פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 454
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ז' בסיוון התשס"ח (10.06.2008), בשעה 10:00
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מחסור חמור בשירותי בריאות בפריפריה של חה"כ אורית נוקד
נכחו:
חברי הוועדה:
אריה אלדד – היו"ר
חה"כ אורית נוקד
מוזמנים:
פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר חזי לוי – ראש שירותי רפואה, משרד הבריאות
אנואר חילף – רפרנט בריאות, אגף תקציבים, משרד הבריאות
עו"ד רביב מייזל – ראש תחום מדיניות ציבורית, הסתדרות רפואית
אלי יפה – מנהל אגף, מגן דוד אדום
רמי מילר, פרמדיק ראשי, מגן דוד אדום
עו"ד דר' יובל לבנת – ממלא מקום מנהלת מחלקת תושבים, רופאים לזכויות אדם
נסים עבאס – מנהל פרויקט הבריאות, רופאים לזכויות אדם
ד"ר רון לובל – סגן מנהל, בית חולים ברזילי באשקלון
רמי אדוט – האגודה לזכויות האזרח בישראל
ד"ר יהודה לימוני – שירותי בריאות כללית
סיגל רגב – שירותי בריאות כללית
עידו הדרי – מכבי שירותי בריאות
חגית דהן – מנהל מחוז דרום, מכבי שירותי בריאות
צבי אלון – אחראי בקרת רופאים, קופת חולים מאוחדת
יניב שגב – סופר פארם
שמואל דוד – שתי"ל
שלי לוי – מחלקת מחקר ומידע של הכנסת
אבי גור – ארגון ההורים הארצי
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מחסור חמור בשירותי בריאות בפריפריה של חה"כ אורית נוקד
היו"ר אריה אלדד:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הדיון היום הוא דיון דחוף על פי בקשתה של חברת הכנסת אורית נוקד, בנושא שירותי הרפואה בדרום. חברת הכנסת נוקד, בבקשה.
אורית נוקד:
ראשית, אני מדברת לא רק על הדרום אלא על הפריפריה בכלל. כלומר, מדובר גם על הצפון. אני מודה, שהטריגר החל בדרום, שהוא המחוז הגדול ביותר. אם נשפוט את המצב לפי הדוח של מחלקת המחקר והמידע, מצבו של הדרום הוא החמור ביותר. אני התחלתי את הדיון עם מחסור בשעות פעילות של קופת חולים. בעיר כמו דימונה שבה יש קרוב ל-35,000 מבוטחים, כאשר 24,000 הם מבוטחי קופת חולים, שעות הפעילות מגיעות ל-50 שעות עם רופא כונן אחד. שערו בנפשכם מה קורה כאשר אדם נזקק לטיפול דחוף, תוך כמה זמן מגיעים אליו ולאן מעבירים אותו. מפה זה התחיל, אבל אז החלטתי להעלות את הנושא בכללותו, כפי שהוא בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בדוח של מחלקת המחקר והמידע. שם קוראים עם מחסור במיטות אשפוז בהשוואה למחוזות אחרים, מספר הרופאים המקצועיים במחוז הדרום הוא קטן, מספר עמדות הדיאליזה שם הוא נמוך ביותר וכו'.
אבי ישראלי:
זה דוח מצוין, אבל בקטע הזה יש טעות. יש קצת יותר, אבל זה לא רלוונטי.
שלי לוי:
אלה הנתונים שלכם.
אבי ישראלי:
גם אנחנו טועים.
אורית נוקד:
המחסור בשירותי בריאות הוא בעייתי בעיקר במחוז הדרום, שהוא גם גדול והיישובים מרוחקים זה מזה. אני חושבת שיש מקום להעלות את העובדה שעלתה בדוח, שרק ברהט יש אמבולנס לטיפול נמרץ ובשאר המקומות האחרים אין. רציתי לדעת, מה בדעת משרד הבריאות לעשות על מנת להתמודד עם כל הבעיות, כאשר אני מודעת לבעיה התקציבית.
לפני כחודש שמעתי את הממונה על התקציבים באוצר שדיבר על העדפה לפריפריה הגיאוגרפית, לפי הגדרתו. בדרך הכלל כאשר מדברים על הפריפריה מתייחסים לנושא התשתיות, התעסוקה, התמריצים לתושבים ולחינוך. הנושא של הבריאות, למרות שהוא חשוב מאוד, לא עומד בראש סדר העדיפויות של הגורמים העוסקים בכך.
אני מברכת על כך שנציגי משרד הבריאות הגיעו לכאן. אני רוצה לשאול, מה בדעתם לעשות. הבנתי שהיה דיון בוועדת העבודה והרווחה לפני כחודש וחצי, ונשאלה שאלה דומה כאשר משרד הבריאות היה אמור להכין תוכנית. אני שואלת, מה נעשה מאז הדיון הקודם ועד היום. הייתי מעוניינת גם להבין מה ייעשה בעתיד.
היו"ר אריה אלדד:
אכן לפני חודש וחצי התקיים דיון בוועדה במהלך הפגרה. למרות קיום הדיון הכירה נשיאות הכנסת בחשיבות הנושא, והחליטה לקיים את הדיון הזה במתכונת הזו היום. אני אקרא את סיכום הדיון הקודם. הדיון עסק בהיקף שירותי הבריאות במחוז הדרום לעומת אזורים אחרים בישראל, והתבסס על הדוח שכתבה הגברת שלי לוי ממחלקת המחקר והמידע.
"הוועדה קבעה שהיא רואה בחומרה את אי השוויון הבולט בהיקף שירותי הבריאות הניתנים במחוז הדרום לעומת יתר אזורי הארץ.
הוועדה דורשת ממשרד הבריאות וממשרד האוצר להציב את נושא שירותי הבריאות בפריפריה בכלל, ובמחוז הדרום בפרט, בראש סדר העדיפויות של הממשלה.
הוועדה קוראת לקופות החולים לרכז מאמץ, בין במשותף ובין בנפרד, כדי להביא לדרום את מיטב השירותים האבחנתיים והטיפוליים.
הוועדה קוראת לשר הבריאות לשקול הצעות לחקיקה, שעניינן קביעת תקני מינימום לשירותי בריאות בפריפריה. משרד הבריאות יביא את השיקולים בפני הוועדה בהקדם.
