פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 425
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31 במרץ 2008), שעה 09:00
סדר היום:
1. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007
הצעתו של חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין, חנא סוייד
2. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007
הצעתם של חברי הכנסת יצחק אהרונוביץ, דוד אזולאי, רוברט אילטוב, יצחק גלנטי, יצחק זיו, אמנון כהן, אלכס מילר, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, דוד רותם, סופה לנדבר
3. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטוח בריאות לתושב ששהה מחוץ לישראל לצורך לימודים), התשס"ז-2007
הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
חיים אורון
סופה לנדבר
מוזמנים:
ראובן שטיינר, יועץ כלכלת בריאות, משרד הבריאות
עו"ד טלי שטיין, משרד המשפטים
אילנית זוילי, לשכת דובר משרד החינוך
אנואר ח'לף, רפרנט בריאות, משרד האוצר
אלה סבן, מנהלת ענף תושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד רחל טל, עוזרת ליועצת המשפטית, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד מרדכי שחר, המועצה להשכלה גבוהה
ג'ק בנדלק, מנהל תחום בריאות, המוסד לביטוח לאומי
תלמה פרידברג, מינהל הגבייה, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ורד שהרבני, אגף נפגעי עבודה, המוסד לביטוח לאומי
אבי גור, ארגון הורים ארצי
אליעזר שוורץ, מרכז מחקר ומידע, הכנסת
שני קרדמון, מרכז מחקר ומידע, הכנסת
ייעוץ משפטי:
איתי עצמון
מנהלת הוועדה:
וילמה מאור
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
1. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007
הצעתו של חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין, חנא סוייד
2. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007
הצעתם של חברי הכנסת יצחק אהרונוביץ, דוד אזולאי, רוברט אילטוב, יצחק גלנטי, יצחק זיו, אמנון כהן, אלכס מילר, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, דוד רותם, סופה לנדבר
3. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטוח בריאות לתושב ששהה מחוץ לישראל לצורך לימודים), התשס"ז-2007
הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון
היו"ר יצחק גלנטי:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בשלוש הצעות חוק שהן פחות או יותר, בצורה זו או אחרת, חופפות או דומות אחת לשנייה – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007 שלח חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד. הצעת חוק שנייה היא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – היעדרות לשם לימודים בחוץ לארץ), התשס"ז-2007 של חברי הכנסת יצחק אהרונוביץ, דוד אזולאי, רוברט אילטוב, יצחק גלנטי, יצחק זיו, אמנון כהן, אלכס מילר, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, דוד רותם וסופה לנדבר. הצעת החוק השלישית היא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטוח בריאות לתושב ששהה מחוץ לישראל לצורך לימודים), התשס"ז-2007, הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון שמכבד אותנו בנוכחותו.
אני אודה מאוד לחבר הכנסת אורון אם יציג את הצעת החוק שלו.
חיים אורון:
בוקר טוב ותודה רבה. אני מקווה שהיום נוכל לסיים את עבודתנו בהצעת החוק. הצעת החוק באה לפתור שאלה מאוד קונקרטית. אני יודע שמונחות על סדר היום הצעות חוק הרבה יותר רחבות כאשר בחלקן אני שותף, לחלקן אני מסכים באופן חלקי. אני חושב ששאלת הרחבת הזכויות לביטוח בריאות למי שלא נמצא בארץ, לצערי במצב הקיים זאת התחלקות באותה עוגה עם ציבורים נוספים והעוגה ממילא לא גדולה. זאת אומרת, אני חושב שזה צריך להיעשות במידה, ואת זה אני אומר כלפי כל מי שבאים מהצד, ולראות שאנחנו לא מפריזים בזכויות.
