פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 412
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ח (18.03.2008), בשעה 10:00
סדר היום: עובדים לפי שעות והפגיעה בזכויותיהם
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
מוזמנים:
רבקה ורבנר – סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד התמ"ת
עו"ד דבורה אליעזר – לשכה משפטית, משרד התמ"ת
יחזקאל אופיר – מנהל המחלקה לאכיפת חוקי העבודה, משרד התמ"ת
שושי בר – מנהלת תחום אבטלה, מינהל גמלאות, המוסד לביטוח הלאומי
עו"ד עירית נשבן – המחלקה המשפטית, ההסתדרות הכללית החדשה
מאיר אסרף – נציג לשכת יו"ר ההסתדרות העובדים הלאומית בישראל
מירה וקנין – מזכירת איגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל
עו"ד סיגל סודאי – יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
יאנה ברויטמן – התאחדות תאגידי כ"א זר בענף הבניין, איגוד לשכות המסחר
עו"ד אבישג שחם – מנהלת תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר
שלום בר – סמנכ"ל תנאי עבודה, חברת "השמירה"
פנחס שיף – מנכ"ל חברת "השמירה"
חנה זוהר – קו לעובד
אלכס ענבר – קו לעובד
עו"ד ערן גולן – ועד המנהל, קו לעובד
עו"ד איתי סבירסקי – מנהל התכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל אביב
עו"ד יסמין וירט – הסתדרות עובדי המדינה, הסתדרות העובדים החדשה
עו"ד דבי גילד-חיו
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
עובדים לפי שעות והפגיעה בזכויותיהם
היו"ר יצחק גלנטי:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. זה דיון על עבודת מחקר שנעשתה על ידי קו לעובד, שבדק כיצד נדחקים עובדי שעות אל מתחת לשכר המינימום. עובדי שעות, להבדיל מעובדים בשכר יומי או בשכר חודשי. על פי מסקנות הדוח, מסתבר שכ-45% מהעובדים במדינת ישראל נכללים בהגדרה של עובדים על פי שעות. על פי המצב הקיים, התנאים הסוציאליים שלהם וכל יתר התנאים העקיפים נפגעים בצורה קשה יותר. הדבר הנכון ביותר יהיה לתת לעו"ד ערן גולן להציג את הדברים.
ערן גולן:
התחלת הדוח מבוססת על שורה של תלונות של עובדים, שהגיעו אלינו בשנים האחרונות. אלה עובדים שהעלו כל מיני בעיות מסוגים שונים, שאמרו שהם עובדים במשרה מלאה אבל לא מקבלים כמו יתר העובדים. החלטנו לבדוק בצורה רוחבית את כל הנושא של עובדים בצורה שעתית לעומת עובדים במשרה חודשית. גילינו, שמתופעה שהיתה שולית בשוק העבודה, השיטה הפכה לשיטה מאוד מקובלת, שבדרך נפגעו לא מעט מהזכויות של העובדים, לפעמים בכוונה ולפעמים לא בכוונה, לפעמים לא היו ערים לכל הדקויות. המחשבה של המחוקק ושל ארגוני העובדים שחתמו על ההסכמים היתה, שמן הסתם מדובר בדברים זמניים שבשוליים.
כיום הנתונים מלמדים שמדובר ב-45% מהעובדים. נוצרת בעיה אמיתית. אנשים יכולים לעבוד משרה מלאה, ורק בגלל שקוראים להם עובדים לפי שעות הם ייצאו מקופחים לעומת החברים שלהם. לא מדובר על עובדים של מעסיק אחר או על עובדים של חברות כוח אדם, אלא על עצם הגדרת צורת ההעסקה. גילינו פה שורה של בעיות, החל מבעיות בחוק שכר מינימום, כאשר מדובר בחודשים קצרים. ההתחייבויות של אנשים, כמו משכנתא ושכר דירה, הם על בסיס חודשי. לעומת זאת, בחודש קצר לא ניתן להגיע לשכר מינימום חודשי. נושא החגים גם הוא בעייתי. צריכים לעבוד שלושה חודשים לפחות, צריך לעבוד גם יום לפני החג ויום אחרי החג. הדרך של חישוב יום חופשה הוא בעיה. הנושא של הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות גם היא בעייתית. נניח שאתה לוקח היום עובד למשרה מלאה, ואחרי שנה אתה צריך לתת לו התראה של חודש לפני שאתה מפטר אותו. כאשר הוא עובד בשכר ולא עובד חודשי, מספר הימים משתנה. בימים אלה אנו רוצים לגבש שורה של הצעות חקיקה – ואני מקווה שהן ייעשו גם בתיאום עם משרד התמ"ת, משרד המשפטים ומשרד האוצר - שיובילו לכך שתהיה השוואה כלכלים בזכויות של אותם עובדים.
