פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 606
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ו (13 במאי 2026), שעה 9:00
סדר-היום:
<< נושא >> 1. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ד-2023 (פ/4059/25) של חברת הכנסת מירב כהן - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< נושא >> 2. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג-2023 (פ/3072/25) של חברת הכנסת פנינה תמנו - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< נושא >> 3. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג-2022 (פ/339/25) של חברת הכנסת נעמה לזימי - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< נושא >> 4. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה-2024 (פ/5010/25) של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי כנסת - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< נושא >> 5. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ד-2024 (פ/4488/25) של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< נושא >> 6. הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים, התשפ"ה-2024 (פ/5258/25) של חבר הכנסת אלון שוסטר - הכנה לקריאה ראשונה << נושא >>
<< הצח >> הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, של ח"כ צביקה פוגל << הצח >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
חברי הכנסת:
נעמה לזימי
מוזמנים:
לירון יעקובי יצחקי
–
יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק שמואל לרמן
–
ר' חוליית נעדרים ומתחזים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
פקד שלי זמיר
–
קמ"ד חקירות, יועמ"ש מ"י, המשרד לביטחון לאומי
שי סומך
–
ממונה (ייעוץ וחקיקה), המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים
ענבל קליין
–
עו"ד חוקתי - אשכול פרטיות, משרד המשפטים
ליאנה ברנשטיין
–
יעוץ וחקיקה (משפט חוקתי), משרד המשפטים
שושנה גוטרייך
–
ראש תחום פרויקטים ומדיניות, משרד הבריאות
נטע ברנר נאור
–
לשכה משפטית, משרד העבודה
תום עופר
–
ממונה משפטי לנושאי שיקום ומשפחות, משרד הביטחון
רס"ן מורן טוביאק
–
רמ״ד שון, משרד הביטחון
קמ"ש מאיה נווינס
–
סגנית יועמ״ש נפגעים, משרד הביטחון
נטע ברק
–
ממונה מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי
שרית דמרי-דבוש
–
לשכה משפטית, המוסד לביטוח הלאומי
מאיר אמסלם
–
אגף מרשם וביומטרי, רשות האוכלוסין וההגירה
יהושע מיניביצקי
–
יו"ר העמותה, עמותת בלעדיהם
ורדה מיניביצקי
–
מייסדת, עמותת בלעדיהם
נעמה חנה זר-כבוד
–
מלווה את העמותה בענייני חוק ומשפט, עמותת בלעדיהם
גיטי קליינרמן
–
חברה בעמותה, אימא של נעדר, עמותת בלעדיהם
אברהם מזרחי
–
חבר בעמותה, בן של נעדר, עמותת בלעדיהם
יקותיאל בן יעקב
–
מפקד יכ"ל, יחידת הכלבנים לישראל
סעיד ביארי
–
בן של נעדר מוחמד ביארי
משתתפים באמצעים מקוונים:
נוית דויטש
–
מחלקת מדיניות וחקיקה, האפוטרופוס הכללי
שי סימור
–
מנהל תחום תכנון בקרה ותהלכי עבודה, המרכז הלאומי לרפואה משפטית
יפעת וגשל
–
מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי
נירה שפק
–
חכ"לית
ייעוץ משפטי:
עידו בן יצחק
אסף היזלר
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
הדס כהן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-
דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, פ/4861/25 כ/1140 << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכובדיי, בוקר טוב. תודה רבה לכל מי שעשה את המאמץ להגיע הדיון החשוב הזה, אולי אחד הדיונים היותר משמעותיים שעסקתי בהם במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות כיושב-ראש הוועדה. רק אם תסתכלו על שיתוף הפעולה שיש פה בין כל גורמי הפוליטיקה הארצית, קרי מפלגות, תבינו עד כמה באמת החוק הזה משמעותי וחשוב, כי כולם באמת שותפים לו. הוא עבר תהליך ארוך, אבל היום אנחנו נוכל לסכם אותו.
היום, יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ו, 13 במאי 2026. התכנסנו כאן כדי לדון בהצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מוצא לנכון בתחילת הדיון להזכיר לעצמנו במה אנחנו עוסקים, כי לפעמים היכולת שלנו להתמקד בהערה כזאת או אחרת, קטנה וגדולה, חשובה יותר או חשובה פחות, גורעת מההבנה על מה אנחנו מתעסקים. אז אני רוצה להזכיר לכל מי שיושב פה מסביב לשולחן שחלה עלינו החובה המוסרית והערכית לתת מענה באמת, אמיתי, למצוקתן של אותן משפחות של נעדרים אזרחים. זה לא נעדרים צבאיים, זה לא חטופים, זה משהו אחר לגמרי. אנחנו כמדינה מחויבים לתת מענה, כי אנחנו לא עוסקים פה לא בכמויות ולא בפוליטיקה. אנחנו עוסקים פה בערכים.
ישבתי אתמול וניסיתי לעבור פעם נוספת על כל החוק ולקרוא כל סעיף, כי באמת נעשתה פה עבודה יוצאת דופן באיכותה ובאדיקותה של הייעוץ המשפטי לוועדה. אמרתי לעצמי: כשאנחנו מדברים על ערכים, על מה אנחנו באמת מדברים כשאנחנו מסתכלים על החוק הזה? קדושת האדם וחיי האדם הם מרכזו של החוק הזה. זה ערך. אנחנו פשוט שוכחים לפעמים. ערבות הדדית זה ערך. זה המהות של החוק הזה. זה חוט השדרה שלו. אחריות המדינה לאזרחיה. זה חלק מהערכים שתבענו לעצמנו פה, בכנסת. אנחנו מדברים הרבה על אחריות – כן לוקחים אחריות, לא לוקחים אחריות. הינה עוד דוגמה לזה שאנחנו, חברי הכנסת, יודעים כן לקחת אחריות משותפת על הדברים האלה; חמלה ואנושיות זה ערך. אנחנו לא מדברים עליו, כי מי מדבר בכנסת על חמלה? אבל כן, זה חלק מהעניין. זה בדיוק העיסוק שאנחנו עושים. לדבר על צדק ושוויון בכנסת נראה לפעמים מאוד ערטילאי. זה חלק מהעניין. זה הצדק והשוויון שאנחנו מחויבים אליו; כבוד למשפחה ולתא המשפחתי זה חלק מהעניין. כשאני מסתכל על החוק הזה ואני עובר סעיף-סעיף ורואה מה הוועדה אמורה לקיים, במה היא אמורה להתעסק, זה חלק מהעניין.
תאמינו לי, אני יכול לעבור פה על עוד כמה ערכים, אבל אני אסיים בזה שאחד הערכים שאני מאוד מאמין בהם – אני מעריך שכל אחד מחברי הכנסת מאמין – נוגע לשתי פינות, לאחת קוראים תקווה ולשנייה קוראים אי-ויתור. אנחנו מלאי תקווה ואנחנו לא מוותרים, וזה מה שמוליך אותנו לחוק הזה. טרחנו לא מעט בהצעת החוק הזאת לעבור סעיף-סעיף, למצוא את הדרך לדייק אותם, כדי שאף אחד פה ממשרדי הממשלה לא יקום, ירים יד ויגיד: אי-אפשר; או: בלתי אפשרי; או: יש קשיים; או: זה לא חוקתי; או כל הסיפורים שאני מכיר פה במהלך שלוש וחצי שנותיי.
כבר אמרתי, ואני אומר את זה פעם נוספת כי מגיע גם לעידו וגם לאסף, נעשתה פה עבודת ייעוץ משפטי באמת ראויה להערכה רבה, כמו עוד הרבה עבודות שהם עושים. אבל פה, גיבוש ההצעה הסופית שמונחת פה לפנינו, זה העבודה של השניים האלה. אני שמחתי כל פעם לשים את חתימתי על העבודה הנהדרת שהם עשו, וכך זה צריך להיות. אנחנו נעבור על מה שתחליט שצריך לעבור כדי לדייק את ההערות, אם יש כאלה. נאפשר פה התייחסויות של הגורמים השונים, ונצביע היום לקריאה השנייה והשלישית.
