פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מס' 107
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, ז' סיון התשס"ח (10 ביוני 2008) שעה 10:30
ס ד ר ה י ו ם:
פניות ציבור של חולי דיאליזה בנושא הסעות לטיפולים – ישיבת המשך לישיבת הוועדה שהתקיימה בנושא ב-29.10.2007
נכחו:
חברי הוועדה:
סופה לנדבר – היו"ר
מוזמנים:
ד"ר מיקי דור – ראש שירותי רפואה, מ"מ ראש מינהל רפואה משרד הבריאות
אתי סממה – נציבת קבילות הציבור משרד הבריאות
יאיר חברוני – ממונה על האמבולנסים, משרד הבריאות
עדינה מרקס – יו"ר האגודה לזכויות החולה
ד"ר זאב צוקרמן – ממונה על סל השירותים שירותי בריאות כללית
עמוס כנף – יו"ר עמותת חולי כליה ומושתלים
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף -חבר המתרגמים בע"מ
פניות ציבור של חולי דיאליזה בנושא הסעות לטיפולים – ישיבת המשך לישיבת הוועדה שהתקיימה בנושא ב-29.10.2007
היו"ר סופה לנדבר:
שלום, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שלנו חולי דיאליזה וטיפול שגרתי שהם מקבלים והחזר כספים שהם צריכים לקבל עבור הסעות. אנחנו כרגיל נעשה סבב היכרות. מי רוצה לספר לנו על התלונות שקיבלתם?
עדינה מרקס:
אחרי הדיון הקודם שהתקיים באוקטובר לא קיבלנו יותר תלונות על אזור הצפון. השתרר שקט באזור הצפון. ידוע לנו שביטלו את הרישוי לחברת אדרת, ביטלו איתם את ההסכם, שמאוד הרגיע אותנו כי חברת אדרת הסתבר היא לא חברה שמאושרת להסעת חולים. אז אני מקווה שתמצא את פרנסתה בהסעת תלמידים או כל דבר אחר ושיבורכו, אין לי שום דבר נגדם רק הם לא היו מתאימים לעניין.
אבל התחילו בעיות באזור המרכז. קיבלנו כמה פניות מאנשים שהם לא מקבלים את ההחזר. לא אומרים להם לא, אומרים תחכו, זה בדיון, וכמו פינג-פונג מתמשך. מדובר על חמישים אחוז החזר באמבולנסים. בסוף התקשרה אלינו עובדת סוציאלית מבית חולים שיבא בתלונה, אני העברתי את התלונה שלה כפי שהיא ישר אליכם, יש לכם אותה, היא אומרת שאנשים מאזור המרכז לא מקבלים, ופונים אליה, והיא מייצגת עוד עובדות סוציאליות בבתי חולים אחרים באזור שלה, וטוענת וקובלת על כך שאנשים לא מקבלים את מה שמגיע להם. אז פנינו אליכם לסגור את הסיפור.
היו"ר סופה לנדבר:
זאת אומרת מבעיות של הצפון עברנו עם אותן בעיות למרכז המדינה.
עדינה מרקס:
אני לא יודעת אם זה לא יחזור בצפון. אני חוששת שזה יחזור גם בצפון, מהסיבה הפשוטה, ביררתי, ניסיתי לברר מה מקור הבעיה. מקור הבעיה הוא בהגדרה מי בעצם קובע את זכותו של חולה לקבל החזר. אני לא מאמינה שכל החולים הם נורא תמימים ולא עושים "מונקי-ביזנס", כי אני יודעת שזה יחזור אלי אז אני אומרת את זה מלכתחילה. אני מכירה את החולים. לא כולם הם אנשים תמימים מאוד. ומכיוון שהסעות של דיאליזה נורא יקרות גם החמישים אחוז נורא יקר. אז עושים כל מיני סחר מכר ודברים כאלה.
אבל יש שתי בעיות. אחת, כתוב בחוזר שהוציא חזי לוי וגם בטיוטה של החוזר שאז מיקי דור הכין, חולה דיאליזה שרופא מטפל בו חיווה את דעתו וכו', מי הוא הרופא המטפל. בזמנו דיברנו שרופא הדיאליזה הוא הרופא המטפל. נמסר לי מקופת חולים שהרופא המטפל הוא הרופא במרפאה, רופא המשפחה, הרופא המקצועי, אבל לא רופא הדיאליזה בבית חולים. זה דבר שטעון הבהרה מי האיש, מי צריך להחליט. ולדעתי, לעניות דעתי צריך להחליט מי המחליט וצריך לקבוע מהו התעריף של הסעה באמבולנס לחולה דיאליזה. האם זה תעריף של הסעה רגילה שמסיעים חולה שזקוק לאלונקה וכו', או שזה טקסי רפואי.
