פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 344
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ז' בשבט תשס"ח, 14.1.2008, שעה 09:30
סדר היום:
"גשר של זהב" – מיזם כלל-עולמי לקשרי חינוך ישראל תפוצות
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
שמואל הלפרט
מרינה סולודקין
יוסף שגל
סילבן שלום
רונית תירוש
מוזמנים:
חה"כ מוחמד ברכה
חה"כ יצחק זיו
דב אייזן - קשרי חינוך ישראל תפוצות, משרד החינוך
ד"ר עמנואל גרופר - מינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, משרד החינוך
אריק קפלן - יועץ השר לענייני תפוצות, משרד ראש הממשלה
רפי בן-חור - סמנכ"ל בכיר, משרד התיירות
רות דהן - אגף בכיר לעידוד עלייה, משרד הקליטה
שלום בוחבוט - ראש תחום פרויקטים, משרד הגמלאים
אפרים פינו אדרי - נעל"ה
עו"ד יהודה זרצקי - יו"ר "גשר של זהב"
עמיחי בנעט - מנהל חינוכי, "גשר של זהב"
קצ'ה כהנר - יו"ר גבעת התחמושת
יהודה שדמי - יו"ר ועדת חינוך, "גשר של זהב"
אריאל חסון - גזבר "גשר של זהב"
רחל אלמקאייס - רכזת "גשר של זהב"
ניצב בדימוס מיקי לוי- מפקד מחוז ירושלים לשעבר
אבי פרחי - מנהל בית-ספר ע"ש אקשטיין, פנמה
ורדית אבני - מנהלת בית-ספר ברנדט, ירושלים
ורדה קרן - מנהלת בית-ספר מנחם בגין, נתניה
אביטל ליבנה - מנהל בית-ספר, קוסטה ריקה
ראובן לייבל - מנהל בית-ספר חוף השרון
פנינה בן יעקב - בית-ספר אוהל שילה בנים
אלי בנישו - בית-ספר מורשת זבולון, נתניה, "גשר של זהב"
יהודה סקר - ארגון הורים ארצי
יפה נקר - נציגת "גשר של זהב"
שמעון אופיר - מתנדב "גשר של זהב"
ז'אן מישל ריקנר - מתנדב "גשר של זהב"
אלי לרנר - מתנדב "גשר של זהב"
רבקה הרץ - פסגות
גדעון בן-דרור - יועץ לוועדת החינוך, התרבות והספורט
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית: טלי רם
"גשר של זהב" – מיזם כלל-עולמי לקשרי חינוך ישראל תפוצות
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום, בוקר טוב, שבוע טוב. אנחנו בוועדת החינוך בדרך כלל מתחילים את השבוע עם פרשת שבוע. אנחנו מקיימים את זה לפי תור בין חברי הכנסת; היום היה אמור להציג את פרשת השבוע חבר הכנסת סילבן שלום – הוא עוד לא הגיע – ולכן כאשר הוא יגיע אנחנו נפסיק את הישיבה ונשמע את דברי חוכמתו.
בינתיים נפתח את ישיבת הוועדה. אנחנו מקיימים ישיבה על התוכנית "גשר של זהב" שעוסקת בקשר בין ישראל לתפוצות. זוהי תוכנית שאני מכיר כבר מספר שנים. בשלבים מסוימים שמעתי הרבה פרטים על התוכנית וחשבתי שזאת תוכנית יפה.
אני מוכרח להגיד כהקדמה כי היה טיעון של מנכ"ל התוכנית שאנחנו לא מעלים את זה לישיבה בישיבת ועדה. אני חייב להגיד לך ולאורחים שאנחנו מעלים נושאים לוועדה כאשר זה באחריות שלנו. התוכנית הזאת לא באחריותנו, זוהי תוכנית בהחלט יפה ויש לנו מלוא התמיכה והאהדה לכך, אני רק אומר שאנחנו לא יכולים לנהל דיונים בכל התוכניות, גם אם הן התוכניות הטובות והנפלאות ביותר. לכן יש חלוקת רשויות ויש לנו ממשלה, שהיא אמורה לתמוך או לא לתמוך, על-פי ראייתה, ואנחנו כמובן נשמע מה אומרים נציגי הממשלה בעניין הזה.
אני אומר גם שלום לצופים. סיפרו לי כעת שחבר הכנסת סילבן שלום נמצא כבר במדרגות הבניין, אני חושב שחבל להפסיק את הדיון באמצע. אנחנו נכנסים לפרשת "בשלח" – אפשר גם לחבר את זה לתוכנית "גשר של זהב". אומנם, כשעברו את הים, לא עברו בגשר של זהב, אבל מאחר שזה גשר וירטואלי, נתנו להם לפחות לעבור בצורה יפה את הים ולהגיע לצד השני – מהגלות לגאולה. אני מניח שמדובר כאן באותה מטרה של התוכנית.
עורך-דין זרצקי, בבקשה.
יהודה זרצקי:
ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, הרב חבר הכנסת מלכיאור. אנחנו מכירים בכמה תפקידים שלו. היינו בקשר גם כאשר הוא היה סגן שר החינוך, כאשר היה שר לענייני חברה ותפוצות – הוא ליווה אותנו וסייע בידינו.
אני רוצה לקדם בברכה את האנשים שהגיעו לכאן מרחוק – אפילו מפנמה ומקוסטה ריקה. יושבים איתנו סא"ל במילואים אביטל ליבנה – שהוא מנהל בית-ספר בסן-חוזה; אל"מ כהנר קצ'ה – יושב-ראש גבעת התחמושת - שמשתף איתנו פעולה; אלי לרנר – מתנדב ב"גשר של זהב"; ניצב מיקי לוי – חברנו; יהודה שדמי היה סגן מנהל בית-ספר בקוסטה ריקה ובפנמה, היום הוא מנהל בית-ספר בקדומים; מר אבי פרחי – מנהל בית-ספר על-שם איינשטיין בפנמה, קודם לכן קיבל פרס חינוך, היה מנהל בית-ספר ברנדט של 350 ילדים עולים חדשים בנוה יעקב; מחליפתו, גברת ורדית אבני, מנהלת בית-ספר ברנדט, בית-ספר מדהים של עולים חדשים, ואתאר זאת בחצי משפט.
ילד יהודי שהיה רועה צאן באתיופיה, עלה ארצה לפני שנה – בן 13, בר מצווה השנה – הדליק עם נשיא המדינה אחד משישה נרות. השקנו שליש מהמיזם שלנו בשידור לווין בגבעת התחמושת עם מיאמי – קצ'ה העיד על כך שזה היה אחד האירועים היפים שהוא ראה בגבעת התחמושת. הילד הזה הדליק אחד משישה נרות והוא חילל בחליל שלו שהוא בנה כרועה צאן באתיופיה, את "מעוז צור ישועתי". זה איזשהו סמל למה שאנחנו עושים בקשרי ישראל תפוצות וגם לגבי כאלה שכבר עולים לכאן.
