פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 594
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ז' בסיון התשס"ח (10 ביוני, 2008), שעה 12:40
סדר היום:
1. תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד ארדן – היו"ר
מוזמנים:
יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד חנה טירי - הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד שירלי אבנר - משרד המשפטים
מיכל שוורץ - משרד המשפטים
מילנה דובין - מתמחה, איגוד לשכות המסחר
עו"ד איל אורון - אמון הציבור
עו"ד זאב פרידמן - יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות
עו"ד יעל כהן-שאואט - המועצה הישראלית לצרכנות
עו"ד ירון לוינסון - מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות
עו"ד עמנואל וייזר - ועדת צרכנות, לשכת עורכי-הדין
אברהם בירנבאום - יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל
ייעוץ משפטי: אתי בנדלר
ליענה מאור (מתמחה)
מנהלת הוועדה: לאה ורון
מזכירת הוועדה: עידית חנוכה
רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת
תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008
היו"ר גלעד ארדן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008 ותקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות) (תיקון), התשס"ח-2008. אני מבין שאלה שתי תקנות שונות.
חנה טירי:
אבל הן קשורות זו לזו. קובץ אחד של תקנות קובע הוראות, והקובץ השני מבטל.
לאה ורון:
מאחר וקשה לדון בשני הסעיפים באותו זמן, תתחילו בתקנות הראשונות – עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן.
חנה טירי:
אנחנו מבקשים בתקנות הללו לקבוע הוראות מכוח סעיף 14(ד) ומכוח סעיף 5 לחוק הגנת הצרכן. עניין התקנות הוא קביעה שבעסקה ברוכלות העוסק חייב לתת הסכם בכתב לצרכן, שבו יהיו פרטים מסוימים שהוא יהיה מחויב לגלות לצרכן.
נכון להיום אנחנו קובעים הוראות חדשות, אבל הן לא חדשות לגמרי, כי היום בתקנות הגנת הצרכן – התקנות השניות בעצם לגבי מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות – יש הוראות שעניינן חובות גילוי במסמך בכתב, אבל ההוראות הללו לא טובות מספיק, לא מלאות ומיושנות. המטרה שלנו בקובץ הראשון של התקנות לקבוע הוראות עדכניות יותר, נכונות יותר ומלאות יותר שאמורות לבוא במקום ההוראות שבתקנות על מכירות באשראי.
כיום מכוח תקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי), שהן התקנות הקיימות משנת 1983, יש שתי הוראות שעוסקות בעסקת רוכלות. תקנה 7 עוסקת בהודעת פרטים בעסקת רוכלות באשראי. כאשר אומרים "אשראי" הכוונה כאשר המחיר באשראי, כלומר לא כל עסקה בכרטיס אשראי, אלא כאשר יש תוספת על המחיר במזומן. בתקנה 7 כתוב: "בעסקת רוכלות באשראי – כאשר מחיר העסקה המוצעת הכולל ריבית, הוצאות או תוספות אחרות עולה על 50 שקלים חדשים – חייב עוסק לערוך הסכם בכתב עם הצרכן ולציין בו כל הפרטים שבתקנה 2", ותקנה 2 קובעת מה מחובתו לגלות. אבל זה חל כמובן רק כשמדובר בעסקת רוכלות באשראי, ורק כשהעסקה עולה על 50 שקלים. קראתי עכשיו מן התקנות הקיימות, שקובעות הוראות לעניין חובת גילוי בעסקת רוכלות. המטרה שלנו בקובץ הראשון של התקנות לקבוע הוראות עדכניות.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם רוצים לבטל את הסכום?
חנה טירי:
בין היתר גם לבטל את הסכום. אין מקום להבחין אם זה עולה על 50 שקלים או פחות מ-50 שקלים, אלא לקבוע באופן אחיד שבכל עסקת רוכלות, בין עסקת אשראי ובין עסקה רגילה, יש חובה למסור לצרכן הסכם בכתב ולגלות לו פרטים מסוימים.
אני מזכירה מה היא עסקת רוכלות. כאשר העוסק מגיע לבית הצרכן ורוצה להציע לו לרכוש מוצר מסוים או שירות מסוים – זה עסקת רוכלות. כלומר הצרכן לא בוחר שיבואו לביתו.
היו"ר גלעד ארדן:
בסטה ברחוב זה לא עסקת רוכלות?
חנה טירי:
גם.
יצחק קמחי:
כל מקום שהוא לא בית עסק של העוסק.
אתי בנדלר:
אם מישהו מוכר לחמניות או מיץ לבית הצרכן לכאורה זה יחול עליו ויצטרך לעשות עם הקונה חוזה בכתב.
יצחק קמחי:
אלה לא העסקאות שאנחנו מחפשים כמובן. אנחנו מדברים על עסקאות שרוכל מגיע הביתה ומבקש למכור שואבי אבק ואנציקלופדיות שאדם לא צריך ומטהרי מים וכן הלאה.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם רוצים לבטל את ההגבלה של 50 שקלים?
חנה טירי:
אנחנו רוצים לקבוע שחובת הגילוי וחובת החוזה בכתב יחולו על כל מוצר.
היו"ר גלעד ארדן:
יש הבדל בין חובת גילוי ובין החובה לתת מסמך בכתב.
איל אורון:
המיץ והלחמניות זה בדרך כלל לא דבר חד-פעמי, אלא מתמשך.
היו"ר גלעד ארדן:
לא בהכרח. מי קבע?
איל אורון:
בדרך כלל כך קורה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מחויב לדוכן הנקניקיות שלי באופן קבוע.
יצחק קמחי:
זה מקום העסק שלו אז אין בעיה.
היו"ר גלעד ארדן:
לא, יש לו עגלה והוא מתנייד. יש רבים כאלה.
עמנואל וייזר:
לא רק זה, החוק מגדיר מצב כזה כרוכל במפורש. רוכל הוא מי שלא מוכר במבנה קבע.
היו"ר גלעד ארדן:
מה המהות? הרי בוודאי בצורך בחוזה בכתב יש רלוונטיות לסכום שבו מדובר כי זה גם טִרדה עבור הקונה. המוכר לא מדאיג אותי, אלא דווקא הקונה.
חנה טירי:
לא ברור לנו למה בשנת 1983 עשו את ההבחנה של המחירים. חשבנו על כך והגענו למסקנה שאין מקום להבחין בין המקרים.
היו"ר גלעד ארדן:
למה אין מקום להבחין ביניהם? הרי לא רוצים להטריד כל אדם שקונה מוצר מאוד-מאוד זול שיצטרך להתחיל לכתוב הסכם בכתב עם המוכר, מה גם שלא בטוח שזה ייקח מעט זמן.
יצחק קמחי:
אני חייב להודות שלא חשבנו על מוצרי מזון מהיר, אבל אני מוכן מייד להחריג את זה.
חנה טירי:
אלה לא המקרים הבעייתיים מבחינתנו, אבל בעסקה שבה אדם רוכש מטהר מים אין מניעה שיהיה חוזה בכתב.
