פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 427
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
שהתקיימה ביום רביעי, כ"ג אייר, תשס"ח, (28/05/2008), בשעה 09:00
סדר היום:
אלימות כלפי תלמידים אתיופים בבתי הספר
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
מוזמנים:
חה"כ שלמה מולה
הילה סגל – מדריכה ארצית, משרד החינוך
שוש צימרמן – מפקחת על מניעת התעלות בילדים ובבני נוער, משרד החינוך
עמיהוד בהט – מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך
מאיר שמעוני – מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך
ריקי לוין – מנהלת האגף לפניות ותלונות הציבור, משרד החינוך
תרצה יהודה – משרד החינוך
שרה כהן – מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העליה
אבי מספין – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
פקדה ישלם – רכזת זכויות ילדים עולים מאתיופיה, המועצה לשלום הילד
משה באטה – ממונה על קליטת אתיופים, הסוכנות היהודית
עפרה דונסקי – הסתדרות המורים
איינאו פרדה סנבט'ל – עיתונאי, ערוץ 1
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
אלימות כלפי תלמידים אתיופים בבתי הספר
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר היום: אלימות כלפי תלמידים אתיופים בבתי הספר.
אנחנו מברכים בברכת ברוך הבא את מאיר שמעוני, המנהל החדש של מחוז ירושלים, שמופיע פה בוועדה פעם ראשונה. אנחנו מאחלים לך הצלחה בתפקידך.
אני גם רוצה לברך את חבר הכנסת שלמה מולה, שאמנם כבר הופיע אצלנו פעם או פעמיים. מאחר ואני מכיר את פועלך הרבה שנים אני בטוח שתהיה תוספת נכבדת לוועדה ולכלל העבודה בבית הזה. אתה תמיד מוזמן לוועדה. אמנם לקדימה יש 4 חברים בוועדה הזאת, אבל כפי שאתה רואה הם לא נמצאים. גם אם כולם נמצאים ומצויים, אתה תמיד מוזמן לבוא ולתרום את הנשמה היתרה שיש לך.
פנית אלי בבקשה לדיון דחוף ביותר, וזאת על אף שיש כרגע איזה 300 פניות לדיונים דחופים ביותר. הייתי מוכן להעלות את הדברים מחמת חומרתם וגם בגלל מי שביקש אותם.
כתבת לי במה מדובר אבל אני מבקש שתציג את הנושא. לאחר דבריך נשמע את הגורמים השונים וננסה להסיק מסקנות ממה שקרה.
שלמה מולה:
תודה רבה אדוני היושב ראש. תודה למוזמנים ולמכובדים שהגיעו. אני מאוד מעריך את העובדה שקבעת את הדיון. לדיון הזה יש הרבה מאוד ערכיות, במיוחד לנו כחברה שהיא קולטת עליה. אני לא מתכוון להטיל דופי במערכת החינוך ובמה שהיא עושה אלא שיש בעיה בפיקוח על מה שקורה בתוך בתי הספר. נעשים דברים חמורים ולא תמיד משרד החינוך יודע על כך.
מדובר בבית ספר במבשרת ציון שבו נקלטו ילדים מאתיופיה שגרים במרכז קליטה שבמבשרת ציון. במשך תקופה ארוכה הילדים עברו התעללות בידי ילדים אחרים. חלק מהצוות ידע. העניין הגיע איכשהו לתקשורת. נמצא איתנו גם מי שפרסם את העניין בערוץ 1 של הטלוויזיה הישראלית.
שמענו גם את התגובה של מערכת החינוך ושל מנכ"לית משרד החינוך. שרת החינוך הקימה ועדת בדיקה שתבדוק את הסוגיה האם זה נכון או לא. בינתיים מצאו פיתרון ביניים, להוציא את הילדים של יוצאי אתיופיה מאותו בית ספר. במקום שמנהל בית הספר והמחנכים יתמודדו עם הבעיה בצורה ערכית על ידי אקט חינוכי מצאו פיתרון קל, להוציא את הילדים מבית ספר. בית הספר הפך להיות נקי מילדים מאתיופיה, מאותם ילדים שעברו התעללות נפשית ופיזית שעברו למקום אחר.
אני נחרדתי מזה. כל מי שמכיר אותי ועבד איתי יודע להגיד שאני לא אדם ששולף דברים ומנפנף ומשחיר, בטח לא את האנשים שקולטים בעמל רב עליה בכלל ועליה מאתיופיה בפרט. אבל, הסיפור הזה - אני מוכרח להגיד לך שאני מאוד הזדעזעתי מזה.
לכן אני הייתי רוצה לשמוע את אנשי מרכז הקליטה וגם את אנשי משרד החינוך. האם ידעו ושתקו? האם יש כבר ממצאי ביניים? איך יכול להיות שהפיתרון הוא להוציא את הילדים מבית הספר במקום לטפל בהם בתוך בית ספר? האם בכל מקום שיש בו אלימות הפיתרון הוא להעביר את הילדים למקום אחר? איזה מן דבר זה? זאת קליטת עליה?
לכן ראיתי את הנושא כדחוף מאוד. אני יודע שהוועדה שלך עוסקת בעשרות ומאות פניות אבל הנושא הזה הוא נושא ערכי ואני מודה לך שקבעת את הדיון. אני אשמח לשמוע את אנשי
משרד החינוך, את אנשי הסוכנות. יכול להיות שאולי כדאי לשמוע גם את מי שפרסם את הכתבה. אני לא יודע אם הדבר אפשרי מבחינת האתיקה הניהולית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין בעיה לשמוע כל אחד שיושב מסביב לשולחן. מי שמבקש זכות דיבור שיגיד לי.
אני מציע שנשמע את מנהל המחוז החדש.
שלמה מולה:
גם אני מצטרף לברכות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה זמן אתה בתפקיד?
מאיר שמעוני:
כחצי שנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תספר לנו מה קורה.
מאיר שמעוני:
בהמשך למה שאמר חבר הכנסת מולה, במחוז ירושלים מטפלים בילדים יוצאי אתיופיה בלא מעט ישובים בצורה מקצועית ועניינית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אף אחד לא חושב אחרת.
