פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 430
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ט באייר התשס"ח (3 ביוני 2008), שעה 10:00
סדר היום:
הכנה לבני/בנות מצווה בבתי הספר
נוכחים:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור - היו"ר
זבולון אורלב
מרינה סולודקין
מוזמנים:
ציפי קוריצקי - רכזת תוכניות, משרד החינוך
מיכל צדוק - דוברות, משרד החינוך
רחל שחר - עיתים
ניצה אלבר - עיתים
ריקי אוחיון - עיתים
איתן טורץ - עיתים
אפרת ששון - עיתים
שושנה נילי - עיתים
דוד דנן - עיתים
יעל קורנשטיין - עיתים
מיכאל קצנשטיין - עיתים
אביב קצנשטיין - עיתים
רויטל ויטמן - עיתים
לילה בלה - עיתים
אורטל בן דוד מרחב - עיתים
גילה קושניר - עיתים
ענבר מיכאלי - עיתים
אולגה בת שבע מיכאלי - עיתים
אקה אביב - עיתים
עינת גורי - עיתים
ניצה חן - עיתים
יובל חן - עיתים
עדינה צור - עיתים
ג'ניפר ברנר - עיתים
אילן זירוטופסקי - עיתים
שאול פרבר - עיתים
ליאורה אילון - עיתים
עליזה לירן - עיתים
אסתר שפירו - עיתים
זהבה שפירו - עיתים
יהושע שפירו - עיתים
דניאל בלר - עיתים
דניאל סדינוף - עיתים
שרון כהן - עיתים
מקס כהן - עיתים
חנוך כהן - עיתים
שמואל כהן - עיתים
תמר בנימינוב - עיתים
ורד גולן - עיתים
גילה לישצנקר - עיתים
רונית שדה - עיתים
איה מרציאנו - עיתים
זיוה נתיב - התנועה המסורתית
אליהו חטואל - התנועה המסורתית
אשר קולנצנקר - התנועה המסורתית
אנגלה חטואל - התנועה המסורתית
אהרון הופמן - התנועה המסורתית
רעות הופמן - התנועה המסורתית
מיכל ברגמן
רוסנה בוקובזה
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
ייעוץ משפטי: מירב ישראלי
רשמה וערכה: איילה בנד - חבר המתרגמים בע"מ
הכנה לבני/בנות מצווה בבתי הספר
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בוקר טוב. אנחנו פותחים את הישיבה. בשנה שעברה אנחנו קיימנו פה ישיבה, לפי בקשה של הרב פרבר, עם קבוצות שונות שעוסקות בנושא של בר ובת מצווה והכנה לבר ובת מצווה ומתן תכנים לבר ובת מצווה בתוך החברה הישראלית. זה מאוד שונה ממה שאנחנו בדרך כלל עושים פה בכנסת, אבל זה היה חשוב מאוד והדברים שנאמרו נכנסים לדברי הימים של הכנסת, גם בישיבה הזאת, ואחר כך היו הרבה דברים שקרו בעקבות הישיבה הזאת, כי אנשים למדו וקראו על מה שקרה פה וזה היה לנו חשוב ביותר. לכן כשקיבלתי בקשה מהרב פרבר לשידור חוזר מחודש לעשות השנה גם, בשמחה נעניתי לזה על אף הלחצים העצומים שיש על הוועדה הזאת ועל הישיבות שלנו פה.
כולם יודעים שיש כלל שאם חסרה אות אחת בתורה, אם כתבו את כל התורה כולה ואות אחת לא כתבו או שיש איזה שהיא טעות באות, אז כל שאר ספר התורה יכול להיות, אנחנו השבוע קוראים את פרשת נשוא, אם יש טעות בפרשת נוח אז מה זה קשור לפרשת נשוא, אלא שגם את פרשת נשוא אי אפשר לקרוא אם יש טעות בפרשת נוח. למה אי אפשר, כי כל התורה כולה פסולה אם אות אחת חסרה. אותו דבר נכון לגבי כלל הבנים והבנות שלנו. אם יש מישהו שחסר, אם יש מישהו שהוא לא חלק מכלל ישראל, זה פוסל את כולנו. אנחנו נחגוג את התורה, את חג השבועות, כתוב שם שכל העם שמע את הקולות ויש בפרשנות כל מיני פרשנויות על הדבר הזה, אבל יש בפרשנות רעיון כזה שהקולות ששומעים הם כולם קולות שיוצאים מפי הגבורה, אבל לא דומה הקול שהרב הלפרט שמע לקול שאני שמעתי, כל אחד יש לו קול אחר. ואם חסר חלק מהקולות שכל היהודים שמעו וכל האנשים שהיו שם שמעו, אז חסר משהו מהתורה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. ולכן אני רוצה מאוד לשבח את התוכנית הזאת, כי מה שאני מרגיש שאתם עושים, זה לתת לכל אחד קול ולא רק זה אלא לשמוע את הקול הפנימי של המשמעות של היותנו בר ובת מצווה, לתת את המשמעות האישית של כל אחד ואחד.
אני לא אאריך בדברים, מאחר ואני יודע שיש פה ילדים שמסיבות שונות קצת קשה להם לשבת פה לאורך ישיבה ארוכה, אני מציע שקודם נשמע אותם ואחר כך נשמע ילדים שיש להם יותר אורך רוח. אני יכול להגיד לכם שגם לחברי כנסת קשה לשבת בישיבה ארוכה, זה לא רק ילדים, זה נכון גם לגבי חברי כנסת. אני מציע שאנחנו קודם נשמע את הילדים האלה, שהם יספרו על איך הם חוו את התוכנית שהם עברו, את הבר ובת מצווה, ההכנות והדרשות שלהם.
יש לנו ילד ששמעתי כליו כבר הרבה, שקוראים לו אשר, אני רואה שאתה מתרגש, אתמול היה חבר כנסת חדש שהתחיל בתפקיד ומאוד התרגש כשהוא דיבר בפעם הראשונה. אשר אתה בתוך התוכנית של זיוה שהיא מנהלת תוכנית לילדים גם של חינוך מיוחד, אתה רוצה לספר לנו קצת ואנחנו מאוד גאים בזה שאתה תספר. אני מספר לך עכשיו שכל מה שאתה תגיד זה יהיה כתוב בדברי הימים של כנסת ישראל.
אשר קולנצנקר:
אני למדתי על מצוות, אני למדתי על התורה וגם אני למדתי על המצוות וגם היה לי טקס בר מצווה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתי היה טקס הבר מצווה?
אשר קולנצנקר:
הטקס היה ב-2004.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ואתה עדיין לומד, כי בדרך כלל מה שאני שומע, אנשים לומדים לבר מצווה ואז הם לא צריכים לדעת יותר, אז הם כבר יודעים את הכל, את כל התורה כולה.
אשר קולנצנקר:
אני לומד לאט לאט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עדיין לומד. איזה מצווה מצאה חן בעיניך?
אשר קולנצנקר:
אני לא יודע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איזה מצווה במיוחד אתה אוהב, יש הרבה מצוות, כולן חשובות.
