פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 604
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום רביעי, ט"ו סיוון, תשס"ח, (18/06/2008), בשעה 09:00
סדר היום:
1. התעשייה בישראל והסביבה העסקית – 2008.
2. הצעת חוק היטלי סחר (אמצעי הגנה)(תיקון מס' 4), התשס"ז-2007.
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד ארדן – היו"ר
יצחק זיו
יורם מרציאנו
מוזמנים:
ראובן פסח – ממונה היטל היצף, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד דבי מילשטיין – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד עקיבא באום – יועמ"ש של היחידה להיטלים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
ולרי טוצ'לקין – כלכלן, היטלי סחר, מינהל סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אלכס טוצ'ילקין – כלכלן, היטלי סחר, מינהל סחר חוץ, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
עו"ד עדנה הראל – משרד המשפטים
יהודה שגב – מנכ"ל התאחדות התעשיינים
אורן הרמבם – מנהל המחלקה לכלכלת תעשייה ועסקים, התאחדות התעשיינים
עו"ד רונית פרל – התאחדות התעשיינים
גל פניגר – התאחדות התעשיינים
יהודה היימן – התאחדות התעשיינים
סימה אמיר – התאחדות התעשיינים
יהלומה נחמן – התאחדות התעשיינים
ורדה מזרקי – התאחדות התעשיינים
יהודה היימן – התאחדות התעשיינים
דולי בלובשטיין – בלובשטיין מתכות, קרית שמונה, התאחדות התעשיינים
רמי טרבולסקי – מפעלי נמרוד לאנרגיה סולרית, התאחדות התעשיינים
סימן דרעי – חברה כלכלית, בית שמש
שמעון סעדון – מפעל נשר הר טוב, בית שמש
יעקב טיטונר – הייטק מכניקה
אבנר פורטנוי – מנהל יחידת המידע אחראי על עסקים קטנים, מכון היצוא הישראלי
ייעוץ משפטי:
עו"ד ניר ימין
מנהלת הוועדה:
לאה ורון
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
1. התעשייה בישראל והסביבה העסקית – 2008
היו”ר גלעד ארדן:
בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום שני נושאים. הנושא הראשון: התעשייה בישראל והסביבה העסקית. אנו דנים בנושא זה במסגרת יום התעשייה אותו מציינת היום הכנסת, לרגל 120 שנות תעשייה.
אני חושב שאין צורך להכביר מילים לגבי חשיבותה של התעשייה ואומר את הדברים גם במליאת הכנסת. אין ספק שהתעשייה הישראלית, שזכתה ביום העצמאות האחרון בפרס ישראל, הרוויחה את הפרס הזה ביושר ובכבוד. היצוא הישראלי, הכפיל את עצמו בעשרות מונים והוא אחד הקטרים המובילים לצמיחה במשק הישראלי.
התעשייה הישראלית מעסיקה היום כ- 370,000 עובדים וכמובן שהיא משלמת שכר הוגן וראוי לעובדים במשק הישראלי, היא זו שיכולה לשחק את אחד התפקידים המרכזיים ביותר בצמצום הפערים הכלכליים חברתיים, שהם אולי היום הבעיה העיקרית בישראל. למשק הישראלי יש הרבה בעיות אבל צריך לומר בשביעות רצון שהכלכלה הישראלית מאוד חזקה ביחס למה שאנחנו רואים בעולם ועל כך יש לברך.
אבל, עדיין יש לטפל בעוני ובפערים הכלכליים. כפי שאני מנתח, ככל שהתעשייה הישראלית תהיה חזקה יותר, שם טמון המפתח להעסקתם של עובדים מבוגרים, עם אולי פחות השכלה אקדמית, ולאפשר להם להשתכר שכר הוגן וראוי ולפרנס את משפחותיהם. בכך יצומצם הפער הכלכלי חברתי שמאיים לא רק על הכלכלה שלנו אלא בעיקר על החברה הישראלית, על חוסנה ועל לכידותה. לכן, ועדת הכלכלה וגם אני שמנו לנו למטרה לחזק את התעשייה הישראלית.
ביום הזה הזמנו לוועדה את התאחדות התעשיינים ואת המנכ"ל שלה כדי שיציגו בפנינו את הישגי התעשייה ואת הבעיות בהם היא נתקלת כדי שנוכל לחשוב איך אפשר לסייע לתעשייה בהמשך ולהתחיל ברגל ימין את שנת התעשייה ה-121
אנחנו נתחיל לקדם היום את הצעת חוק היטלי סחר, שהיא הצעת חוק ממשלתית,שנועדה לתת כלים משמעותיים לממשלה ולכנסת בבואם להגן, בעת הצורך, על התעשייה הישראלית ועל חוסנה מפני איומים שיש עליה מעת לעת.
אציין שאני מתכוון להניח היום על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית נוספת מטעמי, שנועדה לתת העדפה במכרזי המדינה ובכל הגופים המתוקצבים, למוצרים ולשירותים מתוצרת הארץ, בדומה למה שקיים במדינות מתקדמות אחרות בעולם.
בכך סיימתי. נעבור לשמוע את יו"ר הסתדרות התעשיינים מר יהודה שגב.
יהודה שגב:
תודה ליושב ראש הוועדה. אני מודה מראש לתעשיינים ולעובדי התאחדות התעשיינים שמכבדים אותנו בישיבת הוועדה הזאת. אנחנו נציג לכם את הסביבה העסקית שבה פועלת התעשייה, יחד עם שורה קצרה של ההישגים של התעשייה הישראלית ב-120 שנות תעשייה וב-60 שנות המדינה. אנחנו מודים מראש על הרוח הנושבת מהוועדה, שתומכת בתחום שאנחנו קוראים לו ייצור כחול לבן ועל ההגנה לאותם תעשיינים שצריכים להתמודד בסביבה העסקית כלכלית הן בארץ והן בחוץ לארץ.
אנחנו נתחיל ישר במצגת. אורן, שהוא מאגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים יציג את הנתונים. לאחר מכן נשמח לענות על שאלות.
אורן הרמבם:
בוקר טוב. כפי שיהודה ציין, אני אתן תמונת מצב קצרה לגבי התעשייה, כולל כל מיני נתונים רלוונטיים וסקירה על הסביבה העסקית שבה התעשייה פועלת, בדגש על היבטים שנידונים מעת לעת כאן בוועדת הכלכלה. כמובן שיש עוד הרבה מאוד היבטים כלכליים אחרים שרלוונטיים לוועדות אחרות, כמו ועדת הכספים, ועדת העבודה וועדות אחרות.
(מציג מצגת)
כמה פרטים כלליים על התעשייה. כיום ישנם בישראל כ-11,700 מפעלי תעשייה, כאשר המספר הזה כולל בתוכו החל מבתי המלאכה הקטנים ביותר וכלה במפעלי הענק. כ-360,000 איש מועסקים במפעלי התעשייה. בשנת 2007 הסתכם היצוע התעשייתי בלמעלה מ-34 מיליארד דולר.
בכחול אפשר לראות את הנתונים בשנת הקמתה של המדינה ב-1948. אפשר לראות את הגידול היפה בכל הפרמטרים.
4 השנים החולפות היו שנות צמיחה בתעשייה, בדומה לכלל המשק הישראלי. בגרפים הללו אפשר לראות את הצמיחה בתפוקה תעשייתית מידי שנה, את הצמיחה המשמעותית מאוד בייצוא התעשייתי מידי שנה וכמובן, מה שבסופו של דבר מתורגם גם לגידול במספר המועסקים, במספר העובדים בתעשייה. אפשר לראות שהגידול החל משנת 2004 הלך והתעצם. בשנת 2007 היה גידול של 4% במועסקים בענף התעשייה.
חלק ניכר מהגידול בצמיחה ובתפוקות התעשייה מקורו ביצוא. בעשור האחרון היצוא גדול בכ-126% והיום הוא מהווה כ-42% מכלל מכירות התעשייה. חלק ניכר מהדברים שיוצגו כאן במצגת, בסופו של דבר יובילו אותנו גם למסקנה שבתקופה האחרונה הרווחיות של היצואן הישראלי מאוד נשחקה, מה שכמובן פוגע בכושר התחרות שלו, גם מול יבוא וגם מול מתחרים במדינות אחרות ונגיע לזה בהמשך.
כמה מילים לגבי השכר. בסופו של דבר, הצמיחה והגידול במכירות מתרגמים גם לעלייה רציפה בשכר העובדים בתעשייה בשנים האחרונות. כמו שאפשר לראות, שיעורי הגידול בשכר העובדים בתעשייה, היו גדולים יותר משיעורי הגידול בשכר בכלל המגזר העסקי וגם בסך המשק.
נעבור עכשיו לסקור כמה וכמה היבטים של הסביבה העסקית שבה פועלת התעשייה. נתחיל דווקא מנושא של גיוס עובדים. השקף הזה מבוסס על סקר רבעוני שמקיימת המחלקה המחקרית אצלנו באגף הכלכלה והוא מבטא את הקושי של מפעלי התעשייה בהשגת עובדים מקצועיים. ברבעון האחרון של שנת 2007, למעלה מ-80% מכלל המפעלים דיווחו על קושי בגיוס עובדים מקצועיים בתעשייה. הדגש הוא על עובדים מקצועיים כאשר, מתוכם, כ- 34% דיווחו על קושי גדול.
מס חברות בישראל. אפשר לראות אותו בהשוואה לשורה ארוכה של מדינות בעולם. אמנם בשנים האחרונות יש מגמה כלל עולמית של הפחתת מס חברות. מס החברות בישראל יגיע בשנת 2010 ל-25%. הנתון של 29% משקף את מה שהיה בשנת 2007 כדי להעמיד את ישראל בשורה אחת עם הנתונים הרלוונטיים גם למדינות האחרות.
כמו שאפשר לראות, בהרבה מאוד מדינות אחרות, כולל במדינות שהן מתחרות בישראל על משיכת משקיעים, למשל במזרח אירופה, שיעורי מס החברות נמוכים באופן משמעותי ממה מאשר בישראל. כפי שציינתי, בשנת 2010 שיעור מס החברות, לפי המתווה הנוכחי יגיע ל-25% אבל גם אז, למשל, אנחנו נהיה ברמה שהיא גבוהה ממס החברות באיחוד האירופאי וגם בלא מעט מדינות, כמו שציינתי, למשל במזרח אירופה ובמדינות אחרות שהמהוות תחרות לישראל במשיכת משקיעים, השקעות בתעשייה וגם במגזרים אחרים.
אין ספק שנושא של מס חברות בסופו של דבר זה אחד השיקולים העיקריים שמניעים את המשקיע בבחירת המדינה שבה הוא יבצע את ההשקעה שלו.
תחום רגולציה. זהו אחד התחומים שמטופלים גם בוועדת הכלכלה. מעבר לנושא של תמריצים ממשלתיים, מעבר לנושאים כספיים ומיסויים, אחד ההיבטים החשובים ביותר שהמשקיע בוחן אותם היא הרגולציה במדינה, גם ברמת המדינה, ברמה המקומית, ברמת איכות הסביבה וברמות אחרות.
