פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י' אדר ב' התשס"ח, (17 במרס 2008), שעה 11:00
סדר היום:
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה מס' 2), התשס"ח-2008
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
ראובן ריבלין – מ"מ היור
יצחק אהרונוביץ
חיים אורון
זאב אלקין
אלי אפללו
אבישי ברוורמן
יצחק בן ישראל
אלחנן גלזר
יצחק וקנין
שי חרמש
שלי יחימוביץ
יעקב ליצמן
סופה לנדבר
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
עתניאל שנלר
מוזמנים:
שר האוצר רוני בראון
ירום אריאב - מנכ"ל, משרד האוצר
הראל בלינדה - הממונה על התקציבים, משרד האוצר
יהודה נסרדישי - מנהל רשות המסים בישראל, משרד האוצר
בועז סופר - סגן בכיר למנהל רשות המסים בישראל, משרד האוצר
מיכל דויטש-הנר - מנהלת מח' חקיקה, רשות המסים בישראל, משרד האוצר
ליאת שדמי - רשות המסים, משרד האוצר
אייל סנדו - ע' מנהל רשות המסים, משרד האוצר
עו"ד דלית זמיר - משרד המשפטים
פיני קבלו - סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי, מרכז השלטון המקומי
דניאל דהן - סופר דהן בשדרות
אהרן חוגי - נציג ארמונות קזבלן
אסנת נעים - היכל יסמין בשדרות
שושנה כהן - מייצגת את בעלי החנויות בשדרות
רחל בן יעיש - נציגת הקונדיטוריות
ברוריה דדון - נציגת חנות בשדרות
נתן חג'בי - נציג המובילים והמסיעים
שמואל מלכיאל - מלכיאל בשדרות
בני איטח - נציג חנות נעליים
שלומי יגאל - מאפיית משי שדרות
מנהל הוועדה: טמיר כהן
ייעוץ משפטי: שגית אפיק, ענת מימון, שלומית ארליך
ייעוץ כלכלי: סמדר אלחנני
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה מס' 2), התשס"ח-2008
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותיי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לנושא תקנות מס רכוש וקרן פיצויים. אני רואה שאנשי שדרות לא הגיעו היום ואולי הם ראו את מה שהם צריכים לעשות.
אדוני שר האוצר, קודם כל אנחנו מעריכים מאוד את העובדה שאתה ביקשת לבוא ולהתייצב בפני הוועדה. הוועדה קיימה דיון נוקב בנושאים, כאשר אחד הדברים אשר עמדו לנגד עיניה היה ההמלצה של ועדה שאתה הקמת לגבי הרטרואקטיביות, ושהיא קבעה את נובמבר 2005 כתאריך הקובע. אתה דחית את המלצות הוועדה מהסיבות שפורטו כאן, אבל לא מפיך. אנחנו ניסינו למצוא איזה שהיא פשרה ונוצרה "הצעת ליצמן" אשר באה וקבעה שהרטרואקטיביות החל מראשון ליוני 2006. אנשי משרדך ביקשו שהרטרואקטיביות תהיה עד ראשון לינואר 2007.
יעקב ליצמן:
היתה הצעה אלטרנטיבית של חבר הכנסת אהרונוביץ שאמר 2005.
היו"ר ראובן ריבלין:
ננעלה הישיבה הקודמת כאשר אנחנו לא קיבלנו החלטה והאוצר למעשה ביקש שלא להצביע על הצעת התקנות כפי שהיא. אנחנו לא נכנסנו לפרטים של התקנות ולגבי נושא המסלול האדום והמסלול הירוק. עצרנו בשאלה איזה תחולה רטרואקטיבית תהיה לתקנות ובכך למעשה הישיבה הסתיימה. יש האומרים התפוצצה, אני לא רוצה לנקוט בדברים ובסממנים דרמטיים.
אני חושב שהאוצר מבקש לקיים את התקנות, אני חושב שאנשי שדרות מייחלים לאיזה שהוא פתרון. כל מיני פתרונות צצו מאז, אני יודע ששר האוצר קיים שיחות ממצות עם חברי כנסת שונים, אני לא אפרט את שמותיהם, בהצעות כאלה או אחרת. אנשי שדרות באו בהצעות כאלה ואחרות. אני מוכרח לומר שאני לא בטוח שכאשר נציגות שדרות מגיעה אלינו, היא מדברת על דעת כל תושבי שדרות, כי ייתכן מאוד שחלקם מסכימים לדרך מסוימת, וחלקם מתנגדים התנגדות חריפה.
על כל פנים, התקנות באות מטעם שר האוצר. שר האוצר ביקש להופיע בפנינו על מנת להביע את דברו ולומר איך הוא רואה את עניין התקנות ומה חשיבותן וכיצד הוא מבקש לאמץ או לדחות את אותן הצעות שהועלו על ידי הוועדה.
(החלפת יו"ר לישיבה – היו"ר סטס מיסז'ניקוב)
השר רוני בראון:
תודה רבה, אדוני היושב ראש היוצא, והיושב ראש הנכנס וכל חברי הוועדה. לפני שאני אנסה להרצות בפניכם את הדברים שביקשתי לומר, מצוות אנשים מלומדה, אני רוצה לשים שלושה תיקונים, חבר הכנסת ריבלין, לדברים כפי שאתה הצגת אותם שמרוב הבוקה ומבולקה שהיתה כאן בישיבה הקודמת, או נשתכחו כמה דברים, או נשתבשו כמה דברים.
אחד, האוצר מעולם לא ביקש שלא להצביע על התקנות. ההיפך מכך הוא הנכון. האוצר ביקש שכן יצביעו על התקנות. שתיים, האוצר מעולם לא הציע את הראשון בינואר 2007 כמועד לתחולת הרטרואקטיביות. שלוש, דבר שאני אפרט אותו בהמשך, ברמת ההוכחות, מעולם לא היתה המלצה של ועדה שאני הקמתי אותה שמעולם לא השלימה את עבודתה ומעולם לא הגישה המלצה, אבל זה עוד בהמשך, ואת השיבוש הזה צריך לעקור מהשיח הציבורי סביב התקנות האלה, כי יש כאלה שנאחזים בעניין הזה, וזה נוח להיאחז כאילו השר הרשע לא מקבל את המלצות הוועדה שהוא בעצמו הקים. ובכן נלך דבר דבור על אופניו, ראשון ראשון ואחרון אחרון.
יעקב ליצמן:
אני קראתי את הבג"צ, אדוני, ונדמה לי שהשופטים אמרו משהו אחר.
ראובן ריבלין:
כן, הם מתייחסים בצורה מפורשת.
יעקב ליצמן:
לא שאני מאמין במה שבג"צ אומר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, בואו ניתן לשר לדבר.
ראובן ריבלין:
נציגו של שר האוצר, כפי שבא לידי ביטוי בפני הבג"צ, אמר את מה ששר האוצר אומר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בואו ניתן לשר לדבר ברצף ונקשיב ואחר כך נגיב.
השר רוני בראון:
אני הוא זה שהקמתי את הוועדה והרכבתי אותה, אני הוא זה שהייתי צריך לקבל את ההמלצות שלה, ומכיוון שלא קיבלתי אותן מעולם, גם לא יכולתי להעביר אותן לאף אחד, מעולם. מה שאמר זה בבג"צ, או אחר בבג"צ, מה שמתייחסים לנייר כזה או אל נייר אחר כטיוטא, כאיזה שהוא דבר שהורכב ברגע האחרון, אני מחויב למה שאני ביקשתי ולמה שאני קיבלתי, וכל היתר חופשי לפרשנות שלכם.
המצב הביטחוני באזור שדרות ועוטף עזה, וזה עובדה שאינה צריכה להוכחה, מביא לפגיעה מתמשכת ורצופה במרקם החיים וגם בפעילות הכלכלית השוטפת באזור. לכן החלטנו באוצר, אני בעצם קיבלתי החלטה, מתוך התחשבות בצורך לתת מענה מיידי ואפקטיבי לעוסקים בשדרות ובעוטף עזה, על שורת צעדים לפיצוי בגשר לנזקים עקיפים שנגרמו להם.
הצעד הראשון ,הארכנו את תוקפה של ההכרזה על אזור שדרות ועוטף עזה כישוב ספר עד סוף שנת 2008 ואתם, ברוב טובכם, בוועדת הכספים, הואלתם לאשר את ההארכה הזו.
