פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מס' 109
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, כ"א סיוון תשס"ח (24 ביוני 2008), שעה 12:00
סדר היום:
פניות הציבור בנוגע לספרייה העירונית הרוסית בירושלים
נכחו:
חברי הוועדה:
סופה לנדבר – היו"ר
יולי אדלשטיין
אלכס מילר
יוסף שגל
ליה שמטוב
מוזמנים:
ח"כ אסטרינה טרטמן
ח"כ דוד רותם
נחמיה חתוכה, מנהל מחוז ירושלים והדרום, משרד הקליטה
מרק נשפיץ, אגף בכיר לקליטה בקהילה, משרד הקליטה
קובי סדן, הממונה על נכסי העירייה
קלרה אלברט, מנהלת הספרייה העירונית
גיא עידו, מנהל אגף הקצאות, מפעל הפיס
דפנה סידס כהן, מרכז המחקר והמידע, הכנסת
לידיה בלוצקי, חברת מועצת העיר ירושלים
ניר ברקת, מועצת העיר ירושלים
רוקסנה סטלכסקי, מנהלת מח' ספריות, עיריית ירושלים
עו"ד יובל ויטנברג, יועץ ראש עיר, ירושלים
קובי סדן, הממונה על הנכסים בעיריית ירושלים
פונים:
לב אוטבשקי
מריה קונצביה
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רשמה וערכה:
נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
פניות הציבור בנוגע לספרייה העירונית הרוסית בירושלים
היו"ר סופה לנדבר:
נתחיל את הישיבה. אני רוצה לברך אתכם על זה שהגעתם לכאן. אני רוצה להמשיך את הישיבה שהיתה בחודש נובמבר. אני חשבתי שאנחנו כבר מאחורי הסיפור של סגירת הספרייה העירונית ברוסית בירושלים אבל מתברר שלא כך הם הדברים. אמנם קיבלנו לא מעט מכתבים ואנחנו קיבלנו את ההבטחה של ראש העיר ושל עיריית ירושלים שהספרייה לא תיסגר ואנחנו קיבלנו כמה פתרונות שדעתי חלק מהפתרונות היו יכולים להיות מקובלים. אנחנו כרגיל נעשה סבב היכרות ונתחיל את הישיבה.
רבותיי, אתם כולם יודעים שהספרייה הוקמה בשנות התשעים והספרייה קיימת, היא נכס, היא אוצר לא רק של העיר ירושלים, אלא נכס של כל העלייה ממדינות חבר העמים. זאת ספרייה הכי גדולה ברוסית וזאת ספרייה שהיא אוצר של כולנו. אנחנו כולנו יודעים שבכל בית עלמין יש פינת השמדה של ספרי קודש. לספרים האלה מתייחסים לא רק כספרי קודש, זה דבר הכי חשוב ואסור להתייחס לספר אחרת מאשר בכבוד הכי ראוי. מתברר שבעיריית ירושלים לא לכל הספרים מתייחסים באותה צורה.
אנחנו קיימנו ישיבה בחודש נובמבר ושום דבר מאז לא זז. לדעתי אין פתרון. הנכס נמכר לפני כמה חודשים, בחודש פברואר. רק עכשיו נודע לספרייה שהם צריכים לאסוף את הספרים ולהכניס אותם ולהעביר אותם למקום שאף אחד לא יודע בינתיים איזה מקום הוא. אנחנו בישיבה דיברנו עם מפעל הפיס, ומפעל הפיס התייחס בשיא הרצינות לספרייה ואמר שמוכנים לבנות את הנכס. רק עיריית ירושלים צריכה לבנות, מה אתם צריכים לבנות, כמה פרויקטים אתם בונים היום בירושלים? שלושים?
יובל ויטנברג:
עשרות. אם העירייה תחליט להקצות את הכסף של מפעל הפיס לטובת הפרויקט הזה אז אין שום בעיה.
סופה לנדבר:
חברי כנסת, אתם רוצים להתייחס עכשיו או אחרי שתשמעו.
אלכס מילר:
אני רק אתמול הייתי בכנס של טכנולוגיה וחינוך. אחת מהבעיות הקשות שעלתה שם שבעצם היום ילדים יש להם בעיה מאוד קשה עם סבלנות. אין להם סבלנות. הכול יש באינטרנט. היום מערכת החינוך לא מצליחה להחזיר את אותו מנגנון של חבר'ה צעירים שהיו קוראים ספרים, היו מוצאים את החומר בספרים, והיו מכירים את החומר כמו שצריך. ולא מוצאים פיסקה לטובת דבר כזה או אחר באינטרנט. אני חושב שעצם המנגנון של סגירת ספריות ופגיעה בתורת הספר במדינת ישראל לוקחת אותנו לכיוונים לא נכונים שמפתחים בעצם את הנגטיביות אצל ילדים בלימודים כאלה ואחרים. אני מציע באמת שעיריית ירושלים תביא החלטה חד משמעית ותספק בעצם את הסחורה לאותו ציבור שצריך לקרוא. ואין מה לעשות, גם לשפה הרוסית יש היסטוריה די ארוכה ויש הרבה מאוד אנשים שחוץ מהשפה הרוסית לא יודעים שום שפה אחרת וחייבים לתת להם את המענה. אז התשובה היא בעיריית ירושלים ועם התשובה הזאת אנחנו נפעל.
