פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 434
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ג' בניסן התשס"ח (08.04.2008), בשעה 13:00
סדר היום: אבזור כלי רכב לנכים
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
אריה אלדד
מוזמנים:
אילנה שרייבמן – סמנכ"ל גמלאות, המוסד לביטוח הלאומי
דיצה נחמדי – מינהל גמלאות, המוסד לביטוח הלאומי
אהובה פרג – סגנית תחום ניידות, המוסד לביטוח לאומי
גילה בשארי – מנהלת מחלקת ניידות סניף רשל"צ, המוסד לביטוח הלאומי
ולנטינה אברמוב – מנהלת מחלקת ניידות סניף חדרה, המוסד לביטוח הלאומי
רבקה פריאור – מחקר, המוסד לביטוח הלאומי
אורנה צרפתי – סגנית מנהלת המחלקה לריפוי בעיסוק, משרד הבריאות
ד"ר אלכסנדר גור אריה – סגן מנהל המחלקה לבטיחות בדרכים, משרד הבריאות
דב בארי – רפרנט עבודה ורווחה, משרד האוצר
שמואל חיימוביץ' – אדריכל, ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות
רוני רייבר – מנהלת תחומי רפואה, איגוד לשכות המסחר
מרטין אלנבוגן – מנהל חברת ת.מ.נ, חברות אבזור וציוד לרכב נכה
דניאל מור – מנכ"ל חברת הידרופיקס שירותי רכב לנכים
רונית יצחקי – מנהלת חברת הידרופיקס שרותי רכב לנכים
צפריר סטמפל – מנכ"ל חברת א.צ.מ אבזור וציוד
שמואל פרקש – מנהל בי, פרי
אלון קמחי – מילבת
רוני שכטר – יו"ר מטה מאבק הנכים
ישראל אבן זוהר – מטה מאבק הנכים
שמחה בניטה – יו"ר עמותת מזור-נכים לטובת נכים
אבי סלמה – אנשים-ארגון נכי שיתוק מוחין
דורון יהודה – ארגון הגג של ארגוני הנכים
שמעון יאיר – יו"ר ארגון נכי הפוליו בישראל
יואל בקר – ארגון נכי הפוליו בישראל
מומו נקווה – יו"ר ארגון נכי ישראל
יום טוב כהן – ארגון נכי ישראל
אלון לב – ארגון נפגעי תאונות הדרכים
אבנר עורקבי – ארגון הפעולה של הנכים
נעמי מורביה – מטה מאבק הנכים
נסים מורביה – מטה מאבק הנכים
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
אבזור כלי רכב לנכים
היו"ר יצחק גלנטי:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה ביזמתה של הוועדה, בנושא של אבזור רכב לנכים. כפי שהובא לידיעתי מפניות של נכים, רכבם לא נמסר להם בזמן על ידי המוסכים המורשים להתקנת האביזרים לנכים, וזה בשל חילוקי דעות בנושאים כספיים, שקיימים בין המוסד לביטוח הלאומי לבין החברות המתקינות את האבזור הזה. הובא לידיעתי גם, כי נאמר לנכים כי אם הם רוצים לשחרר את רכבם עליהם למלא התחייבות בגובה של 100,000 שקלים.
צר לי לומר, שההתרשמות שלי היתה שהנכים פה משמשים כבני ערובה על מנת לפתור את אותם חילוקי הדעות בין המוסד לביטוח הלאומי לבין המתקינים. פניתי במכתב לביטוח הלאומי ב-9 למרץ, וביקשתי להתייחס אל הנספחים, אל המכתבים שקיבלתי מהנכים. זה לא התקיים.
שמעון יאיר:
כרגיל.
היו"ר יצחק גלנטי:
מעבר לכך, ב-19 במרץ פניתי שנית למוסד לביטוח לאומי ונתתי תזכורת מאותו מכתב, ועדיין לא קיבלנו מענה. אם היינו מקבלים מענה כלשהו, ייתכן שהדחיפות של הנושא היתה פחותה. אולי אפשר היה למצוא דרך לפתור את הבעיה לטובת כל הצדדים. צר לי לומר, שלא הגענו לכך. אתמול קיבלתי פנייה טלפונית מהמנכ"לית של המוסד לביטוח הלאומי, שביקשה לדחות את הדיון כי עומדים להגיע לכלל הסכמות בין כל הגורמים הנוגעים לדבר. מאחר ולא קיבלנו מענה על המכתבים שלנו, אני סירבתי לבקשה ואמרתי כי אני לא מוכן יום לפני הדיון לדחות אותו. מאחר והגברת דומיניסיני לא הגיעה לכאן, הגברת אילנה שרייבמן תציג את עמדת המוסד לביטוח הלאומי.
אילנה שרייבמן:
הנושא של אבזור הרכב לנכים מטופל על ידנו כבר שנים רבות. כבר בשנת 1999 הגענו למחירון מוסכם עם חברות האבזור, כאשר המחירון הזה נקבע על ידי החברות עצמן כי לא היה איזשהו מחירון אובייקטיבי. נקבע באותה עת, שהעדכון של המחירון הזה יהיה לפי שער הדולר. אכן כל השנים המחירון עודכן לפי שער הדולר, כי גם רוב האביזרים היו מיובאים מארצות הברית. היו שנים מאוד טובות, שלא רחוקות מהמועד בו אנו נמצאים היום, בהן שער הדולר עלה ועלה. ברבעון האחרון של שנת 2007, שער הדולר התחיל לרדת. בנושא הזה פנו אלינו רק לאחרונה. אני מוכרחה להגיד, שאני רואה בזה זעקת הקוז'אק הנגזל. כל זמן שהדולר עלה הכל היה בסדר. אנחנו רצינו שנים רבות לקיים מכרז בין החברות על המחירים של האביזרים, ובאנו עם הנושא הזה לוועדת העבודה.
שמעון יאיר:
איך קשורה עליית הדולר לנושא?
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש לאפשר לה לומר את דברה.
אילנה שרייבמן:
אנחנו מאוד רצינו לצאת עם מכרז לחברות. בשנת 2005 באנו עם הנושא לוועדת העבודה, ולא אפשרו לנו לצאת למכרז לבד. ביקשו מאיתנו לצאת למכרז עם משרד הביטחון. משום מה, זה לא הסתדר עם משרד הביטחון. אנחנו נחזור ונבקש מהוועדה המכובדת, שכן תאפשר לנו לקיים מכרז לאביזרים האלה. היום אנו רואים בנתונים, שהיקף ההוצאה לנושא של האביזרים הולך וגדל בצורה לא פרופורציונאלית.
היו"ר יצחק גלנטי:
במונחים דולריים או במונחים שקליים?
אילנה שרייבמן:
במונחים שקליים. אני רוצה להראות את היחס שבין שיעור הגידול בכמות התביעות, לעומת שיעור הגידול בהוצאה השקלית. בשנת 2005 הוצאנו 47.00.000 שקלים עבור 1,200 תביעות. בשנת 2007 הוצאנו כבר 100,000,000 שקלים עבור 1,716 תביעות. יש גידול של יותר מפי שניים בסכום המוצא, לעומת גידול הרבה יותר קטן בכמות התביעות.