כאן מדובר בקבוצה מאוד מוגדרת של סטודנטים שצירוף של חוק ותקנה קיימת מקבל את ביטוח הבריאות גם אם הם בכללית. תקנה אחת אמרה שמי שנעדר מהארץ שנתיים, צריך לרכוש מחדש את הזכויות שלו בחוק בריאות והזכות הזאת נרכשת כאשר יש תקופת אכשרה של חודשיים על כל שנה. קרי, בתום שנתיים וארבעה חודשים. זה בדרך כלל יותר מאשר תקופת סימסטר, אותו פרק זמן של סימסטר בארץ, בין השנים בהן הוא לומד. מיותר לומר כאן שיש עניין גם אנושי, גם משפטי אבל גם כללי שסטודנטים ישראלים שלומדים בארץ, טוב יותר שיסעו ויחזרו מאשר לא יחזרו בכלל והקשר הזה הוא חשוב לכולם.
הספקתי לקרוא את הנוסח המתוקן שסוכם עליו בישיבה הקודמת והוא מונח כאן לפנינו ומופיע כנוסח לדיון בוועדת העבודה והרווחה ב-31 במרץ שזה היום. הנוסח בעיקרו מקובל עלי. יש פה דבר שהוא חדש וצריך לשמוע למה הוא מופיע כאן וזה הסיפור של שש השנים. אני מבין שנמצאה כאן תשובה לשאלה מה הם לימודים אקדמיים ומי מכיר בהם כלימודים אקדמיים. נאמר לי על ידי איתי לפני הישיבה שבסך הכל הרשימה הזאת קיימת ולא צריך להמציא כאן שום דבר. במשרד החינוך קיימת רשימה כזאת, ואם במקרה מישהו לומד במוסד שהוא לא מופיע בשום רשימה של אף אחד, יתכבד ויביא את המסמכים המאשרים. אין לי שום בעיה שכאן חובת ההוכחה תהיה על הסטודנט ולא על מישהו אחר שלומד באיזה מקום שאף אחד לא מכיר בו.
אני אומר כאן במפורש שהכוונה שלי היא לסטודנטים שלומדים ולא לתרמילאים ולא לאלה שמסתובבים בעולם ולא למי שהוא כאילו סטודנט. הדרך היחידה להכיר בעובדה שמישהו סטודנט היא שמוסד אקדמאי מוכר אומר שהוא סטודנט שלו אם זה בתוך שש השנים ובלי הבחנה כרגע בסוג התואר – תואר ראשון, שני או שלישי. יש לי רק שאלה אחת לגבי שש השנים ברציפות. זאת אומרת, הייתי שש שנים בחוץ לארץ ועשיתי תואר ראשון, חזרתי ארצה והייתי שנתיים, והשאלה אם מתחילה ספירה חדשה.
איתי עצמון:
בישיבה הקודמת שאלתי את חברי הכנסת האם התקופות האלה מצטברות. האם אדם אכן למד לקראת לימודי תואר ראשון, חזר לארץ ואחר כך יצא שוב לחוץ לארץ ללמוד לימודים מתקדמים יותר. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, שאלתי גם אותך ואמרת שמדובר בתקופה אחת. בישיבה הקודמת הצעתי 4 שנים וחברי הכנסת ביקשו להרחיב ל-6 שנים מכיוון שיש לימודים שנמשכים זמן ארוך יותר.
סופה לנדבר:
לא משנה איפה הוא לומד ומה הוא לומד.
חיים אורון:
זה מצטבר אבל זה לא מתחדש. זאת זכות שעומדת פעם אחת.
סופה לנדבר:
מה זה פעם אחת?
חיים אורון:
הוא לא יכול לבוא לארץ לשנה ולצאת עוד פעם לשש שנים ואחר כך שוב לחזור לארץ לשנה ושוב לצאת לשש שנים.
סופה לנדבר:
בסך הכל שש שנים.
היו"ר יצחק גלנטי:
סך הכל המצטבר הוא שש שנים.
איתי עצמון:
אדם שהלך ללמוד לימודי רפואה במשך שש שנים, הוא לא יכול לחזור לארץ ואחר כך לבקש עוד שש שנים של פטור מתקופת המתנה. לזאת הכוונה.