יולי אדלשטיין:
ברשותך גברתי יושבת הראש, רק פשוט להזכיר לכולנו, וכפי שכבר נאמר אני הייתי מופיע בנייר שהוצג לפנינו על ידי מרכז מחקר. יש לעניין הזה היסטוריה. יושבים כאן נציגי משרד הקליטה שבטח יעדכנו אותנו בהיסטוריה הזאת. זה לא איזשהו פרויקט עירוני שהעירייה בזמנו החליטה להקים ועכשיו מה לעשות השתנו הנסיבות והעירייה לא יכולה להמשיך, כמו שלצערי היו הרבה סיפורים כאלה. העירייה מקימה תזמורת ואחר כך אומרת לא יכולה להחזיק את התזמורת. כאן זה משהו אחר. זה גוף שהוקם והתפתח לאורך שנים ובאיזשהו שלב שהוא כבר היה גוף גדול ומתפקד הוא עבר לעיריית ירושלים ועבר יחד עם בעצם נכס, בית שאחסן את הספרייה לאורך שנים. עכשיו השתנו הנסיבות, והבית כפי שאנחנו רואים נמכר, ועכשיו זה מעבר לטבעי לעירייה שבאמצעות הספרייה הזאת נתנה מענה לעולים גם בירושלים וגם מחוצה לה. גם כשר הקליטה הייתי נעזר בספרייה, לא פחות ולא יותר. כי כמו שאנחנו כולנו מכירים את המציאות אתה מגיע לאופקים או לשדרות או חצור הגלילית ואומרים למה אתה לא מספיק עוזר בכל מיני דברים, אז אני מודה כאן לפרוטוקול שבהרבה מקרים אמרתי, אתם יודעים מה, אני יכול לעזור לכם עם ספרים. כי בספרייה הזו בירושלים תמיד היה מצב שברגע שהם גילו שיש יותר מספר אחד או איזשהו ספר שהם יכולים להעביר למקום אחר, הדברים האלה עברו לעיירות פיתוח, לספריות מתחילות, לספריות בבתי אבות, ואני מודה כאן בפה מלא שגם אני נעזרתי. לכן מדובר כפי שכבר נאמר, מקום שחשיבותו מעל ומעבר, לא רק לירושלים, ודאי קודם כל לירושלים וסביבתה, ואני כאן בעצם מצפה לתשובה מיידית ומאוד מאוד מקווה שלא תתכנס בשום ועדה עוד ישיבה על הנושא הזה.
סופה לנדבר:
הצטרפו אלינו חברי כנסת נוספים אסתרינה טרטמן ודודו רותם ואתם רואים שבעצם העניין של ספרייה הוא חשוב לכולנו ובגלל זה בישיבה היום יש כל כך הרבה חברי כנסת, אפילו חברי כנסת שלא חברים בוועדה אבל העניין הזה מעניין אותם. אלה שלא קוראים רוסית. בבקשה אסתרינה.
אסתרינה טרטמן:
חברים כמו שציינה חברתי חברת הכנסת לנדבר, כידוע אני אינני קוראת רוסית. אבל אני חושבת שדווקא אנחנו העם שהוא נחשב כעם הספר, וציבור האוכלוסייה של דוברי הרוסית שאני למדתי להכיר אותם שייכים לאוכלוסייה היותר משתמשת ביכולת קריאה בספר, ואני מכבדת את זה, והלוואי וכולנו היינו עובדים ברמה כזאת של אכפתיות וקריאה ואינטיליגנציה. השילוב ביניהם, של מדינת ישראל, העם היהודי, עם הספר, ומתן היכולת לאוכלוסייה שאינה קוראת היטב עברית לתת להם את הכלים להמשך הקריאה הוא דבר שאין עליו ויכוח. אני חושבת שכל בר בי רב, כל אדם בעל היגיון שמשלב את זה עם מצפון לא יכול לעמוד כנגד הדבר הזה. מכיוון שזה נראה בעיניי מאוד חשוב אז מצאתי לנכון להגיע לכאן, לומר את שני המשפטים, ואני מתנצלת כי אני עוסקת בתחומים אקולוגיים, מחכים לי בחוץ לסיור של זכויות לנשום אוויר נקי לתושבי הדרום, אז אני פשוט חייבת לעזוב. אבל באתי לכאן באמת להביע תמיכה, לאחל הצלחה. הפרויקט שלך מבורך, חשוב, כמו כל הדברים האחרים שאת עושה, ואני מאחלת לך הרבה הצלחה וטוב מאוד שיש לנו נציגה שכל כך אכפת לה בכנסת. תודה לכם וסליחה. אני פשוט חייבת לעזוב.
לנה שטרן:
נתחיל מזה שיורי זכרונו לברכה לא פעם נלחם עבור הספרייה גם בכנסת, גם בעיריית ירושלים.
היו"ר סופה לנדבר:
הוא היה ממייסדי פורום שהקים את הספרייה הזאת.
לנה שטרן:
הוא היה אחד מהאנשים שיחד עם קלרה שהיא בעצם המייסדת של הספרייה לקח ארגזי ספרים מהבית שלנו, מהבית של אנשים שהגיעו, וכך נוסדה הספרייה. בעיניי זה מדהים, זה נכס לאומי, הספרייה הרוסית זה נכס לאומי שיש כאן שאלה האם לפרק אותו, לאחסן אותה באיזשהו מקום. בעיניי זה עומד באותה דרגה כמו הספרייה של האוניברסיטה ברמת גן. מישהו חושב שאפשר לסגור אותה ולהעביר אותה לאיזשהו מקום. אני לא חושבת שזה אפשרי. חוץ מזה, זה לא רק נכס לאומי של מדינת ישראל. בעולם כולו יש כמה וכמה ספריות שמפוזרים בארצות התפוצה, בארצות איפה שיש קהילות רוסיות, והספרייה הירושלמית היא עומדת בשורה אחת עם הספריות הרוסיות בפריז ובארצות הברית ובכל מיני מקומות בעולם.
איך אפשר לקחת דבר כזה ולהעביר אותו לעזאזל, לא יודעת, בכלל לדון בעניין הזה. זה רק מראה על זלזול לתרבות שהביאו לכאן אנשים מרוסיה ומכל הקהילות לשעבר של ברית המועצות, וגם אני מייחסת את זה לחולשה של מנהיגים של הקהילה הרוסית. אני מצטערת. זה מצוין שאנחנו פה ומצוין שסופה מובילה את העניין הזה אבל זה רק אומר שאפשר לזלזל בנכס לאומי שיש כאן 13 או לא יודעת כמה חברי כנסת דוברי רוסית והם לא מסוגלים להגיד, תשמעו חברים, אפשר להרוס התיישבות יהודית ואפשר גם להרוס את התרבות.
היו"ר סופה לנדבר:
אנחנו מסוגלים להגיד ועוד איך. לא שמעו אותנו ואנחנו עוד לא התרגזנו. כי אנשים שיודעים לקרוא ואנשים אינטיליגנטים עושים את זה בצורה אינטיליגנטית. אבל הם לא יודעים מה אנחנו מסוגלים לעשות כאשר מרגיזים אותנו. כאן אני יכולה להגיד לפרוטוקול שמרגיזים אותנו מאוד ואת צודקת מאוד.