אשר קולנצנקר:
קצת קשה לי להגיד את זה. שמתי כיפה על הראש ותפילין. עשיתי קידוש.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אוהב כשעושים קידוש?
אשר קולנצנקר:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אוהב יין או שאתה מעדיף מיץ ענבים?
אשר קולנצנקר:
אני לא אוהב יין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. אנחנו מאוד מודים לך אשר, כבוד לנו היה שהגעת לוועדה ואנחנו גם מודים לזיוה שהביאה אותך ומאוד מעריכים את העבודה שלך, אני אומר את זה כבר כהחלטה של ועדת החינוך, החלטה רשמית, אנחנו מברכים על הפעולה המבורכת הזאת.
ויש לנו גם ילדה שהגיעה לפה שקוראים לה רעות ורעות הגיעה לפה יחד עם מי שעוזר לרעות, שהוא אבא שלה ואני מבקש מאבא של רעות, אם רעות תשתתף גם אז מה שהיא רוצה, אני לא רוצה שמישהו ירגיש פה לחוץ. אם אבא יכול לספר על התוכנית ומה רעות חוותה במשך התוכנית הזאת.
אהרון הופמן:
רעות לומדת בבית ספר של החינוך המיוחד בבאר שבע. זה בית ספר רב נכויות עם קשת רחבה של פיגור. לפני שנתיים הוצע לנו להשתתף בטקס כזה, אנחנו הסכמנו, מבחינתי האישית זה היה איזה שהוא חלום להביא את הילדה הזאת לבית הכנסת משום שלצערנו הרב לילדים האלה לא נותנים במה, מסיבות כאלה ואחרות היהדות לא נותנת להם במה. אני לא יודע אם אני מדייק במאה אחוז, אבל זאת היתה התחושה שלי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה וודאי מדייק מבחינת התחושה.
אהרון הופמן:
רעות התחילה ללמוד בבית הספר עם עוד קבוצה של ילדים בליווי של מדריך מהתנועה, היתה להם תוכנית לימודים מסודרת עם כל מיני אביזרים, מאחר ורעות לא מדברת אז יש פלט קולי שסייע לה, יש את התמונות להמחשה, היא באה הביתה,
זיוה נתיב:
אני אוסיף שרעות עלתה לתורה בעזרת הכרטיסיות האלה ולחיצה על מחשב שהעלה את הכרטיסיות של הברכה על המחשב ובעזרת המחשב שהוסיף גם קול היא עלתה לתורה.
אהרון הופמן:
רעות היתה מגיעה הביתה אחרי השיעורים עם כל המוטיבים האלה והיתה מספרת לנו בדרך שלה מה היא למדה ומה היא עושה, היא היתה בבית הכנסת כמה פעמים במסגרת הלימוד הזה וחל בה גם שינוי, היא התבגרה פתאום. פתאום עניין אותה לנשק מזוזה כשהיא נכנסה ויצאה מהבית, ולעמוד על יד אמא כשהיא מדליקה נרות שבת, והיא בירושלים אז שאבא יכתוב לה פתק לשים בכותל המערבי, אלה דברים שבבית זה עבר לה ליד האוזן אבל אני בטוח במאה אחוז שדרך הלימוד הזה, דרך האינטנסיביות הזאת שבה הכניסו אותם לתוך התוכנית הזאת זה הרחיב את הידע שלה ובסך הכל אני חושב שזה עשה לה טוב, זה עשה לנו טוב, אני מאוד מברך על התוכנית הזאת, אני לא יודע בכמה היא מתוקצבת אם היא מתוקצבת, הסכום הוא לא בשמים אבל זה למען שמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשנה שעברה שמענו קצת איך משרד החינוך מתייחס לזה. זה מאוד מרגש, הטיפול בילדים, אני חושב שהיהדות כן נותנת מקום אבל יש מסגרות של היהדות או קהילות מסויימות או אולי רבנים אפילו שאולי לא מוצאים את הדרך לתת ביטוי לילדים עם צרכים מיוחדים, ואני שמח שיש מסגרות אחרות ושאתם מצאתם מסגרת שמתאימה לרעות וגם לאשר.
זיוה נתיב:
כתוספת להצגת התוכנית בשנה שעברה, מה שאהרון הזכיר זה הטקס של העלייה לתורה. מה שאנחנו רוצים להדגיש זה את התוכנית החינוכית שיש לנו, שאנחנו מעבירים במשך כחצי שנה, שהיא תהליך שבו הצעירים לומדים מצוות, ברכות וסמלי בית הכנסת ומתחברים ליהדות בדרך משלהם. התוכנית הזאת מותאמת לכל צעיר וצעירה לפי הרמה שלהם. לתוכנית יש גם השפעה, כמו שאהרון תיאר, אנחנו רואים שינויים שחלים בין אם זה בהעצמה של הילד על דברים שהוא יכול לעשות שהוא לא עשה קודם ובין אם זה ההתייחסות של ההורים שהם רואים פתאום שיש דברים שהם לא ידעו שהילד יכול לעשות והם רואים אותו באור אחר.
יש צעיר שהתחבא ולא רצה שיראו אותו כשהוא היה מופיע, הוא גדל אצל הסבתא וכשהיו באים אורחים הוא היה מתחבא ומאז שהוא לומד בתוכנית שלנו בעזרת תנועות ידיים הוא מתחבר אל האורחים שבאים ומנסה להראות להם את המצוות שהוא למד.
התוכנית בעינינו היא תוכנית ראויה לתמיכה של משרד החינוך, התמיכה הזאת הופסקה לפני שנתיים ללא אפשרות מבחינתנו, אין ערוץ שאנחנו יכולים לפנות דרכו. בעבר קיבלנו כמאה אלף שקל משרד החינוך שזה מאפשר לנו לעבוד עם 40 ילדים ואנחנו נאלצים עכשיו לצמצם ולדחות פניות של בתי ספר חדשים. התוכנית מבורכת וכל אחד מסכים לזה,
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשנה שעברה משרד החינוך אמר שהוא מאוד בעד ונותן לפחות כוחות הוראה.
זיוה נתיב:
יש לנו כוחות הוראה רק שלנו שאנחנו משלמים להם, אנחנו מגייסים תרומות לתוכנית, מאוד קשה לגייס תרומות אפילו בחוץ לארץ כאשר משרד החינוך שלנו לא תומך בנו ואנחנו נאלצים לסרב לבתי ספר שפונים אלינו, היינו בוועדת דורנר וכל אחד מברך על התוכנית שלנו, אבל איך נוכל להמשיך ולקיים אותה כאשר משרד החינוך אינו רואה אותנו כחלק. אנחנו צריכים להיות על סדר היום של משרד החינוך מאחר ויש לנו תוכנית חינוכית ראויה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קודם כל אני תומך בבקשה הזאת, אנחנו נבוא בדין ודברים עם משרד החינוך. אני רוצה לשחרר את הילדים מהחינוך המיוחד, רק לספר לחבר הכנסת זבולון אורלב שנכנס לפה, שבעבר בין כל שאר התפקידים שלו היה מנכ"ל משרד החינוך ומאוד מעורב בנושא הזה מכל ההיבטים, רק לספר מה ששמענו פה, דבר מאוד מרגש. רוב הילדים באים מעמותת עיתים ואנחנו עוד לא שמענו אותם, הם ילדים שהתחברו ליהדות שלהם דרך טקס הבר ובת מצווה אבל עשו לו משמעות כדי שנשמע את כל הקולות וכל העם שומע את הקולות, את כל האותות של התורה ואת כל האותיות של התורה וגם את כל הקולות. יש פה תוכנית מיוחדת שהיא עוסקת בילדים עם צרכים מיוחדים, זה לא עיתים זאת התנועה המסורתית שעושה את התוכנית הזאת ולצערנו התמיכה שהיתה עד עכשיו של המשרד לתוכנית הזאת, איננה.
