פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"א בסיוון התשס"ח (24 ביוני 2008), שעה 11:00
סדר היום:
כללי המים (שינוי התוספת השנייה לחוק), התשס"ח-2008
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב - היו"ר
חיים אורון
אבישי ברוורמן
שי חרמש
ראובן ריבלין
מוזמנים:
תמי שור, מנהלת אגף תפעול, רשות המים
עו"ד ניר וילנר, הלשכה המשפטית, רשות המים
אמיר שקרוב, מנהל תחום כלכלה באגף התפעול, רשות המים
משה אבנון, מרכז השלטון המקומי
עו"ד נועה בן-אריה, יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי
נח הקר, אגף התקציבים, משרד האוצר
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
ייעוץ כלכלי:
סמדר אלחנני
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
כללי המים (שינוי התוספת השנייה לחוק), התשס"ח-2008
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים בנושא כללי המים (שינוי התוספת השנייה לחוק), התשס"ח-2008.
שי חרמש:
התאחדות חקלאי ישראל הוזמנה? עוסקים כאן בכסף. שלא יהיו אי-הבנות, כאן מדובר בהיטלים נוספים.
תמי שור:
אנחנו נסביר למה הם לא כאן.
ראובן ריבלין:
דיברתם עם התאחדות החקלאים ועם כל הגורמים?
תמי שור:
אנחנו נסביר.
ניר וילנר:
הכללים האלה הם אחרי שימוע שהסתיים ולא הוגשו התנגדויות.
שי חרמש:
למה תמרי לא כאן?
תמי שור:
אני לא יודעת.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו נתחיל את הדיון בוועדה ואחר כך נשמע את השימוע. גם לי יש אליכם כמה שאלות בנושאים אחרים, אבל נכרוך אותם ביחד.
תמי שור:
בנושא הזה, אני רוצה להתייחס לשאלה למה הנציגים לא נמצאים כאן.
ראובן ריבלין:
מה יקרה אם לא נאשר את זה? לפני שבוע מאוד התרשמנו. מה יהיה אם לא נאשר את זה?
שי חרמש:
לא יהיה היטל. מים כבר אין ועכשיו גם לא יהיה היטל.
תמי שור:
אני יכולה להבטיח לכם בשם רשות המים שמרגע שאישרתם, כבר התחיל להיעשות שימוש נבון בתקציב שאושר לנו ואנחנו מודים על זה.
הנושא הזה הוא אחד מאותם כלים שאנחנו מנסים להעביר אותם לצורך הטיפול בבצורת. בניגוד למה שאולי היה ניתן להבין משם של היטל בצורת שהכוונה שלו היא מעין היטל שמרע עם מצב המפיקים, ההיטל הזה הוא היטל שאך ורק מיטיב עם מי שאנחנו מעונינים שיפיק ואני תכף אסביר בדיוק למה זה מתייחס, אבל יכול להיות שמהסיבה הזאת לא באו להתנגד. כל מפיק שתושת עליו הפקת הבצורת, הוא מפיק שישפר את מצבו לעומת המצב היום ואני אסביר.
אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד קשה בכל מקורות המים. המצב של הכינרת ידוע לכולם והוא מצב קשה מאוד. אקוויפר ההר או מי התהום של ההר מתנהגים בערך כמו הכינרת, שזאת מעין אמבטיה שכאשר שואבים במקום אחד שלה, גם המקום האחר יורד.
ראובן ריבלין:
כל פעם שאני שומע את האזהרות, אני יודע שיהיו העלאות מחירים כי הרי משק המים הביתי הוא כלום. אז אני מבין שמכינים את הציבור להעלאת מחירים. האם גם כאן זה קורה?
תמי שור:
אני אפתיע אותך. כאן אנחנו מורידים מחירים.
