פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 200
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ט באייר התשס"ח (3 ביוני 2008), שעה 09:45
סדר היום:
הגברת העלייה ממדינות המערב
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
סופה לנדבר
שלמה מולה
יוסף שגל
מוזמנים:
משה ויגדור, מנכ"ל הסוכנות היהודית
חנוך צמיר, המשנה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
נעמי בן-עמי, ראש נתיב, משרד ראש-הממשלה
זלמן פרלמוטר, מנהל החטיבה לפעילות הקליטה, מחלקת העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית
נוגה מליניק, מנהלת חטיבת העלייה, הסוכנות היהודית
יבגניה גנטקיס, חטיבת עלייה מזרח, הסוכנות היהודית
רני ויינברג, עוזר מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
אלכס סלסקי, ממונה על התקשורת ברוסית ותחום חבר המדינות, הסוכנות היהודית
אביבה זלצר-זובידה
ראובן שלום
עו"ד נעמי אלדובי, המחלקה המשפטית, משרד החוץ
דניאל אוברמן, סמנכ"ל ומנהל אגף קליטה, ארגון "נפש בנפש"
ישעיהו יחיאלי, ראש מינהלת נעל"ה
מרינה שפס, תחום דמוגרפיה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
דני קסהון, מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת יוצא יאתיופיה
אמציה יחיאלי, זכויות האדם ביש"ע
ד"ר יאיר פז, מנכ"ל מדרשת ירושלים
אסתר טובול בלום, רכזת פרוייקטים ופעילויות, מועצת ארגוני עולים
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הגברת העלייה ממדינות המערב
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני פותח את הישיבה השנייה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
אתם יודעים שבכנסת יש שדולות שונות, ביניהן שדולת העלייה ממדינות המערב. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות עוסקת בעלייה מכל המדינות והיום אנחנו רוצים לדבר על העלייה ממדינות המערב.
יש לנו נייר שקיבלנו ממרכז המידע והמחקר של הכנסת ובו נקוב מספר מאוד מעניין. משנת 1990 ועד היום עלו לארץ 100 אלף עולים ממדינות המערב, מספר שלא היה ידוע לי. זה מספר גבוה וזה אומר שאנחנו צריכים לעבוד במערב כפי שעבדנו במזרח. הסוכנות עושה עבודה גדולה וכן פועל שם ארגון נפש לנפש שעובד בקנדה, בארצות הברית ובאנגליה.
היום נרצה לשמוע מה הכיוונים, מה התחזיות, מה חסר ומה צריך לעשות. ברור שלשכנע יהודי לעלות לארץ מהמדינות בשמן נקבתי, יותר קשה מאשר לעשות עבודה בברית המועצות לשעבר כי כאן המצב הכלכלי לא היה כל כך טוב ואנשים גרו תחת שלטון דיקטטורי, פתאום נפל מסך הברזל ואפילו לא צריך היה לשכנע אותם לעלות לישראל. עכשיו המצב קצת השתנה. כל הכבוד לאלה שעובדים גם במדינות המערב כדי לשכנע את היהודים לעלות לישראל.
משה ויגדור:
הנושא הזה הוא באמת נושא חשוב. כאשר אנחנו מדברים על עלייה ממדינות המערב משם עלו למעלה מ-100 אלף באותן שנים, אנחנו מדברים על צפון אמריקה ולזה אני תכף אתייחס בנפרד כי ללא ספק הכניסה של "נפש בנפש" נתנה קצת רוח גבית חזקה גם לעלייה מצפון אמריקה.
בצרפת יש לנו שיתוף פעולה עם עמי שעושה יופי של עבודה וגם זה מאוד מחזק וזה מאוד טוב, למרות שבצרפת אנחנו מודאגים משום שיש היום קצת ירידה בהתעניינות בעלייה מצרפת כי יש התייצבות במצב הפוליטי והדברים האלה קשורים. סרקוזי נותן לכולם תחושת ביטחון, כך שכרגע מתוך 3,000 שהיו לנו במספרים המקובלים, אנחנו צופים השנה 2,700 ואולי 2,800 אבל זה פחות או יותר מה שיש.