הוועדה תובעת ממשרד הבריאות להגיש לה תוכנית לשיפור מצב שירותי הבריאות בדרום תוך שישה חודשים. התוכנית תכלול יעדים, דרכי פעולה ועלות תקציבית, כמו גם דיווח על ממצאי הוועדה שהקים המשרד לבחינת שירותי הבריאות בפריפריה".
כדי שלא נחזור על דברים שדיברנו עליהם בדיון הקודם, אנו רוצים לדעת מה נעשה מאז, איפה התקדמנו, איפה אנו תקועים ואיפה הכנסת יכולה לעזור, הן בנושאי חקיקה, הן בנושאי מעקב והן בנושאי עבודה מול ועדת הכספים.
אורית נוקד:
אני רוצה לחדד שוב, שהדיון שאני יזמתי מדבר על הפריפריה. כלומר, אני מדברת גם על הצפון. אני רוצה לשים את הדגש על המצב הקשה של אנשים חולי סרטן, שקשה להם מאוד להגיע לרמב"ם. אני רוצה לשאול, מה קורה עם הקמת מחלקה בבית החולים זיו. זה נראה לי נושא קריטי שאנשים שחולים ומרגישים כל כך רע יצטרכו להיסחב באוטובוסים על מנת לקבל טיפול שלוקח כמה דקות.
היו"ר אריה אלדד:
אני יודע על אנשים שנוסעים מכן לסלון קטרינג בארצות הברית כי הוא נחשב למקום טוב לטיפול בסרטן.
אורית נוקד:
אנחנו לא מדברים על אותם אנשים.
אבי ישראלי:
אנחנו מדברים על אותם אנשים.
אורית נוקד:
אני מדברת על אנשים משכבה חברתית-כלכלית קצת שונה. אני מדברת על אנשים שאין להם גם רכב.
היו"ר אריה אלדד:
עדיין השאלה היא, האם אנו רוצים להגיע למצב שבו בכל בית חולים תהיה מחלקה אונקולוגית כדי להקל על קשיי הנסיעה, או שאנו רוצים להגיע למיצוי של מקצוענות ומצוינות בתחומי רפואה. לא מצאו בעולם פטנט לעשות זאת על ידי ביזור אלא על ידי יצירת מרכזים. העניין של נסיעה למרכז רפואי מסוים במרחק של 100 קילומטר הוא שנוי במחלוקת.
אורית נוקד:
אפשר אולי להטיס. יכול להיות שזה הפתרון אם המקצועיות חשובה יותר.
היו"ר אריה אלדד:
להטיס לרמב"ם?
אורית נוקד:
כן. חשוב לי לשמוע את עמדת משרד הבריאות. אני רואה שאתה משום מה התנדבת לסנגר כאן, אבל חשוב לי לשמוע את העמדה שלהם.
היו"ר אריה אלדד:
זה כיוון שאחד מהחסרונות שלי, הוא שאני רואה כמה אספקטים בנושאי רפואה בגלל הרקע הקודם שלי. לא תמיד הפתרון של מכונית לכל פועל או יחידה אונקולוגית לכל 100 איש, הוא הפתרון הנכון מבחינה מקצועית.
אבי ישראלי:
אדוני היושב ראש, חברת הכנסת נוקד, אני שמח מאוד על הדיון החוזר הזה. הנושא של אי שוויון ושירותי הבריאות בפריפריה הוא אחד הנושאים הכי חשובים שאנו מטפלים בהם במשרד הבריאות. לכן, כל דבר שיביא לכך שאנו נקדם את הנושא ונצליח לפעול כדי שנשיג שוויוניות בתחום הזה, הוא מבורך. אמנם התקיים דיון לפני חודש וחצי, אבל אנו באים לדיון הזה בשמחה מפני שהנושא הזה חשוב. את חלק מהדברים שמציקים לנו אפילו לא הצגת.
אורית נוקד:
אני בכוונה בחרתי לצמצם, כי הבנתי שהתקיים דיון.
אבי ישראלי:
אני אדבר עליהם. הם מאוד חשובים. ראשית, כמו בצדק אמרה הגברת שלי לוי, הדוח של מחלקת המחקר והמידע התבסס בחלקו הגדול על נתונים של משרד הבריאות, ולכן הטעויות הבודדות הן שלנו. אני מצטער על זה. הדוח מצוין, הוא מדגים בצורה יפה מאוד את המצוקות בפריפריה, בייחוד בדרום. יש שם טבלאות השוואה, ואפשר לראות שבחלק מהתחומים המצוקה בצפון היא לא פחותה.
הנושא כל כך חשוב, עד כי החלטנו להקים ועדה בראשותו של מנהל בית החולים בצפת. בוועדה הזו שותפים נציגים מהפריפריה, מבתי החולים, מקופות החולים, מההסתדרות הרפואית, מהרשויות המקומיות, גם מהצפון וגם מהדרום. הוועדה הזו יושבת על המדוכה כבר 4-5 חודשים. היא ביקשה ממני זמן נוסף, ובדיון הקודם אמרתי שחצי שנה נראה לי זמן ריאלי לסיים את עבודת הוועדה ולהסיק מסקנות שנוכל אולי ליישם אותן. אני רוצה להתחיל מההתחלה.
במדינת ישראל חלוקת הכסף לקופות המספקות את השירותים בקהילה נעשית על פי נוסחת הקפיטציה. לפי הנוסחה הזו מועבר הכסף לקופות אך ורק על פי גיל. לפני כחודשיים שרי האוצר והבריאות הקימו ועדה חדשה לקפיטציה, כאשר אחד הנושאים שאנו מתכוונים להעלות לדיון, הוא להוסיף גם מרכיב של פריפריה בתוך חלוקת הכספים שאנו מעבירים לקופות החולים. זה לא פשוט. צריך לזכור, שכאשר נותנים כסף לקופה אחת מורידים אותו מקופה אחרת. עם זאת, אנחנו חושבים שזה אחד הנושאים שיש לתת עליהם את הדעת ולבדוק אותם. נכון להיום אין משמעות למקום שבו המבוטח גר, או תושב גר. לכן, אספקת השירותים במקומות שונים היא שונה. אנחנו מכינים דרישה לקופות חולים לקבל נתונים על אספקת שירותים לפי אזורים שונים במדינה. לפני שלושה שבועות התפרסם דוח המדדים שאנו מובילים ביחד עם קופות החולם והמכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, ושם אפשר לראות ששירותי הבריאות שניתנים על ידי הקהילה במדינת ישראל הם מצוינים, עומדים ברמה מאוד גבוהה בהשוואות בינלאומיות, אולי מהטובים בעולם גם בפריפריה וגם בקרב אוכלוסיות שרמת ההכנסה שלהן היא נמוכה. מצד אחד אני מאוד שמח על כך, אך מצד שני אני לא מתרפק על זרי הדפנה. המטרה שלנו היא לעשות הכל, כך שכל מה שניתן יהיה יותר טוב ושירותי הבריאות שאנחנו ניתן לאוכלוסייה יהיו עוד יותר טובים. זה לא שאנחנו נחים. אנחנו שמחים על ההישגים, ורוצים לעשות עוד ועוד. זה נעשה במסגרת תוכנית מדדי האיכות, שבה יש מרכיב של גיאוגרפיה. כלומר, חלק מהבדיקה שאנחנו עושים בתוך תוכנית מדדי האיכות הזו, שמי שמוביל אותה זה פרופ' אבי פורת מבית חולים סורוקה, נעשית לפי מדדים גיאוגרפים.
