פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 212
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, ט"ו בסיוון התשס"ח, (18 ביוני 2008), שעה 09:00
סדר היום:
עידוד שילוב עולים חדשים בתעשייה – לציון יום התעשייה הישראלית בכנסת
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
מזור בהיינה
אברהם מיכאלי
מרינה סולודקין
שרה מרום שלו
מוזמנים:
גלעד אברהמי - מנהל אגף בכיר לתעסוקה כלכלה ויזמות, המשרד לקליטת עלייה
אורית מור-סלע - ממונה על מח' לימודים אקדמיים-מינהל הסטודנטים, המשרד
לקליטת עלייה
קרן דוידיין - מנהלת מחלקת תעסוקה, המשרד לקליטת עלייה
פטריסיה חבבו - המשרד לקליטת עלייה
ניקול מור - ממונה הכשרה מקצועית מבוגרים, משרד התעשייה, המסחר ותעסוקה
רן יחזקאל - מנהל תחום תפעול תמיכות, מרד התעשייה, המסחר ותעסוקה
רינה פרידור - מנהלת תוכנית החממות הטכנולוגיות, משרד התעשייה, המסחר
ותעסוקה
מאיר לופטינסקי - רכז תחום תעסוקה ותכניות לעידוד עלייה בחטיבה לפעילות הקליטה,
הסוכנות היהודית
תא"ל נסים ברדה - נציג התעשייה לנושא קליטת עולים מאתיופיה, התאחדות התעשיינים
גלית לוי - מנהלת סניף ירושלים, התאחדות התעשיינים
עמנואל שיבר - פרויקטור משרד הקליטה, התאחדות התעשיינים
חיים בלישה - מנכ"ל/יזם, התאחדות התעשיינים
אלברט טויל - מנכ"ל/יזם, התאחדות התעשיינים
שלומי לוי - מנכ"ל, חברת Infinity, IT
אברהם אמיר - התאחדות בעלי מלאכה ותעשייה
אבי מספין - דובר, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
מריאנה גרינברג
לנה אבאיים
ברנרד לסרי
פרנק אסולין
מוריס סננס
לימור כהן
רונית אלוני
משה עטלן
יחיאל אמיל לנקרי
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
עידוד שילוב עולים חדשים בתעשייה – לציון יום התעשייה הישראלית בכנסת
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלום. נפתח את ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא היום הוא שילוב עולים בתעשייה, בעסקים ובמדע. אני רוצה להדגיש שעניינים כאלה בוועדה אנחנו מביאים כל שנה, אבל אולי לא במתכונת של היום.
אנחנו יודעים שיש קרנות לעסקים קטנים, לתעשייה, לקליטה של עולים חדשים, יש קרנות למדענים, אבל עכשיו רצינו לשמוע על העולים החדשים מצרפת, מה איתם, מה עם העולים מאתיופיה, כי אנחנו יודעים ש-3,000 צעירים סיימו לימודים באוניברסיטה ועדיין לא עובדים והקצב של התעסוקה של עולים חדשים מרוסיה קטן, ומעניין אותנו לא רק מספר המועסקים אלא גם המשכורת שמקבלים האנשים האלה.
אני רוצה להגיד שאנחנו מודים לאיגוד התעשיינים שהסכימו לדווח פה ואני מבקש מגב' גלית לוי, מנהלת סניף איגוד התעשיינים בירושלים, לדווח לנו על תכניות חדשות שיש בהתאחדות.
גלית לוי:
בוקר טוב. קודם כל אני רוצה להודות לחברי הוועדה וגם למנהלת הוועדה, על ההזדמנות שנתתם לנו באמת להגיע לכאן ולספר את סיפור קליטת העלייה בתעשייה, נכון לימים אלה ולשנים האחרונות.
ברשותכם, ההצגה שלנו תתמקד בשלושה נושאים עיקריים. נושא ראשון יתייחס לסיפור עליית המערב, תוך התמקדות בעולי צרפת בתעשייה. הנושא השני יתייחס לקליטת עליית מדינות חבר העמים והנושא השלישי לקליטת אתיופים. יושב לידי מר נסים ברדה והוא יציג את הנושא.
אני, בתור מנהלת סניף התאחדות התעשיינים במרחב ירושלים, נמצאת כאן ולא במקרה. הסיפור, שבשנתיים האחרונות אנחנו במרחב ירושלים מטפלים בו רבות, הוא באמת הסיפור של עליית צרפת ועליית המערב. אני רוצה לספר לכם שהחל מיריד תעסוקה שהשתתפנו בו לפני כשנתיים, התבקשנו על ידי העירייה, יחד עם מר עמנואל שיבר, שיושב כאן לידנו שהוא פרויקטור לקליטת עלייה ממשרד הקליטה, לדאוג למעסיקים ישראליים שיגיעו לאותו יריד קליטת עלייה ויחפשו מועמדים ויציגו מקורות תעסוקה לעולים פוטנציאליים, אבל למעשה פגשנו שם דבר אחר וזה בעצם המסר שאני רוצה להשאיר כאן היום בפני חברי הוועדה ונציגי משרדי הממשלה השונים שנמצאים כאן היום. פגשנו חתך אוכלוסייה שמחפש ורוצה מאוד להגיע לארץ והמניעים שלו הם קודם כל, בראש ובראשונה, ציונות, והדבר השני יזמות. ישנם הרבה מאוד יזמים שרוצים להגיע, הרבה מאוד יחסית שהגיעו ארצה בשנתיים האחרונות, ספציפית לירושלים. הם הקימו כאן עסקים, העסקים האלה קולטים עולים חדשים צעירים והרבה מאוד, במספרים יחסית מאוד גדולים ומרשימים, ואנחנו נמצאים בתהליך עבודה איתם בשנתיים האחרונות ובעצם מגלים עד כמה יש מקום להעמיק את ההתייחסות ולתת להם עזרה בדברים ובנושאים שתיכף אני אפרט מאוד בקצרה. אחר כך אני אבקש, אם אפשר, מיושב ראש הוועדה לתת את האפשרות לחלק מהיזמים לספר את הסיפור שלהם.
ראשית, הרכב העלייה למדינת ישראל השתנה מבחינת אחוזים החל משנות האלפיים. 35% עליית ארצות המערב מאז, כאשר משנת 48' עד 2000 הוא היה רק 6%. שינוי המגמה הביא בעקבותיו עולים עם חתך מקצועות יותר גבוה. כמו כן, ועל זה דיברתי, הגיעו יזמים רבים. מאז שנת 2000 ירושלים קלטה מעל 20% מהעולים החדשים, 50% ומעלה הם ארצות המערב וצרפת. סך הכל ב-4 השנים האחרונות עלו לירושלים 3,000 עולים מצרפת.
המאפיינים של העלייה - ציונות. זה עליית כוחות משיכה אידיאולוגית וזה מניע רבים מהם להגיע לירושלים דווקא. עלייה חזקה. זה נאמר על ידי העולים עצמם, השמנת של יהדות צרפת מתחילה להגיע לירושלים.
ההבדלים הבין תרבותיים שהם פוגשים פה - הם פוגשים בקודים שונים, ברגולציה ובביורוקרטיה אחרת ממה שהכירו, כללי משחק אחרים, וזו נקודה שחשוב להדגיש אותה. הם אומרים 'שם היינו בטופ, כאן אנחנו לא זוכים להתייחסות אוהדת, או לפחות לאותה התייחסות כמו שקיבלנו שם'. בעצם התחושה היא שהם מתמודדים כאן עם אותם כללי משחק די לבד. מטוס בקו פריז-תל אביב הוא אוטובוס.
מה שמאפיין בעצם את היזמות זה העתקת פעילות. חלק גדול מהחברות רוקנו מתוכן את הפעילות שלהם שם והעבירו אותה לירושלים. חלק גדול מהחברות הקימו שלוחות וחברות בנות כאן בירושלים. חלק מהחברות הקימו חברה שקשורה לחברה שעדיין פועלת שם, אבל בתהליך מסוים הם מעבירים את הפעילות לכאן, לירושלים.
רצון לדאוג לעולים הצעירים שמגיעים, לתעסוקה כאן בישראל, בירושלים. זה מוטיב שחוזר על עצמו ואני מניחה שאתם תשמעו את זה מפי חלק מהדוברים.
יש להם רצון, והרשת החברתית היא מאוד חזקה, להעביר מסר לחברים שנמצאים שם, מה קורה כאן, איך הולך; קל, טוב, מתקדמים, מצליחים.
אין בעיית מימון והשקעות. חבר מביא חבר, מביא כסף, מביא השקעה, מביא יזמות. זה לא העניין. מה כן? קיים מחסור במידע. נתחיל ממידע פשוט על כלי סיוע ליזמים, על הטבות שניתנות בארנונה, על מסלולי תעסוקה, על חונכות. את כל הדברים, מהדברים הפשוטים עד הדברים היותר מקצועיים, הם לא יודעים, הם לא מכירים, המידע לא מגיע אליהם, כך אני שומעת.
פערים מנטליים – ישנו צורך שלהם להתערות בקהילייה העסקית המקומית כאן. האמירה היא 'הקהילייה העסקית סגורה, זו איזה שהיא גילדה סגורה של ישראלים, קשה להיכנס'. הרגולציה – שאלתי אחד שנפגשתי איתו במשרד בשבוע שעבר, אם זה קל להקים חברה כאן לעומת שם, אז הוא אומר 'כן, קל מאוד להקים כאן חברה, שם קצת יותר מסובך מבחינת רגולציה, אבל ההתנהלות היומיומית מול כללי הרגולציה והביורוקרטיה פה הרבה יותר מסובכת' וזה עושה להם את החיים יותר קשים. אין שחור ולבן, יש הרבה אפור. דברים משתנים, חוקים, דיני עבודה ועוד כדומה.
אנחנו הקמנו פורום לפני כשנה וחצי. בפורום פועלות 15 חברות ועוד היד נטויה. כמעט פעם בשבוע אני מקבלת פנייה מיזם נוסף, מאדם שמתעניין, רוצה להקים חברה, רוצה לפתח, רוצה לשכפל וכולי. אני אומרת לכם, כמעט כל שבוע אני מקבלת כזאת פנייה. לא כולם פועלים תחתינו, מכיוון שלא כולם הם בעלי עיסוקים ומקצועות שקרובים לתעשייה, לטכנולוגיה. לפי הערכתנו, בחמש השנים האחרונות הוקמו 30 חברות לפחות, שמעסיקות 1,000 עולים חדשים.
אנחנו אומרים שיש בעלייה הזאת כח רב. העלייה הזאת קודם כל מביאה איתה יזמות ופיתוח כלכלי. היא מפתחת כאן את הכלכלה שלנו, כמובן את העסקים שלהם. העלייה הזאת גורמת ליצירת מקורות תעסוקה, היא יוצרת מקומות עבודה רבים רבים, גם לעולים חדשים בשלב הראשון, אבל גם לוותיקים וגם על זה אתם תשמעו.
יש בכוחה של העלייה הזאת להיות שגרירים שלנו החוצה ולהגיד 'בואו, טוב כאן, נח כאן, נכון להיות כאן' והיא יוצרת גשר גם לאנשי עסקים ישראלים לקשור קשרים עם אירופה ועם צרפת, שם הרי זה השוק שלהם.
המסר שלנו כאן, גם אחרי שתשמעו את החברים, הוא שהאתגר היום בקליטת העלייה השתנה כך שאנחנו צריכים לראות, כמדינה, איך למשוך ואחר כך גם לחבק את אותה יזמות ועלייה שמגיעה לישראל ולראות בכך בעצם מנוע צמיחה כלכלית למשק.
אני אשמח אם מר אמיל לנקרי יספר את הסיפור של החברה ואת הרצון שלהם לְמה להרחיב.
אמיל לנקרי:
תודה. אני חושב שגב' גלית לוי אמרה את הכל, אבל עם כל זה, אני מייצג את חברת צפירה. צפירה זו חברה צרפתית שהוקמה לפני כעשר שנים בתחום של עידוד תוכנה והעברת נתונים, במיוחד לרופאים, כל מה שקשור לרפואה, והמחזור של החברה היום הגיע ל-20 מיליון יורו. החברה שייכת לאחיין שלי שעשה עלייה לפני כארבע שנים וכמו רוב העולים החדשים שמגיעים מצרפת, זו חברה מאוד איכותית, דתית וציונית. כל המטרה היא לא לעשות כסף פה, אלא לעזור למדינה. גם לבוא למדינה, גם להקים את המשפחה וגם לעזור. הבעיה היא שנתקלים בכל מיני בעיות ביורוקרטיות. כשהוא ראה מה הולך בין העולים החדשים, שאין להם תעסוקה, ראה שבאמת האוטובוס זה המטוס שלהם והם נוסעים לצרפת כדי לעבוד, הם עוזבים את המשפחה, את האישה ואת הילדים, והם נוסעים לחוץ לארץ כדי להביא את המשכורת, כדי לחיות פה בארץ. מה עשה האחיין? קם ועשה מעשה. הוא אמר שלא יכול להיות דבר כזה. עכשיו, במקום לפתח את העסק בחוץ לארץ, כי החברה עדיין קיימת בחוץ לארץ, הוא פתח את מחלקה מיוחדת של פיתוח תוכנה והיום הגענו כבר ל-20 מהנדסים שעובדים פה בארץ, כולם עולים חדשים מצרפת, שעובדים ונותנים שירות לחברת האם שלנו בחוץ לארץ. תמורת השירותים מקבלים את הכספים ועם זה משלמים גם את המשכורות וגם את המסים למדינה. מה יוצא? שכל הכספים בעצם באים מחוץ לארץ ואנחנו באמת עוזרים גם לעולים החדשים.
בנוסף לזה, הוא ראה מה שהולך ופתחנו עוד מחלקה מיוחדת של הבין לאומי. המחלקה הבין לאומית מה שהיא עושה זה לפתוח את השווקים. במקום לפתוח אותם לעבוד רק בצרפת, היא לכיוון של ארצות הברית וגם אירופה והיום ברוך ה' חתמנו כבר חוזה עם הולנד ובעוד חודשיים-שלושה זה כבר ייצא לפועל. חתמנו על חוזה.
מה שקורה כרגע, שהעולים החדשים מצרפת הם בעלי מנטליות שונה לגמרי והתפיסה שונה לגמרי מפה. באים לפה, מבטיחים להם כל מיני דברים, מגיעים לפה, נתקלים בכל מיני קשיים. אין קול ואין עונה, מה שהבטיחו לא מקיימים וזה איום ונורא. זה חבל מאוד, מכיוון שכמו שאמרה הגב' גלית לוי, חבר מביא חבר, ובאותו רגע שנתקלים בבעיות, אז שואלים אותם החברים בחוץ לארץ ויש בעיה. כמה פעמים כבר נפגשנו במשרד הקליטה, במשרד התעשייה ולצערנו שום דבר לא זז. ביקשנו להקים איזה גוף, גוף שכל המשרדים האלה, שייתן לנו מענה מה בדיוק הזכויות שמגיעות לאותם יזמים שבאים לפה לארץ ועד עכשיו שום דבר.
