביקרתם בו. הייתה תקווה שבמשך שנתיים ממשלת ישראל תפתור את הבעיה שלהם. העברנו את ההחלטה הזאת והמקום שעכשיו את יושבת בו, זאת בעצם פלישה לכיכר, זה מקום שהמבנה הזה לא צריך להיות כאן בכלל ויש להם צו פינוי שלי כראש העיר כי המבנה הזה לא חוקי. לפי התקנות ביהודה ושומרון אני עבריין, עשיתי עבירה פלילית, כי הם עכשיו יושבים כאן יחד עם הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת במבנה שהוא לא חוקי. זאת אומרת, ממשלת ישראל, בכך שלא נתנה להם שום פתרון חלופי מהיום שאנחנו אישרנו כאן והשנתיים שכבר חלפו, מעמידה אותם במצב בלתי אפשרי לחלוטין ואותי כראש העיר בהיותי בעצם עבריין של החוק.
הלכתי ודחפתי את הנושא של בניית הקבע, את שכונת המגורים שנקראת אריאל מערב, שהיום ניתן לעלות עליה. פיזית זה מערבית משער הכניסה. בקו אווירי היא במרחק של כ-800 מטרים משער הכניסה. אתה נכנס מהמלון ומגיע לשער. היום אתה פונה שמאלה עם הכביש, אבל שם הפנייה היא ימינה. ימינה, בקו אווירי, מרחק של 800 מטרים. שם יש שכונה ששר הביטחון דאז, שאול מופז, נתן אישור למשרד השיכון לשווק 300 יחידות דיור. משרד השיכון פרץ את הדרכים גם בתוך שכונה לפי התב"ע שהיא בתוקף וגם פרץ דרך לראש השטח. אנשי הגרעין לקחו את זה כדוגמה ואמרתי שאם רוצים לקחת קהילה שלמה שתחייה בחיים שלה כמו שהיא הייתה רגילה, יש מקום שאפשר לפתח אותו מלכתחילה בדרך הזאת שרוצים על דעת המקום ועל דעת הקהל ועל דעת כולם.
מה שקרה מאז הוא שלא נתנו לנו ללכת לגבעה ההיא כי אמרו שזה רחוק מהשכונה הבנויה של אריאל. בקו אווירי מדובר ב-800 מטרים ולפי מה שאמרה ציפי לבני אז זה רחוק מהישוב הקיים והאמריקאים כנראה לא ייתנו הסכמה.
חיפשנו אתרים נוספים. לא היו לנו אתרים נוספים כאן עד שמצאנו במרכז העיר אתר שקרוי על שם המתכנן שלו, דני נוימן. אמרנו שניתן שם. זאת שכונה שהיא תחומה בין שני רחובות ויכולים לנהל חיי קהילה שהאוכלוסייה הדתית צריכה אותם כדי שלא יהיו להם הפרעות. אמרנו שניתן להם גם את האופציה הזאת. הלכנו על השכונה הזאת, ישבנו אצל רענן דינור, קיבלנו החלטה לשנות את אופי השכונה כך שיהיו גם צמודי קרקע כדי לתת לאלה שיכולים להרשות לעצמם את הבית של צמוד קרקע עם בנייה רבויה כי השכונה רובה היא בבנייה רבויה, וזה במרכז העיר. משרד הבינוי והשיכון ביקש אישור משר הביטחון לפי הכללים והנוהל, את האישור לשווק את הבנייה. השר הקודם, עמיר פרץ, לא רצה לתת שום שיווק באריאל. היה לו עוזר בשם חגי אלון ובכר שאמר לי שהתפקיד שלו הוא להרוס את כל מה שבנו ביהודה ושומרון. במלים האלה. בעיקר אמר את הדברים חגי אלון שהתלוננתי עליו בפני היועץ המשפטי לממשלה עקב פעילותו הפוליטית במשרד הביטחון. עם עמיר פרץ, אני לא נפגשתי אתו פעם אחת בכל תקופת הכהונה שלו וגם לא דיברתי אתו מילה אחת למרות פניות חוזרות ונשנות. אמרתי ברדיו שישנה חבורת מנוולים במשרד הביטחון בראשות השר פרץ מכיוון שהנבזות שלהם והשפלות שלהם בהתייחס אלינו הגיעה לשיאים שאני לא מכיר אותם 30 שנים.
לפני שעמיר פרץ הלך אמרו לי אנשים במשרד ראש-הממשלה – ואני לא אומר לפרוטוקול את שמותיהם אבל הם מהבכירים ביותר – שהם מחכים שיתחלף שר הביטחון ואכן התחלף שר הביטחון.
היו"ר עמירה דותן:
אם זה במרכז העיר, למה צריך אישור של שר הביטחון?
רון נחמן:
כי כך פועלת ממשלת ישראל היום. היא מגבילה את הבנייה של היהודים גם בתוך הערים שלהם. הערבים, השכנים שלי יכולים לבנות כמה שהם רוצים אבל לא אני.
היו"ר עמירה דותן:
מבחינת הרחבת הישוב?
רון נחמן:
נכון. הנושא הזה של הקפאת הבנייה, אצל עמיר פרץ זה היה מוצהר אבל חיכו שהוא יתחלף ואכן הוא התחלף ובא ברק. היה כאן איתן ברושי והוא בא עם כניסתו לתפקיד כעוזר שר הביטחון להתיישבות. הוא אמר שהוא היה ראש מועצה אזורית והוא נדהם ממה שקורה כאן כי הוא לא העלה על דעתו שכאלה דברים יש היום במדינת ישראל וכי אין אפשרות לבנות. הוא אמר שאנחנו צריכים לבנות. ביקשנו ממנו בשביל אנשי נצרים שייבנו 48 יחידות דיור. אמרו בסדר. ישבנו עם מנהלת המחוז, רבקה אדלסון ממשרד השיכון, על דעת המנכ"ל ועל דעת השר – שטרית היה שר השיכון והרי כל שנה מתחלפים שרים ואפשר להשתגע מהדבר הזה – וישבנו גם עם שטרית עצמו, גם עם אריה בר כמנכ"ל משרד השיכון. ישבנו במשרד השיכון ואמרנו שניתן להם לא את הגבעה הרחוקה כי עכשיו יש בעיות מדיניות כאלה ואחרות אלא אני רוצה להיות פרקטי ומעשי ולפתור את הבעיה שלהם כי עוד מעט אני צריך לפנות אותם מכאן. יש פה בעיה קשה מאוד. אז ישבנו במשרד השיכון עם אנשי הגרעין, עם אריק יפת ועם אחרים, ואמרו שנכין תוכניות להתאמת בניית קבע לחבר'ה שגרים באריאל. איתן ברושי הוציא אישור למשרד השיכון על דעת משרד הביטחון לאשר שיווק של 48 יחידות דיור וראה זה פלא – זה היה בספטמבר – לפני אנאפוליס מנכ"ל משרד השיכון קיבל מכתב מאיתן ברושי – את זה הוצאתי מהטלוויזיה כי קיבלתי אותו בסוד ולא ידעתי שיש מכתב כזה כי אני כראש העיר לא צריך להיות מכותב – והוא כותב שלמרות האישור שהוא נתן בספטמבר, לאור ההתפתחויות, הכל מוקפא. גם את ה-48 יחידות האלה הקפיאו. לפני 10 ימים ישבתי עם אהוד ברק אצלו במשרד עם כל הצוות של משרד הביטחון וביקשתי ממנו שמשרד השיכון יקבל את האישור לא ל-48 אלא ל-98 יחידות דיור משום שאתה צריך לשנות את הבנייה מבנייה רבויה לבנייה צמודת קרקע ולכן צריך להוריד יחידות דיור ואז משתנות עלויות הפיתוח ויש לזה מחיר כלכלי. אז משרד השיכון צריך לתקצב בצורה אחרת את הבנייה.
כאמור, ישבנו בדיון נהדר אבל לא קיבלתי תשובה משר הביטחון וכולם מחכים שיחזרו מאנאפוליס. ריבונו של עולם, אנחנו מדברים על תוך העיר, על מרכז העיר, אנשים שגרים כאן שנתיים והם מגורשים ואתם משחקים את המשחקים האלה. זה לא יכול להיות.
אחרון חביב בהקשר הזה. אני הבאתי לכאן ניירות על כספים שמגיעים לנו. כמו שנאמר לכם קודם, כל ההתיישבות של הקבוצה באריאל לא תוכננה, היא הייתה ספונטאנית, היא הייתה תוצאה של קבלת הפנים וההתייחסות של העיר הנפלאה הזאת והתושבים שלה. התושבים פשוט נפלאים והיה צריך לראות מה הם עשו עם האנשים האלה שהגיעו בשעה הכי קשה שלהם. השערות שלי סומרות כאן עכשיו. מי שלא היה ברגע הזה, לא יודע על מה מדובר. אנחנו עמדנו ובכינו. זה היה דבר נורא. אספו את השמיכות, אספו כרים, אספו כל דבר ודבר בשביל לסדר להם את הקרוואנים של המסכנים האלה שהם גרו בקרני שומרון. לעירייה אין כספים, אין תקציב פיתוח ואין לנו כלום. מי שהקים את הקרוואנים האלה היא לא מדינת ישראל אלא זאת אמנה. אמנה הקימה אותם ולאמנה מגיע הכסף בחזרה אבל אף אחד לא משלם לה אותו. למה? כי זה לא נכנס בחוק פינוי-פיצוי. אמנה הקימה את הדברים הללו על חשבונה ועשתה זאת במהירות שיא.
היו"ר עמירה דותן:
נמצא כאן נציג אמנה?
קריאה:
לא.