דבורה אליעזר:
אנחנו חושבים, שהדוח הוא בעל חשיבות גדולה כיוון שהוא מציב את הבעיה על סדר היום. נכון להיום אנו צריכים לבחון פתרונות למצב, פתרונות לשאלות שונות שמתעוררות ביחד עם הדוח: האם יש צורך בהבחנה בין סוגי עובדים, סביב השאלה איך משתלם השכר לעובדים. נראה לי שהתשובה לשאלות האלה תבוא מתוך עבודה משותפת לא רק של הארגונים שפועלים לטובת זכויות עובדים. מכיוון שמדובר בדבר שהוא במיינסטרים בשוק העבודה, צריך לבוא בדברים עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים. חלק מהפתרונות יוכלו למצוא מקום בחקיקה, אולי בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם התחלתם לעבד איזושהי חקיקה בנושא הזה?
דבורה אליעזר:
אנחנו שמנו לנו כיעד לטפל בבעיה הזו, אבל נכון להיום אין הצעות חקיקתיות. אנחנו חושבים, שכן צריך לעבוד על הנושא הזה.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם מוכנים להרים את הכפפה הזו ולהתחיל לטפל בנושא בצורה מאסיבית?
דבורה אליעזר:
אנחנו מוכנים לרכז את העבודה בנושא הזה, עבודה שתהיה משותפת לגורמים השונים במשק.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש פה נציג מטעם התאחדות התעשיינים?
יסמין וירט:
אנחנו שוחחנו עם התאחדות התעשיינים, והגענו לכלל הסכמה שהיוזמה היא יוזמה ברוכה. אנו רוצים להיכנס לנושא לעומק ולבחון אותו על כל היבטיו. אנו לא בהכרח מסכימים לכל ההצעות, אבל אנחנו רוצים לגבש הסכמה. באופן עקרוני אנו רוצים להגיע להסכמות ולהסכמים לאו דווקא בדרך של חקיקה או הצעת חוק. אנחנו לא שוללים הצעת חוק, אבל אנחנו רוצים לבחון את הנושא. אנחנו מעדיפים ליצור הסכם בעניין הזה ולגבי נושאים נוספים, בהם יש הבדלים בין עובדים. אנחנו רוצים להגיע לכלל הסכמות, ולנסות לקדם אותן. היוזמה הזו ברוכה, ואנו רוצים לבחון אותה.
היו"ר יצחק גלנטי:
ערן, על פי המחקר שאתם עשיתם, כמה זמן הבעיה הזו קיימת, מה סדר הגודל שלה, כיצד היא התפתחה.
ערן גולן:
הבעיה הזו היתה קיימת כבר בשנות ה-50, כאשר נעשו תיקונים במשך השנים. לדוגמא, עד לשנת 1983 עובד בשכר היה זכאי לחצי מפיצויי הפיטורין של עובד עם משכורת, והיום ישנה השוואה בין שני המקרים. עדיין נותרו לא מעט חוקים. היום גם צורות העסקה מסורתיות וגם צורות העסקה חדשות, כמו נושא של טלמרקטינג, חברות אינטרנט, חברות שנותנות שירותים: בנקים ושירותי לקוחות, אין בהן יותר את הפונקציה של עבודה בשכר חודשי, אלא לבעלי תפקידים בכירים.
היו"ר יצחק גלנטי:
מתי הנושא הפך להיות בעייתי, אקוטי? אני אומר, כי ההיסטוריה עד לשינוי התפיסה הכלכלית במדינת ישראל של הכפר הגלובאלי לא הביאה למצב הנוכחי. כלומר, רק לאחר תקופה מסוימת הנושא תפס ממדים, עלה וצף בצורה המחייבת טיפול.
