פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31 במרץ 2008), שעה 10:00
סדר היום:
הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון), התשס"ח-2007
מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008)
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
יואל יולי אדלשטיין
יצחק אהרונוביץ
חיים אורון
דוד אזולאי
חיים אמסלם
אלי אפללו
אבישי ברוורמן
אלחנן גלזר
משה גפני
שי חרמש
שלי יחימוביץ
אמנון כהן
יעקב ליצמן
אברהם מיכאלי
יורם מרציאנו
מיכאל נודלמן
ניסן סלומינסקי
יוחנן פלסנר
ראובן ריבלין
מוזמנים:
רועי בן-משה, סמנכ"ל תקצוב, משרד הבריאות
רות רלבג, מנהלת אגף התקצוב, משרד הבריאות
יואל ליפשיץ, סמנכ"ל קופות חולים, משרד הבריאות
יואב בן אור, המפקח על הביטוח, משרד האוצר
רביב סובל, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר
עו"ד נועם הויזליך, הלשכה המשפטית, משרד האוצר
עו"ד תמר קלהורה, משרד המשפטים
אילנית יחזקאל, מנהלת תחום כלכלת תחבורה, משרד התחבורה
ד"ר נסים אוחנה, מנהל מרכז רפואי רעות
בן-ציון פרחי, מנכ"ל קרנית
נועז בר-ניר, ראש חטיבת הכספים, כללית שירותי בריאות
נועה פרסטר, ראש אגף גזברות והכנסות, כללית שירותי בריאות
יניב קורן, סגן מנהל אגף כספים, קופת חולים מאוחדת
יורם פרדינרו, סמנכ"ל רכז ובקרה, קופת חולים לאומית
שמואל מלכיס, מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח
ישעיהו ז'ילונקה, מנהל אגף כספים, מכבי שירותי בריאות
שירה כלפון, עמותת "הקו האחרון"
פנינה רוזנצוייג, עמותת חברים לרפואה
אילת השחר וולף, נציגת ארגון "לנשום"
רבקה פרוייליך, האגודה למלחמה בסרטן
ד"ר יורם בלשר, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל
עו"ד רביב מייזל, ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית בישראל
עו"ד דקלה סיתי, המחלקה המשפטית, ההסתדרות הרפואית בישראל
עידו לקס, ראש אגף תקציבים, בית החולים הדסה עין כרם
עו"ד גיורא רואי, לשכת עורכי הדין
קובי כהן, יו"ר ארגון הפעולה של הנכים
אבנר עורקבי, מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
ייעוץ כלכלי:
סמדר אלחנני
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון), התשס"ח-2007
מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008)
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים בנושא הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון), התשס"ח-2007.
אני מודה מאוד לחבר הכנסת שי חרמש גם על הנסיעה ליפן, כאורח ממשלת יפן. שי חרמש כיושב-ראש השדולה לידידות בין יפן לישראל המליץ להם להזמין אותי. הייתה נסיעה מאוד מרתקת, כלכלית ועסקית. אני גם מודה לשי חרמש על כך שניהל ביד רמה את הוועדה בשבוע שעבר.
ראובן ריבלין:
צריך להבין שממשלת ישראל עומדת על שתי החלטות שקיבלנו. בנושא חפציבה נדון באופן מיוחד. בנושא השני, של סל הבריאות שגם הוא על סדר היום אנחנו רוצים לומר לפני כל ישיבה שהממשלה הודיעה באמצעות אגף התקציבים שהיא לא מתכוונת להעלות על דעתה להגדיל את סל הבריאות ב-75 מיליון שנגרעו מהסל.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה עולה היום לסדר היום.
ראובן ריבלין:
אני חוזר ואומר את זה כמו קאטו הזקן. אני אומר בצורה מפורשת שאנחנו לא רוצים להתערב בחלוקה ובשוויוניות בכל אותם עניינים, אבל לא יכול להיות מצב שבו תימשך אולי מסורת שלא ידעתי עליה, וגם אחרים כאן לא ידעו עליה, שבה אנחנו מובטחים על ידי האוצר בחוק התקציב שמקדישים 450 מיליון שקלים לסל הבריאות, לאחר פשרה שמושגת שהיא פשרת אורון, ולאחר מכן האוצר, מתוך החישובים שלו, מבין שזה רק 375 מיליון.
אנחנו דורשים להחזיר את ה-75 מיליון שקלים ולהעביר אותם לוועדת סל הבריאות כך שלאחר מכן היא תחליט בהתאם לכל העקרונות. אנחנו דורשים שהתקציב יהיה 450 מיליון שקלים, שאם לא כן, ואם לא נקבל תשובה מיידית מהגורמים המוסמכים ביותר – דהיינו, שר האוצר וממשלת ישראל – אנחנו נגרום לכך, אלא אם כן הקואליציה תבוא ותבטל את ההחלטה שאנחנו קיבלנו וקיבלנו אותה פה אחד, כך שלא יכול להיות מצב בו הממשלה לא תבצע את החלטות הכנסת. יכולה הממשלה לבקש רביזיה, יכולה כל הקואליציה לקום כאן ולומר שהיא פוטרת את הממשלה מתשלום 75 מיליון השקלים שנגרעו, אבל שזה ייאמר כאן. כל החברים שהיו כאן, כולל כל חברי הקואליציה, הצביעו בעד ההצעה הזאת.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מיד אחרי נושא תאונות הדרכים אנחנו יכולים להביא את נושא סל התרופות כיוון שהגורמים נמצאים כאן.
אני כבר אומר שהיום לקראת השעה 11:00 אנחנו מצביעים. דנו בנושא בפרוטרוט אבל יכול להיות שיש אנשים ששכחו.
רביב סובל:
מטרת הצעת החוק הזאת היא להעביר את השירותים הרפואיים שכלולים בסל שירותי הבריאות, בכל מה שהם נוגעים לנפגעי תאונות דרכים, מחברות הביטוח אל קופות החולים. כיום המצב החוקי הוא שהאחריות לטיפול בנפגעי תאונות דרכים מוטלת על חברות הביטוח כאשר הן בפועל מתקשרות בהסדרים כאלה ואחרים עם קופות החולים ועם בתי החולים הציבוריים על מנת לספק את השירותים האלה לנפגעים. כיוון שהדבר הזה יוצר מערכת מורכבת של התחשבנויות בין חברות הביטוח לבין מערכת הבריאות, המטרה היא כאן להעביר את האחריות לטיפול הרפואי בנפגעי תאונות הדרכים, ככל שזה נוגע לשירותים שכלולים בסל שירותי הבריאות, מחברות הביטוח למערכת הבריאות, קרי, לקופות החולים, על מנת שהטיפול הרפואי הזה יינתן כפי שניתן טיפול רפואי בכל בעיה רפואית אחרת או תאונה שנגרמת לאדם.
זאת מטרת החוק. יש כאן הסדר שלם גם של כל נושא הקפינג ולכן החוק הזה קצת תפס נפח. יש כאן הסדר שלם של כל נושא ההתקשרות וההתחשבנות שתהיה בין בתי החולים לבין קופות החולים בכל מה שנוגע לטיפול הרפואי בנפגעי תאונות הדרכים.
רות רלבג:
אנחנו בעד השינוי המוצע בעיקר מהטעמים הבאים. אנחנו חושבים שהמצב בו המטופלים היום צריכים לעמוד מול כמה גורמים, הוא לא בהכרח מיטיב אתם. אנחנו חושבים שקופות החולים במבחנים רבים נחשבות לנותנות שירותים מצוינים, יש להן מומחיות באספקת שירותים רפואיים, ברכש ובאספקת שירותים רפואיים, והן נמצאות כל הזמן בביקורת תחת העניין הזה. אנחנו חושבים שהשירות לא ייפגע. אנחנו גם לא רואים סיכון משמעותי בצמצום סל השירותים שניתן לאזרחים.
מבחינת הנושא של ההתחשבנות, אין שום ספק שיש בזה רציונליזציה מאוד גדולה.
שי חרמש:
כמה זה יעלה לקופת המדינה בתוספת תשלום?
רות רלבג:
אנחנו מעדכנים את המחירים בערך כולל של 160 מיליון שקלים, שזה החלק החסר בתעריפים לנותני השירותים לצד בתי החולים.
שי חרמש:
זאת התרומה של המדינה לחוק.
רביב סובל:
זה לא קשור.
רות רלבג:
אני מסבירה את ההסדרה הכוללת. מבחינת ההסדרה הכוללת אנחנו טוענים שחברות הביטוח היום לא בהכרח נותנות שירותים יותר טובים, אבל בצד של כללי ההתחשבנות עם ספקי השירותים, קרי, בתי החולים, ושמעתם את דוקטור דוידזון בפעם הקודמת, מגיעות עד לכדי שבע שנים שהן מעכבות את התשלום. זה מצב שהוא לא סביר ולא מידתי מכיוון שלבתי החולים אין יכולת לדחות את הנפגעים האלה. הם מגיעים לחדרי המיון ונותנים להם את מיטב השירות הרפואי, בדרך כלל שירות מורכב שכרוך בהוצאה גדולה. המצב הנוהג היום הוא שבתי החולים הם בני ערובה של חברות הביטוח. דרך ההתקשרות שלהם עם הקופות, עם כל הקשיים שקיימים, זו מערכת יחסית קיימת, מובנית בהיקף מאוד גדול של מיליארדי שקלים שהכללים בה ידועים. כדי להגן עליהם אנחנו גם ביקשנו, וזה קיים, פרק נפרד לנושא תאונות הדרכים, דבר שיאפשר לפקח על ההיקף של השירותים, על תמהיל השירותים כדי לבדוק אותו על פני זמן ולראות שהוא לא משתנה.
אנחנו גם סוברים שחלק מהיתרון בשירות הזה הוא שהקופות תוכלנה לתת חלק מהשירותים בקהילה. יש להן תשתיות לזה, זה בוודאי משפר בהרבה מאוד מקרים את הזמינות של השירות ואת השירות שמקבל הנפגע. משרד הבריאות נכון להיום מכל ההיבטים שאמרתי, בעד השינוי המוצע.