זבולון אורלב:
לא יכול להיות.
זיוה נתיב:
זאת עובדה שמגובה בכתב. מאז 2006 אין תמיכה בתוכנית שלנו. התוכנית שלנו היא תוכנית ארצית ופועלת ב-30 בתי ספר לחינוך מיוחד, היא לא נקודתית, הילדים באו איתי מבאר שבע אבל זאת תוכנית ארצית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רק רוצה שתראה איך רעות אמרה ברכה. היא הצביעה על כל אות ובהצבעה על האות זה עלה על מסך וככה היא אמרה ברכה לתורה. אנחנו נעבור לרב שאול פרבר שיציג בקצרה ומיכל ברגמן שהיא אחראית ומרכזת את התוכנית, אתם תציגו את הדברים.
שאול פרבר:
תודה רבה ליושב ראש הוועדה על הברכות ועל הפתיחות לקיים ישיבה כזאת בוועדה. מה שאני כן יכול להשתתף עם זיוה זה הנושא של התקציב שזה בעייתי למרות שהצלחנו השנה להגדיל את התוכנית בצורה משמעותית, השנה תוכנית הדרשה של מכון עיתים פעלה ב-160 בתי ספר וכללה מעל ל-12 אלף תלמידים כולם בכיתות ו' ולצערי אנחנו כמעט התוכנית היחידה שפועלת בכיתות ו' בנושא ההכנות לבר ובת מצווה, זאת אומרת שבעיקרון אין תוכניות לבת מצווה כי עד שמגיעים לכיתה ז' זה מאוחר מדי בשביל הבנות. יושבים סביב השולחן תלמידים
שהצטיינו בתוכנית ואנחנו נשמע מהם בהמשך את דרשותיהם, אבל בעיקרון האפשרות להשתמש בנושא הדרשה למצוא מקום לחבר בין עולמם של התלמיד והתלמידה מצד אחד ועולם המסורת מצד שני הוא משהו שצריכים,
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה התמיכה שאתם מקבלים מהמשרד?
שאול פרבר:
כיום אנחנו מקבלים רק שעות הוראה, כל בית ספר שנכנס לתוכנית לא משלם לנו בכלל, יש לנו חמש רכזות שאנחנו משלמים את כל התקציב, אנחנו משלמים עבור ההדפסות והחומרים והם מלמדים את התוכנית במסגרת בית הספר בבחירה שלהם איך לעשות את זה.
זבולון אורלב:
כמה שעות קיבלתם השנה?
שאול פרבר:
לא קיבלנו שעות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא עובד ככה. כל בית ספר מחליט מה הוא עושה עם זה, זה מורה שממילא נמצא, לא קיבלו אף שעה נוספת אחת.
שאול פרבר:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אלה מורים שממילא נמצאים ובמידה והם יתנו לזה יותר משקל אז הם יתנו יותר ואם הם יתנו פחות אז הם יתנו פחות.
זבולון אורלב:
לא הבנתי. במסגרת השעות שבית הספר מקבל הוא משתמש בחלק מהשעות לתוכנית, הוא לא מקבל תוספת.
שאול פרבר:
נכון.
זבולון אורלב:
אז מה התמיכה של משרד החינוך? אם אין תמיכה של משרד החינוך אז אין גם מה לבטל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
התוכנית המיוחדת של זיוה קיבלה מאה אלף שקל שביטלו את זה.
זבולון אורלב:
אבל זה לחינוך המיוחד.
זיוה נתיב:
קיבלנו את זה מהאגף לחינוך מיוחד וזה התבטל.
זבולון אורלב:
אתם עמותה?
זיוה נתיב:
אנחנו עמותה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נשמע את משרד החינוך. סך הכל הגישה של משרד החינוך שהתבטאה בשנה שעברה כשהיה לנו דיון על זה, היתה גישה מאוד אוהדת לתוכנית.
ציפי קוריצקי:
עדיין הגישה מאוד אוהדת. אני מייצגת את משרד החינוך, מטה שנהר המזכירות הפדגוגית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לפני שאת מדברת אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת זבולון אורלב דבר שהוא בטח יודע בלי שאני מזכיר לו, שאחת מהתוכניות הראשונות של שר החינוך לשעבר זבולון האמר זכרונו לברכה שנכנס לתפקיד בשנת 1977, היתה תוכנית לבר ובת מצווה.
ציפי קוריצקי:
באשר לתוכנית הראשונה, התוכנית מרגשת מאוד, לצערי הרב אני מתוודעת לראשונה לתוכנית הזאת, היא תוקצבה כנראה על ידי אגף שפ"י, אני לוקחת על עצמי לבדוק את הדברים ולהבין מדוע הפסיקו לתקצב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יותר טוב מלהבין מדוע, כי את זה אני יכול לספר לך, אם הייתי שומע משהו אחר, להשתדל, אני לא מצפה ממך יותר, שיחזירו את התקציב שנלקח, יחזירו את זה כי לדעתי זה חרפה לקחת תוכנית כל כך יפה, אלא אם כן יש סיבה, אני מניחה שהסיבה היא עדיפות נמוכה לתוכנית הזאת, את לא תקבלי שום תשובה אחרת, את זה אני כבר מספר לך. הם לא יגידו שזה בגלל שהתוכנית לא טובה או שיש פגמים מינהלתיים בניהול כי אני בטוח שזה לא כך. אני מבקש מך כהחלטה של הוועדה שאת תעשי כל מאמץ כדי להחזיר את התקציב. אני מבקש שתוך שבועיים תחזרי אלינו עם תשובה, אני מקווה חיובית, לגבי אפשרות של חידוש התמיכה בתוכנית.
ציפי קוריצקי:
באשר לעיתים. דובר פה על שעות הוראה. כידוע לכולנו בבתי הספר היסודיים כל תחום תרבות ישראל ההוראה היא בידי מחנכות הכיתות ובמסגרת שעות החינוך נלמד גם הנושא הזה. לכן אין תיקצוב מיוחד של שעות לתחום תרבות ישראל, הוא ניתן בחטיבות הביניים. בחטיבות הביניים יש שעה לכל כיתה להוראת מורשת תרבות ישראל. בבתי הספר היסודיים עדיין אין לנו שעות תיקצוב מיוחדות.