דוד רותם:
גברתי יושבת ראש, אני קודם כל רוצה למחות ואני רוצה שיובל ויטנברג ישמע את זה טוב, העובדה שראש העיר לא נמצא פה. וזו פעם שנייה שאנחנו עסוקים בנושא הזה וראש העיר אין לו זמן. כדאי שתמליץ לראש העיר ולפחות תמסור לו ממני אישית שאני אבוא איתו חשבון בעניין הזה על זה שהוא לא מופיע בוועדות הכנסת. אני חושב שזה דבר שהוא בלתי ייתכן, הוא לא סביר, הוא לא מקובל. עכשיו ראש עיריית ירושלים יודע לפנות לחברי כנסת בכל מיני נושאים. זה לא יכול להיות חד צדדי.
אנחנו קיימנו ישיבה בנושא הזה גברתי היושבת ראש לפני מספר חודשים והבטיחו לנו פתרון. אני הייתי בספרייה, אני הייתי בעירייה, אני דיברתי עם אנשים, לפני שבוע דיברתי עם מנכ"ל עיריית ירושלים. יאיר מעיין הודיע לי שעיריית ירושלים סגרה הסדר עם ימקא והספרייה עוברת לשם. אני מבקש לדעת מעיריית ירושלים בצורה פשוטה, קובי סדן הממונה על הנכסים, הספרייה עוברת בסוף החודש לימקא או שיאיר מעיין לא אמר לי אמת. כי אם אומר מנכ"ל עיריית ירושלים, מדבר עם חבר כנסת, בשיחה רשמית, לא בשיחה ידידותית, ולא אומר לי אמת, או משקר אותי, תאמינו לי שיש לזה השלכות. ואני לא אחד שיודע לשתוק. לא יודע למה. נולדתי, בלי רוסית, אבל נולדתי עם פיוזים קצרים. אבל אני אומר לכם שוב, אם אתם תודיעו היום בוועדה שהספרייה לא עוברת עד סוף החודש לימקא, יקרו שני דברים. אני רוצה שיהיה ברור. אחד, העובדה שאמרו לי לא אמת, יהיו לכך השלכות. הדבר השני, אני אעשה צעדים מנהליים ומשפטיים שהספרייה לא תפנה את המקום הזה. הספרייה תישאר בבניין הזה. לכם תהיה תביעה של הקונים. אבל הספרייה לא תתפנה משם עד שלא תסדרו לה מקום מכובד וראוי. ימקא זה מקום מכובד וראוי.
קובי סדן:
המנכ"ל, אני משוכנע שהוא לא אמר לך שעוברים בסוף החודש. כי ההסכם עם ימקא הוא קצת ארוך. ההסכם עם ימקא אומר שאת השטח הזה אנחנו אמורים לקבל אך ורק בסוף הפרויקט. הפרויקט צפוי להסתיים בעוד שנתיים בערך. זה רק רצון טוב של ימקא להקדים ולמסור את זה לעירייה. זה היה רצון טוב של ימקא לשתף פעולה עם העירייה ולסייע לנו בעניין הזה. הפנייה הזאת של העירייה עברה כנראה לימקא העולמית ומשום מה התשובה היתה לא ברורה. הם רוצים לבדוק. אני לא רוצה להיכנס לשיקולים שלהם אבל בסופו של דבר קיבלנו תשובה שזה לא יהיה אפשרי.
דודו רותם:
מתי קיבלתם את התשובה הזאת?
קובי סדן:
בימים האחרונים. אתמול. אז מכבי זו עוד אחת החלופות שאנחנו בוחנים מעבר לשכירויות שאנחנו בודקים ומן הסתם אתם תשמעו על זה.
היו"ר סופה לנדבר:
מתי נמכר הנכס?
קובי סדן:
אני לא יודע מתי הוא נמכר.
היו"ר סופה לנדבר:
למה אנחנו יודעים? אתה לא יודע. בזמן שהנכס נמכר הייתם צריכים מיד להתחיל לפעול כדי לדעת לאן אנחנו מעבירים את זה.
דוד רותם:
האם אתם פניתם למשרד הרצל פוקס ונאמן וביקשתם דחייה בפינוי וקיבלתם תשובה?
קובי סדן:
בהחלט. נכון. זה נכון שכבר בנובמבר היו דיבורים על כך שהמבנה יימכר. זה לא אומר מיד שבעל הנכס החדש לא יהיה מוכן להמשיך ולשכור. זה לא אומר מיד שהוא ידרוש פינוי. זה לא אומר שבאותו רגע אני צריך כבר לשכור נכס אחר. לא יעלה על הדעת שהעירייה תשלם שתי שכירויות באותה עת על נכס שעדיין לא התפנה. אז זה ברור שזה יהיה איתנו עד שנקבל הודעה פורמלית, וההודעה הזאת נתקבלה רק ב-26 בפברואר שבה נודע לנו, שיש לנו התראה של 4 חודשים לפנות בהתאם להסכם. אני כבר מהתחלה ניסיתי לשכנע אולי בכל זאת ימשיכו להשכיר גם בתנאים אפילו יותר טובים. כי ידוע לכם שהשכירות היא בעצם תרומה. אותו אחד שהיה הבעלים, כנראה מהסיבות שלו בעצם השכיר לעירייה בדמי שכירות מאוד נמוכים ביחס לשוק. הבעלים החדש לא מחויב לעיריית ירושלים ובוודאי לא לקהילה הרוסית ואני אמרתי אני מוכן לשלם את דמי השכירות הריאלים. לא הצלחנו בזה לצערי. הוא כנראה צריך את הנכס הזה.