אתי בנדלר:
אחרת תמיד זה יהיה מעל למחיר המינימום. השאלה אם על עסקאות שמבחינת מהותן הסכומים שמתגלגלים בהן נמוכים ראוי לחייב לתת חוזה בכתב.
חנה טירי:
הסוגייה הזאת רלוונטית גם למשל למכר מרחוק, ושם לא עשו את ההבחנה הזאת. אנחנו רוצים להשוות, כפי שבמכר מרחוק יש חובת גילוי של פריטים מסוימים גם עסקת רוכלות היא עסקה מיוחדת. זה לא דבר שהצרכן חשב ביוזמתו לרכוש. כאשר העוסק מגיע למקום של הצרכן, כלומר העסקה נעשית שלא בבית העסק, כלומר לא כי הצרכן הגיע לבית עסק ורצה לבצע עסקה, אז תהיה מחויב בחובת גילוי.
מכיוון שבעסקאות הללו יש אפשרות לבטל את העסקה בתוך 14 ימים, איזו משמעות יש לביטול עסקה אם אין לצרכן את הפרטים מולו כדי שיוכל, אחרי שהעוסק עוזב את ביתו, לעבור עוד פעם על התנאים ולשקול בדעתו?
היו"ר גלעד ארדן:
את מדברת כל הזמן על מקרה שהרוכל הגיע לבית הצרכן. בסדר, אני מבין את המקרה, כאשר בן אדם מגיע לביתי.
לאה ורון:
כך קבוע בתקנה 7 שעוסקת בעסקת רוכלות באשראי.
זאב פרידמן:
ממילא את העסקאות האלה אי אפשר להחזיר כי זה טובין פסידים. אנו מדברים על מוצרים שבהם בני אדם יכולים לבטל את העסקה, ולכן אנחנו לא רואים שום בעיה בדברים האלה. גם אין בפרקטיקה רוכלות מן הסוג הזה.
היו"ר גלעד ארדן:
החוזה בכתב חל לא רק בעסקת אשראי.
לאה ורון:
אולי תסבירו את תקנה 7 הקיימת, על מה היא חלה.
אתי בנדלר:
זאת התקנה שמציעים לבטל.
היו"ר גלעד ארדן:
עד היום רק בעסקת רוכלות באשראי היתה חובת מסירת פרטים?
חנה טירי:
לא רק. יש גם את תקנה 7א רבתי, שעוסקת בעסקת רוכלות במזומן.
היו"ר גלעד ארדן:
במזומן – מעל 25 שקלים, ובאשראי – מעל 50 שקלים.
לאה ורון:
אבל בכל מקרה מדובר בעסקת רוכלות ולא בעסקת מכר מרחוק.
חנה טירי:
מדובר בעסקת רוכלות.
היו"ר גלעד ארדן:
גם לגבי העסקה במזומן היתה דרישה שהעסקה צריכה להיות מעל 25 שקלים חדשים. הדרישה הזאת איננה היום, כלומר היום בכל עסקת רוכלות במזומן או באשראי, ולא משנה סכומה, יהיה עליך לעשות גם חוזה בכתב.
זאב פרידמן:
הפתרון מצוי בהמשך, שם יש החרגה לעסקאות רוכלות שאינן ניתנות לביטול. הסעיפים המוחרגים הם למשל טובין פסידים, או כל אותם טובים שלא ניתן לבטל את העסקה בהם על-פי חוק וכדומה. לגבי אותם מוצרים לא צריך גם לעשות חוזה כאשר הם בסכומים קטנים.
אתי בנדלר:
על איזה סעיף אתה מדבר?
חנה טירי:
סעיף 14(ג) לחוק.
היו"ר גלעד ארדן:
נניח שרוכל מוכר מיני סדקית, שרוכים ומברשות נעליים.
עמנואל וייזר:
או למשל דגלים ליום העצמאות.
היו"ר גלעד ארדן:
איפה מר בירנבאום כשצריך אותו שיציג דוגמאות?
עמנואל וייזר:
הוא לא יהיה בעד הרוכלים שלוקחים את פרנסת הסוחרים.
היו"ר גלעד ארדן:
אל תהיה בטוח.
לאה ורון:
רק לשם הדוגמאות.
היו"ר גלעד ארדן:
אני קונה מהרוכל שרוכים ומשחת נעליים ב-10-15 שקלים.
מילנה דובין:
למשל שרשראות שמוכרים בדוכנים ברחוב – זה עסקאות רוכלות.
היו"ר גלעד ארדן:
וכל הבזארים שהעיריות מארגנות במדרחוב למכור שרשראות.
עמנואל וייזר:
וכך גם שבוע הספר העברי.
זאב פרידמן:
שבוע הספר העברי מן הסתם לא נכלל בזה.
עמנואל וייזר:
לפי ההגדרה החוקית הם רוכלים. מי שמוכר שלא ממבנה קבע הוא רוכל.
היו"ר גלעד ארדן:
עד היום היתה הגבלה של למעלה מ-25 שקלים.
אתי בנדלר:
למעלה מ-25 שקלים צריך למסור חלק מן הפרטים בסך הכול, כך כתוב.
עמנואל וייזר:
אני רוצה להתייחס לשני דברים. הראשון, עסקת מכר מרחוק שהוזכרה כאן. אני סבור שהיא לא דומה.
זאב פרידמן:
קנית נקניקייה ומצאת בפנים נוצה, אל מי אתה פונה אחר-כך?
חנה טירי:
נסכים להחיל את התקנות מסכום של 25 שקלים ומעלה. כאשר כתבנו את התקנות לא חשבנו על הרוכלים שמסתובבים עם עגלה ומוכרים דגלים או נקניקיות, הם לא עמדו לנגד עינינו, אבל כאשר מדובר באלה אין לנו דרישה שיהיה חוזה. אפשר להוסיף סעיף תחולה שקובע שהתקנות הללו יחולו על מוצרים שסכומם עולה על 25 שקלים.
אתי בנדלר:
צריך לבדוק. למשל את הפרטים על שֵם העוסק אולי כן צריך למסור.
יצחק קמחי:
ייתכן שצריך, אבל יש בעיות פרקטיות של מוכר הנקניקיות או מוכר הדגלים.
אתי בנדלר:
מוכר הנקניקיות מכוסה כי זה טובין פסידים בכלל.
יצחק קמחי:
נכון זה נפתר. אני לא רוצה להגיד על הדגל שהוא טובין פסידים.
אתי בנדלר:
אם מסתבר שמוכר הדגלים עבר על חוק הדגל והסמל ורוצים להגיע אליו?
עמנואל וייזר:
הייתי רוצה להציע לקחת את ה-200 שקלים שמופיעים בפסקה 2(7) ולהעלות אותם לתקנה 1. הווה אומר, "בעסקה ברוכלות שסכומה עולה על 200 שקלים חדשים" – ואז כל היתר יחול.
היו"ר גלעד ארדן:
זה יותר מדי. מה פתאום? עסקה של 150 שקל במזומן היא עסקה לא קטנה. הרי יש כאן שני אינטרסים מנוגדים. אינטרס אחד, שיהיה לקונה מידע רב ככל היותר על מי שמכר לו, ואינטרס שני, לאפשר את חיי המסחר באופן שהמסחר יזרום ולא שבכל מקום שתרצה לקנות תעמוד בתור שעה כי בינתיים עושים הסכמים.
