פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 467
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, ט"ו בסיוון התשס"ח, (18 ביוני 2008), שעה 09:00
סדר היום:
1. במסגרת יום התעשייה הישראלית בכנסת: הכשרה מקצועית וחינוך טכנולוגי בתעשייה.
2. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111) (דמי אבטלה בתקופת הכשרה מקצועית), התשס"ח-2008
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי - היו"ר
אמנון כהן
יורם מרציאנו
מוזמנים:
אמיל מלול - ממונה פדגוגי, האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
שלום בן משה - מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אנה בלוק - האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
גרשון כהן - מנהל אגף תחום טכנולוגיה, משרד החינוך
יובל יעקובי - אגף התקציבים, משרד האוצר
פרחי יוסי - מנכ"ל, שירות התעסוקה
רועי קרת - המוסד לביטוח לאומי
שרי בכר - מתמחה, המוסד לביטוח לאומי
אביבה מישאל - התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
אבי ברך - התאחדות התעשיינים
טל לוטן - מנהלת המח' לחינוך טכנולוגיה להכשרה מקצועית, התאחדות התעשיינים
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
יועצת משפטית: יהודית וסרמן
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
1. במסגרת יום התעשייה הישראלית בכנסת: הכשרה מקצועית וחינוך טכנולוגי בתעשייה.
2. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 111) (דמי אבטלה בתקופת הכשרה מקצועית), התשס"ח-2008
היו"ר יצחק גלנטי:
בוקר טוב. אני שמח כאן לפתוח את יום התעשייה הישראלית בכנסת, במיוחד הכשרה מקצועית וחינוך טכנולוגי בתעשייה.
אני רק חייב קודם כל להתנצל על האיחור ואני שמח להודיע לכם שלגב' פידה, שחלתה במחלת הפומפה והיה על זה דיון בוועדה, אושרה התרופה המיוחדת שהיא נזקקה לה והנושא הגיע לפתרונו. איני יודע מי מכם מודע לבעיה הזאת, אבל היתה לזה תהודה תקשורתית מאוד רחבה ואני מקווה שבעקבות זה יבואו גם נושאים נוספים לפתרונם, על אחת כמה וכמה אם אנחנו פותחים בנושא של החינוך הטכנולוגי.
אני אודה מאוד לדר' טל לוטן שתאמר את דברה ותפתח את המצגת שלה. בבקשה
טל לוטן:
בוקר טוב. אני אציג את פעילות התאחדות התעשיינים בתחום של חינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית.
נושאי ההצגה: אני אציג את פרויקט טו"ב, טכנאי ובגרות, את הפרויקט של הכשרה מקצועית במהלך השירות הצבאי, הכשרות למבוגרים, שיתוף פעולה של תעשייה ואקדמיה, בעיקר את הפעילות מול המכללות הטכנולוגיות, את פעילות עמותת החינוך תעשידע, שגם היא פועלת במסגרת התאחדות התעשיינים, סיכום והמלצות לפעולה.
נתחיל בכך שיש ירידה דרמטית, דרסטית, בהיקף המגמות הטכנולוגיות וזה המנוע המרכזי, או אחת הסיבות המרכזיות שמובילה היום למחסור של אלפי עובדים בתעשייה. אנחנו רואים שהיום יש לנו כ-37% לומדים במגמות הטכנולוגיות ולמעשה בסוף שנות ה-70 דיברנו על כ-52% שלמדו במגמות טכנולוגיות מקצועיות.
יתרה מכך, ב-4 השנים האחרונות קוצץ תקציב החינוך הטכנולוגי בכ-35% ולעומת זאת, בניגוד למגמה שאנחנו רואים פה בארץ, העולם הולך בדיוק לכיוון הפוך. החינוך הטכנולוגי המקצועי מהווה את הקטר המשמעותי ביותר להשגת היעד המרכזי של האיחוד האירופי, קרי כלכלת הידע המובילה בעולם בשנת 2020, זו החלטת האיחוד אירופי ב-2004, וכן אנחנו רואים שהמספרים הם שונים בתכלית השינוי למה שאצלנו בארץ. בריטניה – 72% מכלל התלמידים לומדים במגמות טכנולוגיות; גרמניה – כ-60%, הולנד – כ-60%, שוויץ – כ-70%, בניגוד, כאמור ל-37% תלמידים שלומדים בארץ, עם ירידה דרסטית בכל שנה ושנה.
בעולם אנחנו רואים רפורמות בחינוך הטכנולוגי המקצועי. התאמה לצרכי המשק - עושים מיפוי של צרכים בטווח הקצר ובטווח הארוך ובהתאם לכך פותחים מגמות ותכניות לימודים, בהתאם לצרכים של המעסיקים ככלל, והתעשייה בפרט, מעורבות גדולה מאוד של המעסיקים בהגדרת מערך ההסמכות והדיפלומות, בכל הרמות, שילוב במהלך עבודה, מודלים שונים, הן לתלמידים והן למבוגרים, השקעות מסיביות בתשתיות להדרכה, מערכות שפתוחות, מרכזי הכשרה שפתוחים יום ולילה בדומה ל-skills academy, מערכות שפתוחות ומשרתות צעירים ומבוגרים, השקעה מסיבית של הממשלה בקמפיינים תקשורתיים לעידוד חינוך טכנולוגי ומקצועי ולקידום התעשייה. בארץ, כאמור, המגמה הפוכה. קיצוץ של 35% ב-4 השנים האחרונות.
נוסיף לכך שאנחנו מדברים על מעבר לחינוך המקיף. בגרות היא חזות הכל, אבל בפועל, אני לא מחדשת אבל אולי בכל זאת, רק 52% מכלל התלמידים מסיימים בגרות ואנחנו למעשה נמצאים במצב שחלק ניכר מהתלמידים בלי בגרות ובלי מקצוע ולא יכולים להשתלב בצורה אפקטיבית בעולם העבודה.
היו"ר יצחק גלנטי:
אבקש לדעת, האם מדובר בתעודת בגרות טכנולוגית?
טל לוטן:
בגרות כבגרות. אין תעודת בגרות טכנולוגית.
היו"ר יצחק גלנטי:
בעבר, עד כמה שידוע לי, היה.
טל לוטן:
אני מדברת על בגרות בחינוך המקיף, הבגרות היא כללית לכולם.
גיל העובדים בתעשייה – זה לא סוד שהעלייה מחבר העמים הצילה את התעשייה. גיל העובדים יחסית גבוה, כך שעוד כעשר שנים אנחנו נרגיש בום גדול מאוד של מחסור כח עובדים בתעשייה אם אנחנו לא נצליח עכשיו ולא נתעשת ולא נמצא פתרונות גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר. נוסיף לכך שיש לנו כ-1,500 עובדים זרים בתעשייה ויש החלטה לקצץ את העובדים הזרים, כך שמכל הקומפלקס הזה של ירידה בהיקף המגמות הטכנולוגיות, גיל העובדים בתעשייה, היעדר הכשרות מקצועיות כמו שאנחנו רוצים וחושבים שצריך לעשות בהתאם לצרכים של המשק, אנחנו מגיעים למחסור של אלפי עובדים בתעשייה במקצועות הטכנולוגיים. הצפי שהמחסור הזה יגדל ככל שהתעשייה הופכת ליותר ויותר מורכבת, עתירת טכנולוגיה, בעיקר טכנאים והנדסאים, ואם עכשיו אנחנו לא נתעשת ונמצא פתרונות הולמים, אנחנו נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה מהר מאוד. קצת לסבר את האוזניים, בסקר שעשינו בכ-260 מפעלים באיגוד המתכת, כבר זיהינו מחסור של 3,000 עובדים וכ-800 בהם בתחום של עיבוד שבבי ממוחשב.
על הרקע הזה, מה החליטה ההתאחדות לעשות? המענה של התאחדות התעשיינים הוא בטווח הארוך, קרי טיפול שורש דרך בתי הספר הטכנולוגיים כאשר את המענה התעשייה תקבל עוד כחמש שנים, אחרי שהם יסיימו את בתי הספר, יהיו בצבא וישתלבו בתעשייה. בטווח הבינוני – פעילות שאני אציג מול צה"ל ומול המכללות הטכנולוגיות כשהפירות שלו יבשילו בעוד כשלוש שנים. בטווח הקרוב – הכשרה מקצועית למבוגרים, שהמענה שלו הוא כחמישה-שמונה חודשים שהוא משך הביצוע של ההכשרות המקצועיות.
אחד הפרויקטים המובילים שהתאחדות התעשיינים מובילה, יחד עם משרד החינוך, צה"ל, רשתות החינוך, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, זה פעילות שנקראת טו"ב, טכנאי ובגרות. הרעיון של התכנית שבסוף כיתה י"ב, לא י"ג מה שהיה בעבר, תלמידים יסיימו בגרות וטכנאי במקצועות שחסרים בתעשייה, אם זה אלקטרוניקה, חשמל, מכונות, מערכות ייצור ממוחשבות וכולי. המטרה היא לפתוח תכניות אטרקטיביות, עם מוביליות הכשרתית, עם מוביליות השכלתית ומוביליות תעסוקתית, כדי שתלמידים טובים יגיעו שוב לחינוך הטכנולוגי. אנחנו לא מדברים על אוכלוסייה של רתכים, אנחנו מדברים על אוכלוסייה גבוהה שתבוא לחינוך הטכנולוגי, אלקטרוניקה, מכטרוניקה. למשוך תלמידים שוב אל המגמות הטכנולוגיות, מגמות שהפכו בשנים האחרונות לפחות אטרקטיביות. היעד שלנו – 2,500 בוגרים בשנה. היום יש כבר 1,250. התכנית התחילה לפני שלוש שנים, יש 9 כיתות בי"א, 9 כיתות ב-י' ו-30 כיתות נכנסו עכשיו, השנה. התכנית אומרת, בשנה הבאה 60 בתי ספר ואחר כך 100 בתי ספר, עד הגעה של 2,500 בוגרים בשנה, קרי 10,000 תלמידים בו זמנית. נכון להיום, ויש לנו את מר גרשון כהן, נציג מהמינהל, מדע וטכנולוגיה. עד כמה שידוע לי, עדיין לא ברור האם בשנה הבאה תיפתחנה עוד 30 כיתות, או 45, או 60, כמו התכנית המקורית, ואני אשמח לדעת האם אכן התכנית החשובה הזו, שמשרתת את התעשייה, את המשק ואת התלמידים, אכן תצא אל הפועל.
האוכלוסיות - אנחנו מדברים על שתי אוכלוסיות, אוכלוסיית התלמידים הגבוהה יותר, שתלמד ואכן תסיים עם בגרות וטכנאי, ואוכלוסיה שמן הסתם תלמד רק 14 יחידות לימוד, אבל תסיים עם טכנאי ותוכל להשתלב גם בצבא, שמשווע לכח אדם טכנולוגי וגם כמובן בתעשייה, לאחר השירות הצבאי.