כמו שאפשר לראות, בסקר שביצע הפורום הכלכלי העולמי, ישראל מדורגת במקום ה-29 במדד הקלות לביצוע עסקים. אבל, אם אנחנו בוחנים פרמטרים שבהם לממשלה יש השפעה, לדוגמה, רישיונות כמו רישוי עסק. מתוך כ-170 מדינות, ישראל ממוקמת במקום ה-109. כשאנחנו בוחנים מי ממוקם במקום גבוה מאיתנו, אנחנו יכולים להגיע לתוצאות מאוד לא מחמיאות. למשל, מדינות כמו ירדן, ערב הסעודית ממוקמות במדד הקלות להוצאת רישיון עסק במקום שהוא גבוה מאיתנו, אז כנראה שמצבנו לא הכי טוב. כנ"ל לגבי נושא של אכיפת חוזים, נושא של רישום נכסים. ישראל ממוקמת במקומות נמוכים מאוד מבין כלל המדינות. מה שבסופו של דבר מושך את ישראל, במדד הזה, מבחינת הקלות לביצוע עסקים, זה דווקא פרמטרים שהמגזר העסקי רלוונטי לגביהם, כמו למשל גיוס אשראי.
אם כבר דיברנו על רישוי עסקים מן הראוי לציין דוגמה להכבדת נטל הבירוקרטיה על המגזר העסקי. בשנת 2007 הגישה ועדת הבר, שעסקה ברפורמה ברישוי עסקים, את מסקנותיה. מטרת הוועדה היתה לפשט את הליך רישוי העסק. מן הסתם כולכם יודעים על הבירוקרטיה הרבה והסרבול שכרוכים בתהליך הוצאת רישיון העסק, שכתוצאה ממנו כ-50% מהעסקים בישראל פועלים ללא רישיון עסק. אותה ועדה המליצה, אמנם, מספר המלצות חיוביות אבל בין ההמלצות, לדוגמה, היתה המלצה לקיצור תוקף רישיון העסק. רישיון העסק, למרבית ענפי התעשייה, היה עד עתה לצמיתות. אותה ועדה הציעה לקצר את הרישיון לתקופות של 3-5 שנים. כל חברה שתיתקל בצורך לחדש את רישיון העסק על רקע הסרבול, הסתירות בדרישות וכל יתר הבעיות שכבר קיימות, כמובן שמדובר בהכבדת נטל מאוד משמעותית על אותן חברות.
היו”ר גלעד ארדן:
אתם יכולים להיות רגועים. בדרך כלל בישראל בין המלצות של ועדה ועד יישום עוברים דור או שניים.
אורן הרמבם:
המלצות הוועדה פורסמו בינואר 2007 ומאז ועדות המשנה פועלות ליישם את המלצות הוועדה. התחושה היא שכרגע הן מגיעות לישורת האחרונה.
היו”ר גלעד ארדן:
עוד לא ראיתי תיקוני חקיקה בכנסת.
אורן הרמבם:
זה אמור להגיע בחוק ההסדרים לשנה הבאה.
נושא התשתיות. כמובן שהתעשייה היא צרכנית מאוד משמעותית של תשתיות של תחבורה, אנרגיה, תקשורת. יש כאן מדדים שביצע הפורום הכלכלי העולמי שמדרג את ישראל מבחינת איכות התשתיות. למשל, באיכות תשתיות הנמלים אנחנו נמצאים במקום ה-37. בתשתיות הכבישים אנחנו נמצאים במקום כ-30. איכות הספקת החשמל, נושא שהוא מאוד אקוטי למרבית המפעלים, במיוחד למפעלים שהם בעלי תהליכי ייצור רצופים, ישראל ממוקמת בהם במקום ה-20 מתוך כ-150-170 מדינות נסקרות.
בסופו של דבר, על רקע החסרונות והבעיות שקיימות בישראל, אנחנו מעוניינים למשוך משקיעים זרים ולהשאיר גם כאן משקיעים ישראלים, גם אם בחלק מהפרמטרים האלה נראה שאנחנו ברבע הפותח מכלל המדינות, זה עדיין לא מספק. אנחנו חייבים לשאוף שאיכות התשתיות תשופר כך שנוכל להציע תשתיות איכותיות יותר למשקיעים.
המדדים הללו מציגים את מקומה של ישראל בהשוואה בינלאומית במספר קריטריונים שקשורים לתשתיות, במיוחד בכל מה שקשור לתשתיות הנמלים, תשתיות התעבורה. במדד הכללי של איכות תשתיות הנמלים אנחנו ממוקמים רק במקום ה-37. הרפורמה בנמלים עדיין לא הניבה את כלל הפירות שלהם ציפינו.
אם, למשל, אנחנו בוחנים למשל את עלויות הלוגיסטיקה המקומית, אנחנו ממוקמים הרחק מאחור רק במקום ה-145.
במדד לוחות הזמנים אנחנו נמצאים במקום ה-141. בסופו של דבר, כשאתה בוחן את התעשיין ואת היצואן, הוא יכול להיות היעיל ביותר בתהליכי היצור שלו, האיכותי ביותר, אבל כדי ליצוא את הסחורות לחו"ל ולהתחרות ביצואנים אחרים, הוא צריך שעלויות ההובלה שלו יהיו תחרותיות בהשוואה בינלאומית וגם שמבחינת לוחות הזמנים הוא יוכל לעמוד בלוחות הזמנים שהלקוחות שלו מכתיבים לו. יש כאן השוואה בין מדינת ישראל לבין מדינות אחרות בעלויות משלוח ביבוא וביצוא. ניתן לראות שבישראל עלויות המשלוח גם ביבוא וגם ביצוא, הן בממוצע גבוהות באופן משמעותי ממדינות רבות במערב וגם ממדינות ה-OACD.
אנרגיה ודלקים לתעשייה. תשומות האנרגיה והדלקים בפרט חיוניות למפעלי התעשייה. השקף כאן מראה מה התהליכים שעברו שלושה דלקים עיקריים שמשמשים בתעשייה. הגפ"מ, הגז לבישול, הסולר לתעשייה והמזוט. מה קרה למחירים שלהם מאז שנת 2000. כפי שאפשר לראות, הסולר, לדוגמה, עלה ב-323%, הגפ"מ עלה ב-265%. לגבי הנתון של הדלקים יש שני דברים שצריך להדגיש. אמנם מחירי הדלקים עלו כתוצאה מעליית מחירי הנפט העולמיים, כך שבהשוואה בינלאומית, גם במדינות אחרות מחירי הדלקים עלו בצורה מאוד משמעותית. אבל, יש שני היבטים שכן צריך להדגיש. היבט אחד: בהרבה מאוד מדינות, בניגוד לישראל, קיימת אלטרנטיבה של גז טבעי. גז טבעי הוא זול משמעותית מדלקים שהם תוצרים של תזקיקי נפט, מה שבסופו של דבר מעמיד את ישראל בנחיתות.
היו”ר גלעד ארדן:
בינתיים הוא זול יותר כי עוד יש לנו את מחיר העסקאות הקודמות. לא בטוח שהוא יהיה זול יותר.
אורן הרמבם:
גם מבחינת עסקאות – אתה מדבר על חברת החשמל שהשיגה מחירים מאוד יפים. אבל גם מבחירי הספוט הכלל עולמיים, מחירי הגז הטבעי – אמנם יש להם איזו הצמדה למחירי הנפט אבל ביניהם ובין תזקיקי הנפט יש פער מאוד גדול.
ההיבט השני שחשוב להדגיש אותו הוא שלצערנו לא כל העלייה נובעת מעליית מחירי הנפט העולמיים אלא, לצערנו, גם לממשלה יש חלק בעלייה הזאת. אני אתן שתי דוגמאות: בגפ"מ – באוקטובר 2007 הממשלה החליטה על הסרת הפיקוח על מחיר הגפ"מ בשער בית זיקוק. אנחנו התרענו שהסרת הפיקוח תביא להעלאת מחירים, מה שבסופו של דבר אכן קרה. ברגע שהוסר הפיקוח על מחיר הגפ"מ המחיר שלו זינק במשהו כמו 300 ל-400 שקלים לטון.
הבלו הסולר. המס על הסולר עלה בשנים האחרונות במשהו כמו 1.5 שקל לליטר והוא צפוי אפילו לעלות, כתוצאה מהחלטת רפורמה של משרד האוצר. אמנם יש החזרים חלקיים לענפים כאלה ואחרים.
אם אנחנו צופים פני עתיד, לגבי המזוט יש כרגע הצעה במשרד האוצר להגדיל את המס על המזוט בצורה כזאת שזה יוביל בסופו של דבר לתוספת נטל על מפעלי התעשייה של כ- 400 מיליון שקלים, כאשר בסופו של יום, אין היום אלטרנטיבה למזוט. הגז הטבעי, שהוא אלטרנטיבה למזוט ולדלקים האחרים, נכנס בצורה מאוד איטית למשק בגלל כל מיני סיבות של עיכובים ומסיבות כאלה ואחרות.
תעריפי החשמל בהשוואה בינלאומית. החשמל הוא גם תשומת אנרגיה מאוד משמעותית במפעלי התעשייה. יש כאן השוואה עולמית של מחירי החשמל לתעשייה. אפשר לומר שישראל ממוקמת במקום טוב באמצע אבל ההשוואה הזאת מעודכנת לשנת 2005. מאז מחירי התזקיקים שמשמשים ליצור החשמל, עלו בצורה מאוד משמעותית. ישראל, אם אנחנו מנתחים את התמונה, מחירי החשמל עלו בה יותר מאשר במדינות אחרות מכיוון שבהרבה מדינות החשמל מיוצר בתשומה של אנרגיה מתחדש. למשל, מדינות סקנדינביה מתבססות הרבה מאוד על ייצור חשמל בהידרו, בסכרים או מדינות כמו בריטניה וצרפת שמייצרות חשמל בהיקפים מאוד משמעותיים על ידי אנרגיה גרעינית. אם ננתח נכון להיום, מחירי החשמל שם עלו פחות מאשר בישראל כי ישראל תלויה אם ורק בתזקיקי הנפט אם כי בהדרגה חברת החשמל אכן עוברת לגז טבעי שהוא זול יותר.
מתחילת שנת 2007 תעריפי החשמל לתעשייה גדלו בכ-23%. היתה עלייה רציפה. מרבית העלייה נובעת כתוצאה מעליית מחירי הדלקים. יחד עם זאת, אחת העליות, בשיעור של כ-5%, נובעת מהחלטת רגולציה. החלטה של הרשות לחשמל לתת העלאה מיוחדת לחברת החשמל כדי לסייע לה להתמודד עם המשבר הפיננסי שבו היא נמצאת. בסופו של דבר, אם בוחנים את התמונה, גם לרגולציה יש השפעה על גידול בעלויות התעשייה.
תעריפי המים זינקו פי 2, ב-7 השנים האחרונות, כאשר כל הזינוק הוא תוצאה של החלטות ממשלה. אפשר אמנם לומר שחלק מעליית המחירים נועדה לרסן את הביקושים וחלק ממנו נובע כתוצאה מכניסת מים מותפלים שהם יקרים יותר. אבל, עדיין, חלק מהעלייה הזאת נובע מהחלטת ממשלה, בלי קשר לכל מיני סיבות מקצועיות.
כרגע בקנה יש הצעה של רשות המים לייקר את מחירי המים לתעשייה בשקל לקוב. המשמעות של זה תהיה תוספת של כ- 110 מיליון שקלים לכלל מפעלי התעשייה. הפגיעה הקשה ביותר תהיה במפעלי המזון והטקסטיל, שהם צרכני מים כבדים. שולי הרווח שלהם צרים יחסית, מה שעלול לפגוע בהם פגיעה קשה ביותר.
