פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 427
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שני ח' בטבת התשס"ח (17 בדצמבר 2007) בשעה 9:00
סדר היום: 1. הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007 של חבר הכנסת
גלעד ארדן. (פ/2267)
2. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכישת רכב משומש), התשס"ו-
2006 של חבר הכנסת אמנון כהן. (פ/930)
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד ארדן – היו"ר
יצחק זיו
דוד טל
יעקב מרגי
מוזמנים:
עוזי יצחקי – סמנכ"ל בכיר לתנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
ברוניסלבה חירמן – מרכזת בכירה לכלכלה ותכנון
עו"ד שרית זוכוביצקי – לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
שמעון אברהם – ראש תחום בכיר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
לי דגן – מנהלת מחלקת ביטוח כללי, הפיקוח על הביטוח, משרד האוצר
עו"ד דנה נויפלד – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
רוני נויבאור – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
מיכל שוורץ – משרד המשפטים
עו"ד יצחק קמחי – הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת
גלי גלזר – מתמחה בלשכה המשפטית, משרד התמ"ת
עו"ד זאב פרידמן – יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות
נמרוד הגלילי – מנהל תחום רשתות השיווק, איגוד לשכות המסחר
אורי דגמי – מנכ"ל חברת ביי אנד דרייב
עודד שטמר – מנכ"ל חברת הפרויקטים של שלמה רכב
יקי אנוך – יו"ר איגוד יבואני הרכב
יהודה רודד – מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
שמואל מלכיס – מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח
מיכה גולד – יו"ר איגוד קציני הבטיחות והתעבורה
עו"ד יורם ארן – רשות ההסתדרות לצרכנות
רונן לוי – יו"ר איגוד המוסכים
אילן מלמד – מנכ"ל איגוד המוסכים
זמיר בקל – חבר הנהלת איגוד המוסכים
דורון אובזינק – דובר איגוד המוסכים
שוקי שדה – מנכ"ל ארגון חברות ההסעה
אבי גלנצר – יו"ר איגוד מכוני הרישוי
יניב גלנצר – איגוד מכוני הרישוי
ייעוץ משפטי: ניר ימין
מנהלת הוועדה: לאה ורון
רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי
1. הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007 של חבר הכנסת
גלעד ארדן. (פ/2267)
2. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכישת רכב משומש), התשס"ו-
2006 של חבר הכנסת אמנון כהן. (פ/930)
היו"ר גלעד ארדן:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום שתי הצעות חוק: הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007, שלי. קיימנו בה כבר דיון אחד ב-5 בנובמבר השנה; הצעת חוק נוספת: חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכישת רכב משומש), התשס"ו-2006 של חבר הכנסת אמנון כהן. הצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן אושרה ביום 28 בנובמבר 2007. חבר הכנסת טל, אתה מעוניין להציג?
דוד טל:
לדעתי, ראוי וכדאי שנמזג אותן. הגם שמגיש ההצעה איננו כאן, אני מניח שהוא לא יתנגד שנמזג את ההצעות, ולו רק כדי שיקבל את הקרדיט הנאות בזמן הראוי.
לאה ורון:
מגיש ההצעה ביקש להתנצל.
היו"ר גלעד ארדן:
לפני שאנחנו מצביעים על מיזוג ההצעות אני רוצה לשמוע את עמדת הממשלה וכיצד היא מבינה את הצעת החוק הזאת. משרד התמ"ת, בבקשה.
גלי גלזר:
עמדת הממשלה הייתה לתמוך בהצעת החוק כפוף לתיאומים עם משרד התמ"ת, משרד המשפטים ומשרד התחבורה. אנחנו גם סבורים שראוי למזג בין שני החוקים האלה, אבל אנחנו רוצים להבהיר שהצעת חוק הגנת הצרכן צריכה להיכנס להצעת החוק שלך רק מכיוון שאצלנו זה קצת יותר מצומצם. מדובר על חובות לצרכן, והחוק שאתה מבקש להחיל הם גם על גופים פרטיים בין אנשים פרטיים, וזה משהו יותר רחב.
דוד טל:
- - - הוא לא צרכן?
גלי גלזר:
הוא גם צרכן, אבל- -
יצחק קמחי:
אני מוכר - - - חלק גדול מעסקות הרכב הן ביני לבינך.
גלי גלזר:
הרעיון של חוק הגנת הצרכן הוא להגן על הצרכנים מפני עוסקים. לכן אנחנו לא חושבים שנכון להכניס לשם גם פרטים.
לעניין האחריות, אנחנו סבורים שאם תוטל אחריות על הממונה להגנת הצרכן היא צריכה להיות רק בתחומים - -
היו"ר גלעד ארדן:
כיוון שהמציע אינו נמצא- -
דוד טל:
הם אמרו שהם מוכנים למיזוג.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל רציתי לראות כיצד הם מפרשים את הצעת החוק. הקורא הסביר יקרא את הפרוטוקול ולא יידע מה הצעתו הטובה של חבר הכנסת כהן.
גלי גלזר:
אם כך אני אסביר. מבקשים לעשות בחוק 4 דברים עיקריים: קודם כול, לקבוע חובת עריכת חוזה בכתב, לקבוע מסירה של טופס גילוי עם פרטי גילוי מסוימים בתוכו; חובה לגלות לצרכן שמדובר בסוחר רכבים; וזכות ביטול.
ניר ימין:
את מדברת על הצעת החוק של חבר הכנסת כהן.
גלי גלזר:
כן.
היו"ר גלעד ארדן:
למעשה, זאת הצעה לגמרי שונה מההצעה שלי. היא מוסיפה חובות נוספות למוכר רכב משומש, כאשר כרגע הצעתו של חבר הכנסת כהן חלה רק לגבי מי שזה עסקו. הוא חייב לעשות חוזה בכתב, חייב למסור לו טופס גילוי פרטים בנפרד מהחוזה שיכלול את שמו המלא, תעודת הזהות שלו, מענו המלא, מספר התאגיד, שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא.
גלי גלזר:
החפיפה שמצאנו היא בעיקר בעניין חובת הגילוי בסעיף קטן 4 – נושא הפגיעות. הוא מטיל חובות גילוי מסוימות בסעיף 14(א)(1)(ב). סעיף קטן 4 הוא, לדעתנו, המקום שיש בו החפיפה להצעת החוק שלך.
לאה ורון:
"כל פגיעה שנגרמה לרכב עד מועד חתימת החוזה, לזה את מתכוונת?
גלי גלזר:
אנחנו חושבים שיש מקום לעשות פה- -
היו"ר גלעד ארדן:
כן, בסדר.
דוד טל:
אפילו אם הייתי מגיש על החוק שלך את ההשגות האלה זה היה יכול להיכנס בחוק שלך.
היו"ר גלעד ארדן:
אין לי בעיה. שני החוקים רוצים להסדיר לטובת הגילוי הנאות והשקיפות בין הקונה למוכר את כל הפרטים ואת מצבו של הרכב, ולתת כלים בידי הקונה כדי שיידע את המצב לאשורו גם מבחינת בעלים קודמים של הרכב, אם אני מבין נכון. אני צודק?
גלי גלזר:
כן. זה בסעיף קטן (3).
אבי גלנצר:
מספר הבעלים.
היו"ר גלעד ארדן:
מספר הבעלים ולא זהות הבעלים.
יקי אנוך:
היא ציינה תעודת זהות, אז גם זהות.
גלי גלזר:
בסעיף 2 דובר על בעל הרכב- -
היו"ר גלעד ארדן:
סוחר הרכבים הוא בדרך כלל לא בעל הרכב.
גלי גלזר:
הוא רק מתווך.
היו"ר גלעד ארדן:
הסנקציה היא בעצם: "הפר העוסק, רשאי הצרכן לבטל את העסקה".
גלי גלזר:
הוא מציע להטיל גם סנקציה פלילית, ולזה אנחנו מתנגדים.
דוד טל:
אם אני אטיל עליו קנס גדול עד 12,900 – השופטים לא ייתנו 12,900, אלא 1,500-2,000.
עקרונית למה זה לא פלילי?
גלי גלזר:
אנחנו חושבים שלא צריך תמריץ לעניין הזה. מדובר בעסקאות בסכומים מאוד גבוהים. כאשר מדובר בעסקה כזאת יש תמריץ פרטי לכל בן אדם לתבוע בבית משפט באופן פרטי. לא צריך את הסנקציה הפלילית.
דוד טל:
אתם חוששים מתביעות בבית משפט?
גלי גלזר:
לא, להפך. מכיוון שמדובר בעסקאות בסכומים מאוד גבוהים אדם יכול ללכת לבית משפט באופן פרטי. ההגנה שאנחנו חושבים שצריך לתת בתחום הפלילי זה רק במקומות שאין תמריץ לבן אדם לגשת בעצמו לבית המשפט לבד. כשמדובר בעסקה של רכב של 40-50 אלף, יש לבן אדם התמריץ ללכת.
דוד טל:
אף על פי שאם אני אטיל עליהם סנקציה כך שזה הופך להיות פלילי יהיו אנשים ש"יראו וייראו", ואז לא תסתמי את בית המשפט כפי שאת לא רוצה לסתום אותו עם ריבוי תיקים?
גלי גלזר:
אני לא חוששת מסתימה של בית המשפט- -
דוד טל:
אני חושש מאוד מפני שעינוי הדין שבית המשפט גורם, גורם לעיוות דין להרבה מאוד אנשים. אדם מגיש תביעה, ואחרי 5-4 שנים נזכרים לדון בעניין שלו, זה נראה לך סביר, נכון, רצוי, ראוי?
יצחק קמחי:
גם כשאנחנו מתכננים את זה במישור הפלילי זה לא לוקח פחות זמן- - -
דוד טל:
אנחנו מכירים היטב, ההבדל הקטן הוא שאתה יודע שיכולה לחול עליך סנקציה כזאת, וזה פלילי. אני לא רוצה חלילה לעשות הכללה לכל סוחרי הרכב – אולי יש חלק שלא חושדים בזה, אבל לדעתי זה יכול להיות גורם מרתיע, ואני רוצה את גורם הרתעה. זה יכול לצאת טוב יותר. באיזונים בין זה לזה, זה מכריע.
היו"ר גלעד ארדן:
מעבר ליכולת של הקונה לבטל את העסקה אתם מתנגדים שהעבירה על החוק של חבר הכנסת כהן תגרור גם קנס.
גלי גלזר:
נכון.
היו"ר גלעד ארדן:
מדוע?
גלי גלזר:
כמו שהסברנו עכשיו, יש תמריץ לכל בן אדם לגשת בעצמו לבית המשפט, והוא לא צריך את העזרה הפלילית, מכיוון שמדובר בעסקאות בסכומים גבוהים. לכן לא צריך את התמריץ הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
במה זה רע כהרתעה שאדם שרוצה לרמות מישהו, ואולי יבנה על כך שהקונה לא ינהל נגדו הליכי תביעה. מה רע שהוא יחשוש מענישה פלילית או מקנס פלילי בנושא?
גלי גלזר:
סיבה נוספת שאנחנו חושבים שלא ראוי במקרה זה שזה יחול פלילית היא גם בגלל הנגישות למידע. זה מה שאנחנו נדון על זה עוד, והבנתי שזה גם יידון בהצעת החוק שלך. יכולה להיות בעיה בחשיפה למידע של הסוחר עצמו. לכן להטיל עליו אחריות פלילית בגלל מידע שיכול להיות שלא יגיע אליו במלואו, זה עלול להיות בעייתי.
דוד טל:
ממתי זה מתחיל להיות סכום גבוה?
גלי גלזר:
מכירת רכב לפחות מ-30,000 שקל - -
דוד טל:
ואם זה 20 אלף או 15 אלף או 5,000?
יצחק קמחי:
זה לא השיקול המרכזי.
היו"ר גלעד ארדן:
השיקול המרכזי הוא שאתם חושבים שלפעמים הסוחר עצמו לא יודע את המידע- -
קריאה:
זאת בעיה שלו.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא נשמע לכם מוזר?
יצחק קמחי:
אנחנו חושבים גם על המגבלות של האכיפה הפלילית, גם על המוטיבציה של הסוחרים לגבות וגם על סכומי הנזק. אנחנו יודעים באלו סכומים נעים מחירי הרכב, זה סכומים של עשרות אלפי שקלים, לא סכומים קטנים. כדי ליצור תמריץ לצרכנים לקבוע דיברנו על פיצוי של 10,000 שקל שייצור את התמריץ לבוא ולהגיש תביעות. זה אושר פה בוועדה לפני חודש וחצי. אנחנו מדברים פה על מחירים של מכוניות, וכולם יודעים כמה עולות מכוניות עממיות מיד שנייה. זה בסביבות עשרות אלפים בודדים.
דוד טל:
אנשי רחביה קונים מ-20 אלף ומעלה, אנשי שיכון המזרח קונים ב-5,000 עד 10,000, מה לעשות? אני צריך לתת דעתי בחוק גם לאנשים הללו.
יצחק קמחי:
אבל אתה רוצה ליצור תחושה, ואנחנו צריכים להתווכח ולהגיע להסכמה.
דוד טל:
אני לא צריך להתווכח, רק הקו שאתה מעביר כדי להגדיר מהו מחיר גבוה, זה עניין אחר.
יצחק קמחי:
אני מסכים איתך שזה קו לא מדויק. אבל למישהו מחיר של 5,000 הוא מחיר גבוה, ולאחר הוא כלום. זה גם ברור.
דוד טל:
והוא גם צרכן וגם אזרח.
יצחק קמחי:
בוודאי. אני רק מנסה להדגיש בפניכם גם את המגבלות של האכיפה הפלילית. האכיפה הפלילית היא כלי כבד, הוא כרוך בחקירה, הוא כרוך בהגשת כתב אישום ובניהול פלילי ארוך. זה לא משהו מידי, ובסופו של דבר הקנס – אם יוטל – יוטל על אותו סוחר. לא בהכרח הצרכן יצטרך בדרך האזרחית לממש את אותו פסק דין ולקבל את הכסף שמגיע לו. אפשר למצוא מנגנונים אחרים נוספים.
היו"ר גלעד ארדן:
ככל שזכור לי, לא צריך רישיון מיוחד כדי להיות סוחר של רכב משומש.
יצחק קמחי:
לצערי, לא.
היו"ר גלעד ארדן:
לכן יכול להיות שאנשים מסוימים מוכנים לקחת גם את הסיכון שפה ושם מקסימום תתבטל עסקה של רכב משומש כי הם לא בדיוק הציגו את המצג הנכון, ויש קונה תמים – דרך אגב, גם כאשר הם הוליכו שולל הנזק הוא לא עשרות אלפי שקלים. זה שלא הציגו לך שהרכב היה של חברת ליסינג או שעבר אובדן להלכה, יכול להיות שזה ישפיע על מחיר הרכב ב-5%-10%, ולא בטוח שכל אדם ייקח שמאי להציג בתביעה כמה זה השפיע וכמה רימו אותו וינהל תביעה. אני לא מבין את התנגדות המדינה שיהיה גם קנס פלילי- -
יצחק קמחי:
אתה לא חושב שהמדינה צריכה את השמאי ואת כל הדברים כדי להוכיח את זה?
היו"ר גלעד ארדן:
לא. אבל אם המדינה מגלה שמישהו פועל בדרך הזאת באופן סדרתי, מדוע שלא תהיה אפשרות להטיל עליו קנס? אני לא מבין את גורמי המדינה שלא רוצים שיהיה להם הכלי הזה. אף אחד לא יספור לכם כמה קנסות או כתבי אישום הגשתם בנושא הזה.
