פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 409
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה באדר ב' התשס"ח (1 באפריל 2008), שעה 12:45
סדר היום: הקמת איצטדיון טניס נוסף בקרבה לאיצטדיון קנדה ברמת השרון.
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
אלכס מילר
חנא סוויד
מרינה סולודקין
רונית תירוש
מוזמנים:
אורי חרל"פ – מנהל המחלקה לספורט תחרותי, משרד המדע, התרבות והספורט
יצחק רוכברגר – ראש עיריית רמת השרון
משה פטלוק – מנהל היכל הספורט ומרכז הטניס, עיריית רעננה
איגוד הטניס:
איאן פרומן – נשיא
משה חביב – מנכ"ל
אסף חפץ – יו"ר
ירון מיכאלי – דובר
וופא פאהום – חברת הנהלה
מרכז הטניס:
ג'נין שטראוס – מנכ"ל
גיל אלרועי – מנהל קש"ח
שעיה אזר
דני גלי
יגאל גיפש
אביבית הדר
שי אלון – וואלה
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
קצרנית: חנה כהן
הקמת איצטדיון טניס נוסף בקרבה לאיצטדיון קנדה ברמת השרון
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום לכולם, אני פותח את ישיבת הוועדה. בשנה ותשעת החודשים האחרונים ניהלנו 409 ישיבות של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, אבל אני מוכרח לומר שיש מעט מאוד ישיבות, אם בכלל, שעוררו כאלה יצרים. לפני הישיבה היו הרבה לחצים, צעקות ואיומים. אני רוצה לומר לכל האורחים שכולם מכובדים, כולם רצויים ואני מאוד שמח שהגעתם לפה. אני מודיע לכם שנקיים דיון לגמרי ענייני, תרבותי וחינוכי כפי שאנחנו עושים תמיד בחדר זה. לפחות מבחינתי, אין לי שום עמדה בנושא שאנחנו דנים בו. נשמע במה דברים אמורים, יכול להיות שזה דורש דחיפה מצדנו ויכול להיות שלא, אבל את זה נחליט ביחד בצורה תרבותית, כפי שאנחנו עושים תמיד.
אני, כסתם אוהד ספורט מן הצד, כמו רוב העם במדינת ישראל, מאוד-מאוד מתלהב ממה שישראל עשתה, בעיקר בשנים האחרונות, בתחום הטניס. אני עוקב מאוד באהדה וחושב שההישגים שלנו, לא רק ברמה הייצוגית הגבוהה שכולם רואים – אפילו השבוע היו הישגים יפים, אפילו של גברים, שכן כבר מזה זמן היה פה עניין מגדרי כאשר רוב הקובץ של ההצלחות היה אצל הנשים, מלבד במשחקי הזוגות – אלא שגם ברמת השטח יש הרבה מאוד צעירים שמצטרפים לספורט היפה הזה. כמה שהדבר הזה מתאפשר מבחינתנו, ככנסת ישראל וכוועדת הספורט במקרה הזה, זה דבר מבורך. כמה שנצליח להגיע ליותר צעירים במרכז ובפריפריה שיצטרפו לספורט, יהיה אך לברכה.
חברת הכנסת רונית תירוש, לאחר שהתרגלה לזה שפה היא לא מנכ"לית, אלא חברת כנסת, היא בהחלט מנצלת במלוא כוחותיה את הכישורים שלה בכנסת ובהרבה תחומים היא מעלה נושאים חשובים, דוחפת נושאים ומביאה להחלטות חשובות. מאחר שהיא ביקשה ממני את הדיון הזה, נעתרתי בשמחה. חברת הכנסת תירוש, בבקשה.
רונית תירוש:
תודה רבה לך על כך שניאות לקיים את הדיון. אני אדבר כמה שפחות כיוון שאני חושבת שחשוב לשמוע את הנוגעים בדבר. אני רוצה להבהיר מספר דברים, גם בהתייחס לדברי הפתיחה שלך וגם לחוויות שחוויתי, לצערי הרב, בשבוע האחרון. זה לא שאני לא מורגלת בניסיונות להתקפות, להפחדות ולהכפשות, בעיקר כשנוגעים בספורט. כבר היה לי ניסיון עם הכדורגל ואז אמרו לי: טוב, את יושבת ליד לוני הרציקוביץ במגרשים. אז חשוב להבהיר שאני לא יושבת, אבל גם אילו ישבתי זה לא מונע מבעדי מלקיים כאן דיונים עניינים ומקצועיים. למען הגילוי הנאות אני גם אומר שניסו לחבר אותי חברות אמיצה לגב' ג'נין שטראוס, שנמצאת כאן. אז אני לא חברה שלה יותר מאשר אני חברה של אסף חפץ, משה חביב או עודד הרניק, שטילפן ולא יכול היה לבוא ולומר את דברו. אין לי חברים, לא במובן של חברות כפי שאני מכירה. אני לא יוצאת לבלות אתכם ולא יושבת אתכם אפילו לא לכוס קפה.
אני חייבת לומר שגם כראש שדולת הספורט בכנסת ישראל, אני בוודאי רואה את חובתי לבדוק, להעלות לדיונים, וגם לחוקק במידת הצורך חוקים שנוגעים, להבנתי, לטובת הציבור.
לגופו של עניין, באחד המשחקים האחרונים שנוכחתי בהם התוודעתי לסיפור הזה שהולך לקום איצטדיון חדש לטניס ברעננה. הדבר הספונטני שאמרתי מייד היה: מה הרעיון, הרי זה פה, קרוב. רמת השרון ורעננה הרי קרובות ואולי בתכנית לאיחוד רשויות השר שטרית בכלל יאחד את שתי הערים. זה נראה לי מאוד תמוה, בטח במדינה כל כך קטנה ודלת משאבים כמו שלנו. לא בדקתי, אני לא יודעת מי נותן את הכספים וזה גם לא משנה. לימים קראתי בעיתון שמדובר בכספי תרומה ולמה בכלל אנחנו צריכים לקיים דיון. אני רוצה לומר שני דברים באשר לעניין הזה: א. גם כשמדובר בכספי תרומה - שיש אנשי טובים שרוצים לתרום לטובת החברה בישראל - ראוי שנעשה איגום משאבים. אם יש מקום לשדרג מתקן קיים, אולי צריך להפנות את זה לשם ולוותר על האגו ועל שמות או למצוא הסדר שירצה גם את התורמים מבחינת השם שיינתן למוסד או למבנה.
ב. דבר אחר - שנשאל בהמשך – האם ההסתמכות על כספי תרומה יסתיים בזה או שבבוא היום תידרש מדינת ישראל לתחזק את המבנה ואז כן לתת מכספה? גם אם העירייה תתנדב לתת מכספה שלה, אז הרי העירייה לא מביאה את הכסף מבית ראש העיר. אני מצטערת שראש העיר לא נמצא כאן, כי אני חייבת לומר עוד מילה בהקשר שלו.
יהודית גידלי:
הוא הודיע בפירוש שהוא יגיע.
רונית תירוש:
הוא שאל בעיתון ואותי אם נגמרו בעיות החינוך. אז לא נגמרו וכנראה גם לא תגמרנה, אבל זה לא מונע בעדנו מלנסות גם לתקן עוולות אחרות. אני גם אומרת ומזכירה לעצמנו שגם כספי עירייה הם כספי ציבור, כי אלה בדרך כלל כספים שניתנים על-ידי תושבי העיר במסגרת מסי ארנונה וכד'.
לפיכך אני חושבת שיש מקום להעלות את הנושא לדיון. אני רק מבקשת מהיושב-ראש שנשתדל להיצמד לעניין שלשמו התכנסנו ולא לפרסונות, כי זה לא מעניין אותי ואני חושבת שזה גם לא מעניין את הוועדה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נשמע את הצדדים השונים, אבל אני מציע שתחילה נשמע את איגוד הטניס.
אסף חפץ:
אני עוסק בטניס כבר יותר משנתיים ונמצא בקשר הדוק גם עם מרכז הטניס – עם ג'נין שטראוס והצוות שלה – וכמובן גם עם המועדונים. הייתי אומר שאני כמו אדם שבא מבחוץ ורואה את הדברים נכוחה בלי להיות מושפע מצד זה או מצד אחר.
עם כניסתי לתפקיד למדתי את אוכלוסיית הטניס בישראל ואחרי זמן די קצר החלטתי למנות ועדה שתתווה עם כל מי שעוסק בטניס בישראל, על מנת שנוכל לנתב או למקסם את המשאבים ואת הפעילויות, כדי להגיע לחזון, שאני מכנה אותו "חזון הטניס בישראל", להיות מעצמת טניס עולמית.
אני חושב שאפשר בהחלט להציב חזון כזה. יש לנו תשתיות מצוינות של טניס בישראל, יש לנו כוח אדם שעוסק בזה, יש לנו כוח אדם מקצועי שעוסק בזה. יש לנו גם את אחד הדברים החשובים: מרכזי טניס, שהקים בזמנו איאן פרומן והם פרוסים על פני המדינה והם אולי התשתית החשובה ביותר של הטניס בישראל. בנוסף לזה יש הרבה מאוד מועדונים ויש פעילות רחבה של טניס, גם בתחום הנוער, גם בתחום הבוגרים וגם בתחום הליגות.
