פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 422 (חינוך), פרוטוקול מס' 194 (עלייה)
מישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"א באייר תשס"ח, 26.5.2008, שעה 08:15
סדר היום:
ציון 20 שנה לפעילות ארגון "מחניים"
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכאל נודלמן - יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יולי יואל אדלשטיין
יצחק זיו
יוסף שגל
מוזמנים:
בוריס מיליס – מנהל יחידה ארגונית, המשרד לקליטת העלייה
יוחנן בן-יעקב – מנהל חפציבה, משרד החינוך
ישעיהו יחיאלי – ראש מינהלת נעל"ה
אלי זרחין – אגודה ישראלית למען ילדים עולים
מינה פנטון – חברת מועצת עיריית ירושלים
גסטון סיידמן – ארגון עולים, עיריית ירושלים
לריסה ינובסקי – עיריית ירושלים
אירה דשבסקי – יושבת-ראש הנהלת "מחניים"
פנחס פולונסקי – סגן יושב-ראש ארגון "מחניים"
שלמה קול יעקב - ארגון "מחניים"
לאה קיטרובסקי – ארגון "מחניים"
יוסף קיטרובסקי - ארגון "מחניים"
רות קניאל - ארגון "מחניים"
מרים קיטרוסקי - ארגון "מחניים"
לוי קיטרוסקי - ארגון "מחניים"
שלמה נאמן - ארגון "מחניים"
פולינה ברוסטין - ארגון "מחניים"
נחום ברוסטין - ארגון "מחניים"
סופיה קמל - ארגון "מחניים"
יוליה מץ - ארגון "מחניים"
רותי בלוסטוצקי - ארגון "מחניים"
אושרת נטליה פנאיטוב - ארגון "מחניים"
שרה אברך - ארגון "מחניים"
אינה שניטמן - ארגון "מחניים"
יבגני שניטמן - ארגון "מחניים"
דוד מנקר
מנהלות הוועדות: יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
דנה גורדון - מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
קצרנית פרלמנטרית: טלי רם
ציון 20 שנה לפעילות ארגון "מחניים"
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב לכולם. יש לי הכבוד לפתוח ישיבה משותפת של שתי הוועדות – ועדת החינוך וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – בנושא תנועת "מחניים".
זוהי תנועה שמקורה היה ברוסיה. כמה אינטלקטואלים הקימו בשנת 74' את תנועת "מחניים" כדי ללמוד יותר לעומק על האינטלקטואליות של העם היהודי.
אתם יודעים שברוסיה אסור היה לעסוק בדת, בהיסטוריה של היהודים, לא היו בתי כנסת- אולי אחד או שניים בכל רוסיה – ואנשים אלה לקחו על עצמם ללמוד וללמד יהודים מה זה יהודי, איזו מסורת יש ליהודים.
כמעט כולם היו סירובניקים, וכשהתחילה העלייה הגדולה, הם עלו יחד לארץ ופה הם המשיכו את העבודה שלהם.
אתם יכולים לשאול למה פה, כי הגיעו כל כך הרבה יהודים שלא ידעו מה זה יהדות, לא הכירו את המסורת – ומישהו צריך היה לעזור להם לחזור לעם ולמסורת היהודית.
לצערי, אין פה כרגע הרבה אנשים מתנועה זאת, אבל אני מברך אותם – השאר צריכים עכשיו להגיע. אני מברך את יושב-ראש ועדת החינוך, שהיה יוזם הישיבה הזאת, ואני מאחל לתנועה עבודה פוריה.
יותר יהודים צריכים לחזור ליהדות. אני יודע שהתנועה עובדת על חינוך יהודי וגם על גיור. זוהי תנועה הכי ליברלית מבין התנועות הדתיות.
אני מעביר את זכות הדיבור ליושב-ראש ועדת החינוך, הרב מלכיאור, בבקשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. אני מתנצל על העיכובים הטכניים הבוקר בכניסה לכנסת. בכל זאת, הדברים שלנו יונצחו בדברי הימים של כנסת ישראל, ואני חושב שזה מקום ראוי ל"מחניים" להיות בתוך הדברים של כנסת ישראל, עם כל מה שמחובר לכך.
הסדר הוא שאחר כך מתקיים באודיטוריום כינוס מאוד גדול שאמור להתחיל תוך זמן יחסית קצר, ולכן אנחנו מקיימים פה ישיבה - לא כמו שבדרך כלל מתקיימות ישיבות, שיש לגביהן עניין ציבורי שצריך לקדם. העניין פה הוא יותר של חגיגיות, אני חושב שזה היה ראוי לשתי הוועדות, ולכן אני שמח מאוד שפרופסור נודלמן נעתר לבקשה שלי לקיים ישיבה של שתי הוועדות – ועדת החינוך וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – שנוכל ביחד לחגוג 20 שנה ל"מחניים" בישראל, אחרי הרבה שנים של "מחניים" שם.
אתמול בערב נפתחו בעיריית ירושלים החגיגות של תנועת "מחניים", שגם מסמלות 20 שנה של קליטה רוחנית בעיר ירושלים, בירתנו הנצחית. האירוע היה מאוד מכובד, יש פה נציגות מכובדת מאוד של העיר – שאנחנו גם נשמע. נאמרו שם כמובן הרבה מאוד דברים.
אני רוצה לפתוח בדבר תורה כי בכל זאת מדובר פה על "מחניים". אגב, אנחנו תמיד בוועדת החינוך פותחים את השבוע בדבר תורה. בשעה 09:30 תשמעו את פרשת השבוע - בישיבה הבאה של הוועדה עם השלטון המקומי.
