פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 209
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, (16 ביוני 2008), שעה: 10:00
סדר היום: סקירת יו"ר הסוכנות היהודית, זאב בילסקי, על פעולות הסוכנות ותקציבה
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
זאב אלקין
מזור בהיינה
שלמה מולה
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
זאב בילסקי – יו"ר, הסוכנות היהודית
משה ויגדור – מנכ"ל, הסוכנות היהודית
רני טרייניץ – יו"ר, המחלקה לישראל, הסוכנות היהודית
לאה גולן – מנהלת, אגף חטיבה לעלייה מהמערב, הסוכנות היהודית
עמוס חרמון – יו"ר, צוות המשימה בנושא האנטישמיות, הסוכנות היהודית
פאולה אדלשטיין – יו"ר, הוועדה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
שוקי מנשה – מנהל, אגף כספים ומנהל, הסוכנות היהודית
יהודה שרף – מנהל, אזור ישראל, הסוכנות היהודית
חנוך צמיר – משנה למנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
דפני מושיוב – פיקוח ארצי, קליטת עלייה, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
ציפי גונן – סגנית מנהלת, אגף שיקום שכונות חברתי, משרד הבינוי והשיכון
יעקב מינץ – מדריך ארצי, גף קליטת עלייה, משרד החינוך
אסתר בלום – יו"ר, מועצת ארגוני עולים
שושנה רון – מנכ"ל ברית יוצאי בוכרה, מועצת ארגוני עולים
אברהם נגוסה – מנכ"ל, ארגון מכנף דרום לציון
ישעיהו יחיאלי – ראש מנהלת נעל"ה
דבורה גנני – מנכ"ל, הקרן לידידות
דוד קשני – יו"ר, פורום הדיור הציבורי ועמותת קול בשכונות
גדי יברקן
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמת פרלמנטרית:
דרורה רשף
סקירת יושב ראש הסוכנות היהודית זאב בילסקי על פעולות הסוכנות ותקציבה
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת עלייה, קליטה ותפוצות. היום נושא מיוחד – סקירת יושב ראש הסוכנות היהודית, זאב בילסקי, על פעולות הסוכנות ותקציבה.
אתמול חברי הכנסת ביקרו במרכז תקשורת גלובלי של הסוכנות, דיברנו עם קהילות באוקראינה, עם קהילות בצרפת, ראינו את כל הקשרים שיש. כל עולה שרוצה לעלות לארץ – או לא רוצה לעלות, כל יהודי שרוצה לדעת משהו על ישראל יכול לקבל תשובה דרך טלפון מסוים, דרך טלוויזיה, לראות, פנים אל פנים אפשר לדבר עם אנשים. זה הישג גדול ואני חושב שזה משנה את הפנים של הסוכנות. כל הכבוד, היושב ראש.
חברים, נכון? חברי הכנסת, אתם ראיתם.
אברהם מיכאלי:
מה, לחלק לו עכשיו ציונים, בתחילת הישיבה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא, זה לא אומר שהוא לא יכול להיות בביקורת בדברים אחרים.
אברהם מיכאלי:
נראה מה נקבל ממנו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נו, בסדר. זה לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת.
זאב בילסקי:
אדוני היושב ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בשבילנו לבוא לפה זאת חוויה. אנחנו מרגישים פה בבית, אנחנו באים לפה להרבה מאד דיונים, ואני חושב שהשולחן הזה, ואתה, אדוני היושב ראש, כמעט בודדים בכנסת הזאת שבאמת, נושא העלייה והקליטה אכפת להם. לצערי הרב, היום אנחנו בסערה של דברים אחרים, והרבה מאד דברים נכנסים לסדר היום שלנו, והנושא הזה שהוא כל כך חשוב – הוא החמצן של מדינת ישראל, הוא היה כזה והוא יהיה כזה. ולכן, אנחנו רואים בוועדה הזאת ובאדוני היושב ראש, ידידים לא רק של הסוכנות היהודית ושל משרד הקליטה אלא גם של יהדות התפוצות באשר היא, ואנחנו מודים לכם על כך.
הסוכנות היהודית פועלת היום דרך שלוש מחלקות: מחלקה ראשונה זאת מחלקת העלייה, מחלקת החינוך והמחלקה לישראל. אלה שלוש מחלקות שיחד יוצרות את הפעילות של הסוכנות היהודית, שמגיעה בזמנים הטובים לסכומים של כ-400 מיליון דולר בשנה. כל הכספים של הסוכנות היהודית, כולם, מגיעים מתורמים ברחבי העולם. נמצאת פה דבורה גנני, נציגת הקרן לידידות, שהם במשך שנים תורמים למדינה מאות מיליונים, והיום עוזרים לנו לבצע את הפעילות שאנחנו כל כך צריכים לעשות. ישנן כל הפדרציות ברחבי העולם, קרן היסוד, UGC, אנשים נפלאים שהלוואי שיכולנו לבוא לכל אחד מהם, ללחוץ לו את היד ולהגיד תודה רבה. על עשרה דולר, על מאה דולר, על חמישים דולר, על מיליון דולר. כל הכספים האלה הם תרומות של העם היהודי. במשך השנים התקבצו ובאו לפה מיליארדים של תרומות של העם היהודי שעזרו לבנות את המדינה הזאת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש עוד מדינה שככה מקבלים תרומות ואוספים תרומות?
זאב בילסקי:
אין. אין אף מדינה, ואני יכול להגיד לך, אדוני היושב ראש, שכל הזמן יש לנו ביקורים שבאים מארצות שונות ברחבי העולם כדי ללמוד איך עובדת הסוכנות היהודית, כדי לקשור את האנשים שלהם, שיצאו לתפוצות. הלוא העולם הפך להיות קטן ויש היום מיליונים מבני עמים אחרים שנמצאים במקומות אחרים, וכל אחד בא אלינו לשאול איך עושים את הפלא הזה. האמת היא שהפלא הזה מיוחד לנו וזה מה ששמר את העם היהודי כל הזמן. זאת האחדות שלנו, ושאנחנו, לא משנה איפה אנחנו נמצאים, אנחנו מתפללים בדרך כלל אותו הדבר, אנחנו מתכוונים אותו הדבר ובשבילנו ירושלים – הנה, יושבים פה אנשים שעשו מסעות של כל כך הרבה קילומטרים, שבכלל לא ראו בחיים שלהם איך נראית ירושלים, אבל בכל אופן זה הביא אותם למדינת ישראל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בינתיים אנחנו בשבוע שעבר ביקרנו בקרית ארבע ופגשנו את בני המנשה. הם מתפללים אותו הדבר, אבל הם קצת אחרים מאיתנו.
זאב בילסקי:
זה נכון, הם כבר שרים אפילו שירים של הגשש החיוור עוד כשהם שמה, זה מראה לך את הקשר שנוצר, וזה פשוט חוויה להסתובב בעולם ואיפה שאתה פוגש יהודי אתה לא מאמין בכלל איך הוא יכול היה לשרוד ולשמור על יהדותו, אבל הוא עושה את זה וזה בהחלט דבר מיוחד לנו. לכן הסוכנות היהודית מתרכזת היום בעלייה, מתרכזת בחינוך יהודי, ואני רוצה להוסיף מספר מילים לגבי החינוך היהודי ואחר כך נחזור בסוף הסקירה שלי עוד הפעם לנושא העלייה.
היום אנחנו מודאגים מאוד ממה שקורה בחינוך היהודי, לפי הסקרים שיש בידינו כ-60% עד 70% מיהודי ארצות הברית לא היו, לא יהיו ואינם עכשיו אפילו פעם אחת בחייהם במדינת ישראל, ואני לא מדבר על עלייה. לבקר במדינת ישראל, לראות את הפלא שקרה פה בשישים שנה האחרונות. לא הצלחנו, אדוני היושב ראש, להביא לכך שמיליונים מאחינו ומאחיותינו שיושבים היום בצפון אמריקה יגיעו לפה רק לבוא, להיות פה ולראות. לנגוע בכותל, לראות את ירושלים, לראות מה עשה פה העם היהודי בשישים שנה, איזה פלא, כנגד כל הסיכויים – אף אחד לא האמין שנצליח לעשות את זה. ולא באים.
לכן אנחנו מרכזים את כל המאמץ שלנו כדי לנסות ולהביא את אותם צעירים לביקורים בארץ, במסגרת תגלית, במסגרת מסע, חברה ישראלית. כל פרויקט, כל דבר שמביא יהודים, חבר'ה צעירים לכאן, הוא טוב בשבילינו. יושב פה עמוס חרמון שהוא גם יושב ראש המחלקה לחינוך אבל גם יושב ראש חברת החוויה הישראלית שמביאה – כמה אנשים אנחנו מביאים בשנה, עמוס?
עמוס חרמון:
35 מתוך 65.
זאב בילסקי:
35 אלף צעירים באים רק דרך חברת הבת של הסוכנות היהודית, החוויה הישראלית, שעמוס הוא היושב ראש שלה, וכל המאמץ שלה הוא להביא אנשים לפה. אנחנו מאמינים שיש לנו מה למכור. כל מה שצריך זה להביא את הבן אדם שיראה מה שיש פה, שישפוט בעצמו, לא צריך להשפיע עליו, לא צריך להגיד לו שום דבר, רק שיבוא לפה. לכן אנחנו צריכים במסגרת ההתארגנות המחודשת – אנחנו נפנה לאדוני היושב ראש ואנחנו דרכך גם נפנה לראש ממשלת ישראל ולחברי הכנסת – חייבת להיות מעורבות שונה לגמרי של ממשלת ישראל בנושא העם היהודי. זה סדר יום חדש.
היום ממשלת ישראל, שהיא כבר מעורבת, היא מעורבת בפרויקטים שונים, היא שותפה איתנו 50/50 במסע. זה היה פשוט בלתי יאומן שהסוכנות היהודית, קודמי, סלי מרידור, לאחר מאבק של שנים, הצליח להגיע לפשרה עם ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה דאז, אריק שרון, ליצור פרויקט שיביא צעירים לשנה בארץ. שנה בארץ, אנשים שלא היו, שלא מכירים את השפה, שמוכנים לבוא לשנה לפה ויש לנו היום בערך 150 מסגרות שונות שאנחנו מציעים להם. רק תבוא לארץ לשנה. שנה זה הבדל גדול. כשאתה בא לשנה, קודם כל אתה מדבר את השפה. שנית, יש לך חברים. שלישית, אתה רואה בדיוק מה קורה בארץ. אפילו כשתחזור לשם, ונניח לא תעלה למדינת ישראל, ויהיה איזה וויכוח בתוך הקהילה ותיקלע לקמפוס שיבואו לשם ויגידו מה עושים היהודים פה במדינת ישראל, אתה זה שתוכל לקום ולהגיד: רבותיי, אני הייתי שם. אני מספר לכם מה זה לחיות במדינת ישראל, זה הבדל גדול. וכדי להגיד "אני הייתי שם" אתה צריך להביא אותו לפה ולהביא אותו לתקופה משמעותית.
לכן "מסע" זה היום פרויקט הדגל של הסוכנות היהודית ושל ממשלת ישראל, מושקעים בו עשרות מיליוני שקלים מכל צד בשנה, ופה אנחנו קוראים לממשלת ישראל: בואו ונמצא דרכים להרחיב את הפרויקטים האלה, בואו נמצא דרכים להרחיב את הפרויקט של תגלית, שאנשים באים לפה לחוויה בלתי רגילה פעם אחת בחיים. הוא בא לעשרה ימים. אז נכון שבעשרה ימים הוא לא לומד עברית, אבל בעשרה ימים הוא לפחות יוכל אחרי שהוא חזר, הלך לאוניברסיטה, התחתן, נולדו לו ילדים, יום אחד הילד ישאל אותו: תגיד לו, אבא, אתה היית פעם בישראל? אתם יודעים מה, לפחות יוכל להגיד: כן, בני, הייתי שם. לא יצטרך להסתכל עליו, תשמע אני כבר טיילתי בכל העולם, אני כבר עשיתי סקי בהרים, אני נסעתי להר הזה, אני הייתי בזהו, אבל בישראל לא הייתי. זאת חובתנו היום וזאת האחריות שלנו. ברוך השם, היום ממשלת ישראל זאת ממשלה עם יכולות ואנחנו צריכים לחבור ביחד.
