פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 204
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי ח' בסיון תשס"ח (11 ביוני 2008) שעה 09:00
סדר היום: הגברת שילוב בני נוער עולים במסגרת פעילותן של תנועות הנוער – כדי לשפר
שילובם בחברה – ישיבה עם ראשי תנועות הנוער – מסקנות הוועדה
21 בפברואר 2007.
נכחו:
חברי הוועדה:
היו"ר – מיכאל נודלמן
קולט אביטל
שלמה מולה
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
עודי בהט – ראש אגף קל"ע – קליטת עלייה, משרד החינוך
נח גרינבוים – מפקח ארצי בתחום קידום נוער עולה, משרד החינוך
מפקח אפרת ווך – קצינת נוער, המשרד לבטחון פנים
אילני אבבה-קמפינו – מרכזת עולים – "מצילה" – אגף קהילה ומניעת פשיעה
בוריס חנוכייב – מנהל יחידת ארגונים, המשרד לקליטת העלייה
דפני מושיוב – פיקוח ארצי קליטת עלייה, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
מיה פוגל – עוזרת למנהל חטיבת הקליטה, הסוכנות היהודית
שלומית רונן-ליבנה – רכז פרוייקטים, מועצת תנועות הנוער
תמר בסביץ' – מועצת תנועות הנוער
חגית שוורצמן – מזכירות כללית הנוער העובד והלומד, הנוער העובד והלומד
דודו מלול – רכז מחלקת הדרה, הנוער העובד והלומד
מעיין קורן, הסתדרות השומר הצעיר
קרן שווייצר – הסתדרות השומר הצעיר
אלעד איזבוצקי – מנהל מרחב ירושלים – "ידידים" למען הנוער והחברה, "ידידים"
דוד אבטה – ראש מחלקת קליטה בני-עקיבא, תנועת בני-עקיבא
אברהם נגוסה – מנכ"ל "מכנף דרום לציון", נצגי ארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה
בפרוייקט הלאומי האתיופי
דני קסהון – מנכ"ל, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה
גדי מלקו – מנהל מחלקת צופי שבא
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה: אתי בן שמחון
הגברת שילוב בני נוער עולים במסגרת פעילותן של תנועות הנוער – כדי לשפר
שילובם בחברה – ישיבה עם ראשי תנועות הנוער – מסקנות הוועדה
21 בפברואר 2007
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה קליטה והתפוצות. ב-12 בדצמבר 2007 התקיימה ישיבה בנושא המצב הקשה של ילדי העולים בישראל וגידול הפשע בקרב ילדי העולים. במסקנות הוועדה נאמר שהוועדה תקיים ישיבה עם ראשי תנועות הנוער להגברת שילוב בני נוער עולים במסגרת פעילותן ולסייע בשילובם בחברה. אנחנו מייחדים ישיבה לנושאים אלה, אנחנו רוצים לדעת כיצד מנהלי תנועות נוער משלבים עולים צעירים לתנועות שלהם.
אבקש מעודי בהט להתחיל את הדיון.
עודי בהט:
הערה לפרוטוקול שנתבקשתי לומר במשרד, למעשה מי שעוסק בחלק גדול מהפרויקטים גם בנושאים של תנועות הנוער במשרד החינוך וגם בכירי מועצת תנועות הנוער, וגם אחרים שנמצאים כרגע בחוץ לארץ על רקע המשלחת של תנועות הנוער, מה שבעצם אומר שמי שבעצם מופקד על הנושאים האלה יכול לתאר אותם הטוב ביותר גם מבחינת המשרדים וגם מבחינת התנועות. אבל בכל זאת אנחנו מבינים שהנושא חשוב ולכן כן נשמח אם צריך יהיה עוד פעם לבוא ולפרט יותר, להביא בצורה של מצגת מאוד יפה ומרשימה כי יש באמת פעילות מרשימה של תנועות הנוער בנושא הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני ביקשתי ממך כי אני יודע שאתה הכי בקיא בנושא הזה במשרד החינוך.
עודי בהט:
בהחלט בקיא, אני אשמח לומר. אני מניח שגם נציגי התנועות גם יאמרו את זה, יותר ויותר תנועות הנוער בישראל רואות את הנושא הזה של קליטת העולים בתוך כל המערך הזה שנקרא מעורבות קהילתית חברתית כדבר שהולך ונעשה יותר ויותר מרכזי. אני יכול לומר כפי שאני רואה את הדברים במשרד החינוך, אני מדבר לא בשם משרד הקליטה, אבל בחיבור עם משרד הקליטה בעניין הזה תקנת תנועות הנוער נמצאת במשרד החינוך, במינהל חברה ונוער. יחד עם זאת, ישנו גם מערך סיוע במשרד הקליטה שמעביר אלינו ממשרד החינוך סכומים ותיקצוב לפעולות מסוימות בנוסף לתקציב שקיים בתוך משרד החינוך בתקנה התקציבית של תנועות הנוער. אם אני יכול לדבר היום על שלושה מסלולים שהמשרד מעורב בהם, לפחות שלושה מסלולים שאני מכיר אותם יחסית טוב, קודם כל המסלול הזה של התקציב השוטף כאל תנועות הנוער הוא צבוע לטובת קליטת העלייה וכל תנועה שמבצעת פעולות, התנועות עושות את זה בצורה מאוד מרשימה במספרים גדלים והולכים. כל פעולה כזאת מתוקצבת על ידי אותו חלק יחסי מתקציב תנועות הנוער במשרד החינוך שמיועד לעניין הזה של הפעלת הנושא של קליטת העלייה בקרב התנועות, כאשר הוא מתוגבר גם על ידי התוספת התקציבית של משרד הקליטה של האגף לקליטה בקהילה.
הדבר השני היא תכנית חדשה שהתחילה השנה בשיתוף פעולה מאוד מעניין באמצעות או על בסיס הצעה של שרת החינוך בהירתמות של קרן הידידות ושל מועצת תנועות הנוער בישראל כגוף מרכז את כל תנועות הנוער לפעולה יזומה להקמה והרחבה וחיזוק של סניפים של תנועות נוער בקרב אוכלוסיית העולים. במלים אחרות, יש פה מצד אחד חיזוק והרחבה של סניפים קיימים במקומות שהם עתירי עולים, וזה השלב הראשון שנעשה כבר השנה הזאת בתנועות, ולעומת זאת בתכנית העתידית בתכנית הזאת מדובר גם על הקמת סניפים חדשים בתוך שכונות שבהן מרוכזים עולים רבים, בערך מחציתם מחבר העמים, מחציתם מאתיופיה וממקורות אחרים.
הנושא הזה לא רק בתכנון, כבר בביצוע, כל התשתית כבר הונחה, התכנית עצמה נקראת "מגשרים בקהילה" אבל היא בעצם פועלת בתוך תנועות הנוער כחלק מתנועות הנוער, אלא לא בשונה אבל באופן מאוד מודגש, הפעולה נעשית לא רק בתוך הסניפים בפעמיים בשבוע כפי שנעשית בדרך כלל בתנועות נוער, אלא פה מדובר על פעולה הרבה יותר משמעותית בקרב הקהילה, ובעצם הסניפים האלה אמורים להיות בסופו של תהליך פתוחים כל השבוע לעבודה קהילתית מאוד רחבה מעבר לאותם אלה שיאכלסו.
הדבר השלישי שאני יכול לומר והוא עדיין לא ממש מבוצע והוא עכשיו בתחילת שלבי ביצוע, זאת תכנית החומש הממשלתית ליוצאי אתיופיה שבה ישנו חלק בלתי פורמלי בתוך השכונות, 15 השכונות שסומנו על ידי הממשלה לשכונות שבהן תהיה ההתערבות הכוללת שלנו. ובתוך המערך הלא פורמלי הזה תהיה פעולה גם לחיזוק ולתמיכה בתנועות הנוער שנמצאות באותו מקום, זה פחות או יותר לצורך ההתחלה הערוצים שאני מכיר, שבוודאי התנועות ומועצת תנועות הנוער והמבוגרים על הנושא, אולי גם עמיתי ממשרד החינוך נוער יכולים להרחיב יותר על הפעילות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה אומר בשכונות שם נמצאים העולים החדשים מברית המועצות ומאתיופיה, יש מקרים שהם נפגשים עם בני נוער ותיקים חלק בנפרד איך זה עובד?