חיים אורון:
שאל חבר הכנסת חרמש שאלה ואני אנסה לשאול אותה בעברית יותר פשוטה. כמה כסף עכשיו זז מחברות הביטוח לתקציב הבריאות?
רות רלבג:
405 מיליון שקלים.
חיים אורון:
בכמה תרד הפרמיה שאנחנו משלמים עבור ביטוח הרכב?
רות רלבג:
זה לא שייך לנו.
רביב סובל:
על הפרמיה יענה יואב, אבל הסכום שזז הוא 405 מיליון שקלים.
קובי כהן:
זה יורד מאבנר ולא מחברות הביטוח. זה כסף של הציבור ולא של חברות הביטוח.
יעקב ליצמן:
לא משנה, זה גם כסף של הציבור.
חיים אורון:
עלות השירות הזה לכלל עם ישראל בשנים האחרונות היה כ-400 מיליון שקלים בשנה?
רות רלבג:
כן. זה ערך השירותים.
חיים אורון:
ה-400 מיליון האלה נמצאים בתוך סל שירותי בריאות ונמהלים בתוכם. עד היום קניתי את הזכות הזאת באמצעות הפוליסה ומהיום אני מקבל אותה ישירות מהמדינה. אז מורידים לי בפוליסת ביטוח. כמה?
יואב בן-אור:
זה צריך לרדת באותו סכום.
חיים אורון:
מהפוליסה שהכנסת קנתה לי כביטוח, כמה ירד לי?
יואב בן-אור:
הציפייה היא שזה ירד בסדר גודל של 10 אחוזים.
שי חרמש:
אין איזו רגולציה על חברות הביטוח?
יואב בן-אור:
ביטוח החובה נמצא בתחרות.
שי חרמש:
גם ביטוח החובה נמצא בתחרות?
יואב בן-אור:
כן.
סמדר אלחנני:
מזמן, אבל תחת רגולציה.
ראובן ריבלין:
במישור העקרוני אני רוצה לשאול גם את נציגי האוצר וגם את נציגי משרד הבריאות. יש כאן איזשהו איחוד של כל אותם התעריפים שהנפגע צריך לבוא אליהם, ויש לכך באמת חסכון גדול וגם ייעול גדול. אני לא מבין את ההגיון. אני כאזרח ישראל שנוהג ברכב מחויב בביטוח, כנהג וכמחזיק מכונית, בביטוח חובה ובביטוח מקיף, ואני גם חייב בביטוח בריאות ממלכתי. אני אזרח שומר חוק ומשלם את כל הסכומים האלה. היום אני יודע שכאשר אני נפגע בתאונת דרכים, הפרטנר שלי לכל מחסורי, לטיפול בכל נזקיי ושיפוי על כל מה שקרה לי כתוצאה מתאונת הדרכים, זאת חברת הביטוח. כאן אתם יוצרים מצב בו אני צריך לעמוד בין ההתגוששות בין בתי החולים שנותנים שירותים.
חיים אורון:
אתה חולה כמו כל חולה אחר. הלכת ברחוב ונפלה לך אבן על הראש. אתה מגיע לחדר מיון ומטפלים בך.
ראובן ריבלין:
כאשר יגיע הרופא בבית החולים ויאמר שאני צריך למשל המשך טיפול רפואי בשיקום כזה או אחר, תבוא קופת החולים ותאמר שהיא תיתן לי את זה בקהילה, ואז יתחיל להיות ויכוח מי האחראי כלפי ואת מי אני תובע. בכלל, איזו אחריות ומחויבות יש לקופת חולים כלפי כתוצאה מהנזק שנגרם לי בתאונת הדרכים. יש גם שרשרת של נזקים עוקבים שהם גם בחזקת שאלות משפטיות. לפעמים שאלות עובדתיות רפואיות ומשפטיות יחד. אלה הם נושאים משותפים.
רות רלבג:
מה שאתה תיארת, זה בדיוק מה שיקרה. זה נכון.
ראובן ריבלין:
איך אנחנו נותנים יד לדבר כזה?
רות רלבג:
השאלה אם אתה חושב שחברות הביטוח הן מבטחות רפואיות פחות טובות. אנחנו חושבים שהן מבטחות רפואיות יותר טובות.
ראובן ריבלין:
אני יודע שכאשר אני אלך לרופא מומחה, חברות הביטוח תסרבנה לשלם לי ואני אתמודד אתן במשפט ואני מאמין שאני אנצח אותן. קופת חולים באה אלי ואומרת לי שאין לה שום מחויבות כלפי.
רות רלבג:
יש נציבת קבילות הציבור.
חיים אורון:
אני מודה ששיניתי את דעתי. בהתחלה הייתי נגד התיקון הזה והיום יש נקודות שאני נגדן, ואני תכף אומר אותן, אבל לא בתחום עליו מדבר חבר הכנסת ריבלין. השאלה כרגע היא מי מבטח אותך. גם קופת חולים היא חברת ביטוח – ביטוח בריאות ממלכתי, זה שמה, ויש לך את כל הזכויות לתבוע אותה על כל דבר ועניין בתאונת דרכים כמו במקרה של הפנדיציט וכמו אם החלקת ברחוב, כולל מנגנונים שעד היום הוכחו כיותר יעילים דרך קבילות הציבור, דרך בית דין לעבודה, עד בית דין מחוזי אם אני לא טועה, עד בג"ץ. זאת אומרת, המסלול המשפטי לא נגרע ממך כמו בכל מחלה אחרת.
אני באופן עקרוני בעד להקטין את כמות החריצים במערכת הבריאות, לא רק בתאונות דרכים אלא גם בסיעוד, ואם ילכו יותר רחוק, גם בשיניים. כל החריצים הללו הם פתח שכאשר בסוף מי שנופל בתוכם, זה החולה, כי משני צדי החריץ נמצאים כוחות הרבה יותר חזקים מהחולה. אני עכשיו לא רוצה להמשיך בדוגמה של הסיעוד שכולנו מכירים אותה.
רות רלבג:
נכים, ניידות.
חיים אורון:
זאת אומרת, מבחינה זאת אין לי בעיה. אני מודה שבשלב שבו התנגדתי שוכנעתי על ידי אחד ממנהלי בתי החולים השיקומיים הכי גדולים בארץ והוא אמר לי אתמול – והוא הסמיך אותי גם לומר את הדברים בוועדה – שהוא שינה את דעתו והוא חושב שהוא שכנע אותי והוא טעה. הוא היה מספיק הוגן אתי לומר לי.
ראובן ריבלין:
האם הוא הרשה לך לומר מי הוא?
חיים אורון:
כן. מנהל בית לוינשטיין, דוקטור בארט. אני אמרתי לו שאני אומר את שמו ואין לי בעיה לומר את שמו. אני לא אומר את כל מה שהוא אמר לי כי אני לא חושב שאני צריך לצטט הכל.
אין לי בעיה כרגע בעניין של העברת ה-400 מיליון האלה לתוך סל הבריאות והבטחת הטיפול בבריאות, כולל שיקום משום שבתוך התוספת בחוק בריאות מופיע כל נושא השיקום. לי היה דימוי כאילו השיקום באמצעות חברות הביטוח הוא יותר מוצלח, אבל אני מודה שיכול להיות שיש כאן אנשים שקיבלו אינפורמציה אחרת. החוק כל כך גדול בגלל שהכניסו את הקפינג פנימה.
הבעיה שלי היא בשתי נקודות. יש פה חסכון שאין מחלוקת עליו. יש פה עלות שמישהו מגדיר אותה כ-30 ומישהו מגדיר אותה כ-50 ואני מציע שנתפשר על 40 מיליון שקלים שמתגלגלים במחלוקות בין הגופים השונים ומחזיקים אפרטים שלמים בשביל הדבר הזה. יש לי שתי בעיות יותר עם הצד של האוצר. הצד הראשון שהוא בצד העקרוני והוא בעצם שבעוד שלוש שנים אף אחד לא ידע מהיכן באו ה-400 מיליון שקלים. הם יופיעו בניתוחים שלכם לגבי מה העלות הפרטית ומה העלות הציבורית, תקציב המדינה, לשירותי בריאות. לקחתם - במקרה זה, אגב, זה הפוך למה שאתם עושים בדרך כלל – כסף שאני משלם באופן פרטי דרך הפוליסה ואמרתם אל תשלם אותו דרך הפוליסה אלא אנחנו מביאים אותו מתקציב המדינה. אני מודה שבמקרה הזה אני לא כל כך אוהב את זה כי אני רואה כבר את הקיצוץ שאתם מתחילים לכתוב בעיתונים של 2009 ויתברר אז שגם יש עוד כל מיני קיצוצים בתקציב הבריאות, או לפחות יהיו אמירות.
ניסן סלומינסקי:
ב-2008 עוד יהיה לך קיצוץ.
חיים אורון:
יש כל מיני אמירות שתקציב הבריאות, תראו איזה נפח גדול הוא לוקח ואי אפשר להוסיף תרופות כי אין כסף.
קריאה:
לא ב-2009.
חיים אורון:
בסדר, לא ב-2009 אבל ב-2012. לי אין בעיה - ם מכירים את עמדתי לא מהיום – שתוסיפו את הפרמיה הזאת בקצה של חוק הבריאות מלמעלה ותוסיפו להם מקור לסל. אתם גם אומרים לי משהו שבכלל אני לא מצליח להבין אותו. אתם אומרים שאתם לא מורידים לך מהפרמיה של הביטוח אלא יש שוק חופשי והשוק יקבע. אני כבר אומר לך שנציגי חברות הביטוח יאמרו נכון, חסכנו כאן 400 מיליון שקלים ואתה יודע כמה נוסף להם על כאן ועל כאן ועל כאן? למה אי אפשר לבוא ולומר לחברות הביטוח ששחררנו אותן מ-400 מיליון שקלים ואנחנו רוצים לראות בפוליסה. אם פישר יודע לקנות דולרים כי הדולר ירד ויודע לעשות מה שהוא עושה עכשיו, אז עזבו אותי עכשיו מהרגולטור שאסור לו להתערב אלא תאמרו להם שהפוליסה יורדת ב-10 אחוזים משום ש-10 אחוזים באים מתקציב המדינה כי אחרת הפוליסה לא תרד ב-10 אחוזים.
