פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 78
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, כ"א באייר, תשס"ח (26 במאי 2008), שעה 09:30
ס ד ר ה י ו ם:
שיתוף הפעולה בין המשטרה לרשויות המקומיות באלימות בני נוער
נכחו:
חברי הוועדה:
נאדיה חילו - היו"ר
שלמה (נגוסה) מולה
מוזמנים:
השר לבטחון פנים אבי דיכטר
ד"ר יוסי גודר, המשרד לבטחון פנים, ראש מחלקת חינוך טיפול ושיקום, שב"ס
פק"ד גלית זיו אשור, המשרד לבטחון פנים, נציגת אגף חקירות, יחידת נוער
רפ"ק משה אייזן, המשרד לבטחון פנים, קצין חולית נוער
אשר בן-ברוך, המשרד לבטחון פנים, מ"מ מצילה
אלון גרוסמן, המשרד לבטחון פנים, ראש מחלקת נוער
גונן ירום, המשרד לבטחון פנים, מרכז ועד השרים למאבק באלימות
תנ"צ דניאל חדד, המשרד לבטחון פנים, מזכיר בטחוני בט"פ
רפ"ק עמירם מולדוואן, המשרד לבטחון פנים, קצית חולית נוער
יפה וולמן, המשרד לקליטת עליה, עו"ס ארצית
גולי דנה, משרד החינוך
עמוס כלפון, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה
מרי כנען מור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פקידת סעד לחוק הנוער מחוזית
עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית כרמיאל
ז'כי עמאר, מרכז השלטון המקומי, סגן יו"ר שלטון מקומי
פיני קבלו, מרכז השלטון המקומי
לילי הלפרין, מרכז השלטון המקומי, מנהלת אקלים הפחתת תוקפנות
שולה אגמי, מרכז השלטון המקומי, יעוצת מרכז השלטון המקומי
בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים
טל שוורץ, עיריית לוד, מנהלת יחידת נוער
רוני מהצרי, ראש עיריית אשקלון
שלומית דריטר, עיריית אשקלון, מנהלת פרויקט הורים "עיר ללא אלימות"
לילי הלפרין, מנהלת תכנית אמ"ת
בלומנוקרץ עזריאל
אתי בנימין, הנהגת ההורים הארצי, יו"ר הוועדה לבטחון ובטיחות
יהודה סקר, ארגון הורים ארצי
עדה ליפציגר, מועצת ההורים הארצית, מנהלת מרכז להורות אשדוד
חגי ברוש, מועצת ההורים הארצית, מנכ"ל
מנהלת הוועדה: רחל סעדה
רשמה וערכה: יעל – חבר המתרגמים בע"מ
שיתוף הפעולה בין המשטרה לרשויות המקומיות באלימות בני נוער
היו"ר נאדיה חילו:
בוקר טוב אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד.
אני רוצה לציין שהישיבה שמתקיימת היום היא חלק מסדרה של מספר ישיבות שמתקיימות בכנסת מטעם מרכז השלטון המקומי.
אני בחרתי לקיים שתי ישיבות. בישיבה הראשונה שעניינה מאוד חשוב, הוגש דוח בשבוע שעבר לגביי נושא האלימות באופן כללי. הדוח הצביע על כשלון מערך החינוך למיגור האלימות והמלחמה בתופעה הזו, בעיקר בקרב צעירים ובני נוער.
אנחנו ננסה בישיבה הזו לתת הפעם הסבר ותאור של התופעה. לדעתי ולדעת רוב המשתתפים מהמשרדים השונים יש את אלמנט הפריצה ויודעים מה צריך לעשות הלאה כדי לנסות לקדם ולראות איך הפעולה של המשטרה והרשויות המקומיות עובדים בשיתוף הפעולה לגביי הנושא הזה.
אני רואה בזרוע השלטון המקומי זרוע ביצועית חשובה, וגם את השיתוף הפעולה עם המשרד לבטחון פנים. איך תוכניות שנעשות במשרד מצליחות למגר ולהפחית ולהיות אפקטיביות? אני רוצה להתייחס באופן ספציפי לתכנית "מצילה". זוהי תכנית "עיר ללא אלימות" שגם הופעלה השנה, ויש לראות איך אנחנו מעצימים את התכנית הזאת.
נמצאת איתי הגברת שולה אגמי מהמרכז לשלטון מקומי, היא נציגה מאוד חשובה ששנים עוסקת בתחום הזה, בתופעות אלימות ובעוד תפקידים נוספים ותחומי אחריות נוספים. היום היא נציגת השלטון המקומי, היא חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו, חברת הנהלה נבחרת, אבל לצורך העניין פה היא מטעם השלטון המקומי והיא ממונה על מניעת אלימות והטרדה מינית במרכז לשלטון המקומי.
קיימות בשלטון המקומי עוד ממונות אבל היא גם פעלה מאז שנבחרה ומאז שהיא לקחה אחריות על הנושא הזה. היא אחראית ארצית, ויש בכל רשות מקומית שאיפה שתהיה ממונה. ברוב הרשויות יש ממונות, אנחנו נשמע ממנה דיווח בשלב מאוחר יותר על פעילותיה ועל יתר פעילויות השלטון המקומי בתחום הזה בכל רשות ורשות.
עד שיגע השר, אני אנהל את הישיבה עם המשתתפים ועם הדוברים, כשיגיע השר אנחנו ניתן לו את רשות הדיבור וננסה לקדם אחר כך. אני מבקשת מכל מי שמתייחס, שמעבר לפריסת התופעה יש להציג את תכנית הפעולה או איך אנחנו מתקדמים, מטפלים, תוקפים את התופעה הזאת, אם זו מניעה, טיפול, אכיפה בכל התחומים כדי שבסוף הישיבה אנחנו צריכים להגיע להמלצות שישמשו את המשרדים השונים ואת הרשויות השונות כחלק מתכנית העבודה השנתית.
שולה אגמי:
אני יכולה לומר שאני התחלתי ביחד עם נאדיה חילו את כל הנושא הזה של האלימות ומניעת אלימות והטרדה מינית בתוך המרכז לשלטון מקומי. אני ממשיכה את ההמשכיות שלך ואני חושבת שזה כבוד גדול.
עד היום פנינו לכל הרשויות כדי שימנו ממונות בנושא מניעת אלימות והטרדה מינית, לצערי, עד היום קיבלנו מתוך מאתיים חמישים ושש רשויות מאה שמונים ממונות, אני עדיין ממשיכה להתעקש מאחר שאני חושבת שבכל רשות חייבת להיות ממונה.
שנית אני יכולה לומר שיש לנו פעילות מדהימה עם כל הממונות, רק לאחרונה סיימנו קורס של ממונות הטרדה מינית על מנת לראות ולתת להן כלים איך להתמודד בתוך הרשות בתופעה הזאת. כיום אנחנו מתכננים גם קורס בנושא הממונות למניעת אלימות.
אני יכולה לומר לך שלצערי בתוך בתי הספר היום, למרות שאנחנו מטפלים בנושא האלימות, לצערי זה הולך וגובר ונעשה יותר גרוע. זאת תופעה מאוד קשה, אבל אני יכולה לומר ש"מצילה" נכנסה לרשויות בצורה מדהימה, ופה אנחנו בחרו את הנושא של איך להרחיב ואיך לקבל תקציבים לכל הדבר הזה כדי לתגבר את "מצילה" בתוך הרשויות והרחבת הפעילות.
תודה לרחל סעדה שאני חושבת שהיא עושה פה עבודה נהדרת.
היו"ר נאדיה חילו:
כן בהחלט, לרחל סעדה מנהלת הוועדה שבאמת עושה עבודה נהדרת ,היום יש לנו שתי ישיבות, לא קל לארגן אותן.
אתמול אירע מקרה מאוד מצער בתוך בית הספר, זה קרה אתמול וזה לא אומר שאין מקרים כאלו גם במהלך השנה. תלמיד רצח תלמיד, נכנס לבית הספר בצפון ובויכוח מאוד פשוט תלמיד רצח תלמיד.
יהודה סקר:
אין מאבטח בבתי הספר האלו.
היו"ר נאדיה חילו:
אני רוצה כאן בפתח דבריי לקורא לשרת החינוך ולמערכת החינוך עצמה להקפיד מאוד בתוך מסגרות בתי הספר,להפעיל תכניות מניעה, תוכניות הסברה, וגם את מה שאתה ציינת אדוני נציג ההורים, גם שמירה וחיפוש על תלמידים, זה מאוד מצער אותי המקרה הזה, ובכלל הנושא של האלימות באופן כללי בקרב תלמידים ובבתי ספר שבשנה האחרונה על פי נתוני דוח מבקר המדינה, המערכת הציבורית נכשלה בעניין הזה, וזה לפי כל הנתונים הנמצאים בידינו.