אנחנו חושבים שאסור לפגוע בנכים. אנחנו לא רוצים לפגוע בנכים. אנחנו חושבים שזה לא מוצדק שהחברות פוגעות בנכים. אני לא יודעת למה מכתבך לא נענה, כי הוא לא הגיע אל שולחני. אני יודעת שהמקרה שבו אתה פנית בגינו, טופל והאדם קיבל את הרכב.
לאור דחיפות הנושא, פנינו לבועז סופר מרשות המסים וביקשנו ממנו שיואיל לבדוק את נושא המחירון ושיטת העדכון שלו, מפני שהחברות טוענות בצדק שחלק ממרכיבי העלות קשורים גם לעלות עבודה שנמדדת בשקלים. כבר היום יש ישיבה ראשונה, ואני מקווה שהסוגיה הזו תיפתר כמה שיותר מהר. כמו כולם, גם אנחנו לא רוצים שהנכים יהיו בני ערובה.
שמעון יאיר:
היא לא הסבירה מה הסיפור של הדולר.
היו"ר יצחק גלנטי:
יינתן הסבר בהמשך. האם התקיימה כבר הישיבה?
אילנה שרייבמן:
היא תתקיים אחר הצהריים.
היו"ר יצחק גלנטי:
והישיבה הזו היא רק בין רשות המסים והביטוח הלאומי.
אילנה שרייבמן:
כן, כי הוא רוצה לראות את החומרים, להבין על מה מדובר ואז הוא יישב ויבדוק.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם נציג האוצר גם כן צריך להשתתף בישיבה הזו?
דב בארי:
ההצעה לגשת לבועז סופר כדי לבדוק את התמחור של האביזרים, זו הצעה שנעשתה ביחד איתנו. יש כוונה לעבוד יד ביד עם המוסד לביטוח הלאומי, על מנת לפתור את הנושא.
היו"ר יצחק גלנטי:
נכון לרגע זה אין בידכם שום מסמך, שמציג נתונים שלגביהם יש חילוקי דעות.
דב בארי:
אנחנו עשינו דרך למידה משותפת עם הביטוח הלאומי לגבי חילוקי הדעות בעניין, ונעזרנו במחלקת המחקר שלהם כדי להבין למה מבוצעת ההצמדה של מחירי האביזרים והדברים הנוספים הקשורים לרכבים המיוחדים לנכים, ומדוע מבוצע או לא מבוצע עדכון. חשוב לציין, כי כל חלק ממכלול השירות הזה של הרכב והאבזור לנכים מוצמד לשיטת הצמדה שונה. יש הצמדה להוצאות הדלק, הצמדה למדד הביטוח וכו'.
שמחה בניטה:
מה זה קשור לקצבה?
היו"ר יצחק גלנטי:
רבותיי, אתם לא רוצים שאני אתחיל להוציא אנשים.
שמעון יאיר:
עוד פעם הוא מאיים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מאיים.
שמעון יאיר:
אם אנחנו לא בדיון, זה לא שווה כלום. היא העירה הערה. מה קרה? אם תוציא אותנו, אין דיון. מה תרוויח.
דב בארי:
לא דיברתי על הקצבה, אלא על המדד עצמו. חשוב לציין, שלפי מיטב הבנתי מה שמנע את התמחור החדש זו ירידת שער הדולר. לפיכך, חשוב לציין שההצמדה תמיד נעשית כלפי מעלה. אם מכלול המדדים מורה על כך שיש להפחית את המחיר, לא נעשית שום הפחתה. רק כאשר יש עדכון כלפי מעלה, מתבצע עדכון.
צפריר סטמפל:
אני מייצג את החברות המאבזרות. אני מנכ"ל של חברת א.צ.מ. בתחילת דבריי אני רוצה להדגיש, שהגענו למצב הזה רק אחרי כשכלו כל הקיצין. ניסינו במשך השנים להימנע מלנקוט בצעדים שאני אדבר עליהם בהמשך.
אני רוצה שהוועדה תבין, שמחירון הביטוח הלאומי הוא דולרי שעודכן בפעם האחרונה בדצמבר 1999. אז שער הדולר היה 4.22 שקלים. נכון להיום הדולר עומד על 3.64. מדובר על ירידה של 17%. המוסד לביטוח הלאומי מתייחס לשער הדולר ביום הוצאת החשבונית בפועל. אם היום הייתי מוציא חשבונית על רכב מסוים, ביטוח הלאומי היה מחשיב את זה לפי 3.64 שקלים.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה משך הזמן בין המועד שבו אתה מגיש את החשבון למועד בו אתה מקבל את התשלום?
צפריר סטמפל:
אנחנו מקבלים מקדמה בגובה של 45%, לאחר מכן 35% ולאחר מכן את היתרה.
אילנה שרייבמן:
עם מסירת הרכב.
צפריר סטמפל:
לא עם מסירת הרכב. קודם כל אנו מקבלים מקדמה של 45%. לאחר מכן אנחנו מקבלים עוד 35% כאשר הרכב מוכן ועבר את המכון הרפואי. לאחר שהרכב עבר את כל ההליכים, כולל משרד הרישוי ועדכון רישיון, הלקוח מקבל את הרכב אליו. אני יכול להוציא חשבונית רק כאשר הנכה עבר את המכון לבטיחות בדרכים, שם הם בודקים שאכן האביזרים מתאימים לו. לאחר שהוא עדכן את הרישיון שלו במשרד הרישוי, אז אני יכול להגיש חשבונית. זה לוקח בערך עוד חודש-חודש וחצי. מאז שהמוסד לביטוח לאומי העביר את נושא התשלומים לסניף יפו, ההליך של התשלום משביע רצון.
היו"ר יצחק גלנטי:
כלומר, מרגע הגשת החשבון עד הרגע של פירעון החשבון עוברים חודש וחצי.
צפריר סטמפל:
כן, אבל מהרגע שאני קיבלתי את העבודה עד לפירעון הכסף, לוקח בין חצי שנה לשמונה חודשים.
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל את החשבון אתה מגיש בתאריך מסוים אחרי שהכל נגמר. האם אתה עושה את החשבון שלך לפי השער של יום החשבון או לפי השער של היום בו קיבלת את הרכב?
צפריר סטמפל:
המוסד לביטוח הלאומי מחשב על פי שער הדולר ביום הוצאת החשבונית בפועל.
היו"ר יצחק גלנטי:
כל הפער בין המועד שבו אתה מגיש את החשבון לבין המועד שבו הוא נפרע, הוא חודש וחצי.
צפריר סטמפל:
לא. כל הכספים שמשולמים תוך כדי הם על פי שער הדולר ביום הוצאת החשבונית בפועל. החשבונית מוצאת רק בסוף התהליך.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם זה כולל את ה-45%?