חברת הכנסת נעמה לזימי, מילות פתיחה, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה. אני אהיה קצרה כדי שנוכל להגיע לתכלס.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
את אומרת בניגוד אליי, שהייתי ארוך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא. דווקא אני רוצה להגיד לך שהסכמתי עם כל מילה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני רוצה בעיקר לומר שנעשה פה עכשיו תיקון על משהו שקשה לי להאמין שהמדינה לא עשתה מאז הקמתה. זה מסוג הדברים שאומרים: איך החוק הזה לא קיים? איך אין בנמצא את ההסדרה הזאת? ובמובן הזה זה היסטורי. אין הרבה חוקים שאתה אומר: איך זה לא קרה? יש דברים שאתה אומר: אה, הגיע הזמן לעשות; נכון, זה תיקון שצריך לבצע. על זה אתה אומר:, אף אחד לא לקח על זה אחריות אף פעם? אז הינה, פה אנחנו לוקחים על הנושא הזה של נעדרים אזרחים אחריות. ואני מודה לכם. אני מודה לכל שותפיי בכנסת שמחוקקים את החוק הזה באופן קולקטיבי, אבל אני גם מודה לכם, להורים, למשפחות, שאתם מאפשרים לנו, באמת, ומזכים אותנו בזכות הזאת לחוקק את החוק הזה שהוא תיקון למשהו שהמדינה הייתה צריכה לעשות. בעיניי זה רגע מאוד משמעותי. זה הרבה מעבר להסדרה עבורכם. זה פשוט דבר שהיה צריך לקרות כאן, ולא קרה, ואני באמת מברכת על הרגע הזה שאנחנו מביאים את זה לכדי חקיקה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אדוני היועץ המשפטי, בבקשה. אחרי המחמאות האלה, מה עוד נשאר לך?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
להעביר את החוק. אז בימים האחרונים היינו בקשר עם משרדי הממשלה. אני חושב שהגענו פה להבנות. יש פה עוד איזשהם דברים קטנים שצריך לחדד. נחדד אותם בדיון ונסגור אותם, אבל אני חושב שבסך הכול המסגרת מוסכמת. אני מציע שאולי נתחיל לקרוא את ההצעה ונדון בסעיפים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בואו נתחיל. קדימה.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
"מטרה
1.
חוק זה מטרתו לקדם מתן סיוע לבני משפחות של נעדרים ולהתוות את שיתוף הפעולה בין רשויות המדינה הנוגעות בדבר לעניין הטיפול בבני המשפחות ובזכויותיהם."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הערות? סעיף 2.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
"הגדרות
2.
בחוק זה –
"בן משפחה" – בן או בת זוג, הורה, בן או בת זוג של הורה, אח, אחות, ילד או ילדה;
"הוועדה" – הוועדה לסיוע לבני משפחת נעדר שהוקמה לפי סעיף 3;
"חייל" – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955;
"נעדר" – אחד מאלה:
(א) אזרח או תושב ישראל שהתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא היה אמור להגיע לביתו או לכל מסגרת אחרת שהוא לן בה ולא חזר לאותו מקום שישים ימים לפחות מיום שנמסרה על כך הודעה למשטרת ישראל;
(2) מקום הימצאו אינו ידוע, לא ניתן ליצור עימו קשר וכל המאמצים לעלות על עקבותיו לא צלחו;
(3) אין כל ראיה כי אינו בחיים;
(4) יש לגביו הכרזה תקפה כנעדר לפי פקודות משטרת ישראל כהגדרתן בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971;
(ב) חייל שצבא הגנה לישראל קבע כי נעלם משירות צבאי, למעט חייל שיש חשד שהיעלמו הוא עבירה לפי סעיפים 92 או 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955;
"השר" – שר העבודה."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הערות להגדרות?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
יש לי הערה. לגבי שר העבודה, לפעמים המשרדים האלו מאוחדים, לא מאוחדים. האם צריך למצוא כבר חלופה בחוק או להשאיר את זה ככה?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
לא. אם יאחדו אותם מחדש, אז תהיה העברת סמכויות.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אז אין עם זה בעיה. בסדר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עוד? בבקשה.
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
אני מהלשכה המשפטית בביטוח הלאומי. אולי צריך להוסיף הגדרת תושב, שיהיה כתוב: תושב כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי או כמשמעותו.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
מה הגדרתו?
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
בחוק הביטוח הלאומי ההגדרה היא הפוכה. יש הגדרה: מי שאינו תושב. ולכן בדרך כלל כשאנחנו רושמים בחוק הגדרת תושב, אנחנו רושמים: כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי – אבל זה פתוח, כי החוק הזה הוא לא חוק של הביטוח הלאומי.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אז יכול להיות שאולי רק לגבי הסעיף שלכם נכון לחדד את זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אוקיי. מאה אחוז. תודה. סעיף 3, בבקשה.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
"הקמת ועדת סיוע לבני משפחת הנעדר
3.
(א) השר ימנה ועדה (להלן – הוועדה) שתפקידה לתכלל את המענים שנותנות רשויות המדינה בטיפול בבני משפחות נעדרים ובהסרת חסמים בטיפול כאמור.
(ב) אלה חברי הוועדה:
(1) נציג משרד העבודה שימנה השר, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג משרד הרווחה והביטחון החברתי שימנה שר הרווחה והביטחון החברתי;
(3) נציג משרד לביטחון לאומי שימנה השר לביטחון לאומי;
(4) נציג משרד הביטחון שימנה שר הביטחון;"
– פה הייתה בקשה של משרד הביטחון שזה יהיה נציג משרד הביטחון או צה"ל שימנה שר הביטחון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מבחינתי זה בסדר גמור. יש התנגדות למישהו? רשאי.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
אוקיי.
"(5) נציג משרד הבריאות שימנה שר הבריאות;
(6) נציג משרד הפנים שימנה שר הפנים;
(7) נציג משרד האוצר שימנה שר האוצר;
(8) נציג משרד המשפטים שימנה שר המשפטים;
(9) נציג המוסד לביטוח לאומי שימנה המנהל הכללי של המוסד לביטוח לאומי;
(10) נציג האפוטרופוס הכללי שימנה האפוטרופוס הכללי."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הערות לסעיף 3 על הקמת ועדת הסיוע? יש מישהו? סעיף 4, בבקשה.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
"תפקיד הוועדה
4.
(א) הוועדה תגבש נהלים להסדרי עבודה קבועים בין משרדי הממשלה והרשויות הציבוריות בעניין בני משפחות נעדרים, ותבחן מקרים פרטניים לצורך הפקת לקחים, איתור ליקויים בטיפול וטיוב המענים הניתנים לבני משפחות הנעדרים.
(ב) משטרת ישראל וצבא הגנה לישראל, לפי העניין, יודיעו לוועדה על מי שבהתאם למידע המצוי ברשותם יש יסוד להניח כי הוא נעדר לפי חוק זה, ובאופן שלא יפגע בצורכי החקירה, בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה.
(ג) גוף ציבורי, כהגדרתו בסעיף 23(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, רשאי למסור לוועדה מידע, מסמכים ונתונים הנוגעים לנעדר או לבני משפחתו, וזאת לבקשת הוועדה, לשם ביצוע תפקידי הוועדה כאמור בסעיף קטן (א), בשים לב לפרטיותו של הנעדר ובהתקיים כל אלה:
(1) ככל שהמידע נוגע לנעדר, בני המשפחה נתנו את הסכמתם למסירת המידע, והוראות סעיף 2א(א)(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים; מקום בו המידע נוגע לבן משפחתו של הנעדר מסירתו מותנית בהסכמתו הפרטנית של בן המשפחה שהמידע נוגע לו;
(2) הדבר נחוץ במישרין לצורך גיבוש הנהלים או בחינת המקרה הפרטני;
(3) גילוי המידע אינו אסור על-פי דין;
(4) המידע יימסר באופן מצרפי שאין בו כדי לזהות אדם מסוים, ככל שיש בכך כדי לתת מענה מספק לתכלית בקשת המידע לפי סעיף זה;
(ד) גוף ציבורי שקיבל בקשה כאמור בסעיף קטן (ג), רשאי למסור את המידע שבידו לידי הוועדה, בדרך ובמועד שנקבעו בדרישה, ובלבד שלא יהיה במסירת המידע כדי לפגוע בניהול תקין של חקירה פעילה.