אתי בנדלר:
שלא יגידו גם שכל רוכל צריך עורך-דין צמוד.
היו"ר גלעד ארדן:
מגבלה של 25 שקלים באמת מוציאה את הדברים הזניחים. גם אם אדם פעם בזמן רב נדפק, הוא לא נדפק בסכום גדול. אבל להגיד 200 שקלים?
עמנואל וייזר:
יש הרי תקנות היום. אני חושב שלא צריך לבטל את התקנות שקיימות היום, שקובעות מגבלה של 25 שקלים, ובסכום העולה על 200 שקלים מחייבות כבר חוזה בכתב.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה מציע לעשות מדרג לגבי מסירת פרטים?
עמנואל וייזר:
התקנות הקיימות היום יישארו על כנן, וכל הפרטים שדורשים כאן יימסרו רק בעסקאות משמעותיות.
היו"ר גלעד ארדן:
למה בכלל נוצר הצורך בשינוי התקנות?
חנה טירי:
יש הוראות שלא קיימות היום שרצינו להוסיף כאן. אם תרצה נעבור אחת-אחת.
יצחק קמחי:
אחת ההוראות החשובות ביותר קובעת שיש לידע את הצרכן על זכות הביטול שלו, כפי שקיים היום במכר מרחוק ובדירות נופש אך לא קיים ברוכלות.
חנה טירי:
גם החובה לגלות את התכונות העיקריות של הנכס או השירות לא קיימת היום.
איל אורון:
אני מבקש להתייחס לחיוניות של התקנות האלה. בסעיף הראשון לתקנות נקבע שהחוזה יהיה בעברית או בשפה שבה נערכה העסקה. ב"אמון הציבור" ערכנו מחקר מקיף מאוד בנוגע לבעיות של עולים מחבר העמים לשעבר והחשיפה שלהם לעוולות צרכניות. נבקש בהזדמנות להציג בפני הוועדה את מלוא המחקר והתוצאות, אבל יש שלושה נתונים רלוונטיים מאוד לעניין הזה, שהתקנות כן מתייחסות ופותרות אותם.
הנושא הראשון, שבערך 57% מן התלונות של עולים מחבר העמים מתייחסות לעוולות ומעשי מרמה בהקשר ישיר לקשיי השפה וההבנה של העסקה. פעמים רבות ניתנים חוזים בעברית למרות שהעסקה לא נעשתה בעברית, אם כבר ניתנים חוזים או מסמכי גילוי.
הנושא השני, החשיפה הגבוהה מאוד שיש לעולים מחבר העמים לעסקאות רוכלות. בערך 30% מן התלונות של עולים מחבר העמים מתייחסות לעסקאות כאלה, לעומת אחוזים בודדים בקרב כלל האוכלוסייה.
הנושא השלישי, בערך 28% מן התלונות של עולים מתייחסות למעשי מרמה שבדרך כלל מתרחשים בעסקאות רוכלות.
אספנו נתונים שמעידים שסכום הנזק של עולים בעסקאות רוכלות מגיע ל-3,290 שקלים בממוצע פר עסקה. לכן התקנות האלה חשובות מאוד, וחשוב לדעתנו לקבל אותן, גם מכיוון שבמסמך הגילוי תצוין זכות הביטול וגם בשל הדרישה ששפת החוזה תהיה השפה בה נעשתה העסקה.
היינו מציעים גם להוסיף סעיף שקובע שעל העוסק תוטל חובה להראות מסמך שמראה שהוא אכן נתן את המסמך כדי שהחזקה תהיה שהמסמך אכן ניתן אלא אם כן יוכח אחרת.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם מציעים להשאיר את זה כפי שזה או עם מדרג?
איל אורון:
לגבי גובה הסכום אפשר לדון, אבל לגבי החשיבות של התקנות והדחיפות של אישורן אנו סבורים שזה מאוד-מאוד משמעותי.
ירון לוינסון:
אני חושב שלא צריך לעשות מחקר מעמיק, ברור שאוכלוסיית העולים חשופה יותר לפגיעה וכך גם אוכלוסייה לא פחות חשובה – המבוגרים והקשישים, ששם המצב קטסטרופלי בהרבה בתחום עסקאות הרוכלות. כלומר לא רק עולים אלא הרבה יותר מעולים נפגעים הקשישים והאוכלוסיות החלשות. ברור שיש בעיה בציבור בנושא הזה ולכן אנחנו בעד אישור התקנות.
זאב פרידמן:
הנתונים של המחקר שערכו ב"אמון הציבור" תומכים במחקר ותיק למדי של המועצה לצרכנות על הפגיעה בעולים חדשים. בבדיקה שלנו התברר שהרבה מאוד עבריינים – ואני משתמש בביטוי עבריינים באחריות – פעלו גם כאשר החוזים כתובים בשפה הרוסית ולאו דווקא בשפה העברית. הנתונים האלה עוד רחבים יותר. אחת הבעיות הגדולות זה אופי העסקאות שמתבצעות בזמן האחרון. מדובר על עסקאות מורכבות מאוד, עסקאות לרכישת טלפונים סלולריים, עסקאות בהן אדם מקבל חוזים רחבים מאוד שמכילים הרבה מאוד פריטים. מדובר על אופי של עסקה, במיוחד במגזר העולים החדשים, כאשר מפעילים לחץ גדול, כמעט כמו בעסקאות של יחידות הנופש, כדי לרכוש צלחות לוויין, מתקנים לטיהור אוויר ועוד כל מיני מוצרים מן הסוג הזה. האופי המיוחד של העסקאות, האופי המיוחד של העולים החדשים והחשש שלהם מחייבים לא רק לקבל את התקנות, אלא אנו סבורים שצריך להוסיף כאן עוד עניין נוסף.
את כל אותם פרטים צריך לקחת כמו בעסקת מכר מרחוק ולהוסיף טופס גילוי שאותו יצטרכו לתת בנפרד. כלומר, כאשר כל הפרטים שמוצעים בתקנות ייכללו בתוך הסכם זה לא יעזור לסוג האנשים האלה כאשר יקבלו הסכם של 4-5 עמודים שבתוכו יופיעו כל הפרטים הללו. הם לא יגיעו לזה אף פעם, בוודאי לא בפרק הזמן שהחוק מקציב להם לבטל את העסקאות. לכן אנחנו מציעים שיתקבלו הפרטים שהמשרד מציע, חיוני וראוי לעשות כן, אבל לעשות את זה בצורה של טופס גילוי. האדם יקבל טופס ובו מרוכזים כל הפרטים.
עו"ד יעל כהן-שאואט מסבה את תשומת הלב להחלטה שניתנה בפסק-דין של בית-הדין לחוזים אחידים נגד נטל"י, שם קובע בית-המשפט: "נראה כי יש מקום להעלות את הסעיפים החשובים על גבי גליון קשיח מיוחד באותיות גדולות על מנת שהלקוח הפוטנציאלי יוכל לראות את עיקרי הדברים החשובים".
