פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 351
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ט בטבת התשס"ח, (7.1.2008), שעה 11:00
ס ד ר ה י ו ם:
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): פגיעה במשפחתונים של חה"כ שלי יחימוביץ
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
דוד אזולאי
שלי יחימוביץ
רן כהן
יעקב כהן
חנא סוייד
אברהם רביץ
מוזמנים:
תמר אלמוג – מנהלת האגף למעונות יום ומשפחתונים משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
יובל יעקובי – אגף התקציבים משרד האוצר
ורד רוטפוגל – מפקחת ארצית גיל הרך משרד הרווחה והשירותים החברתיים
פיני קבלו – סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי
ריאן כאמל – סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי לקידום המגזר הערבי
טובה עמיר – נציגת משפחתונים
אבלין מורד – נציגת משפחתונים
דלית כהן – נציגת משפחתונים
אביטל ברכה – נציגת משפחתונים
עליזה ידעי – נציגת משפחתונים
מנהלת הוועדה:
וילמה מאור
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): פגיעה במשפחתונים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ
היו"ר יצחק גלנטי:
בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא שלנו הבוקר הוא הצעה לסדר היום בדיון מהיר, פגיעה במשפחתונים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אבקש את חברת הכנסת יחימוביץ להציג את הנושא.
שלי יחימוביץ:
בוקר טוב. תודה אדוני היושב ראש. כמי שעמדה בראש הוועדה לזכויות הילד פרק זמן מסויים עסקתי הרבה בזכויותיהם של ילדים. במשפחתונים, בגנים ובכלל. אבל מדי פעם מרוב עיסוק במי ש"מקבל" את השירות אנחנו נוטים לשכוח את מי שנותן את אותו שירות ואמון על החינוך ועל הגידול של הילדים שלנו. ואני חוששת מאוד שבדיון הספציפי הזה אנחנו עדים בדיוק לתופעה כזאת.
אני רוצה להעלות כאן בוועדה את עניינן של אלפיים שלוש מאות נשים שמחזיקות בבתיהן משפחתונים, בפיקוח משרד התמ"ת. רובן מאוד ותיקות, כאן נמצאות נשים ממשפחתונים באשדוד, בבני ברק, מרחובות, אבל הן כמובן פזורות בכל חלקי הארץ. המספר אלפיים שלוש מאות לא כולל את ירושלים, כלומר אנחנו מדברים בהרבה יותר משפחתונים.
אביטל ברכה:
לדעתי אלף שלוש מאות.
תמר אלמוג:
אלפיים שלוש מאות משפחתונים כולל ירושלים, אבל עכשיו אנחנו בעיצומה של הרחבה של עוד תשע מאות משפחתונים.
שלי יחימוביץ:
אנחנו מדברים על ציבור של נשים עובדות, בעבודה קשה ומסורה, עם מיומנות מאוד מאוד גבוהה, רובן ותיקות, עושות את זה שנים רבות, נשי חינוך במלוא מובן המילה, אחראיות על גידולו של הגיל הרך ועושות את זה בנאמנות ובמסירות, בניגוד לכל סיפורי הזוועה שמספרים לנו עכשיו על מעונות שאינם מפוקחים המעונות האלה מפוקחים גם מפוקחים, והנשים האלה שהן מחנכות, מטפלות, גננות, נתונות לפיקוח מסודר של משרד התמ"ת, וטוב שכך, וגם כמובן עונות על הקריטריונים.
בשנים האחרונות אנחנו מדברים על שחיקה מתמדת במעמדן. מדובר במין יצור כלאיים, הן גם לא עובדות והן גם לא עצמאיות. ועל כן הן סופגות מכל העולמות. בשש השנים האחרונות השכר שלהן לא עודכן ובשנתיים האחרונות הן חשופות לכל מיני תביעות חדשות, שעל פניהן נשמעות מאוד יפה, ומוכיחות אולי דאגה מסויימת לילדים, אבל איך שהוא בדאגה המקפת הזאת לילדים הן נשכחו. אפילו דבר פעוט כמו התקנת לחצן מצוקה במשפחתון, זה עולה הרבה כסף, מדובר בכמה מאות שקלים. הכל מתגלגל עליהן. ועוד כהנה וכהנה דרישות שכולן מתגלגלות עליהן, הן פותחות חדשות לבקרים עיתונים ומוצאות שהתעריפים למשפחתונים האלה ירדו, שזה מאוד יפה לצרכנים ולהורים אבל מי סופג את ההנחה, שוב הן. בסופו של דבר הן כלי הספיגה לכל החלטה שהיא של התמ"ת ומעמדן הולך ונשחק.
אברהם רביץ:
מחייבים אותן להתקין לחצן מצוקה ולא משלמים להן עבור זה?
שלי יחימוביץ:
לא משלמים להן. אגב הדבר הזה גם מיותר לחלוטין כי הן יכולות פשוט לחייג 100 ויבוא אמבולנס בעת מצוקה, אבל מישהו החליט שצריך חברת שמירה פרטית כמובן, עם לחצן מצוקה שהן יממנו, כי איך שהוא, אני לא יודעת מה ההיגיון מאחורי זה, אין היגיון אגב, גם לא טובת הילדים, אבל כמובן שהכל מתגלגל עליהן, וזו רק דוגמא אחת, הן יתנו עוד הרבה מאוד דוגמאות.
בשולי הדברים אני אגיד שיש שוב, איך לא, כוונה גם להפריט את המשפחתונים. יש גם ביצוע בשטח חלקי שבטח נשמע עליו בהמשך. עכשיו מה זה להפריט את המשפחתונים, זה אומר שיהיו מכרזים ויהיה קבלן שיהיה אחראי עליהן, מין מתווך באמצע בין משרד התמ"ת לבינן.
אברהם רביץ:
איך זה עובד היום, הן עובדות משרד התמ"ת?
שלי יחימוביץ:
לא, הן לא עובדות משרד התמ"ת. הן חצי עצמאיות וחצי שכירות, שבזה בעצם טמון יסוד הבעיה שלהן. אבל הן עובדות מול התמ"ת ישירות. כיוון שאנחנו בעידן הסגידה להפרטה.
טובה עמיר:
אנחנו עובדות מול העירייה שהרכזות שלנו מקבלות את ההוראות מהתמ"ת.
שלי יחימוביץ:
עכשיו מה יהיה, יהיה קבלן פרטי באמצע שיהיה אחראי על כמה משפחתונים, הוא יזכה במכרז, הן גובות את הכסף מההורים אבל מי שקובע את התעריפים להורים זה התמ"ת. ההורים משלמים.
אברהם רביץ:
והתמ"ת מסבסד את ההורים?
טובה עמיר:
לא את כולם. את ההנחות למי שחייב הנחות. יש חלק רווחה וחלק משרד העבודה.
אברהם רביץ:
ומי משלים את ההנחות לכן?
טובה עמיר:
הגוף המפעיל שלנו זה העירייה.
שלי יחימוביץ:
לעניין ההפרטה, שוב, אני חוזרת ואומרת, מדובר בקבלן שפשוט על הראש שלהן יקצץ עוד מהתגמול הזעום שהולך ומתקצץ ממילא, והקופון שהוא יגזור יהיה על חשבונן כמובן, עד עשרים וחמישה אחוז ממה שהן משתכרות בעמל וביזע.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, כאשר את אומרת יש כוונה, איך את מגיעה לכוונה הזאת?
חנא סוייד::
זה כבר בשטח.
שלי יחימוביץ:
תיכף נשמע גם מהתמ"ת וגם מהן. אני אסיים את דבריי, אני מבקשת שאנחנו בסוף הדיון הזה נתייצב לימינן ונתבע גם את זכויותיהן שנשכחו של אותן אלפיים שלוש מאות נשים שעובדות מאוד מאוד קשה, לא מאוגדות בשום איגוד מקצועי, אין להן אבא ואין להן אמא וזכויותיהן כל הזמן נגזלות מהן.
אביטל ברכה:
בלי תנאים סוציאליים לחלוטין.
שלי יחימוביץ:
ואם נוכל גם אדוני היושב ראש לשמוע אותן זה יהיה הכי טוב.
היו"ר יצחק גלנטי:
כולם יקבלו רשות דיבור, אין בעיה. רק כל מי שמקבל או מקבלת רשות דיבור אני מבקש להתמקד בנושא ולא להתפרש ליותר מידי בשוליים. בבקשה חבר הכנסת סוויד.
חנא סוייד:
אני לא רוצה באמת לחזור על הדברים שחברת הכנסת יחימוביץ אמרה. אבל באמת יש לנו תחום בעייתי. מבחינת האחריות עליו, מבחינת מי הבוס בעצם. אנחנו עדים בתקופה האחרונה לכך שהתפקיד של הרשויות המקומיות, של הלשכות לשירותים סוציאליים ברשויות המקומיות הופך להיות שולי לחלוטין, וזה במסגרת המהלך של ההפרטה של אותם משפחתונים.
אני זוכר את עצמי כראש רשות מקומית שהקים משפחתונים, ואני מכיר את העמל הרב של אותן גברות, אותן בחורות שהקימו משפחתונים, שהשקיעו בהתאמת הבית שלהן והתאמת חדרים בבית וכל מערך הבית והכניסה והיציאה על מנת לעשות איזה עסק שיתפרנסו ממנו בכבוד. אני רואה שהיום המגמה היא בעצם לבטל את כל העמל הזה וההשקעה הזו, וזה בעיקר דרך ההפרטה שמתכוונים לעשות.
היו"ר יצחק גלנטי:
למה שלא יעשירו את העשירים אלא יתנו פרנסה למטפלות? זו הסיסמה במדינה שלנו.
אברהם רביץ:
אבל אם יבטלו אז גם לעשירים לא יהיה פה. מה יעשה האדם שזכה.
חנא סוייד:
לא עניין של ביטול, העניין של שינוי סדרי בראשית. אולי ירחיבו את השירות, אבל מי שייהנה מזה זה לא המטפלות אלא בעצם הקבלנים, אלו שיכולים באמת היום להקים חברה או שכבר הקימו חברה שתפעיל משפחתונים כאלה. אני חושב שזה בעצם מעשה שפוגע בזכויות של המטפלות שהקימו משפחתונים. צריך להסתכל על האקט הזה, זה אקט שפוגע. לא שאנחנו מתחילים עכשיו שטח חדש או תחום חדש. יש בזה פגיעה ניצחת, באלו שכבר יזמו והקימו משפחתונים.