תעריפי הארנונה עלו ב-20% ב-8 השנים האחרונות. אמנם זה לא נושא שמטופל בוועדת הכלכלה, אבל התחושה אצל רוב המפעלים במגזר העסקי, שהם לא מקבלים תמורה הולמת בדמות של שירותים מהרשויות המקומיות, עבור תשלומי הארנונה הכבדים שהם משלמים.
בימים האלה יש ועדה ממשלתית, ברשותו של רואה חשבון אודי ברזילי, שדנה ברפורמה בארנונה. הציפיות שלנו היו שהוועדה תטפל בנושאים כמו עיוותים בחיובי הארנונה שאו הבטחת סל שירותים בסיסי למגזר העסקי ולמגזר התעשייתי, מסתבר שהוועדה בכלל מטפלת בנושאים אחרים לחלוטין. היא מעוניינת לבצע רפורמה בתעריפי הארנונה. מה שמסתמן כרגע שהוועדה הולכת לכיוון שהמשמעות שלו עלולה להיות ייקור של משהו כמו 70% בממוצע בתעריפי הארנונה לתעשייה. המשמעות של זה היא תוספת של למעלה ממיליארד שקלים לשנה למפעלי התעשייה. זאת פשוט מכה מאוד קשה למפעלי התעשייה.
עד כאן לגבי היבטים של הסביבה העסקית שבהם עוסקת ועדת הכלכלה.
כמה מילים לגבי הדולר וזה יביא אותנו, לסיום, לעניין כושר התחרות של היצואן הישראלי.
השקף הזה שם את ישראל בשורה אחת מול מדינות שארצות הברית סוחרת בעיקר איתן. כלומר, היצואן הישראלי בתחרות שלו ביצוא לארצות הברית מתחרה בעיקר עם יצואנים מהמדינות הללו. כמו שאפשר לראות, מתחילת שנת 2008 ועד נכון לשלשום אכן הדולר נחלש במדינות רבות בעולם. כלומר, זאת מגמה כלל עולמית. אבל אם משווים את ישראל למדינות אחרות, הדולר בישראל נחלש בצורה הרבה יותר משמעותית מאשר במדינות אחרות. במדינות כמו קנדה ודרום קוריאה אפילו היה פיחות והיצואן הרוויח כתוצאה מהשינויים בשערי המטבע. הדבר פוגע מאוד בכושר התחרות של היצואן הישראלי, בהשוואה ליצואנים ממדינות אחרות שמייצאות לארצות הברית.
אגב, השקף הזה עודכן שלשום. מאז היה תיסוף של 2%. את הבר של ישראל אפשר עוד למשוך קצת למטה.
כל הדברים הללו מובילים אותנו לכך שיש סכנה לשחיקה ברווחיות היצואן הישראלי. אם אני חוזר לאחד השקפים הראשונים אנחנו רואים שהיצוא מהווה קרוב למחצית מכלל המכירות של התעשייה. המשמעות לתעשייה יכולה להיות לא פשוטה בכלל. השקף הזה משכלל כל מיני פרמטרים, גם של התיסוף, גם של מחירי היצוא ובסופו של דבר הוא מראה שהחל מינואר 2006 ועד היום, עלות העבודה, מדד מסוים שהוכן אצלנו ביחידה המחקרית באגף הכלכלה, עלות העבודה ביחידת תוצר אחת של יצוא גדלה ב-29%. בסופו של דבר, הרווחיות של היצואן הישראלי נשחקה ב-29% בתקופה הזאת.
החל מ-2008 אנחנו מזהים מגמה מאוד מדאיגה בכיוונים של היצוא. ברבעון הראשון של שנת 2008 נרשם קיפאון בייצור התעשייתי, כאשר מתחילת 2007, למעט רבעון אחד, נרשם גידול של 7% בהשוואה לעומת התקופה הקודמת. מנתונים ראשונים שהתקבלו לגבי חודשים אפריל ומאי, אפילו נרשמה נסיגה ביצוא התעשייתי.
אם אנחנו משווים את משקלה של התעשייה מכלל התוצר במשק בישראל, בהשוואה להרבה מאוד מדיניות בעולם ובהשוואה לממוצע העולמי, אפשר לראות שמשקלה של התעשייה הוא מצומצם יחסי, 17% בלבד, בעוד שהממוצע עומד על כ-21%. במדינות אחרות משקלה של התעשייה מגיע ל- 25% ו-30%.
בסופו של דבר זה אומר שבהחלט יש מקום לכך שהתעשייה הישראלית תגדיל את הנתח שלה מתוך התוצר, עם כל הדברים החיוביים שבהם זה כרוך מבחינת הגדלת מכירות, הגדלת היצוא, וכמובן הגדלת התעסוקה והגדלת הפעילות הכלכלית שנלווית לפעילות התעשייתית, כמו פעילות המסחר והשירותים.
נסיים בנימה קצת מדאיגה עם נתון שהוא דיי מדאיג וזאת מגמה שמודגשת בשנים האחרונות.
היו"ר גלעד ארדן:
הכל היה מדאיג, מה זאת אומרת נסיים?
אורן הרמבם:
המטרה לא היתה להדאיג אלא להעמיד זרקור על ההיבטים העיקריים בסביבה העסקית שעימה התעשייה מתמודדת. לתת חומר למחשבה. אם היו נוכחים פה קצת יותר חברי כנסת, זה עוזר להתמודד מול כל מיני הצעות חוק ותכניות ממשלתיות כאלה ואחרות שעומדות בקנה.
בסקר שנעשה לאחרונה באגף הכלכלה עולה שכ-30% מהמפעלים, שעדיין אין להם פעילות ייצורית בחו"ל, שוקלים להעביר את הפעילות הייצורית שלהם לחו"ל.
לאה ורון:
באיזה מדינות?
אורן הרמבם:
מדובר בעיקר במדינות מזרח ומרכז אירופה ומדינת מרכז אסיה. חלק מהסיבות לתחושות הללו נסקרו כאן במצגת.
לאה ורון:
אתה יכול לנקוב בשם של כמה מדינות?
אורן הרמבם:
במרכז אירופה מדינה כמו צ'כיה. אפילו שוויץ שמאוד מפותחת מאוד כללית. אני יודע על נציגים שוויצרים שמחפשים תעשיות ישראליות בתחום הקוסמטיקה והרפואה כדי למשוך את אותם מפעלים לשווייץ. זה קצת מפתיע. מדינה מפותחת כלכלית מעוניינת למשוך אליה פעילות תעשייתית.
לא נגעתי בשאלת התמריצים כי זה נושא שמטופל בוועדת הכספים אבל זה לא רק עניין של תמריצים. אלה כל אותם היבטים עליהם דיברנו קודם לכן, כמו רישיון עסק, כמו התמודדות מול הבירוקרטיה, התמודדות מול איכות הסביבה.
לא ציינתי את הנושא של הוודאות. לתעשיין נושא הוודאות ברגולציה הממשלתית הוא ראשון במעלה. השקעה בתעשייה היא השקעה כבדה. התעשייה היא עסק מורכב. ההשקעה בתעשייה נמדדת על פני שנים ארוכות. לכן הוודאות ברגולציה ובתנאים שהממשלה קובעת לגבי כל מיני פעילויות שבהם המפעל פועל, חשובה מאוד לתעשיין.
יהודה שגב:
אני רוצה לסיים בסיפור. במסגרת הביקורים שלי בתעשיות נכנסתי לאחד מהמפעלים. אני רואה על הלוח כל מיני חלופות אסטרטגיות להתייעלות. בסופו של דבר, מה עושה מנכ"ל פירמה כשהוא צריך להתמודד עם כל המכות האלה? הוא מחפש דרכים להתייעלות. אולי הוא קצת מפחית באנשים, אולי מוסיף קצת טכנולוגיות וכדומה.
אמרתי לו שאני רוצה לספר לו על מה שמתבשל בקנה כרגע. אמרתי לו שוועדת ברזילי, שדנה בארנונה, כנראה תעלה את מחירי הארנונה. יש ועדת מים שתעלה לנו את מחירי המים. החשמל והדלק עולים ואין מה לעשות. שכר העבודה אני מקווה שיהיה יציב.
היו"ר גלעד ארדן:
בבחירות הבאות יעמוד על הפרק הנושא של שכר המינימום. הפעם הוא לא יהיה בדולרים.
יהודה שגב:
הוא אמר לי שכבר שלושה חודשים הוא עושה תהליכים אסטרטגיים עם המנהלים ועם חברת יעוץ. עכשיו פתרתי לו את הבעיה והוא עובר לירדן. שם אין את כל הסיפורים והאגדות האלו. המפעל הזה בתהליך העברה לירדן, נקודה. הוא עושה באשפרה בתחומי טקסטיל.
מה אנחנו רוצים להגיד? בממשלה ובגופים השונים יש הרבה מאוד אצבעות, יותר מעשר אצבעות. כל אצבע מסתכלת על הנגזרת שלה ומקבלת החלטות. יכול להיות שמיסוי ירוק זה דבר מאוד חשוב וזה נכון שהוא יטופל. אבל אנחנו מצפים שיסתכלו בו בראייה הכוללת. אם היה רק מיסוי ירוק, היינו מתמודדים עם העניין. אם היה רק נושא הארנונה, היינו מתמודדים עם העניין. אבל כשאתה לוקח סדר גודל של 15 פרמטרים שונים, שמשפיעים על עולם אי הוודאות של התעשיין, יש הרהורים קשים מאוד איך אפשר להמשיך ולייצר במדינת ישראל בתנאים האלה.
רבותי, אין פה רק מפעלים גדולים. יש פה אלפים של מפעלים קטנים ובינוניים שמפוזרים בפריפריה ולא רק במרכז שאם לא נסתכל עליהם אנחנו נמצא את עצמנו כנראה בסרט אחר.
היו"ר גלעד ארדן:
לפני שנעבור להצעת החוק, יש מישהו שמעוניין להתייחס?
דולי בלובשטיין:
אני ממפעל בלובשטיין עבודות מתכת, בקרית שמונה. מאז שנות 2,000, מאז בועת ההייטק, כשהממשלה החליטה שמרבית המשאבים יופנו לתחום הפיתוח הזה, למעשה התשתית התעשייתית הבסיסית נפגעה. היום נמצאים במצב שחברות הייטק, כדי לעשות דגם, הן צריכות להטיס אותו לחו"ל מכיוון שהתשתית בארץ כל כך נפגעה שלא יכולים לתת לחברה הזאת את השירות שהיא צריכה. התהליך הזה עדיין נמשך עם העברת המפעלים לחו"ל.
התייחסו כאן למדינות מרכז אירופה. אני מתייחסת למולדבה, אוקראינה ורומניה. היום התעשיות עוברות לשם וזה לא סוד שאלביט הקימה שם מפעלים לתפארת. אולי מסיבותיה היא, אבל הסיבה שהתעשיינים הולכים לשם הן העלויות הנמוכות ורגולציה שהיא ודאית ובירוקרטיה שלא קיימת. היום אתה מקים מפעל ברומניה ויש לך את כל התשתית מוכנה. כלומר, אתה לא צריך לרוץ בין הפקידים. עושים לך את העבודה ועוד נותנים לך סובסידיות על כך שאתה עובד שם.