(ה) אדם שקיבל מידע כאמור בסעיף קטן (ד) מתוקף תפקידו לפי חוק זה, ישמור על סודיות המידע, לא יעשה בו כל שימוש אלא רק למטרה שלשמה נמסר ולא יעביר את המידע לכל אדם אחר או גוף אחר, אלא לצורך ביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט.
(ו) הוועדה תקבע את סדרי עבודתה.
(ז) השר יאשר את הנהלים בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר, לפי העניין."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה אחד הסעיפים שעברו את העדכונים והדיוקים הרבים ביותר. אני חושב שנעשתה פה בסך הכול לא רק עבודת חקיקה, אלא גם הסברה ותיאום ממש יוצאים דופן.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני יכולה רק לשאול שאלת הבנה?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוודאי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
"גילוי המידע אינו אסור על-פי דין". אני רוצה לשאול, ככל שמגיע מידע לוועדה, ואנחנו במציאות שבה לא היינו רוצים שילדים אולי יהיו חשופים למידע או בני המשפחה, האם יש גם חובת חיסיון לחברי הוועדה במובן הזה? לפעמים יש סוגיות מאוד רגישות של נעדרים.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אז יש את סעיף קטן (ה).
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הוא מצנזר את המידע.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
ואז המשפחות יכולות להעביר מידע מלא לגבי דברים.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
זה המידע של המשפחות. אף אחד לא מונע מהן להעביר.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני מדברת על תרחישים שבהן אחד עוזב את הבית. יש סוגיות קנייניות ויש ילדים קטנים. אני חושבת על התרחישים הכי גדולים.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
את יודעת מה אני חושב? בעצם כל חובת הסודיות הזאת דיברה על המידע שמגיע מהגופים, אבל לא מתייחסת למידע שמגיע מהמשפחה. אז אולי אנחנו צריכים לחדד את זה שכל אדם שקיבל מידע, בלי "כאמור בסעיף קטן": אדם שקיבל מידע מתוקף תפקידו לפי חוק זה, ישמור על סודיות המידע – ואז זה כולל גם את זה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
בסדר גמור. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין. תודה. הערה חשובה. עוד מישהו? בבקשה, אדוני.
<< אורח >> סעיד ביארי: << אורח >>
אני אזרח, בן לנעדר. רציתי לשאול האם החוק הזה מכליל נעדרים מחוץ לגבולות המדינה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
על פניו כן, אם הם אזרחים או תושבים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אם הוא אזרח או תושב מדינת ישראל, התשובה היא כן. אין הגדרה שזה רק מי שנעדר בארץ.
<< אורח >> סעיד ביארי: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה, שי.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
אני ממשרד המשפטים. לגבי נעדרים בחו"ל, אני חושב שלדבר על אזרחים שנעדרים בחו"ל זה מרחיק לכת. אזרח יכול להיות גם מישהו שאין לו שום קשר למדינה, שאבא שלו היה ישראלי והוא לא נולד בארץ. אז נראה לי שכשמדובר מחוץ לישראל, הייתי שוקל להגביל את זה לתושב.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אבל אם אין שום קשר, אז לא יהיו בעיות לפתור.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
בסוף הוועדה הזאת באה להסדיר סוגיות משפטיות רחבות, מקניין ועד ליווי משפחתי, או הכול. אבל אם אין, אז לא באה לפתחה של הוועדה בעיה כלשהי.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
למדינת ישראל אין אחריות לאזרחים שהם לא תושבים שלה. זאת אומרת, יש בזה משהו מאוד קטן, אבל אזרחים יכולים להיות יותר רחוקים מאנשים אחרים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תן לי רגע להבין, כי אולי באמת אין עם זה בעיה. אזרח שנגיד המשפחה שלו נמצאת במדינה, ויש כאן סוגיה משפטית שצריכה לקבל הסדרה. האם בזה שאנחנו פוטרים אותו כי הוא לא תושב אנחנו מקשים על המשפחה עכשיו?
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
אתם רוצים לדבר על תושבות של בני המשפחה?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
שוב, הרי בסוף המשפחה פונה לוועדה. נכון? אם יש בעיה, המשפחה פונה. אולי אפשר להגיד שהוועדה תחליט שיש קשר חלוש או משהו כזה. בסוף הוועדה היא סוברנית, אבל לא הייתי רוצה למנוע ממשפחה להגיע, כשהיא זאת שצריכה להתמודד עם כל ההשלכות של דברים שקורים. יש מגוון סוגיות של נעדרים אזרחים – למדנו את זה בארבע השנים האחרונות – והן מאוד מורכבות. אז יכול להיות שמשפחה תצטרך דווקא את הוועדה הזאת, גם אם האדם כבר לא בתושבות.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
אתם מדברים על אזרח שיש לו נכסים בארץ?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
יכול להיות. כן.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
זו לא ההגדרה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
ברור. אבל לא הייתי רוצה שנגביל את זה.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
בסדר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שי, ההערה שלך היא הערה חשובה. אני אתייחס להערה שלך בדברי הסיכום שלי בנאום, כדי שיהיה ברור הדיוק בעניין הזה, כי זה נרשם בפרוטוקול. זה חלק מהעניין.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אני חושב גם שאזרח שהוא לא תושב ואין לו רכוש בישראל ואין לו עניינים עם ביטוח לאומי בישראל, אז ממילא לא ייווצרו הצרכים. אין כוונה שהמדינה תפתור את ענייני הרכוש שלו במדינה אחרת. אין לה את היכולת לעשות את זה.
<< אורח >> שי סומך: << אורח >>
זה לא כל כך ברור, אבל בסדר. יש זכאות לסיוע משפטי, והיא רחבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, שי. עוד מישהו רוצה להעיר הערות על סעיף 4, בבקשה?
<< אורח >> מאיה נווינס: << אורח >>
אני אשמח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן, בבקשה.
<< דובר_המשך >> מאיה נווינס: << דובר_המשך >>
אני סגנית יועמ"ש חטיבת הנפגעים בצה"ל. לגבי סעיף קטן (ג) וסעיף קטן (ד), בצה"ל יש כזה דבר שנקרא חקירות אית"ן, שהן חקירות לאיתור נעדרים. הן חקירות מאוד מאוד רגישות, גם בהיבטים של ביטחון מדינה שהרבה פעמים יש שם חומרים מודיעיניים מסווגים, וגם בהיבטים של צנעת הפרט, פרטיות, גם של הנעדר עצמו וגם של חיילים נוספים. החקירות האלה מתבססות גם על עדויות של אנשים שונים, ובסוף העדויות האלה ניתנות מתוך הבטחה שמה שנאמר לא יוצא מחדר החקירה לאף אחד, לשום גורם חיצוני. רק רציתי להדגיש תוך כדי הדיון שאלה לא מסוג החומרים שיועברו לוועדה במסגרת החוק.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
יש צורך באמירה מפורשת בעניין הזה, או שהסייגים שכבר נמצאים הם בסדר?
<< אורח >> מאיה נווינס: << אורח >>
לא. הנוסח בסדר. רק רציתי, כחלק מהשיח, להדגיש שזה לא מסוג הדברים שיועברו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
דגש נכון. הערה נכונה. עוד מישהו? סעיף 5, בבקשה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"חובת יידוע
5.
(א) המשטרה תיידע בן משפחה של נעדר שאינו חייל באפשרות לפנות לגופים המפורטים להלן לצורך בחינת הזכויות הנתונות לו לפי כל דין:
(1) המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית;
(2) לשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
(ב) השר לביטחון לאומי יקבע הוראות לעניין יישומו של סעיף קטן (א).