רות רלבג:
יואל אומר שבדיוק אותו סיפור השנה הוא עם מס מעסיקים. ידעו לתת וידעו לקחת.
חיים אורון:
אני אומר שאם אתה בפועל מעביר 400 מיליון שקלים ממה שהם שילמו מתקציב המדינה, למה שחברות הביטוח ירוויחו את זה?
שמואל מלכיס:
אין שום סיכוי שנרוויח את זה.
חיים אורון:
כי יש לכם הוצאות נוספות לאור מה שקרה. אני צריך לומר תודה שאני לא משלם עוד תוספת. אני כבר רואה את הנאום. אם כך, עצרו לרגע אחד, אם זה לא מותנה אחד בשני, אני מודה שאמרתי כבר את עמדתי העקרונית בקשר להצעה שלכם, אבל אם אי אפשר לבוא ולומר למי שנותן שירותים והרי זה התחיל באבנר, והפריטו את כל הדברים האלה, ועכשיו פתאום מורידים ואומרים לי שאשלם אותו הדבר כמו קודם, 10 אחוזים. כמה זה 10 אחוזים? 200 שקלים.
יואל ליפשיץ:
בערך 150.
חיים אורון:
אתה כמה רבים כאן על 150 שקלים? תאמרו שכאשר זה נכנס לתוקף, פוליסות החובה יורדות ב-10 אחוזים. אגב, יש לכם עכשיו מקור גם לתת תשובה לראובן ריבלין והמקור הזה נכנס לסל הבריאות והמעגל ייסגר.
יעקב ליצמן:
אני לא שוכנעתי כל כך מהר. לפני לא זמן רב, עת הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, אחד הדיונים שקיימנו היה על העיכובים בתשלומי קופת חולים לבתי החולים.
רביב סובל:
הייתה קופת חולים אחת, לאומית.
יעקב ליצמן:
אל תאמר לאומית כי אתה משקר כרגע.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה לא שהוא משקר אלא הוא לא מדייק.
יעקב ליצמן:
הדיון הוא לא על מוסר תשלומים. אם כל הדיון כאן הוא על כך שלא משלמים שש שנים, הרגולטור יבוא ויעשה סדר בדברים האלו.
ראובן ריבלין:
אם חברות הביטוח לא בסדר, צריך למצות את הדין אתן.
יעקב ליצמן:
אני לא יודע מה המצב היום אבל אני יודע מה היה המצב קודם לכן.
הנושא הוא אם המצב עכשיו יהיה יותר טוב או לא. שמעתי שמדברים על תשלומים, אבל לא זה הנושא. אני חייב לומר לך שאם אתה חושב שהאזרחים יקבלו את החסכון של 10 אחוזים, אתה טועה. הרי זה ברור שלא נקבל אותו.
אני חשבתי להציע לחבריי כאן שלא נדון בכלל על החוק הזה ולא נצביע עליו עד שלא נקבל תשובה לגבי ה-75 מיליון שקלים של משרד הבריאות, כי למה אני צריך לקבל עוד הבטחה על כך שיורידו 10 אחוזים? מי אומר שיורידו? אני זוכר שבוועדת הכספים כאן אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות אמר שהוא מבטיח לי – אני לא זוכר בדיוק את המלים שהוא אמר, אבל אני יכול לבקש שיוציאו את הפרוטוקול – שלא יחזירו כסף לאוצר. הוא אמר את זה או לא אמר את זה? אמר את זה. אז מה אם הוא אמר? בא רביב ואומר לא, לא נחזיר.
רביב אומר הנחה 10 אחוזים, מישהו אחר לא יודע כמה זה 10 אחוזים.
רביב סובל:
תכף יואב יסביר.
יעקב ליצמן:
חיים שאל אותו כמה פעמים והוא לא ענה לו.
אגב, מי מטפל בתאונות עבודה?
רביב סובל:
קופות החולים.
יעקב ליצמן:
קופות החולים משלמות?
קריאה:
שאלת מי מטפל.
ראובן ריבלין:
לקופות החולים אין בעיה עם ביטוח לאומי.
חיים אורון:
יש בעיה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בתאונות עבודה, מי שמשלם זה ביטוח לאומי.
יעקב ליצמן:
אני מניח שמותר לי להצביע למרות שאשתי עברה תאונת דרכים לפני כחודש.
לסיום אני אומר שאני נגד. לא שאני נגד עקרונית אבל כל זמן שלא ראיתי פתרון יותר טוב, אני אצביע כך.
ניסן סלומינסקי:
יש כאן שני נושאים כאשר האחד הוא נושא התשלומים, הרגולציה וכל הדברים האחרים ובהם אני מניח שאם האוצר רוצה, הוא יודע להתגבר פה כמו שהוא התגבר פה. אותי מעניין מה יותר טוב לאזרח הפשוט ומה יותר טוב לאזרח הפשוט, יש ראייה אחת, הראייה הכספית, היכן הוא ירוויח כסף, אבל לא זה מה שאני שואל, אלא הטיפול הרפואי. שמענו כאן בדיונים הקודמים הרבה פרופסורים – אני לא זוכר לומר כרגע את השמות – שהסבירו לנו כמה תקלות יכולות להיות מזה שבתי החולים יצטרכו לקבוע את המשך הטיפול, ונתנו לנו דוגמאות גם של פרוטזות מדרגה א' או דרגה ב' או כל מיני דברים, כאשר היום, כאשר חברת הביטוח משלמת, אתה יכול לדרוש את הכי טוב ואתה תקבל אותו. לעומת זאת, כאשר זה יהיה בידיהם, אמרו שזה יכול לרדת בהרבה מאוד דרגות ובסופו של דבר החולה או הנפגע ייפגע. פירוש הדבר שהאזרח הפשוט ייפגע מבחינת טיב הטיפול. כאן לא שוכנעתי. זאת הנקודה בה לא הצלחתי להשתכנע.
אם אפשר שמישהו ינסה להסביר איך בכל אופן האזרח ירוויח מזה כי להערכתי זאת הנקודה המרכזית ביותר בה אנחנו צריכים לדבר וזה אפילו יותר חשוב אם הוא יחסוך כסף או לא. זה בסדר שיחסוך, אבל בסופו של דבר אדם משלם לא כי הוא רוצה לחסוך אלא הוא רוצה לקבל את הטיפול הכי טוב והכי נכון ויעיל בזמן שהוא צריך אותו. כפי שהבנתי מאלה שייצגו בפעמים הקודמות, בשיטה החדשה אליה נעבור אנחנו נתונים בידיהם של בתי החולים וקופות החולים, ושם הנפגע בהחלט יקבל טיפול ברמה הרבה יותר נמוכה. כך הסבירו המומחים ועדיין לא שמעתי שום דבר שיכול לשכנע לכיוון ההפוך.
סמדר אלחנני:
כמה הערות מאוד עקרוניות לגבי הצעת החוק הזאת ואני אתחיל במלחמה בתאונות הדרכים.
חוק הפלת"ד – פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים – גם לא נותן תמריץ שלילי או חיובי בעניין הזה של מלחמה בתאונות דרכים אבל מי שמשלם את ההוצאות בגין הפגיעות בתאונות דרכים הם רק בעלי הרכב. זאת אוכלוסייה שהיא רק חלק מאוכלוסיית המדינה. מה שאתם מציעים כאן עכשיו זה שכל האזרחים ישלמו את זה. זאת אומרת, התמריץ למלחמה בתאונות דרכים הולך ופוחת אף יותר כי כך לפחות אם גדל מספר נפגעי הגוף בתאונות הדרכים, הפרמיה מיד עולה. אין שם בעיה של כיסוי, אין בעיה תקציבית, אין בעיה של סל בריאות, אין שום בעיה. חברות הביטוח מאזנות את עצמן ונעשה חישוב מתמיד כל שנה כמה צריכה להיות הפרמיה כך שהן לא יפסידו והן לא נותנות תמריץ חיובי או תמריץ שלילי.
ראובן ריבלין:
זה לא כתוב בחוק שלפנינו. אלה הבטחות שאו יקוימו או לא יקוימו. האוצר מביא לנו כאן חוק שהוא שלם. הוא אומר לנו שנצביע בעדו. אם תצביעו נגד, נראה מה לעשות.
סמדר אלחנני:
זאת לא הנקודה שאני מעלה.
יעקב ליצמן:
יש לי סימן שהחוק לא טוב – כי מגייסים רוב בקואליציה.
ראובן ריבלין:
זה ברור לי.
סמדר אלחנני:
חבר הכנסת ריבלין, אני רוצה לחדד את דבריי. הנקודה שלי היא עקרונית ואני לא חוזרת על מה שנאמר כאן לגבי הורדת הפרמיה או לא. אני מדברת באופן עקרוני. עלות נפגעי תאונות דרכים מוטלת רק על בעלי הרכב. אני לא מדברת כמה זה יעלה או לא אבל אני אומרת שבאופן עקרוני זה לא צריך להיות על כל מבוטחי מדינת ישראל.
בפלת"ד מבוטח כל מי שנפגע בתאונות דרכים. לא שואלים אותו לא על אזרחות ולא על תושבות ולא על תקופת אכשרה. ברגע שהוא נפגע, הוא מבוטח. כאן, בסל בריאות, זאת אוכלוסייה אחרת, אלה רק תושבי מדינת ישראל ורק אחרי תקופת אכשרה למי שרק עלה ארצה או משהו כזה. לכן לפי דעתי יש לך כאן בעיה באוכלוסייה במידה מסוימת.
שמואל מלכיס:
לגבי השאר חברות הביטוח ממשיכות לשאת. לא קראת אולי את החוק.
סמדר אלחנני:
יש הבדל בין האוכלוסייה המבוטחת.
