פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה מושב שלישי
נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מס' 220
מסיור ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, י' תמוז תשס"ח (13 ביולי 2008) שעה 10:00
סדר היום:
סיור ועדת עלייה וקליטה במשרדי ארגון "נפש בנפש"
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן, היו"ר
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
ארז חלפון - משרד הקליטה
זלמן פרלומטר - הסוכנות היהודית
נגה מליניאק - הסוכנות היהודית
שמעון סיאני
ורד סוויד - משרד ראש הממשלה
השגריר דני איילון – נפש בנפש
דני ארברמן - נפש בנפש
טוני גלברט - נפש בנפש
הרב יהושע פס - נפש בנפש
מנהלת הוועדה: - דנה גורדון
רשמה וערכה: - נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
דני אילון:
בשם כל נפש בנפש שנמצא כאן, היושב ראש ומקימי הארגון, טוני גלברט שבלעדיו ובלעדי הרב פס שהוא המנכ"ל של הארגון ממקימי הארגון לא היינו מגיעים לאיפה שאנחנו היום, דני אוברמן שהוא סמנכ"ל התפעול כאן, ואנחנו מברכים כמובן את הפרופסור נודלמן יושב ראש ועדת הקליטה של הכנסת וכמובן את מר ארז חלפון מנכ"ל משרד הקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שעבר שלושה שרים.
דני אילון:
עבר שלושה שרים אבל ברוך השם יש מנכ"ל אחד ששומר. אנחנו מרגישים את זה. אני שמח שדנה מזכירת הוועדה גם רושמת וזה גם מוקלט, שבאמת עם הסיוע שהיינו מקבלים מהממשלה, כשמדברים על סיוע ממשלתי זה לא גוף אמורפי, זה אנשים. זה אנשים בתפקידי מפתח ומנכ"ל משרד הקליטה ארז חלפון באמת הוכיח לא רק יכולת אדירה אלא גם רצון. הוא עובד עם כל הנשמה, מפעיל את כל המערכת, ובאמת אני חושב שההצלחה שלנו זה גם הצלחה שלו, והצלחה של כל עם ישראל והצלחה של הממשלה. אנחנו השבוע אדוני היושב ראש ואדוני המנכ"ל העלינו את העולה החמש עשרה אלף, ובכוונתנו להגיע להרבה יותר. אני נזהר ואומר, אנשים אומרים אל תתחייב על מספרים, אבל אני חושב שאפשר להגיע למאה אלף עולים מארצות הברית בתקופה יחסית קצרה, עד 2015, זה דבר שהוא יכול להיעשות. הארגון כמו שאתם יודעים הוקם על ידי עולים אמריקאים בשביל עולים אמריקאים. ואני חושב שזה המודל לשנים הבאות שבה כל קהילה צריכה לקחת את האחריות על עצמה. כי הצרכים והציפיות והיכולות של קהילה אחרת אינם כמו של קהילה אחרת. ולכן האנשים שיכולים בצורה הכי יעיל לעשות את זה, זה אנשים מהקהילה. כשבאו אלינו עולי צרפת ורצו שנעבוד בצרפת אמרנו להם, תעשו את זה אתם, אנחנו ניתן לכם את כל הידע וה-know how שצברנו כאן והטכנולוגיה, כל המודלים. באו אלינו מארגנטינה עכשיו. אנחנו גם ניתן להם את הכול אבל זה צריך להיות ארגנטינאים שמעלים ארגנטינאים. ואני חושב שההצלחה היא באמת במודל של ההתבססות על הקליטה. אנחנו כאן מלווים אותם, לא עוזבים אותם לרגע, שאף אחד לא נופל, וההוכחה היא ש-99% מהעולים שלנו נשארים בארץ. ואני רוצה להודות כמובן ליושב ראש ועדת הקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שום דבר לא עשיתי. אנחנו רק לוחצים.
דני אילון:
זה חשוב, כל הסיוע ואני רוצה גם להודיע ליושב ראש קם לובי בכנסת לעידוד העלייה מצפון אמריקה, זה גם כן דבר שבהקמה שלו היה המנכ"ל ארז וכמובן אנחנו נשמח שאתה תצטרף.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זו ועדה, אנחנו מכירים אבל לובי זה לובי. לובי צריך להגיע אליכם, להגיע אלינו. מגיעים ניירות לממשלה.
דני אילון:
אבל חשוב שאתם תכירו את החשיבות של העלייה הצפון אמריקאית שהיא באמת עם איכויות שלה והיא ממשיכה את הגל שהיה בשנות השמונים של העלייה הרוסית. אני אומר כאן באופן קטגורי אולי, בלי העלייה הרוסית ישראל לא היתה היום איפה שהיא נמצאת וזה חשוב. אבל העלייה הרוסית, מה לעשות, נגמרה כמעט.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא נגמרה. אתם יודעים איזה מצב, פה יש מישהו מהסוכנות. אני הצעתי חוק שמי שבא בגיל 45 ומעלה אם הוא עובד 15 שנה ויש לו פנסיה שהיא פחות מ-50% ממשכורת ממוצעת הוא צריך לקבל קצבת זקנה, השלמת הכנסה, וכול הפנסיה. לא צריכים לתת קצת פנסיה מהשלמת הכנסה. למה? כי זה לא מספיק. השלמת הכנסה בישראל היא 23% . אבל אומרים שזה 50%. בכל המדינות, באירופה, בצרפת זה 60% ממשכורת ממוצעת. זה יותר מ-23% וזה סך הכול קצבת זקנה והשלמת הכנסה זה משכורת. לאחד זה 2900 שקל, לשניים 3600 שקל. זה לא משכורת. אבל אנשים מגיעים בגיל 45. מי שבא בגיל 67 הוא יוצא מהמטוס והוא מקבל אותו דבר. אם יתנו לאנשים לקבל פנסיה לפי מה שהם עבדו ולא היו עושים חשבון עם השלמת הכנסה, זה יהיה תמריץ כדי לעבוד פה. עכשיו כל המערכת נותנת תמריץ לא לעבוד. מורים, רופאים ועובדים אחרים עובדים 15 שנה, הם לא יכולים לצבור פנסיה גדולה, והמשכורת לא כל כך גבוהה, ונציג הסוכנות אמר לי, מיכאל, יש רופאים ברוסיה, יש מורים ברוסיה, אבל הם יודעים מה יהיה המצב כאשר הם יצאו לפנסיה ואז הם לא רוצים לחיות פה בעוני. הם נשארים שם. שם מובטחת להם פנסיה, דירה. הילדים שלהם פה והם שם. זה לא בסדר. היום ועדת השרים צריכה לדון על החוק הזה. אני בטוח שהם לא יקבלו אותו. אני צריך לדבר עם ראש הממשלה. למרות כל הבעיות שלו הוא שומע כאשר שמדברים דברים רציניים. הוא בצרפת עכשיו. אתם גם צריכים לדעת שיש בעיה עם אלה שמגיעים אחרי גיל 45. הם לא מספיקים לקבל פנסיה כמו שצריך אבל אפילו אם הם מקבלים פנסיה היא צמוקה, והם צריך ללכת לביטוח לאומי.
