פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 79 מישיבת הוועדה לזכויות הילד יום שני, כ"א באייר תשס"ח (26 במאי 2008), שעה 11:00 ס ד ר ה י ו ם: היפגעות ילדים בקרב האוכלוסיה הערבית – דוח "בטרם" נכחו: חברי הוועדה: נאדיה חילו - היו"ר ג'מאל זחאלקה חנה סוויד מוזמנים: דבורה איציק, משרד הבריאות, מרכזת תכנית לטיפול האלימות במשפחה ותקיפות מיניות מירי כהן, משרד הבריאות אפרת וולך, המשרד לבטחון פנים, מפקחת במדור נוער היפא טועמא, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פקידת סעד לחוק הנוער עמירה מנסור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מפקחת מחוז הצפון דר' זיאד אבו מוך, משרד הפנים, מנהל אגף דת ומיעוטים כמאלי עטילה, משרד החינוך, דבור המשרד למגזר הלא יהודי יוסף אבו מוך, משרד החינוך, מדריך מרכז חינוך לבטיחות בדרכים רותם זהבי, משרד החינוך, ממונה בטיחות וופא אלבאסל, משרד החינוך, חברת צוות הקו הפתוח עירית לבנה, משרד החינוך, ממונה על החינוך לבריאות פרופ' פרנסיס מימוני, איגוד רופאי הילדים, יו"ר דר' מיכאל חמו-לוטם, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, מנכ"ל חיה ליברמן, בטרם- המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים נאסיס עאסי, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, ממונה ארצי אוכלוסיה הערבית מיכל זוהר-שמשי, בטרם –המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים וואליד פאריג', בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, רכז קהילה ערבית אמאני גהגאה, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, אוכלוסיה ערבית בצפון עבד אלפראונה, בטרם –המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, רכז קהילה בדואית לילך נעמן, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים שרון זלצברגר, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים פנינה כהן, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, אחות ביה"ח הדסה מופיד מרעי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מנהל אגף מגדרים עו"ד רות שטרוזמן, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מנהל תחום חקיקה ומשפט דר' דיאן לוין זמיר, קופת חולים כללית, מנהלת המחקלה לחינוך וקידום בריאות סוזן לימון, קופת חולים מכבי, פיזיותרפסטית דר' חאלד אבו עסבה, מכון מחקר מסאר אלכסנדר אוביל, "בטרם", רכז אדמיניסטרציה שירה פרידמן, "בטרם" האלה חנדקלה, תלמידה מראם מטאלחה, תלמיד מוחמד טראביה, תלמיד מנהלת הוועדה: רחל סעדה רשמה וערכה: יעל – חבר המתרגמים בע"מ היפגעות ילדים בקרב האוכלוסיה הערבית –דוח בטרם היו"ר נאדיה חילו: אני מקדמת בברכה את כל הנוכחים אני פותחת את ישיבת הוועדה השניה היום של זכויות הילד בנושא לא פחות חשוב מהנושא הראשון, נושא מאוד מאוד חשוב כשאנחנו מדברים על פגיעות ילדים ותאונות כאלה ואחרות, כל סוגי התאונות באופן כללי. היום ייחדנו את הדיון בפגיעה בילדים בקרב האוכלוסיה הערבית, על פי כל הנתונים הפגיעה של ילדים מהאוכלוסיה הלא יהודית או הערבית שנפגעים באופן כללי הוא פי 2.2 מהמספר הארצי, לא שהמספר הארצי, על אף שיש ירידה, כיושבת ראש הוועדה המספר שאותי יספק הוא כשנגיע לנתון של אפס פגיעת ילדים, זה יהיה בעצם הנתון המקובל בנושא של פגיעה בילדים, אבל אנחנו מדברים על 170 ילדים שנהרגים מידי שנה, אני חושבת שהמספר הזה הוא אפילו יותר מתאונות דרכים ויותר מכל מספר אחר, 24,000 ילדים מתאשפזים, כולכם יודעים מה המשמעות של מתאשפזים ומה זה, ומה הם נזקים בריאותיים ופגיעות פיזיות למיניהם. 185,000 ילדים מופנים לחדרי מיון, המספרים מופיעים בדוח מאוד מקיף שנמצא לפניכם, מה שחשוב לי להדגיש שפגיעה בילדים היא לא רק עניין פיזי בלבד, אנחנו לא מדברים רק על תשלום מאוד גבוה במוות, אלא גם הפגיעות הרבה פעמים משאירות ילדים נכים, משאירות פגיעות לא רק פיזיות אלא גם נפשיות, כלומר פגועים ושרוטים לארוך כל חייהם, כי הפן הנפשי הוא לא פן מדיד, הוא פן שלא מתייחסים אליו הרבה מאוד פעמים אבל בפגיעות מתאונות בית למיניהם יש גם פגיעה מאוד קשה נפשית ופסיכולוגית בילדים שהיא גם בולמת את המשך התפתחותם התקינה, לא כפי שאמרתי רק פיזית. היום אנחנו מקיימים את הדיון, לא רק כדי לזכור את הנתונים, הנתונים קיימים, המטרה שלנו, ואני מבקשת מכל הדוברים להתייחס בדבריהם לתכניות פעולה, הפקת לקחים ובעצם מניעה והפחתתה של התופעה הזאת, ולא רק סקירה והעברת נתונים על המדדים ועל גודל התופעה, אנחנו יודעים שזה לא יקדם אותנו לדעת, אני רוצה להתקדם לפתרון ולהמלצות שגם יכולים להוביל אותנו שבשנה הבאה נשב ונציג נתונים של פחות בפגיעות ילדים. אני ארצה לפתוח את הדיון ולתת לדוקטור מיכל חמו לוטם שהיא המנהלת הכללית של "בטרם" זה אולי הזמן גם להודות לכם, אני יודעת כמה את והצוות שלך שגם ישב איתי במהלך השבוע ובשבוע שעבר, עושים בעניין הזה עבודה מאוד מאוד חשובה ברמה הארצית, אני גם יודעת שתרגמתם הרבה מאוד מהחומרים שלכם לערבית, כולל ההדרכה הגדולה להורים ובהחלט אני חושבת שהארגון שלכם עושה עבודה מאוד מאוד טובה, ובאמת זה הזמן לברך אתכם, אני מעבירה אליך את רשות הדיבור, ואני אצטרך אולי, וחשוב לי להגיד את זה, אולי לכמה דקות אני אצא לעניין חשוב מאוד, ואם כן חברי חבר הכנסת חנא סוויד ימשיך וינהל את הדיון כשאני נעדרת, בבקשה. מיכל חמו לוטם: בוקר טוב, כבוד יושבת ראש הוועדה חברת הכנסת נאדיה חילו, חברי הכנסת, מכובדיי, עמיתי, קולגות יקרים, אני מתכבדת לפתוח את שבוע בטיחות הילד מספר 8, השנה הוא מרגש אותנו במיוחד כי שבוע הבטיחות של הילד מתקיים בשיתוף שבוע השלטון המקומי של מרכז השלטון המקומי, זה מאוד מרגש אותי לראות פה כל כך הרבה שותפים, ואחר כך כמובן אני אזכיר את כולכם. אני קיוותי להראות לכם בהקרנת בכורה סרטון שהוא בעצם הקמפיין שיכניס אותנו לאווירה, אני לא יודעת אם הטכנולוגיה תאפשר. היו"ר נאדיה חילו: אולי נוותר, אני מציעה גם מפאת קוצר הזמן לוותר, את תספרי לנו אולי בקיצור. מיכל חמו לוטם: אני רוצה לספר לכם, שאנחנו מדברים על מה שבעצם ארגון הבריאות העולמי הגדיר כמגפה של האלף השלישי, באמת המסר הוא שנחלנו הצלחה במלחמה במחלות שממיתות ומטילות מומים בילדים ולא יכול להיות שנעמוד ככהה בידיים שלובות בעוד שילדים מידי יום נפגעים מהמגפה הזאת. המגפה הזאת פוגעת בכל הילדים, כל הילדים הם בסיכון, בכל המדינות, וגם במדינת ישראל, בכל המשפחות, בכל הדתות, בכל הערים, אם תסתכלו כשיש לנו כשני מיליון ושלוש מאות אלף ילדים בישראל, אז המגפה הזאת גורמת לכך שיותר ממיליון ילדים נפגעים בקהילה, אנחנו לצערי במקום הראשון בכל המדינות ה- OECD, אנחנו רואים כ- 185,000 אלף פניות למיון, ואני לא אחזור על הנתונים, כ- 170 ילדים מתים כל שנה, זו קבוצת המחלות הכי קטלנית בילדים, פי שנים מהקבוצה השניה שזו מחלות הסרטן, המגפה הזאת למרות שהיא פוגעת בכל הילדים ובכל המשפחות, היא פוגעת יותר בילדים שהם בסיכון, וזה ילדים ממשפחות סוציו-אקונומיות, ממעמד סוציו-אוקונומי נמוך, זה ילדים שגרים באזורים דלי משאבים, באזורים כפריים וכן רואים בהחלט שילדים ערביים מצווים בסיכון מוגבר להיפגע מהמגפה הזאת. הכאב הגדול שאנחנו רואים, ורק הבוקר נפתח במקרה של מוות של ילד בן ארבע, ממשגב שלום, ילד בדואי, שוב הסיפור כנראה, אנחנו לא עשינו את התחקיר, של דריסה לאחור, שוב זה האבא שלו, שוב נהרסו החיים של כל המשפחה, תחשבו איך ההורים האלה, הסבל הנוראי הזה, וברור אין פה אשמים אף אחד לא רצה לעשות כזאת קטסטרופה ובכל זאת המקרים האלה קורים, המסר הכי חשוב שהייתי רוצה שאנחנו נזכור שתאונות ניתן למנוע, את המגפה הזאת ניתן למנוע, הספרות המדעית מדברת על כך ש- 95% מהתאונות ניתן למנוע באמצעים סבירים. אני אתן לכם דוגמאות, הרבה מאוד מדינות החליטו להוביל תהליכים לאומיים, להוביל תכנית לאומית רב שנתית בנושא הזה, לדוגמה בימים אלה מבשיל מהלך של האיחוד האירופי שבו כבר שמונה עשר מדינות באיחוד הצטרפו ומתכננות תכנית לאומית רב שנתית, ואני שמחה פה לעדכן שישראל, אנחנו מיוצגים שם באמצעות משרד הבריאות, והצטרפה גם היא למהלך. לראשונה הולך לצאת דוח של ארגון הבריאות העולמי ויוניפיל. היו"ר נאדיה חילו: אנחנו מכירים את הפעולה של "בטרם" באופן כללי ויש כאן חומר, אבל תנסי להתמקד בפעילות שלכם והקיפה באוכלוסיה הערבית, איזה אחוז היא מכסה? במה אתם נתקלים? מה ההמלצות שלכם? מה התכניות העתידיות שלכם? מיכל חמו לוטם: ראשית אנחנו חושבים שלישראל צריכה להיות תכנית לאומית והיא צריכה להדגיש את החברה הערבית, אבל שתהייה תכנית. אנחנו שמנו דגש מיוחד כל השנים על העבודה עם החברה הערבית, יש לנו צוות מקצועי מדהים, חלק מהאנשים יושבים פה בחדר, אנשי מקצוע ערביים שמתמחים, יש לנו את עשרות המדריכים, אני מקווה שיגע תכף נאסים עאסי שהוא הממונה על הפעילות בחברה הערבית, המסר הוא כך, צריך לעשות בכל הרצף, ראשית צריך לגייס משאבים, אנחנו שמים דגש על זה במיוחד לפעילות בחברה הערבית, זה דורש משאבים מיוחדים, אחרי שמגייסים את המשאבים צריך לבנות את השותפויות הנכונות, תכף תראו כמה הרבה שותפים יושבים בחדר ומעבר לזה, אחרי זה צריך לפתח את הפרויקטים, את השירותים, את התכניות, וזה לא תרגום זה פיתוח מיוחד לחברה הערבית, שמסתכלים על הנתונים, על התפיסות, על התרבות ואחר כך בוודאי דוקטור חאלד אבו עסבה עמיתי יציג לכם מחקר מיוחד כדי להראות מה שונה כי זה לא אותו דבר, זה דבר שונה גם בתוך החברה הערבית, שונה המגפה ממה שרואים בשלוחה של "בטרם" "ברמב"ם" ממה שרואים בשלוחת "בטרם" "בסורוקה" בחברה הבדואית. אחרי שמפתחים את אותם פרויקטים ושירותים צריכים לעבוד בצמוד, אנחנו עושים את זה כל הזמן, עם התקשורת וגם עם הממשל לטובת חקיקה והקצאת משאבים מיוחדים לחברה הערבית. אנחנו פועלים בשיתוף עם המרכז לשלטון מקומי, אנחנו מכסים בתכנית "בטרם בעיר", יש היום "בטרם" בנצרת, בעיר כרמל, אום אל פחאם, בכפר קאסם, ברהט ברשויות רבות שאני לא אפרט, ערבה, טמרה, שפרעם, כפר יאסין, באמת רשימה מרשימה שלקחו על עצמם כחלק ממהלך עולמי לקיים את תכנית של עיר בטוחה לילדים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ומלווים מספר בתי ספר בפיתוח של תכניות לימודים, אנחנו עובדים עם "עאז'יק" בחברה הבדואית, עם אוהל המתנדבים ועם המרכז לחקר החברה הבדואית כדי לתת תכניות ומענים מיוחדים לילדים הבדואים, אנחנו עובדים עם המוסד לביטוח לאומי, עם קרן למפעלים מיוחדים כדי ללמוד איך להעביר מידע לילדים ערביים ולהורים ערביים באופן שיהיה קביל, כדי שהמסר יעבור, ומפתחים כלים מיוחדים, ועובדים הרבה מאוד עם משרד הבריאות ועם מערכות הבריאות, גם עם קופות החולים, ונמצאים כאן נציגים בכירים בחדר, גם מערכת הבריאות מיוצגת פה, גם עם בתי החולים כי שם באמת רואים אחר כך את התוצאות הטרגיות האלה, זו מערכת שבכל המדינות רואים, כשמערכת הבריאות לקחה אחריות מיד הצטרפו כל המערכות האחרות, אנחנו עובדים מאוד צמוד עם משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עכשיו יצא פרויקט מאוד גדול שמיוחד כולו לחברה הערבית, אני יודעת שבוודאי יש כאן נציגים, זה מבורך שהמשרד והרשות הלאומית החליטו לשים את הילדים ואת האוכלוסיה הערבית בכלל ואת הילדים בפרט על סדר היום, הרבה מאוד עם משרד הפנים אגף הדתות, אני יודעת שנמצא פה נציג, זה פרויקט ארצי עם כל האיממים שזכה בפרס בינלאומי מאוד יוקרתי, זה עדיין לא לתקשורת, סיפרנו את זה, באמת עבודה יפיפה של בניית כלים והחומרים ואז האיממים הולכים ומטמיעים את זה בדרשות וזה מרגש, אנחנו עובדים עם הרבה מאוד אוניברסיטאות ומכוני מחקר ומכון מסאר, עם התקשורת כפי שהזכרתי. אני רוצה לבקש אולי מידידי חאלד אבו עסבה להמשיך. היו"ר נאדיה חילו: ראשית אני מודה לך, אבל מנהלת את הישיבה, אבל אני התכוונתי באמת לפנות דוקטור חאלד אבו עסבה שיציג, יש לי גם נרשמים לשאת דברים, אני לא מבטיחה שכלום ידברו, אבל אנחנו מנהלים רישום מדויק למי שרוצה גם להתייחס, אני עוברת לדוקטור חאלד אבו עסבה שישלים את התמונה, עם דגש על תכנית פעולה והמלצות לעשייה. חאלד אבו עסבה: נתבקשתי על ידי ארגון "בטרם" שהמכון שלנו יערוך מחקר והמחקר הוא על עמדות ותפיסות של הורים לגבי תאונות בית, ותפיסות של תאונות בית, כאשר אנחנו בוחנים למעשה עמדות ותפיסות מתוך השקפה סובייקטיבית של ההורים, וההיבט השני שניסינו לבדוק אותו זה כיצד הם מתייחסים, מה הן העמדות והתפיסות של ההורים כלפי הרשות המקומית, מידת אחריותה במה שקורה בתחום תאונות הבית. אני פחות אנסה לתת ממצאים שנתקבלו כי יצא דוח ויש דוח מחקר מאוד רציני שגם התפרסם ויש פה גם את התקציר של המחקר ולכן אני פחות אדגיש את הממצאים ואני יותר אדבר על תובנות בעקבות הממצאים, למעשה זה מה שצריך לעורר אותנו ולדעתי הדיון גם צריך להתנהל במובן הזה. אחד הממצאים שאנחנו קיבלנו אותה והתובנה שיוצאת ממנה, שיש נטייה בקרב האוכלוסיה להפחית בתפיסת הסכנות או התאונות בתוך הבית, לא רק שיש מיקוד שליטה חיצונית לגבי הפציעות, שני שליש שמצאנו אותם, טענו שזה יד הגורל, תאונות קורות כיד הגורל, זה מיקוד שליטה מבחינתו חיצונית ולכן הנושא הזה צריך לקבל משמעות ומשמעות מאוד חזקה בשינוי תודעה בתהליכים חינוכיים ארוכי טווח, ולא רק עבודה ספורדית פה ושם, זה נושא מאוד חשוב שצריך להדגיש אותו. נקודה שניה שעולה בצורה מאוד משמעותית ולדעתי גם כן מחייבת התייחסות גם של הרשויות אבל גם של התושבים עצמם, רק 20% מאלה שסקרנו אותם טוענים וחושבים שהבתים החדשים שנבנים היום, הם חדשים שעומדים בסטנדרטים של בטיחות, רק 20%, זה נתון שהוא מאוד מדהים, הם מודעים לזה שהוא לא בטיחותי ובכל זאת הם מתגוררים בתוך הבתים האלה, לדעתי גם זה מחייב שינוי בתודעה, בתפיסה, ובתהליכים ארוכי טווח עם ההורים לאו דווקא עם הילדים, לפעמים אנחנו טועים, וזה המחקר שמגלה אותו, שאנחנו ממקדים את הפעולה שלנו רק עם הילדים וזו טעות, צריך למקד את הפעולה גם בקרב הקהילה וגם בקרב ההורים, גם בקרב הילדים והתלמידים במסגרת תכניות הלימודים בבתי הספר - דברים שפחות או יותר נעשים בצורה זו או אחרת, אבל גם בקרב ההורים ובקרב הקהילה, שם צריכה להיות ההתמקדות ושם צריך ולנסות לעגן משאבים כיצד עושים את זה בתכניות ארוכות טווח ברמה הוליסטית וברמה יישובית. עולה מתוך הממצאים שהורים גם מזהים שישנם מפגעים סביבתיים בתוך הבתים, אנחנו מגלים בתוך הממצאים שלנו, למשל אלה שגרים בקומה השניה, שקיים פתח, האם יש שער נעול לקורת הגג, אנחנו מקבלים משהו כ- 40% מההורים שמצהירים שאין דלת, או כשיש דלת אין מנעול והוא לא סגור, אנחנו גם שאלנו גם לגבי המטבח והיכן מאחסנים כל מיני דברים וכדומה, הם מודעים לסכנה אבל המודעות שלהם לא כל כך גבוהה ולכן זה מחייב איזו עבודה יסודית, והם מודעים גם לסכנות הקיימות בסביבתו של הילד. מה שעולה מתוך המחקר והתובנות העולות מהמחקר, שאין למקד את הפעולה רק עם הילדים, אלא בקרב המבוגרים, העבודה תהייה הוליסטית בקרב כלל האוכלוסיה, יש לעבוד עם הרבה מאוד ארגונים בתוך הישוב עצמו, גם משרד הבריאות, גם טיפות חלב, גם קופות חולים, גם מחלקת הרווחה, גם מחלקת הבריאות בתוך הרשות המקומית, גם מערכת החינוך, העבודה צריכה להיות לא ספורדית של פה ושם של איזה פרויקט כזה או אחר אלא עבודה שתקיף את כל האוכלוסיה ואת כל הקהילה. נקודה אחרת שעלתה אצלנו, עבורי וזה הרגיז אותנו תוך כדי המחקר, אנחנו רצינו לקבל תשובות של הורים גם נשים וגם גברים, וברגע שאנחנו התקשרנו, זה היה מחקר טלפוני מאוד ארוך, כמעט כחצי שעה לראיון, כשהתקשרנו ושאלנו לגבי ילדים, גם כשענה הגבר הוא מיד העביר את השיחה לאישה, זה לא מפתיע, הוא אמר "בענייני ילדים האישה מטפלת", כאילו שזה נמצא באחריותה, ולכן במחקר שלנו, לא הייתי אומר הטייה מבחינה זאת, אנחנו ניסנו לשקלל את הממצאים שלנו, אבל כ- 75% מהמרואיינים היו נשים ורק 25% היו גברים, מכאן לדעתי התובנה שעולה, אוקיי זה מצב נתון, אני מניח שגם באוכלוסיה היהודית היו מתקבלים פחות או יותר אותם ממציאים, אולי 60/40 ולא 75/25, ולכן זה מחייב לעלות את רמת התודעה בקרב ההורים הגברים הזכרים, לגבי אחריותם כלפי מה שקורה עם הילדים ולא רק להעביר את זה לפתחה של האישה שהיא האחראית, בכל התחומים ובעיקר בכל מה שקשור לילדים ובנושא הזה עוד יותר. היו שני נתונים מזעזעים שקיבלנו אותם ופה צריך לשים את הדגש, אחד מהם שכמעט 75% מההורים אמרו שהם משאירים ילדים מתחת לגיל 5 ו- 12 בבית לבד, וזה אסור, 75% מההורים טענו והצהירו ודיווחו שהם