פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 110
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, כ"א סיוון תשס"ח (24 ביוני 2008), שעה 13:30
סדר היום: פניות ציבור של דיירי מקבצי דיור בבני עי"ש
נכחו:
חברי הוועדה: סופה לנדבר - היו"ר
שרה מרום שלו
יעקב מרגי
מוזמנים: חביב קצב - מנהל אגף בכיר לדיור, משרד הקליטה
חנה וזאנה - סגנית מנהלת מחוז ת"א וממונה על הדיור, משרד הקליטה
מרק בסין - ראש מועצת בני עי"ש
גלינה פרלוצקי - רכזת הקליטה, מועצה מקומית בני עי"ש
שלמה שוקרון - מנכ"ל ש.י.א
פונים: פאינה שוסטר
לב פוברז'סקי
מרים פליי
מנהלת הוועדה: שלומית אבינח
רשמה וערכה: נוגה לנגפור – חבר המתרגמים בע"מ
פניות ציבור של דיירי מקבצי דיור בבני עי"ש
היו"ר סופה לנדבר:
אנחנו נתחיל את הישיבה. פנה אלינו ראש מועצת בני עי"ש מרק בסין וגם בגלל פניות רבות של מקבץ ואנחנו נשמע מה קורה במקבץ הזה. אנחנו החלטנו לעשות ישיבה מהירה. לא יצאנו לנו מהירה בגלל שזה לקח לנו שבועיים בגלל שאנחנו עמוסים מאוד. אנחנו כרגיל נעשה סבב היכרות. מר בסין בבקשה.
מרק בסין:
גברתי היושב ראש. אולי לפני שאני אגע ספציפית בנושא שלשמו אנחנו התכנסנו, פרטים קטנים על בני עי"ש. בני עי"ש על שם עקיבא יוסף שלזינגר, חלק לא מכירים. הישוב הוקם בשנת .1958 אנחנו בשנה שעברה ציינו 50 שנה. בשנות ה-90 קלט עלייה בכמות גדולה מאוד. 60% מכלל האוכלוסייה בבני עי"ש הם עולים חדשים. זה האחוז הכי גבוה במדינת ישראל. זה ישוב קטן. במספרים מוחלטים זה לא משתווה לאשדוד, נצרת וכך הלאה. אנחנו סך הכל שבעה וחצי אלף תושבים נכון להיום. לעובדה זאת משרד הקליטה ער. ואני חייב לציין שיש לנו שיתוף פעולה פורה מבחינת תוכניות הקליטה בקהילה מטעם משרד הקליטה. הוא מעורה, מעודכן, וכמובן שהוא משתף פעולה.
ואם אנחנו מגיעים לנושא של מקבץ דיור. כפי שציין בתשובתו מר קצב אליכם אכן בישוב בני עי"ש יש שלושה מקבצים. שני מקבצים זה בניינים. בכל אחד מהבניינים 90 יחידות דיור והם נבנו בהתחלה כבית אבות, אחר כך הסבו אותם למקבץ דיור והם מוגדרים כמקבץ ושם אין בעיה מבחינת אורך התקופה, התקופה מסתיימת בשנת 2015 ויש כוונה כנראה למשרד הקליטה אחר כך להמשיך את חוזה ההתקשרויות. המקבץ הבעייתי בבני עי"ש זה מקבץ בן 97 יחידות דיור שמפוזרות בתוך בנייני המגורים בתוך בני עי"ש. מתוך 97 יחידות, 90 מאוכלסות. 7 הן ריקות. מתוך ה-90 המאוכלסות 45 זה בודדים ו45 זה זוגות.
הבעיה שנוצרה לפני חצי שנה לטעמי בעיה טכנית אבל היא לא נותנת מנוחה לאוכלוסיה. משרד הקליטה על פי נוהלים שלו חתום עם היזמים באמצעות עמידר שזכו במכרזים, חתום איתם על חוזה התקשרות. היזמים חותמים הסכם עם הדיירים. בחוזה התקשרות בין היזמים לדיירים מופיעים תאריכים של סיום התקשרות בשנת 2011. התברר לנו שכחוזה התקשרות בין משרד הקליטה לבין היזמים התאריך הסופי הוא 2009. נוצר מצב כביכול שהיזמים הקודמים כנראה מחוסר סמכות חתמו על ההסכם עד 2011.
מרים פליי:
מה חתום אצלם 2011?
מרק בסין:
בין הדיירים לבין היזמים עד 2011. על פי מה שמסר לי מר קצב, אני לא ראיתי את ההסכם בין משרד הקליטה לבין היזמים, התקופה היא עד 2009 בלבד.
מרים פליי:
היזמים זה שלמה שוקרון מנכ"ל שיא?
מרק בסין:
היזמים החדשים, הבעלים החדשים זו חברה שהמנכ"ל נמצא כאן. הבעלים הקודמים זו חברת "פנינת טל" שפשטה רגל והנכסים הועברו לכונס נכסים. פירוק שותפות. היתה בעיה שם של הבעלים הקודמים. לא יכלו להמשיך לנהל את המקבץ. הנושא הועבר לכונס נכסים. כונס נכסים ניהל את המקבץ במשך, אם אני לא טועה, קרוב לשנתיים, והוציא למכירה את הנכס הזה, והבעלים החדשים קנו את הנכס הזה עם כל החובות והזכויות של הנכס.
