פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, ח' בסיוון התשס"ח (11 ביוני 2008), שעה 09:00
סדר היום:
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת אורית נוקד:
התנהלות המכרז לתעודות הזהות החכמות
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
חיים אורון
יצחק בן-ישראל
אבשלום וילן
יצחק וקנין
יצחק זיו
שלי יחימוביץ
אמנון כהן
משה כחלון
יעקב ליצמן
סופה לנדבר
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
אריה בר, מנכ"ל משרד הפנים
נסים אליאסף, מנהל מערך המחשוב, משרד הפנים
אורלי דוידאן, סגנית חשב משרד הפנים
אלון אלרט, עוזר מנכ"ל משרד הפנים
עו"ד דורית טפר, הלשכה המשפטית, משרד הפנים
גיורא עוז, מנכ"ל פיתוח, דפוס בארי
אבשלום הרן, דפוס בארי
עו"ד רמי בן-נתן, דפוס בארי
חיים ילין, יו"ר מועצה אזורית אשכול
שמואל ריפמן, יו"ר ומנהל הרשות לפיתוח הנגב
ריקי אביב, אחראית על פרוייקט אביב מטעם חברת HP
עמית חיות, נציג חברת M3
עו"ד יצחק מירון, מייצג את משרד הפנים
עו"ד ברק בר-שלום, מייצג את משרד הפנים
יוסי לוי, נציג HP
קארין פרץ, נציגת HP
מרדכי שרף, נציג HP
ייעוץ משפטי: שגית אפיק
ייעוץ כלכלי: סמדר אלחנני
מנהל הוועדה: טמיר כהן
רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת אורית נוקד:
התנהלות המכרז לתעודות הזהות החכמות
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בוקר טוב. אני מתנצל על האיחור בפתיחת הישיבה. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים בהצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת אורית נוקד בנושא התנהלות המכרז לתעודות הזהות החכמות.
אורית נוקד:
תעודות הזהות החכמות חשובות מאוד לביטחון התושבים ולמניעת גניבת תעודות הזהות הישראלית, אבל עם זאת המכרז נמשך קרוב לשמונה שנים בנסיבות שדורשות הבהרה. בין היתר הוא בוטל פעמיים והצעת המחיר של החברה המתמודדת גבוהה בכ-120 מיליון שקלים מעל התמחור של המדינה. הבנתי שלפני מספר שבועות חזר משרד הפנים לשאת ולתת עם אותה חברה ואני שואלת מדוע המכרז עובר דרך עקלקלה כזאת וכחברת ועדת הכספים אני יודעת כמה אנחנו נלחמים על כל שקל למטרות חשובות וקשה לי להשלים עם פרוייקט כה יקר שרב בו הנסתר על הגלוי.
אריה בר:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. קודם כל, לעצם הדיון. למרות שהכנסת וועדותיה יכולים לקיים דיון בכל נושא, כאן מתקיים דיון על נושא שהוא נושא שנמצא על שולחן בית המשפט. בכל אופן, הסוגיה הזאת נמצאת היום בבית המשפט.
לדיון הזה הוזמנו נציגי חברת HP וגם נציגי דפוס בארי שהם נשוא העניין והאנשים שלנו, כולל אותי, לא יאמרו כאן דברים שמטבע הדברים קשורים לשתי החברות הללו שמשתתפות במכרז, חברה אחת שנפסלה וחברה אחת שהגיעה כהצעת יחיד.
אני יושב-ראש ועדת המכרזים. כאשר אני הגעתי למשרד הפנים, המכרז לא נפתח אבל הוא היה באוויר וההכרעה הייתה צריכה להתקבל האם דפוס בארי עבר את תנאי הסף או לא עבר אותם. ההכרעה, עוד לפני שהגעתי, הייתה שהוא לא עבר את תנאי הסף ולכן קיבל אורכה מוועדת המכרזים כאשר לעניות דעתי האורכה לא הייתה תקינה.
ראובן ריבלין:
איזה תנאי סף הם לא עברו?
אריה בר:
היו צריכים להביא איזשהו תקן והם לא הביאו אותו.
בכל אופן, דפוס בארי לא ענה על תנאי הסף ולכן הוא נפסל. נשארה הצעה אחת וההצעה הזאת נדונה. אני אומר רק את הדברים שפורסמו ולא דברים אחרים. ההצעה הזאת נפסלה בוועדת המכרזים משום שהמחיר שהתקבל בה היה גבוה מהאומדן שהוכן על ידינו. אנחנו גם בדקנו את עצמנו פעם נוספת לגבי האומדן ואיששנו למעשה פחות או יותר את האומדן הראשוני.
התהליך של הכנת תעודת הזהות במדינת ישראל, לעניות דעתי – ואני אומר את זה כמנכ"ל משרד הפנים – מהווה את אחת השערוריות הגדולות שאני מכיר. זה פשוט לא יאומן איך מדינה לא מסוגלת להביא לכך שתהיה תעודת זהות טובה, אמינה, שלא ניתנת לזיוף. זה פשוט לא יאומן וזה נמשך עשר שנים, אבל זאת תולדה של התנהלות לא נכונה של הכנת מכרזים לעניות דעתי לא נכונים והליכה לבתי משפט ואנחנו הרי מומחים בהליכה לבתי משפט.
הצעת היחיד הזאת של HP, כאשר פסלנו אותה, HP הגישה בקשה לצו מניעה נגד הפסילה ובמקביל גם דפוס בארי הגיש לבית המשפט את ההתייחסות שלו, כך שהדיון נמצא בבית המשפט.
אני זה שבדיון ביני לבין החשב הכללי הקודם סיכמנו על כך שמשרד הפנים, על דעת כל הגורמים השותפים, יגיש בקשה לחשב הכללי שמשרד הפנים יקבל את האפשרות לנהל משא ומתן לפטור ממכרז בראש ובראשונה עם מי שעמד בתנאי הסף ולתקופה קצובה שנסכם אותה, אם המשא ומתן לא יעלה יפה, נוכל לנהל משא ומתן עם אחרים. המשא ומתן נועד לדון בנושא המחירים.
קריאה:
יש כבר פטור ממכרז?
אריה בר:
עוד לא. אין פטור ממכרז. החשב הכללי הקודם שהסכים לכך, לא הספיק להביא את זה לוועדת הפטור והחשב הנוכחי מחכה לעוד נתונים מאתנו כדי להביא את זה לדיון. הבקשה לפטור נתמכת על ידי החשב הכללי, נתמכת על ידי מנהל אגף התקציבים, נתמכת על ידי שר הפנים, נתמכת על ידי כל הגורמים ולו משום שברור דבר אחד, שתעודת זהות למדינת ישראל צריכה להיות.
ראובן ריבלין:
זה צורך לאומי?
אריה בר:
זה צורך לאומי מהמעלה הראשונה.
ראובן ריבלין:
זאת אומרת, הפטור ממכרז הוא בקשה ששר האוצר יפטור ממכרז בגלל צורך לאומי.