באחד מהפסוקים המאוד ידועים כתוב: על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים ביום, בלילה. השאלה הגדולה היא לעתיד לבוא – כשהכול יהיה בטוח פה, הכול יהיה פתוח פה, כולם
יכירו במקומו של עם ישראל בעולם ובתוכנית של הקדוש-ברוך-הוא – אז למה צריך להפקיד שומרים על החומות? שיהיו בבית המקדש, יעבדו את הקדוש-ברוך-הוא בבית המקדש.
אחד מהמפרשים אומר שהסיבה שצריך שומרים מבחוץ על החומות – על-אף שאין צורך בהגנה – היא כדי לקבל את העולים החדשים, לכן צריך להפקיד שומרים על החומות כי הם אלה שצריכים לקבל את גלי העלייה שיגיעו לירושלים, לתוך גבולנו.
ואנחנו זכינו באמת לדבר גדול. דיברתי על כך אתמול – אנחנו זכינו הרבה מעבר למה שהכי אופטימיסטים חשבו – זכינו לגלי עלייה שלא חלמנו עליהם. ואנחנו מכירים את התקופה – על-אף שידידי הטוב, אלי ויזל, מכחיש את זה, הוא כתב את הספר "יהדות הדממה" באמצע שנות ה-60.
זאת היתה יהדות דממה. לא ידענו, לא הכרנו - אלה שהיו מחוץ לברית המועצות – שיש עוד יהדות חיה. אחרי שסטלין הצליח לסגור את כל מה שקשור לתרבות יהודית, לעם ישראל, ודאי לכל מוסדות הדת, הישיבות ובתי-הספר, וגם מוסדות התרבות – כבר בתחילת שנות ה-30 – אז גדלו עוד שני דורות בלי העניין הזה, וחשבנו באמת שזוהי יהדות דממה.
אחר כך אלי ויזל פירש זאת אחרת ואמר שיהדות דממה זוהי היהדות בחוץ – שהיתה בדממה כלפי תפקידה ההיסטורי לדאוג לאחים שלנו בברית המועצות.
לא משנה כרגע הפרשנות. העיקר הוא שבאמת היתה פה תחייה עצומה והגיעו לפה גלי עלייה שתרמו כל כך הרבה לחברה הישראלית, ואני מאוד מקווה שאנחנו נדע ונשכיל להמשיך בדרך.
בשבוע שעבר התקיים כנס, משהו שנקרא קונגרס רוסי, ושם דיברתי על כך שבאו מברית- המועצות אנשים עם רמה חינוכית ותרבותית הרבה יותר טובה מאשר הרמה שהספקנו להגיע אליה פה בארץ. במקום מה שנראה, שהשאיפה שלנו בארץ היא להוריד את הרמה החינוכית והתרבותית לרמה שהיתה נהוגה פה, היינו צריכים לנצל את גלי העלייה כדי להעלות את הרמה שלנו לרמה החינוכית-תרבותית של העולים.
אני רוצה להגיד זאת, וכל שכן לגבי "מחניים" - שהלוואי שנזכה לכך שכולנו נגיע לרמה ולדרגה של מסירות-נפש, של אהבת ישראל, של פתיחות לכלל ישראל, של אהבת התורה ולימוד התורה, במובן הכי עמוק. הלוואי שנזכה להעלות את כלל החברה הישראלית להיות "מחניים", להיות בדרגה של "מחניים", אז באמת עשינו דבר גדול.
זאת גם הסיבה שהרגשתי את הצורך שאנחנו השבוע נבליט בכל הקשר את "מחניים", כדי שנדע לאתגר – לא את "מחניים", הם יסתדרו – אבל כדי שנאתגר את כולנו, שנוכל להגיע לרמה כזאת של אהבת תורה, אהבת ישראל, לקבל כל אדם ואדם ולקרב אותו לאבינו שבשמים ולערכי היהדות והציונות.
אלו רק דברים קצרים חגיגיים יותר. אחר כך באים גם דברי "תכל'ס" – אנחנו כמובן נשמע גם מעיריית ירושלים וממשרד החינוך מה מתכוונים לעשות בפועל, על הצד החומרי, כדי לחזק את "מחניים", כדי לדעת שיהיה לכך המשך ושזה לא יהיה משהו שרק ירחף באוויר – כמו המזבח שאין לו מקום – אלא שירחף גם בארץ, שיהיה לו חיבור פיזי לארץ. יהיה לנו חשוב מאוד לשמוע אותם.
קודם כול, ניתן הזדמנות ראשונית למי ששותף לכל ההכנות והיוזמה של השבוע הזה ושל היום הזה בכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה.
יולי יואל אדלשטיין:
תודה. אני גם מודה לשני יושבי הראש – יושב-ראש ועדת החינוך ויושב-ראש ועדת הקליטה- על הישיבה הזאת, ואני רוצה שבאמת יותר נשמע מנציגי "מחניים" וגם מנציגי כמה מוסדות, כי כאן אין מה לשכנע את המשוכנעים.
אני רק רוצה לומר שהשאלה המתבקשת – איך מצד אחד אנחנו מדברים על 20 שנות פעילות כאן בארץ, וודאי פעילות רבה עוד לפני כן, וחוץ מאנשים כמו חבר הכנסת מלכיאור וכמה אחרים שהיו מעורבים, אולי הפעילות הזאת פחות נודעה ברבים.
התשובה שלי לשאלה הזאת היא בכך ש"מחניים" תמיד היו עסוקים בפעילות מאוד תכליתית ומאוד חשובה , קצת פחות אולי ידעו לעשות לעצמם שם ויחסי ציבור, ולכן יש חשיבות גם לישיבה שהגדיר אותה הרב מלכיאור כישיבה יותר חגיגית מישיבה רגילה של הוועדה. אני גם מקווה – אחרי מה שראיתי ושמעתי אתמול בעיריית ירושלים ואירועים שמתוכננים גם כאן בכנסת ואירועים אחרים, ונמצאים כאן אתנו גם נציגי משרדי ממשלה שונים – אני מאוד מקווה שלאחר השבוע הזה אנחנו נראה גם סיוע מתמשך, כלומר לא אירוע חד-פעמי ולא איזושהי חגיגה חד-פעמית ולא כמה דברי שבח, אלא סיוע מתמשך לפעילות של "מחניים".