רבקה פריאור:
המקדמות בדרך הן לא לפי שער הדולר, אלא לפי הצעת המחיר שלכם. רק בחישוב הסופי שהכל מסתיים, אנחנו נצמדים לשער הדולר.
צפריר סטמפל:
אתם מקזזים על כל הסכום.
רבקה פריאור:
אבל בתהליך אתה מקבל 45% כדי להתחיל את העבודה, 35% כאשר מרבית העבודה הסתיימה ו-15% בסוף התהליך.
שמחה בניטה:
הם רוצים את כל הקופה שם.
צפריר סטמפל:
אין לנו הערות לגבי אופן התשלומים. במשך 9 שנים הספקים שלנו בארץ ובחו"ל העלו עשרות פעמים את המחירים של חומרי הגלם ושל המוצרים המוגמרים. היום ריאלית-שקלית הכל יותר יקר בעשרות אחוזים. מה שהייתי קונה ב-100 דולר לפני 9 שנים, היום זה עולה לי 160 דולר. רק בקטע של חומרי הגלם עליתי ב-60%.
היו"ר יצחק גלנטי:
לטענתך, קיים פיחות בדולר לגבי ערך המוצר.
צפריר סטמפל:
נכון.
היו"ר יצחק גלנטי:
בעקבות זה, אתם העליתם את הצעות המחיר.
צפריר סטמפל:
לא.
שמחה בניטה:
הם לא עדכנו. הביטוח הלאומי רואה את ה-5,000,000 שקלים שהוא קיבל. כואב להם שהם הוציאו שק על 5,000,000 שקלים. לא עדכנו את המחירים משנת 1999. השער שנקבע אצלם הוא 4.2 שקלים. הם רואים את הסכום של 5,000,000 שקלים. האם המוצרים לא עלו? האם העבודה לא עלתה להם? הם העסיקו פועלים ושילמו להם. לאבזר רכב לא לוקח יום או יומיים. זה לוקח 3 חודשים עד 6 חודשים. כל החודשים האלה הם מעסיקים עובדים. אצלם שום דבר לא מתעדכן. כל הזמן אני שומעת אותם אומרים: אל תדאגי להם, הם קיבלו מיליונים. על מה הם קיבלו מיליונים, על הפרצוף היפה שלי? למה כואב להם שהם מקבלים מיליונים?
היו"ר יצחק גלנטי:
גברתי, בכל ישיבה את מתפרצת. אני מבין את הטמפרמנט שלך.
שמחה בניטה:
זה כואב לי.
היו"ר יצחק גלנטי:
כואב גם לי. אני יודע בדיוק במה מדובר. אם כל פעם תתפרצי, תאבדי את הזכות הדיבור שלך. אי אפשר לנהל דיון בצורה כזו. תתאפקי. יש עוד אנשים שרוצים לדבר, וגם הם מתאפקים.
צפריר סטמפל:
חלק מהקניות שלנו נעשות ביורו ובסטרלינג, בהתאם לארץ בה אנו רוכשים את האביזרים.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתה יכול לומר איזה אחוז נרכש ביורו ואיזה אחוז נרכש בדולר?
צפריר סטמפל:
זה נע בין 30% עד 50% יורו או סטרלינג.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה החלק הדולרי?
צפריר סטמפל:
נע בין 50% ל-70%. זה לגבי הייבוא, אבל אנחנו גם עושים קניות בארץ.
היו"ר יצחק גלנטי:
בשני המרכיבים האלה אנחנו נגיע בסך הכל ל-100%.
צפריר סטמפל:
בייבוא. אנחנו עושים גם קניות בארץ.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה היחס של ייבוא מול קניות בארץ.
צפריר סטמפל:
שליש ייבוא מול שני שליש רכישות בארץ. שליש במטבע זר ושני שליש בשקלים.
היו"ר יצחק גלנטי:
כלומר, מרכיב הייבוא הישראלי בשקלים הוא שני שליש. לכן, הוא גדול פי שניים מהמרכיב של הייבוא. איך זה משתקף בהגשת החשבון שלכם?
צפריר סטמפל:
זה לא יכול להשתקף. שכר העובדים, ביטוחים אחזקות רכבים וארנונה עלו בשנים האחרונות בעשרות אחוזים. אנחנו בתור חברי לשכת המסחר ביקשנו מכלכלני לשכת המסחר, שבדקו ומצאו שיש מדד תפוקת התעשייה, שמבטא את שיעור התייקרויות עלויות הייצור, לומר כמה הוא עלה בתקופה הזו. נאמר לנו שהוא עלה בין דצמבר 1999 לפברואר 2008 ב-41.3%. לדוגמא, הברזל עלה ב-5 שנים האחרונות ב-370%. רק בחודשיים האחרונים הוא עלה ב-37%. הדלק ומוצריו התייקרו בתקופה הזו ב-210%. מצד אחד ריאלית-שקלית התייקרו עלויות התפעול והקנייה בשיעור חד, ומצד שני הדולר התרסק ב-20%. אנחנו נמצאים בתנועת מלקחיים, והנזק הישיר שלנו נכון להיום הוא 62%.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא ברורה לי הבעיה של הדלק. האם אתה מדבר על המרכיב של הדלק בעבודה?
צפריר סטמפל:
אני מדבר על דלק ומוצריו. פלסטיק מיוצר מדלק.
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל את זה אתה מקבל כחלק מהייבוא, כמוצר מוגמר.
צפריר סטמפל:
זה לא קשור. אני אתן דוגמא נוספת. היום מצבר עולה פי שניים וחצי יותר ממה שהוא עלה לפני שנה. זה בגלל האלומיניום והנחושת שיש בו.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתה קונה את המצבר בחו"ל?
צפריר סטמפל:
לא. אני קונה את המצבר בארץ. אני לא מכיר אף עסק בארץ או בעולם שיכול לעמוד בשחיקה כל כך גדולה. בשנת 2003 פנה המוסד לביטוח לאומי לחברה מתמחרת שישבה איתנו 7 חודשים ותמחרה אותנו. אנחנו לא קבלני העבודה, ולכן אין לנו את המסמכים. המוסד לביטוח הלאומי קיבל את המסמכים, לפיהם היו צריכים להעלות דולרית בשנת 2003 את המחירון, אף על פי ששער הדולר היה 4.5 שקלים באותה תקופה.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם בישיבות שלכם עם רשות המסים שיתפתם את נציגות המוסכים.
אילנה שרייבמן:
ביקשנו בפנייה שלנו למר בועז סופר, שיזמן את נציגי החברות ואת נציגי הנכים וישמע את הטענות שלהם.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם הם אכן הוזמנו ובאו?
אילנה שרייבמן:
היום זו הפגישה הראשונה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל הבעיה לא נולדה היום. למה היה צריך להמתין?
אילנה שרייבמן:
זה משהו חדש לגמרי, מאז שהדולר ירד.