את הדברים האלה אני חושבת, לא הייתי מעלה את הנושא השני אלמלא ראיתי שברגע שיש לקונות נוצרת אי ודאות, הלקונה הזאת שאין הגדרה ממש מוגדרת מדוייקת, ואנשים צריכים להוציא איזה שבעת אלפים שקל בחודש להסעה באמבולנס, ברור שיש פה פרצה שקוראת לכל מיני דברים לא נכונים ולא נאותים משני הצדדים. גם מסיעים באמבולנסים פרטיים וגם החולים עצמם. בין עמנו אנחנו חיים. ולכן לדעתי צריך להגדיר את הדבר הזה כדת וכדין, שני האלמנטים האלה, ושתצא הוראה ברורה ומחייבת מה התעריף להסעה באמבולנס. מונית זה לפי התעריפים של מוניות, אם מישהו זקוק לאמבולנס אז זאת אומרת שהוא זקוק גם לאלונקה, הוא זקוק לאלונקאים, זה רחוק מיכולות השיפוט שלי, הדברים האלה צריכים להיות מוחלטים ומוגדרים ומפורסמים, שכולם יהיו תחת אותה כותרת של מוסעים באמבולנס לטיפולי דיאליזה.
עמוס כנף:
בהמשך לדיון הקודם שהיה לגבי ההסעות אנחנו קיבלנו פנייה בעשרים ושניים לאפריל השנה, ממטופל דיאליזה בקריית ביאליק, כאשר בשישה עשר לשני 2007 הרופאים קבעו שהוא צריך הסעה באמבולנס, יש החלטה, והוא העביר את זה לקופת חולים. עד היום הנושא תקוע והבנאדם מוציא כסף מהכיס שלו. הוא בקופת חולים כללית. רופא המשפחה שלו ד"ר שמיר מסניף הרמן בקרית מוצקין. מ-2007.
מטופלי דיאליזה, אני לא נתקלתי ברופא שטוען שאחרי טיפול דיאליזה בנאדם יכול להיות עצמאי, ללכת לבד בלי תמיכה. אחרי טיפול דיאליזה של ארבע שעות. וההגדרה לתת לבנאדם את האישור בהשתתפות בתחבורה ציבורית, אני לא מכיר אף מטופל שאחרי טיפול נוסע בתחבורה ציבורית. אף מטופל. זאת אומרת גם את האבסורד הזה עוד גורמים לאנשים לא לקבל את הכסף. אז אני מבקש, יחד עם עדינה, באמת היום שנצא כאן עם דברים מוסכמים וברורים.
היו"ר סופה לנדבר:
רבותיי, אני רוצה להגיד, מעשרים ותשיעי באוקטובר שנת 2007 יש התקדמות ואנחנו צריכים להגיד שבפברואר שנת 2008 יצא מטעם מינהל רפואי של משרד הבריאות מסמך שבעצם מסדיר את ההחזרים להסעות של טיפולים לחולי דיאליזה.
יחד עם זאת כנראה צריכים להבהיר את הדברים בגלל שבתלונות שאנחנו קיבלנו ותלונות שאתם מצביעים עליהן יש דבר לא ברור. מי בעצם מטפל, איזה רופא, רופא כללי או רופא של דיאליזה. ובגלל אי בהירות של דברים כנראה על זה נוצרת הבעיה שבעצם סובלים אנשים. ואני צריכה לומר שהתלונות שהתקבלו הן תלונות לקופת חולים כללית. יחד עם זאת זאב אני צריכה לומר שבעצם יש התקדמות, ואנשים קיבלו את ההחזרים, ואנחנו מאוד מרוצים בטיפול בצפון.
אתי סממה:
אנחנו הוצאנו ניירות עמדה ואנשים לא קיבלו החזרים. ואנשים ממשיכים לשלם. והם היו צריכים לעבור חברת אמבולנס כי הם כבר לא הסכימו לתת להם בלי שהם ישלמו, והם בעלי חוב, וחלק מהאנשים לא מעזים.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה אנשים פנו אליך?