כל הדברים בעצם כבר נאמרו על-ידי עמיתי – גם העניין של הפצת היהדות בקרב העולים, גם עניין של שיעורים והרצאות בקרב העולים הפוטנציאליים, אלה שנמצאים עדיין מחוץ למדינת ישראל, גם נושא של גיור שלא נוסיף על הכותרות הכואבות של הימים האחרונים – אבל אני חושב שהפעילות של "מחניים" מראה, כפי שהיה אומר אלכס אנסקי פעם, לפני 20 שנה בפרסומת: מסתבר שאפשר גם אחרת. אז "מחניים" מוכיחים פעם אחר פעם – מסתבר שאפשר גם אחרת.
אני חושב שכאן הדברים האלה באמת צריכים לבוא לידי ביטוי, וחובה עלינו כחברי כנסת לדאוג לכך שמשרדי הממשלה, עיריות, גופים שונים, יסייעו, וכפי שאמרתי, אני בתחושה טובה שאלה שנחשפים יותר לפעילות הזאת – כמו שאתמול ראינו בעיריית ירושלים – גם מבינים שיש פה משהו ששווה לשתף אתו פעולה ושווה לתמוך בו ולקדם.
משפט אחרון – אני חושב שאולי גם זה המקום והזמן, מה שנקרא גם לפרוטוקול – להודות לכל אלה שהתחילו ועוד ימשיכו במהלך השבוע לעסוק בעבודה הזאת. מאחורי כל הבעיות שאנחנו שומעים עליהן יש לא מעט עבודה אפורה של צוותים של חברי כנסת, של עובדים רבים ומסורים בעיריית ירושלים ובמוסדות שונים, ודאי וודאי של אנשים מצד "מחניים" – חלקם הגדול בהתנדבות, טרחו ועסקו בעניין הזה ואני חושב שמגיעה לכולם ברכה ותקווה שבאמת האירועים האלה יצליחו. תודה רבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה, חבר הכנסת אדלשטיין. אולי נשמע קודם את משרד החינוך. יוחנן, אתה אולי איש בשורה, תספר לנו קצת מה משרד החינוך עשה במשך הזמן – את זה אתה לא צריך להגיד – אבל קודם כול איך המשרד מתכוון להיערך לתמיכה ב"מחניים" בשנים הקרובות, ולהפיץ את כל הפעילות הזאת בקרב כלל האוכלוסייה שלנו. בבקשה.
יוחנו בן יעקב:
קודם אגיד משפט על המפגש הראשון שלי עם אנשי "מחניים". נחתתי במוסקבה שלושה ימים לפני ליל הסדר, יחד עם פרופסור מנחם בן-ששון – שהיום יושב פה בחדר סמוך. משדה התעופה הגענו לישיבת שטיינזלץ – תש"ן, אפריל 1990, ממש ערב פסח.
שם התנהלה חתונה של חבר כנסת שנמצא פה היום, ומי שחיתן אותם היה זאב דשבסקי- שאני מבין שצריך לשלוח לו איחולי החלמה מהירה – ושם למדתי ממנו פעם ראשונה על "מחניים".
מהפגישה הזאת ומעוד כמה הזדמנויות צמחו כמה פעילויות רציניות שמשרד החינוך מנהל ברחבי ברית המועצות ובצורה זאת או אחרת בדיאלוג שהתנהל לאורך כל השנים, יחד עם אנשי "מחניים" – אם זה דרך רכישת הספרים, אם דרך קורסים מתוקשבים שמשרד החינוך מימן או השתתף במימון שלהם, אם דרך קורסים ש"מחניים" הפעילו בבר-אילן בזמנו – בשנים בהן משרד החינוך היה, בואו נאמר, יותר לארג' ומצבו היה יותר קל, והיה לו יותר פשוט לעסוק בכך.
במשך הזמן גם רכשנו ספרים של "מחניים" לבתי-הספר היהודיים בברית המועצות, והיום אנחנו מעסיקים במשרד החינוך את אחד הכוחות החינוכיים הרציניים – היא לא פה כרגע, אבל אני מבין שהיא מסתובבת פה בבניין, אירה דשבסקי – ובאמצעותה, חלק גדול מהמסרים של "מחניים" מגיעים לבתי-הספר היהודיים, כולל תוכניות רחבות מאוד שהן מותנות כמובן בהיקף המשאבים.
אם הייתי צריך לבחור מתוך כל הארגונים שפועלים בתחום הזה – אין ספק ש"מחניים" הוא אחד הארגונים המובילים, ומבחינתי המוצלחים ביותר והמתאימים ביותר, גם לפעילות שם ובאותן שנים שבהן הייתי אחראי על קליטת עלייה, גם לפעילות פה.
היו שנים שבהן היתה תוכנית רחבה של לימודי יהדות בתוך אולפני הגיור, כש"מחניים" היו חלק מרכזי בתוכם.
היום, הדברים האלה כידוע מצטמצמים והולכים, אבל עדיין במעט שאנחנו עושים בחינוך היהודי בברית המועצות, "מחניים" מעורבת בדרכים שונות.