רון נחמן:
אמנה הקימה את זה. אנחנו נתנו כספים. לי מגיע בגין הפיתוח הסביבתי סכום של 250 אלף שקלים שהוצאתי מתקציב העירייה אבל לא קיבלתי אגורה ממדינת ישראל. למה? את המדרכות כדי שהילדים לא ילכו כאן בבוץ אני בניתי. בושה למדינת ישראל שכך היא מתנהלת. שעוני מים, צריכת מים כאן זאת עבירה פלילית כאשר אתה צורך מים ואתה לא משלם בעדם. הכל הלך בצורה שכזאת לא מתוכננת, באו במכה אחת, התיישבו כאן, צרכו את המים. זה לא הבנייה הכפרית של משרד השיכון וכל אלה שעושים את ההתיישבות שם בנגב שהכל מסודר ועל החשבון שלהם כל אחד גוזר קופונים שם. כאן עשו את מה שעשו במחירים שבחיים הם לא יעשו כאלה זולים, אבל עשו את הדבר הזה. ריבונו של עולם, אמנה צריכה לקבל את הכסף שלה ואף אחד לא דואג לזה. מדובר במיליוני שקלים. אני לא נציג של זמביש, אבל אני אומר לכם שזאת בושה וחרפה שהם צריכים לממן את זה. הכסף הזה מגיע ממדינת ישראל. לשם מי הם עושים את זה, עבורי? לא, עבור האנשים האלה שגרים כאן.
אני אומר לך מה אני דורש כרגע. אני דורש את כל הכספים שאמנה הוציאה על הפיתוח של האתר הזה, מהגרוש הראשון ועד האגורה האחרונה. אני דורש את זה מממשלת ישראל עבור אמנה שעשתה מעשה חסד אנושי שאין כמוהו. אני דורש לקבל את כל הכסף שעיריית אריאל הוציאה בכסף ובשווה כסף מאז שהם הגיעו לכאן ועד היום. אני מדבר אתך לא רק על ה-250 אלף שקלים שאין לי כיסוי תקציבי ומחר מבקר המדינה יבוא אלי וישאל אותי על בסיס מה הוצאתי 250 אלף שקלים ואני אומר לו שהוצאתי אותו על בסיס חסיד אומות עולם. זה מה שעשיתי כאן ותעמידו אותי לדין על זה. אני דורש לקבל את כל הכספים שמגיעים.
יותר מכך, אני דורש מממשלת ישראל לקבל החלטה אחרי שנתיים ויותר של עקירת גוש קטיף ושל ההרס שלו בשביל כלום. אני כל כך שמח שאת כאן ועתניאל שנלר כאן, שהוא היה מזכיר מועצת יש"ע ואת שהיית קצינת ח"ן ראשית ואת יודעת מה קורה במשפחות האלה ואנחנו עושים את המאמצים העצומים כדי לשקם את המשפחות האלה בשביל הילדים שלהם כי יש כאלה שזה כבר אבוד. אנחנו רוצים לעשות את כל הדברים האלה ביחד והרב ציון טוויל קיבל את ההחלטה. כשהוא אמר שהוא נשאר באריאל, הייתה קריעה. את לא ראית את המחזה הזה. עמדו, קרעו קריעה של אבל והתחילו לבכות. החבר'ה האלה שסחבו ליבול לא הסכימו שיישארו כאן והרב ציון טוויל, אמרתי לו שהוא יבוא לכאן כי פה החינוך מתחיל, כאן מתחילים הערכים ואכן הוא בא לכאן.
אני דורש להקים עבורם את הישיבה על חשבון ממשלת ישראל. אני לא רוצה לרוץ לחוץ לארץ לבקש תרומות עבור זה.
אני דורש את אתר הקבע כולו על חשבון ממשלת ישראל ולעשות זאת מיידית ושלא ימרחו אותי. דיברתי על חשבונות העבר ואני מדבר עכשיו על העתיד. לא מעניין אותי חוק פינוי-פיצוי, אבל יש כאן עניין אנושי וכל מי שנמצא ואין לו פתרון בחוות החקלאיות האלה וירצה לגור כאן, יוכל להצטרף אליהם ונלך לבניית הקבע במיידי על חשבון מדינת ישראל, על חשבון מה שהממשלה עשתה, לרבות כל מה שצריך הרב ציון טוויל מבחינת מגורי האברכים, חדר אוכל, בית המדרש וכל הלוגיסטיקה של הקמת ישיבה. אין קדושה ביבול. זה לא כתוב בתנ"ך השם יבול. לא כתוב שם ששם זאת ההתיישבות של גוש קטיף.
עם כל הכבוד לאילן כהן ולממשלת ישראל, אני, רון נחמן, ראש עיריית אריאל, דורש מממשלת ישראל את הדברים האלה אחרי שנתיים פלוס לגירוש. אם הדבר הזה לא יהיה, זה אות קין. אני דורש פיצוי על חובות העבר ויצירת התשתית והיסוד לחיי הקבע כך שאולי האנשים יצאו מהטראומה הזאת.
איציק וזאנה:
בתחתית העמוד הראשון בחוברת יש ציטוט מהפרוטוקול של הישיבה הקודמת שלכם והדברים שאמרו רענן דינור.
זאב אלקין:
גבירתי יושבת-הראש, אני קודם כל רוצה לפנות אליך כי את מנהלת פה דיון באופן רשמי מטעם הוועדה. אני מיד אעיר כמה הערות ואשאל כמה שאלות אבל אני חושב שעצם העובדה שנציגי המדינה לא כאן – לא מינהלת סל"ע, לא נציגי משרד ראש-הממשלה – ולא מיוצגים בדיון הזה, זאת שערורייה. זאת פנייה שלי אליך, זאת פנייה שלי אל יושב-ראש הוועדה זבולון אורלב. לא יעלה על הדעת שוועדה יוצאת לסיור והנציגים האלה לא מצטרפים אליה.
חנה פריידין:
הם הוזמנו.
זאב אלקין:
אני יודע שהם הוזמנו, אבל לא יעלה על הדעת שהם לא יבואו.
היו"ר עמירה דותן:
אנחנו לא נעבור על זה בשתיקה.
זאב אלקין:
אני חושב שלקראת סוף הסיור נצטרך לקבל בהחלטות גם הערה לכיוון מינהלת סל"ע.
היו"ר עמירה דותן:
את ההערה הזאת כבר קיבלנו בתחילת הדיון.
היו"ר זבולון אורלב:
מדובר בדיון על דוח מבקר המדינה.
חנה פריידין:
זה בדיוק הנושא שיכול להיות שאפשר להם את ההתחמקות הזאת כי דוח מבקר המדינה לא דיבר על הדברים האלה. בוועדת המשנה אנחנו מרחיבים את הדברים.
היו"ר עמירה דותן:
נכון, אבל יחד עם זאת ועדת משנה מזמינה את מינהלת סל"ע שזה תפקידה לבוא ולראות חלק מהדברים, זה לא יכול להיות שאנשיה לא יגיעו.
חנה פריידין:
גם מבקר המדינה הוזמן לסיור, אבל הוא אמר שהוא היה כאן לפני שבועיים.
רון נחמן:
הוא היה כאן והצגתי בפניו את כל הדברים האלה.
חנה פריידין:
הוא לא נפגש עם המתיישבים.
רון נחמן:
הוא ראה את הדברים והוא אמר שזאת שערורייה.
היו"ר עמירה דותן:
אנחנו רוצים שהכל יהיה ביחד כדי שלא יהיה אחד מאחורי הגב של השני ואז האינפורמציה לא ידועה וכולי.
זאב אלקין:
הדברים האלה חמורים לא רק בגלל הסמליות שלהם אלא בגלל העובדה שאני תכף אפנה את תשומת ליבנו לכמה נושאים שעלו בדיון בישיבת הוועדה הגדולה, ב-10 ביולי, בסיכום הכללי של נושא המפונים כאשר גם דובר על הקהילה הזאת. היות שיש סתירה מוחלטת בין מה שנאמר שם בשם המדינה – ואני מדגיש – על ידי רענן דינור מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ועל ידי מינהלת סל"ע לבין המצב היום, השאלה הזאת נשאל אותה כאן לפרוטוקול אבל היא צריכה להישאל בראש ובראשונה לכיוון מינהלת סל"ע ומשרד ראש-הממשלה. כמי שנכח אז באותו דיון, אני מרגיש שהוצג בפניי מידע לא נכון.
מהדברים ששמענו כאן ראינו שמהות הבעיה ההיסטורית היא ברורה. המדינה עשתה כאן תרגיל מסוים. היא לא רצתה לעודד התיישבות באריאל ולכן במקומות אחרים, כאשר לא היה מספר קריטי, היא עזרה להביא את זה למספר של 20 משפחות וכאן היא ניסתה לטעון שכל עוד לא יהיו 20, היא לא נכנסת. זה היה בשלב הראשון. לאחר השלב הראשון, כחלק מתוצאת הלחץ שנוצר, המדינה בפועל הכירה בקהילה הזאת למרות שלא נתנה לה את העזרה הדרושה ויש לי על כך כמה הוכחות. ההוכחה הראשונה הברורה ביותר היא מסמך בכתב שהוצג על ידי מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, ואני מחזיק ביד את המצגת הזאת, באותה ישיבה שהתקיימה ב-10 ביולי ומופיעה כאן שחור על גבי לבן קהילת אריאל. בדיווח של משרד ראש-הממשלה על 24 נקודות בהן הממשלה הולכת ליישב מפונים מופיעה אריאל ואפילו לא מספר 24 אלא מופיע 15, וספרתי. באותה רשימה של 24 נקודות יש עוד כ-5 מקומות בהם מספר המשפחות הזכאיות הוא פחות מ-20. למרות הטיעון הפורמלי הזה, כנראה שהמדינה יודעת להתגבר עליו והמדינה בדיווחה לוועדת ביקורת המדינה – ושוב, אלה לא שיחות בחדרי חדרים, אלה לא דברים שלא היה להם פרוטוקול אלא זאת מצגת רשמית של משרד ראש הממשלה לפני ששאלנו אותו על אריאל – שמה את אריאל במצגת ואמרו שמטפלים בזה.