עודי בהט:
לא מדובר על הקמת סניפים הומוגניים לגמרי, אלא במקומות שיש בהם ריכוזים גדולים של עולים יש סבירות גדולה שהעולים יבואו ויצטרפו אליהם גם ותיקים ותהיה אינטראקציה בתוך הסניף. שלא לדבר על העובדה שהפעילות של תנועת הנוער בעצם מחולקת לשניים, הפעילות השוטפת השיגרתית תוך כדי ימות השנה, וגם להרבה מאוד מפעלים משותפים על בסיס אזורי, עירוני, או אפילו ארצי אם זה בקיץ, אם זה בטיולים, אם זה בכל מיני ארועים אחרים שבהם בכלל כל התנועה נמצאת ביחד ואז יש אינטגרציה מוחלטת גם מעבר למה שיש בתוך הסניף עצמו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יודעים מהו מספר בני הנוער?
עודי בהט:
התכנון כרגע על 600 ילדים בתכנית החדשה, תמר מייצגת את מועצת תנועות הנוער שנעשית בשיתוף עם מועצת הנוער. תמר תוכל להרחיב בנושא הפעולה עם קרן הידידות וגם עם הדברים האחרים שזה הגוף שמאחד את כל תנועות הנוער בישראל. מדובר על 600 ילדים שבנוסף לאלפי ילדים שנמצאים בתנועות השונות פועלים כבר עכשיו בפעולות המתוקצבות של הפעולה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מהו המספר של נוער עולה ?
עודי בהט:
600 בני נוער בתכנית החדשה קרן הידידות.
במסגרת התכנית שמתבצעת בשיתוף של מועצת תנועות הנוער, קרן הידידות והממשלה, נקרא לזה משרד החינוך, מדובר על 600 חניכים נוספים בסניפים נוספים שלא היו, כלומר זו יצירה חדשה בפני עצמה, זה קומה שנייה. הקומה הראשונה היא קומה של אלפי חניכים, אני חושב שבתנועת השחר ובנוער הלאומי ובנוער העובד ובשומר הצעיר ישנם אלפי חניכים, נשמע בדיוק את המספרים, אני מניח כל תנועה יודעת להגיד בדיוק. אני לא יודע אם מדובר על עשרת אלפים חניכים או על יותר או פחות. דובר פה על מספרים גדולים מאוד של חניכים שכבר נמצאים בתוך תנועות הנוער הפועלות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שנוער עולה דורש יותר להיות בתנועות מאשר ותיקים, כי לותיקים יש בית, יש להם הכל הם חיים פה. העולים מגיעים אין להם חברים, אין להם שום דבר, התפקיד של ועדת העלייה והקליטה לדאוג להם. בלוגיקה של בן אדם, ילד בא בלי חברים בלי שום דבר, הוא צריך להיות בתנועות כאלה כדי להרגיש שהוא בחברה שלו, לכן אתם צריכים לשים דגש על ילדי עולים. הם במשבר קליטה וגיל, וכל הבעיות שקיימות בקרב הצעירים בעולם ישנם בקרב העולים.
עודי בהט:
תנועות הנוער בישראל, בכלל בקרב כל בני הנוער בארץ זאת שמורת טבע לא גדולה. צריך לקחת בחשבון, זאת אומרת זה לא שכל הנוער הישראלי נמצא בתנועת נוער ורק העולים לא נמצאים שם, הלוואי והיה כך וזה לא המצב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מדבר על הכיוון.
עודי בהט:
אם ניקח את התמונה שלפני חמש או עשר שנים, היו מספרים מאוד קטנים, אולי כמעט שואף לאפס עולים חדשים בתוך תנועת נוער או מעט מאוד. מאז השנים האחרונות, אלפי חניכים מצטרפים אם זה חניכים מחבר העמים, אם זה חניכים יוצאי אתיופיה. אני בטוח כשהחברים פה מהתנועות שמקושרים אלינו ולמת"ן – מועצת תנועות הנוער יתארו את הדברים תיווצר פה תמונה מאוד מרשימה של מהפך שנעשה בשנים האחרונות בעניין הזה ועוד צריך הרבה לעשות, אני בהחלט מסכים למה נאמר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בישיבה הקודמת אף אחד לא יכול היה להגיד לי איזה מצב, עכשיו אתה אומר שיש התקדמות. אמרתי כדי לסמן כיוון שנוער עולה דורש מארגונים שלא הסתובבו ברחובות ויעשו מה שעשו קודם, אולי עכשיו זה ממשיך, אבל לפי הסטטיסטיקה קורה פחות מאשר היה לפני שנתיים.
עודי בהט:
אני מציע שנשמע מכולם.
הייחודיות בעבודה זו שבסופו של דבר נוצרת פה גם שיכבה של מנהיגות בקרב הנוער העולה, המנהיגות צומחת מתוך החניכים עצמם, ולכן מדובר לא רק על מספר ילדים שיבואו לפעולות, אלא בסופו של דבר לפיתוח שיכבת מנהיגות מאוד משמעותית שתוביל אחר כך עוד ועוד בני נוער עולים ולא עולים בתוך המערכת הזאת.
תמר בסביץ':
למעשה מועצת תנועות הנוער בעקבות שידוך שנעשה בזמנו על ידי השר יולי תמיר בין המועצה לבין הקרן לידידות, וכמובן בשיתוף אגף הקליטה במשרד החינוך ומינהל חברה ונוער, יזמנו השנה את הפיילוט הראשון שעוסק בפיתוח מחדש של מודלים. כלומר למעשה התנועות לאורך כל השנים כן עסקו בקליטה של עולים, היו תנועות שלקחו את זה לכיוון של נוער מחבר המדינות יותר, היו תנועות שהתמחו יותר בקליטה של נוער אתיופי, אבל בהחלט היתה תחושה שיש צורך לחדש ולחולל מחדש את המכוונות אל העולים. הפרוייקט השנה פועל בשמונה מוקדים, שלושה מתוכם מכוונים לנוער עולה מחבר המדינות, חמישה מכוונים לילדים ונוער ממשפחות לעולים מאתיופיה, כאשר הפנייה שלנו היא לילדים ממשפחות עולים, לאו דווקא לפי הגדרה של נוער עולה שעלה בעצמו לפני שלוש או חמש שנים, אלא בהחלט ברור לנו שילד שחי וגדל בהוויה של משפחת עולים ולא משנה כמה שנים היא בארץ, לא בהכרח בבילט-אין המשפחתית תלוי חברות בתנועות נוער.
אחד האתגרים הגדולים שלנו בעבודה ובמודלים שאנחנו עובדים יחד עם התנועות, מכוונות יותר מאשר עם הנוער הישראלי בפנייה להורים. משום שגם אל ההורים העולים מאתיופיה וגם להורים שעולים מחבר המדינות או שאין מושג מה זה תנועת נוער, או שיש איזשהו מיתוס או מודל מוכר להם של תנועת נוער שאסוציאציות שלהם לאו דווקא חיוביות אם אנחנו מדברים בעיקר על חבר המדינות.
לכן אנחנו משקיעים לא מעט משאבים בפנייה אל ההורים ובהסברה, הפקה של חומרים גם חומרי הדרכה וגם חומרי הסברה אל הקהילה באמהרית ורוסית שזה לא משהו שהוא טבעי ומובן מאליו בתוך תנועת הנוער, בעיקר כשכולם מדברים על ציונות ושילוב. ברור לנו שיש צורך בהתאמה והנגשה של חומרים כדי להיות רלבנטיים.
דבר נוסף שמייחד את הפרוייקט השנה, שאנחנו חייבנו את התנועות לייחד מגשר שהוא בין התרבות הרלבנטית לקהל היעד. כלומר ברור לנו שמי שלא מבין עד הסוף את הניואנסים ואת הקודים התרבותיים לא של הקהילה האתיופית ולא של הרוסים לא יוכל לפצח את הדבר. היה אתגר מאוד גדול מבחינת התנועות לאתר בוגרים שהם יכולים להיות גם מודלים לחיקוי ושהם דמויות משמעותיות.
הנסיון שלנו למשל עם הקן של השומר הצעיר באשקלון, בגדול חניכי תנועות נוער מכיתה ד' עד י"ב, אבל בהחלט מבחינת המכוונות הקהילתית שלנו יש גם נכונות לעבוד עם גילאים יותר נמוכים מהגילאים האלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא הבנתי למה אתם צריכים לעבוד איתם בשפות אמהרית ורוסית.
