פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 153
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י' בטבת התשס"ח (19 בדצמבר 2007), שעה 09:15
סדר היום: דיווח מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, מר ארז חלפון, על מבצע תושבים חוזרים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן - היו"ר
יואל (יולי) אדלשטיין
סופה לנדבר
אברהם מיכאלי
יוסף שגל
מוזמנים:
ארז חלפון - מנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
שרון גלזמן - יועץ בכיר למנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
מירב שגיא - מבקרת המשרד, המשרד לקליטת העלייה
נסים קולאל - המשרד לקליטת העלייה
ענת כרמל-קגן - מנהלת דסק אירופה, הסוכנות היהודית
עו"ד נעמי אלימלך - מחלקה משפטית, משרד החוץ
אלי לוי - סגן ממונה מרשם דרכונים, משרד הפנים
פנינה צדקה - סמנכ"ל ומנהלת אגף דמוגרפיה ומפקד, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה
מרינה שפט - ראש גף הגירה, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה
עו"ד יהודה זרצקי - יו"ר ומייסד, עמותת "גשר של זהב"
הרב שמעון יפרח - יו"ר סניף גשר-פריז-גשר של זהב, עמותת "גשר של זהב"
אברהם שאלתיאל - מתקצב "גשר של זהב", עמותת "גשר של זהב"
אלי לרנר - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
עו"ד מישל אלהרר - עמותת "גשר של זהב"
יהודה דורון
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
דיווח מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, מר ארז חלפון, על מבצע תושבים חוזרים
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה השנייה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. ביקשתי מהמנהל הכללי של משרד הקליטה לדווח לנו על יוזמה של משרד הקליטה למבצע לתושבים חוזרים.
ארז חלפון:
בוקר טוב לכולם. יושב ראש הוועדה ביקש שאני אגיע לכאן להציג את המבצע. אנחנו הצגנו את זה בממשלה לפני שבוע וחצי. רק כמה דברי רקע לפני שניכנס. אנחנו החלטנו בשנת ה-60 למדינת ישראל, בעקבות מחקר וסקר שעשינו אצל הישראלים בצפון אמריקה, כולל שמיעת המצוקות הקשות שהם נמצאים בהן שם, והרצון שלהם לחזור ארצה, סעיף 58 שכולכם מכירים, שמהווה שם כעס מאוד מאוד עצום. הם רואים את זה בתור קנס, שמי שרוצה לחזור למדינה, המדינה פשוט עוצרת אותו ואומרת לו 'כדי להיכנס בבן גוריון אתה צריך לשלם 9,000 שקל'.
היו"ר מיכאל נודלמן:
למה הם כועסים?
ארז חלפון:
לא, כשישראלי היום רוצה לחזור מחוץ לארץ וכדי לקבל חזרה ביטוח לאומי וביטוח בריאות, צריך לשלם 9,000 שקל לבן אדם ואז---
סופה לנדבר:
ויש לו אז תקופת המתנה של חצי שנה.
ארז חלפון:
חצי שנה המתנה זה דבר קשה מאוד ויש את העניין של התשלום, שאם יש לו ילדים מעל גיל 18, זה יכול להגיע ל-40,000 ו-50,000 שקל רק כדי לחזור ואז כמובן לשלם את ביטוח הבריאות. כל הדברים האלה וכמובן הדאגות שתיכף תראו, הגענו היום על פי נתונים ל-650,000 ישראלים וילדים שנמצאים היום בחוץ לארץ, בעיקר בצפון אמריקה, אוסטרליה, דרום אפריקה ואירופה. החלטנו בשנה וחצי האחרונות, עם משרד האוצר ועם ביטוח לאומי, לגיוס תקציב מיוחד שבעיקרו כולל את ההחזר עבור תשלום ביטוח הבריאות, לצאת במבצע כדי לפתוח להם את השערים לחזור למדינת ישראל בשנת ה-60 ואני עכשיו אציג את המבצע כדי שתראו איך תכננו ואיך עשינו.
סופה לנדבר:
זאת אומרת, אתם מחזירים לו 8,000 שקלים שהוא צריך לשלם עבור ביטוח בריאות. ואז מה קורה עם ההמתנה?
ארז חלפון:
ההמתנה נשארת. על זה ביטוח לאומי---
סופה לנדבר:
אז על זה צריכים לעבוד, זה חור מאוד גדול. אני עקבתי אחרי התכנית והסתכלתי וראיתי, אתם עושים דברים נהדרים, רק החור של ביטוח בריאות הוא חור עמוק. כתבתי מכתב לשר הרווחה, למר יצחק הרצוג, ודיברתי איתו. אני חושבת ששני השרים צריכים לתקן את הדבר בהסכמה, או להקים ועדת חריגים, בגלל שאני קיבלתי המון פניות של אנשים שצריכים היום להמתין, כאשר זה פשוט עניין של הצלת חיים.
ארז חלפון:
ראשית את צודקת. בגרף מספר 12 הבאנו את החסמים. החסמים הם שמבחינתנו צריך לבטל את סעיף 58. אנחנו היינו במאבק באמת לבד והאוצר לא הסכים בשום אופן לבטל את זה. כרגע בשנת ה-60 אנחנו מכסים את התשלום. אני מקווה מאוד שבשנה הזאת, כמו שאת אומרת, תהיה הירתמות גם של שר הרווחה, גם של המוסד לביטוח לאומי. אגב, בדיונים שהיו אצלי, גם אנשי בביטוח לאומי וגם אנשי משרד הבריאות בעד לבטל את סעיף 58. כולם בעד לבטל את סעיף 58. יש התנגדות כרגע של משרד האוצר לנושא הזה ואני מקווה מאוד שבשנת ה-61 למדינת ישראל סעיף 58 יבוטל ולא נצטרך את כל המערך. רק המערך הזה שהקמנו, להחזרים, למחשבים, לאנשים, כל המערך הזה, זה מערך שעולה הרבה מאוד כסף, לצערי, ואני מקווה מאוד שאם החוק הזה יבוטל, נוכל לפתוח ולאפשר לכל ישראלי לחזור ולהתחיל לשלם פה את מס הבריאות, כמו כל ישראלי שנמצא פה.
(מצגת): הנתונים - לרגל שנת ה-60 החלטנו לצאת במבצע. כ-650,000 אזרחים ישראלים שוהים בחוץ לארץ, כולל ילדים שנרשמו בחוץ לארץ. תופעה מדאיגה, שגם פרסמנו במחקר שעשינו, שמתחילה שם בעיקר בקרב הילדים, תופעה של התבוללות, בעיקר בצפון אמריקה, דבר שאני חושב שצריך להדאיג את כל המדינה ולא רק את ועדת העלייה והקליטה. הנושא הזה מאוד מאוד מדאיג אותנו, ערכנו מחקר בנושא ואנחנו רואים כבר שכרבע מהילדים של הישראלים בחוץ לארץ מתחילים הליך של התבוללות.
רק נתון: ב-2005 ו-2006 שבו ארצה כ-4,500 ישראלים שהתייצבו בכל שנה בלשכות של משרד הקליטה .
מטרות המבצע בשנת ה-60 - לעודד חזרתם, כמובן, של ישראלים השוהים בחוץ לארץ, לשנות בטווח של 5 שנים את מאזן ההגירה השלילי במדינת ישראל. אני אדבר בהמשך על מצב העוזבים היום. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש לנו כ-21,000 ישראלים שעוזבים את המדינה כל שנה. מעבר לכך יש את כמות העולים שמגיעה למדינה, שזה כ-20,000. חלק מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אי אפשר עוד לנתח אותם, כי הם מחשבים את זה רק מי שעוזב מעל שנה, כאשר אנחנו במשרד הקליטה, תושב חוזר הוא מעל שנתיים. עכשיו אנחנו מנסים לעשות התאמות, מנסים לבדוק שבשנים הבאות נחשב ביחד, זאת אומרת שזה יחושב מעל שנתיים ונדע בדיוק את הכמות המדויקת, אבל אין ספק שהמצב הזה מאוד מדאיג עם נושא ההגירה.
אברהם מיכאלי:
אדוני המנכ"ל, איפה כאן הנתון של עולים שהגיעו לישראל נניח בתקופה של 20 השנים האחרונות וירדו מהארץ. ב-650,000 הם נכללים או לא?
ארז חלפון:
הם נכללים, בוודאי. הם נכללים. אני יכול להגיד לך---
אברהם מיכאלי:
לא, כי אתה אמרת 450,000 בצפון אמריקה, באירופה יש המון ישראלים שעזבו את הארץ.
ארז חלפון:
באירופה יש בערך כ-150,000. במוסקבה אנחנו מעריכים שיש בין 40,000 ל-50,000. המבצע גם פונה לעולים שעלו מרוסיה, הגיעו לכאן, חזרו לארצם עקב בעיות אלו ואחרות, והתחלנו כבר לכוון להכול. בפִּיק הפרסומי הבא אנחנו נכנסים לרוסיה ולמוסקבה, כדי לגרום גם לישראלים שירדו חזרה למוסקבה לחזור חזרה למדינת ישראל.