אני תכף אתייחס לכל הסוגיה של בניית קבע, אבל מעבר למצגת כאשר נשאל מנכ"ל משרד ראש-הממשלה על מה שקורה באריאל, הוא לא אמר שיש בעיה של 20 והוא לא אמר שאנחנו לא הולכים לשם מסיבות מדיניות, אלא הוא אמר דבר אחד, ואני מצטט:
"שיעשו אקט אחד שמשמעותו אנחנו קבועים באריאל. לו יעשו מהלך כזה, אנחנו נשלים במהלכים שלנו. אני מוריד את הכובע, מהלך יפה. בוודאי מעשה ראוי. ברגע שתעשו פעולה שמשמעותה התיישבות קבועה באריאל, מי שתעשו, אנחנו כממשלה נדע שאיננו משחיתים כספי ציבור, נשקיע במגורים הזמניים שלכם. שזה יהיה ברור. יהיה צעד מצדכם שהוא צעד אחראי, מוחלט ורציני להתיישבות קבע בעיר אריאל, אנחנו נעשה את הצעד שלנו".
אלה הם דבריו של מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ב-10 ביולי.
רון נחמן:
בעקבות זה התקיים דיון במשרד הביטחון ונאמר גם לוזאנה וגם לאריק יפת שהם יביאו רשימה של אנשים שהם יחתמו שהם רוצים ומוכנים להשקיע כסף והם עשו את זה.
זאב אלקין:
אני מיד עומד לדבר על זה. לכן אמרה כאן המדינה ב-10 ביולי, לפני כמה חודשים בלבד, לוועדה הספציפית הזאת, שברגע שתהיה הפגנה של רצינות מצד הקבוצה הזאת – הרי אז המדינה ידעה שהם פחות מ-20 והחלום הגדול של ראש העיר ששמעתי אותו גם קודם כאשר הייתי כאן, הוא כבר אבד לנו ולא יהיו כאן כמה מאות משפחות מהמפונים. אתה צודק שיכלו לעשות את זה, אבל מבחינה זאת איפה שהם כולם נמצאים כרגע, הזמן אבוד, אבל המדינה שידעה שאין כאן 20, החליטה שהיא שמה אותם על מפת הקבע, ולא אנחנו כתבנו את זה אלא המדינה כתבה, משרד ראש-הממשלה, ושנית, היא הכריזה לפרוטוקול שברגע שהסיפור של קבע יהיה רציני ותהיה הפגנת רצינות עם המקדמה, מבחינתה היא תטפל גם במגורים זמניים, ואני מדגיש כי זה מה שכתוב כאן. היא לא רק תלווה אותם למגורי קבע אלא תיתן את כל מה שחסר לנושא הזמני.
נושא שלישי שעלה באותו דיון, ואני מקריא מהמצגת של משרד ראש-הממשלה, היא דיווח על לוח זמנים. כמות משפחות – 15, כך שמראש ידעו שהולכים על 15 משפחות, מספר מגרשים – 15, קהילת המקור נצרים. לגבי לוחות הזמנים נאמר:
"המגרשים זמינים באופן מיידי. התחלת הבנייה תלויה בהסכמות עם המתיישבים. נקודות עיקריות, תלוי בהסכמות עם המתיישבים".
זה מה שנאמר על ידי משרד ראש-הממשלה. המגרשים זמינים, וכל מה שחסר זה סיכום עם המתיישבים והפגנת הרצינות מטעמם.
מאז המתיישבים הפגינו את הרצינות ועד כמה שאני מבין יש חשבון נאמנות בו הופקדו המחאות. הם מבחינתם עשו את הצעד שנדרש על ידי המדינה. לכאורה היינו צריכים לצפות כאן בדיווח שכתוצאה מההתחייבות השלטונית שניתנה לפרוטוקול – שוב, אלה לא דברים שנאמרו בשיחות סגורות ולא בשיחות בארבע עיניים – המדינה תעשה את שלה בשני מישורים – בטיפול במגורים הזמניים, כי כך היא התחייבה, והתקדמות במגורי קבע.
לפי מה שאנחנו שומעים עכשיו מראש העיר, המידע שנמסר לנו שהמגרשים זמינים באופן מיידי הוא מידע לא נכון כי אין מגרשים. לפי מה שאני שומע מראש העיר, דווקא כהחלטה של המדינה, אין מגרשים זמינים באופן מיידי.
רון נחמן:
אין כלום. אין שום דבר.
רובי ריבלין:
הקרקע לא של העירייה.
רון נחמן:
אני לא בעל הקרקע. הקרקע היא של המינהל, של מדינת ישראל, המינהל האזרחי, שר הביטחון, שר הבינוי והשיכון.
היו"ר עמירה דותן:
אם לא שמת לב, זאב אלקין עוזר לך.
רון נחמן:
אני יודע שהוא עוזר לי.
זאב אלקין:
לסיכום של הדברים האלה אומר שאני חושב שעלינו לבוא בדרישה, ולכן אני מאוד מצר על זה שנציגי הממשלה לא כאן מעבר לצעד הסמלי. אנחנו צריכים לשאול את מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ואת מינהלת סל"ע איך יכול להיות שאחרי המידע שנמסר לנו, הם לא עמדו בהתחייבות שלקחו על עצמם לגבי הטיפול המיידי במגורים זמניים ברגע שיש הפגנת רצינות, ושנית, איך יכול להיות שהמדינה כאן למעשה הטעתה אותנו במסירת המידע שהמגרשים זמינים וברגע שיש הסכמות עם המתיישבים אפשר להתחיל לבנות. כמובן צריך לדרוש לחזור למילוי שתי ההתחייבויות האלה. אם הם לא באו לכאן, לא במקרה יש לנו דיון ביום שלישי ואני מקווה שלדיון הזה הם כן יבואו, ואני מציע שהסוגיה הראשונה שתעלה לסדר היום מול מינהלת סל"ע תהיה הסוגיה הזאת. יכול להיות שכדאי להזמין לדיון ביום שלישי גם נציג מנכ"ל משרד ראש-הממשלה או אותו עצמו כדי שייתן הסברים על הדברים שהוא עצמו אמר והתחייב לפרוטוקול.
רון נחמן:
צביה שמעון שהיא מנהלת את סל"ע עושה את כל המאמצים בצורה הכי טובה.
היו"ר עמירה דותן:
עם הרבה לב.
רון נחמן:
היא אמרה לי במפורש שיש דברים שהיא מוגבלת בהם והמוגבלות שהיא נתקלת בה היא בנושא של משרדי הממשלה ומדיניות הממשלה. היא פועלת בתוך הקווים התחומים הללו. לכן הוועדה כאן צריכה לפתוח את המוסרות האלה.
היו"ר עמירה דותן:
יש לנו ישיבה עם רענן דינור כדי לפתוח את כל הדברים כי התחלנו לקיים ישיבות לכל אחד מהמקומות. היינו בלכיש, השבוע יש לנו ישיבה על פלמחים ואנחנו עוקבים אחרי כל אחד מהמקומות.
זאב אלקין:
עד כמה שאני זוכר, בסדר היום השבוע מופיע גם אריאל.
היו"ר עמירה דותן:
לא. אריאל זה היום.
עתניאל שנלר:
גבירתי היושבת-ראש, אני אתחיל מהסוף. אני חושב ששלושת הדרישות של ראש העיר הן נכונות, הן מוצדקות והן צריכות להיות לנו תמרור על מנת לנסות ולסייע בדחיפת הממשלה גם לכיסוי העלויות עד כה, גם לקידום בניית בניין הקהילה הזאת על מבנה הקבע שלו, כולל הישיבה, מבני הציבור ועוד יותר חשוב בעיניי, לא לוותר על תכנון הגבעה המערבית כי בסופו של דבר זה הסיפור.
הנושא כאן הוא בעצם לא במישור בו מדברים. המישור הוא מדיני לחלוטין וצריך לומר את הדברים בצורה הכי נוקבת ואני מתכוון לומר את הדברים בצורה הכי נוקבת ובלי לכסות שום ניסיון להחליק את הדברים. אני אומר את הדברים בפשטות. לפני שנה וחצי-שנתיים ראש העיר אירח אותנו כאן כאשר כל ראשי מפלגת השלטון הנוכחי היו כאן. היה לי את הזכות להיות נוכח. היה כאן ראש-הממשלה, היה כאן שמעון פרס נשיא המדינה היום, הייתה שרת החוץ, היה חיים רמון, היה השר מופז. ערב הבחירות היו כאן ראשי קדימה. הסיבה שהיינו כאן הייתה כי רצינו לבטא פנימה לציבור הישראלי והחוצה כלפי האמריקאים בעיקר מה יחסה העתידי של הממשלה שתקום, אם וכאשר המפלגה הזאת תרכיב את הממשלה, באשר לאריאל ולתפיסת גושי ההתיישבות. זאת השאלה וכאן אנחנו נמצאים. אני לא מדבר פוליטיקה אלא אני רוצה לדבר על הצד האמיתי כי אני חושב שמכאן צריך לצאת מסר ודווקא היום צריך לצאת מסר. אותו מכתב אומלל של וייסגלס שאמר שני דברים, שמקפיאים את כל ההתיישבות ולא מקימים ישובים חדשים, נמצא היום כצל לאורך כל מה שקורה במדינת ישראל וזה בלי קשר עכשיו לשום דבר.
היו"ר זבולון אורלב:
מה שהחליטה הממשלה ביום ראשון שעבר.
