פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 443
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג סיון התשס"ח (16 ביוני 2008), שעה 09:30
ס ד ר ה י ו ם:
דיון מהיר – רצח בביה"ס תיכון בטובא אלזנגריה והאלימות במערכת החינוך הערבית
נכחו:
חברי הוועדה:
זבולון אורלב - מ"מ היו"ר
זהבה גלאון
רן כהן
חנא סוויד
מוזמנים:
מוחמד אלהיב – מפקח על החינוך הבדואי משרד החינוך
באסם עיאדאת – מפקח במחוז הצפון למגזר הבדואי משרד החינוך
רותם זהבי – ממונה בטיחות ארצי משרד החינוך
כאמל עטאלה – לשכת דובר משרד החינוך
אלה אלגרסי – ממונה על מניעת אלימות משרד החינוך
רפ"ק עמירה ברנשטיין – קצינת נוער מרחבית המשרד לבטחון פנים
חמדה חילף חמידה – מנהלת ביה"ס התיכון מקיף טובא
ד"ר רחל סבארי – יו"ר ועד המורים – ביה"ס תיכון מקיף טובא
מוחמד עומר – יו"ר ועד הורים ביה"ס תיכון מקיף טובא
דחאם היב
יחיא היב – דודו של הנרצח
מוחמד היב – אביו של הנרצח
נחום דוד – יו"ר מועצה ממונה מקומית טובא אלזנגריה
עבדאללה הייב – מנהל מחלקת חינוך טובא אלזנגריה
עיסאת סאוסן – מנהלת לשכת רווחה טובא אלזנגריה
איימן הייב – קב"ס טובא אלזנגריה
עטאף מועדי – מנכ"ל החינוך הערבי
אבי גור – ארגון הורים ארצי
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
דיון מהיר – רצח בביה"ס תיכון בטובא אלזנגריה והאלימות במערכת החינוך הערבית
היו"ר זבולון אורלב:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, ביקש ממני היושב ראש הקבוע חבר הכנסת מלכיאור לנהל את הישיבה ונעניתי לו ברצון. הנושא שלנו היום הוא דיון מהיר, רצח בבית הספר תיכון בטובא-אלזנגריה ואלימות במערכת החינוך הערבית, כפי שהוצעה בידי חבר הכנסת סוויד, ואני מכבד אותו בהצגת העניין.
חנא סוויד:
בוקר טוב לכולם, תודה רבה אדוני היושב ראש. אני במיוחד רוצה גם לברך את בני משפחת התלמיד שנרצח בבית הספר בכפר טובא-אלזנגריה, האבא ישנו כאן ודודים, שאני מברך אותם על המאמץ שבאמת הגיעו ואפילו מוקדם לכאן ממרחק כל כך גדול.
האמת היא שהמקרה המצער הזה, שקרה בטובא לפני כחודש בערך, שבו נרצח סטודנט בבית ספר תיכון בטובא-אלזנגריה, בשעות הלימודים, בשעות היום, כאשר נכנס בחור למתחם בית הספר, ואני לא מכיר בדיוק את הפרטים של הויכוח שהיה בין הסטודנט המתקיף לבין הסטודנט שנרצח, זכרונו לברכה, אבל התוצאה אנחנו כולנו יודעים מהי. הבחור הזה נרצח בחצר בית הספר, ויש לנו משפחה שכולה. ואני לא רוצה כמובן לדבר יותר מידי, אפילו לא להתייחס מעבר למלים שאמרתי לגבי המקרה עצמו והצד הפלילי שלו, כי זה לא ענייננו, אני חושב וחזקה על משטרת ישראל שהיא עושה מה שצריך בעניין הזה על מנת לפענח בדיוק מה קרה שם ולהביא את הרוצח לדין.
מה שאני ביקשתי, והכוונה והמטרה והתכלית של קיום הדיון הזה היא בעצם לדון בתופעה של אלימות, אדוני היושב ראש, היית שר חינוך, היית ממונה על כל המערכת.
היו"ר זבולון אורלב:
אני רוצה רק לתקן את אדוני, אני עדיין לא הייתי שר חינוך, אני מקווה להיות. הייתי מנכ"ל משרד החינוך והייתי יושב ראש ועדת החינוך והתרבות.
חנא סוויד:
תודה על התיקון אדוני. אתה מכיר את המערכת מאותה תקופה, לצערי הרב מאז מפלס האלימות בבתי ספר באופן כללי עלה, ואנחנו עדים בבתי הספר הערביים במגזר הערבי למפלס אלימות שממש עולה באופן מטאורי. תופעות האלימות גואות בבתי ספר בכל השכבות. גם ביסודי, גם בחטיבות ביניים, גם בתיכונים, וזו אחת העדויות למצב הזה. כמובן אני לא רוצה להתחיל גם לתאר מקרים אחרים של אלימות לא רצוייה וזרה לאווירה החינוכית בבתי ספר, שלא באים תמיד לרצח בסופו של דבר, אבל יש להן גם השפעות הרות אסון לגבי המהלך הלימודי, לגבי מהלך לימודים תקין וסדיר ולגבי הסדר בבתי הספר ביישובים.
אז יש לנו, זה דבר שבעובדה, כולם מכירים אותו, מנהלי בתי ספר, מורים, זועקים לשמים, אנא עשו משהו, הצילו בעניין מפלס האלימות ההולך וגובר כי זה כבר פוגע בכל חלקה טובה במערכת החינוך ביישובים הערביים.
אני כאן רוצה לציין, ולו באופן חלקי, את הסיבות שמביאות למצב הזה. ואני במיוחד רוצה לציין את העניין או את המעורבות או את התפקיד או את החוסר שגורם לו משרד החינוך בעניין הזה. אנחנו יודעים שיש אנשים שאמורים לפעול ולעבור בכל בית ספר, להיות אמונים על העניין של החינוך, העניין של הייעוץ הפסיכולוגי, על הטיפול בתופעות חברתיות שמביאות בסופו של דבר לעליית מפלס האלימות. לצערי הרב בבתי הספר במערכת החינוך ביישובים הערביים אחוז בתי הספר שמעסיקים יועצים חינוכיים ופסיכולוגים חינוכיים, ועם כל הצירופים האלו של פסיכולוגיה וחברה הוא, עד כמה שאני יודע, פחות ממחצית בתי הספר מעסיקים יועצים מסוגים אלה ואחרים. אני העליתי את העניין הזה פעם אחת לדיון בוועדה הזו, שמענו ממשרד החינוך שמכירים בעובדות האלו, שיש מחסור. כמובן הסיבה למחסור הזה, יש כל מיני סיבות שמשרד החינוך מביא, שזה מחסור בתקנים, מחסור בכספים מצד אחד, מחסור באנשים מיומנים שיכולים לקיים את הפונקציות האלו. אבל העובדה בסופו של דבר, השורה התחתונה היא שיש מחסור גדול, והמחסור הזה נותן את אותותיו וגורם לכך שאין אנשים, אין אנשי מיומנים, מומחים שמטפלים בתופעות האלה שמביאות בסופו של דבר לעלייה גדולה במפלס האלימות. וכמובן בהעדר הטיפול הזה אז מן הסתם תופעות כמו רצח ואלימות בדרגה יותר נמוכה אכן מתפתחות בבתי הספר.