אברהם מיכאלי:
אתה יכול, אדוני יושב ראש הסוכנות, להיכנס טיפה לפירוט, מה זה נקרא היום הרחבה? אתה אומר %50 יש ב"מסע", בפרויקטים אחרים אין את ה-50%?
זאב בילסקי:
בפרויקטים אחרים אין את ה-50%.
אברהם מיכאלי:
אז אני רוצה שתרחיב לנו כדי שגם אנחנו נהיה בקיאים.
זאב בילסקי:
כל הפרויקטים האחרים שלנו זה מימון מלא שלנו. הפרויקט היחידי, שני הפרויקטים היחידים שהממשלה שותפה בהם, זה אחד ב"מסע" – 50%, ואחד ב"תגלית" – כ-30% או משהו כזה. וחפציבה, כן, שזה אתה יודע – פרויקט. אבל אני מתכוון נטו אנשים להביא לפה, אני חושב שהיום זה אינטרס של ממשלת ישראל לא פחות משל הסוכנות היהודית ושל העם היהודי. זאת היום חובתה של ממשלת ישראל.
עכשיו אני אגיד לכם עוד דבר. תראו, בתור אדם שנולד יחד עם המדינה פחות או יותר, אני יכול להגיד לכם: אני זוכר עוד את הימים שהייתי ילד בירושלים, שהסתובבתי עם אמא שלי. גרנו במושבה הגרמנית. היה מקום – לא היו עשירים, לא היו עניים. השכן שלי היה לו אוטו גדול, הוא היה רופא, הוא נחשב היה לאיש עשיר במושבה הגרמנית. אלה היו החיים. אגב,היינו מאושרים הרבה יותר מאשר היום, היום כולם רצים לבדוק אם עלתה הבורסה או ירדה, אז היינו כולם מאושרים בשכונה ולא היו שום בעיות.
אבל לא יכול להיות שאז, כשהמדינה הזאת הייתה בדרך, העם היהודי תמך בה בגדול – לא רק במלחמות, ביום-יום, באגרת עלייה. מי הביא לפה את כל העולים? למעלה משלושה מיליון עולים הובאו על ידי הסוכנות היהודית למדינת ישראל. מי הביא אותם? מי אם לא העם היהודי שתרם את הכספים? אני יכול לספר לכם, אנחנו – תכף אני אגיע, אדוני היושב ראש, לספר גם את הצרות שלנו היום, אבל חלק מהם אלה חובות שאנחנו משלמים עד היום הזה. ממתי החובות? ממבצע אקסודוס. הייתה התלהבות אדירה, באו לפה, סיכוי להביא לפה מאות אלפים. לא חלמנו שיביאו לפה כל כך הרבה. נפתחו שערי ברית המועצות. אני זוכר את עצמי, אדוני היושב ראש, בתור ראש עיריית רעננה, אמרתי: "יאללה", אתה יודע, אולי אני אצליח להביא לרעננה כמה עולים. שלחתי שליח ללדיספולי באיטליה. מי יודע מה זה לדיספולי? אף אחד לא יודע מה זה בכלל. בלדיספולי היו 20,000 יהודים. חנוך, אתה זוכר את המילה לדיספולי? אני לא יודע, יש פה אנשים שזוכרים את המילה.
בלדיספולי הצטופפו 20,000 יהודים שלא היו מוכנים לשמוע על מדינת ישראל, ישבו וחיכו עד שהוויזה לארצות הברית תגיע. לאוסטרליה, לארצות הברית. איזה וויכוחים. אמרתי: מה זה לדיספולי, מי זה לדיספולי? אני מציע לכם רעננה. שלחנו שליח, הלך לשמה, תפס ומצלצל ואומר: יש איזה בלונדיני אחד ויש לו אישה נחמדה וילד קטן, הם מוכנים לשקול לבוא, אבל הוא רוצה שיסדרו לו עבודה לפני כן. אמרתי: תגיד לו בסדר. מה המקצוע שלו? הוא אומר לי: מהנדס מכרות. אמרתי לו: תגיד לו יש מכרה ברעננה, שיבוא, אתה יודע מה? נתחיל לעבוד. שיבוא הראשון.
כמה מאמץ השקענו? מי עשה את כל זה? מי מימן את כל המיליון אנשים שהגיעו לפה ושינו את מדינת ישראל – וכולנו יודעים את זה, מה זה מדינת ישראל לפני העלייה הגדולה מברית המועצות ומה זה מדינת ישראל אחרי כן. מי מימן את הכול? אז כשנכנסתי לתפקידי, נבחרתי להיות יושב ראש הסוכנות היהודית, אז בירכו אותי, בירכו אותי, בירכו אותי ואלה עם השכל אמרו לי: ודרך אגב, תדע שיש לך גם חוב של 450 מיליון דולר לשלם. בבקשה, שיהיה לך הצלחה. עד היום אנחנו משלמים את זה, כל חודש אנחנו משלמים את זה, כי יהדות התפוצה לקחה את כל העלייה על עצמה. לכן, הגיע הזמן היום, כשאנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים, שממשלת ישראל תגלה הרבה יותר מעורבות בסדר היום שלנו. אני שמח להגיד לכם שראש הממשלה רואה את הדברים האלה עין בעין יחד איתנו, ואני חושב שהוועדה הזאת יכולה להביא לכך שנזרז את אותם תהליכים שיביאו לכך שממשלת ישראל תהיה שותפה במה שקורה. צריכה להיות שותפה בסוכנות היהודית, צריכה להיות שותפה בכל המפעלים. צריכה להיות זאת שעושה את הדברים.
המחלקה השלישית, זאת המחלקה לישראל. נמצאת פה לאה גולן ולידה יושב רני טרייניץ' שהוא יושב ראש המחלקה. המחלקה לישראל דואגת לצמצם את הפערים בחברה הישראלית. הלוואי והיינו יכולים לקחת את כל החברה הישראלית על עצמנו, אבל מראש הנחנו שאנחנו לא יכולים לעשות את הכול ולכן החלטנו להתרכז בפריפריה, בנגב ובגליל. היום אנחנו נמצאים שם עם תכניות יוצאות מהכלל, בשילוב יחד עם ממשלת ישראל, בעיקר משרד החינוך. פרויקט כמו "פותחים עתיד" – אתמול אירחנו לארוחת צהריים את ראש עיריית לוס אנג'לס. ראש עיריית לוס אנג'לס שבא לפה, למד על הפרויקט של "פותחים עתיד", לקח את זה כדי שנמשיך יחד ונעשה גם בלוס אנג'לס מה שעושים פה ב"פותחים עתיד" בישראל. פשוט דבר נפלא. רק לאלה שלא כל כך בקיאים בפרויקט, הרעיון הוא של מנטורים – של חבר'ה צעירים שגדלו באותה עיר, שמקבלים מלגה מאיתנו, ולוקחים חבורה קטנה של ילדים ועוזרים לה לעבור את השלב ולהגיע להיות אזרחים מועילים וטובים במדינת ישראל. לא לתת להם ליפול. אתם יודעים, בכיתות עמוסות, 40 תלמידים – זה לא מצליח, ההוא לא מצליח, נושרים. מי שנושר קשה לך להביא אותו חזרה. אנחנו דואגים שלא תהיה נשירה, דואגים להחזיק את הילדים האלה. ומה שעושים אותם מתנדבים זו פשוט עבודת קודש. זה פרוס ברחבי הארץ. לאה, כמה יישובים כבר יש לנו?
לאה גולן:
28.
זאב בילסקי:
28, ברוך השם, ישובים, והפרינציפ של הפרויקט הזה שהוא פרויקט יקר מאוד. וזה עוד פעם – אין לנו מעורבות ממשלתית, אנחנו עושים את זה בכספים שלנו, בכספים של תורמים.
אני חייב לספר לך, אדוני היושב ראש, שיש תופעה חדשה במדינת ישראל. ישראלים תורמים לסוכנות היהודית. לא היה פעם. היום באנו לחבורה של ישראלים ואמרנו להם: אתם חייבים לקחת אחריות על מה שקורה פה בחברה הישראלית. אני רוצה להגיד לכם שהמסר הזה התקבל, ויש לנו היום אנשים שתורמים מזמנם, ממרצם, מכספם, למען הסוכנות היהודית, למען הפרויקטים שלנו. הם מאמינים בזה, הם נמצאים איתנו, הם חברים בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, עוזבים את העסקים שלהם, באים לשלושה ימים, יושבים כל ארבעה חודשים וחושבים מה עוד אפשר לעשות, וגם מביאים את כספם לצורך העניין הזה.
זה עוזר לנו גם בתפוצות, כי ברגע שאנחנו באים בחוץ לארץ, והוא שואל: טוב, מה עם הישראלים? אומרים לו: הישראלים בפנים. זו תופעה שצריך לעודד אותה. אני יודע, אדוני היושב ראש, שפה במדינה כמו שלנו ישר מישהו יגיד: הון-שלטון, יגיד את זה, יבריח את האנשים האלה כמה שיותר. אבל אני אומר לכם – אני מכיר את האנשים האלה אחד אחד, את חלקם הגדול אני באופן אישי הולך ומשכנע להיכנס לעבודה יחד עם הסוכנות היהודית – הלוואי שהיו במדינת ישראל עוד אנשים כאלה. הלוואי. חפים מכל שיקולים צדדיים. מה שמנחה אותם זה אחריות לקיומה ולגידולה של מדינת ישראל, ולעזור לאותו נוער בסיכון, לעזור לאותה תופעה שקורית במדינת ישראל, שבסופו של דבר תכריע את כולנו. זה אחד הדברים שעושה אזור ישראל.
אני לא אסקור את כל פעילות הסוכנות היהודית, כי בוודאי אדוני היושב ראש יודע שזה ייקח פה עד הערב ובטח נגלוש גם למחר בבוקר, אבל אני הייתי רוצה לומר שתי מילים אחרונות, אחת לנושא עלייה ושני לנושא התקציב. עלייה הייתה ותהיה נשמת אפה של הסוכנות היהודית. גם בימים קשים. אנחנו כמו משל השיבולים - - -
מזור בהיינה:
כל העליות?
זאב בילסקי:
כל העליות. כל העליות.
ברגע שהרוח נושבת, השיבולים מתכופפות, והרוח ממשיכה. וממשיכים הלאה. אני באופן אישי מאמין שמדינת ישראל עוד תקלוט הרבה מאוד עולים פה. לכן אנחנו פה היום חייבים לעשות את הכול, גם בתקופה קשה, כשמספרי העלייה יורדים, כשהעלייה השתנתה. זו לא עלייה של פעם, אף אחד לא חייב לבוא למדינת ישראל, היום זאת עלייה מתוך בחירה. היום אנשים בוחרים אם לבוא או לא לבוא. כדי שאנשים יבחרו אנחנו צריכים להיות טובים. נהיה מדינה טובה ירצו לבוא אלינו, לא נהיה מדינה טובה אתה לא תוכל לשכנע אף בן אדם שהוא צריך לבוא לפה. אותו הדבר גם לצד השני, מיטב בינינו עוזבים אותנו, וזה חבל. אלה שכבר השקענו בהם, אלה שכבר הגיעו, אלה שכבר עשו את ה-PHD, פרסמו פרסומים, הילדים שלהם פה, הלכו לצבא – הם מוצאים את עצמם עוזבים אותנו. זו אותה משוואה בדיוק כמו אלה שבאים, וכדי שאנחנו נעשה את זה אנחנו צריכים להיות טובים. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
מילה אחרונה לגבי התקציב: מה שקרה לנו קרתה תופעה שאני לפחות לא זוכר אותה אף פעם שהדולר – כל ההכנסות שלנו באות בדולרים – ירד בצורה מאוד מאוד משמעותית. אתם יודעים את זה כולכם. לגוף כמו שלנו, שכל ההכנסות שלו בדולרים, וכל ההוצאות שלו או בשקלים, או ביורו, או ברובל, דבר כזה הביא אותנו למצב שאנחנו נאלצים היום לקצץ באופן משמעותי בתקציבנו. אני אומר את זה פה לפניך, אדוני היושב ראש, לפני חברי הכנסת, באומץ רב. לא מחביאים, לא מטאטאים: אנחנו נצטרך להוריד עשרות מיליוני דולרים מתקציב הסוכנות היהודית. אין לנו שום ברירה, אנחנו לא ממשלה, אנחנו לא יכולים להדפיס כספים, אנחנו לא רשות מקומית שנכנסת לגירעונות ואחר כך – איך אומרים? שיטרית כבר יוציא אותם מזה. אין לנו שום אפשרות, אנחנו גוף אחראי, אחראי כלפי הפונים שלנו. כשההכנסות שלנו מצטמצמות, עוד הפעם, בעיקר בגלל ירידת הדולר, כואב הלב. זה נזק של עשרות מיליוני דולרים שנגרם לנו בגלל שההכנסות שלנו הן בדולרים.