ערן גולן:
אני חושב שפה צריך להבחין בין שלוש קבוצות של עובדים: עובדים ישראלים, עובדים זרים ועובדים פלסטינים שהועסקו בישראל.
היו"ר יצחק גלנטי:
אנחנו לא דנים בעובדים פלסטינים, אלא באזרחי ישראל.
ערן גולן:
נכון. אבל כל אדם שעובד בישראל, לא משנה מה המוצא שלו, חוקי העבודה חלים עליו. אנחנו מדברים על עובדים שעובדים בישראל ולא במקומות אחרים. הגל האחרון של העובדים האלה התחיל בשנות ה-90. במקביל עלה הנושא של העובדים הזרים. חברות הבנייה ניסו לעקוף את ההסכמים הקיבוציים בענף הבנייה שדיברו על עובדים בשכר חודשי, והעסיקו אותם בשכר לפי שעה. רק לפני קרוב לשנה בית הדין הארצי אמר, שלא יכול להיות שעובד זר שעובד 230 שעות בחודש, בגלל שיהיה כתוב שהוא עובד שעתי ולא עובד חודשי ההסכם הקיבוצי באותו ענף לא יחול עליו. בצורה היסטורית, הוא התחיל עם העובדים הפלסטינים שעבדו בישראל.
ממשהו שהיה בשולים עברנו למצב הקיים היום, בו רוב המשק הישראלי, כולל העובדים הישראלים, מועסקים בו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אתם מדברים בדוח שלכם על 45%. זה כבר לא משהו שולי. ברגע שהמשק הישראלי עבר ממצב שמרביתו בנויה על ענף השירותים ולא על ענפי תעשייה – בענפי התעשייה, באופן יחסי, הבעיה הזו היא פחות קיימת. הנושאים האלה בעיקר קיימים בענפי השירותים - נעלמה צורת העסקה המסורתית וזאת צורת ההעסקה שרווחת.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מחזיר את השאלה לעו"ד יסמין וירט. האם אתם לא הייתם אמורים להיות כלב השמירה על אותם עובדים שהפכו לעבדים? איפה הייתם? הבעיה לא התעוררה עכשיו. ראשיתה בשנות ה-50, כאשר היא הפכה לאקוטית יותר בשנות ה-90. היום אנו בשנת 2008. איפה הייתם?
יסמין וירט:
יכול להיות שכן טיפלו בנושא הזה. אני לא בדקתי את זה לעומק מבחינת מה שההסתדרות עשתה. אני יכולה לומר לך, שבלשכות הייעוץ שלנו לפרט אנו כן מטפלים בנושאים כאלה יומיום.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה בצורה נקודתית אבל לא במאקרו.
יסמין וירט:
לגבי המאקרו, לא בדקתי את הסוגיה. אני אבדוק זאת ואחזור אליכם. בכל מקרה אנו מברכים על היוזמה הזו.
חנה זוהר:
אני הייתי רוצה לחדד את הנושא. אנחנו היינו ערים לנושא הזה בנוגע לעובדים הפלסטינים, כאשר אז מדור התשלומים של משרד העבודה הגדיר אותם כעובדים יומיים, למרות שחלקם הגדול עבד משרות מלאות בתקופות ממושכות. למה חשוב לציין את זה? משום שאנחנו רואים שההתחלה של התופעות הקשות מתחילה בקרב החוליות החלשות, במקרה הזה זה התחיל עם העובדים הפלסטינים, אחר כך העובדים הזרים ואחר כך היתה זליגה לעובדים הישראלים. לכן, האזכור שזה התחיל עם הקבוצות החלשות, הוא חשוב כדי להתמודד בהמשך עם תופעות מסוג זה.