אריה בר:
נכון. יותר מזה, אני חושב שלפני 10 שנים, אם היו הולכים לתהליך של פטור ממכרז, עם כל הבקרות, הייתה תעודת זהות. הטעות שעשו היא שלא עשו זאת.
חיים אורון:
זאת הייתה עמדתו של ירון זליכה בכל התחומים.
אריה בר:
לא יודע. אני מדבר על התחום הזה. על מנת שיפסיקו לזייף תעודות זהות – ועל פי נתוני המשטרה יש היום כ-300 אלף תעודות זהות עם זהויות אחרות – הסאגה הזאת צריכה להסתיים.
יצחק בן-ישראל:
למה מיועד הפטור?
אריה בר:
פטור לניהול משא ומתן לא עם HP אלא לאפשר למשרד הפנים, ביחד עם החשב הכללי, לנהל משא ומתן עם גורם שיחליט כאשר המשא ומתן הראשון יתקיים עם HP משום שהם היחידים שעברו את תנאי הסף. אם המשא ומתן עם HP לא יצליח עד לתקופה שנגדיר אותה, נוכל לנהל משא ומתן עם אחרים.
יצחק בן-ישראל:
ברגע שעשית פטור ממכרז, אין את המכרז ואין תנאי סף.
אריה בר:
יש איזושהי הגינות גם משפטית וגם הגינות כלפי מציע שעבר את תנאי הסף והוא צריך לקבל קרדיט של ניהול משא ומתן ראשון אתו. הוא עבר את תנאי הסף.
יצחק בן-ישראל:
על מה יהיה המשא ומתן?
אריה בר:
על המחיר. רק על המחיר.
יעקב ליצמן:
על מה היה הבג"ץ?
אריה בר:
על הפסילה.
שלי יחימוביץ:
במה הם לא עמדו?
אריה בר:
הבג"ץ של HP היה שלטענתם המחיר שהם הגישו הוא סביר ויש טעות שלנו באומדן.
שלי יחימוביץ:
מדוע הם לא עמדו בתנאי הסף? במה הם לא עמדו?
אריה בר:
דפוס בארי לא עמדו בתנאי הסף בסוגיה אחת. הם היו צריכים להביא אישורים של תקן מסוים ולא הביאו אותו. נמצא כאן היועץ המשפטי שיכול לתת בדיוק את ההסבר.
שלי יחימוביץ:
הביאו אותו אבל ממקור שלא היה מקובל עליכם.
אריה בר:
לא הביאו אותו. הם לא עמדו בתנאי הסף והעניין של עמידה בתנאי סף או לא עמידה בתנאי סף הוא עניין משפטי טהור.
שלי יחימוביץ:
נתתם להם שהות נוספת?
אריה בר:
ועדת המכרזים נתנה להם הזדמנות נוספת בזה שנתנה להם אורכה ונדמה לי שהם קיבלו אפילו שתי אורכות. לטעמי האורכה שניתנה בוועדת המכרזים, טרום בואי למשרד הפנים, הייתה בטעות משום שהכללים לא מאפשרים מתן אורכה לקיום תנאי סף. אין דבר כזה, אבל נתנו להם.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתה מבקש מהוועדה לתת למשרד הפנים אפשרות לנהל משא ומתן?
אריה בר:
לא, אני לא מבקש מהוועדה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה דיון מהיר ואתה מבין שהכנסת ריבונית.
אריה בר:
אני לא מבקש כלום מהוועדה. אני מסביר את הדברים שביקשתם שאסביר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתה אומר שאתם רוצים לנהל משא ומתן עם המציע.
אריה בר:
הוועדה לא נותנת לי אישור. אם היא הייתה נותנת לי אישור, הייתי מבקש עוד פטורים.
חיים אורון:
הוא צודק. אתם לא מוסמכים לתת פטור ממכרז.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני שואל שאלה פשוטה. מה שאתה אומר הוא שמשרד הפנים רוצה לנהל משא ומתן עם המציע.
אריה בר:
לפי החלטת ועדת מכרזים שהיא סוברנית להחליט, לנהל משא ומתן עם מי שעבר את תנאי הסף.
אמנון כהן:
מי צריך לתת לכם את האישור הזה?
חיים אורון:
משרד האוצר.
אריה בר:
במשרד האוצר על פי חוק חובת מכרזים יש ועדה בראשות סגן החשב הכללי וזאת ועדת הפטור.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מי מפריע לכם עכשיו לנהל משא ומתן?
אריה בר:
טרם קיבלנו את הפטור. הוועדה ביקשה מאתנו עוד השלמה של חומר, של פרוטוקול.
ראובן ריבלין:
אני אסביר לך למה הדבר שמובא בפנינו הוא מעט מסוכן.
אריה בר:
אנחנו מעבירים את הנתונים, הדיון יתקיים, ואם נקבל את הפטור, ננהל את המשא ומתן.
יצחק בן-ישראל:
לשם מה אתה צריך את הפטור הזה אם הם עמדו בתנאי הסף?
אריה בר:
בוועדת המכרזים, ברגע שפסלתי את ההצעה של HP בגלל מחיר, המכרז נפסל.
יצחק בן-ישראל:
ברגע שיש לך פטור, למה מעניינים אותך תנאי הסף?
אריה בר:
מעניינים אותי תנאי הסף. ירון זליכה נתן בזמנו אישור עקרוני לפטור ממכרז.
ראובן ריבלין:
הפרטנר שלנו הם לא הצדדים השונים אלא רק מנכ"ל משרד הפנים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אבל הצדדים הגיעו ואני רוצה לתת להם את האפשרות להשמיע את דבריהם.
שלי יחימוביץ:
אם היינו יושבים כאן בישיבה עסקית כדירקטוריון של חברה, הייתי אומרת בסדר, מקובלים עלי דבריו של מנכ"ל משרד הפנים, אבל אנחנו לא יושבים כאן בישיבה עסקית ואנחנו לא מנהלים עסק. אנחנו מדברים על מדינה, מדינה עם סדרי עדיפויות לאומיים. אני חושבת שאני לא נמצאת במקום הנכון או שמישהו מתבלבל כאן בלבול טוטאלי. אנחנו מדברים על יישובי עוטף עזה שנלחמים על חייהם, שסופגים אבדות, שאין להם מנועי פרנסה מספיק טובים.
אריה בר:
למה אתם לא מחוקקים חוק שיקבלו עדיפות?
שלי יחימוביץ:
סליחה, אני מדברת.