יושבת אתנו גברת בן-יעקב מבית-ספר בשילה - הם בקשר איתנו; גברת הרץ; האדונים הנכבדים שאת חלקם אינני מכיר, הם נציגי רשויות; יהודה סקר – ארגון הורים ארצי; רפי בן-חור, סמנכ"ל בכיר במשרד התיירות – מכירים אותך כבר 30 שנה, משתף איתנו פעולה; האנשים הנכבדים הנוספים – מתוכנית "נעל"ה"; מתנדב "גשר של זהב" – שמעון אופיר, יש לך הרבה זכויות; דב אייזן – שהיה ראש האגף לקשרי חינוך ישראל תפוצות ועוזר לנו; אלי בנישו מבית-ספר מורשת זבולון בנתניה – עושים פעילות יפה מאוד איתנו; ד"ר עמנואל גרופר – מינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, משרד החינוך; מר שלום בוחבוט – נציג המשרד לגמלאים וירושלים, יש לנו שיתוף פעולה מאוד מאוד יפה עם השר לגמלאים ועם ירושלים; מר ראובן לייבל – מנהל בית-ספר חוף השרון, שעושה איתנו פעולה עצומה, עם הילדים בתפוצות; ניצב מיקי לוי הוא בחבר הנאמנים שלנו; עמיחי בנעט – ממונה על קשרי החינוך.
אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת שבאו לכאן. חברת הכנסת רונית תירוש עוזרת לנו המון; חברת הכנסת סולודקין מלווה אותי כבר כמה שנים; חבר הכנסת זיו עושה עבורנו הרבה, וכן חבר הכנסת שגל, ותודה לאלה שהגיעו.
הייתי מבקש לומר משפט אחד בסיום הפתיח שלי. יש כאן מיזם של מסירות-נפש של הרבה אנשים. אני חושב שחלק מחברי הכנסת שיושבים כאן, ואחרים שאולי יגיעו, רואים אותי הרבה מסתובב כאן במסדרונות הכנסת. אז כדי לא להפחיד אף אחד, אני מודיע לכולם – אני לא מתכוון להיות חבר כנסת. לא מתכוון, לא חשקתי בזה ולא רוצה, אבל אני כן רוצה רק דבר אחד – בכל הכוח שהקב"ה נתן לנו, להוליך את המיזם הזה שממלא היום חסר במדינת ישראל.
פעם היה אגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות, בתקופה שבה חברת הכנסת רונית תירוש היתה מנכ"לית משרד החינוך - האגף הזה בוטל. ומי כמו הרב מלכיאור – שאתה נושא הדגל של קשרי ישראל-תפוצות – יכול לסייע לנו כדי להוביל את זה, ולכן רצינו לכנס את הוועדה.
אני לא רוצה להכביר מלים אבל כולנו יודעים שהעורף של ישראל, בין היתר, זה התפוצות. אנחנו העורף שלהם, והם העורף שלנו. המיזם הזה הוא אחד הכלים שמגבירים את הקשר עם הדור הצעיר של ישראל והעולם היהודי, ורק מי שהיה נוכח בגבעת התחמושת וראה שידור לווין של ילדים משדרות בשילוב ילדי ירושלים מבתי-ספר שציינתי, בשילוב צל"שניקים ופצועי צה"ל – ב"ווידאו קונפרנס", מדברים ילדי "גשר של זהב" בקהילה קונסרבטיבית בוונטורה, היה יכול להצדיע למיזם הזה, ולא בגלל שאני הגיתי אותו.
למה אצלי מדובר במסירות-נפש? אני אגלה לכולם – אצלי זהו נדר. ביתי נהרס במלחמת המפרץ מה"סקאדים" לפני 17 שנה, ממש עכשיו, 8 בפברואר 1991 – בית שעסק בקליטת עלייה ובקשרי ישראל-תפוצות. אז הנפתי את הדגל – זה דגל שממשיך אתי, מאז שנפצעתי בצור וצידון, עברתי כמה דברים ב- 82', במלחמת לבנון הראשונה, בשל"ג, והחלטתי להרים את הדגל במדינת ישראל מכיוון שאז עמדתי בבית, עם הכיפות של ילדיי איתן ואוריאל, עם 13 זוגות תפילין שגייסתי כדי להעניק לילדים עולים חדשים מרוסיה, ואמרתי שאם אז לא הצלחתי להעניק את חוויית הבר מצווה לילדים שזה מקרוב הגיעו בעלייה הגדולה לישראל, אני אעשה את זה בעולם הגדול, עם הקשר של הדור הצעיר כאן, הדור הצעיר שם.
אני רק מבקש את עזרתכם. אני יודע שהכוח של הוועדה הזאת הוא דקלרטיבי, אבל אני חושב שהיושבים כאן, חברי הכנסת, הם אנשים מספיק חשובים, שיכולים לעזור לנו כדי להוביל מהלך. תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לוועדה כוח מעבר לכוח דקלרטיבי. אנחנו גם מחוקקים וגם מפקחים. אני מבקש להגיד שסיכמתי עכשיו עם חבר הכנסת סילבן שלום שהוא יפתח את הישיבה הבאה, כך שזה לא יגזול מהזמן שלנו עכשיו. הישיבה הבאה תתקיים בשעה 10:30, ואנחנו גם משודרים – יגיע גם שר התרבות בנושא אחר.
תציגו את התוכנית בבקשה.
יהודה זרצקי:
(הצגת מצגת)
כפי שאמרתי קודם, זאת היתה ההתחלה - מ-13 זוגות תפילין, שניצלו בבית שנהרס במלחמת המפרץ.
החזון שלנו – לחבר את המכנה המשותף בינינו; לגשר בינינו לבין התפוצות; לבסס את מרכזיותה של ירושלים בליבו של כל אחד מרבדי העם. מהחזון הזה נגזרות כל הפעילויות שלנו, שעוד מעט נראה אותן - כאן ושם.
מה המטרות? חיזוק הקשר בין התפוצות למדינת ישראל וצה"ל; חיזוק הזיקה בין הנוער בישראל לנוער היהודי בתפוצות, למניעת התבוללות וזריעת זרעים להגברת העלייה;
אני יכול לספר לכם – מה"שוטטות" שלי בעולם היהודי – אני רואה כמה זה עוזר לילדים יהודים לשמר את הקשר שלהם, גם ליהדות וגם למדינת ישראל. עד היום, בתשע שנים וחצי שבהן אנחנו עוסקים בתחום, העלינו למעלה מ-60 חיילים עולים בודדים, בלי שהתכוונו לכך, אבל זה מה שקרה.
חיבור לירושלים – הצדעה לירושלים, בירתו הנצחית על העם היהודי. אנחנו למעשה הטבענו את החותם בגבעת התחמושת, כאשר ילדים התלוו למדליקי המשואות כבר לפני חמש שנים. לקצ'ה ולי יש תוכנית השנה, בעזרת השם, יחד עם מטה ההסברה – נרצה גם את העזרה של הוועדה החשובה הזאת – לראשונה, שִבעת מדליקי המשואות יהיו ילדים מהתפוצות שיגיעו, וזה ישודר בלווין. האירוע במעמד ראשי המדינה ביום ירושלים ישודר לשבע קהילות יהודיות בתפוצות. עם אמצעי הטכנולוגיה שלנו, עשינו את זה בכמה מקומות, השנה אפשר להרחיב את זה לשבעה מדליקי המשואות בשבעה מקומות.