בנוסף, 100 מורים חיילים. אמרתי שהצבא מלווה. 100 מורים חיילים משלבים את התומכים בתכנית ב-100 הכיתות העתידיות, נותנים חיזוקים, כי התכנית היא קשה, זה לכווץ 4 שנים, מה שהיה צריך להיות ב-י"ג, עד י"ב, לכן מתחילים את זה ב-ט' וצריך לתת להם הרבה תגבורים. בנוסף פנינו גם לפר"ח, כדי שגם סטודנטים של פר"ח יאמצו את התכנית, יסייעו וייתנו תגבורים לתלמידים.
מה ההישגים בתכנית עד כה? אנחנו רואים כבר עלייה בשיעור התלמידים, שיעור גידול גם במספר התלמידים וגם שיעור גידול בבגרות, על בסיס ציונים משנה שעברה, ואנחנו יכולים לראות שהסקפטיות של התכנית, שחששו איך מכווצים 4 שנים ב-3 שנים, כבר מתחילה להתפוגג.
התעשייה – לא רק שהיא דוחפת והיא לובי לעניין, היא גם מאמצת את התכנית בהעברת סיורים מקצועיים לתלמידים, העברת סיורים מקצועיים למורים, ליווי והנחיה בפרויקטי גמר, העסקת תלמידים ברוטציה במפעלים, מתן מלגות לתלמידים מצטיינים ובהקשר לזה אני רוצה לומר שהתאחדות התעשיינים החליטה לתת את פרס התעשייה, פרס ישראל לתעשייה, שהיא קיבלה לתלמידים מצטיינים בתכנית טו"ב, כדי למשוך, לתת תמריצים לתלמידים שמשתלבים בחינוך הטכנולוגי.
אתם יכולים לראות פה את בתי הספר. רוב בתי הספר היום, 30 בתי הספר, הם בעיקר בצפון ובדרום, בעיקר בפריפריה, וכל בית ספר, כאמור, מאומץ על ידי מפעל, ביניהם פליציה, אינטל, אלאופ, רפא"ל, ישקר, סופקו ועוד.
אני עוברת במעבר חד לשלב הביניים. עד כה תיארתי את בתי הספר בטווח הרחוק. עוד פעילות שאנחנו עושים בטווח הרחוק היא בתי ספר תעשייתיים. אנחנו משולבים עם פרויקט של קרן רש"י, משרד החינוך, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד העבודה והרווחה, בהקמת בתי ספר תעשייתיים, כולל שילוב בעבודה במהלך הלימודים, אבל אני מקווה שגם בתי הספר האלה יקרמו עור וגידים.
הפעילות שלנו במסגרת של הצבא – פרויקט ייחודי שנקרא מעלו"ת, מערך להכשרה ותעסוקה. חיילים, במהלך השירות הצבאי שלהם, ילמדו מקצועות שחסרים בתעשייה ויעבדו הן בצבא והן בתעשייה במהלך השירות הצבאי. זה win-win, אנחנו עוזרים לחיילים, הם רוכשים מקצוע, עובדים ואחר כך ישולבו בתעשייה. כרגע מדובר על פיילוט ראשון של 43 חיילים שלומדים כבר חשמל, עיבוד שבבי, צמ"א, מכונאות מטוסים, מכונאות רכב. הם עכשיו בשלהי ההכשרות שלהם, הם מתחילים להשתלב בצבא ובעוד מספר חודשים הם ישולבו גם בתעשייה, כחלק מהשירות הצבאי, כדי שאחר כך ישתחררו ויעבדו בתעשייה.
יוסי פרחי:
מי מממן את זה?
טל לוטן:
הפרויקט ממומן על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, במקרה הזה.
שלום בן משה:
כל המימון הוא של האגף להכשרה מקצועית של כל הפרויקטים האלה.
טל לוטן:
חלק מההכשרות, למעשה חשמל, תעשייה, נעשה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וחלק מההכשרות נעשו גם בתוך הצבא.
אנחנו הולכים עכשיו, גם עם משרד התעשייה ועם הצבא, אגף משאבי אנוש, לפעילות גדולה של הכשרת חיילים בחצי השנה האחרונה שלהם, כדי לתת להם מקצוע ולשלב אותם בתעשייה ואני מקווה שיהיו לנו פיילוטים גם בנושא של נהיגת משא וחיווט והלחמה.
עברתי במעבר חד לשלב הקצר, בטווח הקרוב, כמו שאנחנו קוראים לו. זו הכשרה מקצועית קצרת מועד למבוגרים. אנחנו מדברים בדרך כלל על משכים של הכשרות של חצי שנה, חמישה חודשים, עם סטאג'. אנחנו פועלים להעברת האחריות והתקציב להכשרת עובדים לתעשייה, לידי התאחדות התעשיינים. אנחנו מאמינים שההתאחדות היא זו שיודעת גם לזהות את הצרכים, קשובה וקשורה לתעשייה ויכולה לבצע את ההכשרות בצורה מיטבית. אנחנו מדברים על מיפוי צרכי התעשייה גם בטווח הקצר ובטווח הרחוק. שוב, הכשרות צריכות תמיד להיות לפי צרכים. לא פותחים הכשרה כי יש מורים במרכז ההכשרה, אלא תמיד פותחים הכשרה אחרי מיפוי שעשו, שאלה הצרכים של המשק ככלל והתעשייה בפרט. מדברים על פיקוח על מפרטי ההכשרות, השתלמויות בהתאם לצרכי התעשייה. בעידן שאנחנו מדברים על life long lerning אנחנו צריכים גם לבצע הכשרות, לאורך זמן. איתור ספקים מתאימים. התעשייה תהיה מעורבת במיון המועמדים, פיקוח, כאמור, על ההכשרות ודבר משמעותי ביותר זה הקמת מרכזי הכשרה מאובזרים. היום עקב האכילס של מרכזי ההכשרה, לפחות בחלקם, הוא הציוד שהוא מאוד ישן והגיע הזמן לעשות רוויזיה בציוד לאור הצרכים הכל כך משתנים והתעשייה הכל כך מתוחכמת שמשתנה כשמרכזי ההכשרה נשארו בחלקם קצת מאחור.
יהודית וסרמן:
מי מממן את ההכשרות האלה?
שלום בן משה:
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, האגף להכשרה מקצועית. כל מה שהיא אומרת זו מעורבות של התעשייה, אבל כל הפיקוח ותכנית הלימודים והבחינות והליווי והתקציב הוא של האגף להכשרה מקצועית. אנחנו מברכים על המעורבות של התעשייה.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש איזה שהוא מעקב על הבוגרים, האם הם ממשיכים להיות מועסקים במשק באותם מקצועות שלשמם הם הוכשרו?
שלום בן משה:
אכן, יש סקר שנעשה מדי שנה בשנה על ידי יחידה שלנו שנקראת יחידת מחקר וכלכלה, כבר עשר שנים, והיא ממפה, עושה סקר בוגרים ומזהה את אלה שהמשיכו באותו מקצוע או במקצועות קרובים. מה שחשוב הוא שיש אנשים שללא הכשרה מקצועית בכלל לא היו מתקרבים לאזור של מקצוע אלא נופלים בשירותים. כתוצאה מההכשרה יש כ-50% שממשיכים במקצוע הספציפי, ואחרים נמצאים במקצועות שהם קרובים לזה, אבל מרביתם נמצאים בעבודה, למעלה מ-80%.
היו"ר יצחק גלנטי:
כלומר בכל מקרה יש נשירה מההכשרה הספציפית של כ-50%.
שלום בן משה:
יש כאלה שבתום ההכשרה המקצועית שלהם לא הולכים לעבוד במקצועות האלה.
היו"ר יצחק גלנטי:
השאלה היא האם מישהו מכם בדק את הסיבות לאותה נשירה כי, בין היתר, אנחנו שמענו בתחילת דבריה של דר' לוטן שיש, נכון לרגע זה, קיצוץ ב-35% במשך 4 השנים האחרונות, ירידה של 35% במספר המועסקים במשק בנושא הזה. השאלה היא האם---
גרשון כהן:
זה לא מה שהיא אמרה.
טל לוטן:
ירידה בתקציב החינוך הטכנולוגי.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה רק בתקציב החינוך של משרד החינוך?
גרשון כהן:
תקציב החינוך הטכנולוגי קוצץ ב-35%.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה עם הביקוש לאותם מקצועות?
טל לוטן:
בנושא של הכשרה מקצועית, רק לעשות סדר, אני דיברתי על קיצוץ בחינוך טכנולוגי במשרד החינוך, הכשרה מקצועית, פעילות משותפת עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, וכרגע אנחנו הולכים לשיתוף פעולה הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר, שיתוף פעולה מלא עם משרד התעשייה בהגדרת הצרכים, בביצוע תכניות הלימודים והפעילות שאני מדברת פה היא פעילות מלאה מול משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, להכשרה מקצועית למבוגרים. קודם דיברתי על קיצוץ בחינוך הטכנולוגי.
לכל מקצוע תהיה תקופת הכשרה עיונית במרכז הכשרה וסטאג' במפעלים. דבר שחייבים לטפל בו, שהיום הוא נקודת כשל ונקודה מאוד קשה, שמונעת ממועמדים להשתלב בהכשרות, זה דמי מחיה במהלך תקופת ההכשרה. כדי לטפל באוכלוסיה שהיא משפרת עבודה ולא לטפל רק באוכלוסיה של הבטחת הכנסה או דמי אבטלה, צריך לנסות ולפתור את הבעיה של דמי קיום במהלך תקופת ההכשרה.
במקביל לפעילות השלמה שדיברתי עד כה, אנחנו פועלים גם, שוב, בשיתוף של גופים שונים כולל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וגופים אחרים, לפתיחת הכשרות למגזרים שונים. היה לנו קורס באריגה, בכיתן דימונה, מגבת ערד, עבור בדווים משוחררי צה"ל, בשיתוף של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ובשיתוף של היחידה להכוונת חיילים משוחררים, ואני חייבת להגיד שלא כולם -היו שם לא מעט בעיות במהלך ההכשרה ולאחריה- חלקם אכן ממשיכים לעבוד במפעלים.