עתניאל שנלר:
עוד פעם, אני לא רוצה לומר אף מילה פוליטית אלא אני רוצה לדבר על הצד המהותי. המבחן היום של הישיבה שלנו בוועדה כאן הוא בשני אפיקים כאשר האפיק האחד הוא בדחיפה של אותן שלושת הדרישות של ראש העיר כפי שהוא ניסח אותן כל כך טוב, לנו כוועדת משנה של ביקורת המדינה ואולי לרתום עוד גופים רלוונטיים על מנת לדחוף את הממשלה לבצע את הדברים האלה. נקודה. המבחן השני דווקא היום, ערב אותו מפגש בארצות-הברית, לומר מסר מאוד ברור - ויש כאן ארבעה חברי קואליציה ושלושה חברי סיעת קדימה, וסליחה שאני מכניס את זה אבל אני חושב שזה חשוב - שגושי ההתיישבות הם חלק ממה שהממשלה הבטיחה לבנות ולחזק ואם הממשלה לא תעמוד מול האמריקאים בצורה נחרצת ותאמר לאמריקאים עד כאן, אנחנו מדינה סוברנית, אנחנו מדינה שיכולה לקבל החלטות לגבי עתיד ולגבי תפיסת עולמנו, אנחנו נצא חלשים יותר מאותו מפגש שייערך בעוד יומיים.
לכן בעיניי אנחנו צריכים לצאת מכאן היום במסר משולש:
1. אריאל חייבת להיבנות גם אם האמריקאים קיבלו מכתב שאנחנו מקפיאים. צריך לעשות אובר-רולינג על אותו מכתב כי אם זה ייפול, הכל ייפול וכאן אסור לוותר.
2. אנחנו צריכים להמשיך בפעילות מול האמריקאים – ואני מודה ומתוודה שאני עוסק בזה הרבה בשבועות האחרונים – על מנת לקבל את האישור או את חצי ההסכמה שלהם שנוכל לבנות בגושים לפחות.
3. כאשר אני שומע נימוקים הומניטריים שיש להם תמיד זיקה לעם כזה או אחר, לדת כזאת או אחרת אבל לעולם לא לעם היהודי במדינת ישראל, אותי זה מקומם מבחינה מוסרית. אני חושב שגם הצד ההומניטרי מחייב כאן התייחסות.
לכן אני לפחות מתכוון לבקש ממך גבירתי היושבת-ראש שבדברי הסיכום שלך לפרוטוקול הסיכום לא יתייחס רק לשאלת אריאל אלא יתייחס לשאלה של ביסוס ובנייה בגושי ההתיישבות ולא רק בקשר לאריאל אלא הרבה מעבר לזה.
היו"ר עמירה דותן:
תודה רבה. מלים כדורבנות.
אנחנו אורחים שלכם, איציק ואריק, ויש כאן חוברת שאתם הכנתם לנו. הייתי שמחה אם תאמרו לנו מה הדברים הדחופים לכם, את סדרי העדיפות ואם אפשר להרחיב מעבר למה שכתוב בחוברת.
איציק וזאנה:
אני חושב שעיקרי הדברים הועלו כאן, מה שנוגע לעבר, מה שנוגע לעתיד, נושא הקבע. אני רוצה לומר לפרוטוקול שהמחשבה שההמחאה שהפקדנו לחשבון נאמנות, זה מה שמוכיח את רצינות כוונותינו ומה שקורה הוא על סף העלבון. כלומר, אנשים כאן התגוררו בתנאים מאוד קשים בפנימיות בשביל להתיישב כאן באריאל. אמר יפה רון נחמן ואמרה מרים שנקודת המפגש של תושבי נצרים כולם עם אריאל באותו לילה, הייתה רגע מכונן עבור הרבה מאוד אנשים, גם אנשים שבסוף בחרו שלא להיות כאן אבל מרגישים קשר עמוק למקום. הרצון להישאר כאן ולהיות מעורבים כאן ולתרום את חלקנו בבניין הקהילה העירונית הנפלאה כאן, זאת החלטה אסטרטגית שעמדה בהרבה מבחנים מעבר לשאלה הכספית שהועלתה כאן.
אריק יפת:
לפני המספרים, בהמשך למה שנאמר כאן, בסופו של דבר חיים כאן הרבה ילדים. יש פה קהילה שמונה למעלה מ-100 ילדים וחשוב שיהיה טיפול הכי מיידי בכל מה שקשור לאתר הזמני כי בסך הכל ברור לכולם וברור לכם שחיים כאן אנשים שכל מה שהם רוצים זה רק לעשות טוב ואין שום סיבה בעולם שתירוץ זה ותירוץ אחר שהבעיה הזאת לא תיפתר במיידי. אני חייב לציין שבזמננו ישראל ביתנו סייעה פה בתקציבים ייחודיים ועזרה לנו רבות, אם זה במעון, אם זה בחלק מפתרונות לפיתוח. לסבר את האוזן, יש פה משפחות שלא יכולות לחמם את הבית כי הפקק קופץ. השלטר פה הוא ראשי. אם כל הבתים מחממים ביחד, יש בעיה. לא גמרו פה את עבודת התשתית והחשמל.
רון נחמן:
צריך לחבר את הבתים לרשת.
אריק יפת:
הבתים לא מחוברים לרשת ואי אפשר לחמם פה בית. אני לא מדבר עלינו כמגורשים שלפני שנתיים הוציאו אותנו והיה פתרון לכל מתיישב, אבל לא יכול להיות שבשנות ה-2000 משפחה עם 10 או 11 ילדים לא יכולה לחמם את הבית שלה. זה פשוט לא הגיוני.
כל האתר הזמני הזה , אם אלה חובות, לא נעים לנו כלפי הקבלנים ואנחנו לא רוצים להרגיש כמו שאנחנו מרגישים. לא ראינו דבר כזה בשום אתר. אנחנו היינו שותפים לאתר והקבלנים באים אלינו. רצו לפרק כאן דברים ואני לא מדבר על זה שצריך להשלים את הדברים. זה דבר הומניטרי ממדרגה ראשונה. זה לא מוסרי לחיות איך שאנחנו חיים. המינהלת הייתה כאן בשנה שעברה ביום גשם והנציגים טבעו בבוץ ואמרו שבאמת צריך להפסיק את זה מיד, אבל זה לא נפסק כי הכסף לא הגיע מרענן דינור. היה כאן מוטי אלימלך.
היו"ר עמירה דותן:
זאת אומרת, יש הסכמים או יש התחייבויות קודמות של המינהלת ושל משרד ראש-הממשלה?
אריק יפת:
לא. הייתה כאן צביה והיא ראתה את המקום. הגינון שאת רואה והמבנה הזה, זה בעקבות הוראה של צביה.
רון נחמן:
אנחנו לא קיבלנו כסף בשביל הפיתוח.
רובי ריבלין:
ההוראה של צביה הייתה עם גיבוי כספי?
אריק יפת:
לא. היא נתנה הוראה לבצע ואכן ביצעו את המבנה.
רובי ריבלין:
ולא היה גיבוי כספי?
אריק יפת:
לא היה גיבוי כספי.
רון נחמן:
אנחנו ביצענו את הפיתוח.
אריק יפת:
אנחנו נאלצנו מכספנו לשלם. הקבלן לא קיבל את הכסף עבור המזגנים האלה ונאלצנו בקהילה – הקהילה שמה פה עשרות אלפי שקלים שלקחה כהלוואות – לשלם עבורם. קבלן המשנה בא לפרק את המזגנים ונאלצנו לתת לו המחאות אישיות שלנו כאשר עד היום אנחנו מחכים שהוא יקבל את הכסף שלו מהמדינה ואז הוא יחזיר לנו את הכספים, אבל זה לא קורה. כך בכל מה שקשור לאתר הזמני.
מעבר לזה, גם המשימה החברתית וגם הפעולה השיקומית, כל המהלך הזה צריך להיות מגובה כמו שקורה בכל הקהילות שתוקצבו. גם הקהילה הזאת צריכה להיות מתוקצבת כדי לאפשר לה קיום.
היו"ר עמירה דותן:
אני אומר לך מה מפריע לי ואני אומר את זה בכנות מלאה. אני חווה את חוויית הקטסטרופה, בעיקר בגלל שאנחנו נמצאים בשטח, אני מבינה את הרקע אבל אני עדיין מנסה לבקש מכם לתת רשימת מכולת.
זאב אלקין:
זה מופיע בחוברת שלהם.
אריק יפת:
זה מופיע בסוף החוברת, שם יש לך את הדברים.
היו"ר עמירה דותן:
אם לא קשה לך, בוא נעבור לשם. זה תקציב לסיוע מיידי?
אריק יפת:
כן. זה לא כולל את הישיבה.
היו"ר עמירה דותן:
אתה דיברת למשל על 100 ילדים.
אריק יפת:
מעל 100 ילדים אבל לא נגעתי בנושא חינוך.
היו"ר עמירה דותן:
לכן אני אומרת שחסרה לי פה אינפורמציה.
אריק יפת:
בנושא חינוך קופחנו אבל ראינו התייחסות. בנושא חינוך קיבלנו התייחסות חלקית וקיבלנו טיפול. אם בכל מקום זה נעשה בצורה ישירה ומסודרת, כאן היינו צריכים להיאבק ולהילחם בעזרת ועד המתיישבים וקיבלנו כאן סיוע כזה או אחר בנושא חינוך וטיפול לילדים.
היו"ר עמירה דותן:
ממי? ממשרד החינוך?
אריק יפת:
ממשרד החינוך באמצעות מינהלת סל"ע. היו תקציבים לטיפולים תרפיים וטיפולי שיקום.
היו"ר עמירה דותן:
אם כן, הנושא מטופל?
אריק יפת:
הוא מטופל אבל לא כמו שהוא מטופל בכל קהילה. לדוגמה, בקהילה של דורון בקיץ הקייטנות בקיץ היו מתוקצבות דרך משרד החינוך.
היו"ר עמירה דותן:
מה שהייתי רוצה שאם זה פרק א', תעשו פרק ב', ג' ו-ד' משום שכבר בדרך אמרתם שהבנים מוסעים לעלי והבנות מוסעות לבתואל. זאת אומרת, יש כמה דברים נוספים שיראו לנו את התמונה כולה מבחינת הצרכים.
אריק יפת:
יש פה את רשימת הצרכים.
רובי ריבלין:
אני מבקש לשאול שאלה. לגבי פלג, נצרים ויבול, האם הם קיבלו הכל?
