פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 407
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ט באדר ב התשס"ח (26 במרץ 2008), שעה 14:30
סדר היום: הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס"ח-2008
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
דוד אזולאי
זאב אלקין
משה גפני
שמואל הלפרט
עבאס זכור
איתן כבל
לימור לבנת
יוחנן פלסנר
מוזמנים:
בתיה הררי - המועצה הלאומית לכלכלה, משרד ראש הממשלה
חיים הלפרין - מנהל היחידה למשלימי לימודים במינהל הפדגוגי, משרד החינוך
שולה מור - מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג - משרד החינוך
עו"ד אילת כהן מלקמן - סגנית היועמ"ש, משרד החינוך
כמאל עטילה - דובר משרד החינוך
קרן ביטון - יועצת שרת החינוך
יונתן רגב - רפרנט חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד דפנה גלוק - משרד המשפטים
רני פינצ'י - מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים
פיני קבלו - סמנכ"ל המרכז לשלטון מקומי
יעקב אגמון - המרכז לשלטון מקומי
מירה קרני - המועצה לשלום הילד
אבי גור - ארגון ההורים הארצי
רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד
ייעוץ משפטי:
מירב ישראלי
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית:
יפה קרינצה
הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס"ח-2008
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רבותיי, גבירותיי, התכנסנו בשעה זו בוועדת החינוך של הכנסת כדי לדון בחוק שהביא לנו משרד החינוך. גם זה חידוש מבורך וטוב. אני חושב שזו פעם ראשונה בקדנציה.
קריאות:
גם חוק עובדי הוראה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
החוק הזה עוד לא הגיע לכאן. יש בקשה מיוחדת של הממשלה. אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלו, אבל מאחר שזה דבר חשוב לשרת החינוך, וחשוב גם לילדי ישראל, אז מי אנחנו שנעצור את זה. לכן התכנסנו. באמת זה לא בסדר לשלוח אתמול הזמנה לישיבה שמתקיימת היום. זה מותר, אבל זה לא בסדר. אני יודע שיש גורמים, בין השאר דוקטור יצחק קדמן והרבה אחרים, שרצו לבוא ולא יכלו בגלל ההתראה הקצרה. אבל נייצג גם את העמדות שלהם. אני מקווה שנגיע להסכמות בכל הדברים ושנוכל לצאת לדרך.
אני לא יודע בכלל איך מטפלים בהצעות חוק ממשלתיות, זה עוד לא קרה לי. אבל לפי ההיגיון אני מניח שמי שיציג את החוק יסביר למה צריכים אותו. יש פה נציגה של משרד החינוך, אז תסבירי לנו למה היינו צריכים להתכנס בשעה זו, כשעוד יושבים במליאה, מה כל כך דחוף ולמה אנחנו צריכים לתמוך בחוק הזה.
שמואל הלפרט:
יש לי הצעה לסדר. אני מבקש להוסיף להצעת החוק הנוכחית שבכל אותם יישובים ושכונות שהוחל בהם יום חינוך ארוך ויש שם הזנה, שזה יכלול גם מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר. זו לא הצעה לסדר.
שמואל הלפרט:
אם היועצת המשפטית צריכה להתייחס, שתתייחס גם לנושא הזה, של צירוף החינוך המוכר שאינו רשמי במקומות שבהם נותנים ארוחה חמה.
אילת כהן מלקמן:
אשתדל להסביר בקיצור. שאלת למה התכנסנו עכשיו, אז אני לא יודעת למה היינו צריכים להתכנס ב-14:30 – אדוני הזמין, אז באנו. אבל אסביר למה זה דחוף לנו.
חוק ארוחה יומית נחקק בסוף 2005 ונתקלנו בקשיים בהפעלה המעשית בשל מורכבות המנגנונים שיש בחוק המקורי. בין היתר, בכל מה שנוגע למנגנוני ההפעלה, כמו: שיעור השתתפות של רשויות, קביעת חריגים וכל הדברים האלה, שהקשו מאוד על ההפעלה בשטח ולפעמים דחו את ההפעלה לפי החוק. לכן, הבקשה העיקרית שלנו בהצעת החוק הזאת היא לתקן את המנגנונים המורכבים. זה לא שאנחנו מחליטים לבד, זה לא שאין היוועצות בשרים אחרים, במשרדי ממשלה רלוונטיים אחרים, אבל השתדלנו מאוד לפשט את המנגנונים המאוד מורכבים שהיו, וזה עיקר החוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בכל זאת תסבירי קצת יותר בפירוט; מה הנקודה?
אילת כהן מלקמן:
השינוי העיקרי הוא במנגנון שקובע את שיעורי ההשתתפות של הרשויות. החוק הזה ממומן בעיקר על-ידי הממשלה והרשויות המקומיות.
אבי גור:
ואיפה ההורים?
אילת כהן מלקמן:
רשויות יכולות לגבות לפי תעריפים שמאושרים על-ידי ועדת החינוך. זה לא קשור לזה . רשות גם יכולה להחליט לא לגבות מהורים. המנגנון שנקבע בחוק העיקרי לגבי שיעורי ההשתתפות של רשויות, שאנחנו מבקשים לשנות, הוא שיש ועדה שמייעצת לראש הממשלה, והיא צריכה לשמוע את השלטון המקומי. ראש הממשלה מקבל את ההמלצות, מתייעץ עם שר הפנים ואז צריך להביא את כל ההחלטה המסורבלת הזאת לאישור ועדת הכספים של הכנסת. אותו מנגנון חל גם לגבי שיעורי השתתפות חריגים.
המנגנון הזה מאוד הקשה עלינו גם בקביעת שיעורי ההשתתפות המקוריים וגם בקביעת חריגים. לכן, ביקשנו לפשט את זה וששיעורי ההשתתפות יוסכמו בין שר החינוך לשר האוצר ושר הפנים, ויש פה את הכללים איך זה יקבע ואיך יקבעו החריגים. לא יהיה פה מחטף של שר החינוך לבדו. זה מנגנון מאוד מובנה, אבל הוא קצת יותר פשוט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דווקא לא אכפת לי ששר החינוך לבד יקבע, וששר האוצר ישלם את החשבון. כמה זה מפתיע ששר האוצר לא יסכים לזה. אני מניח ששרי החינוך לדורותיהם – יש פה שרת חינוך לשעבר, והיא בטח הייתה מסכימה לזה ששר החינוך יקבע. מה לגבי הסכמות של הכנסת, של ועדת הכספים וועדת החינוך של הכנסת?
אילת כהן מלקמן:
את זה הוצאנו. מאחר שזו הסכמה בין שלושה שרים, את העניין הזה הוצאנו.
מירב ישראלי:
האישור שלנו נשאר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לגבי השתתפות הורים. אילו עוד שינויים יש פה?
אילת כהן מלקמן:
עוד שינוי עיקרי שביקשנו להכניס הוא שגם גני הילדים בצו יוח"א ייכללו. החוק המקורי כלל רק את בתי הספר היסודיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרחבה לגני הילדים.
אילת כהן מלקמן:
נכון. חשבנו שזה שלב חינוך מאוד חשוב, שאם גם הוא נמצא בצו יוח"א, ולכן חשוב שגם הגנים ייכנסו ולכן הכנסנו גם אותם. שינוי שהיה והוצאנו אותו, זה להוריד את הארוחה החמה. כיוון שזה ירד לא אדבר על זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לגבי הנושא של ארוחה חמה, הייתה בתוך ההצעה הזאת הצעה שתהיה אפשרות של פלורליזם בארוחות, אפשרות להחליף ארוחה חמה בארוחת בוקר גדולה, מזינה. ארוחה חמה זה לא רק האוכל עצמו, זה גם סמל. אבל חוץ מזה, זו ארוחה חמה, שזה משהו אחר מארוחת בוקר. אז גם אם את ארוחת הבוקר אפשר לאכול כמו במלון "המלך דוד" וזה דבר טוב, אבל אנחנו יודעים שזה לא בדיוק מה שיהיה. אם אני מתחיל בארוחת בוקר כזו אז אחר כך זה יהיה סנדביץ', ומהסנדביץ' יהיה קרקר ובזה הלכה כל הארוחה החמה, וכל הטעם שאנחנו מבטיחים, לפחות לילדים האלה – זה חבל שזה רק לילדים האלה – שתהיה ארוחה חמה, מזינה, פעם ביום, עם כל הדברים שכבר הכנסנו במשך הזמן, כל זה הלך לנו. אז אמרתי שגם אם יש הצדקה להצעה, אני חושב שזו הצעה לא מוצלחת, ואני גם לא חושב שנוכל לדון בעומק בהשלכות של ההצעה הזאת. אני מקבל את זה שמי שהציע את זה היו לו כוונות טובות, ראויות ורצויות, אבל אני חושב שראוי להוריד את זה.
קיבלנו גם פניות מכל מיני גורמים כמו עמותת ידיד, כמו דוקטור יצחק קדמן וגורמים אחרים שאכפת להם מהתזונה של הילדים. היה יוצא שאנחנו מסכימים שבמקום ארוחה חמה יקבלו לחמניות עם שוקו. גם אם אומרים שזה לא עם שוקו אלא עם חיטה מלאה עם סלט, אנחנו יודעים מה נשאר מהדבר הזה בסוף. לכן, אני שמח על ההסכמה, שאותה ביקשתי מראש. כל מי שבא רק למטרה הזאת יכול להגיד שלום וללכת הביתה, כי מלאכתו הקדושה נעשית בידי אחרים.
חברת הכנסת לימור לבנת, שהייתה השרה שהכניסה את עניין ההזנה לבתי הספר בישראל, בבקשה.
לימור לבנת:
אני מודה לך. אני מבינה שאם זה ירד מעל הפרק וזה לא מופיע בהצעת החוק אז אני משוחררת. באתי רק בגין העניין הזה. אני גם זוכרת הצהרות רמות ונאומים רמים של שרת החינוך, כמה הארוחה החמה חשובה, וכמה יש ילדים שאין להם ארוחה חמה וזו הארוחה החמה היחידה שיש להם. לכן פשוט נדהמתי לראות את זה כאן בהצעת החוק.
אין לי מה להוסיף על דבריך, אדוני היושב ראש, כל מילה בסלע. אם זה יצא מהצעת החוק אז אני משוחררת, וחזקה עליכם שתקדמו מה שצריך לקדם כאן. אני סומכת עליהם. תודה רבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני מניח שגם השרה לשעבר – ואולי גם לעתיד – לימור לבנת, תסכים לזה שתהיה ארוחה קרה בנוסף לארוחה החמה.
לימור לבנת:
אני בהחלט מסכימה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרו לנו שהילדים באים בבוקר ממש רעבים. אם המצב שלנו עד כדי כך חמור, ואנחנו יודעים שהם לא מקבלים ארוחה חמה, אז באמת צריך לחשוב על זה שייתנו גם משהו בבוקר. דברים טובים, שהם לא יקרים, אבל בכל זאת טובים, בנוסף.
לימור לבנת:
מה שהם הציעו ודאי לא יפתור את הבעיה, משום שמדובר על ארוחת צהרים. מה שאתה אומר זה שיכולה להיות בעיה עם ילדים שמצבם הכלכלי של ההורים כל כך קשה, שהם מגיעים כבר בבוקר רעבים כי לא אכלו מאומה בבית ואולי גם לא בערב קודם, כי לא היה להם מה לאכול. אז אולי זו הארוחה היחידה שלהם ביום, לא רק החמה. אז באמת יש כאן קושי מאוד גדול.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה מצביע קצת על מצב החברה בישראל, אבל זה לא לדיון עכשיו. תודה, חברת הכנסת לבנת.