אגב, בסוגיה הזו הויכוח עם משרד האוצר על הכסף ארך דקה וקיבלנו את הכסף. זה ייאמר לזכותם. אמרתי את אותו דבר בדיון הקודם. אנחנו ביקשנו תוכנית התערבות בקרב האוכלוסייה הבדואית, שבה תמותת התינוקות היא יחסית גבוהה. קיבלנו לכך תקציב, אך הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לגייס כוח אדם לאזורים האלה. השר לפיתוח הנגב והגליל הקצה לנו כסף. אני שמח לבשר, כי מאז הדיון הקודם הצלחנו לגייס 38 תלמידות שמוכנות ללמוד להיות אחיות בקהילה. דבר נוסף שהצלחנו לקדם ביחד עם הממונה על השכר ונציבות שירות המדינה, הוא לתת שכר יותר גבוה לאחיות בקהילה, כך שהוא יושווה לשכר שניתן על ידי קופות החולים לאחיות בקהילה. עד היום הזה זה לא היה. אחיות במשרד הבריאות הרוויחו פחות, ולכן לא הצלחנו לגייס אחיות. צריך לזכור, שכאשר מדובר על הנגב צריך לנסוע מרחקים מאוד גדולים כדי להגיע למקום העבודה ולחזור ממקום העבודה. לכן, זה לא היה בכלל משתלם לחלק מהאנשים לעבוד.
היו"ר אריה אלדד:
האם מדובר על 38 אחיות רק למחוז הדרום?
אבי ישראלי:
כן. חיפשנו אחיות ספציפיות, שיהיו בדואיות ויחזרו לעבוד בקהילה. גייסנו לזה מלגות ושכר לימוד. התוכנית תהיה בסורוקה. יש הרבה אבות לכך, ואני מוכן לחלק את ההצלחה לכולם. הדבר החשוב ביותר הוא שיינתנו שירותים לנגב. אנחנו עובדים כרגע על מנת לתפור את הדברים האחרונים. אם תרצו עדכון, אני אשמח לשלוח אותו למנהלת הוועדה כאשר התוכנית הזו מתחילה. אין לנו שום מחסומים, לא כספיים ולא אחרים. אנחנו מקווים, שהתוכנית תתחיל כמה שיותר.
וילמה מאור:
כלומר, יש מספר גדול יותר של תקנים לאחיות.
אבי ישראלי:
ודאי. יש לנו תקנים ריקים. אנחנו מוכנים לגייס עוד.
וילמה מאור:
כמה?
אבי ישראלי:
אין לי מושג. אני לא זוכר בעל פה. בכל מקרה, הכיתה של 38 בנות תצא לדרך. אנחנו מקווים שזה יצליח, ואז יבואו בנות נוספות. גם לא לכל אחת מסכימים ללמוד להיות אחות. גם מי שלומדת, לא בטוח שהיא תישאר בקהילה. אנחנו רוצים שהאחיות האלה יטפלו במגזר שאליו אנו מייעדים אותן.
היו"ר אריה אלדד:
כלומר, הבוגרות ייצאו לעבודה רק בעוד 3 שנים.
אבי ישראלי:
כן. עוד דבר שביקשנו לבדוק – ואני אגיד את זה למרות שאני לא יודע מה ייצא מזה. אני אסתכן, שבעוד שבועיים ישאלו אותי מה קרה עם זה - הוא האם אפשר להשתמש בפרמדיקים לחלק מן העבודות האלה באזורים מסוימים בנגב ובגליל. אנו בודקים את זה, ולא בטוח שייצא מזה משהו, וזה מסיבות חוקיות, משפטיות ופרופסיונאליות. אני לא בטוח שייצא מזה משהו, אבל אנו בודקים את זה כי אנו זקוקים לאחיות ולעובדים אחרים, שייתנו שירותים כאלה באזורים מסוימים. הנושא הזה כרגע נמצא בעיצומה של בדיקה. אני מקווה, שבעוד שבועיים-שלושה אנחנו נדע אם אפשר להתקדם בכיוון הזה או לא.
חלק מתוכנית העבודה שלנו הוא חיזוק שירותים בדרום ועידוד הקופות לפתח שירותים בדרום. חלק מהן עושות עבודה יוצאת מן הכלל. אנחנו רוצים לעודד אותן עוד. זה חלק מהדברים שאנחנו מתכוונים לבקש לעשות לקראת תקציב 2009. דיברתי קודם גם על משרד הנגב והגליל, שעוזר לנו בקיום קורסים, מלגות, גיוס מכשירים ושדרוג תשתיות. על הוועדה של ד"ר אוסקר אמבון סיפרתי גם כן.
רציתי לספר על עוד דבר אחד שמאוד מטריד אותנו. במגן דוד אדום משלמים לפי מרחק הנסיעה ממקום המגורים למקום היעד. כלומר, מי שגר רחוק משלם יותר. אני רוצה שכולם ישלמו אותו דבר. אנחנו רוצים שכל תושב שמזמין שירות אמבולנסים ישלם את אותו מחיר. זה בכלל לא פשוט, כיוון שיש מקומות בהם יש תחרות ויש מקומות בהם אין תחרות. לכן, המחירים במקומות השונים הם שונים והסובסידיה היא שונה.
היו"ר אריה אלדד:
התקיים דיון ספציפי בוועדה בנושא תעריפי מד"א באזורים שונים.