שלום בר:
לגבי נושא של דפוס העסקה לפי שעות – מדובר במרבית המקרים בדפוס אוטנטי. כאשר עובד עובד במשמרות ומשתנות ובאתרים שונים, כאשר בכל אתר שעות העבודה הן אחרות, פעמים רבות הנושא של דפוס העסקה הזה הוא גם נושא שמתאים לעובד עצמו. אם מדובר בעובד שצריך את הגמישות התעסוקתית, סטודנט או עובד בעבודה נוספת, זה מתאים לעובד. זהו תוצר של משא ומתן שנעשה בין העובד לבין המעביד. לא צריך לבטל את דפוס העסקה הזה.
דפוס העסקה הזה הוא לא הגורם לזה שיש פגיעה בזכויות העובדים. זה נכון שיש מצבים בחוק ובהסכמים הקיבוציים, שתנאים של עובדים שעובדים בשכר לפי שעה הם יותר נמוכים מאשר תנאים של עובד לפי משכורת חודשית, אבל יש גם מצבים הפוכים. ניתנה פה דוגמא של הנושא של הודעה מוקדמת. הודעה מוקדמת היא זכות וחובה דו צדדית. עובד שהוא עובדת שעתי, הוא חייב בהודעה מוקדמת יותר קצרה מאשר עובד חודשי. לגבי חופשה שנתית – לעובד שעתי לוקחים ועושים ממוצע של השכר של השלושה חודשים בהם המשכורת היתה גבוהה יותר. כך יכול להיות מצב שעובד שעתי יקבל יותר מאשר עובד שנתי.
זה נכון שיש בלבלול מושגים, וצריך היה לעשות סדר. אני חושב, שהיה צריך לשבת בצורה מסודרת ולעשות סדר בעניין. יש עובד שעתי, יש עובד יומי ויש עובד חודשי. בכל מקום: ביטוח לאומי, דיני עבודה או במס הכנסה, יש לאותן הגדרות פרשנויות שונות. יכול להיות שיש מקום לבוא ולעשות סדר במינוח של הדברים. לדעתי, עשו הקשר לא נכון. הנושא של פגיעה בזכויות עובדים הוא בעיה ענפית, והוא לא נובע מזה שעובד מוגדר כעובד שעתי או עובד יומי או חודשי. עצם ההגדרה או צורת תשלום השכר, היא לא הגורם לזה שפוגעים בזכויות. הפגיעה בזכויות היא בעיה ענפית. היא קשורה לענפים מסוימים: ענף הבניין, ענף הסיעוד, ענף השמירה, ענף הניקיון. זו בעיה ענפית, שנובעת מכשל שוק, ממבנה ענפי ולא מצורת העסקה.
הטיפול בנושא של העובדים השעתיים והמיקוד בעניין הזה יכול להטעות אותנו בעת חיפוש אחר הפתרון. יש הרבה מאוד עובדים שעתיים שמקבלים יותר משכר מינימום. היום דפוס העסקה הזה נהוג במשרדי עורכי דין, משרדי רואי חשבון ובהיי-טק. דווקא עובדים עם משכורות מאוד גבוהות עובדים בדפוסים האלה. זה לא נכון שכל מי שמקבל שכר לפי שעה, מקבל שכר מינימום.
אני חושב שהטיפול צריך להיות בשני מישורים. המישור האחד הוא השוואת התנאים מבחינת ההסכמים הקיבוציים והחוקים של עובדים לפי שעה לעומת עובדים חודשיים. איפה שיש הבדל צריך לעשות השוואה. המישור השני הוא טיפול במינוח. כלומר, שבכל המגזרים: בביטוח לאומי, במס הכנסה ובחקיקת העבודה, ידברו באותה שפה והמינוחים יהיו זהים. במקביל, צריך לטפל באותם כשלים שקיימים באותם ענפים שדיברנו עליהם. כלומר, אם יש בעיה בענף הניקיון, צריך לטפל בבעיה הענפית ולא בצורת העסקה שם.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני חייב להתייחס לדבריך. אני משוכנע, שהתלונות שהגיעו לקו העובד לא באו מאותם עובדי שעה בענף ההיי טק, ששם יש בסיס של חוזה אישי בין עובד למעסיק על בסיס של שעות. אם הגיעו תלונות, הן הגיעו מאלה שלא מסוגלים להגיע לשכר המינימום ולא מעשירי העם, לא מהעשירון העליון. אנחנו חייבים לתת את הדעת דווקא לקבוצה החלשה. אני בטוח, שגם בבנקים מעסיקים מנהלי סניפים לפי שעה, אבל לא הם הכתובת.