ולכן בנוסף לכל הדברים שאדוני היושב ראש, אני מאוד מבקש שבני המשפחה יגידו מה שיש להם כאן, בכלל כל ההשקעה במערכת החינוך, אתמול רק התפרסם ששליש הנושרים במערכת החינוך הם סטודנטים ערבים. שליש, לעומת המשקל שלהם בסך הכל הסטודנטים בארץ, שזה פחות מעשרים וחמישה אחוז. כלומר יש תופעות שהן תופעות מאוד שליליות, בעיקר בעניין ההתנהגות ובעניין הסדר הטוב והשלום והבטיחות בבתי ספר, שהם לא נשמרים, ואף אחד לא נותן את הדעת עליהם. ולכן בסופו של דבר אנחנו מקבלים את התופעות האלו.
אני מאוד מבקש שבסיכומים של הישיבה הזו אנחנו נוציא קריאה למשרד החינוך, קודם כל לטפל באופן נקודתי בעניין הזה שהיה בטובא. אני רוצה להזכיר כאן שלפני לא יותר משנתיים היה מקרה דומה עם התלמידה תאיר ראדה בקצרין, לא רחוק משם. ואני לא יודע בדיוק מה משרד החינוך, איך הוא טיפל בזה נקודתי בבית הספר. השוק הזה שנגרם לתלמידים מייד אחרי הרצח, איך משרד החינוך באמת נכנס לבית הספר, איך הוא טיפל באווירה שם. זה משהו שכבר עבר, אבל אני חושב שיש לזה זנבות שמשרד החינוך אכן מתבקש להיות נוכח באופן אינטנסיבי בבית הספר, על מנת לטפל בזנבות של המקרה הספציפי הזה ולתת את הפתרונות והחזון שלו לבית הספר הספציפי הזה ולכלל בתי הספר הערביים בכל הקשור לעניין של האלימות.
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון:
אדוני היושב ראש תודה. ראשית תנחומים למשפחה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת סוויד שהעלה את הנושא ולהגיד רק שני משפטים שמטרידים אותי. לי נודע רק הבוקר על הרצח שהיה בטובא, ואני חשבתי על זה שיש משהו מעוות בכך. אני מבינה שזה פורסם כנראה, אבל אני חושבת שאני אדם די מעורב, מקשיבה לחדשות, שומעת מה קורה. אם המדינה לא עמדה על הרגליים על כך שתלמיד נרצח זה אומר שיש בעיה, ויש גם בעיניי מסר מאוד מסוכן שיוצא מכך, שכשנרצחה, שלא נדע באמת, כמו שציין קודם חבר הכנסת סוויד, תאיר ראדה, המדינה עמדה על הרגליים. זה מזעזע לחשוב שתלמיד או תלמידה יכולים להרצח בבית הספר, במקום לכאורה שהוא הכי מוגן, שצריך לתת את מירב התמיכה וההגנה, ואני אומרת את זה בעדינות, שכשנרצח נער ערבי המדינה לא רועדת, אמות הסיפים לא רועדים. זה מטריד אותי. עכשיו אני מודה שאני לא שמעתי. וזה הטריד אותי. והשמיעה שלי היא לא סלקטיבית והיא בטח רגישה. אז זאת נקודה אחת שאני רוצה להעלות.
והנקודה השנייה בהמשך לדברים שאמר, אני גם קראתי את המסמך שחולק כאן, מטרידה אותי ההתייחסות גם של משרד החינוך.
היו"ר זבולון אורלב:
סליחה איזה מסמך חולק כאן?
זהבה גלאון:
עוד לא חולק, אני קיבלתי אותו, סליחה. מטרידה אותי, אנחנו בטח נשמע יותר פרטים כמובן מהמשפחה, שהם בקיאים יותר, מטרידה אותי הגישה ביחס לכל מה שקשור לעזרה ראשונה, ולנגישות לעזרה ראשונה כשקורה מקרה כזה קשה, ואני לא יודעת איך זה בבתי ספר אחרים במגזר הערבי, אני לא יודעת איך זה בבתי ספר אחרים במגזר היהודי. אני אשמח לשמוע, האם צריך לקחת כל כך הרבה זמן לשירותי החרום להגיע לבית הספר. יכול להיות שאם היתה אחות בבית הספר או אם היו שירותים אחרים אולי דברים היו יכולים להימנע. אלו שאלות שצריכות להטריד את כולנו. אנחנו מדברים כאן על חיי אדם. אז זה רציתי להגיד, ורציתי גם להתנצל שמכיוון שאנחנו כולנו רצים לוועדות נוספות אני אשתדל בהמשך לצאת. ושוב תנחומים ותודה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני לא רק שאני אצטרך לצאת, אני אצטרך לסגור את הישיבה בעשר וחצי. הישיבה הזאת נועדה למסגרת של שעה, וכך היא תתקיים. חברי הכנסת אפשרתי אתם רואים חופש דיבור אבל לאחרים אני חייב לקצוב את הזמן.
אז ראשית כל אני רוצה לפתוח באמת במשפחת היב, קודם כל גם אני מבקש בשם חברי הכנסת ובשם הוועדה למסור תנחומים, אין ספק שמדובר פה באסון גדול, ודאי בראש ובראשונה למשפחה, להורים, לאחים ולאחיות ולכל בני המשפחה זה אסון. וזה גם אסון גדול למערכת החינוך. העובדה שתלמיד נרצח בבית ספר זה אסון גדול מאוד. כל רצח הוא רצח. אבל כשזה קורה, כמו שציינה בצדק חברת הכנסת גלאון, במקום שלכאורה מדינת ישראל היתה צריכה לדאוג שהוא יהיה המקום הבטוח ביותר עבור תלמידים זה אסון גדול מאוד. אז שיהיו לכם תנחומים ושלא תדעו עוד צער. ואנחנו מקדישים את הדיון הזה, בזכותו של חבר הכנסת חנא סוויד לזכרו של בנכם.
מוחמד היב:
תודה רבה.
יחיא היב:
אני יחיא היב, אני דוד של המנוח, הוא אחיין שלי. בוקר טוב לכולם. אדוני יושב ראש הוועדה זבולון אורלב, אדוני חבר הכנסת חנא סוויד, חברת הכנסת גברת זהבה גלאון, נכבדים, אנשי חינוך, אני מברך אתכם על זה שנתתם את הסכמתכם לקיום דיון מיוחד זה בעקבות הרצח שזיעזע אותנו וזיעזע את המדינה. רצח, טרגדיה, מחדל.