דני אילון:
אצלנו אין בעיות כאלה כי האנשים שאנחנו מביאים קודם כל הגיל הממוצע שלהם הוא 35. אנשים צעירים וכולם מקצועיים שיש להם כבר או עבודה או שמשיגים להם עבודה. ובאמת הם באים לפה לתרום לכלכלה ומהבחינה הזאת זו עלייה מבורכת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן, אני מסכים איתך שזו עלייה משכילה ואין לה בעיות עם שפה. השפה האנגלית. והעלייה מרוסיה באנגלית יש בעיה, בעברית יש בעיה.
דני אילון:
הבעיות שיש להם פה זה בירוקרטיה שאנחנו עוזרים להם איתה. למצוא עבודה ואנחנו עוזרים להם למצוא עבודה. שני הדברים האלה הם מאוד חשובים וגם נותנים להם פה רשת תמיכה חברתית. זאת אומרת שהם לא יהיו לבד. באים לפה, בכל אופן עוזבים בית, עוזבים עבודה, עוזבים בתי ספר של הילדים, חברים, משפחה. כמו שטוני אומר הם עוזבים golden medina כן. צריך לעזור להם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איזו מוטיבציה יש להם כשהם באים מקנדה ומארצות הברית? מפה צעירים נוסעים לשם.
דני אילון:
מוטיבציה בעיקר ציונית. כולם ציונים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אצלנו לא ציונים, שם ציונים.
דני אילון:
אני אומר שזה היופי ב"נפש בנפש". כש"נפש בנפש" הוקמה ב-2002 איפה היה פה החזון? הם זיהו שלא פסה רוח ציונית, שבאמריקה יש ציונים. אז זה לא כולם. יש 7 מיליון יהודים באמריקה, אז לא כולם ציונים, אבל מאה אלף ציונים יש? מאתיים אלף ציונים יש? הם באים. ו"נפש בנפש" רק עוזר להם, כי זה לא מספיק להיות ציוני. שאתה נמצא שם עם כל הטוב והנוחיות שיש שמה, זה קשה. אז אפילו שאתה ציוני זה קשה לעזוב. אז "נפש בנפש" עוזרים להם בדיוק. אתה יודע זה הגשר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה עם שירות בצבא?
דני אילון:
יש לנו עכשיו 360 חיילים בצבא. כן. הם כולם עם מוטיבציה. יש לנו אחד בסיירת מטכ"ל. שניים בשייטת. בדובדבן. זה חבר'ה באמת שנותנים הכול. זה משהו מדהים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני בשבוע שעבר הייתי מוזמן למועצה הציונית במעלה החמישה.
ארז חלפון:
משה בן עטר הוא מהמועצה הציונית אבל הם מתעסקים ביהודים לא בעולים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם לא מתעסקים. הם מדברים. היו שם יורדים. אתם עובדים שם. אני רוצה לשאול אתם יודעים כמה יהודים יש שם? אתם לא עסוקים איתם?
דני אורדמן:
לא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ולא רציתם לעסוק?
דני אודרמן:
יש רצון ויש עניין של משאבים. הפוקוס של "נפש בנפש" היום הוא עלייה של עולים. אלו שמגיעים לבן גוריון עם ויזת עלייה. הוא בא, הוא הופך להיות אזרח. זה הפוקוס שלנו מצפון אמריקה ואנגליה.
ארז חלפון:
אני גם אחדד את העניין ברשותך. בנושא הסוכנות, "נפש בנפש", "עמי", לגבי היורדים מי שמטפל זה באמת המדינה, משרד הקליטה. אבל בהחלט משרד הקליטה משתף ועובד בשיתופי פעולה עם הסוכנות ועם "נפש בנפש", כל נושא הרפורמה שאמורה לעבור אליך מחר בבוקר. "נפש בנפש" ו"עמי" והסוכנות מכירים את הנושא. אם תגיע משפחה מעורבת של קטינים חוזרים וישראלים, "נפש בנפש" לא תגיד לו אתה לא נכנס למשרדים שלנו. הוא יקבל מהם את כל השירות, את כל ההכוונה. יגידו לו איך הוא נכנס לאתר. אגב כמו הסוכנות, שליחי הסוכנות יטפלו, יכוונו ויעשו את הכול וכמובן בשיתוף פעולה מלא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
צריכים תקציב. אתם קיבלתם תקציב?
ארז חלפון:
כן התקציב אבל ניתן כאן בארץ, מרגע ההגעה לארץ. התקציב שניתן לישראלי זה מרגע שהוא חוזר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבין. אבל שם. אין ארגון שעובד שם?
ארז חלפון:
מי שעובד שם זה הקונסוליות הישראליות וכפי שאמרתי אנשי הסוכנות ואנשי "נפש בנפש" , כל אחד באזורים שהוא נמצא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה אומר שהם עובדים גם.
ארז חלפון:
בודאי. מי שבא, באים ילדים והורים "נפש בנפש" גם בהורים מטפלים. אגב זה טיפול שונה כי עולה מתחיל את הטיפול מיד אצלם, ישראלי זה יותר קל, הם פשוט מכוונים אותו, מכניסים אותו לאתר, הוא רושם את הפרטים שלו, ואוטומטית המערכת עובדת כי זה לא עולה. הטיפול הוא יותר פשוט.
היו"ר מיכאל נודלמן:
עוזרים? כן?
דני ארברמן:
כן בוודאי. אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הקליטה בנושא הזה. אז משפחה ישראלית שפונה אלינו ללא המתנה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא מבין מה צריך לעשות. הם לא ידעו אפילו שאתם עסוקים בזה המועצה הציונית. אני אמרתי חברים, יש ארגון "נפש בנפש", יש סוכנות, יש משרד הקליטה, שעסוקים בארגון דברים כאלה. אתם צריכים לפנות אליהם. ככה אי אפשר.
ארז חלפון:
המועצה הציונית רוצה שתקום עוד רשות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר. הבנתי עכשיו. זה מטופל.
דני ארברמן:
אם לאדוני יש שאלות נשמח לעשות סיור במקום.
דנה גורדון:
אולי נמתין לחבר הכנסת מיכאלי לסיור.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איך אתם עובדים שם? יש לשכות או משהו, בקנדה, בארצות הברית?