(ג) בפקודות הצבא ייקבעו הוראות כאמור בסעיף קטן (א) לעניין יידוע בן משפחה של נעדר שהוא חייל."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הערות לסעיף 5, בבקשה? סעיף 6, בבקשה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"ביצוע ותקנות
6.
השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
טוב. זה ברור מאליו. אני מניח שאין הערות לעניין הזה. סעיף 7.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"שמירת דינים
7.
אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה סעיף כוללני. יש למישהו הערה לעניין הזה?
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
זה נועד להבהיר שיש חוקים אחרים שנותנים זכאויות כלכליות. אנחנו לא נכנסים לזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כל אחד עם הסעיפים שלו. נכון. סעיף 8, בבקשה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
בסעיף 8 יהיה תיקון בעקבות - - - אבל זה תיקון לטובה.
"תיקון חוק הסיוע המשפטי
8.
בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, בתוספת, בסופה יבוא:
"(16) לבן משפחה של נעדר כהגדרתו בסעיף 2 לחוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, בעניינים אזרחיים בישראל, לרבות מימוש זכויות וניהול הליכים של הסדרת חובות וכן ניהול הליכים לפי חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח–1978, וחוק הירושה, התשכ"ה–1965, ובלבד שקיים קשר בין הסיוע לבין היעדרותו של הנעדר, והוראות סעיף 3 לא יחולו."
אסף, אולי תקריא את זה אצלך.
<< אורח >> אסף היזלר: << אורח >>
ישנה הצעה של הסיוע המשפטי לא לפרט אילו הליכים ספציפיים יינתנו במסגרת הסיוע המשפטי. זאת אומרת, שיימחק מ: "לרבות מימוש" עד "חוק הירושה", ובמקום "בעניינים אזרחיים" יבוא "הליכים אזרחיים", כך שבכל ההליכים האזרחיים יינתן סיוע. זה גם מתכתב יחד עם פרט 1 בתוספת בעבירות המתה, שגם שם ניתן סיוע בהליכים אזרחיים באופן כולל. בנוסף, במקום המילים: "ובלבד שקיים קשר בין הסיוע לבין היעדרותו של הנעדר", יבוא: "ובלבד שקיים קשר בין הסיוע הניתן לבין ענייניו של הנעדר" – לא לבין היעדרותו של הנעדר. אלו התיקונים.
<< אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >>
וגם להוסיף שסעיף 3 לא יחול - - -
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
הוראות סעיף 3 לא יחולו. זה נשאר ככה.
<< אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >>
אוקיי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה, הערות? מקובל על כולם ההערה, התוספת והשינוי של הייעוץ המשפטי? אמרתי לכם שהם עשו עבודה טובה. בבקשה, סעיף 9.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"תיקון חוק הביטוח הלאומי
9.
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 –
(א) בסעיף 1, אחרי הגדרת "חוק נפגעי פעולות איבה" יבוא ""חוק סיוע למשפחות נעדרים אזרחיים" – חוק סיוע למשפחות נעדרים אזרחים, התשפ"ה – 2025;"
(ב) אחרי סעיף 325 יבוא -
"נעדר
325א.
לא תשולם גמלה לו או בעדו, בעד הזמן שלמעלה מששת החודשים הראשונים לאחר המועד בו נקבע כי אדם הוא נעדר כמשמעותו בחוק סיוע למשפחות נעדרים אזרחים, וכל עוד לא אותר.
(ג) אחרי סעיף 351(ז) יבוא -
"(ז2) לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן בו נקבע כי אדם הוא נעדר כמשמעותו בחוק סיוע למשפחות נעדרים אזרחים אם אין לו הכנסה אחרת באותה תקופה, וכל עוד לא אותר;""
בהמשך להערה של שרית בתחילת הדיון, אנחנו נבהיר שאנחנו מדברים על מי שחוק הביטוח הלאומי חל עליו.
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
אני אחדד. דיברנו בקצרה עם הייעוץ המשפטי. מי שאינו תושב מדינת ישראל, לא מחויב בדמי ביטוח לאומי ובריאות בשוטף, אלא אם כן הוא עובד במדינת ישראל. לכן אין כאן צורך לחדד ביחס להוראה של דמי ביטוח, כי אם הוא לא עובד ואין הכנסה, אז הוא לא מחויב בתשלומים. לגבי גמלה, יכול להיות שמישהו שאינו תושב יכול להיות זכאי לגמלה, בגמלאות שהזיקה שלהן היא בגין יחסי עבודה, למשל עובד זר שהוא נפגע עבודה.
אני אחדד שבהתאם לנהלים שלנו, אם הוא לא תושב מדינת ישראל או אזרח ואין לי תיעוד שוטף לגבי מצבו, הוא צריך מדי שנה לעדכן אותי, מה שנקרא הוכחת חיים. ככל שלא תהיה לי הוכחת חיים, ממילא אנחנו נקפיא את תשלומי הגמלה. אז אני מתלבטת אם יש צורך כאן לחדד את נושא התושבות, או להשאיר את הנוסח כפי שהוא ולא להיכנס לדקות של תושבות בעניין הזה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אוקיי. אני מציע שנשאיר את זה כמו שזה. יש לנו עוד כמה ימים לנסח את זה. אם אנחנו נחשוב אחרת, אז נחדד. אבל אני חושב שהכוונה ברורה.
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
כן, כן. אני חושבת שהיא ברורה. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
סעיף 10, בבקשה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"תיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי
10.
בסעיף 14(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1995, במקום "לפי הוראות סעיף 351(יא)(2ג)" יבוא "לפי הוראות סעיפים 351(ז2) ו-(יא)(2ג)"."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מה המשמעות של הדברים האלה?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
שרית, את רוצה?
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
דמי ביטוח בריאות ממלכתי נגבים על ידי הביטוח הלאומי ביחד עם התשלום של דמי ביטוח לאומי. לכן, ככל שאנחנו אומרים שהוא לא יהיה מחויב בדמי ביטוח לאומי, אין מקום להמשיך לחייב אותו בדמי ביטוח בריאות. אז רצינו לעשות הוראה מקבילה שהיא זהה, שהוא לא יהיה מחויב לא בדמי ביטוח בריאות ממלכתי ולא בדמי ביטוח לאומי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ההבהרה הזאת חשבוה מאוד. תודה, שרית. עוד מישהו רוצה להעיר משהו על הסעיף הזה?
סעיף 11, בבקשה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
"תחילה
11.
(א) תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו, תחילתו של סעיף 8 שנה מיום פרסומו, ותחילתם של סעיפים 9 ו-10 ביום פרסומו."
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למה הפערים האלה?
<< אורח >> שרית דמרי: << אורח >>
מבחינת הביטוח הלאומי אלה דברים שנעשים בשוטף, ולכן ביקשנו שזה יהיה ביום הפרסום.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יום הפרסום מתאים לי מאוד. למה שנה?
<< דובר_המשך >> שרית דמרי: << דובר_המשך >>
אה. זה לא שייך אלינו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
משרד המשפטים? שי, אתה רוצה להגיב על זה? מישהו?
<< אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >>
אני ממשרד המשפטים. לגבי התחילה של סעיף 8, ביקשנו שתהיה דחייה של שנה, כדי שנוכל לתקן את התקנות של הסיוע המשפטי, כי צריך להבין מה שיטת התגמול שם.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שנה?
<< דובר_המשך >> ליאנה ברנשטיין: << דובר_המשך >>
שנה. נטע תוכל להתייחס לזה. כרגע זה תגמול שלא קיים. במשפחות נרצחים זה בנוי אחרת, החלטת ממשלה וכו'.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
במה זה פוגע בעבודת הוועדה?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
בעבודת הוועדה זה לא פוגע. זה משפיע על מתי הם זכאים לסיוע משפטי. הם לא יכולים להתחיל את זה מיד, כי הם צריכים תקנות משלימות שמסדירות את זה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
זאת אומרת, רק על הסיוע המשפטי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן. הבנתי. תכף אני ארצה לשמוע את המשפחות בעניין הזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
משהו כמו חצי שנה לתקנות כאלה, זה לא יכול להיות?
<< אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >>
הבנו מהלשכה המשפטית אצלנו שמאוד חשוב להם השנה, כי כרגע פשוט אין דרך להעסיק עורך דין שיעשה את מימוש הזכויות האלה.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
האמת היא שגם זה שאנחנו נכנסים לתקופת בחירות זה קצת מקשה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בסדר. אני אשמח תכף לשמוע את המשפחות.
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
אבל רק לגבי התחילה של החוק כולו, האם באמת נדרשים שלושה חודשים?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למה שלושה חודשים?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
כנראה בשביל למנות, לא?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
למינוי עשינו חודש.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אם המינוי נעשה תוך חודש, אפשר להכניס את החוק תוך חודש. נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נכון. יש איזשהו טיעון למה זה שלושה חודשים?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
במקור כל החוק היה שנה, ואנחנו חשבנו שזה מוגזם.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני חושב שאנחנו יכולים להוריד את זה. זה לוקח חודש – אז עוד חודש. אבל למה להאריך את זה? בסדר?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
נכון. יפה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכובדיי נציגי המשפחות, זה הזמן שלכם להערות ותוספות, רגע לפני שאנחנו מצביעים. אל תתביישו, אנחנו פה. בבקשה, שוקי.
<< אורח >> יהושע מיניביצקי: << אורח >>
אתה יודע שאני לא מתבייש. קודם כול, אני מודה לכולם. לפי דברי הפתיחה של צבי, זה באמת נושא שלא טופל על ידי המדינה. אנחנו העלינו את הנושא כי זה קרה לנו, ותוך כדי תנועה גילינו שזה באמת לא מטופל, ולכן פעלנו לכיוון הזה. עכשיו אני חושב שכל אחד מכם מבין מה החשיבות, ופשוט נותן אור ועתיד למשפחות האלה שהיום ידעו שיש להן מעמד מוגדר, ולא כל פעם הן צריכות לפעול בדרכים אחרות, לא ברורות, כי לא מגינים עליהן. אז תודה רבה, וכמובן לצבי וליועץ המשפטי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בהחלט. מגיע להם. ורדה?
<< אורח >> ורדה מיניביצקי: << אורח >>
שלום. קודם כול, אני רוצה באמת להודות לך, צביקה פוגל, שהדברים שאתה אומר כדי לסנגר עלינו, גם כאן וגם מה שאמרת במליאה, הם היו כאילו דברים מהפה שלי. אני מודה לך על כך מאוד. אני רוצה להגיד לכולכם שבכך שאתם עוזרים כאן לחוקק את החוק הזה של הנעדרים, אתם למעשה עוזרים גם לעצמכם, מכיוון שמה שקרה לי, מה שקרה לגיטי קליינר, מה שקרה לאברהם מזרחי, יכול לקרות לכל אחד. פשוט כל אחד יכול להגיע למצב הזה, חלילה וחס כמובן.
אני תמיד אומרת שכל דבר זה לטובה. המקרה שלי לא היה לטובה שהוא עזב, אבל לפחות בזכותו קרה דבר מאוד טוב. ואם הוא היה חוזר, הוא לא היה מאמין, והוא היה אומר: מה? באמת עשיתם את זה? פששש.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ורדה, יש לך כל כך הרבה זכויות בחוק הזה, באמת – לך ולשוקי. אני חושב שדניאל היה מאוד מעריך את זה, מאוד.
גיטי, בבקשה.
<< אורח >> גיטי קליינרמן: << אורח >>
היום הזה הוא באמת מרגש. רציתי לשאול את הסיוע המשפטי. סליחה, לא הבנתי פה איזשהו משפט. אמרת שלוקח שנה עד שבכלל מטפלים בזכויות המשפטיות? לא הבנתי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, ממש לא. תסבירי.
<< אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >>
אם הבנת, אז עדיף שאתה תסביר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני הבנתי, אבל חשוב שהיא תבין.
<< דובר_המשך >> ליאנה ברנשטיין: << דובר_המשך >>
סבבה. יש פה מישהי מהסיוע המשפטי.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני ממונה מדיניות ציבורית בסיוע המשפטי. הכוונה היא שמיום שהחוק יעבור במליאת הכנסת תהיה תחילה של שנה, כלומר שתחלוף שנה נוספת עד שניתן יהיה להתחיל לקבל באופן שוטף סיוע משפטי. הסיבה לדבר הזה היא שכיום הסיוע המשפטי מתגמל את עורכי הדין שנותנים שירותים ללקוחות שלו באמצעות התקנות שלו, והתקנות שלו קובעות תעריפים לכל פעולה: סתם אני נותנת דוגמה, לדיון שהגעת בבית הדין לעבודה יש שכר; להגשת בקשה עם תצהיר על משהו יש שכר. אין שכר מפורט בתקנות להרבה פעולות שאני הבנתי שנדרשות ביותר במקרים הללו, למשל של הסדרה מול עירייה, חוב של ארנונה, או הסדרה מול בנק, או הסדרה מול ביטוח לאומי, או כל מיני דברים מהסוג הזה. בסוג הזה אין הסדרה, כי עד היום הסיוע המשפטי מייצג בעיקר, בעיקר, בהליכים שמתנהלים בבתי המשפט, ולאו דווקא מול רשויות או מול עיריות, או אולי אפילו מול גופים פרטיים, כמו חברות סלולר או כל מיני צרכים שעשויים להתעורר.
כדי שאנחנו נוכל לתת שיטת תגמול לכל הפעולות האלה שיידרשו מעורכי הדין שלנו, נדרש ממש לתקן את התקנות, ותיקון תקנות הסיוע המשפטי נעשה בדרך – כך קבוע בחוק – של התייעצות עם שר האוצר ועם לשכת עורכי הדין ובאישור ועדת החוקה, כך שזה פשוט תהליך שמניסיוננו אורך זמן לעשות את כל הדברים האלה.
ודאי שבפתחנו תקופת בחירות. דווקא לא רצינו את ההגבלה, כי לפעמים המציאות עולה על כל דמיון, ומשהו שלא דמיינו היום עשוי להתעורר כצורך מחר. אבל כדי שנהיה בטוחים שאנחנו יכולים להעמיד עורך דין לרשותה של כל משפחה, שתבקש סיוע בכל עניין אזרחי שקשור בענייניו של הנעדר, שיוכל לעשות את הפעולה הנדרשת כדי לסייע לה ויוכל גם לקבל תגמול מהמדינה עבור זה, אנחנו צריכים את הזמן הזה. אני יודעת שזה מעט ארוך, אבל כך זה יאפשר לנו להשלים את המשימה.
<< אורח >> גיטי קליינרמן: << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
גיטי, השאלה שלך נכונה. כל הרעיון הוא שבוועדה שיושבת, האנשים לא יהיו סתם נציגים, אלא יהיו נציגים עם כוח, עם סמכות. כדי שזה יקרה, במקרה הספציפי הזה משרד המשפטים צריך לתקן תקנות שיאפשרו לאותו נציג למנות יועץ משפטי או עורך דין מלווה או כל דבר אחר. חיכינו 78 שנים, נחכה עוד שנה. הכול בסדר. זה רק לסעיף הזה. כל השאר מתקיים.
כן, ורדה.
<< אורח >> ורדה מיניביצקי: << אורח >>
חברת הכנסת לשעבר נירה שפק מעוניינת לעלות בזום.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
היא מחכה. אני תכף מעלה אותה. ורדה, אני שומר את הדובדבן לסוף. רגע.
<< דובר_המשך >> ורדה מיניביצקי: << דובר_המשך >>
תודה, כי היא רושמת לי כל הזמן הזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוודאי. איזו שאלה. אברהם, אתה רוצה להגיד משהו?