לכן קיווינו, חיכינו, חשבנו, והיום אנחנו צריכים לעשות מעשה ולקצץ בתקציב שלנו. כדי לקצץ בתקציב לא יהיה שום דבר שיהיה חף מהקיצוץ. נקצץ בפעילות, נקצץ בשליחים, יהיה לי קשה, גם לגבי ראשי הערים שיושבים בפריפריה ובאים אלינו ואומרים: נו, בוא תעזור, גם לגבי ארגוני העולים שבאים ואומרים: בוא נעזור ונביא עוד עולים, גם לגבי מערכות החינוך – אנחנו אחראים על מערכות חינוך בכל העולם ותומכים בכל כך הרבה דברים חשובים, ונצטרך להצטמצם. אני מקווה שהשינוי בגישתה של ממשלת ישראל יביא לכך שנוכל להמשיך הלאה בדיוק את כל מה שאנחנו עושים ולא נצטרך להצטמצם בצורה שתפגע משמעותית. יש אפשרות להמשיך, במידה ונצליח לשכנע את ממשלת ישראל להיות שותפה בפעילותיה של הסוכנות היהודית. תודה רבה, אדוני היושב ראש.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה, אדוני יושב ראש הסוכנות. חבר הכנסת אתה רצית להתחיל?
שלמה מולה:
כן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בבקשה.
שלמה מולה:
אדוני היושב ראש, זאביק, אני חושב שהסקירה שלך היא מאד חשובה. אולי כמה הערות, אני חושב שהסוכנות התברכה בהון אנושי מצוין בנושא של עלייה וקליטה. צריך לעשות כל מאמץ כדי לשמר את ההון האנושי המקצועי שיש. אני חושב שאין – לא מכיר גופים שיש להם אנשי מקצוע מעולים כאלה בעניין של עלייה ועידוד עלייה.
אני גם מאוד שמח לשמוע שאתה אומר שהסוכנות שמה את הנושא של עלייה בסדר עדיפות העליון שלה. אני גונז מזה, מהדברים שלך לפחות, שהדברים על כך שהם מתכוונים לסגור את מחלקת העלייה ולפזר אותה, לא קיימים. אני מקווה שזה נכון. אם זה לא נכון, אני אשמח לשמוע הבהרות בעניין הזה. אני חושב שלא יכולה להיות עלייה בלי מחלקת עלייה. אין דבר כזה. זה לא יכול להיות. אז אני מודה, אני סובייקטיבי, צמחתי מתוך המחלקה לעלייה, אני גם מתוודה בזה אבל אני לא מתבייש בזה. זו נקודה אחת.
הנקודה השנייה, אדוני היושב ראש, אני מאוד הייתי רוצה לשמוע – ואתמול שמענו גם במסגרת הגלובל סנטר, בסקירה שאני מודה שאפילו אני שמעתי דברים חדשים וראיתי דברים חדשים על הגלובל סנטר – אני מאוד הייתי רוצה לשמוע משהו מאוד ממוקד ממך, גם כמי שהיה שליח בדרום אפריקה, גם כמי שמכיר את דרום אפריקה טוב. אני חושב שאנחנו במצב שאוסטרליה מתחרה בעלייה עמנו הרבה זמן. הייתי רוצה לדעת בדיוק מה הסוכנות מתכוונת לעשות, מה היא תובעת מהממשלה בשותפות משמעותית, כדי שתהיה זרימת עלייה מדרום אפריקה לכאן.
דבר נוסף, אנחנו רוצים להיות מאוד קונקרטיים. אתה מבקש מאיתנו, מחברי הכנסת, להיות מעורבים במה? אתה מדבר על שלושת התכניות שהממשלה שותפה בהן, אדרבא אדרבא. תגיד לנו: עוד תוכנית רביעית, עוד תוכנית חמישית, משהו מאד ממוקד. אני מניח שכל החברים היושבים כאן, נשמח להיות לוביסטים, שותפים למהלך שבו אנחנו יכולים לעודד את הממשלה להיות שותפה. אבל מאד היינו רוצים להיות קונקרטיים, אפילו אם אין איזושהי תוכנית קונקרטית, יכול להיות שאולי אנשי המקצוע יביאו לנו תכניות שננסה לדחוף הלאה.
דבר נוסף, הנושא של הקליטה והתקציבים שמגיעים מחוץ לארץ. אני חושב שמגייסי הכספים, הפדרציות, מגייסות כסף, הוא מגיע אלינו – פינאטסים מגיעים עלינו. יודעים לשלוח שליחים לכאן, אם זה לשיקגו או לניו יורק, או לכל מקום אחר. מגייסים כספים, אבל כל הכספים שמגויסים אנחנו מקבלים מהם את הפירורים בלבד. צריך יום אחד לבוא ולהגיד להם, גם למנהיגות של אמריקה: חברים, אתם רוצים מאיתנו שנהיה שותפים בבניית הארץ, אתם לא רוצים לעלות, היינו רוצים שתבואו עם הכסף, אבל לפחות הכסף שאתם מגייסים בשם מדינת ישראל, שכל הכסף יגיע. לא שייתנו רק פירורים ויבואו ויגידו: אנחנו שותפים. אני לא מקבל את זה, לא קיבלתי את זה גם כשהייתי בסוכנות. אני חושב שהכיוון, הדבר הזה, צריך לבוא לאו דווקא רק מתוך המנהיגות של הסוכנות, זה צריך לבוא גם מהמנהיגות של ממשלת ישראל.
אני יכול לדבר על התקציבים שגויסו לקליטת עולי אתיופיה, ובסופו של דבר מתוך 100 מיליון שהתחייבו, גייסו 70 מיליון שקל והכסף הלך למקום אחר, וה-40 מיליון שהיה צריך להיות מושקע בקליטה של העולים שמגיעים מאתיופיה, לא הגיעו. זאת אומרת: הם אומרים לנו שהם מגייסים כסף, אבל הכסף לא מגיע. לכן אני לא מתפלא כשיש לך גירעון, גם כשיש ירידה בדולרים, ואתה תצטרך לקצץ תכניות. אני חושב שצריך לדבר גם עם המנהיגות האמריקאית, הם שותפים עם שותפות ולא חד צדדית. זה לא יכול להיות שישאירו את הכסף אצלם ובכל מקום שגם ראש ממשלה, גם שרים, גם חברי כנסת, מגיעים לאמריקה יבקשו מאיתנו לגייס כסף ולהיות שותפים.
אני חושב שבעניין הזה צריכה להיות הבהרה ברורה, אם זה אומר שאנחנו לא צריכים לדרוש מהממשלה שלנו להיות אקטיבית בתכניות הסוכנות. להפך, אני בעד, אני חושב שהממשלה צריכה לקחת את כל נושא החינוך היהודי של האולפנים. דיברתי על זה הרבה פעמים. יכול להיות שצריך לעשות את זה דווקא באוכלוסיות שבהם תהליך ההתבוללות הוא הרבה יותר גבוה, אוכלוסיות קטנות, קהילות כמו: גואטמלה, פנמה, וונצואלה, כל מיני קהילות קטנות כאלה, כולל בחבר העמים. גם באתיופים צריך להשקיע. הנושא של החינוך שאני מדבר עליו זה לימודי העברית – אני לא מדבר אפילו על משהו אחר. הממשלה חייבת להיות שותפה כי מי שלומד עברית ומגיע לכאן תחושת הביטחון שלו הרבה יותר טובה. בתוך מסגרת לימוד העברית אתה יכול להכניס את כל נושא אהבת הארץ, החינוך הציוני והערכי, ואני חושב שזה ייתן תנופה ועידוד עלייה אחרת באותן קהילות קטנות. במסגרת התקציבים העומדים לרשות הסוכנות היהודית שיש בהם קיצוצים, אתם לא תהיו מסוגלים להגיע אליהם. בסופו של דבר אנחנו מאבדים את הקהילות הקטנות, דווקא. לכן צריך לחשוב. יכול להיות שצריך ליזום איזה סוג של חקיקה כאן, יכול להיות שנצטרך לעשות את זה, אבל אני חושב שזה דבר חשוב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה. חבר הכנסת אלקין.
זאב אלקין:
אדוני היושב ראש, קודם כל, היות וחבר הכנסת מולה פתח בגילוי נאות, אז אני כדרכו גם כן מחויב בגילוי נאות. הוא צמח במחלת העלייה, אני צמחתי במחלקת החינוך.
רציתי להתייחס, יותר נכון אפילו לשאול אותך על שני דברים, אבל אני קודם אתייחס רק לדבריו של ידידי, חבר הכנסת מולה. אני כמוהו חושב שזה נכון שממשלת ישראל צריכה לשנות פרדיגמה ולהתחיל להיות הרבה יותר פעילה בתפוצות ולעשות את זה בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, אבל אני הייתי מאוד מקווה שהסוכנות היהודית לא תבנה כרגע מגדלים פורחים באוויר על ממשלת ישראל. כי נכון לעכשיו ממשלת ישראל סוגרת את האולפנים שלה כאן, במדינת ישראל, לחרפתה ייאמר. לכן מבחינה זאת אידיאולוגית אני עם חבר הכנסת מולה, פרקטית אני מאוד מקווה שלא תבנו יותר מידי בנושא זה על הממשלה, שבינתיים לא מצליחה למלא את חובותיה כלפי העולים שכבר מגיעים לכאן.
עכשיו שתי שאלות שמטרידות אותי והייתי שמח אם היית מבהיר את הדברים. קודם כל, השאלה הראשונה היא מבנית-ארגונית. אתה דיברת – ושוב, אידיאולוגית אני מסכים לחלוטין - על כך שממשלת ישראל צריכה להיות מעורבת יותר. אבל במקביל למגמה הזאת, של רצון להביא לשינוי פרדיגמה ולהביא את הממשלה, שאגב כבר מעורבת בכמה פרויקטים בצורה רצינית, אבל להביא אותה למעורבות מעמיקה יותר וגלובלית, יש תהליך אחר שמתרחש בסוכנות היהודית, ולפי כל מיני שמועות התהליך הזה מגיע לאיזשהו קו גמר וצובר תאוצה דווקא בשבועות האלה, וזה תהליך של ניתוק מסוים של הסוכנות היהודית מההסתדרות הציונות העולמית.
למעשה, ההסתדרות הציונית העולמית היא הגוף שמייצג את התנועה הציונית העולמית וגם מייצג את המפלגות הציוניות במדינת ישראל, קרי: הבית הזה. הרי הייצוג בקונגרס הציוני נקבע לפי הייצוג בבית הזה. לכן, עד היום, אם נניח מדינת ישראל וכנסת ישראל וממשלת ישראל, כנציגה של כנסת ישראל, היו מעורבים בנעשה בתוך הסוכנות היהודית, אפשר להגיד ב-30% מתוך 50%, אם הנוכחות של ההסתדרות הציונית היא 50%, אז 30% מתוך ה-50% זאת הייתה מדינת ישראל כחלק מהתנועה הציונית.