הייתי נותן יד חופשית לניהול משא ומתן בין עובד לפי שעה לבין המעסיק שלו, לו תנאי הפתיחה של שניהם היו שווים. ברור לנו שעובד על בסיס של שעה מוכן לעבוד גם בשכר שהוא מתחת לשכר המינימום, ובלבד שיקבל עבודה. הוא לא נמצא בסיטואציה של הכתבת תנאים למעביד. לכן, צר לי לומר שאני לא יכול לקבל את דעתך בנושא זה, שזה חייב להיות פתוח ליחסי עובד מעביד במשמעות המקובלת, כמו בחברת חשמל, בנמל, בבל"ל, ששם יש הגנה של ארגוני עובדים, של ההסתדרות הכללית ואולי גם של ההסתדרות הלאומית. שם יש גופים מאורגנים שמסוגלים לנהל משא ומתן ולעמוד על זכויות העובדים. לכן, בוא לא נשווה דין עובד בחברת שמירה על בסיס של שעות כדין של מקום עבודה מסודר, גדול ומאורגן. אני חולק על דעתך ואומר, כי הוועדה צריכה לתת את דעתה דווקא לאותן קבוצות עובדים שאין להן הגנה.
שלום בר:
לכן, אני טענתי שהבעיה היא ענפית.
היו"ר יצחק גלנטי:
אינני יודע אם הבעיה היא ענפית. ייתכן ואלה שערכו את המחקר מצאו שוני בין הענפים, ואולי הם לא חקרו את הנושא מבחינה ענפית. אני פונה בנקודה זו לנציגות של ההסתדרות הכללית, שהיא הנציגות החזקה, לתת את הדעת לשאלה, האם הבעיה היא אכן ענפית. אם כך הדבר, יכול להיות שיש מקום לדון במסגרת הענפית ואולי להסדיר את זה. אנחנו פה מקיימים דיון במאקרו, על מנת לחפש אחר הפתרון למצב הבלתי אפשרי שבו 45% מהעובדים נמצאים בו. אולי 45% כוללים בתוכם את אותה קבוצה שלא רוצה שנטפל בה, אבל ללא ספק יש אחוז לא מבוטל של אנשים שנמצאים מתחת ליכולת הקיום, גם על בסיס של שכר לשעה. אינני יודע אם הם מסוגלים לאסוף את סך כל שעות העבודה שלהם ל-4-5 ימים בחודש. לכן, אנו חייבים למצוא פתרון אופטימאלי כדי להגיע לכך, שלא יהיו אנשים בסיטואציה הזו.
מירה וקנין:
לדעתנו הבעיה איננה ענפית. אנחנו מתנגדים לכך שהבעיה ראויה להיפתר במסגרת הסכם. אנחנו חושבים שכן צריך ללכת לקראת חקיקה, כי הסכם בסופו של דבר מחייב את הצדדים ובמידה והוא יורחב זה מחליש אותו יותר מדבר חקיקה. מאחר והנושא הוא חשוב, כדאי להסדירו בחוק. אנחנו מוכנים לגבש את החוק.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם מוכנים להגיש הצעת חוק בנושא?
מירה וקנין:
כן.
היו"ר יצחק גלנטי:
אתם מתפרצים לדלת פתוחה. אנחנו כוועדה נשמח לקבל כל הצעה בעניין, שתהיה מסוגלת להוביל לכיוון בו הבעיה תיפתר. יחד עם זה, אני פונה ליתר נציגי המשק על מנת שיגיעו לכלל הסכמים מתקבלים על הדעת, לא של הפיכת העובד לעבד. המציאות היא הפוכה. לפי הידיעות הקשות לגבי מה שצפוי להיות במשק - תקופת מיתון שבה יותר ויותר מפעלים ייצאו מחוץ למדינת ישראל ויפנו לייצור ואספקת שירותים בסין, ירדן ומצרים, האבטלה תחגוג. האם אנו רוצים להפוך את המובטלים לנוברי אשפתות? אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה לאפשר סיטואציה כזו. לכן, טוב לטפל בזה שעה אחת לפני ולא לעשות זאת אחר כך כאשר החלב נשפך.