יצחק קמחי:
העבירות קיימות גם היום- -
קריאות:
- - -
יצחק זיו:
עצם העובדה שכל אחד יכול להיות סוחר רכב, ולא צריך להמציא כישרון מיוחד, ההרתעה הזאת יכולה לשמש כבר נקודת התחלה טובה.
רוני נויבאור:
בסופו של דבר יש עבירה פלילית על הטעיה. השורה התחתונה כאן היא רק אם לתת חובה לענישה פלילית על הגילוי. כלומר אם אדם הטעה, וממילא מוטלת עליו החובה לגלות את המידע הזה, אבל הוא הטעה – שם יש ענישה פלילית, וזאת העבירה המרכזית בחוק הגנת הצרכן, שהענישה בגינה היא החמורה ביותר. לכן צריך להביא בחשבון שמדובר רק על חובת הגילוי עצמה.
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר גמור. יש לכם לומר עוד משהו על החוק?
רוני נויבאור:
לנו יש דברים לגבי סעיפים פרטניים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מציע לקיים הצבעה על מיזוג שתי הצעות החוק. מכיוון שקיימנו דיון על החוק שלי אנחנו נקרא אותו ונשמע הערות כלליות על כל סעיף, ולאחר מכן נקרא את הצעת החוק של אמנון כהן.
ניר ימין:
לא חייבים לקרוא את הצעת החוק של חבר הכנסת כהן, אפשר רק לראות מה צריך להוסיף מהצעת החוק של חבר הכנסת כהן.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מעלה להצבעה למזג את שתי הצעות החוק. מי בעד? 3 בעד. ההצעות מוזגו.
נקרא את הצעת החוק שלי ותראה איפה צריך להוסיף. אני כבר אומר שאני מבקש את התייחסות הממשלה.
דוד טל:
זה רק קריאה טרומית, לא?
לאה ורון:
זה הכנה לקריאה ראשונה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני הגשתי הצעת חוק נוספת שחשבתי שאפשר להכניס אותה להצעות החוק האלה, אלא אם כן למשרד התחבורה יש התנגדות גורפת ויסביר לי למה בלתי אפשרי שמשרד התחבורה יחייב את מכוני הטסטים להכניס בזמן הבדיקה השנתית גם את הקילומטרז' שהרכב הגיע אליו. זה דבר שיתוסף לספח הטסט השנתי ויחסל את כל תופעת זיוף הקילומטרז'. אם סמנכ"ל המשרד יסכים לזה אני גם מסכים לתת לזה זמן היערכות גדול בעניין הזה אף על פי שאני לא רואה ביישום של זה בעיה כל-כך קשה, וגם ראיתי שיש מדינות בעולם שזה מתבצע בהן. אני מבקש את התייחסותך, לפי המסמך שהגשת, לשאלה המורכבת יותר שעלה בפעם שעברה, האם ניתן לחייב לרשום בטסט את זהות הבעלים הקודם של רכב מחברת ליסינג או של רכב שעבר שיקום להלכה. אני מבקש את התייחסותך אחר-כך. נקרא את הצעת החוק.
ניר ימין:
הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007
הגדרות 1. בחוק זה-
"עוסק רכב מורשה" – מי שעיסוקו מכירת רכב משומש, בין כעיסוק יחיד ובין כאחד מעיסוקיו;
זאת כבר שאלה שאנחנו צריכים להחליט, האם אנחנו מחילים את זה גם על עסקאות בין אנשים פרטיים או רק על עוסקים שמבצעים עסקאות. כשבפעם הקודמת בדיון עלתה השאלה הזאת נשמעו כל מיני דעות. גם כשדנים על מי צריכות לחול חובות הגילוי האלה צריך גם לחשוב האם גם על אדם פרטי אנחנו רוצים להחיל חובת תיעוד מסמכים למשך כמה שנים כמו שלפעמים מחילים על עוסקים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני רק רוצה לחדד משהו, וחשוב לי שמשרדי הממשלה יתייחסו. יש הבחנה בסיסית בין הצעת החוק שלי לבין הצעת החוק של אמנון כהן. הצעת החוק שלי לא מחייבת את המוכר בשום דבר אקטיבי, רק נותנת כלי לקונה שאם הוא רוצה ללכת למוסך שהוצג בפניו שהוא זה שטיפל כל השנים ברכב שהוא קנה, יש לו זכות לקבל מהמוסך הזה מידע בדיוק כמו שלבעל הרכב הייתה זכות לקבל, ואין הגנת פרטיות בפניך. לכן בהיבט של הצעת החוק שלי אני בכלל לא מבין למה לעניין זה צריכה להיות הבחנה אם קניתי את הרכב מאדם פרטי שהציג בפניי מצב מסוים לגבי רמת הטיפול או שקניתי את זה מסוחר.
הצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן כבר קובעת חובות פוזיטיביות הרבה יותר מרחיקות לכת על מוכר הרכב שיכול להיות שלמוכר פרטי שהרכב אצלו כבר כמה שנים, ואולי הוא גם לא היד הראשונה של הרכב, לא בטוח שכל המידע המדויק הזה נמצא ברשותו. לכן יש יותר סבירות להפעיל את החובה המוגמרת הזאת על מוכר או על מי שזה עיסוקו. אני אתן לכם זמן לחשוב על השאלה. עורך דין קמחי, בבקשה.
יצחק קמחי:
הצעת החוק שלך מדברת על מצב של פוסט פקטום. כבר רכשתי את הרכב, כבר שילמתי את הכול, הבעלות עברה אליי, ואז אני מגלה שקניתי לימון. כצרכן זה לא כיף גדול. זה שאתה יכול לתבוע אחר כך זה נחמד. נכון היה יותר שכל המידע האלמנטרי הזה מהמוסכים, ממשרד הרישוי, מחברות הביטוח – כל דבר שהוועדה תחליט שהוא רלוונטי וחשוב, ומשרד התחבורה יגיד שעדיף שהצרכן יידע את זה מראש טרם העסקה. אז הוא יכול להחליט אם הוא עושה את העסקה הזאת או לא.
היו"ר גלעד ארדן:
איך זה קשור לשאלה ששאלתי?
יצחק קמחי:
בעניין הקשר בין שתי הצעות החוק. הגישה של הגנת הצרכן היא הגישה הטרום חוזית. אתה רוצה לתת את המידע קודם, שהוא ידע מה לעשות. על סמך המידע הזה הוא יקנה את הרכב או לא.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אנחנו לא יודעים אם הוא קונה או לא קונה.
יצחק קמחי:
זה בדיוק אחד השיקולים לקנייה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה המסקנה ממה שאמרת?
יצחק קמחי:
אני מוכן ללכת עם ההצעה שלך רחוק יותר; אתה מדבר על ייפוי כוח שניתן אחרי שהבעלות עברה, שיהיה מידע פתוח שהצרכן יוכל לקבל טרם הרכישה, ואז הוא יוכל לקבל את ההחלטה.
היו"ר גלעד ארדן:
צר לי להגיד לך, גם היום אם אני רוצה לקנות את הרכב שלך, ואני קונה כזה רציני ושקול ורוצה לברר במוסך, אני יכול או לבקש ממך לבוא איתי או לקחת ממך ייפוי כוח. לא צריך בשביל זה חוק, זה המצב החוקי הנוהג היום. אין שום מניעה. אם אני קונה פוטנציאלי, ואתה רוצה למכור לי, גם היום אני יכול לבקש ממך לתת לי ייפוי כוח ללכת למוסך שבו טיפלתי כדי לראות האם באמת לא הוחלף לו חלק חשוב. למה צריך בשביל זה שינוי חקיקה?
יצחק קמחי:
לא צריך שינוי חקיקה. זה כדי להשיג את התכלית של החקיקה. התכלית של החקיקה היא לא לדעת פוסט-פקטום שהרכב הוא פגום. החשיבות או הרציונל של החוק, לפחות מבחינת הגנת הצרכן, היא לקבל את המידע קודם. התכלית של החוק- -
היו"ר גלעד ארדן:
הוא יכול לקבל את המידע קודם. זה דין הגנת הצרכן. יכול להיות שזה דין הגנת הצרכן, אבל אתה עדיין לא רוצה להתיימר ולהגיד מה אני רציתי בחוק. אני רציתי לתת את הכלים גם לקונה שהתרשל. יש לפעמים קונים שלא נזהרים, ואני רוצה לתת לו בדיעבד כלי לברר אם בתהליך המכירה הוא לא נזהר מספיק. מה שאתה אומר היום הוא נכון, אבל לא צריך חוק בשבילו. גם היום קונה שהוא כל-כך זהיר, אם הוא אדם שזמנו בידו, ויש לו הזמן ללכת למוסך הקודם של כל רכב שהוא מגלה בו עניין ולראות את ההיסטוריה שלו, הוא יכול לעשות את זה גם היום. אני שואל מה אתה מציע לשנות בהצעה שמונחת על השולחן.
יצחק קמחי:
להרחיב את החובה הזאת.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אין כאן חובה על המוכר. אני מצטער, יכול להיות שאני לא מצליח להסביר את עצמי.
יצחק קמחי:
לפי הצעת החוק שלך, חובה על הבוחר לתת ייפוי כוח.
היו"ר גלעד ארדן:
ממש לא. החוק שלי אומר שמרגע שאתה רשום כבעלים יש לך זכות לקבל כל מידע שקשור לרכב הזה בדיוק כאילו היית הבעלים טרום הרכישה שלו.
יצחק קמחי:
ניסיתי להרחיב את זה.
היו"ר גלעד ארדן:
להרחיב למה?
יצחק קמחי:
שהמוכר יצטרך לתת את המידע הזה קודם.
היו"ר גלעד ארדן:
זה מופיע בחוק של חבר הכנסת אמנון כהן.
יצחק קמחי:
אני לא אצטרך להיות במצב שהתרשלתי או לא – אני צריך לקבל את המידע הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה מופיע בחוק של אמנון כהן בעניין של "מי שזה עסקו". האם אדוני מציע להרחיב את זה בחוק של אמנון כהן גם למצב בין שני קונים שהם אנשים פרטיים?
יצחק קמחי:
אני מציע להרחיב את זה. אני לא רוצה להקדים את דבריי, כי אני מתאר לעצמי שמשרד התחבורה ידבר תכף. אני מעריך שמשרד התחבורה יפתח חלק גדול מהמידע שהיה חסוי עד היום ולא מגיע לצרכן. אני מעריך שמשרד התחבורה יפתח אותם ונוכל לראות אותם; לא בהכרח את כל נושא הנוסחים שהוא בעייתי כשלעצמו. אני הרי לא יודע באיזה מוסך טיפלתי, ואם יש רשומה בעניין. אבל אם אני מטיל חובה על המוכר למסור את המידע שיש לי, אז כן, אז יש לי- - -
לאה ורון:
למה רק על מוכר רכב, למה לא בכלל בכל תחומי המסחר להטיל חובה?
יצחק קמחי:
כל מוכר. בחוק הגנת הצרכן סעיף 4 מטיל חובת גילוי על כל פגם או ערך נמוך. אנחנו רוצים לעשות קונקרטיזציה בחוק הזה בהתייחס לרכב משומש ולהגיד שכשמוכרים רכב צריך להגיד כמה דברים באופן קונקרטי.
היו"ר גלעד ארדן:
ההערה שלך לא רלוונטית לחוק שלי, היא רלוונטית לחוק של אמנון כהן. האם אדוני מציע שהחובות שמטיל אמנון כהן על מוכר רכב יחולו לא רק על מי שמכירת רכב היא עסקו, אלא גם בעסקה בין מוכר רגיל לקונה רגיל? האם אדוני מודע לכך שזה שונה מהחלטת ועדת שרים לחקיקה?
יצחק קמחי:
אני לא יודע עד כמה זה שונה.
דנה נויפלד:
בדיון הקודם פה לקחנו ברצינות את הערותיו של חבר הכנסת וגם של אנשי הוועדה, ואנחנו עוד נסגור את העניין הזה, אבל בהחלט אפשר לקבל את העמדה שאין סיבה להבחין בין מי שעוסק למי שלא עוסק בעניין הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
בשתי הצעות החוק?
דנה נויפלד:
בהצעת החוק של אדוני. צריך לראות מה יתגבש מזה בסופו של דבר, ולכן אני מבקשת להותיר את העניין הזה. אבל בשל הטענות שהתעוררו פה יכול להיות שההבחנה הזאת מיותרת.
היו"ר גלעד ארדן:
מה לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן?
רוני נויבאור:
ההצעה של אמנון כהן היא הצעה אחרת, לדעתנו. יש חובות גילוי כלליות החלות על מוכר וקונה, ואנחנו לא רואים תועלת מאוד גדולה שהפרט יצטרך למסור את אותו טופס גילוי בעוד הוא אדם פרטי שמוכר לאדם פרטי אחר את אותו רכב. אם זה סוחר רצינו להטיל עליהם שם חובות מכיוון שאנחנו מניחים שיש לו ידע יותר רב ותשתית אינפורמטיבית. לכן יש לו יתרון והצרכן בנחיתות מבחינה זאת. בנוגע למוכר וקונה פרטיים זה להטיל גזרה על כל הציבור שמוכר וקונה פרטי, וחלק מהציבור הם אנשים כמוני-כמוך, אנשים הגונים.
דוד טל:
גם חלק מהסוחרים, אגב.
רוני נויבאור:
בהחלט. לא ברור לי למה אני צריכה להניח הנחה שהם לא בסדר כי יש להם יתרון אינפורמטיבי, אבל במידה מוגבלת.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מסתכל על רשימת הפרטים שמוכר רכב מתבקש למסור בטופס הגילוי לקונה הרכב. לרכב יש מרכיבים נוספים חוץ מגובה העסקה – גם המורכבות של הדברים שמשפיעים על המחיר שלו: במכלולים שלו, במנוע שלו, מי היו הבעלים שלו, בהרבה מאוד פרמטרים. ברור שאם מדובר במוכר פרטי וברכב שהוא לא בן שנה-שנתיים, ואתה לא היד הראשונה שלו, אלא כבר היו כמה, המידע שיש לך הוא מידע שיכול להיות חסר. אבל בהחלט אפשר להגדיר פה שזה ככל שאדם סביר היה אמור לדעת. זאת אומרת, אם יטען המוכר שהוא יד שלישית, והוא לא יודע שביד הראשונה של הרכב הייתה פגיעה ברכב או שהוא לא יודע שהיד הראשונה הייתה חברת ליסינג כי הוא קנה את זה מאדם פרטי כשהוא היה היד השנייה, זה לא יחול עליו, ואפשר בהחלט להגדיר את זה. אבל נראה לי שיש יתרון צרכני בכך שבעסקה שיש לה משמעות כספית יותר גדולה מרוב הרכישות – אחרי הדירה היא הרכישה השנייה בגודלה – המוכר גם אם הם אזרחים פרטיים יתייחסו ביתר רצינות. לא אמרנו שזה כמו בנדל"ן שצריך גם רישום לצורך העברת הבעלות.
אני מציע שבקריאה ראשונה אולי נרחיב את זה. היום אנחנו יודעים שיש מעין טיוטת חוזה בין מוכר לבין קונה שמופצת אפילו ברשות הדואר - -
יצחק זיו:
הסכם מכירה.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל פה המדינה תגיד גם 6-5 פרטים שהמוכר חייב לגלות אותם לקונה. יכול להיות שיש בזה יתרון צרכני שגם אתם תחליטו שהוא רצוי. בכל אופן הייתי רוצה להרחיב את זה היום, עם התחייבות שלי שאם תודיעו שאתם מתנגדים אני אסיר את זה קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית.