משאירים את הילדים שלהם לבד בבית מתחת לגיל 12 ומינוס, מתחת לגיל 12 היו אפילו שמגיל 5, 6, משאירים את הילדים שלהם בבית לבד, זה נתון שצריך להדאיג וצריך להתייחס אליו. 45% מההורים מאפשרים לחצות את הכביש ללא מעורבות מבוגרים, פה עולות שאלות האם יש מעברי חציה בישובים הערביים? אני לא יודע אם חייב להיות מעבר חציה, אבל נותנים לילדים לחצות מעבר חציה. אחת ההמלצות שהמלצתי ואני כבר זרקתי שהעבודה צריכה להיות עבודה ביחד עם הרבה מאוד גופים שצריכים להיות מעורבים, האחריות צריכה להיות על השלטון המרכזי במשרדי הממשלה השונים והשלטון המקומי וארגוני החברה האזרחית, לבנות תכנית, דוקטור מיכל חמו לוטם דיברה על תכנית אב ברמה לאומית, אני אומר שאולי צריכה להיות תכנית אב ברמה של הישובים הערביים כחלק מתכנית האב ברמה הלאומית, אבל לדעתי צריכה להיות תכנית אב מקומית, יישובית לטיפול בסוגיות האלה, אגב מצאנו דיפרנסציה עם שונות מאוד גבוהה בין הישובים האחד מהשני על פי הנתונים ומשתנים בלתי תלויים של מצב סוציו-אוקונומי ומצב ההשכלה של ההורים וכדומה, וגם בשכונות מסוימות. אני אסיים בנקודה אחרת שנשאלה לגבי הנסקרים, זו שאלת לגבי מידת תפיסתם את מידת אחריותה של הרשות המקומית, פה מצאנו ביקורת מאוד חריפה של התושבים כלפי הרשות המקומית עצמה, כמעט 80% אינם מרוצים בכלל בתפקודה של הרשות המקומית בהתייחס להיבט הזה של בטיחות ילדים. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה, אני רוצה לעבור לנציג בריאות כללית דוקטור דיאן לוין זמיר, תנסי באופן כללי, הרי אנחנו לא דנים פה רק בקופות אלא בראיה הכוללת של מערך הבריאות ושל ההמלצות איך הוא יכול להעצים ולפעול בנושא הזה להסברה לשם מניעה. בבקשה. דיאן לוין זמיר: אני רוצה להתייחס בקצרה, ראשית לברך על עצם קיום הדיון והמכובדים שהציגו לפניי, דוקטור מיכל חמו לוטם, ודוקטור חאלד אבו עסבה, אני רוצה להוסיף קצת ולחזק, הפעילויות שנעשות בקהילה גם בכללית בנושא של הפצת מידע בריאותי בערבית בנושא, אנחנו הפקנו וכפי שנאמר לא תרגמנו אלא פיתחנו כלים ייחודיים לאוכלוסיה הערבית בנושא של בטיחות הילד ומניעת היפגעות, תכניות הדרכה שנעשות ברמה של הרצאות, סדנאות גם בבתי ספר, גם להורים בגיל הרך, בטיפות חלב, במרפאות, בתי ספר ובמועדונים, העבודה היא רחבה והיא נעשית, ולמי שרוצה יש מספרים, אני אשמח לתת את המסקנות מחלק מהעבודה. היו"ר נאדיה חילו: הפקת לקחים וראיה עתידית של עשייה. דיאן לוין זמיר: כולל העבודה שנעשתה, בכל פעם לייצר, לחפש מחדש עוד פתרונות שונים ועוד אמצעים כולל ערכות מיוחדות שמחולקות, כולל אזכורים שאפשר לשים בתוך הבית כדי למנוע, באמת חיפוש אמצעים חדשים כל הזמן בשיתוף עם הגורמים שגם הציגו וגם עם הגורמים שיושבים סביב לשולחן, אחת המסקנות שיש לנו מכל העבודה היא לא כל כך סביב האמצעים שצריך כדי להגיע למניעה. המתודולוגיה, ואני חושבת שכולם בחדר פחות או יותר מכירים, העבודה של ההדרכה והמסרים, ברגע שיש עניין ניתן להגיע וניתן למנוע, האתגר הגדול הוא באמת להפעיל את המערכות בתוך הקהילה, ובנוסף למה שדוקטור חאלד אבו עסבה ציין וגם דוקטור מיכל חמו לוטם, אבל אני מבקשת להאיר בזרקור, התפיסה שאומרת שלא חייבים לקבל את זה כמובן מאליו, אנחנו פוגשים את חלק מקובעי המדיניות ברמת הישוב או המועצות. היו"ר נאדיה חילו: את יכולה להצביע על הקצאת המשאבים הכספיים שבריאות כללית מקצה לתכנית שתיארת? למניעה ולכל. דיאן לוין זמיר: זו לא תכנית וזה לא פרויקט, זה חלק מהעבודה השוטפת וחשוב לי לציין כתשובה לשאלתך, הקצאה היא על זמן של אנשי מקצוע רבים שמקדישים שעות לנושא הזה, גם ברמה של פיתוח אבל מעבר לזה זה ברמה היומיומית ולהוציא לפועל תכניות ברמת הישוב. אני רוצה לציין את האתגר הגדול, ההכשרות לאנשי מקצוע נעשות ונעשות באמת עם שיתוף פעולה עם "בטרם" ומשרד הבריאות וגורמים נוספים, את הכלים המקצועיים אנחנו מכירים ואנחנו כל הזמן יכולים לחדש, החשוב הוא להטמיע את התפיסה שזה נושא שניתן לקבל אותו, הקונצנזוס החברתי, שלצערי לפעמים מקבלת את התופעה, אנחנו כולנו צריכים לשנות, ולהגיע למצב שזה לא עניין שמוכנים לקבל כי ניתן לשנות אותו, אנחנו פוגשים את זה גם ברמה של גורמים שפוגשים הורים והם בעצמם אומרים, אבל ההורים לא מעוניינים לבוא כי הם מקבלים את זה כמובן מאליו. היו"ר נאדיה חילו: יש לנו זמן מוגבל, יש לנו הרבה דוברים ואני הייתי מבקשת לא לחזור על דברים שנאמרו, לנסות להתמקד וקצר ועם יותר להתייחס לנושא של הפקת הלקחים ועשייה עתידית ומניעה, אני כבר אומרת שאני לא אספיק לתת לכל אלה שמבקשים לדבר, אני רוצה לעבור לחבר הכנסת חנא סוויד ואחריו ידבר הממונה הארצי נאסים עאסי מטעם "בטרם" על תכניות המניעה במגזר הערבי. חנא סוויד: שלום לכולם, אני ראשית רוצה לברך על עצם קיום הדיון הזה ואני מברך גם את ארגון "בטרם" ואת דוקטור חאלד אבו עסבה על המידע החשוב שמסרו ועל העבודה שהם עושים וגם לכל הגופים, לכל המעורבים בנושא החשוב הזה. אני חושב שבאמת המטרה של הדיון הזה צריכה להיות, מה הלאה, אני חושב שגם אם נדייק עוד קצת במסקרים ובמחקרים אולי נמצא שזה לא בדיוק 170 זה 175 ילדים, אבל מה זה חשוב? כל אחד זה חשוב אבל בעצם הבעיה ישנה, אנחנו מכירים אותה, אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע יותר מאמץ לאפיין את הסיבות של התופעה הזאת כדי למקד את הטיפול כדי לפתור, להגיע למצב, לא למצב קיצוני כפי שנאמר כאן מצב של אפס, אני לא מאמין שזה המצב, הלוואי שנוכל להגיע למצב כזה, אבל לצמצם את התופעה בצורה דרסטית. אני חושב שאנחנו מטפלים בבעיה, וכמו בכל בעיה כזו יש שלושה שלבים של טיפול, השלב הראשון הוא שלב החינוך, שלב התשתיות ושלב האכיפה, צריך לחלק את הטיפול בבעיה הזו בניסיון להתמודד איתה, בדיוק בשלושת השלבים האלה: חינוך - צריך ליצור את המודעות וכמובן אני לא נותן כאן מרשם, ברור שלכל אחד מהפרקים האלה צריכה תכנית כוללנית, כי חינוך, את מי מחנכים? את הילדים, את ההורים? מי עושה את החינוך? זה בית הספר, זה קופת החולים, הרשות המקומית? צריך לחנך, צריך לתת את התשתית החינוכית כדי שבאמת לתת למשפחות, לנפשות החיות את הכלים איך לא ליפול בפח הזה. תשתיות – דובר כאן, ואני באמת חווה את זה בהרבה מקרים בבתים, אתה עולה במדרגות ואין מעקה, ריבונו של עולם, איך יכול להיות מצב כזה? לעלות מספר גרמים וזה גובה של מספר מטרים, כל נפילה, כל טעות זה בעצם יכול לעלות בחיים, אני חושב שעניין התשתיות זה עניין חשוב מאוד, גם בבית, גם בחצר ואני לא אשכח גם ברשות הרבים, ברשות הציבור, אני מכיר מקרים שבהם ילדים נדרסו על ידי משאיות כיוון שאין מדרכה בישוב, כלומר התשתיות, ואני גם מדבר על בורות מים ומהמורות שהרשות המקומית לא מצליחה לגדר או להעמיד שם תמרורים או כל מיני והיד נטויה בספירה של המקרים האלה, אני חושב שתשתיות וגם חינוך וגם התשתיות לא מגיעות בחינוך, פה אנחנו מדברים באמת על הקצאת משאבים, על כסף, בלי כסף אי אפשר, אנחנו נדבר כאן דברים יפים ונהייה נחמדים וכל אחד יוסיף איזו פיסת אינפורמציה ונצא מרוצים, אבל בסופו של דבר אם אנחנו לא משקיעים את הכספים ואת המשאבים שום דבר לא יקרה באופן משמעותי ומהותי, לכן העניין של תשתיות גם ברשות הפרט וגם ברשות הרבים. האכיפה, החלק השלישי – אם מחנכים ואם מספקים תשתיות, ואנשים לא נשמעים ולא מושגות תוצאות, יש מקום לאכיפה גם, זאת אומרת שגם צריך לאכוף את הכללים, או את הנורמות גם על הרשויות המקומיות על האחריות, גם ברשות הפרט וגם ברשות הרבים, וכל זוג הורים שיודע, שבעצם יודע שיש מפגע בטיחותי, אמרתי למשל מדרגות ללא מעקה, הוא צריך להיענש על זה כי אחרת אנחנו לא נתקדם עם החינוך, ניתן לו חינוך אבל אם אנחנו לא נאכוף את החוק והנורמות אנחנו בסופו של דבר נמשיך לחיות עם אותה תופעה. אנחנו צריכם באמת input בדיון הזה לפעולות ממוקדות גם אם לא ימחקו את כל התופעה אבל הם ישנו במידה מסוימת. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה, אני עוברת לנאסים עאסי, ממונה ארצי, הוצגה התכנית, אני בכל פעם מנחה, אני רוצה להתקדם להמלצות ולראיה עתידית למיגור התופעה. נאסים עאסי: ראשית אני רוצה להודות לכל הנוכחים, לחברת הכנסת יושבת ראש הוועדה על היוזמה המבורכת הזאת, הגיע הזמן לדון באחד הנושאים היותר חשובים במדינת ישראל ובחברה הערבית וזה תרבות ילדים, אתם ראיתם, יש לכם את הנתונים אצלכם, אני לא אלאה אתכם ואדבר על נתונים כי הנתונים נמצאים וניתן לקרוא אותם. מהנתונים האחרונים ניתן להגיד ולהצהיר שהילדים בחברה הערבית הם ילדים בסיכון, אנחנו שומעים הרבה מאוד מילים על ילדים בסיכון אבל בהגדרה של היפגעות ילדים, כל ילד בחברה הערבית הוא ילד בסיכון, בגלל כל הנתונים אנחנו מדברים על שיעור גבוה בפגיעות ילדים ותמותת ילדים, אנחנו מדברים על היחס, הילדים הערביים מהווים כ- 25% והשאר 75%, במות מהווים 41% ממוות ילדים כי רוב התאונות קורות בחברה הערבית, 38% מהאשפוזים הם בחברה הערבית. כמובן שצריך להדגיש שמאחורי המספרים האלה, אנחנו מדברים הרבה על מספרים ושמעתי שמדברים הרבה על כך, מאחורי המספרים האלה יש כמובן ילדים, יש הרבה משפחות, הזמנתי את אחת הבנות שנפגעה באחת הפגיעות הכי קשות והיא נמצאת ויושבת כאן והיא רוצה לשתף אתכם במה שהיא חוותה, חווה וזה הזמן לבקש דקה לתת לילדה. קריאה: ילד בן 4 מהנגב נהרג מפגיעת משאית. נאסים עאסי: לצערנו התאונות קורות וקוראים על הנתונים והתאונות האלה בכל עיתון ובכל מקום, השאלה שצריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו עושים די בשביל למנוע את הדברים, אנחנו יודעים ש- 95% מהתאונות ניתן למנוע אותן, אני שוב, אני הבאתי בחורה שחוותה תאונה מאוד קשה לפני כ- 15 שנה, אולי אני אתן לה להגיד מספר מילים ולספר על החוויה שעברה, כאן אני רוצה לבקש רשות מיושבת הראש אם ניתן לאפשר לבחורה בשם שאקרה שהיא כאן ואז אני אסכם בכמה מילים. שאקרה: שלום לכם אני שאקרה, כשהייתי בת שנתיים חוויתי תאונה קשה, סבלתי ממנה ועד היום אני סובלת, אני מאמינה שאם היתה מודעות די מספיקה לכל הדברים לסכנות ולתאונות היה אפשר היה למנוע תאונות כאלה, אני מודה לכל מי שתורם למען יצירת חברה בטוחה ועולם בטוח לילדים ובראשם ארגון "בטרם". מיכל חמו לוטם: שאקרה היתה ילדה בת שנתיים, היא שיחקה באמבטיה, ההורים החזיקו באמבטיה, כמו הרבה משפחות, סודה קאוסטית שזה חומר שפותח סתימות, זה בסיס מאוד חזק, והיא חשבה כמו כל תינוק שזה ממתקים והיא הכניסה את זה לפה. היו"ר נאדיה חילו: יש לנו עכשיו עוד תינוק שבלע והוא נאבק עכשיו על חייו. נאסים עאסי: אני מסכם בשתי מילים, אני רוצה לומר שאנחנו מדברים על מגיפה, אנחנו מדברים על תופעה שניתן למנוע אותה, אנחנו מדברים על כ- 170 ילדים שמתים כל שנה, אנחנו מדברים על כל יומיים שמת ילד, אני לא רוצה להלאות אתכם בנתונים, הנתונים נמצאים אצלכם, אל לנו לשבת בידיים, אנחנו יודעים שיש הרבה שותפים, אני אסכם ואקרא לשותפים שלנו שנחזק ידיים ונמשיך לעבוד יחד כי יש הרבה שותפים להצלחה ולדרך הזאת. אני חושב שכמו שבמדינות עולם מפותח, גם בישראל נדרשת תכנית פעולה ארצית כעקרון, אנחנו מדברים על תכנית פעולה רב מערכתית שצריכה להיכנס לכל משרדי הממשלה, צריך לשלב אסטרטגיות מנהליות, אנחנו מדברים על שילוב תשתיות, קידום חינוך. היו"ר נאדיה חילו: זה כבר נאמר ואנחנו נגיע לזה גם בהמלצות, אני רוצה להודות לך בשלב הזה ואני רוצה לעבור לנציג בטיחות בדרכים, יש שני נרשמים ואתם תחליטו, יש את מופיד מרעי ואת יוסף אבו מוך, נציג אחד מפאת קוצר הזמן. מופיד מרעי: אני מנהל אגף מגזרי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני רוצה להציג בקצרה את מה שאנחנו עושים, גברתי יושבת הראש של הוועדה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ראתה את הנתונים שהוצגו כאן, הוצגו הנתונים והוחלט על תכנית חירום על ידי המנהל הכללי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יאיר דורי וגם שר התחבורה שאול מופז, מלבד התקציב השוטף שעובר לרשויות המקומיות בתקציב של מע"צ (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), הוחלט לתקצב את המגזר הלא יהודי בתקציב יחודי של 22 מיליון שקל לטובת תכנית חירום שמתבצעת כרגע, כלומר השנה התחילה התכנית הזאת, מתוך 22 מיליון שקל הפננו 18 מיליון שקל לשיפור התשתיות, לא כולל התשתיות של מע"צ, אני מדבר שיפור התשתיות ואני אתייחס לאיזה תשתיות, ועוד 4 מיליון לגורם האנושי. בהיבט התשתיות יצאה לדרך תכנית "בטרם", אנחנו עובדים איתם בצמוד, תכנית שמקיפה את כל המגזר הערבי, את כולם, חולק להם תקציב, זה כולל בניית מדרכות, סימון מעברי חציה, הצבת תמרורי תנועה, חניה ותנועה בסביבות בתי ספר וזה הדגש, בעיקר איפה שהילדים נמצאים בתחומי הרשויות כדי לאפשר תנועה בטוחה להולכי הרגל ובעיקר לילדים. בתחום הגורם האנושי. היו"ר נאדיה חילו: אני רוצה לשאול לגבי התשתיות, לפני שאתה עובר, האם חלק מהתכנית כשאנחנו מדברים על תשתיות זה הקמת מתקנים או שיפוץ מתקנים של משחקים שכמעט אינם קיימים אבל אם קיימים לשפץ אותם, כי הוכח ואיני יודעת אם מישהו הזכיר את זה במחקר, שחלק מבילוי זמן הפנוי של הילדים או אי מילוי זמן פנוי באופן נאות עם מתקנים, זה אחד הגורמים המאוד רלוונטיים המביאים לפגיעות בילדים. מופיד מרעי: תכנית שיפור התשתיות מתמקדת איפה שיש ריכוז הולכי רגל וילדים, זה בתי ספר, באזור השווקים או במרכזי הישובים או הכפרים, איפה שיש ילדים וריכוז הולכי רגל השיפור מתבצע שם על ידי תמרור, צביעת מעקות, בטיחות ביציאה מבתי ספר שלא כולם ירוצו לכביש וכן הלאה. היו"ר נאדיה חילו: אבל לגבי מתקנים, משחקים? מופיד מרעי: אני לא יודע למה את מתכוונת, אם זה גני ילדים אז כן. היו"ר נאדיה חילו: בזמנו בתכנית הם תרמו לזה, ציבוריים. מופיד מרעי: גני ילדים כן, אם יש משחקי ילדים במקומות אחרים זה שייך לרשות המקומית. בתחום הגורם האנושי מה שנקרא, המודעות ושיפור המודעות של האנשים, תושבים, אנחנו עורכים מבצעי הסברה להורים, מציבים שילוט חוצות, הפצת עלוני הסברה גם להורים וגם לילדים באמצעות מערכת החינוך, אני אדבר גם על החיבור שלנו עם מערכת החינוך, מתבצעת הכשרה של אחיות בקופות חלב בנושא בטיחות בדרכים בהתקני ריסון לילדים שזו בעיה קשה גם במגזר הלא היהודי, והן הופכות להיות סוכנות השינוי שלנו מול האוכלוסיה. בסופו של דבר אנחנו רוצים להגיע לכל ילד ולכל הורה ולכל אימא. ג'מאל זחאלקה: כשאתה אומר הלא יהודי אתה מתכוון למגזר הערבי. מופיד מרעי: כללי, יש גם צ'רקסים שאינם ערבים, אני מדבר באופן כללי. ג'מאל זחאלקה תודה שאתה מסביר לי. אני רציתי לדעת אם ההגדרה שלי היא לא יהודי. היו"ר נאדיה חילו: אני מבקשת לשאול אותך, אמרת 22 מיליון, לפי ההערכה שלך כדי לכסות בצורה טובה את הצרכים הקיימים, הסכום הזה מכסה איזה חלק? כמובן הערכה, וכמה דרוש כדי לכסות את הנושא הזה כמעט מלאה בהתחשב בצרכים של האוכלוסיה הערבית. מופיד מרעי: ברשותך אני רוצה לסיים את מה שאנחנו עושים ומה בתכנית הלאה, אנחנו עושים כפי שאמרתי כנסים והכשרות של אמהות, עשינו בנצרת כנס שהגיעו לשם כ- 1,000 אמהות, דיברנו רק על בטיחות עם האמהות, וזה הולך להיות כמובן בכל המגזרים, גם במגזר הערבי, גם בתוכו יש מגזרים, ההגדרה היא מגזרית אבל תוך המגזר יש הגדרה של אזורים, למשל בדרום איפה שנמצאת האוכלוסיה הבדואית יש לנו תאונות יותר מאשר בצפון, וכן הלאה, את כל זה אנחנו לוקחים בחשבון. אנחנו עושים פעילות משותפת עם משרד החינוך, יוסף אבו מוך נמצא פה, בכל בתי הספר, אנחנו מתקציבים להם תקציבים, ומקציבים שעות לימוד לבטיחות, הולכים לעשות אפילו בגרות בנושא של בטיחות בתנועה בבתי הספר וזה בתאום עם משרד החינוך, אנחנו עושים כנסים לאנשי דת, לקחנו את אנשי הדת כולם, אגב כמרים, שייכים, איממים והם הופכים להיות גורם מטיף, אני הייתי בהרצאה של איממים בנושא בטיחות בתנועה של נשים עם הילדים שלהם, זה היה תענוג לשמוע אותו, איך הוא מטיף והמסר פשוט עובר בנושא הזה' גם מפיקים חומר כתוב בערבית, לסיכומו של דבר יש תכנית רב שנתית שהיא לא יורדת מהתכנית הזאת, אנחנו מתכוונים בשנה הבאה לצאת במבצע חירום נוסף עם תקציב בנוסף לתקציב השוטף, כך שהתכנית הרב שנתית מקיפה גם את המגזר הלא יהודי בנושא בטיחות בדרכים. יוסף אבו-מוך: אני ממשרד החינוך, אני מפקח על מה שנקרא חינוך ובטיחות בדרכים במגזר הערבי, משרד החינוך רואה את הנושא הזה, נושא בעדיפות ראשונה, נושא שעוסק בהפנמת דפוסי התנהגות נכונים והתכניות לימודים שבהם אנחנו מכשירים מורים ועובדי הוראה מהגן ועד לסמינר, הכשרת