אבי ישראלי:
נכון. אנחנו מנסים בכל דרך למצוא לדבר הזה פתרון. אני מקווה, שבעוד חודשיים נוכל להיות אנשי בשורה. אני לא בטוח שנצליח, אבל זה אחד המכשלות המאוד גדולות. חבל שתושב מצפה רמון ישלם הרבה יותר כסף מתושב תל אביב. תושב מצפה רמון צריך לחשוב 8 פעמים לפני הנסיעה, כי זה עולה הרבה כסף.
אורית נוקד:
איך אתם מתכוונים לפתור את הנושא?
אבי ישראלי:
יש לנו כמה הצעות לעניין הזה. יש קרן מרוחקי אשפוז, והיא מסייעת בחלק מן התקצוב. יש רשויות מקומיות, שנותנות תקצוב ישיר לתושבים שגרים באותם מקומות וזקוקים להגיע לבית החולים. בכל אופן, אנחנו רוצים שזה יהיה מסודר ושמי שגר במצפה רמון, כדוגמא, לא ישלם לפי מרחק הנסיעה כמו במונית. אנחנו רוצים שכל אחד ישלם את אותו דבר, אם הוא גר בחיפה, תל אביב או ירושלים. זה אחד הנושאים שאנו מטפלים בו במרץ רב. אני מקווה, שאנחנו נצליח להתגבר עליו. זה לא פשוט, וזה מהסיבות התלויות בתחרות ובסבסוד. עוד לא מ צאנו את הפתרונות, אבל נראה לי שאנחנו לקראת השגת פתרון.
מה שמטריד אותי, הוא שהטיפול הרפואי שאנו נותנים לתושבי מדינת ישראל יהיה הטיפול הטוב ביותר. רדיו תרפיה הוא אחד התחומים שבו הוכח, שכאשר מרכזים את הטיפול במרכזי מצוינות התוצאות הן יותר טובות. זה נעשה במדינות רבות בעולם, שם נוסעים מרחקים גדולים
כדי לקבל טיפולים ברדיו תרפיה. לאור בקשתם של חברי כנסת אחדים, יש ועדה שבודקת אם להקים מרכזי רדיו תרפיה נוספים בישראל. הוועדה הזו ישבה כמה פעמים, והיא צריכה להגיש את הדוח שלה בימים אלה. אין לי מושג מה היא תגיד, אבל מה שאמר היו"ר הוא נכון בתחום של רדיו תרפיה ובתחומי בריאות נוספים. הנפח, מורכבות החולים וכמות החולים הם חשובים כדי שהתוצאות תהיינה הטובות ביותר, וזו המטרה של כולנו – לתת את השירות הרפואי הטוב ביותר לאוכלוסייה.
אורית נוקד:
אבל יש כאן מעגל שוטה.
אבי ישראלי:
נכון. אפשר היה להעביר את רמב"ם לצפת.
אורית נוקד:
כן.
אבי ישראלי:
לי אין בעיה עם זה. לי אין בעיה שאנשים מחיפה ייסעו לצפת, ואנחנו נקים את מרכז המצוינות בצפת. אני מוכן להקים מרכזי מצוינות בפריפריה, אבל צריך שתושבי מדינת ישראל יסכימו לנסוע לפריפריה לצורך קבלת טיפול רפואי איכותי. צריך גם לדאוג שהרופאים יגיעו לאותם מקומות. זה מביא אותי לנושא הבא.
בימים אלה יש בוררות לגבי שכר הרופאים. אחד הנושאים שעולה הוא נושא הפריפריה. היום יש תוספת פריפריה, שהיא תוספת שכר קטנה ביותר. אנחנו יודעים שיש מקצועות ונושאים שבהם אנו מתקשים לגייס כוח אדם, רופאים ואחיות, בפריפריה. יש נושאים שמאוד מציקים לי, כמו טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בילדים. בפריפריה תור ההמתנה הוא הרבה יותר ארוך. זה לא מקובל עלי. זו אחת הסיבות שאנחנו רוצים כל כך לקדם את הרפורמה בבריאות הנפש, כי אז מכפילים את המשאבים. זו דוגמא לדברים שאנו צריכים לטפל בהם. אנו צריכים את העזרה של חברי הכנסת, שיעלו את התשלומים לאנשים שבאים לגור בפריפריה. אגב, זה לא מספיק רק לתת שכר גבוה יותר. הוא לא יבוא אם לא יהיה בית ספר לילדיו, אם לא תהיה תעסוקה לבת הזוג וכו'.
אורית נוקד:
אלה כל הנושאים שמדברים עליהם.
אבי ישראלי:
זה לא מספיק רק לתת שכר. אותו רופא צריך בית ספר לילדיו, מקום מגורים ותעסוקה לבת הזוג. המשתנה הכי גבוה שקובע תמותת תינוקות, זו השכלת האם. לכן, צריך לטפל בזה. אני לא חושב, שיש טעם שאני אכנס לדברים האלה.
היו"ר אריה אלדד:
דיברנו גם על הנושא של נישואי קרובים.
אבי ישראלי:
נכון. דיברנו גם על המצב הסוציו-אקונומי, שזה המרכיב השני שקובע תחלואה ותמותה. אם ישפרו את המרכיב הסוציו-אקונומי, גם את זה אפשר יהיה לקדם.
יש נושא אחד שעלה בסיכום הדיון הקודם, וגם אז אני תיקנתי אותו. אני לא חושב שאנחנו רוצים לקבוע תקני מינימום לשירותי בריאות בכלל, גם לא בפריפריה. אני לא חושב שזה נכון. ביקשתי אז לתקן את זה, ואני שמח שהוועדה תיקנה ואמרה: "לשקול". גם היום אני מציע להוריד את זה מסדר היום. אני לא חושב, שרוצים לקבוע תקני מינימום. אני חושב, שאנחנו רוצים לתת לציבור את הטיפול הרפואי האיכותי ביותר, לפי קדימויות שקובעים הרופאים. זה לא נכון לקבוע תקני מינימום, ואין לזה שום תועלת. זה נבדק במקומות שונים בעולם: באוסטרליה, בניו זילנד, בקנדה ובאנגליה, שקבעו תקנים ומחקו אותם כי לא ניתן היה לעמוד בהם. התקן הזה מוריד את הרמה של המקרה הדחוף לרמה של המקסימום. אם קובעים תקנים מורידים אותם לרמה הנמוכה ביותר, ואנחנו רוצים שיטפלו בתושבי מדינת ישראל לפי הצרכים שלהם ולא לפי קריטריונים מהסוג הזה. לכן, אני תמיד מתנגד גם לקביעה של אורך תורים. כל הדברים האלה לא מועילים בבריאות, וזה נבדק על ידי כל הגורמים המקצועיים בעולם. אני מקווה, שהוועדה תתמוך בעמדה שלנו בעניין הזה.