קיבלנו הודעה והתחלנו לחפש נכסים. אתם צריכים להבין שלמצוא נכס בעיריית ירושלים מעבר לבעיות, אני לא יכול לשכור נכס שיש בו עבירות בנייה, אני מוגבל, עיריית ירושלים לא יכולה לשכור נכס כזה, נכס שאין לו טופס אכלוס. יש את התנאים האובייקטיבים של הספרייה. זה חייב להיות במקום נגיש לכול האוכלוסייה. זה לא יכול להיות בשכונות, זה לא יכול להיות באזורי תעשייה. כלומר האפשריות מצטמצמות. מעבר לכך שכל אחד עם הדרישות שלו ולא תמיד השכירות היא ריאלית. יש דרישות מופרזות שאנחנו לא יכולים להסכים להן. למשל, אנחנו רוצים להבטיח את הנושא הזה בכל שכירות, לשכור לתקופה הכי ארוכה עם אופציה של העירייה לצאת. כמו שאתם ודאי יודעים יש פה תקצוב של משרד הקליטה לתקצוב השוטף. הרי משרד הקליטה יחליט בשנה הבאה לא לתקצב את זה. אני מניח שזה לא יקרה. אבל נניח. אז העירייה תימצא עם נכס שהיא שוכרת אותו ללא אפשרות להפעיל אותו. במצב כזה אני אהיה חייב להחזיר את הנכס.
לרגע לא נחנו כדי למצוא פתרון. דרך אגב קיבלנו אורכה של חודשיים נוספים, למרות המכתב הזה של עד יולי. אז יש הבנה.
דוד רותם:
מה פירוש? עד סוף ספטמבר?
קובי סדן:
עד ה-1 לאוגוסט התחייבות להישאר שם.
אלכס מילר:
אתה מדבר איתי כמו פוליטיקאי. אם זה שעיריית ירושלים מצפה לקבל מאיתנו בדברים שאתם פונים. אז סבבה.
קובי סדן:
לא נעשה את ההתחשבנות הזו. אני ממשיך במגעים עם עורכי הדין של הבעלים.
היו"ר סופה לנדבר:
איזו פגישה היתה צריכה להיות אצלך היום?
קובי סדן:
אנחנו ממשיכים לחפש ואם אני מוצא נכס ואני מביא להם חוזה שכירות גם אם פיזית לא יוכלו לעבור ב-1 לאוגוסט הם יפעלו מול הבעלים לשכנע אותו לתת לנו עוד כמה ימים, עוד שבועיים, עד שאנחנו נעבור. מחר אמורה להתקיים פגישה עם מקום ששם נפל בגלל תנאי השכירות. הם מוכנים לבוא ולשמוע. אני מניח בסופו של דבר שהם יתגמשו גם אם העירייה תשלם יותר דמי שכירות, לא יהיה נורא. אני כמעט בטוח שבסופו של דבר נמצא נכס.
דוד רותם:
האם יש נכס ספציפי?
קובי סדן:
כן. מרכז כלל. שמקובל על רוקסנה.
דוד רותם:
כמה זמן ייקח לשפץ אותו?
קובי סדן:
אני לא יודע.
דוד רותם:
אתה ראית את הנכס?
קובי סדן:
מי שצריך לדעת מה הפרוגרמה, מה צריך לעשות בנכס זה אנשי הספרייה.
דוד רותם:
אני רוצה לדעת תוך כמה זמן אפשר לחתום על חוזה במרכז כלל?
קובי סדן:
אם העניינים יסגרו מחר זה עניין של ימים.
דוד רותם:
אני רוצה לרשום פה התחייבות של עיריית ירושלים. ואתה ממונה על הנכסים. אתה יכול לתת לי התחייבות, האם אתה יכול לתת לי התחייבות שהספרייה תתפקד במקום מסוים עד תאריך ההעברה, ואז היא תעבור, נניח שהיא תפנה ב-15 לספטמבר, ייקח שבוע להעביר אותה, ב-22 לספטמבר היא תהיה במקום אחר. אני אגיד לך למה, כי אני רוצה התחייבות של עיריית ירושלים.
קובי סדן:
אני הרי לא יכול להתחייב בשמם של הבעלים שהוא יאשר לי עד ספטמבר. אני מתחייב שאנחנו נעשה כל מאמץ, גם לשכנע אותם לתת לנו את האורכה.
דוד רותם:
כל מאמץ אני כבר שומע חצי שנה וכל פעם מספרים לי סיפור אחר ולא עושים כלום. לא נעשה כל מאמץ. לא מקובל עלי שעיריית ירושלים, אתה מבין אתה לא איזה קבלן בניין או איזשהו מפקח, אתה עיריית ירושלים, זה אימפריה. אל תזלזל. אתם לא כל כך גדולים שאתם יכולים לעשות את עצמכם כל כך קטנים, ואתם לא כל כך קטנים, עיריית ירושלים היא אימפריה. אין לי ספק שאם מקבלים החלטה לטפל בעניין ברצינות אז אפשר לסגור במרכז כלל תוך שלושה ימים, אפשר להיכנס לשיפוצים תוך שבוע נוסף, ואפשר לבוא לבעלים, ואם תהיה לך בעיה תבוא אלי, אני אלך איתך ליעקב נאמן, ולסכם איתו שמכיוון שהתחילו שיפוצים אנחנו מבקשים אורכה של עוד חודש. אני אגיד לך גם למה. הספרייה לא תצא ב-1 לאוגוסט. מה יקרה? אז הוא ילך לבית משפט.
קובי סדן:
לא לפרוטוקול.
דוד רותם:
אני מדבר רק לפרוטוקול. אני רוצה שזה רשום אצלכם. אני רוצה לשמוע ממך מתי סוגרים עניין עם מרכז כלל ומתי מתחילים שיפוצים.
קובי סדן:
איך אני יכול לדעת מה הצד השני יעשה.
דוד רותם:
מה זה הצד השני? קיבלת הצעה?
קובי סדן:
ההצעה שהיתה לא היתה רלבנטית. אנחנו ניגשים מחר לשמוע הצעה אחרת שלהם.
דוד רותם:
מה לא היה מקובל בהצעה הקודמת שלהם?
קובי סדן:
שהם דרשו שזה יהיה עשר שנים ללא אפשרות יציאה. זה דבר שאני לא יכול להסכים אליו.
דוד רותם:
למה? כי יפסיקו לתקצב?
קובי סדן:
אני לא יודע.
דוד רותם:
שתקציב התרבות של עיריית ירושלים יתקצב. מה קרה? אתם מתקצבים הרבה.
קובי סדן:
זה לעשר שנים.
דוד רותם:
מה אכפת לך. יש בחירות בעוד חצי שנה.