רוני נויבאור:
אנחנו לא דנו בשאלה הזאת, אבל מבחינת משרד המשפטים הנטייה להרחיב דווקא את טופס הגילוי, הרי זה לא שאדם שמוכר מכונית הוא נטול חובות; יש לו חובות, ויש כללים של הטיה ושל הפרות חוזים, אתה צריך לגלות את המידע שנראה לך רלוונטי, אסור לך להטעות את הצד השני בחוזה – כל הכללים האלה קיימים. יש חובת תום לב במשא ומתן. השאלה היא האם לקבוע שאנחנו נמסור לו טופס גילוי. ההגדרה של טופס גילוי עלולה לגרום להרבה אנשים במשק ליפול בתום לב בדרישה הזאת כי הם לא יודעים שמצופה מהם שהם ייתנו. אז נכון שזה דבר מאוד חשוב, אבל נראה לי שטריוויאלי להטיל את זה על עוסקים שזה עיסוקים, שמבינים את הנטל, שאפשר להטיל עליהם אחריות פלילית כקבוצה. אתה לא תטיל אחריות פלילית כלשהי על מישהו שהוא מן הציבור שלא נתן טופס גילוי. גם אם אתה חושב שזה ראוי- -
היו"ר גלעד ארדן:
את מסכימה איתי שבכל עסקת מכירת רכב ממילא מתבצע מסמך בכתב בין המוכר לקונה.
רוני נויבאור:
לא בהכרח.
היו"ר גלעד ארדן:
לא אמרתי שחייב- -
רוני נויבאור:
יכול להיות שבעסקת מכירה של חיפושית ב-5,000 בין שני סטודנטים, אולי לא.
היו"ר גלעד ארדן:
האם את מכירה אדם שקנה רכב, וזה נעשה בדרך של "קח כסף, ותן מפתחות"? זאת הפרקטיקה הנוהגת, לדעתכם? מה עם העבירות, ואם יהיו עכשיו עוד עבירות- -
קריאות:
- - -
היו"ר גלעד ארדן:
אז אם כך, אולי כדאי שנקבע חובה בעניין הזה.
רוני נויבאור:
- - - חובה נפרדת.
היו"ר גלעד ארדן:
מי אמר שאני רצתי להעביר את הבעלות באותו יום?
רוני נויבאור:
מה שאתה אומר זה בסדר, אבל היום אין חובה בתחום הכללי לכרות הסכם בכתב, המקום היחיד שיש הוא בדיני מקרקעין. לכן זה ללכת צעד שהוא קצת יותר רחוק שיכול להיות שהוא ראוי, אבל דורש הרבה יותר חשיבה ולהבין עם מי אנחנו מתמודדים. באשר להצעת החוק של היושב ראש, זה דבר יותר נכון שמי שמטפל במכונית במוסך יאפשר לאחרים לראות מה כתוב במוסך כל עוד אין בעיות של הגנת הפרטיות.
היו"ר גלעד ארדן:
לצורך החוק של חבר הכנסת אמנון כהן, איך נדע מיהו סוחר רכב? מהי הגדרה של סוחר רכב?
רוני נויבאור:
יש הגדרה בחוק הגנת הצרכן. עוסק הוא מי שמוכר נכס ונותן שירות- -
היו"ר גלעד ארדן:
זאת אומרת שהרוכש התמים צריך גם להוכיח אחר-כך שזה העסק של אותו מוכר.
רוני נויבאור:
- - -
היו"ר גלעד ארדן:
אבל לא תמיד לסוחר יש מגרש.
רוני נויבאור:
בדרך כלל יותר קל להוכיח את זה.
דוד טל:
אנחנו מכירים סוחרים שאין להם מגרש.
אני רואה בעיה בכל הצעת החוק הזאת. אני לא יודע מהו המצב הנוהג היום. אני לא חושב שהמוסכים מנהלים היום היסטוריית רכב – יכול להיות שאני טועה, שיתקנו אותי כאן- -
היו"ר גלעד ארדן:
יש ויש.
דוד טל:
אז קודם כול צריך לעגן את זה באיזושהי צורה, אחרת ממה נפשך? אתה תבוא מחר לאותו מוסך שלא מנהל רישום לגבי ההיסטוריה של הרכב, ולא תוכל לקבל ממנו היסטוריה.
היו"ר גלעד ארדן:
לתיקון רכב יש כל מיני סטנדרטים. יש גם מוסכים שנותנים לך קפה הפוך, ויש כאלה שאין לך איפה לחכות. אני מקווה שהקונים רואים בזה יתרון אם מישהו יכול להציג בפניהם את ההיסטוריה של הטיפולים שהרכב הזה עבר. החוק הזה נועד גם לעודד את העובדה שכשאדם הולך לקנות הוא ייתן עדיפות לרכב שאפשר להציג בפניו את היסטוריית הטיפולים על פני רכב שהמוכר בכלל לא יודע איפה הוא טופל, וגם במקום שהוא טופל הם לא שומרים על תיעוד.
דוד טל:
למה אדוני מתנגד שמוסכים ינהלו היסטוריה של הרכב?
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מתנגד, אבל זה חוק נפרד.
דוד טל:
אחרת יכול להיות שמצג שיציגו יהיה מעוות.
היו"ר גלעד ארדן:
האם אדוני יכול להחליף אותי ל-5 דקות ולהמשיך לשמוע הערות?
היו"ר דוד טל:
בוודאי. סמנכ"ל משרד התחבורה, בבקשה.
עוזי יצחקי:
כמו שפירטנו במכתב לוועדה בעניין מידע לטובת הציבור, אנחנו סבורים שעל משרד התחבורה להעמיד לרשות הציבור מידע אודות רכב משומש כמו שגם גופים אחרים עושים בעסקאות אחרות. אנחנו פועלים זה כמה חודשים בעבודת מטה מורכבת ולא פשוטה גם טכנית, גם חוקית וגם מבחינת אבטחה לפעול להעמיד את הפרטים הטכניים בעיקר, שהם לטובת הציבור, והדבר הזה ישמש טרם קנייה. כמו שנאמר פה הרבה פעמים לאחר שיבדקו את המידע הזה ויבדקו אותו גם לא יגיעו לידי סיום עסקה- -
היו"ר דוד טל:
איך אני אכנס לאינטרנט? איך זה יתבצע?
עוזי יצחקי:
זה יתבצע באמצעות שאילתה.
היו"ר דוד טל:
לשר הממונה?
עוזי יצחקי:
לא. למאגר של משרד התחבורה באמצעות האתר. כאשר אדם יקיש את הפרטים של האדם, אנחנו כמובן, מסדירים את עניין התשלום באמצעות כרטיס אשראי- -
יצחק זיו:
של האדם או של הרכב?
עוזי יצחקי:
של הרכב. אני אכנס, אני אזדהה ואשלם, ואז אני אוכל להתחבר למאגר הרכב באמצעות הפרטים של הרכב ואקבל את כל המידע שיהיה רשום ברשיון הרכב, כמובן, לא מידע שכפוף לחוק הגנת הפרטיות.
היו"ר דוד טל:
זה לא פוגע בחוק הגנת הפרטיות?
עוזי יצחקי:
אנחנו לא ניתן שמות ולא ניתן מידע על עיקולים ושעבודים כי הדברים האלה בעייתיים.
היו"ר דוד טל:
משרד המשפטים, אתם מסכימים? זה לא נוגד את חוק הגנת הפרטיות?
דנה נויפלד:
קודם כול אנחנו קיבלנו את המכתב שלהם אתמול, אז זה טעון בדיקה. על פניו, אם אין מידע אישי- -
היו"ר דוד טל:
ממי קיבלתם את זה, ממשרד התחבורה?
דנה נויפלד:
ממשרד התחבורה.
היו"ר דוד טל:
אתם ממשיכים בשלכם פעם אחר פעם, ברגע האחרון; מגישים לחברי הכנסת, מגישים לאנשים הרלוונטיים, אין להם זמן להתכונן ולעשות שיעורי בית, ואנחנו לא מקבלים תשובות. משחיתים את זמננו בגללכם לשווא. אני אומר את זה היום פה לשר התחבורה שאול מופז בשעה 11:00. אתם חוזרים על זה פעם אחר פעם, זה מאוד מקומם.
יעקב מרגי:
אפילו היא לא התכוונה להתלונן.
דנה נויפלד:
אני לא התכוונתי להתלונן.
עוזי יצחקי:
אנחנו קיבלנו אישור מהלשכה המשפטית שלנו- -
היו"ר דוד טל:
אבל אם אני לא מקבל ממך תשובות מכיוון שלא למדת את זה- -
עוזי יצחקי:
זה לא העניין ללמוד.
לאה ורון:
העברתם את זה אתמול בשעה 14:12.
עוזי יצחקי:
העברנו את זה אתמול בגלל טעות טכנית במשרד. בדרך כלל זה לא קורה, ואת יודעת שבשנתיים-שלוש האחרונות- -
היו"ר דוד טל:
מה אתה מתנפל עכשיו על לאה? תתנפל עלי, אני יודע.
עוזי יצחקי:
אני לא מתנפל עליה אף פעם. זאת הייתה טעות טכנית. בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו מקפידים להעביר חומר בזמן. הייתה טעות טכנית- -
יעקב מרגי:
הם יותר טובים ממשרד המשפטים.
היו"ר דוד טל:
אני לא רוצה לעשות כאן השוואות בין המשרדים השונים, אבל זה מאוד לא בסדר שלאנשים שאמורים לקבל חומר אין הזמן להתכונן. אחר-כך הדיון הופך להיות יותר שטחי.
עוזי יצחקי:
זה פחות קשור לדיון, זה דברים שאנחנו עומדים לתת.
אני רוצה להרגיע את כולם שמדובר במידע טכני ולא במידע אישי. מידע טכני זה סוג הרכב, שנת ייצור, תוצר דגם, סוג, משקל כולל, מספר מקומות וכדומה.
נוסף לכך, במסגרת הגילוי הנאות שיש להעמיד לטובת רוכשי הרכב תיקנו את צו הפיקוח, וחתם על זה שר התחבורה והבטיחות בדרכים לאחרונה. החל מ-1 בינואר 2008 רכב מחברת ליסינג יהיה רשום ברישיון הרכב שהוא רכב ליסינג.
היו"ר דוד טל:
גם אם הוא יהיה רכב של חברה, למשל?
עוזי יצחקי:
כן, גם מה שלא היה קיים היום. הכוונה שלנו הייתה שבשלב השני נרצה שלא יהיה כתוב סתם "רכב ליסינג" – הייתה לנו כוונה לעשות את זה, אבל טכנית זה לא הסתדר. כלומר נרצה שבתוך המידע על חברת הליסינג יהיה כתוב גם אצל איזה ליסינג הוא היה, ומה היו השימושים שלו.
היו"ר דוד טל:
גם אם זה רכב חברה? אני חוזר על כך משום שבשנים האחרונות היה מקובל שרכב יכול להיות רכב של חברה, והחברה רושמת אותו על שם בעלים פרטיים. לכאורה, כשהייתי בא לקנות הייתי רואה שאני כאילו קונה רכב פרטי.
קריאה:
זה שונה.
לאה ורון:
מר יצחקי, מי יזין את כל הנתונים האלה?
עוזי יצחקי:
הנתונים האלה קיימים אצלנו היום במאגר שלנו- -
לאה ורון:
הם קיימים ממילא?
עוזי יצחקי:
- - ודרך שאילתה הוא יוכל להיכנס ולקבל את המידע.
היו"ר דוד טל:
זאת אומרת, מה שאתם עושים עד היום יוכל לעשות כל אזרח – להיכנס לאותו מאגר.
עוזי יצחקי:
הוא ייכנס לאותו מאגר, לקבל את המידע, ואז יראה אם מתאים לו או לא מתאים לו, פלוס העניין שציינתי על רכב ליסינג.
היו"ר דוד טל:
תודה. כן, אדוני, תציג את עצמך.
אבי גלנצר:
אני יושב ראש איגוד מכוני הרישוי והבדיקה בישראל. אנחנו מכירים את השוק של קניות מכוניות זה עשרות שנים. רוב המכירות נעשות לא בידי מגרשי מכוניות של סוחרים מורשים ומסודרים, אלא על-ידי אנשים פרטיים שמוכרים זה לזה או של סוחרים שלא מזדהים כסוחרים.
היו"ר דוד טל:
אתה יכול לומר באחוזים כמה סוחרים כאלה יש?
אבי גלנצר:
לדעתי, המכירות של הסוחרים המורשים הן אולי 15%-10%, השאר זה על-ידי סוחרים שאינם מורשים. אין להם משרדים, אין להם שום דבר. גם הטלפון שלהם חסוי, ואי-אפשר להגיע אליהם לאחר מכן. אם לא נחיל את החוק על כל מוכר רכב לא עשינו שום דבר.
היו"ר דוד טל:
אנחנו נצמצם את זה למינימום. נציגת משרד המשפטים שומעת את ההערה?
רוני נויבאור:
כן.
סוחר לא חייב להיות סוחר מורשה. עוסק הוא כל מי שעושה מזה דרך עיסוק. לכן גם אם מישהו הוא לא מורשה, והוא טיפוס חצי פלילי- -
היו"ר דוד טל:
לא צריך להדביק להם סטיגמה של פליליסטים.
רוני נויבאור:
לא זאת הכוונה. אבל גם אם הוא אדם ישר, טוב והגון, רק לא אומר שהוא סוחר, הוא סוחר בהגדרה, והחובות הגנת הצרכן יחולו עליו.
היו"ר דוד טל:
הבנתי.
רוני נויבאור:
לכן בטופס הגילוי אין לנו בעיה, ואנחנו חושבים שזה נכון.
אבי גלנצר:
דבר נוסף, המידע שיש בידי משרד התחבורה הוא הרבה יותר רחב מזה שרשום ברשיונות הרכב. אני אמרתי את זה בפעם שעברה בדיון, ואני חוזר על זה שנית: יש רכבים שמורדים מהכביש בגלל תאונות דרכים- -
היו"ר דוד טל:
אז מה רע בזה?
אבי גלנצר:
להפך, אני אומר שגם את זה צריך להחיל ולא רק את מספר הבעלים או את הפרטים שבכל מקרה קיימים ברשיון הרכב; הורדות מהכביש של רכבים, שינויי מבנה שנעשו ברכבים, שינוי מספר שלדה, החלפת שלדה – אלה דברים שחשוב לבעל הרכב לדעת אותם בטרם רכש את הרכב, וזה מידע שבקלות אפשר - - -
יקי אנוך:
אני הייתי רוצה לסגור את הפרצה שהוא דיבר עליה לא בצורה גורפת שזה יחול על כל אחד, אלא אפשר להחיל את זה על מי שאינו הבעלים הרשום ברכב. אם הבעלים הרשום ברכב הוא האיש שיש לו זהות, מי שאינו הבעלים הרשום – כלומר סוחר לא מורשה או מתווך – יחילו רק עליו, וזה סוגר את הפרצה הזאת.
יצחק זיו:
נקודה מאוד חשובה.
היו"ר דוד טל:
מר קמחי, זה בסדר?
יצחק קמחי:
כן.
היו"ר דוד טל:
אני מעיר את תשומת לבך כדי שתדאג שזה ייכנס אחר-כך.
יקי אנוך:
הנושא השני הוא היסטוריה. על כל הרכבים שלהם יש אחריות ל-3 שנים, כלומר יש תיעוד מלא על כל שלוש השנים וגם יותר. יתרה מזאת מי שמתקן רכב במוסך חוקי יש חשבונית, וחובת החזקת התיעוד היא 7 שנים.
היו"ר דוד טל:
אתה רוצה לומר שאם אני מגיע למוסך מסודר הוא לוקח את הפירוט שבחשבונית שהוא מוציא לי, וזה מופיע בכרטיסיה שלי שם?
קריאות:
בוודאי.
יקי אנוך:
אם הוא מוציא חשבונית, אין בעיה, יש אפילו תיעוד ל-7 שנים. הדיון כאן הוא לא על מי שאין לו חשבונית.