תמר בסביץ':
בהסברה עם ההורים, הילדים פועלים כחניכים לכל דבר בכל התנועות, אבל נעשית עבודה בתנועת בני עקיבא וגם בתנועות אחרות של הכנסה של נרטיבים תרבותיים אתיופיים אל תוך תכניות ההדרכה, אני יודעת גם בצופים, אל תוך התכניות הכלליות שכל חניך בתנועת הצופים או בתנועת בני עקיבא עובר. כלומר, לצורך העניין, בפתח תקווה לפני שבועיים שלושה נערך במסגרת תנועת עזרא טקס זכרון לחללים שנספו בסודאן שנספו בדרך, השתתפו בו כל חניכי השכבה הבוגרת של "תנועת עזרא" בפתח תקווה, אתיופים ושאינם אתיופים. כלומר, לצורך העניין התוכן הזה והעיסוק והזיכרון הוחל גם בקרב חניכים בכלל בתנועה.
הייחוד של התנועות שהקצו ואיתרו מגשרים בוגרים שעובדים במקביל יחד עם מרכז השבט או הסניף של כל התנועה, הם ערכו מיפוי קהילתי, עושים איזושהי עבודת שטח מעט אחרת, בהחלט הפרוייקט הזה התחיל לעבוד בפועל במרץ, אנחנו בהחלט יכולים לדבר על מספרים הולכים וגדלים במעגלים הולכים וגדלים של ילדים שהצטרפו לפעילויות. נקודת השיא שלנו הולכת להיות מפעלי הקיץ שבהחלט בעקבות המימון הנדיב מאוד שאנחנו מקבלים מהקרן לידידות המחסום שתמיד מדברים עליו של מימון וסיבסוד החניכים בעצם לא קיים, כסף לא מהווה בעיה כרגע, משתלבים כחניכים לכל דבר בכל פעילות ופעילות. כמובן ההסתכלות שלנו היא לקראת פתיחת שנת הפעילות הבאה, שם אנחנו מצפים לראות את המומנטום הגדול. כלומר, אם עד עכשיו החודשים האלה הם בעצם איזושהי הכנה של תשתית ושילוב, אנחנו בהחלט מצפים לראות אותם כחניכים לכל דבר בתחילת שנת הפעילות הבאה בספטמבר, בתקווה שגם ההצלחה של הפיילוט הזה תעודד אותנו להמשיך בתכנית גם בהמשך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה.
ראש המחלקה של קליטת בני עקיבא, בבקשה.
דוד אבטה:
מבחינת המחלקה, יש לנו 30 סניפים בכל הארץ. תנועת בני עקיבא, לא נחזור להיסטוריה היא יחסית עובדת המון שנים עם הקהילה. בנוסף לזה יש לנו פרוייקט מנהיגות שנקרא "פועלת השחר" פועל 15 שנה. פועל בעיקר בבתי ספר, בתיכוניים.
מבחינת סדר גודל של חניכים, אין לי מספר מדויק להגיד לך על כמות חניכים, אבל יש לנו מעל 2,000 חניכים. אנחנו עובדים איתם, ובפרוייקט מנהיגות אנחנו עובדים עם 300 חבר'ה שבדרך כלל אותם חבר'ה עוברים את ההכשרה הזאת, ובסופו של דבר גם מגיעים להדרך בשכונות בסניפים. אני בעצמי בוגר פרוייקט המנהיגות הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לגבי החניכים, יש מקרים לא טובים כמו סמים או יותר גרוע.
דוד אבטה:
זה תלוי באיזה שכונות, יש שכונות שהמצב הוא קצת יותר מורכב, יש שכונות שהמצב שם הוא יחסית מעולה. גם מבחינת הסניפים, יש סניפים שהם משולבים עם סניפים של צברים, יש סניפים שהם בעיקר יוצאי הקהילה. יש סניפים שמתמודדים קצת עם אלימות וגם התחום של שתייה, סמים פחות. אני בכל מקרה לא יצא לי להתעסק עם מקרה של סמים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני התעסקתי בזה.
דוד אבטה:
בגדול, מי שמחליט להגיע לתנועות נוער המצב שלו הוא קצת יותר טוב ממי שלא מגיע לתנועת נוער. חבר'ה שמגיעים מבחירה רוצים לעשות משהו שהוא קצת מעבר. מראש כבר החבר'ה בסטנדרט קצת יותר גבוה.
שלמה מולה:
אתם עובדים באופן אינטגרטיבי, או שיש לכם קבוצות נפרדות ליוצאי אתיופיה?
דוד אבטה:
אמרתי, זה תלוי שכונות. ישנן שכונות שהתושבים הם חצי חצי אז הסניפים מעורבים.
שלמה מולה:
תן דוגמאות של שכונות?
דוד אבטה:
בעיקר בקריית משה יש לנו סניף שהוא יחסית מאוד גדול, אלה שמגיעים לפעילות של שבת מגיעים בין 100 ל-150 חניכים,יש לנו סניף בני עקיבא.
יש כמה תנועות גם השומר הצעיר נמצא שם.
שלמה מולה:
מי שנמצא בשומר הצעיר אני מניח הוא לא נמצא בבני עקיבא.
דוד אבטה:
אנחנו עובדים ביחד. רוב החניכים הם יוצאי הקהילה. יש ערים אחרות שהחניכים
שמגיעים הם חצי חצי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בבאר שבע?
דוד אבטה:
כן, בשאול המלך.
תמר בסביץ':
תרשה לי להוסיף, גם בפרוייקט שלנו כאשר יש סניפים שהם כאילו ייחודיים בגלל הקהילה, כלומר, הסניף משרת את הקהילה שבה הוא היה קיים, המגמה היא שאותם חניכים יפעלו במסגרת התנועתית, במסגרת קורסי הדרכה, קורסי קיץ עם כל שאר החניכים. כלומר, זה לא שהם נמצאים באופן מודר לחלוטין מהעסק. כלומר, ההיפך המגמה היא כן לשלב אותן בפעילות התנועתיות כחניך לכל דבר. כלומר, העובדה היא שיש בהחלט גם בוגרים ושינשינים שיצאו לשנת שירות לאו דווקא בסניפי קליטה אלא בסניפים אחרים וזה בהחלט עובר.
קרן שווייצר:
חשוב לי להגיד שתנועות הנוער בכלל והשומר הצעיר בפרט מתעסקים בקליטת עלייה, גם תמר הזכירה את זה לאורך השנים בדרכים כאלה ואחרות וזה תהליך לא פשוט ומאוד מורכב מבחינתנו. לא לאורך כל השנים היתה תמיכה בכלים של איך עושים את זה, איך עובדים עם נוער עולה, עם המצוקות, עם המצוקות שהן נכנסים לתרבות שונה.
היו לאורך השנים הכשרות שונות שמתן אירגנה יחד עם משרד החינוך את הסיפור הזה פני ארבע או חמש שנים. אבל השומר הצעיר עובד גם מרכז מעשה בקריית משה ולא רק עם קרן הידידות, חשוב להגיד את זה גם שזה גם פרוייקט מאוד יפה. אנחנו עובדים גם עם קרן גנדיר שתומכת גם בקליטת עלייה גם בחלק השכונות. השומר הצעיר עובד בשבעה מוקדים בארץ, חלק מהמוקדים הם מוקדים מעורבים של עולים וחניכים צברים, וחלק מהמוקדים מוקד אחד הוא בעצם רק עולים שזה יוצאי אתיופיה וקריית משה.
מעיין קורן:
אולי איזשהו מיקוד למה רוצים להתייחס.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איך משלבים עולים צעירים?
אברהם מיכאלי:
אנחנו רואים ילדים שמסתובבים בעיר ללא מעש, הגענו לרחובות, הילדים התלוננו שאין להם איפה להיות. יש להם מועדון אחד שמפעילים אותו, אבל המועדון הזה לא מספיק להם. השאלה היא עם תנועות הנוער השונות, איך אתם מצליחים לקחת את החבר'ה האלה מהשטח ולהכניס אותם תחת פעילות מסודרת, זה מה שאנחנו רוצים שתתמקדי.
מעיין קורן:
אספר על שכונת קריית משה ברחובות. לא ארחיב יותר מדי, אבל אם נכנסים ברזולוציה יותר מעמיקה לשכונה, אז גם בתוך השכונה יש חלוקה לאזור שגם הוא האזור המוקצה של השכונה, בעצם רוב מרכז הפעילות שקיימת בשכונה נמצאת במרכז השכונה, האזור הזה שיש בו כמה מאות לא מעטות של ילדים שלא מגיעים למרכז השכונה, ההחלטה היתה שם להקים את קן השומר הצעיר לצערי אני אומרת להיות מוקד הפעילות והמענה החינוכי החברתי היחיד.
קולט אביטל:
את כל זה אנחנו יודעים.