צפריר סטמפל:
היום מדברים בתקשורת על היצואנים, שנפגעו חזק מכך שערך הדולר ירד. אני רוצה לומר לכם שהמצב שלנו, החברות המאבזרות, הוא הרבה יותר קשה מזה של היצואנים. היצואנים
במשך 8 שנים העלו את המחירים שלהם בדולרים, ואנחנו לא היינו יכולים לעשות כלום. מצד אחד הכל התייקר, ומצד שני התרסק הדולר. אנחנו נמצאים היום עם הראש בתוך המים.
היו"ר יצחק גלנטי:
כמה חברות מאבזרות יש?
צפריר סטמפל:
4 חברות.
אילנה שרייבמן:
ו-100,000,000 שקלים בשנה.
קריאה:
מה זה משנה?
היו"ר יצחק גלנטי:
האם החברות האלה הן היחידות שיש להן את האישורים ממשרד התחבורה?
צפריר סטמפל:
יש עוד כמה חברות קטנות, שמתעסקות במנגנוני יד בלבד.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבין, שיש 4 חברות שעוסקות בסדר גודל של 100,000,000 שקלים בשנה.
שמואל חיימוביץ:
האם הנתון שהוצג מתייחס גם למנגנונים רגילים או רק לאבזור של ואנים?
אילנה שרייבמן:
אבזור של ואנים.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש תחושה בקרב המוסד לביטוח הלאומי ומשרד האוצר שיש פה איזשהו קרטל? אני אולי דורך על נקודה כואבת, אבל היות ומדובר ב-4 חברות בלבד ניתן בקלות לתאם מחירים.
אילנה שרייבמן:
המחירים זהים.
צפריר סטמפל:
הם קבעו את המחירים.
מומו נקווה:
חברה, הנכים, אנחנו לא פה בשביל הנושא הזה. את המחירים שיקבעו בביטוח לאומי. אנחנו פה בשביל להגיד, שאם סוגרים את החברות האלה אנחנו ברחובות. אנחנו באנו רק בשביל להתריע. אנחנו לא עובדים בשביל אף אחד פה.
צפריר סטמפל:
המצוקה שלנו היא רבה, ובלית ברירה אנו נאלצים לסגור את הדלתות של החברות שלנו, או לקחת שקים של נכים לגבי ההפרשים בין מה שאנחנו סבורים שאנחנו צריכים לקבל לבין המחירון העדכני של הביטוח הלאומי, שמוצמד לשער הדולר. אנחנו מבינים שאין פתרון קסם, ואנחנו מבינים שלא נצא מפה עם פתרון.
שמואל חיימוביץ:
משמעות הדבר, היא שאתם כולאים נכים בביתכם.
היו"ר יצחק גלנטי:
אי אפשר לנגן את המוזיקה הזו עליהם. הם רק אולי קודקוד אחד במשולש שלם.
צפריר סטמפל:
אנחנו מבינים שאין פה פתרון קסם, ושזה נושא רציני שצריך לדון בו בוועדה מיוחדת. אני מברך את היוזמה של המוסד לביטוח הלאומי, להקמת ועדה בראשות בועז סופר. יצא לי להיפגש אותו מספר פעמים, וגיליתי שהוא בחור מאוד ריאלי והגיוני. אתם צריכים להבין, שאנחנו נמצאים שקועים מתחת למים. אין לנו זמן שוועדה תשב ותתמחר. אנחנו הגענו לכאן היום, כאשר אנחנו כבר שקועים. אני מציע פתרון ישים שלא דורש יותר מדי. אני מציע, שאת המחירון של הביטוח הלאומי יהפכו לשקלי לפי שער הדולר של דצמבר 1999, 4.22 שקלים. הדבר אינו מצריך מהמערכת עוד כוח אדם לוגיסטי. צריך לעדכן את הדולר לפי 4.22 שקלים, ולאחר מכן לשבת בוועדה, לעשות את התיקון המיידי ולהצמיד את זה למדד תפוקות התעשייה. זה המדד שהכי משקף את העלויות שלנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם ידוע לך כמה כלי רכב נתונים במעצר נכון לרגע זה?
צפריר סטמפל:
כן.
אילנה שרייבמן:
שיתנו לנו רשימה.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם אתם בביטוח הלאומי לא יודעים כמה כלי רכב נמצאים אצלם בהתקנות?
אילנה שרייבמן:
כמה לא שוחררו, אנחנו לא יודעים. ביקשנו רשימה, והם לא נתנו לנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני שואל כמה כלי רכב נמצאים במעצר, כלי רכב מוכנים שניתן למסור אותם?
מור דניאל:
מעבר לזה שיש אצלנו כלים עצורים שאנחנו לא מוסרים אותם, אנחנו גם לא יכולים לקבל רכבים חדשים לעבודה.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה סיפור אחר. אני שואל כרגע, כמה כלי רכב נתונים במעצר.
צפריר סטמפל:
מדובר בכמה מאות.
היו"ר יצחק גלנטי:
זו לא תשובה.
צפריר סטמפל:
זה בין 150 ל-200 רכבים.
אילנה שרייבמן:
שיתנו לנו רשימה.
צפריר סטמפל:
לא ביקשתם מאיתנו שום רשימה. אנחנו כבר נמצאים חודש בתוך ההליך הזה. אני לא שחררתי לאף אחד רכב, אם הוא לא נתן לי את השק על ההפרש. אנחנו אולי מוצגים כבריונים שלוקחים את הנכים כבני ערובה, אבל זה ממש לא ככה.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא אמרתי את זה.
צפריר סטמפל:
אתה כן אמרת את זה בהתחלה.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא דיברתי על המוסכים.
צפריר סטמפל:
אתה אמרת שמשתמע שהנכים הם בני ערובה. אף אחד לא מנסה להחזיק אף אחד כבן ערובה. אנחנו מנסים להתפרנס ולחיות בכבוד.
מומו נקווה:
אני יו"ר ארגון נכי ישראל, ארגון שיש בו עשרות אלפי חברים. אנחנו נכנסנו לעניין הזה בעקבות פנייה של נכים, שקיבלו איום מחברות האבזור שלא ישחררו להם את הרכב. אתם מדברים פה במונחים של מדדים ודולרים בעוד שבבית יושבים נכים מיוסרים. חברות האבזור מסרו להם, שאם הם לא ישלמו הרכב שלהם לא ישוחרר. כל דבר שדרשו מהם, שהוא לא במסגרת ההסכם בין ביטוח הלאומי לחברות האבזור, הוציא אותנו מהמשרדים לרחוב.
הטיפול של חברות האבזור בנושא של הנכים הוא טוב. אין לנו טענות נגדן. עם זאת, אנחנו לא באים לייצג פה את החברות אלא את הצד של הנכים. אנחנו ביקשנו מחברות האבזור להתאפק עד לוועדה היום. ביטוח לאומי יכול לטייח את הדברים ולומר שהם נכנסים למסגרת של דיונים. מצדנו תכנסו לדיונים, אבל תביאו פתרון היום. החברים שלנו בהיכון לשבת מול המשרדים שלהם אם לא ישוחררו הרכבים. אני מציע לכולם, למנוע את הביזיון הזה. אנחנו לא מאיימים. אנחנו מבצעים. אל תשאירו את האנשים בבתים. אם יהיה דבר כזה, אנחנו ברחובות. אנחנו מבקשים למנוע את זה, ולמצוא פתרון היום.