אתי סממה:
פנו אלינו לא מעט אבל לי יש קשר עדיין עם שתי משפחות שלא קיבלו את הכסף. בכל אופן זה אנשים שלא רוצים לתבוע, כי החזר כספי הם צריכים לתבוע את הקופה. לא מספיק נייר העמדה שלי. לגבי החזר כספי הם צריכים לתבוע את הקופה ואנשים לא כל כך בקלות תובעים קופה כשהם חולים כל כך קשים וכרוניים, והם במין תהליך של התדיינות מול הקופה, עם תחושה של משא ומתן. משפחה שגרה בטבעון ומטופלים במחוז חיפה בקופת חולים כללית.
היו"ר סופה לנדבר:
אנחנו נתחיל מקופת חולים כללית. אנחנו גם רוצים לדעת למה במכוני דיאליזה, בחלק או בכולם, אין בינתיים מודעות שבעצם מסבירים לחולי דיאליזה מה הזכויות שלהם בנוגע להחזר הסעות. האם זה קיים, האם זה לא קיים, ובאיזה קופות זה קיים ובאיזה מקומות זה לא קיים.
זאב צוקרמן:
אני אתחיל מהסוף ואני אתייחס לדברים שנאמרו פה אחד אחד. ראשית כל למה שבאמת מדאיג אותך ובצדק, היתה תקלה בנושא של התחבורה הציבורית, שלמעשה החוק מגדיר היום שאפשר להעביר חולה כזה גם בתחבורה ציבורית, להחזיר לו מאה אחוז, גם במונית וגם באמבולנס. יצאו איזה שהן הנחיות שלנו ונתנו דוגמא של קריטריונים שצריכים לקבוע מתי תחבורה ציבורית ומתי מונית וכך הלאה. אנשים לקחו את המונח הזה, שם כתבו "כגון אדם מרותק לכיסא גלגלים" ובחלק מהמקרים עשו שיפוט שזה יכול לנסוע עם מונית וזה יכול לנסוע עם תחבורה ציבורית.
כשהדבר הזה נודע לי, ונודע לי באמת באמצעות אותה עובדת סוציאלית שפנתה אליך, שאגב קיבלה תשובה מסודרת, אבל היא קודם פנתה לפה ואחר כך היא פנתה אליי, היא קיבלה תשובה מסודרת. אבל כשנודע לי הנושא הזה אני מצאתי לנכון לחדד את ההנחיות האלה, ופניתי לראש האגף הרפואי שהוציא באמת מכתב למנהלי המחוזות ולמנהלים הרפואיים, והפעם אנחנו לא משאירים לשום שיקול דעת של הרופא המטפל, רופא המשפחה, בנושא הזה. אנחנו הורינו שכל אדם שיגיע עם מונית, לא משנה מה ולא משנה איך ולא משנה מי קבע ומה קבע, הוא יקבל החזר של חמישים אחוז. בלי שום התניה. והדבר הזה טופל. וגם ביקשתי שאנשים שנמצאים כרגע בקנה, כמו אנשים שיש להם בעיות מהסוג הזה, שהנושא הזה יטופל עוד השבוע. אז זה דבר אחד.
עכשיו לגבי השאלות שאת שאלת ושנשאלו פה. מי הרופא המטפל, נשאלה פה השאלה. אנחנו מכבדים את החוק. בהתחלה זה היה מסמך של מיקי דור, שהעביר אותו להתייחסויות, ואחר כך מסמך של חזי לוי, שתוקפו חוק. והחוק אומר דבר מאוד פשוט, שהגורם שקובע הוא הרופא המטפל בבית החולים, היינו הנפרולוג בבית החולים. אנחנו מכבדים את זה. גם ניתן שם פתח לערעור ונאמר שבאותם מצבים שאנחנו חושבים שהדבר הזה הוא לא נכון גורם מקביל לו בצורה מקצועית יכול לקבוע החלטה אחרת, או לפחות להתדיין עם אותו גורם בהחלטה אחרת. ואנחנו מכבדים את החוק הזה כלשונו, וזה אמור גם לגבי אמבולנסים וזה אמור גם לגבי מוניות ולגבי כל דבר אחר.
בדיון שהיה לקראת הנושא של המוניות אני חייב לספר לך משהו איך זה התנהל. איך הנושא הזה עלה.