דני איילון:
אין לנו שליחים.
דני ארברמן:
המודל שלנו מי שעוסק בעלייה הוא חי פה בארץ, ועובד פה בארץ. אנחנו נוסעים המון. גם דרך המחשב. אמריקאים במיוחד אלה שמתחת לגיל 35 עבודה מול המחשב וקשר מול המחשב זה מאוד נפוץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בלי שליחים, בלי שום דבר. אנשים עושים עבודה טובה.
דני ארברמן:
ואנשים יוצרים איתנו קשר. הרוב המכריע דרך המחשב, דרך האינטרנט ועוד מספר אנשים דרך הטלפון שיש לנו מספרי חינם בארצות הברית ואנחנו מלווים אותם מהשלב שהם שוקלים עלייה, שעלייה זה רק מושג אצלם, עד השלב של בתים פה בארץ אחרי שנים. וההבדל המשמעותי בינינו לבין ההיסטוריה של העלייה מצפון אמריקה היא שיש גוף אחד שמלווה את העולה מהשלב של העלייה שזה רעיון עד השלב שהוא נקלט. ובשבילם רצון, ובעצם אנחנו מדברים פה במושגים של צרכן, הוא צריך לקבל שירות או כתובת אחת שיכולה ללוות אותו. ואנחנו משתפים פעולה גם עם משרד הקליטה וגם עם שליחי העלייה על מנת לתת לעולה מידע והכוונה אבל בכל זאת העולה יודע שיש לו כתובת אחת, ולא חשוב איפה הוא בהליך של העלייה שלו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה בקשר לכרטיס? מזוודות?
דני ארברמן:
אנחנו משלמים את כרטיסי הטיסה של העולים. אנחנו נותנים מענקים כספיים לעולים. אבל לפי מבחן כלכלי. הוא צריך להצהיר על תצהיר כספי שהוא חתום על ידי רואה חשבון בארצות הברית ויש קריטריונים, אבל 30% מהאנשים שפונים אלינו לא מבקשים כספים בכלל. כלומר, רק תלוו אותנו בהליך. הצענו למשרד הקליטה שיש אנשים שתורמים למדינת ישראל ומגיעים למדינה בתור עולים ומשרד הקליטה מציע להם סל קליטה בשדה התעופה. והאנשים האלה אומרים לא, אנחנו רוצים לוותר. הם תרמו הרבה שנים למדינת ישראל אז למה עכשיו שיקבלו כסף? אז הצענו למשרד הקליטה שאולי יבנו מסגרת על מנת לתת לאנשים האלו את האפשרות לתרום את הכספים אולי למטרה אחרת שהיא כן נחוצה, בגלל שבודאי שלא נחוץ להם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איך אתם מקבלים אותם פה? עם דירה? עם עבודה?
דני ארברמן:
המסגרת של "נפש בנפש" או במחקר של טוני גלברט והרב יהושע פס עשו בשלבים הראשונים של הקמת הארגון זיהה ארבעה נושאים, אנחנו קוראים להם מחסומים לעלייה של העולים מצפון אמריקה. נושא אחד הוא נושא של תעסוקה. האנשים בארצות הברית לא האמינו שניתן למצוא עבודה פה, או למצוא עבודה שאפשר להתקדם דרכה. אז יש לנו מחלקת תעסוקה פה. הנושא השני זה הבירוקרטיה הישראלית. בשביל אמריקאי זה היה דגל אדום גדול בצדק ושלא בצדק. כלומר אנחנו מצאנו גם, ומשרד הקליטה, ומשרד הפנים, וכל הרשויות, בכל הרמות רצון רב לשתף פעולה ולעזור לעולה. הם לא ידעו בדיוק איך והרבה פעמים היו כבולים מתוך נוהלים שהתאימו לאוכלוסיות אחרות. גם לפעמים כבולים על ידי יועצים משפטיים אבל תמיד היה הרצון לעזור מצד הרשויות בארץ. הנושא השלישי, כפי שהשגריר איילון הזכיר זה נושא הקליטה החברתית של עולה. בשביל עולה מצפון אמריקה החינוך של הילדים שלו זה קריטי. הוא לא ידע תמיד איזה אופציות יש לו, בתי ספר, איך לבחור קהילה, זה היה שונה בשבילו. הליווי אחרי עלייתו היה קריטי. יש לנו לדוגמה במחלקת קליטה שניפגש עם האנשים שלהם יותר מאוחר היום, יש לנו נוהל שבשנה הראשונה של העלייה כל חודש מקבלים מ"נפש בנפש" טלפון. חיילים פעמיים בחודש, אם זה טלפון או SMS.
יהושע פס:
גם יש לנו 30 אירועים בכל חודש.
דני ארברמן:
יש לנו אירועים חברתיים שאנחנו מארגנים לעולים. בשבת אמור היה קידוש פה בירושלים לכל העולים שהגיעו בשבוע שעבר עד מסיבת חוף שהיתה בשבוע שעבר גם כן בתל אביב. כך שאנחנו מקיימים המון אירועים חברתיים לגבש את האנשים שלא ירגישו שהם לבד. בגלל שעשינו את שיעורי הבית שלנו על הסיבה שאנשים נפלו מהמערכת ועזבו את הארץ, הסתבר שהבעיות שהיו להם היו בעיות פתירות אבל לא היה להם רשת לתמוך בהם. הם לא ידעו לאן לפנות. ואנחנו הופכים להיות הכתובת שלהם כשיש איזושהי בעיה. בפיגוע שהיה לפני שבועיים עם הטרקטור בירושלים אחד מהמשפחות, הרכב שלהם נדרס והם יצאו פחות או יותר בסדר, אבל התקשרו אלינו איך הם מקבלים פיצוי על הרכב שנהרס, וזה אחרי שנתיים בארץ, שעדיין חזרו אלינו עם השאלה. והתמודדנו עם זה ונתנו להם מענה ואנחנו מלווים אותם. אבל התמיכה הזאת היא קריטית.
הנושא הרביעי זה נושא של תמיכה כספית. בשביל העולים מצפון אמריקה, אם יש זוג צעיר שחסך 50 אלף דולר הוא רוצה לעלות ארצה, עד שהוא מגיע לפה, משלם דמי שכירות, לומד באולפן, נכנס למעגל העבודה, לוקח מספר חודשים, הוא יוציא מהכיס שלו 15 אלף דולר. ואנחנו מנסים לתת להם את המענה שלא יצטרכו להוציא כסף מהכיס שלהם לעלות ארצה. משרד הקליטה מהר מאוד הבין שבשביל העלייה זה קריטי וב-2003 הרחיב את המעגל של התמיכה הכספית משהיה בזמנו לארצות מוגבלות הרחיב את זה גם לצפון אמריקה, ודרום אפריקה וארצות אחרות. עד אז חשבו שאנשים לא צריכים את זה. הסתבר שהם כן צריכים את זה. כך שתוך כדי שהם נקלטים פה הם לא צריכים להוציא כסף מהכיס שלהם.