היו"ר יצחק גלנטי:
קודם רצית להעיר לי לגבי מספר כלי רכב במעצר.
מומו נקווה:
מדובר בעשרות מכוניות שמוחזקות עכשיו, ואם הם ישוחררו זה תמורת שקים שהם יקבלו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז הנתונים שלך לא יותר טובים מהנתונים שלו.
מומו נקווה:
זה אותו דבר. אם זה עשרות או מאות, זה אותו דבר.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש למישהו נתונים יותר מדויקים?
שמעון יאיר:
גם 50 מכוניות זו מכה. זה לא משנה אם יש 50 רכבים או 100 רכבים.
היו"ר יצחק גלנטי:
לי זה משנה.
שמעון יאיר:
אם יש 50 איש בבית זה בסדר?
היו"ר יצחק גלנטי:
תן לי לקדם את הדיון. אדוני,דיברת על הדלתא בין מה שאתה מקבל מביטוח לאומי לבין החשבון שאתה מגיש לביטוח הלאומי. נכון להיום, מהי הדלתא הזו?
צפריר סטמפל:
הדלתא היא 41.3%.
היו"ר יצחק גלנטי:
אם אנחנו נכפיל את הנתון הזה ב-175, שזה מספר כלי הרכב במעצר, כמה נקבל?
שמעון יאיר:
היושב ראש צודק.
שמחה בניטה:
השאלות שלך ענייניות וטובות.
היו"ר יצחק גלנטי:
מי יכול לחשב כמה זה 41.3% כפול 175?
רבקה פריאור:
אני עושה חישוב אחר. אני מנסה לכמת את זה לשקלים. אם בשנת 2007 ההוצאה על האבזור של 1,700 כלי רכב היתה 100,000,000 שקלים, אז אבזור של 171 כלי רכב, שזה 10% מזה, אזי 10% מ-100,000,000 שקלים זה 10,000,000 שקלים ו-41% מ-10,000,000 שקלים זה 4,000,000 שקלים. זה הסכום שעליו מדברים, וזה לפי חישוב מאוד גס. מדובר ב-4,000,000 שקלים לכל 4 החברות.
יהודה דורון:
החברה לא היתה מוכנה לשחרר את המכוניות שלנו מבלי שנפקיד שקים. היום שק של 100,000 שקלים נמצא בחברה. אני עכשיו קיבלתי תביעה משפטית לשלם ריבית והצמדה על הסכום הזה, משום שביטוח לאומי לא שילם לחברה המאבזרת. משנת 2000 לא שילמו להם את מה שמגיע להן, וכל הטענות והפניות שלנו לביטוח הלאומי נמרחות. אנחנו קרוב ל-50 נכים שיש להם שקים בחברה המאבזרת, ואנחנו לא יכולים לקבל את השקים בחזרה. בגלל המצוקה של החברה, היא החליטה להגיש נגדנו תביעות. אני לא רוצה להיות בן ערובה. באותה עת ניגשתי לביטוח הלאומי ואמרתי: נתתם לי תשלומים על פי רשימה שאתם ניפקתם לי, איך לאבזר את האוטו, ואני שילמתי 5% מכיסי ואת היתר אתם צריכים לשלם. פתאום בתשלום האחרון, נאמר לי שזו לא הרשימה הנכונה. האם הגשתם רשימה אחרת לנכים? לא. איך אתם נותנים לנו להיכנס לחוב כזה גדול.
שמעון יאיר:
הנקודה הזו חשובה. אם מחר החברה פושטת רגל, השק הזה יגיע לכונס נכסים.
יום טוב כהן:
תהיה פרשת חפציבה. אנחנו נהיה חשופים ולא הוא.
שמעון יאיר:
הוא יפשוט רגל.
מור דניאל:
החברות במצב כל כך קשה, שהיום אם לא נקבל תמורה הולמת עבור מה שאנחנו עושים אנחנו נצטרך לסגור את החברות. לא נוכל לעמוד בנטל. גם את הרזרבות שהיו לנו אנו שמים בעסק הזה כדי לשרת את הנכים.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם מישהו הפריע לך לסגור את החברה?
מור דניאל:
בוודאי. הנכים. מי ייתן להם שירות 24 שעות ביממה?
היו"ר יצחק גלנטי:
הטכניון והמוסדות יכולים להכשיר מוסכים אחרים.
מור דניאל:
זה לא כל כך פשוט. החברה שלי עובדת כבר מעל 30 שנה בתחום הזה. הקולגות שלנו גם כן נמצאות עשרות שנים בתחום. זה לא דבר שנבנה ביום או ביומיים. זה אולי נראה פשוט להיכנס לנעליים של חברה כמו שלנו, אבל זה ממש לא נכון.
קריאה:
העובדה שיש רק 4 חברות אבזור מעידה על הקושי והמורכבות של כל התחום. לקום ולסגור חברה זה ודאי לא קל, אבל עוד פחות קל ופשוט לפתוח חברה כמו שלנו.
שמעון יאיר:
המכרז עליו הם מדברים יגרום לכל 4 החברות להתאחד, ולהציג מחיר ריאלי.
מור דניאל:
המטרה היא לצאת מכאן עם פתרון זמני ראשוני. אנחנו לפני כאוס.
יום טוב כהן:
אני גם חשוף למקרה בו נתתי שק ערבות עבור האוטו שלי. האוטו שלי עלה 478,000 שקלים. ביטוח לאומי שילם לי 410,000 שקלים, וזה מה שהעברתי לחברה. את השאר אני נתתי לחברה. מחר החברה תפשוט רגל, ואני אעמוד מול כונס נכסים. אז מה אני אעשה? למי אני אפנה? אז המדינה תצטרך לכסות את ההוצאה הזו.
קריאה:
יש פתרון. שאת הפיקדון המוסד לביטוח הלאומי יפקיד.
יום טוב כהן:
כבר 3 שנים השקים שלי נמצאים אצלן.
רוני שכטר:
אנחנו לא עובדים של אף אחד. אנחנו מסתכלים על צורכי הנכה. עד לפני 4-5 שנים ההתחשבנות היתה נעשית בין המוסד לביטוח הלאומי לבין החברות המאבזרות. הן החליטו מה יהיה מדד המחיר. אני רק הייתי צריך לבחור את האחד אצלו אני אפרוט את הזכות שלי. אני לא מבין, מדוע שינו את זה. האם יש לנו רווח מזה? יש לנו רק הפסד. אנחנו נאבקים במציאות היומיומית, ומחפשים את השק כדי לספק את המאבזר. לא אדבר על זה שיש כמה אנשים שעשו חבילה בדרך. אני לא מבין מדוע אם אני קונה אוטו אצל פולקסווגן, אני יכול לקבל שק מביטוח לאומי לטובת חברת פולקסווגן ואני לא יכול לקבל ממנו התחייבות לחברת צפריר או חברת אמן או חברה אחרת. הדעת לא מבינה זאת. מדוע אני צריך להסתבך? מדוע אני צריך להיות שבוי? מדוע אדון צפריר לא יכול להגיש תביעה נגד מי שבאמת אמור לשלם את זה. האם אני צריך להיות המתווך החשוף לתביעה? גם הוועדה הזו נדרשה לעניין הזה עוד בזמן הכנסת הקודמת.