שנית, כמשלים לדבר הזה, הגשתי לכם את אותן תקנות שעל המדוכה בעניינן אתם יושבים בישיבה הקודמת ובישיבת היום. יש בתקנות האלה שלושה מסלולי פיצוי חליפיים בגין נזק עקיף. אחד, המסלול האדום המורחב, שמדבר על פיצוי לנזק ממשי, לרבות תשלום פיצוי על תשלום שכר עבודה לעובד שנעדר מהעבודה בגלל המצב הביטחוני, גם כאשר לא ניתנו הוראות מפורשות מצד מערכת הביטחון, כפי שהיה דרוש קודם, וגם בהיעדר התנאי המוקדם, שהיה גם הוא קודם, שהזכאות לפיצוי מותנית בתקופה מינימלית של הפסקת ייצור או הפסקת פעילות. זה המסלול האדום המורחב. המסלול הראשון הירוק, מבין שני המסלולים הירוקים, הוא מסלול המחזורים שנועד לפצות בגין ירידה במחזור העסקים או במחזור של העוסקים כאשר מתוך זה מקזזים את ההוצאה הנחסכת. אם נחסכה הוצאה, את זה מקזזים מהעניין הזה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
סליחה, חבר הכנסת ריבלין, אתה לא יודע מה היה עכשיו בוועדת הכנסת. כל מה שעושה הסדרן זה בהוראה שלי. אני לא יודע ממי מונעים שמה, מונעים שם מאנשים שהם חוצפנים ממדרגה ראשונה והם לא צריכים להיות פה. סליחה, חבר הכנסת ריבלין, יש שם אנשים שפשוט מר סילבן שלום עבר אחד-אחד, ליכודניקים שם, הם באו להפריע ולא לעזור לתושבים, פשוט באו להפריע. יש שם אנשים שלא אכניס אותם לוועדת הכספים והם יישארו בחוץ.
ראובן ריבלין:
אדוני היושב ראש, מכל מה שאמרת לי, אני השתכנעתי. אדוני היושב ראש, הואיל וערבבת ליכוד, אני, כל מה ששכנעת אותי, שההוראה יצאה מתחת ידיך, זה מספיק לי. זה הכול.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה. יש שם אנשים שבאים לעשות רעש במקום לעשות לטובת התושבים.
ראובן ריבלין:
כשהיושב ראש אומר הוא צודק, גם כשהוא לא צודק.
שי חרמש:
קל וחומר כשהוא צודק.
ראובן ריבלין:
אני לא אמרתי.
יעקב ליצמן:
אנחנו דיברנו, חבר הכנסת חרמש, שהיום בהצבעה אנחנו רצינו להצביע לבד. אני לא יודע, דיברנו.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בבקשה, אדוני.
השר רוני בראון:
המסלול הירוק השני הוא המסלול שבודק את נושא ההוצאות השוטפות שנועד לפצות את העוסקים על הפסדים תפעוליים, עודף הוצאות על הכנסות, שנגרמו להם כתוצאה מפעולות נזקי האיבה האלה.
ככלל, אני אומר, למעט חריגים מוגדרים, כל עוסק יכול לתבוע בכל אחד מהמסלולים, כפי ראות עיניו. יש לזה יתרונות, יש לזה חסרונות, הבחירה היא בחירה חופשית.
קבעתי את התחולה הרטרואקטיבית על מסלולי הפיצוי מהיום שבו הכריז שר הביטחון על שדרות ועוטף עזה כמצב מיוחד בעורף, יומיים קודם, 16 במאי 2007, כאמור עד 31 בדצמבר 2008. ההכרזה ביחס לאזור שדרות ועוטף עזה היא מיום 20 למאי 2007.
בכדי להגביר את האפקטיביות של הקביעה הרטרואקטיבית, אנחנו נותנים אפשרות לתושבי שדרות והעוטף, שכבר הגישו בקשה או תביעה לפיצוי בגין נזק עקיף, ביחס לתקופה שעד התקנת התקנות החדשות, להגיש תביעה חדשה באחד מהמסלולים. זאת אומרת, לא מה שקרה קודם מבחינתנו הוא הגבלה, הכול פתוח והרשות נתונה. מי שרוצה להתנייד בין המסלולים, כי יותר נוח לו, כי יותר מהר לו, כי יש לו פחות אפשרות להוכיח את הדברים שנדרשים ממנו במסלול האדום, אנחנו משאירים מסלול חופשי בעניין הזה.
אני רוצה, לעניין הרטרואקטיביות, שהיה בעצם הנושא הבוער פה, לומר לכם מספר דברים והאמינו לי שאני אומר לכם את הדברים האלה כשהם חפים מכל מניפולציה. אני לא אומר לכם שתמיד הטיעון של האוצר חף ממניפולציה, פה אני אומר לכם את הדברים אחרי שקלא וטרייא נוקבת בתוך משרד האוצר, הרבה יותר נוקבת ממה שאתם יכולים לתאר לעצמכם, והם חפים מכל מניפולציה. הצורך שלי, או השיקול המנחה שלי, היה למצוא נקודת איזון שמאזנת בין אחד, הצורך לתת פיצוי הולם למקרה ספציפי וייחודי כמו שזה שאליו נקלעו שדרות והעוטף. מול זה עמד הצורך לגדר את השלכות הרוחב,נוכח המציאות הגיאופוליטית של מדינת ישראל, כפי שאתם כולכם מודעים לה, וגם הצורך לגדר את ההחלטה מבחינה תקציבית.
ההחלטה לאפשר מסלול של פיצוי בגין נזק עקיף במודל של ירידת מחזורים והוצאות שוטפות, אתם יודעים שהיא צעד תקדימי. היא לא היתה קיימת קודם. התוספת, לפי כל המבחנים שאנחנו עושים, התוספת התקציבית שאנחנו צריכים לשים היום לעניין הזה, שהיא לא מתוקצבת, מסתכמת סביב 600 מיליון שקלים, give and take, במספרים ובמועד שאני שמתי כמועד הרטרואקטיביות.
ראובן ריבלין:
כולל מיגון?
השר רוני בראון:
לא, נזק עקיף לאנשים האלה, למסחר ולתעשייה בשדרות. עזוב מיגון. שום דבר. רק הנזק הזה שאתם דנים בו היום, 600 מיליון שקל. ממועד הרטרואקטיביות שאני שמתי. עכשיו אני בונה את הנרטיב פעמיים, אני בונה אותו קדימה ואני בונה אותו אחורה בטיעון שאני טוען בפניכם. החשיפה שלנו בעניין הזה עד 31 לדצמבר 2008 שלא לי יש פוליסת ביטוח שבזה זה נגמר, וגם לא לכם, וגם לא לאף אחד אחר, היא 600 מיליון שקל, זאת החשיפה.
ואני לקחתי על עצמי את האחריות לקחת את ההחלטה הזאת, רק אחרי שידעתי שאנחנו יכולים לעמוד בה, בלחצים כאלה ואחרים. גם לעמוד בה פנימית מול תושבי שדרות והעוטף, וגם חיצונית, ואני מבקש מכם לא לשכוח באיזה מדינה אנחנו חיים, באיזה אזור אנחנו חיים וכמה חזיתות יש לנו בכל זמן נתון. כי יש פה מישהו שיודע להגיד לי, כל חברי הכנסת הנכבדים, שיש לו פוליסת ביטוח על מה שקורה בצפון ועל מה שקורה מתחת לצפון?
ראובן ריבלין:
אנשי הצפון היו פה.
השר רוני בראון:
נכון, ותיכף אני אסביר איך זה בא. ואתם יודעים כמוני, וזה לא פעם ראשונה שאני אומר לכם, וזה לא פעם ראשונה שאתם אומרים לי. אנחנו עושים את זה בכל דיון תקציב. עשינו את זה אפילו בדיון על מכללת ספיר, כשדיברנו על סדרי עדיפויות ועשינו את זה כשדיברנו על סל התרופות ועשינו את זה בכל פעם שאנחנו מדברים על זה, שבסוף היום הפיצוי הוא לעולם לא מספיק. אף פעם לא יבוא ויגיד מישהו 'עד כאן, תודה, יותר לא צריך להוסיף כי הפיצוי מספיק', אבל בסוף נדרשת החלטה שצריכה לגדר את ההחלטה, גם בהתחשב בהשלכות הרוחב וגם ביכולת של הממשלה לשלם את זה.
אני פונה אליכם במקום שאני מצפה מכם לגמור את הפוליטיקה ולהתחיל את האחריות. אני יודע שאם אני הייתי יושב מהצד הזה של השולחן,ף יהיה השר האוצר אשר יושב פה בכיסא, יש לי נאום שלם וסדור למה כל מה שהוא מביא זה לא טוב, וצריך להוסיף ולהרחיב ולקחת אחורה וקדימה ולהוסיף. דווקא בתקופה הזאת. אנחנו צריכים, אנחנו, כמובן הדרג המבצעי,ף משרד האוצר, ממונה אגף תקציבים, המנהל הכללי, שהוא מאקרו כלכלן של משרד האוצר, כולנו, אבל גם אתם, חברי ועדת הכספים בוודאי, צריכים להיות קשובים לכל מה שמתרחש אם תרצו מעבר לים, אם תרצו פה, בשווקים, במערכת הפיננסית, בכל המקומות האחרים, והצורך שנגזר מאיתנו, אבל גם מכם, ומכם כדי לגבות אותנו, לאפשר לנווט את הכלכלה הישראלית בסערות הגלובאליות שהן פה ועכשיו והן לא בסימני שאלה, והן לא בספקולציות והן לא בנבואות. הן עובדה, הן מציאות קיימת. אנחנו חייבים להתחשב בהם ואנחנו חייבים להיות אחראים, ואנחנו חייבים להיות ממושמעים ולקחת החלטות מאוזנות שמצד אחד ייתנו את הפיצוי ההולם ומצד שני לא יפרקו לנו את כל ההגדרות התקציביות.