דבר נוסף, רכב חברה: מס הכנסה שינה היום את החוק, ואי-אפשר היום לרשום רכב חברה על בעלות פרטית. זה החל מ-1 בינואר או מלפני חודש- -
אורי דגמי:
מ-1 בספטמבר. אתה יכול לקבל מכונית לחברה, לרשום אותה כפרטית ולא לנכות הוצאות.
היו"ר דוד טל:
אז לא פתרנו את הבעיה. פתרנו את הבעיה של מס הכנסה, לא פתרנו את הבעיה אם אני קונה רכב כזה- -
יקי אנוך:
אף אחד לא ירשום אם הוא לא יכול לנכות הוצאות. מטרת הרישום הייתה בשביל לנכות הוצאות.
אורי דגמי:
מי רושם?
היו"ר דוד טל:
רושמים כדי לדעת שהרכב הוא יד ראשונה ולא יד שלישית או לא יד חברה. אנחנו ניתן אחר-כך למשרד התמ"ת להתייחס לדברים שיקי אמר.
היו"ר גלעד ארדן:
אני איישם את מורשת טל בוועדה. בקשה, גברתי.
גלי גלזר:
אם הבנתי נכון אתה רוצה להרחיב את ההגדרה של עוסק על כל מי שאינו הבעלים הראשונים ברכב.
יקי אנוך:
נכון.
גלי גלזר:
זאת הגדרה מרחיבה מדי וסותרת גם את מה שרשום בהגנת הצרכן. אני אתן לך דוגמה למה זה לא יכול לחול. למשל, אני רוצה למכור את הרכב שרשום על שמי, ואבא שלי עושה את זה בשמי. הוא לא עוסק, הוא בן אדם פרטי לחלוטין. זה רחב מדי.
יקי אנוך:
מתווך יכול להיות כל אחד, לא חשוב אם הוא מקבל שכר או לא. אם לא תגדירי את זה מתווך יכול להיות כל אחד. זה שאבא שלך עושה לך את השירות הזה, זה בסדר, אבל באותה מידה יכול לעשות לך צד ג' שהוא מתווך לכל דבר ועניין, ויש לו מטרה לא לגלות את מקורות הרכב, ואין מספר טלפון שלו ולא פרטים, ולא שום דבר.
גלי גלזר:
זה דבר שונה. ברגע שאבא שלי לא רשום על הרכב, והוא עושה את זה בשבילי- -
יקי אנוך:
נכון, בשבילי הוא מתווך.
גלי גלזר:
הוא גם מתווך?
יקי אנוך:
בעיניי הוא מתווך, בוודאי.
גלי גלזר:
זה רחב מדי.
יקי אנוך:
אני לא חושב שזה רחב מדי.
גלי גלזר:
הוא לא עונה להגדרה של עוסק.
יקי אנוך:
הוא לא עוסק בשכר, אבל הוא מתווך, הוא עושה את העבודה בשבילך.
דוד טל:
אדוני היושב ראש, אני רוצה להסב את תשומת לבך למה שנאמר כאן: נציג מכוני הרישוי אמר שמבין המוכרים, הסוחרים מוכרים 15%-10% מכלל הרכבים. זאת אומרת, יש לנו עדיין בעיה גדולה יותר במגזר הפרטי בין איש לחברו, ולא רק בין הסוחרים. הבעיה של הסוחרים היא בעיה- -
היו"ר גלעד ארדן:
הוא כולל את הסוחרים שמוכרים מטעם חברות הליסינג?
אורי דגמי:
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנה יהיו 600 אלף העברות בעלות. לפי המידע שמצוי ברשותי, סך-הכול כ-100 אלף מכוניות נמכרו על-ידי סוחרים בחברות ליסינג שמורשים מטעם משרד התחבורה ומחזיקים בידיהם תו סוחר. 500 אלף מכוניות נמכרו בין אנשים פרטיים, וסביר להניח ש-30% מהם היה סחר שחור. אני אתן לכם דוגמה- -
היו"ר גלעד ארדן:
אתה בטוח במספר 600 אלף?
אורי דגמי:
בטוח.
קריאה:
תבדקו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהעברות בעלות.
עוזי יצחקי:
זה בדוק.
היו"ר גלעד ארדן:
כמה חדשים נמכרו?
אורי דגמי:
180.
עוזי יצחקי:
זה הגיע כמעט ל-200, ויש לנו 600 אלף העברת בעלות ב-2007.
אורי דגמי:
אני יכול לדבר רק לפי העברת בעלות שיש בה מכירה של אוטו. גם אם זה טרנסקציה בתוך חברה זאת מכירה של אוטו. בכל חברות הליסינג כל הסוחרים המורשים עם תו סוחר שזה לא בעיה לעשות כי לוקחים מכונית שהייתה אצל בעל החברה ונמכרה לפרטי. לוקחים מכוניות שהן תו סוחר, שאלה מכוניות שרשומות על שמנו. אתה לוקח buy and drive ובפלט אחד הוא יכול להגיד לך כמה מכוניות השנה הוא רשם על שמי, וכל אוטו דווח במס הכנסה. החבר'ה האלה קונים במכרזים- -
היו"ר גלעד ארדן:
מי החבר'ה האלה?
אורי דגמי:
עורכי דין. הם לוקחים מכוניות מקיבוץ ושולחים - - -
היו"ר גלעד ארדן:
את מי הם מייצגים?
אורי דגמי:
הם הולכים לחברות ליסינג, הולכים לקיבוצים ולכל מיני קונסים, אוספים את המכוניות, עושים מכרז בהרמת ידיים כשהכול באוויר. הקליינט קונה, מעביר את האוטו על שמו. למשל, אני קונה עכשיו את האוטו שלך ומעביר אותו על שם אשתי, פנינה דגמי. שם מודעה בעיתון; אשתי לא אוהבת את הצבע, אני מוכר את האוטו. יש לו 250 אלף קילומטר, הורדתי ל-70 אלף קילומטרים.
היו"ר גלעד ארדן:
חוץ מזה שאשתך זאת פנינה לא הבנתי כלום.
אורי דגמי:
קניתי אוטו עם 250 אלף קילומטרים במכרז. בהרמת ידיים אני נתתי 30% פחות- -
היו"ר גלעד ארדן:
אתה כאדם פרטי או אתה כסוחר רכב?
אורי דגמי:
סוחר שלא רשום בשום מקום.
אני לוקח את האוטו, חייבים להעביר בעלות, אין לי תו סוחר, ואני גם לא רוצה להזדהות ולשלם מסים; רושם אותו על שם אשתי, משחק עם הספידומטר, מסדר את הצמיגים, עובר שבוע, שם מודעה בעיתון – האוטו עם 70 אלף קילומטר. אשתי לא אוהבת את האוטו. קניתי לה את האוטו מאדם פרטי, הגוף המוכֵר במכרז כבר לא נרשם, הוא נמחק לגמרי- -
היו"ר גלעד ארדן:
אני חייב לומר שגם לי קרה פעם מקרה כזה, לכן אני מנסה להסביר שלא כל סוחר רכב רשום כסוחר רכב. אני רק לא הבנתי איך עשו את זה- -
דוד טל:
הוא מסביר לך.
היו"ר גלעד ארדן:
עכשיו אני מבין איך עושים את זה.
אורי דגמי:
עורכי הדין של החברות והחברות הציבוריות שולחות - - - צריך לחייב אותם למכור את המכוניות רק לסוחרים בעלי תו סוחר. באמריקה אין דבר כזה; אדם קונה אוטו במכרז, והוא חותם לו as is. מה זה as is? זה רק סוחרים. יש בתים בחולון שבהם 9 דיירים, ויש 11 סוחרי מכוניות בבניין. לכל אחד יש שתיים-שלוש מכוניות. כל אחד עם 50 אלף או 100 אלף, קונים מכוניות ומרוויחים כל שבוע 10,000 שקל. לוקחים את האוטו, מורידים את הספידומטר, ומ-250 אלף זה נהיה 70 אלף. שבועיים אשתו נוסעת על האוטו, והסיפור למכירה הוא שאשתו לא אוהבת את האוטו. יש מכוניות מחברות ליסינג שאתה קונה אותן היום אצל סוחרים פרטיים בבתים, וזה יותר זול מחברות הליסינג. איך אתה מסביר את זה? חברות הליסינג מוכרות להם, והן מורידות ספידומטר.
היו"ר גלעד ארדן:
וגם אין ללקוח נגישות לטיפולים של חברת הליסינג.
אורי דגמי:
חברת הביטוח בשביל לקבל 51% הסוחר נותן 50% פחות כי הם לא רושמים "אבדן כהלכה". תרשמו "אובדן כהלכה" ותתקעו לו ב-70. חברות הביטוח רוצות להרוויח את ה-20%. תרשמו את זה ברישיון, והסוחר ישלם 70 פחות.
בעניין המחשב. למה בדירות השעבודים והנכסים פתוחים במחשב – מתי קניתי, ומתי מכרתי – ומכוניות זה סודי? אני לא מצליח להבין למה אוטו סודי, והדירה לא סודית. אם תיכנס לחברה שלי תראה מי בעל מניות, איזה שעבודים יש ולמי; אחר-כך תיכנס לבית הפרטי שלה ותדע בדיוק של מי הנכס, כמה אנשים שותפים בו, למי יש שעבודים. למה בכמה גרושים אני יכול לקבל ממשרד המשפטים מידע על הטאבו ועל כל דבר במדינת ישראל, ועל האוטו זה סודי? ממה כל-כך סודי בבחור שיש לו אוטו ב-5,000 שקל או במי שיש לו מרצדס ב-800 אלף? הוא נוסע עם האוטו ברחוב, יש מספר אוטו, ואני רוצה לדעת על שם מי האוטו. כמו שאני עובר ליד הבית שלך, ואני יכול לדעת איפה אתה גר. אם מציעים לי אוטו למכירה, ואני יודע שאני יכול להתקשר למוכר כדי לשאול את המוכר באיזה מוסך הוא טיפל, והוא אומר לי צ'מפיון. אני מתקשר לצ'מפיון, משלם להם 20 שקל בכרטיס אשראי, והם שולחים לי פלט איזה טיפולים עשו באוטו.
קריאה:
זה אסור.
אורי דגמי:
זה אסור היום. עוד לפני שאני בא לקנות את האוטו, אני יכול להיכנס למחשב ולקבל מידע: מי הבעלים- -
היו"ר גלעד ארדן:
אתה מדבר על מה שעורך דין קמחי הציע, אבל אני מבין שיש התנגדות לעניין הזה.
רוני נויבאור:
- - -
היו"ר גלעד ארדן:
הוא לא רוצה לעשות מרשם חדש, הוא רוצה שהמרשם הקיים יהיה- - -
אורי דגמי:
בדיוק כמו הנדל"ן.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה רוצה להגיד שהמרשם הזה לא מחייב. אפשר להסתמך עליו?
רוני נויבאור:
הטאבו זה מרשם זכויות, זה נכון. יש מרשם עסקאות ומרשם המשכונות- -
היו"ר גלעד ארדן:
הטאבו מחייב? אפשר להסתמך עליו?
קריאה:
מרשם המשכונות לא מכסה לי.
רוני נויבאור:
יש מרשם על זכויות ומרשם על טאבו. הטאבו אומר שקרקע שייכת למישהו כלשהו. זה מקרקעין מוסדרים. יש תקנות שוק, שלא צריך לדבר עליהן. יש 250 עובדים שהתפקיד שלהם הוא לבדוק את האישורים הנוטריונים ואת כל האופרציות בגלל חשיבות המקרקעין במדינה. אני מבינה שאדוני מציע לערוך מרשם זכויות לכלי התחבורה. מרשם במשרד התחבורה הוא מרשם דקלרטיבי, ויכול להיות שמישהו יגיד שהבעלות של שמאי שם היא לא בעלות נכונה, ועדיין יהיה לו say. אנחנו ננהל מרשם זכויות, אבל זה הרבה אופרציה והרבה כסף. זה לא משהו קל, וזה מכביד גם על כל השוק כי זאת תהיה אופרציה.
אורי דגמי:
אנחנו מוכנים - -
רוני נויבאור:
- - - לגבי שעבודים, יש מרשמים. יש רשם המשכונות, ומה שלא רשום ברשם המשכונות לא תקף.
אורי דגמי:
אני מברך על העניין של הקילומטר. זה דבר מאוד חשוב. כמו שאדם חותם על הצהרת בריאות כשהוא מקבל את הרישיון, אז בשנה הראשונה לאחר שהוא מקבל את הטסט הוא יכתוב כמה קילומטרים. בטסט השני – אין להם בעיה שכשהם רצו להעביר תקנה של אגזוזים למשל וקיבלו 24 שקלים, לא הייתה בעיה. אז שיקבעו 4 שקלים בטסטים ויסתכלו על הקילומטרים.
היו"ר גלעד ארדן:
עורכת הדין נויבאור, אני מסכים עם הטענה שלך, רק תדעי שאם רוצים להתגבר על זה, אפשר. אני אזכיר לך איפה, היועץ שלי הזכיר לי. כאשר רציתם בחוק נתוני אשראי לאפשר לאנשים לקבל מידע לגבי צ'קים שניתנים להם עשיתם פרויקט B.O.T ונתתם לחברות פרטיות אפשרות בחוק לנהל את זה בעבורכם. אני לא יודע אם זה מידע מחייב שם או רק דקלרטיבי- -
רוני נויבאור:
המידע הוא לא לגבי זכויות על נכסים.
היו"ר גלעד ארדן:
יותר גרוע – זה מידע שלילי לגבי אדם. מבחינת הפרטיות זה יותר גרוע. פה אפשר היה להקים מאגר כזה- -
לאה ורון:
זה רישיון לחברות לעסוק באגירת המידע.
היו"ר גלעד ארדן:
מי משלם להם? לא B.O.T, בסדר.
קריאה:
בעלי העסקים.
היו"ר גלעד ארדן:
לא B.O.T. אבל נתתם אפשרות לטובת הגילוי הנאות, השקיפות וחיי המסחר שלא יהיו רמאויות, ושאדם לא ייתן אשראי למי שלא נוהג להחזיר אשראי. אותו עיקרון בדיוק היה יכול לחול אולי לא דרך הצעת החוק הזאת, אבל אם באמת היה רצון בעניין הזה גם במשרד התחבורה, אפשר היה לצאת למכרז, לעגן את זה בחקיקה ולקבוע שהמידע הוא דקלרטיבי ברמה שאם אני מחליט שבא לי לשלם 20 שקל כדי לברר את ההיסטוריה – נכון, יכולות להיות שם טעויות, אבל לפחות זה ידליק אצלי נורה אדומה, ואני אברר יותר לעומק את העניין הזה כמו שיכולות לחול טעויות בדירוג האשראי של אותו אדם, ואתם בגלל זה צמצמתם שם כל מיני דברים רק לאחרונה פה בוועדה.
לאה ורון:
להעניק רישיונות לחברות שיוקמו- -
היו"ר גלעד ארדן:
שאם אדם רוצה הוא יוכל לרכוש מהן את המידע על ההיסטוריה של הרכב.
רוני נויבאור:
ההצעה שונה משום שהטענה שבתשתית חוק נתוני האשראי הייתה טענה כללית שהבנקים מעבירים מידע על אנשים לגבי מוסר התשלומים שלהם, והציבור לא פתוח לשאלה הזאת, ולכן יש בעיה של מחסור באשראי במובן הזה שאם יש חברה שרוצה להיכנס לשוק ולתת אשראי למישהו היא לא יודעת אם מוסר התשלומים שלי הוא טוב או לא. בזה נבנים האנשים שמוסר התשלומים שלהם ירוד כי ההתייחסות היא חשדנית וקשה לעבור מבנק לבנק ולקבל אשראי. כל המטרה של חוק נתוני אשראי הייתה לאפשר לציבור לקבל יותר אשראי- -
היו"ר גלעד ארדן:
אני רואה מה את אומרת.