אנחנו רואים שלאחרונה, גם עם הנשים וגם עם הגברים, נכנסנו לטניס העולמי. יש עוד שש מדינות בעולם שמחזיקות שתי נבחרות, גם גברים וגם נשים, ב-world group , בבית העליון. אני חושב שזו תקופה שלהערכתי תימשך שלוש-ארבע עד חמש שנים, שבה אנחנו נראה טניסאים, שהשקיעו בהם בשנים עברו, נושאים את הטניס ברמות גבוהות מאוד. אנחנו רואים את הזוג הישראלי שהוא אחד הזוגות הטובים בעולם. הם בהחלט צפויים לקבל מדליה אולימפית. אנחנו רואים את משחקי הדייוויס וה"פד קאפ", בסוף החודש יש משחק נוסף של הבנות נגד צ'כיה. יש התעוררות גדולה מאוד שהשיא שלה היה בפברואר, במפגש של הבנות מול רוסיה ושל הגברים מול שוודיה. יש התעניינות אדירה, אני חושב שכבשנו את סדר היום במשך שבוע שלם. זו בהחלט פלטפורמה מצוינת להביא אותנו לחזון שאני רואה אותו. החזון אינו מהיום למחר, צריך לראות אותו לטווח של 10-15-20 שנה קדימה. טניסאי לא בונים מהיום למחר.
לכן אני לא רואה סתירה ולא רואה בעיה בטווח הארוך, בראייה החזונית שלי, שיהיו שני מתקנים, אפילו אחד ליד השני, גם ברעננה וגם במרכז הטניס. אין פה סתירה בעניין הזה. לטווח הארוך אני רואה את המתקנים האלה מנוצלים כמו שצריך.
יש צורך דחוף באולם סגור. אנחנו רואים מה קרה במשחקי הדיוויס וה"פד קאפ" האחרונים שהגשם איים להעתיק את המשחקים לדרום. אם זה היה קורה, היינו נמצאים במצב מביך. לא הייתי רוצה ששוב נעמוד בדילמה כזאת. לכן האפשרות להקים מגרש ברעננה עונה גם על הצורך המיידי.
אני רואה במדינת ישראל צורך גם במגרש של 4,000 צופים וגם במגרש של 8,000 , שזה התכנון של מרכזי הטניס. ההסבה של האיצטדיון במרכז הטניס יכול לעלות הרבה מאוד כסף ולדעתי גם ייקח הרבה מאוד זמן לעשות את זה.
אני לא רואה סתירה בין שני המגרשים האלה, גם אם שניהם יהיו בנויים, כי צריך לאכלס תחרויות הרבה יותר גדולות - שאני חושב שצריכות להיות פה - ברמה העולמית, להם יש צורך במקום ל-8,000 צופים. יחד עם זאת, צריך גם מגרשים של 4,000 צופים שמותאמים גם לצרכים אחרים, בין היתר לצרכים של הנכים. אני משוכנע שגם את המגרשים ברמת השרון אפשר להתאים לנכים, גם היום משחקים שם נכים. אני לא רואה סתירה בין שני הדברים האלה.
בנוסף לזה, הטוטו, שמקים איצטדיונים לכדורסל, כבר היום מבקש שהדרישות התכנוניות יהיו לאפשרות לקיים שם גם משחקי טניס. כדי לאפשר את זה בסך הכל צריך גובה מסוים, רוחב של מגרשים מסוים, מרחק מסוים של הצופים משני הצדדים. אני ומשה חביב, שהוא המנכ"ל של איגוד הטניס, היינו לאחרונה במשרדי הטוטו והכנסנו את הדרישות האלה למתקנים החדשים.
אני לא רואה שום בעיה עם עיריית רעננה, בשיתוף עם איגוד הטניס, לצורכי תושבי רעננה וצורכי איגוד הטניס. אני לא רואה סתירה לטווח הארוך וניגודי עניינים בין האצטדיון הגדול, שאני מקווה שיקום שם, לבין האיצטדיון היותר קטן ברעננה, מה עוד שכל הכספים לא יהיו כספי ציבור, אלא כספי תרומות. אני חושב שהיום הטניס מהווה פלטפורמה טובה ואני מאמין שנוכל לגייס תקציבים לשם כך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה זה אמור לעלות?
אסף חפץ:
אני מציע להעביר את רשות הדיבור למר איאן פרומן שייתן את כל הפרטים האלה.
אלכס מילר:
הבנתי מדבריך שאתה בונה אסטרטגיות לטווח ארוך. האם אתה מאזן מבחינת האסטרטגיה של כל הארץ? האם הדבר הזה אכן קיים בפריפריה? האם הקמת המרכז קרוב למרכז אחר באה על חשבון דברים אחרים שאינם מתפתחים בפריפריה? גם בפריפריה אנחנו רוצים להשקיע לטווח ארוך, גם שם יש אזרחים. האם אתה מאוזן מבחינת האסטרטגיה? האם הדברים נעשים במקביל בכל המקומות בארץ או שההשקעה היא רק במרכז הארץ ולא בפריפריה?
אסף חפץ:
עצם פריסת מרכזי הטניס היא בכל הארץ, גם בקרית שמונה וגם באופקים. אני, כיושב- ראש האיגוד, מעבה את זה גם במועדונים. למשל, אנחנו פותחים עכשיו מועדון בירוחם. לא מדובר במרכז טניס, אבל הוא מועדון עם שני מגרשים. הפריפריה מאוד מדאיגה אותי, אני רוצה שיהיה טניס בפריפריה. לפני שבוע הייתי בסכנין, שם פותחים שני מגרשים חדשים. המגזר הערבי מאוד מעניין אותי – אני רוצה לראות איך אנחנו נכנסים למגזר הערבי, כי יש פוטנציאל של שחקנים שיכולים לדעתי לעבות את כמות השחקנים שיש לנו במגזרים האחרים.
אלכס מילר:
אם זה מדאיג אותך, למה היום אנחנו מדברים על בנייה של מרכז נוסף במרחק מספר מאות מטרים ולא דנים בהקמת מרכז כזה בקרית שמונה או בעיר אחרת?
אסף חפץ:
אני לא גוף ששולט על תקציבי עתק ומחלק אותם בהתאם למדיניות שאני מתכנן ועושה. אני צריך לאפשר ליוזמות בשטח לפרוח. עיקר הטניס הוא במרכז המדינה ולכן גם חושבים על הקמת המרכז ברעננה. גם בנתניה מקימים עכשיו מועדון חדש. משום שידעתי שאנחנו מקימים מרכז ברעננה, אמרתי להם שאפשר להסתפק במקום יותר קטן.
אלכס מילר:
אני לא שואל מה אתה יכול, אלא מה העדיפויות שלך. האם היית מעדיף שהמקום הזה יהיה בפריפריה או שאתה מעדיף שזה יהיה במרכז?
אסף חפץ:
רק במרכז. אי אפשר לבנות איצטדיון כזה בפריפריה, אין לו שום משמעות כי אף אחד לא יגיע אליו. אף אחד לא יגיע לפריפריה.
אלכס מילר:
מה זאת אומרת שאף אחד לא יגיע אליו? מה, אנחנו בטורונטו שיש מרחקים גדולים?
אסף חפץ:
אני לא אוכל להביא לשם קהל. זה צריך להיות באזור תל-אביב, חולון, ראשון לציון, נתניה. זה האזור שצריך לבנות בו איצטדיונים.
אלכס מילר:
זו בהחלט לא תשובה. אנחנו עדיין לא במדינה שהמרחקים בה כל כך גדולים שמקשים על נסיעה ממקום למקום.
מרינה סולודקין:
אני לא ספורטאית ואני לא נוהגת להשתתף בישיבות של תת-הוועדה לספורט, אבל כששמעתי על הוויכוח שיש על הקמת מרכז טניס נוסף במרכז המדינה, כאשר יש מרכז אחר בקרבה, חשבתי לעצמי שבוודאי טוב יותר לחיות עשיר ובריא מאשר לחיות עני וחולה. אני וחבר הכנסת מילר מייצגים את הציבור שכל הזמן חושב למה במדינה כל כך קטנה, שהיא מחצית אזור מוסקבה, יש פערים והבדלים כל כך גדולים בין המגזרים ובין הטריטוריות. אני חושבת שהיום אנחנו מתעסקים בדבר שערורייתי. בוועדת החינוך אנחנו דנים בבעיות של צעירים – סמים, אלימות – וכולם יודעים שספורט הוא התרופה הטובה ביותר למחלות חברתיות אצל צעירים. לכן, כשאני שומעת שזה ייבנה מכספי תרומות, שזה על השטח של רעננה וכו', אני גם צריכה לומר שבמדינה יש פערים חברתיים בלתי נסבלים ומה שאתם עושים הוא לתרום לפערים האלה. אני לא מאמינה לך, אדוני, שאני מאוד מכבדת אותך מתפקידך הקודם, שאתה אומר שלא יהיה קהל בפריפריה. לא יהיה קהל משום שאתם גרמתם לזה. אנחנו לא אחראים לזה שיש ערבים, שיש מזרחים ושיש רוסים. אפשר לעבור את המדינה מקצה לקצה במשך ארבע שעות, מכסימום חמש שעות, אבל יש הבדלים כאלה שערורייתיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה רק אם כוללים את אילת. אם נגיע עד לקו של באר שבע, זה עוד הרבה פחות.
האם מישהו יכול לענות על השאלה כמה זה אמור לעלות?
