פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 199 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ט באייר התשס"ח (3 ביוני 2008), שעה 08:45 סדר היום: שפל חסר תקדים בנתוני העלייה לישראל – המשך דיון במסקנות להצעה לסדר היום של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין מיום 16 בינואר 2008 נכחו: חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר סופה לנדבר שלמה מולה יוסף שגל מוזמנים: משה ויגדור, מנכ"ל הסוכנות היהודית חנוך צמיר, המשנה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה נעמי בן-עמי, ראש נתיב, משרד ראש-הממשלה זלמן פרלמוטר, מנהל החטיבה לפעילות הקליטה, מחלקת העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית נוגה מליניק, מנהלת חטיבת העלייה, הסוכנות היהודית יבגניה גנטקיס, חטיבת עלייה מזרח, הסוכנות היהודית רני ויינברג, עוזר מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית אלכס סלסקי, ממונה על התקשורת ברוסית ותחום חבר המדינות, הסוכנות היהודית אביבה זלצר-זובידה, הסוכנות היהודית ראובן שלום עו"ד נעמי אלדובי, המחלקה המשפטית, משרד החוץ דניאל אוברמן, סמנכ"ל ומנהל אגף קליטה, ארגון נפש בנפש ישעיהו יחיאלי, ראש מינהלת נעל"ה מרינה שפס, תחום דמוגרפיה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דני קסהון, מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת יוצאיאתיופיה אמציה יחיאלי, זכויות האדם ביש"ע ברהן מלדה, ארגוני קהילת יוצאי אתיופיה בפרוייקט הלאומי האתיופי אדיסו צהאי, הפרוייקט הלאומי האתיופי מנהלת הוועדה: דנה גורדון רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ שפל חסר תקדים בנתוני העלייה לישראל – המשך דיון במסקנות להצעה לסדר היום של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין מיום 16 בינואר 2008 היו"ר מיכאל נודלמן: אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא בו אנו דנים בישיבה זאת הוא שפל חסר תקדים בנתוני העלייה לישראל וזאת ישיבת המשך לישיבה שקיימנו ביום 16 בינואר 2008 בגין הצעה לסדר היום שלש חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין. בישיבה הנ"ל קיבלנו החלטות שמתייחסות לסוכנות, למשרד הקליטה ולממשלת ישראל וקבענו שהוועדה תקיים ישיבת מעקב לאחר שלושה-ארבעה חודשים. היום אנחנו נפגשים ואנחנו רוצים לשמוע על התוכניות שיש לסוכנות היהודית כדי להביא לכאן עולים. משה ויגדור: תודה רבה היושב-ראש, תודה רבה לחברי הוועדה ולאורחים. אני רוצה קודם כל עוד פעם להודות לוועדה על התמיכה שאנחנו מקבלים ממנה ועל הדיון הזה שמתקיים היום בו נוכל לדווח ולעדכן אתכם על שינויים ועל התקדמויות שאנחנו עושים, וגם איך אנחנו רואים את העלייה בשנים הקרובות בתנאים הנוכחיים כי התנאים הרי גם יכולים להשתנות והם גם משתנים ממקום למקום. רק בימים אלה אנחנו רואים איך אי-שקט בארץ אחת כמו דרום אפריקה יוצר צורך של אנשים לבוא לכאן וכבר השנה אנחנו רואים שיש הרשמה הרבה יותר גדולה למשל בדרום אפריקה ושיותר עולים יגיעו משם. אמנם אלה לא מספרים גדולים כי אין שם מספרים גדולים, אמנם חלק גם ילכו לארצות אחרות ולא כולם יבואו לכאן, אבל ההיענות המהירה שלנו שם תבטיח שיבואו לכאן ככל שיותר. אני רוצה גם להודות בהזדמנות הזאת, מעבר לתודות לוועדה ולתמיכה שהיא נותנת לנו, לשותפים שלנו במשרד הקליטה. משרד הקליטה עוזר לנו ועובד אתנו על סדרה שלמה של דברים ואנחנו פתרנו אתם בחודשים האחרונים מספר בעיות ומספר סוגיות שהיה צריך לפתור מול ראש מינהל הסטודנטים ויש עוד דברים על הפרק שנסיים ונשלים אתם והם חשובים ביותר. מעבר לזה צריך כמובן גם לברך את משרד הקליטה על הפרוייקט המוצלח של החזרת הישראלים. אני חושב שלפרוייקט הזה יש הדים, הוא מצליח, הוא מביא אנשים וצריך להרחיב אותו למקומות נוספים ואני אתייחס גם לעניין הזה בכמה מלים. אני גם רוצה להודות על שיתוף הפעולה שאנחנו מקיימים עם נתיב. זה תהליך שלוקח את הזמן שלו אבל אני חושב שעצם העובדה שאנחנו בדיאלוג, אנחנו מתקדמים ויש לנו תוכניות, כאשר בחלק מהמקומות כבר אפשר להתחיל לראות התחלות, זה נותן לנו תקווה שגם בנושא הזה נוכל לעשות עוד פעולות, מעבר לשיתופי פעולה שנתייחס אליהם אחר כך כאשר נדבר על העלייה מהמערב, שזה עם "נפש בנפש" ועם צרפת. אלה הקטעים המאוד רחבים בהם אנחנו עוסקים. מעבר לזה, עשינו בחודשים האחרונים מספר פעולות שהן בגדר תוצאות של מה שעשינו לפני כן ואפשר יהיה אחר כך להרחיב ולשמוע מאנשי המקצוע שלנו, מהמחלקה, ונמצאת כאן נוגה מליניק שהיא המנהלת של חטיבת העלייה במחלקה לעלייה וקליטה, זלמן פרלמוטר שהוא מנהל חטיבת הקליטה, ג'ניה גנטקיס שהיא המנהלת של הגלובל סנטר, רני ויינברג שהוא מנהל הפעילויות של המחלקה, אביבה זלצר שהיא המתכננת ודוברת הסוכנות. אני חושב שיש הרבה פעולות שנעשות ויש הרבה מאמץ. המאמץ הראשון שאנחנו מקדמים אותו וחשוב מאוד לדווח – אני חושב שהזכרנו אותו עת דיברנו על ראיית המאה ה-21 שדורשת ראייה שונה ושדורשת כלים אחרים – על עלייה בשלבים. דיברנו על עלייה גמישה, דיברנו על כך שצריך היום לשכנע ולהסביר לאנשים ברחבי העולם – אגב, לא רק בעולם המערבי אלא גם בברית המועצות לשעבר ברוב המקומות, ודאי בערים הגדולות – מה הם החיים בישראל ולבוא ולהתנסות בחיים בישראל. יש לנו קודם כל את תוכניות ההתנסויות שהן תוכניות של חינוך שהן תוכניות מאוד רחבות שהן התוכנית תגלית והתכנית של מסע שמביאות לכאן צעירים. מעבר לזה, אנחנו גם רוצים שמשפחות מכל רחבי העולם יבואו לכאן לתהליך של התנסות, לרכישת דירה, לחיים כאן לתקופות מסוימות עם הילדים או בלי הילדים, לעבוד כאן, לגור פה או לגור שם, לעבוד פה או לעבוד שם, מערכת שמתאימה לעולם הגלובלי. לצורך כך אמרנו כבר בישיבה הקודמת שיש לנו עניין והתחלנו ביחד עם משרד הקליטה ומשרד הפנים לגבש מעמד שאנחנו קוראים לו א/6 שהוא מעמד מיוחד שייתן תואר של תושב ארעי מתנסה, כלומר, עושה ניסיון, שיהיו לו קריטריונים לקבלה והוא ייתן לאנשים תחושה שכאשר הם באים לכאן לתקופות קצרות הם לא אורחים והם לא תיירים אלא זה חלק מהבית שלהם ולכן קל יותר אחר כך לקבל את ההחלטה להישאר כאן ולהרחיב