במפעל המתכת שלנו יש 100 עובדים. השקענו בו טכנולוגיות מאוד גבוהות. זה לא מפעל מתכת רגיל. יש שם השקעה של 10 מיליון יורו לפחות בטכנולוגיות מאוד מתקדמות. המוצרים שאנחנו מייצרים הם מוצרים לתעשייה מתקדמת והם 99% ליצוא. המפעל לא יכול להתמודד היום עם העלויות הגבוהות, כמו למשל, עלות כוח אדם. שם העלות היא משהו כמו 500 יורו לחודש למהנדס. אתה לא יכול להתמודד עם הארנונה העצומה ועם עלות חשמל, שבמדינות האלה היא אפסית. עלות הגז היא אפסית. זה מאוד קשה.
אנחנו לא באים בטענות לממשלה מפני שהממשלה צריכה להגדיר לעצמה את הקו פעולה שלה. מה היא רוצה מהתעשייה הישראלית.
אני, באופן אישי, באתי לספר על המצוקות שלנו ועם מה אנחנו מתמודדים. אנחנו בין אלה שלא החלטנו לעבור. אנחנו באנו משם ונולדנו מחדש במדינת ישראל. אנחנו מוקירים את כל מה שהיא נתנה לנו מאותו רגע שבאנו לכאן. אבל יש אחרים שנולדו כאן ודווקא הם רואים שם את הישועה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה באמת מתמצת את הכל.
רמי טרבולסקי:
אני מנכ"ל מפעלי נמרוד, יו"ר איסול. איסול זה ארגון של אנרגיה סולרית. נמרוד זה מפעל לדודי שמש ולאנרגיה סולרית. המפעל שלי נמצא בראשון לציון. אני מעסיק כ-70 עובדים. יש לי מפעל אחד בבת ים שבו אני מעסיק 10 עובדים. יש לי מרכז הפצה בחיפה, עם 4 עובדים ומפעל הפצה בירושלים עם 2 עובדים.
אני רוצה לדבר בצורה כללית על הענף שלנו שמתמודד עם בעיות מאוד רציניות בנושא האכיפה. המוצר שאנחנו מוצר הוא מוצר המחויב בפיקוח של מכון התקנים. המפעלים שמאוגדים באיסול כולם בפיקוח מכון התקנים. אני לא צריך להסביר לכם על העלויות הגבוהות של התקינה. אותנו, המפעלים המסודרים, מחייבים לעמוד בתקנים ולהישאר בסטנדרטים מאוד גבוהים ולעומת זאת נכנסות סחורות מהשטחים ואף אחד לא אוכף את הנושא הזה. 15 השנה אנחנו בדיונים עם הממונה על התקינה מר גרישה דויטש אבל האדם לא עושה כלום.
במשך 15 שנים אנחנו מבקשים שיאכפו את החוק אבל אף אחד לא אוכף. מספרים לנו סיפורים.
היו"ר גלעד ארדן:
מי אמור לאכוף?
רמי טרבולסקי:
הממונה על התקינה.
היו"ר גלעד ארדן:
הוא אחראי על אי כניסת סחורות שלא עומדות בתקינה?
רמי טרבולסקי:
בהחלט. יש לו פקחים.
בעצם אותם מפעלים ש
אמורים להיות מפעלים גדולים ולהוביל את היצוא, כל הזמן נגררים כלפי מטה מכיוון שקשה להם להשקיע במוצרים חדשים, קשה להם לפתוח מוצרים כי הם צריכים להילחם ברמה הנמוכה של יצור בעזה או בדהריה. זה מאוד מכביד אלינו. איסול ניסתה, במהלך השנים האחרונות, לזמן לישיבות את הממונה על התקינה כדי לנסות לגבש עמדה אבל אין עם מי לדבר.
אני רק רוצה להגיד שב-9.7 יש לנו דיון נוסף עם הממונה על התקינה בכל נושא האכיפה. לא שאנחנו רואים ישועה ממנו. אנחנו גם לא מצפים לראות ישועה כי אנחנו למודי ניסיון מ-15 השנים האחרונות.
היו”ר גלעד ארדן:
מה הסיבה שאין אכיפה? פניתם לשר התמ"ת?
רמי טרבולסקי:
היינו בישיבה אצל שר התמ"ת. הוא הפנה אותנו בחזרה על הממונה על התקינה. הממונה על התקינה אמר שיש מגבלות. קודם כל, הקנסות שמטילים הם אפסיים. מפעל גונב כל השנה. מגיע לבית משפט ואומרים לו שהוא מכר מוצר בלי תקן. הוא אמר שהוא לא ידע שאין תו תקן ומקבל 2,500 שקל קנס אותם הוא מרוויח מהתקנת מערכת אחת. בינתיים הוא מכר אלפי מערכות. זה לעג לרש.
היו"ר גלעד ארדן:
יש דוגמאות נוספות לחוסר אכיפה?
יהודה היימן:
אדוני היושב ראש. הנושא של חובת תו תקן, שאנרגיה סולרית היא דוגמה מאוד בולטת. ישנן 15 חברות בישראל שקיבלו את האישור ממכון התקנים לייצר אנרגיה סולרית. כל ההוכחות נמצאות על גגות הבתים. יש בערך 200,000 התקנות בשנה. 100,000 הן התקנות לא חוקית. על דודי השמש בגגות שעליהם כתוב שמות היצרנים, הטלפון, מקום היצור ואת העובדה שאין שם תו תקן. ההוכחות נמצאות בשטח. כל מה שצריך לעשות זה להגיע למקומות היצור של אותם יצרנים ולעצור אותם.
היו”ר גלעד ארדן:
שאלתי האם יש תחומי תעשיה נוספים?
יהודה היימן:
זה כמעט בכל התחומים. למשל, בנושא של סולמות ובנושא של אלומיניום.
יהודה שגב:
יש להם מחסור בכוח אדם.
יהודה היימן:
ההיקף של 400,000 משלוחים, שאמורים להיבדק בארץ ובעולם, גם יבוא וגם שוק מקומי, לא יכול להיעשות על ידי 4-5 פקחים.
היו"ר גלעד ארדן:
אם האדם שהכניס את זה לארץ היה יודע שרמת הענישה גבוהה, לא היה צריך בדיקות.
יהודה היימן:
רמת הענישה, על פי תיקון בחוק, שהתקבל לפני שנה בכנסת, היא מאוד גבוהה. אפשר להטיל קנסות של 200,000 שקל ועד שנת מאסר אבל בפועל עניינים משפטיים כאלה ואחרים מונעים את השימוש בו.
רמי טרבולסקי:
אני רוצה להוסיף פרט מאוד חשוב בנושא האנרגיה הסולרית. צו הפיקוח על המצרכים אומר בצורה מפורשת: "לא ימכור, לא ישווק, לא יתקין אדם מערכת סולרית אלא אם כן היא נושאת תו תקן". לא אוכפים את זה. נתנו רשימות מסודרות עם כתובות לממונה על התקינה ודבר לא נעשה.
היו”ר גלעד ארדן:
אני אשקול לזמן דיון בנוגע לאכיפה של משרד התמ"ת ואולי נצליח לקדם משהו. נברר מה הסוגיות המשפטיות שמעכבות שימוש בסנקציות. אני לא מכיר מספיק את הנושא.
שמעון סעדון:
אני ממפעל נשר הרטוב בבית שמש. רציתי לדבר על שתי בעיות. כביש מס' 38 תקוע כבר הרבה שנים. הנסיעה משער הגיא למפעל שלנו אמורה לארוך 6 דקות והיום זה חצי שעה. קשה להגיע למפעל. זה פוגע לנו בשירות.
דבר שני נשר משלם לעירית בית שמש 5.8 מיליון שקל לשנה ואפילו על פינוי אשפה אנחנו משלמים. אנחנו לא מקבלים שום שירות מהעירייה והארנונה היא עד השמים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מזדהה עם המצוקות שלכם אבל אנחנו לא יכולים היום לטפל בבעיות נקודתיות. אם יש בעיות מערכתיות, שאופייניות לענף, והכנסת יכולה במסגרת תפקידי הפיקוח והבקרה שלה על הממשלה יכולה לפעול בעניין. אם יש לך בעיות נקודתיות מול עיריית בית שמש או מול משרד התחבורה, אשמח שתפנה אלי אחרי הדיון.
יעקב טיאנו:
אני נציג של מפעל הייטק מכאניקה בירושלים. אנחנו מעסיקים קרוב ל-90 איש. אנחנו מפעל לעיבוד שבבי מדויק. אנחנו רוצים להתרחב כי כושר היצור שלנו גובר בצורה רצינית. אנחנו מנסים להיות בתחום ירושלים כי יש לנו את ההיבט הציוני להישאר בתחום ירושלים. יש לנו בעיה קשה מאוד למצוא מקום שיאכלס סדר גודל של 5-6 דונם. אין לנו ברירה אלא לפעול מחוץ לתחום ירושלים, אולי באזור מודיעין. קשה לנו לקבל את ההחלטה אבל העובדות אומרות שאין לנו אפשרות אלא לצאת מתחום ירושלים. מה אנחנו עושים כדי להשאיר את התשתית בירושלים?
היו”ר גלעד ארדן:
אני לא חושב שאתה שואל את האדם שיש לו את הידע בנושא הזה. אני לא מכיר את המצוקות מבחינה קרקע לתעשייה בירושלים ומה ניתן להרחיב את ההיצע שם. שוב אני אומר, לגבי בעיות נקודתיות, אשמח אם תיפנו אלי ישירות יחד עם ההצעות שלכם מה ניתן לעשות ואני מוכן לנסות ולקדם את זה.
יהודה שגב:
בנושאים האלה מטפלת ועדת הפנים ולא ועדת הכלכלה.
היו"ר גלעד ארדן:
רק אתמול ישב פה רון ביבי בקשר לתקנות אחרות שרלוונטיות לפעילות של המנהל. הוועדה הזאת היא זאת שמפקחת על פעילות המנהל ועל מדיניותו. שוב, אני צריך שתפרסו בפני וחבל על הזמן כרגע כי אנחנו רוצים לקדם את החוק. אשמח לסייע גם בעניין הזה.
2. הצעת חוק היטלי סחר (אמצעי הגנה)(תיקון מס' 4), התשס"ז-2007.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מציע שנעבור כעת להצעת החוק. אני מציע שתציגו בקצרה את המצגת על מנת שנוכל לקרוא את החוק ולהצביע על סעיפיו, עד כמה שנספיק.
דבי מילשטיין:
אני ראש הזרוע הבינלאומית בלשכה המשפטית של משרד התמ"ת. יחד איתי נמצאים כאן הממונה על היטלי היצף והיטל סחר וצוותו.
אני חושבת שכדאי להקדיש כמה דקות למבוא מאחר ואנחנו מתעסקים במטריה דיי מיוחדת, עולם של היטלי סחר. צריכים קצת להכיר את המונחים ואת הז'רגון של העולם הזה.
(מציגה מצגת)
אם אנחנו מתחילים במטרות התיקון, אז בעצם המטרה העיקרית היא להתאים את סעיף 2(א)(3), לחוק הקיים, שזה סעיף שמדבר על הגנה על יצור מקומי להסכמי ה-WTO, הסכמי ארגון הסחר העולמי. בעצם כל הספר הזה הוא קובץ של הסכמים, כשאנחנו נתמקד בהסכם שנקראAGRIMENT ON SAFEGUARDS והסכם החקלאות. צריכים רק לציין שהארגון הזה הוא הארגון היחיד בעולם שעוסק בכללים הבינלאומיים לסחר. חשוב מאוד ליישר קו עם ההסכמים הללו כי לארגון יש מנגנון מאוד מפותח ליישוב סכסוכים ומדינה עלולה להיות נתבעת במנגנון הזה וכתוצאה מכך גם מוטלות עליה סנקציות. לכן מאוד חשוב לנו שהחוק יתאים להוראות ההסכמים הבינלאומיים.