אני רוצה לעבור למנהל הכללי של "מצילה" או ממלא המקום, אתם תחליטו מי יציג את פרויקט "מצילה". אני מבקשת את הפרויקט, את שיתוף הפעולה ובעיקר את המינוף של העניין הזה.
יעקב גז:
למען האמת אני לא הכוונתי להרצות על פרויקט מסוים, אלא התכוונתי להציג את האגף ובדגש של שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות, בעצם זה הכל סביב הרשות המקומית, בעצם בלי הרשויות אין לנו מה לעשות.
אני אציג במספר דקות את עיקרי הפעילות שלנו, ואת הרעיון המכונן של העבודה המשולבת עם הרשויות המקומיות.
אני אציג במצגת, התמונות שאתם תראו זה רקע ימי, אבל הם צולמו בחורף האחרון ב- 30 בינואר ביום השלג והסערה הגדולה, הכל אותנטי מדובר על תל אביב במקרה.
ייעוד האגף הוא חיזוק הבטחון האישי של התושבים באמצעות הנעת תהליכים מערכתיים והדגש הוא על מערכתיות וקהילתיות ממוקדים במניעה יזומה המצמצמת גורמי פשיעה ואלימות תוך העצמת הקהילה וחיסונה.
קצת היסטוריה על האגף והפריסה שלו. האגף הוקם כמועצה ציבורית בשנת 1985, והוא חי כמועצה ציבורית עם יושב ראש ומנהל כללי עד 1999. בשנת 1999 הוקם במקומה אגף קהילה למניעת פשיעה במשרד לבטחון פנים, ובמתכונת הזו הוא עובד מאז 1999.
מבחינת הפריסה שלנו, הרחבנו את הפעילות ב- 2008 בעוד עשר רשויות והיום אנחנו נמצאים בשבעים ושלוש רשויות וחמישה עשר פנימיות נוער מהחינוך ההתיישבותי, כאשר אבני היסוד של האגף זה החזון המשותף של צמצום או מניעת פשיעה והאלימות בקרב נוער.
זהו החזון המשולב שיש לכולם ועל זה אין חולקים, עיגון משאבים ושותפויות זה שם המשחק שלנו, כשנסתכל על המשאבים שיש לנו, נראה שאין שום סיכוי להרים תכנית אפקטיבית בלי עיגון משאבים ושותפויות, כשאני אומר שותפויות אני מדבר בעיקר על משרדי ממשלה, ובתוך המשרד לבטחון פנים אני מדבר על המשטרה בעיקר על מחלקת הנוער. יושבים פה נציגם גלית זיו אשור, ואלון גרוסמן, וכמובן עם מעכ"ם. ברמה היישובית ברמה הקהילתית אנחנו עובדים מול מפקדי התחנות, קציני הנוער וקציני עכ"ם שנמצאים בכל ישוב שאנחנו נמצאים בו.
מעבר לכך יש לנו גם שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים, שעיקרם הם משרד החינוך, רווחה, בריאות, משפטים, קליטת עליה, משרד לענייני גמלאים שהם בתקופה האחרונה נכנסו לשיתוף פעולה איתם, משטרת ישראל, הרשות למלחמה בסמים שהוא שותף מרכזי ויקר, והמנהל לחינוך התיישבותי שכבר אמרתי דרך הפנימיות, הגדלנו את מספר הפנימיות היינו שלושה עשר פנימיות וכעת אנחנו חמישה עשר פנימיות, כך שהמספרים שאתם רואים בשלושת המפרשיות האלה הם שנים עשר ערים שהם "עיר ללא אלימות", שבעים ושלושה זה "מצילה" ומאתיים חמישים וחמש זה סך כל הרשויות במדינת ישראל, זה נותן לנו פרספקטיבה על הפריסה.
היו"ר נאדיה חילו:
איך מאתיים חמישים וחמש, שבעים ושלוש זה "מצילה"?
יעקב גז:
אני אומר שסך הכל רשויות המוכרות על ידי השלטון המקומי הם מאתיים חמישים וחמש.
היו"ר נאדיה חילו:
מתוכם שבעים ושלוש "מצילה" ושנים עשר שהם "עיר ללא אלימות" ושהן לא בתוך השבעים ושלוש.
יעקב גז:
חלקן כן. אם נחזור לתפיסה של האגף בעצם כך זה התחיל וככה זה חייב להמשך, אנחנו מדברים על מנהיגות והובלה של ראש רשות, ראש עיר, ראש מועצה, מועצה אזורית או מקומית. אנחנו מאמינים שאם ראש הרשות מוביל את התכניות אז יהיה לזה גם אפקט וגם תוצרים, ובעצם כך יהיה עיגון משאבים של כל הגופים שעובדים בתוך הרשות.
היו"ר נאדיה חילו:
אתה יכול לומר לנו בכמה משפטים את הקריטריונים של בחירתם של רשויות לתכנית "מצילה" וגם לתכנית "עיר ללא אלימות".
יעקב גז:
נושא האחריות של המשטרה, כתפיסת עולם גם בעולם המערבי וגם אצלנו. ברור לכולם שהמשטרה לא יכולה לטפל בכל וזה גם לא מתוקף תפקידה, ולכן אנחנו מטילים את האחריות בתחום המניעה על עצמנו, על הציבור, על הקהילה. האכיפה כמובן שזה תפקידה של המשטרה. בתחום המניעה אין ספק שמעורבות התושבים ואחריות התושבים היא שיכולה להביא לתוצאות הרצויות.
הנושא השלישי הוא: תפירת חליפה מותאמת לישוב. יושב כאן ראש עיריית אשקלון, ויש לנו גם שם "מצילה", וגם באשדוד. התכניות של אשדוד לא מתאימות לתכניות אשקלון למרות ששתיהן ערי חוף, שתיהן באותו סדר גודל ושתיהן די קרובות, אבל בשני הישובים יש תכניות שונות, אני מדבר על תפירת חליפה בהתאם לצרכי הישוב ולבעיות הישוב.
אני אחזור לנושא הקריטריונים. היות ואנחנו מדברים על מצב של חוסר במשאבים, וכדי להביא למצב שרשויות יבחרו על פי קריטריון שוויוני ואחיד אנחנו דרך השלטון המקומי מפיצים לכל ראשי הרשויות במדינת ישראל "קול קורא", וב"קול קורא" אנחנו מציינים מה זה "מצילה" ואנחנו מציעים לאותה רשות אם היא כן רוצה להצטרף כשותפה לתכניות "מצילה", אני מדבר על matching , זאת אומרת על כל שקל שלנו הרשות צריכה לשים שקל. אנחנו בוחנים ועושים סקר באותו ישוב על פי קריטריונים של פשיעה, מצב סוציאוקונומי, עולים, מספר בני נוער, יש נוסחה אחת שהיא מאושרת, ויש נוסחה מקובלת על היועץ המשפטי של ועדת המכרזים, ואגב זה זהה ל"עיר ללא אלימות", ממש באותה שיטה.
שלמה (נגוסה) מולה:
יש בעיה תקציבית, הוא אומר שאין לו כסף, ואז התכנית שם אינה פועלת?
יעקב גז:
אין לו, זה נכון, כשאני מדבר על "מצילה" הסכום הממוצע הנדרש לפעילות של "מצילה" זה מאה עשרים אלף שקלים בממוצע, ישנם ישובים שזה שמונים אלף שקלים בשנה, וישנם ישובים ששם זה בין מאה חמישים אלף למאה שישים אלף זה לפי גודל הישוב.
אנחנו מבינים שהבעיה היא לא כספית, הביעה היא בעיה של מודעות, של רצון, של ראש הרשות. אם ראש הרשות רוצה שתהיה לו "מצילה", זה לא תלוי רק בראש הרשות זה תלוי גם בתקציב שיש ל"מצילה" באותה שנה. לכל "מצילה" יש את התקציב שלה, ובכל שנה, לפחות בשנתיים האחרונות השר דואג להגדיל את התקציב כדי להיכנס לעוד רשויות. למשל השנה נכנסנו לעוד עשר רשויות, ולזה תוקצבו מיליון שקלים נוספים מעבר לתכנית של "עיר ללא אלימות". אני חושב שאם נתמקד בסוגיה הכספית לגבי "מצילה" זו בעיה, אבל לגבי הרשות אין בעיה, זו דעתי.
אחרי שאנחנו מקבלים את ה"קול קורא" ומדרגים את כל הרשויות, אנחנו מניחים את הרשימה המאושרת על ידי ועדת מכרזים כתלוי בתקציב ואנחנו נכנסים לרשות, זו שיטת העבודה.