רכזי בטיחות בית ספרית בכל בית ספר, יש לנו כמעט ב- 80% מבתי הספר במגזר הלא היהודי רכזים שקיבלו הכשרה ומופקדים על הנושא. היו"ר נאדיה חילו: כמה מכלל בתי הספר מכסה התכנית? התכנית שהצגת, מה גודל האוכלוסיה המכוסה היום בתכניות שהצגת. יוסף אבו-מוך: באחוזים כמעט 60%, 65% וזה כל שנה מתאסף לא נעצרות, בכל שנה יש לנו מחזור של גננות ושל רכזים ועכשיו מורים בתכניות אחרות, אם זה בתכניות לכיתות ה', משמרות הזהב, חינוך תעבורה בכיתות יא', ויש לנו תכניות שהן בשיתוף של מבצעי הסברה ושיתוף עם הרשות הלאומית, שזה יחד עם משטרת ישראל, הנושא הזה מורכב מאכיפה, הסברה, וחינוך, שלושת הגופים יחד מנסים לשנות את המצב הקיים למצב יותר טוב. היו"ר נאדיה חילו: השאלה הנוספת שלי כדי להתקדם, בימים האלה אני יודעת שמשרדים יושבים ומגבשים את התכניות לקראת שנת התקציב הבאה, והאם בשנת התקציב הבאה ישנן תכניות להרחבה מ- 60% או תקציבית או פעולה בתחום הזה, לקראת שנת הלימודים הבאה? יוסף אבו-מוך: ישנה תכנית שהיא לא רק של משרד החינוך מהתקציב שלו, אלא גם מתקציב משרד התחבורה והרשות הלאומית, אני מקווה שבישיבה שתתנהל, ישנן תכניות אחידות כדי להגדיל ולהרחיב את מספר התכניות, יש תכניות שנבנו למגזר, ויש תכניות שהותאמו גם כן למגזר. חנא סוויד: יש לך הערכה לתקציב שאתם משקיעים בתכנית הזאת, מבחינת כוח אדם מבחינת כלי עזר, המחשה, מיליון שני מיליון? יוסף אבו-מוך: אני לא נמצא בישיבות האלה שמתנהלות בענייני תקציבים. חנא סוויד: כמה אנשים? יוסף אבו-מוך: במגזר יש לנו כמעט 65% מבתי הספר, לגבי כוח אדם יש לנו מנחים של התכניות, יש לנו כ-25 מנחי תכניות, מנחי בתי ספר, מנחי מורים. היו"ר נאדיה חילו: אתם יכולים להוסיף לי בעניין הזה לגבי התכנית של 2009 שנת הלימודים, מבחינת המשרד שלכם והאחריות שלו לתגבור מערך החינוכי, בתחום שאתם מופקדים, אני מדברת על עתידי, אני מתקדמת לקראת שיפור מצב. מופיד מרעי: עתידי, את יכולה לקבל מאיתנו את התקציב, מה אנחנו מתקציבים את משרד החינוך כללי, כמה הם לוקחים למגזר הערבי. היו"ר נאדיה חילו: הוועדה הזאת מייחסת חשיבות מאוד מאוד גדולה לנושא של מסגרות בתי הספר שהם בעצם גם המסגרות שרוב הילדים, אוכלוסיה מאוד רחבה של ילדים צורכת את השירות הזה, מעבר לפגיעות, שכל אחד שנמצא כאן מסכים על התמונה העגומה, על הפעולה שנעשית היום, אתה פה סקרת ופה נסקר, אלו הן פעולות באמת מבורכות ואנחנו רוצים לשאוף ולהוביל למערך כולל, כל אחד בתחום שלו להרחבת הפעילות הזאת, כדי לנסות למגר את התופעה, אני כיושבת ראש הוועדה שואלת את השאלות כדי לתכנן את הפעולות שלי, מה אני יכולה לעשות בעניין, אני יכולה לפנות למשרד האוצר, יכולה לפנות לממשלה למשרדים נוספים ולבקש תוספת תקציב לעניין הזה, לכן אני מנסה לקבל מכם נתונים לגבי תמונה עתידית או תכנון עתידי של שנת הלימודים הבאה 2009, מה גודל המשאבים שיש לכם היום בתכנון? האם המשאבים מורחבים? כשאני מדברת על משאבים אני מתייחסת על משאבים, כוח אדם, תכניות פעולה, כל המשאבים, אם יש אני מבקשת לדעת, אם, והכמות שאתם יכולים להגיד אני מבקשת לדעת. הוא רק ישלים ואתה תענה לי על הנקודה הזאת. יוסף אבו-מוך: אני רק רציתי להשלים, עם שגופים חיצוניים שעוסקים בקהילה הערבית יש שיתוף פעולה, אם זה "בטרם" או כל מיני גופים, אפשר שיקומו גופים מהמגזר שהם מבינים את הבעיות של המגזר הערבי והם גם יכולים לעזור לשינוי המצב, אפילו לפנות לראשי הרשויות, לעשות תכנית מקיפה כללית לגבי כל מה שקורה. מופיד מרעי: אנחנו בשמחה נבוא ונוכל להציג לך בהמשך, מתוקצבות שנוגעות למשרד החינוך ובפרט למגזר הערבי, בנוסף הרשות הלאומית הקימה את האגף למגזרים שהוא במיוחד יטפל באוכלוסיות שבהן יש סיכון גבוה, יש תכניות ובשמחה נבוא ונציג לכם אותן. חנא סוויד: איזה עוד מגזרים? אתה אומר מחלקת מגזרים. מופיד מרעי: זו לא מחלקה, זה אגף מגזרים, זה המגזר הלא יהודי, המגזר החרדי, על כל זה אני אחראי, המגזר החקלאי, קשישים, עולים חדשים והמגזר הלא יהודי הוא חלק מהמגזרים שאני מדבר עליהם. היהודי והערבי זה בתוך המגזרי, הכל כלול. היו"ר נאדיה חילו: הגברת עירית לבנה, ממונה על החינוך לבריאות, רותם זהבי ממונה לבטיחות, תחליטו מי מכם בבקשה. רותם זהבי: אני מנהל בטיחות ארצי במשרד החינוך, אני אומר שהנושא הזה הוא בהחלט מדאיג מאוד וחייב להיות על סדר היום, הפערים הם עצומים, מבחינת נתונים של נפגעים אנחנו אוספים את התאונות שיש במערכת, אנחנו לא יכולים להצביע על פערים מהותיים לבין המגזר היהודי לערבי בהיבט של התאונות, אבל כשאנחנו חוקרים אירועים לעומק, כאשר מבצעים וממנים וועדות בדיקה שבודקות אירועים קריטיים כמו האירוע שהיה בשבת או האירוע שהיה לפני שבוע ומשהו שנהרג ילד בקלנסוואה מסל שנפל והרג אותו, אנחנו מוצאים בעיות אקוטיות שקשורות לתפקוד הרשויות בנושא של אחזקה, טיפול בליקויים ומפגעים וכדומה, ואז השאלה שנשאלת כלפינו כלפי המשרד, איך אנחנו מסייעים להם, את זה את שואלת, איך מסייעים כדי לסגור את הפער הזה וכדומה. ג'מאל זחאלקה: השאלה אליכם איך אתם מאפשרים לימודים בבתי ספר לא בטיחותיים? הרוב המכריע של בתי הספר הערביים אינם בטיחותיים, הם לא עומדים בסטנדרטים של הבטיחות. היו"ר נאדיה חילו: אני רוצה לחדד את השאלה, כל אחד יש לו את האחריות, לשלטון המקומי, וראשי הרשויות לכל אחד משקלו ואחריותו, את מה שאני רוצה לדעת מבחינתכם, כמשרד וכאחראים על התחום הזה במשרד, העשייה שלכם, ההשקעה שלכם ואיך אתם רואים את חלקכם בעתיד, התמונה היא עגומה וכולנו מסכימים, אני לא צריכה שמישהו פה יספר לי על מספרים, השאלה לגבי הפעילות שלכם, מה אתם היום עושים? מה אתה כמשרד מתכוונים בשנת הלימודים הבאה לעשות להתקדמות בנושא הזה והירתמות למאבק הכולל שיש לכל אחד חלק בו, אני לא הולכת לעשות הנחות לאף גורם שיש לו חלק בעניין. רותם זהבי: אני תכף אסביר, זה במספר מעגלים, ראשית אנחנו בודקים ומלווים את הרשויות כמובן הערביות במגזרים השונים, בנושא של מבדקי בטיחות בתוך בתי הספר כדי שאם יש מפגעים הם מיד מטופלים, ויש לנו יועצים מטעם המחוז שהולכים ומלווים את הרשות בבדיקה וכדומה, ואם יש דברים קריטיים מיד הם מטופלים, כולל לעיתים שסוגרים מוסדות חינוך, זה דבר אחד. עניין שני, יש מידי כל קיץ מוזרמים מטעם משרד החינוך כספים. ג'מאל זחאלקה: כמה בתי ספר נסגרו? סליחה זה הדבר הכי חשוב. רותם זהבי: אין לי כרגע נתון, אם תרצה. היו"ר נאדיה חילו: לחברי הכנסת יש פריבלגיה לשאול שאלות, אבל אני רוצה לנסות מעבר לנתונים. ג'מאל זחאלקה: גברתי היושבת ראש, אנחנו צריכים לתשאל אותם, יש עבודת וועדות בכל העולם, לא רק בכנסת ישראל, זה תשאול, אני צריך להפציץ אותו בשאלות, אחרת הישיבה לא שווה כלום. היו"ר נאדיה חילו: השאלה שלי רותם זהבי, איזה תקציב או איזה משאבים, איזה כלים יש לכם ומה אתם מפעילים ומה התכניות?. רותם זהבי: לפני כשנתיים הוקצו 100 מיליון שקל לטובת בטיחות, החצרות וליקוי בטיחות. היו"ר נאדיה חילו: זה כללי? רותם זהבי: זה לכל בתי הספר בארץ, לכל הרשויות. היו"ר נאדיה חילו: כמה הוקצה לאוכלוסיה הערבית. רותם זהבי: אני לא יודע לפלח כמה, והשנה איני יודע כמה יקצה האוצר לזה, זה לא משהו שהוא בתוך תקנה, זה הסכם שבכל שנה, זה יכול להיות 100 מיליון, זה יכול להיות אחר, זה מחולק לפי איזה מפתח של מספר תלמידים, מספר כיתות וכדומה, וכך גם יהיה בשנה הבאה, כל שנה יש כספים לקראת הקיץ לטיפול לטובת מפגעים וטיפול בחצרות וטיפול במפגעי בטיחות, השאלה אם זה מספיק? בוודאי שזה לא מספיק, פה צריכה להיות עבודת מטה משולבת של כל משרדי הממשלה בהיבט של הבריאות, של התחזוקה, תשתיות וגם של משרד החינוך, ישנם עוד מעגלים שאנחנו מטפלים בהם. היו"ר נאדיה חילו: אני רוצה להתעכב כי השבוע קיבלתי פניה מרשות מקומית, מגננת אנונימית שפנתה אלי ואמרה שהיא לא יכולה בתור גורם מקצועי, זה יכניס אותנו ואני לא רוצה לדון במקרה, אלא בהיבט הכללי של מתקנים שאינם בטיחותיים, ואכיפה מטעמכם לגבי מתקנים שאינם בטיחותיים בבית ספר כזה או אחר, איזה כלים היום עומדים לרשותכם? מה נעשה? והאם אתה יכול לתת לנו אפילו אינדיקציה ראשונית של השנה האחרונה, במקום מסוים האם נאכף החוק הזה או התקנות? רותם זהבי: יש תודעה הולכת וגוברת, אני מזכיר לך את הדיון שערכת