לגבי חלוקת ההקצאה. כתוב כאן שהקצאת הכספים שתקבלנה קופות החולים תחולק לפי מה שנקרא המספר המשוקלל. השקלול הזה נעשה לפי סעיף 17 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לפי גיל ולפי מרחק ממרכז הארץ. כך כתוב בחוק למרות שלא בדיוק פועלים לפי זה. ההתפלגות של נפגעי תאונות דרכים היא בהחלט לא לפי הקריטריון הזה. זאת אומרת, המספר המשוקלל של נפגעי תאונות דרכים צריך להתחלק אחרת בין קופות החולים ואני כבר מכינה לכם את התזכיר שיהיה פה, כאשר תבאנה קופות החולים ותיתנה כל מיני נימוקים - ואני כבר יכולה להכין אותם – שאצלנו האוכלוסייה יותר צעירה, אז אצלנו יש יותר נפגעים בתאונות דרכים וכולי. השקלול לא לוקח את זה בחשבון.
לגבי ההשתתפות העצמית. בפלת"ד אין השתתפות עצמית. זאת אומרת, אתה מקבל את כל ההוצאות, אבל בסל בריאות יש השתתפות עצמית. זאת אומרת, את ההשתתפות העצמית שלך תצטרך ללכת ולקחת מחברת הביטוח שלך. זאת אומרת שאנחנו חוזרים שוב לאיזשהו הליך בירוקרטי.
ניסיתי לשבת פעמיים ולקרוא את כל ההנחיות החדשות של תקרות צריכה לנפגעי תאונות דרכים. זה מבוסס על ההוצאה ב-2006. לפחות היה צריך להציג את הסכום כי מאיזה סכום מתחילים?
הכסף מועבר כאילו מאבנר, מקרנית, לחברות הביטוח. הכסף של קרנית ואבנר, כל העודפים שנשארו שם, ועדיין יש עודפים, שייך לנפגעי העבר והוא לא שייך לכלל אזרחי מדינת ישראל. הוא שייך לכל המבוטחים בביטוח רכב חובה בשנים עברו והוא לא שייך לכל האוכלוסייה. אי אפשר להחזיר את זה היום אם יש עודפים, אין דרך להחזיר את הכסף הזה, אבל יש לפחות דרך להשאיר את זה או בקרנית, שתהיה לה כרית ביטחון יותר רחבה, או להקטין את הפרמיה בעתיד. לפחות יש חפיפה די מלאה בין מבוטחי פלת"ד ב-2006 לבין מבוטחי פלת"ד ב-2009. אי אפשר לקחת את הכסף הזה.
ראובן ריבלין:
את סקרת את זה בצורה יפה מאוד במסמך שהגשת לנו.
סמדר אלחנני:
תודה רבה, אבל אני לא כתבתי דבר אחד. החוק הוא רק עד 2010.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני רוצה לשמוע את נציגי קופות החולים וחברות הביטוח.
ישעיהו ז'ילונקה:
אני רוצה בתמצית לומר רק כמה מלים שלמעשה נשמעו כאן. בסופו של דבר הטיפול ניתן על ידי בתי חולים ועל ידי קופות חולים והוא ימשיך להינתן. ההרהורים לגבי מהות הטיפול למבוטח שנשמעו כאן היו באמת לגבי חלק שהוא חלק קטן בהיקף של אולי כ-20 מיליון שקלים מכל המכלול הזה מתוך אותם 400 מיליון שקשור בשיקום וכבר על זה שמענו שנחה דעתם של חלק מהדוברים.
אני אומר באמונה שלמה שמבחינת הטיפול במבוטח לא תחול שום הידרדרות אלא להפך, הוא יכול להיות רק יותר טוב.
הבעיה שקשורה אצלנו כרגע, וזה כן בעיה ציבורית, בהקשר של המערכת כפי שהיא היום, שרק 50 אחוזים מהכסף שקשור בנושא הזה שנמצא היום בחברות הביטוח בעצם מגיע לגורמים המטפלים והמשמעות של זה היא שסל הבריאות הכללי מממן כ-50 אחוזים. בערך 20-25 אחוזים, אלה כספים שאנחנו לא מצליחים לגבות מחברות הביטוח מסיבות כאלה ואחרות, ועוד 30 אחוזים עולה כל המנגנון שמסביב שמממנות אותו קופות החולים. מאיפה הן מממנות אותו? ממקורות הסל. אין כסף צבוע לעניין הזה. כל המנגנון הזה יוצר מצב ש-50 אחוזים מהכסף בעצם ממומן על ידי הסל הציבורי וזה דבר שהוא פשוט בזבוז והשחתת כסף לריק.
נועז בר-ניר:
התשלום היום על חשבון הסל היא בעיה קריטית. היום סל השירותים מממן את תאונות הדרכים.
אני עונה לחבר הכנסת סלומינסקי. כבעלים של בין לוינשטיין אני אומר לך שהיום נפגעי תאונות הדרכים רוצים להגיע לטיפול בבית לוינשטיין והם לא מקבלים אותו אלא נשלחים לבתי חולים אחרים שיש לחברות הביטוח אתם הסדר. לומר לך שהם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר? אני אומר לך באופן ודאי שהתשובה היא שלילית. בנושא שיקום לא בהכרח מקבלים את הטוב ביותר. יש חברות שלא שולחות לבית לוינשטיין.
יש חברות ביטוח שלא משלמות. לנו לבד יש מספר תביעות משפטיות שמתנהלות שנים בבתי משפט נגד חברות הביטוח. זה גם יקל על בתי המשפט ותפסיק ההתחשבנות הזאת. קחו בחשבון שהיום יש חברות שלא משלמות.
גם היום אנחנו נותנים טיפולים פיזיותרפיסטים לנפגעי תאונות דרכים. אחרי 12 טיפולים אנחנו צריכים להפסיק לתת את הטיפולים, להביא את זה לחברות הביטוח שצריכות לאשר זאת והן לא תמיד מאשרות. צריך לפנות אליהן בבקשה, דבר שמהווה עוד בירוקרטיה מיותרת, והן לא נותנות את הטיפול הזה. אצלנו מתחילים לשאול שאלות אחרי 25 טיפולים אבל חברות הביטוח מתחילות לשאול אחרי 12 טיפולים.
עידו לקס:
במידה והחוק לא יעבור, יש משמעות לשאלה איך אנחנו ממשיכים לעבוד מול חברות הביטוח כי היום חברות הביטוח בעצם עושות דין לעצמן ומשלמות לפי מה שנראה להן והן מנסות להשוות את התעריפים שלהן לתעריפים של הקופות. זה יוצר בעיה. גם בעניין של חוסר התגובה שלהם, בדומה לכללי התחשבנות של הקופות. זאת אומרת, הן מגיבות מתי שהן רוצות, מושכות את הזמן וכולי.
במידה שלא יעבור החוק, יש להסדיר את כללי ההתחשבנות מול חברות הביטוח שלא יעשו דין לעצמן. היום התעריפים בתאונות הדרכים הם נמוכים ביחס לעלותם בפועל, אבל חברות הביטוח לא חושבות כך. בדרך כלל ההוצאות בנושא של טיפולים נמרצים הן כבדות, אורתופדיה וכולי, ואין כיסוי של העלויות בפועל והתעריפים הקיימים ממילא על ידי התעריפים שקבע משרד הבריאות נכון להיום. לא רק שאין כיסוי, גם את הכיסוי שנקבע בחוק חברות הביטוח לא משלמות וזה לא תקין. בהיבט הזה אין הגנה על בתי החולים.
מי שצריך להחליט צריך לדעת שאם יוחלט אחרת, השאלה איך דואגים להסדיר את המצב כך שבתי החולים לא ייפגעו.
גיורא רואי:
קול הנפגעים היום לא נשמע. בסופו של דבר נפגעי תאונות הדרכים היום מקבלים טיפול סביר בגלל ההסדר שהם משלמים על ביטוח והם מקבלים אותו. שאר אזרחי המדינה מקבלים טיפול סביר פחות. אם הם יהיו כשאר המבוטחים, המשמעות היא שהם יקבלו טיפול פחות טוב וזה לא רק עניין של שיקול אלא זה עניין של איזה בדיקות צריך. אם יש בדיקת MRI שעולה כסף רב, קופות החולים לא נותנות את הבדיקה ואדם צריך לקבל התחייבות מחברת הביטוח. זה קורה היום, אבל בעתיד חברת הביטוח תתנער. כך גם לגבי כל דבר אחר שקשור לטיפול.
הבעיות שיש עם הגבייה מחברת הביטוח, לא כדאי למצוא את הפתרון שלהן בכך שיפגעו עוד פעם בנפגעים. שיעמידו את חברות הביטוח במקום ויסדירו את העניין הזה. לשם כך קיים הרגולטור. ללא ספק רמת הטיפול שמקבלים הנפגעים כיום תרד בעקבות החוק הזה.
אבנר עורקבי:
אני נכה תאונת עבודה ואני מקבל טיפולים דרך קופת חולים. אני רואה את מסכת הייסורים שאני צריך לעבור על מנת לקבל לדוגמה MRI. בשבוע שעבר הייתי צריך לקבל MRI, הייתי צריך לבכות ולהתחנן כדי שיעבירו אותי למקום אחר שם כבר היום אני יכול לעבור את הבדיקה. כך לגבי תאונות הדרכים. יצטרכו להתמודד עם טופסי 17, עם טופסי התחייבות. אני צריך לבכות בקופת חולים כדי לקבל את הטופס עבור בדיקת MRI? אני נכה תאונת עבודה, צריך לקבל את הבדיקה אוטומטית. אני סובל מכאבים, אבל להם לא איכפת.
ניסן סלומינסקי:
אצל חברות הביטוח את המקבל את זה מיידית?
אבנר עורקבי:
כן.
קריאה:
הם חייבים לתת לך התחייבות.
קובי כהן:
אנחנו בעצם הצרכנים כאן וקולנו בסיפור הזה הוא מאוד פשוט. אני רוצה להפנות את הנכבדים לסדרה של דיונים שנערכה בוועדה לפניות הציבור בנושא טופסי התחייבות, טופסי 17, בעקבות הבעיות המרובות שמתגלות בעקבות הפעילות הנרחבת של קופות החולים בנושא ההתחייבויות האלה.