היו"ר נאדיה חילו:
הייתי רוצה שתתגים לי במספרים, כי אנחנו נתייחס לזה גם כשיבוא השר. כמה מתוך שבעים ושלוש רשויות הן במגזר הערבי? אנחנו יודעים את נתוני הפשיעה, וכמה מתוך שניים עשר ב"עיר ללא אלימות"? איך החלוקה הגאוגרפית.
יעקב גז:
אני אתחיל בתשובה הקצרה יותר, בנושא "עיר ללא אלימות". "עיר לא אלימות" זו תכנית שהוקמה והתחילה לפעול החל מאוגוסט שנה שעברה. היא התחילה עם שש רשויות, השר העלה לעשר ואחר כך הכניסו את אילת ואחריה הכניסו את העיר לוד, הפריסה היא לפי ישוב, עיר ערבית בדואית: רהט, שלוש ערים מעורבות: עכו, רמלה ולוד, הערים בצפון: נצרת עלית, טבריה וחדרה, במרכז: נתניה, בת ים, רמלה ולוד שכבר ציינתי, באזור ירושלים: מעלה אדומים ובאזור הדרום: אשקלון ורהט וזה הסך הכל.
היו"ר נאדיה חילו:
מבחינת השבעים ושלוש, תן לי את החתך.
יעקב גז:
אני רק רוצה לומר כמה מילים לגבי הישובים הלא היהודים. יש לנו תכנית מיוחדת לישובים הלא יהודיים שהתחילה לפעול בשנה שעברה. בישובים הלא יהודים בכל הארץ אנחנו נכנסים בשיטה אחרת. למשל בחמישה ישובים יהודים מעורבים שנכנסנו השנה, נכנסנו במקביל לעוד חמישה ישובים לא יהודים כדי להדביק את קצב הכניסה אליהם. אנחנו נמצאים בתשעה עשר רשויות לא יהודיות כאשר יש לנו את תכנית "האשכולות", של "מצילה". אנחנו נכנסים בקצב מוגבר יחסית למגזר כדי לצמצם את הפערים.
היו"ר נאדיה חילו:
מה ההבדל בין "מצילה" לבין תכנית "אשכולות", למה זאת לא אותה תכנית?
יעקב גז:
ראשית תכנית "מצילה אשכולות" זאת התכנית הלא יהודית. המיוחד ב"אשכולות" זאת שיטת הכניסה ושיטת העבודה, כי אנחנו מתאימים את זה לישובים קצת יותר קטנים, רשויות שהן קצת יותר קטנות. אני אתן דוגמה, אני לא יכול לעשות "מצילה" ברחניה וקמה, ראשית כי שניהם צ'רקסים, הם מרוחקים בינהם אבל האחד זה ארבעת אלפים תושבים והשני אלפיים תושבים.
לשניהם אני שם רכז "מצילה" אחד, כי אני חייב להתאים לפי אופי האוכלוסיה, לפי ההרכב הדמוגרפי כי אחרת התכנית שאני עושה באשקלון או בחיפה אינה יכולה להתאים. בשפרעם לדוגמה, אני לא יכול לעשות את מה שאני עושה בשפרעם בערבה וזה ברור.
היו"ר נאדיה חילו:
אני באופן אישי וגם אני אגיד את זה כשהשר יהיה כאן, המלצתי בזמנו מתוך ידיעה ברורה ונתונים ברורים שקיבלתי מהמשטרה באזור יפו. כשעושים את הנתונים הסטטיסטיים לצערי בעניין הזה, הרבה פעמים האזור של יפו כעיר מטשטש מבחינת תל אביב כי אלו נתונים אחידים, אבל מבחינת בידוד הנתונים של יפו בנושא של הפשיעה, לדעתי ועל פי כל הקריטריונים מצדיק להכניס את הנושא של "עיר ללא אלימות", כי נתוני הפשיעה הם גם של נוער שם, ויאמר לנו קצין הנוער אם יש לו באופן ספציפי או
באופן כללי נתונים מאוד מאוד גבוהים.
אני יודעת שאתם לא הגוף המוסמך לקבל החלטה כזאת, אבל אני אומר גם לפרוטוקול וגם לנוכחים, אנחנו בהחלט נמשיך לפעול בכיוון הזה, לפחות שאם לא בשנה הזאת אז באמצע השנה או לקראת התכנית הבאה.
שולה אגמי:
אשר בן ברוך היה איתנו, באחת הוועדות של ההיגוי של "עיר ללא אלימות", והצעתי את יפו ואפילו נתתי את הנתונים. שלמה אהרונישקי הסכים איתי כיושב ראש הוועדה, אך משום מה ברגע שהוא התחלף יפו ירדה מהפרק ואין לי מושג למה, שאלתי את השר ואת כולם למה יפו ירדה, וזה נכון מה שנאדיה חילו אמרה שכללו ביחד עם תל אביב.
יעקב גז:
אני מוכרח מצפונית להגן על הצדק ועל השוויוניות. אני מוכרח משום שיפו היא חלק מתל אביב. מצילה" פועלת ביפו, אני יודע ואני ער לזה שיפו יכולה להיפגע בגלל הכללתה בתוך תל אביב, אבל זה מחיר השוויוניות והצדק, זהו המחיר, אני לא אומר שלא צריך לתת לזה טיפול, אבל אני אומר זה המחיר.
היו"ר נאדיה חילו:
כשמדובר בין למחיר למחיר, המחיר היותר גבוה הוא של פגיעה בילדים ונוער, בנוגע לפגיעות ואלימות
אני על המחיר הזה מוכנה לוותר לטובת המחיר השני ובהחלט לבודד לפחות לצורך העניין, וזו תהיה ההמלצה שלי, ויש לי קשר עם מפקד התחנה ישבתי איתם והנתונים ממש מזעזעים בנושא הזה.
גונן ירום:
אני מרכז את ועדת השרים למאבק באלימות. לגבי הכניסה של רשויות לתכנית "עיר ללא אלימות", אני חייב לציין לפי הכרותי את ועדת אהרונישקי. בעבר, הרשויות שנכנסו לתכנית "עיר ללא אלימות" נכנסו בהתאם לקריטריונים, בהתאם לכללי השוויון והמנהל התקין, כל רשות שפנתה וענתה "לקול קורא" שבזמנו ועדת אהרונישקי פרסמה לכלל הרשויות במדינת ישראל, כל הרשויות האלה דורגו, קיבלו ניקוד והרשויות שנכנסו לתכנית הן הרשויות שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בהתאם לקריטריונים, כלומר נעשה הליך שוויוני לחלוטין.
היו"ר נאדיה חילו:
אני יודעת את זה, ואני מסכימה לכל מילה, אבל זה בכלל לא סותר, אני חוזרת ואומרת, אני לא רוצה להסב את הדיון רק על יפו, אבל חשוב לי לחדד את הנקודה הזאת. הנתונים של תל אביב הם: הממוצע מטשטש את הנתונים של יפו, מאחר שזה שלטון מקומי, אבל במקרים האלה צריך לבודד, הקריטריון הוא קריטריון, הוא מקצועי ואני בעד קריטריון, והפרמטרים מאוד ברורים, אבל לא יכול להיות שנתוני תל אביב מטשטשים גם כשאתה לוקח את הנתונים של יפו כרבתי, שזה כשישים וחמישה אלף תושבים.
אני בטוחה שהיא תדורג במדרג האלימות בין הגבוהים ביותר, וזה לא רק בזה, המאבק שלי, אני לא מאשימה כאן, אני רוצה רק להאיר ולשים את הדגש, המאבק שלי בעניין הוא לא רק בנושא המניעה.
לילי הלפרין:
השר הכריז בכנס נגד אלימות, שמהשנה הבאה מספר הערים יגדל לשישים.
היו"ר נאדיה חילו:
אנחנו הצגנו את "מצילה, ואת "עיר ללא אלימות". שמענו ממנהל האגף וממלא המקום סקירה על הנושא, שמענו ספציפית גם לגבי יפו, על המדרג, אילו קריטריונים, אלו ערים נכנסו ומספרם, אני הצבתי כאן שאלה לגבי העיר יפו, כיפו ולא כתל אביב, אני חושבת שאדוני גם מודע לזה כי אני פניתי אליו בשנה שעברה, כי הנתונים של יפו ללא תל אביב מטשטשת את הנתונים, הם מאוד מאוד גבוהים, ואמרה חברתי חברת מועצת העיר, הגברת שולה אגמי הממונה על נושא האלימות במרכז השלטון המקומי שהנתונים גם ידועים לה בהיותה מעורבת גם בשכונות ביפו.
השאלה אם בדברייך תוכל להביא לנו בשורה בעניין הזה של יפו וכניסתה בצורה מסודרת לאחת מהתכניות, אם ב"מצילה" או ב"עיר ללא אלימות"?