אני חייב לומר, ברגע שהתחיל הפרויקט הזה הבעלים הקודמים פנו לעולים חדשים שהגיעו לארץ ולילדי דיירים הציעו דירות למכירה בתוך היישוב. הם גם טענו שיש בבני עי"ש פרויקט, הם כך טענו, נדמה לי שהם עבדו על העולים, שיש פרויקט ילדים והורים. שאם אתם תרכשו דירה אצלנו בבני עי"ש אנחנו עם הקשרים שלנו נסדר להורים שלכם דירה במקבץ בבני עי"ש. והם הצליחו אגב. כולם היו מרוצים. (א) המשפחות גרות ביחד. להורים יש את הדירה לטווח ארוך, לילדים יש את הדירות שהם רכשו, המשפחות נמצאות באותו ישוב עם כל העזרה ההדדית. וככה הפרויקט הזה הוצג.
אני גם יודע שפרויקט מקבץ דיור לפתור בעיה של דיור ציבורי התנאים של משרד הקליטה ובצדק הם ארוכי טווח. שלפחות היה פעם 5 שנים. ומי שזכה במכרזים נדמה לי זכה להטבות מיוחדות. אחר כך זה שונה אם אני לא טועה ל-10 שנים. אני אגב לא יודע. החתימה האחרונה היא היתה ל-5 שנים או לתקופה קצרה.
נוצר היום מצב שמשרד הקליטה טוען שההסכם שלנו עד 2009. אנחנו לא מתכוונים להאריך את תקופת השכירות והתושבים החל מאוגוסט 2009 יוכלו בצורה עצמאית עם זכיין או בשוק הפרטי לחפש את הדיור. יש לציין שמשרד הקליטה נותן גם תשובה אלטרנטיבית. אני שמעתי שמציעים לדיירים לעבור למקבץ בגדרה.
לא ברורה לנו מה הסיבה שמשרד הקליטה מתעקש לא להאריך. הרי אנחנו כולנו יודעים שכמות הביקוש על מקבצים הוא עולה על ההיצע. אילו היה מצב שאין ביקוש אז הגיוני שמשרד הקליטה לאט לאט מצמצם את הפרויקטים של המקבצים, אבל זה לא המצב. המצב הוא שהביקוש עולה על ההיצע. אם כל כך רוצים לאכלס את גדרה אין בעיה. יש תור ענק באשדוד ויש תור ענק ברחובות של ממתינים של זכאים למקבץ, אין בעיה לאכלס אותו. אז אם יש ביקוש כל כך גדול מדוע משרד הקליטה לא מאריך.
ההיגיון שלי אומר שצריך ליזום בנייה, צריך להאריך את התקופות ולא לצמצם. אני גם מכיר את הטענה של המשרד, ויש צדק בטענה הזאת, שהדירות האלה הן לא נבנו כמקבץ. המשרד בזמנו כשהיתה בעיה נתן את המענה כדי שאנשים לא יהיו ברחוב. נתן להם את הפתרון. זה לא נבנה כפרויקט מקבץ על פי קריטריונים של המשרד. אבל יחד עם זה אנחנו מכירים גם תקדימים בנושא הזה. באשקלון היה מקבץ וישנו מקבץ שלא עומד בשום קריטריונים ויחד עם זה משרד הקליטה האריך את התקופה. אמנם היתה עצומה והיו הפגנות. מה המטרה? להגיע לזה? לא ברור לי. מה הסיבה שלא מאריכים את התקופה. אם הבעיה היא כספית אנחנו ניזום פנייה למשרד האוצר לוועדת כספים לבדוק את האפשרויות אבל לא ברור.
פאינה שוסטר (תרגום שלומית אבינח):
גרים במקום 12 שנה. רובם בני שמונים או מעל. בעלה בן 92. היא בת 83. מאוד שבעי רצון מהחיים שם. הכל קרוב להם. כל החנויות. הכל בסביבת מאה, מאה חמישים מטר. כשנתנו להם את המגורים לפני 12 שנה כבר אז הם היו פנסיונרים. רובם חולים עכשיו. קיווינו שאף אחד לא יוציא אותנו משם. זה מזכיר לי את התקופה של המלחמה שכל הזמן מעבירים אותנו. קיבלו את ההודעה בצורה מאוד קשה. הם יודעים שהחוזה יימשך עד 2009 למרות שהם חתומים עד 2011. מתכוונים להעביר אותם לגדרה למקומות אחרים. ההעברה זה קשה עבורם. זה שווה ערך כמו שריפה, עצם המעבר. אפילו בתוך בני עי"ש. היא משווה את זה למוות. להסתגל למקום חדש זה קשה.
חביב קצב:
לא להיסחף. אנחנו עדיין בתוך מדינת ישראל. הם נמצאים ברוך השם בוועדת פניות הציבור בתוך כנסת ישראל.
סופה לנדבר:
אני לא מסכימה איתך. אתה יודע שלאנשים האלו נסיעה לירושלים,
חביב קצב:
זה שני דברים שונים. אני לא מזלזל חלילה. אבל ברוך השם נמצאים בכנסת ישראל באמצע היום. ברוך השם.