את החיים כאן. אנחנו נמצאים כאן כבר במצב מתקדם, בדיונים שעברנו גם עם משרד הקליטה וקיבלנו תמיכה ממנו, גם עם מזכיר הממשלה שנתן לנושא הזה תמיכה עת התייעצנו אתו, וגם עם משרד הפנים והביטוח הלאומי. יש צוות מצומצם שהוקם ועובד היום על הנושא הזה ואני מקווה שבקרוב מאוד אפשר יהיה להשלים את הנושא הזה של א/6 שהוא חשוב בצורה בלתי רגילה משום שהוא יאפשר לנו לתת מעמד מיוחד גם למי שבא לתקופות ביניים, גם לעולים מצרפת שרוכשים כאן דירות ונמצאים כאן חלק מהזמן, גם לעולים שבאים מצפון אמריקה וגם היום לקבוצות אנשים שמתחילות לקנות דירות ולגור בברית המועצות לשעבר אבל הדירות הן כאן, חלק מהחיים כאן וחלק מהמשפחה כאן וחשוב מאוד לחבר את כל הגורמים האלה ביחד ולתת להם את ההזדמנות. מעמד כזה, אין ספק שיאפשר להם חיבור טוב יותר למה שקורה כאן ומעקב, ולכן גם יחזק את הקשר שלהם ויוכל להביא אותם גם לעלייה. אגב, גם משתלמים של מסע שיבואו לכאן לשנה ויש להם מעמד כזה, אנחנו יודעים שיש היום כ-10 אחוזים ממשתתפי מסע שחוזרים לארצות מגוריהם ומחליטים לעשות עלייה בתוך שנה או בתך שנתיים מהמועד בו חזרו מכאן. ברגע שיש מעמד כזה, אני מעריך, וכולנו מעריכים, מתוך בדיקה, שאלות והתבוננות באנשים שבאים גם לשנת לימודים אחת באוניברסיטאות וגם להשתלמויות אחרות, ברגע שיש מעמד כזה, זה מחזק את הקשר וצריך לראות ולצפות שאחוז גבוה יותר לאחר מכן יחליט להישאר כאן. זה מסוג הדברים שהוא חשוב מאוד והוא מסוג הדברים שהוועדה תמיד תומכת בדברים שאנחנו עושים לעידוד עלייה. היו"ר מיכאל נודלמן: זאת עלייה בשלבים. משה ויגדור: זאת עלייה בשלבים, מה שאנחנו קוראים עלייה גמישה שיש לה אלמנטים שונים שאפשר יהיה להרחיב אחר כך את הדברים ונוגה מליניק, מנהלת החטיבה לעלייה, תוכל אחר כך להרחיב את הדברים ולתת יותר פרטים. אנחנו רוצים להביא לחבר הנאמנים הקרוב שלנו, בסוף חודש זה, את ההודעה שאנחנו נמצאים בהסכמה עם כל הגורמים ושאנחנו הולכים להפעיל כל מי שבא לתקופות ביניים, לתקופות קצרות, לעלייה בשלבים, לתת לו את המעמד של א/6. היו"ר מיכאל נודלמן: איך זה מתקדם במשרד הפנים? משה ויגדור: זה נמצא בוועדה שעובדת ביחד עם המשרד ובסך הכל במשרד הפנים יש גישה חיובית. שוב, בהמשך נוגה תוכל למסור את כל הפרטים כי היא בקשר עם משרד הפנים. נושא נוסף שאנחנו קידמנו אותו גם עם משרד הקליטה ומשרד הבריאות, דבר שעוסקים בו בארץ והוא נושא די כאוב אבל אני חושב שבכל אופן הייתה פריצת דרך בפגישה שהייתה לפני שבוע, נושא של עליית רופאים. בנושא זה אנחנו מדברים בעליית רופאים בעיקר מאמריקה לטינית ומברית המועצות לשעבר. הוקם צוות מצומצם של משרד הבריאות, משרד הקליטה והסוכנות שכבר קבע קריטריונים איך אפשר יהיה לעודד ולזרז את הבחינות ולסייע לאותם רופאים שלא עברו עד היום את הבחינות. אנחנו הזדעזענו לפני כחודשיים כאשר ראינו שמתוך 100 שניגשו לבחינות, בקושי שניים או שלושה עברו ואי אפשר היה להבין למה זה קורה כי זה לא סביר וזה לא יכול להיות. לכן יצרנו את החיבור הזה והיועץ שלנו הוא דוקטור קסנט שעוזר לנו בקטע הזה. אנחנו חושבים עכשיו, וגם השגנו תרומה לעניין הזה, לקיים קורס במוסקבה וקורס בבואנוס-איירס שיארך שנה-שנה וחצי, כאשר חלקו העיקרי יהיה שם, תהיה בחינת ביניים, אחר כך יעברו לכאן, יוכלו להשלים כאן את הבחינה ויוכלו לבוא לכאן מתוך ידיעה שיש כאן עבודה ושהם לא מאבדים את הרשיון והולכים למקצועות אחרים אלא כל אחד עוסק במקצוע שלו. זה דבר שיש לו משמעות רבה מאוד ושאמור לסייע. התחלנו כבר בכמה פעולות נקודתיות עם צה"ל. במסגרת של צה"ל יש תוכנית של קליטת רופאים צעירים שסיימו את לימודיהם באמריקה לטינית ובברית המועצות לשעבר ובאים לשרת בצבא ולעבוד במסגרות צבאיות ואז גם משתלמים ועוברים את הבחינות. זה מאוד מקל עליהם את התהליך של הבחינה אחר כך והמאמץ שלנו עכשיו הוא לגבי רופאים ותיקים יותר, כאלה שכבר יש להם 14 שנות ניסיון ושהם צריכים לבוא ולעשות את הפעולות האלה. דברים נוספים שאנחנו עושים אותם במסגרת של עידוד העלייה על מנת לראות שבאים לכאן יותר עולים, זה כמובן הרבה מאוד ירידי עלייה שלאחרונה היו גם עם משרד התעשייה וגם עם משרד הקליטה כדי לראות איך אפשר להבטיח קליטה טובה יותר, והמשך הפעולות הרגילות שאנחנו עושים כמו פעולות של נעלה שממשיכות, כמו פעולות של סלע, כמו של עידוד וסיוע לאותם סטודנטים שמגיעים ונמצאים בארץ לבד, בעיקר אלה שנמצאים באזורים יותר מסובכים כמו למשל ליד שדרות. לדברים האלה יש חשיבות רבה. הגלובל סנטר שלנו נותן תוצאות רבות ויוצאות מהכלל. בחודשים האחרונים אנחנו רואים – לעומת שנה שעברה – שבשליש הראשון של השנה היו כ-16 אלף פונים והיום יש למעלה מ-26 אלף פונים, שזה מספר מדהים של אנשים שפונים ומתעניינים. רואים שיש התעניינות הולכת וגדלה וזה כלי שמאפשר לטפל מרחוק, לפתוח תיקים ולתת פתרונות מרחוק ובזה לקצר את התהליכים ולהבטיח שיותר אנשים יבואו לכאן. כפי שאמרתי, שיתופי הפעולה עם גורמים כמו "נפש בנפש" שאתם אנחנו מקיימים שיתוף פעולה, עם "עמי" ועם התאחדויות העולים, כל הדברים האלה מעודדים את העלייה. כמובן פיתוח תוכניות חדשות שנעשו כאשר הרבה מאוד מאמץ הושם על צעירים, להזמין אותם לכאן ולתת להם כאן סיוע על מנת להיקלט. הרבה מאוד סיוע בתוכניות חדשות כמו קליטה בקהילה ביחד עם משרד הקליטה ובית ראשון במולדת. אלה תוכניות שבעבר היה להן פחות כסף אבל היום יש יותר ממקורות שונים. כמובן הגדרה של קהלי יעד מסוימים שאנחנו חושבים שצריך להתאמץ ולהביא אותם כאשר בראשם עומדים הצעירים. אי אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה של העלייה את כל פעולות החינוך המאוד רחבות שעושה הסוכנות כי החינוך הוא בעצם התשתית שמבטיחה גם שבשנים הבאות יבואו עוד אנשים. בשיחה שהייתה לי לפני שבוע עם השגרירה במוסקבה, אפשר היה להבין שבימים אלה לא צפוי גל עלייה גדול ומסיבי מברית המועצות לשעבר משום שהצעירים בסך הכל נמצאים בערים הגדולות, לומדים באוניברסיטאות ועובדים. ההפך, יש תהליך מדאיג מאוד של גידול של האוכלוסייה ושל הקהילה הישראלית במוסקבה בגלל שמוסקבה מציעה היום עבודה ברמה ובשכר גבוה יותר מאשר אפשר להשיג בארץ והיא מחפשת ומנסה לפתות צעירים ישראלים