בבריטניה המצב די יציב ועל פני השנים האחרונות מדובר ב-500 עולים בשנה, ב-550 בשנה, בשנה שעברה הגיעו 600 עולים. באנגליה יש קהילה מאוד חמה לישראל ואין כמעט צעיר שלא מגיע לכאן לסיור במימון של הקהילה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בשנה שעברה שם היה שיא האנטישמיות.
משה ויגדור:
נכון. היו הרבה מקרים של אנטישמיות. לצערנו אנטישמיות יש כמעט בכל מקום בעולם, גם בארצות-הברית למרות שלא מדברים על זה הרבה. אנחנו מקבלים פעם בשבוע דוח של חדר המצב שלנו של הביטחון שמפרסם פעם בשבוע ואין שבוע שאין בו לפחות 15-20 אירועים אנטישמיים די בולטים ברחבי העולם במקומות שונים. אכן זה משתנה ממקום למקום לפי מועד, אבל זה לא דווקא במקומות המסורתיים שאנחנו רגילים אלא הרבה פעמים גם במקומות שלא היינו מצפים לראות שם.
בכל מקרה, אנחנו מדברים היום על המשך מאמץ במערב כאשר המאמץ שלנו הוא קודם כל באמצעות תוכניות תגלית, מסע וצעירים. הרבה מאוד התמקדות בקהילות של צעירים כדי להביא אותם לארץ, ועבודה משותפת עם הארגונים שנמצאים ועובדים בכל מקום שהוא. כמו שאמרתי בישיבה הקודמת, "נפש בנפש" בצפון אמריקה ככלל, ועם עמי בצרפת, והזכרתי קודם בכמה מלים שלמשל עכשיו בדרום אפריקה יש התעוררות, באוסטרליה יש מאמץ וגם משם יש זרם עלייה, אמנם לא גדול, שזורם כל הזמן. זאת אומרת, יש לנו כל הזמן מאמץ ואתגר להביא עוד תושבים שבאים מהמערב. בדרך כלל מדובר באנשים מבוססים אבל הם צריכים גם עזרה ודחיפה, והסיוע הכספי שניתן על ידי גורמים שונים – אם זה עמי בצרפת או "נפש בנפש" בצפון אמריקה – מאוד עוזר להם לקבל החלטה. יש אנשים שאני יודע שהיו עולים אבל הסיוע הזה עזר להם לקבל החלטה לעלות עכשיו ולא להמתין ולכן הוא חשוב מאוד.
אני רוצה לציין שוב שהנושא הזה של העלייה מהמערב, יש לו חשיבות עצומה. אגב, גם הגבולות של מערב-מזרח די מיטשטשים. אוקראינה היום, לא ברור אם זה מזרח או מערב, הארצות הבלטיות הן בטח היום במערב והן גם חלק מהאיחוד האירופי. פולין, בולגריה שיש לנו שם פעילות עצומה, הן כבר לא בדיוק מזרח אלא הן יותר מערב והן כולן חלק מהאיחוד האירופי. זאת אומרת, הגבולות מאוד מיטשטשים לגבי מה זה מזרח ומערב ובעצם היום הכלים המודרניים של עלייה מהמערב צריכים להיות גם מנותבים לכלים של עלייה מהמזרח.
מה שמאוד חשוב זאת הטכנולוגיה. הטכנולוגיה מאוד עוזרת לעלייה מהמערב. בדרך כלל המערב מאוד מודע לכלים טכנולוגיים, לאינטרנט, הרבה מאוד פניות דרך האינטרנט, דרך הגלובל, וכאן אין ספק – ודני ידבר על מה שהם עושים – ש"נפש בנפש" עשו כאן פריצת דרך. גם הסוכנות לאחרונה אחרי שהקימה את הגלובל שלה הגיעה למצב בו יש כלים טכנולוגיים לקדם את האפשרויות האלה ואני חושב שצריך להמשיך בכיוון הזה ולחפש כל כלי אפשרי כדי להביא יותר צעירים מהמערב, והדגש הוא ללא ספק על צעירים, ולסייע להם להיקלט בארץ.
דניאל אוברמן:
אני רוצה להודות לוועדה על המאמץ שהיא עושה עד היום בטיפול בהרבה מאוד נושאים אבל בעיקר על כך שעכשיו נותנים התייחסות מאוד ממוקדת בנושא של העלייה מהמערב, במיוחד מצפון אמריקה.