צפריר סטמפל:
יש בידי מסמך בו מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לשעבר, ד"ר יגאל בן שלום, מספטמבר 2005, אמר שתוך חודשיים הכספים יועברו לחברה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש להעביר את המסמך לוועדה ולא בצורה כזו. זה לא מקובל. היה רצוי להגיש מסמכים לפני הדיון, לא בזמן הדיון ולא אחרי הדיון.
נסים מורבייה:
יש את הנושא של הקצבה, שהיא נגזרת מכך שמתחת ל-100,000 שקלים אבזור בואן מדובר בקצבה מסוימת.
יום טוב כהן:
זה לא עניין שלנו.
אבנר עורקבי:
הנושא הזה פוגע בהרבה נכים. נכים נפגעים בצורה אנושה. נכה שקנה רכב בשנת 2001 קנה אותו לא מאובזר. היום נכה שקונה רכב, קונה אותו מאובזר חלקית. פה הוא מפסיד כסף. הוא משלם 15% לביטוח הלאומי תמורת האבזור. הם העבירו לנכים את האחריות לשלם שקים למאבזר. פעם זה היה ישירות למאבזר.
היו"ר יצחק גלנטי:
נכון להיום הנכים נדרשים להפקיד ערבות.
קריאה:
רק 5%. שק על הדלתא.
שמעון יאיר:
אני רוצה להציג עמדה שהיא באמצע. לי אין ואן. אני יודע, שהמנגנון יד שלי שעולה 5,000 שקלים לביטוח הלאומי, עולה 2,000 שקלים בשוק פתוח. האמת היא באמצע. הם לא בסדר בדרך כלל, אבל במקרה הזה זה אחרת. הפתרון הוא המכרז. הם יוציאו מכרז, החברות יסתדרו ביניהן. מצדי, שיתאחדו ויפתחו אולם ענק שיכול להכיל את כל המכוניות של הנכים בישראל, וייקבע מחירון על דעת ביטוח לאומי ועל דעתם. 5% שאנו צריכים לשלם להם ירדו. משרד הביטחון משלם להם 10% פחות ממה שהם משלמים.
צפריר סטמפל:
לא נכון.
שמעון יאיר:
זה נכון. אני בדקתי את זה עם נכי צה"ל. ה-10% האלה שירדו מהתעריף יבטלו את ה-5% של האוצר. הם ירוויחו עוד 5%.
צפריר סטמפל:
אתה לא יודע את הנתונים, ואני מבקש לא לזרוק סתם נתונים. משרד הביטחון משלם היום 20%. המחירון שלו הוא יותר גבוה מזה של המוסד לביטוח הלאומי. אני מבקש ממך לא לזרוק סתם נתונים. יש לי פה את המחירונים. אתה מדבר סתם שטויות.
שמעון יאיר:
אתה מדבר שטויות. בדקתי את זה עם נכי צה"ל.
נעמי מורבייה:
לא ברור לי, למה המחירון צריך להיות בדולרים. במדינת ישראל המטבע החוקי הוא השקל. מהרגע שאסור לפרסם מחירי דירות בדולרים, לא ברור לי למה מחירון צריך להיות בדולרים. אם המחירון היה שקלי, לא היינו נקלעים לכל המצבים האלה.
יש נושא נוסף הנוגע לנכים שלא ברמת הנכות הכי גבוהה, שלא זקוקים להגה חשמלי. נכה שאבזר את הנכה שלו בשנת 2001 והאבזור הוערך ב-125,000 שקלים, הוא קיבל בהתאם קצבה של 4,400 שקלים. היום אותו הרכב עם אותו האבזור בדיוק מוערך על ידי המוסד לביטוח הלאומי ב-89,000 שקלים, כך שהנכה מקבל קצבה של 2,900 שקלים.
המוסד לביטוח הלאומי הפסיד בערכאה הראשונה בבית הדין האזורי בבאר שבע לנכה ששמו עמי נחמיאס מאשקלון. עמי נחמיאס העביר לי את פסק הדין, ואם כבודו ירצה אני אעביר לו את פסק הדין. השופט שם מתייחס לכל הנושאים האלה, והוא לא מבין את הטעם לחישוב הדולרי. הוא טוען שזה לא חוקי, וכך גם הנושא של הקצבה הנגזרת מכך. זה נוגד את הסכם הניידות. יתרה מכך, המוסד לביטוח הלאומי ערער על פסיקתו של השופט. העילה לערעור, כפי שהוגשה לבית הדין הארצי, היא שהמוסד לביטוח הלאומי לא יעמוד בסכומים האלה. אני שואלת, איך הוא לא יעמוד אם עד לפני חודשיים אותו נכה קיבל 4,400 שקלים. יש כאן עיוות נורא. אני מניחה, שחלק מאותה מצוקה נופלת גם על המאבזרים. אם הם נתנו את אותו אבזור ב-125,000 שקלים והיום הם מקבלים על זה 98,000 שקלים, הם נפגעים.
אבנר עורקבי:
החשב אמר שהדלק עלה ב-200%, ולכן צריך לשים לב גם לקצבת הניידות.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש מנציג האוצר להגיב.
דב בארי:
מוצגת פה בעייתיות מצד החברות. יש פה באמת בעיה במנגנון של התמחור. חשוב להזכיר, כי הדבר הזה התעורר כאשר הורע להן בעקבות הירידה בשער הדולר. הן נהנו מהשמנת תקופה ארוכה.
שמחה בניטה:
אז מה, האם אתה רוצה להעניש אותן על זה?
דב בארי:
אני לא רוצה להעניש אותן. אני חושב, שחשוב לבדוק את התמחור שנעשה. התמחור הזה הוא בעקבות דוח משנת 1999. מאז עברו 9 שנים והרבה דברים השתנו, ולכן יש מקום לעשות יישור קו ולבדוק מה נעשה נכון ומה לא נעשה נכון. לבוא בטענה כוללת כלפי הביטוח הלאומי, נשמע לא נכון. המוסד לביטוח הלאומי עובד על פי ההנחיות והתקנות, ועושה זאת בצורה מאוד מקצועית. מנגנוני ההצמדה לא נבראו יש מאין. אלה מנגנונים שהוצמדו בעקבות ועדה שישבה והחליטה שזו הדרך הנכונה. אם נוצר פער בעקבות זה שהמנגנון הזה נוצר לפני 9 שנים, יש מקום לבדוק זאת באופן מהותי ולא להגיד שזה בגלל שהדולר נשחק. בנוסף, צריך להבין שיש פה פער גדול בנתונים הנמסרים. מדברים פה על עשרות או מאות מכוניות. מדברים על מיליוני שקלים. לפי תחשיב מהיר שאני עשיתי, יצא לי קצת יותר מ-4,000 שקלים. צריך לבדוק את הנתונים.