היו"ר אריה אלדד:
האם נכון לבוא ולומר שזה בסדר לנתח קשיש ששבר את צוואר הירך אחרי חודש?
אבי ישראלי:
לא.
היו"ר אריה אלדד:
אז למה לא לקבוע תקני מינימום?
אבי ישראלי:
מי שחושב שההמתנה שלו בתור היא לא סבירה, שישלח אליי מכתב ואני אטפל בזה. אני אגיד לו אם זה סביר או לא סביר, ואני אעיר לקופות החולים אם זה לא סביר. אני עושה את זה. אמרתי גם בדיון הקודם, שיש את נציבת פניות הציבור בדיוק בשביל העניין הזה. אנחנו נגיד מה סביר ומה לא סביר.
היו"ר אריה אלדד:
אבל זה בתהליך. כלומר, אותו קשיש שמחכה עוד יום ועוד יום יכתוב מכתב אחרי שבוע. אנחנו יודעים שהתמותה עולה ככל שהניתוח נדחה. למה לא נכון לבוא ולהגיד, שמשרד הבריאות יגדיר לבתי חולים, שהם צריכים לנתח תוך 4-5 ימים. אז אנשים שרואים שהניתוח שלהם מתעכב, יבינו שיש חריגה מנורמה. האדם הסביר שומע שהניתוח שלו התעכב כי היה ניתוח קיסרי דחוף, אבל הוא לא יודע מה נכון ומה ראוי.
אורית נוקד:
למה רק ניתוח? אני מדברת גם על המתנה לדיאליזה.
אבי ישראלי:
אין המתנה לדיאליזה בישראל. אף אחד לא ממתין לטיפול בדיאליזה, כמו שאף אחד לא ממתין לניתוח בשבר בצוואר הירך. אין דבר כזה בישראל. בדוח הופיע מספר עמדות הדיאליזה פר אוכלוסייה. אין אדם שמחכה לדיאליזה ולא מקבל אותה. אין דבר כזה.
היו"ר אריה אלדד:
האם יש בדרום יותר מ-32 עמדות?
אבי ישראלי:
יש יותר מ-32 עמדות.
היו"ר אריה אלדד:
מה המספר?
אבי ישראלי:
אני לא יודע כרגע להגיד. אולי הנציג של קופת חולים כללית יכול לומר.
יהודה לימוני:
אני גם לא זוכר את המספרים.
היו"ר אריה אלדד:
האם נוצר צוואר בקבוק בפריפריה בגלל סיבות טקטיות?
אבי ישראלי:
לא לניתוחים דחופים. יכול להיות שהתור לניתוח פרוסטטה, בתור דוגמא, בפריפריה הוא יותר ארוך. אני לא רוצה שימתינו לחלק מהניתוחים יותר זמן בחיפה, בירושלים או בפריפריה. אני לא מעוניין בזה בכלל. ניתוחים דחופים, כמו שבר בצוואר הירך, מתבצעים תוך 24 שעות. הרצון שלי הוא, שלא יהיה על מה לדבר כאשר מדובר בניתוח דחוף. אחרי הניתוחים הדחופים יש את הניתוחים הסמי אלקטיביים והאלקטיביים, שלגביהם אנחנו צריכים להגיד מהו זמן המתנה סביר. להמתין לניתוח לב לא דחוף חודשיים, האם זה סביר? אני צריך להחליט. בשביל זה משלמים לי משכורת. אני צריך לקחת את האחריות ואת הדין. לרוב הדברים אין תורים. מה שלא נראה לנו סביר, אנחנו מטפלים בו. הקופות משתפות איתנו פעולה בזה. כאשר אנחנו באים ואומרים לעשות כך או אחרת, יש שיתוף פעולה. אני חושב, שהחלק החשוב ביותר הוא לקבוע את הדחיפות לפי הצרכים של החולה הספציפי. זה הרבה יותר נכון.
היו"ר אריה אלדד:
אני רוצה לשמוע את נציגי קופות החולים. האם יש משהו שהשתנה מאז הדיון הקודם? האם יש משהו שאתם רואים היום, שהייתם רוצים לשנות? האם יש כאן נציג מבריאות כללית?
יהודה לימוני:
לא השתנה דבר מאז הדיון הקודם, וגם לא ציפינו שישתנה תוך פרק זמן כזה קצר. אנו מתאמצים יותר ומשלמים יותר לאנשים. כאשר אני צריך להביא מומחה ברפואת עור ליישוב במגזר הבדואי בדרום, אני לא מביא אותו מהמרכז כי אי אפשר לגייס שם אף אחד בעד שום הון שבעולם. אני מגייס את אותו רופא מהפריפריה, כדי שזה ישתלם לו. אני מביא אותו מהצפון, ואני משלם לו יותר ממה שמשלמים לו בצפון. כך הוא מוכן לנסוע יום שלם, ואני משלם לו מעל מה שהיה משתכר אם היה עובד אצלי כרופא שכיר.
הייתי רוצה להתייחס לטריגר שהעלתה חה"כ נוקד. הטריגר היה פתיחת מרפאות בשעות מצומצמות. אני רוצה לציין, ש-50 שעות זה יפה מאוד. זה לא פחות ממה שמקובל. תחשבו על זה, שמשרה של רופא מגיעה לעיתים ל-36 שעות שבועיות. כדי לפתוח מרפאה במשך 50 שעות, צריך
משחק בין הרופאים. ככל שהמשחק הזה גדל והם עובדים פחות במקביל, הם עובדים יותר בתור ואנחנו נותנים שירות פחות טוב לאוכלוסייה. אז יש סיכוי שהחולה יגיע למרפאה ולא ימצא את הרופא שלו.
בסך הכל הרפואה היא שוויונית. כל המרפאות בדימונה נותנות 49.5 שעות שבועיות. מרפאת מצדה בבאר שבע נותנת 46.5 שעות. מרפאת ירוחם נותנת 50 שעות שבועיות. במרפאה באשדוד א' נותנים 47 שעות. במרפאת בבלי נותנים 44 שעות. כלומר, אני לא חושב שאנו מפלים את הדרום.
אורית נוקד:
אני יזמתי את הדיון לא מטעמי אפליה, אלא מטעמי נגישות הרופאים לאנשים שנזקקים, במיוחד כאשר מדובר במקרים דחופים.