בניגוד לכינרת ולאקוויפר ההר שבאמת מתנהגים כמו אמבטיה, המצב של אקוויפר החוף, מי התהום בחוף, הוא מאוד מאוד גרוע אבל יש לו אופי שונה, גם לאקוויפר שבגליל, מאקוויפרים אחרים. האופי השונה שלו הוא בזה שהוא לא אמבטיה. כששואבים במקום מסוים, לוקח זמן עד שכל המפלס מתאזן ולכן מה שקורה לנו כרגע באזורים האלה הוא שיש מקומות בהם כרינו מעבר למה שמותר, יש בורות עמוקים מאוד ומים מלוחים נמשכים פנימה ליבשה, אבל יש אזורים מסוימים שאנחנו יודעים לזהות אותם ששם יש היערמות מים מקומית. אנחנו אומרים שאנחנו במצב על הסף על הסף בניהול משק המים היום ואנחנו מנסים את אותם כיסים, לא גדולים, של היערמויות מים שנוצרות, לנצל אותם בצורה המיטבית.
ראובן ריבלין:
אלה מקומות שם היו פעם ביצות?
תמי שור:
לא, לא בהכרח. פשוט אזורים שבעיקר הסיבה היחידה שנוצרו בהם היערמויות היא שבאזורים האלה יש כלי הפקה פרטית בדרך כלל ואין כלי הפקה של חברת מקורות. מה שקורה הוא שבמהלך השנים, בגלל שההקצאות החקלאיות קוצצו, גם ההפקה העצמית קוצצה ואז הפיקו מהאזורים פחות מים ולכן יש בהם כרגע איזשהו מלאי מים מקומי.
ראובן ריבלין:
אין כאן את הכלים השלובים.
תמי שור:
מה שאנחנו רוצים זה בשנים הקרובות האלה של הבצורת להביא לתוספת הפקה מהמקורות האלה. מה שאנחנו בחנו והסתכלנו הוא שיש לנו ברוב המקומות מדובר על מפיקים פרטיים ובמיעוט המקומות זאת הפקה של מקורות. ברוב המקומות מדובר בהפקה פרטית. יש לנו גם כמה קידוחים של מקורות.
ראובן ריבלין:
מה היה קורה עם המים האלה לפני 3,000 שנים? המים היו הולכים לנחלים?
תמי שור:
כן. בדיוק. אלה כל הנחלים של מדינת ישראל וכל הדברים שאין לנו היום.
מה שאנחנו רוצים זה לעודד מפיקים לבצע כרגע מיזמים קטנים, לא גדולים, כדי לנצל את ההפקה המקומית. לדוגמה, מושב חרות ומושב כפר הס, יושבים אחד ליד השני כאשר כפר הס מפיק היום מים מאקוויפר ההר וחרות מפיק מים מאקוויפר החוף. לחרות יש עודפי מים. בכל מקרה, אחד מהם יושב על החוף והשני יושב על ההר. אם אנחנו נוזיל את היטלי ההפקה המקומיים בחוף על ידי הגדרתם כהיטל בצורת, אנחנו נאפשר למושב שיושב על החוף לבנות מערכת פשוטה יחסית למושב שיושב לידו ומפיק מההר ולמכור לו מים מהחוף במקום מההר. עשינו את זה גם לגבי חקלאות וגם לגבי בית ואני חוזרת ואומרת שוב שכל התקנה הזאת וכל הכללים האלה הם כללים מיטיבים. כל מפיק שיקבל תוספת הפקת בצורת ברשיון שלו, יהיה בהיטל יותר נמוך.
שי חרמש:
מה שמנוסח כאן כרגע זה היטל הפקת בצורת על כולם.
תמי שור:
לא. הפקת בצורת היא הפקה של מים שפירים. הפקת בצורת מוגדרת למטה בשני סעיפים. ההפקה היא ממקור מים שפורסמה לגביו בהודעה של מנהל הרשות, ברשומות ובאינטרנט כי אם לא תוגבר ההפקה ממנו, יביא הדבר לדלדול מקור מים אחר. הדבר השני הוא שבמקרה הזה, שהוגדר דבר כזה ומצאנו שיש פוטנציאל להעביר ממפיק אחד למפיק אחר, מנהל הרשות הוסיף תוספת הפקה לרשיון ההפקה של מפיק והגדיר את תוספת ההפקה כהפקת בצורת. זאת אומרת, הוא אפשר לו להפיק יותר מים בהיטל מופחת.
שי חרמש:
ההיטל הזה הוא רק על אותם מים ייחודיים, על אותה דלתא.
נועה בן-אריה:
התוספת תיוחד לאותם מקומות או שזאת תהיה תוספת בכל המקומות בהם יש הפקה עצמית?