הדברים האלה מובלטים בכל מיני סוגי עסקאות, ואנו סבורים שהם יפים לכל עסקאות הרוכלות. רק להזכיר שוב, מדובר כאן בעסקאות של לחצני מצוקה, של טלפונים סלולריים, בעסקאות מורכבות עם חוזים רבי-מלל. אם לא ננהג לפי הנחיית בית-הדין לחוזים אחידים אנו עלולים לפספס משהו חשוב מאוד.
היו"ר גלעד ארדן:
מה אתה רוצה כאן תכלס?
זאב פרידמן:
כתוב כאן "בעסקה ברוכלות חייב העוסק למסור לצרכן פרטים אלה", ואנחנו מציעים לכתוב "בעסקה ברוכלות חייב העוסק למסור טופס גילוי בנפרד מן החוזה ובו פרטים אלה".
מילנה דובין:
אני מבקש הבהרה. נאמר כאן שעסקה ברוכלות זה אדם שמגיע לביתו של הלקוח ביוזמתו הוא ומנסה למכור לו משהו שהלקוח לא צריך. ואם מישהו מתקשר ביוזמתו לבית הלקוח וקובע אתו פגישה, האם זה גם נכנס בגדר עסקה ברוכלות?
יצחק קמחי:
כן. אם העוסק מתקשר ללקוח זה נכנס להגדרת "רוכלות" על-פי סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן. עיין ערך "קירבי", כך היו עושים – היו קובעים אתך פגישה ואחר-כך אומרים: "הזמנת אותנו".
זאב פרידמן:
ואחר-כך אומרים שפתחת את המוצר אחרי שהדגימו לך את שואב האבק.
עמנואל וייזר:
סך כל הדברים שנאמרו כאן משלימים זה את זה. בוודאי ובוודאי אף אחד לא יחלוק שכאשר מדובר בנזק פוטנציאלי של 3,000 שקלים ומעלה צריך להבטיח את הקונה ככל שרק אפשר. בכל עסקאות הרוכלות שבהן העוסק הוא מישהו מתוחכם בעל אמצעים בוודאי צריך לעשות את זה. מצד שני, גם המשרד עצמו ציין שכאשר תיקנו את התקנות האלה לא היתה כוונה לאותם רוכלים קטנים. אני חוזר ואומר שדווקא משום כך, כדי למנוע פגיעה חמורה מדי בחופש העיסוק, הרי לא ייתכן להגיע למקרים אבסורדיים, שהרוכל שהוא אדם עם אמצעים מנטליים ופיננסיים פחותים בהרבה מאשר הקונה יהיה מחויב בכל הדברים האלה. לכן חובה לקבוע סכום ריאלי – 25 שקלים לדעתי הוא סכום מצחיק – שרק מעליו יחולו כל החובות שכתובות כאן. אלה חובות שמכבידות מאוד על הרוכלים הזעירים.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה מכיר רוכלים זעירים?
עמנואל וייזר:
קיבלת כמה דוגמאות כאלה: מוכרי דגלים ליום העצמאות.
חנה טירי:
אבל זה פחות מ-25 שקלים. כמה עולה דגל?
עמנואל וייזר:
תלוי כמה דגלים את קונה.
חנה טירי:
אנחנו לא רוצים להתחיל להגיע כאן לסכומים גבוהים.
עמנואל וייזר:
על-פי התקנות נדרש חוזה בכתב ומסירת מידע על שורה שלמה של פרטים. אני סבור שסכום העסקה צריך להיות 200 שקלים לפחות. אותה מגבלה של 200 שקלים שהזכרתם בנושא אשראי צריכה לחול על כל העסקאות.
היו"ר גלעד ארדן:
מכיוון שדיברתם על עסקאות שיכולות לגרום נזק ממוני משמעותי לצרכן, הייתי מציע שתסכימו שנתחיל את התקנות האלה עם מגבלה של 50 שקלים להיקף העסקה. אני אומר שוב, אם תראו שיש צורך להנמיך את הרף אהיה מוכן לתקן, אבל בואו נצא לדרך עם החובה הזאת ומגבלה של 50 שקלים. אני אומר את זה בידידות. אם תרצו, אני פתוח לשינויים, כידוע לכם. אני לא רוצה שיעשו צחוק מזה.
יצחק קמחי:
בסדר, אני מסכים. זה רשת שלא רצינו לתפוס בה את מוכר הדגלים, זה ממש לא לעניין.
שירלי אבנר:
אולי כדאי לקבוע מדרג. היום בתקנה 7א רבתי יש התייחסות לעסקה העולה על 25 שקלים ולפרטים שצריך לגלות לצרכן במקרים כאלה. אנחנו לא רוצים להרע את מצבו של הצרכן, לפחות לגבי הפרטים שנכללים היום בתקנות.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא השאלה. השאלה מה מרע יותר את מצבו. זה שהוא יתחיל לחכות בתור שעה על כל מוצר ששוויו 30 שקל כי צריך לעשות הסכמים כתובים עם הקודמים לפניו בתור? לא כל-כך ברור מה מרע את מצבו. הרי גם אתם לא נאחזתם בתקנה הזאת כלשונה. הייחוד של עסקת רוכלות במהירותה, שהיא עסקה שבמהותה נעשית על הדרך. את אומרת: אני לא מוכנה להגיד שבעסקת רוכלות עכשיו הכול פרוץ.
לדעתי די לקבוע את הסף הכספי בעניין הזה. אם יהיה צורך, אני חוזר ואומר, אני לא נעול על המודל הזה. אם תתעקשו עכשיו, בסדר. השאלה אם הציבור או הרוכלים יידעו ויבינו את ההבדלים על-פי מדרגים שונים. נראה לי שגם לצורך פשטות ההבנה והאכיפה זה יהיה פשוט יותר, או שהיה הסכם או שלא היה הסכם. אבל איך שתרצו. אם אתם רוצים 5 דקות להתייעצות יש לנו די זמן עד הדיון הבא.
אתי בנדלר:
קודם כול, צריך להגדיר שמדובר במחיר כולל, שכולל את כל התוספות, ריביות והכול ויש להגדיר את העסקאות כפי שצריך בהגדרות.
דבר שני, צריך אולי לחשוב שאת הפרט בתקנה 2(1) כן צריך למסור לקונה אפילו בצורת כרטיס ביקור, כדי שאם הקונה ייתקל בבעיה יידע למי ניתן לפנות בחזרה.
היו"ר גלעד ארדן:
דרך אגב, זה מין מעגל שוטה. אם מישהו באמת רוצה לרמות לא ייתן גם את כרטיס הביקור שלו או ייתן פרטים לא מדויקים, ואם לא רוצה לרמות לא צריך להגן מפניו.
חנה טירי:
אם מחריגים ואומרים שזה לא יחול על עסקאות העולות על 50 שקלים אז זה לא יחול.
היו"ר גלעד ארדן:
שלא תגידו אחרי כן שהרעתי את מצבו של הצרכן.
אתי בנדלר:
כלומר "עסקאות שסכומן 50 שקלים או יותר"? או "עולה על 50 שקלים"?
היו"ר גלעד ארדן:
"50 שקלים או יותר".