חיים אורון:
ההנחה היא שאז מדובר על אדם יותר מבוגר שיש לו כבר צרכים אחרים, הוא בעל משפחה והסיפור נעשה יותר מורכב ואז הוא נכנס לקטיגוריות אחרות של הבטחת זכויות שהן קיימות. צריך לזכור כל הזמן שבסך הכל יש מנגנון של הבטחת זכויות. דווקא אנשים צעירים, סטודנטים, לפעמים לא מקפידים על הדברים האלה.
ורד שהרבני:
בעניין של לימודים אקדמיים, ואני חושבת שכולנו כאן מכוונים ללימודים מוכרים, וזה גם מצוין בנוסח, יש כאן בקשה מטעמנו שהעניין הזה יאושר על ידי משרד החינוך. אני מבינה שיש רשימה או ספר עם המוסדות אבל עדיין מכונן אצלנו החשש שיבואו אלינו עם אישורים כאלה ואחרים.
היו"ר יצחק גלנטי:
קשה לכם להתמודד עם הבעיה של המוסדות המוכרים או הלא מוכרים?
ורד שהרבני:
אנחנו לא מכירים אותם. זה גם לא בתחום מומחיותנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
למרות שקיימות רשימות.
ורד שהרבני:
עדיין אני מבקשת אם אפשר להוסיף שזה יהיה מאושר על ידי משרד החינוך.
סופה לנדבר:
למה אנחנו צריכים לגרום לסחבת?
חיים אורון:
למה לא לעשות דבר פשוט, שברמה המינהלית הספר יימצא אצלכם, ואם יבוא מישהו שהמוסד שלו לא נמצא בספר, אז את צודקת בתביעה שלך, אבל אם הוא בספר – ואני מבין שמדובר בקובץ קיים – זה מספיק. אני מקווה ששני משרדי ממשלה יכולים לתקשר ביניהם ולא יצטרכו להריץ אנשים.
ורד שהרבני:
גם אם זה מאושר על ידי משרד החינוך, אנחנו מבקשים לא לנקוט סחבת כלפי הסטודנט.
היו"ר יצחק גלנטי:
זאת לא שאלה של סחבת אבל אנחנו כך מעמיסים יותר הליכים בירוקרטיים על המערכת והעסק מסתבך יותר ויותר. אם אותן רשימות נמצאות גם במשרד החינוך וגם אצלכם, זה משהו אחר.
ורד שהרבני:
לנו אין את הרשימה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז תקבלו אותה. אלה לא רשימות סודיות.
חיים אורון:
השלב הבא זה פקיד שזה יהיה תפקידו, לתת אישורים לסטודנטים לפחות ארבעה חודשים בשנה, בחודשי הקיץ, כאשר הם יבואו. למה?
המילה מאושר על ידי משרד החינוך מחר תתפרש שתביא לי עכשיו אישור ממשרד החינוך.
היו"ר יצחק גלנטי:
המסגרת נכון לרגע זה נתונה בידי המוסד לביטוח לאומי. אני לא בדעה שצריך להעמיס עוד הליכים בירוקרטיים נוספים ולתת בידי עוד גורם אחד סמכות וטו כזאת או אחרת.
לגבי אותן רשימות שקיימות היום במשרד החינוך, ניתן להעביר אותן גם למוסד לביטוח לאומי. איפה שקיימת שאלה או אי התאמה או משהו מוטל בספק, אין שום בעיה, המשרדים הרי מדברים אחד עם השני ואין קיר שחוסם ביניכם. על פניו הדרישה הזאת לא נראית לי, אבל אם נמצא כאן נציג של משרד החינוך, אשמח לשמוע גם את דעתו בעניין. אנשי משרד החינוך הוזמנו – גברת עירית ליבנה, גברת אילנית זוילי.
אילנית זוילי:
אני מלשכת הדובר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז אין לך מה לומר בעניין. אם כן, אין נציגות לעניין הזה ולכן אנחנו נצטרך לעבור הלאה. האם מישהו רוצה להתייחס לנושא?