שיעבדו שם, ודאי כאלה שעשו עלייה בזמנו משם. זה דבר שאנחנו צריכים לעבוד עליו וזה חלק מהתוכנית של משרד הקליטה שאני מקווה שילכו גם לשם על מנת להחזיר לכאן צעירים, במידה שאלה צעירים שירדו או צעירים שנמצאים שם. כן צריך להמשיך לעשות פעולות של חינוך על מנת להבטיח שאנחנו נמשיך להיות בקשר עם אותן משפחות ועם אותם צעירים. במוסקבה אנחנו נכנסים עכשיו לשיפוץ גדול בכסף רב של בניין שקנינו מול בית הכנסת הראשי ואנחנו מעריכים שזה יהיה מקום אליו יגיעו צעירים רבים ויוכל להיות אבן שואבת ממנו יהיה קשר ויבואו עוד צעירים במסגרת תגלית ובמסגרת מסע. תגלית, כפי שציינתי קודם, זה פרוייקט שיש לו חשיבות עצומה והיום בקטע הזה אנחנו גם משתפים פעולה גם עם תגלית עצמה וגם עם נתיב שמעורב בנושא של תגלית. חשוב מאוד שכולנו נהיה מרושתים ונוכל להביא לכאן כמה שיותר צעירים כי ההתנסות הזאת חשובה ומבטיחה אחר כך את הסיכוי לעלייה. במוסקבה עשינו עוד פעולה של מעבר המשרדים שלנו מהמקום בו הם ישבו, מקום שלא היה נוח וטוב לקבלת קהל, למקום שהוא הרבה יותר נגיש, הרבה יותר מסביר פנים והרבה יותר מודרני על מנת שאנשים ירצו לבוא לשם בנושאים שונים, ושוב, כדי לפתוח עוד יותר את פנינו בכלים דומים לכלים מערביים מבחינת היכולת לעניין אנשים לבוא. פעולות נוספות שהן בתחום החינוך הן כמובן פעולות של האולפנים ושל המחנות שאנחנו עושים. אגב, את זה אנחנו עושים לא רק בברית המועצות לשעבר אלא גם בקהילה דוברת הרוסית בגרמניה וגם שם אני מקווה שנצליח להשלים את מה שאנחנו עושים עכשיו עם הקהילות המקומיות ונקים בתי תרבות ביחד עם נתיב, יוזמה של נתיב ביחד אתנו. המגבלות התקציביות שלנו באות לידי ביטוי אבל כאן לנתיב יש יכולת לסייע לנו ואני חושב ששיתוף הפעולה הזה הוא יפה מאוד וחשוב. מעבר לזה, מתבצעת עבודה מסיבית עם קהילות דוברות רוסית בצפון אמריקה וחיבור הקהילות ביחד סביב הרעיון הזה. אנחנו מדברים על דרום אמריקה, אנחנו שוקלים אפשרויות גם לעשות פעולות דומות באוסטרליה למרות ששם הקהילה דוברת רוסית היא קטנה יחסית, אבל חשוב מאוד להגיע בכל מקום שאפשר ולפעול בנושא הזה. באמריקה הלטינית סיים את עבודתו ראש המשלחת ויצא לשם ראש משלחת אחר, רוני שטייניץ. שם אנחנו עובדים ביחד עם הקהילה היהודית. רוני שטייניץ הוא איש מנוסה, היה בעבר הגזבר של המשלחת באמריקה לטינית והוא יצא לשם לפני כחודש. המטרה שלנו היא כמובן גם שם להעמיק את העבודה בתחום החינוך ובתחום הקשר עם הצעירים ותנועות הנוער על מנת לאפשר במסגרות האלה של תנועות הנוער, הצעירים, הפעולות של החינוך והוראה בבתי הספר, להביא יותר צעירים לכאן למסגרות התוכניות ולהביא גם משפחות במסגרות של קליטה ישירה. לאחרונה עשינו ניסיון מאוד מעניין עם עיריית ירושלים ובעניין הזה הייתה שותף שלקח יוזמה. עיריית ירושלים, משרד הקליטה והסוכנות היהודית הקימה מסגרת, מעין רשות לא סטטוטורית אבל מסגרת שמטפלת בעלייה על מנת לתת לגורם אחד שירכז את כל נושא העלייה שמתייחס לירושלים. זה ניסיון שיכול להיות מאוד מעניין ואם הוא יצליח בירושלים, אפשר יהיה להעתיק אותו למקומות נוספים. זה מצב בו לא הסוכנות עושה עלייה, משרד הקליטה מסייע בקליטה והרשות קולטת אלא עושים את הכל מהתחלה בראייה אחת הוליסטית. זה ניסיון שיכול מאוד לעניין. אני מוכרח לומר שמעבר לכל המאמצים האלה לא צפוי לפי התחזיות שלנו גל עלייה. המאמץ שלנו הוא לשמור על המסגרות של העלייה במספרים פחות או יותר כפי שהיו בשנה-שנתיים האחרונות. אנחנו רואים בשלושת-ארבעת השנים האחרונות תהליך של ירידה במספר העולים מ-24 אלף ל-22 אלף, ל-20 אלף, ל-19 אלף. אלה המספרים פחות או יותר. אנחנו זוכרים שבתחילת שנות ה-80 הגיעו 9,000 בשנה, 10,000 בשנה, ואנחנו לא רוצים להיות שם אלא לשמור על המסגרת ורוצים לעשות מאמץ לשמור על מסגרת שהיא בין 18 ל-20 אלף עולים. היו"ר מיכאל נודלמן: המצב בישראל היה אחר. משה ויגדור: נכון. ללא ספק זה נכון. לכן אני אומר שאנחנו עושים את המאמץ אבל יחד עם זאת אנחנו כן רואים תופעות שמדאיגות אותנו כמו למשל פחות נרשמים לעלייה מצרפת. המצב הפוליטי בצרפת נראה שהוא התייצב, כך שלא שיש פחות אנשים שבאים לרכוש דירות, עדיין רוכשים דירות, עדיין באים לתקופות ביניים, ולכן חשוב מאוד העניין של א/6 כי ממשיכים להתעניין והגל הזה לא פסק, אבל באים פחות. היו"ר מיכאל נודלמן: בירושלים אי אפשר לקנות דירה. משה ויגדור: זה נכון. אין ספק שזה חלק מהמחיר. יחד עם זאת אנחנו רואים פחות עולים. אם לפני שנה היו קצת פחות מ-3,000 עולים מצרפת, אנחנו מדברים היום על משהו כמו 2,700. זאת אומרת, אנחנו כן רואים תהליך של ירידה. בעניין הזה אנחנו מדברים עם עמי על מנת לראות איך אפשר לעודד יותר עלייה, עיבוי המשלחת בפאריס, בליאון, במרסיי, אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה של האנשים במקום מגוריהם וגם הבדיקה שלהם לגבי המגורים כאן. לכן ההתנסות מאוד חשובה. תהליך ההתנסות ותהליך החיבור, יש לו חשיבות עצומה. בארצות-הברית חשבנו שיהיה לנו גידול אבל אנחנו לא רואים שיש גידול משמעותי אלא יש התייצבות. כאשר משווים את המספרים עכשיו לעומת לפני שנה הם יותר נמוכים אבל זה לא מייצג כי בקיץ בדרך כלל יש גלים ואנחנו מאמינים ש"נפש בנפש" שעושים עבודה ובעיקר בשיתוף פעולה שאנחנו לקראת מיסוד טוב שלו אתם, נצליח להביא משם יותר. לגבי דרום אפריקה ציינתי. באמריקה הלטינית אין הבדל משמעותי אלא יש פחות או יותר תהליכים שהם דומים. ברית המועצות לשעבר, אנחנו במאמץ גדול על מנת לשמור על המספר אבל זה לא פשוט. כפי שאמרתי, ואנחנו רואים את זה, גם בערים הגדולות הצעירים מתבססים ויש הרבה מאוד מצבים של משפחות שעוברות מהפריפריה לערים הגדולות. המאמץ שלנו הוא גם לעבוד בפריפריה וגם דרך מחנות הקיץ לחזק את החיבור. אני אומר שוב שאני מעריך שגם שיתופי פעולה שאנחנו עושים יכולים לתת לנו תוצאה. אין ספק שבכל מקרה, בכל פעולה שאנחנו עושים בתחום העלייה, חשוב מאוד שנשמור על התשתית כי הרבה פעמים אצלנו אומרים במסגרת חבר הנאמנים איך יכול להיות שיש ירידה בעלייה ואתם ממשיכים להחזיק תשתית של כל כך הרבה שליחים וכל כך הרבה מסגרות שאתם עושים. חשוב ביותר לשמור על התשתית, זה גם מה שאנחנו