חומר רקע - גורמים חיצוניים
15.4.2026
לכבוד חבר הכנסת אלון שוסטר,
יו"ר הוועדה לעני
י
ני ב
יקורת המדינה
הנדון:
מלחמת
"שאגת הארי" הוכיחה ש
אין צורך ב
מזח תזקיקים באילת
חברתקצא"א(קוצינוראירופהאסיה)מנסהלקדםתוכניתלהקמתמסוףתזקיקינפטבעיראילת.
לכאורה,
על רקע צורכי הביטחון הלאומי,
אך נראה
שהיא
נועד
ה
לא פחות מכך כדי לשמר את הרלוונטיות של
החברה.
"
תזקיקי נפט" הוא מונח רחב, אך במקרה זה הכוונה העיקרית היא
לדלק סילוני (
דס"ל)
המשמש מטוסים.
התומכים בפרויקט טוענים
שיש צורך בנקודתקליטהנוספת לדלק
זה, בעיקר עבורבסיס "עובדה"
של חיל
האוויר. טיעון שנשמע הגיוני שכן
הבטחת רציפות אספקה היא אינטרס לאומי. אולם כאשר בוחנים את
ביצועי המערכת במצבי קיצון כמו שאלה שחווינו אך לאחרונה,,
–
מתברר
שטיעון זה אינו עומד במבחן
המציאות.
במהלך מבצע "שאגת הארי" פעלה
המערכת האווירית של ישראל תחת עומסים מבצעיים חריגים וחסרי
תקדים. מטוסי הקרב פעלו בטווחים ארוכים במיוחד, כולל גיחות מורכבות בשמי איראן שדרשו כמויות
עצומות של דלק. גם מטוסי התדלוק פעלו מסביב לשעון ללא הרף. במקביל אליהם, פעלו משדות תעופה
בישראל –
ובפרט באזור הנגב –
גם עשרות מטוסי תדלוק של צבא ארה"ב, אשר סיפקו דס"ל למאות
מטוסי קרב אמריקאיים בכל רחבי הזירה. כל המערך העצום הזה נזקק לאספקה רציפה, מהירה ואמינה
של של דלק סילונ
י
בכמות עצומה.
למרות העומס החריג הזה –
לא נשמעה ולו לרגע אחד דאגה למחסור בדלק. להפך,
ישראל הצליחה לא
רק לעמוד בצרכיה, אלא גם לספק מענה לבעלות בריתה. מאגרי החירום, התכנון המוקדם, בתי הזיקוק
והתשתיותהקיימותהוכיחואתעצמםמעללכלספק.חשובמכך–
למרותשקייםאישורסטטוטורילשימוש
במתקן קצא"א באילת בשעת חירום, איש במערכת אפילו לא שקל להפעיל אותו. הסיבה לכך הייתה
פשוטה: לא היה בכך כל צורך.
מכאן המסקנה המתבקשת ברורה: אם גם בתנאי חירום קיצוניים, תחת
עומס מבצעי חסר תקדים, לא נדרש שימוש במסוף תזקיקים באילת –
הרי שבימי שגרה, כאשר הביקוש
נמוך משמעותית ואין איום מידי, הצורך בו אינו קיים.
מנגד, יש לשקול גם את ההשלכות הכלכליות והסביבתיות של הקמת מזח תזקיקים באילת העיר,.
שמנסה להשתקם כלכלית ולהתבסס על תיירות וסביבה ימית ייחודית, עלולה להיפגע מהכנסת תשתיות
דלקכבדותומסוכנות.הסיכוןלדליפות,זיהוםופגיעהבתדמיתהעירהואממשי,ועלוללפגועדווקאבמנועי
הצמיחה המרכזיים של אילת.
אסון זיהום דלק בים
ובחופי אילת עלול להסב נזקים
ב
מיליארדי
שקלים,
פגיעה אקוטית בהשקעות ובפרנסת תושבי העיר לשנים.
הקמת מסוףתזקיקים באילתאינהמענה לצורךאמיתי,אלא פתרון שמחפש בעיה.הניסיוןהמבצעי מוכיח
ש
למדינת ישראל יש כבר כיום את כל הכלים הנדרשים והתשתיות
כדי להבטיח אספקת דלק סילוני גם
בתנאים הקשים ביותר. לכן, במקום להשקיע בפרויקט מיותר שעלול להזיק, נכון יותר לחזק את הקיים –
לשמור על אילת כעיר תיירותית, נקייה ובטוחה.
להלן
קיש
ור ל
דו"ח
על הנזקים
ממסוף תזקיקים באילת
ועל
חלופות לאספקת
תזקיקים למדינת ישראל
www.zalul.org.il
כתובת:
אבא הלל סילבר 16
, רמת גן 52506
טלפון:, 03-5762666
פקס:, 03-5762632
,
מפר
ץ אילת מול מיצרי הורמוז-
אנטומיה של סיכון בטחוני
מיצרי ים הם נקודות תורפה אסטרטגיות בכלכלה ובביטחון העולמי. אחד הידועים שבהם הוא מיצר הורמוז, נתיב
השייט המרכזי המחבר בין המפרץ הערבי/
פרסי
לאוקיאנוס ההודי. אורכו של המצר כ-
275
קילומטרים, ורוחבו נע
ביןכ-
39
קילומטריםבנקודההצרהלביןכ-
97
קילומטריםבנקודההרחבה.למרותהמרחבהיחסי,השייטבומתבצע
במסלולים מוגדרים היטב –
עובדה שמגבילה את חופש התנועה והופכת את כלי השיט לפגיעים יותר.
