פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 401
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ב באדר ב' התשס"ח (19 במרץ 2008), שעה 10:00
סדר היום:
הצעת חוק חג הסיגד, התשס"ח-2007
הצעתם של חברי הכנסת אורי אריאל, זבולון אורלב, יעקב מרגי, אברהם מיכאלי, יוסי ביילין, מרינה סולודקין, משה כחלון וקולט אביטל
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
שלמה מולה
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
משה זעפרני, מפקח ארצי על מורשת קהילות ישראל, משרד החינוך
עו"ד מירב כהן, הלשכה המשפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
רון אשכנזי, משרד המשפטים
יערה למברגר, משרד המשפטים
איה דביר, משרד המשפטים
רותם רולף, רפרנטית מדע ותרבות, משרד האוצר
עו"ד רחל טל, הלשכה המשפטית, המשרד לקליטת העלייה
זרקו מסרט, אחראית פרוייקטים חינוכיים, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד דבורה אליעזר, משרד התעשייה, המסחר והעבודה
שושנה בן-דור, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
וונדה קסהון, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
אליס סלם, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
ייעוץ משפטי:
מירב ישראלי
שלומי בלבן
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק חג הסיגד, התשס"ח-2007
הצעתם של חברי הכנסת אורי אריאל, זבולון אורלב, יעקב מרגי, אברהם מיכאלי,
יוסי ביילין, מרינה סולודקין, משה כחלון וקולט אביטל
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני מכריז בזאת שבישיבה הזאת אנחנו עוברים את ה-400 ישיבות של ועדת החינוך בקדנציה הנוכחית. אני מאוד שמח שבישיבה החגיגית הזאת, אנחנו דנים בהצעת חוק שאני מאוד מזדהה אתה. היו צריכים להיות כאן חברי הכנסת אורי אריאל ויעקב מרגי שהם היוזמים של הצעת החוק, אבל מאחר שהם לא יכלו להגיע, חבר הכנסת אברהם מיכאלי מייצג אותם בכבוד ואנחנו שמחים על כך.
מדובר כאן על הצעת חוק להכריז על חג הסיגד כיום שיונהג במדינת ישראל. זה דבר שמחבר בין המסורת היהודית האשכנזית למסורת היהודית האתיופית כי אחת מהערים החשובות ביותר בהונגריה, שם הייתה יהדות ענפה וגדולה, נקראה סיגד ממנה יצאו אנשים חשובים כמו חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, והרבה מאוד אנשים חשובים אחרים.
כאמור, מדובר ביום שיוכרז כיום חג במדינת ישראל. החג הוא חג של ביתא ישראל שהונהג מימים ימימה והוא יהיה גם חג של מדינת ישראל ואני מאוד מאוד אשמח לקדם את הנושא.
אני מקדם בברכה את חבר הכנסת מולה שפעם ראשונה נמצא בוועדת החינוך של כנסת ישראל. אני רוצה לברך אותך בשם כל ועדת החינוך על כניסתך לכנסת ישראל. הכרתי אותך הרבה מאוד שנים בפעילות למען היהודים העולים מאתיופיה כאשר היה לי את הכבוד להשתתף בפעילות הזאת כבר למעלה מ-30 שנים בכל מיני אופנים. גם הרציתי על הנושא ולחמתי עליו עם ארגוני הסטודנטים בעולם וגם פה בישראל, עוד הרבה לפני שהייתי בפוליטיקה והרבה לפני שחשבתי שאני אהיה בפוליטיקה, ובדרך אכן נפגשנו וראיתי את הפעילות המבורכת שלך. אני יודע שאתה מייצג כאן לא רק את העולים מאתיופיה אלא את כלל בית ישראל, גם ביתא ישראל וגם כלל בית ישראל. אני שמח שהגעת לוועדת החינוך. אולי תספר לנו קצת על הרקע לחג הסיגד.