שדרות והעוטף הם מקרה יוצא דופן והאיזון שמצאנו, דווקא האיזון שמצאנו, דווקא מכיוון שלא הלכנו לטיוטא של ההמלצות, הם אלה שמאפשרות לנו את כל המסלולים האלה שבהם אנחנו מרווחים לאנשים את האפשרות ללכת ולהגיש תביעות, על בסיס מחזור ועל בסיס הוצאות. תזכרו מה היה קורה אם היינו לוקחים את כולם למסלול האדום. חברים, אנחנו חיים במדינת ישראל, כולם מכירים את המציאות. אני אתן דוגמה מעולם אחר. כמה פעמים, אלה בינינו שנחשפו לתיקים פיצויים, לא של נזקי מלחמה, של נזקי גוף ושל נזקי השתכרות, בתביעות ביטוח, על אנשים שאמרו 'ככה אני רוצה, אני לא יכול להוכיח שזה מה שהיה הנזק שלי', כי ככה מתנהלים. אף אחד לא בונה את היום שבו יצטרך להוכיח מה באמת הוא הפסיד, ואני לא רוצה להרחיב בעניין הזה.
אני בחרתי את התאריך הזה באופן היחיד שאני יכול להסביר אותו. כל חלופה אחרת, כל חלופה אחרת, פרט לתאריך של ה-16 למאי 2007, גם אם היא יפה, גם אם היא סקסית, גם אם היא עולה רק עוד 40 מיליון, או עוד 100 מיליון, או עוד 150 מיליון, עם תאריך כזה שאתם תיקנתם, מי יהיה לו את המלה האחרונה, האם זה יהיה פלוני או אלמוני, או פלמוני, או כל דעת הוועדה, מחייבת אותנו להתנהל לגמרי אחרת בקריטריונים לבחינת התביעה.
אני שומע את הטענה שהיתה המלצה של ועדה מקצועית. הנה אני אומר לכם את זה פעם נוספת, ואני אגיד את זה לאט, בקצב הכתבה, לא היתה המלצה פורמלית של ועדה. לא היתה. היתה טיוטא. מי שכתב או אמר אחרת כעמדת מדינה לבג?"צ, אני אקל איתו, אני אגיד שהוא טעה, אני לוקח גם את האחריות. הטיוטא לא היתה על דעת חברי הוועדה. יושב פה המשנה לממונה על אגף התקציבים, מר הראל בלינדה, יש בכם כאלה שמכירים אותו לפחות פי שלוש זמן מאשר אני מכיר אותו ועוד מעט הוא מסיים את תפקידו והוא ייפרד מכם ותנו לו את ברכת הצלחת הדרך. זה לא איש שיעלה על שפתותיו, תשאלו אותו. תקימו אותו, אני יוצא כדי שיהיה לו נוח, אם אתם רוצים, תשאלו אותו, הוא היה חבר הוועדה.
יעקב ליצמן:
אבל אדוני השר, שופטת כותבת אחרת, עם כל הכבוד.
השר רוני בראון:
תסלח לי, אבל אני מסביר.
ראובן ריבלין:
אתה מקלקל לו, כי בהרבה מקומות לא יקבלו אותו לעבודה, אם הוא---
השר רוני בראון:
כבר קיבלו אותו וזה בסדר גמור. אבל אני מסביר לכם.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה מה שנקרא בעיטה למעלה.
יעקב ליצמן:
כמו חברת חשמל, השלטר בידו.
השר רוני בראון:
חברים,במהלך הדיונים היו חילוקי דעות גם בין גורמי המקצוע בתוך משרד האוצר וגם בין מרכיבי המשרדים שהרכיבו, לכאורה,את הוועדה. אני לא אגלה את קלונה של הרשות המבצעת בקשר ליכולת ההידברות בין שלושת המשרדים שהרכיבו את הוועדה. לא עלה בידי הוועדה, בשום צורה ואופן, וגם הרשימה שראיתי, שחבר הכנסת שי חרמש הגיש, היא רשימה לא פורמלית, לא ניתן היה לקבל ממערכת הביטחון נתונים מבוססים לגבי מספר היריות של הקסאמים, נפילות. לא ניתן היה לקבל נתונים לגבי רצף הימים, כדי לדבר על תקופה של רצף, לא לגבי היקף האירועים, לא משכם ולא תדירות הופעתם. ואם תזכרו, אותה טיוטא שאתם נאחזים בה כאילו כביכול דחיתי את ההמלצה שלה, דיברה על סידור כל ישובי הספר במדינת ישראל. לא על שדרות ועוטף עזה, מפה של עשרות, שלא לומר יותר מעשרות, ולכן מהטיוטא של המסמך הפנימי הזה, שהונחה על השולחן ומישהו מבקש לעשות ממנה המלצה פורמלית של הוועדה, אי אפשר היה, ואני אומר לכם את זה באחריות, ואם הייתי מאמץ אותה, זה היה מצב שבו לא ניתן היה לקבוע אם ישובי שדרות ועוטף עזה בכלל עונים על הקריטריונים וזכאים לפיצוי. אז לאיפה היינו מגיעים פה? היינו יושבים חודשים ומתקוטטים על המסלול האדום וזה טוען בכה וזה טוען בכה והדברים האלה היו נמרחים ולא היינו משלמים את הפיצויים האלה.
לכן החלטתי להסתמך על ההחלטה של מערכת הביטחון ושל שר הביטחון, שהוא הסמכות המקצועית, להכריז מצב מיוחד בעורף ולראות בנקודה הזאת את נקודת המפנה וזה הוא קו ההבחנה היחיד, אני אומר לכם באחריות, ואני מוכן להתווכח עם כל אחד על כל תאריך אחר, שאיתרתי אותו, שאני יכול להגן בו על תחולה רטרואקטיבית. אין קו אחר.
זה נכון שטיוטת המסמך הפנימי דיברה על 1.11.05, בכפוף לזה שאני אאמץ את ההסדר המוצע כולו. זאת אומרת, מודל של פיצוי בגין נזק עקיף שלא מוגבל רק לשדרות ועוטף עזה. הסתכלו, זה דיון שלם בשאלת הספר של מדינת ישראל, מהצפון הרחוק, עבור במזרח הקרוב, דרך הדרום המרוחק, עבור בנגב המערבי.
ראובן ריבלין:
אנחנו שמנו בעיפרון כחול מפורש את עניין עזה---
השר רוני בראון:
אבל אי אפשר להכות אותי פעמיים. להגיד לי 'לך למסמך', אבל תיקח ממנו רק את מה שנוח לצורך הדיון פה, ולהחיל אחורה. זה לא עומד.
ראובן ריבלין:
אני מבין את היגיון דבריך, אבל אנחנו רואים ויכולים לאבחן את המצב הזה בצורה חד משמעית מכל מצב אחר שהיה בארץ.
השר רוני בראון:
אני לא יכולתי לעשות את ההבחנה הזאת וההחלטה מהסוג הזה, בגלל ההשלכות המרחיקות לכת שהיו יכולות להיות לה, חייבה ניתוח יותר עמוק של ההשלכות. בחינה מקיפה יותר של הזכאות לקריטריונים, מה שדיברתי, החשיפה התקציבית, מה היינו אומרים לתושבי שדרות בהינתן שאנחנו לוקחים את זה, מה הוא אירוע ביטחוני מזכה? דיברו איתי על איקס פצצות ביום. אמרתי למה איקס כזה ולא איקס אחר? דיברו איתי על לפחות 25 ימים בחודש, כדי שהחודש הזה יהיה חודש מזכה. אמרתי 'מה? וב-13 ימים זה לא עובד? וב-18 ימים זה לא עובד?' אי אפשר לקדם את זה. זה היה הדיון במשרד האוצר שדיברתי איתכם על זה שהוא היה דיון נוקב, שהוא היה דיון קשה, ותאמינו לי, במשרד האוצר, תוציאו את השר, יש אנשים שאוהבים ורוצים לפצות את שדרות ואת עוטף עזה לא פחות מכל מי שיושב פה בחדר הזה. לא פחות מכל מי שיושב פה בחדר הזה, רק אי אפשר היה להחזיק עם הדבר הזה מים. הטיוטא המפורסמת, שמישהו הפך אותה להמלצות של ועדה, לא הכילה את הליבון המלא של הסוגיות האלה. היא לא דנה בעניין הזה.
על זה תוסיפו שאם היינו הולכים בכיוון הזה ולוקחים את הדבר הזה שהוא כל כך מורכב, כל כך מסובך, כל כך לא קוהרנטי ולא מחזיק, היינו צריכים להתחיל הליך של שימוע. היינו צריכים לשמוע, בדיוק אותה קטסטרופה היתה מזומנת לנו כמו המפה הזאת שעכשיו בדיון ציבורי על הטבות מס באזורי עימות. הייתי צריך לשמוע את כל ראשי הערים במדינת ישראל, שנמצאים בספר, את המצעד של הצפון, את המצעד של הגליל המערבי ואת החברים בירושלים ואת החברים לאורך גדר ההפרדה. איפה היינו גומרים את זה? עוד שלוש שנים היה נגמר הדיון הזה? וכל אחד שלא היה נשמע, או כל אחד שהיה נשמע שלא לרצונו, היה עותר לבג"צ ואידך זיל גמור. מתי הם היו מקבלים את הפיצויים?