מילנה דובין:
האם מועד עשיית העסקה הוא כאשר הלקוח כבר מתחייב ואומר: "אני משלם", או כאשר מגיעה שיחת טלפון ראשונה? אני מתייחסת שוב לאותו מקרה, כאשר עוסק מתקשר בטלפון ללקוח בשיחה יזומה.
יצחק קמחי:
יש חוזים שקובעים מתי עסקה משתכללת. אני לא רוצה להגיד משהו אחר שאני לא יודע. אם דיברו בטלפון ושאלו מה נשמע – לא היתה עסקה.
מילנה דובין:
אני מתקשרת ללקוח מסוים ואומרת שאני רוצה למכור לו מוצר כלשהו ומבקשת להיפגש אתו בתאריך מסוים. האם באותו מועד אני צריכה למסור את מלוא הפרטים?
אתי בנדלר:
לדעתך באותו מועד שדיברת אתו בטלפון נקשרה העסקה?
מילנה דובין:
אני מבקשת להבהיר את זה. אני מאמינה שאז עדיין לא נקשרה העסקה.
אתי בנדלר:
אבל השאלות הללו לא קשורות לתקנות האלה. השאלה מתי נקשרה העסקה.
מילנה דובין:
אם אני מדברת אם אדם בטלפון אני לא צריכה לשלוח לו טופס עם פרטים ברגע שאני מדברת אתו. זה ברור?
חנה טירי:
בשלב זה ברור שטרם השתכללה עסקה. זה לא כמו מכר מרחוק, שהלקוח אומר שהוא רוצה לקנות ונותן את פרטי כרטיס האשראי שלו והעוסק מחייב את הלקוח, שאז השתכללה כבר עסקה. אם הוא אומר רק "אני רוצה לפגוש אותך כדי לנסות למכור" ברור שאין עדיין עסקה.
אני מבקשת להתיחס להערה של עו"ד פרידמן לעניין טופס גילוי. אי אפשר לעשות את זה כאן בתקנות כי אנחנו פועלים בהתאם לסעיפים מסמיכים. החיוב לחוזה בכתב נובע מכוח סעיף 5(א) לחוק, שקובע "היה לשר יסוד סביר להניח כי הדבר דרוש למניעת הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן, רשאי הוא לקבוע בתקנות, לגבי סוגי עסקים או שירותים, כי עוסק חייב לערוך חוזה בכתב עם הצרכן, ולציין בו את הפרטים שנקבעו בתקנות." הסעיף לא מדבר על טופס גילוי. התקנות הן מכוח סעיף 5, הסעיף שקראתי, וגם מכוח סעיף 14(ד), שקובע: "השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, פרטים שרוכל חייב למסור לצרכן". כלומר בתקנות אנו מוסמכים לקבוע חובת חוזה וכן אילו פרטים העוסק חייב למסור לצרכן.
בהמשך להערה של עו"ד פרידמן, אני מבינה את ההערה שהצרכנים מקבלים חוזים עם מלל ארוך מאוד. אפשר לקבוע בתקנות שהפרטים שמוזכרים בתקנה 2 יהיו מודגשים.
זאב פרידמן:
מודגשים ומובלטים, או בדף נפרד. למה לא?
חנה טירי:
זה חלק מן החוזה. לדעתי יש חוסר סמכות לקבוע את זה. אם נקבע שהפרטים האלה יהיו מודגשים זה כעיקרון עונה על מה שאתה רוצה.
זאב פרידמן:
אבל שיופיעו בנפרד ובמובלט.
אתי בנדלר:
אפשר לכתוב שיופיעו ברצף.
זאב פרידמן:
יופיעו ברצף ובאופן מובלט. בלית ברירה אני מקבל את זה.
חנה טירי:
"הפרטים האמורים בתקנה 2 יופיעו ברציפות ובצורה מודגשת" או "ברורה ומובלטת".
אתי בנדלר:
לגבי הנוסח נבקש מן הוועדה הרשאה שהנוסח יועבר אליי אחר-כך לאישור כדי שכוונת הוועדה תבוא בו לידי ביטוי. אני מציעה לא לסכם כרגע את הנוסח המדויק.
היו"ר גלעד ארדן:
אנחנו עדיין לא יודעים את כוונת הוועדה.
אתי בנדלר:
ככל שהוועדה תחליט לאשר את זה, כמובן. הוועדה תדון מייד בכוונתה, הלא כך?
היו"ר גלעד ארדן:
נא לקרוא את התקנות.
חנה טירי:
תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008
"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 5(א), 14(ד) ו-37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק), בהתייעצות עם הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
תקנה 1 – חוזה בכתב
בעסקה ברוכלות יספק העוסק לצרכן, במועד עשית העסקה, חוזה בכתב, בעברית או בשפה שבה נעשתה העסקה, שבו ימסור את הפרטים האמורים בתקנה 2."
עמנואל וייזר:
עלה כאן עניין העולים החדשים. הסעיף הזה לכאורה לא נותן להם פתרון משום שגם לעולה חדש יוכלו לתת חוזה בעברית ולענות על דרישות התקנה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה זה "בשפה שבה נעשתה העסקה"? אם הקונה דובר רוסית והמוכר לא, באיזו שפה נעשתה העסקה? הם הסבירו זה לזה בתנועות ידיים את המחיר הסופי.
חנה טירי:
אם הצרכן כרת עסקה למרות שלא הבין דבר - - -
היו"ר גלעד ארדן:
הוא הבין. הוא הרים את החפץ, ראה איך הוא פועל, הבין שהמחיר 70 שקלים, בסוף הם סיכמו על 60 שקלים והעסקה היתה בחצי פנטומימה. אז באיזו שפה נעשתה העסקה?
חנה טירי:
בעיקרון נעשתה בעברית. אינני יודעת להשיב על כך.
היו"ר גלעד ארדן:
הרי לא יעלה על הדעת שאם המוכר לא יודע את שפת הקונה נחייב אותו להחזיק מלאי של חוזים בכל השפות. אמנם אנחנו רוצים להיות אוניברסליים.
עמנואל וייזר:
אפשר לחייב חוזה בשפה הרשמית של מדינת ישראל.
היו"ר גלעד ארדן:
זה ברור.
עמנואל וייזר:
להשמיט את המילים "או בשפה שבה נעשתה העסקה".
איל אורון:
כאן בדיוק הבעיה שהעלינו.
היו"ר גלעד ארדן:
הצגתם בעיה, אבל הנוסח הזה לא יפתור אותה. הרי אי אפשר לחייב את הרוכלים ללמוד רוסית.
איל אורון:
בדרך כלל זה רוכלים דוברי רוסית שמגיעים לבתים של דוברי רוסית ועושים את כל העסקה ברוסית, אבל החוזה כתוב בעברית ולא אומר את מה שהיה בעסקה, ואז הם גם לא יודעים את הפרטים ואת המידע המלא וגם לא תמיד זה מייצג את מה שהם חושבים שחתמו עליו.
היו"ר גלעד ארדן:
יש גבול עד כמה ניתן להגן על אנשים. אם עושים עם אדם עסקה ברוסית ונותנים לו בסוף נייר בעברית, והוא מוכן לחתום עליו או מוכן לקבל אותו, יש גבול כמה נוכל להגן עליו.