איאן פרומן:
אני מאוד גאה להיות מוזמן לישיבת הוועדה, אבל מה שאני שומע פה מאוד כואב לי, כי זה בדיוק מה שעשתה קבוצת מרכזי הטניס במשך 30 שנה. בנינו 14 מרכזי טניס בכל הארץ ולא
לקחנו אגורה מהממשלה. עד שעזבתי שם, גייסנו יותר מ-170 מיליון דולר. בנינו בקרית-שמונה, באופקים, בערד, ביפו, ובכל מיני מקומות בפריפריה, במטרה לאפשר את זה לכל ילד. לצערי אנשים לא תורמים כסף כדי לבנות אלוף עולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זאת אומרת שהם לא תורמים כסף לבנות אלוף עולם?
איאן פרומן:
תורמים בעולם רוצים שילדים לא יסתובבו ברחוב, שאפשר יהיה לחבר אותם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך זה סותר את מה שנאמר כאן?
איאן פרומן:
עשינו את זה. השקענו יותר מ-100 מיליון דולר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם מישהו אמר מילה לא טובה על הדבר הזה?
איאן פרומן:
לכן הגיע הזמן שעכשיו נבנה בית לאיגוד הטניס. לצערי אי אפשר לבנות בית לאיגוד הטניס, דבר שלא היה 60 שנה, לא בירוחם ולא במקום מעין זה, כי זה צריך להיות באמצע המדינה, כפי שהם לא בנו את ה- Australian Open באיזשהו מקום באוסטרליה, אלא במלבורן. גם כאן איגוד הטניס צריך להיות במקום מרכזי וזה יהיה שייך לכל המדינה. מרכזי הטניס שייכים למרכז הטניס, זה משהו אישי, פרטי.
לא ביקשנו אף אגורה מהממשלה, וגם בעתיד איננו מתכוונים לבקש כסף ציבורי כדי להחזיק את המרכז החדש ברעננה.
הלוואי שמרכז הטניס ברמת השרון ימצא את הכסף לעשות את מה שצריך כדי לאפשר מקום ל-8,000 איש, עם גג וכל מה שאפשר. צריך לקחת בחשבון שאת מרכז הטניס בנינו לפני יותר מ-30 שנה והיום הדרישות של איגודי הטניס בעולם הן מעבר למה שיש לנו בינתיים ברמת השרון. כן, אפשר להשקיע עוד – אני מניח ש-20-10 מיליון דולר – כדי לשנות את מרכז הטניס ברמת השרון או שאפשר לשפר את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אדוני, לא ביקשתי ממך לשאת נאום. שאלתי רק כמה זה עולה. אני לא מבין למה אתה לא יכול לענות.
איאן פרומן:
יש בפניכם את החוברת שבה זה מפורט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא קראנו את החוברת. שאלתי אותך שאלה מאוד-מאוד פשוטה. אני לא נגד ולא בעד שום דבר. שאלתי שאלה מאוד פשוטה.
איאן פרומן:
זה יעלה 6.5 מיליון דולר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לפי מה שאמר אסף חפץ, הבנתי שמה שמתכוונים לבנות ברעננה זה עוד מרכז, כמו שבונים בסכנין ובמקומות אחרים. עכשיו אני מבין שרוצים שזה יהיה המרכז הלאומי של מדינת ישראל, זה גם לפי מה שכתוב לפחות בעמוד הראשון בחוברת. כתוב: מרכז הטניס הלאומי. השאלה האסטרטגית עדיין עומדת בעינה – אמרת שאם עושים Australian Open באוסטרליה, אז זה במלבורן ולא במקום אחר. אם יעשו פעם Israel Open וזה יהיה אחד מה-grand slams של הטניס בעולם, האם אסטרטגית זה נכון שזה יהיה במרכז הטניס ברעננה או שזה יהיה במרכז הטניס ברמת השרון? אני רוצה להבין את האסטרטגיה – הבנו שכל הכסף בא מתורמים טובים ושלא יהיה שום כסף ציבורי, לא ממשלתי, לא עירוני וכו'. אני מניח שאיגוד הטניס יכול לכוון תורמים ולעזור וגם ברור שזכותם של אנשים לבחור להשקיע את כספם היכן שנראה להם כמו שזכותנו לחוות דעה על העניין הזה. השאלה היא מה התפיסה האסטרטגית שלכם? האם לפי התפיסה הזאת כשיהיה Israel Open, זה יהיה ברעננה או ברמת השרון?
איאן פרומן:
אם רואים שצריך מקום ל-8,000 צופים, זה יכול להיות ברמת השרון. אם זה נגד מדינה או עם שחקנים גדולים, ייתכן שזה יהיה ברעננה או בבאר שבע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרת שאנחנו חייבים מקום לאומי מרכזי, כמו שבאוסטרליה עשו את זה במלבורן. עכשיו אתה אומר משהו אחר – אתה אומר שהמקום הלאומי ימשיך להיות ברמת השרון ומה שיש ברעננה יהיה כמו בבאר שבע.
איאן פרומן:
לא אמרתי את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי לא הבנתי, אבל זה מה שאמרת.
איאן פרומן:
המרכז ברעננה יהיה משהו מיוחד בעולם, כי זה יהיה מיועד גם לנכים. אין בארץ וכמעט שאין בעולם מקום כזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו המטרה? בסדר, זו מטרה מאוד ראויה. אני התייחסתי לדבריך ואת זה לא אמרת, אף על-פי שזה הוזכר קודם על-ידי אסף חפץ. לפחות מאיך שאתם מציגים את זה – National Tennis Center - זה נשמע אחרת. לא כתוב כאן שזה מרכז הטניס לנכים בישראל. אני חושב שזה מצוין ונחוץ להקים מרכז כזה לנכים ואני מאוד מברך אם זו אכן המטרה המרכזית. אני חושב שזה דבר גדול מאוד.
איאן פרומן:
כדי לשנות את המרכז ברמת השרון לפי הדרישות הבין-לאומיות היום להתמודד מול מדינות אחרות, זה עשוי לעלות פי שניים ממה שיעלה לבנות משהו חדש. בנינו את רמת השרון לפני 30 שנה. הייתי מאוד מעורב בזה אישית, אני רוצה שזה ימשיך, אבל אחרי 30 שנה צריך להתמודד גם עם הדברים החדשים שיש בעולם והדרישות של הוועד הבין-לאומי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה עובר מטיעון לטיעון. לפני כן, כששאלתי אותך איפה יהיה המרכז הלאומי, היכן יהיו המשחקים, ענית שאם צריך הרבה צופים זה יהיה ברמת השרון, אבל עכשיו אמרת שרמת השרון בכלל לא עונה לקריטריונים וכדי להסב את המרכז שיתאים לקריטריונים הדרושים יצטרכו להשקיע הרבה יותר כסף מאשר לבנות מקום חדש. בכל מקרה זה לא לתחרויות לנכים.
אסף חפץ:
גם וגם.
חנא סוויד:
אני חושב שבמקרה שמחליטים על פרויקט מסוים, במיוחד כשמדובר בבחירה במקום מסוים, הבחירה צריכה להיות בחירה מבין אלטרנטיבות שונות. נשאלת השאלה איזה אלטרנטיבות אחרות נשקלו במסגרת ההחלטה על המיקום הספציפי של המתקן הזה. מעניין לדעת אם באמת נשקלו עוד אלטרנטיבות אחרות. אני מתרשם שלא.
אורי חרל"פ:
משרד הספורט היה מעורב.
חנא סוויד:
במיקום של מתקן כזה מתעניינים כמובן בביקוש, מתעניינים גם בערך המוסף של המיקום הספציפי. בהקשר של הספורט במדינת ישראל חשוב מאוד עניין הפריפריה, הערך המוסף של הפעילות הספורטיבית על ערכים אחרים של החברה הישראלית. דובר כאן שבמקרה אחד חשבו להעתיק את מקום המשחק לדרום, כי מזג האוויר בדרום מאפשר לקיים משחק כאשר במקום מסוים אי אפשר לקיים את המשחק. אני מניח שכל הפרמטרים והקריטריונים האלה צריכים להיות רלוונטיים ועומדים לבחינה במקרה הזה, אבל כשמבקשים למקם את המרכז החדש במרחק של מאות מטרים או מספר קילומטרים, לא באזור גיאוגרפי אחר, בוודאי האפשרות הזאת שתהיה לך אלטרנטיבה, שהיא לחלוטין שונה בסביבה אחרת, במקום אחר, באוכלוסיה אחרת – מפספסים את זה.
אני רוצה לכוון דווקא לעניין של הערך המוסף של פעילות ספורטיבית. משך אותי מאוד שמדברים על העניין הרב שמגלים בבניית מתקנים לטניס במגזר הערבי. זה מעניין מאוד, כמובן שזה משמח אותי, אבל ככל הנראה זה עדיין לא מומש, אלא יש רק עניין.
וופא פאהום:
בהחלט לא. הקמנו מרכז בנצרת.
חנא סוויד:
יש מתקן בנצרת?
וופא פאהום:
בהחלט, ב-YMCA.
חנא סוויד:
אני יודע שאת ה-YMCA בנו האנגלים. אם אתם רוצים לנכס את זה לעצמכם, בבקשה. אני שיחקתי ב-YMCA, אמנם לא טניס,אבל אני יודע שהוא נבנה בזמן המנדט.
וופא פאהום:
גם אני שיחקתי ב-YMCA, אבל היום זה אחרת.
חנא סוויד:
אם אתם רוצים לנכס את זה, בסדר, כל הכבוד, מברוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בדרך כלל נותנים לחבר הכנסת לסיים את דבריו.
וופא פאהום:
אבל אם הוא לא מעודכן 30 שנה, אפשר לעדכן אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי בגלל שלא קרה כל כך הרבה במגזר הערבי במשך ה-30 שנה האלה? במקרה הייתי מעורב בסיפור של בניית המגרשים בנצרת ואני יודע שלא השקענו מי יודע מה במגזר הערבי בתחום הטניס.