שלמה מולה:
תודה רבה לאדוני היושב-ראש, חברי הכנסת אורחים יקרים. אני אצטט איש מאוד יקר שהיה משתמש במושג עלייה וקליטת יהודי אתיופיה וזה מהווה מבחן כבוד לחברה הישראלית וזה בשני מובנים. ראשית, במובן שמדינת ישראל אפשרה ליהודים מאתיופיה להגיע לכאן, אמנם לפעמים בדרכים קשות, אבל פעם ראשונה בתולדות היסטוריית העמים אפשר לומר שאנשים בעלי צבע שחור מאפריקה יוצאים להיות חופשיים ובאים להתקבץ כאן מבחירה, ומאידך אנחנו יודעים שהאנשים מאפריקה, במיוחד בעלי צבע שחור, הלכו להיות עבדים. לכן זה מבחן כבוד של העם היהודי כאשר אנחנו באים לכאן לבניין הארץ.
מבחן הכבוד השני הוא מבחן הקליטה והשילוב. כל חבריי יודעים שמעולם לא דגלתי ולא חשבתי, ואפילו אין לי גרגר של מחשבה, לחשוב על בדלנות של קבוצה כלשהי בארץ. כלומר, אני חושב שהשילוב של גוונים שונים של דעות ותרבויות שאנחנו מביאים, בסופו של דבר נייצר כאן חברה רב-תרבותית שכל אחד ואחד יוכל ליהנות בה.
חג הסיגד הוא חג הכיסופים לציון של יהודי אתיופיה. כל קהילת יהודי אתיופיה היו עולים אל ההר, מתפללים כדי לבוא לציון, לירושלים, כאשר רובם היו צמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זאת אומרת להר?
שלמה מולה:
בדרך כלל יש הרים גבוהים יותר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הם היו עולים להר הקרוב למקום ישיבתם?
שלמה מולה:
כן. היכן שאני גדלתי, זה היה באמבובר. האנשים היו עולים עם ספרי התורה אל ההר, בשירה ובריקודים, בקריאת תהלים וכן הלאה. מתקבצים יחדיו על ההר והקייסים מנהיגים את התפילה, העם חוזר על התפילה ומתפללים כל היום, כאשר בסוף היום אומרים לשנה הבאה בירושלים. זאת אומרת, בסופו חותמים באמונה שלמה שבשנה הבאה נגיע לירושלים. מדובר בעליית המונים, ביחד, בתלבושת חגיגית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא יום צום.
שלמה מולה:
לא. אמנם צמים אבל לא מתאבלים. ליום הזה אין סימנים של עצב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה יום צום.
שלמה מולה:
כן.
אברהם מיכאלי:
צום מהמובן של חזרה למסורת.
שלמה מולה:
בהחלט, חזרה למסורת. חוזרים על קריאה בספר תורה, פרקים משמעותיים כמו יציאת מצרים וכולי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם היום בישראל, אחרי שעלו, זה מונהג כיום צום?
שלמה מולה:
כאן בארץ זה מאוד חופשי. יש כאלה שצמים אבל אני יכול לומר שאלה המבוגרים שבינינו שהם בהחלט צמים וכמובן גם הקייסים, אבל הצעירים, התלמידים, לא צמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היום הזה מצוין גם היום?
שלמה מולה:
כן, בהחלט. מציינים בארמון הנציב. היה ויכוח בארץ בראשית העלייה האם נכון לחגוג את החג הזה כן או לא. התשובה של הקייסים, גם של המנהיגות הצעירה הייתה שזה חלק מהמסורת שלנו וזה חשוב מאוד שנעביר את זה לעם ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם רוצים בדרך הזאת לעזור לנו להחזיר את לב הציונות.
שלמה מולה:
אני חושב שזה יפה. היה ויכוח אם לקיים את זה בכותל המערבי או להשקיף אל הכותל המערבי. המקום שנבחר היה ארמון הנציב, משם אפשר להשקיף על ירושלים.
אני חושב שמערכת החינוך, דווקא דרך החג הזה, יכולה לסייע בהבנת המסורת והתרבות של יהודי אתיופיה. אפשר להזכיר את דוקטור חיים פרי, מנהל כפר הנוער שהיה בין החלוצים שאמר שכמו שאנחנו חוגגים את החגים של קבוצות ועדות שונות, הוא רוצה שהיום הזה ייחגג אצלו.