יש לנו פעילות גדולה מאוד, בריכוזו של תת אלוף (מיל') נסים ברדה, שהיה בעבר רח"ט תכנון באגף משאבי אנוש והיום הוא סמנכ"ל אורביט אלחוט. הוא מרכז, יחד עם ההתאחדות, פעילות של קהילת יוצאי אתיופיה בתעשייה, פעילות שמעורבים בה הרבה הרבה גורמים, כולל משרד הקליטה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, הסוכנות. כולם ביחד חוברים כדי לנסות ולהכשיר ולהשים את יוצאי אתיופיה בתעשייה. יש לנו מספר פיילוטים, אם בתחום המתכת, בהכשרות בטבע, גם במפעלים. כרגע אנחנו בשלב שדי סיכמנו עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה את המסגרת של ההכשרות, כולל אופציה לפתוח הכשרות גם במרכזי ההכשרה אחרי הצהריים כדי לאפשר לעובדים משפרי עבודה, ועכשיו כל הגופים, בעיקר משרד הקליטה, עסוקים במציאת המועמדים שישתלבו בהכשרות הללו.
פעילות נוספת שאני רוצה לתאר, שהיא גם עם הסוכנות, גם עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וגם עם משרד הקליטה, זה הכשרת עולים חדשים בתחום של עיבוד שבבי, ריתוך ופלסטיקה. אנחנו מביאים אותם, מעורבים בהבאה שלהם, מאמריקה הלטינית וחבר העמים. ההתאחדות גם מעורבת במיון של המועמדים והם ייקלטו בארץ, יעברו הכשרה בנצרת, כרמיאל ובאר שבע וייושמו בתעשייה וזו מחויבות של התאחדות התעשיינים.
בנוסף יש לנו פיילוט, לדעתי מאוד מעודד ויכול להיות כמודל אחר כך לחיקוי ובעתיד, זה פעילות עם משרד הביטחון ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לחיילים משוחררים, לממן להם את ההכשרות, לתת להם דמי קיום במהלך תקופת ההכשרה, לממן להם אחר כך סטאג' בתעשייה ואנחנו הולכים לפיילוט עכשיו בתחום של עיבוד שבבי ממוחשב.
בנוסף אנחנו פועלים גם עם מה"ט, המכללות הטכנולוגיות, גם בלהגדיר תכניות לימודים בהתאם לצרכי המשק, התעשייה, בתחום של חשמל ו-CNC. יצאנו בקמפיין עידוד לימודים בשיתוף תעשייה, ואכן זה הוביל לעלייה משמעותית ברישום ללימודים, ועכשיו אנחנו מנסים, כמו שאמרתי, לתמרץ תלמידים להגיע לחינוך הטכנולוגי. אחת הפעילויות שלנו זה אקדמיזציה של מקצוע ההנדסאי, שהנדסאי יהיה תואר ראשון, בדומה לתהליך שעברו מורים ואחיות ואני מקווה שאכן התהליך הזה מול המועצה להשכלה גבוהה יצלח.
בנוסף אנחנו פועלים גם מול האקדמיה, לחיזוק הקשר עם המכללות האקדמיות בפתיחת מגמות ייעודיות ועבודה בתעשייה, כחלק מתכנית הלימודים.
אני רוצה עכשיו לתאר פעילות מבורכת מאוד ומצליחה מאוד של תעשידע, בניהולה של אביבה מישאל, שגם נמצאת איתנו פה, עמותת החינוך של התאחדות התעשיינים, שהמטרה שלה לחשוף ולקרב את הדור הצעיר לתחומי התעשייה, כדי גם לעודד תלמידים בבוא העת להשתלב במגמות הטכנולוגיות. הפעילות נעשית בשני מישורים. מישור אחד זה בשיתוף המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, בקרב 30,000 תלמידים; סיורים, ביצוע עבודות חקר, הכשרת מורים, פרויקט ייחודי שנקרא 'מנהל מאמץ מנהל', שמנהל מהתעשייה מאמץ מנהל בית ספר. בנוסף, יש מרכז הדרכה בתעשידע, מאובזר להפליא והיי טק שבו רק השנה 20,000 הגיעו וראו מה זה תעשייה בפעילות חד יומית וגם בקורסים. השנה, לכבוד אירועי שנות ה-60 יש תחרות בשבוע הבא, 'תעשיין נולד', כדי לעודד יזמות, יצירתיות וכמובן קירוב התלמידים לתעשייה.
ההמלצות שלנו – קודם כל להגדיל משמעותית את היקף המגמות הטכנולוגיות, לפתוח את תכנית טו"ב, טכנאי ובגרות, בהתאם לתכנית המקורית שלה, קרי בשנה הבאה 60 בתי ספר. להמשיך את הפרויקטים הייחודיים שאנחנו מתכננים בבתי ספר תעשייתיים, השקעה מסיבית בציוד בסדנאות כמו ה-skills academy שקיים בכל העולם, מרכזי הכשרה שיהיו פתוחים לצעירים, בערב למבוגרים, עד הלילה, ולא ייסגרו אחרי הצהריים. הערכה ותקצוב מרכזי הכשרה בהתאם לשביעות הרצון של המוכשרים והמעסיקים ובהתאם לאחוזי ההשמה שלהם, מתן תמריצים ממשלתיים להכשרה מקצועית ולשיפור עבודה, כמו שציינתי, בעיקר טיפול בנושא של דמי קיום במהלך תקופת ההכשרה. תמרוץ לתלמידים כמו העצה של האקדמיזציה של לימודי ההנדסאי, להשתלב במקצועות טכנולוגיים. תמרוץ למורים – אנחנו פועלים ביחד עם תעשידע להשתלמויות של מורים בתעשייה במסגרת שנת השבתון שלהם כדי לקרב אותם, כדי לשמור על הידע העדכני שלהם וכמובן טיפול שורש בנושא של החינוך הטכנולוגי והתדמית של החינוך הטכנולוגי והתעשייה.
אני חייבת לציין שבאחד הדיונים במזכירות הפדגוגית נאמר שחינוך טכנולוגי זה חזרה למעבדות שבהם משייפים ומרתכים. אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את הדימוי הזה. חינוך טכנולוגי זה לא ריתוך ושיוף, חינוך טכנולוגי זה דבר מתקדם, התעשייה מתקדמת, אני חושבת שחלק מהבעיה שלנו זה גם הדימוי.
לבסוף אנחנו מציעים להקים ועדה לקידום החינוך הטכנולוגי בשיתוף כל הגורמים שעוסקים בדבר. היום, כאמור, יש משרד החינוך לצעירים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה למבוגרים. אני חושבת שצריך לראות את זה בראייה אינטגרטיבית של משרד החינוך, משרד התעשייה, משרד הרווחה, האקדמיה, כל ארגוני העובדים והמעסיקים, ללמוד מודלים שקיימים בארץ ובעולם בעיקר, בתחום של השכלה והכשרה מקצועית, לבדוק מה רלוונטי וליישם בארץ, להגדיר מקצועות טכנולוגיים הרלוונטיים לעולם התעסוקה באמצעי מיפוי נקודתי ומיפוי צרכים עתידי, להגדיר מערך הסמכות ודיפלומות וכמובן להגדיר את תכני הלימוד ומגמות הלימוד שרלוונטיים לעולם עבודה כזה שכל הזמן משתנה. תודה רבה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה לדר' לוטן על המצגת המאלפת שזכינו לראות פה. אני הייתי מבקש בכל זאת איזה שהיא התייחסות של נציגות האוצר לגבי התכניות הכל כך מרשימות של המחלקה לחינוך.
יובל יעקובי:
אנחנו עובדים עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ועם התאחדות התעשיינים במגוון של נושאים. בעניין של החינוך הטכנולוגי יש להתאחדות התעשיינים שותף באוצר, אנחנו גם מסכימים שזה חשוב, זה מקדם בשוק העבודה. דרך אגב, אני לא יודע אם זה הוזכר כאן, גם החינוך הטכנולוגי לנוער בגילאי תיכון, אנחנו רואים אותו כמשימה שצריך להרים וגם החינוך הטכנולוגי ברמה של ההנדסאים, אנחנו רואים בזה, בגלל ההשפעות החיוביות של זה על שוק העבודה, להקנות לאנשים מקצוע, לאנשים כאלה יש אחרי זה סיכוי להשתלב בעבודה וגם להתקדם בשוק העבודה, במשכורות יפות. זה כלי לקידום אוכלוסיות שכיום לא נמצאות בשוק העבודה, או נמצאות פחות בשוק העבודה, ובעניין הזה משרד האוצר רואה עין בעין---
היו"ר יצחק גלנטי:
אני הייתי מצפה ממשרד האוצר במקום לקצץ, להוסיף. פה מדובר במפורש על כך שלשוק העבודה הטכנולוגי יש 1,500 עובדים זרים. הייתי מצפה שבמקום קיצוץ, יוסיפו, והנה מסתבר שהאוצר קיצץ 35% מהתקציב להכשרה מקצועית במשך 4 שנים. איך זה מסתדר עם זה?
יובל יעקובי:
בוא נבדיל בין ההכשרה המקצועית למבוגרים להכשרה הטכנולוגית, שזה הנדסאים, מה שנקרא חינוך על תיכוני שהוא לא ברמה אקדמאית. שם לא היו קיצוצים. הקיצוצים בהכשרה---
שלום בן משה:
הוא התכוון לקיצוץ שהיה בחינוך הטכנולוגי.
יובל יעקובי:
משרד החינוך - לצערי אני רפרנט של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה באוצר, להשיב על הקיצוץ---
היו"ר יצחק גלנטי:
כל אחד זה לצערו, בסופו של דבר כולנו מצטערים.
יובל יעקובי:
אני הייתי שמח להשיב, אני באמת לא יודע לגבי הקיצוץ שמשרד החינוך עשה בחינוך הטכנולוגי אצלו, על זה באמת אני לא יודע להשיב.
היו"ר יצחק גלנטי:
אם תודיעו שאתם מגדילים להם את התקציב, הם לא יתנגדו. תאמין לי, זה ברור לחלוטין ופה יתקבל אישור לכך.
יובל יעקובי:
כן, אבל אתם יודעים שכשמגדילים תקציב, צריך לקחת את זה מאיפה שהוא.
היו"ר יצחק גלנטי:
רבותיי, קודם כל הרבה תודה למשתתפים ואני אודה לכם מאוד אם אתם תמשיכו להשתתף גם בהמשך של הישיבה. במעבר מאוד מאוד חד הייתי אומר, מאותו נושא לאותו נושא, אני מעביר את הדיון לנושא של הצעת חוק הביטוח הלאומי, תיקון מספר 111, דמי אבטלה בתקופת הכשרה מקצועית, התשס"ח-2008, הכנה לקריאה שנייה ושלישית, של חבר הכנסת אמנון כהן. אני אודה לחבר הכנסת אמנון כהן על הצגת החוק שלו.
אמנון כהן:
ראשית, תודה, אדוני היושב ראש. גם שילבת הצעת החוק ביום החשוב הזה לנושא התעשייה וכמובן בתעשייה צריכים אנשים לעבוד והחוק הזה בא להוציא את האנשים ממעגל מסוים למעגל שהם יהיו פרודוקטיביים לחברה ולעצמם כמובן.