חנא סוויד:
אדוני היושב-ראש, יש טרנד במדינת ישראל – מכיוון שהעניין של הפריפריה והעניין של האוכלוסיה הערבית עולה בהרבה ויכוחים, יש טרנד לעשות משהו קטנטן, באיזשהו מקום, ביישוב ערבי, על מנת שכשעולה דבר כזה, אז אומרים שיש. זה לא שווה שאני אתייחס לזה. אני מדבר על מעורבות אמיתית.
היבט אחר שאני רוצה לדבר עליו – כשרוצים לבנות מתקנים גדולים מעין אלה, במיוחד כשחושבים על פעילות בין-לאומית, על משיכת שחקנים ותיירים, חושבים עליהם כעל מתקנים אשר יגרמו לפעולות פיתוח בפריפריה. זו הזדמנות פז שאסור שלא לחשוב עליה ולקחת אותה בחשבון, גם כשמדברים על מתקן שמיועד גם לנכים. גם נכים יכולים לשחק בסכנין או באופקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש גם נכים אצל הערבים?
חנא סוויד:
גם. אני יכול לומר שלא השתכנעתי מכל הטיעונים שהועלו כאן. אני חושב שזה בזבוז משאבים, כי כשמעבים כל כך הרבה משאבים באזור גיאוגרפי כל כך קטן, זה בזבוז ובכך מונעים מאוכלוסיות אחרות, באזורים גיאוגרפיים אחרים ליהנות מספורט שנחשב יוקרתי וככזה שמושך פיתוח ואפילו מחולל פיתוח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גברת ג'נין שטראוס, בבקשה.
ג'נין שטראוס:
אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת המכובדים, זהו מעמד מרגש מבחינתי. אני מודה על ההזדמנות להציג בפניכם מה שנעשה במשך 30 שנה למען הקהילה – חינוך למצוינות דרך הספורט. אני גם אציג בפניכם את הטענות שלנו, מדוע אנחנו בדעה, אם כבר עלה הנושא של איצטדיון לאומי, שאיצדטיון רמת השרון שמשרת את המדינה 30 שנה הוא זה שיקבל את התואר הזה.
מרכז הטניס הוקם ב-1976 והמרכז הראשון היה ברמת השרון. היום יש 14 מרכזים, מקרית-שמונה בצפון ועד באר-שבע וערד בדרום. יש 14 מרכזים, 172 מגרשים, 9,100 ילדים מתאמנים כל שבוע במתקנים שלנו, צוות של 250 איש, 30 פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים ו-350 בוגרים של מרכז הטניס.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לכם פסיכולוגים לאלה שמפסידים?
ג'נין שטראוס:
זה בדיוק בשביל זה וגם כדי ללמד ילדים כישורי חיים. אנחנו בית-הספר הגדול ביותר בעולם לטניס.
החזון של מרכז הטניס שהיה לפני 30 שנה, עדיין תקף היום. לא אני הקמתי את מרכז הטניס, היו שישה אנשים אחרים שהקימו את מרכז הטניס ואני יכולה לדבר עם הרבה גאווה. מרכז הטניס הוקם כדי לתת לכל ילדי ישראל הזדמנות לחיים נורמליים, ללמוד ולגשר בין הפערים. ילדים שלא יכלו לשלם קיבלו הנחות או אפילו חינם, כדי לגשר בין הפערים ולמען קליטת עלייה. דבר שני, השמנת עלתה למעלה ונעשו אלופים. דבר שלישי, יש תכניות מיוחדות לילדים עם צרכים מיוחדים, לאוכלוסיות מיוחדות.
אולי זה קצת יומרני, אבל אני חושבת שמרכז הטניס מאמין שהוא בונה עתיד יותר טוב, משקיע בדור העתיד של ישראל. אנחנו עושים את זה על-ידי חיזוק אוכלוסיות חלשות. אנחנו מתחילים לעודד אורח חיים בריא מגיל צעיר ובתכנית התחרותית אנחנו שואפים למצוינות כערך מוביל.
יש לנו בכל הארץ תכניות לפיגור שכלי, לאוטיזם, לנכים בכיסאות גלגלים, לכאלה עם הפרעות קשב, נוער בסיכון, אתיופים, קליטת עלייה. אנחנו מאוד גאים שאימנו את הילדים שזכו במדליות – הם מרגישים העצמה עצמית וזה מביא להם כבוד והרגשה שהם כמו כולם.
התכנית לאורח חיים בריא היא תכנית מחקר שפותחה אצלנו, ומשרד החינוך אימץ ואישר אותה. מדובר בתכנית לפיתוח מוטורי ל-150 גנים ברחבי הארץ.
מאוד חשוב במדינה כמו שלנו לשים דגש חזק על גישור פערים בין כל המגזרים. בכל המרכזים, היכן שיש אוכלוסיה מעורבת – במיוחד יהודים וערבים בחיפה, בבאר-שבע וביפו ובקרית-שמונה עם אנשי צד"ל – מתאמצים להביא להידברות בגיל צעיר. בירושלים יש לנו תכנית "גנים תאומים" עם המכון של שמעון פרס וכן תכנית לדו-קיום – בעצם מלמדים טניס בזוגות, יהודי וערבי ביחד.
לפני ארבע שנים היתה לנו דילמה. כבר לפני ארבע שנים ידענו שהאיצטדיון שלנו מתיישן, אבל בחרנו לשים את הכסף, מיליוני דולרים, ולהיענות לדרישה ובקשה של דרוזים, מוסלמים, ערבים ויהודים בגליל ולהקים שם מרכז טניס עם שישה מגרשים. פחות משישה מגרשים זה לא מרכז טניס, זה סתם ג'סטה. בגליל נבנה מרכז שמשרת את כל המגזרים.
אנחנו, ביחד עם הסוכנות, IDB והעירייה, מקימים מרכז גדול בעכו שישרת אוכלוסיה מעורבת. אני יודעת שאנשי האיגוד, כולל אסף חפץ, היו אצל ראש העיר, אבל הם בחרו לא לבנות בעכו, אלא ברעננה. אנחנו בוחרים לבנות בעכו לפני שנקים איצטדיון.
הזכרתי את הפסיכולוגים שיש לנו כדי לתת מיומנויות חיים. יש לנו תכניות תחרותיות – אנחנו מנהלים הרבה תחרויות בתוך מרכזי הטניס.
אני מגיעה לנקודה המרכזית: מה עשה ועושה איצטדיון קנדה במשך 30 שנה. ראשית, המרכז הזה נגיש. אכן, רוב האנשים הם במרכז הארץ ויותר חסכוני לנהל תחרויות במרכז הארץ, גם מבחינת מלונות, טיסות וכו'. רמת השרון נגישה מבחינה זו.
דבר אחר, יהודי התפוצות תרמו במשך 30 שנה יותר מ-150 מיליון דולר גם לבנייה וגם לתחזוקה. במשך 30 שנה העמדנו את המתקן הזה, אירחנו את כל נבחרות גביע הדייוויס והפדרציה בתוך המתקן הזה. האיצטדיון הזה נגיש לגמרי לנכים. בכל המרכזים יש תחרויות לנכים וכך גם ברמת השרון – הם יכולים גם לשחק על המגרש וגם לצפות.
כל הכוכבים שמייצגים את מדינת ישראל גדלו במרכזי הטניס והם מייצגים אותנו לתפארת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם את יכולה להתייחס לטיעונים שעלו? נאמר שאתם לא נגישים לנכים ואת טוענת שכן. מה נקודת המחלוקת ביניכם?
ג'נין שטראוס:
בכל תחרות באים נכים בכיסאות גלגלים. כאמור, כבר לפני ארבע שנים רצינו לשדרג את האיצטדיון. לקחנו אדריכלים, יועצים ומהנדסים ואף התחלנו לגייס כסף. במסיבת עיתונאים ב-19 בדצמבר, אחרי שקיבלנו הקצאת קרקע נוספת מראש עיריית רמת השרון והבטחה שלו שתהיה נגישות ויהיו מקומות חנייה נוספים, הכרזנו שנעשה את הדבר הזה, מפני שהדרישות של האיגודים הבין-לאומיים היו יותר חריפות. הם, יחד איתנו, מאוד שמחים שאנחנו עושים את זה. הכרזנו שנעשה גג נפתח, משום שאנחנו לא צריכים גג סגור כל הזמן, אלא רק במקרים של גשם וכדי שלא יצטרכו להעביר משחקים לבאר-שבע. שלושה ימים לאחר מכן קראנו בעיתון שרוצים להקים ברעננה איצטדיון לאומי, זאת לאחר שעבדנו על זה במשך שנים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היום אתם עומדים בקריטריונים הבין-לאומיים?
ג'נין שטראוס:
לפני משחקי הפדרציה ודייוויס האחרונים היה פה נציג של הפדרציה הבין-לאומית. הם אמרו שהמגרש אינו לפי התקנים. בהשקעה עצמית של מאות אלפי שקלים הרחבנו את המגרש. אם זה לא היה לפי התקן, הוא לא היה מאשר את המשחק והוא אכן אישר את המשחק. עכשיו הוא שותף להחלטות שלנו ומייעץ לנו איך כן למלא אחרי דרישות נוספות. נכון מה שנאמר, מדובר באיצטדיון שנבנה לפני 30 שנה, אבל כל הבסיס שלו איתן, העלות לשפץ אותו היא פחות מאשר לבנות איצטדיון חדש. בכך אני חולקת על הטענה ההפוכה, אני לא יודעת מאיפה באים הסכומים שהוזכרו. עכשיו אנחנו בעיצומם של תכנונים, נצא לביצוע ויהיה לנו איצטדיון משודרג.