כל הדבר הזה גם, אם אתם רוצים או לא רוצים, היה הולך לחקיקה ראשית. אתם יודעים להגיד כמה זמן היתה לוקחת החקיקה הראשית?
ולכן מה שעמד לנגד עיניי, או הבררה שעמדה מולי היתה או שאני מקבל החלטה מוגדרת, מצומצמת, חדה, ממוקדת בשדרות ועוטף עזה, או שאני הולך להגדרות רחבות, לתהליך כזה שאין לו סוף, אבל אם אני הולך להגדרה המצומצמת, החדה, הממוקדת, אני יודע שאני יודע לשים מודל פשוט, בהיר, פיצוי רחב, עם הפרמטרים שפירטתי לכם, ולא להיכנס לדיונים ולהליכי חקיקה שיכול להיות שהיו עושים ניתוח מוצלח, אבל לא בטוח באיזה מצב של חיות או של חיים הם היו פוגשים את החולה.
ראובן ריבלין:
כבוד השר, לא להתריס, אבל בכל זאת את כל השאלות האלה אתה לא העברת לוועדה חיצונית שתסייע בידך?
השר רוני בראון:
כן.
ראובן ריבלין:
אז אם אתה העברת לוועדה חיצונית---
השר רוני בראון:
והיא לא עשתה. ביקשתי סליחה. אני טעיתי. אני טעיתי. אני אומר לכם שהטקסטים של ה-so called המלצה זה אי-מיילים שלושה ימים לפני המועד שאני ביקשתי לשמוע מה ההמלצות. באחריות אני אומר לכם את זה.
אני לא מתחמק, אתה רוצה לשמור על כבודי בבג"צ? כבודי מחול. אני רוצה לשלם פיצויים לתושבי שדרות.
יעקב ליצמן:
לא, אני רוצה לשמוע רק אותך.
השר רוני בראון:
רק רגע, תן לי לסיים.
יעקב ליצמן:
אדוני, אלה שמייצגים אותך, לא אומרים מה שאתה אומר.
השר רוני בראון:
יש לי בקשה, אתה רוצה לקנטר אותי, קנטרת אותי.
ראובן ריבלין:
אני לא רציתי לקנטר. אני רציתי לשאול שאלה משום שהיא שאלה שתישאל בוודאי גם על ידי גורמים משפטיים.
השר רוני בראון:
הכול יהיה בסדר.
ראובן ריבלין:
בכל זאת באים אלינו, אומרים 'השר הקים ועדה', הוועדה שקלה ובאה ונתנה המלצות. אתה בא ואומר לנו, חד משמעית, ההמלצות זה אפילו לא דומה.
השר רוני בראון:
אני אומר לכם, עוד פעם, שהתוצרים של הוועדה הם לא תוצרים שאני הייתי מרוצה מדרך הדיון שלה, מדרך קיום הדיון שלה, ולכן חתכתי את זה בהחלטה שאני חושב שהיא הולכת לכיוון של תושבי שדרות. אתם רוצים להיאחז בדברים האלה, תביאו את זה למבחן של בג"צ, אין לי בעיה עם הדבר הזה. את מה שאמרתי כאן, אני אצהיר בפני בג"צ.
וכשבאנו לפתרון הזה, אמרנו, זה לא יהיה פתרון רק כדי לייצר תקנות שאתם תאשרו אותן, ואמרתי שזה לא יהיה נייר או אבן אין לה הופכין, אלא הלכה למעשה זה ירוץ גם ברמת הביצוע.
אני דרשתי, בעקבות ההחלטות שלי, בעקבות התקנות שהבאתי אליכם, לקבוע בתקנות לוחות זמנים מזורזים לקבלת הפיצוי, אני יכול לומר אנסתי את רשות המסים להיערך לטיפול בתביעות בלוחות זמנים שהם כמעט אוטופיים, כמעט בלתי אפשריים. ככלל, תביעה שתוגש כנדרש במסגרת המסלול הירוק, תקבל את החלטת המנהל, חבר הכנסת ריבלין. בתוך 14 יום מקבלת התביעה תהיה החלטת מנהל, והפיצוי ישולם בתוך 7 ימים מיום החלטת המנהל. קרי, מרגע הגשת התביעה עד לתשלום הפיצוי 21 ימים ובדרך ציוויתי לשלם גם מקדמות. תביעה שתוגש במסלול האדום, כרוכה בראיות, כרוכה בבדיקת הראיות, 60 יום להחלטת מנהל ולביצוע התשלום.
אנחנו, אם תאשרו את התקנות, העבודה לפיהן תתחיל ממחר בבוקר, מהיום בצהריים, ואני אומר עוד פעם, מכיוון שתקנות זה חקיקה משנית, אנחנו, אני לא יודע איך להגיד את זה, נפעל לפי האוזן, נקשיב, נשמע, אם נגלה דברים שהתקנות האלה לא מסדרות, או דברים שהתקנות האלה לא יודעות לסדר, נבחן אותם, נביא להם תיקונים, נבקש מכם את האישור לתיקונים האלה, נדווח לכם על התיקונים האלה ונעבוד בצורה גמישה עם ההסדר שהצענו.
יתר על כן, אנחנו, הנהלת האוצר, ביקרנו לפני שבוע בשדרות ובמכללת ספיר. כל הנהלת האוצר, לשכת השר, כל ראשי האגפים, פיזית, כל הנהלת האוצר, על 9, 10 אגפיה, ואני נתתי הוראה שאחת לחודש, בכל שבוע שני של החודש, הנהלת האוצר, על כל אגפיה, מתכנסת בשדרות, כדי לשמוע את התושבים, כדי לקבל פידבק גם על התקנות, גם על הדברים האחרים שחסרים, למשך 4 החודשים הבאים. אם יהיה צורך, ואני מקווה שלא יהיה צורך, אבל אם יהיה צורך, אנחנו נאריך את זה גם מעבר לזה.
אני רק יכול לומר לכם שאם לא תאשרו היום את התקנות שאנחנו מציעים, כדי לחסוך מבוכה, אני מבקש מכם, בכל אופן, בהליך מזורז, לדון ולאשר את ההארכה של התקנות הקובעות את המסלול של הפיצוי האדום המורחב, כפי שהנהגנו עד אוגוסט 2007, כפי שהתחייבנו כהסדר ביניים גם לבג"צ.
אני קורא לכם עוד פעם לאשר את התקנות האלה ולתת לנו לעבוד בהם, ולהביא סוף סוף מזור למקום הזה שכל כך ראוי וצריך לו ואנחנו רוצים לסדר אותו.
ראובן ריבלין:
כבר אנחנו מודיעים שאם לא יאושרו התקנות, אנחנו...
השר רוני בראון:
ואני מודה לכם על הסבלנות ואם אתם רוצים לדבר עם המנהל הכללי של האוצר, הוא נמצא פה, וראשי רשות המסים נמצאים פה.
יעקב ליצמן :
אנחנו רוצים לדבר גם עם השר, אבל.
השר רוני בראון:
לא, ודאי, השר הוא קורבן תמיד.
יעקב ליצמן:
קורבן עולה, שעיר לעזאזל.
השר רוני בראון:
שעיר לעזאזל זה פעם בשנה, קורבן תמיד זה---
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה על דעתך ועל שהשכלת אותנו בכל השיקולים שהנחו אתכם בהכנת התקנות האלה.
יש פה רשימה של חברי כנסת שנרשמו, אני רק רוצה להזכיר לכם, רבותיי, לא לחזור על מה שכבר דיברנו, אנחנו היום באנו להצביע ולאשר, או לדחות את התקנות, או לאשר מסלול אחר. לפני שראשון הדוברים מחברי הכנסת פותח, אני רוצה לתת בכל זאת למר דני דהן, מהעסקים בשדרות, להגיד כמה מלים.
דניאל דהן:
בוקר טוב. אני רציתי להתייחס לשתי נקודות. קודם כל, בראשית דבריי חשוב לי דווקא להתנצל בפני מה שהיה בוועדת הכנסת, בפניך, יושב ראש הוועדה. אני באמת מלווה את העניין הזה מקרוב, ואני יודע מה אתה עשית לטובת שדרות וכמה הובלת וכמה נלחמת, עד השעות הקטנות של הלילה. ובזה אני רוצה להגיד קודם כל תודה ולהתנצל בשם האנשים. אני גם יכול לנסות גם להבין את הלחץ. כל יום שעובר אצלנו זה כמו שנה. לא לשכוח שאנחנו עוברים הרבה מתחים והרבה בעיות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
יש הבדל בין הלחץ לבין זה שבן אדם בא כשכיר חרב, לעשות לכם נזק, לא לי. לכם נזק. והוא הצליח.
