פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 43 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, כ"ד באייר התשפ"ו (11 במאי 2026), שעה 9:32 סדר היום: << נושא >> החסמים לשיקומם המיטבי של משפחות החטופים החללים<< נושא >> ישיבת המשך נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר עופר כסיף חברי הכנסת: שלי טל מירון ירון לוי מטי צרפתי הרכבי מוזמנים: ירון משה כהן – ראש המינהלת, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה אושרה גדרון – ראש תחום ממשל, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה סא"ל במיל' צחית לוי – רע"ן שו"ן, משרד הביטחון רס"ן אליה לנדסמן – רמ"ד פרט שו"ן, משרד הביטחון איילת כהן גבאי – רמ"ח למענים לצרכי יתומי מערכת הביטחון ואחים שכולים, משרד הביטחון שירה אתגר – ר' החט' לתגמולים ורווחה כלכלית, משרד הביטחון רועי בבאי – רפרנט רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר חדוה חגי הלביץ – מנהלת תחום שיקום, המוסד לביטוח לאומי אסתר בוכשטב – אימו של יגב בוכשטב ז"ל שנחטף ונרצח בשבי בעזה, פורום "הביתה", מנהלת הבריאות והרווחה בקיבוץ נירים, ארגון תמיכה בחטופים אבי מרציאנו – אבא של רב"ט נועה מרציאנו, תצפיתנית שנחטפה לעזה ונרצחה בשבי בעזה כרמית פלטי קציר – אביה רמי ז"ל נרצח ב-7 באוקטובר, אימה חנה ז"ל נחטפה, שוחררה ונפטרה מהשלכות השבי ואחיה אלעד קציר ז"ל נחטף ונרצח בשבי בעזה גל גורן – אביו אבנר ז"ל נרצח ב-7 באוקטובר ואימו מיה ז"ל שנרצחה ונחטפה לעזה יפה אוהד ארגמני – דודתה של נועה ארגמני שנחטפה לעזה ושוחררה אלי שתיוי – אביו של עידן שתיוי ז"ל שנרצח במסיבת הנובה וגופתו נחטפה לעזה מישל מיכאל אילוז – אביו של גיא אילוז ז"ל שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח בשבי בעזה אילת סמרנו – בנה יונתן סמרנו ז"ל נרצח במסיבת הנובה וגופתו נחטפה לעזה חיים הימן – אביה של ענבר הימן ז"ל שנרצחה בנובה וגופתה נחטפה לעזה דני מירן – אביו של עמרי מירן שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 738 ימים זמיר חיימי – בן דודו של טל חיימי ז"ל, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ ניר יצחק שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה ליאת קליין גנץ – 255 - ארגון החטופים ומשפחותיהם מור פרץ – 25 - ארגון החטופים ומשפחותיהם מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> החסמים לשיקומם המיטבי של משפחות החטופים החללים << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב חברים. בטרם נעסוק בנושא הדיון שלנו אני מבקש להעלות את זכרו של רב סמל בכיר במילואים אלכסנדר גלובניוב, בן 47 מפתח תקווה, שנהג ברכב מוביל בגדוד 6924 של מרכז ההובלה באגף הטכנולוגיה. נפל בקרב אתמול סמוך לגבול הלבנון והותיר אחריו שלושה ילדים, בהם תינוקת בת שמונה חודשים. התקרית התרחשה כאשר כמה רחפני נפץ שוגרו מלבנון ופגעו בכוחות צה"ל. אלכסנדר עשה מילואים בגיל 47 עם שלושה ילדים בבית ותינוקת בת שמונה חודשים. אנחנו שולחים תנחומים וכוחות נפש לרעייתו, להוריו, אחיו ואחיותיו. רחפני נפץ פוגעים בחיילי צה"ל יותר מאי פעם בשבועות האחרונים. בתפקידי כיושב-ראש הוועדה לבניין הכוח והפעלת הכוח בוועדת חוץ וביטחון, כבר לפני שנתיים דרשנו מהצבא מעשים גדולים בתחום הזה. אני לא חושב שהמעשים האלו נעשו וצריך להאיץ את הפתרונות להגן על חיילי צה"ל מפני רחפני הנפץ. מסתבר בסוף שרשת דיג יכולה להציל חיים. בוועדה הזאת עסקנו בכך שמשרד האוצר ורשויות המס לא מסייעות לתורמים ששולחים לנו רשתות דיג להגן על חיילי צה"ל. מסלול ירוק להגעת תרומות. נתב"ג כולל נציג רשות המיסים שנדרש היה לסייע בדבר הזה נסגר ודרשנו מהצבא ומשרד הביטחון לפתוח את המסלול הזה. הנקודה השנייה היא שאנחנו מתחילים את המושב האחרון של כנסת ישראל לפני בחירות. כל חבר כנסת וכל סיעה נדרשים להחליט מה הם הולכים להדגיש בחודשיים האלה. האם לטפל בחיים עצמם, האם להגביר שנאה וקיטוב. האם להעלות חוקים שמפלגים את העם. האם לתת מענה לאזרחים בכאבים. אנחנו כוועדה בחרנו להתחיל בסוגייה הכואבת והלא מטופלת בשלמותה של משפחות החטופים החללים שהם קבוצה נבחנת. זה יהיה הדיון שלנו היום. אבל במושב הזה אנחנו מבקשים מוועדת הפנים להשלים את החוק שמאפשר לדיירי הדיור הציבורי לקנות את הדירות שלהם, כפי שנעשה בחוק של רן כהן. חוק שמבקש לתקן תאריך אחד, מילה אחת, שנתיים מעוכב בוועדת הפנים ומעוכב על ידי משרד השיכון ופוגע בחלשים ביותר. החוק הזה הובלנו אותו ואנחנו מבקשים מהכנסת להשלים אותו. כך גם החוק שמגן על נכי צה"ל מעושק של עורכי דין. הקבוצה היחידה בישראל שלא מוגנת ואין הגבלת שכר טרחה לגביה זה נכי צה"ל. ניצולי שואה, נכי תאונות עבודה, נכי תאונות דרכים, כולם מוגנים בחוק. אפילו נפגעי פעולות איבה יכולים לקבל בערעור נגד המדינה סיוע משפטי ממשרד המשפטים. היחידים שלא מוגנים בחוק אלה נכי צה"ל. החוק הזה תקוע בוועדת עבודה והרווחה מעל שנתיים. עם כניסתה של וולדיגר כיושבת-ראש הוועדה היא מאיצה את הדיון. אני מברך אותה על כך. אני מקווה שהחוק הזה יסתיים במושב הזה. אלה רק דוגמאות למה נכון לעשות בחודשיים שלושה שנותרו לנו כאן במשכן. ומה לא נכון לעשות אתם בטח תגלו ותצפו בעצמכם מה לא נכון לעשות, מה לא נכון לומר. אנחנו חוזרים לפה אחרי פגרה שבתוכה היה יום הזיכרון ויום השואה ואנחנו עוד מאבדים חיילים, כל שבוע מאבדים בלבנון ובמקומות אחרים. ואז כל חבר כנסת צריך לשאול את עצמו מה נכון. להגיד האם אנחנו ראויים במעשים שלנו מול החללים, מול הנופלים. האם אנחנו מכבדים את זכרם. האם אנחנו עושים כבוד לגבורה ולגדולה של הצעירים הנפלאים שנפלו על הגנת המדינה. סליחה על הפתיח הארוך הזה. אנחנו חוזרים לדיון שלנו. השם של הדיון: החסמים לשיקומם המיטבי של משפחות החטופים החללים. הוועדה קיבלה המון פניות שהקבוצה הזאת היא מיוחדת ופגועה יותר מקבוצות אחרות. מעל 250 חטופים, 85 חללים חטופים. 39 נחטפו כבר בסוף, לא תמיד ידענו, הם היו חללים, אבל הגופה שלהם נחטפה. 46 היו בחיים ולא שבו הביתה. לא הצלחנו להחזיר אותם. נרצחו בדם קר או קרוב לפעולת חילוץ או לצערי גם על ידי כוחותינו. כאשר אדם גם יש לו תקווה שבנו, בתו או בן זוגו ישובו הביתה בעסקה, אבל בסוף הם שבים, אבל שבים כחללים, לאירוע הזה יש השלכות על כל בני המשפחה. כולל אחים, לא רק אב ובנו, אם ובנה. גם על האחים, גם על המשפחה השלמה. התפקוד המשפחתי נפגע. אנשים שלוש שנים לא הלכו לעבודה, איבדו קריירה, איבדו הכנסות. וכדי להחזיק אותם המדינה כרגע מסכימה להעניק כ-9,000 שקלים. יש מי שהסתדר עם התקציב הזה והוא חזר לעבוד. רבים צריכים הרבה יותר מזה כדי לשרוד. גם לעצמם, גם לבני המשפחה האחרים. בשבילי המשפחות הן הכי חשובות. אז אני נותן לכם את זכות הדיבור. אבל הדיון שלנו יהיה בערך שעה ורבע והייתי רוצה שתדברו 20 דקות ונשמע את אנשי המקצוע כתשובות לנושאים שאתם מעלים. הייתי רוצה שכל אחד יספר את הסיפור האישי שלו, אבל אנחנו נפסיד את מטרת הדיון. הייתי מבקש מהמשפחות ממש לדבר קצר ולמקד את הדברים שלהם מה המשימות לדעתם שמשרדי הממשלה השונים צריכים לבצע כדי לטפל טוב יותר במשפחות החטופים החללים. וגם הנציגות המקצועית שמארגנת את המשפחות שתשלים את התמונה. ואז אנחנו נעבור גם למשרדים השונים וביטוח לאומי, משרד הביטחון, צה"ל והגופים האחרים. אני מבקש מאבי מרציאנו, אבא של נועה ז"ל, תצפיתנית שנחטפה מהמיגונית במוצב נחל עוז, להתחיל. בבקשה אבי. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> שלום לכולם. אני אבי מרציאנו, אבא של נועה. ברשותכם אני רוצה להתחיל בקטע קטן. (מושמעת הקלטה) אז הפיצוצים לא הפסיקו ונועה אחרי תקופה מסוימת נפצעה. היא הובלה לבית החולים שיפא בעזה ושם התעללו בה ואז גם רצחו אותה. מאז אנחנו, משפחת מרציאנו, יתומים. אין לנו לא אמא ולא אבא ולא אח ולא דוד ולא שום דבר. לא משפחת החטופים ולא אף אחד אחר. מאז הפכנו למוקצה ואנחנו בצד. מלבד כמו שאמרת ה-8,000 שקלים שאנחנו מקבלים אין שום דבר. מלבד זאת, משהו שאתה לא הזכרת והוא מאוד חשוב, הטרור הפסיכולוגי שההורים השכולים קיבלנו. אני יכול להעיד על עצמי שאני סובל ממחלה שנקראת טקצובו. טקצובו זה למעשה תסמונת הלב השבור. אני לאחר שני התקפי לב. לפני כן הייתי ספורטאי. אנחנו חיים בגיהינום. אני חי בתוך גיהינום. אין עזרה מאף אחד. הצבא קצת עזור, לא מספיק. אני נקלעתי לקשיים כלכליים. ביקשתי עזרה באמת ממשרד הביטחון והם עזרו לי קצת. אבל אנחנו לבד. לבד, לבד. וכשאני באתי ורציתי, הרי כשהודיעו לי על הרצח של נועה, איך הודיעו לי? עזוב את זה שאני את החטיפה של נועה אני ראיתי דרך טלגרם. שזה גם כן טרור פסיכולוגי. אף אחד לא מדבר על זה, אבל זה טרור פסיכולוגי שפגע בנו עובדתית. ואת החטיפה של נועה ומה שנועה עברה, נועה הייתה במיגונית. הן נשארו שבע בנות, תשע נרצחו. ואז הם מושיבים אותן מול החברות שלהן הכי טובות בתוך המיגונית, אחת מול השנייה ועושים וידוא הריגה לחברות שלהן, כשהן רואות את זה. אני נחשפתי לסרטונים האלה. מעבר לזה, יש את הסרטון שעכשיו השמעתי לכם ששלחו לי אותו. בסופו של הסרטון, מי שרוצה לראות יש לי פה בדיסק און קי, תמונה של הגופה של נועה שהיא לובשת לבוש עזתי והגופה שלה פשוט התעללו בה. מאז אנחנו חיים בגיהינום. אני חי בגיהינום. הבעיה הכי גדולה שאני יתום. הבת שלי באה ורצתה לשרת. היא הייתה במסלול חנית, מסלול שהייתה אמורה לצאת גם לקצונה. כל חייה רצתה לתת למען המדינה. ועכשיו כשהיא לא פה המדינה מתנקמת בנו. רואה בנו בתור אחד שמוקצה. אני מוקצה. רציתי שיכירו בי בתור נפגע איבה, בעקבות הסרטונים, בעקבות השיחה שהייתה לי עם נועה. הייתה לי שיחה עם נועה בזמן שיורים עליה כדורים. אבל בגלל שלא הייתי נוכח במקום אז כנראה שלא מכירים בי. עוד פעם אני חוזר, בגלל זה הגעתי לפה. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה אבי. פשוט המשפחות לפי הסדר. כל אחד יחליט. עוד פעם, אני מבקש שתמקדו את הדברים במה נדרש מהממשלה לבצע. ואחרי זה נעבור לנציגי ממשלה. רצית להגיד? בבקשה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני חיים, אבא של ענבר הימן. אנחנו במך שנתיים חיכינו שענבר תחזור לקבורה ראויה. בצר לי אחרי שקברנו את ענבר אני מרגיש שעדיין אין לי מנוחה. אין לי מנוחה ואני צריך להגיע לפה כדי לדרוש את המובן מאליו שמגיע לנו. אני במשך שנתיים של המאבק עזבתי את העבודה שלי. עבדתי בהייטק. הרגשתי שאני לא מסוגל לחזור לעבודה. נשלחתי לכל גלגלי הבירוקרטיה כדי לקבל את השיקום שלי. הוועדות האלה, מי שלא מכיר אותן, בהתחלה פסקו לי 20%. מגיע אבא שכול, עם כל מה שאני מספר, עם כל הטרור הפסיכולוגי שעברנו, על כל השנתיים. אנחנו שנתיים לא היינו בשבי, היינו יותר משבי, היינו שנתיים בגיהינום. והגיהינום הזה רק הולך ומתעצם. כשאני מסתכל על ההתבטאויות האחרונות, אם זה סמוטריץ' ואם יש עוד איזה כוכב אחד שהתבטא לאחרונה, לגבי ה-7 באוקטובר אז אני מרגיש שהמאבק שלי הוא נראה כאילו מאבק על הזכויות הוא מאבק שנדון לכישלון מול הממשלה שלא מוכנה לקבל אחריות. רואים את זה בצורה ממש ברורה, כי זרקו אותנו יש לפעולות איבה. אנחנו לא פעולות איבה. אנחנו לא פעולות איבה. אנחנו זה לא כוח עליון שהממשלה והצבא עשו פה הכול ואיזה כוח עליון רצה אחרת. לכן הממשלה מחויבת כלפיי בצורה הרבה יותר עמוקה. היא מחויבת לשיקום שלי בצורה הרבה יותר. כי תמיד אנחנו פונים, אתה יודע, אם זה סמוטריץ' ואם זה שרים אחרים. הם באים ואומרים לי תמיד מה ההבדל בינך לבין נפגע טרור אחר? אז בכאב אני מסכים. ועדיין לא במאה אחוז מסכים. אבל מידת המחויבות של הממשלה והמדינה כדי לשקם אותי היא הרבה יותר גדולה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צריכה להיות. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> צריכה להיות. המדינה מחויבת אליי הרבה יותר, כי המדינה התרשלה. זה לא כוח עליון. אם זה היה כוח עליון הייתי אומר אוקיי, אני אסתפק בנפגעי איבה. ואני לא מבין גם למה, שמישהו יצליח לענות לי גם כן, וזה גם ביקורת, אני מצטער ירון, זה גם ביקורת כלפי המינהלת. למה הממשלה והמינהלת רצה באמוק לקדם חוקים של 100% שהם חוקים פופוליסטיים. הם חוקים פופוליסטיים רק מהסיבה שהממשלה מתעלמת מקבוצות אחרות שנפגעו. אנחנו נמצאים בטופ של הפירמידה מבחינת הצורך השיקומי ומבחינת הכאב. את ענבר הקיפו ורצחו אותה בדם קר. הוציאו אותה ממש להורג. ונחשפנו לסרטונים ונחשפנו שהסרטונים האלה הם סרטונים זוועתיים שמשאירים בך סיוטים. שמשאירים בך את הקושי, ממש אתה מתקשה להתנהל ביום-יום. אתה עם סיוטים, אתה עם חרדות, אתה עם פוסט טראומה. ואני נזרק לוועדות האלה. נזרק לוועדות האלה במקום שיסדרו לנו מסלול ירוק. אני לא צריך להוכיח שנפגעתי, זה רשום בכל רמ"ח איבריי. ותלוי עם איזה פסיכיאטר נפלתי, כי זה לא רשום להם בספרי הפסיכיאטריה. הם מסתכלים על זה כאבל רגיל. לכן קבעו לי 20%. לכן הממשלה הייתה צריכה לקחת את האחריות ולהעביר אותנו במסלול ירוק, כי זה ברור שאנחנו נפגענו. זה ברור שאנחנו סובלים. ואני לא מבין, כאילו, מדוע החריגו אותנו? מדוע לשורדי השבי, אני מבין שזה היה תפוח האדמה הלוהט, שורדי השבי, וכולם רצו להתחבר להצלחה הזאת. אני קורא לזה "הצלחה". זה במירכאות כי זה לא הצלחה. עצם העובדה שהם נחטפו זה לא הצלחה. אבל באיזה שהיא צורה זה נתפס כהצלחה בציבור. לכן גם כאשר קבעו להם 50% המינהלת, ואני מצטער ירון, המינהלת רצה באמוק מטורף כדי להגשים גם את ה-100%. במקום לעצור, להסתכל ימינה ושמאלה מה קורה עם המשפחות השכולות שזנחו אותם. אולי בהם צריך לטפל? טיפלנו בשורדי השבי, בואו נתקדם עכשיו לאוכלוסייה אחרת שנפגעה. אנחנו נמצאים בטופ של הפירמידה מבחינת הסבל. לא חסכו מאתנו כלום. הבת שלי נרצחה, נחטפה. חיכינו שנתיים ואני מרגיש שהמדינה במקום לבקש ממני סליחה עוד מתעמרת בי. זו הצורה של המדינה לבקש ממני סליחה, לשלוח אותי לגלגלי הבירוקרטיה. זה בושה. וזה מסתדר לי. אתה יודע, זה מסתדר לי עם כל ההתבטאויות שיש לאחרונה. זה לא יקרה, כי ברגע שהמדינה תראה אותי, לא תזרוק אותי לפעולות איבה, כלומר היא לוקחת אחריות על האירוע, על החללים. היא לוקחת אחריות. אבל היא לא רוצה להסתכל על זה כאירוע שונה ולכן היא זורקת אותי לפעולות איבה. כי אני, הבת שלי, זה שיא ההפקרה. ומי רוצה לגעת בהפקרה? כולם רוצים להתרחק מהפקרה. בגלל זה הולכים ומתחברים לשורדי השבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חיים, אני אקצר אותך. אבל אני אגיד לך משהו. היום, או השבוע, יביאו לכנסת חוק מחויב לעשות דין במחבלי הנוח'בה. מדינת ישראל ידעה לשפוט מחבלים 70 שנה, אבל היא עושה חוק מיוחד למחבלי הנוח'בות. היא מכירה באירוע הזה ובאכזריות שלהם ובפשע שלהם כמשהו שמצריך חוק מיוחד. זאת אומרת את התהליך הזה, השיפוטי, של מחבלים היא אומרת מחבלי הנוח'בות נטפל בהם בבתי משפט על פי חוק מיוחד עבורם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> מה אתה גוזר מזה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני גוזר שאנחנו יכולים וצריכים למי שהם משפחות חטופים חללים באירוע ובכשל הזה ובאסון הזה לבצע כללים וחקיקה מיוחדת. ולא להגיד אתם כמו כולם, כי אתם לא כמו כולם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אז איפה זה בא לידי ביטוי שנתיים וחצי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אומר, כשרוצים לחוקק משהו לקבוצה מיוחדת יודעים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אז למה זה לא קורה איתנו? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל, היו חוקים מיוחדים למשפחות החטופים כבר מראשית הדרך. אבל אתה צודק שהיום אנחנו עוסקים בחללים ששילמו את המחיר הגבוה ביותר. ובעצם המשאבים והפתרונות עבורם הם לא שלמים, זה הדיוק. בואו ניתן גם לאחרים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מיכאל, אני רוצה לפני. אם יורשה לי שתי דקות. קודם כל, תודה רבה אדוני יושב-הראש, על הדיון הזה. זה דיון מאוד חשוב. אני קצת מתביישת האמת לשבת ולשמוע את הדברים. אני חושבת שישבתי פה בכנסת בעשרות דיונים, עשרות דיונים לאורך השנתיים וחצי האחרונות שכמובן היו בדרך, במאבק להשבת החטופים. אבל גם לנושא של התנאים של משפחות החטופים דאז היו על הפרק. אלה דברים שכל הזמן היו על השולחן. אין פה איזה הפתעה גדולה. אני חייבת להגיד, לצערי, שפניתי ליושב-ראש הכנסת גם מעל בימת המליאה וגם בכתב, מספר פעמים במכתב, וביקשתי ממנו שנקים ועדה מיוחדת בכנסת שתפקידה יהיה לטפל במשפחות החטופים. גם החללים, גם השבים והמעטפת של בני המשפחות. גם הנושא של מעטפת בני משפחות יש את האכזריות הזאת של מי נחשב בכלל בן משפחה ומי לא. האבא, האח. הרי היו פה בני דודים שהקפיאו את החיים שלהם והיו רק במאבק להשבת החטופים. לצערי אפילו לא קיבלתי תשובה על המכתבים שלי והבקשה שלי. לפני לדעתי שבועיים היה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. לדעתי אסתר שיושבת פה הייתה שם גם, כי אסתר מקפידה להגיע לכל הדיונים ועושה עבודה מדהימה במיצוי זכויות ועזרה למשפחות, ממש מטוב ליבה. גם שם היו אימהות לחטופים חללים. אני גם זוכרת בדיוק מי היו. אין לי מילה אחרת חוץ מאשר הזדעזעתי מהמצב של חלק מהמשפחות. אי אפשר לבוא ולהגיד למשפחות שהיקר או היקרה שלה נרצחו, נחטפו ושבו כחללים ש-אוקיי, הם שבו, קברנו אותם, זהו, בזה זה נגמר. לא, זה רק מתחיל. בסוף הספירה של הימים להשיב את החטופים היא לא רלוונטית, זו ספירה לנצח. אין ספירה. זה forever האירוע הזה. ואנחנו גם לא יודעים לאן אנחנו הולכים בחמש שנים הקרובות, בעשר השנים הקרובות מבחינת מה שהמשפחות האלה עוברות. ואני מרגישה שאנחנו עושים להם עוול עצום שאנחנו יכולים לפתור אותו. זה באמת בכוחנו. זה באמת בכוחנו לעשות את זה. אבל הממשלה צריכה להסכים ולרצות. באמת שזה לא צריך להיות פוליטי וזה משהו שחייב להיות בהסכמה בין קואליציה ואופוזיציה כי זה פשוט לא פוליטי. זה פשוט מגיע למשפחות האלה וזו החובה המוסרית שלנו כמדינה, בטח כמחוקקים, לתת לזה מענה. אני לא מצליחה להבין למה אנחנו לא מצליחים להתקדם. אני ישבתי עם חנה, דודה של ענבר, אחרי ההלוויה ואחרי שהיא שבה. היא אמרה לי אנחנו חייבים לעשות משהו עם המשפחות, כי הן גמורות, הן מפורקות. הם לא יכולים לחזור למעגל העבודה, הם לא יכולים לחזור לחיים נורמליים. הם רוצים, אבל הם לא יכולים. עם כל ההודיה הגדולה שלי למינהלת החטופים והדרך שהם עשו והוורסטיליות הגדולה שהייתה לאורך המלחמה, it's not enough. זה לא שם. זה גם לא בידיהם, זה בידי מתווי המדיניות. שזה בסוף אנחנו. ואני שוב קוראת פה בפרוטוקול של הוועדה הזאת, בואו נקים את הוועדה המיוחדת הזאת. היא תהיה קואליציה ואופוזיציה, היא לא תהיה פוליטית. היא תדאג לתקן את החקיקה ולתת להם את המענה שהם צריכים לשנים הבאות קדימה לכל המעטפת של בני המשפחה: הורים, אחים, מי שצריך. זו החובה שלנו. זה לא עניין של כסף, סליחה, יש כסף כשרוצים. יש. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני רוצה רק להוסיף עוד נקודה אחת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק חיים, אני אתן לך. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> כן, ממש בקצרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אתן לך, אבל אני אומר אנחנו כבר חצי שעה מתחילת הדיון. יש לנו רק עוד שעה. אנחנו רוצים לשמוע את הגופים הממשלתיים, את התשובות שלהם על מה אנחנו מצפים. שאחרי שתסיים אנחנו ניתן לנציגי משפחות. תהיו קצרים, תגידו מה אתם דורשים מהממשלה כדי שנוכל לשמוע תשובות. אם נסיים את הדיון רק בצד הזה לא עשינו כלום. בבקשה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אומר בקצרה, משפט אחד. יש לי בקשה, כי הגיעו לאוזניי כל מיני שמועות שיש כל מיני תוכניות על פתרונות זמניים. הנזק שלנו הוא לא זמני. הנזק שלנו הוא ארוך טווח. אני לא יודע מה יקרה איתי בשנים הקרובות ולכן הפתרון צריך להיות פתרון ארוך טווח. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> היי, אני אילת סמרנו, אמא של יונתן סמרנו. אני חושבת שאנחנו מגיעים כבר לוועדה רביעית, חמישית, אני כבר לא יודעת כמה. הבקשה העיקרית שלי, אני לא יודעת מי פה לוקח החלטות – די. שזאת תהיה הוועדה האחרונה ושתעשו מעשה. אי אפשר להביא אותנו לעוד ועדה ועוד ועדה. כל ועדה כזאת הופכת לנו את הבטן. צריך להבין נקודה אחת והיא לא כל כך מסובכת להבנה. אנחנו לא עוד משפחה שכולה ואנחנו לא עוד קטגוריה בנפגעי פעולות איבה. מה שאנחנו עברנו, חלקנו בתהליך של שנתיים וקצת, חלקנו קצת פחות משנתיים, הוא תהליך לא נורמטיבי בכלל. ספרי הפסיכולוגיה עדיין לא נרשמו. אפילו הפסיכולוגית שלי אומרת לי אני לומדת ממך, אני עדיין לא יודעת איך לטפל. אנחנו היינו כולנו משפחות נורמטיביות. עבדנו, היו לנו חיים נורמליים. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי כרגע, לא בטווח של שנה-שנתיים, בטווח של יום-יומיים. אני לא יכולה לראות את עצמי בכלל חוזרת למעגל העבודה, למרות שאני מאוד רוצה. הייתי וורקוהולית לפני כן. אני רחוקה מזה. צריך להבין נקודה אחת – שכול הוא שכול. אין כאב אחד יותר מהאחר. אבל התהליך שנלווה לשכול שלנו זה הטראומה. ואת זה אנחנו לא יודעים כמה זמן ייקח לנו לתקן. ועל זה צריכה להיות ההתייחסות. הממשלה צריכה לתת התייחסות למשפחות החטופים החללים. אני שמה דגש, חטופים חללים. אני לא קיבלתי את הבן שלי או את הבעל שלי או את האח שלי. אני לא קיבלתי אף אחד. אני לא קיבלתי את הילד שלי, למרות שהוא הושב לקבורה. מבחינתי הוא חטוף לכל החיים. החיים שלי נחטפו לעולמי עד. את זה צריך להבין. ומי שקשה לו להבין שיבוא ויהיה איתי שבוע בבית. יום, יומיים, עם כולנו. אי אפשר להסביר את זה. אנחנו לא צריכים לבוא ולהצטדק כל פעם, אנחנו לא צריכים לבוא ולהתחנן. אנחנו צריכים שתהיה פה עשייה ושתהיה פה חקיקה לטובתנו. לא יודעת איך. חוק לוקח הרבה זמן? תמצאו את הדרך לתת לנו משהו זמני עד החוק. אנחנו נעבוד מספיק קשה בשביל זה, יש לנו את כל הזמן, אנחנו לא עובדים. יש לנו רק טראומה. כרגע יש לנו הרבה זמן להקדיש לזה. ואנחנו נקדיש לזה. ואם צריך, אני מודיעה פה, אני לא יודעת מי פה מהממשלה, כי אני כבר הפכתי להיות בורה בקטע הזה. אם צריך אנחנו נתבע ובגדול. אנחנו לא רוצים להגיע לתביעה. ותביעה ייצוגית בסוף תביא אותנו למה שאנחנו נקבל. אז למה? למה להקשות עלינו? תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דני, בבקשה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני רק רוצה לציין שמשפחות החללים והשבים הן לא מסכנות. נקלעו למצב איום. מי שלא נמצא שם לא יודע מה זה. אילת אמרה שמישהו יבוא איתי יום או יומיים. אני אומר שמישהו יבוא להיות איתנו לילה. לשמוע את הזעקות תוך כדי שינה. ואת כל הסבל שיש פה ביום-יום. אם הממשלה תמשיך להתנהג כפי שהיא מתנהגת ותתעלם מקביעת חוקים וכללים חדשים לאירוע הזה. אני קורא לזה אירוע, לטרגדיה הקשה הזאת שעם ישראל עבר, בשואה הזאת, כי לא היה אירוע כזה בעולם. ואיך אילת אמרה? הפסיכולוגית לא יודעת לטפל בזה. אם הממשלה לא תחליט על חוקים, על כללים חדשים לכל סקטור של משפחה, ויש פה סקטורים שונים של משפחות ואירועים. אין דומה חייל חטוף שחזר לחלל חטוף שחזר, חייל או חלל אזרח. ללכת ולהכליל את משפחות החללים לנפגעי פעולות איבה, מה זה נפגעי פעולות איבה? אני כואב את כאבם. הילד שלהם היה במסעדה, היה פיצוץ, נהרג הילד, עם כל הכאב. כולנו כאבנו על כל הרוג. אבל ישבו שבעה, 30, חזרו לעבודה. פה אנחנו כמעט שלוש שנים, שלוש שנים בתוך העניין הזה. וזה לא אמא, אבא, אישה. זה אחים, אחיות, בני דודים, דודים. ואלה מערכות שלמות. הבת שלי עוד לא הצליחה לחזור לעבודה שלה. נכון, אח שלה חזר, שמחה גדולה. אבל היא עוד לא הצליחה להתגבר ולחזור והיא בטיפולים. מה אנחנו צריכים? א' לבדוק באמת, בכל סקטור, לבדוק דיור של המשפחות. כי יש משפחות שעזבו את הבתים, עזבו את המקומות, גרים בדיור. יש לי חבר ששכר דירה וקיבלנו 2,000 שקלים מהמטה לעזרה כל חודש. ברגע שהבן שלו חזר הפסיקו לו את ה-2,000. אומר לי אין לי מה לאכול. חסר לי ה-2,000 שקלים האלה. ואף אחד לא מלווה אותו בעניין הזה. זהו, כי הבן שלו חזר, נגמר. הוא משפחה שהבן חזר, בסדר, הבן קיבל מה שהוא קיבל. אבל במשפחה אף אחד לא ממשיך לטפל ממש. דיור, רווחה, המשך טיפולים. זה לא יכול להיות המשך טיפולים כמו בקופת חולים 12 טיפולים לשנה. זה טיפול שבועי, פעמיים-שלוש בשבוע לכל אחד מבני המשפחות פה. רק לסבר את האוזן בעניין הזה. הייתה הצעה, אדוני יושב-הראש, אתה היית אחד המציעים להצעה הזאת, לפצות את המשפחות, את החוזרים בעצם ואת החללים, כל משפחה בסכום מסוים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, הייתה לנו הצעת חוק של הסיעה שלנו. שנדחתה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> כפי שהיה באסון מירון. אז יבואו חכמים ויגידו לי, יספרו לי אם אסון מירון הוא יותר גדול מהאסון הזה, מהטרגדיה הזאת. מישהו יכול לשכנע אותי בזה? אין אסון גדול מזה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> הם לא רוצים לקחת אחריות, בגלל זה לא משלמים לך. לא מביאים לך את הפיצוי. זה לא עניין של כסף. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני עושה השוואות. אני לא רוצה לחשוב על העתיד. אז בבקשה, שגוף ממשלתי יקום, יחלק את המשפחות לקטגוריות. ובכל קטגוריה יש שונות מוחלטת. ואז לבוא באמת לראות מה מתאים: איזה טיפול, איזה פיצוי, איזה עזרה לכל משפחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. חברים, עוד פעם אני חוזר, תשתדלו להיות קצרים כדי שנשמע את אנשי המקצוע. בבקשה, לפי הסדר. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני גל, בן של אבנר שנחטף חי ונרצח בשדות הקיבוץ, לא חטוף טכנית. ומיה שנרצחה, נחטפה, הושבה לקבורה. אז אני גם יודע איך זה מרגיש גם להיות בצד של השכול בלי החטיפה וגם לחיות בצד השכול עם החטיפה. עם אבא זה היה "קל", במירכאות כמובן. אבל הרבה יותר קל 10 ימים, זיהוי, קובר. אתה יודע איפה הוא. אתה מבין איפה הוא. עם אמא אותו שבוע של השבעה היה רק ההתחלה. בסוף אותו שבוע כבר הודיעו לנו שהיא חטופה, פצועה. משם תוך חודש זה הדרדר בהדרגה לפצועה קשה, נרצחת. אתה אפילו לא יודע מה זה נרצחת. אני יושב פה שבעה ואין לי קבר, אין לי משהו מוחשי להיאחז בו. עם אמא זה עוד היה לכאורה יחסית "קל". התיעודים היו עוד יחסית ברורים, ניתנים איכשהו להבנה. למרות שגם כשהם ניתנים להבנה, גם כשאתה יודע בראש הלב לא תמיד רוצה לדעת עד שהוא שם. ואז תוך תשעה חודשים גם זה מסתבר מעט, כן? לא חשבנו שזה ייקח עוד כל כך זמן אחריה. היא פה. ואז נשאר לחיות עם הפה, לא פה. אותו מעגל שליווה כל תקופת השבי לא נגמר אחרי זה. לא מפסיק. היא נוכחת כי אתה יודע איך זה כשהיא לא נוכחת בכלל, אבל היא כבר לא נוכחת, היא לא קיימת. אז אם אבא זה עוד היה קל איכשהו, את המעגל הזה פתרנו, "פתרנו", הלוואי ולא, הרבה יותר מהר. והמעגל של אמא, הפער בין השבה שלה לסוף החטופים בהסכם האחרון באוקטובר, אלו היו חודשים שכל ארון שחזר קפץ הראש, החזיר אותנו אחורה. ולי עוד "קל" על הנייר יתום משני הורים. מקבל מעטפת מהגבוהות שהיו לפני המלחמה עוד. לכאורה מתפקד, לומד. לומד עם חצי מוח בערך. טפשת שכול כרמית הגדירה את זה יפה. אז כל עוד אני עומד אני יודע שאני גם צריך לדבר בשביל מי שלא יכולים להיות פה היום. כל עוד אני עומד ומתפקד באיזה שהיא צורה אני יודע שיש מספיק צעירים, הורים, יתומים, אחים. גם מעגל שני, שזה דיון בפני עצמו. פה ההזדמנות תמיד להודות לדודים שלי, שלמה וסמדר. סמדר אחות שכולה בעצמה. אז כל עוד אני עומד אני יודע שאני צריך לדבר גם בשביל מי שלא יכולים בכלל לשבת פה. וקונקרטי אני אישית מאמין בשיקום והחלמה, גם אם אנשים שמרגישים בעצמם נפגעים לא מאמינים שם, אחרת לא הייתי לומד עבודה סוציאלית. אבל אני יודע שבשביל החלמה, שגם החלמה זה עם פצע שתמיד נשאר ותמיד צריך איזה שהיא תמיכה מסוימת בחייו. צריך איזה שהיא הכרה, אחריות. לא רק בלשון עבר, אלא כלשון עתיד. נכשלנו, הפקרנו, אנחנו פה עכשיו לנצח. אנחנו פה להחזיק את היד עד הסוף. כמה שרק צריך, עד שתצליחו לעמוד באיזה שהיא גרסה על הרגליים. גם אם היא לא שלמה, כי היא אף פעם לא תהיה שלמה. בהכי קונקרטי, לייצר באמת הגדרות של מה זה נפגע חטיפה בכלל. זה נכון, גם החיים וגם החללים. משם אתה מתחיל על כל קטגוריה לשזור בין הגדרות בין מה זה נפגע חטיפה, מה זה שכול, מה זה שכול משובש. לאט לאט לייצר כל מיני מדרגות שיאפשרו לתת את המענה הכי טוב, הכי ספציפי, הכי מותאם לכל משפחה לפי הצורך שלה. זהו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך דן. חה"כ כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שלום ותודה על הדיון. קודם כל אני רוצה לחזק את המשפחות. תרשו לי לחלוק אתכם משהו אישי. כשהיה טבח ה-7 באוקטובר לא הייתי בארץ וקיבלתי התראה לטלפון על טילים. איפה שהייתי היה הערב שלפני. וכמו שאני תמיד עושה, אני לימדתי הרבה שנים במכללת ספיר, כמו שאסתר יודעת, גם הייתי בקיבוץ נירים בעברי. כמו שאני עושה במקרים כאלה, הדבר הראשון שאני עושה זה ליצור קשר עם החברים שלי באזור כדי לדרוש בשלומם. כתבתי לחברה טובה שלי מכפר עזה, שנייה, סליחה. כתבתי לחברה טובה שלי מכפר עזה, סינדי, לשאול מה שלומה. אם הכול בסדר. ואז היא ענתה לי "אני שומעת אותם מחוץ לבית, בחיים לא פחדתי כך. אנחנו בממ"ד", היא ובעלה יגאל. ואחרי זמן מה, כשכתבתי להם שוב לראות מה שלומם כבר לא היה מי שיענה. הם נרצחו בממ"ד. הייתי צריך טיפול אחרי זה. הייתי צריך טיפול פסיכולוגי, כי אני לא יודע איך להגדיר את עצמי, אם הייתי, איך אמרת, טראומה, פוסט טראומה, לא יודע. ואם זה מה שאני מרגיש, מה מרגישות המשפחות? הרי זה כאין וכאפס. אין מה להשוות הרי. אם אני הייתי צריך טיפול על כזה דבר, קל וחומר המשפחות. ואני לא משווה את עצמי. להיפך, אני מספר את הסיפור שלי כדי להמחיש, אם יש צורך בכך בכלל, כמה נוראי המצב של המשפחות שמדברות פה ושלא נמצאות פה, משפחות שאיבדו את היקר להם מכל. לא יעלה על הדעת, ואני שמעתי בדרך לפה כשהייתי תקוע בפקק, אני מתנצל על האיחור, שאחד מהדוברים אמר אנחנו מרגישים מוקצים. מי שצריך להיות מוקצה זה מי שמזניח את המשפחות. מי שצריך להיות מוקצה, ציבורית, חברתית, זה מי שלא נוקף אצבע לטובת המשפחות. בושה וחרפה זה understatement, אין לי מילים לתאר. ומעבר לדברים שנאמרו פה, וגם קראתי את המסמך של ארגון החטופים ומשפחותיהם. מעבר לעניין הכספי וכן הלאה וההכרה – המושג הכי חשוב שמופיע פה לדעתי הוא פגיעה מטרור מתמשך. ויש גם בפסיכולוגיה מה שנקרא טרור שחיקה. שהכוונה היא לאדם שסובל משחיקה כתוצאה מטרור והדבר הזה לא עובר. הדבר הראשון שהמדינה צריכה לעשות, לא במקום דברים אחרים, אבל הראשון אולי, הוא לספק את הטיפול. ויש טיפול, כולל דרך אגב טיפול שהתחיל בישראל. טיפול בטרור שחיקה. יש טיפולים מיוחדים. המדינה צריכה לספק את זה. המדינה צריכה, בלי בירוקרטיה, בלי שכל אדם יצטרך לרוץ אחרי משרד כזה או אחר. זאת צריכה להיות ברירת המחדל. זאת צריכה להיות ברירת המחדל. שכל אחד ואחת מהמשפחות מיד יקבל מהמדינה את מה שנקרא טיפול בטרור שחיקה. מיד. תודה וסליחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> מיכאל, הערת ביניים. אנחנו פונים למשרדים. במשרדים אומרים אנחנו כפופים לחוקי המדינה. וזה כובל את כל המשרדים בלי יוצא מהכלל. בבקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משרדים הם יזמים של תיקוני חוק. לא רק הכנסת מתקנת חוק. כאשר משרד רואה לקונה או בעיה או שר עם מנהיגות אומר תתקנו את החוק. לא מסתרים מאחורי תקנות וחוקים. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> שלום. קודם כל תודה על הבמה. שמי מישל מיכאל אילוז, אני אבא של גיאצ'וק שלי. קודם כל תודה רבה לחה"כ כסיף על האמפתיה ובאמת על המילים החמות שאמרת פה. אני ברשותכם ארצה ככה לנסות להעביר לכם עם מה אנחנו מתמודדים דקה ודקה, שנייה ושנייה ויום ביומו. (מושמעת הקלטה) אני אקצר פה את הדבר הזה. אבל רציתי להמחיש לכם מה זה להיות עדיין חטוף. אני כבר אוטוטו שלוש שנים, אני עדיין חטוף מאז ה-7 באוקטובר. הפוזיציה הזאת שאני צריך לבוא ולהוכיח את הנכות שלי היא פשוט לא פחות ממבזה. אני מ"פ בסיירת, אני עורך דין, אני יזם והחיים שלי לעולם לא יהיו אותו דבר. אני מחפש כל יום את הזהות שלי מחדש. חטפו אותי, והחטיפה הכי גדולה מבחינתי וחוסר היכולת שלי להשתקם זה החוסר יכולת של אנשים לקחת אחריות. לבוא ולהגיד כשלנו. לבוא ולפצות אותנו כמשפחות. לא מדובר באירוע מתמשך, טרור מתמשך. זה פשוט עקרו אותנו, עקרו לנו את הלב מהמקום. והדבר הזה שאני צריך לבוא ולהוכיח שאני נכה. אני צריך לשבת בפני ועדה, לבוא ולספר כמה אני מסכן? תגידו לי, אתם צוחקים עליי? אני מסכן? אני בן אדם שכל החיים שלי יצרתי, שילמתי מיליוני שקלים מיסים. הפסדתי מיליוני שקלים מאז ה-7 באוקטובר. אני לא מבקש את כל מה שהפסדתי. אני מבקש את האינטגריטי הבסיסי ביותר שיש לאדם כלפי אדם. הזהות הממשלתית שלנו, הערבות ההדדית שלנו. אני לא רוצה להיות במקום כזה של להתחנן יותר. אנחנו כל המשפחות, אני לא משווה כאב כזה ואחר. כולם כואבים. אני משוכנע שכל מי שיבוא ויגיד אני מזדהה איתו, אני כואב את כאבו. אבל אתם חיים להבין, משפחות החללים שנמצאים בתוך האירוע הזה זה שונה לחלוטין. כמובן שהחטופים החיים שחזרו. אני לא מקטין שום קטגוריה כזו אחרת. ודי, נמאס לנו. אני גם כן יושב ועדה רביעית. מה זה? נראה לכם נוח לי, נעים לי לבוא בפקקים, לבוא לפה כדי להסביר את עצמי ולדעת שוב פעם, לצערי הרב, שלא יקרה שום דבר? הפסימיות פשוט השתלטה על חיינו והזילות של מה חשוב או לא חשוב פשוט מטריף את הדעת. אז אני מבקש אתכם לקחת בחשבון ותשומת לב את מה שאנחנו חווים ואת מה שאנחנו עוברים. אתם יודעים שאני אמרתי תמיד שאני אנשק את הבן שלי כשהוא יחזור. נלחמתי קודם כל באמת במשך שנתיים, נלחמתי על להחזיר את החטופים החיים לפני החללים. זאת הייתה המלחמה שלי ועמדתי בכל במה ואמרתי את זה, זו קדושת החיים. ואז אני מקבל את הבן שלי כעצמות ואני אכן מנשק את הבן שלי כגופה, כגולגולת, כעצמות. אני מחליף את העצמות של הילד שלי, כי הוא נורה במקום הלא נכון ולא שמו אותו. אז תגידו לי, אני צריך להוכיח את הנכות שלי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא נכה. אתה שילמת מחיר. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני הרבה יותר. בוא, הנכות שלי היא נכות הרבה יותר גדולה משאתה יכול להבין. הנכות שלי אמנם היא לא פיזית, היא נפשית לאין שיעור. אתה יודע, זה כמו מישהו ששמים לו גבס ברגל ואז אתה אומר הוא נכה, הוא לא יכול לרוץ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אומר, אתה לא חייב שיקראו לך נכה שתקבל את מה שראוי שהמדינה תיתן לך. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אבל מה לעשות שאני כזה, לצערי הרב. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> ב-10 הימים האחרונים אין רופא שלא ביקרנו. אני הייתי הבן אדם הכי בריא בעולם. בחיים לא הייתי חולה. עברנו על זה השבוע, בהומור, בציניות. אתה יכול להסתכל על התיק הרפואי. אין רופא שאנחנו לא מגיעים. יוצאים ממחלה נכנסים למחלה. הגוף שלנו נאכל ואנשים לא מבינים את זה. אנחנו נראים לכם חזקים, מחייכים. מבפנים אנחנו נאכלים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> רק אני אתייחס להערה הזאת, כי אנחנו כן נכון. זו הבעיה, שאנחנו הפכנו לנכים. אנחנו הפכנו, אני לא מכיר את עצמי. אני הייתי וורקוהוליסט, אני עבדתי איזה 10-12 שעות. היום מה שאני עושה אני קם בבוקר והולך פעמיים לקבר של הבת שלי. זה מה שאני עושה כל היום. לא מסוגל לעשות שום דבר אחר. נשרטנו לכל החיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אסתר. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני רוצה רק להוסיף שאנחנו חייבים לעצור ולהתחיל לחשוב על מעשים לקדם את החקיקה של חוק נפגעי חטיפה וחייבים לעשות. כי אי אפשר, הזמן הוא נגדנו. הזמן הוא נגד המשפחות. ואנחנו יושבים פה עוד פעם ועוד פעם ומדברים על הדברים והכאב הוא גדול והצרכים הולכים ורק גדלים. אני חושבת שהמדינה חייבת לעצור ולהבין שחייבים לחוקק כבר את החוק. להכניס לתוך החוק הזה את המענים המתאימים. ואין מה, אני לא מבינה למה מחכים. שיקרה אסון? עוד אסון ועוד אסון? אנחנו חווינו אסון ב-7 באוקטובר ומאז. אני חוששת למשפחות, מה יקרה למשפחות. אני חושבת שהמדינה חייבת לעצור ולתת תשובות. אני לא חושבת שיש עוד טעם לדבר עוד ועוד אם אין כוונה לעשות משהו. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> רק דגש קטן. עד שיחוקק חוק, כי אנחנו יודעים מה זה להעביר חוק, חייב למצוא פתרון שמלווה אותנו עד חקיקת החוק. חוק זה יפה, חוק לוקח המון זמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא לוקח המון זמן. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> לפעמים כן, לפעמים לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תלוי ברצון של מי שמחוקק. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> בדיוק. אבל עד שיהיה את הרצון, שידאגו לנו לפתרון זמני. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אם המדינה תחליט שזה חשוב, והעברנו חוק בכנסת וראינו. כאשר המדינה מחליטה שזה משהו חשוב החוק מהיר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברור. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני חושבת שצריכה להיות מעטפת. אבל אני אומרת, חוק יכול להיות מהר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה חבר'ה. אבל תראו, אנחנו כבר שעה מהדיון. אנחנו עוד לא עברנו לשמוע את אנשי המקצוע. << אורח >> יפה אוהד ארגמני: << אורח >> תודה לכולם, תודה לחברי הוועדה. שמי יפה אוהד ארגמני. אני עדיין ב-7 באוקטובר. צביטה גדולה לחללים, לחטופים החללים. נועה חזרה אלינו ואנחנו באמת מאושרים מאוד. אני חשבתי שברגע שהיא תחזור אז הכול כבר יהיה מצוין ומעולה. אני בחוק נקראת מעגל שני או שלישי. למעשה המשפחה שלי תפקדה כמעגל ראשון, כי המשפחה שלנו הייתה מאוד מורכבת. מאוד מצומצמת. אני מה-7 באוקטובר לא עובדת. לא יכולה לעבוד. הצונמי הנוראי הזה פגע נפשית, פיזית וכמו שאיילת אמרה, אני עוברת מרופא לרופא. אני לא הייתי חולה אף יום אחד. ממחלות שאני אף פעם לא נתקלתי בהן. הרופאים אפילו לא יודעים מה קורה עם זה. מביופסיה לביופסיה, שום דבר. אז בבקשה, גם את המעגל השני בחוק או לפתור את העניין הזה שכל משפחה תהיה באמת עם הצרכים שלה. אני עדיין ב-7 באוקטובר. ואין לי מה להוסיף יותר. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כרמית, בבקשה. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> שלום, שמי כרמית. אני בת קיבוץ ניר עוז. אני בתם של רמי קציר שנרצח ה-7 באוקטובר, בתה של חנה שנחטפה, הוחזרה ונפטרה מהשלכות השבי. ואחותו של אלעד קציר שנחטף בחיים, על הרגליים, שרד בשבי ונרצח בשבי. אני רוצה להגיד משהו על ההגדרה שלנו. אני לא מוגדרת כנפגעת טרור, רק איבדתי שלושה אנשים במשפחה, כל אחד בנסיבות יותר מחרידות מהשני. אבל אני לא מוכרת כנפגעת. גם לא כנכה, אגב, כי אני לא מוכנה, בניגוד לחבריי האמיצים, לעבור את התהליך הזה. ולא בגלל שאני מתפקדת מעולה. לא מתפקדת מעולה בכלל, לא עובדת מה-7 באוקטובר. לא מתפקדת מעולה, אבל לא מוכנה לשתף פעולה עם המהלך הכואב הזה שמעבירים את המשפחות וגם מעבירים אותנו פה עכשיו של לבוא לעוד ועדה ועוד ועדה. ותציגו כמה כואב לכם ותציגו את הנכות שלכם ותציגו כמה פעמים אתם עולים לקבר. זה מבזה אותנו, זה משפיל. וכל מי שיושב פה, לצערי, לוקח חלק. מכל הכוונות הטובות, אבל לוקח חלק בהשפלה הזאת. אני באתי לפה להגיד שנמאס לנו, קצנו בדבר הזה. יושבים פה אנשים מוכשרים. הכנסת היא המקום שאמור לקבל את הסמכות לחוקק חוקים. תחוקקו חוק. תחוקקו חוק נפגעי חטיפה. כי אנחנו לא יכולים יותר להגיע לכנסת ולבוא לעוד ישיבה ולעוד ישיבה ולדבר על כמה כואב לנו. אני רוצה להגיד שאנחנו לא רק נפגעי חטיפה. אנחנו נפגעי טרור של ה-7 באוקטובר ושל ה-8 באוקטובר ושל ה-9 באוקטובר ושל מאות הימים שבהם גם הופעל עלינו טרור דרך סרטונים, דרך לראות את האהובים שלנו בשבי. דרך לחשוב שהם חיים, לא חיים. אסתר יכולה לספר לכם, אני יכולה לספר לכם. שיספרו לנו שאולי הם בחיים ואולי הם לא בחיים. ואולי נחלוט את המוות שלהם ואולי לא נחלוט את המוות שלהם. מה שאנחנו עברנו ועדיין עוברים זה אירוע טרור מתמשך. רק שקודם הוא היה בחסות חמאס וארגוני הטרור ועכשיו חלק מאירוע הטרור הזה קורה פה בחסות כנסת ישראל, ממשלת ישראל, מדינת ישראל. חוסר ההכרה שלכם בנו הוא פשע. הוא ממש חלק פעיל בעובדה שאנחנו עדיין בעוול. ואת העוול הזה אתם צריכים לתקן. אין מישהו אחר. הכנסת יכולה לחוקק, שהכנסת תחוקק. אני רוצה להגיד שאנחנו נפגעים לא פחות משל ארגוני הטרור, אנחנו נפגעים של הסחבת. אנחנו נפגעים של הטיוח ואנחנו נפגעים של הכחשת הטבח והכחשת המצב שלנו. אז תפסיקו עם זה בבקשה. אנחנו נעלה הנה כמה שצריך. אנחנו לא מתייאשים. אנחנו הפסדנו את כל מה שאפשר להפסיד, באמת. אין לנו מה להפסיד יותר חוץ מאת כבודנו, שגם אותו אנחנו מאבדים בהדרגה. אבל אל תגרמו לנו לאבד גם את זה. אתם הגוף המחוקק, תפסיקו לגלגל את התפוח האדמה הלוהט הזה מוועדה לוועדה, מישיבה לישיבה. די, תשים סוף לעינוי הזה שאנחנו נמצאים בו. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. אלי שתיוי. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> שלום לכולם. אלי שתיוי, אבא של עידן. עידן, שהציל כמה אנשים. נקלע לאירוע עם גיא אילוז, הם היו ביחד. הם נחטפו. אחרי מאבק שלם ואחרי שעידן לא הצליח להציל את הזוג האחרון שהוא ניסה להציל, אז עידן בעצם חרף את נפשו עבור יהודים. אני רוצה שתחרפו את נפשכם עבור היהודים האלו פה שיושבים, שאיבדו את הילדים שלהם. פשוט להילחם עלינו. אני רוצה להגיד לכם שיש מצב, אני בקשר עם כל המשפחות כמעט ואני רואה איך הם מתנהלים והמסקנות שלי הן קשות. גם אני ככה כמובן, אבל אני טיפה כל פעם מנסה לברוח. ואני בורח לפה, להסברה בחו"ל. אבל עדיין אנחנו בתוך הסיפור הזה. ככל שאנחנו נסביר יותר כך אנחנו נמצאים בתוך הסיפור עמוק. אנחנו לא מצליחים בעצם לתפקד, אף אחד פה לא עובד. לא חזר לעבודה מה-7 באוקטובר. אולי כאלו שהייתה להם איזה עבודה קטנה של שעתיים-שלוש. אבל אף אחד, אנחנו בקשר ביחד כולנו, מישל, איילת סמרנו, אנחנו כל היום אחד בתחת של השני וסובלים את הסבל הזה. כשקשה אז אני מתקשר למישל. אנחנו הופקרנו ב-7 באוקטובר והופקרנו ב-8 באוקטובר כאשר פשוט נתתם למטה החטופים, גוף אזרחי, לקחת אותנו ולקבל, כמו שדני אומר, 2,000 שקלים, שהם די השפלה. אנשים כמו מישל ועוד אנשים פה, שהרוויחו המון כסף. אנחנו היינו צריכים להתנהל ככה שלוש שנים. אז קיבלנו קצת כסף מהמדינה, מביטוח לאומי. אבל אז ברגע שקיבלנו את החלל שלנו, באותו יום הכול נקטע. אנחנו, כמו שסמוטריץ' אומר, מה ההבדל בינינו לבין אבא שאיבד את הילד שלו בתאונת דרכים? זה מה שהוא אמר לי במסדרונות. תגיד לי, אתם רציניים? הילד שלי חירף נפשו עבור הצלת יהודים. הוא לא מת בתאונת דרכים. יש הבדל, אנחנו נישה שונה לגמרי. חללים, חטופים חללים זו נישה שונה לגמרי. לכן אני פה, מיכאל, תודה על הכול. באמת שאתה מקדם ואני בקשר איתך אישי. אני רוצה לומר לכם שהנישה הזאת חייבת טיפול לא רגיל. אני מכיר מצבים של אנשים שמנוצלים רגשית וכלכלית. כי המצב הרגשי שלנו הוא כזה שאנחנו לא מתפקדים. אנשים לא חושבים נכון ועושים הרבה שטויות. אנחנו צריכים עזרה ממדינת ישראל, ליווי. ממש ליווי. כי אנחנו לא מתפקדים. אנחנו קמים עם המוות ואנחנו, הדבר היחיד שאנחנו הולכים זה לקבר, כמעט כל יום. אני מכיר אנשים שיושבים שם כל יום, כל היום. אז צריכים להתעורר. אני טופלתי יחסית טוב. אבל אז החזירו אותי לבית שעידן היה גר איתי בחצי שנה האחרונה. הקירות צועקים ואתה לא יכול לישון שום לילה. אם יש לנו אירוע כזה שצריכים להגיע ב-9:00 אז כל הלילה אנחנו לא ישנים, כדי לצאת ב-7:00. בכל מקרה, אני חושב שההזנחה הזאת שלנו היא לא רק על מדינת ישראל, היא גם המינהלת עצמה, שלא רואה אותנו. לא רואה את החללים. פשוט הזניחו. אני לא יודע במי הם כן מטפלים, אבל יש להם נישות מסוימות ששם הם משקיעים את הזמן שלהם ואת המעמד שלהם. ואנחנו מוזנחים, פשוט ככה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני אסיים במשפט אחד, בהקבלה, בגלל שאנחנו במסורת היהודית, יש כאן חובשי כיפות. אתם יודעים, הקונוטציה הראשונה שלי באה ואומרת פתאום את המשפט של אליה הנביא "הרצחת וגם ירשת". כמובן אתם לא רצחתם אותנו, אבל רצחו אותנו. רצחו אותנו ב-7 באוקטובר והירושה כמטפורה זה בעצם יורשים בעצם את הזכויות שלנו ויורשים בעצם את הזהות שלנו. אז בבקשה, בואו נתעורר. אני מבטיח לכם שזו פעם אחרונה שאני מגיע לוועדה ואני מקווה שאתם לא תאכזבו אותי בוועדה האחרונה. תודה רבה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> מיכאל, יש לי רק הצעה אולי. לשנות את שם הוועדה הזאת. נראה לי שאנחנו באים הנה כאילו מתחננים. ועדת המתחננים. צריך להפסיק את התחנונים האלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ירון, ראש מינהלת החטופים. נאמרו פה דברים קשים. אני גם שמעתי בתוך הדברים אנשים שיודעים לעבוד איתך ולדבר. אבל נראה שלא כל הכלים והכללים מאפשרים לך לתת מענה, במה שעולה כאן. הבעיות הן חמורות, הן מיידיות. אז יש לך את האפשרות להתייחס לדברים שעלו. אבל גם להציג לנו מה התוכניות של הממשלה לשפר את המצב. ועוד שאלה אחת חשובה – איזה תוכנית יש לכם לשפר את מה עולה פה. והאם אתם מגובים תקציבית או מגבלות תקציביות שמונעות מכם לעשות פעולות. שאלה שאני רוצה שתתייחס. ומה מידת הגמישות כשאתה פוגש בעיה חריגה? זאת אומרת גם אם אתה נותן את מה שמותר לתת על פי חוק, אתה פוגש מקרה קשה תפקודי או בעיות, מה מידת הגמישות ובאיזה עוצמה של כלים אתה יכול לפעול מול מצבים מיוחדים שאתה פוגש עכשיו? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> בוקר טוב יושב-הראש, בוקר טוב למשפחות. אכן הדברים שנאמרים פה הם בהחלט גם דברים שנאמרים לנו. ככלל אני חושב שנכון לפני שאני מתייחס, שהוועדות יהיו ועדות פרקטיות - - - של עשייה ורתימת כולנו. אני באמת חושב שהסשן הזה שבמסגרתו בני המשפחות נזקקות להגיע לכאן כדי לספר את כאבן שהוא המובן מאליו – בעיניי הוא כואב כל פעם מחדש. אבל אני גם חושב שיכולנו, או שהגיע הזמן לחסוך מהם את זה. כשאני מסתכל על הדברים שעולים פה, ולא עלו פה המון המון בעיות יום יומיות אחרות שקשורות בחינוך של ילדים, שלא חוזרים למערכות הלימודים. לא עלו פה בעיות שקשורות במצב נפשי ורפואי של טיפול מתמשך. לא עלו פה כמעט הבעיות של נושא הדיור וכו'. יש פה שלושה נושאים שבעיניי הם מיקוד ובעיניי הבסיס. הראשון שבהם הוא הדרישה להכרה כנפגע חטיפה. הווה אומר, חברים, כל מי שהיה באירוע הזה של משפחות החטופים, עוד לא נדבר על איזה מעגלים, כן מעגלים וכו', אבל כולנו נפגעי חטיפה. בין אם שהינו בעוטף באותו יום או בין אם לא שהינו בעוטף כל יום. אבל נחשפנו כולנו למה שקרה. הדבר השני, והוא לא בציר של המינהלת, אני אומר אותו מראש, חשוב שנדע, הוא כל הסיפור של לקיחת האחריות, נרטיב וכו'. חבר'ה, אני אומר את זה כאן כדי שנדע במה המינהלת יכולה לעסוק ובמה היא לא עוסקת. אנחנו לא עוסקים בהיבטים הפוליטיים וגם לא בהיבטים של אחריות ממשלתית למסר כזה או אחר. לא בגלל שאין לי דעה בנושא, לכולנו יש דעות בנושא, אלא כיוון שזה לא תפקידנו. אני חושב שהטיפול שלנו במשפחות צריך להיות לא דרך הציר הזה. הדבר השלישי הוא המענה התגמולי, שהוא נובע מההכרה. אנחנו מזהים לחלוטין את הסוגייה של משפחות החטופים החללים כסוגייה שהיא סוגיה שמצריכה בידול מסוגיות המשפחות השכולות הרגילות. לא פירמידה של כאב, אלא תוצר של צרכים שהם תוצר של הזמן שעובר, של טרור מתמשך. של כל ההשלכות של מה שזה עושה. אני תמיד חקוק לי בראש המשפט של יעל אדר שאומרת 'אם הייתי קוברת את תמיר ב-8 באוקטובר, בדצמבר כבר הייתי חזרה בעבודה'. שזה כנראה מעגל החיים של משפחה שכולה "רגילה", היכולת לחזור. אחרי שנתיים כולנו מבינים את ההשלכות. אנחנו מבינים. אני חושב שהמינהלת בשיח הישיר שיש לה עם המשפחות מבינה גם לאורך השנתיים האחרונות את מה שקורה. אני חייב לומר בצד הזה משהו אחר, החקיקה שהמינהלת שותפה לה בסוגיית המענה לשבים היא לא על חשבון תהליך הטיפול שנדרש למשפחות החטופים החללים. היא לא על חשבון. היא לא או זה או זה. אני אומר את זה כיוון שפה יושבים בחדר הזה - - - << אורח >> חיים הימן: << אורח >> זה לא או זה או זה, אבל פשוט החלטתם להפריד בינינו. ירון, אני באמת לא מצליח להבין, למה קידמתם את החוק של השורדים על פני ההסתכלות של משפחות החללים? כשאנחנו עומדים בקודקוד של הפירמידה של הכאב, של השיקום. אצלנו השיקום הוא לכל החיים, זה עד הקבר. אבל לכם יש פריוריטי מהבחינה הזאת. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> נכון. אבל בחדר הזה יושבים משפחות החטופים החללים ובהם אנחנו צריכים לטפל. תכף אני אסביר איך. רגע. אבל אסור שהשיח יהיה שיח שאומר זה על חשבון זה, כי זה לא עובד זה על חשבון זה. יש חקיקה שמותאמת לשבים, יש חקיקה שצריכה להיות מותאמת למשפחות החטופים החללים. בסדר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עובדים על חקיקה כזאת? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני רק אגיד, דרך אגב. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> זה לא זה או זה, אבל מי שיצר את ה-"זה או זה" זה אתם. בזה שקידמתם קודם את החקיקה על השבים. עכשיו אני אומרת לך, ואני אומרת את זה פה לכולם. אם אני הייתי מקבלת את הילד שלי חי, לא רוצה לראות אף אחד מכם, אף ממשלה, אף שר. אני מרימה את עצמי ואת הילד שלי. יהיו לי את כל הכוחות. זה ההבדל. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> הם יוצרים את המחלוקת בינינו, זו הבעיה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אלי, אנחנו לא יוצרים מחלקות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, אם אנחנו עכשיו על כל משפט של ירון נעיר הערות, לא שמענו לא את הביטחון, לא את ביטוח לאומי ולא אחרים. אנחנו שעה ורבע נתנו רק למשפחות. וזה בסדר. רגע, רגע. אפשר להמשיך. אתה יכול להמשיך לדבר, אבל הדיון ייגמר. אתם רוצים שנעבוד בשבילכם. העבודה שלנו זה לדבר עם המשרדים. ואם הוא אמר רמז שהוא בכיוון של חקיקה, אני רוצה להבין. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> יש שלוש הצעות. איפה אתם ביחס להצעות הקיימות? יש שלוש הצעות חקיקה. איפה אתם? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה שירון יציג את הדברים שלו סדור. כי אחרת אני לא אדע איך לעשות מעקב אחרי הדברים. בבקשה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> גם את השיח עם חיים, אם איילת ועם אלי, אתם מבינים שזה כנראה לא הפעם הראשונה שאנחנו מנהלים. הסיבה היחידה שאמרתי את זה כדי להגיד את הדבר הבא: גם בחוק שלכאורה קודם ומתקדם עם 100% נכות לשבים, הסיבה שהוא לא מתקיים כרגע, צריך להבין, הוא בגלל שההסתכלות על השלכות הרוחב שבו מונעת את קידום החוק. צריך להבין שאנחנו, עכשיו זה פדויי עבר. אז רק להבנה. לכן כשאנחנו באים לחוקק חוק כשאנחנו כולנו מבינים אותו, את הצורך שלו. למינהלת החטופים, למשרדי הממשלה שיושבים פה מאוד ברור שהאוכלוסייה שיושבת מולנו היא לא אוכלוסייה של משפחות שכולות רגילות. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> אני לא מבין. אתה משגע אותי. זה מטריף את הדעת אבל. בשביל החטופים שחזרו בחיים מצאתם להם פתרון צ'יק צ'ק. למה לנו שנתיים וחצי אין פתרון? מה, אני לא מצליח להבין. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> הסיבה היא מאוד פשוטה, החוק הזה - - - << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> אתה מדבר גבוה-גבוה, דבר איתי פשוט. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> החוק הזה הוא פופוליסטי. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> למה אתם לא דואגים לנו, נקודה . << אורח >> חיים הימן: << אורח >> כי אתה לא פופוליסטי באותה מידה. אתה לא מביא את הקולות. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> כי אנחנו מוקצה. אנחנו הכישלון שלכם, בגלל זה אתם מתייחסים אלינו ככה. אנחנו לא חזרנו בחיים, בגלל זה אתם מתייחסים אלינו ככה. אם היינו חוזרים חיים - - - << אורח >> חיים הימן: << אורח >> ירון, זה בדיוק ככה, ירון. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> - - - משהו אחר לגמרי. היה לה 100% נכות. אבל בגלל שהיא נרצחה אז לא מגיע לה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבי וחיים, הדברים שלכם נאמרו במלוא עוצמתם. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> די, אבל אי אפשר, זה סתם. די, מדברים ומדברים ולא קורה פה כלום. סתם חארטה כל הישיבות האלה. נמאס לי מהחרא הזה כבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> צודק. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> סתם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אנחנו לא פעם ראשונה בדיונים כאלה. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> הכול פה שטויות, מסיבה, לא יקרה פה כלום. לא יעשו פה כלום בשבילנו. איך אומר הגשש? לא, אני לא רוצה להתחיל לפתוח את הפה שלי, כולכם קיבינימט. (מר אבי מרציאנו יוצא מאולם הוועדה) << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> נראה לי שהאירוע עכשיו עם אבי מסביר למה כולנו מבינים שהטיפול במשפחות האלה צריך להיות שונה. הוא צריך להיות שונה. אנחנו ככה, אני אגיד שאנחנו נפגשנו עם משרד הביטחון. גם עם משרד הביטחון וגם עם הביטוח הלאומי על ההבנה שנדרש לחוקק חקיקה בעניין משפחות של החטופים החללים. אני אגיד, דיברה על זה איילת מקודם, מאוד יכול להיות שנלך להחלטת ממשלה, להצעה להחלטת ממשלה לפני חקיקה כדי לתת מענה שהוא מענה יותר מהיר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מתי? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני גם אגיד שגם בשיח עם שר האוצר המענה הנכון כדי להימנע משיח מתמשך בוועדות ובהשלכות רוחב ובוויכוחים עם משפחות שכולות וכו', נכון ללכת להחלטת ממשלה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> איפה זה עומד? זאת השאלה. אנחנו מתקדמים להחלטת ממשלה או לא? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> כן, אנחנו מתקדמים, כן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כי זו הפואנטה, זה הת'כלס. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אבל מה על הפרק? זה פתרון ארוך טווח לכל החיים או פתרון זמני? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> החלטת הממשלה היא תהיה חייבת תמיכה של תיקוני חקיקה או שהיא מאפשרת פעולה כבר? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> החלטת הממשלה תצריך אותנו בסופו של דבר להסכמה של אוצר, תקציב כמובן. הכול שאלה אם נלך בהחלטת ממשלה על בסיס איזה חוק. האם חוק תגמולים שיחוקק או נלך על החלטת ממשלה שהיא זמנית עד לחקיקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל עשית הבחנה בין חוק תגמולים או תיקון חקיקה לטיפול וליווי משפחות חטופים חללים או החלטת ממשלה על משפחות חטופים חללים. אז אני שואל האם החלטת הממשלה, ואמרת שהיא מהירה יותר, יש פוטנציאל להעמיד את החלטת הממשלה מהר יותר מחוק. האם הוא מאפשר פעולה? או שהוא גם ימתין לתיקוני חקיקה. האם החלטת הממשלה מאפשרת לך לתת כסף? ולפעול. << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> ככל הנראה זה יגיע כהסכם בעצם לוועדת העבודה והרווחה, כמו שעשינו בחוקים מאוד מהירים, גם בחוק התגמולים וגם בחלף שכר. בעצם הסכם לפי סעיף 9 ואז נוכל להביא איזה שהוא מענה שהוא גם כספי. זה הרעיון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת החלטת הממשלה תתוגמל להסכם, לא לתיקוני חקיקה, שיחייב אישור מהיר של ועדת העבודה והרווחה? << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כפי שנעשה בהסכמי תגמול אחרים. וזה לצד חוק עתידי שיגבה אתכם. זאת אומרת זה דו שלביות. << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> ככל שנגבש את המענה הזה, אבל כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם האוצר תומך בדברים והאם הוא מגבה אתכם תקציבים? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> שאלה מצוינת. אני אגיד שבשיח שלי עם שר האוצר בעניין הזה לא קיבלנו - - - << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> שר האוצר שאמר שזה מחדל טקטי, כן? אנחנו לא בטבח בכלל. ואז נגיד שזה לא פוליטי. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> זאת הסיבה, כרמית, שפתחתי ואמרתי שיש דברים שבהם המינהלת לא עוסקת. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> אתה אומר המינהלת לא עוסקת. אבל איך שר האוצר יתקצב את הדבר הזה כשהוא לא מכיר בזה שהיה טבח? איך? << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> הוא גם לא מבין מה ההבדל בין תאונת דרכים פיגוע טרור מה-7 באוקטובר. הוא לא מבין את זה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אנחנו מאמינים שגם הסוגייה התקציבית, לאור ההבנה הקיימת אצל הגופים בצורך לייחד את המשפחות שמצבן הוא שונה, כן? אנחנו מאמינים שנצליח. אני רק אגיד כך: אני רוצה פה בחדר הזה, שלא נספר סיפור. אני רוצה להגיד חקיקה בזמן הזה לפני בחירות, למרות שנאמרו פה שהיכולת לחוקק חוק מהר וכו'. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הממשלה מריצה עכשיו חוקים כל שבוע. חוקים קשים. ואגב, חוקים, בדיוק שהיא הנותנת. אתה יודע, שאפשר לעשות גזרה שווה. ממשלה שאומרת אני מבדלת את אירוע הנוח'בות ועושה לו חוק, כי הוא חמור, היא תבדל את החטופים החללים. יותר קל לעשות חוק כזה. זה רק עניין של מדיניות. אבל אני שואל אותך, בתוכנית הזאת של חוק ושל החלטת ממשלה, מהם המרכיבים? מהם אבני היסוד שאתם הולכים להכניס שם? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> כל מה שקשור בתהליכים של תהליכי שיקום, זכויות רפואיות וכו' קיים כבר בחוק משפחות השבים. בסדר? זה כבר קיים. הדבר שאמור להיות בדבר הזה זה הנושא של המשך המענה הכספי. בסדר? זה הרי הדבר - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שהוא מה? הגדלה? מה? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> הוא יכול להיות בכל מיני תצורות שיסוכמו. זה יכול להיות מענק חד פעמי, זה יכול להיות תגמול חודשי. של תגמול רבעוני. שיטת התגמול והיקף הסכום, אני מניח שבתוך תהליך של החלטת הממשלה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברעיונות האלה, ואני רואה ואני מרגיש, למרות שאתה פה אוסף אליך את כל הכאב, אבל אני רואה שיש לך תקשורת ישירה עם המשפחות. בתהליך הזה של עיצוב החוק והחלטת הממשלה אתם יושבים באופן שיטתי עם המשפחות? לקבל את הרעיונות, את החשיבה? << אורח >> חיים הימן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע. אתם משיבים בשבילו. אם אתם יודעים את השאלה, את התשובה, אז למה? << אורח >> חיים הימן: << אורח >> בוודאי, הם לא יושבים איתנו, אז אנחנו יכולים לענות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בואו, תנו למיכאל לנהל את זה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> את יכולה להגיד כן או לא? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. הוא צריך לענות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואו, גם אם לא, אבל יש פה עם הפנים לעתיד. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> חבר'ה, אני רוצה רק להגיד, בסדר? אנחנו קודם כל נפגשים עם משפחות כל הזמן. לצורך העניין, דעתו של חיים היא X ודעתו של אלי יכולות להיות דעות שונות ואנחנו צריכים לייצג את דעת שניהם. ולכן האם החוק הזה מותאם לכל מה שכל בני המשפחות פה רוצים, כל אחד לפי זה? התשובה היא שאף פעם לא נגיע לחוק אחד אחיד שמותאם. אני אתן דוגמה קטנה. חיים אומר חבר'ה, אני לא רוצה שום דבר זמני, אני רוצה לצמיתות. בסדר? איילת אומרת חבר'ה, עד הצמיתות, עד החוק תנו לי משהו זמני. אני בכוונה אומר שזו דוגמה לשיח שמתנהל ואנחנו תפקידנו, האם אני מכיר - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ירון, אני מוסיף שאלה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> - - - התשובה היא כן. האם אני יושב איתם בשוטף על כל חוק? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל, אנחנו בסיכום נבקש מכם שולחן עבודה. מעבר לזה שפנו אליך וכל אחד עם ענייניו ועצותיו, אתם תקיימו שולחן עבודה, פגישת עבודה כמה שעות. בלי מצלמות, בלעדינו. תזמינו נציגות של משפחות החטופים החללים להגיד את המחשבות שלכם והם יגידו מה חסר. ותקבלו פידבק לפני שעושים משהו. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> כל החלטת הממשלה מבוססת על פגישה שהתקיימה עם נציגות משפחות החטופים החללים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברור. כשאתה מביא את הכלים האלה, למשל מה שעשינו פעם משרד הביטחון, מעבר למה שנהוג לתת לפי כללים ותקנות, הסמכנו מדרג של אנשי מקצוע לתת פתרונות בהיקפים כספיים מוגדלים לפי הסמכות שלו. זאת אומרת, עובדת סוציאלית שעובדת עם המשפחה מזהה בעיה, היא יכולה לתת 6,000 שקלים בלי לשאול אף אחד, מעבר לכללים. מנהל המחוז, לא יודע כמה, עשרות אלפי שקלים. עד למנהל אגף, שהוא יכול באופן מיוחד להגיד פה אני מחליט שרירותית לתת יותר. זאת אומרת, גמישות מעבר לכללים שחלים על כולם. גמישות ביצועית ניהולית שתאפשר לכם לטפל במקרים חריגים. הרי אנחנו גם יודעים שכל משפחה פה היא במצב שונה. יש מי שקצת יותר מתפקדת, יש פחות. יש אסונות ויש סכנות חיים ודברים. ושם אתה צריך גמישות. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> כבוד יושב-הראש, זה הזמן לתת למשרדי הממשלה, כי ועדות החריגים שמדברות על מה שאתה מציע, על היכולת לתת מרחב גמישות כידוע קיימות גם, ואני חושב שנכון שהם יתייחסו תכף. אבל אני אגיד שגם בתוך המינהלת עצמה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מניח שהגמישות הזאת היא לפי כללים רגילים או מיוחדים למשפחות חטופים חללים. אני לא רוצה שהתשובה תהיה כמו שאנחנו עושים לנפגעי פעולות איבה או למשפחות שכולות - - - << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אז אני אגיד, קודם כל המינהלת עוסקת רק במשפחות חטופים. רק במשפחות חטופים. לכן כללים חריגים או ועדות חריגות שמתקיימות בתוך המינהלת הם רק בהקשר משפחות חטופים. אנחנו לא עוסקים באוכלוסייה שהיא לא אוכלוסייה של משפחות החטופים. אבל גם בהקשר הזה של הכללים בתוך הביטוח הלאומי, משרד הרווחה וכו', אני מציע שהם יציגו, כי קיימות ועדות חריגים. << אורח >> יפה אוהד ארגמני: << אורח >> האם זה גם במעגל השני? הדודים? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אנחנו מטפלים רק במעגל הראשון. << אורח >> יפה אוהד ארגמני: << אורח >> רק המעגל הראשון. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> שלום, אני שירה אתגר מאגף משפחות, הנצחה, מורשת, במשרד הביטחון. אני אתחיל מזה שכאזרחית המדינה מאוד קשה לשבת פה. גם יש קצת, אנחנו יושבים אחד מול השני, אני מקווה שאנחנו, אני בטוחה שאנחנו לא אחד נגד השני. אם היה אפשר לחבק את כולכם זה מה שהיינו עושים, אז קבלו חיבוק מרחוק. אני אגיד שאגף משפחות פועל כל פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. אנחנו מטפלים במשפחות שכולות ללא הבדל ביחס לאירוע שבגינו נפל החלל. החוק הוא שוויוני וכך אנחנו פועלים. יש לנו משפחות שכולות מכל הסוגים. כאלה שנפטרו ממחלה, חיילים בחובה שנהרגו בתאונות דרכים. כאלה שנפצעו במלחמה ונפטרו בעקבות הנכות. כאלה שנהרגו בקרב. יש לנו מגוון וכולם בסופו של דבר מקבלים את אותו הסיוע. ביחס לנושא החריגים, גם כאן אנחנו מטפלים במשפחות. כל משפחה שתבקש סיוע חריג יש לנו ועדות חריגים ואנחנו דנים בכולם, כמו שאנחנו, כפי ששמעת שתיאר אבא של נועה מרציאנו, אבי מרציאנו, שגם הוא קיבל סיוע חריג. וכמובן שכאשר בקשות כאלה מגיעות לוועדת החריגים שלנו כמובן שהאירוע נלקח בחשבון. כמובן שיש התייחסות גם לנסיבות. אבל בסופו של דבר הכלים שלנו כאגף משפחות הם כלים לטפל במשפחות השכולות. אין איזה שהוא משהו שהוא ייחודי לאירוע הזה שקרה לכולנו ב-7 באוקטובר. ואני חושבת שכל מי שישב פה בוועדות הכנסת, החל מה-7 באוקטובר ואילך שמע מאתנו בדיוק מה זה האירוע הזה, מה המשמעות שלו גם מבחינתנו כאגף. איך זה שינה את פנינו. כל מה שיכולנו לעשות כחריג עשינו כחריג. אבל אין לנו דברים מיוחדים. לשאלתך בנושא, הזכרת שיש סמכויות. אני אגיד שבחוק יש סמכות למענק מיוחד פעם בשנתיים שעלה עכשיו בעקבות תיקון 47 לחוק, אז 5,000 שקלים בסמכות מנהל מחוז, 7,000 בסמכות ראש היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית ו-10,000 שקלים לראש האגף. זה מבלי לכנס ועדה. חוץ מזה יש לנו ועדות חריגים ואת הוועדה לפנים משורת הדין, שלמעשה היא הוועדה שאין לה מגבלות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ששם היא מוסמכת לקבל החלטות בסכומים משמעותיים. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> סכומים משמעותיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לפי המצב המיוחד. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> אני חייבת לציין שמאז ה-7 באוקטובר הוועדה דנה בלא מעט בקשות, גם בעקבות הקליטה של היתומים. תקציב הוועדה הוא תקציב מוגבל. אנחנו כבר היום נמצאים בדיונים על, רואים איך התקציב הולך ונגמר לנו בגלל הבקשות המיוחדות שיש לנו ואנחנו משתדלים באמת להיענות לכל בקשה. אני לא בטוחה שוועדת ל' היא הפתרון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה שאבל את גם נותנת פה זה מורכבות של מסלולים שונים לטיפול בקבוצה שמרגישה שהיא דומה. זאת אומרת, יכול להיות בכלל מישהו שנהרג בנובה, בחור צעיר, נרצח והוא היה חייל רגע לפני. אבל הוא יהיה נפגע פעולות איבה. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> לא. כל מי שהיה חייל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא חייל בפועל. רק השתחרר, הלך למסיבה וכן הלאה. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> היא מדברת פה על כולם מלבד חטופים. אין פה שום התייחסות לחטופים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, זה חיילים. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> זה לא רלוונטי אלינו, את מבינה את זה. כל התשובות שנתת כרגע הם בדיוק מה שאנחנו נלחמים עליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, זה רלוונטי לאבי מרציאנו שישב כאן. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> כל התשובות האלה הן בדיוק מה שאנחנו באים להגיד. אנחנו לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. לכן אמרתי, אילת, היא לא המוקד של הדברים. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> חשוב לנו רק להגיד שכאשר אנחנו כאגף משפחות מטפלים במשפחות שכולות יהיה לנו קושי מאוד גדול אם התיקונים בהקשר של משפחות החללים החטופים יהיו בתוך חוק משפחות. כי כבר היום אנחנו מתמודדים עם כל מיני הטבות או תרומות שניתנו למשפחות החל מה-7 באוקטובר או משפחות חטופים. זה עושה לנו קושי מול המשפחות שאנחנו מטפלים בהם לאורך השנים וגם הם היו רוצים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל עיקר הטיפול במשפחות חללים חטופים, כיוון שהם לא היו חיילים, הוא לא נמצא באגף משפחות של משרד הביטחון. חברי הכנסת ירון ומטי, אתם רוצים להגיד משהו? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> האמת, זה קשה אחרי שנתיים וחצי להגיע לכאן ולהיות בתחושה שהמדינה לא עשתה הכול בכדי לעזור. אני מצטערת שאין כאן חברי כנסת מהקואליציה, שבסוף איך שלא נסתכל על זה, זה חונה על שולחן הממשלה וברצותה דברים יקרו וברצותה כנראה שלא. וזה לא רק במקרה של החטופים החללים. אני רוצה אולי לבקש שהסיכומים יהיו תמיד בשני מישורים: אחד במישור ארוך הטווח, תיקוני החקיקה. ממש טבלת משימות סדורה מה נדרש כדי להבטיח מענה ארוך טווח לכל החיים. וערוץ שני הוא כאן ועכשיו במיידי מה הפערים ומה המנגנון הכי מהיר לתת את המענים. אני גם חושבת שצריכה להיות כתובת אחת. אם זה צוות בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה או אני לא יודעת מה. אבל צריכה להיות, הכי קל, ואנחנו רואים את זה בכל עולמות התוכן, אבל פה אסור לנו שזה יקרה. מאוד קל או לא לקחת אחריות ואם יש למישהו אחריות אז היא לא שלי, היא של המשרד האחר. אני חושבת שצריך להבין מי הכתובת האחת שמתכללת את כל הממשקים בעבור המשפחות היקרות האלה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> קוראים לזה מינהלת החטופים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. אם קוראים לזה מינהלת החטופים שיושבת תחת ראש הממשלה, אוקיי. אז אולי - - - << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> הוקמה באוקטובר 2023. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לא, אני יודעת. << אורח >> יפה אוהד ארגמני: << אורח >> כן, אבל היא לא כוללת, סליחה - - - << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אז למה אתה עובד עם 255? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא את הכול אנחנו יודעים לעשות. << אורח >> יפה אוהד ארגמני: << אורח >> ירון, אבל היא לא כוללת את כל המשפחות. זה לא כולל את כל המשפחות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, תודה רבה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מר כהן, הכול בסדר. אני רק אומרת שזה צריך להיות תמיד באותם שני ערוצים: אחד ארוך טווח ולראות שעושים אותם, גם כאשר זה ארוך טווח זה יכול להיות מהר. אנחנו יודעים שהקואליציה הזאת יודעת לחוקק חוקים במהירות הבזק. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> כשהיא רוצה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ברצותה. אז זה אחד. ושניים, זה בקצר מועד, בכלים הקיימים היום איך נותנים את כל המענים. אם זה חונה אצלך, מצוין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חה"כ ירון, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה כבוד יושב-הראש. ממש משהו קצר, אין לי כל כך מה להוסיף לדיון הזה שהוא אני מניח חוזר על עצמו בשנים האחרונות. הבדל קטן בין "המדינה הפקירה" ל-"המדינה צריכה לפעול". המדינה לא צריכה לפעול, הממשלה צריכה לפעול בלשנות סדרי עדיפויות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. מדינה לא יכולה לעשות כלום, אנחנו חיים בתוך מדינה שמובלת על ידי סדרי עדיפויות והחלטות ממשלתיות כאלה ואחרות. צריך לשים את זה על השולחן. אם מי שחזר מהשבי ומי שלא חזר מהשבי ומי שבא, היה במעגל הראשון, יש לו דרך ארוכה לשקם את הנפש שלו. ואנחנו יודעים שנושא בריאות הנפש עולה כאן בשנים האחרונות וזו פציעה שקשה לנו לראות אותה. הרבה יותר קל אם היית הולך עם גבס ביד בקניון היו שואלים אותך איך נפלת. אבל כשאתה מסתובב עם חולצה וג'ינס כמו בן אדם רגיל, אתה נראה כמו כולם ולא יודעים איזה מטען יש לך על הגב ועל הלב. כבוד יושב-הראש, בסוף זה סדרי עדיפויות, אלה החלטות ממשלה וזאת לא המדינה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. ירון, רק שאלה אחרונה. האם יש לך סיכוי להעריך תוך כמה זמן אפשר להביא החלטת ממשלה ואחרי זה חקיקה בנושא? או שאתה לא יכול להתחייב? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני אומר שוב, להערכתי החלטת ממשלה אפשרי. להערכתי חקיקה, אני אומר את זה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באיזה טווח? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> להערכתי חקיקה בשלב הזה לפני הבחירות לא נספיק. אבל אני אומר את הערכתי. לא מתוך מקום שאני לא רוצה להיכנס. אני אומר את זה מתוך המקום שבו אני רוצה להיות שקוף וגלוי. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> על זה יעמדו הבחירות, אגב. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> בסדר? חבר'ה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באיזה טווח זמן החלטת ממשלה? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני חושב שאנחנו, אני אופטימי בסיפור של החלטת ממשלה. אני לא רוצה להתחייב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי. אני רוצה תשובות מהאוצר. איך אתם רואים את החלטת הממשלה מתגבשת ואת הגדלת התמיכה במשפחות החטופים החללים? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> אני שמח לשמוע שיושב-ראש המינהלת בקשר עם שר האוצר על זה. כרגע אנחנו לא מכירים איזה שהיא הוראה של מקור תקציבי לאיזה שהיא החלטת ממשלה. אבל אני בטוח שמדובר בדרגים גבוהים יותר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רועי, האם יתכן שבאיזה קופסה אפלה או רזרבה תקציבית או איזה סעיף תקציבי מישהו שם בצד כסף לבעיות כאלה? בתיקוני התקציב האחרונים ובהסטה מסעיפים שונים? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> לממשלה ולשר האוצר במיוחד יש את האפשרות לקבוע סדרי עדיפויות תקציביים והוא יכול, אני מניח, אם הוא בקשר עם המינהלת, יכול להיות שהוא מוצא לזה מקור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, מה הבעיה, מה למדת פק"מ, פילוסופיה, כלכלה ומה עוד? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> אתה קורא אותי בשקיפות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה פק"מ, לא? האוניברסיטה העברית? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> תל אביב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז זה פילוסופיה, כלכלה ו-? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> מדעי המדינה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מדעי המדינה. זה מה שאני לימדתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> פילוסופיה זה מילים ורעיונות ומדעי המדינה כנראה גם. וכלכלה זה מספרים. אז אני מכוון לכלכלה. האם לפי ידיעתך, ספר התקציב של האוצר, מישהו שם בצד כסף נוסף לפתרון בעיות שצריכים לתמוך במשפחות החטופים החללים? האם בתיקוני התקציב יש סעיף כזה שאתה מכיר? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> לא, אני לא מכיר משהו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רזרבה, משהו לא מנוצל? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> אני לא מכיר משהו ספציפי למטרה כזאת. אבל יש אפשרות תמיד גם מדברים אחרים לשנות סדרי עדיפויות, להעביר כסף ממקום אחד למקום אחר. זה משהו שהממשלה עושה באופן, בוועדת כספים בפניות רואים את זה כל הזמן, זה משהו שקורה באופן תדיר. זה לא חריג. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. נתת לנו תקווה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני לא מבין למה מגיעים הנה נציגים מהמשרדים שאין להם תשובות. אין לחם, אין להם יכולת לענות מענים. שלחו פה מישהו, יכלו לשלוח איזה פקידה שרק התחילה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יודע. אם היית מביא את שר האוצר יכול להיות שהיית מקבל תשובה פחות טובה מהתשובה שהוא נתן לנו. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רוצה לפנות למשרדי הממשלה, אני רוצה לפנות לממשלה למעשה. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות ובחודשים האחרונים שהממשלה החליטה להעביר ממשרד אחד למשרד אחר תוך שניות זה נעשה, בסכומים של מיליונים, אם לא למעלה מזה. שיעשו גם את הצעד הזה פה. מדובר פה במצב חירום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ידוע. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אין מילה אחרת, זה מצב חירום. שייקחו סכום ממשרד אחד או בתוך המשרד הרלוונטי ויעבירו למטרה הזאת. אם הממשלה רוצה לעשות, הם עושים את זה תוך יום. שלא ימכרו לוקשים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אם היינו חרדים זה היה קורה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שלא ימכרו לוקשים. ראינו את זה כל הזמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כסיף, תודה. מור, בבקשה. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> תודה. רק באמת משפט, כי המשפחות כאן אמרו את הכול. אני רק רוצה במשפט להגיד, כדי שזה ייכתב להמשך ולמעקב. בסוף יש שלושה חוקים, שוב, משרדי הממשלה כמובן מכירים את זה. וכמו ששירה אמרה, בסוף משרדי הממשלה מוגבלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע מור. את אומרת חקיקה פרטית, לא ממשלתית. יש חקיקה, יש שלושה חוקים. את התכוונת לחקיקה פרטית. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חלקה, אגב, הגיעה למליאה. והקואליציה הצביעה נגדה. אנחנו הבאנו חוק לתת לכל משפחה שניים או שלושה מיליון שקלים, הצביעו על זה. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> נכון. אבל מעבר לזה יש עוד שלושה חוקים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל החוק הזה נפל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> של מי החוקים הפרטיים? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> לא על זה אנחנו מדברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תגידי את החוקים, אבל מור, לא להאריך בזה מהסיבה הפשוטה, שהממשלה לא מחויבת לחוק פרטי. מה שהיא כן יכולה זה למזג אותו אם יש בו רעיון טוב לצרף אותו לחקיקה ממשלתית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> היא רק צריכה לרצות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל תתארי את שלושת החוקים. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> אז אני אגיד, החוק הראשון הוא חוק נפגעי החטיפה, שהוא גם דובר כאן קודם. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> של מי, של מי החוקים? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> החוקים הם של קרויזר, קריב ובליאק. שלושה חוקים, שוב פעם: חוק נפגעי חטיפה, תיקון לחוק התגמולים ואובדן כושר השתכרות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> של מי החטיפה? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> שלושתם קרויזר, קריב ובליאק. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ביחד שלושתם על שלושת החוקים? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> ואם אפשר לבקש איזה שהוא המשך מעקב זה על הקידום של החקיקה הזאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר. מה עוד? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> זהו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אמרת עוד שני חוקים. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> חוק נפגעי חקיקה, תיקון לחוק התגמולים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי הגיש את זה? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> את שלושת החוקים האלה הגישו שלושתם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אה, ביחד. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אנחנו לא מכירים את החוקים האלה. אף אחד לא מייצג אותנו בחוקים האלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל מה שנחמד פה שגם נציג קואליציה הגיש את זה. יושב-ראש ועדת פנים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שזה נהדר, אבל עובדה שזה לא מתקדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמו שאמרתי, שאין לחוקים - - - << אורח >> חיים הימן: << אורח >> מי רקם אותם? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם ממשלה לא רוצה אין לחוקים האלה סיכוי. ביטוח לאומי, בבקשה. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> חדוה הלביץ, אגף השיקום ביטוח לאומי. אני מרכזת את הטיפול בנפגעי החטיפה מה-7 באוקטובר. גם יש לנו עוד שניים שהם עוד לפני ה-7 באוקטובר שבטיפולנו. אני אגיד שעלו פה דברים גם בציר החקיקתי שאני חושבת שניתנה לזה התייחסות. אני רק אגיד שלגבי הצעת חוק של אובדן כושר השתכרות או אובדן הכנסה, אני חושבת שחשוב מאוד לעבוד איתנו ביחד, במקביל. מאחר ויש לנו נתונים גם לגבי המשפחות. אני חושבת שהנתונים מחזקים את מה שנאמר. יש כ-15%-20% ממשפחות החטופים החללים מעגל ראשון בגיל עבודה שניתן לראות ירידה מאוד משמעותית בשכר וגם בהכנסה הכוללת, כולל הקצבאות. יש כאלה שמקבלים גם קצבת נכות כללית, גם נפגעי פעולות איבה וגם כמשפחה ועדיין יש פגיעה בשכר שלהם. חלק מהמשפחות נמצאות כאן בוועדה. אז אני חושבת שעם זה אולי אפשר לעבוד ולעבוד ביחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה זאת אומרת לעבוד ביחד? שאת כביטוח לאומי תקדמי את תיקון החקיקה המיוחד עבורם? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני חושבת שכן. קודם כל אני רק אגיד שלגבי קבוצת עבודה, כפי שהצגת, גם ביטוח לאומי יוזם באופן נפרד קבוצה כזאת כדי להבין קצת יותר לעומק. זה נכון שעד היום קודמה חקיקה בתחומים שונים. אנחנו מבינים ושומעים שיש צורך לתת מענה ייחודי לאוכלוסיית החטופים החללים. זה ברור לנו. אני אגיד אבל עוד משהו. אני חושבת שיש כאן דיון על החקיקה ועל ההטבות, אולי זכאויות בגינה. אבל יש גם עניין מהותי להכרה נפרדת על האירוע שלא היה, אירוע שהוא חדש מבחינתנו. אני אגיד שביטוח לאומי כן ידע, אולי עדיין לא מספיק מבחינת המענים, אבל הוא כן ידע להסיט משאבים לטובת הטיפול במשפחות. אנחנו הקמנו יחידה שלטובתה, דרך אגב, גם הוסטו גם תקציבים, גם משאבי כוח אדם, שהתשומות זה טיפול באוכלוסייה הזאת. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> ופה אנחנו נגיד מילה טובה, נראה לי שכלל המשפחות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל הכבוד, אילת. אבל זה בדיוק מה שרציתי לשאול. כמה משפחות את מלווה והאם יש שיטת ליווי במובן של פרויקטור או case manager שיודע כל משפחה לבדוק אותה כל שבוע-שבועיים מה המצב, מה קורה, מה הבירוקרטיה. איזה טופס לא מילאתם? תני לי את התמונה הזאת, של שיטת העבודה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אנחנו לא מדברים במשפחות, אנחנו מדברים בבתי אב. ואני אגיד בכוונה למה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בתי אב, כן. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> זה מושג רחב יותר. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני דווקא כן אגיד במספרים יותר - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, הוא התכוון - - - << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> יש את בתי האב שלכל חטוף ששב בחיים ובני משפחתו זה בית אב. וגם משפחת חלל יכולה להיות בית אב, אבל זה הרבה יותר מורכב. כי בתי אב חלקם עוד לפני זה היו פרודים, חלקם לצערנו התפרקו לאחר האירוע. אני אדבר על מספרים. יש 271 בני משפחה של חטופים חללים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, לאט-לאט. 271 בני משפחה? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> בני משפחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל זה מספר קטן מידי, מה זאת אומרת? אה, מול ה-80 חללים עכשיו. אנחנו רק בחללים, במה אנחנו עוסקים? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> יש 271 בני משפחה ממעגל ראשון של אזרחים חללים. אני מדברת כרגע על ביטוח לאומי, לא על משרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה אזרחים חללים חטופים יש לנו? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> 55. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שזה מתוך אותם 87. אז מתוכם כמה אזרחים חללים? 55 שמייצגים 271 בני משפחה שאת מלווה ומטפלת. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> ממשפחות החטופים החללים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האזרחים. כן, תמשיכי. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> יש 357 בני משפחה ממעגל ראשון לשבים חיים. זה גם אנחנו מלווים. היחידה שלנו נותנת מענה גם להם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגידי את הנתון הזה שוב. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> 357. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לשבים חיים. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> שבים חיים, מעגל ראשון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה שבים חיים? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> שבים אזרחיים שחזרו בחיים הם 119, לצערנו אחת נפטרה בעקבות השבי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> המספרים לא כאלה גדולים. יש קצת אבסורד בזה שהמספרים הם כאלה שזה כל כך בר השגה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תמיד אני אומר, כשמראים לי בעיה של 300-400, לך אני אומר ירון. זה לא פרויקט. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה באמת דבר ישים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע שלי. אני מחזק אותך. זה לא פרויקט שעושים עליו סטטיסטיקות או סקרים. זה מנהל בית ספר שמכיר כל תלמיד בשם ואת ההורים שלו. מנהל בית ספר טוב יש לו 400 ילדים, יודע כל ילד מי ההורים שלו, מה המצב של הילד. כשאנחנו מדברים פה על 119 שבים חיים ו-55 אזרחים חללים חטופים ולצידם עוד כ-30 שהם חיילים שהם חטופים חללים. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> ועוד שישה זרים, כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ושישה זרים. אנחנו מדברים פה על קבוצה מאוד קטנה. אפילו פה בדיון זה ללוות משפחות של 174 או שבים חללים או שבים שחזרו בחיים. וסך האנשים הפרטיים שאתם מלווים זה יוצא כ-600 איש, בני משפחה. וממש אפשר לעשות פה טיפול פרטני לכל אדם. מה מצבו, מה איתו. או בוועדת חריגים. שאלתי על השיטה, איך את עובדת אני רוצה להבין. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני אגיד שאנחנו לאור התיקון חקיקה של חוק המשפחות השבים אנחנו הקמנו מרכז ייעודי שתחתיו אנחנו נותנים את השירות. זאת אומרת, מבחינתנו זה תחת מוטת שליטה אחת, בניגוד, זה לא בניגוד, אבל בשונה לאיך שנפגעי פעולות איבה מטופלים, שזה מבוזר בסניפים. אצלנו זה תחת קורת גג אחת. זאת אומרת שאנחנו יודעים בכל רגע נתון לגבי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש מנהל מטה לדבר הזה? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני המנהלת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את המנהלת. ויש לך עובדים שמנהלים - - - << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> יש שלוש עובדות. דרך אגב, קיבלנו גם אישור לתוספת תקינה, מתוך הבנה שאנחנו נעשה יותר ממיצוי זכויות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא מספיק. שלוש עובדות צריכות לטפל ב-600 איש. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> עובדות, אנחנו בתוך המרכז יש שלוש עובדות ועוד תגבור של עובדות שנמצאות במינהלת. בגדול אנחנו במרכז נותנות מענה שש עובדות. גם אני באופן אישי מלווה עשרה בני משפחה. משפחות שתהיה להן התערבות ארוכת טווח יותר, זאת אומרת הורים, בני זוג, מטופלים בסניפים, אבל עם פיקוח ורפרנטורה שלנו. אנחנו מגיעים אחת לחודש לכל סניף וסניף ובודקים מקרוב את המענים ואת אופי הקשר שיש לעובד השיקום שהוא מלווה את המשפחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא נגיד בגדול שיש לך שיטת ליווי שעובדת. אבל כשאת הולכת ללוות, מה הוואקום? מה הכלים שאין לך? שאת אומרת וואלה, הייתי צריכה פה את הכלי, את הפתרון הזה, ואין לי גב. החוק לא מאפשר לי. את הבנת את השאלה שלי? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני הבנתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לך שיטה טובה להבין את הכאב ואת המצוקה. יש לך כלים, קיימים פלוס ועדות חריגים מסוגים שונים. ועדיין את פוגשת בשטח בעיות וואקום. כשאת הזכרת למשל כשאת מבינה שאובדן ההשתכרות והפגיעה התעסוקתית זה נושא שצריך לטפל בו. אז דוגמאות כאלה. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני אתן לך דוגמה שאנחנו כן מצאנו שיש קושי למשפחות. לחזור להשתתפות פעילה בחיים, בתחומי פעילות שונים בחיים. יכולת לחזור אפילו לתפקודים מאוד בסיסיים. חלק מהמשפחות, לא כולם. יש פערים, גם פערים בהכנסות, אבל גם פערים בהכנסות. אנחנו עכשיו התחלנו עם מיזם חדש. יצרנו קשר עם עמותה של יוצאי צבא של השייטת, שביחד איתם הקמנו מיזם של כניסה לתוך המשפחות למנטור אישי למי שנדרש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזה עמותה? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> יש שתי עמותות: אחת דולפין זה לטובת המשפחות ועמותה שנייה של עטלף. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל מנטורים באיזה תחום? מה הכוונה? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אנחנו נעשה התאמות. לכל משפחה בהתאם או לכל פרט או מי שנדרש בכל תחום ששם יש את הקושי, לשם אנחנו נכניס את המנטור המתאים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל לא צריך הכשרה? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> נדרשת הכשרה. לכן אנחנו חברנו למכון שזה מה שהוא עושה. הוא מכשיר מנטורים ואנחנו נממן. << אורח >> דני מירן: << אורח >> איך המידע הזה מגיע למשפחות? אתם פונים למשפחות? המשפחות יכולות לפנות אליכם? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אנחנו פונים באופן אישי למשפחות. << אורח >> דני מירן: << אורח >> לאיזה משפחה פניתם? << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> לכל המשפחות. << אורח >> דני מירן: << אורח >> תביאי לי שתיים, דוגמה. << אורח >> חדוה חגי הלביץ: << אורח >> אני לא יכולה לדבר על משפחות, סליחה. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> הם עובדים מצוין, אני יכולה להגיד שאם יש גוף, היחיד שבאמת מלווה אותנו. חשוב גם להגיד דברים טובים. ואני יודעת גם מהמשפחות המקבילות, מהחברים שלי, הם מלווים אותנו בצורה מהממת. אני עד המקרה שלי לא הכרתי את ביטוח לאומי. אבל אין לי מילים. הם יוזמים טלפונים, הם מרימים לנו טלפון כל הזמן, הם שואלים. למלא טפסים. אנחנו איבדנו את היכולת למלא טופס. הם ממלאים עבורנו את הטפסים. הם מלווים אותנו בצורה אישית וגם אם צריך ברמה יום יומית. בכל שעה ביום אני מקבלת מענה. אם אני צריכה משהו היא עונה לי, הנציגה. << אורח >> זמיר חיימי: << אורח >> אני רוצה לחזק את מה שאילת אומרת, זו הזדמנות. לא תכננתי לדבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא דיברת בכלל. << אורח >> זמיר חיימי: << אורח >> נכון, לא דיברתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מקרה נדיר, איזה סבלנות יש לך. השם ישמור אותך. זמיר, נכון? השם ישמור אותך, קדימה. << אורח >> זמיר חיימי: << אורח >> אני רוצה להגיד באמת, לחזק את מה שאילת אמרה פה. למרות שחבל לי על כל דקה מהדיון הזה. אנחנו כיישוב שנכבש ותוך יום-יומיים היינו באילת כפליטים והמדינה לא הייתה שם, אם יש מישהו שהיה שם זה ביטוח לאומי. הם היו איתנו, לא רק משפחות החללים והחטופים. הם היו, אני מכיר את זה לפחות מהיישוב שלי, אבל ברור לי שזה תפס לגבי כולם. ועד היום הם איתנו. יש לי את אשת הקשר, שהיא גם אשת הקשר של הקיבוץ ולכל חבר שרוצה לפנות. באמת אני רוצה להגיד פה תודה ענקית על כל התפקוד שלכם, לפחות במה שאני חוויתי. יכול להיות שיש כאלה שיגידו דברים אחרים. לגבי חקיקה, וירון פה רק חיזק את מה שאמרתי. כלומר, לפחות עד סוף אוקטובר זה כבר לא יקרה. אחרי זה צריך להקים קואליציה, בהצלחה שנצליח להקים קואליציה וזה וזה. ואז כנסת ועוד כמה חודשים. יש פה אנשים באמת שאין להם את הזמן הזה. ובאמת פה אנשים, כמו שביטוח לאומי מדבר, צריך את המענים הפרטניים. אני לא רוצה לדבר על הצרות לא של חיים ולא של אילת, אני מדבר על כולם. צריך להיות מאוד ערניים לזה. החקיקה הזאת ברור לי שהיא תיקח זמן, גם אם אתם חושבים שהיה אפשר לעשות אותה מחר בבוקר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> מיכאל, בעניין הזה אני באמת חושב שביטוח לאומי צריך לשים לב לוועדות. עכשיו הם מורידים את הנכות לאנשים שמגיעים שקיבלו 100%, קיבוצים או לא יודע מה. ויורדים ל-20%, דברים הזויים. אני חושב שצריך להיות איזה משהו קבוע, עכשיו מיידית, של 50% לפחות קבוע עד שתהיה חקיקה ועד שיהיה את כל הסיפור הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. אני תכף נאלץ, חבר'ה. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> אני רוצה לחזק את אלי, שהנוהל של ועדות נכות לנפגעי חטיפה לא יכול להיות זהה לנוהל של ועדות נכות לשאר מדינת ישראל. << אורח >> קריאה: << אורח >> וגם צריך הכשרות לרופאים שם. אם צריכים להכיר את כל הנושא הזה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> רגע אלי, למה זה צריך להיות 50% אני לא הבנתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני תכף נאלץ לסגור את הדיון ואני רוצה לסכם אותו באופן יעיל. אנחנו עוד לא שמענו את הצבא. בבקשה צה"ל. << אורח >> צחית לוי: << אורח >> שלום, שמי צחית. אני ראש ענף פרט ורווחה של מרכז שבויים ונעדרים, שזה מרכז שמוקם בחירום. אני הייתי במילואים מה-7 באוקטובר עד ה-31 בדצמבר שנה שעברה. וזאת מחליפתי בסדיר. אנחנו בעצם סגרנו את מרכז שו"ן בחירום וזה עבר לידיים סדירות בעצם. מרכז שו"ן בחירום נתן סיוע ומעטפת למשפחות החיילים החטופים במשך כל התקופה הזאת וזה עבר לידיים בעצם סדירות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תעשי לי סדר בשיטת העבודה. נניח אבי מרציאנו, הוא אבא של חלל צה"ל, של בתו, נכון? והוא מטופל על ידי אגף שיקום. לא שיקום, אגף משפחות. וגם מטופל על ידכם. << אורח >> צחית לוי: << אורח >> נכון, על ידי גם מערך הנפגעים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך הדבר הזה מתנהל? << אורח >> צחית לוי: << אורח >> יש את מערך הנפגעים, קצינת נפגעים שצמודה למשפחה וגם מדור שו"ן, פרט שו"ן אצלנו בענף שבויים ונעדרים, שמלווה את המשפחות בעצם בשיתוף פעולה מלא עם משרד הביטחון, עם אגף משפחות והנצחה ועם המינהלת, שזה גם כן בשיתוף פעולה הדוק. וגם מול משרדי הממשלה השונים, מול חדוה מהביטוח הלאומי, מול כל משרדי הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לך כלים כצבא לסייע למשפחה? משאבים או כל דבר אחר? << אורח >> צחית לוי: << אורח >> קודם כל בהתאם לחוק. כמובן מה שמשרד הביטחון יכול לתת. כל דבר חריג שאנחנו פוגשים מול משפחה והוא עולה אלינו דרך מערך הנפגעים אנחנו פונים למשרד הביטחון, למינהלת, למשרדי הממשלה השונים. לצה"ל אין איזה שהוא תקציב מיוחד שהוא יכול לתת. אנחנו כמובן רק בשיתוף פעולה עם הגורמים וקשר של ליווי של המשפחות עד הסוף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נאמר משפט לפני שאבי עזב אותנו הוא אמר משפט קשה. הוא אמר אני יתום. ואני לא מלווה. אני בטוח שזה לא כל הסיפור, אבל מה, איך אנחנו מתמודדים עם משפט כזה של אב שכול? << אורח >> צחית לוי: << אורח >> אנחנו קודם כל בליווי צמוד מאוד של קצינת נפגעים, מערך נפגעים, היחידה שנועה שירתה בה וכמובן אני לא ארד לפרטים, אבל כמובן כל סיוע אחר שהמשפחה צריכה וניתן לסיוע. כל מה שעולה מול משרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אם יש לכם איזה שיטה שבה מתוך כמה עשרות חטופים חללים שהם אנשי צבא, אם אתם מזהים, לא יודע, חמישה-עשרה מקרים קשים, תפקודיים או משבריים, האם יש לכם משהו מיוחד או שיטת עבודה עבורם? עבור הספציפיים האלה. << אורח >> צחית לוי: << אורח >> שיטת העבודה היא באמת לפנות לגופים שיכולים לתת את הסיוע. זה דרך המינהלת, דרך משרד הביטחון אנחנו מקבלים מענה מהיר, טוב, דרך ועדות חריגים, דרך מה שסיפרה פה שירה. יחד איתם. אין לצה"ל תקציב מיוחד שונה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, זה אני יודע. אבל אני שואל האם כאשר אילת אומרת כל שבועיים-שבוע מישהו מחייג אליי, בודק. << אורח >> צחית לוי: << אורח >> גם אצלנו. מערך הנפגעים - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה פשוט לא קשור למערך הנפגעים בעיניי, זה פשוט קשור למדינה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה צחית, תודה. << אורח >> איילת כהן גבאי: << אורח >> במשרד הביטחון, מעבר לליווי ששירה דיברה עליו, לכל משפחה שכולה וגם למשפחות החטופים החללים יש עובדת סוציאלית ועובדת רווחה שמלווה באופן צמוד, שנמצאים בקשר מתמיד עם המשפחות. גם מלווים מבחינת הטיפול הרגשי מה שצריך. הרבה פעמים החוויה, אני לא אכנס לסיפור של אדם כזה או אחר, אבל יש חוויה שהיא חוויה בכלל של כל הנושא הזה של השכול והחטיפה וכל, זה שכול שהוא מושהה. זה שכול שאנחנו כן נותנים את המאמץ לתת את המענה הרגשי, אבל יש פה הרבה מעבר. אני חושבת שהרבה פעמים גם פה זה בא לידי ביטוי מעבר למה שאנחנו יכולים לתת באופן פרטני. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איילת, אני גם משפחה שכולה ואין לי שום טענות למשרד הביטחון. טיפלו בנו טוב. היו לי הורים צנועים ופשוטים שלא דרשו מעולם שום דבר. אבל האם אתם כגוף מזהים ייחודיות או סל כלים או פעולות או התייחסות אחרת לחטופים חללים חיילים? האם אתם בונים משהו מיוחד עבור הקבוצה הזאת? << אורח >> איילת כהן גבאי: << אורח >> קודם כל, אנחנו מעבר למענה הכללי שהוא תחת החוק, כן, אנחנו מתייחסים גם לאובדן הזה כאובדן אחר. גם אנחנו בדיונים באופן מתמיד איך אנחנו יכולים לתת מענה מבחינה רגשית ומעטפת שמתאימה. הכול כמובן במסגרת החוק, אבל פה יש עניין - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אם אתם תדרשו לתת יותר בתגמולים, בליווי או במעגל המלווה, האם אתם תעגנו את זה באותם תיקוני חקיקה והחלטות ממשלה? אם החלטת הממשלה שהמינהלת תביא תחול רק על אזרחים חטופים חללים? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא, מה פתאום. זה תמיד בתיאום עם משרד הביטחון. זו החלטה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם אתם הולכים להביא גם שם הצעות מעשיות, יחידניות כלפי המקרה הזה? אתם מבינים את השאלה שלי? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> כן, אבל אני פשוט אענה. אנחנו קיימנו את השיח עם משרד הביטחון לפני שניגשנו לסיפור של החלטת הממשלה. כמובן כל מה שאנחנו עשינו - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלי, שבדרך כלל חבר כנסת בא והולך, אבל היא הייתה איתי שעתיים. אני מת עלייך ואני יודע שאת ממשיכה גם אחרי הדיונים האלה, אז תודה רבה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני רוצה להגיד עוד משהו. בהמשך למה שתיארה חדוה מביטוח לאומי ומה שתיאר משרד הביטחון על הליווי וכו', אני לא חושב שהבעיה ממוקדת בהיקף המעטפת או המלווים שיש לאנשים. כי יש, זאת אומרת יש באמת מעטפת שקשורה ברווחה, ביטוח לאומי, משרד הבריאות עם אחות קשר, מלווה מטעם המינהלת. הבעיה קשורה במיקוד של הדברים שהם לא ברמתם, ביכולת של המלווים לתת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע ירון, אני קוטע אותך. אם ביטוח לאומי לא היה משנה את שיטות העבודה שלו ולא מקים מטה מיוחד רק לקבוצה הזאת, ושיטות עבודה, אז זה לא היה נראה ככה. אני רוצה לדעת שאת אותו דבר עושים גם במשרד הביטחון למשפחות החטופים. יש פה איזה העברת שרביט ממטה חירום למטה סדיר. אנחנו לא במצב סדיר, אנחנו עדיין בכאוס. אני צריך לדעת שעובדים פה בשתי זרועות. יש חוקים והגבלות, אבל האנשים הם מאוד מחוברים וכשהם יהיו מאוד מחוברים לכל המקרים בכיסוי של 100% בלי נפילה בין הכיסאות, אז אתה תקבל משוב בואו נשלים בהחלטת ממשלה את מה שאנחנו לא יכולים לתת. אנחנו מבינים היטב מהקשר הישיר הזה. אבל אני רוצה קודם לדעת שהשיטה הזאת היא קיימת בשני המסלולים: הצבאי וביטוח לאומי. שיטת עבודה. ושהיא תימשך האינטנסיביות, שאף אחד לא יוריד רגל מהגז בלבדוק אנשים מה שלומכם כל שבוע-שבועיים מה קורה בבית, מה עניינים. לא להוריד רגל. ואת הכלים שאתה יכול להביא בהחלטת ממשלה ובתיקון חקיקה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> מה שרציתי לומר שבנוסף למה שציינת, במשרד החינוך יש פונקציות ייעודיות לטיפול בסיפור של הילדים של משפחות החטופים ושל השבים, של הילדים השבים. במשרד הבריאות יש פונקציה ייעודית שתפקידה לוודא שמערך הקשר לצמצום הבירוקרטיה למשפחות, מעקב אחר מצבם הרפואי. זה תכליתה של המינהלת. אני רוצה שנייה להסביר. גם במשרד הביטחון אני רוצה לומר, כיוון שאני יושב עם ראש האגף וגם לשבים החיים וגם למשפחות של השבים החללים ההסתכלות במשרד הביטחון היא הסתכלות ממוקדת על האוכלוסייה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מועלם הוא רציני והוא חבר שלי ועבדנו יחד. אני סומך עליו. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני רוצה לשאול רק שאלה אחת קטנה. אני רוצה לשאול אותך חה"כ מיכאל ביטון. קודם כל, תודה רבה על הכול. אני זוכר שישבנו עם מיכל וולדיגר, ישבנו ארוכות במשך אני חושב ארבעה מפגשים. היא כמובן מרחה את הדיון, כי היא באמת לא רצתה להעביר את הצעת החוקים האלה, כי זה היה כנגד דעתו של שר האוצר שבעצם מי שמנוי ועליה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מור, שלושת החוקים של קרויזר עברו בטרומית? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> לא, הם עוד לא עלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא עלו להצבעה. אז מה אתה מתכוון, מישל? << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> הייתה הצעת תיקון חוק של מיכל, שהיא בעצם לא רצתה להוביל אותה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היא הביאה הצעת חוק? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, זה הצעת חוק פדויי שבי של הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שעברה בקריאה ראשונה? << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> והיא התמוססה לחלוטין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והיא טובה הצעת החוק הזאת? << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני יכול להסביר לך. שאלת אותי, אני העליתי את זה, אז אני אסביר לך את זה. הייתה הצעת חוק של פדיון השבים, לגבי רק שבים. ואנחנו רצינו שהצעת החוק הזאת בעצם תתוקן לידי מצב כזה שגם יכללו אותנו, ואני נתתי להם, כעורך דין נתתי להם - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שבים חללים. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> שבים חללים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשר לתקן את החוק כשהוא בוועדה. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> כמובן שזה לא היה אינטרס שלה להוביל את החוק בכללותו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי יזם החוק הזה? ממשלתי? אז למה לא השלימו אותו? רגע, מישל, אני חוזר אליך. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> ציינתי מקודם שבמהלך הדיונים על החוק עלה שיח על פדויי העבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבנתי. אתה אומר שבאופן מכוון הממשלה ראתה שהחוק הקיים שהיא עצמה הביאה לוועדת העבודה לא מכסה את כלל הבעיות - - - << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא, אני אגיד שאנחנו בתוך תהליך של הדיונים. היה סיפור של השלכה על פדויי העבר והיכולת התקציבית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וצריך להביא משהו אחר. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא, צריך להביא מקור תקציבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל החוק הזה שהוא מונח שם, אפשר לזרוע בתוכו כל מה שרוצים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> למה הוחרגנו מהחוק הזה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק שנייה. אני הבאתי רפורמות פה בוועדת כלכלה, של חוקים של 100 עמודים. אלה חוקים של שניים-שלושה עמודים. אם כבר יש לך חוק שעבר בקריאה ראשונה, אי אפשר לקחת את כל החלומות של הממשלה עכשיו לתיקונים ולהכניס אותו שם בהכנתו לקריאה שנייה ושלישית? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא. כי מדובר על חוק פדויי השבי. בהגדרתו כפדוי שבי להפוך אותו לחוק שתכליתו היא לא פדויי שבי אלא מתן 100% נכות למי שהוא פדוי שבי שהוא חלל שגופתו הוחזרה והזכויות מועברות לבן המשפחה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה לא? למה לא יהיה סעיף נוסף? << אורח >> חיים הימן: << אורח >> צריך רק רצון ויצירתיות. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אנחנו החטופים, המשפחות החטופים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> דרך אגב, אני אחסוך לך משהו. משיחות פנימיות, אין פה בעיה משפטית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היועצים המשפטיים אומרים שאי אפשר להרחיב חוק כזה? << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> אי אפשר. אי אפשר להכניס את זה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> הייעוץ של וולדיגר אמרה לנו שאפשר. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני רוצה להגיד, לא העליתי את הסוגייה הזאת בחלל ריק. אני מה שאני העליתי את זה לבוא ולהגיד בעצם ולשאול אותך כבוד חבר הכנסת, מה הנפקות בעצם שלך כהסרת חסמים לקדם אותנו, כאשר אנחנו יודעים שהממשלה הזאת בראשות שר האוצר סמוטריץ', שלא מכיר בנו ולא רואה בנו כנפגעי פעולות איבה או שהוא לא רואה ב-7 באוקטובר כמעשה שהוא, כולם מדברים שם על משיחים כניסים. איפה היכולת שלך בעצם, ואני אומר שוב פעם, האמונה שלי בממשלה הזאת היא אפס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא תקבל תשובה אמיתית. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני לא מאמין שהממשלה הזאת תעשה ולו אצבע עבורנו. אני שואל מה כוחך בעצם לשנות את הדינמיקה הזאת. זה מה שאני רוצה לדעת, תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מישל, יש רק ועדה אחת חזקה בכנסת, שצריך אותה לאשר העברה כספית – ועדת כספים. וביחסי הגומלין בין האוצר וועדת כספים יושב-ראש ועדת כספים יכול לפתור כמה בעיות. כי אחרת הוא תוקע גם עניינים תקציביים. שאר הוועדות עוסקות בלקדם נושא. האם הצלחתי, הייתה לי ועדת כלכלה, היא חזקה. היא מפקחת על שמונה משרדי ממשלה ויש לה סמכויות לאשר תקנות וחוקים. הממשלה צריכה אותה. אז ביחסים האלה בין יושב-ראש ועדת כלכלה לממשלה הוא יכול גם לקדם כמה תקציבים. ואז היה לי ועדת נגב גליל ואת הוועדה הזאת. אלה ועדות מיוחדות, שאני הקמתי ואני יצקתי להן תוכן. הוועדות האלה לוקחות נושא ומטפלות. אין להן שום סמכות. מה יש להם סמכות? להיות קרציות. זה מה שאני יודע להיות. להיות קרציה, לקחת נושא, לרומם אותו, אבל גם לשכנע. מתוך הוועדה הזאת הבאנו תקציבים לכמה בעיות. הצלחנו. אני גם שומע באוזן הפוליטית הרגישה שלי שיש פה חלון שנפתח. זה לא נכון התיאור שאתם מתארים כאילו אף אחד לא רוצה לעשות כלום. אבל אין הכרעה. אין הכרעה של הסוגייה. אז לגבי סמכויות אין לנו סמכויות. לגבי נחישות יש לנו הרבה. לגבי לקחת נושא ולא לוותר אנחנו בנושא הזה לא נוותר. ונעשה עוד דברים. יכול להיות שאני אלך לבג"ץ. יכול להיות שאם ראיתי שמישהו מאסון מירון קיבל מיליונים, אני אעשה בג"ץ, לא אחכה לכם. אנחנו נפעל בכל הכלים. ואני אגיד לך למה אני מרגיש שלם אחרי שעתיים דיון, כי אני שמעתי את הממשלה מכירה בכך שהכלים שלה למשפחות חטופים חללים לא שלמים. הממשלה מכירה שהיא צריכה לעשות עוד דברים. או בתעסוקה, אובדן כושר עבודה, או צורת התגמול, או כמה דברים שהיא רוצה לעשות, לפחות אנשי המקצוע פה עמדו מולנו, אומרים אנחנו רוצים. רוצים להביא החלטת ממשלה ורוצים אפילו לתקן את החוק. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> בוא אני אגיד לך למה זה הבל הבלים. סליחה, אני מאוד מעריך את ירון כהן כפרסונה, אני מאוד חבר שלו גם כן. אנחנו הצענו, אני באופן אישי הצעתי גם לירון וגם לממשלה וגם להכול, לבוא ולתת את אותם מענקים שאנחנו קיבלנו כשהילדים שלנו היו חטופים. אותו מענק זמני שקיבלנו כאשר הוא הופסק מיד עם החזרה של הילדים. אמרנו תנו את המענה הזה, תמשיכו את אותו המענה הזה, כדי שנוכל בעצם לייצר את המצב ביניים שבעצם כל הבעיה שלנו זה מצב הביניים עד אשר יחוקק חוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יכול להיות שהחלטת - - - << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אני לא מאמין, גם בזה אני סקפטי. למה עד היום הזה, במשך שנה אני מדבר איתך על זה, למה עד היום לא קיבלתי מענה לגבי הדבר הזה? אני באמת שואל. איפה זה נתקע? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני אענה. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> תודה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> גם המענק שקיבלתם הוא הוגדר תחת חוק שהוא קרוי מימון מאמצי השבה. כך קרוי החוק שבמסגרתו קיבלתם את המענה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמוגבל בלוחות זמנים. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> שתכליתו, קודם כל בתכלית, הוא גם מוגבל בלוחות זמנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז פקע לוח הזמנים. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> הוא גם מוגבל בלוח זמנים. זאת אומרת, יש לו תוקף. הוא עדיין תקף, דרך אגב, אבל הוא מסתיים בסוף השנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה תקף, התגמולים? << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אבל דיברנו על הלקונה, ירון. קיבלנו לתת מענה ללקונה שהייתה קיימת. אני יודע מה מקור החוק, אני יודע. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לכן אני אומר, האמירה שלך שאומרת הייתם פשוט ממשיכים לנו את המענקים לתקופה נוספת להתארגנות וכו', בבסיס היא נכונה. אלא מה? במדינת ישראל כשאתה רוצה לשלם על פי חוק, כשהחוק אומר זה כסף שנועד למימון מאמצי השבה. מרגע שלא מדובר במאמצי השבה אי אפשר לשלם במסגרת החוק הזה. אין מה לעשות. חבר'ה, אנחנו כולנו מבינים. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> ירון, אנחנו דיברנו על המענה הזה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אי אפשר לשנות את זה למאמצי שיקום? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אנחנו ניקח את החוק הזה הקיים ונכניס מילה מאמצי השבה ושיקום לחמש שנים הבאות. כחוק זמני, שיעזור לנו. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> עקרונית אפשר להכניס - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> להחליף רק את המילה הזאת. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אפשר להחליף רק את המילה ואז התגמולים ילכו למשפחות החטופים החללים והחטופים החיים. ימשיכו לתת את אותו דבר חמש שנים. לשיטתך, כן? יושב-הראש, שאם << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> חמש שנים זה הרבה זמן לעשות חוק. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> עד אשר יחוקק חוק, ירון. על זה דובר. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> ואז אפשר להחליף עוד מלא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צריך להיות יצירתי. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> בדיוק, צריך להיות יצירתי וצריך לרצות. השאלה באמת האם בכוחך כנציג הממשלה להוביל מהלכים שהם נגד רצון הממשלה. ופה בעצם הדיסוננס בינינו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא לא יכול. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> זו בדיוק הבעיה. בגלל זה אני אומר האם אנחנו טוחנים מים או לא טוחנים מים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אילוז, הייתה החלטה מודעת שזה בסדר להפסיק את תשלומי הביניים האלה. מישהו אמר שאפשר להפסיק. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אנחנו לא בעד או נגד הממשלה. אנחנו מייצגים את צרכי המשפחות. לכן חלק מהדברים אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי צרכים שאנחנו מזהים ולשנות החלטות או לחוקק חוקים חדשים או החלטות ממשלה. ויש מקרים שהתשובה היא - - - << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> השאלה אם נעשה מאמץ דיה כדי להוביל את המהלך הזה - - - << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אם אתה מרגיש, אני אגיד. העובדה שאתם מרגישים שאין לכם מענה היא עדות לכך שכנראה לא נעשה דיו. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> השאלה אם ניתן כיום כרגע למצוא מענה על ידי אלה שמעלים את זה לסדר הרשימה הראשונה. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> זה תפקידנו וזה מה שאני אומר. << אורח >> מישל מיכאל אילוז: << אורח >> אז אני מבקש אותך בכל לשון של בקשה לנסות למצוא מענה זמני עד אשר נגיע לפתרון ארוך טווח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו נעגן את זה בסיכום. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> מדובר בזה שהמינהלת כנראה תיסגר, נכון? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא, לא. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> לא? << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אני לא יודע. זה שיח שאני לא יודע מאיפה הוא מגיע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה אתה סוגר אותו? תן לו לעבוד. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> את שהם כן סגרו, החליטו לסגור ואין לנו מענה בדיוק מה לגבי החללים שלנו. יש הרבה דברים פתוחים והם החליטו לסגור ולהעביר את זה לארכיון. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> אתה מתכוון למידע מודיעין? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מבקש ממך, ירון, שאתה תהיה ראייה מרחיבה, לא נרטיב. אל תתעסק בנרטיב. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> לא, לא, ברור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אם הוא יש לו עניין המינהלת היא הכתובת. << אורח >> ירון משה כהן: << אורח >> ברור, לכן אני שואל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אתה רוצה משפט סיום, כי אני חייב לסכם. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> מיכאל, כשאתה הולך לבג"ץ תיקח אותנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי אמר את זה? אילת, אני ואילת הולכים לבג"ץ. אתם באים? << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> אני מצטרפת. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> כולנו באים. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> כולנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז בואו ניתן להם חודש לפריצת דרך ואז נגיש בג"ץ. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> מקובל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> סגרנו? << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> רגע, עוד משהו. לגבי זה שהוא אומר שזה יהיה רק אחרי הבחירות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, הוא אמר קשה. הוא אמר החלטת ממשלה אפשר, חקיקה קשה. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> על זה יהיו הבחירות, אגב. אני אומר לכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הלוואי. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> אם לא יקרה משהו אנחנו נצא להפגין, משפחות החללים ייצאו להפגין. זה יהיה ממש לא נעים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. יש איש מקצוע שרצה להגיד משהו ולא הספיק? אוקיי. תודה לכולכם שבאתם. אני מסכם את הדיון. הוועדה דנה היום בסוגיית הטיפול והליווי של משפחות החטופים החללים, בין אם הם חללי צה"ל או כהגדרתם בביטוח לאומי כנפגעי פעולות איבה. המחיר הכבד היותר ששילמו משפחות חטופים זה אובדן החיים של החטוף. הם לא זכו למראות שמשפחות אחרות זכו לראות את יקיריהם שבים הביתה. גם השבים צריכים מעטפת וליווי לאור הטראומה, ההתעללות והמשבר המשפחתי בשנים האלו. ניכר שגם משרדי הממשלה השונים מבינים שהמענים הקיימים לליווי וטיפול במשפחות החטופים החללים לא שלם. אני מציין לשבח את המילה הטובה שנאמרה פה כלפי ביטוח לאומי ואגף משפחות בצד של הטיפול הפרטני והנכונות להיות שם בשביל המשפחות בכלים הקיימים בשימוש בוועדות חריגים, עם בעיות היסוד שהם כנראה מחייבים חקיקה. הוועדה רשמה לפניה את האמירה של יושב-ראש מינהלת החטופים שהממשלה בוחנת בימים אלה החלטת ממשלה שתיתן מענה כוללני לטיפול במשפחות החטופים החללים בסוגיות שאין להם פתרון כרגע. הוועדה רשמה בפניה שהממשלה בוחנת חקיקה תומכת במהלך הזה. הוועדה דורשת מהממשלה לפעול מהר, אין זמן. להביא את החלטת הממשלה בתוך שבועות ספורים ולהתחיל הליך חקיקתי שגם אם נתקשה להשלים אותו בחודשיים הקרובים, נעבוד עליו כאילו אנחנו יכולים להשלים אותו. ברצון טוב של כל הבית הזה ובעדיפות של אופוזיציה וקואליציה בלי וכחנות יתר. אנחנו מבקשים לעבוד על החלטת הממשלה ועל החקיקה במקביל ומיידית ולהביא את החלטת הממשלה בשבועות הקרובים. הוועדה מבקשת מיושב-ראש מינהלת החטופים לכנס שולחן עבודה עם נציגי משפחות החטופים החללים, עם נציגי משרדי הממשלה העיקריים, לשמיעת הרעיונות והמענים החסרים על מנת לכלול אותם בהצעת החוק ובהחלטת הממשלה. הוועדה מבקשת לייצר גמישות גבוהה וסמכויות גבוהות למנהלים, לכלים מיידיים ללא בירוקרטיה עוד לפני מקרים חריגים, לפי מקרים מיוחדים שהם פוגשים. כפי שנעשה היום להגדיל את הסמכויות האלה. הוועדה דורשת מהאוצר לגבות את הממשלה בהחלטת הממשלה ובתיקון החקיקה ולנייד את המשאבים לכך. אין מעשה עליון ונכון רגע לפני סוף הממשלה הזאת מאשר הפעולה הזאת. הוועדה מבקשת מיושב-ראש מינהלת החטופים לבחון ביצירתיות מול היועצים המשפטיים הוראת שעה שמחדשת את החוק למאמצי השבה ולקרוא לו בהוראת שעה חוק למאמצי השבה ושיקום משפחות חטופים, כך שיאפשר לו לחמש שנים לתת את אותם מענקים זמניים שניתנו בזמן השבי. הוועדה מבקשת מיושב-ראש מינהלת החטופים לבחון בחיוב את החוק המשותף לאופוזיציה וקואליציה של חה"כ קרויזר, קריב ובליאק, שהגישו יחדיו שלושה חוקים שעוסקים בנפגעי חטיפה, בתגמולים ובאובדן כושר עבודה ולשלבם באותה הצעת חקיקה ממשלתית ברוח הטובה של מגישים מהקואליציה ומהאופוזיציה. הוועדה מבקשת מיושב-ראש הכנסת ומיושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש ועדת כספים להקים מיידית ועדת משנה לטיפול במשפחות החטופים לשנים הקרובות שתפעל קבוע וצמוד לוועדת כספים, עם הכוח והסמכויות של ועדת כספים. הוועדה תקיים ישיבת מעקב בעוד שלושה שבועות עד חודש. הוועדה מבקשת מנציגי משרדי הממשלה לדווח לה על כל התקדמות בשבועות הקרובים בסוגיות שעלו בדיון. אני רוצה להודות למשפחות החטופים החללים שבאו והשמיעו את קולן של משפחות שאין בכוחן להיות כאן. על הערבות ההדדית ביניכם להיות כאן, גם משפחות שיקיריהם שבו בחיים וגם משפחות שאיבדו את יקיריהם. זה לא היה דיון עצבני, זה היה דיון מכבד שקולן של המשפחות נשמע. ויש לנו תוכנית עבודה ואנחנו לא מתכוונים להרפות מכל מה שהעלינו. היימן, משפט סיום. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> קודם כל תודה רבה לחה"כ מיכאל ביטון על הקשב. נראה לי פעם ראשונה שזה משהו רציני. לגבי שלוש הצעות החוק, אף אחד לא מכיר אותן. צריך לפני שמעלים אותם וממליצים עליהם צריך לשבת עם הנציגים ולראות אם בכלל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מור תחבר אותך. מור נמצאת פה והיא מהצד שלך. היא תשב איתך. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> קודם כל צריכים לשבת עם הנציגים. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> בסדר, אני אשב. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> קודם כל אם הם מקובלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא, תשב איתה, תעיר הערות. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> תודה רבה. אנחנו באמת מקווים שהפעם אנחנו יוצאים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הולכים לעבוד, בנחישות. נעשה כל מה שצריך. עדיף לא להגיע לבתי משפט. אבל אם צריך גם לשם. תודה רבה, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:55. << סיום >>