שושנה בן-דור:
אני כתבתי את עבודת התואר השני שלי על הסיגד. אני יודעת שצריך לקצר, אבל בכל זאת אני רוצה להרחיב את היריעה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבחירה שלך היא בין להרחיב את היריעה לבין לקבל את החוק. אני מתעניין מאוד בנושא. פעם למדתי את הנושא וראיתי גם את הספר שיזם משה זעפרני שאחראי במשרד החינוך על כל קהילות ישראל והספר הוא ספר יפה ביותר.
אני מציע שנעבוד על הצעת החוק ואם נוכל לאשר אותו, נישאר באופן לא פורמלית ונשמע על הדברים כי זה מאוד מעניין אותי.
אברהם מיכאלי:
מדובר כאן בחוק חשוב שאפשר לראות במגוון החברים שחתמנו על החוק הזה בזמנו שזה לא מייצג לא עדה ולא מפלגה. כולנו מצטרפים בקריאה שלנו לחזק את המסורת היפה הזאת שבאמת יהודי אתיופיה חגגו במשך שנים ואומרים שהמקור הוא מתקופת נחמיה ומצטטים את המקור שלהם מאותו פסוק שמבוא בספר נחמיה "וביום עשרים וארבעה לחודש הזה יעשו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם וייבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתוודו על חטאותיהם ועוונות עוונותיהם ויקומו על עומדים ויקראו בספר תורת ה' אלוהיהם רביעית היום ורביעית משתחווים לה' אלוהיהם". הסיגד הוא מלשון סגידה, מלשון השתחוות, מלשון תפילה. זה באמת מקור שכנראה יהודי אתיופיה שימרו אותו מתקופה מאוד מאוד קדומה. בכל ההתפתחות ההלכתית שהייתה, כבוד היושב-ראש בוודאי מכיר, במשך דורות בקהילות ישראל, ויהודי אתיופיה שימרו את המסורת העתיקה מאוד ואומרים שזאת אחת המסורות העתיקות שבני ישראל שימרו.
לכן אין ספק שהחג הוא חג של יהודי אתיופיה שמשמרים אותו בארץ ומנסים בכך גם להיות קשורים למורשת וגם בכך מביעים את הגעגועים שלהם לציון ולירושלים. זה בעצם עיקר המסר בחג, מעבר לדברים שהזכרנו כאן קודם. זה גם חידוש הברית עם ה', עידוד הקהילה לשמירה על הזהות היהודית, התורה והמצוות, גם יום צום שמוזכר כאן כחזרה למסורת ולשורשים, אחדות בקהילה וכולי. את כל הדברים האלה החג הזה מסמל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם חסר לנו חג בחודש חשוון.
אברהם מיכאלי:
מבחינה זאת אולי זה יהיה עוד חידוש. אם אנחנו לוקחים את המצב של קליטת יהודי אתיופיה בארץ במובן שלצערנו אנחנו מתמודדים אתו יום יום בוועדות השונות, ובוודאי בוועדת החינוך ובוודאי בוועדת העלייה והקליטה, אנחנו רוצים לתת לעדה הקדושה הזאת יחס שהם רצויים כאן ושהם נקלטים כאן בכל מובן. לכן החוק הזה הוא לא חוק תקציבי ואין כאן משהו שהממשלה מתנגדת לו. אנחנו בוודאי נקדם כל דבר בתיאום עם הגורמים השונים במשרדי הממשלה.
משה זעפרני:
אדוני היושב-ראש, אתה כבר הצגת את הספר. אני שמח לומר שהספר הזה הוא הספר השמיני שיצא במסגרת ספרים על קהילות ישראל. הוצאנו ספרים על קהילות תימן, עיראק, מרוקו, טוניסיה, איראן, לוב, ספר על מעגל החיים של כל קהילות ישראל וזה הספר השמיני. אני שמח שזה אחד הספרים הראשונים שיצא כי יש עוד קהילות רבות שעוד לא יצא עליהן ספר.