יחזקאל אופיר:
אני הייתי רוצה לדבר על בעיה שאנו נתקלים בה רבות. יש בעיה ברישום השעות של העובדים השעתיים. כאשר אדם עובד חודשי, מסגרת העבודה שלו ברורה. כאשר עובדים לפי שעות, זהו בעיה. בהרבה מקומות הרישום הוא לא רישום, ושם נפגעים עובדים. אם לא נעשה רישום כדין, הוא מקבל 5 שעות כאשר בפועל הוא עבד 8 שעות. כאשר יש כרטיס מגנטי, החיים קלים. בענף הניקיון והשמירה הנושא של כרטיס נוכחות בעייתי, ושם הניצול גדול יותר. בנוסף, אנחנו נתקלים בחוסר מודעות גבוהה מאוד בקרב העובדים האלה. לחשב את כל השעות האלה זה מסובך אפילו לנו, ואנו מנסים עכשיו להתמודד עם התופעה. חישוב של חלקי שעה הוא בעייתי.
רבקה ורבנר:
אנחנו רואים את הנושא כנושא חשוב. קיימנו דיון על המאמר. מצד שני, אנחנו כמדינה לא יכולים להכריח את הארגונים שחותמים על הסכמים קיבוציים המאפשרים את המצב הזה...
היו"ר יצחק גלנטי:
פה מדובר על אנשים הנמצאים מחוץ להסכמים הקיבוציים.
רבקה ורבנר:
לא. בענף השמירה והבניין גם כן מדובר בהסכם קיבוצי. צריך לחדד את זה, שצריך לעשות סינכרוניזציה בין התנאים בנוגע לעובדי שעות, לבין עובדים בהסכמים כלליים והסכמים ענפיים.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם מוכנים להרים את הכפפה הזו?
רבקה ורבנר:
כן. אנחנו מוכנים, אבל צריך לזכור שמי שצריך להיות אמון על זה זו ההסתדרות. צריך בעת החתימה או לפני החתימה לוודא שלא מדובר בהסכם שעתי.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני שואל את משרד התמ"ת, האם אתם מוכנים להרים את הכפפה.
רבקה ורבנר:
דבי ענתה בעניין הזה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מוקיר את דבי.
רבקה ורבנר:
כפי שאמרה דבי, הממונה יסכים ורוצה לטפל בבעיה. אני מציינת את העובדה, שלפני חתימה על הסכמים קיבוציים צריך לשים לב לעניין הזה. אנחנו כמדינה לא חותמים על זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש לדעת, כמה זמן נחוץ לכם כדי להזיז את הנושא הזה?
רבקה ורבנר:
שלושה חודשים.
דבורה אליעזר:
לדעתי, זה נושא שייקח זמן להגיע בו לפתרונות.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבין שאת לא רוצה להתחייב, אבל את יודעת איך הוועדה הזו עובדת.
דבורה אליעזר:
אני מציעה, שהוועדה תקבע מועדים כדי שאנחנו ניתן דיווחים בקשר למפגשים בהתקדמות העבודה. שלא ייקבע לנו מועד לסיום העבודה, כי יש הרבה גורמים שצריך להתייעץ איתם. חלק מהבעיות נובעות מההסכמים הקיבוציים עצמם.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם מסוגלים תוך חודשיים להגיש לוועדה דיווח ראשון?
דבורה אליעזר:
כן.
עירית נשבן:
בהצעת החוק לגבי פיצויי התפטרות, למרות שבשנת 1983 הנושא תוקן והושוו פיצויי הפיטורין בין עובד שעתי ובין עובד במשכורת, עדיין בהצעת החוק זה מופיע כאילו עובד שעתי מקבל שבועיים ולא חודש. זה לתשומת לבכם.