צפון אמריקה היום מכילה את האוכלוסייה הגדולה ביותר של יהודים בעולם, מחוץ למדינת ישראל. העתיד שלנו הוא בעליית יהודי צפון אמריקה. במקור אני מאוסטרליה ואני יכול לומר שמדובר בקהילה אחרת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
באוסטרליה יש קהילה קטנה.
דניאל אוברמן:
קהילה קטנה, 120 אלף יהודים.
לגבי צפון אמריקה היום בנינו מודל שהוקם ב-2002 והמודל שונה מההתייחסות לעלייה שהייתה בעבר, עלייה מארצות מצוקה או ממזרח אירופה. המודל שבנינו שהונהג על ידי טוני גלברד נקרא הצלחה מביאה הצלחה. היושב-ראש הזכיר לפני כן את הקושי לשכנע יהודים לעלות. המודל שבנינו אומר שאנחנו לא צריכים לשכנע יהודים לעלות, זה לא התפקיד של "נפש בנפש", אלא מי שישכנע את היהודים לעלות הם אלו שנמצאים כאן בארץ, העולים שעלו לכאן ומרוצים. אם אנחנו משקיעים מאמצים גדולים באלו שנמצאים כאן ואם הם מרוצים ומדווחים לחברים שלהם שטוב בארץ, אנשים עולים.
אני חייב לציין בברכה את המאמצים של מסע ותגלית שחלק גדול מאוד של רווקים שעולים הם בוגרים של תוכניות אלו. אנחנו בארגון שלנו לא במצב של חינוך לעלייה. הגופים האלו של מסע ותגלית מביאים את האנשים לכאן, נותנים את החינוך, מדליקים את האש הציונית בתוכם ואנחנו הגדרנו את יעד הציבור שלנו יהודים שהיו כאן בביקור בתוכניות, שהיו במטוס בחזרה לארצות-הברית עם דמעות בעיניים. זה קהל היעד שלנו. זה לא ציבור שאני צריך לשכנע אותו לעלות אלא זה ציבור שאני צריך לומר לו שעלייה היא אפשרית עבורו, שיש לנו פתרון תעסוקה עבורו, יש לנו פתרונות מבחינת הקהילה, בתי ספר, מגורים וכולי. אני לא צריך ללכת במקרה הזה למאמץ חינוכי. הציבור הזה הוא ענק.
אנחנו היום מקבלים כ-150 פניות בשבוע ממשפחות או אנשים שמזכירים את המילה עלייה והתפקיד של "נפש בנפש" הוא להפוך את האנשים הללו לעולים בפועל. יש לנו לוח על המחשב – ואני מזמין אתכם לבוא ולראות – שמראה שבין אלו שפונים אלינו ואלה שעולים בפועל, המספר עומד על 48 אחוזים. היעד של הארגון שלנו הוא להביא את מספר העולים ל-58 אחוזים כאשר מדובר במאות אלפי אנשים.
עוד נתון שלא בא לידי ביטוי בדוח הזה הוא כמה אנשים נשארים בארץ. היושב-ראש ציין שעלו 100 אלף יהודים בשנים האחרונות מארצות המערב, אבל לא פחות משמעותי זה שמאז אנחנו נכנסנו לתחום, השקענו הרבה בקליטה בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה, האחוזים של האנשים שנשארים בארץ אחרי עלייתם הם בסביבות ה-99 אחוזים. זה נתון ללא תקדים באוכלוסייה שמהגרת מארץ אחת לשנייה ואנחנו עוסקים בנושא העלייה משנת 2002, כך שזה כבר טווח זמן שניתן למדוד את אחוזי ההצלחה.
מנכ"ל הסוכנות הזכיר את הנושא של הרווקים, אוכלוסייה שלדעתנו היא אולי החשובה ביותר מבחינת הפוטנציאל. יחסית קל להם לקבל החלטה לעלות ארצה ואנחנו פתחנו תוכנית מול בוגרי מסע ובוגרי תגלית שיקבלו מאתנו מענקים מועדפים אם הם עולים ארצה בשנת ה-60 של המדינה. זאת תוכנית שמתפרסמת עכשיו דרך האינטרנט – יש לנו מומחים בתחום הזה – וההיענות היא עצומה. כלומר, לא צריך לשכנע את הצעירים האלה לעלות, אלא צריך לתת להם קצת כסף לשכור דירה או להיכנס בשותפות לדירה עם מישהו אחר, ואז הם באים ואז הם נכנסים למערך של לימודים לתואר שני שמשרד הקליטה והסוכנות מממנים דרך מינהל הסטודנטים או שהם מוצאים עבודה.