למעשה הצעת החוק הזו באה לתקן את הנושא של דמי אבטלה מבחינה זאת, כאשר המובטלים נמצאים לאחר שאו שהמפעל שלהם נסגר או שהיו איזה שהן תכניות התייעלות, כתוצאה מכך העובדים האלה מצאו את עצמם מחוץ למערכת, לפעמים אחרי הרבה שנות עבודה באותו מפעל, באותו מקום, ולא מכירים דברים אחרים ונכנסו למעגל של דמי אבטלה. מגיע להם, הם עבדו שנים רבות והמטרה כמובן של דמי האבטלה זה לתקופת ביניים, כשהמטרה היא שימצא תעסוקה. לא פעם אנחנו מגיעים למצב שבן אדם שעבד בעבודה מסוימת, שהיא תעשייה מסורתית, ובעבודה שלו הוא לא מוצא עבודה, לכן הוא מבקש לקבל הכשרה אחרת, הסבה מקצועית, על מנת להתאים לשוק ולצרכים של המשק החדש. האבסורד היה שאם בן אדם מקבל איזה שהוא קורס ורוצה להיכנס לאיזה שהיא הכשרה, ישר נותנים לו קנס. דמי אבטלה שמגיעים לו לאחר ניכוי מסוים שגם כך היה כבר נמוך, נגיד 100% ממה שמגיע לו, אם השתכר 5,000 שקל, אז הורידו לו, מקבל 70%-80%, זה מסתכם ב-3,500, 3,700 ואז אם הוא נכנס לקורס, יש לו קיצוץ דרסטי, קנס, בין 30% ל-40%, אם נכנסת לקורס הזה. הוא עושה שיקול 'רגע, אני עכשיו צריך לחיות, להחזיר משכנתא, יש לי הוצאות, אני לא נכנס לקורס'. זאת המדינה, מעודדת עידוד שלילי שהוא ייכנס לקורס. זו בעיה אחת שעלתה.
הבעיה השנייה שעלתה היא משך הקורס. אם הקורס, שקיבל החלטה להיכנס אליו וקיבל את הקנס, דמי הזכאות שלו הם נגיד 90 יום, שלושה חודשים, והקורס צריך להימשך למשל ארבעה חודשים, קורה מצב שאחרי שלושה חודשים, למרות שכבר קיבל את "הקנס" הזה, הוא צריך לסיים את הקורס בעוד חודש, בעוד חודש יוכל להשתלב בעבודה טובה ומסודרת שיוכל באמת לא להיות נטל על החברה, אבל לא נותנים לסיים את החודש הזה, לא נותנים לו תמיכה מינימלית, לפחות אותו סכום שיסיים את הקורס בהצלחה.
זאת אומרת, פה המדינה מכניסה גול עצמי. מצד אחד נותנת לו קנס שלא ייכנס, חוסר עידוד, ומצד שני קנס שלא יסיים את הקורס בכלל.
היו"ר יצחק גלנטי:
אולי הכוונה לעודד את האבטלה?
אמנון כהן:
לעודד את האבטלה, לשלם יותר קצבאות. אני זוכר את אחד הנאומים החשובים שהיה, של מר בנימין נתניהו, ב-2003, כשהיה שר האוצר, 'שייצאו לעבוד', אבל כל החקיקה שהוא עשה, כל הדברים שהוא עשה מנעו מאותם אנשים לצאת לעבוד, תן להם את הכלים לצאת לעבוד. זאת אומרת, אם אזרח הגיע למעמד מסוים, המדינה מחויבת לתת לו את הכלים לעמוד על הרגליים כמה שיותר מהר, לעשות לו את האבחון לאיזה קורס הוא יכול כן להתאים, לתת לו את כל הכלים הנדרשים, שגם בתקופת ההמתנה הזאת, או בתקופת ההכשרה הזאת יחיה כמו בן אדם, יסיים את הקורס וישתלב בחזרה למעגל העבודה. לפעמים שלום בית נפגע, כי אדם לא מביא פרנסה הביתה, ולכן המדינה חייבת פה לתת את שלה בתקופת המעבר הזאת, את העידוד החיוני. בתקופה קצרה כזאת, לא להסתכל על עוד 3,000 שקל, עוד 5,000 שקל שהמדינה משקיעה, בטווח הארוך היא למעשה מתנערת ממנו כי הוא יעמוד על רגליו.
בדיונים שהיו, בהכנה לקריאה ראשונה, ואני אגיד לך באחריות, ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה תומך בשתי ידיים בהצעת החוק המקורית, אבל היתה פה התנגדות של האוצר. הם הבינו את הצורך ואמרו שזה נכון למצוא את הדרך, אבל אמרו שדרך המנגנון הסיוע והעידוד צריך להיות קצת אחר. היו הרבה מאוד דיונים, אני גם מודה לאדוני היושב ראש שקיים כאן מספר רב של דיונים עד שהגענו לאיזה שהן הבנות ועובדה שהגענו לקריאה השנייה והשלישית. גם האוצר, עם המנגנון המקצועי, עם המוסד לביטוח לאומי, לשכת התעסוקה, משרד התעשייה, עשו עבודה ביחד, לראות את המנגנון החלופי. הכי קל היה המנגנון שאני הצעתי, אבל היה להם קשה לחיות עם זה והם דיברו על מנגנון חלופי ואני מקווה לשמוע היום איך המנגנון הזה עובד. המטרה שלי היא לא לחוקק חוק שאי אפשר ליישם אותו, אני חייב לשמוע את הגופים המקצועיים שמגיעים עד הפרט, כשהפרט מקבל את הקורס שלו, מקבל את התמיכה שלו ובסופו של דבר משתלב במעגל העבודה. אם יש את המנגנון הזה, כמובן נאשר אותו לקריאה שנייה ושלישית בעזרת ה' ונקדם. פה אני אצטרך לשמוע.
אדוני היושב ראש ומכובדנו נציג האוצר, אני התלבטתי עם עצמי כל הזמן בנוגע לסעיף 1 שטיפלנו בו, הנושא של הקנס, כי אנחנו קבענו, אדוני היושב ראש, לגבי קורסים שהמשרד יכתיב מבחינת צרכים של המשק, שלגבי הקורסים האלה, לא יהיה קנס. אני היום חושב, במחשבה שנייה, כמדינה, כמשרד האוצר, שאם בן אדם מצא קורס לעצמו והוא לא עומד בקריטריון שהמשק רוצה, והמטרה שלי כמדינה שייצא לעבוד, לכן אני אומר שאת הקנס צריך לבטל לא משנה איזה קורס הוא לוקח. אם הוא מקבל על עצמו, אם יש לו, כמו שאמרתי גם קודם, משפחה שיש לה קונדיטוריה וזה לא נכנס לסדר העדיפות שהמשרד קבע, אבל המפעל הזה של המשפחה אומר 'אני יכול לקבל אותך, אבל אני חייב שתלמד משהו', אז הוא הולך לקורס טבחות-קונדיטוריה, על חשבונו, אני רק מבקש להוריד לו את הקנס כעידוד שייצא לעבוד, שיסיים. לגבי המשך הקורס שלו ודברים כאלה, לגבי אלה נחליט, אבל את הקנס הראשוני, שיהיה לו לפחות את העידוד הראשוני. אם יגיד 'אני רוצה להיות ספר', הוא לא נכנס לקטגוריה הזאת אבל לי, כמדינה, יש עניין שהוא לא יהיה נטל על המדינה, אני רוצה לתת לו עידוד על זה. הוא רוצה להיות ספר, האישה רוצה להיות פדיקוריסטית, מניקוריסטית, למשל, וזה לא נכנס לקריטריון הזה, אבל היא לומדת על חשבונה. זה כסף שלו, לא כסף של המדינה, הוא שילם בחיים שלו דמי ביטוח לאומי, שאמר 'במידה ואם וחס וחלילה אני אצא בחוץ, שתהיה לי איזה אופציה לתקופה מסוימת', זה כסף שלו, אז אני מבקש בתיקון הזה שתתנו את הדעת. אני רוצה להוריד את הקנס הזה, כי המדינה צריכה לעודד כל אחד ואחד במקומו הוא. אתה מכתיב לו נושא של קורסים, הוא אומר 'אני לא מתלבש לכל זה, לא מתאים לי, אני רוצה את הקורס הזה, למה אתה מגביל אותי? למה אתה לא מוריד את הקנס הזה?' אני חושב שיש היגיון רב בנושא הזה. בנושא התמיכה אחר כך, בדברים האלה, על זה אני מוכן להתמקד, כי אנחנו צריכים להסתגל לצרכי המשק, צרכי התעשייה. אני אומר, 'תשמע, אם אתה הולך לכיוון הזה, רק שהקנס יופחת לך, אבל אני, כמדינה, מציע לך שתלך לפה ופה ופה, ואז יהיה לך את העידוד של 2,000 שקל מלגה, עוד עידוד של דמי רצינות'. כי אני רוצה לעודד את התעשייה, אני רוצה לעודד ענף מסוים שכרגע אני צופה, נגיד חרטות, CNC, שבתעשייה יהיה לי חוסר, או נושא של מכונאות רכב, יש לי חוסר היום, ואני לא רוצה לייבא עובדים זרים הרי, יש מדיניות של ממשלה שהשמים סגורים, זאת אומרת שאם לא נכשיר את האנשים, נצטרך לייבא עובדים. אני אומר שהמשק שזקוק היום לעובדים בתעשייה או בכל תחום אחר, אני רוצה להכשיר אותם, שתהיה לך את האופציה הזאת.
לכן אני אומר את הנושא הראשון, תחשוב טוב לקראת סוף הדיון, זה מאוד חשוב כעידוד ליציאה לעבודה. תן לו את העידוד הזה. אם אתה מוריד אותו, הוא אומר 'בשביל מה אני אלמד? לפחות את האבטלה שלי אני אקח, אחר כך נראה מה יהיה'. זאת אומרת גם פה אתה מפסיד, גם הבאת את האבטלה, 100% אבטלה, יקבל את זה ועוד פעם יהיה נטל; הבטחת הכנסה תיתן לו, הילדים שלו בחוג, הוא לא יכול לשלם, אז רווחה ומלגות ותמיכה פה ותמיכה שם. המדינה בסופו של דבר משלמת יותר, הרבה יותר מ-30% האלה שזה אולי 500, 700 שקל במשך שלושה חודשים שתשלם על זה המון.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת אמנון כהן, שמחתי לשמוע שיש תמיכה מטעם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בהצעת החוק שמגיעה לקריאה שנייה ושלישית.