רוני נויבאור:
יש כאן שאלה של רישום זכויות. גם רשם החברות היום לא רושם משכונות כמו בטאבו. טאבו זה מושג ייחודי מאוד עם העלויות- -
היו"ר גלעד ארדן:
אנחנו לא מדברים על מודל הטאבו. תמחקי את מודל הטאבו.
רוני נויבאור:
אז אני מבינה שיש רצון שתהיה התאמה כמה שיותר גדולה בין מי שכתוב למי שהוא הבעלים.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא מי שכתוב. אני מציע לבדוק את הנתון שאמר מר דגמי, אני יודע שהוא מצוי בתחום. אם מדובר על 600-500 אלף עסקאות בשנה זה שוק ענק, זה שוק מורכב, זה שוק שיש בו רכבים שהם לא יד ראשונה, אלא יד שנייה ויד שלישית, וגם המוכר הנוכחי לא תמיד יודע מה הדברים שהרכב הזה עבר בעבר. לכן זה לא דבר כל כך רע שהרוכש הממוצע יוכל לראות את ההיסטוריה של הרכב הזה אם הוא חושב שזה נחוץ לו.
רוני נויבאור:
בטאבו עדיין לא נרשמים. לדוגמה, הטאבו הוא מרשם זכויות לגבי הזכויות המשפטיות באותו נכס. בטאבו רשומות המשכנתאות שזה זכויות משפטיות, אבל לא רשומות התקנות: לא כתוב על הרטיבות בתקרה, לא כתוב המצב התכנוני של הדירה – הרבה דברים לא כתובים גם בטאבו.
היו"ר גלעד ארדן:
כל מה שרלוונטי למוצר המדובר.
רוני נויבאור:
הרצון האידיאלי להגיע למקסימום שקיפות הוא רצון טוב ונכון, אבל צריך להבין את המגבלות. לכן במשרד המשפטים אנחנו סבורים שיש מקום לפתוח ולהרחיב את כמות המידע, וצריך לחשוב איך עושים את זה בצורה נכונה. ללכת ממודל אחד למודל קיצוני אחר זה נראה לי בעייתי.
היו"ר גלעד ארדן:
עוזי, אני לא הייתי כשדיברת, אתה נתת התייחסות להצעה שלי שיירשם ברישיון הקילומטרז' או רכב שעבר אובדן להלכה?
עוזי יצחקי:
בסוף לא אמרתי את זה, אני אוסיף. אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך שלוקח הרבה מדי זמן של חיבור מכוני הרישוי באופן מכוון למחשב המשרד- -
היו"ר גלעד ארדן:
אמרת את זה גם בדיון הקודם שהיה בעניין הזה.
עוזי יצחקי:
אני אמרתי. זה נמרח מסיבות כאלה ואחרות, אבל אני מתחייב שנקדם את זה בחודשים הקרובים. במקביל אנחנו מבצעים בדיקה, גם על פי דרישה של מכוני הרישוי, לעניין התעריפים. בין השאר הבדיקה הזאת גם תכלול את עניין הרישום של הקילומטרז' כי לדעתנו, העניין הזה חשוב. לצערי הרב, בשנים האחרונות היו הרבה זיופים, גם בית המשפט נדרש לזה מספר פעמים לאחרונה בהחלטות, ואנחנו ניתן את המידע הזה.
ניר ימין:
בטסט של הרכב אפשר לדעת אם מישהו זייף את הקילומטרז' או לא?
עוזי יצחקי:
לא.
ניר ימין:
אז מה תיתן העובדה שהנתון הזה יהיה רשום?
עוזי יצחקי:
העובדה שזה שנה אחרי שנה. אתה תראה שבשנה מסוימת יש 200, ובשנה אחרי זה אתה תראה 100.
היו"ר גלעד ארדן:
ברור שעם רכב שכבר זויף לפני כניסת החוק לתוקף זה לא יעזור, אבל ההצעה היא שכל שנה כשאזרח מגיע לעשות את הטסט בטופס של הטסט יהיה כתוב לאיזה קילומטרז' הגיע אותו רכב לטסט. כך כשאתה תמכור את הרכב אתה תחשוש לזייף את הקילומטרז' כי בטופס יראו שיש פער.
קריאה:
זה יהיה באיחור של שנה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה יהיה באיחור של שנה?
אילן מלמד:
כשאתה מקבל אישור - - - אתה יכול לקבל אישור לקילומטרז'?
קריאות:
- - -
אורי דגמי:
צריך לרשום אותו כל שנה, הוא לא יימחק. אם השנה יש 40 אלף, בשנה הבאה אני בא עם 80 אלף, ויירשם שבשנה שעברה היה 40, והשנה 80. כי מה שיעשו הסוחרים שאנחנו מדברים עליהם זה שהם ייקחו אוטו עם 80 אלף קילומטר, יעברו איתו טסט ברישיון, אבל בשנה שעברה הוא עבר את הטסט בכלל עם 200. זה לא יימחק. ברישיון תהיה טבלה שבה יהיה רשום כל שנה מה הקילומטרז'.
היו"ר גלעד ארדן:
לא, אל תגזים, אתה רוצה שהרישיון יהיה מגילה?
קריאות:
- - -
היו"ר גלעד ארדן:
אני רציתי שזה יהיה ברישיון- -
עוזי יצחקי:
אבל את מקבל ממשרד התחבורה רישיון, ואז הולך לעשות טסט. אתה מבין את ההבדל? כשהוא יהיה מקושר אליי באופן מכוון זה יהיה במאגר שלי.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל המאגר שלך עדיין מצריך את הקונה להגיע למאגר שלך. אני רוצה שהשקיפות תהיה כבר בשולחן העסקה. הרי אם בעוד חצי שנה אחרי תקופת ההיערכות אתה משנה את מבנה הטופס של הטסט הידני ומשאיר בו רובריקה שכשאתה מגיע לטסט השנתי מכון הרישוי מטביע בה את הקילומטרז' שהרכב הגיע אתו לטסט.
זאב פרידמן:
אז הוא יזייף את הקילומטרז' יומיים לפני הטסט- - -
קריאות:
- - -
זאב פרידמן:
אם מופיע ברישיון רק תאריך - - - זה חייב להיות במאגר כדי שיופיעו 5 השנים האחרונות.
היו"ר גלעד ארדן:
הכוונה היא לא להפוך את הטופס של הטסט למגילה, ועדיין זה נותן את רוב הפתרון. כי אם הגעת עכשיו לטסט ורשמו לך 110 אלף קילומטרים בטופס, מה התרחיש שאתה מתאר?
זאב פרידמן:
שאתמול זה היה 350.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל במשרד הרישוי יש גם הנתון של שנה שעברה.
זאב פרידמן:
אז זה מה שאני אומר. מכיוון שזה חייב להימצא נגיש ללקוח זה יכול להיות במאגר- -
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר, אני רק לא חושב שעל הטופס עצמו צריך לנהל טבלה משנה לשנה.
זאב פרידמן:
על זה אני לא מתווכח.
קריאה:
רק בשנה האחרונה- - -
רונן לוי:
אם נעשה מאגר מידע שיפתור את זה- -
עוזי יצחקי:
לא עושה שום דבר. תפסיקו לבנות לי מאגרים.
רונן לוי:
בן אדם יוכל להיכנס למאגר- - -
עוזי יצחקי:
- - -
זאב פרידמן:
אני רוצה להחזיר את הדיון למקום שאדוני סיים אותו. בדיון ראינו שיש הרבה מאוד סוחרים שלא נראים כמו סוחרים, הרבה מאוד עסקאות שנעשות בעצם עם סוחרים. ההצעה של אדוני, כפי שאדוני אמר בדיון וסבורה גם המועצה, שצריך להוסיף סעיף פוזיטיבי שמחייב גילוי ברמה הראויה בהתאמה בהבדל בין סוחר לבין בן אדם פרטי. אבל בהחלט צריך לקבוע נוסף לדין הכללי כיוון שעושים קונקרטיזציה של הדין שיש חובה לכל אדם למסור את המידע שיש בידו או את המידע שיכול להימצא בידו ללא מאמץ.
היו"ר גלעד ארדן:
זה מה שהצעתי.
זאב פרידמן:
נכון. אני אזכיר שבדיון הקודם סיפרתי על מסע הייסורים שצריך לעשות בן אדם שעובר לרכב מיד שנייה. הוא צריך לרוץ לרשם המשכונות, למשרד התחבורה, לחפש בחברה אצל מי היה הרכב קודם. לא יעלה על הדעת שאם אדם יודע שהרכב שלו מעוקל הוא יספר שהרכב שלו מעוקל. אם בן אדם יודע שהרכב שלו כבר הושבת פעמיים או שהרחיבו לו שני חלקים ובנו לו אוטו חדש מדגם שלא קיים במדינת ישראל - -
ניר ימין:
גם אם זה לא עוסק, למה זה לא נכנס בחוק החוזים בטעות והטעיה?
זאב פרידמן:
אני מסכים, אבל אני רק אומר שמכיוון שאנחנו עושים קונקרטיזציה לעניין ויבוא בן אדם ויגיד שחובות הגילוי שלו הן פוסט מורטום, כלומר הקונה קיבל את הסעד, ולכן הוא לא חייב לגלות לו שום דבר; לו יש סד מה יקרה כשיתברר לך בדיעבד. כדי שזה לא יקרה אנחנו חושבים שכדאי להטיל את החובה ולומר במפורש שאדם שיודע מידע חייב לגלות אותו. כמובן, יש מקום להבדיל בין מידע שסוחר חייב לעשות - -
היו"ר גלעד ארדן:
הקונקרטיזציה שלך לא מוסיפה דבר מבחינה משפטית ולו דבר למי שידע והטעה. אם היית מציע את מה שאני אמרתי, ומשרד המשפטים לא מקבל את זה, שלדעתי, גם אזרח רגיל שמוכר רכב צריך להיות לו המידע, ולכן צריך להיות דף שמתייחס לדברים המסוימים שבידיעתו או אם הוא כותב שלא בידיעתו.
זאב פרידמן:
אני אשמח אם זה מה שיקרה.
היו"ר גלעד ארדן:
זאת הקונקרטיזציה שלדעתי, אפשר היה לעשות. משרד המשפטים מתנגד לזה כרגע.
כדי שהיום נספיק לגמור את הקריאה הראשונה אני קודם כול לגמור את ההקראה, ואחר כך נשמע הערות במידה שנספיק.
דנה נויפלד:
עוד הערה לפני ההקראה. ממה ששמענו פה נראה לי שהבעיה היא במישור אחר. הבעיה היא שכאשר אני מוכרת את הרכב שלי אני בוודאי יכולה לאפשר לך לעיין במסמכים ולתת לך את תוכן המסמכים שקשור ברכב שלי. הבעיה נעוצה, למיטב הבנתי, אם יש בעלים קודמים, והמידע כבר לא שלי כי הרכב לא בידיי. לכן החוליה החלשה בעיניי היא ליצור את הלינקג' למידע שהיה קיים בידיים של הבעלים הקודמים כי בעצם התחלנו להסתבך עם ביטול בדיעבד, עם ביטול לפני, עם מסירת פרטים ועם חוק כללי. זה השלב שאנחנו צריכים להתגבר עליו – שהעברת המידע תיעשה גם אם אני לא הבעלים של המידע.
היו"ר גלעד ארדן:
לא הבנתי.
דנה נויפלד:
בשרשרת מכירת הרכב אתה מכרת רכב לניר וניר מכר אותו לי. אני יכולה לקבל את המידע מניר כי הוא הבעלים של הרכב, וניר יכול לתת את המידע על התקופה שבה הוא החזיק את הרכב. מה קורה בתקופה שאדוני החזיק את הרכב? הוא לא יכול למסור את המידע כי זה לא המידע שלו. אדוני רוצה ליצור מצב שבו אני יכולה לקבל את המידע לגבי כלל הבעלים שהיו מקנייתו ועד היום.
היו"ר גלעד ארדן:
לא. אני רוצה ליצור שני מצבים: מצב אחד שבו כל מידע שקיים לגבי הרכב הוא נגיש. אם הוא לא נגיש כי המוסך שטיפל לא ניהל רישום על מה שהוא עשה, אז הוא לא נגיש, אי-אפשר לברוא יש מאין. ככל שהמידע נגיש הזכות שלך לראות את המידע הזה היא זהה לזכות של הבעלים ההיסטוריים. זאת ההצעה המקורית שלי. לעניין הזה אין סיבה להבחין בין מי שרכש מאדם פרטי לבין מי שרכש ממתווך.
דנה נויפלד:
כן. על זה אין ויכוח.
היו"ר גלעד ארדן:
הבנתי שאתם מסכימים.
גם לגבי הצעתו של חבר הכנסת כהן, כאשר אני מבין את היתרון או את החובה המוגברת שאפשר להטיל על הסוחר לדעת את הנתונים האלה, שדרש חבר הכנסת כהן, ולדווח עליהם לקונה אני מבין שכיוון שהבעלים הוא לא בהכרח הבעלים הראשון של הרכב יש לו חולשה בידיעה- -
דנה נויפלד:
אז לא פתרנו את הבעיה.
היו"ר גלעד ארדן:
לא פתרת את הבעיה, אבל צמצמת אותה כי אם תחייבי אותו בכל זאת להתייחס למידע שיש ברשותו ובידיעתו, כמו שהציע עורך הדין פרידמן, עדיין תצמצמי לפחות את אותו מידע כי בכל זאת האנשים שמכרו היו היד הראשונה של הרכב הזה, לא כולם הם יד שנייה ויד שלישית. דרך אגב, לפעמים אני כקונה של יד שנייה יודע שביד הראשונה הוא עבר שיקום לאחר תאונה, ועכשיו כשאני מוכר את זה הלאה אני מעדיף להגיד שלא ידעתי או להסתיר. לכן כדאי לבקש מסמך שהוא בין המוכר לקונה. ממילא רוב העסקאות נעשות עם מסמך, אז באותו מסמך לדרוש התייחסות לעניין כמה פרטים. אני מציע שתחשבו על זה לקראת הישיבה הבאה.
רוני נויבאור:
הניסיון הוא לומר שבהיבט לאפשר את המידע למי שהוא בעלי הרכב במועד. כרגע אם אני בעלי הרכב אני רוצה לדעת אם המידע היה בידיהם של בעלי הרכב הקודמים - -
היו"ר גלעד ארדן:
זה החוק שלי.
רוני נויבאור:
על זה אנחנו מסכימים. אנחנו חושבים שאין בעיה שזה ייקבע, ובלבד שכשייקבעו פרטי המידע שיועברו אנחנו רוצים ששר המשפטים יהיה מעורב בהסדר של הסדרת התקנות מאחר שיש לנו חשש שעלולים לעבור פרטים שלא אמורים לעבור מאחר שיש לנו פה חשש של חופש הגנת הפרטיות. ככל שזה נוגע לרכב ולתיקונים שלו אולי זה פחות, אבל שהמוסך לא יעביר פרטים שהוא לא היה אמור להעביר. בעניין הזה אין ויכוח.
היו"ר גלעד ארדן:
מה למשל?
רוני נויבאור:
לדוגמה, המוסך מחזיק פרטים נוספים על אותו אדם, לדוגמה על מקום המגורים שלו- -
קריאה:
על מספר חשבון הבנק.
רוני נויבאור:
נכון. אנחנו רוצים שהפרטים שיועברו הם פרטים שנוגעים אך ורק לרכב ולתיקונים שלו.
