פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 436 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 11:32 סדר היום: << נושא >> מצוקתם של המילואימניקים הבודדים לאחר שירותם במילואים << נושא >> ישיבת מעקב לישיבות שהתקיימו בתאריך 19.01.2026 ו-16.03.2026 נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר ולדימיר בליאק חברי הכנסת: משה טור פז משה סולומון מוזמנים: יצחק אוחנה – סמנכ"ל צעירים, משרד העלייה והקליטה רויטל אורדן – מנהלת המערך האמבולטורי בברה"ן, משרד הבריאות הילה סופרמן הרניק – מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי שמרית גז – רמ"ד קליני, משרד הביטחון סא"ל במיל' יוסרי זין אלדין – יועץ קמל"ר לענייני חקיקה כנסת וממשל, צה"ל דוד הרוש – ר' ענף 360, מחלקת המילואים, חתומכ"א, צה"ל אלעד מאיר – יועץ בכיר ליו"ר הנהלת הסוכנות, הסוכנות היהודית ליאת קסלר – עובדת סוציאלית, כנפיים, הסוכנות היהודית דניאל אהרון – מנכ"ל, אח גדול למען חיילים בודדים דניאל בלס – מנהלת תחום חיילים בודדים משוחררים, ארגון "נפש בנפש" קרן פרידמן – רכזת מלגות, קרן הישג נועם אביטל – מנכ"ל, רוח נכונה - חיילים בודדים חנה סיניצקי – רכזת, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין סם קדוש – מנכ"ל, C.N.E.F - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית יונתן למברט – חייל בודד חסר עורף במילואים תמר שרייגר – מתנדבת, אימהות הלוחמים מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצוקתם של המילואימניקים הבודדים לאחר שירותם במילואים << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, בוקר טוב לכולם, תודה שהצטרפתם לדיון. אנחנו נמצאים בדיון מעקב שלישי במספר לסוגיה הספציפית של נושא המילואימניקים הבודדים. מדובר בדיון נוסף בסדרה הרבה יותר ארוכה של דיונים שמתקיימת כאן בוועדה עוד מימי קודמי שעוסקת בשלל ההיבטים של החיילים הבודדים. אני מזכיר שהוועדה עוסקת בזה בין השאר מכיוון שמחצית מהחיילים הבודדים בצה"ל הם חיילים עולים, אבל מתוך שיתר הוועדות שיכלו אולי לעסוק בחצי השני של חיילים ללא עורף משפחתי, יתר הוועדות הרלוונטיות, חוץ וביטחון, אולי עבודה ורווחה, לא עוסקות בנושא הזה, אנחנו לקחנו מעין חזקה, גם מתוך ההבנה שכשנבנים מענים טובים לחיילים בודדים בסדיר ובמילואים שהם עולים, קל יחסית להציע את אותם מענים גם לחיילים חסרי עורף משפחתי שהם לא עולים. ובסופו של דבר, בחלק מהמקרים יש פה שחקנים שונים, משרד העלייה והקליטה לא מלווה חיילים שהם לא עולים, אבל ברוב המקרים, בטח מבחינת מערכת הביטחון עצמה, משרד הביטחון במקרה של המילואימניקים, צה"ל במקרה של הסדירים, אלה אותם גופים. ולכן הוועדה שלנו לקחה, הייתי אומר מעין חזקה על העניין. אני כבר אומר מראש, הדיון שלנו היום מתמקד באוכלוסיית המילואים. אנחנו בתוך המסע המאוד ארוך גם ראינו שמטבע הדברים יש הבדל בסוג המענים וגם בצרכים לעבר חיילי הסדיר ולעבר חיילי המילואים. ולכן אני אומר מראש, גם על רקע הדברים שהתפרסמו בתקשורת לגבי מהלכים כאלה ואחרים של צמצום טווח הסיוע למילואימניקים בכלל, וגם על רקע עוד מקרים קשים שאירעו בשבועות האחרונים בקרב משוחררי שירות מילואים, אנחנו מקיימים דיון שהוא יותר ממוקד בנושא המילואימניקים. בפתח הדיון, כמנהגנו העצוב והקשה, אני אזכיר שלפני ימים אחדים נפל בדרום לבנון סמל ליאם בן חמו, לוחם גדוד 13 של חטיבת גולני, בן 19 בנופלו, מהעיר הרצליה, ואנחנו שולחים את תנחומינו העמוקים לבני משפחתו ולחבריו, והכאב הוא גדול והמחיר הוא קשה מנשוא. אנחנו ציינו, אתמול אני חושב, ביום ל"ג בעומר, 800 ימים להיעלמותה של היימנוט, שנחטפה ממרכז הקליטה בניהולה של הסוכנות היהודית ושל משרד העלייה והקליטה, בצפת, העיר שאנחנו מעלים אותה על ראש שמחתנו ביום ל"ג בעומר, ואין שמחה כאשר משפחה ממתינה 800 ימים לאיזשהו בדל מידע ותקווה. הזכרתי פעמים רבות שהנחת המוצא של הוועדה הזו זהה לחלוטין להנחת המוצא של המשפחה ושל כל האנשים היקרים שמסייעים לה – היימנוט בחיים, וצריך להחזיר אותה לידי הוריה. גם כאן אני אזכיר שהוועדה אמורה להתכנס בעוד שבועיים לדיון ה-22 או 23 במספר, וגם כאן לקחנו סוג של חזקה בתיאום עם הוועדה לביטחון לאומי. ואנחנו לא נרפה מהנושא, לא כדי שנאמר לחלל האוויר וערוץ הכנסת את כל האמירות הנכונות, אלא כדי שנוכל להרים תרומה צנועה בקידום הדברים. ואני חושב שהצלחנו, בעיקר בדיונים החסויים למול המשטרה, למול נציגי גופים אחרים במערכת הביטחון, לקדם כמה מהלכים. לצערי, הם לא נושאים פרי, ואנחנו נבדוק עוד פעם אם צריך לעשות עוד שידוד מערכות, קפיצת מדרגה, אבל אנחנו לא נרפה מהנושא הזה. מכיוון שהזכרתי את היימנוט, בהקשרים אחרים לגמרי, אבל חייבים לומר שליבנו עדיין עם שתי משפחות כאובות מאוד בבאר שבע ובפתח תקווה שאיבדו את בניהן באירועים מחרידים של פשיעה איומה, מיותרת, מטלטלת. שמענו את דברי בנות הדודות של דסטאו בישיבת ועדה כאן בכנסת לפני יומיים, ושמענו גם את אחיו, אם אני לא טועה, אתמול בתקשורת. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אח ואחות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אח ואחות שדיברו, והדברים הם מטלטלים. גם משפחת צ'קול וגם משפחת זלקה הן מפתח תקווה, השמיעו דברים מטלטלים ונוקבים, ובאמת אסור לעבור לסדר היום, ובעיקר מה שנדרש מאיתנו אלה מעשים ולא הצהרות, לא ביקורי תנחומים, אלא מעשים שימנעו את ביקורי התנחומים. יושבים איתנו שני חברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת הרב משה סולומון, חבר הכנסת בליאק, אם אתם רוצים לומר דברים בפתיחה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בחברת רבנים אני. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש גם בית דין של הדיוטות בהלכה, נכון, כבוד הרב? אתה מבחינתנו מרכיב פה בית דין צדק. תראה, לפחות בזרם שלי אני מוכן לתת לך סמיכה, לא יודע אם הרב סולומון יחתום על זה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני אחשוב על זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי חברי הכנסת, אם רוצים לומר דברי פתיחה. ואני רק אומר משהו לגבי ניהול הדיון, כי אני אומר עוד פעם, המטרה שלנו היא להתקדם. אחרי שחברי הכנסת ידברו אני ברשותכם אזכיר בצורה מאוד קונקרטית את הבקשות של הוועדה בדיונים הקודמים מהגורמים השונים, בעיקר ממשרד הביטחון, משרד העלייה, וגם יש לנו פה כמה בקשות ממשרד הבריאות, כדי שהדיון שלנו יהיה דיון קונקרטי, בסדר? אנחנו נשמע את כל מי שירצה לדבר, אבל המטרה שלנו היא להתחיל את הדיון בתשובות ברורות של משרדי הממשלה במה התקדמנו ובמה לא התקדמנו. מכובדיי חברי הכנסת, בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני יושב הראש. אני שוב מודה לך גם על הנושאים הכל כך חשובים שאתה מעלה כל הזמן בוועדה, וגם על הרגישות והידע הרב שאתה מפגין בנושאים המגוונים של הוועדה, וזה באמת נותן תקווה ומעורר השראה, תודה לך. אני אומר משפט בשני הנושאים שדיברת עליהם. א', נושא יהדות אתיופיה, גם בנושא הקודם דיברנו על עליית יהודי אתיופיה לכאן, וגם הנושאים המאוד מאוד כואבים של קהילה מסורה, ציונית, ערכית, מחוברת ברמ"ח איבריה למדינת ישראל ולעם ישראל, ובכל זאת מרגישה מודרת פעם אחר פעם, גם במרחב וגם ביכולת לחיות בביטחון כאן. זה דבר שמחייב את כולנו, את כולנו, גם שליחי הציבור, גם הארגונים וגם בעלי התפקידים השונים לתת דעת על כך, כל אחד במרחב הקרוב אליו, ואני שמח שהדברים האלה עולים לכאן. אני רק אומר לך, הזכרת כאן את ליאם בן חמו, השם ייקום דמו. הייתי אצל המשפחה, והאימא אומרת לי שהאח של ליאם, שהוא בן 14, החלום שלו, אחרי שאחיו נפל בקרב, הוא לחזור לגדוד 13 ולהילחם. אני אמרתי לה שאני מקווה שעד אז לא נצטרך את הדבר הזה, אבל זו משפחה ערכית, ציונית, שבאמת רואה, לא נופלת לשבר, אלא מסתכלת קדימה. תודה, ואני משתתף בצער המשפחה. אני אומר משפט אחד בנושא המדובר כאן עכשיו, מצוקתם של המילואימניקים הבודדים. אני רק אומר לכם, אוסיף משפט אחד. מילואימניק בודד, מעבר לזה שהוא בודד והוא זקוק לעזרה ולאיזושהי מעטפת משפחתית, מעטפת חיצונית כדי שתיתן לו את החלופה למשפחה שאיננה כאן, מעבר לזה יש לו ציפייה, וציפייה שלא מתממשת היא כאב יותר גדול מאשר לא לצפות. כלומר, כשאדם תורם מעצמו למדינת ישראל וכשהוא נמצא שלוש שנים בצבא והוא נותן את מלוא יכולותיו למדינה, לביטחון ישראל, ברגע שהוא יוצא מהצבא ואין לו את היכולת לקבל איזשהו מענה, איזושהי מעטפת, השבר שלו גדול יותר מכל אחד אחר. הוא אומר, אני נתתי, מיקסמתי, עזבתי את המשפחה והגעתי לכאן כדי לתרום. אנחנו חייבים, חייבים לתת לו מעטפת רחבה ככל האפשר, גם אם אלה עולים, גם אם זה חייל בודד אחר. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב וחובה עלינו לתת את המענה הזה. תודה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני יושב הראש. בכלל הוועדה הזאת היא ועדה מיוחדת בהקשר לדיוני המעקב שלה, וזה מאוד מאוד חשוב. לא בכל מקום בכנסת, לצערי, זה מתקיים, אבל המשמעות של דיוני המעקב היא מאוד מאוד גדולה לפתרון הבעיות, ואנחנו רואים את זה בשלל הנושאים שעולים כאן, וטוב שהדיון הזה מתקיים, ואני בטוח שיהיו לו גם תוצאות. אני רק אומר בקצרה שאנחנו שנינו, גם חברי חבר הכנסת סולומון וגם אני, אנחנו חברי ועדת הכספים, ומה שחשוב לי להבין, האם יש פה היבטים תקציביים בנושא הזה, וככל שנבין וככל שיתאפשר לנו, אנחנו כמובן נעשה הכול כדי לסייע. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. חברים וחברות, אני רוצה להזכיר את הדברים שעלו בשני הדיונים הקודמים שקיימנו שבהם התמקדנו בנושא המילואימניקים הבודדים. אני רק אציין שעל פי הנתונים שהיו לנו בדיון הקודם שהיה במרץ, לפחות בסוף חודש מרץ או באמצע חודש מרץ משרד הביטחון וצה"ל זיהו קצת יותר מ-1,000 חיילים בשירות מילואים שהם חיילים בודדים. 1,027 זה המספר שניתן לנו באמצע מרץ, אני מניח שדברים השתנו כתוצאה מההיבטים המבצעיים, אבל אם יש נתון מעודכן, נשמח לשמוע. תראו, אני עובר על הדברים ואני מבקש מכל משרד שנציגיו ירשמו את הדברים שנוגעים למענה שלו, ואנחנו נתחיל הפעם בסבב משרדים ואז נפתח את הדיון. הוועדה ביקשה ממשרד הביטחון ומצה"ל לחזור אלינו לגבי הנכונות לפתוח תא חיילים בודדים במילואים, שיהיה דסק ייעודי שמטפל בחיילי מילואים בודדים, מעין כתובת שאליה אפשר לפנות, לקבל מענה, לא במשפך הכללי של חיילי המילואים. אנחנו רוצים להבין את עמדת המדינה בנושא. ביקשנו את הארכת מספר ימי ההתארגנות שניתנים למילואימניקים בודדים. בינתיים אני מבין שמה שקרה זה שמספר ימי ההתארגנות באופן כללי לכלל המילואימניקים צומצם. << אורח >> יוסרי זין אלדין: << אורח >> הגרף צומצם. כתוצאה מהגרף. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני אומר לכם את הנושאים שאני מבקש להתייחס, הכול בסדר. << אורח >> יוסרי זין אלדין: << אורח >> זה נשמע כאילו קוצץ ב - - - << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זה לכולם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם אני נשמע מתלונן, עוד לא הגעתי לשלב של התלונות, בסדר? אני מתנצל. אני רק בא ואומר מה אני שמעתי בתקשורת. על רקע זה אנחנו רוצים להבין, כי אני רוצה לבוא ולומר, המספר הוא באמת בעיקר עניינו של הצבא, אבל אנחנו עמדנו על כך שמילואימניק בודד צריך איזשהו פרק זמן יותר ארוך מהמילואימניק שחוזר לתא משפחתי שקולט אותו בחזרה אחרי תקופת המילואים. את זה אנחנו מבקשים כבר חודשים ארוכים. אנחנו מבקשים לקבל התייחסות לזה. אנחנו ביקשנו שתצא איגרת מאוד מסודרת לכל משתחרר מילואים בודד עם שלל המענים הייחודיים. אם אני לא טועה, קיבלנו על זה אמירה שהדבר הזה בדרך להיות מסודר, אני רוצה להבין איפה זה עומד. קיבלנו גם תשובה בפעם הקודמת, אני רוצה לוודא שהיא עודנה בתוקף, שמרפאת החירום של בריאות הנפש שנפתחה בתל השומר על ידי צה"ל או על ידי משרד הביטחון החלה גם לקבל פניות של מילואימניקים שמגיעים, הייתי אומר עם איזושהי סיטואציית חירום. בישיבה הקודמת במרץ קיבלנו תשובה שזה מה שקרה, אני רוצה לוודא שזה עדיין נכון. וגם דיברנו בפעם הקודמת על כך שהנושא הזה יפורסם לחיילי המילואים בכלל, בדגש על חיילי מילואים בודדים, שיש להם את המסלול הזה למרפאת החירום. אני מבקש שנקבל על זה את התשובה. סוגיה מאוד מרכזית שנוגעת לחצי מהאוכלוסייה, אני אומר את זה בצער כרגע, היא הנושא של העברת המידע ממשרד הביטחון למשרד העלייה והקליטה. דיברנו על כך שמשרד העלייה והקליטה יקבל בצורה סדירה את הנתונים של חיילים עולים בודדים ששירתו במילואים כדי שזה ייכנס לנושא המעטפת של משרד העלייה. אני רוצה לקבל עדכון איפה זה עומד. ממשרד העלייה אני מבקש לקבל גם עדכון על נושא חיילי מח"ל. הוועדה ביקשה בצורה מסודרת, הליווי של חיילי מח"ל שמשתחררים וחוזרים לארצם. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> רק בשינוי מעמד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני אומר עוד פעם, אנחנו ביקשנו. תאמרו מה כן, מה לא. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אין בעיה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לגבי נושא הטיפול בהיבט של בריאות הנפש, יושבת פה נציגת משרד הבריאות, רויטל, אני שמח שאת איתנו. אנחנו ביקשנו לקבל מענה לנושא הזה של יצירת קדימות למילואימניקים, בדגש על מילואימניקים בודדים, בטיפול בקופות החולים. בסופו של דבר, מה שקורה זה שחלק גדול לא מגיעים למרפאת החירום בתל השומר, וזה בסדר גמור, כי זה לא מצב חירומי, אבל חלק מהאנשים מגיעים לטיפול בקופות החולים, ושם אנחנו מבינים שאין שום מסלול ייחודי שנותן איזושהי קדימות בטיפולי בריאות הנפש לחיילי מילואים משוחררים, או גם לחיילי סדיר שסיימו והשתחררו. וזה דבר שאנחנו ביקשנו ממשרד הביטחון וממשרד הבריאות להסדיר, כי אני מזכיר את הנחת המוצא – נכון לרגע זה, ההחזרים הכספיים שהמדינה נותנת בעבור טיפולים בסקטור הפרטי לא מכסים את עלות הטיפול. אם המדינה הייתה נותנת החזר ריאלי שלא מטיל חצי מהעלות בסוף על המטופל, היה אפשר לומר, טוב, בקופות חולים אנחנו לא יוצרים קדימויות בין מטופלים. אני אומר עוד פעם, לכן את רואה, רויטל, שאני כבר עברתי לשלב התשובה. נתתי לכם פתרון, אחד משניים – או שהמדינה באה ואומרת, מחיר של טיפול בשוק הפרטי לא בקופת חולים הוא לא 240 שקל למפגש, הוא 400 שקל למפגש, והמדינה מעלה במסלול של משרד הביטחון את התגמול, או שכן יוצרים איזושהי חריגה מהמדיניות ויוצרים מסלולים ייעודיים במערך בריאות הנפש הציבורי. אני מזכיר את זה גם על רקע העובדה שתוכנית עמית, שהיא בהחלט פריצת דרך חשובה, מוגבלת ל-12 טיפולים. הרי אנחנו בונים פה מענה מרובד. תוכנית עמית מצוינת, אנחנו תמיד מברכים עליה, אבל היא ל-12 טיפולים. אדם הולך לתוכנית עמית, הוא זוכה ל-12 טיפולים, עכשיו הוא צריך את הטיפול ה-13. אם הוא רוצה להמשיך עם אותו מטפל אבל עכשיו זה בשוק הפרטי, הוא צריך על כל טיפול להוציא 150-200 שקל מכיסו. זה נטל גדול על כל מילואימניק, על מילואימניק בודד זה בלתי נסבל. אם היה מסלול ציבורי, או קופות חולים או כל דבר אחר, אני לא יודע עם משרד הבריאות, אבל המצב הזה שאומרים, אחרי 12 טיפולים, עכשיו מהטיפול ה-13 תשימו אתם 200-150 שקל על כל טיפול או תמתינו שנה בקופת החולים, לא מחזיק מים. את התוצאה, חברים, אנחנו רואים. צר לי לומר, לרוב אנחנו נזכרים במקרים הטרגיים ביותר שמגיעים לכותרות העיתונים, אבל אני שבוע שעבר ראיתי גם משהו שהגיע לכותרות העיתונים, מכיוון שזו הייתה נטע ברזילי, הזמרת שחשפה את הסיפור שלה ושל בן זוגה לשעבר, היא הגיעה לכותרות. שמה, לשמחתנו זה לא נגמר במקרה טרגי, אבל זה נגמר בזוגיות שהתפרקה. לא צריך לחכות למקרים הטרגיים, שלצערי, גם קורים כל חודש, אנחנו מתבשרים בשורות איוב. מה עם בתים שמתפרקים? ומה עם הורים שלא מצליחים לחזור ולתפקד כמו שצריך למול הילד שלהם? אני אומר עוד פעם, תעזבו, בוועדה הזו, כפי שאתם יודעים, אנחנו מוטי פתרונות. אני מאוד מאוד ממוקד, אני יודע שכולם עושים המון, מאוד מעריכים את תוכנית עמית, מאוד מעריכים את מרפאת החירום בתל השומר, מאוד מעריכים את התגמולים, הכול. אני רוצה תשובה על הבעיה הספציפית שאמרנו, או קדימות בבריאות הנפש הציבורית, או העלאת דמי ההחזר לטיפולים, או הארכת תוכנית עמית. אני לא ועדת הבריאות, אבל כנראה בפעם הבאה נזמין את תוכנית עמית ונשאל אותם האם הם ביצעו מחקר ביצועים שאומר כמה מהמטופלים די להם ב-12, אם תוכנית עמית תבוא ותראה של-90% מהמטופלים 12 טיפולים זה מספיק, נדע שכל הבעיה היא 10% מהמטופלים, זו לא קריעת ים סוף מבחינה מספרית, וגם תקציבית, ולדימיר. אתה יודע שלהעלות מ-240 ל-400 את ההחזר זה לא נורא, כי רוב האנשים, די להם ב-12 טיפולים בתוכנית עמית. אבל אם יתברר שחלק גדול ממטופלי תוכנית עמית צריכים אחרי זה להמשיך. ואני מזכיר שתוכנית עמית זה גם לא רק בריאות הנפש, תוכנית עמית מציעה מגוון מאוד מאוד רחב של טיפולים. כך שזה בסדר גמור, יכול להיות שאנשים שהם לא מתמודדי נפש הולכים לטיפול, מעצים נקרא לו, ולא מתחום רפואת הנפש, הוא טיפול מעצים, משקם, מצוין, 12 טיפולים, אבל מי שצריך טיפול נפשי, זה לא נגמר אחרי 12 טיפולים. מה, עושים 12 טיפולים ואומרים לאדם, עכשיו תלך ותבקש תור בסניף קופת חולים וזה ייקח חודשים או שתלך ותקבל החזר, אבל ההחזר לא מספיק. אלא אם, עוד פעם, אני תמיד מוכן ללמוד, אלא אם משרד הבריאות יחזור ויאמר ש-240 ש"ח זה מספיק, שיש מספיק מטפלים במדינת ישראל מקצועיים, מוסמכים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיקבלו מטופל ב-240 שקלים. הנתונים שאנחנו קיבלנו אומרים אחרת. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> גם הסוכנות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, תכף נדבר. אני אומר עוד פעם, זאת סוגיית בריאות הנפש. אני מבקש התייחסות לסוגיה, זה לא קשור במילואימניקים, אבל אם כבר צה"ל כאן, אני רק אזכיר ששאלנו את השאלה של קב"נים דוברי רוסית, גם במחווה אלון, שזה יותר רלוונטי לסדירים. אם נשמע מכם שיש, זה מצוין, אבל דיברנו גם שלחיילים העולים שלא דוברים עברית כשפת אם תהיה איזושהי כתובת ברורה של מטפלים במרפאת החירום, במקומות אחרים, דוברי השפה. דיברנו על פתיחת תוכנית עמית למענה למילואימניקים וחיילים משוחררים שנמצאים בחו"ל, בין אם הם חזרו לחיות בחו"ל ובין אם הם בלימודים בחו"ל. קיבלנו איתות מכם שיש נכונות לבחון את האפשרות לטיפולים בזום במסגרת תוכנית עמית למי שנמצא מעבר לים. אני רוצה להתעדכן בנושא הזה. ויש סוגיה גדולה של כל הסיוע המשפטי לחיילי מילואים שהשתחררו והם מתמודדי נפש. אני הנחתי בנושא הזה הצעת חוק, אבל ביקשנו, אני לא יודע, יש נציגי סיוע משפטי כאן, של משרד המשפטים? לא. לישיבה הבאה אנחנו נזמין ואנחנו נברר איפה אנחנו עומדים בהעמדת סיוע משפטי. אני רק רוצה להזכיר פה לפרוטוקול. ברגע שחייל מוכר כפצוע צה"ל גם בתחום הנפשי, הוא מקבל סיוע משפטי, אבל אחד האתגרים הגדולים הוא כל תהליכי ההכרה. ובנושא הזה של התמודדות נפשית ושל הכרה בפגיעה נפשית יש הלימה בין חוסר היכולת לטפל במיצוי הזכות וההכרה לבין הפגיעה, מה שלא תמיד קיים בפגיעה פיזית. ולכן אנחנו עמדנו על זה שצריך להיות מענה מיוחד או של הסיוע המשפטי של המדינה במשרד המשפטים או מערכת שתקום במשרד הביטחון. אבל שמשוחררים שיש להם התמודדות נפשית, גם תהליך ההכרה ילווה על ידי סיוע משפטי ציבורי ולא על ידי עורכי דין שגם אחרי שתיקבע תקרה למה שאפשר לקחת מדובר עדיין בסכומי עתק. אלה הדברים שאנחנו רשמנו לפנינו, אני מניח שהחברה האזרחית תעלה עוד סוגיות, אבל אני מתחיל היום דיון מעקב עם משרדי הממשלה. אני מבקש התייחסות ספציפית לשאלות הללו, נעשה סדר, ואם יש דברים נוספים שאתם רוצים לעדכן את הוועדה, תעדכנו. אנחנו נעבור לחברה האזרחית שתוסיף לנו סוגיות. אני כבר אומר מראש, בהמשך חודש מאי או לקראת סוף חודש מאי, עוד שלושה-ארבעה שבועות אנחנו נקיים דיון מעקב נוסף בסוגיה הזו. נתחיל לפי הסדר, בבקשה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צוהריים טובים. דוד, ראש ענף פרט ממשל באגף כוח אדם. מאז הדיון הקודם וגם מאז סבב הדיונים שנערכים עבור חיילי המילואים הבודדים אנחנו מקיימים שולחן עגול בצה"ל ביחד עם העמותות שמלוות את משרד הביטחון לחיילים הבודדים, גם משרד העלייה, והמטרה שם היא להסיר חסמים ולמצוא את כל האינטגרציה של המענים שקיימים וליצור שם תהליכי סיוע יותר מקדמים עבור חיילים בודדים. חלק מזה זה גם הסרת חסמים בסיפור העברת המידע, ואנחנו כמובן נברך על זה גם כשנקדם את יכולת העברת המידע למאגר - - - דרך רשות הדיגיטל הלאומית. זה אחד התוצרים הכי חשובים של משרד הביטחון ושלנו בתוכם, בצה"ל, להעביר מידע למשרדי הממשלה בדרך הרבה יותר מהירה, ואנחנו עוסקים גם בזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, זה עוד לא נפתר, משרד העלייה - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש העברת מידע. במקום להתעסק כל פעם בטפסים יש תהליך מאוד יפה של רשות הדיגיטל ואנחנו מנסים להכניס את עצמנו לשם כדי שמאגר - - - יעשה את זה בצורה הרבה יותר מהירה למשרדי הממשלה. מבחינת תהליכי הסיוע, בתוך צה"ל אנחנו נותנים לכל משרתי המילואים בגדודים ועדות פרט ברמת מפקד הגדוד, ששם למג"ד מונגש מיהו משרת המילואים שהוא חייל בודד, עם תרומה שקיבלנו ממש בימים האחרונים של תווי זהב עבור גם חיילים בודדים. התרומה הזאת גם מוקצית עבור מרכז הבודדים שנמצא במופ"ת, הם היו פה כמה פעמים אצלך בדיונים בעבר. ומרכז הבודדים, בהמשך לשאלה האם יש מענה מטכ"לי, מענה של משרד הביטחון, מרכז הבודדים נותן מענה גם למלש"ב, גם לחייל הסדיר וגם לחייל המילואים, ומרכז הבודדים מקבל גם פניות של משרתי מילואים בודדים והוא נותן להם מענה. חלק מזה זה גם לסייע להם בתווי זהב, שאם משרת מילואים בודד מתקשר ומעלה קושי, יש להם יכולת לתת לו מענה מרחוק. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זה מענה של חומר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תכף אנחנו נגיע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה גם לסייע בכל דבר שיש בהיבט המענים שקיימים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כדי שיהיה לי סדר בראש, גם להמשך, התשובה הראשונה שאנחנו מקבלים ממך זה שיש היום גורם אחד שמתכלל את הטיפול בחיילים בודדים, ובתוכם גם משרתי המילואים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בדיוק. מרכז הבודדים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מרכז הבודדים בסדיר. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הוא נותן מענה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לוקח עכשיו אחריות גם על טיפול במילואימניקים בודדים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בחיילים הבודדים במילואים. והם עשו את זה גם בהמון בשאגת הארי, בשיח שהם יצרו קשר עם כל משרתי המילואים הבודדים שהיו מגויסים בשאגת הארי, גם לפני חג הפסח, לראות איפה הם עושים את החג, וחלק מהמענה זה גם לתת להם סיוע, כמו שאמרתי מקודם, בתווים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> והסיפור הזה עתיד להימשך, זה לא ספציפית לסבב הנוכחי. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תא הבודדים של הסדיר מתחיל להיות גם מעין תא בודדים או דסק קבוע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הוא מרכז הבודדים המטכ"לי שנמצא והוא נותן מענה למלש"ב, לסדיר ולמילואים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מצוין, שמחים לשמוע. המידע הזה הופץ לכל המילואימניקים הבודדים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, בחג הפסח גם הפצנו איגרת לכל החיילים הבודדים והם קיבלו שם גם את המענים הנקודתיים, כולל הטלפון שלהם וכולל הטלפון למי שמעבר לים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. נושא התרומה, אנחנו מברכים עליו, אבל לא מקבלים אותו. אם יש צורך לחיילי מילואים ולחיילי סדיר בתגבור הסכום שהם מקבלים, זה לא צריך להיות מוסדר בתרומה. אנחנו מברכים על כל תרומה ועל כל פילנתרופיה, אבל - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש למשרתי המילואים גם את המענה מקרן הסיוע לבודדים, יש תוספת, דיברנו על זה בוועדות קודמות, זו תוספת שניתנת. אני אגיד שגם בכל גדודי המילואים אנחנו מתכוונים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני כן אבקש בדיון הבא נתונים כמה תווי קנייה חולקו מכוח מהלך פילנתרופי וכמה כסף יצא מקרן הסיוע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אין בעיה. אני אוסיף, שאנחנו בתקופה הזאת מתקננים בכל גדודי המילואים תקן חדש שנקרא קצינת מעטפת השירות. זה תפקיד שהוגדר כקצינת העורף, שהיא נותנת מענה גם למשרתים וגם לעורף, חלק מזה זה גם הליווי של החיילים הבודדים ביחידות. אנחנו מבינים שבסוף, השרוך הסגול, שאנחנו רואים אותו בעולם הסדיר, הוא נעלם במילואים, וצריך שתהיה פה כתובת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם יוצרים קצינות ת"ש או מש"קיות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אפשר לקרוא לזה, הם פשוט גם מסתכלים על העורף מבחינתנו בהיבט של המשפחות. והתפקיד הזה, כתפקיד חדש עם הסמכה שלנו שאנחנו עושים להם הוא גם לתת מענה לחיילים הבודדים בהיבט של מיהו החייל הבודד שנמצא בגדוד ומה המעטפת שצריך לתת לו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וזה ברמה גדודית. שבכל גדוד יהיה מש"ק. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ברמת כל גדוד, קצינה שעוברת הכשרה. כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בכל גדוד יש קצין, קצינה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קצינה במילואים שתעבור הסמכה, והיא צריכה לבוא גם עם התנאים המתאימים כדי לקבל את התפקיד הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ותהיה שם בתוך ההסמכה וההכשרה והמידע המקצועי שזורעים לה התייחסות לנושא הזה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> של חיילים הבודדים, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> על שני הנדבכים, עולים וחסרי עורף. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> מבחינתנו כל החיילים הבודדים, בדיוק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> השאלה היא גם מה הסמכויות שיש לה. זה מקביל לקצינת ת"ש כמו שאנחנו מכירים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אמרתי קודם שאנחנו עושים ועדות פרט במילואים, וועדת הפרט מנוהלת אצל המג"ד, וחיילים בודדים מלכתחילה עולים שם בוועדה עבור המענה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> שיש הלימה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בתוך זה אנחנו גם מכניסים לכל חייל מילואים בודד שנקלט ליחידה עוד שאלות שחייבים לשאול אותו על תהליך הקליטה שלו ביחידה במילואים וגם בסוף השחרור שלו מתעסוקה שמבוצע על ידי המפקד שלו. יש שם עוד כמה שאלות שהוספנו להם שצריכים לבדוק חודש אחרי שהוא משתחרר על תהליכי השחרור שלו כחייל בודד. בתהליכי הנגשת המידע, דיברתי קודם על האיגרת שיצאה בפסח, ואנחנו עובדים ביחד עם עמותות לעשות את תהליך התרגום עם סיוע של העמותות לעוד שש שפות שייתן הנגשת מידע למשרתים בעוד כמה שפות. בנוסף, אנחנו בימים האלה עובדים עם חברת WIX, עם קשרי ממשל, ובונים איתם דף נחיתה לכל משרת מילואים בודד, כשהוא מסיים את התעסוקה המבצעית הוא יקבל את זה כלינק עם כל הכלים שמגיעים לו שם, גם יתורגם לשפות. זה כבר קצת יותר קל מאשר לחפש איגרת, הוא יקבל את זה מאיתנו בדחיפה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אני מזכיר שמשרד העלייה והקליטה הציע לכם את עזרתו בתרגום. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הם נמצאים איתנו גם בתוך כל הפורומים האלה, אנחנו פשוט גם ביחד עם העמותות שנמצאות פה, אני מניח שגם יציינו את זה, הם מסייעים לנו בכל התהליכים האלה. לגבי מה ששאלת על המענה המשלים הרפואי, אנחנו מקיימים ביחד עם משרד הבריאות בימים האלה שולחן רב-מגזרי בשיתוף משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה במטרה למצוא פתרונות דרך מרכז החוסן שמתכננים וחושבים להקים אותו כמענה משלים למשרתי המילואים, גם חלק מזה יעלה שם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. קודם כול, לא השבת לי לגבי נושא ימי ההתארגנות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ימי ההתארגנות, כתבנו על זה, קיבלנו את הפנייה והשבנו עליה. כתבנו על זה שם, שעדיין, בגלל שינוי שאגת הארי ושינוי גרף התעסוקה יש בחינה שלמה של ימי ההתארגנות. יש עדכון של ימי ההתארגנות, גם לחיילים הבודדים אנחנו נתנו עדכון בהתאם. זה עדיין נמצא בבחינה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אנא תוציאו לנו. ואנחנו כן עומדים, עוד פעם, אני לא נכנס פה בוועדה לשאלה כמה ימי התארגנות פר ימי מילואים, זה לא תחום המומחיות של הוועדה הזו וזה גם באחריות ועדות אחרות. אנחנו כן עומדים על העניין שחייב להיות הבדל, צריכה להיות תוספת ימי התארגנות לחיילים בודדים, על זה אנחנו עומדים. שמענו את זה מהשטח. מה קורה כרגע, קודם כול? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> היה בעדכון בתחילת השנה יום סידורים אחד, הצגנו אותו גם בוועדות הקודמות, וגם עלתה הדרישה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> על כל כמה ימים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יום סידורים, כן, בהתאם לתקופת השמ"פ שהתקצרה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כל 14 יום. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא לכל 14 יום, לתקופת השמ"פ שהייתה מלכתחילה בתחילת השנה בפקודת הגרף. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אם היא 50 וגם אם היא 100? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה לא היה 100 שנה, עדיין זה גם לא 100 ימים. כמובן בעקבות ההתעצמות יש עלייה בגרף ליחידות מסוימות. יש יום סידורים לחייל בודד, בדרך כלל הם לוקחים אותו לפני ימי ההתארגנות שהם מקבלים, ויש בחינה שאנחנו עושים כרגע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, כרגע יש יום נוסף שניתן לחיילים בודדים. אנחנו נעקוב על זה, נבקש מכם כן תשובות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> דיברנו פה באחד הדיונים על פטור מתור, נכון? זה עלה כאן, זה עלה באופן כללי, וספציפית לחיילים בודדים. יש איזו התקדמות עם זה? << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> קצת בעיה, זה שם אותם במקום אחר, לדעתי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה אחד הדברים שעולה בתור צורך הכי מובהק, פטור מתור בסידורים ממשלתיים כשחייל בודד מגיע. אני חושב שזה צריך להיות לכל חיילי המילואים. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> פחות או יותר למקומות של נכים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זו דרישה אמיתית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הבעיה המרכזית היא שבסופו של דבר, חיילים בודדים, גם במילואים, גם בסדיר, אין להם את המעטפת המשפחתית שמטפלת להם בדברים בין חופשה לחופשה. בסדר, אני רושם. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אני מבין את הרעיון של מה שאמרת, של יום התארגנות מעבר לדברים הרגילים, אבל מאחר שמשך המילואים משפיע גם על הדברים שצריך לטפל בהם, אם זה 14 יום או אם זה 80 יום זה שונה, צריך לקבוע אילו שהם קבועי זמן של סך של 30 ימים או 40 ימי מילואים רצופים, יש לו יום אחד כזה, והוא יודע שיש כפולות לדבר הזה, וזה באמת מטפל. כלומר, יום אחד לא יכול לתת מענה למה שהחסרת ב-80 יום כמו 20 יום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> א', בעקבות הדברים, אני לא יודע אם הביטוי "פטור מתור" הוא הנכון, כי אנשים חושבים על בנקים ועל זה, אבל הנושא הזה של יצירת איזושהי עדיפות בקבלת מענה מגורמים ממשלתיים - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כמו שקורה בנתב"ג עכשיו למשל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בנתב"ג יש עדיפות לחיילי מילואים, יש היום פטור לאנשי מילואים מהביטחוני. יש כל כך הרבה מקומות שאפשר ליישם את זה, לכל חיילי המילואים, בטח לחיילים בודדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יכול להיות שהשיטה פה צריכה להיות בחינה פרטנית של השירותים המרכזיים ולא המושג הזה הגורף של פטור מתור, אבל נדבר על זה בפעם הבאה, אנחנו רושמים את זה כנושא. ברשותך, דוד, אני רוצה שנחזור לסיפור בריאות הנפש, איפה אנחנו עומדים. אני מבין שהקמתם שולחן רב-מגזרי ושיש איזושהי התדיינות בנושא, ואני מקווה שהיא תביא לתוצאות. אבל כרגע, איפה אתם עומדים בסיפור הזה של קו התפר בין עמית, בין הטיפולים הפרטיים לבין קופות החולים? הרי חייבים לתת על זה את הדעת לאור מה שקורה, אנחנו רואים את העדויות. איזה מענה ביניים ניתן? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קודם כול, דיברנו גם מקודם על היחידה. יש את היחידה לתגובות קרב שדיברת עליה בעבר ואתה מכיר שהיא פועלת. יש את תוכנית עמית, הם לא נמצאים פה היום, אבל יצא לי לשוחח על זה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> שמרית בזום, אפשר להעלות אותה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אבל מכיוון שכבר שרנו את שבחי כל התוכניות, המטרה היא לא לחזור למושכלות היסוד, שהן באמת - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מה עוד שהמצב הולך ומחמיר, צריך לומר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני אומר, אני חושב שהמדינה עשתה הרבה מאוד מאמצים, משרד הביטחון, צה"ל, לתת מענים. לכן אני קודם כול אומר, הרבה דברים התפתחו. לא הייתה תוכנית עמית, יש תוכנית. אבל המטרה שלנו היא כרגע לבוא ולומר, מה עובד טוב, כל הכבוד, אבל המטרה שלנו זה להראות בעיות. זיהינו כאן בוועדה אתגר עם העברת המקל למערכת בריאות הנפש הציבורית בגלל התורים בקופות החולים. נתנו מענה בזכות פתיחת מרפאת החירום למילואימניקים, מה שלא היה בהתחלה, עשיתם מהלך, אבל זה למקרים שהם באמת בקצה של הקצה הרי. עכשיו אני רוצה להבין איך אנחנו מתקדמים עם המענה למקרים שהם לא הקצה של הקצה של הקצה כדי שהם לא יהפכו להיות הקצה של הקצה. הבעיה נורא ממוקדת, היא באמת ממוקדת. או שיש מנגנון שבא ואומר, תוכנית עמית, היא יודעת לבוא ולומר שמדובר בבחירה של מסלול טיפולים בבריאות הנפש, יש הארכה בתום 12 הטיפולים, שמישהו אומר, האדם הספציפי הזה צריך לקבל עוד 12 טיפולים, או שהאדם הזה מקבל החזר כספי שמאפשר לו באמת לגשת לשוק הפרטי ולא לשאול את עצמו האם הוא מרשה לעצמו להוציא כסף על טיפולים נפשיים, או שיש הסדר עם מערכת הבריאות הציבורית. זה אחד משלושת הדברים האלה. אני אומר עוד פעם, תכף נעשה סבב שכל אחד יציע, אני רק בא ואומר, בסוף אי אפשר להיות במצב שחייל מילואים בודד וגם חייל מילואים לא בודד, אחרי 12 טיפולים בעמית, או בלי 12 טיפולים בעמית, אומר, אני לא הולך להוציא 400 שקלים בשבוע מהכיס על פסיכולוג או פסיכיאטר, כי אין לי, ומצד שני, משרד הבריאות או המערכת הציבורית, אנחנו, לא יודעים לומר לו, הנה, נקבע לך תור בשירות ציבורי בטווח של שבועיים. אחד משניים צריך לקרות. אם אתם אומרים שזה הנושא שכרגע בדיון, בסדר גמור. אבל, דוד, אני אומר בכנות, שלפחות מהתיאור שלך את השולחן הרב-מגזרי, אני לא בטוח שיש התמקדות בנקודה שאני מדבר עליה. אם אני לא מדייק בנתונים, זאת אומרת, אם עשיתם בדיקה, יכול להיות שעשיתם בדיקה ולא צריך, המטרה שלנו היא לא להשיג כותרות. אני רק שואל מה קורה בסוף תוכנית עמית, או מה קורה למי שאין לו מענה מקופות החולים וצריך ללכת לשוק הפרטי. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אגיד גם שהמימושים בעולם הקליני הם לא גבוהים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בדקתם אולי שהמימושים, כדרך אגב, אלה נתונים שהצגתם ודיברנו עליהם בדיון האחרון, אבל באנו ואמרנו, אתם לא יכולים לתת לנו את הנתונים האלה בהתעלמות מהעובדה ש-240 ש"ח זה לא סכום שאיתו אתה יכול ללכת היום לפסיכולוג או פסיכיאטר פרטי. אולי זה משפיע על הביקושים, כי בעמית דווקא יש ביקוש יחסית מרשים, לא? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בשנת 2026, כהחלטת הממשלה שעברה בסוף ינואר, הסיוע הנפשי שניתן השנה למשרתים, הוא יהיה דרך ארנק דיגיטלי. המטרה שם היא לצמצם את התהליך של השתתפות וכל התהליך עצמו, עדיין זה נמצא בוועדות שאנחנו בוחנים אותן למול משרד האוצר, אם זה יהיה בתוכנית עמית, אם זה יהיה בקריטריון כזה או אחר. המטרה היא גם לאפשר את זה בצורה יותר גמישה, בלי להגיש בקשות ומסמכים, וגם לבחון את היכולת לתת שם מענה בסכום, כמו שקורה היום בתוכנית עמית, על אותו רעיון שאתה לא משתתף בתוכנית עמית בטיפולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כי זה דבר חשוב. אתה אומר שאתם נמצאים כרגע באיזשהו תהליך בחינה, שמחוץ לתוכנית עמית, שמוגבלת ל-12 טיפולים, והיא לאו דווקא טיפולי בריאות נפש, אנחנו יודעים, אתם אומרים שאתם שוקלים, בעצם זו תוכנית נוספת שתאפשר פנייה לפסיכולוגים ופסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים בשוק הפרטי, בלי הסיפור של החזרים ובלי הסיפור של תקרה דווקא של 240 ש"ח. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> התקרה תהיה עדיין לפי 240, אבל אנחנו מזכירים, גם בתוכנית עמית אני לא מסתכל על כמה התקרה שמקבל בסוף אותו מטפל מטעם התוכנית, הרי המשרת לא מוסיף על זה תוספת תשלום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, ידידי, אבל יש רק בעיה אחת. בעמית זה ל-12 טיפולים, וההסדר בין המדינה לבין המטפלים זה בין המדינה לבין המטפלים. מחוץ לתוכנית עמית, אדם הולך לפסיכולוג, אולי שהכיר אותו מלפני הצבא, אולי פסיכיאטר שפשוט נמצא ליד הבית או מקום העבודה, ושם ה-240 לא מספיקים. או שאתם יודעים לבוא ולומר עכשיו שאתם בוחנים מצב שבו תוכנית עמית במקרים של בריאות הנפש תוארך מעבר ל-12 מפגשים, ואז זו דרך המלך של המענה שלכם, או שאתם באים ואומרים שבמקרה של בריאות הנפש אתם הולכים למחיר שוק ריאלי אם אתם מסתמכים על השוק הפרטי. אני רוצה לומר, אני לא בקיא בתחום הזה, יכול להיות שאני מפספס איזושהי קומה ומענה שאתם נותנים. מהדיונים שאנחנו קיימנו עד היום עולה שאין תשובה טובה בעמית למשהו שהוא מעבר ל-12 טיפולים, ואין תשובה טובה בשוק הפרטי מכיוון שזה מוגבל ל-240 ש"ח, ואז אנחנו רואים את הבקשות הקליניות. אם בן אדם צריך להוסיף 200 שקלים כל שבוע לטיפול, מה לעשות, הרבה מילואימניקים לא יוסיפו 1,000 שקל לטיפול נפשי. כדרך אגב, אני לא בא פה בתלונות למשרד הבריאות, כי במשרד הבריאות צריך לטפל בעוד 1,000 קהלים. מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל, הציבורית, אני לא אומר היא בקריסה, אבל היא במצוקה מאוד מאוד גדולה, נכון? ויש לנו הרבה קהלים שצריך לטפל בהם, בני נוער וצעירים. זה לא שאני מגלגל את הכדור דווקא לפתחה של המערכת של קופות החולים ואומר, תנו למילואימניקים פטור מתור גורף, ואז מה עם ההורים עם ילדים שהם במצוקות אדירות? לכן אני אומר, אם לא יודעים לפתור את זה בקופות החולים, העובדה שיצרו פה שני מסלולים אחרים, עמית ושוק פרטי, רק שמה לעשות? בשני המסלולים הללו יש תקרה, או תקרה של סכום או תקרה של כמות טיפולים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אפשר לקחת את זה ביורוקרטית גם, גלעד. אפשר פשוט להכפיל את המספר ולאשר לשלם שעתיים על שעה, כי זה המחיר הריאלי. אפשר לפתור את זה ביורוקרטית. כסף לא צריך להיות המכשול. אתה יודע, רק ביום חמישי ביקרתי משפחה של חייל שלי לשעבר שהתאבד, בשבוע שעבר. בחור בשנות ה-50 לחייו, אחרי 30 ומשהו שנים במילואים, ששלח יד בנפשו. הוא היה מטופל בשנה וחצי שלפני כן. אבל זה רק מראה לנו את גודל האתגר. בדיוק התכתבתי עם קצין בכיר שיצא מסיטואציה דומה, גם כן חייל מילואים ששלח יד בנפשו. זה ממחיש לנו כמה הבעיה גדולה וכמה אנחנו צריכים להגדיל את המענים כל הזמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוד, אני לא רוצה, אי אפשר לבזבז זמן על הנושא, זה הנושא הכי חשוב, אני רק רוצה לומר שלדיון הבא, כדי למקד, שלא נחזור על עצמנו, הוועדה מבקשת התייחסות של משרד הביטחון כמי שמתכלל את האירוע, משרד הבריאות כמובן שותף וכולי, לתת לנו את התשובה לגבי מה המענה שאתם נותנים בתוכנית עמית או במסלול הפרטי לטיפולי בריאות נפש שהם מעבר ל-12 מפגשים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אין. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר, אין מענה, זה מה שאנחנו זה מה שאנחנו מדברים עליו. ולכן אני מבקש שלפעם הבאה תבואו עם תשובה, מה הפתרון. המלצתי לכם על שני פתרונות: או להחליט שבמי שהולך לתוכנית עמית במסלול בריאות הנפש, להבדיל ממסלול, נקרא להם הטיפולים המשקמים והמעצימים, לא תהיה מגבלה של 12 טיפולים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> או שוב, טיפול כפול, פעמיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אני אומר, תביאו פתרון מבחינת התקרה הכמותית של הטיפול, ואדם בבריאות הנפש בתוכנית עמית יוכל לפחות עד שתביאו פתרון עם מרכז החוסן להבטיח רציפות טיפולית, או שבמסלול הפרטי תיתנו סכום שמאפשר לאנשים באמת לגשת ללא חשש לשוק הפרטי. בדיון הבא שלנו אני אבקש גם מתוכנית עמית, וגם נקרא לזה לגבי המסלול הקליני הפרטי, אני אבקש מספרים. אנחנו נבקש לדעת כמה אנשים קיבלו טיפול של בריאות הנפש בתוכנית עמית וכמה אנשים קיבלו במסלול הפרטי. אנחנו גם נבקש להבין אילו בקרות בוצעו סביב השאלה האם הכמות מספיקה במסלול של בריאות הנפש, לא מדבר על המסלולים האחרים בעמית, בסדר? דוד, עוד נקודות שאתה רוצה להתייחס אליהן? אני מבין שמועברים היום הנתונים למשרד העלייה והקליטה בצורה ידנית. זאת אומרת, טפסים. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> לא ידנית, בכספת, מסודר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, ברור, אבל לא באופן אוטומטי. אבל הנתונים עוברים. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> לא באופן אוטומטי. אני אגיד, אדוני, שגם הדרישה, וגם דייקנו את המענים כדי שלא יגבילו כל מיני יועצים משפטיים וענייניים. מתקבל, אנחנו עובדים על זה ופועלים בהיבט של מיצוי זכויות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, תכף אנחנו נדבר איתכם. כשנגיע להילה, למשרד הרווחה, אני רוצה להבין האם כמו שעובר המידע על מילואימניקים בודדים שמשתחררים משמ"פ למשרד העלייה במקרה של עולים, האם מילואימניקים בודדים שהם חסרי עורף משפחתי שהיו חלק מתוכנית יתד וכולי, האם מידע בעניינם זורם לתוכנית יתד, האם לדעתכם יש צורך, אין צורך. לא יודע, תכף נגיע. האם חברתנו מתוכנית עמית רוצה להתייחס לדברים שהעלינו? << אורח >> שמרית גז: << אורח >> שלום, אני שמרית גז, אני מנהלת קלינית של תוכנית עמית, אתייחס לכמה דברים שהוצגו. קודם כול, הנתונים שביקשת, גם העברנו אותם בעבר, אני גם אציג עכשיו נתון יחסית עדכני יותר. מבחינת מבקשי טיפול נפשי בתוך תוכנית עמית, מתוך אוכלוסיית המילואים הכללית, לא הבודדים, יש 17,438 איש שביקשו טיפול נפשי בתוכנית עמית ושויך להם מטפל. בפועל, מתוכם רק כ-9,000 איש התחילו בפועל את הטיפול הראשון. כלומר, לא כל המבקשים בסוף בהכרח גם יתחילו את הטיפול. זה מבחינת הנתונים עצמם. וגם יש לי התייחסות למה שביקשת, זה מה שאנחנו התבקשנו להכין, המענה לשוהי חו"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני רק רוצה לשאול, שמרית, האם אתם יודעים בהצלבה עם דוד לנסות לנתח סטטיסטית כמה מתוך המבקשים טיפול נפשי ומהמתחילים טיפול נפשי הם חיילים בודדים? תדעו לעשות את ההצלבה הזו. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> לנו אין את הנתונים האלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, ברור שלכם לא. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> כן, כפי שדיברנו גם בעבר, אין לנו פילוח כזה, זה באמת רק אולי בעזרתו של דוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוד, שווה לבדוק את זה כדי שאתם תעמדו על העניין, בסדר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> נעשה את התהליך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. שמרית, רצית להתייחס לנושא של הטיפול מחו"ל, הפתיחה לזום, אבל אני לפני זה רוצה לשאול אותך, אותם 9,000 אנשים שהתחילו טיפול נפשי, לא מסלולים אחרים, אחרי 12 טיפולים שהם מקבלים במסגרת תוכנית עמית מבלי שהם צריכים להוציא שקל מהכיס, זה לא החזר, זה לא כלום, אתם מסדרים את הכול בבק אופיס, מה קורה איתם אחרי הטיפול ה-12? << אורח >> שמרית גז: << אורח >> זה מאוד מאוד תלוי ואין לנו באמת על זה איזשהו מעקב סדור, כי הטיפול הוא משהו מאוד מאוד פרטי, אבל זה מאוד תלוי מה הכוונה. כשבן אדם פונה למטפל פרטי בתוך תוכנית עמית, שהוא בהתקשרות איתנו, אנחנו כן מאפשרים גם למטפל וגם למטופל בהסכמי ההתקשרות להמשיך טיפול ולא מונעים את זה מהם כל עוד שני הצדדים מעוניינים. בחלק מהספקים שלנו בתוך תוכנית עמית, בספקים של חברת התפעול שלנו, כמו נט"ל, שזה ספק מאוד גדול ומשמעותי, שיש לנו כ-400 מטפלים דרכם, כן יש אפשרות הערכה נוספת של 12 פלוס 12. מה הכוונה? קיבלת את סל הזכאות שלך בתוכנית עמית של 12, המטפל בתוך נט"ל למשל התרשם שיש צורך בהמשך טיפול וגם המטופל מעוניין, נט"ל מאפשרים על בסיס המענים שלהם להמשיך עם אותו מטפל להארכה נוספת של 12. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כשמי משלם את זה? << אורח >> שמרית גז: << אורח >> נט"ל, מהכספים שלהם, תרומות, פילנתרופיה והון של העמותה. ההערכה מתבצעת במסגרת 12 פלוס 12. כלומר, קודם כול נאריך בעוד 12. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל זה לא במעורבות שלכם, אתם לא ממשיכים לטפל מעבר ל-12. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> ללא מעורבות, כן, אתה צודק, נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> קודם כול, לברך כל עמותה שמאפשרת את זה ועושה את זה ויבואו על הברכה כל התורמים, כל המתרימים וכל העושים במלאכה, אבל זה רק חושף את זה שיש לזה צורך. זאת אומרת שאם ניקח עכשיו את נט"ל כדוגמה, אלא אם נט"ל יבואו ויאמרו לנו, 98% מהמטופלים שלנו ב-12 הראשונים לא רוצים להמשיך, חבל לעשות אירוע ממקום שאין אירוע, אבל אם - - - << אורח >> שמרית גז: << אורח >> בדקנו את זה, ואכן רוב מטופלי נט"ל לא מבקשים הארכה או אין צורך קליני בהארכה, את זה צריך להגיד, לפי מה שנט"ל הציגו לי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אבקש, זאת בעיניי נקודה מאוד קריטית, בסדר? אני לא רוצה לקבוע קביעות שבתחום שאני לא הגורם המקצועי, אבל אני אומר עוד פעם, המציאות הזו שבה יש מקומות שבהם חיילי מילואים יכולים לקבל טיפול נפשי 24 מפגשים, ובמקומות אחרים רק 12 מפגשים, וזה תלוי באיזה מטפל פנית ואם הוא יודע לגייס תרומות, זה מצב שאפשר לקבל אותו כמצב ראשוני, אבל ככל שמתקדמים ומסדירים את התחום, אם רוצים לתת 12 פלוס 12, זה צריך להיות גורף, זה צריך להיות מערכתי ולא על בסיס תרומות. והדבר השני שאני רוצה לומר זה שאני כן רוצה לבקש, אולי אתם עשיתם את זה ואז נציג את זה פעם הבאה, חייב להיות פה, לפחות בתחום בריאות הנפש, איזשהו סקר, איזשהו מחקר. אנחנו עם התוכנית החשובה שלכם כבר מספיק זמן, לצערנו, כדי שאתם תבואו ותעשו איזשהו מחקר שבאמת שואל את השאלה של המשך הטיפול הקליני. כי אני מניח, עוד פעם, אני לא רופא בכלל ובטח לא בתחום בריאות הנפש, אבל אם יש מצב שבו אדם התחיל 12 טיפולים והוא עדיין צריך ועכשיו הוא לא מקבל מענה, יכול להיווצר פה נזק מאוד מאוד גדול. אני רוצה להבין האם ביצעתם מחקר. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> יש כרגע שלושה מחקרים שהם בתהליך אישור של ועדת הלסינקי דרך חיל הרפואה בצבא, שהמטרה שלהם היא בין היתר לבחון יעילות ואפקטיביות וכמה השירותים בתוך תוכנית עמית על כל גווניהם, לרבות הטיפול, סייעו, אבל זה עדיין בתהליך אישור של הלסינקי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> איך את מסבירה את הפער הגדול בין המסלול הפרטי שלא מנוצל לבין התוכנית שלכם? זה נתון דרמטי, איך אצלכם יש 17,000 פניות אליכם, 9,000 מימושים? << אורח >> שמרית גז: << אורח >> נכון, רק 9,000 איש התחילו טיפול מתוך ה-17,000 האלה. לעומת מה? לעומת החזרי המענקים אתה מתכוון? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> המסלול הפרטי, כלומר, של ההחזרים. זה המון, 9,000 אנשים שמסתייעים בתוכנית, זה המון אנשים. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> קודם כול, זה בהחלט המון, והעניין של תוכנית עמית הוא הנגישות והפשטות. כפי שדוד כבר התייחס, אנחנו כן בימים אלה גם בדיונים עם משרד האוצר וכן הלאה לגבי אפשרות של העברת כל העניין של החזרי המענקים, העברה של זה לתוך תוכנית עמית. זה עדיין בדיונים, אלה גם לא החלטות שהן רק שלנו, מן הסתם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, ברור, אבל אני אומר עוד פעם, זה יחסוך את הביורוקרטיה, זה לא יחסוך את תקרת הסכום. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> לא, אבל המטפל - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בהכרח אם זה יהיה דרך תוכנית עמית לא יהיה צריך להוסיף כסף על זה. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> בדיוק, כי לי יש כבר את מאגר המטפלים הקיים, כלומר, 1,300 מטפלים שמקבלים תשלום דרך חברת התפעול, זה יפתור לכאורה את עניין הסכום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה לא יפתור את עניין הסכום משני טעמים: אחד, כל הרעיון של המסלול הפרטי הקליני הוא לבוא ולומר, אנחנו גם מאפשרים מסלול שבו האדם בוחר את המטפל לא מתוך רשימה, אלא אולי הוא התחיל את המילואים באמצע טיפול, מה מבקשים ממנו עכשיו, להחליף מטפל? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, תהיה לו את האפשרות עדיין לבחור את המטפל ולחזור דרך קרן הסיוע, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל עדיין אתה אומר שזה יהיה או 12 טיפולים חינם או 240 שקלים לטיפול. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה יהיה 240 שקלים לטיפול אחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. חברים, בואו, לטייב את השאלות אני יודע. אני אומר עוד פעם, חברים, בואו, יש פה שתי תקרות שלגביהן משרד הביטחון צריך לתת מענה. איך הופכים את ה-12 פלוס 12 לא למשהו וולונטרי, אלא בכל מקום שבו מטופל בריאות נפש של עמית, אני לא מדבר על הטיפולים האחרים, שאני לא מזלזל בהם, אבל הם טיפולים אחרים מבריאות נפש, אני מדבר על בריאות נפש, איך זה לא מוגבל ל-12 במקום שיש צורך, אלא זה יכול להיות 12 פלוס 12 לא וולונטרי. אחרי זה תבואו עם תשובות לגבי מרכז החוסן שאתם מקימים. זו האופציה, או האופציה השנייה, שהאדם את הטיפול ה-13 ממשיך במסלול הקליני הפרטי, אבל זה לא מוגבל ל-240 שקל, אלא איך משרד הביטחון, במקום שבו בתוכנית עמית ב-12 הטיפולים הראשונים נמצא צורך, האדם יכול לקבל החזר שהוא ריאלי. בסדר, אני חושב שהעניין ברור, אני אשמח לקבל את המספרים בפעם הבאה של כמה אנשים כן המשיכו לטיפולים נוספים, ואני אשמח לקבל גם את המספרים של ההליכה למסלול הקליני הפרטי, ושנראה. אני חושב שגם אתם צריכים על המסלול הקליני הפרטי לערוך כרגע מחקר של כמה טיפולים בממוצע אנשים צרכו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו רואים את זה כל הזמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ומה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> המימושים לא גבוהים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אבל חברים, תקשיבו, אם אתם נותנים 240 שקלים החזר, ברור שהמימושים לא גבוהים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> מה המספרים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה משתנה, כי יש בכל שנה סוג של מעטפת אחרת שניתנת למשרת בהתאם לסוג השירות שהוא ביצע, אם זה עורפי או קדמי, וזה גם משתנה. כי צריך להגיד, גם כשנתנו במענה רגשי יכולת לקחת את הטיפולים עבור טיפולים קליניים, אנשים בחרו לקחת טיפולים לעולמות הוולנס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בעמית? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, מטעם צה"ל, מה שהיה מקרן הסיוע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חברים, תעזבו רגע. הוולנס, כבודו במקומו מונח, אני מבקש את הפרטים על בריאות הנפש, בסדר? עוד לא הגיעו לכותרות התקשורת סיפורים קורעי לב על מישהו שלא המשיך טיפול וולנס. לעומת זאת, אנשים שנשארו בלי טיפול ומענה של בריאות הנפש, שם מגיעות כותרות מאוד טרגיות, וצריך לתת על זה את הדעת. בסדר, אני חושב שהבנו את האירוע, ואנחנו בדיון המעקב הבא נרצה לראות התקדמות. תחושת בטן שלי, תעברו בתוכנית עמית לאפשרות שלכולם במסלול בריאות הנפש יש יותר מ-12 טיפולים. אני חושב, אם אתה שואל אותי אינטואיטיבית מה המסלול הכי בטוח להתקדם בו שייתן תוצאה, בהינתן 17,000 פניות ו-9,000 מימושים, תדאגו לעשות הבחנה בין וולנס לבריאות הנפש, ובבריאות הנפש לא להגביל ל-12 טיפולים. זו המלצת הוועדה, תביאו תשובה אחרת, תביאו תשובה, בסדר? שמרית, תודה. משרד העלייה והקליטה, מכובדיי. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> מבחינת מסד הנתונים, זה על פי דרישה מן הסתם, אין בדחיפה, אבל אנחנו דורשים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם יודעים לדרוש. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> כן, וגם מקבלים וגם מטייבים מולם את הנתונים כדי לראות שאנחנו עושים באמת את הריצ'ינג אאוט בהיבטים של הטיפול ומיצוי הזכויות. הנקודה השנייה שביקשת, אדוני, זה סיפור חיילי מח"ל. חיילי מח"ל, אני אגיד מה כן עשינו למרות המגבלה המאוד בעייתית, שאני את חיילי המח"ל לא רואה, מכיוון שאינם אזרחים עולים, ולכן אין לי גם סמכות לטפל בהם. מה שכן עשינו, עשינו ישיבה, לא בגין הדבר הזה, אלא בכלל במכלול, שבאה מהנקודה שחייל מח"ל שמשנה מעמד, אנחנו עושים את זה בתיאום עם האגף החברתי-ביטחוני של משרד הביטחון כדי לראות שאנחנו קולטים אותו ועושים לו את רצף הטיפול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתה מדבר על חייל מח"ל שהחליט להישאר בארץ ולעלות. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור, אני רק רוצה להזכיר שהאתגר שיש לנו עם חיילי מח"ל הוא לא חיילי המח"ל שמחליטים להישאר בארץ ולעלות, אז זה באמת עניין ביורוקרטי. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> לא, ויש את אלה שלא עשו שינוי מעמד ונשארים בארץ. לפי הנתונים של האגף החברתי-ביטחוני, מדובר ב-40-30 בשנה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, ואתם מטפלים בהם? << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> לא, אני לא יכול לטפל בהם. אני תכף אתייחס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני רוצה להזכיר שבעניין מח"ל, ולא נתעכב על זה, כי אין פה נציגי האגף הביטחוני-חברתי, הבעיה שעלינו עליה היא מה קורה עם חבר'ה שמשתחררים ממח"ל, חוזרים לחו"ל. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אני אגיד משפט נוסף. היות ויש לנו תוכנית, זה לא שהתעלמנו, אמרנו יש לנו קושי ולהתראות, בשיח, בדין ודברים, ותכף גם יתייחסו מטעם הסוכנות היהודית, בקטע של תוכנית כנפיים, של חיילי מילואים משתחררים שמלווים, אנחנו במיזם המשותף שיש לנו אפשרנו שחיילי המח"ל ייכנסו לתוך הדבר הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הבנתי. כן, אבל כנפיים פועלת בארץ. זאת אומרת, זה משאיר אותנו בסיפור של אנשים - - - << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> של אלה שבחו"ל? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רושם לעצמי לגבי נושא מח"ל, נצטרך לעשות דיון מעקב קצר לגבי מה משרד הביטחון באגף החברתי-ביטחוני עושה למול משתחררי מח"ל שחוזרים הביתה. שמרית לא הזכירה, אולי אם היא רוצה להזכיר לגבי הנושא הזה של פתיחת תוכנית עמית לטיפולים באמצעות הזום, תשלימי ונמשיך הלאה. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> כן, דווקא שם יש לי בשורה שלפחות אותי משמחת שהצלחנו להתקדם משמעותית. בשבועות הקרובים הנושא אמור להתחיל לפעול כבר באמצעות חברת התפעול שלנו, כבר בוצעה התקשרות עם ספק ייעודי שמומחה בתחום של טיפול אונליין לשוהי חו"ל, ואנחנו מסכמים בימים אלה את הסוגיות התפעוליות והקליניות האחרונות להפעלת המתווה, ואני מאמינה שזה כבר יתחיל בשבועות הקרובים. אני כן אגיד שההחלטה הייתה באופן מכוון לתת מענה לשוהי חו"ל שמתגוררים או לומדים בחו"ל, ולא שמישהו בסטטוס נווד נקרא לזה, מטייל, כי זה לא יהיה נכון קלינית לטפל בו ברגע שהוא עובר מהוסטל להוסטל ומצבו הנפשי יכול להיות כזה או אחר, צריך איזשהו State of mind של קבע, נקרא לזה. זה בעיקר פונה לשוהי הקבע נקרא לזה, מי שעבר ללמוד בחו"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שבתוכם גם מבחינתכם מתנדבי מח"ל שחזרו לבתיהם. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> כן. אני רק מתכוונת, אתה יודע, למטיילים בהודו כזה, זה פחות מתאים ועדיף שהטיפול שלהם יחכה לחזרתם. << אורח >> אלעד מאיר: << אורח >> אפשר לשאול שאלה? אני אלעד, אני יועץ של יושב ראש הסוכנות היהודית ומתעסק קצת עם הנושא לאחרונה. יש חלופת ואוצ'רים לזום הזה? כלומר, היה ולמישהו לא מתאפשר, חייל מח"ל או מילואימניק בודד שבא לפה, נלחם, והוא לא גר פה עכשיו, הוא עזב את ישראל, והוא נמצא בקושי נפשי עכשיו, הוא לא מוכר כפוסט-טראומטי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, זה היה מלכתחילה. מלכתחילה המדינה אפשרה התקשרות עם מטפל מעבר לים. אנחנו בוועדה עמדנו על זה שהרבה פעמים חבר'ה ששירתו בצה"ל, בטח אם הם ישראלים, הם לא רוצים את הפסיכולוג האמריקאי, הם דווקא רוצים לדבר עם פסיכולוג ישראלי, וכאן תוכנית עמית בשלבים הראשונים לא אפשרה טיפול עם מטפל ישראלי באמצעות הזום למי ששוהה בחו"ל, וזה כרגע נפתח. << אורח >> אלעד מאיר: << אורח >> במסגרת תוכנית עמית הוא יכול לקחת פסיכולוג מקומי או פסיכיאטר? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה עמית או תוכנית ההחזרים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא דרך עמית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה לא דרך עמית, אבל דרך ההחזרים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> וגם דרך ההחזרים זה אפשרי, אנחנו מאפשרים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני יודע. << אורח >> אלעד מאיר: << אורח >> אבל זה לא תואם סכומים, אני מעריך שזה בסכומים ישראליים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, יש עמלת המרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> צר לי לבשר מה שאתה כבר יודע, גם בישראל 240 ש"ח זה לא סכום שמאפשר ללכת לפסיכולוג מבלי להוציא כסף. היום 240 שקלים גם שווים יותר דולרים. המצב פה בישראל נהיה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיף לקחת בארצות הברית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, כי באמת זה עלה פה הרבה פעמים ואני חושב שזה חשוב, כי אין לי ספק - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> המטפלים ישראלים? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אבל אנחנו עשינו רגע הבחנה, יש פה שתי סוגיות. היכולת ללכת למטפל מקומי ולקבל את ההחזר שנותנים, זה תמיד היה קיים. אני חושב שאפילו משרד הביטחון עשה פה איזשהו מהלך למול איגוד הווטרנים האמריקאים שמתמחים בתחומים האלה, אבל זו בשורה חשובה לגבי היכולת להסתייע. אני כן רוצה לומר במאמר מוסגר, עוד פעם, אני לא חושב שזה תפקידה של הוועדה שלנו, לא תתחמקו בסוף מלחשוב בצורה יצירתית על מענה למטיילים הישראלים. בסופו של דבר, כשחייל מילואים נמצא כרגע בטיול ארוך מעבר לים באחד מריכוזי הישראלים או באיזשהו טרק ושם דווקא איזשהו טריגר פוגש בו, אנחנו נצטרך ברגע מסוים לחשוב מה אנחנו עושים גם עם האוכלוסייה הזו, זה לא דבר שאנחנו נוכל. << אורח >> שמרית גז: << אורח >> אני אשמח להתייחס לזה, כבוד יושב הראש. בהקשר הזה הייתה חשיבה קלינית מאוד מאוד מעמיקה. בדרך כלל, מי שיש לו את הטריגר הזה שאתה מתאר ושמתעורר איזשהו מצב מצוקה או מצב דחק נפשי מאוד מאוד משמעותי, אופי המענה שהוא זקוק לו הוא בכלל לא טיפול פסיכולוגי, הוא לא פסיכותרפיה, הוא מענה פסיכיאטרי שממילא הוא לא חלק מתוך תוכנית עמית. אני אומרת לך את זה גם בתור אשת מקצוע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, ברור לי, שמרית, אני גם לא הפניתי את זה לתוכנית עמית. אני חושב שבסופו של דבר, לא יעזור, יהיו כמה מדינות בעולם שהשגרירות הישראלית בעל כורחה תצטרך להבין שאנחנו מתמודדים פה עם אירוע, והמענים, או יהיו מענים לוקאליים, או שמשרד הביטחון וצה"ל יודעים מה פרוטוקול המענה לישראלי שהשתחרר מכמה מאות ימי מילואים או משלוש שנות סדיר והוא במצב של מצוקה על רקע שירותו הצבאי בהקשר של בריאות נפש מעבר לים. עוד פעם, אני אומר, זו באמת לא הטריטוריה שלנו, אני צריך לכבד את הטריטוריות של ועדות אחרות, בסדר. משרד הבריאות, רויטל. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> רויטל אורדן, אני ראש אגף קהילה במנהל בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני אתייחס קודם כול, אתה שאלת וענית נכונה שמבחינת משרד הבריאות חוקית אי אפשר לאפשר קדימות, הקדימות או התיעדוף היחיד צריכים להיות קליניים. אי אפשר לתעדף חייל מילואים בגלל שהוא חייל מילואים ובודד על פני לדוגמה בן נוער בן 16 שכרגע מאיים באובדנות וכרגע צריך לתת לו. זה התיעדוף, וכמו שגם הזכרת נכונה, אנחנו כבר שנים רבות, ובמיוחד בשנתיים וחצי האחרונות עסוקים בלתת את המענים ולהרחיב את המענים לכלל האוכלוסייה בישראל על הריבודים השונים והצרכים השונים. ואני חוזרת למה שגם נאמר מבחינתי בוועדה האחרונה. זאת אומרת, ככל שאנחנו כמשרד הבריאות נידרש לבוא ולהתאים את המענים, לדוגמה מה שקורה עם בתים מאזנים, אני יכולה להגיד שאני נפגשת עם מילואימניקים לגבי בתים מאזנים ורואה איך הדבר הזה גם מבחינת מדיניות וגם ההתאמה וההכוונה הקלינית מתאים לקהלי היעד. באותו הקשר, אני גם אמרתי ואני חוזרת ואומרת, ככל שמשרד הבריאות יידרש לעשות את ההתאמות של השירותים בסל כדי להנגיש אותם תחת המימון המתאים, נגדיר את זה ככה, למילואימניקים באופן כללי ולמילואימניקים בודדים בפרט, אנחנו נעשה זאת ונעשה זאת בשמחה. אני מבינה שנציגה מטעם מנהל בריאות הנפש כן לוקחת חלק בשולחן העגול שהוזכר קודם וגם בחשיבה של המענים, מה שנקרא טרום הכרה, משהו שיגשר בין עמית לצורך בהכרה, לאו דווקא. נגיד שזה כן מדבר את העניין של תוכנית עמית או נוהל חרדה לדוגמה, בהשוואה לכלל האוכלוסייה, מה שקורה במרכזי החוסן. אנחנו כן נגיד ש-12 מפגשים אמורים לתת מענה למקרים שלא מדובר בפסיכופתולוגיה. ככל שבאמת מדובר בפסיכופתולוגיה, ומכאן גם באמת הסיכונים. בסיכון לאובדנות כבר הגענו לאיזשהו פיק מאוד מאוד גדול, אבל אנחנו גם מדברים באמת על עניין של מצוקה ופגיעה תפקודית ועוד כהנה וכהנה, וכאן באמת צריך להישקל כבר הצורך בהכרה ומתן המענה והמעטפת הכוללת בבריאות הנפש ולא רק פסיכותרפיה. אני כן רוצה להדגיש משהו שנאמר קודם. גם בהקשר של באופן כללי התמודדות עם משברים ומצוקות, במיוחד בהקשר שאין את גורמי התמיכה ואת העורף המשפחתי שקיימים, בהקשר הזה דווקא באמת החשיבות של מה שאתם תיארתם קודם, זאת אומרת, איזושהי כתובת מאוד מאוד ברורה, הליווי, התמיכה. פסיכותרפיה זה מאוד מאוד חשוב, אבל בהקשר של מה שנקרא על הפירמידה. העניין של טיפול הוא מאוד מאוד חשוב, אבל טיפול בלי שיש את הבסיס הזה של כתובת, של איזשהו בית, של גורם מלווה שתומך וזמין, בלי זה אין מה לדבר על פסיכותרפיה, זה הבסיס. ומהמקום הזה, אני חושבת שהמענים שבאמת הוצגו כאן ככתובת, גם בהקשר של בריאות נפש ובריאות נפשית, הדבר הבסיסי והכי חשוב הוא כתובת. אנחנו רואים את זה גם בקהלים אחרים כמו אוכלוסיית יתד, בעבודה המצוינת שעושים עם שורדי המסיבות. הכתובת הזאת של גורם מלווה שבאמת יש לו אפשרות לראות את 360 המעלות ואת כלל הצרכים, הסוציאליים, הכלכליים, התמיכתיים, החברתיים, התעסוקתיים וכולי, וגם חיבור במידת הצורך לגורם טיפולי, זה הצורך הבסיסי והחשוב ביותר גם בהקשר של מניעת אובדנות. אני מתחברת, אני חושבת שיש כאן עבודה, גם עלו כאן כל מיני דברים ביחס לעניין של מימון הטיפול ומספר הפגישות. אנחנו כן צריכים לראות, לדוגמה עם שמרית, ה-9,000 שכן החלו, כמה מהם באמת סיימו ומיצו את 12 המפגשים. באופן כללי זה מאפיין את אוכלוסיית המילואימניקים, פנייה לטיפול, הרמת הדגל, ואני אגיד גם בהקשרים של אוכלוסיות צעירים אחרות, אנחנו רואים את הרמת הדגל, אני צריך עזרה, ואז נעלמים, או שלא מגיעים לאינטייקים, או שמתחילים טיפול ונושרים אחרי פעם- פעמיים. ובהקשר הזה אני חושבת שדווקא זה גם מתחבר לעניין של צורך בגורם שמחזיק אפילו את הפנייה לטיפול או את ההתמדה בטיפול לצד הדברים המאוד מאוד נכונים שנאמרו כאן. במידה ובאמת 12 המפגשים האלו ממוצים ויש צורך בהמשך, איך עושים את זה בצורה הכי טובה. לדוגמה באמצעות משהו בדומה לנוהל חרדה ומרכז החוסן, שזה צריך להיסגר, אני גם בקשר עם נציגת המנהל בשולחן בהקשר הזה של האם זה יהיה דרך חוסן או משרד הביטחון. יהיה צריך להחליט איך הוא עושה את זה, בצורה כזו או אחרת. אנחנו כמשרד הבריאות בטח ובטח לא יכולים להיכנס ולהתערב בהתקשרויות כלכליות ונושאים כלכליים של משרד הביטחון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רויטל, אני אומר מה אני לוקח מהדברים שלך. וזה בסדר גמור גם לבוא ולומר שמסלול אחד מתברר כמסלול פחות אפקטיבי. אני לפחות לוקח מהדברים שלך שמערכת הביטחון בסופו של דבר צריכה לצאת מנקודת הנחה שהמענה, נקרא לו בשנה הראשונה או בתקופה הראשונה, הוא מענה שלא יגיע מהמסלולים הרגילים של קופות החולים. את לא צריכה לומר את זה, אני מרשה לעצמי לומר את זה. אני אומר לך אחרי שורה של דיונים כאן בוועדה, ואני בכוונה אומר את זה בצורה, עוד פעם, שאולי לא את היית חותמת עליה כנציגת משרד הבריאות, אבל זו ההתרשמות