סיפרתי קודם איך זה הוקם, מה החזון שלנו. אנחנו פועלים בשלושה מעגלים. מעגל "שלושה דורות" – נמצא כאן נציג המשרד לגמלאים. ב-23 במרס, בשושן פורים, אנחנו משיקים תוכנית שלנו עם ארבעה מקומות בעולם: הקהילה היהודית במרסיי, בז'נבה ועוד שתי קהילות – חיבור בין נכדים ונכדות בני ובנות מצווה לסבים וסבתות – כאן ובתפוצות. שותפים לזה מעלה- אדומים, ירושלים, נתניה ותל-אביב, עם ארבע קהילות בתפוצות.
יש את מעגל "יחד הגענו למצוות" – במסגרת החיבור שאנחנו עושים עם ילדים בארץ וילדים בתפוצות, יש גם חיבור שלהם ביניהם. למה הכוונה? יש לנו ילדים בשדרות אבל לא רק בשדרות, יש לנו בקרית שמונה – לצערנו הרב, כל פעם מתחלף הסיפור למקום אחר, לנהריה, למקומות אחרים, בעיקר בפריפריות, שהם בקשר דרכנו עם ילדים כמותם בתפוצות.
מה עשינו? לקחנו את הילדים האלה משדרות ואת הילדים האלה מירושלים – יושבת פה גברת ורדי – ואלה בירושלים בקשר עם התפוצות, ואלה בשדרות ובמקומות אחרים בתפוצות, ועשינו את החיבור ביניהם, של העצמה בתוכנו, של ילד מול ילד, קבוצה מול קבוצה. השקנו את זה עם נשיא המדינה לפני כחודש, הבאנו לכאן עשרות בני ובנות מצווה משדרות, עוטף עזה לירושלים. אנחנו בעזרת השם עוד חודש נמצאים שם.
מעגל נוסף הוא מעגל "שגרירי העתיד" – זאת למעשה הליבה של הפעילות שלנו. מדובר בילדים בארץ, בילדים בתפוצות. השנה נמצאים אצלנו כ- 65 כיתות בארץ ו- 65 כיתות ב-12 מדינות בעולם.
אני אומר במאמר מוסגר – אני מקווה שיש כאן נציג של הסוכנות – אנחנו מנסים כבר הרבה זמן להשתדך איתם, אנחנו לא עוקפים אותם, אנחנו לא במקומם; אנחנו משלימים את המקומות שהם לא מגיעים אליהם ואנחנו מקווים שגם מהוועדה תצא קריאה אליהם כדי לשתף אתנו פעולה. השיתוף כרגע הוא מינורי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אגב, הזמנו את הסוכנות אבל הם לא הגיעו.
יהודה זרצקי:
דיברנו קודם על שלושה דורות, זה פועל בשלוש דרכים. כמו בצה"ל, גם זה מחולק לשלושה חלקים. חלק אחד הוא אימיילים ותקשורת. תקשורת מחשבים – זה בסיס הקשר בכלל של הכיתות בארץ עם הכיתות בתפוצות. החלק השני הוא אירועי Video Conference, והחלק השלישי הוא שיא התהליך – הגעה לישראל, מסע ושבועה לירושלים.
עשינו מסעות כאלה מ-1998, השקנו את זה בשנת ה-50 למדינה. השנה אמורים להגיע, בעזרת השם, למעלה מאלף ילדים, 30% מלווים, הורים, משבעה מקומות בעולם – כבר עובדים על כך. כפי שציינתי, קיים שיתוף עם משרד הגמלאים – מגיע להם קרדיט על כך כי הם עוזרים.
"יחד הגענו למצוות" – מדובר על העצמה בתוכנו של שכבות טעונות טיפוח, עולים חדשים, פריפריה, יחד עם אוכלוסיות סוציו-אקונומיות גבוהות. למשל, בערב ט"ו בשבט, 21 בינואר, מתארחות 40 בנות מצווה מקיבוץ רוחמה, עוטף עזה, אצל 40 בנות מצווה בכפר שמריהו – אצל עמיתך, מר לייבל, ד"ר אלכס שניידר – ואנחנו המשכנו תהליך כזה עם סביון וכמה מקומות נוספים בארץ.
זה נועד לחזק את הסולידריות היהודית. אגב, כל זה נגזר מהחזון שלנו.
הליבה של הפעילות היא פעילות חינוכית ערכית של ילדים כאן ובעולם היהודי, כאשר זה יוצא לפועל בשלושה חלקים. חלק אחד – תקשורת מחשבים. אנחנו נשענים כרגע על תוכנת מחשב שקיבלנו מהסוכנות היהודית, באמצעותו של ד"ר מוטי פרידמן, היום מנהל מרכז הרצל. שדרגנו את המערכת הזאת כי היו בה הרבה מקומות לשינוי, ועל בסיס התוכנה הזאת עם שדרוגים, לומדות כרגע 65 כיתות בארץ וב-12 מדינות בעולם על הדגל, על הסמל, על ירושלים, על מעשה חסד צדקה – אחר כך הם באים לעשות את זה כאן ביחד בארץ, בידיים הקטנות שלהם, בשנת ה-60 למדינה. זה החלק הראשון שהוא למידה מרחוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה צעירים יבואו השנה לישראל?
יהודה זרצקי:
אמרתי – סדר גודל של אלף. ב-29 במאי, יום ירושלים, נוחתים כאן הצעירים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מדובר על פעם אחת.
יהודה זרצקי:
כן. אנחנו מתכוונים השנה – אם תהיה המלצה של הוועדה, אולי השרה רוחמה אברהם תעזור לנו לשנת ה-60, כי זה בסימן ילדים – זוהי אחת הבקשות שלנו לוועדה. אנחנו רוצים להביא השנה שלושה מסעות כאלה, וסימנו תאריכים.
התאריך שהוא גולת הכותרת זה יום ירושלים – משום שהם לומדים על ירושלים, הם באים להיפגש – ירושלים מרכזת ומחברת את כולם. נקבנו בשני תאריכים נוספים: 31 ביולי 2008 כי זה חובק את "מחורבן לתקומה" – תשעה באב, יש לכך משמעות של התחדשות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל לא באים עוד - - -
יהודה זרצקי:
בכל מסע כזה בכוונתנו להביא אלף ילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, אלף ביום ירושלים, אלף בתשעה באב.
יהודה זרצקי:
כן. התאריך השלישי הוא 21 בדצמבר 2008 – נר ראשון של חנוכה – גם כן אלף ילדים. הכוונה להביא השנה 3,000 ילדים – אנחנו נצטרך עזרה לעניין הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה הבאתם בשנה שעברה?
יהודה זרצקי:
בשנה שעברה – 150. השנה זה נראה אחרת לגמרי. התארגנו אחרת, אני שמתי מכיסי הדל לטובת העניין הזה, אבל גם זה עשוי או עלול להיגמר.
אנחנו מקפצה מאוד גדולה כרגע כי התארגנו בהרבה מקומות – במשך 13 חודש עבדנו על שיווק, עברנו למעלה מ-100 בתי-ספר בעולם, מתוכם הכנסנו למעלה מ- 60.
גולת הכותרת היא המסע – זה ה- High Light של הפעילות, לכל פעילות חינוכית יש נקודת שיא, וזוהי השבועה לירושלים, וכך נקרא המסע: מסע ושבועה לירושלים.