שאול פרבר:
הבנות לא מקבלות, זה בדיוק הענין.
זבולון אורלב:
לגבי הבנים זה בסדר?
שאול פרבר:
זה לא התחום שלי, אנחנו נכנסנו לתוכנית בכיתות ו' כי זה רלוונטי ל-50% מהאוכלוסיה.
ציפי קוריצקי:
מכיוון שיש שעה בחטיבות הביניים חלק גדול מבתי הספר את נושא בני המצווה מעבירים לכיתות ז' ואז יש להם שעה שבועית לכל אורך השנה.
זבולון אורלב:
משרד החינוך לא יודע שבת מצווה זה בכיתה ו'?
ציפי קוריצקי:
לכן משרד החינוך נכנס לתוכנית הזאת ובירך על התוכנית הזאת והוא שותף לתוכנית הזאת, בדיוק מהסיבה הזאת.
שאול פרבר:
צריך להגיד שאנחנו שותפים מלאים, הבעיה היא שבזמן שמשרד החינוך נותן את שעת ההוראה של המחנכות אנחנו צריכים לגייס כסף וכיום אם אנחנו מדברים לקראת שנה הבאה על 15 אלף תלמידים שיכנסו לתוכנית, זה לא נראה לי רלוונטי שאנחנו נמשיך לגייס כסף מתרומות לדבר כזה שהוא שווה לכל, שכל הקולות נמצאים שם. הרי אי אפשר לוותר על הקולות של הבנות.
זבולון אורלב:
בחטיבת הביניים זה רק בכיתות ז'?
ציפי קוריצקי:
ז', ח' ו-ט'.
זבולון אורלב:
אולי כדאי במקום ז', ח' ו-ט' לעשות את זה ב-ו', ז' ו-ח', שקלתם את האפשרות הזאת?
ציפי קוריצקי:
לא כשעה.
זבולון אורלב:
למה לא, אם זה מכסה 50% מהאוכלוסיה של הבנות,
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הסיפור של ז', ח' ו-ט' זאת התוכנית של מסורת, זה כל מה שיש, אלה השעות היחידות שיש לתרבות ישראל ומסורת ובזה השתמשו בתקופה של לימור ללימוד מושגים ועכשיו יש משהו אחר, זה לא תוספת שבאה לנושא. יחד עם זאת אנחנו גם שמחים על מה שיש.
ציפי קוריצקי:
בנוסף יש לנו מדריכים בשטח, פה יש לנו מדריכה ממחוז דרום שמרכזת את התוכנית, כמוה יש עוד שבע מדריכות לכל אחד מהמחוזות שביחד עם מכון עיתים מלווים את מחנכי הכיתות, מלווים את בית הספר לאורך כל השנה.
שאול פרבר:
אנחנו מאוד מברכים על שיתוף הפעולה בינינו לבין מטה שנהר, הענין כאן הוא שאם היו לנו יותר משאבים היינו יכולים לעשות הרבה יותר ואנחנו נשמע את זה גם מהתלמידים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המדריכות עובדות עם התוכנית הזאת או שזה חלק מהרבה תוכניות?
ציפי קוריצקי:
זה חלק מתוך התוכניות הרבות שיש, אבל זה חלק משמעותי באותם בתי ספר שבהם התוכנית פועלת, היא לא פועלת בכל בתי הספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתן מרגישות שמה שאתן יכולות ללוות לגבי התוכנית הזאת זה מספק?
ליאורה אילון:
אני רכזת התוכנית במחוז דרום. תחת אחריותי במחוז דרום יש 67 בתי ספר שעובדים עם התוכנית שלנו. במסגרת הליווי שלי את מחנכות כיתות ו' בכל אחד מבתי הספר האלה לא יעלה על הדעת שאני אוכל להקיף את כולם באופן משביע רצון. רוחלה כמדריכה של מטה שנהר במחוז הדרום קיבלה מהמטה יום עבודה כדי להוריד ממני חלק מבתי הספר, אנחנו עובדות בשיתוף פעולה מלא, אנחנו נפגשות לפגישות עבודה אבל רוחלה לקחה על עצמה חלק מבתי הספר ובזאת משרד החינוך משתף איתנו פעולה ומקל עלי במקצת את ההדרכה של המורים בבתי הספר. אנחנו עדיין לא מגיעות אל כלל בתי הספר באופן מספק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל גם אל בתי הספר שמשתתפים בתוכנית אתם לא מגיעים.
ליאורה אילון:
אנחנו עושות כמיטב יכולתנו להגיע אל כל בתי הספר שמשתתפים בתוכנית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
התמונה ברורה.
קריאה:
הן מגיעות רק לממלכתי, לממלכתי דתי הן לא מגיעות, אנחנו ההורים מממנים את זה. אני בשנה שעברה בדקתי את זה. המדריכות מגיעות רק לממלכתי, לממלכתי דתי הן לא מגיעות ואנחנו ההורים מממנים את ההכנות.
ציפי קוריצקי:
מטה שנהר אמון על הממלכתי בלבד.
זבולון אורלב:
אני בטוח שאני משקף גם את דעתו של היושב ראש, שבתוכנית הזאת טוב שהקדישו אותה לחינוך הממלכתי.
הקרנת סרט
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. אני שוב משחרר אם אתם רוצים, אשר ורעות אתם חופשיים, תספרו לחברים שלכם על זה שנאמתם פה בכנסת בצורה כל כך מרשימה, זה היה לנו כבוד לארח אתכם. אנחנו מברכים את התנועה המסורתית על הפעילות החשובה הזאת.
אנחנו נשמע את מרכזת התוכנית של עיתים ואחר כך אנחנו רוצים לשמוע את זוכי הפרסים, גם בתי הספר וגם התלמידים.
זבולון אורלב:
אני רוצה לשבח את היושב ראש שלנו, שכמו דברים רבים טובים מאוד שהוא עושה, גם את הפגישה הזאת אני נאלץ לעזוב, אני מאוד מברך אתכם.
מיכל צדוק:
אני רוצה לעשות איזה שהוא תיקון קטן והוספה. לפני שנתיים בישיבה עם משרד החינוך, משום שהרכזות של המשרד עמוסות, ימי העבודה שלהם מלאים והן עושות עבודה חשובה, הוחלט להגדיל את מספר הרכזות של מכון עיתים מאחר והזמן מוגבל והעבודה רבה מאוד. זאת היתה החלטה משותפת על פי בקשת משרד החינוך ולכן הצוות שלנו גדל ממני שהייתי יחידה לעוד חמישה אנשים. בהחלט יש עוד מקום לסיוע.
לקראת הדברים של הילדים, אני חושבת שמאחר והעבודה תמיד רבה בבתי הספר והמשימות הן אינסופיות, אני חושבת שראוי להגיד מילה למורות שהן הנושאות העיקריות בנטל של העבודה הזאת. הן עושות זאת מבחירה שלהן, אף אחד לא מכריח להשתתף בתוכנית הזאת ואף אחד לא נותן להן שכר נוסף או איזה היא הטבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכל לשם שמים.