אבי גור:
כהורים שהילדים שלהם לומדים בחוץ לארץ עקב כך שאין מקומות לימוד בישראל, רק לברך. אנחנו מברכים על כך שהמדינה מתחשבת בכך ומסדירה לפחות קטע שהיה מוזנח עד היום, של הבריאות. הבן שלי למשל כרגע נמצא בחוץ לארץ והוא בלבטים בקטע של ביטוח הבריאות. אני מקווה שהצעת החוק תיכנס לתוקף מהר.
אנואר ח'לף:
בהמשך לדיון הקודם, אנחנו אמנם הבענו הסכמה עקרונית לעניין הזה, אבל עדיין יש לנו בעיה עם הסדרות. כאשר דיברנו עם משרד החינוך הבנו שיש בעיה לבדוק אם האדם לומד במוסד הזה או במוסד ההוא והשאלה היא גם מה זה מוסד מוכר. פעם ראשונה אני שומע על רשימה ולא ידעתי שהיא קיימת.
סופה לנדבר:
גם לא צריכה להיות רשימה כזאת. המוסד נקרא מוסד להשכלה גבוהה, אז מי אנחנו שצריכים לקבוע האם הוא מקובל אצלנו או לא?
אנואר ח'לף:
אני לא אומר שאין אבל אני אומר שדיברתי אתם בעניין ומה היכולת שלנו לבוא ולבדוק אם אדם אכן לומד במוסד להשכלה גבוהה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מאוד מכבד את משרד האוצר ואת נציגיו, אבל אני לא חושב שזה הנושא שעכשיו צריך להיות נדון במסגרת משרד האוצר. השאלה היא אחרת והיא פשוטה, האם למשרד האוצר יש - לא בשאלה החינוכית אם המוסד הזה מוכר או לא מוכר כי לשם כך ישנם משרדים אחרים שהם אמונים על הנושא הזה – איזו הסתייגות או התנגדות מבחינת אוצר ולא מבחינת חינוך.
אנואר ח'לף:
התייחסתי לנקודה הזאת כי משם נגזרת העלות של ההצעה. לדעתי ככל שאין הגדרה ברורה האומרת מה זה מוסד להשכלה גבוהה, העלות התקציבית של הצעת החוק יכולה להגיע ל-9 מיליון שקלים.
סופה לנדבר:
על מה?
וילמה מאור:
הבאתם לנו הערכה תקציבית? התבקשתם להביא.
אנואר ח'לף:
לא נשלחה אליכם עלות תקציבית?
וילמה מאור:
לא. התבקשתם.
אנואר ח'לף:
המסמך כאן. אני יכול להעביר אותו.
אני אומר מה הייתה ההנחה בחישוב שלי. דיברתי עם המוסד לביטוח לאומי ושאלתי אותם כמה לומדים יש בחוץ לארץ, הם אמרו לי שאין להם יכולת לדעת כמה אנשים לומדים בחוץ לארץ. לכן יש לנו הנחה וההנחה יכולה להשפיע ולכן אני אומר שהיא יכולה להגיע עד ל-9 מיליון שקלים, יכולה להיות פחות ויכולה להיות מיליון שקלים שזאת אפילו עלות זניחה. אני לא יודע כמה אנשים לומדים בחוץ לארץ ונראה לי שאף אחד לא יודע, כולל גם המוסד לביטוח לאומי שלא יודע.
אנחנו הנחנו שמגיל 18 עד גיל 60 האנשים האלה יכולים להיות מוגדרים כלומדים.
היו"ר יצחק גלנטי:
זאת אומרת, כל האוכלוסייה, בין 18 ל-60, מבחינתכם.
אנואר ח'לף:
לא מבחינתנו. אמרתי שיכול להיות.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני קודם כל מוחה בתוקף. אני מודיע לך שאני כנציג הגמלאים ואני מבקש להכליל אוכלוסייה הזאת גם בני 100. למה אתה קובע עד גיל 60? זוהי הכללה שהיא לא במקומה.