דניאל דהן:
בעניין השני, חשוב לי רק דקה להתייחס רגע לדברי השר. אני לא עורך דין ולא שר אוצר. שמעתי פה מונולוג מאוד מאוד ארוך ומיוחד ומשכנע. אני רק בעל מכולת בשדרות ויהיה לי מאוד קשה להתמודד, אבל אני יכול לתת רק עובדות. הוא מדבר על ה-16 למאי 2007, מאז שהכריזו על המחלה הקשה. משרד הביטחון החליט שלשדרות יש מחלה קשה שעדיין לא מצאו לה שום פתרון. זה שמשרד הביטחון מאחר בשבע שנים להכריז שאני חולה סרטן, זה בעיה של משרד הביטחון. שר האוצר לא צריך ללכת בעקבות ההחלטה של ההכרזה של משרד הביטחון. כולם יודעים כמה רגליים התעופפו במהלך השבע שנים האחרונות וכמה אנחנו סובלים. זה שאין לנו את הכוח כבר להתמודד, גם נפשית וגם ביטחונית וגם כלכלית, אז אנחנו אומרים שבחלק של המחלה הקשה קיבלנו. קיבלנו את זה שאנחנו צריכים לנהל חיי שגרה כשטילים נופלים עלינו. אבל בחלק האחר, ששר האוצר והממשלה מסוגלת לתת פתרון, למחלה הזו יש תופעות לוואי, ואחת מתופעות הלוואי, גם אקמול אנחנו מבקשים, שזה החלק הכלכלי.
אני אפילו לא מדבר על סוג הפיצוי, אני לא מדבר על התקנות, ואני אמרתי את זה גם כששר האוצר בא לבקר, ואני מברך על ההחלטה שלך, כי סוף סוף הרגשנו, גם מוראלית, שלפחות יש לנו עם מי לדבר פעם בחודש, כי עד היום אנחנו שנתיים מרגישים שאנחנו מדברים לקירות. תמיד זה צריך להיות דרך בג"צ, ואני לא מבין למה. למה אנחנו לא יכולים לשבת בהידברות, כמו שאתם יושבים כל כך כל הזמן עם מר עופר עיני, עם כל מי שמשבית לכם את המשק, עד השעות הקטנות של הלילה. למה? אתה עכשיו פה נוקט במספר של 600 מיליון שקלים. תבוא עם המספר הזה תגיד 'זה מה שיש לי להציע לכם, זה התסריט שיש לי'. למה לא לשבת איתנו? לא צריך עד השעות הקטנות של הלילה. יומיים, שלושה ימים, נציגים, עם האנשים שלך הכל כך בסדר שהיו פה, שבו יומיים ותראו איזה הסדר מסודר ומכובד, שפעם אחת תצאו לעיתונות כשאנחנו אומרים 'תודה למשרד האוצר ותודה לממשלה'. אבל אתם הולכים בדרך אחרת. לא רוצים לתת לנו רשות דיבור, הבאתם אותנו פעם אחת לוועדה שהקמת, הוצאנו קיטור ואמרתם לנו 'תלכו, אנחנו נחליט מה טוב בשבילכם'. וכל פעם אתם באים עם החלטה ואנחנו אומרים 'זה לא טוב'. מה אנחנו כבר צריכים להתחנן.
תושב שדרות:
דני, הבית שלי נפגע מקסאם.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אדוני, אני מבקש ממך, שב, תקשיב.
תושב שדרות:
מה קרה לך, אתה? הבת שלי במצב קשה, אשתי במצב....
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רק אני מבקש ממך, אדוני, תנסה לא להתפרץ, בסדר?
תושב שדרות:
בסדר. אני רוצה להגיד לו שלום.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
לא, לא, אדוני.
תושב שדרות:
אני אוהב אותך, נשמה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה, אני אוהב אותך גם.
תושב שדרות:
כל שדרות אוהבים אותך.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
את זה ראיתי היום בוועדת הכנסת. אוקי.
דניאל דהן:
ופה אנחנו מבקשים שאתם צריכים להבין שהבעיה הכלכלית היא פינאטס אחד קטן, שבחלק הזה אתם צריכים לנקות את המצפון שלכם ולתת. אם החלק הרטרואקטיבי הוא בעייתי, שאתם לא יודעים למדוד אותו, תתנו סכום חד פעמי לכל בעלי העסקים, תמצאו איזה נוסחה פשוטה. עד לפה, תגידו 'אנחנו יודעים שסבלתם שבע שנים, קחו'. מינימלי, תתנו אוויר, ופה בואו נמצא נוסחה חדשה. המחלה הקשה, עדיין לא מצאתם לה תרופה, ברגע שתמצאו את התרופה למחלה הקשה, אנחנו לא רוצים שום פיצוי ולא רוצים שום דבר. אנחנו נחזור לחיים שלנו. כל עוד שהמחלה היא בעינה, חבר'ה, תתייחסו אליה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
ברשות היושב ראש, מר דהן,אני רוצה לשאול, אני מבקש שתאמין, זאת אומרת, אתה לא חייב. אנחנו, חברי הכנסת, רוצים לעזור לתושבי שדרות.
דניאל דהן:
אני מאמין.
ראובן ריבלין:
אפילו לצורך הדיון, קבל את זה. שר האוצר יודע שאנחנו מתכוונים לתת מידה מסוימת של רטרואקטיביות, השאלה כמה אנחנו יכולים לעשות מבלי שהאוצר יאמר 'עד כאן'. אנחנו, בשבוע שעבר, הצענו הצעה מרחיקת לכת, שיהיה כמעט שנה וחודש, מיוני, ואנשי שדרות שהיו כאן, דחו את זה. עכשיו מה קורה? אם אתה רוצה הכול, אתה יכול בסוף להימצא במצב שאם אתם לא רוצים את זה, יאושרו התקנות כפי שהן. השאלה האם אתם נותנים לנו את החופש או את האפשרות ללחוץ על הממשלה שתהיה מידה מסוימת של רטרואקטיביות. למשל חבר הכנסת חרמש הציע עד ינואר 2007, לתת לכם 5 חודשים. חבר הכנסת ליצמן הציע עד יוני ויכול להיות שהאוצר לא מסכים עד יוני, כי הוא לא הסכים אז. ואולי יכול להיות שאנחנו נמצא את הדרך לעשות רטרואקטיביות שתעזור לכם לקבל רטרואקטיבית. או שאתם באים ואומרים, נקבל איזה שהיא מידה של רטרואקטיביות, או שאתם אומרים 'לא, או 2005, או לא כלום'. וזה אני רוצה לדעת, כי אני מדבר עם אנשי שדרות ואני שומע תשובות אחרות מאנשים שונים. אני מבין שלאחר מכן יש עסקים קטנים ויש עסקים גדולים ויש מסלול ירוק ומסלול אדום ויש כל מיני דברים שהם קשים, ההצעה שלך לתת סכום חד פעמי ואחר כך לאשר את התקנות כמו שהן, הן מצוינות לשר האוצר מבחינה תקציבית אבל הן מסוכנות למדינה שלנו מבחינת תקדים, כי אני יודע מה יכול לקרות מחר או מחרתיים, אם חלילה פתאום אנחנו נמצאים במצב שבו---
דניאל דהן:
אבל אנחנו תקדים של 8 שנים כבר.
ראובן ריבלין:
אני רק אומר,ף תראה, לי היום באופוזיציה קל מאוד לדבר, מה אכפת לי. אם לא תסכימו, זה טוב, ואם תסכימו, מצוין. לכן אני עכשיו מדבר איתך, עם אנשים, עם אותו אינטרס. כולנו רוצים להגיע למצב שבו תקבלו כמה שאנחנו יכולים לבוא לידי הבנה עם הממשלה. רק אם תרשו לנו. אם תבואו ותגידו 'לא, ייקוב הדין את ההר'.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני מציע שנתקדם, אחרת אנחנו נשב פה כל היום ולא נחליט על כלום. תודה, חבר הכנסת ריבלין.
ראובן ריבלין:
אנחנו מבקשים לעזור לכם.
ראובן סיבלין:
אנחנו לא רוצים לייצג בתור מסכנים. חרמש, אתה מכיר אותנו, שראית אותנו בכבישים נלחמים, ראית שאנחנו זורקים, יש לנו ילדים, שנפגענו מקסאמים, לא עשיתי טעות בעסק שלי שאני פתחתי איזה עסק ונכשלתי פה. יש לי חנות של 200 מטרים, היום אני שוכר דירה באשקלון, אני משלם משכנתא בשדרות, אני משלם מסים מלים בשדרות, איפה קיים דבר כזה? ואתם יודעים שאני צודק, אני לא בא להיראות מסכן, הילדים שלי פגועים, אנחנו צריכים לקבל צל"ש, לא באנו לבקש נדבות. תנו לנו כח, בבקשה, אנחנו מתחננים מול כולכם פה, תנו לנו כח להחזיק מעמד. הזוגיות שלנו נפגעה, הבתים שלנו נפגעו, הילדים שלנו נפגעו, הסחורה שלנו, שאנחנו לא יודעים... תסתכלו לשמים ותגידו, תעצרו לנו את הביטחון במלחמה הזאת שיש, שיש לה התחלה ואין לה סוף ואנחנו נוותר על הכול, אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו מספיק גברים, בעלי משפחות. היום אני אבא שצריך להוביל משפחה, אני לא יודע איך להסתכל לילדים שלי, אני לא יודע איך להסתכל לילדים, אני לא מוביל, אני מובל. אני כבר לא יודע מה לעשות, אנחנו בחרדות. אנחנו לא מבקשים מה שעשיתם בצפון. יש לכם טעות, תעזרו לנו, שיקום מישהו מכם ויהיה גבר ויגיד 'השנה אתם לא משלמים מסים, חצי שנה'. תעזרו לנו, על מנת להתקיים. שום בן אדם לא עזר לנו עד היום.