אנחנו כמובן נעבור על החוק סעיף-סעיף, אבל אם יש עוד הערות קצרות בשלב המקדמי הזה, אז בבקשה.
מירה קרני:
אני מברכת על הדברים ועל התיקון לתיקון, שמתברר שנעשה. כל מה שנותר לי להוסיף הוא שאנחנו יכולים רק לברך על הוספת עניין גני החובה, שזה מבורך מאוד. תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אז את לא רוצה להישאר פה? חסר לנו אם אתם לא פה, אבל לא ניקח את זה אישית.
מירה קרני:
אם דנים בהיבט של חלוקת הנושא בין הרשויות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא דנים בזה, זה עניין טכני.
מירה קרני:
אז אשאר בשמחה.
יעקב אגמון:
אני לא יכול להצטרף לשמחה ולברכות משום שעלינו יש תוספת עלות בלתי מתואמת. השנה משרד החינוך מאיים בקיצוץ של 170 מיליון שקלים למימון "אופק חדש", יש עלינו חוק נהרי, שהמשרד עדיין לא מצא את המימון שלו, ולכן אנחנו לא מסוגלים ליישם אותו, ועכשיו אנחנו שומעים שכולם מברכים ושואלים האם הרשויות, שבהן נמצאים הילדים הרעבים שדברתם עליהם, ישאו בעוד עלות, שאין להם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תשכיל אותי להגיד לי, איפה יש עוד עלות על הרשויות?
יעקב אגמון:
אם הנטל מתחלק בין ההורים, המדינה ובין הרשות המקומית, אז יש תוספת עלות לרשות המקומית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בגלל גן החובה.
יעקב אגמון:
בוודאי. החלוקה היבשה הזאת לא כל כך יבשה משום שההורים אינם משלמים את חלקם. אנחנו מבקשים לעכב את יישומו של החוק הזה עד שיימצא המימון. מאוד נשמח שהילדים יאכלו, זה בסדר גמור, אבל אתם רוצים להטיל על הרשויות, שבקושי משלמות משכורות, שהן מקוצצות במענקי האיזון, עוד נטל. נמצא פה משרד הפנים, הוא יעיד בוודאי. אנחנו מבקשים לעכב את העניין הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
משרד הפנים שותף להחלטת הממשלה, כפי שידוע לך.
יעקב אגמון:
הכנסת לא חייבת לקבל את כל מה שהממשלה מבקשת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בזה אתה צודק במאה אחוז. זכותנו המלאה לדחות הצעות.
יעקב אגמון:
אני רק מבקש שיעידו על מצבנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא לא צריך לעשות את זה, כי אנחנו יודעים את זה.
יעקב אגמון:
אם אתם יודעים – אז בבקשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לשאול משהו, משום שלא הספקתי ללמוד את החוק לעומק בגלל קוצר הזמן. כשקיבלנו את החוק במקור היה מרכיב, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של האנושות: שמקבלים חוק בפרלמנט של מדינה מתוקנת, שמחייב "שנור". זה עוד לא היה בהיסטוריה של האנושות.
אילת כהן מלקמן:
זה לא כתוב. כתוב שאפשר. אסביר לאדוני למה זה נכנס.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז לא הייתי במקום שאני נמצא עכשיו, אבל הייתי חבר כנסת. לפי מה שזכור לי, במקור אחוז מסוים היה צריך להיות ממומן על-ידי פילנתרופיה. אם אני לא צודק, אז אני שמח לא להיות צודק.
אילת כהן מלקמן:
אקריא לאדוני את הסעיף, שלא נגענו בו, ואסביר. כתוב: בכפוף לכל דין, המדינה ורשויות החינוך המקומיות רשאיות לממן את חלקן בתקציב כאמור באמצעות כספי תרומות". דהיינו, זה מאפשר להן, זה לא מחייב אותן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה לכתוב את זה? בכל דבר אפשר לעשות את זה.
אילת כהן מלקמן:
לפי חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית) אין תרומה, אלא לאוצר המדינה. אדוני בוודאי מכיר את זה מהממשלה, כשרוצים לקבל תרומה לאיזושהי מטרה צריכה להתקבל על כך החלטה ממשלה. לכן ניתנה ההסמכה הזאת בחוק, כדי שלא תהיה בעיה בעניין הזה.
דורית מורג:
להקל על הפרוצדורה.
אילת כהן מלקמן:
מכיוון שיש קרנות שמממנות הזנה, לא רצינו לפגוע בתרומות שכבר קיימות ובאפשרות לקבל תרומה.
רן מלמד:
קרן סקטא רש"י אמרה בתחילת יישום החוק שהיא לא מתכוונת לממן אותו יותר מחמש שנים. השאלה היא מה יקרה אחר כך. האם זה אומר שהחלק הלא קטן שהיא נותנת לצורך יישום החוק ילך לאיבוד, ואז נהיה בחסר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם אני חושב כך, אבל מאחר שזה לא נושא הדיון ואין שינוי בנושא הזה - - -
דורית מורג:
זה לא משנה את החובה של המדינה. המדינה יכולה, ככל שהיא מוצאת תרומות, לממן את הנושא גם בתרומות. היה והיא לא מוצאת תרומות, זאת חובה של המדינה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא צריך היה להכניס את זה, חשבתי פשוט שיש שינוי במצב עם סקטא רש"י אחרי פסח. אני מוריד את זה. תודה.
יעקב אגמון:
הצענו לממשלה, למשרד החינוך, הצעה שנותנת פתרון לילדים הרעבים באמת בלי שום תוספת עלות, לא על ההורים שאין להם ולא על הרשויות שאין להן, בתנאי שייתנו לרעבים באמת. כל השאר, ואנחנו יודעים לשים את הקו, יאכלו מנה בשבעה-שמונה שקלים. אין ילד בישראל שהוריו נמצאים מעל הקו של שטראוס, שעליו אנחנו מדברים, שלא יכולים לממן שמונה שקלים. אז לא נתקוטט עם ההורים ולא עם הרשויות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
החוק הזה חל על כל כך מעט ילדים, כל כך קפדני, ואפילו על אלה לא מצליחים - מכל מיני סיבות טכניות. עם כל הרצון הטוב, לא מצליחים להחיל את החוק. אנחנו לא באים לכאן בשביל לעשות חוק חדש. יש בסך הכול בקשה לשינוי טכני שמקל, ושינוי של הרחבה קלה.
יעקב אגמון:
אנחנו נסערים כל פעם מההתנהלות. כל פעם מביאים דברים קטנים טכניים, שמשקיעים אותנו יותר ויותר. מצבנו לא משתפר.
רן מלמד:
אבל גם אותם אתם לא מקיימים.
יעקב אגמון:
נכון. למה אנחנו לא מקיימים?
רן מלמד:
קודם כול תקיימו את החוק. אל תיקחו מההורים מעבר למה שהם צריכים לשלם.
יעקב אגמון:
הנה, קיבלנו הצעה לא לקחת מההורים. פופוליסטי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מר אגמון, אני יכול להבין את זה. אבל יחד עם זה, תחשוב על מה אנחנו מדברים, על כמה ילדים מדברים. אלה באמת החלשים ביותר.
יעקב אגמון:
אם זה מעט, אז שהמדינה תיתן את המעט שלה. אנחנו מכירים את סדרי העדיפויות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חיים, אתה יכול להגיד לנו על כמה ילדים מדובר פה?
חיים הלפרין:
ילדי הגנים שהתווספו הם 36,000 במספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
30% יתווספו? איך אתה עושה חשבון כזה? כמה יש היום בתוך החוק?
חיים הלפרין:
רק בבתי הספר אנחנו עומדים על פוטנציאל של כ-116,000, שמתוכם אוכלים בפועל 97,000 ילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מאיזו כיתה עד איזו כיתה?
חיים הלפרין:
א' עד ו'.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם א' עד ו' זה 116,000, איך גן חובה זה עוד 38,000? אני שמח שזה כך. אם היית אומר לי שזה 100,000 הייתי גם שמח, אבל תסביר לי את החשבון.
חיים הלפרין:
בחוק מדובר על תחולה בהדרגה, אז ממילא הוא לא כולל את כל בתי הספר והרשויות ביוח"א. לעומת זאת, בגנים הפניה הייתה לכל הרשויות שרצו. זה גם נותן תשובה ליעקב, כי גם היום במצב הקיים, כשהקרנות תורמות את ההזנה, הרשויות משתתפות. כלומר, זה לא שהרשויות עוברות ממצב של אין השתתפות להשתתפות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
החוק המקורי היה מינימום של מינימום, אבל הייתה החלטה שצריך להרחיב את זה. חשוב להגיד את זה, שאתם מרחיבים את זה לגנים שהם גם ביישובים שבבתי הספר שלהם אין הזנה. כלומר, הם יקבלו בגן החובה, אבל כשיעלו לכיתה א' הם לא יקבלו.
שולה מור:
זה רק גני ילדים שמאופיינים כיוח"א.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבנתי, אבל לפי מה שזכור לי יוח"א זה 190,000 בסך הכול, ולכן גם סביר ששישית מזה זה 30 וכמה אלף.
אבי גור:
לגבי החוק כולו, אני מצטרף לברכות שלך למשרד החינוך ולדורית, שזה החוק הראשון שהיא מביאה. אני מקווה שיהיו עוד הרבה חוקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשבוע הבא יש לנו עוד אחד.
דורית מורג:
אם הם יעברו בכנסת.
אבי גור:
יש לנו הרבה מקרים בהם ילדים לא נהנים משירות בתוך בית הספר, כתוצאה מבעיות כספיות. אני מבקש שתינתן הדעת במהלך החקיקה לנושא הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא דנים פה על השתתפות הורים. זה היה בחוק המקורי, וצמצמנו את זה בוועדת החינוך, בהסכמת החינוך. אבל זה לא הדיון היום. נקבל עוד מעט תשלומי הורים לשנה הבאה, ואז אתה יכול לשאת את הנאום הזה. לא על זה דובר. פה דובר על דבר אחד בלבד: שינוי טכני של קבלת החלטות, הפשטה של קבלת החלטות בממשלה. דבר שני, הרחבה לילדי גן חובה ביישובים שהם חלק מיוח"א. זה הכול. כל נושא אחר לא אפתח לדיון. אני לא אוהב את החוק הזה בכלל, אבל אם אני יכול לתת אוכל ל-150,000 ילדים אני אצביע בעד, גם אם הייתי רוצה שכל ילדי ישראל ייכללו בתוך החוק הזה, ולא אכפת לי שמי שיכול לשלם ישלם. אבל אני לא דן עכשיו על כל חוק הזנה, זה לא הנושא.
אבי גור:
אני רוצה להוסיף דבר נוסף שאנחנו מודאגים ממנו, ואת זה אמר אתמול המפקח הארצי של משרד הבריאות, מר זאב שיף: אין בחוק הזה כרגע פתרון לנושא הפיקוח על מה שמקבלים הילדים. פרטים נמסרו אתמול בישיבה, ואני לא רוצה להוסיף כרגע. אנחנו מודאגים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא אפתח את זה, כי זה לא הנושא.
אם זה מקובל על כולם, אני מציע להתחיל לקרוא את החוק.