מסבירים, משום שאם אנחנו נצמצם את התשתית בצורה כזאת שכאשר יהיה צורך היא לא תהיה שם, אז כאשר יהיה באמת צורך, אנחנו לא נהיה שם. לכן חשוב מאוד גם להמשיך בפעולות החינוך כי הן חלק מתהליך העלייה, גם להמשיך לשמור על פעולות התשתית ככל שאנחנו יכולים וזה לא סוד שאנחנו בשנתיים האחרונות מתמודדים עם בעיות כספיות לא פשוטות ואני לא צריך לדבר ולהזכיר על מה עושה לנו הדולר בימים האלה, כאשר השקל הפך להיות מטבע כל כך חזק וכאשר הרובל ביחס לדולר התחזק בצורה לא רגילה ורמת החיים מאוד עלתה. זה נכון גם לגבי אירופה בכלל וזה נכון גם לגבי אמריקה הלטינית, כאשר היכולות שלנו באותם דולרים שאצלנו הם דולרים קבועים לעשות הרבה פחות בגלל ההתייקרויות ובגלל ההפרשים במטבעות. לכן אנחנו כן צריכים למצוא דרכים יעילות יותר והגלובל הוא אחד מהדרכים, אבל יחד עם זאת אי אפשר לוותר על נוכחות בשטח. אלה ההתמודדויות שאנחנו צריכים להתמודד אתן ולהמשיך. הנושא של עלייה הוא התחום העיקרי שבו עוסקת הסוכנות וזה הנושא המרכזי שמלווה אותה בכל ימי קיומה וממשיך ללוות אותה, במקביל לפעולות אחרות שכפי שאמרתי אלה הן פעולות החינוך וחיזוק הקשר עם הקהילות. חלק מחיזוק הקשר עם הקהילות ברחבי העולם הוא חלק מתהליך העלייה משום שבשנים האחרונות הוקמו למשל בצפון אמריקה ועדות עלייה בתוך הפדרציות. בעבר לא היו ועדות עלייה בתוך הפדרציות והפדרציות לא רצו לשמוע מהעלייה בכלל. היום, כאשר מדברים על חיזוק הקשר, על שותפות, על פעילויות בארץ ועל הבאת הרבה מאוד חברים מהקהילות היהודיות בצפון אמריקה לישראל לשיתופי פעולה בערים, עם תושבים, מה שאנחנו קוראים שותפויות, עבודות משותפות, כל העסק נראה אחרת. שוב, התרבות הגלובלית והעולם הגלובלי משנה את תפיסות העולם ואנחנו רואים במקומות כמו בניו-ג'רסי, שם מעולם לא הייתה ועדת עלייה, שפתאום יש ועדת עלייה. פתאום אנחנו רואים בקהילות מרוחקות כמו בקהילות בקליפורניה שמעולם לא דיברו על עלייה אלא התהליך היה בדיוק הפוך, פתאום מדברים שם על עלייה ועל אפשרות של עלייה עם כל ההבנות מה המשמעויות ומה המגבלות. בקהילות כמו שיקגו אנחנו רואים שמעודדים ונותנים גם תמריץ לעולים שבאים לכאן למרות שבעבר הקהילות תמיד אמרו שנעזוב אותן מעלייה כי הן לא עוסקות בתחום של עלייה. זה חלק מתהליך של עבודה עם הקהילות, חלק מתהליך של הבאת הקהילות לשיתוף פעולה בארץ, להתנדב בארץ, להיות קשורים למה שקורה בארץ, להכיר את הארץ ולראות שמה שנעשה כאן יכול בהחלט להתאים לצעירים שבאים. שוב, הפרוייקטים המובילים של תגלית ומסע הם הזדמנות לא רגילה ולכן אני חוזר שוב ואומר שהמעמד המיוחד של א/6 הוא מעמד חשוב מאין כמוהו. אנחנו מאוד ערים גם להתרחקות של קבוצות לא קטנות במערב ממדינת ישראל והתעלמות של אחוז גבוה מהן מהמדינה ואפילו אי הגעה לביקור. 70 אחוזים מהקהילות בצפון אמריקה, מהאוכלוסייה היהודית בצפון אמריקה, לא מגיעים לישראל, לא איכפת להם מישראל וחלק מהפעולות שלנו בחינוך ובפרוייקטים משותפים עם הקהילות בחינוך והבאת תכנים ישראלים לבתי הספר של ימי א', בתי הספר היהודיים, זה חלק מהמאמץ הזה על מנת שיכירו כאשר בתוך זה יש אתגר לא פשוט משום שלהיות יהודי בצפון אמריקה היום זה יקר מאוד, בתי הספר היהודיים עולים 20 אלף דולר לשנה, 15 אלף דולר לשנה, ומי שיש לו יותר מילד אחד או שניים, אין לו שום יכולת במצב רגיל לשלוח את ילדיו לבית הספר הזה. לכן הפעילויות האלה חשובות ביותר. נכנס לכאן דני הנציג של "נפש בנפש" ואני רוצה לומר לו שציינתי קודם, ואני מציין שוב, שהעבודה ביחד עם "נפש בנפש" היא חלק מהכלים על מנת להבטיח שתהיה עלייה רבה יותר מצפון אמריקה, עלייה ממוקדת ומאמץ ממוקד של סמינרים, של ימי עיון, של מפגשים, של תמיכה ושל סיוע. לסיכום. אני קודם כל מודה עוד פעם לוועדה על ההזדמנות להיות כאן. אני חושב שחשוב מאוד לשמוע מאנשי המקצוע שלנו, בעיקר מנוגה ומזלמן, על הפעולות הקונקרטיות שאנחנו עושים, וגם לומר שאנחנו עם יד על הדופק בנושא העלייה. אנחנו עושים כל מאמץ על מנת שגם השנה העלייה תהיה בסביבות 18 עד 20 אלף, אבל זה מאוד תלוי באיזה תהליכים יהיו גם בארצות המוצא וגם כאן, איזה שדר נשדר מכאן מבחינת מה שקורה אצלנו, גם ביטחון, גם פוליטי, גם כלכלי. זה מאוד יהיה מושפע ממה קורה בכלכלה העולמית בכלל וזה אחד הדברים שראינו בעבר שמאוד משפיעים על גלי העלייה, כמו שאי ביטחון אישי בדרום אפריקה מיד משפיע על רצון והתעניינות לבוא לכאן. בתוך זה חשוב מאוד להמשיך במאמץ, חשוב מאוד לשמור על התשתית, לייצר שיתופי פעולה נוספים ולבנות מסגרות חדשות על מנת להזמין את אותם אנשים שיש להם עניין להתנסות כאן, להיות כאן לתקופת ביניים. והיה אם יהיה לנו מספר אלפים, 20 אלף אנשים, בתוך השנה-שנתיים הקרובות שיהיו במעמד של א/6, זה יהיה פוטנציאל לא רגיל לעלייה. לא כולם יעשו עלייה, אבל בוא נאמר שאם 10 אחוזים או 20 אחוזים מהם יחליטו שהם עושים עלייה, זה הישג גדול ואין לנו שום בעיה להגיע למספרים האלה כי במסע לבד מגיעים כ-12 אלף אנשים בשנה ובמסע יש ציבור איכותי בצורה לא רגילה שנמצא כאן ויכול להישאר ולהשתלב אתנו. תודה רבה ליושב-ראש ולוועדה. היו"ר מיכאל נודלמן: אתם צריכים עזרה שלנו לגבי א/6? משה ויגדור: אני חושב שזה מאוד חשוב שהוועדה תיתן תמיכה ותקרא לכל הגורמים לזרז ולתת את ה-א/6 כי הדבר הזה הוא חשוב לעלייה. אנחנו נביא גם את עמדת הוועדה לחבר הנאמנים שלנו. כל זה ייצור דינמיקה חזקה מאוד לנשוא של א/6. לכולם יש רצון טוב, כולם רוצים לעזור, אבל יש תהליכים. לכן התמיכה שלכם חשובה מאוד. אביבה זלצר-זובידה: אני רוצה להבהיר בעניין העלייה והסדרת מעמד שבאמת מתאים שהוגש מסמך למשרד הקליטה, הוקמה ועדה מצומצמת אשר חנוך צמיר עומד בראשה. הייתה פגישה ואנחנו בשלבים של חשיבה של תכנון ומבחינת העבודה מול משרדי הממשלה אנחנו מאוד מאוד רוצים לקדם את העניין הזה אבל כרגע זה בידי משרד הקליטה. היו"ר מיכאל נודלמן: אני מבין שאין משרד שמתנגד לכך. אביבה זלצר-זובידה: אנחנו בשלב של עבודה ראשונית ובירור ראשוני מול המשרדים. אנחנו לא רואים סיבה שמישהו יתנגד. חנוך צמיר: ברשותך היושב-ראש, אני מבקש לחדד את הנקודה הזאת וממנה אני אתייחס לנקודות נוספות מנקודת המבט של משרד