מה שמעניין אותנו, איך אתם ניגשים, אתם פונים לחברה ברחוב, אתם פונים לרכזים שלהם, אתם פונים להורים שלהם, מדובר גם במעבר לסוג תרבות אחרת, אתם בטח צריכים ללכת ולשכנע אנשים, מנסים לדעת להבין. לא מה הערכים של התנועה, כל אחד מאיתנו יודע, כמה שהיא רלבנטית. הבוקר שמענו ברדיו שמנחם בגין היה חבר בשומר הצעיר בצעירותו....
מעיין קורן:
הפרוייקט של קרן הידידות במתן בהן יצרנו קשר עם מגשר מהעדה עובדים איתנו בשיתוף פעולה צמוד וקרוב, הוא חלק שלם מהצוות שלנו בכמה מישורים. אנחנו עובדים בבתי ספר עם הנוער ומזמינים אותם לתוך העבודה בבית ספר לקחת חלק בפעילות אחר הצהריים, אנחנו פוגשים אותם בשכונה ומגייסים אותם לקבוצות לתחומי עניין, לטיולים, לכל מיני פרוייקטים שאנחנו יוצרים. השנה הכנסנו הרבה יותר חזק את הסיפור של הקשר עם ההורים, כשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת אליי ואל הצוות מהשומר הצעיר שהוא כולל בתוכו את זיו שהוא המגשר מטעם הפרוייקט לבתים. אני חושבת שזה יצר שינוי, המפגש עם ההורים שבעצם גם לילדים נתן אופציה לא לראות את זה כאיזושהי מסגרת שהיא בריחה מהבית או שזה המקום שבו אני עושה דברים שהם הרבה פעמים פריקת עול ויציאה לא נכונה מדפוסי חיים והתנהגות. זה יצר מכלול יותר רחב של מי מקיף את החניך. אני חושבת שמצד ההורים זה יצר איזשהו אמון לאן הילדים הולכים גם כשבא בחור אתיופי דובר השפה זה משהו שהעניק הרבה ביטחון ביכולת לתת את האמון הזה.
קולט אביטל:
כמה חניכים הצטרפו אליכם.
מעיין קורן:
התחלנו את השנה עם קצת פחות מ-50, היום אנחנו עומדים על 70 חניכים, כשאנחנו פועלים בהמון המון מסגרות שקשורות לשכונה הזאת. אני אומרת את זה כדי להגיד שהרעיון הוא ליצור את הגרעין הקשה של תנועת הנוער של המד"צים, ותהליך העמקה במעגלים יותר רחבים שהמטרה היא תנועה לעבר מרכז פעילות שהוא הקן וההדרכה והפעילות הקבועה בקן. אבל גם כדי לעשות את זה צריך להרחיב את המעגלים. כל חניך יש לו את הקצב שלו גם ביכולת שלו לעשות את המעבר ואת הבחירה להיות חלק מדבר כזה.
לא אגזים ואגיד שיש עוד עשרות או אולי אפילו מאות ילדים שהם חלק מהשכונה והם פוגשים אותנו בפעילויות רחבות ופעילות כלל שכונתיות, אם זה באמת מה שהוזכר פה מטקס גדול שהיה ופעילות אחריו, או גם ביום הזכרון וביום העצמאות ובחג השבועות. המטרה באמת להצליח לכבוש כמה שיותר בני נוער ולשלב אותם במעגלים יותר ויותר קרובים לליבת התנועה.
שלמה מולה:
בתפקידי הקודם אני מכיר את הפעולות שלכם, כל תנועות הנוער עושים עבודה טובה מאוד, בני עקיבא מכיר באופן אישי עוד לפני הרבה שנים. אני חושב שהדוגמה המיוחדת של צופי שבא היא דוגמה יוצאת מן הכלל בעיניי. המוטו שלהם מאוד טובה. חשוב להדגיש מבחינת שרות, תפיסה של שנת שרות לדעתי יכולה לסייע הרבה מאוד, מעבר לזה של לבוא למסגרות תנועות הנוער אל שנת השרות יש בה מתן לחברה, אני יודע שיש מספר תנועות שעושות את זה, כמו מחנות העולים, אני לא רואה את הנציגות של מחנות העולים וכן הלאה. אני חושב שהנושא של שנת שרות מאוד חשוב, אבל הייתי רוצה להפנות שאלה דווקא לעודי בהט בנושא התקציב, אנחנו יודעים שלאורך כל השנה התקציב של תנועות הנוער במשרד החינוך קוצץ בצורה משמעותית. אני יודע שלפחות השרה הנוכחית אמרה שלא תקצץ בתקציב של תנועות הנוער. אני יודע שהיתה איזושהי הידברות עם ההסתדרות הציונית העולמית, בשנה שעברה אני יודע שמועצת תנועות הנוער קיבלו מההסתדרות הציונית העולמית במסגרת המחלקה שבה אני עמדתי, קרוב ל-300 אלף דולאר אם אני לא טועה, אולי פחות. השנה היתה אמורה להיות תקציב דומה, אבל התנאי היה ששרת החינוך לא תקצץ את התקציב.
כל קיצוץ כזה יפגע מאוד בהרבה מאוד פעילויות, השאלה אם התקציב קוצץ.
קריאה:
לא ידוע לנו על קיצוץ בתקציב תנועת הנוער.
קולט אביטל:
להיפך, שרת החינוך עד כמה שאני יודעת הוסיפה עכשיו תקציבים, זהו אחד הדברים הבאמת טובים שעשתה, היא הוסיפה תקציבים.
דודו מלול:
משרד הקליטה לפי מה שאני לפחות יודע לא העביר את מה שעודי בהט דיבר עליו קודם, יש חלקים בתוך תקציב משרד החינוך שהם צבועים, תקציבים צבועים, שמשרד הקליטה מעביר.
משרד הקליטה לא העביר את הכסף ולכן אנחנו לא יכולים לקבל כסף מתוך התקציבים של קליטת העלייה. השיטה שבה זה עובד, שבעצם משרד הקליטה מעביר - - -
שלמה מולה:
השיטה היא שיטת מצ'ינג?
עודי בהט:
לא, מכיוון שתקנת תנועת הנוער נמצאת במינהל חברה ונוער במשרד החינוך היא לא על כפל תמיכות, אם משרד הקליטה רוצה לעזור לתנועות הנוער הוא חייב להעביר העברה בינמשרדית לתקנה הזאת. אריה קורט בזמנו סיכם עם משרד החינוך על סכום, עכשיו אני שומע שזה לא עבר, אבל אני יודע שסוכם, ובעצם היה אמור לעבור. יגיע נציג משרד הקליטה ויסביר את זה.
דודו מלול:
יש עוד בעיה והיא שבעצם התקנה של מה שנקרא תקנת תנועות נוער. יש סניף שנקרא נוער מיוחד, תחת נוער מיוחד מרוכזים כל הדברים, יש תערובת מאוד גדולה, שמה שמים גם נוער בעל מוגבלויות, גם נוער עולה גם נוער עובד. את כל הנערים שהמדינה או משרד החינוך עוזר וחושב על המצוקה, שמו אותם ביחד תחת אותה הגדרה. אי אפשר לחלק את הכסף בצורה כזאת. אי אפשר כך להעדיף את הפעילויות שבהן יש נוער עולה ספציפי. לכן מה שצריך זה גם להפריד את הסעיף הזה מכל הדברים שקיימים בו.
בנוסף לזה העברת הכסף ממשרד הקליטה שזו בעיה כבר מסובכת.
עודי בהט:
אני חושב, אני לא בטוח. התאור שתיארת ואני מניח שהוא נכון, בא בסך הכל כדי לעזור לתנועת הנוער ולא כדי לחבל בעבודה.
שלומית רונן-ליבנה:
אני רוצה להתייחס לגבי התקציב של משרד החינוך, אני חייבת להגיד שבשנה האחרונה ב-2007 התקציב תחת הנהגתה של יולי תמיר גדל באופן משמעותי. לא הבאתי איתי ונמצא גם להתנצל בשם המזכ"ל והיושב ראש שלא יכלו להגיע. ביקשתי לנסות ולדחות את הפגישה, לא באתי עם נתונים מסודרים מספרית, אבל לכל הדעות ובאופן ברור התקציבים גדלו.
לגבי הנושא של משרד הקליטה, גם על הבעיה של העברת הכספים שהיא בעיה פרוצדורלית באיזשהו אופן, אבל שאולי לא הושקע בו מספיק מאמץ גם לגבי הסכום. זאת אומרת משרד הקליטה ל-2008 היקצה 250 אלף שקלים שזהו סכום.
קולט אביטל:
מה שנקרא יצאו מגידרם.
שלומית רונן ליבנה:
עם הרבה מאוד בעיות בהעברה של הכסף אבל זה הסכום, ובזה אני בטוחה.