אם יש הצעות שונות של "מחניים" – אני אשמח לשמוע ולנסות לקדם אותן בתוך המשרד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. ומהחינוך – שעל-אף הרצון המצוין של יוחנן, אינני בטוח עד כמה היית עכשיו איש בשורה, אבל נקווה שכך יהיה – נעבור למשרד לקליטת העלייה, שוודאי כולם יודעים שיש שם פעילות של "מחניים" וודאי יהיו שם התקציבים הראויים כדי ש"מחניים" יוכל לפרוח ולהתקדם. בבקשה, מר בוריס מיליס.
בוריס מיליס:
שמעתי מילים טובות על "מחניים" וגם אני תומך בהן כי זה באמת ארגון ראוי, רציני ומפעיל פרויקטים גם בתחום קליטה קהילתית – לא רק בתחום הגיור – כשבקרב העולים הם קיבלו ציון גבוה. אנו מעבירים תקציבים ל"מחניים" כמו לכל הארגונים שמגישים בקשה לתמיכה, לפי תקציב. בהתאם לתקציב הכללי שיש לנו לתמיכות, אנו מעבירים את התקציבים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם אתה יכול לפרט?
בוריס מיליס:
כן. במשך חמש השנים האחרונות העברנו תקציבים ל"מחניים" – כ- 400,000 שקל. נראה לי שזה סכום לא רע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם זה היה לשנה, זה היה סכום לא רע.
בוריס מיליס:
לכן הדגשתי שהכול תלוי בתקציבים שאנו מקבלים במסגרת תמיכות 3א. זה לא סוד, ויושב-ראש ועדת הקליטה, מר נודלמן – זה ידוע לו היטב; ידוע לי שהוא נלחם על כך חזק, כדי להעביר יותר תקציבים לתמיכות, משום שלתת סכומים זעומים לארגונים זאת בושה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה התקציב לשנת 2008?
בוריס מיליס:
התקציב לשנת 2008 הוא גבוה יותר מאשר בשנת 2007. בשנת 2007 התקציב לתמיכות היה 2.7, השנה התקציב הוא 4.5.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה התמיכה ב"מחניים"?
בוריס מיליס:
הנה, פה יש לי דוגמה יפה מאוד. למשל, בשנת 2004 היה לנו תקציב תמיכות בהיקף של כמעט 9 מיליון שקל, אז "מחניים" קיבל 169,970 שקל; השנה קיבלו 33,237 שקל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אמרת שיש גידול ניכר.
בוריס מיליס:
בסדר, מ- 2.7 עד 4.5. כמובן שיש גידול, אבל הוגשו בקשות מ-140 ארגונים, לא רק "מחניים".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אבל זה לא כמות הארגונים, זה מה שהם עושים. אני מכיר את רוב הארגונים האלה – חלק מהם באמת ארגונים חשובים, אני לא פוסל חס ושלום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם יודעים מי חשוב, מי לא חשוב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל 33,000 שקל זה לעג לרש.
אלי זרחין:
אדוני היושב-ראש, משרד הקליטה לא בודק אם הארגון הוא טוב או לא טוב. הוא בודק נקודות. הוא בודק רק ניקוד, ונותן כסף לפי הניקוד. אז אם "מחניים" תשקר ותגיד שהיא עושה מיליון סדנאות – יהיה להם יותר כסף. היא לא משקרת, היא אומרת מה שהיא עושה – אף אחד לא בודק את האיכות. סופרים רק את הניקוד, לפי הניקוד זה מה שיוצא להם.
בוריס מיליס:
הוא בעצם דיבר על שיטת הניקוד שלנו, זאת אומרת שיטת חלוקת כספי התמיכה. אבל בכל זאת, במסגרת התמיכה יש לנו מה שנקרא חוות-דעת מקצועית - מישהו שאחראי על "מחניים" נותן גם אחוזים לארגון. "מחניים" תמיד מקבל אחוז הכי גבוה – 10%.
אנחנו מנסים כמיטב יכולתנו לעזור יותר לארגון "מחניים".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם מותר לי להגיד לך – אני יודע שאתם הולכים לפי שיטת ניקוד, ואני מכיר חלק מהארגונים, שכפי שנרמז פה, יכול להיות שלא כל הארגונים מדווחים בדיוק מה שקיים.
הבעיה עם "מחניים" – וצריך להכיר את זה – שהם מדווחים פחות ממה שקיים. זוהי בעיה כרונית אצל "מחניים". אני מנסה קצת להוציא אותם מהסיפור הזה כבר במשך 25 שנה – עוד לפני שהם היו פה – וללא הצלחה.
אבל מותר - גם בעידן של המכרזים והנקודות – מותר גם לראות במהות הדבר. אנחנו לא יכולים לצעוק כל היום שאנחנו צריכים לקרב את הקליטה. אולי גברת מינה פנטון תרחיב על כך – ראינו אתמול סקר גדול שערכה עיריית ירושלים על מה מביא להצלחה בקליטה.
אין ספק ש"מחניים" פועלת בכל נושא הקליטה הקהילתית ובקרב הציבור המבוגר והציבור הצעיר – עושה גיור – אתה לא יכול לצעוק כל יום על נושא הגיור. "מחניים" עושה גיור אמיתי ועושה זאת בצורה שמקובלת על כולם, ללא ויכוח – אחר כך נותנים 33,000 שקל בשנה.
לדעתי, צריך למצוא את הדרך. אני יודע שזה לא קל בעידן שלנו – זהו עידן ה"ישראבלוף".
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה לא קל כי כל ארגון חושב שהוא הכי חשוב – ויש ארגונים שהם - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון, אבל מותר לנו - לנו זה אומר כל חברי הכנסת, יושבים פה ארבעה חברי כנסת מסיעות שונות, כל אחד מגיע ממקום אחר, והיו חברי כנסת נוספים שהיו פה לפני כן – מותר לנו להגיד לכם: תעשו שוב בדיקה מעמיקה לגבי מה שקורה עם "מחניים" ותמצאו את הדרך – לא בניקודים- לתת את המשקל הראוי לארגון שהוא מוביל, שהוא חלוץ בכל כך הרבה תחומים חיוניים לעתיד הקליטה פה.