דנה נויפלד:
אני רוצה לחדד עוד נקודה אחת. הקושי בהצעת החוק של חבר הכנסת כהן, שזה מה שניסתה חברתי לומר קודם- -
היו"ר גלעד ארדן:
כל מה שצריך זה להוסיף הגדרה מהו המידע. תכינו לישיבה הבאה הגדרה מהו המידע שהוא זכאי לקבל ונאשר את זה.
רוני נויבאור:
אבל לעומת סעיפים אחרים - - - הם פחות רלוונטיים. אבל זה בהקראה.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל בשביל זה לא צריך לערב אחר-כך את משרד המשפטים. תביאו לישיבה הבאה הגדרה למידע שהוא זכאי לקבל, שזה לא הדיווח בחשבון הבנק או בוויזה של התשלום על הטיפולים, אלא רק הפרטים שעוסקים במהות הטיפולים שבוצעו ברכב.
זמיר בקל:
זה קיים. רק ההיסטוריה בלבד בלי שמות או פרטים.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אנחנו צריכים לוודא שלא יהיו חריגות מזה. נמשיך בהקראה כי אחרת לא נוכל להצביע היום אם לא תהיה הקראה של החוק.
ניר ימין:
הקראה:
"רכב משומש" – רכב מנועי שנתקיים בו אחד מאלה:
(1) נעשה בו שימוש חודש אחד לפחות לאחר רישומו לפי פקודת התעבורה;
(2) הוא מוצע למכירה אחרי שנמכר לפני כן לפחות פעם אחת;
(3) הוא הופעל בנסיעה לפחות 1,000 ק"מ;
"השר" – שר התחבורה והבטיחות בדרכים.
ראיתי שגם בדיון הקודם היו הערות האם זה יהיה שר התמ"ת או שר התחבורה.
עוזי יצחקי:
אנחנו סבורים שזה צריך להיות שר התמ"ת. אני לא מתנקה מאחריות, אבל כל העניינים פה הם ענייני קנייה ומכירה, ולמשרד התחבורה אין סמכויות כאלה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה תפקיד השר כאן?
דנה נויפלד:
זאת ההצעה של אדוני.
היו"ר גלעד ארדן:
אני יודע. אני כתבתי שהוא רשאי להתקין תקנות כי ככה נהוג לעשות בכל חוק. אני שואל אם הממשלה מבינה אם יש בכלל צורך להתקין תקנות. אני רואה שמשרד התחבורה מאוד רוצה אחריות על הנושא, אבל- -
דנה נויפלד:
נהוג שבכל חוק יהיה מי השר הממונה ונהוג להקנות לו סמכות לתקן תקנות ביצוע במקרה שיש צורך לבצע את החוק, והחוק לא משלים את כל ההסדרים.
רוני נויבאור:
תודה על האמת, גם אם לא תכתוב את ההוראה הזאת יהיה שר ממונה כי זה השר שזה בתחום סמכותו, ואז תהיה השאלה איזה שר זה יהיה, וממילא הוא מחויב.
היו"ר גלעד ארדן:
אז מי זה יהיה? בתחומי מסחר אחרים כשמדובר על הסדרה ספציפית- -
רוני נויבאור:
שר התקשורת מסדיר עניינים של הגנת הצרכן גם בתחום סמכותו, אבל מצד שני יכול להיות שגם שר התמ"ת. בעניין הזה המשרדים צריכים לבוא ולומר את דעתם.
יצחק קמחי:
היינו בסיפור הזה בשבוע שעבר בדיון הזה עם התמרוקים, ושם הוסכם שמי שעוסק בתחום, ויש לו המומחיות בעניין זה משרד הבריאות. אף על פי שרצו שזה יהיה דווקא בחוק הגנת הצרכן היה ברור שזה לא המקום, עם כל הכבוד.
היו"ר גלעד ארדן:
לצורך ההקראה נשאיר את זה "תחבורה". אם אתם רוצים לטעון בהרחבה בקריאה הבאה לעניין החלפת השר הממונה אני פתוח לשמוע את הדעות.
שאלה נוספת בעניין הצעת החוק שלי דגן: "מוצע למכירה אחרי שנמכר לפני כן לפחות פעם אחת".
ניר ימין:
צריך להיות כתוב: "ממי שרשום כבעלים של הרכב". מי שאינו הבעלים של הרכב אינו יכול למכור.
היו"ר גלעד ארדן:
השאלה היא האם זה ברור שכאשר היבואן מכר אותו לקונה הראשון- -
רוני נויבאור:
במכירה הראשונה.
היו"ר גלעד ארדן:
זאת אומרת, זה לא חל על זה. גם אם הוא מכר את זה לחברת ליסינג זה כבר נחשב מכירה לצורך העניין?
קריאות:
כן.
יצחק קמחי:
זאת מכירה, והיא רלוונטית במקרה שהיו לרכב תיקונים או תקלות טרם המכירה שלו כרכב חדש. מר אנוך ואנשי משרד התחבורה ואנחנו כבר דיברנו על הנושא הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
על מה?
יצחק קמחי:
לא פעם גם רכבים חדשים מגיעים עם תקלות, פגיעות ונזקים. לכן המידע הזה רלוונטי מהמכירה הראשונה. מהקונה הראשון.
יקי אנוך:
זה הרעיון בחוק, שהמידע שייך לאוטו וחל עליו על הכול.
היו"ר גלעד ארדן:
יש פה החרגה.
יקי אנוך:
ברכב חדש יש תקנות שמחייבות את היבואן למסור מידע לרוכש, וברכב משומש, אין.
דנה נויפלד:
אתה ביקשת 3 תנאים להגדרת רכב משומש- -
היו"ר גלעד ארדן:
חלופיים.
דנה נויפלד:
מה משמעות החודש לאחר הרישום לפי פקודת התעבורה, ולמה דווקא 1,000 ק"מ? מה ביקש אדוני כאן?
היו"ר גלעד ארדן:
את שואלת בעצם, למה לא מספיק סעיף 2?
דנה נויפלד:
כן.
היו"ר גלעד ארדן:
זאת שאלה טובה.
קריאה:
אם הוא - - - הוא גם משומש.
היו"ר גלעד ארדן:
האמת שאפשר למחוק את סעיפים קטנים 1 ו-3. אפשר להסתפק בסעיף קטן 2.
דנה נויפלד:
אולי משרד התחבורה יכול לענות על זה. מבחינתכם יש משמעות לזה?
שרית זוכוביצקי:
אין לזה משמעות.
היו"ר גלעד ארדן:
אם כך נשאיר את סעיף קטן 2. ההגדרה לרכב מנועי תהיה "רכב משומש – רכב מנועי שמוצע למכירה לאחר שנמכר לפחות פעם אחת".
ניר ימין:
ממי שרשום כבעלים של הרכב.
לי דגן:
למה צריך "מנועי"? למה לא "נגרר"?
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מכיר את תעשיית מכירת הנגררים המשומשים.
לי דגן:
גם אני לא מכירה אותה. רכב זה רכב. למה לא להכניס את זה?
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא יודע מה כוללת ההגדרה לרכב.
שרית זוכוביצקי:
ההגדרה ל"רכב" מאוד רחבה וכוללת. - - - מכני בכל צורה שהיא. כשמשתמשים במילה "מנועי" זה לא כולל - - -.
היו"ר גלעד ארדן:
אני עדיין לא רוצה לשנות את זה.
שרית זוכוביצקי:
לנו זה לא משנה. למה זה רלוונטי בעסקה אם זה מנועי או לא מנועי?
לי דגן:
לדעתי, המילה "מנועי" מיותרת, והיא מצמצמת את ההגדרה.
ניר ימין:
הנגררים נרשמים?
לי דגן:
כן, הם נרשמים, אבל הם לא רכב מנועי. אפשר להוריד את המילה "מנועי".
היו"ר גלעד ארדן:
נוריד את המילה "מנועי", ואם מישהו ירצה לטעון אחר-כך שצריך להוסיף אותה, נשמע אותו.
רונן לוי:
מאחר שהצענו לרשום את עובדת היות הרכב "אבדן להלכה" גם ברישיון לא קיבלנו תשובה אם המשרד מסכים או לא.
היו"ר גלעד ארדן:
גם על הקילומטרז' עוד לא שאלתם בצורה ברורה.
רונן לוי:
אנחנו רוצים קודם כול להכניס בהגדרות מה זה רכב אובדן להלכה.
עוזי יצחקי:
למה זה רלוונטי פה?
רונן לוי:
אם אחר כך נדבר על הרישיון חייבת להיות הגדרה.
היו"ר גלעד ארדן:
עוזי, אני ביקשתי את התייחסותכם. אתה אמרת שעקרונית תוך כמה חודשים אתם תאפשרו נגישות – אני לא הבנתי בעצם מה אמרת. אמרת שיהיה חיבור בין מכוני הטסטים לבין- -
עוזי יצחקי:
אמרתי שנאפשר לציבור להיכנס לאתר שלנו ולאתר gov.il של הממשלה כדי לקבל מידע על טכני על אודות רכב. נוסף לכך אנחנו פועלים לחבר את מכוני הרישוי באופן מכוון למשרד התחבורה, ובמקביל אנחנו בודקים את העלויות של מחיר הטסט כיום, ואם יעודכן המחיר או לא גם נדרוש להכניס את רישום הקילומטרז'.
היו"ר גלעד ארדן:
איך משרד התחבורה יודע שאני עברתי טסט?
עוזי יצחקי:
זה מוזן אלינו. פעם ביום בשעות הלילה כל מכוני הרישוי מעדכנים את מחשב משרד התחבורה- -
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא נקרא חיבור- -
עוזי יצחקי:
אנחנו רוצים לעשות את זה און ליין. מה שקורה היום נקרא בץ' – פעם ביום במשך הלילה מעבירים את כל הטסטים שעברו במהלך היום בקישור מכוון.
היו"ר גלעד ארדן:
לי זה לא משנה אם זה און ליין או בלילה.
עוזי יצחקי:
זה חשוב מאוד כי כשמגיעים היום לעשות טסט, ויש בעיה ברכב אז בעייתי לעלות על זה. אם יש חיבור מכוון אנחנו גם יכולים לחסום תוך כדי.
היו"ר גלעד ארדן:
לצורך רישום הקילומטרז' זה פחות רלוונטי. האם היום אין מניעה טכנית לדרוש ממכוני הרישוי להקליד בנתונים שהם מזינים על הטסטים שעברו באותו יום גם את הקילומטרז' שכל רכב הגיע אתו. מה המניעה לדרוש את זה?
עוזי יצחקי:
כבר נאמר כאן שזאת תוספת עבודה, וצריך להיות הוגנים איתם ולאפשר להם לגבות על כך סכום נוסף. זאת עוד עבודה. אבי יוכל להסביר את זה.
אבי גלנצר:
היום אנחנו מסוגלים להעביר מידע לאגף המידע של משרד התחבורה בדרך-כלל פעם ביום לאחר שעות העבודה. יש שדות מסוימים שאנחנו מסוגלים להעביר אליהם את המידע שצברנו.
היו"ר גלעד ארדן:
אז אני מציע להוסיף לשדה עוד רובריקה.
אבי גלנצר:
צריך להוסיף שדות- -
היו"ר גלעד ארדן:
שדה.
אבי גלנצר:
אבל יש כבר שדות שצריך להוסיף כי יש עוד דברים שצריכים להעביר.
היו"ר גלעד ארדן:
מה?
אבי גלנצר:
עוד דברים שיש בקנה שסיכמנו שצריך להוסיף אותם.
היו"ר גלעד ארדן:
מה? עם מי סיכמתם?
אבי גלנצר:
עם משרד התחבורה. לדוגמה היום אנחנו מתחילים לבצע מטלות שעד היום עשה אגף הרישוי כמו שינויי מבנה, שינויים בהורדת וו גרירה או הוספתו. אלה דברים שדורשים מאתנו שדות- -
קריאה:
החלפת מנוע.
אבי גלנצר:
החלפת מנוע אנחנו עושים כבר היום, זה מופיע בשדה.
לכן יש שינויים שנעשה בקרוב, וזה לרווחת הציבור, זה באמת לא עניין של רווח כספי. בסופו של דבר זה הוספת שדות, אנחנו נעשה את זה- -
היו"ר גלעד ארדן:
חוץ מהורדת ווי גרירה או הוספה שלהם, איזה עוד שדות?
אבי גלנצר:
יש שם החלפות מנועים מפירוק מקומי. עד היום עשינו החלפת מנועים מייבוא- -
לאה ורון:
זה נעשה כבר מזמן, לא?
אבי גלנצר:
לא. פירוק מקומי זה דבר חדש שנעשה לאחרונה. כל השדות האלה- -
היו"ר גלעד ארדן:
לא שמעתי "שדות". חוץ מהחלפת וו גרירה לא שמעתי שום שדות.
אבי גלנצר:
יש 13.
היו"ר גלעד ארדן:
חדשים, לעומת מה שעשיתם עד היום?
אבי גלנצר:
כן. לעומת מה שעשינו עד היום. אלה שינויי מבנה קטנים- -
היו"ר גלעד ארדן:
אז אני מניח שהטסט צפוי להתייקר בקרוב בלי קשר לקילומטרז'.
אבי גלנצר:
הטסט יתייקר רק לאותה פעולה שאותו בעל רכב יצטרך לעשות.
היו"ר גלעד ארדן:
זאת אומרת, כמו שהבנק היה גובה עמלת שורה, על כל שורת הקלדה אתה רוצה עוד כסף.
אבי גלנצר:
בוודאי.
היו"ר גלעד ארדן:
"ודאי".
אבי גלנצר:
אמרתי כן, בוודאי.
היו"ר גלעד ארדן:
אין ספק שמשרד הרישוי דואג לצרכן.
אבל השדות האלה לא רלוונטיים לכל אחד.
אבי גלנצר:
לא לכל אחד, רק למי שביצע את פעולת השינוי ברכב שלו.
היו"ר גלעד ארדן:
מי קובע את תעריף שגובים מכוני הרישוי?
עוזי יצחקי:
יש גורם במשרד התחבורה, המפקח על המחירים של משרד התחבורה. הנציגה שלו נמצאת פה.
ברוניסלבה חירמן:
אני מייצגת את אגף התכנון הכלכלי של משרד התחבורה. הצרכן לא ישלם עמלה של 89 שקלים שהוא שילם בעבר בעמדה מספר 1 כשהוא רשם את אותן הפעולות שיעברו למכוני הרישוי, והעלות של אותה בדיקה תהיה 30-20 שקל.
קריאה:
זאת אומרת, זה תמיד עלה כסף, וזה יעלה פחות.
ברוניסלבה חירמן:
זה יעלה פחות.
עוזי יצחקי:
לא. היא מתכוונת שעל פעולות שנעביר ממשרדי הרישוי שחלק העברנו, הצרכן ישלם פחות. אבל תסבירי על הבדיקה שאנחנו מתכוונים לעשות- -
היו"ר גלעד ארדן:
ואם אני אדרוש שמכון רישוי יקליד גם את הקילומטרז' שכל רכב מגיע איתו לטסט, זה מבחינתכם מצדיק העלאה בתעריף של הטסט?
עוזי יצחקי:
אנחנו בודקים את זה.
ברוניסלבה חירמן:
צריך לבדוק מה המשמעות במכוני הרישוי.
היו"ר גלעד ארדן:
המשמעות היא להקליד עוד מספר. המשמעות היא עוד 3 שניות עבודה.
ברוניסלבה חירמן:
הם יגידו אם זה רק 3 שניות של עבודה או זה כרוך בבדיקה- -
היו"ר גלעד ארדן:
הם אינטרסנטים, בטח שהם יגידו שזה כרוך בדברים אחרים. בגלל זה את אגף לתכנון כלכלי. קחי מומחה שיגיד לך כמה לוקח להקליד מספר בעל 5 ספרות כפול מספר הרכבים, ונראה אם באמת זה מצריך לשם כך לייקר לכל הציבור את המחיר.