ראובן ריבלין:
50% מסים אתה פטור. היום.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
במשך שנתיים. תיקון שלנו, של חבר הכנסת חרמש ושלי, שנתיים אתה פטור מארנונה, 2007, 2008, 50%.
ראובן סיבלין:
סליחה, סליחה שאני מפריע לך, ואני יודע שאתה הולך איתנו ואתה היית בשדרות. אתם ראיתם איך השר אבי דיכטר בטלוויזיה, מול כל התקשורת, איך הוא התנהג בצבע אדום וכל השגרירות וכולם. אנחנו סובלים בשדרות, הילדים שלנו לא בבתי ספר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
הכול נכון, הכול נכון.
ראובן סיבלין:
הילדים שלי גדלים בתסכול, כולם פגועים, פסיכולוגים מטפלים בהם. אנחנו רוצים שתעזרו לנו. אנחנו מאוד מבקשים, אל תדרכו אותנו. כל מדינת ישראל איתנו, הם באים לקנות, ואני עבדתי בהאנגר 11, תודה רבה להם, ואני עבדתי בחיפה, ואנחנו מתארגנים. אני אבא ל-3 ילדים, לא רוצה לעבוד בהאנגר כמו איזה מסכן, רק להביא פרנסה לבית. אנחנו מרגישים שיש לנו ילדים ואין לנו אבא.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מאה אחוז. תודה.
ראובן סיבלין:
תעזרו לנו בבקשה, לא צריך למרוח.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אבל עכשיו אתה מקשיב לנו.
ראובן ריבלין:
אנחנו רוצים לעזור כמיטב יכולתנו.
יעקב ליצמן:
תודה רבה ליושב ראש, אדוני השר. אני חייב להעיר כמה דברים, מאיפה באו המסקנות שלנו ומה אנחנו רצינו ואדוני השר, אני חייב להגיד לך, גם ההצעה שלי כאן בוועדת הכספים, הייתי חוטף צעקות מאנשי שדרות, גם לי לא היה נעים, אבל הצעתי פשרה, מתוך אחריות. אני מבין פוליטיקה, אני מבין שמר אלי אפללו יושב איתנו היום, חוגג איתנו, והוא שומר ראש עלינו, לשמור שהקואליציה תעבור את ההצבעה הזאת. אני מבין, מכיר את הכול.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
לא, הוא לא חוגג איתנו.
יעקב ליצמן:
לא, אני התכוונתי מבחינת זה שהוא הולך לשמור שהחוק הזה יעבור. אדוני השר, בכל זאת אני לא אסטה ואגיד בדיוק. בכל הדיונים, ואני קראתי את פסק הדין של הבג"צ, ואני לא חסיד שוטה של הבג"צ.
ראובן ריבלין:
זה לא פסק דין, זו החלטה.
יעקב ליצמן:
החלטה, אתה צודק. אני מנסה להמשיך. או שיש פשלה מטעם משרד האוצר, שלא עידכן את פרקליטות המדינה מה להגיד בדיון, כי הם הגישו המלצות---
השר רוני בראון:
אני התנצלתי על זה.
יעקב ליצמן:
רגע, תן לי. אני שמעתי את כל מה שאמרת. תאמין לי, כל מלה, אפילו לא דיברתי מלה אחת, שמעתי כל מלה ממה שאמרת. תיקח את זה פור גרנטד שאני שמעתי וגם מבין מה שאמרת, תן לי רק להגיד. עובדה שהגישו את זה, ואני מבין שחלק מהדברים שאמרת היום זה לקראת הדיון בבג"צ, כי רצית להבהיר שהכול לא נכון. בסדר, מקובל עליי.
השר רוני בראון:
פה אתה מאשים אותי בדבר שאני לא יכול לעבור עליו לסדר. אני מצטער. אני לא אמרתי פה שום דבר שתכליתו למקום אחר מלבד לאוזני חברי ועדת הכספים.
יעקב ליצמן:
תן לי רק, ברשותך, להגיד.
השר רוני בראון:
גם בתוך הדבר הזה כתוב שזה טיוטא, למיטב הבנתי, אני לא ראיתי את הדברים האלה. אז תבדוק.
יעקב ליצמן:
הנה, אני מקריא. 'מנגד כך נמסר לנו בדיון היום החליט השר, מעבר להמלצות הוועדה'. יש המלצות הוועדה---
השר רוני בראון:
אבל אתה לא יודע---
יעקב ליצמן:
אני לא אומר שאתה לא צודק, אני אומר מה שהיה כאן.
השר רוני בראון:
חבר הכנסת ליצמן, אולי מסר את זה העורך דין של התובעים, של העותרים. מאיפה אתה יודע? אני מסביר לך מה היה אצלי. רגע, יכול להיות שאתה לא מאמין לי?
יעקב ליצמן:
מאמין.
השר רוני בראון:
תודה רבה.
יעקב ליצמן:
אבל הציגו את זה אחרת.
השר רוני בראון:
יכול להיות. אם אתה מאמין לי, תגיד מעכשיו את כל מה שאתה רוצה. תפסיק עם זה. אני הסברתי לך שלא היתה לי החלטה ולא היתה לי המלצה. היה מסמך פנימי שאורגן---
יעקב ליצמן:
רגע אחד, אז הוא צריך לפטר את פרקליטות המדינה. תעזוב אותי. רגע אחד. אם זה נכון מה שהוא אומר, אז פרקליטות המדינה העבירה מסמך לבג"צ לא נכון, עם כל הכבוד. ואני מכיר את מה שהוא אומר.
ראובן ריבלין:
דרך אגב, השר, זה לא רעיון רע.
יעקב ליצמן:
אפשר לחשוב שנהיה המגן של הבג"צ, תן לי רק להגיד מה שאני רוצה.
השר רוני בראון:
סליחה, אתה מוכן לשמוע את עורכת הדין מרשות המיסוי שהיתה בבג"צ באותו מעמד, כדי שתבין מה היה שם? את מוכנה להגיד?
מיכל דויטש:
מה שאתה מקריא כרגע זה במסגרת אמירות בעל פה שנאמרו במהלך הדיון.
יעקב ליצמן:
על ידי שופט.
מיכל דויטש:
לא. השופט בסוף סיכם א ת הדברים שנאמרו לו. הדיון הזה נערך לפני שנערך דיון אצל השר בטיוטת ההמלצות הכוללת. מה שאתה רומז ומה שאתם אוחזים ביד, זה מכתב---
ראובן ריבלין:
מאה אחוז, אבל הטיוטה הוגשה כאילו היא מסמך וחבר הכנסת ליצמן לא מבין את העניין. אתה אמרת דבר שהוא חשוב, כי אתה באת ואמרת עכשיו 'לא החליטו כלום'. בעיני בית המשפט היה מצב שבו יש המלצות, אומר היום שר האוצר---
השר רוני בראון:
אבל גם זה לא נכון, חבר הכנסת ריבלין. בחייכם, אתם עושים עוול. אני מספיק אמרתי לכם מציאות שהיא כשלעצמה מספיק עגומה, מספיק עגומה, ונטלתי את גורלו המקצועי של משרד האוצר בידיי כדי לומר לכם את העובדים כהווייתן. אל תיקחו את זה למקומות יותר רחוקים. זה נמצא מספיק רחוק.
יעקב ליצמן:
הדיון של הבג"צ---
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני רק רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ליצמן, שאם באיזה שהוא שלב השר יילך, אל תיעלבו, כי השר נמצא איתנו מ-10:30, יש לו ישיבות אחרות. הוא רוצה להיות איתנו, אבל אל תיעלבו.
יעקב ליצמן:
אני לא נעלב. אני חושב שחשוב שהשר ישמע את זה. מתי יש לו הזדמנות לשמוע פנינים של חברי כנסת?
אדוני השר, הדיון בבג"צ היה ב-5.3, מעבר למה שאת אומרת, שההחלטות של השר, אבל תנו לי רק להעיר כמה דברים. הבג"צ בסעיף י' של ההחלטה שלו אומר כך 'הואיל ונושא הרטרואקטיביות בוודאי יידון בוועדת הכספים' הוא לא מביע עכשיו דעתו. זה מה שהוא אומר. ולכן זה ברור שבג"צ הבין ורוצה שוועדת הכספים תדון על נושא הרטרואקטיביות ואכן בוועדת כספים דנו. שני דברים היו בפני ועדת הכספים, אדוני השר. שני נושאים. אל"ף, היה הנושא שחבר הכנסת שי חרמש הביא לפנינו כל מיני הערות. אני יכול להגיד, רובן הערות רציניות, ואחר כך היה הנושא של הרטרואקטיביות. שני נושאים, כל אחד בנפרד. אנחנו בוועדה החלטנו, אדוני השר, ביקשנו, זאת אומרת לא היתה שום החלטה, אבל זה היה פחות או יותר רוח הדברים של כל חברי הוועדה אל"ף, לא לשנות שום דבר ממסקנות של הוועדה, לא לקבל את ההוראות של חבר הכנסת שי חרמש, בכדי לא לפתוח את כל הנושא מחדש. מצד שני, אמרנו שנושא הרטרואקטיביות כן. עכשיו התחיל דיון. היתה הצעה שבהתחלה דיברו בכלל בנושא של נובמבר 2005. זה היה התאריך הראשון, שזה כביכול היה לא בהמלצה, רק בטיוטא של הוועדה. דבר שני היה מה שאתה החלטת, אדוני, נדמה לי ב-1 לשביעי 2007.