אני לא מוסיף מעבר לכך. אנחנו, אני מקווה, נקבל החלטה – אני אשאל את חברי הכנסת- גם ברוח הדברים האלה, כי בלי זה אי-אפשר לצפות.
ארגונים בעולם שאני מדבר אתם - גם על "מחניים" – אומרים: אם זה כל כך חשוב, מה מדינת ישראל עושה בעניין? אני מסביר להם על כל הקשיים ועל נקודות, אבל נקודות-נקודות, צריך לנהל מדינה. צריך לנהל עלייה וקליטה, הרי זה ה"רזון ד'טר'" של הקיום של המדינה שלנו.
לכן, חייבים לעשות פה מאמץ שונה ומעמיק כדי לשנות את סדרי התמיכה – גם של משרד החינוך וודאי של משרד הקליטה והעלייה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מסכים עם מה שאתה אומר, אבל אני פונה למנהיגי "מחניים", שהם צריכים גם לדאוג לדיווחים שהם שולחים למשרד הקליטה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
"לנפח" אותם?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן. הם עושים עבודה כל כך גדולה – זה צריך להיות כלול בדיווחים. במשך עשר שנים אני חבר בוועדה הזאת – לא כיושב-ראש אבל עשר שנים בוועדה – ואף פעם לא שמעו פה את "מחניים".
אתה אמרת למה. הם צנועים, אבל זה גם לא טוב כי אם אתם רוצים לקבל כסף – אתם צריכים להיות ידועים. אם אתם לא ידועים – ידועים רק לחלק מן הציבור – זה קשה. משרד הקליטה זה ארגון ביורוקרטי, הוא לא הולך לבדוק מה עשיתם, איך עשיתם. אם יש דוח – הם יכולים לבדוק לפי הדוח. לפי דיבורים הם לא בודקים.
זה החיים שלנו, חברים. אני לא אומר שאתם לא עושים. אתם עושים עבודה טובה מאוד, עבודה דרושה, אבל אתם צריכים גם להבין שכדי לחיות – צריך תקציב; כדי לקבל תקציב אתם צריכים קצת לשנות את התפיסה שלכם.
בוריס מיליס:
כמובן, אנו כמשרד ממשלתי, לא נותנים אגורה ללא בדיקת דיווח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נכון, זה מה שאני אומר. אם יש דיווח - - -
בוריס מיליס:
כל ארגון וארגון שווה, ואנו בודקים פעילות בשטח – גם רכזים שלנו, גם באמצעות שלטון מקומי, גם בערים, גם במוקדים – ותמיד יש לנו דיווחים מאוד חיוביים.
גם אני ביקרתי בפעילויות שלהם – לא רק מישהו אחר – אני אישית פיזית ביקרתי את הפעילות שלהם, ואין ספק שהפעילות היא מאוד מוצלחת.
לגבי ה"ניפוח", אנחנו בודקים גם אמינות, זאת אומרת לא ניתן "לנפח" את הפרויקטים, או משהו כזה. כל מיני חתרנים מנסים. אנחנו אומרים להם: STOP, אין דבר כזה. כל אגורה מכיס המדינה – זה לא הולך ככה, היא ניתנת אחרי בדיקה מעמיקה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אבל בוריס, כאשר אתה יודע רק מקצת אפילו של הפעילות הענפה של "מחניים", אתה מסכים אתי שאם מה שמדינת ישראל חושבת שראוי לארגון הזה הוא סכום של 33,000 שקל, זה פשוט לעג לרש.
בוריס מיליס:
בהכרח אני מסכים אתך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גברת מינה פנטון. אני רוצה לספר לך דבר שאת לא יכולה לדעת משום שזה לפני התקופה שלך כחברת מועצה ואחראית גם על הנושא הרוחני וקידום – אינני יודע בדיוק מהי הגדרת התפקיד שלך בעירייה - אבל אני רוצה לספר לך שאני בזמנו עשיתי הסכמים עם ראש העיר הקודם – שהיום יש לו תפקיד אחר – הסכמים עם ארגונים בעולם של תמיכה ב"מחניים".
עשינו הסכם Matching - היה צריך להביא 50% מהעולם, ועיריית ירושלים תיתן 50%. בשנה הראשונה להסכם הזה – אני חושב ב- 96' – העירייה לא שילמה, אבל בשנת 97' הם שילמו. זה היה הסכם על פני מספר שנים – בשנת 97' שילמו את החלק של שנת 96', ומאז שנת 97', לפי מיטב זיכרוני, לא שילמו שום דבר.
כל ה- Matching, הצד השני, שילם – כי אנשים בעולם הכירו בערך החיוני של הקליטה – ובעיריית ירושלים לא היה שום דבר.
חלק מזה גם נופל על כך שאולי לא עשו מספיק רעש ולא לחצים פוליטיים, אבל אני לא רוצה לדבר על מה שהיה, אני רוצה לדבר על מה שיהיה.
אולי את יכולה – ואני לא מצפה ממך לתת התחייבויות או שיקים, בפרט שאי-אפשר לתת אותם בלי כיסוי, אבל בכל זאת לשתף אותנו במחשבות שלך - את גם דיברת אתמול בערב בצורה מאוד מרגשת על הפעילות של "מחניים" – איך גם בצורה פיזית לדאוג לכך שהקיום של "מחניים" בעיר הזאת שלנו, תהיה לו משמעות ושיהיה ביטוי להסכמים שהיו בעבר, בתקציבים שיהיו בעתיד. בבקשה.