אמנון כהן:
לגבי קריאה שנייה ושלישית, לגבי ההחלטה שקיבלנו, יש לך הסכמה של כל משרדי הממשלה. בדיון הקודם לקריאה ראשונה, אמרנו שרק לגבי אותם המקצועות הקנס יופחת. אני היום רוצה לתקן את זה ואני מבקש את אישורה של הוועדה, בתיאום עם האוצר.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה בדיוק מה שרציתי להגיע אליו.
אמנון כהן:
את הקנס הזה ביקשתי להוריד מכל אלה שרוצים להיכנס ללמוד. כל אחד שרוצה לקבל הכשרה, שהוא רוצה. אם הוא ייכנס בתנאים שהכתיב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בתיאום עם משרד הרווחה, או משרד האוצר, אז יקבל גם את זה וגם את זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת אמנון כהן, אני מבין שעיקר חילוקי הדעות שנותרו זה בנושא של הורדת הקנס לגבי אותם מקצועות חופשיים.
אמנון כהן:
כל מקצוע שאדם רוצה ללמוד, שתהיה לו האופציה. היום מורידים לו 30%.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת כהן, זה ברור.
יהודית וסרמן:
אדוני, ברשותך. הצעת החוק שאושרה לקריאה ראשונה, יש חובה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר הרווחה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, להתקין תקנות ולקבוע באילו מקצועות לא תהיה ההפחתה של ה-30%. מה שאדוני מציע עכשיו זה בעצם לחזור לנוסח של מה שעבר בדיון המוקדם, בטרומי, ולקבוע בחקיקה שבכל המקצועות לא תהיה הפחתה של 30% וכל מי שילך להכשרה מקצועית, יקבל את מלוא דמי האבטלה. זה מה שאדוני מציע כרגע?
אמנון כהן:
לא דמי אבטלה. אני מתקן. אני אומר שהשר התקין תקנות שכל אזרח שילך לקורס מסוים שבסופו של דבר הוא ייצא לעבוד, נוריד לו את הקנס קודם כל.
יהודית וסרמן:
זה מה שהיה בקריאה ראשונה.
אמנון כהן:
אבל את הנקודה השנייה לא הבנו. הנקודה השנייה היתה, את אמרת שלפי החוק המקורי שלי שלכל תקופת הזכאות שלו נאריך לו עד סיום הקורס.
היו"ר יצחק גלנטי:
זאת אומרת להתאים את תקופת הזכאות ל---
אמנון כהן:
כן, שני נושאים.
יהודית וסרמן:
יש כאן שני אלמנטים. יש אלמנט של גובה דמי האבטלה, אם זה יהיה 100% מדמי האבטלה או 70% מדמי האבטלה.
אמנון כהן:
על זה אני מתמקד לגבי כל הקורסים, שלא יהיה קנס.
יהודית וסרמן:
שזה לא יהיה סעיף מסמיך, אלא בחוק.
אמנון כהן:
בחוק. אני מבקש את זה ואני מבקש שיתיישר איתי האוצר. בנושא השני, שמדבר על אורך התקופה, אורך התקופה יהיה רק לגבי אותם קורסים שיקבע משרד האוצר באישור משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.
שלום בן משה:
זה ייקבע בין משרד התעשייה לאוצר.
אמנון כהן:
בין מי שקבענו בחוק.
יהודית וסרמן:
זה לא יהיה בחוק. אדוני, לגבי אורך תקופת הזכאות לדמי אבטלה, אדוני מבקש סעיף מסמיך שיאפשר לשר, כמו שאמרנו קודם, התעשייה, המסחר והתעשייה, בהתייעצות עם הרווחה ואישור הוועדה, לקבוע באילו קורסים יינתנו דמי אבטלה גם מעבר לתקופה.
אמנון כהן:
נכון, למה שצרכי המשק.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מרציאנו, אתה רוצה להוסיף דבר מה?
יורם מרציאנו:
כן. אני רוצה לברך את חברי, חבר הכנסת אמנון כהן, על הצעת החוק. חבר הכנסת כהן ממשיך באותו מרץ של פעילות חברתית ואני אומר לך שהצעת החוק שלך היא גם מבורכת וגם ברוכה והיא גם באה לתת פתרון להרבה מאוד אנשים דווקא בשכבות החלשות שאתה ואני באים---
היו"ר יצחק גלנטי:
וגם פתרונות למשק.
יורם מרציאנו:
וגם פתרונות למשק. אני ראיתי את טיוטת הצעת המחליטים וראיתי את רשימת המקצועות. אתם יודעים, לי בכלל יש חלום, החלום שלי זה שכבר בבתי הספר התיכוניים נתחיל להכשיר את הילדים שלנו למקצועות האלה משום שלצערי הרב אנחנו כבר... אתם יודעים שחלומה של כל אם יהודיה זה שבסופו של דבר הבן שלה יהיה עורך דין, או רופא, או טייס וקרה משהו נוראי במשק הישראלי, אין ידיים עובדות של הייצור הישראלי, של נגרים ושל ספרים ושל רתכים ושל בנאים ושל רצפים. בחודשים האחרונים אני מכיר את זה מהשיפוצים אצלי בבית. אני לא מוצא אותם, את החבר'ה שלנו, היהודים, הישראלים, הצברים הטובים שילכלכו את הידיים ושיבואו לעבוד. לצערי הרב, לא אחת אנחנו מוצאים אותם מתדפקים על שירות התעסוקה ומקבלים שם את קצבת הביטוח הלאומי, כמובטלים, וזה בסדר, מגיע לאנשים, אני לא כמו מר בנימין נתניהו שחושב שצריך לקצץ, אבל אני בהחלט חושב שצריך לעשות מעשה במדינת ישראל בעניין הזה, כדי שנראה בסופו של דבר בבתי הספר המקצועיים יותר לימודי מקצוע, להכשיר את התעשייה במדינת ישראל לשנים הבאות, שלא נמצא פה רק היי טק. היי טק הוא דבר חשוב, אבל בסופו של דבר גם צריכים ידיים עובדות ולא נמצא את הישראלים במדינה המתקדמת שלנו שנותנת את הפתרון לעניין הזה ולכן אני חושב שטוב תעשו, גם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואני מברך אותך, אדוני המנהל הכללי של שירות התעסוקה, אני מאחל לך הצלחה מרובה עם כניסתך לתפקיד, אני בטוח שיש לך עבודה מרובה. אני מקווה שבמשך החודשים שאתה תהיה שם אנחנו נראה בגרף כמה שפחות מובטלים---
יוסי פרחי:
שנים.
יורם מרציאנו:
אני מדבר על חודשים, אני רוצה שבחודשים תוריד. אתה מדבר על שנים. אתה יודע, בינינו יש חלוקת עבודה, אני רוצה את זה בחודשים, אתה רוצה בשנים. אני מאחל לך הרבה שנים, אחוזים אני רוצה בחודשים שיהיה.
יוסי פרחי:
זה בסדר.
יורם מרציאנו:
ולכן אני חושב ואני שוקד בימים האלה עם הצוות שלי במשרד לצאת עם איזה שהיא הצעת חוק שתדבר על פתרון לעניין הזה ולהכניס את המקצועות האלה, שאנחנו למדנו אותם, אני עצמי, המקצועות של הידיים העובדות, להכניס אותם לבתי הספר המקצועיים, בבתי הספר התיכוניים. אני גם מדבר עם אנשי מקצוע, עם מנהלי בתי ספר שאומרים 'תשמע, ילד היום כבר לא רוצה ללמוד נגרות', אין נגרים במדינת ישראל, הילדים לא רוצים ללכת ללמוד את המקצוע הזה, הם פשוט לא רוצים. היום הכל ממוחשב. ואתה יודע מאיפה באו המחשבים, הוא לא בא מהארץ, הוא בא משם, מבחוץ. אין נגרים ישראלים, זה לא בא מכאן, אין ספרים, הילדים שלנו לא הולכים ללמוד את המקצועות האלה. לצערי, אין. אנחנו לא מוצאים את המקצועות של הידיים העובדות האלה ולכן אני גם מבקש מכם---
היו"ר יצחק גלנטי:
כבר אין סינים?
יורם מרציאנו:
יש רק סינים ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לראות איך אט אט אנחנו מפסיקים את כל העניין של העובדים הזרים ואט אט אנחנו מכניסים יותר את החבר'ה שלנו למעגל העבודה, וצריך
לזכור שההורים שלנו עבדו בבניין ולא קרה להם שום דבר, הם רק היו יותר חזקים וחיו יותר טוב אולי.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת מרציאנו, רק הערה אחת, ויש בה הרבה מן הציניות. אתה יודע שהיום כבר אין במדינת ישראל ספרים. אני כל פעם הולך להסתפר ובשביל התספורת שלי אני חייב ללכת למעצב שיער. הבעיה שלי היא שאני אף פעם לא יודע איך לעצב אותו.
אני באמת מבקש להתייחס, במיוחד לגבי השינוי הנדרש על ידי חבר הכנסת אמנון כהן. אני מבקש את נציג האוצר שיביע את דעתו לגבי הבקשה של התוספת המבוקשת על ידי חבר הכנסת המציע.
יובל יעקובי:
אני לא מופתע.
היו"ר יצחק גלנטי:
זה לא חדש עבורך.
יורם יעקובי:
לא, זה חדש, כי דווקא אתמול דיברתי עם האנשים של חבר הכנסת כהן ושאלתי אם הצעת החוק תעבור כמו שהיא והם אמרו לי שכן, אבל כבר בזמנו, כשדיברנו, ידעתי שהפשרה הזו הציקה לו. אני רק מזכיר לוועדה שהצעת החוק הראשונית דיברה על זה שגם נבטל את ה-30% וגם נחזיר את הארכת דמי האבטלה למי שמשתתף בהכשרה מקצועית. מהשיחות שקיימנו עם חבר הכנסת המציע, החלטנו שנתמקד במקצועות מסוימים, שבהם לא נחזיר את הארכת תקופת דמי האבטלה, אבל נביא הצעת החלטה לממשלה שתיתן מלגות ומענקי התמדה ומענקי השמה במקצועות מסוימים, וזה הולך להיות מוגש לממשלה בשבועות הקרובים, וכך גם לגבי העניין של ה-20% "קנס", מה שקוראים פה, למי שמקבל דמי אבטלה. גם על זה סיכמנו שנעשה את זה רק במקצועות מסוימים. זה מה שעבר בקריאה ראשונה. אני לא רוצה להגיד נאלץ, אבל אני מציע להצביע על הצעת החוק כמו שהיא עכשיו. אם בכל זאת חבר הכנסת מתעקש, וזה לא מפתיע אותי ואני מבין מאיפה זה בא, אנחנו חושבים שבכל זאת זה נכון לבטל את הקנס הזה, או להעלות את דמי האבטלה, רק במקצועות מסוימים, במקצועות נדרשים.