מאיר שמעוני:
לגבי האירוע שהיה במבשרת. נודע לנו על האירוע, בערך לפני פסח. זה אירוע חמור בתוצאה והוא לא תקין לחלוטין. ברגע שנודע על האירוע נכנסנו לעובי הקורה. המפקח של בית הספר נכנס לתמונה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה יכול לפרט מה בדיוק היה?
מאיר שמעוני:
מדובר על התעללות מינית בחלק מהתלמידים. הכניסו ילדים לשירותים, הורידו להם מכנסיים ועשו כל מיני מעשים חמורים מאוד. המקרה הוא לחלוטין חמור מאוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דווקא התנכלו לילדים האתיופים?
מאיר שמעוני:
במקרה הזה כן. אני חושב שהסוגיה הזאת היא מאוד מורכבת במבשרת, למרות כל המורכבות של העניין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זאת אומרת "למרות כל המורכבות"?
מאיר שמעוני:
מורכבות מבחינת התפיסה, האינטגרציה, השילוב בתוך מסגרת של בית ספר ממלכתי דתי. רציתי גם לציין שבית הספר עבר לא מעט טלטלות, כולל החלפה של ניהול בשנה האחרונה. הגיע לשם מנהל חדש, הכינו תכניות חדשות אבל הסתבר שהיו גם קצת קשיים בהתנהלות של בית הספר, שמן הסתם משפיעו על הכל, כולל על דברים נוספים.
לגבי האירוע עצמו. כמו שאמרתי, ברגע שנודע על האירוע כל הצוות המקצועי שרלוונטי לעניין, החל ממפקח בית הספר, מפקחת על העלייה, היועצת הבכירה של המחוז, אנשים של מרכז קליטה, ראש המועצה ומנהל החינוך, התכנסו לטפל בעניין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם נכון, כפי שדווח, שהנהלת בית הספר ידעה על האירוע ולא עשתה דבר?
מאיר שמעוני:
זה דבר שצריך להיבדק קצת יותר לעומק. בזאת תעסוק אותה ועדה שמינתה המנכ"לית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האירוע היה לפני פסח ואנחנו לקראת שבועות. אפשר היום לדעת אם המנהל ידע או לא ידע.
מאיר שמעוני:
המנהל ידע לפני פסח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שואל אם הוא קיבל מידע – אני מבין שזה היה דבר מתמשך ולא חד פעמי. על פי התקשורת השתמע שהמנהל והנהלת בית הספר ידעו והחליטו לא לעשות דבר.
מאיר שמעוני:
אני רוצה להיות זהיר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חשוב לנו לדעת כדי לקבל תמונה על מה שקרה שם. אמנם אנחנו לא ועדת בדיקה - כמה זמן יושבת ועדת הבדיקה במשרד החינוך?
מאיר שמעוני:
המנכ"לית מינתה את הצוות ולדעתי היא כבר התחילה את עבודתה. היא כבר קבעה איתי פגישה ראשונה כדי לקבל החומר וכדי לדעת על מה מדובר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוועדה עוד לא ישבה?
מאיר שמעוני:
היא ישבה. למעשה יש שתי ועדות. יש ועדה מטעם המנכ"לית ויש ועדה מטעם המחוז, מטעמי, שמונתה. היא ישבה כבר מספר מפגשים על מנת לבדוק את האירוע לפרטים. אני קצת זהיר לגבי חלק מהדברים כי הדברים עולים תוך כדי. כשאני לא בקיא בנתון אני עונה קצת בזהירות.
המידע שאני קיבלתי מהנהלת בית הספר דרך המפקח הוא, שלפני פסח היה אירוע ומאותו רגע שאנחנו ידענו על האירוע נכנסנו לפעולה.
משה באטה:
למה הילדים עברו לבית ספר אחר? למה לא טיפלו בהם בבית הספר?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אל תדאג, אנחנו נגיע לזה.
מאיר שמעוני:
אני מציע שריקי תרחיב אחר כך בעניין זה.
כפי שאמרתי, כל הגורמים הרלוונטיים התחילו לבדוק את העניין. אני אומר בזהירות, כי זה היה עדיין ברמה של חשדות. כל האירוע נמצא בבדיקה ובבחינה של גורמים מקצועיים כמו משטרה וחוקרי נוער. אתה בא לתלמיד מסוים והוא אומר שהוא לא עשה כלום. אנחנו צריכים להתנהל דיי בזהירות, למרות שתוך כדי בדיקה קיבלנו מספר שמות של ילדים ספציפיים שעשו את זה. מרגע שקיבלנו את השמות הספציפיים, השענו את אותם תלמידים שפגעו.
יש נוהל בחוזר מנכ"ל שאומר מה בדיוק צריך לעשות במקרה של התעללות. אנחנו עובדים לפי החוזר אחד לאחד. הוועדה הבין-מקצועית בראשותו של המפקח עם היועצת הבכירה של המחוז, בודקת קצת יותר לעומק את דרכי הטיפול. מה עושים עם הילדים הפוגעים? מה עושים עם הילדים הנפגעים? מה עושים עם הצוות החינוכי? מה עושים עם בית הספר וכן הלאה.
אני רוצה לומר משהו לגבי השאלה ששאל חבר הכנסת מולה לגבי העברת הילדים. כשקיבלתי מידע על האירוע, לפני פסח, כינסתי את כל הגורמים כדי לשמוע על מה מדובר. בסוף אתה צריך לקבל החלטה, בהתייעצות עם האנשים המקצועיים, האם אתה משאיר שם את הילדים? האם אתה מעביר אותם או שאתה מוצא פיתרון אחר לטובת הילדים? אני מדגיש שזה לטובת הילדים. יצא שההורים של אותם תלמידים, אולי בצדק מבחינתם, לא שלחו את הילדים לבית הספר. הם אמרו שהם לא שולחים את הילדים לבית הספר, ואולי בצדק מבחינתם. לו הם היו רוצים שהם ימשיכו ללמוד שם, הייתי עושה את הפעולה ההפוכה, כפי שהצעת, דהיינו, להרחיק את הילדים הפוגעים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא לא אמר שצריך להרחיק את הילדים הפוגעים. צריך לתת לילדים שנפגעו סביבה בטוחה בתוך בית הספר שהם לומדים בו. שהמערכת, ההנהלה, המורים, החברים, כולם עומדים
חזית אחת איתם. אם נותנים להם תחושה כזאת, אז אני בטוח שהילדים היו חוזרים ללמוד בבית הספר.