שרה מרום שלו:
אני מברכת אתכם שבאתם לפה באמת. אנחנו שכנים. אני מרחובות ואתם מבני עי"ש אז אנחנו שכנים. אני פונה דווקא אליך. זה קשה. אתה יודע מה? אני אם הייתי צריכה היום לעבור, לא הייתי מסוגלת. בית שבנינו כל כך הרבה שנים ואת כל השטויות שיש לכל אחד מאיתנו, פיצ'פקס. אתה לא מתאר לעצמך כמה שזה קשה. אני חושבת שלאנשים האלה צריך להאריך את הזמן. יבוא זמן מעצמו. הרבה אין לנו כבר.
חביב קצב:
עד מאה ועשרים.
שרה מרום שלו:
מאחלים. אני לא יודעת אם אנחנו רוצים עד מאה ועשרים. זאת כל האמת. זה לא כל כך קל. אני אומרת מה שאני חושבת. באמת תוחלת החיים היום היא הרבה יותר ארוכה ובכל אופן לא רק שצריך להשאיר להם את זה עד 2011. אני בטוחה שחייבים להאריך להם את הזמן. כי קשה לאנשים בגילנו, קשה מאוד לעבור דירה. בגדרה, אני אתמול הייתי בגדרה במקרה. לא יכול להיות שאתם תמצאו בדיוק מקומות, שהכל יהיה מסביב. בני עי"ש זה מקום לא גדול, אז הכול מסביב. פה יש להם גם את רמלה, פה יש להם את רחובות. פה יש להם את גדרה. זה קל להם. זה נוח להם. צריך משהו אז הם מבקשים ילד שגר איתם במקום. קשה מקום להעביר את האנשים האלה ממקום למקום. בואו אנחנו בכנסת נעשה שיקול דעת גם למען האנשים האלה. אני גם יודעת מה שהאנשים האלה עברו. אני אחת מהם. הם עברו מספיק גיהינום עד שהגיעו לבני עי"ש. אז אנחנו עכשיו. אני בדיוק יודעת כי אני גם כן אחת מכם לכן אני אומרת לכם צריך להתחשב בהם. ואני מודה לך מראש שתעזור להם.
מרק בסין:
אני מאוד מודה לך על מה שאמרת.
שרה מרום שלו:
אני מכירה את זה ומרגישה את זה על בשרי.
מרק בסין:
אני מבין גם את השיקולים של המשרד שזה כפרויקט. כהצעה אולי צריך לחשוב. ולא נעים לי להגיד את זה. אמרה התושבת הם בני שמונים ומעלה. הגיל עושה את שלו כנראה. אל תאכלסו את הדירות שהתפנו אבל תנו להם להשלים.
לב פוברז'סקי (תרגום ע"י שלומית אבינח):
מודים למדינה ש-12 שנה הם חיים בשקט. אנחנו חיים במדינת חוק. לכולם יש חוזה עד 31 במרץ 2011 חתום. סכום שהם צריכים לשלם.
מרק בסין:
כלומר בחוזה מופיעים גם הסכומים שהדיירים חייבים לשלם במסגרת החוזה לבעלים.
לב פוברז'סקי ( תרגום ע"י שלומית אבינח):
לא היתה שום תלונה מצד הדיירים. הם ממלאים את כל החובות שמטיל עליהם החוזה. אין להם טענות. הוא אומר שהם הכי טובים. אף אחד לא הודיע ממשרד הקליטה שקיים תאריך אחר בנוסף ל-2011. מדובר במאתיים איש שצריכים לעבור.
מרק בסין:
זה לא יכול להיות. זה 135. 45 זוגות ו-45 בודדים.
סופה לנדבר:
זה אנשים שחלק מהם ניצולי שואה. זה אנשים שבחיים שלהם עברו לא מעט.
לב פוברז'סקי: (תרגום)
הוא אומר שקנו לו הילדים חלקת קבר בקיבוץ חצור. הוא אומר שהם קשרו את החיים עם המקום הזה בכל המובנים. במובנים של בריאות, של חברה. בכל המובנים.
סופה לנדבר:
בצורה אינטיליגנטית הוא מסביר שבעצם הוא לא רוצה לאיים אבל הם לא יפנו את המקום בגלל שבעצם החוק איתם עד 2011 ואם אתם תתחילו איתם תהליכים משפטיים אז אף אחד לא יזכה.
חביב קצב:
אנחנו לא נעשה שום תהליכים משפטיים.
חביב קצב:
אני רוצה להגיד לפרוטוקול של הוועדה ללא קשר עכשיו עם נושא הדיון של אחד מתוך שלושת המקבצים של בני עי"ש. סוף סוף אפשר לבשר ולהגיד לאוכלוסיית קשישים שמתגוררת במקבצים ששעון החשמל הראשי הוא לא על השם שלהם אלא על שם של בעל המקבץ כאשר יש להם שעון משני. החוק שחוקק בכנסת לפני שנה לא נתן להם מענה.
סופה לנדבר:
חברת חשמל לא נתנה להם מענה.