אמנון כהן:
מר יעקובי, עוד נקודה, שתדע להתייחס. אני לא רוצה להאריך את התקופה של---
יובל יעקובי:
אני יודע, אז אמרתי.
אמנון כהן:
זאת אומרת, אם הזכאי, זכאי אני אומר כי זה כסף שלו, זכאי לדמי אבטלה, כשיש לנו נגיד 90 יום והוא כבר ניצל את החודש הראשון עד שהחליט ללכת לאיזה שהוא קורס. הקורס שהוא רוצה לפנות לגביו הוא קונדיטור, או ספר, או משהו אחר, שנמשך נגיד חצי שנה, אבל לזכאות שלו נשארו עוד 60 יום, אני אומר שרק לגבי ה-60 יום האלה, אל תוריד לו את הקנס. אני לא מדבר על שתיתן לו עוד המשך קורס, עוד מלגה, כלום אל תיתן לו, רק את הכסף שלו שמגיע לו, בשביל לעודד אותו. ה-30% האלה, תעשה חשבון במה זה מתבטא, בכמה כסף זה מתבטא ואני חושב שגם אתה מבין את ההיגיון שאנשים ייצאו לעבוד בסופו של דבר וזה הקורס האהוב עליו, שהוא כבר מצא בזה עבודה. זאת אומרת הוא לא הולך לקורס הזה בשביל לנצל את המדינה, כי הוא לא מקבל מזה שום דבר, אבל הוא הולך לאחר מכן לעבוד, זאת אומרת הוא מצא את הקורס הזה והוא רוצה ללמוד כי כבר יש לו עבודה. לכן אני אומר שהשיקול צריך להיות ממש ענייני וחברתי, ולא הרבה כסף, שלו, לא של המדינה בכלל. לכן ההתעקשות פה צריכה להיות. אני חשבתי עם עצמי עוד פעם ועוד פעם, ובלילה האחרון לא ישנתי בכלל, אמרתי 'איך אני עושה דבר כזה?', עד שאני עושה משהו טוב ואני כאילו 'מוציא את הערמונים מהאש', אני כאילו מרוקן את התוכן מהחוק.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת כהן, אני הייתי שואל האם מקובלת עליך ההצעה שכל הדברים האלה שאתה אומר יעוגנו במסגרת תקנות?
אמנון כהן:
לא, הנושא הראשון חייב להיות בחוק. הסעיף השני יהיה בתקנות.
היו"ר יצחק גלנטי:
הסעיף השני בתקנות, הכוונה להארכה.
אמנון כהן:
אבל לזה עוד לא הגעתי, כי אני רוצה לראות את הדרך. אני צריך ללמוד את הדרך, כי חשוב לי לא רק לכתוב אלא אני רוצה לשמוע את הגופים שצריכים ליישם את התקנות האלה, אם זה יבוא בסופו של דבר לביצוע, כי אם חתמנו על נייר, ואסור לחוקק חוק שאי אפשר לבצע אותו, אסור לגזור גזרה שאי אפשר לעמוד בו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אתה מתייחס למנגנון---
אמנון כהן:
הראשון קודם. על זה תחשוב עוד פעם ותיתן לי תשובה עוד מעט. אז תן לי, בוא נקרא את הסעיף השני, חשוב לי איך המנגנון הזה עובד.
יובל יעקובי:
זה עניין של החלטת ממשלה.
אמנון כהן:
לא, חוץ מהחלטת ממשלה. החלטת הממשלה עברה, אני בטוח שתעביר אותה, ואחר כך תגיד לי, ברחל בתך הקטנה, איך המנגנון הזה עובד. ניקח בן אדם שנכנס לקטגוריה הזאת, שאתם החלטתם, שיש לו זכאות 90 יום, הקנס בוטל בגלל שזה נכנס בקטגוריה הזאת, לאחר מכן יש לו זכאות לעוד 60 יום בלבד דמי זכאות ממה שמגיע לו, כי חודש הוא ניצל עד שהוא החליט, עד שעבר מבחנים ועד שהחליט את ההחלטה. הקורס שהוא מקבל זה 4 חודשים, בזכאות שלו נשארו רק 60 יום ממה שמגיע לו. מרגע זה איך המנגנון הזה פועל שהוא לא יפסיק ללמוד, שלא תהיה לו את החרדה, שהוא מראש יידע לאיפה הוא נכנס, מראש הוא יידע איך יהיה לו לגבי החודשיים, ומה יהיה בחודשיים הבאים, איך זה יתנהל, איך התמריצים שדיברנו עליהם, דמי רצינות, שהוא מסיים את הקורס ומקבל השמה, לא יושב בבית בחזרה. אני רוצה לדעת איך המנגנון הזה יעבוד.
שלום בן משה:
לחלק הראשון של מה שאמר חבר הכנסת אמנון כהן, נכון לבוקר, נתבקשתי על ידי המנהל הכללי, בשם השר, לומר שהשר תומך בעמדה של חבר הכנסת, לאמור שהקנס יבוטל לכל מי שרוצה ללמוד הכשרה מקצועית ולאו דווקא לגבי המקצועות המועדפים שהם בסעיף השני.
יהודית וסרמן:
זאת אומרת לא סעיף מסמיך, אלא בחוק ייקבע ביטול של ההפחתה של ה-30%.
שלום בן משה:
משרדנו מקבל את זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
את זה אתם מקבלים. אני בכוונה ממקד את זה סעיף-סעיף. אני מבקש מנציג האוצר, אנא, האם זה מקובל עליכם או שאתה רוצה גם על זה---
אמנון כהן:
הוא יכול לקבל אולי טלפון ולדבר?
היו"ר יצחק גלנטי:
אתה יכול לסגור את זה טלפונית?
יובל יעקובי:
לא, זה לא מקובל עלינו.
היו"ר יצחק גלנטי:
שאלה נוספת באותו נושא. האם אתה יכול לתת בהערכה גסה את העלות שנדרשת, אותה דלתא.
יובל יעקובי:
כן. בזמנו עשינו חישוב עלות. אני לא זוכר אותו עכשיו.
אמנון כהן:
רק לגבי אלה שלא נמצאים בקטגוריה הזאת, תוספת ה-30% לגבי אותם האנשים שירצו ללמוד משהו אחר.
יובל יעקובי:
בזמנו עשינו איזה שהיא הערכת עלות, אין לי אותה מול העיניים. אני זוכר שהיא---
היו"ר יצחק גלנטי:
אבל אתה יכול לקבל אותה בטלפון.
יובל יעקובי:
אני יכול לחזור למשרד ולבדוק אותה עוד פעם.
היו"ר יצחק גלנטי:
מה אתה זוכר?
יובל יעקובי:
אני לא רוצה להגיד סתם, כי זה לא יהיה אחראי מצדי.
היו"ר יצחק גלנטי:
על כל פנים זה הופך את החוק הזה לתקציבי בסיטואציה הזו?
יובל יעקובי:
כן.
שלום בן משה:
אני יכול לעזור לאוצר בעניין אחד. רוב המקצועות שהם מקצועות שעליהם מדבר חבר הכנסת אמנון כהן, הם מקצועות בתחום של המקצועות העסקיים. כלומר אנשים הולכים, משלמים ממיטב כספם כדי להכשיר והמדינה בכלל לא עוזרת להם, כך שאם ייתנו להם עוד חודשיים דמי אבטלה, שהם באמת זניחים, זה בשוליים של ההוצאה הכללית שלהם. לסבר את האוזן, קורס בקוסמטיקה עולה לאישה שמשלמת על הקורס הזה כמעט 10,000 שקלים שהיא משלמת מכיסה, היא לא מקבלת מהמדינה שום דבר. אז אם היה מגיע לה עוד חודש אחד או חודשיים של דמי אבטלה, שהם באמת נמוכים, אז זה באמת בשוליים.
היו"ר יצחק גלנטי:
תכפיל את זה כפול משתתפי הקורסים האלה.
שלום בן משה:
זה לא רבים. החלק הגדול של ה---
אמיל מלול:
אני אומר שהתקציב הכולל בהכשרה מקצועית הוא ממילא קטן מאוד ביחס למה שאפשר להוסיף בדלתא הזו.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני שואל האם הדלתא הזאת, לדעתך, היא זו שתהפוך את המסגרת ממסגרת מתחת ל-5 מיליון שקל לשנה ועוברת להיות מעל 5 מיליון שקל בשנה.
אמיל מלול:
להערכתי זה פחות מ-5 מיליון. אם התקציב הכולל יגדל, זה כבר משהו אחר.
היו"ר יצחק גלנטי:
האם יש פה מישהו ממרכז המחקר של הכנסת?
שלום בן משה:
אין לנו כרגע נתון מדויק להגיד, לכן זה לא יהיה נכון להגיד את זה, אבל בכל מקרה המקצועות האלה, שמופיעים כמקצועות מועדפים, הם חלק נכבד מאוד ממה שאנחנו עושים ומה שנעשה בעתיד, ולכן, ועכשיו אני מדבר על החלק השני, החלק השני, שהוא כמובן מוסכם עלינו, שכל אלה שיבואו למשק וילמדו את המקצועות האלה, ולגבי הפעילות אנחנו בהסכמה יכולים להוסיף מקצוע, להוריד מקצוע, אני גם לא מציע שניכנס לפירוט כאן, אלא נדבר על ענפים ואנחנו יודעים מה הענפים המבוקשים במשק והמשק צריך אותם. כל מי שהולך למקצועות האלה באמת ראוי וצריך שיקבל תמיכה מהממשלה, מהאוצר. בעניין הזה, הפעם, בניגוד לדרכו הרגילה שהוא לא נדיב יתר על המידה, האוצר נדיב. יש לנו מנגנון שאומר כך – כל מי שבא למקצוע מסוים, נניח לצורך העניין עיבוד שבבי ממוחשב. הקורס עצמו נמשך על פני עשרה חודשים, יש לו זכאות של שלושה חודשים, הוא יקבל את כל דמי האבטלה שלו ללא הקנס, ייוותרו לו עוד שבעה חודשים. בשבעת החודשים האלה הוא יקבל כל חודש 2,000 שקלים מלגת קיום, עד תום הלימודים שלו. בתום הלימודים שלו יש לו עוד 8,000 שקלים שנמצאים אצלנו, שהם נוהל תמיכה שנקרא 'התמדה בעבודה'. כמובן שאם לא יהיה תקציב, הוא לא יהיה קיים, אבל בהנחה שיהיה תקציב, אז יש נוהג והוא קיים. הוא אומר כך, בתום לימודיך כעבור שלושה חודשים אתה מקבל 4,000 שקלים ובתום חצי שנה נוספת, כלומר כשאתה כבר עובד תשעה חודשים, תקבל עוד 4,000 שקלים. אז אנחנו מבטיחים שיש לך מנגנון שנותן לך מוטיבציה להמשיך בעבודה.