איל אורון:
כאן נכנסים למצב המיוחד של עסקאות שיש בהן הרבה לחץ, כאשר קשה מאוד לסרב לביצוע העסקה, ופעמים רבות הלקוחות לא מודעים לזכויות שלהם.
היו"ר גלעד ארדן:
בקיצור, אתה מסכים שכאשר כתוב "השפה שבה נעשתה העסקה" המשמעות שגם המוכר צריך לדעת את השפה ההיא.
איל אורון:
זה גם המצב ברוב המקרים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מבין שזה המצב, אבל צריך להיות ברור שהחובה שהמסמך לא יהיה בעברית אלא בשפה בה נעשתה העסקה חלה רק אם המוכר יודע את השפה.
איל אורון:
אין לי התנגדות להבהרה כזאת, אבל זה מובן מכך שהעסקה מתבצעת באותה שפה.
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר, אז אמרתי את זה לפרוטוקול.
חנה טירי:
מניחים שאם הצרכן לא הבין את מה שנאמר הוא גם לא יכרות עסקה, אלא יכרות עסקה רק אם בא אליו עוסק שמדבר אליו בשפתו.
היו"ר גלעד ארדן:
כל הזמן אתם חושבים על "קירבי", שזה עסקאות של אלפי שקלים, אבל רוב העסקאות אינן דווקא של שואבי אבק, אלא יכולים להיות עניינים של עשרות שקלים בודדים או 100 שקל, שאת הלקוח פרט למחיר לא מעניין כלום והוא קונה את מה שרואות עיניו.
עמנואל וייזר:
עדיין הרוכל יוצא ידי חובתו אם נותן את החוזה בעברית, גם כאשר הן הרוכל והן הקונה לא מבינים עברית. גם אם יישארו המילים "או בשפה שבה נעשתה העסקה" אין הכרח לתת חוזה בשפה שבה נעשתה העסקה.
יצחק קמחי:
מוצע לכתוב "שפת החוזה תהיה לפי בחירתו של הצרכן".
עמנואל וייזר:
זה לא ריאלי.
איל אורון:
או להשאיר פשוט "בשפה בה נעשתה העסקה".
עמנואל וייזר:
זה שוב לא ריאלי.
היו"ר גלעד ארדן:
הוא מדבר על מקרה שהרוכל יודע רוסית ומשווק עצמו ברוסית, אך נותן חוזה בעברית.
עמנואל וייזר:
התקנות מאפשרות לו לעשות את זה.
איל אורון:
לכן אני מציע להוריד את המילה "בעברית" ולהשאיר "בשפה שבה נעשתה העסקה". אתה מצביע על בעיה אמיתית.
חנה טירי:
זה רעיון טוב, נוריד את המילה "בעברית" ונשאיר "בשפה שבה נעשתה העסקה".
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר.
חנה טירי:
תקנה 2 – מסירת פרטים
"בעסקה ברוכלות חייב העוסק למסור לצרכן פרטים אלה:
(1) שם העוסק, מספר הזהות שלו, וכתובת העוסק בארץ ובחוץ לארץ; היה העוסק תאגיד, גם את סוג התאגיד מספר זהותו ומקום רישומו;"
נכון להיום התקנות קובעות חובה למסור רק את שם העוסק, מען העוסק ומספר עוסק, ולא נדרש למסור מספר תעודת זהות. אמנם לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן יש חובה למסור את מספר הזהות של העוסק אם הוא תאגיד. כאן בעצם עשינו התאמה למה שקבוע בחוק.
"(2) התכונות העיקריות של הנכס או השירות;"
זה לא קיים בתקנות הנוכחיות ואנחנו רוצים להוסיף.
"(3) מחירו הכולל של הנכס או השירות ותנאי התשלום האפשריים;"
אתי בנדלר:
אני רוצה להבין מה זה "תנאי התשלום האפשריים". הרי זה חוזה שכבר נחתם ובדרך כלל סיכמו כבר על תנאי תשלום ספציפיים. אין כאן "אפשריים". צריך לכתוב "תנאי התשלום" ולהשמיט את המילה "האפשריים".
חנה טירי:
"(4) אם הנכס או השירות אינם ניתנים במועד עשיית העסקה – מועד מסירת הנכס או מתן השירות;"
ברוכלות בדרך כלל נותנים את הנכס במועד עשיית העסקה, אבל אם נכס לא נמסר צריך למסור פרטים גם על מועד מסירת הנכס או מתן השירות.
"(5) פרטים בדבר האחריות לנכס;"
גם זה לא היה קיים עד היום בתקנות.
"(6) פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה בהתאם להוראות סעיף 14(א) לחוק;"
גם זה לא היה קיים עד כה בתקנות. זה סעיף חשוב.
"(7) בעסקה באשראי, אם סכום העסקה עולה על 200 שקלים חדשים – את המחיר במזומן ואת המחיר באשראי לרבות שיעור הריבית על-פי חישוב שנתי, וכן פרטים בדבר הצמדה ודרך חישובה, כאמור בתקנות 2 ו-5 לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג-1983."
זה הוראה שקיימת היום, שקובעת שאם העסקה באשראי, כלומר עסקה שיש בה תוספת למחיר על המחיר במזומן, כמו עסקאות קרדיט, במקרה כזה יש חובה לציין פרטים מיוחדים שקבועים בתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחסת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג-1983. גם את הפרטים הללו צריך להוסיף.
אני מבקשת לפרט את התקנות שאנו רוצים להוסיף.
נוסיף תקנת תחולה, שתקבע כי "תקנות אלה יחולו על טובין או שירותים שסכומם 50 שקלים או יותר".
אתי בנדלר:
את מדברת על "טובין או שירותים" וכאן מדובר פתאום על "נכס". צריך לבדוק אם המונח הנכון לצורך שימוש בתקנות הללו הוא "נכס" או "טובין". יש חוסר אחידות.
יצחק קמחי:
בהגדרה בחוק מדובר על "נכס".
אתי בנדלר:
חלק ניכר מן החוק מדבר על טובין דווקא, ונדמה לי שחלק מן הפריטים שמופיעים בהגדרת "נכס" אינם רלוונטיים לצורך העניין הזה. אמנם "טובין" אינם מוגדרים.
יצחק קמחי:
אפשר לכתוב "מחיר העסקה".
חנה טירי:
"תקנות אלה יחולו על עסקה שסכומה 50 שקלים או יותר", ו"עסקה" בעצם כוללת מכירת נכס או מתן שירות. גם בתקנה 1 וגם בתקנה 2 דיברנו על "עסקה ברוכלות".
אתי בנדלר:
מבחינה זאת זה בסדר. אם כך, בתקנה 2 אתם מדברים על "נכס או שירות". השאלה האם מדובר על "טובין" או על "נכס".
חנה טירי:
אולי צריך לכתוב "מחירה הכולל של העסקה".
אתי בנדלר:
תבדקו גם בתקנה 2. עדיין אין מענה לשאלה הזאת.
ירון לוינסון:
בפסקה (5) בתקנה 2 כתוב "פרטים בדבר האחריות לנכס". מה עם אחריות לשירות?