אני חבר ועד הורים בבית ספר תיכון ביישוב ודודו של המנוח, ברצוני לספר לפניכם על השתלשלות האירוע הרצחני שקרה לבן שלנו. הכתובת היתה על הקיר. המציאות הקשה בבית הספר התיכון טובא-אלזנגריה לא נעלמה מעינינו. חצי שעה לפני שרחים נדקר הייתי בשיחה אצל המנהלת, דיברתי איתה על זה שבית הספר פרוץ ואין שומר. אנחנו כוועד הורים התרענו על הליקויים הבטיחותיים זמן רב לפני שאירע הרצח. בידינו פרוטוקול של ישיבת ועד הורים שהתקיימה בשישה עשר לשני 2008, עותקים ממנו נשלחו גם לראש הוועדה הקרואה ביישוב מר נחום דוד, לוועד ההורים הארצי ולמשרד החינוך.
בפרוטוקול מצויינות דרישות שהעלינו בפני המנהלת, בין השאר אנחנו מבקשים סגירת כל הפתחים והשערים מסביב לבית הספר על ידי קיר בטון או גדר גבוהה, מלבד שער אחד ויחיד, גם הצבת שומר במשך היום. בסעיף אחר התרענו על כך שאין בבית הספר חדר עזרה ראשונה. תשובת המנהלת היתה שעל פי הוראות משרד החינוך אין חדר טיפולים בבית הספר ובמקרה הצורך פונים למוקד רפואי. אנו לא יודעים לאיזה מוקד רפואי התכוונה המנהלת. אולם דבר אחד ברור לחלוטין, בזמן שבית הספר פעל בשבת המרפאה בכפר היתה סגורה. המנהלת והמורים לא ידעו למי לפנות בזמן הרצח ורק אחרי רבע שעה הצליחו להזעיק את רופא השיניים. בינתיים היחיד שניסה לעצור את הדימום היה תלמיד בכיתה ז'.
מונתה ועדת בדיקה. בעקבות הרצח של רחים אלהיב ז"ל החליטה מנכ"לית משרד החינוך להקים ועדת בדיקה מיוחדת שתבחן את נסיבות הרצח ותגיש את מסקנותיה. זהו הרצח השני שמתרחש בין כתלי בית ספר במדינה, כמעט שנה וחצי לאחר רצח תאיר ראדה ז"ל בבית הספר נוף גולן בקצרין. גם בעקבות רצח תאיר ראדה הוקמה ועדת בדיקה של משרד החינוך שהגישה את מסקנותיה. המסקנות התייחסו גם לנושא ההגנה ההיקפית של בית הספר. עוד בטרם הגישה הוועדה את מסקנותיה בוצעו בבית הספר נוף גולן שיפוצים של הגדר ההיקפית וחודדו הנהלים של פעילות המאבטחים.
הבעיה כפי שהתגלתה ברצח הנוכחי היא שהמסקנות בעקבות הרצח יושמו אולי בנוף גולן אבל לא נעשתה פעולה רוחבית מקיפה בכל בתי הספר. אני לא זוכר שבעקבות הרצח של תאיר היתה איזו שהיא דרישה של משרד החינוך לתיקון הליקויים בבית הספר בטובא. היום המצב גרוע יותר ממה שהוא היה בזמן הרצח שלה. לכן אני חושב שאין בקרה שיטתית של משרד החינוך בנושא, לפחות לא בבתי הספר במגזר הערבי. ועדת הבדיקה של משרד החינוך תצטרך גם לבדוק את כל נושא הגשת עזרה ראשונה במקרה חירום בבתי הספר. בפרוטוקול הישיבה של ועד ההורים בבית ספר בטובא התייחס המנהלת לנושא ואמרה שעל פי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך המורים אינם רשאים להגיש עזרה במקרה של פציעה וצריך להזעיק את מוקד החרום. מבדיקה שערכתי עולה כי אין חוזר מנכ"ל שבו קיימת הנחייה כזו, אך היתה עתירה של הורים בשנת 2005 נגד משרד החינוך בה הם התנגדו לביטול תפקיד האחות בבית הספר.
מסקנות: א. הרצח של רחים ז"ל בטובא מעלה ספקות לגבי הפתרון שהציע משרד החינוך. ראשית הוכח שזמן ההגעה של שרותי החירום היה ארוך מידי.
ב. גם אם שירותי החירום הרפואיים היו מגיעים תוך חמש עשרה דקות ספק אם היה בכך כדי להציל את רחים אלהיב.
ג. אנחנו רואים שהאחריות לשלומם, לבטחונם של ילדינו היא על משרד החינוך, ובמקרה של רחים ז"ל צריך להכיר בטעויות, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות.
בקשות מיוחדות מוועדת החינוך: 1. לערב את נציג המשפחה בכל מה שקורה בוועדת הבדיקה ולשתף איתו פעולה. 2. להשאיר שומר חמוש במשך היום בבתי הספר ולא לאפשר למועצה לבטלו. 3. הקמת אתר הנצחה, גלעד, שיוקם קרוב לזירת הרצח בתוך בית הספר. 4. שינוי שם המוסד כך שיכיל את שם הנרצח רחים בתוכו. לטיפולכם המסור, תודה רבה לכם.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מציע ככה, אנחנו נתחיל עם המנהלת, נעבור ליושב ראש המועצה הממונה נחום דוד ואחרי זה משרד החינוך. גב' חמידה בבקשה. כמה זמן את מנהלת את בית הספר?
חמדה חילף חמידה:
זו שנה חמישית.
היו"ר זבולון אורלב:
את גרה במקום?
חמדה חילף חמידה:
אני במקור תושבת הכפר אבל לפני שנתיים התחתנתי מחוץ לכפר ואני גרה בכפר אחר. קודם כל כל המקרה שקרה מבחינתנו כבית ספר זה אסון, זה משהו באמת גדול, טרגדיה גדולה שאי אפשר באמת לעכל אותה או לחיות איתה. אני רוצה להתייחס לדברים של מר יחיא היב בקשר לכל הקטע של הגשת עזרה ראשונה. אנחנו קיימנו ישיבה עם ועד ההורים נדמה לי בזמן שהוא נבחר, בתחילת הבחירה שלו, והם שאלו אותי לגבי עבודת אחות בבית הספר, ומה שאני עניתי להם אז, וזה לא רישום מדוייק מה שיש להם בפרוטוקול, שמשרד הבריאות הוציא את כל האחיות מתחום בית הספר, ואנחנו היום, אם יש תלמיד שהוא צריך מישהו שיגיש לו עזרה ראשונה אז פונים למוקד החירום שמשרד החינוך נתן לנו, על פי חוזר מנכ"ל, ואז המוקד בא ומטפל בתלמיד בזמן שיש איזו שהיא פציעה מסויימת, אבל זה לא אומר, ואני לא התכוונתי, וזה יכול להיות שלא נרשם בפרוטוקול כמו שצריך, שאנחנו לא מגישים משהו מיידי, עזרה ראשונה מיידית. אלא אנחנו יודעים כולנו עובדי ההוראה שצריכים להגיש את העזרה הראשונה המיידית, להתקשר למוקד, ואז המוקד יגיע במידת הצורך או הטיפול הנמרץ. וזה באמת מה שקרה באותו יום של האסון.