טוני גלברט מייסד הארגון הוא איש עסקים. הוא גר בפלורידה. לא מעט זמן הוא מבלה פה בארץ גם כן. אבל הוא הגה את הרעיון שזה רעיון עסקי שאומר שהצלחה מולידה הצלחה. המודל שלנו זה להשקיע המון באנשים שהגיעו כדי שהם ידווחו בחזרה לארצות הברית, קנדה ואנגליה שטוב להם פה וכדאי ליצור קשר עם "נפש בנפש" שיתחילו ללוות אותם בהליך. והמודל הזה עובד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה מודל קליטה טובה ועלייה.
דני ארברמן:
אמת. כאשר אנחנו אומרים לעולים לא, אנחנו לא ארגון שדוחף עלייה ואנחנו לא ארגון שמטיף לעלייה אבל יש לנו מודל כדי להגדיל את העלייה וזה המודל שהצלחה מביאה הצלחה, ואנחנו רואים את הפירות בשלוש שנים האחרונות שהרבה מאוד מאלו שעלו הם חברים, שכנים, קרובים של אלו שעלו בשנים הראשונות. המעגל הזה הופך להיות כדור שלג.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם בקשר איתם.
דני ארברמן:
הם בקשר איתם רצוף, גם עם אלו שעלו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יכולים לגייס אותם אם אתם צריכים.
דני ארברמן:
בהחלט. ולא רק זה, אם רופא או כל בעל מקצוע מתקשר אלינו אנחנו אומרים לו, הנה קח שמות של חמישה אנשים שעלו בשנתיים האחרונות במקצוע שלך, דבר איתם. כלומר אל תקשיב לי. תקשיב למי שעשה את זה בפועל. כך שהתמיכה הזאת היא זאת שמביאה לאחוזי שביעות רצון ואולי הכי חשוב האחוזים שנשארו בארץ הם גבוהים ביותר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש ירידה?
דני ארברמן:
כמעט ולא. קרוב ל-99% נשארו פה. אני חייב לציין שאנחנו לא מקבלים את כולם ל"נפש בנפש", 3% אנחנו לא מקבלים. הסיבה העיקרית אנחנו לא מקבלים מי שלא ביקר בארץ בעבר. למרות שחוק השבות מאפשר לאנשים לעלות בלי שהם ביקרו בארץ אנחנו אומרים, מי שהוא מארצות הברית הוא יכול לבוא ב"תגלית", לא חסר תוכניות שהוא יכול לבוא לביקור פה. אתה לא מתחתן עם מישהו לפי שאתה פוגש אותם. כך שאנחנו מגבילים את זה כך. אנשים עם בעיות פסיכולוגיות וגם אנשים עם חובות גדולים. יהודי לא צריך לברוח מהחובות שלו בחוץ לארץ, ואנחנו יודעים על המצב הכספי מתוך התצהיר הכספי. אבל סך הכול זה אחוז קטן ביותר. ההתפלגות הדמוגרפית של העולים, גם כל המקצועות, כולם עם תארים ללא יוצא מהכלל, מהמשפחות 70% מגדירים עצמם כדתיים, ו-30% רפורמים, קונסרבטיבים, או ללא השתייכות. מהרווקים, בשנה שעברה הבאנו כאלף רווקים, 65% מגדירים את עצמם לא דתיים וזה תוצאה יפה של תוכניות כמו "מסע" ו"תגלית", שמעודדים את האנשים לשקול עלייה.
דני איילון:
35% מהרווקים שבאים הם יוצאי "תגלית".
דני ארברמן:
אנחנו מגדירים כשאנחנו פונים לאנשים בארצות הברית פלח השוק שלנו הגדרנו אותו בתור אלה שביקרו בארץ בתוכניות או ביקורים בתור תיירים ושהיו במטוס בחזרה היו להם דמעות בעיניים. זה הפלח שוק של "נפש בנפש" שאנחנו לא פונים לאנשים שלא שקלו עלייה בעבר, שלא ביקרו בארץ, והפלח שוק הזה הוא ענק. יש לנו במאגר כ-20 אלף נפשות, ואני אראה לכם תוך כדי הסיור תראו את המספרים קופצים, של אנשים שפונים אלינו דרך האינטרנט, מוסרים פרטים, ורוצים להתעניין בעלייה ואנחנו מנהלים איתם דיאלוג. אנחנו לא יוצאים החוצה לחפש אנשים חדשים. אנשים פונים אלינו בקצב רציני.
אנחנו גם משקיעים לא מעט מאמץ בנושא של יחסי ציבור. בנושא של עלייה מצפון אמריקה שם. מכמה סיבות. כשהתחלנו את המאמץ להשפיע על עלייה מצפון אמריקה ב-2002 הדימוי של העלייה משם היה מאוד שלילי. הסכם ישן עם בן גוריון וההנהגה היהודית שם, תן לנו את הכסף ואנחנו לא ניגע בילדים שלכם. רצו לשבור את המודל הזה. ב-2002 הדימוי של העלייה היה מי שלא יכול להצליח בארצות הברית שינסה בישראל. אז השקענו לא מעט ביחסי ציבור וזה אחת מהסיבות שאנחנו מביאים מטוסים שלמים של עולים. שאנחנו עושים את זה מגיעה כל העיתונות האמריקאית ל-JFK לניו יורק, אם זה CNN והניו יורק טיימס, ולוס אנג'לס טיימס, כולם מגיעים לשם לראות את התופעה הזאת שיהודים מוצלחים קמים בכמויות ועוזבים את ארצות הברית. זה גם נותן חוויה לעולה עצמו שהוא לא היחידי במטוס שעולה למשרד הקליטה בבן גוריון אלא יש עוד 200 איש שעושים את זה איתו. זה תמיכה חשובה מאוד גם למבוגרים אבל לא פחות חשוב לילדים, לראות שיש עוד ילדים שעושים את זה.
אתה יכול לראות בעיתונים של היום וגם של יום שישי את התמונות של העולים שעלו בשבוע שעבר, ובטלוויזיה היה גם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בערוץ 9. זה ערוץ רוסי אבל בכל העולם. שם רואים שמארצות הברית באים מטוסים מלאים.