אנחנו כבר משלבים את נושא הסיגד במשך שנים רבות במערכת החינוך. בישיבה הקודמת פגשתי את היועצת המשפטית של משרד החינוך, את עורכת-הדין אילת כהן-מלקמן, והיא אמרה לי, כאשר דיברנו על הנושא, שבתה בבית ספר אפרתה בירושלים למדה השנה על הסיגד. משרד החינוך כבר שנים רבות הכין חוברות עבודה, מנסה לשלב את הקהילה האתיופית בכל מיני תוכניות כאשר אחת התוכניות למשל היא כאשר אנחנו מלמדים פיוטים מכל קהילות ישראל ובספר הראשון כבר קהילת יהודי אתיופיה הייתה משולבת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם בעד החוק?
משה זעפרני:
אנחנו בעד החוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה מה שחשוב לנו כרגע.
רון אשכנזי:
יש כנראה איזושהי טעות כי עמדת הממשלה בוועדת השרים לענייני חקיקה הייתה להתנגד להצעת החוק ולמעשה להעביר אותה לוועדת השרים לענייני טקסים וסמלים. כנראה חל איזשהו בלבול. כרגע עמדת הממשלה היא להתנגד.
איה דביר:
הממשלה לא מתנגדת לרעיון אלא להפך, תומכת בחשיבות העקרונות הדתיים וזאת הסיבה שזה הועבר לוועדת שרים לענייני טקסים וסמלים. עם זאת, אנחנו סבורים, קודם כל מבחינה מבנית, בהיבט של דיני עבודה, שהמקום שבו נכון להסדיר את הנושא של ימי בחירה/חופשה, היא במסגרת הסכמים קיבוציים ולא במסגרת חקיקה ראשית. החריג היחיד להכללה בהסכמים קיבוציים והעברה של הנושא לחקיקה ראשית הוא יום ירושלים שהוא לא יום דתי אלא יום לאומי ששותף לכל העדות והדתות בכלל בישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה עניין של הגדרה.
איה דביר:
יום ירושלים, בירת ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם זה חג ששייך לכולם, על זה אפשר להתווכח. אני מניח שיש יותר שחוגגים את חג הסיגד מאלה שחוגגים את יום ירושלים אבל זה דבר שניתן למדידה במספרים. אני מאוד בעד יום ירושלים וגם בעד חג הסיגד.
איה דביר:
מבחינת המבנה של חוק חופשה שנתית שקיים היום, סעיף 6(ב) לחוק חופשה שנתית מאפשר לכל עובד לבחור יום בחירה בהודעה של 30 ימים מראש וזאת ללא קשר לחופשה שהמעביד צריך לאשר. זאת אומרת, כל איש לפי עדתו ולפי אמונתו רשאי להודיע 30 יום מראש למעבידו שהוא מעונין לצאת לחופשה ולצאת לחופשה גם אם המעביד ממש לא מעונין לאפשר לו זאת. באופן הזה אני חושבת שמתאפשר לכל עדה ולכל אדם לפי אמונתו וערכיו לבחור את היום בו הוא רוצה לממש את החופשה על פי הבנתו.
יש הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שמדבר על תיקון ההסדר של חוק חופשה שנתית לגבי יום בחירה והכללת ימי בחירה נוספים. בהצעת החוק מדובר על שני ימי פורים ועל ט' באב, אבל אנחנו סבורים שמאוד יכול להיות שאפשר לשקול – והממשלה תמכה בזה – לכלול בתוך התוספת הזאת גם התייחסות לימים הדתיים וככל שזה ייעשה, ניתן בהחלט לשקול – בכפוף להתייעצויות שטרם קיימנו – הכללת חג הסיגד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הממשלה תומכת בהצעת החוק של חבר הכנסת סלומינסקי?
איה דביר:
כן. הממשלה תמכה בהצעת החוק בכפוף לכך שתהיה הכללת מועדים שאינם מועדים יהודים בלבד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מציע שנעשה תיקון עקיף כאשר זה יבוא ונכלול את זה גם בחוק השני.
מירב ישראלי:
גם היום אפשר לעשות, לתקן את התוספת שם.
דבורה אליעזר:
נכון להיום חוק חופשה שנתית לא מונה את ימי הבחירה. ימי הבחירה כפי שאמרה חברתי נמנים בהסכמים קיבוציים, בהוראות תקשי"ר וזה לא בא לידי ביטוי בחוק חופשה שנתית. יש הצעת חוק כזאת שעומדת היום על הפרק והממשלה תמכה בה. לכן במידה שהיא תעבור בקריאה ראשונה ובקריאה שנייה ושלישית ותהפוך לחוק, תהיה תוספת כנראה לחוק ושם אנחנו נכלול את כל ימי הבחירה.