אריק יפת:
כן. הם קיבלו הכל.
היו"ר זבולון אורלב:
יושב כאן דורון ואומר שהם קיבלו הכל.
איציק וזאנה:
מדינת ישראל רוצה לתמוך ביבול והיא על השולחן.
אריק יפת:
שם קיבלו הכל.
היו"ר עמירה דותן:
כאן אני רואה מבנה, בית כנסת, מיזוג, חשמל, תשתיות, פיתוח.
אריק יפת:
זה מה שצריך בכל מה שקשור לקטע הזמני.
היו"ר זבולון אורלב:
זה לא כולל את הישיבה.
אריק יפת:
לא כולל את הישיבה ושום דבר לא קשור לישיבה. זה לא כולל את ישיבת ההסדר ואני יכול לומר בנושא הזה כמה מלים על התנהלות המינהלת. המינהלת, כאשר התחלנו לנהל אתה את המשא ומתן על הישוב, אמרה עד שאנחנו לא אומרים איפה אתר הקבע, הם לא יכולים לטפל בנו. עברנו לאריאל בקיץ ואמרנו שאנחנו הולכים לקבע ולכן רק עכשיו נפתח לנו תיק והתחלנו את המהלך אתם. עכשיו הם רוצים מאתנו שנבוא עם ראש העיר למינהלת כדי לראות איפה מקום הקבע שהעירייה מקצה לטובת הישיבה. הישיבה לא תוקצבה בשקל. כל המעבר גרם להוצאות לא קטנות, זה גרם גם לעזיבה של תלמידים וצריך לקרוא לילד בשמו. זה שנתיים ביבול ללא חדר אוכל ואכילה בחדר שיעורים וזה עוד מצב נורמלי. ביבול אכלו בחדרי השיעורים ולא ניתן שום סיוע.
זאב אלקין:
לגבי הישיבה, ניסיתם לגשת לתמיכות מיוחדות של משרד החינוך כאשר שם הופיעו מוסדות של גוש קטיף שקיבלו בגלל המעבר?
אריק יפת:
אמרו לי שיש דבר כזה וביקשו ממני למלא טפסים.
זאב אלקין:
האולפנא קיבלה.
אריק יפת:
בפועל לא קיבלנו. בפועל אמרו לי שעומד להיות דבר כזה.
היו"ר עמירה דותן:
הגשתם בקשה.
אריק יפת:
הגשנו בקשה ופנינו.
זאב אלקין:
מתי? באיזו שנה?
אריק יפת:
השנה. רק השנה הזאת. הגשנו ואמרו שזה מטופל אבל לא קיבלנו תשובה חיובית או שלילית.
היו"ר עמירה דותן:
אני חושבת שכאן צריך לעזור. אני לא יודעת איך, אבל צריך לעזור כאן לקהילה כי אני חושבת שבאמת כל סטירות הלחי שהם קיבלו והמצב הנוכחי, אני הייתי עושה משהו כדי שהם יוכלו לקבל קודם כל את המידע וידעו מה מגיע להם ואז יחד אתנו לקבל את מה שמגיע להם.
רון נחמן:
מאיפה אני יכול לדעת מה מגיע להם?
אריק יפת:
אני לא אומרת את זה לך אלא אני פונה אליך כי אתה הכי קרוב אליהם. אני מרגישה שאני הייתי רוצה להישאר כאן ולהיות מנטור לקהילה הזאת לחודש הקרוב כדי לעזור ולתרגם את המצוקה לצרכים.
רובי ריבלין:
אני מעריץ את אמונתך וגם את תמימותך הברה, לא תמימות טיפשה. לפני שאת הגעת לכנסת, אני הייתי במגע עם שלושה מנכ"לי משרד ראש-הממשלה. אחד זכה להיות בכנסת, אחד כבר השם ייקום דמו במובן הפוליטי והשלישי הוא המנכ"ל הנוכחי. מה שאמר המנכ"ל כאן לפרוטוקול, זה הרי מדהים. הוא אמר להם שעד שהם לא יהיו ישוב קיים בר-קיימא, ישוב אמיתי, הם לא רוצים לבזבז כסף על דברים שהם ארעיים. עכשיו הם אמרו לו בסדר, מאה אחוזים, אנחנו נהיה ישוב קיים, ואז הוא אומר להם שנדמה להם שהם יהיו ישוב קיים כי לא ניתן לכם להיות ישוב קיים.
אנחנו צריכים היום לבוא ולומר שהקהילה היא קהילה קיימת, היא קהילה מתפקדת, היא קהילה עם כוונות קהילתיות. אנחנו לא מבקשים שום תרומות לעניינים הזמניים אלא אם כן נעשו אגב יצירת הקהילה ואגב רצונה של הקהילה להגשים את מגמתה באופק קהילתי. כך אומר מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, אבל אם הוא אומר דברים בהם הוא אומר שהוא לא ייתן להם עד אשר הם יהיו אבל אני לעולם לא אתן לכם להיות, זה דבר שהוא מדבר בעד עצמו.
אין פוליטיקה כפי שאומר ראש יש"ע לשעבר שהוא אחד מטובי בנינו. הוא מבקש מאתנו לא לערבב פוליטיקה ואכן אין כאן שום פוליטיקה. מדובר כאן באנשים שגורשו מבתיהם. אני לא רוצה אותם כמיקרו-קוסמוס, לא מבקש אותם, פעלתי בעניין שירת הים בבקעת הירדן ועד היום הם מתמודדים שם עם אותן בעיות ועם אותם סיפורים. לגבי בקעת הירדן פתאום היה קונצנזוס בתוך הממשלה שיסכימו שבבקעת הירדן תהיה אפשרות להתיישב. אלה דברים בטלים. אנחנו מדברים לא על מיקרו-קוסמוס, לא על זעיר אנפין בלשוננו, אלא אנחנו מדברים על האנשים האלה, על 25 משפחות עם כך וכך אנשים, עם 100 ילדים, על מנת לבוא ולהביא אותם לכלל שיקום. זה תפקידה של הוועדה ולא פוליטיקה ולא שום דבר אחר. הדבר שאנחנו יכולים לשמש חלילה לאיזשהו כיסוי למה שנעשה להם, זה דבר שהוא בלתי אפשרי ואנחנו צריכים לומר את זה בצורה מפורשת.
היו"ר זבולון אורלב:
האמת היא שאני לא מתפלא. כלומר, אם היו מראים לי מה כתוב בפרוטוקול ואחרי כן היו מראים לי מציאות, ואלה שני דברים שונים, אני לא מאלה שמתפלאים ובעניין הזה אני קרוב יותר לרובי ריבלין ומזמן איבדתי את התמימות.
אני רוצה לומר לחברי עתניאל שנלר שאני חושב שהוא טועה והטעות הזאת יכולה לגרום שלא יהיה פתרון כי אם לא מבינים טוב את הבעיה, לא יודעים מה הפתרון. הגירוש, כל כולו הוא פוליטיקה. הגירוש לא נבע אלא ממקור פוליטי. זאת החלטה פוליטית אומללה שגויה אבל היא החלטה פוליטית. ההחלטה של חוק פינוי-פיצוי, לשקם אנשים ולא קהילות, כך המחאה ולך, הקונספציה של החוק לא מבוססת על פתרון קהילתי אלא על פתרון אישי והיא כל כולה פוליטיקה. היא פוליטיקה מכוונת לכתחילה ורק בדיעבד, בגלל שהקהילות היו חזקות, הן בעצם כפו על הממשלה לתת פתרונות אחרים. אלמלא הקהילות לא היו חזקות, הפתרון היה של קח המחאה ולך ותפסיק לבלבל את המוח.
רובי ריבלין:
הפתרון הקהילתי בא בזכות חברי כנסת מהשמאל.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מסכים אתך. אם כן, כל הפתרון הוא פוליטיקה ולכן גם הסגה האומללה של אריאל היא כל כולה פוליטיקה. הרי ברור לי לחלוטין שמה שקורה כאן באריאל זה קורה בגלל שהקבוצה יושבת באריאל. לו הקבוצה הייתה יושבת באור עקיבא, זה לא היה קורה וזה ברור לי לחלוטין. לו הקבוצה הזאת הייתה יושבת באור עקיבא ולא באריאל, זה לא היה קורה.
קריאה:
כולם מסכימים לזה.
היו"ר זבולון אורלב:
גם אם היא הייתה יושבת ביבול. לכן גם הפתרון הוא פוליטיקה. זה לא שיש מכתב של וייסגלס אלא יש פה לפחות שתי עובדות כאשר עובדה אחת עליה מספר רון נחמן היא שעמדו כבר להתחיל בהליכים במתחם נוימן. אם כן, יש עדות של ראש העיר שאומר שיש כרגע מעצור פוליטי במשרד השיכון להמשיך את ההליכים במתחם דני נוימן וזה נעצר על ידי איתן ברושי ידידי לשעבר ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל ומנכ"ל משרד התרבות, המדע והספורט לשעבר ועכשיו הוא יועץ שר הביטחון להתיישבות. בטח גם עליו טליה ששון תכתוב דוח. העדות השנייה היא החלטת הממשלה מיום ראשון בשבוע שעבר.
קריאה:
לא, לא הייתה הצבעה.
היו"ר זבולון אורלב:
אם כן, הודעת הממשלה. סליחה.
קריאה:
זאת לא הייתה הודעה.
היו"ר זבולון אורלב:
מה זה היה?
קריאה:
הוא אמר.
היו"ר זבולון אורלב:
ראש הממשלה לא הודיע, סליחה, אלא ראש הממשלה אמר. ראש הממשלה אמר שבעצם מה שכתוב במכתב של וייסגלס – אני מדבר כרגע על המשמעות המעשית – שתהיה הקפאה ושלא ייבנה שום דבר ביהודה ושומרון והוא לא עשה הבדלה בין הגושים.