המטרה השלישית זה כמובן לחזק את החוסן הלאומי והכלכלי של מדינת ישראל. אנחנו מאמינים שאם נצליח לעמוד ביעד שקבענו, 10,000 חוזרים בשנה הראשונה, זה יביא לצמיחת המשק. אנשים שיגיעו לכאן, ישתלבו במשק הישראלי, יפתחו כאן עסקים, ישלמו מס הכנסה במקומות עבודה ואנחנו, גם כשהצגנו את זה לאוצר, הצגנו מודל כלכלי לראות את ההשפעה, מה יקרה. אמנם יש הוצאה ראשונית שאתה צריך לשים, כדי להחזיר אותם ארצה, אבל עם החזרה שלהם ועם כניסתם למקומות עבודה, פתיחת עסקים, צריכת מוצרי מזון, מוצרי הלבשה מהרשתות בארץ, מס הכנסה ומסים על עסקים, צריכה וזרימת השקעות חדשות, אנחנו מעריכים שזה יביא לגידול גדול בצמיחתו של המשק הישראלי.
החידוש שבמבצע – הכרה רשמית ומערכתית של מדינת ישראל בחשיבותם. עד היום הישראלים בחוץ לארץ, עד השנה וחצי האחרונות הם מבחינתם זוכרים את המשפט המיתולוגי של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, 'נפולת של נמושות'. זה מה שהם חושבים, שמדינת ישראל לא רוצה אותם, חושבת עליהם דברים רעים. בכל המהלך הזה וגם במפגשים איתם, הם התחילו להבין את שינוי הגישה שקודם כל אנחנו רוצים אותם בבית ולכן גם מקלים עליהם בשלבי החזרה למדינת ישראל.
הענקת מגוון שירותים - בתחילת תהליך התכנון, עוד כשהם נמצאים בחוץ לארץ, מעבר לביטוח הרפואי, כל נושא התעסוקה, ואני אדבר עליו בהמשך, מתחיל עוד כשהישראלים נמצאים בחוץ לארץ. אנחנו רתמנו למבצע מאות חברות מובילות במשק שמוכנות לתת לנו בנק של משרות. אגב, הם ישמשו גם עולים חדשים וגם תושבים חוזרים. את המגע נוכל להתחיל כל עוד הישראלי נמצא בחוץ לארץ. הוא לא יצטרך להגיע לפה ואז להתחיל לחפש את עצמו בשירות התעסוקה ולהתחיל ראיונות עבודה, אלא כל הדברים האלה יחלו עוד כשהוא נמצא בחוץ לארץ, שכשהוא יגיע ארצה, הכוונה שהוא כבר יידע, בתאריך שהוא חוזר ייקבע לו ראיון, לצורך העניין בחברת טבע, בחברת אינטל, יקבעו אתו לראיון. אם הוא עומד בכל הקריטריונים שהוא הגיש באינטרנט ובמייל ורואים את הבן אדם והוא מתאים, הוא ייקלט בעבודה. במידה ולא, אז כמובן שנוכל להעביר אותו לבנק משרות נוסף.
כל שדרוג מערך הסיוע הקיים. מוקד מידע שלנו, בנמל התעופה בן-גוריון, שנותן שירות לעולים חדשים, אנחנו תגברנו אותו באנשים עובדי המשרד, שעובדים בשעות הלילה כדי לתת מענה, בעיקר לישראלים בצפון אמריקה, ששם הכמות הגדולה, וגם כמובן ביום. לכל שאלה, לכל בעיה שמתעוררת. כל הסיוע וכל הכניסה, להתחיל להירשם למבצע ולקבל את ההטבות, זה דרך אתר אינטרנט שפתחנו וכל אחד מכל מקום בעולם יכול להיכנס לאתר.
ההטבות המיוחדות בתקופת המבצע של שנת ה-60, זה ראשית הַסדרה במימון ביטוח בריאות ממלכתי. כל מי שיתחיל לשלם בחוץ לארץ חצי שנה מראש, משלמים את זה בששה תשלומים, של 1,000 ומשהו שקלים, ביום שהוא חוזר ארצה וביום שהוא דורך על אדמת ארץ ישראל, הסכום הזה עובר אוטומטית לחשבון הבנק שלו וככה הוא שילם, קיבל חזרה, הקנס הזה ירד ממנו והוא מתחיל את החיים שלו. יש עדיין, לצערנו, את העניין של חצי שנה המתנה, לא הצלחנו להסתדר, לא רצינו לריב על זה וככה איכשהו לצאת במבצע. בכל מקרה, אדם שמחליט לחזור, לוקח לו זמן עד שהוא קובע לאן הוא חוזר, לאיזה עיר הוא רוצה לגור, זה לוקח זמן למרות ששמנו לב, מתחילת המבצע שהתחיל, ונדבר על נתונים עוד מעט, אנשים כבר קבעו חזרה לינואר. זאת אומרת מינואר ועד מאי הם יבטחו את עצמם בביטוח פרטי.
בחצי השנה הראשונה הוא אמור להישאר בארצות, או ברוסיה, או בכל מקום אחר, והוא ממשיך לקבל את הביטוח שם. במידה והוא החליט לחזור ארצה, וזה מה שקורה עכשיו, הוא יצטרך לפנות לחברות ביטוח פרטיות ולבטח את עצמו לשלושה, לארבעה חודשים, יש חברות שעושות את זה, לבטח את עצמו בביטוח בריאות פרטי, עד שהוא ייכלל במערך הביטוח אחרי חצי שנה.
זה הנושא של הביטוח הרפואי, שאותו אנחנו פותרים להם בשנת ה-60. סיוע מוגדל, כמו שאמרתי, לשילוב בתעסוקה, כולל הכשרות מקצועיות, הסבות מקצועיות, כל מה שצריך. אם הוא צריך התאמה, כדי להתאים למקצוע מסוים, לחברה מסוימת, אנחנו נעניק לו את ההכשרה המקצועית ואת הסבת המקצוע ומתן מענקים ומלגות למדענים ולחוקרים ולרופאים שיגיעו ארצה, וכמובן כל נושא המוקד העסקי שלנו במשרד, מוקד ביזנס-אל, שנותן שירות גם לעולים חדשים. התושבים החוזרים ייכללו בכך וגם הם יוכלו לזכות בהלוואה החדשה שהצלחנו להשיג ממשרד האוצר, עד 70,000 שקל בתנאים מועדפים. בשנה הראשונה הוא לא יצטרך להחזיר שום דבר וחלק מאותה הלוואה תהפוך בתום התקופה למענק. וכמו שאמרתי, הדבר האחרון זה יועץ קליטה אישי. כמו שיש לעולה חדש, בשנת ה-60 כל תושב חוזר שיחזור, יקבל ייעוץ קליטה אישי שיוכל לכוון אותו ולתת לו את כל השירותים ואת כל העזרה שהוא צריך.
הסיוע התעסוקתי - כמו שאמרתי, תהליך הקליטה כבר יתחיל מחוץ לארץ, הפעלת מאגר משרות באלפי מקומות עבודה. אני רוצה להגיד לכם שהסקטור הפרטי נרתם כל כולו למבצע, העניק לנו מאות משרות. אני מעריך שאנחנו נגיע ל-3,000 משרות בסך הכול, כשכמובן העולים החדשים ייהנו מהם וגם התושבים החוזרים, כאשר כל השינוי הגדול פה שכל המהלך יתחיל כשהם נמצאים בחוץ לארץ ויימנע מהם חוסר הוודאות הזה שהם מגיעים ארצה ולא יודעים אם תהיה להם עבודה או לא תהיה להם עבודה, אלא הם יראו קשר אמיתי בין החברה לאותו תושב חוזר.
שאר הדברים שדיברתי מקודם, רישוי והסמכה, סיוע כספי בקידום עסקיו, קורסי הסבה וכל הדברים האלה.
בנושא של קליטת מדענים ואנשי מחקר פיתוח. אנחנו כמובן מחכים מאוד לסיום ועדת שוחט, הגדולה, שאמורה להביא את התקציבים הגדולים כדי להחזיר את המוחות למדינת ישראל, שם נמצא הכסף הגדול. התקציבים שלנו הם תקציבים זעומים, אבל גם חשוב להציע אותם. אם נחזיר 15 או 20, בכסף שיש לנו, אז זה גם חשוב. זה כל מה שזה נותן לנו, בגלל התקציב, אבל אנחנו רואים בזה חשיבות רבה, לפחות להיות אבן הדרך ואלה שפותחים את השוק הזה. אני מעריך שכל התקציב הזה ינוצל בשנה הזאת כי הרבה מאוד ישראלים שנמצאים בחוץ לארץ, שהם דוקטורטים וגם חוקרים, רוצים לחזור למדינת ישראל. כמובן שהתקציב לא יספיק לכולם, אבל אמרתי שאני מקווה מאוד שוועדת שוחט תסיים---
אברהם מיכאלי:
התקציבים שם הם כל כך דלים, אם אתם בונים על זה---
ארז חלפון:
התקציבים איפה?
אברהם מיכאלי:
בסיוע מחקר ופיתוח. מוועדת המדע אני מספר לך. דברים חמורים מאוד אפילו.
ארז חלפון:
אתה צודק.
אברהם מיכאלי:
אם על זה בונים, אז חבל על הזמן.
ארז חלפון:
אנחנו בונים, כמו שאמרתי, בתקציב הקטן שיש לנו, היות ואנחנו רוצים לתת את השירות לכל סוגי האוכלוסיות, גם מעמד הביניים וגם האוכלוסיות היותר חלשות והיותר מבוססות, רצינו לתת גם משהו למעמד הזה ולא להגיד לו 'אתם לא תיכללו בתכנית' ולכן עשינו. כמובן יש לנו גם תכנית מיוחדת של 4 מיליון שקלים שתיתן סיוע רק לנגב-גליל, בעקבות מה שהיה אז בממשלה, הוראת שעה 170 בעקבות המלחמה בצפון. אנחנו נצא עם התכנית הזאת השנה לדרך שתיתן מענה גם לעולים חדשים וגם תושבים חוזרים, לאותם עולים שיגיעו בעיקר לצפון וכמובן לדרום, וכמובן הענקת מלגות לתלמידי מחקר באוניברסיטאות.