מיקי דור:
אנחנו דיברנו על זה פה גם בזמנו ובמיוחד כתבתי את זה שם. הרופא המטפל הוא המטפל בדיאליזה. הם בקושי מגיעים לרופא משפחה. לאותם מקרים מיוחדים, לפעמים באמת גורם א' נותן אישור לתשלום וגורם ב' משלם, לפעמים חששנו שידו תהיה קלה. אמרנו במקרים היוצאי דופן הקופה תבדוק. לא סתם לבדוק אלא מישהו מקצועי בכיר באותו תחום. והוספנו כתורה בעל פה שאם יהיו אי הבנות ואי הסכמה ביניהם אנחנו נחליט.
זאב צוקרמן:
אני רק רוצה לספר לך את התגלגלות העניינים, למשל איך נודע לי הנושא הזה של המוניות, מעבר לעובדה שהוזמנתי פה לכנסת. התהליך הזה התחיל לפני חודש או משהו כזה. פונה אליי מנהל מכון הדיאליזה בתל השומר, ד"ר קנכט, פונה אליי אישית ואומר לי תשמע, יש בעיות בנושא הזה. פתאום החולים שלי, שהיו באים עם מוניות, הפסיקו להם את המוניות. אמרתי לו תשמע, תעביר לי את הרשימה של החולים שהפסיקו להם את המוניות ואני אתן הוראה לבדוק האם היתה הצדקה להפסקה. בדקתי וראיתי שרופאים מטפלים הם נימקו לי באמת את העניין הזה עם הכסא גלגלים וכך הלאה, ובחלק מהמקרים הם אמרו לא, אלה חולים שיכולים לנסוע בתחבורה ציבורית. מנהלי המרפאות בדקו להם. עניתי לאותו ד"ר קנכט, אמרתי החולים האלה והאלה בדקתי, לחולים האלה ואלה ימשיכו עם תחבורה ציבורית כי ככה קבעו רופאי המשפחה שלהם. עונה לי ד"ר קנכט, יש לי פה את כל ההתכתבות, אומר לי תראה, אני מבחינה מקצועית אני לא מבין איך אתה מבדיל בין חולים כאלה לחולים כאלה. מבחינתי כולם הם חולים מסכנים, באחת עשרה וחצי בלילה אתה רוצה לשלוח אותם לתחבורה ציבורית?
עוד אני מתחיל לעשות את המלחמה שלי בקופה בשביל להביא את ההישג הזה שכרגע אני מזכיר לכם אותו, הופיעו פה פתאום מכתבים לכנסת וכך הלאה. זאת אומרת באותו מהלך, בלי לשאול אותי, בלי להתעניין, פנו לכנסת. אותה עובדת סוציאלית פנתה לגב' מרקס בלי ליידע אותי, בלי ליידע את מנהל המחלקה שלה. זה דבר שבאיזה שהוא מקום הוא לא כל כך נכון, אבל למרות זאת היא פנתה גם אליי ועניתי לה. ומעבר לעובדה שעניתי לה נתתי להם גם את הטלפונים והפלאפונים של כל מנהלי סל השירותים במחוזות, ואמרתי תתעורר עוד איזו שהיא בעיה כזו או אחרת, נא לפנות ישר אליהם. לא צריך להכביד על חברת הכנסת הנכבדת ועל כל חולה להביא אותנו פה לכנסת. אני עומד לרשות כל החולים האלה, ראש האגף הרפואי עומד, כולנו עומדים לרשות האנשים האלה. הכללים הם ברורים, הכללים קבועים בחוק, הכללים שלנו שמישהו הבין אותם לא נכון ועשה שיקול דעת לא נכון הם תוקנו בצורה כזו שאין שיקול דעת לאנשים להחליט אם זה יילך לתחבורה ציבורית וזה יילך על מונית. כל מי שיביא קבלה שהוא בחר לנסוע במונית נחזיר לו.
היתה שאלה מהו אמבולנס. העניין הזה הוא לא בעייתי בכלל, מאחר והנושא הזה שוב פעם מגודר בחוזר משרד הבריאות. אנחנו מקבלים בדיוק, מילה במילה, את מה שכתוב בחוזר משרד הבריאות בעניין הזה. דרך אגב, בהקשר של אותו רופא, אני ביקשתי מאותו רופא, אמרתי תראה, אם יש לך מחלוקת על ההחלטה של הרופאים שלנו, אנא כתוב לי שאתה חושב שהוא צריך. אני לא רוצה להתערב אמר הרופא שהוא מנהל המחלקה שם, ד"ר קנכט. אני לא רוצה להתערב בעניין הזה, אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה. אז כלומר גם באותו מקרה אנחנו פנינו ואמרנו אם יש לך דעה מקצועית בנושא הזה אנחנו נכבד אותה ונבדוק אותה.