מינה פנטון:
תודה. שמי מינה פנטון. אני חברת מועצת עיריית ירושלים. לענייננו, אני מחזיקת תיק קשרי חוץ העם היהודי ומורשת ישראל, וכבר אמרתי פה – יושבת-ראש המועצה לקידום מעמד האישה – עולם אחר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היא תהיה הנשמה היתרה של ירושלים – אם מותר לי להגדיר את זה כך.
מינה פנטון:
אני הייתי רוצה, ברשותכם, להתייחס – ואני גם אענה לרב מלכיאור על פנייתך.
קודם כול, אני מאוד מברכת, מעומק ליבי, על המפגש הבוקר ועל החיבור בין חינוך לקליטה – ואני מודה לשני חברי הכנסת, שאכן הצמידו זאת, כי כאן העוגן שלנו ומכאן אנחנו יוצאים ומכאן אנחנו פורצים החוצה. ואם אני אתן לזה את המענה, אז אותה ברכה שאנחנו אומרים בתפילת הדרך – "ויעקב הלך לדרכו", ואנחנו משתמשים שם במחניים – אני רואה את "מחניים" לא רק כקשר של שם וכאן, אלא קשר של פה ושל למעלה, כלומר החיבור של ארץ ושמים, של הגשמי ושל הרוחני, של הארצי, של היהודי, של הדתי ושל המסורתי.
זהו הבסיס וזהו עוגן קיומנו. אין לנו את זה – אין לנו חיים יהודיים, אין לנו מדינה יהודית, ואני לא רוצה להגיד השלכות מעבר לכך.
אני רואה בנושא הזה ובהתכנסות הזאת, באירועים האלה – שברכות רבות לרב, חבר הכנסת מלכיאור, וליולי אדלשטיין – פריצה. פה היתה פריצת דרך יוצאת מן הכלל, בשני מישורים, ברשותכם.
אחד, המישור של "מחניים" – להראות לכולם, יש "מחניים", חיים וקיימים, נושמים, מאוד בצניעות. עבודה מאוד צנועה, אבל עבודה אמיתית שורשית.
פריצת הדרך השנייה – שהיא חשובה בעיני ביותר – זה תיקון של עיוות היסטורי, ועל זה לא דיברנו. ברשותכם, אני מאוד רוצה שזה יעבור הלאה – הן בחינוך והן בקליטה.
נעשה עיוות היסטורי למהלך של התחייה הדתית בברית-מועצות לשעבר. ל התקומה, אותה יהדות הדממה – בין בפנים, בין בחוץ, זה באמת רעיון חשוב שהרב העלה – אותה דממה שהיתה ואותה פריצת דרך, נבעה מהאלמנט הדתי היהודי, וזה לא רק אלמנט לאומי.
נכון - מלחמת ששת הימים, נכון - כל הסקירה ההיסטורית הזאת, אבל מה שהצית ובנה לנו את כל אותה רוח נפלאה – שגלי העלייה נבעו ממנה – היתה אותה תנועה של תחייה דתית.
מה ישבו ולמדו? למדו כמה דברי תורה. למדו קצת על כשרות, למדו קצת על הבית היהודי. מה חיבר אותם לעולם היהודי? – לא ברנר ולא גורדון ולא אחרים, אם אנחנו נאמר דה-פקטו.
היתה חגיגה גדולה בחנוכה – פתחו במוזיאון התפוצות את התערוכה. אני לא הייתי שם, אבל מהדיווחים שקיבלתי, סערתי – אני מוכרחה לומר, כינסתי מייד כמה פורומים.
למה סערתי? כי אמרתי: איפה התחייה הדתית? מה קרה, לאן היא נעלמה? מדוע היא לא באה לידי ביטוי? זה הבסיס הלאומי שלנו. אם לא זה, מה אנחנו עושים פה?
אז אני מבקשת ואני לא ארחיב פה – על זה צריך להרחיב. במערכת החינוך צריך לעשות תיקון – בספרי הלימוד, בלימוד השנתי, בכמה פאזות: בין אם זה בכיתה ה', בין אם זה אחר כך בכיתה ז', צריך להחליט איפה, ולהכניס את העובדות האמיתיות, את העובדות ההיסטוריות. לחשוף את האומץ, לחשוף את הגבורה, לחשוף את מסירות הנפש.
אנחנו רק ניטיב עם העם, אנחנו רק ניטיב עם החברה אם נעשה זאת. וזה לא עניין של אדם חילוני שיגיד: לא מעניין אותי הדת. אין דבר כזה. זה הבסיס שלנו, זה הבסיס הלאומי שלנו.
זה המסר - שהייתי רוצה כאן באמת תיקון היסטורי שייצא מהמעמד הזה בכנסת, מהשבוע הזה, לדיונים איך אנחנו עושים את זה. הביטוי יכול לבוא בשני מישורים מעשיים – במערכת החינוך ובמוזיאונים.
אני רוצה כעת להתייחס לגבי פריצת הדרך המעשית – ואנחנו מדברים כאן על המעשית. לגבי ההסכם שהרב חבר הכנסת מלכיאור דיבר עליו – אינני יודעת אם זה יכול לתפוס היום לפי המערכת של חוקי משרד הפנים וכו'. זה צריך להיבדק. זה נושא שעניינית צריך להיבדק.
אני יכולה לומר חד-משמעית: הדברים דיברו אל לב ראש העיר, זה חדר. הדברים חלחלו לאגף חברה, וכולנו תרמנו, עזרנו בהמשך. הנושא הזה – אסור שירד מסדר-היום, בלי להיכנס לפרטים.
אני מציעה, מייד לאחר השבוע הזה, לכנס ישיבה עם ראש אגף חברה, לנסות להתוות תוכנית – לא משנה, מקסימליסטית אפילו – תוכנית מקסימליסטית, כדי להרים ראש. לא ייתכן שיקבלו 37,000 או סכום שבושה אפילו לומר אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כבר הוספת להם 10%...