<< אורח >> אברהם מזרחי: << אורח >>
קודם כול, אני רוצה להודות לך שהעלית את כל העניין הזה, שיש פה איזה 5,000–6,000 אנשים שאין להם לא יום ולא לילה. אף אחד לא ספר אותנו, ואתה הדלקת את העניין הזה. יש פה כמה חברי כנסת שהרימו את הכפפה הזאת. אבל אם במדינה ככה מתנהלים, אני רק רוצה להבין, בן אדם צריך להצדיק את עצמו בשביל להגיע למצב הזה?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אברהם, הניסיון הקטן שלי לימד אותי – ואני לא מצטט גדול של דברים מהמקורות – וזה משהו שמאוד אהבתי לאורך כל הקריירה הפוליטית הקצרה שלי: במקום שאין איש, תהיה אתה האיש. זה מה שניסיתי לעשות.
<< דובר_המשך >> אברהם מזרחי: << דובר_המשך >>
בסדר. תסתכל עכשיו על משהו. אבא נעדר 29 שנים. אני מקבל עכשיו בתיבת הדואר מהרכבת שמזמינים אותו לטיול. פיטרו אותו, אבא ל-14 ילדים. פיטרו אותו כשהוא חלה. מגיל 14 אני הלכתי לעבוד בגלל המדינה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
המדינה יודעת לפעמים לתקן את עצמה, אברהם – לפעמים, לא תמיד.
<< דובר_המשך >> אברהם מזרחי: << דובר_המשך >>
אחרי מה? אחרי מה? אבא ל-14 ילדים, זורקים אותו מהעבודה. ואני בגיל 14 במקום ללכת ללמוד, הייתי צריך ללכת לעבוד ולנסוע באופניים בשביל לחסוך שבע אגורות, שיהיו עוד כמה גרושים בבית בשביל אוכל. הייתי צריך ללכת נגד המשטרה ונגד המדינה, להגיע לבית משפט וכל הדברים האלו. בשביל מה טובה משפחת מזרחי? בשביל מה? בשביל מה? החיילים הכי טובים במדינה, במקומות הכי טובים. מ-14 ילדים לא יצא ילד פושע או משהו. זה מה שמגיע לנו אחרי 29 שנים של אבא שנעדר? ואנחנו רק, רק 300 שנה בארץ. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אברהם, אני אוהב אותך. תודה. תודה על הדברים החשובים האלה. עוד מישהו? משפחות? בבקשה, אדוני.
<< אורח >> סעיד ביארי: << אורח >>
אני שותף לכאבים של כל המשפחות פה, כי האי-ודאות שהורגת את האדם. אין אפשרות להמשיך הלאה בחיים כאילו זה משהו שכבר קרה, לסמן וי ולהמשיך הלאה את החיים. זה לא משנה אם זה 29 שנה, ולא משנה אם זה חמש שנים, ולא משנה אם זה שלוש שנים. הכאב הוא אותו כאב, ואני שותף לכל הכאב של כולם.
לי יש סיפור מיוחד בנושא אבי, ואשמח לשתף אותו. אבא שלי הוא אבא לחמישה ילדים, בעל עסק ביפו. הוא קיבל אישור מטעם המדינה, כמו מאות או אלפי תושבים אזרחי המדינה, לנסוע לבקר את משפחתו בעזה. הוא נסע לבקר את משפחתו בדיוק שבוע לפני המלחמה. שבוע לאחר המלחמה נעלמו עקבותיו, ועירבנו את המדינה בנושא. אני חייב לציין שאבא שלי קיבל אישור שהכול בסדר, הוא יכול לנסוע לשם ולבקר את המשפחה. המדינה נתנה לו את כל הסמכויות לנסוע, כמו שהיא נותנת למאות או אלפי אזרחים במדינה.
אני לא יודע אם אתם יודעים, למעל 90% מאזרחי המדינה הערבים יש משפחות והם נוסעים לבקר אותם מדי שנה. זה משהו שקיים. האזרחים במדינה לא יודעים את זה. אני משתף את זה, כדי שתבינו שזה משהו שהוא לא מיוחד. המקרה של אבא שלי מיוחד כי הוא נעדר בדיוק אחרי שהתחילה המלחמה. הוא לא ידע שהולכת להתחיל מלחמה. הוא לא ידע שכל מה שהיה לפני המלחמה זה משהו אחד, וכל מה שיהיה אחרי המלחמה זה משהו אחר. לצערי הרב, אחרי חודשיים של ניסיונות לאתר אותו, לא הצלחנו לאתר אותו בכלל.
כמו כל אזרח שלא מצליחים לאתר אותו, אנחנו ניגשים למשטרה ומדווחים על כך שהאזרח נעדר. אנחנו מבקשים את העזרה לאתרו. אין לנו את האמצעים לעשות זאת. פניתי למשטרה ופתחתי בתלונה על נעדר. באותה עת, העסק שהוא בנה במשך 30 שנה קרס. נאלצתי לעזוב את כל החיים הפרטיים שלי, כדי לעמוד לצד המשפחה ולהרים את העסק מחדש. ברוך השם, היום הגשמתי לו חלום, העסק מצליח, ואין לי איך להראות לו את זה ולהגיד לו: אבא, הגשמתי לך את החלום, העסק מצליח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
איך קוראים לעסק?
<< דובר_המשך >> סעיד ביארי: << דובר_המשך >>
Albiari. זה סיטונאות, מקום חברתי ביפו שהוקם אחרי המלחמה, כדי לעזור לאנשים בכל המצב הכלכלי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני לא יודע כמה בעזה צופים בערוץ הכנסת, אבל הינה, אני כבר נותן לך במה.
<< דובר_המשך >> סעיד ביארי: << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< אורח >> ורדה מיניביצקי: << אורח >>
אגב, מה שמו?
<< אורח >> סעיד ביארי: << אורח >>
מחמוד ביארי. קודם כול, שיתפתי פעולה בכל מה שהם ביקשו: במקום הימצאו, איפה הוא היה, מתי הוא יצא, למרות שיש להם את כל הנתונים. לצערי הרב, יש גורמים במדינה שסחבו את זה במשך שנה שלמה כשהייתי הולך למפגשים בשביל לקבל עזרה, כי אין לי דרך להיכנס ולחפש. אין לי דרך להיכנס ולחפש.
אני הולך להגיד משהו שפגע בי, ומצד שני חיזק אותי. היו גורמים במדינה, מטעמי שב"כ, שניסו לנצל את הכאב שלי, שאני מחפש את אבא שלי, ולשים לי אולטימטום: אם אתה רוצה שנעזור לך, אנחנו צריכים שתעזור לנו. שיתפתי את הסיפור הזה, ומיליוני אנשים ראו את זה ברשתות החברתיות. באתי לכאן וחשבתי שאנשים כבר מודעים לסיפור עצמו, כי זה פורסם גם בערוץ 12 על היעדרות אבי, ולא חסכתי במילים. שיתפתי את זה בעשרה פרקים ברשת החברתית טיק-טוק, כדי להראות לאנשים מה עברתי במשך שנה, ואיך המדינה במקום לעזור לאזרח ערבי שמחפש את אבא שלו, מנסה להשתמש בו בגלל הכאב שלו.
אני יצאתי משם מצולק באותו רגע, אבל מצד שני מחוזק. הבנתי שאני לא נלחם רק על העניין עם אבא שלי שנעדר. אני נלחם על הזכויות שלי. בנוסף, זה שאני ערבי ולא יהודי, זה לא מונע ממני להעלות דברים הלאה, גם אם הם לא נכונים. אני מודע לזה שדברים כאלו קיימים בשב"כ, אבל לנצל כאב של בן אדם שאבא שלו נעדר, את זה עדיין לא פגשתי. זה לא אתי, זה לא מקובל, ובגלל זה חשפתי את זה ויצאתי עם הסיפור הזה הלאה. הסיפור הזה רק חיזק אותי, ולקח לי זמן להשתקם ממנו, כי די פחדתי בהתחלה אם אני אגיד: לא.