שלי. המערכת צריכה להבין שבסופו של דבר אולי כשהאדם יזכה להכרה מלאה ויעבור זמן הוא אמור להיכנס לנתיבים הרגילים של מערכת בריאות הנפש, אבל בכל השלבים הראשונים, והשלבים הראשונים יכולים להיות יותר מ-12 פעמים טיפול שבועי, קופות החולים הן לא המקום, כי קופות החולים לא יכולות לייצר את - - - << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> אני יכולה להגיד את זה בצורה מאוד ברורה. ההבנה שלנו כמשרד הבריאות, העניין של נוהל חרדה והקמת מרכזי החוסן והקמת תוכנית עמית זה בדיוק זה, זו הבנה שהמערכת כרגע מתמודדת, לא כי היא לא טובה, היא מתמודדת פשוט עם המון המון צרכים, לכן יצרנו איזשהו ריבוד. כאשר לא מדובר באבחנה או חשד לאבחנה, נגדיר את זה בהקשרים הכי ביורוקרטיים שאפשר בהקשר הזה של - - - למרות שקופות החולים כבר באמת פתחו ריבודי מענים ומוקדי תמיכה, אני לא נכנסת לזה כרגע. אבל כאשר אנחנו מתייחסים לאוכלוסייה שכרגע מתמודדת, תגובה, מה שנקרא נורמלית למצב לא נורמלי, בין אם מדובר על אנשים שצריכים לפנות למרכזי חוסן או בין אם אלה מילואימניקים וחיילים שצריכים לפנות לתוכנית עמית, טרום הכרה או שבכלל לא תהיה הכרה. בהקשר לזה אני לא חושבת שגם צריכים בהכרח, המצב הבעייתי הוא שאנשים ירגישו שהם צריכים הכרה כדי לקבל טיפול. אנחנו לא רוצים גם להגיע למצב הזה, גם מבחינה תקציבית, אבל בעיקר מבחינה נרטיבית ומבחינת התפתחות, מה שנקרא מהלך מחלה כרוני, אנחנו לא צריכים את זה. בהקשר הזה אני חושבת שגם תוכנית עמית וגם מרכזי החוסן עם נוהל חרדה מכוונים בדיוק לקהלי היעד האלו. כמה טיפולים צריך ואיך צריכים להנגיש אותם על הדבר הזה? אני חושבת שבנוהל חרדה נעשתה כאן עבודה. בתוכנית עמית צריך גם, תוכנית עמית או איזשהו המשך טרום הכרתי, צריכים לתת את המענה כאן. וככל שנדרש ויש כאן איזושהי פתולוגיה באמת, בין אם זה בהקשר של המסלול הזה, תידרש הכרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. לפעם הבאה, כי אני לא רוצה שנעכב את זה, אבל אני חושב שהסוגיה של המפגש בין, נקרא לזה מסלולי הבתים המאזנים, זה לא סוג אחד, לבין האוכלוסייה של הבודדים, זה דבר שאנחנו נצטרך להידרש אליו. כי בסופו של דבר, יש פה איזושהי אוכלוסייה שחלקה לפחות באמת חיה ללא מעטפת משפחתית תומכת. השאלה היא מה עושים למול האוכלוסייה הזו, אם יודעים להציע להם בתוך מערכת הביטחון או בתפר בין שתי המערכות אילו שהן תוכניות שהן יותר מקיפות? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> הטיפולים האינטנסיביים באופן כללי, קודם כול, אנחנו בקשר עם משרד הביטחון ביחס לכלל האוכלוסיות של משרד הביטחון, בקשר רציף עם אגף השיקום, עם הרופאה הראשית של משרד הביטחון. הטיפולים שהוקמו במסגרת סל הבריאות לכלל האוכלוסייה, ואני מדגישה, כלל האוכלוסייה, בין אם באמת מדובר בטיפולים המרפאתיים וטיפולי היום ואשפוזי הבית והבתים המאזנים, מבחינתנו, זה לא משנה לי אם המימון הוא בקופת חולים או משרד הביטחון או ביטוח לאומי, המענה אמור להינתן. אני כן אגיד, ואני חוזרת ואומרת, אחד המרכיבים המאוד מאוד חשובים, שלצד העניין של מתן השירותים יהיה גורם ברקע שמנהל ומתכלל, שאתה יודע להפנות אליו ולקבל ממנו חזרה כדי לאפשר את הרצף הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור, בסדר. הילה. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> אני אתייחס לכמה דברים, ואני חושבת שצריך לעשות כאן גם את ההבחנה. אולי אני אתייחס רגע מקצועית ואחר כך מהזווית של משרד הרווחה, כי יש כאן בעיניי גם הבחנה בין ההיבטים של הטיפול הנפשי וההיבטים הפסיכו-סוציאליים. דוגמת החייל המילואימניק הבודד המשוחרר שחוזר לבית ללא מעטפת, לא צריך להצמיד כאן את המילה בית מאזן. בית מאזן הוא לטובת משבר נפשי אקוטי קשה, והצרכים הם צרכים פסיכו-סוציאליים, שאת חלקם תוכנית עמית נותנת בצורה מסוימת ולחלקם תכף אני אתייחס מבחינת איפה הרווחה ואיפה משרד הקליטה. ועוד נקודה שהיא נקודה חשובה והיא כן, מה שנקרא, תוצר של עבודה בשטח והתבוננות קלינית על הצורך, ובתמונה מקבילה לנוהל חרדה. גם בנוהל חרדה, אני מדברת על האוכלוסייה האזרחית, בתחילת המלחמה הטיפולים גדלו בהתאם לחוות דעת ל-24 טיפולים, ולאוכלוסייה חריגה קיצונית יותר גם גדלה ל-36 טיפולים. ונגיד בסוגריים, אם מתוך 17,000 איש פונים רק 9,000 בסוף באמת לטיפול, במתמטיקה ובתקציב שיועד לזה אפשר גם להתמודד עם הכפלת משך הטיפול. אבל קלינית, אותו אדם שפנה לטיפול בקונטקסט של הפגיעה בעקבות השירות הצבאי, אנחנו לא באים לטפל ברקע הקודם שלו, אנחנו מדברים על טיפול שקשור במילואים או בחשיפה שנוצרה בעקבות המילואים. בהינתן ו-12 עד 24 טיפולים לא מספיקים, זה אומר שכן יש שם איזושהי פגיעה שהיא קשה, יותר מורכבת, ולכן המנגנון שמשרד הביטחון יצר, שאומנם כרוך בפנייה להכרה בנכות, אבל מרגע הפנייה להכרה בנכות ועד הכרה בנכות יש משך זמן, בטח בשנתיים האחרונות, אני הופכת להיות כבר דוברת של משרד הביטחון ושל צה"ל, אבל בין שנה לשנה וחצי. שאגב, אנחנו בהרבה מובנים גם קצת מברכים על זה, כי בתקופה הזאת יש זכאות של 01, 02 ו-03, וב-01 מקבלים טיפול. ויכול להיות משוחרר שיקבל טיפול למשך שנה, בטיפול הזה קודם כול הוא יעשה עיבוד של הטראומה ושל הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ותהיה הערכה, שיפור במצבו בשאיפה, ואם לא יהיה שיפור במצבו, הוא יגיע לוועדה הרפואית ואולי הוא יקבל הכרה כמטופל במשרד הביטחון באגף השיקום. המסלול הזה חייב, לא כי אנחנו רוצים להסליל לנכות, אבל צריך להסתכל על זה כעל חלק מהתבוננות קלינית על הצורך. אם הוא צריך יותר, סימן שיש שם פגיעה משמעותית יותר בעקבות השירות הצבאי. חיילים בודדים מגיעים עם נסיבות מורכבות קודמות לשירות הצבאי, ולכן לפעמים המסוגלות הנפשית, היכולת להתמודד עם מצבי הדחק היא אחרת, ולכן גם התוצר הוא אחר, ואז הרבה פעמים בוועדות אנחנו פוגשים גם את העיסוק בהיבט הזה. לגבי הרווחה, בתוכנית יתד במשרד הרווחה אנחנו עובדים צמוד עם מרכז החיילים הבודדים. חשוב להגיד שאנחנו לא עובדים במנגנון של העברות מידע גורפות, לשני הכיוונים, אחרי דיונים באמת אינסופיים בין הייעוץ המשפטי, ומתוך ההבנה שהישענות על שירותי הרווחה היא מבחירה, ולצורך העניין, היא גם בתוך סיטואציית חיים משתנה. חייל בודד עולה הוא עולה לתמיד. מציאות החיים של חייל בודד על רקע מצב משפחתי, אלה מצבים משתנים, ואנחנו גם הרבה פעמים עוסקות בשאלה עד מתי הם יוגדרו כחיילים בודדים. כי אם הם מקימים גם תא המשפחתי שלהם, האם עדיין הם חיילים בודדים? שאלה, לא נעמיק בה עכשיו. היום אנחנו במצב של קבלת פניות, גם תוך כדי השירות הצבאי, בטח מי שהיה מוכר בתוכנית ניצוץ כחייל בודד ממשיך להיות בקשר עם המערכות של יתד. דיברת על האיגרת הזאת, ואני אשמח לעשות חיבור. חשוב לי להגיד, אני לא מנהלת את תחום צבא-חברה אצלנו, היא לא יכלה להגיע היום, אבל אני מחזיקה את תחום הטיפול בפרט ותחום חוסן צעירים, כך שאני כן בעולמות התוכן האלה. אבל בכל מהלך אקטיבי של העברת מידע חשוב לנו להיכנס עם מידע על התוכניות שלנו לאיגרת הזאת שלכם כדי שחייל בודד משוחרר, כל עוד הוא רווק אגב, בתוכניות שלנו, ידע לאן לפנות ומי הכתובת שלו במחלקה לשירותים חברתיים, כשהמעטפת היא מעטפת פסיכו-סוציאלית, היא לא חלופה למענה לטיפול נפשי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שכדרך אגב, זה נכון גם לרמת האיגרת, אבל גם לרמת ההכשרה של אותן קצינות חוסן. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> לגמרי. אני בזמן אמת כאן מעבירה לאורית את הנתונים על אותן קצינות ת"ש מילואים. אנחנו כבר שבע שנים מכשירות את כל קצינות הת"ש לחיילים הסדירים, אני חושבת שאין היום קצינת ת"ש שלא יודעת להפנות ליתד ולניצוץ. נשמח מאוד להיכנס להכשרות לצוותים האלה, שידעו להכיר, שידעו להפנות. כדי להגיע לסקייל יותר גבוה, כמו שקורה במשרד הקליטה עם כנפיים בתמיכה משמעותית של קרן מיראז', אם אני לא טועה, זה מהלך שהוא הרבה יותר גדול מהקפסיטי שיש לנו היום. היום יש לנו תוכניות ייעודיות סביב צבא רק ב-36 רשויות. מהלך כמו עם קרן מיראז' או בתקצוב מאוד משמעותי יכול לייצר קייס מנג'מנט כמו שרויטל מדברת עליו בכאלה היקפים. לא בטוח שצריך ולא בטוח שכולם ירצו לראות את עצמם כצרכני שירותי הרווחה, זה קצת שונה מלהיות מוכר כעולה חדש. עולה חדש זו סוג של זכאות שהיא טיפה יותר אוניברסלית. בהינתן ויהיה מהלך של גוף שירצה לתמוך משמעותית, אנחנו יכולים להרים מנגנון כזה, אבל הוא דורש משאבים מאוד מאוד גדולים, כאן השותפים שלנו ידעו להגיד. נשמח לעשות את החיבורים גם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ההחלטה המקצועית שלכם היא שבניגוד למצב עם משרד העלייה והקליטה, גם בעידן האוטומטי זה לא שאנחנו רוצים שגורמי הרווחה יקבלו מידע על כל - - - << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> וגם לא הפוך. אנחנו גם לא רוצים שצה"ל יקבל מידע על כל מי שמטופל במחלקות לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, ברור. אם כי צה"ל מודע למי מגיע אליו דרך תוכנית ניצוץ, זה בוודאי. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> כן, בהסכמה של - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת שלגבי תוכנית ניצוץ כן מתקיים הקשר, אתם יודעים. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> יש עבודה צמודה עם מרכז בודדים. זאת אומרת, מרכז בודדים מפנה ואז בוויתור סודיות נקודתי, אבל זה לא מהלך גורף. היה ניסיון כזה לפני כמה שנים, הוא לא הוכיח את עצמו, הוא רק יצר תסכול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. והנושא של ההשתלבות בהכשרה והדרכה. אני רק אומר, אני בזמנו פניתי ליושב ראש הסוכנות, העמדה שלי הייתה, גם כיוצא המוסדות הלאומיים, שגם אם זה ייקח בתהליך, אני חושב שהסוכנות הייתה צריכה לקחת על עצמה להפעיל את התוכנית הזאת לכלל הבודדים שמעוניינים. אני מניח שגם חייל עולה שלא מעוניין להיעזר בכנפיים, אף אחד לא כופה עליו את כנפיים. אני חשבתי שהמיקוד של הסוכנות בשנים האחרונות גם במשימות חברתיות בתוך החברה הישראלית מצדיק מהלך גם של גיוס משאבים. אבל שההבחנה פה בין ליווי של חיילים עולים לבין ליווי של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, מבחינת המוסדות הלאומיים צריך כבר לפרוץ את התקרה הזו. דעתי בינתיים לא התקבלה, בדגש על בינתיים, נכון? << אורח >> אלעד מאיר: << אורח >> מאשר את כל מה שאמרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אפרופו מוסדות לאומיים, כנפיים רוצים להתייחס? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> אני אשמח. אני ליאת, עובדת סוציאלית בכנפיים, בסוכנות היהודית. אני אשמח להמשיך את הקו המקצועי של הנציגות של המשרד ולהגיד שבריאות הנפש לא מסתכמת רק בטיפולים פסיכולוגיים, וחשוב להגיד את זה. אני יום-יום פוגשת מילואימניקים משוחררים, מלווה אותם באופן אישי, כשהם מגיעים למיון, אחרי המיון, תוך כדי אשפוז וכן הלאה, וחשוב לתת את הדעת וגם למצוא מענים מספקים גם במובן הזה. אני כן אגיד שחשוב לי להבדיל בין מי שמשתחרר ממילואים על נפשי לבין מי שמשתחרר באופן רגיל. מי שמשתחרר בעקבות פציעה, בין אם פיזית או נפשית, עד כמה שאני יודעת, מלווה על ידי מערך הנפגעים, וגם אני בקשר צמוד עם מדור בודדים כדי לחבר את מי שזקוק לליווי ולמעקב של מערך נפגעים, שבאמת יקבל את מה שמגיע לו. לעומת מי שמשתחרר רגיל ונכנס לאיזשהו ריק, לא מכיר, לא מבין מה הזכויות שלו, ובאמת זקוק לסיוע. כן שנדע להבדיל, גם להגיד את הדברים הטובים שכן קורים, שמי שמשתחרר על נפשי כן מקבל, עד כמה שאני יודעת, את הליווי שמתאים לו. כן הייתי רוצה להוסיף נקודה על מח"ל, שבמידה והם חווים התקף פוסט-טראומטי בחו"ל, אין מי שעוטף אותם, אין מי שמלווה אותם, וזה באמת חסר. אני אשמח אולי לוועדות הבאות להזמין לכאן את מי שצריך ולתת את הדעת בנושא. נקודה אחרונה בנוגע להצעת חוק שסיפרת על סיוע משפטי. אני מלווה פצועים, כמו שאמרתי, וחשוב לי לתת את הדגש, אולי להוסיף איזשהו סעיף, להגביל את שכר הטרחה של עורכי הדין, כי הם עושקים את הפצועים ברמות של עשרות אלפי שקלים. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> יש ועדה שלמה שמטפלת, ועדת הרווחה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ועדת העבודה והרווחה. << אורח >> יוסרי זין אלדין: << אורח >> לדעתי, לשכת עורכי הדין טיפלה בזה דרך ועדות האתיקה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש פה גם הבחנה בין נפגעי פעולות איבה. במקרה של פצועי צה"ל כבר היום קיימת תקרה, בנפגעי פעולות איבה אין. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> לא, זה גם נכי צה"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סליחה, נכי עבודה, את צודקת. בתביעות נכות כללית, ובצורה מוזרה דווקא פצועי צה"ל. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> אני מוסיפה לזה את החיילים הבודדים שלא מבינים את הביורוקרטיה ואת העברית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה מתקיים. תודה לאל שזה בוועדת העבודה והרווחה. << אורח >> יוסרי זין אלדין: << אורח >> לגבי פצועים אני פניתי ליו"ר הלשכה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, יש אירוע גדול שם. אני מקווה שהחקיקה תבשיל. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> ועוד עניין לגבי פצועים בחו"ל הוא שאין אפשרות להגיש את התביעה בשפות, רק בעברית, מה שמאוד מקשה על העניין, ודיברנו על זה בשולחנות העגולים. אני אשמח להיעזר במשרדים על מנת לתרגם את זה לשפות, את טופס התביעה לאגף השיקום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אבל פה אני רוצה לומר, אני מניח שאלה או מתנדבי מח"ל או אנשים שעלו וחזרו בעקבות הפציעה. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> פה אני חושב שגם משרד העלייה והקליטה, חשוב שתהיו בתוך. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> הם בתוך זה. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עוד מישהו מנציגי הממשלה, הרשויות? בואו נעבור רגע לסבב בין הארגונים. ומה שאני מבקש, מכיוון שזה באמת דיון מי יודע כמה, שרגע נדבר על הפערים, בסדר? את כל ההכרזות הכלליות יש לנו מהדיונים הקודמים. איפה יש פערים שאתם מזהים? מה עוד לא מקבל מענה ומשם נמשיך? נועם אביטל, רוח נכונה. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> תודה, אדוני היושב ראש. אני רוצה להוסיף מדיונים קודמים, היה עניין להעביר את המידע בדחיפה למג"דים. זה התחיל ממג"דים, וחשבנו על מ"פים ומ"מים, קצינים, בגלל עומס המג"דים. אני אומר כמ"פ שהיה בלבנון עכשיו והיה בפינוי של ליאם בן חמו, הסיפור הזה לא מגיע. יש לי שלושה חיילים בודדים שאני מפקד עליהם אצלי בפלוגה, מעולם לא פנה אליי אף אדם בשום נושא, יש לך בודדים, תבדוק איתם מה קורה. כמובן אני עוסק בתחום. אני אומר, אנחנו מדברים על מצוקתם, יש פה מצוק, דחפו עכשיו. אנחנו נמצאים בשולחנות העגולים אגב, דנים בנושא הזה. באותה נקודה אני רוצה להוסיף את הסיפור של 12 טיפולים פלוס 12. יש אופציה אם אנחנו, הארגונים, מצליחים לתת את זה. בשנת 2025, 170 חיילים וחיילות בודדים קיבלו מאיתנו מענה. ארגון קטן, כמעט 800,000 שקלים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> קיבלו מענה באיזה מובן? << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> נפשי, 12 טיפולים פלוס 12 טיפולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שאתם מימנתם את ה-12 הנוספים. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> אמת. אם הם מגיעים אלינו, ואני אומר, אם קרן מיראז' לצורך העניין או הסוכנות מחליטה לעשות את הדבר הזה, אנחנו יכולים לחשוב על רעיון נוסף שלא עלה כאן, על כל המענק מכספי עזבונות, להחליט לכל הארגונים או ארגון אחד שעוסק בטיפול הנפשי, בואו נדחוף לשם כספים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ידידי, אני רק רוצה שנייה בעניין הזה לומר, בסדר? אני מאוד מעריך את החברה האזרחית ואת הפילנתרופיה, גדלתי שם 30 שנה. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> אנחנו מעדיפים לא לעשות את זה, זה יחסוך גם לנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין בעיה. כרגע מהמקום הזה, אתם תעשו את שלכם בחברה האזרחית וכל דבר שתעשו זה מצוין, הסוכנות שעומדת בתפר בין מדינה לבין חברה אזרחית, הג'וינט, תבואו על הברכה. אם יש צורך בתוכנית המשך ל-12 טיפולים בבריאות הנפש, זה חייב להיות מענה מדינתי. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> אם הם מגיעים אליי זה אומר שיש צורך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> א', אני רוצה למסד את זה, ב', אני רוצה לדעת את ההיקפים. שמרית ציינה שהם בהתחלה של שלושה מחקרים קליניים, יכול להיות שאפשר לעשות גם סקר שהוא לא מחקר שעובר את ועדת הלסינקי, להבין כמה. 9,000 מתחילים את הטיפול, כמה מתוך ה-9,000 מסיימים את 12 המפגשים הראשונים, כמה מהם, עשית סקר וענו לך על שאלון, היו שמחים להמשיך והם לא ממשיכים כי עכשיו זה פרטי. אני גם לא רוצה לשלוח, אני אומר בכנות, זה מצוין שיש עמותות שמטפלות, אבל אנחנו לא צריכים לשלוח את משתחררי המילואים, לכו. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> אין צורך, זה יחסוך לנו. ואני רוצה לברך על הסיפור הזה של השולחנות העגולים, על העניין הזה שאנחנו מתחילים כולם לשבת באותו מקום, לחשוב על פתרונות ודברים יעילים, וזה קורה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מצוין. לגבי ההערה הראשונה שלך, שהיא בעיניי מאוד חשובה, הסיפור של הירידה לשטח. אני מניח שיש פה גם איזשהו עניין של חלחול המידע ברגע שמג"דים יהיו מיודעים, אבל אני מרשה לעצמי להניח שברגע שיש קצינה ברמת הגדוד, זה לא שהיא עובדת רק עם המג"ד. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> זה גם בתהליך, זה עוד לא קורה, זה מתחיל לנוע. אני אומר - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני אבקש רק ממשרד הביטחון לתת על זה את הדעת, אם אפשר בצורה של דחיפה לא רק לרמת המג"ד, אלא למפקדים בשטח, להעביר. אני חושב שבסופו של דבר מ"פ ומ"מ צריכים לדעת. אני מניח שרובם, כדרך אגב, יודעים, כי אני מניח שהמפקדים הצעירים של צה"ל מדברים עם החיילים שלהם, שואלים אותם על הרקע המשפחתי, אבל זה צריך להיות ממוסד ואפשר להשיג את זה, בסדר גמור. אבל אתה אומר כדרך אגב, אתה נותן מספר של 170. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> אנחנו ארגון קטן, 170 חיילים וחיילות פנו אלינו בשנת 2025. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה הרבה. אם 170 חיילים בסופו של דבר הסתייעו העמותה שלכם ב-2025 להארכת תוכנית עמית, זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת, הוא משקף משהו. << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> נכון. ואגב, המספרים הגיעו ל-290. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל רק בבריאות נפש או גם בוולנס? << אורח >> נועם אביטל: << אורח >> רק בריאות נפש, לא וולנס. אגב, המספרים שאנחנו משלמים לארגונים אחרים הם 290 שקלים. זאת אומרת, לנו כארגון זה עולה. זאת אומרת, גם הסכומים של 240, מה שמשלמים בזה, גם לנו כעמותה אל מול המטפלים החיצוניים זה לא 240. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. תודה, נועם, על כל מה שאתם עושים. קרן מקרן הישג, בבקשה. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> תודה על זכות הדיבור, תודה על הדיון. יש לי שאלה לנציגי צה"ל. שני בוגרים שלי סיימו מילואים בשבוע שעבר, בהקפצה מה שנקרא, מ-28 בפברואר, שניהם לא קיבלו ימי עיבוד, שניהם בודדים. בדקתי את העניין עם צה"ל, ימי העיבוד שלהם ב-28 במאי. החבר'ה חזרו הביתה בשבוע שעבר. 28 במאי, אף אחד מהם לא יגיע לעיבוד, ואלה חבר'ה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק כדי להדגיש, את מדברת על נושא ימי העיבוד, ואלה לא ימי ההתארגנות. רק שלפרוטוקול יהיה ברור, אלה שני דברים שונים לגמרי. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> נכון, שני דברים שונים ולא פחות חשוב, העיבוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אני מניח אבל שהיעדר או דחיית ימי העיבוד הם לכל היחידה. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> ההסבר שהם קיבלו, כי הם שאלו מה קורה עם ימי העיבוד, אמרו שאין תקציב כי זו הקפצה וזה לא בגאנט. השאלה מה עושים עם זה. ואני רוצה להצטרף למה שנאמר פה. יום שישי התאבד חייל, קיבוצניק, שלכאורה זה שיא המעטפת, בקיבוץ. קשה לי לדבר על זה כי הכרתי אותו. והוא לא היה בודד. על אחת כמה וכמה שהבודדים צריכים אתכם. אתם לא יכולים לעשות את ימי העיבוד רחוק מסיום התעסוקה, זה לא הגיוני בשום צורה שהיא. בבקשה תיקחו על זה אחריות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, זה כדרך אגב דבר שאני לוקח לעצמי, אנחנו נרשום, אנחנו נעביר אותו לחבר הכנסת שטרן שמשמש כיו"ר ועדת המשנה לענייני כוח אדם בוועדת חוץ וביטחון, כי זה נושא רוחבי, ימי העיבוד לא קשורים רק לחיילים בודדים. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> לא, הם קיבלו תשובה שבגלל שזאת הייתה הקפצה אין את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא יודע אם דוד כדרך אגב הוא הגורם המוסמך. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, אנחנו נגיד שימי העיבוד של רוב היחידות שהוקפצו בשאגת הארי, הם לא יכלו להיות כולם באותו יום כי יש היקף גדול של חיילים ששוחררו, צריך להגיד, כי שחררו הרבה סד"כ מחיילי המילואים, וזה קורה בהדרגה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר עוד פעם, אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה, אני צריך לחשוב עליה. בואו נעשה סדר, אלא אם אני טועה ותתקנו אותי. ימי העיבוד הם ימים יחידתיים, אין ימי עיבוד רק לחיילים בודדים. כל הרעיון של העיבוד הוא שהיחידה מעבדת את מה שהיא עברה ביחד. זאת סוגיה, זה לא שאני מנסה להדוף את הנושא, רק שבזווית שאנחנו עסוקים בה היום אנחנו נחמיץ את הדיון. אני חושב שזה דיון חשוב וצריך לראות מה עושים. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> הרעיון הוא לחשוב על אותם בודדים שמפספסים את ימי העיבוד וחוזרים לבית ריק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. לגבי החיילים הבודדים, בסדר, זה חוזר לסיפור שבסוף קשה מאוד לחזור לבית ריק. בית ריק זה לא אם יש לך בת זוג או לא, זה גם אם אתה לא יכול להתקשר להורים או שמישהו יבוא ויביא לך. החזרה מהמילואים לחוויה של בית ריק והיעדר מעטפת היא דבר מאוד מאוד קשה, וזה קשור גם בימי ההתארגנות, וזה קשור גם ביכולת לבוא ולומר שכן לחיילים בודדים, משני הסוגים, אולי כן מציעים, זה לא יום עיבוד, אבל מציעים חוץ מיום ההתארגנות את האמירה, אתה יכול רגע לנחות ליום-יומיים במלון מייד אחרי המילואים, או באיזשהו מתקן צה"לי אחר, של יום-יומיים רגע להירגע ואז לחזור לבית הריק. ככל שנמשיך בסבבי המילואים, ואנחנו כנראה נמשיך במילואים אינטנסיביים, הפתרונות המעטפתיים יצטרכו להשתפר. ופה, ברגע שאתם אומרים שתא בודדים מתחיל לעסוק גם במילואימניקים, אני חושב שיצוצו עוד ועוד רעיונות שצריך לתת להם מענה. דווקא כאן אני חייב לומר שאולי כאן כן מקומה של החברה האזרחית לבוא ולומר, אנחנו יודעים, אולי בתמיכת המדינה, אבל לייצר אילו שהם מקומות, מעין נופשונים כאלה, שחייל מילואים, רגע לפני שהוא חוזר אחרי 90 ימים או 60 ימים לבית הריק, הוא בא ליומיים-שלושה למקום שבו הוא טיפה נח, טיפה עוזרים לו גם להחזיר נשימה. << אורח >> קרן פרידמן: << אורח >> דווקא כאן אני חושבת שהמעטפת היחידתית החברתית, זאת אומרת, להיות עם אותם חבר'ה מהפלוגה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אבל אומרים לך במשרד הביטחון בצדק, אני מניח שאף חייל מילואים לא ירצה להישאר במילואים ולא לחזור הביתה כי אומרים לו, טוב, חכה עד שיהיה יום פנוי. רוצים שיום העיבוד יהיה מקצועי, נכון? שהוא ילווה, זה לא מנגל על האש. בסדר, אנחנו רושמים לנו את הסיפור הזה של המעבר לחיילים הבודדים. אנחנו פונים אליך, דניאל, מנכ"ל עמותת אח גדול. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> צוהריים טובים. קודם כול, בהקשר של הסוגיות הרגשיות, מה שהעליתם פה בנושא של מח"ל שחוזרים לחו"ל, אני רוצה להסב את תשומת ליבה של הוועדה. בארצות הברית יש עמותה בשם "ניווט", הם נותנים מענה בדיוק למח"ליסטים, או לצורך העניין עולים שחזרו לארצות הברית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם מכירים אותם, דוד? יצא לכם להיחשף? << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> עמותה שגם FIDF תומך בה, כבר תקופה ארוכה שהם פועלים בשטח והם בדיוק גם מפוקסים על הנושא הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני רק אומר, צריך לסגור את המעגל גם למול מנהלי תוכנית עמית, שאני מניח - - - << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> זה לתשומת ליבכם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אנחנו גם נעזור בלסגור את המעגל, אנחנו נעביר את המידע לעמית, אבל - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> ניווט? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זו עמותה שהקימו ישראלים אמריקאים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חיילים בודדים לשעבר. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> חיילים בודדים אמריקאים שראו את הצורך הזה כבר לפני חמש שנים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ננסה להזמין אותם בזום לוועדה. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> אני לא אוסיף עוד על הנושאים הרגשיים שדיברו פה, אני רוצה לשוחח על אקט אחד לפני, וזו השחיקה של שלוש שנים כבר עוד מעט מאז שהתחיל 7 באוקטובר של אותם מילואימניקים בודדים שנזרקים בין הלימודים לעבודה למילואים, שני סבבים בשנה, מה שמייצר שתי סוגיות משמעותיות מאוד: האחת היא הנושא של עלות הדיור, השנייה היא תעסוקה רציפה. פשוט מפטרים אותם, הם לא מגיעים ליעדים, הם לא נמצאים במקום שבו הם יכולים לייצר קריירה, ובין לבין התוצאה של זה היא שהסיכוי שהם יישארו בארץ פוחת. ואנחנו רואים שמתחילה פה איזושהי מגמה של מילואימניקים עולים בודדים שפשוט בוחרים לעזוב. ואני לא מדבר על מקומות של ארצות הברית או מקומות שבהם יש להם לאן, מה שנקרא, מעטפת סוציו-אקונומית מחבקת, אלא גם למקומות פחות, נקרא לזה מתקדמים כלכלית, פשוט כי שם קל יותר, ופה נהיה קשה וקשה יותר מבחינה כלכלית ומבחינת שחיקה. לא צריך להגיע למקומות של משבר רגשי ונפשי כדי לקבל החלטה של "טוב, נשבר לי ואני בוחר למקום שאני מכיר ונוח לי שם וקל יותר ואני אסתדר שמה". תשומת ליבכם גם לנושא הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו כן נבקש מכם לפעם הבאה איזושהי מחשבה בסוגיה הזו למול החיילים העולים שמשתחררים. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אלה לאו דווקא המשתחררים. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> מילואימניקים בודדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מילואימניקים בודדים. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> עשר שנים מאז השחרור. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אתה מבין? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אלה לאו דווקא בודדים, חיילים עולים הם חיילים עולים. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אני אומר, עשר שנים מהעלייה הוא כבר לא מטופל על ידי המשרד. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> וגם אתה לא יודע אם הוא נסע לשנה-שנתיים לבקר את ההורים, לאיזה לימודים, הוא נסע וחזר, הם לא מצליחים לעקוב אחרי זה. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> אנחנו רק יודעים להגיד, בשביל הסדר הטוב, מה שדניאל מעלה זה נכון, הוא נתן לך דוגמה שאני מכיר אותה, של מישהי שלוותה על ידי העמותה שלו, שזה מעצים את הפער. עוד פעם, צריך לראות, מה שנקרא באיזון, את הכמויות ואת הכול בשביל להגיד שזו תופעה, אני לא יודע להגיד את זה. אני רק יודע להגיד שחיילים עולים בודדים בחמש שנים מיום השחרור שלהם, כשאנחנו בודקים שהם ירדו, שוהים מעל שנה בחו"ל, כי יש לנו כבר נתונים, 87% לשמחתי נשארים. זה שהם הולכים לבקר את ההורים וחוזרים, אני לא יכול לצפות מהם לנתק. אבל זה לא מפחית פה את יוקר המחיה, את הקושי הזה. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> המגמה קיימת והיא עכשווית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, בסדר גמור, אנחנו רוצים שאף אחד לא יעזוב. << אורח >> יצחק אוחנה: << אורח >> בדיוק. אין ספק, צריך לבדוק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם יש מענים, בסדר, אנחנו רושמים את זה לפעם הבאה. אני לא פותח את זה כרגע, אנחנו לפני כמה דיונים כן עסקנו בסוגיית הדיור וראינו שיש פתרונות מסוימים גם עם בתי חייל, גם עם דירות אל"ח כאיזשהו מענה. << אורח >> דניאל אהרון: << אורח >> למשוחררים אין כמעט פתרונות דיור, רק לחיילים בסדיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני רוצה לומר, היו פתרונות פה כתוצאה מהדיונים, היו גם פתרונות שניתנו למילואימניקים שיצאו משירות. אם לא היה מענה, משרד הביטחון אפשר גם שימוש בבתי חייל וגם בדירות אל"ח. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כמקרים חריגים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. עכשיו מה שאנחנו צריכים לעשות, ואני אומר עוד פעם, אנחנו רושמים לנו את זה, נדבר פעם הבאה, נוציא בקשה מסודרת לראות אם יש איזושהי המשכיות בעניין, האם באמת יש דרישה. גם צריך לומר, אנחנו בסיטואציה אחרת כרגע ממה שהיינו שנה אחרי 7 באוקטובר מבחינת דפוסי המילואים. לא דין חייל שמשתחרר ממילואים אחרי 300 ימים ברציפות כדין חייל מילואים שמשתחרר אחרי סבב של חודשיים. אני לא מקל ראש במה שקורה, אבל גם הצרכים משתנים והמענים צריכים להיות יותר מדויקים. אני רושם לעצמי את הסיפור הזה של הדיור כדי שלא יהיה מצב שבו חייל היה שלושה חודשים במילואים בסבב לא חידש חוזה שכירות כי הוא במילואים, שאנחנו יודעים שהוא לא צריך לבקש טובה מחברים, בסדר? שיש מענה ראשוני כשהוא יוצא מהמילואים. נסתכל על זה בדיון הבא. יונתן, בבקשה. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> תודה רבה. קוראים לי יונתן למברט, לוחם במילואים, חייל בודד חסר עורף. דבר ראשון, אני רוצה להתייחס לכל העניין הזה של קצינת עורף. כרגע, ממה שאני מבין, לא עובר שם מידע רציף לגבי נוהל או פקודות או מידע על המצב של חייל בודד בגדוד, אני אומר את זה מהיכרות אישית שלי. היא קיימת, לא קיבלה הכשרה בעניין של איך להתייחס, מקת"גים, אירועים שהיא תדע ליזום ולפנות לחיילים בודדים בגדוד ובאמת לעשות עם זה משהו. והייתה הכשרה, והמידע הזה כן עולה לשטח, כי אני יודע להגיד לדוגמה, כשאני ישבתי בשולחן עגול של אגף השיקום ספציפית על חיילים בודדים והיו שם עוד חיילים בודדים, היה שם גם נציג של מדור בודדים בסדיר. המידע עולה לעניין של מה קורה כשחייל בודד בסדיר או במילואים נפצע, ולדוגמה כשהוא לוקח אוטובוס מבית החולים הביתה, בעיה מאוד גדולה. אם ברמת הגדוד המידע הזה עובר לקצינת עורף, כל המידע הזה עובר בצורה רציפה והיא יודעת ישר ברגע שהחייל נפצע ללכת ללוות אותו, לוודא שהדברים האלה נסגרים, ומשם עד להעברת מקל נורמלית לגוף אחר רלוונטי. אבל אם היא לא קיבלה שום נוהל, פקודה לגבי מה היא צריכה אקטיבית לעשות עם חיילים בודדים בגדוד שלה, אני כשנפצעתי צריך להגיד לה במה אני צריך עזרה? אני לא צריך את זה, כשאני נפצע יש לי דברים אחרים להתייחס אליהם. וזה עניינים של פשוט העברת מידע, תיאום, גיבוש המידע מהשטח. ואני אגיד ברמה המקצועית, בתור לוחם, אני לוחם הנדסה, אני יודע שכשאני יוצא לפעילות אני עובד עם שריון, חי"ר, אני צריך לתאם כל דבר, וכל דבר שאני לא עושה בתיאומים האלה ברמה המקצועית יוצר דו"צים. במקרה הזה, עם כל חוסר התיאומים הזה, נוצרים מצבים של חוסר מעטפת. המענה הכלכלי בסופו של דבר נשאר 1,000 שקלים, מבחינת ימי התארגנות, זה לא ירד לשטח ממה שאני מכיר. יש פה הרבה עבודה שהיא לא תקציבית, שהיא פשוט עניין של לשבת, לגבש, לפגוש את החיילים מהשטח וגם לקבל את המידע מהשטח. כי אם באמת היה איזשהו מידע שעובר לקצינות העורף האלה שהן מקבלות ומעבירות את זה, בין אם למדור בודדים, בין אם זה לעתכ"א מילואים כדי להמשיך לעשות את הדבר הזה, הייתה פה עבודה. אבל ממה שאני מבין, כרגע היא לא קיבלה מידע או נוהל או משהו כזה, כך שאין פה עבודה רציפה בתוך המערכת ליצור איזושהי תחושה של מעטפת וגם לפתור בעיות הלאה ולקדם אותן. דבר הבא, עניין הרווחה, אני חייב להוסיף. מה הסיפור של משרד הרווחה עם חיילים בודדים חסרי עורף? כי אם יש איזשהו סל מענים לחייל בודד חסר עורף גם בסדיר, שהוא גם צריך להיות בעיניי דברים כלכליים, צריך שהוא יפורסם, וגם בעניין הפניות. ויש פה עניין תדמיתי ומשבר אמון. ואני גם אגיד באופן כללי על חיילים בודדים חסרי עורף, אפשר להניח שכשיש משבר עם המשפחה, חוסר אמון במערכת זה חלק מהמאפיינים שקיימים לאוכלוסייה כמוני. אני חושב שזה אתגר שאתם צריכים לראות איך אתם פותרים אותו לא פחות מזה שחייל בודד עולה, יכול להיות שיש לו פער בשפה. כן, צריך לפתור אותו, איך אתם נמצאים שם בשטח, בונים את האמון הזה מחדש, נותנים את הדבר הזה, בודקים את עצמכם, אם יש דברים שאתם צריכים אולי לתקן, ובין היתר גם לתת דברים בנתינה. אם חייל בודד חסר עורף ידע בסופו של דבר שהוא פונה לרווחה כדי לקבל איזו תוספת כלכלית, הוא נרשם והוא אומר, כרגע כל מה שקשור לייעוץ וזה, לא סומך על עובדים סוציאליים, יש לי ניסיון רע, לא רוצה לפנות בעניין הזה, אבל אני רק לוקח את ה-500 שקל, הולך, מקבל, קודם כול נהיה שם מפגש, משם אפשר לבנות אמון, אפשר להתחיל לבנות שם משהו. כרגע, בעיניי, אלה שנים של הזנחה בעניין הזה, צריך לבנות את האמון הזה מחדש. ברגע שיהיה אמון טוב, גם חוויות של חיילים בודדים חסרי עורף בוגרים שיידעו להגיע לצעירים ולהגיד להם, אנחנו קיבלנו את המענה, ורואים אנשים בעיניים שהיו במצב שלהם, התחברו אליהם, קיבלו את המענה ברווחה, הצעירים גם ידעו לפנות. צריך לבנות מערך עם סל מענים, תוכנית מדינית לאיך הרווחה רואה בשיתוף פעולה עם צה"ל את כל העניין הזה של חייל בודד חסר עורף ותומכים בו. עוד דבר שאני חייב גם בעיניי להוסיף והוא מאוד חשוב לאופן שמתנהלים פה הדיונים. הדיון הזה בעיניי היה תקין יותר בעניין הזה, אבל כל מה שקשור לפורום העמותות, בסופו של דבר, אם מצפים מהם להיות פה גוף מקצועי תוך כדי שהם גם עובדים בשיתוף פעולה עם צה"ל, בעיניי יש פה גם איזשהו עניין של ניגוד עניינים. ולדעתי, זה משהו שמאוד פגע בהתנהלות הדיונים בעבר, כשעברתי על הקלטות. במקום לדעת לתת את הביקורת של החיילים הבודדים על אותם אנשים שהם שותפים אליהם, זו בעיה, וצריך לראות איך פותרים את זה ולהסתמך על קולות אמינים מהשטח. ואני חושב שבסופו של דבר, כשאנחנו החיילים באים מהשטח ואומרים את הדעות שלנו, רואים שהביקורת היא באמת, יש מקומות לתקן, יש דברים שאפשר לסדר. לצערי הרב, בדיונים קודמים זה לא היה וצריך לראות איך הוועדה מתמודדת עם האירוע הזה. ככה או ככה, יש עוד הרבה דברים לקדם. כמו שאמרנו, אני בסבב מילואים, יש עוד סבבי מילואים, ככה שהצורך בדבר הזה להיות טוב וחזק, הוא עוד נדרש, וזה לא הזמן להוריד את הרגל מהגז. דבר אחרון שרשמתי, בעניין של קהילה. יש פה עניין חשוב, הרבה מהמענים הטיפוליים שדיברו פה. זה נכון, זה יפה להגיד טיפול ברמה המקצועית, בעניין הפסיכיאטרי הקשה, אבל בסופו של דבר הוא צריך לשבת על בסיס משהו. אני חושב שכבר היה את הדיון הזה, ליצור פה את הקהילה ואת היחס האישי, התומך, הטוב, ברמה הרגועה, זה הבסיס לכל הדברים שאחר כך ייבנו. הדבר הזה גם בתוך הגדוד וגם ברמת הקהילה הכוללת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה על הדברים החשובים. מכובדיי, אני רוצה לסכם. אני לא אחזור על כל הנקודות, הסיכום גם יצא בכתב. אני קודם כול רוצה לומר תודה על ההתקדמות שחלה בלא מעט תחומים, בראש ובראשונה בניסיון הזה כן לייצר כתובת ברורה שלוקחת אחריות על הנושא, ואני מברך על שבירת הדיכוטומיה בין פעילות תא בודדים למול הסדיר והפעילות למול המילואים. יש כתובת אחת, וזה חשוב מאוד. אני גם מברך על התפיסה הזאת שצריך לחלחל את הדברים מטה, ואני חושב שאם נצליח, אם תצליחו במהלך של קציני וקצינות עורף בגדודי המילואים, זה בסיס מאוד איתן להתקדמות. רק צריך לראות, ואנחנו נעקוב אחרי זה, שהדברים קורים. לא בכדי במרכז הדיון שלנו גם הפעם עמד נושא בריאות הנפש. אני חושב שאנחנו יוצאים מהדיון הזה, לפחות מבחינתי, יותר מדויקים בציפיות שלנו ויותר ממוקדים בהגדרת הבעיה או האתגר שצריך לפתור בהקשר הזה של הטיפולים. מקובלים עליי מאוד הדברים גם של נציגת משרד הבריאות וגם של נציגת משרד הרווחה, שברגע מסוים אנחנו רוצים שאנשים יקבלו את ההכרה כדי שיקבלו את כל המעטפת הטיפולית. אני מוטרד מאיזשהו טווח זמן ביניים בין סיום המענה הראשוני לבין היכולת להיכנס, במקרים הנדרשים, אנחנו לא צריכים להסליל לשם מראש, אבל במקרים הנדרשים לטווח הארוך, שזה הטיפול שמגיע על גבי ההכרה. הטווח הזה בעיניי כרגע לא פתור, טווח הביניים. אנחנו נבקש נתונים כדי ללמוד יותר על טווח הביניים הזה, את הנתונים המספריים, נוציא בקשה מסודרת. אני כן מעודד את נציגי משרד הביטחון בהתדיינות עם יתר הגורמים, פשוט למצוא מענה התרשמותי, זה שזה צריך להיות במיסוד האפשרות של להמשיך את תוכנית עמית בצורה יותר ממוסדת. מהיכרותי עם המדינה והביורוקרטיה התקציבית, לעשות עכשיו קפיצה מהחזר של 240 להחזר של 450 יזעזע את כל המערכות. מה לעשות, בתוך עמנו אנחנו יושבים. בדיון הקודם אנחנו רודפים כבר שנה וחצי אחרי עוד כמה תקנים לרשות האוכלוסין בעניין עולי אתיופיה, זה לוקח שנה וחצי. אני אומר עוד פעם, בעיניי, תוכנית עמית עובדת, המספרים מעידים על זה שהיא עובדת, תמיד אפשר יותר, אבל היא עובדת גם בהקשר של בריאות הנפש. התקרה, צריך לפרוץ את התקרה במקרה של הטיפולים, מספר הטיפולים, ואז פתרנו את תקופת הביניים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לזה תקדימים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו שמענו שזה קורה, זה קורה פשוט על בסיס וולונטרי, ואז אני גם לא בטוח כמה המערכת יודעת לבוא ולומר, יש לנו פה מקרה שמצדיק את המעבר למסלול של הכרה וכולי. אני לא אחזור על דברים שאמרתי, נבקש לשמוע על זה תובנות בפעמים הקודמות. אנחנו נבקש התייחסות בפעם הבאה לשני דברים קונקרטיים שעוד לא קיבלנו תשובה טובה מבחינתי: הסיפור של לבוא ולומר בגאנט החדש כמה ימי התארגנות ניתנים לחיילים בודדים, תשובה ברורה. וגם נושא מה צה"ל יעשה כשיגמר הכסף של התרומה לתווי הקנייה, להבין אם יש צורך שצה"ל יאפשר למג"ד לבוא ולתת לחייל בודד שחוזר לבית ריק איזשהו מענה. תשיגו פילנתרופיה, נהדר, אבל מה קורה כשאין פילנתרופיה? אני אבקש לזה התייחסות. שאר הדברים יופיעו בסיכום, יהיו עוד לא מעט דברים. אני אומר, אנחנו נקיים דיון על הסיפור של מתנדבי מח"ל שחוזרים לארץ ישיבתם, דיון מיוחד. אני שב על הבקשה שלי לצורך הפרוטוקול שתוכנית כנפיים של הסוכנות תפרוס את חסותה במענים הקהילתיים והליוויים על כלל החיילים הבודדים בצה"ל בתיאום עם כל הגורמים המדינתיים. אני יודע שזה לא יקרה עד הפעם הבאה, אבל אנחנו נמשיך לבקש ונמשיך לעבוד על זה, כי צריך לתת פה מענה קהילתי שבהגדרה הוא לא מענה שהמדינה יודעת לתת. תודה לכל הארגונים שעוסקים במלאכה הזאת יום-יום. אנחנו נקבע לעוד ארבעה שבועות דיון מעקב. תודה, חברים וחברות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:26. << סיום >>