אנואר ח'לף:
אני מבין מה שאתה אומר, אבל עד שאין הגדרה ברורה, זה מאוד בעייתי.
היו"ר יצחק גלנטי:
הבעיה שלכם באוצר היא שמתקיימים כאן דיונים ואתם באים לדיונים האלה לא מוכנים. אתה לא יכול לבוא ולומר לי שאין לך הערכה תקציבית.
אנואר ח'לף:
יש לי.
היו"ר יצחק גלנטי:
ההערכה התקציבית שלכם היא בין מיליון ל-9 מיליון ואולי בין כלום ל-9 מיליון. כלומר, סדר גודל של 900 אחוזים ואני לא יודע לאן אתם מגיעים עם זה. סתם יריות מן המותן. אני מצטער, אני מסויג לחלוטין מהצגת הדברים כפי שהוצגו על ידי נציג האוצר ולכן זה לא מקובל עלי וחבל לבזבז את הזמן על זה.
אליעזר שוורץ:
מעבר לשאלה העקרונית שנדונה כאן בעבר על היחס להגדרה תקציבית של עלות כזו או אחרת, יש לנו את הנתונים של המוסד לביטוח לאומי. אנחנו הנחנו הנחה שאני לא יודע אם היא יותר שמרנית או לא, אבל סטודנטים יהיו בגילאים של 18 עד 35. ברור לי שיכולים להיות מקרים של אנשים שהם מעל הגיל הזה, אבל רוב האוכלוסייה היא בגיל הזה. כמחצית מהאנשים שממתינים את תקופת ההמתנה הם עד גיל 35. אם אני אקח את ההנחה הזאת, העלות המקסימלית תהיה 4 מיליון שקלים, ובהנחה שלא כולם סטודנטים, העלות תהיה נמוכה מזה. שוב, כמו שאמר נציג האוצר אין לי דרך להוכיח, אבל מבחינת הסבירות כנראה שזה איפה שהוא באמצע.
היו"ר יצחק גלנטי:
הסבירות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת קובעת שזה לא יעלה מעל 4 מיליון שקלים.
אליעזר שוורץ:
בהנחה שתהיה מערכת שתוכל לבדוק באמת מי לומד ולא ינצלו את זה אנשים שנרשמו ליום אחד בגיל 60 או 75.
איתי עצמון:
אני מפנה את תשומת לב נציג האוצר לסעיף 138(א) לתקנון שאומרת שהערכת שר לגבי עלות תקציבית תוגש בכתב, תהיה מנומקת, יצורפו לה נתונים ואומדנים. כלומר, ככל שאין לכם כרגע נתונים מדויקים שהובאו בפני הוועדה, הוועדה לא תוכל לקבוע שההצעה היא תקציבית.
אנואר ח'לף:
זאת תקלה. יש הערכה ועשינו אותה.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה זה תקלה? מתי התקיימה הישיבה הקודמת?
וילמה מאור:
פנינו אליהם כבר לפני כן.
אנואר ח'לף:
פניתם בשבוע שעבר, זה נכון.
היו"ר יצחק גלנטי:
שמתי לב שזוהי מדיניות עקבית של האוצר לא להכין שיעורי בית.
אנואר ח'לף:
לא, זה ממש לא כך.
היו"ר יצחק גלנטי:
הדבר הכי טוב הוא לדחות. בואו נדחה את זה למחר ומה שאפשר לדחות לשנה הבאה, נדחה לשנה הבאה.
אנואר ח'לף:
ממש לא. אם הייתה תקלה, אני מתנצל. עשינו הערכת עלות בשבוע שעבר ואני מאוד מתנצל על שהיא לא הגיעה אליכם. הערכת העלות נמצאת כאן ואני יכול לשלוח אותה.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, אני לא אקבל כעת שום הערכת עלות בזמן הישיבה.