כפי שעשינו עם קצ'ה בגבעת התחמושת בשנים קודמות, השנה בכוונתנו שהם יהיו נושאי הדגל של הדלקת המשואות בגבעת התחמושת, עם מסר לקהילות שמהם הגיעו. למשל, מקוסטה ריקה אמורים להביא 150, לכן נמצא כאן מר אביטל. נשיא הקהילה היהודית אמור להגיע – לבן שלו יש בר מצווה השנה. מפנמה, מר אבי פרחי פועל להביא קבוצה, ויש מקומות נוספים.
לשאלת הרב מלכיאור – כאשר הם בארץ, הם עושים גם פעילות חינוכית ביחד של עשיית חסד למען הקהילה. בין היתר, הם לומדים מהי מהות צדקה – ילדים כאן ובעולם. כשהם באים לארץ, יש לנו משימות – כשכל מקום עם השותפות שלו, עם בית-הספר – לוקחים על עצמם ביחד משימה למען הקהילה כאן, בשנת הבר מצווה, מתוך שייכות ומחויבות .
זוהי סקירה לגבי העבר. יש כאן איש מוכר – ראש הממשלה דהיום – לפני תשע וחצי שנים. הוא היה ראש עיריית ירושלים.
אנחנו השקנו את המיזם הזה בשנת ה-50 למדינה, ב- 20 בדצמבר 1998. הבאנו 50 ילדים יהודים, מ-50 קהילות בעולם, מ-50 יעדי אל על, ובסוגריים אספר לכם: אני פניתי למנכ"ל אל על והוצאתי ממנו 50 כרטיסי טיסה. אמרתי לו: אני לא אבוא אליך עוד 50 שנה, ואולי אתה לא תהיה, ואני לא אהיה; זוהי הזדמנות שלך לעזור לעם ישראל. וכך הוצאנו 50 כרטיסי טיסה, באו מ-50 מקומות ועשו גשר עם 50 ילדים בארץ.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אפשר לדעת כמה כרטיסים אתה מוציא ממנו השנה?
יהודה זרצקי:
אם יהיו כמה חברי כנסת שותפים – אולי יותר.
אנחנו אז יצרנו למעשה את הגשר, לכן זה נקרא גשר – "גשר של זהב" – על משקל ירושלים של זהב.
כאן אתם רואים את הילדים באתר שלך, קצ'ה – שאתה הקדשת את חייך אליו. למי שלא יודע, קצ'ה היה ממקימי יחידת 101. הנה הילדים בגבעת התחמושת בשנים עברו.
כאן אתם רואים את ראש הממשלה דהיום, אז ראש עיריית ירושלים – כתב: בידידות, אני מקווה שזה יימשך.
בצד שמאל זהו ילד מקוסטה ריקה; יעקב נאמן בצד שמאל, עזר ויצמן. כך חנכנו את "גשר של זהב" – זה היה עם ראש הממשלה דאז, מר בנימין נתניהו, לב לבייב עזר לנו אז.
יש כאן את קהילת לרנסי מפריז – פעילות שעשינו, הבאנו אותם ליבנה.
אנחנו ניגשים עכשיו לשנת ה-60 למדינה, וזוהי נגזרת מהפעילות שאנחנו נראה – והיא אחת מהבקשות שלנו מהוועדה, כדי שימליצו בפני השרה בלילא שהיא תכליל אותנו – ילדים, ישראל, ובעולם היהודי תפוצות כאחד הנושאים בשנת ה-60 למדינה, ונרצה את המלצת הוועדה.
מטרת העל של התוכנית: חיזוק הקשר של יהודי הארץ והתפוצות על מנת לחזק את תחושת השייכות בין חלקי העם השונים.
יש לנו כאן דוגמה של שידורי "וידאו קונפרנס" – של ילדים כאן ובעולם היהודי. הנה מה שכותבת ילדה. עשינו פעילות של "וידאו קונפרנס" בבית אביחי בירושלים בין בית-ספר "חורב" לבית-ספר "רמז" בניו-יורק, עם מלקולם הונליין, מנכ"ל ועידת הנשיאים, שהוא ב- Board שלנו, הוא עזר לנו לקיים את זה.
כאן זהו סיקור בטלוויזיה בארצות-הברית על פעילות שעשינו. קישרנו ילדים מעפולה – ברוך השם, אנחנו השנה ב-27 רשויות בארץ – ובטלוויזיה האמריקנית התייחסו לעניין הזה. בארצות-הברית ראו את "גשר של זהב". זאת היתה הדלקת נר חנוכה משותפת של ילדים בעפולה וילדים ב"ספרינגפילד מסצ'וסטס".
עמיחי בנעט:
מאוד התרגשו. כל העיתונים המקומיים דיווחו על כך.
יהודה זרצקי:
בין היתר, אנחנו עוסקים עם רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוכסים. אנחנו עוסקים עם כל הזרמים, עם כל מי שזז בעולם היהודי, כדי לחזק בהם את הקשר עם ישראל – הקשר המקביל כאן ושם.
עמיחי בנעט:
הקבוצה הזאת תגיע ארצה בפברואר 2009, הם ייפגשו פנים אל פנים, כאשר הקשר יתחיל ויימשך על-ידי התוכנה של "בונים עולם יהודי".
יש קבוצות נוספות. אנחנו שלחנו את הסרטון הזה להרבה מאוד מבתי-הספר שעובדים איתנו, הם מאוד מאוד התלהבו ורוצים גם כן להשתתף.
במקרה הזה מדובר על עפולה מול דרום ניו–אינגלנד – יש "שותפות 2000" – כך שיש עזרה, הכול ממומן והכול בסדר, אבל יש מקומות בארץ – כמו למשל מושב צפריה ליד שדה התעופה, אין להם "שותפות 2000".
רפי בן-חור:
מי מבצע את זה בעפולה? הסוכנות?
עמיחי בנעט:
הסוכנות, "שותפות 2000", אבל לא כל בתי-הספר בארץ נמצאים באזורים של שותפות.
יהודה זרצקי:
אנחנו מבצעים, ואני אסביר איך. לקחנו חלק מהפלטפורמה של "שותפות 2000" – חלק. יש 45 שותפויות; הסכימו לשתף פעולה איתנו השנה 10 שותפויות. אין להם את קשרי החינוך עם בתי-הספר. אנחנו הטמענו לתוך השותפויות האלה את קשרי החינוך.
אגלה לך סוד קטן, רפי – בשלוש וחצי אני נפגש עם אחד מראשי הערים של עוטף ירושלים, לא אוכל להגיד כרגע מה שמו - אנחנו בונים כרגע שש שותפויות שלנו, של "גשר של זהב" עם העולם היהודי.
עמיחי בנעט:
יש מקומות שבהם אין את השותפויות ואין את המימון ל"ווידאו קונפרנס". יש למשל בית-ספר בניו-יורק – הם לא צריכים כלל לשלם על ה"ווידאו קונפרנס" כי זה ממומן על-ידי ה- BJE המקומי, משרד החינוך המקומי, אבל בית-ספר בארץ, אין לו כסף כדי לממן את ה"ווידאו קונפרנס".