אני לא רוצה להכביר במלים אלא לציין בפני הוועדה שאנחנו רוצים ודורשים את טובתם של המטופלים. אנחנו רואים במהלך הזה כמהלך בעייתי ומבחינתנו המצב הקיים הוא הרבה יותר טוב לעומת המצב העתידי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני מניח שכל מי שיושב כאן, קודם כל חושב על טובת המבוטחים אלא שכל אחד מפרש את זה בצורה שונה.
קובי כהן:
אנחנו הצרכנים. אנחנו אלה שמרגישים את זה. אני מרגיש את זה רשמי.
נסים אוחנה:
אני מנהל בית חולים רעות והצגתי את השגותיי בדיונים הקודמים באריכות. אני רק אומר שאני חושב שבסופו של דבר החוק הזה להתרשמותי מאוד חשוב לקופות כי הוא מאפשר יעילות תפעולית. יחד עם זאת, אנחנו העלינו אי אילו השגות לגבי הנושא של הטיפול והמשאבים שהולכים לשיקום. אני רוצה לומר שאודות לאמירה של חברי הוועדה כאן ואודות למעורבות של חבר הכנסת אפללו והנכונות של הקופות, רובן ככולן, למצוא איזושהי פשרה שתיתן מענה לשני הצדדים, גם לנושא של המשאבים וגם לנושא של הסטנדרטים, אנחנו הגענו לסיכום לפחות שמניח את דעתי בהקשר הזה. האחד הוא לגבי הסטנדרטים שתחת השרביט של משרד הבריאות ייקבעו סטנדרטים שיאפשרו את ההחלטות מי נותן טיפול, מה הסטנדרטים של הטיפול, מה המדדים וכולי, ושנית, בנושא של משאבים, הוסכם על הקפאת מצב ביחס למצב הקיים מבחינת המשאבים שזורמים לטובת מערך השיקום במדינת ישראל וכפי שאמרתי זה מערך קטן ומאוד מאוד עדין. אני חושב שבהתחשב במכלול הנתונים, כאשר אני מסתכל על כלל התמונה, ואין כאן מצב אידיאלי, אין שום ספק שלמצב הקיים יש חסרונות ולמצב העתידי יש חסרונות. אני חושב שבשום שכל אפשר למצוא פתרונות ומענה לחסרונות האלה. אני חושב שבסופו של דבר אפשר לקבל את ההחלטה בכיוון הזה תוך הנחה שאת החסרונות אנחנו נוכל להשלים במסגרת של עבודה משותפת עם הקופות ומשרד הבריאות.
ניסן סלומינסקי:
אתה היית זה ששכנע אותי יותר מאחרים אולי למה זה לא לטובת החולה. לגבי הסטנדרטים, אם תוכל לפרט כי לפחות אצלי זו נקודה מאוד מרכזית בהחלטה.
משה גפני:
אולי אתה מכיר את נושא הרפואה אבל אתה לא מכיר את נושא הכנסת ואנחנו מכירים יותר. ברגע שיש חוק, יש לך הסדרים עתידיים אפילו שמצלמים את המצב הנוכחי. בעוד שלושה חודשים מגיע לכאן משרד האוצר ועושה שינויים מכיוון שהמשמעות של העניין היא שכל עוד שזה בחוק, זה המצב והמצב הוא טוב נכון להיום. גם אותי שכנעת בכך. אם מתקנים את החוק בהסכמה, מחר מגיע משרד האוצר או כל משרד אחר ואומר שנכון שנפגעי תאונות דרכים הם בעיה וצריך באמת לתת להם, אבל יש גם חולי סרטן שצריך לתת להם ואין מספיק כסף בקופה או אין מספיק כסף לקופות. זאת אומרת, זה עמד על המקום כל הזמן ואם כן, למה להזיז?
נסים אוחנה:
כפי שאמרתי, לכל דבר יש חסרונות שלו ואני לא טוען שהמצב הנוכחי הוא מצב אידיאלי. מה שאני אומר הוא שכל מצב כזה, כאשר אתה בודק את החסרונות שלו ונותן לחסרונות האלה מענה, ובאמת התקווה שהמענה הזה באמת יהיה הולם, ולפי מה שזה נראה, למענה הזה יש סיכוי טוב להיות הולם.
ניסן סלומינסקי:
מה המענה?
נסים אוחנה:
המענה הוא פעם אחת בנושא של סטנדרטים. כלומר, אני העליתי את ההשגה - מזה הייתי מודאג, ושיתפתי אתכם בתחושות שלי - שכאשר נפגעי תאונות הדרכים יגיעו למצב כזה בו קופת החולים מטפלת בהם, המשאבים שמוקצים היום לשיקום ילכו לכיוונים אחרים ואני חושב שזה חשש סביר. אני חושב שהקופות נערכו מתוך תחושה דומה שיש פה בעיה והלכו לקראת הנושא הזה. אני חושב שגם על הרקע הזה מנהל בית החולים בית לוינשטיין שינה את דעתו כי אני חושב שבסופו של דבר כאשר אתה נותן מענה בסטנדרטים לטיפול, אתה מקווה שבאמת הסטנדרטים האלה ייאכפו.
יניב קורן:
גם קופת חולים מאוחדת חושבת שמדובר בהצעת חוק טובה ומאוזנת שמשפרת את מצב החולים ונותנת הרבה מאוד סדר במערכת בכללותה.
יורם פרדינרו:
הועלתה כאן דאגה בהיבט של איכות הטיפות בחולה. אני רוצה להזכיר לכולם שקופות החולים, מעבר למחויבות שלהם בסל הבריאות, מטפלות בנפגעי תאונות עבודה מזה שנים רבות. חלק ניכר מנפגעי תאונות העבודה זקוקים לטיפולי שיקום ארוכים ביותר. אנחנו מניחים שאם המוסד לביטוח לאומי לא היה מרוצה מהטיפול שהקופות נותנות לנפגעים, הוא לא היה עושה את ההסכמים ארוכי הטווח עם קופות החולים. העובדה שהדבר הזה מתבצע כל כך הרבה זמן, מעיד.
ראובן ריבלין:
מדוע יש כל כך הרבה תלונות מקופות החולים שנותנות את השירותים הרפואיים על כך שחברות הביטוח מחייבות את קופות החולים להוציא כל כך הרבה הוצאות והתחשבנויות. זה דבר שמזיק בסופו של דבר למטרה לשמה קיים כל המנגנון של נפגעי תאונות דרכים.
שמואל מלכיס:
ברשות היושב-ראש, אני יכול להסביר. בשיטה הקיימת היום בביטוח רכב חובה, גוף חיצוני אובייקטיבי קובע את מה שנקרא תעריף הסיכון הטהור. תעריף הסיכון הטהור משמש כסמן לחברות הביטוח. המצב הנוכחי הוא שרוב תעריפי חברות הביטוח נמצאות סמוך מאוד לתעריף הסיכון הטהור ואף למטה ממנו. לכן באופן טבעי כאשר התפרסם תעריף הסיכון הטהור שלא כולל בתוכו את מרכיב הטיפול הרפואי, תעריף הסיכון הטהור ירד בהכרח ובתחרות הקיימת בשוק ביטוח רכב חובה – וזאת תחרות עזה בין חברות הביטוח – הירידה כולה תבוא לידי ביטוי בתעריפי החברות כי זאת הוצאה כלכלית מתחייבת ולכן אין חשש לזה.
האמת היא שבאופן כללי אנחנו, חברות הביטוח, לא התלהבנו מהצעת החוק שהוגשה כאן, הרבה פחות מקופות החולים, בעיקר משום שבאופן טבעי גוף כלכלי כמו חברות ביטוח לא מתלהב לוותר על נפח פרמיה שהיה קיים בשוק והוא בהכרח ירד.
אני רוצה לומר מילה או שתיים לגבי ההתחשבנות. עושים כאן אי צדק לחברות הביטוח כאשר כוללים את כולם בסירה אחת. יש חברות ביטוח שכל חברה לעצמה מנהלת מדיניות תשלומים ויחסים עם חברות ביטוח וקופות חולים. יש קופות חולים שאין להן שום תלונה לחברות ביטוח מסוימות ותלונות מסוימות לחברות אחרות. כך שאי אפשר לדבר על חברות הביטוח כמכלול אחד. יש לחברות ביטוח מסוימות הסתייגויות מדרך החישוב של החשבונות.
ראובן ריבלין:
במקום שחברות הביטוח יתחשבנו עם קופות החולים ותהיה כל המערכת מול הדבר הזה שהוא הוצאה כספית אדירה, נפקיד את זה בידי קופות החולים.
יואב בן-אור:
לשאלת חבר הכנסת אורון, לעניין שיטת הפיקוח. קודם כל שיהיה ברור, חס וחלילה שמהמהלך הזה חברות הביטוח ירוויחו. כל הכוונה כאן היא להפחית עלויות. המהלך הזה נועד להפחית עלויות, להוריד את העלויות שהציבור משלם על אותו כיסוי שהוא מקבל. במונחים שלנו אנחנו קוראים לזה כפל ביטוח. יש פה כפל ביטוח. אותו אזרח משלם גם ביטוח בריאות וגם ביטוח לחברת ביטוח בגין תאונות דרכים ושני הביטוחים האלה רבים אחד עם השני ויש עלויות גם של המריבות האלה.
ראובן ריבלין:
גם ביטוח לאומי שברבים מן המקרים אדם נמצא גם בתאונת דרכים וגם בתאונת עבודה.
יואב בן-אור:
נכון, אבל זה לא בחקיקה הזאת.
כל המטרה כאן היא להביא להפחתה בסך הכסף שהציבור משלם עבור אותם שירותים והכוונה היא שהוא יקבל את אותם שירותים באותה רמה שהוא קיבל עד היום. אנחנו נפקח על זה כמו שאנחנו מפקחים תמיד, כמו שהפרמיה ירדה ב-40 אחוזים מאז התחלנו את הרפורמה בביטוח חובה, היא תמשיך ותרד ואנחנו נפקח על זה. נדרוש מהחברות להגיש לנו תעריפים לאישור ואנחנו נבחן את התעריפים שלהן.
חיים אורון:
אם יתברר אחרי שתבחנו את התעריפים שמה שאתה מניח, וכאן נאמר לנו שבטוח שהשוק יפעל בסדר, לא קורה?