שלמה מולה:
אני רוצה לשמוע את עמית ממרכז הקליטה. מרכז הקליטה הוא בעצם מקום שבו בדרך כלל מסייעים לעולים להבין את התופעות. השאלה היא, האם התהליך הזה היה במשותף עם הצוות המטפל במרכז הקליטה או שזאת היתה החלטה חד צדדית? בלי להיכנס לגופו של האירוע עצמו ויכול להיות שזה קורה גם בבית ספר שבו לא לומדים יוצאי אתיופיה, אבל בעצם זה שהוצאתם אותם בלי להבטיח לילדים סביבה תומכת, אתם נכנעתם לאלימות. במידה רבה זאת התוצאה.
מאיר שמעוני:
כמנהל המחוז הסתכלתי על טובת הילדים ועל מוגנותם. הסתכלתי על הילדים והסתכלתי על מה קיים בבית הספר. נוכח הסיטואציה של בית הספר, ההתנהלות והקשיים שיש בבית הספר,ראיתי מה הכי טוב לילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה טוען שבית הספר איננו מסוגל לתת טיפול כראוי ואת העזרה לילדים?
מאיר שמעוני:
בסיטואציה הזאת. כשנכנסתי לעובי הקורה והייתי גם בביקור בבית הספר - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איפה הילדים נמצאים היום?
מאיר שמעוני:
העברנו אותם לשני בתי ספר. בית ספר אחד במטה יהודה ובית ספר שני תלפיות מזרח בירושלים. שוב אני אומר, זה בהסכמה עם ההורים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם עירבתם את אנשי מרכז הקליטה בשיקולים שלכם?
מאיר שמעוני:
בכל הדיונים, השיקולים והדילמות היו מעורבים כל הגורמים, כולל אנשי המועצה. ראש המועצה התנגד לא פעם אחת, לפיצול ולהעברה בגלל הרעש התקשורתי שהיה עלול להיגרם. בניגוד לעמדתו, עם כל מה שזה אומר, ולטובת הילדים, זאת היתה ההחלטה הנכונה. אגב, זאת היתה גם המלצה של הוועדה המקצועית שמיניתי, דהיינו, להעביר את הילדים במיידית לטובתם. בניגוד לעמדת המועצה וראש המועצה, העברתי את הילדים. כמובן שזה נעשה בתאום, אף אחד לא מנהל את העסק באופן פרטי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש עוד ילדים אתיופים בבית הספר?
מאיר שמעוני:
לא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, הוציאו מבית הספר את כל הילדים האתיופים.
מאיר שמעוני:
חבר הכנסת מלכיאור. אני הסתכלתי על טובת הילדים..
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו רוצים להבין את מלוא הציור של הדברים. אני לא ראיתי את הכתבה. אני רוצה להבין את מלוא התיאור של הדברים.
אודי, אתה רוצה להוסיף?
עמיהוד בהט:
לא ראיתי את הכתבה אבל ראיתי את הילדים וראיתי את החיים וראיתי את המערכת. צריך להבין את הדברים. צריך לשאול האם יש כיתת אולפן בבית הספר כיוון שאין במבשרת ילדים יוצאי אתיופיה, שאינם גרים במרכז הקליטה? זאת אומרת, מוציאים את הכיתה ככיתה ולכן לא יכול להישאר שם תלמיד אחר כיוון שאין במבשרת תלמידים אחרים יוצאי אתיופיה. אין במבשרת יוצאי אתיופיה שגרים ישוב קבע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין ילדים אחרים במרכז הקליטה?
עמיהוד בהט:
במרכז הקליטה יש 400 ילדים וכולם מפוזרים כי אי אפשר להכניס את כולם לבית הספר במבשרת.
שלמה מולה:
אנחנו יודעים שמלכתחילה בית הספר הזה לא רוצה את יוצאי אתיופיה. לכן כל המהלך הזה, כולל ההתעללות, היה כדי שהילדים האלה לא יהיו בבית הספר. אם אנחנו רוצים "לנקות" את התלמידים יוצאי אתיופיה בגלל התנהלות והתנהגות של בית הספר כלפי יוצאי אתיופיה, אנחנו נותנים הכשר לשרץ. זה כל הסיפור.
עמיהוד בהט:
חבר הכנסת מולה, אני מכיר את הפריסה של כ- 100 כיתות אולפן ברחבי הארץ. אגב, חלקם מוסעים בגלל האילוצים הגיאוגרפיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש בישוב בית ספר אחד ומרכז קליטה אחד. זה מוזר שאתה צריך לפזר אותם בהסעה.
עמיהוד בהט:
בצפת יש 3 מרכזי קליטה. הילדים נוסעים לחצור, לכרמיאל, אין ברירה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ואף אחד מהם לא לומד בצפת?
עמיהוד בהט:
ודאי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל פה בית הספר נמצא ליד ואתה שולח אותם ללמוד בירושלים.
עמיהוד בהט:
בראש ובראשונה משבצים את הילדים במקום המגורים שלהם. זה חוסך זמן, זה חוסך הסעות, זה חוסך הרבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה גם יותר טוב לילדים.
עמיהוד בהט:
נכון. לכן נפתחו שתי כיתות אולפן בבית הספר אריאל. זה המקסימום שבית הספר יכול היה לקלוט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בית הספר לא רצה ילדים אתיופים?
עמיהוד בהט:
זה לא שהוא רצה. בתחילת השנה שובצו 2 כיתות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ששיבצתם זה דבר אחד.
עמיהוד בהט:
לא שיבצנו בכוח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בכמה ילדים מדובר?
עמיהוד בהט:
יש שם 39 ילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז הוצאתם את כל ה-39 ילדים?
עמיהוד בהט:
רגע אחד. תפקידנו הוא, מעבר לרצון לשבץ אותו באותו ישוב, לתת להם את האווירה ואת האקלים המיטבי בבית הספר כדי לתת להם את מלוא תשומת הלב. להגן עליהם, לא מהבחינה הפיזית, אלא מהבחינה הלימודית, החברתית ומכל דבר שבעולם. לכן אנחנו שולחים ילדים לבתי הספר הטובים יותר, המחבקים יותר והשמחים יותר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אודי, אז כנראה נכשלתם בגדול. אם כל מגמתך היתה לעשות את הכל על מנת להגן על הילדים האלה, לא הצלחתם להגן עליהם.