בנושא של יזמות – אז כמו שאמרתי מקודם, אז ההלוואה המיוחדת של ה-70,000 שקל בתנאים שאתם רואים פה, שזאת היום ההלוואה הכי טובה שיש היום בשוק, גם יותר מהלוואה שנותן משרד התעשייה, כאשר כל הייעוץ העסקי וכל הליווי העסקי יתבצע כל עוד הם נמצאים בחוץ לארץ, לפני שהם חוזרים למדינת ישראל, וכמובן כתיבת תכניות עסקיות לכאלה שנמצא שהם החליטו שהם רוצים להקים עסק מסוים, לבדוק את הכדאיות, לבדוק באיזה עיר הם רוצים להקים, כמה עסקים יש באותה עיר וכמובן ניתן את הליווי הזה לתושב החוזר ללא תשלום נוסף.
סיוע נוסף, מעבר לכל הדברים שאמרתי, זה מענק הבטחת הכנסה לדורשי עבודה, לתקופה של עד 3 חודשים ראשונים במדינת ישראל. סיוע מיוחד לישראלים שהיו אמנים וספורטאים, סיוע לתושבים חוזרים המוכרים כחיילים בודדים, הענקת מלגת לימודים, קטינים חוזרים, כולם יודעים. לקטינים חוזרים מגיע זכויות של עולים חדשים, והנחה בכרטיס הטיסה באל-על, אך ורק לטיסה שהוא חוזר ארצה, וזכאות למטען עודף, שזה מאוד מאוד חשוב לישראלים. כשהם מחליטים לעזוב, הם מגיעים עם הרבה מטען מארצות הברית, לוקחים מהם על זה הרבה מאוד כסף, ואנחנו נמצאים כרגע במשא ומתן עם חברת אל על לשפר ולתת בשנת ה-60 הנחה יותר גדולה וזכאות למטען עודף יותר גדול. כרגע יש הנחה מסוימת, אנחנו במשא ומתן איתם. אנחנו מעריכים שהחזרה תהיה ממאי, לתת הנחה מסוימת בשנת ה-60 לישראלים שחוזרים בתקופת המבצע.
ערוצי השיווק ופרסום המבצע - כמו שאמרתי, הישראלים נמצאים בחוץ לארץ. קהל היעד שלנו הוא בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה. עיקר פרסום המבצע זה בתקשורת בחוץ לארץ ובעיתונים שאותם ישראלים רואים כדי להגיד להם שיש מבצע וכדי לנסות להגיע לכל בית בחוץ לארץ. אתרי אינטרנט כמובן שפועלים בחוץ לארץ. אנחנו גייסנו איתנו למבצע את הקונסולים ואת השגרירים של משרד החוץ. כולם תדרכו את האנשים וכל ישראלי שיגיע לקונסוליה יקבל גם עלוני מידע וגם הסבר מהנציג, גם אם הוא בא לבעיה של חידוש דרכון וכאלה, לעדכן אותו שיש שנת מבצע לישראלים בחוץ לארץ. לנו כמשרד הקליטה יש כ-12 רכזים ישראלים שנמצאים בחוץ לארץ והם כמובן מצטרפים למבצע ולצורך באמת להגיע לכל ישראלי בחול לארץ, אנחנו משתפים פעולה וביקשנו גם מהסוכנות היהודית, גם מנתיב, גם מארגונים שמעודדים עלייה כדוגמת 'נפש בנפש' ו'עמ"י' להצטרף ולהביא את המבצע הזה, כדי שנגיע למבצע הזה בהיקפים רחבים ביותר. חשיפת המבצע בישראל – זה פרסום כאן בעיתונות וברדיו כאשר הכוונה להגיע לקרובים של הישראלים שנמצאים פה, כדי שיעבירו את המידע למשפחות שלהם בחוץ לארץ.
דוגמה קטנה. המבצע התחיל ב-10 לנובמבר. מה שאתם רואים כרגע על המפה זה את מדינת שווייץ. אנחנו לא ציפינו שבמדינת שווייץ, שכולנו יודעים שזאת ארץ זבת חלב ודבש, ואני מציע שתסתכלו על הפרה, היא נותנת את המענה לשווייץ. אני יכול להגיד לכם שעד היום התקבלו רק פניות מישראלים שנמצאים בשווייץ. נכון להיום כ-300 פניות, כאשר 15 משפחות של ישראלים כבר נרשמו והכניסו את הפרטים כדי לחזור למדינת ישראל. אני רוצה להביא את זה לידיעת הוועדה.
חסמים ותכניות פעולה שאנחנו נתקלים בהם ונמצאים בהם כרגע, וננסה כמובן לפתור אותם. דבר ראשון, מה שחברת הכנסת סופה לנדבר אמרה, זה סעיף 58 לחוק ביטוח הבריאות. אנחנו במשא ומתן עם האוצר, עם המוסד לביטוח לאומי, לנסות לבטל את הסעיף הזה, למנוע את כל האופרציות המסובכות. אנחנו מקווים מאוד שבשנה הזאת, כמובן שגם נראה שבאמת זה יוביל את הישראלים לחזור, שמורידים את הקנס הזה, יבטלו את הסעיף הזה וכל ישראלי שירצה לחזור למדינת ישראל, המדינה תיפתח, הוא יגיע וישלם כמו כל אחד את מס הבריאות ויקבל את הביטוח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם הם יהיו ישראלים, הם ישלמו. זה לא מתחילים מאפס.
ארז חלפון:
נכון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש משהו אצלם.
ארז חלפון:
נושא שני – אנחנו התחלנו בשנה הקודמת משא ומתן עם רשות המסים לבצע הקלות משמעותיות בנושא מיסוי לעולים חדשים בעיקר ולתושבים חוזרים. אני היום קצת יותר אופטימי ושמח לבשר, בעקבות פגישה שנערכה השבוע אצלי, שיש כוונה של רשות המסים ללכת למהלך הזה. אנחנו מאוד מקווים שבשבועות הקרובים נוכל לסגור את הנושא הזה וללכת לתהליכי חקיקה, ראשית, כמו שאמרתי, שייתן מענה לעולים חדשים והקלות מסוימות שתהיינה להם כשהם מגיעים לארץ, וגם התושבים החוזרים שיגיעו ארצה, במיוחד אלה שעובדים בחוץ לארץ ומשלמים מס הכנסה, יוכלו להיכנס ארצה בלי שרשות המסים תיפול עליהם ביום הראשון ותתחיל לראות מה יש להם שם ותתחיל לגבות מהמסים, כי כל עוד הם נמצאים שם, מי שנהנה מהמס זה המדינה שם ולא מדינת ישראל, ואנחנו מקווים שגם בזה תהיה פריצת דרך. יש את הנושא של ההשלמה. אם הוא משלם 40% שם והוא מגיע לפה, הוא צריך לשלם פה השלמה של 10%, של 50%, זה מונע ממנו לבוא. תיתן לו פטור לכמה שנים, אז הוא קודם כל יבוא לפה ואז הוא יתחיל לשלם תוך שלוש-ארבע שנים את המס המלא למדינת ישראל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ישראל זה גן עדן.
ארז חלפון:
שיפור קליטתם של בני התושבים החוזרים במערכת החינוך. הרבה מאוד ילדים של אותם ישראלים שגדלו בחוץ לארץ, לא מדברים עברית וגם עכשיו כמובן כשמשרד החינוך יסיים עם הבעיות שיש להם פה, הפנימיות---
אברהם מיכאלי:
אנחנו מכינים להם אולפנים, אנחנו נוכל לקבל אותם.
ארז חלפון:
עד יוני יש, ונקווה שגם יהיה מעבר לכך. לתת שירות מסוים לבני הישראלים שלא מדברים עברית, על מנת שאם הם מגיעים לארץ, לתת להם איזה סיוע מסוים, כדי שהם יוכלו לדבר עברית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לגבי האולפנים, בינתיים אני דיברתי עם ראש הממשלה אתמול, משרד החינוך קיבל בשנה הזו מיליארד ו-500,000 שקלים. מיליארד וחצי שקלים, והם לוקחים מהאולפנים 40 מיליון שקל, זה לא מקובל. אני סיפרתי לו.
ארז חלפון:
אני אמרתי את דעתי. תקציב האולפנים צריך להיות תקציב קשיח, שאי אפשר לגעת בו, לתת את ה-500 שעות מינימום לעולה, דיברנו על זה אתמול ולפי דעתי זה מה שצריך להישאר, לא משנה מה יקרה עם זה בעתיד.