אבל עליי להודות בדבר אחד, לגב' לוי גלית. מאז שהכרנו אותה, אין מה לדבר. היא עוזרת לנו בתחום הזה ובזכותה הגענו למצב הזה, ובזכותה קיבלנו החזרים של ארנונה והיא ממשיכה באמת ללוות אותנו כל הזמן.
יש לנו גם קשיים בנושא של למצוא מקום בירושלים. רוצים להתפתח, אין שטחים. אין שטח שאפשר לבנות בו, גם בהשכרה יש לנו בעיה. אנחנו מבקשים מכם שהגיע הזמן, במקום לטרטר אותנו ממשרד למשרד, תוציאו איזה חוברת עם כל הזכויות שמגיעות גם לעולים וגם למעביד וגם לעובד ולעזור לנו בתחום הזה למצוא פתרון כדי להתפתח עוד יותר. היד נטויה, ואפשר לעשות יותר ויותר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה, הסיפור מעניין ומוכר. אני רוצה לשאול נציג ממשרד הקליטה – אי אפשר לעשות סדר? אני רוצה להגיד שיש עוד עלייה עכשיו, מדרום אפריקה. אנשים באי, רובם במודיעין אבל הבעיות אותן בעיות.
גלעד אברהמי:
אנחנו כבר נפגשנו, מר לנקרי, במסגרת דיון שהתקיים אצל שר הקליטה, מר יעקב אדרי. בעקבות הדיון, ואני מדבר כרגע ספציפית על מה שציין כאן מר לנקרי, אנחנו מגבשים ועדה והיו כבר שלושה דיונים בנושא הזה. הוועדה משותפת למשרד הקליטה ולמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ונציג התעשייה, מטעם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה זה מר שמעון יפרח, עוזר השר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם צריכים לקחת גם את אגף המסים.
גלעד אברהמי:
כן, אגף המסים זה סיפור בנפרד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בן אדם פותח עסק, אתם צריכים לברך אותו, לא לשלוח לו מכתב 'אתה חייב זה וזה וזה'. קודם לברך ואחר כך לדבר על מה שהוא חייב למדינה. צריך להגיד תודה שהוא הקים פה עסק.
גלעד אברהמי:
אז כמו שאתה יודע, בנושא המסים, יושב ראש הוועדה, יש חוק שאמור לעבור בנושא העלייה והתקלות במיסוי. אני אשמח מאוד אם תסייעו לנו להעביר אותו לפני פגרת הכנסת. הוא אמור לעבור קריאה ראשונה, שנייה ושלישית ולהתאשר, וברגע שהוא מאושר, העולים יקבלו הטבות במסים, הטבות שאני חושב שלא היו כאן מאז 48'.
מרינה סולודקין:
של מי החוק, ממשלתי או פרטי?
גלעד אברהמי:
החוק הוא חוק ממשלתי שמשרד הקליטה ומשרד האוצר שותפים לו יחד.
מרינה סולודקין:
אנחנו מוכנים מחר להעביר אותו.
גלעד אברהמי:
אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן.
גלעד אברהמי:
הצעת החוק כבר עברה את אישור---
היו"ר מיכאל נודלמן:
מנכ"ל משרד הקליטה---
גלעד אברהמי:
כן, הוא ציין את זה בדיווח האחרון. לגבי מה שציין מר לנקרי, בוועדה משותפת, אני אומר שוב, למשרד הקליטה ולמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, גב' גלית לוי שותפה בוועדה הזאת מטעם התאחדות התעשיינים, אנחנו אמורים לקיים עוד מספר פגישות על מנת שיקום גוף שירכז, כמו שהוא אמר, את כל המידע. זה גוף שמטרתו פחות להעניק את הסיוע הכספי, כי הסיוע הכספי מפוזר בין המשרדים, אנחנו לא נעשה עכשיו איגום משאבים של כל הסיוע, כי זה קצת גדול עלינו, וכל אחד יוכל עדיין במישור שלו שצריך לתת, אבל בהחלט גוף שייתן איזה שהוא מידע מרוכז וילווה עולים שמגיעים בכל כבלי הביורוקרטיה, בדיוק כמו שמר לנקרי מציין. אני מניח שתוך פרק זמן קצר של עד שלושה חודשים הגוף הזה יבסס את עצמו---
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה רבע שנה, שלושה חודשים.
גלעד אברהמי:
אני מצטער, אבל אלה גופים ממשלתיים, זה לכנס את כל הגורמים, זה לקבל אישורים מהשרים ובסוף להתחיל לבצע עבודה. אם נוכל לקצר את לוחות הזמנים, אני מניח שתוך שלושה חודשים הוועדה תסיים את עבודתה ונצא לדרך עם הוועדה הזאת ונראה תוצרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מי אחראי על הוועדה?
גלעד אברהמי:
אני מרכז את הוועדה מטעם משרד הקליטה.
גלית לוי:
אם יורשה לי רק להעיר הערה. ישנו איזה מסר חשוב, שאני חושבת שגם כתוצאה מהדיון פה חשוב גם שהוועדה וגם אתם תראו לנגד עיניכם – הגופים שיודעים לתת את הליווי הכי טוב לאותם יזמים אלה בעצם הגופים היציגים, כדוגמתנו, כדוגמת לשכת המסחר, כדוגמת קבלנים וסוחרים וכולי, ואני חושבת שראוי למצוא את המנגנון הממשלתי שיתמוך באותו חיבור של הגופים האלה. ביום הראשון שהעולים פתחו את העסק הגדול הם מתחברים בעצם לקהילייה העסקית, לאותו גוף שיודע לעשות את החיבור הזה.
גלעד אברהמי:
גב' לוי היא שותפה בוועדה ואמרה את זה גם בוועדה ואני תומך במה שהיא אומרת. אני חושב שמשרדי הממשלה, אם זה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, או משרד הקליטה, כי משרדי הממשלה אמורים להיות רגולציה ולא לבצע את העבודה בעצמם, אלא לצורך טיפול בעולים, הם אמורים להפעיל את התאחדות התעשיינים, את לשכת המסחר ועוד גורמים אחרים שבעצם נמצאים בשטח ועובדים מול העולים. אנחנו מגבשים את הקונספט, ברגע שהקונספט יגובש ויאושר, הוא ייצא לדרך ואני מקווה שזה יהיה הרבה יותר קצר משלושה חודשים. יש אנשי מקצוע שעובדים בגיבוש הזה, ועל מנת שלא נצא עם איזה שהוא תוצר עקום. אנחנו מחכים על מנת שהדברים יהיו בצורה מוסדרת ומגובשת.
לגבי המיסוי שציינת – כרגע אנחנו מקימים מרכז מידע בנושא מיסוי, שנערך עד שיאושר החוק של המיסוי. עם אישור החוק יתחיל לעבוד מרכז המידע הזה וילווה את כל הנושא של ההקלות במיסוי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מיסוי זה חשוב מאוד, אבל אני גם אמרתי על השוני של תרבויות, שלא צריך לשלוח אליו כמה הוא חייב מסים, צריך בהתחלה להגיד 'תודה רבה שאתם הקמתם פה עסק, אנחנו שמחים מאוד ואנחנו נהיה בקשר איתכם'. זו תרבות אחרת, צריך להבין שיש שוני בין התרבות הישראלית והתרבות המערבית ואם אנחנו רוצים לשלב אנשים כאלה שיגיעו עוד ועוד ויעשו דברים טובים מאוד למדינה, אנחנו צריכים גם להבין את התרבות שלהם.
גלעד אברהמי:
אנחנו ערים לכך ואנחנו רואים בזה כלי לעידוד עלייה. אם יש היום עולים שלא רצו לעלות בגלל נושא מיסוי כי, בדיוק כמו שהוא ציין, יש להם חברות בחוץ לארץ והם לא רוצים שהחברות ימוסו, אז החוק אמור לתת את הפתרון לנושא המיסויי, כדי שהם יעלו וזה בהחלט כלי לעידוד עלייה מבחינתנו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלושה חודשים? כי יש תור גדול, יש דרום אפריקאים, כולם סובלים מבירוקרטיה, לא יודעים מה לעשות וכדי לא לשכוח, תהיה פה ישיבה על העולים מדרום אפריקה ואני מבקש ממך ומהגברת להיות פה ולספר שיש דרך איך להגיע לתוצאות טובות.
גלעד אברהמי:
השבוע, ביום ראשון או ביום שני, נפגשנו עם מר זלמן פרלמוטר מהסוכנות היהודית, על מנת לראות כיצד אנחנו נערכים לנושא קליטת העולים מדרום אפריקה. יש התעוררות, אנחנו ערים להתעוררות הזאת, יחד עם זאת, צריך להבין שבאחוזים זה נשמע הרבה. אבסולוטית, במספרים, עדיין מ-40 ל-100, כך שאנחנו עם האצבע על הדופק, אבל אנחנו מבינים שה-100 שיעלו הם יהיו טריגר לעלייה יותר גדול מדרום אפריקה ואנחנו נערכים בהתאם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם לא מגיעים כי הם ציונים גדולים, הם מגיעים בגלל המצב, והרוב בהם רוצים לעבור לאוסטרליה, כי אין בעיות בשפה. בישראל יש להם בעיה עם השפה, אבל אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שרובם יגיע למדינה שלנו. אנחנו זקוקים לאנשים כמוהו, אנשים כאלה.
חיים בלישה:
אני גם עושה את הקו הזה של האוטובוס. בצרפת אני פוגש המון צרפתים שהם ציונים, וכל הכבוד לך שדיברת על העניין של המנטליות. צריך קודם כל להבין את המנטליות של הצרפתים. הצרפתי הוא לא ישראלי ולא רוסי ולא אמריקאי, זה דבר ראשון. יש להם רצון טוב לבוא ולהתאקלם בארץ, הבעיה שלהם זה העניין של השפה. אתם יכולים לראות שאולי באילת, בגלל שיש כל כך הרבה תיירים בשנתיים האחרונות, רואים עכשיו כתוב בצרפתית. חוץ מזה, שום דבר בצרפתית. אני מתפלא שגם פה אין בכלל נציג שיכול לתרגם את כל הדברים החשובים שאתם אומרים.
יש פה יזם שבא לשלושה חודשים מצרפת, הוא רוצה באמת להקים עסק והוא היה יזם 40 שנה בצרפת. יש פה אחד שכבר 27 שנים פה בארץ. הוא המוביל בכל הנושא של תקשורת, בעיתונות הצרפתית. יש לנו פה אחד שנמצא פה הרבה שנים. זאת אומרת, הצרפתים מביאים ידע, הם יודעים לעשות זאת, הבעיה שהם באים לכאן ואין להם את הכלים בשביל להצליח. למה? כי הם צריכים לדעת קודם כל שיש זכויות, לא יודעים. אם לא הכרתי את גב' גלית ואת מר עמנואל שיבר שבאמת עושים הכל בשביל להגיד לנו ולהגיד לנו 'חבר'ה, תתעוררו, יש זכויות', לא ידענו בכלל. לא ידענו שיש זכויות. אז בזכותם באמת יש לנו את ההתקדמות הזאת.
צריך גם, כמו שאדון לנקרי אמר, קשר בין המשרדים וזה מאוד קשה. בן אדם בא בשביל להקים עסק ובסופו של דבר 60% מהזמן שלו זה להתעסק בכל הניירת ולחפש איך למצוא פתרון בעניין של הארנונה, איך למצוא פתרון, כמו שהוא אמר, בעניין השכירות, או איך לבנות. זה קשה מאוד, כל הנושא הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם לא שמעתם בצרפת שישראל היא מדינה ביורוקרטית?
חיים בלישה:
גם בצרפת זה ביורוקרטיה, אבל לפחות בצרפת יש לנו את השפה, פה אין לנו כלום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אולי בעלייה שלכם ושל דרום אפריקה אנחנו נצליח לשבור את הביורוקרטיה הזו, שמפריעה לנו גם.
חיים בלישה:
אני לא ביקשתי לשבור את הביורוקרטיה, אין לי שום בעיה עם זה. לפחות קודם כל מידע, זה דבר ראשון. לתת לנו את הכלים, לדוגמה עניין של ייעוץ חינם בנושא של שיווק, ייעוץ חינם בנושא כלכלה, ייעוץ חינם מבחינה משפטית, ייעוץ חינם בשביל לדעת גם את הזכויות שלנו בסופו של דבר, לא רק של משרד אחד, של כל המשרדים שאפשר. זה חשוב. והכל בצרפתית גם, כי אין לנו שום דבר בצרפתית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מקווה שכך יהיה, כי כשהגיעה העלייה הגדולה מרוסיה, כל המקומות היו ב---
מרינה סולודקין:
זה תלוי במספרים. תגיעו מאות אלפי אנשים, אז יהיה צרפתית. אנחנו עשינו את הרוסית כשפה נוספת כאן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל גם יהיה בצרפתית. יושב פה נציג משרד הקליטה והוא שומע את כל הדברים. אולי הוא שומע את זה לא פעם ראשונה ובעוד שלושה חודשים אנחנו נראה תוצאות. אני צריך להגיד שאני חושב שזה נושא חשוב מאוד ומיד אני אומר, בעוד שלושה חודשים אנחנו נעשה עוד ישיבה כדי לראות תוצאות מהמשרדים, לא רק ממשרד הקליטה. אנחנו נדבר עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד האוצר, אגף המסים. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שעולים כאלה יקבלו יחס הכי טוב ושהקליטה שלהם תהיה יותר נוחה מאשר הקליטה של העולים מרוסיה.
עמנואל שיבר:
הערה קטנה, בדיוק בנוגע להקשר הזה. יש נתון שקראתי במחקרים של המכון לתכנון העם היהודי. יש נתון מאוד חשוב שאני בטוח שהוועדה יודעת, אבל אני חושב שזה חשוב שכולם יידעו. היום המחקרים במכון לתכנון העם היהודי מראים ש-85% מיהדות התפוצות נמצאת במדינות בעלות GDI. מדברים היום על איומים דמוגרפיים. זאת אומרת האינדקס של ההתפתחות של המדינה, 85% מהיהודים בתפוצות נמצאים במדינות בעלי GDI יותר גבוה מישראל. זאת אומרת שהמהפך בנושא של העלייה ממערב, לצערנו הרב גם נובע מירידה דרסטית, ממצוקה. חלק בגלל שמאגרי המצוקה הסתיימו, אבל היום האתגר של מדינת ישראל בתחום העלייה הרבה יותר קשה, הרבה יותר מתקדם, כי היום אנחנו צריכים להתחרות, בדיוק כמו שאתה ציינת בצדק, עם מעבר של אוכלוסיות למשל מצרפת לארצות הברית וקנדה. היום אנחנו מתחרים, כדי לקבל את היזמים האלה, כדי לקבל את האוכלוסיות הכי חזקות שיגיעו מצרפת, ארצות הברית, שגם שם יש משבר כלכלי, ומדרום אפריקה. מדינת ישראל לא מספיק שהיא בעלת צמיחה גדולה, צריך שהחזית של המדינה, הפרונט, איך המדינה מציגה את עצמה, צריך להיות ברמה מתחרה עם השוק האירופי. אם עד היום היו מביאים את העולים ממדינות מצוקה וכשעולה היה מגיע לארץ, אז המנגנון היה מנסה למצוא את הפתרונות בתחום התעסוקה והכל, כמו שנשמע באוכלוסיות אחרות, אז האוכלוסייה הזאת, כשהיא מגיעה לארץ, היא מצפה בזמן מאוד קצר למצוא סביבה עסקית וסביבה תרבותית מתאימה. הדיליי של האוכלוסיות האלה מאוד קצר. אם תוך שנה, שנתיים, שלוש שנים האנשים האלה מגיעים ורואים שלא הצליחו, הם
יכולים לקחת כרטיס טיסה וללכת למקומות אחרים. זאת אומרת אנחנו צריכים פה ליזום מהלכים.
