פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 220 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, י' בסיון התשפ"ו (26 במאי 2026), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> בעקבות חתונות הנערים והנערות ביבנאל - דיון בנושא נישואי קטינות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מוזמנים: אילן שריף – מנהל תחום (פ.א) - אובדן ושכול וכתות, משרד הרווחה והביטחון החברתי בתיה מנחם – עובדת סוציאלית, משרד הרווחה והביטחון החברתי בתאל באדי – ר חו חסרי ישע קטינים מ"י, המשרד לביטחון לאומי אבי עייש – רענ"ח מחוז צפון, המשרד לביטחון לאומי דינה דומיניץ – מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים ליאנה ברנשטיין – עוזרת משפטית, משרד המשפטים חזקיהו סאמין – מנהל אגף נישואין ורבנות, המשרד לשירותי דת יעל גור קול – מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות אהרון בלוקה – מפקח מחוז חרדי שירותי חינוך ורווחה, משרד החינוך רוני הרשקוביץ – ממ"מ, כנסת ישראל תהילה שחר – ממ"מ, כנסת ישראל עמי רומנו – מנהל הרווחה - מועצת יבניאל, עיריות ומועצות מקומיות ורד בר – מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן עדן פרבר – מנהלת תחום מניעת סחר, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות שי גליק – מנכל, בצלמו יואב לשם – מפיק, תקשורת איילת השחר סיידוף – ראש, אימהות בחזית שי אביאלי – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית חנה קטן – יור נשות תקומה, מוזמנים נוספים נחמן בולטין – עצמאי שרה בולטין – עצמאית שרה מימוני – פעילה חברתית נגד נישואי קטינות ביבנאל אייזיק וויינהאוס – פעיל חברתי בת דור אוז׳לבו – במאית הסדרה ״בשם האב״ כאן 11 סתיו אלה – מנהלת שיווק היידי מוזס – שדלנית רות רייכמן – עצמאית ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בעקבות חתונות הנערים והנערות ביבנאל - דיון בנושא נישואי קטינות << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. לפני שאנחנו נעבור לנושא של סדר היום נציין שגם את הבוקר הזה פתחנו עם בשורה קשה על אישה כבת 50 שגופתה נמצאה ללא רוח חיים. בין העצורים בחשד לרציחתה זה, ככל הנראה, גם בן הזוג שלה. זאת האישה ה-14 שנרצחת רק השנה. זה אחרי ששנת 2025, לצערי, שברה שיאים שליליים עם 46 נרצחות. המגמה היא מאוד מדאיגה. אנחנו צריכות לעשות הכול כדי לשנות את המגמה המדממת והרצחנית הזאת. אנחנו קיימנו בוועדה הזאת שורה של דיונים כדי להגיע להמלצות אופרטיביות למשרדי הממשלה איך לעבוד אחרת כדי שהתוצאות יהיו בכיוון הנכון. אנחנו נפרסם בימים הקרובים את מסקנות הדוח. אבל אי אפשר שלא לפתוח את הדיון הבוקר עם קריאת השכמה לכל המערכות – אנחנו חייבות למנוע את הרצח הבא. עכשיו לנושא שעל סדר היום. הדיון היום נולד בעקבות שורה של עדויות שהתפרסמו בכלי התקשורת לאחרונה. אבל האמת שזה כבר שני עשורים, לפחות, שהפרשה הזו היא ברקע. מדובר בנישואי נערות בקהילה הברסלבית "היכל הקודש" ביבנאל. אנחנו דנות היום ביבנאל, אבל יש פה דיון עקרוני איך גודעים תופעה כל כך מסוכנת של נשים, נערות שבגיל מאוד צעיר כופים עליהן להתחתן, כופים עליהן יחסי מין הרבה פעמים עם גברים שהם הרבה יותר מבוגרים מהם – לצורך העניין, נערה בת 15 שכופים עליה חתונה עם גבר בן 30. לצערי, זה לא סיפור חדש, ואני מבינה שכבר לפחות שני עשורים זה מוכר לרשויות ולציבור – קהילה סגורה שבתוכה עולות פעם אחר פעם טענות קשות על נישואי קטינות, נישואים בכפייה, פגיעה, השתקה, פחד – כל הרכיבים של סיוט שמתממש. כל כמה שנים הפרשה הזו עולה לכותרות בעקבות תחקיר כזה או אחר, הציבור מזדעזע, עושים מזה רעש ציבורי, ותכלס לא קורה שום דבר; לא עוצרים את התופעה, נדמה שהרשויות לא מצליחות לעצור את התופעה הזאת, ולהגן על אותן נערות וילדות שנמצאות ממש בסיכון חיים. באחת הפעמים האחרונות שבהן הדברים נחשפו מחדש, משרד הרווחה אפילו הודיע על הקמה של צוות בין-משרדי מיוחד להתמודדות עם המתרחש ביבנאל. לפי הפרסום בעיתון הארץ של העיתונאי אור קשתי, שאני חושבת שאולי גם יצטרף אלינו היום, הממצאים של צוות הבדיקה היו מאוד חמורים. אבל תנחשו מה, זה לא פורסם ולא הובא לידיעת הציבור. אנחנו ניגע בזה ונשאל את כל השאלות שצריך לשאול. הדיון היום, שוב, מתמקד ביבנאל כי זה מקרה דגל מאוד חמור וקשה, אבל המטרה שלו זה להגן על כל הנערות במדינת ישראל. אנחנו נבקש לדעת איך זה שזה נמשך, ומה הרשויות עשו כל השנים, באיזה צעדים נקטו, ומה נדרש כדי להבטיח את ביטחונן של הנערות האלה. בהזדמנות הזאת חשוב לי לומר תודה לאנשים שלא מרפים, שעוקבים אחרי התופעה הזו ונלחמים בה לאורך הדרך. אנחנו גם נשמע פה אנשים מתוך הקהילה ביבנאל; גם נשמע נשים אמיצות שיבואו ויספרו את הסיפור שלהן וחושפות את האמת ומשמיעות את הקול שהושתק הרבה מאוד שנים. אני רוצה גם לומר תודה לבמאית בת-דור אוז'לבו שעזרה לנו גם להביא את הדוברות היום לדיון, למפיק יואב לשם וליוצר גל גופר שיצרו את הסדרה התיעודית ב"שם האב", סדרה שממש נכנסה אל נבכי הקהילה והצליחה להעיר את הסיפורים הכואבים, המטלטלים שחלקם הושתקו שנים רבות. אז תודה על העשייה העיתונאית והחברתית עם הנשמה הגדולה. אנחנו נשמע פה היום שורה של נשים מאוד אמיצות שמוכנות לשתף במה שהן עברו. אני כבר מודה לכם על האומץ הרב. לפני שאנחנו נפתח בדיון אני רק רוצה לומר אמירה עקרונית: אל תגידו לי זה מסורת, אל תגידו לי זה עניינים בתוך הקהילה, אל תגידו לי כל אחד יחיה איך שהוא רוצה. זה לא קורה במדינה יהודית ודמוקרטית, זה לא יכול לקרות במדינת ישראל, זה לא בגדר הסביר, זה לא משהו שאף אחד מאיתנו הייתה רוצה שיקרה לה או לילדה שלנו. ולכן אנחנו חייבות להיות כאן למען כל אישה ונערה במדינת ישראל, אולי גם גברים סובלים מזה. ואסור לנו להסיט את המבט הצידה ולומר, זה לא אצלנו, זה עניין שלהם, זה עניין קהילתי, זה עניין תרבותי. זה עניין לא מקובל שצריך להילחם בו בחירוף נפש. אני אפתח את הדיון, כמובן, עם הנשים. אנחנו נתחיל עם שרה מיימוני. תודה רבה שבאת, שרה. אחרייך תהיינה עוד נשים, ואני אתן לכל הדוברים שנרשמו לדבר ככל שהזמן יאפשר. יש לנו אולם עד השעה 16:00. בשעה 16:00 נפתחת המליאה, ואני מחויבת לנעול את הדיון. אז תתחשבו כל אחד ותדברו ממוקד כדי שנספיק את כולם. היועצת המשפטית המסורה ענת אומרת לי שאם יש מישהי שרוצה שלא נפנה אליה בשמה, או שלא יצלמו אותה, או שרוצה שנשמיט משהו מהפרוטוקול – זאת זכותה. תגידו לנו ואנחנו נבצע את זה במיידית. תגידו לנו לפני כן. תיגשו פה אלינו לצוות ותגידו לפני כן. שרה, איתך אני מבינה שזה בסדר, אז זאת הבמה שלך. כל עוד מישהי לא אמרה שהיא לא רוצה, מותר לצלם. הכול מועבר בשידור חי בערוץ הכנסת. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> קוראים לי שרה מימוני. אני עומדת כאן לפניכם, אני אימא לשמונה ילדים וסבתא לחמישה נכדים וכאחת שמנהלת שנים מאבק דמים עיקש נגד התופעה של נישואי קטינים ביבנאל. אני לא מגיעה לכאן היום כדי לדבר אתכם על תיאוריות. אני עומדת כאן כעדות חיה, כמי שנושאת על גופה ובנפשה את הצלקות של הטרור הזה. אני בעצמי נישאתי בגיל 15 והפכתי להיות אימא בגיל 16. הפצעים והסבל והמשא הכבד שאני נושאת על גבי מאז ועד היום לא ניתנים לתיאור במילים. זו מציאות שבה נלקחה מילדה הילדות שלה. נזרקה לתוך עולם של אונס לכל דבר ועניין. מציאות שבה ילדה לא יודעת על החיים כלום; היא לא יודעת להתמודד עם עולמות כל כך עמוסים וכבדים, אפילו מבוגרים בקושי יכולים להתמודד עם המציאות הזאת, עם ההשלכות של האסון הזה. אני מתמודדת כל יום ובכל יום מחדש. באתי לכאן, היום אני פגועה בנפשי. אני רוצה לגלות לכם מה קורה בנבכי הכת, ואני רוצה לצאת מפה עם פתרונות למצב החמור הזה. אני זועקת את הזעקה של הבנות שהקול שלהן נדחק ונחנק ומושתק. בנות שנאנסות ונרצחות נפשית יום-יום, שעה-שעה. עם כל הכבוד לכם ולכולכם, לא יעלה על הדעת שילדה בת 15-14 שבכלל לא מודעת לרצונות שלה, תינשא לגברים. מדובר בילדות קטנות בגיל ילדות. אני שואלת אתכם, אתם מבינים בכלל על מה מדובר? גיל ילדות – 15-14 זאת ילדה לכל דבר. אני גם רוצה לספר לכם על המצוקה הכי כואבת בשטח. יצא לי לדבר עם רופאות משפחה מקומיות שבוכות לי מתוסכלות, אנחנו כבר לא יכולות לסבול ולספוג את הכאב של ילדה בת 14 בהריון. הן נקרעות מבפנים. מצד אחד הן מרגישות שהן נותנות יד לפשע שהן לא מדווחות לרשויות; מצד שני, כואב להן הלב על הבנות האלה שהן כמו אימא ומשענת לבנות האלה המסכנות והאומללות האלה. הרופאות האלה נחנקות תחת הטרור של הכת – שלא יספרו לכם שזו קהילה, זה כת לכל דבר. בזמן שהשטח בוער, גם גורמי הרווחה מתעלמים מהתופעה ומפנים את הגב. רווחת יבנאל עוצמת עיניים מול הזוועות, מפקירה את הילדים והילדות הללו. ומי שמשלם את המחיר זה הילדים הפרטיים שלי. אני עוברת גיהינום יומיומי. הילדים שלי סובלים מאלימות מילולית ופיזית קשה ברחובות של יבנאל. הם מותקפים, מבוזים ונרדפים ברחוב רק בגלל דבר אחד – שאימא אמרה "לא" לכת. לא הייתי מוכנה להקריב את הילדים שלי לנישואי קטינים. אנחנו עוברים גיהינום בכל שעה מסיבה אחת ויחידה – רציתי להגן על הילדים שלי. ובזמן שכולם פה עוצמים עיניים ונותנים יד לפשע ראשי הכת, שהם תפסו בעצם את המוקדים של הכוח – אתם צריכים להבין, אני צריכה להסביר לכם שתיכנסו פנימה, שתדעו על מה אני מדברת. מופעלת כאן זרוע כלכלית אפלה. ואני אומרת שמות ואני לא מפחדת להגיד את השמות. אני רוצה היום לצאת עם פתרונות. עמותת ישמח צדיק שמנוהלת על ידי המנכ"ל מר אבנר סלמה שהתרברב לאחרונה באותה כתבה בארץ, שאת כל הילדים שלו הוא השיא בגיל צעיר, וחזונו לחתן ילדים בגילאי בר מצווה. ויותר מזה, הגדיל לעשות שהוא התרברב שהוא יצא בזול מהמשטרה. על ריאיון כזה היו צריכים לעשות לו חקירה פלילית, וזה לא נעשה. הוא עקף את מערכות האכיפה, יצא מזה בזול, בלי לשלם את המחיר. האבסורד הגדול יותר, ומכאן אני פונה – באתי לפה לחלונות הגבוהים, כי כולם למטה מתרשלים ואני חיה ונושמת את המקום ואת כל רשויות האכיפה. רשם העמותות במדינת ישראל עוצם עיניים ומועל בתפקיד שלו. הוא מעניק להם אישור ניהול תקין, אבל הגיע הזמן שהמדינה תבין שיושרה של עמותה לא נמדדת בתיאום מספרים ובדפים חתומים במשרדים ממוזגים. היא נמדדת בנפשות ובחיים של הילדים והילדות האלה בשטח, בזמן שהם מציגים שורה של דוחות כספיים תקינים בין כותלי המתחם שלהם מתבצעים פשעים נגד קטינים וקטינות. עכשיו, כדי להגן על כל קופת המזומנים שלהם, המועצה הדתית – אני מדברת איתכם על רשויות, זה מוקדי הכוח שהם תפסו – בראשות עמרם ריימונד – ואני אומרת את השם שלו ואני לא פוחדת להיות פה חשופה ולהגיד שמות – שהוא במקרה הבן של אותה מנכ"לית מאותה עמותה יחד עם אבנר סלמה שהתרברב בנישואי קטינות, שזו האידיאולוגיה שלו, והבן שלו אשר סלמה והילדים של הקטינים, שעכשיו גם עשיתי הרחקה מבית משפט שמתעללים בילדים שלי ברחובות – עכשיו הם רצו לבית המשפט, והגישו תביעה שקרית על מעשה פלילי שלא נעשה כי התיק נסגר במשטרה מחוסר אשמה. במקום לעצור את הפשעים הם מחתנים את הקטינים והקטינות האלה בתוך מתחם קבר של הרב המנוח. הם מחללים את הקבר. ומערכת המשפט נותנת להם יד, שתדעו. אני כאובה ושבורה. השבוע הייתי בדיון אצל השופטת אפרת הלר שהיא סגנית הנשיא והיא האמינה לשקרים של המועצה, והיא נותנת יד לפשעים האלה. היא הוציאה צו מניעה דרקוני שהרחיק אותי כמעט חודש מהמקום. ואתם צריכים להבין שבתוך המתחם הזה, למי שצפה וראה, התקיים הטקס של הרוסים של הילדה בת 15.5 עם הגבר בן ה-30 – כולכם צפיתם וראיתם את המחזה המזעזע הזה. הילדים שלי נקלעו לשם במקרה עם מצלמות פתוחות, כי הם תמיד מסתובבים עם מצלמות פתוחות בגלל האלימות ששוררת ברחובות, ותקפו אותם ורגמו אותם באבנים, ולא נתנו להם צ'אנס לצאת מהמקום. המשפחה של הכלה ניסתה לשרוף תיעודים. ניסו לשרוף את המציאות. מכובדיי, חברת הכנסת מירב כהן וחברי הוועדה, אתם שואלים אותי איך אפשר לעזור כאן. אתם רוצים תוצאות בשטח, כולנו רוצים תוצאות בשטח. באתי לפה היום בשביל זה. ארבע פעולות אני מבקשת מכם מחר בבוקר. אם אפשר עוד היום שיהיה היום; אם לא, אז ממחר בבוקר – לא לטייח את זה יותר, בבקשה מכם. קודם כול דרישה לחקירה דחופה מרשם העמותות. אני תובעת מהוועדה ומבקשת להוציא דרישת בדיקה מיידית לרשם העמותות כדי להקפיא ולבטל לאלתר את אישור הניהול התקין של עמותת ישמח צדיק. זאת עמותה שגורפת מיליונים מאנשים תמימים, ומהכסף הזה הם משתמשים לדלק של המנוף שמרסק אותי, את הילדים שלי ואת כל הילדים האלה שלא משמיעים את קולם. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל תעניק חסות חוקית והטבות מס לעמותה שהמנכ"ל שלה אבנר סלמה מתרברב בנישואי קטינים וילדים. דבר שני, אני מבקשת הקמת כוח משימה משולב של רווחה ומשטרת טבריה, מחוז צפון; אני דורשת מהוועדה לחייב את משרד הרווחה ואת המשרד לביטחון לאומי להציב פיקוח הדוק ומיידי היכן שמתקיימים כל הטקסים האלה בתוך מתחם הקבר של הרב. הילדים הקטינים והקטינות האלה זקוקים להגנה של המדינה. הילדים הפרטיים שלי זקוקים לליווי משטרתי כדי ללכת לקנות חלב במכולת; אני מבקשת התערבות משרד הדתות במועצה הדתית. אני מבקשת מהוועדה לפנות ישירות לשר לשירותי דת בדרישה לחקור את ההתנהלות של ראש המועצה הדתית מר עמרם ריימונד – יש לעצור את השימוש הציני הזה בכספי ציבור ובמשאבים של המועצה הדתית לצורך משא נקמה אישית, הסתרת עובדות מבית משפט, להרחיק אותי כדי שאני לא אוכל לצלם את התיעודים הפליליים שהם עושים. אני מבקשת הקמת ועדת חקירה ובקרה מדינתית קבועה. אני מבקשת ותובעת מכם להשתמש בכוחכם הפרלמנטרי כדי להקים ועדה רשמית מיוחדת של המדינה שתבקר, תחקור ותפקח באופן רציף אחר התופעה ההרסנית הזאת. המדינה חייבת להציב מנגנון ביקורת קבוע שיעקוב אחרי המתרחש בנבכי הכת הזו, למנוע את המשך הרמיסה של הילדים שם. מכובדיי כולכם, אני לא באתי כאן כדי לבכות בפניכם על מה שאני עוברת בחיי היום-יום שלי. באתי כאן כדי למצוא דרכים, פתרונות והגנה ברמה הלאומית. אל תיתנו למערכות בשטח להרחיק את מי שמחזיק במצלמות ומתעד את האמת בזמן שבפנים שורפים ראיות ומחריבים נפשות של ילדות קטנות. תנו לנו כחברה להמשיך להילחם בשבילן בשטח. תעצרו את הגיהינום הזה עכשיו. מה שקורה ביבנאל זו הפקרה מוחלטת של קטינים וקטינות. בתוך מתחם הקבר מתנהלים בניגוד מוחלט לחוק טקסי נישואים לא חוקיים של ילדות קטנות בנות 14 ו-15 עם גברים מבוגרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה אנשים יש בתוך הקבוצה הזו? << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> הקהילה היא גדולה. מספר ראשי הכת מונה כ-300 משפחות. ראשי הכת זה קבוצה מצומצמת שהשתלטו בכוח ובריונות על מוקדי כוח וכסף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה שנים את היית בתוך הכת הזאת? << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> אני כמעט ילידת יבנאל, אני נמצאת שם מגיל 8, היום אני בת 44. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואת הילדים שלך הבאת בנישואים כאלה של כפייה? << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ומה גרם לך לצאת החוצה? איך הצלחת לצאת החוצה? << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> לא הייתה לי ברירה, נפלטתי החוצה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אגיד כבר שלקראת הדיון כל מיני אנשים מתוך הקבוצה הזאת שלחו לי הודעות בניסיון להכפיש את השם של הנשים שבאומץ באות ונותנות פה את הסיפור שלהן. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> מוכר וידוע, ולקחתי זה בחשבון. אני הולכת לשלם מחיר כבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הכול בסדר, אנחנו לא ניתן לזה יד, אני כמובן אפילו לא מגיבה לדברים האלה. ואתם תקבלו את כל הגיבוי שאני יכולה לתת. תודה רבה, שרה. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אעבור לרות רייכמן, בבקשה. << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> שלום. האמת שלא רציתי להיות בוועדה היום. איילת אתמול קראה לי – בואי תדברי על נישואי קטינות, כי אותי חיתנו בגיל 16. אבל אני במקום כל כך אחר היום שלא בא לי לגעת בפצע. אבל הגעתי, אני אומרת, היקום משמיים זימנו אותי לכאן – אני יצאתי ממעלה אדומים לנופש בדרך הביתה לחריש, שם אני מתגוררת. יצא שבשעה 13:00 הייתי בירושלים, אז אמרתי, טוב, אני צריכה להגיע כי אני בממוצע אולי פעם בשנה בירושלים. אז הגעתי, אני נושמת עמוק, אני רוצה לספר את הסיפור שלי כי אני יודעת שיש לי שליחות. אני אעשה את זה קצר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את רוצה לשתות משהו? << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> לא, תודה. קוראים לי רות רייכמן, אני אימא לארבעה ילדים. את הבת הגדולה שלי ילדתי בגיל 17, והיום היא עצמה בת 17. תיאורטית אם היא תלד בגיל שאני ילדתי אני עכשיו סבתא. אבל זה לא יקרה כי יש לה אותי שאני אימא ששומרת עליה ומגנה עליה, ועושה הכול כדי לתת לה ולאחים שלה חיים טובים יותר. אני גדלתי גם בחסידות ברסלב אבל בכת אחרת, בקהילה אחרת. באזור המגורים שלי לא היה מוסדות של ברסלב אז בבית ספר למדתי בחסידות ויז'ניץ ובתיכון למדתי בליטאי; וכשנכנסתי לתיכון, חברות אמרו לי, אה, פייגי – קראו לי אז פייגי – אה, פייגי, גם אותך הולכים לחתן בגיל 16? אז אמרתי להן, ממש-ממש לא, אני לא מהבנות, סליחה שאני אגיד, המטומטמות האלה – אני אעשה תואר ואני אלמד מקצוע. והדבר האחרון שראיתי בתור ילדה נערה זה את החתונה שלי. אבל, לצערי, החיים שלי לא היו בשליטה שלי. גם גדלתי באיזו קהילה כיתתית כזאת שלא הייתה לי שום החלטה על החיים שלי וגם אבא שתמך בכל מה שהרב הזה אומר. וככה מצאתי את עצמי בגיל 15 כשכבר ידעתי שהולכים לחתן אותי, והייתי צריכה לשמור על זה בסוד. פעם אחת הגעתי לחברה מהסמינר הליטאי, וסיפרתי לה שאני חושבת שרוצים לחתן אותי עם נחמן שהיה גדול ממני בעשור, והיא צחקה, היא חשבה שאני מדמיינת; וללכת עם הסוד הזה במשך כמעט שנה זה נורא – כשאני לא רוצה את זה, אבל אני יודעת שאין לי איך למנוע מזה לקרות, כי מאוד רציתי שיהיו מרוצים ממני הרב הזה ואבא שלי, ולא להיות ילדה מורדת. כשאירסו אותי הייתי ממש קצת לפני גיל 16, והייתי צריכה לשמור על זה בסוד כדי שהמשטרה לא תדע. בסופו של דבר, יומיים לפני החתונה גילו על זה במשטרה וזימנו אותי לחקירה. אבא שלי לקח אותי לצד לפני כן ואמר לי, את צריכה להגיד להם שאת בסך הכול באת לחגוג אירוסין עם שמלת כלה ואין להם שום דרך להוכיח את זה. אז אני ילדה תמימה, מגיעה, וזה מה שאני אומרת. אני רואה שהחוקרים לא מאמינים, כנראה זאת לא הפעם הראשונה שזה מה שמספרים להם. אז הם אמרו, אוקיי, אנחנו נגיע לאולם של האירוסין, ונביא לשם ניידות; ואם תיערך חופה אז החתן ואבא שלך ילכו לכלא. ואז הרב של הקהילה הבין שזה לא כל כך פשוט, והוא זימן דיון מיוחד בבית משפט, ואני מצאתי את עצמי בבוקר של החתונה בבית משפט. לפני שיצאנו לדיון הזה הרב הזה לקח אותי ואמר לי, תקשיבי, את בכל אופן הולכת להתחתן היום. השאלה אם זה יהיה בכותל עם עשרה אנשים או שזה יהיה באולם. וככה אני מגיעה, ואני מבינה - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לאט-לאט. << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> זה בסדר. אני מבינה שאין לי איך להתחמק מזה, ואני היום מתחתנת אז לפחות שחברות שלי יהיו בחתונה. הצוות של הסמינר לא הגיע, הם התנגדו לזה. היום בתור אישה בוגרת זה ראוי לשבח שהמנהלת של הסמינר ראתה בזה דבר פגום שילדה בת 16 תתחתן ועוד עם מישהו שגדול ממנה ב-10 שנים. בגיל 17 כבר הפכתי לאימא ובגיל 23 הייתי אימא לארבעה ילדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו. << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> כשיצאתי משם, מהקהילה, מהכת, יצאתי בשאלה, זה היה לי נורא להבין שבנות בגיל שלי הן אחרי צבא בטיול הגדול, ואני פאקינג אימא לארבעה ילדים עם כל כך הרבה אחריות וחוסר יכולת בחירה על החיים שלי. אני הרי רציתי לעשות תואר, ורציתי ללמוד, ורציתי לעשות כל כך הרבה דברים שהם לא חתונה. בגיל 28 התגרשתי ומצאתי את עצמי עם ארבעה ילדים שאחת מהם כבר מתבגרת; ואין לי הכלים, בקושי למדתי איך להיות אימא. היום צריך רישיון הורות גם להורים שהם בני 40-30. אני אספר שלפני כמה שנים נודע לי על חתונה של קטינה שאמורה להתקיים בטבריה. הבעל הוא מיבנאל, הכלה מטבריה. זה היה טריגר שהקפיץ אותי, ואמרתי אני חייבת לעצור את זה. את עצמי אני לא הצלחתי להציל והייתי צריכה לעבור את מה שעברתי. העליתי פוסט וישר כולם כתבו לי תיגשי לתחנת משטרה. הגעתי לתחנת משטרה בטבריה, ואמרו לי, אוקיי, תגישי תלונה; אוקיי, אני מגישה תלונה, סתם אני אומרת, על אסתר כהן, לא משנה, זה שם בדוי, שהולכת להתחתן בתאריך זה וזה, במקום זה וזה, עם המשפחה הזאת, והיא רק בת 15. תעשו משהו. בגלל שאני קצת פופולרית ברשתות החברתיות הם כנראה עשו כל מיני פעולות כדי שיגידו שעושים משהו, אבל יום למחרת אני שמעתי שהחתונה נעשתה, והאישה נשואה ושנה אחרי זה כבר היה לה ילד. בפעם נוספת ששמעתי על נישואי קטינה, זה היה בקהילת ברלנד בירושלים. היא הייתה בת 14.5. זה הגיע לתקשורת, אבל ביקשתי שלא ידעו שאני עמדתי מאחורי זה, כי נורא פחדתי. הסבא והסבתא של הילדים שלי עדיין בקהילת ברלנד, ולכן אני נורא חששתי. ושם אמרתי, אני לא רק באה להגיש תלונה, אני רוצה להפעיל את כל הגורמים שיעצרו את החתונה הזאת. הגעתי למחלקת נוער ברווחה והגעתי לקצין משטרה וביחד עם ניידת הגענו פיזית לבניין שהכלה גרה, אבל לא באמת יכולתי לטפל בזה עד הסוף כי לי עצמי יש ארבעה ילדים, ואני לא יכולה לשים את כל המשאבים שלי באירועים כאלו. אני יודעת שהבעל נעצר ואת הכלה לקחו למוסד ברווחה לאיזה שבוע-שבועיים, אבל כנראה שכשהיא יצאה משם החתונה קרתה, ואף אחד לא שילם על זה מחיר ולא נערכה אכיפה. אני לא יודעת מה הפתרון, יש פה צוות של גורמים מומחים שיש לו הרבה פתרונות וגם שרה הציעה כל מיני תהליכים. אני רוצה לספר עוד אנקדוטה קטנה שאולי תעזור לכם קצת להבין את התפיסה של האנשים ביבנאל – להבין ולא להסכים איתה – אבל כשאני רואה אנשים בצמתים מוכרים לי קונטרסים ומבקשים תרומה, שאני יודעת שהם של חסידי מוהרא"ש ביבנאל זה תמיד מקפיץ אותי; ופעם אחת החלטתי לעצור, פתחתי את החלון של הרכב ואמרתי לו, למה אתם מחתנים ילדות? למה אתם מחתנים קטינות? אותי חיתנו כשהייתי קטינה. ואתם יודעים מה הוא ענה לי? בן אדם בוגר בן 30 עם כיפה על הראש. הוא אמר, מה עדיף שיאנסו אותן? זאת התפיסה שלהם כאילו אנחנו חיים בתימן לפני כמה עשורים, שאם לא יחתנו אותה בגיל 14 אז יאנסו אותה. מי יאנוס אותה, אתם? תודה רבה על ההקשבה, ואני ממש רוצה שמהוועדה הזאת, מהדיון הזה יתחולל שינוי, תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה ממש. אז רגע, זה ממוקד במספר מוקדים? זאת אומרת יש ירושלים והרב ברלנד - - << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> אני הייתי בקהילה של נ-נח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תגידי לי מה המוקדים שאת מכירה. << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> אני הייתי בקהילה של נ-נח. בעצם בברסלב בגלל שאין אדמו"ר אז כל שני טוען להיות רב לחסידות הזאת. יש רבנים מקסימים שבאמת עושים את העבודה, אבל יש רבנים שלוקחים את כל הכוח שיש להם בידיים ועושים דברים נוראיים. אז אני הייתי בקהילה קטנה שהיא אפילו סוג של כת, של חסידי של רבי ישראל בער רודסר, ותחת הקהילה הזאת - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה השם שלה? << דובר >> רות רייכמן: << דובר >> לא בא לי יותר מדי להרחיב, אבל בגוגל רות רייכמן, יש הרבה על הסיפור שלי, תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אני עוברת לנחמן ושרה בולטין שהם זוג אחים, בבקשה, תודה שבאתם. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> שלום, אני נחמן. אפשר להגיד שנולדתי ביבנאל מאז שאני מכיר את עצמי, מגיל שנתיים. עברתי שם את כל המסלול של הקהילה עד לפני כ-20 שנה שעזבתי. האמת שלא הכנתי משהו, ואפילו לא כל כך היה ברור לי לאן אני מגיע. אמרו לי שיש ועדה בנושא הזה, אם אני רוצה להגיע, וכשיש לי הזדמנות לבוא ולדבר על הנושא הזה אני עושה את זה, כי מבחינתי זה התיקון האישי שלי שאני צריך לעשות, כמו שאני אספר בהמשך. עברתי את המסלול הסטנדרטי של הקהילה עם כל המוזרויות שלו והדברים השונים. אחד מהם זה היה שבגיל 13 עוזבים את הבית ונוסעים לישיבה של האדמו"ר בניו יורק, הרב שיק, כמו הראש בשבילנו, ככה קראנו לו. הוא מעולם לא גר בישראל. הוא נולד בישראל, עבר בגיל ילדות לארצות הברית, וכל הקהילה נוהלה בשלט רחוק מארצות הברית, מניו יורק שבה הוא התגורר, ואת הילדים בגיל 13 הוא לקח שיהיו אצלו בישיבה לתקופה לא כל כך ארוכה של שנתיים, שלוש, ואחרי זה חוזרים לארץ להתחתן. פה זאת כבר נקודה שאני רוצה לדייק אותה: הנושא הזה של נישואי קטינים, אני חושב שבנות נפגעות ממנו יותר, אבל הוא פגיעה שהיא כלפי שני המינים באופן שווה בדרך שזה מתרחש. זאת אומרת, מאוד חשוב לי לדייק את הדברים ולהגיד אותם כמו שהם, לא לנסות להקצין אותם ולא לנסות להציג אותם יותר ממה שהם, אבל ודאי לא פחות ממה שהם. והנישואים ביבנאל, היו חריגים ודברים שהם יוצאים מגדר רגיל, אבל פערי הגילאים בין הבנים לבנות ביבנאל שנישאו הם סטנדרטיים כמו בכל מקום בעולם. בדרך כלל הגבר היה שנה יותר – כשנישאים בגיל צעיר אלה בדרך כלל הפערים; לפעמים גם הבנות היו מבוגרות יותר מהחתן, היו גם מקרים כאלה. היו מקרים בודדים שהיה פער גילאים משמעותי. אצלי יחסית זה היה פער גילאי משמעותי – אני נישאתי בגיל 18, ואשתי לשעבר – היינו נשואים 17 שנה – הייתה בת 14.5. אז הגעתי לישיבה, אני הייתי שם זמן ארוך יחסית, חמש שנים, בגלל שהייתי העוזר האישי של הרב, הייתי בחדר שלו, והכרתי וראיתי איך הדברים מתנהלים. כשחזרתי התחתנתי בן 18 והיא הייתה בת 14.5. מבחינתי חשבתי, מה פגום בי? אנחנו משפחה של עשרה ילדים, אני הייתי השלישי, ועד אליי כבר התחתנו שלושה, אלה שמעליי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התחתנת מאוחר. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> אני התחתנתי מאוחר. גם אחותי שמתחתיי כבר נישאה לפניי. וכל החברים, כל השכבה, כשאני הייתי בישיבה בגיל 17 אף אחד ממי שהתחיל איתי את המסלול כבר לא היה – כולם נישאו בגיל 16-15 – כולם-כולם נישאו. אני הייתי ממש האחרון שנשאר כי הרב היה צריך אותי לידו. התחתנתי באולם בתל אביב בשכונת נאות אפקה, ככה נקרא, נראה לי, אפילו האולם. אפילו לא היה צריך להסתיר את זה. כבר היו כל כך בטוחים שאף אחד לא יעשה שום דבר ושלא יכולים לעצור את זה, שאולי אפילו הדפסנו הזמנות, אני לא זוכר, אבל הייתה חתונה, החופה הייתה במקום, הכול היה כרגיל, ומבחינתי לא ראיתי בזה שום דבר רע – אני גדלתי ככה מגיל אפס שזה הדבר הנכון, ככה הרב החליט, שהוא הולך להציל את הנוער, זאת השליחות שלו בעולם, להציל את הנוער, והדרך שלו לעשות את זה זה לחתן אותם בגיל צעיר. ואם התחתנו בגיל צעיר, רבי נחמן התחתן בגיל 13 אז הייתה שאיפה להגיע לגיל 13 אבל בינתיים זה היה לא הרבה רחוק משם בגילאים 15-14, זה היה הסטנדרט המקובל. מבחינתי, זה היה נראה לי הדבר הכי לגיטימי בעולם. אחרי החתונה התחילו קשיים שגם לקח הרבה שנים בגלל בכלל תהליכים שעברנו עם עצמנו ולהתחיל לראות את העולם ממקום אחר כשיצאנו מהקהילה, ולהתחיל להבין בשלבים מאוד מאוד מאוחרים שזה לא תקין מה שנעשה. הבן הגדול שלי נולד כשהאימא הייתה בת 15.5. אני אבא לשלושה בנים, אבא הכי גאה בעולם. שני הגדולים חיילים שנלחמו בשבועות האחרונים בלבנון. אבל אני יודע שהם גם נפגעו לא מעט מהבוסריות שהיינו בה כשאנחנו נישאנו, מחוסר ההבנה שלנו מה זה להביא ילדים לעולם, מה זה לקחת אחריות על נפשות שאתה מביא לעולם, ואתה צריך לגדל אותן. אני מנסה לצנזר את עצמי כי אני נמצא פה לדבר ואני יכול לדבר בעיקר על עצמי. אני אתחיל קודם ממה שלא. מדברים על כפייה. אז אם חושבים כפייה ברמה שסוחבים בכוח ומכריחים – לא, ביבנאל זה לא קרה, לא שאני מכיר. זה היה בשטיפת מוח של לאורך שנים שזה הדבר הנכון, שככה צריך לעשות, וככה זה התבצע, וכולם רצו את זה והלכו לזה מרצונם החופשי, ואפילו ביקשו את זה בגיל שהם היו, בגיל 13, 14, 15. מי שחושב שזה בסדר, אני לא יודע. קשה לי בכלל