מה שהכי מפריע לי בכל העניין הזה שתנאי המכרז, ובעיקר אני רוצה להתייחס לעניין של הפיקוח על הפעלת המשפחתונים, היום לפי הנורמות, לפי התפקוד הנורמטיבי של משפחתון, זה שיש מטפלת והיא עובדת, אבל יש פיקוח של הרשות המקומית, יש פיקוח של התמ"ת, והעניין הזה הוא במסגרת שאפשר באמת לפקח עליה. לפי מה שאני מבין, שלפי הרביזיה, לפי התיקון שהוא הולך בכיוון הפרטה, הקבלן עצמו שיפעיל את המשפחתונים, שזכה בעצם במכרז להפעלת המשפחתונים הוא בעצמו יפקח על העבודה שלו ועל המטפלות שהוא מעסיק. אני חושב שזה בעצם טומן בחובו סכנה לרמה של השירות הזה.
אני בהחלט, כפי שאמרתי בדיון שאני יזמתי, אני אמרתי שזה צעד שלא צריך לעשות אותו. התשובה היתה אז בזמנו שיש רשויות מקומיות שבגלל בעיות פנימיות אצלן הרשויות לא יכולות לכלכל ולנהל את המשפחתונים, ולכן אחד הפתרונות, מכיוון שאי אפשר לבצע קשר ישיר בין התמ"ת לבין המטפלת הבודדת, זה בעייתי ואי אפשר להמשיך לעשות אותו, זה לא חוקי, אז צריך למסור את הניהול הזה לאיזה קבלן שינהל את זה בצורה עסקית. אבל רק באותם מקומות שיש בעיות בניהול המשפחתונים. אני רואה היום שהמגמה היא גורפת, שזה הולך בעצם בכל הכיוונים. גם ברשויות מקומיות שהעסק הזה מצליח שמה, ואני מכיר כמה כאלה, כבר הודיעו להם שמישהו זכה במכרז והם הולכים ומפסיקים את השירות הזה שם. אני מתרעם על זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה. אני הייתי מבקש לשמוע את ארגון גני הילדים הפרטיים. רציתי קודם כל לדעת, כיוון שאני רואה שיש פה איזה שהוא ארגון.
אברהם רביץ:
ברשותך אדוני היושב ראש, הייתי מבקש אולי תוכל לדבר בשבילנו, חברי הכנסת, איזה מין יצור זה בכלל, זאת אומרת על מה אנחנו מדברים. למשל אני אתן לך דוגמא, אם זה עובר מהעיריות, מהרשויות, מה קורה כשלרשות אין כסף, אז אתן לא מקבלות?
עליזה ידעי:
לא משלמים.
אברהם רביץ:
לא משלמים לכן. זאת אומרת אתן עובדות של הרשויות.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, הן לא עובדות של הרשויות.
אברהם רביץ:
אז את אומרת שמי שיעשה את המכרז בעצם החוב הזה מוטל על הרשות, והרשות לא מסוגלת, לא מעוניינת, לא יכולה, אומרת אנחנו נעביר את זה לידיים פרטיות שיעשו את זה, זאת אומרת כל רשות תחליט לעצמה, אני מבין שכמה רשויות עשו כן כבר, תחליט בעצמה אם היא מעבירה את זה למכרז, לא מעבירה למכרז. זה נשמע לי כאן בלגן גדול מאוד. אנחנו לא מוצאים ידינו ורגלינו, לא מוצאים את הכתובת.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת רביץ, עד כמה שזכור לי יש איזו שהיא הצעת חוק שדנה בנושא. אני גם מבקש, קודם כל בואו, אני רוצה לשמוע מה קורה במשפחתונים עצמם. אני רק מבקש, נציגה שלכם לפחות תציג את עצמה ותאמר את דברה.
טובה עמיר:
שמי עמיר טובי, אני עובדת באשדוד. זאת השנה התשע עשרה שלי. שלי כבר אמרה בעצם הכל ועשתה לי עבודה טובה כי אני די מתרגשת. אבל מה שאני יכולה להגיד שאנחנו כולנו מקצועיות, כולנו עברנו הכשרה. בזמני זה היה שייך למשרד העבודה, משרד העבודה עשה קורס, כולן היו מחוייבות בו.
היו"ר יצחק גלנטי:
בכל הארץ כל מי שעוסקת במשפחתונים קודם כל עברה הכשרה?
טובה עמיר:
המפוקחים.
אברהם רביץ:
העבודה היתה חלק ממשרד הרווחה. היום כל העבודה, בגלל עניינים קואליציונים, עברו לתמ"ת.
טובה עמיר:
כולנו מקצועיות, כולנו מפוקחות. מאז שפתחנו ועד היום אנחנו כל שבועיים שלושה מחוייבות בהשתלמויות, אחרי שעות העבודה, בכל הנושאים שקשורים לגידול ילדים. מי שמעוניין יש לי פה ארבע שנים אחורה את כל ההשתלמויות שעשינו. יש לנו את החוזה בינינו לבין ההורים שמציין שאנחנו מקצועיות. יש לנו פליירים שהעירייה שולחת לפני הרישום שמתחייב שאנחנו מקצועיות. היום יש לנו מכה – מי שלא עושה סוג 1, שזה נקרא מה שהמטפלות לומדות היום, זה עולה איזה שלושת אלפים ומשהו שקל ב-2008 לא יהיה לה רישום.
היו"ר יצחק גלנטי:
כשאת אומרת מפוקחות, על ידי מי?
טובה עמיר:
על ידי מחלקת המשפחתונים בעירייה, עם הוראות של התמ"ת.
שלי יחימוביץ:
עכשיו דורשים מהן השתלמות בשלושת אלפים שקל אחרת לא יחדשו להן את הרישיון ל-2008.
טובה עמיר:
אתם לא רוצים לעשות את ההשתלמות אבל תיגשו למבחן. וזה לא קשור להפרטה כי כולנו עברנו השתלמויות, גם מי שהיתה גננת או מורה ורצתה לפתוח משפחתון היתה מחוייבת לעבור את הקורס הזה. מאז ועד היום אנחנו משתלמות לאורך כל השנים. ויש לי פה ארבע שנים אחורה הוכחות.
עכשיו לגבי השכר, שאמרו שהוא נשחק ונשחק ונשחק.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה השכר שלך?
טובה עמיר:
אני אגיד לך, תינוק עולה אלף ארבע מאות שלושים ושמונה שקלים לחודש, ופעוט אלף שלוש מאות שמונים ושתיים. הורה משלם לנו, עם זה אנחנו צריכים לעבוד. מה אנחנו מחוייבות, מחוייבות לתת ארוחת בוקר, צהריים ומנחה, את כל אבות המזון, אוכל עשיר מלא ומגוון, על חשבוננו. אנחנו מחוייבות לתת חומרים מתכלים, שזה אומר דבקים, צבעים, הכל על חשבוננו. צעצועים דידקטיים, משחקי חצר, להסיק ולצנן, הכל, לשלם חשמל, כל ההוצאות שיש על חשבוננו. מסיבות, ימי הולדת, מתנות, ט"ו בשבט, פירות יבשים, משלוח מנות.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, את יכולה לומר מה העלות שלך, כאשר את בנית את כל הדברים האלה, פר ילד לחודש? כי את אומרת אלף ארבע מאות שלושים ושמונה. כמה יש בקבוצה?
טובה עמיר:
חמישה ילדים. בדרך כלל יש תינוק אחד וארבעה גדולים, בבני ברק זה כולם תינוקות בני שלושה חודשים. אז גם מחייבים אותם לתת תחליפי חלב, שזה מטרנה וסימילק.
רן כהן:
אתה מבין אדוני היושב ראש שכלל ההכנסה שלה על חמישה ילדים היא שבעת אלפים ארבע מאות שקלים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז בגלל זה אני מנסה להבין, שבעת אלפים ארבע מאות סך הכל עבור חמישה מטופלים נקרא לזה. מקסימום. עכשיו כאשר אתן נותנות את האוכל, את החומרים המתכלים, את ההסקה, חשמל, מים, וכו', מה העלות, או תיתני לי את העלות החודשית עבור כל החמישה.
אבלין מורד:
ששת אלפים תשע מאות עשרים וחמישה שקלים לכל משפחתון. זה נקרא ברוטו.
טובה עמיר:
הורה משלם חמישה וחצי שקלים לשעה ברוטו. זה יישמע לך יותר טוב.
היו"ר יצחק גלנטי:
אתן צריכות לנהל ספרים על ההוצאות למס הכנסה?
אבלין מורד:
לא, למזלנו לא. אנחנו עוסק פטור נחשבות.
חנא סוייד:
השאלה היא, על מנת קצת לחדד את הדברים, אולי היושב ראש מתכוון להגיד כמה אתן מרוויחות?
טובה עמיר:
בערך שלושת אלפים שקל.
היו"ר יצחק גלנטי:
רגע, משהו לא מסתדר לי, אני באמת מבקש. סך הכל הגענו לחשבון של שבעת אלפים ארבע מאות שקל לחודש, זה צד ההכנסה. בצד ההוצאה אתן טענתן שזה מגיע עבור אותם חמישה לששת אלפים תשע מאות עשרים וחמש.
טובה עמיר:
לא, מה שהיא אמרה, שבעת אלפים שקל זה הברוטו, מתוך זה אנחנו צריכות להפעיל את המשפחתון עם כל מה שאמרתי לך. נשאר שלושת אלפים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אתן מקבלות את הכסף בזמן?
טובה עמיר:
אנחנו מקבלות מההורים כל שמיני לחודש צ'קים עד סוף השנה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז יש לכן יתרה חודשית, מה שנשאר לכן זה שלושת אלפים. אבל זה עוד לא נטו.
טובה עמיר:
זה הנטו.
אבלין מורד:
את כל זה תחלק לחמישים שעות שבועיות שאנחנו עובדים נטו.
טובה עמיר:
אנחנו עובדים חמישים שעות שבועיות, שישה ימים בשבוע. עם מינימום חופשות. אין לנו לא ימי מחלה, אין לנו אבטלה, אין לנו אופציה בכלל לדאוג לעצמנו לפנסיה, אין לנו כלום. איפה אני בתוך זה כשאני נחשבת עצמאית. דואגים שאני לא אשתכר ודואגים לעשות ממני זקנה ענייה. זה מה שיהיה. כי מי שזה משכורת ראשית שלה לא יכולה לדאוג לעצמה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש, אתם נתתם חשבון של הוצאות ועלות פר מטופל, או מטופלת. מי קבע את הסכומים האלה, מאיפה זה בא?