חביב קצב:
חברת החשמל לא נתנה מענה. אפשר לבוא ולהגיד בצורה הברורה ביותר, חברת הכנסת סופה לנדבר, יש לך את הזכות לפצח את האגוז הזה בעבודה סיזיפית של למעלה משנה שאת עבדת על זה והתוצאות הן שכל אותם הקשישים שמתקיימים מקצבאות קיום של הביטוח
הלאומי פלוס השלמת הכנסה ייהנו מהטבה שבצריכת החשמל כמו כול קשיש אחר שכאילו יש לו שעון על שמו. אני יכול להגיד שאני מאוד שמח. אני יכול להגיד שזה יהיה רטרואקטיבי מלפני שנה. ככה שיקבלו הרבה כסף ואני יכול להגיד לך שעשית מצווה גדולה מאוד לאנשים קשישים. אם לא היתה העקשנות שלך ואין לי מילה אחרת שהיא לא אקדמית אבל אני חייב להגיד לך אותה, הנושא הזה לא היה יוצא לפועל. אני יכול להגיד לך כל הכבוד, אני מאוד מאוד מוקיר ומעריך את הפעילות שנעשתה בתחום הזה.
סופה לנדבר:
תודה רבה.
חביב קצב:
כי אנחנו לא היינו יכולים. לא היינו מסוגלים לפתור את הבעיה הזו.
קריאה:
קיבלו כבר כסף?
חביב קצב:
עכשיו התחילו לפני שבוע עם הרשימות. אבל יקבלו את זה.
סופה לנדבר:
(מתרגמת אחרי שדיברה רוסית) אני מספרת, אני בחיים לא ראיתי ביורוקרטיה כמו שראיתי. אני מקדמת את זה. מבטיחים לי שעושים את זה. פתאום מביאים לוועדת כספים ביטול החוק טוטאלי. אנחנו עם סטס ועם כל הסיעה של ישראל ביתנו, עם כל חברי הכנסת אמרנו, על גופתנו המתה, לא נתנו לבטל. יועצים משפטיים של משרד המשפטים יוצאים מהישיבה ואומרים, אנחנו נתנו למשרד התשתיות את ההבטחה. עכשיו אנחנו משכנו אותה. וזה כבר אחרי שאני רדפתי במשך שבוע אחרי שר הרווחה שהוא לחתום. אחרי שבעצם אני איימתי. אני לא יודעת מה אני עשיתי. אני לא אספר, לא לפרוטוקול. לא רוצה לספר. בקיצור אמרתי, תשמעו רבותיי, לא רוצה, זה לא מצחיק כבר אם במשך שנה החוק עובד ולאנשים האלו זה לא הגיע וזה הפרה של חקיקה אני לא רוצה להגיד מה יהיה לכם. בקיצור אחרי שהשר פואד חתם וכאשר זה הגיע למועצה ואני התקשרתי אישית לכול אחד, אמרתי, אל תגידו שאני לוחצת. אני פשוט מבקשת בכל לשון של בקשה של עשרת אלפים איש האלו. או שמונת אלפים אנשים. תעשו הכול כדי שהם יקבלו.
חביב קצב:
תודה. אני מאוד מאוד שמח. את לא יכולה להעלות על דעתך איזו מערכת ביורוקרטית זו.
סופה לנדבר:
אני אומרת שבחיים לא תיארתי לי.
חביב קצב:
אני רוצה להתייחס לנושא בני עי"ש. תראו קודם כל כפתיח אני ממש נבוך בפגישה הזאת כי בדרך כלל אני פעם ראשונה שמאשימים אותי בפינוי מקבץ כי עד עכשיו האשימו אותי שאני ממשיך במקבצים, שאני לא מפנה אותם. האוצר מאשים אותי, החשב הכללי מאשים אותי, מבקר המדינה מאשים אותי, אנשי הבקורת של החשב הכללי מאשימים אותי, העיתונאים מאשימים אותי, הרבה אנשים מאשימים אותי שאני לא מפנה מקבצים. עכשיו לשם שינוי אני מופיע בוועדה שמאשימים אותי שאני מפנה מקבץ. עכשיו לא משנה אני נהנה כי כל הזמן אני מואשם אז זה
בסדר. אבל לנושא בני עי"ש. אני שמח שיש לנו למעלה מ-12 אלף קשישים במקבצים אז זה הסיפוק שלנו.
בני עי"ש המקבץ שאנחנו מדברים עליו הוא לא מקבץ. זה דירות מפוזרות. חלקן שני חדרים, חלקן שלושה חדרים, חלקן אף ארבעה חדרים. זה לא מקבץ שאנחנו יצאנו למכרז. אנחנו משרד הקליטה בשנת 99. מאחר שבעל הבניין הקודם איים לזרוק אותנו לרחוב הם היו חתומים איתו ל-5 שנים שכירות. קיבל הרבה הטבות במסגרת עידוד השקעת ההון. סיימו את החמש שנים ואיים לזרוק אותם לרחוב. אנחנו עמדנו בפני מצב שכולם היו זוגות. 97 זוגות עמדו להיזרק לרחוב. אנחנו אמרנו לא נרשה לזרוק לרחוב 97 זוגות שכול המשפחות שלהם וכל מה שיש להם נמצאים באותו אזור.