אלכס גלעדי הביא לנו את התכנית לאולימפיאדת 2020. אם מדברים על אסטרטגיה ועל מחשבה קדימה, האצטדיון הלאומי של המשחקים צריך להיות ברמת השרון ולא במקום אחר. לכן אין שום היגיון לבנות משהו במרחק קצר משם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האולימפיאדה תהיה פה ב-2020? את מבשרת משהו? טוב לדעת.
ג'נין שטראוס:
יהדות קנדה שלמעשה תרמה את רוב הכסף מאוד-מאוד תצטער. במרכז הטניס אנחנו כמו משפחה.
יצחק רוכברגר:
מזה 30 שנה מרכז הטניס ברמת השרון מיצב את עצמו כמרכז הטניס של ישראל ומהווה כסמל. היום הוא סמל של הטניס בישראל, ורואים את זה גם בתחרויות. נכון הוא שאת המרכז עצמו, שנבנה לפני 30 שנה, צריך לשדרג אותו, לטפל בו ולהתאימו לצרכים של שנות ה-2000.
לפני מספר חודשים עיריית רמת השרון הקצתה שטח נוסף לבניית מגרשים, להרחבת המרכז והתאמתו, כולל מסלול ירוק להקמת הגג הנפתח והרחבת המרכז להכיל בין 8,000 ל-10,000 צופים. השטח עצמו, שנמצא באזור שבין הכפר הירוק לצומת מורשה, הוגש כבר לתכניות שהופקדו בוועדה המחוזית, אושר על-ידי הוועדה המחוזית לבנייה ופיתוח של 2,500 דונם פארק. העוגן המרכזי של הפארק הזה הוא מרכז הטניס על כל המשתמע, כולל פעילות ספורט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז מה אם רוצים לבנות עוד מגרש ברעננה? למה זה צריך להפריע לך?
יצחק רוכברגר:
אני בעד בנייה של מרכזי טניס בכל הארץ, אבל גם צריך שתהיה מידה של היגיון. אני שואל את עצמי למה למשל עיריית רמת השרון צריכה לבנות איצטדיון כדורגל כשיש לה קבוצה בליגה השנייה. בונים בפתח-תקווה, בהרצליה, והשאלה היא מדוע שלא תהיה ריכוזיות. מדוע לפורר או לפרק את הסמל הזה שנקרא "מרכז הטניס של רמת השרון", מה גם שאני מתחייב שכל התשתיות מאושרות. אני לא נגד מרכזים, אבל מדוע ליצור עוד מרכז שיתחרה במרכז הזה?
אני מתחייב כאן, וגם התחייבתי בישיבת המועצה, לתת את כל האישורים ואת כל המסלולים, כדי שהמרכז הזה יתחיל להעצים את עצמו כבר בשנה הקרובה. לא צריך עוד מרכז בסדר גודל כזה, לפי דעתי זה יפגע גם במרכז הזה וגם במרכז החדש שיוקם, אם יוקם. אני מקווה שלא יוקם, למרות שאני חושב שצריך להקים מרכזים נוספים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אומר שאם היה מדובר רק במרכז, זה לא היה מפריע לך, אבל אם זה המרכז הלאומי, זה בעייתי מבחינתך.
יצחק רוכברגר:
גם. אני חושב שלא צריך להשקיע כל כך הרבה. אני טוען שצריך לקחת את הכסף ולפזר אותו בין כל מיני מרכזים. בכל מקרה, אני לא רוצה להיכנס לנעליהם, אבל ברור שהמרכז ברמת השרון הוא המרכז הלאומי. זה בדיוק כמו שאתה לא לוקח סמל במקום אחר ומפרק אותו, אל תפרק אותו ברמת השרון.
אני מתחייב שרמת השרון תאשר ותייצר את כל התשתיות הדרושות למרכז המשודרג. דרך אגב, אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים ביותר לקראת התחלת העבודות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מר חרל"פ, מה היית אומר אם היית שומע שבלונדון, במרחק 8 ק"מ מווימבלדון, מקימים את המרכז האנגלי, הבין-לאומי לטניס.
אורי חרל"פ:
מדינת ישראל חסרה במתקני ספורט שאפשר לקיים בהם תחרויות בין-לאומיות, כולל טניס, כדורעף וכו'.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה למקד את הדיון, כי אני לא חושב שהשאלה היא אם יבנו שישה מגרשים ברעננה, גם אם אפשר לשאול למה לא עושים את זה בבאר-שבע. השאלה הבסיסית היא מדוע להקים במרחק של הליכה מהמרכז ברמת השרון מרכז לאומי נוסף?
אורי חרל"פ:
אין מרכז לאומי ברמת השרון. הבעיה היא שבמדינת ישראל כל אחד משתמש במילה "לאומי". איצטדיון רמת גן נקרא "האיצטדיון הלאומי לכדורגל" למרות שאף אחד לא נתן לו את האישור לכך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ייתכן שלא נתנו לו את האישור לזה, אבל בפועל השתמשו במרכז הזה כמרכז לאומי. בעצם כל משחק בין-לאומי מתקיים שם.
ירון מיכאלי:
אז מה? המרכז הזה הוא מרכז פרטי, מה הבעיה לבנות עוד אחד?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא אמרתי שיש בעיה, שאלתי מה החוכמה.
אורי חרל"פ:
ברגע שבאה אלינו רשות מקומית ואומרת שיש לה מרכז טניס ושהיא מסוגלת לארגן הקמה של מרכז גדול יותר ומבקשת שנהיה שותפים לתכנון, אני לא רואה עם זה בעיה. מהרגע הראשון שברעננה התחילו לדבר על מרכז טניס - זה לא קרה אתמול ולא לפני חודש – הייתי, כנציג המשרד, שותף לכל ההליכים ואף פעם לא עלתה השאלה למה. יש משרד ספורט אחד במדינה ולכן לפני שמבקשים לקיים דיון, צריך היה קודם כל לדבר איתנו. אנחנו הגענו למסקנה שצריך את המתקן הזה ועכשיו אנחנו צריכים כאילו לשכנע למה אנחנו חושבים שצריך. התקיים אצלנו דיון והגענו למסקנה שצריך את המתקן הזה במדינת ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לכן הזמנו אותך, כדי שתסביר לנו.
אורי חרל"פ:
הגענו למסקנה - חשוב לי לציין שיש לי יחסים אישיים טובים מאוד גם עם מרכז הטניס – לאחר שראינו מה קורה ביחסים שבין מרכז הטניס ואיגוד הטניס, מה קורה כשצריך לעשות תחרות ואין בארץ מתקן שעונה על הדרישות.
יצחק רוכברגר:
הוא יענה על הדרישות.
אורי חרל"פ:
זה לא מרכז של רשות.
יצחק רוכברגר:
מר חרל"פ, למה לא זימנת אותנו, את אנשי עיריית רמת השרון, לדיון אצלך? אף פעם לא זימנת אותנו.
אורי חרל"פ:
למה לזמן אתכם?
רונית תירוש:
מר חרל"פ, למה אתה מתייחס אליהם כאילו הם מוקצה? יש קוריוז שאני מתביישת לספר אותו – עד שלא עלה הנושא הזה, הייתי בטוחה שהמרכז ברמת השרון הוא בעצם האיגוד. אף פעם לא ידעתי שיש שני גופים, משום שהם הבולטים בשטח, משום שהם עושים עם משרד החינוך את שיתופי הפעולה ותכניות שונות. כשאני הייתי מנהלת בית-ספר הם באו אליי. לכן אני תמהה שאתה אומר לראש העיר "מדוע שנזמן אתכם", כאילו הם מוקצים.
אורי חרל"פ:
כי הגענו למסקנה שצריך שני מתקנים כאלה, לא אחד.
רונית תירוש:
זה כמו להקים עוד וינגייט ולקרוא לו "מכון לאומי".
אורי חרל"פ:
לא ציינתי את המילה "לאומי".
רונית תירוש:
אבל זה מה שכתוב.
אורי חרל"פ:
גם איצטדיון רמת-גן נקרא "איצטדיון לאומי" והוא סתם משתמש בשם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מצליח לתפוס את הבעיה. אני מרגיש שיש משהו שאני לא מצליח להבין. מצד אחד, אם רוצים להקים מרכז מכסף פרטי, בוודאי שאפשר לעשות את זה. אף אחד לא חולק על כך שכל אחד יכול לעשות את זה. בהתחלה אמרת שלאחר שבדקת וראית שהמרכז ברמת השרון אינו על הדרישות הבין-לאומיות - - -
אורי חרל"פ:
אמרתי שזה לא הבית של איגוד הטניס בישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ושזה לא עונה על הדרישות הבין-לאומיות. לפיכך השאלה היא מדוע לפני שקיבלת החלטה לא פתחת לפחות בשיח. אני מניח שאתה מכיר את האנשים של מרכזי הטניס, אתה בוודאי יודע שהם עשו משהו למען הטניס במדינת ישראל. מדוע לא פתחת לפחות בשיח, לא בדקת, ובהחלט ייתכן שהיית מגיע למסקנה שהמרכז ברמת השרון אינו מתאים וגם לא יכול להיות מתאים ושזה יעלה יותר מדי כסף להפוך אותו למתאים. יכול להיות שהיית מגיע למסקנה כזאת, אבל אתה לא יכול להגיע למסקנה הזאת אם בכלל לא דיברת איתם.