המטרה השניה, שהיא פועל יוצא מהמטרה השניה, היא בעצם להכניס שקיפות, לוח זמנים ופרוצדורות לטיפול בבקשות של אמצעי הגנה. היום הסעיף מאוד לאקוני ואין שום פרוצדורה ולכן חשובה מאוד הצעת החוק.
ההצעה גם כוללת חידוש בכך שהיא מוסיפה אמצעי שלא היה בידי השר בחוק הקיים, שזה קביעת מכסות יבוא שיכולות לבוא יחד עם או במקום ההיטל על היבוא.
התיקון גם בא לקבוע את הסמכויות של שר התמ"ת, יחד עם הממונה שמטעמו בעצם ההליך יוצא לדרך.
אם אנחנו מדברים על הגנות מול יבוא, אז כדאי שתהיה ראייה כוללת של מה שקיים בחוק. היום יש לנו היטל היצף שעבר תיקון גדול ב-2005. ההיטל בא להגן על התעשייה המקומית מול יבוא בהיצף. יש את מה שנקרא היטל משווה, שזה סוג של היטל שגם בא להגן על התעשייה המקומית במקרה של סבסוד של מוצרים מיובאים לארץ.
עכשיו אנחנו רוצים בעצם להוסיף אמצעי הגנה, שזה יהיה פרק חדש בחוק, פרק ב' 2. מדובר כאן על יבוא מתחרה לעומת ההיצף וההיטל המשווה. זה עיקרון מאוד חשוב לכל אורך החוק, להבין שבעצם בהיצף במשבר אנחנו בעצם מדברים על סחר לא הוגן. התופעות שבפניהן אנחנו צריכים להתגונן בגלל פרקטיקת פסולות. באמצעי הגנה אנחנו מדברים על גידול ביבוא, שגורם נזק לתעשייה המקומית אבל אין בו כשלעצמו איזה פסול. אם אנחנו מדברים, למשל, על גידול ביבוא מסין, שלא כתוצאה מהיצף ולא כתוצאה מסבסוד, אז מדובר כאן על מה שנקרא סחר הוגן, שעדיין אנחנו יכולים להתגונן בפניו, כמובן בתנאים מאוד מסוימים.
היו”ר גלעד ארדן:
יש הבדל בחוק במבחנים בין נזק חמור לנזק ממשי?
דבי מילשטיין:
כן. אנחנו נגיע גם לזה שבעצם, כמו ששמת לב, בהיצף ובסבסוד מדובר על material injury, כלומר נזק ממשי ובאמצעי הגנה הרף הוא יותר גבוה, בגלל שלא מדובר על סחר לא הוגן וזה מה שנקרא serious injury. אחר כך נדבר על המונח הזה אבל בהחלט יש הבחנה.
מבחינת הסטטיסטיקות חשוב להבין שהכלי הזה של אמצעי הגנה הוא באמת emergency measure. הוא לא נפוץ כמו הכלים האחרים בעולם, ההיטלים של היצף והיטלים נגד סבסוד. אפשר לראות כאן שבאמת הסטטיסטיקות מראות שמשתמשים בזה רק במקרה חירום. זה צעד שלוקחים רק אחרי פרוצדורה ובדיקה.
חשוב לי מאוד להגיד בהתחלה, שלדעתנו ההצעה כוללת את האיזונים שחייבים להיות בהצעה כזאת. מצד אחד, אנחנו רוצים להגן על התעשייה המקומית ככל שההסכמים הבינלאומיים נותנים לנו, מצד שני, כן חשוב לנו העיקרון של סחר חופשי. הגלובליזציה היא גם חלק מהמשחק והאיזון בין שניהם הוא ממש חשוב. לפעמים קשה להשיג איזון אבל אני חושבת שהשגנו את האיזון בכך שהפרוצדורות להטיל את ההיטל הן מאוד מפורטות. הן מבטיחות הליך הוגן. לכל צד מהצדדים המעוניינים יש אפשרות להשתתף בבירור. כמו שאמרתי, מצד אחד יש את ההגנה אבל הרף הוא רף די גבוה, מה שנקרא serious injury, שכולל בדיקה מאוד מקיפה ומעמיקה לגבי הנזק לתעשייה המקומית.
השקף האחרון נועד להכניס אותנו לתוך החוק. אנחנו רואים כאן את שלבי הטיפול בבקשה שמוגשת על ידי הענף היצרני. יש החלטה שצריכה להתקבל על ידי הממונה, אחרי שהוא בודק שיש לפחות משהו בתלונה. יש את האפשרות לצדדים המעוניינים להגיב לתלונה. אחר כך המבקש יכול להגיב על התגובות שהתקבלו. אחר כך, בעצם, הממונה יכול לנקוט בצעדים זמניים כדי למנוע נזק עד לסוף החקירה. בסוף החקירה הממונה מגיש את הממצאים שלו לשר התמ"ת. יש החלטה של השר בקשר לאמצעים ויש גם מעורבות והחלטה של שר האוצר ככל שזה נוגע להיטל על היבוא.
אבנר היימן:
בהנחה שאין עיכובים, כמה זמן לוקח כל התהליך?
דבי מילשטיין:
בהיצף אנחנו יודעים ששנה זה קנה מידה. בעולם זה 8 חודשים. זאת חקירה יותר מצומצמת כי אין את העניין של חקירה בחוץ לארץ לצורך קביעת ההיצף. זה פחות משנה אם אין עיכובים.
תודה. נראה לי שאפשר לגשת לקריאת החוק.
היו”ר גלעד ארדן:
אני מתנצל על כך שאני צריך לצאת ל-5 דקות. חבר הכנסת זיו יחליף אותי. אני מציע שהמשרד יתחיל לקרוא את הסעיף הראשון והשני ולהסביר ואחר כך נשמע הערות.
דבי מילשטיין:
מקריאה מהצעת החוק:
"הצעת חוק היטלי סחר (אמצעי הגנה) (תיקון מס' 4), בתשס"ז-2007
1. בחוק היטלי סחר, התשנ"א-1991 (להלן – החוק העיקרי), בשם החוק, אחרי ,היטלי סחר" יבוא "ואמצעי הגנה".
התיקון בעצם מתחייב שעכשיו יהיו שני אמצעים בידי שר התמ"ת. לא רק הטלת היטל על היבוא אלא גם אפשרות לקביעת מכסות ולכן צריך לשנות את שם החוק מ"חוק היטלי סחר" ל"חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה", שזה יכול להיות לא בצורה של היטל.
דבי מילשטיין:
מקריאה מהצעת החוק:
"2. בסעיף 1 לחוק העיקרי –
(1) אחרי ההגדרה "המנהל" יבוא:
"הסכם ארגון הסחר העולמי" – ההסכם המקים את ארגון הסחר העולמי, כפי שנחתם במרקש ביום 15 באפריל 1994:"
היינו צריכים להכניס את זה כהגדרה בתחילת החוק כי הוא רק מופיע בפרק ג' בחוק. לצורך אמצעי הגנה היינו צריכים להכניס את ההגדרה בהתחלה.
ניר ימין:
זה יחול על הפרק הזה וגם על פרק ג'.
דבי מילשטיין:
מקריאה מהצעת החוק:
"הסכם החקלאות" – ההסכם בדבר חקלאות המובא כנספח 1A להסכם ארגון הסחר העולמי;"
אנחנו נדרשים להסכם הזה. נראה בהמשך כי יש הוראות ספציפיות לגבי אמצעי הגנה שניתן להטיל בגין היבוא של מוצרי גידול חקלאי.
"טובין" – לרבות חומרי גלם ומוצרי חקלאות לא מעובדים:"
שוב, זה כדי לחדד את העניין שחשוב להבין שהטובין הם גם גידול חקלאי ולא רק מוצרי חקלאות.
"(2) במקום ההגדרה "השר" יבוא:
"השר" – על אף האמור בכל דין, כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) לעניין פרק ב' – כל שר בתחום סמכותו;
(2) לעניין פרק ב'2, בכל הנוגע למוצרי חקלאות לא מעובדים – שר החקלאות ופיתוח הכפר;
(3) לעניין פרק ב'2, בכל הנוגע לטובין שאינם מוצרי חקלאות לא מעובדים ולעניין שאר הוראות חוק זה – שר התעשייה המסחר והתעסוקה".
זה בא לסדר לנו את ההקשרים השונים שבהם מופיע השר. בעצם גם היום בפרק ב', כשמדובר על היטלי בטחה, זה כל שר בתחום סמכותו. בנושא של אמצעי הגנה, השר יהיה שר התמ"ת אלא אם מדובר על מוצרי חקלאות לא מעובדים ואז זה יהיה שר החקלאות. כל היתר זה שר התמ"ת, בקשר לאמצעי הגנה.
ניר ימין:
את יכולה להסביר מה זה מוצרי חקלאות לא מעובדים לעומת מעובדים.
דבי מילשטיין:
מוצרי חקלאות מעובדים זה רסק עגבניות ועגבניות זה מוצר לא מועבד.
מקריאה מהצעת החוק:
"3. בסעיף 2(א) לחוק העיקרי, במקום פסקה (3) יבוא:
"(3)הגנה על ייצור מקומי של מוצרי חקלאות המפורטים בנספח XLII להסכם ארגון הסחר העולמי, מפני נזק שנגרם או עלול להיגרם בידי יבוא מתחרה, בהתאם להוראות הפרק העוסק באמצעי הגנה מיוחדים שבהסכם החקלאות."
כאן, בעצם, התווסף סעיף יחד עם משרד החקלאות. בעצם ההסכם החקלאות המאפשר בסיטואציות מאוד מאוד מוגדרות הטלת אמצעים בדרך יותר קצרה ופשוטה. אבל התנאי הוא שאותה מדינה, כשבנספח שלה בהסכם החקלאות, רשמה ליד איזה מוצר חקלאי שבעתיד היא תוכל להשתמש במה שנקרא ה-special safe guard. עד היום הבנתי שזה לא היה בשימוש בכל העולם אבל זה חשוב שזה יהיה, במיוחד בימים אלו כשב-WTO מתנהל משא ומתן להרחיב את הליברליזציה גם במוצרי חקלאות. מאוד חשוב שהכלי הזה יהיה בספר החוקים.
ניר ימין:
היום אפשר להטיל את היטל הביטחה על כל יצור מקומי ואתם מבקשים לעשות את זה רק לגבי מוצרי חקלאות שמפורטים בנספח?
דבי מילשטיין:
לא בדיוק. מה שעשינו מבחינת הטכניקה של הניסוח זה שהפכנו את סעיף 2(א)(3), שנכון להיום מדבר על כל הגנה על יצור מקומי, הפכנו את זה ל- special safe guardלגידול חקלאי. בנושא של חקלאות וגם מוצרים תעשייתיים, אנחנו בעצם לקחנו את הרעיון של 2(א)(3), הגנה על יצור מקומי, והפכנו אותו לפרק שלם, שזאת ההוספה של פרק ב'2 שעכשיו נגיע אליו.