אנחנו באנו ואמרנו ששוכרים את זה לחמש שנים. אבל במקביל אנחנו בונים בבני עי"ש גם עוד שני מקבצים. ובנינו שני מקבצים, כל מקבץ בתנאי מקבץ, בפרוגרמה של מקבץ, וכל בניין הוא 90 יחידות דיור. זאת אומרת נוצר לנו בבני עי"ש שלושה מקבצים, שזה 97 דירות מפוזרות, 90 בניין אחד, 90 בניין שני. שנת 2004 החוזים הסתיימו. תקופה של חמש שנים הראשונות הסתיימה. אנחנו ניהלנו משא ומתן ארוך ומייגע עם הבעלים הקודמים. הבאנו את זה לוועדת הפטור בחשב הכללי והצלחנו במאמצים עליונים לשכנע את החשב הכללי לאשר לשני המקבצים עד 2015 ואילו המקבץ שהוא לא מקבץ, הדירות המפוזרות שאנחנו נמשיך איתם עד 2009 כאשר אנחנו התחייבנו שב-1 לספטמבר 2009 אנחנו מסיימים את זה.
החוזה שלנו עם בעל המקבץ הוא עד 31 באוגוסט 2009. בעל המקבץ על דעת עצמו החתים את הדיירים עד 31 במרץ 2011 וכתב את המשפט הבא. תקופת השימוש עד 31 למרץ 2011 ובכל מקרה לא תהיה תקופת השהייה מעבר למועד סיום ההתקשרות עם עמידר. הוא ידע שהחוזה שזה מתבצע באמצעות עמידר זה עד 31 באוגוסט 2009 . הוא שמר לעצמו, שלא יגיד שהוא החתים אותם עד 2011, הוא אומר כן, אבל בכל מקרה לא יותר מהחוזה הקודם שהוא עד 31 באוגוסט 2009 , אלא אם כן הוארך הסכם זכויות על ידי משרד הקליטה או עמידר בתקופה נוספת. זאת אומרת אומר להם בפשטות החוזה שלכם הוא עד 31 באוגוסט 2009, זה שהם חתומים עד 2011 זה לא רלבנטי.
לאחר שעלינו על הנושא הזה בביקורת שוטפת שלנו ביקשנו מבעל הבניין להזמין את הדיירים ולתקן את החוזה. הוא הזמין את הדיירים. הדיירים פנו באותו יום למר מרק בסין ראש המועצה. ראש המועצה אמר שכאילו מפנים אותם. כל מיני דברים כאלה. אז אמרנו להם חבר'ה תרצו לחתום על חוזה תחתמו. לא תחתמו על חוזה לא תחתמו. אין לנו עניין. אנחנו לא מתווכחים איתכם. אנחנו מבחינתנו החוזה עד 31 לאוגוסט 2009.
יתרה מזה, מאחר שהבניין שהבעלים היו בפירוק שותפות וזה היה בבית משפט כונס נכסים, מפרק נכסים, אנחנו אמרנו אנחנו נאשר העברת הזכויות לבעלים החדשים בהתנייה פשוטה שהודעה של בית משפט שגם זה שרוכש וגם זה שמוכר לו, וגם בידיעת המפרק, וגם בידיעת הכונס ואישור בית משפט לכל הידיעה הזאת, שהחוזה של המקבץ הזה הוא עד 31 באוגוסט 2009. ואכן היתה פנייה של הכונס, של המפרק, של הבעלים הנוכחיים, לבית המשפט. בית המשפט אישר את המכירה. כתב את זה בהערה, ידוע לו וכולם מסכימים ויודעים שתקופת החוזה מסתיימת ב-31 באוגוסט 2009. זה ברמה המשפטית.
עכשיו ברמה העניינית. הרי הנושא שלנו פה לא משפטי. התייחסתי מאחר שהם התייחסו אז ראיתי לנכון להתייחס לזה. יש לנו גיבויים משפטיים, יש לנו עורכי דין, יש לנו אסמכתאות, יותר מזה יש לנו החלטה של שופט בבית משפט במדינת ישראל שאישר את העובדה בידיעת כל הגורמים. אם הבעלים ירצה להשאיר אותם אחרי 31 באוגוסט 2009 לי לא מפריע לי. אני משרד הקליטה לא ממשיך. אם הבעלים רוצה להשאיר אותם עד 2011 או עד 2017 או עד 2027 אין לי בעיה. הוא אחראי על זה . זו בעיה שלו. זו התמודדות שלו, זה הכסף שלו, זה הנכסים שלו. אנחנו כמדינת ישראל החוזה שלנו מסתיים ב-31 לאוגוסט 2009.
עכשיו אני אסביר גם למה. מדובר ב-90 יחידות עכשיו מאוכלסות שמתוכן 54 אנשים יחידים, לא עלינו, נפטרו בני הזוג שלהם, בדרך כלל זה הגברים כידוע. וחלקם גרים בדירות שני
חדרים, חלקם גרים בדירות שלושה חדרים. כמובן זה מיותר להגיד שאני מאחל להם עד מאה ועשרים אבל אני רוצה עכשיו לדעת על מה אנחנו מדברים. מתוך 90 יחידות דיור מאוכלסים כ-54 אנשים יחידים שמתוכם אני אמרתי אפילו בדירות ארבעה חדרים. המקום הזה לא מיועד למקבץ. המקום הזה זה דירות מפוזרות, חלקן בקומה רביעית ללא מעלית. זה לא מקבץ שאנחנו בנינו ושכרנו ואנחנו לקחנו אותו. אנחנו המשכנו במצב הזה על מנת שאנשים לפני 9 שנים או 10 שנים לא ייזרקו לרחוב. עכשיו נוצרה סיטואציה, נוצרה אפשרות, יש לנו מעבר לפינה, חבר'ה זה אפשר ללכת ברגל ממקום למקום, בגדרה, מקבץ חדש. כמו שהיום גברת סופה, כמו שאת אומרת לי היום חברת כנסת סופה לנדבר, שנעביר עולים מגילה לרמות בירושלים. זה לא משנה. זה יותר קצר. יותר קצר לעבור מהמקום שלהם בני עי"ש לגדרה מאשר לעבור מגילה לרמות בירושלים. זה עובדתית.