היו"ר יצחק גלנטי:
הכוונה היא שלא יגמור את הקורס ואחר כך---
שלום בן משה:
אז יש לנו נוהל כזה, נוהל תמיכה. אנחנו כבר מפעילים אותו והוא כמובן מותנה בזה שיהיה תקציב. אם יש תקציב, אפשר יהיה להפעיל אותו. האוצר הבטיח שבמקצועות האלה שמנינו כאן, בהנחה שתהיה הסכמה, הוא יעמיד את הכסף הזה בדמות של מלגת קיום או מלגת השתתפות בשכר, לא חשוב כרגע המינוח, וכל אחד כזה שלומד, כדי שלא ינשור, כי באמת ראינו שהאנשים האלה, ברגע שדמי האבטלה שלהם מסתיימים, הם מפסיקים ללמוד כי הם לא יכולים להתקיים. הם יקבלו כל חודש 2,000 שקלים. זה נראה בעיניי הוגן, נכון ומתאים.
לכן, חברי אמנון כהן, יש לנו מנגנון לעניין הזה, יש לנו נוהל לעניין הזה. הנוהל הזה של התמיכות כבר פועל ולכן ברגע שהאוצר יעמיד את התקציב לעניין הזה, אנחנו יודעים מה המקצועות, יודעים איפה מלמדים, יש לנו שליטה על תכנית הלימודים, על מקומות הלימוד---
אמנון כהן:
איך האזרח, שנמצא בלשכת התעסוקה, נשלח לקורס במקום איקס, והוא עכשיו מדווח שהוא נמצא בקורס ארבעה חודשים, חודשיים יש לו זכאות, החודשיים הנוספים איך יהיו? איך האזרח יודע?
שלום בן משה:
קודם כל יגידו לו את זה בשירות התעסוקה וגם כשהוא יבוא לקורס.
אמנון כהן:
איך הוא יקבל? חודשיים קיבל, חודש שלישי איך הוא יקבל?
שלום בן משה:
את המלגה הוא יקבל מאיתנו. הוא ימלא טופס בקשה ואנחנו נעביר לו את זה---
אנה בלוק:
ימלא טופס בקשה שיגיע באמצעות בית הספר, או באופן ישיר ודרך זה---
אמנון כהן:
לא או-או, אני רוצה את הדרך המדויקת שזה יהיה.
אנה בלוק:
זה גם אפשרי וזה גם אפשרי.
אמנון כהן:
לא, מה סיכמתם? אני לא רוצה או-או, אני רוצה דרך אמיתית, לא לבלבל אותו.
שלום בן משה:
כל מה שאני אומר לך זה אמיתי.
אמנון כהן:
לא, היא אומרת שיש כמה דרכים. הדרך שהכי טובה, הכי פשוטה, בלי ביורוקרטיות, בלי בלגנים ובלי כל הדברים האלה. יש לו ארבעה חודשים, חודשיים יש לו זכאות, החודשיים הנוספים איך הוא מקבל מלגה?
שלום בן משה:
הוא ממלא טופס. אנחנו יודעים שהוא נמצא, כי הוא אצלנו בקורס, בפיקוח שלנו. הוא ממלא את הטופס הזה, הטופס הזה מאושר והכסף יועבר אליו או לחשבון הבנק שלו, בהסדר בינינו לבינו, או למוסד עצמו. או שהמוסד ייתן לו ישירות אליו, לחשבון הבנק שלו.
יהודית וסרמן:
במשך כמה זמן ההסדר הזה עומד?
שלום בן משה:
עד תום הקורס שלו.
יהודית וסרמן:
לאיזה קורסים? לטווח של שנה-שנתיים מהיום?
שלום בן משה:
משך הקורס, את מתכוונת?
יהודית וסרמן:
לא משך הקורס. אתם אומרים שאנשים שיסיימו את דמי האבטלה, יקבלו עוד איזה שהם מלגות. כמה זמן ההסדר הזה יעמוד?
אמנון כהן:
עוד נקודה. קיבל את ארבעה החודשים, הסתיים הקורס, ברוך ה' התקבל לעבודה, עובד. התמריץ השני איך בא?
שלום בן משה:
ההתמדה? אותו דבר. אנחנו הרי יודעים איפה הוא נמצא. אנחנו מקבלים מהמעסיק שלו אישור שהוא אכן עובד שלושה חודשים. בתום שלושה חודשים אנחנו מעבירים לו את הכסף לחשבון הבנק שלו. כעבור ששה חודשים נוספים, מקבלים אישור, רואים גם את תלושי השכר שלו, להבטיח שהוא קיבל שכר, ואז הוא מקבל את הכסף.
אמנון כהן:
זאת אומרת אנחנו מדברים על שלושה צמתים. הצומת הראשון כשהוא מסיים את הקורס, חודש-חודשיים, כמה שהוא אורך. הצומת השני, דמי התמדה, שלושה חודשים---
שלום בן משה:
ובתום שישה חודשים.
אמנון כהן:
הבנתי. מי בפועל מבצע את הפעילות הזו, מי מוציא את הצ'ק?
שלום בן משה:
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, האגף להכשרה מקצועית. ביטוח לאומי לא בחלק הזה.
אמנון כהן:
באיזה חלק הביטוח הלאומי?
שלום בן משה:
המוסד לביטוח לאומי הוא בחלק הראשון של דמי האבטלה.
אמנון כהן:
ביטוח לאומי – אתם מסודרים, מטופלים? את החלק שלכם מבצעים? אין לכם בעיה, אני מבין, טכנית.
רועי קרת:
בחלק שלנו אין בעיה, הוא מבוצע גם היום. עד תום שנה מיום תחילת האבטלה אנחנו משלמים דמי אבטלה לפי הזכאות האישית. אני רוצה לומר רק במלה, חבר הכנסת כהן בודאי זוכר, בעבר הביטוח הלאומי תמך בהארכת התקופה של תשלום דמי האבטלה לעוד שישה
חודשים, ברם המנהלת הכללית החדשה במוסד, שהיתה בעברה המנהלת הכללית של שירות התעסוקה, לא חושבת שזה בראש סדרי העדיפויות כרגע ולכן הפתרון שמציע משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא פתרון שטוב גם מבחינתנו. בשנה הראשונה אנחנו משלמים, אחר כך זה עובר ל---
אמנון כהן:
איזה שנה ראשונה? בשלב הראשון, אתה מתכוון.
רועי קרת:
בשנת הזכאות האישית. בתוך שנה מיום שהפך מובטל, ועד שהוא כילה את הזכאות שלו בביטוח הלאומי. אחר כך זה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.
היו"ר יצחק גלנטי:
חבר הכנסת אמנון כהן, אני רוצה להתקדם. האם התשובות שקיבלת עד עכשיו הן תשובות מספקות מבחינתך?
אמנון כהן:
התשובות על החלק השני של המקצועי בהחלט מספקות. אני שמחתי שבאמת עשיתם עבודה מצוינת. אני מברך אתכם על כך שבאמת השקעתם הרבה שעות לטובת הנושא הזה. הנושא הוא מאוד חשוב, למדינה. אבל בנושא הראשון אני רוצה להתייעץ עם היועצת המשפטית של הוועדה, בבקשה. אני לא רוצה לעכב את החקיקה הזאת, אני לא יודע מה יילד יום בקונסטלציה שיש לנו היום במדינת ישראל, הכללית, ההודנות וכל הדברים האלה. אני לא רוצה לעכב, יחד עם זאת, כדי לישון טוב בלילה, כי אני לא אישן, אני רוצה להתייעץ איתך על דרך שיש לי, אם אפשר. האם אפשר שאנחנו נצביע על הצעת החוק איך שהיא---
יהודית וסרמן:
זאת שאושרה בראשונה או זאת שאושרה בדיון המוקדם?
אמנון כהן:
אני מדבר בדיון לקריאה שנייה ושלישית, מה שאושר בראשונה. מתייעץ עדיין. אם אני מאשר, בשביל לא לעכב, ואני מבקש הסתייגות למליאה, שאני רוצה את הסעיף הראשון לגבי כל המועסקים כרגע בחוק, כי אין לי את תמיכת האוצר. אם אני אשים הסתייגות ועד אז אני רוצה לקבל תמיכה מהאוצר, תמיכה אולי מהשר אלי ישי.
יהודית וסרמן:
אתה רוצה הסתייגות את הנוסח של הדיון המוקדם.
אמנון כהן:
בעיקר בשביל לא לעכב, כי יש פה הסכמה על שני הסעיפים ועכשיו אני רוצה לעשות איזה שהיא עבודה עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, שידבר אולי עם שר האוצר, שיוריד את ההתנגדות שלו, ואז נצביע על הסעיף של ההסתייגות שלי שהוא ייכנס לחוק, ואז פתרנו את הבעיה.
יהודית וסרמן:
מבחינה טכנית זה אפשרי בהחלט, רק מה שאושר בראשונה ומה שאושר בטרומית, מתייחסים למלוא דמי האבטלה, לביטול הקנס.
אמנון כהן:
לא, אני מוריד את זה. אני שם הסתייגות רק על דבר אחד. אני מבקש הסתייגות חדשה, אם זה לא מופיע שם, עזבי את החוק הראשון, ההסתייגות תגיד שעל מנת לעודד את התעסוקה ולעודד שילוב אנשים בעבודה, כל קורס שיבחר האזרח להיכנס בו, הקנס יבוטל אוטומטית.
יהודית וסרמן:
אוקי, זה הטרומית.
אמנון כהן:
רק על זה אני מדבר, אני לא מדבר על משך הקורס.
יהודית וסרמן:
אתה לא מדבר על להאריך את תקופת האבטלה, אלא בתקופת הזכאות האישית שלו לפי חוק הביטוח הלאומי הוא יקבל 100% ולא 70%. זו הטרומית. אז מה שיאושר בוועדה זה מה שאושר לראשונה וההסתייגות שלך זה הטרומית.
אמנון כהן:
כן.
יהודית וסרמן:
ההסתייגות היא כרגע תקציבית.
אמנון כהן:
אם אין הסכמה, אני אוריד אותה.
היו"ר יצחק גלנטי:
לא, אני גם לא בטוח שההסתייגות היא תקציבית.
יהודית וסרמן:
ההסתייגות תירשם כתקציבית.
היו"ר יצחק גלנטי:
אני לא יודע.
יהודית וסרמן:
אנחנו גם צריכים הערכת עלות לגבי הסתייגות תקציבית.
אמנון כהן:
אני מבקש, אדוני, לא להעלות את זה דחוף.