יהודה לימוני:
כאשר המרפאות פתוחות אנחנו משתדלים לתת רפואה דחופה, אבל הרפואה הדחופה צריכה להינתן 24 שעות ביממה ולא תפקידנו לתת את כל הרפואה הדחופה. ברגע שהמרפאות סגורות ישנם שירותי מד"א ושירותים של חברת ביקור רופא.
אורית נוקד:
אבל הבנתי שיש בעיה גדולה עם שירוי מד"א. אתה מדבר על מה שאתה אחראי, אבל משרד הבריאות אחראי על התמונה הכוללת.
יהודה לימוני:
לגבי הרופא התורן – זה אקסטרה שירות שנתנו במרפאה. זה לא שהוא עובד רק מספר שעות. במקומות אחרים אין רופא תורן. דווקא מתוך רגישות לצרכים של הציבור הוספנו שעות לאותה מרפאה.
היו"ר אריה אלדד:
בואו ניקח את דימונה כטסט קייס כדי ללמוד. מה יש בדימונה מטעם מכבי?
עידו הדרי:
בדימונה יש לנו שירות כל יום משמונה בבוקר על שבע בערב, וביום שישי 4-5 שעות. משעה שבע בערב ועד שש בבוקר למחרת אנחנו קונים שירותים ממוקד ביקור רופא.
היו"ר אריה אלדד:
האם יש מוקד ביקור רופא בדימונה? כלומר, האם יש איגום של שירותים של כל המבוטחים?
עידו הדרי:
אנחנו קונים ממנו שירותים. המרפאה שלנו פעילה 60 שעות בשבוע, ואנו מבטחים רבע מהאנשים בדימונה.
היו"ר אריה אלדד:
נניח שאדם מרגיש רע בלילה והולך למוקד ביקור רופא ומופנה לסורוקה. אם הוא מתאשפז, קופת חולים משלמת עבור הפינוי באמבולנס. אם הוא לא התאשפז ושוחרר מהמיון, מה קורה אז?
עידו הדרי:
אם הוא מופנה על ידי רופא, הוא לא משלם על הטיפול במיון. ברגע שהוא בא למיון עם הפניית רופא, הוא לא משלם בכל מקרה.
היו"ר אריה אלדד:
האם יש מוקדים בדרום שאין בהם מוקדי ביקור רופא, ירוחם, נתיבות, שדרות, מצפה רמון, יישובים בדואים? האם ברהט יש פתרון?
חגית דהן:
יש ברהט מוקד, שמכבי עומדת לחתום איתו הסכם וזה דווקא מתוך הראייה שיהיה כיסויי לאוכלוסייה הזו בשעות הלילה. זה מוקד שנמצא בשלבי הסכם מתקדמים עם מכבי. המגמה היא, לחתום הסכמים עם מוקדים קיימים כדי שיהיה מענה לתושבים בשעות הלילה ובסופי השבוע.
עידו הדרי:
אנחנו פתחנו לפני עשרה ימים מוקד רפואה דחופה בבאר שבע. עד היום החלופות היו לגשת למיון או לגשת למוקד של ביקור רופא שפעל בבאר שבע. פתחנו את המוקד ביום ראשון לפני עשרה ימים, והציבור מצביע ברגליים. שיעורי הפניות למוקד שהקופה מפעילה ביום חול הם 50% יותר מאשר למוקד ביקור רופא. בשבת האחרונה הגיעו 46 איש למרפאה. המשמעות היא, שירותי רפואה הרבה יותר נגישים ללא צורך בהפניה לבתי חולים.
היו"ר אריה אלדד:
בעיית הפריפריאליות של באר שבע היא פחות חריפה מאשר מקומות קטנים יותר, שהזמינות והנגישות בהם הן יותר קשות. בצדק הפנה את תשומת לבי מנכ"ל משרד הבריאות לקושי עקרי. אינני יודע לומר ,אם 50 שעות למבוטחים קופת חולים כללית הן מספיקות או שהם צריכים יותר. זה לא דבר שאנחנו יכולים לבחון. עם זאת, יש בעיה כאשר תושב מצפה רמון צריך לשלם אלפי שקלים כאשר הוא נוסע לטיפול רפואי בבאר שבע או במקום אחר. האם יש דרך שהמשרד יכול למפות את מרכזי האוכלוסייה בפריפריה, ולומר היכן יש בעיה אזורית? האם אתם יכולים לעשות תצוגה גראפית, כדי לומר מה המרחק שצריך לנסוע האדם בלילה כדי להגיע לשירותי רפואה דחופה, ומה המשמעות הכספית לכך? אם אין שירות זמין במרחק של 20 קילומטר, צריך להבין מה הנגזרת הכספית של תושבי פריפריה כדי להגיע לשירותים כאלה. נדמה לי, שקופות החולים יכולות לעזור אבל אין להן את התמונה הכוללת.
חזי לוי:
התחלנו לעסוק בזה במשרד הבריאות, על מנת לנסות ולקבוע איזה מדדים אנו רוצים לבדוק מול פריפריה, בדרום ובצפון. אנו צריכים להשלים את העבודה הזו, ואנו נעשה זאת. בדקנו מדדים של שירותי רפואה מעבר לשעות פעילות המרפאות או אותם מוקדים שמדברים עליהם, שירותי אמבולנס, שירותים אלקטיביים וקרבה לחדרי מיון. אלה הנושאים שנבדוק ונמפה בפריפריה.
היו"ר אריה אלדד:
זו נגזרת בה הבית הזה יכול לעזור למשרד הבריאות, אם בדרך של עבודה של מפלגות שונות מול משרד האוצר ואם בחקיקה. חקיקה היא לא בהכרח הכלי הנכון. זה כלי גס מאוד, אבל אם אין ברירה לפעמים צריך גם לחוקק.
אורית נוקד:
אני רוצה לדעת, תוך כמה זמן העבודה בנוגע למדדים תהיה מוכנה?
חזי לוי:
זה סקר שאמור לקחת מספר חודשים, על מנת שייתן תמונה אמינה ויהווה כלי למינוף שינויים.