יש עוררין על ההסדר הזה, ויש קולות מתוך חבר הנאמנים של הסוכנות שהולכים ומתגברים ברצון לדחוק הצידה את ההסתדרות הציונית העולמית, אבל לדחוק הצידה את ההסתדרות הציונית העולמית קרי לשנות כל כללי משחק בעיני. כי אם הייצוג של ההסתדרות הציונית העולמית ירד במסגרת אותם סיכומים שמגיעים אליהם, והיא תאבד את המניות של 50% שיש לה, המשמעות של זה היא שהסוכנות היהודית מפסיקה להיות הזרוע הביצועית של ההסתדרות הציונית. המשמעות של זה היא שמדינת ישראל והבית הזה יצטרכו לשאול את עצמם מה ההבדל המהותי בין הסוכנות היהודית, הג'וינט למשל, ועוד כמה גופים גדולים חשובים שפועלים. האם ההטבות שקבע החוק, בכך שקבע את הסוכנות כמוסד לאומי, מגיעות לסוכנות או לא. כי אם היא תהפוך לעוד עמותה שמופעלת על ידי פדרציות, חשובות ככל שתהיינה, עם תקציבים גדולים ככל שיהיו, מה הסיבה לכך שהם ייהנו ממעמד לאומי אם למדינת ישראל לא יהיה סיי בתוך מה שנעשה בתוך הסוכנות? לכן, הייתי רוצה לשמוע ממך הבהרות מה צופה לנו הקיץ הקרוב במסגרת המגמות האלה, האם אנחנו צפויים להסדר מחודש או לא, ואם צפויים איך הוא ייראה? והאם אין חשש שלמעשה, במקביל לרצון להביא למעורבות יותר גדולה של מדינת ישראל, אנחנו עדים לתהליך הפוך של ניתוק הסוכנות מהתנועה הציונית? זה דבר אחד.
דבר שני שמטריד אותי – אתה דיברת כאן על קיצוצי תקציב וזה ברור. המציאות היא ברורה, ברור לנו. השאלה היא לפי איזה סדר עדיפויות הקיצוץ הזה ייעשה. האם הוא יהיה בעיקר בפעילות או בכוח אדם? האם בתוך הפעילות זה יפגע בדברים המרכזיים ביותר לנושאים הציוניים? כמו למשל עלייה, כמו הוראת עברית, כמו חינוך ציוני, או שזה יפגע בדברים שהם אולי יותר מושכים את התורמים אבל הם פחות באג'נדה של הסוכנות כי היא שוב מייצגת את התנועה הציונית? וכולנו זוכרים את המהומה הקטנה שהייתה כאן כשפתאום התבשרנו שאולי אתם הולכים לקצץ את לימודי העברית – חמ"ה ואת השמחה הגדולה שהייתה כאן שידעתם לפרגן מהר ולהרגיע אותנו. אז השאלה היא, שוב, לפי איזה סדר עדיפויות יתבסס הקיצוץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה. בבקשה. שם?
שושנה רון:
אני סגנית יושב ראש מועצת ארגוני העולים ומנכ"לית ברית יוצאי בוכרה. כששומעים את בילסקי אי אפשר שלא להתפעל מהפאתוס של דבריו ולהשתכנע שהוא צודק במאתיים אחוז. עם זאת, לגבי הקיצוצים, בהתייחס לארגוני העולים, תמיד אמרתם שאנחנו חלק אינטגראלי מהפעילות של קליטת עלייה, שבלעדינו מאוד קשה לקלוט עלייה כיוון שאנחנו חוד החנית בקליטת עלייה. מה המשמעות של הקיצוצים? לפני 4 שנים התקציב לארגונים היה בסדר גודל של 14 מיליון, היום בקושי 3 מיליון. איך זה בא לידי ביטוי? ארגונים לא רק קטנים, אלא גם בינוניים – מתחסלים. הם לא יתקיימו בהמשך. יותר מאוחר אולי צריך יהיה ליצור אותם ואז העלות תהיה הרבה יותר גדולה.
אני רוצה להביא דוגמה איך מתבטא הקיצוץ הזה, לגבי סדר עדיפות שנאמר כאן. עיתון שבני העדה שלנו מפיצים ב-40,000 עותקים בארץ ובעולם, לריכוזי יהודים בווינה, בארצות הברית, במרכז אסיה, עיתון כזה הוא בבחינת מכתב שמגיע מהארץ. אנחנו מדברים על הצלחה של קליטת עולים ומדגישים את זה במיוחד. אם בשנה שעברה כמעט כל התקציב לעיתון היה מכוסה על ידיכם, היום קיבלנו פינאטס, וחבל. לכן אני אומרת: כשאתם מקצצים בתקציב לגבי מכשיר כזה כמו עיתון, שזה כלי תקשור הכי חשוב שיכול להיות, אז זה מחוסל. אז איפה סדר העדיפות? אני מבקשת מכם לשקול מחדש.
דבר שלישי, לגבי יצירת לובי, כיוון שאתם מתייחסים אלינו כגורם מאוד משמעותי בקליטת עלייה, אנחנו מוכנים להיות גם חוד החלוץ שייאבק לא כנגד הממשלה אבל בעד אותם דברים שאמרת, פשוט מאוד כי העלייה בנפשנו. צריך להבין את זה. תודה רבה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה. בבקשה, נגוסה.
אברהם נגוסה:
אני יו"ר נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה בישראל. אדוני יושב ראש הסוכנות, אני רוצה לשאול שאלה. שמענו כמה הסוכנות עושה מאמץ כדי להעלות יהודים לישראל, ובאמת הפעילות מבורכת. לפני שבועיים היתה כתבה ב"הארץ", שצוטט שם שראש הממשלה בוחן את האפשרות של להמשיך את העלייה מאתיופיה, ולבדוק את זכותם של 8,700 איש. באותה כתבה צוטט שבכירי הסוכנות היהודית מתנגדים. אז עכשיו – בכירי הסוכנות היהודית, זה הדרג שהסוכנות תמיד מתבטאת ככה, לא בשם, אבל אני אומר שהבכירים הם יושב ראש, מנכ"ל. לכן אני שואל שאלה. מצד אחד, אתם ממש עושים עבודה טובה להעלות יהודים, עושים מאמצים, אמרת גם: כל מי שרוצה יבוא. מצד שני, פה הממשלה מציעה להעלות יהודים על פי קריטריונים שממשלת ישראל קבעה, והסוכנות מטרפדת. אני שואל: למה אנחנו נזכיר אותך כיושב ראש הסוכנות היהודית שטרפד את העלייה מאתיופיה?
זאב בילסקי:
אבל למה אתה כבר אומר שאני מטרפד אם כתוב באיזשהו עיתון? – אני לא רוצה לפגוע בעיתון. יש פה אנשים שזה - - -
מזור בהיינה:
אבל הבכירים.
זאב בילסקי:
אם היו מצטטים אדם בשמו אז אפשר להתייחס לזה.
מזור בהיינה:
זה הסגנון של הסוכנות.
אברהם נגוסה:
אני חדש בעניין.
זאב בילסקי:
אבל גם אני חדש, נער הייתי וגם זקנתי. כשראיתי עיתון שרוצה לכתוב סתם, אז הוא כותב: בכירים אמרו. כשראיתי עיתון שרוצה לצטט, הוא אומר ומדבר. לכן אני מציע שנוריד מסדר היום ביצה שלא נולדה. מכיוון שבכירי הסוכנות לא אמרו ומכיוון שבכירי הסוכנות יושבים פה, בחדר הזה, אז בוא נעבור לסעיף הבא.
אברהם נגוסה:
אנחנו רוצים להזכיר אותך כיושב ראש הסוכנות היהודית, אנחנו יודעים שהסוכנות היהודית השתנתה מאז כניסתך לתפקיד.
זאב בילסקי:
תודה, או. אלה דברים שאתה יכול להרחיב.
אברהם נגוסה:
לא בדרך כלל במובן החיובי.
זאב בילסקי:
הבנתי, אז תעבור לסעיף הבא.
אברהם נגוסה:
אז לכן אני אומר, כדי שנזכור אותך כמו שאנחנו זוכרים את קודמיך, מאוד חשוב שתסכים להצעה של הממשלה להמשיך לבדוק את ה- 8,700 איש, וזה מאוד חשוב להעלות את היהודים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נגוסה, אתה יודע כמה פעמים הממשלה עצרה עלייה מיהודי אתיופיה? כמה שנים אחרי? פה יש משחק ואף אחד לא יודע מי חשוב במשחק הזה, ואני לא חושב שעם דיבורים כאלה אנחנו משיגים משהו. אני לא יודע מי יותר אשם, הסוכנות או הממשלה. אתה יודע שהממשלה עשתה דברים וגם אני יודע. אחד מהשרים דיבר מעל הבמה של המליאה על זה שהוא נגד, שהוא נגד עליית יהודי אתיופיה. אני לא רוצה פה לעשות דיספוט, אני רק אמרתי שאי אפשר לשים את העץ על אחד או על השני, פה המשחק מאוד מאוד מסובך. מי? שרה מרום-שלו, חברת הכנסת, בבקשה.
שרה מרום-שלו:
אני יושבת פה וממש שומעת את הדברים האלה שאתה אומר, כבוד היושב הראש, אתה אומר ואתה מכיר את הסוכנות. אני ניצולת שואה, אני באתי לארץ ב-1946 ואני מכירה את הפעולות של הסוכנות עוד בהיותנו בקפריסין, כך שזה לא דבר חדש. ואני מעורה בחיי הארץ. אני חושבת שהסוכנות עשתה הרבה, הרבה מאד למדינת ישראל. אם יש איזה מוסד שבאמת עשה לטובת המדינה זה הסוכנות. מפליא אותי שאתה אומר שכספי הקונגרס לא מגיעים לסוכנות. למה ממשלת ישראל לא מתערבת בזה? זה בדיוק מזכיר לי את ועדת התביעות. ועדת התביעות יושבת באמריקה, מקבלת את הכספים מגרמניה ולא נותנת את זה לניצולי השואה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מחר הם יהיו פה.
שרה מרום-שלו:
בבקשה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
מחר.
שרה מרום-שלו:
זה בסדר. ולא נותנת את זה לניצולי השואה שהם די במצב קשה. לכן אני אומרת, למה ממשלת ישראל, שיודעת שהקונגרס לא מעביר לכם כספים – ואני בטוחה שאתם כל כך עושים דברים יפים עם הכספים האלה, בכל שלב שאתם יכולים – למה היא לא מתערבת שהכספים כן יועברו ולא תהיו באובר כזה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
חבר הכנסת מזור בהיינה, בבקשה.
מזור בהיינה:
קודם כל, בניגוד לחבריי וידידיי, אני בן קהילה, אבל אין לי שום קשר לסוכנות היהודית. כך שאני יכול להיות אובייקטיבי בעניין.
זאב בילסקי:
בטח בעתיד עוד תעבוד בסוכנות. משהו עוד יקרה, לא יכול להיות.
מזור בהיינה:
לא להפך, ההפך הוא הנכון. מה שכן, הסוכנות היהודית תרמה גם לעלייתי ולטיפוחי בשנים היותר טובות, כשהדולר היה בתעריפים יותר סבירים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אין עולה שהסוכנות לא תרמה לו.
מזור בהיינה:
אדוני היושב ראש, כבוד המנכ"ל, אברהם נגוסה ידידי וחברי, שמאד פעיל בקרב הקהילה, במיוחד בעלייה הזאת. משום מה, ההסתכלות על העלייה שממתינה – שמבחינתי, אגב, אני מוכן להגיד את זה באופן הכי גלוי: אין שום הבדל בין העלייה שהייתה בעשירייה הראשונה, בהיסטוריה הראשונה, בשנות השבעים או לפניהן, אין שום הבדל, כי יש את האמונה של יהודי אתיופיה, שלפי האמונה והמסורת צריכים להיות קרוב ל-300,000 יהודים בארץ ישראל, בעזרת השם.
לי חשוב להדגיש שהסוכנות היהודית חייבת לגלות פה כלפי העולים שנמצאים במצבים ובתנאים תת אנושיים, נכונות, ואפילו לגלות ציונות נחושה, ולתת לעלייה הזאת להסתיים במהירות הבזק. זה לא מספיק שהבכירים מתעלמים או שזה לא הם אמרו. אני חושב שמה שאני רואה זה שהסוכנות היהודית, בקטע של העלייה הזאת, לא נותנת יד לעלייתם של היהודים. חשוב מאוד שמבחינתכם יהיה גילוי דעת בזה, ובעזרת השם זה חלק מהלחצים שצריך להפעיל על הממשלה האדישה שלנו בעניין של עלייה. מבחינתי, הממשלה באופן הכי גלוי, עושה אפליה בקטע של עלייה. מה שכן, מהסוכנות לא הייתי מצפה שיהיה ריח של אפליה לעניין של עלייה מאזור זה או מאזור זה.