אני מצטער, אני מוכן במקרה הקיצוני ביותר לקבל את הערכת מרכז המחקר והמידע כיוון שהיא מבוססת לפחות על משהו. כאן אנחנו שומעים דברים הזויים.
אליעזר שוורץ:
גם נציג האוצר יודע שאם תהיה מערכת שתדאג לדעת מי הסטודנט ומי לא, גם הם ידעו שזאת לא עלות תקציבית ושהיא זניחה.
אנואר ח'לף:
אין הגדרה.
אליעזר שוורץ:
גם בנתונים שאנחנו לא יודעים בוודאות מי כן ומי לא, אני מניח שהממתינים עד גיל 35 הם עיקר הסטודנטים ואז העלות התקציבית תהיה 4 מיליון שקלים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני רוצה לחדד את זה עוד יותר. לא ברור לי הנושא של העלות התקציבית. העלות התקציבית, האם המשמעות היא כמה זה עולה לביטוח לאומי או כמה האוצר יצטרך להשתתף?
אנואר ח'לף:
לא, זה בגידול בהוצאה של הקופות.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, ביטוח לאומי זה מוסד שעומד בפני עצמו ואין לזה שום קשר להוצאות שיוצאות מצד האוצר. לכן אני אישית אומר שאני לא מוכן לקבל את זה כעלות תקציבית אלא אם כן אתה תבוא ותאמר שצריך להוסיף עוד פקיד אחד לביטוח לאומי שידפדף בספר ויסתכל האם המוסד הזה מופיע או לא מופיע. גם כאן לא תהיה עלות תקציבית וגם כאן העלות לא תגיע ל-5 מיליון שקלים.
אנואר ח'לף:
הפקיד הזה לא כלול בחישוב. זאת העלות של ההוצאה, העלות השנתית של הוצאות הבריאות של נפש משוקללת, אם אפשר לקרוא לזה כך. אין לי דרך אחרת לחשב את זה.
איתי עצמון:
הוצאה של קופות החולים?
אנואר ח'לף:
כן, של קופות החולים. זה הגידול בעלות הסל.
אליעזר שוורץ:
לפי סל שירותי הבריאות שמוגדר על ידי המדינה כל שנה, השנה מדובר ב-25-26 מיליארד כאשר מדובר בכ-7 מיליון אנשים. זה חלקי זה, זאת העלות הממוצעת לשנה ואז יש את מקדמי הגיל. ככל שבן אדם צעיר יותר, העלות החודשית הממוצעת נמוכה יותר. העלות החודשית הממוצעת לאנשים בגילאים 18 עד 24 היא כ-120 שקלים, מגיל 25 עד 34 היא כ-170 שקלים בחודש. אלו העלויות החודשיות הממוצעות לכל אזרח. צריך לקחת את חודשי ההמתנה של האדם כפול העלות הסופית, לא העלות שתעלה לקופות החולים, וכאן אנחנו נדרשים שוב לשאלה האם העלות לקופות החולים תקציבית או לא כאשר במקרה הספציפי הזה לא צריך להיכנס אליה בגלל שבכל מקרה זה לא תקציבי כי זה מתחת ל-5 מיליון שקלים לפי הערכה שלנו. גם אם היינו אומרים 9 מיליון שקלים, בעבר נדונה כאן החלטה שאני יודע שדנים בה כרגע שוב בהיבטים הרחבים יותר בלשכה המשפטית, כללית על יחסי העלויות בין המדינה לגופים אחרים, וזאת עלות שצריך להתייחס אליה. אני לא רוצה להתייחס עכשיו משום שמדובר בכל מקרה מתחת ל-5 מיליון שקלים ולכן ההצעה היא לא תקציבית.
אבי גור:
לגבי העלות התקציבית, רציתי להוסיף שאני מייצג בארגון ההורים הארצי גם את נושא הבריאות וגם את נושא הסטודנטים. אני יכול לומר שיש הרבה הורים שמשלמים מדי חודש את ביטוח הבריאות של הילדים שלהם למרות שהם נמצאים בחוץ לארץ. המדינה מרוויחה מיליוני שקלים כל שנה והיא לא מוציאה אותם. אני מבקש שנציג האוצר ייתן גם את הנתונים האלה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש להקריא את הצעת החוק.