80 אחוז מהעולים מצפון אמריקה מגיעים ללא מקום עבודה ולא הסדירו מראש מקום עבודה., אלה אנשים אמיצים. לעזוב את ארצות הברית ולבוא לכאן לחפש עבודה, אלה אנשים עם ערכים, אנשים שלא בורחים משום דבר אלא באים לכאן מטעמים ציוניים בלבד. אנחנו עוקבים אחרי האנשים הללו ושומרים אתם על קשר רצוף במשך השנים הראשונות שלהם בארץ. יש לנו מחלקת תעסוקה. הנתונים שלנו מראים שאחרי השנה הראשונה בארץ, מעל 90 אחוזים מהמשפחות יש להן מפרנס אחד או יותר בתוך המשפחה. אנחנו מודיעים לאנשים שהמשרה הראשונה שלהם היא לא תמיד בגדר החלום שלהם אלא בדרך כלל זאת המשרה השנייה או השלישית ולכן אנחנו נמצאים שם כדי לעזור להם למצוא את המשרה השנייה והשלישית.
התחלנו השנה בתוכנית להביא רופאים מצפון אמריקה. הרופאים מצפון אמריקה, לא כמו אלו שעולים מדרום אמריקה וממזרח אירופה, יחסית המגעים מול משרד הבריאות והרשויות לגבי רישוי לא נוראים והם מסתדרים עם זה. יש הרבה אפשרויות להכנה. התואר שלהם כרופאים בדרך כלל מוכר מהר מאוד, יחסית, על ידי משרד הבריאות. אלו שהם מומחים, יכולים לקבל תשובה מראש, לפני שהם עולים, כמה זמן הסתכלות הם יצטרכו לעשות על מנת שהמומחיות שלהם תוכר בארץ. בדרך כלל ההליך הוא לא רע. זיהינו בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה צורך להביא רופאים נוספים ארצה בגלל שהרופאים שעלו בעשור האחרון ממזרח אירופה נכנסו לגיל פרישה ואין מספיק בתי ספר לרפואה בארץ. המקור הזמין של הרופאים הוא בצפון אמריקה ולכן עשינו תוכנית גם בנושא הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
35 אחוזים עובדים במשרד הבריאות כאשר מדובר ברופאים עולים מכל המדינות.
דניאל אוברמן:
נכון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה אחוז גבוה כי במשרדים אחרים, אם יש שני אחוזים, זה כבר משהו.
דניאל אוברמן:
נכון.
יש עוד מגמה שאנחנו רואים עכשיו, כפי שציין מנכ"ל הסוכנות. התנודות של המטבע האמריקאי מאוד משפיעות על מחירי הנדל"ן בארץ. רוב העולים מצפון אמריקה מגיעים ארצה ובסופו של דבר הם מתגוררים בירושלים, בית שמש, רמת בית שמש, מודיעין, כפר סבא, רעננה, נתניה. כמעט ולא מגיעים לנגב ומעט מאוד מגיעים לצפון. במודיעין התקיימה ישיבת חירום של התושבים כי אחד מהבתים שם נמכר במיליון דולר. אנחנו רוצים למנף את זה ויש לנו עכשיו תוכנית כאשר אנחנו במגע עם משרד הקליטה על מנת לבנות קהילה בגליל, ואני די בטוח ששר הקליטה, שהוא גם השר לטיפול בנגב ובגליל, ישמח על כך. אנחנו חייבים למצוא פתרונות דיור לעולים מהמערב. זה ציבור שהמקום צריך להיות מאוד אטרקטיבי עבורו ולכן צריך לבנות את המקום כמו שצריך. בסך הכל יש עכשיו הזדמנות למצוא מקומות חדשים בארץ. תעסוקה בצפון יש עבור האמריקאים. בחיפה יש מפעלים ובכלל בצפון לא חסרה תעסוקה, אבל אנשים לא עוברים לשם בגלל שפתרונות המגורים לא לטעמם כרגע ואנחנו מנסים לשנות את זה.