לגבי השמירה, אני חושבת שזה עניין של המועצה, אבל באותו יום זה לא היה באמת יכול להיות שזה שומר שיכול היה למנוע את זה. כי זה קרה בדיוק בחצר בית הספר. ואפילו אם היה שומר חמוש בכניסת בית הספר שעדיין לא אומר שהרצח הזה השומר היה באמת כן יכול למנוע אותו. אני לא רוצה באמת יותר להוסיף, אלא אם כן יש שאלות ספציפיות.
היו"ר זבולון אורלב:
לגבי הטיפול בבית הספר לאחר האסון, לגבי ההתייחסות של משרד החינוך, של הצוות החינוכי.
חמדה חילף חמידה:
באותו יום אנחנו התקשרנו לכל הגורמים המוסמכים, הגיעו השירות הפסיכולוגי חינוכי, היועצים החינוכיים, אספו את כל המורים, כל צוות בית הספר, והתחילו לעבוד איתם. יום אחרי זה לא היו לימודים כי יושב ראש ועד ההורים הכריז על שביתה, אבל הצוות הטיפולי באמת טיפל במורים ונתן להם כלים איך להתמודד ואיך באמת להיכנס לכיתות ולהתמודד עם התלמידים שחוזרים ללימודים. נעשו כל הטיפולים הקבוצתיים ממש בשבוע הראשון של המקרה, והיום אנחנו ממשיכים בטיפול הפרטני.
היו"ר זבולון אורלב:
לטעמך את מקבלת את כל הסיוע המקצועי, את כל התמיכה שבית הספר צריך לקבל במקרה של משבר וטראומה כזה?
חמדה חילף חמידה:
כן. גם ממוקד החירום של קרית שמונה הם שלחו אנשי טיפול, וגם במחוז הם שלחו והקצו לנו גם פסיכולוג שעכשיו יהיה צמוד לנו, שיעבוד על המקרים הפרטניים שעולים בעבודה שלנו.
היו"ר זבולון אורלב:
הבנתי. תודה רבה. לפני הממונה אני רוצה לתת למוחמד עומר, יושב ראש ועד ההורים, בבקשה.
מוחמד עומר:
תודה לכם אדוני שכיבדתם אותנו על המקרה הזה. רציתי רק להעיר משהו למנהלת, שאמרה שהם יכולים לטפל בעזרה ראשונה בנפגע, אבל אין להם מישהו מוסמך שם מכל המורים, שני מורים אני חושב, לדעתי מורה לפני שיהיה לו תואר ראשון ללמד צריך לקחת הסמכה בעזרה ראשונה. אין להם כזה כבר שנים. זה אפשר במשרד החינוך לבדוק את זה.
בקטע של השומר, אחרי הרצח של בננו אנחנו הכרזנו על שביתה, עשינו שביתה ליום אחד, האבא ביקש ממני באותו יום לא לעשות שביתה. אמר לי להחזיר את הילדים לשגרה, שיטפלו בהם.
מוחמד היב:
נכון, זה לא אשמתם.
מוחמד עומר:
אני כיבדתי אותו והחזרתי את הילדים ללימודים, שהפסיכולוגים, כל הגורמים האחרים שיטפלו בילדים שלנו. ביקשנו שומר, המועצה התנגדה, לא רצתה שומר חמוש. אחרי שבוע מסר לי האחראי על השומרים שראש המועצה, ממלא מקום ראש המועצה, שהוא מפטר אותו. אחרי שבוע מהרצח. אני פניתי אליו, אמרתי לו אנחנו עדיין היד שלנו מלאה דם. לא רוצים עוד רצח, אז התחננתי אליו ופה ושם, מכתבים, ומפקח בית ספר משרד החינוך התחייב שהשומר ימשיך. בסדר, השומר המשיך. לפני יומיים גם האחראי פנה אליי, אמר לי ראש המועצה מפטר אותי. במקרה היה בכפר, הלכתי אליו למועצה, היה לו דיון קטן עם המנהלת ומנהל מחלקת החינוך. פניתי אליו, אמרתי לו יש לו עוד שבועיים ועדיין הדבר זועם, יש לנו עדיין בעיה רצינית. אף אחד לא מצא פתרון, אף אחד לא עזר, אף אחד לא פנה אלינו לעזור להרגיע את הרוחות. אתה רוצה לחסוך כסף, תחסוך כסף. אבל אל תחסוך בילדים שלנו. יש לנו עוד שבועיים לסיום שנת הלימודים, אני מבקש ממך אדוני להמשיך את השבועיים האלה, נראה, יש לנו עוד חודשיים לתחילת השנה הבאה, נראה מה לעשות. הוא נענה חיובית והשומר המשיך.
ואני חוזר על נקודה למנהלת שאמרה אם היה שומר לא היה מרתיע את הרצח. זה לא נכון. בזמן שנכנס הילד הנושר הזה, זה תלמיד מחטיבת ביניים, והנרצח מחינוך. הילד הזה נושר, לא לומד כמה חודשים בבית הספר, עובד, זה תלמיד נושר, ונכנס, בכוונתו לרצוח. נכנס עם סכין. אם השומר היה על השער היה בודק אותו, לאן אתה נכנס, אני איך שאני מכיר את הילדים פה, שבע מאות עשרים, לא יודע כמה תלמידים, אז אני מכיר את הילד, אנחנו יישוב קטן, אחד מכיר את השני. והילד הזה מוכר, מוגדר כמסוכן אצל העובדת הסוציאלית. אז היה יכול לבדוק אותו, לאן אתה פונה, להתקשר למנהלת, הילד הזה נכנס, אז אני מלווה אותו לשם. זה מה שקרה. ויש לנו בעיה, בטיחות הילדים שלנו עדיין היא בסכנה גדולה. יש לנו גדרות פתוחות, יש לנו מאה פתחים לבתי הספר.
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה. ראש המועצה הממונה מר דוד נחום.
נחום דוד:
אני משמש שבעה חודשים בתפקיד. האמת היא שאני פחות רוצה לדבר על המקרה הטראגי מכיוון שהוא נמצא גם במשטרה וגם בוועדת הבדיקה של משרד החינוך, אבל בהחלט אני מצטרף למה שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון, היה צריך להקים קול צעקה מחוץ למה שנקרא כותלי המועצה ובית הספר.