הדבר האחרון שחשוב לי להגיד את זה פה והבאתי את זה לידיעת חברי הממשלה. אנחנו כרגע עושים מבצע מיוחד שהוא לשנת ה-60, שאמור באמת לנסות להחזיר לפה את הישראלים למדינת ישראל, אבל אם רוצים באמת להצליח ולמנוע את העזיבה הגדולה של הישראלים בחוץ לארץ, צריכה להיות פה חבירה משותפת. כל משרד צריך לעשות תכנית מסוימת מבחינתו, איך הוא מקל פה על האזרחים שנמצאים במדינת ישראל, לא לעזוב ולעשות דברים יותר טובים, כי להחזיר ולשווק עולה הרבה מאוד יותר כסף מאשר לשמור על הקיים ואני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לעצור את הגל הזה, כמו שאמרתי, של 21,000 ישראלים שעוזבים בשנה את מדינת ישראל. אני חושב שהדבר הזה מהווה פגיעה קשה בחוסן הכלכלי ובחוסן המדיני ובאיבוד המשאב האנושי של מדינת ישראל, ואני מאוד מקווה שכל המשרדים, בעקבות ישיבת הממשלה שהיתה, יוכלו לעשות תכנית משותפת, כדי לראות איך לעשות את התנאים פה יותר טובים. כמו שאמרתי, למבצע הזה הצטרפו אלינו גם משרד האוצר, גם משרד החוץ, גם ביטוח לאומי, סוכנות יהודית, נתיב וארגונים, כדי להגיע ולנסות להביא הצלחה גדולה בשנת ה-60.
הדבר האחרון, ציינתי בהתחלה, שהסקטור הפרטי, החברות הפרטיות נרתמו למבצע, העמידו בנק של משרות שייתנו מענה כמובן לעולים חדשים בבנק המשרות שאנחנו מפנים אליהם וכמובן במסגרת המבצע לתושבים חוזרים.
יוסף שגאל:
מה התקציב של כל התכנית?
ארז חלפון:
רוב התקציב הכספי של התכנית, במידה ונעמוד ביעד של 10,000 ישראלים חוזרים, שכולם יצטרכו את הקנס של הביטוח הבריאות ויש כאלה שלא יצטרכו, כי אלה שהיו רק שנתיים ושילמו במשך הזמן את ביטוח הבריאות, כשהם חוזרים ארצה, הם לא יצטרכו לשלם את זה, זה כ-150 מיליון שקלים. אם יגיעו כולם. זה תקציב קשיח, תלוי כמה אנשים חוזרים במבצע, כאשר זה תקציב קשיח. זה בדיוק כמו סל קליטה, אם מגיעים, מקבלים, אם לא מגיעים...
יוסף שגאל:
בכל אופן יש לכם כסף.
ארז חלפון:
יש לנו כרגע חלק ראשוני שמשרד האוצר האמין שיחזרו בקרוב, שהוא כ-50 מיליון שקלים. במידה ויגיעו, זה מה שיהיה. במידה ולא יגיעו, כמובן שלא נוכל להשתמש בכסף הזה, כי זה ההסכם עם האוצר. אי אפשר יהיה להעביר אותו למקום אחר, הוא בא כתקציב קשיח לכסות את קנס הבריאות.
יוסף שגאל:
מה המגמה, ירידה, עלייה, חוזרים יותר מאשר היה לפני חמש שנים?
ארז חלפון:
מה המגמה של החזרה, מה קורה בשנים האחרונות?
יוסף שגאל:
מה הם 650,000 אנשים? מה היה לפני חמש שנים, מה עכשיו? יש ירידה או יש עלייה?
ארז חלפון:
אין לי פה את הנתון, אבל בוודאי שיש עלייה, כי בעבר לא היו כמויות כאלה. כמו שאמרתי, בנתונים האלה, שהגענו עכשיו לכמות העוזבים של 21,000, יש עלייה, אין לי פה כרגע את הנתון, אבל אנחנו נוכל להביא את הנתון של המספר, מה היה לפני חמש או שש שנים.
מרינה שפט:
אנחנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קודם כל, המספר של 650,000 לדעתי הוא מוגזם ואני לא חושבת שמסרנו אותו. המספר שלנו הוא מקסימום 580,000 וזה כולל 70,000 ילדים שנולדו בחוץ לארץ, שאף פעם לא היו בארץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל זה רק בארצות הברית.
מרינה שפט:
לא, אני מדברת על כל המדינות.
אברהם מיכאלי:
הנתון שלפיו אתם מחשבים יורדים, בעצם כל מי שיש לו מספר זהות ישראלי?
מרינה שפט:
כן.
אברהם מיכאלי:
והוא לא נמצא בישראל.
מרינה שפט:
לא. אנחנו מדברים על מעבר לשנה.
ארז חלפון:
הם מדברים, כמו שאמרתי, מעבר לשנה, אנחנו מחשבים תושב חוזר על פי שנתיים.
מרינה שפט:
כן, אבל הנתון שאמרתי, 585,000 בערך, מדובר בשנתיים בחוץ לארץ, כי עשינו התאמות. עכשיו לגבי מאזן ההגירה שהוצג, 21,000 יוצאים, זה המספר הנמוך ביותר בעשר השנים האחרונות ויש גם מה ששכחתם להגיד, 10,000 חוזרים כל שנה, לפי הקריטריונים שלנו. זה אומר שיש לנו השנה בערך מאזן של 14,000 ישראלים שנשארו בחוץ לארץ מעבר לשנה. בנוסף יש לנו 20,000 עולים בערך שבאים, אז מאזן ההגירה הוא חיובי עדיין, ולא שלילי, כמו שהוצג.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל המספר, 10,000 חוזרים, יש? פה מדברים על 10,000, ובלי הטבות 10,000 חוזרים.
מרינה שפט:
אני לא מדברת על תושבים חוזרים, אני מדברת על ישראלים---
שרון גלזמן:
את מדברת על מאזן הגירה, אבל אם את מוסיפה גם את נתוני הילודה, אז זה קצת משנה את הרכב האוכלוסייה.
מירב שגיא:
היא הוסיפה את הילודה ב-585,000, של אלו בעלי תעודת אזרחות ישראלית בחוץ לארץ. אנחנו יודעים אבל שיש ישראלים רבים שיש להם ילדים שנולדים בחוץ לארץ והם לא נרשמים, ואז באמת הם לא יכולים להיכנס לשום סטטיסטיקה. אנחנו כן יכולים להסתמך על אומדנים, וכן מדובר בכמות די נכבדה כזאת של ישראלים---
יואל אדלשטיין:
אין כאלה פערים דרמטיים, 585,000 או 650,000.
מירב שגיא:
בסדר, אבל זה משהו שמסביר חלק גדול מהפער, בין ה-580,000 ל-600 וקצת.
מרינה שפט:
הם פשוט מבטיחים שזה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ונתון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא 580,000.
ארז חלפון:
לא, אמרתי בהתחלה שאנחנו מחשבים את זה בשתי שיטות אחרות.
מרינה שפט:
בסדר, אבל יש לך כאן כוכבית שכתוב נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואני רוצה לדייק שזה לא בדיוק הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ארז חלפון:
אנחנו לוקחים את הדברים שלנו על פי כאלה גם שלא נרשמו, כי אנחנו גם עליהם אחראים. אתם אחראים סטטיסטית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל אתה אומר שכולם צריכים לעבוד ביחד וגם המספרים צריכים להיות דומים. לא יכול להיות שלמשרד אחד מספר אחד, ולמשרד שני---
ארז חלפון:
לא, אבל אנחנו מחשבים את התושב החוזר משנתיים שהוא נמצא בחוץ לארץ---
פנינה צדקה:
אז זה רק יכול להיות פחות, כי זה שנה.
ארז חלפון:
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבים על פי שנה. אנחנו ביקשנו אותם לעשות התאמה מסוימת במספר. לקחנו במספר שלנו תוספת של הערכה שלנו של ישראלים שלא רשומים בתעודת זהות, הילדים.
פנינה צדקה:
הנתונים שהראית קודם הם אלה שמתייחסים לשנתיים בחוץ לארץ. הלשכה מפרסמת גם נתונים של שנה בחוץ לארץ, אבל הנתונים של שנתיים בחוץ לארץ יכולים להיות רק יותר נמוכים.
שרון גלזמן:
מה הנתונים שלכם, של שנה בחוץ לארץ?
מרינה שפט:
שנה בחוץ לארץ, בין 530,000 ל-560,000 תושבים. 580 זה היה אלה שעזבו את הארץ, לא אלה שנולדו ונשארו.
שרון גלזמן:
אם אנחנו לפי הנתונים שלכם, 580,000 זה שנתיים.
מרינה שפט:
לא, זה 515,000 פלוס 70,000 ילדים שנולדו בחוץ לארץ.
שרון גלזמן:
כן, אז מעל שנה המספר גבוה יותר.
פנינה צדקה:
אבל זה בלי ילדים.
שרון גלזמן:
אז תוסיף את ה-75,000 ילדים שנתתם. כמה זה במספר מוחלט?
פנינה צדקה:
זה שנה הבדל. שנה זה פחות ילדים, לכן אי אפשר לחבר את הילדים של שנתיים עם אלה שעזבו לשנה.
שרון גלזמן:
הילדים האלה קיימים.
פנינה צדקה:
לא, זה ילדים אחרים.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, קודם כל באמת הדיווח של המנהל הכללי של משרד הקליטה הוא דיווח חשוב לנו מאוד, כי אנחנו הרבה פעמים בישיבה הזאת עוסקים בעלייה של עולים חדשים ואני שמח שיש גם עולים ותיקים שחוזרים לארץ ואני צריך לשבח את היוזמה של המשרד ששמים את הזה כדגל לכבוד שנת ה-60 למדינה. צריך להגיד לכם הרבה יישר כוח, לך ולשר, שהנושא הזה הפך לנושא מדובר, גם בארץ וגם בחוץ לארץ.