רותם רולף:
רציתי יותר לשאול מאשר להתייחס. לא כל כך הבנתי בסעיף 2 להצעת החוק לגבי העצרת המרכזית. ניסיתי לעשות בדיקה – ואולי לא בדקתי מספיק טוב – ולא מצאתי איזשהו חג שהיום יש לו עצרת מרכזית ותקנו אותי אם אני טועה.
מירב ישראלי:
יום ירושלים.
רותם רולף:
אני רואה שכתוב כאן שראש הממשלה מוסמך להורות על קיום עצרת אבל לא נאמר שהוא יורה על קיומה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שמענו את כל המשרדים ואני מבקש להקריא את החוק.
אברהם מיכאלי:
הממשלה תמכה במליאה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה מספיק זמן כאן כדי לדעת שיש ממשלה בוועדת שרים ויש ממשלה בכנסת. יש שתי ממשלות. הממשלה בהרבה מאוד חוקים תומכת במליאה ומודיעה שהיא תומכת ומצביעה בעד, אבל הממשלה השנייה, זאת שיושבת בוועדת השרים, מתנגדת והפקידים מחויבים לממשלה השנייה ולא לממשלה הראשונה.
מירב ישראלי:
במליאה אכן השר גדעון עזרא בשם שר התרבות תמך ואורי אריאל התחייב לתאם את הנוסח.
הצעת חוק חד הסיגד, התשס"ח-2007
1. כ"ט בחשון – חג הסיגד
(א) הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ט בחשוון כעל חג הסיגד, שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "חג הסיגד".
(ב) חג הסיגד הוא יום בחירה. בסעיף זה, "יום בחירה" – יום שהבחירה בידי העובד לצאת לחופשה או לעבוד. בחר העובד ביום חופשה, יובא היום במניין ימי החופשה שלו.
(ג) שר החינוך רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד.
זה למעשה פחות או יותר העתק של חוק יום ירושלים.
2. עצרת מרכזית
שר המדע, התרבות והספורט יורה על קיום עצרת מרכזית לפתיחת חג הסיגד.
3. הוראות שר המדע, התרבות והספורט
שר המדע, התרבות והספורט רשאי, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לקבוע את סוגי העובדים, סוגי העבודות והשירותים שאין להפסיקם בחג הסיגד, כן רשאי הוא לקבוע את השעות וההסדרים שיחולו ביום זה.
אני מציעה שנתייעץ כאן עם משרדי הממשלה. בעיקרון לדעתי הסעיף הזה מתאים יותר ליום שבתון ולא ליום בחירה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם כל עם ישראל ייקח יום בחירה ביום הסיגד, שר התעשייה יצטרך לדאוג שיהיו תפקידים חיוניים.
מירב ישראלי:
אני חושבת שאת הסעיף הזה אפשר להוריד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, גם לי נראה.
מירב ישראלי:
4. סמלי חג הסיגד
שר המדע, התרבות והספורט רשאי לקבוע סמלים לחג הסיגד ולהסדיר את השימוש בהם.
חוץ מהערתה של רותם לגבי "המוסמך", החוק זהה לחוק יום ירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש הערות לסעיפי החוק?
שלמה מולה:
בסעיף (ג), שר החינוך רשאי, זאת אומרת שהוא לא חייב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היית רוצה שהוא יהיה חייב.
שלמה מולה:
כן, ששר החינוך יקבע. אני מבקש לשנות את הניסוח.
בהמשך אותו סעיף, הייתי רוצה שיהיה פעולות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד ולמסורת של יהודי אתיופיה. אני נותן חשיבות רבה לפעילות החינוכית שמשרד החינוך יבצע על מנת להכיר ולהנחיל את המסורת והתרבות של יהודי אתיופיה לדורות הבאים כחלק ממסורת ישראל בישראל.
משה זעפרני:
את זה אנחנו מבצעים גם היום.