להבין איך הורים לילדים מסוגלים לחשוב שזה בסדר שילד רוצה להתחתן בגיל 14 ולהגיד, אבל הם רצו, לא הייתה פה כפייה. אבל עם הזמן והמשמעויות שיש לזה אחרי זה כשמתחילים לעכל מעבר לקשיים הפיזיולוגיים הטבעיים שקורים שם, ויש שם טראומות קשות מאוד שלא מדוברות ולא מטופלות. כמו שאמרתי, אני יכול לדבר בשם עצמי, ולכן אני פחות אכנס למקומות האלה. אבל זה שנים של טיפולים. היינו 17 שנים נשואים, החברים הכי טובים. אבל לקח לנו תהליך מאוד ארוך להבין שאנחנו צריכים להיפרד כי אנחנו לא עושים טוב עם המשקעים שאנחנו מביאים איתנו מהרגע הראשון לתוך הנישואים האלה. שואלים, כמה זה קורה. אז כשאני גדלתי היו 100 משפחות, והיום אני חושב שיש 400-300 משפחות בקהילה. אני אגיד משהו אחד, בשבת נפטר יהודי מאוד חשוב שאני באופן אישי מאוד מכבד, הרב אברהם טרייסמן – היה הגבאי של הקהילה. הוא היה המשפחה היחידה ביבנאל כשגדלתי שהתעקשו לא לחתן את הילדים שלהם בגיל צעיר. אז מי שחושב שזה בשוליים – משפחה אחת. יהי זכרו ברוך. היה לי מאוד קשה לתפקד בימים האלה כי באמת בן אדם אחד שהיה בתוך קהילה כזאת, והוא ואשתו אמרו, כמה אנחנו מכבדים את הרב ואוהבים אותו – הם היו מהמשפחה הכי חשובה בקהילה – אבל אנחנו לא ניתן שזה יקרה לילדים שלנו. צדיק בסדום, בעיניי. אחרי שאני התחתנתי, המשטרה נכנסה לתמונה, והתחילה איזושהי חקירה. הרב לא יכול היה להגיע לארץ במשך שנתיים, ובשביל להגיע הוא פשוט מכר את האידיאולוגיה הגדולה שלו של נישואי קטינים, וזה נעצר לחלוטין למשך כמעט עשור. אולי היו מקרה אחד או שניים בודדים, אבל כמעט ולא היו נישואי קטינים ביבנאל. אז מי שחושב ורוצה להגיד שאי אפשר לעצור את זה – זה נעצר; זה חזר בחזרה אחרי שהרב נפטר. אחרי שהרב נפטר החסידים, ובראשם אבנר סלמה שכבר הוזכר פה, שאמרו, הרב לא יכול היה לעשות את זה, אבל זה היה הרצון האמיתי שלו. עכשיו כשהוא נפטר, אנחנו נחזיר את זה ובכל הכוח. וזה נעשה באופן שיטתי וחזר. יותר מזה אני אגיד – היום יותר אפשר לעצור את זה. פעם זאת הייתה איזושהי אמונה, היה מאוד מאוד קשה; זאת אומרת היה אפשר לעצור את זה רק כשהוא החליט לעצור את זה. היום אין הדבר הזה, הקהילה נסדקה, אין המנהיגות הזאת. עובדה שהרבה מאוד שנים עושים את זה ולאף אחד זה לא מפריע וזה יכול להימשך. אף אחד לא שילם על זה שום מחיר, לא משנה כמה אנשים נפגעו, לא משנה כמה נשמות ממסתובבות בעולם היום פצועות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אף אחד לא נעצר? לא נכנסו לכלא? << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> אף אחד לא נעצר, אולי לחקירה של שעתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נערה בת 15.5 מגיעה לחדר לידה. היא יולדת ולוקחת את הילד שלה לבית והכול רגיל? << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> לנו אמרו ללכת ללדת בלניאדו כי זה בית חולים חרדי והוא יכסה על זה איכשהו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אף אחד לא שם לב שזה מטורף? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש דברים הרבה יותר גרועים. תחשבי שילדות בנות 14 כדי להיכנס להיריון צריכות לקבל טיפולים הורמונליים. זאת אומרת שיש רופאים שמשתפים פעולה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם רופאות. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> חשוב לי להגיד עוד משהו. אני פניתי בעצמי למשטרה מספר פעמים עם תאריכים, עם שעות שבהן מתקיימות חופות. אמרתי להם, בשעה כך וכך בצהריים מתקיים החופה, החתונה תהיה בערב. אני גם יודע איפה תהיה החתונה, אבל החופה תתקיים לפני כן, ההורים גרים פה ושם, אתם יכולים פשוט לעקוב אחריהם מהבית. כל פעם – תלך, תגיש תלונה. גם הגשתי תלונה למרות שזו בדיחה, וכל פעם מסמסו את זה כי זה פשוט לא מעניין, אף אחד לא רוצה לעשות. אם מישהו יגיד אחרת, הוא משקר. המשטרה, זה לא מעניין אותה, היא לא רוצה להיכנס לזה. קציני מודיעין שפניתי אליהם שהיו קצת יותר משוחררים, אמרו לי, בחיאת, את מי זה מעניין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מטורף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה. זה לא מנומס. עובד, שומעים הדיון. את לא יותר חשובה מאף אחת מהנפגעות שבאה לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נשמע עכשיו את שרה, בבקשה. << אורח >> שרה בולטין: << אורח >> אני סופר מתרגשת, יכול להיות שאני אצטרך שנייה. שמי שרה, אני בת 31. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, ואני אימא לילד בן 8. הזמינו אותי לדבר פה היום כי נולדתי וגדלתי בכת של המוהרא"ש ביבנאל. שם אחת מטכניקות שימור השליטה הייתה לחתן את הילדים בגיל 14 כמו שכבר שמעתם. אני רוצה להביא זווית קצת שונה מהעדויות שהיו עד עכשיו, כי אני באופן אישי ברחתי משם בגיל 13, כך שמחתונה בגיל 14 ושלל הפגיעות שמגיעות איתה ניצלתי. אבל לא מעט אנשים שאני אוהבת לא זכו להינצל. חשבתי על המילים שארצה להשתמש בהן כדי להנגיש לכם את חלק מגורמי התופעה וההשלכותיה. אני מקריאה כי אני סופר מתרגשת, וקשה לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בטח. אף אחד לא יפריע לך. << אורח >> שרה בולטין: << אורח >> כתבתי לעצמי מראש. אני בוחרת שלא להיכנס למנגנוני השליטה שמייצרים כת. אתם מוזמנים לצפות בסדרה "בשם האב" של בת-דור ויואב, אם תרצו לקבל הצצה ולהבין מעט. אני אתמקד בניסויי הקטינים ואשתף אתכם שבמציאות שבה אני גדלתי אני ידעתי מגיל אפס שאני אתחתן כשהיה בת 14. חלק גדול ממשחקי הילדות שלי היו סביב רכילויות או הצקות על מי שישדכו לי. אני מדברת איתכם על ילדה בכיתה א', ילדה בכיתה ב', ג', ד', ה', ו', ז'. כיתה ח' במקום שבו אני גדלתי לא הייתה, הן כבר היו נשואות. ב-ח' זה נעצר. העיקרון הגלוי שעומד מאחורי הרעיון הזה הוא למנוע הוצאת זרע לבטלה של נערים. אני אומר את זה שוב: העיקרון הגלוי שעומד מאחורי הרעיון הזה הוא למנוע הוצאת זרע לבטלה של נערים. ילדות גדלות למלא תפקיד חשוב. תפקיד שאם נקרא לו בשמו הוא להיות מיכל ספיגה אנושי של הזרע של הנער שישדכו לה כדי שהוא, חלילה, לא ישפוך זרע מחוץ לגוף אישה שלא למטרת רבייה – זה הרי זרע לבטלה. ותאמינו לי, הנפש שלי צורחת רק מלחשוב על התיאור שהוצאתי עכשיו מהפה. אבל, לצערי הרב, זאת האמת – כואבת ומעוררת דחייה ככל שתהיה. העיקרון המשני של הרעיון הזה הוא שימור. הן מהר מאוד בהיריון, וכשאתם קבורים בטיטולים קשה מאוד לחשוב על הבלי העולם הזה, שזה מה שהם יכנו כל דבר שקשור להתבגרות, גיבוש העצמי, חקירה ולמידת גבולות, חברויות, התפתחות, השכלה, קריירה או חלילה, יצירה או תרבות. מהר מאוד אין להם לאן לברוח, והנדירים שכן הצליחו לברוח אחרי שכבר הפכו להורים – אין לי מילים לתאר את האתגרים והמורכבויות של נער או נערה כשהם נזרקים לעולם הזה לבד כשהם כל כך פגועים; גם חסרי משאבים ומיומנויות חיים בסיסיות וגם כבר הורים, אחראים על נפשות של ילדים. המציאות הזאת זה מה שבעיני מחזיקי העקרונות האלה שומר על הנוער שלא יצא לתרבות רעה. ומה שבשפה טיפולית מקצועית אולי יכנו, העברה בין דורית: שמירה על מעגל שמאכלס בתוכו אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות רגשית, אלימות כלכלית ואלימות מינית; מעגל שבו הם הופכים מנפגעים לפוגעים הרבה לפני שהם בכלל יודעים מי הם ומה הם בעולם הזה; מעגל שאין להם שום מוצא ממנו. כי כשילד חווה אלימות בבית, גם אם הוא מאוד ירצה להתנהל אחרת עם הילדים שלו, כשהוא יהיה במצוקה, הוא לא ידע ולא יכיר שום כלי אחר להשתמש בו. וילדים שנפגעו מינית ולא קיבלו טיפול מתקף, ילדים שלא שמרו עליהם, שלא לימדו אותם לשמור על עצמם לא יוכלו לשמור על הילדים שלהם או ללמד אותם לשמור על עצמם. אין להם האפשרות הזאת. כך הרעיון של ניסויי קטינים מחזק ומשמר באופן כל כך כל כך הרסני וחסר מוצא מדור לדור את האלימות המזעזעת שמתרחשת שם. מהיכרות אישית שלי עם כמה מאלה שהצליחו לצאת משם אני רואה שהילדים של הקטינים שנישאו אז בראשית ימי הכת, הדור השני לפגיעות, מתמודד עם שדים גדולים יותר. ואחרי כל זה מה שחשוב לי להעביר, זה שיש מה לעשות בנידון. אני לא פה כדי לייאש, אני פה כדי להוות דוגמה לכך שעם גישה נכונה אפשר אחרת. נכון, מדובר בעניין מורכב שפתרון פשוט לא יתאים לו, אבל אנחנו כמדינה, אם נרצה נוכל. אפשר לייצר פתרון מורכב ומותאם כזה שיכלול בתוכו שיתוף פעולה של משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה וכמובן, רשויות החוק. אני לגמרי רואה איך זה קורה אם רק ננסה. אני רוצה להזמין כל אחד ואחת מכם לחשוב איך אתם הייתם רוצים להתמודד אם הייתם מגלים פצע מוגלתי באחד מאיברי הגוף שלכם. מן הסתם הייתם רוצים לטפל בפצע הזה; מן הסתם לא הייתם בוחרים לקשור עליו משהו, להתעלם מקיומו ולתת לו להזדהם. אני מאמינה שאנחנו כולנו רקמה אנושית אחת. והאיבר הזה פצוע, מוגלתי ומזוהם. מגיעה לו התייחסות נאותה בטיפול מותאם. לא תהיה לכם אפשרות לכרות אותו לא בדור הזה ולא בדורות הבאים. אם תמשיכו להתעלם ממנו אתם תצטרכו לסחוב אותו עליכם ולהתמודד עם הכאב שיקרין, הזוהמה שימשיך להפריש, והסכנות שהוא ישים אתכם ואת הילדים שלכם בהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה על האומץ והשיתוף. אני עוברת להיידי מוזס. << אורח >> היידי מוזס: << אורח >> וואו, מאיפה מתחילים? תודה רבה, גברתי יושבת הראש, חברת הכנסת מירב כהן, זה דיון מאוד מאוד חשוב. אני פה לוביסטית חברתית 18 שנה, אבל אני אבוא ואדבר על החוויה שלי וגם על מה שניסיתי לעשות בעניין של החתונה לפני חודש. אותי חיתנו. אני לא גדלתי בכת, אני גדלתי בירושלים, משפחה חשובה – אחת המשפחות החשובות, מוזס; אבא שלי אפילו היה כאן איזה 11 שנה חבר כנסת. ומגיל 14 שמעתי שאותי הולכים לחתן בגיל 16. ואני חטפתי כזאת בהלה כי אני הבנתי שאני לא רוצה להתחתן אף פעם, ואני גם אמרתי את זה שאני לא אתחתן אף פעם. אבל מי שאל אותי כששלחו אותי למנצ'סטר באנגליה בגיל 15 וכשבגיל 16 קיבלתי טלפון שאני צריכה לחזור לארץ, ורעדתי כי הבנתי שלא סתם אני הולכת לחזור לארץ. התקשרתי לאח של אידל שהיה גדול ממני בעשור, ואמרתי לו, אידל, הם רוצים לחתן אותי. אז הוא אומר לי, אף אחד לא יעשה משהו שאת לא רוצה. כן? מדבר מי שחיתנו אותו בגיל 17. וניסיתי פשוט שלא לחזור, אבל לא הייתה לי דרך כי אני באה ממשפחה חשובה – לאן אני אלך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חרדית. << אורח >> היידי מוזס: << אורח >> חרדית חסידית. אני באה ממשפחה שזה ויז'ניץ וגור, ולמדתי בכלל בבית מלכה בבעלז. עכשיו, כשאני מגיעה לארץ, בלית ברירה, אז באותו יום מתקשרת אליי חברה שלי ללה, והיא אומרת לי, למה חזרת לארץ? אמרתי לה, זה חופש. היא אומרת לי, היידי, זה לא חופש. שאלתי אותה, ללה מה את רוצה? אז היא אומרת לי פשוט שמעתי שהיום בלילה את מתארסת. אמרתי לה, באמת, ללה, איזה קטע, עם מי? אז היא אומרת לי, אם יצחוק מחיפה. היא אומרת לי מי. ואני כזה מסיימת את השיחה, ואני באה לאבא שלי ואני אומרת לו, טאטע, מה שלומי יצחוק? ואני רואה אותו רץ למשרד וצועק שם בטלפון למישהו, מי סיפר לה את זה? מי אמר לה את זה? כמובן שאף אחד לא מסביר לי כלום כי הרי אני לא קשורה לאירוע. למחרת בבוקר מגיעה אחותי הגדולה הוד קדושתה, ואומרת לי, היום הבחור מגיע ב-18:00 בערב. אני אומרת, אני לא רוצה; ילדה בת 16, אני רוצה לשחק חבל, כדורגל. עכשיו, אני לא הייתי ילדה טובה, אני הייתי ילדה שובבה שרצה עם הבנים בשכונה ומשחקת כדורגל. ילדה חסידית, השם ירחם. הדבר הכי גרוע שעשיתי זה לשחק כדורגל עם הבנים הספרדים החרדים בשכונה. וככה אני מוצאת את עצמי באותו יום יושבת מול בחור ב-18:00 בערב, אני לא מכירה אותו, עם פאות ארוכות ככה, ואנחנו שעתיים וחצי יושבים ובקושי יש לנו מה לדבר. ואז נעשה כמנהג אבותינו – את תלכי עם ההורים למשרד, הוא ילך עם ההורים לסלון; ובתוך שבעה חודשים מצאתי את עצמי מתחת לחופה כשהבן אדם שבא מולי, אני לא מכירה אותו בכלל. ואני יודעת שזה יעשה לחלק מהאנשים קצת לא נוח, אבל בלילה של החתונה אני הייתי צריכה לשים כרית על המיטה ולכסות אותה עם מגבת. השיאו אותי עם מישהו שבכלל לא אוהב נשים, והוא בכלל לא רצה להיות איתי, ואני לא רציתי להיות איתו. אבל תארו לכם שהיה שם מישהו שרוצה להיות איתי. וזה קרה בניגוד לשני הרצונות של שנינו. ואני מהר מאוד מצאתי את עצמי, שאנחנו עוברים אונס הדדי – שנינו לא רוצים להיות אחד עם השני, שנינו בכוח צריכים לעשות את המצווה. למה אנחנו צריכים לעבור את זה? באיזו מדינה אנחנו חיים? למה לא היה שם מבוגר אחד שיגן עליי? בגיל 19 ילדתי את הגדול, בגיל 20 וקצת את הקטנה. הילדים שלי היום בצבא, ברוך השם שניהם. הילדה שלי ב-8200, הילד שלי סיים בדיוק בחיל האוויר. אני יכולה לומר לכם שאני יודעת שהצלתי את הילדים שלי. אני לא רוצה לדבר על האלימות שעברתי כשרציתי להתגרש כשהעלימו לי את הילדים לשישה ימים עד שהם חזרו אליי. ואז קיבלתי את ההחלטה שלא אני ולא הילדים שלי ולא הדורות הבאים אחריי יהיו חלק מקהילה שהיא אלימה כלפי נשים. וברוך השם, יצאתי איתם מהעולם החרדי, יצאתי מהארון והצלתי את עצמי ואת הילדים שלי. הילדה שלי היום בזוגיות והיא לא בזוגיות עם מישהו שהיא לא רוצה, רק עם מי שהיא אוהבת. כשאני שומעת על נישואי קטינים, ואני לא פעם מקבלת הודעות בקבוצות של החברות שלמדו איתי במנצ'סטר שאיזו ילדה בת שש עשרה מאורסת, אני הולכת לתחנת המשטרה הקרובה לביתי בתל אביב, אני יושבת עם החוקר, אני נותנת את הפרטים. הצלחתי למנוע לא מעט חתונות כאלה בגלל שבמשטרה בתל אביב הצליחו לעצור את החתן, את האבא של החתן. אפשר לעשות דברים. אבל כשעכשיו פניתי בנושא של טבריה ויבנאל שבן דוד ראשון שלי נמצא שם; ולפני חודש וחצי הוא מחתן את הבת שלו, שביום של החתונה היא הייתה בת 17 כשהיא כבר מגיל 16 עם הבחור הזה, והיא לא רוצה. ואני שומעת מחברה שלה. יש חברות שמדברות. אני שומעת שהיא אומרת, למה אני צריכה בכלל להיות בדבר הזה? למה אני צריכה לכסות את הראש? ואני מעבירה את כל הנתונים למשטרה, והמשטרה באמת עושה מאמצים ומתפרצת לאירוע. אבל מה? יש שם הכוס, יש שם כל העדויות לזה שהולכת להיות חתונה, אבל אין למשטרה מה לעשות כי החוק הנפלא שקידם שר המשפטים – ואני מודה לו על זה – והשרה גילה גמליאל, זה לא מספיק החוק הזה. צריך לדייק את החוק הזה. כי אין למשטרה היום כלים לקחת את החתן ואת האבא של החתן או את האימא ופשוט לעצור את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה מה הבעיה בחוק? << אורח >> היידי מוזס: << אורח >> יש לנו פה נציג של המשטרה. קודם דיברנו, אבל יש איזושהי בעיה שלמשטרה אין באמת כלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא נשמע לי הגיוני. << אורח >> היידי מוזס: << אורח >> מעניין באמת להבין מה הדקויות של החוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יכול להיות שלפני החתונה, להוכיח שזו חתונה. אבל אחרי החתונה הם בוודאות - - - << אורח >> היידי מוזס: << אורח >> אז יש לי תמונה, היא נשואה, עם כיסוי ראש, יש שטריימל על הראש של החתן. יש לי את התמונה, העברתי למשטרה. עכשיו, מה קורה? האחות החורגת מאורסת מלפני 3 שבועות, היא בת 15. כמה חודשים ייקח עד שהיא כבר תיאנס? שמישהו יענה לי על זה. אני לא מצליחה להבין את האדישות הזאת. למה נערה צריכה להיות במצב שמשתמשים בגוף שלה? לא הבנתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, מטורף. נעבור רגע עכשיו לגורמי האכיפה אחרי שלב העדויות ששמענו. יש עוד עדות? תכף נשמע את הממ"מ. אני רוצה להתחיל עם הרווחה והמשטרה. חסר לי רכיב בפאזל שאני לא מבינה. בואו נתחיל עם הרווחה. אילן? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> כן, אבל אנחנו לא גורמי אכיפה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם יודעים, למשל, על המצב ביבנאל? אתם מקבלים תלונות? הבנתי גם שעשיתם צוות שעסק בנושא הזה. מה אתם עושים? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אני ממשרד הרווחה. כמו כל שאר הגופים אנחנו מכירים את המצב ביבנאל כבר הרבה שנים. לפני שלוש שנים בתחילת שנת 2023 גם כחלק מההד התקשורתי שהיה והסרט שהיה, והיינו במגעים לגבי הסרט, היה ניסיון של מחוז צפון אצלנו לאחד את כל הגופים ולראות מה אפשר לעשות. וזאת הוועדה שהייתה, שעליה מדובר. למעשה, הוועדה התפצלה לשתי ועדות משנה – לוועדת אכיפה, שאני באמת לא יודע מה היה שם, ולוועדת מניעה וטיפול שאנחנו היינו בה. אם תרצי אני אוכל להבחין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז איך מונעים ומטפלים? מה המסקנות שלכם? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> קודם כול, איך נגיד את זה – עבירות פליליות מונעים על-ידי גופי אכיפה ולא על-ידי גופי רווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני לא כל כך מבינה. מגיעה תלונה ללשכת הרווחה הרלוונטית, מה אתם עושים? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> קודם כול, בכלל לא הייתה שם לפני שלוש שנים מחלקה לשירותים חברתיים, ולא היה מי שיקבל את התלונה הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זאת אומרת? אף אחד, או שהם היו צריכים לפנות לגורם אחר? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> לא, כולם פרשו בצורה כזאת או אחרת, ופשוט לא הייתה שם מחלקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה זמן לא הייתה שם מחלקה? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> בשנת 2023 בהתחלה, אני לא יודע כמה זמן זה היה, כולם כבר עזבו את המחלקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אם מישהי נאנסה ביבנאל לא היה לה מחלקת רווחה לפנות אליה? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> בשלב הזה, נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה זמן היה מצב כזה? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אני לא יודע להגיד אבל זה היה כמה שנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה שנים טובות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה שנים? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה שנים למקרי הרווחה הכי קשים אין כתובת? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> זה לא שאין כתובת, אבל אין כתובת במקום עצמו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אל מי היא כן יכלה לפנות? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> זה דבר אחד שראינו, שאין למי לפנות, ואנחנו חייבים לייצר מצב שיהיה קודם כול למי לפנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> שנית, שאנשי המקצוע שקיימים בכל הגופים, שיעברו הכשרות בנושאים של פגיעות מיניות. היה שם חוסר ידע מאוד גדול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני המומה, אני בהלם. שנייה. כמה שנים – לא פאלטה של יום אחד שמישהי יצאה לחופשת לידה ולא מצאו לה מחליף, או מישהו במילואים חודש ולא מצאו לו מחליף – כמה שנים אין כתובת? אז מי ה-back up? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> Back up הוא האזור, המחוז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> או-קיי, אז פנו לאזור או למחוז – מה הם עשו? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אם יש תלונה כזאת או אחרת, מעבירים למשטרה; אבל אם יש פגיעות מיניות מעבירים למרכז טיפול. שוב, אנחנו לא גוף שממונה על אכיפה של עבירות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אבל איזה שירות, איזו עזרה אתם נותנים למישהו? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אם מישהו נפגע מינית ובא לבקש טיפול בפגיעה מינית אנחנו מטפלים בו – שולחים אותו למרכז הטיפול בפגיעות מיניות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> יש פה היבט לא רק פלילי, וברור שאתה לא אחראי על ההיבט הפלילי. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אבל אני מנסה להגיד - כל הוועדה הזאת שאני הייתי חלק ממנה לא הייתה אחראית על ההיבט הפלילי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הפלילי. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> - - - שעליו מדברים פה. אבל אנחנו אמרנו בתור מי שמכיר אישית גם את האנשים שדיברו פה וגם אנשים אחרים – המצב הזה הוא זוועתי. אנחנו האחרונים שמנסים למזער אותו. אנחנו ניערנו כל עץ שמצאנו שאפשר לנער. אחד הדברים היה לעשות את הוועדה הזאת, ואמרנו, אנחנו לא מצליחים בכיוון האכיפתי, ואנחנו נעשה לטווח ארוך חיזוק של מי שנמצא שם. מחלקת הרווחה גדלה פי שניים מסוף השנה הזאת שהייתה; היום יש שם כבר שמונה אנשים עם מנהל מחלקה שעבר קורס לחוק נוער, שזה הדבר שכולנו פה נמצאים בגללו; הייתה עבודה מאוד חזקה לחזק את הצמתים והחיבורים בין גופי החינוך, הרווחה, הבריאות. גם בנושא של בני נוער וחינוך למוגנות ונגד פגיעות מיניות וכולי היו שם הכשרות גם לאנשי המקצוע וגם הוכנסו אנשי מקצוע שיפעלו בתחום הזה עם בני הנוער ועם האנשים שם. זאת אומרת, כל הדברים האלה הם התחלה של התחלה. ברור לנו לגמרי. אנחנו לא באים ומנסים להגיד שזה מה שיפתור את עניין הבנות שמתחתנות. שתבינו, חצי מהיישוב הזה הוא הקבוצות האלה, אני אפילו לא בטוח שזו קבוצה אחת; בחצי מהיישוב הזה יש שליטה על כל מה שקורה שם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, למה המסקנות של הוועדה לא פורסמו? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> הוועדה הזאת הייתה בשנת 2023 והיא הופסקה באמצע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> כי הייתה מלחמה, ומחוז צפון עסק בדברים אחרים לחלוטין. ובתחילת השנה הזאת, אולי קצת לפני זה, חידשנו את כל העיסוק בנושא הזה מחדש, הערנו אותו; ויצאה טיוטה, ודרך אגב, הדוח הוא לא דוח סופי, אנחנו עדיין על הטיוטה. מבחינת משרד הרווחה, מבחינת מחוז צפון, הוא ניתן לפרסום. אין פה משהו סודי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מי מונע את הפרסום שלו? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> כי זה פשוט לא סופי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי זה נקטע. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אנחנו נמצאים בחודשים האחרונים, פחות מחצי שנה בסיום כתיבת הדוח וההמלצות, והוחלט על צוות מקומי ברמת הנפה שיעסקו עם גופים שכנים ממשרד החינוך והבריאות בעיקר, ויעבוד איך לעקוב אחרי הדברים, ואיך לנסות לעשות אותו מהצד שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. נחמן, רצית הערה, ואז אני אעבור למשטרה. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> בכל השנים שאני הייתי ביבנאל, לאורך כל השנים תמיד הייתה עובדת סוציאלית – לא יודע מה היה באיזושהי תקופה יותר מאוחרת. היא ידעה לאורך כל הזמן, זה לא היה סוד. ידעו מי, מתי, היא הייתה מטפלת במשפחות אחרי הנישואין. אני לא מבין בכלל את הדיון אם יש עובדת סוציאלית או אין. זה לא מעניין. זה היה בסדר, זה היה לגיטימי מבחינתם. << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> אני דיברתי עם כל לבל אפשרי ברווחה. הם יגידו את זה, אין לנו מה לעשות, אנחנו יודעים, הם דפוקים. התלונות נגרסות. תגיד לי שזה לא נכון. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> כאחת מבפנים אני רוצה לספר לכם שכולם בוחרים בשקט תעשייתי. המשטרה בוחרת בשקט תעשייתי, גורמי הרווחה, גורמי הרפואה – כולם בוחרים בשקט תעשייתי. לא מעניין אותם כלום חוץ משקט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו נשמע רגע את המשטרה. נמצאת פה רפ"ק בת אל באדי או מי שתחליטו. שמך, בבקשה. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אני סגן ניצב אבי עייש, ראש ענף החקירות במחוז צפון. בפתח הדברים אגיד שנחשפתי פה היום לנשים אמיצות, בעיניי גיבורות, לא פחות מזה, שבאות ואומרות את הדברים כמו שנאמרו פה. אני חייב לומר את זה בפתח הדברים. דבר נוסף, בסוף המשטרה היא הקצה של הקצה, יש תהליך שלם עד שמגיעים למשטרה. אבל אם אני אתייחס רק לענייני המשטרה כשכבר הגענו עד כאן, אז במשטרת ישראל אני מדבר רק על יבנאל ורק על מחוז צפון, שזה גם הנתונים שיש ברשותי. מחוז צפון מטפל באירועי יבנאל, והטיפול באירועי יבנאל הופנו ליחידה המחוזית, למפלג הכלכלי וההונאה של מחוז צפון, והם מטפלים באירועים האלה. האירועים האלה הם אירועים מורכבים בהיבט המשטרתי החקירתי. נתקלנו במהלך הטיפול באירועים האלה בהרבה מאוד ניואנסים לא פשוטים. כמו שנאמר פה פרצנו לא אחת למסיבות, שבהבנתנו הנורמטיבית, מסיבת חתונה, כשאנחנו נתקלים שם, מעכבים את האנשים וגובים את העדויות וחוקרים את מי שצריך. אז הטענות שעולות זה שמדובר במסיבת היכרות; וזה אני אומר מתוך תיקי חקירה, כן? ואם אלה פני הדברים אז לא התקיימה עבירה פלילית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבינה את הקושי שם, אני חושבת שניתן לגשר עליו. אבל נגיד אחר כך – לא הצלחנו, התחתנו. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> התחתנו – לא מדווחים, זה בדיוק העניין, אני אשלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא ילדה ילד. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> ילדה ילד? תנו לי להשלים, אני אגיד את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי אומרים לך פה, בגיל - - << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אני אתייחס. התקבל מידע על ילדה בת 17 שמסתובבת עם עגלת תינוק שעל פי המודיעין זה הילד שלה. מביאים אותה למסירת עדות ביחידת ההונאה המחוזית של מחוז צפון, והיא אומרת אני בושה ונכלמת, עשיתי טעות, קיימתי יחסים עם החבר שלי לפני הנישואין. עכשיו, גם בתוך זה, זה נאמר פה, אבל זה גם עולה בעדויות בתיקי החקירה שנחקרו אצלנו, שהן לא מקיימות את הלידות בבית חולים פוריה. זאת אומרת גם אם התקבלו דיווחים כאלה הם לא התקבלו אצלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שמענו פה שהם עושים בלניאדו. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> כנראה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה זה משנה אם זה לניאדו או פוריה? << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אנחנו מטפלים במה שאנחנו יודעים, לא במה שאנחנו לא יודעים. בתוך התיקים בנפח העשייה, התיקים אצלנו מטופלים, ונחה דעתי שהם טופלו טוב, אלה שכבר טופלו, ואלה שמטופלים עכשיו. בסוף זאת עבירה שקשה להוכיח אותה בנסיבות האלה, ולא בכדי גם לא הגיעו לתוצרים אף על פי שנעשה באירועים האלה מיקוד. מטבע הדברים ככל שהאירוע הזה התפרסם משטרת ישראל מיקדה את העשייה בתיקים האלה. ניסינו לעשות כמיטב יכולתנו, לא בכולם הצלחנו להגיע, אנחנו עדיין מטפלים, יש תיקים שנמצאים בטיפול ביחידת ההונאה המחוזית. ואני מייחל שנצליח לעשות את זה טוב יותר. אבל אני שוב אומר: בסוף המשטרה היא נקודת הקצה אחרי כל התהליך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוגש אי פעם כתב אישום? לא. << אורח >> יואב לשם: << אורח >> אם הייתה אכיפה – פעם לא היו תלונות, אנחנו הבאנו תלונות. אמרתם שהגיעו והגישו. המשטרה יודעת. אנחנו באנו למחוז צפון, אני ובת דור ועם אחד המפכ"לים לשעבר. ישבנו עם מפקד מחוז הצפון בזמנו, דיברו – כולם יודעים הכול. אמרו, אנחנו צריכים לחשוב על מנגנונים אחרים. אמרו, נחשוב דרך פשיעה כלכלית בגלל הקושי בנושא נישואים – הפער בין אירוסים לנישואים והגעה וכל הטריקים והשטיקים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, בוא תציג את עצמך שנייה. תתייחס לדברים שלו. << אורח >> יואב לשם: << אורח >> שמי יואב לשם, נעים מאוד. אני מפיק שעוסק בעשייה טלוויזיונית ודוקומנטרית ועבדתי עם בת דור וגל גופר חמש שנים על פרויקט שעסק ביבנאל ששודר, כאמור, לפני שלוש שנים. אנחנו חיברנו בין הרווחה, בין המשטרה לבין פרקליטות צפון לשיח משותף. כלום לא היה. אנחנו ישבנו פעם בחודש ביבנאל עם אבנר סלאמה, עם ריימונד, עם כל האנשים שמתגאים בעשייה, שמדברים על הכול, שלא מחביאים כלום. אני כרגע לא מדבר על הנושאים הכלכליים וכל הדברים האלה, שזה גוג ומגוג ואני שם את זה בצד. זה כלי עבודה למשטרה לפרק גופים כאלה. עמותות מפרקים דרך עניינים כלכליים שיודעים את כל הדברים האלה, וזה דובר. בנושא הקטינים אין תלונות אז המשטרה אומרת, אנחנו לא יכולים לחקור. בת דור באה וישבה במשטרה ימים שלמים