איתי עצמון:
בטרם אקריא את הצעת החוק, אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה שמדובר למעשה על כמה וכמה הצעות חוק פרטיות שמונחות על שולחן הוועדה ועל פי סעיף 140(א) לתקנון הכנסת, יראו את הצעות החוק כהצעת חוק אחת של כל מציעי הצעות החוק שהועברו לוועדה.
מדובר על תיקון לסעיף 58(א) שעוסק בהגדרה של שנת היעדרות ומונה בעצם את התקופות שלא יבואו בחשבון במניין הימים לצורך תקופת המתנה.
1. תיקון סעיף 58.
בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – החוק העיקרי) בסעיף 58(א), אחרי פסקה (7) יבוא:
"(8) תקופה שבה שהה אזרח או תושב מדינת ישראל לצורך לימודים אקדמיים שלא תעלה על 6 שנים ובלבד שתוך 30 ימים מיום שובו לארץ פרע את החוב של דמי ביטוח הבריאות בעד התקופה שבמהלכה שהה מחוץ לישראל כאמור. בפסקה זו "לימודים אקדמיים" – לימודים לתואר ראשון, שני או שלישי, במוסד להשכלה גבוהה במדינת חוץ, המוכר על ידי גוף מוסמך להכרה מוסדות אקדמיים באותה מדינה".
לפי מה שהבנו קודם מדובר על תקופה אחת של שש שנים ולא על כמה תקופות.
היו"ר יצחק גלנטי:
חברת הכנסת לנדבר, האם יש לך הערות?
סופה לנדבר:
אני בעד וכמה שיותר מהר.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש הסתייגויות? אין. אני מעלה את זה להצבעה.
ה צ ב ע ה
אושר
אין נגד ואין נמנעים.
איתי עצמון:
2. תחילה ותחולה.
תחילתו של סעיף 58(א)(8) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, ביום ...... (להלן – יום התחילה) והוא יחול על מי שעזב את ישראל לצורך לימודים אקדמיים שנתיים לפני יום התחילה.
כאן אני רוצה לשאול את נציגי המוסד לביטוח לאומי כמה זמן נדרש להם להיערכות.
תלמה פרידברג:
אנחנו צריכים לקבל עובדים. אנחנו לא יכולים ליישם את זה בלי אישור מהאוצר לקבלת עובדים.
היו"ר יצחק גלנטי:
השאלה שנשאלה היא כמה זמן נחוץ לכם על מנת לקבל את ההחלטות בעניין. זה שזה עובר לחקיקה, זה ברור והשאלה עכשיו היא כמה זמן אתם דורשים כדי שנוכל להחיל את סעיף התחולה.
תלמה פרידברג:
ארבעה חודשים.
היו"ר יצחק גלנטי:
חברת הכנסת לנדבר, מה את מציעה?
סופה לנדבר:
חודש. בחוק תעריפי חשמל היה מספיק להם חודש. החוק הזה הוא כל כך פשוט.
תלמה פרידברג:
הוא לא פשוט בכלל.
סופה לנדבר:
בטוח. בבירוקרטיה של מדינת ישראל שום דבר לא פשוט.
תלמה פרידברג:
זה אומר תכנון, אנחנו עובדים בחוסר כוח אדם שצריך אותו גם לצורך הסעיף הזה.
היו"ר יצחק גלנטי:
בניגוד לדעתה של חברת הכנסת לנדבר שהיא תסלח לי, בכל זאת אנחנו מאפשרים לכם את ארבעת החודשים המבוקשים על ידכם, אבל אנא, לסגור את הנושא הזה.