יהודית ורסמן:
אבל הוועדה צריכה לקבוע אם היא תקציבית או לא. גם לגבי הסתייגות צריכה להיות קביעת ועדה האם היא תקציבית או לא.
אמנון כהן:
גם לגבי הסתייגות?
היו"ר יצחק גלנטי:
בוודאי.
יוסי פרחי:
האם ניתן להגביל אותה עד חמישה מיליון שקל?
יהודית וסרמן:
אי אפשר, זו כבר לא ההצעה הזאת, זו הצעה אחרת.
היו"ר יצחק גלנטי:
רבותיי, כדי לקבל הערכה תקציבית כמה זמן נחוץ לך?
יובל יעקובי:
עד מחר.
היו"ר יצחק גלנטי:
אז זה סובל דיחוי עד מחר.
אמנון כהן:
אני יודע שלוח הזמנים של אדוני עמוס מאוד, מאוד עמוס, מכאן ועד הודעה חדשה, לכן אם אדוני היושב ראש יסכים שבשבוע הבא, במגבלת הזמן, כי פה לא יהיה דיון ארוך, רק צריך רבע שעה, לדעת את העמדה של האוצר, את העמדה של המ.מ.מ., לגמור את הנושא הזה ולהצביע.
היו"ר יצחק גלנטי:
אדוני, אם אתה תצליח לעצור את התייצבותו של סרקוזי במליאה, אז יהיה לי זמן, אבל הרי זה הזוי, הסיטואציה הזו. חבר הכנסת כהן, אני לא יכול מראש להבטיח לך שבשבוע הבא הנושא יעלה. את זה אני לא יכול להבטיח.
אמנון כהן:
לא מראש, אבל תעשה מאמצים.
היו"ר יצחק גלנטי:
יפה. אין בעיה.
חזקיה ישראל:
אני מהתאחדות התעשיינים. אנחנו פה במצב מוזר. אנחנו תמכנו בהצעת החוק המקורית בזמנו ואחרי זה נציגי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, יחד עם המציע, באו בדברים והציעו את הנוסח הזה, כולל של ביטול ה-30% ועם הנושא של המלגות וכדומה. כרגע משנים פה את ההסכמות שהיו. מה שחשוב לנו זה לוח הזמנים פה בעסק הזה. מה שקורה כרגע, אם יש חשש שהנושא הזה יידחה והחקיקה לא תגיע לכדי מיצוי בתקופה הקרובה, בינתיים יש אנשים שלא יכולים לקבל את הקורסים וכל מה שקשור בזה בגלל המצב. לכן אנחנו חושבים שלוח הזמנים הוא כזה שמחייב קידום מהיר של החקיקה הזאת. היה פה עיוות מתמשך של הביטול של ה-30%. האויב של הטוב זה הטוב מאוד, ואני חושב שצריך לקדם את זה, אם יגיעו הצדדים לכדי הבנה. אבל אם לא, צריך לקדם את זה, כדי לקדם את העניין הזה, כי אנחנו התחלנו מצב כזה שדווקא משרד התעשייה, עם האוצר והמציע, אמרו שעוזבים את ההצעה המקורית ומתקדמים לדבר כזה שאני בתחילת הדרך חשבתי שהוא לא נכון.
מה שחשוב לנו זה לוחות הזמנים ולהבהיר שיש פה בעיה שמעבר לדמי האבטלה, יש לאפשר, בתקציבים כאלה או בתקציבים אחרים, דמי קיום. דמי קיום כדי לאפשר לאנשים לסיים את הקורסים בכבוד ולהשתלב בשוק העבודה.
אמנון כהן:
תודה, מר חזקיה ישראל. קיבלתי, תודה רבה על התמיכה, אבל אני, כמחוקק, אני לא מסתכל על הרגע, אני רוצה לפתור את הבעיה קצת יותר לעומק. כמו שאמרת, האויב של הטוב הוא הטוב מאוד, אני רוצה להגיע לטוב מאוד. או שאני עושה או שאני לא עושה. היום אני רוצה לישון בלילה, אם אני אעשה דבר טוב, לא עשיתי משהו שכאילו... אני אומר לך היום, מר ישראל, אם היום שני המנגנונים האלה יבואו ויגידו 'לא צריך חוק, אנחנו חוזרים בנו, אנחנו עושים את מה שביטלנו, חוזרים בנו', אני לא צריך חוק על שמי, לא רוצה חוק, אני רוצה לפתור את הבעיה האמיתית והכאובה הזו. אני מרגיש שאני מפספס פה משהו, ולכן אני רוצה עוד כמה ימים כדי למצות את העניין.
חזקיה ישראל:
כמה ימים לא ישנו לכאן או לכאן.
אמנון כהן:
נכון, לכן אדוני היושב ראש, אני מבקש שהסיכום שלנו, ברוח הדברים שדיברנו, אנחנו ניתן לאוצר לשלוח לנו את האומדן שלו עד מחר. אני מבקש שלא תעשה את זה יותר מדי דרסטי, תתייחס רק ל-500 השקלים האלה שהאישה תקבל, 30% האלה במשך עוד חודש, חודש וחצי, 750 שקל, אולי 500 נשים, 700 כפול 700 שקל, כמה שזה יהיה, לא צריך לעשות את זה מיליארדים, אל תפחיד את חברי הכנסת שלא יגידו שהחוק תקציבי. אני מבקש ממך, תהיה יעיל באמת לטובת העניין. אם זו לא אחריות שלך, אם צריך לדבר עם בלניקוב או מי שתגיד, אני אשב איתם. המטרה היא באמת לעזור למשק לקבל את האנשים הטובים מצד אחד, ומן הצד השני לחברה שיתחילו ללמוד ולעבוד. לכן אני מבקש, אדוני היושב ראש, שנסכם שאנחנו תוך מספר ימים נקבל גם מהאוצר וגם מהמ.מ.מ. את הנתונים, על מנת שנקבל החלטה סופית, ורק נבקש לשבוע הבא, במידת האפשרות שלך, ואני בטוח שאתה רגיש לנושאים חברתיים של המשק ואתה רוצה לקדם את הצעת החוק, אז רבע שעה לשבוע הבא בעזרת ה', על מנת לסגור את הקצוות האלה ולקבל החלטה או לכאן או לכאן ולהתקדם.
היו"ר יצחק גלנטי:
זאת אומרת שמקובל עליך שלא נצביע היום.
אמנון כהן:
לא נצביע היום, בשבוע הבא רק הצבעה.
היו"ר יצחק גלנטי:
עוד מלה למר פרחי.
אמנון כהן:
אני לא בירכתי אותו בוועדה, בירכתי אותו קודם, ואני אומר לך, האיש שנבחר הוא איש חברתי ממדרגה ראשונה, כל הנושא הקורסים, ההכשרות הם 'בטוב לבו'. זכיתי בקורס כשהוא היה עוד בצבא, באחד הקורסים בבה"ד 20, קיבלתי קורס והוא היה מפקד המקום, אז אני אומר שהאיש הנכון במקום הנכון.
יש לך שליחות אמיתית. אתה צריך לעשות מהפכה שם. לשכת התעסוקה צריכה לעבור שינוי דרסטי ואני בטוח שאחד כמוך יכול לעשות את זה. הכל מיושן שם, יש שם אנשים טובים מאוד, אבל אין מישהו שיכוון, אז תפוס את הפיקוד ויש לך שר טוב, שתהיה התקדמות טובה.
יובל יעקובי:
אולי לפני, כדי שהמנהל הכללי יהיה אחרון הדוברים, אני רק רוצה במלה אחת להגיד---
היו"ר יצחק גלנטי:
אתה רוצה לטרפד את הצעת החוק שלי היום למעלה. כיוון שנכון לרגע זה אני מפסיד את הנהלת הקואליציה, אז אני נמצא בסיטואציה בלתי אפשרית.
יובל יעקובי:
אני רק רוצה להגיד משפט אחד – מבחינתנו הסיכום הזה הוא סיכום אחד. הדברים הם מה שנקרא הא בהא תלייא. אם העניין של דמי האבטלה לא יהיה בסיכום איתנו, גם העניין של המלגות לא יהיה בסיכום איתנו. אני מצטער, אבל סיכום זה סיכום. אם אנחנו מסכמים, מסכמים על הכל. אי אפשר לסכם משהו---
היו"ר יצחק גלנטי:
מאחר ולא התבצעה כעת שום הצבעה, אז אתה מדבר על ציפורים על העץ.
יוסי פרחי:
אני מבקש רק לומר משפט אחד. ביום חגה של התאחדות התעשיינים, אני רוצה לברך את החברים ואני חושב שההתאחדות עושה מעשה מדהים בשנים האחרונות, בכל מה שקשור בחינוך הטכנולוגי. אני עוד יותר שמח על זה שהאגף להכשרה מקצועית נרתם לעניין הזה ואני מקווה שהאגף יחזיר עטרה ליושנה ואלה דברים חשובים.
אני מבקש לומר רק שני נתונים. בסקר שעשינו אתמול בלילה, מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמטילה קנס על מי מבניה שרוצה ללמוד. לא נשמע כזה דבר. כשבן גוריון בנה את המדינה, בתקופת הצנע, כשלא היה מה לאכול, הוא לקח מאות מורות חיילות ופתח מבצע שנקרא 'ביעור הבערות'. כשלא היה מה לאכול, בן גוריון קבע שהכסף של האוצר הולך ללמד את העם.
העניין הזה, יובל, הוא עניין ערכי ממעלה ראשונה. הוא בכלל לא עניין כספי. אין מצב, אין מדינה בעולם שאם מי מהאזרחים שלה רוצה ללכת ללמוד, היא באה ומשיתה עליו קנס כספי. זה דבר אחד.
דבר שני, לפרוטוקול, שתדעו מה עשה הקנס הזה, מנקודת המבט של המובטלים. אל"ף, יש מתאם ישיר בין הגידול בהבטחת הכנסה לבין הקיצוץ בתקציבים של האגף להכשרה מקצועית. כי אם הם לא לומדים, אז הם מגיעים להבטחת הכנסה והמדינה משלמת קנס פי עשר. בי"ת, היום בדיוק לפני עשר שנים היתה כמות הלומדים 10,000 איש. נכון להיום, 450. צא ולמד איזה נזק למשק נגרם. במקום שאנחנו נטפל בביעור הבערות, אנחנו מחילים את הבערות של החינוך הטכנולוגי על---
אמנון כהן:
אדוני המנהל הכללי, לכן אני מבקש ללכת אל האוצר, לעשות גם השתדלות מטעמכם. גם השר אלי ישי, אני מבקש ממנו גם לעזור לנו להעביר את זה. אני רוצה להעביר את זה בתיאום עם הממשלה. תודה רבה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה לכולם, לכל המשתתפים בדיון החשוב הזה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30