ברוניסלבה חירמן:
תוקף הסבירות של הנתון שאני אגיד.
לעניין הקילומטרז' יכול להיות מצב שכל כלי הרכב במדינה יעשו 10,000 קילומטר בשנה ולא 20 אלף או 30 אלף. עדיין תהיה סבירות- -
היו"ר גלעד ארדן:
לא הבנתי.
ברוניסלבה חירמן:
כמו שהוא אמר שהיום מקטינים את הקילומטרז' ב-150 אלף, אז כל שנה יהיה לך רצף, והקילומטרז' יהיה יותר נמוך.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם מתעלמים מדבר אחד: אם נרשם שהגעתי לטסט האחרון עם 150 אלף קילומטר אז בשנה הבאה במקום 180 אני אולי אוכל לזייף ל-160, אבל אני לא אוכל להחזיר אותו ל-50, לדוגמה.
ברוניסלבה חירמן:
אבל בשנה הראשונה יש לך בעיה.
היו"ר גלעד ארדן:
נכון, זה לא נותן פתרון טוטלי לכל רמאות, אבל זה מצמצם באופן ניכר את היכולת לזייף את הקילומטרז'.
קריאה:
ההצעה שלנו פותרת את - - - המהותיים של זה. אם זה לא יהיה ברישיון, אבל תהיה חובת גילוי, זה פותר גם את העניין של הקילומטרז'.
היו"ר גלעד ארדן:
עוזי, ביקשתי עוד התייחסות לגבי הרצון לחייב את משרד התחבורה להכניס בנתונים של הרכב אם אחד הבעלים הקודמים היה חברת ליסינג או שזה רכב שעבר אבדן להלכה. הרי אם הוא עבר "טוטל-לוסט" מוחלט זה מופיע ברישיון הרכב. הבעיה היא לגבי רכב שעבר אבדן להלכה.
עוזי יצחקי:
על זה אני לא דורש להתחייב, זה דורש מאתנו עדכון ומאגר ודברים שנהיה חשופים להם בצורה כזאת או אחרת. אני לא יכול להתחייב לדברים האלה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני יכול לקבוע בחוק שחברת ביטוח חייבת להעביר אליכם את הפרטים של כל רכב שעבר אבדן להלכה. אתה תגיד לי שזה נכון, אבל זה לא מכסה את כל מי שלא היה לו ביטוח, אבל שיקם את הרכב- -
קריאה:
סעיף 309.
היו"ר גלעד ארדן:
- - אבל אתה עדיין מצמצם את כל אלה שחברות הביטוח הורידו מהכביש, שיקמו והחזירו. השאלה היא למה לא.
עוזי יצחקי:
בעניין הזה אני לא רוצה להציג עמדה נחרצת.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מבקש לקבל תשובה בדיון הבא.
עוזי יצחקי:
בסדר גמור.
היו"ר גלעד ארדן:
לגבי חברת ליסינג זה לא מופיע היום, נכון?
עוזי יצחקי:
מ-1 בינואר זה יופיע.
היו"ר גלעד ארדן:
מ-1 בינואר יופיע אם הרכב הזה היה בעבר בבעלות של השכרה. תסביר מה יופיע.
עוזי יצחקי:
המקורות של הרכב יופיעו – אם זאת חברת החכר או השכרה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה רק לגבי הבעלים האחרון. זאת אומרת אם הבעלים הראשון היה ליסינג - -
שרית זוכוביצקי:
לא, זה ירוץ ברישיון.
עוזי יצחקי:
בהחלט.
דבר נוסף הוא שזה גם יגיד איזה ליסינג זה היה: אם זה היה של חבר כנסת שנסע מהבית שלו לכנסת, שזה כמה קילומטרים כל יום או שזה היה אצל צה"ל במלחמת לבנון השנייה וגמרו את הצורה לרכב הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אתה אומר שזה מ-1 בינואר.
עוזי יצחקי:
אבל יהיה רשום "ליסינג". אני רציתי גם שיהיה רשום באיזה שימוש של ליסינג זה היה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה קרה לרצון?
עוזי יצחקי:
זה לא מתאפשר טכנית.
אבי גלנצר:
כולנו שכחנו מאחד המאגרים הטובים שבעל הרכב יקבל – חברות הביטוח. בחברות הביטוח יש מאגר עצום של תאונות דרכים. הרי כשמבטחים היום רכב הם בודקים ורואים בדיוק אם הרכב הזה עבר תאונה- -
אורי דגמי:
כשהם באים לשלם לך.
אבי גלנצר:
נכון. הם אומרים מתי הייתה לרכב תאונת דרכים ואיזה נזק יש לו. אצלם הכול רשום במאגרים שמדינה נתנה להם אישור לאסוף.
היו"ר גלעד ארדן:
אז מה אתה מציע?
אבי גלנצר:
כמו שבמוסך אפשר לבדוק, צריך לחייב גם את חברות הביטוח למסור פרטים.
היו"ר גלעד ארדן:
מי אומר שהיום זה לא חל פה, זאת אומרת שכשהוא הולך לחברת ביטוח הוא לא זכאי?
אורי דגמי:
לא חייבים לו. איך אני יכול להודיע לכל חברות הביטוח אם אני קונה את האוטו?
היו"ר גלעד ארדן:
כתוב: "זכאי למידע", לא כתוב ממי.
קריאה:
לא נותנים לך, יש להם מאגר מרכזי ביניהם.
שמואל מלכיס:
אני לא יודע איך קמה האגדה הזאת שלחברות הביטוח יש מאגר. המאגר היחיד שיש לחברות ביטוח הוא בביטוח רכב חובה. כבר ראיתי בנייר העמדה שהגישו כאן כל ארגוני הרכב למיניהם שמשתפים פעולה ביניהם. בכל אופן יש פה טעות בסיסית. אז מה כותבים שם, שהמאגר הוא מכוח פקודת ביטוח רכב מנועי? לפחות היועץ המשפטי שלהם היה מסביר להם שפקודת ביטוח רכב מנועי מתייחסת - - -
היו"ר גלעד ארדן:
אתם מתנגדים, בקיצור- -
שמואל מלכיס:
אנחנו לא מתנגדים, אין לנו.
קריאות:
- - -
שמואל מלכיס:
חברת ביטוח, על-פי הוראות הפיקוח בביטוח רכב רכוש, חייבת לצייד כל מבוטח שסיים את תקופת הביטוח באישור אם היו לו תביעות בשלוש השנים האחרונות שבהן הוא היה מבוטח בחברת הביטוח, ובתנאי שהוא באמת היה מבוטח במשך 3 שנים בחברת הביטוח.
היו"ר גלעד ארדן:
אז מה אתה רוצה לומר בזה?
שמואל מלכיס:
זאת האינפורמציה היחידה שיש לחברת ביטוח. אם האדם היה מבוטח בחברת הביטוח במשך שנה והגיש תביעה, יש במחלקת התביעות של חברת הביטוח אינפורמציה על אותה תביעה.
היו"ר גלעד ארדן:
הבנתי. זאת אומרת, אם בן אדם עשה ביטוח בחברה אחרת בשנה הבאה, לחברה האחרת אין שום נגישות למאגר שממנו היא למדה שבתקופת הביטוח הקודם הייתה תאונה מסוג מסוים שנרשמה בה ירידת ערך.
קריאות:
זה לא נכון.
היו"ר גלעד ארדן:
התשובה היא שאין לה?
שמואל מלכיס:
אין לה.
לי דגן:
באמת המאגר שיש היום הוא מאגר של ביטוח חובה, ויש בו פרטים על תאונות ועל נזקים שקרו לגבי תאונות ביטוח חובה שלפעמים- - -
היו"ר גלעד ארדן:
אם לא היה מעורב נזק גוף הם לא יכולים לדעת על זה.
לי דגן:
לפעמים זה גם הפוך.
היו"ר גלעד ארדן:
הצעתכם בקצרה.
רונן לוי:
אנחנו מבקשים שיוגדר מה זה "רכב של אובדן להלכה" על בסיס מה שהצענו.
היו"ר גלעד ארדן:
לאיזה צורך?
רונן לוי:
לצורך רישום. בסופו של דבר אם יוחלט בהמשך- -
היו"ר גלעד ארדן:
אבל זה לא כרגע. בדיון הבא, אחרי שמשרד התחבורה יגיד את עמדתם הסופית.
קריאה:
זה המידע הכי קריטי.
רונן לוי:
יש שתי אינפורמציות חשובות: המידע של ערך הרכב עצמו שאנחנו יודעים שיש לחברות הביטוח – ולא משנה באיזה אמצעי זה עובר לחברות הביטוח – המידע של רכב שעבר תאונה, אבדן להלכה. זה מידע מהותי- -
היו"ר גלעד ארדן:
אני אסביר לך משהו על הליכי החקיקה. אם משרד התחבורה יחליט, כמו שאמרה עורכת הדין זוכוביצקי, שהוא משנה את תוכנו של רישיון הרכב, והוא מכניס בו גם רכב שעבר אבדן להלכה ומחייב את חברות הביטוח להעביר את המידע הזה למשרד התחבורה, אז לא צריך את זה בחוק. אם הוא יגיד לי שהוא לא מתכוון לעשות את זה, כי זה מטיל עליו הרבה עבודה, אני אנסה לקדם את הצעת החוק הפרטית שלי; או שיהיה לה רוב או לא. אבל כרגע אין טעם להכניס הגדרות כי אם הם יגידו שהם מתכוונים לעשות את זה ויודיעו על לוח זמנים, אז בסדר.
רונן לוי:
אני לא צריך את חברות הביטוח, מספיק שמאי.
היו"ר גלעד ארדן:
כלומר לחייב את השמאי שאישר. כמו שהיום השמאי שקובע טוטל-לוסט הוא זה שמדווח למשרד התחבורה.
רונן לוי:
לא צריך את חברות הביטוח.
היו"ר גלעד ארדן:
הבנתי, תודה. עוד הערות?
דורון אובזינק:
מה שמשרד התחבורה אמר- -
היו"ר גלעד ארדן:
אתם רוצים שנגיע להצבעה היום?
דורון אובזינק:
רק דבר אחד. משרד התחבורה אמר שהם רוצים לבנות מאגר שיהיה נגיש לכולם, מה שהם לא ציינו שהפרטים האלה שעליהם הם רוצים עוד כסף הם פרטים שגם ככה קיימים ברישיון הרכב. המאגר הזה לא פותר כלום. הפרטים הכי חשובים לקונה לא נמצאים. לגבות על זה כסף זה דבר אסור.
עוזי יצחקי:
לא נכון.
היו"ר גלעד ארדן:
מה הפרטים שיהיו במאגר ולא מופיעים היום ממילא ברישיון הרכב?
עוזי יצחקי:
כינוי מסחרי, מרכב, רמת גימור, הספק, רישום קודם.
קריאה:
רק רישום קודם בעניין הזה.
עוזי יצחקי:
רישום קודם.
אילן מלמד:
בקיצור, כמה קילומטר האוטו הזה עשה באמת, איזה תאונות היו לו, ומה ערכו.
היו"ר גלעד ארדן:
רישום קודם אמור להופיע מ-1 בינואר.
אילן מלמד:
את זה אתה לא לומד. אם המידע הזה נמצא, הוא בחברות הביטוח ואפשר לדעת - -
היו"ר גלעד ארדן:
תודה. תמשיך להקריא בבקשה.
ניר ימין:
הקראה:
הזכאות למידע 2. רוכש רכב משומש זכאי למידע לאחר ביצוע העברת הבעלות על הרכב
לאחר שהתקיימו הוראות סעיף 3.
אני אקריא גם את סעיף 3 כי יכול להיות שאפשר להתייחס לשני הסעיפים האלה בסעיף אחד:
אופן העברת הזכאות 3. זכאותו של רוכש רכב משומש למידע תועבר אליו במעמד העברת
והיקפה הבעלות; העברת הבעלות ברכב תהווה הסכמה וייפוי כוח בלתי
חוזר של בעליו הקודמים של הרכב לבעליו החדשים לקבלת מידע
כאמור.
היו"ר גלעד ארדן:
אפשר למחוק את כל הסיפא הזאת.
ניר ימין:
שני הסעיפים האלה מיותרים. יש הצעה של משרד המשפטים שאומרת שבעל רכב שרכש רכב משומש זכאי לקבל את המידע לגבי הרכב מהמוסך, ויכול להיות שזה יהיה "מכל גוף שהוא" אם רוצים לקבל את זה מהמוסך.
קריאות:
"מכל גוף שהוא".
דנה נויפלד:
לא. מה זה "מכל גוף שהוא"?
קריאות:
- - -
לאה ורון:
קודם תקריא את ההצעה, ואז אפשר יהיה להתייחס.
ניר ימין:
"בעל רכב שרכש רכב משומש יהיה זכאי לקבל את המידע לגבי הרכב מהמוסך שבו טופל הרכב גם אם הוא אינו לקוח של אותו המוסך".
קריאה:
גם מחברת ביטוח וגם מהמוסך, שהרכב לא טופל וגם ממכון רישוי- -
היו"ר גלעד ארדן:
מה זה "מהמוסך שהוא לא טופל", אז מה הוא קשור אליו?
קריאה:
היה לו תיקון, והוא בכוונה לא רוצה שזה יופיע בהיסטוריה שזה טופל.
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר, טיפול כולל גם טיפול חד-פעמי.
לאה ורון:
גם אם אינו הלקוח של אותו המוסך. אם אני לא לקוחה של המוסך אני אוכל בכל זאת לקבל מהמוסך הזה את המידע.
דנה נויפלד:
הרעיון הוא שלא צריך לחכות אחרי שהעסקה התבצעה, אלא תוכל לקבל גם לפני-כן. בהצעה של אדוני הוא צריך לחכות לאחר העסקה.
היו"ר גלעד ארדן:
לא. אני ממש חולק עליכם.
רוני נויבאור:
זה מה שכתוב: מהרגע העברת הבעלות.
דנה נויפלד:
העברת הבעלות זה סיום העסקה, לא?
היו"ר גלעד ארדן:
אני מתלבט בין 10 רכבים- -
דנה נויפלד:
אתה לא מעדיף?
היו"ר גלעד ארדן:
אני מעדיף הכול, אבל יש גם חיי מסחר. כי אם היום אני מחכה כמה שעות במוסך אני לא רוצה לחכות מאה שעות מכיוון שכל הקונים במדינה באו טרם הקנייה שלהם להוציא את זה. הרי הם ירצו כסף בשביל זה. אם ברכב אחד מתעניינים חמישה אנשים, והם ילכו כל אחד כשנוח לו, ובעל המוסך צריך לשבת כל היום ולהוציא פלטים, והמוסכים יבקשו על זה כסף. עם כל הכבוד, זה לא ממין העניין. אם קונה פוטנציאלי רוצה לעשות את זה, הוא יכול לעשות את זה בלי החוק שלי. הוא מבקש ייפוי כוח. כשזה מגיע לרמת רצינות כזאת שהוא עומד לרכוש את הרכב, וזה הרגע האחרון הוא ילך למוסך, יבקש ייפוי כוח או המוכר יתלווה אליו, ויוציאו את המידע טרם הקנייה. אנשים שממילא רוצים לברר לפני כן לא צריכים את החוק הזה, יש להם היום הכלי – ייפוי כוח מבעל הרכב. השאלה מה קורה אחרי שהתנתק המגע – מכרתי לך, שכחת ממני, נסעתי לחו"ל, ואני לא רוצה לענות לך בטלפון בכלל.