שמואל הלפרט:
אני רוצה לומר עוד משפט. הולכים להרחיב את חוק ההזנה, לצרף גם את ילדי גן החובה. אני חושב שלא יעלה על הדעת לעשות איפה ואיפה בין דם לדם. לא ייתכן דבר כזה, שילד שלומד בחינוך מוכר יסתובב רעב, וילד שלומד בכיתה מקבילה או שהוא שכן שלו מאותו בניין יקבל ארוחה. דבר כזה לא מתקבל על הדעת ואנחנו לא יכולים לעשות כאלה אפליות. לכן, אני מבקש להוסיף את ההצעה שלי, שבכל אותם מקומות שיש יום יוח"א, יצרפו גם את הילדים של החינוך המוכר שאינו רשמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מסכים אתך במאה אחוז, אבל אין בכוחי להעביר את הדבר הזה.
שמואל הלפרט:
אז לא נעביר את החוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כבודו יכול להגיד – וזו זכותו המלאה – שבגלל שאין לילדים האלה, לא צריך גם לילדים האחרים, ואני מבין אותו.
שמואל הלפרט:
אין שום היגיון. יש חוק הזנה, אתה הולך להוסיף עכשיו מגזר חדש של גני ילדים, וילדים מהמגזר השני צריכים להישאר רעבים? מה ההיגיון בזה? בגלל החטא הגדול שהם לומדים במוסד חרדי או דתי, צריכים להעניש את הילד הזה? מה הוא חטא הילד הזה, שאבא שלו החליט לשלוח אותו למוסד חרדי? צריכים להעניש אותו, להשאיר אותו רעב, שימות מרעב. יש היגיון בדבר כזה?
דורית מורג:
אני רוצה לומר משהו, אם אפשר.
אבי גור:
בעבר זה היה במשרד הרווחה, אז לא הייתה בעיה. היום זה עבר למשרד החינוך אז יש להם בעיה. אני מבין את דורית.
שמואל הלפרט:
היועצת המשפטית רוצה להסביר את ההיגיון, אדוני היושב ראש. אולי אנחנו ננסה להבין את ההיגיון, ששני ילדים מבניין אחד, אחד יסתובב רעב ואחד יקבל ארוחה. למה? ככה. יש היגיון בזה.
דורית מורג:
אני רק רוצה לומר את הרציונאל, אולי לא ההיגיון. כמובן להזין את כלל ילדי ישראל, וזה תמיד יותר טוב. הרציונאל כאן הוא שמזינים את הילדים שמתקיים לגביהם יום חינוך ארוך, לפי חוק. לזה עוד מוסיפים את שתי הרשתות, לפי סעיף 3א, שהם מתוקצבים ככלל ילדי ישראל. כלומר, גם ילדי שתי הרשתות נכללים בנושא הזה. ככל שיש גני ילדים ובתי הספר בשתי הרשתות הם נכללים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז זו לא אפליה.
שמואל הלפרט:
מה זאת אומרת זאת לא אפליה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היא אומרת שהילדים החרדים, כמו הילדים החילוניים, כמו הילדים הדתיים הלאומיים, כמו הילדים המשולבים, כמו כל הילדים בישראל, איפה שחל חוק יום חינוך ארוך, והם נמצאים בבית הספר שמונה שעות במקום חמש שעות - - -
שמואל הלפרט:
בוא ניקח את נתיבות. שם יש שני בתי ספר, בית ספר כללי ובית ספר של חינוך מוכר, ובשניהם לומדים יום לימוד ארוך. הילד שלומד בחינוך המוכר יקבל ארוחה, והשני, שלומד בחינוך מוכר לא יקבל ארוחה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מי שלומד בחינוך המוכר בחר לא להיות חינוך ממלכתי. הוא רצה לקחת על עצמו כל מיני דברים, שלא קיימים בחינוך הממלכתי. הוא בוחר אילו תלמידים הוא רוצה לקבל, הוא בוחר מה הוא רוצה ללמד, הוא בוחר כל מיני דברים.
שמואל הלפרט:
הוא לא בוחר להסתובב רעב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא מה שזה אומר. אם אני עושה בית-ספר מוכר שהוא לא חרדי ואני מוסיף שעות, על-פי תשלום שלי, ובזה הוא הופך להיות יום חינוך ארוך וזה ביישוב שלא חלה חובה של יום חינוך ארוך, זה גם איפה ואיפה. כל ילדי ישראל שלא נמצאים ביישוב הזה, זה לא להפלות בין דם לדם? מה, אני זכיתי להיות ביישוב כזה, אז אני מקבל גם שעות וגם משהו לאכול?
שמואל הלפרט:
אדוני היושב ראש, יש חוות דעת של שופטת בבית המשפט העליון לגבי האפליה הזאת בין ילדים בחינוך מוכר לילדים בחינוך כללי, מדוע לא נותנים להם את ההזנה. זה הדבר המטומטם ביותר שיכול להיות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם אתה עושה את זה כדי להגיד – אז זה דבר אחד. אני מציע לך להציע הצעת חוק בעניין הזה.
שמואל הלפרט:
עזוב אותך הצעות חוק. אני יודע איך הן מתקבלות כאן, בכנסת הזאת. אם זה כבר כן מתקבל, אז הממשלה מבטלת את זה. כבר הגשתי הצעות חוק, אתה יודע. יש לי ניסיון בזה. לא הגעתי אתמול לכנסת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יכול להגיד לך שעבדתי כל השבוע על הצעת חוק של עמיתך לסיעה, הרב גפני. אני מקווה שזה יגיע בחוק או בלי חוק. אבל אם אתה לא סומך על המערכת - - -
שמואל הלפרט:
אני סומך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו עושים כמיטב, כפי שאתה יודע.
שמואל הלפרט:
כבר עשיתי חוקים, אתה יודע את זה; וביטלו אותם, אתה יודע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בבקשה, תקראי את החוק.
מירב ישראלי:
"הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון) , התשס"ח 2008-תיקון סעיף 1. בחוק ארוחה יומית לתלמיד, בסעיף 1, אחרי ההגדרה "בית ספר יסודי יבוא: "גן חובה" - גן ילדים לילדים מגיל 5 ומעלה;".
תיקון סעיף 2 . בסעיף 2 לחוק העיקרי, במקום "בבית ספר יסודי" יבוא "בגן חובה ובבית ספר יסודי". – זה הסעיף שקובע את המטרה. מטרתו של חוק זה לקיים מפעל הזנה במוסדות חינוך בעבור תלמידים – עכשיו זה יהיה – בגן חובה ובבית ספר יסודי, על-פי הוראות חוק זה.
"הוספת סעיף 2א 3. אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:" ארוחה יומית 2א (א) בגן חובה ובבית ספר יסודי שהוחל בהם יום חינוך ארוך, לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז 1997-,תינתן ארוחה יומית לתלמידים בימים שבהם מתקיימות במוסד החינוך שמונה שעות לימוד לפחות, עד 125 ימים כאמור בכל שנת לימודים; מתן הארוחות יחל לא יאוחר מיום א' בחשון בכל שנת לימודים. (ב) השר רשאי, בצו, לשנות את מספר הימים האמור בסעיף
קטן (א)".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה גם דבר לא מובן לי, התאריך של א' בחשוון.
מירב ישראלי:
אחרי החגים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ממש עוול. בפועל הרי לא מקבלים בא' בחשוון כי זה לוקח זמן בחלק מבתי הספר. אנחנו יודעים את זה, קיבלנו דיווחים על זה. אבל בחודש אלול ילדים לא צריכים לאכול? זה מעבר להשגה שלי. לומדים בישראל מכסימום - - -
שמואל הלפרט:
מכסימום 125 יום בשנה, זה חוק ההזנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון. זה שליש ממספר הימים בשנה.
חיים הלפרין:
זה לא שליש מימי הלימודים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא טענתי שזה שליש מימי הלימודים. אני לא מבין את הדבר, בפרט שברוב בתי הספר זה המשך למה שהיה שנה קודמת. לא צריך שום היערכות מיוחדת, שום דבר. אם היו אומרים שבבתי ספר חדשים – ניחא. הכול זה בשביל לחסוך בדבר שכולם מסכימים כמה הוא חיוני וחשוב. כדי לחסוך כמה גרושים הילדים לא מקבלים ב-40 הימים הראשונים של השנה אוכל. וזה עוד יותר חמור כשזה בשנה מעוברת, כמו השנה. השנה זה 20 יום פחות מהשנה שעברה. למה? זה מעבר לכל השגה.
אם היינו יכולים להסכים פה לשנות את זה, אשמח מאוד.
שמואל הלפרט:
תקבל עוד מעט הסבר הגיוני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הסבר הגיוני לא ניתן לתת. חיים, לא אתן לך להתבזות.
חיים הלפרין:
יש מציאות. המציאות מלמדת שגם במקומות שאנחנו יושבים על בתי הספר מתחילת השנה, תהליך ההתארגנות של הגביה לוקח זמן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה מאמין במה שאתה אומר עכשיו?
חיים הלפרין:
המילה "מאמין" לא קשורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש קשור. יש בית ספר שהיה במפעל ההזנה בשנה שעברה והוא ממשיך השנה. איזו התארגנות צריך? ואם אתה מראש כותב א' בחשוון, אז בטוח שההתארגנות לא תתחיל לפני זה. תסביר לי למה השנה הילדים צריכים לקבל הזנה 20 יום פחות מאשר בשנה שעברה. מה ההיגיון הארגוני, המערכתי, לדבר הזה?
שמואל הלפרט:
אדוני היושב ראש, אני מוכרח לעלות למליאה לנאום. אני מבקש לרשום שאני מתנגד לחוק הזה אם לא יצורפו ילדי החינוך המוכר שאינו רשמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל בשביל להצביע אתה צריך להיות פה. אני יכול לרשום.
שמואל הלפרט:
אני חוזר מיד. אם לא, אני מבקש לרשום שביקשתי להצביע נגד.
מירב ישראלי:
אתה לא יכול, אתה צריך להצביע. אבל אפשר לרשום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נחכה כדי שתוכל לבצע את זכותך הדמוקרטית. אנחנו לא עושים מחטפים בוועדה הזאת.
קרן ביטון:
בפועל, תלמידים לא אכלו מעולם, מאז ההזנה פועלת, יותר מ-125 ימים, לפעמים גם אכלו פחות. זאת אומרת, זה לא רק העניין של לתת להם זמן התארגנות. אין כאן הפחתה של מספר הימים שהימים אכלו. במציאות אף פעם לא אכלו יותר מזה. למעשה, אין הפחתה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בגלל שככה כתוב.
קרן ביטון:
עוד לפני שהיה כתוב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לפני שהיה כתוב לא היה חוק.
קרן ביטון:
אני מתכוונת לפני שאני מביאה את התיקון. בשנה שעברה ובשנה לפני כן, במציאות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא היה בחוק לפני כן? זה חדש?
קרן ביטון:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה אתם לא אומרים? כשאתם אומרים אילו דברים אתם רוצים לשנות אתם לא מסבירים.
קרן ביטון:
בגלל זה ביקשתי להבהיר את זה. במציאות לא אכלו פחות או יותר ממה שאנחנו כותבים. זה פשוט מעגן את המציאות. אין כאן הפחתה של ימים שבהם ילדים מקבלים אוכל, אבל מה אנחנו משיגים על-ידי זה שאנחנו מציינים בפירוש את מספר הימים? יש קביעה. עד עכשיו האוצר אמר שהוא מחשב על-פי 147 ימים. הילדים לא אכלו 147 ימים, אבל זה עלה לנו כסף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה עלה כסף?