עמיהוד בהט:
באופן טבעי הילדים שובצו במבשרת. היתה התנהלות לא טובה בבית הספר. זה לא קשור לאקט האחרון שהיה שם. מנהל המחוז אמר את זה בעצמו. היתה התנהלות לא טובה והיתה לנו תחושה שהילדים האלה היו יכולים לקבל הרבה יותר במקום אחר. התייעצנו עם מנהל המחוז, עם מרכז הקליטה, עם ההורים של הילדים ועם כל הגורמים שמסביב. במרכז הקליטה הזה יש 15 או 20 כיתות אולפן שמטופלים בצורה בלתי רגילה, החל מכפר אדומים ועד מודיעין. אז אמרנו שכדי שהילדים האלה יקבלו את ההתייחסות הטובה, את השילוב החברתי הנכון, את ההוראה הטובה - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל בלי המעשה שקרה לא עשיתם את זה.
איינאו פרידה סנבט'ל:
חלק מהילדים היו בכיתות מעורבות, לא כולם היו בכיתות אולפן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אודי, צריך לדייק פה.
עמיהוד בהט:
אני מדייק לגמרי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לא יכול להגיד שאתה מדייק לגמרי ולסתור את עצמך. אני רוצה להבין. הדבר הזה של העברת כלל התלמידים האתיופים, גם אלה שבכיתות אולפן וגם אלה שהיו בכיתות אולפן, הוא נעשה בעקבות המקרה שקרה, בעקבות הגילויים ולא בגלל שרצו למצוא מערכת חינוכית יותר טובה.
עמיהוד בהט:
זה לא נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז תסביר.
עמיהוד בהט:
המקרה הזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני מציע שמפקחת המחוז מטעם משרד הקליטה תוכל לתת פרטים יותר מדויקים.
מאיר שמעוני:
אמרתי את זה קודם ואם לא הובנתי אני רוצה לחדד. ההוצאה של הילדים לא היתה קשורה למקרה האחרון. המקרה האחרון, מבחינתי, לפחות - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא כך הסברת את זה קודם.
משה באטה:
הוא סותר את עצמו. קודם הוא אמר דבר - - -
מאיר שמעוני:
אמרתי שהיו קשיים בהתנהגות בית הספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרת שבעקבות המקרה ישבתם והחלטתם שלטובת הילדים הם לא יישארו בבית הספר לאחר שקרה כזה דבר. עכשיו אתה אומר שזה לא קשור בכלל למקרה שקרה. אני לא רוצה לתפוס אותך במילה. אני רוצה להבין מה קורה פה.
מאיר שמעוני:
אני אומר עוד פעם. הייתי בבית הספר וראיתי מה קורה שם. ראיתי את התחושות ואת השמועות. שאלת על מבשרת, יש קשיים זה לא פשוט. הנושא הזה לא ברור ומובן מאליו ויש לא מעט קשיים. כשקרה האירוע וצירפתי אחד ועוד אחד ועוד אחד חשבתי מה אני עושה לטובת הילדים.
משה באטה:
אני יודע שמערכת החינוך עושה כמיטב יכולתה לקלוט את ילדי העולים. אבל במקרה הזה, במקום להוציא את הילדים האתיופים, למה לא נקטתם צעדים כדי להוציא את הצוות שידע על המקרה והסתיר? למה לא הוצאתם את הצוות והשארתם את הילדים על מנת שאנשים אחרים ילמדו מהתופעה הזאת? למה לא הוצאתם את הצוות שמטפל, שראה, שהסתיר?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מנהל המחוז בוודאי יגיד שהם לא סיימו את העבודה. יכול להיות שזאת תהיה התוצאה. צריך לתת לצוות לסיים את עבודתו.
משה באטה:
היה צריך להשעות אותם בינתיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך לתת לצוות להמשיך לעבוד. אני חושב שאפשר היה לעבוד הרבה יותר מהר. יכול להיות שאם היו שמים מנהל ראוי ומכניסים אנשים שיטפלו אחרת, אז כן יכלו להגן על הילדים
ולאפשר להם להישאר במקומם. זה גם היה נותן להורים תחושה טובה. אתם יודעים, יש גם דבר שנראה. יכול להיות שהכל נעשה כשורה. גם אם ראש המועצה דואג למה שיהיה כתוב בעיתון, זה לא מה שצריך לכוון את העשייה הפדגוגית.
עמיהוד בהט:
הכל נעשה משיקולי טובת הילדים בלבד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש גם מסר במה שקרה. קרה פה דבר, קרה פה מעשה. יש פה ילדים שהתעללו בהם. כנראה התעללו בצורה חמורה רק בילדים האתיופים. מה נעשה בפועל? בפועל כל מי שפגע ואחראי – אני כבר לא מדבר על הילדים שפגעו. מדובר בילדים קטנים ומטפלים בהם באמצעים הפדגוגיים. הבנתי ממנהל המחוז שהם קיבלו את מלוא הטיפול והעונש. זה לא העניין שלנו. לנו יש עניין עם הנהלת בית הספר. הנהלת בית ספר שאולי ידעה ושתקה. מיידית צריך לפעול. אם היו מחליפים את הנהלת בית הספר, היו מכניסים אנשים ראויים לתפקיד, יתכן שאפשר היה להשאיר את הילדים ולא להגיד שלא מסוגלים להגן על הילדים במקום הזה וזה לא לטובתם להיות במקום הזה.
אודי, אתה יכול לעשות תנועות כמה שאתה רוצה. אני אומר את זה בגלל שאני מעריך את מסירותך לנושא.
איינאו פרידה סנבט'ל:
אני בטוח שאם לא היה מדובר בילדים אתיופים, הטיפול היה אחר.
תרצה יהודה:
אני מפקחת על קליטת תלמידים עולים במחוז ירושלים ומנח"י במשרד החינוך. אני מלווה את בית הספר הזה זאת השנה הרביעית. אכן יש כאן כמה פרטים שמאוד חשוב שהם ייאמרו כאן. השאלות מעידות על כך שחסר מידע וחבל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מנסים לדלות מידע ולא מצליחים.