מיכל צדוק:
הכל ממש לשם שמיים ולהן מגיעה תודה גדולה על העזרה, על העבודה הגדולה והמשמעותית שהן עושות, אנחנו עוזרות להן ותודה להן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חוץ מלמורות, אני מבין שזה בעיקר מורות, גם מנהלים ומנהלות שמאפשרים ומעודדים, לכן אני שמח שעיתים ראה לנכון לתת גם פרסים לבתי הספר, שזה כולל את מכלול בית הספר, המנהלים וצוות המורים והתלמידים ביחד והקהילה עם תמיכת ההורים.
אני רוצה לשמוע את שלושת דרשות הזהב של שלושת התלמידים. אני רואה שיש הרבה בנים שזכו אז בואו נתחיל עם הבת. ענבר מיכאלי, תלמידה בבית ספר ניצנים בשוהם וזכתה בפרס דרשת הזהב.
ענבר מיכאלי:
אני רק רוצה לספר על התהליך. אנחנו במשך כל יום שישי עבדנו על זה במשך כשלוש שעות על הספר של תוכנית עיתים והיו לנו גם כמה פגישות עם מיכל שמאוד עזרה לנו ואחרי שעשיתי את הדרשה היא מאוד עזרה לי לשפץ אותה ולהתמקד בנושאים החשובים ואני רוצה להגיד לה תודה על הדרשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על מה הדרשה?
ענבר מיכאלי:
אני מיקדתי אותה יותר על הפרשה שלי שזאת פרשת כי תישא, שזה מספר על פרשת עגל הזהב. זאת פרשה מאוד מיוחדת ודיברתי בעיקר עליה.
יום ההולדת שלי חל בחג הפורים. אומרים שמשנכנס אדר מרבים בשמחה. רגע השיא של השמחה של חודש אדר הוא בחג הפורים, זה בדיוק גם יום הולדתי. חג הפורים הוא חג יפה ומיוחד, חגם של הילדים. יום חגו של העם היהודי שבפעם המי יודע כמה ניצל מרשעים ושונאים שביקשו להשמידו. אבל למרות ייחודו של חג הפורים והשמחה שהוא מסמל, את הדרשה שלי אני מבקשת לייחד לפרשת השבוע של בת המצווה שלי, פרשת כי תישא, ספר שמות. זאת פרשה מיוחדת במינה, פרשה עשירה באירועים, בסמלים, בהתרחשויות לאומיות, דתיות ואישיות. הפרשה עוסקת בעיקר בנושא עגל הזהב. הפרשה ממוקמת בין פרשות אחרות שעוסקות בפרטי הפרטים של בניית בית המקדש והנה ממש לפני קבלת התורה, רק בגלל שמשה מתמהמה לרדת מהר סיני מבקש העם מאהרון לעשות לו אלוהים אחר, את עגל הזהב. אלוהים מוחשי שהוא יוכל לראותו. משה מבקש מאלוהים שימחל לעם ישראל על יצירת עגל הזהב וברגע תחנונים זה הוא מוסיף בקשה מדהימה. ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך הראני נא את כבודך. ואלוהים משיב, לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי. וראית את אחורי ופני לא יראו. זה נושא דרשתי, החיפוש אחרי האלוהים. כל אחד מאיתנו הוא בעצם כמו משה, אנחנו בני אנוש שמחפשים את המשמעות בחיינו, מחפשים תשובות להסביר את קיומנו. אצל משה וגם אצל כל אחד מאיתנו יש רצון עז להבין את היקום דרך היחסים שלו עם אלוהים. אבל אלוהים לא מגלה למשה מה שהוא מבקש, אז למה, למה כשהאדם במיוחד מהדרגה הכי גבוהה, מבקש להכיר את אלוהים הוא נדחה. אחד ההסברים שניתנו לכך אנחנו מוצאים במדרש. המדרש, שמות רבא ג', מזכיר לנו שכשמשה קודם ראה את הסנה הבוער ויסתר משה פניו. המדרש אומר, לא עשה משה יפה שהסתיר פניו, שאילולא לא הסתיר פניו גילה אלוהים מה למעלה ומה למטה, מה היה ומה עתיד להיות. ולבסוף בפרשת כי תישא ביקש משה לראות. אמר לו אלוהים, אני באתי להראות לך והסתרת פניך. עכשיו אני אומר לך כי לא יראני האדם וחי. כשביקשתי לא ביקשת. כמו שאמרתי קודם, כל בני האדם משחר ההיסטוריה מחפשים את אלוהים, גם אני. לפעמים אני מרגישה שאלוהים איננו, לפעמים אני מרגישה שחשתי נוכחות אלוהית, לפעמים חזק ולפעמים רק לשניה. לפעמים אני מחפשת עם כל כוחי ולפעמים אני מתעייפת ונחה מהחיפוש. שמעתי פעם מאדם חכם שהחיפוש אחרי האלוהים נחלק בין שני רצונות, רצון לכבוש את הטבע ולהיות בשליטה, כלומר לכבוש את החלל, להמציא תרופות שמאריכות את החיים, לגלות את מבנה כדור הארץ ועוד, והרצון השני הוא לחפש יחסים עם האלוהים ולהגיע למצב של התעלות נפשית ורוחנית. החלק הראשון הוא החלק החומרי, הוא חשוב מאוד אבל בעיני החלק השני לא פחות חשוב ולפעמים אפילו יותר חשוב. מה או מי עומד או עומדת מאחורי כל פלאי העולם, ויותר מזה, איפה אנחנו עומדים לגביו או לגביה. הרב אברהם יהושע אשל ניסח את סוגיה זו וכתב משפט יפהפה, דת כוללת את השאלות של אלוהים והתשובות של האדם, הדרך לאמונה היא דרך של אמונה, הדרך לאלוהים היא דרך של אלוהים. היחסים עם אלוהים כוללים חיפוש להיות בדרך. הדרך לאלוהים היא לא להמציא תשובות אלא היא לשאול שאלות. זה בדיוק השלב שלי לעבור מילדות לבגרות. גם ילדים שואלים כל הזמן שאלות. בתור מתבגרים אנחנו כבר מבינים שלא לכל השאלות יש גם תשובות. אני אמשיך גם לשאול וגם לנסות לענות. בציון דרך זה של חיי, היום בו אני חוגגת את בת המצווה שלי, זאת הזדמנות עבורי להודות להורי. הורי שידעו להיות לי הורים נפלאים, חמים ואוהבים. הורי שידעו להיות לי משענת קבועה ויציבה שאני מקור גאוותם והם מקור אהבתי. אני מודה גם לאורחי היקרים על השתתפותכם בשמחתי, קרבתכם אהבתכם ושימחתכם עמי מחממת לי את הלב והופכת את חוויית המצווה לאושר של ממש. תודה, ענבר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני איפשרתי לך להגיד את הכל כי זה היה מרתק, הייתי צריך לדעת את התשובה בסוף אז לא יכולתי להפסיק באמצע. יש פה מהמשפחה שלך?