שמחה בניטה:
בכל השיחה הזו לא הזכירו את התיקונים. אתה יודע כמה פעמים ב-5 שנים האלה צריך לתקן מעלית, מצלמה או אביזרים אחרים. אפילו שאתה עושה ביטוח בסך 800 שקלים, האביזרים יקרים יותר. ביקור אחד אצלי אצלם הוא בעלות של אלפי שקלים, ועל זה הם לא
מתוגמלים. כל הזמן שואלים, מה החברות מרוויחות. לי היה אוטו עם מלא בעיות, ואני מרחמת על החברות ולא על עצמי.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה על האמפטיה הגדולה שאת מגלה כלפי המוסכים.
רוני שכטר:
אין לנו אמפטיה לאף אחד. הו משרתות אותנו.
שמחה בניטה:
הן משרתות אותנו.
רוני שכטר:
יש לנו הרבה מאוד בעיות בנושא הסכם הניידות מול המוסד לביטוח הלאומי.
היו"ר יצחק גלנטי:
בשלב זה אני לא מרחיב את הדיון.
שמחה בניטה:
אנחנו רוצים לדבר רק על האבזור. תתייחס אליהם, אנחנו מכבדים אותם.
היו"ר יצחק גלנטי:
גברתי, כבר פעם אחת היית מוכנה להחליף אותי, והסבירו לך שאם את מחליפה אותי אז אין דיון. אם את זה את רוצה, אין לי בעיה.
מומו נקווה:
אני חושב, שאתם מבזים את הוועדה. תנו ליו"ר לנהל את הוועדה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש מגברתי מהביטוח הלאומי להתייחס למגוון ההערות שנאמרו. אנא, הציגי תוכנית לפתרון הבעיה בשני אופנים. דבר ראשון, פתרון ל-150-200 כלי רכב שהם במעצר. דבר שני, ראייה לטווח ארוך יותר. איך מגיעים לכלל סיכום, כך שדיון מהסוג הזה לא יתעורר מחדש.
אילנה שרייבמן:
אני לא רוצה להמשיך ולהתנצח עם החברות על מה שהיה, ועל התקופה שבה היתה להן פריחה. היום לא מדובר בכמויות כאלה גדולות של מכוניות עצורות. אפילו הנכים עצמם דיברו על כמה עשרות.
היו"ר יצחק גלנטי:
ואם יעבירו לך רשימה?
אילנה שרייבמן:
אני ארצה לראות רשימה. ביקשנו מהחברות כמה פעמים לראות את המסמכים המצביעים על השינוי בעלויות שלהן, ולא קיבלו את מה שרצינו.
בנוסף, דיברנו עם משרד הביטחון, ואנחנו יודעים בוודאות שהם משלמים פחות מאיתנו. הנכים משלמים השתתפות אישית בסך 5%. אני לא מבינה מה הלהט לשלם יותר. אם העלות תהיה יותר גבוהה, גם ההשתתפות העצמית של הנכים תהיה יותר גבוהה. את זה קשה לי להבין. אנחנו חושבים, שהיות וכבר יצאנו לדרך ויש בודק, אני מניחה שמה שעוד יעכב את ההליך זה כי אולי הוא ירצה להיפגש עם החברות ועם הנכים ולהגיע למסקנות. עם זאת, לא מדובר בהרבה זמן. תנו לבודק לעשות את העבודה. הרי לא אמרנו שלא חלו שינויים משנת 1999. כאשר מציגים את הנתונים בצורה כזו, אפשר לחשוב שכל השנים שילמנו לפי שער דולר של 4.2 שקלים. הרי היו שנים שהדולר גם היה 5.5 ואפילו 6 שקלים.
קריאה:
לא היה.
אילנה שרייבמן:
היה. כדי להגיע לכלל סיכום בעניין, אני מציע לצאת למכרז. אני חושבת, שזה יהיה בריא לכולם. אם נצא למכרז, נוכל לשלם ישירות לחברות.
יום טוב כהן:
מה זה קשור? הם מנסים לשנות נושא.
אילנה שרייבמן:
היום קיבלנו חוות דעת משפטית, שלא מאפשרת לנו לשלם ישירות לחברות. ברגע שיהיה מכרז כן נוכל לשלם ישירות לחברות. אני מניחה, שמדובר כרגע בתקופת ביניים של שבועות ספורים. אני פונה לחברות: אנחנו הולכים לקראתכן. הלכנו לקראתכם מאוד כאשר התשלומים מאוד התעכבו. אנחנו יזמנו את העניין של התשלום ביפו, כדי שאתם תקבלו כסף בזמן. אנחנו לא אדישים למצוקות שלכן.
שמחה בניטה:
תסתכלי על המכרז שעשיתם עם ממסי.
היו"ר יצחק גלנטי:
גברתי.
שמחה בניטה:
זה מרגיז אותי.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש ממך לצאת.
שמחה בניטה:
דפקו אותנו גם עם ממסי.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני מבקש מגברתי לצאת.
שמחה בניטה:
העיקר שאמרתי על המכרז. אותך אולי זה לא מעניין, אבל על המכרזים שלהם הם מקבלים כספים. תשאל אותם למה הם בוחרים בממסי. מה הם מקבלים מזה?
היו"ר יצחק גלנטי:
בינתיים, אני מבקש לדעת מבעלי המוסכים המורשים, כמה זמן נחוץ לכם על מנת להעביר את רשימת כלי הרכב ואת המסמכים הדרושים למוסד לביטוח הלאומי?
צפריר סטמפל:
תוך יום יומיים. אני מבין את הרצון לעזור, אבל אני יודע שהעניין לוקח חודשים. אין לנו את החודשים האלה. בגלל שאת מכירה את המערכת, את יודעת שבמחי יד אפשר לתת לנו את התרופה המקומית ולשנות את הדולר ל-4.22 לפי דצמבר 1999. זה לא ישנה לכם את כוח האדם או את הלוגיסטיקה. אתם יכולים לעזור לנו בזה, ואם לא ניאלץ לסגור את הדלתות.
כמה זמן נחוץ לכם?
היו"ר יצחק גלנטי:
אני חוזר לביטוח הלאומי.
שמעון יאיר:
תשאיר אותה. האם בגלל שכואב לה אתה מוציא אותה?
היו"ר יצחק גלנטי:
כואב לי וכואב לך גם. אני רוצה למצוא פתרון לבעיה שלך. אם היא לא היתה מפריעה, הבעיה היתה נפתרת עוד יותר מוקדם.
שמעון יאיר:
האם זה נקרא להפריע?
היו"ר יצחק גלנטי:
אני שואל את המוסד לביטוח הלאומי על הטווח הארוך, כמה זמן נחוץ לכם על מנת לצאת למכרז בין החברות כפי שגברתי הציעה?
אילנה שרייבמן:
לוקח חצי שנה להכין מכרז. המכרז לא יצא עד היום לא בגלל שאנחנו התעכבנו, אלא בגלל שלא אפשרו לנו.