היו"ר סופה לנדבר:
סליחה. אנחנו נמשיך. אני קודם כל רוצה להבין. מה שאתה עכשיו עושה אתה אומר כמו שחבר הכנסת אמר נכון, חלק מהפוליטיקאים יודעים לעשות את זה, סחור סחור, ואני לא מקבלת את זה. אני רוצה דברים ברורים. אנחנו עושים ישיבה שנייה. אנחנו נעשה בחודש אוגוסט ישיבה שלישית. אנחנו נבקש שוב שראש העיר יגיע לכאן. אני חושבת שלי אישית מאוד לא נוח לעבוד אפילו מול אנשים מאוד בכירים של העירייה. אני חושבת שזה נכס של עיריית ירושלים. וככה אנחנו חברי הכנסת מבינים ואנחנו רוצים לבקש שראש העיר יגיע לישיבה הבאה.
עכשיו אני מבינה שאתה לא רוצה להתחייב, אבל אתה צריך להבין, אנחנו לא ניתן לאסוף את הספרים. הספרים יהיו במקום עד שעיריית ירושלים תמצא את הפתרון. אני במקביל רוצה ומבקשת להתחיל את הדברים מול מפעל הפיס. מה שאתה עכשיו מדבר זה לטווח של כמה שנים. בתקופה הזאת אתם צריכים לבנות את הספרייה כמו שאתם יודעים לבנות עם מפעל הפיס, מוסדות ציבוריים, אתם צריכים לבנות את הספרייה. כאן לא נמצא היום שגריר רוסיה במדינת ישראל אבל הוא ביקש למסור שהוא נמצא היום בחו"ל. הוא אמר שהוא לעיתים קרובות מגיע לספרייה והוא אמר שנכס כזה מזמן לא היה לרשותו. אז אני חושבת שאתם צריכים להבין את המשמעות של הדברים. אני לא רציתי להביא לכאן את כל הקוראים של הספרייה הזאת אבל עם גופותיהם יעמדו מולכם ולא יתנו לאסוף את הספרים.
יובל ויטנברג:
אני חושב שגם ראש העיר רואה חשיבות רבה בספרייה.
היו"ר סופה לנדבר:
במילים יפות כן.
יובל ויטנברג:
לגופו של עניין, ברגע שהתקבלה ההודעה יכולנו לפעול, (א) לבקש אורכה ואת זה עשינו וביקשנו כמה פעמים ולאחרונה זה ניתן עד ה-1 לאוגוסט.
היו"ר סופה לנדבר:
כן אבל למה אתם חיכיתם עד הרגע האחרון?
יובל ויטנברג:
מה זאת אומרת?
היו"ר סופה לנדבר:
מה זאת אומרת, מתי זה נמכר?
יובל ויטנברג:
ההודעה התקבלה בפברואר.
היו"ר סופה לנדבר:
נו בסדר. מפברואר, לא יכולתם להכין את הדברים? אל תחשבו שאנחנו נאיביים. אנחנו נאיביים אבל לא עד כדי כך.
יובל ויטנברג:
ראש העיר מחליט מה העדיפויות.
קובי סדן:
כל נכס שבדקנו לא התאים כל אחד מסיבה אחרת. אתם לא חושבים שמצאנו נכס שהוא מתאים עם נגישות במחיר סביר עם תנאים טובים ואמרנו, לא, אנחנו נסגור את הספרייה.
יובל ויטנברג:
העירייה מעוניינת לאתר נכס חלופי הולם שיתאים לצורכי הציבור ולכן זה אורך זמן. חתימה על הסכם לא תמיד תלויה רק בנו. תלויה גם בצד השני ולכן הקושי להתחייב. אם זה היה נכס עירוני של הקצאה עירונית אז זה משהו אחר. אבל פה יש הרי צד שני שצריך להסכים לתנאי של עשר שנים שדרך אגב, גם אם קובי יסכים לו, הממונה על הנכסים, אני לא בטוח שהיועץ המשפטי יאפשר את הדבר הזה. כלומר שזה לא איזו גחמה פרטית של מישהו.
דוד רותם:
גם בעיריית ירושלים עושים כל מה שאומר היועץ המשפטי?
יובל ויטנברג:
מה שנותר לעשות זה לעשות מאמצים ויש עוד נכס מעבר לנכס בבניין כלל שמנסים לסכם איתו כדי כמה שיותר מהר לסיים את הנושא הזה, וזה כרגע מה שנעשה. אני מקווה מאוד.
דוד רותם:
אנחנו נכנס ישיבה קצרה בשבוע הבא כדי שתדווחו.
יובל ויטנברג:
אנחנו נעביר לכם כמו שהעברנו עד עכשיו דיווחים בכתב.
היו"ר סופה לנדבר:
אבל זה לא שווה שום דבר. זה סתם נייר. מפני שאתם התייחסתם בדיוק אחרי שאנחנו עשינו את הישיבה. ואתם אמרתם, א', ב', ג', ד', זה אפשרי לעשות, ואנחנו ניתן לספרייה לבחור מה שהיא רוצה בתוך ההמלצות שאנחנו הבאנו לוועדה לפניות הציבור ומזה שום דבר לא יצא.
שלומית אבינח:
3 לדצמבר אם אפשר להקריא לפרוטוקול. המכתב שחתום עליו עורך דין יובל ויטנברג בעקבות הישיבה הקודמת: "בשל חשיבות הנושא ומורכבותו מתקיימת עבודת מטה מקיפה ומהירה, שיתוף מנכ"ל העירייה במטרה לבחון חלופות שונות לפעילות הספרייה העירונית הרוסית בירושלים לרבות פנייה למפעל הפיס בנידון. לאחר בדיקה שקיימתי ואחרי שיחה טלפונית עם מנהלת הוועדה שלומית עולים עד כה הממצאים הבאים, (א) בעלי הנכס מחזירים מכתב מ-30 בדצמבר 2007. בעלי הנכס הנידון לא פנו לעירייה לפינוי הנכס למרות שעל פי ההסכם במידה והבעלים יבקשו פינוי השוכרים נדרשת הודעה מוקדמת של 4 חודשים לפחות. עם זאת על מנת להיערך למקרה בו תינתן הודעה כאמור בחנו חלופות שונות להמשך הפעילות כמפורט להלן. (א) (1) גם במקרה שהנכס יימכר תוכל עיריית ירושלים להמשיך ולשכור את הנכס מהרוכש. (2) להקצות לדוברי הרוסית אגף מיוחד במסגרת ספרייה עירונית מרכזית המתוכננת להיבנות במרכז העיר על פי תוכנית מתאר עירונית לספריות. (3) לרכוש את הנכס בשיתוף משרד הקליטה/מפעל הפיס (4) לפעול לבניית ספרייה עירונית רוסית חדשה בשיתוף מפעל הפיס. לצורך כך יש להקצות קרקע ציבורית מתאימה, תהליך אשר עשוי להימשך זמן רב. לאור האמור לעיל ספק אם פנייה למפעל הפיס בשלב זה תוכל לקדם את הנושא. בתקופה הקרובה נבחן את החלופות השונות ונגבש עמדה לקידום הנושא. אדאג לעדכנך בכל התפתחות".