אולי נשמע את אחד מראשי הרשויות שנמצאים כאן, ראש הרשות בני כרשיאל ממעלה אדומים, או רשות אחרת, שאחד מכם יציג מעשית ובעיקר את חשיבות שיתוף הפעולה ואולי את העבודה בבתי הספר.
רוני מהצרי:
"עיר ללא אלימות" זו תכנית ממש צעירה, היא רק התחילה, היא שנה שניה אחרי שהיה פיילוט באילת.
אני חושב ש"עיר ללא אלימות" זו תכנית הרבה יותר טובה, היא ממש ספציפית. כל עיר במסגרת התכניות נבנו ביחד עם מטה משרדי הממשלה, שמי שמרכז אותו זה משרד לבטחון פנים, שמאפשר יותר תכניות לפי העיר.
בעיר שלנו בחרנו בשילוב של כמה תכניות, החל בחינוך ועד לפעילויות של מניעה כמו מצלמות וכולי.
אבל זו תכנית שמחייבת את הרשות ברצינות בזה שהיא מעמידה תקציב לא קטן, התקציב שהרשות מעמידה שם זה כמעט שני שליש, זה לא מעט כסף.
היו"ר נאדיה חילו:
מה שאתה אומר זה שרשות צריכה להיות עם תקציב טוב.
רוני מהצרי:
ולמי שאין שלא יכנס, זה נכון. אני חושב שזה אחד מהמדדים שרשות רוצה להיות רצינית. אני יכול לומר לך שאצלנו ברשות הוספנו למעלה מתשע מאות אלף שקלים פרט לנושא מצלמות, וזה כדי להשתלט באזורים מאוד בעיתיים אצלנו. אנחנו הוספנו כסף לבד, אני מאמין בתכנית הזו.
היו"ר נאדיה חילו:
כמה זמן?
רוני מהצרי:
אנחנו כשנה.
היו"ר נאדיה חילו:
אני יודעת שזה זמן קצר, מהי הפקת הלקחים? האם תוכל לשתף אותנו בהפקת הלקחים?
רוני מהצרי:
השותפים מאוד מרוצים מזה, גם בתוך העיר, וגם השותפים האחרים יגידו, ברגע שנכנסנו לבתי הספר הקמנו תכניות אחרות כמו מניעה. אני יכול לומר לכם שהמשטרה מאוד שמחה מעניין המצלמות, כי גם אותה זה שירת. שיתוף הפעולה בין המשטרה לבין העירייה בעניין הזה הוא טוב והוא פנטסטי.
"מצילה" לעומת זאת היא תכנית ותיקה מאוד, שהיפה בה שאין בה כסף ויש בה הרבה פעילויות, אני חושב שזה המודל.
קריאה:
אמרו שזה שקל תמורת שקל.
רוני מהצרי:
עזבו, זה שטויות, אבל כשלוקחים תכניות כמו סיירות הורים שמפעילה אותה אצלנו רכזת "מצילה" זה לא עולה כסף. ההורים תורמים את הכל ואתם רואים אותם כל יום חמישי מסתובבים בפאבים או בפעילויות שעושים עם ילדים נגמלי סמים, כגון: תאטרון ודברים כאלה, הסכומים הם באמת גרושים, כי דווקא העניין של ההתנדבות ושיתוף הפעולה עם המשטרה, מחלק הנוער והקהילה, זה החלק המשמעותי, לכן "מצילה" שורדת, אחרת אם זה היה תלוי בתקציב אז לא בטוח שהעיריות היו עומדות בזה.
אני חושב שזה מה שצריך כדי לעודד אותם ואנחנו מעודדים אותם דרך הנוער. מועצת הנוער שלנו היא מועצה חזקה מאוד, יש לנו כארבעת אלפים בני נוער מתנדבים בתוך מועצת הנוער שלנו, הם אלה שמניפים ומזיזים את הפעילויות האלה וזה עובד פנטסטי, אנחנו מביאים את הנוער שהיה בסיכון כמו נגמלי סמים לפעילויות בתוך העיר ולמקומות שהם בחיים לא היו.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לכם ועדה בין-משרדית שכל אגפי העירייה שותפים בה?
רוני מהצרי:
יש גם בתוך העירייה.
היו"ר נאדיה חילו:
שמתכנסת באופן קבוע?
רוני מהצרי:
ישנן ועדות לזכויות הילד. אני יכול לומר בנוגע לפעילויות, שאנו לוקחים ילדים כאלה ומציבים אותם כמלצרים בכל מיני מקומות כדי שירגישו שהם יכולים לפעול. ויש עוד המון פעילויות כאלה.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לך אינדיקציות ראשונות לגבי אחוזי הפשיעה? אני יודעת שזה קצר, אבל אינדיקציה ראשונית לגבי שיפור אחוזי פשיעה לעומת התקופה שלא היתה התכנית?
רוני מהצרי:
המשטרה הציגה נתונים לשנת 2007 באשקלון, שמראים ירידה בלמעלה מ- 30% בפשיעה בשנת 2007, כשאנחנו יודעים שרוב הפשיעה היתה בקרב הנוער, מספרים מאוד יפים בעיקר בכל מה ששייך להתפרצויות וגניבת רכוש ודברים מהסוג הזה, זה אומר משהו, אם נחבר את כל הפעילויות האלה יחד אין לי ספק שזה הוכיח את עצמו. עדיין נשארו בעיות אבל אפשר להתגבר.
היו"ר נאדיה חילו:
אני רוצה לשאול את אותה שאלה לראש עיריית מעלה אדומים, כמה זמן אצלך התכנית מופעלת?
בני כרשיאל:
אנחנו נכנסנו לפרוייקט של "עיר ללא אלימות" ביחד עם אשקלון, נכנסנו ברגל ימין בגלל תכנית "מצילה" ותכנית שהיתה אצלנו "קידום בריאות קהילתית". נמצאת כאן לילי הלפרין והיא תוכל להעיד לגבי הסדנאות.
התכנית שלנו היתה מקיפה מגן הילדים ועד כיתה יב' שבה אנחנו חלקנו את התכנית לשניים, אחד – מניעה. במניעה הכנסנו את נושא ההסברה, פיקוח, הפעלת הנוער, ההורים, בתי הספר וכמובן נושא האכיפה. בתחום של מניעה והאכיפה יש שיתוף פעולה די פורה עם תחנת המשטרה, מבלי ששניהם יעבדו יחד זה בלתי אפשרי.
תכנית "מצילה" היא תכנית טובה מאוד, רק פשוט היו לנו בעיות של כספים, וכאן אני רוצה לענות לחבר הכנסת שלא נמצא פה, הבעיה הגדולה היא ה- matching כשאנחנו ויתרנו על רכזי עולים, כמו לעניין נוער עולה אתיופי ונוער עולה ממזרח אירופה, רוסיה וכדומה. היום הנוער הזה הוא הנוער שצריך טיפול מיוחד, טיפול מיוחד לנוער העולה האתיופי ולנוער עולה מברית המועצות לשעבר.
תכנית הסברה ופיקוח – זה בעצם סדנאות להורים, סדנאות למורים, סדנאות לתלמידים, הפעלת הנוער, הקמת מועצת נוער הפעלתו וקביעת מלחמה בנושא אלימות סמים ואלכוהול. שיתוף ההורים הוא הכרחי, החינוך מגיע מהבית. למורה עם ארבעים תלמידים בכיתה קשה להסביר, קשה ללמד, במיוחד שמזג האוויר חם וכשהוא מזיע, לכן צריך לארגן את כולם יחד.
אנחנו הקמנו ועדה עירונית בראשותי שכמובן כולם נמצאים, וכן תתי ועדות לכל עניין ועניין כמו הנוער עם המתנ"ס והממונה על המשמר האזרחי והפיקוח על הנוער במשטרה וכדומה.
כאן אנחנו צריכים לומר כמה דברים להפקת לקחים, צריכים להגדיר טבלה של סמכויות ושל מעורבות המשטרה בחיי הקהילה ביחד, כי הרבה פעמים אומרים לי "מה אני העובד שלך שאתה מבקש ממני", מהמשטרה, כן כי היא לא משטרה עירונית, צריכים להגדיר גם את המעמד של המשתתפים בועדות, כלומר ראש העיר ומפקד התחנה חייבים להיות ולא שראש העיר ישלח את הסגן שלו, את מנהל האגף.
היו"ר נאדיה חילו:
במסגרת התכנית הכוללת, הקריטריונים של הפעולה זה לשים קודים ברורים.
בני כשריאל:
קודים מאוד ברורים, טבלה מאוד מפורטת, החל מפיקוח על בני נוער בערב ומניעת רעשים וכדומה, סיורים משותפים בנושא מניעת שתית אלכוהול בפארקים, כולל צווי הריסה של בתים שנבנו על שטחים ציבוריים ללא היתרים, כלומר השתלטות על שטחים.