מה שאנחנו רוצים לבקש - אם תוכלו אתם להמליץ לסוכנות או לגורמים אחרים שיכולים לסייע בכך, זה באמת יכול להביא זאת לידי מעשה.
יהודה זרצקי:
כאן אתם רואים הדלקת נר חנוכה עם נשיא המדינה – בשידור לווין – במיאמי. זה אותו ילד אתיופי עם החליל, שדיברנו עליו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מר זרצקי, אני לא רוצה לקצר אותך, אבל אם מישהו מהאורחים מעונין לספר מהזווית שלו – מהארץ או מהתפוצות - נשמח לשמוע. אם מישהו אינו דובר עברית, אפשר גם להסתדר עם זה. מיקי, בבקשה.
ניצב בדימוס מיקי לוי:
אני רק יכול לברך את עורך-דין זרצקי על העבודה – עבודת הקודש. אני הצטרפתי רק לאחרונה, הוא היה אצלי בוושינגטון ו"הדליק" אותי בנושא. אני בכלל חייל שלו, אז קטונתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עם חיילים כאלה...
האם יש אורחים נוספים שהיו רוצים להתייחס? אחר כך נשמע את משרדי הממשלה.
קצ'ה כהנר:
אנחנו בגבעת התחמושת בירושלים רואים את עצמנו מייצגים סמל לגבורה ומופת לרוח צה"ל ולערכי צה"ל, וגם לערכי העם היהודי.
מתוך זה, יש לנו מערכת שלמה של חינוך ושל מסרים, כאשר המבט שלנו הוא יותר מבט של חינוך ומידע עם כמיהה לשלום ומסרים בתחום הזה – ודאי שלא מלמדים אצלנו מלחמה.
אבל, אנחנו גם טוענים שאם לא נחנך לאהוב של ירושלים ואם לא נלמד את זכותנו על ירושלים – ירושלים לא תהיה שלנו.
מתוך זה יש בנו הלהט והנכונות לסייע בכל דבר שמחזק את הקשר עם התפוצות, וכמובן גם את החיזוק של בנינו ושל האזרחים שלנו פה בארץ.
זה גם מייחד אותנו מול אחינו באתרים דומים ברחבי הארץ – מיקומנו בירושלים – וכפי שאמר מיקי, אנחנו נהיה חיילים בצבא הזה שיקרב את חלקי העם היהודי בכל התפוצות עם ישראל, ולשם זה אנחנו פועלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לנו גם חבר כנסת מסיעת הגמלאים – שלא מגיע בדרך כלל לישיבות ועדת החינוך.
יצחק זיו:
יש לנו נציג כאן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לכם נציג אחר – שגם לא בא – אבל זה מסיבות לגיטימיות, הוא התמנה בינתיים ליושב-ראש ועדה אחרת.
יצחק זיו:
כאשר עורך-דין זרצקי סיפר לי על "גשר של זהב", ראיתי את זה כעבודת קודש – להביא ילדים לחגוג כאן את בר המצווה, ואז אמרתי לו: בוא נעשה זאת בשיתוף עם הגמלאים, וזה ממש עבד.
כאשר הסב מביא את הנכד לחגוג כאן את הבר מצווה, הרי זה אחד הדברים הנפלאים. ואני יכול לספר לכם שבשבת האחרונה הייתי בניר עציון – בן משפחה שלי חגג את בר המצווה והביא קבוצה של אורחים מניו ג'רסי ומניו-ראשל. זוהי משפחה בת ארבעה בנים, כאשר שניים כבר עלו ארצה, שניים שם, ובקרוב גם השלישי עולה ארצה. כל אחת מהמשפחות האלה הן משפחות עם ארבעה-חמישה ילדים, בשלב זה.
אני יכול לברך, עורך-דין זרצקי, על העבודה הנפלאה שאתה עושה, וכשאני רואה את האוכלוסייה הנהדרת שנמצאת כאן – אני מעריך את זה יותר ויותר. אני מאחל בהצלחה, ותמשיכו.
יהודה זרצקי:
נמשיך – ביחד אתכם.
יצחק זיו:
נמשיך. קיבלתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. חבר הכנסת הרב הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט:
אחת הבעיות המרכזיות שיש לעם היהודי כיום, לצערנו הרב, היא התמעטותו של העם היהודי. לפי כל הסקרים, לצערנו הרב, העם היהודי הולך ומצטמצם. אחת הסיבות לכך היא ההתבוללות הנוראה בחוץ-לארץ, אשר מגיעה במדינות אירופה, סקנדינביה, ל- 70%, 80%, ובארצות-הברית ל- 55% ו- 60%.
מדינת ישראל לא עושה די כדי לבלום את ההתבוללות הזאת ולשמור על הקשר עם העם היהודי בתפוצות.
עיקר הפעולות שאנחנו היינו צריכים לעשות זה בתחום החינוך – להעניק לנוער היהודי בחוץ-לארץ חינוך יהודי כי באותם המקומות שבהם הנוער מקבל חינוך יהודי, במיוחד במקומות בהם הוא מקבל חינוך דתי, כמעט ואין התבוללות.
באותם המקומות שבהם אין חינוך יהודי, לצערנו הרב, רוב-רובם של המוסדות – ואני עסקתי בנושא הזה, היו לי כל הסטטיסטיקות בתחום – ברוב-רובם של המקומות כמעט ואין בכלל חינוך ליהדות, לדת. באותם מקומות בהם כן יש – נפגשים פעם בשבוע ושרים כמה שירים יהודיים – זה לא יבטיח את הקשר של הנוער עם העם היהודי.
לכן, כל פעולה שיכולים לעשות כדי לחזק את הקשר עם התפוצות - להביא לכאן נוער, או כל פעולה חינוכית אחרת, זה יהיה לברכה. אנחנו חייבים לעודד כל יוזמה בתחום הזה אם אנחנו רוצים להבטיח את קיומו של העם היהודי – גם בחוץ-לארץ, גם בתפוצות.
ורדה קרן:
ורדה קרן, מנהלת בית-ספר "מנחם בגין" בעיר נתניה. אנחנו נכנסנו רק השנה לתוכנית ואנחנו מול בית-ספר "טמפל" בניו-מקסיקו.
אני רוצה להעביר לכם את חווית התלמידים במקרה הזה. עשינו משוב ראשוני של פחות ממחצית השנה. ההורים מתקשרים, מדווחים שהקשר יוצר שיח אחר בתוך הבית.
אני עובדת עם אוכלוסייה יחסית חזקה – ערכים כמו אלה לא היו בשכונה, בסביבה – והשיח הוא אחר; ימי שישי סביב השולחן – דיאלוג אחר בתוך המשפחות.
אני חושבת שזה בהחלט עושה עבודה נהדרת ומעלה את נושא הערכים בתוך בית-הספר. אז דרישת שלום מנתניה.
ורדית אבני:
ורדית אבני, מנהלת בית-ספר "ברנדט" בירושלים. אני אולי הצד השני של המטבע של נתניה. רוב בית-הספר אלה ילדים עולים, רובם מאתיופיה, במעמד סוציו-אקונומי נמוך, כשהמטרה שלנו היא גם להעשיר אותם לימודית-חברתית-רגשית, אבל גם לתת את כל הסיוע האחר של הדברים המאוד מאוד בסיסיים, משאבים אלמנטריים של ארוחות חמות.