תרצה יהודה:
אני רוצה להציג את התמונה בכללותה ממש מראשיתה. יש לנו עיקרון ברזל שאנחנו משבצים את הילדים העולים ממרכז הקליטה בבתי הספר הטובים ביותר בשני המחוזות. נעשית בדיקה וזה לא סתם. מנהל בית ספר יכול לומר שהוא רוצה תלמידים עולים כי יש לו מצוקה של תקנים אבל אם אני יודעת שבית הספר לא מסוגל ואז הילדים לא יכנסו לכאן. זה כלל ברזל שאנחנו מחפשים את בתי הספר הטובים ביותר. אם זה בית ספר פלך, בית ספר הימלפרב, ישיבת נתיב מאיר. יש לנו מעל 100 תלמידים בעיר מודיעין.
יותר מזה. גם אחרי שהכנסנו תלמידים לבית ספר מסוים ואנחנו מגלים בהמשך הדרך שבית הספר לא מתפקד למרות התערבות שלנו, למרות מאמצים גדולים לא להוציא את הילדים, כשאנחנו רואים שטובת הילדים מחייבת להוציא אותם מבית הספר אנחנו לא מהססים. לוקחים את הילדים ומעבירים אותם לבית ספר טוב. בעניין הזה טובת הילדים עומדת לנגד עינינו.
מה קרה בבית ספר אריאל? בקיץ האחרון ראינו שהקליטה של התלמידים בבית ספר אריאל היא לא כמו שאנחנו רוצים. למרכז הקליטה מבשרת ציון יש שם טוב בכל הארץ וידוע שממבשרת ציון מגיעים התלמידים הטובים ביותר מכל מרכזי הקליטה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו יודעים את זה כי כל מי שבא לראות קליטה טובה, מראים לו את המרכז במבשרת.
תרצה יהודה:
זה לא בכדי כי אנחנו נלחמים בשיניים כדי שזה יקרה ועובדים ימים ולילות למען העניין.
בחופשת הקיץ הוחלט שאת התלמידים הוותיקים אנחנו נעביר לבית ספר אחר. מתוך 40 התלמידים היו כ-20 תלמידים ותיקים שהיו כבר שנתיים בארץ ועוד 3 ילדים שבאו מהגנים והכנסנו אותם לשילוב בכיתה א' רגילה. לאחר מכן הוחלט להכניס כיתה של תלמידים חדשים שהגיעו במהלך הקיץ לארץ.
ההחלטה הראשונית במחוז היתה להוציא את הוותיקים ולא להכניס תלמידים חדשים לבית הספר באריאל. זאת החלטה קשה משום שזה מחייב פיזור של כל הילדים מחוץ למבשרת. ראינו שהיה קשה להכניס לבית הספר תהליכים מאוד מאוד רציניים כדי שבית הספר יקלוט את התלמידים כמו שצריך.
ביולי הוחלט שמתחלף מנהל בית הספר. פגשתי את המנהל והיתה תחושה שמתחילים משהו חדש. ניתן הזדמנות נוספת לבית הספר. הוחלט להשאיראת התלמידים הוותיקים ולהכניס כיתה נוספת של ילדים קטנים בני 6 עד 9, על מנת שלא נצטרך להסיע אותם ברחבי המחוז. אם יש בית ספר ליד הבית, נשבץ אותם בבית הספר הזה וניתן להם ליווי צמוד.
מה זה ליווי צמוד? ראשית, ביקורים תכופים שלי. יש דוחות ויש תיעוד של הביקורים האלה בניסיון לבנות תכנית התערבות מאוד אינטנסיבית הכוללת השתלמות מוסדית למורים, מעורבות הורים של קהילת מבשרת ציון, עבודה עם תלמידי בית הספר, כדי לקלוט את התלמידים בצורה הטובה ביותר. הכנסנו משם מדריכה מטעמנו ליום בשבוע. זה דבר נדיר כי בדרך כלל מדריכה עוברת בין 7 או 8 בתי ספר. אבל בית הספר הזה, בגלל הקדימות שלהם, הוספנו להם מדריכה.
איינאו פרידה סנבט'ל:
מה זה עוזרים להם? החליפו להם את בית הספר ולא הודיעו להורים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא קיבלת רשות דיבור.
תרצה יהודה:
הכנסנו מגשר, מורה עולה יוצא אתיופיה, מטעם המחלקה למורים עולים וגם בת שרות לאומי שגם באה מקרב העדה. באמת ניסינו ליצור קליטה כמו שצריך וקבלה של הילדים האלה. לצערנו הרב זה לא עבד. בית הספר היה במשבר מאוד גדול עם כניסתו של המנהל החדש. בפורים הוחלט במחוז להוציא את הילדים מבית הספר. גם המחנכות של כיתות העולים ממש זעקו וביקשו להוציא את הילדים. אכן התקבלה החלטה להוציא את התלמידים מבית הספר עוד לפני שנודע לנו על ההתעללות המינית. איש לא ידע על ההתעללות הזאת, גם לא מנהל בית הספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההתעללות נמשכה חודשים?
תרצה יהודה:
כנראה שהיא היתה במשך חודש או חודש וחצי, כאשר מחנכת הכיתה היתה בחופשת לידה. כשהמחנכת חזרה מחופשת לידה, איכשהו הדברים הגיעו אליה. זה היה לפני פסח. עוד לפני
פורים היתה החלטה להוציא את הילדים וכבר היתה סגירה עם בתי הספר, שהילדים האלה יוצאים.
אז התערב ראש המועצה והוא הבטיח שהוא יעשה תהליך בתוך בית הספר. נכנסה יועצת ארגונית, בנינו תכנית התערבות מאוד רצינית כדי לראות איך אנחנו מרימים את העסק מחדש.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
החלטתם להוציא או שלא החלטתם להוציא?
תרצה יהודה:
אני אומרת שבפורים הוחלט להוציא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ואחרי פורים שוב הכנתם תכנית איך לא להוציא?
תרצה יהודה:
כן. אז בנינו תכנית הבראה. אז קרה המשבר הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
להבין את הנתונים זה טוב.