מקריאה מהצעת החוק:
"4. בסעיף 4 לחוק העיקרי, ההגדרות "הסכם ארגון הסחר העולמי", "הסכם חקלאות" ו"טובין" – יימחקו."
זאת כדי שלא יהיה כפל. כפי שאמרתי, הם יופיעו עכשיו רק בתחילת הפרק.
"5. אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא:
"פרק ב'2: אמצעי הגנה
סימן א' הגדרות
3ב. בפרק זה –
"אמצעי הגנה" – היטל הגנה או מכסה להגבלת יבוא של טובין, כמשמעותם בסימן ה'".
כמו שאמרתי, עכשיו אמצעי הגנה מתחלקים בעצם לשניים, היטל או מכסות. נדבר ביתר פירוט כאשר נגיע לסעיף האופרטיבי.
רונית פרל:
יש לי שאלה. אמצעי הגנה בהסכם הבינלאומי כולל את כל אמצעי ההגנה. זה גם כתוב בדברי ההסבר לחוק. למה צמצמתם פה להיטל הגנה ומכסה.
דבי מילשטיין:
לפי הסכם ההגנה, אם אנחנו מסתכלים על סעיף 5, אז בעצם יש שתי אופציות, או המכסות או היטלים. אמצעי הגנה זה המונח הכללי. באופן ספציפי, מהם האמצעים הללו? האמצעים האלה בעצם מתחלקים לשניים: או היטל או מכסות או הקומבינציה של שניהם, שזה גם כן משהו שאנחנו רואים בעולם.
רונית פרל:
פה יש לנו צמצום.
דבי מילשטיין:
בעצם אנחנו עוסקים בהסכם שנקרא safeguard measures, כשאמצעי ההגנה בעצם, בפועל, הם שני צעדים. כדי להגן על התעשיה המקומית יש שתי אופציות, גם לפי ההסכם הבינלאומי, שאפשר לנקוט. אפשר להטיל היטל על היבוא כדי שהמחיר יעלה או - - -
רונית פרל:
בסעיף 19 - - -
דבי מילשטיין:
סעיף 19 הוא הסעיף ההיסטורי. בעצם הוא הסעיף המקורי שבהסכם גת מ-1947. אחר כך בא ההסכם של ה-safe guard מ-1995 שבעצם מגדיר מהם האמצעים. לא ידוע לנו על אמצעים אחרים.
מקריאה מהצעת החוק:
"גידול ביבוא", של טובין – כמשמעותו בסעיף 3ג(ב)(1);"
אני מציע שכשנגיע לאותו סעיף נדבר על זה. רק להזכירכם שבעצם העיקרון הבסיסי של אמצעי הגנה הוא שמטילים אותו רק אחרי שרואים שהיה איזה זינוק או גידול ביבוא וזה בעצם הבסיס לאמצעים.
"טובין דומים", לגבי טובין מיובאים ו"רשות מוסמכת", של מדינת חוץ – כהגדרתם בסעיף 4;"
כשנגיע לסעיף נראה מה זה טובין דומים. טובין דומים אלה טובין שמיוצרים בישראל ודומים לאלה המיובאים. זאת קונספציה מאוד חשובה כי בעצם צריך להשוות מה עושים הטובין המיובאים לטובין הדומים המיוצרים בישראל.
"טובין מיובאים", טובין המיובאים לישראל ואשר הוגשה לגביהם בקשה לפי הוראות סעיף 3ג(א);".
"טובין מתחרים", לגבי טובין מיובאים – טובין המהווים תחליף ישיר לטובין המיובאים ושאינם טובין דומים".
כאן כדאי לציין שלעומת היצף, ששם בעצם אפשר להטיל היטל רק אם הטובין דומים לטובין המיוצרים בישראל, ההסכם מאפשר לנו להרחיב את זה בקשר לאמצעי הגנה ולכלול גם מה שנקרא טובין מתחרים, שזה קצת יותר מרחיב מעל טובין דומים.
ניר ימין:
מה גדר הדמיון? את יכולה לתת דוגמה?
קריאה:
אופנועים וקטנועים ייחשבו דומים?
דבי מילשטיין:
אני לא יודעת. למשל שמרים לחים ושמרים יבשים. בעצם זה תחליף מתחרה. אותם שימושים אבל לא בדיוק אותן תכונות. כשמדובר על דומים, מדובר על כל התכונות הפיזיות, הליך היצור שצריכים להיות דומים. טובין מתחרים נותנים יותר מרחב. זה כמובן תלוי בנסיבות. זה תחליפי.
ניר ימין:
היה את זה, בוודאי, גם בהיטל היצף ובהיטל משווה?
דבי מילשטיין:
לא. בהיצף ומשווה ההסכמים האלו מחייבים אותנו להטיל את ההיטל רק אם הטובין דומים. בהסכם אמצעי הגנה, הם מוכנים להרחיב את זה מעבר לדומים אבל שהם יהיו מתחרים תחליפיים.
ניר ימין:
מה, למשל, נחשב דומה?
דבי מילשטיין:
בקבוק קולה ירוק ובקבוק קולה בצבע חום.
רונית פרל:
במונחים מקובלים יש את זה גם בהגבלים עסקיים, שצריך להשוות שווקים של מוצרים. זה מונח מקובל.
יהודה היימן:
לפעמים מגיע מוצר באיכות נמוכה ואז המדינה המייצאת אומרת שזה לא אותו מוצר. זה נועד לכסות את הפינה הזאת.
דבי מילשטיין:
מקריאה מהצעת החוק:
"הממונה" - מי שמונה לפי סעיף 5, ולעניין טובין שהם מוצרי חקלאות לא מעובדים – אדם בעל ידע ומומחיות בכלכלה ובסחר חוץ שמינה שר החקלאות ופיתוח הכפר;"
כאן אנחנו, בעצם, לוקחים את הפרסונה, את התפקיד של הממונה, שמוגדר בסעיף 5 לחוק היטלי סחר. הוא בעצם גם יהיה הדמות של הרשות החוקרת בקשר לאמצעי הגנה. לגבי מוצרי חקלאות וגידול חקלאי, בגלל שזה שר החקלאות שיטיל את האמצעים, הם יצטרכו, בעצם, למנות פונקציה דומה אצלם במשרד החקלאות.
ניר ימין:
הם לא צריכים מומחיות גם בתחומי החקלאות, חוץ מכלכלה וסחר חוץ?
דבי מילשטיין:
אני מניחה שאם משרד החקלאות ממנה ממונה, זה בהכרח יהיה מישהו בעל מומחיות או רקע בענף החקלאי.
דבי מילשטיין:
עכשיו אנחנו מגיעים לנזק חמור במיוחד.
מקריאה מהצעת החוק:
"נזק חמור במיוחד" – כמשמעותו בסעיף 3(ג)(ב)(2);"
בסעיף 3(ג)(ב)(2) אנחנו רואים שבעצם תרגמנו מהסכם אמצעי הגנה: קיומה של פגיעה כוללת ומשמעותית או הסתברות לפגיעה כאמור". באנגלית זה: significant overall impairment.
היו”ר גלעד ארדן:
מה זה הסתברות?
דבי מילשטיין:
התחלנו עם המונח "איום לנזק". לא צריכים נזק בפועל אלא גם נזק עתידי. המונח שהשתמשנו בו הוא "איום לנזק", threat injury . במשרד המשפטים הם לא אהבו את המונח הזה אז הגענו ל"הסתברות לפגיעה כאמור".
היו"ר גלעד ארדן:
הרי מחר ישתמשו בסמכות הזאת ויקבלו החלטה. היבואן שנפגע יעתור ויגיד שפוגעים לו בזכות הקניין. מה זה הסתברות? ברמת ודאות קרובה שתהיה פגיעה כוללת ומשמעותית? באיזו רמת הסתברות?
דבי מילשטיין:
האמת היא שאחר כך יש פירוט. בכמה מקומות בהצעת החוק יש פירוט מה דרוש כדי למלא את הנזק.
היו"ר גלעד ארדן:
יש מבחנים קונקרטיים?
דבי מילשטיין:
כן. אנחנו נגיע לזה.
היו"ר גלעד ארדן:
אם עדנה הראל רגועה, אני רגוע.
עדנה הראל:
תודה על ההסתמכות אבל אני משאירה את השאלה שלך בצריך עיון. זאת בוודאי לא הסתברות כלשהי.
רונית פרל:
רציתי להעיר לעניין ההגדרה "נזק חמור מיוחד". בהסכם הבינלאומי מדובר על נזק חמור, serious injury. למה אנחנו צריכים ללכת מעבר לזה? זה מגביר את הנטל על הרוצה להוכיח. זה צריך להיות נזק חמור מאחר וכל החוק הזה מסתמך על חקיקה קיימת. במיוחד פה, זה לחלוטין מיותר.
רציתי גם להעיר לעניין הקורלציה בכל החוק הזה. למרות שזה תיקון חדש יש כבר הגדרה של נזק בסעיף 21, לענייני היצף. בסעיף 21 יש גם התייחסות. נכון שזה צריך להיות מעבר לנזק ממשי, אבל הגדרה בסעיף 21 מתייחסת בסיפה ל"מניעת התפתחות של מפעלים לייצור טובים דומים שהוחל בהקמתם". ברגע שזה לא קיים פה ופה זה מוגדר כנזק, כפגיעה כוללת ומשמעותית, יש חשש שמישהו שיטען למניעת התפתחות של מפעלים, ולא ייכלל בפגיעה הכוללת והמשמעותית. אז, אם תהיה פגיעה כזאת, לא נוכל להכניס את זה לסעיף הזה. לכן צריכה להיות קורלציה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה הפירוש המילולי של imminent?
דבי מילשטיין:
Imminent זה או-טו-טו.
היו”ר גלעד ארדן:
נראה לי שההערה נכונה. המילה "במיוחד" הוא קצת מוגזם. Serious גם יכול להיות נזק משמעותי. נזק חמור זה מספיק.
דבי מילשטיין:
לגבי ההערה של "האיום בנזק". ב-3(יא)(ב) יש מספיק "בשר" כדי להבין במה מדובר כאשר מדובר על איום בנזק. אפשר לדון בזה כשנגיע לסעיף הספציפי.
לגבי ההערה של "נזק ממשי" לעומת "נזק רציני" - - -
היו"ר גלעד ארדן:
כשאת אומרת שהוא יכול לבסס את הקביעה שלו גם על הסתברות לנזק עתידי, איך הוא יכול לבסס את זה על עובדות ולא על השערות? זה תרתי דה סתריי. אם הוא אמור למנוע נזק עתידי ולא לחכות לנזק, אז בהכרח הוא אמור לבסס את זה על השערות.
דבי מילשטיין:
אני לא כלכלנית והכלכלנים יושבים כאן אבל בכל זאת, זה לא העובדות שיש נזק. יש נתונים שצריכים להסתכל עליהם על פני תקופה מסוימת כדי לראות שיש נטייה לנזק. זה לא יכול להיות שביום אחד המפעל משגשג עם פיריון גבוה ורווח גבוה ובאותו יום הוא ירצה להגיד שיש איום לנזק. בדרך כלל יש ניצוצות של משהו גם לפני ואלה העובדות שאנחנו מבקשים. כמובן, זה בא באופן מילולי מסעיף 4(1)(ב) מההסכם. לכן אין לנו הרבה מקום לתמרון.