אנחנו מדברים על ישובים שממש נלחמים על חייהם במלוא מובן המילה ולא במובן המטפאורי. הם גם סופגים אבדות בנפש, בגוף וברכוש, וגם מטה פרנסתם לא משהו. כאן אנחנו מדברים על אחת משתי הרגליים המרכזיות באזור המוכה הזה, על מפעל מפואר שעובדים בו 300 אנשים, מתוכם 150 תושבי בארי, 100 מיישובי הסביבה, משדרות, מנתיבות, שזקוקים לפרנסה הזאת ועוד 50 ממכללת ספיר, סטודנטים. אנחנו מדברים על מנוע מחולל צמיחה ומשאיר תושבים באזור הזה. אנחנו חברה עסקית שמסתכלת אך ורק על המספר האחרון בשורה? אגב, לו היינו מסתכלים על המספר האחרון בשורה, לא היינו לוקחים את HP ואין לי שום דבר נגד HP, מפעל מפואר, גם הוא מספק מקומות עבודה לעובדים ישראלים. חוקקנו חוק שהיינו מאוד לא שלמים אתו לגבי עידוד מפעלים בפריפריה, אני לא הייתי שלמה אתו, בגלל שצורת ההעסקה שם הייתה פחות טובה מצורת ההעסקה במרכז. אם כן, על מה אנחנו מדברים כאן? מדברים על מפעל קיים, מפרנס 300 אנשים, מהווה בסיס איתן לחיים הנורמליים, אבן שואבת למשפחות צעירות, ומה הם מבקשים? הם לא מבקשים פטור ממכרז. אני אומרת שאם לתת פטור ממכרז, אז לתת לדפוס בארי את הפטור מהמכרז משיקולים לאומיים.
יעקב ליצמן:
מה עם תנאי הסף?
שלי יחימוביץ:
הם לא מבקשים פטור ממכרז. לו זה היה תלוי בי, ואני הייתי ראש-הממשלה או שר הפנים, הייתי מחליטה ומביאה לידי החלטה שדפוס בארי מקבל פטור ממכרז בגלל שאנחנו חיים בתוך מציאות מסוימת ולא חיים בחלל החיצון.
אריה בר:
תציעי חוק.
יעקב ליצמן:
אם החוק יאפשר לו את זה, הוא יעשה כך.
שלי יחימוביץ:
הם לא מבקשים פטור ממכרז. הם רוצים להתמודד במכרז. אני חושבת שצריך לתת להם להתמודד במכרז, שזאת בקשה מאוד צנועה. קיבוץ בארי הוא יחסית קיבוץ מבוסס ויש בו הרבה משפחות צעירות וילדים. בשבוע שעבר הייתי בדפוס בארי, במקרה קפצתי לשם, הם עסקו בהכנות לקראת יום כיף ללקוחות של המפעל ולילדיהם. הם הביאו אלפי איש מכל רחבי הארץ למרות כל מה שמתרחש שם, כדי ליהנות שם מיום כיף בדפוס בארי. אי של נורמליות. הם לא מסכנים, הם לא מבקשים נדבות, הם לא רוצים הטבות, הם רק רוצים עבודה ופרנסה ואנחנו צריכים למצוא כאן מנגנון כלשהו פורמלי וחוקי שיאפשר למדינת ישראל לקבל החלטות לאומיות עם סדרי עדיפות לאומיים ולא לחיות בחלם הזה שבו אנחנו לא מאפשרים למי שזקוק יותר מכל לעבודה הזאת, לפרנסה, לא לנדבה, לא מאפשרים להם אפילו להתמודד במכרז.
חיים אורון:
אריה בר צודק. יש מידה של אי נוחות בדיון הזה, בעיקר ששני הצדדים שמתווכחים על עסקה לא רעה נוכחים כאן. הבעיה שלי היא לא עם יושב-ראש ועדת המכרזים אלא הבעיה שלי היא עם האוצר. הבעיה שלי היא עם מי שצריך היום לתת פטור ממכרז, ובעובדה צריך לתת פטור ממכרז והחוק מאפשר לתת פטור ממכרז או לא לתת פטור ממכרז ולהפעיל שיקול דעת. חבל שנציגי משרד האוצר לא כאן.
אומר מהו שיקול הדעת שאני מבקש להפעיל. העניין נמשך כבר שבע שנים והוא באמת קטסטרופה. בכלל בסיכומים שנמשכים שבע שנים בתחום הזה, אפשר למצוא עשרה באגים שהם שיבשו את המערכת. אני מחזיק כאן פרוטוקול של ועדה שאתה ישבת בראשה שבה פרופסור עמיר ברנע מציג עמדה. יש גם עמדה נגדית. על כל עורך דין שיופיע כאן, יהיה עורך דין נגדי. אגב, אני מכיר עורכי דין שיושבים בחדר הזה שנאבקו על אינטרסים לאומיים בתור אינטרסים עליונים על כל עליונים ואמרו שרק זה צריך להיות. אני יותר צנוע ואני אומר לא עליונים על כל עליונים אבל לשקול אותם.
אני מכיר את הסיפור של בארי. אגב, אני חבר שלהם. אין לי מניות בבארי אבל יש לי אמפתיה מאוד גדולה ליישובי סובב עזה ולכל יישובי הנגב. הם לא עברו את המכרז כי אישור מסוים לא התקבל. הם אומרים שהם יכולים להביא אותו, אבל אני בכלל לא נכנס לשאלה הזאת. השאלה היא אם היום מדינת ישראל צריכה לתת פטור ממכרז בגלל ההליך הזה, כי עובדה שיש לה את הכלי הזה, או לומר שיקיימו עכשיו את המכרז או תקיימו התמחרות בין שניים או שלושה, אלה שהגיעו לסוף, או הליכים שהם כולם חוקיים וייתנו תשובה לאיזון נכון בין שני דברים, בין הצורך שלנו להגיע כמה שיותר מהר לתעודות זהות לבין השאלה שבכל זאת מונחת כאן על השולחן, האם אנחנו אדישים לגבי האפשרות להגיע לכמה עשרות מקומות עבודה במקום שאנחנו מוכנים לשלם סכומים מתקציב המדינה בסדרי גודל. כאן לא רוצים השקעה בשום מקום, לא רוצים עידוד השקעות הון ולא כלום, אבל תנו לנו לעשות עסק. אגב, זה לא מפעל שפעם ראשונה בא לסיפור. אני יודע שאת כל כרטיסי האשראי שלי ושלך וכולי, אני יודע שהיה בראש של מישהו – ואני עכשיו אומר עוד שלב – שהמונופול הזה הוא חזק מדיי. אני מכיר את השיקולים האלה.
קריאה:
איזה מונופול?
חיים אורון:
שבארי חזקים מדיי.
שלי יחימוביץ:
מה זה חזקים מדיי? ממש הרצליה פיתוח.
אריה בר:
הם לא יותר חזקים מ-HP.
חיים אורון:
אני לא רוצה לומר ש-HP כל כך חזקה שממשלת ארצות-הברית לא מתביישת לומר למישהו בזהירות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה דיון עסקי?
חיים אורון:
אני הולך על הגבול. אתה שם לב לגבול ששמתי לעצמי. זה לא דיון עסקי אלא זה דיון על שאלה פשוטה, האם אנחנו יכולים לבוא לממשלת ישראל ולומר לה אל תתני פטור ממכרז ותני לשניים-שלושה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
לפני חמש דקות אמרת לי שהוועדה לא מוסמכת להתערב בשיקולים של ועדת המכרזים.