ענבר מיכאלי:
כן, זאת דודה שלי וזאת אמא שלי, זאת גליה המורה שלי שגם עזרה לנו ולימדה את זה בצורה ממש טובה. אני רוצה להודות לאבא שלי שהוא לא נמצא כאן, שהוא ממש עזר לי בלהבין איך ממש כותבים את הדרשה והוא עזר לי לנסח את זה מאוד יפה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. זה היה באמת מנוסח לעילא ולעילא ואני מבין למה זכית בפרס דרשת הזהב. אני קצת מקנא, אני נותן דרשות כל שבוע כמה פעמים ואני לא מצליח להגיע לרמה כזאת של ניסוח. אני מאוד גאה בך ואני מבין למה כל מי שיושב איתך פה גאים בך. תודה. אחר כך תקבלי תעודה ממני. אנחנו עוברים לאילת, בית ספר מצפה ים. מנהלת בית הספר פה, כל הכבוד שהגעת לפה, אפרת ששון והמחנכת.
נילי שושנה:
אני מרכזת קישורי שפה והובלתי את כל הנושא הזה.
ורד גולן:
אני המחנכת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בואו נשמע את גיבור הסיפור.
אפרת ששון:
יש לנו פה עוד תלמידה, יעל קורנשטיין. חשוב לי לספר שאצלנו כחלק מתהליך ההתבגרות בשכבה ו' כל ילדי השכבה מכינים דרשות. השנה קיבלנו כיתת חינוך מיוחד של לקויי למידה עם הפרעות התנהגות וכמובן זה היה טבעי בעינינו שהם מצטרפים לתהליך וגם הם מכינים דרשות. הדרשה שזכתה זאת דרשה של ילד מהכיתה הזאת. אנחנו מאוד גאים בהם, אנחנו מאוד מודים למדריכות שטרחו והגיעו עד אילת והשקיעו וזה סייע מאוד. התהליך הזה הוא תהליך מאוד חשוב ומשמעותי להעמקת השורשים היהודיים במיוחד בתקופת הגיל של ההתבגרות שהילדים מחפשים משמעות ומעצבים את האישיות שלהם. לכן אם אפשר להוסיף נקודות זכות לתוכנית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את בהחלט הוספת נקודות זכות רבות. דוד, כל תשומת הלב מתמקדת מסביבך כרגע.
נילי שושנה:
הוא יקרא רק את הקטע של הפרשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איזה פרשה, דוד?
דוד דנן:
האזינו. פרשת השבוע בה נולדתי היא פרשת האזינו מתוך ספר דברים. זהו ספר המסיים את התורה בספר הספרים. פרשת האזינו משיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, כעדות לעם ישראל לקראת הדורות הבאים עליהם לטובה. כמו כן שר משה שיר הלל לאדוני ומבטיח לעם הגנה מפני האויבים, אם ימשיכו להאמין באדוני ללא ערעורים. באותו מעמד אדוני מודיע למשה שלא יכנס עם כל העם לארץ המובטחת. משה השלים עם עונשו ועל הר נבו מת בנחת. אני מבין מכך שמנהיג חייב להאמין אמונה שלמה באדוני וכך הוא מגיע לעם וגם משמש דוגמה. כמו כן מתוך הפרשה עולה כי חשוב וכדאי לשמור על תרבות והווי ואני כילד להורים מסורתיים חושב כבוגר לשמור על הכללים, לבקר בבית הכנסת בחגים ושמחות ולהאמין בבורא עולם העושה נפלאות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יפה מאוד. גם האזנו וגם האזינו שמיים ואדברה, אז גם כן דיברת דברים מאוד מרגשים ונכונים. אתה נהנית מהתוכנית או שזה היה לך מאוד קשה?
דוד דנן:
היה דווקא כיף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
וכשנשאת את הדרשה בבר המצווה שלך אנשים הקשיבו?
דוד דנן:
עדיין לא היתה לי בר מצווה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה בעוד כמה חודשים, אז אתה כבר הכנת את הדרשה. אז מזל טוב. יעל, את גם עשית דרשה, באיזה פרשה?
יעל קורנשטיין:
אני לא זוכרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי המורה שלך זוכרת?
ורד גולן:
גם אני לא זוכרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מקווה שעד שיגיע שתזכרו, כי אנחנו רוצים שתשלחו לנו אותה.
ורד גולן:
הדרשה נשלחה.
שאול פרבר:
היא נשלחה למערכת, לא לוועדה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא קיבלנו את זה, עיתים כן. אנחנו מבקשים את הדרשה שלך כי זה מאוד חשוב לנו. תודה לך שהגעת לפה ודוד אתה תקבל תעודה. אנחנו עוברים לרעננה. זה בית ספר דקל, נמצאת פה מנהלת בית הספר והמחנכת של יובל ואמא של יובל. יובל, מתי בר המצווה שלך?
יובל חן:
בעוד שנה וחצי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איזה פרשה?
יובל חן:
האזינו.
עינת גורי:
אני חייבת לציין בתור המחנכת של יובל, כשהגענו לפרשת האזינו הבנו את הקשר הכשרוני של יובל, כי יובל הוא גם פסנתרן. אנחנו מאוד רצינו שהוא ינגן כאן אבל זה לא הסתדר. ראינו שיש קשר מאוד גדול גם בין השם של יובל וגם בין הפרשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת פרשה שכולה שירה.
יובל חן:
בשבוע בו נולדתי קראו את פרשת האזינו. הפרשה כוללת דברי תוכחה של משה לבני ישראל בשל היותם כפויי טובה לאדוני. למרות אהבתו הרבה של אדוני את עמו, עם ישראל מתנהג בצורה רעה. אדוני לא משמיד את עמו כי הוא מרחם עליו ושומר על כבודו. פרשת האזינו ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה ובהן מסופר על ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו העתידה להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי של עם ישראל. נחלת ארץ ישראל, חטא, גלות וגאולה. בפרשה שלי התחברתי לפסוק, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגידך, זקניך ויאמרו לך. לאחר שאמר משה לעם ישראל,
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זקניך זה ביטוי למי שיש לו הרבה חוכמה, זה לאוו דווקא ענין של גיל, אתה זכית שיש לך מורים צעירים עם הרבה חוכמה, לפי מה שאנחנו שומעים.
יובל חן:
לאחר שאמר משה לעם ישראל את כל דברי התורה, ציווה עליהם להעביר את הדברים לבניהם ולדורות הבאים. בפסוק זה בא לידי ביטוי ערך הכבוד, ההקשבה, המשפחתיות, שמירת המסורת והתרבות. אז נכון, אם נאמר את האמת, הגעתי לגיל שאני רוצה להזיז את ההורים הצידה ונכון שאני יודע הכל, אבל אני אוהב מאוד לשמוע את סיפורי העבר של הורי ואני מבין שהם הבסיס לערכי החינוך שלי. מפרשת האזינו אפשר ללמוד על חשיבותה של האמונה ועל חשיבות השמירה על האופטימיות והתקווה לשיפור גם במצבים של מצוקה וקושי גדול. בהזדמנות זאת אני מרגיש צורך לומר תודה להורים שלי שמגדלים אותי עם הרבה אהבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לגבי ההרגשה להזיז הצידה את ההורים, אצלנו בבית זה התחיל מגיל שלוש, לא מגיל בר מצווה. יפה מאוד, תודה לך יובל ובאמת יש לאמא ואבא סיבה טובה להיות גאים בך ואני מודה לבית הספר.