דוד רותם:
אתם פניתם למפעל הפיס? גיבשתם את החלופה הראוייה?
היו"ר סופה לנדבר:
הם אפילו לא יודעים על המכתב הזה.
דוד רותם:
עברו 6 חודשים, אתם גיבשתם איזו חלופה?
קובי סדן:
לאשר במקום שכירות חלופית.
דוד רותם:
אני מוכרח לומר שהיא לא מופיע במכתב הזה.
יובל ויטנברג:
כל החלופות האחרות שברור שלא יקרו בשנה הקרובה.
דוד רותם:
עם כל הכבוד למכתב הזה הוא חוץ מאשר בלה בלה שום דבר. החלופה של מציאת מקום בשכירות לא מופיעה במכתב הזה בכלל. כי אתם לא בדקתם את זה בזמן. זה בדיוק העניין. חשבתם אנחנו נדבר שמשרד הקליטה ייתן. חבר'ה עברית אני יודע לקרוא.
יובל ויטנברג:
אפשרות עם בעל הנכס להמשיך ולהשכיר. זה ברור שאם לא נשכיר אז שוכרים נכס אחר.
יולי אדלשטיין:
כשאני רואה מכתב כזה, אני אזרח, אני לא עובד בספרייה, כשפעם ראשונה אני שמעתי שמוכרים את הנכס ובפעם הראשונה ניסינו למנוע את מכירת הנכס אנחנו כבר ידענו למה הנכס נמכר. כשכותבים לי כבר חצי שנה יותר מאוחר אנחנו נבדוק את האפשרות לשכור את הנכס לצורכי הספרייה אז יש בזה, תסלח לי, היתממות. כשכותבים לי במכתב רשמי, מה, אנחנו לא יודעים למה הנכס נמכר, ולמה התעקשו כל כך ולמה שכנעו את הבעלים הקודמים שחייבים למכור אותו. דבר שני, כשכותבים לי שעיריית ירושלים תבחן את האפשרות, עורך דין ויטנברג, אני פונה אליך, כשאתה כותב לי שאתה תבחן את האפשרות לרכוש את הנכס יחד עם משרד הקליטה אני מניח שבשיחת טלפון אלמנטרית לאדון נשפיץ הוא היה עונה לך בתור פקיד נאמן שמשרד הקליטה לא רוכש נכסים, אין מצב כזה. אז לא כותבים דבר כזה במכתב בשיא הרצינות לוועדת הכנסת. ודבר אחרון, אני לא מן המיליטנטים, אני לא אוהב פה דיבורים, אנחנו נצעק, אנחנו נעשה, אני אומר לכם בשיא הרצינות ובטון שקט, שאם יהיה איזשהו סימן מן הספרייה שיש נסיון לפנות או לאחסן לתקופה ארוכה או משהו, אני אישית אארגן שם תורנות של חברי כנסת, יש לנו ברוך השם חסינות, זה לא בניין פרטי, אני אישית אארגן תורנות של חברי כנסת 24 שעות ביממה יהיה שם מישהו מחברי הכנסת. לא נגיע לזה אני מקווה.
היו"ר סופה לנדבר:
אנחנו לא רוצים לאיים. אנחנו כבר אמרנו את זה, אנחנו לא ניתן לפנות.
ניר ברקת:
קודם כל אני מודה לכם על קיום הישיבה והאמת היא שאני שומע אתכם מדברים ותודה לכם. אני חושב שחברי הכנסת עושים מה שהיה צריך לעשות מזמן. ולהזכיר לכולם, אני לא רוצה לחזור על עיקרי הדברים. יש לנו בעיה של מוטיבציה של ראש עירייה שזה לא מעניין אותו. כמו שלא מעניין אותו מוסדות תרבות. אני מדבר על מתווה לפתרון. לגופו של עניין, החלופה שבחר ראש עיריית ירושלים זה החלופה הכי פחות טובה לספרייה הרוסית. החלופה הטובה היותר היתה או לרכוש את הנכס או מיד להניע מהלך, ולא שמעתי את זה ולא ראיתי פנייה למפעל הפיס, לחפש מיד פתרון קצת יותר אסטרטגי של מבנה ראוי. הספרייה יושבת 18 שנה במבנה ראוי, נגיש, תואם, והפתרון הטוב ביותר שהוא לא מוצא זה לנסות היה לרכוש אותו, ולא נעשה שום צעד אמיתי ורציני לרכוש את הנכס. כי אין את המוטיבציה.
עכשיו הניסיון שלי במערכת העירונית נכון להיום, ואני גם פניתי בעניין הזה לוועדת התרבות ולוועדת הכלכלה במשותף, ראש העירייה כן מבין כשמתנים לו דברים. אם הכנסת שמוציאה 170 מיליון שקל לא מסומן לעיריית ירושלים ועיריית ירושלים לא אכפת לה מתחום התרבות והמוסד הוא מוסד תרבותי, ולא אכפת לה מהספרייה, אני ממליץ לכם כחברי כנסת לבחון איך מתנים הכנסות של כסף ממשלתי, לא עירוני, למערכת העירונית.
היו"ר סופה לנדבר:
כבר בדקנו את זה מול ועדת כספים. זה לא קשור לוועדת כספים.
ניר ברקת:
עם כל הכבוד אני אסביר עוד פעם והדבר הזה עלה על השולחן ולא ירד מהשולחן. כשממשלת ישראל או הכנסת מעבירה כספים לא מסומנים לעיריית ירושלים 170 מיליון שקל, היא בהחלט יכולה לדרוש לדאוג לאינטרסים, לא רק העירוניים, אלא גם לאינטרס הציבורי הכללי. והספרייה היא ספרייה רוסית. גם עיריית ירושלים צריכה להיות שותפה לתהליך הזה ואפשר, וצריך לדרוש מעיריית ירושלים לתהליך הזה.