לפני כמה חודשים בנושא מתקני משחקי הילדים, כאן בשולחן הזה, ונאמר לך, גם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, וגם מכון התקנים וגם אנחנו, שיש תודעה הולכת וגוברת, גם במגזר הערבי, אנחנו הכשרנו אנשים מהמגזר הערבי שעוזרים ברשויות לטפל בנושא הזה של טיפול במתקני משחקים, אותה גננת שפונה אליך פשוט תפני אותה אלי, אל רותם זהבי, ואני אגיד לה מה לעשות, אנחה אותה ואעזור לה ואם צריך אני אשלח לה יועץ בטיחות שיגיע אליה לגן. בכל מקרה יש התקדמות, ההתקדמות היא איטית וקשה לראות את זה, לאנשים שחיים את היומיום ורואים את התאונות האלה קשה מאוד לראות את זה, אבל בפרספקטיבה של ארבע, חמש, שבע שנים, אנחנו יכולים לראות שיש התקדמות, מה אנחנו נעשה בשנה הבאה? מה אנחנו נעשה בשנים הבאות? אנחנו נמשיך להכשיר, אני עושה השתלמויות, עשיתי לפני כחודש השתלמות במחוז צפון ולפני כחודש וחצי עשיתי במחוז דרום, מנהלי בטיחות של הרשויות של המגזרים מגיעים להשתלמויות האלה ומספרים איזה פעולות הם עושים בתוך בתי הספר, בתוך הרשות, מבדקים, מציגים הישגים, מציגים גם תאונות, איך הם מטפלים בהם וכדומה,אני הולך לבדוק את האירוע הזה שעליו סיפרתי בקלנסוואה, אין לי ספק ששם יהיו לי הפקת לקחים, לכן העבודה, מכלול הפעולות מגוון וכולל פעולות רבות שכלולות בהכשרה, הכשרת בעלי תפקידים, הזרמת כספים וסיוע וכמובן סיוע מקצועי. ג'מאל זחאלקה: אני חבר ועדת החינוך, הנושא הזה עלה עשרות פעמים בוועדת החינוך, אני דרך אגב מבקש מנושא הבטיחות לא לברוח ולמהול את הדברים, הנושא הספציפי של נושא בטיחות בית הספר, לפי הסטנדרטים בבתי הספר, צריך לעבור לדיון כי יש כאן שטח הפקר, בודקים, קציני בטיחות שבאים לבתי הספר, אין לי שום טענה נגדם הם עושים עבודה סופר מקצועית, ולקרוא את הדוחות שלהם, אם לא נכנסים לבית ספר אחד ומוצאים בו ליקויים, הבעיה שלנו שלא עושים מספיק בדיקות בבתי ספר, הבעיה השניה מה עושים עם הדוחות שמתקבלים, לעיתים רבות זורקים אותם לפח הזבל, אני מקבל תלונות, כחבר וועדת החינוך, לא רק אני גם הרבה חברי כנסת, אני בטוח שכל אחד, וועדי הורים שולחים לנו על המצב הבטיחותי, מגיע אליהם דוח הבטיחות שעשה קצין הבטיחות, הם אומרים "אנחנו מגיעים לבית הספר וכל הליקויים נמצאים עדיין", זו הבעיה, והשאלה פה לא צריך התקדמות איטית, לא אתה, משרד החינוך. היו"ר נאדיה חילו: אם יש לך תשובה, משרד החינוך, אני רוצה להמשיך לנהל את הדיון בצורה מסודרת. ג'מאל זחאלקה: כל חבר בוועדת חינוך יודע שאנחנו קיבלנו החלטה בוועדת החינוך, אנחנו לא מקבלים שום אחריות של גורם בתוך בית הספר, האחריות הכללית היא של משרד החינוך, משרד החינוך כל מה שקורה בבית הספר זה באחריות משרד החינוך, משרד החינוך צריך לדאוג שהרשויות יבצעו, זה העניין, אתה לא יכול להגיד שאם מתרחשת עכשיו תאונה בבית הספר להגיד שלזה אחראי זה, האחריות הכללית היא של משרד החינוך, זה חינוך וזה של משרד החינוך, זה נושא חשוב מידי מלהטיל אותו לרשויות אחרות, השאלה פה, אני חושב גברתי היושבת ראש שצריך לעשות ישיבה נפרדת לנושא הזה, הוועדה לזכויות הילד עם וועדת החינוך עם השרה יולי תמיר, שתבוא כי זה נושא שצריך לעבור בו פאזה, אם קצין בטיחות עורך דוח צריך לכבד את הדוח שלו, וצריך להפעיל סנקציות, צריך להעניש, אי אפשר לעבור על הנושא הזה, כשאני שולח את הילדים שלי לבית הספר ממלכתי. היו"ר נאדיה חילו: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני מסכימה איתך שהנושא הזה הוא נושא מאוד רחב ומצריך דיון, הוועדה הזאת כבר קיימה דיון מאוד ספציפי בעבר ומיוחד על הנושא של בטיחות המתקנים בתוך בתי הספר ומחוץ לבתי הספר ואנחנו נבדוק את האפשרות לקדם דיון בעניין הזה עם ועדת החינוך. אם יש מישהו ממשרד הבריאות לתת את ההתייחסות של היבט טיפות חלב, רופאי ילדים והרפואה המונעת או אחיות בריאות הציבור, שמענו את החינוך ומיצנו אבל יש פן נוסף שהוא תינוקות, ובעניין הזה זה לא משרד החינוך ויותר מערכת הבריאות וההורים, הסביבה המשפחתית, אם את יכולה לומר לנו מה נעשה ועל המשאבים ואיך אתם רואים את העניין. מירי כהן: אני גם מרכזת את המועצה לבטיחות בית ופנאי, זו הסוגיה שנופלת על הנושא הזה, רק להתחיל, לפני מספר שנים ראה משרד הבריאות שנושא מניעת היפגעות שאינו נופל בקטגוריה של תאונות דרכים, כי לזה יש גוף יעודי במדינה שמטפל בזה, וקצת נושא של תאונות עבודה, המוסד לבטיחות וגהות, הנושא של פגיעה בעיקר בית ופנאי נופל בין הכיסאות, אין איזה גורם ממלכתי, אין איזה גוף שלוקח את הנושא הזה תחת אחריותו וכדומה, אנחנו יצאנו ביוזמה לאגד את כל הגופים, את כל הגורמים שמטפלים בנושא, כלומר שיש להם נגיעה למניעת תאונות, אנחנו חושבים כפי שנאמר פה, אני לא אחזור על מה שנאמר, כמעט כל התאונות או כל התאונות הן תאונות ברות מניעה, תאונות שצריך למנוע אותן. היו"ר נאדיה חילו: מתי יצאתם ביוזמה? מירי כהן: לפני מספר שנים הקמנו את המועצה הלאומית בטיחות בית ופנאי שמטפלת לא רק בנושא של ילדים, ילדים הם הבייבי שלנו אבל לא רק, גם הקשישים גם אוכלוסיות אחרות, יש שם נציגים, חוץ כמובן מ"בטרם" שהוא גורם דומיננטי, שותף במועצה, במועצה הזו יש נציגים מכל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים, יצאנו בקריאה לכל המשרדים, לכל הגופים, יש נציגות של משרד החינוך, נציגות של קופות החולים, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, הממונה על התקינה כי נושא התקנים הוא נושא מאוד חשוב לצורך העניין, מגן דוד אדום, כיבוי אש, משטרה וכדומה, ישנן הרבה גופים ואני לא אמנה כרגע את כולם. אנחנו חושבים שצריכה להיות כאן תכנית רב תחומית, רב משרדית, רב גופית כדי לאגד את הנושא הזה. היו"ר נאדיה חילו: הגוף הזה שאת ציינת שהוא מאגד את כל הגופים, מה תכנית הפעולה שלו? והאם יש לו תקציבים? מירי כהן: זה מועצה, בעצם אין לה סמכות סטטוטורית, זה גוף מייעץ למשרד הבריאות ולגופים נוספים בנושא של המניעה. אני רוצה לומר שבצרוף מקרים מדהים יש היום דיון במועצה לבטיחות בית ופנאי, ואני אגיד שהנושא היום מבלי שום קשר לדיון היום כי זה נקבע עוד קודם, הנושא של הדיון של המועצה זה תכניות התערבות לצמצום היפגעויות במגזר הערבי, ממש בצרוף מקרים מוחלט. חנא סוויד: יש במועצה חברים שהם ערביים? מירי כהן: יש לנו חברים אבל המועצה פועלת בעצם בתתי וועדות שזו בעצם תכנית העבודה של המועצה, בכל תחום, בכל נושא יש בעצם וועדה שמונתה שהיא צריכה להגיש את ההמלצות של אותו גוף לוועדה, יש וועדה בנושא מערכת החינוך, יש וועדה בנושא של סביבת הבית ועוד. היו"ר נאדיה חילו: השאלה פה האם בתוך הוועדות או תתי הוועדות ישנם נציגים מקצועיים או ציבוריים מהאוכלוסיה הערבית. מירי כהן: בתוך הוועדות יש, במועצה עצמה, בעצם כל משרד שלח את הנציג שלו, לא אנחנו קבענו אלא כל משרד שלח לנו את הנציגים הרלוונטיים, אנחנו מזמינים אנשים בתחום הספציפיים בכל נושא, היום למשל, בדיון היום האנשים שהם שותפים פעילים בנושא הזה, שתורמים לנו הרבה ופעילים גם בתתי הוועדות, כי המנדט של המועצה בעצם לבוא עם המלצות של תתי וועדות למועצה שהם יצאו כהמלצה, ובכל וועדה יש נציגים רלוונטיים, אני לא זוכרת כרגע, למשל היום בדיון מי שמציג אני יכולה לתת לכם את ההמלצה לדיון, מר ג'אברין טייב – הצגת תכנית למניעת היפגעות בילדים. היו"ר נאדיה חילו: אני שוב שואלת, הרי להציג נתונים ותמונה ומה המצב, לשבת ולדון זה חשוב, זה אמצעי זו אינה המטרה, אני שוב מנסה לנסות ולהתקדם לקראת ייעול, שיפור או המלצות, האם הגוף הזה, המועצה שאת קראת לה, זה בסדר, היא שותפה, מקצועית, משרדים, תת וועדות הכל טוב ויפה, מבחינת עשייה ותכניות התמודדות עתידיות למיגור או מאבק בתופעה הזאת, מעבר לזה, שוב בשורה התחתונה. מירי כהן: המועצה הזאת היא אינה מועצה סטטוטורית, היא מועצה מייעצת כמו שאר המועצות הלאומיות של משרד הבריאות, אבל אני אומרת כל הפעילות של המועצה נגזרת בעצם מהפעילות של משרד הבריאות, כי משרד הבריאות למשל פתח במיזם משותף עם פעילות של "בטרם" בכלל, בנושא של היפגעות ילדים בכלל, משרד הבריאות מממן, שותף בתקצוב של פעילות "בטרם" כי לעשות את העבודה בלי קמח אי אפשר לעשות, אנחנו נתקצב את זה בתקציב שנתי. היו"ר נאדיה חילו: מה התקציב שלכם? מירי כהן: 3.3 