לגבי עניין תקנה, לא מספיק יודעת לא רוצה להתייחס לזה, אבל אני כן יכולה לומר ואני מניחה שאמרתם לגבי הניסיונות של השרה לעזור בגיוס כספים נוספים.
אברהם מיכאלי:
לגבי התקציב, אתם מדברים פה על סכומים שגדלו ואני שמח. אני רוצה לדעת מכל אחד מהתנועות איך אתם בפועל מורידים את התקציבים לסניף. אני יודע שהסניפים לא בדיוק מקבלים מהתנועות תקציבים הרבה פעמים באים לרשות, באים למתנ"ס כמו קבצנים ומבקשים סיוע ולא תמיד הם מקבלים ואז בסוף הם באים לתנועה, התנועה אומרת לנו אין כסף, אז השאלה איפה התקציבים האלה הולכים אם הם לא יורדים לשטח.
גדי מלקו:
אני רוצה להתייחס לשאלה הזאת ובהזדמנות הזאת אגיד מספר דברים על התפקיד ועל המסגרת שלנו. אספר על המסגרת שלנו. תנועות הנוער או ילדים עולים ספציפית לגבי הקהילה האתיופית, המקום של הילדים זה תנועות נוער ולא שום מסגרת אחרת, לא מועדוני נוער שפורחים להם ביישובים שהם זמניים מאוד. בתנועות נוער זה להיות שייך למשהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר יציב, הרבה יותר קיים לאורך שנים, והכניסה שלהם זה להיות אזרחים טובים בחברה הישראלית וזה הדבר הטוב ביותר שקורה, גם במסגרת מועצת תנועות הנוער.
לגבי המסגרת שלנו בתנועת הצופים רשומים או משתתפים יותר מ-50 אלף ילדים שמתוכם 1,500 מהקהילה האתיופית, בתשע השנים האחרונות נעשה תהליך מאוד משמעותי וחשוב, שמתבסס על השפעה הדדית שהילדים האלה מביאים איתם מהבית לתוך התנועה שמשפיעה עליהם וזה באמת השפעה הדדית וטובה.
דוגמה פשוטה קטנה, בלוח השנה של תנועת הצופים, מופיע יום הזכרון בסודאן, מציינים את זה גם שבטים ברעננה שלא נמצא שם אף ילד מהקהילה האתיופית. זה בדיוק ההשפעה ההדדית שהקהילה מביאה לתוכה ואני חושב שאפשר לראות בכל מיני מסגרות אחרות.
יש פה עניין נוסף שצריך להתייחס אליו והוא הנושא של הורים, בשיטת העבודה שלנו אנחנו מאמינים שהאחריות על הילדים זה ההורים. אי אפשר לקחת את הילדים ולהגיד הילדים האלה לא מבינים, או יש משבר תרבותי. אנחנו נמצאים שם בשביל לעשות את התיקון הזה או לאפשר להורים להחזיר את הסמכויות שההורים יטפלו בילדים שלהם. אנחנו ניתן את הכלים ואנחנו נהיה שותפים, אנחנו וההורים בשביל לתת מענה לילדים. זה כלי מאוד חשוב, ותוך כדי זה הילד ירגיש שהוא שייך כשהוא לובש חאקי ומסתובב בשכונה קודם כל הוא חניך צופים לפני שהוא ילד אתיופי מהשכונה או מה שחושבים עליו. רק עכשיו הוא ילד אתיופי מהשכונה הזאת וכאלה.
לכן השייכות שלו למסגרת ולתנועת נוער היא מאוד משמעותית, וזה באמת בשביל לחזק את כל הנושאים שנאמרו פה.
לגבי הנושא של התקציב, להיות חלק בתנועת נוער עולה הרבה כסף, אלה משאבים מאוד גדולים. להחזיק ילד בתנועת הצופים היום עולה למשפחה מבוססת בין 1,500 ל-2,000 שקלים לשנה לילד. משפחה שיש לה ארבעה ילדים איך אמורה לתחזק אותו, ואם מדובר פה מהקהילה האתיופית איך בכלל המשפחה יכולה לעלות על הדעת להחזיק ילד כזה. הסוגייה הזאת מטרידה, כל נושא התקציבי, לשאלתך חבר הכנסת מולה, התנועות האלה או ספציפית מחלקת צופי שבא בתנועת הצופים מתקיימת מתרומות. הכסף הזה מגוייס מאנשים טובים, אני מתנגד בצורה משמעותית וכבר השרשתי את זה בתוך תנועת הצופים, שצופי שבא זה לא פרוייקט, זה לא משהו זמני. לא משנה איך התנועה תשבור את הראש למצוא לו את הפתרון, וזה המאבק שלי. להחזיק ילד בתנועת הצופים מאוד יקר, אבל זה מאוד חשוב. הוא מקבל ערכים מאוד טובים לחיים שלו.
אנחנו מובילים הליכים שהילדים בסופו של דבר ייצאו לשנת שרות, התנדבו, הם מקבלים סיוע מקיף שנותן להם גם סיוע בנושא של הכנה לצה"ל כדי שיילכו לשירות צבאי משמעותי, ורק שבסופו של דבר יהיו אזרחים טובים ויתרמו.
לכן ההשתתפות של הילד בכסף מהתשלום שלו זה מזערי. אבל בגלל שלילד אין כסף, אף אחד לא יזרוק אותו מתנועת נוער. בזה אנחנו מאמינים, והמפתח פה זה משאבים. ככל שנפנה את המשאבים לתנועות נוער בצורה נכונה, כך יהיה טוב יותר לילד ולא לפתוח פרוייקטים נקודתיים כאלה וכאלה בכל מיני יישובים. ביקרתם בקריית משה ושם מושקעים יותר מ-11 מליון שקלים על כל המסגרות וציירו לכם תמונה מסוימת. אבל אם היו שמים שם בין אם זה ה"שומר הצעיר" "בני עקיבא" הצופים וכל תנועות הנוער יעבדו בשיתוף פעולה זה המענה האמיתי, זה לא הפרוייקט שמגיע ומשקיע שם מליון שקלים, זה לא עובד. הילדים זקוקים לתנועות נוער, זה המפתח, שם מצמיחים מנהיגות, ושם נראה אנשים טובים יותר.
תמר בסביץ':
בעיקר העניין של פיתוח מנהיגות נוער. כלומר דרך הגיוס כיום של חניכים חדשים בעיקר של השכבות הבוגרות הפנייה אליהם להזמין אותם להצטרף להשפיע ולהיות מעורבים בסיוע לאחים הצעירים שלהם ובקהילות. ברגע שהם יוצאים עכשיו במהלך הקיץ לקורסי הדרכה וקורסי פיתוח מנהיגות, זה חלק מהסוויץ', זה חלק מהשינוי, כי ילד שעובר כזה מן תהליך, הסיכוי שהוא ירגיש יותר שייך ומעורב הרבה יותר גדול, התרומה שלו אל התנועה ושל התנועה אליו היא הדדית במקרה הזה.
קולט אביטל:
אני חושבת שהפעולות האלה שנעשות על ידי תנועות הנוער הן ממש חיוניות והן באמת הדרך הכי טובה לגרום לכך שהילדים האלה ייקלטו בתוך החברה הישראלית, אני בתור עולה כשהגעתי לארץ לא הייתי בשום תנועת נוער, ואני מודיעה לכם. במשך השנים הרגשתי שזה חסר לי, כי הייתי מן נטע זר בתוך הכיתה שלי, ואני לא הייתי שותפה להתנהלות, לכל החוויות. לכן אני חושבת שהמעשה הזה הוא נכון.
לפני כמה שנים קיימנו ישיבה כולל עם תנועת הצופים, ישיבה מאוד גדולה וחשבתי אז שאחד המפתחות להתייעלות בנושא הזה זה איכשהו לנסות גם ליצור איזושהי מסגרת שבה יש תאום בין התנועות השונות. כי אנחנו בזמנו שארבע חמש תנועות פעלו בקרב אותו הציבור באותה השכונה באותו היום. בזמן שאם היה יכול להיות איזשהו תאום או מישהו שאחראי לתאום הזה אני חושבת שהפריסה היתה יכולה להיות בסופו של דבר יותר רחבה. לא ידעתי שמה שנעשה אז זה מה שהצענו, אני חושבת שאולי גם העיריות או האחראים על החינוך בעיריות צריכים ליטול חלק בארגון שולחן כזה. אבל אני לא יודעת, יכול להיות שמישהו ממשרד החינוך, או מישהו ממשרד הקליטה. הייתי רוצה לשמוע אם הדבר הזה קיים בינתיים, אם יש אפשרות כזאת, ואם כן מה המחשבות שלכם על זה.