חיים אורון:
לא של ועדת מכרזים. לא במקרה אני עושה את ההבחנה בין נתינת פטור ממכרז שהוא צעד נורמטיבי שיוצא מהכלל כי הכלל הוא שמאוד קיבעו אותו – לטעמי קצת יותר מדיי לפעמים – שהכל לבטח בדברים כאלה גדולים עושים עם מכרז. אני לא חולק על כך. מה שקרה עכשיו כאן הוא שהמכרז בהליך המכרזי שלו הסתיים והצעה לא התקבלה כי היא הייתה גבוהה מדיי ולכן מתחילה עכשיו התמחרות כאשר המסקנה של אריה בר שאמר אותה כאן שאם הוא יצליח בה, הוא גומר אתם, ואם הוא לא מצליח בה, יש לו אופציה ללכת למישהו אחר. אני אומר, תן אפשרות ליותר מאחד לבצע באופן סימולטני את ההליך הזה. אותה ועדה שיש לה את כל הסמכויות להכריע, אם היא בסוף תחליט שהיא נותנת את זה ל-HP ולא לבארי, אני אוכל לומר שהם טעו, אני יכול לבקר אותה, אבל זאת החלטה לגיטימית שלה ואסור לנו להתערב בה. אנחנו כן יכולים – מה שקרה באין סוף מקרים – לבוא למדינה, לאוצר, לא לוועדת מכרזים, ולכן היה צריך לשבת כאן החשב הכללי ולא אריה בר. עם אריה בר אין לי ויכוח. החשב הכללי היה צריך לשבת כאן ולהסביר לנו למה הוא נותן פטור ממכרז.
ניסן סלומינסקי:
אני מודה שאני לא בקי בכל רזי הנושא ואני לא יודע מה יש מתחת לפני השטח. אני רק מסתמך על מה שאני יודע מקריאה רגילה ויכול להיות שהרבה נתונים אני לא יודע. ממה שאני יודע, אני לא מצליח להבין את המדינה. כמו שאתה אומר, 10 שנים היא לא מצליחה להוציא את התעודה. התעודה הזאת היא חשובה לאין ערוך. כמו שאמרת, 300 אלף תעודות זהות מאפשרות להרבה מאוד – כולל מחבלים – להסתובב אתן ולכן זה נושא חשוב מאוד.
בדרך כלל בכל מכרז, מה שאני מבין ומה שאני מכיר, יש שני מישורים כאשר יש את המישור הראשון שקובעים אנשי המקצוע ואלה דרישות הסף. אם נניח ניקח את הטנק, יש דרישות סף ואחת מדרישות הסף היא שלטנק יהיה שריון מסוים כך שהוא יהיה חסין מפני טילים. החלק השני הוא המחיר. נניח תבוא חברה או גוף שאני מאוד רוצה לעזור לו והוא מציג לי טנק שהוא לא חסין מפני טילים, היא תיפסל לחלוטין בלי קשר למחיר. כפי שאני מבין את תנאי הסף קובעים אנשי מקצוע שמבינים שזה החלק הכי חשוב של העניין כי בלי זה התעודה לא טובה. אם כאן קבעו שבין תנאי הסף יש נושאים מסוימים ואחד מהם הוא שאי אפשר יהיה לנצל את התעודה הזאת על ידי גופים זרים שיוכלו להוציא את כל האינפורמציה אלא צריך להיות סוג ביטחון מסוים, שזה אלמנט שבלעדיו אף אחד מאתנו לא היה מאשר להוציא תעודה כזאת, זה דבר אחד. אם היה קל להוציא מהתעודה הזאת את כל האינפורמציה לכל אדם, אף אחד מאתנו לא היה מאשר זאת כי מדובר בכניסה לפרטיות. אם אחד מהתנאים האלו זאת היכולת להגן על זה באופן הרמטי ולא עומדים בזה, אותה חברה נפסלת. רק מי שעובר את תנאי הסף המקצועיים, אז מסתכלים על המחיר.
מה שקורה כאן, כך אני מבין, חברה אחת בלבד עברה את תנאי הסף האלה ואני מבין שלא היה מחטף. כלומר, נתנו הזדמנות של עוד שנה. אם כן, אני לא מבין את החברים מבארי, שהם חכמים ונבונים, איך זה קורה שהם יודעים מה הם תנאי הסף ובסופו של דבר לא מצליחים להביא את תנאי הסף שמראש יודעים מה הם ומראש הם נפסלים. את זה אני לא מצליח להבין, אבל אמרתי שיש כאן הרבה דברים שאני לא מצליח להבין.
בכל אופן, אם לא עוברים את תנאי הסף, נפסלים ולא יכולים לקחת אותם, ולא חשוב שהמחיר שלהם כמעט אפס כי להוציא תעודה שהיא לא טובה, אני לא הייתי מאשר תעודה כזאת.
אני מבין שיש רק חברה אחת שעברה את תנאי הסף. אם המחיר של החברה הזאת היה סביר ואם במכרז אחד היא הגישה 40 שקלים ועכשיו פתאום היא קפצה במחיר - ויכול להיות שעשתה זאת משום שידעה שהיא היחידה – והגיע ל-64 שקלים, יש כאן בעיה של מחיר. לכן על זה יכול להיות שיכול לבוא יושב-ראש ועדת המכרזים ולבקש לנהל את המשא ומתן כי אולי הוא יחזיר אותה למחיר הקודם, ואם לא, שייתנו פטור, אבל הפטור שייתנו לו גם אחר כך הוא לא פטור להשתחרר מהתנאים המינימליים המקצועיים כי אחרת אין תעודה.
ראובן ריבלין:
אני לעומת חבריי חושב שמי שצריך להשיב לנו כאן והבירור צריך להתנהל אתו הוא דווקא מנכ"ל משרד הפנים בשבתו כראש ועדת המכרזים ונושא החשב הכללי הוא מוקדם מדיי משום שהבקשה לראות בנושא הזה צורך לאומי ולפטור ממכרז, היא תוצאה ותולדה של התפתחות המכרז והעובדה שנשאר רק יזם אחד שהוא מתאים לתנאי הסף.
כל נושא תנאי הסף הוא דבר שיכול להביא אותנו לידי שיבוש הליכים. אם אתה יודע שתנאי סף אחד מתאים רק לקבוצה מסוימת ואתה מתנה את תנאי הסף, כמובן שאתה מקבל גם הצעה שאף אחד אחר לא היה מעלה על דעתו להעלות אותה. אם למשל בין ההצעה הראשונה להצעה השנייה יש 120 מיליון שקלים הפרש, אתה יוצר מצב של תנאי סף כזה או אחר שאני לא יודע עד כמה הוא הכרחי ועד כמה לא ניתן להתגבר עליו מבחינת טיב תעודת הזהות עליה מרבה לדבר, ובצדק, ניסן סלומינסקי. התוצאה היא כזאת, בדיוק כפי שהיה תנאי סף אצל אותו אדם בפולניה שבחתונת הזהב הודיע לרעייתו על תנאי סף אחד. הוא אמר לה שהיא מבלבלת את המוח שאנחנו צריכים לעלות לארץ ישראל, ולכן החלטתי שאם אחד משנינו ימות, שזה תנאי סף, אני אעלה לארץ ישראל. זה תנאי סף שהוא לא יכול להתקבל על הדעת. אני מדבר על דבר שהוא שיבוש מוחלט של כל מחשבת המכרז, כי כאן מדובר על תעודת זהות שאם התעודה המוצעת על ידי הקבוצה השנייה, שההפרש במחיר בינה לבין הקבוצה הראשונה הוא ב-33 אחוזים.