היום בבוקר דיברתי עם רב בית-הספר כדי לגייס תרומות לתנורים ושמיכות למשפחות שבהן זה חסר.
כשאנחנו עובדים עם "גשר של זהב", הילדים שלנו – שהם עולים חדשים, שהם נקלטים פה בארץ – הם הופכים לקולטים, וזה מעצים אותם. יש לנו שני ילדים שהיו נציגים פעילים בטקס שהיה בגבעת התחמושת. אחד מהם הדליק נר – אותו סיפור מדהים על ילד שהיה רועה צאן באתיופיה – והילד השני בירך את ילדי התפוצות. אחד הגיע אלינו מרוסיה, אחד מאתיופיה.
כשאנחנו רואים מה זה עושה לילדים שלנו – העלאת הדימוי העצמי, העוצמה שזה נותן להם – זה רק מוסיף טוב, ותבורכו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. יש פה נציגים של ארבעה משרדי ממשלה שונים. אם אתם יכולים להתייחס איך אתם מתכוונים לעזור לתוכנית – אני מניח שזה גם מה שעורך-דין זרצקי רוצה לשמוע. בבקשה.
רפי בן-חור:
שמי רפי בן-חור, סמנכ"ל בכיר במשרד התיירות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם כך, יש כאן חמישה משרדי ממשלה. אני מוסיף את התיירות – אגב, מרכיב חשוב פה.
רפי בן-חור:
אני מבקש לומר – לפני ההתייחסות לפעילות של הגוף, הארגון הזה, והקשר של משרד התיירות לארגון הזה. אני חושב שהוועדה צריכה לצאת בקריאה לכל בתי-הספר התיכוניים בארץ לחזור ולהביא לירושלים את התלמידים שלהם. מה שקורה כרגע – בסטטיסטיקות שנעשות – לא כל כך אוהבים לבוא לבקר בירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
סליחה, בנושא הזה אנחנו מטפלים הרבה, ואני מסכים איתך, אבל לא זה הנושא. יש לנו זמן מאוד מוגבל.
רפי בן-חור:
נקודה שנייה – בהקשר לתלמידי בר ובת מצווה שמגיעים לישראל, יש למשרד התיירות השנה תוכנית לערוך אירוע מרכזי גדול שבו ינוקזו תלמידים יהודים מכל רחבי העולם – אירוע גדול-ממדים – ומשיחות שהיו לי עם עורך-דין זרצקי, אנחנו נשמח מאוד שמערכת "גשר של זהב" תשתלב בתוך זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זוהי התוכנית ליום ירושלים?
רפי בן-חור:
אני הייתי מציע לעורך-דין זרצקי לבדוק טוב טוב. תודה לאל, בתי המלון בתקופת יום ירושלים – לפניה ואחריה – עמוסים מאוד, בתפוסה מלאה.
יהודה זרצקי:
הזמנו כבר 400 חדרים, סגרנו.
רפי בן-חור:
בסדר, אתה מדבר על אלף פה, אלף שם. צריך מאוד להיזהר, לבדוק את כל הדברים האלה וללכת על גשר של ברזל – לא רק על גשר של זהב. אלה דברים שהם obvious שצריך לטפל בהם.
התוכנית הזאת נשמעת לי פנטסטית – הקשר בין קהילות וכו' – ואני שואל ותוהה מדוע בישיבה כזאת לא נמצאים נציגים של הסוכנות היהודית, הנוער והחלוץ. אני בעבר הייתי שליח עלייה בחוץ-לארץ – יש הרבה מאוד JCC-ים שאפשר לעשות את הפעילויות האלה, וחבל שזה נעשה בצורה ספורדית, כך נראה לי. אני חושב שזה יכול להביא לאיזשהו פספוס, וחבל, מכיוון שיש ארגון עם מאות שליחים של הנוער והחלוץ ברחבי העולם, את הפעולות האלה אפשר לעשות כדבר מובן מאליו.
ניצב בדימוס מיקי לוי:
אנחנו נשמח אם משרד התיירות יזמין אותנו לישיבה כזאת ויוביל את הדגל – אני משוכנע שיהודה והחברים יתרמו את חלקם.
רפי בן-חור:
מה שאני כיוונתי לומר, שזאת פעילות שלגביה היה צריך לשאול את הנוער והחלוץ ואת הסוכנות היהודית, ואז יכול להיות שהפעולה לא תהיה עם חמישה, או עם עשרה או עם 20 בתי-ספר, אלא היא תהפוך להיות פעולה לאומית. יכול מאוד להיות שעורך-דין זרצקי זה החלוץ, זה הנחשון, והוא למעשה יוביל את כל המערכת ללכת אחריו.
היום המציאות היא שאנחנו הגענו למסקנה שזה דבר מאוד הכרחי, מאוד חשוב – הקשר בין נוער יהודי בעולם לבין נוער יהודי פה בישראל – הוא קשר הכרחי וחשוב, אבל אם אנחנו מדברים על מדינה גדולה עם כל כך הרבה משאבים שמושקעים ברחבי העולם, אני חושב שזאת פעולה שצריכה להפוך להיות פעולה לאומית, שצריכים להיות שותפים לה הסוכנות היהודית, הנוער והחלוץ, ולא רק פעולה פרוביזורית, כי כך זה נראה – פעולה ספורדית שקיימת כרגע ב-
10-15 בתי-ספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. לא בדיוק הבנתי איך אתם תומכים בתוכנית, ואם אתם תומכים בתוכנית.
רפי בן-חור:
אני לא יודע מי תומך במי בתוכנית. במסגרת חגיגות ה-60, אנחנו עורכים מספר אירועים גדולים שיהיו בשנת ה-60, כמובן בכפוף לתקצוב.
אחת מהן זו פעולת אירוע בין-לאומי של בר מצוות מכל רחבי העולם בישראל, בירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתי זה יתקיים?
רפי בן-חור:
אנחנו מדברים על תקופת הקיץ מכיוון שזאת התקופה שבני הנוער האלה נמצאים בחופשה, והם יכולים להגיע. הם לא נמצאים בחופשה ביום ירושלים. את כל הדברים הללו צריך לקחת בחשבון. אלה דברים שלמעשה הופכים את העסק מתיאורטי למעשי.
אנחנו מדברים על אירוע גדול שייערך, בעזרת השם, בשנה הבאה בחסות שר התיירות בירושלים, שבו יגיעו אלפי בני נוער יהודים מרחבי העולם – בני ובנות נוער – לחגוג כאן את הבר ובת מצווה שלהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. האם יש התייחסות של משרדים אחרים?
רות דהן:
שמי רות דהן, אני נציגת משרד הקליטה, אגף בכיר לעידוד עלייה לתושבים חוזרים. הגעתי במקום המנהלת שלי, מרב שגיא יהודיין.
עורך-דין זרצקי היה אצלנו לפני כמה זמן והציג בפנינו את התוכנית הזאת. אנחנו מטפלים בנושא, בודקים את האפשרויות איך אפשר לסייע, והיום בשעה 13:00 יש לך ישיבה עם משנכ"ל המשרד שלנו.
יהודה זרצקי:
היא נדחתה.