תמי שור:
באותם מקומות.
שי חרמש:
רק למים האלה.
נועה בן-אריה:
זאת אומרת, ברשות בה אין את המצב הזה אבל הרשות עושה הפקה עצמית, אותו היטל לא יחול עליה.
תמי שור:
יישאר בהיטלים שקיימים היום.
שי חרמש:
זה תמריץ.
תמי שור:
הכוונה היא רק במקומות המסוימים.
חיים אורון:
אין לי בעיה עם זה אבל יש לי שאלה. אני מבין שיש גם בעיה עם מים לשמיטה.
תמי שור:
לא מוכר לי הנושא.
חיים אורון:
את לא מכירה? יש חקלאים, בעיקר בסקטור הערבי, שהובטחו להם מכסות מים לשנת שמיטה בשביל לגדל גידולים ועכשיו בקיצוצים מקצצים להם - דיברתי על זה עם יוסי ישי – וזה מותנה בכך שמישהו יוותר על המכסה שלו ויעביר למישהו אחר.
תמי שור:
נכון.
חיים אורון:
לפעמים מי שמוותר על המכסה שלו לא משתמש במים אבל הוא מחזיק מכסה ביד ואז מי שנופל בין הכיסאות זה אותו מגדל מלפפונים או עגבניות שבנה על גידול לצורכי שמיטה, חד-פעמי, ועכשיו אין לו מים. את מכירה את הנושא הזה?
תמי שור:
כן. לא בהכרח בנושא של השמיטה אלא גם בנושאים אחרים. כאן אני אתן תשובה אבל אני אומר מראש שאני עולה על משהו שנמצא תחת הסמכות של משרד החקלאות ואני מרשות המים, ואני אסביר למה.
רשות המים, כאשר היא מחליטה כל שנה מה כמות המים שהיא תיתן להקצאה חקלאית, מעבירה למשרד החקלאות את סך כל הכמות שיש באפשרותה להקצות. החלוקה של הכמות הזאת בין צרכנים היא מנדט של משרד החקלאות ומשרד החקלאות חוזר לרשות המים ואומר שאת הכמות הזאת הוא הקצה כך וכך. אנחנו מאפשרים למשרד החקלאות לעשות שינויים בהקצאות האלה לפי כל החלטה שלו כל עוד הוא לא חרג מהכמות הכללית שאפשר להקצות. ולכן הנושא שהעלית עכשיו הוא לפתחו של משרד החקלאות.
חיים אורון:
פניתי לשם, אבל נראה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
יש לי שאלה ואני מבקש לענות לי כמה שיותר בהרחבה. אני ביקרתי בחבל בנימין וביקרתי שם בכמה יקבים. מה שמסתבר הוא שבאותם אזורים התעריפים של המים הם כאילו לשימוש ביתי. דהיינו, תעריפים הכי גבוהים, שלא כמו ביקבים באזורים אחרים כמו למשל בתוך הקו הירוק. זאת הייתה הטענה. אני לא בדקתי את הטענה הזאת אבל אני סומך על מה שאומרים לי האנשים שם. אני מדבר על פסגות, על בית-אל, על כל האזור הזה של חבל בנימין. אם זה כך, זה פשוט לא יכול להיות. לא יכול להיות שחלקים מסוימים של מדינת ישראל, וזאת עדיין מדינת ישראל, יהיו שם תעריפים גבוהים מאשר קיימים באותם יקבים שנמצאים בגליל או בזיכרון או במקומות אחרים. את מכירה את הטענה הזאת?
תמי שור:
למיטב ידיעתי המצב שאתה מתאר, כמו שתיארת אותו, לא קיים. אין היום הגדרה בתעריפי מים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
חבר הכנסת אורון, אתה מכיר את זה?
חיים אורון:
אני מנחש שאין להם מכסה לחקלאות והם משתמשים במים ביתיים לשימוש של חקלאות שהוא בעיה הרבה יותר גדולה.
תמי שור:
אם משרד החקלאות לא אישר להם את המים.
ראובן ריבלין:
אם אני משקה את הגינה שלי ברחוב נוף הרים 4, אני משקה את הגינה במים שאני שותה.
חיים אורון:
הם משתמשים לחקלאות במים במכסה ביתית.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
דווקא היקבים בחבל בנימין משתמשים במכסה הביתית?