למשטרה ולעירייה צריכים להיות קודים ברורים כשהולכים להרוס או כשהולכים להרוס מבנה לא חוקי, זו אלימות לשמה, כי מי שמשתלט על השטחים האלה, הם אנשים אלימים שרוצים להקים בסטה כזאת או דירה משלו שלא לפי הכללים, כלומר צריכים להיות קודים ברורים מפורטים מאוד של שיתופי פעולה, על מנת שלא יהיו כאן שטחים אפורים בין העירייה לבין המשטרה שעלולים להביא למצב של חיכוך מיותר.
לגבי ה- matching חייבים לעשות כאן תכנית מסוימת לפי אשכולות.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מברכת את מר עדי אלדר יושב ראש מרכז השלטון המקומי ואת כל הצוות המתלווה, ראשי הרשויות והסגנים.
ולפני שאתה ממשיך, נציגת ההורים הגברת אתי בנימין מאוד רוצה לדעת משני ראשי הרשויות, אם ועדי ההורים שותפים בפורום?
בני כשריאל:
בוודאי, הם יושבים בועדות, אם זה במסגרת העירונית זה הוועד ההורים המרכזי בעיר שהוא נבחר על ידי ועדי ההורים בבתי הספר. אם זה במסגרת הבית ספרית, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות, אז זה הוועד של חטיבת הביניים והחטיבות העליונות.
עיקר הפעילות לדעתנו צריכה להיות בחטיבת הביניים. מדובר בגיל שלא קל שמתבטא הלאה, והכנסנו כאן תכנית, ואנו מבקשים מבתי הספר ביחד עם ועדי ההורים להגיש תכנית לראש העיר ולמנהל אגף החינוך.
דבר נוסף, חשוב גם ליושבת ראש הוועדה, הכנסנו תכנית לכל בתי הספר היסודיים, לכל חטיבות הביניים ולתיכוניים להגיש לראש העיר ולמנהל מחלקת החינוך תכנית שנתית, כבר בסוף השנה הקודמת תכנית לשנה הבאה, שתכלול פעילות התנדבותית של התלמידים בשני פרויקטים, האחד בנושא איכות הסביבה והשני בפעילות התנדבות קהילתית. זה הוכיח לנו שהחשיפה של בני הנוער לפעילות בנושא איכות הסביבה כמו גינון או אימוץ פארק וכדומה, זו פעילות קהילתית, החשיפה הזו מורידה מתחים, היא נותנת להם יותר מוטיבציה לפעול בקרב הקהילה ועל ידי כך לשמר את מה שקיים בקהילה.
היו"ר נאדיה חילו:
אני רוצה בשלב הזה לעבור ליושב ראש השלטון המרכז המקומי, עדי אלדר.
היו"ר נאדיה חילו:
זה יום מאוד מרשים, בתחילת דבריי בירכתי את המרכז לשלטון המקומי, על כל הנושאים על כל מה שאתם עושים על מנת להוביל את הדיונים, הנושאים הם אפקטיביים וזה בהחלט מאוד חשוב.
עדי אלדר:
אין ספק שמבחינתנו כשלטון מקומי נושא האלימות, סמים, והאלכוהול בעיקר בקרב בני הנוער, זה מדיר שינה מעיני ראשי הרשויות. אני רואה בזה סכנה שהיא ברמה לאומית, קיומית של מדינת ישראל, ככה אני רואה את הדברים בשיא החומרה לגביי העניין הזה.
לראות בימי שישי בני נוער שמסתובבים ברחובות שתויים וגורמים לוונדליזם או נוהגים בשכרות, זה פשוט תופעה שלא הכרנו במדינת ישראל בעבר. אם אני מדבר על העבר אני מדבר על תקופה של עשרים שנה, וזה הולך ומתגבר.
הנושא שנקרא "פיצוציות" זה הדבר שבעיניי הכי פסול ברשות החוק. ה"פיצוציות" האלה זה מקום שבני נוער מגיעים מוכרים להם סיגריות, אלכוהול, ואיני יודע אם לא עוד כמה דברים. מהבחינה הזאת, אנחנו ביקשנו, וזו אולי הזדמנות לעלות את זה בפני השר, שצריך לתת סמכות לא רק למשטרה לטפל בעניינים האלה אלא גם לפקחים העירוניים. אנחנו מבקשים שהפקחים יקבלו סמכות בחוק לפעול כנגד חנויות כאלה שמוכרות לבני הנוער.
אדוני השר, אני רוצה לשבח את המשטרה על הפעילות שלה ב"מצילה", אני חושב שזה אחד הדברים הכי יפים, הכי טובים שהמשטרה עושה, כי בעצם זה כוח מניעה מצוין שפועל עם הרשויות המקומיות בשיתוף פעולה. אני יכול להעיד מהעיר שלי שאנחנו ממש עובדים כך, יד ביד. אני חושב שהמשטרה עושה פעילות טובה בנושאים האלה, אני חושב שצריך לתת יותר תקציבים ל"מצילה", כי זו הזרוע שלך.
הזרוע של המשרד לבטחון פנים להגיע אלינו כדי לפתור בעיות, ולמנוע אלימות בכל מה שקשור סביב האלימות.
אנחנו בכרמיאל, לקחנו רכזי משמעת והצבנו אותנו בארבעת בתי הספר התיכוניים שיש לי בעיר.
רכז משמעת כזה הוא חלק מצוות המורים, הוא תחת פיקוד של מנהל בית הספר המקיף, אבל הוא מטפל ספציפית בבעיות אלימות, מניעת אלימות, הוא נפגש בהפסקות עם בני הנוער, ילדים מפריעים שמשתוללים מוציאים החוצה. יש לזה תוצאות מאוד חיוביות, ואנחנו כל שנה נאבקים ומנסים למצוא תקציבים, ראשית לארבעה עובדים שעובדים בשכר מינימום ועושים פעולה נפלאה, ואני קורא פה למשרד לבטחון פנים, לפי דעתי הם צריכים לעבוד בשיתוף עם משרד החינוך כדי לעשות משהו משותף בכל בתי הספר התיכוניים בארץ. אם היה רכז מניעה כזה בטול אלזקריה, אולי היינו חוסכים את מה שקרה.
ראשית יש לשלטון המקומי שיתוף פעולה טוב מאוד עם המשטרה, בכל התחומים גם בשיטור הקהילתי.
גם לגביי הפעלת השמירה בשכר, יש לנו שיתוף פעולה יוצא מהכלל עם משטרת ישראל.
השר אבי דיכטר:
האמת היא שאנחנו צריכים לעשות אבחנה, ואני לא מתכוון לעבודת המשטרה, העבודה המקצועית בכל מה שקשור לפשיעה ועבריינות נוער בהיבט לאחר שזה מתרסק, כשזה מתרסק זה סיפור אחר, יש כללי משחק ברורים ומשטרת ישראל צריכה לפגוש ולטפל בתופעות המכוערות, לא עלינו מרצח בבית הספר ועד לעבריינות כמו שתיאר כאן עדי אלדר, הוא גם ראש הרשות וגם ראש השלטון המקומי ומכיר את זה גם בעירו וגם ברחבי הארץ.
אין למשל חוק איסור שתית אלכוהול במדינת ישראל, זאת אומרת המשטרה יכולה לטפל בזה מבחינת הסמכות שלה רק ברגע שזה מתורגם לעבריינות. אגב המשטרה מבינה שאותו נער הוא עבריין, הנער לא מבין שהוא עבריין.
באשקלון, לפעמים אתה רואה את העבירה נגד ענייך. אני עושה משמר אזרחי כל חודש בערך, אתה פוגש נהג עבריין שעובר ברמזור אדום או בלי לעצור בתמרור עצור, עוצרים אותו מהניידת ושואלים אותו איך אתה מסביר את העבירה שעברת, הוא עונה "אני עברתי עבירה?", אומרים לו היה שם תמרור עצור, הוא עונה "לא היה תמרור עצור", ואתה מחזיר אותו לצומת, וזו צומת שאם שם ואתה לא עוצר זה עניין של
פגיעה במכונית או באנשים או לעבור חלק, ואתה מחזיר אותו למקום ואתה אומר לו עברת כאן, אגב אין אפשרות אחרת, הוא עונה "לא יכול להיות, התמרור הזה לא היה כשעברתי לפני כחמש דקות", זה אולי אחד המאפיינים הגרועים ביותר שאתה נתקל, או בעבריינות נוער בתל אביב, או במועדונים בעפולה או בבאר שבע, חיפה או לצערי בכל מיני מונחים בעייתיים.
המפגש הזה מחבר את הגורמים שיש להם יד ורגל במניעה, וגם המשטרה היא שחקן מרכזי בנושא הזה , כמובן שגם הרשות המקומית, גופי המשרד לבטחון פנים, "מצילה", כל הפרויקט של "עיר ללא אלימות" ואפילו בתי הסוהר.