דולי בלובשטיין:
בסעיף נאמר שלא מדובר באפשרות רחוקה. זאת אומרת, מסתכלים על עובדות כמעט קיימות.
היו"ר גלעד ארדן:
היועץ המשפטי הציע לי שאולי נתקן ל"גם על עובדות".
ניר ימין:
כי בהמשך אנחנו אומרים שזה לא יהיה רק על השערות. שיהיה ברור שבין היתר צריך לבסס את זה על עובדות.
קריאה:
בלי נתונים אין חקירה.
דבי מילשטיין:
יכול להיות שהעובדות לא יראו שיש עכשיו נזק, אבל תמיד התעשייה מראה את הדוחות שלה. יש משהו שהיא מביאה בפני הממונה כדי להצדיק את הבקשה.
עדנה הראל:
התביעה היא ספקולטיבית לגבי העתיד אבל הביסוס של התביעה הוא על עובדות. אין סתירה לוגית בסעיף. השאלה לגבי היכולת לעשות את זה על בסיס עובדות היא שאלה אחרת.
רונית פרל:
בסעיף 21 כבר משתמשים במונח הזה וזה עובד בהיצף. בסעיף 21 יש כבר הגדרה לנזק וגם משתמשים במונח של הסתברות לנזק.
היו"ר גלעד ארדן:
מה לגבי "במיוחד"?
דבי מילשטיין:
לגבי ה"במיוחד". לנו חשובה ההבחנה שבהיצף מדובר על material injury ושבאמצעי ההגנה מדובר על injury Serious כשההגדרה בעצם מופיעה בסעיף 3(ג))ב)(2). לגבי המינוח, אני לא חושבת שיש לנו התנגדות בתנאי שבאמת יש את ההבחנה כי אכן קיימת ההבחנה הזאת. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. כמו שאמרתי לכם, שנים רבות השתמשנו במילים "נזק רציני" ובמשרד המשפטים פסלו לנו את זה.
דולי בלובשטיין:
אי אפשר למצוא בעברית מינוח ל-material ולנזק עתידי?
דבי מילשטיין:
בחוק הקיים, בהיצף, בתיקון שעבר ב-2005 המונח שמופיע שם זה "נזק ממשי". זה material. לנו חשוב שזה מעבר לממשי ושנשארת ההגדרה כפי שהיא מופיעה ב-3(ג))ב)(2). אנחנו יכולים לשקול את ההצעה של התאחדות התעשיינים. אני אתייעץ עם הצוות.
אנחנו מוכנים להוריד את המילה "במיוחד". כמובן שנצטרך להוריד את זה לכל אורך החוק.
רונית פרל:
מה לגבי ההערה הנוספת לגבי מניעת התפתחות.
דבי מילשטיין:
זה כלול בהיצף, זה כלול במשווה. הוא לא חלק מהסכם ה-safeguards. גם בחקיקות אחרות שבדקנו זה לא נמצא וזאת לא סתם השמטה. זה בגלל שההסכם לא מאפשר את ההרחבה הזאת.
מקריאה מהצעת החוק:
"צד מעוניין" – כל אחד מאלה:
(1) יצרן, יצואן או יבואן של טובין מיובאים, וכן ארגון שבו חברים יצרנים, יצואנים או יבואנים כאמור;
(2) יצרן בישראל של טובין הדומים לטובין המיובאים או של טובין המתחרים בטובין המיובאים, וכן ארגון, לרבות תאגיד שהוקם על פי חוק, שבו חברים יצרנים כאמור;
(3) רשות מוסמכת במדינת הייצוא של הטובין המיובאים;
"צד מעורב" – כמשמעותו בסעיף 3ז'."
"ענף יצרני מקומי", לגבי טובין דומים לטובין מיובאים או טובין מתחרים בטובין מיובאים – כלל היצרנים בישראל של הטובין הדומים או המתחרים כאמור או חלק מהיצרנים כאמור, שתוצרתם הכוללת מהווה שיעור ניכר מסך של התוצרת המקומית של הטובין הדומים או המתחרים."
דולי בלובשטיין:
האם אפשר לשקול אפשרות של "חברים באחד מהארגונים הנ"ל", ולאו דווקא כל אחד בארגון שלו? אני מסתכלת על חברה שחברה בהתאחדות התעשיינים.
יהודה שגב:
לנו זה נותן תשובה.
היו"ר גלעד ארדן:
יש הערות לסעיפי ההגדרות ולסעיפים שקראה דבי לפני כן?
ניר ימין:
כתוב "סך כל התוצרת המקומית". איך מודדים את זה אחורה? זה לא מה שנקרא התקופה המייצגת שמופיעה אחר כך?
דבי מילשטיין:
לא. זה: Major proportion of the total domestic production.
ניר ימין:
זה התל"ג?
דבי מילשטיין:
לא, ייצור של הענף בישראל.
קריאה:
יש נתונים ענפיים.
היו”ר גלעד ארדן:
אין הערות נוספות.
אני מאשר את סעיפים 1, 2, 3, 4 ובסעיף 5 את החלק של 3ב, ההגדרות. כל הסעיפים האלה מאושרים על ידי הוועדה בשינוי של "נזק חמור" במקום "נזק חמור במיוחד".
דבי מילשטיין:
מקריאה מהצעת החוק:
"סימן ב': הליכי בירור
33. (א) ענף יצרני מקומי של טובין דומים לטובים מיובאים או של טובין מתחרים בטובין מיובאים או מי שמייצג אותו (בסימן זה – המבקש), רשאי להגיש לממונה בקשה בכתב לקיים בירור בשל כך שגידול ביבוא של טובין ותנאי יבואם גורמים או עלולים לגרום לנזק חמור לענף היצרני המקומי (בפרק זה – בקשה לקיום בירור).
(ב) בקשה לקיום בירור תכלול מידע וראיות לגבי כל אחד מהמפורטים להלן וכן מידע נוסף שיקבע השר, ובלבד שניתן להשיגם במאמץ סביר:
(1) קיומו של גידול משמעותי בהיקף היבוא של טובין, במונחים מוחלטים או ביחס ליצור או לצריכה בישראל של טובין דומים לטובין המיובאים או של טובין מתחרים בטובין המיובאים (בפרק זה – גידול ביבוא);
(2) קיומה של פגיעה כוללת ומשמעותית או הסתברות לפגיעה כאמור (בפרק זה – נזק חמור) בענף היצרני המקומי של הטובין הדומים לטובין המיובאים או של טובין המתחרים בטובין המיובאים;
(3) קיומו של קשר סיבתי בין הגידול ביבוא לבין הנזק החמור במיוחד לענף היצרני המקומי.
(ג). לבקשה לקיום בירור תצורף תכנית המפרטת את אופן היערכותו של הענף היצרני המקומי לשם הסתגלותו לתנאי תחרות עם הטובין המיובאים.
(ד) ראה הממונה כי בקשה לקיום בירור שהוגשה לו אינה כוללת את כל המידע והראיות הנדרשים לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) יודיע על כך למבקש ויאפשר לו להגיש את המידע או הראיות החסרים בתוך 15 ימים הממונה רשאי, על פי בקשת המבקש, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 15 ימים; לא הוגשו לממונה מידע וראיות כאמור בתוך התקופה שקבע לכך הממונה, יראו את הבקשה כאילו בוטלה בידי המבקש, ואולם אין בכך כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה חדשה באותו עניין".
היו"ר גלעד ארדן:
כיוון שזה אינטרס של המבקש להביא את החומר מה העניין שלי לקבוע לו ימים. עד שהוא לא יביא לא דנים בבקשה. הייתי שמח אם הייתם מחייבים את עצמכם בפרק זמן מקסימאלי להחליט בבקשה.
דבי מילשטיין:
אנחנו נגיע לזה. יש לוח זמנים לכל קטע וקטע של התהליך כדי שאנחנו נדע שנעמוד בלוח הזמנים.
היו"ר גלעד ארדן:
מה קורה אם אתם לא עומדים בלוח הזמנים?
ניר ימין:
אם הממונה לא יחליט תוך 30 יום, רואים כאילו הבקשה אושרה וצריך להתחיל בהליך בירור או שהבקשה לא אושרה?
דבי מילשטיין:
אנחנו מניחים שהממונה יעמוד בלוח הזמנים, במיוחד בגלל שנתנו לו הארכה כדי לעמוד בלוח הזמנים.
היו"ר גלעד ארדן:
לאור הניסיון המצטבר אין סיבה להניח אחרת במדינת ישראל?
דבי מילשטיין:
תתפלא שבמקרה של הממונה לוח הזמנים הוא מספיק הגיוני כך שיחד עם ההארכה יעמדו בלוח הזמנים. זה אותו הממונה של ההיצף, ראובן פסח.
ניר ימין:
האם יש טופס במשרד שלפיו מגישים את הבקשות האלה?
דבי מילשטיין:
זאת הסיבה שכתבנו שלשר תהיה הסמכות. אנחנו מתכוונים שיהיה טופס. כמובן שאפשר יהיה להוסיף על הטופס ולהוסיף מלל אבל אנחנו מתכוונים לכך שיהיה טופס. בעצם זה יהיה שאלון מאוד מפורט.
היו"ר גלעד ארדן:
הערות לגבי סעיף 3ג'.
רונית פרל:
בסעיף א' כתוב שענף יצרני מקומי הוא אחד הרשאים להגיש בקשה. ענף יצרני הוא לא אישיות משפטית. גם בחוק, בענייני היצף, מדובר בלשון של יצרן. לכן אני חושבת שאפשר ללכת עם הנוסח שקיים בסעיף 21, שיצרן מקומי או מי שמייצג אותו ולא ענף. ענף זה לא אישיות משפטית.
דבי מילשטיין:
בהיצף זה קצת שונה כי בהיצף יש מנגנון של תמיכה של הענף, שהוא בעצם תנאי הכרחי לפתיחת חקירה. זה דבר שנדרש מכוח ההסכם של ההיצף. אמנם זה יכול להיות היצרן אבל בכל זאת, לפני שפותחים בחקירה, צריך את תמיכת הענף. באמצעי הגנה הרעיון הוא שהממונה לא פותח חקירה בגלל יצרן בודד. זה גם מתחייב מבחינת ההסכם. לכן השארנו את זה "ענף יצרני". אין כאן את הדרישה של כל הענף אבל יחד עם זאת כתוב "או מי שמייצג אותו", שמכסה את כל הסיטואציות. מי שמייצג את הענף גם יכול להגיש את הבקשה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני יכול להציע לך עצה פוליטית? מבחינת האינטרס של התאחדות התעשיינים, עדיף שזה יישאר ענף ולא שכל חבר לבדו יפנה.
רונית פרל:
ברגע שזה יצרן, זה לא מונע מענף.
היו"ר גלעד ארדן:
זה נכון, אבל זה מחזק את הכוח שלכם אם רק פניה של ענף גורמת לפתיחת חקירה. כמובן שאני לא יועץ שלכם.
יהודה שגב:
אתה צודק במאה אחוז אבל אנחנו מייצגים את כל התעשייה ולא רק את התאחדות התעשיינים. יש יצרנים שלא מאוגדים בשום ענף ואז מי ייצג אותם? לא לכולם יש שייכות לענף כזה או אחר. אני לא מדבר על חברים בהתאחדות. אני לא מדבר רק בשם התאחדות התעשיינים אלא בשם כל התעשיינים, גם אלה שאינם חברים ואין להם את היישויות המשפטיות וגופים שיכולים לייצג.