בנושא האמבולנס אנחנו מקבלים את ההוראות של משרד הבריאות. רק אמבולנס שהוא מוכר על ידי משרד הבריאות משמש כאמבולנס. אנחנו משתמשים לחולים כאלה באמבולנסים מהסוג הזה.
שאלה:
יש איזו רשימה כזאת שמופצת במכוני דיאליזה?
יאיר חברוני:
יש רשימה באתר של משרד הבריאות שבה יש את רשימת החברות המאושרות וכאלה שמקבלות אישור הפעלה כל שנה מחדש שנמצא בתוקף.
עדינה מרקס:
השאלה אם זה מופיע גם במכוני הדיאליזה למיניהם, שלא לפנות לחפרים.
זאב צוקרמן:
כרגע עלו פה שלושה שמות או שניים, אני חייב להגיד דבר אחד, אני לא יודע על המקרה הזה, אני דווקא כן יודע על המקרה של הגברת שהיתה פה, ולהפתעתי ותדהמתי היא התקשרה אליי בכל המועד פסח, מפני שהשארתי לה את הטלפון שלי למקרה שזה יקרה ואמרה לי שיש תקלה. אני חייב להגיד לך שהיא נפתרה בעשר דקות התקלה בעניין הזה.
האוכלוסיה הזו היא האוכלוסיה האחרונה במדינת ישראל שצריך לטרטר אותה. ואני רואה בזה יעד אישי בעניין הזה ואני מוכן לקחת, למרות שעיסוקי זה לא לעסוק בניהול היומיומי של הקופה באותו יום, בכל מקרה שנודע לי אני מטפל במקרה הזה בצורה אישית.
לגבי אותו יצחק ברנשטיין אני לא שמעתי עליו, שוב פעם, במקרים כאלה אני אמור לקבל, יש לנו נציב תלונות הציבור, יש אינסטנסיות שונות, שאני אתן לכם גם את המכתב שכתבתי לעובדת הסוציאלית, עם כל מנהלי סל השירותים בכל המחוזות. נא לפנות אליהם עם השם הספציפי הזה, ואם הדבר לא נפתר אני מטפל בנושא.
לגבי שני המקרים שאת מספרת עליהם, את הרי נוהגת לא פעם, ואנחנו לא פעם מתכתבים בינינו על מקרים ספציפיים לפני שאת מוציאה נייר עמדה. שני המקרים האלה לפחות אליי הם לא הגיעו. על מקרה אחד דיברת איתי, זה המקרה של הגברת שהופיעה פה בפעם הקודמת. אני לא זוכר מקרה אחר. אני בתוך הסיפור הזה עומד לרשותך. שוב פעם, אני מציע לך לשלוח לי את החומר מהתחלה, הנושא הזה היום ברור, הוא מחודד, לא מעט בזכות חברת הכנסת והוועדה הזאת שהביאה את הנושא הזה לתשומת לב גם הממונים עליי, מנכ"ל הקופה ואחרים, והנושא הזה מחודד וברור והרבה יותר קל לי היום לפעול בנושאים האלה. אז אנא ממך תעבירי לי את הדברים האלה במייל. כל מי שיש היום בצנרת ויש לו בעיה אנחנו ניישר קו עם העניין הזה. אז לשלוח לי את הדברים האלה, אני אטפל בנושא הזה באופן אישי.
לגבי המודעות, אנחנו לא יכולים לשים מודעות, זה לא התפקיד שלנו.
עדינה מרקס:
אני חושבת שזה פותר חלק נכבד מהבעיה. תראי, פה יש עניין הרבה מאוד של רצון טוב, וכשיש רצון טוב הרבה מאוד בעיות נפתרות. המבחן הוא מבחן התוצאה, נראה מה קורה בעתיד.
היו"ר סופה לנדבר:
תשמעו, אנחנו שבעי רצון. אני חושבת שחל שינוי ושינוי גדול, ואם יש כמה מקרים שצריכים לטפל בהם יטפלו בהם.
עמוס כנף:
אני רוצה לדעת האם ההוראה הזאת שרופא המטפל ביחידה לדיאליזה הוא נותן את ההוראה, זה מטופל על כל קופות החולים?