יוסי גודר יכול לשבת פה ולהסביר איך עושים את המניעה אחרי שהוא כבר הגיע לקצה הדרך, לכלא, איך מוצאים אותו לאחר מכן לניסיון הבא, ולהתנסות הבאה עם כלים אחרים, אבל מטבע הדברים זה שלב מאוד מתקדם.
אני באמת רואה בהקשר של הדיון בועדה כאן, וכל מה שמתחבר אצלנו במשרד לבטחון פנים, ולא רק במשרד לבטחון פנים, באמת כחלק מעצירת ההתדרדרות, נשאלת השאלה באמת איפה, איפה אנחנו יכולים לעצור את התדרדרות כי זה נכון שיש כאלה שמתדרדרים ומצליחים לבלום את עצמם, ויש כאלה שלא, והתפקיד שלנו להבטיח שבאמת כמה שיותר נערים ייבלמו בהתדרדרות שלהם בהנחה שהם לא בהכרח יצליחו לעשות את זה בכוחות עצמם.
אני ראיתי את הנתונים, אני מניח שזה נסקר כאן בהרחבה. אני מסתכל שבמשך ארבע עשרה שנים היתה הכפלה של הפשיעה במדינת ישראל של נוער.
ורק במשך ארבעת השנים האחרונות אתה רואה את הירידה ב- 25%, זה אומר שבדיוק באותה תאוצה שזה עולה אתה יכול להוריד את זה.
אגב בניגוד להרבה מאוד התחושות והשמועות, אני מקווה שנוכל להביא את הנתונים של יפו תוך כדי דיון, כי זו אולי אחת הבעיות שלנו, אני לא מרגיש שיש לנו מנדט. בכל אופן במשרד לבטחון פנים או בפרויקטים שאנחנו מנהלים, מאגדים הרבה גופים למשאבים, לנו אין מנדט לחיות מסיפורים. סיפורים מיצרים התרגשות, נתונים מיצרים עשייה אפקטיבית, ואנחנו חייבים להיות עם נתונים לנגד עניינו ולדעת בדיוק איפה התקדמנו, איפה לא עלינו נסוגנו לאחור, ואיפה אנחנו לא עושים מספיק, איפה ההשקעה לא נושאת תשואה, ואיפה באמת מתקדמים, אלו מבחנים מאוד חשובים לנו, אני שמח שיש ראשי רשויות שנמצאים חלקם בפרויקט "עיר ללא אלימות", מפני ש"מצילה" נמצא בשישים וארבע וב שבעים ושלוש.
לשמחתי המספר תמיד גדל, הנושא של "מצילה" הוא נקודתי והוא עובד ב- matching מול הרשות והוא כלל מערכתי, כמו שאנחנו מנסים לייצר "בעיר ללא אלימות. "מצילה" מובלת על ידי רכז "מצילה" ו"עיר ללא אלימות" מובלת על ידי ראש הרשות, זה הבדל דרמטי, הרציונל של "עיר ללא אלימות", זה דווקא הטיפול בנוער, בבתי הספר או מה שקשור לבתי הספר, סביבת בית הספר, אתר בית הספר, בשעות אחר הלימודים, כל אלה יחד אמורים למצות את היכולת לאפשר לנוער להעסיק את עצמו בדברים שאנחנו מאמינים שהם חיוביים, או לאפשר גם אווירה של התנדבות בסדרה של דברים שמתבצעים בערים השונות.
אנחנו התחלנו את "עיר ללא אלימות" עם פיילוט בעיר אילת לפני שלוש שנים. ולפני שנה החלטנו להעביר את זה לפרויקט, אגב ההחלטה לפני שלוש שנים היתה להעביר את זה לשש ערים, ואני החלטתי במסגרת ועדת השרים למאבק באלימות להעביר את זה לעשר ערים, לאחר מכן גדלנו לשתיים עשרה ערים שזה המצב היום.
הנתונים ממש מעודכנים כי ישבנו בשבוע שעבר בכנס באילת שהיה באמת מאוד מעניין ולעניות דעתי גם מוצלח מאוד, כי היו שם כל השחקנים המשתתפים, מראשי רשויות, "מצילה", משטרה, שירות בתי הסוהר, משרד החינוך, משרד הרווחה, תנועות נוער, מתנ"סים, כל הגורמים שמשתתפים במהלך הזה וראש הרשות מוביל את המהלך.
זו דרישה קריטית בעצם זהו תנאי יסוד, זה לא סוד שבהתחלה זה התנהל שלא כל ראשי הרשויות היו מוכנים להירתם לזה, הצבנו אולטימטום כולל שראש הרשות לא ראה את עצמו מוביל את המהלך ומינה את סגנו, הודענו לו שהסגן יבטל את האמנה, ו"עיר ללא אלימות" זה ממש חוזה בין המדינה באמצעות המשרד לבטחון פנים לבין הרשות המקומית. אני מייחס חשיבות רבה מאוד לראשי רשויות בישראל בקביעת איכות החיים במדינת ישראל, בשנתיים שאני שר חוויתי את זה על בשרי בצורה מאוד חזקה, מצפון לדרום, מחוף הים ועד בקעת הירדן.
הכיוון ב"עיר ללא אלימות" מתבסס על עבודה מאוד מסודרת. יש צוות מקצועי שקובע את הפרוגרמה, מבקר אותה, הוא יוצר תבנית של "עיר ללא אלימות" בכל עיר ועיר אבל הוא יוצר גרעין שהוא קבוע, והתאמות בהתאם לישובים השונים, אם יש לנו עיר כמו נתניה, זה בוודאי גרעין עם חליפה מסוימת, חדרה פחות או יותר דבר דומה, עכו זה כבר דבר שונה כי היא עיר מעורבת שיש בה מגוון בעיות שונה, לכן עכו, לוד ורמלה כערים מעורבות אנחנו מתייחסים אליהן באופן קצת שונה, מעלה אדומים, מיקום וגודל מחייב התאמה נוספת, תמהיל של אוכלוסיה.
אנחנו ארץ קולטת עליה, באשקלון שונה מאשר בערים אחרות, נצרת עילית שונה מעכו ורהט היא בוודאי שונה כי היא ערבית ולקחנו אותה במתכוון כדי להתנסות ב"עיר ללא אלימות" גם במגזר הלא יהודי ואנחנו יודעים שישנם מאפיינים אחרים.
הנתונים שהוצגו בכנס בשבוע שעבר, גם על ידי ראשי הרשויות וגם על ידי גוף אובייקטיבי הם נתונים
אובייקטיבים על פי מיטב שיטות המחקר האקדמיות והנתונים שם היו באמת נוטעי תקווה.
הציגו שם ראשי הרשויות ירידה בוונדליזם כנגד רכוש הרשויות בסדרי גודל בין 60% ל- 90%, באילת היתה ירידה ב- 90%, הוא הסביר, "אני בשנה משקיע שלושה וחצי מילון שקלים אז הייתי משקיע שלושה מילון שקלים בשיפוץ מגרשי משחקים, גני שעשועים וכיוצא בזה".
הוא אומר "בשנה האחרונה השקעתי מאות אלפי שקלים בודדים, ואת כל מה שחסכתי לקחתי לבניית מגרשים ושיפוץ הקיימים ובניית חדשים", כך שהפרויקט משלם את עצמו ומשלם את עצמו מהר מאוד, למשל, כולנו מבינים שבקיץ היכולת להעסיק נוער היא רחבה יותר מאשר בחורף. בחורף מחשיך מוקדם ואתה מוצא את עצמך בסביבות השעה 17:00 ואילך עם מגבלה קשה מאוד. הרציונל של"עיר ללא אלימות" הוא להאיר את הלילה באותם מקומות ולאפשר גם למתנדבים, לא לדבר על שאר אנשי מקצוע, לטפל בנוער על פני הרבה יותר שעות. יש פה פרוגרמה מקצועית שלמה, אגב אני ממליץ אם יום אחד תרצו לעסוק רק בנושא הזה, יש צוות מקצועי בראשות דוקטור אולי אינס, שהם יכולים להביא לועדה הזאת תמונה מאוד מייצגת.
אם זה עובד כל כך טוב בכל הערים, מטבע הדברים השאלה המתבקשת, למה לא להגדיל את זה? ואם מה שעובד טוב בין ראש עיריית אשקלון לבין מפקד תחנת אשקלון, לגורמי "מצילה" למשרד החינוך, משרד הרווחה, מתנ"סים, תנועות נוער, אז למה לא להגדיל את זה? הרי ההשתתפות היא פחות או יותר: 50% השתתפות הממשלה, קרוב ל- 40% הקרן לידידות ו- 10% או 15% הרשות המקומית.