שלום בר:
אני רוצה להדגיש שוב, שהבעיה היא בעיה ענפית וצריך להתמקד בענפים האלה. הרעה החולה, היא קיום של יחסי עבודה מורכבים. מצד אחד יש את העובד, מצד שני יש את חברת השירותים שנותנת את השירותים, ומצד שלישי יש את המזמינים. אלה הם הענפים הבעייתיים. הבעיה היא, שאותם מזמינים לא אחראים על תנאי העבודה של העובדים שמועסקים אצלם במפעלים. זאת הבעיה שצריך לטפל בה. ברגע שנפתור את הבעיה הזאת, נפתור את כל הבעיות האחרות. לא נצטרך אכיפה של משרד התמ"ת ולא נצטרך חוקים של משרד המשפטים. מזמין העבודה יהיה אחראי. הוא סוכן האכיפה הכי טוב. יש לו רואה חשבון ועורכי הדין, והוא יכול לעשות את כל הבדיקות. זה לא משנה אם זה עובד בשעה או עובד חודשי. העובדים יקבלו את מה שמגיע להם. נפתור פעם אחת ולתמיד את הבעיה בענף השמירה, בענף הניקיון, בענף הסיעוד, בענף כוח האדם. כל האנשים שיושבים פה, כולל נציגי קו לעובד, יסכימו איתי, שהגיע הזמן לטפל בבעיה הזו באופן מהותי, לפתור את הבעיות בענפים האלה פעם אחת ולתמיד ולא בצורה שבה אנו כל הזמן נתחיל לטפל במשהו מהצד כדי להראות שאנו עושים משהו.
דבורה אליעזר:
אני רוצה לומר, שבשנים האחרונות אנו מדברים על איך אנו משפרים את מימוש הזכויות. כאן אנו מדברים על הזכות עצמה. אם שני עובדים עובדים אותו מספר שעות, ואחד מקבל שכר מינימום בגובה 3,710 שקלים והשני מקבל שכר מינימום של 3,400 שקלים, זאת לא בעיה של אכיפה אלא בעיה של הזכות עצמה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז תשבו ותטפלו בזה. בואי לא ננהל כאן את משא ומתן.
דבורה אליעזר:
אני משיבה לאדון שלום בר, שאנחנו כאן עוסקים בזכות עצמה, ולא במימוש הזכות שזה נושא חשוב אחר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל אני לא רוצה לנהל פה משא ומתן בין השותפים השונים לנושא.
דבי גילד-חיו:
רציתי לברך את קו לעובד על הדוח היפה והחשוב, ולבקש שבמשא ומתן ישותפו גם נציגי ארגוני זכויות אדם, שעוסקים בזכויות עובדים בתחום הזה. אנחנו קשורים לשטח, ואנחנו יכולים להביא לדיונים האלה נקודת מבט שלא תמיד נמצאת בדיונים האלה.
מאיר אסרף:
רציתי לומר, שסוכן האכיפה הטוב ביותר הוא לאו דווקא המזמין, למרות שאנחנו עכשיו מטפלים בזה בחוק אחר. סוכן האכיפה הטוב ביותר הוא המעסיק. המעסיק הוא זה שמתקשר עם העובד, הוא זה שאחראי לזכויותיו של העובד במישרין. למרות שאנו דנים באחריותם של מזמינים, אסור לנתק את האחריות הזו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני רוצה לסכם את הישיבה. הוועדה משבחת את עמותת קו לעובד על המחקר שנעשה, הנוגע לפגיעה הקשה בעובדים לפי שעות.
הוועדה קוראת למשרד התמ"ת, לקבוע בחקיקה או בתקנות דרכי חישוב שכר המינימום לעובדי השעות בדרך כלשהי, אשר תפצה את העובדים לפי שעות על הפערים בינם לבין העובדים לפי שכר חודשי או יומי.
הוועדה קוראת למשרד התמ"ת, לקבוע הוראות מיוחדות לגבי עובדים לפי שעות, בדבר זכאותם לחגים, חופשה שנתית, דמי מחלה וכל יתר התנאים הסוציאליים הנלווים.
הוועדה קוראת לארגוני העובדים, להיכנס אף הם לעובי הקורה ולשתף פעולה עם משרד התמ"ת, לחיזוק מעמדם של העובדים על בסיס של שעות.
משרד התמ"ת יציג בפני הוועדה דיווח ראשון בתוך חודשיים, על התקדמות ביישום החלטות אלה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:30