חיים הלפרין:
כי נשארו עודפים.
קרן ביטון:
כי חייבים לחשב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את נופלת פה למלכודת גדולה, גם בגלל מילה אחת קטנה, שאולי לא שמת לב שכתובה פה, המילה "עד".
קרן ביטון:
שמתי לב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה אומר שזה גבול עליון, משם רק ירדו. אם עד עכשיו הגבול העליון היה - -
קרן ביטון:
125 ימים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא נכון.
קרן ביטון:
כן. יושבים כאן אנשי המקצוע שאומרים בפירוש שזה נכון. בדקנו את זה. אם הייתה כאן הפחתה לא היינו מסכימים, ואז אני מסכימה אתך לגמרי. אין כאן הפחתה, ובמקרה הזה זה שירת גם את ההבנה של האוצר, שהוא חייב את המסגרת כדי לחשב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל למה את נותנת לו מראש במקום - - -
קרן ביטון:
כי אני מרוויחה מזה כסף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איזה כסף?
קרן ביטון:
קודם לכן הוא חישב לי על-פי 147 ימים, ועכשיו הוא מחשב לי על-פי 125 ימים, שהם ממילא הימים שבהם אוכלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עכשיו אני מבין מה עשיתם. כמובן, שאף אחד מסביב לשולחן הזה לא אמר את זה. לקחתם את הימים האלו והחלפתם אותם בגני ילדים. זה מה שעשיתם.
קריאות:
לא, לא, לא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז מה עשיתם פה? מה הם נתנו לכם תמורת הירידה מ-147 ימים?
קרן ביטון:
אין ירידה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני בית ספר בתוכנית יוח"א, עם כל ההגבלות. כל השנה נתתי ארוחה לתלמידים שלי.
קרן ביטון:
כל השנה זה 125 ימים, זה מה שהם נתנו בפועל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בגלל חוסר התארגנות.
קרן ביטון:
לא, בגלל שהיו חגים, והרשות ובתי הספר לא רוצים להאכיל יומיים ולהפסיק. הם מבקשים מאתנו - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מקבל את הבקשה הזאת.
קרן ביטון:
אנחנו קיבלנו אותה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ועוד יותר, השנה, בגלל שנה מעוברת, אנחנו 20 יום יותר מאוחרים ממה שהיינו בשנה שעברה.
קרן ביטון:
השנה זה בדיוק 125 ימים. חיים ספר אפילו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה "השנה"? השנה האזרחית או השנה היהודית?
חיים הלפרין:
בשנת הלימודים תשס"ח ספרנו ימים בפועל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בטח, כי 20 יום האיחור הם בשנה הבאה. חודש העיבור לא היה בשנה שעברה. אתם פשוט לא יודעים לספור. תסבירי לי, קרן, למה השנה הילדים צריכים לקבל 20 יום פחות מאשר בשנה שעברה?
קרן ביטון:
זה בדיוק מה שלא קורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אפילו חיים הבין את זה עכשיו.
קרן ביטון:
אז שיגיד. הוא הגורם המקצועי של המשרד, בבקשה.
חיים הלפרין:
אני חושב שחשוב שכולם סביב השולחן הזה ידעו את העובדה שבפועל, כשאנחנו בודקים מה קורה בבתי הספר מתחילת השנה ועד סופה, אנחנו לא מגיעים למיצוי של הימים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם לא מגיעים כי אתם לא מתארגנים כמו שצריך. תסביר לי למה השנה אתם יכולים להגיע למיצוי של 20 יום פחות מאשר בשנה שעברה.
חיים הלפרין:
ספרנו ימים בפועל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תסביר לי מה ששאלתי, לא משהו אחר. למה בשנה שבה יש אדר א נוסף, הילדים לא יכולים להגיע למיצוי של עוד 20 יום? זה הכול קשקוש אחד גדול.
חיים הלפרין:
שנת הלימודים נקבעת מתאריך לועזי לתאריך לועזי והימים נספרים על פני השבוע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, מה שכתבתם פה זה לא תאריך לועזי, זה תאריך עברי. אל תנסה לענות לי על דבר שאתה לא יכול, כי לא ניתן לענות על זה. זה הכול חרטא. אתה יודע את זה.
קרן ביטון:
לא, הוא לא יודע את זה. הוא הגורם המקצועי שהציע את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אסביר לך את השאלה עוד פעם. בשנה שעברה א' בחשוון היה - - -
אילת כהן מלקמן:
אולי אחסוך את הספקולציות. כשישבנו לנסח את זה אמרנו שאנחנו מבקשים שההזנה תחל לא יאוחר מאשר מיד אחרי החגים. פתחנו לוח עברי לראות מתי זה, וזה א' בחשוון. זה מה שקרה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין שזה מה שקרה, אבל אני אומר שמ-1 בספטמבר עד אחרי החגים, השנה זה לוקח 20 יום יותר ממה שזה לקח בשנה שעברה. למה בכל התקופה הזאת ילדים לא יכולים לאכול?
אילת כהן מלקמן:
כיוון שכל ההתייצבות של תחילת שנת הלימודים מתחילה אחרי החגים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מציע שלא נתחיל ללמוד לפני זה. בשביל מה?
חיים הלפרין:
בדקנו את עצמנו גם מול הורים שרוצים שהילדים שלהם יאכלו בהזנה וולונטרית.
אילת כהן מלקמן:
בלי יוח"א, והם מתחילים אחרי החגים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשנת הלימודים הבאה ה-1 בספטמבר זה ראש חודש אלול. יש חודש שלם עד ראש השנה, בלי הפסקה של אף יום אחד.
קרן ביטון:
אז צריך להחריג את השנה המעוברת. זה דבר שהוא מאוד חשוב לדעתי, ומכיוון שבמציאות בתי הספר - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין שהאוצר חסך פה המון כסף.
קרן ביטון:
זה ממש לא האוצר. אנחנו - - -
יונתן רגב:
אני מוחה על מה שאתה אומר, שלא מבוסס על שום דבר שנאמר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שמח. אם אתה לא עושה בעיות, אז נשנה את זה.
קרן ביטון:
לו זה בכלל לא משנה, לתלמידים זה משנה.
יונתן רגב:
אני יכול להגיד משפט? כי אתה כל הזמן מזכיר את האוצר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מתנצל אם חשדתי בכשרים. לא יכולתי לתאר לעצמי שזה יכול לבוא ממקום אחר.
יונתן רגב:
כשאני מחשב עלות אני מחשב את העלות הפוטנציאלית ושם את זה שם. מה שמשרד החינוך רצה,להבנתי – וזו לא הייתה יוזמה של משרד האוצר – זה להגיד שהיות ובפועל זה אף פעם לא מתחיל, אז אפשר להרחיב את האוכלוסייה באותו כסף. אני, כאוצר, אותו סכום ששמתי אשים, וזה לא משנה לי. יותר מזה, את גני הילדים, שהחוק מאפשר לכלול, אני לא מרחיב את הסכום שנתתי השנה. שר האוצר, שרת החינוך יכולים לקבוע את האוכלוסייה. התקציב הוא אותו תקציב, אנחנו יכולים להגיד שיקטינו את האוכלוסייה ולא יכניסו אף אחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז אתם לא מוסיפים עוד תקציב?
יונתן רגב:
אתה שוב לא נותן לי לסיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תסלח לי, אתה רק תדבר בכבוד. אני שואל אותך שאלה. הסכום שתשלמו עכשיו עבור החוק הוא אותו סכום כמו בשנה שעברה או יותר?
יונתן רגב:
לא, ואם הייתי מסיים את המשפט הייתי אומר שלמרות שזה היה אפשרי, הממשלה החליטה במפורש להוסיף תקציב לכל תוספת הילדים האלה בחובת ההזנה. כלומר, אין כאן שום קשר להוצאה. המספר של 125 ימים של גורמי המקצוע במשרד החינוך עלה כדי לאפשר להרחיב את האוכלוסייה. לי, כאוצר, זה לא משנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרחבתם את האוכלוסייה בעקבות זה?
קרן ביטון:
אנחנו באים עם התיקון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה ילדים יקבלו בגלל שעשיתם את העוול הזה? זה עוול להגיד לילדים שהם לא יכולים לאכול בכל התקופה הזאת. אם אני יודע שמהעוול הזה ייהנו עוד X ילדים אז אני מוכן לבלוע את זה.
חיים הלפרין:
ההרחבה שמאפשרת לנו להגדיר את הימים, שהיא המצב האופטימלי, מאפשרת לנו להמשיך להגיע גם לאשכול 4 ואפילו חלק מאשכול 5.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תסביר לי על אמת, כמעט כל בתי הספר הם אותם בתי ספר, ההסדרים הם אותם הסדרים, הם יכולים לקבל עד היום האחרון של שנת הלימודים אוכל. מה צריך התארגנות מיוחדת כדי שב-1 בספטמבר הם יקבלו בדיוק לפי מה שהם עשו בשנה הקודמת ושנה לפני זה? אני מבין שבשנה הראשונה צריך היערכות, מה גורם לכך שפסח לא נחשב הפסקה, פורים זה לא הפסקה, חנוכה זו לא הפסקה, שבועות זה לא הפסקה, אבל ראש השנה כן.
חיים הלפרין:
זה לא ראש השנה, זה החגים. בדקנו את זה עם בתי הספר ועשינו לעצמנו גם אינדיקציה מול בתי הספר שלא אוכלים דרך מפעל ההזנה. יש, למשל, התארגנות מקומית במעלה אדומים, שהרשות באמצעות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מדבר על חריג, אני מדבר על הכלל.
חיים הלפרין:
שאלנו את מעלה אדומים למה לא מזינים קודם. אמרו לנו: עד אחרי החגים יש עיכובים, אחד מביא את הטפסים לעירייה, אחר עוד לא - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את זה אני מבין בשנה הראשונה.
חיים הלפרין:
זה כל שנה.
קרן ביטון:
זו טענה שנבדקה.
חיים הלפרין:
כשרוצים להחיל את מנגנוני ההנחה, שזה הכי משמעותי בדאגה של כל האנשים פה לגבי אלה שבאמת רוצים שיאכלו, ההליך הזה שבו צריך להביא את תלוש המשכורת - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההליך הזה לוקח השנה 20 יום יותר מאשר לקח בשנה שעברה.
חיים הלפרין:
ההתארגנות של בית הספר לוקחת זמן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קרן, ההליך הזה לוקח השנה 20 יום יותר ממה שלקח בשנה שעברה.
קרן ביטון:
הרב מלכיאור, אני מבינה מה אתה אומר, אבל - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין שנוח לכולם, אז למה לנו להתחיל ללמוד לפני החגים? צריך להתארגן, צריך להביא מורים, צריך להביא תלמידים, זה גם קיץ. באמת, בשביל מה?
קרן ביטון:
אמר יוני שאחרי החגים זה מושג ידוע. רצינו אחרי החגים, משרד המשפטים אמר לנו: אתם לא יכולים לרשום אחרי החגים, אתם צריכים לרשום תאריך. אמרת קודם שזה חרטא – הוא לא חרטא. האוצר לא ביקש, לא דרש ולא היה מעורב. הגורמים המקצועיים שלנו - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אני כבר התנצלתי בפני האוצר.