יחד עם זאת, אני חייב באמת להרהר בקול רם על כמה דברים שצריך לשאול את אותו ישראלי שלא נמצא בארץ כבר מעל שנתיים, שזה יכול להגיע גם לעשרים שנה ולשלושים שנה, אתם כוללים את כולם בפנים, מה הסיבה שהוא לא נמצא בישראל. השאלה היא אם זה על רקע של עסקים, על רקע של מקצוע, על רקע של אכזבה מהארץ מסיבות כאלה או אחרות. חלק בחרו חיים נוחים יותר, ולשבת בחוץ לארץ, ולמה להם להתמודד פה עם המילואים ועם הצבא ועם המלחמה, וכל מיני דברים אחרים. לכן מצד אחד זה טוב שמורידים מהם את הסטיגמה של עריקים, ברחו מהארץ, ואחרי, זה מה שציטטת קודם, הכינוי שנתנו להם 'נפולת נמושות', ואני חושב שזה טוב שמורידים מהם את הסטיגמה כי בסך הכול הם אחים שלנו, יהודים שלנו, שאנחנו רוצים באופן טבעי להחזיר אותם לארץ, אבל השאלה היא האם באמת בבדיקות, אתם יכולים להגיע לזה בכלל, בשלבים המכינים, האם ניתן פר ישראלי, שיושב כבר בחוץ לארץ, לרדת איתו לעומק הבעיה, על מה הוא מאוכזב, או מה מפריע לו לחיות בישראל. השאלה אם יש לכם את הכלים לזה, כי אני יודע שמשרד הקליטה בטח לא מסוגל להתמודד עם זה לבד, אם אין פה סיוע גם של שליחי הסוכנות וגם של נציגי משרד החוץ בקונסוליות ובכל המקומות האלה שהם צריכים לחשוב על זה.
זה נתון חשוב מאוד בשביל לתכנן את השכנוע שלו, וצריך לשכנע פה, לא יעזור כלום. לדעתי, מה העניין לחזור לארץ אם הוא עדיין נשאר באותה הרגשה שפה לא בסדר?
בואו לא נשכח גם באמת את המאסה של אלה שעלו לארץ ומסיבות כאלה ואחרות ירדו חזרה והאכזבה שלהם עוד יותר גדולה. כי הם הגיעו פה לארץ ישראל מסיבה זו או אחרת, כי חשבו שזאת ארץ זבת חלב ודבש והם לא מבינים שבארץ זבת חלב ודבש יש גם קוצים ויש גם סברס ויש פה הכול. צריך לשנות להם את החשיבה המאכזבת שכרגע הם נמצאים בה ולהחזיר אותם חזרה לפסים של לבוא לארץ מסיבות ציוניות ומעבר לזה.
הדברים שפרסמתם פה כהטבות הם דברים מצוינים, השאלה היא באמת האם אלה דברים שיכולים למשוך אותם, בנתונים שאני כרגע מתאר, כשלכל אחד מהם יכולה להיות סיבה כזאת או אחרת לזה שהוא נמצא בחוץ לארץ ואני מפרט פה שניים-שלושה דברים שאני יודע
לגבי המוחות – המוחות של אנשי המדע שעזבו את הארץ, בכל מיני תחומים, בתחום המחקר או התחום הרפואי. המוחות היהודיים שלנו שנמצאים בחוץ לארץ מקבלים תנאים בלתי רגילים. הם לא יכולים, אם הם חושבים רק בצורה כלכלית, לקבל את זה בארץ בשום דבר. כשאמרתי קודם מחקר ופיתוח, אנחנו מקבלים נתונים מהמדענים של כל מיני משרדי ממשלה או בכלל מחקר ופיתוח, שבעצם מדינת ישראל בשנים האחרונות קיצצה וקיצצה וקיצצה, והיום אין להם כמעט תקציבים לעודד הן באוניברסיטאות והן בכל מיני מכוני מחקר להחזיר את הישראלים האלה. איזה "פיתוי" יש לי להחזיר את אותו אחד שיושב היום או בארצות הברית או... אתה יודע מה? קיבלנו דוחות, אנשי מחקר שלנו עדיין חיים בישראל, בצורה כזאת או אחרת, והם יושבים באירופה. אפילו מדינות אירופה, איטליה מממנת היום חוקרים שלנו במיליארדי יורו בקנה מידה גלובאלי שיתעסקו בכל מיני מחקרים לטובת אירופה. ואנחנו מבזבזים את המוחות האלה. השאלה איך נוכל להחזיר כאלה לארץ?
לגבי החסמים. אין ספק שהחסמים שנותרו הם חסמים שצריך לשחרר אותם, אולי אפילו להפוך אותם גם כן כפידיון. אם פטרנו עניין של סכום מסוים---
ארז חלפון:
לשנה אחת.
אברהם מיכאלי:
גם בביטוח הלאומי צריכים להבין. זה בעצם קנס, ששה חודשים לא להחזיר אותו למערכת של חוק הבריאות הממלכתי, אז אפשר לעשות מזה גם כמו קנס מוארך כזה או אחר ואז בן אדם יודע שאם מראש הוא משלם איזה שהוא סכום, גם את השישה החודשים האלה הוא פודה. השאלה היא למה לא מוכנים לחשוב בצורה הזו, שבעצם כמו שאתה משלם 8,000 או 9,000 שקל פר אדם על כניסה, אותו דבר לששה החודשים האלה. הרי המדינה רוצה בעצם, מבחינה תקציבית, לכסות את הקופה, אז לחשוב שבן אדם במקום לעשות לו ביטוח רפואי פרטי, אז הוא יגיד 'אדוני, אני מוכן לשלם גם כסף כזה או אחר', באיזה קופה זה נכנס, נתמודד עם זה אחר כך, אז ביטוח הבריאות זה באמת אחד החסמים שאנשים פה לא יודעים מחר לאיזה בית חולים להיכנס, לאיזה קופת חולים ללכת וכולי וכולי.
אני כן שם לב לנתונים. אם בסוף מסתבר ש-10,000 ישראלים חוזרים לארץ ממילא, בלי כל המבצע הזה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בשביל מה עושים את המבצע?
שרון גלזמן:
יש לי הערה. גם זה לא חוּשב על סמך יציאה של שנה. אם אדם יצא לטיול במזרח וחזר אחרי 13 חודשים, הוא נספר. יש אלפים כאלה.
אברהם מיכאלי:
לכן חשוב להצליב את הנתונים האלה, כי יכול להיות שאנחנו בעצם מסמנים וי על ישראלי שחזר במסגרת המבצע ונותנים לו הטבה, וממילא הוא היה חוזר. אז מה עשינו?
ארז חלפון:
לא מגיעה לו ההטבה, בגלל זה אמרתי שזה תקציב קשיח. אם הוא יצא ל-13 חודש לטיול למזרח והוא חוזר, לא מגיע לו בכלל.
אברהם מיכאלי:
השאלה איך אני יודע.
ארז חלפון:
חבר הכנסת מיכאלי, אני מסתכל בחישוב הזה מה עבר אצלי במשרד הקליטה, לישראלי שהיה הרבה זמן, והרי עד היום היה סיוע לישראלי חוזר, כי במשרד הקליטה גם מטפלים בישראלי חוזר, מה עבר אצלי במשרד הקליטה, בא לקבל את הסיוע, אם היה צריך הכשרה תעסוקתית, הסבה מקצועית, היה צריך הלוואה לעסק או היה צריך הבטחת הכנסה לשלושה חודשים, והנתון אצלי כ'מקבל טיפול' על פי המדד שאני מחשב, זה 4,500 בשנה. זה מה שאני טיפלתי. ולכן אני מסתכל וגם היעד שנקבע, נקבע על פי זה.
אברהם מיכאלי:
אני שמח שחוזרים 10,000 בלי המבצע. אני אומר שאנחנו צריכים לעשות איזה מבחנים חדשים, כשאתה אומר לי שאתה יודע כיצד להתמקד בהם, שבהם צריך להשקיע את המאמץ של המבצע, כי אחרת הכסף הזה הולך להתבזבז על אלה שממילא חוזרים לארץ, אלא אם כן אתה אומר ש---
ארז חלפון:
לא, הוא לא יתבזבז, אמרתי את זה בהתחלה.
יואל אדלשטיין:
מה שמר חלפון אומר זה שאין אי התאמה וזה לאורך שנים גם. ה-10,000 ישראלים שחוזרים לארץ, חוזרים מכל מיני סיבות, כולל חייל שמחפש את עצמו אחרי השירות וכאלה שיצאו לשנה לצורך לימודים וכל מיני, אז הם נכללים בסטטיסטיקה ובצדק כישראלים ששהו מעבר לשנה בניכר וחזרו. אלה שפונים למשרד הקליטה, הקורלציה תמיד שזה בערך שליש מאלה שחזרו, פלוס-מינוס. אפילו הופתעתי שזה 4,5000. זה גבוה. בדרך כלל אצלנו היו פערים לפעמים עד 10,000 חוזרים וכ-2,000 שעברו דרך משרד הקליטה. אז לכן פה זה לא הבעיה. אבל אתה צודק שהחישוב אחר כך צריך להיות, לקחת את הנתון של משרד הקליטה נגיד בשנת 2006-2007 ולהשוות אותו ל-8-9 ולראות מה הדלתא כאן בעניין.
אברהם מיכאלי:
ההצלבות האלה בוודאי אתם עושים אותן ולכן אני מאמין שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקטע הזה תתאם איתכם את הנתונים כמו שצריך.