דני ארברמן:
השנה בשבוע שעבר פעם ראשונה השקנו טכנולוגיה חדשה שכל הנחיתה, הירידה מהמטוס, כל הטקס וקבלת הפנים משודרת בשידור חי באינטרנט בכל העולם. והיו לנו 2500 בתי אב, 80% מהם בארצות הברית שראו את כל הטקס בשתיים בבוקר. זה פשוט נתון מדהים, וקיבלנו מסרים בחזרה מאוד חיוביים. ניתן לך את הקלטת של הקטע שלך. העלינו את זה לאתר של משרד הקליטה ככה שזה מאוד חי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ברוסיה, בצרפת, באנגליה גם ראו את זה.
דני ארברמן:
זה יהיה באתר האינטרנט שלנו וכולם יוכלו לראות את זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זו פרופגנדה הכי טובה.
דני ארברמן:
אמת. וכפי שטוני אומר גם לאיראן זה מסר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן גם לאיראן זה מסר. כי נשיא ארצות הברית זה לא נשיא של רוסיה שעוזרת לסוריה. 400 אלף אזרחים רוסים יש פה. והוא עושה דברים כאלה. נשיא ארצות הברית לא עושה לאזרחים שלו. אני כל הזמן כותב לו מכתבים איך אתה יכול, פה יש כל כך הרבה אזרחים של המדינה שלך, אתה אומר לנו שעכשיו משווקים נשק לארגונים לא ממשלתיים. אתה צריך לעשות משהו שהנשק לא ילך לאויבים של ישראל. יש פה 400 אלף אזרחים.
דני ארברמן:
אתה יכול לדבר עם השגריר דני איילון בנושא הזה.
זלמן פרלומטר:
למה רק 400 אלף?
היו"ר מיכאל נודלמן:
מרוסיה.
זלמן פרלומטר:
קיבלת פעם תשובה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא. לא. פעם אחת. בא לפה איזה יושב ראש ואני שאלתי אותו ונתתי לו מכתב.
דני איילון:
אני רוצה להגיד לך אדוני היושב ראש שפעמיים יצא לי להיות בפגישה של אריק שרון עם פוטין ודיברו על זה. והוא אמר לך, אני אומר לך, שום דבר לא נעשה כדי לפגוע בישראל. זה גם פוגע ברוסיה ויש לנו אזרחים שמה. וחוץ מזה יש גבול עם איראן. אנחנו לא רוצים שכנה גרעינית. אבל עד עכשיו שום דבר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
חוץ מזה הוא אמר שזה לא מדינה, זה חברות. עכשיו אצלנו כלכלה ליברלית ואנחנו לא בודקים חברות. אני בטוח שחברות משווקות נשק זה דבר ששיך למדינה. הם בודקים אותם. יכולים לעצור.
דני איילון:
חוץ מזה יש רגולציה. אבל איך עכשיו מדיידב? אולי יותר טוב?
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא יודע. אימא שלו יהודיה ואשתו גם.
דני איילון:
אז לפי חוק השבות הן יכולות לעלות ארצה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בקשר ליהודים בדרום אפריקה. עכשיו המצב שם לא כל כך טוב. הם נוסעים לאוסטרליה. חלק מהם בא לפה. המדינה נתנה מיליון לסוכנות כדי להוסיף שליח. אתם לא עובדים עם דרום אפריקה.
דני ארברמן:
לא. אנחנו לא עובדים עם דרום אפריקה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בזמן האחרון אנחנו דיברנו עם הצרפתים, עם דרום אמריקאים. מתברר שאין טיפול כמו שאתם מטפלים. אני רוצה לשאול כמה יש אצלכם בעמותה?
ארז חלפון:
שישים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם לצרפתים יש עלייה. אולי צריך להקים משהו דומה ל"נפש בנפש" והעלייה תהיה יותר טובה.
ארז חלפון:
ראשית אנחנו כמדינה , כמשרד הקליטה רוצים במדינת ישראל כמה שיותר עולים. לצורך העניין הזה אנחנו אלה שהובלנו את נושא ההפרטה וכמובן בירכנו על כל ארגון נוסף שמצטרף לצד הסוכנות היהודית לקדם עלייה בארץ שהוא מתמחה בה. ונכון לרגע זה אני לא יכול להקים ארגונים כמדינה אבל אנחנו רוצים. יש לנו בעניין הזה תקציב פתוח שכל ארגון מכל מדינה בארץ מוזמן לבוא וכמובן להקים את אותו דבר כפי ש"נפש בנפש" ואני אגב אברך ואני קורא פה למנהלי הארגון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם תתמכו?
ארז חלפון:
אנחנו נתמוך בכל ארגון. בצרפת יש את עמותת "עמי". והלוואי ו"נפש בנפש" יוכלו להתפרש. אנחנו בעניין התמיכות במשרד פתוחים לנושא הזה וכל עמותה תיגש היא כמובן רשאית לקבל תמיכות מהמדינה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם מוכנים להיפגש עם אנשים כאלה ולספר איך אתם עובדים?
דני איילון:
בודאי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוועדה שלנו יש המון שאלות שאתם פתרתם.
דני ארברמן:
ודאי ודאי. נשמח לעזור לכל מי שרוצה לראות את המערכת שלנו איך אנחנו עובדים. בצפון אמריקה ובאנגליה. כפי שהשגריר איילון אמר קודם לכל מדינה יש את הצרכים הייחודיים שלה ואנחנו בנינו מודל בשביל פלח השוק המסוים הזה. חלקים ממנו בוודאי אפשר להעתיק ונשמח לשתף פעולה.
דני איילון:
אנחנו מזמינים מי שרוצה לבוא לפה פותחים לו את הכול.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה חשוב מאוד. כי אני ככה הבנתי מהצרפתים שהם קצת מבולבלים. הם לא יודעים הכול. הם משתפים פעולה עם משרד התמ"ס בקשר לעסקים קטנים. מה שטוב אצלכם שאתם לא מאבדים קשר עם אנשים ואתם תמיד יכולים לגייס את אלה שאתם קלטתם.
ארז חלפון:
ראשית אנחנו עמדנו על זה להעמיד את כל נושא התמיכות למשרד הקליטה. אנחנו בעד הפרטה ורוצים לתמוך בארגונים. זה היה במשרד ראש הממשלה עוד מתקופה אריאל שרון. עבר לראש הממשלה אולמרט ולאחר מכן בישיבת ממשלה מלפני שנה העברנו אלינו ולכן משנת 2008 מי שנותן את התמיכות זה משרד הקליטה. זה גם נכון שיהיה כי סך הכול האנשים שלנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מנהלי "נפש בנפש", בודקים תמיד בעיות, משפרים, בשדה תעופה אם צריך שמה משהו, והכוונה היא באמת, יש פה תורמים פרטיים שמסבסדים מעצמם ואנחנו כמדינה חייבים לעשות הכול כדי לעזור וכדי לתמוך ולכן אנשים שלנו יושבים בשיתוף פעולה כדי לקבל את הרשימות לראות והמדינה כמו שאתה יודע תומכת בכל עולה שמגיע באלף דולר נכון להיום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה גם יהיה תמריץ.