אבל מכיוון שחזרו על העניין הזה של השומרים, יש שומר קבוע בבית הספר, יש שני שומרים, אבל לא חמושים. אני חושב שהם מקבלים משכורת ועומדים בשער, אבל לצורך הרגעת הרוחות הסכמתי להכניס גם שומר חמוש. בסיכומו של דבר שומר חמוש אין לו תועלת מיוחדת, פרט לסמל שהוא מראה, כי שומרים יש שם, גם לפני כן היה שומר.
חנא סוויד:
ביום הרצח היה שומר?
נחום דוד:
כן, ודאי שהיה שומר. היה שומר.
מוחמד אלהיב:
באותו יום הוא היה בקטיף.
היו"ר זבולון אורלב:
בשביל זה יש ועדת בדיקה ומשטרה. אני מבין גם שאין טעם בשומר, הרי הבנתי שהגידור פרוץ לחלוטין.
נחום דוד:
הגידור תוקן.
חנא סוויד:
ביום הרצח היה גידור מתאים? היתה כניסה רק אחת לבית הספר?
נחום דוד:
היו פרצות בגדר ובינתיים הפרצות תוקנו. אבל גם כן, זו גדר רשת, לחתוך אותה זה עניין של כלום. תראו, הסיפור הזה שנקרא טובא-אלזנגריה, אנחנו ישבנו ועשינו זיהוי של בעיות שבועיים שלושה אחרי שהגעתי לרשות. והבעיות של החינוך צפו, וזה קצה הקרחון האירוע הטראגי הזה. קצה הקרחון. כי הסיפור הוא הרבה יותר גדול. כמות הנשירה של התלמידים בכיתות חטיבת הביניים והעליונה היא ענקית. עד אתמול עוד דיברנו על מתוך שבע מאות תלמידים מאה שישים ילד בנשירה סמוייה או גלוייה בתוך בית הספר. זאת אומרת התהליך היה שהילדים לא למדו. חלקם יש להם זמן לעשות כל מיני דברים אחרים.
לפני ארבעה חודשים, דרך אגב אני לא רוצה להעלות האשמות אלא להציף את הבעיות והעובדות, לפני כארבעה חמישה חודשים שלחתי מכתב גם לשרת החינוך וגם לשר התמ"ת וגם לאבי דיכטר שר הפנים וגם לראש הממשלה, ביקשתי טיפול נקודתי, הצפתי את הבעיות, הצגתי אותן, לא כדי לעשות איזה שהוא כיסוי אלא מצב אמיתי. צריך לטפל בבעיות. אני ציינתי את הנקודה הזו של הנשירה הסמוייה והצענו להקים כיתות עמלניות. התברר שהמוסדות שעושים כיתות עמלניות, עמל ואורט וכך הלאה הם לא רצו להיכנס לטובא. אז החלטנו שאנחנו נעשה משהו מקומי, נפתח כיתות עמלניות לחריטה, כרסום, אופנה, מכונאות וכו' כדי שאלה שאינם מסוגלים ללמוד עיוני נוכל להפנות אותם לכיתות עמלניות. כרגע הידיים ריקות. אין תשובה בעניין הזה. וגם אני יכול להגיד לכם שאף שר לא נתן לי תשובה.
לגבי משרד החינוך במחוז עשו עבודה נאמנה, בהחלט עבודה נאמנה. מנהלת המחוז היתה כבר פעמיים, חשיבה, דיון וכך הלאה. גם משרד החינוך וגם אנחנו עשינו אבחון מצב של החינוך, והתוצר הזה של המסמך הזה מתאר תמונה מאוד עגומה בהרבה תחומים בנושא החינוך. ילדים שלא יודעים לקרוא בכיתה ז' וכך הלאה.
חנא סוויד:
לגבי שירות פסיכולוגי וחינוכי, יש יועצים בבית הספר?
נחום דוד:
יש. לא מספיק. יש משרה מלאה של פסיכולוג, יש יועצים. הסיפור הזה של הטיפול בחינוך אצלנו איננו מתחיל רק בעניין הזה. יש לנו תכנית מסודרת. בבקשה, תנו לנו כסף, אנחנו יכולים לעשות אותה. אנחנו טוענים שהסיפור מתחיל מגני הילדים ולא בחטיבות הביניים והתיכון, שם מתחילה הבעיה. התחלתי עם הסיפור של המצב הקשה של הרשות, ארבעים וארבעה מיליון שקל חוב.
היו"ר זבולון אורלב:
זה מעניין לשמוע ניתוח של הבעיות, אבל אתה ראש רשות מבצעת. אותנו מעניין מה הרשות עושה כדי לפתור את הבעיות.
נחום דוד:
אני צריך כסף כדי לפתור את הבעיות. עשינו הרבה. בסך הכל בתקופה האחרונה עשינו הרבה. אנחנו מגבשים תכנית עם משרד החינוך, ואני אומר שוב, ללא תקציב התוצאות לא יתקיימו.
מוחמד אלהיב:
אני מוחמד אלהיב ממונה על החינוך הבדואי במשרד החינוך ותושב טובא וגם קרוב משפחה של משפחת הנרצח וגם משתתף בצערם ובצער עצמנו. זה באמת אירוע טראגי. אני ממונה ארצי על החינוך הבדואי. משרד החינוך במקביל גם לוועדה המשטרתית שחוקרת את האירוע מהפן הפלילי גם הקים ועדת בדיקה, ועדת חקירה.
היו"ר זבולון אורלב:
מי עומד בראש הוועדה?
מוחמד אלהיב:
ד"ר משה דיקלו, וישנם עוד שישה חברים נוספים.
היו"ר זבולון אורלב:
ד"ר משה דיקלו הוא עובד בכיר במשרד הראשי.
מוחמד אלהיב:
נכון. והוועדה הזאת התחילה בבדיקת הנושא, מבחינה ארגונית, מינהלית, פדגוגית, כל מה שקשור לחינוך ולניהול של האירוע, לפני האירוע ובעקבות האירוע. היא תגיש את המלצותיה ומסקנותיה תוך חודש ימים לשרת החינוך ולמנכ"לית, ואז באמת יינקטו הצעדים האופרטיביים בהתאם לבדיקה.
במצב אולי בכלל ברמה יישובית, בטובא זנגריה ובכלל, ניקח את טובא זנגריה, אחוז המובטלים אדוני היושב ראש עולה על חמישים אחוז מובטלים ביישוב. ולכן כשמדברים על נושרים ממערכת החינוך הנשירה היא לאו דווקא נשירה גלוייה בתלמידים שעוזבים את ספסל הלימודים אלא גם ובעיקר נשירה סמוייה, שהיא מה שנקרא לומדים לפעמים ועובדים לפעמים. תלמידים באחוז גבוה, כמעט עשרים וחמישה אחוזים זוהו כתלמידים נושרים סמויים, ואין להם ממש מסגרת בדיוק מתאימה. ולכן היתה כאן גם פנייה למשרד החינוך בזמנו לפתוח עוד מגמות עמלניות. נפתחו חלק מהמגמות העמלניות, יש מגמת מינהל בבית הספר, יש מגמת חשמל בבית הספר. אבל בבית הספר בחטיבה העליונה, זה בסך הכל שלוש מאות חמישים תלמידים, אי אפשר לפתוח את כל המגמות הדרושות לבית הספר.