רק נושא אחד אני כן רוצה לומר. מכיוון שפה אמרתי להחזיר עולים ותיקים וזה כן מתקשר לנושא שקודם הזכרת, הנושא של האולפנים. לא סתם קודם הזכרנו את זה, כי באמת בסוף, גם בפתרון שאתם תצטרכו לתת לילדים של היורדים, וזה אומר שאולי צריך להגדיל אפילו כיתות, ותשימו לב לנתון הזה.
ארז חלפון:
אבל זה לא יהיה סיוע כמו לעולים חדשים, כי גם מבחינה תקציבית לא נוכל לתת את זה וגם עדיין יישמר פה מרחק גדול בין מה שמקבל עולה לבין תושב חוזר. יכול להיות שזה ישתלב במשהו נוסף.
אברהם מיכאלי:
השאלה, אם תהיה לו אז בעיה עוד פעם, אז מה עשית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מדברים על ילדים, שהשפה זה חשוב.
ארז חלפון:
תראה, אני אומר, קודם כל הלוואי והיה לנו. המבצע הזה, אנחנו נתקלנו בהרבה---
אברהם מיכאלי:
זה יהיה חסם מאוד בעייתי.
ארז חלפון:
אתה צודק ולכן אנחנו עכשיו הולכים... הבעיה שמשרד החינוך כרגע, כמו שאתה אומר, מקצץ בעולים חדשים באולפנים. אני קודם כל לא יכול לוותר על העולים החדשים ולהגיד 'רגע, עכשיו הם מורידים ל-300, אני אוריד מהעולה ל-200 כדי לתת לילד ישראלי', כי קודם כל יש לי מחויבות לעולים. אז אני אומר, אנחנו מתחילים עכשיו מול משרד החינוך לראות איך נותנים פתרון לזה. יכול להיות שבמסגרת הגדולה של הסדר עם האולפנים נוכל למצוא את הדרך לאותם ישראלים.
אברהם מיכאלי:
אני חושב שאם בסוף נבדוק בחסמים, אולי זה יהפוך לחסם הכי גדול, כי אף הורה שחושב על טובת הילדים שלו, לא יביא אותו לארץ כשהוא יודע שאין לו סידור לפחות להחזרה לעברית ולמערכת בצורה נורמלית.
מירב שגיא:
ברשותך, הרבה פעמים ילדי התושבים החוזרים האלה, אלו שעלו מברית המועצות וחזרו, מוגדרים בסטטוס של קטינים חוזרים וככאלה הם כן זכאים להטבות כמו של עולים חדשים אצלנו. אז מהבחינה הזו הם כן מכוסים.
דרך אגב, הקמפיין שלנו, האתר גם תורגם לרוסית. אנחנו פונים מאוד חזק לקהל הזה, כי זה ממש חידוש של הימים האחרונים.
ועם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנחנו כבר עובדים חודש ובודקים עכשיו איך אנחנו יכולים להתאים ולהצליב את הנתונים מעתה ואילך.
אברהם מיכאלי:
לכן הנתון הזה של החינוך, שאני קראתי לזה חינוך כללי, אבל בתוכו האולפנים, זה באמת נתון שתצטרכו לעשות חשבון ובסך הכול בואו באמת נראה אחרי שנה-שנתיים לראות איפה אנחנו עומדים, כי אי אפשר מראש לשלול תכנית כשאתה רק מנסה דבר שלא ניסו אותו, לפחות בעשור האחרון אני לא שמעתי על מבצע כזה.
ארז חלפון:
אני רק אענה בקצרה על מה שאמרת. לגבי מה שאתה אומר על החוקרים, המדענים, אתה צודק. גם כשאני הייתי שם וגם כשהם באו אליי, אמרתי להם 'אנחנו לא ארצות הברית, אין לנו את היכולות הכספיות להתמודד ולתת את מה שארצות הברית'. הדבר היחידי שאני אומר לך פה ואני אומר את זה על השולחן ואני אומר לכולם, מה שהוא קצת לטובתנו זה הציונות והגעגוע שלהם לחזור לארץ. אני דיברתי עם הרבה מאוד מדענים והם אמרו לי 'אנחנו יודעים, אתה לא תוכל לתת לנו מה שארצות הברית, תן לנו פחות, אבל אם תיתן את הפחות, זה יחזיר אותנו', אלה שכמובן מעניינת אותם הציונות ולחזור פה למשפחה והם מבינים שאם אנחנו יכולים לתת, זה משהו קטן. אני מאוד מקווה שוועדת שוחט, כשתגמור את הבעיות הגדולות שיש שם, תוכל לבוא ולתת סכומים יותר גדולים להתייחס ולתת תקציב הרבה יותר גדול, כי כמו שאמרתי, אנחנו באים פה ונותנים את המינימום, כי זו אחריותנו.
לגבי המחקרים, אנחנו קודם כל התבססנו על מחקר של לילך בן ארי. בחלק מהמחקרים שעשינו ראינו שהדבר העיקרי ביותר שלא מחזיר אותם ארצה ושהם רוצים לחזור זה הנושא של ביטחון תעסוקתי. לעזוב ולחזור לפה, איך נערכים, ולכן נתנו לנושא התעסוקה את ה... אני יכול להגיד לך, ישבנו על זה כמעט שבעה-שמונה חודשים, לשבת עם מעסיקים ולעבור את כל נושא המשרות ואת המהלך הזה שהסיוע יתחיל עוד כשהם נמצאים בחוץ לארץ, ושמנו על זה את הדגש. ראינו עוד דברים, מצב הביטחון, כמו שאתה יודע, מה שקורה במערכת החינוך שאת זה אנחנו לא יכולים לשנות, את הסטיגמה של ביטחון, אלא רק לדבר. נושא הגישה, איך מדינת ישראל, וכמובן עלה בשנים האחרונות הנושא הזה של סעיף 58, של קנס הבריאות.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, לנו היתה ישיבה מיוחדת בנושא ההלוואות שנתנו לקבוצת עולים מדרום אמריקה ואז השאלה אם אתה לוקח בחשבון את אותה טעות שלפי דעתי עשה המשרד אז, שנתנו כסף לאנשים ליזמות, הרבה מאוד כסף, הם באו לפה והפסידו כסף וחזרו חזרה לדרום אמריקה, ארגנטינה. השאלה היא האם אתם לוקחים את זה בחשבון כרגע, שוב, ביזמות. 70,000 שקל זה סכום יפה. לתת לבן אדם בלי בקרה, זה מסוכן.
ארז חלפון:
קודם כל יש בקרה, יש ערֵבים, יש ביטחונות. אני יכול להגיד לך שעם ישראלים זה הרבה יותר פשוט, כי כשהם מגיעים לפה, יש להם פה משפחה ויש מי שייתן את הערבים. הבעיה הגדולה היא עם עולים חדשים. עזוב שבארגנטינה היתה בעיה, אבל מצד שני, אני נתקל ואני יושב עם פקידי האוצר, כשמגיע לפה עולה חדש מרוסיה וכשאני רוצה לתת לו את ההלוואה, בא האוצר וביקש ממנו להביא ערבים ולהביא ביטחונות. כשאני מסביר לחשב הכללי, וזה בעיות שיש לי עם החשב הכללי, שכשמגיע עולה מרוסיה אין לו פה משפחה, אין לו פה מישהו שיכול לתת לו ערבות של 10,000 או 15,000 שקל. אז אני מסביר להם שפה צריך לוותר. אתמול הציגו לנו שמיליון שקלים איבדנו בכאלה שעולים מרוסיה שלא יכלו להחזיר. נכון, זה חלק מהמחיר שהמדינה צריכה לשלם, כי באלה שיפתחו את העסקים, המדינה תחזיר את זה. מה לעשות? מדינת ישראל צריכה לבטוח. אז אם לא ניתן, לא לעסקים, ונסגור את הכול כי נגיד 'אתם לא יכולים להחזיר', איך יגיעו העולים? וזה ויכוחים, אגב, קשים שיש לי עם החשב הכללי עד היום, כי אני ביקשתי. אמנם עכשיו הגדלנו את ההלוואה ל-70,000 אבל הם עדיין לא מוכנים להוריד לי את סכום הערבים ועל זה אנחנו הולכים להילחם בכל הכוח. עולה חדש לא יכול להביא ערבים, מה לעשות. אין לו פה אנשים.
יואל אדלשטיין:
מה שהערתי זה לא חס ושלום שלא לעודד. אני חושב שהמבצע חשוב, פשוט צריך לזכור שהם היו בשנת ה-30, ה-40, ה-50 למדינה, עם הצלחות אלו או אחרות, אבל תמיד היה איזה שהוא גידול הודות למבצע של משרד הקליטה וזה דבר טוב ונכון לעשות, ובהחלט עכשיו כבר בכל הקהילות סביב העולם מתחילים לציין כבר את שנת ה-60, נוצרת אווירה, וזה חשוב מאוד.
אני מאוד מסכים עם מה שאמר המנהל הכללי של משרד הקליטה, שאנחנו לא יכולים באחד על אחד להתחרות באמת, לפחות לגבי חלק מהאנשים, עם מדינות שונות. פעם זה היה רק ארצות הברית וקנדה, היום זה גם רוסיה וגם עוד מדינות שמאוד מחויבות לסיפור הזה. אבל יחד עם זה, אנחנו באמת לוקחים בחשבון, וזה נכון מה שאמרת, מר חלפון, זה מאוד נכון שבהתחשב בכך שיש געגועים ויש משפחה ויש רצון לחזור ואצל חלק גדול, שהם בעצמם לא עולים שיצאו מכאן, אלא ילידי הארץ או עולים ותיקים, אז גם יש את השפה, את כל הכלים להתמודדות, מה שציינת, זה הורדת כמה חסמים, או איזה שהיא תוספת יכולים לשחק תפקיד מאוד משמעותי.