אריה בר:
מאיפה אתה יודע?
ראובן ריבלין:
קראתי עיתונים.
אריה בר:
לא פתחו את ההצעה שלהם.
ראובן ריבלין:
אני יודע שכל מה שהיה כתוב בעיתונים לא הוכחש. יכול להיות שאני טועה אבל אני יודע מה כתוב בעולם. אני נציג של הציבור כאן והציבור ניזון מהעיתון ובו כתוב שמדובר בהפרש לא של מיליארד שקלים אלא ב-320 מיליון לעומת 200 מיליון.
קריאה:
זה לא היה בעיתון.
ראובן ריבלין:
ההבדל בין הדיון כאן לדיון שבו אנחנו יכולים להביא ידיעות שהן גם יכול להיות לא נכונות ותפקידכם לבוא ולומר מדוע הן לא נכונות, אבל אני מדבר על העיקרון. יכול להיווצר מצב שבו אתה תבקש פטור ממכרז רק כתוצאה מכך שביקשת תנאי סף שהוא מביא אותך להתמודדות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה דיון על כל תנאי הסף של החשב הכללי.
ראובן ריבלין:
אני אומר זאת משום שהייתי שותף לחקיקת חוק המכרזים של אמנון רובינשטיין, אחד מהחוקים היותר מרכזיים של כנסות ישראל ב-20 השנים האחרונות, והחוק הזה שבא ודיבר על סעיף י"א או י"ד שבו ניתן פטור ממכרז על נושא של אינטרס לאומי, של צורך לאומי, הוא דבר שאי אפשר לומר – על תעודת זהות בהחלט – אותו במקרה שלפנינו.
אני מבקש ממך לבחון פעם נוספת מהי תעודת הזהות האולטימטיבית שאתה רוצה לקבל. קראתי גם את הדברים שנמצאים בפני חבר הכנסת אורון. אני מבקש שתביא בפניך את השיקולים פעם נוספת.
אמנון כהן:
אני חושב שבנושא הזה דנו עוד בכנסות קודמות ושרי הפנים לדורותיהם באו ורצו לעשות את הדבר הזה על מנת לעמוד על הנושא הזה של תעודות זהות מזויפות שהולכות לשימוש בהרבה מאוד תחומים נגד המדינה. סוף כל סוף מגיעים כאן לאיזושהי הבנה ולאיזושהי החלטה. הדבר הוא חדש בעולם מבחינה טכנולוגית ומבחינת הידע. כאשר הגיעו לשלב הסופי, באמת מי שהיה מסוגל לעשות זאת בדרגה הכי גבוהה, רק הוא נשאר. כאן מדובר בנושא שהוא מקצועי ביותר ולכן תנאי הסף הם גבוהים ולכן גם לא כל אחד יכול לבצע את המשימה. עם כל הרצון הטוב שלנו להציל מפעלים שנמצאים באזורים מסוימים וכמדינה רוצים להגן עליהם, כאן מדובר במקצועיות ובתנאי סף, במי שלא עומד ובמי שלא עומד. מי שלא מסוגל לבצע ולא עומד בתנאי, לא יכולים לתת לו משהו שהוא לא מסוגל לבצע אותו. לכן יש כאן מכרז ולכן יש כאן תנאים שמציבים והם נוקשים ביותר כי אנחנו רוצים למנוע מצב בו כל שנה-שנתיים נאמר שהתעודה שעשינו היא לא טובה. לכן באמת מדובר כאן בעבודה ארוכת שנים וכל פעם מחדש הנושא מגיע לדיונים ולבדיקות אבל אני חושב שאנחנו לא צריכים להתערב בזה אלא לתת לגוף המקצועי לעשות את העבודה. כאן מעורבים פרקליטות המדינה, החשב הכללי, ולכן כל הדברים האלה נלקחו בחשבון ואנחנו סומכים עליהם.
שלי יחימוביץ:
מה עם יישובי עוטף עזה?
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני אומר לך משהו שאמרתי אתמול בבארי ואני לא נוקט צד. רק אתמול דנו על צו עידוד השקעות הון ובצו הזה כלולים ישובים בעוטף עזה שמקבלים העדפה מהמדינה כדי שהמפעלים יוקמו שם. אני מבין ש-HP לא נמצא שם אלא הוא במקום אחר ולכן הוא לא נהנה מההטבות של המדינה. אי אפשר את הטיעון הזה שהמפעלים נמצאים בעוטף עזה להשליך גם על הנושא של המכרז או פטור ממכרז.
שלי יחימוביץ:
ודאי שאפשר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו מעודדים אותם ואת יודעת שוועדת הכספים עושה הרבה כדי לעודד אותם.
שלי יחימוביץ:
המטרה שלנו היא לא לתת להם נדבות אלא לספק להם פרנסה. אני ממש לא מסכימה אתך. אני חושבת שמענקים זה מסלול אחד אבל הם לא רוצים נדבות אלא הם רוצים להתפרנס.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני לא נוקט כאן צד אבל אמרתי לך שאי אפשר להשתמש בטיעון הזה.
שלי יחימוביץ:
אפשר. בהחלט אפשר. השיקול הלאומי הוא השיקול המנחה.
אמנון כהן:
אסור לנו היום להפעיל שיקול ולזכות במוצר פחות טוב בגלל שיקול כזה, כי זה בסוף יעלה יותר יקר. לכן, אם יש גוף מקצועי שאומר שיש תנאי סף ולא עמדת בהם, אין מה לעשות. אם אנחנו חורצים את הגורל כך שאנחנו אומרים שאין תנאי סף, אין אומדן, כל דבר ניתן למשא ומתן, לא צריך מכרז. שהמדינה תיכנס למשא ומתן, לא צריך מכרז והוא יבוטל. בנו כאן חוק מכרזים, יש תנאי סף, בדקו, יש אומדן, רוצים להרוויח כאן עוד משהו במשא ומתן אחרי שעמדו בתנאי הסף ובאומדן.
ראובן ריבלין:
אם שתי תעודות הזהות הן אותו הדבר, צריך לתת עדיפות לעזה?
יצחק בן-ישראל:
אני מתנצל על שאהיה מאוד קצר כי העניין נראה לי די פשוט. אני מבין שהיה מכרז, אנחנו מדברים כאן על שתי הצעות כאשר אחת נדחתה בגלל שהיא לא עמדה בחלק מהתנאים של המכרז, ואת השנייה אי אפשר לממש כי הכסף יותר ממה שעומד לרשות המשרד, ולכן שתי ההצעות נדחו ועכשיו השאלה מה עושים. כך אני מבין את המצב העובדתי. תיאורטית יש שתי אפשרויות כאשר האחת היא לעשות מכרז חדש ולהתחיל מהתחלה דבר שייקח עוד כמה שנים, והאפשרות השנייה, אותה הציע מנכ"ל משרד הפנים, שנראית לי הגיונית ביותר, שאומרת שמכיוון שזה בעל חשיבות לאומית ונמשך יותר מדיי זמן, אנחנו עושים פטור ממכרז. עד כאן רק תיארתי את המצב כמו שהבנתי אותו.