בשל המלחמה
התפתחו במצר שני נתיבי שייט נוספים, אך גם
הוספת
הנתיבים לא העלימה את האיום המרכזי
שהוא
היכולת של גורם עוין לשבש את התנועה באמצעים פשוטים יחסית. במבצע "שאגת הארי",
שבו השמיד חיל
האוויר האמריקאי
כמעט את כל כלי השיט הגדולים והצוללות
של הצי האיראני, התברר כי אין צורך בצי כבד כדי
לפגוע בתעבורה הימית. סירות קטנות ומהירות, המצוידותבטילים מסוגלות להתקרב למכלית ולפגוע בה במהירות.
בנוסף,
טילי חוף-
ים ניידים –
שמוסווים על גבי משאיות –
מאפשרים פגיעה מדויקת כמעט מכל
נקודה במצר. אורכו
הרב של החוף האיראני מקשה מאוד על גיל
וי כל איום כזה בזמן אמת.
השוואהלמרחבהימישלישראלמעלהשאלות מדאיגותלאפחות. מפרץאילת,המשתרע ממצריטיראןועדלעיר
אילת, קצר
וצר בהרבה
ממצר הורמוז: רוחבו המרבי כ-
25
קילומטרים. המשמעות ברורה: כל כלי שיט הנכנס
למפרץ נע בשטח מצומצם, שבו קל יחסית לעקוב אחריו ולזהותו.
מצרי טיראן, השער הדרומי למפרץ, מציבים אתגר נוסף. כל ספינה
שעוברת בהם נמצאת בטווח ראייה של החוף
המצרי, עובדה שמחד מקלה על פיקוח,
ומאידך
מקלה על הגילוי והזיהוי של הספינה ומדגישה את הפגיעות של כלי
השיט.
בניגוד למפרץ הפרסי, לאורך חופי המפרץ אין מדינה עוינת הפועלת באופן ישיר נגד ישראל. אולם דווקא היעדר
איום מדינתי מובהק אינו מבטל את הסיכון –
אלא משנה את אופיו.
האיום המרכזי עשוי להגיע דווקא מגורמים
לא-
מדינתיים או מפעולות נקודתיות: טנדר מוסווה עם משגר טילים קצר טווח, או רחפן מתאבד שיכול לפגוע
במכלית. פעולות כאלה אינן דורשות מערך צבאי מורכב, ויכולות להתרחש גם מחוץ למסגרת של מלחמה
כוללת
אלאכחלקמ"מלחמהשביןהמלחמות"אואףכפיגועטרורבודדבעלהשפעהכלכליתותודעתיתרחבה.
לכן, הדיון סביב שינוע נפט דרך נמל אילת אינו יכול להתמקד רק בשטח הנמל עצמו או במשך העגינה. הסיכון
האמיתי מצוי לאורך כל נתיב השיט –
מהכניסה דרך מצרי טיראן ועד להגעה ליעד. זהו מסלול צר, חשוף יחסית,
שבו גם איום קטן עלול להפוך לאירוע אסטרטגי. פגיעה במכל
ית דלק
שמיועדת לאילת מול חופי סיני העמוסים
בתשתיות תי
ירות עלולה לגרום גם לפגיעה כלכלית
ואסטרטגית ביחסים עם המצרים.
במציאות הגיאופוליטית הנוכחית, שבה איומים א-
סימטריים הופכים לכלי מרכזי, נדרשת חשיבה מחודשת
לגבי
אבטחת נתיבי השייט לישראל. על מנת
שלא
להטיל עומס מיותר על כ
ו
חות הב
י
טחון,
יש לצמצם
סיכונים מיותרים, ו
רק כאשר אין ברירה,
יש
לאפשר
הגעת
מכליות
דלק
לאילת.
כאשר אבטחתן חייבת
לשלבכלימודיעיןמתקדמים טכנולוגיהונוכחותמבצעיתרציפה.,עלרקע
סיכונים
אלה
יש
להתייחסלצוואר
הבקבוק הדרומי של ישראל
כנקודת תורפה משמעותית בכל דיון
לא רק לביטחון, אלא לכלכלה הלאומית.
בברכה,
פרופ' נדב ששר, יו"ר עמותת הסביבה מדבר וים,
תושב אילת,
ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ים וקשרי ממשל עמותת צלול, תושב חיפה
www.zalul.org.il
כתובת:
אבא הלל סילבר 16
, רמת גן 52506
טלפון:, 03-5762666
פקס:, 03-5762632
,