הנושא התקציבי שאדוני המנכ"ל הזכרת אותו, אני חושב שלנו זה תעודת עוני להתחיל לדבר על כסף ולמנוע בזה עלייה ציונית ונפשות שממתינות בחוץ לארץ, ושיש שיקולים כספיים עם מיעוט עלייה. אני חושב שהדבר הזה ממש קובר את השאיפה הציונית, וזה לא נכון שהדברים האלה עמדו בפני עלייה. אסור לנו לשגר את התחושה הזאת, שיש בעיה כלכלית, בעיה כספית ובזה להביא חלילה וחס להורדה של המורל של העלייה הציונית, שברוך השם בשנים האלו אנחנו מרגישים אותה.
אם יש עניינים שממשלת ישראל, ואנחנו כחברי כנסת, צריכים לקדם אותם, למרות כל הדברים הציניים שאומרים כלפי הממשלה – וזה יכול להיות, אני עוד לא מכיר טוב את הממשלה ואת הכנסת – אני לא חושב שאנחנו נמנע מעצמנו לקדם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שאתה לא הספקת להכיר אותה.
מזור בהיינה:
בסדר גמור. אני לא חושב שאנחנו צריכים להרים ידיים ולהתייאש מהעניין ולא להקים מאבק ומלחמה. גם אם זה קשור בהצעות ובחוקים, אנחנו צריכים להירתם. מה שחשוב הוא שאתם תעלו את הדברים האלו, אם אלו הדברים שמונעים את השאיפה הציונית ואת המורל לעלייה של העולים מקצוות הארץ.
עוד נקודה שלי היא חשובה. אני, כאדם שגדלתי בעולם התורה, חייב להגיד לכם שהסוכנות היהודית לא מורגש בה הפן הרוחני, בפעילות התורנית. אולי אני לא רואה את זה ואם תוכל לשכנע אותי אני מאוד אשמח. על הפעילויות התורניות שמתקיימות בקרב העולים החדשים אני חושב שהסוכנות לא נותנת דגש חזק.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בשביל זה יש רבנות.
מזור בהיינה:
רבנות זה סוגיה אחרת. ציונות ללא התורה אינה ציונות. אנחנו יודעים מה קורה כשיש ציונות ללא תורה, סך הכול היא תחזיק 50 שנה ועם גבורות 60 שנה. אני מציע, למרות התחזיות שכבוד המנכ"ל זרק פה, וגם הגברת הנכבדה הביאה לנו את הפערים בצמצום מ-13 או 14 מיליון ל-3 מיליון, למרות כל הדברים האלה והתחזיות שאני שומע, אני חושב שבנקודה הזאת, האדון היושב ראש, כדאי וחשוב – אני מוכן להיות בעזרת השם מסייע ועוזר – להיות שליח גם בממשלה וגם איתכם. הפן הרוחני והתורני חייב להחזיק, חייב להיות פה אחד המוקדים החשובים בשביל לחזק את העלייה, בשביל לחזק את המורל של העלייה והציונות. זה מאוד חשוב להדגיש את הנקודה הזאת.
אני מתכוון, בעזרת השם, ובעזרתכם כמובן, אנשים כמוכם – אין לי ספק שאם יהיו רצון וחשיבות והבנה בעניין הרוחני הזה, נוכל בעזרת השם להגשים את חלום הציונות, חלום העלייה, כמו שצריך, בעזרת השם. להביא אותם ארצה, חלילה וחס שלא תהיינה עלייה הפוכה וירידה. גם בקרב הקהילה שלנו אני לא יודע אם שמנו דגש. לא מזמן, לפני כשלוש שנים, התפרסם בעיתון הארץ דבר מדאיג מאוד, שקרוב ל-50 בחורים צעירים בעלי פוטנציאל אדיר לא קיבלו גב, לא קיבלו כנראה את הגופים החזקים שיכניסו אותם לעולם העסקים, ונאלצו לעזוב את הארץ אחרי שחלקם הגדול נולד פה בארץ והשקיע פה. הם לא ראו את עצמם כל כך שייכים לארץ ונאלצו לעזוב. אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה, במיוחד אצלנו בקהילה, בקרב קהילת יהודי אתיופיה. לנו, הכרטיס שקיבלנו מאתיופיה הוא חד כיווני. אין חזרה לכיוון ההוא, אין מה לעשות. אז כיוונים אחרים. אז אל נא, לא ניתן לדברים האלה יד ורגל, אלא שנמשיך את העלייה עם שאיפה תמיד להגשים אותה ולהגביר אותה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הבנתי. זאת פעם ראשונה שאני אישרתי נאום כל כך ארוך. בבקשה, גברתי.
אסתר בלום:
תודה. אני ממועצת ארגוני עולים. תודה על הסקירה. היה נראה לי שהחלק של העלייה, או שלא שמעתי נכון, היה די דל. אני אשמח אם תוכל לשוב ולהתייחס לנושא הזה. התבקשת על ידי חברי הכנסת להגדיר פרויקט אחד, אתה אמרת: אנחנו רוצים מימון של הממשלה, צריכים מימון יותר גדול. אני יכולה לתת לך את אחד הפרויקטים: התאחדויות עולים. שוב, אנחנו איתכם, אתם יודעים את זה, אנחנו עושים את העבודה בזול, אבל במקצועיות וטוב. אתם יכולים לבוא איתנו, אנחנו יכולים לבוא יחד לממשלה ולבקש שארגוני העולים יהיו סעיף תקציבי בתוך הממשלה, ואני לא מגדירה כרגע מי ומה ולמה, זה באמת תהליך מאוד ארוך, אבל זה חייב להיות. אלה ארגונים שמקבלים את כל העולים וכל אחד, כל יהודי שנמצא בחוץ לארץ, צריך לדעת שיכולה להיות כאן קהילה שמקבלת אותו בשפה שלו, מלווה אותו. אחרת הוא פשוט יודע שזה נועד למכשולים רבים וזה מאוד מאוד קשה. כפי ששושנה הזכירה, יש הרבה ארגונים שהולכים לקראת קריסה.
שושנה רון:
מתחסלים.
אסתר בלום:
ואנחנו רואים שכדי להקים ארגונים חדשים – אולי זה נראה נוצץ אבל זה הרבה יותר יקר, ואנחנו כבר רואים שהניסיון שנצבר בארגונים האחרים לא קיים בארגונים החדשים שקמים לפתע. התאחדויות העולים רובן קיימות כבר 50 שנה, וצברו ניסיון רב. אז אני מציעה פשוט שאחד הדברים, הפרויקטים שתבקש 50/50 עם הממשלה יכול להיות התאחדויות העולים. על כל פרויקט שהיה מאבק, אם זה היה מנהל הסטודנטים, אם זה היה נעל"ה שפניתם לממשלה וזה היה מוגדר נקודתית, הייתה היענות של הממשלה, ואני חושבת שגם כאן יכולה להיות היענות של הממשלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה.
שושנה רון:
גם טיפול בנוער בסיכון ומצוקה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בבקשה.
פאולה אדלשטיין:
אני יושבת ראש-עמית של הוועדה לעלייה וקליטה בסוכנות. חברי הכנסת ביקשו הצעות קונקרטיות איך הם יכולים לעזור. רציתי לציין שעומדת בפני מושב הכנסת הזה חוק, הצעת חוק, לשיפור תנאי המיסים לעולים וגם לישראלים חוזרים. החוק הוא חשוב, הוא חשוב במיוחד לעידוד עלייה מהמערב. אנחנו כולנו יודעים וזאביק אמר שהיום העלייה היא מתוך בחירה - - -
חנוך צמיר:
את יכולה להגיד, פאולה, מי יוזם החוק ובאיזה שלב החוק נמצא?
פאולה אדלשטיין:
החוק עוד לא עבר קריאה.
קריאה:
הוא עוד לא אושר סופית.
זאב בילסקי:
הממשלה, הממשלה יוזמת חוק בוועדת שרים לחקיקה, זו הצעה מטעם הממשלה.
פאולה אדלשטיין:
כן, ואנחנו ממש בתקווה שההצעה תעבור במושב הזה ואתם כולכם יכולים לגייס את המפלגות שלכם להצביע בעד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כשהממשלה מבקשת תמיד חברי כנסת מצביעים בעד.
זאב בילסקי:
זאת קואליציה של משרד האוצר ומשרד הקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אין בעיות, לא יהיו בעיות. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי:
טוב, תודה ליושב הראש. ראשית כל, אני באמת משבח את הסוכנות, את יושב ראש הסוכנות. מהסיור של אתמול יצאנו שם באיזו תחושה של חדשנות, זה חשוב להתחדש כי הביקורת על הסוכנות, לפחות בין אלה שמבקרים אותה, זה שהיא בעצם גוף שהתיישן, גוף שהוא כבר שייך להיסטוריה ואין טעם כבר לעשות כלום עם הגוף הזה.
מה שראינו, לפחות בביקור הקצר שלנו שם, ראינו שבעצם חושבים פה גם בחדשנות על הנושא של תפקידו של השליח, ובעצם מהארץ מגבים אותו. זו באמת חשיבה טובה ואני מברך אתכם על החשיבה הזאת. אותן קהילות שראינו אתמול שהן לא בקשר של מרכז גלובלי, נצטרך לחשוב איך לחבר אותן ויש הרבה מאוד קהילות שלא ניתן להתחבר אליהם באופן ישיר, כמו שאתמול תיארו לנו. אבל אני מבין שעדין אפשר דרך השליחים לעשות את הפעולה הראשונית כדי שאפשר יהיה לחבר אותם לארץ, כי מה שחשוב באמת הוא שהגוף שמנוהל בארץ הוא זה שייתן את השירותים לאותם עולים בשפה שלהם, כי אף שליח לא מסוגל לתת את אותו שירות שהמרכז הגלובלי הזה נותן. וזה חשוב ואני מברך אתכם על זה.
אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות שהעלית כנקודות ראשיות. הנושא של עידוד עלייה, הנושא של חינוך יהודי והנושא של המחלקה לישראל, במובן של הפרדה במחלקות האלה.
עידוד עלייה היום – אנחנו רואים כל מיני גופים שעוסקים בעלייה היום ואני חושב שאי אפשר למנוע את זה מהם. אותם ארגונים יהודים שמעלים היום עולים יבורכו על כך. באמת כל אחד מצליח כנראה בנישה שלו, בקשר שיש לו עם אותם האנשים ואנחנו ביחד השתתפנו בכל מיני אירועים. הם נפש ונפש העלו פה אנשים חשובים לארץ ומאוד חשוב לעודד אותם, ושלא תהיה מין תחרות שלילית אלא תחרות חיובית. יחד עם זאת אני חושב שעדיין יש לסוכנות את החלק החשוב בעידוד עלייה, ואי אפשר יהיה לקחת מכם גם את העבר וגם את הניסיון הגדול שיש לכם בעידוד עלייה, בעיקר באותם מקומות נידחים שהארגונים האלה לא מגיעים אליהם. מה לעשות? הם מגיעים ללוקסוס, למקומות הטובים. אם אפשר להתעסק בעלייה בארצות הברית ובצרפת זה נוח. אבל מי מגיע באמת לאתיופיה ומי מגיע לרוסיה, לכל מיני מקומות נידחים? רק מהסוכנות מגיעים והגיעו. לכן צריך לברך על מה שעשיתם עד עכשיו, וגם לחשוב איך עושים את זה באמת בצורה יותר יעילה במקומות האלה. איך להגיע, כדי שהעידוד הזה יימשך.
אני יודע שיש בעיות עם השליחים במובן של תקציב. אני יודע שאין לכם היום שליחים בכל מדינה ומדינה והיום יש לכם שליחים ניידים – שליח שבעצם מגיע פעם ב – וזה יוצר בעיה. כי אני יודע מתלונות שמגיעות אלינו פה מכל מיני מקומות, שאני, בשביל לפגוש את השליח, צריך להזמין אותו חודש מראש. זאת בעיה. עכשיו זה מתחבר, בטח תגידו עוד מעט, לתקציב. אבל אני אומר: עדיין אסור לוותר מבחינתכם, ואסור לוותר מבחינתנו, שעידוד העלייה יצא מידיכם. כי אתם הגורם המנוסה והמקצועי במקומות הבעייתיים אני קורא לזה, מבחינת הגעה ומבחינת קשר. אתם תעשו את העבודה הזאת. אני חושב שצריך להעמיד לרשותכם את כל הכלים.