חיים אורון:
בטח יש גם יקב כזה במקום אחר.
תמי שור:
יכול להיות שלא אישרו להם מכסות.
חיים אורון:
לא אישרו להם מכסות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
למה לא אישרו להם מכסות?
חיים אורון:
כי אין מים.
תמי שור:
אין מים
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
משרד החקלאות לא אישר להם?
חיים אורון:
כי אין מים.
תמי שור:
כי אין מים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זאת אומרת, לחבל בנימין אין מים אבל לזיכרון יש מים.
שי חרמש:
לא, אין מה לתת עוד. מה שחולק, חולק.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
ככל שאני חושב על זה, זה עושה לי רע. אני לא מבין מה ההבדל בין חבל בנימין לבין זיכרון יעקב.
תמי שור:
אתה צודק, אבל את זה צריך לקחת למשרד החקלאות ולומר לו שהוא צריך לשנות את המכסות.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מה סדרי העדיפויות שלכם? חבל בנימין מחוץ לתחום?
תמי שור:
זה בתחום משרד החקלאות.
ראובן ריבלין:
השאלה שלך היא חשובה, אבל נגיד שהיה למדינת ישראל מאה אחוזי איקס מים והם חילקו את זה במשך הקמת היישוב בארץ מ-1900 ועד היום וחילקו את הכל. עכשיו בא חבל בנימין ואמר שהוא רוצה להתיישב ואמר שהוא רוצה לעסוק ביקבים. אומרים לו שאין מכסת מים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אני רוצה לדעת מה סדרי העדיפויות של השר שמחון.
ראובן ריבלין:
השאלה האם לגבי היקבים בזיכרון, האם אפשר היום לומר להם שהם יהיו רק חצי מהיקבים כי חצי מעבירים לחברון. השאלה האם יש לו זכות לכך.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
יש לו.
חיים אורון:
אם אני מחר בקיבוץ שלי רוצה להחליט שאני מגדל זיתים ובשביל זה אני מבקש מכסת מים, ישלחו אותי לכל הרוחות. יאמרו לי שאני יכול להשתמש במכסת המים שיש לי לתפוחי-אדמה כי מים נוספים לא אקבל. ועוד מעט אומרים לך שאל תשתמש במים שפירים – לפי דעתי בפסגות משתמשים במים שפירים – אלא במים מושבים בלבד.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתה מבין בזה יותר ממני, אבל כיוון שיש לנו כללי מים מחוק ההסדרים, אני לא דואג כי תמיד אני אוכל לנצל את המקום שם כדי לבדוק את הנושא.
יש לכם הסתייגויות לגבי הכללים האלה?
משה אבנון:
למרכז השלטון המקומי בעיה עם כל היטלי ההפקה. יש כאן טירוף מערכות שאף אחד לא מצליח להבין אותו ויש לנו הרגשה שכאן שופכים את התינוק יחד עם המים. יש פה קצת היסטריה שנכנסה לתוך העניין.
בהיטלי הפקה קבעו לפני שנה, וזה נכון, אמרו שאנחנו מעונינים לשמר בארות. היה מה שנקרא היטל שימור שהוא היה נמוך כדי שיפעילו בארות במשך איקס שעות בשנה, כדי להבטיח שהבארות לא יתייבשו ולא יצאו מכלל שימוש. פתאום בפברואר השנה ביטלו את היטל השימור.
תמי שור:
סליחה?
משה אבנון:
כן. אני אראה לך. זה חתום על ידי ראש הרשות או שאני לא מבין. אני אראה לך את המסמך.
תמי שור:
היטלי השימור הם חלק ממנגנון היטלי הפקה שנקבע החל משנת 2009. בשנת 2007 נקבעו שתי שנות מעבר, 2007 ו-2008, שלא כוללות בתוכן את היטל השימור ולכן הוא לא בוטל אלא הוא פשוט עדיין לא הוחל אבל הוא יוחל בחוק החל מה-1 בינואר 2009.
משה אבנון:
פעם ראשונה שאני שומע את זה.
תמי שור:
אני מצטערת שלא קראת את החוק.
משה אבנון:
קראתי את החוק. אולי לא הבנתי.