הפרויקט שאני עושה במשרד הקליטה הוא אחד הפרויקטים שיוביל את הדברים האלה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות ובעצם המטרה פה היתה להביא את אותם אנשים ולראות איך אנחנו יכולים לחשוב, כל המדינה ביחד, להציג תכניות חדשות לחלוטין, חדשניות, שיכולות להביא את האוכלוסייה. הביקוש למדינת ישראל הוא גבוה, האוכלוסייה העסקית במדינת ישראל היום נכנסת חזק מאוד באירופה, היזמים האלה פוגשים בכל פינה באירופה יזמים ישראלים כמו תשובה וכמו זה. הם רואים שיש פוטנציאל לארץ וכשהם מגיעים לארץ, הם מרגישים שחסר החיבור ופה זה דורש באמת חשיבה, אני חושב, חדשה, בגלל הנתון הזה וזה מה שרציתי להביא לידיעת הוועדה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מסכים איתך מאה אחוז. תודה רבה.
מזור בהיינה:
ברשותך אדוני היושב ראש, אני יכול להגיד לכם, יהודים יקרים, עולים מצרפת, אני כעולה מאתיופיה מרגיש פנימית ומזדהה איתכם. את כל הקשיים האלה אנחנו עוד לא עברנו, אלא אנחנו עוברים אותם וכנראה גם נעבור אותם. הייתי מאוד מעוניין לדעת כמה מהעולים החדשים בצרפת נמצאים בארץ?
עמנואל שיבר:
הגיע בשנה שעברה העולה ה-80,000. היום 82,000
פטריסיה חבבו:
יש לנו 3,000 בשנה בערך עולים. סך הכל יש משהו כמו 80,000, 85,000.
מזור בהיינה:
זו עלייה מכובדת מאוד.
עמנואל שיבר:
85,000 עולים מצרפת הגיעו לארץ. אל נשכח שיש אוכלוסייה פרנקופונית, יוצאת צפון אפריקה משנות ה-50 שהיא מעל 500,000 דוברי צרפתית. מדינת ישראל היא המדינה הפרנקופונית השנייה בעולם אחרי קוויבק. וזה גם פוטנציאל אדיר להפוך את ישראל, מבחינה עסקית, להרבה יותר אטרקטיבית וחזיתית מול מדינות כמו צרפת, בלגיה, שווייץ, קוויבק והכל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מקווה שבעוד עשר שנים ישאלו 'למה אתה לא מדבר בצרפתית? כמה זמן אתה בארץ?'
מזור בהיינה:
אז קודם כל אתם ראויים לכל ההתייחסות, זו חתיכה שראויה להתכבד, אתם כבוד גדול לעם ישראל. לא רק שאתם צריכים את התרומה, אין לי ספק שאתם תהפכו להיות פה, בעזרת ה', בארץ ישראל, הגוף, החברה והעדה שהכי תתרום ומאוד חבל, מאוד מיצר לשמוע שיש אנשים שרוצים לתרום, בניגוד למה שקורה אצלנו בקהילת יהודי אתיופיה, שהמצב הוא לצערי הפוך, הם זקוקים הרבה למדינה, לתומכים כמוכם. אבל לשמוע את מה שהאדון אומר, מצד אחד זה עושה
לי אושר בלב, אבל מצד שני כל כך כואב, שכל הגופים האלה, הממשלה והמדינה במקום לחבק את העלייה הזאת, ללמוד מהם ולנצל אותם ולצמצם את הבעיות שיש בתוכם, ואין לי ספק שהאנשים האלה יכולים גם לתרום לצמצום האבטלה שגם ככה היא גואה, אז חבל שהעניינים הם במצב כזה.
שוב, אני מזדהה איתכם הזדהות מלאה ואני גאה בכם, אתם יכולים לעשות המון למען המדינה. אבל אני יכול להגיד לכם דבר אחד, מניסיוני, ואתם יכולים ללמוד את זה גם מהעולים הרוסים, אתם יכולים ללמוד גם מקהילת יהודי אתיופיה, אם אתם לא דופקים על שולחן בגרונות חזקים, אתם יכולים, חלילה וחס, במצב הטוב להישאר אחורה ובמצב הכי גרוע לחזור לשם באוטובוסים, באופניים, בעגלות, במטוסים וחלילה וחס לא לרצות יותר לראות את הארץ. אני לא רוצה שנגיע למצב כזה, אני באמת לא רוצה, אנחנו נהיה שותפים לזה וצריך לדעת לדפוק על השולחן. אתם יודעים, בדרך בדיחותא אומר על אחד שנולדו לו רק בנות, שלוש, ארבע, חמש. הלך פעם אחת לבית חולים, אמר 'מה נולד לי?', אז אמרו לו 'בת', אז הוא דפק על השולחן וצעק, אז יצאה אחת מהאחיות, אמרה לו 'סליחה, סליחה, זה בן, זו היתה טעות'. אז הוא אמר, 'תראו את המדינה הזאת, אם לא דופקים על השולחן, לא מקבלים בן'. אמנם זו בדיחה, אבל זה המצב.
אני שוב אומר לכם, כבן קהילה אני יכול להגיד לכם, בקהילת יהודי אתיופיה אנחנו התחלנו מתחת לאפס והיושב ראש יכול להיות פה עד, אנשים יכולים להיות עדים פה, בקהילה לא יודעים לדפוק על השולחן, להילחם על זכויותינו. אחד מהארגונים והגופים שנלחם פה, הבחור הזה, אני רואה אותו פה מתְמיד בוועדות, בכנסת. אתם צריכים לעשות את זה, אם תעשו את זה, לא רק תצילו את עצמכם ואת העתיד שלכם, אלא בעזרת ה' תוכלו הרבה הרבה לתרום לחברה הישראלית ואם אפשר גם לקהילת יהודי אתיופיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מציע לפתוח בית ספר איך דופקים על השולחן.
אמיל לנקרי:
מלה אחת רציתי רק להגיד בנושא הזה. העולים מצרפת, לא מתאים להם מה שמציעים פה, לדפוק על השולחן. אנחנו לא בנויים לזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם לא צריכים.
אמיל לנקרי:
ולא נעשה את זה. במקום לבזבז את הזמן שלנו בלדפוק וללכת לבזבז במשרדים, רוצים לעבוד. תבינו, זה חבל, רוצים לעבוד, רוצים לגרום לאחרים לעבוד.
מזור בהיינה:
זה חלק מהמנטליות הישראלית, אין מה לעשות.
אמיל לנקרי:
לא. בשביל זה באנו לפה, כדי לצעוק ושאתם תעשו משהו.
שאלת על המשכורות. אצלנו למשל משלמים בין 12,000 ל-20,000. דבר שני, רציתי רק לתקן מה שאמר אדון בלישה. זה נכון שיש מה לעשות בנושא של השפה, אבל אי אפשר להכחיש שהיום במשרד הקליטה קיימת חוברת בצרפתית, גם בביטוח הלאומי זה קיים. אי אפשר לבוא ולהגיד שאין, עושים, אבל צריך לעשות עוד יותר. היום העיתונות הצרפתית שקיימת, מעולם לא היתה קיימת ואדון אזולאי יכול להעיד על זה.
שרה מרום שלו:
אני שמחה ומברכת אתכם על המפעל הגדול שאתם עושים, בבואכם לישראל. העם היהודי סבל כל כך הרבה שכבר מגיע לכל עם ישראל קצת נחת ושיבואו לישראל לבנות את המדינה הזו.
יחד עם זה, אנחנו צריכים לדאוג שכל משרדי הממשלה יעשו ככל שביכולתם, מעל ומעבר, כדי לתת לכם את כל העזרה ושלא תעברו עוד פעם מה שעברו יהודי ברית המועצות. באו לפה אנשים נפלאים והם עברו גיהינום מפני שבעלייה לא קלטו אותם כמו שצריך, ואני יודעת את זה מדברים אישיים. אני רק אומרת שמשרדי הממשלה יעשו את הכל שזה יהיה במהירות ושאתם תיקלטו בצורה הרבה יותר יפה מאשר העליות הקודמות.
מרינה סולודקין:
אני מציעה ליושב ראש שאנחנו נפנה, כגוף, כוועדת העלייה והקליטה, למשרד האוצר, לעשות חוברות מיסוי בארץ וגם למשרד התעשייה והמסחר, את התנאים של איך מקימים מפעלים ויעשו את זה בשפות.
אני אגיד לכם, במאבקים שאתם עכשיו, אנחנו היינו לפני 10 או 15 שנה ועכשיו רוסית זה שפה נוספת ועברית וערבית שהם השפות הרשמיות של מדינת ישראל.
אני חושבת שבגלל שאנחנו חיבור של עליות ותפוצות במדינת ישראל, אז המקום של שפות התפוצות ושפות של עולים צריך להיות מאוד גבוה, וטוב שמר לנקרי אמר שבמשרד הקליטה יש חוברות בצרפתית. יש גם אינטרנט בצרפתית וגם במוסד לביטוח לאומי. זה אחרי מאבקים גדולים. אם אנשים מהעלייה של צרפת מחכים מהישראלים המקוריים שהם יעשו מה שנדרש, זה לא יהיה. אבל זו מדינה דמוקרטית ואני חושבת שכאן, בוועדות של הכנסת, עלייה וקליטה, כלכלה, כספים, זה מקום ללחוץ, לדון ולהגיע לדברים שאנחנו רוצים.
אני גם ממליצה, בגלל שיש לנו ניסיון רב, איך להגיע משכבות עם השכלה יותר גבוהה מהממוצע בארץ, כמו שהאדון אמר שמגיעים ממערב, ממדינות שיש להן נתונים יותר גבוהים של התפתחות. אנחנו לא הגענו ממדינה שהיא יותר גבוהה בהתפתחות, אבל היהודים היו מעמד-על, בעלי השכלה ב-67% יותר מ-15 שנה, וכשמגיעים ויש מפגש של ממוצע אחד ושל ממוצע אחר, יש קונפליקט, אבל מדינה דמוקרטית נותנת כלים לפתור את הקונפליקטים ולשפר את המצב.
יושבת כאן יושבת ראש של ארגון יוצאי צרפת, אני כל הזמן אומרת, בלי שאתם מתארגנים ומביאים את הנושאים לכאן או מאידך גיסא, מתארגנים ומביאים חברי כנסת, כמו שחבר שלנו מהקהילה האתיופית במפלגת ש"ס ויש לנו בקדימה נציג של הקהילה האתיופית, אז ביחד אנחנו במהירות יותר רבה פותרים את הבעיות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם לא יכולים לחכות.
מרינה סולודקין:
אז ללחוץ דרכנו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
דרכנו, אני מוכן. עכשיו אני מבקש מהמנהל הכללי של משאבי אנוש, חברת אורביט Technology groop, נסים ברדה.
דנה גורדון:
אולי נסיים קודם את הנושא של הצרפתים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
סליחה, אנחנו לא סיימנו את הנושא של הצרפתים.
אברהם אזולאי:
אני המנהל הכללי של העיתון הצרפתי שכבר קיים 6 שנים ואני מפיץ את זה בארץ ובחוץ לארץ. זה קשר בין כל הקהילות הצרפתיות בארץ, חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים. זה מאוד חשוב כי הצרפתים, יחסית, הם מיוחדים, לא כמו החברה הישראלית.
אני רוצה להגיד שאני היוזם של העיתון בצורה מאוד פרטית. כל העניין הכספי, אם אתם מדברים על כסף, זה בזכות המפרסמים, כי העיתון מופץ בחינם, והמטרה היא שהצרפתים יידעו מה קורה בחברה הישראלית. זה נכון שזה בצרפתית, ושמעתי את כל העניין של הצרפתית, החוברות וכדומה, אבל אנחנו צריכים גם להתאקלם ולדעת לקרוא בעברית ולדבר בעברית, אפילו אם זה קשה בהתחלה. אני בשבת לא קורה את העיתון שלי, אני קורא מקור ראשון. בהתחלה היה קשה, אבל עכשיו התרגלתי.
אני הקמתי גם איגוד לעיתונות הצרפתית בארץ, שמאחד את כל העיתונות הצרפתית, וכל חודש אנחנו יוצאים לטייל בארץ, עם כל העיתונות, אפילו הזרה, לה-מונד, פרנסנטה, כל מה שאתם שומעים, שהם לא כל כך אוהדים את ישראל ואנחנו עובדים על ההסברה. האמת היא שזו יוזמה פרטית, אני משקיע המון זמן וגם כסף, ואף אחד לא עוזר. טוב אם היתה עזרה של המדינה, כי אנחנו עובדים גם בשביל התדמית של ארץ ישראל. אני לא עושה את זה בשביל הכסף, אבל אני חושב שזה חשוב. אם היה לי גם תקציב לזה, הייתי עושה דברים יותר יפים.
אני רוצה לציין שכל מי שעולה, אנחנו לא עושים טובה לארץ ישראל. באנו כי רצינו לעלות, זה לא עניין של טובה. לשמוע 'כל הכבוד' זה בסדר, אבל זה לא כל העניין. כל אחד פה, יש לו חברה. אני מכיר את כל דוברי הצרפתית פה שהקימו חברה וברוך ה' מצליחים, שתדעו, הם גם אולי מרוויחים כסף. אנשים באים עם כסף ומשקיעים והם רוצים גם שאנשים שאין להם פרנסה ואין להם עבודה יתאקלמו בארץ, והם עושים את זה לא רק, הם לא יגידו, אבל אני יודע שהרבה אנשי עסקים פה עושים את זה גם כדי שהצרפתים שמגיעים ואין להם עבודה בהתחלה, ימצאו עבודה. הם לא הכי טובים, אבל קודם כל שתהיה להם פרנסה ושלא יחזרו לצרפת. אנחנו לא מעוניינים שהצרפתים שעולים יחזרו לצרפת.