אין פה קטע של לעזור למדינה. הם רצו שאני אעזור להם לעשות את העבודה שלהם. איפה שהם לא ידעו לעשות את העבודה, הם רצו שאני אעשה את העבודה, ואמרו לי: אם אתה רוצה שנעזור לאבא שלך, תעזור לנו. לא הסכמתי. קודם כול, זה יכול לפגוע בי תדמיתית ויכול לפגוע בי גם משפחתית. אני לא אמור להיות שותף לדבר כזה בחיים. יש משטרה שעושה את זה, יש גופים שעושים את זה – לא אזרח, לא אזרח שרק רוצה לבנות את עצמו בחיים האלו.
אחרי הפרסום בתקשורת ראיתי מלא תגובות על הפוסטים על אבא שלי. אף אחד לא מכיר את אבא שלי. כל הקטע זה שהוא נסע לבקר את המשפחה שלו. אנשים כתבו שם תגובות מזעזעות. אני לא נפגעתי מהתגובות, ואני לא מחפש חמלה, צדק ושוויון וכל הדברים האלו. אני מחפש אנושיות. אף אחד לא רצה לכתוב את ההיסטוריה. זה משהו שקרה, אני לא שותף לזה, אני בסך הכול רוצה להחזיר את אבא שלי, ועשיתי את כל האמצעים כדי שהוא יחזור. ניגשתי לתחנת משטרה, שיתפתי פעולה, פניתי לתקשורת, הם פרסמו את העניין הזה. זכיתי להתעלמות. אף אחד לא פנה אליי. אף אחד לא דפק בדלת להגיד לי: אתה צריך עזרה? המשפחה שלכם צריכה עזרה? מה קורה עם זה? היחיד ששיתף את העניין הזה פעמיים, כמו שאמרתי, הוא ערוץ 12. מעבר לזה לא זכינו לפרסום בעניין הזה, לא זכינו לביקורת ולעזרה בעניין הזה.
מעבר לזה, המדינה מתייחסת לאזרח כאילו הוא קיים ועדיין חי בינינו. אנחנו מקבלים מכתבים מהביטוח הלאומי על זה שהוא לא שילם ביטוח לאומי במשך שלוש שנים, ושנבוא להסדיר חוב.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבל בדיוק בשביל זה הקמנו את הוועדה. בשביל זה יש את החוק הזה.
<< דובר_המשך >> סעיד ביארי: << דובר_המשך >>
אני מבין, ובגלל זה אני שמח שהדבר הזה קורה. אנחנו מקבלים מכתבים שהוא לא ניגש לדיון תעבורתי, והם שפטו אותו בלי שיגיע לדיון. בגלל שהוא נעדר שפטו אותו בלי שהוא יגיע. אנחנו מקבלים מכתבים מהעירייה – תקשיב, זה אבסורד מה שאני הולך להגיד – על זה שהוא זרק שקית זבל, ונתנו לו קנס על השקית הזאת, בזמן שהוא נעדר. אנחנו, המשפחות של הנעדרים, עוברים פה טלטלה. אין לנו זכויות. אף אחד לא עוזר לנו. אף אחד לא בא, דופק בדלת ושואל: אתם צריכים עזרה? אני לא ביקשתי עזרה מאף אחד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבל אנחנו אחרי.
<< דובר_המשך >> סעיד ביארי: << דובר_המשך >>
אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מודה לך שאתה אומר שאנחנו אחרי, ואני מבין מה שאתה אומר. אני מרגיש שכל אחד מאיתנו נכווה בצורה אחרת, בגלל שזה לא היה קיים. לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו בנושא הזה, ואין פה שום הבדל של דת, גזע או מין.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
איפה ראית פה הבדל דת, גזע ומין?
<< דובר_המשך >> סעיד ביארי: << דובר_המשך >>
אין פה. אין פה. אני אומר, כולנו בני אדם. אף אחד פה מכל היושבים לא נולד פיטר פן והוא לא בן אלמוות. לכל אחד יש תאריך תפוגה בחיים האלו. גם אם כל אחד מאיתנו יקבל יום אחד, חס וחלילה, בשורה שהנעדר שלנו לא בין החיים, זה גם לקבל משהו. זה להמשיך הלאה. זה להתאבל על המקרה הזה ולהמשיך הלאה. אבל כרגע אנחנו לא יכולים להתאבל על זה, אנחנו באוויר. תודה רבה לכם שהקשבתם. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אנחנו נקווה שהוא חי. אני חייב להעיר פה הערה. מכיוון שהשב"כ לא פה לתת תשובה להערות ולהאשמות שהועלו פה, ומאחר שאני יודע את תרומתו הרבה של השב"כ לביטחון של כל אחד מאיתנו, אז אני משאיר את הנושא הזה כמו שהוא, בלי לערב פה שום גורם אחר. אם השב"כ ימצא לנכון להעביר לזה התייחסות, אני אתן להם את הבמה בכל דרך שהיא. עוד מישהו?
<< אורח >> אברהם מזרחי: << אורח >>
צבי, יש לי בקשה אליך. העניין הזה של לפתוח את הקברים, שזה יהיה כתוב בחוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רשמתי את זה לעצמי, אברהם. נטפל בזה בדרך אחרת. זה לא בחוק.
<< דובר_המשך >> אברהם מזרחי: << דובר_המשך >>
למה שזה לא יהיה בחוק?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כי זה לא בחוק, אברהם. לא פותחים קברים לפי חוק. בואו נתקדם. עוד מישהו? בבקשה, יכ"ל.
<< אורח >> יקותיאל בן יעקב: << אורח >>
אני מיכ"ל, יחידת הכלבנים. אני אהיה קצר, כי אני רואה שאנחנו בעזרת השם כבר מגיעים לסוף הדרך או בקצה המנהרה. אני רוצה לברך על המוגמר. באמת, ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. זה חוק חשוב וחיוני, אנחנו יודעים את זה. הכול בזכות צביקה וכל הסיעות של הבית הזה שהתעסקו בזה, וחברי כנסת שהיו לפני כן, ובזכות משפחת מיניביצקי וכל משפחות הנעדרים שדחפו לעניין הזה. רואים את פירות העמל.
אני מקווה מאוד שאנחנו באמת נסיים את החקיקה כמה שיותר מהר, ושנוכל בעזרת השם איתך, צביקה, לקדם חקיקה גם בנושא טיפול בנעדרים, לא ההכרזה אחרי 60 יום אלא הפעילויות הנדרשות לביצוע מהיר ומוקדם כדי לאתר את הנעדר. יש כל מיני התייחסויות וכל מיני חוקים, אבל משהו שאפשר ליישם, לחייב, לעקוב, שיעשו את הפעילויות הנכונות בהתחלה הן באבחון המקרה והן בחיפושים, לא חוק הנעדרים אלא חוק החיפושים, להסדיר את העניין באופן יותר מסודר. אם נעשה את זה כמו שצריך, אז החוק הזה יתייתר לפחות לנעדרים עתידיים פוטנציאליים, כי ימצאו אותם בחיים, בעזרת השם. אז כולי תקווה שנעביר את החוק הזה מהר ונגיע לחוק החיפושים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין. תוביל את זה. אני אשמח לעזור לך בעניין הזה.
<< אורח >> ורדה מיניביצקי: << אורח >>
כן, גם אנחנו חושבים על זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עוד מישהו רוצה? נירה שפק, בבקשה. בואו נעלה אותה בזום.
<< אורח >> נירה שפק: << אורח >>
בוקר טוב.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוקר אור. הייתי בטוח שהיום כן תהיי פה איתי.
<< דובר_המשך >> נירה שפק: << דובר_המשך >>
אני לא רוצה לספר למה לא הגעתי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אז אל תספרי.
<< דובר_המשך >> נירה שפק: << דובר_המשך >>
בדיוק. קודם כול, אתה לא מבין כמה אני מתרגשת, אי שם בקרוואן ברוחמה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני מבין. תאמיני לי שאני מבין. אם הם היו יודעים כמה טלפונים היו בינינו בשנה האחרונה, הם היו יודעים כמה את מתרגשת. בבקשה.