יש עוד מספר תוכניות שיכולתי לפרט אבל בסך הכל אומר שאנחנו מאוד אופטימיים לגבי העלייה מצפון אמריקה. ההתעניינות היא רבה אבל המחסום העיקרי כרגע הוא תקציבי. אנשים שמגיעים באמצעותנו, כ-70 אחוזים מהם מבקשים מאתנו עזרה כספית ואנחנו אכן נותנים מענקים אבל יש לנו רשימת המתנה של כמה אלפי אנשים שאם היו לנו את האמצעים, יכולנו לעזור להם. אנחנו עובדים גם מול תורמים וגם מול משרדי הממשלה על מנת לפתור את הדבר הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה גודל הארגון שלכם? כמה אנשים יש לכם?
דניאל אוברמן:
אנחנו 60 אנשים. אנחנו מלווים את האדם מהשלב שהוא שוקל לעשות עלייה, כשהוא בוגר תוכנית מסע או תגלית או דבר אחר, עד שהוא משתקע בארץ שנים. כלומר, גם כאשר הוא מחפש את המשרה השנייה והשלישית שלו הוא יבוא אלינו. אנחנו מלווים את המשפחות, עושים הרבה פעילויות בארץ, יש לנו בשנה כ-180 אירועים חברתיים בנושא של גיבוש חברתי. האנשים האלה לא מגיעים לרוב למרכזי קליטה אלא הם נכנסים ישר לקהילות, עדיין הם צריכים את הגיבוש החברתי ואת זה אנחנו עושים באמצעות פעילות חברתית רבה גם עבור רווקים וגם עבור משפחות.
סופה לנדבר:
איזו פעילות אתם עושים?
דניאל אוברמן:
החל מסמינרים לנשים שבעליהן נוסעים הלוך וחזור לארצות-הברית. יש לנו קבוצת תמיכה עבורן, עד למסיבות קיץ על חוף הים עבור הרווקים.
אני רוצה לציין את ההתפלגות הדמוגרפית של העולים. כ-70 אחוזים מהמשפחות שמגיעות מצפון אמריקה מגדירות את עצמן כדתיות. 30 אחוזים הם קונסרבטיבים, רפורמים או אין להם השתייכות. אצל הרווקים זה כמעט יחס הפוך – 65 אחוזים מהרווקים אינם מגדירים את עצמם כדתיים וכמעט כולם עוברים לתל-אביב, ו-35 אחוזים שהם דתיים עוברים כמעט כולם לירושלים. זאת מגמה מאוד מעניינת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה הקשר בין הסוכנות לבין "נפש בנפש"?
משה ויגדור:
אנחנו עובדים עם "נפש בנפש" ומעריכים את מה שהם עושים. לכל גוף יש את היתרונות שלו. לנו יש את היתרונות של הפריסה ושל הגודל ולהם יש את היתרונות שהם באמת הביאו כמה שיטות מאוד זריזות וטובות. אנחנו עכשיו נמצאים בתהליך שבו אנחנו משפרים את צורת העבודה. אנחנו משתתפים במימון של חלק מהפעילויות של "נפש בנפש". אנחנו משלמים כמובן את הטיסות וזאת האחריות שלנו. אנחנו משלמים גם סכומים נוספים. כמו שאמרתי, אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם בשטח שם ואתם יכולים לעזור להם.
משה ויגדור:
אנחנו גם עובדים אתם בשטח. השליחים שלנו ומאגר המידע שלנו פתוח בפניהם והם נכנסים למאגרי המידע שלנו באופן חופשי, יש להם כרטיס עם קוד והם יכולים להיכנס ולראות מה קורה, ושיתוף הפעולה הזה חשוב מאוד והוא חשוב עבור העולים.
