פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 325 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום רביעי, י"א בסיוון התשפ"ו (27 במאי 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> פעילות השירות הפסיכולוגי-חינוכי למענה רגשי ונפשי בשגרה ובמלחמת חרבות ברזל, דוח ביקורת על השלטון המקומי 2025 – ישיבת מעקב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר חברי הכנסת: ירון לוי מוזמנים: אלכסנדר אלברט – סגן מנהל אגף בחטיבה לביקורת השלטון המקומי, משרד מבקר המדינה גליה שגיא רוטשטיין – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה רעות פוקס – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה דבורה קליין – אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה - המל"ג עמוס תמם – יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי תמר גרין – מנהלת שפ"ח רמת הנגב, איגוד מנהלי השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים בישראל ענבל חרמוני – יו"ר איגוד העו"סים בהסתדרות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים אפרת רותם – עו"ס, עו"ד, מנהלת חטיבה ארצית באיגוד העובדות והעובדים הסוציאלי, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים רעות לב – מנהלת מרכז חוסן ארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה אסנת ריינמן – פסיכולוגית חינוכית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ליאור בר-ניר – ראש תחום חינוך ומשפט פלילי, המועצה לשלום הילד יוהן קדוש – מקדם מדיניות, המועצה לשלום הילד עינב דלח – סגנית יו״ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית פז כהן – הנהגת הורים ארצית ד"ר אילנה לח – יו"ר האגודה, יה"ת - האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אומנויות גל גורן – רכז תחום מדיניות העמותה, עמותת עו"סים שינוי רואי דגן – יושב-ראש ועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית דוד נוזיצה – הלום קרב משתתפים באמצעים מקוונים: מיכל אנגלרט – מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך הדר פוקס – רכזת צוות חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר ד"ר שלומית אבני וקנין – סמנכ"ל בכיר וראש מינהל רשויות מקומיות, שדה ותשתיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פעילות השירות הפסיכולוגי-חינוכי למענה רגשי ונפשי בשגרה ובמלחמת חרבות ברזל, דוח ביקורת על השלטון המקומי 2025 – ישיבת מעקב << נושא >> << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלום רב. היום יום רביעי, י"א בסיוון התשפ"ו, 27 במאי 2026, ואני פותח את ישיבת המעקב של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא פעילות השירות הפסיכולוגי חינוכי למענה רגשי ונפשי בשגרה ובמלחמת חרבות ברזל – דוח ביקורת על השלטון המקומי 2025. בדיון שקיימנו ב-16 במרץ השנה, עמדנו על המעמסה הרגשית והנפשית הכבדה שחווים ילדי ישראל ואזרחיה הבוגרים בשנים האחרונות. כל ישיבה שאנחנו פותחים בלי העומס הרגשי הכול כך כבד והאקוטי שהיה לנו במשך שנים, היא ברכה. אני זוכר אותו ומודה על כך. אבל הצלקות, הסיוטים והטריגרים הם כאן לטוב ולרע. ולכן, אנחנו נעשה את מה שנחוץ וראוי ומה שאפשרי. אין ויכוח על נחיצותו של מערך השפ"ח כעוגן לשמירה על בריאות הנפש, וזה ממש הצלת נפשות בשגרה ובחירום, בשגרה ובחירום, וחוזר חלילה. מאחר שמדובר בדיון המשך, אני מבקש שנהיה ממוקדים, ואני אקפיד על כך, בנושאים שהועלו וסוכמו בישיבה הקודמת. מיכל, נציגת משרד החינוך, שלום. אני רק מציין ואבקש מנציגת משרד החינוך, שעקב פעילות המשרד נמצאת בזום, להתעדכן לגבי הרחבת המענה לגילים לידה עד 18. עסקנו בזה ונשמע על כך. כמו כן, קצב הצטרפות הרשויות למערכת שחפים הממוחשבת, קבלת פירוט הנתונים שביקשנו, וספק אם קיבלנו, לגבי אחוזי מיצוי התקינה ברשויות המקומיות. אני מבקש להתייחס גם למפתח התקינה בפרספקטיבה לטווח ארוך להסדרת השיפוי הכספי עבור שעות כוננות בחירום. וכן, נושא המטצ'ינג הדיפרנציאלי שעלה, שנועד להקל על רשויות מוחלשות. אני לא מניח שיש בשורות סגורות, אבל השאלה המעניינת היא אם זה נמצא בסדר-היום שלכם כמשרד גדול עם אפשרויות. אנחנו נשמע גם מהמל"ג-ות"ת על סטטוס פתיחת מסלולים נוספים לתואר שני בפסיכולוגיה חינוכית. עסקנו בזה. כמו כן, נבקש מנציגי השלטון המקומי האזורי, ככל שהם נמצאים, דיווח על עמידת הרשויות בהסכמי השכר החדשים וההסכמים המנהליים, על הדרכים להבטחת ודאות תקציבית מהירה לקראת היערכות לשנת הלימודים הבאה ועל תוכניות בינוי להקצאה לצורך שפ"חים או העמדת מבנים לצורך הפעילות החיונית של השפ"חים. אם כבר בבריאות הנפש עסקינן, חשבנו שנכון יהיה להיענות לבקשת איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים ולהעלות על סדר-יומה של הוועדה את נושא העומס הבלתי סביר על העובדים הסוציאליים. אנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה. אני מבקש לשמוע ממשרד הרווחה על סטטוס יישום התקן, שעליו המליצה בשנת 2024 ועדה שמינה המשרד עצמו עבור עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. הוועדה החליטה על תקן של 70 מטופלים לכל עובד, בעוד שהמציאות הממוצעת היא כפולה ואולי משולשת. אנחנו בדיון המשך, ונציגי המבקר פה כדי לעזור לנו. << אורח >> אלכסנדר אלברט: << אורח >> אנחנו מאוד שמחים שהוועדה באמת רואה לנכון לחזור לדיון בנושא כי זהו אחד הנושאים הכי חשובים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. אני אומר גם לכם שהוועדה בראשותי לא יכולה לעמוד בקצב הכול כך גדול של הפקת הדוחות. כמובן שיש רשויות מדינה רבות שחייבות להסתמך, להסיק מסקנות, לתקן וכו'. הוועדה חושבת שמכיוון שממילא לא יכולים להספיק הכול, מין הראוי שנעקוב אחרי נושאים חיוניים שהתחלנו לעסוק בהם. ככל שיהיה לנו יותר זמן פרלמנטרי, נמשיך לעשות את זה. מיכל, בבקשה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> בוקר טוב. תודה רבה על האפשרות לעלות בזום ולענות. וכמו שציינת, בעקבות סיכום הוועדה הקודמת נעשו מספר מהלכים. אני רק רוצה כמובן להקדים ולומר שהשירותים הפסיכולוגיים פועלים בתוך הרשות המקומית. משרד הבריאות הוא המתקצב המרכזי ומפעיל מקצועית את השירותים הפסיכולוגיים. כמובן שאנחנו עובדים בשיתופי פעולה עם השלטון המקומי, וכמובן יחד עם משרד הבריאות והאוצר, למימוש הסכם השכר המבורך וכל ההיבטים המקצועיים שזקוקים להפעלה מיטבית של השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. לגבי נושא מפתח התקינה – כמו שהובטח, הנושא הזה נמצא במהלכים קדחתניים לשיפור ותיקון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לפי מה שרשום לך, זה בסדר שאת מתחילה עם התקינה. אבל כל הנקודות שאני העליתי רשומות לך ותעברי עליהן אחת-אחת. רק תזכירי בכותרת כדי שאוכל לעקוב. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> בהחלט. לגבי מפתח התקינה – קודם כול, אני מתנצלת שהמכתב עם הנתונים עדיין לא הגיע אליכם. הוא יישלח בימים הקרובים. כידוע, יש כיום 3,639 פסיכולוגים. אחוז הכיסוי הארצי הוא סך הכול 76%, כאשר אנחנו יכולים לומר שמתוך 258 יחידות שפ"ח, יש לנו 107 שפ"חים שנמצאים למעלה מ-100% כיסוי. זה אומר שאין לנו בעיה של תקינה, אלא יש בעיה של איוש. ועדיין כל רשות שיכולה לאייש כוח אדם, ובזה אנחנו זקוקים להמשך שיתוף הפעולה של השלטון המקומי, וברגע שיש פסיכולוג שיכול להיקלט, לאפשר את זה, כי משרד החינוך מתקצב במיידי כל שפ"ח שכמובן יש לו את התנאים לקלוט פסיכולוג מתמחה או מומחה. אנחנו מעבירים את התקציב לכך. יחד עם זאת, אנחנו מבינים את החשיבות בשינוי מפתח התקינה, ואנחנו נמצאים כרגע בפיתוח מודל עדכני שיטיב עם ילדי מדינת ישראל בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים. ברגע שנוכל לאשר אותו, אנחנו כמובן נציג אותו בהקדם האפשרי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לוודא שהבנתי נכון. להבנתי, אתם מקיימים סוג שולחן עגול עם גורמים שונים, שהם לאו דווקא משרד החינוך, נכון? זה רשויות, זה גורמים מקצועיים. אנחנו צריכים לייצר מצב שבו אנחנו מוודאים שיש מספר מספיק גדול של בני אדם שלומדים את המקצועות הרלוונטיים ומתנסים, ואנחנו צריכים לאפשר להם אטרקטיביות להגיע לשפ"חים, נכון? זאת המשימה. כי תקנים יש, נכון? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> נכון, זו הבחנה שמאוד חשובה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתם מתוקצבים, יודעים לתקצב, אבל אנחנו לא ממלאים את התקנים בחלק משמעותי של הרשויות. נניח, בסדר גודל של 60% מהרשויות. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> לא. אחוז הכיסוי הארצי הוא 77%, ויש לנו באמת מספר רב של שירותים פסיכולוגיים, כמעט 40% מהשירותים הפסיכולוגיים, מעל 100% תקינה. יש לנו כן בעיות ספציפיות ברשויות מסוימות, ואנחנו יודעים ועושים. היו"ר אלון שוסטר: אני רק רוצה לוודא שאני מכיר את המספרים במערך הארצי. אמרת שבכ-100 רשויות יש למעלה מ-100% איוש? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> כן. היו"ר אלון שוסטר: מכיוון שיש לנו 250, ויש לנו את נציג מרכז השלטון המקומי, אז בערך 140, סדר גודל, 60%, לא עומדים. אנחנו לא ממלאים. יתרה מזאת, יש כאלה שיש מעל 100, אז אולי בממוצע באותן רשויות אנחנו נמצאים חסרים הרבה יותר. בקיצור, יש בעיה שאתם ערים לה. אני רק רוצה לוודא שהכלי שאתם נוקטים בו הוא מה שאני הבנתי. האם אתם מקיימים ועדה משותפת, שולחן עגול? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> סיפור איוש כוח האדם הוא משימה לאומית משותפת של כולנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מסכים. מה אתם עושים לטובת זה? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> חלק מזה קשור באמת גם לשאר הדיון. למשל, פנייה למל"ג, פנייה למוסדות האקדמיים, גם לפתוח מסלולים נוספים בפסיכולוגיה חינוכית, גם להגדיל את מספר הלומדים בפסיכולוגיה חינוכית – זו, למשל, דרך אחרת. דבר שני, לראות שהסכם השכר אכן ממומש בכל הרשויות בארץ שמאפשר באמת - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אולי שווה להתעכב על זה ולהתחיל עם זה. זה הנושא – תת-איוש. היו"ר אלון שוסטר: אנחנו נגיע נושא-נושא. יש מספר נושאים על סדר-היום. אני רק רוצה לוודא האם זה נמצא באג'נדה שלכם, כפי שאנחנו עושים. כלומר, האם את קמה לעבוד עם זה בבוקר, או שאתם מקימים איזשהו גוף מצומצם קבוע אחת לשבוע או זום, שעוסק בעניין? זה שיקול שלכם מה נכון לעשות ובאיזה כלי להשתמש. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אכן, אנחנו לא עובדים לבד בנושא הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ובאופן קבוע ושיטתי יש לכם מפגשים עם הגופים השונים שדיברנו עליהם כרגע. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> כן. אנחנו עוסקים בכלל בנושא העבודה סביב התקינה, סביב איוש כוח אדם, סביב הסכם השכר והמימוש שלו, עם כל הגורמים הרלוונטיים שקשורים אליו, עם כל המשרדים השונים, כל השותפים שלנו. אנחנו בקשר ישיר עם השלטון המקומי, וגם - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מכיוון שזה כנראה הדיון האחרון של הכנסת הזו, אנחנו נותנים המון המלצות להנהלת הוועדה להמשך, כמו שאנחנו נוהגים לעשות. כל נושא זועק את חשיבותו, ואין לי שום ספק שכדאי זה באמת לייצר איזשהו חיתוך, סטטוס, מאי 2026, ומתישהו בחורף הקרוב 2026–2027 לראות איך כולנו, רציתי להגיד, חכמים בתקנתם, אבל בלי ציניות. זאת אומרת, אתם גם חכמים, גם אמונים. ובעיקר לזכור שככל שיש 100 רשויות שיש בהן למעלה מ-100% תקינה, אנחנו נמצאים כנראה בלמטה מ-50% בחלק משמעותי. בהקשרים אחרים אומרים: עדיף להיות בריא ועשיר. לפעמים המצב הוא הפוך בהקשר. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> אני רוצה להוסיף שמשרד החינוך מתקצב בכל שנה תקציב תוספתי להרחבת המענים של השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. בתשפ"ו הוקצו 20.5 מיליון שקל להרחבת המענים הטיפוליים, כך שזה מתווסף לעבודה בתקן המאפשר הרחבה משמעותית של מענים תוספתיים נוספים לקידום בריאות הנפש והנפשית של ילדים, הורים וצוותי חינוך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתם ודאי עושים את מה שאתם יכולים לעשות, אני רק אומר שהמצב בחלק גדול מהרשויות לא טוב. אנחנו לא ממלאים את התקן שאתם מעמידים. אם אני מבין נכון, לא מנצלים נכון את הכסף שיושב עבור העניין בגלל שאין השלמה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני מתנצל על האיחור. שוב, זה דווקא כן בנושא הזה ובנקודה הזאת. כל הדיונים, גם בחודשים האחרונים בוועדות השונות: בוועדת הבריאות ובוועדה לביקורת המדינה, עולה בעיית המחסור. פחות מ-50% ברשויות, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה. אם אנחנו נסתכל על 100 רשויות שבהן יש 100% תקינה, זה קצת לשקר בנתונים. אנחנו צריכים להסתכל מלמעלה, והתמונה הכללית בלמעלה מ-270 רשויות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רק להיות הגון. לא לשקר אלא אולי לא להראות את התמונה כולה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חוזר בי מהשקר. זה חוסר דיוק בהצגת הנתונים. כי, בסופו של דבר, אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכללית, והתמונה הכללית מראה כרגע שיש פחות מ-50% תקינה. סליחה, תת-איוש. זה נובע מסיבה מאוד פשוטה, ואנחנו דיברנו על זה גם בדיון האחרון, ועל זה צריך להתעכב. העלאת שכר הפסיכולוגים אולי בהחלט גרמה להוסיף קצת ולהגדיל את היקף המשרה של כמה מהם. אבל רשויות בחרו להוריד את שעות כוננות, ומדובר כאן בהרבה מאוד כסף עבור פסיכולוג, וזו הסיבה שהרבה פסיכולוגים לא מוכנים להמשיך. מצד אחד, הייתה עלייה של 40%, ומצד שני, הורדת שעות כוננות. אנחנו מכירים את המוניציפלי, היינו שם. ברגע שמורידים שעות כוננות, וזאת כשהאתיקה של פסיכולוג מתייחסת לכך שהוא צריך להיות זמין בכל שעה לכל מקרה כזה או אחר, זה גם לא הוגן וזה גם פוגע בשכר שלו. אם אנחנו רוצים להתעכב על הבעיה ולחבר את השלטון המקומי לסיפור הזה, אנחנו צריכים לדאוג לכך שרשויות מקומיות יחזירו את שעות הכוננות ולא יעשו איזשהו איזון עם תוספת 40% שכר לעומת הורדת שעות כוננות. ודבר אחרון, אני חושב שנאמר כאן שאין בעיה בתוספת תקנים, וכאילו יש מספיק תקנים ויש תת-איוש, וזה גם לא נכון. בסופו של דבר, אנחנו כן מדברים על שינוי מפתח התקינה כדי להוסיף תקנים חדשים. אבל שינוי מפתח התקינה לא יכול להיות בלי שיתוף פעולה של השלטון המקומי, כי אנחנו נהיה באותו מצב שבו אנחנו רוצים להוסיף הוצאות לרשות המקומית, ולמשרד החינוך יש כסף, אבל לרשות המקומית אין כסף להוסיף. ואנחנו יודעים, ודיברנו על זה, עד כמה השירות הפסיכולוגי החינוכי הוא טוב ועד כמה התשתית שלו מעולה, והמטרה שלנו היא לחזק ולייצב אותה בשביל ילדי מדינת ישראל כי נראה לי שאין דברים כאלה בעולם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. מיכל, אני רק רוצה לסכם את הנושא הראשון שלנו. בישיבה הקודמת שלנו, שהתקיימה לפני חודשיים, ביקשנו, למעשה, טבלה עם מיצוי התקינה – מספר מול כל רשות. מיכל אנגלרט: כן, זה יועבר אליכם בתחילת השבוע הבא. היו"ר אלון שוסטר: אני מבקש להעביר כדי שאפשר יהיה לעקוב גם בהמשך. אני מניח שאתם מסתכלים על זה בדשבורד שלכם. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> בוודאי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה לא עניין פשוט. חבר הכנסת לוי נכנס פנימה. זה אירוע לא פשוט כי הוא בין-תחומי. יש לכם חלק מהמשאבים, אבל לא כל הרגולציה אצלכם ולא כל ההחלטות יושבות דווקא אצלכם. כולם רוצים, כולם בעד. אני גם מקבל את ההערה שכמו מערכות נוספות שלנו, מערכת הבריאות ואחרות, השפ"ח הוא באמת דבר מדהים ואנחנו צריכים לחזק אותו. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> כמו שאמרנו לגבי מערכת שחפים – המערכת הממוחשבת פועלת כיום ב-39 שפ"חים. עד סוף שנת הלימודים זה יגדל בעוד כ-80 שפ"חים, ובהדרגה בתשפ"ז אנחנו מקווים שיתרחבו לרוב הרשויות בארץ עד שזה יהיה כל הרשויות. הכיוון שלנו הוא לעשות את זה באופן הדרגתי לכלל הרשויות בהקדם האפשרי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש שם איזה קושי מסוים או משהו שמפריע להיכנס? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> קודם כול, זה תהליך באמת אג'ילי. אני לא מומחית מחשבים, אבל בתהליכי פיתוח יש באמת שינויים. זה קשור לתהליכי הטמעת המחשוב, וקשור לתהליכים של הסבות נתונים ממערכות קודמות. יש קשיים שקשורים בזה, אבל אנחנו ממש משקיעים בזה, ובאמת תודה על - - - היו"ר אלון שוסטר: אני רוצה להבין. האם זה קשור לאגפים שעוסקים במחשוב בתוך המשרד? האם אתם לא צריכים את הרשות לעניין הזה? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> כמובן שאנחנו בקשר צמוד עם השלטון המקומי לגבי נושא ההטמעה, כי, בסוף, זה מערכות שיושבות בתוך השלטון המקומי. לכן, אנחנו בקשר רציף, גם עם הייעוץ המשפטי של השלטון המקומי, גם עם מיכל מנקס ועם נועה בן ארי. אנחנו בקשרים עם שלי, יושבת-ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך. אנחנו בתהליכי הטמעה. כמובן שצריך להמשיך ולעזור ולסייע כדי שבאמת יהיו מחשבים בכל השפ"חים, שתהיה מערכת אינטרנט טובה ושעובדת וכל הדברים שדרושים במעטפת הזאת למען הנושא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מכיוון שאנחנו בתשפ"ז, אנחנו נורא רוצים להאמין שיש אינטרנט ומחשבים, בכל אחד מהמשרדים, אני מניח שזה מעבר לזה. ואם לא, אז יפה שעה אחת קודם. אני מבין שבתשפ"ז תהיה קפיצה נוספת ושלא נסיים עדיין את המהלך. תודה על המידע. מה עוד? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> לגבי הפנייה למל"ג, דיברנו שאני שותפה יחד עם נציגי האקדמיה, וכמובן שותפה שלי פה במשרד הבריאות, לתהליכים במל"ג, בחשיבה באמת לקידום תהליכי הלמידה בתואר ראשון ושני בפסיכולוגיה בכלל. אנחנו עסוקים בתוך הוועדה הזאת בהיבטים מה מקשה ומה הם החסמים היום לגבי נושא הגדלת הלומדים בפסיכולוגיה בתואר שני, ואנחנו חלק מתוך הוועדה שמתקדמת בנושא. יש פה נציגים מהמל"ג. אשמח כמובן שגם הם יתייחסו לזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, הם ישמיעו. זה חשוב שאתם מולם בעניין. נדמה לי שישנם שלושה נושאים: יש את התקינה העתידית. הזכיר חבר הכנסת לוי שעם כל זה שאנחנו עוד לא עומדים ולא ממלאים את כל התקנים, אנחנו בכל זאת רוצים להמשיך ולהשתפר. אנחנו מאמינים שמתישהו נכתת חרבותינו לאתים ויגיע הזמן שנוכל. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> נושא האיוש והגדלת כוח האדם שם דורש שיתוף פעולה של כולנו למען המטרה הזאת. כי התקנים קיימים, ואנחנו צריכים לדאוג שיהיו לנו פסיכולוגים. זה אומר באמת למצות את הסכם השכר, וזה אומר - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מייד נגיע לזה. כשאומרים תקינה עתידית הכוונה היא מעבר למציאות הקיימת. קודם כול, השאלה היא מה עמדתכם לגבי הצורך בעולם יותר טוב ובעולם שאנחנו לא משקיעים עשרות מיליארדים בשנה על ביטחון. חלק מהכספים האלו מוטלים כחובה על נכדינו, אז אולי לא הכול. אבל האם אתם כמשרד חינוך, שמסתכל על העניין, חושבים שצריך להגדיל את התקינה? האם זה, קודם כול, נמצא על סדר-היום שלכם? הגדלה, לא המיצוי, לא המילוי. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> בהחלט. כשאני מדברת על שינוי מפתח התקינה, אני מדברת לגבי הגדלה – זה המודל. אנחנו עסוקים כרגע במודל, כמו שאתה אומר, לטווח של כמה שנים, שבו נוכל להגדיל את מספר הפסיכולוגים פר תלמיד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש פה נציג של האוצר? ננצל את היעדרותו ואת תצטרכי לייצג אותו. מה הם אומרים לכם? הרי, מן הסתם, המקום אולי כמעט היחיד שיכול להוות קונטרה לפנטזיות המוצדקות שלכם זה האוצר. הוא הגזבר של כולנו. מה הם אומרים בשיחות כאלו? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> כמו שאמרתי, כרגע זה על השולחן וזה בדיונים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, שר החינוך בממשלה הבא ישמע, לפחות מהדרג שלכם, את הצורך לעסוק גם בזה. יש לו 50 נושאים, אז גם הנושא הזה יהיה. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> אני מקווה שנצליח לטפל בזה בהקדם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר. נציגת המל"ג, בבקשה. << אורח >> דבורה קליין: << אורח >> שמי דבורה קליין, ממונה תחום מדעי החברה באגף האקדמי במל"ג. אנחנו אחראים על כל תהליכי הקרדיטציה של תוכניות הלימודים השונות, ובכלל זה התוכניות בפסיכולוגיה. וקודם לאישור תוכניות לימודים, אנחנו מאשרים הגשת תוכניות לימודים במסגרת תוכנית רב-שנתית. כלומר, כל המוסדות המתוקצבים צריכים לעבור אישור תכנוני. באישור התכנוני האחרון אישרנו לעוד שני מוסדות להגיש בקשה בפסיכולוגיה חינוכית: גם לאוניברסיטת אריאל וגם לאוניברסיטה הפתוחה. זה מתווסף לתשע תוכניות שכבר קיימות בתחום הפסיכולוגיה החינוכית. אני יודעת להגיד שבתשפ"ה 315 סטודנטים סיימו תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש לכם איזשהו מעקב האם הם עובדים בתחום הזה של הפסיכולוגיה החינוכית? << אורח >> דבורה קליין: << אורח >> למל"ג אין נתונים לגבי בוגרים. אנחנו יודעים להגיד מה קורה עם סטודנטים שמסיימים את הלימודים. אין לנו נתונים לגבי השאלה האם כל סטודנט שסיים את התואר אכן משתלב בסוף בתחום שאותו הוא למד. אנחנו כן יודעים להגיד שהעובדה שיש מחסור בתחום מסוים לא מעידה בהכרח על מחסור בתוכניות. כלומר, הרבה פעמים יש חסמים אחרים. דיברו פה על שכר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נדמה לי שיכול להיות לכם, בתיאום מאוד פשוט עם משרד החינוך ובפעולה אחת פשוטה, נתון לגבי כמה בוגרים בגיל העבודה יש בשוק וכמה עובדים במשרד החינוך. << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בקשר שוטף מול משרד הבריאות, ואנחנו מקבלים מהם נתונים על מספר המתמחים שיש אצלם. מיכל ציינה עכשיו שיש ועדה משותפת שבוחנת את כל נושא לימודי הפסיכולוגיה, ובכלל זה את האפשרויות להגדלת מספרי הסטודנטים לפסיכולוגיה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם החשיפה שלהם למקומות העבודה הרלוונטיים מתקיימת תוך כדי הלימודים? << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> זה לא מתקיים במסגרת הלימודים. יש פרקטיקום במסגרת הלימודים. כלומר, בתואר השני יש פרקטיקום, וזו כן התחלה של חשיפה לעולם המקצועי. כן מנסים לחשוב עכשיו אולי לחשוף סטודנטים כבר בתואר הראשון לפן היישומי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אגיד לך למה אני שואל את זה. בסוף, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ורוצים שהשוק החופשי בהקשרים שונים יעבוד. אבל אנחנו כנראה לא נביא עובדים זרים לתחום הזה, ואנחנו צריכים להסתדר עם הטייסים לתחום הנפש שלנו דוברי העברית. אגב, לא רק עברית. בוודאי גם ערבית ושפות אחרות. אבל נדרשת איזשהו אופטימיזציה בין הגישה הליברלית שלנו לחיים של בני אדם לבין הרצון שיד אחת שמייצרת את כוח האדם והיכולות לבצע את העבודה לבין המחסור, ושיהיה איזשהו שילוב. אנחנו יודעים שלא מספיק שיהיו די בוגרים ובוגרות אלא שיהיה תמריץ להגיע למקומות העבודה. לכן, החיבורים הם בוודאי חשובים. יש לכם שולחן משותף. חזקה לכם שאתם עושים את מה שאפשר על החיבור. אבל בפנטזיה שלי, כמי שיושב פה ומסתכל על המדינה שלנו, אתם על תשתית ייצור ידע והכשרה מקצועית, ובצד השני, מעבר לגדר, מחוץ למגדל השן, יש צרכים. היה טוב לקיים אותם, ואתם עושים את זה. רק לוודא שגלגלי השיניים מתחברים ככל האפשר. << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> בהקשר הזה, יש פער מאוד גדול, וזה פער שאנחנו מנסים לטפל בו, בין מספר בוגרי התואר הראשון לפסיכולוגיה לבין מספר בוגרי התואר השני. זה פער של 8,600 סטודנטים שסיימו בעשור האחרון תואר ראשון בפסיכולוגיה לעומת 2,100 שסיימו תואר שני. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> : מה הן הסיבות? האם, למשל, המבחנים? << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> הסיבות הן שמאוד מאוד קשה להתקבל לתואר שני. הביקוש הוא מאוד גדול. המוסדות להשכלה הגבוהה לא מספיק ערוכים לקלוט כמות כזו של סטודנטים. אבל עכשיו - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כשדיברת על האוניברסיטה הפתוחה ועל אריאל, זה היה על תואר שני. << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> כן, אבל אלו תוכניות שהן עכשיו בתהליכי הגשה ופיתוח. זה יתווסף לתשע תוכניות שכבר קיימות. אבל האתגר המשמעותי, שיכול לתת מענה באמת מאוד טוב לדבר הזה, הוא להגדיל את מספר הסטודנטים בתוכניות הקיימות לתואר שני. כלומר, לא בהכרח לפתוח עוד ועוד ועוד תוכניות, אלא שבכל תוכנית קיימת יוכלו להתקבל סטודנטים - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> במונחים של מינהל התכנון הנדל"ני זה להגדיל את היישובים הקיימים. << דובר_המשך >> דבורה קליין: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לו אני אדם בגילי הלמידה, בגיל 20–30, אחלה תואר ראשון. לא בשביל בהכרח לעבוד בו, אלא כדי להצטייד בכלים, כישורי חיים. ולכן, די טבעי שלא כולם הולכים לעסוק בפרקטיקה הטיפולית. אבל המשימה שלנו היא לפתוח ולהגדיל את האספקט של צינורות ההמשך. תודה, ותודה ועל השיתוף הפעולה. מיכל, בואי נדבר על הדברים שהזכיר חבר הכנסת לוי בנושא מאבק האיתנים בין הגדלת השכר לבין הורדת שעות הכוננות. אני לא בטוח שזו הדרך היחידה להסתכל על זה, אבל בסוף בברוטו ובנטו גם זה תמריץ בחיינו. לא רק עשיית הטוב. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> בהחלט. כמו שאתם יודעים, בהסכם השכר, שהיה יחד עם משרד האוצר, ונמצאים פה הנציגים, ומשרד הבריאות, שהוביל את מהלך הסכם השכר, הנושא הזה נידון. השירותים הפסיכולוגיים הם עובדים של השלטון המקומי, ולכן בנושא הכוננות צריך לפנות לשלטון המקומי בסוגיה זו. אנחנו בהחלט חושבים שפסיכולוגים, מתוקף תפקידם, צריכים להיות כוננים בשעת חירום, כמו שהם הוכיחו את עצמם בשאגות הארי ומאז מלחמת חרבות ברזל, ועוד קודם, בתקופת הקורונה, ובכל מיני מצבי חירום כאלו ואחרים, מקרי אובדנות, תאונות דרכים, וצרות אחרות. יש לזה חשיבות מרבית. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה גדולה לכל השירותים הפסיכולוגיים בארץ על ההתגייסות הנוכחות והזמינות שלהם, גם בשבת וחג, ובכל יום, בנושא הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מבין. אתמצת את עמדתך. את אומרת: עשינו מול האוצר מה שאפשר כדי להגדיל את המשכורת הבסיסית, ובוודאי נשמע משלטון המקומי לגבי השאלה פה. יש נושא אחד נוסף, שקשור אליכם באופן מסוים, ובעיקר על הגדלת המודעות, וזה המטצ'ינג הדיפרנציאלי. ודאי שהשלטון המקומי והאוצר שותפים לעניין. אבל הלב נחמץ, עד כדי הצורך להזדקק לשירותים פסיכולוגיים כאלו ואחרים, כאשר אנחנו רואים שמי שאולי הכי צריך, לא מסוגל. אנחנו מפרגנים למי שיכול, אבל כנראה שצריך להעמיק את עיקרון המטצ'ינג הדיפרנציאלי. זה קורה לעיתים. זה סוג של ניסוי וטעייה על החיים שלנו, וצריך לעשות את זה. בעקבות פעילות, בין היתר, של הוועדה הזו, ייתכן ונשמע בשורות יפות וחשובות בנושא המיגון בצפון. זה לכאורה לא קשור. אבל זה קשור למגורי הילדים בצפון. האוצר כנראה הולך להיענות להגדלה. בקיצור, להעמקת השתתפות המטצ'ינג. לא חייבים בכל מקום, בכל נושא, אבל עושה רושם שאם רשויות שקשה להן לא מצליחות לעמוד בתקן, אז זה מכווץ את הקיבה המקצועית שלנו. אני מבין שאתם רק חלק מהעניין. << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> אלו שאלות שצריך להפנות לאוצר. הן גם תלויות בהחלטות ממשלה כאלו ואחרות. כרגע, בעקבות הסכם השכר, יש שתי דרגות שכר: דרגה אחת זה הדרגה של המתמחים, ושם המטצ'ינג הוא 75% ובדרגה הנוספת של המומחים ומעלה, כולל בעלי התפקידים, המטצ'ינג הוא 68%. ובאמת, כל סוגיה כזאת של חשיבה על שונות, קודם כול, אם יש רשויות, ואני מניחה ואני יודעת גם מהשלטון המקומי, שברגע שיש איזשהו קושי, אנחנו נמצאים באיזשהו שיח בנושא הזה. אבל כמובן שכל סוגיה כזאת היא לשולחן משותף ולדיון, בטח עם האוצר. היא כפופה להחלטות ממשלה כאלו ואחרות. מדי פעם החלטות ממשלה שמקדמות גם מענים לשירותים הפסיכולוגיים ומענים אחרים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. הנה, נושא לשינוי. זה בהחלט החלטה של מדיניות. הדר, נציגת האוצר, בבקשה. הדר פוקס: שלום לכולם. הדר פוקס, רכזת חינוך באגף תקציבים באוצר. אמרתי שאתייחס פה לכמה נקודות שעלו, ואם אני מפספסת משהו אז כמובן תחזירו אותי אחורה. בנוגע לסוגיית הסכם השכר והגדלת התקנים – אנחנו, במשרד האוצר, יחד עם משרד החינוך, פעלנו וממשיכים לפעול בשני ערוצים במקביל: ערוץ אחד זה באמת מימוש הסכם השכר ועדכון הפרופילים בהתאם לשני אופיי התפקיד השונים, שזה הפסיכולוג המומחה והמתמחה, ומימון הסכם השכר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה רק לוודא שאני מבין את העניין. האוצר משתתף ב-75% או ב-68%, בהתאמה, מהשכר המוגדל, אבל גם הרשות המקומית צריכה לשלם יותר. הדר פוקס: זה חלק מהעניין של מטצ'ינג באופן כללי. זה נכון לעניין של תפקידי פסיכולוג וזה לסייעות ולהמון תפקידים נוספים ,שנמצאים וממומנים באופן משותף, גם השלטון המקומי ומשרד החינוך, באמצעות משרד האוצר. כמו שאמרתי, כאוצר פעלנו יחד עם משרד החינוך לממש את הסכם השכר במלואו. כמו שאתם בטח יודעים, מדובר בהסכם שכר מאוד מאוד משמעותי מבחינת ההיקף שלו, ובטח ביחס להסכמי שכר אחרים שהיו במגזר הציבורי בשנים האחרונות. לצד זאת, אנחנו ממשיכים לפעול כל הזמן להגדלת מספר התקנים על אף בעיית האיוש שהוזכרה קודם. אנחנו לא מחכים להגיע למצב שבו קודם כול כל התקנים יאוישו ואחר כך נתחיל בדיון על התקנים, אלא גם בתקציב האחרון, ובכל השנים האחרונות, אנחנו פועלים יחד עם משרד החינוך, והוא שם את זה בסדר העדיפויות שלו, להגדיל את התקינה. אנחנו כמובן נשמח להגיע ליום שבו כל התקנים מאוישים ואנחנו צריכים לפתוח מחדש האם ההגדלה היא מספיקה או שצריך להגדיל מעבר להגדלה שאנחנו מתקצבים. אבל כרגע באמת לא נראה שזה העניין. משרד החינוך שם את זה בראש סדרי העדיפויות שלו ובאמת מעלה את זה בדיונים התקציביים שהתקיימו וקיימנו בעבר. כמובן ככל והוא יהיה בעתיד מעוניין להקדיש נפח יותר משמעותי - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה את ההשקפה הצידית שלך, ואולי תתני לנו ראייה תלת-מימדית. אנחנו מתקשים למלא את התקנים בחלק משמעותי מהרשויות. האם את יכולה לנסות להבין או לתת לנו מהתובנות שלך, שרואות גם מערכות אחרות, מה הם צווארי הבקבוק? הדר פוקס: בסוף, זה לא סוד שבכל השירותים החברתיים יש בעיה של איוש כוח אדם. אנחנו רואים את זה בעולמות השפ"חים, ואנחנו רואים את זה בעולמות העובדים הסוציאליים ובעולמות עובדי ההוראה והאחיות. זאת אומרת, אנחנו רואים שזה כוח אדם שהוא יחסית דומה באופיו. בסופו של דבר, יש מגבלת משאבים בעולם השירותים החברתיים, וזה משהו שהוא מורכב למדינה להתמודד איתו, במאפיינים של המדינה עם הגידול הטבעי שאנחנו נמצאים בו. המערכת בעולמות המקרו צריכה למצוא פתרונות יצירתיים איך להתמודד עם המשבר הזה כי זה באמת משבר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה ברור שמרכיבי שכר, תנאי השירות, המבנה המערכתי והיחסים הפנימיים הם חלק מהעניין. שביעות הרצון מושפעת לא רק מזה. הדר פוקס: הרבה פעמים אנחנו רואים שאם קבוצה אחת מקבלת הסכם שכר מאוד משמעותי, הרבה פעמים זה יכול להוביל לירידה בביקוש בקבוצה נוספת. השמיכה מאוד מאוד קצרה פה. זה משהו שצריך תמיד לקחת אותה בחשבון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם נושא שעות הכוננות קשור אליכם ישירות או רק לשלטון המקומי? הדר פוקס: להבנתי, זה רק שלטון מקומי. אני לא מכירה - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון, כך אני מעריך. דיברנו על התקינה. לגבי מטצ'ינג דיפרנציאלי – איך את רואה את האפשרות להעמקת הדיפרנציאליות של המטצ'ינג? כלומר, לעזור יותר למי שקשה לו יותר. הדר פוקס: האחריות על קיום מוסדות חינוך ואספקת השירותים בעולמות החינוך חלה במשותף, מכוח חוק חינוך חובה, גם על המדינה וגם על הרשות המקומית, והרבה מהתקציבים בהפעלת שירותי החינוך באמת מתקיימים ומתוקצבים באופן דיפרנציאלי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רק רוצה שהפרוטוקול יתוקן. לא התכוונתי להגדיל את המטצ'ינג של הרשויות אלא להגדיל את התקצוב המקורי של המדינה. כמובן להקטין את השתתפות הרשות היותר חלשה. הדר פוקס: העמדה, בסופו של דבר, היא שאלה של מקורות תקציביים וסדרי עדיפויות הממשלתיים, גם בתוך משרד החינוך וגם ככלל כמשק וכמדינה. בסופו של דבר, ההחלטה להגדיל את המטצ'ינג – כלומר, להגדיל את גובה הסבסוד מצד המדינה – יכולה לבוא, או כנראה תבוא, על חשבון דברים אחרים, וזה בסדר להחליט שצריך לתעדף אותם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני לא רוצה להתערב בשיקולי המדיניות, אני רק רוצה להציע שיש גם אפשרות, במצב של מגבלת משאבים, לשנות באופן אחר את מה שיש. באופן תיאורטי את יכולה להוריד מעט מלמעלה ולהגדיל מעט מלמטה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, זה יותר פנימי. רשויות חלשות מקבלות מענקי איזון, ובתוך מענקי האיזון האלה הן יכולות לבחור לעשות את החלוקה התקציבית. זה שוב מחזיר אותנו לרשות המקומית ועד כמה סדרי עדיפויות יכול להשתנות שם. << אורח >> פז כהן: << אורח >> אבל בדוח המבקר מופיע במפורש פער עצום בין הרשויות המוחלשות לרשויות החזקות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הכול נכון. רק שבסוף, בקצה, יש ילדים ומשפחות שמקבלות פחות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מה שאמרת דווקא נכון – פשוט במעטפת הכללית ולא ספציפית לדבר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההערה הייתה להדר. מכיוון שאתם רואים את הדברים במקרו מלמעלה, כמובן שעדיף שהתחום יקבל יותר משאבים. בוודאי שרשויות יותר חזקות פחות אוהבות את זה. אבל בראייה כוללת, אם כולנו משפחה גדולה אחת, צריך לבצע איזשהו שינוע משאבים. זה פשוט בלתי אפשרי. אי-אפשר לסבול מציאות שבה לילדים במקומות שהם מראש חלשים יותר או מוחלשים, יש פחות נגישות. זה צריך לכאוב. עמוס ממרכז השלטון המקומי, בבקשה. מה תפקידך? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אני אחראי על תחום החינוך המיוחד. היו"ר אלון שוסטר: מכיוון ששפ"ח הוא למיוחדים כולנו, מה זה אומר? זה אומר שאתה מכיר את הנושא. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אני מכיר. זה אומר שבעקבות מה שדיברנו גם בדיון הקודם, ומיכל ציינה, וכפי שאתה אומר, צריך להוריד את המטצ'ינג אצל הרשויות המקומיות שלא יכולות לעמוד בזה. צריך לזכור שהכול גדל, גם הסייעות האישיות, ויש רשויות שפשוט לא עומדות בזה. זה המון המון כסף עוד לא קיבלנו שום תלונה, לא מההסתדרות ולא מפסיכולוגים, שההסכם לא מקוים. אנחנו כן יודעים על רשויות מסוימות שהורידו את שעות הכוננות כדי לאפשר להכניס את הפסיכולוגים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם הכוונה כדי לאפשר לתת את תוספת השכר? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מניח שתוספת שכר זה בסיס תקציב, וכוננות זה תלוי מצב? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> הרשות יכולה לתת את זה או לא לתת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מן הסתם, זה תלוי מצב. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> כן. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לחדד זאת. הייתי סגן ראש עיריית בת ים, והחזקתי את תיק החופים. הבנתי את נושא הכוננות מהמצילים. יש מצילים שקיבלו שעות כוננות. למשל, ביום העצמאות ובאירועים גדולים וכשצריך שיהיה מציל בכוננות על רצועת החוף של בת ים. המצילים צריכים לקבל על זה כסף כי הם נמצאים בבית והם לא יכולים לתכנן תוכניות כי משהו הולך לקרות. הם לא יכולים לצאת מהבית. הם צריכים להיות במרחק קריאה. נקביל את זה לעולם הפסיכולוגי. ברגע שפסיכולוג יושב בבית או כשהוא רוצה לקבוע איזשהו טיפול, הוא צריך להגדיר זמן מסוים לכוננות שבו הוא יודע שהוא צריך לתת את השירות הזה. והשירות הזה זה כסף. לא סתם משלמים כסף על שעות כוננות. הם אמורים לתחום עצמם בתוך משהו מסוים ולא לעשות דברים מקבילים. זה שהרשות המקומית מורידה את שעות הכוננות כדי שהיא תוכל - - - << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> היא מפחיתה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> היא מפחיתה. אבל זה היינו הך. אנחנו נגיע לאותה נקודה. אתה גם תסכים איתי שאם הורדתי 1,000 שקל כי הורדתי את שעות הכוננות, אני משלים לו 1,000 שקל כדי להעלות לו את הסכם השכר. בסופו של דבר, אותו פסיכולוג מרוויח את אותו סכום והוא נותן יותר שירות – זו הבעיה. יש כאן משהו שאנחנו רוצים לתקן אותו כי יש כאן חוסר צדק כלפי הפסיכולוגים. העלינו להם את השכר, לקחנו להם שכר בצורה אחרת, ובסוף לא עשינו כלום. יצאה כותרת מאוד יפה על העלאת שכר ב-40%, אבל, תכלס, בשטח, אנחנו רואים שהם מרוויחים אותו הכסף, וחלקם אפילו נפגעים מזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מיכל ועמוס, אני רוצה לשאול אתכם לגבי נושא הקצאת המבנים. זה נושא שעלה, ואמרנו שיש קושי במקצת מהרשויות. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> יש עדיין קושי, ואנחנו הולכים בקצב. זה לאט-לאט, אבל מוסיפים מבנים, ועוד ועוד. אבל זה בקצב של כל רשות. שוב, זה הכול עניין של תקציבים. כשאין תקציב, אז אין תקציב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> השאלה היא אם זה על סדר-יום והאם המשרד ואתם פועלים לכך. אתה יודע, בסוף, יש כל מיני דרכים בכל רשות. גם אני בא מהשלטון המקומי. יש אפשרות להעלות נושא לסדר-יום, ויש אפשרות בחוכמה ובלי נכלוליות יתר. יש גורמים שונים ברשות, ואפשר להפעיל ואפשר להתמרפק עם צרכים אחרים. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> כן, עובדים על זה. זאת אומרת, אנחנו בקשר עם משרד החינוך ועם הבינוי. יש בכלל בעיית בינוי במערכת החינוך העירונית. היא לא מתוקצבת. היא בחוסר. אבל עובדים על זה, זה כל הזמן על השולחן. היו"ר אלון שוסטר: אני רוצה לחדד. מן הסתם, הקושי המבני הנדל"ני בהקשר הזה קיים ברשויות חלשות יותר. נדמה לי ששמענו בדיון הקודם את עיריית טבריה. זה השאיר לי אבן כבדה. דווקא אתם כמרכז השלטון המקומי, שצריך לראות את התמונה הכוללת, יכול לבוא ולתת יד, לא רק מחבקת אלא גם דוחפת ומסייעת, בלי להפיל. מיכל, אבקש שתישארי להאזין. כנראה שכן, בסדר גמור. עמוס, תודה. סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית, בבקשה. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> שלום ובוקר טוב. אני מתנצלת שלא הייתי בתחילת הדיון. מכל מקום, עודכנתי במה שקורה. הדבר שהכי מטריד אותנו זה עצם העובדה שאנחנו יכולים לשבת בישיבות האלה בוועדה אחר ועדה ולדבר על המצב הרגשי והנפשי המורכב של תלמידי ישראל, ושום דבר לא משתנה, וצריך לומר את זה. לדעתי, הוועדה הזו התכנסה במרץ, ומאז שום דבר לא השתנה. אנחנו מדברים על זה שלגבי תקני פסיכולוגים יש 1 ל-1,000 תלמידים כבר 35 שנים. שום דבר לא השתנה בתקן הזה, וזאת כשאנחנו מדברים על בעיה מורכבת שכבר שש שנים מדברים עליה, מתקופת הקורונה, ועל מורכבויות רגשיות שהילדים נמצאים בהן. אנחנו מדברים על זה שאין תקני יועצות בבתי ספר יסודיים. זאת אומרת, זה שיש יועצת בבית ספר, יש יועצת שיושבת על תקן הוראה, אבל היא לא יועצת. אין את גופים האלה בתוך בתי הספר. אני רוצה לחדד שיש היום בבתי הספר שעת חינוך אחת בשבוע. זה אומר שאפילו המערכת מבפנים לא מבינה את חשיבות השינוי שצריך להיעשות בתוך המערכת. כי אם רואים בזה מכת מדינה, שעה אחת לחינוך, כששעה לחינוך זה אותו מורה שגם מלמד מתמטיקה, אותה מורה שמלמדת אולי היסטוריה או גיאוגרפיה, כך שהסיכוי שהיא תמיר את שעת החינוך הזו לשעת למידה, הוא מאוד גבוה. זה מה שקורה בשטח. זאת אומרת, אם ישאלו בשטח כמה שעות חינוך באמת יש לילדים שמתעסקות במצב הבעייתי, החברתי והרגשי שלהם, אין את זה. אני לא יודעת אם אתם מכירים, אבל יש נושא החינוך הפיננסי, שמשרד החינוך החליט להכניס בכיתה ט', והחל משנת הלימודים שאחר כך גם בכיתה י'. שעת הלימודים שאחר כך בכיתה י' היא על חשבון שעת אקטואליה, שאמורה להיות שעת חינוך. זה הולך להיות על חשבון זה. כלומר, גם זה הולך לרדת בכיתה י'. אנחנו מדברים על זה שאנחנו כבר שנים מבקשים בנושא תוכנית מעברים. יש במשרד החינוך תוכנית שנקראת "תוכנית מעברים". כשילדים עוברים מקבוצת גיל לקבוצת גיל, מגן לכיתה א', מיסודי לעל-יסודי, יש מורכבויות רגשיות ונפשיות מאוד קשות בטווחי הגילים האלה. אנחנו, הנהגת ההורים הארצית, מבקשת ממשרד החינוך כבר שלוש שנים תוכנית מעברים סדורה למעבר ילדים מיסודי לעל-יסודי, על כל המורכבויות. לא מקבלים תוכנית מעברים. זה תקוע איפשהו במחלקה המשפטית ואנחנו לא מצליחים לקבל את זה. התוכנית הזו אמורה להסדיר תמיכה רגשית, חברתית, בילדים במעברים המורכבים האלה, והיא לא ניתנת. אנחנו לא מצליחים להבין למה. אני ראיתי את הנתונים שהוצגו בוועדה הקודמת. אם יורשה לי, אני רוצה לשתף במשהו שפרסם ממש ב-1 בינואר 2026 בית החולים שניידר על מצב התלמידים. בשנת 2023 הגיעו למיון שניידר 580 ילדים ובני נוער לצורך הערכה פסיכיאטרית, בשנת 2024 עלה המספר ל-752 פונים, ובשנת 2025 זינוק נוסף ל-930 פונים. זו עלייה של 60% בגין השנים 2023 עד 2025 של ילדים שפונים על מורכבויות רגשיות ונפשיות, וזאת כשבית החולים שניידר מעיד עליהם. אם צריך להבין את רמת מצוקת בני הנוער, צריך להסתכל על הנתונים שבתי החולים מציגים ולהבין מה קורה שם. צריך לשנות בדחיפות את התקן לפסיכולוגים. לא יכול להיות שזה 1 ל-1,000. 1 ל-1,000 בבתי ספר יסודיים, זה אומר בערך פסיכולוג לשלושה בתי ספר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את ודאי צודקת ואת שומעת שאפילו משרד האוצר, וכל שכן החינוך, חושבים שזה ראוי. רק שיש אין לנו במה למלא. החברות והחברים פחות מגיעים. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> הבנתי, אבל אני רק רוצה לומר שאחת מהמורכבויות זה התשלום שמשלמים לפסיכיאטרים ופסיכולוגים בשביל להיכנס למערכת הציבורית. אין ספק שצריך להזרים תקציבים ולשלם יותר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההוגנות אומרת שנעשה פה שינוי. האוצר מגדיר את זה כשינוי משמעותי לעומת סקטורים אחרים, ואת אומרת, כנראה בצדק, שזה לא מספיק – זו אולי התמונה היותר מאוזנת. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> נכון. אני חושבת שאם באמת היה שינוי, היינו רואים כבר את התוצאות. עצם העובדה שאנחנו עדיין נמצאים בחוסר הזה, כנראה שמשהו - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מצטרף לאמירה שלך. אני אנסח אותה כך: נעשים מאמצים מובהקים ויש הכרה, וזה לא פחות חשוב, בכך שצריך להמשיך. לא בטוח מהו קצב היכולת שלנו, גם להגדיל תקנים, גם לממן ולהיות הרבה יותר אטרקטיביים. אבל אין לי ספק שבמדינה שאנחנו רוצים לייצר עבור הילדים והנכדים שלנו, אנחנו צריכים להצליח בנקודה הזו. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> נכון. אני חושבת שזה דור העתיד. אם אנחנו לא נשקיע עכשיו, זה יהיה בכי לדורות. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אנחנו כן מאוד מאוד מנסים לשמר את הפסיכולוגים במערכת החינוכית ומאפשרים להם כל מיני פרויקטים מחוץ לשכר הרגיל שהם מקבלים, ומאפשרים להם להיות בשפ"מ, שזה נותן שירותים לאבחונים בתוך הרשות, וזאת על מנת לשמר אותם. בדרך כלל פסיכולוג עובד את חלקיות המשרה שלו, וחלקם הולכים לקליניקה פרטית שלהם כאן ואחרת. אנחנו גם מנסים להגדיל את היקף המשרה שלהם, ושיהיה 75% לפחות, וגם נותנים להם את כל הפרויקטים הנוספים כדי שיהיה להם תוספת לשכר. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> כל הכבוד. תודה רבה. צריך להיות איגום משאבים של יותר ממשרד אחד. זה לא צריך להיות רק משרד החינוך. יש כאן משרד חינוך, משרד הרווחה, משרד לביטחון קהילתי שמספק. אנחנו מדברים על רכזי מוגנות בבתי ספר. הם לא אנשים פסיכולוגיים אבל הם יכולים לתת מעטפת רגשית וחברתית בבתי הספר. איגום המשאבים צריך להיות של כל המשרדים, וזו הבשורה שצריכה לצאת מכאן. הגופים האלה חייבים לשבת ביחד ולאגם משאבים, לא במיליונים אלא במיליארדים, בשביל לתת מענה לתופעה שרק הולכת וגדלה, וחייבים לתת לה מענה. תודה פז כהן: לא רק כמה זה עולה, אלא גם כמה זה חוסך למערכת. כל הזמן מדברים על עלויות אבל לא מדברים כמה עלויות כשלא מטפלים בזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. רואי דגן, מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. << אורח >> רואי דגן: << אורח >> שלום לכולם ונעים מאוד. אני רואי דגן, בן 17 מחדרה, יושב-ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. בשנים האחרונות בני הנוער עברו באמת המון משברים, שרק העמיקו את כל הקשיים הרגשיים והנפשיים שלנו, החל ממקרים קיצוניים כמו: חרדה, דיכאון, בדידות, פגיעה עצמית , אבל גם דברים יומיומיים. חבר הכנסת ירון לוי אמר שפסיכולוג חינוכי צריך להיות זמין בכל שעה ובכל זמן, וזה נכון. זה משהו שנראה לכולנו הגיוני וחשוב. אלא שהבעיה, והציגו את הנתון הזה, שפסיכולוג חינוכי אחד צריך לתת מענה לכ-1000 תלמידים, וזה נראה לי כבר הרבה יותר קשה. במקביל, אנחנו רואים שתופעת האלימות גוברת. יש קשר ישיר בין המחסור במענים רגשיים ונפשיים עבורנו, בני הנוער, ובין העלייה באלימות. כל עוד לא יינתן לנו מענה רגשי מספק, האלימות תמשיך ונשמע על עוד אירועים מזעזעים כמו הרצח שאירע בפתח תקווה לפני כמה שבועות. חשוב לי לומר שזה לא מספיק שיהיה מענה רגשי רק בבתי הספר. הרצף החינוכי בחינוך הבלתי פורמלי ובשעות שאחרי הלימודים, צריך להיות במיוחד בכל מה שקשור בבריאות נפשית. בני הנוער לא נמצאים רק בבית הספר, הם מבלים גם עם חברים. לצערי, המקרים, שאנחנו פחות שמחים לשמוע עליהם, קורים אחרי שעות הלימודים, וצריך להתרכז שם, בחינוך הבלתי פורמלי. צריך להשקיע שם משאבים כדי שנקבל מענים בהתאם. בזמן האחרון, אנחנו, יחד עם אגף לשירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך ומינהל חברה ונוער, מובילים פיילוט ומיזם שנקרא "ביחד זה אחרת", ובו אנחנו מעניקים לבני ובנות הנוער כלים לסיוע רגשי מנוער לנוער וגם לחברים שלהם. אנחנו מבינים שזה לא בא להחליף שום פסיכולוג ויועצות, אבל המקרים הקטנים קורים יום-יום בין חברים, ובהם צריכים לטפל. אנחנו מריצים את הפיילוט הזה עכשיו בבתי ספר בארץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אחלה יוזמה – יופי. תודה על הדברים, ותודה שבאת. << אורח >> רואי דגן: << אורח >> אני לא לומד היום. יש לי מחר בגרות בתנ"ך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתה בסדר. אנחנו בונים עליך. במקום ומהזמנים מהם אני בא, קראנו לזה "אחדות גורמי החינוך". לנסות לראות איך לעטוף אתכם – כפר שלם בשביל ילד אחד. רעות מהקואליציה הישראלית לטראומה, בבקשה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> תודה. רעות, מנהלת מרכז חוסן ארצי בקואליציה הישראלית לטראומה. לא ארחיב, אני רק אגיד שעסקו כאן בעניין השכר. גם התעריף שלנו לעניין המטפלים הוא מאוד בעייתי. זה לא סוד שיש מחסור גדול במטפלים בילדים. ההשקעה בטיפול בילדים כרוכה גם בהדרכה הורית והרבה אדוות נוספות שמצריכות התעסקות מאוד מאוד רבה. אני כן רוצה להתייחס למה שנאמר כאן, גם לעניין הנתונים וגם לעניין איגום המשאבים. כשמרכז חוסן ארצי הוקם, אחרי חרבות ברזל, אי-שם באוקטובר 2023, מספר הפונים בקרב ילדים עד גיל 18 היה כ-500. אנחנו עומדים היום על למעלה מ-3,500 ילדים ובני נוער שפונים בגלל מצוקה רגשית סביב תקופות החירום האחרונות וחרבות ברזל. אבל אנחנו מגלים גם שזה לא רק זה, אלא זה באמת הצטברות של השנים האחרונות: קורונה, שלבי ההתבגרות שלהם, וכמובן המצב הביטחוני. כמו שנאמר כאן, נושא איגום המשאבים הוא קריטי. אנחנו רואים שחייב להיות שיתוף בין משרד החינוך, הרווחה, משרד הבריאות כמובן, שאנחנו הרי מנוהלים ומפעילים את שירותיו. זה משהו שחייב לקרות, לא מחר בבוקר, אלא אתמול. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בפרויקט של מרכזי חוסן אין ההשתתפות של משרד החינוך, אלא זה עבודה במקביל. זה תיאום. << דובר_המשך >> רעות לב: << דובר_המשך >> הוא לא מספיק הדוק. אנחנו כן עושים צעדים בנושא. השיח העיקרי, שאותו אני רוצה להדגיש, זה שחייבת להיות כאן תוכנית לאומית שעוסקת בחוסן הנפשי הרגשי של הילדים בתוך מסגרות בתי הספר. קודם כול, לדבר על זה ולהנכיח את זה. אחר כך זה יפגוש אותם גם אחרי שעות הפעילות בבית ספר, ומשם גם שאר הגורמים שעוסקים בדבר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. העולם לא יכול להיות מושלם לגמרי, ודיברנו קודם על האיזון בין דמוקרטיה לבין היעילות. צריכים לקבל את זה שלא הכול יהיה מנוהל באופן מאוד מרכזי. ולא רק מרכזי החוסן, ואני שותף נאמן להם מתחילתם. יש גופים נוספים. הוזכרו כאן המינהליים והרשויות והמשרדים האחרים והבתים. יש כול כך הרבה השפעות כדי להגיע למציאות שבה בני הנוער שלנו יעמדו באתגרי החיים. ד"ר אילנה לח, בבקשה. << אורח >> אילנה לח: << אורח >> נעים מאוד. אני מייצגת את האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אומנויות בישראל. אנחנו מדברים על מענים טיפוליים. יש מענים טיפוליים בתוך בתי הספר, וזאת החל מטפלים באמצעות אומנויות. אנחנו מדברים פה על פסיכולוגים, ופסיכולוגים עושים עבודה מאוד מאוד מאוד חשובה, אבל המענים הרגשיים שילדי ישראל צריכים לקבל הם בכל הרבדים. יש רבדים חינוכיים, שאותם נותנות מורות ויועצות, ויש רבדים טיפוליים ואותם נותנים אנשי מקצוע שמוכשרים בתחום הטיפול הנפשי. מטפלים באמצעות אומנויות הם אנשים שלמדו תואר ראשון בפסיכולוגיה. הרבה מהאנשים שלמדו את התואר הראשון בפסיכולוגיה ולא הגיעו לפסיכולוגיה הקלינית, הגיעו אלינו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> איפה ילדי ישראל נפגשים איתכם? << דובר_המשך >> אילנה לח: << דובר_המשך >> זו הנקודה. המטפלים באמצעות אומנויות במערכת החינוך עובדים במערכת החינוך המיוחד, מתוקף חוק חינוך מיוחד. הם עובדים עם ילדים שקיבלו הועדה וזכאות של חינוך מיוחד. אבל הם כבר נמצאים בבתי הספר, והם אנשי טיפול קליניים. למה לא לתת להם לטפל בילדי החינוך הרגיל? למה לא להשתמש במשאבים האלה של אנשי מקצוע, בעלי תואר שני קליני והכשרה קלינית ארוכה מאוד? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש איסור או שפשוט עניי עירי משרד החינוך עדיפים? << דובר_המשך >> אילנה לח: << דובר_המשך >> זה פשוט לא קורה מכיוון שאין הגדרה למטפלים באמצעות אומנויות בתוך מענה החינוך הרגיל. מדברים פה כל הזמן על המחסור בפסיכולוגים, אבל יש כמובן גם מחסור במטפלים באמצעות אומנויות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> חשוב להגיד שאין מחסור בפסיכולוגים, יש מחסור בפסיכולוגים בשירות הציבורי. יש למעלה מ-15,000 פסיכולוגים. << אורח >> אילנה לח: << אורח >> ברור. אם אנחנו מדברים על איגום משאבים, צריך להכניס את המטפלים באמצעות אומנויות לתוך החשיבה על איגום משאבים. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אבל המטפלים האלה הוכנסו למרכזי החוסן והם עומדים בקריטריונים של משרד הבריאות, זה עניין תקציבי. << אורח >> אילנה לח: << אורח >> למרכזי החוסן – בוודאי. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> בחינוך המיוחד הם מקבלים מתוקף חוק. ולכן, אותו מטפל שייך לילד מסוים. << אורח >> אילנה לח: << אורח >> בדיוק, וזו הבעיה. המטפל הזה יושב בבית הספר, והוא יכול לעשות עבודה מערכתית עם המורה ועם היועצת ועם ההורים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אילנה, הרי כל היושבים כאן מכירים את הדיסציפלינה, ואני מניח שהחברות והחברים שהם מטפלים באומנויות עובדים במערכות ובעמותות שונות ודרך הרשויות. זאת אומרת, זה מוכר. אם אני מבין נכון, השאלה הקונקרטית היא עבודה במסגרת משרד החינוך בבתי הספר. << אורח >> אילנה לח: << אורח >> וברשויות השלטון המקומי. אני רוצה לומר מילה נוספת בגלל הבלגן שיש עם הסדרת התחום. מקצוע הטיפול באמצעות אומנויות עוד לא סיים את ההסדרה שלו בחקיקה, ולכן אין פיקוח בכל מיני מקומות על מי הם המטפלים באומנויות שמועסקים. חלק מהם לא למד בתוכניות מוכרות מל"ג. לכן, צריך להסדיר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה נושא שעסקנו בו. זה עבר פה וזה נמצא במעקב בכל מיני אתרים. מיכל, בבקשה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> כמו שציינת, יש קושי בהסדרה. יש דברים שאתם כמטפלים צריכים עוד להסדיר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה יהיה אפשר לעשות ברגע שזה יוסדר? << דובר_המשך >> מיכל אנגלרט: << דובר_המשך >> אני רוצה לציין שכרגע מטפלים באומנות, כמובן כאלו שמוכרים, עם תעודות, ועברו את כל תהליך ההכשרה, מועסקים במסגרת תוכניות – 360, תחת תוכניות בהובלת השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, כך שאנחנו כן מאפשרים טיפול של מטפלים באומנויות במסגרת תוכניות אלו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אסנת ריינמן, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. << אורח >> אסנת ריינמן: << אורח >> אני רוצה להשלים את דברי מיכל וגם להתייחס למה שהעלית לגבי זה שהתקינה קיימת אבל התקנים לא מאוישים, אנחנו אחרי הסכם היסטורי במובנים רבים. אנחנו צופים שינוי, וצריך להכין את השינוי הזה כבר בתקינה. כלומר, זה ברור שאם ההסכם נחתם שנה שעברה, לא כולם יעברו מייד לעבוד בשירות הציבורי אלא יהיה איזשהו תהליך. במובן הזה חייבים כן לשנות את התקינה מ-1 ל-1,000 ל-1 ל-500 לפחות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> קודם כול, תודה. זה בסדר גמור, וכך ראוי. שאלה מכוונת: האם גם את חושבת שאנחנו צריכים להתנפל על משימת הגדלת מיצוי התקינה ברשויות, שבהן אנחנו בחולשה. צריך למצוא את הדרכים והעידוד והסרת מכשולים. << דובר_המשך >> אסנת ריינמן: << דובר_המשך >> כן. זה גם תהליך. זה יקרה. אבל יש את עניין הכוננויות. כמו שנאמר קודם, זה מקצוע שהמהות שלו היא שנדרשת כוננות. כי אם הייתה לי אתמול בלילה ילדה ששתתה חומר מסוכן, אני לא אגיד לפסיכולוג: תטפל בה מחר בבוקר. הוא מדבר עם ההורים והמסגרות כבר בשעות אחרי הצוהריים-ערב. כלומר, אלו הדברים שבהם אנחנו מטפלים. צריך לתגמל את האנשים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זו החלטה של כל רשות באופן עצמאי? << דובר_המשך >> אסנת ריינמן: << דובר_המשך >> כן, פה זה הרשויות המקומיות. זה לא מעוגן בהסכם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מרכז הרשויות המקומיות יכול להמליץ, אבל זו החלטה של כל רשות. << אורח >> אסנת ריינמן: << אורח >> יש פערים מאוד גדולים בין הפריפריה למרכז. אני מירושלים, ועיריית ירושלים נותנת כוננות. היא לא קיצצה בשעות הכוננות. לעומת זאת, עיריות בפריפריה קיצצו בכוננות. מבחינת תנאי עבודה, המצב הוא יותר מורכב. למשל, בעניין המבנים. ולכן, נדרשת תוכנית לעידוד פסיכולוגים בפריפריה, כמו תוכנית "שורשים", או משהו כזה. צריך להרחיב אותה כדי שלפסיכולוגים יהיה שווה וכדאי לעבוד בפריפריה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> דיברנו קודם על כך שיש 8,600 סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ואז זה צונח ל-2,100, נכון? האם הנקודה היא שיש מועד אחד בשנה, שמאפשר להם לבחון את עצמם ואת המתאם, ומי שלא עבר אותו צריך להמתין שנתיים, וזאת בשונה מרפואה, עריכת דין, רואה חשבון? האם לא נכון לקצץ את זה? כלומר, במקום המתנה של שנתיים, עד למתאם הבא << אורח >> דבורה קליין: << אורח >> הסוגיה הזאת נדונה במל"ג כי הגיעה איזו פנייה לפני כשנה וחצי מסטודנטים שבאמת מבקשים שתהיה אפשרות להיבחן פעמיים בשנה. פנינו למאלו והם ענו שיש בעיה של נרמול, של כל מיני שיקולים של מהימנות הבחינה, ולכן התשובה בשלב זה הייתה שלילית. כלומר, שהם לא חושבים שזה צעד נכון. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> לא פעם בשנתיים. אולי פעם בשנה ולא פעמיים בשנה. נרחיב בנקודה הזו. אני חושב שאם יש לנו רצון לקלוט פסיכולוגים, ואנחנו מבינים את צו השעה, אז צריך לצאת קצת - - - << אורח >> דבורה קליין: << אורח >> נשקול גם את הנקודה הזו. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח שנמשיך להיות על זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נשמח לשמוע. נציגת המועצה לשלום הילד, בבקשה. << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> תודה, אדוני. ליאור בר-ניר, המועצה לשלום הילד. קודם כול, מעודד לשמוע על המאמצים האינטנסיביים של משרד החינוך על שינוי מפתח התקינה. כמובן שנשמח להיות חלק מתהליך החשיבה בעניין. אנחנו מעודדים גם הליכי חשיבה על הרחבת השירות, כך שהוא יינתן מגיל לידה. אנחנו מקווים שההליכים האלה ייושמו בהקדם. אנחנו ערים לאתגרי האיוש, וזה המקום להגיד שחייבים לעשות הכול, כולל הכול, כדי לתת את כל התמריצים הנכונים, כך שבכל רשות, ובמיוחד באזורים שבהם יש קושי מיוחד, השירות הזה ייתן מענה לכל התושבים ולכל הצרכנים של השירות הזה כדי שהוא יפעל למניעת מצבי סיכון, לאיתור מוקדם ולא רק לכיבוי שריפות, ושהוא לא ייכנס לתמונה רק במצב חירום, כמו שאנחנו רואים הרבה היום. אנחנו רואים בעבודה השוטפת שלנו הרבה הבדלים בין הרשויות. יש רשויות שהשפ"ח שלהן הוא מפואר, ויש כאלה שהרבה פחות. יש הבדל בהכרה של רשויות בחשיבות השפ"ח. אני מודעת שיש גם עניין של שוני כלכלי בין הרשויות. אני פונה פה לשלטון המקומי: חשוב להגיד שיש ערך רב בהתגייסות השלטון המקומי לטובת ההכרה בשפ"ח. אתן דוגמה בהקשר זה מפניות שאנחנו מקבלים בנושא מוגנות בחינוך. אנחנו נחשפים לפניות רבות לגבי פגיעות מיניות או אירועי אלימות בין כותלי בית הספר, והורים ותלמידים לא מודעים לשירות הזה. וגם במקרים שבהם ההנהלה והפיקוח וכל צוות משרד החינוך מעורב באירוע כזה או אחר, עדיין אין מעורבות השפ"ח, וזה חבל. בנוסף, היינו השבוע בבאר שבע. אנחנו מקיימים שם הליכי שיתוף עם בני ובנות נוער מקסימים ומעורבים בנושא בריאות נפשית. כ-20 בני או בנות נוער לא היו מודעים בכלל לקיומו של השירות הזה. לא בהכרח כולם צריכים אותו, אבל נאמר שיש ערך רב לידיעה שהוא קיים. זה מגיע לפתחם, גם של משרד החינוך וגם של הרשויות המקומיות. גם לגבי תפקיד היועצת, וזה נאמר עוד קודם. הכול נאמר על ידי בני הנוער. אין יועצות. הם צריכים את גורם המפתח הזה שמחבר בינם לבין השפ"ח. גם פה חייבים לעשות איזשהו עדכון תקינה של האיוש, וחייבים לטפל גם בעניין הזה. כמובן שנשמח להעביר דוח מסכם בסוף הליך השיתוף הזה לוועדה, לרשויות ולמשרד החינוך ולכל מי שיידרש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נשמח לקבל. << אורח >> תמר גרין: << אורח >> אני תמר גרין, ואני נציגת איגוד מנהלי השפ"חים בישראל ואני מנהלת שפ"ח ברמת הנגב. הגעתי לפה היום מהנגב. קודם כול, אנחנו, בשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, עובדים לא רק בטיפול, וחבר הכנסת ירון לוי התייחס. גם אתה ביקרת אצלנו בעבר. אנחנו עובדים באמת בשלוש רמות: ברמת המניפה, ברמת מניעה שניונית וברמת הטיפול. יש לנו יכולת באמת להשפיע בהמון המון רמות, ולכן באמת לפעמים לא מכירים אותנו. אבל מוטת ההשפעה שלנו היא מאוד מאוד גדולה. אני מצטרפת לדברי חברתי פה מפורום הארגונים. אנחנו רואים את השינוי בשטח. כבר בשנה אחת רואים שאנשים שמתעניינים יותר ויותר ופסיכולוגים שמצטרפים בחזרה לשירות הציבורי ומרחיבים משרות. דיברנו קודם מבחינת הכמות, אז רוב הפסיכולוגים, או יש לנו כמות מאוד גדולה, אין לנו עדיין נתונים, הגדילו את המשרה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה מצוין. זה כוחות קיימים, מה שנקרא. << דובר_המשך >> תמר גרין: << דובר_המשך >> לגמרי. יש לנו שני צירים שבהם אנחנו צריכים לעבוד כדי להגיע למקסימום שלנו. הזכירו פה את התקינה. אני לא אחזור על חלק מהם. זה בעבודה. ישנו עניין הדאגה מצד השלטון מקומי לכל העניין הכוננויות והחזרי נסיעות וכו', ואנחנו מבינים שגם זה בעבודה. בנוסף לזה, אנחנו כן מבקשים גם איזשהו נוהל מארגן שמתייחס לכל התשתיות הפיזיות בשפ"ח, אם הדבר הזה לא