אני חושב שאתם צריכים לעזור לא רק בלפרגן, אלא לעזור ולהגיד 'מה אתם צריכים?', אם יש תקציבים, אם אנחנו עובדים על ההסברה, על התדמית של ארץ ישראל, על הציונות, על הקליטה ועל העלייה, אנחנו גם צריכים תקציבים, כי אנחנו חברות פרטיות וזה רק הכסף שלי ואין לי מישהו שמשקיע או גב פיננסי. אם היתה לי עזרה של המדינה בתחום שעוזר גם למדינה, ברוך הבא, בזה אנחנו מעוניינים. ולא רק חוברות בצרפתית, גם תקציבים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לענות. יש תקנון במשרד הקליטה, לאיזה נושאים הם יכולים לעזור. הם יכולים לעזור אם אתה רוצה לפרסם ספר. יש בתקנון. אם אתה רוצה לפרסם עיתון, הם לא יכולים לעזור לך. הם עובדים לפי התקנון. אם הם יעבדו לא לפי התקנון, אני לא יודע איפה הם היו עכשיו.
גלעד אברהמי:
אני רוצה רק לחדד את מה שאמרת. למשרד הקליטה יש קרן לסיוע לעולים בתחום היזמות העסקית. במידה והעיתון שלך הוא עסק, או יזמות עסקית, יש באפשרותך לפנות לאחד ממרכזי המעלות, המרכזים העסקיים לעולים ותושבים חוזרים, שזה המט"ים, מרכז לטיפוח יזמות, ושם תוכל להיעזר. אני חושב שבמסגרת הישיבה גם חשפנו ואמרנו שאתם יכולים לפנות. גם במסגרת הוועדה שאנחנו נקים, אנחנו ניזום קשר איתכם בגלל שמר עמנואל שיבר מרכז את השמות שלכם ושם תוכל לקבל סיוע במידה ואתה זכאי לסיוע הזה, על פי תכנית עסקית שייבנו לך והיתכנות עסקית בנושא שלך ספציפית. זה נכון לכל אחד ואחד מהיושבים כאן כשהם מדברים על סיוע.
אברהם אזולאי:
ובעניין ההסברה מה אתה אומר? איזו עזרה אפשר לקבל, וממי?
גלעד אברהמי:
אני חוזר שוב פעם, במידה ותגיע לאותו מרכז, יבחנו את כל הצרכים שלך מבחינה עסקית. אם אתה עומד בקריטריונים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא כמו עיתון, עסק.
גלעד אברהמי:
בלי שום קשר לזה, אני אשמח מאוד לקשר אותך עם הדוברת של משרד הקליטה ועם האגף המקצועי שלי, לפרסם אצלך בעיתון נושאים וזכויות שאנחנו מעניקים לעולים, גם לצרפתים, ודרכך נוכל להעביר את המסר לקהילה.
מזור בהיינה:
לממן את זה, או להשתמש בו? למה אתה מתכוון?
גלעד אברהמי:
אני מדבר כרגע על להעביר את המסר. המימון, אמרתי---
אברהם אזולאי:
אני לא צריך מימון. להשתמש אפשר ולעזור להסברה, זה מאוד חשוב לתדמית של ישראל.
גלעד אברהמי:
המימון, אמרתי, קשור לצד העסקי בקרן. בלי שום קשר, הקרן נותנת כסף, אבל בדרך, עד לקבלת הכסף, יש גם יבוא עסקי, תכנית עסקית ובסוף גם ההלוואה, במידה ואתה זכאי. ביורוקרטיה. אבל בלי שום קשר, לפרסם אצלך בעיתון מידע, אם תרצה. משרד הקליטה עושה את זה דרך וסטי ועושה את זה דרך עיתונים אחרים בשפה הרוסית ונשמח גם אצלך לפרסם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה מאוד חשוב. יש עוד איזה רעיונות, בעיות, בקשר לצרפתית?
ברנרד לסרי:
אני מטפל בעסק שעוסק בשירותים, פיתוח תוכנות וכו', אבל יש לי דבר שאני רואה ואנחנו רואים פה, שהטווח שבן האדם קורא לעצמו עולה, זה טווח מאוד מאוד ארוך. אנחנו רואים פה שאנשים אומרים 'אני פה חמש, עשר שנים' ועוד מגדיר את עצמו כעולה. מה שאני רואה זה שיש אנשים שמגיעים לפה וכשנפסקת העזרה, הם חוזרים לצרפת וההגדרה החוקית של עולה וההגדרה האמיתית, הזמן שהוא מתאקלם ונכנס, היא הרבה יותר רחבה וארוכה מהזמן שעוזרים לו. אני רואה גם מהניסיון של החברה שלי, שיש אנשים שחזרו לצרפת ואני אומר חבל, אם היו עוזרים להם עוד חמישה חודשים, ששה חודשים, עוד שנה, היה אפשר שהם יישארו פה. מה אני רוצה לומר? שאם הם עולים, אז לוועדה הזו אין מקום. זאת אומרת, אנחנו מדברים על יזמים---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אולי התהליך של ההכנה צריך להתחיל בצרפת?
ברנרד לסרי:
לא, אני אומר שהתהליך של העלייה זה שנה-שנתיים, אבל באמת בן אדם צריך שלוש שנים, חמש שנים, כדי להתאקלם פה. אם אנחנו עוזרים לו לשנה, שנה וחצי, אנחנו עוזבים אותו כשהוא בסף ההצלחה, ואני ראיתי פה כמה כאלו שחזרו ממש בגלל עניין קצר. זאת אומרת, ההגדרה של העולה על פי חוק לא מתאימה למציאות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה שנים זה?
גלעד אברהמי:
הזכאות של עולה חדש היא עשר שנים במשרד הקליטה, על פי החלטת הממשלה. יוצאי אתיופיה 15 שנה.
ברנרד לסרי:
אני לא מדבר מצד המעסיק, אני מדבר מצד העולה. הוא מקבל עזרה לשנה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
סל קליטה זה חצי שנה.
ברנרד לסרי:
אבל אני אומר שבן אדם אחרי השנה עוד לא ראוי. אני, נגיד, לא מכניס עובדים שהם עולים בשנה ראשונה, כי אני יודע שבן אדם עסוק באולפן ובזה, אז אחרי שנה הוא מתחיל, הוא למד והתקופה הזו---
היו"ר מיכאל נודלמן:
למדינת ישראל יש ניסיון גדול. מדינת ישראל קיבלה מיליון אנשים, עולים מרוסיה, וחצי שנה רק הם קיבלו הכל ואחר כך הלכו ואף אחד לא מת.
ברנרד לסרי:
זה תלוי מאיפה הוא בא. אם הוא בא ממדינה יותר מפותחת, אז זו באמת בעיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה יכול לענות?
גלעד אברהמי:
אני רק רוצה לומר בנושא של הטיפול בעולים, באמת בהרבה מסגרות, גם עם שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, משרד הקליטה והסוכנות היהודית, אנחנו מתחילים פעילות עוד בעודם בחוץ לארץ וניתן לראות את זה במבצע של התושבים החוזרים שהתחיל בנובמבר 2007, ניתן לראות את זה בקורסי רישוי בתחום הרפואה. לא מזמן סיימנו דיון מול המנהל הכללי של משרד הבריאות, אבי ישראלי, כדי להסדיר את כל הנושא של העברת קורסים, אם זה קורסים של רופאי שיניים לצרפתים, בחוץ לארץ עוד, כשהם נמצאים טרום עלייה.
מזור בהיינה:
מאיפה אתה יודע שהם עולים לארץ?
גלעד אברהמי:
בשביל זה יש לנו מנגנון, סוכנות יהודית. למשל רופאים, הרישיון הוא רישיון ישראלי, כך שהוא לא יכול לעשות בו שימוש בכל מקרה בחוץ לארץ. זו רק דוגמה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש עוד משהו? אנחנו פה מסיימים את החלק הזה. אני שואל אם אנחנו סיימנו עם הנושא של יוצאי צרפת. דיברנו עם משרד הקליטה וביקשנו לזרז ההארכה של כל התקנות. אני חושב שהעלייה הזו והיזמות שלה מאוד חשובים ובשם הוועדה אני אפנה לראש הממשלה, הוא יושב ראש ועדת השרים לגבי עלייה, קליטה ותפוצות. אנחנו צריכים להביא לאוזניים שלו את החשיבות של הקליטה המוצלחת של אנשי הקהילות ממערב שרוצים לבנות פה את החיים שלהם, וגם יזמים שיוזמים עסקים, וגם לשר האוצר, ואני בטוח שחלק מהבעיות, לא הכל, אנחנו יכולים לעבור.
עמנואל שיבר:
כמו שאתה אומר, אנחנו עכשיו חיים ברמה של קיצוצים, בקיצוצים בכל הפרויקטים, בכל מקום שרוצים לעשות משהו, גם בתחום התעסוקה, אבל המסר פה שרצינו להראות, שיש אוכלוסייה שמביאה לפה השקעות וזה סוג של אוכלוסייה שהמדינה והאוצר צריכים להבין שהשקעה פה משתלמת. הם לא מבינים את זה, תמיד התדמית של העלייה והקליטה זה שהכסף הולך, פה מביאים אנשים שיכולים למנף את הכסף ואני חושב שאם נציג בכיר של אגף התקציבים במשרד האוצר יהיה וישמע את הדרישות של מר גלעד אברהמי, ובאמת יבין שבפרויקטים שבאים להעצים את התהליך הזה, פשוט אין בררה. כמו בכל דבר כלכלי, המדינה צריכה להשקיע ויש פה השקעה משתלמת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לפנות לראש הממשלה. לא בכל פעם אני פונה לראש ממשלה, ולהסביר לו מה קרה פה, שאנשים לא מבקשים כסף, הם משקיעים כסף, הם מייצרים מקומות עבודה בכסף שלהם ופה לעשות מחסום ביורוקרטי זה פשע, פשע אמיתי.
עמנואל שיבר:
נכון. המחקר שעשינו מראה שאם עוזרים לקבוצה הזאת של העולים, למשל אלה שנמצאים בירושלים, שהיום יש להם כמה מאות מקומות עבודה, ניתן בקלות, תוך שנתיים, לייצר בין 500 ל-700 מקומות עבודה בעלויות של אחוזים בודדים ממה שהמדינה משקיעה כדי לייצר מקומות עבודה במפעלים גדולים או בעסקים כמו אינטל. ניתן פה לייצר מאות מקומות עבודה במחיר של מיליוני שקלים בודדים שאותם המיליונים הבודדים האלה גם היום לא נמצאים, לצערנו הרב, בתוך הצנרת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לוועדה יש ניסיון, קשר עם כל מיני עליות ואני לא רוצה להגיד שיש עליות טובות ועליות פחות טובות, אבל יש הבדל בין העלייה שאנחנו מדברים עליה עכשיו ובין עליות אחרות. מדינה צריכה לעשות הכל כדי שהעלייה הזו תרגיש שהיא בבית ושאין לה שום מחסומים כדי לבנות פה את מפעל החיים שלהם וגם העסקים שלהם.
נסים ברדה:
שלום לכולם. אני פרשתי מצה"ל אחרי 31 שנים של שירות, עסקתי בתחום משאבי אנוש בצבא והיום אני בחברת היי-טק, חברת אורביט, סגן מנהל כללי למשאבי אנוש.
נקראתי על ידי נשיא התאחדות התעשיינים, מר שרגא ברוש, להוביל צוות חשיבה שעוסק בטיפול ביוצאי אתיופיה. זה קורה בעקבות זאת שהובלתי כמה מהלכים בצבא בתחום הזה. הצלחנו להגיע להישגים יפים מאוד של שילוב יוצאי אתיופיה בצה"ל, באמצעות קורסים ייחודיים שייעדנו להם, ובסך הכל באתי לעניין הזה בהתנדבות ומתוך רצון טוב להוביל את המהלך. בנינו פורום של אנשים, אני תיכף אמנה את שמותיהם ואת המקומות שמהם הם מגיעים. התחלנו בתהליך שלצערי אנחנו די תקועים, שוב, על ביורוקרטיה ואני אגע בזה בהמשך.
התנעת הפעילות היא גם של גופים ציבוריים, גם של פרטיים, גם של עסקיים וגם ממשלתיים, כשאנחנו רוצים לקדם ולשלב את עולי אתיופיה בתעשייה באמצעות הכשרה מקצועית טכנולוגית והשמה תעסוקתית בתעשייה, כאשר כל זאת צריך להיות בהלימה לצרכי התעשייה, לצרכי המשק כמובן ולמאפייני האוכלוסייה. אנחנו צריכים להתאים להם את מה שאנחנו הולכים לתת להם ואנחנו צריכים לענות גם לצרכים של האוכלוסייה.
אולי כדאי להגיד כאן משפט אחד – מדינת ישראל מזה 20 שנה מצמצמת את החינוך הטכנולוגי. אנחנו בשנה, בערך, מכשירים במדינת ישראל 3,500 עד 4,000 איש, שמגיעים לצבא עם הכשרה טכנולוגית. מדינת ישראל צריכה סדר גודל של 5,000 עד 7,000 איש אחרי הצבא לתעשייה, כדי לשמר את המצב הקיים של הייצור ושל היצוא. יש לנו חוסר בחינוך טכנולוגי, בבוגרי המערך הטכנולוגי, וראינו כאן הזדמנות לשלב אנשים שנמצאים לא במעגל העשייה בתפקידים משמעותיים, לשלב אותם בהכשרה מקצועית שתענה גם לצרכי התעשייה.
קצת נתונים – אנחנו מדברים על אוכלוסייה של 100,000 איש בערך, שליש מתוכם ילידי ישראל.
מזור בהיינה:
120,000.
נסים ברדה:
אני מדבר על נתונים לסוף 2005, כן ירבו, אני שמח. שליש כנראה הם עדיין ילידי ישראל וגם צה"ל מתייחס לאוכלוסייה הזו, גם לילידי ישראל, כיוצאי אתיופיה, על מנת לשלב אותם ולטפל בהם וזה חשוב, כי היתרונות שניתנים לעולים חדשים הם יתרונות גבוהים וזה על מנת לטפל באוכלוסייה.
מדברים על זה שלשיעור גדול בקרב האוכלוסייה אין תעודה ושיעור נמוך יחסית בעלי תעודה תיכונית ואקדמאית. אם אנחנו מסתכלים על אנשים שאינם בעלי תעודה, אנחנו רואים שבקרב האוכלוסייה של חבר העמים ובקרב הישראלים, המספרים הם זניחים לחלוטין, לעומת זאת 20% מהאוכלוסייה של יוצאי אתיופיה אינם בעלי תעודה. כשאנחנו מדברים על תעודות תיכוניות ועל אקדמיות כמובן, אנחנו מדברים על 66% בקרב אוכלוסיית ברית המועצות, אנחנו מדברים על 46% ילידי ישראל ורק על 22% מהאוכלוסייה של יוצאי אתיופיה, ילידי ישראל או יוצאי אתיופיה שהם בעלי תעודות.