טובה עמיר:
אנחנו פותחים עיתון בראשון לספטמבר, מה שכתוב שם זה מה שאנחנו גובים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז זה נקבע על ידי התמ"ת.
טובה עמיר:
התמ"ת ומשרד האוצר. מה שקורה שבשום ועדה אין מישהו שאין לו אינטרס ודואג דווקא למשפחתונים. מי שאחראי על מעונות היום הוא גם אחראי עלינו. אני אתן לך דוגמא שתינוק במעון משלם אלף שמונה מאות שמונים ושמונה שקלים, אצלנו זה אלף ארבע מאות שלושים ושמונה. הפעוט במעון משלם אלף ארבע מאות שלושים ושבע שזה כמו הילד הגדול שלנו. שיסבירו לנו למה ההבדל.
יש לנו עוד דבר חשוב, אם תרשה לי, השנה אנחנו מחוייבים בלחצן מצוקה, אנחנו מחוייבות להוסיף כסף, כמעט שבעים אחוז תוספת, שאני לא יודעת מאיפה היא באה, לגבי השתלמויות שאנחנו משלמים אותם, שילמנו מאתיים ארבעים שקל, עכשיו רוצים ארבע מאות שקל. ושמעתי שבבני ברק מבקשים שבע מאות שקל. על מה ולמה, ואיזה יחס, מי קבע את המחיר הזה. בכלל אם מחייבים אותנו לצאת להשתלמויות על חשבון הזמן שלנו אחרי שעות העבודה, שיממנו את זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני רוצה לשאול מספר שאלות, ואנא, זה לא בשביל להרגיז אתכן, על מנת להבין את הדברים. שאלה ראשונה היא, אני מבין שמדובר כעת, לפי המספרים, על אלפיים שלוש מאות משפחתונים, כולל ירושלים. אני לא מדבר על תוספת עתידית של עוד שבע מאות. מתוך אלפיים שלוש מאות משפחתונים יש מתוכם איזה שהוא חלק שהם מאורגנים?
טובה עמיר:
לא, אנחנו כולנו באותו מצב.
היו"ר יצחק גלנטי:
זאת אומרת אין לכם שום התארגנות. איך אתן הגעתן להנה?
טובה עמיר:
אני כתבתי מכתב לשלי, והיא הראשונה, ואני מודה לך על זה מאוד בשם כולנו שהתייחסה אלינו וענתה לנו ועשתה בדיוק את מה שהיא אמרה. אחרים לא טורחים אפילו לענות למכתבים שלנו.
עליזה ידעי:
אנחנו פנינו גם לפני שנתיים למשרד התמ"ת.
היו"ר יצחק גלנטי:
כשאת אומרת אנחנו אני עוד לא מוצא פה את הארגון שקוראים לו אנחנו.
שלי יחימוביץ:
אין להן ארגון, אין להן ועד עובדים, הן לבד בשטח.
היו"ר יצחק גלנטי:
חברת הכנסת שלי, אני מחדד את הנושא. אני לא כזה תמים כמו שאת חושבת.
עליזה ידעי:
אנחנו מתארגנות דרך טלפונים, בקבוצות, נפגשות באיזה מסעדה או באיזה בית קפה, מחליטות שעושים צעד. אנחנו קבענו פגישה במשרד התמ"ת לפני שנתיים עם תמי אלמוג, והיא שלחה לנו את ציפי שנקנמן. פנינו אליה, לנו היתה בעיה מאוד רצינית. אני מבני ברק, היתה לנו בעיה של אי תשלום משכורות במשך שלוש שנים. בתמ"ת ידעו שאנחנו לא מקבלים משכורות, כל שלושה חודשים משכורת אחת קיבלנו. מהעירייה. התמ"ת העביר לעירייה וזה נבלע. פנינו לתמ"ת בכל לשון של בקשה, תעבירו לנו את הכסף כצבוע או באיזו שהיא דרך. הם לא הסכימו בשום פנים ואופן. המנהלת שלנו רצה כמעט כל פעם לתמ"ת, התחננה.
היו"ר יצחק גלנטי:
גבירתי, סליחה שאני מפסיק אותך, כמה זמן את עוסקת בתחום זה?
עליזה ידעי:
אני עשרים שנה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז מה היה לפני זה? כל הזמן עשרים שנה את עובדת בשביל שלושת אלפים שקל לחודש?
טובה עמיר:
כל השנים המשכורת התעדכנה פעמיים בשנה. זה שש שנים שהפסיקו את זה. רק בספטמבר, ופתאום גם פעמיים הורידו.
היו"ר יצחק גלנטי:
מי קבע את העדכון?
אביטל ברכה:
התמ"ת. וחוץ מזה, כולכם סליחה שאני מתפרצת, כולנו כאן יודעים שכל יום מוצרי היסוד עולים. אנחנו נותנים אוכל לילדים, וזה נגזר מזה במיוחד. כשקניתי לחם בשניים וחצי שקלים היום אני קונה אותו בשבעה שקלים.
שלי יחימוביץ:
משלמים להן פחות והן צריכות לשלם יותר.
חנא סוייד:
זה שחיקה.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, זה לא שחיקה. שחיקה זה רק כאשר משלמים להן פחות. אבל יש להן מעבר לשחיקה, יש להן העלאת מחירים.
אבלין מורד:
סליחה, כדי להקל על ההורים אז הורידו לנו את המשכורת.
עליזה ידעי:
ביקשנו שיעבירו לנו לאיזה מקום כסף צבוע. בשום פנים ואופן. שלוש שנים סבלנו, והמון חברי כנסת ידעו במגזר החרדי. אתה יודע, כמגזר חרדי, אנחנו משפחות ברוכות ילדים, כל אחד מעשרה ילדים ומעלה, הרב רביץ יודע וח"כ אזולאי, יודעים איך זה החיים במגזר החרדי. האישה מפרנסת יחידה, הבעל לא עובד. ואתה צריך לא רק את הילדים שלך לפרנס, גם את החמישה של המשפחתונים. ואז החליטו, אחרי שפנינו למבקר המדינה, בתמ"ת החליטו להעביר לנו את הכספים דרך המתנ"ס, שגם שם לא היה בזמן, אבל כל חודש שילמו. עכשיו החזירו שוב פעם את זה לעירייה, וגם שוב פעם אתה מבין, חודש כן, חודש לא. ופנינו גם לרב גפני במכתב שאנחנו רוצים שיכניסו את הכספים שלנו לחשבון הישיר. כי מה קורה, עם העירייה שלנו אי אפשר להתמודד.
בנוסף הדרישה היום חדר למשפחתון, שנים עשר מטר מרובע, צריכים להוציא את כל הילדים מהבית מהמשפחתון. אם אנחנו גידלנו עשרה ילדים עם ארבעה חדרים חמישה ילדים לא יכולים לגדול במשפחתון. אנחנו בשנת שמיטה, הרבנים יודעים שהמחירים בשמים. אני לא אלך לקנות בשוק הכרמל לחסוך עוד שניים שלושה שקלים מה שאני קונה בבני ברק. ההורים לא ירצו, יתנגדו. ובשנת השמיטה המחירים הם בשמיים. אף אחד לא מפצה אותנו, אף אחד לא מחזיר לנו את הסכומים. אנחנו צריכים לרדוף אחרי המשכורות שלנו, כל חודש מלחמה על המשכורת.
דוד אזולאי:
מי מוציא את ההנחיות האלה לגבי החדרים?
עליזה ידעי:
התמ"ת. עשרים מדרגות, אין משפחתון. סוגרים לך. כל השנים ההורים עלו, ופתאום היום מעל עשרים מדרגות לא פותחים משפחתון.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש, יש פה נציג של התמ"ת? אני אודה לכם אם אתם תסבירו את עצמכם, תסבירו לאן אתם מובילים את זה.
אברהם רביץ:
אולי שהם יסבירו גם את השאלה שלי. אני רוצה להבין, נאמר לנו שהמטפלות מקבלות בתחילת השנה שנים עשר צ'קים לאורך השנה. אז מה אתם עושים עם התמ"ת, כן משלמים, לא משלמים, מה עושה התמ"ת?
טובה עמיר:
כי יש הורים שמגיעות להם הנחות.
אברהם רביץ:
בא הורה, אומר אני חייב לשלם לך רק כך וכך בגלל המצב הסוציו-אקונומי השאר המדינה תשלם.
טובה עמיר:
כן, כי קבעו לו דרגה והוא משלם מה שקבעו לו.
אברהם רביץ:
אז אתם מדברים על החלק של המדינה שהיא לא משלמת בזמן.
אבלין מורד:
סליחה, אבל לבני ברק למשל יש חמישה ילדים שהם ילדי רווחה אז היא חיה מחמש מאות שקל כל החודש.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש את נציגת התמ"ת להסביר את העמדה של התמ"ת לפחות.
תמר אלמוג:
אדוני היושב ראש, אני מבקשת את הרשות קצת להסביר, לעשות סדר בדברים שנשמעו כאן, הן מצד חברי הכנסת והן מצד העובדות המשפחתונים. אני תמר אלמוג, אני מנהלת האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד התמ"ת, תחום העבודה שעבר למשרד התעשייה והמסחר.
מערך המשפחתונים הוקם בראשית שנות התשעים, על רקע מצוקה שהיתה אז בזמנו במדינה שלא היו מספיק משאבים לבנות מעונות חדשים, היה ביקוש גבוה מאוד והיה היצע נמוך מאוד, ולכן היוזמה הראשונה היתה של עיריית ירושלים. היתה התארגנות מקומית דרך המחלקה לשירותים חברתיים, והציעו לנשים להגיע לקבל איזו שהיא הכשרה כלשהי ואז להיכנס ולפתוח את המסגרת בתוך הבית, ולהזמין להן רכזת מקצועית שתלווה אותן, תדריך אותן ותפקח על עבודתן. משם זה הלך והתפתח, הנושא הזה תפס תאוצה, בעיקר בשני מגזרים, החרדי והלא יהודי, מסיבה פשוטה שאלה נשים שלרוב מבחינת המסורת שלהן לא הורשו לצאת לעבודה אז זה נתן הזדמנות לאישה להקים עסק בתוך הבית שלה, וגם הן גרו במקומות שלא היתה כדאיות כלכלית להקים מעון של שבעים שמונים ילדים, כי היה כפר קטן והיתה דרישה מאוד נמוכה למספר הילדים.