עכשיו אני חוזר. יש לנו הזדמנות. יש לנו דירות מפוארות, דירות חדשות. הם יכולים לעבור כל אחד לפי גודל הדירה שמתאים לו. אנחנו מציעים להם את זה עכשיו. יכולנו לאכלס את הבניין הזה בגדרה ולבוא ולהגיד אוקיי, שיסתדרו. לא עשינו את זה.
היו"ר סופה לנדבר:
אתם לא יכולים לעשות את זה. אני יודעת שאתה בן אדם כל כך רגיש לצרות של העולים.
חביב קצב:
הקפאנו את האכלוס בגדרה. יש תור ארוך. יש לנו בקורת של עולים, יש לנו בקורת של משרד האוצר, יבוא ויגיד שאנחנו משלמים כסף על דירות ריקות. אמרנו על מנת לעזור לאנשים האלה אנחנו מקפיאים את האכלוס. אנחנו מציעים להם לעבור כקבוצה ביחד לגדרה. המרחק הוא מאוד קרוב. אם הם לא רוצים לעבור אנחנו לא מחייבים אותם, אנחנו לא מכריחים אותם, אנחנו רואים בזה לטובתם. אנחנו במקום הזה אחרי 31 באוגוסט 2009 לא נמשיך. זה לא מקבץ שמתאים לנו, זה לא מקבץ שעונה על דרישתנו, הגיע הזמן כבר לעזוב אותו. אם הם רוצים בעל הבית ירצה לאשר להם שהם ימשיכו בדירות על חשבונו יחתמו איתו חוזה ישירות אין לנו בעיה. אין לנו התנגדות. בעל הבית יושב פה. הוא יצטרך לדעת שאנחנו ב-1 לספטמבר 2009 לא נהיה שם. יש שלוש אפשרויות. אפשרות אחת שילכו לגדרה הכי קרובה. אפשרות שנייה ללכת למקומות יותר רחוקים איפה שיש לנו מקומות. אני לא מציע אפילו. אני מציע להם את המקום הכי טוב, הכי קרוב. חדש. חדיש. חבר'ה תלכו לראות את המקבץ בגדרה ותדעו על מה אני מדבר, על איזה תנאים, על איזה איכות דירות, על איזה איכות מקום. זה דבר שני. דבר שלישי הם יכולים להמשיך בשכר דירה. לשכור דירה בבני עי"ש. לא במקום הזה. אף אחד לא יקפח אותם. הם ימשיכו לקבל את שכר הדירה המוגדל שלהם. ישכרו דירה בשוק הפרטי ואתם יודעים שיש למעלה מ-50 אלף קשישים שגרים בשכירות פרטית בשוק הפרטי. דבר אחרון אני חוזר מה שאמרתי בהתחלה אם הם רוצים להמשיך באותן הדירות ובעל הבניין מגיע איתם להסכמים אין לי שום עניין, אני מברך על זה.
אני בא להציע את הדבר הכי טוב שיש כרגע אצלי. חבל על הזמן. אנחנו לא יכולים להשאיר דירות ריקות. אני לא אחכה להם עוד שנה, זה ברור. אני אחכה עוד שבועיים ואני אחכה עוד חודש. אני אחכה עוד חודש וחצי. אני גוף מבוקר. אני משרד ממשלתי. אני מחר אתן את הדין על דירות ריקות. אני לא אוכל להמשיך את זה לעולמי עד. אם הם לא ינצלו את המומנטום כרגע אז חבל. אני יכול להציע להם כל מה שאני יכול, לתת להם סיוע לוגיסטי. אנחנו נעזור להם כמו שעזרנו לאחרים. כמו שפינינו את ארגמן לנוה ספיר בתוך עכו. עשינו את זה. וזה היה סופר מוצלח ואנשים היום מברכים אותנו על זה. ממש מברכים אותנו. אז אני אשמח שזה יהיה אותו הדבר. זה התנאים האלה. שיחליטו מה שמתאים להם. אני לא הולך להגיש נגדם תביעות משפטיות. אני לא הולך להיאבק נגדם בדברים משפטיים חס וחלילה, דבר אחרון שעולה בדעתנו לעשות דבר כזה, אנחנו אף פעם לא עשינו ולא נעשה. עמדתנו ברורה וחדה. אנחנו בדירות המפוזרות האלה לא נוכל להמשיך. יש גבול למה שאנחנו יכולים להמשיך בדירות שהן לא תקניות.
עכשיו אם לא היתה אפשרות, אם לא היתה חלופה, אם לא היו לנו דירות חלופיות, היינו איך אומרים תופסים את הגרון שלנו ככה, והיינו הולכים לאוצר ואומרים חבר'ה אין לנו, אין לנו. פתחתי ואמרתי אני כל הזמן מותקף בזה שאני לא מפנה בזה שאני אומר אין לנו חלופות.