היו"ר זבולון אורלב:
מה אחוז הבגרות שם?
מוחמד אלהיב:
אחוז הבגרות לצערי הרב בשלוש ארבע שנים האחרונות הוא בירידה, הוא עמד בשנת 2006 על אחד עשר תלמידים מתוך מאה עשרים תלמידים, מאוד נמוך. קצת פחות מעשרה אחוז. זה לפני החורף. מצב האבטלה ביישוב הוא בין הגבוהים ביותר במדינת ישראל, וזה מביא גם הורים באמת לעודד גם את התלמידים שלהם לחלק מהזמן לעזוב את בית הספר, לעבוד ולחזור, על מנת לפרנס את המשפחה. מדובר שם על משפחות לא קטנות.
משרד החינוך, בכלל, אתה מכיר גם את התכנית של מה שנקרא תכנית החומש, והיא כבר עובדת תשע שנים במגזרים הלא יהודיים, והיא עכשיו עובדת גם בטובא אלזנגריה וגם ביישובים אחרים ובאמת נותנת מענה פדגוגי במידת המקסימום לתלמידים מתקשים וגם לתלמידים מצויינים. הוקצה ביישוב, אני לא אציין כאן תקציבים עבור החינוך הטכנולוגי, גם לבתי הספר היסודיים וגם בחטיבה העליונה, באמת הוקצה בשנתיים האחרונות וגם השנה תיקצבנו את הרשות המקומית, אבל תיקצבנו גם באלפי שעות אפקטיביות לתיגבור תלמידים מתקשים ותלמידים חלשים. לא תמיד השעות האלה גם מביאות את התוצאה שאנחנו מצפים לה.
בנושא ייעוץ חינוכי יש לנו שם יועצת חינוכית במשרה מלאה בחטיבה העליונה, ובבתי הספר היסודיים, היות וזה גם מהתקן הבסיסי אז מנהלי בתי הספר לא תמיד ששו לבחור ביועצות. אחד המנהלים באמת לקח לו יועץ אחד, שכבר שנה נדמה לי שלישית או רביעית עובד בעשר שעות שבועיות.
היו"ר זבולון אורלב:
אז יש ביישוב יועצת במשרה מלאה בחטיבה העליונה ופסיכולוג במשרה מלאה?
מוחמד אלהיב:
הפסיכולוג הוא לא לבית הספר, הוא לרשות.
היו"ר זבולון אורלב:
אבל מה זה יישובי, יש בית ספר תיכון אחד, לא?
מוחמד אלהיב:
כן, אבל יש שני בתי ספר גם יסודיים. יש משרה ורבע של פסיכולוג. ועכשיו גם בעקבות האירוע גם תיקצבנו בעוד עשר שעות לבית הספר היסודי הנוסף.
האלימות לצערי היא לא רק בבית הספר, ביישוב. היישוב הוא באלימות. אנחנו בשישה החודשים האחרונים איבדנו שני צעירים. לפני שישה חודשים איבדנו צעיר אחר, אבל לא בבית הספר. בחצר אחרת, של בית. ויש אלימות, יש אלימות רבה. גם בחתונות שלנו אדוני יש אלימות רבה, גם ביריות בתוך הבתים.
היו"ר זבולון אורלב:
אתה מכיר את חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר?
מוחמד אלהיב:
מיושם במלואו. היום אין מורה שיכול לקבל תעודת הוראה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני רק רוצה לומר לחברים שבשנת תשס"א-2001 בהיותי יושב ראש ועדת החינוך והתרבות אישרה הכנסת חוק שנקרא חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר, שיזם אותו חבר כנסת מש"ס בשם רחמים מלול, אני תמכתי מאוד בחוק הזה, ועל פי החוק הזה צריכים להקנות לעובדי חינוך ולתלמידים ידע עיוני ומעשי בעזרה ראשונה, על פי תכנית שיכין השר. אני לא יודע אם השר הכין תכנית או לא הכין תכנית, אני שואל אותך ואולי גם את המנהלת האם יש מורים שעברו קורס החייאה, קורס עזרה ראשונה.
חמדה חילף חמידה:
אנחנו בדיוק לפני האירוע המורים התחילו, כי המורים החדשים שרק עכשיו סיימו את התואר שלהם הם עושים את זה כלימוד חובה במסגרת התואר שלהם. המורים היותר ותיקים אנחנו אחרי באמת הישיבה של ועד ההורים איתנו, אני חיפשתי גוף מסויים שיעביר השתלמות למורים, נרשמו שם כעשרים וחמישה מורים, אני לא יודעת בדיוק את המספר עכשיו, אבל המורים שצריכים לעשות את זה נרשמו.
היו"ר זבולון אורלב:
ולמה המורים החדשים לא הגישו עזרה ראשונה לתלמיד?
חמדה חילף חמידה:
הגישו, והיו שלושה מורים בזמן המקרה שהם היו מוסמכים באמת להגיש עזרה ראשונה.
היו"ר זבולון אורלב:
הגישו לפי דעתך?
חמדה חילף חמידה:
כן, אני ראיתי.
מוחמד אלהיב:
ממש אחרי שהיא התקשרה אליי, באותו יום, בשבת, זה היה בסביבות תשע וחצי, ממש היתה בהלם נוראי, כי תלמיד, בכל זאת נרצח בבית הספר.
יחיא היב:
אני אדוני מבקש לציין את השמות של השלושה שהיא אמרה.
היו"ר זבולון אורלב:
מי השלושה שהגישו את העזרה, את זוכרת?
חמדה חילף חמידה:
אחד זה פאהד נוג'הידת שהוא מורה לשלח, ויש את המורה עוסאמה אלהיב, וסמעין, אבל סמעין טיפל בדברים אחרים באותו זמן.
מוחמד אלהיב:
אני לפחות מצאתי, אני בעיניי ראיתי אחד המורים שהדם היה כולו על בגדיו ועל מצחו. אני אישית ניקיתי לו את הדם, זה היה עוסאמה. לא ראיתי מורים אחרים, אבל זה עשר דקות, רבע שעה בערך אחרי האירוע.