עם תלונות שנתנו עדויות. היו עדויות שאנחנו הבאנו. אנשים שהיו ויצאו מהקהילה. אז אני מבין שאולי אוקטובר 2023 עצר את התהליך – הכול היה מונח, שנים יודעים. אני לא אגיד שמות של אנשים ממחוז צפון מהמודיעין, מחקירות, מכל האירוע; לא נדבר על ראש המועצה והידע שיש שם, איזה עובדים סוציאליים היו שם ולא היו. הכול קיים וקורה, כולל קרובי משפחה של שרים בכירים מפה שנמצאים ביבנאל. << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> אם עכשיו אני אשלוף את שוטר מחוז צפון, משטרה צפון, רווחה צפון – כל הדברים האלה שיש לי בטלפון, אתם תבינו שדיברתי עם כולם. אני אגיד על אילן – צדיק בסדום, אני יודעת כמה ניסית. פשוט מגוחך. גם התירוצים הם אותם תירוצים. באה ילדה לבית חולים בגיל 15 – ההורים אומרים היא שכבה עם כולם בגן העצמאות, ומיילדים אותה ושולחים אותה הביתה. אתם לא שומעים שהתירוץ חוזר על עצמו? << אורח >> יואב לשם: << אורח >> יש גניקולוג בטבריה ששנים ידוע מי הוא – כולם הולכים אליו. הכול ידוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצפת. << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> ברשותכם, קודם כול, תודה רבה שהזמנתם אותנו לפה. תודה, חברת הכנסת מרב כהן. זאת הזדמנות שחיכינו לה שנים; אנחנו שנים זועקים את הזעקה הזאת. אני בת דור, אני חלק מהצוות של היוצרים של הסדרה "בשם האב", שעלתה בכאן 11 ועוסקת בקהילה ביבנאל. חשוב להגיד שאני עומדת פה כשמאחורי תחקיר עומק מפורט שצוות מאוד רחב עשה. אני מדברת בשם עשרות ואולי אפילו מאות אנשים שדיברנו איתם, והתחננו לעזרה. בתחילת שנות ה-90 הייתה כותרת, בידיעות אחרונות, לדעתי: "ילדה ילדה ילדה". זאת הפעם הראשונה שתועדה תופעת נישואי הקטינים ביבנאל בתקשורת. במשך עשרות שנים יבנאל התנהלה כמו כת סגורה תחת הערצה עיוורת לרב שהפרשנות האישית שלו לכתבי הקודש כוללת את הציווי האכזרי שלפיו מחתנים ילדים וילדות בגיל 12, 13 ו-14. חסידיו הנאמנים לא פחות ממכרו את ילדיהם לטובת רעיון אידיאולוגי מסוכן. זאת הייתה רק אחת הצורות שביקשו לרצות אותו דרכן, וזאת הייתה מין צורה מרכזית וקדושה במיוחד לרצות אותו. ככה הם הוכיחו את הנאמנות לו. כמו ששמעתם פה, משפחה שלא הסכימה לעשות את זה שילמה מחיר בתוך הקהילה. המחירים קשים עד כדי ששורפים שם בית למי שמתנגד. זאת אומרת הילדה מסולקת מהקהילה – זה לא איזה מחירים קטנים; ההורים לא מוזמנים יותר לתפילה. מזמינה אתכם לראות, למשל את מיקה שלא נמצאת פה היום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא הייתה אמורה להגיע. << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> היא הייתה אמורה להגיע. קצת קשה להגיע – באמת, זה חלק מהסיפור – כשאת אימא לשלושה ילדים, חד הורית מבית שאן שאין לה רישיון נהיגה. באמת, הלוואי שהיא הייתה פה לדבר. אתם צריכים להבין ששרה ונחמן, כשאנחנו רואים אותם היום, זה סיפורי הצלחה ענקיים. אתם יודעים עם כמה אנשים אני דיברתי שהם מכורים לסמים ונמצאים במצב קשה, ואין להם איך לטפל בילדים שלהם כי הם לא יכולים להכיל את הסיטואציה הזאת בכלל? אני מזמינה אתכם לראות "בשם האב" את הריאיון של מיקה מספרת איך היא הייתה ילדה שאהבה ללמוד ולקרוא ספרים, אבל הוציאו אותה בכוח מבית ספר; שלחו אותה להגיש לקהילה מזון בבית התבשיל, ואז דרשו ממנה להתחתן עם אחד הנערים שאנס אותה שם. ריל סטורי – כל הקהילה יודעת, זה לא חדש לאף אחד שנמצא שם, זה משהו שכולם ידעו, וזה הפרצוף של הקהילה הזאת, הפרצוף של הילדה הזאת שנעשה לה העוול הזה. הרב שיק נפטר לפני הרבה שנים. יש פה הזדמנות כי לקהילה כבר יש מנהיגים מבוזרים חדשים – כל מיני אנשים קטנים שכל אחד מנסה להתחרות מי יותר קיצוני, מי יותר נאמן, מי אוסף יותר תרומות ותקציבים מהציבור. אני מבטיחה לכם שאף אחד מהם לא לוקח אחריות על מאות הילדים האבודים שמסתובבים שם במושבה, ולמרות שזה לא הנושא, אני אשים בכוכבית שהתופעה של פגיעות מין ביבנאל בילדים היא משהו שכולנו אמורים לא לישון בגללו בלילה. יש ילדים שנפגעים יום-יום כל היום במקווה, בבתי ספר, בכל מקום שם. ואני רוצה שתדעו את זה גם כאן כי אני אצעק את זה בכל מקום שאני יכולה. בואו נדמיין את העתיד הכלכלי של שני ילדים שהשיאו אותם בגיל צעיר. אתם יודעים ממה הם מתפרנסים? מלחלק ספרי קודש של הרב שיק בצומת – קבצנים, זה מה שעושים מה הילדים האלה שיכולים להיות הרבה דברים מוכשרים. אתם יודעים בכלל מה קורה בתוך הבתים שלהם? אתם יכולים לדמיין ילדים בני 14 שמגדלים ילדים אחרים; אתם יודעים מה אני שמעתי מנשים שחיתנו אותן כאן? שהן מסתכלות על הגברים שחיתנו אותן איתן ומרגישות שהן נאנסות? אתם יכולים לדמיין בשביל הגבר שהתחתן. אני מסכימה עם נחמן – זאת בעיה לא רק של הנשים. זאת בעיה גם של הנערים – הנער הזה, נגזר עליו להיות אנס עד היום האחרון שאשתו תסתכל עליו בעיניים. וגם הוא מסכן, וגם הוא נער, וגם הוא לאו דווקא יודע לגדל ילדים. גם כשזה באותו גיל, זה אכזרי. יש לי ילדים בני 15 בבית; אני אומרת לכם, אם הם יוצאים עם אותן שתי נעליים מהבית, אני מרוצה. זה הזיה לצפות את זה. אנחנו נמצאים כרגע בדור שני או שלישי של ילדים שמחתנים אותם ילדים – ילדה שיולדת ילדה – כמו שכתבו בעיתון לפני 35 שנה. אי אפשר להאשים את התקשורת בהתעלמות. אני באופן אישי בכמה תכניות שונות, התחלתי עם צופית גרנט ואז פה, מעל שמונה שנים בתוך הסיפור הזה. איפה הרחמים שלכם על האימא, על האבא, על הילדים שייוולדו להם? תשאלו את הרווחה ביבנאל מה עובר עליהם, זה כתוב שחור על גבי לבן. זה כתוב בדוח מפורט של ועדה בין-משרדית שלמרות שלא שולמנו על זה – זה לא התפקיד שלנו, אנחנו אנשי טלוויזיה – נלחמנו כדי להקים את הוועדה הבין-משרדית הזאת. חצי מהאנשים פה בשולחן, נפגשנו איתם באופן אישי, ניסו לעזור לנו. זה לא יעזור אם לא יהיה פה משהו מערכתי כללי של כולנו יחד. אז עכשיו הדוח של הוועדה לא, חלילה, פורסם למרות שמה שכתוב בו אמור להרעיד את המדינה, אלא הודלף לעיתון הארץ, נחשף על ידי אור קשתי שצריך לתת לו את הקרדיט על הדבר הזה. בשורה התחתונה כולם יודעים, כולם יודעים, כולם יודעים ומתעלמים. מה אומרים לנו, לציטוט או לא לציטוט: לא מתעסקים עם קהילות סגורות. אנחנו מדינת חוק. אני מבינה שאף אחד לא רוצה להפסיד את המצביעים מיבנאל, ממשיכים לממן אותם. פוליטיקאים מגיעים לחגוג איתם בחגים. מאי גולן ומירי רגב, אתן יושבות עם האנשים שעוברים על החוק, אתן יודעות את זה, כולם יודעים מה קורה בתוך הקהילה. תחקרו, תשאלו את רופאות הילדים ביבנאל מה הן רואות בקליניקה. בבקשה, שמישהו ישאל אותן, זה לא יכול להישאר בתור תחקיר טלוויזיוני. ש"ס, בתקציבים שאתם מעבירים לבתי הספר שלהם, תדאגו שתהיה יועצת בבית ספר. אין יועצת. תדאגו שהיא תהיה חיצונית לקהילה כדי שאם ילד נאנס או שרוצים לחתן אותו בכוח שיהיה לו למי לפנות. וגם אולי אל תיתנו את התקציבים שלכם ותתנו את זה בהפסקת נישואי קטינים. אנחנו מדינת חוק – איך יכול להיות שיושבות פה ילדות שאומרות לכם שאין כיתה ח', אין כיתה ט'? מה קורה? מה עם הפוטנציאל של הילדות האלה? אני פונה לכל מי שיודע מידע ובוחר לשתוק; ואני פונה לכל מי שמממן בדרך כזאת או אחרת; ואני פונה למשטרה היקרה. אני מכירה את המשטרה מבפנים, אני ביימתי גם את "כחולים", אני הייתי שנים בתוך המסדרונות של המשטרה – זה עניין של סדר עדיפויות. אי אפשר שכל פעם יחזרו על אותו תירוץ וכל פעם נגיד אמן. זהו, אני רוצה שנדע שבעוד אנחנו יושבים כאן עכשיו, אנחנו יושבים ומנהלים דיונים כשיש ילדים בסיכון כרגע. זאת אחריות שלנו, ויש נשים בסיכון, ויש נשים שהעתיד שלהן פשוט נמחץ, לוקחים מהן את האפשרות לעתיד. תודה וסליחה על האמוציונליות, זה בוער בי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אני רוצה לשמוע את מועצת יבנאל. עמי רומנו נמצא פה? << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> רגע, מילה אחרונה, מועצת יבנאל. אם עוד פעם אני אשמע שאנשים מטעם המועצה, כולל ראש המועצה, מגיעים לכבד את חתונות הקטינים, איך תצדיקו את זה? << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> מצביעים, מה השאלה? << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> יותר מזה, אני רוצה לספר לכם שראש המועצה מר שניר אריש נתן תעודת יקיר המושבה לאותו אבנר סלמה שסיפרתי לכם עליו, שמתרברב בתוך הכתבה בעיתון הארץ, שהוא משיא ילדים קטנים והחזון שלו לחתן ילדים מגיל בר מצווה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נשמע את מועצת יבנאל. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> בלי אבנר סלמה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך אתם מתמודדים עם הטירוף הזה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> רק תיקון, לא מועצה, אני מנהל רווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> במועצה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אתה נציג המועצה. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למעשה, אמרתי מדויק, בבקשה. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> גם מחלקת הרווחה רואה בכל פגיעה בזכויות קטינים ובכל מצב של נישואי קטינים, סוגיה חמורה המחייבת התייחסות מקצועית, רגישה ורב מערכתית. גם הרווחה, גם המועצה בשיתוף פעולה עם המחוז לצד חובה להגן על קטינים. אני הגעתי ליבנאל במרץ 2023 – חשוב להגיד ולשים את הדברים. לנו יש היום הרבה מסגרות שנפתחו: גם מעגל חיים לצעירים, צעירות, נערים, נערות, מעגל בנים, מדריכי רחוב. אני הגעתי במרץ 2023, וכמו שציינו כאן, והקמנו משהו מאפס. הגעתי כשלא היו לי עובדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התופעה ביבנאל מוכרת לך? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אני הגעתי למקום אחרי כל אזרח שגר סמוך ליבנאל, ושמעתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מגיעות אליכם תלונות בנושא הזה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> היום כל המחלקה היא מחלקה של עובדים סוציאליים לחוק, זאת אומרת למועצה, לראש המועצה ולמחלקת הרווחה יש תקציבים לכל דבר, לכל חלום שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אתם מקבלים תלונות ומטפלים בהם? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אני כחוק נוער מקבל בסוף, בשורה התחתונה, דיווח מבית חולים; גם מפוריה לא מעט, גם מלניאדו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דיווח על מה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> דיווח על קטינה שכבר ילדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה אתה עושה ברגע שזה נודע לך? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אני חייב רגע לחדד - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, לא, מה אתה עושה ברגע שנערה ילדה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אז אני אענה. אני רק אחדד שנושא האכיפה הוא לא בידינו. הנושא נמצא בגופי המשטרה ובפרקליטות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה אתה עושה כמחלקת רווחה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> קודם כול, החובה שלי זה להתקשר, לעשות ביקור בית, לבדוק מה מצב הנערה. גם כשהייתי לא מזמן אצלכם, באמצע הלילה יצאתי להגיע לקטינה עם שמלת כלה שבוכה, לבדוק מה מצבה הרגשי. מבחינה טיפולית אנחנו חייבים לתת מענה, וישבתי איתה בחדר החקירות, לדוגמה, ודיברתי איתה ושאלתי איך היא מרגישה, אם היא צריכה עזרה. אפילו נתתי לה מספר טלפון שלי כדי שתתקשר בשקט ואני כאן. זה מה שאנחנו עושים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה היא אמרה? היא הייתה צריכה עזרה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> את רוצה לשמוע מה היה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה אתם עושים כשמישהי אומרת שהיא לא רוצה להתחתן, היא אומרת שמכריחים אותה – מה אתם עושים? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> קודם כול, היא בכתה והייתה מבוהלת והייתה עם שמלה. מה שעשיתי, דיברתי, נתתי לה את כל המענים, והיא אמרה שהיא בסדר, היא מרגישה בטוב. יש, דרך אגב, צוות מדהים ביבנאל. יש עובדת סוציאלית של אלמ"ב. בתיה מנחם וחיה עו"ס נערות ונווה עו"ס נערים. אנחנו הגענו כי הנושא הזה חשוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אוקיי, היא בוכה, היא עם שמלת כלה, היא נסערת, ואתה אומר לה, קחי את מספר הטלפון. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> מאז שהגעתי אנחנו רק מקימים מסגרות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אבל אני רוצה להבין מה התהליך של הטיפול. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אנחנו הצענו טיפול, אנחנו מגיעים לבתים לעשות ביקורי בית. אני מחויב לראות את התינוק, איפה הוא גדל. בדרך כלל אצל סבא וסבתא. אני אגיד לך מהשטח – לא שזה ינחם פה מישהו. מה שאנחנו רואים – אני לא משטרה, אני לא חוקר, אני לא בלש, אנחנו מציעים מבחינה טיפולית. יש לנו היחידה לפגיעות מיניות – גם כר"ם, גם על"ם, יש הכול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אם יש משהו כזה שנערה ילדה, אפשר להוציא אותה מהבית, לפי חוק הנוער, נכון? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> לא, אם היא לא בסיכון, בסכנה – לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זאת אומרת? היא בת 15. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אם רוצים לחתן אותה בגיל 14 היא לא בסיכון? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> קודם כול, אני רוצה להגיד לכם את העובדות: אני לא מקבל מבית חולים שום קטינה שילדה בגיל 14 ו-15. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אמרת שאתה מקבל מבתי חולים. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> היו לי סך הכול השנה ארבעה מקרים. זה הנתונים, זה מה שאני מקבל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> 16 זה קטינה. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> כן, ברור שזו קטינה. ואמרנו, אנחנו נגד הדבר הזה. כל דבר שהוא נגד החוק אנחנו מוקיעים אותו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסוף אתה מייצג את המדינה. זאת אומרת, כשמישהו קורא מצוקה לפעמים הוא יכול לומר את זה ברור, לפעמים הוא אומר את זה מרומז – אתה צריך לראות איך אתה מושיט יד ומוציא אותה החוצה. מה אתה עושה כדי להוציא אותה החוצה מהמעגל הזה? << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אנחנו מציעים קודם כול את כל העזרות, לדוגמה, פעוטון בסיכון אם כבר נולד תינוק – זה מה שהרווחה עושה. יש תינוק שקיים עם קטינה: ביקורי בית, עזרה בפעוטון בסיכון, עזרה חומרית, תכניות התערבות, מרכז עוצמה, מיצוי זכויות – כל הדברים האלה אנחנו נותנים, ואלה דברים שלא היו, דרך אגב, ביבנאל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אתה אומר, היא נאנסה וילדה בגיל חמש עשרה ילד אז לפחות שתהיה לה מטרנה. << אורח >> עמי רומנו: << אורח >> אנחנו דואגים שיהיו להם המענים גם הרגשיים וגם החומרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל הסיטואציה שמפריעה פה היא שיש נערה שבוכה, היא נסערת, הולכים לחתן אותה, ואתה אומר לה, את בסדר? רוצה כוס מים? והיא אומרת לך, אני בסדר, וזהו. אתה הולך. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> אני עו"סית מהרווחה, אז אני אגיד. אני בתיה מנחם, אני כרגע נמצאת בשמירת הריון אז אני לא במחלקה. אבל אני מעמד האישה, אני אלימות במשפחה, אני יו"ר ועדות, פעוטות בסיכון, תכנון טיפול – מאוד מורחב. אני מסכימה עם אילן. אני ברווחה כבר 6 שנים, אז להגיד שלא הייתה מחלקה בכלל זה לא מדויק. הייתי, לא היו פניות בנושא בתקופה שאני הייתי, ומה שהיה – אתה צודק – העברנו גבוה יותר מאיתנו. לשאלתך, חברת הכנסת מירב כהן, כשמגיע דיווח נישואי קטינים הוא מגיע בדיעבד. אני פניתי לשרה בחוץ ואמרתי לה, שרה, אני לא מכירה אותך, תבואי אליי. << אורח >> בת דור אוז׳לבו: << אורח >> את חושבת שהיום ילדה שמתייעצת עם החברה שלה למי ללכת, היא תגיד לה ללכת לרווחה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תנו לה להשלים, ואני אתן לכם להתייחס. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> הפלאפון שלי הוא אולי היחידי מבין העובדים הסוציאליים בארץ שניתן לתושבים, בעיקר לנשים באופן פרטי ואישי. בכל שעה אני זמינה. אם יש דיווח על נערה שמתחתנת פיזית הייתי הולכת לשם, ואני לא גרה ביבנאל, אני גרה במרחק של שעה נסיעה. הייתי הולכת לשם. אנחנו מקבלים את הדיווח בדיעבד. מה יש לנו לעשות עם זה? לצערי, הגברת מוזס לא פה, אבל פגשתי אותה בחוץ ואמרתי לה – ביחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אף פעם לא קיבלת לפני כן? << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> אני בחיים לא קיבלתי דיווח על חתונה, ואני שש שנים במחלקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל הגזמת, אם אני קיבלתי תלונות, איך את לא קיבלת? זה אומר שלא רואים בך כתובת. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה אומר שאף אחד לא רואה בך כתובת. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> לא שלא רואים בי כתובת - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני קיבלתי תלונות, ואני לא מיבנאל. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> כי את בכנסת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל מי שקורא עיתון בבוקר רואה. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> אלינו לא יפנו בתור מחלקת רווחה. אנחנו יכולים לקבל בדיעבד שהתקיימה איזושהי חתונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אי אפשר להגיד על נושא שהגיע אפילו לכלי תקשורת ארציים עם שמות ואנשים שמתראיינים עם הפרצוף שלהם והשם שלהם שאתם לא יודעים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ומסכנים את חייהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אי אפשר להגיד. אפשר להגיד את זה כתופעה חדשה. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> היא מדייקת אותי – התכוונתי לפני החתונה. לפני החתונה אנחנו לא יודעים. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> סליחה, יבנאל זה מקום מאוד מאוד קטן, כולם יודעים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני אתן התייחסויות. בבקשה, ואחר כך איילת. << אורח >> יואב לשם: << אורח >> אני חייב לשאול שאלה מהסיבה הפשוטה שזוגתי עו"סית כל החיים, ואני מכיר את עולם המצוקה היטב. אתם גוף אקטיבי או פסיבי? אתם אחראים על קבוצה. עזבו שהיא כת, עזבו את כל הנושאים הללו שנשים בצד, שזה נושא של החוק של כתות וכל הדברים האלה. תפקידכם לפקח על הקבוצה הזו. יש לך מיפוי משפחות? את יודעת מי חי איפה? מי התחתן? איזה ילדים? איפה אתם? הם לא יבואו אליכם, הם במקום סגור שהם לא יפנו וידברו. זה המחשכים. בלי להיות אקטיביים אי אפשר להוציא אנשים. בת דור שנתיים הייתה בשיח עד שהראשון דיבר. איך תפרמו את זה? נורא קל לכולם להגיד, פתחנו, עשינו, שמנו לוגואים, קראנו לתכנית מוגנות, עשינו חוג לגברים. תגידו על מה אתם מדברים? מסתובבים בחוץ ורואים. אני לא מבין את זה. זה אוזלת יד ופסיביות. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> אנחנו כן יודעים שנולד ילד - - << אורח >> יואב לשם: << אורח >> לפני הילד. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> הבנות האלה נוקשות על הדלתות של הרווחה, וחלה חובת הדיווח ועליהם – חובת הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני רוצה לשמוע תשובה. תנו לה לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אני רוצה לשמוע את נציגת הרווחה, תנו לה להשיב. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> זה קצת לא מסתדר לי. אם הייתי יודעת, ואני פה אומרת בפני כולם – הייתי ניגשת פיזית, שעה נסיעה ליבנאל ואומרת, סטופ, בידיים שלי. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> יצאתי לכל כלי התקשורת, ומעולם לא קיבלתי טלפון: שרה, את צריכה עזרה. << אורח >> בתיה מנחם: << אורח >> את אומרת שדפקת על דלתות יבנאל, אבל מעולם לא ראיתי אותך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא מקבלת את זה כשיש פרסומים בכל מקום. איילת השחר, בבקשה. << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> תודה. שאלה רק למשטרה וגם לרווחה. מאחר שבחודש האחרון היינו פה בכל כך הרבה דיוני זוועות – כל פעם שם של כת אחרת, כל פעם תמיד אותו דבר: מישהו פוגע בילד, תמיד המשטרה לא רואה, תמיד אנחנו מגלים שיש תלונות כבר עשור. אתמול ראינו את התוכנית של רוני זינגר על הפגיעות הטקסיות שאני באופן אישי התעסקתי איתם לא מעט זמן. אני פונה פה למשטרה פעם אחר פעם: אני לא מצליחה להבין, באמת, האם יש לכם סיפור מקרה של הצלחה, לא של כישלון? כי אנחנו שומעים פה על מאות מקרים. אני אשמח לשמוע אם יש איזה סיפור מקרה ביבנאל מהעשור האחרון שאפשר ללמוד ממנו איך להציל את הילדים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איילת השחר שאלה שאלה, נשמח לתשובה מנציג המשטרה. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> קודם כול, נחדד את ההבנה מה כתוב בחוק. סעיף 50 לחוק קובע שהעבירה היא המשיא או המסייע בלהשיא. << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> כי אתה לא מתייחס לזה כאונס. אם היית מתייחס לזה כאונס - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איילת השחר, אני רוצה לשמוע תשובה. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אני מתייחס לעבירה על-פי מה שהיא נחקרת ועל פי מה שמדווח במשטרה. רוצה לומר, זה החוק, זה לשונו, לא אני כתבתי אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לפי החוק גם הורים ובגירים חייבים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תנו לו להשלים את דבריו. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> המסייע. נגיד שנכלול אותם במסייע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה החוק, << אורח >> אבי עייש: << אורח >> נגיד שנכלול אותם במסייע, זה לא זה לא לשון החוק. רוצה לומר, לשאלה שלה ספציפית יש אירוע אחד שבו הוגש כתב אישום – אירוע אחד בלבד. אני לגמרי מסכים שזה לא מספיק. באירועים שנחקרו, לפחות בעת שאני מכיר לא הצלחנו בחומרים שבאו בפנינו להרים את נטל הראייה מספיק פעמים, והסיבה היא בדיוק מה שאמרתי; כי בשורה התחתונה אנחנו יכולים לחקור על-פי סעיף החוק הזה את העבירה הזו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כיוון שאני כל כך מעריכה את משטרת ישראל אני לא קונה את זה. אם מאוד היו רוצים ומשקיעים בזה משאבים - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> איך זה יכול להיות שכולנו מצליחים חוץ מכם? << אורח >> אבי עייש: << אורח >> מי זה מצליחים? << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> התקשורת, התחקירים שעשו, אנשים שהגיעו. אני באופן אישי יודעת הרבה דברים. כתב אישום היחיד שכתבת זה בגלל שעזרו לך. << אורח >> אבי עייש: << אורח >> - - - קיבלתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לנו חצי שעה לסיום הדיון, אני מעכשיו אקצוב זמנים בצורה יותר קשה כי אני חייבת להספיק כמה שיותר דוברים, אנשים הגיעו מבחוץ. אני נותנת לסתיו אלה, ואחר כך שרה רצתה עוד התייחסות. << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> אני אהיה קצרה ואני אגיד שאני העליתי תוכן על הנושא, ובעקבות זה פנו אליי המון נפגעות. אחד הסיפורים זה הסיפור שהיידי סיפרה פה קודם – אחרי שהמשטרה הלכה החתונה התקיימה. כמה שעות אחר כך, לא יום. באותו יום החתונה התקיימה. אז איך יכול להיות שהמשטרה לא נשארת ושמה שוטרים סמויים, מוצאת את הכלים המתאימים כדי לעצור את זה? הם לא חיכו אפילו יום, זה התקיים כמה שעות אחר כך. כמה חודשים ייקח עד שאותה קטינה תהיה אימא לילדים? הדבר הזה יכול היה להיעצר. אם המשטרה הייתה שם והייתה פושטת יום אחרי יום אחרי יום, אתם הייתם מתישים אותם; במקום זה מה שאנחנו רואים זה שהם מתישים את כולנו. אנחנו רואים איך הנערות האלו סובלות, איך פעם אחר פעם מתקיימות החתונות האלו, וכלום. אבנר בריאיון שלו בתחקיר הארץ אומר, כן, אני ישבתי מול החוקר, התשתי אותו כמה שעות, הוא התייאש והלך. הם אומרים את זה בפנים גלויות בשפה הכי ברורה שאפשר. ואני אשמח להפנות עוד שאלה למשרד המשפטים. לפי סעיף 7א יש חובת דיווח כמה חתונות קטינות נעשו, כמה כתבי אישום. איפה זה? לא הוגשה השנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו נשמע תשובה של משרד המשפטים. אני אתן לך אחר כך התייחסות ואז נעבור לממ"מ. << אורח >> ליאנה ברנשטיין: << אורח >> ליאנה ברנשטיין מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. הגשנו את הדוח, אמנם באיחור של כמה חודשים אבל הגשנו. זה נמצא היום באתר של ועדת החוקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בהמשך לעניין הזה לפנות אני רוצה לפנות לממ"מ, שלבקשתי, איגדו את כל הנתונים ולמדו על פערים מאוד מאוד גדולים בנתונים בין הגורמים הרלוונטיים השונים. רוני ותהילה מהממ"מ, בבקשה. << דובר >> רוני הרשקוביץ: << דובר >> תודה רבה, היושבת-ראש, רוני הרשקוביץ וד"ר תהילה שחר, מרכז המחקר והמידע. אנחנו נעבור בקצרה על כמה דברים מהמסמך האחרון שכתבנו. זה מסמך המשך למסמך שכתבנו לפני ארבע שנים – מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים – שאלה ראשונה שאנחנו מנסים להבין. כל זה בהתבסס על הדיווחים של שורת משרדים שמחויבים, על-פי חוק, כמו שנאמר פה, להעביר דיווחים כאשר יש להם מידע על נישואים של קטינים וקטינות. כמו שנאמר פה גם קטינים וגם קטינות – אנחנו מתייחסים באותה מידה. הדיווחים שלנו מתייחסים לכלל הארץ, כמובן, אין משהו ספציפי. הנקודה השנייה היא מה אנחנו לומדים מהנתונים שכן דיווחו, ומה הרשויות עושות עם הנתונים. הנתונים שיש או אין בדיווחים לפי חוק גיל הנישואים של משרד המשפטים, שירותי דת, משרד הפנים, משרד הרווחה והביטחון החברתי והמשרד לביטחון לאומי. מה אין לנו, קודם כול? אין לנו הנתונים של המשרד לשירותי דת לגבי יהודים. גם במסמך הזה וגם במסמך הקודם סקרנו שמונה שנים, ויש דיווח אחד של המשרד לשירותי דת. בדיווח שכן יש הוא מדווח על ארבעה מקרים שדיווחו על נישואים שנעשו בהיתר, ואם זה אינדיקציה למשהו אז אני לא בטוח שאם היו לנו גם עוד דיווחים זה היה נותן הרבה כי הם לא באמת מייצגים את התופעה בשטח. << דובר >> תהילה שחר: << דובר >> אם אנחנו מגיעים לשאלה השנייה, מה אנחנו יכולים ללמוד מדיווחים שכן הוגשו לוועדת חוקה, אז אתם יכולים לראות בשקף את מספר הבקשות לרישום נישואי קטינים שהוגשו ברשות האוכלוסין וההגירה. אתם יכולים לראות שיש לנו, ואגב, נישואים יכולים להיערך בהיתר או שלא בהיתר. בית הדין לענייני משפחה יכול לתת היתר לנישואי קטינים מגיל 16 בתנאים מסוימים, לא ניכנס לזה כרגע. אנחנו כן רואים שיש מגמה של ירידה ברישומי נישואי הקטינים. חשוב לציין שמגמת הירידה הזו היא ברישום של הנישואים – זה לא מלמד אותנו שום דבר על היקף התופעה בפועל; ולאורך כל המסמך שלנו כל הנתונים שאנחנו מציגים זה נתונים שהגיעו לרשויות ושהרשויות מכירות. זה כמובן לא מלמד אותנו שום דבר על מה שלא מגיע אליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת שתזדרזו כדי שנספיק אנשים. << דובר >> תהילה שחר: << דובר >> בסדר גמור. אם נמקד לבתי הדין השרעיים אנחנו נראה גם כן תופעה של ירידה בשנים האחרונות. מרבית בתי הדין השרעיים יכולים לערוך נישואים. הם לא ערכו נישואי קטינים בשנים האחרונות, אבל הם כן מאשררים נישואי קטינים שנערכו, למשל, בירדן או ברשות הפלסטינית. אז אנחנו רואים שיש הרבה מאוד אישרורים בבית הדין בירושלים. זה גם מתכתב עם הנתונים של רשות האוכלוסין וההגירה. גם שם מרבית הרישומים של נישואי קטינים הם בירושלים רבתי. שימו לב אגב למשהו מעניין שראינו, שבצפת ב-2025 יש פתאום עלייה של 18 בקשות לרישום נישואי קטינים שכולם כמובן נערכו ללא היתר. ואז אנחנו מגיעים לשאלה השלישית, מה עושים עם הנתונים שיודעים עליהם ברשויות? לפי הייעוץ המשפטי