מדברים בסך הכל על אוכלוסייה של כ-20,000 שמועסקים במשק. אלה נתונים של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. גם הנתונים הקודמים הם של המחקר של משרד התעשייה ושל התאחדות התעשיינים. שיעור אבטלה גבוה יחסית, כ-13% ומעל חצי שנה, 43%. כלומר יש פה אוכלוסייה שזקוקה לטיפול, שעם ישראל לא ממצה את ההון האנושי שישנו שם, ואין לנו הרבה משאבים, יש לנו אנשים טובים, אנחנו צריכים למצות אותם, צריכים להכשיר אותם וזאת הדרך היחידה לפרוץ בעשייה שלנו.
אם אנחנו מסתכלים על אוכלוסייה שנמצאת בקו העוני, אנחנו רואים, שוב, שיוצאי אתיופיה הם 52% מתחת לקו העוני, לעומת אוכלוסיות אחרות, שהמספרים הם ממש שליש מכך. כלומר אין ספק שהכשרה מקצועית, תעודות ותעסוקה, מביאים אותם למקום אחר לחלוטין. אני מדבר על אוכלוסייה שונה לגמרי מהאוכלוסייה שדיברנו קודם. זו אוכלוסייה שזקוקה לתהליך של ההכשרה ועם ישראל, מדינת ישראל, זקוקים להכשרה שלהם. זאת אומרת זה מצב של win-win.
אם אנחנו מדברים על השתלבות בשוק העבודה, אנחנו רואים ששיעור גבוה יחסית של עולי אתיופיה הם עובדים בלתי מקצועיים, לעומת אחוזים יחסית נמוכים של מהנדסים, של מנהלים, של אקדמאים, ואנחנו רואים כאן, שוב, 8% בלבד, לעומת 41% באוכלוסייה הוותיקה, ולעומת 25% מקרב עולי ברית המועצות וחבר העמים שהם בתפקידי ניהול. לעומת זאת, תראו כאן בתפקידים הבלתי מקצועיים, אנחנו רואים סדר גודל של 37% לעומת 5% ילידי ישראל ו-16% בקרב עולי חבר העמים. כלומר זה משהו שמוביל אותנו לכל אורך הדרך; אי הכשרה, אי השכלה, אי מקצועיות מונעת השתלבות, מביאה לתעסוקה בתפקידים שוליים, לא במיינסטרים של העשייה במדינה ומשאירה אנשים מתחת לקו העוני.
אם אנחנו מדברים על שילוב יוצאי אתיופיה בתעשייה, אנחנו מדברים על 24% בערך מכלל המועסקים שהם עולי אתיופיה. מסך הכל העולים שמועסקים, 24%. אנחנו מדברים על זה שמועסקים עולי אתיופיה מקצועיים, אנחנו רואים כאן יחסית אחוז גבוה ובלתי מקצועיים אנחנו רואים, שוב, אחוז גבוה יחסית לישראלים. כאן יש אחוז גבוה מוכשרים ומועסקים, וכאן יש בלתי מקצועיים עדיין בהיקפים רבים.
מה המקצועות שאנחנו צריכים בתעשייה? המקצוע שאנחנו צריכים בתעשייה, אז אם אנחנו מדברים רק על רצפת הייצור, אז אנחנו צריכים בענף המתכת ריתוך, מסגרות, עיבוד שבבי, עיבוד שבבי ממוחשב, CNC, שאלה מקצועות מאוד יוקרתיים עם מוביליות תעסוקתית גבוהה מאוד, עם שכר גבוה מאוד, נצרכים היום במשק, חסרים לנו היום ידיים עובדות במקצועות האלה. אנחנו מדברים על זה שחסרים הנדסאים במכונות, בחשמל, באלקטרוניקה, מיזוג אויר, מכטרוניקה, מחשוב ובקרה, תכנתי ובקרי CNC ואוכלוסיית יוצאי אתיופיה יודעת ללמוד את הדברים האלה ויכולה להשתלב בתעשייה בצורה יפה מאוד. בתחום ההנדסה חסרים לנו היום במדינה מהנדסי מכונות, מהנדסי אנרגיה, אלקטרו-אופטיקה, פיזיקה, חשמל וביו טכנולוגיה. אלה המקצועות שאם אנחנו מצליחים לסגור את הפערים, אנחנו יכולים, כמדינה, כתעשייה, כחברה, לצעוד כמה צעדים קדימה, להגדיל את הייצור במדינה, להגדיל את הייצור בצורה מאוד משמעותית.
אני הקמתי צוות חשיבה שהשותפה שלי, דר' טל לוטן, נמצאת כאן, מטעם התאחדות התעשיינים. בצוות שותפים נציגי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, הפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה, מהג'וינט אגף שילוב עולים ותב"ת, מצעד פורום הקצינים האתיופיים, משרד הביטחון, האגף לחיילים משוחררים, עמותת טבקה, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, האגף להכשרה מקצועית, הביטוח לאומי ותל"ם שזה גוף שעוסק בהכשרה של אנשים. קיימנו סדרה ארוכה מאוד של דיונים, התחלנו באוקטובר 2007 בפגישת התנעה, ושמחתי לראות קבוצה גדולה מאוד של אנשים שבאו, התנדבו ורצו לשלב ולשתף פעולה. למדנו את האוכלוסייה האתיופית, למדנו את הנתונים המאפיינים את האוכלוסייה האתיופית, יצאנו לשדרות לביקור, היה חשוב להגיע לשדרות באותה תקופה שהיתה קשה וגם היום לצערנו היא עדיין קשה, הגענו עם כל הצוות לשדרות ושם ראינו במפעל אסם דור שני של יוצאי אתיופיה מועסקים בתפקידים ותפקידים ניהוליים, לא רק בתפקידים שוליים, אלא רואים שם אוכלוסייה שלמדה, השתלבה, התקדמה. ההורים כבר יוצאים לפנסיה והם מביאים את הילדים לעבוד באותו מפעל, דבר שראוי להערכה. וכאן הוכחנו שאפשר לשלב את יוצאי אתיופיה בתחומי העשייה והפרכנו כל מיני דעות קדומות שהיו, שאין התמדה וכן הלאה. הוכחנו שיש יכולת והתמדה, ורק צריך לקחת ולכוון את האנשים כמו שצריך.
בנינו תכנית עקרונית ורצינו לצאת עם פיילוט. בנתניה, באשדוד ובאשקלון – שם מצאנו ריכוזי אוכלוסייה גדולים והנחנו שאנחנו נצא לשם לפיילוט ונצליח להשיג שם הישגים, להוכיח היתכנות ואחר כך לפרוץ בכל המדינה. בפברואר 2008 קיימנו דיון נוסף בעניין הזה, במרס 2008 קיימנו שני דיונים נוספים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואני חייב להגיד שהמקום היחיד שקיבלנו כתף חמה זה היה במשרד התעשייה, אצל מר שלום בן משה. שם הוא הבין אותנו, הוא הבין שצריך לעשות איזה שהיא פריצת דרך ואיזה שהוא שינוי, האנשים תחתיו לא הבינו את זה לצערי, עד שהוא נתן את תפיסת העולם שלו בעניין הזה, ואנחנו די תקועים.
היעדים שלנו כרגע הם פתיחת חמש הכשרות מקצועיות באזורי נתניה, אשקלון. רצינו את זה אחרי פסח, אנחנו עדיין תקועים. תיכף אני אגיד גם למה. המימון של הכשרות יהיה על בסיס התקציב של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ויש לזה את ההסכמה. הכשרה ייעודית לאחר פרק ההכשרה במרכז הכשרה, עד שלושה חודשים, כי אי אפשר לגמור את הקורס וישר להשתלב מול מכונה, צריך הכשרה נוספת. גם כאן משרד התעשייה הסכים. כשאני אומר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, זה כמובן מר שלום בן משה עם האגף שלו. אופציה לפתיחת הכשרות גם אחר הצהריים. או ישנו דבר שהוא מוזר לי מאוד, אנשים עובדים, בתפקידים שונים ומשונים, מאבטחים בקניון, עובדים בניקיון בבוקר. אפשר לבוא ולקחת אותם אחר הצהריים ולהכשיר אותם במקצועות שהם יהיו מקצועות טובים למדינה, מקצועות שיובילו אותם במוביליות חברתית אחרת לגמרי. באים למרכזי הכשרה, מרכזי ההכשרה אחר הצהריים סגורים. אי אפשר להשיג מרכזי הכשרה.
מה שאותי מטריד זה שישנן מכונות וישנם מרכזי הכשרה שאנחנו לא ממצים אותם. בעולם ממצים את מרכזי ההכשרה 24 שעות ביממה. אנחנו ממצים אותם רק בשעות הבוקר. כנראה שיש לנו הרבה כסף ואנחנו יכולים להקים הרבה מרכזי הכשרה ולא לנצל אותם עד הסוף. זו ממש איוולת. אז גם כאן אנחנו מתחילים באיזה שהיא פריצת דרך של הבנה שאפשר לפתוח מרכזי הכשרה אחר הצהריים ואפשר לקחת אנשים ולעשות להם הסבה מקצועית. זה גם פתרון לחלק מהאנשים שיש להם פרנסה בבוקר, כי אדם שעובד, להגיד לו 'תעזוב את העבודה ובוא תלמד', איך הוא יפרנס את משפחתו באותה תקופה? גם לעניין הזה צריך לתת מענה וכאן יש פתרון.
דיברנו על זה שמקבלי הבטחת הכנסה לא ייקראו להשתלב בתעסוקה אחרת בתקופת ההכשרה. סיכמנו שאנשים שהם לכאורה נרשמים כמקבלי הבטחת הכנסה או מובטלים ומחפשים להם תעסוקה, באותה תקופה של ההכשרה לא יקראו להם ולא ישימו אותם לתפקידים או לתעסוקה אחרת, אלא יאפשרו להם להמשיך וללמוד ולקבל את דמי האבטלה באותה תקופה. זו גם פריצת דרך יחסית טובה.
דמי קיום – כרגע יש איזה שהיא הבנה עם האוצר לתת מלגה בסדר גודל של 2,000 שקל. כרגע אין אישור סופי לזה. אנחנו תקועים בנבכי הביורוקרטיה וצר לי שאין כאן נציג של משרד האוצר שישמע את העניין הזה ואפשר יהיה לקדם את זה.
וצריך לבטל את הקנס של קיצוץ בדמי אבטלה לכל מי שאנחנו לוקחים אותו להכשרה.
הצלחנו ליצור מחויבות אצל המעסיקים, אצל המפעלים. יש כרגע מפעל נוסף שלא מופיע כאן, מפעל טבע שלקח על עצמו, כפרויקט, הוא מממן את ההכשרה, הוא משלם משכורת לאנשים תוך כדי הכשרה, הוא משלם משכורת לאנשים בתקופת ההסבה המקצועית וההטמעה שלהם ואנחנו מצליחים שם להכשיר מפעילי מכונה, שזו קבוצה יפה, שאנחנו מקווים לדחוף את זה.
יתר הדברים – אנחנו תקועים במשרדי ממשלה. אני זוכה לשיתוף פעולה חלש, אם לא מפריע, מחלק מהמשרדים, שזה פשוט מדהים. אני עושה את זה בהתנדבות, אבל הבית שלי משלם לי משכורת בזמן שאני עסוק בפרויקט הזה בהתנדבות ובמקביל, אני מקבל תשובות ממשרדי ממשלה שקובעים דיונים, הם לא מגיעים לדיונים, הם מבטיחים שהם יגיעו והם לא מגיעים, אני שומע כל מיני תפיסות עולם ממשרד הקליטה, מנציגה של משרד הקליטה שמגיעה אלינו לוועדה שאין מה לעשות עם האוכלוסייה הזו ואי אפשר יהיה לשים אותה בשום תהליך. היא לא מתביישת להגיד את זה בתוך הפורום ואנחנו בבעיה. אם מישהו לא ייקח את העסק הזה ויזעזע את משרדי הממשלה, ויש החלטת ממשלה להוביל את ההכשרה המקצועית של יהודי אתיופיה. יש החלטת ממשלה להעמיד משאבים רבים לעניין הזה, ולצערי אנחנו תקועים. אנחנו לא מצליחים לקדם את העניין הזה בצורה רצינית ואנחנו פשוט נרים ידיים. יש כאן אנשים שעושים את זה בהתנדבות, יש גם אנשי תעשייה שמחכים לידיים עובדות, הם בסוף יתייאשו ויגידו 'חבר'ה, אתם לא מביאים את הסחורה, אנחנו נחפש אותה במקום אחר'. אני חושב שזו הזדמנות שתתפספס לנו. יש כאן מצב שצריך לנצל אותו. תודה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
משרד הקליטה, תגידו לנו מה קורה פה? מצד אחד אנחנו מדברים---
מזור בהיינה:
יש פה האשמה חמורה מאוד.
נסים ברדה:
אני מחכה להיפגש עם שר הקליטה. אני ביקשתי להיפגש איתו, אני אפגש איתו באופן אישי. אנחנו מכירים משכבר הימים, אני מכיר את הרגישות שלו ואני מאמין שאצלו אני אצליח לקבל סיוע מלא.
מזור בהיינה:
תעזוב את הפקידה בצד, תיפגש איתו ישירות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה יודע איזה רגישות יש לתעסוקה של יוצאי אתיופיה.
גלעד אברהמי:
למשרד הקליטה יש אגף ספציפי או מחלקה לאתיופי, מר דוד יאסו מנהל אותה, תחת המשנה למנהל הכללי, מר חנוך תמיר.
מזור בהיינה:
למה הוא לא פה?
גלעד אברהמי:
שאלה טובה. הטיפול התעסוקתי לאתיופים הוא דרך האגף שלי. אנחנו מנחים תעסוקתית את הנושא המקצועי בתחום הזה, את האגף שלו, שמטפל בכלל הנושאים, לא רק בתחום התעסוקתי.
בנושא הטכנולוגיה, אני רוצה להתייחס למה שאמרת. יש איזה שהוא שינוי כיוון היום, או שינוי מגמה בחשיבה שהשר מנסה להוביל על מנת לנסות לעבות או לפתח יותר את התחום הטכנולוגי ולהעביר קבוצות של בני העדה והקהילה ללימודים. במקום שילמדו לימודי תואר ראשון, המח"ר, כלליים, ולא מצליחים להשתלב בשוק העבודה, לנסות להעביר אותם ולפתח מסלולים טכנולוגיים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל פה יש פרויקט שמשלמים כסף, הכל מוכן. מה הבעיה?
גלעד אברהמי:
נכון, זה מחזק את מה שהוא אומר, שפועלים היום בכיוון הזה. אני אשמח אם תיפגש עם השר, אני גם אשמח להיפגש איתך.
נסים ברדה:
אתם צריכים לקרוא לנו, לחבק אותנו, להגיד לנו 'אתם הבייבי שלנו, אנחנו עושים את העבודה למטה, מה שאתם צריכים תקבלו'. אני מקבל כתף קרה, לצערי.