היו"ר סופה לנדבר:
יכול להיות שאנחנו לא תרגמנו את זה מספיק חזק. אבל הם אמרו את זה עוד יותר חזק. לבן אדם קשיש לעבור ממקום למקום זה לעיתים קרובות שווה, אני לא יודעת, אתה יודע, אני עקבתי עכשיו אחרי בן אדם בגיל 70 פלוס. היה צריך לנסוע לתל אביב לאיזושהי ועדה. איזו התרגשות. כמה טלפונים קיבלתי. כמה הייתי צריכה להרגיע. שטויות. בעיניי נסיעה של שעה וחצי לכיוון אחד ושעה וחצי בחזרה. אבל מיליון פעמים, ואיך זה יהיה, ומתי, ואיזה אוטובוס, ואיך מורידים אותי, ואיך מעלים אותי, אמרתי אפשר לחשוב שאתם עושים אני לא יודעת מה. זה אנשים בגיל מסוים. אם הם רגילים לתרופה אז הם רגילים לתרופה. אם הם רגילים לרופא. זה מאוד מאוד קשה.
חביב קצב:
אני לא מזלזל. אבל נוצר פה מצב שלהערכתי, על פי מצפוני, יש להם פתרון יותר טוב מהפתרון שבו הם נמצאים, הפתרון הוא ליד הדלת של הבית שלהם. זה לא מרחק. זה לא מקום רחוק. אין שום סיבה שימשיכו לגור בבניין שאין בו מעלית. בבניין שהדירות לא מתאימות. אין שום סיבה שבעולם. אם יש חלופה ויש לנו חלופה נהדרת. אם לא היתה חלופה הייתי אומר אין, מה אני יכול לעשות, אין לי ברירה. אבל אלה הנתונים האלה. זה מה שאני מציע.
שלמה שוקרון:
תראה חביב כשאני כשנגשתי למכרז הזה וקנינו את זה, עשינו את התחשיבים, אני לא העליתי על הדעת בסיכונים וסיכויים, שבמדינת ישראל יקחו אנשים שגרים 10 או 12 שנה, בני שמונים כמו שאנחנו שומעים את הסיפורים האלה, לעקור את העץ ושיעבירו אותם. הסיפור פה הוא באמת נוגע ללב.
חביב קצב:
מה אתה יכול לעזור בנושא הזה? תמשיך איתנו באותו חוזה לפי שכר הדירה שהם משלמים.
שלמה שוקרון:
עניין מסחרי אני ואתה יכולים לשבת ואתה יודע שבסך הכול אנחנו מאוד גמישים.
חביב קצב:
אצלנו זה לא מסחרי. חשוב לי שתדע הנושא הוא לא מסחרי. הנושא הוא עקרוני שהדירות האלה לא מתאימות לנו כמקבץ. אני לא מנהל ביזנס פה.
שלמה שוקרון:
אני מדבר על הדירות הריקות מתוך ה-97. אני מוכן להגיע לקראת, שבוא נגיד שכל דירה שמתפנה והיא ריקה אז אנחנו נעשה איזה פרק זמן מסוים, ניקח אותה לרשותנו, ניתן להם לגור, שיהיו בריאים, עד מאה ועשרים.
חביב קצב:
תן להם. אנחנו לא שותפים.
שלמה שוקרון:
אני התחלתי מזה כשאני ניגשתי למכרז הזה עשיתי חישוב כלכלי וחישבתי את הסיכונים והסיכויים. בהתאם לכך המחיר נגזר. אני מוכן, כל דבר שעושה שכל כלכלי, אז יש על מה לדבר.
אבל אני מוכן לבוא לקראת בצורה כזאת שכל דירה שמתפנה אנחנו ניקח אותנו לרשותנו ותיתן לאנשים הנחמדים האלה שימשיכו לגור עד מאה ועשרים.
חביב קצב:
שלמה אנחנו מסיימים ב-31 באוגוסט 2009. אתה רוצה להיות טוב איתם. יש לך יכולת כלכלית להיות טוב איתם תחתים אותם על מה שאתה רוצה, תעשה מה שמתאים לך.
שלמה שוקרון:
זה לא עובד ככה. אפשר לעשות קצת משהו. אני אבוא לקראת. בגבול הכלכליות. כי בסך הכול גם אני קניתי דירה. כשאתה קונה דירה אתה משלם עליה משכנתא. יש לי חוב לבנק שאני צריך לשלם.
מרק בסין:
שני דברים. נוצרה איזושהי אווירה כאילו מאשימים את משרד הקליטה באי עמידה בהסכמים או משהו כזה. חד משמעית לא. נוצרה פה סיטואציה ומשרד הקליטה לא אשם בסיטואציה הזאת אני רוצה להבהיר את זה. בעקבות הסיטואציה אנחנו נמצאים פה עם בקשה. בקשה לשקול אפשרות בכפוף לחוקים ומגבלות שקיימים על המשרד. יש כאן איזושהי יוזמה של היזם שמוכן לבוא לקראת. יש איזושהי נכונות. פה בסעיף הזה לצורך פרוטוקול, זה לא אשמה של המשרד, זה חוזה בין היזם לבין הדיירים. מה שאמר חביב זה אכן כתוב כאן, בכפוף לתנאים של עמידר אבל מצוין במפורש גם תאריכים של החוזה. וזה חשוב. חוזית כתוב ככה: תקופה תהיה החל מ-1.6.06, ועד ליום 31.3.2011 ובכל מקרה לא תהיה תקופת השהייה מעבר למועד סיום ההתקשרות עם עמידר. הדיירים לא יודעים מה תקופת ההתקשרות עם עמידר. או אולי יש פה תרגיל משפטי של היזם שחתם אבל הוא ציין תאריכים, ואדם מן השורה, מן הרחוב, יודע לקרוא את המספרים. לא כל אחד יודע לפרש את כוונת המשפטן שכתב פה את הדברים. הם נכתבו על ידי עורכי דין שהם חתמו. הוא רואה תאריכים ממתי עד מתי.