עכשיו, חבר הכנסת הזכיר פה את הנושא, שבאמת העלו אצלנו בסיור, של יהודי דרום אפריקה. אם זה הופך להיות מצב חירום, צריך לקיים פה ישיבות חירום. אמרתי אתמול ליושב ראש והיושב ראש אני חושב הסכים, שאנחנו נקיים פה ישיבת חירום מיוחדת בנושא של דרום אפריקה. כי אם כבר הגיעו היהודים האלה, לצערנו, למצב הזה – זה מה שקורה להרבה מאוד יהודים. גם באיראן פעם חשבו – אתה יודע בזמנו איזה בעיות היו באיראן? – שלא יהיו בעיות, ובסוף יודעים לאיפה הגיעו. אני לא מאחל לאף מקום בעולם שיגיעו לזה, אבל הנה זאת ההיסטוריה של עם ישראל, שאנחנו נוודים, ויום אחד זה מגיע אלינו אם בטוב, ואם לא בטוב אז ברע. הנה, יהודי דרום אפריקה. אתה היית שליח שם ואתה יודע בדיוק באיזה תקופות אתה ישבת שם. אני מקווה שנקיים דיון מיוחד בנושא הזה, כדי לחשוב על כל מיני פתרונות, כדי שהיהודים האלה יעלו לארץ ולא ילכו לאוסטרליה ולא ילכו לכל מיני מקומות כאלה. זה בנושא של עידוד העלייה. ויש עוד מקומות, בוודאי יהודי אתיופיה, שצריך לחשוב מה אנחנו עושים עם היהודים שעוד נותרו שם וצריך להעלות אותם.
מזור בהיינה:
אנחנו אחרי לחשוב.
אברהם מיכאלי:
חבר הכנסת מזור, האמן לי שאנחנו ביחד חושבים איך לעשות, ולא בדיבורים. רוצים לחשוב ולעשות, לא בדיבורים. בשביל זה הסוכנות חייבת להיות שותפה בכל הנושא הזה כדי שהנושא הזה לא יצא מידיכם, כי אתם והממשלה ביחד חייבים את ההחלטות האלה לקבל ולבצע.
אני חוזר באמת לנושא שאתה לפני שנה, אם אתה זוכר, באת והכרזת על זה כדגל חדש, הנושא של החינוך היהודי. אמרת את זה בשנה שעברה, באמת, שלאור הרה-אורגניזציה שיש בסוכנות הגעתם למסקנה שאם יש עלייה התנדבותית ולא עלייה של בריחה, בואו נחשוב איפה מרימים דגל נוסף. אני בשנה שעברה גם עודדתי אותך בזה ואמרתי שאתם עושים את הדבר הכי חשוב, לדעתי, כי איך אתה יכול להעלות יהודים אם הם בסוף לא נשארים יהודים? אתה יכול לדבר בסוף עם 60%-70% בהתבוללות, שאתה כבר לא מתקשר איתם. למה שהוא יבוא לארץ לישראל לבקר? אתה הזכרת קודם, בצדק, שיש קבוצות גדולות של יהודים שבכלל לא באו לבקר בארץ. מה לעשות, אנחנו יהודים מאמינים, אומרים: לארץ ישראל יש איזה דבק, מי שמגיע פה לארץ נדבק בדבק הרוחני. לכן מה שאמרת הוא חשוב מאוד, להביא אותם לביקור אחד בארץ. בשביל להביא אותם לאיזשהו ביקור בארץ צריך קודם כל לדבר אתם בשפה של יהודים. אם הם כבר לא יהודים, אם הם התבוללו - - -
לכן, אני חושב שהסוכנות חייבת באמת להתמקד בכל הכוחות, כולל ממשלה כולל כל הארגונים, ולהתעסק בנושא של חינוך יהודי בתפוצות. כי אני פוגש כל פעם את היהודים שעולים לארץ. חלק מהיהודים שהיום עולים לארץ מהמדינות המפותחות, כולל ארצות הברית וצרפת, אומרים לי שחלק מהשיקולים זה חינוך יהודי. אני לא יודע – אני לא מגלה פה כנראה סוד, אומרים שהיום לחנך ילד בארצות הברית זה עולה הרבה כסף. לחנך אותם בישראל זה יותר זול. אז אחד מהשיקולים היום לעלות לארץ זה חינוך יהודי.
מזור בהיינה:
צריך לבדוק את התוצאות.
אברהם מיכאלי:
אם אני היום מסתכל על הפן הזה של לחנך שם או לחנך פה, אני מעדיף שהם יתחנכו פה. מצד שני, אם הם עוד לא עולים אני צריך להעמיד להם – לא כולם יכולים ללכת לבית ספר יהודי פרטי. אז מי שלומד בביס ציבורי ואין לו שום אפשרות לקבל מינימום של חינוך יהודי, הילד הזה רוצה או לא רוצה, הוא מתבולל. לכן אני חושב שצריך לחזק אתכם ולעודד, וכל הפעילויות שהזכרתם קודם, כל ה-50%, כל ה"מצ'ינגים" עם הממשלה, זה לשים את זה על סדר היום.
אני אומר לך: תשמע, אני פה כחבר כנסת, מתבייש שלי יש פה ויכוח עם משרד החינוך שלי פה בישראל על תכניות חינוכיות. אני בשבוע שעבר העליתי פה נושא שאולי יזעזע הרבה מאוד אנשים. לא מבינים פה במדינת ישראל. מחנכים בבית ספר ממלכתי בתוכניות שבארצות הברית לא מעיזים לחנך כך את היהודים. בבית ספר ציבורי. יש כל מיני תכניות של כתות נוצריות שמלמדים ילדים בבית ספר. אני שואל איך זה יכול להיות? אז אני לא רוצה לקלקל עכשיו את החשק של לעלות לארץ של אותם יהודים שירצו לעלות ויחשבו שפה יש חינוך יהודי. פה בארץ יש כל מיני מערכות חינוך שעדיין אפשר למצוא בהן הרבה יותר בקלות את היהדות. אבל אני רוצה – כל התכניות שלכם, אני חושב, אדוני יושב ראש הוועדה, שאנחנו צריכים דיון מיוחד בנושא של שיתופי הפעולה האלה, כי זה בנפשנו, זה החינוך כדי לשמר את היהדות. כי בסוף לא יהיה לנו את מי להעלות. אתם, הסוכנות, תישארו בשביל המסיבות אולי ולא בשביל להעלות יהודים. לכן כל התכניות שפירטתם, ואני לא מתייחס לכל אחת, אני חושב שצריכים לקיים על זה דיון מיוחד ואנחנו צריכים לתת את כל החיזוק בעניין הזה.
עכשיו לגבי מה שאמרת לגבי ישראל. אני חושב שבאמת הטענה של יהדות התפוצות צודקת. הסוכנות לא שייכת רק ליהודים בחוץ לארץ. אומרים את זה גם בג'וינט ובכל הגופים: לא יכול להיות שאתם, כישראלים, לא שותפים, ואתם כל הזמן רוצים כסף מאיתנו. אני כן מחזק דווקא את השיתוף של משקיעים ישראלים או בעלי עסקים ישראלים. אם נחשוש כל הזמן מה יגידו, כל הזמן בתקשורת יחפשו אותך, ואני מבטיח לך: ימצאו לך תיק. אתה מזה לא תימלט. אז בגלל זה לא לעשות? בוודאי שנעשה ונעשה את הכול כמו שצריך, ואני כן חושב שצריך להיעזר בישראלים שלנו, ביהודים הטובים שלנו פה שמוכנים לתרום, ולעשות את הפעולות האלה גם בארץ. מה לעשות?
אנחנו בארץ היום, זאביק, אנחנו צריכים לחשוב. הממשלה לא יכולה לפתור כל דבר. צריך ללחוץ על הממשלה, צריך לבקש מהממשלה לעשות מקסימום. אבל כשמגיעים בסוף לתכלס, אם אנחנו לא נרים את זה – אני קורא לגורמים אזרחיים נוספים, בתוכם החשובה ביותר היא הסוכנות, לעשות כל מיני פעילויות כדי שבישראל נעודד פה את הנושאים שלא מגיעים אליהם בדרך רגילה, בדרך ממשלתית. לכן, אנחנו כוועדה, גם תפקידנו וגם חובתנו לשבת אתכם.
זאב בילסקי:
יישר כוח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה.
שלמה מולה:
אדוני היושב ראש אני רוצה דווקא, מאחר שהנושא של העלייה באתיופיה עלה, את התייחסות שלך, וגם להגיד את מה שאני חושב. אל"ף, הנושא של המשך העלייה של הפלאש מורה זו החלטה פוליטית, לא החלטה מקצועית בכלל.
מזור בהיינה:
אתה יכול להסביר את זה?
שלמה מולה:
אני אסביר. מאחר שהם לא עולים על פי חוק השבות, הם עולים על פי חוק הכניסה. ההחלטה היא החלטה פוליטית של הממשלה שצריכה לקבל החלטה. נקודה. או לשנות את ההחלטות האלה.
מזור בהיינה:
זו צרה צרורה שהממשלה לא מבינה מהם, ואין לה טיפת מושג במה מדובר ואז היא מחפשת גם למצוא - -
שלמה מולה:
לא, אתה לא שמעת מה שאני הולך להגיד.
מזור בהיינה:
למצוא דרכים כביכול להתיר את השרץ. זאת בושה וחרפה שצריכים לחפש על אנשים שהם יהודים. על פי ראש המוסד הרבני הראשי 80% הם יהודים גמורים, ואז באים - - - להאמין בזה, להודות בזה. מתחילים לחפש את מי שהם יגידו יהודים. אולי נשאל את ראש ממשלת צרפת.
שלמה מולה:
מאחר שאני לא עוסק בחלק הרוחני של העניין, אני עוסק בחלק הפרקטי של העניין.
מזור בוהיינה:
אז זו הבעיה, זו הנקודה.
שלמה מולה:
רגע, בחלק הפרטי של העניין. הוועדה הזאת מקיימת דיונים משנת 1992, 1991, באמת דיונים מאוד לעומק וכן הלאה. אני יכול לומר לך שהיה סיכוי גדול מאד להשלים את העלייה במסגרת החלטת ראש הממשלה אריק שרון. ב-2003 הותווה כיוון חשיבה נכון שסוגר את כל העסק עד הסוף. לצערי הרב הממשלה גררה רגליים. היו אפילו הצעות של תוכניות באתיופיה. היהOperation promise של שותפות של האמריקאים לקליטה וגם לעלייה. אכן, כל התהליך הזה שהיה צריך להיות, לבוא לידי סיום, לא נעשה. פקידים, במשרד הפנים במיוחד, לא היו מוכנים לקבל את הכיוון, כיוון החשיבה שמביא אותנו לסוף הדרך. המדיניות הייתה במקום להיות לארג'ים, לסגור את המספר, לסיים, לחייב את הסוכנות לקחת אחריות בתוך - - - לא שארגונים אחרים ייקחו אחריות. היו תכניות, היו צריכים להיות שליחים, לסגור את העניין, הסכם עם ממשלת אתיופיה, nacoej וארגונים אחרים. ברגע שהתהליך הזה קרס ולא התקיים, לי היה ברור שתהיה עוד קבוצה של אנשים שתדרוש לעלות, כי המדיניות הייתה של משרד הפנים לא לספור את ה-5000 אנשים שהיו בכפרים. אנחנו ביקשנו לכלול אותם במסגרת אותה עלייה ולא היו מוכנים להכניס אותם. ברגע שאתה, קבוצה מסוימת אתה משמיט בכוונה, אחר כך יבואו, יצרפו עוד 3,000 ויגידו: יש לנו עוד 8,000.
המצב הוא מאד מסובך. אני חושב שבעניין הזה גם עכשיו יש עוד סיכוי. סיכוי, תאזינו, צריך להאזין לא רק למה שאנשי משרד הפנים אומרים, גם למה שאנחנו, יוצאי אתיופיה, אומרים. יש סיכוי לסיים את פרשת עליית הפלאש מורה, אבל עם גרירת הרגליים הזאת לא נוכל לסיים אותה. לכן אני חושב ויודע שראש הממשלה מצוי בעניין, הוא הקים את ועדת ברוור שדנה, עוסקת בזה. אבל אני מציע לא לעשות את זה, הרב מזור, שאלה של כן רוחני או לא רוחני, זה לא לעניין. אני חושב שצריך לסיים את הפרשה הזאת, אפשר לסיים את הפרשה הזאת. אם אנחנו לא נסיים את הפרשה הזאת אנחנו נגרור רגליים עוד עשרים שנה.