והדבר הכי כואב שגם עכשיו לא מדובר בעיריית ירושלים והבעיה היא לא עם קובי סדן. קובי סדן באמת עושה מאמץ מאוד גדול, אני חייב להגיד לזכותו לעזור לנסות לקדם את הספרייה. הבעיה היא זה לא הוא. זה הדרג שמתווה את המדיניות. והמדיניות צריכה להיות למצוא מיד, ואם לא נותנים לך את הזכויות ל-10 שנים למצוא מיד פתרון ולמצוא בית קבע, לשים את זה בסדר עדיפויות גבוה עירוני, בית קבע לספרייה.
רוקסנה פטלרסקי:
מכיוון שאני הייתי מעורבת בכל התהליכים מההתחלה אני חושבת לנכון להגיד כמה מילים לגבי המצב. מאותו רגע שהתקבלה הודעה אנחנו התחלנו לחפש נכס חלופי שלא יווצר רושם שזה לא נעשה באינספור מקומות שראינו, גם אני באופן אישי, מקומות שפסלתי, לא העברתי הלאה, וגם יחד עם מנהלת הספרייה בדקנו כמה וכמה מקומות. לצערי הרב המקומות האלה לא יהיו מתאימים לספרייה.
היו"ר סופה לנדבר:
ממי היא קבלה הודעה לארוז את הספרים?
רוקסנה פטלרסקי:
אני אגיע לזה עוד שנייה. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לפנות את המקום. כמובן זה נעשה ואני סומכת על הדרג המקצועי שלנו. בהחלט אנחנו חייבים מקום נגיש, אנחנו חייבים מקום מרכזי, אנחנו חייבים שטח מסוים, גם בטיחות לא פחות חשובה כי ספרייה זה לא משרד שאפשר להעביר לכל מקום. אני מסבירה רק קשיים שאנחנו נתקלים בהם בחיפוש הנכס. דבר נוסף אני לא יודעת ממי קלרה קיבלה הודעה לארוז את הספרים. אני כמנהלת ישירה שלה לא נתתי לה הוראה. יתרה מכך, אנחנו אמרנו שאנחנו עד הרגע האחרון נפעיל את הספרייה ועל מנת שהציבור לא ייפגע אנחנו ניתן להם ספרים במספר הרבה יותר גדול ממה שהם מנויים. עד 10 או 20 ספרים. שמי שירצה לקחת שהם לא ייפגעו בזמן שהספרייה תהיה סגורה. בנוסף לכך פעילות תרבות ענפה שמתקיימת בספרייה לא נסיים אותה. נעביר אותו למקומות אחרים.
היו"ר סופה לנדבר:
זה לא יילך. זה יעבור למקום קבוע ומיד. אנחנו לא ניתן לארוז את הספרים.
רוקסנה פטלרסקי:
מה שאנחנו מתכוונים זה לסגור את הספרייה באותו רגע שאנחנו נוכל לארוז את הספרים ולהעביר אותם למקום אחר. ואז נתחיל להקים את הספרייה מחדש. אף אחד לא אורז את הספרים, לא יודעת מאיפה זה בא. אני פשוט אומרת את זה לשולחן הזה.
היו"ר סופה לנדבר:
קלרה, ממי את קיבלת הוראה לארוז את הספרים?
קלרה אלברט:
(רוסית, תרגום שלומית אבינח) היא אומרת שרוקסנה אמרה לה ב-31 ביולי צריך לעזוב.
רוקסנה פטלרסקי:
נצטרך לעבור למקום אחר כך או אחרת. זה ברור. מדובר על 100 אלף ספרים. שאומרים שב-31 ביולי צריך לעזוב 100 אלף ספרים.
נחמיה חתוכה:
אני מבקש לומר כמה דברים. (א) אני שומע ואני מרגיש ואני מכיר את הספרייה הרוסית ואת כל התהליך הזה. אם זה ערך לאומי תנו לו בבקשה חברי הכנסת את המעמד של נכנס לאומי. לא יכול להיות שהוא יהיה תלוי תקציב אם יהיה לנו 200 אלף שקל לפעילות בשנה הבאה או לא יהיה לנו 200 אלף שקל. מישהו צריך לבוא ולראות בתקציב של העירייה שזה יתופעל. שלא מחר יבואו ויגידו אם לא נקבל כסף נצטרך לסגור את הספרייה. זה נכס לאומי צריך להגדיר אותו ככזה.
דוד רותם:
צריך להכניס אותו לבסיס התקציב של משרד הקליטה ולא לבסיס התקציב של עיריית ירושלים.
נחמיה חתוכה:
ברמה הפרקטית אני חושב שצריך מבנה. הפתרון לנכס הלאומי הזה הוא מקום שייקבע ויהיה לנצח וייבנה על ידי עיריית ירושלים.
היו"ר סופה לדנבר:
זה העירייה היתה חייבת מיד אחרי שבא לפעול מפעל הפיס.
נחמיה חתוכה:
ברמה הפרקטית המקום שבבניין כלל כבר עבר את האישור וגם כשהוא יהיה שמה הוא שלב זמני לפני המעבר למקום הקבוע.
היו"ר סופה לנדבר:
יועץ ראש העיר, תסביר לי בבקשה למה עד כה לא פניתם למפעל הפיס.
יובל ויטנברג:
ברור שיש סדר עדיפויות.
גיא עידו:
לא נעשתה פנייה לרכוש את הנכס בעבר כשהוא היה למכירה ולא נעשה פנייה היום לעזור לסייע לרכוש בית קבע למקום.
יובל ויטנברג:
לגבי רכישת הנכס היתה פנייה.
קובי סדן:
פנייה יכולה להיות אחרי שיש תקציב מוגדר לזה. כדי שאני אוכל לפנות צריך לנהל משא ומתן לרכוש. לעניין של הפיס. יש סדרי עדיפויות. יש חובה של העירייה לכיתות לימוד ולדברים אחרים.