ניסן סלומינסקי:
וזה חוזר לסדר גודל שלו בעוד שנתיים?
חיים אורון:
מה אז יהיה? אתה מוכן לומר לפרוטוקול שאם זה לא יקרה, תפעיל כלים שיש לך?
יואב בן-אור:
אנחנו כל הזמן בוחנים את הכלים שיש לנו. גם היום משטר הפיקוח הנוכחי שלנו הוא משטר כזה שאומר שאנחנו שחררנו את הפיקוח על ביטוחי חובה על תנאי שאנחנו רואים שהשוק עובד. בצורה רשמית זה החוזר שלנו שמסדיר את התעריפים והוא מדבר על זה. היה ואנחנו נראה שהשוק לא עובד, אנחנו נצטרך לחזור אחורה מהצעדים בהם הלכנו אבל כרגע זה לא נראה שצריך לעשות זאת.
חיים אורון:
כאן נאמר על ידך שמדובר ב-10 אחוזים. זה שוק שמגלגל כמה מיליארדי שקלים.
סמדר אלחנני:
ארבעה מיליארדי שקלים. כל הפלת"ד.
חיים אורון:
הצרכן מופיע כאן מכמה מקומות. פעם אחת לא עלינו הוא מופיע בתור נזקק לביטוח, אבל פעם שנייה הוא מופיע בתור מי שקונה את הפוליסה והוא חייב לקנות את הפוליסה. אתה אומר שאתה תבדוק את הפוליסות. השאלה אם אתה אומר לנו לפרוטוקול שאם יתברר שאין הפחתה ממשית בפוליסת החובה בשיעורים שאתם יודעים שהם מינימום הכרחי, אתם לא תאשרו את הפוליסות האלה.
ניסן סלומינסקי:
בעוד שנה וחצי.
יואב בן-אור:
המנגנון הוא מנגנון שיש מפעיל מאגר מידע שהוא גוף שאוסף את האינפורמציה ומנתח אותה, והוא ימליץ על תעריף לחברות הביטוח. אנחנו כל הזמן בודקים איך חברות הביטוח לעומת התעריף הזה ובהתאם אנחנו נקבל החלטות.
חיים אורון:
האמירה הזאת, נבדוק, זה בסדר. לשם כך אתם מקבלים משכורת.
יואב בן-אור:
נכון, זאת העבודה שלנו.
חיים אורון:
אבל אנחנו אומרים דבר נוסף.
ראובן ריבלין:
הוא רוצה ממך התחייבות.
חיים אורון:
לא, אמירה. אמירה שלטונית שאומרת שאם המנגנון שמוצע כאן שאליבא דכולכם הוא חוסך להם 400 מיליון שקלים, סכום שעד השנה שילמו אותו.
ניסן סלומינסקי:
ה-200 שקלים שאני משלם פחות בעוד שנה וחצי לא יחזרו.
חיים אורון:
אני רוצה שייאמר לפרוטוקול שאם יתברר שהפוליסה לא מתנהגת בהתאם להגיון הכי אלמנטרי שלה, אתם לא תאשרו פוליסות כאלה, ואז חברת הביטוח תבין שהפוליסה לא תאושר והיא מהר תוריד אותה.
יואב בן-אור:
יש לנו את מנגנוני הפיקוח שלנו ואנחנו תמיד בודקים. ככל שחברות הביטוח סוטות באופן חריג, אנחנו נשקול את האמצעים ואת ההתערבות שלנו. אני לא יכול לומר יותר מזה.
ניסן סלומינסקי:
אנחנו מאמינים לכם שתבדקו. השאלה אם מצאתם שאכן מתחילים להעלות את המחיר למחיר של היום ו-10 האחוזים מתבזבזים, מה אתם עושים אז?
יואב בן-אור:
יש הרבה פרמטרים שיכולים לגרום לזה לקרות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
סיימנו את הדיון. אנחנו מתחילים להקריא את הצעת החוק.
חיים אורון:
יש עוד אלה לגבי החיילים. זה מסודר או לא מסודר?
רות רלבג:
זה עדיין לא סגור. אנחנו לא סגרנו עם צה"ל.
רביב סובל:
אתם לא צריכים לסגור. החוק סוגר עם צה"ל. משפטית זה סגור כי האחריות היא על צה"ל.
רות רלבג:
משפטית זה סגור.
חיים אורון:
היא אומרת שמשרד הביטחון לא מעביר לה כסף.
רביב סובל:
האחריות היא על צה"ל.
חיים אורון:
אבל יש מנגנון שמשרד הבריאות יקבל את הכסף?
אני מבין שכל אלה שמבינים בחוק באו להצביע בשבילו וזה בסדר גמור כי יש לך רוב. שמו לנו נייר שהעניין של החיילים לא מוסדר תקציבית.
יואב בן-אור:
הנייר הזה הוא טעות משפטית. הייתה שאלה וביררנו אותה.
יואל ליפשיץ:
מבחינה משפטית אפשר לעשות את זה ואין לנו שום בעיה עם זה. זה לא שצה"ל בתוך ההסדר ולא קיבלנו כסף אלא הוא מוסדר בצד המשפטי.
יעקב ליצמן:
אני מבקש להוסיף הסתייגות לנושא החיילים. אני מבקש להצביע על ההסתייגות שלי בנושא החיילים.
ענת מימון:
להכניס את החיילים לתוך ההסדר שבחוק?
יעקב ליצמן:
כן. שהם יהיו מכוסים. לא מעניין אותי מי משלם, אבל אני רוצה את זה במפורש שיהיה כתוב בחוק.
רביב סובל:
החוק קובע צבא הגנה לישראל או מי שפועל מטעמו.
יעקב ליצמן:
מה איכפת לך להוסיף את המילה חיילים? אתה מנסה להסביר לנו שבסך הכל אתה לא יודע מי הולך לשלם עבור זה. עכשיו ברור לי שאתה לא יודע.
שי חרמש:
אזרח ישראלי ששהה חמש שנים בחוץ לארץ, חוזר ארצה ובחצי השנה הראשונה אין לו כיסוי בביטוח הלאומי.
ענת מימון:
אני מקריאה. מדובר בשני חלקים, הנוסח הכחול פלוס החלק שהוספנו לגבי תקרות הצריכה.
64. תיקון פקודת ביטוח רכב מנועי
בפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן – פקודת ביטוח רכב מנועי) –
(1) בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ה) על אף הוראות סעיף זה, פוליסה לפי דרישותיה של שפקודה זו אינה כוללת כיסוי לתושב בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (בסעיף קטן זה – חוק ביטוח בריאות) או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור. ואולם, הכיסוי יחול על תשלום השתתפות עצמית לפי חוק ביטוח בריאות. לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות, למעט תושב שאינו זכאי לשירותי בריאות במהלך תקופת ההמתנה לפי סעיף 58 לחוק האמור".
(2) סעיף 28 – בטל.
65. תיקון חוק פיצוים לנפגעי תאונות
בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים) –
(1) בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ב), חובתו של הנוהג, וכן של מי שהתיר את השימוש ברכב כאמור בסעיף קטן (ב), לפצות את הנפגע לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב, בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (בסעיף קטן זה - חוק ביטוח בריאות) או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור. ואולם, החובה כאמור תחול לגבי תשלום השתתפות עצמית לפי חוק ביטוח בריאות. לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות, למעט תושב שאינו זכאי לשירותי בריאות במהלך תקופת המתנה לפי סעיף 58 לחוק האמור".
(2) בסעיף 5(ב)(1), בסופו יבוא "ולגבי נפגע שהוא תושב – למעט הוצאות בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (בפסקה זו – חוק ביטוח בריאות) או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור. לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות, למעט תושב שאינו זכאי לשירותי בריאות במהלך תקופת המתנה לפי סעיף 58 לחוק האמור".
(3) בסעיף 12 –
(א) בסעיף קטן (ב), במקום "לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח" יבוא "לפי דין".
(ב) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח, יבוא "לפי דין".
66. תיקון פקודת ביטוח רכב מנועי וחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – תחולה
סעיף 3(ה) לפקודת ביטוח רכב מנועי, כנוסחו בסעיף 64(1) לחוק זה, ביטול סעיף 28 לפקודה האמורה כאמור בסעיף 64(2) לחוק זה, וסעיפים 2(ב1), 5(ב)(1) ו-12(ב) ו-(ה) לחוק הפיצויים, כנוסחם בסעיף 65 לחוק זה, יחולו לגבי תאונות דרכים שאירעו ביום-------- (1 בינואר 2009) ואילך. לעניין זה, "תאונת דרכים" – כהגדרתה בחוק הפיצויים.
76. העברת סכומים מאבנר לקופות החולים
(א) בסעיף זה –
"אבנר" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק ביטוח רכב מנועי.
"הפקודה" – פקודת מס הכנסה.
"חוק תנאי תחרות" – חוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת, הסדרים לתקופת מעבר והוראות לעניין אבנר), התשנ"ז-1997.
"יום ההעברה" – 1 במרץ 2009.
"קרנית" – הקרן שהוקמה לפי סעיף 10 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
(ב) אבנר יעביר לקרנות עד יום 1 במרץ 2009 (בסעיף קטן זה, יום ההעברה), סכום כולל של 345 מיליון שקלים חדשים, ובלבד שביום ההעברה מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 10ה(ה)(1) לחוק תנאי תחרות. לא התקיים התנאי האמור ביום ההעברה, רשאי שר האוצר לקבוע, בצו, סכום נמוך יותר להעברה ומועד אחר להעברת הסכום, ובלבד שהסכום שיקבע יהיה הסכום המרבי שניתן להעביר בהתאם לאותו תנאי.
(ג) קרנית תעביר למוסד לביטוח לאומי את הסכום שקיבלה לפי הוראות סעיף קטן (ב) מיד לאחר קבלתם אצלה.
(ד) המוסד לביטוח לאומי יעביר לקופות החולים את הסכום שקיבל לפי סעיף קטן (ג) במועד ההעברה הראשון שחל לאחר המועד שבו התקבל אצלו הסכום לפי אותו סעיף קטן, בהתאם לכללי ההקצאה לפי סעיף 17 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. לעניין זה, "מועד ההעברה" – מועד מבין המועדים שבהם המוסד לביטוח לאומי מעביר לקופות החולים את הכספים שקיבל ממקורות המימון של שירותי הבריאות הניתנים לפעי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.