תמר בסביץ':
בעיקרון אני חושבת שהשולחן הזה בקטן מתקיים דרך מועצות תנועות הנוער לפחות ספציפית לגבי הפרוייקט שדיברנו עליו בפתיחת הישיבה, בעצם הפרוייקט עם קרן הידידות שניסינו וביקשנו מכל תנועה לפרוס את המקומות שבהן היתה רוצה לפעול, אנחנו בעצמנו בדקנו והפעלנו את שיקול הדעת.
קולט אביטל:
סליחה על בורותי, את מי את מייצגת.
תמר בסביץ':
מועצת תנועות הנוער, מרכזת פרוייקט שילוב נוער עולה בתנועות בשיתוף הקרן לידידות ומשרד החינוך.
כבר בתוך ההחלטה לאן מכניסים את הפיילוט ואיפה אנחנו הולכים להשקיע את המשאבים בפרוייקט הספציפי הזה היה שיקול דעת לגבי איזה תנועה פועלת איפה ולא להכניס תנועות למרות הבקשה שלהם במקומות שבהם תנועות אחרות פועלות באופן חזק כדי להשקיע משאבים בצורה חכמה ומיטבית.
אני חושבת שההזדמנות של השולחן העגול הזה שנוצר גם של המגשרים וגם הרכזים שמחליפים מידע ומחליפים נתונים ביניהם, זה איזשהו חידוש, אולי צריך להעצים אותו ברמת מזכ"לים וכאלה, אבל בקטן זה מתחיל וזה קורה. בהחלט מצד שני, יש כבר תשתית של תנועות שפועלות במקומות השונים, כלומר לצורך העניין גם בקריית משה יש שם פעילות של בני עקיבא, יש שם פעילות של השומר הצעיר. מן הסתם הקהלים טיפה שונים, אני מניחה שבני עקיבא פונים לקהל מעט יותר מסורתי או דתי, השומר הצעיר פועלים במסגרות יותר חילוניות ופחות מכוונות מסורת, כך שבסך הכל יש מקום תחת השמש לכולם, רק צריך שהחניכים בסופו של דבר יגיעו וימצאו את דרכם אל הישראלים, ישתלבו כחניכים בתנועות, כי לדעתנו זו הפלטפורמה הנכונה ביותר לשילוב בחברה באופן מלא.
אברהם מיכאלי:
רבותיי, אני מצטרף לברכות שמגיע לכם על כל ההשתדלות שלכם בקליטת העלייה, כי הקליטה הכי טובה של העלייה זה דרך הנוער. אני רואה כמה קשה להורים להיקלט והרבה פעמים הילדים שנקלטים ובאים הביתה והם כבר מרגישים את עצמם בישראל כילדים ששייכים לחברה בצורה טבעית, הרבה פעמים זה מתסכל את ההורים כי לפעמים ההורים לא מתקשרים עם הילדים, וזה יפה וזה טוב וזה הרבה נעשה דרך תנועות הנוער. אני כרגע לא מתמקד לאו דווקא בקרב יהודי אתיופיה, תבינו שקליטת עליית נוער זה לא יהודי אתיופיה, יש עלייה מחבר העמים שזאת עלייה מאוד מבורכת שלדעתי תנועות הנוער לא הצליחו לקרב אותם בכמויות ובמאסות כפי שהם הגיעו לארץ. לכן הרבה פעמים ההתלבטות שלי כשאני רואה את דרכי גיוס החניכים, חברת הכנסת קולט אביטל אמרה איך לפעמים לפעול באותו זמן, יש שוני בין התנועות באותו זמן יכולות עוד שלוש תנועות לפעול כי התכנים שלהם שונים ואז לפעמים פעילים בקרב אותה קהילה ואז מגייסים- -
קולט אביטל:
קהילה זה בסדר.
אברהם מיכאלי:
אני מדבר כרגע באותה שכונה, שבאותה שכונה שיש תחרות בריאה בין התנועות וזה דווקא הכיף של התחרות שתנועות הנוער מרגישות אחת מול השנייה בתכנים. אני מדבר כרגע על דרכי גיוס החניכים, איך אוספים אנשים, יותר נכון נוער וילדים שמסתובבים ברחובות, ואדבר על דוגמאות מוחשיות.
ביקרנו ברחובות ונתקלנו בזה כי הילדים באו ואמרו – אנחנו מסתובבים ואין לנו איפה להיות. כלומר אם יש פעילות של תנועות הנוער, אני רואה את רחובות כעיר מאוד מאורגנת, מסודרת, אני מדבר כרגע על מקומות אחרים שהיינו לאו דווקא בקריית משה, סיירנו בכמה מוקדים ברחובות, ושם נאמר לנו על ידי הילדים שאין להם איפה להיות כי הפעילות באותו מועדון של קרן הידידות רק לשעות מסוימות ויש להם הרבה מאוד שעות במהלך היום שאין להם איפה להיות. שאלתי איפה תנועות הנוער, למה הילדים האלה לא הולכים לתנועות הנוער כנראה שיש שם נתק בגיוס. אני כן מקשר את זה לכסף. אגיד לך את האמת גדי שאני כן חושב שזה כן קשור לתקציבים. אם היום אני צריך לדאוג לילד כמו דמי חברות, טיולים, פעולות קיץ. רבותי, יש הורים שאין להם כסף, וההורים האלה שבסוף מגיעים ומבקשים מהם כסף, לא יכול להיות מצב שההורים האלה לא ירגישו פעם פעמיים שלוש שהם לא נותנים לילד כסף, ויש סניפים מתוך ידיעה אישית שמרמזים לילדים לא לבוא לסניף אם הם לא מביאים כסף, כי הסניף לא יכול להתקיים מהאוויר. הם אומרים יש פעילות, אנחנו צריכים לעשות פעילות. למה אמרתי תנועות הנוער לא מתקצבות מלמעלה, הרבה פעמים הויכוח שלי עם תנועות הנוער במסגרת היישוב היה איפה הרשות משתתפת בפעילות של הנוער, איפה חלק של המצ'ינג של תנועות הנוער. הרבה פעמים ראשי עיר אמרו לי תנועות הנוער לא משתתפות בכלל. שאלו אותם איפה החלק שלכם בכל התיקצוב של הפעילות, אמרו, אנחנו דואגים להדרכה, דואגים לפעילות של כובע ארצי או אחר.
רבותי, זה לא נותן פתרון לעיר, ליישוב, במיוחד ביישובים בעלי סוציו-אקונומי נמוכים. ההורים שעושים העדפה איפה לשלוח ילד הם מעדיפים כנראה איפה שמוכרחים להוציא כסף, ותנועות הנוער בשבילם הרבה פעמים לוקסוס. ומי בסוף סובל מזה הילד, הילדה, שלא הולכים לתנועות הנוער.
אני חושב שצריך לעשות חשיבה במסגרת מועצת תנועות הנוער מול התקציבים שהממשלה מעבירה, אולי גם מול הרשות, מול המתנ"סים שפעילים בקרב אותם תנועות נוער בפעילות אחרת. איך לקחת תקציבים קיימים, ואז להגיע לתרומות, בסוף היום אם תקחו בחשבון סניף מקומי של כל תנועת נוער, אני יודע שזה קצת שונה, בבני עקיבא זה שונה, ב"צופים" זה שונה, ב"מכבי" שונה, כל אחד מגייס בדרך אחרת את התיקצוב של הסניף. כשמגיעים בסוף לפעילות שוטפת ישנם ילדים שלא באים לסניפים כתוצאה מכך שהם לא מביאים את החלק שלהם, ואז נותנים להם תחושה, רבותיי אין לכם פה מקום, מה לעשות, זה אכזרי זה לא נעים, אבל זה קורה בפועל.
לכן אני כן מצפה לשבת ולחשוב איך עושים את מאמץ הזה, כרגע אני מדבר מצד תנועות הנוער. מה שקשור בנו, בממשלה או ברשויות אלה סיפורים. לעשות איזשהו מצ'ינג משותף, אני רואה ילדים שמסתובבים בשעות שאני יודע שבאותה שעה כמעט כל תנועות הנוער פועלות בעיר והם מסתובבים ברחובות, למה זה קורה, אין לי שום הסבר. בגלל שלא מצליחים להגיע בגיוס החניכים, או בתקשורת שכנראה אין להם עם הילדים, לכן צריך לחשוב מה עושים.