היו"ר יצחק גלנטי:
מי הגורם שמנע מכם?
אילנה שרייבמן:
בזמנו ועדת העבודה והרווחה.
היו"ר יצחק גלנטי:
כעת ישנה ועדה חדשה, יו"ר חדש עם ראש חדש. את אומרת שנחוצה לך חצי שנה. אם אני אגביל אותך לחצי?
אילנה שרייבמן:
תגביל אותי ל-4 חודשים.
היו"ר יצחק גלנטי:
התפשרנו על 4 חודשים. כעת אני רוצה להתייחס לטווח הקצר. בטווח הקצר יש לנו 150-200 כלי רכב. מאחר ותוך ימים תקבלי את הרשימה, אז יכול להיות שאת תהיי צודקת. הדבר הזה יכול להגיע לכלל פתרון. אני מדבר כעת על כלי הרכב שנמצאים במעצר. האם נמצא פתרון, להערכתך? כאן יש הצעה לחשב את הדולר ל- 4.22 שקלים.
אילנה שרייבמן:
יש לי הצעה לפתרון. ביקשנו מסמכים ולא רק רשימות, והשאלה היא תוך כמה זמן נקבל מסמכים.
היו"ר יצחק גלנטי:
הוא אמר שתוך יומיים.
צפריר סטמפל:
איזה מסמכים?
אילנה שרייבמן:
שמצביעים על העלויות שלכם.
צפריר סטמפל:
זו פעם ראשונה שאתם מבקשים.
היו"ר יצחק גלנטי:
היא מבקשת עכשיו. כמה זמן נחוץ לכם כדי לספק את המסמכים?
צפריר סטמפל:
כדי שאני אעביר לך את המסמכים, אני צריך לשבת עם בועז סופר כדי להבין ממנו מהם הנתונים הנדרשים.
אילנה שרייבמן:
אני מתקרבת לפתרון שאני רוצה להציע. כאשר בועז סופר יראה את הנתונים הראשוניים ויראה שיש משהו בדבריהם ויגיע למסקנה שיש מקום להעלאה, אז ביחד עם האוצר נוכל לשלם להן דלתא על העלויות הנוספות שיש להן. לא נחכה עד לסיום העבודה שלו, אבל בוא ניתן לו זמן לבדיקה ראשונית. אם יש ממש, אז נשלם חלק מהדלתא. אם אין ממש, נצטרך להמתין עד להחלטת הוועדה. אני פונה ישירות לחברות, כי אני חושבת שההצעה הזו הוגנת. לא נחכה בלי
סוף. בוא ניתן לבועז סופר, שגם אתם רואים בו אדם אמין והוגן, שיעשה בדיקה טובה. אם הוא יגיד שיש ממש, אני מניחה שלא תהיה בעיה לשלם איזושהי דלתא. נשמע מה הוא אומר.
צפריר סטמפל:
אם מחר הדולר יעלה ל-4.22 תשלמו.
אילנה שרייבמן:
לפי 4.2.
צפריר סטמפל:
אז מה הבעיה לעשות את זה היום?
נעמי מורבייה:
אנשים התחייבו ונתנו שקים.
היו"ר יצחק גלנטי:
לי יש רעיון. במסגרת אותה דלתא שאת מדברת עליה, האם ניתן לאפשר לנכים להפקיד שקים לא אצל המוסכים אלא אצל הביטוח הלאומי.
יואל בקר:
הנכים לא צריכים להוציא כלום. אלה הרגליים שלנו. גם אתה לא משלם בשביל נעליים אגורה.
היו"ר יצחק גלנטי:
יש לך אפשרות להמשיך ולהמתין עד שתקבל את הרכב.
יואל בקר:
בשביל זה אנחנו פה. למה אנחנו צריכים להוציא שקים מהכיס?
היו"ר יצחק גלנטי:
אתה אומר, שבמקום להגיע לכלל פתרון אתה מוכן להמשיך ולהמתין.
יואל בקר:
לא, אנחנו פה כדי לפתור את הבעיה אבל לא דרך שקים של הנכים.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה.
יום טוב כהן:
ל-50% מהנכים אין שקים. הם לוקחים מאנשים אחרים.
היו"ר יצחק גלנטי:
השק הזה יוחזר לך אחרי הסיכום.
יואל בקר:
אני לא רוצה שהוא יוחזר לי. אני לא רוצה לתת.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז אל תקבל את האוטו. תחכה עד לסיכומים.
יום טוב כהן:
בשביל זה קיימת הוועדה.
מומו נקווה:
פה יושבת שורה ארוכה של מומחים. אתה נכנסת לנושא בימים האחרונים. אני לא מאשים אותך. אני מכבד אותך שקיימת דיון ואתה נכנס לעובי הקורה במכה אחת, אבל אל תיתן לביטוח הלאומי לסובב אותך. אם לא היינו ברחובות, עד היום לא היו סופרים אותם. אם החברות לא יצאו מפה עם פתרון ויגידו לנו שהן לא סוגרות את הדלתות, אנחנו עושים מהומה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אין שום בעיה. אתה יכול לעשות מהומה. אני מסכם את הדיון. הוועדה מביעה דאגה רבה לנוכח העובדה שהנכים הפכו לבני ערובה במחלוקת שבין הביטוח הלאומי והמוסכים המורשים וחברות אבזור וציוד לרכב נכה.
הוועדה דורשת מהבטוח הלאומי והאוצר להביא לאלתר פתרון ביניים, כך שהנכים יפסיקו להיות בני ערובה ויבטיח לאלתר את שחרור עשרות הרכבים של הנכים המוחזקים בידי חברות האבזור.
הוועדה תובעת מהמוסד לביטוח הלאומי לזמן לישיבותיה עם רשות המסים נציגים של חברות האבזור והציוד לרכב נכה ונציגים של ארגוני הנכים, על מנת לשמוע את עמדתם בכל הנוגע לשיטת עדכון המחירון של האביזרים.
הוועדה קוראת למוסד לביטוח הלאומי ולאוצר להאיץ את הדיונים בנושא, על מנת למצוא פתרון ארוך טווח לנושא.
הוועדה קוראת לביטוח הלאומי לבחון מחדש את הדרישה להעברת התשלום עבור התקנת האבזור המיוחד ישירות למתקינים, ובכך למנוע כל מעורבות של הנכים בנושא. הוועדה דורשת מהמוסד לביטוח הלאומי, לדווח לה בתוך שבועיים ימים על יישום המלצות הוועדה.
אילנה שרייבמן:
מה לגבי המכרז?
היו"ר יצחק גלנטי:
המכרז זה חלק מהדיווח שלכם. פה בדיון היה מדובר שהמוסד לביטוח הלאומי מתחייב תוך 4 חודשים להוציא מכרז בין החברות.
שמעון יאיר:
מה עם השקים שלנו?
היו"ר יצחק גלנטי:
בישיבות המשותפות עם הביטוח הלאומי יימצא הסדר גם לנושא הזה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:30