הנקודה האחרונה שאני לוקח מן הישיבה הזו וזה, אדוני היושב ראש, אני חושב שאת הנתון הזה אנחנו צריכים לפרסם מכאן. אנחנו פה היינו בוויכוח מאוד מעניין בין 580,000 ישראלים שגרים בחוץ לארץ, לבין 650,000. אני מבטיח לכם שאם אנחנו עכשיו נצא מן החדר הזה ונתפוס כמה אנשים בפרוזדור, כולל עמיתינו חברי הכנסת, כמה ישראלים בחוץ לארץ, אחד יגיד 2 מיליון, אחד יגיד מיליון, אחד יגיד מיליון וחצי, אני מבטיח לכם שאף אחד לא יגיע פחות ממיליון. אני חושב שזאת התחושה.
ארז חלפון:
אני גם מבטיח שכל אחד יגיד שיש לו חבר או בן משפחה שנמצא בחוץ לארץ.
יואל אדלשטיין:
זה חוץ מזה, אבל בתפיסה הכוללת---
אברהם מיכאלי:
לפי הקיטורים, 25 מיליון כבר שם.
יואל אדלשטיין:
לא, פונים אליי בשיא הרצינות ומסבירים לי שבערך 250,000 עולי ברית המועצות חזרו בחזרה. בשיא הרצינות. לכן אני אומר, הנתון הזה הוא מאוד משמח אותי ואם משרד הקליטה, באמצעות המבצע הזה, יצליח בעוד 5,000, בעוד 10,000, יעדים ריאליים, להוריד את הנתון הזה, אז בכלל אני חושב שאנחנו במגמה מאוד נכונה. מה שאני גם שומע מההערות שלך, טוב לי מאוד שכך.
אפרופו מה ששאלת, חבר הכנסת מיכאלי, לגבי העברית, המבצע הזה הוא מבצע מידתי. המדינה אכן לא נותנת יותר לתושב חוזר ממה שהיא נותנת לעולה חדש שפעם הראשונה בא, וככה זה צריך להיות, וזה לא מקרי שיש שלושה חודשי הבטחת הכנסה, לעומת חמישה חודשים אצל עולה. זה לא מקרי, זה דברים שהם נכונים מבחינת החשיבה וככה זה צריך להיות. צריך לעזור, אבל מידתי, כפי שאמר יושב ראש הוועדה. גיוס חובה לחוץ לארץ לא היה. אנשים שיצאו מכאן, יצאו מרצונם, אבל אנחנו לא צריכים לדחות אותם, צריך לעזור.
פנינה צדקה:
רציתי להגיד משהו לגבי התושבים שעוזבים ולא חוזרים. אז מחציתם זה באמת עולים שעלו ב-15 השנים האחרונות. מחצית מהתושבים שיצאו ולא חזרו תוך שנה או שנתיים זה עולים חדשים ובין החוזרים הם הרבה פחות מחצי. ואם אנחנו רוצים להגיד את המספר המדויק של העולים מברית המועצות שעזבו, זה 100,000. זה לא 250,000.
אברהם מיכאלי:
מתוך מיליון עולים?
פנינה צדקה:
מתוך מיליון ו-200,000.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם חושבים שאזרח עזב, אחרי כמה זמן?
פנינה צדק:
שיצא ולא חזר תוך שנתיים.
אברהם מיכאלי:
זה נתון של 40 שנה, או נתון של עשר שנים?
פנינה צדקה:
לא, אלה שעלו מאז 1990. מתוך -1,200,000, 100,000 יצאו ולא חזרו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מי שיותר משנה, פחות משנתיים, הוא לא עזב.
פנינה צדקה:
הוא עדיין לא עזב, בחישוב הזה. הוא לא בנתון הזה.
מירב שגיא:
יש קהילה גדולה היום בגרמניה ובקנדה וצפון אמריקה.
פנינה צדקה:
וחזרה לברית המועצות גם.
מירב שגיא:
אני רק רציתי ברשותך להתייחס לעוד שני דברים לגבי סיבות לעזיבה. מעבר לסיבות שמיפית, יש גם את הנושא של הלימודים האקדמאיים שהוא מאוד מהותי, חבר'ה שנוסעים לעשות פוסט. אנחנו הולכים לעשות מחקר גדול שילווה אותנו במהלך השנה הקרובה ואז אנחנו נוכל לחזור חכמים יותר עם נתונים באמת לגבי מכלול הגורמים שגורמים לעזיבה, וכמו שמר ארז חלפון אמר, וככה הוא גם הציג את זה בישיבת הממשלה, בלי חבירה של כל משרדי הממשלה לנושא החשוב הזה, גם בהחזרת הישראלים ארצה וגם במניעת ירידתם, אנחנו כמשרד הקליטה אין לנו מנדט, לא במשרד החינוך, לא במשרד התעשייה, לא באוצר, חייבים לחבור כאן כולם. זה המסר העיקרי שבאמת מר ארז חלפון בא איתו, מעבר להצגת המבצע, ואני מאמינה שאנחנו כן נלך ונצליח לשכנע ואנחנו באמת פועלים בכל ההקשרים, מול כל המשרדים, ממש, כדי לראות איך אנחנו עושים את זה טוב יותר ואיך באמת מצליחים, כי ההצלחה היא הצלחה של כולנו. כי ככל שנביא יותר וככל שיתייצבו יותר בלשכות שלנו וככל שיסתייעו יותר וייקלטו טוב יותר וייקלטו בתעסוקה, כולנו נצא נשכרים מזה.
יהודה זרצקי:
דבר ראשון, אני רוצה להודות שזימנו אותנו. זו היתה יוזמה לא שלנו, של הוועדה. אני רוצה להראות משהו של עשייה. סליחה, פרופ' נודלמן, למרות ששכחת להגיע, אתה כתוב כאן מאחור.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא שכחתי. אתם עסוקים עם דבר אחד, אני עסוק בדבר אחר.
יהודה זרצקי:
זה בסדר, אנחנו הרגשנו שאתה איתנו. זה הכי חשוב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה.
יהודה זרצקי:
ראשית, אני רוצה להציג את האנשים שיושבים כאן, יש כאן כמה מתנדבים של "גשר של זהב", אנשים שעובדים כל היום ומתנדבים גם ביום וגם בלילה. אבי שאלתיאל, אלי לרנר, יושב כאן הרב שמעון יפרח שהוא איש מופת, הוא יושב ראש סניף "גשר של זהב" בפריס, יש קצת יורדים בפריס, אני בדקתי. הוא גם רב של קהילת קשן, בדרום פריס, והוא כרגע הקים מוסד שקוראים לו 'מורשת שמעון' על שמו, והוא מעלה, מר חלפון, תוך חמש השנים הקרובות את מחצית הקהילה שלו לגור בגבעת זהב. אנחנו מדברים על למעלה מ-400 משפחות. הם נמצאים כרגע ברכישת הקרקעות. אנחנו מסייעים בידיהם והוא הקים סניף של "גשר של זהב" שם ויש שם גם כמה משפחות של יורדים שבכוונתם לחזור לארץ, דרכו. אז זה איש מעשה. והיהודי שיושב כאן זה עורך דין מישל אלחרר. כמו שאתם שומעים את שמו, הוא גם דובר צרפתית והוא יושב ראש דסק צרפת של "גשר של זהב". הקמנו סוכנות יהודית קטנה. מה אנחנו עושים ולמה אנחנו כאן?
היו"ר מיכאל נודלמן:
ביילסקי יודע?
יהודה זרצקי:
אל"ף, זה לא מטריד אותי. בי"ת, הוא יידע.
אברהם מיכאלי:
אם אתה קורא לעצמך 'זהב', אז הוא צריך לקרוא לעצמו 'יהלום'?
יהודה זרצקי:
לא, רק כסף, אנחנו בחרנו את הזהב והוא שלנו.
דבר ראשון, יישר כוח למר חלפון. אני קצת עובר בשנים האחרונות על המנהלים הכלליים של משרד הקליטה, אני חושב שהוא הפּוּשֶר מביניהם. הוא גם ידיד אישי. הוא לא הזמין אותי להחמיא לו, אבל מגיע לו, ואני יודע כמה הוא דוחף.
אנחנו נמצאים כאן כעמותה מכובדת שפועלת כבר הרבה שנים בלי אות העמותה ומאוגוסט האחרון פרופ' יעקב נאמן ואני, הוא ישב כאן בוועדה, ישבנו כאן, באג'נדה---
היו"ר מיכאל נודלמן:
היתה החלטה של ממשלה באיזה שנה.
יהודה זרצקי:
שלא קוימה, שאנחנו צריכים עכשיו לקדם אותה כדי שהיא תקוים. באג'נדה שלנו יש עידוד שלנו ובאג'נדה שלנו יש נושא שקרוב מאוד מאוד ללבו של פרופ' נודלמן, אנחנו דיברנו על זה, נושא הנוער והילדים. אין כמו ילדים להיות קטליזטור כדי להביא הורים. לא צריך כאן הרבה סקרים, אנחנו עובדים בשטח, אנחנו רואים את זה. אנחנו הצענו למשרד הקליטה, אנחנו באנו כאן להציע את זה באופן פורמלי עם המלצות של הוועדה. חבר הכנסת אדלשטיין היה עוזר לי אולי, אבל חבר הכנסת מיכאלי מכיר את הפעילות שלנו, הוא יכול לתת גם תימוכין. אנחנו לא עוקפים אף אחד ואנחנו לא במקום אף אחד, אנחנו משלימים. כמו שיש הרבה עמותות במדינת ישראל שמשלימות גם את פעולות הבריאות ופעולות אחרות, אנחנו משלימים בפעילות שלנו.