תמר בסביץ':
צריך לזכור שחבורות בתנועת נוער זאת השתתפות וולנטרית, כלומר, הגיוס נעשים באופן גורף בבתי הספר ובתוך השכונות, וגם בקרב הילדים שיושבים על הברזלים, בהחלט יש דוגמאות כאלה. הנציג של הנוער הלאומי שפועל בקריית מוצקין בחיפה לא יכול היה להיכנס בגלל שהגיע בג'ינס. לצורך העניין שם זה דוגמה קלאסית למצב שבו המגשר ניגש ואוסף את הילדים מהברזלים, או מהקבוצות שמתגודדות ליד בית הספר, במקום לשבת ולשתות וודקה בחוץ הם יושבים פנימה בתוך המועדון שפועל חמישה ימים בשבוע ולא רק יומיים באופן קלאסי, והם שותים ביחד תה או קולה שזה חלק מהעניין. אבל אחרי הכל ההשתתפות הבכירה להיכנס לפעילות היא עם כל כמה שנרצה וולנטרית, אנחנו לא יכולים לכפות על אף אחד, זו לא מסגרת של חינוך חובה, וזו לא מסגרת אחרת. לא על הכסף הדברים נופלים, אני בטוחה שבשום תנועה אין מצב שחניך לא נכנס לפעילות בגלל כסף. אני יודעת שנעשות הרבה מאוד פעולות סיבסוד מבעד לאין תקציבים או שיש תקציבים שלתנועות יש, יש הרבה מאוד עיסוק בעניין הזה.
גם הנוער הישראלי הותיק רק ב-25% מהנוער משתתף בתנועת נוער, צריך גם לזכור את המספרים האלה. יש משהו בעניין הזה שאנחנו שמים את כל יהוונו על העניין, זה חשוב וזה נכון, אני חושבת שזה בהחלט הדרך, אבל הוולנטריות פה היא מאוד משמעותית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נאמר בדיון שמשרד הקליטה חייבת כסף, בוריס יסביר לנו. נאמר שמשרד הקליטה לא מעבירה כסף לתנועות הנוער. בבקשה.
בוריס חנוכייב:
יש לנו אפיקים של קרן עזבונות.
שלומית קרן-ליבנה:
לא, זה לא היה דרך קרן עזבונות, זה דרך אריה - - -
בוריס חנוכייב:
אני לא יודע במה מדובר.
שלומית קרן-ליבנה:
כסף שמועבר, 250 אלף שקלים היתה התחייבות של אריה פורת של המשרד להיות מועבר דרך תקנה בקישור בין משרדי לצורך תקנת תנועות הנוער לסעיף שעוסק בקליטת עלייה שזו תרומת המשרד.
קולט אביטל:
תרומה מאוד גדולה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אומרים שזו תרומה קטנה מאוד.
קולט אביטל:
בוודאי.
בוריס חנוכייב:
מהו אופן ההתקשרות?
שלומית רונן-ליבנה:
חבל לבזבז את הזמן, צריך לקבל את התשובות מהמשרד ולמי שאחראי לנושא.
בוריס חנוכייב:
תגידו איזו תנועה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לכל התנועות אתם מביאים 250 אלף שקלים, העברתם סכום קטן מאוד , וכן הוועדה מבקשת לשלוח פרטים.
אברהם מיכאלי:
הייתם צריכים להעביר, וגם את זה לא העברתם כנראה.
בוריס חנוכייב:
אנחנו נבדוק ונדווח.
קרן שווייצר:
רציתי להתייחס לדבריו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, תנועות הנוער הן נתמכות על ידי המדינה, על ידי הממשלה דרך משרד החינוך, והן עובדות בשיתוף פעולה ובתמיכות של העיריות והרשויות המקומיות. אנחנו לא מקבצים נדבות ברשויות, זה לא עובד כך. הרשויות תומכות בנוער ברשויות דרך פעילות של תנועות הנוער. יש אמנה שנחתמה עם הרשויות המקומיות והעיריות על סעיפי תמיכה בתוך תקציבי העיריות לנוער, שגם תנועות הנוער נהנות מהן, זה תהליך שהוא טוב ונכון, וגם החניכים שותפים באופן יחסי במימון של הפעילות שהיא מחוץ לקן. את הפעילות הזאת לנוער עולה הרבה פעמים אנחנו מסבסדים בעזרת קרנות שאנחנו מצליחים להשיג, בעזרת סעיפים מיוחדים שמאפשרים לנו לסבסד אבל זה בהחלט לא פשוט ויש קושי גדול.
אברהם מיכאלי:
בואי ותמחישי לוועדה מה עלות של חניך היום בממוצע של כמה תנועות שנבין מה הורה צריך להוציא על חניך אחד, ויש לפעמים שלושה-ארבעה חניכים.
מעיין קורן:
זה נורא תלוי, אבל סימנרי הכשרה בקיץ - -
אברהם מיכאלי:
אני מדבר בממוצע, אני לא מדבר באוויר, הרי מדובר פה במאות שקלים על ילד אחד, רבותיי שתבינו. אנחנו מדברים על הקושי שיש למשפחות עולים.
דודו מלול :
רציתי רק להוסיף, המדריכים אצלנו מתנדבים, העלות היא עלות במפעלי הקיץ שאתה אומר מאות שקלים, התנועות משתתפות. מה זה התנועות משתתפות הן משתתפות הכי שהן יכולות, המדריכים מתנדבים המד"צים גם הבוגרים לא חיים ממשכורות ענקיות, אלא מנסים להוזיל כמה שיותר את המפעלים, אבל יש צרכים של ביטחון, של אוכל וכל מיני דברים אחרים. הבעיה המרכזית שמעלים פה שהעניין הוא זה שלא הרשויות לא צריכות לתמוך בתנועות הנוער ורק תנועות הנוער יש להן משאבים בלתי מוגבלים. שמענו עכשיו על הסכום ממשרד הקליטה, זה סכום לכל תנועות הנוער, 250 אלף שקלים בשנה לכל תנועות הנוער, גם אם הכסף יגיע והלוואי שיגיע, מה, איך אנחנו יכולים לסבסד - -
אברהם מיכאלי:
אנחנו מסכימים איתך, הקטע הזה של הממשלה תשאיר לנו. אני שואל מה תנועות הנוער מסוגלות מכוח תקציבים שלהן להשתתף בסיבסוד של עולים. רבותיי, אני הייתי יושב ראש סניף של תנועת נוער במשך 15 שנה, ואני יודע מה זה לגבות שקל מהורה לפעילות. הרבה פעמים ההתלבטות שלי כוועד הורים היתה האם לבטל את הפעילות או לא, תבינו את זה. עולים אי אפשר לבוא ולהעניש אותם. רבותי, זה מה שקורה בפועל.
מעיין קורן:
אבל זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים עם עוד קרנות ועוד גופים פילנתרופים כאלה ואחרים, בדיוק את גיוס המשאבים לסיפור הזה. קרן הידידות מרכיב משמעותי הוא גם לסיבסוד הפעילות של החניכים כדי לאפשר להם לצאת כדי שיהיו שותפים בפעילות של תנועת נוער.
אברהם מיכאלי:
הקרן הידידות לא פועלת בכל מקום, היא פועלת במקומות מסוימים, תביני, יש מקומות אחרים גם.
מעיין קורן:
בסדר, השומר הצעיר עובד עם עוד קרנות. לא רוצה פרוס פה את כל הקרנות, חבל. אני גם לא רוצה להאדיר קרן אחת על אחרת. אבל בהחלט אנחנו אוספים עזרה ותמיכה גם באמירה הפילנתרופית בסיפור של סיבסודים אין ספק, כי החניכים אין להם את הכסף הזה, את זה אתה יודע ואנחנו יודעים.
הפעילות השוטפת בקן עצמו, החניכים מגיעים גם כשאין להם את הכסף לשלם דמי החבר, הפעילויות שלפעמים יש איפה שהוא עצירה והם לא יוצאים, ואנחנו משתדלים מאוד שזה לא יקרה אלה הפעילויות החוץ קיניות. אם אנחנו לא מוצאים להם מקורות, אנחנו לא יכולים ליצור מסגרת גרעונית, אנחנו מלכ"ר שלא יודע לעבוד עם גרעון.
אברהם נגוסה:
אני מצטרף לברכות של תנועות הנוער שעושים עבודה טובה מאוד. יחד עם זאת, המציאות בשטח אחרת לגמרי. כולנו יודעים על הנוער שנמצא במצב קשה ומשתולל ללא מסגרת, לכן אני חושב שתנועות הנוער מתאימות יותר למשפחות אילטיות יותר מבוססות גם מבחינה כלכלית. לכן הנוער, הילדים שנמצאים במשפחות שלא מבוססות משתוללים בשטח, זה יכול להיות העניין כיוון שזו הגישה הסלקטיבית מול הגישה האוניברסלית.