השר רוני בראון:
אני ביקשתי על ה-15 או ה-16 במאי 2007. החלטתי.
יעקב ליצמן:
באו חברי כנסת, בתוכם מה שנקרא חבר הכנסת ליצמן, והוא נציע פשרה. למה פשרה? מאיפה נובעת הפשרה? מאיפה נובע התאריך הזה, יוני 2006? התאריך הזה נבע שקיבלנו מפה של הקסאמים.
השר רוני בראון:
אין דבר כזה. אני ניסיתי לקבל את זה ארבעה חודשים ממשרד הביטחון, הוא קיבל את זה מראשי רשויות. אף אחד לא יכול להתייצב על זה. אני ראיתי את הרשימה של חבר הכנסת חרמש, הוא יודע שברגע שאני אלך לפי קריטריונים של כמה קסאמים ביום ומה רצף הימים בחודש, הם שלוש שנים לא יקבלו פיצויים.
ראובן סיבלין:
גם קסאם אחד משבש לנו את החיים.
יעקב ליצמן:
תן לי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, מ-10:30 השר נמצא איתנו, קצת הבנה. אני מבקש, וזו גם בקשה אישית שלי.
ראובן ריבלין:
אתה לא יכול לגרש אותו כשמגישים קפה. זה לא יפה.
ניסן סלומינסקי:
בוא נראה אם אפשר להתלכד.
יעקב ליצמן:
ובכן, אדוני השר, אני אומר ככה. אני חושב שהפשרה שלי היתה רצינית. לעומת זאת יש הצעה של חבר הכנסת אהרונוביץ שאומרת 2005. אני אומר ככה, אם אדוני השר חושב שפה ושם, חודש, חודשיים, אם יש איזה שינוי, נו, לא עומד על זה, אבל חייב להיות שלדעתי מתי שהתחילו ליפול הקסאמים הרציניים צריך להיות התאריך. זו דעתי.
השר רוני בראון:
אני חייב לצאת. אני מודה לכם על הסבלנות. אני חושב שזה יום לא פשוט.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו ממשיכים לעבוד.
שי חרמש:
השר, רק מלה אחת קטנה. שימו לב על מה אנחנו מדברים. מוצע פה הסדר וזה היה, אני מוכרח לומר, בקשיים מרובים לטובת האוצר, שאין ויכוח על ההסדר. בחנו אותו, ההסדר הזה לאין שיעור גובר על הסדר הפיצויים של הצפון בקיץ 2005. אני רק אומר דבר אחד, לגבי העסקים הקטנים בשדרות, מסלול ההוצאות שלא היה בהסדר בצפון, הוא מענה אולטימטיבי הייתי אומר ל-90% מהבעיות שישנן. שימו לב, עיקר העבודה שנעשתה אין עליה עוררין לא משדרות, לא ממני, כי אני מבין שלא צריך חובת הוכחה לדעותיי בנושא שדרות, הוויכוח הוא כרגע על תחולה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתה משחרר את השר?
שי חרמש:
כן, רציתי רק להגיד לו את הפתיח. אני מדבר כרגע על התחולה. התחולה, כמו הרבה דברים בבניין הזה, לא נעים להגיד, שאלה של תן וקח, משא ומתן עד לאן אפשר למתוח. אני חושב שמן הראוי היה לתת פרק זמן ארוך יותר מאשר 16 למאי, ושמתי לפתחה של הוועדה בישיבה הקודמת, לא כי אהבתי את זה, אנשי שדרות, לא כי זה הפתרון הטוב, הפתרון הטוב ביותר מתחיל באפריל 2001, כשנפלה המרגמה הראשונה על מחסן בקיבוץ נחל עוז. מה אפשר לעשות, כמו במערכון של הגשש, 'רוצה רוצה, זה לא יוצא', אי אפשר להביא את זה. המועד השני שאמרנו, היציאה מגוש קטיף, עם הדיליי לנובמבר 2005. אני מודיע לכם, זה לא יעבור, האוצר לא ייתן להעביר את זה. נחזור לבג"צ. אני רוצה להשמיע את קולם של שדרות ולומר דבר חשוב, חבר'ה, בין דילמה לקחת היום הצעת הסדר בקונצנזוס מלא, כולנו מרגישים שהיא יותר טובה מאשר הקודמת, אני אומר את זה גם ברמה המקצועית, גם כאיש שדרות. הוויכוח הוא כרגע האם נרוויח עוד שלושה-ארבעה חודשים, או האם נפסיד עוד שלושה-ארבעה חודשים. אני רוצה להגיע עם האוצר למצב שאנחנו יוצאים מפה היום עם הסדר, הלילה, כיוון שממחר בבוקר סופרים 14 יום ומי שהולך בירוק מקבל את הכסף ביד. הסתובבתי בשדרות ביום שישי, ראיתי את התמונה, הייתי גם אצלך, השארתי לך פתק במשרד, מר דני דהן. הייתי? יפה. עם הפתרון אני הצעתי את ינואר 2007, כדי להעמיד את האוצר במבחן ולומר לו, אדוני, ירום אריאב, אם אתה לא מוכן
ללכת לפחות על ינואר 2007, גם אני אומר נלך לבג"צ. אבל אני לא רוצה למתוח את זה מעבר לזה, בגלל ויכוח על עוד חודשיים-שלושה.
ראובן ריבלין:
הצעת הוועדה היתה יוני 2006. לצערי הרב, התחננתי בפניכם להסכים. לא הסכמתם. גם חבר הכנסת אהרונוביץ אמר שהוא לא רוצה להצטרף לבקשה הזו. אנחנו היום פונים אליכם, מר דני דהן, אני לא יודע מי הנציג, האם אתם נותנים לנו---
ראובן סיבלין:
אבל אתם לא תסכימו.
ראובן ריבלין:
אנחנו יכולים לא להסכים.
ראובן ריבלין:
למה אין הידברות איתנו?
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, אני רוצה לתת זכות דיבור לחבר הכנסת שי חרמש שיציע משהו ואז אנחנו מגיעים להצבעה.
שי חרמש:
התלבטנו ארוכות לא בתוכן התקנות. אני שוב אומר את זה לפרוטוקול. התקנות האלה משובחות.
ראובן ריבלין:
אני מזהיר רגע, אם ההצעה תהיה כזו---
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
חבר הכנסת ריבלין, אני מבקש ממך.
שי חרמש:
לשמחתנו הרבה אין מחלוקת לגבי התקנות, הן תקנות משופרות לעילא ולעילא, כפי שידע הצפון במלחמה, גם תושבי שדרות רואים בזה ברכה. הוויכוח היחיד היה על נושא הרטרואקטיביות. אני רוצה להציג פה היום על השולחן את הדרישה של חברי ועדת הכספים שמועד תחולת התקנות יחול מ-1 לנובמבר 2006 כדרך של פשרה---
ראובן ריבלין:
אני חושב שאתה חוזר בך מינואר 2007.
שי חרמש:
חבר הכנסת ריבלין, אני לא יכול להציע שתי הצעות לשני מועדים.
ראובן ריבלין:
בסדר, אז אתה חוזר בך. אם העניין יהפוך פוליטי, שפתאום קדימה---
שי חרמש:
הוא לא פוליטי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
חבר הכנסת ריבלין, חבר הכנסת חרמשה הציע בשם כולנו את ההצעה.
שי חרמש:
אני מציע על דעת חברי הוועדה, חבר הכנסת רובי, היתה תביעה אחת ללכת למועדים של נובמבר 2005, היתה הצעה שנייה לגבי יוני 2006, היתה הצעה שלישית שלי של ינואר 2007. החלטנו כולנו להתלכד סביב מועד אחד, והוא ה-1 לנובמבר 2006. ירום אריאב המנכ"ל, מר יהודה נסרדישי, אנחנו מבקשים מכם לכבד את רצון חברי הכנסת את התחושה שצריך לתת היום מענה מיידי, תושבי שדרות חייבים לחזור הביתה בעוד שעתיים בידיעה שישנו פתרון מחר בבוקר. אם דעתנו זאת של כלל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה מקובלת, ראו את ברכת דרכנו לממש את התקנות כאן ועכשיו. תודה רבה.
יהודה כהן:
בשם ארבעה אולמות בשדרות מבקש שכל נושא של האולמות ייכנס להסדר, כי הם לא במסלול אדום ולא במסלול ירוק. הם לא בנושא של הגבלה, הם סגורים, אין עבודה, הם לא בהסדר, הם לא מפוצים בהסדר ואני מבקש שלפרוטוקול ייכנס.
אלי אפללו:
אני מברך על ההסכמה שכל חברי הכנסת הגיעו. אני חושב שזה באמת תקדים שוועדת הכספים כולה מתאחדת בעניין הזה.