אמרו כאן שניתנה אפשרות לשימוע. אנחנו לא מכירים שימוע שהתקיים. אולי הוא התקיים באיזשהו מקום אבל אנחנו לא יודעים עליו. אנחנו לא יודעים על איזה הסדרים מדובר. אנחנו לא נגד המים. אם יש מקומות שם כדאי לשאוב ויש מקומות אחרים שלא כדאי לשאוב ושם צריך לתת היטל הפקה יותר גבוה, אנחנו לא נגד אבל אני רוצה לדעת במה מדובר. אנחנו בערפל ולא יודעים.
נועה בן-אריה:
אנחנו צריכים לדעת את הרשימה של המקומות בהם מדובר.
משה אבנון:
כותבים לי כאן שזה ניתן אחרי שימוע. אני לא יודע מתי היה שימוע כזה. אני גם לא יודע אם החקלאים ידעו כי אני מיורם תמרי לא שמעתי שהוא יודע על מועד שימוע. אף אחד לא יודע על מועד שימוע.
ענת מימון:
על פי החוק צריך לתת למפיקי המים ולצרכנים הזדמנות להשמיע טענות לפני שמחילים את הכללים. באתר של רשות המים ראיתי את ההודעה שפורסמה בעניין.
תמי שור:
מרכז השלטון המקומי נוהג לא לראות את ההזמנות שלנו לשימועים ולטעון על זה אחר כך.
משה אבנון:
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבהיר כאן נקודה. הנהיגו כאן שיטה שמפרסמים באיזשהו מקום איזושהי הודעה ובזה יצאו מכלל החובה.
שי חרמש:
בדרך כלל עושים את זה בעיתון "הצופה".
משה אבנון:
יש במדינת ישראל שלושה מגזרים עיקריים שהם יצרני מים, ספקי מים, צרכני מים, בונים את מערכות המים ולא הפקידים של רשות המים, ואלה הם השלטון המקומי, העיריות, התאחדות חקלאי ישראל והתאחדות התעשיינים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתם הגעתם, איפה שני הגופים הנוספים? הם כולם הוזמנו.
משה אבנון:
יכול להיות שהם לא ידעו על מה מדובר.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
פה אתה כבר מעליב אותי. סדר היום מפורסם מיום רביעי שעבר.
משה אבנון:
את הכללים ראינו אבל לא ידענו. את זה קיבלתי היום.
חיים אורון:
מה הטענה לגופו?
משה אבנון:
אנחנו מבקשים לדעת באיזה אזורים מדובר והאם זה נכון או לא נכון. אנחנו דורשים שתהיה הזדמנות שימוע נכונה לפחות לשלושת המגזרים העיקריים שהם ספקי המים, צרכני המים ויצרני המים ולא שיפרסמו באיזשהו עיתון שאי אפשר לראות.
תמי שור:
זה פורסם באינטרנט ובעיתון.
משה אבנון:
אני רוצה לתת הקבלה. הרשות הציבורית לחשמל למשל מעבירה לכל הגופים הרלוונטיים את המסמכים לפני כל ישיבת מועצה כדי שידעו במה מדובר. כאן רשות המים שולחת לי יומיים או שלושה ימים לפני ישיבת מועצה כותרת: בישיבת המועצה יעלו הנושאים האלה והאלה. מה אני צריך לעשות עם זה? כלום. רק שאני אדע. זה לא רציני.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תפתרו את זה ביניכם.
משה אבנון:
כך זה גם לגבי היטל הפקה. אנחנו לא יודעים על מה מדובר.
ראובן ריבלין:
בעקבות ההערה של מר אבנון, אני חושב שיש כאן דבר שיכול להיות שאנחנו צריכים לתת את דעתנו וגם להחזיר אותם אליהם.