מזור בהיינה:
אני חושב שזו פגיעה גדולה להתחיל את משפטך בזה שזו החלטה פוליטית.
שלמה מולה:
כי זו באמת החלטה פוליטית.
מזור בהיינה:
אני חושב שפגעת פה בהחלטה פגעת פה בעולים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו בוועדה פוליטית, אנחנו בבית פוליטי, אנחנו מדברים על פוליטיקה.
מזור בהיינה:
חבל מאוד לגשת בצורה כזאת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר. מי עוד רוצה?
שושנה רון:
אפשר משפט אחד?
היו"ר מיכאל נודלמן:
משפט אחד ואנחנו צריכים לסיים.
שושנה רון:
בקשר לדברי חבר הכנסת מיכאלי לעניין לימודי היהדות. אני חושבת שלא צריך להסתפק בזה בלבד, אלא ליהדות יש גם את הצד הציוני. צריך גם להעמיד את העמקת הידע לגבי הציונות. משום שאנחנו מכירים גם יהדות, בארצות הברית, למשל, שמתוך אידיאולוגיה, ככל שמחזקים אותם, הם נשארים שם ולא עולים לארץ.
אברהם מיכאלי:
אין הרבה כאלה, חוץ מסאטמר, אולי.
שושנה רון:
אין הרבה, אבל יהדות וציונות חייבות להיות שני צדדים של אותו מטבע, ובו זמנית כשם שמעמיקים את החינוך ליהדות צריך גם להעמיק את חינוך לציונות.
אברהם מיכאלי:
יהדות זה ציונות, יהדות זה הכול.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה, משהו חדש אתה רוצה להגיד?
גדי יברקן:
כן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בבקשה, אבל בקיצור, לא כמו החברים שלך.
גדי יברקן:
קודם כל אני מצטרף לכל הברכות של הסוכנות, בעניין של הפעילות וראוי לעשות את זה, אם כי אני מצטרף מאוד לדברים של חבר הכנסת מולה בעניין של הכסף שצריך להגיע ליעדו ולא נרחיב על זה יותר מזה. אני חושב שבעניין העלייה מאתיופיה, אני אתן משל, זה כמו שאדוני יושב הראש הסוכנות יכתוב לי את הקורות חיים שלי. אי אפשר. לא כי הוא לא יודע לכתוב, לא כי הוא לא יודע את החיים שלי, אבל פשוט, קודם צריך לשאול אותי מה החיים שלי, מה עברתי, מאיזה גיל ומאיזה שנה, מתי הפסקתי ללמוד ומתי צבא, כדי שהפרטים שלי יהיו מעודכנים כמו שצריך.
מה שנעשה בעלייה של בני הקהילה מאתיופיה, נעשתה טעות. במקום ללכת ולשאול את הקסים, את המבוגרים שיודעים לספור 7 דורות בכל כפר שנמצא, וכל אחד יודע מי נמצא שם, הפטרונות הזאת הביאה למצב שהיום אנחנו כרגע נמצאים בו. אני יודע יותר טוב, אני יודע שזה לא נעשה. הקסים, כל המעורבים יודעים בעניין.
היה ניתן לסיים את העניין הזה, ואם, כפי שחבר הכנסת שלמה מולה אמר, עדיין יש סיכוי, אולי לשנות גישה ולעשות חשיבה מחודשת, לא למען העולים עצמם אלא בכלל למען היהדות ולמען יהדות ישראל. כל מי שחפץ בזה. ולא להפוך את זה רק לעניין פוליטי או לדבר על זה בכנסת ולעשות את זה כי הם מסכנים. מאחורי כל מספר יש נפש שמה. לי כאזרח מדינת ישראל לא נאה לשמוע שהם מתחננים אל יהודי העולם לבוא לכאן, ואוטמים עיניים למה שקורה שם. תודה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה. אני צריך לסיים את הישיבה. אני רוצה כמה מילים להגיד. אנחנו פה מדברים – שמש יש ברחוב, מזג אוויר טוב – אבל אנחנו שוכחים שכל העולם במשברים. במשברים קשים. יש משבר מזון, יש משבר אנרגיה, המחירים עולים. זה משפיע על הכלכלה. אף כלכלן בכיר לא יכול להגיד מה יהיה מחר, מה יהיה בשנה הבאה. את זה אני אומר לכולם. לארגונים שמבקשים כסף מהסוכנות ולסוכנות שרוצה לעשות רה-אורגניזציה. זה בסוף. זה בסוף. עוד יהיו אירועים – אני חושב שאירועים לא כל כך טובים. זה לא סוף העולם, יהיו כמה שנים, העולם יתרגל למצב הזה, יביאו איזה פתרון והכל נכנס לאיפה שכל הדברים צריכים להיות. אבל עכשיו, בשנה הבאה – אתם יודעים איזו אינפלציה יש בישראל היום? 4.7. חשבו שלא יהיה יותר מ-3. ובסוף השנה יכול להיות הרבה יותר. אבל, אנחנו צריכים להיות יותר שקטים עם הדרישות שלנו לעצמנו. גם הארגונים.
אבל בכל זאת אני רוצה להגיד: אני אמרתי שאנחנו לקראת דברים לא כל כך נעימים, וגם היזמים שנותנים כסף צריכים לחשוב מה לעשות אתו, האם לשים בצד כסף לזמן שיהיה יותר קשה, או לתת עכשיו. אבל אנחנו צריכים להיות חכמים. פה דיברו שהסוכנות הולכת לקראת קיצוץ, אבל צריך להיות – ואני מבין שיש – סדר עדיפות, איזה נושאים נשארים בכל מקרה, עם כסף או בלי כסף. זה עידוד עלייה, חינוך ציוני-יהודי ושפה. אלו שלושה דברים ש-בשפה צריכה לעסוק גם המדינה, אבל אנחנו רואים שאפילו באולפנים עכשיו מקצצים. ואני לא יודע מה הממשלה חושבת – שרת החינוך. הגיעו עולים חדשים, אין אולפנים, מה יהיה? עוד הפעם תהיה הסוכנות אשמה.
אברהם מיכאלי:
שילכו למשרד הגמלאים. שהגמלאים ילמדו אותם.
שלמה מולה:
לא. אני קיבלתי מכתב משרת החינוך שהיא חזרה בה מהנושא של האולפנים. זה בסדר גמור, קיבלתי את המכתב אתמול.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתמול? אולי גם אנחנו נקבל? אני מבין, אתה חבר טוב שלה. כי הוועדה שעשתה פה קרבות וביקורת לא קיבלה. עד שהוועדה לא מקבלת מכתב אני לא מאמין שהיא חזרה בה.
קריאה:
תמשיך להפעיל את האולפנים?
מר שלמה קוטנר:
כן, האולפנים ימשיכו להיות באגף לחינוך.
חנוך צמיר:
היא חזרה בה. אנחנו יודעים את זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה?
חנוך צמיר:
היא חזרה בה מהחלטתה והם ממשיכים לטפל בזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נו, ברוך השם, חצי שנה צריכים להילחם פה.
חנוך צמיר:
ויש לוועדה הזאת חלק רציני בהחלטה הזאת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
היו פיטורים, בשביל מה? אני שמח מאוד שקרה ככה, אבל זה אופי של בן אדם, שלפה אין לה כוח לשלוח מכתב.
אבל לגבי הסוכנות, אני זוכר מי הביאה אותנו, כולנו. אין עולה ש – יש עולים שהגיעו לבד, אבל 99.9% עולים חדשים, ותיקים-עולים חדשים, חדשים-עולים חדשים, הסוכנות הביאה לפה. מתי שקשה לסוכנות אני חושב שהוועדה צריכה לעשות את כל המאמצים וללחוץ על הממשלה, שהממשלה גם צריכה לקחת חלק מהבעיות שיש לסוכנות. זה אני אומר לא בגלל שאני ידיד של הסוכנות. כמו שבן אדם אומר: סוכנות זה ארגון שאי אפשר לזרוק אותו, אי אפשר לתת לו למות, אי אפשר לתת לו אפילו להוריד את העבודה שלו לחצי. זה הארגון הכי חשוב במדינה. אנחנו צריכים להיפגש עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, להזמין אותו לפה, גם לנושא שקשור לעולים מדרום אפריקה, ולדבר אתו על זה שמספיק זמן הסוכנות עבדה לבד, ועכשיו גם המדינה צריכה לחשוב איך לקחת חלק בבעיות שיש אצל הסוכנות. גם בממשלה אולי יש בעיות ויהיו בעיות, אבל זאת מדינה וזאת ממשלה.
הסוכנות חיה על תרומות ואני אומר שיהיה קשה בשנה הבאה ובכמה שנים הבאות לקבל תרומות, בגלל משברים שיש בעולם. כולם חושבים על עצמם. גם העשיר חושב מה הוא יכול. אתם יודעים כמה איבד כסף גאידמק, היום כתבו בעיתון? 675 מיליון בשנה. מאבדים.
בסוף אני רוצה להגיד עוד פעם שאתמול ביקרנו במרכז גלובלי. אנחנו משאירים את העבודה שאתם עשיתם. רק אנחנו עוד פעם – יהיו אצלנו ויכוחים גדולים אם אתם תקצצו עידוד עלייה, אם תקצצו חינוך יהודי-ציוני ואם תקצצו שפה.
אסתר בלום:
ולא לשכוח את הארגונים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
היא צודקת. חברים, בכל ספר סוציולוגי וחברתי כתוב שארגונים וולונטריים בחברה דמוקרטית יש להם תפקיד הכי חשוב, כי הם לוקחים על עצמם דברים שאף ארגון גדול לא יכול – לא משרד, לא סוכנות – לא יכול לקחת. הם עושים עבודה פרטנית ישר מול אנשים, מול אזרחים, ונותנים עזרה גדולה. לא צריך לסגור ארגונים ציבוריים. אבל הארגונים צריכים גם להבין – וזה לא בגלל שאני נגד ארגונים. אני מבין לאיזה עידן נכנסנו. אתם צריכים יותר לחשוב על כספים שאתם יכולים לגייס לא רק מהסוכנות, כי אני מצפה שיהיה קשה עם התקציבים לכמה השנים הבאות.
ואני מבקש מראש הסוכנות, שהוא ישים את הארגונים הציבוריים שיש בישראל בעדיפות רביעית. בקשה, אדוני היושב ראש, מה אתה רוצה להגיד לנו?
זאב בילסקי:
קודם כל, אני מודה לכל האנשים שהשתתפו בדיון, אני רוצה להתחייב בפני חבר הכנסת מולה, ידידי – אני זוכר שביומיים הראשונים שנבחרתי לתפקיד הייתה לנו ישיבה ואז בדיוק הכרתי את שלמה מולה. אז כבר ידעתי שהוא ילך קדימה, ואז היה לי שכל להחתים אותו שאם הוא הולך קדימה הוא לא שוכח אותנו. עכשיו הוא הגיע לוועדת הכספים של הכנסת ואנחנו נראה אותו. זה כמו כל ראשי הערים, מדברים מדברים, ואיך שהם מגיעים לכנסת אנחנו באים, והשלטון המקומי אומר: מה אתם מבזבזים כסף תתחילו לחסוך. אז שלמה – נראה אותך. אז אנחנו לא סוגרים את מחלקת העלייה, אנחנו באמת ממשיכים בנושא העלייה. זה נושא שהוא בנפשנו, אנחנו נמשיך איתו.
אני בהחלט מסכים, אני מודה לאדוני היושב ראש על ההצעה, לעשות פה דיון מיוחד בנושא של דרום אפריקה. בשבילי זו באמת סגירת מעגל. אני זוכר שהגעתי לשם בתור נער צעיר ורווק, ופתאום ראיתי גלי עלייה שבאים, ושליחי עלייה היו עובדים שעות נוספות מהבוקר עד הלילה. היה תור. היה צריך פרוטקציה כדי להגיע לשליח עלייה. איזה ימים אלו ששליח עלייה צריך - - -
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל זאת היתה דרום אפריקה אחרת.
זאב בילסקי:
זו הייתה דרום אפריקה אחרת.
אברהם מיכאלי:
אבל אז חשבו שזה יהיה ככה כל החיים.