עמית ליאור:
אני מנהל מרכז הקליטה. קודם כל אני לציין שכל ההחלטות שהתקבלו לגבי הילדים בבית הספר התקבלו בשיתוף פעולה שלנו עם משרד החינוך. בכל הנושא הזה אנחנו עובדים בשיתוף מלא איתם. לכן קצת לא נוח לי שכל החיצים שמופנים אליהם. באמת יש נתונים שחסרים ותרצה השלימה אותם. צריך להבין שהמקרה הספציפי האחרון נפל על עוד שרשרת של מקרים שהיו בבית הספר מבחינת הקליטה של העולים שלנו. מבחינת אקלים בית ספרי של יחסים בצוות שלא קשורים למרכז הקליטה ולעולים.
אני מחזק את מה שתרצה אמרה. היו אירועים שהגיעו לשיאם, בלי שום קשר למקרה. זה היה בסביבות מרץ ופורים. הגענו לראש המועצה בעניין הזה. היו דיונים עם משרד החינוך ועם ראש המועצה במגמה להוציא את התלמידים מבית הספר. בסופו של דבר החלטנו שלא להוציא את הילדים מבית הספר, למרות שהילדים לא הרגישו שם טוב, כי ראינו בזה כישלון של הישוב. בית ספר יחיד שקולט עולי אתיופיה לא מסוגל - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה באמת כישלון.
עמית ליאור:
כיוון שראש המועצה הבטיח ונכנס באופן אישי לפעילות בבית הספר אמרנו שניתן עוד הזדמנות. צריך להבין שברגע שהתפוצצה הפרשה הזאת – אליי, הדיווח הגיע בשבוע שאחרי פסח, לפני יום השואה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה כמה וכמה שבועות לאחר שנודע לכולם.
עמית ליאור:
אני חושב שכולם צריכים לדייק בזמנים.
מאיר שמעוני:
מנהלת בית הספר ידע ממש לפני פסח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל פה אנחנו מדברים על כך שכמה שבועות אחרי זה נודע למנהל מעון הקליטה.
עמית ליאור:
אני לא נכנס לעניין הבדיקה של משרד החינוך. ברור שהיתה בעיה. חלק מהבעיה היתה העובדה שהיתה מורה מחליפה. אני לא נכנס לעניין הזה. ברגע שזה נודע לנו פנינו לפי הנהלים שלנו - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מורה מחליפה של הילדים האתיופים.
עמית ליאור:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל הבעיה היא גם אצל מי שפוגע. זאת בעיה הרבה יותר עמוקה. זאת לא רק בעיה של מורה מחליפה.
עמית ליאור:
אני, באופן אישי, לא רוצה להיכנס עכשיו לסוגיה של המורה המחליפה. אני רק רוצה להגיד שברגע שהתפוצצה הפרשה הזאת ועוד לפני כן, הקמנו במרכז הקליטה ועד הורים לילדים שלנו. בעקבות החשיפה של הפרשה הזאת כינסנו את ועד ההורים ואת ההורים לשיחה. ההורים החליטו לא לשלוח את הילדים לבית הספר ואני הסכמתי איתם. אמרתי שההורים איבדו לגמרי את ההורים בבית הספר. במידה מסוימת הם איבדו גם את האמון בי כי אחרי הבטחות והסברים על תכניות שיפור ושיקום פתאום מתגלה כזאת פרשה. קשה להסביר להורים שהפרשה היתה כבר לפני חודשיים והיא קרתה במקביל לכל מה שקרה. המצב בבית הספר היה כזה שאני וגם ההורים לא היינו מוכנים לשלוח את הילדים. עם כל הכבוד למשמעויות של חבר הכנסת מולה ציין, לא רצינו שזה יהיה על גב הילדים. בית הספר לא ערוך לקלוט עכשיו עולים ואין זמן עכשיו להיכנס לתכניות. אנחנו כבר כמעט לקראת סוף השנה. מבחינתי, והיה לי גם גב של ההורים, לא היינו מוכנים לשלוח את הילדים.
אבי מספין:
אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. אני רואה שהדיון הזה מתנהל פה בנינוחות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כך אנחנו מנהלים דיונים בוועדה.
אבי מספין:
אני מכיר דיונים אחרים כשהאמוציות, גם שלך אדוני היושב ראש, עולות. אם ניקח לדוגמה את הדיון על האולפנים. אנחנו מדברים על תקיפה מינית של ילדים. אני מאמין שלרובנו יש ילדים וגם לי. לא חשוב כרגע אם מדובר באתיופים או לא, מדובר בילדים. אני רוצה שכולם יתייחסו לעניין כאילו מדובר בילד שלהם, שתקפו את הילד שלהם מינית. אני לא מאשים אף אחד כרגע אלא מדבר בצורה כללית. מה היו עושות כל המערכות או ההורים עצמם אם היה מדובר בילד שלהם?
בשורה התחתונה המערכת מענישה את הילדים שהותקפו מינית וגם 40 תלמידים יוצאי אתיופיה שהוצאו מבית הספר. עמית אמר שההורים הסכימו לכך, אני לא יודע אם כל ההורים הסכימו. אבל מדובר ב-8 ילדים שהותקפו מינית. נניח שההורים שלהם הסכימו שיוציאו אותם אבל לא יכול שכל ה-40 ההורים, בשלב הקריטי של לימודי ילדיהם, יסכימו שהילדים יצאו מבית הספר.
עמית ליאור:
אני מתקן אותך, זה יכול להיות. כינסנו את כל ההורים וכל ההורים הסכימו. אני אומר לך שזה היה בצדק.
אבי מספין:
קודם כל אני לא מקבל את הטענה שלך שאנחנו מדברים בנינוחות. זה נכון שבדיון על האולפנים, כשיושבים 15 חברי כנסת, אז הטונים אחרים. אבל בוועדה הזאת זה תמיד הטון שלנו. אגב גם הטון שלך הוא נינוח. גם כשאתה אומר דברים חריפים אתה אומר אותם בנינוחות. דברי חכמים נשמעים כך. זה לא אומר שאתה לא מרגיש צעקה חמורה על המעשה הנפשע והנוראי שקרה בבית הספר.
בכל זאת, אנחנו חייבים לשמוע את הצדדים ולהבין מה שקרה. לאחר ששמעת את הגורמים, אתה משוכנע שמה שנעשה זאת ענישה לילדים? זה מה אמרת. אני מוכרח להגיד לך שאני לא משוכנע שזה כך.