גלעד אברהמי:
הוא ציין פרויקט של תל"ם, תעסוקה, לימודים, מגורים. הוא ציין פרויקט של משרד הקליטה ששותף איתך בוועדה. בלי שום קשר לקהילה, בכלל, היום יש מקצועות נדרשים, CNC, מקצועות של נהגים, אנחנו מנסים לאתר קבוצות בתוך הקהילה, על מנת לשלב אותם בתעסוקה.
אני רוצה להגיד פה משהו על השולחן הזה ולהגיד לכם, הרבה גופים פועלים לטובת שילוב עולים ועולי אתיופיה בפרט. המגמה היום קצת השתנתה בתחום התעסוקה. המגמה השתנתה עקב בעיות קיצוץ התקציב. אנחנו כבר לא מכשירים אנשים ומחפשים להם מקומות עבודה. זה בזבוז של משאבים שאין לנו אותם, וגם קצת אשליה של העולה. אנחנו לא פותחים שום הכשרה עם אין לנו הבטחה של מעסיק שמתחייב לקלוט אותו בסיום ההכשרה. זה אומר שהמעסיק ראה את קבוצת המיקוד שאותה אנחנו רוצים להכשיר, מיין אותה בעצמו, אמר 'אותם אני מעוניין להכשיר', ורוב המעסיקים לא מכשירים על חשבונם, אנחנו מכשירים אותם על חשבון כספי מדינה, ואותם אנחנו מכשירים ובסופו של דבר שמים אותם במקום העבודה. וזאת ההתחייבות של המעסיק לקלוט אותם. אני יכול לומר לכם שהמון המון מעסיקים במשק לא מוצאים לנכון לקלוט את אותה קבוצה שאנחנו מאתרים אותה אצלם בשוק העבודה והם באמת מסננים, ויש לנו בעיה. לכן יש קבוצות של מקצועות שבהם השוק כן מוכן לקלוט עם פחות תנאים מגבילים, כמו נהגים, נהגי אוטובוס. נפגשנו עם מר מיקי לוי, יושב ראש אגד תעבורה, שמוכן לקלוט עולים ועולים מהעדה האתיופית בפרט, ואנחנו כבר גיבשנו פרויקט לפני שבועיים. בשבוע הבא, בלי שום נדר, ייצא פרסום בעיתון בקריאה לעולים שמעוניינים לעבור הכשרה לנהגי אוטובוס, או לנהגי משא, לבוא להתייצב ולהתחיל תהליכי מיון והכשרה, הכשרה שרובה תמומן, אגב, על ידי השוק הפרטי ולא על ידי המדינה, על ידי הסכמים שיצרנו איתם. כן ניתן, במסגרת ההכשרה, את דמי הקיום של משרד הקליטה, כן ניתן הבטחת הכנסה ועוד סכומים אחרים שיתמכו באותו מעסיק שמעוניין להכשיר ולקלוט את העולה.
מתבצעות פעולות בתחום הזה של יוצאי אתיופיה, פעולות מאוד ממוקדות. אני חייב להגיד, תכנית החומש---
מזור בהיינה:
עזוב, עזוב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
סליחה, אנחנו יודעים על כל התכניות, על כל הצעדים. אני שואל לגבי התכנית שאנחנו רואים פה.
גלעד אברהמי:
לגבי התכנית הזו, אנחנו לא מכשירים אנשים סתם, אנחנו מחכים למפעלים להעסיק אותם. אני חייב להגיד, דר' טל לוטן סיימה הכשרה של אנשים שעסקו בריתוך, למדו ריתוך באזור אשקלון, 14 אנשים סיימו, המפעלים רבו על האנשים האלה. אם היו לי 28 שם, אפשר היה לשבץ את ה-28. אנחנו מחכים רק לשלב ידיים ולהמשיך הלאה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא מבין. או ששם יש בעיה או ש---
מזור בהיינה:
או שיש בעיית תקשורת. הם מדברים פה על משהו מאוד מוגדר, לא מדברים פה על דברים שאתה אומר שהמדינה מתחייבת לבזבז כסף, אלא מדברים איתך על משהו ספציפי. האם יש בעיה ביניכם לשבת בלי שצריך לערב את השר? זה מה שאני לא מבין.
גלעד אברהמי:
ממש לא, ולכן הזמנתי אותו. אמרתי לו שאני מוכן לשבת איתו. אני לא מכיר את הפעילות שלו. למשרד הקליטה נכנסתי ב-2007, כנראה ביום הקמת הוועדה שלו, שלא הייתי חשוף אליה.
נסים ברדה:
חנוך מכיר את העבודה, הנציגים של חנוך יושבים אצלי בוועדה קבוע, כשהם מגיעים. כשהם לא מגיעים, לא מגיעים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הבנתי. יש לי בקשה. כמה זמן אתם צריכים כדי להיפגש?
מזור בהיינה:
שבוע, גג.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שבוע?
גלעד אברהמי:
מבחינתי בפעם הבאה שהוועדה תתכנס---
מזור בהיינה:
לנו דיווח תוך שבוע, בלי קשר לוועדה.
גלעד אברהמי:
בבקשה, אני אשמח מאוד. אני אשמח מאוד שהוא ידווח לכם שהוא נפגש איתי, כמי שמרכז את הוועדה ולנסות להתחיל---
מאיר לופטינסקי:
אדוני היושב ראש, אני מהסוכנות היהודית. מתוך היכרותנו עם מר גלעד אברהמי, גלעד פותח לכל הדברים האלה והוא תמיד מוכן ונכון לכל הדברים האלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו מבינים שכולם מוכנים, כולם פתוחים, אבל הזמן עובר וזמן זה כסף. אני הבנתי שבתוך שבוע אנחנו נקבל דיווח בנושא הזה.
אברהם אמיר:
שלום לכולם. אני יושב ראש ענף המתכת בהתאחדות בעלי מלאכה ותעשייה. יש לי מפעל פרטי, אני מעסיק בו 35 עובדים, מתוכם 25 עובדים הם עולי ברית המועצות לשעבר, אנשים מצוינים, נקלטו יפה בתעשייה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איזה משכורת הם מקבלים, האנשים המצוינים?
אברהם אמיר:
בין 6,000 נטו ל-12,000, תלוי מה הכישורים של כל בן אדם ופה אנחנו מדברים על כישורים.
אני אישית בן למשפחה יוצאת צפון אפריקה, אני לא מדבר צרפתית, כי אני בגיל 14 כבר הלכתי לעבוד ואין לי שום תעודה. הלכתי לעבוד, לעזור בפרנסת המשפחה, והיום יש לי עסק יוצא מן הכלל ואני חושב שאני בין העשירון העליון במדינה.
אני פונה דבר ראשון לנציגים של יהדות יוצאי אתיופיה. יש לנו מקום, וזו לא בושה, להתחיל לעבוד כאנשים ללא תעודות וללא הכשרה הכי מקצועית בעולם. בואו לעבוד, לא בושה לעבוד כעובד ייצור. כולנו התחלנו מזה, היותר מוכשרים יתקדמו ויצליחו והפחות מוכשרים יישארו עובדי ייצור, גם זה לא אסון. יש לי עובדת, יוצאת אתיופיה, שהיא עובדת ניקיון ולידיעתכם יש לה כבר שתי דירות. בלי תעודה. היא ובעלה עובדים כמו שצריך, שתי דירות. זה לא נוגד את התיזה שצריך לעשות קורסים וללמד, אבל עד שזה יקרום עור וגידים, זה ייקח הרבה שנים. מה שאתם צריכים זה ללמד, אולי בעזרת הסוכנות, את יוצאי הקהילה הזאת שצריך לעבוד וזו לא בושה לעבוד בעבודות בתעשייה, גם להתחיל כעובדים פשוטים ובזה אני פונה אליכם, שייתנו לכם, שהממשלה תיתן לכם עזרה בללמד את האנשים שלכם, שאפשר לעבוד ולהתחיל לעבוד כמו שכולנו התחלנו פה. לפני שנים התחלנו בעבודות פשוטות, עובדי אדמה ועובדי תעשייה ועובדים על מחרטה, כולנו התחלנו בזה ותתחילו לעבוד בזה. תלמדו אותם שצריך לעבוד בזה. ואם הם יבואו לתעשייה, יש לנו מקום. אני מבטיח לך, בהתאחדות המלאכה, אני היום מתחייב לקבל 5 עובדים. תביא לי עובדים שאין להם שום הכשרה, שיש להם קצת מושג טכני כלשהו, קצת שיודעים מה זה להבריג בורג. תביא לי אותם, אני מוכן לקבל אותם. אני באזור התעשייה בחולון.
אז אנחנו מדברים גדולות על קורסים ועל לימודים. אנחנו מדברים על זה כבר שנים, כבר ניסינו שנים להקים הכשרות ובתי ספר, אז נגר לומד מסגרות, המסגר לומד נגרות, המדינה משלמת, לא יוצא מזה הרבה. קודם כל מודעות, מודעות לעבודה ואתם יושבים פה, הנציגים של העדה הזאת, תלמדו אותם שצריך לעבוד, זה הכל, ותביאו אותנו אלינו, להתאחדות המלאכה, יש לנו הרבה מקומות עבודה בשבילם.
מזור בהיינה:
קודם כל, הנתונים שהוועדה שומעת פה ואורחים שומעים פה, הם נתונים לא פשוטים. אני חושב, אדוני היושב ראש, שאי אפשר לעבור לסדר היום כששומעים את הדברים החמורים האלה. על פי הנתונים שמציגים פה אנשים חשובים מאוד, ובנוסף לתגובתו של משרד הקליטה, אני חושב שהוועדה צריכה לקבל היום החלטה שהנושא הזה יעבור לדרגים יותר גבוהים, ברמה של הממשלה, כי נשמעים פה דברים חמורים מאוד שהם גוררים אותנו למעגל העוני ולמעגל הפשע ואני לא רוצה לומר מלים יותר חמורות. לבוא ולראות את המצב הקשה הזה, את הקליטה הקשה ביותר, לראות את זה ולומר 'אין מה לעשות איתם', לדעתי עובדת כזאת ועובד כזה לא צריך להיות בשום מקום. זה לא מקומו בין עובדי המדינה, גם לא במקומות עבודה ציבוריים וגם לא במקום אחר. הנתונים שהציג מר נסים ברדה הם נתונים מחרידים ואסור לנו לעבור את הוועדה הזאת כלאחר יד ולקום וללכת ובוועדה הבאה לקבל נתונים יותר גרועים מזה. זה רק דבר שיכול לקדם את בני הקהילה ואת בני הנוער ואת הילדים שלהם למקומות חמורים מאוד. התוצאות של הדברים האלה – הילדים שלהם יימצאו אך ורק בבתי סוהר. שם, אני מבטיח לכם, יש מקום לכולם ואת זה צריך לדעת.
אני מציע לכבוד היושב ראש, הליקויים האלה, כל האחוזים האלה שראינו אותם, מצביעים על דברים חמורים מאוד, להשאיר את הקהילה במצב חמור מאוד. אם אנחנו, הוועדה
הזאת, לא תקדם את העניין הזה למקומות הרציניים ביותר, לא נוכל לומר שידינו לא שפכו ועינינו לא ראו ואוזנינו לא שמעו.
אני שמח מאוד שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואני ישבתי עם המנהל הכללי בשבוע שעבר ועם מר שלום בן משה, המשרד היחיד, אגב, אני חייב לציין, שהבין והפנים חזק מאוד ומוכן לרדת מהרבה כללים קשים, מוכן להיות גמיש בקריטריונים של הכשרה ובקריטריונים של התקציבים ואני מציע שמשרד הקליטה ילמד את הכללים שמשרד התעשייה מוליך אותם ויפסיק להיות ציני כלפי הקהילה. בסך הכל המשרד הזה אחראי לכישלונם ולהצלחתם של בני הקהילה האתיופית, הוא לא יכול לעמוד בצד ולומר 'עזוב אותם, צרף אותם לפליטי סודן'. אני מצטער לומר את הדברים האלה---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אל תעשה דרמה. זה לא הוא אמר, איזה גברת אמרה. צריך להיות קצת מאוזן. אתה יודע כמה העדה האתיופית יושבת במרכזי הקליטה ויוצאים אחרי שנתיים ואומרים 'אנחנו לא מדברים'. צריך לאזן את כל הדברים. זו עדה קשה, אתם צריכים להבין.
מזור בהיינה:
אני מצפה ממך שתמחה על זה כמו שצריך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מקבל את זה כמו שצריך. אבל לא צריך להגיד שעושים עוול. המדינה עושה הכל כדי---
מזור בהיינה:
המדינה לא עושה הכל, אדוני, תראה את הנתונים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא הכל, אבל עושה הרבה.
מזור בהיינה:
אם אתה מעיד שהמדינה עושה את הכל, אז חבל, אני מציע ששום דבר מבני הקהילה לא יבוא לוועדה הזאת וחבל להשלות אותם, אם ההתייחסות שלכם היא בצורה כזאת. אני מצר מאוד---
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר, תגיד את זה.
מזור בהיינה:
אני מציע שתפנים את הנתונים ותדאג שהדברים האלה יבואו לדרג המתאים, לדרג שצריך לטפל בהם. חבל, חבל מאוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה סיימת?
מזור בהיינה:
אני לא התחלתי בכלל. חבל מאוד. מאוד חבל, זה ציני. אסור לבוא לוועדה הזאת, תסלח לי, אני מצטער.
אבי מספין:
אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. קודם כל, האגודה הישראלית למען עולי אתיופיה גם שותפה לתכנית שמפעילה התאחדות התעשיינים, שמוביל תת אלוף (במיל') נסים ברדה ודר' טל לוטן ואני רוצה להתייחס לזה, אבל לפני זה אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת. אני רק רוצה להגיד לך שליוצאי אתיופיה יש מוסר עבודה מאוד גבוה, לא צריך ללמד אותם מה זה עבודה. הם גם עבדו בחקלאות, גם מגיל צעיר מאוד הם עובדים, אז מוסר עבודה יש להם.
אברהם אמיר:
אז למה הם לא באים לתעשייה?
אבי מספין:
הם באים לתעשייה. לפי הנתונים שהציגה התאחדות התעשיינים, רובם עובדים במקצועות הבלתי מקצועיים. זה אומר שאנשים כן מגיעים לעבוד גם בניקיון וגם ברצפת ייצור וגם במפעלים. זה לא אומר שאם הם לא מגיעים אליך, הם לא נשארים במקום אחר. אבל זה לא אומר גם שצריך שייכנסו עוד אנשים. אני מבקש ממך אולי שתתקן את זה, שלא צריך ללמד את יוצאי אתיופיה מה זה מוסר עבודה. זה מאוד חשוב לי.