זאב אלקין:
אפילו את זה הוא לא אמר כי לכאורה לפי דבריו שם באותה ישיבת ממשלה לא הייתה צריכה להיות בכלל בעיה פה באריאל כי הוא אמר שלא ייבנו ישובים חדשים ולא תהיה הפקעה. הבנייה כאן היא לא הפקעה ולא בניית ישובים חדשים.
היו"ר זבולון אורלב:
אמרתי מה שהוא אמר.
זאב אלקין:
זה ציטוט.
היו"ר זבולון אורלב:
בסדר. אני אומר מה שהוא אמר. העובדות האלה הן עובדות פוליטיות והוועדה שלנו – סליחה על הביטוי – אנחנו לא מהאו"מ. הוועדה הזאת היא ועדה פוליטית ואם יש רוב בוועדה הזאת, רוב פוליטי, שאומר שלא יקום ולא יהיה כדבר הזה ביחס של הממשלה אל נצר אריאל, אז הוועדה צריכה לומר את זה ואני אומר את זה בעיקר לחבריי בקואליציה ואני משבח את חבריי בקואליציה, אני מאוד משבח אתכם על כך שאתם אומרים שאף על פי שיש לממשלה איזו פוליטיקה גבוהה, לנו יש פוליטיקה בכל מה שקשור לנצר אריאל. גם אני מסכים לשים כרגע את כל החקירות של ראש-הממשלה בצד ואת ועדת וינוגרד בצד, את כל הפוליטיקה שלי עם ראש-הממשלה אני מוכן לשים בצד ולהצטרף אליכם פוליטית במאבק ענייני, נקודתי, פוליטי. לבוא לראש-הממשלה ולומר לו שלא יקום ולא יהיה וכי בעניין הזה כולנו מאוחדים. אני אומר לכם שאם הממשלה לא תדע שכולנו מאוחדים בנקודה הזאת, הבעיה שלהם לא תיפתר כי כולנו יודעים שביום שיבנו 48 יחידות דיור כאן באריאל, יהיה רעש. שלום עכשיו וכל אלה יבואו ויעשו כאן מהומות. למה גילית שהרישוי שלך כאן הוא עד אפריל? עוד מעט שלום עכשיו יגישו בג"ץ לפנות את האתר הזה.
רון נחמן:
אני אענה לבקשתם. אנחנו נפנה אותם. אני אומר לך באופן מפורש שזה מה שנעשה. אני אעשה את הדבר הזה ואז הממשלה תעמוד במצב שאנחנו עושים פינוי מחדש. אין דרך אחרת.
היו"ר זבולון אורלב:
נכון, ולכן אני אומר לחברתי הנאמנה עמירה דותן שאין ברירה אלא צריך כאן לקבל החלטה פוליטית נקודתית שאומרת לא מעניין אותנו הפוליטיקה של הממשלה והמחויבויות הבינלאומיות שלה ורצון ההישרדות. כל הדברים האחרים כרגע, אנחנו שמים בצד. יש לנו כרגע משימה אחת, אם אנחנו שלמים עם זה, להבטיח שקהילת נצר אריאל תיבנה ותכונן במהרה בימינו בהקדם האפשרי כאן באריאל.
זאב אלקין:
15 משפחות זכאיות יש כאן?
אריק יפת:
כן.
זאב אלקין:
אם כן, יש לי הצעה ליושבת-ראש ועדת המשנה. בדקתי עכשיו וראיתי שבסך הכל חלק גדול מהבעיות שלהם, גם בזמנים וגם בקבע, נובעים מהפער הזה בין 15 ל-20 משפחות. עברתי על המצגת של משרד ראש-הממשלה וכל אותם המקומות – כמו עוד שלושה-ארבעה מקומות בהם יש את הפער הזה והממשלה החליטה לכלול אותם מבחינתה – זה בדיוק הרף התחתון, 15. יש רק מקום אחד שהוא פחות מ-15, מגן שאול. זה מקום קטן מאוד שגם כך הממשלה יחסית מטפלת. במידה שהנושא הזה לא יבוא על פתרונו ברמת הדרישות, אני מציע ליושבת-ראש ליזום יחד עם חברים נוספים לביקור הזה תיקון חקיקה עם מילה אחת מאוד פשוטה בחוק, סעיף 85(א) שמגדיר את הרף העליון להעתקה קהילתית וכתוב בו, ואני מצטט את הסעיף: "מתיישבים, חברים בקבוצה המונה זכאים לפיצוי לפי סימן א' לפי פרק זה שמרכז חייהם ביום הקובע היה בישוב מפונה ובלבד שמספר חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי בשל בתי מגורים שונים לא יפחת מ-20". צריך לעשות תיקון אחד פשוט – במקום 20 ל-15 – וזה יפתור את כל הבעיות של הקהילה הזאת. לכן לו המדינה לא תמצא דרך במסגרת ההתחייבות השלטונית שניתנה לוועדה ולא תצליח לשכנע אותנו שהדרך הזאת נמצאת במגירה, אני מציע שנצא ביוזמה כזאת שלכאורה לא צריכה להיות לה שום עלות תקציבית נוספת מעבר למה שהמדינה כבר התחייבה לפרוטוקול כי היא ממילא מטפלת בכל הישובים האלה אלא שעכשיו, אם התיקון הזה יעבור הם יקבלו את זה בזכות ולא בחסד.
דורון בן-שלומי:
אני הבנתי שכל הנושא של 20 המשפחות זה רק לצורך העתקה קהילתית לקבע. כל ההתייחסות הזמנית, החוק לא הגדיר את זה ברורה ולא אמר בדיוק 20 משפחות זכאיות.
זאב אלקין:
התשובה היא כן ולא לשני דברים. קודם כל, גם לגבי הקבע, מי שיקרא את לשון החוק יראה שהוא בנוי בלשון אפשרות. כלומר, המינהלת רשאית להוביל להעתקה כזאת.
היו"ר זבולון אורלב:
היא לא חייבת. הקונספציה הייתה קח המחאה ולך.
זאב אלקין:
לכן גם אם יהיו לך 200 משפחות, תיאורטית המדינה יכולה לומר לך שהיא לא מעונינת להעתיק אותן וזה גם לפי החוק הקיים, אבל בנוהל שנוצר, גם לגבי הקבע והוא השליך גם על הזמני, המספר 20 נקבע כרף וכך המינהלת פועלת. הרי בסופו של דבר אתם יכולתם לפנות לגבי הזמנים. לו יצויר שהייתם מקופחים לעומת קבוצה אחרת, לעומת הקבוצה שעלתה ליבול, כי אז יכולתם לפנות לערכאות משפטיות, לבג"ץ, ולשאול למה אתם מקופחים. אתם לא יכולים לעשות זאת כי המינהלת תאמר שלפי קריטריונים שלה, הקריטריון של העזרה בזמני היה על פי הקבע כי כך הם הלכו, והם יזכו בבג"ץ. היו דוגמאות שהיו פחות והם יאמרו ששם, מסיבות כאלה ואחרות, הלכו לפנים משורת הדין.
רון נחמן:
חבל על המאבק הזה.
זאב אלקין:
אני חושב שהממשלה תרגיש שהאיום הזה הוא מאוד ממשי והוא יחייב אותה לעשות מה שהיא פחות או יותר התחייבה עליו אבל אז הם ילכו בדרך המלך ולא בכביש עוקף.
היו"ר עמירה דותן:
יש לדעתך משפחות שהיו מצטרפות לכאן?
דורון בן-שלומי:
זה בדיוק העניין.
אריק יפת:
נכון להיום יש לנו משפחות שמתעניינות.
היו"ר עמירה דותן:
זאת אומרת, התשובה היא לא כל כך.
דורון בן-שלומי:
זה לא נכון.
אריק יפת:
ברמת ההתעניינות המיידית, יש לנו בערך 5 משפחות והן ברמת התעניינות גבוהה אבל הן מחכות. אנחנו מאמינים שברגע שהרכבת תצא לדרך הקבע, המספר גם יגדל.
היו"ר עמירה דותן:
אומר דורון שגם בשאר המקומות התחילו פחות וברגע שהראו רצינות, הצטרפו עוד משפחות.
רובי ריבלין:
המשפחות צריכות לעמוד בקריטריונים. אני לא מציע להיכנס למלכודת כזאת שעלולה לבוא עכשיו מטעם משרד ראש-הממשלה. אני חושב שצריך להזמין את מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ולומר לו שהתרשמנו שכל הדברים שהוא הצהיר התגבשו לכלל הקמת גרעין של התיישבות בתוך אריאל. אין שום בעיה להתחיל מיד את כל מה שחוק פינוי-פיצוי אומר. הוא לא יכול להתחמק יותר מזה אלא אם כן הוא יבוא ויאמר שהוא אכן אמר אבל היום המדיניות היא אחרת והיום אנחנו שוקלים פינוי אריאל בכלל.
רון נחמן:
אני לא נמצא כרגע בפינוי אלא אני נמצא כרגע בבנייה וחשוב להדגיש את הקטע הזה.
רובי ריבלין:
יישר כוח.
רון נחמן:
חשוב להדגיש את הדברים האלה. נקודת המוצא שלי היא ראש עיר. מעבר לעניינים ההומניטריים וכל הדברים האלה כאדם, כאזרח מדינת ישראל, אני מדבר כרגע כראש עיר. חבר הכנסת אלקין הציע להקטין בחקיקה את המספר מ-20 ל-15. בסדר, זה יכול להיות אבל אני רוצה לבקש – אני לא יודע, צריך לבחון כי אני לא מכיר את החוק הזה על בוריו – מה קורה לגבי משפחות שגרות או גרו בקהילות אחרות והן רוצות להצטרף לקהילה לא כאן אלא ליבול או לכאן או למקום אחר.
זאב אלקין:
לא משנה להיכן. המוצא לא משנה אלא זה הולך על מספר משפחות זכאיות.