(ה) שר האוצר רשאי לקבוע, בצו, הוראות לעניין אי תחולת סעיף 3(ב) לפקודה בגובה הקטנת ההפרשה לתביעות תלויות אשר הייתה רשומה בדוח לשנת המס 2006 שהגיש אבנר לפי סעיף 131 לפקודה, כולה או חלקה, לצורך תשלום הסכומים האמורים בסעיף קטן (ב).
נועם הויזליך:
1. בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב-2002 (להלן – החוק העיקרי), בפרק ה' –
(1) בסעיף 12ג(ב) לחוק העיקרי –
(א) בפסקה (2), האמור בה החל במלים "הפחתה בסכום השווה" יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) הפחתה בסכום שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר, בצו".
(ב) בפסקה (3)(א), במקום "בתוספת ריאלית של 1.2 אחוז" יבוא "בתוספת ריאלית של 0.6 אחוז".
סמדר אלחנני:
איך הגיעו לחישוב הזה?
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
סליחה, סמדר, עם כל הכבוד, אנחנו מקריאים עכשיו את הנוסח.
סמדר אלחנני:
מקבלים כאן החלטה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מאה אחוז, אבל את לא חברת כנסת בינתיים. אני מבקש לתת לו להקריא.
נועם הויזליך:
(2) בסעיף 12ד לחוק העיקרי, במקום ההגדרה "מחוז" יבוא:
"מחוז" – כאמור בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות ותיאור גבולותיהם, התשי"ז-1957".
(3) בסעיף 12ה(א) לחוק העיקרי –
(א) בפסקה (1), אחרי המילה "הפחתה", יבוא "של שניים אלה", ובמקום הקטע החל במלים "בסכום השווה" עד "בתוספת ריאלית של 0.6 אחוז" יבוא:
"(א) סכום השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים האמבולטוריים שמחירם הופחת, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכה קופת החולים בבית החולים בשנת 2007, במחיר המלא של כל שירות כאמור ביום ז' בשבט התשס"ט (1 בפברואר 2009) בתוספת ריאלית של 0.6 6 אחוז.
(ב) סכום השווה לסכום שנקבע לפי סעיף 12ג(ב)(2)(ב) כשהוא מוכפל ביחס שבין סכום המכפלות של כל שירות ושירות מהמנויים בפסקאות (1) עד (4) להגדרה "שירות מוחרג" שבסעיף 12ג(א) שצרכה קופת החולים בבית החולים בשנת 2006 לבין סכום המכפלות של כל שירות ושירות כאמור שצרכו כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים באותה שנה".
(ב) בפסקה (2)(א), במקום "בתוספת ריאלית בשיעור של 1.2 אחוז", יבוא "בתוספת ריאלית בשיעור של 0.6 אחוז".
(4) בסעיף 14א לחוק העיקרי, במקום "בשנת 2007" יבוא "בשנת 2006".
(5) בסעיף 15 לחוק העיקרי, במקום המלים "בסעיף 14(א)(2) או (ב)(2) או (3), יבוא "בסעיף 14(א)(2), (ב)(2) או (3) או (ג)(2) או (3)".
(6) בסעיף 16(4) לחוק העיקרי, במקום "בסעיף 39" יבוא "בסעיף 17(ב)".
(7) בסעיף 17(א) לחוק העיקרי, בפסקה (1), המלים "הכלול בפוליסה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970" – יימחקו.
(8) אחרי סעיף 17 לחוק העיקרי יבוא:
"סימן ב'1: התחשבנות בעד שירותי אשפוז לנפגעי תאונות דרכים בבתי חולים ציבוריים כלליים
17א הגדרות
בסימן זה -
"ביצוע במחיר קבוע" – סכום המכפלות של כל שירות ושירות לנפגעי תאונות דרכים שצרכה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי בשנה נתונה, במחיר המלא של כל שירות כאמור, אף אם שולם בעבורו מחיר מופחת.
"ביצוע בסיסי כולל" – סך כל החשבונות שהגישו כל בתי החולים הציבוריים הכלליים לחברות הביטוח בשנת 2006 בשל שירותים לנפגעי תאונות דרכים.
"בית חולים ציבורי כללי", "חוק ביטוח בריאות ממלכתי", "מחיר שירותי בריאות", "תאגיד בריאות", "תוספת", "תוספת ריאלית" – כהגדרתם בסעיף 10.
"חברת ביטוח" – מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
"שירות לנפגע תאונת דרכים" – שירות הניתן לנפגע תאונת דרכים בשל פגיעתו כאמור, ובלבד שהנפגע זכאי לשירות האמור מקופת החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
"תקרת צריכה בסיסית כוללת במחיר מלא" – תקרת הצריכה הבסיסית הפרטנית במחיר מלא של כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים.
"תקרת צריכה בסיסית פרטנית במחיר מלא" – הסכום המרבי שנקבע לתשלום במחיר מלא שעל קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי לשנת 2009 בהתאם לסימן זה, עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים.
"תקרת צריכה בסיסית רעיונית כוללת במחיר מלא" – הסכום המתקבל מחיבור שניים אלה: סכום הביצוע הבסיסי הכולל והסכום שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר, בצו, עד יום 1 במרץ 2009.
"תקרת צריכה בסיסית רעיונית פרטנית במחיר מלא" – הסכום המרבי השנתי לתשלום במחיר מלא שהיה על קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי בשנת 2008 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, כקבוע בסעיף 17ב, אילו השירותים כאמור היו באחריות קופות החולים באותה שנה.
"תקרת צריכה כוללת במחיר מלא" – הסכום המרבי השנתי לתשלום במחיר מלא, עבור שירותים לנפגעי לתאונות דרכים, של כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים, בכל אחת מהשנים 2009 ו-2010, כפי שיפרסמו שר הבריאות ושר האוצר ברשומות עד יום 1 במרץ של כל אחת מהשנים כאמור, השווה לסכום המפורט להלן:
(1) בשנת 2009 – סכום השווה לתקרת הצריכה הבסיסית הרעיונית הכוללת במחיר מלא, בתוספת ובהפחתה של אלה:
(א) תוספת ריאלית של 1.2 אחוז.
(ב) הפחתה בסכום, כפי שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר בצו, השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים המוחרגים, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים בשנת 2006 עבור שירותים נפגעי תאונות דרכים, במחיר המלא של כל שירות מהשירותים המוחרגים כאמור ביום כ"ה בשבט התשס"ח (1 בפברואר 2008), בתוספת ריאלית של 1.2 אחוז.
(ג) הפחתה בסכום, כפי שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר בצו השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים האמבולטוריים שמחירם הופחת, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים בשנת 2007 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, במחיר המלא של כל שירות מהשירותים האמבולטוריים שמחירם הופחת כאמור ביום ז' בשבט התשס"ט (1 בפברואר 2009), בתוספת ריאלית של 0.6 אחוז.
(2) בשנת 2010 – תקרת הצריכה הבסיסית במחיר מלא, בתוספת ובהפחתה של אלה:
(א) תוספת ריאלית בשיעור של 0.6 אחוז.
(ב) הפחתה בסכום השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים האמבולטוריים, שאינם שירותים מוחרגים ואינם שירותים אמבולטוריים שמחירם הופחת, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בכל בתי החולים הציבוריים בשנת 2008 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, במחיר המלא של כל שירות מהשירותים האמבולטוריים כאמור ביום י"ז בשבט התש"ע (1 בפברואר 2010), בתוספת ריאלית של 0.6 אחוז.
"תקרת צריכה פרטנית במחיר מלא" – הסכום המרבי השנתי לתשלום במחיר מלא שעל קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי, עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, אשר תהיה לכל קופת חולים בכל בית חולים ציבורי כללי כמפורט להלן:
(1) בשנת 2009 – כקבוע בסעיף 17ג(א).
(2) בשנת 2010 – כקבוע בסעיף 17ג(ב).
ובלבד שסך כל תקרות הצריכה הפרטניות במחיר מלא, בכל אחת מהשנים כאמור, לא יעלה על תקרת הצריכה הכוללת במחיר מלא באותה שנה.
17ב תקרת צריכה בסיסית רעיונית פרטנית במחיר מלא
(א) בסעיף זה –
"ביצוע בסיסי פרטני" – סך החשבונות שהגיש בית חולים ציבורי כללי לחברות הביטוח בשנת 2006 בשל שירותים לנפגעי תאונות דרכים.
"יחס המבוטחים המשוקלל" – המכפלה של יחס החלוקה האזורי ביחס שבין סכום הביצוע הבסיסי הפרטני, לגבי בית החולים, לבין סכום הביצוע הבסיסי הכולל.
"יחס חלוקה אזורי" – היחס שבין מספר המבוטחים המשוקלל של קופת החולים, אשר מקום מגוריהם הוא במחוז שבו מצוי בית החולים, ביום כ"ג בטבת התשס"ח (1 ביוני 2008), לבין מספר המבוטחים המשוקלל של כל קופות החולים, אשר מקום מגוריהם הוא באותו מחוז, בשנה האמורה.
"מחוז" ו"מספר מבוטחים משוקלל" – כהגרתם בסעיף 12ד(א).
(ב) תקרת הצריכה הבסיסית הרעיונית הפרטנית במחיר מלא, לכל קופת חולים בכל בית חולים ציבורי כללי, תהיה הסכום המתקבל ממכפלת יחס המבוטחים המשוקלל בתקרת הצריכה הבסיסית הרעיונית הכוללת במחיר מלא.
(ג) נקבע צו לפי סעיף 12ד(ה), יחולו שיעורי ההתאמה של תקרות הצריכה לפי הצו האמור על תקרות הצריכה שנקבעו לפי סעיף זה,ובלבד שסך כל תקרות הצריכה הבסיסיות הרעיונית הפרטניות במחיר מלא של כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים לא יעלה על תקרת הצריכה הבסיסית הרעיונית הכוללת במחיר מלא.