משם זה הלך והתפתח ובואו נגיד זה התמסד בשנת 93-94', ואני מחזיקה כאן אוגדן משפחתונים, על תכנית המשפחתונים שנבנתה אז, מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה, אגף למעונות יום והשירות לילד ונוער, נכתבו בו ונרשמו כל הכללים והדרישות איך לנהל ולהפעיל משפחתון כדת וכדין.
ופה אני אתחיל מהקטע של הסטטוס של המטפלות. יש מטפלות משפחתונים פרטיות, שלא מפוקחות על ידי גורם ממשלתי ולא על ידי רשות מקומית, ויש מטפלות שנקראות מהסקטור הציבורי, שיש להן פיקוח על ידי העירייה, הרשות המקומית בעיקר, בפיקוח משרד העבודה והרווחה שהיה אז והיום משרד התמ"ת.
שלי יחימוביץ:
רק עליהן אנחנו מדברים היום.
תמר אלמוג:
הכללים האלה הגדירו ככה, הסטטוס של המטפלת היא מטפלת עצמאית, שמתוך בחירה היא פונה ומבקשת מהרשות להכיר בה ולאפשר לה לפתוח משפחתון בביתה. היא מגיעה לראיון, יש ועדה מקצועית שההרכב שלה נציגי הרשות המקומית, בריאות הציבור, משרד הרווחה, משרדה עבודה כמובן. בוחרים וממיינים את המטפלות הראויות. המשרד שלנו מממן לאותה רשות מקומית את הרכזת המקצועית המלווה. רכזת המשפחתונים. והתקינה של הרכזת הוא ביחס למספר המשפחתונים ביישוב. בעבר זה היה על כל עשרים ושמונה משפחתונים רכזת אחת שהמשרד מממן באופן מלא. אגב הפער במחיר בין המעונות למשפחתונים, בתעריף שציינה פה הגברת, הוא נובע מכך שעל מעון יום שמפעילה נעמ"ת, ויצ"ו וכאלה אחרים יש להם חובה להעסיק מטעמם מדריכה חינוכית בוגרת תואר בחינוך לגיל הרך שמדריכה את הצוות של המעון. ואילו המטפלות של המשפחתונים, המשרד מממן את הרכזת. אני מממנת פה אחד עשרה אלף שקל לרכזת תקן לרכזת ברשות מקומית.
שלי יחימוביץ:
תגידי, את אומרת שהן בחרו בזה באופן עצמאי, בעצם כנשות עסקים.
תמר אלמוג:
הן ידעו את התנאים.
שלי יחימוביץ:
אבל אתם מפרים את החוזה הכתוב איתן בזה שאתם מרעים את התנאים שלהן השכם והערב. אם הן צריכות לקום בבוקר ולמצוא מודעה בעיתון על תעריפים מופחתים למשפחתונים שהן מתפעלות זו פגיעה במעמד שלהן.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, אני מבקש להבין גם האם הרכזות האלה, רכזת אחת על כל עשרים ושמונה משפחתונים.
תמר אלמוג:
למשל בעיריית ירושלים יש שמונה וחצי רכזות כאלה. יש הרבה משפחתונים.
היו"ר יצחק גלנטי:
ויש לרכזת הזאת אני מבין תפקידים מסויימים. הפיקוח נעשה על ידה?
תמר אלמוג:
הפיקוח נעשה על ידי הרכזת על פי הנחייה של המשרד. היא צריכה לעבור, היא צריכה לעשות איקס ביקורים במשפחתון. כל הנושא של השיווק, פרסום והרשמה של הילדים לא נעשה דרך המטפלות באופן עצמאי. מטפלת פרטית של משפחתון צריכה לשווק את עצמה, לאתר את הילדים. פה העירייה עושה את הפרסום, העירייה מבטחת את הילדים שבאים למשפחתון.
אבלין מורד:
סליחה, השנה החלטתם שלא, לא מבטחים, הכל על חשבוני.
שלי יחימוביץ:
אגב סליחה, איך מפצים אותן על שחיקה, על עליית מחירים? אם שש שנים לא עדכנו את התעריפים, שעה שהשכר נאמר של עובד במשק מתעדכן באיזה שהוא אופן.
תמר אלמוג:
אני כבר אומר. רק בנקודה הזו של הביטוח, השיווק והפרסום וההרשמה של הילדים נעשית דרך הרשות, לא דרך כל מטפלת ומטפלת באופן עצמאי. זה דורש זמן, זה דורש משאבים, זה דורש כסף. הביטוח של הילדים ששוהים במשפחתונים הוא מממומן מדמי הרשמה שמשלם כל הורה לרשות המקומית. זה לא בא מהכיס של המטפלות, ואם מישהו באיזה רשות הפר את העניין אז אנחנו נטפל נקודתית באותו יישוב. זה לא הוראה שלי, זה משהו מקומי שעשו מאחורי הגב שלנו.
לגבי התעריף, תעריפי המעונות ותעריפי המשפחתונים הם מפוקחים בצו מחירים במצרכים ושירותים. כל שנה מתעדכן התעריף גם של המעונות, יש טבלה מיוחדת למשפחתונים, טבלה למעונות, כל שנה מתעדכן לקראת ראשון בספטמבר התעריף, שהוא מושפע מכמה דברים, אני אסביר בדיוק ואני אסביר גם למה זה פעם היה פעמיים בשנה והיום זה רק פעם בשנה.
יש לי כאן ניתוח, ועדת התעריפים באוצר יושבת עם נציג אגף התקציבים אצלנו במשרד והם קובעים בכמה להעלות את התעריף במעון ובמשפחתון.
שלי יחימוביץ:
עכשיו הבנתי הכל. הכל ברור עכשיו. יושב איזה ילד מהאוצר ומחליט שאפשר לשלם להן פחות.
תמר אלמוג:
לא, זה לא ככה. זה נקבע לפי מדד המחירים לצרכן, מזון כולל ירקות ופירות. זה נקבע לפי אם היה תיקון שכר מינימום, למשל כשהיה האחרון באפריל אז היה תיקון. תיקון שכר מינימום נוסף ביולי, הבראה, הפחתת מע"מ באחוז אחד, כל זה נתן בראשון לספטמבר האחרון העלאה במעונות יום ב-5.61 אחוזים. במשפחתונים בגובה 4.61 אחוזים.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, מתי היתה ההעלאה הקודמת?
תמר אלמוג:
כל ראשון לספטמבר. ספטמבר 2007 אחוז התעריף הנדרש כולל גורמים רטרואקטיביים 4.5 אחוז, ולגבי המשפחתונים 1.83. יש פה ניתוח של המחירים, כל אחד זה פתוח, כל אחד יכול להסתכל. בספטמבר 2005 היתה העלאה של המדדים, סך ההשפעה היה 0.44 אחוזים.
עכשיו אני אסביר לאדוני למה רק בשנים האחרונות אנחנו שינינו והתחלנו לעדכן את התעריף רק אחת לשנה. בעבר היתה אינפלציה גבוהה במדינה. היה נדרש עדכון גם בספטמבר וגם במרץ. כל חצי שנה. ואז התקבלה החלטה שאם המדד אינו עולה, שיעור האינפלציה לא מעל שלושה אחוז אז אפשר להסתפק בהעלאה אחת לשנה שנותנת את כל הפיצוי. ואם זה יהיה מעל לשלושה אחוז אז עושים את זה גם במרץ. בדיוק לפני נדמה לי ארבע שנים קרה מקרה כזה.
היו"ר יצחק גלנטי:
הנקודה היא ברורה, וזה נכון לגבי כל המשק במדינה, במיוחד לגבי ציבור השכירים. אבל עדיין, איך לומר, נשאלת השאלה, האם לדעת משרד התמ"ת סכום שהוא נשאר עד שלושת אלפים ₪ לחודש, האם הוא מאפשר קיום בכבוד לאותה מטפלת מוסמכת, מה עוד שמעבר לזה אני הבינותי שנדרש מהן כעת גם להשתלם בתכניות שיצאו מטעם התמ"ת, צד החובות ברור, אני לא כל כך בטוח שצד החובות של התמ"ת ברור. אני אשמח לשמוע ממך תשובה על זה.
שלי יחימוביץ:
וגם מאיפה צצה ההשתלמות הזאת בשלושת אלפים שקל ואיך הן אמורות לממן את זה לעצמן, ממה בדיוק?
תמר אלמוג:
המטפלות, כמו שאדוני שמע, הסכום הכולל לחמישה ילדים שנמצאים אצלן במשפחתון מגיע לידי כשבעת אלפים שקל ברוטו. המטפלות נמצאות בסטטוס של עוסק פטור. הן לא חייבות בדיווח לשלטונות המס, הן לא חייבות לשלם מסים מההכנסה הזאת. עוסק פטור זה אומר הרבה דברים, לא צריך להביא קבלות ולהזדכות ולהחזיר מע"מ.
שלי יחימוביץ:
ממש בונוס אדיר. את מציגה את זה כאילו זה איזה מתנה.
תמר אלמוג:
עכשיו אני לא הבנתי מה התחשיב שהן עשו שלפיו נשארים להם שלושת אלפים שקלים בלבד ביד.
שלי יחימוביץ:
כל מי שיש לה משפחה והיא עקרת בית, ואני רואה את עצמי עקרת בית לצורך העניין, יודעת בדיוק על מה הולכים שלושת אלפים חמש מאות שקלים על חמישה ילדים בחודש.
דוד אזולאי:
תיכנסי לסופר ותעשי קנייה של מוצרי מזון בסיסיים.
תמר אלמוג:
אני יכולה להגיד לך שארגוני הנשים, במיוחד הגדולים מביניהם, הם עומדים על כך שיפצו אותן על כל שקל ושקל. נכון להיום עלות לכלכלה לילד במעון יום לכל הארוחות, בוקר, צהריים, ארוחת מנחה ופרי מסתכמות במאה ועשרה שקלים לילד לחודש.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, האם גבירתי יודעת מה העלות של הוצאות עבור מיזוג האויר, פעם זה לחמם, פעם זה לקרר?
דוד אזולאי:
אדוני היושב ראש, עכשיו אתה מדבר על לוקסוס, אנחנו מדברים על לחם.
תמר אלמוג:
אני חייבת פה להגיד משהו שהוא נכון לגבי המעונות והמשפחתונים. המדינה קבעה בצו מחירים כמה עולה ילד במעון וכמה עולה המשפחתון.