קובי סדן:
אני לא יודע אם המוכר היה מעוניין למכור את זה לעיריית ירושלים. והוא לא בא בדברים איתה אלא הוא הודיע לה אחרי שהוא התקשר, למיטב ידיעתי, עם קונה מרצון. העירייה בסך הכל היתה שוכרת שמה. אין פה מעבר לזה. בנוגע למפעל הפיס. מפעל הפיס הרי יש לו תקציב שהוא נותן תקציב קבוע.
דוד רותם:
אז למה כתבתם פה שאחת החלופות...
קובי סדן:
הסתבר שהוא מכר את זה למישהו אחר.
דוד רותם:
מתי הוא מכר את זה? ב-30 לדצמבר?
ניר ברקת:
זה נעשה בעבר. אפשר לבוא, ראש עיר יכול לשריין תורם, לעניין תורמים, לבוא ולנהל משא ומתן וקצת לדחות את המכירה, לנהל משא ומתן אבל העירייה לא הביעה שום עניין. אפס עניין ברכישה.
מרק נשפיץ:
קודם כל מה קרה עם 300 אלף ₪ שאנחנו נתנו לשיפוצים למבנה שיש עכשיו. אנחנו נתנו 300 אלף ₪ לשיפוצים. הבטיחו לנו. משרד הקליטה. זה שכירות לזמן ארוך. בקיצור פשלה.
היו"ר סופה לדנבר:
אבל אתם השקעתם כסף, שיפצתם והם מכרו את הנכס.
מרק נשפיץ:
היתה ישיבה במשרדי עם כבוד ראש הממשלה דהיום, ראש העיר דאז, ואחרי כל הויכוחים וזה לא פשוט למשרד הקליטה להשקיע, נעשה הסכם אבל בתנאי שזה יהיה לנצח נצחים ולתפארת מדינת ישראל. דבר שני, עד היום אנחנו לא עשינו הסכם עם העירייה בקשר לספרייה. אנחנו לא יכולים לעשות הסכם בגלל שאין עדיין החלטה איפה צריכה להיות הספרייה. ואני מפחד רק דבר אחד, שבסוף שנה זה 200 אלף ₪, משרד הקליטה נותן לפעילות שאחר כך אנחנו צריכים את זה להחזיר לקופת שר האוצר.
לידיה בלוצקי:
למה שנאמר כאן יש לי להוסיף רק דבר אחד. בשום פנים ואופן אני לא רוצה לפגוע ברוקסנה, כלומר בפקידים. כאשר אני אומרת שיש עבודה ברצון ויש עבודת עבד. עבד עושה מה שנתנו לו לעשות. ואני מפנה את הדברים האלה לראש העיר כי נאמר כאן שספרייה עירונית בשפה רוסית אינה ספרייה עירונית כפי שצריך. זה נכס יוצא דופן ולכן אנחנו דיברנו הרבה פעמים גם עם משרד הקליטה, יוליק אתה זוכר, וגם בכל מיני שיחות אחרות שזה נכנס לאומי. אז השאלה שלי למה ראש עיר הבירה לא רואה בספרייה הזאת פרויקט לאומי, ערך לאומי של עיר בירה. מה מפריע לו להחליט פעם שיהיו 33 ספריות עירוניות, הנה התקציב, הנה כל המערכת שמטפלת בזה, והנה הספרייה. וזה פרויקט של עיר בירה. מה מפריע לו אדוני יועץ ראש העיר, מה מפריע לך להסביר לו דבר שזה באמת ערך, שכמו בפריז יש מגדל אייפל וכמו שאצלנו יש גשר מזמן משנות התשעים יש ספרייה שיש בה ספרים ביהדות ברוסית וזה אוסף ספרים הגדול בעולם. תסביר לו את זה. אני לא הצלחתי. אני דיברתי איתו כמה פעמים.
ניר ברקת:
אז למה את חושבת שהוא יצליח אם את לא הצלחת?
לידיה בלוצקי:
הוא יועץ. הוא יושב ליד האוזן.
היו"ר סופה לנדבר:
היתה עוד ספרייה אחת של פורום ישראל וזרקו אותה מירושלים. היא מצאה מקום, אתם יודעים איפה, בעיר אשדוד. ואתם יודעים מה עשה ראש העיר? מצא לה מקום ומצא חצי משרה ואחר כך משרה, ואחר כך כסף לפעילות. ככה מתנהגים בעירייה שרוצים שבעצם עם שקורא ועלייה שקוראת לשמור על הערכים שהעלייה הזאת הביאה למדינת ישראל.
יוסף שגל:
אולי כדאי להעביר את הספרייה לתל אביב.
ניר ברקת:
אל תיתן לו את זה. זה מה שהוא רוצה ואסור לתת לו את זה.
היו"ר סופה לנדבר:
אני רוצה בישיבה הבאה שתתקיים ב-2 לחודש בשעה 10:00 בבוקר שתגיעו יחד עם מנכ"ל עירייה לפחות, אם ראש העיר ימשיך לזלזל בכנסת ישראל. ואם הוא ימשיך לזלזל בכנסת ישראל יושב כאן סגן יושב ראש כנסת אחד, סגן יושב ראש כנסת שני, אנחנו אומרים תעבירו את זה בבקשה ליושבת ראש הכנסת. בישיבה הבאה אני מבקשת מכם להגיע עם פתרונות ועם סיכום של החוזה שאתם צריכים להגיע אליו במשך הזמן הזה. אני לא רוצה לאיים. אתם יודעים שאני עקשנית גדולה. אני לא רוצה לעשות את זה כל שבוע כריטואל, עוד ישיבה ועוד ישיבה.
לב אוטבשקי:
אני משוכנע בזה שהבטחות של עיריית ירושלים יתקיימו אבל אנחנו לא דיברנו על דבר אחד וחשוב, כי עיריית ירושלים תמצא מקום, מה שהם אומרים נכס. אני לא כל כך מבין איזה נכס אם זה מדובר על בניין סגור. אני בטוח שמקום ימצאו אבל זה יהיה מקום מפואר בנווה יעקב ועל זה אני חושב גם צריך לדבר.
היו"ר סופה לנדבר:
מיותר להגיד שזה יהיה במקום עם גישה לכל הקוראים. אני רוצה שאתם תתחילו לפעול מול מפעל הפיס ותסבירו לנו בישיבה הבאה למה עד כה זה לא נעשה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:00