אבי מספין:
אני משוכנע שכן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא אומר שהטיפול נכון או לא נכון. מהדברים שאמרו מנהל המחוז ונציגי משרד הקליטה, לא הבנתי את מה שאתה הבנת. הבנתי שיש פה בית ספר שהיה בעייתי מלכתחילה. שהיתה החלטה כבר בקיץ לא להביא לשם ילדים. שהגיע מנהל חדש והחליטו שעם מערכת הסיוע ניתן כן לקלוט את הילדים. אחר כך היתה החלטה בפורים להוציא את הילדים. יכול להיות שזאת היתה טעות שלא ביצעו מה שהחליטו, אבל זה נעשה. אחר כך קרה מה שקרה וקיבלו החלטה אחראית שבית הספר הזה פשוט לא מסוגל לתת מענה. השאלה היא, האם אתה, כפדגוג, מבין שבבית הספר הזה הילדים האלה חשופים לסכנה והם בסביבה בטיחותית איומה ושיכולים לקרות מעשים נוראים כאלה וגם יש השתקה מסוימת של המקרה מצד המערכת? האם אתה היית שולח את הילדים שלך לבית הספר הזה אחרי שזה קרה? או, האם הילדים והוריהם תופסים את הדבר הזה כענישה שלהם למה שקרה? אני לא הבנתי כך.
אבי מספין:
כהורה, אני כן תופס את זה כענישה.
לשאלתך, אדוני היושב ראש, כאשר יש סכנה בבית הספר לא מוציאים את האנשים שנפגעו, מוציאים את הפוגעים. אני לא שמעתי שהתלמידים שתקפו הוצאו מבית הספר. תקנו
אותי אם אני טועה. יכול להיות שהם ממשיכים ללמוד. לדעתי זאת ענישה וזה גם מעביר מסר לא טוב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המסר ודאי לא טוב.
אבי מספין:
בבית הספר הספציפי הזה – אם היה מדובר בילדים מבוגרים יותר זה היה מגיע למצב פלילי. בגלל שהם קטינים משאירים את הפוגעים ומוציאים את אלה שהותקפו. מעבר לכך מוציאים גם את כל שאר התלמידים באמצע שנת הלימודים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אתה שומע את ההקשר.
אבי מספין:
אני מבין את זה, זה לא אומר שאני מקבל את זה, כי הם מפסידים לימודים. אף אחד לא יחזיר להם את השעות האלה.
עמית ליאור:
ההורים לא שלחו את הילדים לבית הספר.
אבי מספין:
זה לא קרה מייד, זה לקח זמן.
משה באטה:
בהתחלה חשבתי כמו החבר שלי. חזרתי עכשיו מחופשה ולא ראיתי את הכתבות. מה שמקומם הוא שבית הספר מלכתחילה לא היה ערוך לקלוט את העולים. יש פה פשלה מסוימת של משרד החינוך. מר אודי בהט ומר מאיר, אני מקבל את ההסבר של עמית ותרצה, אבל אנחנו רצינו לשמוע ולדעת כדי שהמסר הזה יעבור לבתי ספר אחרים ולאנשים אחרים. אלה אותם אנשים שהיו רשלנים והם צריכים לתת את הדין. בעיניי זאת הנקודה המרכזית ביותר.
לגבי שאר הדברים, אם אנשים קיבלו החלטה ביחד - - -
אבי מספין:
משה, אתה ממונה על יוצאי אתיופיה בסוכנות היהודית. אתה חלק מהמערכת. השאלה, אתה שממונה על יוצאי אתיופיה - - -
קריאה:
הוא שמע רק היום.
אבי מספין:
שמעת רק היום?
משה באטה?
אני אומר לך שחזרתי מחופשה. הייתי חודש באתיופיה וחזרתי אתמול לעבודה.
איינאו פרידה סנבט'ל:
אני רוצה לדבר כאיינאו ולא כעיתונאי. אני הבאתי את הסיפור לערוץ 1.
אני לא רוצה להתייחס כי הדברים כבר נאמרו. אני רק מציע לך שאם באמת רוצים לבדוק את הקליטה של עולי אתיופיה, תבדוק איך עובדות ועדות ההשמה. לוקחים בן אדם מהרחוב ואומרים לו שיתרגם.
שנית, איך עושים אבחון פסיכולוגי לעולי אתיופיה? הוא קשה שפה ולכן הוא חשוד. אנחנו מטבענו ומהמסורת לא מתחצפים. אנחנו ישר מוגדרים כבעייתיים.
אני חושב שאם אתם רוצים שהקליטה תהיה נכונה, צריך לקיים דיון מעמיק בנושא של ועדות ההשמות. אני מכיר הרבה תיקים שבהם לקחו אדם מהרחוב. זה היה בניגוד לחוק, ואמרו לו שיתרגם. האישה חותמת בלי להבין. זה מה שמשרד החינוך עושה כלפי עולי אתיופיה. אם זה היה מדובר בקהילה אחרת, לא היו עושים את זה.
באשר לתקיפה המינית, כל ההנהלה ידעה. אם המורה לא היתה מדווחת על מה שקרה, לא היה יוצא הסיפור הזה. אותה מורה מאוימת על ידי משרד החינוך בגלל שהיא חשפה.
תרצה יהודה:
אתה אומר דברים לא נכונים.
איינאו פרידה סנבט'ל:
יש לי שיחה מוקלטת ממישהו, אני לא אומר סתם.
תרצה יהודה:
אתה אומר דברים לא נכונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא צריך כל כך להיבהל. זה קרה בעבר כמה וכמה פעמים. אני לא יודע אם זה קרה פה, אבל קרו מקרים שמנהלים ומורים דיברו סביב השולחן הזה - - -
עמיהוד בהט:
במקרה הזה משרד החינוך נתן גיבוי כולל תמיכה נפשית למורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו צריכים להגיע לסיכום הדיון.
ריקי לוין:
אני מנהלת את האגף לפניות הציבור במשרד החינוך. מוניתי על ידי המנכ"לית של משרד החינוך לשמש כבודקת לאירועים שקרו. אני יכולה לספר לכם שהמנכ"לית שלנו, שלומית עמיחי, היתה מאוד מזועזעת ממה שקרה. היא אפילו לא יכלה לתאר את הדברים שקרו. התחושה שלי היתה שהיא באמת מבקשת לבדוק את הדברים לעומק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתי?