אבל גם בנוסף אדוני היושב ראש, שרת החינוך עכשיו הקימה ארבע ועדות, אני מניח שאתם מכירים, ארבע ועדות בתאום עם ועדת המעקב של החינוך הערבי והבדואי. ועדה אחת שהיא ועדת ההישגים, בדקה ובוחנת את הנושא של ההישגים. ועדה אחרת בנושא בינוי, את כל הבינוי, וועדה אחרת בנושא תכניות לימודים ותכנים ועוד ועדה אחרת בנושא כל מה שקשור ללקויות למידה. הוועדות יהיו ועדות משותפות, בין נציגי המשרד לבין נציגי האקדמיה לבין נציגי השלטון המקומי הערבי. הוועדות הגישו גם את מסקנותיהן. כמובן אדוני יודע שיש פה מחסור בתקציבים ויש פער, גם מבחינת בינוי ודברים אחרים בין המגזר הלא יהודי לבין המגזר היהודי.
היו"ר זבולון אורלב:
זה כבר לא בין המגזר הערבי למגזר היהודי, פה זה בתוך המגזר הערבי. אני לא מכיר עוד הרבה יישובים ערביים עם עשרים וחמישה אחוז נשירה סמוייה וגלוייה, עם פחות מעשרה אחוז בגרות. הממוצע של המגזר הערבי הוא שונה לחלוטין מתשעה אחוזים בבגרות. זה גם, אני לא אומר שלא, אבל קודם כל בתוך המגזר זה נראה לי בעייתי מאוד.
מוחמד אלהיב:
אתה צודק, אבל בכל זאת המסקנות האלה, המשרד כמובן, אני בטוח יחזור גם לוועדת החינוך, יחזור לכנסת, ינסה לגייס תקציב לעוד חמש שנים נוספות, הבעיה לא תיפתר ביום או בלילה.
עיסאת סאוסן:
אני סאוסן עיסאת, אני מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בטובא. אני גם מברכת את ד"ר חנא סוויד, שהוא בן היישוב שלי, אני תושבת עילבון.
היו"ר זבולון אורלב:
כמה זמן את מנהלת לשכת הרווחה?
עיסאת סאוסן:
שלוש עשרה שנים. אני מברכת וגם מצטרפת לתנחומים למשפחה. אבל אני רוצה להדגיש שני דברים חשובים. אחד זה העדר גורמי טיפול במערכת החינוך ובכלל ביישוב. אנחנו היום, אחד המורים ציין באיזו שהיא ישיבה שהם לומדים הוראה, תעודת הוראה, אבל לא מודגש עניין החינוך והם לא מוסמכים להיות מחנכים, ולצערי זה מה שהם הצהירו ואני רואה תוצאות ביישובים, בהרבה יישובים כולל היישוב טובא שאנחנו דנים בו, שהמורים לא מוסמכים להיות מחנכים, ולכן הם יותר מדגישים על ההישגים.
היו"ר זבולון אורלב:
יש מורים שמלמדים בבית הספר שאין להם רשיונות הוראה?
עיסאת סאוסן:
הוראה זאת אומרת ללמד ולא לחנך.
היו"ר זבולון אורלב:
גבירתי, במדינת ישראל כדי לחנך צריך רישיון הוראה. ככה הוא נקרא. וכדי לקבל רישיון הוראה גם לומדים חינוך. זה חלק מהעניין.
עיסאת סאוסן:
המורים בעצמם אמרו את זה.
היו"ר זבולון אורלב:
המורה למתמטיקה בעל יסודי הוא צריך להיות לפחות תואר ראשון במתמטיקה, אבל זה שהוא למד מתמטיקה אין לו כישורים ללמד ולחנך. אז לכן הוא צריך לעשות תעודת הוראה. בתעודת הוראה לא לומדים את הדיסיפלינה, כי זה למדו במסגרת התואר הדיסיפלינרי. שם לומדים את תולדות החינוך, פסיכולוגיה של גיל הנעורים, פדגוגיה, דידקטיקה, כדי שהוא יוכל לחנך. אין רישיון נוסף כדי לחנך. אגב גם להורים אין צורך ברישיון כדי לחנך .
עיסאת סאוסן:
ולכן אני אומרת צריך להדגיש יותר על העניין לחנך, חשוב גם העניין ללמד אבל לחנך לדעתי צריך להדגיש יותר. וגם גורמי טיפול במיוחד ביישובים כמו טובא שהוא מוקד מצוקה עכשיו.
היו"ר זבולון אורלב:
החשוד ברצח מוכר ללשכת הרווחה?
עיסאת סאוסן:
לא. הוא נפלט בבית הספר ואמרו שהוא היה בקידום נוער. בלשכת הרווחה לא היה מוכר. אני רוצה להדגיש שיש צורך מאוד חשוב ומאוד דחוף להביא יותר גורמי טיפול, כלומר יועצת אחת לשבע מאות חמישים תלמידים לדעתי זה לא מספיק. היא מוצפת, ואני מכירה את המקרים שהיא מטפלת בהם, לדעתי יש צורך בטובא במיוחד ובעקבות האירוע בפרט עכשיו להביא יותר אנשי טיפול.
היו"ר זבולון אורלב:
יש ישיבות משותפות של לשכת הרווחה עם בית הספר? יש קשר, יש העברת מידע?
עיסאת סאוסן:
יש ישיבות, יש קשר מתמיד, אבל אנחנו גם עם כפר, כמו שצויין, גם היה רצח במקום אחר, אז אנחנו גם מטפלים בהרבה מקרים.
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה לך. נציגת המשטרה בבקשה.
עמירה ברנשטיין:
ראשית הוגש כתב אישום כנגד החשוד ברצח, שהוא קטין גם הוא, בחמישי לשישי. הוא קטין והוא גם יותר צעיר מהנרצח. הוא צעיר בשנה. הוא יליד יוני 92', עכשיו בסוף החודש ימלאו לו שש עשרה שנה. הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת, הוא עצור. לפי הראיות לפחות ראשית הוא הגיע לתוך בית הספר, לפי הודאה שלו, עם הסכין. הוא טוען שהוא מצא אותה מחוץ לבית הספר, הוא הכניס אותה לכיס, הוא נכנס עם הסכין לתוך בית הספר. למעשה הוא היה לפני זה אצל המנהלת יחד עם חברים נוספים ואמא של אחד מהם, כי האחרים רצו לחזור ללימודים, הוא רק בא להסתובב בבית הספר, כנראה שיש לו שם חברים.
היו"ר זבולון אורלב:
היו לו עבירות קודמות או חשדות?
עמירה ברנשטיין:
לא, הוא לא מוכר. הוא מוכר דרך אגב בקרב הנערים בבית הספר.
היו"ר זבולון אורלב:
זאת שאלה למה הוא מוכר בקרב הנערים ולא מוכר ברשויות האחרות. הוא דיבר משהו בהודאתו על המניעים של הרצח?