ארז חלפון:
הנושא של הרפורמה. תיכף אני אדבר על הנושא של הרפורמה. אבל בהחלט אנחנו חושבים שכמדינה אנחנו צריכים לתמוך. אנחנו נותנים תמיכה של אלף דולר. ובהחלט לקראת שנת התקציב הבאה אנחנו מאמינים במשרד שצריך להעלות את זה וצריך לתמוך יותר באותן עמותות שמפעילות את הדבר הזה כי זה נושא חשוב מאוד. וכמובן ככל שתגיע לפה יותר עלייה למדינת ישראל המדינה תרוויח והמדינה זקוקה לדבר הזה.
הנושא של הרפורמה במיסים. שכנענו את רשות המיסים לאחר שנתיים, אני מעריך שזה יביא לגידול בעלייה של 30%. אני חושב שקהל יעד בצפון אמריקה וקנדה אלה יהיו הצרכנים האמיתיים של התוכנית למרות שאני מאמין שיהיו גם צרכנים מרוסיה ומצרפת. אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי שוועדת העלייה והקליטה תאשר את זה לשנייה ולשלישית וזה לא ייתקע באיזה ועדה אחרת כי אנחנו חושבים שהמקום כמדינה, כמשרד אוצר, כי המקום היחידי שצריך לדון בזה זה ועדת עלייה וקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמו שהיה עם ניצולי השואה.
ארז חלפון:
כמו שהיה עם ניצולי השואה ואנחנו מעריכים שמחר אמורה להיות החלטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה יהיה בקריאה שנייה ושלישית.
ארז חלפון:
הכוונה היא שזה יעבור עד הפגרה כדי שאז כבר הסוכנות, נפש בנפש, עמי, יוכלו לצאת עם זה החוצה. עשר שנים פטור מלא. כולל שנת הסתגלות וגם הסוכנות ונפש בנפש מעורבים בתוכנית, בתבנית. אני מעריך שזה יביא לגידול וכפי שאמרתי אנחנו משפרים את שיתופי הפעולה, עושים הכול שיהיה נוח יותר לעולים וזה כאן המקום להודות בשם המשרד למנהלי הארגון שיושבים פה שבאמת עושים עבודה מסורה, ציונית ועושים את זה עם כל הלב, ואנחנו כמדינה נמשיך לעזור ולתמוך ככל שביכולתנו.
דני ארברמן:
אני גם רוצה לציין את המנכ"ל ארז חלפון על היוזמה הזאת של המיסוי ושיפור תנאים לעולים. זה אולי אחת מהיוזמות החשובות ביותר מאז מלחמת ששת הימים של עידוד עלייה מהמערב. פשוט צעד גדול, מסר מהמדינה שרוצים את העולים האלה ושישאירו את העסקים שם, ויבואו להיקלט פה בארץ, זה פשוט תוכנית נפלאה ואנחנו מאוד מעודדים מזה, ומאוד נשמח שוועדת העלייה והקליטה תקבל את ההחלטה הנכונה ותדחוף את זה לקריאה שנייה ושלישית במהרה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה גשר חי בין מדינות, בין אזרחים של המדינה. אני מאוקראינה. אם יש פה 500 אלף אזרחי אוקראינה אנחנו נקבל מאוקראינה, יש הסכם, 32 אלף פנסיות. אם לא היו 500 אלף אזרחים אוקראינים פה בחיים לא היינו מקבלים את זה. הם מבינים איזה השפעה יש לקהילה הזו. הם מבינים איזה קשר יש בין אנשים ומדינת אוקראינה. העולים מארצות הברית חיים פה אבל יש להם קשר לשם. הניסיון שלי עם אוקראינים, זה לא רק חשוב למדינת ישראל, זה גשר.
ארז חלפון:
מתחילה להיות התעוררות מאוד גדולה בבריטניה. בגלל הרפורמה הרבה מאוד, גם ישראלים לשעבר וגם יהודים עשירים החליטו שהם רוצים לעזוב שם. אנחנו הלכנו על המודל הלונדוני והם חזרו בהם כי התחילה להיות ביקורת מהציבור למה הם מקבלים את ההטבות. אז קודם כל נתנו כרגע קנס של משהו בסביבות מאה אלף לירות סטרלינג על כל מי שעובד כרגע והוא לא אזרח או תושב, ורק עכשיו מתחילות כל מיני חקיקות שמה, ואנשים חושבים להגירה למדינת ישראל. אנחנו רק נצטרך לדאוג שיהיה פה מוקד פיננסי כי כולם אלה אנשים פיננסים, חברות ביטוח, בנקים, פה במדינת ישראל, שיעודדו והמדינה כמובן תוכל לתמוך באותם ארגונים כדי שיקלטו אותם.
זלמן פרלומטר:
מה התקציב לא של הסיוע הכספי, של ההפעלה בארץ, של כל התמיכה, של המעטפת בארץ?
דני ארברמן:
בחוץ לארץ כן.
זלמן פרלומטר:
אותי דווקא מעניין בארץ.
דני ארברמן:
זה אחוזים בודדים.
זלמן פרלומטר:
מהתקציב של "נפש בנפש".
דני ארברמן:
3% או 4% מהתקציב שלנו. אחוז מאוד קטן. זה רק בארץ. בחוץ לארץ יש עלות של טיסות. אז זה הופך להיות יותר משמעותי. אנחנו מעסיקים 60 איש. אנחנו טיפלנו ב-15 אלף עולים עד היום.
יהושע פס:
אנחנו שולחים לקנדה, לבריטניה, לארצות הברית.
זלמן פרלומטר:
מעניין אותי ברמת הקליטה. ברמת ההשקעה בקליטה עצמה.
דני ארברמן:
אולי נעשה את הסיור.
סיור
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה שראינו אני חושב שזה דוגמה לכולם איך לבנות תהליך עלייה. זה אנושי. בן אדם יודע מה הוא צריך, מה מחכה לו. אם יש לו בעיה עוזרים לו לפתור אותה. טוב מאוד שאתם כל הזמן בקשר עם אלה שהגיעו משנת 2002. אף משרד, אפילו לא הסוכנות, לא יכולה לעשות דברים כאלה. להיות בקשר עם כל עולה חדש. אני זוכר ששרת החוץ היא היתה שרת הקליטה והיה לה רעיון לקיים קשר עם כל עולה חדש. לתת לו מלווה. יועץ קליטה. התחלפה הממשלה. הגיע שר חדש והתוכנית הזו נגנזה. רק עמותות כמו שלכם יכולים לעשות עבודה כזו. ומה שאני ביקשתי שזה יהיה מודל לעלייה מצרפת. אנחנו רוצים שהם גם ילמדו מהניסיון שלכם.