זאב בילסקי:
זה נכון. באמת היום נפתחת הזדמנות חדשה. אנחנו, בעזרת השם, השנה היו לנו כ-500 עולים מדרום אפריקה. זה בהחלט מספר משמעותי. אבל אם נסתכל על מספר העולים שהולכים למקומות אחרים – כמו שאמרו פה: יש לנו תחרות, והתחרות היא מקהילות יהודיות שמעוניינות שאנשים יבואו אליהן. אבל אנחנו עושים כל מה שניתן כדי לעזור למשלחת שלנו שם לעזור.
אני רוצה גם להגן קצת על הפדרציות. זה נכון שהיינו רוצים שכל הכסף שהם אוספים יבוא אלינו. אבל צריך לזכור שהשתנו קצת – ואני אומר את זה בגאווה רבה. אני מסתובב בעולם, אני מספר להם מה זה מדינת ישראל שלאחר 60 שנה. אנחנו היום מדינה ש- אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו. אז זה נכון שטוב שתורמים, והייתי רוצה שאחוז יותר גבוה יבוא. אבל להגיד לכם את האמת, כשאני מסתכל על הקהילות וחבר כנסת מיכאלי תיאר את זה כל כך יפה: אנחנו רואים את הילדים שלא מסוגלים להגיע לבית ספר יהודי, בגלל שחסר להם 400$. אז להגיד לכם את האמת? אני שמח אם הפדרציה לוקחת 400$ ודואגת שהילד – יכול להיות שהצלנו, כיהודי, נפש שלמה, משפחה שלמה, דורות שלמים, כתוצאה מזה שהפדרציה עזרה לו להגיע לבית ספר יהודי.
ברחבי ברית המועצות לשעבר – תראו כמה ילדים אנחנו לא מסוגלים להגיע אליהם. כמה אנחנו נזקקים לאותם פילנתרופים שעושים עבודה נהדרת, נפלאה. רק תחשוב איך היינו נראים אילולא אותם אנשים כמו לב לבייב, אנשים שהולכים ובנחישות בלתי רגילה הולכים ושומרים על היהדות שלנו במקומות האלה. אז כדי שהסוכנות יום אחד תביא אותם, צריך באמת שאנשים יהיו יהודים. פשוט מאד. אם הוא לא מגיע לבית ספר יהודי, לפחות סנדיי סקול, יום אחד בשבוע – שיבואו ויספרו לו מה זה. אנחנו עכשיו עושים פעולה גדולה מאוד בגרמניה. מי היה מאמין שיהיו בגרמניה של היום קרוב ל-200,000 יהודים דוברי רוסית. הם גרים בגרמניה, מספרים להם על ישראל, מי היה מאמין? אני אומר לכם, תיקחו – שרה עזבה פה – ניצולי שואה ותספרו להם מה היה.
אברהם מיכאלי:
אתמול פגשנו אצלך בחור שהגיע מטג'יקיסטן, היה בגרמניה והגיע עכשיו לגלובל סנטר שלך.
שלמה מולה:
עשה עלייה בזמן מלחמת לבנון השנייה.
זאב בילסקי:
זה דבר מדהים. הייתי בגרמניה, פגשתי – אנחנו עכשיו עושים בכספים שקיבלנו תרומה מיהודי יקר בשם וולפסון ולב לבייב, ואנשים אחרים, אנחנו עושים עכשיו פעולה יוצאת מן הכלל בגרמניה. לקחת את הצעירים, לקחת אותם לסוף שבוע, קצת שיקבלו יהדות. אחד סיפר לי שהוא לא ידע מה זה הבדלה. בחור בן 20 וכמה, לא יודע מה זו הבדלה. הוא אומר: עכשיו אני יודע. אתם יודעים מה, רק בשביל זה שווה שנעשה את העבודה שלנו.
לכן, היום, הפעולה הזאת באמת חשובה לנו מאוד. אני הייתי רוצה – זאב אלקין – אם זה חבר כנסת שהלך אז לא צריך להגיב?
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא, אני רוצה לשמוע. אנחנו רוצים לשמוע.
זאב בילסקי:
בסדר.
אברהם מיכאלי:
פה חברי כנסת עובדים, הולכים מוועדה לוועדה.
זאב בילסקי:
בסדר, או.קי. דיבר זאב אלקין על תהליך של ניתוק הסוכנות היהודית מההסתדרות הציונית העולמית. בהחלט ישנה מגמה כזאת, אנחנו צריכים לעבוד בשכל טוב כדי לנסות ולחבר את ההסתדרות הציונית וכל מה שהיא מייצגת יחד עם התורמים. זה נושא לא פשוט, זה נושא קשה מאוד, אנחנו עובדים על זה.
שלמה מולה:
זאביק, זה לא יהיה. אני אומר לך: זה לא יהיה. בשום פנים ואופן. אני מציע להבהיר לאמריקאים שרוצים לנגוס בהסתדרות, אני רוצה להגיד להם: אין. אני אומר לך: בכנסת לא יהיה, לא יעבור.
זאב בילסקי:
יכול להיות.
שלמה מולה:
אני מציע להוריד את זה מהסדר היום, בכלל.
זאב בילסקי:
אתה יודע, אני אדם שהולך תמיד בדרכו של הרמב"ם. אתה מכיר אותי, אני מחפש תמיד את שביל המיצוע, את דרך הזהב. לא ללכת. אני מקווה שנצליח להגיע לפשרה נכון, פאולה, לפשרה כפי שאנחנו מגיעים, אתה יודע, בהרבה מאוד דברים, לנסות להגיע גם בנושא הזה.
אני בהחלט מבין את העניין העקרוני שבזה.
במה יפגעו הקיצוצים? אני פשוט ביקשתי מהמנכ"ל אבל מחוסר הזמן אני אומר – אני רוצה להגיד לכם: כולכם יכולים להיות רגועים, הקיצוצים יפגעו בכל. אין שום דבר שלא ייפגע. אני רושם בפניי את בקשתו של יושב הראש לקחת כמה סדרי עדיפויות שבאמת מאוד חשובים לוועדה הזאת בחשבון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הקיצוצים יהיו יותר קטנים. בחצי.
זאב בילסקי:
אני מקווה שנצליח. אם היושב ראש יכול לעזור לי בהעלאת שער הדולר, אני יכול לתת לו. היושב ראש שלנו של הוועדה הוא אדם מאוד משכיל, אדם שבקיא בהרבה מאוד תחומים. אם יש לאדוני איזשהם רעיונות – אני גם יכול לתת לאדוני את התפריט. זה פשוט מאוד: כל 10 אגורות שאתה מעלה בשבילנו זה 3 מיליון דולר. אם הצלחת 20 אגורות, זה 6 מיליון דולר. אם הצלחת בשקל, כמו שהיה כשהתחלנו לרדת, זה 30 מיליון דולר. אז אני מבטיח שאני אבוא לוועדה הזאת ואני אהיה נחמד. שושנה, את לא תאמיני כמה שבעת רצון – אנחנו נכפיל את מספר העיתונים שאת מוציאה אם רק נצליח להביא את הדולר למה שקיווינו שהוא יהיה. אבל נפלאות דרכי השם, מי יודע. אנחנו באמת מקווים שמשהו יקרה פה.
לגבי אברהם וגדי שנעלם – חזרתי ואמרתי: אנחנו עובדים יחד עם ממשלת ישראל. זה באמת מה שהסביר חבר הכנסת אלקין על המעמד המיוחד שיש לסוכנות היהודית, שהוא נובע כתוצאה מהמעורבות הזאת, וחשוב לשמור על זה. אנחנו עובדים עם ממשלת ישראל. מבקר המדינה היה באתיופיה וחזר. אני מציע שהוועדה תזמין את מבקר המדינה לפה כדי לשמוע על הרשמים שלו מעבודת הסוכנות היהודית באתיופיה. הוא לא חסך במילים על השליח שלנו, על הדרך שבתנאים קשים מאוד עובדים שם – ויש פה אנשים שיודעים את התנאים הקשים שעובדים שם. בתוך השגרירות אתה עובד, אתה מנסה לעשות, גם עברית – זה לא כל כך לעבוד. בכל זאת עושים עבודת קודש שם. אברהם, אנחנו נמשיך ונעשה, לפי החלטת ממשלת ישראל. אנחנו עובדים עם ממשלת ישראל.
איפה מזור? גם כן נעלם. הוא בחור צעיר, מזור, נכון?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן.
זאב בילסקי:
הוא רב צעיר, הוא דיבר יפה מאוד. הוא אומר ש – אני כתבתי את זה וציטטתי. הוא אומר שבושה לדבר על כסף כי אנחנו קוברים את השאיפה הציונית. זה דבר יפה, פשוט תשלח לו את השבחים שלי למרות שהוא איננו פה, כי זה מאד מצא חן בעיני, הדרך שבה הוא מדבר. אני גם מרגיש כמוהו. אני גם כן, כשאני בא לדבר עלייה – מה זה כסף כשמדברים על עולים חדשים? אבל יחד עם זאת, אני חייב להגיד לכם: אנחנו אנשים אחראיים. יושב פה מנכ"ל הסוכנות היהודית, משה ויגדור, שעל כתפיו מוטלת כל העבודה הזאת של ייצוב הסוכנות היהודית במדרגה החדשה שאנחנו צריכים להיות שם, וזו אחריות קשה מאוד. אני כפי שאת רואה אותי, שושנה, כזה אני. כך נולדתי וככה נכנסתי לתכנית, וככה יום אחד אני אעזוב את הסוכנות. אף אחד לא יצליח לשנות אותי. אני באתי לשליחות, ואני עושה שליחות. אבל יש עלי אחריות, אחריות כבדה מאד, אחריות של אלפי אנשים שנותנים, תורמים מכספם כדי לדעת שנעשה את הטוב ביותר. לצערי הרב, אין לי ברירה, אני צריך ביושר לעמוד ולהסתכל היום על כל אותם אנשים שתלויים בנו, שמקבלים שירותים מאיתנו, שותפים שלנו. מרכז קליטה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא מהכלל, אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לך באמת. אין שום נושא שאנחנו לא חוברים יחד, עושים אותו – אני צריך היום להוריד בתקציבים שלנו.
אז אנחנו, כשנוריד בתקציבים ונתייצב על המקום החדש שהסוכנות תהיה, אני מבטיח לכם שזה יהיה גוף דינאמי, גוף יעיל, גוף שיודע לפגוש את הסדרה הבאה של הקשרים בין ממשלת ישראל, בין יהדות התפוצות, דולר חדש, כל מה שיקרה פה– זאת תהיה סוכנות שתמשיך לעשות את העבודה שלה ביעדים שהיא קבעה לעצמה.
לסיום, אני באמת רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, אני אמרתי בהתחלה ואני חוזר ואומר: אנחנו באמת מרגישים פה כמו בבית. אנחנו שמחים מאד – הביקור שהיה אתמול, למשל – אנחנו כבר שבעים ביקורים. ועדות אחרות שאנחנו, כל מיני – אני זוכר שהייתי ראש עיריית רעננה, אמרו לי: תשמע, יהיה ביקור של ועדת הפנים של הכנסת. אמרתי: וואלה? באים לרעננה? נהדר. התלבשתי, חיכיתי, עמדתי שם, שאלתי: כמה יש בוועדה? אמרו לי: 13 חברי כנסת. הכנו אוכל ל-13, הכנו חוברות, הכנו הכול, בא היושב ראש.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא, פה זה לא כך.
זאב בילסקי:
בא היושב ראש. אתמול ראינו: באו חברי הכנסת ישבו, שאלו, בדקו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם תעמולה עשו.
זאב בילסקי:
גם תעמולה עשו, וגם ימשיכו לעשות תעמולה למען הסוכנות היהודית, ולכן אנחנו באמת חושבים שאתם עושים מלאכתכם נאמנה. אתה יודע, היושב ראש, במדרש תנחומא נאמר – ובזה אני אסיים – ששלושה שמות נתנו לו לאדם: השם שנתנו לו אביו ואמו, השם שקוראים לו חבריו, והשם שקונה הוא לעצמו. שם נאמר שעולה על כולם השם שקונה הוא לעצמו. ואתה, אדוני היושב ראש, קנית לעצמך שם של אדם הגון וישר, מנווט את פעולת הוועדה הזאת ביושר ועל כך בתפילה נאמר שכל העוסק בצרכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם את שכרו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה. תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:40.