עמירה ברנשטיין:
המניעים הם כי הסתכל עליו במבט לא טוב והוא פירש את המבט שלו כעויין, אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה. הוא השתמש באיזו מילה ערבית, חוקרים דוברי ערבית גם כן לא ידעו להסביר את זה בדיוק, אבל באיזה שהוא מבט מתסיס ומרתיע. הוא פנה אליו והוא לא ענה לו, הוא שוב פעם פנה אליו והוא שלף את הסכין ודקר אותו דקירה אחת בלב. לפי העדויות בתיק הגיע מייד למקום מורה לשלח וטיפל בו ולמעשה כבר לא היה הרבה מה לעשות. זאת אומרת הגיע למקום מורה. נכון שהיו שם תלמידים אבל גם מורה הגיע להגיש עזרה ראשונה. ורופא שיניים לא קבע את מותו, מותו נקבע בבית החולים בצפת.
אני רק רוצה לציין, חשוב לי להגיד, קודם כל אלימות יש לצערי בכל בתי הספר ובכל המדינה ואנחנו קוראים על זה יום יום. זה לא משהו שאופייני למגזר מסויים, לעדה מסויימת ולדת מסויימת.
היו"ר זבולון אורלב:
אל תתנחמו בזה.
עמירה ברנשטיין:
לא, זה לא מנחם, אבל זה קיים. וכדי לעזור לנו להילחם בזה אנחנו צריכים עזרה של הרשויות, של בתי הספר. אני רוצה להציב בעיה מבחינת המשטרה, יש תופעה שקטינים מסתובבים עם סכינים. זו תופעה שהיא מוכרת. הם מסתובבים עם סכינים, בין אם הם מוצאים את זה או בין אם הם יוצאים עם זה מהבית. זה למועדונים ולבתי ספר. מבחינת החוק החמירו בענישה, החזקת אולר גם בתוך בית הספר זה אסור. הבעיה היא שהמשטרה אין לה סמכות חוקית לבצע חיפושים, אלא אם כן יש מידע ספציפי על קטין ספציפי שנושא סכין, ואז יש סמכות למשטרה לבצע חיפוש, כמובן בתנאים, במקום מוצנע, כי זה קטין. למנהלים בבתי ספר אני יודעת לפחות שעל פי חוזר של מנכ"ל משרד החינוך גם יש סמכות לבצע, גם על קטין ספציפי שיש חשד שיודעים שהוא מחזיק סכין. לקחת אותו אליהם למשרד ולבקש שיפתח את התיק. אם הוא לא רוצה לפתוח אז כבר קוראים למשטרה, ברגע שהוא לא רוצה לפתוח אז אולי באמת זה מעלה את רמת החשד, ופה אנחנו כבר נכנסים למודיעין, זה נותן לנו אולי יותר סמכות כן לבדוק. אבל הבדיקה הראשונית היא בעייתית.
גם השומר בכניסה, אם הוא לא בודק את התלמידים, ואם הוא לא בודק אם יש סכינים, אז יכולים להיכנס עם סכינים לבית הספר. פה אני קוראת לפחות למשרד החינוך.
מוחמד היב:
אחרי כל מה ששמעתי מפה, כל אחד רוצה לשמור על התפקיד שלו. מגן על התפקיד שלו. אחרי כל מה ששמעתי. אבל אני שילמתי את המחיר הכבד. לא אומרים מילה אחת. אפילו המורים לא באו לבית. פעם אחת כמו כולם באו לבית, המורים באו פעם אחת, לא באו לילדים האחרים. איך אפשר להסביר את זה. אז כל אחד אני אומר שיש לו מילה שישמור אותה. אני יש לי הרבה כאבים, זה לא המקום שאני אדבר אותם פה.
רן כהן:
מנהלת בית הספר גם לא הגיע אליכם לבית?
מוחמד היב:
חוץ מזה, לפני המקרה של הבן שלי היה עוד מקרה. למה לא טיפלו בזה? בבית הספר בפנים היה רצח גם כן. אבל למזלו לא מת. עכשיו כשהבן שלי מת עכשיו מתחילים להוציא הרבה סעיפים אבל זה מאוחר בשבילי. מה שיוצאי היום, החוקים וסעיפים אחרים זה כבר מאוחר בשבילי. אני שילמתי את המחיר. אני לא באתי עכשיו לפה להוציא חוקים חדשים. אני באתי לדבר את הכאבים שלי רק.
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה לך. אני רוצה לסכם את הדיון שבראש ובראשונה הוועדה משתתפת בצערה העמוק של המשפחה על הרצחו של רחים אלהיב בבית הספר התיכון בטובא-אלזנגריה ושולחת תנחומים למשפחה, מאחלת שלא ידעו עוד צער ודאבה.
הדבר השני שאפשר לסכם סיכום ביניים זה שהמקרה המצער, האסון שאירע, חושף שורה של בעיות קשות וחמורות בבית הספר, שמהוות ראי, חלקן לפחות מהוות ראי של בעיות היישוב ולא רק של בעיות בית הספר. עם נתונים קשים שם חמישים אחוז אבטלה, פחות מעשרה אחוזים תעודת בגרות, כעשרים וחמישה אחוזים תלמידים בנשירה גלוייה או סמוייה. תופעות שמחייבות את הרשויות, שבעיקרן הן משרד החינוך והרשות המקומית, לנקוט בשורה ארוכה של צעדים כדי להתמודד עם הסוגיות.
הבעיה שלנו היא שחבר הכנסת חנא סוויד נקט, בצדק מבחינתו, בהליך של דיון מהיר, שמחייב את הוועדה לדון תוך שבוע עד עשרה ימים, אבל בהסכמה איתו אנחנו לא נסכם היום את הדיון עד אשר יהיו מסקנות של ועדת הבדיקה בעוד כחודש ימים. ואשר על כן הישיבה תתחדש, שוב, ברשותי או ברשותו של היושב ראש הקבוע, כפי שהוא ימצא לנכון, ואני מבקש להעביר דרישה ליושב ראש הוועדה, למר משה דקאלו, לסיים את עבודת הוועדה כפי שיתחייב בתוך חודש ימים כי הדברים כאן הם דברים קשים וחמורים מאוד.
ובינתיים אנחנו דורשים גם ממשרד החינוך, גם מהרשות המקומית, לנקוט באמצעים הדחופים כדי לתגבר גם את השרות הפסיכולוגי הייעוצי, גם להסדיר את סוגיית הליקויים הבטיחותיים והשמירה, לפעול ליישום חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר, לדעתי גם על פי החוק הזה ניתן לחייב מורים לעבור את ההשתלמות הדרושה בסוגייה של עזרה ראשונה, לטפל בסוגיית הנשירה, בסוגייה של הקידום הלימודי, זה בלתי נסבל שבית ספר משקף עשרה אחוזים.
אני גם מציע לרשות המקומית בעיקר יחד עם המשפחה ובית הספר לשקול הנצחה, במובן הזה של הנצחה שהמקרה הזה לא ייעלם. הוא מקרה שצריך להפיק ממנו לקחים, הוא מקרה שצריך להסיק ממנו מסקנות, הוא מקרה שצריכים לעשות ממנו חשבון נפש. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:25