אורי חרל"פ:
הנושא הכספי - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מדבר על התכנון, על האסטרטגיה.
אורי חרל"פ:
מבחינת האסטרטגיה, נראה לנו מאוד נכון להקים ברעננה, כעיר ספורט - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה לא מה שאמרת. סליחה שאני מקשיב למה שאתם אומרים. הסברת שבגלל שידעת שאין מקום שעונה על דרישות הבין-לאומיות, שאין משהו מתאים, ושרעננה באה עם תכנית ועם תקציב, החלטת לאשר. אולי היה שווה להקדיש שעה מזמנך ולהזמין את אנשי רמת השרון ולשאול מה המרחק ביניהם לבין ההיענות לדרישות הבין-לאומיות, אולי לשאול מה התכניות שם? אולי, כרגולטור במדינת ישראל, יכולת לשקול אופציה להסב את המאמצים ואת הכספים ולהביא את שני הגופים הללו לשיתוף פעולה?
אורי חרל"פ:
זה לא ניתן כבר 30 שנה. ניסיתי את זה בלי שום קשר למתקן הזה. גברת ג'נין שטראוס יודעת את זה, אנחנו בקשרים טובים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה כל הזמן מדבר על הקשרים הטובים שיש לך עם מרכז הטניס ואני לא מבין למה לא הצלחת. אם היית נותן להם אינסנטיב, היינו לומר להם שאם הם לא יעבדו יחד, לא יהיה זה ולא זה – אני מניח שאז היית רגולטור כמו שצריך, אבל אתה לא רגולטור באמת, כי לא בדקת את כל האפשרויות. כדי לקבוע אסטרטגיה, צריך לפחות שכל הנתונים יהיו בידך. יכול להיות שאחרי שכל הנתונים היו בידך היית מגיע למסקנה כזאת, אבל לצערי לא בדקת, אלא באת עם דעה מאוד נחרצת.
אורי חרל"פ:
לא.
רונית תירוש:
אתה גם לא אובייקטיבי. משרד הספורט צריך לבדוק ולא לקבוע עמדה בלי לבדוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מר חרל"פ, אנחנו מפקחים על משרד הספורט, זו העבודה שלנו. לכן אני צריך לשאול את משרד הספורט איך יכול להיות שהוא לא השקיע שעה בלבדוק את כל הנתונים לפני שקיבל החלטה ללכת עם התכנית של איגוד הטניס. איך זה יכול להיות?
וופא פאהום:
אני יכולה לקבל את רשות הדיבור?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא.
וופא פאהום:
מתי אני אוכל לקבל?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את יכולה לבקש. אני שואל את משרד הספורט ואני לא מבין מדוע את צריכה רשות דיבור כדי להשיב.
וופא פאהום:
כי אני חברת הנהלה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא מעניין אותי. אני שואל את נציג משרד הספורט שאלה ואת חברת הנהלה וחושבת שאת יכולה לענות על השאלה ששאלתי את מר חרל"פ.
וופא פאהום:
ביקשתי רק את רשות הדיבור.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כולם כותבים פתק ומבקשים את רשות הדיבור.
אורי חרל"פ:
ברגע שעלה הנושא בהנהלת איגוד הטניס - בה חברים גם חברים חברי מרכז הטניס - על כך שמתכוונים לבנות ברעננה מתקן, נתבקשתי להצטרף לאיגוד הטניס ברעננה כדי לבדוק בכלל על מה מדובר. בהנהלת איגוד הטניס לא היתה התנגדות של מרכז הטניס להקים את המרכז ברעננה. כלומר, לא היתה בקשה של מרכזי הטניס לדיון בהנהלת האיגוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שאלתי אותך, מדוע אתה, לפני שקיבלת החלטה לתת את תמיכת המשרד ואת משקלו הציבורי מאחורי הפרויקט, לא בדקת אלטרנטיבות אחרות?
אורי חרל"פ:
כי זה לא היה על חשבון דבר אחר, אלא מתקן נוסף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא. אמרת שקיבלת את ההחלטה משום שהם לא ענו על הדרישות הבין-לאומיות.
אורי חרל"פ:
התחלתי מזה שחסרים מתקנים במדינת ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא חסרים באזור הזה.
אורי חרל"פ:
חסרים.
משה חביב:
אני אעשה סדר בדברים, משום שאני חושב שאתם הולכים יותר מדי רחוק. איגוד הטניס הוא הגוף העליון של הטניס במדינת ישראל. מרכז הטניס הוא חלק מאיגוד הטניס. במועדונים של איגוד הטניס משחקים 80,000 ילד ולא רק 9,000 כפי שיש במרכזי הטניס; יש לנו 650 קבוצות בליגה; אנחנו מייצגים את מדינת ישראל בכל העולם. נכון, אנחנו משחקים ברמת השרון, אבל זה גם עולה לנו כסף לשחק שם. מרכז הטניס שיפץ את המגרשים, כי זו היתה הדרישה של האיגוד הבין-לאומי. לפיכך חייבו את איגוד הטניס לחתום על חוזה לשלוש שנים לשחק רק ברמת השרון. האם אתם יודעים שכשאני הולך לשחק במרכז הטניס אני חייב להעביר, לפי החוזה, כרטיסים, כולל הכרטיסים למטה שעולים 1,000 שקל? למשל, במשחק עם שוודיה ורוסיה, נתתי למרכז הטניס 1,050 כרטיסים בשווי של 180 שקל האחד וכן עוד 360 כרטיסים בשווי של 1,000 שקל. עוד למשל, הייתי צריך לבנות שני חדרי הלבשה נוספים על מה שקיים, כי זה לא עמד בתקן. זה עלה לי עוד 80,000 שקל. אני משלם גם על ניקיון וגנרטור.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מדוע אתה צריך לתת 1,000 כרטיסים למרכז הטניס?
משה חביב:
זה החוזה, זה התנאי שהם יתנו לי את המקום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גברת שטראוס, מדוע איגוד הטניס צריך לתת 1,000 כרטיסים?
ג'נין שטראוס:
30 שנה אנחנו מארחים את התחרויות ומעמידים את הצוות שלנו לטובת התחרויות ללא תמורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין שנותנים כרטיסים לאנשי הצוות, אבל למה צריך 1,000? האם יש לכם 1,000 אנשי צוות?
ג'נין שטראוס:
אנחנו מקבלים 270 כרטיסים לאנשי הצוות ולאורחים שלנו. זה הרבה פחות מאשר העלות שלנו לתחזוק ותפעול המרכז. הם לא משלמים אגורה נוספת, זה הסטטוס קוו כבר 30 שנה.
משה חביב:
כשאני מקבל את מרכז הטניס אני מקבל אותו as is, היינו אם יש מזנון, אני חייב לקחת את המזנון. למשל, רציתי לקיים את התחרויות ביד אליהו. שם נתבקשתי לשלם 250,000 שקל ובתמורה אני אקבל 50 שומרים ושירותי ניקיון. תראו איזה הבדל – במרכז הטניס נתבקשתי לשלם 784,000 שקל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה לא הלכת ליד אליהו?
משה חביב:
כי היה חסר שם מגרש.
ג'נין שטראוס:
אני מוכנה ללכת על המחיר של יד אליהו.
יצחק רוכברגר:
תפתחו את החוזה בניכם, תדברו, מה הבעיה?
משה חביב:
זכותנו המלאה, כאיגוד הטניס, לבנות בית לאיגוד הטניס. היום הטניס בפריחה, אלפי ילדים משחקים טניס ואני לא רואה שום פסול בכך. ראש עיריית רעננה בא לאיגוד הטניס ואמר: אני יודע שאתם נמצאים כרגע בהדר יוסף, במקום שאתם משלמים לו שכירות. בואו אליי ואני אבנה את הבית של איגוד הטניס ברעננה. אני מוכן להשקיע. איאן פרומן בנה את 14 המגרשים החשובים והטובים בכל רחבי הארץ וזה דבר מבורך. אני חושב שנכון שלאיגוד הטניס יהיה בית. אני לא מתבייש לומר שאם נצטרך לעשות שם תחרויות, נעשה תחרויות; אם נצטרך לעשות ברמת השרון, נעשה שם תחרויות. את התחרויות ברמת השרון, עם כל הכבוד לצוות שם, אני עושה. אני מארגן שם את הכל, זה עולה לי 1.8 מיליון שקל לשבוע. נכון שאנחנו עושים את התחרויות ברמת השרון, זה נכון שזה המקום היחידי שאנחנו יכולים לקיים בו תחרויות וכרגע אין בלתו. היום מועצת ההימורים הגיעה להחלטה אסטרטגית לפיה כל עירייה שתרצה להקים אולם גדול, תוכל להקים מגרש אחד ולידו מגרש אימונים, כדי שיהיה מענה גם לטניס וגם לכדוריד ולכל דבר אחר. אני חושב שזה דבר גדול.