אברהם אמיר:
אני לא אמרתי מוסר עבודה, אמרתי שתחנכו אותם לעבודה תעשייתית, בתעשייה ולהיות עובד ייצור זה לא בושה, אנשים עובדים כל החיים כעובדי ייצור, זה לא בושה. בעולם עובדים עובדי ייצור כל החיים, בגרמניה עבדו הורים והביאו את הבנים שלהם והביאו את הבנים שלהם וכולם נשארו בתעשייה. מה הבושה פה? לא כולם צריכים להיות מהנדסים ודוקטורים ופרופסורים. יש לנו כאלה המון במדינה, אפשר להתחיל בלעבוד כעובד ייצור. מי שמוכשר, יצליח הלאה. תשלחו אותם לעבוד בייצור, אין לנו עובדי ייצור, אנחנו צריכים עובדי ייצור.
אבי מספין:
לפי הנתונים שהציג---
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם מסכימים, אבל הם---
אבי מספין:
לפי הנתונים שהציגו, רובם הם עובדי ייצור. מעטים הם אקדמאים, רבים הם עובדי הייצור.
אברהם אמיר:
בבתי מלאכה אני לא רואה עובדים יוצאי אתיופיה, אני מצטער. יש לנו הרבה בתי מלאכה, אני לא רואה יוצאי אתיופיה שם.
אבי מספין:
ברשותך, אדוני היושב ראש, אני רוצה להמשיך. בתכנית של התאחדות התעשיינים, לפני כשנה וחצי נשיא התאחדות התעשיינים הבטיח לקלוט 1,000 עובדים יוצאי אתיופיה בתעשייה ובעקבות כך הוקם גם הפורום שמרכז מר נסים ברדה ודר' טל לוטן. נסים דיבר בצורה עדינה לדעתי לשותפים ואני יכול להרשות לעצמי לדבר בצורה הרבה יותר קשה. בתחילת ההתנעה של התכנית נכחו המון המון גופים, גם משרדי ממשלה וגם גופים גדולים כמו הסוכנות היהודית וגם נציגים וולונטריים של יוצאי אתיופיה. עכשיו יש מעטים מאוד, כבר מספר דיונים לא רואים נציגים של משרד הקליטה, לא רואים נציגים של הסוכנות היהודית, גם חלק מהנציגים של יוצאי אתיופיה לא נמצאים.
מאיר לופטינסקי:
נציגי הסוכנות היהודית נכחו.
נסים ברדה:
לא ניכנס לוויכוח. היו כמה דיונים שלא הייתם, אבל לא ניכנס לוויכוח.
אבי מספין:
אני נכחתי בכולם, אז אני יודע בדיוק על מה אני מדבר.
מאיר לופטינסקי:
גם אני.
אבי מספין:
בכל מקרה, אני מדבר על משרד הקליטה. אני גם אזכיר שמות, כי הם היו צריכים להיות נוכחים כאן. מי שאחראי על התעסוקה במשרד הקליטה, גב' קלאודיה כץ, לצערי---
דנה גורדון:
הם הודיעו שהם לא יגיעו, כי יש להם היום משהו.
גלעד אברהמי:
אני המנהל שלה, אני הגעתי.
אבי מספין:
אז לידיעתך, מר גלעד אברהמי, קלאודיה כץ ציינה בתחילת הדיונים שהיא לא מאמינה שהתכנית הזו תצא לפועל בכלל ובן אדם שמלכתחילה לא מאמין שזה ייצא לפועל, הוא גם לא יעשה מאמצים לקדם את התכנית. אתה דיברת על זה שאתם לא עושים כרגע שום דבר, שום הכשרה כשלא יודעים איפה לקלוט.
גלעד אברהמי:
לא. סליחה, אני חייב לפרוטוקול להגיד את זה. מה שאני אמרתי זה לא שאנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו עובדים מאוד ממוקד. אנחנו עובדים בצורה כזאת שהעולה לא ייפגע, לא להשלות אותו, לא שיהיה מצב שהמדינה שופכת עליו כסף, אומרת לו 'בוא, נכשיר אותך', היה לנו את זה עם הגן הבוטני, הכשירו אתיופים לנושא של גננות, אבל לא היה אף מעסיק בצד השני שהיה מוכן לקלוט אותם לגננות וכולם היו מאוד מאוד מצוברחים וכועסים על המדינה שאמרה להם 'בואו, נכשיר אתכם לחקלאות' ובסוף אף אחד לא קולט אותם לעבודה.
אבי מספין:
עכשיו אנחנו מדברים על מצב של win-win, זאת אומרת יש תעשייה---
גלעד אברהמי:
רק משפט אחד ברשותך, בשביל הפרוטוקול. גב' קלאודיה כץ עובדת מעל עשר שנים בתחום התעסוקה, היא סייעה להמון אתיופים ובכלל לעדה האתיופים וסייעה לעולים בכלל בכל קשת התרבויות שיש פה בישראל. אני בטוח שאם היא אמרה משפט מן הסוג הזה, הכוונה שלה היתה חיובית, כי זה תפקידה, לעזור ולסייע, והתכוונה כנראה בוועדה סגורה לנסות לראות איך אנחנו, כוועדה, מנסים למקד את כל הכוחות על מנת שטוב ייצא מזה ולא רע. אז אני פשוט לא רוצה שבפרוטוקול הדברים ייצאו מהקשרם ולקחת אותם ולהכפיש---
אבי מספין:
אוקי, אני יודע מה גב' קלאודיה כץ עושה, היא עושה המון גם בשביל יוצאי אתיופיה. הפרשנות שלך זה הפרשנות שלך בעניין הזה. יש גם פרשנויות אחרות ורואים את זה גם לפי התוצאה, תוצאת הביניים בכל מקרה שאנחנו נמצאים בה עכשיו.
בכל מקרה, למשרד לקליטת עלייה יש מוקדי קליטה שבאמצעותם גם הם עוסקים בגיוס של עובדים יוצאי אתיופיה. בנושא הספציפי הממוקד הזה, כאשר יש מצב שיש תעשייה שמוכנה לקלוט עובדים, יש משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שמוכן להכשיר במימונו, והמשרד התחייב לגייס עובדים, לרכז קבוצה שתבוא להכשרות מקצועיות, בפועל אני מדבר המון עם מי שנכח גם בפעמים הראשונות בדיונים, מר דוד יאסו, והוא מבטיח. בינתיים אנחנו מקבלים רק הבטחות. בדיון מלפני שבועיים פה, בוועדה הזאת, עלה הנושא של התאחדות התעשיינים והם אמרו שהם מרכזים אצלם קבוצה מאוד גדולה של מועמדים לקורסים, יוצאי אתיופיה, והם גם התחייבו לוועדה להעביר את זה ישירות להתאחדות התעשיינים, לדר' טל לוטן. דר' טל לוטן רודפת אחריהם. אנחנו רודפים. אני דיברתי רק אתמול עם מר דוד יאסו והוא הבטיח לדבר איתה ולהעביר לה. אני לא אומר את זה כביקורת, אלא כמי שאחראי עליהם, באמת להתחיל ולהעביר את זה, כי בסך הכל יש אנשים שמעוניינים לעבוד ואם המשרד טוען שיש אצלו קבוצה של אנשים שהם מועמדים לקורסים, אז בבקשה להעביר אותם להתאחדות ולגבש קבוצה שיעברו הכשרה בקורסים. אנחנו, כעמותה, התחלנו לעשות עם הבלתי מקצועיים, אבל זה מאוד מאוד קשה מבחינתנו ולמשרד הקליטה יש תשתית מאוד גדולה. אנחנו עושים עם התאחדות התעשיינים בנושא של האקדמאים, יוצאי אתיופיה, וזה בצורה יותר פרטנית. העברנו לדר' לוטן רשימה של אקדמאים ספציפיים במקצועות ההנדסה והם עושים את התהליכים עכשיו, אבל המאסה הגדולה זה העובדים הבלתי מקצועיים, ואני מבקש ממך אם תוכל לקדם את זה דרכם. תודה רבה.
נסים ברדה:
אני מציע שההצעה שהוצעה כאן, תוך שבוע סיכום, אז אולי שבוע זה מהר מדי, שבועיים זה בסדר. אני מוכן לקחת על עצמי את האחריות תוך שבועיים ליזום מפגש ולתת דיווח לוועדה.
דבר שני, אני מבקש לחייב גם את הסוכנות, כמה שהוועדה הזו יכולה לחייב את הסוכנות, גם את הג'וינט, גם את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, להמשיך לשתף פעולה, בזה שיתייצבו למפגשים ויעמידו משאבים. כשאני מדבר על משאבים, היום יש כבר מפעלים שמוכנים לקבל אנשים לתעסוקה. יש לנו מקומות להכשיר אותם, התקדמנו, ואין עכשיו מי שירכז את הנוער הזה ויביא אותו אלינו כדי שאפשר יהיה להכשיר אותו. לכאורה יש המון יוצאי אתיופיה מובטלים, חסרי תעסוקה. כשאני צריך אותם, לא מצליח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל אנחנו דיברנו שהם מוכנים לעשות את זה.
נסים ברדה:
אבל הוא לא יודע איך להביא לבד, הוא צריך סיוע והסוכנות בזמנו והג'וינט---
אברהם מיכאלי:
מר ברדה, אני חושב שמהדיון הזה עולה מסקנה מאוד ברורה, הנתק וחוסר תקשורת שיש פה בין הגופים השונים, שכל אחד מתכוון בכוונות הטובות שלו לסייע, אני עוד מעט אציע פה ליושב ראש שהמסקנה שלנו, של הוועדה הזאת, מהיום הזה, תהיה שאנחנו כוועדה ניקח, אולי כמטלה יותר דחופה ולא ביום תעשייה מיוחד שיש פה, ונוכל לארגן את כל הגופים האלה פה, תחת הוועדה, שיגיעו לפה, ואת הדוחות האלה וההתחמקויות האלה אצלנו לא יהיו. אנחנו נשמע את הדברים הקונקרטיים וגם את ההחלטות האופרטיביות כלפי משרדי הממשלה, אנחנו נוכל לקבל אותם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לשאול, אתם מוכנים לתת רשימות של אנשים שיכולים לעבור קורסים כאלה? דיברנו על זה ואתם אמרתם שאתם מוכנים.
אבי מספין:
כן, דיברנו על זה. אנחנו אמרנו במפורש שאנחנו מוכנים להעביר רשימה. יש לנו רשימה של מאות אקדמאים, אנחנו מוכנים להעביר רשימה של אקדמאים ואנחנו עושים את זה בפועל. אנשים שהם בלתי מקצועיים זה אנשים שאין להם הכשרה, בכל רחבי הארץ, ומי שיש להם את התשתית הכי גדולה וגם מי שהתחייב להעביר זה המשרד לקליטת העלייה.
אברהם מיכאלי:
אז נביא אותו לפה ונשמע ממנו פה. אחרת הולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמו שאמר חבר הכנסת מיכאלי, כל הפרוצדורות יהיו פה. אם אתם לא יכולים להבין אחד את השני בלי תיווך, אז בבקשה.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, אני חושב שמצד אחד היום הזה חשוב שמקיימים אותו, אבל מהיום הזה, אנחנו, שעוסקים כל השנה בבעיות של קליטת עולים וקליטת עולים מקבוצות שונות, שלא ישתמע פה שכל הדיון הזה היום באמת התמקדנו ביהודי אתיופיה. יהודי אתיופיה אכן זכאים לתשומת לב מיוחדת, בגלל בעיות מיוחדות שיש בקליטת יהודי אתיופיה. הזכירו פה את יהודי צרפת, הזכירו את יהדות ארצות הברית שהם בדרך. לכולם יש בעיות קליטה ובוודאי יהדות ברית המועצות לשעבר. אנחנו צריכים להבין בסוף שבקליטה הכי חשוב זה התעסוקה. אומרים, התעסוקה זה לפני הבית. אנשים מוכנים לעבוד ואחרי זה לחכות קצת עם הדיור. אז אם אנחנו לא נשים את זה מול עינינו, שהתחום הזה צריך להיכנס לסדר עדיפות עליון מבחינת הגורמים השונים, יש פה באמת גופים שונים שכל אחד רוצה לסייע, כל אחד מוכן להציג תכניות ויש לנו, עם כל הבעיות שיש לנו במדינה, אפשרויות, פתרונות לתעסוקה. אז אנחנו נצטרך ללכד אותם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הבעיה שהוועדה לא בנויה לוועדות כאלה. יש תת ועדה אחת אצלנו בחינוך, אנחנו לא יכולים לעשות עוד תת ועדה ועוד תת ועדה, כי אין אצלנו כח אדם. המשרדים בנויים לזה, יש שם כח אדם. אצלנו, אתה ואני, ואני כל הזמן צריך לעסוק רק בדבר הזה. אתמול היו לי שתי ישיבות שלא ישנתי לילה. אני צריך להיות קשר בינו לביניכם? אתם לא יכולים שניכם לדבר ולהיפגש? אנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו ועדות טכניות, ועדות קשר. אתם אנשים עם השכלה גבוהה, אני לא אומר מבוגרים, אבל אנשים בגיל מסוים שיכולים לדבר אחד עם השני והם לא צריכים תיווך מחברי הכנסת בדברים כאלה.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, אנחנו נקבע ישיבות דיווח פעם ב, כדי שהדברים האלה יושמו על השולחן שלנו ואנחנו נדע מה עושים מפה ואילך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו צריכים לפקח על זה, לעשות פיקוח. כי אנחנו נכנסים למעגל הזה ואנחנו נהיה אשמים אחר כך שלא עשינו קשר ביניכם. הוועדות של הכנסת הן ועדות של פיקוח.
שלמה לוי:
דבר ראשון, אני רוצה להגיד משהו בקשר לעולי צרפת. דיברתם פה על החוברות שצריך לשים בכל מיני מקומות. לדעתי כדאי גם לתרגם את האתרים באינטרנט, או לפחות את הדפים הרלוונטיים באינטרנט, כי אנשים שהם מצרפת מסתכלים קודם כל באינטרנט לפני שהם מגיעים לכאן. אנחנו כחברה טכנולוגית מוכנים לתת את זה. אם תבקשו מאיתנו, אנחנו נעשה את הדפים האלה, כדי שיהיה להם יותר נוח ותהיה יותר נגישות.
אברהם מיכאלי:
פנית לסוכנות בעניין הזה?
שלמה לוי:
לא פניתי. שמעתי את זה פה ועכשיו אני מציע את העזרה שלי.
מאיר לופטינסקי:
אחרי הוועדה אני אצור איתו קשר.
אברהם מיכאלי:
לידיעתך, יש להם גלובל סנטר שיש להם עם כל העולם, כל היהדות, בכל השפות. אז אם תעביר להם את המידע הזה, הם יכניסו את זה בתוך המאגר.