נוגה מליניאק:
שם יש את ארגון עמי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לטכניקה כזו אולי לא כל כך קל להגיע אבל העיקרון, איך אתם מכינים עלייה, איך אתם מקבלים עלייה, הם צריכים ללמוד ואם הם הגיעו לידע הזה זה רק יועיל לעלייה מצרפת. מה אני יכול להגיד? אני מופתע מאוד. אינטרנט זה בסדר, אבל איך זה בנוי ואיזו פסיכולוגיה יש ואיך מתכוונים להקל על העולים בלי בירוקרטיה, כל הכבוד לכם. אם אתם רוצים משהו. אני לא חושב שאנחנו יכולים לעזור לכם. אתם יכולים לעזור לנו. אם אתם צריכים משהו אנחנו תמיד לרשותכם. העיקרון שלי הוא שצריך לעזור לאלה שעושים עבודה. לא צריך לעזור לאלה שבאים, תעזור לי.
דני איילון:
איפה כן אפשר לעזור לדעתי, המגבלה היחידה שלנו זו מגבלה של תקציב. אנחנו מקבלים שליש מהממשלה ושני שליש מתורמים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מאיפה התקציב?
דני איילון:
ממשרד הקליטה.
דני ארברמן:
השנה. לפני כן זה היה משרד ראש הממשלה.
דני איילון:
אז אנחנו יש לנו בשנה תקציב של 10 מיליון עד 12 מיליון דולר. עם זה אנחנו מביאים בערך 4000 עולים. אבל היינו יכולים להביא 10,000 עולים בשנה אם היה לנו יותר כסף.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה?
דני איילון:
בוא נאמר אנחנו צריכים בשביל להעלות עשרת אלפים עולים אנחנו צריכים בסך הכול בסביבות 50 מיליון דולר. 12 מיליון כבר יש לנו. זאת אומרת עוד 40 מיליון. אנחנו יכולים להביא עשרת אלפים עולים להביא בשנה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה הפרש גדול.
דני איילון:
אנחנו מעלים כמה שאנחנו יכולים. אז אם אנחנו מקבלים יותר כסף מעלים יותר. אבל כמו ששמעת יש לו 20 אלף שמחכים לעלות. אפשר להעלות אותם בשנתיים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש כמה דברים במשרד הקליטה. יש תוכנית מדענים עולים. שם תמיד חסר 25 מיליון.
דני איילון:
אני חושב שלמדינה זה כדאי. נגיד 50 מיליון מתקציב המדינה וה-50 מיליון האלה הם מחזירים את זה תוך שנה. כי זה אנשים שמשקיעים, שמשלמים מיסים מהשנה הראשונה, צורכים, כל זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
צריכה להיות הסברה איזה קשר יש בין הגדלת התקציב ולאיזה פעולות זה מכוון.
דני איילון:
יש לנו מחקר כלכלי שמראה שכל עולה מאמריקה שמגיע ביום הראשון הוא כבר שווה למדינה 200 אלף דולר לתל"ג.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יכולים לשלוח לנו מכתב ולתאר את כל זה? מה יתן לכם 10 מיליון תוספת. עם מדענים זה ברור.
דני איילון:
מדענים זה חשוב. אנחנו לא רוצים במקום. אנחנו יכולים להגיש נייר. כל תקציב כזה הולך מיד לעולים.
אברהם מיכאלי:
יש לי שתי שאלות. דני בקטע שלכם, (א) באמת "נפש בנפש" אנחנו מכירים אותם בשטח. חלק מהמשפחות שעלו כבר אני הייתי מארח אותם בשבתות בבית. היו פה זמנית. אירחנו אותם בבתים בשבתות לפעמים. השאלה היא אחת, אתם ממשיכים להתמקד בקבוצה של יהודים מארצות הברית ויהודים מאנגליה. האם אני יכול להציע לכם מחר פוטנציאל של עולים במוסקבה ובלנינגרד. אני אגיד לך למה. אלה אנשים שהתאכזבו מהצד הבירוקרטי והקליטה הלא יפה באר. הם אנשים שיש פוטנציאל להביא אותם. האם אתם ערוכים לקלוט עוד קבוצות מעוד מדינות שנוכל להגדיל את הצורה הזאת של הקליטה, כי באמת הסוכנות עם כל ההערכה אליהם, הם לא עסקו בקליטה, הם עסקו בהעלאת עולים. מי שהיה אמור לטפל זה משרד הקליטה. משרד הקליטה טוען, אם היה לי את התקציבים שלכם, את כוח האדם שלכם, היינו עושים גם אותו דבר. עכשיו זו תמיד טענה, אם תגדיל לי תקציב גם אני אעשה את זה יותר טוב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
המשרד לא יכול לעשות את העבודה שהם עושים. בחיים לא.
אברהם מיכאלי:
אני בדיוק שואל האם בפורמט הזה נוכל ללכת לכל מיני מדינות נוספות חוץ מיהדות ארצות הברית. אמרתי מוסקבה ולנינגרד, מקומות שאנשים בפוטנציאל הם כן רוצים לעלות לארץ אם יודעים רק איך למשוך אותם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שבקצב עלייה הם גם לא עבדו עם מאה אלף איש. גם ברוסיה אפשר. זו בנייה שאומרת לעולים חדשים שפה עוזרים לקראת עלייה, עוזרים אחרי עלייה. כל מדינה צריך שתעשה משהו כזה.
אברהם מיכאלי:
המודל הוא טוב. המודל הוא לשלב גם את ההעלאה וגם את הקליטה תחת גורם אחד. ציפי רצתה, בפועל זה לא מתבצע.
דני איילון:
עכשיו למה אנחנו מתרכזים בארצות הברית? שתי סיבות. שמה המאגר הכי גדול שנשאר. שם יש את התהודה הכי גדולה ואת הפוטנציאל הכי גדול משם. ושנית, הארגון הוקם בארצות הברית. לגבי עליות אחרות, הצרפתים שבאו אלינו אז אמרנו להם תקימו את עמי. עזרנו להם. עכשיו מארגנטינה באים אלינו, אנחנו אומרים להם, תעשו את זה אתם. כרגע אנחנו לא הולכים למדינות אחרות שהן לא אנגלוסקסיות, כי הצוות שלנו אנגלוסקסי. אתה צריך מרכז חדש. האנשים שלנו מדברים רק אנגלית. אז מלנינגרד ומוסקבה אתה צריך אנשים דוברי רוסית.