בחוק התכנון והבנייה שאתה מכיר אותו יש לך שתי צורות הודעות, האחת, הודעה כללית שאתה תולה אותה בשכונה או בעיתון, והאחת, שאתה מוסר לאנשים שנפגעים באופן ישיר. זאת אומרת זה הודעה לפי סעיף 132. אתה אם השכן שלי רוצה לבנות מרפסת, הוא צריך לבוא לאנשים שגרים באותו בית באופן אישי ולהראות להם אלא לא לומר להם שיש פרסום כללי. כך אומר מרכז השלטון המקומי. הוא אומר שיש דברים שהוא לא צריך לראות אותם בעיתון כדבר כללי. הוא אומר שהוא נוגע ישירות בנושא ויש קבוצה שצריכה להיות מודעת לנושא בפרטי פרטים. כאשר מדברים על שימוע, לא מדברים על שימוע באופן כללי. לא מדברים על תוכנית בניין ערים לסלילת כביש 6, אלא מדברים על דברים שהם נפגעים באופן ישיר או מעורבים באופן ישיר בנושא הזה.
שי חרמש:
הם הגיעו לשימוע או לא?
תמי שור:
אף אחד לא הגיע.
שי חרמש:
אחרי שפרסמתם בעיתון, הגורמים האלה הגיעו או לא?
תמי שור:
אף אחד לא הגיש התנגדות בשימוע. כמו שציינתי קודם, התקנה היא תקנה מיטיבה ולא מרעה עם אף אחד. לא הייתה סיבה להתנגד.
חיים אורון:
אני קראתי עכשיו את ההיטל ואני מודה שקראתי אותו באיחור. לעיריית פתח-תקווה יש מכסת מים של מיליון קוב בשנה, באים ואומרים לה עכשיו שהיא לא תקבל מהירקון כי אין מים או מראש העין אלא נותנים להם היתר להפיק יותר מהבארות שלהם. הם יודעים מצוין שהמים שמפיקים בעצמם יותר זולים מהמים במקורות ולכן הכניסו היטל ואמרו שיאזנו קצת כי בסוף כולם שותים מאותה באר ולכן זה ההיטל שבו מדובר. אחרי שיהיה להם היטל, הם ישבו ויעשו חשבון כמה מים חוסכים ממקורות או מהכינרת או מאקוויפרים אחרים ומחייבים אתכם. זה כל כך פשוט. יש בצורת. תאמינו לי, קיצצו לחקלאים 50 אחוזים במכסות שלהם במים.
משה אבנון:
הבעיה היא שאנחנו לא יודעים על מה מדובר.
חיים אורון:
זה יוצא יותר זול להפיק את המים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו דנים יותר מדיי זמן על הטבה.
ניר וילנר:
הליך השימוע מתפרסם בעיתונים ולא בעיתון "הצופה" במקרה הוא פורסם ב"מעריב" או בעיתון ערבי כדי שגם הציבור הזה ידע.
הזמן לשימוע היה 30 יום. במשך הזמן הזה פורסם גם באתר האינטרנט. מרכז השלטון המקומי מקבל דיוור ישיר של כל הכללים. באותו סט של כללים שהעברנו לשימוע עברו כמה נושאים ומעניין שבנושא השני הם כן הביעו את דעתם. זאת אומרת, אם רצו לקרוא ולהעמיק בנושא, יכלו לעשות זאת והיה להם מספיק זמן. הם יכלו לבקש את כל הבקשות שלהם בעוד מועד.
משה אבנון:
לא אמת. סליחה. הדברים שאני מקבל הם כותרת האומרת שיעלו לדיון כללי המים.
ניר וילנר:
ואז נאמר שימוע 30 יום.
משה אבנון:
על השימוע בכלל לא קיבלנו הודעה. אנחנו עומדים על כך ששלושת הגורמים העיקריים במשק – אם חקלאי ישראל, התעשיינים והשלטון המקומי – יקבלו את כל הפירוט של מה רוצים להעלות, מדוע ואיפה ואז נוכל להתייחס. אנחנו לא צריכים לקרוא בעיתון "מעריב" על השימוע עם ה-30 מים.
ראובן ריבלין:
אני מסכים לאשר. אני מפנה את תשומת לבכם שבפעם הבאה תודיעו – בין שהם רוצים ובין שהם לא רוצים – להם על הנושאים האלה. תשלחו להם אי-מייל. תקבעו מי הם הגופים הנוגעים בדבר ואליהם תתייחסו. שהם אחר כך יעשו בזה מה שהם רוצים, אבל שלא יהיה להם תירוץ.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מי בעד אישור כללי המים (שינוי התוספת השנייה לחוק), התשס"ח-2008?
ה צב ע ה
אושר פה אחד
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:25