שלמה מולה:
לכן אני אומר להוסיף את התוספת הזאת.
אני אומר ששר החינוך יקבע פעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד ולמסורת יהודי אתיופיה. זאת אומרת, בפעילות לא ידברו רק על חג הסיגד אלא ידברו על חג הסיגד ואיך הוא השפיע על חיי הקהילה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה יהיה חג בו ילמדו לא רק על החג אלא על כל המסורת. אני חושב שזה דבר טבעי.
אברהם מיכאלי:
יש הצעת חוק של מורשת יהודי אתיופיה.
שלמה מולה:
זה משהו אחר.
אברהם מיכאלי:
במסגרת החוק הזה הכנסנו את נושאי הלימוד.
מירב ישראלי:
החוק הזה מיוחד לחג. ברגע שאתה נכנס לנושא של עדות, יש עוד עדות וזה בעייתי. אני מציעה שנייחד את הסעיף הזה לחג. כמובן שמסביב לזה, זה חג של יהודי אתיופיה, המסורת תהיה חלק ממנו, אבל לומר את זה במפורש בחוק כאשר אנחנו לא מדברים על עדות אחרות, אנחנו בדרך כלל לא מתערבים בחקיקה בתכנים החינוכיים. כאן אנחנו מציינים את יום החג, שזה בסדר וכל החוק עוסק בחג, אבל להתחיל להכניס מסורת של עדה אחת בחוק, זה נראה לי בעייתי.
אברהם מיכאלי:
את אומרת שבחוק אחר כן מדברים על זה.
שלמה מולה:
על החוק השני חתמו יותר מ-70 חברי כנסת ובו מדובר על הקמת מרכז מורשת יהדות אתיופיה והקמת מוזיאון.
מירב ישראלי:
אם אני לא טועה, אפשר לדון בזה שם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם לגבי המילה יקבע - אפשר לקבוע משהו קטן ואפשר לקבוע משהו גדול – זה אותו הדבר. אני מניח שמי שידבר על חג הסיגד במערכת החינוך, הוא לא יכול לדבר על חג הסיגד בלי לדבר על כל המסורת העשירה של יהודי אתיופיה.
לכן אני מקבל את הערתה של היועצת המשפטית ומקבל את ההערה לגבי יקבע במקום רשאי.
דבורה אליעזר:
לגבי סעיף 3, אני מציעה לעת עתה להשאיר אותו כי אני רוצה להתייעץ עם הגורמים במשרד. יכולים להיות תהליכים רציפים כמו בשבתות לדוגמה, כאשר אנחנו נותנים היתרים להעביד עובדים בשבת כיוון שיש תהליכים רציפים. זה לא קשור רק לנושא עבודות חיוניות אלא סוגי עבודה מסוימים שהמעבידים חייבים את העובדים שיהיו בעבודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה נכון לגבי שבת כאשר כל העם שובת, אבל כאן לא מדובר בזה.
מירב ישראלי:
אפשר יהיה להחזיר את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם את עומדת על זה וזה חשוב לך שנשאיר את הסעיף, אני מוכן להשאיר את זה ולהוריד את זה בקריאה שנייה ושלישית. יש לנו את שתי האופציות האלו, אם את מרגישה שאת צריכה עוד התייעצות בעניין. אני מציע שאם זה מקובל עליך, שנקבל את הצעת היועצת המשפטית ונוריד את זה אבל נוריד את זה עם אפשרות להחזיר את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית, אם אתם רואים איזשהו צורך בכך.
רון אשכנזי:
ליתר ביטחון, אני רוצה להבהיר. אנחנו משאירים את שר החינוך רשאי?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, שר החינוך יקבע.
רון אשכנזי:
כך גם לגבי קיום העצרת?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אנחנו משאירים את זה. לפי מה שאני שומע כאן יהיו כמה – אני מניח שלא הרבה – שייקחו יום חופש ביום הזה, אבל במקום הזה בירושלים, היכן שיקבעו, יהיה מקום הציון המרכזי. היום מציינים את היום בקהילה, בבתי הכנסת של העדה ואני מניח שזה יהיה הדבר המרכזי, חוץ ממה שמלמדים בבתי הספר ומה שעושים בבתי הכנסת. אני חושב שהעצרת יהיה הדבר המרכזי. בחגים אחרים אין לך את הצורך בעצרת מרכזית במקום מסוים. אני חושב שהעצרת כאן היא דבר חשוב ולא הייתי רוצה להוריד אותה כי זה מהות הדבר.