מיליון, מיזם משותף של משרד הבריאות, בעצם נכון ל"בטרם". היו"ר נאדיה חילו: את יכולה להצביע לי על הנתח של האוכלוסיה הערבית? מירי כהן: אני לא יכולה לדעת, אני לא יודעת, אני לא יודעת אם זה צבוע לפי זה, יכול להיות אני אבדוק ואני אוכל לומר לכם, אני יכולה לומר לכם דבר נוסף, מעבר לפעילות הישירה שנעשית, כמיזם משותף כתכניות משותפות של "בטרם", שיש שם דגש רחב, אני לא צריכה לומר לכם כי זה כבר נאמר כאן, לגבי המגזר הערבי בכלל, משרד הבריאות פעיל באופן ישיר, כפי שאת ציינת בטיפות חלב באמת, אנחנו חושבים שטיפות חלב זה אחד הגורמים המשפיעים, סוכני השינוי והפעילות המרכזיים שיכולים להגיע לאוכלוסיה, לכן אנחנו מאוד פעילים, אגב בגלל החשיבה הזאת הפעילות של מניעת היפגעויות של ילדים במגזר הערבי בתאונות דרכים, אחד האמצעים המרכזיים נעשה באמצעות טיפות חלב. קריאה: יש תכניות לבטל את טיפות החלב. קריאה: כל דבר טוב רוצים לבטל אותו. היו"ר נאדיה חילו: אני רוצה שוב להתעכב, אני יודעת שאחיות טיפות חלב הן מאוד נגישות, אבל אני גם יודעת, העומס שמוטל הוא מאוד מאוד גדול, אני יודעת שתמונת המצב היום, שבקושי הן יכולות לתת מענה לצרכים הבריאותיים של חיסוני חובה, ומעט מאוד, על פי האינפורמציה שבידי, ומתוך למידה של הנושא הזה גם בוועדה וגם פעולה ממשית, כי אני גם ניהלתי מרכז שעסק בעניין הזה, לאחיות בריאות הציבור אין את האפשרות היום להפעיל בנוסף לכל העומס את תכניות המניעה, בעבר היו כל מיני תכניות שתוקצבו בחלקן, כמו תכנית הורים ואני יכולה לתת לך גם רשימה, השאלה שלי היום, אני לא יודעת מה תמונת המצב היום, האם התכניות האלה, משרד הבריאות יש לו ספציפית לא בתוך העבודה הפנימית של האחות, כי זה לדבר ולא לעשות, אני לא מאשימה את האחיות שעושות בעניין הזה עבודה מאוד מאוד נפלאה, אבל העומס לא מאפשר להם, אני שואלת האם אתם מתקצבים תכניות מניעה ספציפיות או שעות או משאבים, ספציפית לנושא הזה? ואם כן מה גודל התקציב? מירי כהן: ראשית, הנושא של תכנית טיפ טיפה דווקא בטיחות, דווקא מהנתונים שאנחנו בודקים וזה מוצג גם בוועדה הלאומית לבטיחות בית ופנאי, לגבי החשיפה של הורים לתכנית הזאת, התכנית היא כן פועלת, לנו חשוב ותפיסת העולם של משרד הבריאות זה לא רק לתת חיסונים אלא המניעה בכלל, לדעתנו מאוד חשוב ולא פחות חשוב מהנושא של הטיפולים אחרי זה, בנושא הזה אני אומרת שהאחיות מאוד מאוד מסורות והנושא הזה מאוד חשוב להן, הנושא של טיפ טיפה בטיחות מוטמע שם, מעבר לזה יש תכניות ספציפיות שמופעלות בישובים שונים ביוזמה מקומית של לשכות הבריאות אבל בכל מקום זו תכנית אחרת, במסגרת הפעילות של קידום בריאות, אנחנו מתקצבים ואנחנו חושבים שהנושא של קידום בריאות הוא נושא מאוד חשוב, הנושא של מניעת היפגעויות בנושא של קידום בריאות הוא מאוד מאוד מרכזי, אני יכולה לציין שאנחנו עושים פיילוט בנושא של שיפור שירותים בריאותיים בפריפריה, יש כאלה שטוענים למה הנושא היפגעויות נופל דווקא במגרש של משרד הבריאות, לדעתם אנחנו צריכים לטפל בחולים, אנחנו חושבים שזה לא נכון, והנושא של מניעת היפגעויות, ובפיילוט שאנחנו עושים, יש פיילוט משותף שאנחנו עושים כדי ללמוד ממנו מה המודל הנכון כדי להביא לשינוי בישובים, הוא נעשה בשיתוף פעולה עם "בטרם", אנחנו רוצים ללמוד ממנו. ישנן המון תכניות שנעשות ברמת הישובים עצמם, ברמה המקומית שמובילים בלשכות הבריאות מעבר לטיפות חלב אך מתוקצבות על ידי משרד הבריאות, אני לא יכולה לצבוע את זה ולהגיד לך כמה, אני לא יודעת כי זה חלק, בלשכות בריאות שונות בכל הארץ. לסיום, אני חושבת שהמודל, וזה המודל שאנחנו בוחנים אותו, של שיתוף פעולה של כל הגורמים ברמה המקומית, הוא סופר סופר חשוב, זאת אומרת שאם לא תהייה הירתמות של כולם, אחיות בטיפות חלב עושות עבודה נפלאה ואני יכולה לציין אותה רק לחיוב, אבל צריך להיות שיתוף פעולה, קואליציה של כל הגורמים בישוב, זה המודל שאנחנו עושים. יש את הארגון שנקרא "פורום של ערים בטוחות", יש ערים שהצטרפו למודל הזה שהישוב עצמו מוביל קואליציה של כל הגורמים הרלוונטיים שהם צריכים להביא לשיפור הבטיחות בישוב, רעננה נשאה את הדגל, יש ישובים אחרים, אני חושבת שאולי כדאי שתהיה מכאן קריאה, ואנחנו נעודד אותה במועצה לבטיחות בבית ופנאי, גם בישובים הערביים להתכנס, אני אומרת שיש כאן הרבה גורמים, קואליציה של גורמים שיכולה למנף את הנושא הזה ולעשות, ובלי שיתופי הפעולה של כולם, העבודה של כל אחד בנפרד היא מספיקה. ג'מאל זחאלקה: אין שום דבר אישי שאנחנו שואלים שאלות, העניין הוא, ישנה פה חשיבות ואת דיברת על זה שהתקציב שלכם הוא 3.3 מיליון. מירי כהן: ל"בטרם" בלבד, באופן ישיר לא מעבר לתכניות הנוספות. ג'מאל זחאלקה: השאלה שלי היא מעבר, גם בעניין על מה שדובר על 100 מיליון שקל לתקציב בשנה שעברה, זה תקציב קטן מאוד ביודענו את גודל הבעיה של הבטיחות וכמה זה עולה, ואנחנו חברי הכנסת, אני יודע שאתם פקידים ואתם הולכים לפי מדיניות המשרד, אבל אתם צריכים לרמוז לנו בדברים שלכם שהתקציב לא מספיק, ש- 100 מיליון זה מעט, צריך 250 מיליון כדי שנפתור את הבעיה, כדי שנלך לנהל מלחמה בכדי להגדיל את התקציב של עבודת הקודש, זו עבודת קודש מה שאתם עושים, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, ומאיפה אנחנו ניקח את הנתונים האלה, כי משרד האוצר מסביר לנו שאתם מקבלים יותר מידי כסף, וכולם לא יעילים בעיניו, אנחנו צריכים לנהל את המלחמה הזאת ודווקא לתת את המשקל, במיוחד על גוף כזה כמו הגוף שלכם, וגם בעניין הבטיחות אני מבין שכל אחד מכם עושה את העבודה שלו במגבלות התקציב הקיימות, הוא לא יכול להרחיב את הפעולה, אני חושב שבשני הנושאים האלה שווה שנעשה עליהם קואליציה. עניין בטיחות בית ופנאי, ובית ספר בטיחותי שאני שומע, למה אני העליתי את נושא בית הספר בטיחותיים, לפי מספר התלונות שקיבלתי, יש לי ערמה כזאת. המסקנה שצריך להגדיל תקציב, זה עולה כסף. היו"ר נאדיה חילו: את לא צריכה לענות עכשיו, אני מבקשת וזה מאוד חשוב, אני כל הזמן מנסה להוביל לעתיד, מה עוד ניתן לעשות כדי לשנות את התמונה או לצמצם את הפגיעה והפגיעות, אם את יכולה וגם אם הנתונים לא נמצאים בידייך כעת, להעביר לנו לגבי הראיה העתידית של שנת התקציב הבאה, אמרת 3.3 מיליון, כל מה שאמרת הצרכים לעומת מה שהיום קיים, כך וכך בשטח כדי לנסות לכסות את הצרכים, למה אתם זקוקים, אתם זקוקים לכך וכך ואז אנחנו נמצא את הדרכים כאן לנסות ולהלחם ולכסות יריעה יותר גדולה של הצרכים, בשלב הזה אני רוצה להודות לך. ג'מאל זחאלקה: אני מציע ש"בטרם" יעשו לנו הערכה ויגישו לנו תכנית תקציבית לעניין הזה כדי שנבוא כל חברי הכנסת לעשות מלחמה על זה. היו"ר נאדיה חילו: להצביע על הצרכים. אני רוצה לעבור לפרופסור פרנסיס מימוני, יושב ראש איגוד רופאי ילדים, בבקשה וזה בעצם אותן שאלות, אני לא רוצה לחזור, לא תמונת מצב אלא הלאה איך אנחנו יכולים להתקדם. פרנסיס מימוני: אני חושב שחבר הכנסת חנא סוויד סיכם את המצב בצורה מאוד יפה וסינתטית, עם שלושת הדברים שצריכם לעשות הוא ראה גם את נושא התשתית וגם את אכיפת החוק, לא דיברנו הרבה על אכיפת החוק היום, אבל הוא סיכם אחר כך טוב יותר ואמר כסף, והעניין פה הוא כספי בלבד, ואנחנו כאיגוד רוצים להגיד דבר אחד, אם הוועדה הבאה שתדבר על הנושא הזה, תדבר בעוד חודשיים אז אנחנו מדברים על 30 ילדים נוספים שמתו, אם אנחנו מדברים בעוד שישה חודשים זה 85, ואם זה בעוד שנה זה עוד 170, כן שמענו שעושים עבודה סיזיפית לאט לאט, אבל המצב הוא מצב חירום ואי אפשר להמשיך לעבוד במהירות של צב מת, ואנחנו יודעים, אני רופא ואני מסתכל על הדברים הדחופים קודם, ואם המגזר הערבי הוא הנושא הדחוף אז צריך לטפל בו קודם, וצריך לטפל באופן מידי, ואגב הילדים הערביים שמתים הם לא רק בעיה ערבית אלא הם בעיה של מדינת ישראל, הם הילדים שלנו של כולנו, כך שמדינת ישראל צריכה לטפל בזה באופן דחוף מאוד, אחרת זו תהייה בושה וחרפה שכל ילד שמת בצורה בלתי הגיונית, זו בושה נוספת למדינה, אני חושב שהנושא התקציבי הוא הנושא החשוב ביותר וצריך לעבוד עליו דחוף, אולי צריך וועדה כמו וועדת חקירה, וועדה ממלכתית שתבדוק ושתעבוד על תקצוב עם כלכלנים, עם רופאים, עם אנשי בטיחות וכדומה וכדומה ותעביר את המסקנות בצורה דחופה והכנסת