קרן ביטון:
חשוב לי לומר שהדבר הזה חשוב בעינינו, הוא גם כך קורה בשטח ולא מדובר בהפחתה. מדובר בהיענות לצורך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין אף יישוב בארץ שיכול להתחיל - - - ?
קרן ביטון:
הם לא רוצים. זה לא מסתדר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי הילדים רוצים? הבנתי את הטיעון שלך, אפילו אלך עם זה, אבל תני לי את זכות המחאה העמוקה. תיארתם לנו מציאות חברתית עגומה ביותר. ילדים באים בבוקר, ולא אכלו מאז הארוחה החמה שקיבלו בבית הספר יום קודם, ולכן רציתם לעשות את השינוי. אנחנו מדברים על החלשים ביותר בתוך החברה הישראלית. הרי הדבר הזה היה צריך להיות להרבה יותר אשכולות, אבל הוא לא. הדבר הזה היה צריך לחול על המוכר שאינו רשמי, אתם בטח מסכימים בעיקרון - קראתי מאמרים של שרת החינוך בעניין הזה – אבל אתם לא יכולים. במצב הכי קשה הזה - - -
משה גפני:
זה לא חל על המוכר שאינו רשמי?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא.
חיים הלפרין:
זה חל על הרשתות.
משה גפני:
על הגנים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב גפני, אני לא פותח את זה עכשיו. היה לנו דיון על הנושא הזה עם עמיתך לסיעה במשך הרבה זמן.
משה גפני:
כל השישה נבוא לפה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם יכולים לבוא, אתם מוזמנים. אבל לא אפתח את הדיון שש פעמים, גם אם יש לכל אחד מכם עמדה אחרת.
משה גפני:
יש לנו אותה עמדה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יודע מה העמדה, וגם אמרתי שאני תומך בה.
אתם מתארים מצב עגום וקשה של החברה הישראלית, מצד אחד. מצד שני, יש אפשרות בהתארגנות נכונה להגיע לזה. אתם יכולים להגיד ליישובים: כמו שאתם יודעים להתארגן בכל שאר הנושאים ל-1 בספטמבר, תתארגנו גם באוכל ל-1 בספטמבר, בפרט ש-90% מבתי הספר היו בארגון הזה שנה קודמת ושנה לפני זה. להגיד שהם לא מסוגלים לעשות את זה, להגיד שהשנה עוד 20 יום יותר מהשנה שעברה - הילדים האלו רעבים, על זה אנחנו מדברים - זה דבר שלא מתקבל על הדעת. לזה אני קורא חרטא.
אם אתם עומדים על זה, אעביר את זה, אבל אני אומר לך - - -
קרן ביטון:
הבנתי את המחאה. אתה אומר שיכולנו לא להיענות לבקשה או למציאות שמוצגת על-ידי השטח החינוכי, שאומר שההזנה תופעל אחרי החגים, היא תמיד הופעלה ככה. בחרנו כן להיענות, מהסיבה - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בפרט שאנחנו יודעים שגם בראשון בחשוון חלק גדול לא מתחילים, כי הם אוהבים לדחות.
קרן ביטון:
לא, לא. הסיבה שבחרנו לעשות כן היא שהדבר הזה יאפשר הרחבה מאוד משמעותית של הילדים הרעבים שיוכלו לקבל 125 ימים נוספים בשנה. חשוב לי לומר את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה תירוץ בסדר.
קרן ביטון:
זה לא תירוץ. אנחנו יכולים גם לוותר, אבל לא נוכל להרחיב. זה מניע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
באותו היגיון אפשר להגיד שניתן להרבה יותר ילדים, אבל נעשה את זה רק 70 יום בשנה. ניתן למספר כפול של ילדים.
קרן ביטון:
אפשר, אבל זה לא הגיוני כי זאת הפחתה מהמציאות. מה שאנחנו מציעים זו לא הפחתה מהמציאות. 70 ימים זה לגרוע. ילדים שאכלו בשנה שעברה 125 יאכלו פחות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יכול להבין, אולי, את המציאות הזאת אם ראש השנה נופל ב-5 בספטמבר. כשראש השנה נופל חודש אחרי זה, זה פשוט לא נכון. אבל לא ארחיב על זה יותר, הרחבנו מספיק. אבל בפעם הבאה שאתם מציגים חוק תציגו מה השינויים בחוק.
משה גפני:
אני מבקש להכניס הסתייגות בחוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה כבר הוכנס.
מירב ישראלי:
נצטרך לזה הערכה תקציבית.
משה גפני:
אנחנו יודעים. ההסתייגות שאני מבקש היא שיהיה כתוב: גני הילדים של החינוך העצמאי וגני הילדים של רשת מעיין החינוך התורני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל הם כלולים. הגנים של הרשתות כלולים.
מירב ישראלי:
ההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט הייתה אחרת, הייתה להכניס את כל המוכר שאינו רשמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה נגד ההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט? הוא אמר לגבי כולם, לא רק הגנים, גם בתי הספר.
משה גפני:
אני לא חולק על הרב הלפרט, קטונתי מלעשות דבר כזה. אני מבקש הסתייגות שלי, להחיל את זה על גני הילדים של הרשתות. אלא אם כן זה בפנים, אז אני מסיר את ההסתייגות.
מירב ישראלי:
זה לא בפנים.
דורית מורג:
ככל שיש גנים בשתי הרשתות – מרכז החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני – זה נכלל. אתם יודעים אם יש.
משה גפני:
אני לא יודע, אני לא משרד החינוך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אלה הרשתות של אגודת ישראל.
מירב ישראלי:
מי שמקבל את הזכות זה התאגיד. אם במסגרת התאגיד יש - אז יש, אם לא – אז לא.
משה גפני:
כלומר, אין בזה בעיה. אז אני מבקש להכניס את זה בהסתייגות, ואין לזה עלות תקציבית. אני רוצה שזה ייכתב שוב בחוק. מוסיפים פה את גני החובה ואני מבקש הסתייגות, שגני החובה הרשמיים וגני החובה של החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני יכללו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דורית אמרה שהם כלולים.
משה גפני:
בסדר, אני מבקש להוסיף.
מירב ישראלי:
היא לא אמרה שהגנים שהוא מדבר עליהם - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא מדבר על כמה גנים שונים.
מירב ישראלי:
רשת הגנים שדיברנו עליה בהצעת החוק לא כלולה. ככל שיש גנים – ואנחנו לא יודעים אם יש או אין – ברשתות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במעיין החינוך ובחינוך העצמאי – הם כן כלולים בחוק.
משה גפני:
אני מבקש הסתייגות שיהיה כתוב בה: גני הילדים – חוץ מהחינוך הרשמי – גני החובה של רשת גני הילדים של החינוך העצמאי ורשת גני הילדים של - - -
קרן ביטון:
זה לא אותו דבר.
משה גפני:
הבעיה שעברית היא שפה שאפשר לדבר בה בכל מיני אופנים. יש עברית מדוברת, יש עברית משפטית, יש עברית של משרד האוצר. כולנו מדברים על אותו דבר. היא אמרה שהם בפנים.
דורית מורג:
אמרתי שני התאגידים.
משה גפני:
אני מבקש להכניס הסתייגות.
מירב ישראלי:
לשתי ההסתייגויות אנחנו צריכים ייעוץ.
דורית מורג:
חוק ארוחה צמוד לחוק יום חינוך ארוך.
משה גפני:
יש שלושה גנים בשדרות: אחד ממלכתי, אחד ממלכתי דתי ואחד חינוך עצמאי או מעיין החינוך התורני. האם הילד בשדרות, שלומד בגן של החינוך העצמאי, שהקסאמים לא מפרידים ביניהם, האם הארוחות מפרידות ביניהם? זאת העברית שלי.
מירב ישראלי:
רשמתי הסתייגות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מבין. החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, אמרת מפורשות שהם כן נמצאים בפנים.
דורית מורג:
ככל שיינתן לי אומר את המשפט הנוסף. לא מקשיבים לי. בחוק המקורי חוק ארוחה יומית מוצמד לחוק יום חינוך. חוק יום חינוך ארוך, ככלל, חל על המוסדות הרשמיים. על אף שחוק יום חינוך ארוך ככלל לא חל עליהם כחוק - אין חובה לקיים את יום החינוך הארוך ברשתות, בעוד שברשמי יש חובה כזו - הרי מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב מתקצבים את תלמידי שתי הרשתות, ככלל ילדי ישראל. לכן, ככל שהם נמצאים באותם יישובים שיש בהם צווים, הם גם יקבלו. רשת הגנים של אגודת ישראל איננה נמצאת בסעיף 3א, אלא רק שתי הרשתות המרכזיות של רשת החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך התורני. אלה נמצאים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבקש לקבל תרגום לדנית לדבר הזה.
משה גפני:
כדי להבין מה שנאמר פה אתה חייב יום לימודים ארוך עם הזנה וארוחת צהרים חמה.
דורית מורג:
רשת הגנים של אגודת ישראל היא רשת חינוך נפרדת, בעמותה נפרדת. לכן היא לא נמצאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יודע. אבל רשת החינוך העצמאית ורשת החינוך של מעיין החינוך התורני נמצאים בפנים, ולכן ההסתייגות של הרב גפני זה רק על אלו, לא על רשת הגנים של אגודת ישראל. הרב גפני אמר שהוא רוצה הסתייגות שכתוב בה שני אלה.
דורית מורג:
אין צורך בהסתייגות, כי זה כלול.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל הוא רוצה שזה יהיה כתוב ספציפית.
משה גפני:
הרב מלכיאור, אני מבקש להוסיף הסתייגות כלהלן: יש בסעיף 2 להצעת הממשלה שבמקום בבית ספר יסודי יבוא בגן חובה או בבית ספר יסודי. זו התוספת. על פי התוספת הזאת, שתי הרשתות בבית הספר היסודי – החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני – נמצאים ביום לימודם ארוך והם מקבלים הזנה. בא משרד החינוך, ברוב טובו – בהסכמה עם משרד האוצר, כנראה – ומוסיף גם את הילד בן החמש, שלומד בגן הממלכתי, ומוסיף גם את הילד שלומד בגן הממלכתי דתי. אני מבקש להוסיף גם את הילד בן החמש שלומד ברשת הגנים של החינוך העצמאי ושל מעיין החינוך התורני, שהוא לא כלול בחוק הזה. הוא לא מופיע בסעיף 3א.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דורית, מי שהולך לכיתה א' במעיין החינוך התורני, גן החובה זה כלול או לא כלול?
קריאות:
חלק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כיתה א' של החינוך העצמאי, שנה לפני זה, איפה הילדים האלה נמצאים? האם הם נמצאים בחינוך העצמאי? אני רוצה לדעת עובדתית. איך זה נקרא? הוא נמצא בחינוך העצמאי בגן החובה, הוא כלול או לא כלול?
דורית מורג:
יש בחוק יסודות התקציב שריון לשתי העמותות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אגיד לך איך אני מבין את זה. יש בגנים יותר אפשרויות ממה שיש בבית הספר. לכן בגן החובה יש ילדים שאחר כך לומדים בחינוך העצמאי, אבל הם לא בגן של החינוך העצמאי אלא בגן של רשת של אגודת ישראל. זה לא נכון?
משה גפני:
החינוך העצמאי היא רשת, שאנחנו קוראים לה חינוך ממלכתי. רשת הגנים של החינוך העצמאי היא רשת שהייתה כל השנים בתוך החינוך העצמאי. כשהתעוררה הבעיה המשפטית אמרו המשפטנים שמפרידים את העניין: החינוך העצמאי זה גוף נפרד ורשת הגנים היא גוף נפרד.