זרקו מסרט:
לגבי התכנים החינוכיים של היום הזה. אני מבינה שאי אפשר לדון בעניין הזה במסגרת הצעת החוק, אבל אולי תתקבל החלטה שבאחת מישיבות הוועדה שאתם מקיימים ייקבעו התכנים של אותו היום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כאן זה עניין של חלוקת העבודה בינינו לבין הממשלה. אנחנו מאוד בעד שייקבעו כל התכנים החינוכיים גם לגבי יום הסיגד וגם לגבי המסורת של יהודי אתיופיה, אבל בדרך כלל לא עושים זאת בחקיקה. אנחנו כאן בישיבת חקיקה. אנחנו יכולים בעוד שעה לקיים ישיבה שהיא לא ישיבת חקיקה ולדון ואנחנו עושים את זה בהרבה מאוד נושאים כאשר אנחנו כן מתערבים בתכנים של החינוך וזה מותר לנו כי זה לא פוגע בחופש האקדמי. עכשיו אנחנו עוסקים רק בחקיקה ובחקיקה ראשית אנחנו לא קובעים מה התכנים הפדגוגיים שמטבע הדברים הם גם משתנים. אם כן, בחקיקה ראשית אנחנו לא קובעים תכנים אלא קובעים שצריכים להיות תכנים והשר יהיה חייב לקבוע אותם, מה הם התכנים ואיך הם יהיו, אנחנו לא יכולים לדון.
משה זעפרני:
מוזר שההצעה הזאת באה מנציגת משרד הקליטה כי זה לא בדיוק תפקיד משרד הקליטה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הם דואגים לעניין.
משה זעפרני:
מי שמופקד על החינוך זה אנחנו ואנחנו עושים את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה בסדר, אבל הם רוצים לדאוג שזה יהיה.
שלמה מולה:
תפקיד משרד הקליטה לקלוט עולים וזה חלק מהקליטה.
וונדה קסהון:
אני מתייחס רק לגבי החוק כי לגבי התכנים יש קייסים ויש הרבה אנשים שישמחו לעזור בנושא. בחוק אני לא רואה את האחריות של הרשויות המקומיות שם מתגוררים הרבה מיוצאי אתיופיה. אני חושב שהם צריכים ללמוד על המסורת ועל ההיסטוריה של הסיגד אבל אין כאן התייחסות לרשויות המקומיות.
מירב ישראלי:
זה חוק מדינה.
אברהם מיכאלי:
ממילא הרשויות מחויבות לחוק מדינה.
מירב ישראלי:
הנושא של עצרת, זה כמו ביום ירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא חייבים בכל עיר לעשות עצרת.
וונדה קסהון:
יש מתנ"סים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם בכל בתי הספר יציינו את היום, יהיה ציון וכל הילדים יהיו מעורבים בעניין.
וונדה קסהון:
עדיין אני רוצה שתהיה לנו במה להציג את הנושא באותה רשות ובאותו מקום בו אני גר.
שלמה מולה:
אתה צריך לראות את הקונוטציה של מסורת אתיופיה. בכל כפר לא היו עושים את הסיגד אלא היו מתקבצים התקבצות אזורית. לכן הנושא של עצרת מרכזית בירושלים והפעילויות החינוכיות לפי קביעת שר החינוך, זה המוטו המרכזי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תפסת מרובה לא תפסת. אם אנחנו נחייב בחוק כל ראש רשות במדינת ישראל לציין את יום הסיגד, זה לא יהיה דבר מעשי. יש כל מיני רשויות במדינה וזה דבר מעשי שלדעתי נוכל לחייב בו כל ראש רשות מקומית.
אני רוצה להציע ברשות כולכם שאנחנו כרגע נקיים הצבעה עם השינוי הקטן שעשינו כאן כהכנה לקריאה ראשונה. כל חברי הכנסת שנמצאים כאן הם בעלי זכות הצבעה כממלאי מקום של החברים הקבועים בוועדה.