היו"ר יצחק גלנטי:
המדינה גבירתי זה אני ואת והם.
תמר אלמוג:
מתוך בחירה יש גופים שבוחרים, פונים למשרד שלנו ומבקשים הכרה, בכפוף לזה שהם יגבו רק את התעריף שהמשרד קבע, כנ"ל מטפלות משפחתונים, יש כאלה שרוצות בכך, ופונות ומבקשות לקבל הכרה וסמל, כדי שתחת קורת גגן יבואו גם ילדים שמגיע להם סיבסוד ממשלתי, ויש כאלה שאומרות לא בבית ספרי, אני לא רוצה, תודה רבה לכם, ואני הולכת לסקטור הפרטי ועושה את זה ומבקשת מההורים מה שאני רוצה. אז זה קודם כל מצב עובדתי. אני לא הכרחתי פה ולא כפיתי על אף אחד להיכנס למערכת הזאת.
היו"ר יצחק גלנטי:
גברת תמר אלמוג, את יודעת שזה לא ככה מהסיבה הפשוטה, משום שבכל זאת כאשר אנחנו מדברים על אלפיים שלוש מאות משפחתונים, שמי שקובע את המסגרת שבה הם פועלים זאת המדינה, אם זה דרך התמ"ת ואם זה דרך העיריות. ולכן כאשר אתם יוצאים במכרז כלשהו אתם בעצם קובעים לכל המשק, אני מתכוון לכל הקבוצה הזאת שאנחנו קוראים להם משפחתונים, כולל הפרטיים, אתם קובעים איזה שהוא רף מסויים. שעל מנת לעבור אותו אין שום בעיה, מי שיש לו את האפשרות לשלם, אני מתכוון על ההורה, אין לו בעיה, הוא משלם, תודה. אבל לא לכל ההורים ישנה אפשרות לשלם ולכן המחירים האלה כן נתבעים על ידכם.
לו הן היו איזה שהוא ארגון, סתם אני בא ואומר, נניח תחת הגג של ארגון העובדים במדינה, אז יכול להיות שהן יכלו, איך לומר, להגן על עצמן באיזו שהיא דרך. נכון שזוהי בחירה חופשית, אבל אז אני שואל את השאלה, נניח שיום בהיר אחד הן יחליטו לא, עם זה אני לא מסתדרת, תודה רבה, אני אלך הצידה, אני אעסוק באיזה שהוא עיסוק, ואני אקבל השלמת הכנסה על חשבון המדינה. האם הפתרון הזה הוא יותר זול למדינה? האם הוא עדיף על הפעוטונים, אני מתכוון מבחינת הצרכן, הפעוט הוא בעצם מקבל את השירות הזה. צריך להסתכל לדעתי בראייה הרבה יותר כוללת על הנושא. לא לבוא ולהגיד לא טוב לכן, לא נוח לכן, שלום, תלכו הביתה, אף אחד לא מכריח אתכן. זוהי גישה שלדעתי את יכולה להגיד את זה על כל המשק, כולל השכירים, לא נוח לך לקבל את שכר המינימום, שלום, תקום ותצא.
רבותיי, זה לא יכול לעבוד בצורה כזאת. אני יודע שאנחנו נמצאים בתוך מסגרת של נקרא לזה כלכלה קפיטליסטית, קיצונית ביותר, אבל השאלה האם לשם אנחנו רוצים להוביל את כולנו. לאחר מכן באים בטענות לכל הציבור, ולא מבינים מדוע הציבור מתייחס בצורה עויינת. אי אפשר להחזיק את המקל בכל הקצוות.
אני מבקש להיות בעלי גישה יותר כוללנית ולא להסתכל דרך העיניים של האוצר. הדבר הכי קל זה להסתכל על כל דבר במדינה דרך העיניים של האוצר. נמצא כעת, הגיע לפה ברגע זה נציג האוצר והייתי מאוד מאוד שמח אם הייתי יכול לקבל את ההתייחסות שלו.
שלי יחימוביץ:
אגב אני חושבת שהאיחור הזה מבטא את היחס שלכם לנושא שעומד על הפרק. כי אם היינו מדברים על ענייני ועדת הכספים אז שם אתם מקפידים להגיע לפני הזמן. אבל כיוון שמדובר רק במשפחתונים הרשית לעצמך לבוא באמצע הדיון ולא לשמוע את הדברים החשובים מאוד שנאמרו כאן.
תמר אלמוג:
הייתי מבקשת רק התייחסות לשתי נקודות. אחת לגבי הדרישות של התמ"ת עם ההכשרה ואחת לגבי ההפרטה שחבר הכנסת כאן העלה. לגבי הדרישות, אין דרישות חדשות. דרישה שמטפלת משפחתון יהיה לה תעודה סוג 1 היתה קיימת מאז שקיים האוגדן הזה וזה רשום פה.
עליזה ידעי:
לא נכון, אנחנו עשרים שנה עובדות דרך משרד העבודה והרווחה, עם הסמכה של משרד העבודה והרווחה.
תמר אלמוג:
המשרד לא דאג לאכוף את הדרישה הזאת, בשנים האחרונות הוא החליט לאכוף את זה בצורה מאוד רצינית, כי אנחנו היום הולכים לרפורמה של התמקצעות כל המערכת, ואני רוצה שבראש ובראשונה המשפחתונים שבפיקוח המשרד יהיו הכי טובים שיש.
שלי יחימוביץ:
איך הם יהיו הכי טובים אם אתם מקצצים ומקצצים?
תמר אלמוג:
אני יכולה להגיד לאדוני שהדרישה הזאת עומדים בה שבעים וחמישה אחוז מהמשפחתונים הקיימים, אלפיים שלוש מאות. במחוז ירושלים מתוך עשרה יישובים בשישה יישובים לכל המטפלות יש תעודה סוג 1 בדרום, שיש שם הרבה יישובים בדואים למעלה מתשעים אחוז יש להם סוג 1. בחיפה יש כמעט לכולם, ויש שם מגזר ערבי גדול מאוד. במחוז תל אביב מתוך עשרים לעשרה יישובים יש באופן מלא.
שלי יחימוביץ:
אבל למה הן צריכות לממן את זה, וממה הן אמורות לממן את זה, מהשלושת אלפים שקל בחודש שהן מרוויחות?
פיני קבלו:
הבעיה היא לא רק מימון, יש כאלה שכבר לא מסוגלות לעשות את זה.
תמר אלמוג:
סוג 1 אנחנו לא דורשים מותיקות ללמוד את המסלול הארוך של שמונה מאות שעות. הם עברו כבר עבודה מעשית, הם למדו השתלמויות, הם למדו את המאתיים ועשר. אני מדברת על קורס מקוצר של מאתיים שמונים שעות שבסופו של התהליך הזה הן עושות בחינה.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, אני רוצה לדעת, ואם הן לא עוברות את הבחינה, מה עושים? אם יהיה איזה שהוא אחוז של מטפלות שלא עוברות את הבחינה.
תמר אלמוג:
אני אענה לאדוני, בשבוע שעבר המשרד, יחד עם חבר הכנסת מלכיאור, העביר לקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות. והיא עברה בקריאה ראשונה. בתקנות לחוק הזה מטפלת במשפחתון ובמעון תהיה חייבת שיהיה לה סוג 1. כשיעבור החוק ולא יהיה סוג 1 היא לא תוכל להפעיל את המשפחתון. יהיו תקופות מעבר, יינתנו תקופות מעבר, גם עכשיו אני אמרתי יש תקופות מעבר. כל רכזת יכולה להגיש לי בקשה איזה תקופת מעבר עם לוחות זמנים סביר היא מעריכה שכל הבנות אצלה שעוד לא השלימו את החובה הזאת ישלימו את החובה ויסדירו ותהיה לה תעודת מקצוע תלויה, זה חלק מהרישיון. כי כל משפחתון לא יהיה מחר עם סמל, הוא יהיה עם רישיון.
טובה עמיר:
כמה יעלה הרישיון? גם זה יעלה כסף.
תמר אלמוג:
אנחנו הולכים להסדרה, ובהסדרה הזאת יש הרבה דברים שקורים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש לדעת מגבירתי האם אכן אתם הכנתם איזה שהוא מכרז ותנאי מכרז להפרטה.
תמר אלמוג:
זה אני אגיד לאדוני. אני חושבת שחבר הכנסת שהעלה את הסוגייה הזאת היה שותף בדיון שהתקיים לפני מספר חודשים בוועדה הזו ברשותו של יו"ר הוועדה שרוני, ועלתה סוגיית ההפרטה בעוצמה רבה שהולכים להרוס את המשפחתונים. אני חושבת שהמכרז שהמשרד הוציא לבחירת זכיינים מיועד להציל את המצב במקומות שהרשויות המקומיות קרסו. ואדוני שמע מה קרה בבני ברק, ובני ברק עד שלא יעבירו את המשפחתונים מהעירייה לגורם אחר הסוגייה הזו של אי תשלום תמשיך ותהיה.
שלי יחימוביץ:
מאיפה יהיה הרווח של הגורם הזה?
תמר אלמוג:
המעמד של המטפלת מבחינת מה היא משלמת, מה היא חייבת יהיה זהה לחלוטין אם היא שייכת או כפופה לרשות מקומית או לזכיין.
שלי יחימוביץ:
לזכיין אתם הולכים לשלם עוד כסף. למה, איזה היגיון יש בזה? הם ישלמו לזכיין, כלומר הם מגדילים את התקציב של המשפחתונים, בלי שהן יקבלו פרוטה מזה ובלי להקים למשל עוד משפחתונים בעלות הזאת.
תמר אלמוג:
למה אנחנו מגדילים?
שלי יחימוביץ:
הוא צריך להרוויח הזכיין. או שהוא מרוויח על חשבונן או שאתם מוסיפים כסף.
תמר אלמוג:
אז אני רוצה להגיד לגבירתי שאני עומדת בראש המערכת הזאת והדאגה שלי היא לשלום הילד לפני הכל.
שלי יחימוביץ:
סליחה, את לא נתת לי תשובה, מאיפה הוא מרוויח את הכסף, על חשבונן או שהמדינה נותנת יותר.
תמר אלמוג:
לא על חשבונן, מהמדינה.
שלי יחימוביץ:
למה לשלם יותר כסף לקבלן?