ברגע שעושים פטור ממכרז, זה אומר שהחוק מאפשר לעשות פטור ממכרז אם יש כל מיני שיקולים שבהם מתברר לך שאתה לא יכול לקבל את מה שאתה רוצה או שהצ'יפ לא מתאים או שהמחיר לא מתאים או שהצבע לא מתאים וכולי. אתה מנהל משא ומתן, וזה חוקי לגמרי ואני מאוד בעד זה. הבנתי שמשרד הפנים פנה למי שצריך כדי שיעשו את הדבר הזה ואנחנו מאוד בעדו.
השאלה היא רק אם פטור ממכרז אומר שהנושא הזה הוא כבר לא תחת מכרז. יינתן לך או לוועדה שאתה תעמוד בראשה שיקול דעת עם מי לנהל משא ומתן ולבחור את ההצעה הכי טובה שנראית למשרד הפנים. עד כאן נראה לי הכל בסדר אבל הדבר היחידי שלא הצלחתי להבין הוא למה מדברים רק עם HP ולא מדברים גם עם אחרים.
אם הבנתי אותך נכון, אמרת שאתה לא תדבר רק עם HP ועם האחרים לא אלא אתה תתחיל עם HP ואחרי כן תעבור לאחרים, אם תראה שעם HP אתה לא יכול לסכם את העניין. נראה לי ממש חסר בעיות. כלומר, כל מה שצריך זה לעודד את משרד הפנים לקבל פטור ממכרז ולבקש ממנו שידבר עם שני המציעים ושיבחר את הכי טוב שנראה לו. כל השאר נראה לי תהיה התערבות יתר של הכנסת בשיקולים של המשרד, מה גם שלא נראה לי שהדבר הזה הוא בעייתי.
יעקב ליצמן:
אני מבין שמטרת הדיון היום היא לצורך פרוטוקול בית המשפט כי אני לא רואה שאנחנו יכולים להחליט כך או כך. אתה לא יכול לומר לי שהחלטת כך וכך ולומר למשרד הפנים שכך הוא רוצה כי זה לא עובד כך.
חיים אורון:
אתה יכול לפנות לחשב הכללי ולשר האוצר ללכת במסלול שחבר הכנסת בן-ישראל ואני הצענו, שייתנו פטור ממכרז.
יעקב ליצמן:
אתה יכול לבקש.
שלי יחימוביץ:
זה מה שאנחנו עושים מדי פעם.
יעקב ליצמן:
יש הרבה בעיות בכל הנושא הזה. למשל, לפני שלוש שנים הייתי מגיש בקשה לדיון מהיר בוועדת כספים לגבי הארכת המכרז. היה מכרז, הסתיים, מדוע האריכו אותו? תיאורטית כבר היה דיון. זאת אומרת, יש הרבה דברים שאני לא מבין כאן ואני לא יכול להתייחס אליהם. אם היינו חכמים ורציניים מאוד, אז מישהו היה מגיש דיון מהיר ליושב-ראש דאז ואני בטוח שהוא היה מעביר את זה לוועדת הכספים והיה מתקיים דיון לגבי הארכת המכרז. היות שלא הבנתי את זה אז והיות שלא הבנתי את זה היום, אני אומר דבר אחד. ראשית, אל תתערב. שב בשקט. אני לא יודע בדיוק מה קורה כאן. אני יכול לומר שאם על פי החוק מעדיפים את המפעלים בעוטף עזה, בשתי ידים אני מצביע בעד. אני חושב שזה גם נכון מוסרית.
ראובן ריבלין:
אלא אם כן תעודת הזהות לא תהיה שווה אם היא תיעשה במפעל שנמצא בכל מקום בארץ. המרכז הוא תעודת הזהות, אבל אני אומר לך שתעודת הזהות יכולה להינתן פה ושם אותו הדבר.
יעקב ליצמן:
הכלל שלי כרגע אומר שאין סיבה להתערב אלא לעמוד בצד.
אבשלום וילן:
למה המדינה הזאת שכבר מזמן משפטה את עצמה לדעת, לוקח לה כל כך הרבה זמן לקבל החלטה מסוג כזה? אני חושב שזה פיגור מאוד גדול. היה כאן לפני חודש-חודשיים סיפור שבאו לחתוך 3-4 מיליון שקלים ולדפוק את האזרחים ברשיונות נהיגה וכל הסיפור של רשיונות נהיגה בינלאומיים. אנחנו בימי הביניים מבחינת היכולת לקבל החלטות ולהתקדם בדברים.
אני רוצה לומר משהו שיישמע לא פופולרי. אוי לנו אם נחזור לכלכלה שבה ניתן עדיפויות מטעם ולא תהיה תחרות קודם כל על המוצר, על הטיב, על המחיר וכולי. אני מציע מאוד להיזהר. הייתה לנו כלכלה כזאת בזמנו, היא הייתה הגיונית כאשר קמה המדינה, אבל היום אנחנו במקום אחר לגמרי. במקרה דנן, אני חושב שדפוס בארי, כמו שאני מכיר את המפעל הזה, לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר לגבי רמתו ויכולתו המקצועית הגבוהה. זה לא הסיפור, אבל הסיפור הוא שאם ישנה התערבות פוליטית במכרז נתון, אנחנו פותחים פתח מחר לכל מיני תופעות שאני הראשון לעמוד מולן ומזה צריך להיזהר כמו מאש.
לכן אני חושב שצריך לקבל את ההצעה שגובשה על ידי חבר הכנסת אורון ובן-ישראל וללכת בכיוון שלה, ולראות בתהליך שאתה ציינת אלא שזה חייב להיות מהיר וזה לא יכול להיות החשב הכללי כי כל דבר אצלו לוקח זמן והזמן הזה בסופו של דבר, את המחיר שלו משלמים אזרחי מדינת ישראל. מספיק, תחתכו ותחליטו.
יצחק זיו:
יש לנו בעיה לכל אורך הדרך. ברגע שיש מכרז, זה כאילו לא היה. צריך להתייחס למכרז כאילו זאת המילה האחרונה. אם אף אחד לא ענה על תנאי המכרז, יצא מכרז חדש. אין דבר כזה בלי מכרז. ברגע שאתה נותן דבר שהוא בלי מכרז, זה פותח פתח לא טוב. אני בעד להוציא מכרז חדש וללכת רק על שיטת מכרזים.