אנחנו השקנו מחצית מהפרויקט שלנו במעמד הנשיא, בגבעת התחמושת. חשוב מאוד, מר חלפון, שמשרד הקליטה יידע את זה. חבל שהוא לא היה חלק מהעניין, אבל אולי בזכות הדיון הזה אתם תהיו חלק מהעניין, ישבו ילדים של ישראלים יורדים במיאמי, מרחק של למעלה מ-10,000 ק"מ כאן וכאן ילדים עולים חדשים דיברו איתם. אין כמו מסר של ילדים. זה היה במעמד הנשיא. ילדים עולים חדשים כאן בארץ, עם ילדי יורדים במיאמי, הדליקו יחד בד בבד את החנוכייה למרות הפרשי השעות. זה מסר וזו עשייה.
מה אנחנו רוצים להציע? ואנחנו רוצים לבקש. אנחנו הגשנו מסמכים למשרד הקליטה כבר מאוגוסט, סוף יולי, מכתב עם צילום של העמותה שהיא רשומה כחוק ומכובדת להפליא, וקוראים לה "ערבות הדדית-גשר של זהב", ע"ר, מוכרת גם בלשכתו של ראש הממשלה, גם אצל מר רענן דינור וגם אצל מר עובד יחזקאל. מר אבי וידרמן, יועץ ראש הממשלה, עוסק כרגע בנושא כדי לשכתב החלטת ממשלה. אפשר לבדוק את כל מה שאני אומר כרגע, שיחה של אתמול. אנחנו מבקשים להיות ידו הארוכה של משרד הקליטה, בצורה כזו או אחרת, על כל מיני תבחינים משפטיים כאלה ואחרים, בשני אופנים; אנחנו יודעים שיצא כרגע תקציב וכאן חבר הכנסת מיכאלי לא היה, אבל היו חברי כנסת אחרים, כולל חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חבל שהלך, שהוא אמר 'בואו נמצא דרך שמשרדי ממשלה יעבדו איתכם בצורה כזו שתוכלו באמת לתפקד'. כיום את הכסף שם יהודה זרצקי ורעיה שטראוס ואחרים, והגיע הזמן שמדינת ישראל, כמו שיש 'נפש בנפש', שהיא כלי מכובד מאוד ומשלים, יכול להיות "גשר של זהב" משלים בנושא של עידוד עלייה ואני מתכוון כרגע לשני אופנים. אחד, ישבתי עם מר אריה קורת ואנחנו זזים. כרגע אנחנו עושים משהו של ילדים עולים חדשים בתוך הארץ שמלווים אותם ילדים ותיקים בגיל הבר מצווה. מלווים אותם כדי להיקלט יותר טוב. זה פן שלא ניגע בו עכשיו. אנחנו נוגעים כרגע בנושא של עידוד ילדים חוזרים ויש 'הבית הישראלי', שאני כבר הייתי בו לפני שנתיים, בתקופה של גב' פריגת, במשרד הקליטה. הצעתי הצעה, חבל שלא יצאה לפועל, ואני חושב שהיום הפושריות של המנהל הכללי של המשרד יכול להביא אותנו למצב שאנחנו, יחד עם 'הבית הישראלי' נביא השנה, נעודד, E-Learning זה הדברים שאנחנו עושים, שיטה של למידה מרחוק, שיושבת כיתת ילדים של ישראלים שנקרא לזה 'ירדו' בחוץ לארץ, במיאמי, ויושבת כאן כיתה בארץ, ולומדים יחד על הדגל, על הסמל, על מדינת ישראל, על ירושלים. אחר כך אנחנו עושים אירועי video-conference, שרואים אחד את השני ומדברים ההורים כאן וההורים שם.
מה שאנחנו רוצים רק, להביא קבוצה כלשהי מכמה מקומות של 'הבית הישראלי' שפזורים ברחבי תבל, לכאן, במהלך 2008, וכאן לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות, סדנאות בצורה כזו או אחרת, כדי להמריץ אותם למשוך את ההורים שלהם לארץ.
אנחנו מאמינים בדרך שלנו, אנחנו חושבים שאנחנו תורמים תרומה לא מבוטלת לעידוד עלייה ומבקשים רק שבין ההמלצות של הוועדה תהיה גם המלצה לגבינו, שאנחנו נהיה כאחת הזרועות שיכולות לבצע את הדברים האלה.
ארז חלפון:
אני רק אענה בקצרה. הנחיתי את מנהלת האגף, גב' מירב שגיא, להיפגש. נקבעה פגישה כבר, מירב?
מירב שגיא:
בדרך. יש לי גם התייחסות קצרה.
ארז חלפון:
הנחיתי את מנהלת האגף לשבת איתכם, יהודה, לראות את התכנית שלכם, לראות איך היא משתלבת מבחינת תבחינים, יש הוראת ממשלה, איך אתם נכנסים ואנחנו מכירים בחשיבות של הארגון ובמעשים וכמובן צריך לשבת על הדברים ואני מתנצל שזה לא קרה מאוגוסט, אבל מנהלת האגף תשב איתכם בהקדם.
לגבי ארגונים מעודדי עלייה, אנחנו יצאנו בתמיכות בעיתונים, כולם ראו, לארגונים מעודדי עלייה. כמובן כל ארגון שיעמוד בקריטריונים מוזמן. אנחנו רוצים לפתוח את זה שכמה שיותר ארגונים יביאו לכאן עולים. הכוונה היא להביא לכאן עולים וכל ארגון, אנחנו נשמח שהוא יצטרף לשתי העמותות שפועלות כרגע. נשמח. זה אינטרס של מדינת ישראל. אני אומר את זה פה.
אברהם מיכאלי:
גם אני מצטרף לעשייה שלכם, כי הם הציגו לי כמה פעמים באמת את העשייה שלהם ואין ספק שאפשר לבדוק לשלב את הפעילות שלהם.
מירב שגיא:
אנחנו עובדים על זה. אנחנו בונים כרגע תכניות עבודה לשנת 2008. מעבר לערוצי התמיכה הקיימים בפעילות של עמותות כאן בארץ, חלק מהפעילות מתבצעת בחוץ לארץ, צריך לחשוב על קונספציה אחרת. הנושא מטופל, אנחנו עובדים, אנחנו נקדם את העניינים בינינו. הנושא לא זר לנו ואין עוררין לגבי החשיבות של הפעילויות שמעודדות עלייה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני שמעתי מה אמרו פה חברי הכנסת ואני צריך להגיד שהוועדה תומכת במבצע ואם יהיה צורך, אתה יודע שבוועדה יש כוח, אנחנו יכולים להיות שותפים בפעילות שלכם.
דבר שני, אני רוצה להגיד, זה יפה, זה מרשים, אבל אני ביקרתי גם בארצות הברית, גם באוסטרליה פגשתי קהילות ולכל אחד, כמו שאמר חבר הכנסת מיכאלי, יש סיבה למה הוא עזב את המדינה. ברוסיה אומרים שהחינוך לא טוב ו'אנחנו רוצים חינוך יותר טוב לילדים שלנו'. יש אנשים שאומרים 'אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ישרתו בצבא', יש לאנשים כל מיני סיבות, וסיבות מרשימות לכל בן אדם. מה אני רוצה להגיד? זה מבצע טוב, אבל זה מבצע לא קל, עם כל ההטבות, עם כל הדברים שיש, זה גן עדן אתם עושים, אבל גם עם גן העדן הזה יהיה קשה לגייס אנשים לחזור, אפילו 10,000 איש זה לא כל כך קל, כי אנשים עזבו את המדינה לא בגלל קפריזה, לכל משפחה יש סיבה למה היא עזבה את המדינה וההטבות האלה לא נותנים. אני מכיר אנשים שבלי ההטבות הם חוזרים. הבן של המנהל הכללי של המפלגה שלי היה שבע שנים בניו יורק וחזר עם אישה ושני ילדים. חזר בלי מבצעים, בלי שום דבר. אבל אני חושב שצריכים להיות מבצעים כאלה וזה טוב שיש מבצע, אם אפילו יחזרו בגלל המבצע 5,000, 7,000, 9,000 זה יהיה הישג גדול.
אנחנו גם חושבים שאתם צריכים לקרב למשימה הזו עמותות, כי לא כל הדברים יכולים לעשות שליחים שלכם או שליחים של הסוכנות. התפקיד של עמותות לעבוד שם, איפה שהפקידים של המשרדים לא יכולים לעבוד. הם יותר קרובים לתפקיד שלכם, לילדים, כמו שמר זרצקי אמר פה, וזה טוב. אני לא עושה פרוטקציה למר זרצקי ולאף אחד, אבל אני חושב, מהניסיון שלי, אני הייתי יושב ראש פורום ציוני, אני יודע מה יכול לעשות ארגון ציבורי במקום שמשרד לא יכול לעשות שום דבר.
בסוף אני רוצה, בשם כל החברים שלנו, בשם כולם, להגיד לך שאנחנו כולנו דואגים לזה שהמבצע ייתן לנו פירות טובים. בהצלחה לכולם.
ארז חלפון:
תודה רבה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה למי שהשתתף פה ואנחנו כולנו לשירותכם.
ארז חלפון:
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:32