מינה פנטון:
הלוא אי-אפשר לגלגל יותר סדנאות. רוצים לעשות, אבל לא יכולים לעשות. איך יכולים לעשות? אני לא יכולה לקחת אחריות בלעדית על עיריית ירושלים; אני יכולה כן לומר: אני אתן יד מבפנים ואני מבקשת מייד אחרי השבוע הזה, תוך שבועיים – לתת לזה מקסימום שבועיים - ליזום ישיבה מעשית ואז כמובן אנחנו נתחבר אתכם ואתכם, כי אותם דברים שאנחנו נעשה, משרד הקליטה יהיה חייב לעשות, בוודאי מחוז ירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מודה לך, ואנחנו סומכים על זה. אני מבקש מאנשי "מחניים" לרשום שאת הפסוק "הצנע לכת עם ה' אלוקיך" ישאירו במוסקבה, ופה ילכו מייד אחרי השבוע הזה, זאת אומרת בתחילת השבוע הבא – ניתן לכם שבת לנוח – ואחר כך מתחילים לשבת עם תוכנית מעשית.
אני יודע שכאשר את רוצה להוביל דברים, את מצליחה מאוד לעשות את זה – ואני גם מרגיש בשינוי באווירה בעירייה, כשהיתה סקפטיות רבה, כפי שאמר חבר הכנסת יולי אדלשטיין; אפילו יולי היה סקפטי כאשר ישבנו שם בישיבה הראשונה, ועובדה שאפשר לעשות את זה.
אני מבקש לשמוע כמה הערות קצרות.
אלי זרחין:
אני רוצה להזכיר את ההיכרות שלי עם "מחניים". אני הכרתי את "מחניים" ב-86', כאשר אנשים כמוך, מיכאל, לא הטרידו לבוא למינסק; אנשים באו למוסקבה, לפטרבורג, ואני פעם בחודש עם שתי מזוודות באתי הביתה לזאב, לקחתי ספרים על יהדות, לימודי עברית, וחזרתי חזרה לאנשים שלי במינסק.
אני חושב שמה ש"מחניים" עושים – הם עושים דברים במקום המדינה. אני חושב שמה שהם עושים כאן בארץ ב-20 שנה זה מה שבעיני - יוחנן ממשרד החינוך - צריך לעשות לא רק לעולים, כי יש לא מעט ילדים שנולדו כאן ואין להם מושג בדברים שהם מפתחים כאן. הספרים שלהם היום כבר לא רק ברוסית, כי יש לא מעט רוסים שקוראים ספרים בעברית.
אני חושב שהתמיכות – אותו Matching שעליו אתה מדבר – זאת לא הדרך הנכונה. מדינת ישראל צריכה להגיד: אם מישהו במקומנו עושה את הפעילות, בואו ניקח אותו כקבלן ביצוע, בואו ניתן לו פיקוח מקצועי, בואו ניתן לו תקציבים כדי שיעשה את זה.
הציפייה שלי למה שייצא מהחדר הזה, שמשרד החינוך יפסיק לדבר על Matching, על תמיכות, והוא יגיד: עושים עבודה טובה, בואו ניקח גוף מקצועי שיפקח עליהם; ניתן להם משאבים – לא יודע, 5 מיליון שקל, 10 מיליון שקל – ושייכנסו למערכת החינוך, פורמלי ובלתי פורמלי, ויעשו את העבודה המאוד טובה שהם עושים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. שכנעת פה את הציבור. שלמה, בבקשה.
שלמה קול יעקב:
אני חושב, בהמשך לדברים, שכל נושא התמיכות הוא באמת הזדמנות של השווים בין השווים, והוא מאוד חשוב, וכנראה שבתוכו אין את ההזדמנות.
כמו שקיימים חוגים לספורט לעשרות אלפי ילדים, אבל כשיש את המוצלח בספורט – משקיעים בו באופן אישי, אני חושב שכך גם פה. ברגע שמזהים איזושהי הצלחה – צריכים ליזום. ואם בין כל ארגוני העולים – מאות ארגוני עולים – יש ארגון אחד שהצליח בנושא גיור, לא יכול להיות שמדינת ישראל בעשרות מיליונים מקימה ארגונים חדשים - - -
אלי זרחין:
פיקטיביים.
שלמה קול יעקב:
לא. לא רוצה להגיד פיקטיביים. ארגונים חשובים ופועלים, אבל חדשים, והארגון שעשה ועושה וממשיך לעשות, הוא פשוט נשאר בצד, והיוזמה לא מגיעה אליו.
אני חושב שפה המקום דווקא לעודד את היוזמה של הפנייה, ולאו דווקא התמיכות הרגילות, כשאני מאמין שהם כן עובדים לפי קריטריונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. יש עוד מי מאנשי "מחניים" שמעוניין להוסיף?
אירה דשבסקי:
אירה דשבסקי, יושבת-ראש הנהלת "מחניים". קודם כול, ממש תודה רבה מכל הלב. אני חושבת שבמשך יותר מ- 20 שנה שאנחנו נמצאים בארץ לא זכינו עד עכשיו לפורום כזה – בכלל להשמיע דברים ולשמוע דברים, ותודה על ההכרה וההוקרה.
אנחנו זכינו להיות מסורבי עלייה, ובאמת זכינו, וזה איפשר לנו בעצם ללמוד ולהתחיל ללמד עוד שם, תחת רדיפות ה- ק.ג.ב; ואחרי רדיפות ה-ק.ג.ב, אז היעדר תקציב – זאת כבר צרה פחות משמעותית. לכן שרדנו. עובדה שבלי תקציבים שרדנו 20 שנה בארץ.