<< דובר_המשך >> נירה שפק: << דובר_המשך >>
מאוד. אני מתרגשת בשביל 600 משפחות של נעדרים אזרחיים שכל יום נמצאים באי-ודאות. זה המעט שהמדינה יכולה לעשות, ולתת להן בחלק מסוים תרופה. אני באמת מתרגשת. פתחת במשפט, ואני רוצה להגיד אותו כי זה המשפט שרציתי לומר לך ולנעמה לזימי: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", כפי שאמר הלל הזקן. אתה היית האיש, צביקה.
כשאני מסתכלת על הכנסת ושואלת: מה אני מצפה מהאנשים שיושבים שם? זה מה שאני מצפה, שיראו את האנשים שאין להם את היכולת לקחת לוביסטים, אנשים שאכפת להם מאנשים שנפגעים, ואני כל כך שמחה להיות חלק. אני יושבת כאן ומקשיבה בזום למהלך הדיון, ואני אומרת לא רק לך אלא גם לכל הצוות של הוועדה, למנהלת הוועדה, ליועץ המשפטי, אנחנו לפעמים שוכחים להזכיר אותם ובלעדיהם זה לא היה קורה. אני רוצה להגיד תודה לוורדה, שוקי ואפרת מיניביצקי. אני שומעת את כולם, ואני אומרת שבלעדיהם לא הייתי מרימה את הכפפה, ולא היה לי מה להעביר לך במירוץ השליחים האזרחי הזה.
שני דברים שהעירו ושעלו בעבר, דבר אחד זה הנושא של אזרחי מדינת ישראל שנמצאו או שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה. אני מזכירה שוב את משפחת רוטבן. הבן הלום קרב נמצא בבית חולים בירדן, וזו דוגמה למענים שצריכים לתת במסגרת הוועדה הזו. דבר שני, אני לא יכולה להיות פטורה בלא כלום למשרד המשפטים, ואני חייבת להעיר. עזבו את מה שהיה בכנסת הקודמת, שביקשתי שיתייחסו לזה וישימו תקנות. אבל מהקריאה הטרומית, פה בוועדה, של חבר הכנסת פוגל היה מספיק זמן לעבוד על זה. לבוא ולבקש היום שנה קדימה זה צורם לי בצורה נוראית, ואני מקווה שדברים כאלה לא יחזרו. אם אפשר לקצר את השנה, תקצרו. הייתה שנה שלמה להיערך לזה.
אני חייבת לסיים בטוב. תודה לך, פוגל. תודה מקרב לב על זה שאמרת לי: עליי – וגרמת לזה לקרות. אני מחכה שנחגוג כולנו במליאה בכנסת, כשהחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הוא ייכנס, הוא ייכנס. ההסכמה קיימת, והעובדה שגם אופיר כץ יושב-ראש הקואליציה מחויב לזה, וורדה ושוקי יודעים לשבת עליו לא פחות מלשבת עליי, אז זה יקרה. תודה, נירה. תודה על הכול. היית רוח גבית חשובה לי. עוד מישהו? בבקשה.
<< אורח >> לירון יעקובי יצחקי: << אורח >>
אני מהלשכה המשפטית במשרד לביטחון לאומי. אנחנו נבקש לתקן את סעיף התחילה, כך שייקבע לעניין סעיף 5(ב) של חובת היידוע וקביעת ההוראות על ידי השר שתחולת החוק תהיה שישה חודשים מיום פרסומו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למה?
<< אורח >> לירון יעקובי יצחקי: << אורח >>
כדי שנספיק לעמוד בזמן של קביעת ההוראות.
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
אלה תקנות שהן רק שלכם. להבדיל מהתקנות של משרד המשפטים שיש להם פרוצדורה יותר ארוכה, אצלכם זה רק אצל השר. זה גם פחות מורכב.
<< אורח >> לירון יעקובי יצחקי: << אורח >>
נכון, אבל בכל זאת אנחנו נבקש שישה חודשים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חבל שלא הערת את זה כשעברנו על סעיף 5: "השר לביטחון לאומי יקבע הוראות לעניין יישומו של סעיף קטן (א). סעיף קטן (א) אומר: "המשטרה תיידע בן משפחה של נעדר שאינו חייל באפשרות לפנות לגופים המפורטים להלן לצורך בחינת הזכויות הנתונות לו לפי כל דין". לזה צריך חצי שנה? באמת, לירון. אני חלק מהמשרד לביטחון לאומי, כידוע לך. אני מכיר את יכולות העבודה שלכם. אין סיבה. אין סיבה. מה הזמן שנתנו?
<< אורח >> עידו בן יצחק: << אורח >>
כרגע כל מה שלא נקבע לו במפורש משהו אחר זה חודשיים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תסתפקו בחודשיים. עוד מישהו?
<< דובר_המשך >> עידו בן יצחק: << דובר_המשך >>
בעקבות הדברים של חברת הכנסת לשעבר שפק, אני רק רוצה לצאת להגנת משרד המשפטים. הנושא הזה של התיקון של חוק סיוע משפטי עלה לדיון בשבוע שעבר בפעם הראשונה, כך שלא היה להם זמן מהקריאה הטרומית להיערך לזה, ודווקא נרתמו לנושא ועזרו לנו להביא את ההישג הזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רגע לפני שאנחנו מצביעים, כמה מילים לסיכום שלי. קודם כול, תודה רבה לכם. שיתוף הפעולה שהיה כאן נבע באמת מתוך הבנה עד כמה החוק הזה חשוב, עד כמה חשוב שהוא יהיה כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל, ועד כמה אנחנו עושים את הדברים הנכונים. אני שמח שיצא לי להוביל את העניין הזה, אבל אני מניח שכל מי שהיה נמצא פה כיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי והיה פוגש את המשפחות, לא היה יכול להישאר אדיש לעניין הזה אלא היה חייב להירתם לזה. אני שמח שזה הזדמן לי.
כמו שנירה אמרה, זאת הזדמנות להגיד תודה רבה להנהלת הוועדה בראשות לאה גופר. נעשתה פה עבודה מדהימה בזימונים, בהיערכות, בחומר. לכם כבר נתתי מחמאות, ואני אחזור על זה פעם נוספת. אתם באמת הייתם יעילים. זה משהו שמאוד ראוי. לקחתם את זה על עצמכם. אין לי מילים לומר את זה אחרת. לכם, חבריי מהמשפחות, אתם לא הייתם הרוח הגבית שלי. אתם הייתם העוגן שלי. אתם באתם ואמרתם לי: צביקה, אנחנו פה לא נותנים לך לזוז עד שיהיה חוק. אז עכשיו תרימו עוגן, יש חוק. אנחנו נצביע עליו בעוד שנייה. אנחנו יכולים להמשיך לשוט עם הספינה הגדולה הזאת ולהוביל אותה למקום שצריך. עשינו היום חוק צודק, לא רק היסטוריה אלא באמת חוק צודק, שייתן מענה לכל אזרח או תושב במדינת ישראל, ולא חשוב, אדוני, אם הוא יהודי או ערבי, ממש לא חשוב, אלא כל זמן שהוא אזרח או תושב במדינת ישראל.
אנחנו נקיים בעוד כמה חודשים דיון מעקב, כדי לראות שהדבר הזה באמת קורה ושהדברים האלה מתקדמים ושלא השארנו את זה באוויר, גם אם יהיו בחירות בעוד תקופה קצרה. נקיים את דיון המעקב הזה, כי אנחנו חייבים את זה לעצמנו, לא לכם. חוקקנו. זה חוק שאי-אפשר להשאיר באוויר. צריך לראות שהוא באמת קורה, ואנחנו נעשה את זה.
הצעת חוק סיוע לבני משפחה של נעדרים, התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה והשלישית, מי בעד? שניים. מי נגד? אין. מי נמנע? אין.
הצבעה
אושרה
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכובדיי, תודה רבה. הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה והשלישית. נקווה שזה גם יעלה מהר במליאה ויירשם בספר החוקים של מדינת ישראל.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אמן. מרגש מאוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:58. << סיום >>