תמר אלמוג:
רשויות מקומיות העסיקו רכזות שהן עובדות סוציאליות. הרבה פעמים הרכזת הזאת קיבלה הנחיות ממנהל המחלקה לעשות עבודה אחרת ולא לבוא למשפחתון.
שלי יחימוביץ:
עכשיו הבנתי. במקום הרכזות שהן עובדות סוציאליות.
תמר אלמוג:
זה אחד. עכשיו רכזת כזאת היא לא יכולה להיות מקצועית כי מטבע הדברים היא לא יכולה להתמקצע. אני אגיד למה, אנחנו מכוונים את האחוז של התקן רכזת לפי מספר המשפחתונים ביישוב. ויש לי יישובים שיש לי ארבעה משפחתונים או שישה ואז אני צריכה לתת לה עשירית תקן, עשרים אחוז תקן. בשאר המשרה היא במקום אחר.
שלי יחימוביץ:
אז תעשו משרה אחת של כמה יישובים.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, גבירתי, אם הזכיין במכרז מחליף את הרכזת.
תמר אלמוג:
לא, לא.
היו"ר יצחק גלנטי:
מי יבצע את הפיקוח על הפעוטונים, האם הזכיין במכרז?
תמר אלמוג:
אני יכולה להגיד למשל שאחד הזכיינים שזכה במכרז, קודם כל אני חייבת לציין שבדיון שהיה ברשותו של יו"ר הוועדה שרוני ניתן אישור למשרד לפרסם את המכרז ולהמשיך במהלך כדי להציל את המצב ברשויות שקרסו.
חנא סוייד:
אבל יחד עם זאת, כי זה עניין עובדתי, כי אני יזמתי אז אותו דיון אם את זוכרת, אבל אז דובר על טייבה, שכל אחד במדינה יודע ששם יש רשות שמתפוררת. אבל אני יודע על הרבה יישובים אחרים שהרשות המקומית בהם פועלת בהצלחה והם עכשיו בהפרטה.
תמר אלמוג:
אז אני אגיד לאדוני, אם ראש רשות מחליט מעצמו.
חנא סוייד:
לא שאלו את ראש הרשות. אני מכיר את זה.
תמר אלמוג:
אבל אני לא נותנת אישור כזה.
חנא סוייד:
אבל זה קיים, אני אתן לך דוגמא, היישוב שלי.
תמר אלמוג:
אז אני אסביר לך, זכיין במכרז יכול לקבל לפיקוחו ולהתנהלותו את המשפחתונים שאני קובעת לו. הוא לא יכול ללכת לבד לעשות את העבודה בשטח. אני אומרת לו מהיום אתה לוקח את כל המשפחתונים של טייבה, מפעיל אותם. הוא חייב לקבל את האישור ממני. הוא לא יכול ללכת בשטח לעשות מה שהוא רוצה.
חנא סוייד:
אני מבקש בהחלטות צריך לבדוק את העניין באופן עובדתי בשטח, מה קורה. האינפורמציה שיש לי בשטח היא לא בדיוק ככה.
תמר אלמוג:
אני יכולה להגיד לאדוני שאחד הזכיינים למשל זה החברה למתנ"סים, או למשל נעמ"ת וויצ"ו גם ביקשו להפעיל את המשפחתונים.
יעקב כהן:
כבוד היושב ראש, חברים נכבדים, אני חייב, כאחד שאני קצת הייתי בעבר חבר עירייה, ואני מכיר, בתור חבר עירייה הכרתי את הנושא מקרוב, אני חייב לומר דבר אחד. אני ביקרתי בפעוטונים. לא התעודה היא תיתן את היחס לתינוק ואת הקירבה ואת החיבה. אני מכיר כאלה פעוטונים ומטפלות שהיה להן תעודה על הקיר והן נגעלו להחליף תינוק. מה זה אומר התעודה, היא למדה קורס, היא נגעלה להחליף תינוק. מה יעזור כאן התעודה. העניין הוא אם אנחנו רוצים לשפר את המצב ולתת לתינוקות והפעוטות יחס יותר טוב זה רק הפיקוח, לראות איזו גישה יש למטפלת לילדים. אם זה מעושה, אם זה מלאכותי או שזה טבעי. ורבותיי, הקבלנים, ברוב המקומות, לא הצליחו. איפה שמכניסים קבלנים זה עסק כלכלי. זה לא ייתן לילדים שום דבר. רבותיי, אל תלמדו, תלמדו מהשטח, תצאו למקומות. אם יש לי אחות שיש לה שישה עשר ילדים, היא לא למדה באף קורס.
תמר אלמוג:
אז מה נעשה בבני ברק שלא משלמים למטפלות?
יעקב כהן:
רבותיי, תעבירו כסף למטפלות. אני מכיר את הבעיה של בני ברק.
שלי יחימוביץ:
זאת הדרך? אתם מכניסים קבלן כדי להעביר דרכו את הכסף? אני לא מבינה.
יעקב כהן:
רבותיי, הקבלן זה אסון. זה לא יתן לילדים שום דבר. הקבלנים מחפשים ביזנס ותו לא. לכן אני אומר וחוזר, זה רק ירע את המצב. ויש בשטח היום פקחים, יש עובדות סוציאליות, יש רכזות שהן בודקות את הנעשה, הן הולכות למקום. ואני יודע מקומות שהיתה רכזת והיא באה לביקור, ולא עזרה שום פרוטקציה היא אמרה למטפלת הזאת אין גישה לילדים. ואז לא יעזור שום דבר. רבותיי, אם אנחנו ניקח חס ושלום קבלנים אנחנו גורעים את מצבם של הילדים. ואני מדבר את זה מעובדות בשטח. אני קורא רבותיי, לברוח מההצעה הזאת, זה רק יגרע את מצבם של התינוקות. קבלנים זה אסון. רק להגביל את הפיקוח, רכזות שיסתכלו, וזה המציאות. המציאות היא רק הניסיון בשטח. אנחנו צריכים לראות אם למטפלת יש גישה, יש קשר לילדים, יש אהבה לילדים, זה סוד ההצלחה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש את נציג השלטון המקומי.
פיני קבלו:
אדוני היושב ראש, כנראה שכשאנחנו אז זעקנו, לפני שלוש וארבע שנים, שפגעו ברשויות המקומיות וקיצצו את אותם תקציבים, ידענו שזה יגיע. היום המדינה משתמשת בעניין הזה, בזה שאנחנו הכושלים, בזה שאנחנו לא מצליחים לעמוד בתשלומים, ואז היא יוצרת לה את אותן בקשות של הפרטות. אנחנו, ברגע שהנושא הזה החל אנחנו התנגדנו לכל התהליך הזה, שזה יוצא מהרשויות המקומיות, מנהלי הרווחה, ארגון מנהלי רווחה התנגד לעניין. אנחנו נאבקנו בעניין. אבל היה לנו קשה לעמוד באותם מקומות שמטפלות כתבו לנו וזעקו שהן לא הצליחו לקבל שלושה וארבעה חודשים כספים שעברו לחלק גדול מהרשויות המקומיות.
אנחנו הצענו הרבה מאוד עצות, ואולי לשולחן הזה יכולה להיות עצה, ואני אתן מספר עצות. כי הרשויות המקומיות, והפיקוח של הרשויות המקומיות, אנחנו רוצים להמשיך לתת שירות בעניין הזה. אנחנו לא רוצים להכניס שום גורמים בתוך הרשויות המקומיות, ועוד גורמים שבאים ונמצאים באותם מקומות איפה שהרשויות המקומיות ממשיכות לתת את אותו שירות. לכן אנחנו גם קבענו, רשות מקומית שמעוניינת להמשיך בשירות הזה התמ"ת לא ייכנס לשם.
ורק לפני שבוע קיימנו דיון נוסף, כי אני מחזיק תיק הרווחה ברשויות המקומיות, קיימנו דיון נוסף למשל בבני ברק. בני ברק למשל נקבע שהעירייה רוצה להמשיך את השירות הזה, העירייה נתנה ערבות וראש העיר עם הגזבר חתמו על ערבות. בא התמ"ת והחליט שהוא רוצה משפחתונים נוספים כן להכניס קבלן. אנחנו התנגדנו והוצאנו מכתב בעניין הזה. לכן רשות מקומית שרוצה להמשיך, נותנת ערבות, הרשות יכולה להמשיך, אף אחד לא יוציא את זה ממנה. ולכן מה שקורה, אני יודע שהיתה לי שיחה בנוכחות תמר עם מנכ"ל התמ"ת, בבני ברק. בני ברק יש לה התחייבות, אבל מה, גם ההתחייבות הזאת היא לא עומדת. ולכן אנחנו עומדים במצב שהורים לילדים ומטפלות נמצאות במצב כלכלי קשה, ולכן אנחנו לפעמים נאלצים לעשות דברים בגלל המצב הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות.
לכן אני הצעתי לתמר בישיבה האחרונה, ואני אומר את זה, גם במגזר הערבי מתנגדים לזה, היינו בדיון בסכנין, סכנין נלחמים להשאיר את זה אצלם, ושם יש הרבה מאוד משפחתונים. אני חייב לומר שאני יצאתי, ואולי חברי הכנסת יקחו את הכפפה הזאת, כמו שיש, לקרוא לזה כספי חינוך, מאחר ולחינוך, לגני ילדים, הכסף סגור בחשבון שאי אפשר לעקל אותו, יכול להיות שאפשר למצוא דרך שאותם כספים שיגדירו אותם חינוך, יעברו לאותו חשבון ולכן לאף אחד לא יוכל לשים על זה יד והכסף כפי שהוא ייכנס הוא יוצא על פי חוק, אנחנו מכירים את החוק הזה לגבי החשבון הזה.
התמ"ת מתנגד לזה, ואני אומר את זה לחברתי תמר, תמר יושבת כאן, יש להם רצון אז לקחת את הכל מהרשויות המקומיות ולהיכנס כמה שיותר מהר ולהפעיל כמה שיותר מהר קבלנים. אנחנו מנסים לעכב אותם, מנסים לעצור אותם. אנחנו לא רוצים לשחרר את השירות הזה. אני חושב שעובדים סוציאליים ומנהל רווחה שמסתכלים על הילדים ועל המשפחתונים זה הרבה יותר טוב מאיזה שהוא קבלן שייקח איזה שהוא רכז, ואני לא יודע אם הוא יימצא או לא יימצא בשטח.