רות דהן:
הבנתי שזה בהילוך גבוה, שמטפלים בזה.
יהודה זרצקי:
אני רץ אחרי זה כבר חצי שנה.
רות דהן:
האגף שלנו – של עידוד עלייה – הוקם רק לפני כמה חודשים, כך שאנחנו בודקים את האפשרויות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מציע כך. הישיבה הבאה צריכה להתחיל בעוד שמונה דקות, אנחנו רוצים עוד לשמוע את חבר הכנסת סילבן שלום, שהגיע בינתיים – ברוך הבא.
סילבן שלום:
ברוך הנמצא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה בכל זאת לעשות סיכום ביניים.
זוהי תוכנית מעניינת. אין לנו פה דרך לבדוק את ההיתכנות של הדברים. יש גם אפשרות- אומרת לי מנהלת הוועדה – אם מדובר בצעירים בני 12-13, הם יכולים לגור גם בבתים פרטיים. להפך, זה עוד יותר מחבר את הילדים ביחד.
אנחנו ראינו פה, ואני אקבל זאת גם כהחלטה של הוועדה – שמענו וראינו תוכנית שהיא נראית מאוד נחוצה – גם לציונות, גם למרכזיותה של מדינת ישראל וירושלים בתפיסה היהודית, עם אנשים מאוד חשובים שהם חיילים ומתחברים לתוכנית, וקודם כול עם הרבה נוער.
אנחנו רוצים לברך את עורך-דין זרצקי ואת כל העושים במלאכת הקודש, שיצליחו - אם בשנה הזאת יביאו 3,000 צעירים, זה פשוט נראה נפלא, ואנחנו קוראים בכל לשון של קריאה למשרדי הממשלה – חמשת המשרדים הנוכחים, והסוכנות הנהדרת - - -
יהודה זרצקי:
ב- ה"א או ב- עי"ן?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היום, בעי"ן. אם הם יתמכו – נהפוך את זה ל- ה"א, אבל זה צריך להיות אינטרס של כל הגורמים לעבוד ביחד – אם בתאריך זה או בתאריך אחר, את זה אתם תסכמו ביניכם, אנחנו לא יכולים באופן אופרטיבי להיכנס לפרטים האלה.
אני בהחלט קורא למשרדי הממשלה לשתף פעולה ולראות איך התוכנית הזאת משתלבת עם תוכניות ה-60 שנה למדינת ישראל. זה אומנם צריך להיות כל השנים, אבל 60 שנה זה תירוץ טוב למה לתת לזה דגש השנה.
אני רוצה להזכיר שבשנים האחרונות יזמנו שינוי מאוד גדול ביחס לבואו של נוער מהתפוצות וצעירים מהתפוצות – קודם כול, דרך תוכנית "תגלית". למעשה, עשינו מהפכה מאז שהתחלנו את תוכנית "תגלית" בסתיו שנת 99' – היתה לי הזכות לפתוח ולהתחיל את התוכנית מטעם ממשלת ישראל, להיות יושב-ראש שלה בחמש השנים הראשונות.
אנחנו פשוט הבאנו למהפכה – אם פעם היו באים 10% מבני הנוער בתפוצות, היום מדובר על למעלה מ- 50% בכל שנתון. אלה ממש מספרים, ואנחנו יודעים ממחקר שזה משנה גם את גישתם לא רק למדינה אלא בכלל לזהותם היהודית ולדברים שדיבר עליהם חבר הכנסת הלפרט.
אני חושב שהתוכנית הזאת יכולה להשתלב מאוד מאוד יפה במגמה הכללית שיש לעולם היהודי, ואני מקווה שכולם ייענו לקריאה הזאת.
חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה.
סילבן שלום:
תודה. בוקר טוב לכולם. אני מתנצל – למרות שלקחתי בחשבון שעה, זה לקח לי שעה וחצי, בגלל חוסר אפשרות של כניסה מהמחסום, ואני ממש מתנצל על כך שלא הגעתי בזמן.
פרשת "בשלח" בעצם מוציאה אותנו ממצרים בדרכנו לארץ כנען.
שמואל הלפרט:
סליחה. כשמדברים על פרשת השבוע, כדאי לפחות לחבוש כיפה – משום כבוד הפרשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב הלפרט, כל אחד יפעל בדרכו.
סילבן שלום:
הרב הלפרט, אל תעשה "מיילג' " עכשיו בשביל השידור. עם כל הכבוד, אני שומר מסורת לא פחות ממך, ואני בוחר לעצמי איך לעשות את זה, אז אני מודה לך.
שמואל הלפרט:
צריכים לכבד את פרשת השבוע ולחבוש כיפה.
סילבן שלום:
אז קיבלת, ראו אותך עכשיו, כולם מבסוטים, כל בני-ברק שמעה אותך. תודה.
שמואל הלפרט:
בבני-ברק לא מסתכלים בטלוויזיה.
סילבן שלום:
מאה אחוז, אבל כנראה שיש להם טלוויזיה בארון שם, אחרת לא היית מדבר.
רפי בן-חור:
אבל בבני-ברק לא יודעים שבנית בית-כנסת גדול בבאר שבע על-שם אביך זכרו לברכה.
סילבן שלום:
למה רק אחד? בניתי שניים – יש גם אחד ברמת-גן, שניהם על-שם אבי.
יהודה סקר:
אני גרתי כסטודנט בבית שבו אביך זכרו לברכה נרצח.
סילבן שלום:
יש כולל על-שם אבי, אבל מה זה משנה. הוא מדבר.
רפי בן-חור:
ואמך ממשפחה דתית.
סילבן שלום:
אני לא צריך לקבל שום הטפה בעניין הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו ממש לא צריכים המלצות לחבר הכנסת סילבן שלום.
יהודה זרצקי:
אני מציע שנגשר עם "גשר של זהב".
סילבן שלום:
מצוין, קיבלנו. בכל מקרה, אנחנו בעצם מדברים על יציאת מצרים, וצריך לזכור גם את הכניסה למצרים.
הכניסה למצרים, בהגעתם של יעקב וילדיו – בעצם בעקבות יוסף – מצביעה מראש ומחברת את שני הדברים יחד, ואני אסביר.
יוסף ירד מצרימה, הורד מצרימה, בגלל מלחמת אחים; בגלל העובדה שהוא עצמו חזה בחלומותיו שהשמש, הירח ו-11 הכוכבים משתחווים בפניו, וכמובן בהמשלה: אביו, אמו ו-11 אחיו; הדבר הזה שהוביל למלחמת האחים הראשונה של בני ישראל הראשונים, הוביל בעצם לגלות, והגלות הזאת מביאה אותנו למחשבה שחוסר האחדות תמיד יעלה לנו במחיר כבד, של גלות וחורבן בית.
יוסף – אם נחליף את סדר האותיות, נקבל את המילה "פיוס", ולא סתם יוסף קיבל שני שבטים, הוא היחידי שזכה להם: גם מנשה וגם אפרים.
"פיוס" בגימטריה שווה בדיוק ל"ציון"; כי אם יש לנו פיוס פנימי בעם – ותכף אגיע גם לעניין הזה – יש לנו את ציון.