עידו הדרי:
אני רוצה לציין כמה דברים שקרו בשבועיים האחרונים, כדי שנצא עם אווירה אופטימית. מכבי שלא חזקה מבחינה היסטורית בפריפריה, על אף שדווקא חצי מתושבי ערד מבוטחים אצלנו, דווקא בעשרה ימים האחרונים קרו כמה דברים ברצף. הדבר האחד הוא אותו מוקד שהקמנו בבאר שבע. הדבר השני, הוא הקמת טיפת חלב ביישוב ייבול בעוטף עזה. פתחנו בית מרקחת בירוחם. יש לנו קרדיולוג נייד, שנוסע בין מרפאות באזור מערב הנגב ונותן שם שירותים מיטביים.
כאשר מדובר בדרום, מדובר לא רק על כמות השירותים אלא גם על ההתאמה התרבותית כאשר מדובר בבדואים. בשילוב אוניברסיטת בן גוריון פתחנו קורס למתן שירותי רפואה בהלימה תרבותית. הכוונה היא למגזר הבדואי. הרופאים והצוותים שלנו במרפאות במגזר הבדואי לומדים קצת יותר על איך להעניק שירות טוב יותר לבדואים, איזה רגישות ישנה, מה אפשר להגיד ומה אי אפשר להגיד, באיזו צורה יש לתת את השירותים וכו'. כאשר מדברים על פריפריה, זה לא רק גיאוגרפיה. זה גם הרבה דמוגרפיה. אנחנו מקווים שאת הקורס הזה נרחיב גם לדמוגרפיות שונות באוכלוסייה הישראלית. גם לגבי פתיחת המוקד הזה בבאר שבע, נאלצנו לתת תמריצי שכר כאלה ואחרים. אנו נתקלים בקושי רב לגייס שירותים נוספים בדרום ובצפון.
שמוליק דוד:
רציתי לשאול לגבי הקורס שאתם פותחים בסורוקה. האם מדובר בקורס לאחיות כלליות או רק לאחיות בקהילה? האם ניתנות מלגות? האם ניתן סיוע בתחבורה? למה בסורוקה ולא באוניברסיטת בן גוריון? הייתי רוצה שתבהיר את התמונה.
שנית, אני רוצה לשאול לגבי ועדת אמבון. האם כאשר הוקמה הוועדה ניתן בה ביטוי לפריפריה הדרומית? האם הפריפריה הדרומית מקבלת בה משקל שווה לפריפריה הצפונית?
אבי ישראלי:
כאשר אנחנו מדברים על הקורס, הכוונה היא לאוניברסיטת בן גוריון. סורוקה זה סלנג. אם טעיתי או פגעתי במישהו, סליחה. אי אפשר לקיים את הקורס בלי בית החולים. זה הולך ביחד. זה בית הספר לאחיות שהוא משותף. על המלגות דיברתי. הזכרתי, שהמשרד לנגב והגליל נתן לנו את הכסף ואני אסיר תודה לו.
אורית נוקד:
על איזה סכום מדובר?
אבי ישראלי:
כל אחת תקבל מלגה.
אורית נוקד:
איזה סכום קיבלתם בסך הכל?
אבי ישראלי:
אני לא זוכר. מדובר במיליונים בודדים. מדובר במלגות לשכר לימוד, מלגות קיום, מגורים וכו'. אם אתה רוצה יותר פרטים, אני יכול לתת לך את הטלפון של האחות הראשית ותוכל לדבר איתה.
הוועדה מתייחסת לנגב ולצפון באותה מידה, כאשר יש גם פריפריה באזורים אחרים בארץ. הפריפריה בבריאות לא קשורה רק למרחקים גיאוגרפיים. פריפריה בבריאות קשורה לנושא סוציו-אקונומי ולהשכלת האם. אלה שני המרכיבים החשובים ביותר בסדר הפוך. לכן, היא יכולה להיות גם בלב עיר גדולה. צריך להתייחס גם לזה. אנחנו מכירים את כל הדברים האלה, ואנו מתייחסים לזה כך. אגב, גם הקופות ומד"א מתייחסים לזה כך. הוועדה מתעסקת בכל ההיבטים האלה.
יובל לבנת:
רציתי לשאול לגבי המכשור הרפואי. לאחרונה התקבלו נתונים ממשרד הבריאות לגבי מכשור שקשור בתקנות בריאות העם, שמלמד על חלוקה לא שוויונית פר נפש בין המרכז לפריפריה וגם לא עומד בחלוקה שהתקנות עצמן קובעות. בתגובה לתקשורת, משרד הבריאות אמר שהמכשור מחולק על פי מכרז לבתי החולים השונים. אני רוצה לקוות, שלא הכוונה למקום שיש לו יותר כסף. השאלה שלי, היא מדוע יש חוסר שוויון בחלוקת מכשירים לאזורים שונים, ומה הכוונה לחלוקה על פי מכרז.
היו"ר אריה אלדד:
אתה מדבר על מכשירי אבחון.
יובל לבנת:
על מכשירי הדמיה. תקנות בריאות עם מפרטות רשימה של 20 מכשירים. על המכשירים האלה אני מדבר.
אבי ישראלי:
אם המכשירים צריכים להיות בתוך בית חולים, אני צריך בית חולים שיבקש להצטייד בהם. כל הדרישות של בית חולים סורוקה עד היום הזה נענו בשמחה וברצון. כך ייעשה גם בעתיד.
אורית נוקד:
מה עם הצפון?
אבי ישראלי:
אותו דבר. הקריטריונים דיברו על 400 מיטות. שני בתי חולים בצפון לא עונים לקריטריון הזה.
יובל לבנת:
הקריטריונים למכשירים האלה הם לא פר מיטות אלא פר נפש.
היו"ר אריה אלדד:
כלומר, אם בית חולים פורייה רוצה להכניס מכשיר M.R.I, הוא לא יכול לקבל זאת.
אבי ישראלי:
כרגע הוא לא יכול. אם הכנסת תאשר תיקון בתקנות ותקבע שאפשר לתת את זה לבית חולים שיש בו פחות מ-400 מיטות, זה יתוקן.
היו"ר אריה אלדד:
מה לגבי ההערה שזה צריך להיות פר אוכלוסייה ולא פר מיטות?
אבי ישראלי:
זה עונה לאוכלוסייה ולא למספר מיטות.
היו"ר אריה אלדד:
מה המפתח ל-M.R.I.
אבי ישראלי:
לא זוכר. נדמה לי 1 ל-750,000.
היו"ר אריה אלדד:
כאשר נכתבה התקנה M.R.I היה מכשיר נדיר. האם השנים שחלפו לא הפכו את ה-M.R.I למצרך נפוץ יותר?
אבי ישראלי:
שאני אענה או שאגף התקציבים יענה?