חנוך צמיר:
התקציב שממשלת ישראל העמידה לרשות ארגונים מהסוג של "נפש בנפש", אני מתכוון גם לעמי שעובד בצרפת, עד שנת התקציב 2008 היה באחריות משרד ראש הממשלה והחל משנת התקציב הנוכחית הוא עבר למשרדנו. כך שמטבע הדברים הקשר מתחיל להתהדק בצורה טובה מאוד ואני מקווה שהוא ישתפר. אני חושב שזאת הזדמנות אמיתית לראות את כל רצף הקליטה. זאת אומרת, לנסות ולתכנן מהלכי קליטה שלוקחים בחשבון את כל ההשתתפויות של כל הארגונים. אם יש דפוס של טיפול מסוים במשרד הקליטה שהוא נמשך לאורך זמן מסוים, ואם אנחנו יודעים ש"נפש בנפש" יכול להשלים למשל או לתת דברים נוספים במקביל, לראות את הכל בראייה כוללת ואז בעצם לתכנן תהליך שהוא ארוך, שהוא מנצל טוב את התקציבים העצמאיים של "נפש בנפש" ואת תקציבי הממשלה.
העובדה שהתקציב נמצא החל מהשנה במשרדנו, אני חושב שהיא יכולה לאפשר לנו להגיע למצב הזה.
משה ויגדור:
ברשותך היושב-ראש, יש כאן דילמה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה. הפעולה היא חשובה והיא טובה אבל יש מצב שאנחנו בעצם נותנים העדפה לעולים מצפון אמריקה. אנחנו נותנים להם סיוע כספי מהממשלה וזה דרך משרד הקליטה וגם דרך תורמים. משפחה שמגיעה מצפון אמריקה, מגיעה על ההתחלה כבר עם כמה אלפי דולרים ביד אבל כאשר מגיעה אותה משפחה באותו יום מקייב, היא לא תקבל את זה. יש פה דילמה לא פשוטה כי זה גם כסף ממשלתי וגם כסף של תורמים. זה חשוב, זה עושה, אבל אי אפשר להתעלם מהעניין. יש מספר צעירים שהגיעו דרך "נפש בנפש" ושולבו במסגרת של עבודה משותפת שלנו אתם ונקלטו במרכז הקליטה ברעננה כי הצעירים באמת רוצים ללכת לשם. הם הגיעו למרכז הקליטה וסיפרו שהם באו, כמה טוב, הם קיבלו סיוע וכולי, ואז קיבלנו תלונות מעולים שנמצאים באותו מרכז קליטה, כאלה שהגיעו מאמריקה הלטינית, מברזיל ומפרו, ושאלו למה הם לא מקבלים. הם שאלו למה באותו מרכז קליטה יושב מישהו שקיבל ויושב מישהו שלא קיבל. אני לא מדבר נגד זה, אבל אני אומר שיש כאן דילמה לא פשוטה.
חנוך צמיר:
אני חושב שהדילמה הזאת היא אמיתית והיא מוכרת לכולנו. היא גם נכונה לגבי צרפת היום כי רוב העלייה מצרפת כך או אחרת קשורה לארגון עמי וגם הוא מעביר תקציבים תחת כותרות כאלה ואחרות לעולים מצרפת. השאלה היא מה עושים והאם נפסיק את זה, דבר שאין בו הגיון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לתת לאלה ולאלה.
חנוך צמיר:
בעצם הקהל הגדול מברית המועצות לשעבר לא נהנה מזה. בכל השיחות היו לי כך ואחרת עם מי שהם נציגי הקהילה, אני אמרתי כל הזמן שהלוואי ויקום דבר דומה ל"נפש בנפש" מול העלייה של ברית המועצות לשעבר. יש פה גם, תיאורטית כמובן, הרבה מאוד פילנתרופיה שיכולה לבוא כמו שבאה מ"נפש בנפש" ואני מניח שאם תקום תנועה מהסוג הזה של שילוב של אנשים בעלי אמצעים יוצאי ברית המועצות לשעבר, הם יעמדו בקריטריונים שממשלת ישראל מעמידה מול "נפש בנפש" ומול עמי. במלים אחרות, אם יקום מהלך כזה שראשיתו ביזמות של אקס אנשים מברית המועצות ונכונות לפילנתרופיה בעניין, אפשר יהיה להקים דבר דומה גם מול העלייה מברית המועצות וזה חשוב ביותר.
סופה לנדבר:
איזה מענק אתם נותנים לעולה שמגיע לכאן?