אבל, גם המילה "'קנאה" שווה ל"ציון", כי אם יש לנו קנאה פנימית ומלחמת אחים – אין לנו ציון, ועל זה חרבה ירושלים.
כאן, כאשר משה מגיע לפרעה, הוא שואל אותו: מי ומי בהולכים איתכם? הוא אומר: נערינו, זקנינו, נשים וטף – כולם. ואז שואלים: למה? הרי יש זקנים, יש כאלה שלא יכולים לסחוב, הם כבר עבדים הרבה שנים, שיישארו.
זה הנושא של האחדות. זה הנושא שבעצם מדבר גם על העתיד, אבל גם על השורשים, גם על העבר. כשלוקחים את הזקנים – והגדת לבנך ביום ההוא – צריכים לספר תמיד גם את התלאות שהיו לבני ישראל; לא רק את העתיד הטוב כשנגיע לארץ כנען, והיום יש לנו את מדינת ישראל, וכדומה. צריך תמיד לדבר גם על העבר, גם על המורשת ועל המסורת, ולכן הנושא של כולם יחד הוא תמיד נושא מרכזי - גם האנשים המבוגרים וגם האנשים הצעירים.
כמובן, כאשר יצאו ממצרים, החלו הספקות. "סיר הבשר". קודם כול, איך אנחנו נעבור את הים? אין לנו מים; אין לנו מה לשתות; ופתאום מדברים על מלחמה בעמלק. מה כל העניין של להילחם בעמלק? הקב"ה לא יכול למחות את עמלק מייד? מה כל העניין הזה?
המלחמה בעמלק נועדה לדבר אחד. "עמלק" בגימטריה שווה בדיוק ל"ספק", מלחמה בספק. יש ספק האם אנחנו נעבור את הים או לא נעבור את הים; האם הקב"ה יציל אותנו מהמצרים שרודפים אחרינו, אם לאו; האם יהיו לנו מים לשתות או לא; האם הקב"ה יתן לנו את המים או לא יהיו מים.
העניין של הספק הוא דבר שצריכים להילחם בו כל הזמן. ונשאלים למה היה צריך משה רבנו, יחד עם חוּר ואהרון – וכאן אני מגיע אליך, בן-חור – חוּר ואהרון צריכים תמיד לאחוז את ידיו של משה כלפי מעלה. מה העניין? אם הוא מרים את הידיים – מנצחים, ואם הוא מוריד – מורידים?
כאשר הוא מרים את הידיים למעלה – לאן כל עם ישראל מסתכל? למעלה, והוא יודע מאיפה זה מגיע.
לכן, העניין של המלחמה בעמלק נועד לשני דברים: להסרת הספק, כל הזמן. הציווי למלחמה בעמלק הוא הציווי למלחמה בספק: האם הקב"ה יכול להציל אותנו, האם הוא יכול לעזור לנו, האם הוא בעצם הגורם שאליו צריכים לפנות. וכאשר אתה לא יודע איפה, תזכור – מנצחים כשמרימים את הידיים למעלה. למעלה - צריכים גם להסתכל כלפי מעלה.
היו רבים שרצו בעבר להשמיד אותנו, היו ממלכות אדירות. כולם נעלמו כלא היו. שושלת פרעה, אחרי כן אנטיוכוס, אחרי כן נבוכדנצאר מלך בבל, אחרי כן תגלת פילסר של אשור, ואחשוורוש של פרס ומדי, והמן – כולם ביחד נעלמו כלא היו, והעם היהודי חי לנצח, כי כל הזמן הוא מצוּוה לשני דברים.
הוא מצוּוה לאחדות הפנימית, כדי שתהיה גם מורשת העבר וגם החינוך של העתיד, והוא מצוּוה להילחם בספק – הוא מצוּוה להאמין בקב"ה.
וכל אחד - מקנן בלבו תמיד ספק האם הוא יכול לעשות משהו, האם הוא מסוגל, האם זה בטוח לעשות. עניין הציווי של המלחמה בעמלק הוא הציווי של המלחמה בספק.
וכאן, כאשר בני ישראל, היה להם את הספק בשלבים הראשונים, הם קיבלו כמובן מייד את הניסים, והניסים האלה באים רק כאשר יש את האחדות. ולכן, האחדות הזאת של עם ישראל וגם האחדות בין חבר הכנסת הלפרט לביני – היא חשובה מאוד, ובסופו של דבר אחדות העם היא האחדות שתוביל אותנו קדימה, אמן, בעזרת השם, כן יהי רצון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אנחנו לא מוחאים כפיים פה, אבל אנחנו מצטרפים לכוונה מאחורי מחיאות הכפיים. קודם כול, היו פה כמה גימטריות מיוחדות מאוד שלא שמעתי אותן אף פעם, אני חושב שזה הוסיף עוד תיבול לדבר המרכזי. אנחנו כולנו מכירים את השיר שבא מהמשנה "וכי ידיו של משה עושות מלחמה".
אני רוצה להזכיר שיש לנו בעיה בנושא שדיבר עליו חבר הכנסת סילבן שלום לגבי הפילוג, ותמיד להיאחז בדבר שלילי – כבר כשיצאו ממצרים, כתוב שיצאו ממצרים באחדות. אבל כשהגיעו לים, שזה היה שבוע לאחר מכן, כתוב בתורה – וזאת הפרשה שלנו – המים להם חֹמה. כתוב: המים להם חמה, בלי ו"ו, כלומר חֵמָה, כעס. כתוב שהקב"ה כבר כעס. למה הקב"ה כעס? כי הם כבר עשו מפלגות שונות, עד שהגיעו לים.
פה, מפלגות זה הכול באחדות, הכול בידידות – כחלק מכנסת ישראל, אבל אנחנו בהחלט מאמצים את דבריו של חבר הכנסת סילבן שלום. יהי רצון שבשבוע הזה של פרשת שירה ושל "בשלח" – נדע להסתכל כלפי מעלה ולהתאחד בדברים המרכזיים שאנחנו נלחמים עבורם.
אנחנו חייבים לסיים את הישיבה. אני מודה לחבר הכנסת סילבן שלום.
שמואל הלפרט:
אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת סילבן שלום, שלא התכוונתי חלילה לפגוע בו אישית. לא היתה שום כוונה כזאת. פשוט משום כבוד התורה, כבוד דברי תורה שאומרים.
אני רוצה להזכיר שלפני כמה ימים ראיתי את הנשיא בוש נכנס להיכל הזיכרון ב"יד ושם", הוא גם חבש כיפה. בכלל, אולי כדאי שאנחנו נלמד גם מהאמריקנים. על הדולר כתוב: In God We Trust, ולא מתביישים.
יהודה זרצקי:
לכן, "גשר של זהב" יעשה גשר לכל חברי הכנסת – מימין ומשמאל.
אנחנו מבקשים מהוועדה המלצה להכרה בכך כמפעל ממלכתי. אנחנו מבקשים – מה שאגף לקשרי חינוך ישראל תפוצות עשה, לעשות את זה, לכלול את זה בחגיגות שנת ה- 60. תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו כללנו את רוב הדברים האלה בהחלטה שכבר קיבלנו לפני עשר דקות. תפסת מרובה לא תפסת.
יהודה זרצקי:
תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נקיים מעקב אחרי הדברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30.