חנה טירי:
אין הוראות מחייבות לעניין אחריות לשירות.
ירון לוינסון:
אז אין אחריות? גם על הנכס אין אחריות כאשר מחירו נמוך מ-150 שקלים.
יצחק קמחי:
לעתים זה יותר מ-150 שקל, אם זה ה"קירבי" למיניהם או מכירת מטהר מים הסכום גבוה בהרבה מ-150 שקלים.
ירון לוינסון:
אז לא צריך אחריות לשירות?
יצחק קמחי:
צריך. כתוב כאן "פרטים בדבר האחריות לנכס". לשירות אין לנו אחריות.
איל אורון:
אם הציע לך במסגרת ביצוע העסקה אחריות על השירות שהוא נותן, צריך שזה יהיה בכתב גם אם זה לא מופיע בתקנות.
יצחק קמחי:
אפשר להוסיף "אחריות לשירות": "(5) פרטים בדבר האחריות לנכס או לשירות".
אתי בנדלר:
אני מזכירה שוב, לפני העברת הנוסח הסופי תבדקו אם צריך לכתוב "נכס" או "טובין".
זאב פרידמן:
ולהוסיף את המילים "ברצף ובהבלטה".
חנה טירי:
צריך להוסיף תקנה 3 שקובעת "הפרטים האמורים בתקנה 2 יופיעו ברצף ובצורה ברורה ומובלטת".
זאב פרידמן:
בתחילת החוזה.
אתי בנדלר:
אני לא רוצה לסגור עכשיו את הנוסח. באחד משני התיקונים האחרונים שהתקבלו בכנסת, תיקון 23 או תיקון 22, בדקנו את כל האפשרויות וכתבנו משהו על הרצף והצורה המובלטת, אני לא זוכרת באיזה נוסח. אני מציעה שתבדקי את הנוסח שם כדי שתהיה הרמוניה בחקיקה.
עמנואל וייזר:
אני עדיין לא שקט לגבי עניין מועד עשיית העסקה. יש בזה בעיה כלשהי, בוודאי כאשר עדיין לא ניתן חוזה בכתב. מתי מגדירים את מועד עשיית העסקה? אולי נכון יותר להגדיר כאן "או בטרם קבלת תשלום כלשהו", או לקבוע שלא תחול שום מחויבות של הצרכן עד אשר קיבל והסכים לחוזה, אחרת "מועד עשיית העסקה" כאן בעייתי מאוד.
חנה טירי:
לא הבנתי את ההערה ואני לא יודעת איך להתייחס אליה.
עמנואל וייזר:
"מועד עשיית העסקה" בעצם מאוד לא מוגדר. מה הוא "מועד עשיית העסקה"? אני מציע להחליף את זה או ב"מועד קבלת תשלום כלשהו": "לא יקבל עוסק תשלום כלשהו אלא לאחר שהמציא לצרכן את המסמכים אלה", או שלא תחול חובה של הצרכן על-פי העסקה אלא לאחר שקיבל את המסמכים והסכים לדברים.
חנה טירי:
אבל זה לא עניין לתקנות, אלא אם בכלל עניין לתיקון בחקיקה הראשית, ממתי קובעים שהעסקה מתחילה. הסעיף הזה קובע שיש סמכות לקבוע שתהיה חובה לחוזה בכתב, וסמכות לקבוע אילו פרטים על העוסק למסור. אין לי סמכות לקבוע בתקנות מה מועד עשיית העסקה, או כל הוראה מהותית אחרת שהמקום שלה, אם כבר, צריך להיות בחקיקה הראשית.
עמנואל וייזר:
אני מסכים אתך, אבל את כותבת כאן "במועד עשיית העסקה" ואני שואל מה המובן של "מועד עשיית העסקה".
חנה טירי:
המובן הרגיל.
עמנואל וייזר:
מה זה המובן הרגיל?
יצחק קמחי:
של דיני החוזים.
חנה טירי:
אני לא נכנסת לשאלה הזאת.
עמנואל וייזר:
מתי צריך העוסק לתת לצרכן את כל המסמכים שמדובר עליהם?
חנה טירי:
במועד כריתת החוזה, ואני מניחה שזה המועד שהעסקה נכנסת לתוקף. סעיף 5 לחוק הגנת הצרכן קובע: "היה לשר יסוד סביר להניח כי הדבר דרוש למניעת הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן, רשאי הוא לקבוע בתקנות, לגבי סוגי עסקים או שירותים, כי עוסק חייב לערוך חוזה בכתב עם הצרכן, ולציין בו את הפרטים שנקבעו בתקנות". זאת אומרת, כדי שהעסקה תשתכלל צריך להיות חוזה בכתב, והעסקה משתכללת כאשר יש חוזה בכתב. כך אני מפרשת את הסעיף המסמיך.
עמנואל וייזר:
יפה, אך לא כך כתוב כאן כרגע.
חנה טירי:
למה לא?
עמנואל וייזר:
לכן זה לא "במועד העסקה". צריך לקבוע שלא תהיה שום חובה של הצרכן עד אשר הפרטים שנקבעו בתקנות נמסרו לו.
שירלי אבנר:
אלה שתי הוראות שונות. אתה מתייחס לחובת התשלום של הצרכן, במובחן מן המועד שבו צריך לגלות את הדברים האלה בכתב. אלה שני דברים שונים, האחד מדבר על החיוב של צד לחוזה, והשני על השאלה מתי נכרת חוזה, שזה חלק מדיני החוזים הכלליים ואין זה המקום הנכון להסדיר את זה.
חנה טירי:
מפריעות לך המילים "במועד עשיית העסקה"?
עמנואל וייזר:
כן.
חנה טירי:
אני מבינה את ההערה שלך.
עמנואל וייזר:
או שנכתוב שעסקה ברוכלות תיעשה באמצעות חוזה בכתב.
חנה טירי:
אפשר להגיד: "בעסקה ברוכלות יספק העוסק לצרכן חוזה בכתב בשפה שבה נעשתה העסקה", ולמחוק את המילים "במועד עשיית העסקה".
עמנואל וייזר:
אפשר לכתוב "עסקה ברוכלות תיעשה בחוזה בכתב".
חנה טירי:
אולי לא "במועד עשיית העסקה" אלא "במעמד ביצוע העסקה".
איל אורון:
בדיוק, כדי שהעוסק לא יגיד לו: "אשלח לך את החוזה אחרי כן" והלקוח לא יידע את זכויותיו.
עמנואל וייזר:
אפשר לכתוב שזה ייעשה בחוזה בכתב.
איל אורון:
אבל המוכר יגיד: "אשלח לך את החוזה" ובינתיים הוא כבר נכנס לעסקה.
עמנואל וייזר:
"העסקה תיעשה בחוזה", לא "תיכרת". זה בדיוק העניין.
איל אורון:
אבל הצרכן לא יידע על כך בדרך כלל.
עמנואל וייזר:
כרגע אתם משאירים אפשרות שיהיה חוזה, אבל העסקה יכולה להיכרת במועד אחר. אז מה המשמעות?
איל אורון:
היא יכולה להיכנס לתוקף במועד אחר.
שירלי אבנר:
זה המועד הרלוונטי. כל עוד הצדדים לא כרתו הסכם אין חיובים.