אורית נוקד:
האם צריך לשנות את התקנות? מהי עמדתכם?
היו"ר אריה אלדד:
אם תביאו טיוטת תקנות, אני מניח שהשולחן הזה יאשר אותן.
אבי ישראלי:
אין לי בעיה לענות על כך, אבל אני מניח שאגף התקציבים ירצה לענות על כך.
אנואר חילף:
אני מכיר את התשובה של פרופ' ישראלי, והיא בעיה של תמכור. הם מתאימים את המחיר הנוכחי למחיר האמיתי.
אבי ישראלי:
אני התכוונתי למשהו אחר.
היו"ר אריה אלדד:
נניח שתורם רוצה לתרום מכשיר M.R.I לבית החולים פורייה, האם משרד האוצר יתנגד לכך?
אנואר חילף:
כן.
היו"ר אריה אלדד:
למה?
אנואר חילף:
כי יש היום תקנות.
אורית נוקד:
מה עמדתכם תהיה אם נשנה את התקנות?
אנואר חילף:
הבעיה היא לא במחיר של ה-M.R.I אלא בקיומו בבית חולים מסוים.
אורית נוקד:
האם חזרנו עוד פעם למקצועיות?
היו"ר אריה אלדד:
לא. חזרנו לזה שברפואה שירות יוצר צריכה.
אנואר חילף:
היצע יוצר ביקוש, וזה מקור הבעיה. ניסינו פעם להתאים את המחיר, והיתה התנגדות מצד קופות החולים ובתי החולים. ככל שישנו פער בין העלות האמיתית למחיר של המוצר, קיימת בעיה של היצע יוצר ביקוש. זה מה שגורם לכך שיש תקנות והגבלה של מספר המכשירים.
היו"ר אריה אלדד:
האם יש כאן מישהו מההסתדרות הרפואית? אם משרד הבריאות מטעמים של קול אחד שאמור להישמע מהממשלה לא מציע לשולחן הזה הצעות שאולי מנוגדות למדיניות משרד האוצר, אני אשמח לשמוע מההסתדרות הרפואית הצעה לשינוי התקנות. אז נבוא ונדון בשאלה, האם יש היום צורך לשנות את אותם מפתחות שנקבעו. אולי המפתחות האלה טובים, גם מנימוקי היצע יוצר ביקוש וגם מנימוקים של עלות מול תועלת, או אולי הם אינם טובים עוד. האינדיקציות לביצוע M,R,I היום הן הרבה יותר רחבות ממה שהיו כאשר נכתבו התקנות.
ההסדרות הרפואית נקראת לבוא בדברים עם משרד הבריאות, אם משרד הבריאות לא יוכל להציע לנו שינוי בתקנות ביחס למפתחות M.R.I בבתי חולים או מכשירי אבחון אחרים. יש תקנות בריאות העם, שקובעות איפה וכמה מכשירים יכולים להיות מוצבים פר מיטה בבית חולים מול אוכלוסייה מסוימת. הפה שאסר יכול להיות גם הפה שיתיר, ולכן אפשר יהיה גם לתקן את התקנות הללו באופן כזה שהנגישות והזמינות תהיינה טובות יותר, גם אם זה יצור באופן שולי עלייה בביקוש. אנחנו משוכנעים שהמכשירים האלה הרבה פעמים משפרים את איכות הרפואה, לא רק בנושא הנגישות אלא גם בנושא איכות הרפואה בהם.
אבי ישראלי:
בימים אלה קבעה ועדת הכספים, שאנו נוציא עוד 5 מכשירים. על ה-5 מכשירים האלה מתקיים כרגע מכרז שמתפרסם בימים האלה. מרכיב המחיר במכרז הוא 10% מתוך כל הקריטריונים. מרכיב הפריפריה נמצא בפנים גם כן.
רביב מייזל:
סעיף 17 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי מדבר על נוסחת הקפיטציה. שם יש סמכות לשר הבריאות לקבוע מדדים נוספים, כדי לקבוע את הנוסחה מעבר לגיל וריחוק גיאוגרפי. ריחוק גיאוגרפי לא נקבע עדיין, למרות שזה בחוק. הקפיטציה לא עובדת לפי הריחוק אלא רק לפי גיל. שר הבריאות יכול בתקנות לקבוע מדדים נוספים של אי שוויון, כמו השכלת אם ומדדים נוספים שפרופ' ישראלי מכיר אותם היטב. ככה אולי אפשר לצמצם את נושא אי השוויון בבריאות, או לאכוף על קופות החולים לפעול כדי לצמצם את הנושא. כך הם יקבלו כסף עבור כל מבוטח בהתאם למדדים של אי שוויון.
היו"ר אריה אלדד:
אני מבקש לסכם את הדיון, ולהודות לחה"כ נוקד ששבה והעלתה אותו על סדר היום. נכון שנקיים מעת לעת דיון מעקב, על מנת לראות מה זז ובמה אנחנו יכולים להתקדם ולתקן. הנושאים שעלו בסיכום הדיון הקודם בוודאי רלוונטיים גם לסיכום הדיון הזה. אני אבקש לברך את משרד הבריאות על כך שמסר לנו בדיון הזה הודעה על פתיחת קורס ל-36 אחיות באוניברסיטת בן גוריון, כדי שיוכלו לחזור ולעבוד בקהילה בתחום שהוא חלש. נכון יהיה לעשות מאמצים דומים גם באזורי פריפריה אחרים. אמר פרופ' ישראלי, כי יש לנו פריפריה גם באמצע תל אביב וירושלים. הכרתי את הדברים האלה כאשר הייתי רופא פעיל. לפעמים היו מגיעים אלי חולים משכונה בירושלים, וזה היה כאילו ממקום רחוק ונידח, גם מבחינת קבלת שירותי רפואה וגם מבחינת מודעות, רפואה מונעת ושירותי רפואה בקהילה.
אני מבקש להגיש לוועדה את מסקנות הוועדה בראשותו של ד"ר אוסקר אמבון. הדוח צפוי להתקבל בעוד 4 חודשים, ואני מציע שהדיון הבא יתקבל עם קבלת הדוח.
בדיון עלה הצורך למפות את הפריפריות השונות מבחינת זמינות, נגישות ומשמעויות כספיות של קבלת שירותי רפואה, בעיקר שירותי רפואה דחופה. נשמח לקבל את הדוח בתוך חודשיים. אם לא תשלימו את העבודה תודיעו לנו, ואפשר יהיה לקבוע מועד חדש. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00