מיקי דור:
לגבי הרופא המטפל זה מקובל על כל הקופות ולא היו עם זה שום בעיות. אני מצטער על מקרה בודד, מקרה ששנה שלמה אדם סובל, אנחנו מאז ישבנו פה פעמיים על זה והוא לא הובא לידיעתנו. אנא, תביאו אותו לידיעת הקופה.
קיבלתי מה שעדינה אומרת ברצון. אני עושה בקרה ביחידות דיאליזה להארכת רישיון שלהם, אז אני מתכוון לעשות את זה עוד היום, אני אכניס לרשימה שלהם שני דברים שלא היו שם קודם, אחד זה פרסום של זכויות ההחזר של המטופלים, זה יופיע על הקירות מעכשיו, זה יהיה בכל יחידת דיאליזה בארץ. ודבר שני רשימת האמבולנסים. אנחנו באמת לא עשינו את זה. אנחנו נצטרך רק לראות עם יאיר איך לעשות את זה בדיוק, כי הרשימה היא ארוכה, מאה ועשר חברות, וזה לא רלוונטי. אז כל אחד באזור שלו או במחוז שלו, אני לא יודע, נפתור את זה.
עמוס כנף:
אנחנו נפרסם את זה באתר של החולים גם.
מיקי דור:
בשמחה. נקודה נוספת שאני יש לי בעיה איתה זה הבקשה שלך לקבוע תעריפים.
עדינה מרקס:
יש פה קביעה של תעריף. אם תשים לב, כתוב לך ככה ישר בסעיף מס' 1: חולה דיאליזה המוסע באמבולנס יקבל החזר כספי מהקופה שלא יפחת מחמישים אחוז מתעריף מד"א, או ממחיר נסיעה בפועל, הנמוך ביניהם.
מיקי דור:
נכון. עכשיו אנחנו מדברים על שוק חופשי שיש בו מאה ועשר חברות אמבולנסים. זה טוב, זה טוב למטופלים כי זה מוריד מחירים. המחיר של מד"א, למה מד"א לא עושה את ההסעות האלה, כי האמבולנסים הפרטיים עושים את זה הרבה יותר זול. אם אני אפרסם תעריף הוא יהיה תעריף מחייב, החברות הפרטיות יכולות להציע יותר נמוך. לא טוב לחולים שמשרד הבריאות יפרסם תעריף.
היו"ר סופה לנדבר:
אתם מרוצים?
עדינה מרקס:
כמו שאמרתי נראה במבחן התוצאה. בואי נראה מה קורה. אני מקווה שלא נקבל יותר תלונות, ואם נקבל תלונות אז נטפל בהן.
היו"ר סופה לנדבר:
אם נקבל תלונות אנחנו כאן. אני מקווה שאנחנו לא נקבל תלונות.
אתי סממה:
רק משפט אחד, כשאני שומעת על מקרים שבמשך חודשים לא מוצאים את דרכם מתוך המבוך, חבל, אני חושבת שקבילות כאלה צריכות להגיע אליי, כי גם יש לי את הסמכות, וגם כשזה מתעכב וזה מגיע למצב של החזרים כספיים החולה נדרש אחר כך לפנות לבית הדין לעבודה, וזה מאוד מרתיע, כמו שהזכרתי קודם, ואם זה מגיע בזמן, מרגע שאני קובעת עמדה אני יכולה להחזיר לו את הכסף מכספי הביטוח הלאומי. אם החולה קובל עוד לפני שהוא עשה את ההוצאה הכספית, וקבעתי עמדה שקבילתו מוצדקת והקופה צריכה לממן לו, מרגע שנתתי את נייר העמדה, אם הקופה לא מסכימה להתחיל לשלם, אפשר להחזיר לו את הכסף מכספי הביטוח הלאומי שמיועדים לקופה. זה תיקון לחוק. ככל שחולף זמן ומדובר בהחזר כספי זה באמצעות בית הדין לעבודה, וחבל.
עמוס כנף:
אני רוצה לפרסם את זה לחולים. פשוט מאוד אנחנו נמצאים כאן, אני בא מתל אביב, אני מוגבל, קשה לי להגיע לכאן, אני חושב שלכאן באמת צריכים לבוא המקרים המיוחדים. אבל אני מקווה שלא יהיו מקרים מיוחדים.