דבי מילשטיין:
אין כאן דרישה שזה יהיה התאחדות התעשיינים. הרעיון הוא שכשמדובר על ענף עם הרבה יצרנים, אז לא מספיק שיצרן אחד בודד מגיש את הבקשה. כשמגישים בקשה לאמצעי הגנה או להיטל היצף צריכים לוודא שאנחנו מגינים כאן על ענף ולא על יצרן בודד. זה במידה ויש הרבה יצרנים או מספר יצרנים בענף.
המייצג יכול להיות גם עורך דין בודד שמייצג את הענף. זה נכון שבעצם הממונה בסופו של דבר יצטרך - - -
עדנה הראל:
- - -
היו"ר גלעד ארדן:
בהגדרה כתוב: "או חלק מהיצרנים שתוצרתם הכוללת מהווה שיעור ניכר".
עדנה הראל:
- - -
רונית פרל:
אנחנו מסכימים.
אבנר היימן:
לגבי סעיף קטן ג'. היצרן המקומי צריך להכין תכנית מפורטת לשם הסתגלותו לתנאי תחרות. אני לא מבין את הדבר הזה. מצד אחד הוא מבקש אמצעי הגנה כי פתאום התחיל יבוא זול מסין, ב-40%, לעומת המחיר המקורי שהולך למוטט אותו. אין לו שום אפשרות להסתגל למצב הנוכחי. איזו תוכנית אנחנו מצפים שהוא יגיש?
היו"ר גלעד ארדן:
הורדת משכורת.
דבי מילשטיין:
אני אגיד שני דברים. במישור הפורמאלי זה נמצא בהסכם ולכן, שלא כמו בהיצף וסבסוד, זה אלמנט נוסף שכן נדרש.
מבחינת ההיגיון מאחורי זה, זה מתקשר עם מה שדיברנו. מאחר ואנחנו מדברים על תופעה שהיא לא תופעה של סחר לא הוגן אלא בסחר הוגן וסביר להניח שהמצב הזה כן ימשיך, אז אנחנו צריכים, בכל זאת, שבטווח כלשהו, התעשייה כן תהיה מסוגלת לחיות עם התנאים החדשים.
יהודה היימן:
ואם היא לא תהיה מסוגלת לחיות?
עקיבא באום:
אז נגזרה עליה כליה, בדיוק כפי שאמרת. תעשייה שלא יכולה לטווח ארוך להסתגל לתנאי תחרות בינלאומית, אין לה כנראה בסיס כלכלי ריאלי להתקיים. אנחנו לא רוצים לסגת חזרה למשק של תמיכות וסובסידיות ושערים זרים משתנים.
קריאה:
אבל יש מקרים שבהם מדינות אחרות מסתגלות לתנאים חדשים. לדוגמה, סין בטווח ארוך תתייקר. אני לא צריך לעשות כלום אלא רק לעבור את התקופה.
עקיבא באום:
לכן אנחנו מאפשרים תקופת ביניים של הסתגלות.
היו”ר גלעד ארדן:
מצד אחד החוק הזה נועד לכם לאפשר לכם לעבור את אותה תקופת ביניים. מצד שני, התמ"ת אומר שזה לא אין סופי. אני רוצה לראות שגם אתה דורש מעצמך התייעלות או התפתחות טכנולוגית חדשה.
עקיבא באום:
אנחנו מנסים לאזן בין שני אינטרסים נוגדים. מצד אחד, סחר בינלאומי חופשי ומצד שני הגנה על תוצרת ותעשייה מקומית. הפיתרון הוא באמצע, שביל זהב שעושה צדק עם האחד ומאפשר את השני.
אבנר היימן:
לפעמים הפיתרון הוא בזמן.
היו”ר גלעד ארדן:
לא כתוב פה שזה שהתמ"ת יקבע שבוודאות התכנית הזאת מוצלחת זה תנאי. אבל אתם צריכים להגיש תכנית.
אין הערות נוספות. אנחנו מאשרים את סעיף 3(ג). לא עשינו בו שינויים חוץ מהורדת המילה "מיוחד" 3 פעמים.
דולי בלובשטיין:
בנושא של התכנית העסקית. אני קצת מתקשה לחשוב איך ענף של יצרנים, שביום יום הם מתחרים, יוכלו להגיע לקונצנזוס לצעדים שהם ינקטו.
יהודה שגב:
יש הרבה דוגמאות. זאת תכנית כללית, לא פרטנית. אנחנו יודעים לייצר את זה.
אבנר היימן:
אני חוזר שוב ל-ג(ג)(א). בענף האלומיניום יש 5 מפעלים שהם בסדר גודל דומה. יתכן מצב שרק מפעל אחד מתוך החמישה מוכן להגשת. האם ברור מהסעיף הזה שמפעל אחד מתוך הענף רשאי להגיש?
קריאה:
באמצעותך.
אבנר היימן:
ואם הוא לא באמצעותי?
יהודה שגב:
יש פה בעיה.
דבי מילשטיין:
הרציונאל מאחורי החוק זה לא לתקן מצב של נזק - - -
יהודה שגב:
יש 5 מפעלים לאלומיניום. אחד מהם הוא מפעל שנקרא "פרופל". המפעל הזה הוא היחיד שלא חבר בהתאחדות התעשיינים. בואו נאמר שהוא רוצה להגיש בקשה להגנה. על פי מה שרשום פה הוא לא יכול.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא קשור לזה שהוא לא בהתאחדות התעשיינים. אם עוד שני מפעלים יחשבו כמוהו, והם יגישו בקשה – המבחן הוא לא ההתאגדות אצלכם. המבחן הוא שהם תופסים נתח שוק משמעותי.
יהודה שגב:
האם הנוסח, כפי שכתוב פה, מאפשר לאותו מפעל לבקש אמצעי הגנה?
היו"ר גלעד ארדן:
לבד לא, אבל זה לא קשור אם הוא בהתאחדות. אשם הוא מייצר 50% מהשוק אז כן. אם הוא מהווה רק 20% אז לא.
יהודה היימן:
יש הבדל בין תמיכה לבין הגשת התלונה. המפעלים אולי יתמכו אבל הם לא רוצים להגיש את התלונה. רק מפעל אחד רוצה להגיש תלונה. אחר כך הם יתמכו בחקירה. אם אתה כמייצג יכול, אז נפתרה הבעיה.
יהודה שגב:
אנחנו לא מייצגים רק חברי התאחדות, אנחנו מייצגים אלפים.
עקיבא באום:
צריכים להבין את ההיגיון שעומד מאחורי זה. בדברי היושב ראש היתה נגיעה באותו היגיון. אנחנו מדברים בהליך הזה לא לגבי תחרות בלתי הוגנת שלגביה ישנה הסכמה. אנחנו מדברים על תחרות הוגנת. התחרות ההוגנת הזאת נוגעת ליסוד של הסחר בין מדינות. לכן הסוג הזה של סעד הוא סעד יותר פוליטי יותר נמצא בסמכות של שר מאשר כל הסעדים האחרים. אי לכך, אם אנחנו כבר פוגעים, אולי, בהיבטים שיכולים להיות פוליטיים ובין מדינתיים, צריך שמאחורי זה יעמוד משהו שהוא מעבר למפעל בודד. זה צריך להיות משהו בעל היקף יותר גדול, בעל משמעות יותר רחבה. יותר, אם תרצה, מקרו ולא מיקרו.
אי לכך, ישנו הבדל מסוים בהגדרות בין היטל היצף לסעד הזה.
יהודה היימן:
עדיין יש הבדל בין מגיש התלונה לבין תמיכה בתלונה.
עדנה הראל:
עצם ההתנעה של התהליך מותנית בהתארגנות ענפית. זאת השאלה היחידה.
יהודה שגב:
ייצוג שוק לא בהתארגנות, כשאת מייצגת שוק משמעותי.
עדנה הראל:
אם יש לך מעל 50% אתה יכול להתניע את התהליך.
היו”ר גלעד ארדן:
עדנה, אבל הממונה צריך לדעת שלא מדובר פה - - -
עדנה הראל:
הוא יבדוק. הוא מעריך את התלונה ולמי צריך לפנות - - -
היו"ר גלעד ארדן:
אני מעוניין לסיים את הדיון כי בשעה 11:00 מתחילה המליאה. בישיבה הבאה אני מתכוון לסיים את ההצבעה על החוק הזה.
לישיבה הבאה תחשבו על השאלות שהעלו יהודה ועדנה לגבי מה יהיו התנאים לפתיחת ההליך. אולי נאפשר פה קצת יותר גמישות מבחינת שיקול דעת של הממונה. תעשו חושבים ואני מוכן לפתוח מחדש את הסעיף הזה לדיון. עד אז תעבירו לי את התייחסותכם.
הישיבה הבאה תהיה עוד שלושה שבועות עד חודש וחצי. בישיבה הבאה אתן מספיק זמן כדי לסיים את ההצבעות על הצעת החוק הזאת שחיכה גם כך הרבה זמן.
התאחדות התעשיינים פנתה אלי בבקשה להצעת החלטה ואומר את הדברים בסוף. אקרא את הודעת הסיכום:
התעשייה בישראל מעסיקה 370,000 איש ויש לה תפקיד מרכזי בישראל בתחומים רבים, בעיקר בצמצום הפערים הכלכליים חברתיים. אולם, בעוד שבמדינות המפותחות בעולם ההוצאה הממוצעת לעידוד התעסוקה מגיעה ל-0.7% מהתוצר, בישראל, על פי מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, מגיעה ההוצאה הממוצעת לעידוד תעסוקה רק ל-0.2% מהתוצר. בשבדיה, לדוגמה, 1.3% מהתוצר, שזה יותר מפי 5 בישראל.
נתוני 2007 מצביעים על תת ביצוע בכל התחום הזה. בנוסף, נפרסו היום נתונים מדאיגים על העברת פעילות הייצור לחו"ל, למדינות כמו צ'כיה, רומניה, הונגריה, סין, הודו; נסיגה ביצוא התעשייתי; שחיקה ניכרת ברווחיות היצוא; במדד הביצועים הלוגיסטיים ישראל ממוקמת במיקום נמוך ביותר; רגולציה מאסיבית בתחום עשיית עסקים ועליה בתעריפי החשמל, הדלק, המים והארנונה.
כל אלה ועוד מחייבים כי כל שינוי מדיניות עתידי ייבחן גם במידת השפעתו על כושר התחרות של התעשייה בישראל וזאת לאור חשיבותה, כפי שפורט לעיל.
לכן זאת תהיה הודעת הסיכום שהוועדה תאשר ותפרסם אותה.
בנוסף, בהצעת החוק שתידון כאן בקרוב, בנושא הקמת המועצה הכלכלית חברתית, אני אשלב הצהרה לגבי המחוייבות לבחון כל שינוי מדיניות, גם בהקשר של ההשפעה שלו על כושר התחרות של התעשייה בישראל. אנחנו נשקול ונשמע את עמדת כולם ונעלה להצבעה החלטה שבהתאם לחקיקה ראשית, מחובתה של המועצה הכלכלית חברתית, לבחון ולשמוע מה תהיה ההשפעה על כושר התחרות של התעשייה בישראל לפני שהיא מביעה את עמדותיה בפני הממשלה. תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:55.