עמנואל וייזר:
אז לא נעשתה עסקה.
אתי בנדלר:
האם אתם רוצים לומר שעצם ההתקשרות בעסקה מותנית בחוזה בכתב? אז תכתבו: "ההתקשרות בעסקה ברוכלות תהיה בחוזה בכתב". רוצים לומר שאין עסקה אם אין חוזה בכתב, אחרת אין עסקה. "התקשרות בעסקה ברוכלות תהיה בחוזה בכתב שהעוסק יספק לצרכן", או משהו כזה.
אברהם בירנבאום:
לפני ביצוע התשלום.
עמנואל וייזר:
במילא אם העסקה רק בחוזה אז לא יבוצע תשלום.
אתי בנדלר:
יש כאן התלבטות לגבי הנוסח של תקנה 1, וההתלבטות לא ברמה של נוסח אלא יותר ברמה של מהות. טוען עו"ד וייזר שלא ברור מן הנוסח המוצע אם העסקה מותנית בחתימת חוזה או שזה חובה נוספת. כלומר, יכולה להתקשר עסקה והעוסק צריך לספק גם חוזה בכתב. ומה אם הוא לא מספק חוזה בכתב, יש עסקה או אין עסקה?
היו"ר גלעד ארדן:
האם זה void או voidable?
אתי בנדלר:
אנחנו מחכים להתייחסות נציגי הממשלה. הצעתי לכתוב, ואני לא בטוחה שזה טוב, ש"התקשרות בעסקה ברוכלות תהיה בחוזה בכתב שהעוסק יספק לצרכן בשפה שבה נעשתה העסקה".
שירלי אבנר:
אבל מתי הוא יספק את זה?
איל אורון:
זאת הבעיה.
עמנואל וייזר:
זה לא משנה, כי עד שהוא לא מספק את זה, עד שלא נעשה חוזה בחתימה בכתב אין עסקה.
שירלי אבנר:
זה לא מה שאתה מכוון אליו. הנוסח שהוצע על-ידי היועצת המשפטית לוועדה מכוון לכך שהעסקה עצמה צריכה להיות בכתב, אבל לא מתייחסים מתי נכרת חוזה.
אתי בנדלר:
אני לא בטוחה שאת צודקת. אם נאמר שההתקשרות תהיה בכתב הרי כל עוד אין חוזה בכתב אין התקשרות, אין עסקה. אם למשל גבו מן הלקוח כסף אז אפשר לטעון על העסקה הזאת שהיא void.
איל אורון:
אבל הצרכן לא יידע על כך כי לא קיבל את המסמך.
אתי בנדלר:
ובכל מצב אחר אם הוא לא מקבל את המסמך?
זאב פרידמן:
יתקשר למועצה לצרכנות ויגידו לו.
היו"ר גלעד ארדן:
מה המטרה שלכם? אתם רוצים שבמקרה כזה זה ייחשב ללא-עסקה בכלל?
חנה טירי:
זה לא תלוי במה שאנו רוצים, אלא תלוי יותר בסעיף המסמיך. סעיף 5 קובע: "היה לשר יסוד סביר להניח כי הדבר דרוש למניעת הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן, רשאי הוא לקבוע בתקנות, לגבי סוגי עסקים או שירותים, כי עוסק חייב לערוך חוזה בכתב עם הצרכן, ולציין בו את הפרטים שנקבעו בתקנות." השאלה אם הסעיף הזה קובע שאם לא נכרת חוזה בכתב משמע שבעצם לא נעשה שום דבר.
היו"ר גלעד ארדן:
אמרת בעצמך שזה נועד למניעת הטעיה. אם היתה הטעיה אז היתה עסקה אבל צריך להוכיח שהיתה הטעיה בדיעבד. זה יכול לשמש את הקונה להוכיח שהיתה הטעיה אם לא עמדו בזה.
יצחק קמחי:
אני מציע שנשאיר את הסעיף כפי שהוא ולא נקבע מסמרות אם זה void או voidable. נשאיר לבית-המשפט לקבוע. בית-המשפט יכול להחליט: לא ניתן חוזה בכתב, לא עמדתם בהוראות סעיף אז החוזה בטל. אבל לא נקבע את זה כאן.
אתי בנדלר:
לגבי עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש, החוק קובע בעצמו: "לא יעשה עוסק בעסקה בעניין רכישה של יחידת נופש אלא אם כן התקיימו כל אלה: ... נחתם חוזה בכתב בינו ובין הצרכן". זאת אומרת, אם אין חוזה אין עסקה. זה ברור.
חנה טירי:
אבל כאן הנוסח שונה. אני מציעה להשאיר את הנוסח כפי שהוא.
יצחק קמחי:
נשאיר את זה לפרשנות של בית-המשפט.
היו"ר גלעד ארדן:
בסדר.
חנה טירי:
תקנה 3/ שתהפוך לתקנה 4 – תחילה
"תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן."
החלטנו לאפשר תקופה קצרצרה של 30 ימים להיערכות.
היו"ר גלעד ארדן:
אם אתם רוצים יותר – אין לי בעיה.
אתי בנדלר:
אני חושבת שצריך יותר משום שייתכן וצריך לאפשר לעוסקים ברוכלות להכין טופסי חוזה.
חנה טירי:
חוזה בכתב קיים כבר היום.
היו"ר גלעד ארדן:
אפשר לקבוע "60 ימים".
אדוני מייצג גם את הרוכלים?
אברהם בירנבאום:
לחלוטין לא.
היו"ר גלעד ארדן:
מי מייצג אותם?
אברהם בירנבאום:
אף אחד, כנראה.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם מייצגים את הרוכלים?
מילנה דובין:
על-פי ההגדרה של רוכלות יש לנו נושאים שקשורים לרוכלות, אבל אנחנו לא מייצגים אותם באופן אישי.
אברהם בירנבאום:
הם לא מאורגנים.
קריאה:
השליח של הוועדה רודף אחריהם מבית אל בית ...
מילנה דובין:
יש לנו התייחסות כאשר זה חוזה בשיחת טלפון יזומה, אבל אנו לא מייצגים את הרוכלים ככלל.
אתי בנדלר:
אדוני היושב-ראש שימש פה גם לרוכלים כאשר דחה את מועד התחילה. אם כך: "תחילתן של תקנות אלה 60 ימים מיום פרסומן". אני מבקשת שתעבירו לנו נוסח.
היו"ר גלעד ארדן:
בכל זאת באיגוד לשכות המסחר מאוגדים הרבה בעלי עסקים שכן עושים שיווק ישיר.
מילנה דובין:
לכן אמרתי שיש לנו עניין לא ישיר.
היו"ר גלעד ארדן:
כדאי שתביאו לידיעתם שעליהם להכין לעצמם חוזים.
מילנה דובין:
לכן אני כאן.
אברהם בירנבאום:
יש אצלם הרבה קבלני כוח-אדם.
היו"ר גלעד ארדן:
נקבע "60 ימים".
הוועדה מאשרת את תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008, כפי שקראה עו"ד טירי ובשינויים שהכנסנו, כולל סעיף התחילה.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:35