ניר ימין:
גם ההצעה של משרד המשפטים אומרת שבעל רכב שרכש רכב, כלומר גם כאן אנחנו בשלב שאחרי המכירה.
דנה נויפלד:
אנחנו מעבירים את המידע הלאה כל הזמן.
היו"ר גלעד ארדן:
נראה לי שאתם לא מבינים כל-כך את החוק. כל פעם את כותבים משהו אחד ואומרים בעל-פה משהו אחר.
רוני נויבאור:
אנחנו לא מדברים על השלב הטרום חוזי, אנחנו מדברים על השלב אחרי שבוצע החוזה.
היו"ר גלעד ארדן:
ואם הוא לא לקוח של המוסך ורק בתאונה ספציפית הוא טופל במוסך אחר, אז לא מגיע לו המידע?
רוני נויבאור:
לא משנה. צריכה להיות זהות בין מי שזכאי לקבל את המידע לבין בעלי הרכב של החוזה. אנחנו אומרים שזה מוסך כי זה מה שהבנו, אבל אפשר לכתוב שזה גם כל גוף- - -
היו"ר גלעד ארדן:
אז נפגעים סיכוייך למכור את הרכב.
רוני נויבאור:
אפשר כמובן לבצע תיקונים, זה רק ניסיון שלנו להבהיר את מה שדובר.
בעל רכב שרכש רכב משומש זכאי לקבל כל מידע לגבי הרכב – אנחנו כתבנו "ממוסך", אבל זה יכול להיות גם מידע מגופים אחרים, ובלבד שזה לא רחב מדי – שבו טופל הרכב, גם אם הוא אינו לקוח של אותו מוסך. חשבנו שחשוב להדגיש שלא יכולה להיות כלפיך טענה שלא היית לקוח.
שמואל מלכיס:
ואם הוא לקוח?
רוני נויבאור:
"גם אם אינו לקוח" זה רק כדי להדגיש שגם אם אתה לא לקוח אתה זכאי לקבל את המידע הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
היא צודקת, מדובר על הקונה, לא על המוכר.
רוני נויבאור:
אז נוצרת זהות בין בעל המידע, שהוא הבעלים החדש של הרכב לבין בעל המידע - -
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אפשר גם בלי הסיפא.
רוני נויבאור:
אפשר גם בלי הסיפא, אבל זה רק כדי להדגיש את העניין.
דנה נויפלד:
זה להדגיש את העניין שאתה זכאי לקבל את המידע גם אם לא היית לקוח- -
רוני נויבאור:
- - - החוזה המקורי שהיה בין המוסך לבין חברת הביטוח.
היו"ר גלעד ארדן:
אני הייתי כותב שבעל רכב שרכש רכב משומש יהיה זכאי לקבל את כל המידע לגבי הרכב וטיפולים שהוא עבר גם בתקופה טרם רכישתו.
דנה נויפלד:
אין לנו בעיה עם זה.
היו"ר גלעד ארדן:
עזבו "לקוח", זה ייצור בעיה.
דנה נויפלד:
בסדר.
רוני נויבאור:
רק לא לכתוב "ייפויי כוח".
יקי אנוך:
יש מצב שבו בעל רכב מבוטח בחברת ביטוח. יש לו תאונה, והוא בכלל לא צד לתיקון. חברת הביטוח אומרת לו להכניס למוסך הסדר, הוא לא מקבל חשבונית ממוסך הסדר, אלא חברת הביטוח, והוא לא צד בתיקון. הוא מכניס אוטו ומקבל אוטו, והוא מאושר. גם הנתונים האלה צריכים להיות נגישים לו. בעל הרכב לא ידע בכלל מה היה באוטו; הוא אדם תמים. הייתה לו תאונה, לקחו אותו למוסך הסדר, תיקנו לו והחזירו לו אוטו במצב לכאורה זהה. אבל אין לו שום מידע כי הוא לא מקבל חשבונית ושום נתון, הכול מחברות הביטוח.
שמואל מלכיס:
אתה לא מכיר את הסדר השמאים, ואתם מדבר דברים לא חוקיים.
היו"ר גלעד ארדן:
גברתי, האם היום כאשר חברת הביטוח מתקנת במוסך הסדר רכב מסוים, איך הקונה יידע שהרכב עבר את הטיפול או התיקון הזה?
לי דגן:
הוא מקבל דוח שמאי לגבי הערכת הנזק.
היו"ר גלעד ארדן:
זה בעל הרכב. אבל איך הקונה יידע בכלל שהרכב עבר- -
לי דגן:
הקונה או הבעלים?
היו"ר גלעד ארדן:
אני מתייחס לעמדתכם, כפי שהציע מר יקי אנוך, שהזכות של הקונה לקבל מידע חלה גם אם הוא פונה לחברת הביטוח ושואל האם יש להם מידע לגבי תיקונים מכאניים שהרכב הזה עבר. האם יש לכם התנגדות שתהיה לו זכות לקבל את המידע הזה ולא יגידו לחברת הביטוח שגם אם יש להם, זה מוגן, והוא לא היה אז הבעלים?
לי דגן:
על פניו, לא נראה שצריכה להיות בעיה. היום לא מעבירים מכוח הגנת הפרטיות.
היו"ר גלעד ארדן:
אז אני בעד להרחיב את זה בעניין הזה. כן, אילן.
בגללכם לא נספיק להצביע היום. אתם מבינים שיהיו עוד דיונים על החוק הזה אחרי קריאה ראשונה, כי אולי לא הבהרתי. אחרי הקריאה הראשונה יהיו עוד דיונים לפני השנייה והשלישית, ושם תוכלו להגיד את כל ההערות שלכם. אבל אם זה לא יעבור בקריאה ראשונה, והממשלה תתפרק לא יהיה על זה דין רציפות בכנסת הבאה, ונצטרך את כל המאבק מהתחלה. פשוט בכל דיון שיש פה מי שתומך הכי הרבה בחוק הוא המעכב הכי גדול. זה תמיד ככה.
אילן מלמד:
אני לא רוצה לעכב כלום.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה לא רוצה, אבל בפועל אתה עושה.
אילן מלמד:
מה שמשפיע על ערכו של הרכב בעת המכירה והקנייה הוא מי היו הבעלים של האוטו – והמידע הזה קיים במשרד התחבורה; שנית, כמה קילומטרים האוטו הזה נסע – ואת המידע הזה צריך להוציא דרך הטסט; שלישית, האם הרכב הזה עבר תאונות קשות או לא – והמידע הזה נמצא בחברת הביטוח. אלה הפרמטרים העיקריים לקנייה ולמכירה של אוטו.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מסכים עם כל מילה שלך, אבל זה לא הוסיף שום דבר לדיון.
אילן מלמד:
את זה צריך להוציא החוצה.
ניר ימין:
המידע שיוכל בעלים של רכב לקבל יהיה גם מחברת ביטוח וגם ממוסך?
דנה נויפלד:
אני רוצה להבהיר שזה כפוף להגדרה של מידע. לא ניתן להעביר כל מידע.
רונן לוי:
אז צריך להרחיב לכל חברה מסחרית שהיה לה קשר.
דנה נויפלד:
לא.
נמרוד הגלילי:
אני מאיגוד חברות הליסינג וההשכרה. ההרחבה הזאת תגרום לכך שכל חברות הליסינג וחברת הביטוח יהפכו להיות חברות למאגרי מידע. אני מחויב למסור את כל המידע שיש ברשותי לקונה הישיר. אם אחר-כך אותו קונה מכר את הרכב לגורם שלישי לא יכול לקרות שגורם השלישי יבוא אליי, ואני אצטרך לתת לו שירות. אם אדם שמכרתי לו את הרכב לא יעביר מידע, שאותו קונה לא יקנה ממנו את הרכב.
היו"ר גלעד ארדן:
אם תסכים לכך שאני אקבע בחוק שחברת ליסינג יכולה למכור אך ורק ישירות לקונה את הרכבים שלה, אתה צודק. כל עוד אתם גם משתמשים בסוחרי רכב – הרי אתם לא מעבירים את הבעלות על שמם, ואז הם מוכרים את זה, זה לא עובר עוד יד באמצע, כי העברת הבעלות הרישומית היא רק דקלרטיבית לצורך העניין, היא לא עושה את מהות העסקה. אז אתם נותנים להם למכור את הרכבים, הוא כאילו הקונה, ומאותו רגע ואילך הוא צריך לספק את המידע המקיף שאיננו ברשותו, אלא ברשותך.
נמרוד הגלילי:
אני מוסר לו את כל המידע - -
היו"ר גלעד ארדן:
מה זאת אומרת, אתה מוסר לו את כל המידע?
נמרוד הגלילי:
אני מוסר לו את כל המידע על הרכב. יש לו כל המידע. אם יחסר לו מידע, הוא יבקש ממני, ואני אשלים את זה. אבל אני מוסר לו את כל המידע. מדובר באחוזים קטנים- -
היו"ר גלעד ארדן:
אז במה אתם יותר טובים מכל מוסך? חברת ליסינג מטפלת גם במוסכי הבית שלהם. החוק מאפשר למי שקנה מהסוחר שמכרתם לו לבוא בבוקר למוסך של אחת מחברות הליסינג ולבקש מהם להראות לו את הטיפולים, ואם יסתבר שהם הולכו שולל בידי הסוחר שמכר להם הם ילכו לאותו סוחר ויבקשו לבטל את המכירה בהתאם לחוק. מה זה מפריע לך? מכיוון שאתם עושים את זה בהיקף יותר גדול?
נמרוד הגלילי:
יש לי בעיה אם מכרתי לצרכן ישיר, ואותו צרכן מכר לצרכן נוסף. אני לא יודע איך אותו צרכן טיפל ברכב. אז הוא יבוא אליי וידרוש גם ממני נתונים- -
קריאות:
מה הבעיה?
היו"ר גלעד ארדן:
אז תיתן לו נתונים. מה הבעיה שלכם לתת מידע על הטיפולים שהרכב עבר כשהיה אצלכם?
נמרוד הגלילי:
אין לי בעיה. אם אני צריך לבדוק נתונים למי שהוא לא קונה ישיר ממני יש לי עלויות.
היו"ר גלעד ארדן:
תגבה.
נמרוד הגלילי:
אין לי בעיה.
היו"ר גלעד ארדן:
לא על המידע. תתמחר את זה בליסינג שלך.
נמרוד הגלילי:
לא. מגורם שלישי שיבוא אליי לבקש מידע, כי יש לי עלות; אני צריך להחזיק נתונים, אני צריך לספק להם כמה פקידות. זה עלויות, אתם מתעלמים.
זמיר בקל:
החזקת נתונים לא עולה כסף. אני מחזיק 20 אלף קליינטים, וכל מי שבא מקבל ממני את ההיסטוריה- -
נמרוד הגלילי:
לשירות הזה יש עלות. אי-אפשר להתעלם מזה.
דנה נויפלד:
על איזו עלות מדובר?
נמרוד הגלילי:
אני לא יודע.
עודד שטמר:
ברשותך, אני אסביר. כשרכב נמכר היום לקונה מיד ראשונה גם היום נהוג להעביר את כל המידע הרלוונטי לעניין ההיסטוריה של האוטו, הטיפולים שלו, ולצורך העניין הרכבים גם עוברים בדיקות במכוני בדיקה ונמכרים. אין בעיה שכשהאוטו עובר ליד הראשונה הוא מקבל את כל המידע. השאלה היא מה קורה לאחר שהרכב נמכר פעם נוספת – האם חברות ההשכרה והליסינג שמוכרות בהיקפים גדולים יהפכו מאגר שתמיד אפשר לפנות אליו כדי לקבל שירות?
היו"ר גלעד ארדן:
רק הבעלים של הרכב. תראה מה אתה אומר בעצם: מכיוון שאתם עושים את זה בהיקפים גדולים יותר, אתם לא מוכנים לספק את המידע לבד מהרוכש הראשון שרכש ממך. למה אני צריך לוותר על זה, וכל מוסך אחר במדינה שטיפל ברכב, ומאז הוא עבר שתיים-שלוש ידיים כן צריך להטריד את עצמו? למה הם לא ביקשו ממני עד היום לגבות על זה אגרה?
עודד שטמר:
לדעתי, גם הם יעמדו בנטל שיש עמו בעיה.
קריאה:
יש בעיה עם הנטל.
עודד שטמר:
כל דבר פתיר, רק צריך לראות איך פותרים את העניינים האלה. חברה כמו שלנו מגלגלת 10,000 רכבים ומעלה בשנה- -
היו"ר גלעד ארדן:
אבל הכול יחסי. אם אתם מגלגלים, יש גם יותר אנשי שירות שעובדים במוסכים שלכם.
עודד שטמר:
אבל אם זה לא עד הסיבוב הראשון, אחר-כך בכל סיבוב נוסף לאורך השנים הולך וגדל מספר הלקוחות שאינם לקוחות שלך, שרשאים לקבל מידע. צריך לראות איך מסדירים את העניין הזה. המידע הזה קיים עד נקודת המכירה. הוא זמין, ממוחשב, צריך לראות איך פותרים. אחרת אנחנו פותחים חזית נוספת. אני לא שומע את חברות הביטוח- -
היו"ר גלעד ארדן:
אם אנחנו נשאיר את זה פתוח כך שהם יכולים לגבות כל סכום שיעלה בדעתם, הם יהרגו את החוק הזה.
דנה נויפלד:
ההוצאות- -
היו"ר גלעד ארדן:
מה זה הוצאות? מי יקבע?
דנה נויפלד:
ההוצאות זה העלות להפיק את המידע במחשב.
עודד שטמר:
זה לא רק זה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא רק זה: זה פקידה, זה מנהל שיחתום שהיא לא טעתה בדוח שהיא הפיקה- -
קריאה:
לוודא שהוא הבעלים של הרכב.
היו"ר גלעד ארדן:
בטח, לוודא שהוא הבעלים. צריך עורך-דין שיישב. זה עלויות, זה מאות שקלים.
לי דגן:
תבקש שיעשו הערכת מחיר בפעם הבאה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מצביע היום. אנחנו נקיים דיון נוסף בקרוב בהצעה המשולבת. אני מבקש עמדה סופית לגבי החלת החוק של אמנון כהן במגזר הפרטי, ולא רק על סוחרים, וגם עמדה סופית לגבי החוק שלי בהחלה לעסקה בין אנשים פרטיים. אני מבקש את עמדת משרד התחבורה לגבי החלה בחקיקה של החובה להכניס קילומטרז' שהרכב הגיע אתו וגם להכניס את עניין אבדן להלכה.
עוזי יצחקי:
ועמדתנו לגבי עניין השר הממונה בהרחבה.
היו"ר גלעד ארדן:
בשמחה.
ולבסוף, אני מבקש מארגון המוסכים עמדה כתובה ומחברות הליסינג בעניין שבמקרה שהחוק הזה ייכנס לתוקף בגרסה הרחבה שלו, האם אתם חושבים שתצטרכו לגבות הוצאות, ואם כן, מהי ההערכה המשוערת שלהם. אני רק מזהיר מראש שזה עלול להוביל להחלטות כמו קביעה בחוק במפורש שזה לא יעלה כסף או קביעה מפורשת שזה יהיה מחיר מפוקח שיקבעו השרים.
למה גברתי את מזיזה את הראש?
דנה נויפלד:
זה בעייתי.
היו"ר גלעד ארדן:
מה בעייתי? אחרת הם יהרגו את החוק הזה. אז ישימו חסם, יגידו שזה עולה 300 שקלים, ונגמר הסיפור.
כמו כן אני מבקש מהפיקוח על הביטוח להתייחס ליכולת בעל הרכב לבקש מידע ככל שהוא קיים לגבי תיקונים או טיפולים שעבר הרכב. תודה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה ב-11:00