רון נחמן:
אני מחדד את הדברים בוועדה הזאת כי בזמנו דיברתי עם אילן כהן ואמרתי לו שהוא מבלבל לי את הראש כל הזמן לגבי 12 משפחות מתוך ה-24 וביקשתי שייפנו לאלה שגרים בבתי המלון בירושלים, שאין להם סידור והם מסכנים שם, וישאלו את מי שרוצה כי אנחנו מחפשים עוד שמונה משפחות כדי לעמוד בדרישות ה-20 של החוק, אז אנחנו נקים את המבנים, הקרווילות וכל הדברים האחרים, כפי שמקימים בנגב, שלב לקראת הסדר הקבע שלהם. בשום אופן הוא לא רצה. הוא אמר לי לא יקומו כאן קרווילות ולא יהיה כאן שום דבר.
אני רוצה להתייחס להערתו של חבר הכנסת אלקין לגבי העניין הזמני. הרב ציון טוויל עשה מעשה והביא את הישיבה שלו לכאן. אנחנו באופן זמני נתנו כאן למטה שטח שהוא מוגדר כשטח למוסד חינוכי כי שם היה אמור לקום בית ספר יסודי ומכיוון שאנחנו הולכים ומתמעטים באוכלוסייה שלנו כתוצאה ממדיניות ההקפאה מ-1992, בלי שום קשר בכלל לאוסלו ולכל הדברים האחרים, אלא מדיניות של רבין זיכרונו לברכה להקפיא את ההתנחלויות, וכתוצאה מכך אחרי 15 שנים היום אנחנו מקבלים את כל המכות האלה, אז אם אני סגרתי שמונה גני ילדים עד היום מתוך 30, ואם אני צריך לסגור את בית הספר הדתי היחידי של אריאל כי אין לי מספיק ילדים, ואם אני כראש עיר צריך לקבל החלטה לסגור את חטיבת הביניים אחת מתוך השתיים שיש לי כאן כי אין לנו מספיק ילדים, ואם אני מסתכל על כמה ילדים יש לנו היום בשנתונים הבאים, אני רואה שהישוב הזה הולך לקראת כליה. למה? כי כאשר אתה לא מקבל בשנה בין 200 ל-300 יחידות דיור למשפחות חדשות, אתה לא יכול למחזר את עצמך וזה בלתי אפשרי. 15 שנים זה מה שקורה כאן. עכשיו אנחנו נמצאים עם החבר'ה של נצרים.
הרב ציון טוויל אמור לקבל את הקרוונים עבור הישיבה שלו על שטח שאנחנו אישרנו בעירייה כאן מתחת, למטה למשטח הזה. למה שם? כי לפי הדרישות של טליה ששון עם כל החוכמות שהיא עשתה שם על המאחזים, אני היום לא נתפס כראש עיר אלא אני ראש מאחז. מתנהגים אלי כמו לאיזה אחד מנוער הגבעות.
עתניאל שנלר:
אתה יכול להיות רגוע. גם חיפה על פי דוח טליה ששון עדיין לא ישוב מאושר ולא חוקי. אתה כמו יונה יהב.
רון נחמן:
אני אומר לכם מה קורה כאן. הקרוונים הזמניים האלה שנתנו אותם לשנתיים הם על השטח שהוא בתב"ע שטח לבנייה למגורים. שלא יבוא איזה יועץ משפטי ויאמר שעשינו דבר בניגוד לחוק.
הישיבה של הרב טוויל שצריכה לעבור לכאן נמצאת על שטח שהגדרתי אותו מראש שהיה מיועד לבית ספר יסודי ומבחינתי ישיבה זה חינוך, זה בדיוק כמו בית ספר ואין הבדל. על הדבר הזה אמנם לא כתוב ישיבה, אבל אמרתי שזה יהיה מוסד חינוכי, ישיבה היא מוסד חינוכי.
אומר לכם איפה הבעיה. מי מתקצב את הקרוונים של הישיבה הזמנית עד שיהיה שלב הקבע?
היו"ר זבולון אורלב:
זה לא המוסד החינוכי הראשון שהעברנו.
רון נחמן:
זמביש לקח על עצמו עם אמנה להקים את זה כאשר הממשלה לא מתקצבת את זה. אנחנו צריכים לרוץ למשרד הביטחון, לקבל אישור להסיע קרוון. בפעם האחרונה שעשיתי את זה לפני חודש, כאשר הקמנו מועדון נוער לפיתוח מנהיגות ו-10,000 בני נוער יבואו מכל הארץ ללמוד כאן איך לפתח את כישורי המנהיגות שלהם, כאשר המינהל האזרחי הודיע שאנחנו לא יכולים לקחת את הקרוון מהמפעל ולהביא לאריאל משום שהם צריכים ללוות אותו מהמחסום עד לאריאל אבל יש להם בעיה כי אין להם ג'יפ צבאי וסיור שיכול לוות אותו מהמחסום עד לאתר בו הוא יוצב. יש מסיק זיתים ולכן אין להם כוח אדם. אמרתי את זה לשר הביטחון ושאלתי אותו אם הוא שומע מה הם אומרים. הם ירדו מהפסים לגמרי. אני לוקח את הקרוון ושם בכיס שלי? איזה מין שטויות אלה. תבינו באיזו מציאות אנחנו נמצאים. זה לא סתם שאני יוצא בחריפות נגד כל הדברים האלה ואני עוד לא התחלתי. עד עכשיו ישבתי בשקט וכנראה שלא תהיה לי ברירה ואני אצטרך לעשות קצת רעש, דבר שאני יודע לעשות.
לגבי העניין הזה של הישיבה. אלה דברים שחבר הכנסת שנלר בתור מזכיר מועצת יש"ע לא מכיר אותם בכלל. זאת לא החלטה 150, לא החלטה 175 ולא כלום. זה דבר שהוא שערורייה ממדרגה ראשונה פשוט מה שעושים ואיך שחונקים אותנו. אני לא יכול ללכת לבג"ץ בכלום. אני מנוע כראש העיר.
אני מבקש מהוועדה, הישיבה של הרב ציון טוויל שהייתה צריכה להיות כבר במבנים הזמניים שלה ב-א' אלול ולפעול אבל אלול כבר עבר. ריבונו של עולם, אני מבקש שייתנו מיד את ההנחיה או לחטיבה להתיישבות או לבנייה הכפרית במשרד השיכון, אני לא יודע למי, שירימו את זה במיידי. ריבונו של עולם, איפה אנחנו שמים אותם? אני רוצה לבקש מכם שמשרד השיכון עם משרד הביטחון במיידי יכנסו ישיבה עם הדיירים, עם ראש העיר, כדי מיד להחליט בנושא של אתר הקבע. אי אפשר להחזיק אותו כראש עיר שיש לי החלטה לאתר הזמני של שנתיים, שזה יסתיים עוד חמישה חודשים, ומה אני אעשה כאן? זה לא יכול להיות. מוכרחים לסדר את זה.
איציק וזאנה:
אני חושב שפחות או יותר אמרנו את הדברים שהיו לנו וגם רון נחמן ביטא אותם מצוין. הדברים העיקריים נאמרו. רציתי להפנות את תשומת הלב לשתי נקודות שמצוינות בדפים שלפניכם. בטבלה עצמה רשמנו שני סעיפים של מינהלה. אנחנו נשלח מכתב מפורט מהי המינהלה הזאת כי צריך להבין שאנחנו מטפלים כאן בגבייה של שכר דירה ובגלל כל בעיית החשמל שהועלתה כאן, גם גביית החשמל היא מרוכזת. אנחנו מטפלים בטיפול תחזוקת מבנים, בתכנון הקבע וכל הדברים האלה דורשים כוח אדם וזה נעשה מהגורן ומהיקב ובהתנדבות וגם הקצב מושפע מזה.
היו"ר עמירה דותן:
תיתן לנו את הפירוט.
איציק וזאנה:
כן. בוודאי. אנחנו ניתן פירוט על הדבר הזה. זה יישלח בכתב.
רון נחמן:
יופיע גם החלק של העירייה שלא מופיע בקטע שלכם.
היו"ר עמירה דותן:
תוסיפו כל מה שאתם רוצים.
רון נחמן:
ודאי. כל הדברים מהצד שלנו שלא מופיעים בחוברת.
איציק וזאנה:
בימים הקרובים, תוך ימים ספורים, נשלח לכם את החומר הזה.
עתניאל שנלר:
כדאי לחלק את זה לשלושה חלקים שונים כי אני חושב שהטיפול יהיה שונה. את כל נושא החובות, זה סיפור אחד. הטיפול הזמני וטיפול הקבע.
רון נחמן:
בסדר, אין בעיה.
עתניאל שנלר:
אל תערבבו כי אלה הם אפיקים אחרים לגמרי.
רון נחמן:
אין בעיה, אבל שישלמו את הכסף מיד. אני קודם כל רוצה לקבל את הכסף.
איציק וזאנה:
בשני העמודים האחרונים, אני לא אקרא אותם עכשיו ולא אלאה אתכם, יש פירוט מתומצת בראשי פרקים של אפיקי המעורבות וההשתלבות של הקהילה בעיר בד בבד עם כל ההתאמצות הזאת לשכן את עצמנו, לפרוק את הארגזים, להסתדר במקומות עבודה חדשים והרוב הסתדרו אבל למחצה, לשליש ולרביע וזה לא שלם. בד בד, יחד עם גורמים נוספים שיש פה בעיר, מתנ"ס נהדר, בתי ספר, ציבור מתנדב במקום וגם יוזמות מקומיות, אנחנו שותפים בקשת רחבה של עשייה חברתית וחינוכית שראשי הפרקים שלה מפורטים כאן הן בתחום המוסדות שהשגנו, הן בתחום פעילות של חסד והתנדבות, חינוך וחברה וכדומה.
אני מפנה את תשומת לבכם כדי להמחיש מה זו קהילה שמגדירה לעצמה הגעה למקום כדי גם לתת ולא רק לקבל.