גיורא עוז:
באנו לזעוק. אנחנו אחרי מכרז שבוטל והוא פשוט בוטל. לצערי אנחנו נפסלנו, החברה השנייה HP נפסלה, גם אין לי שום דבר נגד HP, גם אם זה נשמע כאן כאילו יש לי, אלא בעיקר אני מול משרד הפנים והתנהלותו. מתנהל תהליך של שמונה שנים בו השקענו שנים של עבודה ומיליוני שקלים בהכנת המכרז אבל בסוף היום פעם שלישית נראה לנו שהדבר הזה יכול לצאת לפועל כי יש רק אחת ויחידה שזו HP. אני חושב שמשהו כאן צריך לקרות וזה הזמן לשמוע. דפוס בארי נמצא בעוטף עזה, אבל זה ממש העניין. דפוס בארי הוא המפעל המוביל בישראל בהדפסה ביטחונית ובייצור כרטיסים. את כל רשיונות הנהיגה שאתם מקבלים, גם שלי, 18 שנים, אתם מקבלים מאתנו יום יום. כל יום יוצאים אלפי כרטיסים כולל צ'יפ, כרטיס חכם מאובטח שאנחנו מנפיקים ובחוץ לארץ אני השתמשתי בו. בלי ספק שבתחום הזה אנחנו המפעל המתאים ביותר והרלוונטי ביותר בישראל. HP היא חברה מעולה, אבל מי שצריך לייצר עבורה את העבודה בקטע הזה, זה בית דפוס פתקית שהוא אמנם מצוין, אבל לפי מיטב ידיעתי לא ייצר כרטיס אחד בחייו.
אם רוצים לקצר תהליכים, אני חושב שפטור ממכרז יכול לקצר תהליכים, אבל לנהל משא ומתן כולל על מחיר ועל איכות עם שני מציעים או עם שלושה, בוודאי זה יקצר תהליכים ויביא את ההצעה הטובה ביותר. ההצעה שלנו במכרז – זה כבר לא העיתון – היא מתחת ל-40 שקלים. אני אומר לכם שבתנאי תחרות הזמן מאוחר. לא אקריא מה אמר פרופסור ברנע שבעצם מי שהגיש את ההצעה יכול היה להגיש כל מחיר כי הוא ידע בסבירות גבוהה שהוא לבד. ההצעה שלנו היא מתחת ל-40 שקלים. זאת אומרת, ביצוע הפרויקט באיכות הטובה ביותר, לא צריכה לעלות למדינת ישראל יותר מ-200 שקלים. היו משתתפים נוספים והם לא היו מבקשים למיטב הערכתי יותר. מחיר של 320 מיליון שקלים הוא מחיר מופקע ולא ריאלי לפרוייקט הזה.
אנחנו מבקשים שייתנו לנו להתמודד. אנחנו לא נקבע את התנאים המקצועיים. התנאי היחידי שבגללו נפלנו הוא תנאי ממש לא רלוונטי שהכניסו אותו רק למערכת הזאת. הצענו מערכת הפעלה, זאת שהייתה במכרז הקודם ב-HP. הפעם הלכנו עם מערכת הפעלה ישראלית ובפעם הקודמת היא זכתה וקיבלה ציון 9. אם תבקשו את התנאי הזה בכל זאת, אנחנו נתקשר עם חברה זרה שיש לה מערכת הפעלה שעונה על התנאים ונביא פתרון.
יוסי לוי:
כמה משפטים בקצרה. אני חושב שיש כאן משהו בדיון. HP ישראל איננה שונה כהוא זה מבארי. זאת חברה ישראלית לכל עניין מדבר. HP נמצאת בעוטף עזה, באשקלון, בקריית גת, והיא מעסיקה 4,000 עובדים במדינת ישראל, היא השקיעה שישה מיליארד דולר בישראל, מיליארד דולר נוספים בדרך לישראל וגם להשקעות בעוטף עזה. לכן דבר ראשון, הבסיס הראשון, ההגנה שכאן חברי הכנסת ביקשו לתת לדפוס בארי, HP מבקשת אותה בכל עניין ודבר כי אנחנו מפעל ישראלי לאומי בעוטף עזה עם 4,000 עובדים ועם 7 מיליארד דולר השקעות.
שלי יחימוביץ:
ביקשנו רק אפשרות להתמודד.
יוסי לוי:
יש לנו מחלוקת עם משרד הפנים על שאלת האומדן. אנחנו סבורים שהמחיר ש-HP הציעה הוא מחיר טוב ומחיר הוגן. האומדן עצמו, יש לנו הרבה טענות ואני מסכים עם מנכ"ל משרד הפנים שלא צריך לשטוח כאן בפני הוועדה את הטענות שלנו כלפי האומדן כי הפנינו אותן לבית המשפט. אגב, האומדן של משרד האוצר לא שונה מהאומדן שלנו. יש פערים. שמעתי לראשונה שיש פערים גדולים בין מחיר בארי ל-HP, לא פתחו את המעטפות אבל שמעתי מחבר הכנסת ריבלין. גם אם יש פערים במחיר, לא מדובר באותה הצעה משום שמדובר על פי העובדה שבארי נפסלה באחד התנאים החשובים ביותר במכרז הזה.
גיורא עוז:
לא נכון.
יוסי לוי:
חברים יקרים, מערכת הסרטיפיקיישן, מערכת ההפעלה שלהם כשלה. זה אומר לגבי הביטחון של הכרטיס שהם מציעים.
גיורא עוז:
זה פשוט לא נכון.
יוסי לוי:
זה אומר פגיעה ביטחונית ופגיעה בצנעת הפרט.
גיורא עוז:
זה לא נכון.
יוסי לוי:
גם אם המחיר שונה, זאת לא אותה הצעה.
אם לא נלך במתווה של משרד הפנים, אנחנו קיבלנו איכשהו וחככנו בדעתנו אם לקבל את המתווה של משרד הפנים, אנחנו נהיה בבית משפט כי אנחנו חושבים שאנחנו זוכים, וגם אם חס ושלום אנחנו לא נצליח בערכאה הראשונה, נעלה לערכאה נוספת.
חיים אורון:
זה הנימוק העיקרי שעולה בדיון הזה כי אתם תגררו אותם בבית משפט שנתיים.
יוסי לוי:
לכן מתוך אחריות למדינת ישראל אנחנו הולכים למתווה הזה כי אנחנו זוכים.
חיים אורון:
באיום של בית משפט.
יוסי לוי:
אם הייתה זכות למשא ומתן, הם היו בוחרים אותנו. לא הייתה זכות למשא ומתן כי אחרת לא היה צריך את הפטור הזה.
אריה בר:
אני רוצה לומר לכם שאתם אומרים דבר והיפוכו. מצד אחד צריך תעודת זהות ומספיק עם הסחבת של עשר שנים. מצד שני אתם אומרים לא, אתם צריכים לפעול בצורה הזאת או בצורה אחרת. בדרך כלל מקבלי ההחלטות, פקידים בכירים בממשלה, לצערי הרב לא מקבלים החלטות אלא הם מעבירים את הנושאים לבתי משפט. יכולתי אני כמנכ"ל ויושב-ראש ועדת המכרזים לא להתערב ושבית המשפט יחליט.