ועוד התייחסות אחת. אני ציינתי גם בדבריי ואני מכיר את זה. הדירות האלה לא נבנו כמקבץ. זה נכון אבל 10 שנים הם מושכרים כמקבץ. מה קרה עכשיו? מה קרה פתאום היום?
חביב קצב:
יש אלטרנטיבה.
מרק בסין:
בעניין האלטרנטיבה. יש עוד מקבצים שלא עומדים בסטנדרטים ולמרות זה יש הארכת תקופה. יש אלטרנטיבה זה נכון. אנחנו מבקשים לבדוק אפשרות. הרי אם אתם תעבירו ואם התושבים יסכימו זה לשיקולם לעבור לגדרה, אתם תפסידו 97 יחידות. יש לכם מחסור ביחידות. את ה-97 שאתם שומרים עבור תושבי בני עי"ש אתם יכולים לאכלס מאשדוד, רחובות, שרעבים לזה. כלומר יש הפסד פה. יהיה לכם מחסור בדירות.
חביב קצב:
אנחנו הולכים על הפסד. המקום לא מתאים.
מרק בסין:
לא התאים גם 10 שנים. ואף אחד לא מתלונן על המקום. בוא תחתים את התושבים שמודעים שלא מתאים כמקבץ והם מסכימים למרות זה. חברים לסיום מבחינתי אני מבקש לשקול באמת, אם בעיה כלכלית אני לא שמעתי את זה ממך שאין תקציב למשרד להמשיך להחזיק את זה. תגידו את זה. תעזרו לנו לעזור לכם. אולי נפנה למשרד האוצר.
תראה מחר מגיע לראיין אותי ערוץ 9 על הסוגיה הזאת. מה אני הולך להגיד? שמשרד הקליטה בצורה עקרונית כמו שהתבטאת לא מתכוון להמשיך. לא נראה טוב. בואו תשקלו. תנסו לבדוק את האלטרנטיבה.
היו"ר סופה לנדבר:
לסיכום הדברים. אני אבקש, אני לא יכולה לדרוש. אתה יודע שכאשר אנחנו שנינו מדברים אתה מבין אותי ואני מבינה אותך. אני מבקשת אותך תתנו לנו עוד שבועיים. תנסו לשבת עם הבעלים ולהגיע למשהו.תנסו חביב. אני אסביר עוד פעם בשפה הכי עדינה. המקום 10 שנים היה מתאים. משהו מפריע לי. ובגלל זה אני מבקשת ממך תיקח עוד שבועיים, תשב עם הבעלים. אולי תגיעו למשהו.
חביב קצב:
אנחנו חברים. בסדר. אנחנו חברים. שלא תביני שיש בינינו חילוקי דעות. חס וחלילה. אני בשבוע שעבר ישבתי עם העולים שמה. זה תחילת העבודה. אנחנו מכירים, מצפים. זה בסדר. זה לגיטימי. אבל שיבינו שזו התמונה, זה המצב.
היו"ר סופה לנדבר:
עכשיו אם הם יישארו בשכירות ויעשו התקשרות ישירות מול בעלים את השכירות המוגדלת אתה ממשיך?
חביב קצב:
בוודאי.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה הם מקבלים?
חביב קצב:
זוג יקבל 1000 שקל. בלי התוספת.
שלמה שוקרון:
אם משרד הקליטה לא ישכיר את הדירות בתור גוף אני לא יוכל להשכיר להם משהו. אני פשוט לא אוכל טכנית כי אני מחויב כלפי הבנקים. הבנקים מצפים לקבל תזרים. הם נותנים הלוואה בגלל משרד הקליטה. לא בגלל משהו אחר. אם בכל זאת אני רוצה לשבת עם חביב שוב ואם הוא רוצה אני מוכן. הוא יבוא לקראת ואני אבוא לקראת.
יעקב מרגי:
אתה שומע שיש גם ביקוש גם תור, גם תור בסביבה. שגם גדרה יכולה להתאכלס וגם המקבץ הזה בבני עי"ש יכול להתאכלס. הרוב בגלל הרגישות של האוכלוסייה המבוגרת. אני פונה באמת לבוא ולשקול. להודות לכולם על המאמצים.
היו"ר סופה לנדבר:
היא פונה אליך שתנסה לחשוב רק דבר אחד שאנחנו הורים. האם היית עושה את זה להוריך. אנחנו כבר בדרך לשמה.
אני אומרת שאני פשוט נותנת לך שבועיים ואני מבקשת בכל לשון של בקשה, תנסו. תגיעו הגעתם. אבל רצוי שתגיעו.
חביב קצב:
אני אתן לך תשובה. לפני שבועיים, אני אתן תשובה תוך כמה ימים.
הישיבה ננעלה בשעה 14:40