שלי יחימוביץ:
הערה אחת, יצאו כבר שני דו"חות מבקר שביקרו הפרטה במקומות אחרים, של סיעוד לקשישים ושל מעונות למפגרים. ועיקר הביקורת, הקשה ביותר היא שמהלך ההפרטה נעשה בלי שום חשיבה מושכלת של טובת החולייה החלשה במערכת, בין אם זה הקשיש הסיעודי, בין אם זה המפגר, ואך ורק מסיבות כלכליות. זאת הביקורת הנוקבת ביותר של המבקר. כאן אנחנו רואים ממש, הכתובת על הקיר, רק בגלל איזו שהיא בעיה בהעברת הכספים, שאגב יכולים להיות או מועברים ישירות אליהן, לא יקרה כלום, או צבועים לחילופין. יש החלטה על הפרטה, שהיא החלטה דרמטית ביותר, בלי לבדוק בכלל מה יהיה גורל הילדים בסופו של יום, ובודאי בלי לבדוק מה יהיה גורל המטפלות, כי הן בכלל אותן אף אחד לא סופר.
דוד אזולאי:
אדוני היושב ראש, כמי שמכיר את העבודה שעושים במשפחתונים אני חושב שמי שמכיר את זה מקרוב, גם כאיש חינוך בעברי וגם כחבר מועצת עירייה, נעשית עבודת קודש. זו פשוט עבודה של מסירות נפש. מי שלא אוהב את זה לא מסוגל. לכן בכלל כל הגישה הזאת של להפריט לא ברורה לי. אני לא יודע מה התועלת הגדולה שתצא לילדים, ואני קודם כל אומר לילדים, עם כל הכבוד למטפלות, שהן עושות עבודה טובה, אבל קודם כל מההפרטה אני לא יודע מה ייצא טוב לילדים.
שלי יחימוביץ:
דוד, סליחה, אתה יודע מה, זה אפילו לא הפרטה, זה ממילא פרטי שלהן. מביאים עוד סרסור, סליחה על המילה, עוד סרסור, ונותנים לו כסף מתנה. פשוט מאוד, זה אפילו לא הפרטה.
דוד אזולאי:
אני חושב שאסור שהדבר הזה, אדוני היושב ראש, לדעתי אסור לנו לתת יד למהלך הזה. צריך להוציא מכאן היום החלטה האומרת להקפיא את המהלך הזה של ההפרטה עד להמשך הדברים האחרים שנכתבו באותה הצעה. אחד הדברים החשובים שצריך לבדוק, אני שמעתי כאן מחיר מצחיק, אני לא יודע, או שמדובר על עלות סל לילד מאה ועשרה שקל לחודש. רבותיי, כולנו הולכים לסופר ועושים קניות, לכולנו יש ילדים.
אביטל ברכה:
אין בעיה, גם עם זה אנחנו לא יכולות לעמוד. תעשה חשבון. זה לוקח לנו את כל המשכורת.
דוד אזולאי:
לפעמים קשה לי להבין את זה, אני לא מאמין, אני בטוח שגבירתי עצמה עושה קניות ומי שנכנס לסופר יודע מה אפשר לקבל תמורת מאה ועשר שקל. אז מה אתם דורשים מהאנשים האלה, שלא יתנו לילדים לאכול, הרי אני יודע את האמת, אנחנו מכירים את המציאות. הם נותנים על חשבונם בלבד שהילד לא יישאר רעב.
הנושא של ההשתלמות אדוני היושב ראש, אני חושב שצריך לאפשר למטפלות כן להשתלם, זה חשוב, אבל לא על חשבונן.
אבלין מורד:
אני רוצה להעיר הערות על מה שהיא אמרה, שזה לא נכון, אז אני פשוט רשמתי לי את הנקודות. היא אמרה שהביטוח של הילדים לא על חשבון המטפלת. אנחנו עד עכשיו, שנים, כל הזמן העירייה, הגוף המפעיל שילם, באשדוד. השנה אנחנו נאלצנו לשלם את הביטוח צד ג'.
תמר אלמוג:
העירייה לא בסדר.
אבלין מורד:
ההוראה היא ממך, זה מכתב שהגיע ממשרד התמ"ת. מי מבטח את הילדים, ביטוח צד ג', בבקשה, על חשבון המטפלת. ביטוח תאונות אישיות על חשבון הרשות המפעילה.
עכשיו עוד שאלה, למה הורדתם לנו פעמיים את השכר. לך היית מסכימה שיורידו לך את שכר החודשי? עד היום, במהלך השבע שנים האחרונות.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש, אני לא רוצה להתעסק בהיסטוריה.
אבלין מורד:
הורידו לנו בשנה אחת שנים עשר שקלים מכל ילד. רואה חשבון מטעם משרד התמ"ת שישב בשנה שעברה הודיע לנו בפירוש, אנחנו מקבלות משכורת, לאחר כל ההורדות, אלפיים שמונה מאות תשעים שקלים לחודש. במעונות יום לא מקבלים לא בשר, לא עוף ולא דגים. אנחנו מחוייבות לתת את האוכל הזה לילד. כל יום לתת מנה חמה שזה כולל או עוף, או בשר או דגים.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה. אני מבקש את מכרז השלטון, מר כאמל בבקשה.
ריאן כאמל:
שלום, ראשית כל אני מתנצל על האיחור. לגבי נושא ההפרטה, אני מניח שהכיוון הוא במתכונת של חוק סיעוד או מהניסיון שלי כראש רשות לשעבר זה קטסטרופה לשירות הזה. זה לקבור את השירות הזה עוד פעם כמו שאני בעצמי ראיתי ונכחתי לדעת איך ניתן השירות הזה. זה עניין כלכלי גרידא, זה לא שירות לחלש ולא שירות לזקן ולא שירות לילד.
אבל עדיין אני מודאג, כל עוד קיים נושא המצ'ינג ומחזירים את זה לרשויות המקומיות בלי שיעשו דירוג אחר בעניין המצ'ינג, הרשויות המקומיות החלשות ובמיוחד הערביות הן לא יוכלו לשאת את הנטל הזה. אני אגיד לך את היישוב שלי, זה כפר ברע, זה מהיישובים המשגשגים ביותר במגזר הערבי. כל המשפחתונים נסגרו בגלל המצ'ינג וההשתתפות של העשרים וחמישה אחוז. החלש ייחלש והחזק יתחזק. עוד פעם. כי אין לרשויות המקומיות הערביות להשתתף בעשרים וחמישה אחוז. בא ראש הרשות, בגלל העשרים וחמישה אחוז הוא אומר אני לא רוצה את השירות הזה. ואני לא יודע איפה המשרד, איפה הוועדות, איפה השרים. לא יכולים גם להתערב בעניין הזה. בגלל העשרים וחמישה אחוז אז כל השירות הזה נעלם לגמרי. ואם היום נעשה סקר במגזר הערבי רוב הרשויות המקומיות בגלל המצ'ינג, כל עוד שלא ישתנה, אני אגיד לך, לא יחזירו את זה לרשויות המקומיות.
טובה עמיר:
יש לי משהו חשוב להגיד שלא דיברנו עליו, נושא של משפחתון שהוא לא מלא. עכשיו האחריות של השיבוץ היא חלה על העירייה. אין מי שיפצה על אובדן הכנסה. אתה לא יכול אפילו לסגור כי התחייבת להורים שכבר רשומים. וכולם חוגגים.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם ההרשמה לא יכולה להיות על תנאי?
טובה עמיר:
לא, אין דבר כזה על תנאי. הורים במרץ כבר נרשמים, אתה מתחייב אליהם, וקורה שזה עוזב, זה לא מגיע, משהו קורה. גם באמצע שנה פתאום יכול לעזוב ילד, אם הוא עבר עיר, לא נראה לו. אני רוצה לדעת מה קורה, אני רוצה להדגיש את זה, שאף אחד לא לוקח אחריות עלינו בשום צורה.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה גבירתי, איך שאני מבין את זה, מרגע שהחלטת להיות במתכונת הזאת כעצמאית, יכולת לא להיכנס.
טובה עמיר:
אז אם אני עצמאית אז אני עצמאית. אז היחסי גומלין שלי הם שהעירייה שולחת לי ילדים, בתמורת זה אני מסכימה שהם יבואו לפקח על הילדים, לראות שהם מטופלים כמו שצריך, שהם מקבלים כל מה שהם צריכים, שהמשפחתון עובד כמו שצריך. אבל מה שקורה בשטח שחוץ מלנשום קובעים לנו הכל.
אביטל ברכה:
אנחנו גם לא יכולים לקחת שכר יותר.
טובה עמיר:
אני מסכימה לפיקוח תמורת זה שדואגים לי לילדים. אבל פה חדשות לבקרים קובעים לנו עניינים שלא היו וכן היו.
אברהם רביץ:
לא שמענו מהאוצר שום דבר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש, בכל זאת, נציג האוצר לא מספיק שהוא איחר אלא לפתור אותו גם בלא כלום אני חושב שזה לא יהיה נכון.
ורד רוטפוגל:
ואני כנציגת רווחה רוצה להגיד גם מילה.
אביטל ברכה:
הרווחה, אין לנו מה להגיד. באמת, מצויינים, עשר.
ורד רוטפוגל:
משפט בנושא של ההפרטה. אנחנו כמשרד מאוד מרוצים, שמחים מהעבודה המקצועית שנעשית על ידי רכזות המשפחתונים ברשויות המקומיות שמועסקות על ידי המחלקות לשירותים חברתיים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז לא צריכים קבלני משנה.
ורד רוטפוגל:
אלא שיש את הבעיה של הרשויות שכפי שהוזכר כאן עם הנושא של התשלום. גם מבחינת הרווחה. משרד הרווחה מצא את הדרך ברשויות שלא שילמו למטפלות להעביר את התשלום ישירות לחשבון של המטפלת, עם התחשבנות אחר כך עם הרשות המקומית. זה לא מאוד פשוט, זה מעמיס, אבל מצאנו את הדרך הזאת בתקווה שהרשות תוכל להמשיך.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם גבירתי לא סבורה שזה יתן פתח לכל הרשויות המקומיות להתנער מכל הנושא הזה ולהגיד או.קיי., שיתקיים קשר ישיר בין התמ"ת לבין המשפחתונים, ובא גואל לישראל, נפתרה הבעיה. השאלה היא אם התמ"ת מסוגל לעמוד בזה. אם כן אז מה טוב.