לממשלה, כל גורם או כל רשות ממשלתית שמקבלת איזושהי אינדיקציה על נישואי קטינים שנערכו ללא היתר צריכה לדווח על כך לרשויות האכיפה. לפי רשות האוכלוסין, כמו שאתם רואים כאן יש 128 ב-2023 ו-98 נישואים שנערכו ללא היתר ב-2025, ואלה מספר התלונות שהוגשו על-ידי רשות האוכלוסין למשטרה. מה קורה במשטרה? << דובר >> רוני הרשקוביץ: << דובר >> במשטרה כשאנחנו מקבלים את הדיווחים קיבלנו דיווח שהם קיבלו תלונות בשבעה מקרים בשנה אחת, ובשנה אחת הם ציינו אפס מקרים שהם קיבלו מרשות האוכלוסין. אז יש פה איזשהו פער בין מה שרשות האוכלוסין אומרת שהיא מעבירה תלונות, והמשטרה לא מקבלת אותן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך אפשר להסביר את זה? יש לך רעיון? << דובר >> רוני הרשקוביץ: << דובר >> כבר ב-2022 דיברנו על אותה תופעה, ואז דיברו שהמשטרה מבקשת את זה פיזית. אז אני לא יודע מה קורה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך אפשר להסביר את הפער הזה? << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אני חייב להודות שאין לי מענה שאני אשלוף מהמותן, זה צריך להיבדק. אבל לנו אין כזה דבר. כל דיווח שמתקבל נפתח בתלונה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה? סליחה? << אורח >> אבי עייש: << אורח >> אני אומר, גברתי היושבת ראש, שלנו אין אירוע כזה. אני לא מכיר דיווח שהתקבל ולא הפך לתלונה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הפער הזה בנתונים כבר נשמע פה בכנסת לפני כמה שנים, ועדיין לא טופל. אני לא יודעת איך זה יכול להיות שהדאטה היא לא אותה דאטה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי התיקים עוברים פיזית ולפעמים הם נתקעים בדרך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זאת אומרת, עוברים פיזית? אין תיעוד של זה ברשת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, תיקי עבירות מין עוברים פיזית, ולכן הם נתקעים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טוב, בואו נכניס את זה לסיכום. האם סיימתם? << דובר >> רוני הרשקוביץ: << דובר >> אם נסתכל רק על הנושא של כתבי אישום, רק בשביל לסבר את האוזן בשביל להבין עד כמה מיצוי דין יש בישראל לעומת היקף התופעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת שתסיימו, סליחה. << דובר >> רוני הרשקוביץ: << דובר >> סיימתי, תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סליחה שדחקתי בכם, אני מתנצלת על חוסר הנימוס. פשוט הזמנים פה לא מאפשרים לי. אני רוצה לשמוע את חזקיהו מהמשרד לשירותי דת, בבקשה. << אורח >> חזקיהו סאמין: << אורח >> המשרד לשירותי דת אחראי לרישום הנישואים שמתבצע כחוק. אנחנו הקמנו איזושהי תוכנה שלא מאפשרת לקטינים להירשם לנישואין. זאת אומרת התוכנה לא מאפשרת לאיזשהו פקיד מתוך 160 לשכות נישואין, לעבור על החוק ולרשום נישואי קטינים. לכן אין אצלנו תופעה כזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבינה שהם פותרים את זה באופן שהם פשוט נרשמים לנישואים בדיעבד. << אורח >> חזקיהו סאמין: << אורח >> לא ידוע לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם אתם רושמים אנשים לנישואים בדיעבד? << אורח >> חזקיהו סאמין: << אורח >> לא, לא, אין דבר כזה. גם אדם בגיר שבא יום אחרי החתונה, אנחנו שולחים אותו לבית הדין הרבני, להוציא פסק דין שהוא נשוי. אין אצלנו אפשרות להירשם לנישואים בדיעבד גם אם זה יום אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שרה, את גם רצית להגיב. איך פותרים את זה? איך הם נרשמים? או שהם לא רשומים. << אורח >> שרה בולטין: << אורח >> אני רוצה להגיד שאתם מסתכלים על זה ממש בקטן. אני מבינה את כל הכעס ואת כל חוסר האונים, אבל צריך להפסיק להסתכל על זה בקטן. יש פה בעיה מורכבת. פתרון פשוט לא יכול לענות על זה. לדוגמה, איך הם התנהלו במקרה של גואל רצון? מישהו החליט – בן אדם עם מספיק כוח, אני לא יודעת מי זה היה, לא חקרתי את זה מספיק – שצריך להקדיש לזה מספיק משאבים ושיתוף פעולה, ולעשות תוכנית ייעודית לבעיה הספציפית הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכימה עם זה. אני לא הבנתי את התעלומה עם רישום הנישואין. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> אני אישית רשום עד היום כרווק בתעודת הזהות אבל אני חריג. הרוב כן נרשמו לנישואין. היה הרב דידי בטבריה שבאופן רשמי כולם ידעו בקהילה שאפשר להגיע אליו ולהירשם לנישואים בדיעבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי, יש משת"פים. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> יש שיתוף פעולה. שום דבר פה לא היה סוד בתחום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. אני רוצה לשמוע את יעל גור ממשרד הבריאות. האמת היא שאירוע שבו קטינה מגיעה ללדת זאת נקודה שאמורה להדליק את כל נורות האזהרה, לא? איך מתמודדים בסיטואציה כזו? האם הרופאים מדווחים? איך זה עובד? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> קודם כול, בוודאי, ובשלוש השנים האחרונות, ככל שהצוות הבין-משרדי עבד ביתר שאת, אנחנו רואים ממש התאמה בין הדיווחים שמדווחים ללשכה לשירותים חברתיים ביבנאל מבתי החולים, ודווקא הרוב בשנים האחרונות מפורייה – כן, גם מלניאדו, אבל גם מפורייה, לדעתי, מחצית מהמקרים – והם מדווחים ללשכה לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואז מה קורה? זאת אומרת כמערכת בריאות החובה שלך זה לדווח לרווחה. בזה זה נגמר? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> לא. זאת אומרת חובתנו לדאוג שהקטינה והרך הנולד יצאו לחיים שיש בהם הגנה על מי שזקוק להגנה, ואם יש נורות אדומות, אגב, שמזוהות בשלבים מוקדמים יותר גם של מעקב ההיריון בקופת החולים, אנחנו עושים את ההיוועצויות גם המשפטיות עם היועצים המשפטיים של הקופות; לפעמים מביאים את זה גם להתייעצות אלינו למשרד וגם עם עו"ס חוק. לעתים ההתייעצות היא אנונימית כדי לא לחשוף עדיין את הפרטים משום שאין לנו אפשרות לחשוף את הפרטים עד שהעובדות לא עולות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לך דוגמה למקרה שבו עצרתם - - << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> רגע, אני רק רוצה להשלים את המשפט. אנחנו לא יכולים לדווח שמית עד שהעובדות עולות לכדי חובת דיווח. צריך להגיד שאם בשירותים חברתיים עו"סית יכולה לדווח לעו"סית אחרת מכיוון שזה העברת מידע בין מטפלים, עובדת סוציאלית, רופאים ואחיות במערכת הבריאות כפופים לחוק זכויות החולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ועצם זה שהיא קטינה לא הופך את זה לחובת דיווח? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> היא מגיעה לשם עם אימא שלה - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והיא בהיריון. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> והיא בהיריון - - << דובר >> ענת מימון: << דובר >> יש חשד לעבירה? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> רגע, אני רוצה להתייחס. אם היא, כמובן, מגיעה לשם עם אימא, והיא בת 16 – זאת אומרת מהמקרים שאנחנו מקבלים את הדיווחים וגם הלידות אין מתחת לגיל 15, לא היה מאז שנת 2000 ויש לנו הדיווחים על כל המקרים שנרשמו ואמרו שהם תושבי יבנאל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נגיד שהיא באה בגיל 15, אז מה? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> היה מקרה אחד של גיל 15, בדרך כלל זה 16 ומעלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, 16. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> ואז מתחיל איזשהו שיח - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני רוצה להבין, עצם זה שנערה בהיריון בגיל 16 לא מחייב חובת דיווח? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מוזר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אין חשד לביצוע עבירה כשמגיעה נערה בת 16 בהיריוון? << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> לא, זה לא מוזר. חוק חובת הדיווח בחוק העונשין מגדיר מהם הקריטריונים שמצריכים חובת דיווח, והריון לכשעצמו הוא לא חובת דיווח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפילו בגיל כזה, אוקיי. אולי זה מצריך תיקון חוק. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> א', בהחלט; ב', אני רוצה אבל להגיד משהו יותר חשוב מהעניין הזה. בכל קופת חולים יש עובדת סוציאלית. אני לא מכירה מקרה, ולאחרונה, כאמור, אספנו את המקרים שרופאת הנשים לא עירבה את העובדת הסוציאלית, אין מקרה כזה. יש מקרים שגם דווח לעו"ס חוק. אנחנו חייבים לשמור על איזון עדין בין שמירה על עקרון ההגנה על הילדה בהריון - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבינה, אבל בעיניי, יש בעיה בחוק אם החוק לא אומר שבמצב של נערה בת 16 בהיריון אין חובת דיווח. זה מוזר, לא הגיוני. - - - נכנסה להיריון בגיל 15. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> מאוד חשוב לי להשלים את המשפט, זה המסר המרכזי. יש להגן על הנערה ולעתים חובת דיווח היא כלולה בתחום הזה של הגנה; ויש עניין המשך הטיפול בבריאות שלה ושל העובר שלה. ואם אנחנו נפעל כמו פיל בחנות חרסינה ולא נקרא את התמונה, ולא נבין איך אנחנו צריכים להתנהל, כמו עם נערות בסיכון, כמו עם נפגעות תקיפה מינית במקומות אחרים – אם אנחנו לא נפעל באופן שמבסס הסכמה, אנחנו עלולים לאבד אותה. היא, חלילה, יכולה לא להגיע ללדת בבית חולים וללדת בבית; היא חלילה יכולה להיקלע למצב של רעלת היריון - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבינה, התפקיד שלכם הוא אחר. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> התפקיד שלנו הוא לשמור על בריאותה, וכמובן גם להגן עליה. אבל לפעמים זה מייצר דילמות אתיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. תודה רבה. המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. << אורח >> שי אביאלי: << אורח >> מועצת התלמידים הארצית, נשמח לדבר, בסוף אנחנו מייצגים את הנפגעים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. << אורח >> עדן פרבר: << אורח >> אני עדן פרבר, אני מהמטה למאבק בסחר בנשים בזנות. העדויות הקשות והאמיצות שיצאו כאן היום מחייבות גם פעולה וגם לקרוא לתופעה בשמה. ואני מבקשת שלא נתייחס לנישואי קטינות כאילו זה נישואים נורמטיביים, ובמקרה מעורבים שם קטינים וקטינות. יש כאן אינדיקציות ממשיות לסחר בבני אדם, לסחר בנערים ונערות ישראליות למטרת נישואין וכפייה ואחזקתם בתנאי עבדות. מדינת ישראל, כמו שנאמר גם, כבר הצליחה לפרק כתות על רקע עבירות של עבדות. העבירות קיימות כמו גם מנגנון האכיפה והשיקום. אסור למדינה להתייחס אחרת ליבנאל בגלל שזה סחר בתלבושת חרדית. זה מנגנון ההגנה של הכתות להסתתר מאחורי הדת, ואסור להתעלם מהתעללות בקטינים וקטינות בגלל מראית עין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפט לסיום. << אורח >> עדן פרבר: << אורח >> אנחנו פשוט רוצות לראות שמלוא הכוח של המאבק בסחר בני אדם מופנה גם כלפי כתות וכל רשתות הסחר למטרת נישואים בכפייה בישראל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה וסליחה שאני מקצרת. אני עוברת לדינה ממשרד המשפטים. האם האירוע הזה מתאים לאירוע שיכול להיות מוגדר כסחר בבני אדם? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> שמענו פה בחדר לא מעט פעמים את המילה "כת". אנחנו יודעים שאין הגדרה משפטית למונח כת. אנחנו מתייחסים לזה כקבוצה פוגענית. הרבה פעמים במסגרת התנהלות של קבוצות אנחנו רואים בהחלט אינדיקציות לעבירות של סחר בבני אדם כמו החזקה בתנאי עבדות, וככה גם התייחסנו לסיטואציה הזאת. לדעתי, חייבים לעשות הבחנה בין נישואי קטינות כתופעה שיכולה לקרות בכל מיני מקומות בארץ – שמענו וראינו גם את הנתונים – לבין יבנאל. תופעת נישואי קטינות היא חמורה בפני עצמה – אין על זה חולק, זה חמור, זה דבר נורא. ביבנאל יש נישואי קטינות אבל זה קצה הקרחון, זה לא הדבר היחיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם את יכולה לחדד לי מה הפער בין זה לבין סחר בבני אדם. כי זה משהו שמשפטית אנחנו יודעים לאכוף בצורה יותר חזקה. מה הפער? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> ספציפית ביבנאל עכשיו אני רק אגיד, זה חשוב – זה לא הוכח, זה לא עבר הליך משפטי. אבל יש אינדיקציות בגלל שמדובר כאן באיזושהי התנהלות שנראית שיטתית ומאורגנת; שיש איזשהו מערך של כללים: יש ראשים, יש איזושהי היררכיה; ויש גם עבירות כנראה נוספות חמורות שקורות ונישואי קטינות זה חלק ממנגנון השליטה. זאת אומרת אנחנו מחפשים אינדיקציות של שלילת חירות, של שליטה, וגם הנושא הכלכלי שהוזכר פה בין השיטין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז זה יכול להיות מוגדר כסחר בבני אדם? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> כן, זה יכול לעלות. אני לא סתם הייתי מתחילת הדרך יחד עם הוועדה, ואני חברה בוועדה. צריך גם להגיד מילה גם למנכ"ל משרד הרווחה שהקים את הוועדה הזאת ולקח - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא אגיד לו כלום עד שהוא לא יפרסם. זה לא ראוי שהמידע לא פורסם לציבור. נגיד כל הכבוד כשדברים יבוצעו. << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> כשאנחנו מסתכלים על תופעות כאלה שהן אולי סחר בבני אדם וכתות, קבוצות פוגעניות, אנחנו כן מבינים את החשיבות של הפעילות ההוליסטית הזאת של כל המערכות ביחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם מוכחים שזה סחר בבני אדם, מה כלי האכיפה שאני יכולה להפעיל? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> כשאנחנו מסתכלים על תופעות של סחר בבני אדם אנחנו מסתכלים על כמה מישורים: יש אכיפה אבל יש גם מניעה וטיפול וההגנה על הקורבנות. זה חייב לבוא ביחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הכלים באכיפה שאני יכולה לקבל באירוע כזה? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> באכיפה יש עבירות מאוד חמורות בחוק העונשין. צריך, כמובן, להוכיח אותםן, צריך לאסוף את המידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה העונשים על סחר בבני אדם? << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> 16 שנה. אם זה קטינים זה 20 שנה, ובחוק גיל נישואים זה שנתיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פערים שאי אפשר להוכיח אם הכתובה לא חתומה. << אורח >> דינה דומיניץ: << אורח >> אני לא מזלזלת אבל אי אפשר להסתכל על יבנאל. נישואי קטינות זה חלק מפאזל. וגם צריך להבין שכדי לפרק קבוצות כאלה – ויש לנו הרבה ניסיון ממשלתי בזה, כפי שהזכירו את זה פה – זה לוקח זמן, זה לא יהיה מחר בבוקר, אני מצטערת, שרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, זה 20 שנה. אם זה ייקח עוד שנה, בסדר. סליחה שאני קוטעת, אני מתקדמת. ורד בר ממרכז רקמן ואחריה שי גליק. << אורח >> ורד בר: << אורח >> תודה רבה גם על הדיון החשוב וגם על הזכות לדבר. אני אגיד ממש בקצרה: התיקון לחוק של גיל נישואין עבר לפני 10 שנים. מרכז רקמן בא לקדם אותו, ואנחנו רואים באמת שבעקבות התיקון לחוק ניסויים של קטינות בגיל 17 ירדו בצורה משמעותית. מה שלא ירד ולא הצלחנו למחוק במשך עשור זה את הנישואים העברייניים. משפחות שבעבר חיתנו קטינות גם לפני גיל 17, והיום מחתנים קטינות כך שמספיק שזה יהיה לפני גיל 18 כדי שזה ייחשב עבירה על החוק. כבר לפני עשור בעקבות התיקון לחוק עשינו מחקר וכתבנו בשורה של המלצות. בגלל שיש לי זמן ממש קצר אני לא אגיד את כולן. אבל בשורה התחתונה ההמלצה העיקרית הייתה ליצור איזושהי תוכנית לאומית קצת כמו שניסו אולי לעשות בצפון. תכנית לאומית שתשלב בעיקר את משרדי הרווחה, משרד החינוך – איפה משרד החינוך נמצא פה? הם הגורמים שנמצאים ישירות בקשר עם הקטינות כמו שגם דיברו וסיפרו פה, ויודעים הרבה פעמים על המקרים האלה; המשטרה וכמובן גם משרד המשפטים והמשרד לשירותי דת – כדי להיאבק בתופעה הזאת. אם היינו עושים את זה לפני עשור עושים, כנראה המצב שלנו היום היה הרבה יותר טוב. זאת הקריאה המרכזית שלנו, וזה גם מה ששומעים מכל השיח הזה. חייבים ליצור פה איזושהי תוכנית לאומית שתאגד את כל התכניות - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת שתסיימי. << אורח >> ורד בר: << אורח >> ואני רק רוצה להגיד עוד משהו לגבי המשרד לשירותי דת. הם אמרו בשורה התחתונה שהם לא אוספים את הנתונים. העניין הזה שאתם אומרים, אנחנו לא רושמים נישואי קטינות, בשורה התחתונה המשמעות היא שעוד כלי אחד של אכיפה נגזל מאיתנו. << אורח >> חזקיהו סאמין: << אורח >> אנחנו לא יכולים לרשום לנישואים מישהו שעבר על החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל בפועל זה מה שקורה. ואז כשהן רוצות להתגרש ויוצאות מהקהילה, אין להן מה לעשות. זה מה שקורה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת שתסיימי. סליחה, אני לא מספיקה. אני רוצה לשמוע את אהרון ממשרד החינוך. אשמח להתייחסותך – האם אתם מכירים את זה והאם יש לכם הכלים בבתי הספר לתת סיוע לנערות? << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> מכירים, כן כלים לא. אם צריך נתונים במספרים, אני אומר לגבי השאלות שנשאלו לקודם בדיון – נתוני נשירה וכו'. נתוני הנשירה הגלויה שאנחנו יודעים: יודעים שהייתה במערכת ועזבה אותה. הנתונים המדויקים הם לא גבוהים יותר מכל הממוצע הארצי. במספרים מדויקים בנות על יסודי חרדי – אני מדבר רק על מיקוד של בנות חרדיות – תושבות יבנאל – ב-2024 היו 128 בנות, מתוכן 117 לומדות ביישוב, מתוכן בת אחת בסך הכול נשרה מהמערכת. << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> הן פשוט לא מגיעות, ואף אחד לא מדווח. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> נכון לגמרי. אני אומר את זה בצורה גסה כי זה נאמר פה מספיק: הסיפור זה מודיעין, חקירה, משטרה. צריך לזכור שרוב הדברים מתנהלים - - << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> לא, המורים יודעים והם באחריותכם. המורים יודעים, מעודדים את זה, מלמדים לקראת זה – יודעים וחצי, יודעים. ואתם ממשיכים לתקצב אותם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תנו לו להשלים, בבקשה, את דבריו. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> אנחנו לא יכולים לנהל את הקהילה. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> אתם יכולים לשלול תקציבים. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> כדי לשלול תקציב צריך לבצע הליך כשאנחנו יודעים שיש עבריינים. << אורח >> נחמן בולטין: << אורח >> לכו על זה. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> אפשר רגע לסיים? כדי לקיים הליך כזה אנחנו צריכים לדעת באופן ודאי. יש פה מספיק - - - בשם המשטרה והחוק. לשלול תקציב זה לא לחיצה על כפתור, אין לנו אפשרות משפטית גם לעשות את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, יש לי שאלה. אנחנו יודעים שיש מורים שהתקבלו לגביהם תלונות שהם ידעו ולא עשו עם זה דבר. האם מול מורה כזה יש לכם מה לעשות? << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> התשובה היא כן, אבל לא התקבלו שום תלונה או מידע כזה. << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> זה לא נכון. זה גם הופיע בתחקיר הארץ, אני מקריאה מתוך התחקיר: "סיפרה המורה על נערה שהגיעה לבית החולים לאחר שבלעה הרבה כדורים כי רצתה לאבד את עצמה לדעת. המורה העידה כי הנערה סובלת מאוד בנפשה מאז שגיסה נגע בה; והוסיפה: הצלחתי בחסדי השם למנוע התערבות של עובדת סוציאלית" – בית ספר של משרד החינוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תנו לו להשלים. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> אני יכול לדבר על דברים שהם מידע שיש בידינו. אני מעריך מאוד את התחקיר של הארץ. אבל נאמר כבר לפני - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, רגע, אני רוצה לשמוע את תשובתו. אנחנו בדקות ספורות לסיום הדיון. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> במקרים שמגיע מידע כזה, חובתנו – ועושים אותו – לקיים חובת דיווח. זה נאמר מספיק, ואין צורך להוסיף לזה. זה לגבי המידע שמגיע אלינו. אני יודע על מקרה כזה מלפני ארבע שנים שבזמן אמת קיבלנו דיווח. עד שזה הגיע למשטרה באותן דקות, התפזר האירוע, לא מצאו את האנשים והשאר כבר נאמר ואני לא צריך להוסיף עליו. משרד החינוך הוא לא משרד של חקירות ושל מודיעין. הוא יכול להתמודד עם מידע שמגיע אליו, הוא לא יכול – סליחה, אני לא רוצה לומר "לאנוס", אבל בכוח להוציא מידע מהאנשים שלא מוכנים להוציא אותם. הם חלק מקהילה, ולכן אם אני יודע שזה לא מגיע, אי אפשר לטפל, זה הכול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. בסוף אם רוצים - - << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> אגב, יש גם מורים שחיתנו את הילדים. אני מניח ככה, לא שאני יודע. << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> אבל הם מקבלים תקציב ממשרד החינוך. << אורח >> אהרון בלוקה: << אורח >> אני חוזר שוב: מה זה מקבלים תקציב? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שי גליק, בבקשה. << אורח >> שי גליק: << אורח >> בצעירותי הייתי מסתובב בשני מקומות – ביבנאל ובעוד כת שנקראת אמבש, מי שמכיר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << אורח >> שי גליק: << אורח >> מסתובב בתור תייר. אני לא תומך בהם, סליחה, אם לא מובן. בשתי הכיתות האלה שאלתי, איך אתם עובדים? אמרו: כולם יודעים ומחפים. אבל למה אני אומר את זה? כי המשטרה החליטה לפשוט על כת אמבש. היא סגרה אותם, וחלק מאותם ילדים השתקמו, חלק זכו בפרסים בצבא או משהו וזה, חלק פחות. אם מדינת ישראל תחליט ב-100% שהיא רוצה לסגור את הנושא הזה, היא תצליח. אם היא לא תחליט, היא לא תצליח. אבל השאלה אם היא מחליטה או שהיא ממשיכה עם כל התירוצים פה, ואז עוד 23 שנה להתכנס פה לעוד דיון. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> אני רוצה לומר שכת יבנאל זה ארגון פשע לכל דבר. כשרוצים לסגור ארגון פשע, חונקים להם את החמצן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני נותנת לשני דוברים אחרונים, ואז אני מסכמת. סליחה, אני כבר חורגת מהזמן ועוד שנייה יסגרו אותי. נמצא פה אייזיק, יושב ראש הוועד למען המתלוננות; ומועצת התלמידים הארצית, למרות שהתפרצת וזה לא חינוכי בפעם הבאה אני לא אסלח. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> אייזק וינהאוס, פעיל חברתי. אני רוצה להתייחס לכמה דברים בקצרה. קודם כול, למשטרה. המשטרה אומרת שהם מגיעים לאירוע ואומרים שזה לא חתונה, זה אירוסין. אז אני רוצה להגיד, אולי השוטר הדתי לא יודע, אבל רק בחתונות לובשים שטריימל – רק בחתונות החתן לובש שטריימל, ורק בחתונה הכלה עושה קרחת ולובשת פאה. אז אם המשטרה דופקת בדלת, אומרים להם זה אירוסין, והם הולכים הביתה, אז כסת"ח, הכול בסדר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנה, הבאת מודיעין יקר מפז. שנים של חקירה סגרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק שזה לא מופיע בחוק, השטריימל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> שוטר שמסביר לי למה הוא לא מצליח לתפקד כדאי שיתפטר. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> כל ההקראה של החוקים היבשים האלה פה לא נותנת לנו פתרון. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> למחרת בבוקר הזוג הולך לדירה, מחכים להם בבוקר כשהם יוצאים, הם חיים ביחד, הם חיים באירוסין – זוג חרדים חיים לפני חתונה, מקיימים אינטימיות? איזו בדיחה זה? אני עצמי נתתי למשטרה מלא מידעים. קצין המודיעין, כשהוא ראה שיש ועדה הוא אמר לי, אייזיק, תנסה שם, אני לא יכול לעשות שום דבר, אם זה יגיע מלמעלה לא תהיה ברירה, נצטרך לפעול. זה לעניין הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפט אחרון כי פשוט יסגרו לי. סליחה, אם הייתי יכולה, אבל אין לי ברירה, המשמר פשוט הגיע, אני מצטערת. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> הבעיה היא לא האכיפה. לפני אכיפה וכל הדברים האחרים המדינה תומכת במיליונים בכת של יבנאל. אם לא היו תומכים בהם זה היה נסגר ומתייבש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי תומך? << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> מדינת ישראל, ש"ס. הנציגים של ש"ס במועצת יבנאל מחתנים את הילדים. המנהלים של הכת ביבנאל זה אחיינים של אריה דרעי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> נכון. << אורח >> שרה מימוני: << אורח >> ראש מועצה דתית בעצמו נישא כקטין. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> יש פוסט לפני שבוע של צבי רחמים, חבר ש"ס במועצת יבנאל, והוא אומר שאם לא אריה דרעי הכת הייתה נסגרת. כתוב שחור על גבי לבן, אני יכול להעביר את זה לוועדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני כבר מסיימת. סליחה, הנה, אתה רואה, באו. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> הם מקבלים תקציבים. משרד החינוך, משרד הרווחה – כולם סוגרים את העיניים – לא קיבלנו תלונות, לא קיבלנו תלונות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת, סליחה. מועצת התלמידים, אני לא אספיק לשמוע אתכם. << אורח >> אייזיק וויינהאוס: << אורח >> אבנר סלמה, זה שהצהיר לאור קשתי שאנחנו נחתן ילדים בני 12, 13, 14 על אפכם וחמתכם, מנהל שתי עמותות עם סעיף 46. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז בואו נסכם. אני אמשיך איתך את השיחה גם אחרי הדיון. אני פשוט חייבת לנעול, כי המשמר אוסר עליי להמשיך. קודם כול, לא לפי סדר חשיבות, אלא לפי דברים שכתבתי כרונולוגית: אחת, פנייה שלי לרשם העמותות בבקשה לבדוק את עמותת ישמח צדיק שמקבלים אישור תקין והטבות מס כי יש להם סעיף 46. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עמותה נוספת היא קהילת חסידי ברסלב ביבנאל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תבואו אליי בסוף הדיון ואנחנו נעבה את השמות. לקחתי את מה שהוזכר פה. שנית, אני מבקשת מהרווחה והמשטרה לשבת לישיבה משותפת – אני מבינה שהיה צוות כזה, אבל לא קיבלנו את המסקנות – לעשות עבודה ממוקדת על מתחם הקבר של הרב כי אנחנו מבינים שזה המוקד שסביבו הכול מתחולל. שלוש, משרד הדתות, אני מבקשת פנייה שלי עם התלונות על ההתנהלות של ראש המועצה הדתית למשרד הדתות. ארבע, אני קוראת למשרד הרווחה לסיים בהקדם את עבודת הוועדה בנושא נישואי קטינים ביבניאל ולפרסם את המסקנות לציבור בפומבי. הלאה: אני קוראת למשטרת ישראל, לרשות האוכלוסין וההגירה, לעדכן בהקדם את הוועדה בדבר הפער בנתונים שגילינו כאן בנוגע לדיווחים על נישואי קטינים. אני קוראת למשרד המשפטים ולמשרד הביטחון הלאומי לשבת יחד ולהבין האם אכן יש לקונה בחוק שמקשה על האכיפה של המשטרה, ואם יש, אז להביא הצעה לנוסח שיפתור אותה. אני קוראת למשרד המשפטים ולמשרד הבריאות לפעול להחלת חובת דיווח בכל מקרה של היריון של קטינה גם אם היא בת 15 או 16; שלא יהיה מקום לשיקול דעת, אלא יהיה צורך לדווח ולראות בזה מקרה שמחייב חובת דיווח. אני קוראת למשרד לשירותי דת למסור לכנסת בהקדם את כל הנתונים על נישואי קטינות בשנים האחרונות. אני קוראת למשרד לשירותי דת לבדוק את הטענות שעלו בדיון בדבר פעולות המועצה הדתית ביבנאל – גם את המכתב שלי וגם אני מבקשת כאן. אני קוראת למשרד המשפטים ולמשטרה לבחון את חקירת נישואי הקטינים ביבנאל כתיק שהוא תחת הכותרת של סחר בבני אדם; לבדוק את ההיתכנות לקשר בין הדברים. אני אשאר פה, אנחנו נחליף בינינו פרטים, ואנחנו נמשיך את השיח כדי לעשות כל מה שאפשר כדי להביא לאכיפה. אני מודה שאני לא הבנתי עד כמה זה חמור, ותודה לאנשי התקשורת שעשו על זה עבודה. אני אעשה דיון המשך אם הכנסת לא תפוזר – והיא צפויה להיות מפוזרת בימים הקרובים – אז אני לא רוצה סתם להגיד. אבל אני כאן להמשך, והצוות שלי כאן להמשך, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר. תודה רבה, אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:05. << סיום >>