ריקי לוין:
סליחה, קיבלתי ממנה שיחת טלפון לפני 10 ימים. התחלנו כבר לבדוק את הדברים ברמה של התעדכנות עם הגורמים השונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתי תסיימו את עבודתכם?
ריקי לוין:
אני מאוד מבקשת לאפשר לנו לעשות את עבודתנו נאמנה כי אנחנו באמת רוצים להיפגש עם הרבה גורמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שוב שואל, מתי אתם מתכוונים לסיים?
ריקי לוין:
אני לא רוצה להתחייב אבל אני מניחה שסדר גודל של חודש וחצי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לסכם את הדיון.
אבי, אני שותף לביקורת שלך על הנינוחות של התגובה פה. אחרי ששמעתי את הגורמים השונים – עם יד על הלב, אם היה קורה דבר כזה של התעללות מינית מתמשכת בילדים חסרי ישע בגיל הזה בעדות אחרות במדינת ישראל, לא בטוח שהיתה יכולה לעבור תקופת זמן כזאת. גם אם נאמר שיש זעזוע, לא בטוח שלא היו מסיקים מסקנות הרבה יותר נחרצות והרבה יותר מהירות עם תחושת דחיפות אחרת לגמרי. אני לא בטוח. חס ושלום אני לא חושב שמישהו פה חשוד בגזענות, אבל יש פה איזה דרכו של עולם, מבינים שיש בעיות ולוקחים את הזמן. כמובן שיש דברים שצריכים לבדוק לעומק.
אני לא נכנס לכל הסוגיה של ההשמה של ילדי אתיופיה. אני מטפל בנושא של ילדים אתיופים מאז תחילת העלייה מאתיופיה ומאוד מאוד מדאיג אותי מה שקורה בשטח, על אף הרצון הטוב של אודי ושל אנשים אחרים במשרד החינוך. אבל יש משהו בנינוחות הזאת שאי אפשר לסבול. גם אם נעשו כל התהליכים, ואני באמת מקבלת את מה שאת אומרת, שנעשו תהליכים במשך השנה וההחלטות היו בגדר הסבירות. גם אם זה נכון וגם אם ההחלטה האחרונה היתה נכונה, אבל זה לא נראה נכון. בעיניי הציבור זה שולח מסר. יש התעללות מתמשכת בילדים, מוציאים את כלל הילדים האתיופים. יש משהו לא נכון במסר הזה. אנחנו בוועדה לא יכולים לעשות עם זה הרבה. התקבלה החלטה על דעת ההורים, על דעת המרכז, על דעת כל המטפלים, על דעת משרד החינוך ואנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורה.
קודם כל אני מאיץ במשרד החינוך. תטפלו בזה בדחיפות, כאילו אלה הילדים שלנו. באותה דחיפות ובאותה מסירות כי הם באמת ילדים שלנו. אנחנו רוצים לדעת ולעקוב אחר התוצאות של הדבר הזה. אנחנו רוצים לדעת בכל חומרת הדין, שהאנשים האחראים, או שידעו ושתקו, שהם יבואו על דינם. קרה מעשה נבלה בישראל בצורה חמורה ביותר.
אפילו מבחינת התקשורת. טוב שמישהו חשף את הסיפור אבל אין פה כותרות כמו שהיו במקרים של התעללות מתמשכת. אתם לא אמונים על כלל התקשורת הישראלית וטוב שיש ערוץ 1 בישראל. עובדה שאני קיבלתי את זה רק בסוף השבוע במכתב מחבר הכנסת שלמה מולה אחרת לא הייתי יודע מזה בכלל. לכן שמנו דברים אחרים בצד כי אנחנו חושבים שהדבר הזה צריך טיפול עומק.
לשאלות היותר עמוקות זה לא המקום. זה דיון דחוף על המקרה שקרה. דיון לעומק על השמה ועל מבדקים פסיכולוגים וכל הטיפול בקליטה האתיופית אנחנו נעשה דיון יותר מעמיק ויותר רחבה. ננסה להבין וננסה לעזור איפה שאפשר לעזור.
אני קורא למשרד החינוך לסיים במהירות את הבדיקה. אני לא אומר שצריך לחרוץ דין מבלי לבדוק את כל הפרטים אבל יש הבדל אם שמים את הבדיקה בצד ומתחילים לעבוד עוד חודש. דבר שקרה כבר לפני פסח, היה לבוא עם תשובות לקראת שבועות. בני ישראל הלכו כל הדרך מיציאת מצרים ועברו את ים סוף והגיע עד להר סיני, הכל ב-7 שבועות. אנחנו חייבים פה לפעול. האמת והצדק חייבים גם להיראות. המסר לכלל המערכת הוא מסר לא חינוכי ולא נכון.
שוב, אני מקבל את המסירות ותום הלב של כל הגורמים שיושבים פה מסביב לשולחן.
אנחנו נקיים מעקב. אני מבקש מכם להודיע לנו, לי, למזכירות הועדה ולחבר הכנסת שלמה מולה, על מה שקורה בעניין הזה ויחד עם כולכם נקבע דיון יותר מעמיק בכלל הנושאים שעלו בעקבות המקרה המזעזע הזה.
מאיר שמעוני:
אני לא אוסיף על מה שנאמר. בהחלט המקרה חמור וקשה. אף אחד לא יושב על זרי הדפנה ואין פה נינוחות גם ברמה של התהליך. מעבר לבדיקה של המנכ"לית ישנה גם בדיקה מטעמי. הוועדה הזאת כבר עובדת.
אני חייב לציין שההחלטה היתה החלטה מקצועית נטו לטובת הילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא אמרנו שלא.
מאיר שמעוני:
הדבר הרביעי שרציתי להגיד - - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו אחרי הסיכום.
מאיר שמעוני:
הבטחת לי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבטחתי לך משפט אבל בינתיים אמרת הרבה משפטים.
מאיר שמעוני:
לגבי הצוות. רציתי לציין שבית הספר הוא בית ספר במשבר ועם קשיים. גם אם היו מחליפים את המנהל, זה לא היה פותר את הבעיה לטובת הילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא חשבנו אחרת.
מאיר שמעוני:
לכן, עתידו של בית הספר, מבחינת המשרד, יעלה לדיון לגבי מה שיהיה בהמשך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו הבנו את הדברים. בתחילת הדיון דיברת דברים החלטיים וברורים לגמרי.
אני מודה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:05