הקליטה. אני לא יודע איך נקרא לסטטוס הזה, אולי א/6 ואולי בשם אחר, אבל השם כרגע לא חשוב. מה שאנחנו מנסים ליצור זה תבנית פורמלית לאנשים שמצד אחד רוצים להתקדם ולא להישאר להיות תיירים ומצד שני הם עדיין לא רוצים לקבל את ההחלטה להיות עולים. באיזשהו מקום על הטווח הזה אנחנו נייצר, אני מקווה, סטטוס חדש אבל בעצם יהיו לו שני היבטים לעומת המצב היום בו הם לא קיימים בכלל. יהיה לזה היבט פורמלי בצורת אשרה כזאת או אחרת. אנחנו לקראת פגישה עם משרד הפנים ואני מעריך שהם לא יסרבו ונתקדם בנתיב הזה, אבל יש לזה עוד משמעות והיא שמערכות הקליטה יצטרכו להתייחס ברמה הטיפולית גם לקהל הזה. כלומר, זה לא יהיה רק עניין של סטטוס אלא מה מערכות הקליטה מייצרות, איזה דפוסי טיפול אל מול הקהל הזה. ברור לנו שזה לא יהיה בנפח של עולים חדשים אבל מצד שני אנחנו חייבים להתייחס ולייצר מודל אחר ושונה של טיפול בקהל הזה. הדבר האחרון שאמרתי, יש לו משמעות תקציבית. אנחנו עוד לא יכולים לומר כמה היא. עוד לא הגענו לאוצר עם זה. כלומר, מעבר להכנת תקציב 2009 אל מול אוכלוסיית העולים, נצטרך לייצר כאן איזושהי הערכה תקציבית אל מול האוכלוסייה הזאת. אני נותן נתונים ואני לא רוצה בהקשר הזה לתת גם הערכות לגבי הצלחה כזאת או אחרת. עוד שתי הערות בהקשר הכללי יותר. הוזכר כאן המושג עלייה קהילתית. אני חושב שהנתיב הזה של עלייה באמצעות הפרוייקטים של עלייה קהילתית הפך להיות הכלי העיקרי החשוב והגדול של עידוד העלייה שדרכו מגיעים עולים למדינת ישראל מאז הפרוייקט הזה קיים. יש לכם את המספרים בדוח שהופץ כאן על ידי מרכז המידע של הכנסת. אני יכול רק לומר בהערכות כלליות, ותראו כמה קל להגיע למסקנה הזאת, שאם אנחנו מדברים בתוכנית 2007 על סדר גודל של כ-1,000 משפחות, אנחנו פחות או יותר יודעים מה ההרכב הדמוגרפי של כל משפחה, ואני מעריך שאנחנו מדברים על כ-5,000 נפש בהנחה שאכן כל המכסה הזאת תתמלא ויגיעו אנשים. אם מתוך ה-20 אלף סך הכל עלייה אנחנו נוריד את העלייה מאתיופיה שלא הולכת במסלול הזה, נוריד קשישים שלא הולכים במסלול הזה, ונוריד עוד כל מיני אוכלוסיות שלא מנותבות במסלול הזה נגיע בעצם למסקנה שכ-50 אחוזים מהעלייה ומהפעילות של עידוד העלייה באים באמצעות הנתיב הזה של עלייה קהילתית. אנחנו יושבים היום כמעט ב-40 ישובים. מיותר לציין שזה פרוייקט משותף שאנחנו כמשרד מובילים אותו אבל בשותפות עם הסוכנות היהודית ועם הרשויות המקומיות ויש לו ביקוש גדול מאוד, ועל כך יעידו חבריי מהדסקים עד כמה השליחים מחכים להקצאות של המשרד כדי להשתמש בהן ולגרום לעידוד העלייה. יש נושא שלא הוזכר כאן בכלל. נכון שאנחנו לא עוסקים בעולים אבל יש לו משמעות מבחינת החזרה לארץ, אם תרצו, ואולי לא עלייה. אני מתכוון לתושבים החוזרים. אנחנו בעיצומו של המבצע שאני מניח שכולם מודעים לו ויודעים על מה אני מדבר. בסך הכל מאז תחילת המבצע שהיה בסוף 2007 יש לנו כ-6,000 נפש שמילאו טפסים כאשר בעצם מילוי הטפסים הצהירו על כוונתם לעשות עלייה אבל לא כולם עדיין עלו. בפועל עלו קצת פחות מ-3,000. אני לא יודע אם המושג עלו הוא המושג הנכון או חזרו. הם אתנו וזה מה שחשוב ואנחנו מייחסים חשיבות גדולה מאוד לנושא הזה. היו"ר מיכאל נודלמן: 3,000 מתוך 50 אלף. חנוך צמיר: קצת פחות מ-3,000. שלמה מולה: אדוני היושב-ראש, מנכ"ל הסוכנות והאורחים, אני חושב שהסוכנות יכולה מאוד להשתבח בהון האנושי שיש לה בנושא של עלייה ועידוד העלייה. יחד עם זאת הייתי רוצה להעיר כמה הערות ואני דווקא רוצה לדבר על דרום אמריקה. גם בתפקידי הקודם וגם עתה כחבר כנסת הייתי בגווטמאלה, בקוסטה ריקה, במקסיקו ובפנמה ואני מוכרח להודות שלא מצאתי את שליחי הסוכנות שם. זאת אומרת, אני זוכר אפילו שיחה שהייתה לי עם קבוצה של סטודנטים מקוסטה ריקה באחת מהשבתות בתנועות הנוער וצעירים אמרו שהם רוצים לעשות עלייה, אבל הם לא מצליחים לפגוש את השליח ממקסיקו שיבוא לדבר אתם. אני יודע שהמרחקים הם לא קטנים אבל אם אנחנו מדברים על חיבור של פאזלים, עוד אדם ועוד אדם וכן הלאה, אני חושב שצריך להסיר את הקשיים האלה. לא יכול להיות שקשיים מסוג זה יהיו. במקום שנעשה עידוד עלייה, מי שרוצה לעלות לארץ, שיהיה לו איזשהו קושי. כן היה נתיב של חיבור עם תוכנית של מסע ותגלית. אולי התוכניות כמו תגלית ומסע מניבות בסופו של דבר תוצאה של עלייה, והשאלה היא האם נערך מחקר בנושא, האם יש איזשהו מעקב אחרי אותם צעירים שבסופו של דבר אנחנו רוצים לראות אותם כאן. אני חושב שההשקעות שמשקיעים בשתי התוכניות האלה, תוכניות מאוד משמעותיות, אבל אני חושב שאם בסוף לא מגיעים לשלב של עלייה באמת, יכול להיות שצריך אולי לעשות תיקונים בדרך, ואם לא, צריך לחשוב מה עושים. אני הייתי רוצה לקבל תשובה לגבי שתי התוכניות האלה. אני חושב שהסוכנות צריכה לראות במרכזי הקליטה כיעד מרכזי לעידוד עלייה. מרכזי הקליטה לא צריכים להיסגר אלא להפוך להיות מרכזים שבאים משם ואליהם. מגיעים אליהם אנשים כדי שתהיה להם נחיתה רכה ותהליך הסגירה של מרכזי הקליטה בגלל אילוצי התקציב הוא לא טוב. אני זוכר שבשנת 1991-1992 כאשר הסוכנות יצאה מהטיפול בקליטת עולי אתיופיה והעבירה את האחריות למרכזי הקליטה, נוצרו אז שתי תוכניות מאוד משמעותיות של הסוכנות, סלע וחלום. התוכניות האלה היו תוכניות מרכזיות מאוד בעידוד של צעירים להגיע לארץ ואני חושב שאסור לסגור את מרכזי הקליטה אלא צריך לראות איך אותם מרכזים משביחים והופכים אותם למרכזים לעידוד העלייה, כמובן ביחד עם הממשלה, עם משרד הקליטה כציר מרכזי ובשיתוף הפעולה. אני חושב שזה יכול להיות רק טוב. לא שמענו על גרמניה. אנחנו יודעים שיש הגירה גדולה או עזיבה של יהודים מחבר העמים לגרמניה ויש התקהלות גדולה של יהודים בגרמניה. הייתי רוצה לשמוע מה המאמצים שהסוכנות עושה בנושא הזה של עידוד העלייה מגרמניה לכאן. לא צריך להכביר במלים על מה מסמלת גרמניה. אני חושב שהסוכנות צריכה להתלבש על גרמניה כמסגרת עידוד עלייה. לא צריך לגרור רגליים אלא להיות מובילים ולא מובלים. אני חושב שאם יינתן לאותם אנשים תמריצים – אני לא יודע בדיוק מה עושים – יהיו אנשים שיצליחו להגיע לכאן, הקהילה מחבר העמים שנמצאת כאן יכולה לחבק אותם ולראות איזה תשתית בונים במסגרת