אני מבקש לשים את הדברים בפרופורציה. אנחנו לא רוצים לפגוע במרכז הטניס. מרכז הטניס מכובד כשלעצמו ואם רוצים לשדרג אותו – שישדרגו. אני לא רואה שום פסול בזה שעיריית רעננה ותורמים חיצוניים מבקשים לתרום כסף לספורט במדינת ישראל ולא רק לאיגוד הטניס. האם אנחנו יכולים לבקש מהם לתת את הכסף לדברים אחרים? אין דברים אחרים – זה או זה או לא כסף למדינת ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ייתכן שזה נכון וייתכן שלא. זכותם של תורמים לעשות מה שהם רוצים בכספם. אם בונים מרכז לאומי, אפשר לשאול מדוע לא להקימו בירושלים. מר חביב, בירושלים בנו את איצטדיון "טדי" ואם היום היו באים תורמים ומבקשים לבנות מחדש את איצטדיון ימק"א, האם לא היית שואל מדוע לבנות ליד "טדי" – שהושקעו בו כספים רבים – עוד איצטדיון? האם אתה בכלל לא יכול להבין את הטיעון? נכון שלאנשים יש זכות לבנות עוד מגרש, אבל אתה לא יכול להבין את הטיעון? נכון שהמרכז ברמת השרון לא קיבל את התואר "לאומי" ויכול להיות שיש כל מיני בעיות איתו – הוא דורש הרבה כרטיסים, הוא יקר, אין חדרי הלבשה וכו' – אבל קודם כל אפשר לדבר איתם ולומר להם שאם הם לא יענו לדרישות וכו', יצטרכו להקים משהו אחר. אבל גם כשאתה עושה משהו אחר, האם אתה לא מבין בכלל את הטיעון שלא צריך לעשות את המשהו האחר במרחק של 8 קילומטרים? האם לא צריך לעשות את זה במקום אחר, כדי שזה יענה גם לאוכלוסיה אחרת? אסף חפץ תיאר בהרחבה איך אתם מנסים להרחיב את פעילות הטניס לכל חלקי האוכלוסיה בישראל ואתם יודעים שהכוכבים לאו דווקא נמצאים ברמת השרון או ברעננה, אלא גם בבאר שבע ובמקומות אחרים. יכול להיות שהתורמים יגידו רק רעננה ולא מקום אחר, אבל אפשר לבדוק את זה. אתה בכלל לא יכול להבין את הטיעון הזה?
משה חביב:
לשיטתך - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין לי שיטה, אני שואל.
משה חביב:
בעצם צריך להיות איצטדיון אחד במקום מרכזי ולא אחר לידו? כלומר, אם יש את בלומפילד, הכוח לא צריך איצטדיון, וגם בשכונת התקווה לא צריך להיות איצטדיון?
יצחק רוכברגר:
רצוי שלא. צריך לאחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ברור שאם יש הרבה מאוד קבוצות לאומיות באותו מקום, אתה לא יכול לשחק בו זמנית. בירושלים למשל, צריך עוד איצטדיון מלבד "טדי"?
משה חביב:
אם אורי לופליאנסקי, ראש עיריית ירושלים, יבוא לאיגוד הטניס ויגיד שהוא רוצה להקים מרכז בירושלים, איגוד הטניס יחבק אותו. אם יבוא יונה יהב, ראש עיריית חיפה, ויגיד שהוא רוצה ושהוא מביא כסף, אנחנו נחבק אותו. כך אם יבוא ששון מחולון. אין לנו בעיה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, אתם רוצים להקים ברעננה משום שזו יוזמה של ראש העיר ושהוא הביא את התורמים?
משה חביב:
נכון. האיגוד שותף לזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
והאיגוד לא גייס לזה כסף?
משה חביב:
איאן פרומן כבר גייס כסף לזה וימשיך לגייס.
יצחק רוכברגר:
למה לא דיברתם איתי? הרי יש בינינו שיתוף פעולה.
משה חביב:
אתה הרי יודע שאני ואתה היינו פותרים את העניין תוך שעה. אתה יודע את זה ובוא נעצור כאן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז למה לא ניסיתם?
משה חביב:
כי זה לא המגרש של ראש העיר.
יצחק רוכברגר:
השטח של עיריית רמת השרון. החכרנו את השטח הזה לתקופה ארוכה למרכז הטניס.
משה חביב:
אז הוא לא שלך.
יצחק רוכברגר:
לצערי הבעיה היא שאין הידברות בין מרכז הטניס לאיגוד. יש סכסוך פנימי ביניהם וזו כל הבעיה.
רונית תירוש:
אני רוצה לומר לנציג משרד הספורט, מר חרל"פ, שאתה מעלה בי זיכרונות מימיי בחינוך ובספורט. היה דיון עם ניסיון של ורשביאק לתת את הכותרת "איצטדיון לאומי" למרכז בהדר יוסף והמשרד עמד על רגליו האחוריות להשאיר את וינגייט כמשאב לאומי וכו'. עכשיו זה בדיוק אותו סיפור ולכן אני מצפה ממשרד הספורט, כגורם אובייקטיבי-מקצועי, שייקח את המושכות לידיו ואם יש כסף, ויש רצון טוב ויש צורך, שיפנה לראשי הערים – או לרמת השרון כי כבר יש תשתית ויש פלטפורמה או לחילופין להרחיק מרמת השרון ואז מה יותר טוב מבירת ישראל?
אורי חרל"פ:
אם אנחנו היינו היוזמים, היית צודקת במאת האחוזים.
רונית תירוש:
אין לכם תכנון אסטרטגי?
אורי חרל"פ:
הכסף לא נמצא אצלנו, אלא אצל ראש העיר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה הרגולטור.
אורי חרל"פ:
לא בכסף שהוא לא שלנו, אני רגולטור בכספי המדינה.
ג'נין שטראוס:
צריך לזכור שיש כארבעה שבועות של תחרויות בשנה ולכך לא צריך יותר מאיצטדיון אחד.
וופא פאהום:
אני מצטערת שחבר הכנסת סוויד עזב את הישיבה, כי הייתי שמחה להזמין אותו וגם אתכם לנצרת כדי לראות שיש שם שישה מגרשים ולא רק שניים, כפי שהיה בימי המנדט. צריך לראות בעיניים כדי להאמין או לשחק שם סט אחד או שניים.
אין ויכוח בין איגוד הטניס למרכז הטניס. לפחות כך אני רואה את זה. מה שרלוונטי הוא שמביאים ויכוח או דיון כזה בפני ועדה מכובדת שכזאת – אני מאוד מכבדת את המעמד, כי לא כל שני וחמישי עולה הטניס על סדר היום של הכנסת – בשאלה איך לשמור על אינטרסים של מונופול, של מרכז הטניס, ולאו דווקא מטעמים ענייניים. אני מבינה שיש למרכז הטניס עניין, וזה לגיטימי מאוד, להיות מונופול, כדי שהם יוכלו לקבוע מה הסכום שאיגוד הטניס ישלם, מתי, איפה ובאיזה תנאים. זה קורה כי הם המונופול היחיד. אין לנו אלטרנטיבות מלבד מרכז הטניס. בינתיים האלטרנטיבה הזאת טובה, אבל קשה וגם מאוד יקרה.
אין פסול בכך שלאיגוד הטניס יהיה בית משלו וגם לגיטימי שהבית הזה יהיה היכן שהדברים האלה מתנהלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה את מתכוונת?
וופא פאהום:
על-פי החוק איגוד הטניס ממונה על הטניס בישראל. מאחר שאיגוד הטניס הוא הממונה על-פי החוק על הענף הזה, אז לפחות שיהיו לו משרדים והוא יוכל לנהל את הטניס בארץ ממקום כלשהו. אם מרכז הטניס ברמת השרון יציע שהאיגוד יתנהל משם ללא שכירות וכו' - - -
יצחק רוכברגר:
בואו תדברו איתי, גם לי יש עמדה. אני אלך לקראתכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבעיה היא שלאיגוד יהיה בית ומשרדים?
וופא פאהום:
גם, בין היתר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני תמיד אומר שבחברה הישראלית יש לנו בעיה יסודית – הידברות. הידברות זה אומר לשבת ביחד ולנסות. יכול להיות שזה ייכשל ויכול להיות שצריך לפוצץ ובכוחנות ללכת אחד נגד השני, אבל גם יכול להיות שההידברות תצליח. אני לא טוען שאפשר לפתור את הבעיה הזאת, ייתכן שלא, אבל אני חושב שזה שווה ניסיון.
וופא פאהום:
אני מסכימה שצריכה להיות הידברות. אני בעד שתהיה הידברות, אבל אני לא חושבת שצריך לבזבז את זמנה של הוועדה המכובדת הזאת - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו כבר בעיה שלנו.
וופא פאהום:
אני מתכוונת שלא צריך לבזבז את זמנה של הוועדה כדי לגרום לנו להידבר. אנחנו יכולים להידבר מחוץ לחדר הוועדה.
התכנסנו כאן במעמד מכובד זה כדי לדון בשאלה אם אנחנו מרשים לעצמנו להתחרות, שתהיה לנו אלטרנטיבה לשלם פחות ושלא יהיה מחיר של מונופול לכל אירוע ואירוע ואם יש מקום לדיון בסוגיה הזאת, שהיא למעשה סוגיה כלכלית גרידא, בוועדת החינוך של הכנסת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על השאלה הזאת אני אענה לך תשובה חד-משמעית: כן. זו הפריבילגיה של ועדה של הכנסת, מה לעשות, לשם כך נבחרנו. יש בהחלט מקום לדיון הזה, אני חושב שנאמרו כאן דברים מאוד חשובים ולמדנו הרבה.