נוגה מליניאק:
גם כל החומרים שלכם באנגלית.
אברהם מיכאלי:
שהם יעבדו במוסקבה ולנינגרד בקבוצות איכותיות.
נוגה מליניאק:
אבל הכול פה באנגלית. האתר שלנו הוא בחמש שפות.
דני איילון:
אנחנו פשוט לקחנו נישה. אבל בעוד כמה שנים אז בהחלט. היום יש אנשים רוסים עם כסף. אם יבוא מישהו רוסי, יגיד אני רוצה להקים "נפש בנפש" ברוסיה. אנחנו ניתן לו את כל העזרה איך עושים ואז עולים אנשים שמדברים רוסית. ניתן להם את כל הסיוע. הכול, כל המנגנון ניתן להם. אבל זה צריך להיות אנשים מרוסיה כדי שזה יצליח.
נוגה מליניאק:
אתה היית בביקור אצלנו ב-Global Aliya Center נכון?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן.
נוגה מליניאק:
אני פשוט ראיתי אתכם מפריז. אני לא הייתי באותו יום. אבל אם שמעתם אז נגיד דוברי הרוסית פחות משתמשים באינטרנט בגדול לעומת במדינות אחרות. פחות נגישות. יש הבדלים שהם ממש תלויי תרבות.
דני איילון:
ההצלחה שלנו שאנחנו ממוקדים. אנחנו יודעים במה אנחנו טובים, מה אנחנו יכולים לעשות ומה אנחנו לא יכולים לעשות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יודעים איך להגיע לאנשים עם תרבות אמריקאית. אתם יודעים מה לענות, איך לדבר איתם.
אברהם מיכאלי:
בסך הכול אנחנו מחזקים אותם, מעודדים אותם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו צריכים לחשוב איך לבנות ארגונים אחרים.
דני איילון:
אני חושב שהיום יש לכם אנשים. למשל ליאוניד נבזלין שעוזר לבית התפוצות מצוין. ורבינוביץ. בשבילם זה כלום. 10 מיליון דולר בשנה אני בטוח שבשבילם זה לא הרבה והם יכולים לשנות את כל העלייה מרוסיה. להעלות הרבה יותר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זו שאלה אם הם מעוניינים בזה. פה יש הבדל בפסיכולוגיה. בארצות הברית יש עשירים ותיקים. ברוסיה הם עשר שנים עשירים. הם לא כל כך קואפרטיביים.
אברהם מיכאלי:
והדבר השני שרציתי לשאול, אני ראיתי בתחילת היום פה איך באמת מערכת היחסים עם התחרות שיש בעצם בין הסוכנות לביניכם?
דני איילון:
אנחנו רוצים לעשות אמנה עם הסוכנות, שלום בית. אני חושב שהתקדמנו הרבה מאוד ואני מקווה שתוך כמה שבועות נוכל לחתום איתם על מסמך שבדיוק כל אחד ידע מה הוא עושה, שיתוף פעולה מלא. אני חושב שהיו בהתחלה הרבה אי נעימויות, אי הבנות. אבל זה כבר עבר. אתם כבר לא רואים את ההתכתשויות. עכשיו שקט ואני מקווה שהשלב הבא יהיה נייר כתוב ונוכל לעבוד איתם ביחד.
נוגה מליניאק:
ברמת השטח זה עובד יפה מאוד עם כל העולים של "נפש בנפש". אנחנו בקשר כל הזמן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רציתי לשאול, איך אתם רואים את השדולה שבכנסת? איזה מטרות יש להם?
דני איילון:
המטרות באמת לענות לצרכים מיוחדים. זה בא מתוך זה שאמרנו לעולים ממדינות רווחה יש צרכים מיוחדים. כמו העניין של המיסוי שהוא דבר הכי חשוב להם. נושא של ירושות, צוואות, חבילת הפיננסים זה מאוד מאוד חשוב להם מצד אחד. מצד שני שגם תהיה הכרה. עכשיו יודעים יותר אבל לא ידעו שיש עלייה מארצות המערב. שדיברו על עלייה חשבו או על אתיופיה או על רוסיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זו בעיה שלא יודעים. זה הישג שלכם שלא יודעים. בשקט אתם פועלים. שמה יש הרבה בעיות ולא יכולים לפתור את כל הבעיות. אתם תהיו מוכרים אם יהיו לכם בעיות. אתם צריכים לעשות פרסום חוץ מהארץ. אולי יותר חשוב ברוסיה. מאמריקה באים לפה בלי בעיות.
דני איילון:
אתם יודעים איפה יש לנו הרבה פרסום, אתם לא תאמינו. חמאס, חיזבאללה, איראן. אל קאיעדה, הם עוקבים אחרינו כל הזמן.
אברהם מיכאלי:
כנראה אתם בולטים באינטרנט יותר מדי.
דני איילון:
מבחינתם כל דבר שהוא עלייה לארץ זה אסון. הרי ערפאת ניסה ללכת במוסקבה לדבר עם גורבשוב לא להעלות יהודים מרוסיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
פוטין עשה תוכנית גדולה להחזיר את העולים. 50 אלף בשנה. חלק מהם עוד פעם חזר. מדברים על עבודה. שולחים אותם לפריפריה איפה אין עבודה, אין שום דבר.
אברהם מיכאלי:
יש דברים שלא נעים לדבר עליהם אבל היהודים באמת החזיקו כלכלות של מדינות שלמות שמה. אני במקרה מכיר את מדינת גרוזיה מקרוב ואני יודע, מאז שהיהודים עזבו שם הדברים התדרדרו מבחינה כלכלית. לעומת זה בארצות הברית אני ער לזה שזה הכרח להעלות את היהודים האלה, מי שרוצה לעלות, על התוכנית שאני מבין שהסוכנות עובדת וגם אתם, הזהות היהודית.
דני איילון:
הזהות היהודית זה חשוב מאוד.
נוגה מליניאק:
בכול העולם.
אברהם מיכאלי:
הרי ההתבוללות היא האסון שלנו.
דני איילון:
אין ספק בכלל. הזהות היהודית. הסוכנות עושים עבודה מצוינת.
נוגה מליניאק:
אתם מעורבים בישוב החדש כרמית שמקימים לדוברי אנגלית?
דני איילון:
כן. בנגב. ויש גם כוונה לחזק ישובים בגליל. עכשיו אנחנו בקשר עם קרן מיוחדת שרוצה לעזור לצפון. אז הם היו אצלנו כאן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
היה נעים מאוד. תודה רבה לכם.
הסיור הסתיים בשעה 11:30