היו"ר זבולון אורלב:
יש לי בקשה מכם. שאלתי בשטיבל של בית הכנסת כאשר דיברנו עם ראש הישיבה לגבי המעורבות שלכם בחינוך הדתי ביישוב והסברתם לי שבגלל ההבדלים, הבנים לומדים בעלי והבנות לומדות בבתואל. מאידך גיסא, מדווח כאן ראש העיר כלאחר יד על סגירת מוסדות חינוך בגלל שהישוב מזדקן ובין היתר גם בית הספר הממלכתי-דתי עומד בפני סגירה.
רון נחמן:
נכון.
היו"ר זבולון אורלב:
זה אבסורד שאני חושב שהוא בלתי אפשרי ולכן אני לא מבקש כרגע תשובה אבל אני חושב שאחד מהמבחנים העיקריים של מעורבות קהילתית זה לא רק מול הציבור החילוני אלא גם מול הציבור הדתי שנמצא כאן בישוב וצריכה להימצא שפה משותפת וצריכה להיות הידברות למצוא את המכנה המשותף כדי שיהיה פה מוסד חינוכי אחר שאין לי שום ספק שאתם תהיו דומיננטיים בו כיוון שאני חושב שרוב הילדים, לפי המספרים, הם שלכם. אם יש 100 ילדים, אני מבין שלא כולם בגיל חינוך, אבל מתוכם אני מניח 60-70 בגיל חינוך ואני מניח שזה רק ילך ו יגדל, אתם נראים לי עדיין זוגות צעירים, ולצערנו הציבור הדתי כאן מתבגר והולך ואין זוגות צעירים חדשים. לכן כדאי להגיע לשפה משותפת שבכל זאת המבחן יהיה לשקם מחדש את החינוך הציוני דתי, גם את גני הילדים, גם את בית הספר היסודי וגם את בית הספר התיכון כאן בישוב, עיר ואם בישראל.
איציק וזאנה:
בהחלט. אנחנו התחלנו במהלך. בגנים זה כבר מתממש השנה. לגבי בית הספר, בדיוק מחר בבוקר בשעה 9:00 יש לנו פגישה עם מנהלת בית הספר כדי לדון ברחל בתך הקטנה על כל הדברים האלה, מתוך מגמה מוצהרת ומפורשת למצוא את הדרך והיא תימצא.
קריאה:
אני מבקש לשאול שאלת תם. נמצאים כאן חברי כנסת מהקואליציה. והיה כי יתברר שהממשלה בסופו של דבר לא מעונינת לפתור את הבעיות, לא מעונינת לקיים את התוכניות ולא מעונינת לתת שום דבר, באיזה שלב אתם תעשו שימוש פוליטי בעובדה 'שאתם אנשי קואליציה כדי לכפות על הממשלה לקיים את הדברים? למשל, כאשר יגיע מסמך אנאפוליס להצבעה בכנסת, האם אז אתם תאמרו שלא תיתנו ידכם להסכם אם יתברר שלא נפתור בעיות של התושבים. שמעת את עתניאל שנלר והדברים באמת דברים כדורבנות, אבל איפה בסופו של דבר זה יבוא לידי שימוש בכוח הפוליטי שלכם?
היו"ר עמירה דותן:
אני הייתי רוצה לסכם את הדיון הזה ואחר כך העיתונאים וחברי הכנסת יכולים לדבר כמה שהם רוצים. לדיון הזה יש מטרה. אנחנו ועדת משנה לענייני המפונים וזאת מטרתה ואני מבקשת לא לסטות ממנה למרות שאנחנו כל הזמן סוטים. אם כן, זאת המטרה ולכל אחד יש כר נרחב ודשא, אבל אחר כך תעשו מה שאתם רוצים.
דורון בן-שלומי:
אני רוצה לומר שנכון שמבחינת ההכרה הממשלתית האתר הזה הוא במקום התחתון ביותר, אבל מבחינת הרוח של האנשים כאן, העשייה והיוזמה, אנחנו כל הזמן באים לכאן ומקבלים כוח.
היו"ר עמירה דותן:
בזה רציתי להתחיל את דברי הסיכום של הישיבה כי גם אני מוכרחה לומר שהפער בין הפיזי לבין הרוחני הוא פער עצום. אני לא יכולה שלא לראות עוד פעם בעיניי את הקרוון הזה והיום יום שמש שהוא אחרי שלושה ימי שמש, ואני מניחה שאם היינו מגיעים לכאן ביום רביעי שעבר, המצב היה מאוד מאוד לא נעים והיינו מבוססים בבוץ ובוודאי לא נכנסים לקרוון כדי לא להכניס פנימה את הלכלוך אתנו.
הייתי רוצה להתחיל בדברים שאמר דורון ולחזק אתכם כי אתם חיזקתם לפחות אותי ואני מניחה שגם את חבריי חברי הוועדה, גם בחום שלכם, גם באיכפתיות שלכם, גם בעמידה שלכם על הדברים שאתם רוצים לעשות והלוואי – ואני אומרת לכם כאדם שהוא לא דתי – שתהיו הגשר שכולנו מנסים לראות בארץ ישראל בין אלה שבאים עם הידע ועם ההישענות על תורת ישראל ועל חכמת ישראל ותביאו את זה לכל עם ישראל. אני הראשונה שאשמח לדעת יותר על המטרה שלכם ועל הביצוע שלה וגם להשתתף בה. זאת אומרת, כמה שרק אפשר וכמה שיותר.
אני רוצה לומר תודה רבה לרון נחמן על החיבוק של אז באותו יום שהם באו ב-3:45 לפנות בוקר והתיאור של הרב שאמר שאף אחד לא יכול לשכוח את החום, את האיכפתיות, אנשים חיכו עד השעה הזאת לאנשים שנותקו ופונו מבתיהם עם כל המשמעויות שאנחנו כבר שנתיים מדברים עליהן וככל שמדברים עליהן יותר, נעשה העור חידודין חידודין. באמת תודה רבה גם על אז וגם על היום.
לגבי ההמשך. אני בהחלט רואה רצינות רבה. אם נלך חזרה לדברי רענן דינור, המשפטים שאמר חבר הכנסת ריבלין וחבר הכנסת אלקין העיר את תשומת ליבנו בעניין של להראות רצינות של אנשים שאיכפת להם וזה ישוב הקבע שלהם – אכן, זה ישוב הקבע שלהם. לכן לא איכפת לי אם זה 15 משפחות או 14 או 12 או 10 משפחות, ברגע שאתם החלטתם ואתם כאן מאז שאתם הגעתם לכאן, אתם רואים רק את האפשרות להרחיב ולעשות, ואתם לא אנשים שעושים בזה קרדום לחפור בו ולא פוליטיקאים גדולים אלא אתם עושים עבודה כאשר את רוב זמנכם והאנרגיה שלכם משקיעים כדי שאנשים יוכלו כאן לחיות בצורה נאה, אני חושבת שכולנו נצטרך לעזור ולבנות את בתיכם כפי שמדובר. אני אומרת לכם, שמאל וימין, ממשלה ולא ממשלה, אני כאזרחית המדינה הזאת והיום כחברת כנסת שאיננה מהימין, לא אתן שינתקו אנשים שוב מבתיהם. אם הממשלה הייתה אומרת שאריאל היא לא מקום לשבת בו, באותו יום היו צריכים לקחת את כל החבר'ה של נצרים ולומר להם לא כי אנחנו לא רוצים שתתפנו פעם נוספת. אם זה לא נעשה במהלך התקופה, למעלה משנתיים, ונתנו לאנשים שפורקו מבתיהם ופונו מבתיהם לחיות באיזושהי תקווה, באיזושהי משאת נפש שזה מקום מגוריהם החדש, אני לא חושבת שיש למישהו מאתנו העוז והחוצפה לבוא ולנתק את האנשים האלה פעם נוספת מבתיהם, גם את ההורים, ובוודאי אותם 100 או מעל 100 ילדים. מה שחשוב לנו זה אותו חזון ואותו ביטחון שאנחנו רוצים להקנות לאנשים ולא בדיוק ההפך.
לאן אני אומרת לכם היום, בהחלט מהמקום שבו אני נמצאת, וכאמור, אני לא מהימין, שאני אעשה ככל שאני רק יכולה כדי שאתם תישארו כאן, תיבנו את בתיכם, ואני מקווה שאני לא אהיה זקנה מדיי לבוא ולשתות אתכם את כוס התה הראשונה בבית הקבע שלכם.
מהבחינה הזאת אני רוצה שהוועדה תמשיך כמו שאנחנו עושים עם שאר המקומות. אנחנו בוודאי חושבים שזה שנציגי מינהלת סל"ע לא הגיעו לכאן, לא שמעו את הדברים, לא היו מעורבים במתן התשובות – ואולי יש להם תשובות – בהחלט זה לא בסדר ואני רוצה להיות מאוד עדינה בעניין הזה. אנחנו גם נביא את זה לידיעתו של רענן דינור כי בעוד 10 ימים יש לנו פגישה אינטימית אתו כפי שסיכמנו בישיבה האחרונה שלנו. אנחנו כמוכן נעדכן אתכם בכל דבר שקורה.
מכם אני מאוד מבקשת כמה שיותר מהר לקבל פירוט. תחשבו על זה פעם נוספת, שבו גם עם רון נחמן וכמובן גם עם דוקטור ביליג, אני מרשה לעצמי לייעץ לכם זאת, תחשבו על זה בראייה עכשווית וגם בראייה עתידית, איך להביא את האינפורמציה בצורה כזאת שתשכנע גם את אלה שלא היו כאן ותשכנע אותם בצורה הזאת שאין פה אולי אלא יש פה בטוח ויש פה סימן קריאה. איך מסימן הקריאה הזה מביאים כאן לישוב שהוא ישוב פורח.
אני חושבת שהסיכום הזה הוא על דעת כל חברי הוועדה.
היו"ר זבולון אורלב:
בהחלט.
היו"ר עמירה דותן:
אני רוצה שוב להודות לכם על האירוח המדהים.
הישיבה ננעלה בשעה 13:00