עידוד העלייה מגרמניה. אני חושב שאסור להשלים עם מצב בו אלפי יהודים יושבים בגרמניה ואנחנו שותקים. לגבי הגיור והקשיים שמייצרים כאן בנושא של הגיור או לפחות המחסום הפסיכולוגי שנוצר לאנשים שרוצים לעלות לישראל. רבותיי, אני חושב שהפלורליזם היהודי הוא יהיה הוויכוח האמיתי שהסוכנות צריכה להוביל אותו. נכון, בבית הזה יש הרבה ויכוחים. יש סיעות לכאן ולכאן אבל הסוכנות כציר המרכזי שמחבקת את העולם היהודי חייבת להוביל את הנושא של הפלורליזם היהודי ואת כל הנושא של הגיור שלא יכול להיות עניין ששייך אך ורק לבית המחוקקים. אני מעריך שעם 60 אחוזי התבוללות בארצות הברית, בעוד 5, 10, 15 או 20 שנים השאלה הזאת תעמוד לפתחנו. אני חושב שהסוכנות צריכה לומר בקול צלול ולשחרר מחסומים פסיכולוגיים. יכול להיות שמה שאני אומר אולי הוא פוליטיקלי לא קורקט, אבל זאת המציאות ועם המציאות הזאת צריך להתמודד אם אנחנו מדברים על תוכניות לטווח הארוך שבסופו של דבר מה שנזרע עכשיו, נוכל לקצור בעוד 15 שנים. צריך לחשוב איך באמת מגיעים לקהילות קטנות שהן באמת במצוקה במסות של לימודי השפה העברית. אני מוכרח לומר לכם שאני באופן אישי מנסה וחושב ליזום הצעת חוק שהממשלה והסוכנות היהודית במשותף יקימו מינהלת ללימודי עברית בקהילות קטנות בהן פחות מ-150 אלף יהודים. אני חושב שהדבר הזה ייתן איזשהו עידוד וזריקה משמעותית מאוד לאנשים ליצור קשר. אני חושב שבקהילות הקטנות המצוקה היא הרבה יותר משמעותית והרבה יותר קשה. אלה הערותיי ואשמח לקבל עליהן תשובות. היו"ר מיכאל נודלמן: גם אני רוצה לשאול לגבי המצב בגרמניה. נעמי בן-עמי: אנחנו עוד לא עובדים בגרמניה ואולי כדאי שמשה ויגדור יתייחס לזה. אני יכולה בינתיים להתייחס רק לחבר המדינות, לברית המועצות לשעבר. גרמניה, אני מקווה שאם אנחנו נצליח לסכם על הפרוייקט המשותף עם הסוכנות היהודית ועם הקהילה בגרמניה, נתחיל לעבוד שם בחודש אוגוסט-ספטמבר לפי החלטת הממשלה משנה שעברה. היו"ר מיכאל נודלמן: איך ממשלת גרמניה מקבלת את זה? משה ויגדור: העניין של גרמניה סומן כבר בסוכנות לפני כארבע שנים. היה כוח משימה שנסע לגרמניה ולמד את הנושאים שם. הייתה פעילות עצומה של יושב-ראש הסוכנות הקודם עם ממשלת גרמניה כדי לעצור את התהליך של הכניסה ושל בניית הקהילה שם, וזה לא היה דבר פשוט. ממשלת גרמניה מאוד עודדה את הכניסה של יהודים מברית המועצות לשעבר – אוקראינה, רוסיה וכולי – לתוכה ופיזרה אותם בלמעלה מ-80 נקודות שונות. קריאה: 102 נקודות. משה ויגדור: פיזרה אותם במספר גדול מאוד של מקומות. אגב, זה כר רחב להתפתחות של קהילות ושל בתי כנסת של חב"ד. היו"ר מיכאל נודלמן: הם השקיעו כסף רב בזה. משה ויגדור: הם השקיעו הרבה כסף ונתנו לכל אחד בתוקף מעמד של פליט גם הכנסה קבועה, כך שאנשים בעצם מצאו את עצמם מגיעים למקום חדש עם הכנסה קבועה, אבל כאן נוצר איזשהו שבר בין אלה שבאו לבין הקהילה המסורתית בגרמניה שהייתה קהילה קטנה מאוד. הקהילה שם קיבלה אותם אבל קיבלה רק את אלה שהם יהודים על פי ההלכה. זאת אומרת, כל מי שבעצם הוא מותר לכניסה לישראל על פי חוק השבות בתוקף התיקון של ההתאזרחות, לא נכנס לתוך הקהילה ופתאום נוצר מצב שמתוך כ-200 אלף שנמצאים שם, משהו בסביבות 120 אלף הם חברים בקהילה ו-80 אלף באוויר ולא שייכים לשום מקום וזה אומר שהם ילכו לאיבוד כי הם לא בשום מסגרת. הם מקבלים את התמיכה כפליטים אבל הם לא בשום מסגרת. צריך לציין שהקהילה היהודית בגרמניה אמנם קטנה אבל היא מאוד מאורגנת בשני ארגונים מרכזיים – האחד הוא הארגון הפוליטי היהודי שקוראים לו צנטרל רט, והשני הוא הארגון החברתי הסוציאלי היהודי שבראשו עומד איש מאוד מוכר ושנמצא הרבה מאוד בארץ ועושה הרבה פעילויות, בני בלוך. הארגונים האלה בפעילות שנמצאת בגרמניה מאוד מעורבים וגם הם קלטו והיו מעורבים בקליטה של אותם אנשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר וקבעו גם את הקריטריונים מי מצטרף לקהילה לפי חוק השבות ומי לא יכול להצטרף לקהילה. בתוך זה מוכרחים גם לציין שהיו גם קהילות מסוימות כמו קהילות משמעותיות בברלין, בהן יש כ-12 אלף חברים ויכול להיות שהיום קצת יותר, היה שם לאחרונה מאבק על בחירת הנשיא והשאלה הייתה האם ייבחר נשיא מקרב החדשים או מקרב הוותיקים. הוותיקים היו מספר מאוד קטן והחדשים היו יותר, אבל נבחר דווקא מישהו שהוא נציג הוותיקים למרות שהיה שם מאבק לא פשוט. זאת אומרת, יש שם תהליך פנימי שנעשה בתוך הקהילה כאשר הגופים המסורתיים מאוד יושבים על הדופק ושומרים מאוד על התהליכים. הפעילות שלנו בגרמניה בעקבות הצוות שיצא לשם כללה כמה דברים, ואני מדבר עד הרגע שהתחלנו לקיים את הדיאלוג עם נתיב. הפעילות שלנו הייתה בתחום של חינוך משום שאנחנו הגענו למסקנה בניתוחים שלנו שאין הרבה סיכוי להביא את הדור שהגיע לגרמניה ולגרום לו לעלות לארץ כי בדרך כלל מי שעשה תזוזה ממקום מגורים אחד למקום מגורים אחר, בעיקר בתנאים שנותנים שם, יהיה קשה מאוד להביא אותו לכאן. למרות זאת, לפני שנה וחצי היה טקס מאוד חגיגי בסוכנות כאשר הגיעו קרוב ל-30 משפחות ונקלטו – אגב, בסיוע של ארגון נוצרי שסייע להם ונתן להם כסף, ארגון של הכנסייה הבינלאומית מירושלים שמאוד תמך בהם ועזר להם לקבל את ההחלטה – אבל אין גלי עלייה. לא רואים שם תנועה. צעירים זה דבר שהוא מעניין, תגלית הוא פוטנציאל יוצא מהכלל ומסע זה פוטנציאל. זאת אומרת, המאבק שם צריך להיות על הצעירים. הניסיון שאנחנו עושים – וגם אני מאוד מקווה, וכולנו מנסים להתגבר על אותן משוחות שבדרך, על אותן מכשלות קלות – עם נתיב, וזה רעיון של נתיב, להקים בתי תרבות, מרכזי תרבות לשם הצעירים יבואו. הנציגים של הארגונים שהזכרתי לא אהבו את זה מאוד בהתחלה, אם לומר זאת בלשון המעטה. הם מאוד לא אהבו את הכניסה של נתיב לתוך הטריטוריה ואנחנו שם להערכתי עשינו עבודה לא פשוטה כדי לעבוד ולשכנע אותם שהכל ייעשה ביחד אתם וקבענו גם מסגרת משותפת, שזה יהיה של נתיב, סוכנות, הקהילות היהודיות, וגם עכשיו אנחנו נמצאים אתם בדיאלוג על מנת להקים את הבתים. ממשלת גרמניה עצמה לא התערבה. הם ניסו לערב אותה לפי דעתי אבל היא לא התערבה והיא לא רוצה להיות מעורבת בחילוקי הדעות האלה. אני חושב ששיתוף פעולה של הנציגים של הקהילות