צריכה להצביע על תקציב ועל כסף לזה, אחרת אנחנו נמשיך באותו אסון. אני בתור רופא יהודי שעבד שלוש שנים בבקה אל גרבייה, במשך שלוש שנים הלכתי פעם בשבוע, ראיתי עשרות ילדים, בתור רופא שהיה שם אני יכול להגיד לכם חברים שבכל פינת רחוב צריך להשקיע כסף ומיד, כי בכל פינת רחוב יש סכנת מוות לילד שנמצא בעיר הזאת. היו"ר נאדיה חילו: אני מודה לך מאוד, הגברת עמירה מנצור מפקחת מחוז הצפון במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, אתם גם זרוע מאוד חשובה לצד משרד הבריאות ולצד משרד החינוך, אתם גם נתקלים הרבה פעמים בילדים שהם במסגרות ובסביבה שהייתי מגדירה שמסכנת את בריאותם וטובתם, אני רוצה לתת לך את ההתייחסות לנושא. עמירה מנצור: אני מפקחת בשירות ילד ונוער וזה חשוב, זה פלח שמדבר על אוכלוסיית היעד שאנחנו מדברים עליה, בעצם אוכלוסיית היעד שלנו היא אוכלוסיה של משפחות במצוקה ושל ילדים בסיכון, אני יכולה לדבר לא מהפן הבטיחותי ולא מהצד של משרד החינוך, הפן שלנו הוא טיפולי חברתי גם בילדים וגם הוריהם, אנחנו במסגרת שירותי קהילה מפתחים שירותי קהילה כדי לתת שירותים טיפוליים בכדי לנסות לצמצם את התופעה של ילדים בסיכון, אנחנו מגבירים את המודעות ביחד עם המשפחות באמצעות תקשורת הורים ילדים, מה שהכי חשוב ואני לא רוצה להרחיב, אנחנו היום בפתח תכנית "שמידט" שהיא תכנית שאמורה להוביל לשותפות בין משרדית, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהראיה של ילדים בסיכון נכללת באחריות של משרדי ממשלה שונים, אני בפתח של איסוף נתונים ואני מסכימה עם חבר הכנסת חנא סוויד, שמאוד חשוב נושא התשתיות, חינוך, העלאת מודעות ותקציבים, לגבי התקציבים אני חושבת שצריכים להרחיב את המערך של תכנית "שמידט" לישובים יותר גדולים במגזר הערבי. היו"ר נאדיה חילו: כולנו שמענו על המיליונים שתכנית "שמידט" מקציבה לילדים בסיכון, ונמצאת איתנו גם הגברת חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית, מפקחת ארצית, במסגרת התכנית הזאת, בתכנים שלה העשיה או המניעה, האם יש התייחסות ספציפית, ואולי חנה סלוצקי תוכלי להוסיף לנו, לנושא הזה, הספציפי הזה של מאבק בפגיעות פיזיות ותאונות של ילדים, תאונות בית, תאונות סביבתיות, בתוך התכנית. חנה סלוצקי: לא שידוע לי ושאני אוכל לומר לך כרגע שיש לנושא הספציפי הזה, אבל יודעת שדוקטור מיכל חמו לוטם, כן יצרה קשר עם דליה לב שדה, שירות ילד ונוער, בנושא של פנימיות לילדים, כמובן גם במגזר הערבי, וכמובן בכל נושא הבטיחות, מניסיוני, ועמירה מנצור ציינה את הנושא הקהילתי, הנושא לא רק במערכות החינוך ובבתי הספר, אלא רבתי, עובדים סוציאליים שמגיעים הביתה לביקורי בית, אנחנו מוצאים בתים שהבית עצמו מהווה סיכון לילדים, מבחינת המדרגות, מבנה, בתים לא שלמים וכדומה. היו"ר נאדיה חילו: אני שוב חוזרת, אנחנו מכירים את התופעה של ילדים בסיכון, של תכניות, באמת אתם עושים עבודה מאוד טובה עם העומס שאתם נמצאים גם כפקידי סעד וגם כמערך טיפולי ארצי, האם בנושא הזה, הכסף שהגיע לפרויקטים האלה, אתם יכולים כמערך ארצי לנצל חלקו או לכוון, את אמרת הדרכת הורים, זה ילדים בסיכון, ספציפית שיהיה איזה נתח מסוים לתכניות האלה, אם זה הורים, אם זה בתוך בתים אתם כבר תחליטו איך לבצע את זה, אבל מבחינת המטרה. חנה סלוצקי: אני יכולה לעלות את זה במשרד בהמלצת הוועדה, ואנחנו בהחלט נצטרך להתייחס לזה, בזמנו היתה תכנית מיוחדת בשם "קדימה" שאנחנו הנחנו וניסנו לקדם את הנושא הזה במגזר הערבי בעיקר והבדואי, לא כל כך הצלחנו להמשיך עם התכנית אבל הרצון והנכונות קיימים, ואני מחזקת את מה שנאמר שהעבודה מחייבת להיות משותפת עם כל הגורמים, לא יכול להיות עם משרד אחד, ואולי תכנית "שמידט" היא המקום לעניין הזה, אני אעלה את הנושא. עמירה מנצור: אני רוצה להוסיף עוד משפט, עיקר העבודה של תכנית "שמידט" זה הוועדות היישוביות, בראשותו של ראש הרשות, וועדת שמידט מחולקת לשני חלקים, התחלה טובה שזה לגילאי 0-6, וגילאי 6-18, אני מאוד הייתי רוצה שראשי הרשויות יתנו יד חופשית וראיה מאוד מקצועית למתן דגש מיוחד לצורך של ילדים בסיכון. חאלד אבו עסבה: זה תלוי במחוז, במחוזות זה מחולק משרד הרווחה, משרד החינוך. קריאה: לא, לא זה לא קשור, הרשות היא שתחליט אילו תכניות יהיו בכל עיר. עמירה מנצור: לא, יש ועדה יישובית שרואה את התכניות והתכניות מאושרות על ידי הדרג המחוזי. יש לי בקשה, אם אפשר דרך הוועדה הזאת לפנות לאוצר להרחיב , כי התנאי היה של 20,000 תושבים וחלק גדול מהישובים הערביים נופלים. היו"ר נאדיה חילו: אני רוצה, ראשי הרשויות שנמצאים פה, רשויות, מועצות אזוריות, ישובים, גם אם נכנסתם במאוחר להוסיף בעניין הזה. בשלב הזה אני רוצה לתת משפט סיכום של "בטרם" לפני שאני מסכמת. מיכל חמו לוטם: לגבי "שמידט", בתשובה "בהתחלה טובה" אחד מ- 12 היעדים שנקבעו זה יעד בטיחות ילדים, וחלק מהפרויקט הוא פרויקט של בטיחות. לגבי הדיון היום הנושא של תכנית אב רב שנתית, גם לאומית וגם עירונית, אנחנו קוראים בחום לכלום להצטרף, כל משרד כבר יכול לעשות את התכנית שלו, לא צריך לחכות להחלטת ממשלה או למהלכים כאלה, אנחנו מאוד נשמח לסייע למשרדים בהערכות, בחשיבה תקציבית, ובחשיבה תכנונית, ואנחנו מאוד נשמח שאם יבוא לחץ שלכם על נושא של שיריון תקציבים בכלל ולחברה הערבית בפרט, בקיץ מוסדות חינוך בפרט אנחנו רואים את זה כחשוב ביותר. היו"ר נאדיה חילו: תודה רבה, אני רוצה בשלב הזה להודות לכל המשתתפים בדיון החשוב הזה שלדעתי יהיה לו צורך במעקב ובהמשכיות גם באלמנטים ספציפיים כפי שנאמר פה בנושא של החינוך, בשלב הזה אני רוצה לקרוא לכל ראשי הרשויות, וזה יום השלטון המקומי, אני בהחלטת מברכת על קיום היום הזה, ועל פעילות השלטון המקומי שבעיניי היא פעילות מאוד מאוד חשובה כי היא בעצם המוקד הראשוני של שירות לאזרחים, אני רוצה לקרוא לכל ראשי הרשויות במיוחד באוכלוסיה הערבית לשים דגש מיוחד על מניעת פגיעות ילדים, אני בהחלט רואה את האחריות גם שלהם בעניין הזה כולל הקצאת משאבים בנושא הזה. אני רוצה לפנות לכל משרדי הממשלה, אני אתחיל מהחינוך, לבריאות, למשרד התשתיות ומוסדות בטיחות כולם, לחשוב חשיבה אסטרטגית עתידית ולהנהיג מדיניות לקראת שנת 2009 וכן בתקציב 2009 שנבנה בתקופה הזאת, לשים דגש מיוחד עם מטרות מאוד ברורות ותכנית פעולה שבעצם תמגר ותפחית את פגיעת הילדים או היפגעות מכל סוגי התאונות של הילדים. ללא ספק הוועדה חושבת שהמספר המאוד גבוה, כמעט כפול פלוס של פגיעות ילדים באוכלוסיה הערבית ניתן לשינוי, זה לא משהו שמוכתב או פטליסטי שלא ניתן לשנות אותו, ורק אם יהיה מאמץ מוגבר גם מטעם המשרדים, גם מטעם השלטון המקומי, גם מטעם אנשי המקצוע, וגם מטעם ההורים, אני רוצה כאן להדגיש את חשיבות וועדי ההורים, אני לא יודעת אם יש פה נציגות שלהם, אבל לשים דגש על תכניות מניעה והסברה להורים במיוחד בגילאים מאוד צעירים וצריך לשים דגש על הנושא הזה. אני ממליצה בכל ישוב על הקמת וועדה בין משרדית, הטיפול בנושא הזה על פי כל הממדים ועל פי תפיסתנו זה טיפול מערכתי הוליסטי כולל ורב מקצועי, ולכן, ויש לי גם הרושם שכל הנציגות שהציגה, וכל אחד עושה, ואני מברכת על העשייה, אבל אין תיאום ישובי בין כל הזרועות שהציגו פה, מאוד חשוב שהנציגות של כולם, גם החינוך, בטיחות, גם הבריאות, דרכים, תוקם וועדה יישובית באחריות של ראש הרשות המקומית שתוביל את התהליך הזה. אנחנו גם קוראים למשרד האוצר במיוחד, לנסות ולהקצות את המשאבים הנדרשים או להגדיל את התקציב בנושא הזה לכל המשרדים. אנחנו פונים למשרד הרווחה ולשירותים החברתיים, במסגרת התקציב גדול קטן שהועבר אליכם לילדים בסיכון, לתת חשיבה ספציפית ודגש על העניין הזה מבחינת סוגיה ותכניות מניעה בתחום הזה. אני קוראת קריאה נוספת לכל ראשי הרשויות להרחיב איפה שקיים ואיפה שלא קיים, אני מודעת גם שלא קיים, פרויקטים בכל מקום לערים בטוחות, זאת אומרת להכליל את הישוב בפרויקט הזה, ואני אומרת שזה עניין של הדדיות, זה גם המשרדים והממשלה וגם הרשות מקומית. אני רוצה לשבח את עבודתכם "בטרם", אני חושבת שזה המקום להגיד שאתם עושים עבודה מאוד מאוד טובה, ואנחנו כוועדה נמשיך לעקוב אחרי העניין הזה ולשאוף להוביל דיון נוסף. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 12:50