יחד עם זה, אני חושב שבנושא של האולמות שלא מטופל, לא נלקחו בחשבון בעניין הזה, אני מבקש, אדוני היושב ראש, לדון באופן נפרד. אי אפשר עכשיו ברגע הזה להכניס את זה, כי זה יפגע.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בסדר גמור.
אלי אפללו:
אני מבקש ממך, אדוני היושב ראש, שנדון בהקדם, פה בוועדה, כדי שלא יקופחו גם בעלי האולמות. גם להם יש משפחות, גם להם יש אנשים שעובדים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, אני מעלה להצבעה את ההצעה של חבר הכנסת שי חרמש, בשם כל חברי הוועדה ואני רוצה להגיד לכם שזו פשרה כואבת, גם מצד חברי ועדת הכספים, אבל גם מצד משרד האוצר ואנחנו כמובן מצפים מהממשלה, מהאוצר, לא למשוך את ההצעה של התקנות האלה ברגע שאנחנו מצביעים על ה-1 לנובמבר 2006.
ראובן ריבלין:
יש רק הערה אחת לפני שאנחנו מצביעים. בפעם הקודמת מר סופר הצהיר לפרוטוקול, רק אני לא בטוח שהפרוטוקול קלט את זה, שנושא המסלול האדום יחול גם על המוסדות להשכלה גבוהה. הוא אמר זאת. אני מבקש שכך ייאמר בצורה מפורשת, כדי שלא ינערו חוצנם אחר כך מן העניין. אם רשות המסים לא מעירה איזה הערה עכשיו, זאת אומרת שהיא מקבלת את הדברים שאמרתי. מקבלת. הנענוע בראש – מקבלת את דבריי.
שגית אפיק:
אתה מצביע על ההצעה של 1 בנובמבר 2006.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מי בעד ההצעה כפי שהקריא חבר הכנסת חרמש, 1 לנובמבר 2006? מי בעד? מי נגד? פה אחד.
ההצעה אושרה פה אחד.
מטעם האוצר, אדוני המנהל הכללי, אנחנו הצבענו, אתה שותק. אתם לא מושכים את ההצעה. בסדר גמור.
עכשיו אנחנו נעבור לתקנות ושם אנחנו צריכים לשנות את המועדים, ואת זה אנחנו נעשה, רבותיי, אנשי שדרות, לבד, רק כחברי כנסת. תודה רבה. אנחנו אישרנו רטרואקטיבית. תנו לנו לעשות את העבודה.
(הישיבה נפסקה ב-12:00 ונתחדשה ב-12:30)
מיכל דויטש:
'תקנות מס רכוש וקרן פיצויים, (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה מס' 2), התשס"ח-2008'. ההסמכה, אנחנו מרחיבים אותה, גם מכוח סעיף 35 לחוק מס רכוש, מהטעם ששדרות ועוטף עזה לא היה ישוב ספר בתקופה שלפני 16 במאי 2007 ולכן בהגדרה 'אזור הכרזה', אנחנו נוסיף את הסיפא 'המוכרז בזה ישוב ספר מיום' שזה יהיה 1 בנובמבר 2006 ועד 31 לדצמבר 2008.
זאב אלקין:
זה סמכות של מי להכריז על זה?
מיכל דויטש:
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת.
זאב אלקין:
לא צריכים פה שר ביטחון?
מיכל דויטש:
לא. שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, ולכן ההסמכה בתקנות תהיה גם מכוח סעיף 35 שהוא הסעיף שמעניק לשר האוצר את הסמכות להכריז ישוב ספר.
זאב אלקין:
וזה מקובל על משרד האוצר?
מיכל דויטש:
ברגע שקבעו שיהיה נזק עקיף, בגין נזק שאירע מ-1 בנובמבר, על פי החוק הראשי, חוק מס רכוש, לא ניתן לשלם נזק עקיף במקום, אלא שהוא ישוב ספר ולכן זה תנאי מקדמי לתקנות בעד נזק עקיף.
תקופת הבסיס שהיא רלוונטית למסלול המחזורים, כפי שהיא מונחת לפניכם, היא מוגדרת פה, התקופה המתחילה מיום 1 במאי 2006 ועד 30 באפריל 2007, מטעם שתקופת הפיצוי מתחילה במאי 2007.
עכשיו יש לנו שני מקטעים. המקטע הראשון של הפיצוי, לא הבסיס, הוא 1 בנובמבר 2006, עד 31 בדצמבר 2007, ותקופת הבסיס בשלו תהיה נובמבר 2005 עד אוקטובר 2006, שנה שלפני. 12 חודשים מיצוע של השנה הזו, שקדמה לתקופת הפיצוי הראשונה, המקטע הראשון.
המקטעים השני, השלישי והרביעי, של שנת 2008, תקופת הבסיס בשלהם תהיה השנה שקדמה, משמע שנת 2007.
במסלול הירוק, אם תראו, אנחנו הרי אמרנו שסך כל הפיצוי במסלול הירוק מחזורים, לא יעלה על 2 מיליון שקלים, שזה חלק יחסי ממה שהיה מ-2007. עכשיו, בגין 1 נובמבר 2006, עד 31 לדצמבר 2007, זה יהיה שלושה מיליון שקלים, כאשר במסלול ההוצאות זה או 3 מיליון שקלים, או הממוצע החודשי של מחזור עסקאותיו של הניזוק בתקופת הבסיס הרלוונטית, שדיברנו עליה כרגע, שהוא מוכפל ב-14, כי יש לנו שם 14 חודשים.
הפרשי פיצוי. כפי שמנוסחות התקנות כרגע המיליון שקלים, בשל כל מקטע, השני, השלישי, ורביעי, זה מיליון, פלאט. בהוראת ביצוע שהעברנו אליכם ראיתם שבעצם אנחנו עושים שלושה מיליון נע, במובן שאם במקטע השני האדם תבע מיליון וחצי ושילמתי לו מיליון (זה רק לגבי 2008), במקטע השלישי הוא תבע חצי מיליון, שילמתי לו חצי מיליון, במקטע הרביעי הוא תבע חצי מיליון. את החצי מיליון העודף, שלא שילמתי לו, בשל המקטע השני, ובגלל שסך כל הפיצוי לא עלה על 3 מיליון, אני משלמת לו את החצי מיליון הנוספים, בשל התביעה במקטע הרביעי. אנחנו נוסיף כאן הוראה לתקנות שמי שתבע בשל כל אחד מהמקטעים של 2008, במסלול ירוק, כלומר או הוצאות או מחזורים, ויש לו נזק לפי המסלול בו הוא בחר, בכל מקטע כזה, סך הפיצוי השנתי שלו לא יעלה על 3 מיליון שקלים. ולגבי מסלול ההוצאות, או המחזור, לפי הנמוך.
בתחילה ותחולה, כפי שדיבר חבר הכנסת ריבלין בסוף הישיבה, תקנות אלה לא יחולו על ניזוק שהוא אחד מאלה, המלים 'מוסד להשכלה גבוהה' יורדות מפסקה 4, והמוסד להשכלה גבוהה עובר ל-ג'. יחול עליו רק מסלול אדום מורחב, לא מסלולים ירוקים. זה הטבה. מוסד להשכלה גבוהה, בכלל התקנות לא חלו עליו, עכשיו יחול עליו המסלול האדום המרוכך.
פסקאות 5, 8 ו-10, לאי \תחולה של המסלולים הירוקים – אנחנו מוסיפים שם את שנת 2005 מהטעם שהיא הופכת להיות שנת השוואה לגבי המקטע הראשון.
פסקה 14, הוא הודיע לרשות המסים על פתיחת עסקו לאחר 1 במאי 2006, זה היה רלוונטי כאשר תקופת הבסיס היתה בדבר הזה. ברגע שתקופת הבסיס לגבי המקטע הראשון זזה שנה לפני 1 בנובמבר 2006 ולגבי המקטע השני, שלישי ורביעי, היא עברה ל-2007, אז לא יחול מסלולים ירוקים, מי שרוצה לתבוע במקטע הראשון מסלול ירוק, אם הוא הודיע לאחר 1 בנובמבר 2005, ומי שרוצה לתבוע מסלולים ירוקים, מקטע שני, שלישי או רביעי, הודיע לרשות המסים על פתיחת עסקו לאחר 1 בינואר 2007. כל הזמן בהתאמה לתקופת הבסיס, שאני צריכה את הדיווחים.
בפסקה 18, אנחנו נבהיר שאי הפעילות זה אי פעילות במקטע הרלוונטי בתקופת הפיצוי ושלא נתבע הפיצוי.
מה שמופיע אצלכם כהוראת מעבר, אנחנו פשוט הכנסנו את זה לגוף התקנה. בשל כל אחד מהמקטעים השני, השלישי והרביעי, תוגש למנהל תביעה לפיצויים תוך שלושה חודשים מתום אותו מקטע, ולעניין המקטע הראשון, שזה היום הופך נובמבר 2006, עד דצמבר 2007, תוגש למנהל תביעה לפיצויים בטופס שקבע תוך שלושה חודשים מיום פרסומם של תקנות אלה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רוצה להצביע?
מיכל דויטש:
כן, ודאי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מי בעד אישור התקנות בכפוף לשינויים? מי נגד? אושר.
אושר.
הישיבה נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:35