הנושא צריך לבוא מהכנסת, מהממשלה, אפיק אחר לא תנועות הנוער הקיימות היום יתנו מענה למצוקה שלנו גם עם עולה וגם עם לא עולה. לכן צריך ליצור אפיק אחר שצריך להכניס משפחות בגישה יותר מתאימה. גם עם כל העניין של המפגש בין הנוער מהמשפחות האילטיות לילדים ממשפחה ממעמד נמוך זה אולי לא מסתדר, כי פשוט לא יאומן שיש הרבה תנועות נוער ואנחנו יודעים בשטח שהנוער משתולל. ישנם מרכזי נוער שנפתחו בערים, אם יש שיתוף פעולה בין תנועות הנוער למרכזי הנוער, זה פשוט לא מסתדר ממה שאני שומע בשטח. לכן צריך לחשוב על אפיק אחר איך נוכל להגיע לנוער ממשפחות ממעמד נמוך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שכל הזמן חושבים על זה.
אברהם נגוסה:
25 מרכזי נוער נפתחו. 2.5 מליון דולאר מושקע בדבר הזה.
גדי מלקו:
זאת הטעות שהשקיעו את המשאבים שם, תנועות הנוער צריכות לקבל את המנדט ולעשות את העבודה הזאת. המועדונים האלה פועלים היום מתקציב שאין לזה גג, כלומר, עוד שנתיים יכול להיעצר. איפה תשלח את כל מועדוני הנוער שפתחתם היום בצורה אינטנסיבית מאוד, בצורה אגרסיבית כאשר לפעמים אתם לוקחים על חשבון תנועות הנוער את אותם ילדים. הילדים מבולבלים היום כי בתנועות נוער כשאומרים לו תבוא, הוא משלם כסף. התשלום הקטן הזה שהוא משלם, זה ערך חינוכי. לא יכול להיות שאפשר לפתוח מועדון ולהגיד בואו, ואז להגיד רק האתיופים תבואו למועדון הזה. תנועות הנוער אמורים להיות מענה טוב.
קולט אביטל:
מצוין שיהיו גם אחרים.
אברהם נגוסה:
אמרת קודם בין 1,500 ל-2,000 משפחה לא יכולה לשלם.
גדי מלקו:
אני מסכים איתך, אבל את המשאבים האלה של מועדוני נוער כי אין להם אפיק, הם לא יכולים ללכת, בעוד חמש שנים המועדונים האלה לא יהיו קיימים. לתנועות הנוער יש נסיון של שנים בעבודה הזאת.
אברהם נגוסה:
אני אשמח אם תנועות הנוער יאמצו אותם.
גדי מלקו:
התאומים האלה זה גם הדדי, המשאבים הגדולים האלה היו עונים על הצרכים של הקהילה.
אילני אבבה-קמפינו:
אני מצטרפת לכל אותם אנשים שבירכו את הפעילות החינוכית והערכית שכל תנועות הנוער עושים. אני מכירה את הפעילויות שלהן. אני מהמשרד לבטחון פנים אגף "מצילה", באתי במקום ראש האגף שלי מר גז יעקב.
התייחסות ראשונה שלי לגבי תנועות נוער הומוגניות, גם אם זה ליוצאי אתיופיה או ליוצאי חבר העמים, זו טעות מאוד גדולה להקים תנועות נוער הומגניות כמו צופי "שבא" או תנועות אחרות. כזה מתוכנן מראש לתכנית או לתכניות שהן על פי שלבי תכנון מסוימים, יעד לטווח קצר וליעדים בטווח ארוך, טווח ראשון להקים תנועות נוער ייחודיות ליוצאי אתיופיה או ליוצאי חבר העמים מתוך מגמה לשלב את אותם עולים בתוך תנועת נוער לפעילויות משותפות התרוגניות זה מבורך בהחלט. מהניסיון שלנו דווקא היום כבר למעלה מעשרים שנה, לא נכון להקים ובטח לא להקים תנועת נוער שהיא אמורה להיות קבועה לפי מגזרים לפי עדות. במשרד אנחנו משתדלים לתת תקציבים לתכניות התרגוניות, וכל התכניות שלנו 30% מערך התקציב שלנו הולך לעולים יוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים, כאשר רוב התכניות שלנו הן משולבות. היו לנו קשיים ואני מאוד מודעת לקשיים שקיימים בתהליך הקליטה של יוצאי אתיופיה וגם יוצאי חבר העמים, אני מאוד מודעת לבעייתיות שאי אפשר להביא את הקבוצה וצריך להקים קבוצה הומוגנית, אבל צריך לתכנן את זה בצורה מאוד מסודרת ומבוקרת כדי לשלב אותם לתכניות התרוגניות, ואני חושבת שזאת טעות חמורה לעשות תנועות נוער הומוגניות.
גדי מלקו:
יש תנועות נוער שהן הומוגניות?
אילני אבבה-קמפינו:
בוודאי, צופי "שבא".
גדי מלקו:
-- שייכת לתנועת הצופים, זו מחלקה שמטפלת ושמתחמה מקצועית.
אילני אבבה-קמפינו:
מחלקה שמטפלת בתוך הקבוצה הם רק יוצאי אתיופיה, מחלקה מקצועית ביותר.
גדי מלקו:
אנחנו לא תנועת נוער שונה, אנחנו חלק מתנועת הצופים.
אילני אבבה-קמפינו:
שייכת לתנועת הנוער הצופים, ויש קבוצה ייחודית של צופי "שבא".
גדי מלקו:
אנחנו אנשי מקצוע שמתמחים בתוך תנועת הצופים נותנים מענה נכון בשביל לא לעשות טעויות עם הנושא הזה.
תמר בסביץ':
יש גם סניפים שפועלים, מה לעשות בשכונות של עתירות עולים ושם הם פועלים, אבל יש בהחלט גם בתנועות הצופים וגם בתנועות אחרות שבטי שילוב שבהם בשבטים שהם שבטים לכל דבר ועניין שיש בהם דיירים גם חניכים - -
אילני אבבה-קמפינו:
הקשבתי לכל מה שנאמר פה. שכונות שבהן הם עתירי עולים, מן הסתם ומן הראוי משהו כמו - - -
נושא נוסף שרציתי להתייחס זה נושא ההורים. איפה ההורים בכל הנושא הזה. ללכת ברחוב ולשאול ילד למה אתה לא באיזושהי מסגרת, או שהוא אומר משעמם אני לא יודע איפה להיות, אנחנו צריכים להעצים את ההורים שהם יקחו את האחריות על הילדים שלהם ולמצוא את כל הדרכים בשביל לערב את ההורים מה קורה עם הילדים שלהם. לא יכול להיות שילד בא ואומר משעמם לי אני רוצה מסגרת, ואנחנו בשטח מסתובבים עם מדריכי נוער, מדריכי רחוב, מאתרים אותו משם ומכניסים אותו לפעילות ונותנים לו מענה. אני חושבת שהמענה צריך לבוא מההורים וצריך כמה שיותר לערב את ההורים ולהעצים אותם. אני מקווה שבימים הקרובים נוציא נייר עבודה בנושא הזה של העצמת הורים עולים גם מיוצאי אתיופיה גם מיוצאי חבר העמים.
דנה גורדון:
תוכלו להעביר לוועדה את הנייר הזה, תודה.
אילני אבבה-קמפינו:
בוודאי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לסיים את הישיבה ולומר תודה רבה על העבודה שלכם, זוהי עבודה ברוכה. וכפי שאמרתי רק תנועות נוער יכולות לעזור לעולים צעירים ולנוער, כי הם במשבר פעמיים, משבר גיל וקליטה, אין עניין של מתי שהם באים ואחרי כמה שנים, אם הם לא בתנועה הם מסתובבים ברחוב, כי בבית הספר יש בעיות, בכל מקום יש בעיות. אני חושב שרק תנועות הנוער יכולות לעזור לעולים מברית המועצות, עולים מאתיופיה. אתם מנסים לעשות את העבודה, אבל אנחנו מבינים שיש בעיות, לעבוד עם נוער שהוא כמעט זר בלי קודים תרבותיים אחרים זה קשה.
אני מודה לכם על העשייה, עשיתם את העבודה הזאת טוב ואתם מנסים לעשות אותה יותר טוב. שמעתי פה ושם ויכוחים שגם אתם לא מקבלים מספר דברים, נעזור מהצד שלנו, מהצד של הוועדה.
תודה רבה לכולם.
(הישיבה ננעלה בשעה 10:30 )