דורית מורג:
אבל לא המשפטנים של המדינה.
משה גפני:
המשפטנים של המדינה, אני גם יכול להגיד את השמות שלהם. במעיין החינוך התורני לקחו חלק מהגנים, בעקבות ההוראה המשפטית הזאת, והכניסו אותם פיזית לתוך מעיין החינוך התורני, וממילא הם נמצאים בתוך כל חוק שמשרד החינוך יביא, שגני החובה כלולים בו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ובעצמאי?
משה גפני:
בעצמאי אי-אפשר לעשות את זה. הרי אם אפשר היה לעשות את זה לא הייתי צריך להעביר פה חוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבנתי. זה אומר שאם החוק הזה עובר – והוא יהיה אחרי הפגרה, אני מקווה – אז זה יפתור גם את הבעיה הזאת.
יונתן רגב:
זה מופיע בהערות שלנו לחוק שלו.
משה גפני:
מעבר להסתייגות של הרב הלפרט, אני מבקש להכניס את ההסתייגות הזאת על רשת הגנים של החינוך העצמאי ורשת הגנים של מעיין החינוך התורני, בגלל שגם במעיין החינוך התורני רק חלק מהגנים כלולים. אם לא תצביע היום ויהיה לי עוד זמן, אז יכול להיות שאכניס גם הסתייגות ספציפית על שדרות, ואנמק על הילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אני חייב להצביע היום.
פיני קבלו:
אני רוצה שנמצא פתרון לזה שהורים לא משלמים, איך העיריות צריכות להתמודד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה לא הדיון עכשיו. דנו בזה במשך שעה, לא טרחת להגיע. אני שמח שהגעת עכשיו, אבל לא אפתח עוד פעם דיון שדנו בו באריכות. זה לא פייר מה שאתה עושה.
פיני קבלו:
המנכ"ל שלי פה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המנכ"ל שלך ייצג בכבוד את העמדה. דנו בזה בהרחבה, אני לא יכול לפתוח את זה עוד פעם.
יעקב אגמון:
לא קיבלנו תשובה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון, לא קיבלנו תשובה.
יעקב אגמון:
תגידו שאתם חושבים שאנחנו צריכים לשאת בזה.
פיני קבלו:
הבעיה היא שהורים לא משלמים והעיריות נופלות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מסכים אתך.
פיני קבלו:
אז תמצאו פתרון. אי-אפשר לזרוק את זה על הרשויות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עם כל הכבוד, יש פה הצעת חוק ממשלתית. יש לכם בעיה שהממשלה לא משלמת מה שהיא צריכה לשלם לעיריות, לרשויות המקומיות, אז תדברו עם הממשלה על העניין הזה. אנחנו לא כתובת לעניין הזה.
יעקב אגמון:
אנחנו לא בממשלה, אבל בפרלמנט. אנחנו יודעים איך הממשלה נוהגת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא פייר שאתה פותח את זה עכשיו עוד פעם. לא אאפשר את זה.
יעקב אגמון:
זה מקומם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא רוצה להגיד יותר חמורים.
יעקב אגמון:
למה אתה מתעלם?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מתעלם. נתתי לך לדבר בהרחבה, ועוד פעם ועוד פעם אחרי זה. אבל למה לבוא עכשיו ולפתוח את זה עוד פעם?
יעקב אגמון:
מה עמדתך, אנחנו צריכים לשאת בעניין הזה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עמדתי היא שהילדים האלה, שהם בגן חובה, צריכים לקבל את ההזנה כמו ילדים בכיתה א'. זו עמדתי.
יעקב אגמון:
לא יקבלו. אין תקציב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז יש לכם את הכתובת להעלות את הנושא הזה, וזה לא אנחנו.
יעקב אגמון:
לפחות כאן, שיהיה סעד. זו הצבעה אוטומטית? לרשויות המקומיות אין תקציב מאושר ל-2008 ולא יכולים להוסיף שקל מתקציבן, כי אין להן. אז מה עשיתם? אנחנו פה אקדמיה?
חיים הלפרין:
הרב מלכיאור, אמרנו את זה קודם, שגם היום, במצב שהקרנות משתתפות בעלות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כבר אמרת לו את זה. זה לא שכנע אותו, וגם הפעם זה לא ישכנע אותו. דרך אגב, מבחינתו הוא צודק, אבל אני לא יכול לעשות עם זה שום דבר.
מירב ישראלי:
אני רוצה שיסבירו לי מה הכוונה ב"עד 125 ימים". האם זה אומר שבכל הימים שבהם מתקיימות במוסד חינוך שמונה שעות לימוד לפחות זה נכנס במספר הזה? אם יש פחות ימים של שמונה שעות לימוד, אז זה לא יהיה? אז תגידו שזה בכל הימים שיש שמונה שעות לימוד. מה זה "עד"?
יהודית גידלי:
לא יעלה על. אז תכתבי.
מירב ישראלי:
נגיד שנגמרים ה-125 יום. אז מפסיקים את ההזנה? מה הכוונה ב"עד 125 יום"?
אילת כהן מרקמן:
כשספרו את מספר הימים מא' בחשוון זה יצא עד 125 יום.
מירב ישראלי:
אבל למה להגיד את זה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז אל תגידו "עד 125", תורידו את המשפט הזה. תכתבו 8 שעות מראש חודש חשוון וזהו.
אילת כהן מרקמן:
הסבירו בהרחבה ולא אכנס לזה שוב.
מירב ישראלי:
אבל מה מועיל שאת אומרת "עד 125 ימים"?
אילת כהן מרקמן:
שאנחנו יודעים מה המסגרת התקציבית המכסימלית לעניין.
מירב ישראלי:
מה הטווח? יכולים להיות עוד עשרה ימים כאלה, שלא יממונו?
אילת כהן מרקמן:
לא, אני לא חושבת שזו הכוונה.
מירב ישראלי:
אז למה צריך להגיד את זה?
חיים הלפרין:
הדיון על אלול הסתיים, והרב מלכיאור אמר את עמדתו. ברגע שאנחנו הולכים על מאחרי החגים הספירה יצאה 125 יום.
מירב ישראלי:
מה שעולה מכאן זה שאתה יכול לתת גם פחות. אתה יכול לתת 100 ימים, 50 ימים או 80 ימים.
אילת כהן מרקמן:
הכוונה היא לתת בכל השמונה שעות - - -
מירב ישראלי:
אז תמחקו את ה"עד 125 ימים".
שמואל הלפרט:
יש לי הסבר מדוע לא רוצים לתת בחודש אלול הזנה. כתוב שהחסידים הראשונים היו צמים כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה, ורוצים להפוך את הילדים האלה לצדיקים וחסידים ראשונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון, אין הסבר רציונאלי אחר.
שמואל הלפרט:
ואת הילדים במגזר החרדי רוצים להפוך לצדיקים כל השנה. כל השנה יצומו, אין שום בעיה.
מירב ישראלי:
אם אתם רוצים שזה יהיה בימים שבהם יש 8 שעות, זה צריך להיות בכל הימים שבהם יש 8 שעות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם פותחים פה פתח, שאתם לא רוצים לפתוח. אם מ-א' בחשוון עד סוף שנת הלימודים אין יותר מ-125 ימים שלומדים בהם, אתם לא צריכים לכתוב את זה, כי הכתיבה של העניין מאפשרת להגיד בשנה הבאה: אולי אנחנו רוצים רק 100 ימים. נוריד את המילים האלה.
מירב ישראלי:
לכן גם סעיף (ב), שהוא מאוד בעייתי, צריך לרדת כי אנחנו נותנים אפשרות לשר לשנות בצו את מספר הימים, לרבות להוריד ולהוסיף.
דורית מורג:
אנחנו צריכים להתייעץ על העניין הזה. אנחנו צריכים לקבל אישור.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
להתייעץ על מה? לא מורידים פה כלום.
מירב ישראלי:
אם הכוונה שלכם הייתה שבכל הימים של 8 שעות תהיה הזנה – אז זה מה שצריך להיות כתוב. אחרת זה נותן פה פתח להורדה והפחתה, ואת לא יודעת גם לפי איזה שיקול דעת.
יש לי גם בעיה בסיסית עם זה שהשר יכול לשנות בצו משהו שהכנסת קבעה בשלוש קריאות. זה דבר שהוא, לכאורה, עקרוני בחוק, ואת נותנת לשר לשנות את זה בצו, בלי לעבור את בית המחוקקים.
אילת כהן מרקמן:
את לא רוצה שהוא גם יוסיף?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא לא יכול.
אילת כהן מרקמן:
הדיון הוא תיאורטי מכיוון שהם מוכנים להוריד את ה-125 יום, ולכן גם זה יורד.
מירב ישראלי:
אז אני מורידה גם את (ב).
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כתוב פה: לא יאוחר מיום א' בחשוון. זה אומר שאפשר להתחיל גם לפני זה. בטווח הזה רוצים לתת לשר שיקול דעת.
מירב ישראלי:
להוסיף עוד חודש? אז שיגידו שהשר רשאי בצו, באישור הוועדה, להוסיף שעות.
אילת כהן מרקמן:
לא, אם את מתחילה עוד מנגנוני אישור אז - - -
מירב ישראלי:
זה לא ראוי. זו קביעה עקרונית של הלשכה המשפטית. כשאת מעבירה הוראה, שהיא לא משהו טכני, בשלוש קריאות בכנסת את לא יכולה לתת לשר לשנות בצו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הסכמנו על שני הדברים.
מירב ישראלי:
עקרונית, אם אנחנו אומרים שבכל הימים לא יאוחר מ-א' בחשוון - גם אם מתחילים את זה ב-א' בתשרי או ב-1 בספטמבר, זה לא חשוב – עקרונית, בכל הימים שיש בהם 8 שעות לימוד הוא יקבל הזנה. אין פה בעיה.
אילת כהן מרקמן:
את פותחת את המגבלה של הימים. אבל מכיוון שהסכימו, חבל על הדיון התיאורטי. מה ייאמר בסעיף (א)?
מירב ישראלי:
אני מורידה את "עד 125 ימים" לגמרי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יהיה כתוב בדיוק מה שכתוב עכשיו. אני מקווה מאוד שאנשי משרד החינוך שומעים, גם אלה שיושבים ומדברים בצד, שאנחנו מאוד מקווים שהילדים יקבלו אוכל גם בחודש אלול. זה לא אסור לפי החוק.
מירב ישראלי:
זה לא מונע את זה. אמשיך בקריאת החוק.
")ג( רשות חינוך מקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד חינוך שתלמידיו זכאים לארוחה יומית כאמור בסעיף קטן (א) אחראית למתן הארוחות לתלמידים כאמור, בהתאם לחוק זה.
"תיקון סעיף 3. בסעיף 3 לחוק העיקרי" – סעיפים ( 1) ו-(2) ירדו – זה העניין של הארוחה החמה.
"(3) בסופו יבוא "התפריט האמור יפורסם באתר האינטרנט של משרד החינוך.
5. בסעיף 4 לחוק העיקרי, הסיפה החל במילים "בימים שבהם הלימודים" – תימחק".
אילת כהן מלקמן:
זה פשוט מיותר, כי הוספנו את 2א רבתי.