רונית שדה:
אנחנו משלבים את זה ברמה של כל תהליך ההתבגרות שאנחנו מנסים ללוות את הילדים במסע שלם. מכון עיתים באמצעות החוברת שלהם וכל התוכנית, אנחנו מכניסים את הילדים שלא תמיד קרובים גם אל היהדות, לתוך העולם השלם של התבגרות, טקסי התבגרות בעולם שהם מאוד מעניינים אותם, הרלוונטיות והמיקוד של היהדות בטקסי התבגרות. זה מאוד מחבר אותנו החילונים ומאפשר לנו גם ראייה עולמית שמאוד מעניינת את הילדים. מגיע אלינו דן בולוטין לתת הרצאה על טקסי התבגרות בעולם ומתוך כל מה ששייך ומשותף לכולם אנחנו מוצאים את המיוחד שביהדות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ברכות לבית ספר דקל. אני רוצה לשמוע עוד שני בתי ספר. בית ספר מבאר שבע, מענית. אתם קיבלתם פרס לבית הספר על העבודה שלכם. יש כאן גם תלמידה, איה, את רוצה לספר לנו קצת על הדרשה. מה היא הפרשה שלך?
איה מרציאנו:
הפרשה שלי היא חיי שרה. עברתי תהליך מאוד ארוך של כתיבה וזה גם מתחבר לי מאוד למשפחה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על מה כתבת, על מה הדרשה?
איה מרציאנו:
הפרשה מעלה בפנינו מספר ערכים חשובים, כמו נאמנות, נדיבות, מסירות, אך אני בחרתי להתמקד בשני ערכים. הראשון, ערך המשפחה שבעיני הוא החשוב ביותר. הפרשה נקראת חיי שרה למרות שכל האירועים בפרקים האלה מתרחשים לאחר מותה. שאלתי את עצמי למה הפרשה נקראת חיי שרה ולא בשם אחר שמתאים יותר בפרשה. אני מאמינה שהרבה פרשנים וחוקרים שאלו את השאלה הזאת. אבל לי יש תשובה שגם קשורה לסיפור החיים שלי. אני ילדה מאומצת. בגיל חמש אמא שלי נפטרה ואני ואחותי הקטנה אומצנו ועברנו לבאר שבע. אני חושבת שכשמישהו שאנחנו אוהבים מת אנחנו מבינים שיותר לא נראה אותו ומרגישים כאילו זה סוף העולם, נשאר לנו רק לזכור אותו בלב ולהיזכר בכל הדברים שעשינו ביחד. אני מאוד שמחה שהורי המאמצים הם ההורים שלי. הם הורים מדהימים שתמיד מוצאים זמן בשבילי, תומכים, מעודדים ואוהבים אותי כמו שאני. כך גם בפרשת חיי שרה. אברהם ויצחק כואבים ומתאבלים על מותה של שרה, אך אברהם מבין ויודע ששרה תמיד תישאר בזיכרון ולכן הוא עושה שני דברים. דבר ראשון הוא מחפש אחוזת קבר לקבור שם את שרה, הוא קונה מעפרון החיטי את מערת המכפלה ושם הוא קובר את שרה. דבר שני, הוא דואג למצוא אישה ראויה לבנו יצחק כדי שההבטחה של אלוהים תתגשם והוא יהפוך לעם גדול כמו גרגרי חול וכמו הכוכבים בשמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יפה מאוד. אם מותר לי להוסיף, הוא הבין, כמו שאת אמרת, כמה היתה חשובה שרה. הוא הבין שהוא איבד אותה, כמה היא חשובה ולכן הוא רצה גם שליצחק תהיה גם השרה שלו ובעקבות זה הוא מצא. אבל הדברים שלך היו מאוד מרגשים. גם מתוך הסיפור האישי שלך, איך שילבת את הסיפור האישי שלך בתוך הדרשה, כי זה מה שהופך דרשה להיות אמיתית, זה לא רק הצגה אלא הצלחתם להכניס את עצמכם לתוך הדרשה. אלה חברים שלך, תמר ואיתן. אתם למדתם גם בתוכנית הזאת, תמר איזה פרשה יש לך?
תמר בנימינוב:
וילך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ואתה איתן?
איתן טורץ:
ניצבים.
ריקי אוחיון:
חבל שאיה קטעה, כי יש המשך לקשר בין הסיפור האישי לבין הפרשה במציאת הקורלציות האלה והמשמעות מה זה אומר לי וראינו בזה את ההדגש. באותה רוח צריך לציין שתמר היא בת למשפחה עולה חדשה והפרשה שלה מחברת ומקשרת שוב לזווית המיוחדת הזאת של יהודים שברוסיה היו די רחוקים מהיהדות ומה המשמעות של זה שהם באו לארץ.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היה מי שניהל את רוסיה לפני שמונים שנה, סטאלין, והוא החליט שהוא רוצה לעקור את כל היהדות. כל בתי הכנסת, את כל התרבות היהודית, כל החינוך בברית המועצות ולכן היו כמה דורות שהיו מנותקים לגמרי. הוא די הצליח אבל בסוף היהודים חזרו הביתה, לכן את פה ואנחנו שמחים שאת פה איתנו.
ריקי אוחיון:
איתן התחבר בפרשה שלו למשהו מאוד משמעותי שמאפיין את בית הספר שלנו ואולי מתאים למעמד שהיה פה, אצלנו מדי שבוע אנחנו חונכים ילדים מבית ספר בעל צרכים מיוחדים, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, מוגבלים מאוד גם פיזית וגם מנטאלית, והילדים האלה שכולם כאן ורבים אחרים חונכים אותם מדי שבוע, הם מגיעים עם הכיסאות שלהם ועם המכשירים המיוחדים שהם צריכים, והם חונכים אותם באמצעות ספרים ועבודות יצירה וזה מתחבר לאווירה של בית הספר, קהילתיות, אתה דיברת על להיות חלק מ-, אז גם להיות חלק מהקהילה שסביבנו אבל גם להיות חלק מהתרבות שלנו ואנחנו בית ספר לא ממלכתי דתי אלא ממלכתי ובהיצע המאוד גדול שיש של תוכניות שרצות בעולם, לנו כצוות בית הספר היה מאוד חשוב לבדוק מה מתאים לתפיסת העולם שלנו, מה יותר מתחבר אלינו בחלק הזה שיחבר את הילדים באופן משמעותי אישי ומצאנו את התוכנית הזאת מתאימה מאוד, ברכנו על זה שהבנות מתחילות בכיתה ו'.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מקווה שעוד מעט תהיינה אופציות חדשות לבתי הספר להתחבר לחינוך משלב ונוכל לדבר על זה. אנחנו בבית ספר אשכולות. זה בבנימינה. גילה המנהלת פה, ברוכה הבאה, עם אורטל המחנכת של אביב. עוד הגיעו מבית הספר?