החלוקה הזאת שאתה הולך ומשכפל אותה, זה כמעט 1.7 מיליון שקלים לרשות, זה נכון שזה לא הסכום הראשוני שרצינו ללכת עליו.
בהתחלה רצינו שתיים וחצי מילון שקלים, אבל היינו מוגבלים כי אנחנו מחויבים לקבל גם את ה- matching גם מהממשלה או מקרן הידידות או להפך קרן הידידות מול הממשלה. יש לנו בסיס טוב להניח שניתן יהיה לגדול והיעד שהצבנו לשנת 2009 זה לגדול לשישים רשויות, ואת זה גם אמרתי בשבוע שעבר, אנחנו נמצאים במהלכים גם מול הממשלה וגם מול קרן הידידות.
הקריטריונים שעל פיהם יקבעו הערים יפורסמו, ב"קול קורא". אגב אנחנו ניסנו לצאת בשנה הזו עם יוזמה שבעצם התחילה עם ראשי רשויות שביקשו להצטרף לתכנית "עיר ללא אלימות" במימון עצמי, דרשנו מחויבות חזקה, כתובה ובגלל סיבות שונות אני מניח שבגלל שנת בחירות זה לא היה נוח לחלק מראשי הרשויות, והבנו שאנחנו נאלץ לדחות את היוזמה הזאת, יכול להיות שבשנה הבאה כשנצא עם
שישים רשויות שהזכרתי, יפורסמו הקריטריונים, תהיה ועדה ויקבעו בדיוק כפי שנקבעו שנים עשרה הרשויות.
הכוונה באמת לגדול לשישים רשויות, אלו לא סכומים נוראיים, סדר גודל של חמישים מיליון שקלים מתקציב הממשלה, matching של הקרן לידידות והרשויות כשכל רשות נושאת באותו נטל, אני סבור שזה מהלך שאפשר לבצע אותו, נכון לבצע אותו, היעד בסופו של דבר זה להגיע למאתיים שישים או מאתיים חמישים ושש רשויות במדינת ישראל ולעבור מעיר ללא אלימות למדינה ללא אלימות לפחות בהצהרה, למרות שאנחנו מבינים שאלימות זה כנראה נתון שנצטרך לחיות איתו, אבל לצמצם, למנוע התדרדרות בעיקר בקרב בני הנוער.
לדבר הזה יש השלכות מאוד משמעותיות, אני יודע שמשקיעים בזה הרבה מאוד מאמצים כדי לעבוד נכון ברשות באמצעים שעומדים לרשותה כולל הפקחים, כולל סירות הבטחון תחת השמות השונים שיש ברשויות השונות, אבל הנושא הזה של סמכויות פקחים, זה נושא שהבעיה העיקרית שלו היא בעיית חקיקה באותן רשויות שכבר מיצו את היכולות של התקנות אצלן עד הסוף.
מאחר ויש את חוק עיריות מול משרד הפנים ולא רוצים לפלח את זה לפלחים, אז לא כל הרשויות מנצלות גם היום את מלוא הסמכות שהחוק מקנה להם. יש רשויות שמותחות את זה עד לקצה וזה טוב מאוד, יש רשויות שלמדו לעבוד עם המשטרה במתאם מאוד הדוק, והאפקטיביות גם של גורמי הרשות ובעיקר של השוטרים עולה לעין ערוך, ישנן ערים שהגיעו לרמה מאוד מאוד טובה.
"בעיר ללא אלימות" הדבר החשוב להסתמך עליו זה פעם אחת על דיווחי הרשות המקומית, באם אם זה ראש הרשות או בין אם זה תחנת המשטרה המקומית, פעם שניה להסתמך על הנושא של המחקר האובייקטיבי, כשיש לך מתאם מאוד הדוק בין הממצאים פה לממצאים פה אתה יודע שאתה בכיוון הנכון.
אני לא חושב שהתקציבים שאנחנו מדברים עליהם הם תקציבים שלא ניתן להגיע אליהם במדינת ישראל, זה השלב שאני נמצא מול האוצר, מול ראש הממשלה, מול משרד ראש הממשלה, ערב העברת התקציב בממשלה ולאחר מכן בכנסת. אני מקווה שנגדל כפי שאמרתי לשישים רשויות, זה ייתן לנו הרבה יותר פריסה לא רק גאוגרפית אלא גם מגזרית,התנסות בכל המגזרים שאנחנו נוגעים היום, למשל אנחנו מגיעים היום לכל המאפיינים של רשויות למעט הרשויות הגדולות.
חמש עשר הרשויות הגדולות, למעט נתניה נדמה לי שהיא הגדולה ביותר מבין הרשויות שאנחנו נמצאים "בעיר ללא אלימות", אבל באמת לגדול לערים בסדר גודל של תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, זה השלב הבא, לא החלטנו איך לעשות את זה האם כפי שנאמר לקחת מקטע בתוך הרשות או לקחת את כל הרשות, אבל נגיע גם לשלב הזה.
בשורה התחתונה אני אומר לעצמנו, הנושא הזה של מניעת התדרדרות של נוער לפשיעה, או החזרת נוער לתלם, לתלם סביר של חיים נורמטיביים, זו השקעה להרבה מאוד שנים, איך עושים את זה? הביחד זה שם המשחק, זה נכון שיש צורך במאמצים הנקודתיים שמבצע או משרד מסוים או גוף במשרד מסוים.
אני נותן לדוגמה, אם אתה נכנס לגוף, לפנימיה ש"מצילה" עובדת שם בצורה נקודתית, אתה באמת מתמלא התפעלות, אבל אתה יודע שזה במקום מסוים של אוכלוסיה שהיא הגיעה כבר לקצה הדרך וזה המקום שאתה משקם אותה.
שאתה בוחן בתוך שירות בתי הסוהר אתה מבין שאתה מטפל בתוך אוכלוסיה שהגיעה לקצה הדרך ואתה משקם אותה, שם המשחק שלנו זה איך לעבוד בתוך רשות מקומית מול כלל הנוער או מול מרבית הנוער, או מסה קריטית של נוער, ואם נצליח לעשות את זה גם בשנים עשר ערים שאנחנו עובדים היום, זה יהיה מאוד חיובי. אני מודה שמבחינתי אפילו מאוד מפתיעה, איך מעבירים את זה, משכפלים את זה לערים נוספות, והיעד הוא שישים ב- 2009.
אני מאמין שאם נעבור את השישים בהצלחה זו מסה קריטית שאיתה אפשר לצאת הלאה. אני רוצה דוגמה למשל, אמרו לנו זה לא ילך, חבל על הזמן, אין סיכוי, לא היה משפט פסימי שלא הושמע, גם בעברית וגם בערבית ואמרנו שאף על פי כן נלך על המהלך הזה, ומי ששמע את ראש העיר טלל נגאורי "בעיר לאל אלימות", אני אומר לכם היה שווה לרדת את כל הדרך לאילת לשבת לשמוע איך ראש רשות מדבר על עירו, על מה עשתה "עיר ללא אלימות" לעירו ואם זה קרה ברהט אין שום סיבה שזה לא יקרה בכל עיר אחרת בארץ.
מי שהיה ברמלה בתיכון ראה את נתוני האלימות של שנת 2007. הוצגה מסה של אירועים אלימים בבית הספר אחד, וסקרו שם את נתוני 2008, נדמה לי רבעון ראשון או שלישון ראשון, ואתה רואה אפס אירועים, תראו אפס אירועים זה נתון מאוד מדאיג, כי מאפס אתה לא יכול לרדת ולשמר נתון של אפס, זה אתגר אמיתי, כשאתה שומע את זה מאנשים שעוסקים במלאכה, בין אם זה אנשי הרשות, אנשי משרד החינוך, אנשי בית הספר, גם מורים וגם ילדים, אנשי המשטרה, אתה מבין שיש דרכים אפקטיביות, אפשר להציב יעדים, אפשר למדוד את עצמו ולומר על הסקאלה איפה אנחנו נמצאים.
היו"ר נאדיה חילו:
אנחנו מתקדמים מאוד לסיום, אבל מה שאני מציעה, עדי אלדר, מאחר שמה שהוצג על ידי השר ועל פי כל הקריטריונים וכל המדדים המקצועיים, כשאנחנו מדברים על שתי התכניות האלה גם "מצילה" וגם "עיר ללא אלימות" הפוקוס של התכניות האלה הוא מניעה, וכשאנחנו מדברים על מניעה אנחנו מדברים על חתך אוכלוסיה יותר צעיר, נוער, גם החמישים או שישים מיליון בהפעלת התכנית, אפילו במונחים תקציביים כלכליים, העלות של פשיעה של נער, אם אתה עושה נטו, גם מבחינת נזקים מקומיים, וגם מבחינת כל המערכות הנוספות שנכנסות, כמו שירות המבחן וזה וזה, כל המערך הזה, כלכלית אם עושים חישוב תקציבי אנחנו רואים שיש חסכון מאוד רציני, הייתי מציעה לעשות את זה ולהגיש את זה לאוצר שיודע ומבין הרבה פעמים רק את השפה הזאת של התקציב, להוכיח לו בשפה שלו שזה גם רווח תקציבי.