דניאל אוברמן:
אנחנו נותנים את המענקים על בסיס של צורך כלכלי. קודם כל, 35 אחוזים מהאנשים לא מבקשים בכלל כסף מאתנו אלא רק מבקשים ליווי בהליך. 70 אחוזים נוספים צריכים לתת תצהיר כספי והם מקבלים כספים כפי שנדרש. לרווק זה יכול לנוע בין 1,500 דולר עד 6,000 דולר, תלוי בתורמים שלנו ובכמה כסף יש לנו בקופה, ולגבי משפחה, תלוי כמה נפשות במשפחה. אנחנו לוקחים הרבה משתנים בחשבון לפני שאנחנו נותנים את המענק. לדוגמה, יכולה להיות משפחה עם אותו תצהיר כספי אבל אנחנו יודעים שאחד מבני המשפחה יקבל עבודה תוך חודש והשני תוך תשעה חודשים, כך שהם לא יקבלו את אותו מענק כספי.
סופה לנדבר:
המענק הזה בא כתוספת לסל הקליטה?
דניאל אוברמן:
נכון.
חנוך צמיר:
צריך להקים דבר דומה ליוצאי ברית המועצות.
דניאל אוברמן:
אני רוצה לציין שמעל שני שליש מהתקציב שלנו בא מתורמים פרטיים שהיעד שלהם הוא להגדיל את העלייה מצפון אמריקה. גם המדינה, בראשות ראש הממשלה שרון, קיבלה את ההחלטה לשתף פעולה עם המגמה הזאת.
חנוך צמיר:
בתקציב משרד הקליטה יש כ-18 מיליון שקלים לשנה וזה הרבה מאוד כסף.
דניאל אוברמן:
ברשותכם, עוד נתון שלא ציינתי בפניכם והוא התרומה הכלכלית שהעולים האלו מביאים למדינת ישראל. מהר מאוד הם נכנסים לשוק העבודה, הם באים לכאן עם החינוך שלהם שזאת עלות לא קטנה שהושקעה בארצות הברית, הם קונים בתים ומשקיעים במשק את העסקים שלהם. מהר מאוד זה מאזן מאוד חיובי מבחינת המשק הישראלי. כמו כל עלייה, גם העלייה מברית המועצות, כאשר מביאים אוכלוסייה למדינת ישראל, זה דבר מבורך ולא רק מטעמים ציוניים אלא גם מטעמים כלכליים.
סופה לנדבר:
היה לי מאוד נעים להשתתף בדיון שהתקיים כאן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נכון. שני הדיונים היו מעניינים.
טוב שמפתחים שיטות חדשות, ארגונים חדשים וגישות חדשות על מנת להביא לכאן עולים חדשים. כאשר נכנסתי לתפקיד שלי אמרתי שאם אנחנו רוצים עלייה, אנחנו צריכים קליטה טובה כי אם תהיה קליטה טובה, לא צריך לשכנע אנשים אחרים לבוא אלא הם יגיעו לכאן. כאשר האנשים בחוץ לארץ מקבלים מכתבים ומספרים להם שאין דירות, אין עבודה, אין משכורת ואין הכנסות, הם לא ממהרים לעלות. הם לא פוחדים ממלחמות או ממצב ביטחוני אלא הם פוחדים ממצב כלכלי וממצב נפשי.
העבודה שאתם עושים היא עבודה טובה מאוד. כל הכבוד. בפרוטוקול נכתוב שהוועדה תומכת בעבודת הסוכנות, בעבודת ארגון נפש לנפש, בעבודת ארגון עמי בצרפת, וקוראת לכולם לפתח את התוכניות השונות. שיתוף הפעולה בין הגורמים הללו נותן פירות ואנחנו קוראים לסוכנות ולארגונים אלה לפתח שיטות.
אנחנו פונים למדינת ישראל עוד פעם ואומרים שכאשר יש קליטה טובה, תהיה גם עלייה גדולה.
האם אתם צריכים משהו? האם אתם צריכים תמיכה?
דניאל אוברמן:
אנחנו לא ידועים כארגון ביישן. תודה רבה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם תצטרכו משהו, אתם תאמרו לנו.
תודה רבה לכולכם ובהצלחה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:15