היהודיות, נתיב והסוכנות ייתן בסך הכל תוצאה טובה. נוגה מליניק: הזכרת את פרוייקט הרופאים, אמל"ט וחבר העמים. אני רוצה לומר שיש לנו 18 נרשמים רופאים בגרמניה שרובם יוצאי מדינות חבר העמים שמתעניינים לפחות עכשיו בפרוייקט. שני שליחי הסוכנות היהודית בגרמניה, גם שליח העלייה וגם שליח החינוך, על פי בחירה, מראש הם אנשים שדוברים גם גרמנית וגם רוסית, כך שבהחלט יש התייחסות ספציפית לקהל הזה. היו"ר מיכאל נודלמן: היו רופאים מארגנטינה שלא עברו את הבחינות, כך שחלק מהם עזב את ישראל וחזר לארגנטינה. שנה אנחנו נלחמים עם מנכ"ל משרד הבריאות ועם יושב-ראש ועדת הבחינות והעלינו דרישות להן הם הסכימו, אבל בינתיים חצי שנה עברה ודבר לא נעשה. שלחתי כמה מכתבים חריפים למנכ"ל משרד הבריאות ואני חושב לקיים דיון בנושא הזה כי בעיתונות אני קורא שיש צורך ברופאים וזה כאשר שם אנשים עומדים בתור לעבור את הבחינות. אם רופא לא עובר את הבחינה, הוא לא יודע אפילו למה הוא לא עבר. אנחנו רוצים שהרופאים יגיעו לכאן אבל קודם אנחנו צריכים לעשות כאן בוועדת הבחינות סדר. הרבה עברו את הבחינות אבל הרבה לא עברו וכאמור, חלקם חזר לארצות מוצאם. נעמי, כראש נתיב וכשגרירת ישראל באוקראינה לשעבר, ספרי לנו קצת מה המצב באוקראינה. אני יודע שכאן דיברו על רוסיה אבל הפוטנציאל באוקראינה הוא לא פחות גדול מאשר ברוסיה. נעמי בן-עמי: אני מברכת על כל הדברים שנאמרו כי אני חושבת שזה דיון מאוד חשוב. אני רוצה להעיר הערה אחת לגבי גרמניה ולחדד את הסוגיה הזאת. אני חושבת שחלון הזדמנויות הוא מאוד מאוד קטן. זאת אומרת, הפתח שלו הוא לשנים מאוד ספורות ובהחלט צריך להתרכז בצעירים, בסטודנטים, בגילאים עבורם אנחנו יכולים להוות איזשהו אתגר משום שאנחנו לא יכולים להוות אתגר עבור האוכלוסיות המבוגרות יותר שמקבלות שם את הרשת הסוציאלית שהיא באמת הרבה יותר טובה מאשר בישראל. שוב, אנחנו צריכים להראות שאנחנו ברי תחרות בכל הסוגיות האלה. לגבי ברית המועצות לשעבר ואוקראינה ספציפית. הלוואי שהייתי יכולה להיות כל כך אופטימית כמו משה לגבי מספרי העלייה השנה הזאת, ואם כך יהיה בהמשך, גם לגבי השנים הבאות. אנחנו כן רואים ירידה באחוזים בשנה הזאת, לפחות בחודשים עד כה. אני מאוד מקווה שבקיץ אנחנו נשלים אבל כרגע יש הרבה מאוד בעיות כאשר חלק מהבעיות הועלו כאן ומדובר במצב הכלכלי, ההיצע שם ללא ספק הוא יותר טוב מאשר כאן, אבל אני חושבת שאחת הבעיות הרציניות היא גם החשיפה – להערכתי, ואני יכולה להרשות לעצמי לומר בהיבט מסוים בכובע הקודם שלי כשגרירה באוקראינה – של מדינת ישראל. אנחנו שוכחים במצבים מסוימים כאשר אנחנו בשוטף שאנחנו צריכים לפעמים להראות גם את ארץ ישראל היפה ולא רק לשים דגש בתחום ההסברתי באותם הנושאים שאנחנו עוסקים בהם ביום יום. כאן יש לנו החלשה מסוימת, אם אפשר לומר כך, בשנים האחרונות. כאשר אנחנו מדברים על אוקראינה יש דמיון יותר גדול לקהילות במערב. כאשר אנחנו מדברים על רוסיה, אין קהילות. אין מושג כזה קהילה יהודית. חבר הכנסת מולה דיבר על קהילות. למעשה אנחנו לא באמת מדברים עם קהילה. זאת אומרת, אנחנו מדברים עם גורמים מסוימים שהם יותר פעילים ורובם לא פעילים, ואלה שלא פעילים בכלל ושאין להם קשר ליהדות, ואין להם שום נגיעה לקהילה כי כזאת לא קיימת, אליהם יותר קשה לנו לפנות, אותם אנחנו צריכים לחפש. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים משום שבאמת מספרי העלייה הם לא כאלה שאנחנו יכולים לעמוד בפתח ורק לומר תיכנסו לכאן. זאת אומרת, הפעולות שלנו צריכות להיות הרבה יותר יצירתיות, מודרניות, מותאמות לתקופה, מותאמות לקהלי יעד. אני חושבת שבהיבט הזה אנחנו באמת צריכים להשקיע הרבה יותר מחשבה. זאת אומרת, לא מספיק שישב שליח של הסוכנות או שלנו או של משרד החוץ לצורך העניין במקום זה או אחר אלא הוא צריך להיות הרבה יותר פעיל. זאת פעם ראשונה שאני שומעת על מעמד א/6 ואני לא יודעת על מה מדובר. לדעתי, כל דבר כזה, אם יצליח, אני חושבת שזה ללא ספק חיובי. אני חושבת שיש פה איזושהי סוגיה מסוימת ואני לא יודעת אם זה המקום לפתוח אותה, אבל אותו קהל יעד שאנחנו מדברים עליו, ואני ספציפית מתייחסת לברית המועצות לשעבר, שהוא עדיין מבחינת העלייה בכל זאת מהווה את המאגר הכי גדול, גם בהתייחס לכל המערב, מרגיש מבחינה מסוימת נפגע. אם זה נכון או לא נכון, לא ניכנס כרגע להיבט הזה, אבל במידה מסוימת זה כן מתייחס לאותם המרכיבים שהעליתם לגבי א/6. אני יכולה לקחת את זה גם קצת לכיוון של אותם אנשי עסקים שכן רוצים להשקיע בישראל, אבל לא מרגישים נוח מכל ההיבטים האחרים. דיברתם קודם על צרפת, על העולים שמגיעים לכאן, שיכולים להרשות לעצמם לקנות דירות יקרות או להשקיע בתחומים כאלו ואחרים. אני לא צריכה לספר לכם מה נכתב בעיתונות הישראלית ובכלל כאשר אחד כזה ממקום אחר רוצה לעשות משהו ואנחנו הרי לא בדיוק בודקים – אני לא חושבת שיש לנו גם כלי – האם הכסף שלו לצורך העניין הוא שחור או לבן או אולי אפור. הוא רוצה לבוא למדינת ישראל ויש לו לב חם. על ידי פעולות כאלו ואחרות אנחנו למעשה דוחים אותו. יכול להיות שזה בסדר, אולי זאת המדיניות שלנו, אבל אז אנחנו צריכים להתמודד עם זה בהמשך. אני חושבת שזה דבר מאוד חשוב משום שזה משליך גם על כל האחרים. היו"ר מיכאל נודלמן: היינו ביחד בחרקוב ושם הרבה אנשים עשירים פנו אלינו ואמרו שהם רוצים להגיע לארץ ולפתוח עסק, אבל הם לא יכולים להזניח את העסק שיש להם שם. נעמי בן-עמי: תאר לעצמך שהם עדיין פונים. פגשתי אותם רק לפני מספר שבועות. היו"ר מיכאל נודלמן: זאת אכן בעיה. כאן אנחנו נותנים אור ירוק ושם אנחנו עוצרים, דבר שהוא לא בסדר כי אלה יהודים ואלה יהודים. את צודקת שאפשר לבדוק מהיכן הכסף שלהם, אם אנחנו חוששים. אני חושב שאם מגיעים אנשים עם הון לכאן, זה רק מחזק את המדינה שלנו ואם הם יגיעו לכאן, זה יעזור לעלייה. זלמן פרלמוטר: לגבי מרכזי הקליטה. היום שבעה מרכזי קליטה, מתוך 16, הם כולם לצעירים ועוד ארבעה באופן חלקי. זאת אומרת, 11 מרכזי קליטה היום מיועדים רק לצעירים. יש היום שלושה מרכזים משופצים לגמרי ושני מרכזים שנמצאים בשיפוץ עמוק, כך שאנחנו מנסים להתאים את הפסיליטיס לעידן המודרני על מנת שנוכל לתת מענה. אני