ה צ ב ע ה
אושר פה אחד
אנחנו מכינים את החוק לקריאה ראשונה ובעזרת השם יגיע בקרוב לקריאה שנייה ושלישית.
אברהם מיכאלי:
אני מודה לך בשם החברים מגישי הצעת החוק. עשינו צעד חשוב.
שושנה בן-דור:
כיוון שאני מכירה את החג הזה, אמנם לא מלידה אבל במשך 25 שנים, ואני גם צמה ביום הסיגד וגם למדתי חלק גדול מהתפילות, אני רוצה לומר שאני חושבת שיש מקום, לפני שמנסחים את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, לעשות למידה גם של חלק מהתפילות וגם על מהלך החג. לדעתי יום הסיגד, חג הסיגד הוא חג שיכול להיות נכס לכל עם ישראל. כפי שאני מכירה את חגי ישראל, אין חג כמו הסיגד שהוא כולל בתוכו כמה יסודות. קודם כל, כל הנושא של חידוש הברית מדי שנה בשנה. אמנם האירוע בימי עזרא ונחמיה היה אירוע חד פעמי, אבל יהודי אתיופיה עשו את זה חג שמדי שנה אנחנו מזכירים את חידוש הברית. אנחנו יכולים לומר שיש לנו את זה גם בחג השבועות, ואמנם משותף לחג השבועות וליום הסיגד זה שקוראים מתן תורה בסיני, אבל יחד עם זה הנושא של חידוש הברית מתקשר לזכותנו להיות בארץ ישראל והכמיהה לא רק להגיע לארץ ישראל אלא להישאר בארץ ישראל. כאשר אנחנו קוראים את התפילות של הסיגד, אנחנו מודעים לקשר בין הברית וקיומנו במדינה הזאת ובארץ הזאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קוראים גם את הברית בין הביתרים?
שושנה בן-דור:
לא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רק את ברית הר סיני.
שושנה בן-דור:
ברית הר סיני וקוראים מעזרא ונחמיה. קוראים גם מאותם הפרקים ויכולים לבחור בין שמדובר ב-ויקרא פרק כ"ו, בין שמדובר ב-דברים כ"ז או כ"ח, את הרשימות של הברכות והקללות על מנת להזכיר שהישיבה בארץ היא בתנאי. לכן יש את היסוד המיוחד הזה של יום הסיגד.
כפי שאמרת, אין חג לעם היהודי פרט ליהודי אתיופיה בחודש חשוון ואני חושבת שכולנו נוכל כעם ישראל לזכור את שני היסודות האלו ביחד.
אם יורשה לי לצטט כמה מלים מאחת התפילות ותבינו מדוע הביאו את התפילה הזאת.
(ציטוט מהתפילה). בואו נשתחווה לו, לו לבדו קדוש, בוא נשתחווה, נתפלל, נשיר, נברך, נקדש, בוא נשתחווה, נתפלל, נשיר, נברך, נקדש, נשים לב, ניצמד לאבי בורא שמים וארץ ונשתחווה בתוך היכלו מקום הדום רגלו של ה' ונשתחווה בתוך היכל מקדשך, השתחוו ל-ה' בתוך היכל מקדשו, כך נשתחווה בלבנו.
יהודי אתיופיה השתחוו בלב שלהם כשהם עדיין כמובן בגלות. ואם כן, החזרה על המילה לסגוד יחד עם הנושא של חידוש הברית, יחד עם הצום והם צמו משום שעם שמכיר בעוונו ומכיר בצורך לחדש את הברית, הוא גם מכיר בכך שאולי הוא לא שמר מספיק טוב על הברית ומשום כך הוא יצא לגולה. אם כן, הקשר הזה, נדמה לי שהוא לקח שיהודי אתיופיה צריכים ללמד את עם ישראל כחג בעל ערך דתי, כחג שיש בו טקסטים יפים שכדאי שנשלב אותם בתוך המסורת של לימוד הפיוט של כל עם ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני חושב שזאת הייתה תוספת משמעותית לישיבה. אני מודה לך. אני מודה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:45