17ג תקרות צריכה פרטניות בשנים 2009 ו-2010
(א) בסעיף זה, "יחס חלוקה אזורי" – כהגדרתו בסעיף 17ב(א).
(ב) תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא בשנת 2009 תהיה תקרת הצריכה הבסיסית הרעיונית הפרטנית במחיר מלא לכל קופת חולים בכל אחד מבתי החולים הציבוריים הכלליים, בתוספת ריאלית בשיעור של 1.2 אחוז, כשהיא מוכפלת ביחס כמפורט בפסקה (1), ובהפחתת הסכומים המפורטים בפסקאות (2) ו-(3).
(1) היחס שבין השיעור מהסכום לחלוקה שקובע המוסד לביטוח לאומי לפי הוראות סעיף 18 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי לכל קופת חולים בשנת 2009 לבין השיעור האמור בשנה הקודמת (בפסקה זו – תקרת צריכה פרטנית מקודמת לשנת 2009) כשהוא מוכפל ביחס שבין תקרת הצריכה הכוללת במחיר מלא בשנת 2009 לבין סכום כל תקרות הצריכה הפרטניות המקודמות לשנת 2009 של כל קופות החולים בכל בתי החולים, או בשיעור אחר שקבעו שר הבריאות ושר האוצר, בצו, לאותה קופה ביחס לכל בתי החולים או ביחס לבית החולים שנקבעה לו תוספת לצריכה לבית חולים ציבורי כללי לפי הצו האמור.
(2) סכום השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים המוחרגים, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בבית החולים בשנת 2006 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, במחיר המלא של כל שירות מהשירותים המוחרגים כאמור ביום כ"ה בשבט התשס"ח (1 בפברואר 2008), כשהוא מוכפל ביחס החלוקה האזורי, ובתוספת ריאלית של 1.2 אחוז.
(3) סכום השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים האמבולטוריים שמחירם הופחת, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בבית החולים בשנת 207 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, במחיר המלא של כל שירות מהשירותים האמבולטוריים שמחירם הופחת כאמור ביום ו' בשבט התשס"ט (1 בפברואר 2009) כשהוא מוכפל ביחס החלוקה האזורי, ובתוספת ריאלית של 0.6 אחוז.
(ג) תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא בשנת 2010 תהיה תקרת הצריכה הבסיסית הפרטנית במחיר מלא לכל קופת חולים בכל אחד מבתי החולים הציבוריים הכלליים בשנה הקודמת, בתוספת ריאלית בשיעור של 0.6 אחוז, כשהיא מוכפלת ביחס כמפורט בפסקה (1), ובהפחתת הסכום המפורט בפסקה (2):
(1) היחס שבין השיעור מהסכום לחלוקה שקובע המוסד לביטוח לאומי לפי הוראות סעיף 18 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי לכל קופת חולים בשנת 2010, לבין השיעור האמור בשנה הקודמת (בפסקה זו – תקרת צריכה פרטנית מקודמת לשנת 2010) וביחס שבין תקרת הצריכה הכוללת בשנת 2010 לבין סכום כל תקרות הצריכה הפרטניות המקודמות לשנת 2010 של כל קופות החולים בכל בתי החולים, או בשיעור אחר שקבעו שר הבריאות ושר האוצר, בצו, לאותה קופה ביחס לכל בתי החולים או ביחס לבית החולים שנקבעה לו תוספת לצריכה לבית חולים ציבורי כללי לפי הצו האמור.
(2) סכום השווה לסך המכפלות של כל שירות ושירות מהשירותים האמבולטוריים, שאינם שירותים מוחרגים ואינם שירותים אמבולטוריים שמחירם הופחת, כהגדרתם בסעיף 12ג(א), שצרכו כל חברות הביטוח בבית החולים בשנת 2008 עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, במחירו המלא של כל שירות מהשירותים האמבולטוריים כאמור ביום י"ז בשבט התש"ע (1 בפברואר 2010) כשהוא מוכפל ביחס החלוקה האזורי, ובתוספת ריאלית של 0.6 אחוז.
(ד) נקבע צו לפי סעיף 12ה(ב) לשנת 2009 או 2010, יחולו שיעורי ההתאמה של תקרות הצריכה לפי הצו האמור על תקרות הצריכה שנקבעו לפי סעיף זה ביחס לאותה שנה שלגביה נקבע הצו, ובלבד שסך כל תקרות הצריכה הפרטניות במחיר מלא של כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים לא יעלה על תקרת הצריכה הכוללת במחיר מלא, עבור שירותים לנפגעי תאונות דרכים, לשנת 2009 או 2010, לפי העניין.
(ה) שר הבריאות ושר האוצר יפרסמו ברשומות עד יום 1 במרץ של כל אחת מהשנים 2009 ו-2010, הודעה על תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא של כל קופת חולים בכל בית חולים ציבורי כללי, שנקבעה לפי סעיף זה.
17ד תשלום שירותי אשפוז לנפגעי תאונות דרכים
קופת חולים תשלם בעד שירותים לנפגעי תאונות דרכים שרכשה בבית חולים ציבורי כללי בכל אחת מהשנים 2009 ו-2010 –
(1) עד לתקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא – לא יותר ממחיר שירותי הבריאות.
(2) מעבר לתקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא ועד לביצוע במחיר קבוע של התקרה הפרטנית במחיר מלא בתוספת 13 אחוזים, למעט בשל אשפוז שחלות לגביו הוראות פסקה (4) – לא יותר מ-30 אחוזים ממחירי שירותי הבריאות.
(3) מעבר לביצוע במחיר קבוע בשיעור של תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא בתוספת של 13 אחוזים, למעט בשל אשפוז שחלות לגביו הוראות פסקה (4) – לא יותר מ-65 אחוזים ממחירי שירותי הבריאות.
(4) בשל אשפוז בבית החולים של חבר הקופה שלגביו מסר בית החולים לקופה הודעה ולפיה החבר הוא מטופל המיועד להעברה – לא יותר ממחירי שירותי הבריאות, וזאת לאחר תום 48 שעות ממועד מסירת ההודעה כאמור, ואם נמסרה ההודעה בשבת או בחג – לאחר תום 72 שעות מהמועד האמור, אלא אם כן ערערה הקופה על ההודעה שנמסרה כאמור, לפני אותו מועד, בהתאם להוראות מינהל שהוציא לעניין זה משרד הבריאות. לעניין זה, "מטופל המיועד להעברה" – מי שמתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא בהנשמה ממושכת ומאושפז בבית חולים ציבורי כללי יותר מ-30 ימים ברציפות, וניתן להעבירו מחוץ לבית חולים כללי, בהתאם להוראות מינהל שהוציא לעניין זה משרד הבריאות.
(2) הוא מטופל פנימי-גריאטרי.
17ה התחשבנות בין בית חולים לבין תאגידי בריאות
בבית חולים ציבורי כללי שבו פועלים תאגידי בריאות, לא יפחת בכל אחת מהשנים 2009 ו-2010 היקף החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור בסעיף 17ד(2) או (3), לפי העניין, שייוחס לתאגידי הבריאות, מסכום השווה ל-48.67 אחוזים מכלל החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור. שר הבריאות ושר האוצר רשאים לקבוע, בצו, ביחס לבית חולים ולתאגיד בריאות הפועל בתחומו, לכל אחת מהשנים 2009 ו-2010, שיעור אחר מכלל החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור, לאחר שמיעת עמדת בית החולים והתאגיד.
17ו תחולת סעיפים 16 ו-17
סעיפים 16 ו-17(א) יחולו על ההוראות לפי סימן זה לעניין שירותים לנפגעי תאונות דרכים הניתנים בבתי חולים ציבוריים כלליים, ואולם –
(1) בסעיף 16(4) יראו כאילו במקום "כאמור בסעיף 17(ב), יבוא "כאמור בסעיף 17ז".
(2) בסעיף 17(א)(1) יראו כאילו במקום "שירות הניתן לנפגע" יבוא "שירות הכלול בפוליסה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, הניתן לנפגע".
17ז תחולה
סימן זה יחול על שירותים לנפגעי תאונות דרכים שרוכשות קופות החולים בבתי חולים ציבוריים כלליים החל ביום _______ (1 בינואר 2009), והוא יחול ביחס לרכישת שירותים כאמור עד יום כ"ד בטבת התשע"א (31 בדצמבר 2010).
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אדוני הסדרן, תכניס בקשה את כל האנשים ותאמר להם שיש הצבעה.
חבר הכנסת ליצמן, אתה מתעקש להצביע על ההסתייגות?
יעקב ליצמן:
לפני כן יש לי הצעה.
ראשית, אני רוצה להצביע על ההסתייגות שלי לגבי חיילים. בהתאם למכתב של רות רלבג, טיפול רפואי בחייל בחופשה, שנפגע בתאונת דרכים. אני רוצה שיופיע בחוק שישלם את זה משרד הביטחון.
שלי יחימוביץ:
זאת הצעת פשרה?
יעקב ליצמן:
לא. זה לא מופיע.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת ליצמן.
ה צ ב ע ה
ההסתייגות אושרה
אני מצביע עוד פעם על ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב ליצמן כי אף אחד לא ספר.
ה צ ב ע ה
ההסתייגות אושרה
יעקב ליצמן:
אני רוצה להציע עוד משהו.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו באמצע הצבעה. את זה היית צריך לעשות לפני ההצבעה על ההסתייגות.
יעקב ליצמן:
אני רוצה לשמוע הבהרה מהאוצר לגבי 75 מיליון השקלים לסל התרופות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה סעיף הבא בסדר היום.
ראובן ריבלין:
הצבעתי תהיה בלתי תלויה ב-75 מיליון שקלים.
אלי אפללו:
אי אפשר להעלות את זה כתנאי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני מעלה להצבעה הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשס"ח-2007, מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה, כולל ההסתייגות. מי בעד?
ה צ ב ע ה
בעד – הרוב
נגד – 2
החוק אושר
יעקב ליצמן:
אני מבקש לרשום שאני הייתי נגד.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
החוק עבר. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:35