חושב שיחד עם מינהל הסטודנטים אנחנו עסוקים כל הזמן בפיתוח תוכניות חדשות לצעירים. כפי שאמרה נעמי, היום חלק גדול מהצעירים בברית המועצות, ההתייחסות אליהם היא כמו אל הצעירים במערב. אנחנו חייבים להיות מספיק אטרקטיביים כי יש באירופה אפשרות לא פחות טובה ללכת ללמוד באוניברסיטאות ולכן אנחנו עוסקים כל הזמן יחד עם מינהל הסטודנטים והאוניברסיטאות בפיתוח מודלים חדשים של קליטת צעירים. חוץ מהקליטה הקהילתית, עליה דיבר חנוך צמיר, יש לנו תוכנית משותפת עם משרד הקליטה, שם יש שותפות אסטרטגית גם עם משרד התעשייה, התאחדות התעשיינים והמעסיקים, מה שאנחנו קוראים עלייה 2000 שזאת בעצם עלייה ממוקדת שיודעת לתת מענה לצרכים בארץ, למשל בתחום הפלסטיקה, CNC, מלונאות וכמובן הרופאים שהזכירו אותם כאן כמה וכמה פעמים. דרך אגב, לנו היום יש כ-100 מקומות עבודה וזה לא צורך כללי אלא התחייבויות. היו"ר מיכאל נודלמן: אתם צריכים לדבר עם משרד הבריאות ולראות איך הם מתייחסים לזה. זלמן פרלמוטר: משה ויגדור הזכיר את עבודת המטה שאנחנו עושים יחד עם משרד הקליטה מול משרד הבריאות. זה עוד נושא בגדר עלייה 2000, עלייה ממוקדת שבסופה יש השמה במקום עבודה של שותפות אסטרטגית מאוד משמעותית את משרד התעשייה והתאחדות התעשיינים, המעסיקים, ושרד הקליטה בכוונה להגיע לאנשים באופן יותר ממוקד ולגרום לכך שפעולת עידוד עלייה שבסופה יש השמה תהיה יותר משמעותית. היו"ר מיכאל נודלמן: לגבי הרופאים. הם עוברים השתלמות והכנה לבחינות בבית החולים קפלן ליד רחובות, אבל האנשים צריכים לנסוע לשם מכל רחבי הארץ. משרד הקליטה שכר דירות עבורם. כדי שאותם רופאים יעברו את הבחינות, צריך לעזור להם אבל לצערי העזרה הזאת לא ניתנת להם. שלמה מולה: יצאתי לכמה דקות להצבעה בוועדת הכנסת. הייתי רוצה לשמוע לגבי תגלית. נוגה מליניק: לגבי מסע, אנחנו מסיימים את השנה השלישית. אנחנו בהחלט רואים התעניינות בעלייה בקרב בוגרי מסע ועם איילת שילה-תמיר, מנכ"לית מסע, אנחנו בקטע של פיתוח תוכניות המשך או מה אנחנו מציעים בצורה מאורגנת לבוגרי מסע שמתחילים להתעניין בעלייה. נעשית עבודה כמו סמינרים או שבתונים בסוף שבוע לחניכי מסע שהם עכשיו בארץ בנושא אפשרויות עלייה. אנחנו פותחים את זה ואני לא אומר שיש הרשמה של אלפים אבל לאט לאט אנחנו מנסים להיכנס גם לתחום הזה. מה שכן ברור, שבקרב משתתפי מסע יש אחוז הולך וגדל של כאלה שהגיעו פעם ראשונה לארץ בתגלית. אין לי כאן את המספרים אבל לדוגמה השנה לעומת שנה שעברה, אחוז הצעירים שהגיעו למסע בגלל התנסות קודמת בתגלית הולך ועולה בצורה מאוד משמעותית. שלמה מולה: מה בקשר לקיצוצים של שליחים של תנועות הנוער? אני חושב שתנועות הנוער במקומות בהם אחרים לא יכולים לפעול הם סוכני שינוי משמעותיים מאוד. משה ויגדור: כמו שאמרתי קודם, אנחנו באמת בבעיות תקציביות לא פשוטות, גם בגלל קושי בהשגת עוד כספים וגם בגלל התייקרויות של הפעילויות ומה שקורה לדולר. הדולר הרג אותנו באופן מוחלט וצריך להתמודד עם זה. אתה יודע מצוין שבמחלקה לחינוך יש שומרי חומה ולא נותנים לגעת בתנועות הנוער. תנועות הנוער לא מיועדות לקיצוץ כלשהו או להורדה כלשהי והן אמורות להמשיך כמו שהן למרות שיש גורמים שהיו אומרים שניקח את המשאבים ונפנה אותם למקום אחר. לא נותנים לגעת בתנועות הנוער. דיברת קודם על שליחים נוספים באמריקה לטינית. אני לא יכול להתווכח ואני חושב שזה נחוץ מאוד, זה נכון, אלא שיש כאן את הבעיות התקציביות וכמה אנחנו יכולים לעשות. כאשר שלחנו לשם את רוני שטייניץ ביקשנו ממנו לבדוק מחדש את ההיערכות שלנו ואת הפריסה. הייתה לנו למשל מחשבה לעשות קצת פחות פעילות במקסיקו אבל בגלל ניתוח והסרת תשומת הלב של המנהיגות היהודית במקסיקו, לא נגענו בה אלא ההפך, בכסף מיוחד ייעודי שקרן הייסוד נתנה עיבינו את הפעילות שם. היו"ר מיכאל נודלמן: אני חושב שהדיון היה טוב ומעניין. יש בעיות ואכן את חלקן אנחנו מכירים ואת חלקן לא. הוועדה תומכת בעלייה גמישה בשלבים ומבקשת מכל המשרדים לזרז את תהליך ולהגיע להחלטה סופית לגבי עלייה זאת. עלייה כזאת מביאה למספר עולים גבוה יותר. אנחנו חושבים שמשרד הבריאות לא צריך להיות מחוץ לתהליכי קבלת הרופאים כאן וצריך לעזור לרופאים לעבור את הבחינות באופן מוצלח יותר. אנחנו לא מדברים על כך שצריכות להיות הקלות בבחינות, אבל ההכנה לבחינות צריכה להיות יותר טובה ומוצלחת כך שלא נגרום לכך שהרופאים יחזרו לארצות מוצאם. הנושא שהעלתה כאן נעמי בן-עמי הוא בלתי אפשרי, שלעולים ממדינות המערב אנחנו נותנים לבוא לכאן לאנשים עם הון, לקנות דירות ולחיות כאן, אבל למדינות המזרח – אוקראינה ורוסיה – אין זכות כזאת ואם מישהו רוצה להיכנס לכאן, הוא צריך לעבור גיהינום. את המצב הזה צריך לשפר. אני לא יודע למי אנחנו צריכים לפנות בנושא, האם למשרד הפנים, אבל המצב הנוכחי לא יכול להימשך. נעמי בן-עמי: משרד הפנים הוא מרכיב חשוב בתהליך הזה. היו"ר מיכאל נודלמן: אנחנו נפנה למשרד הפנים בנושא הזה כדי לעשות סדר. נכון שחוששים האם הכסף הוא כשר או לא, אבל למדינה יש זכות לברר מהיכן הכסף. לא צריך לחשוד בכל עשיר שמגיע מברית-המועצות ולחשוב שכספו לא כשר. שלמה מולה: הייתי רוצה לבקש לצרף לסיכום עוד דבר. אני חושב שאנחנו צריכים לבקש מהגורמים הרלוונטיים לעשות עבודה הרבה יותר מעמיקה בנושא גרמניה. הייתי מבקש אפילו שתונח בפנינו איזושהי תוכנית או שיונחו התוכניות הקיימות. היו"ר מיכאל נודלמן: לא היית כאן כאשר קיבלנו הסבר לגבי גרמניה. נעמי בן-עמי: יש תוכנית. אנחנו מגבשים תוכנית ונשמח להעביר אותה אליך. שלמה מולה: אני רוצה לראות לוח זמנים יותר מציאותי, ואם לקראת השנה הבאה, לקראת הגשת התקציב, האם אפשר לעשות איזשהו מאמץ בתוכניות עידוד עלייה במסגרת הזאת, הייתי חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לדעת עליהן. אנחנו שמחים על הודעת מנכ"ל הסוכנות שבכל זאת יעשו מאמץ להגדיל את מספר השליחים בדרום אמריקה. היו"ר מיכאל נודלמן: אנחנו תומכים במאמצי הסוכנות ונתיב שעושים להגדלת העלייה לישראל. אנחנו שומעים שאתם חושבים על תוכניות חדשות על מנת לשכנע יהודים להגיע לישראל וזאת משימה מאוד חשובה. אני מודה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 09:45