קיים. כרגע אנחנו מבקשים מרשויות לבנות. לא ברור מה הגודל, במה זה צריך לעמוד, מזכירה על כמה פסיכולוגים וכמה ילדים, תשתיות נוספות כמו מחשבים וכו'. הדברים האלה לא מעוגנים בשום מקום. שולחים אותנו להתחנן לרשויות שלנו. וכאן אני באמת בפנייה ישירה אליך, וגם פנייה ישירה למשרד האוצר, לגבי כל עניין המענקים לפריפריה, שכרגע לא קיימים. גם פה צריכה להיות איזושהי החלטה עקרונית. הדבר אחרון הוא עניין בין-משרדי, ודיברתי על זה בפעם הקודמת, וזה עניין התקציבים הפרויקטלים שאנחנו מקבלים. הרבה פעמים אנחנו מקבלים אותם ברגע האחרון ולא באופן שמאפשר לנו תכנון תקציב לטווח ארוך. לא תמיד אל תוך התקן, אלא בנוסף אליו. היינו רוצים לבקש פה חשיבה, גם עם השלטון המקומי וגם עם החינוך, להסדרה הדבר הזה באופן שיאפשר לנו. עד כאן ציר המשאבים. אסמן פה שני דברים לגבי הציר המקצועי. כל עניין התיקון לחוק החינוך המיוחד מייצר המון עומס על השפ"חים. לא העלו את זה פה בכלל, וזה נושא לדיון רחב הרבה יותר. עבודת הפסיכולוג אורכת שעות על גבי שעות לצורך ועדות סטטוטוריות, ויש סימן שאלה מאוד גדול האם נכון שנשב שם, מה הערך המוסף שלנו שם. בנוסף, צריך לבדוק האם הסלים שהוא מביא באמת עושים את העבודה שלשמם הם באו, בסופו של דבר של דבר, והאם הם מקדמים את הילדים. זה נושא שמאוד יכול לשחרר אותנו באמת לעסוק בדברים שכן מקדמים. והדבר השני, אני מתחברת פה לכל השותפות, שהזכירו את זה קודם, ואנחנו גם שלחנו מכתב למשרד הבריאות, אנחנו קוראים לייצר איזושהי תוכנית לאומית וחשיבה ולייצר רצפים טיפוליים ולא לעבוד במקביל. גם חוסן דיברו על זה וגם את דיברת. אנחנו לא יכולים לבנות עוד ועוד דברים במקביל, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחלקים ביחד את המשאבים, ומחלקים גם ברצף הטיפול מה כל אחד לוקח ואיך אנחנו משתפים פעולה. זה ממש צו השעה. אנחנו מוכנים לקחת חלק מוביל בדבר הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה, תמר. מיכל, אנחנו נסיים בדברים שלך. שמעת גם את הדברים של תמר עכשיו וגם של אחרים. אני אוסיף גם את נושא האוכלוסיות המיוחדות הדוברות שפות שאינן עברית. אנחנו גם יודעים על קשיים גדולים. גם על מעשי אלימות. ברור שאנחנו צריכים ליצור קשרי עבודה, גם עם מי ששפת אימו היא לאו דווקא עברית. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני רוצה להתייחס, בבקשה, לשני דברים קצרים. קודם כול, אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת ירון לוי, שהעלה את נושא סוגיית המתאם לסדר-היום. זו סוגיה שצריך בהחלט להחזיר אותה על השולחן. ניסינו להעלות את זה. לא ייתכן שיש מבחן אחד בשנה. זה לא עומד בשום הגיון רגשי ונפשי במדינת ישראל, ובמיוחד כשתאריך המתאם הוא סמוך ליום האבל הלאומי חרבות ברזל. בשנה שעברה זה נעשה בתאריך העברי של היום הזה, שנה הבאה זה ייעשה ב-6 ביולי. יש לזה השלכות רגשיות, וכולנו מודעים למעגלי ה - - - הנרחבים. מעבר לזה שצריך לשקול מתי זה צריך להתקיים, זה נכון שיתקיים יותר ממועד אחד – לפחות שניים. אני גם פניתי אליהם ישירות, והם באמת ציינו שיש קושי סטטיסטי. אני מניחה שניתן לפתור את בעיות הסטטיסטיקה. יש לנו מומחים כאלה במדינת ישראל, ואני אשמח שזה יעלה לדיון. לגבי עבודה עם אוכלוסיות עולות ושל עולים חדשים – היינו באמת במספר דיונים בוועדת הקליטה בכנסת, ואנחנו באמת עסוקים בנושא הזה ובהרחבת המענים, גם בפרסומים שונים בשפות שונות, גם של מוקד שפ"י – "הקול לכולם", וגם בהרצאות שנעשות על ידי פסיכולוגים או פסיכולוגים ויועצים להורים ותלמידים גם בשפות שונות. אני רוצה להודות לכם על הדיון החשוב הזה כי המטרה שלנו היא לקדם ולייעל את עבודת השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. אני רוצה להודות לכל השותפים פה: לשלטון המקומי, לאוצר, לבריאות ולכל העמותות. ביחד נצליח לקדם. אדוני היושב–ראש, אני רוצה להודות לך ולחברי הכנסת על כך שהעליתם את זה לסדר-היום. נפעל ביחד לקידום הדברים. יש לנו מה לעשות, ואנחנו על זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. לסיכום: מיכל, אנחנו מבקשים מכם באמת מעקב אחר מיצוי התקן. ביקשנו מכם בפעם הקודמת מסמך מיצוי התקינה. בישיבה הבאה, שהוועדה תוכל לפנות לעצמה בעוד מספר חודשים, ומין הסתם בכנסת הבאה, אני מניח שנכון יהיה לבחון את המשך הטמעת השכר, לבחון את מדיניות הרשויות בנושא שעת כוננות, ועמוס, מה שאתה הזכרת לגבי העדכונים השונים, ואמרת שאתם בודקים. התבקשת לבחון את המדיניות ואת ההמלצות והליווי שלכם לרשויות השונות. אנחנו נשמע מעקב בנושא הטמעת מערכת שחפים. מל"ג – שמעתם את הדברים. שמעתי פה פער. אני מבין שכרגע אין אפילו פעם בשנה, אלא פעם בשנתיים. המתאם הוא פעם בשנתיים, נכון? << אורח >> דבורה קליין: << אורח >> הוא פעם בשנה. רוצים פעמיים בשנה. זה לא בסמכות מל"ג. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אם כך, הבנתי לא טוב. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> גם הבנתי כמוך. זה לא בסמכות. << אורח >> יוהן קדוש: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אמרת שזו תהיה הוועדה האחרונה לקראת הבחירות שבאות עלינו. איך נקבל את החומרים שאמורים להישלח ממשרד החינוך? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חזקה על משרד החינוך שהוא ישלח ממש בימים הבאים, ויפורסם באתר הוועדה. ואם לא, אפשר לבקש. אני הרבה פחות אקטיביסט בהנחיות הסטטיסטיות לאגף המתאים שעוסק בשאלה הזאת. אני מבין את הקושי. צריך לשקלל את המדדים ואת אמות המידה המקצועיות עם הצורך המאוד חיוני. אנחנו מכשירים אנשים נוספים, שלא עברו לפעמים את המשך הזמן המתאים, תוך כדי מצבי חירום. תקינה עתידית, מעקב על ההגדלה – העיקרון הוא נכון, ואני שמח או שבע רצון מהעובדות שאכן הגדלת התנאים משפיעה. זה בוודאי צריך להשביע את רצוננו. ובעיקר לעודד אותנו לעסוק באותה הגדלת תקינה. היא לא בבחינת תיאבון בלתי ראוי. אני חושב שהכיוון הוא נכון ושאנחנו צריכים להשקיע יותר ויותר את המשאבים שלנו בתחומים הללו. סוגיית המטצ'ינג הדיפרנציאלי, או מדינה הוגנת וחברה צודקת – זה עיקרון שכדאי להתמיד בו. אני מכיר בקושי. ברור שלפעמים זה על חשבון אחרים. תמיד עדיף להוסיף. שרק נעלה בקודש ולא נוריד. אבל כשיש נתח תקציבי נוסף בכל תחום שהוא, תמיד כדאי לשקול האם ראוי להעניק אותו באופן דיפרנציאלי על פי הצורך בכל נושא שיהיה. להשקפתי, כן. אנחנו נעצור כאן את הנושא הזה. הישיבה לא מסתיימת. אתם מוזמנות ומוזמנים ללוות אותנו גם בסוגיית העובדים הסוציאליים. אני מודה לכם ולכן על העשייה ועל שיתוף הפעולה. אומנם זה נושא שמובל על ידי משרד החינוך במובהק ומרכזי השלטון או הרשויות המקומיות, אבל יש מסביב חבורה רצינית מאוד של אנשים שמשקיעים החיים שלהם בתחום הזה. ויש גם את עניין הקהילה, ההורים והתלמידים. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מאחר וזהו הדיון האחרון בתחום הזה בו אנחנו משתתפים, אני רוצה להודות לך גם על הדיון הזה. אתה פנית לשר החינוך הבא, ואני מצטרף לפנייה. נציגי משרד החינוך, כולנו מודעים לטראומת 7 באוקטובר ולמשבר הבריאותי שהיה בעקבות הקורונה. מערכת החינוך צריכה בשנים הקרובות לשנות את הגישה. אנחנו רואים שהמערכת עד היום מודדת את הילדים שלנו לפי אחוזי הזכאות לבגרות. אנחנו נשמח שהרשויות המקומיות ומשרד החינוך ייתנו לילדים שלנו ויבחנו אותם לפי היכולת שלהם להביע את הרגש שלהם ואת מדד הזהות והשייכות שלהם לבתי הספר. למשרד החינוך יש יכולת לתת לילדים כלים רגשיים כדי להתמודד. לא כל דבר מתחיל ונגמר עם מפגש עם פסיכולוג. אנחנו צריכים לדבר על עולם הרגש ולהבין שאנחנו בתקופה מאתגרת, שתלך ותהיה יותר מאתגרת, כי אירועי 7 באוקטובר מחקו לחלק מאיתנו את הבית הרגשי, את הזהות והשייכות שהייתה להם. צריך לעשות זאת דרך מערכת החינוך, החינוך הבלתי פורמלי ואגודות הספורט. כמו שנאמר כאן על ידי הנהגת ההורים, צריך לדאוג כאן לאיגום משאבים. ציונים הם דבר חשוב, אבל אם ילד הולך לבית ספר עם חרדה, אז הציונים לא יגיעו, הזהות לא תגיע, והתסכול רק יגבר. אנחנו נמצאים בעולם כול כך עצוב, שמלווה בטראומה לאומית במשך שלוש השנים האחרונות. אם יהיו לנו יותר כלים רגשים, המצב יהיה יותר טוב. הטיפול מתחיל מהרגש. כשיש יסודות חזקים, אפשר להניח עליהם הרבה מאוד דברים. כאמור, תודה על הדיון הזה. אני מקווה שהוא לא נפל בחלל ריק ושיהיה לזה עוד המשכיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני זיהיתי קשב עמוק ושיתוף פעולה. אמרנו שלנפש אין גבול. ענבל חרמוני, נבקש שתעדכני אותנו בנושא התקנים עצמם. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> היי, ענבל חרמוני. אני עובדת סוציאלית ויושבת-ראש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. קודם כול, אנחנו מדברים על תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות בשלטון המקומי. מדהים לשמוע את הדברים פה. אפשר פשוט לעשות העתק-הדבק, עם כמה שינויים קלים. בסוף, האירוע הוא אירוע כולל. אני שומעת פה את הדיבורים על דבר כזה שיכול לעזור, ועל דבר נוסף שאולי צריך. צריך לשים את הדברים על השולחן. אני אהיה מאוד בוטה כי אני כבר משעממת את עצמי. שמונה שנים אני בתפקיד, ושמונה שנים אני מדברת על הנושא הזה. עשיתי זאת גם לפני, עוד כשהייתי פעילה. אבל אני גם שומעת את כל מה שמסביב, וגם ערה לזה. יש מחסור בכל הרצף. כי גם למורה מחנכת יש תפקיד. אני יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים, אבל אני מסתכלת על זה מנקודת המבט של האוכלוסייה. למורה יש תפקיד, ויש לנו בעיה עם עובדי הוראה. לשפ"ח יש תפקיד, ויש לנו בעיה עם הפסיכולוגים. יש לנו בעיה עם תחום בריאות הנפש, שנמצא תחת מערכת הבריאות. גם שם יש קושי לגייס, גם פסיכולוגים וגם עובדים סוציאליים. יש לנו בעיה במחלקות הרווחה בשירותים החברתיים. עוד לפני 7 באוקטובר, היו לכל עובדת סוציאלית לפחות 200 משפחות תחת טיפולה, ולעובדת סוציאלית בתחום המוגבלויות, כשזה דורש עבודה עוד יותר מורכבת לפעמים עם המשפחה, היו 208 משפחות, וזה לפעמים בשלושת-רבעי משרה או בחצי משרה. זה שקר, היא לא מטפלת בכולם. זה שקר, אי-אפשר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זה מספר ממוצע? << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בארצי. ומן הסתם, כמו בכל ממוצע, יש מצבים הרבה יותר קשים. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> הרבה יותר קשים. אני כן אשים דגש. בציבור החרדי ובציבור הערבי, המצב פי שלושה יותר קשה. זה עדיין לא מצדיק 200 מטופלים ברשות שהיא לכאורה לא במצוקה מאוד קשה. יש דבר שאותי הכי מטריד, וחלקנו כבר מכירים כי אנחנו נפגשים כבר שנים בדיונים, ואני מדברת בטון הזה, לא כלפי הוועדה ולא כלפי יושב-ראש הוועדה. גם ראוי לומר שביקרת יחד איתי בזמן המלחמה אחרונה, כנראה מול אירן, במחלקות הרווחה ברחבי הארץ. העובדות והמנהלות עושות כל מה שהן יכולות כדי להראות את העבודה המדהימה שהן עושות. אבל מה שמסתתר מאחורי זה זה המון שחיקה, זה מחסור בכוח אדם, וזה המון אוכלוסייה שלא מקבלת מענה. זאת אומרת, המשפט שאותו אני מצטטת כבר שמונה שנים הוא של עובדת סוציאלית שאמרה לי: מה שמטריד אותי זה לא המשפחות שטיפלתי בהן היום, או בני הנוער שפגשתי אותם היום, אלא מטרידים אותי אלה שלא פגשתי אותם היום והם שכנראה נפלו לי בין הידיים. ואני אומרת לה: והם עוד ייפלו לך. הם רשומים עלייך. לא כי מישהו חושב שתצליחי לטפל ב-80 בני נוער במקביל, רק כדי שיהיה את מי להאשים כשישאלו איפה הרווחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כשמדובר בתלמידים, אז תקן של עובד הוראה או מטפל הוא פר תלמיד שהוא מן המניין. בדיסציפלינה שלכם מדובר בתיקים. זאת אומרת, משפחות שראויות לליווי. לא מחלקים את מספר התושבים ברשות. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> ברור שלא. זה מי שבא בפועל ופותח תיק. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, מדובר במשפחות שזקוקות << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> כן, משפחות זקוקת. אנחנו מדברים, וזאת תחת סקר שעשינו לפני שנה, שלעובדת סוציאלית קשישים יש במקרה הטוב 20 דקות בשבוע להשקיע בקשיש נזקק במדינת ישראל שפנה. יש לה 19 דקות השקעה באדם בעוני. וזה עוד בממוצעים הגבוהים. אתמול היה דיון בוועדה למעמד האישה, אם אני לא טועה, על כך שיש 300 עובדות סוציאליות בלבד בכל הארץ בנושא פגיעות מיניות. וברור, כי אין פה פגיעות מיניות, אז ככה על הדרך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יכולה להגיד מילה לגבי הוועדה וההחלטות - - -? << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> כן, אני יכולה, ואני אגיד. אבל אני רוצה להגיד את הדבר היותר חמור, מבחינתי. הדברים נאמרים. אין אחד שלא יודע. כלומר, גם פה, אבל גם אצל קובעי המדיניות. אין אחד פה בכנסת, מימין ומשמאל, שלא פוגש אותי. ואם הוא מזהה, הוא גם טופח לי גם על השכם. לא לענבל, אלא דרכי ממש טופחים לכל העובדות כדי שאני אעביר הלאה לעובדות הסוציאליות. אני לא יודעת איך להסביר להם את זה. זה לא עוזר לגייס אותם למקצוע. אנחנו מדברים על תקנים לא מאוישים, ועל כ-50,000 עובדות ועובדים סוציאליים שרשומים בפנקס העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל. חלק מאוד קטן מהם פנסיונרים – 11% או 12%. כל השאר כשירים לעבודה, מתוכם בשירות הציבורי, על שלוחותיו המופרטות, שלא בצדק מופרטות, סגור סוגריים, יש כ-20,000 עובדות. זה אומר שבדומה לפסיכולוגים, הן לא רוצות להגיע לשירות הציבורי. כי סביבת העבודה הרבה פעמים מחפירה, כי השכר, למרות שגם אנחנו עשינו הסכם מהפכני, ואני הראשונה להתגאות בו, הוא תוספות שכר באופן יחסי לנמוך שהיה, והוא לא מתכתב בכלל עם יוקר המחיה מאז שחתמנו על ההסכם. וגם אז, ב-2020, הייתי צריכה להוציא את העובדות לשבועיים וחצי שביתה. כמה פעמים עוד נבוא לכנסת? לא מעניין אותי טפיחות על השכם, וגם את העובדות זה לא מעניין. צריך פה משאבים, צריך פה מיליארדים. כן איגום, לא איגום – ברור שצריך שיתוף פעולה. העניין הוא לא איגום המשאבים, כי אם נאגם נהיה עדיין עם שמיכה קצרה. ואז אתה בוחר לפעמים אוכלוסייה אחת, וזה בא על חשבון אוכלוסייה אחרת. אם ניתן יותר לחוסן, יהיה פחות לזה – לא. חברים, יוצאים מלא מלא מלא כספים, מאות מיליארדים, גם על צורכי ביטחון. וממש ממש לא רק. אם הכנסת ישראל, וממשלת ישראל באופן ספציפי, ואגב, לא רק האחרונה, לא רוצות לספור את הציבור הישראלי – חבר'ה, אני איתכם. בואו נסגור מחר את שירותי הרווחה, את מרכזי החוסן, אם לא אכפת לנו מהילדים האלה ואם אנחנו רוצים אלימות של בני נוער. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הדוברת מדברת בציניות. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> לא, אני רצינית. אני אעזור לכם לסגור את כל השירותים האלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> אתה יודע למה? כי בסוף מאשימים את העובדת הסוציאלית שבקצה: איך לא ידעת? איך לא שמעת? איך היא תשמע? באיזה שעה היא תשמע? לשאלתך, כבוד היושב-ראש, שר הרווחה לשעבר יעקב מרגי, ואני אומר את זה בטון כזה, כי גם כן מפלגה שמצאה לנכון לנטוש את כל העמדות, ועכשיו אני צריכה לעשות גם לשר חיים כץ גם הגבלת תקינה כי יש לו ארבעה תיקים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יש לו 19 דקות ביום למשרד. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> בדיוק. מפלגה שהחליטה יום אחד פשוט לנטוש את העמדות. אף אחד מהם גם לא ירגיש בושה גם לחזור לעמדה כשיחליטו שכן. איזה מין דבר זה? אבל שר הרווחה דאז ביקש, והמנכ"ל ליווה את זה, ועדה מקצועית. הוא ביקש: תגידו לי ועדה מקצועית בתוך המשרד, עם שותפים, גם אנחנו היינו, ותגדירו לי מקצועית מפתחות תקינה וכמה עובדת הסוציאלית יכולה. מה שנקרא, יעדים אגרסיביים, אך ריאליים. לא לשבת רגל על רגל. הוועדה קבעה 70 מטופלים לעובדת סוציאלית. ההמלצות האלה נגנזו. הם שנה וחצי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה זה "נגנזו"? תחדדו. זה מעניין. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> "נגנזו" זה אף אחד לא מדבר על זה, אף אחד לא פרסם את זה, ואף אחד לא מטפל בזה, אנחנו היינו בתוך הוועדה. אנחנו דורשים שהוועדה תייצר מעקב בצורה כזאת שקודם כול באופן מיידי 1 ל-70, ואחר כך לשבת איתנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מתי הוועדה סיכמה את הנושא הזה? << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> לפני שנתיים, שנתיים וחצי – ינואר 2024. 70 זה אחרי שמנכ"ל המשרד בא ואמר: חבר'ה, הגעתם לתוצאות של 40­–50 לעו"ס. אני לא יכול להעביר את זה, תעלו את זה. אז זה כבר אחרי הנחה. אנחנו עושים עכשיו עבודה ומייצרים מפתחות תקינה והגבלת עומסים לכל אחד מהתפקידים. הדרישה שלנו מהוועדה הזאת היא שהיא תלווה משא-ומתן, שיתקיים איתנו בנושא הזה, ותעקוב אחרי הדבר הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אני מזכיר שהוועדה הזו ודאי תעשה ככל יכולתה. רק שהיא אקלקטית במהותה, ויש את ועדת העבודה והרווחה. << דובר_המשך >> ענבל חרמוני: << דובר_המשך >> כן. אנחנו פשוט כבר בשלב הביקורת, ולכן אנחנו פה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> גם אנחנו נמשיך לעקוב. ד"ר שלומית אבני וקנין, מנהלת אגף בכירה מהמשרד לשירותים חברתיים, שלום. קודם כול, קווים לדמותה של הוועדה מלפני שנתיים שעליה מדובר. << אורח >> שלומית אבני וקנין: << אורח >> בוקר טוב, ותודה על הדיון החשוב הזה. אני מתנצלת. רק אתמול קיבלנו הודעה על כך שנושא העובדים הסוציאליים עולה, ולכן אנחנו מרחוק. אני פה גם עם אנשיי. אני רוצה לתת איזושהי מסגרת כוללת גם לנושא הוועדה – מה קרה איתה אז ומה קרה מאז, וככל שאנשיי ירצו לדייק ולהשלים אותי, בשמחה. ענבל ואפרת, שלום לכם. הן הפנו עוד לדוח מבקר המדינה משנת 2021 בדבר נושא תקצוב שירותי הרווחה. מאז 2021, כשאז המשרד מימן באופן תואם כ-7,300 תקנים במחלקות לשירותים חברתיים, היום אנחנו עומדים על 9,300 תקנים במחלקות לשירותים חברתיים. קרי, 2,000 תקנים יותר. לגבי בעיית העומסים בשירותים החברתיים, כולל בתוך כך ההשפעות של זה על איכות השירות, על זמינות השירות, על מקבלי השירות שלנו, כמו גם על השחיקה של העובדים שלנו, העומסים שמייצרים תנועה של תחלופת עובדים או אי-הגעה של עובדים לשירות הציבורי, מעסיקה מאוד את המשרד. זה נושא שהוא בדיון ומוקד אסטרטגי של המשרד בשלוש השנים האחרונות באופן דרמטי. אני אתן דוגמה ממשית לביטוי של הדבר הזה בתוך המשרד. בשנת 2025, ביחד עם שנת 2026, בדיונים עם האוצר תוקצבו המחלקות לשירותים חברתיים ב-72 מיליוני שקלים נוספים לבסיס תקציב המשרד. התקציב הזה מיועד לחיזוק המחלקות לשירותים חברתיים בהיבטים שונים, ביניהם טיפול גם בעומסים. בתוך כך, אחד הדברים המרכזיים שקורים מתוך 72 מיליוני שקלים האלה, אני נותנת את זה כדוגמה שהיא כרגע דוגמה ל-2025–2026, אבל ברור לכם שהיא רחבה מזאת, זה תוספת תקנים. ביולי 2025 הקצה המשרד 100 תקנים בגין הגידול הדמוגרפי. נוסף להם עוד 170 תקני עו"ס. סך הכול, 270 תקני עו"ס הוקצו לשנת 2025. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> זה נורא מעט. את יודעת את זה, שלומית. << אורח >> שלומית אבני וקנין: << אורח >> אני נותנת דוגמה לשנה, אבל אפשר לשקף לכם בשמחה מה קרה בגידול התקנים, שגדל באופן אקספוננציאלי גם בשיעורים במהלך העשור האחרון. נוסף לכך, הוקצו - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> גברתי, את מתארת חלק מהעשייה שלכם ותוספת תקציבית שמאפשרת תוספת תקנים. אבל אנחנו מדברים על התוצאה הסופית, ובעיקר רוצים להתחקות אחר קורות אותה החלטה של הוועדה, ואולי את יכולה להתייחס. נוספים אנשים, נוספים תיקים. היו שנתיים–שלוש קשות מאוד. ואנחנו שואלים בקצה, האם המרכב הזה, האם הצירים האלו, האם התשתית האנושית שצריכה לשאת זאת, עושה את זה. התוספת היא בסדר, אלא שכמו שאת יודעת יש מונה ויש מכנה. והמכנה גדל וגדל וגדל. << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> תוספת התקינה, שדיברתי עליה, אמורה להפחית עומסים. מה שתיארתי לגבי 270 תקני עו"ס ועוד 70 תקנים של תומכי עו"ס ותכשירנים אמורים לתמוך בהורדת העומסים, והם נוספים לתקנים נוספים, שאני לא אזכיר עכשיו במספרים, של החלטות ממשלה שמתקננות, של תקנים זמניים או יותר בינוני טווח בתחום מלחמת חרבות ברזל, שנוספו בעקבות האירוע. אבל, וכאן אני מגיעה לוועדה וסיפור מפתח התקינה, הסיפור בהוספת התקנים, זה קצת כמו שאמרה הדר מהאוצר רק רגע לפני כן על נושא הפסיכולוגים, הוא קצת ביצה ותרנגולת. ברור שעוד תקנים יביאו הפחתה של עומסים. אבל צריך לאייש את התקנים האלה. והיום, למרות שאנחנו ממשיכים להקפיד על תוספת תקינה, שהולכת וגדלה משנה לשנה, אנחנו במצב שבו 17% מהתקנים במחלקות לשירותים חברתיים אינם מאוישים, וזה מטריד אותנו לא פחות. ולכן, כשאנחנו מסתכלים על תקציבים ומשאבים כמו 72 מיליוני שקלים שהתווספו למחלקות לתוספת התקציב של המשרד, אנחנו, פעם אחת, מוסיפים באמצעותם תקנים, ופעם שנייה, אנחנו עושים פעולות שאמורות למשוך אנשים למחלקות בשירות הציבורי, ושאמורות לשמר אותם כדי שהם לא יעזבו אחרי שנה או שנתיים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מבין את הטיעון הבהיר. אבל השאלה היא האם אתם עומדים או מה דינן של ההחלטות הללו. הייתה אותה ועדה, ומנכ"ל המשרד בזמנו התייחס אליהם ושינה את התוצר הסופי, את הפסיקה, נניח, מ-40 ל-70 תיקים לעובד. מה קורה? האם זה היעד? ראשית, מה היעד שלנו? שנית, איפה אנחנו נמצאים? אנחנו מתקדמים באבני דרך, וזה בסדר. אבל צריך לדעת ולהגיד בצורה בהירה ולהגיע להסכמות, ובוודאי גם עם האוצר, ואני חושב שמעל האוצר יש עוד מערך שלם של שלטון מדינתי שצריך לתת את הדעת ולהגיד לאן אנחנו רוצים להגיע מבחינת התקינה. העובדה שחסרים לנו אנשים שרוצים לעבוד בתחום לא צריכה לטשטש את האמירה העקרונית, המקצועית והערכית של התקן. << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> הדברים קשורים האחד בשני, ואני לא סתם מתעקשת על הדברים שאני אומרת. בהקשר הזה תקינה או מפתח תקינה הוא האמצעי למטרה. הוא אמצעי לשירות טוב יותר, והוא אמצעי גם להפחתת עומסים ולשימור עובדים ושמירת הכשירות שלהם ומניעת שחיקה שלהם. ולכן, פעם אחת, המשרד אכן קיים דיון לגבי שלושה תקציבים במחלקות לשירותים חברתיים, ולא באופן גורף, ודיבר על מפתוח תקינה אכן של 70 תקנים. בהקשר זה, ענבל מניחה את הדברים נכון. בהמשך להסכמות של הוועדה והגשה של התכנים למנכ"ל המשרד ולשר, התבקשנו. מתבצעת עבודת המשך לדבר הזה, כשפעם אחת, היא מסתכלת על מה יקרה כשנוסיף תקנים ולא נוכל לאייש אותם. ולכן, אני מדברת על תוספות להדרכות, 100 מיליוני שקלים לבינוי בגלל מצב המחלקות לשירותים חברתיים. לא נעים לעבוד בהן, ולכן אנשים גם לא מגיעים. מעבר להדרכות ולבינוי, תקציבים למנהלים - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ד"ר אבני וקנין, את אומרת דברים נכוחים ומדויקים, אבל הם צריכים להיות במקביל. זה לא במקום אני רוצה רק להבהיר שזה לא במקום. זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמר את העובדים והעובדות שלנו על ידי תנאים פיזיים ותנאים מקצועיים וליווי מתאים, אבל זה לא בהכרח ישנה את העובדה שיישארו להם 19 דקות ללקוח ולמשפחה. זה בסדר שהם יבואו ב-19 דקות ויעשו את המיטב ברוח טובה, ויוקירו את מקום העבודה, אבל השירות בקצה יימצא חסר. לכן, צריך גם וגם וגם, כל מה שאמרת נכון וטוב וראוי, ואני גם מכיר בעובדה שאי-אפשר לתקן הכול בבת אחת, אבל אני משוכנע שצריך להסכים על מה אמור להיות היעד שלנו לעשור הבא. יש מדינות באזור הורמוז שקובעות יעד ל-100 השנים הקרובות. בואו נקבע מה ראוי שיקרה כאן בשנת ה-100 למדינת ישראל בתחום התקינה הזה. ובמקביל, גם מה התנאים הסביבתיים והמקצועיים. << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> תרשה לי להשלים עוד שלושה משפטים בהקשר זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל לא אמרתי לי: כן, אתה צודק. << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> אני רוצה להשלים כדי שלא תגידו שאנחנו מתחמקים מהדבר הזה. הרגל השנייה של הוועדה שהמליצה על 70 תיקים לעו"ס, שוחררה או יצאה לעבודה נוספת שמתקיימת בימים אלה עם מרכז לשלטון מקומי. בהקשר הזה נרצה בהחלט, ויהיה חשוב, לערוך שיח עם האיגוד, יחד עם מנהלי המחלקות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה הכותרת של הצוות הזה? מה המשימה? << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> הוא על נושא מפתח התיקים כדי לקבוע גם את אינטנסיביות התיק. אנחנו עסוקים היום בנושא קביעת האינטנסיביות של תיקים. מדוע? בדיוק כמו שציינת לפני כן בדיון על הפסיכולוגים, יכול להיות תיק שבו יש שני אנשי משפחה שזקוקים לליווי בתמיכה והתערבות של הרווחה, בעוד בתיק בחברה הערבית או בחברה החרדית - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני חושב שאתם אומרים דבר נכון, ובוודאי יותר מתוחכם, שאומר שהשאלה היא לא מה רמת התיקים, אלא מה רמת האינטנסיביות. אתם מפרקים את הבעיה באופן קצת יותר אינטליגנטי. << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני עכשיו צופה פני עבודה של הוועדה הזו, ואתם תעשו את מה שאתם מבינים, אנחנו לא עוסקים בתקינה אלא במדד חדש – אינטנסיביות. אבל זה כמעט היינו הך. זה דומה, זה באותו מרחב. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> לא, זה חלק מסיפור קביעת תקינה. 70 תיקים – הוועדה כן המליצה גם איך לחלק לתוך המספר המקורי את היחס בין האינטנסיבי ללא אינטנסיבי. הוועדה בהחלט עסקה בזה. אני גם רוצה להגיד, וחשוב לי לומר זאת לגבי שלומית, שהטענה שלי היא לא לאנשי המקצוע במשרד. הטענה שלי היא, בסופו של דבר, לממשלת ישראל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. << אורח >> שלומית אבני וקנין: << אורח >> נשמח לעמוד בקשר מול הוועדה כדי לעדכן לגבי נושא האינטנסיביות. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> שלומית, וגם לגבי נושא 70 תיקים. נקבע מפתח, וזה עוד מפתח עם הנחה. אנחנו גם הבאנו מישהי מאצלנו מהוועדה, ואחר כך לא שומעים שום דבר. מה קורה עם זה? למה גנזו את זה? למה לא ללכת ולהפוך שולחן על האוצר? אם צריך, אבוא איתכם. אתם יודעים את זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבקש משחק הוגן. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> מטאפורית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה להבין. כשנאמר 70, זה כבר החיל בתוכו את האיזון, את הדיפרנציאליות ואת העומס. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> כבר ב-40–50 זה החיל בתוכו את החלוקה. ואז שוב התבקשו להעלות כדי שזה יהיה לכאורה יותר ריאלי למדינה. וואלה, היום אני קונה 70. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. שלומית, בבקשה. << אורח >> שלומית אבני וקנין: << אורח >> אני רק אשלים ואומר שגם אם נקבע איזשהו איזון בין רמת האינטנסיביות של התיק, צריך להבין מהו תיק אינטנסיבי. תיק אינטנסיבי זה כמות או במורכבות הבעיה, ולכן העבודה עדיין לא הושלמה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מתי את מעריכה? האם מדובר בסדר גודל של שבועות? << דובר_המשך >> שלומית אבני וקנין: << דובר_המשך >> אני לא יודעת לומר. נשמח לעדכן את הוועדה בכתב - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר. גל, בבקשה. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני גל, רכז מדיניות בעמותת עו"סים שינוי. בעוונותיי, גם נפגע 7 אוקטובר, ויתום משניים. בדרך כלל אני מגיע בכובע הזה. העובד הסוציאלי האישי שלי הוא מדהים ומטורף. הוא רואה אותנו בצורה מדהימה, וזאת למרות כל הנטל שהוא נושא על עצמו מאז 7 באוקטובר. השאלה המרכזית, שהייתה באוויר אבל נעדרה מהחדר, גם בנושא שפ"ח וגם בנושא העובדים הסוציאליים, היא למה סטודנטים במקצועות הטיפול לא הולכים לשירות הציבורי. יש לי דברים רבים להגיד על זה, אבל אני מסתכל על מי שיושב מולי ואני יודע רק דבר אחד, והוא שלא משנה מה אני אעשה בתור עובד של הרווחה או של אגף השיקום, משרד הביטחון או הביטוח הלאומי, ולא משנה כמה אני ארצה, אתם בחיים לא תקבלו את המענה הראוי שאתם ראויים לו ממני. בתור סטודנט, אם אני ארצה להיכנס לשירות הציבורי, אני יודע שאתם בחיים לא תרגישו את העבודה שאני עושה ואתם בחיים לא תקבלו את מה שאתם צריכים וראויים לקבל, וזה משגע. עדיף לי ללכת למגזר שלישי ולעמותה שבה אנשים שנתנו הכול יקבלו את המענה שהם ראויים לו. עדיף לי לתת את זה שם ולא במגזר ציבורי. אנחנו עשינו את הסקר הזה. במרץ-אפריל האחרון הרצנו סקר ארצי בקרב סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית. אנחנו בניתוח ראשוני וחצי מתקדם שלו, ואנחנו כבר מבינים שיותר מ-50% מהסטודנטים עשו הכשרה מעשית או עושים כרגע הכשרה מעשית ברווחה. וגם אני באופן אישי. באופן לא מפתיע יש ירידה של 10% בקרב אלו שעשו הכשרה מעשית ברווחה, שמעוניינים לעבוד בשירות הציבורי, וזה מסיבה פשוטה. אנחנו רואים שירות ציבורי קורס. אנחנו רואים עובדות סוציאליות שלא יכולות לתת מענה עקב אותה תקינה. אז למה שנרצה לאייש בכלל? למה שנרצה להיכנס למחלקות? אנחנו רואים את השכר. עשיתם באמת עבודה מדהימה עם ההסכם, וזה עוד לפניי ועוד לפני שבכלל נכנסתי. אבל זה שכר שכבר לא תואם את התנאים מאז המלחמה. תקינה של 70 היא באמת גם פשרה. הדרישה שלנו היא פשוטה. מעבר להתייצבות לצד האיגום בדרישה לתקינה של 70, לא יכול להיות שהוועדה לביקורת המדינה מקדישה רבע של שעה לדיון שהוא לבקשותינו. גם הוועדה לביקורת המדינה חייבת להתכנס בדחיפות כי הפעם האחרונה שבה עסקה ועדת העבודה והרווחה במשבר כוח האדם הייתה בפברואר-מרץ, למיטב זכרוני. היא חייבת להתכנס בדחיפות כי חייבת להיות תוכנית לאומית רחבת היקף לא רק לילדים ונוער אלא לכל מדינת ישראל, בדגש על האוכלוסיות הנפגעות, שתתכלל את כל האגפים: ביטוח לאומי, רווחה, בריאות, חינוך, משרד הביטחון, והשקעה מסיבית של מיליארדים בבריאות הנפש כי אחרת לא תהיה לנו חברה ישראלית שאותה נצטרך לשקם בעוד חודשים מעכשיו. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> כל הכבוד לך על הכנות. פגשתי עשרות עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע. כל מה שאתם אומרים פה לא שווה כלום אחרי מה שהוא אומר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אנחנו למענם. אני מוריש את הנושא לכנסת הבאה, והוועדה תעקוב אחר המהלך. במידה ותהיה אפשרות לקבל את הבשורה בהקדם, אשמח מאוד. אני חושב שהנושא לא נזנח. ממה ששמענו כרגע ממנהלת אגף בכירה במשרד, אני מבין שהוא נמצא על המדוכה. אני רוצה לקוות שבקיץ הזה תהיה בשורה. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> בקיץ הזה תלבשו לבן. אני לא אומרת שאנשי המקצוע במשרד לא מטפלים בזה. אבל הם מטפלים בשמיכה קצרה. בסוף החוליה החסרה פה זה ממשלה ומדיניות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ענבל, העלית את הנושא ונתתי לו מקום כדי לוודא שהמשרד עוסק בו, ולהוציא את המסקנות מגנזתן בפועל. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> אני רוצה שהוועדה תעקוב על זה שיושבים איתנו. יש חברה שמסתובבת בשטח בכספי העובדים ועושה את הבדיקות כמה. אני רוצה שיישבו איתנו לדיון על זה, ושלא אצטרך להוציא שוב את העובדים לשביתה של שבועיים וחצי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. הוועדה תמשיך לעקוב. ככל שיהיו תוצאות או נתונים, אבקש מד"ר שלומית אבני ממשרד הרווחה. היא בטח נמצאת איתנו ושמעה את הציפייה והבקשה המובנת לחלוטין לבצע את העבודה הזו, כפי שהיה בוועדה המקורית, בתיאום ותוך שמיעת העובדים עצמם, הרשויות וגורמים נוספים. לצד השיפורים ההיקפיים האחרים שנעשים בתחומי המקצוע והפיזיקה, אין ספק שנושא התקנון, שלוקח בחשבון את העומס ואת הדיפרנציאליות של העומסים, צריך להיקבע כיעד. אני רושם לעצמי שגם בתחום הזה אנחנו במציאות שבה אנחנו צריכים לעשות שני מהלכים לא קלים: האחד, להגדיל תקינה, והשני, לוודא שהדלק המניע של המהלך הזה יגיע אלינו. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> אני רוצה להזכיר שבשורה התחתונה ילדים לא מקבלים מענים, וזה הסיפור פה. << אורח >> שלומית אבני וקנין: << אורח >> אנחנו בהחלט נשמח לעמוד איתכם בקשר ולעדכן, יחד עם האיגוד, בפעילות שלנו. אני כן רוצה להעמיד דברים על דיוקם לגבי 200 תיקים של עו"ס לראש. זה לא נתונים שאנחנו מכירים. נשמח להחליף נתונים בהקשר הזה. הנתונים במערכות שלנו מראים היום 70 תיקים. בניתוח שניתחנו לפני כשנתיים, אנחנו מדברים עד 110–140 תיקים. זה לא אומר שלא צריך להיות במצב של 30 או 40 תיקים. - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אשמח שבסיכום תנסו להגיע גם למספרים המדויקים. בכלל, סטטיסטיקה היא עולם מופלא. דיברנו על 200, ואין ספק שיש מקומות שהם הרבה יותר קשים, כפי שנאמר, ומקומות שבהם המצב יותר טוב. אני מודה לכם. סיימנו עם הסעיף הזה. אדוני, בבקשה. דוד נוזיצה: שמי דוד נוזיצה. לא מזמן הייתי פה גם עם כל המחאה והפעילות של הלומי הקרב, ויצא לי לדבר גם לא מעט פעמים. בסופו של דבר, אני היום בן 45. עברתי אינספור התעללויות כשהייתי צעיר יותר ועברתי כל מיני תרחישים בצבא, ואף פעם המערכת לא ידעה איך להתייחס. אני יושב פה ושומע את כולם, ורק הבחור הזה מדבר פה ממש על מה שצריך. לדעתי, אתם צריכים להכריז על מצב חירום לאומי בתקופה הקרובה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לפרוטוקול, מצטרף לביטוי - - - << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> זה לא שווה כלום לעשות וי ולעבור קדימה, אדוני. אני נשוי היום ויש לי שלושה ילדים, ואין לי עתיד ברור לאן אני הולך. אף אחד לא עזר לי, אף אחד לא פתר לי ואף אחד לא באמת הראה לי את הדרך הנכונה. עשיתי הכול לבד, וזאת למרות שבאתי והתרעתי ותמיד הרמתי דגל לבן ואמרתי את האמת כפי שהיא. בסוף, המערכת עצמה היא זו שמסבכת הכול. זה עובדתית, אי-אפשר לחשוב אחרת. אנחנו בסוף מתחברים לאותה בעיה, לבעיה של הלומי הקרב, לבעיה של הצבא שלנו ולבעיה של החברה שלנו. זו הבעיה של החברה הישראלית. אתם מטאטאים את זה כאילו לצד – כאילו זה לא חשוב, וכאילו זה עוד משהו שאפשר לישון איתו בלילה. אבל אי-אפשר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לא. הדבר האחרון שהוועדה הזו עושה זה לטאטא את זה, כי אני נאבקתי שהנושא הזה שמעניין אותך - - - דוד נוזיצה: היא מטאטא. אני זוכר מה שעברתי מגיל שלוש. הבחור הזה דיבר פה. זה לא משנה כמה תדברו, לא יהיה לכם את מי לשים. אני חושש שאולי לא יהיה לנו עוד מעט גם צבא שאליו נוכל לשלוח את החיילים שלנו. מה אדוני יכול להגיד על זה? גם את זה אנחנו יכולים לטאטא ולשים בצד? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> גם זה נושא חשוב. דוד נוזיצה: אני חושב שאתם צריכים להכריז על מצב חירום ועל מתן מענים מיידיים בכל הנושא הזה סביב הטראומה הכללית שמדינתנו הולכת וצועדת לתוכה. עברנו כמובן הרבה בעבר שלנו, וזו המלחמה החשובה מכול, והיא יושבת בקו מקביל אחד עם כל הלוחמים בחזית. זה לא שונה מהמלחמה שאנחנו מנהלים נגד האויבים שלנו. זה האויב הכי גדול שלנו – פה, בפנים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מסכים איתך. דוד נוזיצה: אני וידידי שיושב פה לצידי חיים את השטח. אנחנו רואים כמה עיוורון יש במערכת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> דוד, יושבים פה כ-25 אנשים, וכולם באים מהשטח. אני בא מקיבוץ בעוטף עזה. הייתי ראש מועצה שם במשך 16 שנים. אני מהשטח, אתה מהשטח. כולנו מהשטח. דוד נוזיצה: אני לא מזלזל באף אחד, אבל אני רואה שברגע שאנשים צריכים לצאת מאזור הנוחות שלהם, אז זה קצת קשה. יש פה אחריות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבית הזה, על גווניו, וראיתי אותו בשנים האחרונות, מאוחד לחלוטין אחרי התחושה הבהירה מאוד שהמלחמה המתמשכת בכל החזיתות מייצרת עצב גדול, תסכול עמוק וזעם. אנחנו צריכים להשקיע משאבים, תשומת לב ושינוי מדיניות – זה בדיוק מה שצריך לעשות. אני מודה לכם שבאתם. דוד נוזיצה: תודה לך על הזמן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חברים וחברות, תודה לכם על המעשה. נמשיך לעבוד ביחד. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>