ורד רוטפוגל:
היום כשניתנה לראש רשות האופציה לבחור האם הוא רוצה להמשיך להפעיל או להעביר את זה לזכיין, לא רק ברשויות שלא יכולות, יש רשויות שמשיקולים שלהן מחליטים שמעבירים את זה לזכיין. ופה אנחנו קצת מפסידים. כי כשרשות מקומית מפעילה טוב זה צריך להיות הצינור של ההפעלה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה. כבוד נציג האוצר, אנא הצג עצמך.
יובל יעקובי:
יובל יעקובי, רפרנט תעסוקה באגף תקציבים במשרד האוצר. אז ראשית אני רוצה להתנצל על האיחור שלי, אני פשוט הבוקר הגעתי מחוץ לארץ. אז קבלו את התנצלותי.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה, ומה היה קורה אם אתה היית מגיע מחר מחוץ לארץ, האם האוצר לא היה שולח שום רפרנט לנושא הזה?
יובל יעקובי:
אני לא יודע. שאלה טובה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה. הוועדה רואה בזאת, אני מודיע לך, זלזול מוחלט בדיונים של הוועדה. אני מבקש להעביר את המחאה שלי לשר האוצר. תודה רבה.
יובל יעקובי:
גם אני רוצה להגיד לכבוד היושב ראש ולחברי הכנסת שבטח ובטח אין פה זלזול מכיוון משרד האוצר בנושא של משפחתונים. אני רק רוצה להזכיר שהתקציב של האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד התמ"ת גדל משנה לשנה, הוא אמור ב-2010 להגיע כבר למעל שבע מאות מיליון שקלים.
שלי יחימוביץ:
במיוחד השישים ושבעה מליון שהוחלט עליהם במרץ 2007 והם בוטלו בשורה אחת באוגוסט 2007.
יובל יעקובי:
גבירתי הם לא בוטלו, הם פשוט נדחו בשנה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אדוני, סליחה, אני רוצה שנתרכז בנקודה מאוד קריטית. משרד האוצר היה מעורב, כחלק בעל משקל, הייתי אומר אולי המשקל כאשר הלכו לכיוון של חיבור המכרזים. אני מבקש בנקודה זו להתמקד. מדוע היה צורך להעביר את זה ולהוסיף קבלן נוסף בתוך המערכת. הרי למעשה המערכת מופרטת. ציינו את זה כבר קודם. מופרטת כיוון שהיא נמצאת בידיים פרטיות. אז למה האוצר כחלק מהתהליך הזה נתן את ידו להוצאת מכרז שבו מוסיפים לתוך המערכת עוד כמה כאלה שמגלגלים לכיס שלהם רווח על חשבון הנצרך.
שלי יחימוביץ:
אדוני, ברשותך, יש עוד סוגייה אחת שהוא חייב להתייחס עליה וזה הורדת המחירים. הרי על צו פיקוח המחירים חתומים שר האוצר ושר התמ"ת. איך הם הגיעו לתחשיב של מאה ועשרה שקלים לחודש לילד. איך הם חישבו את זה. האם הם שמעו את העלויות האמיתיות מפי המטפלות. בסופו של דבר הם קובעים את המחיר.
יובל יעקובי:
לגבי השאלה של כבוד היושב ראש על ההפרטה, מה שאתם קוראים הפרטה, עמדת משרד האוצר זה שזה לטובת הילדים בסופו של דבר. הזכירו פה שלא חושבים על החוליה החלשה אבל החוליה החלשה פה זה הילדים. מה שקורה זה שמשרד התמ"ת, יותר נכון האגף שמתפעל את כל המערכת של המשפחתונים.
היו"ר יצחק גלנטי:
סליחה אדוני, אני עד עכשיו מה שידוע לי שנציגי האוצר ובאוצר הם מומחים לנושא של אוצר. כשישבתי בוועדת החינוך התברר לי שהם מומחים בחינוך. כשאני יושב בעניינים של הרווחה הם מומחים לרווחה. כשישבתי בוועדת חוקה ומשפט הם היו מומחים לחוקה ומשפט. אני לא יודע בשביל מה צריך את הכנסת ואת הוועדות. הכל נמצא באוצר.
יובל יעקובי:
אנחנו לא מתיימרים להיות הערכאה העליונה בכל מה שקשור למשפחתונים. הגוף המקצועי שאנחנו מסתמכים עליו זה כמובן האגף למעונות יום בתמ"ת. קיצורו של עניין, השיטה הזאת בהרבה מן הרשויות, השיטה הזאת של רכזות משפחתונים לא עבדה. וצריך רכזי משפחתונים, זה דבר חשוב. אני רק רוצה להזכיר בדיון כשאנחנו מדברים על קבלן על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על החברה למתנ"סים, זה פחות או יותר הפרופיל של אותו קבלן, שכביכול מוצג פה כמי שגוזר עוד איזה קופון על הכסף של הממשלה בדרך למשפחתונים.
פיני קבלו:
אבל למה זה צריך לבוא במקום העירייה?
יובל יעקובי:
בגלל שהעירייה לא מתפקדת אדוני. בחלק מהרשויות. אני באמת לא מבין על מה הוועדה מלינה, כי באותן רשויות שבהן המערכת מתופעלת באופן סביר הן ממשיכות להפעיל אותה. באותן רשויות שלא היה ריכוז, לא היה פיקוח סביר, לא היה פיקוח נאות על המשפחתונים.
פיני קבלו:
בבני ברק לא היה פיקוח כמו שצריך?
יובל יעקובי:
אז זה בעצם לגבי הנושא הראשון. לגבי הנושא השני של התעריף, אנחנו יושבים בוועדת התעריפים עם משרד התמ"ת. ועדת התעריפים הזאת לוקחת בחשבון את סל התשומות של משפחתון, את המשכורות של המטפלות, כוח האדם הדרוש, התקינה הדרושה, ועל פי זה נקבע התעריף, שלמשל בספטמבר, בשנת הלימודים הקרובה הוא עלה בשני אחוז למרות שהמדדים היו שליליים, זאת אומרת אני סתם נותן דוגמא, בין יוני 2007 ליוני 2006 מדד המחירים לצרכן ירד אבל התעריף של המשפחתונים עלה בשני אחוז.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה.
דוד אזולאי:
נכון שהמדד ירד אבל סל המצרכים עלה. אם אתה הולך רק לפי המדד אתה צודק, אבל סל המצרכים עלה, וכולנו יודעים מה המשמעות שהוא עלה.
יובל יעקובי:
עוד הערה אחת קטנה, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מנסים לשמור על תעריף שגם בסופו של דבר לא יגולגל להורים. הרי המערכת הזאת עובדת על זה שהמעונות האלה מסובסדים על ידי המדינה. והסיבה של התעריף של המשפחתונים הוא תעריף מפוקח היא כדי לא להכביד על הכיס הפרטי של ההורים שצריכים לשים שם את הילדים.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה לאוצר שדואג להורים, הייתי רוצה לראות את הדאגה הזאת שלו גם בתשלומי הורים לבתי ספר. לא ראיתי שם את הדאגה הגדולה שלו. אני מבקש ממנהלת הוועדה וילמה לקרוא את הסיכום.
אברהם רביץ:
האם אנחנו יכולים לרשום לפנינו את הודעת האוצר האומרת שאת כל נושא ההפרטה הם מפעילים רק במקומות שהרשויות עצמן אינן מתפקדות.
אביטל ברכה:
הם מנופפים לנו כל הזמן שהם רוצים לעשות הפרטה בכל הארץ. זה יגיע גם אליכם.
עליזה ידעי:
סליחה, בעיריות החרדיות והמגזר הערבי כל הזמן נמצא באיומים. או סוגרים להם או מפריטים אותם.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש מכל מי שסבורה שיש לה נתונים אמיתיים יותר, היה טוב אם הייתן יכולות ביחד להגיש משהו מסודר. אנא, רכזו נתונים בצורה מסודרת.
אביטל ברכה:
יש לנו של 2006, של שנה שעברה.
היו"ר יצחק גלנטי:
היה טוב אם זה יכול היה להיות מעודכן גם ל-2007. אני מבקש, תעבירו את זה.
אברהם רביץ:
אני מבקש רשימה באיזה מקומות הולכים לעשות הפרטה ובאיזה לא.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם משרד התמ"ת יכול להגיש לנו מסמך באיזה מקומות אמורים לבצע את, לא נקרא לזה הפרטה, נקרא לזה המכרז הזה, והיה רצוי מאוד גם את תנאי המכרז. האם זה אפשרי?
תמר אלמוג:
כן, זה אפשרי. בתנאי המכרז מופיע בפירוש: עדיפות תינתן לרשות המקומיות שמתפקדת כהלכה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש את הגברת תמר אלמוג נציגת התמ"ת להגיש לוועדה בהקדם את הרשימה של אותן רשויות מקומיות שלא מפעילות כראוי את המערכת הזאת.
וילמה מאור:
סיכום: 1. הוועדה מציינת את הפגיעה המתמשכת במעמדן ובזכויותיהן של מנהלות המשפחתונים המוכרים על ידי התמ"ת והפועלים באמצעות הרשויות המקומיות.
2. הוועדה תובעת מוועדת התעריפים באוצר לעשות בדיקה מחודשת של העלויות להפעלת המשפחתונים, כמו גם בסוגיית מעמדן וזכויותיהן של המטפלות, תוך שמיעת עלויות התפעול מהמטפלות עצמן. במקביל הוועדה תפנה למחלקת המחקר בכנסת לקיים בדיקה זהה.
3. הוועדה קובעת כי כל השתלמות והכשרה של המטפלות צריכה להינתן עלי די משרד התמ"ת ולא להיות משולמת על ידי המטפלות.
4. הוועדה קוראת למשרד התמ"ת להקפיא לאלתר את מהלך ההפרטה של המשפחתונים עד לבחינה יסודית של השלכות המהלך. כמו כן תובעת הוועדה ממשרד התמ"ת להמציא לידי הוועדה את רשימת הרשויות המקומיות שאינן מסוגלות להפעיל את המשפחתונים ואת תנאי המכרז של אותם קבלנים.
5. הוועדה קוראת לממשלה לאמץ את המנגנון הקיים במערכת החינוך ולהעביר את הכספים לידי המשפחתונים באופן ישיר ולא באמצעות הרשויות המקומיות.
6. הוועדה תקיים ישיבה נוספת בתוך שלושה חודשים.
היו"ר יצחק גלנטי:
רבותיי, הישיבה נעולה. תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:40