איתי עצמון:
אנחנו מדברים על ארבעה חודשים מיום פרסומו, שזה יום התחילה. החוק יחול על מי שעזב את ישראל לצורך לימודים אקדמיים שנתיים לפני יום התחילה. בכך אני מבטא את החלטת חברי הכנסת בישיבה הקודמת.
סופה לנדבר:
מה אומר הסעיף הזה?
איתי עצמון:
הסעיף אומר שהחוק ייכנס לתוקפו ארבעה חודשים מיום פרסומו והוא יחול על מי שעזב את ישראל לצורך לימודים אקדמיים שנתיים לפני יום התחילה. זה יחול גם על מי שכבר נמצא בחוץ לארץ למטרת לימודים.
סופה לנדבר:
כאן צריך להחליט על לפחות ארבע שנים.
חיים אורון:
קחי בחשבון שאם את לוקחת ארבע שנים אחורה, נשארות שנתיים.
סופה לנדבר:
בסדר, אבל כל אחד יחליט.
חיים אורון:
לא, הוא לא יוכל להחליט לבחור. אם הוא התחיל ללמוד לפני ארבע שנים, הוא לא יוכל לומר שהוא התחיל לפני שנה. כמה שאת הולכת אחורנית, את לוקחת ממנו בעתיד. אם הולכים אחורנית ארבע שנים, נשארו לו רק שנתיים וזה אומר שנשאר לו רק קיץ אחד.
סופה לנדבר:
לחלק מהאנשים נשארות רק שנתיים.
חיים אורון:
אם את אומרת שנתיים, נשארות לו ארבע שנים. אני לא יודע להעריך מה יותר טוב.
היו"ר יצחק גלנטי:
נראה לי שעדיף שנתיים מאשר ארבע שנים כיוון שזה נותן אופציה יותר רחבה.
חיים אורון:
אני גם מודה שחקיקות רטרואקטיביות, צריך לקרות משהו מאוד דרמטי כדי שאני אתמוך בהן.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבין שגם אתה נוטה לשנתיים.
סופה לנדבר:
מתי הוסיפו את סעיף 58?
איתי עצמון:
בשנת 1999 והיו תיקונים ב-2001 וב-2005.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מציע שנשאיר את זה כמו שזה.
חיים אורון:
אם אנחנו הולכים על שלושה חודשים וגם אם זה יאושר, זה כבר יאושר במאי.
וילמה מאור:
אפשר תמיד לשנות לקראת הקריאה השנייה והשלישית.
סופה לנדבר:
אתה דווקא מדבר על אנשים שכן צריך להוסיף להם עוד שנתיים.
חיים אורון:
נכון, אבל אם החוק יתחיל באוגוסט, אלה של הקיץ הזה לא יהיו.
סופה לנדבר:
גם אני חושבת שארבעה חודשים זה יותר מדי.
היו"ר יצחק גלנטי:
ואם נעשה זאת שלושה חודשים?
חיים אורון:
השאלה מתי נאשר אותו בקריאה שלישית.
סופה לנדבר:
השבוע תאשר את זה בקריאה ראשונה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אפשר לשנות את זה גם בין קריאה שנייה לשלישית. בסדר, שלושה חודשים. אני בטוח שהמוסד לביטוח לאומי יעמוד בזה.
איתי עצמון:
העניין יוכל גם להיפתח לדיון בהכנה לקריאה שנייה.
סופה לנדבר:
חבר הכנסת אורון, אני מציעה שנחליף שנתיים בשלוש. זה ייחשב לאנשים וזה חשוב מאוד.
חיים אורון:
בסדר. אני מוכן שלוש שנים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש להקריא מחדש את הסעיף.
איתי עצמון:
תחילתו של סעיף 58(א)(8) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, תוך שלושה חודשים מיום פרסומו, להלן – יום התחילה, והוא יחול על מי שעזב את ישראל לצורך לימודים אקדמיים שלוש שנים לפני יום התחילה.
היו"ר יצחק גלנטי:
מי בעד?
ה צ ב ע ה
אושר פה אחד
החוק עובר לקריאה ראשונה.
אני מודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 09:30