צריך לשים סוף לסאגה הזאת של תעודת הזהות. המתווה שהתווינו בהמלצתי, בתיאום עם הפרקליטות ובתיאום עם החשב הכללי, יעשה סוף וצדק לכל המשתתפים, כולל בארי בעתיד. יחד עם זאת, אני מודיע לכם חד משמעית שלא נתפשר על איכות תעודת הזהות ולא משנה מי יזכה. אף אחד לא יכול להאשים אותי באי רצון להעדיף מפעלים באזורי פיתוח ובאזור עוטף עזה, כולל מצפה רמון, קריית שמונה, שלומי ומעלות אבל רבותיי, כדי לתת העדפה – וצריך לתת העדפה – תנו לנו את הכלים לתת העדפה. אני לא אקבל החלטה בניגוד לחוק. תקנו את החוק, תנו העדפה, אבל אתם לא עושים את זה. אני בעד. מצפה רמון היא פחות חשובה? גם שם נאנקים תחת אבטלה. קריית שמונה, שלומי, מעלות, בבקשה, תקנו את החוק ותנו העדפה. ברגע שתיתנו העדפה, אני מבטיח לכם שאני הראשון שאבצע אותה. החוק היום לא מאפשר לתת העדפה לדפוס בארי.
ראובן ריבלין:
אני מתנגד למתן העדפה לדפוס בארי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
לפני שאני מקריא את הסיכום שהתגבש תוך כדי הדברים, אני רוצה להציע משהו שיכול להיות שהוא הזוי, אבל תשקלו אותו. הצעתי את זה אתמול גם לבארי ואני מציע את זה גם לך, אריה, למרות שאתה בעצם לא צד לעניין.
במידה – אני לא נוקט כאן בצד כלשהו – שאתה תמשיך משא ומתן ו-HP יזכו, אני מציע ל-HP לשקול להעסיק את דפוס בארי כמי שיפיק להם את הכרטיסיות וכך נפתור את כל הבעיות.
קריאה:
זה לא תפקידנו.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אבל אני יכול לקרוא ל-HP לעשות זאת.
קריאה:
זה לא סידור עבודה כאן.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אם כך יהיה, פתרנו גם את הבעיה של כחול-לבן.
חיים אורון:
בכל זאת הייתה הצעה של יצחק בן-ישראל.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זאת הייתה הצעה לפני סיכום הישיבה. אם כך יהיה, HP לא יעסיקו את פתקית אלא יעסיקו את בארי, HP תקבל את המוניטין ובארי יקבלו את העבודה. אם אתם חושבים שזה לא המקום, תתעלמו מההערה שלי.
אני מקריא את הסיכום שלדעתי התגבש כאן. לא כל אחד יאהב אותו, אבל זה מה שיש.
ראובן ריבלין:
תצביע עליו.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
לא, אני לא מצביע. בדיון מהיר לא מצביעים על הסיכום. אם תרצו, נקיים עוד דיון, אבל אנחנו לא מצביעים.
הוועדה רואה חשיבות רבה בסיום הסחבת בהליך מכרזי להנפקת תעודות זהות חכמות שנמשך למעלה משמונה שנים. להנפקת התעודות חשיבות עצומה בעיקר בהיבט הביטחוני שכן על פי הערכות כחצי מיליון תעודות זהות מזויפות מוחזקות כיום בידי גורמים פליליים ולאומנים.
הוועדה רואה בסוגיה סכסוך עסקי בין שתי חברות ישראליות חשובות ותורמות, וכיוון שהנושא תלוי ועומד בבית משפט אין הוועדה רוצה לנקוט עמדה ובלבד שההליכים יסתיימו מהר ככל האפשר.
שלי יחימוביץ:
זה לא משקף את העמדה שלי.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
במידה וההליכים יתארכו, הוועדה תשקול המשך דיון.
שלי יחימוביץ:
אתה לא יכול לגבש החלטה שהיא שונה לחלוטין מרוח הדברים שנאמרו כאן.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
יש כאן אנשים, לפחות בצד הזה של השולחן, שהביעו עמדה בדיוק כזאת.
ראובן ריבלין:
אני מסתייג מהסיכום.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
יש כאן פסקה שהוסיף חבר הכנסת בן-ישראל ואני אקריא אותה למרות שיש לי בעיה אתה ויש גם בעיה מבחינה משפטית. יש לנו יועצת משפטית.
הוועדה קוראת למשרד הפנים למצוא את הדרך הנאותה לבחון מגוון הצעות לפני קבלת החלטות.
ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
יעקב ליצמן:
אני נגד.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
גם אני. יש לי בעיה עם הפסקה הזאת. אנחנו לא יכולים להכריח את משרד הפנים.
חיים אורון:
אני לא רוצה בכלל את משרד הפנים כצד לעניין. אני מבקש להעמיד להצבעה הצעה מאוד פשוטה. הוועדה פונה לחשב הכללי לאור התפתחות הנושא, שלא לתת פטור ממכרז לתעודות זהות.
שלי יחימוביץ:
אני בעד.
יעקב ליצמן:
אני נגד זה.
חיים אורון:
ברגע שלא יהיה פטור ממכרז, הם יבינו כולם. המשחק לי לפחות ברור לחלוטין היום. יוסי לוי אומר שהוא יתקע אותנו עשר שנים במשפטים אם לא ייתנו לו לזכות במכרז ואז התעודה לא תהיה. אומר אריה בר שהוא מוכרח תעודת זהות ולכן במקום משפטים, מבקש שניתן לו לגמור במשא ומתן. זאת הפשרה. אני הייתי לוקח אותך בתור עורך דין למפעל שלי אם הייתי יכול. אנחנו יכולים לבוא ולומר לאוצר שלא ייצור זירה שתאפשר לצדדים ולו להוביל מהלך. ברגע שהאוצר נתן לו פטור ממכרז, המסלול מאוד ברור. ברגע שאין פטור ממכרז, אתם תמצאו מסלול אחר.
קריאה:
אין מסלול אחר.
אריה בר:
בית המשפט יחליט.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, הגענו לסוף הדיון. אני מציע לחזור לסיכום כפי שהקראתי אותו ללא הפסקה האחרונה.
שלי יחימוביץ:
לא. איך אתה יכול להיות כל כך לא קשוב למה שנאמר כאן? תוסיף בסיכום שיש התנגדות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני מוסיף לסיכום שיש התנגדות של חברי הכנסת יחימוביץ וריבלין.
שלי יחימוביץ:
לא, של יותר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
גם של חבר הכנסת בן-ישראל.
יצחק בן-ישראל:
גם של חברי הכנסת אורון ואבשלום וילן. תוסיף גם אותם.
שלי יחימוביץ:
יש כאן התנגדות רחבה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
חברי הכנסת יחימוביץ, ריבלין, נוקד, בן-ישראל ווילן. אני לא מצביע. מה שאני כן אעשה, אני אעשה דיון נוסף אליו אזמין את נציג החשב הכללי.
ניסן סלומינסקי:
אל תוציא סיכום.
שלי יחימוביץ:
הסיכום הזה לא מקובל עלינו ואין לך זכות להוציא אותו.
אבשלום וילן:
לפי תקנון הכנסת חייב להיות סיכום שיונח על שולחן הכנסת.
חיים אורון:
לא נכון.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה הסיכום ואני לא חייב להצביע עליו.
שלי יחימוביץ:
אתה לא יכול להוציא סיכום על דעת עצמך.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, אני אקיים דיון נוסף בהשתתפות נציג החשב הכללי.
אבשלום וילן:
לפי התקנון, תוך שבוע.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בסדר. תודה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:25