מירב ישראלי:
אבל יש לי בכל זאת שאלה לגבי הסעיף הזה, לאור התיקון של 2א. סעיף 4 אומר האכלה בהדרגה. המילים שירדו "בימים שבהם הלימודים במוסד החינוך מתקיימים עד שעות אחר הצהרים", כי את זה הכנסנו בסעיף 2א עם ה-8 שעות. לי יש שאלה אחרת. בחוק, כפי שהוא היה קודם, לא היה את סעיף הזכות שהוספתם עכשיו, סעיף 2א.
אילת כהן מלקמן:
סעיף הזכות היה קודם, בסעיף 4. גם בסעיפים האחרים יש.
מירב ישראלי:
הסעיף הזה אומר שבגן חובה ובבית ספר יסודי התלמידים יקבלו, לכן המשמעות של סעיף 4 עכשיו היא שבסופו של דבר כל התלמידים יקבלו, לפי האכלה בהדרגה, שהשר יקבע. נכון?
אילת כהן מלמקמן:
זה היה גם קודם. לא שינינו את סעיף 4.
מירב ישראלי:
קודם לא היה סעיף שאמר במפורש שכל האוכלוסייה זכאית.
אילת כהן מלמקמן:
"מטרתו של חוק זה - - -"
מירב ישראלי:
זו מטרה, לא זכות. פירשתם את זה כך. נוסח הסעיפים של האכלה בהדרגה צריך להראות שזו האכלה בהדרגה, עד למיצוי מלא של זה. אני מציעה שגם נתקן את סעיף 4 – בהסכמה, אין לי בעיה עם זה. אני חושבת שבחוק חינוך מיוחד יש משהו כזה, שהשר ירחיב את מעגל הזכאים. זה לא שהוא יקבע את האוכלוסייה והוא יכול לקבוע שזה פחות מהאוכלוסייה באופן כללי.
אילת כהן מלמקמן:
הסעיף הזה הוא סעיף של האכלה בהדרגה.
מירב ישראלי:
אבל זה לא נאמר בתוך הסעיף. זה נאמר רק בכותרת השוליים. יש פה משהו בניסוח הסעיף שהוא לא בסדר. אתם הרי מפרשים את זה בלאו הכי ככה, אני רק מבקשת שהנושא של האכלה בהדרגה יבוא לידי ביטוי גם בנוסח הסעיף.
אילת כהן מלמקמן:
אנחנו מעדיפים שלא.
מירב ישראלי:
למה?
אילת כהן מלמקמן:
מכיוון שאין בזה צורך. אנחנו לא רוצים לשנות סעיפים כשאין בזה צורך.
מירב ישראלי:
יש פה איזושהי סתירה. מצד אחד כתוב בסעיף שלכאורה כל תלמיד זכאי.
אילת כהן מלמקמן:
וכתוב שיש האכלה בהדרגה.
מירב ישראלי:
לא, לא כתוב. כתוב: השר יקבע את אוכלוסיית התלמידים הזכאים. לא כתוב שהוא ירחיב את זה לכלל האוכלוסייה. זה לא ניסוח נכון. זה כאילו הוא יקבע שרק חלק מהאוכלוסייה של 2א זכאית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תסמכי על מירב.
מירב ישראלי:
הוא יכול לקבוע שלא כל האוכלוסייה שזכאית לפי 2א – וזאת לא הכוונה שלכם.
אילת כהן מלמקמן:
לא ביקשנו לשנות.
מירב ישראלי:
החוק, כפי שהיה קודם, לא קבע זכאות. הוא מראש הניח שאולי לא כל האוכלוסייה של יום חינוך ארוך תקבל. עכשיו זה לא ככה.
אילת כהן מלמקמן:
על זה אני חולקת.
דורית מורג:
למה את חושבת ששינינו?
מירב ישראלי:
אני לא אומרת ששיניתם.
דורית מורג:
למה את חושבת שצריך עכשיו לשנות?
מירב ישראלי:
כי אני חושבת שבשביל הקוהרנטיות של החוק, בשביל שהוא יהיה ברור ובשביל שאחר כך לא יטענו שרק חלק מאוכלוסיית התלמידים זכאית – בגלל פרשנות – אני חושבת שאם אין מחלוקת על זה שבסופו של דבר כל הילדים שלומדים ביום חינוך ארוך יהיו זכאים לארוחה חמה – ואין מחלוקת על זה – שלא יפרשו אחר כך אחרת.
דורית מורג:
לא שינינו את האיזון שהיה קודם לכן. סעיף 2 דיבר על בית ספר יסודי, ואנחנו הוספנו גן חובה, זה הכול. האיזון בין הסעיפים השונים לא השתנה.
מירב ישראלי:
עזבי את מה שהיה קודם ועזבי את מה שהיה אחר כך. לוועדת הכנסת יש סמכות, כשהיא דנה בחוק היא לא חייבת להיצמד לדברים שהממשלה הציעה.
דורית מורג:
אנחנו מנסים לומר שהממשלה הציעה תיקונים מינימליים ומינוריים.
מירב ישראלי:
זה לא מינורי כל כך.
דורית מורג:
העובדה שהוספנו גן חובה לא צריכה לשנות את מכלול הסעיפים.
מירב ישראלי:
אני חושבת שמלכתחילה החוק לא היה ברור.
דורית מורג:
זה סיפור אחר. את לא אומרת שבגלל שהוספנו גן חובה צריך עכשיו - - -
מירב ישראלי:
אני לא אומרת שבגלל שהוספנו גן חובה. אני אומרת שעכשיו יש בפנינו נוסח של חוק, שסעיף 2א, שאתם הוספתם, וסעיף 4 – היחס ביניהם לא ברור. בעיניי, צריך להבהיר את זה. זכותי להגיד את זה כהערה, ואני לא חייבת להיצמד למה שהממשלה הביאה.
דורית מורג:
בסדר, אבל זה לא בגלל התוספת.
מירב ישראלי:
לא בגלל שום דבר. נוצרה אי-בהירות גדולה עוד יותר אחרי שהוספתם את 2א.
דורית מורג:
לא.
מירב ישראלי:
את יכולה לחלוק עלי. מה שמשנה לי זה שמחר יכול לבוא מישהו ולהגיד - - - את מבינה. יש בעיה.
אילת כהן מלמקמן:
את מבינה את מה שמשנה לך. אני לא חושבת שיש פה בהכרח איזו בעיה חוקתית אם הפרלמנט מחליט שאפשר לעשות החלה הדרגתית, כי זה כן מתקשר. אולי לכתוב שינוי בצורת ההחלה של החוק.
מירב ישראלי:
ממש לא. משרד החינוך הבין את החוק גם קודם, שבסופו של דבר כל הילדים ביום חינוך ארוך יקבלו הזנה.
אילת כהן מלמקמן:
זו לא הייתה הכוונה בהכרח.
מירב ישראלי:
אז את מציגה בדיוק את העניין.
דורית מורג:
זה תלוי תקציב. יכול השר להחליט שרק אוכלוסיות מסוימות, במצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, יקבלו.
מירב ישראלי:
אז זה סותר את 2א, כי הוא קובע זכות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש פה ויכוח בין המשפטנים, זה מעבר להשגה שלי. אבל אני צמוד באופן עקרוני – גם בגלל שאני יודע שהיא תמיד צודקת – למירב, ולכן אני הולך עם זה.
דוד אזולאי:
הבעיה שלנו היא שאנחנו תמיד צמודים למשפטנים, ובסוף הם מנהלים את המדינה ואת הבית הזה – אף על פי שאני מכיר את מירב, היא בסדר. אדוני היושב ראש, מתי אפשר יהיה להגיש הסתייגויות?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כבר הגישו את כל ההסתייגויות שאתה יכול לחשוב עליהן. בואו נגמור את זה.
מירב ישראלי:
נכניס בסעיף 4, בתוך הנוסח.
אילת כהן מלמקמן:
אני רוצה לדעת מה הנוסח.
מירב ישראלי:
בחוק חינוך מיוחד יש סעיף כזה, של הרחבת הזכאים.
אילת כהן מלמקמן:
את זה אנחנו לא רוצים. בואו נוסיף, כמו שהיה מלכתחילה. שיהיה מנוסח פחות יפה, יהיה בתוך סעיף 4 בסיפא וגמרנו.
מירב ישראלי:
לא, לא נמחק את סעיף 2א.
אילת כהן מלמקמן:
אז נשאיר את 4 כמות שהוא.
מירב ישראלי:
הסברתי שזה יכול ליצור אי-ודאות האם ההזנה תוחל על כלל הילדים ביום לימודים ארוך או שלא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא רוצים ליצור את אי-הוודאות הזו.
אילת כהן מלמקמן:
כתוב החלה בהדרגה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא רוצים אי-ודאות, ואם מירב אומרת שזה מה שעלול לקרות, זה מספיק לנו כדי שנביא את השינוי הזה. זו לא בעיה.
דוד אזולאי:
אדוני היושב ראש, מה הדחיפות, מה הבהילות הזאת, ביום רביעי אחר הצהרים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מוכן להסביר לך את זה, אבל עשיתי את זה בתחילת הישיבה. זו אפשרות לתת לעוד 35,000 ילדים מיד אחרי פסח ארוחה. אם לא נביא את לקריאה שניה ושלישית השבוע הם לא יקבלו את זה. בשבילי – ואני יודע שזו גם גישתך – בשביל זה ראוי גם לשבת יום רביעי אחר הצהרים.
מירב ישראלי:
אני ממשיכה לקרוא. "החלפת סעיף6 . במקום סעיף 6 לחוק העיקרי יבוא: 6(א) קביעת שיעורי ההשתתפות של הרשויות המקומיות. 6(א) השר, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, יקבע את שיעורי ההשתתפות של רשויות חינוך מקומיות כאמור בסעיף 5(ב), בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי על פי הפרסום האחרון לאפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה, שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
)ב( על אף הוראות סעיף קטן )א(, רשאי השר, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, לקבוע שיעורי השתתפות שונים מהשיעורים שנקבעו לפי סעיף קטן )א(, לרשויות חינוך מקומיות שמתקיימות לגביהן נסיבות מיוחדות שקבע, לרבות מצב כלכלי מיוחד )להלן - שיעורי השתתפות מיוחדים(.
)ג( רשות חינוך מקומית הטוענת כי מתקיימות לגביה הנסיבות המיוחדות שנקבעו לפי סעיף קטן )ב(, רשאית להגיש לוועדה שתוקם לפי סעיף קטן )ד(, בקשה להחיל עליה את שיעורי ההשתתפות המיוחדים.
)ד( לצורך קביעת הזכאות לשיעורי השתתפות מיוחדים, תוקם ועדה שחבריה יהיו נציגים שימנה השר מבין עובדי משרדו ובהם חשב המשרד, וכן נציג שימנה שר הפנים מבין עובדי משרדו, ואולם אי–מינוי נציג שר הפנים כאמור לא יפגע בקיום הוועדה, בסמכויותיה ובתוקף פעולותיה.
(ה( הוועדה תדון בבקשה שהגישה רשות חינוך מקומית לפי סעיף קטן )ג(, ותחליט לעניין זכאות רשות החינוך המקומית לשיעורי השתתפות מיוחדים; כל עוד לא החליטה הוועדה על זכאות כאמור, יחולו על רשות החינוך המקומית שיעורי ההשתתפות שנקבעו לפי סעיף קטן (א)".
התחילה היא מיידית, נכון?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, גמרנו נושא.
אילת כהן מלקמן:
התחולה מיד אחרי פסח.