גילי דנה:
אני רוצה ללכת בעקבות החזון שלך כבוד השר, מעיר ללא אלימות למדינה ללא אלימות, ולומר שהיום במשרד החינוך רווחת גם התפיסה שהראיה המערכתית והיחידה המוניציפאלית היא הדפוס הנכון לעבוד מול התנהגויות סיכון של בני נוער, ראה תכנית "אסא" שרובינו שותפים לה, והיוזמה של שרת החינוך לגבי נוער במרכז העניינים שאתה בוודאי מכיר, ואני רוצה להציע את המדרגים האלה שאנחנו עושים ברשויות המקומיות בשותפות עם המשטרה, עם "מצילה" עם משרד הקליטה ושותפים אחרים כמדרג ביניים על תשתיות קיימות בדרך לחזון שלך של מדינה ללא אלימות.
לילי הלפרין:
לפני כחודש קבוצה של אוהדי בית"ר בדקה השמונים ושש התפרצה למגרש. אני עובדת עם קבוצת אוהדי בית"ר נוער, ועם ההורים שלהם, חלק מההורים וחלק מהתלמידים, שאלתי אותם לגבי הדבר הזה, נאדיה חילו מובילה כאן את העניין של זכויות הילד, דווקא בעניין, שאלתי את הילדים מה קרה פה, והם טענו שכולם נגדם, שונאים אותם כי הם בית"ר, המשטרה ידעה מהאינטרנט שהם עומדים לפרוץ והם לא עצרו את זה, היתה להם רשימה של תלונות כנגד, לא היה רגע אחד בשיחה שלי על התנצלות וכדומה, זה הכל נגדם, ואני חושבת שכשמדברים על מסגרות, ענישה ועל הדברים החיצוניים האלה, צריך להקדיש המון המון מחשבה על עבודה איטית, כי לפעמים בתיקון הילד מנפשו פנימה.
נאדיה חילו צריך לצעוק על זה, לא רק על דברים שהם ימי שיא ודברים מהסוג הזה, אלא על עבודת תהליך עם הילד על עניין של איפוק, לא לרדת בדקה השמונים ושש אלא דחיית סיפוקים, יכולת לחוש אמפתיה, מה קרה פה, איזה נזק הם גרמו, על היכולת הזאת צריך לעבוד, ענישה לא תביא לשום פתרון.
ז'כי עמאר:
אתם דברתם כאן על משאלת לב שאתם חושבים ואתם מאמינים שזה יהיה בכל הארץ, אני רק רוצה להזכיר את המגזר הדרוזי. בשנים האחרונות המגזר הדרוזי קיבל תקציבי פיתוח, יש לנו רשת כבישים כמעט בכל הישובים שדורשת יישום החוק בתוך הישובים האלה, לא מספיק שעשינו רשת כבישים, יש שם נוער שמשתולל, יש שם טרקטורונים כמו זבובים וכל זה מסכן את החברה הפנימית וגם החיצונית, כמו שידוע לי בגוף, אם אחד האברים כואב כל הגוף כואב גם כאשר יש ראש בריא, לכן אני אומר היות והמגזר הדרוזי רואה את עצמו, כחלק אינטגראלי מהמדינה הזאת, אני פונה אליך ומבקש שהמשטרה תיכנס, תיישם את החוק בישובים הדרוזים, זה לא מספיק להציב שלטים, יש שלטים, יש מעברי חציה, אף אחד לא אוכף אותם.
היו"ר נאדיה חילו:
מאחר ואני יודעת קצת את הכללים בשלטון המקומי, אני מציעה כשיצא "קול קורא" לגבי התכנית של 2009, פשוט להאיץ ברשויות המקומיות הדרוזיות, שיגישו וירימו את הכפפה כי אני יודעת שחלק מהם כשהיה "קול קורא" ראשון, לא הרים את הכפפה בעניין הזה.
שולה אגמי:
כל מה שנוסיף בנושא האלימות הקיימת במדינה היום זה כבר שייך למחוזות חדשים שלא הכרנו בעבר. אני רק אציין שמרכז השלטון המקומי מביע את עמדתו כאחד הדרכים להתמודדות עם תופעת האלימות.
במסגרת השלטון המקומי, פועלות ממונות בנושא מניעת אלימות והטרדה מינית ברוב הרשויות המקומיות שתפקידן לעורר ולפתח כלים ומיומנויות הנדרשות להתמודדות יעילה עם התופעה, הפעילות שנעשית היום במרכז השלטון המקומי, היא הבעת עמדה חד משמעית בכנותה, קיום ימי עיון לממונות, הכשרות שוטפות וקבועות, קשר ותמיכה במרכזים הארציים, כמו כן הוקמה לאחרונה ועדה בראשותו של מאיר יצחק הלוי, במרכז השלטון המקומי, שעד היום הצטרפו כעשרים ושישה ראשי רשויות כחברים בועדה, ועדיין אני ממשיכה לפעול.
השלטון המקומי מצפה בעצם להרחבת שיתוף הפעולה בין משטרת ישראל. שיתוף הפעולה נעשה היום במסגרת "מצילה" וכן לגביי התמיכה התקציבית של הממשלה בפעילות מניעה שיבוצעו ברשויות.
היו"ר נאדיה חילו:
אבל לפני זה אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת, להודות לגברת שולה אגמי וגם לרחל סעדה מנהלת הוועדה שבאמת עבדו על ארגון החשוב הזה. אני רוצה גם להזכיר לחברים כאן, שאנחנו בועדה לזכויות הילד פועלים למלחמה באלימות באופן כללי, זה מאוד מאוד חשוב, אבל לועדה הזאת יש יעד מאוד חשוב שזה ילדים, לכן ישנה חשיבות לשתי התכניות האלה שהדגש שלהם הוא מניעה, קהילה ושיתוף פעולה אזרחי מקומי, ולכן תוכן התכניות מתחבר לתכן עשיית הוועדה.
אני רוצה לשבח את השר, גם את המשרד לבטחון פנים על הפעלת התכנית "עיר ללא אלימות" שאני חושבת שעל פי כל המדדים זאת תכנית חיובית שהוכיחה את האפקטיביות שלה והרלוונטיות בעיקר בתחום המניעה, הוועדה תהיה מוכנה אם יהיה מקום או צורך לדחוף את המהלך הזה ולהרחיב אותו, ואנחנו נמליץ אולי בפני האוצר ובפני משרד ראש הממשלה להיענות להרחבת התכנית הזאת והחלתה על שישים הרשויות המקומיות.
תכנית "מצילה" עובדת בשבעים ושלוש רשויות. על פי כל המדדים זו תכנית מאוד אפקטיבית שהשיגה את היעדים שלה, הוועדה ממליצה על העצמת התכנית הזאת והרחבתה לישובים נוספים והכללת ישובים נוספים בתכנית הזאת.
אנחנו משבחים את שיתוף הפעולה בתכניות האלה עם השלטון המקומי ואנחנו בהחלט רואים חשיבות רבה בהפעלת התכנית, בהירתמות כל זרועות השלטון המקומי, בהובלה מאוד ברורה, ואמר כבוד השר לגבי ראש הרשות, ברור שהנפח של התכנית כשהמוביל הוא ראש רשות יש לזה הרבה מאוד משמעות כשהוא עומד בראש החץ, בראש הפרמידה.
אנחנו פונים מכאן לכל הרשויות המקומיות, לשים דגש ומודעות על תכניות מניעה בתחום שיפוטן ולהרים את הכפפה בעניין הזה. ניתן גם ליזום ולא לחכות ליוזמות ממשרדים אחרים, אפשר ליזום מהלכים ולבקש דברים, מי שמבקש, ואני יודעת, העוגה היא עוגה אחת והרבה פעמים כל הקודם זוכה, אלו הכללים אין מה לעשות בעניין הזה.
הנקודה הנוספת- מערכת החינוך, מאוד חשוב לרתום את מערכת החינוך באופן ברור ובצורה מלאה כולל ועד ההורים, אני בהחלט רואה ונותנת חשיבות לשלושה גורמים מרכזיים, כשאנחנו מדברים על נוער, מדובר על מועצת הורים או נציגי הורים. התלמידים הם בעצם הצרכנים הכי אפקטיביים וגם המסגרות או אנשי המקצוע לצורך העניין. הם כולם שותפים לתכניות האלה.
יהודה סקר, אתה יודע כמה חשיבות ודגש אני שמה על נוכחות של נציגות ההורים בכל תכנית.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00