שלמה לוי:
לנושא שהגענו לכאן. בדצמבר האחרון אינפיניטי לקחה על עצמה לפתוח קורס לבודקי תוכנה לעולים מאתיופיה, כשההתחייבות שלנו היתה שכל מי שיעבור את הקורס ייקלט בעבודה. אינפיניטי היא חברה שהקמנו אותה לפני שנתיים. לא יודע אם זה מובן, זו מעמסה גדולה, הקורס הזה עלה לנו מעל מיליון שקל. אנחנו מאוד נדהמנו לגלות את זה בעיתון, לא ציפינו לכזאת תהודה, כי באנו לעשות משהו פשוט, בעיקר בשביל עצמנו ובשביל הקהילה הקרובה אלינו. זה קורס שהיה קורס ערב, מיינו מתוך בערך 180 אנשים, הגיעו לבסוף לקורס 17 אנשים שעברו את כל המיונים. בדקנו דברים בסיסיים מאוד, כמו איכות הבנת הנקרא, שאין רישום פלילי ודברים מאוד מאוד בסיסיים ואת כל השאר לקחנו על עצמנו, כולל הדרכה באנגלית. אנחנו קיבלנו את כל הסיוע שביקשנו, כל מי שפנינו אליו, רץ ועזר לנו, החל מהעמותה לקידום צעירים, העירייה, גם משרד הקליטה, כולם. לא היינו צריכים הרבה סיוע. בסך הכל רצינו כיתה אחת, זה מה שקיבלנו, אבל כל מי שדיברנו איתנו בא ורץ לעזור לנו. אחרי שמונה חודשי קורס שהאנשים למדו בערב ונסעו גם מראשון לציון, וגם אנשים מנתניה ומחדרה הגיעו ולמדו שלוש פעמים בשבוע, ואת יום השישי שלהם הקריבו, בחלקם אנשים דתיים, ואנחנו דאגנו לעשות את זה בשעה אחת שיסיימו, שיספיקו. אני גאה לדווח, יש לנו 12 בודקי תוכנה חדשים שנכנסו, מהקהילה. בחודש האחרון אני מטייל בכל הארץ ופוגש את החברות הכי גדולות בארץ שהם הלקוחות שלנו, וכולם עוזרים לנו ומוכנים לעזור לנו ולתת עבודה, במיוחד כדי שהם יעשו אותה.
אצלי במשרד כל מי שנכנס הדבר הראשון שהוא רואה זה משפט מאוד פשוט, שכשאתה נולד אתה מקבל את השם שלך, את כל השאר אתה צריך להשיג לבד. ו-12 האנשים האלה, זה מה שיש להם, הם קיבלו את השם שלהם, הם עובדים קשה ועבדו קשה מאוד כדי להגיע לאן שהם נמצאים היום והיום הם משולבים בהיי טק, הם מרוויחים יותר ממני. האנשים האלה הם כולם אנשים ששירתו בצבא, שירתו את המדינה, לכולם מגיע לקבל בחזרה. אנחנו כחברה פרטית עשינו ונעשה מה שאנחנו יכולים כדי לעשות עוד קורס כזה. יש כוונה לעשות עוד קורס, לא בתקופה הקרובה, כי אנחנו צריכים להתאושש כלכלית בעצמנו, אבל אני מניח שבתחילת השנה הבאה.
אברהם מיכאלי:
מה הפוטנציאל של קורסים כאלה בעתיד, מבחינת תעשייה כמוכם?
שלמה לוי:
פוטנציאל ענק.
אברהם מיכאלי:
האם יש לכם איזה ארגון שמרכז את המאגר של החבר'ה שיוכלו להכשיר אותם?
שלמה לוי:
מאז הקורס הקודם, אנחנו מקבלים מאות פניות כל הזמן. גב' מיקי פתאי, שהיא יועצת ארגונית, מרכזת את כל הפניות האלה לחברה שלנו, כחברה פרטית. אין לנו ארגון שעושה את זה בשבילנו, אנחנו עושים את זה לבד, אנחנו כנראה נתחיל בתחילת השנה הבאה עוד קורס. באופן כללי באינפיניטי, אנחנו חברה של 100-105 עובדים, יש לנו 2 עולים מצרפת, 3 עולים מרומניה, שכולם עברו הכשרות אצלנו, אף אחד לא בא מוכשר. עובדים בחברה היום, פעילים, אתמול העליתי משכורת לאחד מהם. כמובן יש די הרבה מברית המועצות לשעבר. החברה שלנו מעודדת עלייה, מעודדת קליטה. מה שיפה לראות באנשים שהם עולים לארץ, שמוסר העבודה שלהם שונה. הם מאוד רוצים לעבוד, מאוד רוצים להוכיח את עצמם והם באמת עובדים כדי לכבד את מקום העבודה שלהם וזה מה שחשוב לנו, שאנשים יילכו ויהיה להם בראש לאן הם שייכים, שהם שייכים לאינפיניטי ומייצגים אותנו בכל מקום שהם הולכים וזה מה שהם עושים. אתיופים, עולים מברית המועצות, הצרפתים, הרומנים, כולם, זה מה שהם עושים, הם מרגישים פטריוטיות לחברה, כי הם מרגישים פטריוטיות למדינה. הם עלו לכאן.
בטקס כולם באו והודו לי שעשיתי הרבה עבודה ואמרנו דבר מאוד פשוט, שאנחנו רק הראינו להם את הדרך. אנחנו לא עשינו באמת הרבה, אנחנו נתנו להם קורס וכשכולם עוברים את הקורס, אני צריך אותם, אני מחפש עובדים כל הזמן. ברגע שיש לי אותם מוכשרים, אני מוכן לקלוט אותם.
מזור בהיינה:
איך אתה מבטיח לו שמחר הוא נקלט במקום עבודה ולא כמו שאומר משרד הקליטה, ובצדק, שהוא לא מוצא את עצמו בחוץ?
שלמה לוי:
אני קלטתי אותו לעבודה.
אברהם מיכאלי:
הוא הכשיר אותו והוא קלט אותו. אגב, בוועדת מדע בדיוק בשעה הזאת מתקיימת ישיבה מקבילה של חברות היי טק שיושבות פה, ולכן חשוב לי שבסוף יהיה איזה שהוא גוף שמקשר את כל ה---
שלמה לוי:
אנחנו נותנים שירותים שנקראים שירותי מיקור חוץ, אם חברות היי טק יעזרו לנו לקלוט אותם, אנחנו מוכנים להכשיר כמה שצריך כדי שהם ייקלטו. המטרה שלנו הבסיסית היתה שהחבר'ה האלה יבואו בעוד שלושה, ארבעה, חמישה חודשים עם הרכב של החברה, כמו שמקובל בהיי טק, והילדים הצעירים שהם בני 17 יראו אותם ויגידו 'אני הולך ללמוד בהיי טק, כי אני רוצה לחזור יום אחד ככה לשכונה', וזה מה שעובד. זה מה שעובד.
מזור בהיינה:
קודם כל, אני מאוד מברך. אתמול הקדשתי דקה מהנאום שלי לכתבה שלכם ואתה רואה את הפוטנציאל כשיש אנשים וגופים, תעשיות כמו שלכם, שניתן כן לעשות עם הקהילה הזאת כלי יקר ולהוציא מהם את בני הקהילה הצעירים, הכשרוניים שבהם. אני יכול להגיד לך באחריות מלאה, אם אתם לא הייתם לוקחים את הפרחים האלה ושמים אותם בגינות של היי טק ושותלים אותם, אני כמעט בטוח שהאנשים האלה לא היו מוצאים את עצמם. לכן דברים כאלה מוכרחים דוגמה חיה, דוגמה אישית שניתן ללמוד. כל הגופים, כולל מדינת ישראל, צריכים ללמוד מדבר כזה ולא לעשות סחבת ולהשאיר אותם מאחור.
אברהם מיכאלי:
אל"ף, צריך לעודד את הפרויקטים האלה ויש פה הרבה גופים שהציעו פרויקטים דומים. בי"ת, אני מבקש ממך דבר אחד, קודם בכעס אמרת משהו כלפי יושב ראש הוועדה. אתה עוד לא יודע מה יושב ראש הוועדה הזאת עושה בשביל יהודי אתיופיה, אז לכן תתקן את המשפט הזה, כי אתה עוד לא מכיר את המאמצים שלו לקליטת יהודי אתיופיה.
מזור בהיינה:
אני מאוד מאוכזב מזה, אני מצטער מאוד. זה רק מוריד לי חשק, שאני לא אבוא לפה. אני לא חבר, אני בא בשביל לעזור, לתרום לקהילה. אני לא צריך להיות פה, אני פה שעה וחצי---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה מתחיל את העבודה שלך פה בסקנדל. זה דבר לא מקובל.
מזור בהיינה:
אני מצטער, אמרתי את האמת.
פרנק יוסף אסולין:
יש לי מגדניה, מאפה צרפתי, בירושלים. יש לי 10 פועלים ואני רוצה לשאול ולבקש משהו. שמעתי את כולם כשדיברו. אני מצטער בשביל העברית שלי, כבר עשר שנים פה, אבל---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה מדבר טוב. אנחנו שומעים פה עברית יותר גרועה.
פרנק יוסף אסולין:
תודה רבה. שני דברים אני רוצה לדבר. קודם כל, מי שעושה את העלייה, יש שני דברים, יש או 'אני רוצה להיות פועל', או 'אני רוצה להיות בעל עסק'. אם אני רוצה להיות פועל, מה יש? מישהו בא ועושה את העלייה לארץ, 6 חודשים בשביל ללמוד ולדבר עברית, אולפן, ובצהריים הוא לא יודע מה לעשות. בבוקר הולך לאולפן ומה אתה עושה בצהריים? לא יודע, אני מטייל. אני מטייל בארץ. מה שאני חושב שזה טוב שבבוקר אתה עושה אולפן ובצהריים, מה אתה? רופא שיניים? אני אקח אותך, אני שם אותך אצל רופא שיניים, אתה עושה סטאג', בשביל ללמוד ולראות איך עובדים בארץ, מה זה רופא שיניים בארץ. רופא שיניים בצרפת זה רופא שיניים, רופא שיניים בארץ זה משהו אחר. זו דוגמה. אני רוצה מישהו שהולך לעבוד אצל מישהו והמדינה עוזרת לבעל הבית לקבל את הסטאג' הזה. אני חושב שזה מאוד חשוב. ואם אני רוצה להיות בעל עסק, מקבלים את הבן אדם, הוא בא עם כסף בשביל לעשות עסק בארץ. להסביר לו קודם כל, 'תשמע, בארץ קודם כל זה הולך, זה לא הולך' ומאוד חשוב לעזור לו בכסף, מה מגיע לו, הבנק נותן לו הלוואה, אתה יכול לקבל הרבה דברים מהעירייה, מכמה מקומות. מה שאני חושב שצריך קודם זה עורך דין של המדינה, עורך דין שעוזר לו 'אתה יכול לקבל את זה', מישהו שייקח אותו ויעזור לו. אתה בא לארץ, אתה רוצה לפתוח עסק, 'לך שם', 'תשאל שם', ואתה לא יודע, ובסוף אתה מקבל קנסות מכולם. זה מה שהיה לי. זה מאוד חשוב שיהיה מישהו כמו עורך דין. אומרים בארץ שמי שלא נשוי עם עורך דין הוא כבר מת. אז אין לנו כסף בשביל לשלם כל יום לעורך דין. זה מה שאני חושב.
דבר שני, אני רוצה לסיים במשהו. יש לי קונדיטוריה ואני רואה שאין פועלים בארץ. אתה רוצה להיות קונדיטור? מה? בשביל 4,000 שקל, 5,000 שקל? מה זה עוזר לי? אף אחד לא רוצה לעבוד בעבודה כזאת, כולם רוצים לעבוד בהיי טק, 9,000 שקל, 10,000 שקל מגיע לך. יש לי הרבה חברים שיש להם מסעדות בירושלים, אני עובד איתם, הם מתקשרים כל יום 'אתה מכיר, יש לך טבח? יש לך קונדיטור שרוצה לעבוד?' כולם רוצים, אבל יש בעיה של משכורת. ומה אני חושב? אם אפשר לעזור בתחום הזה, במקצוע שלנו, לעזור במשכורת. זה מאוד חשוב בגלל שאף אחד לא רוצה להיות קונדיטור או טבח או משהו אחר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא יודע איך אפשר לעזור עם המשכורת. צריך לחשוב.
חברים, אנחנו צריכים לסיים. אני רוצה להגיד שאני שמח מאוד על הדיון שהיה היום. אני הבנתי שיש פה אנשים שרוצים ליזום, להשקיע, לבנות משפחות, לבנות עסק וזה מחמם לי את הלב. יש בעיות עם הקהילה האתיופית והקולגה שלי חדש, הוא רוצה מהפכה, והוא חושב שמחר הכל יהיה טוב. כל חודש, פעמיים, יושבים ורוצים לפתור בעיות של הקהילה האתיופית. קשה להם ואנחנו והם מבינים למה קשה. קשה כי יש שוני מההתחלה בין אנשים מצרפת ובין אנשים מאתיופיה וצריך זמן כדי שהם יעלו קצת ויהיו שווים להתחלה של כולם. ההתחלה שלהם קשה, יותר קשה מאשר כולם, ואני שמח שיש אנשים שעסוקים עם תכניות שרוצים, שמבינים שאנחנו צריכים לעזור לקהילה הזו ויש כמה תכניות שהמטרה שלהן לעזור ולהשתמש בפוטנציאל הטוב שיש בקהילה, כדי שהם יוכלו לעלות. רק צריך סבלנות, צריך הבנה שיש קושי. אצלם הקושי אחר מהצרפתים. אצלכם הקושי שהמדינה משקיעה הרבה כדי לעזור, אבל רק השקעה לא עוזרת, צריכים להיות יזמים, צריכים להיות אנשים וחברות כמוכם.
כל הכבוד. אני אומר תודה רבה לכם שאתם עושים עבודה. אני מבין שזו עבודה לא פשוטה ולא מבקשים תקציבים גדולים מהמדינה. אתם מבינים שכל אזרח שיש בישראל, אם הוא מקבל עזרה, הוא יכול לעבוד ולהביא תועלת גם למשפחה שלו, גם לחברה שלהם וגם למדינה. אני רוצה להגיד לכולם תודה רבה. זו לא הפעם האחרונה שאנחנו מדברים.
אני מבקש עוד פעם מנציגי צרפת ומהגברת, תהיה פה ישיבה שקשורה לעולים מדרום אפריקה. הניסיון שלהם יכול להיות מאוד מאוד חשוב, כי ראש העיר של מודיעין אמר לי שיש בעיות אצלנו עם העבודה לעולים חדשים מדרום אפריקה. אני גר במודיעין וכל יום אני מגיע לעבודה והם גם יכולים להקים עסק בירושלים, הם יכולים להקים עסק בפתח תקווה, רק צריך דוגמה איך עושים את זה, איך עוברים את הביורוקרטיה, מה עושים. אני מקווה שלא רק ליוצאי צרפת, גם ליוצאי דרום אפריקה אנחנו נעזור.
תודה רבה לכולם. אם יש בעיות, זו ועדה כדי לעזור לעולים. תפנו אליי ואנחנו שמחים לעזור לכולם, ליוצאי אתיופיה, ליוצאי צרפת.
הישיבה ננעלה בשעה 11:05