מירב ישראלי:
אז תסתכלו מה התאריך ונעשה תאריך תחילה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא צריך להתארגן חודשיים? אני לא מבין, איך תעשו כזה דבר? זה הרי בלתי אפשרי. זה נופל על יישובים שאף פעם לא הייתה בהם הזנה.
מירב ישראלי:
אפשר להתחיל ביום ראשון, 4 במאי, כ"ט בניסן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא רואה שום בעיה שילדי ישראל יקבלו אוכל גם ביום השואה. אני לא חושב שיש בזה פסול.
מירב ישראלי:
זו פשוט תחילת שבוע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה לדחות בעוד שבוע שבו לא יקבלו אוכל? תעשו שבוע לפני כן.
אילת כהן מלקמן:
אין בעיה. איסרו חג יוצא בכ"ב, שזה ה-27 בחודש. אפשר מה-28 באפריל.
מירב ישראלי:
בסדר. 28 באפריל, כ"ב בניסן.
דוד אזולאי:
אני רוצה להגיש הסתייגות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עוד הסתייגות? אתה יודע איזה הסתייגויות הגישו?
דוד אזולאי:
אני רוצה להגיש הסתייגות משלי. אדוני היושב ראש, שכנעת אותי בכך שדיברת על אוכל לילדי ישראל והמהירות הזאת ודאי שהיא חשובה. קיבלתי את זה. אבל כשאני מסתכל על החוק אני מגלה שיש כנראה שני סוגי ילדי ישראל. יש סוג אחד שצריך לדאוג לו ולתת לו – ואנחנו תומכים בזה; ויש סוג אחר, שכנראה לא נכלל בחוק הזה. אני מדבר על אותם ילדים שלומדים ברשת החינוך התורנית, בגנים.
שמואל הלפרט:
מדובר על סוג של ילדים שיש להם הזכות להישאר רעבים.
דוד אזולאי:
אז אולי מישהו יכול להסביר לי למה אלה כן ואלה לא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לכן אמרתי מה שאמרתי לפני כן, לא חס ושלום בשביל לפגוע בך – אתה האדם האחרון שהייתי רוצה לפגוע בו. מאחר והיה לנו דיון והועלתה ההסתייגות הזאת וגם היה הסבר – הסבר אמנם לא מאוד משכנע, אבל הסבר.
שמואל הלפרט:
לא מאוד משכנע? אני מאוד מתפלא.
דוד אזולאי:
אולי אפשר לדעת מה ההסבר?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל כבר עברנו את זה. היה דיון והיה הסבר, ואני די משוכנע שההסבר הזה גם לא ישכנע אותך.
דוד אזולאי:
לכן, מה אדוני מציע? להחליט שיש עכשיו סוג א', שמגיע להם אוכל, ויש סוג ב', שלא מגיע להם אוכל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כל חוק ההזנה קובע סוג א' וסוג ב'. לצערי, יש פה פגמים גדולים. השאלה שלנו היא אם אנחנו רוצים שעוד 35,000 ילדים יקבלו אוכל או שבגלל שיש פה דבר מעוות – ואני מסכים עם זה, שזה מעוות, פסול ולא יעלה על הדעת - - -
דוד אזולאי:
אז איך אתה יכול להוציא תחת ידך דבר מעוות?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כי אני יודע שאם אני לא מוציא את זה מתחת ידי, גם 35,000 האלה לא יקבלו, זה הכול. יודע הרב גפני, אני הולך אתו לחקיקה שתפתור את זה, אבל אני לא יכול בזה - - -
איתן כבל:
מי אמר שלא נתמוך?
משה גפני:
אתה לא יכול לתאר לך איך הם משפילים אותי, עד עפר.
איתן כבל:
אני רוצה שתדע שלדעתי אתה בין אלה שהעבירו הכי הרבה חקיקה בכנסת.
משה גפני:
והילדים יישארו רעבים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההסתייגות של חבר הכנסת אזולאי היא כמו של חבר הכנסת גפני.
שמואל הלפרט:
אני מקווה שלא יהיה בן-אדם שירים יד על חוק כל כך מפלה וכל כך מעוות.
דוד אזולאי:
חבר הכנסת איתן כבל, אני שואל אותך באמת: איך אפשר להרים יד לחוק כזה, שאנחנו מתכנסים פה ביום רביעי אחר הצהרים ומדברים על אוכל לילדים, ובשם האוכל לילדים הולכים לפגוע בקבוצה גדולה, רק בגלל שהם חרדים? תסביר לי את זה.
איתן כבל:
חבר הכנסת אזולאי, אני מקבל כל מילה שהיושב ראש אמר. אתה יודע שגם דברים נעשים עם עיוותים בדרך. גם אתם הייתם שותפים לא פעם לעיוותים רבים.
שמואל הלפרט:
אבל אתם מפלגה חברתית, חבר הכנסת כבל. הלכתם עם אג'נדה חברתית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הגאולה מגיעה קמעה-קמעה.
משה גפני:
אני מבקש להצביע על שתי ההסתייגויות שלי. הסתייגות אחת, שמדברת על גני הילדים של רשת החינוך העצמאי וגני הילדים של רשת מעיין החינוך התורני. שדרות היא הדוגמה. יש אדם שרוצה חינוך ממלכתי, שולח את הילד שלו לגן ממלכתי ומקבל על פי החוק הזה הזנה. יש אדם שהוא אדם דתי, ציוני, לאומי, הוא שולח את הילד שלו לגן ממלכתי דתי ומקבל הזנה. ויש אדם חרדי, שגר בשדרות, הוא שולח את הילד שלו לגן חרדי. אנחנו אומרים לו שלא לכל גן הוא יכול ללכת, רק לגן המרכזי, שנקבע בחוק יסודות התקציב: או החינוך העצמאי או מעיין החינוך התורני. החוק הזה אומר שהוא לא יקבל הזנה. הקסאמים לא מבחינים ביניהם. לכן, אני מציע שיהיה בנוסף למה שכתוב פה גם גני הילדים של רשת החינוך העצמאי ושל רשת מעיין החינוך התורני – בתי הספר כלולים.
ההסתייגות השניה, אני מבקש בסעיף 6 להוסיף פסקה (ו), שבה יהיה כתוב: לאחר שהשר בהסכמת שר האוצר ושר הפנים יקבע את שיעורי השתתפות הרשויות המקומיות, שיהיה כתוב שהממשלה תשפה את הרשויות המקומיות על התוספת התקציבית שבאה בעקבות החוק הזה, בהתאם להחלטה הקודמת, שברגע שהממשלה מטילה חובות נוספים על רשויות מקומיות הם ישופו על-ידי תקציב המדינה.
מירב ישראלי:
מה זה חובות נוספים?
משה גפני:
יש פה משהו חדש.
מירב ישראלי:
רק גני החובה. זה לא רלוונטי לסעיף 6.
זאב אלקין:
חבר הכנסת גפני, זו יכולה הייתה להיות תוספת מצוינת לחוק נהרי, אבל משום מה לא הצעת את זה.
משה גפני:
אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אמרתי בדיון שהיה בוועדת החינוך בחוק של רשת הגנים, שרק בהסכמת הרשויות המקומיות, ולכן השלטון המקומי לא מתנגד לחוק הזה.
מירב ישראלי:
סעיף 6 קובע באופן כללי את היחסים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה סעיף חדש. אתה מתכוון לסעיף 7, לא (ו).
שמואל הלפרט:
באותם המקומות שחל יום לימוד ארוך ויש הזנה, שזה יחול גם על ילדי חינוך מוכר שאינו רשמי.
מירב ישראלי:
שלומדים יום לימוד ארוך.
דוד אזולאי:
מי מממן את ההוצאה הזאת?
מירב ישראלי:
חלק הממשלה, חלק תרומות, חלק הרשויות.
דוד אזולאי:
אפשר להוסיף שהממשלה תפצה - - -?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא יכול להוסיף. הבנו שזה סעיף 7.
דוד אזולאי:
אני מבקש להצטרף להסתייגות של גפני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מצביעים קודם על ההסתייגות הראשונה, של הרב הלפרט. הרב הלפרט הציע שבכל מקום שיש חוק הזנה, להוסיף גם "כל בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים". מי בעד ההסתייגות של הרב הלפרט? מי נגד?
הצבעה
בעד הסתייגות חבר הכנסת הלפרט – 2
נגד – 3
ההסתייגות לא עברה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההסתייגות נפלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת גפני ואזולאי, שביקשו להוסיף את רשת הגנים של החינוך העצמאי ורשת הגנים של מעיין החינוך התורני. מי בעד ההסתייגות הזאת? מי נגד?
הצבעה
בעד הסתייגות חברי הכנסת גפני ואזולאי – 2
נגד – 3
ההסתייגות לא עברה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההסתייגות נפלה.
שמואל הלפרט:
מי שמצביע נגד מצביע בעד הרעבת ילדים. שתדעו לכם.
משה גפני:
התוצאה היא שהילד החרדי בגן החובה בשדרות לא יקבל אוכל.
שמואל הלפרט:
אל תגיד לא יקבל, צריכים להרעיב אותו. כך הצביעו כאן, בוועדת החינוך.
משה גפני:
במדינת ישראל 2008.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההצבעה השלישית היא בעד שיפוי הרשויות המקומיות. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
בעד הסתייגות חבר הכנסת אזולאי – 2
נגד – 3
ההסתייגות לא עברה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההסתייגות נפלה. כל ההסתייגויות יעברו למליאה כשנדון בחוק בקריאה שניה ושלישית, עם הערכה תקציבית שמשרד האוצר יביא עד אז.
משה גפני:
אני מבקש רביזיה, כי אני צריך להתייעץ עם חברי הסיעה שלי. אם אתה עושה את זה עוד דקה – לא צריך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו עוברים להצבעה על החוק, עם השינויים שעשינו פה. מי בעד?
הצבעה
בעד הצעת החוק - 3
נגד – אין
נמנעים – 2
הצעת החוק אושרה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלושה בעד, אין מתנגדים ויש שני נמנעים. החוק עבר. חבר הכנסת אזולאי רוצה לנמק את הצבעתו. בבקשה.
דוד אזולאי:
קשה היה לי להימנע, ואני נמנעתי כדי לא לפגוע באותם ילדים שאדוני היושב ראש דיבר עליהם, כדי לאפשר להם לאכול. אבל הוועדה עשתה מעשה שלא ייעשה בכך שחלק מחברי הוועדה הצביעו בעד הרעבתם של חלק מהילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חבר הכנסת אזולאי, אני רוצה לתקן דבר אחד. עם כל הכבוד להתקפות על הוועדה, זה הממשלה. זו הצעת חוק ממשלתית, לא הצעת חוק פרטית ולא הצעת חוק של הוועדה. בי"ת, זה נמצא גם בחוק המקורי, שהייתם שותפים מלאים לו. לממשלה יש ישיבה ביום ראשון, אם היא מוכנה להוסיף את כל הגנים שדובר בהם - מבחינתי גם כל בתי הספר שהרב הלפרט מדבר בהם – בשמחה גדולה אעביר בשבוע הבא במליאת הכנסת.
שמואל הלפרט:
זו לא פעם ראשונה, כבר קרה שהוועדה הזאת התנגדה גם להחלטות הממשלה וגם להצעות הממשלה. עשינו את זה כבר כמה פעמים.
דוד אזולאי:
הרב הלפרט, מי שלא יודע מה זה ט"ו בשבט אתה מצפה ממנו שידע מה זה ילד רעב?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה, אני נועל את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 16:30.