גילה קושניר:
הגיעו שתי מחנכות נוספות. יש לנו שלוש כיתות גדולות בשכבה, 39 תלמידים בכל כיתה והתהליך היה שכבתי ולכן היה חשוב שכל שלוש המחנכות יגיעו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך אפשר לחנך 39 בכיתה?
גילה קושניר:
זאת שאלה טובה. בתוך סל השעות, דיברו קודם על משרד החינוך, הרי אנחנו מקבלים לפי סל שעות ובנימינה היא מושבה ותיקה שהמדד הסוציו אקונומי הוא לא נמוך, אז אנחנו מקבלים סל שעות נמוך ובכל זאת בתוך הסל הזה הבחירה שלנו היתה לתת את התוכנית הזאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז ברוכים הבאים, ונשמע את אביב. אביב, מה הפרשה שלך?
אביב קצנשטיין:
הפרשה שלי זה אחרי מות. היא מספרת על כל מיני נושאים חשובים כמו הכפרה וחטאים.
השנה עברתי תהליך מילדות לבגרות, כיום אני חשה בוגרת ומתייחסים אלי בצורה שונה. אני עושה עבודות שונות, עוברת חוויות שונות וכמובן מתנהגת בצורה שונה ובוגרת מדי יום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את כבר היית בת מצווה?
אביב קצנשטיין:
כן. אני עוזרת למשפחתי, אני מבלה עם חברותי וכמובן אני פועלת למען הקהילה כחלק מ-12 משימות המצווה שניתנו לנו בבית הספר. למשל בפורים הכנו משלוחי מנות לילדים, ניקינו את הגינה הציבורית וערכנו פעילות מעמיקה בנושא הכרות עם חבר מהכיתה. בפרשה שלי, אחרי מות, מסופר על אהרון שצריך לכפר על מעשי בניו. כמו שמסופר, בניו של אהרון הקריבו עז זרה לשם ולא כמו שהשם ציווה אותם. בגמרא קיים פירוש של רבי אליעזר לחטא של בני אהרון שהוא לאוו דווקא הקרבת עז זרה אלא כמו שכתוב בגמרא, לא מתו בני אהרון אלא משום שעברו הלכה בפני רבם שהכוונה היא למשה. החטא אם כך הוא חטא קשה והעונש עליו הוא מיתה. אולם זה לא מסתיים שם ואהרון בשיא אבלו נדרש לבצע מספר פעולות לביצוע הכפרה באופן מדוייק כמו שמועבר אליו על ידי משה. טקס הכפרה בנוי ממספר שלבים וברצוני להתייחס למספר נקודות. בשלב הראשון של הטקס שמקביל לכפרת כהן גדול ביום כיפור, נדרש אהרון ללבוש מסויים מאוד. השאלה אם כך מדוע אהרון צריך ללבוש את הבגדים המיוחדים הללו. לפי דעתי אהרון נצטווה ללבוש בגדים אלו על מנת לכבד את המעמד. בפרשת אחרי מות כתוב שמשה היה צריך להעניק לאהרון בגדים בכדי שיוכל לכפר על מעשי בניו. אהרון נדרש לא לקרוע את בגדיו ולא לפרוע את שערו על מנת לא לבזות את מעמדו ככהן של אלוהים. החלק העיקרי של טקס הכפרה הוא טקס הקרבת הקורבנות. השאלה שלי היום, מדוע נדרשים קורבנות לביצוע כפרה של חטא הבנים. אני משערת שכמו היום נהוג לבקש סליחה ואולי גם להעניק מתנות ולהראות בכך את האהבה והאיכפתיות שלנו כלפי אותו אדם. כך רצה אהרון להראות את נענותו בפני האל. כל אחד יכול לבחור להסתכל על נושא הכפרה בדרשה בצורה אישית ופנימית. אני בוחרת לקחת את היכולת שלי לטעות ולשלם על כך מחיר אך גם לעצור ולהסתכל, להכיר בחטא ולבקש סליחה ממי שחטאתי כלפיו. אולי זה גם חלק מהאחריות שאני לוקחת על חיי. לסיכום, אני רוצה להודות למשפחתי על שהביאו אותי הלום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את יכולה להודות גם לאבא שהגיע איתך לכאן. איך אתה חווית את החווייה הזאת, הרי כבר גמרתם את בת המצווה, כל האחרים הם עוד בציפיה.
מיכאל קצנשטיין:
אביב היא השניה בסדרה של שלוש בנות, היא הלכה במתכונת דומה לאחותה. יש בזכרון יעקב בית כנסת של הקהילה המסורתית והיא עלתה שם לתורה בטקס מלא והיא גם קראה את ההפטרה עם כל מה שכרוך בכך וגם נתנה דרשה. התהליך הזה שהשיא שלו הוא הטקס, הוא רץ בשני ערוצים. ערוץ אחד זה מה שקרה בבית הספר עם תוכנית עיתים והערוץ השני זה הערוץ של הקהילה המסורתית, קורס ההכנה לבת מצווה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מדבר על הדרשה. היתה משמעות לדרשה בטקס ובמסיבה?
מיכאל קצנשטיין:
וודאי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היא קראה את הדרשה בבית הכנסת?
מיכאל קצנשטיין:
היתה את הדרשה שלה והיא קראה אותה בבית הכנסת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני רוצה להודות לחמשת התלמידים שקראו את הדרשות שלהם, שקראתם את זה לאט. אני גם רב של בית כנסת, אני אף פעם לא מבין שום דבר מהדרשות כי אומרים את זה כל כך מהר שאני לא תופס את זה ואני מודה לכם שקראתם לאט כך שיכולתי להבין את מה שאמרתם. אני רוצה לתת לכם את התעודה. אני קורא ליובל, לדוד, וענבר. שלושת התלמידים האלה זכו בדרשת הזהב. שני בתי ספר שזכו עם התלמידים שלהם, בית ספר אשכולות מבנימינה ובית ספר מענית מבאר שבע.
אני רוצה לקבל החלטה רשמית, שאנחנו מחזקים את ידי כל העוסקים בתוכנית הנפלאה של עיתים, גם המדריכות של משרד החינוך וגם המרכזת ממשרד החינוך, אנחנו מחזקים את ידיכם וכמובן את ידי עמותת עיתים שעושה פה עבודת קודש לשם שמים. את כל בתי הספר, המורים שמשתתפים בתוכנית הזאת, מברכים את הילדים בבר ובת המצווה שלכם ואנחנו קוראים למשרד החינוך לחפש, שמענו פה על המצווה של החיפוש מהציטוט של אשל, לחפש, יגעת ומצאת תאמין, כתוב, לחפש את הדרכים להרחיב ולהעמיק את התמיכה בבתי הספר שעושים את התוכנית היפה הזאת.
תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:20