הפורמליסטיקה הסובייטית הגיעה גם לארץ - ואני לא מחדשת פה - ולכן כשהתחלנו בשנים הראשונות שלנו בארץ, התחלנו כל מיני אולפני עברית, אולפני גיור, אז הגיעו כל מיני פקידים ומפקחים ממשרדי ממשלה שונים ומשונים, אמרו: "לא, אתם מלמדים עברית בלי לזרוק כדור אחד לשני" – שיטת הוראה מקובלת בישראל – "זאת לא שיטה מקובלת בארץ, אתם לא מתאימים לקריטריונים." או משהו כמו "אתם מלמדים בכיתות צפופות, מטר על מטר, שלא עומדות בדרישות סניטאריות מינימליות" וכו'.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם הבולשביקים עלו לארץ.
אירה דשבסקי:
אני לא אחראית עליהם. ואנחנו התרגלנו לזה שהשבלונה היא כל כך קשוחה ולא מתאימה לנו, ואנחנו אף פעם לא נתאים את עצמנו לשבלונות.
השאלה היא אם אפשר לפעמים לשנות שבלונות, וזאת שאלה גם למשרדי הממשלה. אנחנו עם הפעילות שלנו נמשיך, ויש ל"מחניים" גם קבלות, כפי שנאמר פה. יש אתר אינטרנט הכי גדול בעולם בנושא יהדות בשפה הרוסית; יש 30 ספרים מקוריים מתורגמים; יש המון קורסים אינטראקטיביים שאנשים דוברי רוסית מכל העולם, מורים ליהדות, לומדים על-פיהם.
אתמול דיברתי עם העוזרת של ביבי, שמארגנת את בואו לכנס שמתחיל עוד מעט – דוברת רוסית – והיא אמרה לי: אני התכוננתי על-פי הספרים ועל-פי האתר שלכם, ודאי ששמעתי. זאת אומרת, אנחנו מרגישים שיש הכרה בקרב דוברי רוסית גם בארץ וגם בעולם.
יחד עם זאת, אין שום הכרה מצד ה"אסטבלישמנט" הישראלי, וזה כדאי שישתנה. תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. מאחר שכל אלה שלא מחויבים לשבת כבולים בישיבות ועדה, כמוני, הם ילכו לחגוג בחגיגה של "מחניים" למטה, אני כבר מתנצל מראש שאני חייב לשבת בוועדת החינוך במשך השעות הקרובות. אחד מהנושאים שאנחנו צריכים להציל זה ה"סיכול הממוקד" כלפי האולפנים בישראל, אבל על זה עוד נדבר.
אני מציע שנקבל החלטה כדלהלן – כמובן שפרופסור נודלמן יוסיף את הנשמה היתרה שלו.
קודם כול, אנחנו רוצים לברך את "מחניים", ככנסת ישראל, על ההישג העצום של הפעילות שהתנהלה במחתרת, כנגד כל הסיכויים בברית-המועצות, והעלאת הרוח מהפעילות הזאת למדינת ישראל ולירושלים. אנחנו רוצים לברך על כל הפעילות הענפה בתחום הקהילתי, בתחום הרוחני, בתחום הזקנים ובתחום הנוער, בתחום הגיור – בפרט בתקופה הזאת, חשוב לציין, בהצלחה שאי-אפשר בכלל למדוד בכלים המקובלים פה לעניין הזה.
אנחנו באמת רוצים לברך את "מחניים" על כל הפעילות הזאת, ובמיוחד אנחנו רוצים גם מכנסת ישראל לשלוח איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לנשיא וליוזם ולמוביל ומורה הדרך של דור שלם – לד"ר הרב זאב דשבסקי – שבאמת יחזור במהרה לפעילות מלאה.
מעבר לכך, אנחנו רוצים לפנות לשרת החינוך, לשר הקליטה, לראש הממשלה ולראש עיריית ירושלים – שתהיה חשיבה בכל אחד מהגופים האלה איך ניתן, גם מבחינה חומרית, לעזור לגוף האדיר הזה, שזאת חובת המדינה והעיר שלנו, שיש לעיריית ירושלים הזכות להיות הבית של "מחניים" ול"מחניים" יש הזכות שיהיה לה בית בירושלים.
אנחנו רוצים לפנות ולבקש מכל הגורמים הללו – תוך שישה שבועות - לתת לנו חזרה, לוועדת החינוך ולוועדת העלייה והקליטה, תוכנית פעולה איך רוצים להרחיב ולעזור כדי שהגוף הזה, תהיה לו התמיכה החומרית שלה הוא ראוי.
אם ניתן שישה שבועות ויהיו צוותי חשיבה בכל אחד מהמשרדים הללו- אני מקווה גם בעידוד של ראש הממשלה לעניין הזה – אני מקווה שייצא עבור זה גם משהו חומרי כדי להתחיל להכין את 20 השנים הבאות של "מחניים".
אם ההחלטה הזאת מקובלת על חברי הכנסת – גם על צד הברכה וגם על הצד המעשי, אנחנו נקיים מעקב אחרי ביצוע ההחלטות שלנו, כפי שמקובל.
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אתה רוצה להוסיף?
יולי יואל אדלשטיין:
מברך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה גם לברך את החברים מ"מחניים". עוד מתקופת העלייה שלי כל הזמן שמעתי על הארגון הזה. אני לא יכול לחשוב על עלייה חדשה גדולה ללא "מחניים", וזה גם נותן להם כבוד גדול.
אני שמח שהיום אנחנו חוגגים פה 20 שנה מתחילת העבודה של הארגון הזה בארץ.
אני תומך בכל הדברים שאמרת ואני חושב שבמשותף אנחנו יכולים להשיג הישגים. תודה רבה לכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה לכולכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 09:15.