מיקי דור:
לכאן צריכים להגיע מקרים שפניתם לזה, פניתם אליי, ולא פתרנו. זה סוג הדברים שצריכים להגיע לכאן.
עדינה מרקס:
רק לפני סיכום, בשוליים אני רוצה לספר לכם, מתקשרים אלינו אנשים, דווקא ממחוז המרכז. אין לי תלונה ספציפית לכן לא העליתי אותה, אני אומרת זה בשולי הדברים. אנשים אומרים אני הלכתי והרופאה, אני הלכתי, אמרו לי ללכת לרופאת המשפחה. שני מקרים, רופאת המשפחה אמרה לי אני לא מטפלת בזה, אני לא רוצה לטפל בזה, אני לא יודעת, לכי למנהל המרפאה. הלוך וחזור, וטרטרו את האנשים האלה, יש לי שני מקרים כאלה שאמרו לא, רופאת המרפאה לא רצתה להתחייב. היא לא אמורה להתחייב כי רופא הדיאליזה צריך להיות בעל הדבר. ואנשים לא יודעים את הדברים האלה. וזה תפרסם את זה, אנחנו נפרסם באתר שלנו.
עמוס כנף:
במכתב שקיבלנו, שלקח הרבה זמן ועד היום הוא לא קיבל תשובה לגבי האמבולנס אנשים נרתעים מהמערכת. הם מפחדים מאוד להתלונן. אני מקבל עשרות תלונות על כל מיני מוסדות. הם מפחדים שלא יפגעו בהם. אתם יודעים, אני באתי עכשיו עם ייפוי כוח של החולה שנותן לנו את הזכות לדבר. אנשים פונים אלינו דרך התקשורת, טלפון או אי.מייל, וכשאני מבקש מהם שיכתבו לי מכתב ויחתמו על זה הם מקבלים רגליים קרות.
היו"ר סופה לנדבר:
נגד פחד אין מה לעשות. אני רוצה להגיד בסיכום של הדברים, קודם כל אני מאוד מרוצה משיתוף הפעולה עם ראש שירותי רפואה, ממלא מקום ראש מינהל רפואה ד"ר מיקי דור. אני רוצה להגיד שכל הפניות של הוועדה טופלו בצורה מדהימה ומהירה ותודה לך על כך. עם ד"ר צוקרמן אנחנו גם עובדים יפה מאוד. ובגלל זה צריכים לומר בזמן שאנחנו לא מקבלים את הפניות אנחנו מרגישים שעשינו משהו.
יחד עם זאת אני רוצה לפנות למשרד הבריאות, אני חושבת שבסיכום של הדברים חובה לתלות בכל מכון של דיאליזה רשימת הזכויות של אותם אנשים שעוברים דיאליזה, כדי שהדבר יהיה ברור, אני חושבת שזה יעזור גם לחולים וגם לקופות ולמשרד הבריאות בפרט.
ד"ר צוקרמן, אני רוצה שתבדוק בבקשה רשימה של אנשים שלא קיבלו החזרים והעתק של המכתב תשלח בבקשה אלינו שאנחנו נבין מה קורה ואיך טופלו העניינים. אני גם חושבת שמשרד הבריאות צריך לתלות את הרשימה של האמבולנסים שאיתם צריכים לעבוד ומשרד הבריאות מאשר אותם. בזה אני מסיימת, וכמו שאת אמרת בסיכום של הדברים אנחנו נראה. אני צריכה להגיד שעל חולים כרוניים אנחנו בשבוע שעבר קיבלנו מכתב מקופת חולים מאוחדת שאחרי ישיבה שאנחנו ניהלנו ואנחנו הודענו לאנשים שחולים כרוניים מקבלים את ההחזר, בקופה הזאת רק בתקופה אחרי הישיבה אלף ארבע מאות איש קיבלו החזרים.
עדינה מרקס:
אגב אני לא ראיתי מודעות בבתי המרקחת של הקופה. בישיבה הקודמת כשדובר על החולים הכרוניים נאמר שבכל מרפאה של קופת חולים מפורסמת ההודעה על החולים הכרוניים. בעוונותיי, אני גם כן חולה כרונית, אני מקבלת הנחות, אוטומטית מגיע הסף, אין לי טענות. אבל אין שום מודעה. ועברתי בכמה מקומות ולא היו מודעות. הם חייבים לפרסם.
היו"ר סופה לנדבר:
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:10