וופא פאהום:
גם גברת שטראוס אמרה שאי אפשר להעביר את המשחקים לבאר שבע, והיא הנותנת. הרי הוויכוח הוא בשאלה אם זה במרחק 8 ק"מ או 15 ק"מ, אבל יש הסכמה שאי אפשר להעתיק את המשחקים לבאר שבע ויש צורך שהמשחקים יהיו במרכז הארץ. מה לעשות, הארץ שלנו קטנטונת, ואם זה כך – אנחנו יכולים לסגור הכל ולשחק בקפריסין ואז אין צורך להשקיע את המשאבים שלנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במשפט הזה היתה סתירה פנימית.
רונית תירוש:
היית צריכה לפרוש בשיא, אחרי החלק הראשון של דברייך.
וופא פאהום:
הבעיה אינה אם האיצטדיון יהיה במרכז, כי אי אפשר להעביר את המרכז לפריפריה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל השאלה היא אם אני צריך לבנות את שני המרכזים הגדולים, המרכזיים, אחד ליד השני.
וופא פאהום:
זה מועדון וזה מרכז לאומי.
איאן פרומן:
הקמנו איצטדיון בירושלים, בבאר שבע - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז למה אתה לא לוקח את האיצטדיון בירושלים והופך את זה להיות האיצטדיון הלאומי?
תשים שם את המשרדים שלך וזה יהיה הבית שלך. אני מבטיח לך להפגיש בינך ובין ראש העיר ירושלים.
משה חביב:
גם האיצטדיון בירושלים הוא של מרכז הטניס.
איאן פרומן:
לא משתמשים באיצטדיונים הקיימים כבר בבאר-שבע, ביפו או בירושלים. המרכז לא עושה שם תחרויות, אין שם מספיק אוכלוסיה כדי למלא איצטדיון של 4,000 איש. צריך לזכור שמדובר בטניס ולא בכדורגל.
חשוב להדגיש שהאיצטדיון ברעננה לא יארח רק ארבע פעמים בשנה את התחרויות של איגוד הטניס. 20 שנה עשינו תחרויות בין-לאומיות של מרכזי הטניס ברמת השרון, אבל מאז אין תחרויות בין-לאומיות של מרכז הטניס, אלא רק שתי התחרויות שמארגן איגוד הטניס.
לפני מספר שנים ביקשנו שמשרדי איגוד הטניס יהיו ברמת השרון, אבל סירבו בטענה שאיגוד הטניס רוצה לשלוט על מרכז הטניס ולכן בהדר יוסף יש שלט "המרכז הלאומי של ישראל בטניס". רצינו לבנות את האיצטדיון בהדר יוסף, אבל זה נפל כי לא היתה לנו אפשרות להגיע להסדר עם עיריית תל-אביב כמו ההסדר שיש לנו עם רעננה. אנחנו עובדים על כך מספר שנים וזה לא דבר פתאומי.
שאלתי את הוועד הבין-לאומי של מרכז הטניס, אבל מסתבר שהם לא דנו והם לא יודעים שרוצים לבנות איצטדיון סגור ברמת השרון. אין תקציב לזה והם לא החליטו על כך, אלא זו דעה של אחת שרוצה לעשות את זה, אבל רק לאחר שהיא שמעה שאנחנו הולכים לבנות ברעננה. פתאום יש שלט ברמת השרון: פה ייבנה מרכז עם גג.
ג'נין שטראוס:
יש בידי החלטה מ-2005 כן לבדוק את העניין של קירוי והגדלת האצטדיון.
איאן פרומן:
לבדוק.
וופא פאהום:
לבדוק זה דבר אחד ולבנות זה דבר אחר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
סוף מעשה במחשבה תחילה.
אני מבקש לסכם את הישיבה. ברור לי שאנחנו לא יכולים לפתור כאן את הפלונטר. אני מבין שיש יחסים לא תקינים בין שני הגופים. זה לא טוב, כי מי שמשלם את המחיר הם הילדים שלנו.
איאן פרומן:
עשר שנים אנחנו מנסים לדבר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מי שמשלם את המחיר הם הילדים שלנו. דרך אגב, זה קורה לא רק באיגוד הטניס, אלא בעוד מספר ענפי ספורט. זה חבל, כי חלק מהאנשים עושים עבודה גדולה מאוד, אבל בגלל חוסר היכולת להגיע להידברות אמיתית, ברור שהילדים שלנו משלמים את המחיר. זה חבל. אני אומר את זה כמשקיף מהצד, כאחד שלא משחק טניס אבל מאוד אוהד את זה.
גם אם אתם אומרים שכבר ניסיתם להידבר עשר שנים, זה לא נראה כך כאן מסביב לשולחן. אני רואה ניתוק ולא הידברות. אני חושב שלמשרד הספורט יש אחריות רבה מאוד בעניין הזה. אני חושב שזה דבר לא נכון שמשרד הספורט לא ניסה לבוא בדברים לפני שהתקבלו ההחלטות. ראיתי פתיחות מצד חלק מהאנשים שמייצגים את האיגוד ומוכנות להידבר ואולי להגיע לפתרון.
לפיכך אני רוצה להציע לחברת הכנסת תירוש שיהיה ניסיון, באחריות המשרד שמופקד על הנושא – כמובן שאם אתם רוצים להיות המשרד, ולא רק להרים ידיים – לקחת את המושכות בידיים ולהביא את הצדדים להידברות ולראות אם ניתן לחבר בין הצורך הלגיטימי של האיגוד שיהיה לו בית ושלא ירגיש מנוצל או במצב סחיטה מצד מונופול. אני לא מתכוון לסחיטה במובן הרגיל, אבל אם אין אופציה אחרת בעצם חייבים להיות רק שם. אני מבקש לבדוק אם אפשר לחבר בין הרצון הלגיטימי של האיגוד לבין הרצון וההשקעה של מרכז הטניס ברמת השרון יחד עם ראש העיר רמת השרון. אנחנו לא פוסלים אפשרות להקים גם מגרשים ברעננה או להרחיב את מה שיש, אנחנו בוודאי לא פוסלים אנשים שרוצים לתרום, כי בוודאי שהם יכולים לתרום למה שהם רוצים, אבל בסופו של דבר זה נופל על החברה.
מר אסף חפץ, אתה רגיל לראות דברים ברמה הלאומית היותר רחבה, ולכן אני מבקש שתקבלו את המילה כמילה של הדיוטות שלא מבינים בכל נבכי העסקונה של הטניס בישראל, שזה נראה לנו תמוה. שמעתם פה חברי כנסת מכל מיני סיעות בכנסת, שאין להם עניין, הם לא מכירים ולא ידעו שקיים לא מרכז טניס ולא איגוד טניס. נראה להם תמוה כשיש השקעה אסטרטגית לאומית של איגוד ושל משרד, שאי אפשר לגשר בין דברים ולעשות אותם בהסכמה.
אני מציע את זה כסיכום לדיון היום, כמובן אם זה מקובל על מי שיזמה ודחפה את הדיון הזה.
רונית תירוש:
אדוני היושב-ראש, כדרכך ניהלת את הדיון בתבונה רבה ובשכל ישר. אני מעריכה שאף אחד לא ממש הכין אותך, אבל אלה דברים שצפים לכל בר-דעת ולהדיוטות, ולכן אני אתחיל בסיפא ואומר שאני בוודאי מקבלת את ההמלצה שלך ואני אצטרף אליה בשמחה.
אני רוצה לומר דברים קצת יותר בוטים, דבר שנמנעת ממנו עד כה. למשרד הספורט – אני רואה בזה התרשלות בתפקיד. להיכנע ללחץ כזה או אחר ולא לעשות דיון מאוזן ולשמוע את כל הנוגעים בדבר, להתעלם מגוף שקיים כבר הרבה מאוד שנים ופועל בתחום וכן מראש עיר עם הרבה רצון טוב, אני חושבת שזה דבר שהוא לא ראוי למשרד ממשלתי, ולכן אני מציעה גם לכם לקחת בשתי ידיים את ההצעה הזאת. אני גם אציע ליושב-ראש לקבוע בהמשך דיון כדי לעקוב ולשמוע איך הדברים מתנהלים.
אני רוצה להתייחס לדבריה של עו"ד וופא פאהום. עו"ד פאהום, בעיניי היית צריכה לפרוש בשיא, אחרי החלק הראשון של הנאום שלך. את הראשונה שמיקדת באומץ וביושר ובשקיפות את הבעייתיות. אם יש משהו שאפשר להצטער עליו הוא על כך שלכאורה אנחנו מבזבזים את זמננו על מלחמות אגו, פרסונות. זו בדיוק ההתרשמות שלי, שאפילו לא הייתי ערה לה ומודעת לה וזה התחוור יותר ויותר בדיון הזה.
אני חושבת שיש מקום שמשרד הספורט יבדוק משאב קיים, משאב שיש לו תשתית ופלטפורמה נכונה להיות מקום לאומי לענף הספורט הזה, ולתת לאיגוד – בצדק רב, כי הוא זה שצריך להניף את הדגל – מקום ולוודא שהעלויות והשכירויות הן בקנה מידה סביר, הגיוני ושכולם יצאו נשכרים מהעניין. זה התפקיד של משרד הספורט, שמסתבר שלא יהיה קל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מוסיף להצעה שלי, לפי הצעת חברת הכנסת תירוש, בקשה לקבל ממשרד הספורט דיווח על תוצאות הדיונים שיתקיימו. אני מבקש לקבל את זה עד סוף פגרת הכנסת, שבוע לאחר יום העצמאות.
אני מברך את שני הצדדים. יש לכם הישגים אדירים בספורט וחבל על הוויכוח הזה שביניכם. אתם תגדילו עוד יותר את ההישגים אם תדעו לפתור את הדברים האלה יחד.
אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:25.